לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

גרשום שופמן (1880–1972)

 <בהכנה>

Gershom Shofman

    גרשם שופמן נולד בט״ז באדר תר״ם, 28 בפברואר 1880 בעיר אורשה שבפלך מוהילוב, ברוסיה הלבנה (כיום בלארוס) כבן למשפחת מלמדים ענייה מחסידי חב״ד. למד בחדר ומגיל אחת–עשרה נשלח לישיבות בדוֹברוֹבְּנָה ובוִויטבּסק. במשפחה היו שלושה בנים ובת: משה הבכור, גרשם, זליג וחסיה. שני האחרונים נספו באורשה עם אנשי הקהילה במלחמת העולם השנייה. בהשפעת משה, האח הבכור, התחיל בלימודי חול כאוטודידקט והכיר מקרוב את הספרות העברית והרוסית. מכתביו אל האח היו ניסיונותיו הספרותיים הראשונים.
    תחנות חייו מתחלקות לשלוש תקופות, בהתאם למקומות שבהם חי: א. ורשה, השירות בצבא ולבוב (1901–1913); ב. אוסטריה: וינה, וֶצֶלְסְדוֹרף (1913–1938); ג. ארץ ישראל – תל אביב וחיפה (1938–1972). ב–1901 הגיע לוורשה במטרה להוציא לאור את ספרו הראשון, סיפורים וציורים (1902), בהוצאת תושיה של בן אביגדור. שם נפגש עם סופרי יידיש ועברית, בהם ברדיצ׳בסקי, נומברג, פרישמן, פרץ, רייזין. סיפוריו הקצרים משכו מיד את תשומת הלב בחידושי הסגנון והתוכן שלהם וקבעו את מקומו כאחד מחבורת ״הצעירים״, שעמה נמנו ז״י אנוכי, ברנר וגנסין. סיפורי הקובץ שייכים אמנם לדמויות ״התלושים״ שאפיינו את ספרות הדור, אבל ניתן להם עיצוב חדש ונועז. כבר בספר ראשון זה ניכרו מאפיינים מובהקים שעתידים ללוות את יצירתו בעתיד.
    בשנים 1902–1904 שירת שופמן בצבא הרוסי, נחשף לאנטישמיות בשורותיו והיה עד לפרעות שעשו ״חבריו״ החיילים ביהודים והביאו אותו להערצת הכוח. עם פרוץ מלחמת יפן–רוסיה (13.3.1904) ערק מן הצבא הרוסי, הבריח את הגבול לגליציה, נאסר והתיישב בלבוב (למברג), שבה גר כתשע שנים, עד קיץ 1913. חוויית הפליט ובית הסוהר נוספו לחוויות המפרנסות את סיפוריו, יחד עם אווירת גליציה היהודית והלא–יהודית. תקופת לבוב היתה חשובה, אינטנסיבית ומגוונת ביותר: ביקורת, שירה, תרגום, עריכה, ובעיקר כתיבת פרוזה. בתקופה זו פירסם חמישים סיפורים (בכתבי העת השילוח והמעורר), שנאספו בשלושה קבצים: רשימות (1908);  מאידך גיסא (1909); סיפורים וציורים (1914; 1919).
    ב–1908, עם הגיעו של ברנר אליו ללבוב, שיתפו השניים פעולה בנושאים ספרותיים, כמו עריכת כתב העת רביבים, ועמדו יחד במוקד הוויכוח הספרותי הסוער על המודרניזם בספרות העברית. לקשרים המורכבים ביניהם ניתן ביטוי מוסווה בסיפוריהם וגלוי במכתביהם.
    במאסף הספרותי שלכת (1911) בעריכתו פורסמו יצירותיהם של מיטב סופרי הדור. כמו כן השתתף בעריכת סנונית (1912), שבו פורסם שירו העברי הראשון של אורי צבי גרינברג. בקיץ 1913 עבר לווינה ושהה בה בשנות מלחמת העולם הראשונה כפליט יהודי בעל נתינות זרה. שם התוודע לסופרים נוספים, בהם אברהם בן יצחק, דוד פוגל, מלך ראוויטש. רישומה של תקופה זו נשאר בסיפוריו, בעיקר באלה שפורסמו בהתקופה, כמו ”מלחמה ושלום״ (1921), ״במצור ובמצוק״ (1922). בשנות המלחמה הכיר את אני פלנק היפה בת השש–עשרה, ממשפחת איכרים אוסטרית מאזור שטיריה, שנעשתה לימים רעייתו (אפריל 1920), התגיירה וליוותה אותו יותר מחמישים שנה. השילוב של אהבה בצל המלחמה בא לידי ביטוי בסיפוריו משנים אלה, בהם ״סוף סוף״ (1919); ”בימי הרג רב״ (1920); ״קול הדמים״ (1922).
    לאחר שהות קצרה בבאדן השתקעו בכפר וצלסדורף, ליד העיר גראץ באזור שטיריה, שם נולדו בנו פטר–משה (1922) ובתו טרודה–אסתר (1924). נושאי סיפוריו מתקופה זו שאובים מסביבתו הקרובה: נישואיו, ילדיו והכפר האוסטרי היפה, האכזרי והאנטישמי. למשל, ״אדם בארץ״ (1923); ״עיניים ונהרות״ (1927); ״אור חדש” (1935). א״י שטיבל תמך בו, ובעזרתו ערך שופמן את כתב העת גבולות (1919, עם צבי דיזנדרוק) ואת המאסף החד–פעמי פרט (1924), תירגם ובעיקר הרחיב את היריעה של סיפוריו, כתב מסות ודברי עיון ושקד על כינוסם בארבעה כרכים (1927–1934). הוא סבל מקשיים כלכליים, בעיקר בעת המשבר בהוצאת שטיבל (1924–1927). סיפוריו מתקופה זו מבשרים את עליית הנאציזם שחש בה בסביבתו הקרובה, יחד עם מצוקתו הכלכלית, בהם ״בימי שרב כבדים אלה ...״ (1925); ״בלי דאגות״ (1931); ״יהודי זקן״ (1932). אז גם גדל מספרן של ה״רשימות” ופחת מספרם של הסיפורים.
    על אף ריחוקו הגיאוגרפי עקב בהתמדה אחר הנעשה בספרות העברית בארץ ישראל, התכתב עם אשר ברש, ברל כצנלסון, שלמה צמח ועוד. השתתף בפולמוסים הסוערים בין החבורות הספרותיות של אנשי כתובים וטורים לבין אנשי מאזניים, שתמך בהם ככותב בעיתון דבר ובמאזניים. ביולי 1938 עלה שופמן עם משפחתו לארץ ישראל בעזרת ברל כצנלסון, התיישב בתל אביב (עד אפריל 1954) וזכה לקבלת פנים חמה מצד אוהדיו. בסיפוריו הארץ–ישראליים נתן ביטוי למאורעות 1936–1939, למשל ״בין גלבוע לגלעד” (אפריל 1939), ”הנשיקה” (מרס 1940). הוא היה מהראשונים שנתנו ביטוי ביצירתם לאימי השואה (״אוֹרשה”, 29.8.1941) ולחוויה של תל אביב המופצצת: ”חבלי מקלט״ (12.7.1940); ״תל–אביב״ (20.9.1940). רשימותיו הארץ–ישראליות כונסו בבטרם ארגעה (1942).
    ב–1945 נעשה, בהמלצתו של א״צ גרינברג, לעורך המדור לספרות של השבועון הד ירושלים שהוציא יהושע טן–פי. ב–1946 הופיע הכרך הראשון של כל כתביו בהוצאת עם עובד. שלושת הכרכים האחרים הופיעו ב–1952. ב–1947 ערך את מעט מהרבה - מאסף סופרי ארץ ישראל, שבו פורסמה לראשונה עדותו של ק׳ צטניק (יחיאל די–נור) על השואה. כמו כן ערך את המדור לספרות של ידיעות אחרונות (1948) והשתתף בו בכל שבוע במדורו ”נצנוצים״ עד מרס 1960. ב–1954 עבר עם קבוצת סופרים לחיפה, לפי הזמנתו של ראש העירייה דאז, אבא חושי. באותה שנה הופיע הכרך החמישי של כל כתביו. ב–1967 הופיע ילקוט סיפורים שלו עם מבוא של שלום קרמר. על אף פעילותו הספרותית בארץ ישראל ובמדינת ישראל, חש את עצמו כ”מי שהיה’’ והצטער שדור הסופרים הצעירים אינו מכיר אותו. יום הולדתו התשעים נחוג במסיבה בבית הנשיא זלמן שז״ר (אפריל 1970).
    שופמן הוא אמן הסיפור הקצר, התמציתי, הבנוי היטב, המרכז את מלוא משמעותה של המציאות בפרט מייצג אחד והמצטיין בסיומי פואנטה מגוונים. ביצירתו הצליח להפוך את הפרטי למשותף לרבים, כשם מסתו (1929). חוויותיו הביוגרפיות, המשמשות אבני יסוד ביצירתו, הן גם יומן ספרותי של דור שלם. כל תחנה מתחנות חייו, שהיא גם חלק מההיסטוריה המשותפת של עם ישראל מסוף המאה התשע–עשרה ועד שלהי המאה העשרים במדינת ישראל, מצאה ביטוי ביצירתו. חוויות ילדותו בבית עני וחוויותיו מתקופת הצבא שוקעו בסיפוריו לאורך כל חייו.
    כבר בספרו הראשון, סיפורים וציורים (1902) , ניכרה העזתו, אולי לראשונה בספרות העברית, לתאר דמויות של גברים הנמשכים לבני מינם, כמשהו ענוג ועדין מאוד (״יונה״, ״כחום היום״, ואולי גם ״בבית זר״). סיפוריו מתקופת לבוב ממשיכים לעסוק בנושאים שהיו טאבו, כשתיאר דמויות נשים ב״קצווי הכרך״ (1914) ומערכות יחסים בבתי זונות כמשקפות מציאות ריאליסטית וסמלית כאחד (״קטנוּת”, 1904; ”הַניה״, 1908). ובמקביל, עלילת שני ידידים הנלחמים על אהבתה של אישה אחת המפרידה ביניהם (״אהבה״, 1911). סיפוריו, שגיבוריהם יהודים ולא יהודים, מתארים מציאות אכזרית, סיוטית בלא אשליות, בד בבד עם כמיהה לרוך ולאהבה. עם ברנר וגנסין נחשב לאמן הסיפור המודרני. הוא הושפע ממנדלי, מטשרניחובסקי ומהספרות הרוסית (דוסטוייבסקי, טולסטוי, צ׳כוב), אך הכחיש דברי מבקרים שטענו כי הושפע מפטר אלטנברג.
    שופמן זכה בפרס ביאליק (1947), בפרס רופין (1953), בפרס ישראל (1956), בפרס ניומן מטעם המכון ללימודי היהדות של אוניברסיטת ניו יורק (1969, עם לאה גולדברג). כמו כן הוכתר באזרחות כבוד של העיר חיפה (1960).
    מתרגומיו: קין וארתם מאת גורקי (1905), גן הדובדבנים (1921) ובת שחף (1922) מאת צ׳כוב וכתבים נבחרים מאת פטר אלטנברג (1922).
    שופמן נפטר בחיפה בל׳ בסיון תשל״ב, 12 ביוני 1972 בגיל 92.

נכתב על-ידי נורית גוברין עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים 
[מקורות נוספים: קרסל,  ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия, Yivo encyclopedia of Jews in Eastern Europe]

ספריו:

  • כתבי ג׳ שופמן (תל אביב : א״י שטיבל, תרפ״ז-תרצ״ה) 4 כר׳.
  • בטרם ארגעה : רשימות (תל אביב : עם עובד, תש״ב)
  • שלכת : סיפורים (תל אביב : עם עובד, תשנ״ד 1994) <בחר והוסיף אחרית-דבר חיים באר>
תרגום:
  • כתבים נבחרים / פטר אלטנברג (ניו יורק : א. י. שטיבל, תרפ״א 1921)
עריכה:
  • שלכת : מאסף ספרותי / ערוך על ידי ג׳ שופמן (לבוב : רביבים, תרע״א)
  • גבולות : דברי ספרות / בעריכת ג׳ שופמן, צ׳ דיזנדרוק (וינה : מ׳ היקל, תרע״ט-תרפ״א, 1918–1920)
  • פרט : ספורים ושירים (וינה : א. י. שטיבל, תרפ״ד)
  • מעט מהרבה : מאסף סופרי ארץ-ישראל / ערוך בידי ג. שופמן (תל אביב : בהוצאת החברה למפעלי הספרות העברית בארץ-ישראל, על-יד אגודת הסופרים העברים בארץ-ישראל, בהשתתפות קרן התרבות באמריקה, תש״ז 1946)

על המחבר ויצירתו:

ספרים מאמרים
  • אבינור, גיטה.  קווים ביצירתו של גרשון שופמן (במלאות לו 85 שנה).  מאזנים, כרך כ׳, גל׳ 5 (אדר ב׳-ניסן תשכ״ה, אפריל 1965), עמ׳ 362–366 <חזר ונדפס בספרה: השקף אחורה בעצב : מאמרים בביקורת הספרות העברית (חיפה : ג. אבינור, 1974), עמ׳ 80–87>
  • אבישי, מרדכי.  סוד התמציתיות הפיוטית : ג. שופמן כאמן הסיפור הקצר.  בספרו שרשים בצמרת : יוצרים בספרות העברית (תל-אביב : אל״ף, תשכ״ט 1969), עמ׳ 51–59.
  • אורלן, חיים.  רשימות וציונים: שתיים שלש שורות על תכסיס ההפתעה בסיפורי ג. שופמן.  הדואר, שנה 60, גל׳ ג׳ (י״ג בכסלו תשמ״א, 21 בנובמבר 1980), עמ׳ 44.
    •
  • אורן, יוסף.  הבודד העברי ורעיון התחייה <על ״תלוי״ מאת גרשון שופמן ו״הזר״ למיכה יוסף ברדיצ׳בסקי>. בתוך:  ממרכזים למרכז : ספר נורית גוברין / ערך אבנר הולצמן (תל-אביב : מכון כץ לחקר הספרות העברית, ביה״ס למדעי היהדות ע״ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל-אביב, תשס״ה 2005), עמ׳ 205–217.
  • בן-גריון, עמנואל.  שופמן בתוכנו.  דבר, כ״א באדר תש״י, 10 במארס 1950, עמ׳ 3.
  • בן-גרשון, משה.  זיכרונות על גרשון שופמן.  מאזנים, כרך פ״ה, גל׳ 1 (ניסן תשע״א, אפריל 2011), עמ׳ 30–31.
  • בן-דוד, יערה.  בין אידיאליזם לריאליזם : קריאה בסיפור טיול מאת גרשון שופמן.  בספרה: במבוך המַראות : קריאה בפרקי ספרות עברית וכללית (ירושלים : כרמל, תשע״ב 2012), עמ׳  88–93.
  • בן-מנחם, משה.  למהות יצירתו.  בספרו בנתיב האור : מסות, רשימות ודברי-בקרת (תל אביב : יבנה, תשכ״ט 1969), עמ׳ 154–169.
  • בן-מנחם, משה.  ליד הדרך.  בספרו בנתיב האור : מסות, רשימות ודברי-בקרת (תל אביב : יבנה, תשכ״ט 1969), עמ׳ 169–170.
  • בן-מנחם, משה.  בלי כחל ושרק.  בספרו בנתיב האור : מסות, רשימות ודברי-בקרת (תל אביב : יבנה, תשכ״ט 1969), עמ׳ 170–172.
    •
  • בנארי, נחום.  יצירתו של ג. שופמן.  בספרו: ערכי רוח וספרות : על סופרים, ספרים ואישים (תל-אביב : מדור לספריות שע״י מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשי״ד), עמ׳ 103–106.
  • ברוידס, אברהם.  על ג. שופמן : ליום הולדתו השמונים וחמש.  הדואר, שנה 44, גל׳ כ׳ (כ״ב באדר ב׳ תשכ״ה, 26 במארס 1965), עמ׳ 341–342.
  • ברזילי, יצחק.  נוסח האמת בספרותנו החדשה: גרשון שופמן, שלמה צמח וחיים הזז.  הדאר, שנה 77, גל׳ כ״ג (ג׳ בחשון תשנ״ט, 23 באוקטובר 1998), עמ׳ 12–14;
  • ברזל, הלל. הסיפור הראשון של שופמן. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 38–48.
  • ברזל, הלל. מבוא לסיפורי גרשון שופמן. בתוך: חתני פרס ישראל : מבחר סיפורים / ערך והקדים מבואות, הלל ברזל (ירושלים : משרד החינוך והתרבות בשיתוף עם יחדיו, איחוד מוציאים לאור, תש״ל 1970), עמ׳ 101–108 <דיון בסיפורים ״מחיצה״, ו״יונה״>
  • ברזל, הלל.  בתבנית מיניאטורית בסיפורו של שופמן.  בספרו: סיפורת עברית מיטאריאליסטית (רמת גן : אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, תשל״ד 1974), עמ׳ 49–51 <על הסיפור ״מחיצה״>
  • ברזל, הלל.  גרשון שופמן - ״הערדל״ סיפורו הראשון.  בספרו:  המאה החצויה: ממודרניזם לפוסט-מודרניזם, כרך ראשון (בני ברק : ספרית פועלים, תשע״א 2011), עמ׳ 539–552.
    •
  • גוברין, נורית. זיקת יצירתו של שופמן למקרא. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 61–84.
  • גוברין, נורית. ג. שופמן: ״במצור ובמצוק״. מאזנים: ירחון לספרות, כרך מ״א, גל׳ 1 (סיון תשל״ה, יוני 1975), עמ׳ 55–63.
  • גוברין, נורית.  ג׳ שופמן כסופר-ילדים.   ספרות ילדים ונוער,  חוברת ל״ט-מ׳ (39–40) (ניסן תשמ״ד, מאי 1984), עמ׳ 24–29 <חזר ונדפס בספרה קריאת הדורות, כרך א׳ (תשס״ב 2002), עמ׳ 281–286>
  • גוברין, נורית. שופמן והספרות הרוסית. עמדה, גל׳ 14 (אביב 2005), עמ׳ 81–89 <חזר ונדפס בספרה קריאת הדורות, כרך ג (תשס״ח 2008), עמ׳ 218–228>
  • גורן, נתן.  אמנות הגבישים.  דבר, כ״א באדר תש״י, 10 במארס 1950, עמ׳ 3.
  • גורפיין, רבקה.  בשולי ספרים: בתוך הנוף המוכר.  מאסף : לדברי ספרות, בקורת והגות, כרך א׳ (תש״ך 1960), עמ׳ 578–579.
  • גיל, משה.  אדם בארץ : עם הופעת כל כתבי ג. שופמן בהוצאת ״עם עובד״.  גליונות, כרך כ״ז, גל׳ ח׳ (אייר תשי״ב), עמ׳ 67–69 <חזר ונדפס בספרו: כתבים נבחרים / עריכה, מבוא וביבליאוגראפיה מוערה על-ידי גדליה אלקושי (ירושלים : אגודת שלם על-ידי ראובן מס, תש״ל), עמ׳ 49–52>
  • גיל, משה.  היהודי והאדם בכתבי ג. שופמן.  מאזנים, כרך י׳ (ל״ג), גל׳ ד׳ (אדר תש״ך, מארס 1960), עמ׳ 261–267 <חזר ונדפס בספרו: כתבים נבחרים / עריכה, מבוא וביבליאוגראפיה מוערה על-ידי גדליה אלקושי (ירושלים : אגודת שלם על-ידי ראובן מס, תש״ל), עמ׳ 52–63>
  • גלסנר, אריק.  חפץ חיים.  מעריב, תרבות, ט״ז בניסן תשס״ט, 10 באפריל 2009, עמ׳ 27.
    •
  • גרודזנסקי, שלמה.  קורא-שופמן: 1920–1921.  דבר, מוסף לספרות ולאמנות, י״ט באדר תש״ך, 18 במארס 1960, עמ׳ 7.
  • הולצמן, אבנר.  מדוע האדימו מימי הנהר? : על הסיפור ״אורשה״ מאת גרשום שופמן.  צפון: קובץ ספרותי, כרך ז (תשס״ד 2004), עמ׳ 51–59.
  • הורודצקי, ש״א.  ״סיני ועוקר הרים״.  דבר, כ״א באדר תש״י, 10 במארס 1950, עמ׳ 3.
  • הזז, חיים. ברכה לשופמן. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 13.
  • וויינר, חיים.  גרשון שופמן.  בספרו:  פרקי חיים וספרות / ליקט וכינס זאב וויינר (ירושלים : קרית-ספר, תש״ך 1960), עמ׳ 187–189 <נדפס לראשונה ב״פאָרווערטס״, 29 ביוני 1947> <עם הענקת פרס ביאליק לגרשום שופמן>
  • ויזל, חיים.  ״בשרב״ לגרשון שופמן.  עלי-שיח, חוב׳ 6 (תשרי תשל״ט, אוקטובר 1978), עמ׳ 118–121.
  • טרנור, נחום. עולם בזעיר אנפין. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 49–61 <על אוסף הרשימות של שופמן בשם ״באגף הכירורגי״>
  • ירושלמי, אליעזר.  אמן הנובלה.  דבר, מוסף לספרות ולאמנות, י״ט באדר תש״ך, 18 במארס 1960, עמ׳ 7, 8  <חזר ונדפס בספרו באהלי ספרות (תל אביב : הוצאת ממעמקים ע״י הוצאת מחברות לספרות, תשכ״ו), עמ׳ 9–16>
  • לחובר, פישל. ג. שופמן : לחג יובלו. דבר, מוסף לשבתות ולמועדים, כרך ב׳, גל׳ מ״ו (ה׳ באלול תרפ״ז, 2 בספטמבר 1927), עמ׳ 1 <חזר ונדפס בשינויים קלים בספרו ראשונים ואחרונים : מסות ומאמרים, ספר שני (תל אביב : דביר, תרצ״ה 1935), עמ׳ 133–135.
  • מזור, יאיר.  קריאה בסיפור ״אמי״ מאת גרשון שופמן : ״אמי אמי למה עזבתני, אך לא פחות מכך, למה עזבתיך?״  מראה: כתב-עת לספרות, אמנות והגות יהודית, גל׳ 8 (כסלו תשע״ד, נובמבר 2013), עמ׳ 20–23.
  • מלץ, דוד. מה הוא ג. שופמן בשבילנו. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 93–101.
  • מלצר, יורם.  אלהים אלהים ואין אלהים : על ״בין אין ויש״ מאת ג. שופמן.  מבוע, חוב׳ מ״ט (קיץ תשס״ח), עמ׳ 7–9.
  • נגב, אילת. הוא אהב אותן צעירות. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״ז בסיוון תשנ״ד, 27 במאי 1994, עמ׳ 48–49, 51 <על דמותו ויצירתו של הסופר גרשם שופמן עם צאת ספרו ״שלכת״> <חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 111–119>
  • סדן, דב.  שלושה סיפורים וסביביהם.  מאזנים, כרך כ״א (מ״ד), גל׳ ד-ה (רנ״ח-רנ״ט) (אלול תשכ״ה-תשרי תשכ״ו, ספטמבר-אוקטובר 1965), עמ׳  354–362 <בין היתר, דיון בסיפור ״צדיק הדור״ לגרשון שופמן. חזר ונדפס בספרו אבני גדר : על סופרים וספרים (רמת-גן : הוצאת אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1970), עמ׳ 89–100>
    •
  • סדן, דב.  במפולש : דברי אזכרה לג׳ שופמן בבית הסופר בירושלים.   מבפנים,  כרך ל״ד, גל׳ 4 (חשון תשל״ג, אוקטובר 1972), עמ׳  421–424  <חזר ונדפס בספרו ארחות ושבילים : מסה, עיון, חקר, כרך האישים (תל אביב : עם עובד, תשל״ח 1977), עמ׳ 92–97>
  • עובדיהו, מרדכי.  פרקי שופמן.  דבר, מוסף לספרות ולאמנות, י״ט באדר תש״ך, 18 במארס 1960, עמ׳ 7, 8 <המשך>
  • עובדיהו, מרדכי.  אמן הפרוזה הגבישית : גרשון שופמן.  בספרו: נדבכים: עם סופרי דורי : מסות ורישומים (תל אביב : הוצאת אל״ף, תשל״ו 1975), עמ׳ 38–53.
  • עקביהו, יצחק.  אימרת המקור המתהפכת בשלושה סיפורי שופמן.  דבר, משא, ד׳ בתמוז תשמ״ב, 25 ביוני 1982, עמ׳ 21.
  • פיינגולד, בן-עמי.  גרשם שופמן - ״נקמה של תיבת-הזמרה״.  בספרו: הוראת הסיפור הקצר : פרקי מבוא והדרכה (תל אביב : הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב, תשמ״ט 1989), עמ׳ 111–130.
  • פיכמן, יעקב.  שופמן בהתגלותו.  דבר, כ״א באדר תש״י, 10 במארס 1950, עמ׳ 3.
  • צמח, שלמה.  לג. שופמן.  בתוך: ארץ : מאסף לספרות יפה ולבקרת (אודיסה, תרע״ט 1919), עמ׳ 178.
  • צמח, שלמה.  שופמן ב׳תקופות׳.  בספרו:  בארצות נוד (תל-אביב : דפוס קואופרטיבי ׳אחדות׳, תרפ״ה), עמ׳ 124–129.
  • צמח, שלמה.  גרשון שופמאן.  בספרו: מסה וביקורת (תל-אביב : אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשי״ד 1954), עמ׳ 53–71 <נחתם: נאנסי, אייר, א׳ תתפ״ד, מאי 1914>
  • קוה, אהרן.  על פרט אחד ביצירת שופמן.  דבר, כ״א באדר תש״י, 10 במארס 1950, עמ׳ 3.
  • קריץ, ראובן. על תפקידיה של הפואנטה בסיפורי שופמן. כרמלית, כרך י”ד-ט״ו (תשכ״ט), עמ׳ 128–143.
  • קריץ, ראובן. הדגמת הפרדוכס כמוטיב מבני בסיפורי שופמן. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 85–92.
  • קריץ, ראובן.  הסיפור הקצרצר לפי מבחר סיפורים מאת גרשום שופמן.  בתוך:  פרקים נבחרים בסיפור העברי הקצר : ראשית המאה העשרים / צוות הקורס: מנוחה גלבוע, רות לורנד (תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשל״ט 1979), יחידה 6 (38 עמ׳) <דיון בסיפורים ״ילד זר״, ״אל הים, אל הים ...״, ״דבורה״, ״הסייד״, ״יסתובבו נא״, ״השניים״, ״בת בראשית״, ״Vater״, ״הניה״, ״הנשיקה״, ״על המשמר״, ״תלוי״, ו״שני התרנגולים״>
  • קרמר, שלום.  אמנות הסיפור של גרשון שופמן.  מאסף : לדברי ספרות, בקורת והגות, כרך ב׳ (תשכ״א 1961), עמ׳ 499–508.
  • קרמר, שלום.  דרכו באמנות הסיפור. בספרו: ריאליזם ושבירתו : על מספרים עברים מגנסין עד אפלפלד (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1968), עמ׳ 50–62 <נחתם: 1965>
  • קרמר, שלום.  סיפוריו הקטנים של גרשון שופמן. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 29–38.
  • רזניק, שלמה. במחיצתו <של ג. שופמן>. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 102–103.
  • שמואלי, אפרים. מוראות ומראות. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל), עמ׳ 25–28.
  • שמעוני, דוד.  הקולע ולא יחטיא ... : מתוך מסה על שופמן.  דבר, כ״א באדר תש״י, 10 במארס 1950, עמ׳ 3.
  • שקד, גרשון.  הרקע החברתי בסיפורי ג. שופמן.  הארץ, י״א בניסן תשי״ג, 27 במארס 1953, עמ׳ 5.
  • שקד, גרשון.  צורות וראיית עולם ביצירתו של ג. שופמן.  מבואות, כרך א׳, גל׳ 1 (ד׳ בתמוז תשי״ג, 17 ביוני 1953), עמ׳ 9, 10, 23; גל׳ 2 (ה׳ באב תשי״ג, 20 ביולי 1953), עמ׳ 19, 20.
  • שקד, גרשון.  על חוד המעשה : שלושה טיפוסים של ״סיפור קצר״ ביצירתו של ג. שופמן.  מאזנים, כרך ל׳, גל׳ 3 (שבט תש״ל, פברואר 1970), עמ׳ 183–189 <נוסח מורחב נדפס בספרו ללא מוצא : על י.ח. ברנר, מ.י. ברדיצ׳בסקי, ג. שופמן וא.נ. גנסין (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל״ג 1973), עמ׳ 134–146>
  • שקד, גרשון.  ארבעה מדורים והחוף השקט : על דרכי ארגון חומרי המציאות ביצירתו של ג. שופמן. כרמלית, כרך ט״ז (תש״ל 1970), עמ׳ 14–24 <נוסח מורחב נדפס בספרו ללא מוצא : על י.ח. ברנר, מ.י. ברדיצ׳בסקי, ג. שופמן וא.נ. גנסין (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל״ג 1973), עמ׳ 121–133>
  • שקד, גרשון.  וכי מה יש עוד בעולם זה? : שופמן הניאורומאנטיקן – כיסופים ומפח-נפש.  בספרו ללא מוצא : על י.ח. ברנר, מ.י. ברדיצ׳בסקי, ג. שופמן וא.נ. גנסין (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל״ג 1973), עמ׳ 147–151>
  • Abramson, Glenda. Two Telushim of Vienna : Gershon Shofman and David Vogel.  In her: Hebrew writing of the First World War (London : Vallentine Mitchell, 2008), pp. 213-228.
  • Holtzman, Avner.  Why did the river turn red? : on the story ״Orsha״ by Gershon Schofmann. In: History and literature : new readings of Jewish texts in honor of Arnold J. Band / edited by William Cutter and David C. Jacobson (Providence : Brown Judaic Studies, 2002), pp. 329-338.
  • Nash, Stanley L. The codes of Shofman : allusion to texts and persons. Modern Hebrew Literature, vol. 9, no. 1/2 (1983), pp. 58-69.
  • Rabinovich, Isaiah. Gershon Shoffman: Man׳s place in the universe. In his Major trends in modern Hebrew fiction (Chicago & London : The University of Chicago Press, 1968), pp. 111-123.
על ״כתבי ג. שופמן״
על ״בטרם ארגעה״
  • עובדיהו, מרדכי.  עם הכרך הארצישראלי לג. שופמן.  גזית, כרך ה׳, גל׳ א-ב (תשרי-חשון תש״ג, ספטמבר-אוקטובר 1942), עמ׳ 53–54.
על ״שלכת״
  • אבישי, מרדכי. צבעים פסטורליים ויצרים אפלים. על המשמר, א׳ בתמוז תשנ״ד, 10 ביוני 1994, עמ׳ 20.
  • אדמון, תלמה. אמן המשיחה האחת. מעריב, מוסף שבת - ספרות ואמנות, כ״ה בתשרי תשנ״ה, 30 בספטמבר 1994, עמ׳ 29.
  • ברתנא, אורציון. העמיד את עצמו מן הצד. על המשמר, כ״ד בסיוון תשנ״ד, 3 ביוני 1994, עמ׳ 18, 20.
  • גוברין, נורית. ״הסרטן דבר נפלא״. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ח׳ בתמוז תשנ״ד, 17 ביוני 1994, עמ׳ 29.
  • הולצמן, אבנר. החוטם המגובן ורעבתנות החיים. הארץ, י״ב באלול תשנ״ד, 19 באוגוסט 1994, עמ׳ ב 8 <חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 304–307, בשם: ״קול הדמים״>
  • פיינגולד, בן-עמי. לגלות את שופמן מחדש. דבר, י״ט באלול תשנ״ד, 26 באוגוסט 1994, עמ׳ 21.
  • שמיר, זיוה. סוד הצמצום. מאזנים: ירחון לספרות, כרך ס״ט, גל׳ 4 (1995), עמ׳ 38–39.
על ״גבולות״ בעריכת ג. שופמן
  • גוברין, נורית.  ׳גבולות׳ - דיוקנו של כתב-עת.  סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 7 (מאי 1977), עמ׳ 407–418.
  • נתנאל, לילך.  תחנת הרכבת וינה-מזרח.  דווקא, גל׳ 8 (שבט תשע״ב, פברואר 2012), עמ׳ 25–29.
על ״פרט״ בעריכת ג. שופמן
  • גוברין, נורית.  דיוקן: הקובץ הספרותי ׳פֶרֶט׳.  סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 9 (מאי 1979), עמ׳ 405–421.
על ״כתבים נבחרים״ לפטר אלטנברג
קישורים:

עודכן לאחרונה: 3 ביוני 2019

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף