כל אשר לי: שירים G

בטין מרגלית אמיר

פרטי מהדורת מקור: ירושלים: כרמל; תשס"ו 2006

x מוגש ברשות פרסום

t שירה

כל פריטי כותר זה זמינים להלן

המלצות: 3 המלצות קוראים

כל אשר לי

מאת

בטין מרגלית אמיר

כל אשר לי

מאת

בטין מרגלית אמיר

אֵלּוּ הַמִּלִּים, אֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אֵלּוּ הַשּׁוּרוֹת

שָׁחֹר עַל גַּבֵּי לָבָן

הַחוֹרְקִים

חוֹרְטִים

מְסַמְּנִים

כְּתָמִים בַּל־יִמָּחוּ

אֶת אֵלֶּה הֶעָלִים הַכְּמוּשִׁים

הָאוֹצְרִים חַיִּים

לְךָ אֶתֵּן

דודים

מאת

בטין מרגלית אמיר

שמש בראש

מאת

בטין מרגלית אמיר

נוֹלַדְתִּי

מֵאַהֲבָה

גָּדַלְתִּי

מֵאַהֲבָה

לָמַדְתִּי

לִצְחֹק

לִבְכּוֹת

לָשִׁיר

לִרְקֹד

לֶאֱהֹב

מֵאַהֲבָה

חָיִיתִי

לָחַמְתִּי

הַכֹּל הָרַסְתִּי

וְשׁוּב בָּנִיתִי

מֵאַהֲבָה

מֵאַהֲבָה

בְּיוֹם אָבִיב נָאֶה

בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם מַמָּשׁ

נוֹלַדְתִּי

מֵאָז זִיו הַשֶּׁמֶשׁ

לוֹהֵט עַל רֹאשִׁי

בְּצִבְעֵי נְחשֶׁת קָלָל

כל הטבע ניעור

מאת

בטין מרגלית אמיר

הַמּוּזִיקָה מַדְלִיקָה אוֹתִי,

רַגְלַי מְרִימוֹת אוֹתִי מִן הֶעָפָר:

מִלִּים בָּאוֹת אֵלַי

וּמֶשֶׁךְ זְמַן־מָה הַחַיִּים יָפִים –

הַכֹּל לוֹבֵשׁ אוֹר וְצֶבַע

הַגּוּף מִתְנוֹעֵעַ

בְּיָדִי מִכְחוֹל אוֹ עִפָּרוֹן

וְהוּא נִכְנָס אֶל הַבַּד הַלָּבָן, אוֹ הַדַּף הַלָּבָן

הַכְּחֻלִּים הַלְּבָנִים הָאֲדֻמִּים

נוֹזְלִים, מִתְחַבְּקִים, מִתְנַשְּׁקִים

לְקוֹל הַמּוּזִיקָה שֶׁלִּי

לְקֶצֶב גּוּפִי.

וְאָז –

הָאָבִיב חוֹדֵר אֶל חַלּוֹנִי

וּסְבִיבִי כָּל הַטֶּבַע

נֵעוֹר

מבט

מאת

בטין מרגלית אמיר

בָּאתִי

וּרְאִיתִיךָ

יָכֹלְנוּ

לְהַבִּיט

זֶה

בַּזּוֹ

אמבט

מאת

בטין מרגלית אמיר

עֲרֻמָּה אֲנִי

כֻּלִּי עֵירֹם

אֲנִי מַחְלִיקָה לַמַּיִם

הַלּוֹטְפִים אֶת מָתְנַי

בּוֹאוּ וַעֲלוּ, הוֹי מַיִם!

מָה־רַכּוֹת יְדֵיכֶם.

פוגה

מאת

בטין מרגלית אמיר

בְּדֹחַק רָאִינוּ

בְּדֹחַק הִכַּרְנוּ

זֶה אֶת זוֹ

בְּהַגְנֵב מַבָּט

וּבְהַחֲמֵק יָד

כִּמְעַט בְּלִי גַּעַת

הָאֲוִיר הַפּוֹעֵם

הִרְעִיד

בְּרִטּוּט נְשִׁיקָה

שֶׁכִּמְעַט אַךְ רִפְרְפָה

וּשְׂפָתַיִם בִּטְבְּטוּ

זוֹ לַזּוֹ מִלְמְלוּ:

"הִנֵּה כְּבָר אֲהַבְתִּיךְ

עוֹד בְּטֶרֶם אֹהֲבֵךְ" – – –

בתולים

מאת

בטין מרגלית אמיר

בִּדְמִי לֵיל יָרֵחַ מָלֵא

בָּרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי

רוּחַ קַלָּה צוֹנֶנֶת

עָטְפָה אֶת רִגְשָׁתָם

וְכַפְתּוֹרֵי הַקֶּסֶם

נָשְׂאוּ אֶת צַעֲדָם

מִמִּזְרָח לַפְּרוֹזְדוֹר

בֵּין שְׁנֵי פִּרְצֵי־רוּחַ

דֶּלֶת אַחַת

נִפְתַּחַת

מוּגֶפֶת

מַה קָּרָה?

תּוֹעַת־דֶּרֶךְ

מַרְעִידָה

גֵּוָהּ אֶל גֵּווֹ – –

וּבִמְחִי אֶחָד יוֹקֵד

נֶחְרְטָה־לֻבְּנָה,

תַּחַת עוֹרָהּ הַנִּפְרָם,

טַבַּעַת בְּרִיתָם

סהרור

מאת

בטין מרגלית אמיר

וְהַלַּיְלָה קָרַב וְנִגַּשׁ

מִתְפַּלֵּשׁ בַּצְּלָלִים

וְגָהַר לְצִדִּי

רוֹטֵט.

וַאֲנִי

נְבוֹכָה הִתְבּוֹנַנְתִּי

אֵיךְ בְּרִצְרוּץ עֵינָיו

הַקְּטַנּוֹת הַמַּזְהִירוֹת

שְׁעוֹת אַשְׁמוּרוֹתַי

נְמוֹגוֹת.

פיתוי

מאת

בטין מרגלית אמיר

בָּאתָ

וּרְאִיתַנִי

עֲרֻמָּה הָיִיתִי

בְּמָתְנַי תְּפַסְתַּנִי

כְּמֶלֶךְ בִּגְדוּד

רָצִיתָ לִרְאוֹתֵנִי

לָמֹד אֶת כֹּחֲךָ

לְהַפִּילֵנִי לְרַגְלֶיךָ

לִשְׁכֹּר אַהֲבָה

וְהִנֵּה סִיב פָּקַע

וְכָל הַיֶּתֶר

נִרְעָשִׁים וְרוֹטְטִים

הִפִּילוּךָ

לְרַגְלַי

עדי

מאת

בטין מרגלית אמיר

אַתָּה אוֹמֵר לִי "אֲהַבְתִּיךְ!

אַתָּה צוֹעֵק אֵלַי “לְכִי!”

אַתָּה אוֹמֵר לִי “אֲהַבְתִּיךְ!”

אֲבָל כֵּיצַד?

כֵּיצַד?

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים

וּבְלִי לִטּוּף

אַתָּה יוֹדְעֵנִי –

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים

וּבְלִי לִטּוּף –

אָמְנָם כִּי תֹּאהֲבֵנִי

אֲבָל כֵּיצַד?

כֵּיצַד?

*

כְּאַחַד הָעֲדָיִים הַנּוֹצְצִים

אֲשֶׁר יִקַּח הָאָדָם בְּיָדוֹ

וְהָפָכוֹ לְכָאן וּלְכָאן

וּכְמוֹ מֵבִין־דָּבָר

יִקְנֵהוּ –

כָּכָה לְקַחְתַּנִי.

מִתֵּבָתְךָ

פַּעַם בְּפַעַם תּוֹצִיאֵנִי

אַךְ חִישׁ־מַהֵר תָּשׁוּב וְתִסְגְּרֵנִי –

לְבַל יוּעַם זִיוִי

גַּאֲוַת בְּחִירָתְךָ.

*

וְשׁוּב אַתָּה אוֹמֵר לִי “אֲהַבְתִּיךְ!”

וְשׁוּב אַתָּה אוֹמֵר לִי “אֲהַבְתִּיךְ!”

וּבְלִי דָּבָר־וָאֹמֶר

וּבְלִי לִטּוּף

תָּשׁוּב גַּם תְּשִׂימֵנִי

בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם לְקַחְתַּנִי –

שָׁם, בַּקֻּפְסָה הַזֹּאת

בַּמִּגְדָּל הַזֶּה –

בָּדָד עִם הִרְהוּרַי

אַמְתִּין –

אַמְתִּין עַד כִּי תָּשׁוּב־תָּשִׂים

אֶת הַמַּפְתֵּחַ.

מן האח

מאת

בטין מרגלית אמיר

בְּהִתְגַּלֵּם הָאֵשׁ

מַסֵּכוֹת תִּפֹּלְנָה

וְיֻתַּן הָאוֹת הַצִּבְעוֹנִי

לְנִשְׁמַת־אַפֵּינוּ:

תְּמוּנוֹת דִּמְיוֹן נִלְהָב

מִתְבַּהֲרוֹת

מַרְאוֹת־זֹהַר קַלִּילִים

כִּקְצוֹת זִקּוּקִים

יַבְלִיחוּ…

הָאֲוִיר מְשׁוֹטֵט

שׁוֹשַׁנַּת־הָרוּחוֹת

מַשְׁלִיכָה צְעִיפֶיהָ

שַׁלְהָבוֹת מְרַצְּדוֹת

וּצְלָלִים מִתְגַּלִּים –

עַל גֵּוָהּ

עוֹלֶה הַשַּׁחַר

ניחוח

מאת

בטין מרגלית אמיר

כָּל הַלַּיְלָה

מְצֻנֶּפֶת

לְצַד שִׁגְעוֹנִי הַמָּתוֹק

יָשַׁנְתִּי

כּוֹמֶנֶת בְּכָרִי

אֶת נִיחוֹחַ

דּוֹדֵינוּ

אֲשֶׁר, עַד שַׁחַר־אוֹר,

טִפָּה

אַחַר

טִפָּה,

עֲבָרַנִי כַּיַּיִן הַטּוֹב

עֲשׂוּהוּ כַּפֶּיךָ.

אבקת נשיקותיה

מאת

בטין מרגלית אמיר

בְּחֶשְׁכַת־הַצֵּל

נָשְׁקוּ שְׂפָתֶיךָ הַבְּקוּעוֹת

אֶת מַשַּׁב קוֹלָהּ –

הַלַּיְלָה רִחֵף אֵין־שֵׁנָה

וְעַל עֵינֶיךָ הָעֲצוּמוֹת

בָּעַר נִיחוֹחַ עוֹרָהּ –

מֻטְבַּעַת בְּאַפְלוּלִית גּוּפְךָ

הָיְתָה אַבְקַת נְשִׁיקוֹתֶיהָ

הָעַרְפִלִּית

מַכְמֶרֶת אֶת דָּמְךָ –

וּמוּל תְּהוֹם יָדֶיךָ

הָרֵיקוֹת

עֹרוּ חַיִּים

ההד

מאת

בטין מרגלית אמיר

גַּלֵּי הָרֶטֶט

שֶׁל גּוּפֵיהֶם

צְלָלִים מְאִירִים

פּוֹעֲמִים

מִשְׁתַּקְּפִים

בְּחֶלְקַת אַסְפַּקְלַרְיוֹת

מְזֻגָּגוֹת זְכוּכִית

מְחֹרָצוֹת זִכְרוֹנוֹת חַיִּים

נִשָּׂאִים

אַט־אַט

נִפְרָדִים

נֶחְלָשִׁים

עַל מָסַכִּים הַמְּתוּחִים

לְאָרְכָּן שֶׁל חוֹמוֹת דְּמָמָה.

שחר

מאת

בטין מרגלית אמיר

שַׁחַר אָפֹר

וְשָׁכוֹר

רוּחַ שֶׁל בֹּקֶר

וּכְבוֹת מְנוֹרָה

הֵקִיץ הַנְּחִיל

הַשֶּׁמֶשׁ חָזְרָה

הַשְׁקֵט וְדוּמָם

חוֹבֵק פִּנָּתִי

גּוֹהֵר עַל כְּבִירִי

וְאַט מַחֲלִיק עַד מִטָּתִי

קְהוּיָה

יְגֵעָה

מִן הַלַּיְלָה

אֵחָבֵא לִי

תַּחַת סְדִינִי

אַתָּה אֵינְךָ עוֹד

אֶתְפַּלֵּשׁ בְּגוּמָתְךָ

שֶׁעוֹדָהּ חַמָּה־לוֹהֶטֶת

אַךְ אֵין בָּהּ עוֹד סִמָּן

כִּי אִם לְמִטָּה סְתוּרָה

כְּתֹם לֵיל־סְעָרָה

מצרפתית: י.ע.

החרק והשושנה

מאת

בטין מרגלית אמיר

שְׁלוֹשָׁה יָמִים

בְּלִי נוֹעַ

שְׁלוֹשָׁה יָמִים

צָמוּד

אֶל זוֹ הַשּׁוֹשַׁנָּה

דּוֹמֶה כַּמֵּת

בְּזֵעָתוֹ

כָּרָה אֶת מִשְׂגַּבּוֹ בָּהּ

חָוְרוּ פָּנֶיהָ

תָּפְחוּ לְחָיֶיהָ

עַל עֶרֶשׂ מוֹתָהּ

בְּעוֹד הוּא נוֹחֵר לוֹ

מוֹצֵץ מִן הַמֹּהַל שֶׁלָּהּ

אֶת לְשַׁד חַיָּיו

וּמִתְמַסֵּר לְלִטּוּפֵי

הַחֲלוֹמוֹת

בְּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֶיהָ

הוֹסִיפָה לִנְשֹׁם

וּמְרֻקֶּנֶת־עוֹרְקִים

הוֹצִיאָה נִשְׁמָתָהּ

עִם שַׁחַר

מדרון

מאת

בטין מרגלית אמיר

כִּכְלוֹת הַלַּיְלָה

בָּא הַיּוֹם

וּכְבָר

תֶּחְוַר

הָאַהֲבָה

הגל

מאת

בטין מרגלית אמיר

אַתָּה הוֹלֵךְ

וּבָא

לוֹקֵט אֲבָנִים

וְעוֹקְרָן

בַּסְּלָעִים אַתָּה נוֹבֵר

וּמְעַוְּתָם

אֶת הַחוֹפִים אַתָּה מֵצִיף

וּמְטַבְּעָם

בִּנְקִישַׁת שִׁנֶּיךָ הַלְּבָנוֹת

אַתָּה תּוֹפֵס בַּלָּשׁוֹן

וּשְׁוֵה־נֶפֶשׁ

תִּתְמַתַּח

וְתִשְׂתָּרַע

מְלוֹא קוֹמָה

עַל הַחוֹל הַדַּק

תִּתְנַשֵּׂא

שתקי

מאת

בטין מרגלית אמיר

מִלִּים כֹּה יָפוֹת

שְׂפָתַיִם רוֹחֲפוֹת

וְשִׁנָּיו שֶׁל שָׂטָן

בְּזִיו פִּרְאוּתָן –

עֵינֵי־הַלְּהָבִים

וִידֵי־הָעֲגָבִים –

לוֹטְפוֹת וּמַתִּירוֹת

לְקֶצֶב הַטַּמְטַם הַנֶּעֱלָם

אֶת הָרוּחַ

הַצּוֹעֵק אֵלַי:

“שִׁתְקִי!”

לִשְׁתֹּק אַתָּה אוֹמֵר לִי –

הֲשָׁמַעְתָּ אֶת הַסַּעַר

הַנִּתָּךְ עַל חֶלְקַת־יָם

הֲרָאִיתָ אֵיךְ כִּבְתַעַר

תְּפֻלַּח כֻּלָּהּ תֻּמָּם?

לִשְׁתֹּק אַתָּה אוֹמֵר לִי –

זוֹ עֵינְךָ הַאִם הִבִּיטָה

עֵת בָּרָק יִצַּת מֵעַל

אָזְנְךָ הַאִם נָטִיתָ

אֶל הָרַעַם־בַּגַּלְגַּל?

ילדך

מאת

בטין מרגלית אמיר

נָם הַכֹּל

רַק לֹא בַּגּוּף הַזֶּה

שֶׁבּוֹ גָּמֵל

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים

פְּרִי אַהֲבָה

אֲשֶׁר נִזְרַע

בְּלֵיל־קַיִץ אֶחָד

בְּמַעֲנִית בְּשָׂרָהּ

בְּעַרְבֹּלֶת דָּמָהּ

שֶׁל אֵם

יַלְדְּךָ –

היום שאחרי

מאת

בטין מרגלית אמיר

חוקי הטבע

מאת

בטין מרגלית אמיר

מִפִּלְאֵי הַטֶּבַע:

אֶגְלֵי מַיִם

נוֹשְׁרִים מִשָּׁמַיִם

בְּדִמְעוֹת־גָּבִישׁ

נֶחְבָּאִים בֶּעָפָר

אָצִים לִפְגִישָׁתָם

בְּמַדְמֵנָה

תַּם תַּפְקִידָם.

הַגַּנִּים פּוֹרְחִים

הַגְּפָנִים הַבְּתוּלוֹת צוֹמְחוֹת

עַלְוַת הָעֵצִים סוֹכֶכֶת

עַל הַפְּרִי הַמַּבְשִׁיל

תַּחַת שֶׁמֶשׁ זוֹהֵר וּמְלַגְלֵג

הַטֶּבַע חוֹגֵג

בְּפַאֲתֵי יְעָרוֹת

בִּמְהֻסָּס

קֶרֶן נְגוֹהוֹת

עָטָה מִמְּרוֹם הַר

פּוֹלֶשֶׁת לְרוּחוֹת שְׁמֵימִיּוֹת

אַט־אַט בְּשׁוּלֵי הָאֹפֶק

בְּרֹךְ שִׁירֵיהֶן הַמְצֹעָפִים

הַצִּפֳּרִים הַנּוֹדְדוֹת

מְחַפְּשׂוֹת

בְּדִמְדּוּמֵי הָעֶרֶב

אֶת לֵיל־הַנְּצָחִים.

מדבר

מאת

בטין מרגלית אמיר

1

אֶרֶץ בָּעֲרָה.

בִּתְכֹל־מֶרְחָק

נִבְקְעוּ שָׁמַיִם.

שֶׁמֶשׁ בָּשֵׁל וְאַכְזָר,

מַכֶּה בִּזְהָבוֹ,

נוֹצֵץ עַל יַם־הַמָּוֶת

שֶׁרָחַשׁ חַיִּים

יְבֵשִׁים, מְסִיסִים,

פְּרִירִים וּמְרִירִים.

מַה־יָּפֶה הָיָה הַיָּם

בְּצַפּוֹתוֹ,

מִשַּׁחַר־יוֹם עַד רֶדֶת־לַיְלָה,

לְקַבֵּל פְּנֵי מִי

בַּשֶּׁקֶט הַמָּלוּחַ

טֶרֶם־לַהַט.

2

בְּחֹם הַמִּדְבָּר,

יְחֵפַת־רַגְלַיִם בַּחוֹל כִּי יִבְעַר,

בְּגוּפִי הַקּוֹדֵחַ רָדַפְתִּי קָדִים –

אֵשׁ בְּדָמִי, צָמָא בְּעוֹרִי,

מִשְׁתַּלַּחַת, מִשְׁתּוֹחַחַת,

נָשָׂאתִי קוֹלִי –

רַק אֵל יוֹדֵעַ

אֶל מִי.

3

לַיָּם הָאָדֹם צָלַלְתִּי

וְהוּא צָלוּל וְקוֹפֵא –

וּבְאוֹר שְׁמָשׁוֹת אֲחֵרִים

מַרְעִידָה הָלַכְתִּי אַחַר

כּוֹכַב־הָעֶרֶב –

קסמי שולל

מאת

בטין מרגלית אמיר

אֶלֶף וְאַחַת בָּבוּאוֹת

מְאֻפְּרוֹת גּוֹנִים

שֶׁל כָּחֹל

וְאָדֹם

וְצָהֹב

וְלָבָן

זְגוּגוֹת וּבוֹרְקוֹת

מְצֻפּוֹת וּמְשֻׁבָּצוֹת

פָּנִים שֶׁל כְּזָבִים

פָּנִים שֶׁל אֲמִתּוֹת

עֲגֻלִּים אוֹ סְגֻלִּים

בְּדוּיִים וַהֲפַכְפַּכִּים לְמַרְאֶה

פּוֹתִים אוֹ מְתַעְתְּעִים

נֹכַח כֹּחָן מַחְזִיר־הָאוֹר

שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיוֹת־הַכֶּשֶׁף

הֵם נִתְפָּסִים לְקִסְמָם

שֶׁל יֵשׁ וָאַיִן.

מונולוג

מאת

בטין מרגלית אמיר

עִם הַשָּׁנִים

הַשֵּׂעָר מַאֲפִיר

הַתְּנוּעָה מוּאֶטֶת

מַה טַּעַם לְהוֹדוֹת

בְּאֵלּוּ הָאֲמִתּוֹת

שֶׁזְּמַן כֹּה רַב אוֹתָן חִפַּשְׂנוּ?

כַּמָּה תְּלָמִים יֵשׁ לְהַתְווֹת

לִכְרֹת

לַחְרשׁ

לִזְרֹעַ

כְּדֵי לָרֶדֶת אֶל קֶרֶב אֲדָמוֹת

לָחוּשׁ אֵיךְ מַבְשִׁיל הַפְּרִי.

לַעֲבֹר מְדוֹרֵי גֵּיהִנֹּם

לִקְלֹט בְּכָל הַחוּשִׁים

לְתָאֵם בְּמוֹ־לָשׁוֹן

לְהַטּוֹת אֹזֶן

לֶאֱסֹף

לְהֵעָנוֹת

לָגַעַת

לָגַעַת כְּהוּא־זֶה

לָגַעַת מִקָּרוֹב

לָגַעַת בְּמוֹ־חַי

לָגַעַת בִּמְדֻיָּק…

…עַד כְּדֵי לִזְעֹק

דַּי

כְּבָר לֹא מְשַׂחֲקִים

עִם הַשָּׁנִים

הַשֵּׂעָר מַאֲפִיר

הַתְּנוּעָה מוּאֶטֶת…

בָּשְׂמָן

שֶׁל צְלוֹחִיּוֹת שֶׁהִתְרוֹקְנוּ

מוֹסֵךְ בָּאֲוִיר

שִׁקּוּי־אַהֲבָה

חפצים

מאת

בטין מרגלית אמיר

אֵיךְ נְכַנֶּה בְּשֵׁם חֲפָצִים מֵתִים

הַמְּעִירִים בָּנוּ לְחַיִּים

כֹּה הַרְבֵּה רִגְעֵי עָבָר

אוֹתָם חֲפָצִים דּוֹמְמִים שֶׁסְּבִיבֵנוּ

הַמְלַוִּים אוֹתָנוּ בְּמַבָּטָם

מְלַוִּים כָּל אַחַת מִתְּנוּעוֹתֵינוּ

כָּל אֶחָד מִשִּׁגְיוֹנוֹתֵינוּ.

מִי יֵיטִיב לָדַעַת זֹאת מֵהָרְאִי שֶׁלִּי:

כִּי אֶשְׂמַח,

הוּא שׂוֹחֵק לִי

כִּי אֶתְעַצֵּב,

הִנֵּה יֶחְשַׁךְ

כִּי אֶבְכֶּה,

הוּא מִתְעַלֵּף

שֻׁלְחָנִי מַרְעִיד כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת

מִטָּתִי שׁוֹקַעַת בְּרֶגַע שֶׁעָלֶיהָ אֶשָּׁעֵן

הָרִצְפָּה רוֹטֶטֶת תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי

כָּל הַמְבַקְּשִׁים לְפַעְנֵחַ אֶת מַנְגִּינָתִי

מַבִּיטִים בִּי כְּשֶׁאֲנִי רוֹקֶדֶת.

שְׁכוּרַת שִׁגְעוֹנִי

אֲנִי נִצְנֶפֶת בְּמָחוֹל

מְזַמֶּרֶת

צוֹחֶקֶת עַד לְהִתְפַּקֵּעַ.

מֵחֲשָׁשׁ לְהַפְרִיעֵנִי

כִּמְהַפְּנְטִים הֵם

אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא זָז

אֲנִי עוֹבֶרֶת

כִּמְעַט בְּלִי גַּעַת בָּהֶם

בְּעֵינַי אֲלַטְּפֵם

וַאֲשֶׁר לַטֶּלֶפוֹן הַקּוֹרֵץ לִי?

– בְּעֵינוֹ הָאֲדַמְדֶּמֶת

הוּא רוֹשֵׁם אֶת הַקּוֹלוֹת.

אֵיךְ נְכַנֶּה בְּשֵׁם חֲפָצִים מֵתִים?

הֲלֹא הֵם קוֹשְׁרֵי־קֶשֶׁר־הַדְּמָמָה…

אקסיסטנציאליזם

מאת

בטין מרגלית אמיר

עַל חֲלוֹמוֹת תִּחְיִי

עַל כְּזָבִים תִּחְיִי

תִּחְיִי וְתִתְפַּקְּעִי

כְּדֵי שֶׁתָּחוּשִׁי

וּבִצְחוֹק תִּפְרְצִי

וּמִפִּיךְ תִּשְׁמְעִי

אֲנִי קַיֶּמֶת

אֲנִי קַיֶּמֶת

עַל מַסְלוּלָם

שֶׁל בְּנֵי אָדָם

שֶׁלְּעוֹלָם

לֹא יִפְסֹק מִסִּבּוּבוֹ

וְעִם הַגֶּשֶׁם תִּנָּשֵׂא

זַעֲקָתֵךְ

וְעִם הָרוּחַ

עֱנוּתֵךְ

וְעִם סוּפַת־הָרַעַם

זַעֲמֵךְ

סופרנובה

מאת

בטין מרגלית אמיר

עֵת יִכְלוּ בֶּעָשָׁן אַחֲרוֹנֵי הַיְּעָרוֹת שֶׁבָּאָרֶץ

וְאַחֲרוֹנֵי גַּרְעִינִים שֶׁל דָּגָן יִהְיוּ לְאָבָק פּוֹרֵחַ

עֵת אַחֲרוֹנוֹת הַדְּרָכִים לֹא תּוֹלַכְנָה עוֹד לְשׁוּמָקוֹם

עֵת לֶהָבוֹת תּוֹבַשְׁנָה יָם עַד אַחֲרוֹנוֹת טִפּוֹתָיו

עֵת טָפְרֵי הֶחָלָל יִשְׁלְפוּ אֶת הַמֵּתִים מֵעָפָר…

לַמְרוֹת כָּל יִפְעַת נַהֲרֵי יַהֲלוֹמִים

לַמְרוֹת כָּל עָצְמַת הַנִּיצוֹצוֹת

הַמַּרְעִידָה עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ

לַמְרוֹת דּוֹרֵי־הַדוֹרוֹת לַמְּאוֹרוֹת – –

מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם

עוֹדָהּ עַרְפִלִּית

זכרון מגיל שש

מאת

בטין מרגלית אמיר

מִשִּׁעֲמוּם

מִצָּרוּת־עַיִן

וְרֵיקוּת

תְּאֵבִים אֲנַחְנוּ

מִבְּכִי

מֵרַעַד

מֵחִטּוּטִים

נִכְמָרִים אֲנַחְנוּ

הַחַיִּים נִמְשָׁכִים

הֲגַם שֶׁאֲחָדִים שׁוּב אֵינָם

כִּי אִם דְּיוֹקָן שׂוֹחֵק

הַמַּזְכִּיר אֶת עִתָּם

הַנֹּחַם

יֵשׁ וִיקָרְבֵנוּ

אֶל הַמֵּתִים הָאֵלֶּה

בְּלִי דַּעַת מַדּוּעַ

שְׂחוֹקָם

בְּמִסְגֶּרֶת זוֹ

מוֹצִיאָם

מִתַּחַת לַשַּׁיִשׁ

הִנֵּה הֵם כָּאן

הַלֵּב הוֹלֵם

נִקְרַב צַעַד אֶחָד

בְּלַחַשׁ נְדַבֵּר

עוֹד צַעַד אֶחָד

וּכְפֶשַׂע בֵּינֵינוּ

אַךְ הַזְּגוּגִית הַקָּרָה

תַּהַדְפֵנוּ אָחוֹר

אִישׁ וָאִישׁ יָשׁוּב אֶל מְקוֹמוֹ

בְּלִי הוֹתִיר עָקֵב

בַּל יַבְחִין אָדָם

כִּי גִּלְגַּלְנוּ שִׂיחָה

תליון

מאת

בטין מרגלית אמיר

לאמא

עֵינַיִךְ־מַרְגָּלִיּוֹת

מַבִּיטוֹת בִּי

שְׂפָתַיִךְ־דּוּמִיָּה

עַל חִיּוּךְ חָתוּם

לוֹהֲטוֹת

שְׂעָרֵךְ הַשָּׁחֹר כְּעוֹרֵב

חוֹשֵׂף

חֶלְקַת תְּנוּכֵי אָזְנַיִם

רְבִיד־פְּנִינִים כָּפוּל

עַל גְּלַאי־חָזֵךְ –

וְעַל בִּטְנֵךְ,

בְּאוֹר שָׁקוּף וְדַק,

תַּו הַהֶכֵּר:

שְׁלוֹשָׁה עוֹרְקֵי־לִילָךְ –

אֶחָד כְּנֶגֶד כָּל הַבֹּהַק

כְּנֶגֶד כָּל גִּבְעוֹל

כְּנֶגֶד כָּל גִּיחָה אֲשֶׁר פָּרְצָה

מֵרַחְמֵךְ –

צללים

מאת

בטין מרגלית אמיר

בִּתְהוֹם הַלַּיִל

עֵת הָאוֹרוֹת

דּוֹעֲכִים אֶחָד אֶחָד

יַד אִישׁ בְּיַד רְעוּתוֹ

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים

נֶאֱהָבִים מְחַפְּשִׂים בְּאֵינְסוֹף

בְּאַפְסֵי כּוֹכָבִים

שְׁבִיבֵי־אֵשׁ מְנַצְנְצִים

אֶת חִידַת צִלְלֵיהֶם

שֶׁאַחֲרֵיהֶם יִפְסְעוּ לְאִטָּם.

צוֹלְלִים חֲרִישִׁית

אֶל לֵב

הַחוֹלוֹת הַדּוֹמְמִים

וְשָׁם יַנִּיחוּם

עַל שְׂפַת הַיָּם

מִתְנוֹדְדִים לְמַשַּׁב

הָרוּחוֹת הַמָּרוֹת

וְנוֹשְׁכוֹת

היום שאחרי

מאת

בטין מרגלית אמיר

בָּלוֹנִים

אֲדֻמִּים

כְּחֻלִּים

לְבָנִים

שְׁמוּטִים

מְרַחֲפִים

נִנּוֹעִים

בְּשׁוּלֵי תִּקְרוֹת

נֵרוֹת סַסְגּוֹנִים

כָּלִים עַד אָזְלַת נְשִׁימָה

סְרָטִים שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב

נִגְרָרִים עַל הַשְּׁטִיחִים הַפַּרְסִיִּים

שְׁיָרֵי מַמְתַּקִּים וּמַסְטִיקִים

דְּבוּקִים עַל סְמַרְטוּטִים

שֶׁל נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת שֶׁל תַּחְפָּשׂוֹת

פֹּה וָשָׁם חֻלְצַת־רִקְמָה שֶׁל סַבְתָּא

חֲצָאִית־קְפָלִים שֶׁל אִמִּי

חֲלִיצַת פָּיֶטִים שֶׁלִּי מִגִּיל עֶשְׂרִים

מַחֲרוֹזוֹת פְּנִינִים

חֲרוּזֵי אַלגָּבִישׁ

שֶׁל נְשָׁפִים –

נַעַל קְטִיפָה שְׁחוֹרָה

מִנִּשּׂוּאַי הַשְּׁנִיִּים

מְשֻׁבֶּצֶת אַבְנֵי־חֵן

כּוֹבָעִים

כּוֹבָעִים לְמַכְבִּיר

שֶׁהִדּוּרָם

יִתֵּן שֶׁבַח

לְכָל הַמִּתְפַּעֵל

תַּהֲלוּכַת הַמַּסֵּכוֹת הֵחֵלָּה

פְּרַס הַזֶּמֶר הַמְצֻיָּן

פְּרַס הַמָּחוֹל

וְהַסִּפּוּרִים

הַמַּעֲשִׂיּוֹת

הַבֻּבּוֹת

הַצְּחוֹקִים

הַתְּשׁוּאוֹת

עִם רַעֲמֵי הַצְּחוֹק הַנֶּחְבָּאִים

בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת

הַתֵּאַטְרוֹן לַאֲמִתּוֹ וּבַהֲדָרוֹ

עוֹדוֹ נִמְשָׁךְ

כְּבַיָּמִים הָהֵם

כְּשֶׁהָיִינוּ

יְלָדִים

בדידות

מאת

בטין מרגלית אמיר

בַּמֶּרְחָב הָרֵיק

בּוֹ חַיָּיו נְגוֹלִים

נֶאֱחָזִים

עֵץ אֶחָד

בּוֹדֵד

בָּדָד בַּיַּעַר הֶעָבוֹת

גָּדֵל

צוֹמֵחַ

מֵת

לְעֵינָהּ

רוֹחֶשֶׁת הַתּוֹלָעִים

שֶׁל הָאֲדָמָה הַזּוֹ

שֶׁתִּפְעַר פֶּה

וְאַגַּב פִּהוּק

תַּעֲמֹס

אֶת עֲתִידוֹ

עולמי, החי

מאת

בטין מרגלית אמיר

עוֹלָמִי, הַחַי

בְּעֹמֶק עֵינֵיכֶם

הַצָּף וְעוֹלֶה

מֵאֵיתָנֵי־תְּהוֹם

"שְׂאוּ עֵינֵיכֶם

וְנִחַמְתֶּם נַפְשׁוֹתֵיכֶם מִן הֶעָפָר"

פְּנֵי־אֵלֶם

שֶׁל מְאַהֲבִים

עֲמוּסֵי אֶתְגָּר

וְקִינוֹת־חֶרֶשׁ

מַרְאוֹת חֲלוּלוֹת

וּמְכֻרְסָמוֹת

מַחְזִירוֹת שְׁחֹר־טֵרוּף

קַר וְנוּגֶה

שְׂאוּ לִבּוֹתֵיכֶם

אֶל שִׂפְתֵיכֶם

הַשְּׁסוּעוֹת שִׁנֵּי חֵן

אורחי ליל

מאת

בטין מרגלית אמיר

הוֹרֵינוּ

כַּמָּה מִידִידֵינוּ

בַּזֶּה אַחַר זֶה

מִסְתַּלְּקִים

וּבָתִּים

בַּזֶּה אַחַר זֶה

מוֹרִידִים תְּרִיסֵיהֶם

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב אֵינָן עוֹבְרוֹת

הָאֲוִיר שׁוּב אֵינוֹ סוֹבֵב־הוֹלֵךְ

דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת כֶּפֶל־נְעִילָה

מַכְרִיזוֹת:

"לִמְכִירָה

אוֹ לְהַשְׂכָּרָה".

זָרִים

אַלְמוֹנִים

בָּאִים לָרֶשֶׁת

מְרוֹקְנִים אֶת הָאֲרוֹנוֹת

אֶת הַמְּגֵרוֹת

מִמִּסְמָכִים

מִכְתָּבִים

תַּצְלוּמִים

אַלְבּוֹמִים

סְפָרִים

פִּנְקָסִים

נִגְרָרִים

עַל הַמִּדְרָכוֹת

עַד פַּחֵי הָאַשְׁפָּה

בְּשַׂקִּים גְּדוֹלִים שֶׁל נַיְלוֹן שָׁחֹר

מַתְּנַת הָעִירִיָּה

מְשֻׁקָּעִים

בְּדִמְמַת מָוֶת.

עוֹלָם מָלֵא שֶׁל זִכְרוֹנוֹת

הַמַּמְתִּין

עַד בּוֹא

מַשָּׂאִיּוֹת הַזֶּבֶל.

יֵשׁ לֵילוֹת שֶׁבָּהֶם

אֵלֶּה הָאוֹרְחִים

שֶׁמֵּעֵבֶר לַקֶּבֶר

כִּבְהֲזָיַת־טֵרוּף

בָּאִים אֵלַי

פִּנָּה אַחַת מַפְרִידָה בֵּינֵינוּ…

הַאִם יִהְיוּ הֵם שׁוֹמְרֵי שְׁנָתִי?

שְׁכוּרֵי

חַיִּים וּמָוֶת?

בתי־עולם חיים

מאת

בטין מרגלית אמיר

חַיִץ רוֹפֵף

מַפְרִיד בֵּין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת

הָאֶחָד עָשׂוּי עָפָר

מִשְׁנֵהוּ רְגָעִים

וְהֵם רוֹגְשִׁים־שׁוֹצְפִים:

הָאֶחָד חָדִיר, נָגִישׁ

וּבוֹ אֶפְשָׁר לָגַעַת

אֲבָל מִשְׁנֵהוּ רַע,

אוֹיֵב דָּרוּךְ, קַטְלָן,

הַמִּתְיַמֵּר לְצַוּוֹת עַל עוֹלָמֵנוּ.

גּוֹרְרִים אֶת קוֹרוֹת הָעִתִּים

גּוֹרְרִים שְׂמָחוֹת

עִם מַכְאוֹבִים –

בְּלֵב הָעִיר

בְּצֵל הָאִילָנוֹת

עַל סַפְסָלָיו שֶׁל בֵּית־עוֹלָם

יֵשׁ הַשּׁוֹהִים לָפוּשׁ

וְיֵשׁ נֶאֱהָבִים

הַמַּרְעִיפִים נְשִׁיקוֹת זֶה לַזֶּה

עַל דִּשְׁאֵי הַסְּתָו הַמּוֹרִיקִים

כֹּה רַבִּים הַשֵּׁמוֹת

הַנִּשְׁכָּחִים מִלֵּב –

יֵשׁ בָּאִים לְבַקֵּר

וּמְלַקְּטִים חַלּוּקֵי־אֶבֶן

לְהָנִיחָם עַל הַקְּבָרִים–

דֶּרֶךְ שֶׁל תִּמְסֹרֶת

בֵּין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת

שֶׁחַיִץ רוֹפֵף

מַפְרִיד בֵּינוֹתָם.

ליל שמורים

מאת

בטין מרגלית אמיר

מֵעֹמֶק לֵיל הַשִּׁמּוּרִים

עוֹלֶה קוֹל צִרְצָרִים

דּוּמָם

הָאֵבֶל מִתְפַּשֵּׁט –

שְׁתֵּי עֵינַיִם פְּקוּחוֹת הַרְחֵב

שְׁתֵּי עֵינַיִם טְרוּפוֹת־שְׁחוֹר

נִבָּטוֹת

צוֹפִיּוֹת –

מֵאַחֲרֵי עַב־הֶעָנָן

פּוֹסֵעַ הַיָּרֵחַ

וְלַיְלָה מַאֲפִיר

יְבַשֵּׂר יוֹם עָגוּם

סְבִיב הַנְּשָׁמוֹת הַנִּרְדָּמוֹת הָאֵלּוּ

מִשְׁזַר תְּשׁוּקוֹת, חֲרָטוֹת, חֲטָאִים

וְעָנְשָׁם

מִשְׁזַר־חַיִּים

מְרַחֵף, בַּל־יְנֻצַּח,

הַמָּוֶת –

אֲבָל הַנַּח לַמֵּתִים

לְקַבֵּר אֶת הַמֵּתִים

הַבֵּט

בַּכֹּל הִנָּם

בְּכָל שֶׁסְּבִיבְךָ –

גַּם יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן לָהֶם הוּא –

אֲבָל הַיּוֹם

הַיּוֹם קוּם הִתְנַעֵר

שַׁבֵּר הָאֲזִקִּים

וּבְמוֹ־יָדֶיךָ

בְּמַר־יֵאוּשׁ

תִּקְרָא תִּגָּר

סתיו

מאת

בטין מרגלית אמיר

בִּמְעַרְבֹּלֶת הָרוּחַ

מִתְעוֹפֵף בָּאֲוִיר הַחָפְשִׁי

מְרַחֵף לוֹ

עָלֶה

יֵשׁ וְיִשְׁתַּהֶה

עַל גַּג שֶׁל בַּיִת

אַךְ חִישׁ יִתְנַעֵר

יִתְעוֹרֵר

מְלֵא חַיִּים וּמֹהַל

בִּמְעוֹפוֹ –

וּפֶתַע

הוּא צוֹנֵחַ

אוֹבֵד־דֶּרֶךְ

מִסְתַּחְרֵר

מַרְעִיד

מַבִּיט אָנֶה וְאָנָה…

… אֵין־אוֹנִים

הוּא כּוֹשֵׁל

תַּחַת שְׁמֵי־עוֹפֶרֶת

וְגֶשֶׁם זַלְעָפוֹת…

גְּחוֹנוֹ עַל עָפָר

תְּגַפְּפֵהוּ רוּחַ

הַתּוֹלֶשֶׁת

בַּזֶּה

אַחַר

זֶה

אֶת אֵלֶּה הֶעָלִים

שֶׁאֶת דִּינָם גָּזַר

הַזְּמַן

דומיית הטבע

מאת

בטין מרגלית אמיר

אֵלֶּה הַיַּמִּים רַחֲבֵי־הַיָּדַיִם, הַחִוְּרִים וְהַזּוֹהֲרִים

בִּזְרֹחַ הַשְּׁמָשׁוֹת וּבִשְׁקִיעָתָן, אֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר

שְׁמֵי־הַשָּׁמַיִם הַמְשַׂחֲקִים בְּגוֹנָיו הַדַּקִּים שֶׁל הָעֶרֶב

הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים אֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר

אֵלֶּה קִפּוֹדֵי־הַיָּם, הַחֶלְזוֹנוֹת, הַדָּגִים הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים,

הָאָצִים־רָצִים בְּמֵימֵי הַיַּמִּים לָתוּר אַחַר פִּנּוֹת בּוֹדְדוֹת

מֵאֵין כְּמוֹתָן, גַּם הֵם אֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר

שֶׁמֶשׁ הַצָּהֳרַיִם, לֵילוֹת הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא, הַכּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים,

אַף הֵם אֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר

וְהֶהָרִים

אֵלּוּ שַׁרְשְׁרוֹת הֶהָרִים

הֶהָרִים הַלְּבָנִים

הֶהָרִים הַשְּׁחֹרִים

אֵלֶּה הַיְּעָרוֹת שֶׁעֲצֵיהֶם זוֹעֲקִים לַשָּׁמַיִם

אֵלֶּה הַשָּׁרָשִׁים הַנְּעוּצִים בַּקַּרְקַע

לְחוֹף הַיְאוֹרִים, לְחוֹף הַנְּהָרוֹת

אֵלֶּה הַטְּרָשִׁים שֶׁנֻּסּוּ כְּבָר בַּכֹּל

מָה רַבַּת־כֹּחַ שְׁתִיקָתָם

זֶה הָאֵלֶם הַנּוֹרָא

זֶה הַנּוֹזֵל הַמַּגְנֵטִי

הַמַּגְעִישׁ אַהֲבָה בְּלִבֵּנוּ

גַּעֲשֵׁי אַהֲבָה בְּקִרְבֵּנוּ.

מֵאַיִן הִיא בָּאָה

וּלְאָן הִיא הוֹלֶכֶת

הַאִם עָלֵינוּ לָמוּת

כְּדֵי שֶׁנָּחוּשׁ כִּי חַיִּים אָנוּ?

מסך שלם

מאת

בטין מרגלית אמיר

הַמַּרְאוֹת נִפְתָּחִים

אֶל שְׁנֵי

חֵרְשִׁים־אִלְּמִים

הַמַּבִּיטִים

מִתְקָרְבִים

וְנוֹגְעִים

זֶה בְּזֶה

בְּלְטֹף אוֹתָם הָרוּחַ

וְהָיְתָה לְבָשָׂר

בְּאוֹר־יוֹם

מְסַמֵּא –

עֵינַיִם עֲצוּמוֹת

מַקְרִינוֹת

בְּחֶשְׁכַת בְּהִירוּת

עַל הַמָּסָךְ הַשָּׁלֵם

הפרי האסור

מאת

בטין מרגלית אמיר

יָרֹק הָיָה

קָשֶׁה־מוּצָק

נִרְאֶה הָיָה

שֶׁכְּבָר סָמַק

עַל גִּבְעוֹלוֹ–

יָרֵא הָיָה פֶּן יִקָּטֵף

יָרֵא הָיָה מִסִּחְרוּרוֹ

שֶׁל הֶעָלֶה הַמְרַחֵף

בְּהַחְלִיקוֹ אֶל מַרְגְּלוֹת הָעֵץ –

רָצָה לְהִלָּווֹת אֵלָיו

לְהֵאָחֵז בְּחַיָּיו –

וְכָךְ צָנַח אֶל מוֹתוֹ

בַּיָּד הַקּוֹטֶפֶת

פחד־מוות

מאת

בטין מרגלית אמיר

הֲיָדַעַתְּ מֵעוֹדֵךְ

אֶת יִסּוּרֵי הַחֶנֶק

אֶת הִפּוּךְ הַקְּרָבַיִם

אֶת הַסְּחַרְחֹרֶת הַמְטַשְׁטֶשֶׁת

אֶת הַזֵּעָה הַקָּרָה הַנִּגֶּרֶת

עַל הַגּוּף הַבּוֹעֵר

הֲשָׁמַעַתְּ מֵעוֹדֵךְ

אֶת קוֹל הַסַּכָּנָה

הַקּוֹרֵא לָךְ וְדוֹחֲפֵךְ

וְאַתְּ יוֹדַעַת

שֶׁתְּהוֹם לְפָנַיִךְ

וְאַתְּ רוֹעֶדֶת

הֲיָדַעַתְּ מֵעוֹדֵךְ

אֶת הַפַּחַד

לִשְׁגּוֹת בְּמַעֲשֶׂה

לִשְׁגּוֹת בְּדִבּוּר

לִהְיוֹת לְטֹרַח

לְהַכְזִיב

הֲיָדַעַתְּ מֵעוֹדֵךְ

אֶת זֶה הַפַּחַד לְאַבֵּד

אֶת הָאוֹר הָאָפֹר כָּאֵפֶר

אֶת הָאוֹר בַּלַּיְלָה

אֶת אוֹר הַבִּינָה

אֶת זֶה הַפַּחַד לֹא לִרְאוֹת עוֹד…

שירים מכתבי עת שונים

מאת

בטין מרגלית אמיר

סימפוניה לערב סתווי

מאת

בטין מרגלית אמיר

בָּאֶחָד מִלֵּילוֹת הַסְּתָו,

כְּמוֹ בְּמַטֵּה קֶסֶם,

נֹגַה בָּאָה

לְהִתְרַפֵּק עַל הַמִּקְלֶדֶת שֶׁלִּי.

לְרֶגַע קָט,

מְסֻחְרֶרֶת,

נָפַלְתִּי אֶל הַתְּהוֹם.

מַשָּׁב קָרִיר

לִטֵּף אֵת פָּנַי, אֶת כְּתֵפַי,

לָבַשׁ לְאַט־לְאַט צוּרָה

וְצִיֵּר כְּמוֹ עַל עֲנָנִים

מִלִּים,

מִלִּים עָפוּ כְּמוֹ נִיצוֹצוֹת.

עוֹדֶנִּי רוֹעֶדֶת,

כְּאָז כֵּן הַיּוֹם,

מֵעַרְבֵי הַסְּתָו הָאֵלֶּה

שֶׁרֵיחַ מַגְנוֹלְיוֹת מְשַׁכֵּר מְבַשֵּׂם אוֹתָם…

אַחַד הָעֲרָבִים

מאת

בטין מרגלית אמיר

בְּאַחַד הָעֲרָבִים,

בְּעוֹדִי יְשֵׁנָה,

רוּחַ אֲבִיבִית חָדְרָה אֶל חַדְרִי,

וְנָטְלָה אוֹתִי הַרְחֵק, הַרְחֵק מִכָּאן.

נָגַעְתִּי קַלּוֹת בַּשָּׁמַיִם,

מַבָּט אֶחָד,

חִיּוּךְ אֶחָד,

שֶׁל מִי – לֹא אֵדָע,

הִפִּילוּנִי לָרֶגַע

כְּשִׁכּוֹרָה:

דַּי בְּרָגַע קָט

לִהְיוֹת אַלְפֵי מִילִין

מֵאֵיזֶה מָקוֹם – לֹא אֵדַע…

הַצַּיָּר וּבַד הַצִּיּוּר

מאת

בטין מרגלית אמיר

עַל פְּנֵי הַבַּד הַלָּבָן, שֶׁאֵין בּוֹ רְבָב,

הוּא חוֹתֵךְ בַּבָּשָׂר הַחַי

מִגְּרוֹנוֹ עַד בִּטְנוֹ,

הוּא מְחַפֵּשׂ.

נִרְעָד וּמִתְנַשֵּׁף,

הוּא מַשְׁחִיל אֶת הַלַּהַב הַדַּק שֶׁל סַכִּינוֹ

עַד עִמְקֵי שׁוּלָיו

וְשָׁם,

אַט־אַט,

אָדֹם וְצָהֹב

מִתְמַזְּגִים

כְּמוֹ יֵין לָבָן מְשֻׁבָּח.

פַּחַד מִמָּה

מאת

בטין מרגלית אמיר

לוּ יָדַעְתִּי מִמָּה

אֲנִי בּוֹכָה,

מִגַּעְגּוּעַ,

מֵאַהֲבָה,

מַמָּה שֶּׁיֵּשׁ

וּמַה שֶׁאֵין,

פַּחַד מִמָּה?

לוּ יָדַעְתִּי מִמָּה

אֲנִי בּוֹכָה,

מִפַּחַד,

הַפַּחַד הַמְאַיֵּם הָזָה

שֶׁעַזוֹתוֹ

כְּכוֹחַ הַחַיִּים

וְהַמָּוֶת?

לוּ יָדַעְתִּי מִמָּה

אֲנִי בּוֹכָה,

מִלֶּאֱהֹב כָּל כָּךְ,

מִלִּהְיוֹת נֶאֱהֶבֶת כָּל כָּךְ,

עַד כְּדֵי שִׁתּוּק?

לוּ יָדַעְתִּי מִמַּה,

וְנוֹתַר כֹּל כָּךְ מְעַט זְמַן…

הכול מתערבב

מאת

בטין מרגלית אמיר

אַךְ עוֹלֶה הַשַּׁחַר,

הוּא שׁוֹרֵק רִאשׁוֹן.

אֲנִי פּוֹקַחַת עַיִן:

חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר.

אֲנִי נֶעֱקֶרֶת מִן הַלַּיְלָה, הַקָּצָר בְּלָאו הָכִי,

מַטָּה אֹזֶן:

שְׁרִיקָה אַחֶרֶת.

דַּקַּת דּוּמִיָּה אֲרֻכָּה,

הוּא שׁוּב שׁוֹרֵק.

זֶה הוּא, לְלֹא סָפֵק.

כָּךְ,

אַךְ עוֹלֵה הַשַּׁחַר,

הוּא מֵעִיר אוֹתִי.

אֲנִי מְנַתֶּרֶת מִן הַמִּטָּה,

פּוֹתַחַת חַלּוֹן

רָצָה לַחֲדַר הָאַמְבָּט,

פּוֹנֶה לְמַרְאָה,

מַבִּיטָה,

מְשַׁפְשֶׁפֶת אֶת עֵינַי הַדּוֹמְעוֹת עֲדַיִן,

כְּתָמִיד הוּא מַבִּיט בִּי בְּהִתְגַּלְחוֹ:

“לְכִי לִישֹׁן”.

אֲנִי רוֹעֶדֶת מִפַּחַד,

חוֹזֶרֶת חִישׁ לַמִטָּה.

עוֹד מְעַט כְבָר מָחָר,

אֶצְטָרֵךְ לָקוּם לַעֲמֹד עַל רַגְלַי.

וְהוּא יֹאמַר לִי: “נְקֻדָּה, פְּסִיק, מַחֲקִי, זֶה יוֹתֵר טוֹב, הַמְשִׁיכִי”.

וְהוּא יוֹתִירֵנִי כָּאן,

בּוֹדְדָה עִם עַצְמִי,

שָׁרָה כְּמוֹ הַצִּפּוֹרִים הַלָּלוּ,

וַאֲבוּדָה כְּמוֹתָן בְּגַן עֵדֶן…

הַנָּהָר

מאת

בטין מרגלית אמיר

קִלוּחַ סָמִיךְ,

עִנְבָּרִי, לָבָן, דַּקִּיק,

זָרַם לְאִטּוֹ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב

בַּאֲפִיקוֹ.

עֶרֶב סוֹעֵר אֶחָד

עָלָה עַל גְּדוֹתָיו,

מִתְנוֹדֵד כְּשִׁכּוֹר

וְנִשְׁפַּךְ אֶל הַיָּם.

לֵילוֹת לְבָנִים

מאת

בטין מרגלית אמיר

מָה רוֹצִים הַיְּצוּרִים הַלָּלוּ,

אֵלֶּה שֶׁהָיוּ,

אֵלֶּה שֶׁאֵינָם עוֹד,

הַנִּדְחָפִים בְּתֹכִי

מָשָׁל הָיִיתִי בָּלוֹן חַמְצָן

מָשָׁל הָיִיתִי הָעוֹלָם,

מָשָׁל הָעוֹלָם הָיָה אָצוּר בִּי.

אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד.

לֹא לְבַקֵּשׁ,

לֹא לְחַפֵּשֹׂ,

לֹא לַחְשׂב.

וּמָה אָז?

Cogito ergo sum,

הֶבֶל!

הָרֹאשׁ הַזֶּה הָרֹשֶׁם,

הַגּוּף הַזֶּה הַנָּע תָּמִיד,

הַלֵּב הַזֶּה הַפּוֹעֵם,

הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת הַמַּבְעִירָה מֵחָדָשׁ

כְּמוֹ מַפּוּחַ אֶת אֵשׁ הַתָּמִיד

שֶׁל הַהֲוָיָה,

שֶׁל הָרָצוֹן,

שֶׁל הַחִפּוּשׂ.

וּמָה אָז?

יום ירושלים

מאת

בטין מרגלית אמיר

יורד הערב

מאת

בטין מרגלית אמיר

כִּמְעִיל קְטִיפָה

יוֹרֵד הָעֶרֶב

לְכַסּוֹת עַל הָעִיר

הַפּוֹסַעַת עִם לַיִל

בְּלִי דַּעַת אָן?

אָדָם־בַּהֲמוֹנוֹ נֶחְפָז לָרֶדֶת

עִם חוֹמוֹת הָעִיר הָעַתִּיקָה

אָדָם־בַּהֲמוֹנוֹ נִדְחָק בָּהוּל

עַד הִבָּלְעוֹ לְפֶתַע

בִּכְמִין חָלָל

שֶׁבּוֹ מְהַדְהְדִים

קוֹלוֹת

וּמִזְמוֹרִים

בְּלוּלִים בִּצְלִילֵי הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר מֵעָל

בְּלוּלִים בְּאֶלֶף וְאַחַת קְרִיאוֹת מִתַּחַת –

עוֹדִי שְׁקוּעָה בְּדוּמִיַּת הַגְּזוּזְטְרָה

וְחֶרְדַת־פַּחַד תַּעֲבְרֵנִי –

אֲנִי נוֹשֵׂאת עֵינַי שָׁמַיְמָה

הַלְּבָנָה, עֵינָהּ פְּקוּחָה־לְמֶחֱצָה,

קֹוֹרֶצֶת כְּעִוֶּרֶת,

סַקְרָנִית כָּמוֹנִי־אֲנִי

וְתוֹהָה:

מִי יוֹסִיף לִחְיוֹת הָעֶרֶב?

ירושלים, חורף 2006

מצרפתית: אהרון אמיר

“קשת החדשה” 184

הפעמונים

מאת

בטין מרגלית אמיר

** יום ירושלים**

הַפַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים

בְּקוֹל־עֲנוֹת

וּמְעַט־מְעַט

אוֹר הַיּוֹם נֶאֱסָף –

עַל שָׁמַיִם רוֹגְעִים

הַלַּיְלָה מִתְפַּרְקֵד

לְמַבָּטוֹ הַחוֹדֵר

שֶׁל כּוֹכַב הַצָּפוֹן

שַׁרְשְׁרוֹת הָעֵצִים שֶׁהוֹרִיקוּ עַד כֹּה

לוֹבְשׁוֹת שְׁחוֹרִים

וּמֵרוּם קוֹמָתָן, כְּחַיָּלֵי־אֱמוּנָה

תִּסְקֹרְנָה אֶת הֲמוּלַת הָעִיר מִתַחַת

הָעִיר חוֹגֶגֶת

הַנְּגִינָה סוֹאֶנֶת

קוֹלוֹת שָׁאוֹן וְזִקּוּקִים שֶׁל אֵשׁ

יֻטְחוּ בַּכּוֹכָבִים הַזּוֹהֲרִים.

מִגְּזוּזְטְרַת הַ’מִּשְׁכְּנוֹת'

אֶל מוּל הַדּוֹרְמִיצְיוֹן הַנִּשָּׂאָה

אַפְלִיג־אֶשְׁגֶּה לִי בָּאַגָּדוֹת

עַל הַבְּתוּלָה הַנִּרְדֶּמֶת:

עַתָּה הִנֵּה אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־עָל

וַאֲבַקֵּשׁ כֹּל שֶׁתֹּאבֶה נַפְשִׁי.

וּבְכֵן הַגִּידָה־לִי, כּוֹכָב קָטָן,

שֶׁל פָּז אוֹ כֶּסֶף:

הוּא, שֶׁרֹאשׁוֹ בָּאֲוִיר

אֲנִי, שֶׁרָאשִׁי בְּלִבִּי –

מִי מִשְּׁנֵינוּ יְאֻשַּׁר יוֹתֵר

בְּיוֹם־הַנְּסִיקָה־לַמָּרוֹם

חורף 2006

“קשת החדשה” 84

נָתַתָּ לִי...

מאת

בטין מרגלית אמיר

בְּעֶרֶב סְתָוִי

לְבַד עִם זִכְרוֹנוֹתַי

לֹא נוֹתְרוּ לִי

אֶלָּא תְּמוּנוֹת

לֹא נוֹתְרוּ לִי

אֶלָּא מִלִּים

לֹא נוֹתַר לִי

אֶלָּא לִשְׁקֹעַ בְּתוכִי

כְּדֵי לָשּׁוּב וּלְהִתְיַחֵד עִמְךָ

לְלֹא הֶרֶף אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

עַל מָה רָחַקְנוּ וְשָׁבְנוּ חֲלִיפוֹת

מָה קָשַׁר בֵּינֵינוּ לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים

הִנְךָ כָּאן בְּלֵילוֹתַי,

אֲנִי חָשָׁה אֶת הֶבֶל פִּיךָ

עַל צַוָּארִי

אֶת יָדְךָ הַחַמָּה

עַל גּוּפִי

אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת

רְגִילָה לְלִטּוּפֵינוּ

וּמְאוּם

מְאוּם מִלְּבַד כָּרִית

בֵּין בִּרְכַּי

לְלֹא הֶרֶף אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

עַל מָה רָחַקְנוּ וְשָׁבְנוּ חֲלִיפוֹת

מָה קָשַׁר בֵּינֵינוּ לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים

מֵעֵבֶר לִי

כְּדֵי לְהֵיטִיב לְהַגִּיעַ עָדֶיְךָ?

עַד אֵלַי?

דִבַּרְתִּי עַד בְּלִי דַּי

אָמַרְתָּ לִי: " דַּבְּרִי, דַּבְּרִי עוֹד“”

שְׁתִיקָתְךָ

הִטְרִיפָה אוֹתִי

וְדִבְּרָתִי לְלֹא גְּבוּל

וְאָמַרְתָּ לִי:

“שִׁירִי, בּוֹאִי נָשִׁיר”

אָז שַׁרְתִּי וְשַׁרְנוּ

וְיָדַעְנוּ שֶׁזֶּה לֵיל הַשִּׁמּוּרִים הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּנּוּ

הִבַּטְתָּ בִּי

בְעֵינֶיךָ הַפְּקוּחוֹת לִרְוָחָהּ

בְעֵינֶיךָ הַיָּפוֹת שֶׁצִּבְעַן דְּבַשׁ

וְחִיּוּךְ שָׁפוּךְ עָלֵיהֶן

וְעוֹד שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ

כֵּן?

מָה?

אֱמוֹר

וְאַתָּה

הִבַּטְתָּ בִּי

וְאָמַרְתָּ לִי:

“הִתְקָרְבִי, הִתְקָרְבִי, שֶׁאֶלְחַשׁ לְאָזְנֵךְ”

בְּקוֹל דַּק וְרָפֶה

בִּנְשִׁימָה חַמָּה עֲדַיִן

אָמַרְתָּ לִי…

יָדַעְתִּי זֹאת

אַךְ רָצִיתִי עוֹד

עוֹד…

וְעוֹד…

28.12.2008

הליקון

תמונות מחיי הזוגיות

2009 עמ' 87

שירים מארכיון המחברת

מאת

בטין מרגלית אמיר

מַסָּע לְעִדַּן הַסִּימָנִים

מאת

בטין מרגלית אמיר

הִמְתַּנְתִּי דַּי,

שָׁמַעְתִּי דַּי,

כֹּה שָׂבַעְתִּי מַרְאוֹת

שֶׁלֹּא נוֹתָר דָּבָר לְהַבִּיט בּוֹ.

שׁוֹטַטְתִּי בְּרְחוֹבוֹת,

הֵצַצְתִּי בַּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה,

מַרְאוֹת מַחְנִיפוֹת.

תְּמוּנָה אַחַת

עָקְבָה אַחַר פָּנַי:

הֵם דִּבְּרוּ זֶה לְזוֹ,

וּמֵחַלּוֹן אֶחָד לְזוּלָתוֹ

סִפְּרוּ לְעַצְמָם סִפּוּרִים,

מַשְׁקֶה מְשַׁכֵּר שֶׁל הָאָדָם:

“הֲלֹא אִי־אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב בְּלֹא מִלִּים”.

אוֹ־אָז

מִלִּים נֶאֱמָרוֹת,

מִלִּים בֵּינוֹ לְבֵינָה,

מִבְּלִי לָדַעַת מַה,

עִם הָרִיק וּלְתוֹכוֹ,

תְּמוּנוֹת מִתְמַזְּגוֹת תַּחַת שְׁמֵי הַצָּהֳרָיִם.

אִישׁ אֵינוֹ חוֹשֵׁד

בַּמַּשָּׁב הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתָם,

הַמַּשָּׁב הַזֶּה הַמִּשְׁתַּהֶה לְמַלֵּא אֶת הָרֵאוֹת,

הַמַּשָּׁב הָאִטִּי הַזֶּה עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה,

עַד רִקוּן אוֹתָנוּ מֵעַצְמֵנוּ.

וְאָנוּ הוֹלְכִים

וְהוֹלְכִים

וְאַט־אַט,

מֵעֵבְרָהּ הָאַחֵר שֶׁל הַמִּדְרָכָה,

כְּמוֹ מִתוֹךְ כְּשָׁפֶיהָ

שֶׁל אַהֲבָה קְסוּמָה,

תֵּל אָבִיב חוֹגֶגֶת אֶת מֵאָה שְׁנוֹתֶיהָ.

וּבְעוֹדִי מְשׁוֹטֶטֶת, נִמְשַׁךְ הַמַּסָּע בַּזְּמַן…

אף על פי כן

מאת

בטין מרגלית אמיר

כָּל הָעוֹלָם הַמֻּכָּר הַזֶּה

מוֹשֵׁךְ אוֹתִי

וּמוֹתִיר אוֹתִי שְׁוַת־נֶפֶשׁ.

אֲדִישָׁה לַכֹּל,

אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת,

אֵין עוֹד הַפְתָּעוֹת.

אֵינִי מְצַפָּה עוֹד,

אֵינִי מְקַוָּה עוֹד,

וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי רוֹעֶדֶת

לֹא נוֹתָר דָּבָר לְהַבִּיט בּוֹ

מאת

בטין מרגלית אמיר

שָׂבַעְתִּי מַרְאוֹת

לֹא נוֹתָר דָּבָר לְהַבִּיט בּוֹ.

שׁוֹטַטְתִּי בָּרְחוֹבוֹת

הֵצַצְתִּי בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה

מַרְאוֹת מַחְנִיפוֹת.

תְּמוּנָה אַחַת

עָקְבָה אַחַר פָּנַי:

דִּבָּרְנוּ זֶה לְזוֹ,

עִם הָרֵיק וּלְתוֹכוֹ,

תְּמוּנוֹת מִתְמַזְּגוֹת בִּי תַּחַת שְׁמֵי הַצָּהֳרָיִם.

אִישׁ אֵינוֹ חוֹשֵׁד

בַּמַּשָּׁב הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתָם,

הַמַּשָּׁב הַזֶּה הַמִּשְׁתַּהֶה לְמַלֵּא אֶת הָרֵאוֹת,

הַמַּשָּׁב הָאִטִּי הַזֶּה עַד כְּלּוֹת הַנְּשִׁימָה,

עַד רִקוּן אוֹתָנוּ מֵעַצְמֵנוּ.

וְאָנוּ הוֹלְכִים

וְהוֹלְכִים

וְאַט־אַט,

כְּמוֹ מִתּוֹךְ כְּשָׁפֶיהָ

שֶׁל אַהֲבָה,

נִמְשַׁךְ הַמַּסָּע

יְמֵי חַג

מאת

בטין מרגלית אמיר

עַדַיִן בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם,

אַךְ הַפַּעַם

בִּלְעָדֶיךָ.

הָלַכְתִּי אֶל הַחוֹף.

אוֹתָהּ הָרוּחַ, אוֹתוֹ הַיָּם,

אַךְ הַפַּעַם

בִּלְעָדֶיךָ.

הַשִּׁשָּׁה בְּמַרְס.

אוֹתוֹ הַגֶּשֶׁם הַדַּק

הִזְלִיף טִפּוֹתָיו

עַל פָּנַי.

הַשִּׁשָּׁה בְּמַרְס.

אֲנִי זוֹכֶרֶת

הָיָה זֶה רַק אֶתְמוֹל…

אַךְ הַפַּעַם

בִּלְעָדֶיךָ,

עִם זִכְרוֹנוֹתַי…

לֹא הִבַּטְתִּי עוֹד כְּדֵי לִרְאוֹת,

לֹא שָׁאַלְתִּי עוֹד כְּדֵי לָדַעַת,

לֹא חִפַּשְׂתִּי עוֹד,

לֹא רָצִיתִי עוֹד

אֶלָּא הַשַּׁלְוָה…

וְלָשׁוּב וּלְהִתְיַחֵד עִמִּךָ.

כָּל חֲלוֹמוֹת הָעוֹלָם שׁוֹכְנִים בִּי

מאת

בטין מרגלית אמיר

"אינני מאום, לעולם לא אהיה ולא־כלום,

אך כל חלומות העולם שוכנים בי"

פרננדו פסואה (“חנות הטבק”)

לְעִתִּים

אוֹחֶזֶת בִּי עֶרְגָּה

כֹּה עַזָּה לַדְּבָרִים

שֶׁאֲנִי מִתְאַוָּה לְחַלֵּץ מֵחֲלוֹמוֹתַי

תְּמוּנוֹת הֲזוּיוֹת,

יְצוּרִים בְּהִירִים וּמְצֹעָפִים,

עוֹלָם סוּרֵאָלִיסְטִי

שֶׁתְּשׁוּקָה כַּבִּירָה רוֹחֶשֶׁת בּוֹ,

אוֹרוֹת לוֹהֲטִים

עַל פְּנֵי תֵּאַטְרוֹן צְלָלִים

הַמְּשַׂחֲקִים בַּחֲשֵׁכָה,

רוּחוֹת מַמָּשִׁיּוֹת

הַנָּעוֹת וְנָדוֹת,

קְרֵבוֹת אֵלַי

מִבְּלִי גַּעַת,

מַבִּיטוֹת בִּי

כְּמוֹ רָצוּ לֶאֱהֹב.

אוֹר הַשַּׁחַר מִסְתַּנֵּן

דֶּרֶךְ הַתְּרִיסִים,

אֵיךְ אַאֲרִיךְ אֶת הַשֵּׁנָה

שֶׁהַכֹּל מִתְמַזֵּג בָּהּ

בֵּין מַמָּשׁ לַדִּמְיוֹן?

בְּיָּד מְהֻסֶּסֶת, עֲדַיִן רְדוּמָה,

אֲנִי מִתְכַּסָּה וְשׁוֹקַעַת

אֶל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.

הַיּוֹם עוֹלֶה

וְכָל חֲלוֹמוֹת הָעוֹלָם שׁוֹכְנִים בִּי.

אַתָּה, שְׁתִיקָתִי הַמְּהַדְהֶדֶת

מאת

בטין מרגלית אמיר

מָה לֹא אֵתֶּן

כְּדֵי לְפַנֶּק אוֹתְּךָ,

לְלַטֵּף אֶת מִצְחֲךָ,

לְהַחְלִיק בְּאֶצְבְּעוֹתַי

עַל שֵׂיבָתְךָ.

מָה לֹא אֵתֶּן

כְּדֵי לֶאֱחֹז בְּיָדְךָ וְלוֹמַר לְךָ בֹּוֹא.

גּוּפְךָ

הַמֻּטְמָן בָּעֹמֶק הַזִּכָּרוֹן

מֵזִין בַּעֲסִיסְךָ הָעַז

אֶת שָׁרְשֵׁי הָאֲדָמָה

הַנּוֹשֵׂאת אוֹתָנוּ.

עָסִיס־חַיִּים,

עָסִיס נְּעוּרֵינוּ,

עָסִיס חַיֵּךָ שֶׁעוֹד נוֹסֵךְ בִּי

כּוֹחַ לִחְיוֹת.

מָה לֹא אֵתֶּן

מהו הדבר...

מאת

בטין מרגלית אמיר

מהו הדבר הזה האוחז בי

מין דאגה

בכל ערב אחר חצות

על השטיח הסיני ממשי

נקודה זעירה כחולה, לבנה, בוהקת

קורצת לי…

אני מחליקה ממיטתי

על ברכיי

מחפשת

נוברת

מתקרבת

מהו הדבר הזה

הבוהק אחר חצות

וחומק מתחת לצִלי…

הלל

מאת

בטין מרגלית אמיר

אם הערב, כשהכול נם,

את מרגישה

את חום ידי

המתגנב בין שדייך…

“התזכרי”?

געגוע

מאת

בטין מרגלית אמיר

אני מתגעגעת לאותם פרצי צחוק

כאשר בשובו מרופא השיניים

שפתיו מדממות

לשונו יבשה

ואני מחזיקה בבקבוק המים

הוא הקיש על המקלדת שלו…

…מילים, תמיד מילים

בין כדור אחד לאחר, כדי להרגיע את כאבו.

הסרתי ממנו את משקפיו

הנחתי אותם על שולחנו.>

ללא מילים

הוא אחז במותניי

ואך הצליח ללחוש

“מעיין חיי”

דבר אינו אובד

מאת

בטין מרגלית אמיר

וְלַחְשֹׁב שֶׁהַכֹּל

נִגְמַר?

מֵת וְנִקְבַּר.

מִתְחַלְּפוֹת הָעוֹנוֹת,

דּוֹהִים הַזִּכְרוֹנוֹת,

הַשִּׁכְחָה נַעֲשֵׂית לְבֵנָה מִכָּל לָבָן,

הָאֲדָמָה סוֹבֶבֶת

לַמְרוֹת הָרְעִידוֹת,

נַחְשׁוֹלֵי הַמַּיִם,

שִׁנּוּיֵי הָאַקְלִים,

אֵלֶּה שֶׁנֶּעֱלָמִים

וְאֵלֶּה הַחוֹזְרִים לָצוּף.

שְׁעַת טִיסָה קְצָרָה וּכְבָר

מִתְקָרֵב כּוֹכָב אַחֵר.

מֵחַלוֹנוֹ הַצַּר

מְהַסֵּס אַךְ בּוֹטֵחַ,

הָאָדָם מַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ

אַחַר הַנֶּפֶשׁ הַתְּאוֹמָה

הַטְּמוּנָה בְּגוּפוּ

שֶׁבּוֹעֵר בּוֹ

הַצֹּרֶךְ הַזֶּה

לְהִטָּמַע

בָּאַחֵר.

שָׂבַעְתִּי מַרְאוֹת

מאת

בטין מרגלית אמיר

שׁוֹטַטְתִּי בָּרְחוֹבוֹת,

הֵצַצְתִּי בַּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה

מַרְאוֹת מַחְנִיפוֹת.

תְּמוּנָה אַחַת

עָקְבָה אַחַר פָּנַי:

דִּבַּרְנוּ זֶה לְזוֹ,

עִם הָרִיק וּלְתוֹכוֹ,

תְּמוּנוֹת מִתְמַזְגּוֹת בִּי תַּחַת שְׁמֵי הַצָּהֳרָיִם.

אִישׁ אֵינוֹ חוֹשֵׁד

בַּמַּשָּׁב הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתָם,

הַמַּשָּׁב הַזֶּה הַמִּשְׁתַּהֶה לְמַלֵּא אֶת הָרֵאוֹת,

הַמַּשָּׁב הָאִטִּי הַזֶּה עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה,

עַד רִקוּן אוֹתָנוּ מֵעַצְמֵנוּ.

וְאָנוּ הוֹלְכִים

וְהוֹלְכִים

וְאַט־אַט,

כְּמוֹ מִתוֹךְ כְּשָׁפֶיהָ

שֶׁל אַהֲבָה,

נִמְשַׁךְ הַמַּסָּע

וְלֹא נוֹתָר דָּבָר לְהַבִּיט בּוֹ.

בבית הקברות של עינת [שיר]

מאת

בטין מרגלית אמיר

הפעם, זה לא בבית הקברות של מונפרנאס,

על הדשא הירוק,

מתעלסת

תחת שמי פאריס.

הפעם, זה בבית הקברות של עינת,

על ספסל עץ,

אני מדברת על אהבה

תחת שמי ישראל.

גן עדן של פרחים, של שיחים, של עצים

בשלל הצבעים.

שתי ציפורים זעירות עפו זו אחר זו,

מטפסות ברגליהן הדקיקות, השבריריות,

עד צמרת העצים,

שורקות זו לזו, מצייצות זו לזו,

אני מביטה בהן ומזמזמת…

שני פרפרים לבנים,

נדמה שאלה תמיד אותם הפרפרים,

באים לקראתי וסובבים

מעל ראשי

בוואלס שמן העולם הבא,

בעולם הזה

שמחוץ לזמן.

ללב רק פה אחד

מאת

בטין מרגלית אמיר

הַבֶּכִי, הַצְּחוֹק

מְעַכְּבִים עֲדַיִן

אֶת הַלֵּב הַשָּׁבוּר

שֶׁפִּיו חָסוּם

עוצמת עיניים והנה...

מאת

בטין מרגלית אמיר

אֵינִי צְרִיכָה עוֹד לִרְאוֹתְךָ

כְּדֵי לַחוּשׁ בְּךָ,

אֵינִי צְרִיכָה עוֹד אֶת שְׂפָתַיִךָ

הַלּוֹחֲשׁוֹת אֶל תּוֹךְ גֻמְחַת כִּפָּתִי,

אֵינִי צְרִיכָה עוֹד אֶת יָדֶיךָ

סְבִיב מָתְנַי.

אַט־אַט אֲנִי לוֹמֶדֶת,

בְּקֶצֶב הַנִּגּוּן שֶׁלָּנּוּ,

לֹא לִהְיוֹת עוֹד כִּי אִם אֶחָד,

מִתְנוֹעַעַת,

מִתְנוֹדֶדֶת

בֶּחָלָל הַזֶּה

הַמְּחַבֵּק אוֹתִי,

עֹצֶמֶת עֵינַיִם וְהִנֵּה…

מָה שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד כִּי אִם

רוּחַ

אוֹחֵז בִּי

וַאֲנִי מְנִיחָה לְגוּפִי הַמַּרְטִיט

לָלֶכֶת…

לְעוֹד לַיְלָה

רוח הזמן

מאת

בטין מרגלית אמיר

פָּתַחְתִּי חַלּוֹנוֹת וּדְלָתוֹת

לִנְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר שֶׁל אִי רָחוֹק,

דִּמִּיתִי לְחַוּוֹת אֶת רוּחַ הַזְּמַן שֶׁלֹּו,

אֲבוֹי…

לֹא הָיָה זֶה כִּי אִם

רוּחַ פְּרָצִים,

זֶרֶם חַשְׁמַלִּי,

פֶּרֶץ שֶׁל סְעָרָה, שֶׁל גֶּשֶׁם וְרוּחַ,

מַשַּׁב חַמְצָן מְרַעֲנֵן,

רֶגַע שֶׁל סִחְרוּר

וְאָז מְאוּם.

סָגַרְתִּי חַלּוֹנוֹת וּדְלָתוֹת

וְחָזַרְתִּי לָאִי הַצָּף שֶׁלִּי

שֶׁהוּא אָהַב כָּל כָּךְ.

באופק

מאת

בטין מרגלית אמיר

בַּלֵּילוֹת הַלַּחִים שֶׁל יוּנִי

מִתְקָרְבִים הַשָּׁמַיִם,

נֶעֱלָמִים הָאֳפָקִים,

הַכּוֹכָבִים הַכְּחֻלִּים וְהַחַמִים

פּוֹתְחִים אֶת סְגוֹר לִבָּם.

אַךְ יַעֲשֶׂה הָאֲוִיר תְּנוּעָה זְעִירָה,

הֵם יִפְּלוּ וְיִסְתַּלְּקוּ

לְעֵבֶר גּוֹרָלוֹ שֶׁל…

שֶׁל מִישֶׁהוּ, אֶל עוֹלָם אַחֵר?

מָה קוֹרֶה מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר,

מֵעֵבֶר לֶחָלָל וְלַזְּמַן?

הפחד

מאת

בטין מרגלית אמיר

הפחד, אתה שומר ממנו מרחק,

אחר כך אתה חובש מסכה של ליצן מחייך

ובליל ירח מלא,

מחליט לעוף

מול שמים וכוכבים,

עדים יחידים

לאותה זקפה פתאומית…

31 בדצמבר

מאת

בטין מרגלית אמיר

בלילה זה של סוף שנה

ספונה בחמימות חדרנו

תחת האור המעומעם

ראיתי בראשונה

דמעה

דמעה לבנה מנצנצת

כפנינה זעירה יקרה

עדין חמה וקטיפתית

מן הגפנית הצעירה

כוכב נפל

מאת

בטין מרגלית אמיר

כל הלילה נלחמתי,

בעטתי בשמיכה הלבנה

בעטתי בכריות האדומות

בעטתי בדובים חסרי האונים

עפו כוכבים, עפו מלים

סך הכל כוכב נפל

ונלחם עם איש פלדה

הרפתקה?

תאונה?

מה זה חשוב מה?

הכוכב נשאר כוכב

איש הפלדה עבר למוסך

קצת וקס, קצת פוליש

וכבר בוהק כחדש

מה קרה?

שתי טיפות דם

על שמיכה לבנה!

הַנְּשִׁיקָה

מאת

בטין מרגלית אמיר

סְפוּגָה בָּרֹק שֶׁלְךָ

שֶׁאֵינוֹ נִמְחֶה

לְשֹׁנִי חוֹלֶפֶת לְאֹרֶךְ גֵּוְךָ

עוֹקֶבֶת אַחַר הַקִּפּוּל הַמַּרְטִיט

עַד בֶּקַע מָתְנֶיךָ

אֲנִי רוֹחֶקֶת

וּקְרֵבָה

אַתָּה מַבִּיט בִּי

וּמֵנִיחַ לְיָדַי

לְאֶצְבְּעוֹתַי הַקְּסוּמוֹת

לָתוּר אַחַר

אֵינִי יוֹדַעַת מָה

אֲנִי מְמַלְמֶלֶת

כָּךְ

בְּלִי תַּכְלִית

שִׂפְתוֹתַי הַלַּחוֹת

מְרַחֲפוֹת

עַל פְּנֵי תְּנוּךְ אָזְנְךָ הַחֲמִימָה

מַחְלִיקוֹת

אֶל תּוֹךְ גֻּמַּת כְּתֵפְךָ

אַתָּה

מֵנִיחַ לִי לִהְיוֹת כְּעִוֶּרֶת

כְּעִוֶּרֶת הַמְּגַשֶּׁשֶׁת

לְהַכִּיר אֶת הָאַחֵר הַזֶּה

אֶת הָאֲנִי הָאַחֵר הַזֶּה

הַקָּם לַחַיִּים

נִרְגָּשׁ

נוֹשֵׁם

בְּקֶצֶב נְשִׁימוֹתֶיךָ

בִּשְׁתִיקָתוֹ

שֶׁל לַיְלָה

לְלֹא שֵׁנָה

לְפֶתַע

בָּרָק מַכֶּה

שְׁבִיב שְׁנִיָּה,

רוֹעֵם

מִכָּל עֵבֶר,

בְמַעֲמַקֵּי שָׁמַיִם אֲחֵרִים,

בֵּין עָנָן אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ.

יָרֵחַ חָדָשׁ

כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה

מֵעִיף מַבָּט מְלַטֵּף

עַל מַשְׁקוֹף שֶׁל חַלּוֹן

שֶׁנִּסְגַּר.

8.11.2008

גיטרה

מאת

בטין מרגלית אמיר

תירגם: אהרן אמיר ־ 2005

לבושת משי

טווי פליז

את נצבטת

עד למעמקי – – –

נושכת עד זב דם

את אלו האצבעות

המרטיטות אותך כלך

עם גרודי

(מסלול ההחלקה) המגלשה

צליל אחד

באחת

את חוזרת

לשיר

אצבעות לחות

מלטפות את שחור־שערך

את צוואר־המלכה אשר לך

שנהבים

עד לשיגעון

ועם זאת עדין

נושכים תחת האצבעות

בהשכל ודעת

את מתפרשת

כנרת

מאת

בטין מרגלית אמיר

יותר מאלף שנה

בחיק אותו הנוף

לפאת הגבעות המוריקות

ברגע של דומיה עזה

שכלה נעם

היא טווה את ספורה

השעות המנוחות

היא מתרתחת

משתלחת

משתוללת

מחליפה צבעים

מזה קצף על חופיה

בזעם לכל הרוחות

אוי למי אשר

באלו השעות

יפול

אל מיטתה

הלילה אך יחשיך את השמים

וכבר תשקט ותרגע

ועד לדמדומי הבקר

היא נכנעת

ונתלית

ברשתות הדייגים

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.