יאיר הורביץ, משורר ומתרגם,  נולד בתל־אביב בד׳ בניסן תש״א, 1 באפריל 1941 לאביו אליעזר.  ב־1949, בגיל 8, התייתם יאיר מאביו. פרסומו הראשון היה ב־1957 בעיתון ׳דבר׳. בשנות השישים של המאה העשרים חבר אל מי שנודעו כקבוצת ״המשוררים התל־אביביים״, שעמה נמנו גם יונה וולך ומאיר ויזלטיר. ב־1963 ערכו הורביץ וויזלטיר את כתב העת הספרותי ״קילטרטן״ ומאוחר יותר (1968) את ״גליונות שירה״ בהוצאת גוג. היה זה המבקר והעורך גבריאל מוקד שהכתיר עוד ב־1965 את השלושה כ״משמרת הצעירה״ של השירה העברית והקדיש להם את חוברת מס׳ 14 של כתב העת ״עכשיו״ בעריכתו.
    ספר שיריו הראשון של יאיר הורביץ, ״ברחובות אילמים״ (בשיתוף עם המשורר בנימין פשוט), ראה אור ב־1959 (עקד). ספרו העצמאי הראשון, ״שירים מן הקצה הנמוך״, הופיע ב־1961 (מנו־שיר). לאחר מכן הוציא לאור עוד שנים־עשר קובצי שירה, ספר פרוזה בשם ״יונייקה״ (1970) וכן ״פרקים מספר החלום: שירים לבני הנעורים״ (1978).
    הִרבה לתרגם משירתו של המשורר הסקוטי הנודע יו מקדרמיד, ובתרגומו ראה אור הקובץ ״הברקן והגביע״ (1983) וכן אנתולוגיה של תרגומים משירת סקוטלנד, ״השושן הקטן לבן״ (1988).
    מבחר משירת הורביץ שכותרתו ״גורל הגן״ בעריכת מנחם פרי יצא לאור כשנה לאחר מות המשורר.
    ב־1974 הוקרן בטלוויזיה הישראלית סרטו התיעודי של הבמאי מיכאל לב־טוב ״כדרכן המילים״. לצופים התאפשרה הצצה לעולמו הפרטי של יאיר הורביץ, והמשורר אף קורא בסרט משיריו. שירים אחדים משלו הולחנו בשעתם על ידי שלמה גרוניך ושרה שהם. זכה בפרס מרדכי ברנשטיין (1983), בפרס נתן אלתרמן (1986) ובפרס היצירה מטעם קרן ראש הממשלה (1987).
    שירתו, שכבר מתחילתה היתה מגובשת ובעלת מודעות עצמית, הציבה עצמה עם הופעתה על בימת הספרות העברית בעמדה נגדית לבית מדרשו של נתן זך, שהושפע מן המודרניזם האנגלוסקסי נוסח ט״ס אליוט. אליבא דזך, על ״השיר הנכון״ להיות נטול רגש ומחושב ושומה עליו להימנע משימוש במטפורות, שבהן ראה קישוט גרידא, ולחתור לעיצובה של לשון שירית שתהא קרובה ל״שפת הרחוב״. כנגד זאת טען הורביץ כי הרגש, כמו גם המחשבה, הנם חלקים בלתי נפרדים של הישות והעצמיות, ועל כן מול הטענה השירית של זך ״המשורר אינו שר״, הוא טען בלהט: ״אני שר״.
    המטפורה, טען הורביץ, אינה קישוט גרידא כי אם כלי שבאמצעותו ניתן לביית את החדש ולמשמע את הלא־מוכר, ולפיכך הדבר מאפשר לנו להתקרב להבנת החוויה האנושית. לגבי דידו, שפה איננה ״מתארת״ עולם כי אם בוראת עולם – ולדעתו זהו לאמיתו של דבר העולם היחיד שקיים עבורנו. עם זאת קיבל הורביץ חלק מביקורתו של זך על השימוש במטפורה, ששירת באורח מזיק קונבנציה של הבנה פיגורטיבית בלבד של מילות השיר. לדוגמה: המילה ״אביב״ חדלה מלסמן עונת שנה גרידא ותחת זאת נתפשה כמילה נרדפת לפריחה, לנעורים או להתחדשות. לשיטתו אין צורך לוותר על לשון פיגורטיבית באשר היא, אלא לשנות את הקונבנציה של ״הבנת״ שירה באמצעות בניית תחביר שיאלץ את הקורא לבחור בין הבנה פיגורטיבית ובין הבנה ליטרלית של מילה מסוימת – שכן אי־שימוש במטפורות עלול לחסל כליל אפשרות של הבנה פיגורטיבית ויצמצם בעליל את שדה המשמעות של המילה, ובתוך כך ימזער עוד יותר את המילון העברי, הצנוע ממילא בממדיו. בשל כך סירב ליצור שפה שירית שמתקרבת ללשון הדיבור. הוא סבר כי חיי המדף של השפה המדוברת הם לעולם קצרים, ועל כן מוטב ליצור שפה שירית שתהיה נגישה תמיד למי שבקי ורגיל בספרות העברית על כל רבדיה.
    את עיקר השראתו לפואטיקה שלו מצא הורביץ בעולמה של הקבלה. בעולם הקבלי מצא תימוכין לתפישתו את השפה כבוראת עולם. בקבלה מצא גם מענה לבעייתיות שגילה במחשבה הרציונליסטית. הקבלה הציעה לו מילוט מן העריצות המחשבתית הרציונליסטית בדמותו של הדואליזם, שמסוגל לבטא את מה שנתפש לכאורה כסתירה או כחוסר היגיון. הדואליזם הקבלי איפשר לו יצירת מבע שירי שהוא איחוד של ניגודים והושבתן של סתירות בכפיפה פואטית אחת.
    בדומה ליו מקדרמיד, שממנו הִרבה לתרגם, וכוויליאם בלייק, המשורר האנגלי בן המאה השמונה־עשרה, סבר כי הניגוד והפרדוקס מצויים בבסיס הטבע האנושי, וכי בלי סינתזה ביניהם אין רוח האדם מסוגלת לנוע לקראת קִדמה. כבר ב״שירים מן הקצה הנמוך״ (1961) אימץ את תפישת העולם הדואליסטית כדי למרוד בסופיותו של המוות, שאותו ביקש לתפוש כהמשך הכרחי של החיים. כלומר, המוות הוא מה שמעניק משמעות לחיינו והופך אותנו לרגישים ובעלי אמפתיה לזולתנו. כמו כן המוות, לשם הדגמת אחד העניינים שבהם עסק בספרו הראשון, איננו עונש מידי האל. ולראיה, אביו שמת, כשהורביץ היה בן שמונה, היה אדם אציל ומותו אינו מעיד על התערבותו של אל נוקם ונוטר. לאחר מות אביו, במשך שנה שלמה, פקד הורביץ את בית הכנסת השכונתי לשם אמירת ״קדיש יתום״. חוויית ילדות זאת עוצבה באחת הפואמות החשובות ביותר שלו: ״תום ותהום וקיים״ מתוך ״נרקיסים למלכות מדמנה״ (1972).
    תפישת העולם הדואליסטית־הרמוניסטית ליוותה את שירתו עד לקובץ שיריו ״בשבתי לבדי״ (1976). הורביץ, שאיבד כמה מחבריו הקרובים ביותר, כשל בנישואיו וסבל ממחלת לב שהלכה והחמירה – התקשה להחזיק ברעיון של עולם שבו שוררת הרמוניה בין טוב לרע בשעה שניסיון חייו לימד אותו כי ידו של הרע גוברת על הטוב. כשעלה בדעתו כי ראיית עולם דואליסטית של שחור ולבן עלולה להיות מוגבלת, נדרש לפילוסופיה של ברוך שפינוזה. הפילוסופיה של שפינוזה נבחנה בספר ״בשבתי לבדי״ וביתר שאת בספרו הבא, ״אנטומיה של גשם״ (1980). הורביץ בחן אחת לאחת את הטענות של שפינוזה וגילה כי הן אינן משכנעות אותו. אם טוען שפינוזה כי עצם הופך ל״קיים״ יותר ככל שיש לו יותר תארים, אומר הורביץ, ריבוי התארים הופך אותי לפחות ופחות קיים בתור ישות קוהרנטית, לאדם ״זירעוני״ חסר זהות. את הדרישה של שפינוזה לשוויון הנפש בפני ההיפעלויות הוא דחה על הסף משום שהרגיש כי אי־ציפייה להתרחשותם של דברים רצויים גזרה עליו מוות רגשי. ולבסוף טענתו המנחמת, לגבי דידו של הורביץ, של שפינוזה כי משהו בנפש האדם נשאר לעולם נצחי ואינו יכול להינזק עם הגוף גרמה להורביץ, כפי שעולה משני קובצי שיריו האחרונים: ״יחסים ודאגה״ (1986) ו״צפור כלואה״ (1987), לנסות ולהתחקות אחר אותו ״דבר־מה״ שבנפש שעל פי שפינוזה אינו נפסד לעולם. זאת מתוך הצורך להתמודד עם המחשבה המאיימת על איון התודעה העצמית שמביא המוות.
    בסופו של דבר הוא הגיע למסקנה כי אין כלל בנמצא ״דבר־מה״ מעין זה שהוא יכול להבין או לתפוש במחשבתו, לפיכך פנה בקובץ שיריו האחרון, ״צפור כלואה״, לפנטזיה על הישארות הנפש וגלגוליה, שבה מופיעה בין השאר נשמתה של יונה וולך שהתגלגלה בציפור.
הורביץ היה אתיאיסט. עם זאת היתה בו הרליגיוזיות של המשתוקק להשגחה אלוהית חומלת. הקבלה התיאורגית בגרסתה הלוריאנית (כלומר על פי משנתו של האר״י), מאמינה בכוחו של היחיד לשנות סדרי עולם באמצעות מעשיו הטובים. זוהי גם האמונה האחת שליוותה את הורביץ בחייו. יאיר הורביץ נפטר בבריסל, בלגיה בי״ב באב תשמ״ח, 26 ביולי 1988 בעת שהמתין לניתוח השתלת לב.
    כל שיריו של הורביץ רוכזו ופורסמו בספר כל השירים (2008).

נכתב על־ידי טלי ארגוב עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה] 

ספריו:

• ברחובות אלמים : שירים (תל אביב : עקד, תשכ״א) <בשיתוף בנימין פשוט ; רישומים – יעקב אלוני>
• שירים מן הקצה הנמוך (תל אביב : מנו שיר, 1962)
• שירים ללואיס (ירושלים : עכשו, תשכ״ג) <מהד׳ שנייה הופיעה ב־1988>
• סלויון (ירושלים : עכשיו, 1966)
• בעיר שרקיעים לה אין ומרגועה מחסה (תל אביב : גוג, 1968)
• יונייקה (תל אביב : עקד, תש״ל) <סיפור> <רישום – אורי ליפשיץ>
• נרקיסים למלכות מדמנה : שירים (מרחביה ; תל אביב : ספרית פועלים, תשל״ב)
• עונת המכשפה (תל אביב : דגה, תש״ל)
• שירים : 1960–1973 (תל אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור : ספרי סימן קריאה, תשל״ד)
• בשבתי לבדי (תל אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור : ספרי סימן קריאה, תשל״ו)
• מקום (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1978) <רישומים – יואב בראל>
• פרקים מספר החלום : שירים לבני הנעורים (תל אביב : (הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשל״ט 1978) <איורים – נחום כהן>
• אנטומיה של גשם : (שירים ליואב בראל) (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, (תש״ם 1980)
• ילקוט לידידים (ירושלים, תשמ״א) <שירים> <״מהדורה חתומה וממוספרת בת מאה עותקים״>
• ארץ בחירה : שירים 1961–1981 (תל אביב : הקבוץ המאוחד, תשמ״ב 1982)
• יחסים ודאגה : שירים  (תל־אביב : הקיבוץ מאוחד, תשמ״ה 1986)
• ציפור כלואה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ח 1987) <איורים – משה קופפרמן>
• גורל הגן : כל השירים (תל־אביב : ספרי סימן קריאה: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ״ט 1989)
• כל השירים (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס״ח 2008) <״שירי ׳כל השירים׳ (1960–1988) של יאיר הורביץ מובאים בספר זה בסדר הכרונולוגי של ספריו... ״>

תרגום ועריכה:

• הברקן והגביע : מבחר שירים / יו מקדרמיד (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ״ג 1983)
• השושן הקטן לבן : אנתולוגיה סקוטית / בחר, תרגם והקדים מבואות יאיר הורביץ (תל אביב : עם עובד, תשמ״ח 1988)

צילום: אמנון ויינשטיין

על המחבר ויצירתו:

ספרים:

• אברמוביץ, צילה.  למצוא את כיוון הרוח בענף : עיון בתפקוד האלוזיה בארגון שירו של י. הורביץ (תל־אביב : מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל־אביב, תשמ״ה)
• ארגוב, טלי.  הפואטיקה של שירת יאיר הורביץ (ירושלים, תשס״ה 2005) <דיסרטציה–האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס״ה 2005>
• ארגוב, טלי.  ציפור בודד על גג : עיונים בשירת יאיר הורביץ (ירושלים : כרמל, תשס״ח 2007)
  תוכן העניינים:
  על הספר:
  • לאור, יצחק.  אחרי עשרים שנה. הארץ, תרבות וספרות, י״א בשבט תשס״ח, 18 בינואר 2008, עמ׳
• קוריאל, ענת.  שירת יאיר הורביץ : מונוגרפיה (רמת גן, תשנ״ז) <עבודת גמר (מ״א)–אוניברסיטת בר אילן, תשנ״ז>

מאמרים:

• מפירות גורל הגן : חברים, משוררים ועורכים בוחרים שיר אחד של יאיר הורביץ.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 809 (כ״ו באב תשס״ח, 27 באוגוסט 2008), עמ׳ 11 <בהשתתפות גבריאל מוקד, הלית ישורון, רוני סומק, מנחם פרי, חמוטל בר־יוסף ואגי משעול>
• אלטרס, אלון. העולם מעבר לחלון. דבר, ה׳ באב תשנ״ג, 23 ביולי 1993, עמ׳ 25–26.
• בוכוייץ, נורית. הפוסט־מודרניים הראשונים : מה עיצב את שפת השירה של משוררי שנות השישים? על יצירתם של מאיר ויזלטיר, יונה וולך ויאיר הורוביץ – וקשריה עם רוח הסיקסטיז באנגליה ובארצות־הברית. גג, גל׳ 10 (סתיו 2004), עמ׳ 26–43.
• בן־מאיר, יורם. עת לדת שיר ברחוב שיר : יאיר הורביץ – שנה למותו. מעריב, ספרות, כ״ה בתמוז תשמ״ט, 28 ביולי 1989, עמ׳ 5.
• בן־מאיר, יורם. גרזן ומיתר: שירו הראשון של יאיר הורביץ. שנתיים לפטירתו. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ב באב תש״ן, 3 באוגוסט 1990, עמ׳ 24.
• בן־מאיר, יורם. ליאיר, ביום הולדתו החמישים <שיר> מעריב, ספרות, י״ב באייר תשנ״א, 26 באפריל 1991, עמ׳ 9.
• בר־אל, יהודית. הפואמה העברית המודרנית – הערות לפואטיקה של הז׳אנר. דברי הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות, חטיבה ג׳ (1985), עמ׳ 385–390 <דיון, בין היתר, ביצירתם של הרולד שימל ויאיר הורביץ>
• ברתנא, אורציון. ראש יפה לשועלים. מעריב, ספרות, כ״ב באב תשמ״ח, 5 באוגוסט 1988, עמ׳ ה 2.
• גולן, ארנה.  ״אני רוצה לומר זאת פשוט״ מאת יאיר הורוביץ.  בספרה גבר, אישה, תעודת זהות : שאלות של זהות ביצירות מן הספרות העברית  (תל אביב : חורב, תשס״ה 2004), עמ׳ 318–320.
• וייכרט, רפי.  אלגיה לעיר ששוקעת.  מאזנים: ירחון לספרות, כרך ס״ח, גל׳ 9–10 (תמוז–אב תשנ״ד, יוני–יולי 1994), עמ׳ 87–92 <על תל־אביב בשירתם של יאיר הורביץ, יוסף שרון, אבות ישורון, מאיר ויזלטיר ורוני סומק>
• יעקבי, גד. מכתב ליאיר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט״ו באב תשמ״ח, 29 ביולי 1988, עמ׳ 21.
• לאור, יצחק. הרוח בשלל לשונותיה משמיעה ואין שומע לה : עשור למותו של יאיר הורביץ. הארץ, תרבות וספרות, כ״ג בתמוז תשנ״ח, 17 ביולי 1998, עמ׳ ב 14.
• לב־ארי, שירי.  ״הוא היה רץ להראות את השירים שלו לאלתרמן״.  הארץ, גלריה, י״ד באב תשס״ח, 15 באוגוסט 2008, עמ׳ 5 <עשרים שנה למותו של יאיר הורביץ>
• לידובסקי כהן, צפרירה. אהבה, מין ואלימות בשירת שנות השישים והשבעים. עתון 77, גל׳ 295 (כסלו תשס״ה, נובמבר 2004), עמ׳ 22–25 <על שירתם של יאיר הורביץ, יונה וולך ומאיר ויזלטיר>
• לשם, גיורא. ״באחרית הימים לצפרים נדמה, נדבר שירה״. מעריב, ספרות, כ״ב באדר תשמ״ח, 5 באוגוסט 1988, עמ׳ 1 <על יאיר הורביץ ושירתו> <חזר ונדפס בספרו מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם (תל אביב : זמורה־ביתן, תשנ״א 1991), עמ׳ 101–108>
• מוקד, גבריאל.  האמנם ניאו־קלאסיציזם חדש? דבר, לספרות ולאמנות, כ״ט באלול תשכ״ח, 22 בספטמבר 1968, עמ׳ 25 <על שירתם של מרדכי גלדמן, מנחם בן (בראון) ויאיר הורביץ>
• מוקד, גבריאל. בראשית שנות ה־60. דבר, דבר השבוע, כ״ב באב תשמ״ח, 5 באוגוסט 1988, עמ׳ 5–7.
• מוקד, גבריאל.  השד האדמוני : על יאיר הורביץ והרקע הספרותי להופעתו בראשית שנות־השישים.  בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 301–307.
• מזור, יאיר.  הניגוד שאיננו – רגיש הוא מדוייק : עיון בשיר ״תנועת הענבים״ מאת יאיר הורוביץ.  הדואר, שנה 62, גל׳ ז׳ (תשמ״ג), עמ׳ 107–109.
• מזור, יאיר.  ציפור רבת יופי על־תקן של ציפור נצורה, ולהיפך. עתון 77, גל׳ 177 (תשרי תשנ״ה, אוקטובר 1994), עמ׳ 20–23; גל׳ 178 (חשון–כסלו תשנ״ה, נובמבר 1994), עמ׳ 32–36.
• מזור, יאיר.  חץ צורב וציני, שוט מצליף, מול סיוט ססגוני ותלונות המלמלה : שירת מאיר ויזלטיר לצד ולעומת שירת יאיר הורביץ. אפיריון, חוב׳ 54 (1998), עמ׳ 24–30 <חזר ונדפס בספרו אהבה במושב האחורי : השירה העברית בשנות הששים (אור יהודה : זמורה־ביתן, 2005), עמ׳ 181–187>
• נאור־פרלמן, סיגל. ״את חשה את הרוח, אשר במוקדם או במאוחר תהיי שייכת לה ולא תחושי״.  מטעם: כתב־עת לספרות ולמחשבה רדיקלית, חוב׳ 11 (2007), עמ׳ 43–52 <על יאיר הורביץ, בפתח השנה העשרים למותו> <חזר ונדפס בספרה לפלוש דרך הקיר : מסות (חיפה : פרדס הוצאה לאור, תשפ״ה 2024), עמ׳ 221–234>
• ניצן, טל.  ״עושה לו להתנחם כנפיים״ – על שתי ציפורים של יאיר הורביץ.  הספריה החדשה <מקוון>, 23 ביולי 2008.
• ערפלי, בעז.  מעשה ביום טוב. סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 1 (ספטמבר 1972), עמ׳ 263–268 <על שירו של יאיר הורביץ, ״שיר אביב״>
• פלס, ידידיה.  אל חופי הכמיהה והכוסף : התבוננות בארבעה שירים.  שדמות: במה לתנועה הקיבוצית, גל׳ נ״ז (תשל״ה), עמ׳ 78–96 <דיון ב״הציץ ומת״ לח״נ ביאליק; ״הלך ערב לשאוב טללים״ מאת אברהם שלונסקי; ״המערב בכחול״ מאת דליה רביקוביץ ו״עולה יורד יורד עולה״, שיר מאת יאיר הורביץ>
• פרי, מנחם.  גורל הגן : על המהלך התמאטי החדש בשירת יאיר הורביץ ועל קודמיו.  סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 7 (מאי 1977), עמ׳ 367–377, 469–471.
• פרי, מנחם. מסע בכתב רוח. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ז באב תשמ״ט, 18 באוגוסט 1989, עמ׳ 22, 27 <על שירתו של יאיר הורביץ> <פורסם גם באתר ׳הספריה החדשה׳>
• פרי, מנחם. <על ״שירים אחרונים״ שכתב יאיר הורביץ>. סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 20 (1990), עמ׳ 15.
• פרי, מנחם. יאיר הורביץ משורר חשוב רק מפני שאני חושב שהוא חשוב : איך נקבעים הערך, המרכזיות וההתקבלות במפה הספרותית. מעריב, השבוע, ד׳ בסיון תשנ״א, 17 במאי 1991, עמ׳ 54–55.
• שנער, עופר.  שירה היא דיבור במקום שלעולם אין בו חיבור : יאיר הורביץ והפילוסופיה של היידגר.  עמדה: ביטאון לספרות, גל׳ 19 (סתיו–חורף 2008), עמ׳ 148–152.

על ״שירים מן הקצה הנמוך״

• לשם, גיורא. שירים מן הקצה הנמוך. חרות, ט״ז בניסן תשכ״ב, 20 באפריל 1962, עמ׳ 5.

על ״סלויון״

• ויזלטיר, מאיר. שקיפות ירוקה. עכשיו, חוב׳ 19–20 (חורף–אביב תשכ״ז 1967), עמ׳ 141–142 <חזר ונדפס ב׳עכשיו׳, גל׳ 64 (1995–1996), עמ׳ 85–87>.
• לשם, גיורא. ״סלויון״. על המשמר, כ״ח בחשון תשכ״ז, 11 בנובמבר 1966, עמ׳ 6.

צילום: אמנון ויינשטיין

על ״בעיר שרקיעים לה אין ומרגועה מחסה״

• מוקד, גבריאל.  שירה לירית גבישית.  דבר, כ״ט באב תשכ״ח, 23 באוגוסט 1968, עמ׳ 7.
• נגיד, חיים. קסם ציורי וגבולותיו. עכשיו, חוב׳ 21–24 (תשכ״ח 1968), עמ׳ 300–301.

על ״יונייקה״

• ברונובסקי, יורם.  ״יונייקה״ ליאיר הורביץ.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ד באלול תש״ל, 25 בספטמבר 1970, עמ׳ 22.

על ״נרקיסים למלכות מדמנה״

• מוקד, גבריאל [לא חתום]. שירה במיפנה הגותי־לירי. עכשיו, חוב׳ 25–28 (תשל״ג 1973), עמ׳ 292–294 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 136–137> 

על ״בשבתי לבדי״

• בן שאול, משה.  הסתכלות ממושכת, קולות אחרים. מאזנים, כרך מ״ד, גל׳ 2  (טבת תשל״ז, ינואר 1977), עמ׳ 152–154.

על ״מקום״

• דור, משה. ״שליחותה של השירה היא המלחמה הקטנה ביסוד הוולגארי שבחיינו״.  מעריב, כ״ג בתמוז תשל״ח, 28 ביולי 1978, עמ׳ 37, 40 <חזר ונדפס בספרו: משוררים אינם רצים בלהקות : שיחות עם סופרים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ״ה 1985), עמ׳ 47–52>
• כהן, שלומית.  ליריקה הגותית. מאזנים, כרך מ״ז, גל׳ 6 (חשון תשל״ט, נובמבר 1978), עמ׳ 421–422.

על ״אנטומיה של גשם״

• חבר, חנן. המוות הוא פרדס החיים.  סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 12–13 (1981), עמ׳ 353–356 <חזר ונדפס בספרו קורא שירה : רשימות, מסות ומחקרים על שירה עברית (תל־אביב : קשב לשירה, תשס״ה 2005), עמ׳ 182–190>
• שיינפלד, אילן. דרכים אחרות: על ארבעה משוררים. מגוון: לשאלות חברה ומדינה, ספטמבר 1982, עמ׳ 62–64.

על ״ארץ בחירה״

• לשם, גיורא.  עשרים שנות שיר. עתון 77, גל׳ 34 (סיון–אלול תשמ״ב, יוני–אוגוסט 1982), עמ׳  62.

על ״יחסים ודאגה״

• אלטרס, אלון. הלחם והאפר. כותרת ראשית, גל׳ 173 (26 במארס 1986), עמ׳ 40, 41.
• בר־כוכב, ישראל. על ״יחסים ודאגה״ ליאיר הורביץ. עכשיו, חוב׳ 51–54 (1987), עמ׳ 573–575.
• משמר, תמר. אל העץ המארח. עתון 77, גל׳ 77 (סיון תשמ״ו, יוני 1986), עמ׳ 12.

על ״ציפור כלואה״

• אופנהיימר, יוחאי. שירה על הסף.  דבר, ב׳ בתמוז תשמ״ח, 17 ביוני 1988, עמ׳ 20.
• בלאט, אברהם.  משורר הליריקה האישית.  הצופה, כ׳ באלול תשמ״ח, 2 בספטמבר 1988, עמ׳ 6.
• בר־לב, מרגלית. שלום רב שובך. עתון 77, גל׳ 101 (תמוז תשמ״ח, יוני 1988), עמ’ 12–13.
• דאור, דן.  שבוע של ספרים. הארץ, כ״ה בטבת תשמ״ח, 15 בינואר 1988, עמ׳ ב 7.
• וינפלד, דוד. ממעוף הציפור. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ט באדר תשמ״ח, 18 במארס 1988, עמ׳ 25.
• זאבי, שושנה. הפואטיקה של חוויית הסף בשירה ובמוזיקה : ״השער האפל״ – דוד פוגל ואייל אדלר; ״הכרמל האי נראה״ – זלדה וינעם ליף; ״ציפור כלואה״ – יאיר הורוביץ ומנחם ויזנברג. פעימות: כתב עת למוזיקה ותרבות, גל׳ 3 (סתיו 2016), עמ׳ 157–187.
• זמרן, אביה וקרני עם־עד.  שלום רב שובך, ציפורה.  קיבוץ (מוסף ל׳דבר׳), גל׳ 60 (א׳ בשבט תשמ״ח, 20 בינואר 1988), עמ׳ 14, 15.
• זנדבנק, שמעון. מלאך חגיגי ומלאך מלוכלך. כותרת ראשית, גל׳ 277 (ה׳ בניסן תשמ״ח, 23 במארס 1988), עמ׳ 32.
• מור־חיים, עדינה. החוזר, המשתנה, הקבוע. מעריב, ספרות ז׳ בניסן תשמ״ח, 25 במארס 1988, עמ׳  <חזר ונדפס בספרה הקול הנכון (תל אביב : ספרי עתון 77, תשע״ב 2012), עמ׳ 43–45>
• נצר, רות. עצם הקיום לפני וילון חולי. מאזנים, כרך ס״ב, גל׳ 1 (1988), עמ׳ 48–49.
• סומק, רוני. אל הציפור.  במחנה, גל׳ 20 (ט׳ באדר תשמ״ח, 27 בפברואר 1988), עמ׳ 48.
• ריבלין, ריקי.  שירים מפרפרים בפרוזדורי הלב : ראיון עם המשורר יאיר הורביץ בצאת ספרו החדש ״ציפור כלואה״. מעריב, ספרות, י״א בטבת תשמ״ח, 1 בינואר 1988, עמ׳ 1.
• רצהבי, יהודה.  בסוד השיר.  מעריב, כ״ב באב תשמ״ח, 5 באוגוסט 1988, עמ׳ ה 1.

על ״גורל הגן״

• בר־יוסף, חמוטל. הצטללות : עיון בכרך הראשון של שירי יאיר הורביץ. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ז באב תשמ״ט, 18 באוגוסט 1989, עמ׳ 23, 27 <חזר ונדפס בספרה: טעמי הקריאה : רשימות ביקורת ספרותית (מבשרת־ציון : צבעונים, 2006), עמ׳ 114–120>
• ברתנא, אורציון. יאיר הורביץ: המלכודת. מעריב, ספרות, ח׳ באלול תשמ״ט, 8 בספטמבר 1989, עמ׳ 5.
• דותן, איל. מה בין גובה העקבים לעומק הצעד. עתון 77, גל׳ 119 (כסלו–טבת תש״ן, דצמבר 1989), עמ׳ 15.

על ״כל השירים״

• זנדבנק, שמעון.  צריך האדם לשיר.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 809 (כ״ו באב תשס״ח, 27 באוגוסט 2008), עמ׳ 10. <״מקריאת כל שיריו של יאיר הורביץ נדמה כי היה משורר טהור שלא עסק ברעיונות ובאימאז׳ים אלא במלים בלבד״>
• שחורי, דפנה.  יאיר הג׳ינג׳י.  TimeOut תל אביב, גל׳ 300 (31 ביולי עד 7 באוגוסט 2008), עמ׳ 280.<פורסם גם באתרה של דפנה שחורי>

על ״הברקן והגביע״ מאת יו מקדרמיד ועל ״השושן הקטן לבן״, אנתולוגיה סקוטית

• זנדבנק, שמעון.  הציפורים של יאיר הורביץ ושל הסקוטים.  כתובת: כתב־עת לשירה וביקורת, גל׳ 1 (יוני–יולי 2009), עמ׳ 141–148.

• כל השירים באתר
• ציפור בודד על גג : עיונים בשירת יאיר הורביץ / מאת טלי ארגוב באתר