עֶזְרָה בִּשְׁעַת הַדְּחַק –אֵין שַׁי יָקָר מִמֶּנָּה.

אַךְ לֹא כָּל אִישׁ וָאִישׁ בְּשֵׂכֶל יוֹשִׁיטֶנָּה.

אוֹי לְעֶזְרַת טִפֵּשׁ טוֹב-לֵב:

הוּא מְסֻכָּן מִכָּל אוֹיֵב!

הָיֹה הָיָה אָדָם, תּוֹשָׁב פִּנָּה נִדַּחַת,

שֶׁחַי חַיֵּי פָּרוּשׁ, הַרְחֵק מִן הַבְּרִיּוֹת.

אָמְנָם עַל בְּדִידוּת רַבַּת שַׁלְוָה וָנַחַת

כּוֹתְבִים הַפַּיְטָנִים דְּבָרִים יָפִים מְאֹד –

אוּלָם לֹא כָּל אָדָם מֻכְשָׁר בָּהּ לַעֲמוֹד.

תַּגִּידוּ: "וְהַיְקוּם? וְכָל חֶמְדּוֹת הַטֶּבַע?

נוֹי דֶשֶׁא רַךְ

וּפֶלֶג זַךְ

וְחֵן חֻרְשָׁה וָגַיְא וָגֶבַע?"

אֵין לְהַכְחִישׁ, כָּל זֶה נִפְלָא!

אוּלָם בְּאֵין לָאִישׁ לְמִי לוֹמַר מִלָּה –

גַּם תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל נוֹף-הַחֶמֶד

תִּהְיֶה סוֹף-סוֹף מְשַׁעֲמֶמֶת.

וְכָךְ אֲפִילוּ הַפָּרוּשׁ:

גַּם לוֹ חָבֵר הָיָה דָרוּשׁ.

אָכֵן, בִּגְבוֹר בַּלֵּב גַּעֲגּוּעִים וָצַעַר,

הָלַךְ לוֹ הַגַּלְמוּד לַיַּעַר הַקָּרוֹב.

אַךְ מִי, מִלְּבַד חַיָּה, אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בַּיַּעַר?

וּבֶאֱמֶת: פָּגַשׁ הָאִישׁ בְּדֹב.

מַה לַּעֲשׂוֹת? מֵסִיר הוּא אֶת הַכּוֹבַע

וְקָד לַדֹּב קִידָה כַּהֲלָכָה.

הַדֹּב, כְּטוֹב לִבּוֹ בַּשּׂבַע,

מוֹשִׁיט לוֹ כַּף, מֵשִׁיב בְּרָכָה.

לְאַט-לְאַט בֵּינָם בְּנַחַת

שִׂיחָה נִלְבֶּבֶת מִתְפַּתַּחַת:

קִצּוּר-הַמַּעֲשֶׂה: הֵם כֹּה נִתְיַדְּדוּ

שֶׁמִּנִי אָז לֹא נִפְרְדוּ.

חָלַף הַשִּׁעֲמוּם. תּוֹר עֹנֶג וְשִׂמְחָה בָּא.

קָשֶׁה לוֹמַר, עַל מָה שִׂיחָה בֵּינָם נָסַבָּה:

הָאִישׁ הָיָה לֹא פַּטְפְּטָן,

וְגַם הַדֹּב – דַּבְּרָן קָטָן;

אוּלָם דָּבָר אֶחָד בָּטוּחַ:

רַבָּה הָיְתָה קֹרַת-הָרוּחַ

שֶׁל נְזִירֵנוּ מִן הַדֹּב:

דֹּב זֶה – יִיקַר לוֹ מִכָּל רֶוַח,

וְאֵין כָּמוֹהוּ רֵעַ טוֹב.

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים טִיֵּל אוֹתוֹ הַצֶּמֶד

בַּיְּעָרוֹת וּבַשָּׂדוֹת,

בָּעֲמָקִים וּבַגְּבָעוֹת –

טִיּוּל מָלֵא עִנְיָן וָחֶמֶד,

אַךְ מְעַיֵּף מְאֹד, כִּי רַב

הָיָה הַחֹם וְהַשָּׁרָב.

רָאָה סוֹף-סוֹף הַדֹּב, כִּי הַפָּרוּשׁ יָגֵעַ,

עָמַד וְסָח לוֹ בְּחֶמְלָה:

"שְׁכַב וַחֲטֹף שֵׁנָה קַלָּה,

וְאָנֹכִי אֶשְׁמוֹר עָלֶיךָ,רֵעַ!"

לֹא הִתְוַכֵּחַ הָאָדָם,

שָׁכַב, פִּהֵק – וְחִישׁ נִרְדַּם.

וְדֻבִּיאֵל מַשְׁקִיף, כְּמוֹ זָקִיף מִלְמַעְלָה;

גַּם עֲבוֹדָה בִּן-רֶגַע נִמְצְאָה לוֹ:

עַל אַף הָרֵעַ הָאָהוּב

הוֹפִיעַ זְבוּב.

גֵּרְשׁוֹ הַדֹּב – אוּלָם אֵין נַחַת:

הַזְּבוּב חָזַר לוֹ אֶל הָאַף.

אֵינוֹ מַרְפֶּה – כָּזוֹ סַפַּחַת!

– “טוֹב-טוֹב”,

חוֹשֵׁב אֵפוֹא הַדֹּב:

“חַכֵּה, פִּרְחָח, חַכֵּה-נָא רֶגַע!”

כָּאן, בְּלִי הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה,

תָּפַס הוּא אֶבֶן-חַלָּמִישׁ,

בְּעֹצֶר-נְשִׁימָה גָּחַן אֶל רֹאשׁ הָאִישׁ,

כִּוֵּן יָפֶה לַזְּבוּב, שֶׁנָּח כְּבָר עַל הַמֶּצַח,

וּבְכָל הַכֹּחַ – הַךְ!

וּבֶאֱמֶת קָלַע בְּאֹפֶן כֹּה מֻצְלָח

שֶׁיְּדִידוֹ נִשְׁאַר לָנוּחַ שָׁם לָנֶצַח.

בִּרְאוֹת צְפַרְדֵּעַ שׁוֹר, חָשְׁקָה גַּם הִיא עַצְמָהּ

אֵלָיו לְהִשְׁתַּוּוֹת בְּגֹדֶל וְעָצְמָה:

קִנְאָה דָּבְקָה בָּהּ כְּסַפַּחַת.

מִיָּד הִתְחִילָה מִתְנַפַּחַת…

– “הַבִּיטִי, יַקִּירָה” –

אָמְרָה לַחֲבֵרָה:

"אֵיךְ הַדָּבָר נִרְאֶה לָעַיִן:

הַכְּבָר הִגַּעְתִּי לְגָדְלוֹ?"

– “עוֹד לֹא חֲבִיבָתִי, עוֹד לֹא!”

– “וְאֵיךְ עַכְשָׁו?”

     – “רָחוֹק עֲדַיִן!”

– "הִתְבּוֹנְנִי אֵפוֹא כָּעֵת,

אֵיךְ אֶתְמַתַּח וְאֶתְפַּשֵּׁט!

וּבְכֵן?"

    – “כְּאֶפֶס וּכְאָיִן!”

חָרָה לָּהּ לַשַּׁטְיָה: בְּמַאֲמָץ נִמְרָץ,

הִכְפִּילָה אֶת טָרְחָהּ, הֵזִיעָה וְהֵזִיעָה…

לְגֹדֶל-שׁוֹר הִיא לֹא הִגִּיעָה,

אַךְ הִתְפַּקְּעָה מִמַּאֲמָץ.

לֹא יְחִידָה הִיא הַצְּפַרְדֵּעַ:

כָּל מְאַמֵּן כֹּחוֹ לַשָׁוְא

לִחְיוֹת מֵעַל לְאֶמְצָעָיו –

סּוֹפוֹ גַּם-כֵּן לְהִתְפַּקֵּעַ.

יָמִים רַבִּים נִלְחַם אֲרִי

בַּבַּרְדְּלָס הָאַכְזָרִי

בְּשֶׁל סִכְסוּךְ גְּבוּלוֹת בַּיַּעַר.

אֶפְשָׁר הָיָה אָמְנָם לִמְצוֹא בּוֹרֵר כָּשֵׁר –

אַךְ לֹא לְפִי טִבְעָם הָיָה לְהִתְפַּשֵּׁר.

הֲרֵי בְּחֹק וָדִין כָּל בַּעַל-כֹּחַ – בַּעַר.

לַחֲזָקִים יֵשׁ כְּלָל פָּשׁוּט:

הַמְּנַצֵּחַ – לוֹ הַזְּכוּת.

אַךְ גַּם בַּמִּלְחָמָה יֵשׁ הֲפוּגוֹת-בֵּינַיִם:

שֶׁאִם לֹא כֵּן, מֻבְטָח לַשְּׁנַיִם

שֶׁיְּקַפְּחוּ הַצִּפָּרְנַיִם.

עָיְפוּ הַגִּבּוֹרִים – וּבֵינֵיהֶם הֻחְלַט

לִמְסוֹר רִיבָם לִידֵי מִשְׁפָּט:

לַחְדּוֹל מִכָּל מִלְחֶמֶת-רֶצַח,

מִן הָאֵיבָה הַנּוֹשָׁנָה,

וּבְרִית-שָׁלוֹם לִכְרוֹת לָנֶצַח –

עַד הַתִּגְרָה הָרִאשׁוֹנָה.

“כְדֵי שֶׁהַבֵּרוּר יִהְיֶה מָהִיר וְנוֹחַ” –

אוֹמֵר הַבַּרְדְּלָס: "נִבְחַר-נָא בָּאֵי-כֹּחַ,

וְכָל אֲשֶׁר יַחְלִיטוּ הֵם –

כַּךְ יִכָּתֵב וְיֵחָתֵם.

שֶׁלִּיחִי יִהְיֶה חָתוּל, נַנִּיחַ.

אֵינוֹ יְצוּר הָדוּר, אַךְ תָּם וּטְהוֹר-מַצְפּוּן;

וּמִצִּדְךָ – חֲמוֹר מַנֵּה-נָא לְשָׁלִיחַ:

אַךְ זֶהוּ כְּלִי יָקָר! פִּקֵּחַ וְשָׁנוּן!

אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ, כִּי אֲקַנֵּא בַּסֵּתֶר

שֶׁיֵּשׁ לְךָ כָּזֶה: כָּל יוֹעֲצֵי-הַכֶּתֶר

אֵינָם שָׁוִים, כֻּלָּם יַחְדָּו,

פַּרְסָה אַחַת מִפַּרְסוֹתָיו.

וּבְכֵן נוּכַל לִסְמוֹךְ בְּלִי פַּחַד

עַל הַחְלָטַת שְׁנֵי אֵלֶּה יַחַד".

גַּם הָאַרְיֵה בְּדֶרֶךְ-כְּלָל

הִסְכִּים לַסֵּדֶר בְּלִי וִכּוּחַ

וְרַק תִּקוּן קָטָן הִכְנִיס בִּשְׁעַת נִסּוּחַ:

בְּמָקוֹם חֲמוֹר – מִנָּה שׁוּעָל.

“כַּךְ” – סָח הוּא לְעַצְמוֹ – "יִהְיֶה יוֹתֵר בָּטוּחַ:

מָה שֶׁכְּדַאי לְמִתְנַגדַי –

לִי בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּדַאי".

בּוֹחֵר אַתָּה יְדִיד? וּבְכֵן, הֱוֵה מַקְפִּיד!

אִישׁ-בֶּצַע אוֹ רַמַּאי לוֹבֵשׁ מַסְוֵה יְדִיד

בִּשְׁבִיל לִטְמוֹן לַתָּם מַלְכֹּדֶת –

וְהַתְּמִימוּת אָמְנָם נִצּוֹדֶת.

אִם לֹא נֻסֵּיתָ עוֹד בְּכָךְ.

שְׁמַע מְשָׁלִי וְתִוָּכַח.

בַּחֹרֶף הִבְהֲבָה בָּאֵפֶר וּבָרֶמֶץ

עַל יַד חֻרְשַׁת-עֵצִים שִׁיּוֹרֶת-מְדוּרָה –

פְּלֵטָה מֵחֲנִיָּה שֶׁל אֵיזוֹ שַׁיָּרָה.

מִן הָאוּדִים נוֹתַר אַךְ שֶׁמֶץ;

הָאֵשׁ הוֹלֶכֶת וְכָבָה –

וּבִרְאוֹתָהּ כְּלָיָה קְרוֹבָה,

אוֹמֶרֶת: "הוֹי, חֻרְשָׁה אֻמְלֶלֶת,

מָה עֲלוּבָה אַתְּ מְעֻרְטֶלֶת!

עַל אֵיזֶה פֶּשַׁע, אֵיזֶה חֵטְא

בְּקֹר הַחֹרֶף אַתְּ קוֹפֵאת?"

– "אֲבוֹי, בַּחֹרֶף אֵין לִי כֹּחַ

לֹא לְהוֹרִיק וְלֹא לִפְרוֹחַ

מִפְּנֵי הַשֶּׁלֶג הָרָשָׁע" –

עָנְתָה בְּעֶצֶב הַחֻרְשָׁה.

“שְׁטֻיּוֹת” – אָמְרָה הָאֵשׁ: תּוֹרִיקִי, אִם אֶרְצֶה רַק;

הִתְיַדְּדִי עִמִּי – וְשׁוּב תִּזְכִּי לְיֶרֶק.

כַּשֶּׁמֶשׁ אָנֹכִי: הֵן לָהּ אֲנִי אֲחוֹת –

וְגַם אַרְבֶּה קְסָמִים כָּמוֹהָ, לֹא פָּחוֹת.

חִקְרִי-נָא עַל הָאֵשׁ בַּחֲמָמָה – גַּן-חֹרֶף:

עֵת שֶׁלֶג מִסָּבִיב, סוּפָה וָקֹר קְשֵׁה-עֹרֶף –

הַכֹּל יִפְרַח שָׂם לְהַפְלִיא.

וְעֲל הַכֹּל – תּוֹדָה רַק לִי.

שֶׁלֹּא כַּאֲחוֹתִי, כֻּלִּי עַנְוָה וָצֶנַע.

לָכֵן לֹא אֶתְפָּאֵר – אַךְ רַב כֹּחִי מִמֶּנָּה.

זִיוָהּ הַיּוֹם כָּל-כַּךְ הִבְרִיק –

וּמַה פָּעַל אוֹתוֹ זִיו-רִיק:

עַל כָּל פָּנִים, בָּרוּר: לַשֶּׁלֶג לֹא הִזִּיק.

וּרְאִי, כֵּיצַד מִשֶּׁמֶץ דֶּלֶק

נָמֵס סְבִיבִי אוֹתוֹ הַשֶּׁלֶג!

וּבְכֵן, אִם רְצוֹנֵךְ

לָשׁוּב לְאֵיתָנֵךְ

וְלַעֲטוֹת עָלִים כְּמִיָּמִים יָמִימָה,

הַקְצִי לִי בָּךְ פִּנָּה וְהַכְנִיסִינִי פְּנִימָה".

הָ“עֵסֶק” נַעֲשָׂה – וּשְׂרִיד-הָאֵשׁ הֻרְשָׁה

לָבוֹא אֶל הַחֻרְשָׁה.

כֹּחוֹ עָלָה פְּלָאִים. הָאֵשׁ, אֲשֶׁר פָּשְׁטָה לָהּ

עַל פְּנֵי הָעֲנָפִים, זוֹרֶמֶת הָלְאָה, הָלְאָה…

תִּמְרוֹת-עָשָׁן שָׁחוֹר עוֹלוֹת-פּוֹרְצוֹת לְמַעֲלָה…

אֲבוֹי, אָבוּד הַכֹּל! בְּמֶשֶׁךְ זְמַן לֹא רַב

הִקִּיפָה הַדְּלֵקָה אֶת כָּל חֲלַל-הַחֹרֶשׁ.

וּמִמִּקְלַט-הַצֵּל לַהֶלֶךְ בַּשָּׁרָב

שָׂרְדוּ רַק יְתוֹמִים – אוּדִים שְׂרוּפִים עַד שֹׁרֶשׁ.

וְאֵין פְּלִיאָה: אַל יְבַקֵּשׁ

חָלִילָה, עֵץ עֶזְרָה מֵאֵשׁ.

אָדָם הִזְמִין שְׁכֵנוֹ לְפַת-הַצָּהֳרָיִם;

אַךְ זוֹ הָיְתָה רַק כְּסוּת-עֵינַיִם:

רָצָה הָאִישׁ לְהִתְהַדֵּר

בַּמַּקְהֵלָה אֲשֶׁר סִדֵּר.

פָּתְחוּ הַזַּמָּרִים בִּבְלִיל-קוֹלוֹת צוֹרֵחַ –

זֶה לְיָמִין וְזֶה לִשְׂמֹאל:

רוֹצְחִים הַזֶּמֶר בְּלִי חֲמֹל!

הֻכּוּ בְּתַדְהֵמָה אָזְנָיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ.

– “הַגֶּד-נָא, רֵעַ” – הוּא שׁוֹאֵל:

"מִמָּה יֵשׁ כָּאן לְהִתְפָּעֵל?

זוֹ עִרְבּוּבְיַת קוֹלוֹת בְּלִי טַעַם וּבְלִי רֵיחַ!"

– “אֱמֶת” – הֵשִׁיב הָאִישׁ: “עַל כַּךְ לֹא אֶתְוַכֵּחַ!”

קְצָת הַשִּׁירָה לֹא כַּשּׁוּרָה,

אַךְ מָה כְּשֵׁרָה הַחֲבוּרָה:

הֲתַאֲמִין, ‘טִפָּה מָרָה’

אַף אִישׁ לְפִיו אֵינוֹ לוֹקֵחַ!"

**

וּלְפִי דַעְתִי: מוּטָב שְׁתֵה יַי"שׂ –

וּמְלַאכְתְּךָ אַל תְּבֻיַּשׁ!

קְבֻצַת פְּרַקְמַטּוּטִים, אֲשֶׁר בְּאֵיזֶה אֹרַח

בְּעֵסֶק מְשֻׁתָּף צָבְרָה מָמוֹן שֶׁל קֹרַח,

נִגְּשָׁה, בְּבוֹא מוֹעֵד מֻסְכָּם

לַחֲלֻקַּת רִוְחֵי עִסְקָם.

אֵי חֲלֻקָּה לְלֹא מִקּוּחַ

גַּם בְּאוֹתָהּ קְבוּצָה פָּרַץ מִיָּד וִכּוּחַ.

פִּתְאֹם בְּעֶצֶם הַתִּגְרָה,

קוֹלוֹת מִחוּץ אוֹתָם הִבְהִילוּ:

"דְּלֵקָה! דְּלֵקָה! צְאוּ! הַצִּילוּ

אֶת הַבִּנְיָן וְהַסְּחוֹרָה!"

– “נָרוּץ!” – שֻׁתָּף אֶחָד קָרָא:

“אַחַר נִגְמוֹר חֶשְׁבּוֹנוֹתֵינוּ!”

– “לִי הַמַּגִּיעַ קֹדֶם תֵּנוּ!” –

טוֹעֵן מִשְׁנֵהוּ: "לֹא אָזוּז

עַד אִם תִּתְּנוּ לִי אֶלֶף זוּז!"

– “וְלִי” – צוֹעֵק שְׁלִישִׁי – מַגִּיעַ עוֹד אַלְפַּיִם,

וְהַחֶשְׁבּוֹן בָּרוּר כְּאוֹר-הַצָּהֳרָיִם!"

– “לֹא!” – צוֹעֲקִים הָאֲחֵרִים –

“כֵּיצַד? מַדּוּעַ? לֹא נַסְכִּים!”

וְהַקְּטָטָה גָּבְרָה כִּפְלַיִם,

וּבַוִּכּוּחַ הָרוֹעֵשׁ

נִשְׁכַּח כָּלִיל אֲסוֹן הָאֵשׁ…

וְכַךְ נִסְפּוּ כֻּלָּם בַּלַּהַב וּבַמַּיִט

עִם כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר בַּבַּיִת.

**

גַּם בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר

כְּלָיָה לַכְּלָל תִּהְיֶה נִשְׁקֶפֶת

אִם אִישׁ לְאִישׁ לֹא יְוַתֵּר

בַּפֻּרְעָנוּת הַמְשֻׁתֶּפֶת –

וְיִתְקוֹטֵט עַל הַפְּרוּטָה

שֶׁל תּוֹעַלְתּוֹ הַפְּעוּטָה.

עַלְמָה בִּקְשָׁה חָתָן. אָכֵן, בָּזֶה עֲדַיִן

שׁוּם עָוֶל אָיִן.

כַּךְ דֶּרֶך הָעוֹלָם. אַךְ זוֹ הַתַּקָּלָה:

בַּרְרָנִית מִדַּי הָיְתָה אוֹתָהּ כַּלָּה!

מְצָא לָהּ אִישׁ יַחְסָן וּבַעַל-הַשְׂכָּלָה,

וְגַם עָשִׁיר, וְגַם פִקֵּחַ,

וְגַם צָעִיר, יָפֶה, שָׂמֵחַ…

קִצּוּר-דָּבָר: חָתָן כָּל-בּוֹ!

כְּלוּם יֵשׁ כָּזֶה אַף בֵּין רִבּוֹא?

אַךְ אֵין הִיא מוּכָנָה לְשׁוּם וִתּוּר, חָלִילָה.

וְגַם בָּזֶה לֹא דַי: יֵשׁ עוֹד בְּפִיהָ תְּנַאי:

יֹאהַב אוֹתָהּ מְאֹד – אַךְ אַל יִהְיֶה קַנַּאי!

אָכֵן, עַל אַף הַכֹּל, הָיָה מַזָּל פִּלְאִי לָהּ –

כִּי מְבַקְּשֵׁי יָדָהּ הוֹפִיעוּ בְּהָמוֹן:

רָמֵי מִשְׂרָה, רַבֵּי מָמוֹן,

אַף מְכֻבְּדֵי צוּרָה וָאֹפִי:

לֹא חֲתָנִים – לִוְיָתָנִים!

אַךְ בְּעֵינֶיהָ הִיא – הֵם רַק חֲתַנְתַּנִּים…

בְּכָל אֶחָד מוֹצֵאת הִיא דֹפִי:

זֶה – יִחוּסוֹ אֵינוֹ עַתִּיק,

וְזֶה – הוֹנוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק,

וְזֶה – אָפֹּו לָקוּי בְּאֹרֶךְ,

וְזֶה – נָמוּךְ מִכְּפִי הַצֹּרֶךְ.

כָּל מִי שֶׁבָּא – מִיָּד נִפְסָל:

אֵין אִישׁ רָאוּי לָה – וַחֲסַל!

עָבְרָה שָׁנָה. עָבְרוּ שְׁנָתַיִם.

שׁוּב חֲתָנִים הוֹפִיעוּ בֵּינָתַיִם;

אַךְ, לְהַגִּיד אֶת הָאֱמֶת,

כְּבָר לֹא סוּג אָלֶף אֶלָּא בֵּית.

כֵּיצַד עֶלְבּוֹן כָּזֶה לָשֵׂאת?

הִיא כַּמּוּבָן, בָּהֶם מוֹאֶסֶת

וְעוֹד כּוֹעֶסֶת:

"חֻצְפָּנִים!

כְּלוּם גַּם הַלָּלוּ חֲתָנִים?

כֵּיצַד בִּכְלָל לָבוֹא הֵעִיזוּ?

רַק לְחִנָּם אוֹתִי יַרְגִּיזוּ:

הֵן לֹא פִּקְפַּקְתִּי לְוַתֵּר

עַל חֲשׁוּבִים הַרְבֵּה יוֹתֵר!

וְכִי כְּבָר אֵין לִי שְׁהוּת? אֵין הַשָּׁעָה דוֹחֶקֶת:

יָמַי מָלְאוּ שִׂמְחָה – וְגַם אִישַׁן בְּשֶׁקֶט".

שָׁמְעוּ הַחֲתָנִים סֵרוּב אַחַר סֵרוּב –

וְגַם הַגַּל הַזֶּה הָלַךְ-לוֹ לִבְלִי-שׁוּב.

הַזְּמַן חוֹלֵף בִּמְלוֹא-הַקֶּצֶב.

עַל הַמִּפְתָּן

אֵין אַף חָתָן!

עַתָּה סוֹף-סוֹף יָרַד עָלֶיהָ עֶצֶב.

אֶת כָּל הַחֲבֵרוֹת הִיא מַתְחִילָה לִמְנוֹת

(וְלָה בָּרוּךְ הַשֵּׁם, דֵּי פְּנַאי לְחֶשְׁבּוֹנוֹת):

זוֹ נְשׂוּאָה, לְזוֹ כְּבָר יֶלֶד –

רַק הִיא עֲדַיִן מִתְבָּתֶּלֶת.

גַּם הַמַּרְאָה הַחֻצְפָּנִית

אוֹתָהּ הִתְחִילָה לְהַקְנִיט:

הַיּוֹם, נִדְהֶמֶת,

רוֹאָה הִיא: קֶמֶט!

מָחָר יֵשׁ “נַחַת” חֲדָשָׁה!

שַׂעֲרַת-כֶּסֶף בְּרֹאשָׁהּ!

גּוּמַת-הַחֵן פָּרְחָה מִלֶּחִי,

וְכָךְ כָּל יוֹם – מִדְּחִי אֶל דֶּחִי…

מִקֹּדֶם הִיא בַּנְּשָׁפִים

אוּלָם מָלֵא סְבִיבָהּ הִרְקִידָה.

עַתָּה – חֲסַל! רִקּוּד – הַצִּדָּה!

הִיא כְּבָר מֻזְמֶנֶת… לִקְלָפִים.

עֶלְבּוֹן כָּזֶה! מֵרֹב הַפֶּגַע

גַּאֲוָתָהּ חָלְפָה בִּן-רֶגַע.

גַּם פַּסְלָנִית בְּדִבּוּרִים –

לִבָּהּ טוֹעֵן לִזְכוּת גְּבָרִים.

לָחוּשׁ מֵאִיץ בָּהּ קוֹל-הַטֶּבַע,

פֶּן תִּשָּׁאֵר רַוֶקֶת-קֶבַע!

וְסוֹף-כָּל-סוֹף לִבָּהּ צָהַל

גַּם לְבֶן-זוּג פָּשׁוּט וָדַל.

עַל יַד מִטְבָּח רָבְצוּ יַחְדָּו

וְחִמְּמוּ גַּבָּם בְּשֶׁלֶו

חֶצְרוֹן-הַכֶּלֶב

וְהַבְהָב.

הֵם לֹא מִכְּבָר אָכְלוּ לַשֹׂבַע

וְהִתְעַצְּלוּ לָצֵאת הָרְחוֹבָה,

לִשְׁמוֹר עַל שַׁעַר-הֶחָצֵר –

וְתַחַת זֹאת הִתְחִילוּ לְדַבֵּר

עַל דָא וְהָא: עַל מְנָת-חֶלְקוֹ שֶׁל כֶּלֶב,

עַל טוֹב, וָרַע וְגַם, לָאַחְרוֹנָה,

עַל יְדִידוּת נֶאֱמָנָה

רֵעוּת בְּלִי שֶׁקֶר וּבְלִי סֶלֶף.

“מָה טּוֹב” – אוֹמֵר חֶצְרוֹן – "מָה טּוֹב וּמָה נָּעִים

לִשְׁנֵי רֵעִים

לָשֶׁבֶת יַחַד!

כְּלוּם יֵשׁ לַנֶּפֶשׁ יֶתֶר-נַחַת?

תָּמִיד לִדְרוֹשׁ טוֹבַת יְדִיד

וְאֶת רִיבוֹ לָרִיב תָּמִיד,

לֹא לְהַחְמִיץ שׁוּם רֶגַע-כֹּשֶׁר

לִגְרוֹם לוֹ עֹנֶג וְשָׂשׂוֹן,

יַחְדָּו לִסְעוֹד, יַחְדָּו לִישׁוֹן –

הֵן רַק בָּזֶה צָפוּן הָאֹשֶׁר!

לוּ, לְמָשָׁל, בֵּינֵינוּ כָּאן

רֵעוּת כָּזֹאת הָיְתָה רוֹוַחַת,

כִּי אָז וַדַּאי מֵרֹב-הַנַּחַת

לֹא חַשְׁנוּ כְּלָל, אֵיךְ גָּז הַזְּמָן".

– "וְלַמָּה לֹא? גַּם זֶה עִנְיָן

עוֹנֶה הַבְהָב: "אַגִּיד לְךָ בְּלִי כַּחַד:

גַּם לִי כְּבָר לְזָרָא הִתְקוֹטְטוּת נִצַּחַת.

אֵין לָנוּ יוֹם לְלֹא תִּגְרָה!

וְעָל שׁוּם מָה, אָחִי? חֶלְקֵנוּ לֹא נִגְרַע

מִכָּל הָאֲחֵרִים, תּוֹדָה לַאֲדוֹנֵנוּ!

אָכֵן, חֶרְפָּה הִיא זֹאת לִשְׁנֵינוּ:

הֲרֵי הַכֶּלֶב מִתָּמִיד

נֶחְשַׁב לְסֵמֶל שֶׁל יְדִיד

וְאֵי רֵעוּת שֶׁל צֶמֶד-חֶמֶד

בֵּין הַכְּלָבִים? אֵינָהּ קַיֶּמֶת!

הָהּ, גַּם בֵּינָם – שִׂנְאַת-חִנָּם,

מַמָּשׁ כְּמוֹ בֵּין בְּנֵי-אָדָם!"

– “אִם-כֵּן, נַרְאֶה מוֹפֵת אֲנַחְנוּ לְדוֹרֵנוּ!” –

קָרָא חֶצְרוֹן: “תֵּן כַּף, הַבְהָב!”

– הִנֵּה הִיא, רֵעָ נֶאֱהָב!"

וְכָאן בֻּלְמוּס חִבּוּק נִלְהָב

הֵצִיף כָּלִיל אֶת גִּבּוֹרֵינוּ:

• “חֶצְרוֹן יָקָר!”

– “הַבְהָב חָבִיב!”

– "לַעֲזָאזֵל מָדוֹן וָרִיב!

שִׂנְאָה, קִנְאָה – שְׁתֵּיהֶן לַשַּׁחַת!"

פִּתְאֹם הִשְׁלִיכָה הַטַּבַּחַת

מִלְּמַעְלָה עֶצֶם לֶחָצֵר.

כִּמְטֹרָפִים קָפְצוּ מַהֵר

שְׁנֵי יְדִידֵי-הַנֶּפֶשׁ יַחַד.

הֵיכָן רֵעוּת וּבְרִית-לֵבָב?

הֵם זֶה בָּזֶה תָּקְעוּ שִׁנַּיִם –

וְצִיצִיוֹת מִשְּׂעַר הַשְּׁנַיִם

פָּרְחוּ לָרֹב בִּשְׂדֵה-הַקְּרָב…

סוֹף-סוֹף, הִפְרִיד בְּקֹשִׁי רַב

בֵּין הַנִּצִּים סִילוֹן שֶׁל מַיִם.

*

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָלֵא רֵעוּת כָּזֹאת.

לְפִי שִׂיחוֹ שֶׁל צֶמֶד-חֶמֶד

וּמְלִיצָתוֹ הַמְרוֹמֶמֶת,

דּוֹמֶה: זָכִינוּ לַחֲזוֹת

לֵבָב אֶחָד בִּשְׁנֵי חָזוֹת;

אַךְ זְרֹק-נָא עֶצֶם בֵּין רֵעַיִם –

וְזֶה לְזֶה יוֹצִיא מֵעַיִם.

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

¹

כְּשֶׁאַלּוּף סְמוֹלֶנְסְק, בַּקְּרָב עִם הַפּוֹלֵשׁ,

הִסְגִּיר לוֹ אֶת מוֹסְקְבָה – לִטְמוֹן לוֹ שָׁם מוֹקֵשׁ,

יָצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד כָּל אֻכְלוּסֵי הַקֶּרֶת,

מִדַּל וְעַד עָשִׁיר,

מִשַּׁעֲרֵי הָעִיר

כִּנְחִיל דְּבוֹרִים מִן הַכַּוֶּרֶת.

וְרַק עוֹרֵב עַל גָּג יָשַׁב לוֹ לְתֻמּוֹ

וּבִמְנוּחָה גְּמוּרָה נִקָּה אֶת חַרְטֻמּוֹ.

“מַדּוּעַ, יְדִידִי, אֵינְךָ נִסְפָּח אֵלֵינוּ?” –

נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵעֲגָלָה

קוֹל תַּרְנְגֹלֶת בְּהוּלָה:

“הֵן הָאוֹיֵב אַחַר כָּתְלֵנוּ!”

– “וּמָה אִכְפַּת לִי הָאוֹיֵב?” –

עָנָה בְּנַחַת הָעוֹרֵב:

"הֲרֵי עוֹרְבִים לֹא יְבֻשָּׁלוּ.

מַדּוּעַ לֹא אַשְׁלִים עִם הַכּוֹבְשִׁים הַלָּלוּ?

אֵין פַּחַד. אַדְּרַבָּא, אוּלַי עוֹד יִזְדַּמֵּן

לִי מִיָדָם דְּבַר-מָה שָׁמֵן:

פֵּרוּר גְּבִינָה, בָּשָׂר אוֹ עֶצֶם מִן הַפְּסֹלֶת.

וּבְכֵן, אֲנִי נִשְׁאָר. שָׁלוֹם לָךְ, תַּרְנְגֹלֶת!"

וְהָעוֹרֵב נִשְׁאַר. אַךְ אוֹי לָרְוָחִים!

כְּשֶׁאַלּוּף-סְמוֹלֶנְסְק הִרְעִיב אֶת הָאוֹרְחִים,

זָכָה אוֹתוֹ חוֹבֵב-מַכֹּלֶת

לְמַעֲמָד שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת –

וְתַחַת הַשָּׁלָל, שֶׁלְּתֻמּוֹ חָשַׁק,

לְפֶתַע בְּעַצְמוֹ נָפַל לְתוֹךְ מָרָק.

כֵּן, גַּם חֶשְׁבּוֹן אָדָם הַמְצַפֶּה לְנַחַת:

נִדְמֶה לוֹ כִּי שְׁלָלוֹ בָּטוּחַ כְּבַשַּׂק;

אַךְ כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה בַּיָּד אוֹתוֹ לָקַחַת –

פִּתְאֹם יִפּוֹל בְּפַח אוֹ פַּחַת

כְּמוֹ עוֹרְבֵנוּ בַּמָּרָק.

יֵשׁ וְעִנְיָן שֶׁבּוֹ נִטְרַח

נִרְאֶה מָלֵא חִידָה וּסְבַךְ –

וְהוּא פָּשׁוּט תַּכְלִית הַפֶּשָׁט,

אִם בְּלִי “חָכְמוֹת” אֵלָיו לָגֶשֶׁת.

בִּשְּׁבִיל עָשִׁיר אֶחָד בָּעִיר

הִתְקִין אֻמָּן אַרְגָּז זָעִיר.

יָפֶה הָיָה הַכְּלִי – וְתַבְנִיתוֹ מַרְהֶבֶת

עֵינֵי הַמִּסְתַּכְּלִים בִּמְלֶאכֶת-הַמַּחְשֶׁבֶת.

בֵּין יֶתֶר הָאוֹרְחִים, נִכְנַס אֶל הַטְּרַקְלִין

חֲכָם-מֵכַנִיקָה, יוֹדֵעַ וּמֵבִין.

מִשֶּׁסָּקַר הַכְּלִי בָּעַיִן,

מִיָּד פָּסַק: "צָפוּן בּוֹ סוֹד!

וְהַסִּמָּן: מַנְעוּל בּוֹ אָיִן.

אַךְ אֶפְתְּחֶנּוּ קַל מְאֹד!

כֵּן-כֵּן, אַל תִּצְחֲקוּ: מִיָּד יִהְיֶה פָּתוּחַ.

אָמְנָם עָשׂוּי הוּא בְּעָרְמָה,

אוּלָם גַּם אָנֹכִי מֵבִין בָּזֶה דְּבַר-מָה!"

כַּאן הַמֻּמְחֶה נִגַּשׂ אֶל הַ“נִּתּוּחַ”:

הָפַךְ הַחֵפֶץ כֹּה וָכֹה,

קִמֵּט מִצְחוֹ, אִמֵּץ מֹחוֹ,

חִפֵּשׂ, חִטֵּט, כֻּלּוֹ מָתוּחַ,

וְאַף לָחַץ, עַל פִּי הַתּוֹר,

עַל כָּל מַסְמֵר, חִשּׁוּק, כַּפְתּוֹר…

כָּל הָאוֹרְחִים סְבִיבוֹ תָּמְהוּ לְרֹב הַיֶּגַע,

חִיְכוּ, הִתְלַחֲשׁוּ, הֵנִידוּ בְּרֹאשָׁם –

וְאָזְנֵיהֶם שׁוֹמְעוֹת כָּל רֶגַע:

“לֹא זֶה, לֹא כָּאן, לֹא כַּךְ, לֹא שָׁם!”

הָאִישׁ הֵזִיעַ וְהֵזִיעַ

עַד שֶׁנִּלְאָה מֵרֹב יָגִיעַ.

וְאָז, כִּכְלִי מָלֵא חֶרְפָּה,

מִן הָאַרְגָּז סוֹף-סוֹף הִרְפָּה.

וְרַק רַעְיוֹן אֶחָד לֹא צָץ בְּזֶה הַמֹּחַ:

אֶת הָאַרְגָּז… פָּשׁוּט לִפְתוֹחַ;

וְהָאַרְגָּז הָיָה עָשׂוּי

רַק לְהָרִים אֶת הַכִּסּוּי.

כַּמָּה דִבְרֵי מוּסָר הִטִּיפוּ כְּבָר בַּחֶלֶד

בִּגְּנוּת הַחֻנֻפָּה – אוּלָם לְלֹא תּוֹעֶלֶת.

וּבְלֵב כָּל חַי תָּמִיד חַנְפָן יִמְצָא פִּנָה.

אֵי-שָׁם לְבַת-עוֹרֵב נִקְרָה חֲרִיץ-גְּבִינָה.

מִיָּד יָשְׁבָה בַּנַּחַת-רוּחַ

עַל הַצַּמֶּרֶת שֶׁל אַשּׁוּחַ –

וּכְבָר אָמְרָה, בְּאֵין מַחְרִיד,

לִסְעוֹד לִבָּהּ בְּפַת-שַׁחְרִית,

אַךְ נִתְעַכְּבָה קִמְעָה, וְהַגְּבִינָה בְּפִיהָ.

לַאֲסוֹנָהּ, שׁוּעָל בְּקִרְבָתָהּ הוֹפִיעַ.

רֵיחָהּ שֶׁל הַגְּבִינָה עָצַר אוֹתוֹ פִּתְאֹם.

הֵרִיחַ הַנּוֹכֵל – וַיּאמֶר גַּם לִטְעוֹם.

לְעֵץ, עַל קְצוֹת רַגְלָיו, קָרֵב הוּא צַעַד-צַעַד,

מְנַעְנֵעַ בַּזָּנָב,

נוֹשֵׂא לְמַעֲלֶה אֶת עֵינָיו

וּבְקוֹל עָרֵב, גּוֹנֵב הַדַּעַת,

אוֹמֵר: "בַּת-חֶמֶד, מָה יָפָה אַתְּ!

אַךְ זֶה חַרְטֹם! אַךְ זֶה צַוָּאַר!

לֹא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפָּר!

וְאֵיזֶה נוֹי נוֹצוֹת! וְאֵיזֶה בְּרַק עֵינַיִם!

וְגַם קוֹלֵךְ, וַדַּאי – כְּקוֹל מַלְאַךְ-שָׁמַיִם!

אַל תִּתְבַּיְּשִׁי, בַּת-חֵן! זַמְּרִי, אֲנִי אוֹמֵר!

אִם כְּמִדַּת יָפְיֵךְ תֵּיטִיבִי גַּם זַמֵּר –

הוֹי, מִי יִשְׁוֶה וּמִי יִדְמֶה לָךְ:

הֲרֵי תִּהְיִי הָעוֹף-הַמֶּלֶךְ".

כָּאן חָשָׁה הַצִּפּוֹר סְחַרְחֹרֶת מַרְנִינָה;

גַּל גִּיל שָׁטַף לִבָּהּ וְשָׂם מַחְנָק בַּזֶּפֶק –

וּלְקוֹל הַמַּחְמָאוֹת, שֶׁלֹּא עוֹרֵר בָּהּ סֶפֶק,

צָרְחָה הַזַּמָּרִית בִּמְלוֹא עָצְמַת גְּרוֹנָהּ.

בְּרֶגַע זֶה נָשְׁרָה מִפִּיהָ הַגְּבִינָה –

וְהָרַמַּאי עֲרוּם-הַמֹּחַ

תְּפָסָהּ – וּסְלִיק עִם הַמַּלְקוֹחַ.

מוּסַר-הָאֱלֹהִים, מַכַּת הַטֶּבַע – דֶּבֶר

כְּשׁוֹט שׁוֹטֵף עָבַר עַל יְעָרוֹת.

מוֹרָא וָחִיל נָפְלוּ עַל הַחַיּוֹת:

מוּל כָּל אַחַת נִפְתַּח הַקֶּבֶר.

מַלְאַךְ-מִיתָה, בְּהָר וָגַיְא,

בְּחֶרְמֵשׁוֹ קוֹצֵר בְּלִי הֶרֶף.

עַל כָּל מִדְרָךְ – חָלָל וָטֶרֶף.

וְאַף יְצוּר שֶׁהוּא עֲדַיִן חַי,

רוֹאֶה עַצְמוֹ, רוֹעֵד מִשֶּׁבֶר

בְּצִפָּרְנֵי אֵימַת-הַדֶּבֶר.

מָה נִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי-כֹּל! הַפַּחַד הֶעֱבִיר

כָּל חַי עַל דַּעְתּוֹ. זְאֵב הָפַךְ נָזִיר:

אֵינוֹ טוֹרֵף כְּבָשִׂים אַף אִם נִתְּנָה הַיְכֹלֶת.

שׁוּעָל אֵינֶנּוּ שָׂם לִבּוֹ לְתַרְנְגֹלֶת:

הוּא מְעַנֶה נַפְשׁוֹ בְּצוֹם.

וּבֵין יוֹנִים, יוֹנֵי-הַתֹּם,

אֵין אַהֲבָה וְאֵין שָׁלוֹם.

בְּפֻרְעָנוּת כָּזֹאת, אַרְיֵה, מוֹשֵׁל הַיַּעַר,

הִזְעִיק כִּנּוּס חַיּוֹת דָּחוּף.

הֵן בָּאוּ בִּכְבֵדוּת, כָּל עוֹד נַפְשָׁן בַּגּוּף,

יָשְׁבוּ בְּדוּמִיָּה, בְּרֹב יָגוֹן וָצַעַר,

כִּתְּרוּ אֶת הָאַרְיֵה סָבִיב

וְאָזְנֵיהֶן כִּוְּנוּ אֶל פִּיו.

“רֵעַי!” – פָּתַח מַלְכָּן: "חָטָאנוּ!

אָשַמְנוּ וּבָגַדְנוּ וְתִעְתָּעְנוּ –

וְהָאֵלִים עָנְשׁוּ אוֹתָנוּ

בְּמַגֵּפָה רַבַּת-מָגוֹר.

חוֹבָה אֵפוֹא עַתָּה עַל גְּדוֹל פּוֹשְׁעֵי הָדוֹר

שֶׁמֵּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב יַקְרִיב עַצְמוֹ לָזֶבַח.

בְּזֶה נָעִיר לְרַחֲמִים

לֵב הָאֵלִים הַזּוֹעֲמִים.

מִי לֹא יֵדַע, אַחַי, עוֹד מִיָּמִים קְדוּמִים

מוֹפְתֵי קָרְבָּן-עַצְמִי, הָרְאוּיִים לְשֶׁבַח?

יְהִי כָּל פֶּה אֵפוֹא נָכוֹן

לְהִתְוַדּוּת עַל כָּל עָוֹן

שֶׁבִּשְׁגָגָה אוֹ בְּזָדוֹן.

לַחֲרָטָה, רֵעַי! רַק בָּהּ תִּקְוָת הַיֶּשַׁע!

מוֹדֶה אֲנִי – כִּכְלִי מָלֵא כְּלִמָּה –

כִּי גַּם אֲנִי לֹא חַף מִפֶּשַׁע!

הֵן לֹא כִּבְשָׂה אַחַת תַּמָּה

טָרֹף טָרַפְתִּי בְּלִי אַשְׁמָה.

גַּם בְּרוֹעֵי-הַצֹּאן נָהַגְתִּי כְּרוֹצֵחַ.

הָיִיתִי בְּרָצוֹן עוֹלֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ –

אוּלָם מוּטָב הוּא שֶׁנִּשְׁקוֹל

פֹּה מִתְּחִילָה פִּשְׁעֵי הַכֹּל –

וְהַחוֹטֵא הֲכִי-גָדוֹל –

אוֹתוֹ נַקְרִיבָה-נָא לְזֶבַח.

אָז בְּוַדַּאי נִזְכֶּה לְהַצָּלָה וָרֶוַח".

– “הוֹי, הַשַּׁלִּיט הַמְּהֻלֵּל!” –

אָמַר לַמֶּלֶךְ הַשּׁוּעָל:

"מַכֶּה אַתָּה עַל חֵטְא מֵרֹב חֶמְלָה וָחֶסֶד,

אַךְ הַאֲמֵן: לִבְּךָ נוֹקֵף אוֹתְךָ לַשָׁוְא.

אִם אֹזֶן לַמַּצְפּוּן נַטֶּה כַּאֲפַרְכֶּסֶת,

הֲרֵי סוֹף-סוֹף נִגְוַע כֻּלָּנוּ בָּרָעָב.

וְחוּץ מִזֶּה, שְׁמָעֵנִי-נָא אָבִינוּ:

זֶה לַכְּבָשִׂים כָּבוֹד גָּדוֹל,

אִם בְּטוּבְךָ אוֹתָם הוֹאַלְתָּ לֶאֱכוֹל.

וְעַל אֹדוֹת רוֹעִים – תְּחִנָּה אַחַת בְּפִינוּ:

הַכֵּם נָא עוֹד וְעוֹד, לַמְּדֵם עַד שֶׁיָּבִינוּ

כִּי עַל גִּזְעָם לִהְיוֹת עָנָו;

עַם-טֶפֶשׁ זֶה, חֲסַר-זָנָב,

עוֹד מִתְרַבְרֵב תָּמִיד עָלֵינוּ

וּמִתְיַמֵּר לִהְיוֹת מוֹשְׁלֵנוּ!"

וְכַשׁוּעָל דִּבְּרוּ שְׁאָר הַחַנְפָנִים:

בְּאֶלֶף טְעָמִים כְּלִילֵי-אֱמֶת-וָצֶדֶק

הֶרְאוּ, כִּי אֵין מַלְכָּם אָשֵׁם בְּשׁוּם פָּנִים –

וְאֵין בְּצִדְקָתוֹ שׁוּם כֶּתֶם וְשׁוּם סֶדֶק.

אֲזַי גַּם הַנָּמֵר, הַדֹּב וְהַזְּאֵב

עַל עֲוֹנוֹת קְטַנִּים הוֹדוּ בְּשֶׁבֶר-לֵב;

אַךְ תּוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת – סוֹדָן נִשְׁמַר הֵיטֵב:

עַל הַפּוֹשְׁעִים קָפְצָה שַׁכַּחַת,

וְעַל עֵדִים – מַחְלַת הַפַּחַד.

וְקִצּוּרוֹ שֶׁל הָעִנְיָן:

כָּל מִתְוַדֶּה הַמְּזֻיָּן

בְּצִפָּרְנַיִם אוֹ שִׁנַּיִם,

יָצָא טָהוֹר כְּטֹהַר הַשָּׁמַיִם –

לֹא רַק זַכַּאי, כִּי אִם קָדוֹשׁ

מִכַּף-הָרֶגֶל עַד הָרֹאשׁ.

בָּא גַם תּוֹרוֹ שֶׁל שׁוֹר. גָּעָה הַשּׁוֹר וַיּאמֶר:

"חָטָאתִי גַּם אֲנִי. בְּחֹרֶף דַּל-מָזוֹן,

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים, נִפְתֵּיתִי לְעָוֹן:

סָחַבְתִּי קְצָת חָצִיר מֵחֲצֵרוֹ שֶׁל כֹּמֶר".

אַךְ נִשְׁמְעוּ דְבָרָיו פָּרְצָה קְרִיאַת-חָמָס

מִפִּי כָּל דֹּב וּזְאֵב, נָמֵר וּבַרְדְּלָס:

"הוֹי, אֵיזֶה מִין שׁוֹדֵד! נָבָל! מִפְלֶצֶת רֶשַׁע!

הַיִתָּכֵן? לִזְלוֹל חֲצִיר זָרִים?

עַתָּה בָּרוּר, כִּי זֶה הַפֶּשַׁע

הֵבִיא אֶת כָּל הַיִסּוּרִים!

אוֹתוֹ אֵפוֹא נַקְרִיב לְזֶבַח, חֲבֵרִים –

אֶת הַפּוֹשֵׁעַ בַּעַל-הַקַּרְנַיִם!

אָז נִגָּאֵל מִמַּכּוֹתַיִם:

מִדֶּבֶר, עֹנֶשׁ מִשָּׁמַיִם,

וְגַם מִפְּגָם נַפְשִׁי כָּבֵד,

בּוֹ הִכְתִּימָנוּ זֶה הַזֵּד".

וְאֶת הַשּׁוֹר בִּן-רֶגַע דָּנוּ

וְהֶעֱלוּ עַל הַמּוֹקֵד.

**

וְכַךְ גַּם בַּחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית שֶׁלָּנוּ:

מִי שֶׁיּוֹתֵר שָׁקֵט –

בָּזֶה תּוֹלִים כָּל חֵטְא.

מוֹשֵׁל נָאוֹר שׂוֹחֵחַ פַּעַם

עַל הָא, עַל דָּא

עִם אִישׁ-מַדָּע.

“הַגֵּד” – אָמַר הַשַּׂר – "הֲרֵי אַתָּה בַּר-טַעַם,

תַּכִּיר יָפֶה אֶת הָעוֹלָם,

תָּבִין הֵיטֵב לְלֵב-אָדָם:

מָה הַחִידָה הַזֹּאת? כָּל פַּעַם שֶׁנָּקִימָה

חֶבְרָה לְמַדָּעִים אוֹ כָּל מוֹסַד-קִדְמָה,

לֹא תַּעֲבוֹר גַּם יְמָמָה –

וְהַבּוּרִים חָדְרוּ כְּבָר פְּנִימָה.

בְּכָל מָקוֹם הֵם לְרוֹעֵץ.

כְּלוּם אֵין תְּרוּפָה לָּהּ לַסַּפַּחַת?"

–“אָכֵן” – עָנָה הָאִישׁ בְּנַחַת:

"כָּאן לֹא תּוֹעִיל עֲצַת-יוֹעֵץ:

גּוֹרַל הַמּוֹסָדוֹת הוּא כְּגֹורַל בֵּית-עֵץ".

– “בֵּית-עֵץ?” – תָּמַה הַשַּׂר – “מַדּוּעַ?”

– "פָּשׁוּט. הִנֵּה בֵּיתִי הֻשְׁלַם רַק הַשָּׁבוּעַ;

עוֹד לֹא שֻׁכְּנוּ בּוֹ הַשְּׁכֵנִים,

וּצְרָצָרִים – הֵם כְּבָר בִּפְנִים".

חַלָּשׁ תָּמִיד אָשֵׁם בַּדִּין עִם בַּעַל-זְרוֹעַ.

אֶת-זֹאת כָּל דּוֹר וָדוֹר לָמַד מִנִּסָּיוֹן –

אַךְ אֵין אֲנִי הִסְטוֹרִיּוֹן:

מִמֶּנִי רַק מָשָׁל תּוּכְלוּ עַל כַּךְ לִשְׁמוֹעַ.

טָלֶה נִגַּשׁ לִשְׁתּוֹת מִנַּחַל בַּשָּׁרָב:

וּלְמַזָּלוֹ הָרַע, קָרַב

זְאֵב לַנַּחַל אַחֲרָיו.

רָאָה אוֹתוֹ הַזְּאֵב וְעָט עַל הַמַּלְקוֹחַ;

אַךְ, לְשַׁוּוֹת לַאֲרוּחָה

צוּרָה חֻקִּית כַּהֲלָכָה,

הִתְחִיל לִצְווֹחַ:

"כֵּיצַד מֵעֵז אַתָּה, פִּרְחָח,

בְּפַרְצוּפְךָ הַנֶּאֱלָח

אֶת מֵי פַּלְגִּי הַזַּךְ לִדְלוֹחַ?

הֵן עַל חֻצְפָּה כָּזֹאת – אֶמְלוֹק רֹאשְׁךָ, נִקְלֶה!"

– “הַרְשֵׁנִי-נָא לוֹמַר, הַזְּאֵב הַנַּעֲלֶה” –

עוֹנֶה לוֹ הַטָּלֶה:

"לַשָּׁוְא אוֹתִי הִרְשַׁעְתָּ:

הֵן לֹא יִזְרוֹם הַפֶּלֶג לְאָחוֹר –

וְאֵיךְ אוּכַל מֵימֶיךָ לַעֲכוֹר

אִם בִּמְחִילָה, אֶשְׁתֶּה מִמְּקוֹם-כְּבוֹדְךָ וָמַטָּה?"

וּבְכֵן, אֲנִי שַׁקְרָן?

חֻצְפָּה לֹא תְּאֻמָּן!

וְגַם לֹא רִאשׁוֹנָה: נִזְכַּרְתִּי בֵּינָתַיִם

כִּי בָּאָבִיב לִפְנֵי שְׁנָתַיִם

גַּם-כֵּן פָּגַעְתָּ בִּכְבוֹדִי.

עוֹד לֹא שָׁכַחְתִּי, יְדִידִי".

– "חָלִילָה, אֲדוֹנִי, דִּבְרֵי-טָעוּת בְּפִיךָ:

הֲרֵי עוֹד לֹא מָלְאָה שָׁנָה לְהִוָּלְדִי!

זֹאת בְּעֵדִים לְךָ אוֹכִיחָה".

– “וּבְכֵן, הָיָה הַלָּז אָחִיךָ”.

– “לִי אֵין אַחִים”.

– "אִם-כֵּן, דּוֹדָן,

אוֹ דוֹד, אוֹ גִּיס, אוֹ מְחֻתָּן…

עַל כָּל פָּנִים, בֶּן-צֹאן – חָבֵר שֶׁלְּךָ וָרֵעַ.

הֲרֵי כֻּלְכֶם לַזְּאֵב תָּשִׂישׂוּ לְהָרֵעַ:

כֻּלְכֶם: כְּבָשִׂים, כְּלָבִים, רוֹעִים –

מְמָרְרִים לִי הַחַיִּים.

אוּלָם הַפַּעַם אֶפָּרֵעַ

מִמְּךָ עַל כָּל הֶחָטָאִים".

– אַךְ מָה חֶטְאִי שֶׁלִּי?"

– אַל תְּפַטְפֵּט עוֹד, הֶרֶף!

כְּלוּם יֵשׁ לִי פְּנַאי לִבְחוֹן, מָה עֲוֹנְךָ, טִפְּשׁוֹן?

דַּי בִּשְׁבִילִי גַם הֶעָוֹן

שֶׁבִּי עוֹרַרְתָּ תֵּאָבוֹן!"

וְהוּא נָעַץ שִׁנָּיו בַּטֶּרֶף.

שְׁנֵי יְדִידִים הָלְכוּ בָּרְחוֹב עִם-חֲשֵׁכָה

וְגִלְגְּלוּ בֵּינָם שִׂיחָה.

לְפֶתַע, בְּעָבְרָם, הִתְחִיל לִנְבּוֹחַ כֶּלֶב

וְאַחֲרָיו שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, וְעוֹד, וְעוֹד;

בִּן-רֶגַע נִתְאַסְּפוּ מִכָּל הַחֲצֵרוֹת

כַּחֲמִשִּׁים כְּלָבִים – וְהֵם נָבְחוּ כְּאֶלֶף.

אֶחָד מִשְּׁנֵי הַחֲבֵרִים

רָצָה כְּבָר אֶבֶן לְהָרִים.

“הַנַּח!” – אָמַר רֵעוֹ – "מָה, יְדִידִי, רָצִיתָ?

הֵן נְבִיחַת-כְּלָבִים לִמְנוֹעַ לֹא תּוּכַל!

אוֹתָם בְּאֶבֶן רַק תַּקְנִיטָה.

נֵלֵךְ קָדִימָה – וַחֲסַל!"

וּבֶאֱמֶת: הַזּוּג הִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ בְּשֶׁקֶט –

וְהַנְּבִיחָה הִתְחִילָה מִשְׁתַּתֶּקֶת

עַד שֶׁסּוֹף-סוֹף חָדְלָה בִּכְלָל.

*

גַּם דִּין אַנְשֵׁי קִנְאָה כְּדִין כְּלָבִים הַלָּלוּ

עַל כָּל אֲשֶׁר יִרְאוּ – יַשְׁמִיעוּ נְבִיחָה.

הַנַּח לָהֶם – וְלֵךְ לְדַרְכְּךָ:

הֵם יִנְבְּחוּ – עַד שֶׁיֶּחְדָּלוּ.

כְּשֶׁאֵלֵי-יָוָן גֹּרְשׁוּ מִמְּרוֹם-הָרִים,

חֻלְקוּ נַחְלוֹתֵיהֶם בְּכָל פִּסְגָּה וָרֶכֶס –

וְקָם גַּם הַר-פַּרְנַס לְמִישֶׁהוּ לְנֶכֶס.

הַגֹּעַל הֶחָדָשׁ שִׁכֵּן בּוֹ חֲמוֹרִים.

קָשֶׁה לוֹמַר, מִמִּי הַחֲמוֹרִים שָׁמְעוּ זֹאת,

אַךְ הֵם יָדְעוּ, שֶׁכָּאן שָׁכְנוּ מִקֹּדֶם מוּזוֹת.

“לֹא לְחִנָּם” – אָמְרוּ – הוּבֵאנוּ לַפַּרְנַס:

מִכָּאן, שֶׁהָעוֹלָם בַּמוּזוֹת כְּבָר מָאַס

וּמִשְׁתּוֹקֵק לִשְׁמוֹעַ זִמְרָתֵנוּ.

– “וּבְכֵן” – נוֹעֵר אֶחָד: "נָשִׁירָה, אַל נֵבוֹשׁ!

אֲנִי מוּכָן לִקְפּוֹץ בְּרֹאשׁ,

וְאַחֲרַי – כֻּלְכֶם רַנֵּנוּ

זַמְּרוּ, רֵעַי, בִּמְלוֹא גָרוֹן –

וְהוֹד-קוֹלֵנוּ לֹא יָזוּז עוֹד

מִהְיוֹת מוֹפֵת לִתְשַׁע הַמוּזוֹת

עַד קֵץ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן!

וּכְדֵי לִשְׁמוֹר, אַחִים עַל טָהֲרַת הַדֶּגֶל,

נִקְבַּע-נָא קֹדֶם-כָּל הַכְּלָל הָעִקָּרִי:

כָּל מִי שֶׁבְּקוֹלוֹ אֵין נֹעַם חֲמוֹרִי –

אָסוּר לוֹ לְהַצִּיג עַל הַפַּרְנַס כַּף-רֶגֶל".

הַחֲמוֹרִים קָרְאוּ הֵידָד

לִכְבוֹד הַנְּאוּם הַמְּחֻדָד:

וְכָל הַכַּת הַמְטֹרֶפֶת

פָּרְצָה בְּמִין זִמְרָה כָּזֹאת –

כְּאִלּוּ אֶלֶף עֲגָלוֹת

חָרְקוּ בְּגַלְגַּלִים לֹא-מְשׁוּחִים בְּזֶפֶת.

וּמֶה הָיְתָה אַחְרִית הָרֹן?

שֶׁבַּעֲלָם, מָלֵא-חֲרוֹן,

מִן הַפַּרְנַס גֵּרְשָׁם לָרֶפֶת.

**

חָפַצְתִּי לְהַזְכִּיר אֱמֶת קְדוּמָה מְאֹד:

יְצוּר בְּלִי מֹחַ בַּקָּדְקֹד –

לֹא יַחְכִּימוֹ מְקוֹם-כָּבוֹד.

הַיַּרְגָּזִי / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

הַיַּרְגָּזִי פָּנָה הַיַּמָּה.

בְּכָל מָקוֹם הִכְרִיז הָעוֹף,

כִּי אֶת הַיָּם הֶחְלִיט… לִשְׂרוֹף.

חֶרְדַּת-אֵימִים לְפֶתַע קָמָה

בֵּין דְּגֵי-יָם – חֶרְדַּת הַסּוֹף…

קָהָל שֶׁל סַקְרָנִים נוֹהֵר מִכָּל אַפְסַיִם:

סִיעוֹת שֶׁל צִפֳּרִים כִּסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם;

חַיּוֹת מִיעָרוֹת

אַף הֵן חָשְׁקוּ לִרְאוֹת,

אֵיךְ יִתְלַקַּח הַיָּם, אֵיךְ יִבְעֲרוּ הַמַּיִם.

גַּם חוֹבְבֵי כִּבּוֹּד-חִנָּם,

אִישׁ אִישׁ עִם כַּף, אֶל טֶרֶף עָטוּ:

לִזְלוֹל כְּכָל אַוַּת בִּטְנָם

תַּבְשִׁיל נִפְלָא מִדְּגֵי-הַיָּם –

מָרָק שֶׁעַיִן לֹא רָאַתּוּ!

בְּצִפִּיָּה לַנֵּס נִדְחַק הָעָם סָבִיב.

כָּל נֶפֶשׁ נִפְעֲמָה וְכָל לָשׁוֹן נָדַמָּה.

עֵינֵי-הַכֹּל צוֹפוֹת הַיָמָּה.

רַק יֵשׁ וְאִישׁ יַפְלִיט מִפִּיו:

"הִנֵּה, כָּרֶגַע יִתְלַקֵּחַ!

נִדְמֶה כִּי קְצָת הוּא כְּבָר רוֹתֵחַ".

אֲבוֹי! הַיָּם לֹא הִתְלַקֵּחַ.

אוּלַי רָתַח? – גַּם לֹא רָתַח.

וּבְכֵן? – לֹא-כְלוּם! עוּרְבָא פָּרַח!

וְגַם הַיַּרְגָּזִי, אוֹתוֹ גִבּוֹר רַב-כֹּחַ,

מִהֵר בְּבִזָיוֹן לִפְרוֹחַ וְלִבְרוֹחַ.

עָשָׂה הָעוֹף הַרְבֵּה פִּרְסוּם –

אַךְ לֹא בִּצֵּעַ וְלֹא-כְלוּם.

מִכָּאן מוּסַר-הַשְׂכֵּל בָּרוּר לְכָל פִּקֵּחַ:

אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.

אָדָם אֶחָד נָשׂוּי – פִּתָּהוּ הַשָּׂטָן

אַף כִּי אִשְׁתּוֹ עָלָיו לֹא מֵתָה,

עוֹד שְׁתֵּי נָשִׁים נָשָׂא לְפֶתַע.

וּבַמְּדִינָה הַהִיא מָלַךְ שַׁלִּיט קַפְּדָן.

מִיָּד מִנָּה בֵּית-דִּין לִפְסוֹק לָעֲבַרְיָין

מִין עֹנֶשׁ מְיֻחָד, נוֹרָא, מְזַעֲזֵעַ –

לְבַל יִפְתֶּה שׁוּם אִישׁ לִלְמוֹד מִן הַפּוֹשֵׁעַ:

"אִם לֹא יִהְיֶה עָנְשׁוֹ – מוֹפֵת שֶׁבְּמוֹפְתִים,

סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה אֶתְלֶה אֶת הַשּׁוֹפְטִים!"

עִנְיָן רָחוֹק מִצְּחוֹק! וְהַשּׁוֹפְטִים בִּדְחִילוּ,

שְׁטוּפֵי זֵעָה קָרָה, לִבְרוֹר עוֹנְשִׁין הִתְחִילוּ.

אָמְנָם מִיתוֹת-בֵּית דִּין רַבּוֹת יֵשׁ לִבְחִירָה,

אַךְ אֵין כֹּחָן יָפֶה לִמְנוֹעַ עֲבֵרָה.

יָשַׁב אוֹתוֹ בֵּית דִּין עַל הַמְּדוּכָה יוֹמַיִם –

וְרִחֲמוּ סוֹף-סוֹף עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם.

קוֹרְאִים לָעֲבַרְיָן וּמַשְׁמִיעִים פְּסַק-דִּין:

"הֶחְלַטְנוּ לְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ לַחֲלוּטִין

בִּתְנַאי אֶחָד קָטָן: חַיָּב אַתָּה לָקַחַת

בִּן-רֶגַע לְבֵיתְךָ אֶת שְׁלֹשׁ נָשֶׁיךָ יַחַד".

“מָה?” – כָּל הָעָם כֻּלּוֹ חָשַׁב:

"גַּם הֻחְזְרוּ לוֹ כָּל נָשָׁיו?

הַזֶּה הָעֹנֶשׁ? אֵיזֶה הֶבֶל!

אוֹי לְשׁוֹפְטָיו – סוֹפָם לַחֶבֶל!"

אַךְ כָּאן קָרָה דָּבָר מוּזָר:

מַחֲצִית שָׁבוּעַ לֹא עָבְרָה עוֹד –

וּבַעַל הַנָּשִׁים… אִבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת.

רֵק אָז הֵבִינוּ, מָה אַכְזָר,

מָה קַטְלָנִי הָיָה הַגְּזָר.

עַל כָּל קַלֵי-הָרֹאשׁ נָפְלוּ אֵימָה וָרַעַד,

וְלֹא חָמַד עוֹד שׁוּם בַּרְנַשׁ

לִהְיוֹת לְבַעַל מְשֻׁלָּשׁ.

לִקְהַל הַצְּפַרְדֵּעִים לְפֶתַע לֹא נָעַם

שִׁלְטוֹן־הָעָם:

שִׁטָּה נוֹשֶׁנֶת זוֹ – אָבַד עָלֶיהָ כֶּלַח,

וְאֵין זֶה לִכְבוֹדָן – לִחְיוֹת לְלֹא שֵׁרוּת;

קִצּוּר־הַמַּעֲשֶׂה: בִּמְקוֹם מִשְׁטַר־חֵרוּת,

בִּקְּשׁוּ הַצְּפַרְדְּעִים מִן הַשָּׁמַיִם מֶלֶךְ.

לֹא מֵחוֹבַת אֵלִים

לִשְׁמוֹעַ הֲבָלִים.

אַךְ, לֹא אֵדַע, מֵאֵיזֶה טַעַם –

חֶפְצָן נִתַּן לָהֶן הַפַּעַם.

לְפֶתַע – מְהוּמָה! עָף מֶלֶךְ מִמָּרוֹם,

וּבְרַעַשׁ שֶׁכָּזֶה הִרְבִּיץ עַצְמוֹ לְמַטָּה,

שֶׁכָּל הַמַּמְלָכָה – צְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתָּה.

הַצְּפַרְדְּעִים בְּכָל מָקוֹם

בָּרְחוּ בְּפַחַד הַמִּקְלָטָה

וְהִתְלַחְשׁוּ בְּמַחֲבוֹא

עַל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְטִיבוֹ.

וּבֶאֱמֶת זָכוּ. הַמֶּלֶךְ – אֵין דּוֹמֶה לוֹ:

לֹא רֵיק וְלֹא פּוֹחֵז, לֹא לֵץ, לֹא הַרְפַּתְקָן,

אֶלָּא מָתוּן, חָשׁוּב, שַׁתְקָן;

לוֹ גּוּף־עֲנָק – הַפְלֵא ופֶלֶא –

וְעוֹד מִדּוֹת טוֹבוֹת בְּלִי קֵץ:

זֶה בְּקִצּוּר, הָיָה בּוּל־עֵץ.

עֲדַת הַצְּפַרְדְּעִים, נִפְעֶמֶת וְנִרְעֶשֶׁת,

אֶל הוֹד רוֹמְמוּתוֹ אַף לֹא תָּעֵז לָגֶשֶׁת.

בְּרֶטֶט, בַּחֲשַׁאי, תָּעִיף מַבָּט פּוֹזֵל

כָּל עַיִן לְעֶבְרוֹ מִבֵּין קְנֵי־סוּף וָאָחוּ.

אוּלָם אֵין פֶּלֶא בְּתֵבֵל

שֶׁיַּעֲמוֹד בִּפְנֵי הֶרְגֵּל –

וְגַם הַצְּפַרְדְּעִים שָׁקְטוּ סוֹף־סוֹף וְנָחוּ

מִפַּחַד־שָׁוְא וּבֶהָלָה.

אָמְנָם קָרְבוּ תְחִלָּה

לַמֶּלֶךְ בִּזְחִילָה

וְאַרְצָה לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ אַפַּיִם;

אַךְ בְּעוֹד יוֹם אָמְרוּ: “נִגַּשׁ אֶל רוּם הוֹדוֹ”;

אַחַר – לָבְשׁוּ עַזּוּת: “נֵשֵׁב־נָא לְצִדּוֹ”:

וְסוֹף־דָּבָר? מִקֵּץ יוֹמַיִם

פָּנוּ לַמֶּלֶךְ אֲחוֹרַיִם.

הַכֹּל סוֹבֵל דּוּמָם הַמֶּלֶךְ בְּחַסְדּוֹ:

כָּל הַמֵּגִיס בּוֹ לֵב – בּוֹעֵט בּוֹ בְּרַגְלַיִם.

קָץ לֵב הַצְּפַרְדְּעִים בַּמֶּלֶךְ הַבַּטְלָן.

וְשׁוּב בִּקְּשׁוּ מֵעָל לָתֵת לְמַמְלַכְתָּן

שַׁלִּיט בֶּן־חַיִל לְתִפְאֶרֶת.

הַפַּעַם מֶלֶךְ חַי – עָגוּר לָהֵן נִתַּן,

וְהוּא הִתְחִיל לִמְלוֹךְ אַחֶרֶת.

עָגוּר הַמֶּלֶךְ – לֹא בּוּל־עֵץ:

עִמּוֹ אָסוּר לְהִתְלוֹצֵץ.

רַחֵם בַּדִּין אֵינוֹ יוֹדֵעַ:

אֶת הָאָשֵׁם פָּשׁוּט – בּוֹלֵעַ.

וּמִלְּפָנָיו – יִשְׁמוֹר הַשֵּׁם! –

כָּל הַנִּשְׁפָּט יוֹצֵא אָשֵׁם.

שַׁחְרִית, עַרְבִית וְצָהֳרָיִם

יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט.

עִם כָּל מִשְׁפָּט לְפִיו יֵשׁ פַּת –

וְהוּא אֵינוֹ מַשְׁאִיר שִׁירַיִם.

עַל עַם שׁוֹכְנֵי־בִּצּוֹת בָּאִים יָמִים רָעִים:

פּוֹחֵת מִיּוֹם לְיוֹם מִסְפַּר הַצְּפַרְדְּעִים.

מִדֵּי יִפְגּוֹשׁ מַלְכָּן בַּדֶּרֶךְ בִּצְפַרְדֵּעַ,

מִיָּד יִשְׁאַל אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ –

וּכְבָר קוֹרֵא הוּא כְּתָב־אַשְׁמָה,

מוֹצִיא פְּסַק־דִּין – וְחִישׁ בּוֹלֵעַ.

וְשׁוּב הָעָם הַמִּתְמַרְמֵר

זָעַק, בִּקֵּשׁ עֶזְרָה מִמַּעַל:

"סוֹף לַבְּלִיעָה וְלַבְּלִיַּעַל!

יֻחְלַף הַמֶּלֶךְ בְּאַחֵר!

נִלְאֵינוּ כְּבָר נְשׂוֹא: אֵין לְהוֹצִיא לָאוֹר עוֹד

אֲפִילו קְצֵה־הָאַף מִפְּנֵי אוֹתוֹ אָרוּר;

אַף לְהַשְׁמִיעַ קוֹל־קִרְקוּר

נָגוּר מִפַּחַד הֶעָגוּר.

הוּא רַע אֲפִילוּ מִבַּצֹּרֶת".

– “הוֹי, עַם אֱוִיל וּכְפוּי־טוֹבָה!”

עָנְתָה בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם:

"הֵן, תַּחַת שֶׁבֶת בְּשַׁלְוָה,

כְּבָר הִטְרַחְתּוּנוּ פַּעֲמַיִם:

הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן – נִפְסַל, כִּי הוּא שָׁקֵט,

הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי פָּסוּל כִּי הוּא פָּרוּעַ;

וּבְכֵן הַחְזֵקְנָה בּוֹ כָּעֵת

לְבַל יָבוֹא תָּחְתָּיו גָּרוּעַ".

הֲמוֹעִילָה הַהַשְׂכָּלָה?

וַדַּאי, וַדַּאי הִיא מוֹעִילָה;

אַךְ אָנוּ מְכַנִּים בַּשֵּׁם הַזֶּה לֹא פַּעַם

תַּעְתּוּעֵי מוֹתְרוֹת-הָרִיק

וְאַף פִּתּוּי-שְׁחִיתוּת מַבְרִיק.

אָכֵן אֶת הַדְּבָרִים צָרִיךְ לִבְחוֹן בְּטַעַם:

בַּהֲסִירְכֶם מִבְּנֵי-אָדָם

קְלִפַּת רִפְשָׁם וְגַסּוּתָם,

אַל תַּעַקְרוּ-נָא עִם הָרֶפֶשׁ,

גַּם אֶת הַטּוֹב אֲשֶׁר בַּנֶּפֶשׁ.

אַל לְהַחְלִיף בִּרְכַּת פַּשְׁטוּת

בִּכְחָל וּשְׁרָק, בָּרָק שֶׁל שְׁטוּת.

כִּי נוֹי חִיצוֹן – עָפָר וָאֵפֶר.

אֶפְשָׁר עַל הַנּוֹשֵׂא לִכְתּוֹב אֲפִילו סֵפֶר.

אַךְ לִי יֵשׁ דֶּרֶךְ מִשֶּׁלִי:

עַל כֵּן אַקְדִּישׁ לוֹ מְשָׁלִי.

כַּפְרִי תָמִים (אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ

בְּעוֹלָמֵנוּ עֵרֶב-רַב)

מָצָא בַּבֹּץ דִּינָר-זָהָב.

מֵרֶפֶּשׁ וְאָבָק קִפַּח אֶת תִּפְאַרְתּוֹ הוּא,

אַךְ לַחַלְפָן הֵן לֹא אִכְפַּת:

הוּא בַּעֲדוֹ נוֹתֵן כַּדָּת

פְּרוּטוֹת-נְחשֶׁת מְלוֹא-הַחֹפֶן.

– “לֹא, לֹא, בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן!”

חָשַׁב הָאִישׁ: "כָּל-כָּךְ מְעָט?

חַכֵּה! תִּתֵּן לִי גַם כִּפְלַיִם!

יֵשׁ לִי תְּרוּפָה יָפָה כָּל-כָּךְ

לְמַטְבְּעִי הַמְלֻכְלָךְ,

שֶׁיַּחְטְפוּהוּ מִיָדַיִם!"

לָקַח לוֹ גִיר, חָצָץ וָחוֹל,

אַף לְבֵנָה גְּדוֹלָה בִּקֵּעַ –

וּבְלִי דִּחוּי הִתְחִיל לִפְעוֹל:

מֵרַט, מֵרַק אֶת הַמַּטְבֵּעַ,

וְצִחְצְחוֹ מֵעֲבָרָיו

וְשִׁפְשְׁפוֹ בְּכֹחַ רָב…

אָכֵן, טָרַח בּוֹ טֹרַח-פֶּרֶךְ.

וְהַדִּינָר

אָמְנָם זָהַר

כְּזֹהַר-אֵשׁ – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח!

אַךְ הַמִּשְׁקָל

פָּחַת וָקַל –

וְהַדִּינָר נִהְיָה דַל-עֵרֶךְ.

כְּשֶׁיּוּפִּיטֶר רַב-הַמַּעַשׂ

בָּא לְאַכְלֵס אֶת הָעוֹלָם,

נוֹצְרוּ הַיְּצוּרִים לְכָל מִשְׁפְּחוֹתָם –

וְגַם חֲמוֹר רִאשׁוֹן נִבְרָא אָז.

אִם בְּמֵזִיד אוֹ בִּשְׁגָגָה,

מֵרֹב טִרְדָה אוֹ דְאָגָה,

נִתְּנָה לוֹ לַחֲמוֹר קוֹמָה כָּל-כַּךְ קְטַנְטֹנֶת

כְּאִלּוּ הַסְּנָאִי שִׁמֵּשׁ לוֹ לְמַתְכֹּנֶת.

מוּבָן, לֹא שָׂם שׁוּם חַי לִבּוֹ לַזַּאֲטוּט,

אִם כִּי הָיָה הַגּוּץ מָלֵא רַבְרְבָנוּת.

אֵין בִּרְצוֹנוֹ לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶט:

לְהִתְפָּאֵר נַפְשׁוֹ חוֹשֶׁקֶת.

אוּלָם בַּמֶּה? קוֹמָה כָּזֹאת –

אֶפְשָׁר בָּהּ רַק לְהִתְבַּזּוֹת.

מַתְחִיל הַגּוּץ לִטְעוֹן אֶל צֵאוּס נִרְגָּזוֹת:

"כֵּיצַד אוּכַל לָשֵׂאת עַוְלָה זוֹ מִיָּדֶיךָ?

לְפִיל, אַרְיֵה, נָמֵר – כָּבוֹד כָּל-כַּךְ גָּדוֹל;

בָּהֶם, וְרַק בָּהֶם, יָשִׂיחוּ בְּלִי-חָדֹל.

וְלָמָּה תִּתְאַּכְזֵר אֶל הַחֲמוֹר עַבְדֶךָ?

עָלַי שׁוּם חַי לֹא יְדַבֵּר,

בִּי שׁוּם בְּרִיָּה אַף לֹא תַּשְׁגִּיחַ;

וְלוּ הָיָה גָדְלִי כְּעֵגֶל, לֹא יוֹתֵר,

הָיִיתִי מְבַיֵשׁ כָּל לַיִשׁ וְנָמֵר;

כְּבוֹד שְׁמִי הַמְהֻלָּל אֶת שְׁמָם הָיָה מַשְׁכִּיחַ;

כָּל פֶּה הָיָה מַפְלִיג בְּשֶׁבַח הַחֲמוֹר".

יוֹם-יוֹם הוּא שָׁר אוֹתוֹ מִזְמוֹר

וְאֶת יוּפִּיטֶר כֹּה הִטְרִיחַ

עַד שֶׁסּוֹף-סוֹף זְמָמוֹ הִצְלִיחַ:

הוּא נַעֲשָׂה בְּהֵמָה

רַבָּה וַעֲצוּמָה!

וְאַף נִתַּן לוֹ פְּרָס: קוֹל פֶּרֶא, עַז כַּסַּעַר,

אֲשֶׁר הִפִּיל אֵימָה עַל כָּל שׁוֹכְנֵי-הַיַּעַר:

"מִיהוּ אוֹתוֹ יְצוּר-מָגוֹר?

וַדַּאי שִׁנָּיו כְּחֹד-מַסּוֹר?

וַדַּאי קַרְנָיו רַבּוֹת מִסְּפוֹר?

– כַּךְ בְּמוֹרָא גָּדוֹל רִנֵּנּוּ

כָּל הַחַיּוּת עַל גַּנְדְּרָנֵנוּ.

אַךְ מֶה הָיָה הַסּוֹף? עָבַר אַךְ זְמַן קָצָר –

וּכְבָר נוֹדַע בְּכָל אָתָר,

מָה טִיב חֲמוֹר-חמורותים;

שְׁמוֹ, סֵמֶל קֹצֶר-הַבִּינָה,

הָיָה לִצְחוֹק וְלִשְׁנִינָה –

וְעֲל גַּבּוֹ הוֹבִילוּ מַיִם.

**

אָמְנָם לְתֹאַר רָם יָאָה קוֹמָה רָמָה;

אֲבָל מָה בֶּצַע בַּקּוֹמָה,

אִם קַטְנוּנִית הַנְּשָׁמָה?

חִקּוּי נָבוֹן אֵינוֹ עָוֹן;

בּוֹ כָּל אָדָם יִמְצָא תּוֹעֶלֶת.

אַךְ יִשְׁמְרֵנוּ אֵל עֶלְיוֹן

מִן הַחִקּוּי מִתּוֹךְ אִוֶּלֶת!

אָבִיא דּוּגְמָה מִמֶּרְחַקִּים.

מַי שֶּׁרָאָה קוֹפִים, יוֹדֵעַ,

מָה חִישׁ הַכֹּל הֵם מְחַקִּים,

בִּפְרָט – דָּבָר מְשַׁעֲשֵׁעַ.

אֵי-שָׁם בְּאַפְרִיקָה יָשְׁבָה עַל עֲנָפִים

שֶׁל עֵץ עֲבֹת סִיעַת קוֹפִים.

עַל חִזָּיוֹן מוּזָר הֵם שָׂחוּ:

צַּיָּד, עֲטוּף רִשְׁתּוֹ, גִּלְגֵּל עַצְמוֹ בָּאָחוּ.

"רְאוּ, רְאוּ אֶת הַשּׁוֹבָב!

מַה מְרֻבּוֹת אַמְצָאוֹתָיו!

אֵיךְ יִתְהַפֵּך וְיִתְגַּלְגֵּלָה!

הִנֵּה יִזְקוֹף גּוּפוֹ כְּחֵץ,

הִנֵּה – כִּפְקַעַת יִתְכַּוֵּץ!

פִּלְאֵי-פְּלָאִים! וְאֵיךְ לֹא יֵלָא?

כְּדַאי, אַחִים, לִלְמוֹד לַהֲטוּטִים כָּאֵלֶּה!

אַךְ יִסְתַּלֵּק לוֹ וְיִרְחַק,

נַמְשִׁיךְ אֲנַחְנוּ בַּמִשְׂחָק!"

הוּא בֶּאֱמֶת הָלַךְ – וְהוֹי, מַה טּוֹב: בָּאָחוּ

אַף כְּלֵי שַׁעֲשׁוּעָיו, רִשְׁתּוֹת-חוּטִים, נִשְׁכָּחוּ.

“נִפְלָא!” – קָרְאוּ כֻּלָּם: "עַכְשָׁו

אַל נְאַבֵּד-נָא זְמָן לַשָׁוְא!"

יָרְדָה לַאֲדָמָה הַכַּת הַמְחֻכֶּמֶת.

רַבּוֹת רִשְׁתוֹת-הַנּוֹי לִכְבוֹד אוֹרְחֵי-הַחֶמֶד!

הֵם מַתְחִילִים, שְׂמֵחִים מְאֹד,

לְהִתְעַטֵּף, לִקְפּוֹץ, לִרְקוֹד…

כֻּלָּם צוֹרְחִים – חֶדְוָה רוֹעֶשֶׁת!

הִנֵּה מָה טוֹב וּמַה נָּעִים!

אַךְ הַשִּׂמְחָה יָרְדָה פִּתְאֹם פְּלָאִים

בְּבוֹא הַזְּמַן לָצֵאת מִסְּבַךְ הָרֶשֶׁת…

וּבֵינָתַיִם הַצַּיָּד

חָזַר עֹם צְרוֹר שַׂקִּים בַּיָּד.

כַּאן שִׂמְחָתָם בִּכְלָל פָּסָקָה.

הֵם הִתְחַבְּטוּ, חָתְרוּ לָצֵאת,

אַךְ לֹא יָכְלוּ לְהִמָּלֵט –

וְכָל אֶחָד הֻכְנַס הַשַּׂקָּה.

מָלֵא חֶדְוָה לְזִיו הַיּוֹם,

הִמְרִיא הַנֶּשֶׁר לַמָּרוֹם

וְשֵׁם דָּאָה-לוֹ, קַל כָּרוּחַ,

בְּמָחוֹז מוֹלֶדֶת-הַבְּרָקִים.

כְּתֹם מְעוּף-עֻזּוֹ, יָרַד מִן הַשְּׁחָקִים

וְעָל אָסָם בִּכְפָר יָשַׁב פִּתְאֹם לָנוּחַ.

מוֹשָׁב לֹא מְפֹאָר – עַל כַּךְ אֵין שׁוּם וִכּוּחַ –

אַךְ לַמְּלָכִים לְמִינֵיהֶם

יֵשׁ שִׁגְעוֹנוֹת מִשֶׁלָּהֶם.

אוּלַי טָעָה לַחְשׁוֹב, כִּי הַמָּקוֹם יָאֶה לוֹ,

אוֹ לֹא מָצָא לוֹ בְּדַרְכּוֹ

מוֹשַׁב-מַרְגּוֹעַ כְּעֶרְכּוֹ,

כְּגוֹן אַלּוֹן עַתִּיק אוֹ סֶלַע;

עַל כָּל פָּנִים יָשַׁב וְנָח

עַל הָאָסָם – עַד שֶׁנִּמְלַךְ

וּלְגַג אַחַר פִּתְאֹם פָּרַח.

רָאָהוּ תַּרְנְגֹל, זָקַף אֶת הַכַּרְבֹּלֶת

וּבִתְמִיהָה רַבָּה אָמַר לְתַרְנְגֹלֶת:

"אֵינִי מֵבִין, בְּאֵיזֶה זְכוּת

נִתַּן לַנֶּשֶׁר כְּבוֹד-מַלְכוּת?

הַאִם בִּזְכוּת כְּנָפָיו? אָכֵן מָעוּף רַב-כֹּחַ!

מִגַּג נָמוּךְ

לְגַג סָמוּךְ

גַּם אָנֹכִי יָכוֹל לִפְרוֹחַ.

לֹא, עַל שְׁמוּעוֹת אָסוּר לִסְמוֹךְ!

אָכֵן, שְׁכֶנְתִּי, מִכָּאן וָהָלְאָה

שׁוּב לֹא נִהְיֶה פְּתָאיִם לִרְאוֹת בּוֹ עוֹף בֶּן-מַעְלָה:

הֲרֵי רָאִית: הוּא עָף כָּמוֹנִי וְכָמוֹךְ!"

שָׁמַע הַנֶּשֶׁר כָּךְ וְסָח לוֹ: "כֵּן, צָדַקְתָּ,

אַךְ בִּמְחִילָה, מְעַט לֹא דַקְתָּ:

הַנֶּשֶׁר לַעִתִּים יַנְמִיךְ מִתַּרְנְגֹל –

אַךְ אֵין הַתַּרְנְגֹל מַמְרִיא לִשְׁמֵי-הַתְּכֹל".

**

גַּם לִמְבַקֵר זֶה כְּלָל גָּדוֹל:

לֹא יְרִידָה מִקְרִית-בּוֹדֶדֶת

מְעוּף כִּשְׁרוֹן גָּדוֹל מוֹדֶדֶת;

יֵשׁ לְשָׁפְטוֹ לְפִי פִּסְגָּה,

אֲשֶׁר זָכָה לְהַשִּׂיגָהּ.

עַל קוֹף לְעֵת זִקְנָה קָפְצָה חֻלְשַׁת-עֵינַיִם;

אַךְ הוּא שָׁמַע מִן הַבְּרִיּוֹת,

כִּי אֵין זוֹ תַּקָּלָה הֲרַת-פֻרְעָנִיּוֹת:

יֵשׁ לְהַשִּׂיג רַק מִשְׁקָפַיִם.

הִשִּׂיג מֵהֶם הַקּוֹף תְּרֵיסַר אוֹ תְּרֵיסַרַיִם;

וְהוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כֹּחוֹ

בַּמִּשְׁקָפַיִם כֹּה וָכֹה:

הִנֵּה עַל קְצֶה-זְנָבוֹ בְּטוּר אוֹתָם יָנִיחַ,

הִנֵּה אוֹתָם יָלֹק, הִנֵּה אוֹתָם יָרִיחַ…

אוּלָם – אֲבוֹי! הַכֹּל לַשָׁוְא:

אֵין כָּל בְּרָכָה בְּמִשְׁקָפָיו.

הַסַּבְלָנוּת שֶׁלּוֹ פָּקְעָה אָז.

“לַעֲזָאזֵל!” – קָרָא בְּכַעַס:

"רַק הַהֶדְיוֹט יִשְׁמַע בְּדָיוֹת,

שֶׁמְּסַפְּרִים לוֹ הַבְּרִיּוֹת.

הַמִּשְׁקָפַיִם – אַךְ מִרְמָה זוּ!"

וְהוּא הִשְׁלִיךְ אֶת מִשְׁקָפָיו

בְכֹחַ כֹּה עָצוּם וָרָב

שֶׁרְסִיסִים סָבִיב נִתָּזוּ.

גַּם בּוּר-אָדָם, שֶׁלֹּא תָּפַס

סוֹד-אַמְצָאָה רַבַּת-תּוֹעֶלֶת,

אוֹתָהּ יַכְרִיז לִדְבַר-אִוֶּלֶת;

וְאִם הַבּוּר הוּא מְיֻחָס –

אַף יְחַבְּלָהּ בְּאֹפֶן גַּס.

הֵיכָל קַדְמוֹן אֶחָד – הָיָה בּוֹ פֶּסֶל-עֵץ;

וְהוּא מַגִּיד עָתִיד, מוֹשִׁיעַ וְיוֹעֵץ,

וְחָכְמָתוֹ, חָכְמָה נִסְתֶּרֶת,

כָּל דְּבַר-חִידָה מִיָּד פּוֹתֶרֶת.

עַל-כֵּן הֲמוֹן מַעֲרִיצָיו

צִפּוּהוּ כֶּסֶף וְזָהָב,

הִרְבּוּ זְבָחָיו, קִטְּרוּ לוֹ קְטֹרֶת –

וְכָל מוֹצָא-שְׁפָתָיו קִבְּלוּ לְלֹא בִּקֹרֶת.

וּלְפֶתַע – הוֹי, שַׁעֲרוּרְיָה!

תִּצַּל כָּל אֹזֶן בַּקִּרְיָה.

הַיְאֻמַּן? הִתְחִיל הַפֶּסֶל

לָשֵׂאת דִּבְרֵי פִּטְפּוּט וָכֶסֶל!

כָּל מַעֲנֶה מִפִּיו מֻפְרָךְ,

כָּל נְבוּאָה – עוּרְבָא פָּרַח…

אָכֵן אֶת כָּל הָעָם תַּעְתּוּעָיו הִתְמִיהוּ:

“כֵּיצַד זֶה נִסְתַּלְּקָה הַהַשְׁרָאָה מִפִּיהוּ?”

וְהָעִנְיָן פָּשׁוּט – וּכְלָל לֹא מִסְתּוֹרִי הוּא.

הַפֶּסֶל-הַנָּבִיא חָלוּל הָיָה בִּפְנִים –

וּמִתּוֹכוֹ לָעָם דִּבְּרוּ הַכֹּהֲנִים.

כָּל עוֹד יָשְׁבוּ בּוֹ חֲכָמִים,

הוּא לֹא הוֹצִיא מִפִּיו דְּבַר-טֶפֶשׁ,

אַךְ רַק הִתְחִיל

לֵישֵׁב בּוֹ כְּסִיל –

הִטְפִּיש אַף הוּא עַד גֹּעַל-נֶפֶשׁ.

**

שָׁמַעְתִּי עַל שׁוֹפְטִים כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם,

שֶׁהִצְטַיְּנוּ בְּחָכְמָתָם

כָּל עוֹד מָּצְאוּ מַזְכִּיר חָכָם.

סָגְרָה עַל הַחֹרְפִי מַלְכֹּדֶת מִרְשַׁעַת.

לַשָּׁוְא בָּהּ הַמִּסְכֵּן פִּרְפֵּר וְהִתְחַבֵּט;

וְיוֹן אֶחָד צָעִיר לָעַג לַמִּתְלַבֵּט:

"מָתַי תִּלְמַד בִּינָה וָדַעַת?

כְּלוּם לֹא תֵּבוֹשׁ: לִפּוֹל פִּתְאֹם

בְּפַח-יוֹקְשִׁים לְאוֹר-הַיּוֹם!

הוֹי,תַּם! אוֹתִי מִכָּל-מָקוֹם

צַיָּד-נוֹכֵל לֹא יְרַמֶּה כָּךְ!"

אוּלָם, אֲבוֹי! עוֹדֶנּוּ סָח –

וּכְבָר גַּם הוּא נָפַל בַּפַּח.

וְכָךְ יָאֶה לוֹ! זֶה הַלֶּקַח:

אַל נָא תִּשְׂמַח

לְשֶׁבֶר אָח!

הַשּׁוּעָל הֶחָסִיד

בְּיוֹם-אָבִיב צַיָּד-קַטְלָן

הָרַג צִפּוֹר עַל רֹאשׁ-אִילָן.

אַךְ בְּמוֹתָהּ שֶׁל זוֹ לֹא תַּם עוֹד כָּל הָרֹעַ;

עוֹד שְׁלשֶׁת יְצוּרִים – נִגְזַר דִּינָם לִגְווֹעַ:

הֵם אֶפְרוֹחֶיהָ שֶׁל הָאֵם,

שֶׁהַצַּיָּד אוֹתָם יִתֵּם.

אַךְ מִבֵּיצָה הִבְקִיעוּ הֵם –

וּכְבָר סוֹבְלִים, חַסְרֵי הַיֶּשַׁע,

רָעָב וָקֹר, בְּלֹא חֵטְא וָפֶשַׁע,

וּבְצִפְצוּפָם הַמַּר חִנָּם

קוֹרְאִים לְאִמָּא מִקִּנָּם.

"הָהּ, מִי יוּכַל לִרְאוֹת בְּלִי אֵבֶל

אֶת הַקְּטַנִּים רַבֵּי-הַסֵּבֶל" –

לַצִּפֳּרִים אוֹמֵר שׁוּעָל,

וּשְתֵּי עֵינָיו –לַקֵּן אֶל-עָל:

"אָכֵן, חֲבִיבוֹתַי, אִם אֵין לִבְּכֶן לֶב-אֶבֶן,

חֲמֹלְנָה עַל הַטַּף, עֲזֹרְנָה בָּאָסוֹן:

תָּבִיא נָא כָּל אַחַת לַקֵּן גַּרְגֵּר-מָזוֹן,

תַּנִּיחַ שָׁם קְנֵה קַשׁ אוֹ תֶּבֶן.

כָּךְ אֶת נַפְשָׁם תַּצֵּלְנָה, אַחְיוֹתַי –

וּמַה קָדוֹשׁ מִצַּעַר-בַּעַל-חַי?

הַקְשִׁיבִי, קוּקִיָּה –הֵן אַתְּ בְּרִיָּה בַּת-דַּעַת:

עַכְשָׁו בֵּין כֹּה וָכֹה נִקְרַחַת וְדוֹהָה אַתְּ;

כְּלוּם לֹא עָדִיף מִזֶּה לִמְרוֹט

מֵעַל גּוּפֵךְ מְעַט נוֹצוֹת,

לִרְפּוֹד הַקֵּן לַפְּעוּטוֹת?

וְלָךְ, חוּגָה, מוּטָב הַפַּעַם

לֹא לְעוֹפֵף בָּרוֹם בְּלִי טַעַם,

כִּי אִם לָרֶדֶת וְלִלְקוֹט

מְעַט מָזוֹן לַתִּינוֹקוֹת.

וְאַתְּ, יוֹנָה תַּמָּה, מָה עוֹד תֵּשְׁבִי שָׁם פְּנִימָה?

הֵן אֶפְרוֹחַיִךְ אַתְּ גָּדְלוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.

עַכְשָׁו גַּם בְּעַצְמָם יוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם.

עִבְרִי לַיְתוֹמִים – לִהְיוֹת לָהֶם לְאִמָּא,

וְאֶת בָּנַיִךְ הַטּוֹבִים

שָׁמֹר יִשְׁמוֹר הָאֱלֹהִים.

גַּם אַתְּ, סְנוּנִית, צְאִי לְצַיִד –

לָצוּד זְבוּבִים לִבְנֵי-בְּלִי-בַּיִת.

וְאַף לְךָ, זָמִיר, נִתְּנָה

שְׁלִיחוּת-מִצְוָה נֶאֱמָנָה:

בְּעוֹד הָרוּחַ הַנֶּחְמֶדֶת

אֶת קֵן-הָעֹנִי מְנַדְנֶדֶת,

יַשֵּׁן הַטַּף נִדְכֵּי-הַלֵּב:

הֲרֵי קוֹלְךָ כָּל-כָּךְ עָרֵב!

עַד שֶׁתּוּבָא צֵידָה לַכֶּרֶס,

הָזֵן אָזְנָם בְּזֶמֶר-עֶרֶשׂ.

בְּאַהֲבָה כָּזֹאת לְקָרְבְּנוֹת-חִנָּם

נַשְׁכִּיחַ בִּמְהֵרָה אֶת כֹּבֶד-יְגוֹנָם.

שִׁמְעוּ-נָא בְּקוֹלִי: נַרְאֶה, שֶׁגַּם בַּיַּעַר

יֵשׁ לְבָבוֹת עֵרִים לַסֵּבֶל וְלַצַּעַר

וְשֶׁ…"

בְּרֶגַע זֶה פִּתְאֹם

הָאֶפְרוֹחִים שְׁבוּרֵי-הַצּוֹם

נָפְלוּ לְמַטָּה דֶרֶךְ סֶדֶק.

וּמָה רַבֵּנוּ הַשּׁוּעָל?

אֶת כָּל שְׁלשְׁתָּם מִיָּד זָלַל –

וְלֹא סִיֵּם מוּסַר-הַצֶּדֶק.

אַל תִּתְפַּלֵּא, קוֹרֵא חָבִיב!

כָּזֹאת תָּמִיד תִּרְאֶה סָבִיב.

אִם בְּלֶב-אִישׁ יֵשׁ חֶסֶד-יֶתֶר,

הוּא אֶת הַטּוֹב עוֹשֶׂה בַּסֵּתֶר:

אַךְ אִם מַכְרִיז אָדָם בְּפִיו

כִּי הוּא הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב,

הֲרֵי חַסְדּוֹ חָשׁוּד עָלֵינוּ:

הוּא בֶּן-מִינוֹ שֶׁל שׁוּעָלֵנוּ.

מְעִילוֹ שֶׁל תֶּרַח / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

לְתֶרַח – עֵסֶק לֹא-נָעִים:

בְּשַׁרְווּלָיו נִרְאוּ קְרָעִים.

הוּא לֹא חָשַׁב הַרְבֵּה: תָּפַס הַמִּסְפָּרַיִם,

קִצֵּץ בְּבַת-אַחַת כִּשְׁלִישׁ הַשַּׁרְווּלַיִם –

וּבָאָרִיג הַזֶּה הִטְלִיא

הַמַּרְפֵּקַיִם לְהַפְלִיא.

אָמְנָם בְּשַׁרְווּלַיִם מְקֻצָּצִים כָּאֵלּוּ

רַב הַגָּלוּי עַל הַמְכֻסֶּה,

אַךְ מָה הָרַע בַּמַּעֲשֶׂה?

בְּרַם, כָּל הָאֲנָשִׁים בְּתֶרַח יְהָתֵלוּ.

וְתֶרַח סָח: "וּבְכֵן, מַה יֵּשׁ.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֵינִי טִפֵּשׁ.

עַל הֶחָסֵר לַשַּׁרְווּלַיִם

אוֹסִיף מִיָּד כִּפְלֵי-כִּפְלַיִם!"

הוֹ, תֶּרַח זֶה – בָּחוּר לֹא-כְּסִיל!

מִיָּד קִצֵּץ כַּנְפוֹת הַמְּעִיל

וְהֶאֱרִיךְ בְּזוּ הַדֶּרֶךְ

אֶת שַׁרְווּלָיו – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח!

וְשׁוּב יָגִיל לִבּוֹ שֶׁל תֶּרַח,

אַף כִּי הַמְּעִיל, סוֹף-סוֹף, נִהְיָה

יוֹתֵר קָצָר מֵחָזִיָּה.

גַּם אֲדוֹנִים מִסּוּג רָם-עֵרֶךְ,

בְּהִסְתַּבֵּךְ הָעֲסָקִים,

טוֹרְחִים לִסְתּוֹם אֶת הַסְּדָקִים

לְפִי אוֹתָהּ שִׁיטָה וָדֶרֶךְ:

הֵם מִתְקַשְׁטִים בַּמְעִיל שֶׁל תֶּרַח.

נָחָשׁ אֶחָד אָמַר

לָדוּר בְּבֵית אִכָּר –

חָלִילָה, לֹא עַל מְנָת לִשְׂבּוֹעַ לֶחֶם-חֶסֶד:

לֹא, אֶת יַלְדֵי הָאִישׁ רוֹצֶה הוּא לְחַנֵּךְ –

כִּי לֶחֶם-עֲמֵלִים עָרֵב יוֹתֵר לַחֵךְ.

– “יָדַעְתִּי” – סָח לָאִישׁ – "כִּי נַפְשְׁכֶם מוֹאֶסֶת

בְּגֶזַע-נְחָשִׁים. תַּגִּידוּ כִּי הִנָּם

כְּפוּיֵי-טוֹבָה, שׂוֹנְאֵי-חִנָּם;

כִּי אֵין שׁוּם אַחֲוָה בֵּינָם לִבְנֵי-מִינָם;

כִּי יְצוּרֵי-תִּפְלֶצֶת אֵלּוּ

אַף אֶת בְּנֵיהֶם, זֵדִים, יֹאכֵלוּ.

כָּל זֶה אֶפְשָׁר וְיִתָּכֵן,

אוּלָם אֲנִי – אֲנִי לֹא כֵן!

לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאִישׁ אַף פַּעַם לֹא עָקַצְתִּי –

גְּדוֹלָה מִזּוֹ: בָּעֹקֶץ קַצְתִּי.

לוּלֵא הָיָה חֲשָׁשׁ כִּי בִּלְעָדָיו אָמוּת,

הָיִיתִי בְּרָצוֹן עוֹקְרֵהוּ לִצְמִיתוּת.

הַטּוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים – הֲרֵיהוּ לְפָנֶיךָ.

הַגַּע בְּעַצְמְךָ, כַּמָּה אֹהַב בָּנֶיךָ!"

– אַף אִם עֵדוּת זוֹ נֶאֱמָנָה,

לְהַכְנִיסְךָ מִן הַנִּמְנָע" –

הֵשִׁיב הָאִישׁ לַטַּעֲנָה;

"רֵאשִׁית אִם יִשְׁתָּרֵשׁ מִנְהָג כָּזֶה בֵּינֵינוּ,

עַל סְמַךְ נָחָשׁ אֶחָד חָסוּד

מֵאָה רָעִים יִקְנוּ חָסוּת –

וְיַעַכְרוּ אֶת כָּל בָּנֵינוּ.

וְהַשֵּׁנִית, יְדִיד רָחִים,

אֶת הָעִקָּר אָסוּר לִשְׁכּוֹחַ:

כִּי גַם הַטּוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים –

מוּטָב לִרְצוֹץ לוֹ אֶת הַמֹּחַ".

אָבוֹת, הַאִם לָכֶם מוּבָן,

לְמִי הָרֶמֶז מְכֻוָּן?

הַכַּפְרִי וְהַשּׁוֹדֵד

כַּפְרִי בְּיוֹם-יָרִיד קָנָה פָּרָה לַמֶּשֶׁק

וּדְלִי לַחֲלִיבָה – וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו

הַבַּיְתָה אֶל הַכְּפָר. אַךְ בְּדַרְכּוֹ אָרַב

בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ לִסְטִים חָמוּשׁ בְּנֶשֶׁק.

אֲבוֹי לַהֵלֶךְ הַבּוֹדֵד:

רֵיקָם הִצִּיג אוֹתוֹ הַזֵּד!

“רַחֶם-נָא” – הִתְחַנֵּן הָאִישׁ אֶל הַשּׁוֹדֵד:

"הֵן בְּלִי סַכִּין אוֹתִי תִּרְצָחָה!

שָׁנָה תְּמִימָה חָסַכְתִּי, אַחָא:

בְּהֶמְתִּי עָלְתָה לִי בְּדָמִים!"

– “טוֹב, רְחִימַאי, אָל תֵּבְךּ-נָא כָּכָה” –

אָמַר עוֹשְׁקוֹ בְּרַחֲמִים:

"אִם בֶּאֱמֶת נַחְשׁוֹב בְּטַעַם

הַחֲלִיבָה – לֹא בִּשְׁבִילִי.

וּבְכֵן, אֵיטִיב עִמְּךָ הַפַּעַם:

תּוּכַל לָקַחַת אֶת הַדְּלִי".

זָקֵן, בְּחֹרֶף קַר,קוֹשֵׁשׁ עֵצִים בַּיַּעַר –

וּבִגְנִיחוֹת מָרוֹת מִכֹּבֶד הַמִּטְעָן,

גָּרַר לְאַט רַגְלָיו, אֲכוּל עָמָל וָצַעַר,

אֶל מִשְׁכָּנוֹ הַדַּל, בִּקְתָּה מְלֵאַת-עָשָׁן.

הָלַךְ עַד שֶׁכָּשַׁל – וְאָז עָמַד לְרֶגַע,

הוֹרִיד צְרוֹרוֹ מֵעַל כְּתֵפָיו,

יָשַׁב וּבְמַר-נַפְשׁוֹ חָשַׁב:

"הִנֵּה חֶלְקִי מִכָּל הַיֶּגַע!

כַּמָּה דַלּוֹתִי, אֵל רַחוּם!

אִשָׁה לִי וּבָנִים – וְאֵין בַּבַּיִת כְּלוּם.

גַּם נֵטֶל-הַמִּסִּים לְמַעְלָה מִן הַיְכֹלֶת:

דְּמֵי-כֹּפֶר לַ“פָּרִיץ”, מַס-מֶשֶׁק מַס-גֻּלְגֹּלֶת…

הַאִם הָיָה לִי מֵעוֹדִי

אַף יוֹם שָׂמֵחַ בְּחֶלְדִי?"

וּבְיֵאוּשׁוֹ הַמַּר קוֹרֵא הַסָּב לַמָּוֶת;

וּמַר-הַמָּוֶת הוּא, אַגַּב,

תָּמִיד קָרוֹב: אַחַר הַגַּב.

קְרִיאַת סָבֵנוּ עַל שְׂפָתָיו עוֹד –

וּכְבָר הַמָּוֶת לְפָנָיו:

“הַגֵּד-נָא, בִּשְׁבִיל מָה קָרָאתָ לִי, הַסָּב?”

בִּרְאוֹת הַסָּב, מִסְכֵּן, פְּנֵי הָאֵימָה הַלָּלוּ,

גִּמְגֵּם בְּקוֹל חָלוּשׁ, חָנוּק מֵרֹב-מָגוֹר:

"קְרָאתִיךָ, בִּמְחִילָה, כְּדֵי שֶׁתַּעֲזוֹר

לְהַעֲמִיס עַל גַּב עֵצִים אֲשֶׁר נָפָלוּ".

מִכָּאן כֻּלָּנוּ בְּנָקֵל

נוּכַל לִלְמוֹד מוּסַר-הַשְׂכֵּל:

גַּם אִם מָרִים חַיֵּי הַחֶסֶר,

הֲרֵי הַמָּוֶת מַר פִּי-עֶשֶׂר.

“שְׁמַע!” – סָח אֲגָם לַיְאוֹר: "אֶתְמַהּ עָלֶיךָ, רֵעַ:

לִתְנוּעָתְךָ אֵין קֵץ וָסוֹף;

תָּמִיד תִּזְרוֹם, תָּמִיד תִּשְׁטוֹף.

כְּלוּם בֶּאֱמֶת אֵינְךָ יָגֵעַ?

תָּמִיד תִּשָּׂא מַעֲמָסָה –

שָׁעָה-שָׁעָה וְחֹדֶשׁ-חֹדֶשׁ:

סְפִינוֹת-נוֹסְעִים, סְפִינוֹת-מַשָּׂא

וְרַפְסוֹדוֹת מְלֵאוֹת עַד-גֹּדֶשׁ.

לֹא אֲדַבֵּר כְּבָר עַל סִירוֹת

שֶׁיִּשְׁרְצוּ לַעֲשָׂרוֹת!

מָתַי, סוֹף-סוֹף, תִּיעַף וְתֵלֶא

מֵעֹל חַיֵּי-טִרְחָה כָּאֵלֶּה?

הוֹי, מֶה עָדִיף חֶלְקִי! מַה טּוֹב לִי בָּעוֹלָם!

מוֹדֶה אֲנִי אָמְנָם: אֵינֶנִּי מְפֻרְסָם;

אֵינִי חוֹצֶה מַפּוֹת לְאֹרֶךְ כָּל הַחֶבֶל

וּשְׁמִי אֵינוֹ מוּשָׁר בְּפִי נוֹגְנֵי-הַנֵּבֶל;

אוּלָם כָּל אֵלֶּה – שְׁטוּת וָהֶבֶל!

לְעֻמַּת זֹאת אֶשְׁכַּב בַּטִּיט

שֶׁל מִשְׁקָעִי הָרַךְ בְּשֶׁקֶט

כְּמוֹ עַל כֶּסֶת אֲמִתִּית,

מַמָּשׁ כִּגְבֶרֶת מְפֻנֶּקֶת.

וְטִרְדּוֹתָן הַנִּפְסָדוֹת;

אַף עֹל סִירָה אֵינִי יוֹדֵעַ.

רַק יֵשׁ וְלִפְעָמִים עָלַי יִתְנַעֲנֵעַ

עָלֶה, שֶׁרוּחַ קַל יִתְנֶנּוּ אֶל חֵיקִי.

אֱמֹר בְּעַצְמְךָ: כְּלוּם לֹא שָׁפַר חֶלְקִי?

פָּטוּר מִדְּאָגוֹת, שֶׁהֵן מְקוֹר כָּל רֹעַ,

מִחוּץ לִתְחוּם-רוּחוֹת, אַבִּיט כִּמְעַט בְּלִי נוֹעַ

עַל כָּל הַבְלֵי חַיֵּי הַיְקוּם

וְאֶתְפַּלְסֵף מִתּוֹךְ נִמְנוּם".

“וַהֲתִזְכּוֹר אֶת חֹק-הַטֶּבַע” –

הֵשִׁיב הַיְאוֹר עַל זֶה הַדְּרוּשׁ:

"כִּי רַק תְּנוּעָה וְזֶרֶם-קֶבַע

שׁוֹמְרִים עַל מַיִם מֵעִפּוּשׁ?

וְאִם נָהָר גָּדוֹל הִנֵּנִּי,

נוֹדַע לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה,

הֲרֵי זֶה רַק בִּזְכוּת שִׂנְאַת הַבַּטָּלָה.

שַׁלְוַת-עַצְלוּת לֹא תְּפַתֵּנִי.

בְּלִי הֶרֶף אֶתְחַדֵּשׁ. עַל-כֵּן שָׁנָה-שָׁנָה

אֶשָּׂא מִפִּי הַכֹּל תּוֹדָה נֶאֱמָנָה,

בִּהְיוֹת שִׁפְעַת-מֵימַי תָּמִיד רַעֲנַנָּה.

וְעוֹד דּוֹרוֹת רַבִּים אֶזְרוֹם וַדַּאי בְּשֶׁפַע,

בַּהֲבִיאִי לַכֹּל תּוֹעֶלֶת וּבְרָכָה –

גַּם כַּאֲשֶׁר אַתָּה תִּיבַשׁ וּתְהִי לְאֶפַע,

וְשַׂר-הַנְּשִׁיָּה יִמְחֶה אֶת זִכְרְךָ".

נְבוּאָתוֹ קֻיְּמָה. הַיְאוֹר זוֹרֵם עֲדַיִן,

וְהָאֲגָם, מָלֵא יָוֵן,

כֻּסָּה קְנֵה-סוּף וְהִתְנַוֵּן

עַד שֶׁחָרַב כָּלִיל – וְלוֹ גַם זֵכֶר אָיִן.

כֵּן גַּם יִבּוֹל כִּשְׁרוֹן-אָדָם

בְּלִי כָּל תּוֹעֶלֶת לָעוֹלָם,

אִם בַּטָּלַת חֶרְפָּה וָגֹעַל

תָּבוֹא בִּמְקוֹם רָצוֹן לְפֹעָל.

    אָדָם אָדָם וְכִשְׁרוֹנוֹ.

    אַךְ יֵשׁ וּמִקִּנְאָה בְּהַצְלָחַת שְׁכֵנוֹ

    נִדְחָק פְּלוֹנִי לְמִין מִקְצוֹעַ

    בּוֹ לֹא יוּכַל פְּסִיעָה לִפְסוֹעַ.

    אָכֵן, אִם בִּרְצוֹנְךָ לִמְנוֹעַ כִּשָּׁלוֹן,

    הֱוֵה עוֹסֵק בְּדֶרֶךְ־קֶבַע

    רַק בְּדָבָר, שֶׁמִּן הַטֶּבַע

    בּוֹ נִתְבָּרַכְתָּ בְּכִשְׁרוֹן.

זַרְזִיר אֶחָד לָמַד, כְּשֶׁהָיָה עוֹד נַעַר

בְּקוֹל חוֹחִית לָשִׁיר בַּיַּעַר –

מַמָּשׁ כְּמוֹ יָצָא

חוֹחִית מִן הַבֵּיצָה.

אֶת כָּל הַצִּפֳּרִים הַזַּרְזִירוֹן בִּדֵּחַ,

וּקְהַל שׁוֹמְעָיו אוֹתוֹ שִׁבֵּחַ.

יְצוּר אַחֵר תַּחְתָּיו וַדַּאי הָיָה שָׂמֵחַ

בִּמְנָת חֶלְקוֹ: אַךְ הַזַּרְזִיר

שָׁמַע לַאֲסוֹנוֹ שְׁבָחִים לְקוֹל זָמִיר –

וּבִלְבָבוֹ קִנְאָה עַזָּה קִנֵּנָה.

מִיָּד חָשַׁב: "חַכֵּה, זָמִיר, חַכֵּה־נָא

עוֹד גַּם כָּמוֹךָ אֲרַנֵּנָה".

וְהוּא אָמְנָם הִתְחִיל לָשִׁיר –

אוּלָם הָיָה זֶה קוֹל־זָמִיר,

שֶׁלֹּא נִשְׁמַע בַּיְקוּם עַד הֵנָּה.

הָעוֹף פָּעָה,

הָעוֹף גָּעָה,

סָפֵק כִּגְדִי סָפֵק כְּשֶׂה רַךְ,

אַחַר יָצָא מִפִּיו מִין צֶרַח,

וְאַחַר־כָּךְ, לְשִׁיא־בִּלְבּוּל,

יִלֵּל פִּתְאֹם כַּחֲתַלְתּוּל.

קִצּוּר־דָּבָר, כָּל־כָּךְ הִצְלִיחַ

שֶׁאֶת שׁוֹמְעָיו כֻּלָּם הִבְרִיחַ.

הוֹי, חֲבִיבִי זַרְזִיר, מָה רֶוַח כָּאן תַּרְוִיחַ?

טוֹב שֶׁתָּשִׁיר, הַזַּרְזִירוֹן,

בְּקוֹל חוֹחִית בְּרֹב כִּשְׁרוֹן

מִשֶּׁתִּהְיֶה זָמִיר בִּישׁ־רֹן.

אֵשׁ, שֶׁיָּצְאָה מִשְּׁבִיב זָעִיר,

גָּרְמָה דְלֵקָה גְדוֹלָה בָּעִיר

וּבְחשֶׁךְ-לֵיל שָׁלְחָה בְּרַהַב

עַל פְּנֵי בָּתִּים מַבּוּל שֶׁל לַהַב.

וְיַהֲלֹם יָקָר, אֲשֶׁר בַּמְּהוּמָה

נָפַל לָאֲדָמָה,

נִצְנֵץ אוֹתָהּ שָׁעָה מִתּוֹךְ אֲבַק-הַדֶּרֶךְ.

“כַּמָּה, עִם כָּל בְּרָקְךָ, עָלוּב אַתָּה, קַל-עֵרֶךְ” –

קָרְאָה אֵלָיו הָאֵשׁ בִּצְחוֹק שֶׁל בּוּז וּגְנַאי:

"כַּמָּה דַלּוֹתָ לְפָנַי!

אִם יַרְחִיקוּךָ אַמָּתַיִם,

מִי, פְּרָט לָעַיִן הַמֻּמְחִית,

יַבְחִין בֵּינְךָ לִרְסִיס-זְכוּכִית

אוֹ, בִּמְחִילָה, לְנֵטֶף-מַיִם,

בְּהִשְׁתַּקֵּף בָּם לְהַפְלִיא

הִבְהוּב הַשֶּׁמֶשׁ – אוֹ שֶׁלִּי?

וּכְבָר אֵינֶנִּי מְדַבֶּרֶת

עַל זֶה כִּי כָּל לֹא-כְלוּם: סְמַרְטוּט,

זְנַבְנַב שֶׁל סֶרֶט,

אֲפִילוּ שַׂעֲרָה, שֶׁנִּכְרְכָה סְבִיבְךָ,

מַאֲפִילִים עַל בְּרַק זִיוְךָ.

אַךְ זָהֳרִי אַדִּיר-הַקֶּסֶם

לֹא יַעַצְרוּ שׁוּם קִיר וָחֶסֶם.

הַבֵּט, הַבֵּט, כַּמָּה אֶלְעַג

לַכַּבָּאִים בִּמְרוֹם הַגָּג!

הַכֹּל אֹכַל סְבִיבִי, הַכֹּל אֶקְרַע כַּדָּג –

וּבָבוּאַת מוֹקְדִי בְּעַנְנֵי-שָׁמַיִם

תָּמֵס לְבַב כָּל-חַי כַּמַּיִם".

– אָמְנָם בְּרָקִי הוּא דַל מוּל אוֹר-דְּלֵקָה אָיֹם –

וְאֶת דִּינִי, עַל-כֵּן, בְּבוּז כָּזֶה תָּדוּנִי,

אוּלָם אֵינִי מַזִּיק"- עָנָה הַיַּהֲלֹם:

"וְעַל שׁוּם פֶּגַע עַד הַיּוֹם

הָאֲנָשִׁים לֹא קִלְּלוּנִי".

קְרִינַת-זִיוִי תָּעִיר טִינָה

רַק בִּלְבָבוֹת חוֹלֵי-קִנְאָה,

וְאִלּוּ שַׁלְהַבְתֵּךְ גְּדֵלָה וּמִתְפַּרְנֶסֶת

רַק מִדְּבָרִים שֶׁאַתְּ הוֹרֶסֶת.

וּמִשּׁוּם-כָּךְ הַבִּיטִי, אֵיךְ

טוֹרְחִים הַכֹּל לְכַבּוֹתֵךְ!

כְּכָל שֶׁשַּׁלְהַבְתֵּךְ עוֹלָה וּמִתְנוֹסֶסֶת,

כֵּן בְּוַדַּאי קָרוֹב קִצֵּךְ".

וּבֶאֱמֶת הָעָם מִהֵר כֻּלּוֹ לְעֵזֶר –

וּמִן הָאֵשׁ וְזָהֳרָהּ

נִשְׁאַר סוֹף-סוֹף רַק רֵיחַ רַע.

וְיַהֲלֹם-הַהוֹד נִמְצָא עַד-מְהֵרָה

וּבַחֲצַר-מַלְכוּת הָיָה לִפְאֵר הַנֵּזֶר.

יְהֵא-נָא הַמִּשְׁטָר הָגוּן שֶׁבְּהָגוּן.

אוּלָם אִם הוּא נָתוּן בְּיַד חַסְרֵי-מַצְפּוּן,

הֵם יִמְצְאוּ בְּלִי קשִׁי סֶדֶק –

לְהַעֲרִים עַל דִּין הַצֶּדֶק.

זְאֵב אֶחָד בִּקֵּשׁ, כִּי הָאַרְיֵה יָשִׂים

אוֹתוֹ לְשַׂר עַל הַכְּבָשִׂים.

סַרְסוּר-שׁוּעָל הִטָּה לְחֶסֶד

לֵב הַלְּבִיאָה הַמְיֻחֶסֶת;

אַךְ הָאֲרִי שָׁמַע מֵימְרָה,

כִּי בָּעוֹלָם לַזְּאֵב שֵׁם רָע.

לָכֵן, אַחֲרֵי שִׁקּוּל, גָּמַר מַלְכֵּנוּ אֹמֶר

(לְבַל יְרַנְּנוּ, כִּי אֵין בּוֹ ישֶׁר-לֵב)

לִקְרוֹא כִּנּוּס חַיּוֹת – וּבוֹ לַחְקוֹר הֵיטֵב,

מָה הֵן, מִטּוֹב עַד רַע, יוֹדְעוֹת עַל טִיב הַזְּאֵב.

אֶת דִּקְדּוּקֵי הַצַּו קִיְּמוּ בְּכָל הַחֹמֶר:

כִּנְּסוּ אֶת הַכִּנּוּס, עָרְכוּ מִשְׁאָל כַּדָּת,

חָקְרוּ וּבֵרְרוּ: אֵין אַף תְּלוּנָה אַחַת!

וּבְכֵן נִמְסַר לַזְּאֵב הָעֵדֶר לְמִשְׁמֶרֶת.

וּמָה אָמְרוּ כְּבָשִׂים? מַדּוּעַ לֹא מִחוּ?

הֲרֵי בָּאֲסֵפָה גַם אֵלֶּה נָכְחוּ?

לֹא! הוּא הַפֶּגַע: שָׁכְחוּ

לִקְרוֹא כְּבָשִׂים אֶל הָעֲצֶרֶת…

וְהֵן דַוְקָה יוֹתֵר מִכֹּל

אוֹתָם צָרִיךְ הָיָה לִשְׁאוֹל.

בַּעֲצִיצֵי-יְקָר, עַל דַּף חַלּוֹן פָּתוּחַ,

עָמְדוּ פְּרָחִים מְלָאכוּתִיִּים

בְּצַד פְּרָחִים אֲמִתִּיִים.

עַל גִּבְעוֹלֵי-בַּרְזֶל הֵם כִּרְכְּרוּ בָּרוּחַ,

בְּהַצִּיגָם לְרַאֲוָה

בְּגַנְדְּרָנוּת וְגַאֲוָה

נוֹי הַסִּלְסוּל וְהַצִּחְצוּחַ.

לְפֶתַע - טִיף-טִיף-טִיף! – הִתְחִיל יוֹרֵד מָטָר.

" אָנָּא, יוּפִּיטֶר, שְׁמַע קוֹלֵנוּ" –

פִּרְחֵי-הַמֶּשִׁי הִתְחַנֵּנוּ –

"הַפְסֵק-נָא גֶשֶׁם מְיֻתָּר!

הֵן מַעֲשָׂיו הֵם גֹּעַל-נֶפֶשׁ.

מַה תּוֹעַלְתּוֹ? מַה יֵּשׁ בּוֹ מִן הַטּוֹב?

הַבֵּט-נָא, בִּגְלָלוֹ אֵין לַעֲבוֹר בָּרְחוֹב:

בְּכָל מָקוֹם רַק בֹּץ וָרֶפֶשׁ".

אוּלָם אוֹתָהּ תְּחִנַּת-הַטֶּפֶשׁ

לֹא נִשְׁמְעָה – וְגֶשֶׁם רַב

צִנֵּן אֶת הָאֲוִיר, גֵּרֵשׁ אֶת הַשָּׁרָב.

קְָם לִתְחִיָּה הֲדַר הַטֶּבַע;

הַיֶּרֶק הָרָחוּץ חִדֵּשׁ אֶת בְּרַק הַצֶּבַע.

וְגַם פְּרָחִים חַיִּים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

לָבְשׁוּ הָדָר, מָלְאוּ שָׂשׂוֹן,

הִתְאוֹשְׁשׁוּ, הֶחְלִיפוּ כֹּחַ

וְנִתְבַּשְּׂמוּ מִשְׁנֵה-נִיחוֹחַ.

אַךְ הַפְּרָחִים הַמְזֻיָּפִים,

אֲשֶׁר נִדְמוּ כָּל-כָּךְ יָפִים,

כִּסְמַרְטוּטִים צָנְחוּ לְמַטָּה

וְהֻשְׁלְכוּ סוֹף-סוֹף אַשְׁפָּתָה.

שׁוּם כִּשְׁרוֹנוֹת אֲמִתִּיִּים

אֵינָם רוֹגְזִים עַל הַבִּקֹּרֶת,

כִּי מִיָּפְיָם הַחַי הִיא לֹא תִּגְרַע אַף קֹרֶט.

רַק לִפְרָחִים מְלָאכוּתִּיים

מַזִּיק הַגֶּשֶׁם לַתִּפְאֹרֶת.

– “שָׁכֵן יַקִּיר, אֱכֹל!”

– “יוֹתֵר אֵינִי יָכוֹל”.

– "אִי, חֲבִיבִי, עֲשֵׂה לִי נַחַת,

בְּבַקָּשָׁה, רַק עוֹד צַלַּחַת".

– “שָׁלשׁ אָכַלְתִּי כְּבָר”.

– "וּבְכֵן?

בְּלִי חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים, שָׁכֵן!

הֵן צִיר-דָּגִים כָּזֶה לֹא טָעֲמָה לָשׁוֹן עוֹד!

הוּא כֹּה דָשֵׁן – לֹא יְאֻמָּן!

מַמָּשׁ כְּעֵין-עִנְבָּר כִּסָּה אוֹתוֹ שֻׁמָּן.

מָה אֵין בּוֹ? הֵא מְעִי, הֵא נֶתַח אַבְרָמֹנֶת…

אֱכֹל, יְדִיד חָבִיב! כַּפֹּנֶת! טִפּ-טִפֹּנֶת!

עֲשֵׂה טוֹבָה לִי, מָה אִכְפַּת?

הוֹי, זוּגָתִי! בַּקְּשִׁי גַם אַתְּ!"

כָּךְ, בְּלִי חֶמְלָה, כִּבֵּד בְּפַת-הַצָּהֳרַיִם

מַכְנִיס-אוֹרְחִים שִׁמְעוֹן אֶת הַשָּׁכֵן אֶפְרַיִם.

הַהוּא – פַּלְגֵי זֵעָה נִגְּרוּ כְּבָר מִמִּצְחוֹ;

אַךְ כַּאֲשֶׁר שִׁמְעוֹן דָּבַק בּוֹ כְּסַפַּחַת,

הִסְכִּים לָקַחַת

עוֹד צַלַּחַת –

וֶהֱרִיקָהּ בִּשְׂרִיד-כֹּחוֹ.

– חֵן-חֵן לְךָ, שָׁכֵן! יְדִיד כָּזֶה אָהַבְתִּי!" –

בְּגִיל קָרָא שִׁמְעוֹן: "וְסָרְבָנִים תֵּעַבְתִּי!

לָכֵן, שָׁכֵן, קַח עוֹד מָנָה,

עוֹד צַלַּחֹנֶת קְטַנְטַנָּה.

אַל נָא תַּשְׁאִיר, יַקִּיר, שִׁירַיִם!"

כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ קָפַץ אֶפְרַיִם.

אָמְנָם, דָּגִים אָהַב מְאֹד,

אַךְ בְּצָרָה צְרוּרָה כָּזֹאת

חָטַף מַהֵר אַבְנֵט וָכוֹבַע –

וּכִמְטֹרָף נִמְלַט הָרְחוֹבָה.

וּמִנִּי-אָז לֹא שָׁב

שִׁמְעוֹן לִרְאוֹת פָּנָיו.

אַשְׁרֶיךָ, הַסּוֹפֵר, אַשְׁרֶיךָ

אִם נִתְבָּרַכְתָּ בְּכִשְׁרוֹן.

אַךְ אִם תַּפְרִיז וְלֹא תָּחֹן

אֶת אָזְנֵיהֶם שֶׁל מַכָּרֶיךָ,

דַּע: סִפּוּרֶיךָ וְשִׁירֶיךָ

יִמָּאֲסוּ כִּמְרַק שִׁמְעוֹן.

מֶכַנִּיקָן / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

בַּרְנַשׁ אֶחָד קָנָה בֵּית-אֶבֶן נֶהְדָּר;

אָמְנָם יְשַׁן-סִגְנוֹן, בָּנוּי בְּנֹסַח סַבָּא,

אַךְ נוֹחַ וְחָזָק: הַכֹּל, הַכֹּל הָיָה בּוֹ;

וְרַק צָרָה אַחַת: הַרְחֵק מִן הַנָּהָר.

“וּבְכֵן” – חוֹשֵׁב הָאִישׁ – "הֲרֵי מִקְנַת כַּסְפִּי הוּא!

אֶנְהַג בּוֹ כְּחֶפְצִי: - וַאֲצַוֶּה לִגְרוֹר

הַבַּיִת עַד הַיְאוֹר,

אַחַר שֶׁמְּכוֹנוֹת מְעַט אוֹתוֹ יַגְבִּיהוּ

(אוֹתוֹ בַּרְנַשׁ הָיָה, אַגַּב,

חוֹבֵב מֶכַנִּיקָה נִלְהָב).

הֵן, זֶה פָּשׁוּט מְאֹד: נַחְפּוֹרָה וְנָשִׂימָה

מִתַּחַת לַבִּנְיָן קְנֵי-גֶרֶר עֲגֻלִּים –

וַאֲגַלְגֵּל בֵּיתִי קָדִימָה

מַמָּשׁ כְּמוֹ עַל גַּלְגַּלִּים.

וְעוֹד אַרְאֶה דָבָר, שֶׁלֹּא רָאַתּוּ עַיִן:

בִּנְסוֹעַ הַבִּנְיָן, אֵשֵׁב, חוֹגֵג, בִּפְנִים

עִם יְדִידַי, לְקוֹל נוֹגְנִים,

עַל מִגְדָּנוֹת, פֵּרוֹת וָיַיִן;

וְכָךְ, בְּתוֹךְ בֵּיתִי אֶסַּע בְּרֹב-חֶדְוָה

אֶל חַג-חֲנֻכָּתוֹ כְּמוֹ בְּמֶרְכָּבָה!"

נִפְתֶּה לְהֶבֶל זֶה, כְּשָׂשׂ עַל צַעֲצוּעַ,

הַמְּהַנְדֵּס-קֻנְדֵּס נִגַּשׁ אֶל הַבִּצּוּעַ:

חָתַר מִתַּחַת לַבִּנְיָן,

חָפַר בּוֹרוֹת לְלֹא מִנְיָן,

בִּזְבֵּז כַּסְפּוֹ עַד קְצֵה-הַיְכֹלֶת…

אָמְנָם הַבַּיִת לֹא נָסַע,

אוּלָם דְּבַר-מָה הָאִישׁ עָשָׂה:

הָפַךְ בֵּיתוֹ לְעִי-מַפֹּלֶת.

יֵשׁ אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת

תִּלִּים שֶׁל “תָּכְנִיּוֹת”

מִמִּין יוֹתֵר טִפְּשִׁי וְרַב-פֻּרְעָנִיּוֹת!

הָעֲפִיפוֹן, נְחַשׁ־הַנְּיָר,

אֲשֶׁר הוּעַף עַד הָרָקִיעַ,

רָאָה הַרְחֵק תַּחְתָּיו פַּרְפָּר.

“הוֹי־הוֹי!” – מִלְּמַעְלָה הוּא מֵרִיעַ:

"הֲתַאֲמִין: מִגֹּבַהּ זֶה

אוֹתְךָ כִּמְעַט לֹא אֶחֱזֶה.

וַדַּאי קִנְאָה אוֹתְךָ אוֹכֶלֶת!"

עַל רוּם־עוּפִי בִּשְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת!"

"קִנְאָה? חָלִילָה עֲפִיפוֹן!

אַל נָא יִשְׁגֶּה לִבְּךָ בְּהֶבֶל!

מַגְבִּיהַּ עוּף אַתָּה, נָכוֹן –

אַךְ מְעוּפְךָ קָשׁוּר בְּחֶבֶל.

מָעוּף כָּזֶה אֵינוֹ שִׂמְחָה.

אָמְנָם אַשְׁפִּילָה עוּף מִמְּךָ,

אוּלָם אֵינֶנִּי צַעֲצוּעַ:

אָעוּף חָפְשִׁי,

כִּרְצוֹת נַפְשִׁי

וְלֹא כָּעֶבֶד הָרָצוּעַ".

אִם אֵין בֵּין שֻׁתָּפִים אַחְדּוּת בְּמִפְעָלָם,

הֵם לֹא יַצְלִיחוּ לְעוֹלָם

וְיִשְׂבְּעוּ כֻּלָּם מָרוֹר-מְרוֹרָתַיִם.

בַּרְבּוּר, סַרְטָן וּזְאֵב-הַמַּיִם

אָמְרוּ לִמְשׁוֹךְ עֶגְלַת-מִטְעָן.

טוֹרְחִים, מוֹשְׁכִים הֵם כָּל הַזְּמַן,

כְּבָר הָרִתְמָה כִּמְעַט פּוֹקַעַת –

וּמַשָּׂאָם לֹא זָז אַף צַעַד.

אֵין הַמַּשָּׂא כָּל-כָּךְ מַכְבִּיד –

אַךְ הַבַּרְבּוּר מוֹשֵׁךְ שָׁמַיְמָה,

זְאֵב-הַמַּיִם אָץ הַמַּיְמָה

וְהַסַּרְטָן – אֲחוֹרָנִית.

לֹא לִי לָדוּן, בְּמִי אַשְׁמָה זֹאת –

אַךְ הַמִּטְעָן מִשָּׁם לֹא זָז עוֹד.

– שָׁלוֹם, יְדִיד חָבִיב! מִנַּיִן אַתָּה בָּא?"

– "מִגַּן-חַיּוֹת, יַקִּיר! סָבַבְתִּי עֵת רַבָּה,

רָאִיתִי מִקָּרוֹב כָּל חַי שֶׁיֵּשׁ לִמְצוֹא שָׁם –

וְאֵין מִלִּים בְּפִי לְהַבָּעַת הָרשֶׁם!

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת! נִסִּים וְנִפְלָאוֹת!

הוֹי, הוֹי, כַּמָּה רַבּוֹת בַּטֶּבַע אַמְצָאוֹת!

כַּמָּה חַיּוֹת, עוֹפוֹת הָעַיִן תֶּחֱזֶה שָׁם:

לִמְנוֹת אֶת מִסְפָּרָם – כִּמְנוֹת טִפּוֹת-הַגֶּשֶׁם!

וְאֵיזֶה יָם פַּרְפְּרוֹנִים,

חֲסַלְסִילִים, מְקָקוֹנִים!

מֵהֶם –כְּאַלְמֻגִּים, מֵהֶם – כְּעֵין הַלֶּשֶׁם…

יֵשׁ גַּם “פָּרוֹת משֶׁה” דַקּוֹת שֶׁבְּדַקּוֹת:

קְטַנּוֹת, בְּהֵן צִדְקִי, אַף מֵרָאשֵׁי-סִכּוֹת!

קִצּוּר-הַמַּעֲשֶׂה, אֵין חַי שֶׁלֹּא פָּגַשְׁתִּי".

– וּמַה צּוּרַת הַפִּיל? נִדְמֶה וַדַּאי כָּהָר?"

– הַפִּיל? וְכִי הוּא שָׁם?"

– וַדַּאי הוּא שָׁם!"

– מוּזָר!

דַּוְקָא בַּפִּיל שָׁם לֹא הִרְגַּשְׁתִּי".

הָאֶבֶן וְהַתּוֹלַעַת / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

“חָצוּף! פּוֹחֵז נִקְלֶה! מָה רַעַשׁ הוּא עוֹשֶׂה שָׁם?”

כָּך אֶבֶן בַּשָּׂדֶה רָטְנָה בְּבוּז עַל גֶּשֶׁם:

"וּרְאוּ כַּמָּה הַכֹּל שְׂמֵחִים:

כְּמוֹ לַטּוֹב שֶׁבָּאוֹרְחִים!

אַךְ בִּזְכוּת מָה שִׁבְחוֹ נִשָּׂא עַל כָּל שְׂפָתַיִם?

מָה הוּא עָשָׂה? יָרַד שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם.

גַּם זוֹהִי פְּעֻלָּה: נוֹזֵל, אוֹזֵל וְדַי!

יוֹאִילוּ-נָא, אֵפוֹא, לַחְקוֹר עַל אֹדוֹתַי:

הֲרֵי דוֹרֵי-דוֹרוֹת אֶרְבַּץ לִי כָּאן בְּלִי נוּעַ!

הֲיֵשׁ עוֹד בְּתֵבֶל יְצוּר כָּל-כָּךְ צָנוּעַ?

וְתָאֲרוּ-נָא, בְּנֵי-אָדָם

אַף לֹא הוֹדוּ לִי מֵעוֹדָם.

אָכֵן עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת,

כִּי אֵין שׁוּם צֶדֶק בָּעוֹלָם".

– “שִׁתְקִי!” – שִׁסְּעָה אוֹתָהּ תּוֹלַעַת:

"אוֹתוֹ הַגֶּשֶׁם הַקָּצָר

שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל אוֹצָר:

הוּא, מְמַלֵּא יִעוּד-הַשֶּׂגֶב,

בְּסַם-חַיִּים רִוַּה כָּל רֶגֶב.

וְאִלּוּ אַתְּ – מָה אַתְּ עוֹשָׂה?

הִנָּךְ פֹּה רַק מַעֲמָסָה

וְיִתָּכֵן גַּם אֶבֶן-נֶגֶף".

יֵשׁ וּפְלוֹנִי דוֹרֵשׁ כָּבוֹד,

כִּי כְּבָר שֵׁרֵת שָׁנִים רַבּוֹת!

וְהוּא מוֹעִיל – כְּאֶבֶן זֹאת!

הָרְאִי וְהַקּוֹפָה / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

קוֹפָה, אַגַּב מַבָּט אַרְעִי,

אֶת פַּרְצוּפָהּ גִּלְּתָה בָּרְאִי.

“הַבֵּט-נָא, דֹב יַקִּיר” – בְּלַעַג הִיא פּוֹרֶצֶת –

"רְאֵה-נָא, אֵיזֶה מִין מִפְלֶצֶת!

אֵיךְ הִיא קוֹרֶצֶת וְקוֹפֶצֶת!

מֵתָה הָיִיתִי מֵחֶרְפָּה

לוּ לָהּ דָּמִיתִי מְלוֹא טִפָּה!

אוּלָם לוֹמַר אֱמֶת הֲרֵינִי נֶאֱלֶצֶת:

גַּם בְּחֶבְרַת יְדִידוֹתַי

יֵשׁ פַּרְצוּפִים כָּאֵלֶּה דַי.

אוּכַל אַף לִמְנוֹתָן עַל-פִּי אֶצְבְּעוֹתַי".

– "מִסְּפוֹר מוּמֵי-זוּלַת, מוּטָב, סָבוּר הִנֵּנִי,

כִּי אֶל פָּנַיִךְ אַתְּ כְּהֹגֶן תִּתְבּוֹנֵנִי!"

כָּךְ לַקּוֹפָה הֵשִׁיב רֵעָהּ –

אַךְ עֲצָתוֹ לֹא נִשְׁמְעָה.

דָּבָר רָגִיל הוּא: מִי יַכִּירָה

פַּרְצוּף עַצְמוֹ בִּרְאִי-סַטִּירָה?

הִנֵּה יָדוּעַ אֶל-נָכוֹן

כִּי רְאוּבֵן – רוֹדֵף-שַׁלְמוֹן;

אַךְ בַּמֵּצַר וּבַתִּסְבֹּכֶת,

כְּשֶׁיִּשְׁמַע קִטְרוּג עַל שֹׁחַד,

מִיָּד יִקְרוֹץ לְצַד שִׁמְעוֹן.

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

גְּבִירָה אַחַת, זְקֵנָה מִרְשַׁעַת

וְקַפְּדָנִית עַד חֹסֶר-דַּעַת –

הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת-רִיבוֹת;

וּמְנָת חֶלְקָן הָיְתָה לִטְווֹת –

לִטְווֹת מִשַּׁחַר עַד חֲצוֹת.

כָּשַׁל סוֹף-סוֹף כֹּחָן מֵעֲבוֹדָה בְּלִי נֹפֶשׁ:

אֵין יוֹם פָּנוּי, אֵין חַג, אֵין חֹפֶשׁ –

וְהַמִּרְשַׁעַת כָּל הַיּוֹם

אַף לֹא תַּנַּח לָהֶן לִנְשׁוֹם.

אוּלָם בָּזֶה גַּם-כֵּן לֹא דַי לָהּ:

הִיא מַכְרִיחָה אוֹתָן לָקוּם כִּמְעַט בַּלַּיְלָה;

כָּל הָעוֹלָם עוֹד מִתְפַּרְקֵד –

וְכָאן הַפֶּלֶךְ כְּבָר רוֹקֵד.

אוּלַי הַגְּבֶרֶת הָעוֹכֶרֶת

הָיְתָה אֵי-פַּעַם מְאַחֶרֶת,

אַךְ לְמַרְבֵּה-הָרַע הָיָה לָהּ תַּרְנְגֹל.

אַךְ יִשָּׁמַע מִפִּיהוּ קוֹל –

וּכְבָר הֵקִיצָה הַצּוֹרֶרֶת,

חָבְשָׁה כִּפָּה, לָבְשָׁה אַדֶּרֶת

וּקְפָץ, בְּשֶׁצֶף-גְּעָרוֹת,

אֶל חֲדַרְדַּר הַבָּחוּרוֹת!

בְּיָד גְרוּמָה אוֹתָן דּוֹחֶפֶת

וְאַף נוֹהֶגֶת לְהָקֵל

אֶת קִימָתָן בִּצְלִיף מַקֵּל.

מַה תַּעֲשׂוּ לַמְּכַשֶּׁפֶת?

הַמִּסְכֵּנוֹת מִתְמוֹדְדוֹת,

מְפַהֲקוֹת – אַךְ נִפְרָדוֹת

בְּעַל כָּרְחָן מִכַּר וָכֶסֶת.

וּלְמָחֳרָת אוֹתָהּ צָרָה:

בְּטֶרֶם אוֹר הַזֵּד יִקְרָא –

וְשׁוּב גְּבִרְתָּן בָּהֶן נוֹגֶשֶׂת.

– “חַכֵּה, חַכֵּה, בְּכוֹר-שָׂטָן”! –

רָטְנוּ שְׁתֵּיהֶן בַּחֲמָתָן:

"קוֹלְךָ מוֹרִיד אוֹתָנוּ שְׁאוֹלָה –

אַךְ כִּגְמוּלְךָ לְךָ נִגְמוֹלָה!"

וּבְרֶגַע-כּשֶׁר, בְּלִי חֲמֹל

עָרְפוּ אֶת רֹאשׁ הַתַּרְנְגֹל.

אוּלָם לַשָּׁוְא צִפּוּ לַהֲקָלַת-הָעֹל!

אָמְנָם אֶת קוֹל אוֹיְבָן הֶחְנִיקוּ וְהִשְׁתִּיקוּ,

אַךְ גְּבִירָתָן חָרְדָה פֶּן תְּאַחֵר הַזְּמָן –

וְכֹה הִשְׁכִּימָה קוּם בִּשְׁבִיל לַהֲקִימָן

כְּפִי שֶׁלֹּא חָלַם אֲפִילוּ קוּקוּרִיקוּ.

רַק אָז לָמְדוּ הַמְּשָׁרְתוֹת,

מִצְטָעֲרוֹת וּמִתְחָרְטוֹת,

כִּי לֹא נִצְּלוּ מִן הַסַּפַּחַת

אֶלָּא נָפְלוּ מִפַּח אֶל פַּחַת.

כָּך, לִפְעָמִים, בִּטְרוֹחַ אִישׁ

לָצֵאת מִסְּבַךְ צָרָה נִטְפֶּלֶת

יָמִיט עָלָיו בְּאֹרַח בִּישׁ

צָרָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת.

הָאַרְיֵה בַּצַּיִד / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

אַרְיֵה וְכֶלֶב וְשׁוּעָל

וּזְאֵב חָיוּ יַחְדָּו בְּנַחַת.

הֵם נִשְׁבְּעוּ אֲפִילוּ, יַחַד

לָצוּד חַיּוֹת לְמַאֲכָל –

וּלְהִתְחַלֵּק בְּדֶרֶךְ-קֶבַע

בְּכָל הַטֶּרֶף רֶבַע-רֶבַע.

וְלַשּׁוּעָל שִׂחֵק מַזָּל:

הוּא הָרִאשׁוֹן מֵהֶם הִצְלִיחַ –

וּצְבִי נָפַל לוֹ לְשָׁלָל.

הוּא מְשַׁגֵּר אֵפוֹא שָׁלִיחַ,

חִישׁ לְהַזְעִיק אֶת חֲבֵרָיו

לַחֲלֻקַּת שְׁלָלוֹ הָרַב.

הֵם בָּאוּ, הַלָּבִיא שָׁלַף אֶת צִפָּרְנָיו

וּבְלִי דִחוּי נִגַּשׁ בְּשֶׁקֶט

לַחֲלֻקַּת שָׁלָל צוֹדֶקֶת.

“הֵן אָנוּ –אַרְבָּעָה, לֹא כֵן?” – וְהַלָּבִיא

לְאַרְבָּעָה גְזָרִים קוֹרֵעַ אֶת הַצְּבִי:

"נִקְבַּע אֵפוֹא עַכְשָׁו, לְמִי וָמִי כָּל בֶּתֶר!

הַבִּיטוּ: רֶבַע זֶה – שֶׁלִּי עַל-פִּי-חוֹזֶה

בִּזְכוּת יִתְרוֹן כֹּחִי – מַגִּיע לִי גַּם זֶה

הָרֶבַע הַשְּׁלִישִׁי – שֶׁלִּי בִּזְכוּת הַכֶּתֶר;

וְאִם אֶחָד מִכֶּם יִשְׁלַח כַּפּוֹ בַּיֶּתֶר –

אוֹי וַאֲבוֹי לָזֶה, אַחַי:

הוּא לֹא יֵצֵא מִמֶּנִּי חַי!"

אַחְרֵי צָרוֹת מָרוֹת, שֶׁנִּגְרְמוּ לַכְּפָר

מֵהִשְׁתַּפְּכוּת פְּלָגִים עִם הַפְשָׁרַת-הַשֶּׁלֶג,

אָמְרוּ הָאִכָּרִים לִקְבּוֹל לִפְנֵי נָהָר,

שֶׁלְּתוֹכוֹ נִשְׁפַּךְ כָּל נַחַל וְכָל פֶּלֶג.

וְהָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר:

הָיָה לָהֶם עַל מָה לְהִתְמַרְמֵר.

כָּאן נִסְתַּחֵף שָׂדֶה פָּתוּחַ,

שָׁם נִגְרְפָה טַחְנַת-הָרוּחַ,

בָּקָר וָצֹאן טֻבְּעוּ לָרֹב…

וְאִלּוּ הַנָּהָר –צָנוּעַ הוּא וָטוֹב:

מֵימָיו הָאַדִּירִים זוֹרְמִים כָּל-כָּךְ בְּנַחַת;

הַרְבֵּה עָרִים גְּדוֹלוֹת שׁוֹכְנוֹת עָלָיו בְּלִי פַּחַד.

עָלָיו לֹא יְסֻפַּר שׁוּם מַעֲשֶׂה מַכְלִים.

הוּא הוּא שֶׁיְרַסֵּן נִכְלֵי הַנְּחָלִים.

כָּךְ שׂוֹחֲחוּ בֵּינָם הָאִכָּרִים הַלָּלוּ.

אַךְ, בְּקָרְבָם לַיְאוֹר, רָאוּ פִּתְאֹם כִּי שָׁם

צָף חֵלֶק רַב מֵרְכוּשָׁם,

שֶׁהַפְּלָגִים מֵהֶם גָּזָלוּ.

נָתְנוּ הַמִּסְכֵּנִים עֵינָם בַּמַּחֲזֶה,

הֵנִיעוּ בְּרֹאשָׁם, הִבִּיטוּ זֶה עַל זֶה –

וְאֶל הַכְּפָר לָשׁוּב נֶחְפָּזוּ.

“לַשָּׁוְא” – אָמְרוּ – "הָיְתָה טִרְחָה זוּ:

מַה טַּעַם לְבַקֵּשׁ מִשְׁפָּט מֵרֹאשׁ וָרַב,

הַמְקַבֵּל חֶלְקוֹ מִגַּנָּבִים-עוֹזְרָיו?"

אַל תְּזַלְזֵל בְּשׁוּם אֱנוֹשׁ:

שְׁקֹל כָּל עֵצָה בְּכֹבֶד-רֹאשׁ!

הַנֶּשֶׁר, שֶׁנִּקְלַע עִם רַעְיָתוֹ לְחֹרֶשׁ,

חָמַד אֶת הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל הַכּוֹת בּוֹ שׁרֶשׁ.

הַזּוּג הַמַּלְכוּתִי אִוָּה לְמוֹשָׁבוֹ

אַלּוֹן אֶחָד – עָנֵף, גָּבֹהַּ לְתִפְאֶרֶת;

וּבוֹ נִגְּשׁוּ לִבְנוֹת קִנָּם אֶל הַצַּמֶּרֶת

בְּשְׁבִיל הַגּוֹזָלִים הָעֲתִידִים לָבוֹא.

שָׁמְעָה עַל כָּךְ הַחֲפַרְפֶּרֶת

וְאֶת הַנֶּשֶׁר הִיא מַזְהֶרֶת:

"אוֹדִיעֲךָ בְּהַכְנָעָה:

עַל אַף צוּרָה כָּל-כָּךְ נָאָה,

הָעֵץ לְקֵן אֵינוֹ צָלֵחַ,

כִּי בָּא רָקָב בְּשָׁרָשָׁיו:

אָכֵן, עַד-מְהֵרָה יִפּוֹל הוּא בְּהֵכְרֵחַ –

וַעֲצָתִי, שַׁלִּיט, שֶׁלֹּא תִּטְרַח לַשָּׁוְא!"

אַךְ הֲיָאֶה לִכְבוֹד הַנֶּשֶׁר

לִחְיוֹת מִפִּי חֲפַרְפֵּרָה?

וּכְלוּם לַשָּׁוְא תְּהִלָּה כָּל פֶּה שָׁר

לְעֵין-הַנֶּשֶׁר הַבְּהִירָה?

וּמִמַּתַי בִּכְלָל הִתְחִילוּ

חֲפַרְפָּרוֹת, לְלֹא-רְשׁוּת,

לִתְחוֹב חָטְמָן בְּסוֹד-מַלְכוּת?

וּבְכֵן, מִבְּלִי הָשִׁיב אֲפִילוּ

לְיוֹעֲצֵהוּ הַמִּסְכֵּן,

חָנַךְ הַמֶּלֶךְ אֶת הַקֵּן.

מִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר זָכָה הַזּוּג לְנַחַת:

בַּקֵּן יָשְׁבָה הָאֵם עִם גּוֹזָלֶיהָ יַחַד.

אַךְ מֶה הָיָה הַסּוֹף?

בְּשׁוּב הַנֶּשֶׁר-אָב

עִם אֲרֻחָה שְׁמֵנָה מִמְּעוּפֵי הַצַּיִד,

רָאָה: נָפַל הָעֵץ – וַיַּךְ בִּשְׁעַת הַמַּיִט

אֶת רַעְיָתוֹ וְגוֹזָלָיו.

“אֲבוֹי!” – זָעַק מָרָה – "בַּעֲוֹנִי אֻמְלַלְתִּי!

מָה אַכְזָרִי עָנְשִׁי עַל חֵטְא הַיּוֹהֲרָה,

אֲשֶׁר אָטְמָה אָזְנִי לְקוֹל הָאַזְהָרָה!

אַךְ כְּלוּם שִׁעַרְתִּי וּפִלַּלְתִּי

כִּי חֲפַרְפֶּרֶת מִסְכֵּנָה

תַּשִּׂיא עֵצָה נֶאֱמָנָה?"

– “חָכְמַת מִסְכֵּן בְּזוּיָה” – אָמְרָה הַחֲפַרְפֶּרֶת:

"לוּלֵא בָּזִיתָ לִי, זָכַרְתָּ בְּוַדַּאי,

כִּי בְּעִמְקֵי-קַרְקַע אֶחְפֹּר מְחִלּוֹתַי.

עַל-כֵּן גַּם שָׁרָשִׁים נִגְלִים לִי בַּמַּחְתֶּרֶת:

וּלְפִי הַשּׁרֶשׁ הַטָּמִיר

שֶׁל כָּל אִילָן יְפֵה-אָמִיר,

הַרְבֵּה יוֹתֵר נָהִיר כֹּחוֹ לִי –

אִם הוּא בָּרִיא אוֹ יֵשׁ בּוֹ חֹלִי".

אַבִּיר אֶחָד, צָמֵא לַעֲלִילוֹת-גְּבוּרָה,

שֶׁתְּפַרְסַמְנָה שְׁמוֹ בְּרַחֲבֵי הַחֶלֶד,

הִתְקִין עַצְמוֹ לָצֵאת לְמִלְחָמָה מָרָה

בְּכַשָּׁפִים, רוּחוֹת וּשְׁאָר כֹּחוֹת-הָרָע;

צִחְצֵחַ כְּלֵי-זֵינוֹ, לָבַשׁ שִׁרְיוֹן-הַפֶּלֶד –

וְכַאֲשֶׁר הוּבָא

סוּסוֹ מִן הָאֻרְוָה,

לָשֵׂאת אֵלָיו נְאוּם מָצָא לוֹ לְחוֹבָה:

“סוּסִי הַנֶּאֱמָן” – אָמַר לוֹ – "הַאֲזִינָה:

צֵא לְמַסַּע-מִצְוָה כְּחֹק הָאַבִּירִים,

לָשׁוּט בַּמֶּרְחַבְיָה, בַּגַּיְא וּבֶהָרִים,

וּפְנֵה כְּחֶפְצְךָ, אִם שְׂמֹאלָה אוֹ יָמִינָה,

בְּדֶרֶךְ הוֹד, הַמּוֹבִילָה

אֶל הַכָּבוֹד וְהַתְּהִלָּה.

וְעֵת יֻכּוּ שׂוֹנְאַי וְיִכְרְעוּ לִי בֶּרֶךְ,

וּמַמְלָכוֹת מִסְפָּר אֶכְבּוֹשׁ אַגַּב-הַדֶּרֶךְ,

וְגַם אֶשָּׂא כַּדָּת וָדִין

בַּת מֶלֶךְ כּוּשׁ אוֹ מֶלֶךְ סִין, -

יְהִי לִבְּךָ בָּטוּחַ, אַחָא:

אֶת שֵׁרוּתְךָ אָז לֹא אֶשְׁכָּחָה.

אָז אֲחַלֵּק אִתְּךָ אֶת כְּבוֹד הַנִּצָּחוֹן,

אֶבְנֶה לְךָ אֻרְוָה כְּגֹדֶל הָאַרְמוֹן,

אַקְצֶה מִרְעֶה רְחַב-יָדַיִם;

כַּיּוֹם בַּאֲבוּסְךָ,לוֹמַר אֱמֶת גְּמוּרָה,

אַף שִׁבֳּלֵי-שׁוּעָל – פַּרְפֶּרֶת נְדִירָה,

וְאָז תֹּאכַל רַק שְׂעוֹרָה

וּדְבַשׁ מָתוֹק תִּשְׁתֶּה כַּמַּיִם".

כִּלָּה הָאִישׁ דְּבָרָיו, קָפַץ עַל גַּב הַסּוּס,

שָׁמַט מוֹשְׁכוֹת וְסָח:“רוּץ לַאֲשֶׁר תָּרוּצָה!”

וּמֶה עָשָׂה הַסּוּס? בְּלִי שֶׁיָּצָא הַחוּצָה,

הֵבִיא אֶת הַגִּבּוֹר יָשָׁר אֶל הָאֵבוּס.

      לָתֵת לְשַׁי תָּמִיד נִשְׂמַח

      אֶת מַה שֶּׁלָּנוּ לֹא יִצְלַח.

      בָּזֹאת מִן הָמָּשָׁל תּוּכְלוּ לְהִוָּכַח:

      אֱמֶת יֵקַל לִסְבּוֹל, אִם מְגַלִּים רַק טֶפַח.

שׁוּעָל מִלֵּא כְּרֵסוֹ בְּשַׂר־עוֹף עַד גְּבוּל־הַנֶּפַח

וְגַם הֶחְבִּיא כַּדִּין וָדָת

מָנָה יָפָה לְמָחֳרָת:

וְאַחַר־כָּךְ רָבַץ בְּנַחַת

עַל עֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל שַׁחַת.

פִּתְאֹם רָאָה: אֵלָיו קָרֵב

אוֹרֵחַ בִּישׁ: זְאֵב רָעֵב.

“אֲבוֹי, צָרוֹת צְרוּרוֹת!” – אוֹמֵר הַזְּאֵב לָרֵעַ:

"אַף עֶצֶם לֹא אֶמְצָא: פָּשׁוּט אֲנִי גוֹוֵעַ.

רוֹעֵה־הַצֹּאן אֵינֶנּוּ נָם,

וְכֵן כְּלָבָיו – תִּפַּח רוּחָם!

מַמָּשׁ אֶפְשָׁר לְהִתְפַּקֵּעַ!"

– “הוֹי, מַחְמַדִּי, הֲיִתָּכֵן?”

– “בְּהֵן־צִדְקִי!”

     – "יְדִיד מִסְכֵּן!

אוּלַי רוֹצֶה אַתָּה קְצָת שַׁחַת?

כְּחֶפְצךָ תּוּכַל לָקַחַת,

כִּי לֹא אָחוּס עַל שׁוּם דָּבָר

לִתְמוֹךְ בָּרֵעַ בַּמֵּצַר!"

אַך מַה לַזְּאֵב חָצִיר: לִבּוֹ – לִקְצָת בָּשָׂר.

אֲבָל רֵעוֹ שָׁתַק עַל דְּבַר מַטְמוֹן־הַטֶּרֶף:

הוּא רַק דִּבֵּר טוֹבוֹת בְּלִי הֶרֶף:

וְתוֹךְ מַבּוּל דִּבְרֵי חִבָּה

וְהִשְׁתַּתְּפוּת נַפְשִׁית רַבָּה,

הַזְּאֵב, רָעֵב כְּפִי שֶׁבָּא,

שָׁכַב לִישֹׁון לְלֹא פַּת־עֶרֶב.

שַׁלִּיט קַדְמוֹן אֶחָד פִּקְפֵּק בַּחֲרָדָה:

הַאֵין יוֹתֵר הֶפְסֵד מֵרֶוַח בַּמַּדָּע?

הַאֵין לִמּוּד מַחְלִישׁ, מֵנִיס לְשַׁד וָלֵחַ?

הַאֵין הוּא מְפַתֶּה לְבַב-אֱנוֹשׁ לַחְטוֹא?

וְשֶׁמָּא טוֹב הוּא לְשַׁלֵּחַ

מְלֻמָּדִים מִמַּמְלַכְתּוֹ?

אַךְ בִּהְיוֹתוֹ מָסוּר לָעָם בְּלֵב וָנֵפֶשׁ,

נִזְהַר אוֹתוֹ שַׁלִּיט מִפַּחַז שֶׁבְּטֶפֶשׁ

וְלֹא גָזַר אַף דִּין אֶחָד

לְפִי שְׁרִירוּת-לִבּוֹ בִּלְבַד;

לָכֵן צִוָּה לִקְרוֹא לְמוֹעֲצַת-הַכֶּתֶר,

כְּדֵי שֶׁכָּל שָׂרָיו, אִישׁ אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ,

יָשִׁיבוּ הֵן אוֹ לָאו בְּלִי סִלְסוּלֵי שְׂפַת-יֶתֶר:

כְּלוֹמַר, אִם לְגָרֵשׁ אַנְשֵׁי-מַדָּע אוֹ לֹא.

מִיָּד הִתְחִילוּ בְּוִכּוּחַ:

כָּל שַׂר וְשַׂר הִגִּישׁ תַּזְכִּיר,

פְּרִי יְגִיעַת שִׂכְלוֹ – אוֹ שֵׂכֶל הַמַּזְכִּיר –

אַךְ, תַּחַת לְלַמֵּד מַלְכָּם פִּתְרוֹן בָּטוּחַ,

הֵם, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה,

רַק בִּלְבְּלוּ עָלָיו מֹחוֹ.

זֶה סָח כִּי בַּעֲרוּת – קְלָלָה מֵאֵין כָּמוֹהָ,

בְּעוֹד שֶׁהַשְׂכָּלָה הִיא אוֹר לַנְּשָׁמָה;

וּכְלוּם הָיָה נִתָּן הַשֵּׂכֶל מִגָּבֹהַּ

לוּ בֶּאֱמֶת רָצָה אֱלוֹהַּ,

שֶׁהָאָדָם עַל אֲדָמָה

יִחְיֶה בְּלִי דַעַת כִּבְהֵמָה?

נִכְנַס עִם הַפָּרוּשׁ הַמֶּלֶךְ בְּשִׂיחָה:

וְכָל מִלָּה מִפִּיו גִּלְתָה לַמֶּלֶךְ טֶפַח

מִמִּסְתְּרֵי חָכְמָה, חָכְמַת-חַיִּים בְּרוּכָה.

הִפְצִיר בּוֹ הַשַּׁלִּיט לִפְסוֹק לוֹ הֲלָכָה:

“הַגֵּד, מַה דִּין מַדָּע: מוֹעִיל הוּא – אוֹ לְהֵפֶךְ?”

– “מַלְכִּי” – עָנָה הַסָּב: "קֻשְׁיָה זוֹ שֶׁתִּשְׁאַל –

הַרְשֵׁה-נָא לְהָשִׁיב עָלֶיהָ בְּמָשָׁל:

הָיֹה הָיָה דַיָּג עַל חוֹף הַיָּם בְּהֹדּוּ:

הוּא חַי חַיֵּי-תְּלָאָה וּמֵת בְּעֹנִי רַב.

שְׁלשָׁה בָּנִים בּוֹגְרִים הִנִּיחַ אַחֲרָיו;

אַךְ הַבָּנִים רָאוּ, כִּי בְּרִשְׁתוֹת הָאָב

שׁוּם הוֹן אוֹ נְכָסִים עֲדַיִן לֹא נָצוֹדוּ,

וְהַדִּיּוּג גַּם לְהַבָּא –

פִּשְׁרוֹ חַיֵּי דַחְקוּת רַבָּה.

עַל-כֵּן חָשְׁקוּ שְׁלָשְׁתָּם גַּם-יַחַד

לִגְבּוֹת מַס-יָם לֹא בְּדָגִים,

כִּי בִּפְנִינִים וְאַלְמֻגִּים.

כָּל אָח יָדַע לִשְׂחוֹת וְגַם צָלַל בְּלִי פַּחַד.

אָכֵן, שְׁלָשְׁתָּם נִגְּשׁוּ מִיָּד אֶל הַמְּלָאכָה –

אַךְ לֹא שָׁוָה הָיְתָה הַהַצְלָחָה.

אֶחָד, נִרְפֶּה מִכֹּל, נָהַג בַּעֲצַלְתַּיִם:

שׁוֹטֵט עַל חוֹף-הַיָּם מִבְּלִי הַרְטֵב רַגְלַיִם

וְהִסְתַּפֵּק בְּהַמְתָּנָה

לִקְצָת פְּנִינֵי-הַמַּתָּנָה,

שֶׁיִּפְלְטוּ, אוּלַי, הַמַּיִם.

מוּבָן, כְּפִי מַאֲמַצָּיו,

גַּם הִתְפַּרְנֵס בְּדֹחַק רַב.

שֵׁנִי הָיָה חָרוּץ: הוּא לֹא בִּזְבֵּז אַף רֶגַע,

וּבְהַשְׂכִּילוֹ לִבְחוֹר בָּעֹמֶק הַנָּאוֹת,

כְּפִי מִדַּת-כֹּחוֹ, דָּלָה פְּנִינִים רַבּוֹת –

וְעשֶׁר לֹא מוּעָט הָיָה לוֹ גְמוּל הַיֶּגַע.

שְׁלִישִׁי הָיָה חַמְדָּן, חוֹשֵׁק אוֹצְרוֹת-אֵין-סוֹף.

“אָמְנָם אֶפְשָׁר לִמְצוֹא פְּנִינִים סָמוּךְ לַחוֹף” –

אָמַר הוּא בְּלִבּוֹ – "אַךְ אֵיזֶה הוֹן-שֶׁל-קֹרַח

יִהְיֶה מְנָת חֶלְקִי, אִם אֲפַלֵּס לִי אֹרַח

לַחְדּוֹר לִמְחוֹז גִּנְזֵי-עוֹלָם

שֶׁבְּעִמְקֵי קַרְקַע-הַיָּם:

שָׁם מִתְּקוּפַת-בְּרֵאשִׁית שְׁמוּרוֹת וַדַּאי עֲדַיִן

פְּנִינִים שֶׁדֻּגְמָתָן לֹא רָאֲתָה עוֹד עַיִן,

הָרֵי אַבְנֵי-יְקָר וְאַלְמֻגֵּי-פְּלָאִים!"

נִפְתֶּה לְמַדּוּחֵי חֲזוֹן-תַּעְתּוּעִים,

הִפְלִיג הַמְּטֹרָף אֶל לֶב-הַיָּם – וְשָׁמָּה

קָפַץ הַיָּמָּה;

אַךְ, תַּחַת מְצוֹא אוֹצְרוֹת-חֶפְצוֹ,

מָצָא בַּמַּיִם אֶת קִצּוֹ.

חַמְדָּן כְּדֵי טֵרוּף-הַדַּעַת,

הוּא עַל עֲוֹן עַזּוּת פּוֹשַׁעַת

שִׁלֵּם בְּנֶפֶשׁ.

מֶלֶךְ רָם!" –

סִיֵּם בְּנַחַת הֶחָכָם:

"מַדָּע לְאִישׁ נָבוֹן – אוֹצָר מֵאֵין כָּמוֹהוּ,

אַךְ מְטֹרָף עָלוּל לִמְצוֹא

בִּמְצוּלוֹתָיו אֶת מַר-קִצּוֹ –

וְעַל-פִּי-רֹב יִגְרוֹר גַּם אֲחֵרִים לַתֹּהוּ".

הַסּוּס וְרוֹכְבוֹ / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

פָּרָשׁ אֶחָד אִלֵּף סוּסוֹ,

וּבֶאֱמֶת הִפְלִיא עֲשׂה:

הַסּוּס הָעַז הָיָה כַּחֹמֶר

בְּיַד יוֹצֵר; הָאִישׁ רָכַב

אַף בְּלִי הָנִיעַ מוֹשְׁכוֹתָיו:

לְאַבִּירוֹ הִסְפִּיק גַּם אֹמֶר.

"אָכֵן, סוּסִי הַמְהֻלָּל

אֵינוֹ זָקוּק לְרֶסֶן כְּלָל" –

חָשַׁב הָאִישׁ:"הֶרְגֵּל שֶׁל וֶתֶק –

חָזַק מֵרֶסֶן וּמִמֶּתֶג".

וּבַשָּׂדֶה לְלֹא הִסּוּס,

הֵסִיר הָרֶסֶן מִן הַסּוּס.

בְּהַרְגִּישׁוֹ בִּדְרוֹר, הִרְחִיב סוּסֵנוּ צַעַד

וּבְנַעֲרוֹ הָרַעֲמָה,

בְּרֹאשׁ מוּרָם, צָעַד זְמַן-מָה

בַּהֲלִיכָה מִצְטַעֲצַעַת

כְּמוֹ

לְשֵׁם בִּדּוּחַ-דַּעַת.

אַךְ כַּאֲשֶׁר הֵבִין שֶׁהוּא כְּבָר בֶּן-חוֹרִין

וְהָרְצוּעָה אָמְנָם הֻתְּרָה לַחֲלוּטִין,

נִרְתַּח דָּמוֹ, עֵינָיו נִצָּתוּ –

סְחַרְחֹרֶת-פֶּרֶא אֲחָזַתּוּ.

וּבְלִי הַקְשֵׁב עוֹד לַפָּרָשׁ,

קָפַץ-דָּהַר הַסּוּס וִיָּעַף…

לַשָּׁוְא נִסָּה הָאִישׁ, בְּמַאֲמָץ נוֹאָשׁ,

לָשִׂים עַל הַסּוֹרֵר הָרֶסֶן מֵחָדָשׁ:

הַסּוּס הַמִּשְׁתּוֹלֵל לֹא נָח עוֹד מִן הַזַּעַף,

וּלְבַסּוֹף, בְּרֹב-חֵמָה

הִפִּיל רוֹכְבוֹ לָאֲדָמָה;

וְהוּא עַצְמוֹ פָּרַץ כַּסַּעַר

וְטָס בְּלֹא דֶרֶךְ וּבְלֹא סְיָג –

עַד שֶׁנִּתְקַל בְּבוֹר, נָפַל וְנֶהֱרַג.

• הוֹי, סוּס אֻמְלָל!" – אָמַר רוֹכְבוֹ בְּצַעַר:

"אֵינְךָ אָשֵׁם, מַחְמַל-נַפְשִׁי:

דָּמְךָ, אֲבוֹי לִי, בְּרֹאשִׁי!

הַדְּרוֹר שִׁכֵּר אוֹתְךָ בִּן-רֶגַע.

לוּלֵא הִתַּרְתִּי רִסְנְךָ,

כִּי-אָז רָכַבְתִּי בִּמְנוּחָה

וְלֹא קָרְךָ שׁוּם רַע וָפֶגַע".

אָמְנָם יָפָה הִיא הַחֵרוּת –

אוּלָם אֲבוֹי לְעָם וְאֶרֶץ

בָּהֶם, בְּלִי סְיָג עוֹמֵד בַּפֶּרֶץ,

הִיא תֵּהָפֵךְ לְהֶפְקֵרוּת.

אָדָם אֶחָד שָׁאַל חָבִית

לִשְׁנֵי יָמִים מֵאֵת יְדִיד.

מִי, רַבּוֹתַי, אֵינוֹ יוֹדֵעַ:

טוֹבָה לְרֵעַ –

חוֹבָה קְדוֹשָׁה!

אָמְנָם, אִם הַדָּבָר נוֹגֵעַ לְמַטְבֵּעַ,

נִדְחֵית חוֹבָה זוֹ בְּלִי בּוּשָׁה;

אֲבָל חָבִית – בְּבַקָּשָׁה!

וְהֶחָבִית חָזְרָה – וְשׁוּב מִלְּאוּהָ מַיִם.

אַךְ נִתְגַּלְתָה צָרָה: בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹמַיִם

אוֹתוֹ בַּרְנַשׁ

הֶחְזִיק בָּהּ יַי"שׁ;

וְהִיא כָּל־כָּךְ סָפְגָה אֶת חֲרִיפוּת הַיַּיִן,

שֶׁגַּם בְּהִתְרוֹקְנָהּ, רֵיחוֹ נָדַף עֲדַיִן.

אִם צוּף יֻתַּן בָּהּ, לְמָשָׁל,

אוֹ הַשֵּׁכָר הַמְבֻשָּׁל,

אוֹ שִׁמּוּרִים לְמַאֲכָל, –

מִכֹּל רֵיחוֹ שֶׁל יַיִן יַעַל.

כִּמְעַט שָׁנָה טָרַח בַּחֲבִיתוֹ הַבַּעַל:

גַּם יִשְׁטְפֶנָּה בְּרוֹתְחִין,

גַּם יְאַוְרֵר אוֹתָהּ כַּדִּין:

אַךְ בִּרְאוֹתוֹ סוֹף־סוֹף, כִּי הוּא לַשָּׁוְא טוֹרֵחַ,

הִשְׁלִיךְ אֶת הֶחָבִית בְּשֶׁל אוֹתוֹ הָרֵיחַ.

אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה צָרִיךְ

לִזְכּוֹר כָּל אָב וְכָל מַדְרִיךְ:

אִם לֵב־צָעִיר יִסְפּוֹג רַק פַּעַם

תּוֹרַת־כָּזָב מְסֻכָּנָה –

שׁוּב לְרֵיחָהּ אֵין תַּקָּנָה:

אוֹתוֹ הָרֵיחַ וְהַטַּעַם

לֹא יִתְנַדְּפוּ עֲדֵי זִקְנָה.

¹

זְאֵב, אֲשֶׁר זָמַם לַחְדּוֹר לְדִיר בְּנֵי־אַיִל,

לְדִיר כְּלָבִים נִקְלַע בַּלַּיִל.

בַּהֲרִיחָם פִּתְאֹם שַׁעֲרוּרְיָן אָפֹר,

נֵעוֹרוּ בַּמְּלוּנוֹת כְּלָבִים לְאֵין סְפוֹר.

כִּמְטֹרָפִים נוֹבְחִים הֵם יַחַד

וּמִתְפָּרְצִים לָצֵאת לַקְּרָב.

הַכַּלָּבִים צוֹרְחִים: “הוֹי, בַּחוּרִים, גַּנָּב!” –

וְהַךְ הַשַּׁעַר עַל בְּרִיחָיו.

כָּל הֶחָצֵר הָיְתָה לְשַׁחַת:

רָצִים, דּוֹלְקִים אַחְרֵי הַנָּס,

מִי בְּרוֹבֶה, מִי בִּכְלוֹנָס.

"הַב אוֹר!" – קוֹרְאִים קוֹלוֹת – “הַב אוֹר!”

הוּבָא פַּנָּס.

הַזְּאֵב, גַּבּוֹ לַקִּיר, יוֹשֵׁב תַּחְתָּיו בְּלִי־נוֹעַ;

שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת, עוֹרוֹ סוֹמֵר –

הֱוֵה אוֹמֵר,

מוּכָן לִבְלוֹעַ

אֶת כָּל שׂוֹנְאָיו בְּאֵשׁ־עֵינָיו.

אַךְ בִּרְאוֹתוֹ כִּי כָּאן לֹא עֵדֶר לְפָנָיו

וּבָא סוֹף־סוֹף הַזְּמַן לִפְרוֹעַ

אֶת הַחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל הַצֹּאן,

פָּתַח הָעַרְמוּמִי בְּמַנְעַמֵּי־לָשׁוֹן:

“הוֹ, יְדִידַי” – אוֹמֵר הוּא – "לָמָּה

פֹּה מְהוּמָה כָּזֹאת הוּקָמָה?

הֲרֵי אֲנִי הוּא יְדִידְכֶם,

מִוְתִיקֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְכֶם!

פָּנַי לִבְרִית־שָׁלוֹם וְלֹא לָרִיב, חָלִילָה!

נִשְׁכַּח אֶת הֶעָבָר – וְתוֹר חָדָשׁ נַתְחִילָה!

לֹא רַק שֶׁלֹּא אֶשְׁלַח שִׁנַּי בָּעֲדָרִים –

אֶלָּא אָרִיב רִיבָם עִם כָּל הָאֲחֵרִים!

וּבִרְצוֹנִי לְהִשָּׁבֵעַ

בְּהֵן־צִדְקִי הַזְּאֵבִי,

כִּי, אִם…"

– “שְׁמָעֵנִי, חֲבִיבִי” –

רַב־צַיָּדִים אוֹתוֹ שִׁסֵּעַ:

"אַתָּה – עוֹרְךָ אָפֹר, וְשַׂעֲרִי – לָבָן;

וְטֶבַע־זְאֵבִים נָהִיר לִי וּמוּבָן.

לָכֵן, מִנְהָג נוֹשָׁן לִי, רֵעַ:

לִכְרוֹת עִם זְאֵבִים שָׁלוֹם וּבְרִית נַפְשִׁית

רַק אִם עוֹרָם תְּחִלָּה אַפְשִׁיט".

וּבוֹ בְּרֶגַע בָּאוֹרֵחַ

כַּלְבֵי־הַצַּיִד הוּא שִׁלֵּחַ.

כָּל הַקַּיִץ שָׁר וָרָן

בְּשִׂמְחָה חַרְגּוֹל רַקְדָּן;

וּפִתְאֹם פָּנָה לוֹ עֹרֶף

תּוֹר־הַגִּיל – וּבָא הַחֹרֶף.

נוֹי־שָׂדוֹת נָגוֹז וָפָג.

נִגְמְרוּ יְמֵי־הֶחָג,

כַּאֲשֶׁר כָּל עֵץ וָשִׂיחַ

גַּג וָאֹכֶל לוֹ הִבְטִיחַ.

תּוֹר רָעָב וּמְצוּקָה

מִתְקָרֵב עִם קֹר וָשֶׁלֶג.

כְּבָר לֹא שָׁר הוּא, מְדֻכָּא,

כִּי הַבֶּטֶן הָרֵיקָה –

בְּרִנָּה לָהּ אֵין כָּל חֵלֶק.

בְּצָרָה כָּל־כַּךְ גְּדוֹלָה

הוּא זוֹחֵל אֶל נְמָלָה:

"רַחֲמִי עָלַי וּתְנִי לִי

מַחֲסֶה עַד הָאָבִיב!

חַמְּמִי וְהַאֲכִילִי

עַד חֲזֹר יְמֵי־הַזִּיו!"

– "זֶה מוּזָר לִי, דּוֹד חָבִיב!

אֵיךְ קָפַץ עָלֶיךָ עֹנִי?

הֶעָמַלְתָּ, דּוֹד, כָּמוֹנִי?"

– "הוֹי, בַּת־חֶמֶד, מָה עִמָּךְ?

כְּלוּם הָיָה לִי פְּנַאי לְכָךְ?

עַל דִּשְׁאֵנוּ, רַךְ כַּצֶּמֶר,

לֹא פָּסַק מִשְׂחָק וָזֶמֶר.

אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַעֲבוֹד?"

– “וְאִם כֵּן,…”

– "הֲרֵי אָמַרְתִּי:

כָּל יְמֵי הַקַּיִץ שַׁרְתִּי".

– "שַׁרְתָּ, דּוֹד? יָפֶה מְאֹד!

צֵא עַתָּה אֵפוֹא לִרְקוֹד!"

“לְאָן זֶה רוֹץ תָּרוּץ? מִמִּי, דּוֹדִי, תִּבְרָחָה?” –

שָׁאַל מַרְמִיט מִפִּי שׁוּעָל.

– "אוֹי, אַל תִּשְׁאַל: נָפַלְתִּי, אַחָא,

קָרְבַָּן לְשֶׁקֶר מְנֻוָּל

וְנִתְחַיַּבְתִּי, בַּתִּסְבֹּכֶת,

חוֹבַת־גָּלוּת עַל חֵטְא שֶׁל שֹׁחַד.

שָׁמַעְתָּ, בְּוַדַּאי: מִנּוּ אוֹתִי לִהְיוֹת

שׁוֹפֵט־שָׁלוֹם בְּלוּל־עוֹפוֹת.

בִּמְלֶאכֶת־קֹדֶשׁ זוֹ פֵּרַכְתִּי גוּף וָמֹחַ,

הִדַּרְתִּי אֶת עַצְמִי מֵאֹכֶל וּמָנוֹחַ,

לֵילוֹת עָשִׂיתִי כַּיָּמִים –

וּרְאֵה: בִּשְׂכַר כָּל זֶה – אוֹתִי מַאֲשִׁימִים!

וְהַסִּבָּה? – דִבָּה! אֱמֹר, הֲיֵשׁ אֲפִילוּ

צַדִּיק אֶחָד בַּדּוֹר, עָלָיו לֹא יַעֲלִילוּ?

אֲנִי – וְשֹׁחַד! אֱלֹהִים!

הֲיֵשׁ עוֹד שֶׁקֶר כֹּה מַדְהִים?

אֲנִי אֶמְעַל? הַאֶשְׁתַּגֵּעַ?

אֱמֹר בְּעַצְמְךָ, הָעֶד־נָא בְּטוּבְךָ,

הַאִם אַתָּה עָלַי יוֹדֵעַ

דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה?"

– "חָלִילָה! וְאוּלָם רַבּוֹת רָאִיתִי, רֵעַ,

כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפְךָ".

יֵשׁ וְנוֹשֵׂא־מִשְׂרָה יַשְׁמִיעַ אֲנָחָה

כְּאִישׁ, אֲשֶׁר כִּיסוֹ שָׁכַח צוּרַת מַטְבֵּעַ,

וּבֶאֱמֶת כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ

שֶׁאֵין לוֹ הוֹן: לֹא בִּירֻשָּׁה,

לֹא מִנְּדֻנְיָה שֶׁל הָאִשָּׁה;

וּשְׂכַר פָּקִיד – עִנְיָן יָגֵעַ.

וּבְכֵן, אֶבְיוֹן וָרָשׁ – וּרְאֵה לְפֶתַע נֵס:

הִנֵּה רָכַשׁ מִגְרָשׁ, הִנֵּה קָנָה פַּרְדֵּס.

אָמְנָם, עַל־פִּי מִשְׁפָּט מְאוּמָה לֹא תּוֹכִיחַ,

אַךְ סְפֹר־נָא, מַה יּוֹצִיא – וּמְנֵה־נָא, מַה יַּרְוִיחַ…

אֵיךְ לֹא תַּגִּיד עָלָיו אֵפוֹא,

כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפוֹ?

אָצִיל (אוֹ אַף נָסִיךְ), שֶׁשָּׁב מִמַּסָּעָיו,

הִתְחִיל לְהִתְפָּאֵר, בִּשְׁעַת טִיּוּל עִם רֵעַ –

וְעַל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו

הוֹסִיף תִּלֵּי־תִּלִּים כָּזָב:

"לֹא, יְדִידִי, אֲנִי יוֹדֵעַ:

מַה שֶּׁזָּכִיתִי לַחֲזוֹת –

שׁוּב לֹא אֶרְאֶה בְּאֶרֶץ זֹאת.

מַה יֵּשׁ פֹּה אֶצְלְכֶם? תַּהְפּוּכוֹת וָתֹהוּ:

אוֹ חֹם קָשֶׁה מִנְּשׂוֹא – אוֹ חֹרֶף מְמֻשָּׁךְ;

אוֹ זֹהַר מְסַנְוֵר – אוֹ חֹשֶׁךְ מְחֻשָּׁךְ.

אַךְ שָׁם גַּן־עֵדֶן אֵין כָּמוֹהוּ:

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, מַה צּוּרָה

לִמְעִיל־פַּרְוָה אוֹ לִמְנוֹרָה:

בֵּין יוֹם לְיוֹם אֵין כְּלָל שׁוּם חַיִץ,

וְהַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵינֶנָּה אֶלָּא קַיִץ.

וְגַם לַיְבוּל

אֵין קֵץ וּגְבוּל:

אֵין אִישׁ נוֹטֵעַ אוֹ זוֹרֵעַ –

וּמַה גָּדוֹל כָּל פְּרִי שָׁם, רֵעַ!

בְּרוֹמָא, לְמָשָׁל, רָאִיתִי מִין יָרָק –

מְלָפְפוֹן־עֲנָק!

הוֹ, אֵל־אֱלֹהַּ!

גָּדְלוֹ – הֲתַאֲמִין? – הָיָה כְּהַר גָּבֹהַּ".

– “הַפְלֵא־וָפֶלֶא בֶּאֱמֶת!” –

עָנָה רֵעֵהוּ – "אַךְ הַבֵּט:

רַבִּים הֵם הַפְּלָאוֹת, שֶׁלֹּא זָכוּ לְשֹׁמַע.

הִנֵּה בְּרֶגַע זֶה נִקְרַב

אַף אָנוּ כָּאן אֶל פֶּלֶא רַב:

כָּמוֹהוּ, חֵי רֹאשִׁי, לֹא תַּרְתָּ אַף בְּרוֹמָא!

רוֹאֶה אַתָּה, יַקִּיר, הַגֶּשֶׁר הָאָרֹךְ,

שֶׁגַּם אַתָּה, אַגַּב, מִיָּד עָלָיו תִּדְרוֹךְ?

פָּשׁוּט הוּא, לִכְאוֹרָה, לְכָל מֶבָּט וָסֶקֶר,

אַךְ יֵשׁ בּוֹ סוֹד כָּמוּס: יַכִּיר דּוֹבְרֵי־הַשֶּׁקֶר.

שַׁקְרָן, שֶׁלְּתֻמּּוֹ יָעֵז בּוֹ לַעֲבוֹר,

אַחַת דָּתוֹ – לִפּוֹל לַיְאוֹר;

אַךְ לְדוֹבְרֵי־אֱמֶת אֵין פַּחַד

אִם יַעַבְרוּ גַּם אֶלֶף יַחַד".

– “וּמַה טִּיבוֹ שֶׁל הַנָּהָר?” –

שָׁאַל לְפֶתַע הַתַּיָּר,

וְעָל פָּנָיו נִרְאָה קְצָת סֹמֶק.

– "רַב־עֹמֶק, יְדִידִי, רַב־עֹמֶק.

אָכֵן זֶה נֵס כַּבִּיר – מְלָפְפוֹן כְּהָר…"

– "אוּלַי הִגְזַמְתִּי כָּאן כַּזַּיִת:

הוּא לֹא כְּהַר – הוּא רַק כְּבַיִת".

– "אָכֵן גַּם זֶה דָבָר מַפְלִיא!

אַךְ, בְּלִי סָפֵק, תּוֹדֶה אַף לִי,

כִּי גֶּשֶׁר זֶה מֻפְלָא כִּפְלַיִם:

פָּשׁוּט יַטִּיל אֵימָה עַל כָּל הַבַּדָּאִים:

רַק לִפְנֵי חֹדֶשׁ אוֹ חָדְשַׁיִם

נָפְלוּ מִגֶּשֶׁר זֶה לַמַּיִם

חַיָּט וּשְׁנֵי עִתּוֹנָאִים.

אָמְנָם בְּאֶרֶץ זוֹ עֲדַיִן

מְלָפְפוֹן כְּבַיִת אַיִן…"

– “אַל נָא תַּגְזִים בְּרֹב גָּדְלוֹ” –

שׁוּב הַתַּיָּר אוֹתוֹ שִׁסֵּעַ:

"לֹא כְּאַרְמוֹן הוּא, לֹא וָלֹא!

אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת, רֵעַ,

כִּי הַבָּתִּים שָׁם קְטַנְטַנִּים:

בְּמִין בַּיְתוּת כָּזֶה בִּפְנִים

יֵשְׁבוּ בִּדְחָק רַק שְׁנֵי שְׁכֵנִים.

כָּל־כָּךְ בּוֹ הַמַּצָּע קָצָר מֵהִשְׂתָּרֵעַ".

– "גַּם זֶהוּ נֵס מֻבְהָק: מְלָפְפוֹן־עֲנָק,

אֲשֶׁר יֵשֵׁב בּוֹ זוּג, אַף יְשִׁיבָה שֶׁל דְּחָק.

אַךְ מַה תֹּאמַר עַל דְּבַר גִּשְׁרֵנוּ?

בִּדְרוֹךְ עָלָיו שַׁקְרָן חָצוּף,

יִצְלוֹל בַּיְאוֹר – וְלֹא יָצוּף!

מָה טּוֹב, כִּי אָנוּ, לְאָשְׁרֵנוּ,

מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁר לֹא נִירָא…"

– “שְׁמַע, יְדִידִי” – שִׁסְּעוֹ לְפֶתַע תַּיָּרֵנוּ:

“בּוֹא נַעֲבוֹר הַמַּיִם בְּסִירָה!”

חַיּוֹת רַבּוֹת חָבְרוּ עַל דֹּב –

וְהוּא הֻכְרַע בְּכֹחַ־רֹב.

הָרְגוּ אֶת הַמִּסְכֵּן עַל פְּנֵי שָׂדֶה פָּתוּחַ –

וְתוֹר הַחֲלֻקָּה הֵחֵל, אַגַּב מִקּוּחַ.

פִּתְאֹם רָאוּ שֶׁגַּם אַרְנָב

בְּאֹזֶן־דֹּב נוֹעֵץ שִׁנָּיו.

“הֵי, הֵי!” – קָרְאוּ כֻּלָּם: "אַתָּה פַּזְלָן, מִנַּיִן?

הֲרֵי בִּשְׁעַת מָצוֹד לֹא רָאַתְךָ פֹּה עָיִן!"

– “אִי, יְדִידַי” – בַּחֲשִׁיבוּת

עָנָה לָהֶם הַזַּאֲטוּט

עַל כָּל הַלַּעַג וְהַגַּעַר –

"וּמִי זֶה אֶת הַדֹּב הִבְהִיל מִתּוֹךְ הַיַּעַר?

לוּ חַי הַדֹּב, הָיָה מוֹדֶה

שֶׁרְדַפְתִּיו עַד הַשָּׂדֶה".

דְּבַר הָאַרְנָב הַמִּשְׁתַּבֵּחַ

אֶת הַחַיּוֹת כָּל־כָּךְ בִּדֵּחַ,

עַד שֶׁהֻחְלַט גַּם לוֹ לִנְדּוֹב

אֶת קְצֵה־הָאֹזֶן שֶׁל הַדֹּב.

אָמְנָם לַמִּתְהַלֵּל תִּלְעַגְנָה כָּל שְׂפָתַיִם,

אוּלָם בַּחֲלֻקָּה גַּם לוֹ יֻתְּנוּ שִׁירַיִם.

בְּחַטְּטוֹ בְּתֵל שֶׁל זֶבֶל,

הַתַּרְנְגֹל מָצָא פְּנִינָה.

“מַה תּוֹעַלְתָּהּ?” – אוֹמֵר הוּא בְּטִינָה:

"אָכֵן, הִנָּהּ

אַךְ רִיק וָהֶבֶל.

הַאֵין זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה כָּל־כַּךְ לְהוֹקִירָהּ?

לֹא, חֵי נַפְשִׁי, יִיקַר לִי שִׁבְעָתַיִם

גַּרְגֵּר פָּשׁוּט שֶׁל שְׂעוֹרָה:

אֵין הוּא כָּל־כָּךְ יְפֵה־צוּרָה,

אַךְ יֵשׁ בּוֹ מֶמֶשׁ לַמֵּעַיִם.

הַבּוּר פּוֹסֵק בְּרֹב פַּשְׁטוּת:

כָּל מַה שֶּׁלֹּא יָבִין – אֵינֶנּוּ אֶלָּא שְׁטוּת.

¹ אֲבוֹי אִם הַסַּנְדְּלָר יֹאפֶה לַחְמָנִיּוֹת –

וְהָאוֹפֶה יִתְפּוֹר סֻלְיוֹת!

אָכֵן גָּלוּי הוּא וְיָדוּעַ:

מִי שֶׁאוֹהֵב לִשְׁלוֹחַ יָד

בַּמִּקְצוֹעוֹת שֶׁלֹּא לָמַד –

אֵין כְּמוֹתוֹ עַקְשָׁן גָּרוּעַ.

מוּטָב לְאִישׁ כָּזֶה לִקְבּוֹר

אֶת מִפְעָלוֹ קְבוּרַת־חֲמוֹר,

וְגַם לִהְיוֹת לַכֹּל לִצְחוֹק וְשַׁעֲשׁוּעַ –

מִלְּבַקֵּשׁ עֵצָה כַּדִּין

מִפִּי יוֹדֵעַ וּמֵבִין.

זְאֵב־הַמַּיִם

חַד־שִׁנַּיִם

פִּתְאֹם הָגָה רַעְיוֹן מַפְלִיא:

לִרְכּוֹשׁ מִקְצוֹעַ חֲתוּלִי.

אִם יֵצֶר־הַקִּנְאָה דָבַק בּוֹ כְּסַפַּחַת,

אוֹ שֶׁתַּפְרִיט־דָּגִים חָדַל מִגְּרוֹם לוֹ נַחַת,

קָשֶׁה לוֹמַר; עַל כָּל פָּנִים,

פָּנָה הַדָּג בְּתַחְנוּנִים

אֶל הֶחָתוּל וְסָח לוֹ: "אָנָּא,

לְצֵיד־הָעַכְבָּרִים קָחֵנִי הַמַּחְסָנָה".

– “אַךְ שְׁמַע־נָא!” –

הֵשִׁיב הַלָּז: "הַאִם תַּכִּיר

אֶת הַמְּלָאכָה, יְדִיד יַקִּיר?

הֵן לֹא נֻסֵּיתָ בָּהּ עֲדַיִן.

וּמַה אִם, בִּמְחִילָה, תֵּצֵא בְּשֵׁן וָעַיִן?

לֹא לְחִנָּם יֵשׁ הֲלָכָה:

אֵימַת אֻמָּן עַל הַמְּלָאכָה!"

– "עִנְיָן גָּדוֹל הֵם עַכְבָּרֶיךָ!

זָכִיתִי צוּד גַּם דָּג דַּקָּר –

וְלֹא אוּכַל לָצוּד עַכְבָּר?"

– “טוֹב, יְדִידִי, אִם כָּךְ, נֵלֵכָה!”

הֵם נִכְנְסוּ אֶל הַמַּחְסָן

וְהִסְתַּתְּרוּ: זֶה שָׁם, זֶה כָּאן.

זָלַל־לוֹ הֶחָתוּל, שָׂבַע, הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ –

וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו לִרְאוֹת בִּשְׁלוֹם הָרֵעַ.

וְזֶה, לֹא חַי, לֹא מֵת, מֵנִיעַ אַךְ בְּרֹאשׁ,

כִּי אֶת זְנָבוֹ – אֲבוֹי! – אָכַל הָעַכְבְּרוֹשׁ.

אֲזַי אֶת הַ“צַּיָּד”, כָּל עוֹד בּוֹ רוּחַ קָמָה,

סָחַב רֵעוֹ מִיָּד הַבַּיְתָה – הָאֲגָמָה.

וְכָךְ יָאֶה לוֹ! שֶׁיַּחְכִּים

וְלֹא יָצוּד עוֹד עַכְבָּרִים!

“שָׁלוֹם, שְׁכֶנְתִּי, שָׁלוֹם: אֲנִי אֶתְכֶם עוֹזֵב” –

לַקּוּקִיָּה אָמַר הַזְּאֵב:

"לַשָּׁוְא חָלַמְתִּי כָּאן עַל מְנוּחָה וָשֶׁלֶו.

כְּלָבִים וּבְנֵי־אָדָם אוֹרְבִים פֹּה לְנַפְשִׁי;

שׂוֹנְאֵי חִנָּם רַבִּים מִשַּׂעֲרוֹת־רֹאשִׁי.

הָהּ, פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב".

– "וּלְאָן תֵּלֵךְ? אֵי עַם חָסוּד

שֶׁבְּצִלּוֹ תִּמְצָא חָסוּת?"

– "הוֹלֵךְ אֲנִי, שְׁכֶנְתִּי, לְאֶרֶץ מְפֹאֶרֶת,

לְאֶרֶץ־חֲמוּדוֹת, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ:

יָשָׁר לְיַעֲרוֹת אַרְקַדְיָה מְאֻשֶּׁרֶת.

אָכֵן, גַּן־עֵדֶן שָׁם מַמָּשׁ!

שָׁם לֹא יֵדְעוּ מִלְחֶמֶת־רֶצַח;

כָּל אִישׁ – טוֹב־לֵב וְרַךְ כַּשֶּׂה,

וְלַחַלָּשׁ לֹא יֵעָשֶׂה,

חַס וְשָׁלוֹם, שׁוּם רַע לָנֶצַח:

כָּל חַי לוֹ – רֵעַ נֶאֱהָב.

קִצּוּר־דָּבָר, שָׁם תּוֹר־זָהָב.

אֲפִילו הַכְּלָבִים לַכֹּל יִתְּנוּ מָנוֹחַ:

לֹא רַק שֶׁלֹּא יִשְּׁכוּ – אַף לֹא יֵדְעוּ לִנְבּוֹחַ.

הֶאָח! אֶחְיֶה שָׁם בְּשַׁלְוָה,

בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה,

וְלֹא אֶהְיֶה שָׁרוּי בְּרַעַד

כִּבְזֹאת הָאָרֶץ הַפּוֹשַׁעַת".

– “וּבְכֵן, בְּרָכָה מִקֶּרֶב־לֵב!” –

עָנְתָה הַקּוּקִיָּה לַזְּאֵב:

"תִּצְלַח־נָא דַרְכְּךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵכָה!

וּמָה, אַגַּב, בִּדְבַר… שִׁנֶּיךָ?

הֲכָאן תַּשְׁאִיר אוֹתָן, שָׁכֵן,

אוֹ לְאַרְקַדְיָה תִּקָּחֵן?"

– “מָה? לְהַשְׁאִיר שִׁנַּי? חַס וְחָלִילָה! לָמָּה?”

– “וּבְכֵן תִּזְכּוֹר דְּבָרַי: עוֹרְךָ יֻפְשַׁט גַּם שָׁמָּה”.

מַה שֶּׁהָאִישׁ יוֹתֵר מָשְׁחָת,

יוֹתֵר יִקְבּוֹל עַל הַזּוּלָת.

בַּכֹּל יִרְאֶה עַוְלָה וָפֶגַע,

כָּל אִישׁ וָאִישׁ – רָשָׁע בְּפִיו;

וְהוּא עַצְמוֹ – לִחְיוֹת בְּלִי רִיב

אֵינוֹ יָכוֹל אֲפִילו רֶגַע.

רוֹעֶה, עַל נַחַל זַךְ, קוֹנֵן בִּיגוֹן־לֵבָב

עַל אֲסוֹנוֹ הַמַּר, שֶׁבָּא עָלָיו כַּחֶתֶף:

טָלֶה חָמוּד, אֲשֶׁר אָהַב,

טָבַע בַּיְאוֹר מְהִיר־הַשֶּׁטֶף.

שָׁמַע אֶת תְּלוּנוֹתָיו הַנַּחַל וּמִלֵּל

בְּרֹגֶז רַב: "נָהָר זוֹלֵל!

אִי, בֶּן־בְּלִי־שֹׂבַע, לוּ לְפֶתַע

שָׁקוּף כָּמוֹנִי נַעֲשֵׂיתָ,

וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת, מִקֶּדֶם עַד הַיּוֹם,

שֶׁבִּזְדוֹנְךָ הָרַב בָּלַעְתָּ,

בְּבַת־אַחַת נִרְאוּ מִלְּמַטָּה,

הָיִיתָ מִבּוּשָׁה יוֹרֵד וַדַּאי לַתְּהוֹם.

לֹא, לוּ אוֹתִי מִן הַשָּׁמַיִם

בֵּרְכוּ בְּשֶׁפַע זֶה שֶׁל מַיִם,

הָיָה זִרְמִי מְקוֹר כָּל־טוּב

מִבְּלִי הָרֵעַ אַף לִזְבוּב.

בְּאֵיזוֹ חֲרָדָה הָיִיתִי אָז מַשְׁגִּיחַ

שֶׁלֹּא לִשְׁטוֹף שׁוּם צְרִיף, שֶׁלֹּא לִגְרוֹף

שׁוּם שִׂיחַ.

הַכֹּל: דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי

הָיוּ שָׁרִים תְּהִלַּת מֵימַי,

הַמְחַיִּים שָׂדֶה וָגַיְא.

וְכָךְ, מִבְּלִי הָסֵב שׁוּם נֶזֶק וְשׁוּם צַעַר,

מוֹסִיף הָיִיתִי וּמַזְרִים

אֶת מֵי־הַכֶּסֶף הַטְּהוֹרִים

עַד פִּי־הַיָּם – בְּלִי גַל, בְּלִי סַעַר".

כָּךְ סָח הַנַּחַל הַשָּׁקֵט –

וְכֵן חָשַׁב הוּא בֶּאֱמֶת.

וּמֶה הָיָה הַסּוֹף? עוֹד בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ

חָנָה עָנָן כָּבֵד סָמוּךְ־לוֹ עַל הָהָר,

וּלְפֶתַע נִתְבָּרֵךְ הַנַּחַל הַצָּנוּעַ

בְּשֶׁפַע־מַיִם כַּנָּהָר!

וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה… הַפְלֵא־וָפֶלֶא! אָנָה

בָּא שֵׁפֶל־רוּחַ זֶה בַּנַּחַל הֶעָנָו?

עָכוּר וְנֶאֱלָח, פּוֹרֵץ הוּא מִגְּדוֹתָיו,

מָלֵא רִתְחַת־זָדוֹן וְשֶׁצֶף־קֶצֶף רַב…

רַק שַׁאֲגוֹת־חֵמָה מִפִּיהוּ תִּשָּׁמַעְנָה!

אֵין קֵץ לָרַע אֲשֶׁר גָּרַם

וְלָעֵצִים שֶׁעֲקָרָם.

וְגַם אוֹתוֹ רוֹעֶה, שֶׁבִּגְלָלוֹ הִשְׁמִיעַ

גִּנּוּי כָּל־כַּךְ נִמְלָץ הַנַּחַל לַנָּהָר,

נִסְפָּה בַּזֶּרֶם הַנִּמְהָר

עִם כָּל עֶדְרוֹ בְּאֵין־מוֹשִׁיעַ.

– כַּמָּה פְּלָגִים זוֹרְמִים בְּאֹפֶן כֹּה שָׁלֵו

וְקוֹל הֶמְיַת זִרְמָם עָרֵב כָּל־כָּךְ לַלֵּב

רַק מִשּׁוּם זֶה שֶׁבָּם הַמַּיִם

יַגִּיעוּ רַק לַקַּרְסֻלַּיִם!

אִם הַצָּרָה – אַחַר כָּתְלֵנוּ,

מַה נִּתְחַנֵּן וּמַה נּוֹדֶה

לְכָל מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה!

אַךְ מִשֶּׁסָּרָה מֵעָלֵינוּ –

אוֹי וַאֲבוֹי לְמַצִּילֵנוּ!

שׁוּב אֶת חַסְדּוֹ אֵין אִישׁ זוֹכֵר –

וְאַף נִרְאֶנּוּ כְּעוֹכֵר!

אִכָּר זָקֵן הָלַךְ בַּיַּעַר, בֵּין־עַרְבַּיִם,

לַכְּפָר הַבַּיְתָה, מִקָּצִיר,

עִם פּוֹעֲלֵהוּ הַשָּׂכִיר.

לְפֶתַע, בְּדַרְכָּם, בְּדֹב פָּגְשׁוּ הַשְּׁנַיִם.

עוֹד לֹא הִסְפִּיק לִזְעוֹק הַסָּב –

וּכְבָר הַדֹּב רָבַץ עָלָיו.

מוֹעֵךְ אוֹתוֹ הַדֹּב, מְטַלְטְלוֹ בְּכֹחַ –

וְאַךְ נִמְלָךְ, הַזֵּד, מֵאֵיזֶה צַד לִפְתּוֹחַ.

הֵקִיץ הַקֵּץ עַל הַזָּקֵן.

“הוֹי, מַחְמַדִּי” – הוּא מִתְחַנֵּן

אֶל פּוֹעֲלוֹ בִּבְכִי בְּלִי־הֶרֶף:

“אַל תַּפְקִירֵנִי־נָא לְטֶרֶף!”

אָזַר הָאִישׁ כֹּחוֹ, לָבַשׁ גְּבוּרַת שִׁמְשׁוֹן,

הֵנִיף אֶת גַּרְזִנּוֹ וַיַּךְ בִּמְלוֹא־הַיְכֹלֶת:

רָצַץ לַדֹּב חֲצִי גֻלְגֹּלֶת

וּבִכְרֵסוֹ תָּקַע קִלְשׁוֹן.

כָּרַע־נָפַל הַדֹּב. עָבַר־חָלַף הַפֶּגַע.

יָצָא הַסָּב שָׁלֵם מִתַּחַת לֶעָרִיץ –

וְאֶת פּוֹדֵהוּ הָאַמִּיץ…

גִּדֵּף בְּקֶצֶף בּוֹ בָּרֶגַע.

הֻכָּה הָאִישׁ בְּתִמָּהוֹן:

“עַל מַה זֶּה, סָב, אוֹתִי קִלַּלְתָּ?”

– "עַל מָה, טִפֵּשׁ? וּמַה צָּהַלְתָּ?

דּוֹקֵר־לוֹ, גֹּלֶם, בְּלִי חֶשְׁבּוֹן:

אֶת עוֹר־הַדֹּב כֻּלּוֹ קִלְקַלְתָּ!"

¹

קַדָּר הוֹבִיל לַשּׁוּק מִטְעַן קְדֵרוֹת רַב־עֵרֶךְ

וְנֶאֱלַץ לִגְלוֹשׁ מֵהַר תָּלוּל בַּדֶּרֶךְ.

תְּחִלָּה הֵזִיז לְאַט

רַק עֲגָלָה אַחַת –

וְאֶת יִתְרָן הִשְׁאִיר מִמַּעַל.

הַסּוּס הַמְּנֻסֶּה יָרַד־לוֹ שַׁעַל־שַׁעַל;

וְסוּס צָעִיר מֵעָל לִגְלֵג עָלָיו בְּבוּז:

"רְאוּ, רְאוּ! אַךְ זֶהוּ סוּס!

מֵרֹב עֱזוּז יָרֵא לָזוּז!

יִזְחַל מַמָּשׁ כְּצָב. כָּל זִיז לוֹ – אֶבֶן־נֶגֶף.

הִנֵּה עַכְשָׁו נִתְקַל בְּרֶגֶב.

לֹא כָּךְ, בַּטְלָן! נְטֵה לִשְׂמֹאל!

לֹא, לֹא אוּכַל פָּשׁוּט לִסְבּוֹל!

הוֹי־הוֹי, חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם!

לוּ עוֹד עָשִׂיתָ דַּרְכְּךָ

בַּמַּעֲלֶה, בַּחֲשֵׁכָה…

אַךְ – בַּמּוֹרָד, בַּצָּהֲרַיִם![¹]

עָלֶיךָ, לֹא־יִצְלַח, רַק לְהַסִּיעַ מַיִם.

הִנֵּה הַבֶּט־נָא, הִסְתַּכֵּל,

אֵיךְ אָנֹכִי אֶקְפּוֹץ לְמַטָּה.

אֶת עֶגְלָתִי זוֹ, שְׁלוּמִיאֵל,

כְּלָל לֹא אַסִּיעַ – אֲגַלְגֵּל.

לְמַד מִמֶּנִי – וְיָדַעְתָּ".

כָּאן, בְּאַמְּצוֹ אֶת הֶחָזֶה,

זָז לְדַרְכּוֹ הַסּוּס הַזֶּה.

בְּרֶגַע שֶׁרַגְלָיו הִגִּיעוּ לַשִּׁפּוּעַ,

הִתְחִילָה עֶגְלָתוֹ לִלְחוֹץ מֵאֲחוֹרָיו –

וְהוּא טֻלְטַל בְּכֹחַ רַב

מִצַּד אֶל צַד טִלְטוּל פָּרוּעַ.

מֻכֶּה, נִדְחָף וְנֶהֱדָף,

הוּא רָץ קָדִימָה כִּמְטֹרָף…

חָרִיץ, גַּל־אֶבֶן, שֶׁקַע, בֶּקַע…

וּלְפֶתַע – טְפָח אֶל תְּעָלָה!

שָׁלוֹם עָלַיִךְ, עֲגָלָה!

אֲבוֹי מִטְעַן קְדֵרוֹת, אַיֶּךָּ?

גַּם לְרַבִּים מִבְּנֵי־אָדָם

אוֹתוֹ הָאֹפִי וְהַטֶּבַע:

בְּמַעֲשֵׁי כָּל אִישׁ יִרְאוּ אַךְ שְׁטוּת וּפְגָם;

אַךְ, אִם בַּפְּעֻלָּה יַתְחִילוּ בְּעַצְמָם –

יְקַלְקְלוּ הַכֹּל פִּי־שֶׁבַע.

הַנֶּשֶׁר, בְּזַנְּקוֹ מֵרוֹם בִּמְלוֹא־הַכֹּחַ,

חָטַף טָלֶה מֵעֵדֶר־צֹאן.

רָאָה זֹאת בֶּן־עוֹרֵב – וְנִתְמַלֵּא רָצוֹן

גַּם צִפָּרְנָיו שֶׁלּוֹ לִשְׁלוֹחַ בַּמַּלְקוֹחַ.

“אוּלָם” – חוֹשֵׁב אוֹתוֹ עוֹרֵב:

"אִם לַחֲטוֹף – חֲטֹף הֵיטֵב:

מָנָה שְׁמֵנָה, מְלוֹא־חָפְנַיִם;

וָלֹא – חֲבָל עַל צִפָּרְנַיִם!

אָכֵן, בֵּין נְשָׁרִים גַּם־כֵּן יֵשׁ סוּג נִקְלֶה:

מֵעֵדֶר שֶׁכָּזֶה לִבְחוֹר דַּוְקָה טָלֶה!

בִּזָּה אַחֶרֶת לֹא מָצָא לוֹ!

לֹא, אִם אֲנִי אֵרֵד – זְמַנִּי לֹא אֲאַבֵּד:

תָּפוֹס אֶתְפּוֹס שָׁלָל רָאוּי לְהִתְכַּבֵּד".

כָּאן הָעוֹרֵב סָקַר מִלְמַעְלָה

אֶת כָּל הַצֹּאן בְּתַאֲוָה:

בֵּרַר, בָּחַן, שָׁקַל, הִשְׁוָה –

וּלְּבַסּוֹף בָּחַר לוֹ אַיִל.

אַךְ אֵיזֶה אַיִל: כְּלִיל שֻׁמָּן!

גָּדוֹל, עָבֶה – לֹא יְאֻמָּן!

סָפֵק אִם יְרִימוֹ אֲפִילוּ זְאֵב בֶּן־חַיִל.

וּבְכֵן, זָנַק

אוֹתוֹ דַּרְדַּק

זִנּוּק־בָּזָק מִן הַשָּׁמַיִם

וּבְצֶמֶר קָרְבָּנוֹ נָעַץ הַצִּפָּרְנַיִם.

וְאָז, רַק אָז הַפֶּתִי בָּן,

כִּי לֹא לְפִי כֹּחוֹ בָּחַר אֶת הַקָּרְבָּן.

וּמַה שֶּׁעוֹד גָּרוּעַ,

צַמְרוֹ הָיָה כֹּה רַב, סָבוּךְ, עָבֹת, פָּרוּעַ,

עַד שֶׁנִּבְצַר מִן הַגַּנָּב

אַף לַחֲלוֹץ אֶת צִפָּרְנָיו.

וְאֵיךְ כָּל זֶה נִגְמַר? אוֹי לְאוֹתוֹ הַגֶּמֶר:

אָמְנָם רוֹעֵי־הַצֹּאן חִלְּצוּהוּ מִן הַצֶּמֶר,

אַךְ קִצְּצוּ אֶת שְׁתֵּי כְּנָפָיו –

וְהוּא נִמְסַר, כֻּלּוֹ פָּצוּעַ,

לַתִּינוֹקוֹת כְּצַעֲצוּעַ.

זֶה גַּם אֶצְלֵנוּ כְּלָל יָדוּעַ:

מַה שֶּׁמֻּתָּר לְ“לִוְיָתָן” –

עַל כָּךְ לוֹקֶה גַנָּב קָטָן.

כָּל בַּעַל כֹּחַ לְלֹא מֹחַ –

סוֹפוֹ לִגְרוֹם צָרוֹת צְרוּרוֹת,

אַף אִם הוּא אִישׁ טוֹב־לֵב וָנוֹחַ.

אֵי־שָׁם מֻנָּה הַפִּיל לְשַׂר הַיְעָרוֹת.

אָמְנָם מִשְׁפַּחַת־פִּיל נֶחְשֶׁבֶת כְּפִקַּחַת;

אַךְ, כְּדִבְרֵי אוֹתוֹ פִּתְגָּם,

אֵין מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּגָם:

וְהַמּוֹשֵׁל – נוֹדֶה בְּלִי כַּחַד –

לֹא כְּעָבְיוֹ

הָיָה שָׁוְיוֹ.

אֲבָל, כְּנֶגֶד זֶה, רַחוּם הָיָה אָפְיוֹ;

חָלִילָה, אַף לִזְבוּב לֹא יַעֲשֶׂה כָּל נֵזֶק.

וּבְכֵן, פִּתְאֹם קִבֵּל מוֹשְׁלֵנוּ טוֹב־הַמֶּזֶג

מִן הַכְּבָשִׂים תְּלוּנָה לֵאמֹר:

“הוֹשַׁע־נָא! הַזְּאֵבִים פּוֹשְׁטִים מִמֶּנוּ עוֹר!”

– “נוֹכְלִים!” – צוֹעֵק הַפִּיל – "לִסְטִים,

כֵּיצַד תָּהִינוּ?

מִי זֶה נָתַן הֶתֵּר לְגֵזֶל וְחָמָס?"

וְהַזְּאֵבִים אוֹמְרִים: "חָנֵּנוּ־נָא, אָבִינוּ,

הֲרֵי בְּעַצְמְךָ הִתַּרְתָּ זֶה הַמַּס:

מַס קַל עַל הַכְּבָשׂוֹת לְמַעַן כְּסוּת־הַחֹרֶף!

וּמַה שֶּׁהֵן צוֹוְחוֹת – טִפְּשׁוּת הִיא וּקְשִׁי־עֹרֶף;

הַמַּס מִכָּל כִּבְשָׂה רַק עוֹר אֶחָד קָטָן –

וְגַם בָּזֶה צָרָה עֵינָן!"

– “אַ, כָּךְ?” – אָמַר הַפִּיל – "נוּ, אַשְׁרֵיכֶם

שֶׁכָּךְ הוּא,

כִּי לֹא אוּכַל לִסְבּוֹל שׁוּם חֵטְא וַעֲבֵרָה.

טוֹב, מֵיְלָא, עוֹר אֶחָד מִכָּל כִּבְשָׂה תִּקָּחוּ,

אֲבָל לִטּוֹל יוֹתֵר – אָסוּר אַף שַׂעֲרָה".

¹

חֲמוֹר רָאָה עַל עֵץ זָמִיר

וְסָח בְּנֹעַם: "שְׁמַע, בֶּן־חֶמֶד!

אוֹמְרִים כִּי כֹּחֲךָ גָּדוֹל מְאֹד בַּשִּׁיר!

רוֹצֶה הָיִיתִי לְהַכִּיר

אֶת זִמְרָתְךָ הַמְפֻרְסֶמֶת,

כְּדֵי לִשְׁפּוֹט, הַאִם אָמְנָם

הִנְּךָ אָמָּן כָּל־כָּךְ מֻשְׁלָם".

פָּתַח לוֹ הַזָּמִיר כְּמוֹ זַמָּר בַּר־וֶתֶק:

בְּאֶלֶף אֳפָנִים גִּוֵּן כָּל צְלִיל וּצְלִיל:

הִנֵּה קוֹלוֹ עָנֹג וְרַךְ כְּקוֹל חָלִיל –

וּלְפֶתַע עֹז יָצָא מִמֶּתֶק,

וּבַמֶּרְחָב יְפֵה־הַנּוֹף

נִשְׁפַּךְ קוֹלוֹ כְּהֹלֶם־תֹּף.

נִשְׁמַת הַיְקוּם כֻּלּוֹ נֵעוֹרָה

לְקוֹל נְעִים־זְמִירוֹת־אַבְרוֹרָה.

בְּעֹצֶר־נְשִׁימָה הִקְשִׁיבוּ צַפְרִירִים,

נָדַמּוּ צִפֳּרִים,

לֹא זָעוּ עֲדָרִים…

וְגַם רוֹעֵה־הַצֹּאן חִיֵּךְ, אֲחוּז־הַכֶּשֶׁף,

לְעֵבֶר הָרוֹעָה, הַמַּקְשִׁיבָה רַב־קֶשֶׁב.

סִיֵּם זְמִירֵנוּ. הַחֲמוֹר,

בַּחֲשִׁיבוּת מֵאֵין כָּמוֹהָ,

חוֹרֵץ דִּינוֹ עַל הַמִּזְמוֹר:

"לֹא רָע! יָכוֹל אֲנִי לֵאמֹר:

בְּלִי שִׁעֲמוּם אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ.

אַךְ לוּ שָׁמַעְתָּ אֶת הַקּוֹל

שֶׁל יְדִידִי הַתַּרְנְגֹל!

זֶה בֶּאֱמֶת אָמָּן, אַלּוּף שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ!

כַּמָּה תֵּיטִיב לָשִׁיר, חָבִיב,

אִם קְצָת תּוֹרָה תִּלְמַד מִפִּיו!"

כִּשְׁמוֹעַ הַזָּמִיר שֶׁלָּנוּ

אֶת פְּסַק־הַדִּין שֶׁל הַ“מֵבִין” –

פָּרַח וְעָף מֵאָה מִילִין.

יִשְׁמוֹר הָאֵל הַטּוֹב כֻּלָּנוּ

מִפְּנֵי שׁוֹפְטִים מִזֶּה הַמִּין!

מוֹכְסָן יְדוּעַ־שֵׁם, עָשִׁיר־עֲשִׁירָתַיִם,

גָּר בְּאַרְמוֹן רְחַב־יָדַיִם;

אָכַל כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים,

עָרַךְ יוֹם־יוֹם נִשְׁפֵּי־אוֹרְחִים –

וְאֶת יֵינוֹ שָׁפַךְ כַּמַּיִם;

כִּי אוֹצְרוֹתָיו רַבִּים כַּחוֹל

וּמַרְתְּפָיו בְּרוּכִים בַּכֹּל.

אַךְ לְחַיֵּי הַגְּבִיר יוֹרֶדֶת

צָרָה אַחַת: שְׁנָתוֹ נוֹדֶדֶת.

אִם מִיִּרְאַת יוֹם־דִּין וּגְמוּל עַל מַעֲשָׂיו,

אוֹ מֵחֲשָׁשׁ נִסְתָּר לָרֶדֶת מִנְּכָסָיו –

עַל כָּל פָּנִים, בַּלֵּיל אֵינוֹ עוֹצֵם עוֹד עַיִן;

וְאִם בַּבֹּקֶר לִפְעָמִים

נִרְדַּם בְּקֹשִׁי, נִים־לֹא־נִים,

גַּם אָז – אֲבוֹי! מָנוֹחַ אַיִן:

זִמֵּן לוֹ אֱלֹהִים שָׁכֵן אֶחָד – זַמָּר.

בִּצְרִיף לְיַד בֵּיתוֹ יָשַׁב אֶבְיוֹן־סַנְדְּלָר.

וּמִזְּרִיחַת חַמָּה עַד בּוֹא הַלַּיְלָה שָׁר.

הַגְּבִיר אֵינוֹ חָדֵל, מִסְכֵּן, לְהֵאָנֵחַ:

אֵיךְ לְהַשְׁבִּית אֶת הַטּוֹרֵחַ?

הַיְּצַוֶּה עָלָיו לִשְׁתּוֹק?

אֵינוֹ רַשַּׁאי לְפִי הַחֹק.

יַפְצִיר? חֲבָל עַל הַיָּגִיעַ:

וְכִי מוּסַר־דְּבָרִים יַשְׁפִּיעַ?

סוֹף־סוֹף מָצָא

הַגְּבִיר עֵצָה:

קוֹרֵא לָאִישׁ – וְזֶה מוֹפִיעַ.

– “בָּרוּךְ הַבָּא, שָׁכֵן חָבִיב!”

– “תּוֹדָה רַבָּה, אָדוֹן נָדִיב!”

– "נוּ, מַה שְּׁלוֹמְךָ, נַחוּם? (עַד אָז הָיָה

פְּלוֹנִי הוּא,

אַךְ אִם זְקוּקִים לְאִישׁ, לוֹמְדִים אַף שֵׁם אָבִיהוּ).

וְאֵיךְ הָעֲסָקִים? הַאִם טוֹבִים גַּם הֵם?"

– “אָסוּר לִקְבּוֹל, בָּרוּךְ הַשֵּׁם!”

– “לָכֵן אֵפוֹא תָּשִׁיר מִבֹּקֶר וְעַד לַיִל!”

– "וְלָמָּה לֹא? אֲנִי עָמֵל

וּמִתְפַּרְנֵס, תּוֹדָה לָאֵל;

אִשָּׁה טוֹבָה לִי, אֵשֶׁת־חַיִל –

וְאִם טוֹבָה הִיא בַּת־הַזּוּג,

גַּם הַחַיִּים הֵם תַּעֲנוּג".

– “גַּם כֶּסֶף יֵשׁ לְךָ?”

– "לֹא, כֶּסֶף אֵין עֲדַיִן,

אַךְ גַּם מוֹתְרוֹת־שֶׁל־הֶבֶל אָיִן".

– “וּבְכֵן, גַּם לֹא תִּרְצֶה לִהְיוֹת יוֹתֵר אָמִיד?”

– "לֹא, זֹאת אֵינִי אוֹמֵר. פְּרוּטָה תּוֹעִיל תָּמִיד.

אָמְנָם אוֹדֶה יוֹם־יוֹם עַל רַחֲמֵי־שָׁמַיִם,

אַךְ הָאָדָם, כָּל עוֹד הוּא חַי,

אֵינוֹ אוֹמֵר אַף פַּעַם דַּי:

יֵשׁ לוֹ מָנֶה – רוֹצֶה מָאתַיִם.

וַדַּאי אֲפִילוּ בְּיָדְךָ

עוֹד אֵין חֲצִי־תַּאֲוָתְךָ;

וּמַה יֹּאמַר אֶבְיוֹן כָּמוֹנִי?"

– "חַ־חַ, צָדַקְתָּ בְּהֶחְלֵט.

גַּם עֹשֶׁר יֵשׁ בּוֹ קוֹץ – וְ“עֹנִי הוּא לֹא חֵטְא”,

אַךְ קוֹץ הָעֲשִׁירוּת עָדִיף מִקּוֹץ הָעֹנִי.

וּבְכֵן, קַבֶּל־נָא, יְדִידִי,

שַׂק כֶּסֶף זֶה שֶׁבְּיָדִי

בִּשְׂכַר דִבְרֵי אֱמֶת וָיֹשֶׁר:

חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינְרֵי־זָהָב!

אַל תְּבַזְבֵּז אוֹתָם לַשָּׁוְא –

וְתַכְפִּילֵם בִּשְׁעַת־הַכֹּשֶׁר!"

כָּאן הַסַּנְדְּלָר הֲלוּם־הָאֹשֶׁר

תָּפַס הַצְּרוֹר – וְכִמְטֹרָף,

לֹא רָץ הַבַּיְתָה, אֶלָּא עָף.

שָׁם, בְּפִנָּה אַחַת נִדַּחַת –

מָקוֹם יָפֶה לְמַחֲבוֹא,

קָבַר הָאִישׁ אֶת צְרוֹר־זְהָבוֹ

…וְאֶת שִׂמְחַת לִבּוֹ גַּם־יַחַד.

מֵאָז לֹא שָׁר עוֹד כָּרָגִיל:

מְקוֹם הַגִּיל

יָרַשׁ הַפַּחַד.

גַּם הוּא טָעַם לָרִאשׁוֹנָה

אֶת טַעַם חֹסֶר־הַשֵּׁנָה:

חָתוּל יִשְׂרוֹט פִּתְאֹם אֵי־שָׁמָּה –

וְהוּא רוֹעֵד: הִנֵּה גַנָּב!

כֻּלּוֹ חִוֵּר, יַטֶּה אָזְנָיו…

שׁוּב אֵין חַיָּיו חַיִּים – מוּטָב לִקְפּוֹץ הַיָּמָּה!

וְכָךְ אָרַךְ זֶה סֵבֶל בִּישׁ

עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף הֶחְכִּים הָאִישׁ:

הוֹצִיא מַהֵר מִן הַמַּחְתֶּרֶת

אֶת הַכְּבֻדָּה הַמְסֻתֶּרֶת

וְעָף כַּחֵץ אֶל הַמּוֹכְסָן:

“הִנֵּה” – אָמַר – "שַׂקְךָ הוּא כָּאן.

קָחֵהוּ שׁוּב – לִי אֵין בּוֹ צֹרֶךְ.

עַכְשָׁו לָמַדְתִּי קְצָת בִּינָה:

אֶת הַשֵּׁנָה

וְהָרִנָּה

שׁוּב לֹא אֶמְכּוֹר בְּהוֹן שֶׁל קֹרַח".

לְתוֹךְ חֲצַר אִכָּר, בַּסְּתָו,

בְּלֵיל־סַגְרִיר חָדַר גַּנָּב.

נִכְנַס אֶל הַמַּחְסָן – וְתוֹךְ גִּשּׁוּשׁ בַּחֹשֶׁךְ

מָשַׁךְ לְלֹא־בּוּשָׁה מַה שֶּׁנִּתַּן לְמשֶׁךְ.

הֵרִיק, הַזֵּד, אֶת הַמַּחְסָן:

כְּלוּם יֵשׁ מַצְפּוּן בְּלֵב חַמְסָן?

וְהָאִכָּר, מִסְכֵּן, שֶׁאֶמֶשׁ

שָׁכַב לִישׁוֹן

כְּבַעַל־הוֹן,

הֵקִיץ אֶבְיוֹן עִם אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ.

מָלֵא יֵאוּשׁ וּמַר־לֵבָב,

הִזְעִיק הָאִישׁ אֶת כָּל קְרוֹבָיו,

שְׁכֵנָיו, רֵעָיו וּמַכָּרָיו.

“עִזְרוּנִי־נָא, אַחִים” – גָּנַח וְהִתְיַפֵּחַ.

מִיָּד נִפְתַּח כָּל פֶּה לָעוּץ עֲצַת־פִּקֵּחַ.

הַדּוֹד שַׁמַּאי אוֹמֵר: "דָּמֶיךָ בְּרֹאשְׁךָ:

סִפַּרְתָּ לַבְּרִיּוֹת עַל גֹּדֶל רְכוּשְׁךָ.

לְמַד אֵפוֹא לִשְׁמוֹר אֶת לְשׁוֹנְךָ וּפִיךָ".

הַדּוֹד שַׁבְּתַאי אוֹמֵר: "כָּל שֹׁרֶשׁ הַצָּרָה

בָּזֶה שֶׁהַמַּחְסָן רָחוֹק מִן הַדִּירָה.

כְּדַאי שֶׁלַּבִּקְתָּה מִיָּד אוֹתוֹ תַּסְמִיכָה!"

– “לֹא, רַבּוֹתַי!” – טוֹעֵן יְדִיד־הַנֶּפֶשׁ מִיכָה:

"לֹא בְּכָל זֶה מְקוֹר הָרַע,

כִּי הָעִקָּר – כַּלְבֵי־שְׁמִירָה!

קַח, רְחִימַאי, אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם

מִן הַגּוּרִים בַּחֲצֵרִי.

מוּטָב אֶתְנֵם לַחֲבֵרִי

מִשֶּׁאֶזְרוֹק אוֹתָם לַמַּיִם".

וְכָכָה כָּל קָרוֹב,

יְדִיד וְרֵעַ טוֹב.

אִישׁ אִישׁ וַעֲצָתוֹ. אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּלִי סֶלֶף:

הִשִּׂיאוּ לַמִּסְכֵּן עֵצוֹת כָּאֵלֶּה אֶלֶף;

אוּלָם בְּפֹעַל, בַּעֲלִיל

שׁוּם אִישׁ מְאוּמָה לֹא הוֹעִיל.

כָּךְ הָעוֹלָם: נַסֵּה וּפְנֵה־נָא

אֶל יְדִידִים בִּשְׁעַת הַדְּחָק:

עֵצוֹת יָפוֹת וְלֶקַח־סְרָק

תִּשְׁמַע כָּהֵנָה וְכָהֵנָּה.

אַךְ אִם תָּעֵז לִרְמֹז: "עֶזְרָה בְּפֹעַל תֵּנָּה! –

תִּמְצָא כָּל אָח יַקִּיר

חֵרֵשׁ־אִלֵּם כַּקִיר.

אַשְׁרֵי אָדָם גָּדוֹל: לוֹ כַּר־עָמָל נִרְחָב –

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ רוֹאֶה אֶת מִפְעָלָיו;

כְּבוֹדוֹ וּפִרְסוּמוֹ מוֹסִיף לוֹ אוֹן וְכֹחַ.

אַךְ מַה נִּכְבָּד גַּם זֶה, שֶׁכָּל יָמָיו יִיגַע

בְּשֵׁפֶל־מַדְרֵגָה

בְּלִי נֹפֶשׁ וּמָנוֹחַ,

וְלֹא יִתְאַב וְלֹא יִשְׁאַל

שׁוּם פְּרַס־כָּבוֹד עַל הֶעָמָל,

וְכָל גְּמוּלוֹ – טוֹבַת־הַכְּלָל.

אַחַד הַנְּשָׁרִים רָאָה דְבוֹרָה עַל פֶּרַח

וַיֹּאמֶר לָּהּ בְּבוּז וְגַאֲוָה:

"הוֹי, מִסְכֵּנָה, כַּמָּה אַתְּ עֲלוּבָה

עַל אַף כָּל כִּשְׁרוֹנֵךְ וְכָל עֲמַל־הַפֶּרֶךְ!

הֲרֵי אַלְפֵי דְבוֹרִים עוֹשׂוֹת כֻּלָּן יַחְדָּו

אוֹתָהּ חַלַּת־הַדְּבַשׁ בַּקַּיִץ בַּכַּוֶּרֶת –

וּמִי, בַּדְּבַשׁ הַמְעֹרָב,

יַבְחִין בֵּין פְּרִי טָרְחֵךְ הָרַב

לְמַעֲשֵׂה דְבוֹרָה אַחֶרֶת?

אָכֵן, אֵינִי מֵבִין: מַדּוּעַ זֶה יִטְרַח

יְצוּר כָּמוֹךְ שָׁנִים בַּסֵּתֶר,

עַל־מְנַת לִגְווֹעַ אַחַר־כַּךְ

כְּבֶן־בְּלִי־שֵׁם עִם כָּל הַיֶּתֶר?

כַּמָּה שׁוֹנֶה חֶלְקִי אֲנִי

מִגּוֹרָלֵךְ הָאַלְמוֹנִי!

בְּהַמְרִיאִי אֶל־עָל, לְעַנְנֵי־שָׁמַיִם,

מֵפִיץ מַשַּׁק־כְּנָפַי צְמַרְמֹרֶת וְאֵימָה:

אֵין הָרוֹעִים נוֹתְנִים לְעֵינֵיהֶם תְּנוּמָה;

כָּל עוֹף נֶחְפָּז לִמְצוֹא מִקְלָט עַל אֲדָמָה;

וְאַיָּלוֹת קַלּוֹת־רַגְלַיִם

רָצוֹת – בּוֹרְחוֹת לְכָל אַפְסַיִם".

– “לְךָ כָּבוֹד וְתִפְאָרָה!” –

עָנְתָה לַנֶּשֶׁר הַדְּבוֹרָה –

"לְכָךְ נוֹעַדְתָּ וְנוֹצַרְתָּ.

וְאִלּוּ אָנֹכִי יֻלַּדְתִּי לְעָמָל;

וְלֹא לְשֵׁם כָּבוֹד, כִּי לְטוֹבַת הַכְּלָל,

יוֹם־יוֹם חֶלְקִי הַדַּל אָבִיאָה הַכַּוַּרְתָּה.

אַךְ גַּם בָּזֶה בִּלְבַד אֶמְצָא סִפּוּק נַפְשִׁי

שֶׁבְּחַלַּת־הַדְּבַשׁ יֵשׁ גַּם טִפַּת דִּבְשִׁי".

בִּרְחוֹב־הָעִיר הוֹבִילוּ פִּיל.

וַדַּאי לְרַאֲוָה: אֵין פִּיל יְצוּר רָגִיל –

וּקְהַל הוֹלְכֵי־בָּטֵל הֵזִין עֵינָיו לְשֹׂבַע.

לְפֶתַע אֵי־מִזֶּה כְּלַבְלַב יָצָא הָרְחוֹבָה;

רוֹאֶה הוּא אֶת הַפִּיל – וְכִמְטֹרָף מַתְחִיל

לִקְפּוֹץ, לִנְבּוֹחַ וְלִצְרוֹחַ,

וּמִתְפָּרֵץ בְּכָל הַכֹּחַ

לִקְרָב־בֵּינַיִם עִם הַפִּיל.

– “הַנַּח, אָחִי, הַנַּח!” – אוֹמֵר לוֹ כֶּלֶב־רֵעַ:

"חֲדַל מִהְיוֹת לִצְחוֹק וְאַל־נָא תִּשְׁתַּגֵּעַ!

בְּמִי עָרַכְתָּ תַּחֲרוּת?

הִנֵּה נִהְיֵיתָ כְּבָר צָרוּד –

וְזֶה הַפִּיל צוֹעֵד קָדִימָה

וְאַף לִבּוֹ אֵלֶיךָ לֹא יָשׂימָה".

– “הוֹי־הוֹי” – עוֹנֶה לוֹ הַשּׁוֹבָב:

"הֵן זֶה דַוְקָה מוֹסִיף לִי עֹז־לֵבָב

כִּי בְּלִי חֲשָׁשׁ מַכּוֹת־הָרֶצַח

לְשֵׁם־גִבּוֹר אֶזְכֶּה לָנֶצַח.

יְרַנְּנוּ־נָא אַחֲרַי

כָּל בְּנֵי־הַכֶּלֶב, חֲבֵרַי:

"הוֹ־הוֹ, וַדַּאי הוּא בַּעַל־כֹּחַ

אִם עַל הַפִּיל יָעֵז לִנְבּוֹחַ"!

זְאֵב לִמֵּד לְבֶן־זְקוּנָיו

אֶת תּוֹרָתוֹ – תּוֹרַת גַּנָּב.

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים נִשְׁלַח אֵפוֹא הַנַּעַר

לִרְאוֹת, אִם יֵשׁ סִכּוּי (כָּשֵׁר אוֹ לֹא כָּשֵׁר)

לַאֲרֻחָה יָפָה אֵי־שָׁם סָמוּךְ לַיַּעַר.

שָׁב הַתַּלְמִיד הַבַּיְתָה וְאוֹמֵר:

"קוּם, אַבָּא, בּוֹא אִתִּי מַהֵר!

סְעֻדָּתֵנוּ נֶאֱמֶנֶת:

כְּבָר מוּכָנָה הִיא וּמְזֻמֶּנֶת.

הַבֵּט: לְיַד מַעְיָן, לְמַרְגְּלוֹת הָהָר,

יֵשׁ עֵדֶר מְצֻּיָּן – כְּבָשִׂים לְאֵין מִסְפָּר!

אֲנִי נִשְׁבָּע בְּהֵן־שֶׁל־אֹמֶן:

אֵין כַּכְּבָשִׂים הָהֵם לְשֹׁמֶן.

אִם רַק רוֹצֶה אַתָּה – הִנֵּה:

חֲטֹף, אֱכֹל וְהֵהָנֵה!"

– “חַכֵּה” – אָמַר הַזְּאֵב: "נַחְקוֹר לְפִי הַסֵּדֶר:

רֵאשִׁית, מַה טִּיב רוֹעֵה־הָעֵדֶר?"

– "אוֹמְרִים, זָהִיר וְגַם חָכָם;

אוּלָם כְּלָבָיו – לֹא רַב כֹּחָם.

רָאִיתִי אֶת כֻּלָּם רוֹבְצִים כָּל־כָּךְ בְּשֶׁלֶו –

וּמָה רָזֶה וְדַל כָּל כֶּלֶב!"

– “וּבְכֵן” – אוֹמֵר הַזְּאֵב – "קְלוּשִׁים הַסִּכּוּיִים!

לָלֶכֶת שָׁמָּה לֹא נִפְתֵּיתִי:

אִם הָרוֹעֶה אָמְנָם לֹא פֶּתִי,

לֹא יַחֲזִיק כְּלָבִים גְּרוּעִים.

בּוֹא וְאַרְאֶךָּ, בְּנִי, סָמוּךְ לְיַעֲרֵנוּ,

מָקוֹם הַרְבֵּה יוֹתֵר בָּטוּחַ לְעוֹרֵנוּ:

אָמְנָם, כְּלָבִים שָׁם יֵשׁ וָיֵשׁ,

אַךְ הָרוֹעֶה עַצְמוֹ טִפֵּשׁ;

וְאִם טִפֵּשׁ רוֹעֵה־הָעֵדֶר,

גַּם הַכְּלָבִים אֵינָם בְּסֵדֶר".

עֲבֹד כְּכָל שֶׁתַּעֲבוֹד,

אַךְ לֹא תִּזְכֶּה לְשׁוּם כָּבוֹד

מִטִּרְחָתְךָ הַמְכֻפֶּלֶת –

אִם אֵין בָּהּ טַעַם וְתוֹעֶלֶת.

הַשְׁכֵּם עִם שַׁחַר לֶחָרִישׁ

יָצָא אִכָּר חֲרוּץ־כַּפַּיִם;

כָּל־כַּךְ קָשֶׁה עָבַד הָאִישׁ

שֶׁזֵּעָתוֹ נִגְּרָה כַּמַּיִם:

עָשָׂה מְלָאכָה

כַּהֲלָכָה!

עַל כֵּן, מִפִּי כָּל אִישׁ שָׁמַע דִּבְרֵי בְּרָכָה

וְאִחוּלֵי שָׂכָר וָרֶוַח.

לֵב מִי אֵינוֹ צָמֵא לְשֶׁבַח?

שָׁמַע שִׁבְחֵי הָאִישׁ גַּם קוֹף –

וְנִתְמַלֵּא קִנְאַת אֵין־סוֹף.

הֶחְלִיט הַלֵּץ אַף הוּא לִטְרוֹחַ:

מָצָא בּוּל־עֵץ, אָזַר הַכֹּחַ –

וּבִשְׁקִידָה רַבָּה הֵחֵל

בּוֹ לְטַפֵּל.

אֵיךְ הוּא עָמֵל!

תּוֹפֵס הוּא אֶת הַבּוּל לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ,

מְגַלְגְּלוֹ בְּלִי חוּס עַל טֹרַח,

וּמַסִּיעוֹ וְדוֹחֲפוֹ

מִפֹּה לְשָׁם, מִשָּׁם לְפֹה…

גַּם הוּא כְּבָר, כַּחוֹרֵשׁ, זֵעָה כֻּלּוֹ שׁוֹפֵעַ,

אַךְ תִּשְׁבָּחוֹת – אֲבוֹי! – מֵאִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

וְאֵין בָּזֶה כָּל פֶּלֶא, רֵעַ!

אָמְנָם, הִנְּךָ מְאֹד פָּעִיל,

אוּלָם לְמִי כָּל זֶה מוֹעִיל?

לַחֲצֵרוֹ שֶׁל אִישׁ עָשִׁיר

נִכְנַס חֲזִיר.

שָׁם הִתְגּוֹלֵל כְּכָל אַוַת־הַנֶּפֶשׁ

בַּסְּחִי, בַּזֶּבֶל וּבָרֶפֶשׁ,

עַל יַד אֻרְווֹת וּמִטְבָּחִים,

טָבַל טְבִילָה בְּמֵי־שׁוֹפְכִים,

וְאֶל עֶדְרוֹ, בַּבֹּץ עַד הָאָזְנַיִם,

חָזַר חֲזִיר־חֲזִירָתַיִם.

– "שָׁלוֹם, אָדוֹן ‘דָּבָר אַחֵר’ –

אָמַר לוֹ הָרוֹעֶה: סַפֶּר־נָא לִי, סַפֵּר,

מַה טּוֹב רָאִיתָ שָׁם? הֵן הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת,

כִּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר –

פְּנִינִים וָמֶשִׁי לְמַכְבִּיר

וְכָל דָּבָר בּוֹ כְּלִיל־תִּפְאֶרֶת!"

– “עוּרְבָא פָּרַח!” – עוֹנֶה לוֹ הַחֲזִיר:

"כָּל הַשְּׁמוּעוֹת – כָּזָב וָהֶבֶל:

אֵין שָׁם בִּלְתִּי אִם בֹּץ וָזֶבֶל.

אֶת זֹאת בֵּרַרְתִּי בְּתַכְלִית:

תָּקַעְתִּי אַף לְכָל שְׁלוּלִית

שֶׁבֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית".

חָלִילָה לִי מֵרְצוֹת בְּמִישֶׁהוּ לִפְגּוֹעַ

בְּרֶמֶז הַסִּפּוּר עַל הַ“דָּבָר אַחֵר”;

אַךְ אֵיזֶה שֵׁם אַחֵר יָאֶה לַמְבַקֵּר,

שֶׁמַּבָּטוֹ בַּכֹּל רוֹאֶה רַק צַד־הָרֹעַ?

בִּקְצֵה פְּרוֹזְדוֹר, עַל הַרִצְפָּה,

הָיָה שָׁטוּחַ לָרַגְלַיִם

שַׂק רֵיק, שְׂבַע רֶפֶשׁ וְחֶרְפָּה:

אַף קְטֹן־הַמְשָׁרְתִים נִגֵּב בּוֹ נַעֲלַיִם.

אַךְ יוֹם אֶחָד עָלָה

שַׂקֵּנוּ לִגְדֻלָּה:

מָלֵא דִינְרֵי־זָהָב, הֻכְנַס פִּתְאֹם אַרְגָּזָה.

וּבַעַל־הָאוֹצָר

שְׁמָרוֹ מִכָּל מִשְׁמָר;

יָדוֹ הַחֲבִיבָה מִלְּטוֹף אוֹתוֹ לֹא זָזָה

וְאַף גָּרֵשׁ גֵּרְשָׁה כָּל זְבוּב

מִשַּׂק־הַכֶּסֶף הָאָהוּב.

גַּם שֵׁם יָצָא לַשַּׂק. כָּל יַקִּירֵי הַקֶּרֶת –

צוּרַת הַשַּׂק לָהֶם מֻכֶּרֶת.

כָּל פַּעַם שֶׁיְדִיד נִכְנָס אֶל בְּעָלָיו,

יָסֵבּוּ שִׂיחָתָם עָלָיו וְרַק עָלָיו.

וְכַאֲשֶׁר הַשַּׂק פָּתוּחַ,

עֵינֵי הַמְּבַקְּרִים קוֹרְנוֹת מִנַּחַת־רוּחַ;

וְהַזּוֹכֶה לִקְרוֹב אֶל דֹּפֶן הַקֻּפָּה

יִטְפַּח עַל גַּב הַשַּׂק טְפִיחוֹת שֶׁל חֲנֻפָּה.

כְּשֶׁרָאָה הַשַּׂק שֶׁלֹּא דָבָר אַפְסִי הוּא,

נִכְנַס בּוֹ יֵצֶר רוּם־הַלֵּב;

הוּא הִתְגָּאָה וְהִתְרַבְרֵב –

וּלְבַסּוֹף פָּתַח אֶת פִּיהוּ.

הוּא מְחַוֶּה דֵעוֹת, פּוֹסֵק בַּחֲשִׁיבוּת;

הוּא מְבַקֵּר כָּל פְּרָט וָפֶרֶט:

זֶה כְּסִיל, זוֹ – שְׁטוּת,

וְזוֹ – טָעוּת,

וְזֶה לֹא כָּךְ: צָרִיךְ אַחֶרֶת.

וְהַשּׁוֹמְעִים שּׁוֹתִים¹ דְּבָרָיו בְּצִמָּאוֹן,

כְּלֶקַח רַב־חָכְמָה הַבָּא מִפִּי גָּאוֹן.

אָמְנָם, דְּבָרָיו הֵם שְׁטוּת וָהֶבֶל:

אַךְ זֶהוּ טֶבַע הַבְּרִיּוֹת:

כָּל שַׂק־מָמוֹן דּוֹבֵר־שְׁטֻיּוֹת –

הוּא פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת,

וּצְלִיל קוֹלוֹ – כִּצְלִיל הַנֵּבֶל.

אַךְ עַד מָתַי חִלְּקוּ לַשַּׂק כָּבוֹד כֹּה רַב?

עַד הִתְרוֹקְנוֹ מִדִּינָרָיו!

וְאַחַר־כָּךְ הֻשְׁלַךְ לַזֶּבֶל…

אֵין בִּמְשָׁלֵנוּ שׁוּם רָצוֹן

לִגְרוֹם לְמִישֶׁהוּ עֶלְבּוֹן.

אַךְ הִסְתַּכְּלוּ־נָא, הִסְתַּכֵּלוּ,

מַה מְּרֻבִּים שַׂקִּים כָּאֵלוּ,

שֶׁבִּנְכָלִים אוֹ בִּקְלָפִים,

זָכוּ לִצְבּוֹר מָמוֹן שֶׁל קֹרַח –

וְגַם לַחְדּוֹר בְּזֶה הָאֹרַח

לִקְהַל רוֹזְנִים וְאַלּוּפִים.

הֵם בִּטְרַקְלִין הָדוּר יוֹשְׁבִים עַתָּה לָבֶטַח

עִם גְּרַף, שֶׁלְּפָנִים לֹא הִכְנִיסָם לַפֶּתַח,

וּמְשַׂחֲקִים עִמּוֹ “בּוֹסְטוֹן”.

דָּבָר גָּדוֹל הוּא מִילִיּוֹן!

אַךְ, יְדִידַי, אַל תִּתְגָּאוּ־נָא!

הַאֲפָרֵשׁ רִמְזִי הַדַּק?

אִם רַק תִּטּוֹשׁ אֶתְכֶם פוֹרְטוּנָה

וְהָאַרְנָק

פִּתְאֹם יוּרַק –

יִהְיֶה סוֹפְכֶם כְּסוֹף הַשַּׂק.

¹

טַבָּח מַשְׂכִּיל וּבֶן־תּוֹרָה,

לְזֵכֶר אֵיזֶה מְאֹרָע,

סָפֵק עָצוּב סָפֵק שָׂמֵחַ,

שָׂם פְּעָמָיו לְבֵית־מַרְזֵחַ.

וּבַמִּטְבָּח, לִשְׁמוֹר הַגְּבוּל

מֵעַכְבָּרִים, הִפְקִיד חָתוּל.

וּמָה רָאוּ עֵינָיו עֵת שָׁב אֶל הַבִּשּׁוּל?

עַל הָרִצְפָּה – נִתְחֵי שִׁירַיִם

מֵאֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם,

וְהֶחָתוּל לָקִישׁ מֵעֶבֶר לְחָבִית,

חָבוּי בְּקֶרֶן־הַזָּוִית,

מוֹסִיף לִטְרוֹחַ

עַל צְלִי־אֶפְרוֹחַ.

– “אִי, גַּרְגְּרָן, זוֹלֵל, רָשָׁע!” –

פּוֹתֵחַ הַטַּבָּח בְּתוֹכֵחָה קָשָׁה:

"אוֹי לְאוֹתָהּ חֶרְפָּה, אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה!

אֵיךְ לֹא יְכַס פָּנֶיךָ אֹדֶם?

(וְהֶחָתוּל זוֹלֵל לוֹ כְּמִקֹּדֶם)

הֲיִתָּכֵן? הַיְאֻמַּן?

הֲרֵי נֶחְשַׁבְתָּ כָּל הַזְּמַן

חָתוּל יָשָׁר וְנֶאֱמָן.

אוֹי וַאֲבוֹי! מַה יְרַנֵּנוּ

עַכְשָׁו עָלֶיךָ כָּל שְׁכֵנֵינוּ?

"לָקִישׁ – רַמַּאי! לָקִישׁ – גַּנָּב!

סִגְרוּ כָּל דֶּלֶת בְּפָנָיו!

הוּא – פֶּגַע רַע, הוּא – שֵׁד מִשַּׁחַת

מַכַּת הָרְחוֹב, מַשְׁחִית, סַפַּחַת,

נוֹכֵל, הוֹלֵל וּמִשְׁתּוֹלֵל!"

(וְהֶחָתוּל שׁוֹמֵעַ וְזוֹלֵל).

הַנְּאוּם שָׁטַף בִּמְלוֹא הַזֶּרֶם

וּמְלוֹא הָעֹז. אוּלָם בְּטֶרֶם

סִיֵּם הָאִישׁ אֶת הַמּוּסָר

גָּמַר לָקִישׁ אֶת הַבָּשָׂר.

כְּדַאי מְאֹד לַחְרוֹת עַל לוּחַ,

לְזִכָּרוֹן, כְּלָל טוֹב אֶחָד:

כִּי אֵין לִזְרוֹק מִלִּים לָרוּחַ

כְּשֶׁמּוֹעִיל רַק חֹזֶק־יָד.

אַל נָא תִּלְעַג לְבֶן־בְּלִי־כֹּחַ:

יֵשׁ וְנִקְמַת אוֹיֵב קָטָן

עַזָּה מִכֹּחַ הַגְּבַרְתָּן.

אַל יְפַתְּךָ אֵפוֹא שָׂטָן

בְכֹחֲךָ יוֹתֵר מִדַּי לִבְטוֹחַ!

הִנֵּה תִּשְׁמַע, כֵּיצַד עָנַשׁ

אֶת הָאַרְיֵה יַתּוּשׁ חַלָּשׁ.

אַרְיֵה, אַגַּב שִׂיחָה, הִפְלִיט מִפִּיהוּ פַּעַם,

כִּי לְחַיֵּי יַתּוּשׁ אֵין עֵרֶךְ וְאֵין טַעַם.

אַָז הַיַּתּוּשׁ הַנֶּעֱלָב

עַל הָאַרְיֵה יָצָא לַקְּרָב.

הוּא מְזַמְזֵם זִמְזוּם שֶׁל זַעַם,

וְכָךְ מַזְמִין אֶת הָאֲרִי

לִקְרָב־בֵּינַיִם אַכְזָרִי.

לוֹעֵג לוֹ הָאַרְיֵה, אַךְ הַיַּתּוּשׁ שֶׁלָּנוּ

אֵינֶנּוּ מִתְלוֹצֵץ: כִּוֵּן מָקוֹם וּזְמָן הוּא,

זִנֵּק כַּנֶּשֶׁר מִמָּרוֹם

וְגַב אוֹיְבוֹ עָקַץ פִּתְאֹם.

זְנָבוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה הוּנַף לְהֶלֶם־רֶצַח.

אַךְ לַיַּתּוּשׁ – תַּכְסִיס מֻצְלָח:

חֲמַקְמַקּוֹת שֶׁל “פְּגַע־וּבְרַח”.

הִנֵּה הוּא כְּבָר מוֹצֵץ אֶת דַּם עוֹלְבוֹ מִמֵּצַח.

שַׁלִּיט הַיַּעַר בְּחֵמָה

מֵנִיעַ רֹאשׁ וְרַעֲמָה,

אַךְ יַתּוּשֵׁנוּ שׁוּב פּוֹגֵעַ בּוֹ בְּלַעַג:

הִנֵּה הוּא שָׁם, הִנֵּה הוּא פֹּה,

עוֹקֵץ אָזְנוֹ, אַפּוֹ, עָרְפּוֹ…

נִרְגָּז כְּדֵי טֵרוּף, פּוֹרֵץ אוֹיְבוֹ בְּשַׁאַג,

חוֹרֵק מִזַּעַם בְּשִׁנָּיו,

שׂוֹרֵט קַרְקַע בְּצִפָּרְנָיו…

הֵד קוֹל־שַׁאֲגָתוֹ נִשָּׂא לְכָל אַפְסַיִם –

וּמוֹרָאוֹ הוֹפֵךְ רַגְלַיִם לִכְנָפַיִם:

כָּל חַי נִמְלָט

לִמְצוֹא מִפְלָט,

כְּאִלּו בָּא מַבּוּל אוֹ סַעַר.

וּמִי? יַתּוּשׁ אֶחָד פָּעוּט

גָּרַם לְכָל הַפֻּרְעָנוּת!

סוֹף־סוֹף נִכְנַע מוֹשֵׁל־הַיַּעַר –

נָפַל לָאָרֶץ אֵין־אוֹנִים:

הוּא מְבַקֵּשׁ בְּתַחְנוּנִים

מִן הַגִּבּוֹר שְׁבִיתַת־הַנֶּשֶׁק.

אַף לַיַּתּוּשׁ עַצְמוֹ לִלְחוֹם יוֹתֵר אֵין חֵשֶׁק:

שְׂבַע גִּיל־הַנְּקָמָה, הֲרֵיהוּ מְזַכֶּה

בְּחֶסֶד הַשָּׁלוֹם אוֹיְבֵהוּ הַמֻּכֶּה –

וְעָף לָתֵת פִּרְסוּם בַּחֶלֶד

לְמִלְחַמְתּוֹ הַמְּהֻלֶּלֶת.

אִם תְּגַלֶּה גְנֵבָה אוֹ מַעַל

וְלֹא תִּתְפּוֹס אֶת הַבְּלִיַּעַל,

נָא הִזָּהֵר מֵהַעֲנִישׁ

בְּלִי אַבְחָנָה כָּל אִישׁ וָאִישׁ.

בָּזֶה אֶת עַצְמְךָ מִמַּעַל לֹא תַּבְטִיחַ,

וְרַק כָּל אִישׁ יָשָׁר מִשֵּׁרוּתְךָ תַּבְרִיחַ,

וּמִצָּרָה קְטַנָּה – צָרָה גְדוֹלָה תַּצְמִיחַ.

סוֹחֵר אָגַר מָזוֹן בְּמַחְסָנִים גְּדוֹלִים;

וּכְדֵי לִשְׁלוֹל אֶת הַיְכֹלֶת

מֵעַכְבָּרִים לִזְלוֹל מַכֹּלֶת,

יִסֵּד מִשְׁטֶרֶת חֲתוּלִים.

עַתָּה מֵעַכְבָּרִים מֻבְטָח אוֹתוֹ רַב־סַחַר:

שׁוֹמְרָיו – עַל הַמִּשְׁמָר מִשַּׁחַר וְעַד שַׁחַר.

אַךְ שׁוּב צָמְחָה צָרָה: פִּתְאֹם בְּמַחְסָנָיו

בֵּין הַשּׁוֹמְרִים עַצְמָם נִגְלוּ עִקְּבוֹת גַּנָּב.

אָכֵן, מִי לֹא יֵדַע, כִּי גַּם חָתוּל־מַשְׁגִּיחַ,

כָּמוֹנוּ בְּדִיּוּק, נִפְתֶּה לְשֵׁד מַדִּיחַ.

אַךְ תַּחַת לְרַגֵּל אוֹתוֹ שׁוֹמֵר־רַמַּאי

וְלַעֲנוֹשׁ חַיָּב מִבְּלִי עֲנוֹשׁ זַכַּאי,

פָּסַק הָאִישׁ קְצָרוֹת: מַלְקוֹת לַכֹּל – וְדַי!

בִּשְׁמוֹעַ הַשּׁוֹמְרִים פְּסַק־דִּין כָּל־כָּךְ פִקֵּחַ,

מִיָּד בָּרְחוּ כֻּלָּם יַחְדָּו:

גַּם הַזַּכַּאי, גַּם הַחַיָּב.

מוּבָן, לָעַכְבָּרִים הָיָה זֶה חַג שָׂמֵחַ:

מִשֶּׁנּוֹתַר הָאִישׁ גַּם בְּלֹא חָתוּל אֶחָד,

פָּקְדוּ הָעַכְבָּרִים אֶת מַחְסָנָיו כָּל לַיְלָה:

וְלֹא הוֹתִירוּ מִן הַמְּלַאי לוֹ

אֶלָּא שַׂקִּים רֵיקִים בִּלְבָד.

"הַסְבֵּר לִי, יְדִידִי, מָה הַתְּשׁוּקָה הַזֹּאת –

לִגְנוֹב תַּרְנְגֹלוֹת?" –

סָח לַשּׁוּעָל אִכָּר: "אוֹמַר לְךָ גְלוּיוֹת:

צַר לִי מְאֹד עָלֶיךָ, רֵעַ:

מִקְצוֹעֲךָ –

אֵין בּוֹ בְּרָכָה.

לֹא בַּמּוּסָר אֲנִי נוֹגֵעַ;

כָּל זֶה לְחוּד: גְּנֵבָה – עָוֹן,

וְגַם חֶרְפָּה וּבִזָּיוֹן;

אַךְ הִיא גַּם עֵסֶק בִּישׁ פָּשׁוּט עַל־פִּי חֶשְׁבּוֹן:

בִּמְחִיר מָנָה שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת

אַתָּה עָלוּל

לִנְטוֹשׁ בַּלּוּל

אֶת הַזָּנָב – אוֹ הַגֻּלְגֹּלֶת.

וְכִי סִכּוּן כָּזֶה כְּדַאי?"

– "וַדַּאי צוֹדֵק אַתָּה, וַדַּאי:

לְמִי יִנְעַם לִרְעוֹד כָּל פַּעַם?" –

עָנָה לוֹ הַשּׁוּעָל בַּאֲנָחָה מָרָה:

"חַיַּי עַד כְּדֵי כָּךְ הָיוּ לִי לְזָרָא,

שֶׁלֹּא אֶמְצָא אֲפִילוּ טַעַם

בְּתַרְנְגֹלֶת וּבְשָׂרָהּ.

וּמִי, בְּעֹמֶק־לֵב, יִשְׂנָא עָוֹן כָּמוֹנִי?!

אַךְ מַה לִּי לַעֲשׂוֹת? בָּנִים לִי, דֹּחַק, עֹנִי…

וְהֵן, סוֹף־סוֹף, לֹא יְחִידִי

אֶחְיֶה עַל גֵזֶל, יְדִידִי,

אַף כִּי חֶרְפַּת אוֹתוֹ מִקְצוֹעַ

אֶת מַצְפּוּנִי תּוֹסִיף לִפְצוֹעַ".

– “וּבְכֵן” – אָמַר הָאִישׁ:

"אִם רַק אֱמֶת בְּפִיךָ,

אַצִּיל אוֹתְךָ מֵחֵטְא וְגַם מֵעֹנִי בִּישׁ:

רַק בְּעָמָל כָּשֵׁר אֶת לַחְמְךָ תַּרְוִיחָה.

שֵׁב בַּחֲצַר מִשְׁקִי וּשְׁמוֹר עַל הַלּוּלִים.

מִי כַּשּׁוּעָל יָבִין נִכְלֵי הַשּׁוּעָלִים?

וּבִשְׂכַר זֶה תִּחְיֶה חַיִּים קַלִּים פִּי־עֶשֶׂר:

תִּזְכֶּה לְשֶׁפַע טוּב וְלֹא תֵּדַע שׁוּם חֶסֶר".

תְּקִיעַת־כַּפַּיִם – וְנִגְמַר:

נִכְנַס שׁוֹמְרֵנוּ לַמִּשְׁמָר.

עַתָּה שָׁפַר חֶלְקוֹ: אֵינוֹ חָסֵר דָּבָר.

שָׂבַע הַשּׁוּעָל וְגַם הוֹסִיף לוֹ שֹׁמֶן –

אַךְ לֹא הוֹסִיף טִפָּה שֶׁל יֹשֶׁר וְשֶׁל אֹמֶן.

כָּל טוּב בִּלְתִּי־גָנוּב עוֹרֵר בּוֹ שִׁעֲמוּם –

וּבְלֵיל־מַחְשָׁךְ אֶחָד עָרַךְ לוֹ חַג־סִיּוּם:

פָּקַד כָּל לוּל כְּפִי הַיְכֹלֶת –

וְלֹא חִיָּה אַף תַּרְנְגֹלֶת.

מִי שֶׁלִּבּוֹ יָשָׁר וָטוֹב

לֹא יְרַמֶּה וְלֹא יִגְנוֹב

עַל אַף הַדֹּחַק וְהַצֹּרֶךְ.

וְהִפּוּכוֹ הוּא הַגַּנָּב:

אַף אִם תִּתְּנוּ לוֹ הוֹן שֶׁל קֹרַח,

רַק לִגְנֵבָה יִשָּׂא עֵינָיו.

גַּנָּן בִּימֵי־אָבִיב עָדַר כָּל־כָּךְ בְּמֶרֶץ

כְּאִלּו זְהַב אוֹצָר לַחְפּוֹר קִוָּה מֵאֶרֶץ:

חָרוּץ הָיָה אוֹתוֹ גַּנָּן,

בָּרִיא, חָסֹן וְרַעֲנָן.

סָמוּךְ לַחֲצֵרוֹ יָשַׁב בְּאֹרַח־קֶבַע

מִין פִּילוֹסוֹף־דַּבְּרָן, מֵחֲסִידֵי הַטֶּבַע,

שֶׁלִּדְבָרָיו, חָבַב מְאֹד

אֶת הַגַּנִּים וְהַגִּנּוֹת.

הוּא רַק מִתּוֹךְ סְפָרִים הִכִּיר אֶת הַמִּקְצוֹעַ,

אוּלָם הֶחְלִיט גַּם כֵּן יַרְקוֹת־גִּנָּה לִזְרוֹעַ.

לוֹעֵג הוּא לִשְׁכֵנוֹ עֲמוּס הָעֲבוֹדָה:

"עֲמֹל, שָׁכֵן, עֲמֹל וּשְׁפֹךְ זֵעָה כַּמַּיִם –

וְאָנֹכִי בִּזְכוּת מַדָּע

תָּמִיד אַשִּׂיג כִּפְלֵי־כִּפְלַיִם.

מוּל גִּנָּתִי הַהֲדוּרָה

תִּהְיֶה שֶׁלְּךָ – שְׁמָמָה גְמוּרָה.

מוּזָר שֶׁמִּנְּכָסִים עֲדַיִן לֹא יָרַדְתָּ.

הֵן שׁוּם הִלְכוֹת מַדָּע, נִדְמֶה לִי, לֹא לָמַדְתָּ?"

– “נָכוֹן” – עָנָה הָאִישׁ – "לָזֹאת חָסַרְתִּי פְּנַאי;

כָּל תּוֹרָתִי כֻּלָּהּ – מִרְצִי וּשְׁתֵּי יָדַי.

אַךְ גַּם בָּהֶם לַחְמִי, תּוֹדָה לָאֵל, אַרְוִיחַ".

– "אֵיךְ, בּוּר, תָּעֵז דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי

כְּלַפֵּי הַדַּעַת לְהָטִיחַ?"

– "חַס וְחָלִילָה, לֹא וָלֹא!

אַל תְּסַלֵּף דְּבָרַי הַפַּעַם:

אִם תְּחַדֵּשׁ חִדּוּשׁ שֶׁל טַעַם,

מוּכָן הִנְּנִי לְקַבְּלוֹ".

– “טוֹב, טוֹב, בְּבוֹא הַזְּמַן תִּלְמַד מִמֶּנִי פֶּרֶק…”

– "תִּסְלַח לִי, אֲדוֹנִי, הַאִם לֹא בָּא הַזְּמָן?

אֶצְלִי כְּבָר פֹּה וְשָׁם נִרְאוּ צִיצִים שֶׁל יֶרֶק –

וְאֶצְלְךָ עוֹד אֵין אַף עֲרוּגָה בַּגָּן".

– "לִי לֹא הָיְתָה שְׁהוּת מַסְפֶּקֶת:

עוֹד בַּסְּפָרִים אֲנִי חוֹקֵר,

מַה לְשֵׁם כָּךְ מוֹעִיל יוֹתֵר:

הַמַּחְרֵשָׁה אוֹ הַמַּעְדֵּר?

אַךְ הַשָּׁעָה אֵינָהּ דּוֹחֶקֶת".

– “מוּזָר!” – עָנָה שְׁכֵנוֹ בְּשֶׁקֶט:

"שְׁעַת־הַכֹּשֶׁר – אֵין דַּרְכָּהּ

לָתֵת לְמִישֶׁהוּ אַרְכָּה" –

וְהוּא חָזַר מִיָּד לִזְרוֹע בַּקַּרְקַּע.

וְחַקְרָנֵנוּ, אִישׁ־אוֹרַיְתָא,

בְּגַאֲוָה הָלַךְ הַבַּיְתָה.

מֵאָז חִטֵּט בְּלִי הֲפוּגוֹת,

הָפַךְ סְפָרִים וַעֲרוּגוֹת,

עִיֵּן, רָשַׁם לְלֹא מָנוֹחַ…

מִדֵּי יַתְחִיל דְּבַר־מָה לִצְמוֹחַ,

מוֹצֵא הָאִישׁ

חִדּוּשׁ חָדִישׁ;

וְהוּא עוֹקֵר, תּוֹלֵשׁ, פּוֹרֵעַ –

וְשׁוּב עוֹדֵר, וְשׁוּב זוֹרֵעַ.

וּמֶה הָיָה אֵפוֹא הַסּוֹף?

שְׁכֵנוֹ הַ“בּוּר” זָכָה לְרֶוַח,

וְתוֹצַרְתּוֹ זָכְתָה לְשֶׁבַח –

וּמִגִּנַּת הַפִּילוֹסוֹף –

כְּלָל לֹא הָיָה מַה לֶּאֱסוֹף.

אִילָן צָעִיר רָאָה אִכָּר נוֹשֵׂא גַרְזֶן.

– “הוֹי חֲבִיבִי” – אָמַר – "עֲזֹר־נָא לִי בַּצַּעַר:

הָנֵף אֶת גַּרְזִנְךָ וּכְרֹת סְבִיבִי הַיַּעַר.

הַתֵּז צַמְרוֹת שְׁכֵנַי: חַיִּים לִי אֵין מֵהֵן!

כֻּלִּי נָתוּן בִּסְבַךְ, כֻּלִּי עָטוּף מִין רֶשֶׁת:

גַּם רוּחַ כָּלְשֶׁהִי סְבִיבִי אֵינָהּ מֻרְגֶּשֶׁת,

גַּם אֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹר שֶׁמֶשׁ מִמָּרוֹם,

וְאַף לְשָׁרָשַׁי לְמַטָּה אֵין מָקוֹם.

לוּ נוֹחַ לְגִדּוּל הָיָה סְבִיבִי הָרֶקַע,

הָיִיתִי חִישׁ לִפְאֵר עֵצִים עַל אֲדָמוֹת;

צִלִּי הָיָה נוֹפֵל לְאֹרֶךְ כָּל הַבֶּקַע –

וּרְאֵה: בִּגְלַל שְׁכֵנַי עוֹדֶנִּי דַק כְּמוֹט".

וְהָאִכָּר – מוּכָן הִנֵּהוּ:

הֵנִיף מִיָּד אֶת גַּרְזִנֵּהוּ

וַיְקַצֵּץ סָבִיב לָעֵץ.

שָׂמַח הָעֵץ שִׂמְחָה בְּלִי קֵץ:

עַתָּה סְבִיבוֹ – מֶרְחָב פָּתוּחַ.

אַךְ לֹא יָמִים רַבִּים שָׂמַח הוּא לַמֶּרְחָב:

הִנֵּה יַכֶּנּוּ הַשָּׁרָב,

הִנֵּה – בָּרָד וְגֶשֶׁם רַב,

עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף שָׁבְרָה אוֹתוֹ הָרוּחַ.

– “צָעִיר חֲסַר־בִּינָה!” – אָמַר לָעֵץ נָחָשׁ:

"כְּלוּם לֹא בְּאַשְׁמָתְךָ סוֹפְךָ הַמַּר הוּחַשׁ?

אִלּוּ הוֹסַפְתָּ גְּדֹל בְּצֵל מָגֵן בָּטוּחַ,

הָיִיתָ מְחֻסָּן מִכָּל שָׁרָב וָרוּחַ.

חוֹמַת עֵצִים זְקֵנִים

שָׁמְרָה אוֹתְךָ בִּפְנִים;

וְלוּ, מִקֵּץ שָׁנִים, נָפְלוּ זִקְנֵי הַיַּעַר

בְּבוֹא זְמַנָּם לָמוּת – אַתָּה, הָעֵץ־הַנַּעַר,

הָיִיתָ נַעֲשֶׂה בֵּינְתַיִם כֹּה חָסֹן

שֶׁלֹּא הָיִיתָ חַת מִפֶּגַע וְאָסוֹן".

יָשִׁישׁ אֶחָד עָמַד לִנְטוֹעַ עֵץ.

– "לוּ עוֹד בָּנִיתָ, סָב! אַךְ אֵיזוֹ שְׁטוּת – לָטַעַת

בְּגִיל כָּל־כָּךְ מֻפְלָג, כִּמְעַט עַל סַף הַקֵּץ?

הֵן זֶה מַמָּשׁ טֵרוּף־הַדַּעַת!"

כָּךְ בְּלִגְלוּג אָמְרוּ לַסָּב

שְׁלֹשָׁה בְּנֵי־נֹעַר מִשְּׁכֵנָיו.

"עַד שֶׁיָּנוּב הָעֵץ, יֹאבַד עָלֶיךָ כֶּלַח.

אוֹ שֶׁמָּא תַּאֲרִיךְ יָמִים כִּמְשׁוּתֶלַח?

הַנַּח, יָשִׁישׁ, אֶת הַמְּלָאכָה!

חֶשְׁבּוֹן כָּל־כָּךְ רָחוֹק אֵינוֹ לְפִי גִילְךָ.

רַק לָנוּ מֻתָּרִים חַיֵּי סִכּוּי וָסֵבֶר,

כִּי אָנוּ צְעִירִים, וְלָנוּ חֹסֶן־גֶּבֶר;

וְהַזָּקֵן – פָּנָיו לַקֶּבֶר".

– “רֵעַי” – לָהֶם הֵשִׁיב בָּעֲנָוָה הַסָּב:

"מִשַּׁחַר־נְעוּרַי רָגִיל אֲנִי לִטְרוֹחַ;

וְאִם עֲמַל־כַּפַּי יִתֵּן אֶת פֵּרוֹתָיו

לֹא לִי כִּי לְבָנַי – זֶה רַק מוֹסִיף לִי כֹּחַ.

לֹא לְעַצְמוֹ בִּלְבַד עָמֵל אָדָם טוֹב־לֵב.

עַל־כֵּן אֶת הָאִילָן אֶטַּע בְּלֵב שָׁלֵו:

אִם לֹא אֲנִי – יֵשֵׁב הַנֶּכֶד

בְּצִלָּתוֹ הַמְבֹרֶכֶת.

יֵשׁ גַּם בָּזֶה מִשּׁוּם שָׂכָר.

וְעוֹד: לְמִי סִתְרֵי מָחָר?

מִי יֶחֱזֶה מֵרֹאשׁ, מַה דִּין שָׁמַיִם דָּנוּ

וּמִי קָרוֹב יוֹתֵר לַמָּוֶת מִכֻּלָּנוּ?

וְכִי פְּנֵי עֶלֶם יֶהֱדַר

מַלְאַךְ־הַמָּוֶת הָאַכְזָר?

וְכִי יָחוּס עַל אוֹן אוֹ עַל יְפִי־הַתֹּאַר?

אֲבוֹי! בְּזִקְנוּתִי לִוִּיתִי לִקְבוּרָה

גַּם עֲלָמוֹת בְּהוֹד־הַנֹּעַר,

גַּם בַּחוּרִים מְלֵאֵי־גְּבוּרָה…

וּמִי יוֹדֵעַ, מִי מִמֶּנּוּ –

הָאָרֶץ קֹדֶם תְּכַסֶּנּוּ?"

כָּךְ לִשְׁלָשְׁתָּם הֵשִׁיב הַסָּב –

וְכִנְבוּאָה הָיוּ דְבָרָיו.

אֶחָד מֵהֵם הִפְלִיג לִסְחוֹר עַל פְּנֵי הַמַּיִם;

אַךְ, כַּנִּרְאֶה, נִגְזַר דִּינוֹ מִן הַשָּׁמַיִם –

וּסְפִינָתוֹ מָצְאָה סוֹפָהּ

עִמּוֹ יַחְדָּו בְּיוֹם סוּפָה.

שֵׁנִי – נִמְשַׁךְ לִבּוֹ לְהוֹלְלוּת סוֹעֶרֶת,

וְחַי חַיֵּי־בִּזְבּוּז, מֻקַּף חֶבְרָה מֻפְקֶרֶת,

עַד שֶׁשִּׁלֵּם מְחִיר תַּעֲנוּגוֹת־הַשָּׁוְא

תְּחִלָּה בִּבְרִיאוּתוֹ, אַחַר גַּם בְּחַיָּיו.

וְהַשְּׁלִישִׁי שָׁתָה בְּיוֹם־שָׁרָב מֵי־קֶרַח;

שָׁתָה וְהִצְטַנֵּן,

חָלָה וְהִסְתַּכֵּן.

לִידֵי רוֹפְאִים מֻמְחִים מָסְרוּ אֶת הַמִּסְכֵּן –

וְהֵם אֶל בֵּית־עָלְמִין הוֹרוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ.

מִשֶּׁנּוֹדַע לוֹ עַל מוֹתָם,

הִסְפִּיד סָבֵנוּ אֶת שְׁלָשְׁתָּם.

¹

בְּזֶרֶד עֲנָקִי הֵאִיץ־הֵרִיץ אִכָּר

עֵדָה שֶׁל אַוָּזִים הָעִירָה לְמִמְכָּר.

וְאִם אֱמֶת גְּמוּרָה נַגִּידָה,

כְּלָל לֹא נָהַג בָּהֶם סִלְסוּל

אֶלָּא זֵרְזָם בְּרֹב זִלְזוּל:

מְאֹד מִהֵר הוּא הַיָּרִידָה

בַּהֲרִיחוֹ פִּדְיוֹן מַכְנִיס –

וּבַאֲשֶׁר נוֹדֵף רֵיחוֹ שֶׁל רֶוַח־כִּיס

נִדְחָק גַּם כְּבוֹד אָדָם, בִּמְחִילָתוֹ, הַצִּדָּה.

אָכֵן, אֵינֶנִּי בָּא בְּשׁוּם קִטְרוּג מֻגְזָם,

אוּלָם הָאַוָּזִים – גָּדוֹל הָיָה רֻגְזָם.

וּבִרְאוֹתָם אִישׁ זָר בַּדֶּרֶךְ,

מִיָּד הִשְׁמִיעוּ תְּלוּנָתָם:

"זֶה הַכַּפְרִי הַמְטֻמְטָם

מֵרִיץ אוֹתָנוּ פֹּה בְּפֶרֶךְ,

כְּאִלּוּ אָנוּ בְּנֵי־בְּלִי־עֵרֶךְ

מִבַּעֲלֵי־כְּנָפַיִם סְתָם.

הַבּוּר הַזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ

בְּאֵיזֶה גֶּזַע הוּא פּוֹגֵעַ:

אֲנַחְנוּ מִזַּרְעָם שֶׁל אַוָּזֵי־גְבוּרָה,

אֲשֶׁר קוֹלָם הִצִּיל אֶת רוֹמָא הַבִּירָה.

שָׁם לִכְבוֹדָם אַנְשֵׁי הַקֶּרֶת

קָבְעוּ אֲפִילוּ חַג־מַזְכֶּרֶת".

– “וּבְאֵיזוֹ זְכוּת” – שָׁאַל הַזָּר –

“דּוֹרְשִׁים אַתֶּם כָּבוֹד וִיקָר?”

– "מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת, מַה זְּכוּתֵנוּ?

הֲרֵי שָׁמַעְתָּ: אֲבוֹתֵנוּ…"

– "כֵּן, כֵּן, עַל כָּךְ שָׁמַעְתִּי דַי!

אֲבוֹתֵיכֶם, אָמְנָם, זָכוּ לְשֵׁם וָשֹׁמַע!

אַךְ מִי הֵפִיק מִכֶּם תּוֹעֶלֶת, יְדִידַי?"

– “אֲנַחְנוּ – בְּנֵי אָבוֹת, אֲשֶׁר הִצִּילוּ רוֹמָא!”

– "יָפֶה מְאֹד! אוּלָם אַתֶּם

מַה פְּעַלְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם?"

– “אֲנַחְנוּ? שׁוּם דָּבָר”.

– "וּבְכֵן, עַל מָה תִּצְוָחוּ?

מִזֵּכֶר הָאָבוֹת הַרְפּוּ־נָא, בִּמְחִילָה.

לָהֶם אָמְנָם נָאוָה תְּהִלָּה,

אוּלָם אַתֶּם, רֵעַי, תִּצְלָחוּ

רַק כְּצָלִי לַאֲכִילָה".

אֶפְשָׁר גַּם לְפָרֵשׁ רִמְזֵי מַעֲשִׂיָּה זוּ –

אַךְ אַוָּזִים רַבִּים יִרְגָּזוּ.

אַרְיֵה, קֵיסַר הַיְעָרוֹת,

זָכָה לְבֵן – יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר.

וְהֵן אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת טֶבַע הַחַיּוֹת:

אֶצְלֵנוּ בֶּן־שָׁנָה, וְלוּ יְהִי גַם נֵצֶר

מִגֶּזַע הַמְּלָכִים – תִּינוֹק חֲסַר־בִּינָה:

אַךְ גּוּר־אַרְיֵה בְּגִיל שָׁנָה

כְּבָר לֹא תִּינוֹק הוּא אֶלָּא נַעַר.

וּבְכֵן, מִקֵּץ שָׁנָה דָאַג אוֹתוֹ אֲרִי

פֶּן יִשָּׁאֵר יוֹרְשׁוֹ, חָלִילָה, בּוּר וָבַעַר

וְיַעֲטֶה קָלוֹן עַל שְׁמָם הַקֵּיסָרִי

כְּשֶׁיָּבוֹא תּוֹרוֹ לִמְלוֹךְ עַל עַם־הַיַּעַר.

עַל מִי אֶפְשָׁר אֵפוֹא לִסְמוֹךְ

שֶׁיְּחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ לִמְלוֹךְ?

מִי לְתַפְקִיד כָּזֶה צָלֵחַ?

אוּלַי שׁוּעָל? אָמְנָם, חָכָם הוּא וּפִקֵּחַ,

אוּלָם מַחְצִית דְּבָרָיו הֵם שֶׁקֶר וְכָזָב –

וְאֵין זוֹ מַעֲלָה בִּשְׁבִיל מוֹרֶה וָרָב.

וּבְכֵן, אוּלַי הַחֲפַרְפֶּרֶת?

יָדוּעַ כִּי אֶצְלָהּ הַסֵּדֶר לְתִפְאֶרֶת:

לֹא תַּעַשׂ צַעַד בְּדַרְכָּהּ

עַד תְּגַשֵּׁשׁ אֶת הַקַּרְקַע;

וְכֵן בְּרֹב קְפִידָה הָאֹכֶל הִיא בּוֹרֶרֶת.

קִצוּר־דָּבָר, מְרַנְּנִים

כִּי הִיא חַיָּה גְדוֹלָה לְמַעֲשִׂים קְטַנִּים.

רַק זוֹ רָעָה חוֹלָה שֶׁהִיא כִּמְעַט עִוֶּרֶת.

אָמְנָם בִּשְׁבִיל חוֹרָהּ סִדְרָהּ אֵינֶנּוּ רַע,

אוּלָם מַלְכוּת־אַרְיֵה – לֹא בּוֹר חֲפַרְפֵּרָה.

אוּלַי נָמֵר? הוּא עַז – וְגַם יוֹדֵעַ פֶּרֶק

בְּתַכְסִיסִים שֶׁל קְרָב וְתַחְבּוּלוֹת שֶׁל הֶרֶג;

אַךְ בְּעִסְקֵי־מַלְכוּת אוֹ בְּמִשְׁפָּט וָדִין

אֵינוֹ מַבְחִין

בֵּין שְׂמֹאל לְבֵין יָמִין!

לִבּוֹ רַק לְתִגְרָה וְיֵפֶן רַק לַיֵּצֶר,

והֵן חָכְמַת־מְלָכִים כּוֹלֶלֶת כְּאַחַת

חָכְמַת מוֹשֵׁל, דַּיָּן, מַצְבִּיא וְדִפְּלוֹמַט.

לֹא, אֵין הוּא מְחַנֵּךְ בִּשְׁבִיל יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר!

וְכָכָה נִפְסְלוּ כָּל הַחַיּוֹת כֻּלָּן –

וְאַף הַפִּיל עַצְמוֹ, מַשְׂכִּיל וּבַר־אוּרְיָן,

לַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן נִרְאָה לֹא דַי לַמְדָּן…

אֶל מִי אֵפוֹא לִפְנוֹת? חִידָה הִיא לְלֹא פֶּשֶׁר!

לְמַזָּלוֹ (אוֹ לָאו: נִרְאֶה זֹאת בְּקָרוֹב),

הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה עַל צָרָתוֹ לַנֶּשֶׁר,

אָחִיהוּ לְמַלְכוּת וַחֲבֵרוֹ הַטּוֹב.

הַנֶּשֶׁר הִתְנַדֵּב לִהְיוֹת מוֹרֶה לַנַּעַר.

וּבֶאֱמֶת, כְּלוּם יֵשׁ בִּשְׁבִיל יוֹרֵשׁ־שַׁרְבִיט

מוֹרֶה מֻסְמָךְ יוֹתֵר מִמֶּלֶךְ וְשַׁלִּיט?

אָז לִרְוָחָה, סוֹף־סוֹף, נָשַׁם מוֹשֵׁל־הַיַּעַר,

וּבְנוֹ נִשְׁלַח לִמְחוֹז אָחִיו –

תּוֹרַת מַלְכוּת לִלְמוֹד מִפִּיו.

עָבְרָה שָׁנָה, חָלְפוּ שְׁנָתַיִם –

וְהַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה כְּנָפַיִם,

כִּי הַנָּסִיךְ – עִלּוּי גָדוֹל

(עוֹפוֹת הוֹלִיכוּ אֶת הַקּוֹל).

זְמַן קֵץ הַלִּמּוּדִים הִגִּיעַ בֵּינָתַיִם.

הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן,

לִכְבוֹד שִׁיבַת הַבֵּן,

עָרַךְ כִּנּוּס־חַיּוֹת גָּדוֹל מֵאֵין כָּמוֹהוּ:

חוֹבֵק, נוֹשֵׁק בְּגִיל אֶת בְּנוֹ הוּא

וְסָח לוֹ: «בְּנִי,

רֵאשִׁית־אוֹנִי!

זְמַנִּי עָבַר – פָּנַי לַקֶּבֶר,

אוּלָם אַתָּה, יוֹרְשִׁי – כְּבָר גֶּבֶר.

לְךָ בְּחֵפֶץ־לֵב אֶמְסוֹר אֶת שִׁלְטוֹנִי,

וּבַכִּנוּס הַזֶּה תִּמְצָא שְׁעַת־הַכֹּשֶׁר

לִמְסוֹר לָעָם כֻּלּוֹ, כִּכְלוֹת תְּקוּפַת לִמּוּד,

מַה יְדִיעוֹת רָכַשְׁתָּ, בֵּן חָמוּד,

וְאֵיךְ תֹּאמַר לָתֵת לָעָם סִפּוּק וָאֹשֶׁר?»

– «אָבִי» – עָנָה מִיָּד הַגּוּר:

«בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֵינֶנִּי בּוּר,

וּבְרֹב־רָצוֹן לְךָ אוֹכִיחָה

כַּמָּה לָמַדְתִּי מֵאָחִיךָ:

אֵדַע טִיבָהּ שֶׁל כָּל צִפּוֹר

מִנֶּשֶׁר עַז וְעַד אַנְקוֹר;

וְאֵיךְ נִזּוֹן כָּל בֶּן־כְּנָפַיִם,

וּמִי מוֹצִיא טַרְפּוֹ בַּמַּיִם,

וּמַה בֵּיצִים לְכָל מִין עוֹף –

הַכֹּל לָמַדְתִּי עַד הַסּוֹף.

הֵא תְּעוּדַת־בַּגְרוּת בַּחֲתִימַת הַנֶּשֶׁר.

לֹא לְחִנָּם שִׁבְחִי כָּל פֶּה שָׁר

וְהִכְרִיזוּנִי לְגָאוֹן.

בָּרֶגַע שֶׁאֶטּוֹל אֶת רֶסֶן הַשִּׁלְטוֹן,

מִיָּד אַתְחִיל לַמֵּד אֶת כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר

לִבְנוֹת קִנִּים עַל הָעֵצִים

בִּשְׁבִיל לִדְגּוֹר עַל הַבֵּיצִים».

פָּעַר הַמֶּלֶךְ פִּיו, וְכָל הַיּוֹעֲצִים

הִרְכִּינוּ אֶת ראֹשָׁם מֵרֹב בּוּשָׁה וָצַעַר.

אָז, מְאֻחָר מִדַּי, בָּן מֶלֶךְ הַחַיּוֹת,

כִּי בְּנוֹ־יוֹרְשׁוֹ לָמַד שְׁטֻיּוֹת:

כִּי לֹא תּוֹעִיל חָכְמָה שֶׁל בַּעֲלֵי־כְּנָפַיִם

לְמִי שֶׁמַּלְכוּתוֹ – קַרְקַע וְלֹא שָׁמַיִם;

וְכִי מֵאָז וּמֵעוֹלָם

אֵין לִמְלָכִים חָכְמָה נִכְבֶּדֶת

מִלְּהַכִּיר צָרְכֵי עַמָּם

וְטוֹבָתָהּ שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת.

בְּיוֹם שָׁרָב לוֹהֵט, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם,

בְּדֶרֶךְ־חוֹל קָשָׁה, בְּמַעֲלֵה־הָהָר,

בְּמֶרְכָּבָה כְּבֵדָה נָסְעָה בַּעֲצַלְתַּיִם

מִשְׁפַּחַת אֲצִילִים מֵאֲצִילֵי הַכְּפָר.

אַרְבַּעַת הַסּוּסִים נִלְאוּ מֵעֲלִיָּה זוּ,

עָצְרוּ אֶת הִלּוּכָם – וְשׁוּב כִּמְעַט לֹא זָזוּ.

לַשָּׁוְא טוֹרֵחַ הָרַכָּב,

לַשָּׁוְא מַפְלִיא אֶת מַכּוֹתָיו –

הַכֹּל לְלֹא הוֹעִיל. יוֹצְאִים אֵפוֹא בְּצַעַר

מִתּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה כָּל הַנּוֹסְעִים: הָאָב,

הָאֵם, הַבַּת, הַבֵּן־הַנַּעַר,

מוֹרוֹ וְכָל מְשָׁרְתֵיהֶם –

אַךְ הַסּוּסִים בְּשֶׁלָּהֶם:

לְאַט פּוֹסְעִים־זוֹחְלִים הֵם, יַעַן

גַּם בְּלִי נוֹסְעִים כָּבֵד הַטַּעַן.

פִּתְאֹם עָבַר שָׁם זְבוּב. “מִצְוָה שֶׁאֲזִיזֵם!” –

חָשַׁב בְּרַחֲמָיו. מַתְחִיל הוּא לְזַמְזֵם

וּסְבִיב הַמֶּרְכָּבָה פּוֹרֵחַ וְטוֹרֵחַ:

הִנֵּה לְשֵׁם זֵרוּז,

עָקַץ בְּמֵצַח סוּס,

הִנֵּה עַל הַדּוּכָן עוֹלֶה הוּא, לְנַצֵּחַ

עַל מְלֶאכֶת הָרַכָּב – וְשׁוּב מִיָּד פּוֹרֵחַ…

הוּא מִסְתּוֹבֵב, נִדְחָק, מַטְרִיד

כְּמוֹ סַרְסוּר בְּיוֹם יָרִיד –

וְרַק בּוֹכֶה וּמִתְיַפֵּחַ,

כִּי אִישׁ מִכָּל הַחֲבוּרָה

אֵינוֹ מוֹשִׁיט לוֹ שׁוּם עֶזְרָה.

הַמְשָׁרְתִים, פּוֹשְׂקֵי שְׂפָתַיִם,

זָזִים לְאַט, בַּעֲצַלְתַּיִם.

הַבַּת עִם הַמּוֹרֶה מַמְתֶּקֶת סוֹד בֵּינְתַיִם.

אַף הָאָדוֹן שָׁכַח חוֹבַת הַהַשְׁגָּחָה

וְנֶעֱלַם פִּתְאֹם – הָלַךְ עִם הַשִּׁפְחָה

לִלְקוֹט לוֹ פִּטְרִיּוֹת לְפַת־עַרְבִית בַּיַּעַר.

וּמִתְאוֹנֵן הַזְּבוּב בְּצַעַר

כִּי, בְּלִי שׁוּם עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ,

לַכֹּל דּוֹאֵג הוּא לְבַדּוֹ.

בֵּינְתַיִם הַסּוּסִים, שֶׁהִתְלַבְּטוּ בְּפֶרֶךְ,

הִגִּיעוּ לְאִטָּם גַּם לְמוֹרַד־הַדֶּרֶךְ.

“סוֹף־סוֹף!” – אוֹמֵר הַזְּבוּב: "תּוֹדָה לְאֵל שַׁדַּי!

שְׁבוּ בְּשָׁעָה טוֹבָה וּסְעוּ־נָא, יְדִידַי!

וְלִי תִּתְּנוּ עַכְשָׁו מָנוֹחַ:

מַמָּשׁ נִשְׁאַרְתִּי לְלֹא כֹּחַ!"

כַּמָּה רַבִּים הֵם בָּעוֹלָם

מֻמְחֵי רִיצָה, טִפּוּל וָטֹרַח,

הָאוֹהֲבִים לִתְחוֹב חָטְמָם

בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ צֹּרֶךְ.

הַנֶּשֶׁר הַנּוֹעָז

הִמְרִיא עַד שִׂיא קַוְקַז,

יָשַׁב עַל אֶרֶז רָם וְהִתְבּוֹנֵן בְּנַחַת

בְּנוֹף מֶרְחַב־פְּלָאִים, שֶׁהִשְׂתָּרַע מִתַּחַת.

נִדְמָה, כִּי הוּא מִשָּׁם רָאָה קַצְוֵי־עוֹלָם:

פֹּה נְהָרוֹת שֵׂרְכוּ דַּרְכָּם

בָּעֲרָבוֹת אֶל חוֹף הַיָּם;

פֹּה לִבְלְבוּ חֻרְשׁוֹת; וְשָׁמָּה הִשְׁתַּטֵּחַ

מַרְבַד־שָׂדוֹת יָרֹק – רִקְמַת אָבִיב פּוֹרֵחַ;

וְשָׁם – כִּכְנַף עוֹרֵב־עֲנָק,

הִשְׁחִיר הַיָּם מִן הַמֶּרְחָק.

וּבְלִי מֵשִׂים קָרָא הַנֶּשֶׁר, קְסוּם עֵינַיִם:

"בָּרוּךָ¹ תִּהְיֶה, יוּפִּיטֶר רָם,

הַמְנַהֵג אֶת הָעוֹלָם,

עַל שֶׁנָּתַתָּ לִי כְּנָפַיִם,

שֶׁלֹּא נִבְצַר מֵהֶן שׁוּם גֹּבַהּ בַּשָּׁמַיִם.

מִי בַּבְּרִיּוֹת

זָכָה לִרְאוֹת

אֶת זֶה הַנּוֹף כַּבִּיר־הָרֶקַע?

– “הוֹי, מִתְהַלֵּל, גּוּזְמַאי מֵבִישׁ!” –

נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵעָל קוֹלוֹ שֶׁל עַכָּבִישׁ:

“הַאִם אֲנִי, חָבֵר, אַשְׁפִּיל שִׁבְתִּי מִמֶּךָּ?”

הַנֶּשֶׁר הִתְבּוֹנֵן: הָעַכָּבִישׁ יָשַׁב

עַל בַּד מֵעַל רֹאשׁוֹ וְחִישׁ אָרַג קוּרָיו,

חוּט־עַל־גַּב־חוּט וְקֶשֶׁר־עַל־גַּב־קֶשֶׁר,

כְּאִלּוּ לְהַסְתִּיר אוֹר־שֶׁמֶשׁ מִן הַנֶּשֶׁר.

תָּמַהּ הַנֶּשֶׁר תֵּמַהּ רַב

וַיִּשְׁאָלוֹ: "כֵּיצַד, עֲנֵה־נָא,

הִגַּעְתָּ הֵנָּה?

אֲפִילוּ הָעַזִּים שֶׁבְּעוֹלֵי־מָרוֹם

מְהַסְּסִים לָבוֹא הֲלֹם,

וְהֵן אַתָּה עָלוּב כִּפְלַיִם:

חַלָּשׁ וְגַם חֲסַר־כְּנָפַיִם.

הַאִם הִגַּעְתָּ בִּזְחִילָה?

– “חָלִילָה!”

– “וְכֵיצַד עָלִיתָ, בִּמְחִילָה?”

– "פָּשׁוּט מְאֹד: עָלֶיךָ טַסְתִּי,

כִּי נֶאֱחַזְתִּי

בִּקְצֵה־זְנָבְךָ.

אַךְ שׁוּב אֵינִי תָּלוּי, הַנֶּשֶׁר, בְּטוּבְךָ.

עַתָּה זָכִיתִי כָּאן לְמַעֲמָד בָּטוּחַ –

וְדַע כִּי אָנֹכִי…"

פִּתְאֹם נָשְׁבָה הָרוּחַ

וְטִלְטְלָה לְמַטָּה חִישׁ

אֶת כָּל מַטְוֵה הָעַכָּבִישׁ.

כֻּלְכֶם תִּרְאוּ, אִם תִּתְבּוֹנֵנוּ,

בְּרִיּוֹת כָּאֵלֶּה גַּם בֵּינֵינוּ,

הַמְּטַפְּסִים לִמְרוֹם־הָהָר

בְּהַחְזִיקָם בִּזְנַב הַשָּׂר.

וּרְאוּ כַּמָּה חָזָם נָפוּחַ:

עֹז נְשָׁרִים בְּדִבְרֵיהֶם!

אַךְ כָּל מַשָּׁב קַלִּיל שֶׁל רוּחַ

יִשָּׂא אוֹתָם וְקוּרֵיהֶם.

אַיֶּלֶת אֻמְלָלָה, אֲשֶׁר שִׁכְּלָה בָּנֶיהָ

בְּעוֹד חֲלֵב־הָאֵם תּוֹסֵס בַּעֲטִינֶיהָ,

מָצְאָה גּוּרֵי־זְאֵב, שֶׁנִּתְיַתְּמוּ מֵאֵם –

וַתְּאַסְּפֵם וַתְּנִיקֵם:

יְתֹם הַפְּעוּטִים עוֹרֵר בָּהּ רֶגֶשׁ צַעַר.

רָאָה אֶת הַדָּבָר נָזִיר, הַגָּר בַּיַּעַר,

וַיִּשְׁתּוֹמֵם לַמַּחֲזֶה.

“חַסְרַת־בִּינָה!” – אָמַר – "אֶת מִי, אֶת מִי תֵּינִיקִי?

כְּלוּם תְּצַפִּי לִגְמוּל מִזֶּרַע־רֶשַׁע זֶה?

אוֹתָם גּוּרִים, שֶׁתַּעֲנִיקִי

לָהֶם עַכְשָׁו אַהֲבָתֵךְ –

אוּלַי סוֹפָם לִשְׁפּוֹךְ דָּמֵךָ".

– “אוּלַי” – הֵשִׁיבָה הָאַיֶּלֶת –

"שׁוּם שְׁאֵלוֹת אֵינִי שׁוֹאֶלֶת;

אֵינִי שׁוֹקֶלֶת: בִּי פּוֹעֵם

רַק רֶגֶשׁ רַחֲמֵי־הָאֵם.

עַל־כֵּן אֲנִי שְׂמֵחָה לִהְיוֹת הַמְפַרְנֶסֶת –

וַחֲלָבִי, אוֹבֵד לָרִיק,

עָלַי יָעִיק אִם לֹא אֵינִיק".

כֵּן טוּב־לִבּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק:

אֵין הוּא תּוֹבֵעַ גְּמוּל לַחֶסֶד.

וְשֶׁפַע טוּב עָלָיו יִכְבַּד

אִם לֹא חִלְּקוֹ עִם הַזּוּלַת.

עָלִים עַל עֵץ הָדוּר, בְּזֹהַר בֹּקֶר־מַאי,

הִתְלַחֲשׁוּ בַּלָּאט עִם צַפְרִירִים בַּגַּיְא.

הֵם לֹא חָדְלוּ מֵהִשְׁתַּבֵּחַ

בְּנוֹי הַיֶּרֶק הַשָּׂמֵחַ:

"הֵן גַּם אַתֶּם תּוֹדוּ וַדַּאי,

כִּי אָנוּ – הוֹד וּפְאֵר הַגַּיְא.

רַק כְּסוּת־עָלִים רַבַּת־הַשֶּׁפַע

תִּתֵּן לָעֵץ רַחְבוּת וָיֶפַע.

לֹא חֵטְא לוֹמַר אֱמֶת: הוּא בִּלְעָדֵינוּ – אֶפַע.

כְּלוּם לֹא צִלֵּנוּ הַנֶּחְמָד

יִתֵּן מִקְלָט לְנָע־וְנָד?

כְּלוּם לֹא הַדְרַת־עָלִים, הַמַּרְהִיבָה עֵינַיִם,

תִּמְשׁוֹךְ רוֹעוֹת־הַצֹּאן לָצֵאת בִּמְחוֹל־מַחְנַיִם?

כְּלוּם לֹא מִסְּבַךְ־עָלִים טָמִיר

אֶת רִנָּתוֹ יִשָּׂא זָמִיר

עִם שַׁחֲרִית וּבֵין־עַרְבַּיִם?

וּכְלוּם לֹא בָּנוּ לַבְּקָרִים

תִּשְׁתַּעַשְׁעוּ פֹּה, צַפְרִירִים?"

– “וְשֶׁמָּא לְטוֹבָה תַּזְכִּירוּ גַּם אוֹתָנוּ?” –

נִשְׁמַע מֵאֲדָמָה קוֹל מֶלֶל מְגֻשָּׁם.

– “מִי שָׁם?” –

בְּרַחַשׁ־רִשְׁרוּשָׁם

כָּל הֶעָלִים הָמוּ־רָטָנוּ:

"מִי זֶה מֵעֵז לְהִדַּמּוֹת

לִפְאֵר־הַיְקוּם עַל אֲדָמוֹת?

מִי הֶבֶל־רַהַב זֶה בְּלִי בֹּשֶׁת הִשְׁמִיעָנוּ?

– “מִי אָנוּ?” –

הֵשִׁיבוּ הַקּוֹלוֹת מִתּוֹךְ מַעֲמַקִּים –

"אֲנַחְנוּ – הַחוֹפְרִים בִּתְהוֹם־הַמַּחְשַׁכִּים,

שֶׁבִּמְחִילָה, אֶתְכֶם יֵינִיקוּ וְיָזוּנוּ.

הַאִם אָמְנָם לֹא תַּכִּירוּנוּ?

אֲנַחְנוּ – שָׁרָשָׁיו שֶׁל עֵץ־הַחֲמוּדוֹת,

עָלָיו תִּתְנוֹסְסוּ בְּגַאֲוָה כָּזֹאת.

יְפוּ־נָא, יְדִידִים! רְבוּ בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת!

אַבָל¹ זִכְרוּ זָכֹר אֱמֶת אַחַת נִשְׁכַּחַת:

עָלִים בְּכָל אָבִיב יָצִיצוּ מֵחָדָשׁ;

אוּלָם הַשֹּׁרֶשׁ כִּי יִיבַשׁ –

יֹאבַד הָעֵץ אִתְּכֶם גַּם־יַחַד!"

אָדָם אֶחָד עָשִׁיר – כַּלְבּוֹ נִהְיָה גַּנָּב,

אִם כִּי קָשֶׁה לוֹמַר, מַדּוּעַ:

הַבַּעַל הַנָּדִיב דָּאַג לְכָל צְרָכָיו.

נִרְאָה כִּי הַגְּנֵבָה הָיְתָה לוֹ שַׁעֲשׁוּעַ:

מִדֵּי יָרִיחַ פַּת בַּסַּל,

חִישׁ יַחְטְפֶנָּה – וַחֲסָל.

לָרִיק הוֹצִיא הָאִישׁ דִּבְרֵי־שִׁדּוּל מִפִּיהוּ

וּלְחִנָּם נָהַג קָשׁוֹת:

לֹא בַּקָּשׁוֹת

וְאַף לֹא שׁוֹט

עַל הַפּוֹשֵׁעַ לֹא הִשְׁפִּיעוּ.

עַד שֶׁיְדִיד אֶחָד חָכָם

אָמַר סוֹף־סוֹף לָאִישׁ הַתָּם:

"בְּעַצְמְךָ פָּתַחְתָּ פֶּתַח

לִגְנֵבוֹתָיו, יְדִיד חָבִיב,

כִּי, בְּתָפְסוֹ כָּל פַּעַם נֶתַח,

אֶת הַגְּזֵלָה תַּשְׁאִיר בְּפִיו.

בְּלִי שׁוּם סָפֵק, תּוֹעִיל פִּי־אֶלֶף

אִם תִּשְׁתַּמֵּשׁ פָּחוֹת בְּשׁוֹט

וְתַחֲרִים אֶת שְׁלַל־הַשֹּׁד".

וּבֶאֱמֶת, בִּרְאוֹת הַכֶּלֶב

מִנְהָג חָדָשׁ שֶׁל אֲדוֹנָיו,

מִיָּד חָדַל מִהְיוֹת גַּנָּב.

– "הַאִם שָׁמַעְתָּ, יַקִּירִי,

אֶת הַבְּשׁוֹרָה הַמְּשַׂמַּחַת?" –

קְרָא לְעַכְבְּרוֹשׁ עַכְבָּר צָעִיר בְּנַחַת –

"הֵן הֶחָתוּל נָפַל בְּצִפָּרְנֵי אֲרִי!

אָכֵן הִגִּיעָה עֵת גַּם לָנוּ קְצָת לָנוּחַ".

– “אַל נָא תִּשְׂמַח, יְצוּר קַל-רֹאשׁ” –

עָנָה מִיָּד הָעַכְבְּרוֹשׁ –

"וְאַל תִּהְיֶה כָּל-כָּךְ בָּטוֹחַ.

רָחוֹק הָעֵסֶק מֵהִתּוּל:

אִם יְלֻחַם בַּצִּפָּרְנַיִם,

אוֹי לַאֲרִי בִּקְרָב-בֵּינַיִם:

אֵין חַי חָזָק מִן הֶחָתוּל!

כְּשֶׁאֵימַת אוֹיֵב רוֹבֶצֶת

עַל הַפַּחְדָן – יַחְשׁוֹב תָּמִיד

כִּי בְּאוֹתוֹ אוֹיֵב מַפְחִיד

כָּל הָעוֹלָם רוֹאֶה מִפְלֶצֶת.

אֵי-פַּעַם, בָּאָבִיב, בַּאֲסֵפַת חַיוֹת

נִבְחַר הַדֹּב לִהְיוֹת פַּקָּח עַל כַּוָּרוֹת.

אָמְנָם, יָכְלוּ לְשֵׁם פִּקוּחַ

לִבְחוֹר פָּקִיד יוֹתֵר בָּטוּחַ,

כִּי יֵשׁ לְרַבִּי דֹּב

חֻלְּשָׁה לַדְּבַשׁ הַטּוֹב –

אַךְ צֵא-נָא וּבַקֵּשׁ מִבְּנֵי-הַיַּעַר שֵׂכֶל!

אֵין בְּלִבָּם חֲשָׁשׁ לְנֵכֶל.

כָּל מָעֳמָד אַחֵר נִפְסַל:

רוֹצִים בְּ“דֻבִּי” – וַחֲסַל!

וְ“דֻבִּי” בִמְלַאכְתּוֹ אָמְנָם מְאֹד הִצְלִיחַ:

אֶת כָּל הַדְּבַשׁ כֻּלּוֹ לִמְאוּרָתוֹ הִבְרִיחַ.

בְּהִוָּדַע לָעָם פִּשְׁעוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ,

קָם רַעַשׁ רַב: הַדֹּב פֻּטַּר,

וְאַף לְדִין כַּחֹק נִמְסַר.

וּבֵית-הַדִּין פָּקַד עַל עֹנֶשׁ-מַאֲסָר:

לִכְלוֹא אוֹתוֹ רַמַּאי קְשֵׁה-עֹרֶף

בִּמְאוּרָתוֹ לְכָל הַחֹרֶף!

נֶחְרַץ, נִכְתַּב, נֶחְתַּם הַגְּזָר –

אַךְ דְּבַשׁ-הַחֶמֶד לֹא חָזַר.

וְרַבִּי דֻבְדְּבַשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אַף הֶגֶה,

קִבֵּל עָלָיו עָנְשׁוֹ בִּן-רֶגַע,

פָּרָשׁ מִיָּד מִן הָעוֹלָם,

נִכְנַס לִמְקוֹם-רִבְצוֹ הַחַם,

מוֹצֵץ כַּפּוֹ עִם דְּבַשׁ רַב-עֹרֶב

וְנָם בְּנַחַת כָּל הַחֹרֶף.

אַרְיֵה זָלַל טָלֶה לְפַת-הַצָּהֳרַיִם,

וְעַל יָדוֹ סָבַב כְּלַבְלַב.

פִּתְאֹם תָּפַס גַּם הַשּׁוֹבָב

קְצָת מִן הַטֶּרֶף בַּשִּׁנַיִם.

אַךְ מֶלֶךְ-הַחַיּוֹת נָהַג בּוֹ רַחֲמִים;

קָטָן הָיָה הַגּוּר, פּוֹתֶה וְעוּל-יָמִים.

רָאָה אוֹתָם זְאֵב. מִיָּד הִסִּיק בַּמֹּחַ:

"אִם הָאַרְיֵה כֹּה רַךְ וְנוֹחַ,

סִמָּן מֻבְהָק, כִּי אֵין לוֹ כֹּחַ;

וַדַּאי זָקֵן הוּא אוֹ חוֹלֶה".

וּבְכֵן, הוֹשִׁיט גַּם הוּא כַּפּוֹ אֶל הַטָּלֶה.

אַךְ הָאַרְיֵה מִיָּד דָּרַס אוֹתוֹ בְּזַעַם.

“לַשָׁוְא חָשַׁבְתָּ, יַקִּירִי” –

אָמַר בְּלַעַג הָאֲרִי –

"כִּי גַּם לְךָ אֶסְלַח הַפַּעַם:

זֶה הַכְּלַבְלַב עוֹד גּוּר תָּמִים,

אוּלָם אַתָּה – לֹא עוּל-יָמִים.

אִכָּר, בּוֹנֵה בִּקְתָּה, נִמְלָא חֵמָה וָכַעַס

עַל כְּלִי-מְלַאכְתּוֹ, גַּרְזֶן-בַּרְזֶל.

הוּא, הַבַּנַּאי עַצְמוֹ, שְׁטֻיּוֹת כָּל רֶגַע יַעַשׂ

וְהַגַּרְזֶן, מִסְכֵּן – שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל.

– “הוֹי, לֹא-יִצְלַח!” – צָעַק – "עֲבוֹדָתְךָ הִיא גֹּעַל!

מַקְלוֹת אֶצְלִי תִּקְטַע

וְלֹא תִּבְנֶה בִּקְתָּה!

גַּם בִּלְעָדֶיךָ חִישׁ אוֹצִיא מְלַאכְתִּי לַפֹּעַל:

אִם רַק אֶרְצֶה – אַתְקִין

בִּקְתָּה גַּם בְּסַכִּין".

– “לַחְטוֹב כְּחֶפְצְךָ גָּזַר עָלַי הַדִּין” –

מֵשִׁיב לוֹ הַגַּרְזֶן עַל גַּעֲרַת-הַזַּעַם –

"עֲשֵׂה בִּי, אֲדוֹנִי, כְּכָל אֲשֶׁר תָּבִין.

רַק אֶל נָא תִּתְחָרֵט: אוֹתִי תַּקְהֶה בְּלִי טַעַם –

וּבַיִת בְּסַכִּין,

תִּסְלַח לִי, לֹא תַּתְקִין".

פּוֹדַגְרָה עִם עַכָּבִישׁ

נוֹלְדוּ בַּתֹּפֶת – צֶמֶד בִּישׁ.

שְׁמוּעָה זוֹ לַפוֹנְטֶן הִפְרִיחַ, כַּיָּדוּעַ.

אֵיךְ הַדָּבָר קָרָה וְלָמָּה וּמַדּוּעַ,

אֵין לִי עִנְיָן גָּדוֹל לִשְׁאוֹל;

אַךְ נֶאֱמָן עָלַי הֵן-צֶדֶק לַפוֹנְטֶנִי.

עַל-כֵּן קַבְּלוּ-נָא גַּם מִמֶּנִי:

הַזּוּג הַזֶּה נוֹלַד בִּשְׁאוֹל.

עֵת הַבָּנִים גָּדְלוּ וְתוֹר הַפְּעֻלָּה בָּא,

אָמַר לָהֶם שָׂטָן: "לְכוּ-נָא לַעֲבוֹד!

תּוֹלֶה אֲנִי בָּכֶם תִּקְווֹת רַבּוֹת מְאֹד,

כִּי בְּצֵאתְכֶם לִפְעוֹל לֹא תְּבַיְשׁוּ אֶת אַבָּא

וְתַהַפְכוּ בְּכָל מָקוֹם

חַיֵּי-אָדָם לְגֵיהִנֹּם.

אַךְ קֹדֶם-כָּל, בָּנַי, חַלְּקוּ-נָא

נַחְלוֹתֵיכֶם. הִנֵּה רְאוּ-נָא:

כָּאן הַדְּבִירִים

שֶׁל הַגְּבִירִים,

הֵם בְּחִירֶיהָ שֶׁל פוֹרְטוּנָה,

וְשָׁם צְרִיפֵי דַלִּים – צָרִים, מְכֹעָרִים.

כָּאן נוֹי, רַחְבוּת, מָחוֹל וָנֵבֶל –

וְשָׁם צְפִיפוּת, עָמָל וָסֵבֶל".

– “אֵינִי רוֹצֶה בְּרִישׁ מֵבִישׁ” –

אָמַר בְּבוּז הָעַכָּבִישׁ.

– “וְלִי” – פּוֹדַגְרָה חִישׁ אוֹמֶרֶת –

"לֹא נְחוּצִים דְּבִירֵי-תִּפְאֶרֶת.

בְּבַקָּשָׁה יְחִי

בְּאַרְמוֹנוֹת אָחִי!

חֶפְצִי לִשְׁכּוֹן בַּכְּפָר, הַרְחֵק מִבֵּית-מִרְקַחַת.

בָּעִיר מִן הָרוֹפְאִים וַדַּאי לֹא תְּהֵא לִי נַחַת:

הֵם יְגָרְשׁוּ אוֹתִי תָּמִיד

מִכָּל בֵּית-שַׂר וּבֵית-נָגִיד".

מִתּוֹךְ הֶסְכֵּם כָּזֶה הִתְחִיל לִפְעוֹל הַצֶּמֶד.

הָעַכָּבִישׁ בָּחַר דִּירַת הָדָר וָחֶמֶד,

וְשָׁם עַל זְהַב הַמַּשְׁקוֹפִים,

עַל אֲרוֹנוֹת-זְכוּכִית יָפִים

פָּרַשׂ בִּן-לַיְלָה אֶת הָרֶשֶׁת –

וּלְצֵיד זְבוּבִים עָמַד לָגֶשֶׁת.

וּבֶאֱמֶת הָיָה שׁוֹבֶה

אֶת כָּל טַרְפּוֹ הַמְקֻוֶּה,

לוּלֵא שַׁמָּשׁ חָמוּשׁ מִבְרֶשֶׁת,

אֲשֶׁר טִאטֵא אֶת הַמַּטְוֶה.

הָעַכָּבִישׁ – סַבְלָן: הוּא זָז אֶל הַכִּירַיִם.

אַךְ שָׁם הַמַּטְאֲטֵא סִכֵּל אֶת הַתָּכְנִית.

רָץ הַמִּסְכֵּן לְכָל אַפְסַיִם,

אַךְ אֵין מַזָּל בְּשׁוּם זָוִית:

כָּאן הַמִּבְרֶשֶׁת

מְגָרֶשֶׁת,

כַּאן – כְּנַף-אַוָּז וְשָׁם – מַטְלִית,

הָלַךְ בְּיִאוּשׁוֹ הָעַכָּבִישׁ הַכְּפָרָה

לִרְאוֹת אֶת הָאָחוֹת: “וַדַּאי שָׁפַר חֶלְקָהּ” –

חוֹשֵׁב הוּא – “וְעַתָּה תִּחְיֶה חַיֵּי מַלְכָּה”.

וַאֲחוֹתו – בְּמֶשֶׁק דָּרָה:

אַכְסַנְיָתָהּ בְּרֶגֶל-אִישׁ –

וּמַזָּלָהּ עוֹד בִּישׁ מִזֶּה שֶׁל עַכָּבִישׁ:

אִכָּר בֶּן-חַיִל, בְּעָלֶיהָ,

עוֹבֵד מִבְּלִי רַחֵם עָלֶיָה:

קוֹצֵר חָצִיר, עוֹקֵר קוֹצִים,

סוֹחֵב מַשָּׂא, חוֹטֵב עֵצִים.

לְאִישׁ פָּשׁוּט יֶשְׁנוֹ מִנְהָג רַע:

הוּא מְעַנֶּה אֶת הַפּוֹדַגְרָה:

כֵּן תִּסְתַּלֵּק יוֹתֵר מַהֵר!" –

כָּךְ עַל פּוֹדַגְרָה הוּא אוֹמֵר.

– “לֹא, אָח יַקִּיר” – הִיא נֶאֱנַחַת:

– “כָּאן לֹא אֶשְׂבַּע לָנֶצַח נַחַת”.

וְלֵב-הָאָח

צָהַל-שָׁמַח:

“טוֹב! תְּנִי לִי אֶת הַכְּפָר – וּקְחִי לָךְ אֶת הַכְּרַךְ!”

מִיָּד אֶל הַבִּקְתָּה נִכְנַס הוּא בְּלִי שׁוּם מֹרֶךְ,

וּבְלִי לִפְחוֹד מִמַּטְאַטְאִים,

אָרַג, בְּכָל מָקוֹם מַתְאִים,

קוּרָיו לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ.

וַאֲחוֹתוֹ עָבְרָה

תַּחְתָּיו אֶל הַבִּירָה;

שָׁם בָּחֲרָה אַרְמוֹן, בֵּיתוֹ שֶׁל שַׂר יָדוּעַ –

וְהִשְׁתַּכְּנָה שִׁכּוּן קָבוּעַ

בְּרֶגֶל הוֹד מַעֲלָתוֹ

טוֹב לַפּוֹדַגְרָה בְּבֵיתוֹ:

הִיא, עִם רַגְלוֹ הַמְיֻחֶסֶת,

אֵינָהּ יוֹרֶדֶת מִן הַכֶּסֶת.

מֵאָז הָאָח וְהָאָחוֹת

שׁוּב לֹא הֶחְלִיפוּ מַמְלָכוֹת.

גַּם הוּא, גַּם הִיא זָכוּ לְנַחַת:

הוּא – בִּצְרִיפִים מְאֻבָּקִים,

הִיא – בֵּין גְּבִירִים מְפֻנָּקִים,

וְהַצְלָחַת שְׁנֵיהֶם מֻבְטַחַת.

בִּרְאוֹת שׁוּעָל (קְצָת בּוּר וָבַעַר)

לָרִאשׁוֹנָה אֲרִי בַּיַּעַר,

כִּמְעַט שֶׁנִּתְעַלֵּף

מֵחַלְחָלַת-הַלֵּב.

בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, כֻּלּוֹ רוֹעֵד עֲדַיִן,

הִרְהִיב בַּנֶּפֶשׁ עֹז לִסְקוֹר אוֹתוֹ בָּעַיִן.

וּבִפְגִישָׁה שְׁלִישִׁית, נִגַּשׁ אֶל הָאֲרִי:

“שָׁלוֹם עָלֶיךָ, יַקִּירִי!”

רַבִּים הוֹפְכִים לִבֵּנוּ מַיִם –

עַד שֶׁנַּבִּיט בָּם פַּעֲמַיִם.

עָנָן כָּבֵד חָלַף עַל אֶרֶץ

מֻכַּת בַּצֹּרֶת וְשָׁרָב,

וְאַחַר־כָּךְ, בְּעֹז וּמֶרֶץ,

הִמְטִיר הַיָּמָּה גֶּשֶׁם רָב.

וַיִּתְפָּאֵר וַיִּשְׁתַּבֵּחַ

בִּנְדִיבוּתוֹ לִפְנֵי הָהָר.

"עַל מָה הִנְּךָ כָּל־כָּךְ שָׂמֵחַ,

וּמָה הַטּוֹב שֶׁבַּדָּבָר?" –

שָׁאַל אֶת פִּיו אוֹתוֹ הָהָר:

"לֹא נְדִיבוּת – פִּזּוּר לַהֶבֶל.

אוֹי לְעֵינַי שֶׁכַּךְ רוֹאוֹת!

לוּ גֶּשֶׁם־הַבְּרָכָה נִשְׁפַּךְ עַל הַשָּׂדוֹת,

כִּי־אָז מִן הָרָעָב הִצַּלְתָּ כָּל הַחֶבֶל –

וּמֵי־שְׁתִיָּה לִדְגֵי־הָיָּם

גַּם בִּלְעָדֶיךָ יֵשׁ דַּיָּם!"

לַשָּׁוְא חוֹשְׁדִים

כִּי הַשֵּׁדִים

אֵינָם יוֹדְעִים, הַצֶּדֶק מָהוּ.

זֶה לֹא נָכוֹן. הִנֵּה תִּשְׁמָעוּ:

קָרָה מִקְרֶה וְנֶעֶרְכָה

בַּגֵּיהִנֹּם תַּהֲלוּכָה

(יֵשׁ גַּם חַגִים בַּתֹּפֶת פְּנִימָה);

וְאָז פָּרַץ שָׁם רִיב נִרְגָּשׁ

בֵּין מַעֲלִיל לְבֵין נָחָשׁ:

מַי הָרִאשׁוֹן יִצְעַד קָדִימָה?

הַדִּין בַּגֵּיהִנֹּם אֵינֶנּוּ מְסֻבָּךְ:

כָּל הַמַּרְבֶּה רָעָה הֲרֵיהוּ מְשֻׁבָּח.

וּבְכֵן, אוֹתוֹ מוֹצִיא-הַלַּעַז,

כְּאוֹת-זְכוּתוֹ לְתוֹר רִאשׁוֹן,

חָרַץ, גֵּאֶה, אֶת הַלָּשׁוֹן;

וְהַנָּחָשׁ שָׁרַק בְּכַעַס

כִּי הָעֶלְבּוֹן כָּבֵד מִנְּשׂוֹא:

הוּא לֹא יִמְחַל עַל כָּבוֹד אַרְסוֹ!

סוֹף-סוֹף הַמַּעֲלִיל, עַל אַף כָּל יִחוּסוֹ,

עָמַד כְּבָר לְוַתֵּר לַשֶּׁרֶץ רַב-הַמֶּרֶץ –

אַךְ הַשָּׂטָן עַצְמוֹ עָמַד לוֹ אָז בַּפֶּרֶץ:

"אַף כִּי מוֹקִיר אֲנִי מְאֹד

אֶת זְכֻיּוֹתֶיךָ הָרַבּוֹת" –

אָמַר שַׁלִּיט-הַשְּׁאוֹל לַשֶּׁרֶץ:

"אַךְ הַבְּכוֹרָה –

לִלְשׁוֹן הָרַע!

אָמְנָם, נָכוֹן: בָּאֶרֶס תַּעַל

עַל כָּל שְׁאָר הַמַּזִּיקִים.

אַךְ כְּלוּם תּוּכַל לִשְׁלוֹחַ רַעַל,

כִּלְשׁוֹן-הָרַע, לַמֶּרְחַקִּים?

מַה לְּפָנֶיהָ עֹקֶץ-שֶׁרֶץ?

הֵן תַּ“ק פַּרְסָה עַל תַּ”ק פַּרְסָה

לֹא יְמַלְּטוּ מֵחֵץ אַרְסָהּ.

וּבְכֵן, הַרְכֵּן רֹאשְׁךָ – וּנְהַג בָּהּ דֶּרֶךְ-אֶרֶץ!"

מֵאָז בַּגֵּיהִנֹּם, בְּאֹפֶן מְפֹרָשׁ,

רַב כְּבוֹד הַמַּעֲלִיל מִזֶּה שֶׁל הַנָּחָשׁ.

הַפִּיל קִבֵּל מִשְׂרַת כָּבוֹד

מִן הָאַרְיֵה נוֹשֵׂא־הַכֶּתֶר.

כָּאן כַּנָּהוּג, פָּשְׁטוּ סְבָרוֹת

וְנִחוּשִׁים בַּיְּעָרוֹת,

בַּמֶּה זָכָה לְחֶסֶד יֶתֶר.

“מוּזָר! מוּזָר מְאֹד!” – מְרַנְּנִים הַכֹּל –

"מָה זְכוּת לַפִּיל לִנְחוֹל

כָּבוֹד כָּל־כָּךְ גָּדוֹל?

הֵן לֹא יָפֶה הוּא, לֹא פִקֵּחַ,

אַף לֹא עַלִּיז, לֹא מְשַׂמֵּחַ…"

– “לוּ, לְמָשָׁל” – אָמַר שׁוּעָל,

בַּהֲנִיפוֹ זְנָבוֹ אֶל־עָל –

"הָיָה לַפִּיל זָנָב כָּל־כָּךְ מַרְהִיב־עֵינַיִם,

שׁוּב לֹא הָיוּ קֻשְׁיוֹת. אַךְ כְּלוּם זְנָבוֹ – זָנָב?"

– “אוֹ לוּ עָמְדָה לַפִּיל זְכוּתָן שֶׁל צִפָּרְנָיו!” –

פָּסַק פְּסוּקוֹ הַדֹּב – “אַךְ אֵין לוֹ צִפָּרְנַיִם”.

"וְשֶׁמָּא בָּא לוֹ הַכָּבוֹד

בִּזְכוּת שִׁנָּיו הַמִּזְדַּקְּרוֹת?

אוּלַי טָעוּ לַחְשׁוֹב, כִּי אֵלֶּה הֵן קַרְנַיִם?" –

לְשִׂיחָתָם נִכְנַס הַשּׁוֹר.

– “וּבְכֵן” – הוֹדִיעַ הַחֲמוֹר:

"אֶת הַחִידָה אֲנִי אֶפְתּוֹר!

אוֹתָהּ מָצָאתִי בְּלִי כָּל טֹרַח:

סוֹד עֲלִיַת הַפִּיל – אָזְנָיו רַבּוֹת־הָאֹרֶךְ!"

גַּם בְּדַבְּרוֹ עַל אֲחֵרִים,

אִישׁ אִישׁ עַצְמוֹ עַל נֵס מֵרִים.

בְּתַרְמִילוֹ הַדַּל וְהַבָּלֶה עַל שֶׁכֶם,

חָזַר עַל הַפְּתָחִים זָקֵן רָעֵב לַלֶּחֶם.

רַבּוֹת, בְּמַר נַפְשׁוֹ, תָּמַהּ אוֹתוֹ אֶבְיוֹן,

מַדוּעַ כֹּה לָהוּט אָדָם אַחְרֵי מָמוֹן:

גַּם בְּנֵי־מַזָּל, שׁוֹכְנֵי אַרְמוֹן,

שֶׁכְּבָר עָלוּ לְשִׂיא הַגֹּבַהּ –

יִצְרָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֹׂבַע.

וּמַה סּוֹפוֹ שֶׁל הַדָּבָר?

מֵרֹב בֻּלְמוֹס צְבִירָה וָאֶסֶף,

הֵם מְאַבְּדִים אֶת כָּל הַכֶּסֶף:

אֶתְמוֹל צָבַר,

הַיּוֹם קָבַר!

הִנֵּה בְּבַיִת זֶה, דָּר גְּבִיר לְשֶׁעָבַר:

סָחַר הָאִישׁ וְגַם הִצְלִיחַ,

הוֹן־תּוֹעָפוֹת מַמָּשׁ בְּמִסְחָרוֹ הִרְוִיחַ.

הַשְׂכֵּל, אֵפוֹא, לַחְדּוֹל, –

וְצֵא בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל:

לֹא! יֵשׁ לְאִישׁ מָנֶה – מִיָּד יִרְצֶה מָאתַיִם:

שָׁלַח הוֹנוֹ עַל פְּנֵי הַמַּיִם

בָּאֳנִיּוֹת גְּדוּשׁוֹת־מִטְעָן;

לְהַרְרֵי־זָהָב צִפָּה בְּשִׁיבָתָן –

אַךְ הֵן טָבְעוּ וְאַלְלַי לוֹ:

עָשְׁרוֹ נָגוֹז כֻּלּוֹ בִּן־לַיְלָה.

אוֹ גְבִיר אַחֵר, מוֹכְסָן: הָיָה לוֹ כְּבָר מִלְיוֹן;

וּבְכֵן, הוֹדֵה לְאֵל עֶלְיוֹן!

לֹא, בְּמִלְיוֹן אֶחָד לֹא דַּי לוֹ!

סִכֵּן הַכֹּל, נִכְנַס בִּסְבַךְ –

וּמַה סּוֹפוֹ? אֶבְיוֹן וָדַךְ…

גְּבִירִים לַעֲשָׂרוֹת הִגִּיעוּ לִידֵי כָּךְ.

וְכָךְ יָאֶה לָהֶם: יֵדְעוּ־נָא

לִשְׁמוֹר מִדָּה

בַּחֲמִידָה!

לְפֶתַע נִתְיַצְּבָה לִפְנֵי הַסָּב פוֹרְטוּנָה

וַתֹּאמֶר: "שְׁמַע־נָא: רְצוֹנִי

שֶׁלֹּא תּוֹסִיף לִהְיוֹת עָנִי.

צְרוֹר דִּינָרִים אִתִּי. הִנֵּהוּ.

פְּתַח תַּרְמִילְךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.

אוּלָם בִּתְנַאי! הַקְשֵׁב וּזְכֹר:

הַמַּטְבְּעוֹת הֵן פָּז טָהוֹר

כָּל עוֹד תִּפּוֹלְנָה הַתַּרְמִילָה;

אַךְ אִם יִפּוֹל דְּבַר־מָה, חָלִילָה,

מִן הַתַּרְמִיל עַל הַרִצְפָּה –

יִהְיֶה לְזֶבֶל וְאַשְׁפָּה.

רְאֵה־נָא, רֵעַ, הִזְהַרְתִּיךָ.

הֵן תַּרְמִילְךָ בָּלָה מְאֹד:

שְׁמֹר עַל מִדָּה – וְאַל תַּנִּיחָה

שֶׁיִּתְפַּקַּע מִמַּטְבְּעוֹת".

רַגְלֵי הַסָּב כִּמְעַט שֶׁמָּטוּ

מֵהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאֲחָזָתּוּ.

מַהֵר פָּתַח אֶת הַתַּרְמִיל –

וְגֶשֶׁם־פָּז מִיָּד הִתְחִיל.

כָּבֵד כְּבָר תַּרְמִילוֹ… – “וּבְכֵן, דַּיֶּךָּ, רֵעַ?”

– לֹא, עוֹד קַמְצוּץ!.. וְעוֹד קַרְטוּט!"

– "וְתַרְמִילְךָ לֹא יִקָּרֵעַ?

הֲרֵי כָּמוֹהוּ כִּסְמַרְטוּט!"

– “לֹא, לֹא, חָזָק הוּא דֵּי הַצֹּרֶךְ!”

– “הֵן כְּבָר עָשִׁיר אַתָּה כְּקֹרַח!”

– “תְּנִי עוֹד קִמְעָה!”

– “דַּי, רֵעַ, דַּי!”

– “חַפְנוּן קְטַנְטַן!”

אַךְ אַלְלַי!

תַּרְמִיל־הָעֹנִי, טְלַאי עַל טְלַאי,

נִקְרַע לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ.

מָמוֹן מַבְרִיק

הָפַךְ לְרִיק,

בְּהִתְפַּזְּרוֹ עַל כָּל הַשֶּׁטַח;

וְהַזָּקֵן

נִשְׁאַר, מִסְכֵּן,

מָה שֶׁהָיָה – עָנִי בַּפֶּתַח.

בְּגַן־יָרָק נָבְטָה כִּשּׁוּת –

וַתַּעַל לְטַפֵּס סְבִיב מוֹט יָבֵשׁ פָּשׁוּט.

וּבַשָּׂדֶה, מוּלָם, אַלּוֹן צָעִיר צוֹמֵחַ.

“מָה יֵשׁ בְּגֹלֶם זֶה בְּלִי טַעַם וּבְלִי רֵיחַ?” –

אוֹמֶרֶת הַכִּשּׁוּת לַמּוֹט:

"נוּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר אוֹתוֹ אֵלֶיךָ לְדַמּוֹת?

הֲרֵי אַתָּה – הָדוּר פִּי־שֶׁבַע:

יָשָׁר, זָקוּף –

מַמָּשׁ אַלּוּף!

הוּא כְּסוּת־עָלִים אָמְנָם עָטוּף,

אַךְ אֵיזֶה עֹנִי, אֵיזֶה צֶבַע!

אֵינִי יוֹדַעַת, בִּשְׁבִיל מָה

אוֹתוֹ תָּזִין הָאֲדָמָה?"

מִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר שֻׁבַּר הַמּוֹט לְפֶתַע

לְהַסָּקָה – וּבִמְקוֹמוֹ

נִטַּע אוֹתוֹ אַלּוֹן עַצְמוֹ.

הִצְלִיחָה הַמְּלָאכָה: נִקְלַט יָפֶה הַנֶּטַע.

וְהַכִּשּׁוּת?.. בְּרֹב חִבָּה

אָמְרָה מִיָּד: “בָּרוּךְ הַבָּא!”

סְבִיב הָאַלּוֹן הִיא מְטַפֶּסֶת,

כְּבָר לְפָנָיו הִיא מִתְרַפֶּסֶת

וּבִלְשׁוֹנָהּ – תְּהִלָּה רַבָּה.

זֶה טֶבַע הַחַנְפָן: מִפִּיו נְטוּל־הַיֹּשֶׁר

חַכֵּה לִמְטַר שְׁקָרִים, דִּבּוֹת וַעֲלִילוֹת –

אִם לֹא תַּצְלִיחַ לַעֲלוֹת.

אַךְ אִם תִּזְכֶּה פִּתְאֹם לְהַשְׁפָּעָה וָעֹשֶׁר,

הוּא הָרִאשׁוֹן, שֶׁיְּחַפֵּשׂ

אֶת מִסְדְּרוֹנְךָ – לְהִתְרַפֵּס.

אַחַת הַצְּפַרְדֵּעִים, שֶׁגָּרָה

בִּקְצֵה הָעֵמֶק בַּבִּצָּה,