אסטרולוגיה – ועמדת ‘פנטסיה 2000’    🔗

סדרת המאמרים בנושא האסטרולוגיה בגליונות האחרונים היתה חשובה ומאלפת, אך לדעתי היה על ‘פנטסיה 2000’, כמגזין בעל רמה, לנקוט עמדה משלו ולסתום את הגולל על נושא האסטרולוגיה לאחר פרסום מאמרו של אסימוב והראיון עם האסטרונום ג’ורג' אבל, שהוכיחו שניהם כי האסטרולוגיה אינה אתר מאמונה פרימיטיבית ומקור הכנסה לשרלטנים. פרסום המאמר ‘אסטרולוגיה לאדם הנאור’ בגיליון האחרון היה מיותר בהחלט.

אשמח עם תפרסמו סדרת מאמרים דומה על היחסים בין המדע לפאראפסיכולוגיה

יאיר כוכבי, קרית ביאליק

אין זה ממנהגה של המערכת לקבוע עמדה אולטימטיבית בנושא מסויים משתי סיבות.

א. למערכת עמדה מעורבת לעיתים

ב. המערכת אינה מוכנה להיות ‘שופט עליון’, ובכך, בין השאר, להיות ‘מואשמת’ במוגבלות.

*

 

טענות לאור ‘טענת המחץ’    🔗

ברצוני להגיב על מאמרו של אסימוב מגיליון יולי, מאמר שנתן הסבר הסתברותי להיוצרות החיים – בעזרת רקע דתי להסבריו (‘טענת המחץ’).

ראשית, עלי להבהיר שאינני דתי ואפילו איני שומר מסורת, ואין אני מתגאה בכך. בכל זאת, אנסה להעיר מספר הערות בקשר לאותו מאמר. הערותי יחולקו לשלושה ראשים:

1. לפי מיטב זכרוני אסימוב הינו דוקטור לביולוגיה וקיברנטיקה. לכן אקרא לנקודה זו ‘מדען בין המצָרים’. קיברנטיקה הינה שילוב של מדעים מדויקים, מדעי החיים ותחומי הנדסה רחבים. שילוב פרושו תמיכה הדדית, לפחות – או לכל הפחות סיון¹ קל. חייבת להתקיים חפיפה בין כל המקצועות המשתלבים במסגרת הקיברנטיקה. מערכות פיקוד ובקרה ומחשבים הם פרי אותו מדע. כלומר הביולוגיה ‘שיחקה’ תפקיד נכבד בחקירה התאורטית לקראת יצירת מערכות אלה, תרמה חלקה, סייעה בידי המתמטיקאים והפיסיקאים בתאור מערכות אלה. ממש כמו המתמטיקה והפיסיקה, שואפת הביולוגיה להיות מדע מדויק, וכמוהם היא שואפת לאותם חוקים. יתרה מזאת, חוקים אלה נוגעים להתפתחות החיים על פני כדה"א, ואולי “הם־הם אשר קבעו את הופעתם.”

מה אומרים מדענים אחרים בדבר החוקים האוניברסליים? אצטט כאן את מקס פלאנק (בתרגום חופשי): “רק החושבים בחצאי מידות הופכים לאתאיסטים, בעוד שאלה המהרהרים בצורה מעמיקה מבחינים ביחסים הנפלאים שבין החוקים האוניברסליים ומודים בקיומו של כוח יוצר.” בהזדמנות אחרת אמר פלאנק: “עבור הדת, האל הוא ראש דבר לכל הדברים; עבור המדע – אלוהים נמצא בסופו של התהליך להבנת הכלל.” ביולוגיה אינה יכולה להתעלם מאחידות זאת בחוקי הטבע, והחיים עצמם מהוים חלק מאותה אחידות. אין די ב־20 חומצות אַמינוֹ, הסתברות סטטיסטית קלושה לקיומם של חיים ורב־גוניות עצומה (משוערת) הסבר להופעתם והתפתחותם של החיים. אך מהו מקומה האמיתי של הביולוגיה, מה היא תורמת – זאת אסימוב אינו מגלה. אין זה פלא, שהמדען ‘מתנודד’ בין התמונה הסטטיסטית־הסתברותית להתפתחות החיים לבין התמונה המוגדרת והאחידה שאינשטיין דורש. איפה ניתן לשבץ את התמונות יחד, כאשר יש להם במשותף כה מעט? האם מקום המפגש המשוער יוכל להסביר את הופעתם של החיים? כדאי היה לשמוע משהו מפי אסימוב גם על כך.

2. נקודה זאת מכונה – ‘הדתית־הלאומית’. יש לי הרושם, ש’טענות המחץ' לקוחות מתוך שיחה שניהל אסימוב עם שכניו, והן מבוססות בעיקר על הברית החדשה. אילו היה טורח לקרוא את התנ"ך, ולשם שעשוע היה חוקר מעט בתורת הנסתר (קבלה), היה מגלה שהאל אכן נתן לאדם יד חפשית ליצור יצורים חיים כאוות נפשו. נכון, שעליו לעשות זאת בדרכים רוחניות ובתנאים מבוקרים, אך האישור ניתן ללא מגבלות אנטרופיה. האל יודע מדוע עשה זאת. הוא קובע, שאם רוצה האדם לדעת אותו, עליו לעבור דרך ארוכה כי הוא, האל, מורכב מאד – ‘פנים רבות לו’. הרשות לחקור ניתנה – כלומר, אנו יכולים להשתמש בכוח שבידינו כדי להגיע אליו – אם נרצה בכך. הוא מזהיר את האדם מפני עוצמתו־הוא, כי הרי ‘חסר האדם מעט מאלוקיו’. לא נראה שדאגת האל הינה אם נצליח לייצר חומצת אמינו זו או אחרת, חלבון זה או אחר, אך היא כן נתונה לעוצמה שנתן בידינו – השכל.

אילו ראה אסימוב את הצעירים הדתיים הלומדים מדעים מדוייקים בתקוה לחקור את מסתרי האל, להבינו טוב יותר, הרי שלבטח היה חושב על פשרה בין המצוי לרצוי. הרצוי – לדעת; המצוי – לחקור.

3. בעיית ההוכחה. אסימוב היה רוצה הוכחה לקיום האל. אז, אולי, יאמין. אך הוא, כמדען, יודע היטב שאף פיסיקאי לא ראה מעודו חלקיק יסודי. הוא יודע שקיימים גדלים פיסיקליים כגון 10³¹ ס"מ או 10²⁹ ס"מ ואחרים, שאין להם כל קשר עם המציאות שלנו, אך המדענים מאמינים בקיומם – בשל ההוכחות העקיפות.

לסיכום, נוכל לומר שאסימוב, כמו כל מדען בן זמננו, נמצא בצומת השאלה הגדולה – ומנסה לא לענות עליה באמצעות תרגיל ‘בת־יענה’: תן לי הוכחה בדוקה באיזה אל עלי לבחור. האם לא כדאי לבחור באלטרנטיבה ההסתברותית? כאן ניתן להשתמש במספרים רבים (שמשמעותם אפסית, אך הרושם שהם מותירים עצום!)

חיים סני, באר שבע

*

 

הגל החדש    🔗

הייתי רוצה להגיב על תגובתו הנזעמת והעסיסית של – דני מבני־ברק (בגיליון 12), הוא טוען ששני הסיפורים ‘נימוס’ של בראון, ו’אני רואה אדם יושב על כיסא וכיסא נושך ברגלו' של אליסון ושאקלי, אינם מדע־בדיוני, וחד־משמעית הוא קובע שזה “שגעון דימיוני” ותו לא, אך הבה נגיד לו כמה דברים שנאמרו כבר אך כנראה לא – נקלטו במוחו השמרני וכמה דברים חדשים:

“שגעון דימיוני” זה שלך הוא הגל החדש של המד"ב והוא פונה לאפיקים פנטסטיים, והוא כמובן חורג מהתחום השמרני אליו התרגלת. את הסיפור של אליסון ושאקלי אתה מבטל ומשמיץ לפני שגמרת לקרוא אותו עד הסוף הרי אתה זורק תפוז בגלל הקליפה שלו.

אתה גם קובע עובדות אבסורדיות משלך כשאתה טוען שהמדע הבדיוני חייב ללכת עם המדע. אתה רוצה שסופרים של היום יתמודדו עם המדע של עוד 50 100 או יותר שנים, תתאר לך את ג’ול וורן ליד שולחנו בזמן כתיבת המסע אל הירח, מנסה לתאר את מבנה החללית, הרי התאור הוא מגוחך, החללית היא בעצם פגז ענק הנורה מתותח ענק. ותשווה את זה ל’אפולו 8' – אין קשר בין שניהן.

המדע הבדיוני מבוסס על דימיון ודברים שהם הגיוניים יותר או פחות, ואפילו אבסורדים, בשביל לבטא רעיון מסויים והגדולה של ספרות זו היא לתאר את הרעיון המרכזי כשהוא מקושט, בספינות אדירות, נשק לייזר, חליפות חלל חדשניות, רובוטים וכ'. וזה לא משנה אם הרעיון יקושט בתאורים ודברים אבסורדים למיניהם. אתה לא חייב לאכול את התפוז ביחד עם הקליפה, תאכל את התפוז עצמו וזרוק את הקליפות, אך אני מעדיף לעשות ריבה מקליפות אלה, ולהנות ממנה גם.

אריה גארי, רמת־השרון

*

 

פוסטרים בנושא מד"ב    🔗

הינני אוהד מושבע של ספרות מד"ב והוצאת ‘פנטסיה 2000’ גרמה לי שמחה רבה. ברצוני לציין את הרמה הגבוהה – יחסית לחוברות דומות בשפה האנגלית. עיצוב החוברת טוב מאוד והעטיפות – מרהיבות.

אך, למרות זאת, אני מרגיש חוסר בצילומים גדולים – פוסטרים – בנושא המד"ב. ברוב החנויות לא ניתן להשיג (או לקבל אינפורמציה) על הנושא.

הייתי מאוד שמח אילו הייתם מצרפים פוסטרטרים לחוברת, או אם הדבר אינו אפשרי – לפחות להודיע לציבור הקוראים איפה ניתן להשיג פוסטרים בתחום המד"ב.

חיחינאשוילי ארי, צה"ל

המערכת בודקת כעת אפשרות להפיץ פוסטרים בנושא המד"ב.

*

 

כיצד לכתוב סיפור מד"ב    🔗

מוכרח אני לחלוק על דעתו של שוחט עמיקם במכתבו אודות תרשים הזרימה ‘כיצד לכתוב סיפור מד"ב’ (גיל. 15).

חושבני, כי המד"ב אינו תמיד רציני ושקול ואין להתייחס אליו בחרדת קודש כאל תורה מסיני. דווקא הבדיחות המשעשעות, כגון סיפוריו של פרדריק בראון ותרשים הזרימה הנ"ל, הן אלו המקנות למד"ב את הקלילות שבו ומביאות להיוצרות יחס פתוח כלפיו.

סיפור משעשע נוסף שמצא חן בעיני הוא ‘המימד הרביעי’, שגם הוא היה בעצם בדיחה מצוירת וחביבה.

הדבר היחידי המטריד הוא, האם זהו סימן לכך ש’פנטסיה 2000' יהפוך להיות עיתון קומיקס?

שי הרצוג, פ"ת

*

 

מועדון סרטי מד"ב    🔗

ברצוני להציע הצעה בהקשר לפניות הקוראים הרבות בנושא של הקרנת סרטי מד"ב בארץ (האחרונות בגליון 15 האחרון).

תוהה אני באם תשובת המערכת, שהיות ואין מפיצי סרטים ישראלים מעונינים להביאם לארץ אין זה אפשרי להקרינם. אם באמת כך הוא המצב מדוע לא יוכלו מארגני המאגאזין ליבא את הסרטים הללו בעצמם, והדרך לכך היא פשוטה. על ידי מכירת מניות לזכות ראיית הסרטים בין קוראי העיתון וכך לגייס את הכסף הדרוש ליבוא הסרטים והקרנתם בקולנוע מושכר, למשך זמן מסוים ולהנאת בעלי המניות. במידה ובגיוס הכספים יוברר כי אין הכסף מספיק, יוכלו המארגנים להחזירו לשולחים ולסיים את המבצע בצורה מכובדת.

אולם בטוחני שההענות תהיה גבוהה והרעיון בר ביצוע.

אייל פרוכטמן, ראשל"צ

החל מחודש ספטמבר תקים המערכת מועדון סרטי מד"ב (ועל כך תבואנה הודעות נוספות). בשלב ראשון, יוקרנו סרטי מד"ב הנמצאים כבר בארץ – ביניהם כאלה שאינם מוכרים כל כך – ורק בשלב מאוחר תיבדק האפשרות לייבא סרטים, שכן יבוא סרטים הוא מבצע מסובך ביותר מבחינה ארגונית.