מתי נברא העולם? 🔗
שמחתי לקרוא את מכתבו של יואל ברין מירושלים (גליון מס' 11) שבו הצהיר כי האמונה שהעולם נברא לפני 5740 שנים איננה מיסודות אמונתנו. אני מקווה רק שיש לו הסמכות לקבוע זאת. עם זאת, עלי להודות שאינני מבין את ההמשך. לדבריו, התאריך 5740 מתייחס לבריאת האדם, ולא לבריאת העולם. אבל הרי העולם כולו, כולל האדם, נברא תוך שישה ימים, וזאת לא לפי עתון ילדים, אלא לפי הכתוב בפירוש בספר הספרים. האם מר ברין מתכוון לומר שהעולם לא נברא לפני 5740 שנים, אלא שישה ימים לפני כן?
אינני יודע עם הכותב מיתמם, או שבאמת לא הבין מה שכתבתי בענין עתון הילדים ‘זרקור’. עתון זה הוא פרסום רשמי של משרד החינוך ומיועד לבתי הספר הדתיים. נאמר בו: “האמונה שה' ברא את העולם לפני 5736 שנה היא מיסודות אמונתנו!” (סימן הקריאה במקור.) דברים אלה לא נכתבו על ידי ילדים, אלא על ידי איש משרד החינוך, בוודאי רב, הממונה על הקניית האמונה היהודית בבתי הספר הדתיים. מה הלגלוג הזה, מר ברין, על עתון ילדים? האם משום שהקוראים הם ילדים, מותר להטעות אותם?
אני מציע איפוא שמר ברין, במקום להתווכח אתי, ינסה לשכנע את אנשי הדת במשרד החינוך ויתר הגופים המטפלים בנושא. אני ניסיתי זאת, אך נכשלתי (בחליפת מכתבים עם עורכי המדור “דע את יהדותך” במעריב).
נחמן גבעולי, תל־אביב
ברצוני להתייחס למאמרו של נחמן גבעולי ‘היקום – ראשיתו ואחריתו’ (גליון מס' 10). האמונה היהודית קובעת כי גיל העולם הוא 5740. בחישובים שנערכו לפי חיכוך פני כדור הארץ כתוצאה מגאות ושפל מגיעים למסקנה כי גיל העולם אכן נמצא בתחום ה־6,000 שנה (חישוב זה אפשר למצוא בספרו של אברהם קורמן ‘מושגים במחשבת ישראל’ ע"מ 105).
בחוברת Popular Science 1979/7 פורסמה כתבה על מסעה של החללית וויג’ר אל יופיטר. אתרגם כאן קטע באופן חופשי: “… פני הפלנטה יו נראים מאוד צעירים. חשבנו שהיא דומה לירח שלנו, אך היא חמה ופעילה.”
נתון מהפכני – התפרצות געש על פני יו – שינה את כל דרך החישוב, ואני בטוח שהוא גם שינה דעות אחרות.
ולעניננו: נערכים חישובים רבים כדי לאמוד את גיל העולם, וגיל העולם לפי חישובים אלה נע לכל אורך הסקלה של מיליונים ומלירדים שנים.
ידוע לנו מעט מאוד אודות היקום, לכן המספר 5740 שנה טוב כמו המספר 15 מליארד שנה, ובשבילי הוא אף טוב יותר.
כותב מר גבעולי:
“… איך יכולים המדענים לגבש תאוריה שהיא כיום מפורטת להפליא על דבר שקרה לפני 15 מיליארד שנה? שאלה מוצדקת זו נשאלת לעיתים קרובות בטון ספקני, או אף בביטול, ודווקא על־ידי אלה המקבלים ללא הרהור כל קביעה הקשורה באמונתם הדתית…”
כל כוחה של הדת היא האמונה – אדם מאמין מקבל על עצמו דברים מכח האמונה. כל כוחו של המדע הוא ההוכחה – אדם מקבל תאוריה כעובדה אך ורק אם תאוריה זו הוכחה בצורה מדעית. לכן, אדם דתי יכול לקבל כל דבר מיסטי בכח האמונה בלבד, ומצד שני להסס בכל הקשור במספר 15 מיליארד שנה.
ואם אינך מקבל דברים אלו (ומבקש להאמין במספר 15 מיליארד שנה), אתה מעמיד את יחסך כלפי המדע כאל אמונה.
הרוניאן דני, ירושלים
עובדות ואמונות 🔗
מערכת נכבדה,
אנא, פרסמו את מכתבי זה, מאחר וחשוב, לדעתי, שגם הרוב החילוני יאמר את דברו לנוכח האלימות המילולית שנוקטים קוראים דתיים מסויימים מעל דפי ‘פנטסיה 2000’.
מסתבר, כי אותם קוראים משתדלים בכל כוחם להפוך את מגזין המד"ב לבמה לוויכוחים בנושאי דת. ואני מודה ומתוודה, נגררתי אחריהם. שכן, אי אפשר להחשות לנוכח מכתבו היומרני של מר הרוניאן דן גליון מס' 10 שלדעתו המדע אינו מסתמך כלל על עובדות כביכול, וקובע את מסקנותיו על פי אמונות בלבד!
כל זאת, בעוד אותה מגרעת עצמה מצויה בשפע במכתבו שלו. נראה שהוא מתקשה לטפל אפילו בעובדות פשוטות – כציטטות. זאת משום שבמובאה מתוך המאמר ‘תרבות הרובוטים – סימן שאלה’ (גליון מס' 8) נמצאים רעיונות שכלל אינם קיימים, ולא ברמז, במאמר המקורי.
ומה באשר לעובדות מסובכות מעט יותר? נראה שעליהן אין מר הרוניאן יכול להשתלט כלל. הוא תוקף בשצף קצף את התיאוריה המדעית לבריאת היקום, שהיא, לדבריו: “מניחים שהעולם נוצר כתוצאה מתאונה ראשונית, שיצרה מולקולה ראשונה”, ובכן, לידיעתו של מר הרוניאן, אין שום מדען הדוגל בתיאוריה מוזרה שכזו. התיאוריה שאכן קיימת, והיא המקובלת כיום על המדע, היא ה"מפץ הגדול", לפיה, ראשית היקום היתה בכדור אש זה התפוצץ, וממנו נזרקו הגלכסיות לכל עבר. תיאוריה זו נתמכת בתופעות פיסיקליות ותצפיתיות רבות, ופרטים נוספים יוכל מר הרוניאן למצוא (למרבה האירוניה) – באותו גיליון בו הופיע מכתבו היהיר.
בורותו המדהימה של מר הרוניאן, בנושאים שאותם הוא מתיימר לדעת, נותנת אותותיה גם בהמשך. בקשר לתיאוריות המדעיות על היווצרות החיים הוא שואל: “מדוע לא הניח הרובוט שהוא בעצם נוצר במקרה, כתוצאה מתאונה של התחברות גלגלי שיניים, חוטי חשמל טרנזיסטורים” וכו'. לדעתו של מר הרוניאן, מקרה הרובוט אנלוגי למקרה האורגניזים החי, כלומר, לפי תפישתו, טוען המדען כי אם ישים במבחנה חלבונים, פחמימות, שומנים וכד', יווצר בה יצור חי, או לפחות תא. השערה כזו היא אכן אבסורדית, אך האם יש מדען החושב כך? וודאי שלא! היווצרות החיים היתה תהליך מתמשך. מולקולות פשוטות התחברו ויצרו מולקולות מורכבות, אלו מצידן יצרו מולקולות מורכבות עוד יותר, וכן הלאה. כך נוצרו אינספור גופיפים מורכבים ביותר, שצפו באוקיינוס הבראשיתי. ואז התחיל גופיף מסויים ע"י תהליך כימי מוכר – להכפיל את עצמו. זה היה התא הראשוני, וכל היצורים החיים כיום על פני כדור־הארץ הם צאצאיו של אותו תא קדמון. לתיאוריה זו יש גם ראיות ניסויות. חמרים פשוטים שונים, כגון מיתן, אמוניה ועוד, עורבבו במבחנות. ומהם נוצרו חמרים אורגניים מורכבים ומסובכים להפליא. וכפי שאמר אסימוב: אם כל־כך הרבה הושג במשך שבועות מספר במבחנות קטנות, שוו בנפשכם מה קרה באוקיינוס הענק במשך מיליוני שנים.
מיליוני שנים, מר הרוניאן. לא מאות אלפים, לא עשרות אלפים, ובוודאי שלא 5740 שנה. מר הרוניאן שולל את כל הבדיקות המדעיות על העבר, וקורא להן… הנחות דעות ואומונות בלבד." מבחינה פילוסופית, הוא צודק, עקרונית, גם ההנחה שהשמש תזרח מחר היא אמונה. אך יש לה על מה לסמוך! לאחר שחווינו אינספור זריחות, וגם הסברנו את התופעה, אנו רשאים להניח שגם מחר תזרח השמש. לאחר שגלינו את תופעת הרדיואקטיביות, דרך משל, חקרנו את סיבותיה, גילינו שהקצב שלה קבוע וחישבנו אותו, אנו יכולים להסתמך על תופעה זו כדי לקבוע את גילו של כדור הארץ. אם יביא מר הרוניאן הסבר הגיוני, מדוע קצב הרדיואקטיביות משתנה מזמן לזמן (למרות כל הניסויים והבדיקות שנערכו) אפשר יהיה אולי להתחשב בדעתו. אך כל עוד הוא מגבב טענות חסרות שחר ובעצמו דוגל באמונות אשר (הבה נאמר זאת בגלוי) אין שום עובדות התומכות בהן, מהווה מכתבו השמצה חסרת יסוד של המדע המודרני.
אריאל כהן, ראשון לציון
יום הולדת ל’פנטסיה 2000' 🔗
הנני אחת מקוראותיכם הנאמנות למן הגליון הראשון שיצא לאור, והרשו לי קודם כל לברך אותכם לרגל הוצאת גליון השנה – יום הולדת שמח, והמשך דרככם הלאה באותה מידת הצלחה ורצון טוב!
הנני קוראת מדע בדיוני מזה שנים רבות, ונדמה לי שקראתי את רוב החומר (אם לא כולו) שיצא לאור בעברית מאז שנות ה־50, אם כירחון (שלדאבון לב בדרך כלל היה שובק חיים לאחר גליון אחד או אחדים), או כספר.
כמו כן אני מרבה לקרוא ספרי מד"ב באנגלית. וכאן אני רוצה להביע את דעתי הפרטית על ספרות המדע הבדיוני בארץ ועל היחס ל’משוגעים' לקריאתה כמוני וכדומים לי.
תמיד הסתכלו עלי כעל ‘חיה משונה’ על שאני נהנית מזרם ספרותי זה שהוא כה שונה מהמקובל והרגיל. כל מיני ‘מביני דבר’ רואים את ספרות המדע הבדיוני כקלוקלת, ילדותית, או כבריחה מהמציאות.
קשה לי להבין מדוע אפילו בספריה בה אני מחליפה נחשבים ספרי המדע הבדיוני ל’ילד חורג'. אני חושבת שירחון כמו שלכם ודומים לו, וכן הדחיפה החזקה שניתנה לספרות המדע הבדיוני בעברית בשנה־שנתיים האחרונות, ישנו אולי את הדעה הרווחת.
באשר ל’פנטסיה 2000' – תמיד אני מצטערת שכמות החומר הסיפרותי בו אינה מרובה יותר; הקריקטורות אמנם טובות ויפות אבל האם לא עדיף להכניס במקומן עוד סיפור?
המדורים השונים מעניינים, וכן מעניין לקרוא את ביכורי הספרות של המד"ב הישראלי. אמנם הרמה לא תמיד על הגובה, אבל כל ההתחלות קשות… קצת מפריעים לי הקטעים שאתם מוסיפים בראשי העמודים – הם אינם מוסיפים דבר. אבל איני מתיימרת להבין בעיצוב גרפי, ואולי הדבר דרוש.
הירחון בכללותו הוא על הגובה – המשיכו בדרככם זו והשארו באותה רמה ואותו טיב, ואולי גם תגדילו את כמות החומר, (ותקטינו את כמות שגיאות הדפוס…)
יהודית אבישי, פתח תקווה
המערכת מודה מקרב לב ליהודית אבישי ולכל הקוראים הרבים שברכו אותנו לרגל הופעתו של גליון השנה החגיגי. הביקורת – כתמיד – מתקבלת בברכה ונשקלת ברצינות.
מחמאות 🔗
התמונה שבשער חוברת מס' 10 “אסטרונומית” ממש כמו המחיר שעליה…
הסיפור ‘נימוס’ של פרדריק בראון הדהימני ברמתו ובטפשותו האוילית!
אם לשפוט לפי התחלתו של הסיפור ‘אני רואה אדם יושב על כיסא וכיסא נושך ברגלו’ (כי לא היתה לי שום כוונה לקראו), הריהו מחליא, חולני, מופרע, ואידיוטי! אם תשמעו בדעתו של רון שריאר (מכתבי קוראים, גליון מס' 10), הרי מוטב שתעסיקו בית משוגעים שיספק לכם סיפורים מסוג מעוות ומטורף בשפע. המד"ב חייב ללכת עם המדע, ולכן זהו מדע בדיוני, ולא ‘שגעון דמיוני’!!!
דני אינטרטור, בני ברק
פריצת גבולות 🔗
ברצוני לציין לשבח את גליון מס' 9 שבו פרצתם את גבולות הנורמה החברתית, ושילבתם סיפורים הכוללים סקס. אך לא זאת מטרת מכתבי. תמיד חשבתי שאתם מתרגמים סיפורי מד"ב מחוברות ישנות בלבד, כל הבא ליד. לכן נדהמתי והופתעתי לטובה מהסיפור ‘אל השמיים שממעל’ של כריסטופר ווארד, שהופיע בחוברת מס' 11. ברור לחלוטין שהסיפור חובר בזמן האחרון, וזאת לאור המשפט המסיים “בחלל איש אינו יכול לשמוע את זעקתך”, שלקוח, כידוע, מהסרט ‘הנוסע השמיני’.
תוספת אקטואליות נוספה לחוברת עם הסיפור הישראלי ‘מסה קריטית’ של יחיעם פדן. כל המתמצא בעולם של היום וקורא עיתונים, נפנה לקרוא את חוברת מס' 11.
גבי שחר, רמת השרון
מהר יותר – מאוחר יותר? 🔗
גליון מס' 11 היווה שפל חמור ברמת כתב־העת. פרט למאמרו המבריק של אסימוב, ולסיפורו היפה של ל. לייבוביץ' ‘ריח קלוש של עצי פרח’, עמד הגליון בסימן של רמה נמוכה להחריד.
בעיקר אני מתכוון לסיפורים כגון זה של יחיעם פדן ‘מסה קריטית’. הפחות טוב של סיפורים המתיימרים להיות סיפורת־מדע, הוא אותם סיפורים, שבהם מוזכרים מושגים מדעיים, אך תוך סתירה של חוקי־הטבע הידועים, מבלי שהסופר יטרח להשקיע מחשבה כדי לבדוק את ההגיון שבהם. במכתבי הקודם הזכרתי, כדוגמאות לכך, את שני חלקיו של הספור ‘משחקים מסוכנים באפס ג’י’, אך הסיפור ‘מסה קריטית’ מביא את התופעה לשיאה.
בספור מוזכרת ‘תורת היחסות הפרטית’. לפי תורה זו, אכן הזמן עובר לאט יותר לגבי גופים הנעים במהירויות גדולות. פרט לכך, כל קשר בין תורת היחסות הפרטית לסיפור, מקרי בהחלט. מעניין לדעת היכן שמע מר פדן על תורת היחסות הפרטית, ואיך הצליח להגיע למסקנה המגוחכת שמי שנוסע מהר יותר – מגיע מאוחר יותר.
גבורי הספור נסעו מרחק של 4 שנות אור, במהירות קרובה למהירות האור ביחס לכדור־הארץ. לכן, בכדור הארץ, ולא בחללית, היו צריכות לעבור 4 שנים בעת המסע (ובגלל תורת היחסות הפרטית, היה המסע נמשך לגבי החללית ימים ספורים).
יש לשער שתשובתם של כמה קוראים נזעמים תהיה, שאיני יכול לאסור על כל מי שאיננו דוקטור לפיסיקה לכתוב סיפורת־מדע. אכן, איני דורש זאת, אך אני עצמי תלמיד־תיכון והידע שלי בתורת היחסות מסתכם בספרי מדע פופולרי שקראתי, וזהו לדעתי, מינימום הנדרש מכל מי שמתיימר לכתוב סיפורת־מדע.
אייל מוזס, רחובות
הצעות ייעול 🔗
מיום שלמדתי לקרוא אני חובב נלהב של מד"ב (כ־15 שנים) ומובן שאני קורא בקביעות את הירחון ‘פנטסיה 2000’. ברם, עדיין לא חתמתי על מינוי למרות שאני רוצה לעשות זאת החל מגליונכם השישי, והסיבה פשוטה: אי קביעות בהוצאת הירחון. פעם יוצא בסוף החודש, פעם בתחילתו, פעם באמצעיתו, פעם לא יוצא כלל והדבר פורסם רק אחרי חודש!
באם העובדה שאתם מהווים 50% מהמגזינים למד"ב בארץ מרשה לכם לזלזל בקוראיכם? היכן הדיקנות המדעית? היכן הסדר והארגון החיוניים כל כך לכל מדע?
אמת. אני יודע שכולכם סטודנטים ולומדים ועסוקים ו… שטויות במיץ עגבניות! לא מענין! רוצים להוציא ירחון מד"ב? תעשו זאת כמו שצריך או שתחליפו מקצוע מהדפסת עתון למכירת עתונים – שם גם תרוויחו יותר! עד שלא תהיה קביעות בהדפסת הירחון לא אחתום על מינוי, והדרך היחידה לרָצות אותי היא לספק לי מכונת זמן שבה אוכל לנסוע אל העתיד ולרכוש שם היום את הגליון שייצא בעוד יום/שבוע/חודש (מיחקו את המיותר) ועד אז…
נ.ב.
למרות הכל, אתם מוציאים ירחון טוב. חיזקו ואימצו!
נתנזון יוסי, חיפה
כל מי שמעוניין למכור מכונת זמן משומשת למר נתנזון – מתבקש לפנות למערכת. המכונה היחידה שברשות המערכת משמשת אותנו לנסיעות אחורה בזמן, על מנת ‘להרוויח’ זמן נוסף לעבודה על החוברת ולהוציאה בזמן – פחות או יותר…
‘סולריס’ או ‘יומני כוכבים’? 🔗
שמחתי לקרא שגורמים בארץ דואגים לתרגום והוצאה לאור של ספריו של סטניסלב לם אולם דבר אחד ציער אותי כבר בהתחלה. בכותרת של מכתבו של מר ברוך פלטנר (גליון מספר 11) נפלה טעות מצערת כאשר במקום “סטניסלב” נדפס “סטינסלב”, נקוה שהתרגום של כתביו של לֶם יהיה טוב יותר… אשר לבחירת הספר, אני מסכים עם דעתו של מר פלטנר ש’סולריס' הוא ספרו הטוב ביותר של לם. אבל כדאי לציין גם שזהו ספר קשה מאד (גם לקריאה וגם להבנה) ולא משקף בדיוק את סגנונו של לם בספריו האחרים.
לדעתי התרגום של ‘יומני כוכבים’ עדיף. לפי דעתי ייטיב ספר זה להציג את לם בפני הקורא הישראלי.
גופמן יוסף, נתניה
לפי מיטב ידיעתנו, עומד הספר ‘יומני כוכבים’ לצאת לאור בהוצאת ‘שוקן’. את הספר ‘סולריס’ אנו מקווים להוציא לאור במשך השנה במסגרת ‘ספריית פנטסיה’. שני הספרים ראויים בהחלט לתרגום – כמו יתר ספריו של סופר פולני מצויין זה.
שמחנו להיווכח שחובבי מד"ב מישראל נוטלים חלק פעיל בארועי מד"ב בעולם. נורית סרבש, סטודנטית לרפואה בפדובה שבאיטליה, נמנית עם הוועדה המארגנת של הקונגרס האירופי למד"ב (בנוסף על פעילותה בהוצאת בטאוני חובבים שונים באיטליה), ושלחה לנו את המידע הבא על הקונגרס:
הקונגרס האירופי החמישי למד"ב (Eurocon) יתקיים בסטרסה שבאיטליה בתאריך 1–4 למאי, 1980.
מלבד ההרצאות מפי מיטב אישי המד"ב באירופה, הקונגרס יכלול:
1/. תערוכת אמנות פנטסטית בינלאומית שתכלול את יצירותיהם של למעלה מ-20־ אמנים.
2/. תערוכת אמנות מד"ב.
3/. תערוכה בולאית המוקדשת לנושא כיבוש החלל. (סניף הדואר בתוך היכל הקונגרס יעמוד לרשות באי הקונגרס ויחתום את הדואר היוצא בחותמת מיוחדת עם סמל הקונגרס להנצחת המאורע).
4/. תערוכת ספרי מד"ב ופנטסיה שתקיף את כל המולי"ם באירופה אשר מוציאים לאור מד"ב.
5/. תצוגת הקרנת סרטים רֶטרוסְפֵּקְטיבית – בתום ההרצאות יוקרנו מדי יום מיטב סרטי המד"ב שהופיעו עד כה בהקרנה ‘נון־סטופ’ עד השעות הקטנות.
6/. סקירה של סרטי מד"ב חדשים. מתנהל משא ומתן עם חברות הסרטים עבור הרשות להקרין את סרטי המד"ב החדשים בבכורה עולמית.
7/. כמו כן יאורגנו טיולים בכל האזור המרהיב של ה – Lago Maggiore.
בדבר פרטי ההרשמה למעוניינים להשתתף בקונגרס - נא לפנות לפי הכתובת:
Nurit Szarvas, Via G. Barbarigo, 40/2 35100, Padova, ITALIA
עמב"ם? 🔗
ב’פנטסיה 2000' מופיע לעיתים קרובות המונח ‘עב"ם’. איות המונח מקורו בטעות. האיות הנכון למונח זה הוא ‘עמב"ם’, כלומר ‘עצם מעופף בלתי מזוהה’ ולא רק ‘עצם בלתי מזוהה’, אשר יכול להיות כל חפץ שאיננו מזהים אותו (בשמו). הקיצור ‘עמב"ם’ הוא גם תרגום נכון למילה באנגלית:
UFO: Unidentified Flying Object.
הנני תקוה כי אכן תקבלו את תיקוני והמונח יודפס מעתה בכתיב הנכון.
אלי ורטמן, רמת־גן.
הצדק כמובן, עם הכותב. אך המציאות היא שהשם 'עב"ם' הוא קצר יותר ונוח יותר להגוי, ומה שחשוב יותר – הוא השתרש בציבור, ומוכר לכל. על כן נראה לנו שהשימוש בו מוצדק. בדיוק כמו השימוש בשם מד"ב שאיננו התרגום הנכון למונח Science Fiction.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות