על בדיות ומדע    🔗

כמי ששולח ידו לעיתים גם בכתיבת מד"ב עלי לשבח את הסיפור הישראלי המצויין ‘הכובשים’, מאת שירה תמיר, (גליון מס' 9). הרעיון המקורי והמעניין הוא כמשב רוח רעננה לאחר ששבענו מנסיעות בזמן, קפיצות בעל־חלל. ומאנרגיות טרנס־שיכליות להנעת החלליות. בהתחשב בגילה הצעיר של הכותבת הרי שהיא מבטיחה רבות ועל כן שלוחה לה ברכתי לעידוד אוהד ולחיזוק ידיה. משמעותה של הערכתי תגדל אם אוסיף שדעתי על המד"ב הישראלי, מלבד במקרים בודדים, שהוא “לא כל כך” – ואיני מוציא עצמי מן הכלל – מתוך ידיעה כיצד סיפור טוב צריך להיות.

הענין השני הוא מכתבו של מר אייל מוזס (גליון מס' 9) הנוגע ללבטי ההגדרה של ספורי מד"ב. יסלח לי אם אבטל את דעתו ואף בחריפות מה. ניסיתי להשתתף בהתפעלותו מהביטוי ‘סיפורת־מדע’ ונתתי לו לרחף בדמיוני ולהעלות אסוציאציות. לא העליתי דבר החורג מתחליפים לבטויים: סיפרות־מדע, כל סיפורי מדע, כל אשר נכתב על מדע, מספרים על מדע… וכו'. אין לנו צורך במילה חדשה לצורך החידוש בלבד, המגדילה את אוצר המילים מבלי להעשירו גם ברעיון. מטבע לשון טוב חייב לתת גם את התחושה של הכוונה והזיקה המיוחדת של הביטוי אל הרעיון שהוא בא לחדד. בכבוד הראוי לאקדמיה ללשון – גם היא ‘מפשלת’, (שימו לב לעוצמתו של הביטוי שעלה דווקא מן העם). התרגומים המקורבים למילה FICTION הם: לא אמת, בלתי מציאותי, דמיון, בדיה, זיוף וכו'. הביטוי מדע־בדיוני (או דמיוני) עדיין מייצג היטב את הכוונה ונשאירו כך עד שיהיה משהו טוב יותר.

הביטוי אינו מגוחך ואינו סותר את עצמו. “מדע מעצם טבעו אינו יכול להיות בדיוני” כפי שטוען מר מוזס, היא טענה נכונה בהחלט אך ורק בהקשר סמנטי מסוים של המילה בדיה ורק במשמעות של סיפור שקר לפתאים הנודף כוונה שלילית או זדונית. הסותר יוצא נסתר כאשר אנו יודעים שהמדע הבדיוני הוא רק מדע בדוי לצורך שעשוע תמים ומענג לקורא ואינו בא להונות ולזייף במזיד את המדע. אז למי זה מפריע? בסמנטיקה אחרת מדע ובדיה כרוכים היטב זה בזה. לבדות, פירושו גם סתם להעלות רעיון מפרי הדמיון. ואמנם בכל ההיסטוריה של המדע לא היה זה אלא רצף של בדיות. מדענים בדו מליבם רעיונות, דפוסים, דגמים ומנגנוני פעולה של תופעות טבע כדי להשליט סדר בעובדות החוזרות על עצמן. אלה הן בדיות כיון שאין לנו הוכחות שהטבע פועל לפי תפישותיו ותחושותיו של האדם הגם שהסבירות לכך היא כאפס המוחלט.

כדי לחדד את הרעיון נזכור את המושג ‘אטום’ שהוטבע ע"י היוונים לתאור החלקיק המוצק הקטן ביותר. זהו ענין בדוי ומגוחך לעומת מודל האטום כיום. והאם נצחק למדען תומסון על בדית מודל ‘פודינג השזיפים’? וכאשר מדענים מוכיחים את קיומם של חלקיקים זעירים מן האלקטרון יתכן שהמודל המשופר של הבדיה הקלסית של רותרפורד יהיה: “כדורי פלפל ששכבות אלקטרונים עוטפים אותם דוגמת פיתה וחלקיקים זעירים מפוזרים בחללה דוגמת סלט קצוץ”. כל זמן שאיש לא ראה אטום בעיניו נמשיך לבדות את דמותו כעולה על רוחנו ועל כן המדע מעצם טבעו הוא בהחלט בדיה; בדיות ברוכות הן שנתנו למדע את תנופתו. לאזרחי תקופתו של ז’ול וורן היו בדיותיו השיא בהבל ורעות רוח אך אלה הן שפילסו את הדרך למטוס, לצוללת ולטיסה לירח.

אין גם צורך לסווג את המד"ב לכבד, קל או מדע לכאורה. כיצד המוח הפוזיטרוני וחוקי הרובוטיקה של אסימוב (המוגדר ככבד) הם מדעיים יותר מן ‘המצלמה אינה משקרת’ מאת רוברט בלוך (גליון מס' 2)? הרי זו מין מכונת זמן שכזו שכבר איננו יכולים להסתדר בלעדיה. אמנם היא קולטת רק תמונות בודדות מן העתיד אך היצרן מבטיח לנו שהדגם החדש שפיתוחו עומד להסתיים יקרין סרטונים קצרים שיוקלטו בוידאו־טיים־טייפ (Video-Time-Tape). עם מעט סבלנות נקבל את מצלמת הזמן כשי לכל הרוכש רובוט פוזיטרוני ב־10 תשלומים שווים. תוצרת כדור הארץ לפי הסכם ידע שנחתם במפגשים מהסוג השלישי. אני מסכים בכל ליבי שאין להגדיר כמד"ב סיפורים חסרי גרעין מדעי כלשהו מסוג סיפורי שדים ורוחות ומעשי שטן ושאול. הבעתי דעתי זו באזני המערכת אשר הפנתה את תשומת לבי לשֵם: ‘פנטסיה 2000’. טענותי נסתמו הואיל והמושג פנטסיה הוא המובן הרחב ביותר של דמיון ועל כן אפשר לכלול בו הכל – מדע או לא מדע.

אסיים בהערה על סיפורים "הסותרים בלי שום הסבר הגיוני את כל חוקי הטבע הידועים, והסופר אינו טורח להשקיע מחשבה… שהדוגמא הבולטת… “משחקים מסוכנים באפס ג'י”. מכיוון שידי היתה בחלק השני של סיפור זה, ביכולתי להסביר שהוא נוצר מתוך הרגשה זהה לזו של מר מוזס שאכן היתה חסרה ‘מדעיות’ בחלקו הראשון. האם נעלמו מעיניו אלמנטים מדעיים נוספים אשר בודאי שדרשו מחשבה? ובכלל, לא חוכמה להתעסק עם חוקי הטבע הידועים המשעממים את הקורא ואינם מאפשרים לבדות מדע חדש. ואפילו איני טוען למקוריות. חלק א' קודם לחלק ב' ולחלק א' קודם ה.ג'. אשר המציא את ה’קבוריט' – החומר המופלא המבודד את כוח הכבידה. הוא אפילו ‘הגיוני’ ומתיישב עם ‘החוקים הידועים’. מדענים מכובדים דנים ברצינות באפשרות קיומו של אנטי־חומר. ‘הגיוני’ להניח קיומה של מסה שלילית באנלוגיה מסוימת למטעני חשמל חיוביים ושליליים. מסות הדוחות זו את זו הן מדעיות לא פחות מהמוח הפוזיטרוני.

לסיכום הלהג הארוך. מי שאינו מצוי במדע או מי ששקוע יתר על המידה בתחום צר שלו, נוטה לקבלו כמשהו קשוח והחלטי המזכיר אמונה דתית ואפילו עבודת אלילים (עיין ב’מוסד השמיימי' של אסימוב). אלה גם אלה מחפשים במדע קביעות פסקניות ומוחלטות ללא כל ספקות ואינם מרשים במדע כל פרצות. בידיעה שהמדע אינו אלא אוסף עובדות טבע שאינן מובנות לנו ואינן נתפסות בחושינו המוגבלים, אסור להתייחס אליו ברצינות של קדושת המקום. ואת המד"ב בודאי שאין לקחת ברצינות רבה מדי. סיפור מד"ב אתה אוהב או לא אוהב ואל תחטט בשורשיו.

יוסף הדס, ת"א

מר יוסף הדס הינו, כזכור, מחבר הסיפור ‘משחקים מסוכנים באפס ג’י – חלק ב'' (גליון מס' 5) אשר נכתב כהמשך לסיפורם של אלג’יס בודריס ושות’ (גליון מס' 2), אשר נכתב כפרודיה על סיפור ה’קאבוריט' ב’האנשים הראשונים על הירח' מאת ה.ג'. וולס…

 

ביקורת    🔗

יש לי רושם שאתם מחטיאים במרוצת הזמן, את המטרה. זהו ירחון לספרות מדע בדיוני, כפי שהבנתי. אבל אתם גולשים לכיוון ‘המדע לספרות מד"ב’ וכן לכיוון מדע חקר החלל. אני מבינה שאין מנוס מנגיעה בשני הנושאים הללו, שכן ספרות המדע הבדיוני מתבסס עליהם, אבל לא זו היתה אמורה להיות כונת החוברת. התרשים ‘כיצד לכתוב ספור מד"ב’ (גליון 14) הרג לי קצת את הרומנטיקה והיופי והייחוד של ספרים הללו.

המאמרים: ‘אסימוב על’ היו עלי כבר לטורח. לטעמי, אסימוב סופר טוב, אבל כאשר עליו לכתוב מאמרים חודשיים ולא חשוב על מה, ובכן יש להניח שלא תמיד יש לו מה לומר, והדבר מורגש.

והמבזקים הקוסמיים. מענין היה לקרוא על הסטורית מדע החלל, על החורים השחורים, אבל נדמה לי שאין גילויים חדשים בתחום זה כל חודש, ושוב, הדבר מורגש בדריכה על המקום במדור זה. ולספר כל פעם על עב"מים, ובכן אותו חלק מהקוראים שלא מאמין בעב"מים, וזה לפחות מחצית הקוראים (אני מאמינה שהרבה יותר) זהו מדור מצוץ מאוד מהאצבע, אם תסלחו לי על הביטוי.

יש לי השגות גם לגבי האיורים. התמונות בדרך כלל מרהיבות עין ביופין ומענינות בתיחכומן. חבל שאין שום הסבר לידן, לא לגבי הצייר, לא לגבי צורת הציור (שמן, צבעי מים, טוש וכדומה). כמו כן, דוקא בנושא זה מענין יהיה לדעת שנת היצירה. יש לכם גם הרבה תמונות כוכבים, בלי הסבר, ויש לי רושם שאלו אותן תמונות כל כמה חוברות (הלא אין שום הסבר לצידן. הירחון שלכם הופך יותר ויותר לירחון מדעי ובתור שכזה, הוא חלש מאד, כמובן. וכירחון ספרות מדע בדיוני, הוא הולך ומצטמצם בגלל אותם מאמרים פסאודו־מדעיים. בגליון מס' 14 אפילו הסיפורים היו מדעיים (עיר ושמה רומא – הרי זהו מתכון מדעי לכתיבת ספרות מד"ב, וזאת בנוסף ל’כיצד לכתוב ספרות מד"ב', ובאותו גיליון).

גם הסיפורים הם לא תמיד לטעמי, אבל זאת אני מבינה, שכן אינכם יכולים לספק את טעמם של כולם, תמיד. אך יש לשער שקהל קוראים לאותו סוג של ספרות יגלה פחות או יותר אותו טעם. בגליון אחרון שלכם היו מעט מאד סיפורים לטעמי, ויש לשער שבקצב “מדעי” שכזה, לא תהיה יותר החוברת לטעמי, וחבל, כי נהנית ממנה מאד מאד עד כה.

קלריסה נבו, קיבוץ בחן

 

רוצים סרטי מד"ב!    🔗

הנני קוראת את עיתונכם בנאמנות למן הגליון הראשון, ובתור חובבת מדע־בדיוני וותיקה אף נהינתי ממנו הנאה מרובה.

שתי בקשות לי אליכם:

1) מופיעים בעיתונכם לעיתים קרובות ציורים או צילומים, אשר אינם נושאים כל כותרת כגון שם הצייר, או מנין נלקח הצילום. אמנם חלה השתפרות בזמן האחרון, וליד רוב הצילומים וחלק מהציורים (ובייחוד המפורסמים יותר) מופיע המקור. אותם בהרבה מקרים הנושא עדיין לוקה בחסר. אם לא אחרת, ניתן כך להביא לקורא הישראלי ידע בנושא ציירי המדע הבדיוני אשר רבים מצטיינים בפופולאריות רבה בחו"ל, בעיקר בארה"ב.

2) חזרתי לא מזמן מטיול בארה"ב ולמרבית הפתעתי גיליתי, כי קיימים סרטים רבים בנושא המד"ב אשר המידע על עצם קיומם אפילו לא הגיע לארץ, סרטים ברמה מקצועית גבוהה (כמו הסרט המצויין ‘הוביט’ לפי ספרו של טולקין) או סרטים ברמה פחות טובה אולם פופולאריים מאוד עד כי הפיקו ‘סדרות־בת’ אשר מוקרנות בטלביזיה, כגון ‘בַאק רוג’רס במאה ה־25’. לאחרונה, כפי שידוע לכם, מוקרן הסרט הארוך לפי סדרת הטלביזיה ‘מסע בין כוכבים’, סרט אשר (וזה איני בטוחה אם ידוע לכם) אסימוב שימש בו יועץ לענייני מד"ב, ואחת מהערותיו בקשר לסרט היתה כי “זהו אחד הסרטים הבודדים אשר הפרו כמעט את כל חוקי הטבע, אולם בצורה אינטליגנטית”.

הרבה ידיעות על קיום הסרטים מופיעות בעיתונכם, אולם האם לא ניתן לעשות משהו יותר מעשי כדי לאפשר את הקרנתם בארץ? כגון ארגון קוראי העתון לפניה למקומות האחראים (אשר איני יודעת מהם) ליבוא סרטים, או כדומה?

קורין וייגל, רמת־גן

באשר לציון שמות ציירים – הצדק עם הקוראת קורין וייגל, ונשתדל להמשיך בשיפור שאותו ציינה. חבל לנו רק שאין לנו אפשרות להביא בפני הקוראים את הציורים כפי שהם במקור – בצבעים מרהיבי עין. אגב, למתעניינים באומנות המד"ב – לאחרונה מרבים יבואני הספרים להביא ארצה אלבומי־מד"ב יפהפיים (אם כי יקרים למדי), דבר המעיד על הביקוש ההולך וגובר.

ובאשר לסרטים – גם כאן צודקת הקוראת. סרטי מד"ב רבים אכן אינם מגיעים כלל אלינו, ומדי פעם אנו מדווחים עליהם בחוברת. אין לנו, כמובן, שום שליטה על מפיצי הסרטים המביאים ארצה סרטים לפי ראות עיניהם. למען האמת, הדעה הרווחת בקרב המפיצים היא שבדרך כלל הקרנת סרטי מד"ב אינה רווחית ביותר בארץ, ולטענתם הסרט הרווחי היחיד היה ‘מפגשים מהסוג השלישי’ (סרט בינוני עד גרוע, כידוע), ואילו סרטים שהצליחו מאוד בחו"ל כמו ‘פלישת חוטפי הגופות’, ‘סוילנט ירוק’ (מישהו שמע בכלל שסרט כזה הוקרן אצלנו…?) ואפילו ‘מלחמות כוכבים’, נכשלו בארץ מבחינה קופתית.

 

כיצד לכתוב סיפור מד"ב?    🔗

תרשים הזרימה ‘כיצד לכתוב סיפור מד"ב’ (גליון מס' 14) עורר בי זעם רב. עד עתה התייחסתי אל כל ספר מדע בדיוני בחרדת־קודש, אך חוששני שתרשים זה יגרום לגל ספרים ממוסחרים, וזהו דבר מאוד לא רצוי.

שוחט עמיקם, פ"ת

 

עוד על ‘גליון השנה’    🔗

הופתעתי מאוד לקרוא את מכתבו של רג’ינלד פרין מהרצליה (גליון 14) באשר לתוכנו של גליון השנה. לפי דעתי היו רוב סיפורי ‘פנטסיה 2000’ מס' 12 סיפורים מעולים, הנמנים עם עילית ספרות המד"ב. המערכת צדקה בהביאה סיפורים אלו בגליונה החגיגי והמיוחד, ונהניתי מאוד לקראו.

ובעניין אחר, מצטרף אני לדעתו של ברוך פלטנר מחיפה, והנני סבור שמן הראוי לפרסם גם נובלות וסיפורים ארוכים יותר, המשתרעים על־פני מספר חוברות.

תומר דור, רמת־גן