לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל
אורלי קסטל־בלום
1960‏-

אורלי קסטל־בלום, סופרת ועורכת, נולדה בז׳ בכסלו תשכ״א, 26 בנובמבר 1960 בתל־אביב להורים שעלו ממצרים ב־1949 והיו חברי גרעין בקיבוץ עין שמר. בביתם דיברו צרפתית. למדה בגימנסיה ׳הרצליה׳. שירתה בצבא בסיני. למדה שנה אחת קולנוע באוניברסיטת תל־אביב ושנה נוספת ב׳בית צבי׳, שם הכירה את העיתונאי גדי בלום, שלו נישאה ב־1985. הם התגרשו ב־1999.

יצירתה כוללת סיפורים קצרים, נובלות, רומנים וספר ילדים. קובץ סיפוריה הראשון, לא רחוק ממרכז העיר (עם עובד, 1987), עורר עניין רב בספרות העברית וסימן את קסטל־בלום כנושאת דגל הפוסט־מודרניזם. היא הציבה אנטיתזה משלה לנוסח דור שנות השישים, שכללה התנערות מוחלטת ממושגי העושר הספרותי, האמירות המורכבות, העלילות הרב־רובדיות, הקישורים הסמליים. אלה הוצאו לחלוטין אל מחוץ לתמונה, ועמם הלשון הספרותית, שהוחלפה בלשון דיבור עכשווית ולא תקנית במתכוון ובעולם דימויים הלקוחים מאמצעי התקשורת.

הזהות הפרטית בסיפורת שלה, בממד הפסיכולוגי ובממדי הזמן והמרחב, היא אזוטרית ונעדרת ממד קולקטיבי. המחשה לכך מצויה בשמו של הרומן הראשון שפירסמה, היכן אני נמצאת (1990), המעמיד את המרחב בסימן שאלה, ועולה ממנו מחאה הנובעת מאימת הקיום המודרני.

קסטל־בלום נוקטת ב״פואטיקת הדלות״: מצביעה על הקונקרטי, מתמקדת בשטח מצומצם (לרוב תל־אביב). היא שוברת תבניות לשוניות ומצביעה על היעדר משמעותן, נעזרת בתיאורים גרוטסקיים ובזוועות כדי לייצג את תחלואי המציאות, מפרקת סטריאוטיפים באמצעות ריאליזציות של מטפורות ובונה פער בין הדיווח החיצוני המשטיח לבין התכנים הקשים. באמצעות ריקון ושבירה של מודלים לשוניים וספרותיים, גיבוב פרטים טריוויאליים והסמכתם לפרטים שונים ומנוגדים, מומחש קיומו של הפרט במציאות משוללת היגיון. שבירה זו הקנתה לקסטל־בלום את מעמדה כסופרת ישראלית פוסט־מודרניסטית מרכזית – אם כי יש מבקרים הגורסים כי יצירתה עונה רק על אחדות מהגדרות הזרם הספרותי־תרבותי הזה.

שלוש התופעות המאפיינות את הפוסט־מודרניזם אצל קסטל־בלום הן: הפסטיש הקומי; התנועה הלא־ריאליסטית של נקודת התצפית שממנה מסופר הסיפור, כלומר הבאת נקודת התצפית עד אבסורד, כך שגם היא נהפכת לתופעה קומית נטולת משמעות; והיפוך התפקידים בין הלשון והעולם המעוצב, כך שהלשון מובילה את המסופר והסימנים נעשים חשובים מהמסומנים – תופעה המאפיינת בעיקר את ספריה הספר החדש של אורלי קסטל־בלום (1998) ורדיקלים חופשיים (2000). עלילות ספריה שופעות, מקוריות, פרועות, והן גובלות בחלקן, לעתים, בחוסר שחר, או נתונות במתכונות ז׳אנריות בנוסח פרודי מוקצן. בשונה מיוצרים אחרים הנמנים עם פואטיקת הדלות, אצל קסטל־בלום קיימת קישוריות, אלא שזו מדומה. הדמויות ביצירותיה הן לרוב פסבדו־דמויות המתנהגות, לפחות למראית עין, בחוסר כל היגיון.

סגנונה הייחודי הפך אותה לקול ספרותי מרכזי וזיכה אותה בשבחי בכירי המבקרים. גרשון שקד כתב שהיא ״מחלוצי הפוסט־מודרניזם בסיפורת העברית. אחד מספריה הראשונים, היכן אני נמצאת (1990), הוא מפורצי הדרך של סיפורת זו בשנות התשעים של המאה העשרים״ (2009). על היכן אני נמצאת (1990) כתב ס׳ יזהר כי ״הבלתי נסבל נכתב כאן מבלי להתאונן: ספר מסע אל הסביבה הקרובה ביותר, אל תוך יחסי האדם הידועים לכל, אל המוכר המצוי ואל הבלתי אפשרי, המתהלך כאפשרי. הכל מסופר כמו באגב, במלים הקטנות והמשומשות ביותר, באותה התפלצות שאינה צועקת ובאותו ייאוש שיש במיטב השירים״ (על גב הספר).

הנושאים שלה מגוונים, ולרוב בעלי גוון אישי וחברתי־פוליטי. ברומן דולי סיטי (1992) החוויה הציונית משמשת כעין מעבדה מוקטנת וממוזערת של המצב האנושי האוניברסלי ושל חוויית הקיום בכללותה. המעבדה היא הקיום בארץ ישראל בשנות השמונים והתשעים, שעל פיו וממנו נלמדים העימותים המאפיינים את האדם המערבי הפוסט־מודרניסטי באשר הוא: מקום שבו גאולה, גלות, דת, לאום, זכויות הפרט וזכויות הכלל, ההנהגה, התרבות, העבר והעתיד, ערכי מוסר ומסורות – מתנגשים זה בזה בעוצמה אלימה. על רקע הדיסטופיה המתוארת בדולי סיטי והמנוגדת לאוטופיה הציונית, מוצגת דולי הרופאה שעה שהיא מנסה להתמודד עם אימהותה. הרומן עוסק במוסד האימהוּת ומעמת בין סטריאוטיפ האם לבין מימושו הגרוטסקי. הקישור בין חרדת האימהות האוניברסלית, החרדה הנצחית להבטחת שלום הילד, לבין החרדה הקיומית שנחווית בישראל לנוכח האיום הביטחוני, מתבצע כאשר דולי משרטטת על גב בנה את מפת ארץ ישראל, וכך מומחשת הפקעתו של הפרטי לטובת הציבורי בחברה הישראלית. החרדה האימהית הופכת למנגנון מלחמה והגנה כאחד, כנגד המאצ׳ואיזם הגברי שבשמו נשלחו הבנים לשדות הקרב.

דמותה של דולי אינה עונה לסטריאוטיפ האם הטובה, המקריבה עצמה למען בנה; ומצד אחר, אף שלמראית עין היא מתפקדת כ״אם השטנית״ נוסח האם החורגת במעשיות העממיות, היא מפגינה באופן מוקצן את מאפייניה של האם הטובה, המבטלת את עצמה למען בנה. שבירת סטריאוטיפ האם באמצעות אמצעים גרוטסקיים אינה מפרקת אותו, אלא מעמידה אותו מחדש כתבנית שלא ניתן להימלט ממנה. ברובד נוסף עומדת דולי, כמטפורה למדינת ישראל, על חולייה ועל הטראומות הלאומיות והפרטיות המאפיינות אותה. אובדן הגבולות של דולי כאם מקביל לאובדן הגבולות של המדינה והחברה ומהווה כתב אישום כלפי האתוס הציוני מחד גיסא, וכלפי המציאות הקפיטליסטית הדורסנית מאידך גיסא.

לאחר הצגת סטריאוטיפ האם, פונה קסטל־בלום לבדיקת סטריאוטיפ הרעיה, ביצירתה המינה ליזה (1995). במרכזה מוצג מפגש מכונן בין פלורה הקשישה למינה הגיבורה, הגורר יציאה למסע שכמוהו כטקס חניכה, שבמהלכו משלימה מינה עם זהויותיה הנשיות (כאם, כרעיה, כעקרת בית) וחוזרת לעולמה מחוזקת. חלוציותה של הנובלה בולטת בשני תחומים: במישור הפואטי, זו נובלה פוסט־מודרנית המכילה עירוב ז׳אנרי של ריאליזם וסוריאליזם, הגורר קריאה אלגורית של המסופר. במישור התמטי, הנובלה עוסקת בחייה של עקרת בית ומתכתבת עם המאבק הפמיניסטי, תוך הפגנת אימוץ מרכיבים פמיניסטיים מסוימים ודחיית אחרים: במסעה משלימה מינה עם זהותה כעקרת בית ולא ככותבת, והיא אמנם נלחמת בכוחות שונים ומדכאים ומסייעת לנשים מנוצלות אחרות, אך זאת למען תכלית אחת: החזרה לביתה ולזהותה המשפחתית. הסולידריות הנשית שמפגינה מינה, העולה מתוך בחירתה לסייע לתסריטאיות המנהלות מאבק על חייהן מול הדיכוי של ההגמוניה הגברית, היא אמנם תמה פמיניסטית רדיקלית מרכזית, אך היא אינה ננקטת כדי לבטל את הסדר ההגמוני הישן, אלא כדי לשמרו. קריאה פמיניסטית של הנרטיב מזמנת דיון סותר, כי ניתן לראות את המסר כמעודד את חבירתן של נשים המנוצלות לצורכיהם של גברים, ומנגד להציג את דמותה של מינה כמי שהפנימה את מקומה השולי של האישה הכנועה. מינה היא מימוש פרודי של הרעיה ועקרת הבית הסטריאוטיפית, וההקצנה של דמותה מלעיגה על התפישה המקובלת של התפקידים הנשיים וחושפת אותה כרדודה, משפילה ואף מגוחכת. המינה ליזה עוסקת גם ביצירה הנשית, באמצעות הצגתה של מינה ככותבת תסריטים המפסיקה לכתוב ומתחבטת בסוגיות ארס־פואטיות, וחוברת לשורה של יצירות קסטל־בלומיות העוסקות בארס־פואטיקה מזווית נשית, בהן הסיפור ״הסופרת כזונת צמרת״ (מתוך סיפורים בלתי רצוניים, 1993). אלה חושפות את שוליותה של היצירה הנשית במציאות שבה ההגמוניה היא גברית וממחישות את ניפוץ התמה הפמיניסטית הליברלית מבית מדרשה של וירג׳יניה וולף, לפיה חדר וכסף מאפשרים לאישה לכתוב.

במעבר מקובצי הסיפורים הראשונים לרומנים המאוחרים השתכללה יכולת התיאור של קסטל־בלום את המציאות הישראלית. לא זו בלבד שהעולם הפנימי של הגיבורות והגיבורים איבד מבלעדיותו ונאלץ להתעמת עם המציאות, אלא שמרכיבים הנחשבים אבני יסוד של כתיבה ריאליסטית מצאו את דרכם אל עולמה הבדוי. דומה שמאז דולי סיטי המציאות הישראלית, הפוליטית והתרבותית, דומיננטית למדי ביצירותיה. גם העלילה קוהרנטית מעט יותר, או לפחות ניתן למצוא גם קישורים קונבנציונליים בין אירועים שונים, וכן הדמויות מקיימות יותר דיאלוגים. כך הופכת מציאות הפיגועים לחלק דומיננטי ברומן חלקים אנושיים (2002), בנוסף על עולמן הפרטי של הדמויות. ברומן זה, כמו בטקסטיל (2006), מוצגות כמה דמויות, ויש גם התחקות אחר עולמן הפנימי לצד מגען עם העולם. עם זאת, גם כאן מתקיים צירוף בין מציאות הנדמית כמוכרת לבין עולם אבסורדי נטול מציאות קוהרנטית. בטקסטיל מנדי גרובר נאלצת לשרוד את היותו של בנה חייל המבצע סיכולים ממוקדים באמצעות ניתוחים פלסטיים, שהאחרון בהם, שיקום שכמות, מוביל למותה. נראה כי מגמת הביקורת והגחכת התרבות הישראלית הקפיטליסטית החדשה, נטולת השורשים והעומק, הופכת לנושא מרכזי ביצירותיה האחרונות ומעצימה את החוויה הקפקאית שחשות דמויותיה, התוהות במכלול יצירתה היכן הן נמצאות.

ב־2010 פרסמה את קובץ הסיפורים חיי חורף. המבקרים העירו כי בכל הסיפורים חוזרת התמה המשותפת של הבדידות. תמה נוספת שקיימת בספר היא העיסוק הפרודי בעולם הספרות הישראלי ובחיי הסופרים. ב־2015 פרסמה קסטל בלום את הרומן המצרי, שעסק בחיי משפחתה של קסטל־בלום ובחייה שלה באופן פוסט־מודרניסטי המערער על אחידות הסיפור ורציפותו. הספר זכה לשבחים רבים ונחשב בעיני רבים לשיא יצירתה.

מספריה האחרים: סביבה עוינת (1989); עם אורז לא מתווכחים (2004). ערכה את ספר הפרוזה האחרון של דליה רביקוביץ, באה והלכה (2005). ספריה תורגמו לכמה שפות אירופיות ולסינית.

קיבלה פרסים רבים, בהם: פרס היצירה של קרן תל־אביב (1990), פרס אלתרמן (1993), פרס ניומן (2003) ופרס לאה גולדברג לסיפורת עברית (2007). ספרה חיי חורף היה ברשימה הקצרה של פרס ספיר (2011) וספרה הרומן המצרי זכה בפרס ספיר (2016).

נכתב על־ידי שי רודין עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]

ספרים
  • לא רחוק ממרכז העיר : סיפורים (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ז 1987) <מהדורה מחודשת יצאה לאור במסגרת ׳ספרי סימן קריאה׳ בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב־2007>
  • סביבה עויינת (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשמ״ט 1989) <עריכה חיים פסח>
  • היכן אני נמצאת (תל־אביב : זמורה־ביתן, תש״ן 1990) <עריכה חיים פסח> <תורגם להולנדית וצרפתית>
  • Waar ben ik / vertaald uit het Hebreeuws door Ruben erhasselt (Amsterdam : Wereldbibliotheek, 1992)
  • Où je suis / traduit de l׳hébreu et préfacé par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles : Actes sud, 1995)
  • דולי סיטי (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ב 1992) <עריכה חיים פסח> <תורגם להולנדית, צרפתית, גרמנית, אנגלית, שבדית ויוונית.> <מהדורה מחודשת יצאה לאור במסגרת ׳ספרי סימן קריאה׳ בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב־2007>
  • Dolly City / vertaald uit het Hebreeuws door Ruben Verhasselt (Amsterdam : Wereldbibliotheek, 1993)
  • Dolly city : roman / traduit de l׳hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles : Actes sud, 1993)
  • Dolly City / Deutsch von Mirjam Pressler (Reinbeck bei Hamburg : Rowohlt, 1995)
  • Dolly city / translated from the Hebrew by Dalya Bilu (London : Loki Books : Unesco, 1997)
  • Dolly city / översättning, Yael Feiler ; förord, Anita Goldman (Stockholm : Ordfront, 1998)
  • Ντόλυ Σίτυ : Μυθιστόρημα / Όρλυ Κάστελ-Μπλουμ ; μετάφραση από τα εβραϊκά Χρυσούλα Παπαδοπούλου (Αθήνα : Καστανιώτης , 2000)
  • סיפורים בלתי־רצוניים (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ד 1993) <עריכה חיים פסח> <מהדורה חדשה יצאה לאור ב־2024>
  • המינה ליזה (ירושלים : כתר, 1995) <עריכה חיים פסח> <תורגם לצרפתית, גרמנית וסינית>
  • La Mina Lisa : roman / traduit de l׳hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles : Actes sud, 1998)
  • Minna Lisa : Roman / aus dem Hebräisch von Mirjam Pressler (München : Malik, 1998)
  • 米娜•丽萨/ (以)奥莉•卡斯泰-布龙 著 ; 杨玉功译 (北京 : 中国社会科学出版社, 1998)
  • שנינו נתנהג יפה : שיחות עם בני (ירושלים : כתר, 1997) <איורים כרמית גלעדי־פולארד> <״שמונה עשרה שיחות בין אם לא ממש סמכותית ובין ילד לא ממש צייתן״.> <תורגם לאיטלקית.>
  • Di cosa sono fatti i baci? : dialoghi con mio figlio / traduzione di Elena Loewenthal ; illustrazioni di Lucia Salemi (Milano : Mondadori, 2000)
  • הספר החדש של אורלי קסטל־בלום (ירושלים : כתר, 1998) <עריכה חיים פסח>
  • רדיקלים חופשיים (ירושלים : כתר, 2000) <תורגם לצרפתית>
  • Les radicaux libres : nouvelles / traduites de l'hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles : Actes sud, 2003)
  • חלקים אנושיים (אור יהודה : כנרת, 2002) <עריכה פביאנה חפץ> <תורגם לאנגלית, פורטוגלית, איטלקית, גרמנית, צרפתית ולערבית>
  • Human parts / translated from the Hebrew by Dalya Bilu (Boston : David R. Godine, 2003)
  • Partes humanas / tradução [do inglês], Viviane Gouveia (Rio de Janeiro : Imago, 2003)
  • Parti umane / traduzione dall'ebraico di Ofra Bannet e Raffaella Scardi (Roma : Edizioni e/o, 2003)
  • Das Meer im Rücken : Roman / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (München : Piper, 2004)
  • Parcelles humaines : roman / traduit de l'hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles : Actes Sud, 2004)
  • نتف انسانية : رواية / اورلي كاستلبلوم ؛ ترجمة نادر ابو تامير (حيفا : مكتبة كل شيء, 2007)
  • עם אורז לא מתווכחים : מבחר סיפורים 1987–2004 (אור יהודה : כנרת, זמורה־ביתן, תשס״ד 2004) <עריכה פביאנה חפץ>
  • טקסטיל : רומאן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס״ו 2006)
  • חיי חורף (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשע״א 2010) <עריכה מנחם פרי>
  • הרומאן המצרי (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2015) <עריכה מנחם פרי>
  • ביוטופ (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2022) <עריכה מנחם פרי>
  • סיפורים בלתי־רצוניים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2024) <מהדורה חדשה. עריכה – מנחם פרי>

יצירות שנערכו

על המחברת ויצירתה

ספרים

  • אבישי־צביאל, עירית, האם את צוכה או בוחקת, חיפה, 2014 (דיסרטציה. אוניברסיטת חיפה)
  • יהודיוף אברנובסקי, אורנה, לחתור תחת בחשאי, תל־אביב, 2011 (עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל־אביב)
  • כהן, אורי ש., לקרוא את אורלי קסטל־בלום, תל־אביב : אחוזת בית, תשע"א 2011
  • כץ, שירי, ספרות ישראלית פוסטמודרנית מקסטל בלום והלאה, תל־אביב, 1999 (עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל־אביב)
  • לוי, רויטל, התאוריה הפוסט־מודרנית ודרכי יישומה ביצירות אורלי קסטל בלום דונלד ברתלמי, רימונד קארבר ומאשאדו די־אסיס, רמת גן, תשנ"ד (עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת בר־אילן)
  • מנדלסון־מעוז, עדיה, הסיפורת הפוסט מודרניסטית כסיפורת של סיטואציות קיצוניות : עיון ביצירותיהם של אורלי קסטל־בלום ואתגר קרת, תל־אביב, תשנ"ו 1995 (עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל־אביב)
  • סקרה, חנה, זהות נשית והשתקפותה בהיבטים תימטיים ובהיבטים פואטים של חסימה ושל מרחביות : יצירותיהן של רות אלמוג, דורית אבוש ואורלי קסטל־בלום, ירושלים, תשס"א 2001 (דיסרטציה–האוניברסיטה העברית בירושלים)
  • פיינזילבר, סיון, אימהות, שגעון ונשיות אצל אורלי קסטל־בלום, תל־אביב, 2000 (עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל־אביב)
  • שיפמן, סמדר, דברים שרואים מכאן, ירושלים : כרמל, תשס"ז 2007 (דויד גרוסמן, אורלי קסטל־בלום ומאיר שלו: מעֵבר למודרניזם?)

מאמרים

  • בן־שחר, רינה, חבל על הטרנד: על השימוש המודע והמנכר בקלישאות ביצירותיהם של אורלי קסטל־בלום, עוזי וייל וגפי אמיר, הארץ, תרבות וספרות, ה׳ באלול תשס"א, 24 באוגוסט 2001, עמ' ב 13
  • בן־שחר, רינה, חבל על הטרנד : על הפואטיקה של אורלי קסטל־בלום, למ"ד לאיל"ש : קובץ מחקרים במלאות שלושים שנה לאגודה הישראלית לבלשנות שימושית / בעריכת יצחק שלזינגר, מלכה מוצ׳ניק (ירושלים : צבעונים, תשס"ד), עמ' 78–93
  • ברתנא, אורציון, היכן אנחנו נמצאים? : פוסט־מודרניזם בספרות הישראלית משנות השמונים אל שנות התשעים, מאזנים, כרך ס"ו, גל׳ 7/8 (תשנ"ב 1992), עמ' 25–31 (נדפס גם בספרו: שמונים : ספרות ישראלית בעשור האחרון (תל־אביב: אגודת הסופרים העברים בישראל, 1993))
  • גינור בן־יוסף, צביה, הדיסטופיה הציונית על פי אורלי קסטל־בלום, ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה : מאמרים מוגשים לגרשון שקד / עורכים: יהודית בר־אל, יגאל שוורץ ותמר ס. הס (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד ; ירושלים : כתר הוצאה לאור, 2000), עמ' 350–362
  • זרט, אלעד, 30 שנה, לך תזכור, ידיעות אחרונות, 7 לילות – ספרות ותרבות, כ"ב באדר ב׳ תשפ"ב, 25 במארס 2022, עמ' 17–19 (שיחה עם אורלי קסטל־בלום ואתגר קרת)
  • חפץ, פביאנה, שורות בשוליים, עם אורז לא מתווכחים : מבחר סיפורים 1987–2004 / אורלי קסטל־בלום (אור־יהודה : כנרת, זמורה־ביתן, תשס"ד 2004), עמ' 309–319
  • כהן, דודו, "אדם צריך לשמור על מרחק ביטחון מעצמו", מקור ראשון, שישי ישראלי, גל׳ 5 (י"ז באב תשס"ו, 11 באוגוסט 2006), עמ' 48 (ראיון עם אורלי קסטל־בלום)
  • כנפי, עידית, טקסט, אידיאות ועמדות הקורא: דיון בסיפור "אלף שקל לסיפור" של אורלי קסטל בלום, החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 25 (2003), עמ' 87–94
  • מטלון, רונית, הבית הרעוע: של מי הערבית כשהיא כבר נוכחת בספרות. מחשבות על ספרות על ערבית ועל עברית., אודות <מקוון>, גל׳ 1 (30 בדצמבר 2016) (על הסיפור "תצלום חסר: St. John the Divine" מתוך ספרה "זה עם הפנים אלינו" ועל הסיפור "אומי פה שורל", לאורלי קסטל־בלום מתוך ספרה "סיפורים בלתי־רצוניים")
  • מנדלסון־מעוז, עדיה, עולמות אפשריים ביצירתם של אורלי קסטל־בלום ואתגר קרת, עלי־שיח, חוב׳ 38 (תשנ"ז), עמ' 39–64
  • מנדלסון־מעוז, עדיה, סיטואציות קיצוניות זוועתיות וגרוטסקיות ביצירותיהם של קסטל־בלום וקרת, דפים למחקר בספרות, כרך 11 (תשנ"ח), עמ' 269–295
  • משנה, נאוה, מצבים טרנספורמטוריים, ידיעות למורים: בטאון מורי בית הספר הריאלי העברי בחיפה, גל׳ 288 (1997), עמ' 105–120
  • ניב־מילר, טל, רומן מרגש. לשון אנורקטית, עתון 77, גל׳ 126 (תמוז תש"ן, יולי 1990), עמ' 8 (על "לא רחוק ממרכז העיר", "סביבה עוינת" ו"היכן אני נמצאת")
  • סקרה, חנה, הקול המיתולוגי של הזהות הנשית ביצירותיהן של רות אלמוג ושל אורלי קסטל־בלום, עלי שיח, חוב׳ 44 (2000), עמ' 19–41
  • עבאדי, עדינה, איגיון (nonsense) ביצירותיהם של אורלי קסטל־בלום ואתגר קרת., חלקת לשון, גל׳ 40 (תשס"ט, 2008–2009), עמ' 55–72
  • עבאדי, עדינה, האם יצירותיה של אורלי קסטל־בלום הן פוסט־מודרניות לפי אמות מידה של חקר השיח?, העברית שפה חיה: קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים־התרבותיים, כרך ה׳ (2010), עמ' 337–357
  • פויס, יעל, לתת משמעות לסיפור מוזר : סטודנטים להוראת הספרות קוראים ספרות עכשווית, הכשרת מורים והתפתחותם המקצועית : חילופי רעיונות / [בעריכת] רות זוזובסקי, תמר אריאב, ענת קינן (תל־אביב: מכון מופ"ת, תשס"א), עמ' 94–109 (על "האשה שרצתה להרוג מישהו")
  • במבי שלג, צפרוני, נעמה, "הכול כאן מלא עוולה", ארץ אחרת, גל׳ 52 (אב–אלול תשס"ט, אוגוסט–ספטמבר 2009), עמ' 42–44 (ראיון עם הסופרת)
  • קופפר, רותה, צריכה להיות לבד., הארץ, גלריה, כ"ז בכסלו תשס"ח, 7 בדצמבר 2007, עמ' 1, 20 (על הפרק הראשון בסדרה של רות ולק ויעל פרלוב "נשים כותבות" המוקדש לאורלי קסטל־בלום)
  • רודין, שי, "אחרות" כעמדה קיומית בכתיבתה של אורלי קסטל־בלום., דברים: כתב עת אקדמי רב־תחומי, גל׳ 6 (חשון תשע"ד, אוקטובר 2013), עמ' 165–188
  • שיפמן, סמדר, מינה ודולי – רעיה ואם : משחק בסטריאוטיפים נשיים אצל אורלי קסטל־בלום, התשמע קולי? : ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית / עורכת יעל עצמון (ירושלים : מכון ון ליר ; תל־אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"א), עמ' 225–239 (נוסח מורחב נדפס בספרה: דברים שרואים מכאן (ירושלים : כרמל, תשס"ז 2007), עמ׳ 109–129)
  • Grumberg, Karen, An architecture of isolation: Orly Castel-Bloom. In her: Place and ideology in contemporary Hebrew literature, Syracuse, NY : Syracuse University Press, 2011, עמ' 76–122
  • Grumberg, Karen, "Female grotesque": Orly Castel-Bloom and the Israeli woman׳s body, Nashim: a Journal of Jewish women׳s studies and gender issues, no. 23 (Spring/Fall 2012), עמ' 145–168
  • Hasak-Lowy, Todd, Postzionism and its aftermath in Hebrew literature : the case of Orly Castel-Bloom, Jewish social studies, new series, vol. 14, no. 2 (Winter 2008), עמ' 86–112
  • Negev, Eilat, Orly Castel-Bloom: Between motherhood and madness. In her: Close encounters with twenty Israel writers, London : Vallentine Mitchell, 2003, עמ' 161–169
  • Oppenheimer, Yochai, The Holocaust: a Mizrahi Perspective, Hebrew Studies, vol. 51 (2010), עמ' 303–328
  • Peleg, Yaron, Writing the land : language and territory in Modern Hebrew literature, Journal of Modern Jewish studies, vol. 12, no. 2 (July 2013), עמ' 297–312 (on S. Yizhar, Amos Oz and Orly Castel-Bloom)
  • Shiffman, Smadar, Orly Castel-Bloom and Yoel Hoffmann: on Israeli postmodern prose fiction, Hebrew Studies, vol. 50 (2009), עמ' 215–227

על ״לא רחוק ממרכז העיר : סיפורים״

  • אנגל, מיקי, אין ליניאריות בחיים, TimeOut תל־אביב, גל׳ 248 (2 עד 9 בספטמבר 2007), עמ' 117
  • בושס, הדה, סיפורים גבוליים, הארץ, 17 ביולי 1987, עמ' 12
  • בחור, יונה, עולם של התרוקנות, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ג בכסלו תשמ"ח, 4 בדצמבר 1987, עמ' 21 (נדפס גם בספרה: רשימות על ספרות (תל־אביב : ירון גולן, 1993), עמ׳ 165–168)
  • בלאט, אברהם, בצל מבוכה ותהיה, הצופה, כ"ב באב תשמ"ח, 5 באוגוסט 1988, עמ' 6, 8
  • מירון, דן, משהו על אורלי קסטל־בלום, על המשמר, י"ג בסיון תשמ"ט, 16 ביוני 1989, עמ' 19
  • נעמן, נטע, תיאור מרוחק של הבנאלי והמופלא, מעריב, ספרות, ו׳ בכסלו תשמ"ח, 27 בנובמבר 1987, עמ' 2
  • ציפר, בני, שבוע של ספרים: מקור, הארץ, 3 ביולי 1987, עמ' ב 7
  • ראובני, יותם, חיים על קו לא קיים : שיחה עם אורלי קסטל־בלום, ידיעות אחרונות, זמנים מודרנים, 5 באוגוסט 1987, עמ' 4
  • שניצר, מאיר, ראש פרוע, יד בטוחה, כותרת ראשית, גל׳ 245 (12 באוגוסט 1987), עמ' 33

על ״סביבה עויינת״

  • אוריין, יהודית, אדישות, ניכור, ריחוק, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ד בשבט תשמ"ט, 20 בינואר 1989, עמ' 23
  • בושס, הדה, ספרי מקור בכל מחיר, הארץ, 13 בפברואר 1989, עמ' 10
  • הרציג, חנה, פואטיקה של כיעור, הארץ, י"ז באדר ב׳ תשמ"ט, 24 במארס 1989, עמ' ב 8–ב 9
  • ז׳קונט, אמנון, הילה רעילה, ידיעות אחרונות, 8 בפברואר 1989, עמ' 39
  • מירון, דן, משהו על אורלי קסטל־בלום, על המשמר, י"ג בסיון תשמ"ט, 16 ביוני 1989, עמ' 19
  • שמיר, זיוה, סיפורים מהסרטים, מעריב, ספרות, כ"ח בשבט תשמ"ט, 3 בפברואר 1989, עמ' ה 3

על ״היכן אני נמצאת״

  • בלבן, אברהם, מצעד של מסיכות : פנייה חדה מהריאליזם, הארץ, י"ט באדר תש"ן, 16 במרס 1990; כ"ז באדר תש"ן, 23 במרס 1990, עמ' ב 8; ב 9
  • בנבג׳י, אמיר, פריצה של גבולות הלשון, הארץ, כ"ו באדר תש"ן, 23 במרס 1990, עמ' ב 8 (תגובה למאמרו של אברהם בלבן)
  • ברתנא, אורציון, היכן אנחנו נמצאים? (פוסט־מודרניזם בספרות הישראלית משנות השמונים אל שנות התשעים), מאזנים, כרך ס"ו, גל׳ 7–8 (תשנ"ב), עמ' 25–31 (חזר ונדפס בספרו: שמונים : ספרות ישראלית בעשור האחרון (תל־אביב: אגודת הסופרים העברים בישראל, 1993))
  • גור, בתיה, שבוע של ספרים: מקור, הארץ, 16 בפברואר 1990, עמ' ב 9
  • גורביץ, דוד, באיזו שפה נדבר מחר, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ח בשבט תש"ן, 23 בפברואר 1990, עמ' 21, 25
  • דנה־פרוכטר, רחל, עבדי תל־אביב, דבר, ט"ז באייר תש"ן, 11 במאי 1990, עמ' 20
  • הירשפלד, אריאל, קסטל־בלום בארץ הפלאות, הארץ, כ"ג באייר תש"ן, 18 במאי 1990, עמ' ב 9
  • הס, תמר ס', כבר אין לה עיכובים : קריאה פמיניסטית ב׳לקרוא לעטלפים׳ לחנה בת שחר וב׳היכן אני נמצאת׳ לאורלי קסטל־בלום, בתוך: אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות : קובץ מחקרים בין־תחומי / עורכת, יעל עצמון (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ה), עמ' 375–394
  • לוי, איתמר, סיפורו של המבט, הארץ, כ"ג בתשרי תשנ"א, 12 באוקטובר 1990, עמ' ב 9
  • מלמד, אריאנה, חוצפה של סופרת, חדשות, מוסף של שבת, ז׳ בשבט תש"ן, 2 בפברואר 1990, עמ' 16, 18 (ראיון עם הסופרת עם צאת ספרה)
  • מלמד, אריאנה, מרדנית, עקשנית, נפלאה, חדשות, 13 בפברואר 1990, עמ' 24
  • משמר, תמר, נוכחות נשית בדיבור נייטרלי, על המשמר, ג׳ באלול תש"ן, 24 באוגוסט 1990, עמ' 18
  • נבות, אמנון, סינדרלה : בין תסמונת סינדרלה לתסמונת דולצינאה, מעריב, ספרות, כ"ג באייר תש"ן, 18 במאי 1990; א׳ בסיון תש"ן, 25 במאי 1990, עמ' 5; 5
  • פז, מירי, נוצותיה הנושרות של השנאה, דבר, 12 במרס 1990, עמ' 9
  • קידר, צפורה, תפקודו של התבנות הפונטי בפואטיקה של הרומן "היכן אני נמצאת", דפים למחקר בספרות, כרך 10 (1995/1996), עמ' 105–129
  • קוץ, מרים, זן בודהיזם בנאות אפקה, ידיעות אחרונות, 14 בפברואר 1990, עמ' 33
  • שקד, גרשון, בנות דור, בספרו: תמונה קבוצתית : היבטים בספרות ישראל ובתרבותה / עורכים: גדעון טיקוצקי ומלכה שקד (אור יהודה: דביר, 2009), עמ' 432–442
  • Rudin, Shai, Orly Castel-Bloom's perception of coupledom and women's oppression in light of impressionist features and intertextual connections in the novel Where am I., Hebrew Studies, vol. 52 (2011), עמ' 259–277

על ״דולי סיטי״

  • אלאור, תמר, תנאים של אהבה : עבודת האימהות מסביב למחנה, תיאוריה וביקורת, חוב׳ 19 (2001), עמ' 79–114 (על שלוש אמהות ויחסן לבן המתגיס – האחת מן הספרות עפ"י ספרה של אורלי קסטל־בלום, "דולי סיטי", השניה מן האמנות הפלסטית עפ"י הפרויקט של יהודית מצקל, "חצאית בדרך" והשלישית עפ"י נסיונה של המחברת)
  • בלאט, אברהם, הסופר הבדאי בעיר ללא תחתית, הצופה, י׳ בחשוון תשנ"ג, 6 בנובמבר 1992, עמ' 6, 8
  • בליך, ברוך, דולי סיטי, מאור הדור, טעמים, גל׳ 1 (1993), עמ' 25–28
  • ברתנא, אורציון, היכן אנחנו נמצאים? (פוסט־מודרניזם בספרות הישראלית משנות השמונים אל שנות התשעים), מאזנים, כרך ס"ו, גל׳ 7–8 (תשנ"ב), עמ' 25–31 (חזר ונדפס בספרו: שמונים : ספרות ישראלית בעשור האחרון (תל־אביב: אגודת הסופרים העברים בישראל, 1993))
  • גור, בתיה, אימת האמהות של אורלי קסטל־בלום, הספר שנתן לאופולד בלום לאשתו, הארץ, ה׳ באייר תשנ"ב, 8 במאי 1992, עמ' ב 8
  • גיורא, רחל, דולי סיטי – עיר רחומה, נגה, גל׳ 31 (1997), עמ' 57–59
  • גיורא, רחל, אירוניה כשלילה עקיפה : דולי סיטי עיר רחומה, אדרת לבנימין : ספר היובל לבנימין הרשב / עורכת, זיוה בן־פורת (תל־אביב: הקיבוץ המאוחד, 1999), כרך א, עמ' 187–192
  • דעואל־לוסקי, חיים, ׳דולי סיטי׳, תיאוריה וביקורת, חוב׳ 12/13 (1998), עמ' 359–366
  • דעואל־לוסקי, חיים, ׳דולי סיטי׳, חמישים לארבעים ושמונה : מומנטים ביקורתיים בתולדות מדינת ישראל / עורך, עדי אופיר (ירושלים : מכון ון ליר ; תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999), עמ' 359–365
  • הירשפלד, אריאל, תהומות מאחורי עץ השסק, הארץ, כ"ו באייר תשנ"ב, 29 במאי 1992, עמ' ב 8
  • הלפרן, רוני, הוויה דולורוזה של האמהות, בספרה גוף בלא נחת : ספרות הנשים הישראלית 1985–2005 (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע"ג 2012), עמ' 170–191
  • ויסמן, ענת, פוסט־מודרניזם "רדי־מייד", דבר, י"ט באייר תשנ"ב, 22 במאי 1992, עמ' 24
  • זמירי, חוה, היסטריה הכרחית ולו רק בתוך השפה, דמוי, גל׳ 5/6 (1993), עמ' 5–6, 40–45
  • חפץ, פביאנה, עיר ללא רחמים, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ בניסן תשנ"ב, 10 באפריל 1992, עמ' 22
  • טריגר, צבי, אינסטינקט אימהי 2, TimeOut תל־אביב, גל׳ 255 (20–27 בספטמבר 2007), עמ' 124
  • לוי, שמעון, סופרות על קו הקץ : ארבע פרשיות של אפוקליפסה השוואתית – האדם, החברה, הטבע והרוח, מאזנים, כרך ע׳, גל׳ 7 (תשנ"ו), עמ' 21–28
  • מלמד, אריאנה, האפס האימתני של האימהות, חדשות, המדריך, ז׳ בניסן תשנ"ב, 10 באפריל 1992, עמ' 30–31
  • נגב, אילת, בין אימהות לטירוף, ידיעות אחרונות, 7 ימים, ז׳ בניסן תשנ"ב, 10 באפריל 1992, עמ' 60–62 (ראיון עם הסופרת בצאת ספרה; חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 337–345)
  • נייגר, מוטי, האם, הבן, ורוח הפ.מ., אפס שתיים, גל׳ 2 (1993), עמ' 128–132
  • נסים, קובי, בגובה העיניים, על המשמר, ד׳ בסיוון תשנ"ב, 5 ביוני 1992, עמ' 21
  • סתוי, זיסי, עיר ללא רחמים, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 10 באפריל 1992, עמ' 22
  • עזר, ננסי, ממלנכוליה של הרוח למלנכוליה של הבשר – פארודיה פוסט־מודרנית, עתון 77, שנה ל"א, גל׳ 326 (טבת תשס"ח, דצמבר 2007), עמ' 28–32
  • עזר, ננסי, ממלנכוליה של הרוח למלנכוליה של הבשר : דולי סיטי לאורלי קסטל בלום כפרודיה פוסט־מודרנית, הדור : השנתון העברי של אמריקה (תשס"ז 2006), עמ' 76–84
  • פלדמן, אהובה, מזכרון דברים ועד דולי סיטי, בספרה: שנאה (לא) כבושה : על שנאה עצמית יהודית בספרות העברית בת זמננו (תל־אביב : תמוז, תשס"ז 2006), עמ' 201–208
  • Feinberg, Anat, What an intoxicating madness!, Modern Hebrew Literature, N.S., nos. 8–9 (Spring/Fall 1992), עמ' 13–15

על ״המינה ליזה״

  • אהרני, אירית, המינה ליזה היא מין־עליזה או לכתוב מן הווגינה, מאזנים, כרך ע"ג, גל׳ 3 (1998), עמ' 28–31
  • טריבלסקי, יאיר, איפה המפתח לדלת הכניסה?, מאזנים, כרך ע׳, גל׳ 1 (1995), עמ' 46
  • לאופר, רות, מינה ליזה בארץ הפלאות, עתון 77, גל׳ 186 (תמוז תשנ"ה, יולי 1995), עמ' 8–9
  • מוקד, גבריאל, הרומאן הגרוע של השנה, עכשיו, חוב׳ 63 (1995/1996), עמ' 198–200
  • שריג, גיסי, החופש לפרוש ולהיאלם: מחסומי כתיבה ה"המינה ליזה", עלי שיח, חוב׳ 38 (1996), עמ' 67–84 (סיפור המרד של אשה סתגלנית, הבוחרת ביודעין בסתגלנות כדרך חיים כדי להשתעבד מרצון לכוחות חזקים ממנה, ובלבד שלא להיות משועבדת בעל כורחה)

על ״שנינו נתנהג יפה : שיחות עם בני״

  • איני, לאה, שיחות אותנטיות, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, י׳ באלול תשנ"ז, 12 בספטמבר 1997, עמ' 30
  • ברנהיימר, אבנר, קורנפלקס וייסורים, ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ"א באדר א׳ תשנ"ז, 28 בפברואר 1997, עמ' 50–51, 54, 56 (ראיון עם הסופרת בצאת ספרה)
  • דר, יעל, אלבום תמונות של דיאלוגים, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 211 (ג׳ באדר ב׳ תשנ"ז, 12 במארס 1997), עמ' 11
  • הורטמן, ורדית, שנינו נדבר כמו שמדברים, מקור ראשון, דיוקן, כ׳ בתמוז תשנ"ז, 25 ביולי 1997, עמ' 43

על ״הספר החדש של אורלי קסטל־בלום״

  • בלאט, אברהם, בסימן המבוכה והנבוכים, הצופה, המוסף, כ׳ בסיוון תשנ"ט, 4 ביוני 1999, עמ' 10
  • גור, בתיה, על טרנד וחזירויות אחרות, הארץ, תרבות וספרות, כ"ט בכסלו תשנ"ט, 18 בדצמבר 1998 (חזר ונדפס בספרה מבלי דלג על דף : מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז׳זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008), עמ׳ 226–231)
  • דרור, איתי, האמת של ההמונים, מאזנים, כרך ע"ג, גל׳ 8 (1999), עמ' 58–59
  • הס, תמר ס', המוסיקה של המגוחך, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, א׳ בכסלו תשנ"ט, 20 בנובמבר 1998, עמ' 26–27
  • ישראל, יעל, פגע־וברח, עתון 77, גל׳ 229 (אדר תשנ"ט, מארס 1999), עמ' 6
  • לאור, יצחק, ספר חבל על הזמן, הארץ, תרבות וספרות, כ"ט בכסלו תשנ"ט, 18 בדצמבר 1998, עמ' ב 14
  • מוקד, גבריאל, על פני השטח, עכשיו, חוב׳ 67/68 (2002/2003), עמ' 302–304 (חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע"א 2011), עמ׳ 335–339)
  • מלצר, יורם, מבוצרת מאחורי המקלדת, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ח׳ בכסלו תשנ"ט, 27 בנובמבר 1998, עמ' 29
  • סמיט, שהם, דליפה קטנה של רגש, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 303 (כ"ז בכסלו תשנ"ט, 16 בדצמבר 1998), עמ' 5
  • שיפמן, סמדר, פוסטמודרניזם, או געגועים למהות שמעבר לטרנד? – "הספר החדש של אורלי קסטל־בלום", בספרה: דברים שרואים מכאן (ירושלים : כרמל, תשס"ז 2007), עמ' 130–139

על ״רדיקלים חופשיים״

  • שושן, אסתר אדיבי, כמה יפה העולם... ועם זאת כמה משובש!, עתון 77, גל׳ 245 (תמוז תש"ס, יולי 2000), עמ' 18–19
  • אורן, יוסף, קפקא לעניים – דיון בלתי־משוחד בסיפורי אורלי קסטל־בלום, מאזנים, כרך ע"ה, גל׳ 1 (2001), עמ' 9–12
  • ברגר, תמר, ברונובסקי, יורם, מלצר, יורם, קלדרון, נסים, שיחה ראשונה : על ספר הסיפורים של אורלי קסטל־בלום, "רדיקלים חופשיים", מקרוב, חוב׳ 4 (2000), עמ' 84–93
  • גור, בתיה, מדוע אין מדינת ישראל מחלקת לכל תושב משרוקית, הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באייר תש"ס, 12 במאי 2000, עמ' ב 15
  • הופ, דורית, כל־כך ישראלי, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ"א באייר תש"ס, 26 במאי 2000, עמ' 26–27
  • טאוב, גדי, כמה הערות : על ספר הסיפורים של אורלי קסטל־בלום, "רדיקלים חופשיים", מקרוב, חוב׳ 4 (2000), עמ' 98–99
  • מלצר, יורם, מתוך גבולות המציאות המצומצמת, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, י"ג בסיוון תש"ס, 16 ביוני 2000, עמ' 34
  • קלדרון, נסים, שיחה עם דורית הופ : על ספר הסיפורים של אורלי קסטל־בלום, "רדיקלים חופשיים", מקרוב, חוב׳ 4 (2000), עמ' 93–97

על ״חלקים אנושיים״

  • גוטקינד, נעמי, החלקים והשלם או; עלובי החיים, הצופה, המוסף, י"ג בסיוון תשס"ב, 24 במאי 2002, עמ' 11, 14
  • דויטש, חיותה, זה מה יש, נקודה, גל׳ 252 (2002), עמ' 51
  • ליבנה, נרי, האינתיפאדה הפרטית שלי, הארץ, מוסף, כ"ג בניסן תשס"ב, 5 באפריל 2002, עמ' 26–29 (ראיון עם הסופרת בצאת ספרה)
  • מלצר, יורם, ספרים למען הרגע שלפני אובדן המודעות, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ"ח באייר תשס"ב, 10 במאי 2002, עמ' 26
  • מלצר, יורם, המציאות היא עובדה בשטח, מעריב, מוסף שבועות – ספרות וספרים, ה׳ בסיוון תשס"ב, 16 במאי 2002, עמ' 26
  • קרינסקי, אביבה, דימוי־ממשות וממשות : לשון התקשורת ב"חלקים אנושיים" לאורלי קסטל־בלום, מאזנים, כרך פ"ד, גל׳ 2–3 (כסלו תשע"א, נובמבר 2010), עמ' 94–96
  • ריקין, אירי, קריאה (ספרים), הד החינוך, כרך 76, גל׳ 10/11 (2002), עמ' 52–53
  • שוורצשטיין, טלי, הבית הוא בית קברות גדול, עתון 77, גל׳ 267 (2002), עמ' 12
  • שיפמן, סמדר, ריאליזם מוגז, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 478 (י"ב באייר תשס"ב, 24 באפריל 2002), עמ' 1, 14 (נוסח מורחב נדפס בספרה: דברים שרואים מכאן (ירושלים : כרמל, תשס"ז 2007))
  • שץ, אבנר, מוכר ולא נעים, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י"ד בניסן תשס"ב, 26 באפריל 2002, עמ' 26–27 (נתפרסם גם באתרו של אבנר שץ, shats.com)
  • Grumberg, Karen, Ricki Lake in Tel Aviv : the alternative of Orly Castel-Bloom׳s Hebrew-English. In: Anglophone Jewish literature / edited by Axel Stähler, London and New York : Routledge, 2007, עמ' 234–248

על ״עם אורז לא מתווכחים : מבחר סיפורים 1987–2004״

על ״טקסטיל : רומאן״

על ״חיי חורף״

על ״הרומאן המצרי״

על ״ביוטופ״

על ״סיפורים בלתי־רצוניים״

על ״לקרוא את אורלי קסטל־בלום / אורי ש׳ כהן״

מזהים חיצוניים
LC – n88194665 | NLI – 987007259553305171 | VIAF – 78773723 | Wikidata – Q446980 | OpenLibrary – OL2986627A

עודכן לאחרונה ב: 17 בנובמבר 2025