חיים הזז נולד בכ״ט באלול תרנ״ח, 16 בספטמבר 1898 בכפר סידרוביצ׳י בפלך קיוב, אוקראינה,
למשפחה בעלת שורשים חסידיים. אמו מתה בילדותו והוא גודל בידי סבתו. עקב עיסוקו של אביו
בכריתת יערות ומכירתם התגורר בילדותו תקופות ארוכות ביערות אוקראינה, וקיבל חלק מחינוכו
היהודי והכללי מידי מורים פרטיים. בן שש-עשרה עזב את ביתו כדי להתמסר ללימודי גימנסיה
אקסטרניים, ובד בבד ספג באינטנסיביות את הספרות הרוסית והעברית. בימי המהפכה הרוסית
ומלחמת האזרחים שבאה בעקבותיה נדד בין ערים שונות ברוסיה ובאוקראינה (קייב, יקטרינוסלב,
ערי קרים, אודסה, חרקוב, מוסקבה), היה עד לפרעות ביהודים וקלט רשמים עזים שהזינו את
יצירתו כל ימיו. ב-1918 פרסם את ביכורי עטו בירחון השילוח, סיפור בשם ״כבוא
השמש״ ושיר בשם ״על המשמר״ שניהם בחתימת ח׳ צבי. עם זאת, ליצירה רצופה הגיע רק כחמש
שנים אחר כך. ב-1921 עזב את רוסיה, ולאחר כשנה וחצי במושבת חלוצים יהודים באיסטנבול
התיישב בפריס. ב-1925 הקים משפחה עם המשוררת יוכבד בת-מרים.
בנם המשותף, נחום (זוזיק), נולד ב-1928.
התגלותו הממשית כסופר חלה ב-1923 ואילך, בשלושה סיפורים אקספרסיוניסטיים
עזי-רושם על ימי המהפכה שפורסמו ברבעון התקופה, וכן בסיפורים מחוויות היהודים
העקורים באיסטנבול ובפריס. ב-1930 פורסם הרומן הראשון שלו, ביישוב של יער, המתרחש
באוקראינה של תחילת המאה העשרים וניזון מחוויות הילדות שלו. גיבורו, מורה בשם בודניק,
מנסה להסביר לאיכרים את הצורך במהפכה, אך נדחה בלעג. אף-על-פי שהרומן עורר את התפעלותם
של ביאליק ואחרים, הזז הסתייג ממנו לימים ולא כינס אותו בכתביו. יצירתו הבולטת הנוספת
מתקופת פריס היא הנובלה הפיוטית חתן דמים (1929) מחיי משה רבנו ואשתו צפורה.
אחרי שנפרד מיוכבד בת-מרים עלה ארצה לבדו ב-1931, וכמעט מייד התיישב בירושלים, בה עתיד
היה לחיות כל ימיו. בשנות השלושים והארבעים חיבר סיפורים מחיי העיירה היהודית ברוסיה
ומחיי החלוצים הציונים ופליטי מזרח-אירופה, המנסים לבנות את חייהם מחדש בארץ-ישראל.
עם זאת, חווייתו העיקרית בתקופה זו הייתה ההתוודעות הנפעמת ליהודי המזרח על עדותיהם
השונות שהתקבצו בשכונות ירושלים. בעיקר נמשך לבו אחר יהודי תימן ,והוא העמיק חקר בלשונם
ובמסורותיהם. פרקים ראשונים מיצירותיו ה״תימניות״ פרסם בעיתונות מ-1940, ועד 1944 חתם
עליהם בשם ״זכריה אוּזָלִי״, שעורר את הרושם כי מדובר בסופר שצמח מקרב יהדות תימן עצמה,
עד שנגלה הסוד. שני הרומנים התימניים של הזז הם היושבת בגנים (1944) מחיי יהודי
תימן בירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ויעיש (1947–1952), העוסק בכיסופי
הגאולה של היהודים היושבים בתימן ומשתוקקים לירושלים. יצירותיו הבולטות הנוספות בתקופה
זו הן המחזה בקץ הימים (1933; 1950), על ההתעוררות המשיחית שפקדה את יהודי אשכנז
במאה ה-17 עם הופעתו של שבתי צבי, ורומן לא-גמור על חייו של ישו הנוצרי, שפרקיו פורסמו
בעיתונות הספרותית בין 1946 ל-1948 וטרם כונסו בספר.
במלחמת העצמאות שכל הזז את בנו יחידו נחום (זוזיק), שנפל בכ״ד בניסן
תש״ח, 3 במאי 1948 בקרב על אוגוסטה ויקטוריה בהר הצופים. ב-1951 נשא לאשה את אביבה
קושניר, אלמנתו של חוקר הטבע טוביה קושניר, מאנשי מחלקת הל״ה, שהתמסרה מאז לסייע לו
בעבודתו. ב-1953 היה הזוכה הראשון בפרס ישראל לספרות. אחרי קום המדינה הפנה הזז את
מבטו אל העלייה החדשה, ותיאר בנובלה אופק נטוי (1958) את ההתיישבות בחבל לכיש.
בד בבד חזר אל ימי מהפכת אוקטובר בנובלה נהר שוטף (1955) וברומן דלתות נחושת
(1956), שהם פיתוח נרחב של סיפוריו המוקדמים בנושא זה. ב-1963 פרסם את בקולר אחד,
רומן המבוסס על פרשת התאבדותם של לוחמי המחתרת מאיר פיינשטיין ומשה ברזני בכלא הבריטי
ערב הוצאתם להורג. אף-על-פי שהיה מזוהה עם תנועת העבודה ומפא״י ביטא בפה מלא את השתאותו
לנוכח חזיון הגבורה וההקרבה של אנשי האצ״ל והלח״י. ב-1968 כינס את כתביו במהדורה בת
תריסר כרכים, ובה הכניס שינויי סגנון ניכרים בכל יצירותיו. ב-1973 הוסיף עליה את קובץ
הסיפורים אבן שעות
חיים הזז
נפטר בירושלים בכ׳ באדר ב׳ תשל״ג, 24 במארס 1973
ונטמן
בהר הזיתים. אחרי מותו הוסיפה אשתו אביבה לשקוד על עיזבונו, והקימה את ״יד למורשת חיים
הזז״ לשם טיפוח מורשתו, אצירת ארכיונו והמשך הכינוס והפרסום של כתביו. עד כה פורסמו
חמישה כרכים מעיזבונו: קובץ הסיפורים פעמון ורימון (1974); קובץ הנאומים וההרצאות
משפט הגאולה (1977); הקובץ פרקי מהפכה (1980); סיפור פיוטי מימי המקרא
בשם ימלא (2005), וקובץ סיפורי המהגרים והחלוצים בצלן של מלכויות (2009).
יצירות רבות נוספות משלו טרם נאספו בספרים.
בהרצאתו ״הציונות כתנועת מרד״ (1961) קבע הזז, כי ייחודה של הספרות
העברית בין ספרויות העולם נעוץ בכך כי בה ״לא הפרט עיקר אלא הכלל, לא העראי אלא הקבע,
לא התולדה אלא העילה, לא החוץ אלא הפנים [...] גיבורה היחיד הוא עם ישראל, כלל ישראל.
מכאן הפתוס שהוא מצוי בספרות העברית החדשה והאלגוריוּת שמבצבצת ויוצאת בה״. הדברים
הולמים בראש ובראשונה את יצירתו שלו. אכן, הגיבור המרכזי בסיפוריו של הזז הוא העם היהודי
על שבטיו ופלגיו המגוונים, על גלויותיו השונות מרוסיה ועד תימן, ועל גלגוליו ההיסטוריים
מימי המקרא, דרך תקופת בית שני וימי הביניים ועד שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. היחידים
המעוצבים בהם משמשים איור וביטוי לתקופתם. במונחים אחרים אפשר להגדיר את יצירתו כדרמה
משיחית דינמית, רבת פרקים, שגיבוריה הם מהפכנים-מורדים או חוזי חזיונות מבקשי גאולה,
החל במשה רבנו ובישו הנוצרי וכלה ביהודים שנמשכו אחר ה״משיח״ שבתי צבי, יהודים שהצטרפו
למהפכה הבולשביקית, יהודי תימן הנכספים לירושלים וחברי המחתרות האנטי-בריטיות בימי
המאבק לעצמאות ישראל. הזז ממקד את מבטו בצמתים היסטוריים-מהפכניים שבהם נחתך גורלו
של העם היהודי. במוקד כתיבתו עומד המתח בין חורבנו של העולם היהודי הישן לבין המהפכה
היהודית המודרנית שבמרכזה התנועה הציונית, תוך הצגת מורכבותו האמביוולנטית של כל אחד
משני הקטבים המתנגשים האלה. גיבוריו של הזז – חלקם הוזים מנותקים וחלקם אנשי מעשה –
נוטים אל הדרשה, הנאום הנרגש עתיר התכנים הרעיוניים, אולם דוברים שונים בסיפוריו מבטאים
עמדות שונות ומנוגדות, ואין אף לא אחד מהם המבטא ישירות את עמדת הסופר עצמו. העיירה
היהודית ברוסיה מוצגת בסיפוריו כמבצר של עוצמה רוחנית-דתית רבת דורות אך גם כמוקד של
חולשה וניוון ופסיביות הרת-אסון; ואילו הציונות (בה ראה את יורשתה של תנועת ההשכלה)
מוצגת כתנועת גאולה מופלאה אך גם כתנועת מרד הרסנית המחוללת שבר עמוק ברציפות הקיום
היהודי, שתוצאותיו לטווח ארוך אף הן הרות-אסון. אחד הפרדוקסים המרכזיים בסיפוריו מושתת
על הציפייה לגאולה שאינה יכולה להתממש, או שבעצם מימושה נעוץ כישלונה. השמיים שהיו
פתוחים בפני יעיש כל ימי שבתו בתימן ננעלו לפניו דווקא כאשר זכה ובא לירושלים, ולא
נפתחו לו לעולם. נראה כי החוויה המכוננת של חייו הייתה ההיטלטלות בסערת המהפכה ברוסיה.
חוויה זו עיצב שוב ושוב בגרסות מתרחבות והולכות, תוך שימוש בסיפוריו המוקדמים ביותר
כגרעינים שמהם התפתחה בהדרגה סדרת רומנים ונובלות בה עסק עד ימיו האחרונים.
אחד מסימני ההיכר הבולטים של יצירת הזז הוא סגנונה המועצם והדחוס,
ההולם את האינטנסיביות הנושאית והאידיאולוגית של עולמו הספרותי. הלשון בסיפוריו היא
כלי ביטוי לעוצמות רגש ולסערות נפש אדירות יותר מאשר כלי לסימון מציאות כפשוטה. בולטים
בה אוצר המלים המרבה בשימושי לשון נדירים, עומס רמיזות לשפע מקורות עבריים קדומים,
דימויים חריגים וחידתיים, נטייה לחזרתיות ולעודפות רטורית, ביטויי הפלגה, אפקטים של
מצלול דחוס, נטייה לפירוט ומנייה של חומרי המציאות עד כדי גודש, מבנים תחביריים מורכבים
ומסועפים המרבים בניגודים פנימיים, נטייה לדיבור קדחתני – כל אלה מסממניה של ״זעקת
המהפכה״, כביטויו של גרשון שקד. יש להניח כי האתגר הלא-קל שסגנון זה מעמיד בפני הקורא
והחוקר הוא בין הגורמים לנידחותה של יצירת הזז בתודעה הספרותית הישראלית כיום. בחייו
עמדה יצירתו במרכז תשומת הלב, והוא עצמו אף תואר לא פעם כבן-זוגו של ש״י עגנון, בבחינת
שני עמודי התווך של הסיפורת העברית, אולם אחרי מותו דעכה והלכה ההתעניינות ביצירתו
על אף המאמצים הנמשכים להפנות אליה מחדש את תשומת הלב.
ביבליוגרפיה
דן לאור ודב סדן (עורכים). מאסף חיים הזז, הוצאת אגודת הסופרים ואגודת ״שלם״, ירושלים
1978.
דן לאור (עורך). חיים הזז. האיש ויצירתו, הוצאת מוסד ביאליק,ירושלים 1984.
בישוב של יער : רומן (ברלין-תל אביב : אברהם יוסף שטיבל, תר״ץ)
2 כרכים (427 עמ׳).
ספר ראשון בשני חלקים. הרומן לא נשלם. הספר נדפס בארץ-ישראל כשהזז ישב בפריס ולא
קיבל הגהות. בשל כך נפלו בו שגיאות דפוס רבות. הזז הפסיק את פרסומו ולא השלים את
כתיבת הרומן.
על נסיבות כתיבת הרומן ועל כוונתו של ח. הזז להשלימו, ראה דבריו לרפאל בשן בראיונתיו
ב-1967 וב-1969.
ריחיים שבורים : סיפורים (תל אביב : עם עובד, תש״ב)
239 עמ׳ (כתבים / חיים הזז ; ספר ראשון)
התוכן: דורות ראשונים (עמ׳ 7–122) -- שלולית גנוזה (עמ׳ 123–137)
-- עיר ובהלות (עמ׳ 138–168) -- אדם מישראל (עמ׳ 169–176) -- אשמנו (עמ׳ 177–181)
-- החשבון (עמ׳ 182–190) -- הגלגול (עמ׳ 193–214) -- רחמים הסבל (עמ׳ 215–222)
-- התייר הגדול (עמ׳ 223–239)
אבן-שעות : סיפורים (תל אביב : הוצאת עם עובד, תשל״ג 1973)
<התוכן: אותו האיש – עד אחרית – בבית-הקברות – מניפה וקמיע – החצר – ברוגז – ואָבי
נער – פנים אל פנים – רעם – בעל-דין – תות!.. תות!.. – מחילה – מוליאבקה – נפל
הגורל – דברי-הימים – סאלימה>
פעמון ורמון : סיפורים (תל-אביב : עם עובד, תשל״ה 1974) <הביאה
לבית הדפוס - אביבה הזז> <התוכן: פעמון ורמון – השנים – במראה – הצייד – דור אחר
– משפחת ויניק – הנעלם – רוח קדים – ללא שם – זהירות – נכר – כלי שבור – צרת הזמן
– פרחים שמחים – Memento mori – פעמון-אזעקה –
Curriculum vitae – צפור בודד – משחק עננים – הוא ציוה
– אחרית דבר>
משפט הגאולה (תל-אביב : עם עובד, תשל״ז 1977)
פרקי מהפכה : סיפורים (תל אביב : הוצאת עם עובד, תשמ״א 1980)
<הביאה לבית הדפוס - אביבה הזז> <התוכן: אריסטוטלס – שמואל פרנקפורטר>
עשרה סיפורים (תל אביב : עם עובד, תשמ״ח 1988) <הביאה לבית
הדפוס - אביבה הזז; הערות וביבליוגרפיה - חיה הופמן>
ימלא (רעננה : אבן חושן, תשס״ה 2005)
The Sermon & other
stories (New Milford, CT : Toby Press, 2005) <Introduction by
Dan Miron>
בצלן של מלכויות : סיפורים (ירושלים : מוסד ביאליק, תש״ע 2009)
<כולל הסיפורים הבאים: בצלן של מלכויות -- בחבלי פריס -- מראות
ירושלים>
וייזר, רפאל. ביבליוגרפיה מוערת של כתבי חיים הזז (ירושלים :
האוניברסיטה העברית בירושלים, מפעלי המחקר של המכון למדעי היהדות בשיתוף עם יד
למורשת חיים הזז, תשנ״ב 1992)
ספרים:
חיים הזז : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא
הלל ברזל (תל אביב : עם עובד, תשל״ח 1978)
על הספר:
סרוקה, נעמי. לעולמו של חיים הזז : עיונים בסיפור ״אותו האיש״
מאת חיים הזז (בקובץ ״אבן שעות״) כמסגרת לעיון בכלל יצירתו של הזז <עבודת מוסמך>
(חיפה : אוניברסיטת חיפה, 1985)
פרנצוס, עדנה. ישו ויהודה איש קריות בראי הספרות העברית החדשה
: עיון בארבע יצירות <עבודת מוסמך> (תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, 1984)
רינון, ירדנה. מ״פרקי המהפכה״ ל״דלתות נחושת״ (מהדורות א ו-ב) :
תמורות בתפיסת המציאות ע״י ח. הזז <עבודת מוסמך> (רמת גן : אוניברסיטת בר-אילן,
תש״ל)
Bargad, Warren. Character,
idea and myth in the works of Hayim Hazaz <Ph.D Dissertation> (Boston :
Brandeis University, 1970)
Bargad, Warren. Ideas in
fiction : the works of Hayim Hazaz (Chico, California : Scholars Press,
1981)
Gitin, Seymour. Jewish existence in the literary
form of Hayim Hazaz <M.A. thesis> (Cincinnati : Hebrew Union College, 1962)
Morris, Elaine I. Key motifs in the writings
of Hayyim Hazaz <Ph.D Dissertation> (New York : New York University, 1968)
מאמרים:
אביזמר, שמעון. דמותה של בת-תימן בספרות העברית החדשה.
מאזנים, כרך ס״ח, גל׳ 3 (כסלו תשנ״ד, דצמבר 1993), עמ׳ 8–14.
אבישי, מרדכי. הזיות-גאולה ומציאות-חיים
: דורות יהודיים אצל חיים הזז. בספרו שרשים בצמרת
: יוצרים בספרות העברית (תל-אביב : אל״ף, תשכ״ט 1969), עמ׳ 107–119.
אברבך, משה. הרעיון המשיחי בכתבי חיים הזז. הדואר,
שנה 63, גל׳ ג׳ (י״ב בכסלו תשמ״ד, 18 בנובמבר 1983), עמ׳ 36–37.
אונגרפלד, משה. בין
ח. נ. ביאליק לבין חיים הזז. הדואר, שנה
58, גל׳ י״ז (ג׳ באדר תשל״ט, 2 במארס 1979), עמ׳ 269–270.
אורלן, חיים. מנדלי לאורו של חיים הזז. הדואר, שנה
44, גל׳ כ״ו (ד׳ בסיון תשכ״ד, 15 במאי 1964), עמ׳ 465–466.
אורן, יוסף.שלולית גנוזה ותיקוניו של
הזז. מאזנים, כרך ל׳, גל׳ 1 (1969), עמ׳ 68–73 <חזר ונדפס בספרו
שבבים(תל אביב : יחדיו, תשמ״א 1981), עמ׳ 213–223>
<על התיקונים שהכניס הזז בסיפורו ״שלולית גנוזה״ לקראת ההוצאה החדשה של כתביו>
אלחנני, א״ח. שיחות עם חיים הזז.
מאזנים, כרך ו׳, גל׳ 1 (כסלו
תשי״ח, דצמבר 1957), עמ׳ 34–37 <ליובל הששים של חיים הזז>
ארן, זלמן. על חיים הזז. בתוך: חלוץ ומעש : קובץ
מחקרים ומאמרים, מוגש לפרופ׳ א״י כץ ביובלו / עורך, יעקב בן-יוסף (תל אביב : אבוקה,
תשל״ו 1975), עמ׳ 286 <דברים על הסופר בעקבות הענקת פרס ע״ש ישראל ובלהה ניומן
לא״צ גרינברג, תמוז תשכ״ו, יולי 1966>
בהט, יעקב.״שלולית גנוזה״. משא, 1961
<חזר ונדפס בספרו ש״י עגנון וח׳ הזז: עיוני
מקרא (חיפה : הוצאת ספרים יובל, תשכ״ב), עמ׳ 205–222>
בהט, יעקב.״אדם מישראל״. על המשמר,
1961 <חזר ונדפס בספרו ש״י עגנון וח׳ הזז:
עיוני מקרא (חיפה : הוצאת ספרים יובל, תשכ״ב), עמ׳ 223–241>
בהט, יעקב.עיון ב״הדרשה״ לח. הזז.
דבר, מוסף לספרות ולאמנות, ט׳ בכסלו תשכ״ב, 17 בנובמבר 1961, עמ׳ 7, 8 ;
כ״ג בכסלו תשכ״ב, 1 בדצמבר 1961, עמ׳ 7, 8 <חזר ונדפס בספרו ש״י עגנון וח׳ הזז: עיוני מקרא (חיפה : הוצאת
ספרים יובל, תשכ״ב), עמ׳ 189–203>
בן-ישי, אהרן זאב.
תחנות בביוגרפיה של חיים הזז : ליובלו הכפול בתשי״ח. דבר, ל׳
בתשרי תשי״ח, 25 באוקטובר 1957, עמ׳ 5,
6;
<המשך> ז׳ בחשון תשי״ח, 1 בנובמבר 1957, עמ׳ 5
<המשך> י״ד בחשון תשי״ח, 8 בנובמבר 1957, עמ׳ 5,
6.
בנארי, נחום.חיים הזז.
בספרו: ערכי רוח וספרות : על סופרים, ספרים ואישים (תל-אביב : מדור לספריות
שע״י מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשי״ד),
עמ׳ 109–110.
בנשלום, בנציון.לדתם
של כפרים : על ״אופק נטוי״ לחיים הזז. בספרו: ארחות יצירה : מסות ומאמרים (רמת גן : אגודת הסופרים
העברים ליד הוצאת מסדה, 1966), עמ׳ 120–132 <נחתם: 1958>
ברגד, זאב. שלושה מונולוגים על הציונות:
עגנון, הזז, עוז. בתוך:
מגוון: מחקרים בספרות העברית ובגילוייה האמריקניים,
מוגשים ליעקב קבקוב במלאות לו שבעים שנה / התקין וערך שלמה נש (לוד : מכון הברמן
למחקרי ספרות, תשמ״ח 1988), עמ׳ 53–62 <על המונולוג בסיפור ״הדרשה״>
ברזילי, יצחק. נוסח האמת בספרותנו החדשה: גרשון שופמן, שלמה צמח
וחיים הזז. הדאר, שנה 77, גל׳ כ״ג (ג׳ בחשון תשנ״ט, 23 באוקטובר 1998),
עמ׳ 12–14;
ברזל, הלל. מבוא לסיפורי חיים הזז. בתוך:
חתני פרס ישראל : מבחר סיפורים / ערך והקדים מבואות, הלל ברזל (ירושלים
: משרד החינוך והתרבות בשיתוף עם יחדיו, איחוד מוציאים לאור, תש״ל 1970), עמ׳ 13–24
<דיון בסיפורים ״הדרשה״, ״שלולית גנוזה״ ו״רחמים״>
גולד, א. חיים הזז, 60 שנות חיים, 40 שנות יצירה. קול העם,
כ״ח בחשון תשי״ח, 22 בנובמבר 1957, עמ׳ 4.
דלמצקי-פישלר, ברכה. שלילת הבינוני—ארכאיזם בלשונם של
עגנון והזז. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך י״ח (תשס״א 2001), עמ׳ 187–204.
דלמצקי-פישלר, ברכה. שובו של הרכיב העברי - כיצד? על פי הרומן
בישוב של יער מאת חיים הזז. בתוך: העברית שפה חיה :
קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-תרבותיים בעקבות כנס אורנים תשס״ד / עורכים,
רינה בן-שחר וגדעון טורי (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה
ע״ש פורטר – אוניברסיטת תל-אביב), כרך ד׳ (2006), עמ׳ 365–390.
דלמצקי-פישלר, ברכה. שלושה מטביעין זה על גב זה : בין מובאה לבבואה
בלשון מאפו, מנדלי והזז. בתוך: מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה
/ עורך - חיים א׳ כהן (ירושלים : האקדמיה ללשון העברית, תשס״ט 2009), עמ׳ 65–104.
דלמצקי-פישלר, ברכה. משוואת זהות ושלילתה : ארכאיזמים מדומים
בלשונם של הזז ועגנון. בתוך: העברית שפה חיה : קובץ מחקרים על הלשון
בהקשריה החברתיים-התרבותיים, כרך ז׳ (תל אביב : הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה
וסמיוטיקה ע״ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב, 2016), עמ׳ 81–103.
דרורי, איתמר. אשכבה לעיירה
היהודית: על הסיפור ׳אשמנו׳ מאת חיים הזז. בתוך: ארצות הצבי : מחקרים על נוף ואדם בספרות העברית,
מוגשים לצבי לוז / עורכים – זיוה שמיר,
אבידב ליפסקר (ירושלים : כרמל, תשפ״ב 2021), עמ׳
193–207.
הזז, אביבה. סופר בדור גדול. ירושלים: מאסף לדברי
ספרות, כרך כ׳-כ״א (תשס״ד 2004), עמ׳ 12-14 <דברים בערב הפתיחה בבית הנשיא לציון
שלושים שנה לפטירתו של חיים הזז, כ״א בתמוז תשס״ג, 21 ביולי 2003>
כץ, אברהם יצחק. חיים הזז. בתוך: חלוץ ומעש : קובץ
מחקרים ומאמרים, מוגש לפרופ׳ א״י כץ ביובלו / עורך, יעקב בן-יוסף (תל אביב : אבוקה,
תשל״ו 1975), עמ׳ 288–289 <דברים בעת הענקת פרס ע״ש ישראל ובלהה ניומן לא״צ גרינברג,
תמוז תשכ״ו, יולי 1966>
כץ, שרה. ירושלים ביצירת חיים הזז -
״עיר של הוזים ומבקשי גאולה״. בספרה: ירושלים כמבע אומנותי ביצירות הזז
ושחר (ירושלים : הוצאה עצמית, תשל״ח), עמ׳ 21–131.
לאור, דן. ״הדרשה״ אחרי חמישים שנה. הארץ,
תרבות וספרות, י״ד בתשרי תשנ״ד, 29 בספטמבר 1993, עמ׳ ב 12–13.
לאור, דן. מ״הדרשה״ ל״כתב אל הנוער העברי״:
הערות למושג ״שלילת הגולה״. אלפיים: כתב-עת בינתחומי לעיון, הגות וספרות,
גל׳ 21 (תשס״א, 2001), עמ׳ 171–186 <על המנשר ״כתב אל הנוער העברי״ שהופיע ב-1943
מטעמם של ״העברים הצעירים״ שהציג לראשונה את עיקריה של האידיאולוגיה הכנענית ושלל
את תופעת הגולה> <חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון
: מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 233–249>
ליפשיץ, אריה.בבת-העין של
הזמן בסיפורי חיים הזז. בספרו: הווייתה של תקופה
: יצירות ודיוקנאות בספרות העלייה השלישית (תל-אביב : יחדיו, תש״ם 1980), עמ׳ 85–92.
לפידוס, רינה. האמת המוחלטת, האפוקליפסה
והאדם החדש – ״שמואל פרנקפורטר״ לחיים הזז וזיקתו ל׳מלחמה ושלום׳ לל״נ טולסטוי.
בספרה: בנות לבנה בזעם החמסין : הספרות העברית
וזיקותיה לספרות הרוסית. כרך ראשון (ירושלים : כרמל, תשס״ט 2009), עמ׳ 158–186.
לפידוס, רינה. ״נבנה עולם משלנו, חדש״
– הזיקה של ׳נהר שוטף׳ לחיים הזז ללשון ולספרות הרוסית לצורותיהן. בספרה: בנות לבנה בזעם החמסין : הספרות העברית וזיקותיה
לספרות הרוסית. כרך ראשון (ירושלים : כרמל, תשס״ט 2009), עמ׳ 187–210.
נגב, אילת. אדם שידע אהבה, חי אחרת.
ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״ד בניסן תשנ״ב, 17 באפריל 1992, עמ׳ 68–73, 84
<חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות
(תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 55–64<מזכרונותיה של
אביבה הזז, אלמנתו של הסופר חיים הזז>
סדן, דב. עם י״ב ספרי חיים הזז : דברים
בבית הנשיא בירושלים. הפועל הצעיר, שנה ס״א, גל׳ 18 (ז׳ בשבט
תשכ״ח, 6 בפברואר 1968), עמ׳ 24 <חזר ונדפס בספרו ארחות ושבילים : מסה, עיון, חקר, כרך האישים (תל
אביב : עם עובד, תשל״ח 1977), עמ׳ 98–99, בשם: עם י״ב ספריו; נעתק ל׳תרבות׳, אוגוסט
1968, עמ׳ 56–58 בשם: חיים הזז: דברים בבית הנשיא בירושלים>
סדן, דב. בין סב לנכדו. מאזנים,
כרך ל״ה, חוב׳ 2 (תמוז תשל״ב, יולי 1972), עמ׳ 104–106 <דברים לכבודו של
חיים הזז לרגל קבלת פרס מטעם האקדמיה האמריקאית למדעי היהדות על ח׳ הזז ומנדלי
מוכר ספרים. חזר ונדפס בספרו ארחות ושבילים
: מסה, עיון, חקר, כרך האישים (תל אביב : עם עובד, תשל״ח 1977), עמ׳ 106–110, נחתם:
ב׳ באייר תשל״ב>
סדן, דב. דברים לזכר חיים הזז ז״ל.
זכרונות האקדמיה ללשון העברית , כרך י״ט-כ׳, תשל״ב-תשל״ג (ירושלים, תשל״ה),
עמ׳ 143–145 <דברים בישיבתה המאה ושלוש עשרה של מליאת האקדמיה ללשון העברית שנתקיימה
ביום כ״ח באייר תשל״ג. נדפס לראשונה ב׳ידיעות אחרונות׳ (במוסף לתרבות, ספרות ואמנות),
כ״ט באלול תשל״ג, 26 בספטמבר 1973, עמ׳ 2 ; חזר ונדפס בספרו ארחות ושבילים : מסה, עיון, חקר, כרך האישים (תל
אביב : עם עובד, תשל״ח 1977), עמ׳ 114–118, בשם: בין מצע ללשון (נחתם: תשל״ד)>
סדן, דב.
גרם המעלות.משא (מצורף ל׳דבר׳), גל׳ 39 (95) (כ״ט באלול תשל״ג,
26 בספטמבר 1973), עמ׳ 2 <דברים על חיים הזז ז״ל בעצרת סופרים בירושלים במלאות
75 שנים להולדתו. חזר ונדפס בספרו ארחות ושבילים
: מסה, עיון, חקר, כרך האישים (תל אביב : עם עובד, תשל״ח 1977), עמ׳ 110–114>
סדן, דב. זימוני שבטים : דברים על חיים
הזז בעצרת האוניברסיטה העברית בירושלים. מבפנים, כרך ל״ו, חוב׳
1–2 (חורף תשל״ד, מארס 1974), עמ׳ 138–142 <חזר ונדפס בספרו ארחות ושבילים : מסה, עיון, חקר, כרך האישים (תל
אביב : עם עובד, תשל״ח 1977), עמ׳ 99–106>
ז. ס. [זיסי סתוי]. 12 הכרכים.
ידיעות אחרונות, ספרות ואמנות, י׳ בשבט תשכ״ח, 9 בפברואר 1968, עמ׳ 16 <על
12 כרכי כל כתבי חיים הזז>
פיינגולד, בן-עמי. חיים הזז - ״רחמים״.
בספרו: הוראת הסיפור הקצר : פרקי מבוא והדרכה
(תל אביב : הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב, תשמ״ט 1989), עמ׳ 199–211.
פלדמן, יעל. ״נאה דורש - נאה מקיים״
: על אמנות ואידיאולוגיה ב׳הדרשה׳ לחיים הזז. הדואר, שנה 58, גל׳
ל״ו (כ״ב באלול תשל״ט, 4 בספטמבר 1979), עמ׳ 606–607.
פרידלנדר, יהודה.המארג הסאטירי
ב׳דורות הראשונים׳ מאת חיים הזז. מאזנים, כרך ל״ח, גל׳ 4 (אדר
תשל״ד, מארס 1974), עמ׳ 218–224 <נדפס שנית בחיים הזז - מבחר מאמרים על יצירתו
/ ליקט וצירף מבוא הלל ברזל (תל אביב : עם עובד, תשל״ח
1978), עמ׳ 100–110; נוסח מורחב נדפס בספרו בין הלכה
להשכלה : מקומן של סוגיות הלכתיות במרקם סוגות ספרותיות (רמת גן : הוצאה
אוניברסיטת בר-אילן, תשס״ד 2004), עמ׳ 355–371>
צייטלין, אהרן. על מהות יצירתו של חיים
הזז. הדואר, שנה 44, גל׳ כ״א (כ״ח בניסן תשכ״ד, 10 באפריל 1964),
עמ׳ 372–373.
צימרמן, בארי. החוט המשולש.
ארץ אחרת, גל׳ 35 (אב-אלול תשס״ו, אוגוסט-ספטמבר 2006), עמ׳ 52–54 <דיון ב״הדרשה״>
קריב, אברהם. על סיפורים אחדים.דבר, מוסף לשבתות ולמועדים, כרך 13, גל׳ 21 (א׳ באדר ב׳ תרצ״ח, 4 במארס
1938), עמ׳ 3; גל׳ 22 (ח׳ באדר ב׳ תרצ״ח, 11 במארס 1938), עמ׳ 6 <חזר
ונדפס בספרו: עיונים : מאמרי בקורת (תל אביב
: הוצאת ספרים של אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תש״י 1950), עמ׳ 223–231>
קריב, אברהם.פרקים.דבר,
ט״ו בתמוז תש״א, 11 ביולי 1941, עמ׳ 4 ; ה׳ באב תש״א, 1 באוגוסט 1941, עמ׳ 4 <חזר
ונדפס בספרו: עיונים : מאמרי בקורת (תל אביב
: הוצאת ספרים של אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תש״י 1950), עמ׳ 73–85>
קרמר, שלום. חיים הזז. בספרו:
ריאליזם ושבירתו : על מספרים עברים מגנסין עד
אפלפלד (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1968), עמ׳ 149–173 <א.
סימניו כסופר קלאסי (עמ׳ 149–155); ב. על גבול הגרוטסקי והטראגי (עמ׳ 155–167);
ג. בין האקטואלי להיסטורי (עמ׳ 167–173)>
שביד, אליעזר. מן הטרגדיה אל הגרוטסקה
: על סיפורי ח. הזז. בספרו: שלוש אשמורות
(תל-אביב : עם עובד, תשכ״ד 1964), עמ׳ 71–89.
שטיינר, משה. ייחודו של חיים הזז. בספרו: התחיה
הלאומית בספרותנו : מבחר מאמרים (תל אביב : צ׳ריקובר, 1982), עמ׳ 179–182 <פורסם
לראשונה בכתב-העת ׳בארץ ישראל׳>
אוכמני, עזריאל. הן ולאו על ספרו של
ח. הזז. בספרו לעבר האדם : דברים בשולי
ספרים והזמן (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1953), עמ׳
248–256 <נחתם: 1943>
על ״דלתות נחשת״
בלאט, אברהם.עיירת המהפכה.הצופה, כ״א בשבט תשט״ז, 3 בפברואר 1956, עמ׳ 5 <חזר ונדפס בשם ״העיירה של
ח. הזז בעידן המהפכה״, בספרו: בנתיב סופרים (תל-אביב : המנורה,
תשכ״ז 1967), עמ׳ 59–63>
סדן, דב. לשון ספר וספר : ״דלתות נחושת״
לח׳ הזז. לשוננו לעם, מחזור ז׳, קונטרס ט-י (ע״א-ע״ב) (אב-אלול תשט״ז),
עמ׳ 1–48.
קצנלסון, גדעון. עולם בפירוקו. מולד,
כרך י״ד (תשט״ז), עמ׳ 121–125.
על ״היושבת בגנים״
אוכמני, עזריאל. באין מטרה : בשולי ״היושבת
בגנים״ לח. הזז. בספרו לעבר האדם : דברים
בשולי ספרים והזמן (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1953),
עמ׳ 257–264 <נחתם: 1944>
בנארי, נחום. הזז בספרו ״היושבת בגנים״
בספרו: ערכי רוח וספרות : על סופרים, ספרים ואישים (תל-אביב : מדור לספריות
שע״י מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשי״ד),
עמ׳ 113–116.
ברש, דוד. היושבת בגנים. בספרו: כתבים נבחרים
(תל-אביב : תנועת המושבים בישראל, תשל״ז 1977), עמ׳ 298–301 <נדפס לראשונה ב׳תלמים׳,
תש״ד 1944>
גילעת, יעל. רומיה, היכן תכשיטייך? : תכשיטי בת תימן בירושלים בעקבות
היושבת בגנים של חיים הזז. מותר, גל׳ 13 (תשס״ו 2005), עמ׳
43–48.
שקד, מלכה.
״היושבת בגנים״. בספרה: חוליות ושלשלת
: הרומן העברי על תולדות משפחה (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990), עמ׳ 258–262
<וראה במפתח>
על ״יעיש״
אוכמני, עזריאל. לעבר השתחררות?
בספרו לעבר האדם : דברים בשולי ספרים והזמן
(מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1953), עמ׳ 265–282 <נחתם:
1952>
בנארי, נחום. הספר ״יעיש״. בספרו:
ערכי רוח וספרות : על סופרים, ספרים ואישים (תל-אביב : מדור לספריות שע״י
מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשי״ד), עמ׳
110–113.
ברזל, הלל. המיטאריאלי ב״יעיש״ של הזז.
בספרו: סיפורת עברית מיטאריאליסטית (רמת גן
: אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, תשל״ד 1974), עמ׳ 47–49.
הלוי, יוסף. הזז - מספרם של תימנים? : הליכות ומנהגי צנעא ב׳יעיש׳.
בספרו: דמות ודיוקן עצמי : היהודי מתימן בספרות העברית / בעריכת שלום סרי
(תל אביב : עמותת ׳אעלה בתמר׳, תשנ״ה 1995), עמ׳ 69–81.
טבעוני, שלמה. ״יעיש״ מאת חיים הזז. במעלה, כרך
י״ח, גל׳ 7 (407) (כ״ב באדר ב׳ תש״ח, 2 באפריל 1948), עמ׳ 133
כצנלסון-שזר, רחל.חיים
הזז: יעיש מעיר צנעה. בספרה על אדמת העברית
: מסות ורשימות (תל אביב : עם עובד, תשכ״ו 1966), עמ׳ 154–158 <נחתם: תשי״ב
1952>
צמח, עדי. על כמה מוטיבים ב׳יעיש׳.
מבואות, גל׳ (1954) <חזר ונדפס בספרו קריאה תמה : בספרות עברית בת המאה העשרים (ירושלים
: מוסד ביאליק, תש״ן 1990), עמ׳ 151–156>
צמח, שלמה. ארבעה ספרים של חיים הזז.
בחינות בביקורת הספרות, חוב׳ 4 (אדר תשי״ג),
עמ׳ 3–13 <חזר ונדפס בספרו: מסה וביקורת (תל-אביב
: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשי״ד 1954), עמ׳ 253–279>
כהן, אברהם. השיבה אל המיתוס או השורשים הארכאיים של האתוס הלאומי
: עיון בין-תחומי ב״חתן דמים״ לחיים הזז. החינוך וסביבו, כרך ל׳ (תשס״ח
2008), עמ׳ 359–376.
על ״פרקי מהפכה״
כצנלסון-שזר, רחל.חיים
הזז: סיפורי המהפכה. בספרה על אדמת העברית
: מסות ורשימות (תל אביב : עם עובד, תשכ״ו 1966), עמ׳ 158–166 <נחתם: תשט״ז
1956>
לפידוס, רינה. ׳פרקי מהפכה׳ לחיים הזז כפארודיה
על הספרות האידאולוגית הרוסית והסובייטית. ביקורת ופרשנות: כתב-עת למחקר
ספרות עם-ישראל, חוב׳ 33 (1998), עמ׳ 49–59.
שפירא, זושא. ״פרקי מהפכה״ : על יסוד אחד בלשונו
של הזז. גזית, כרך י״ח, גל׳ יא-יב (שבט-אדר תשכ״א, פברואר-מארס 1961),
עמ׳ 15–16.
מוהר, עלי.הגולה והגאולה.דבר השבוע, גל׳ 4 (כ״ג בשבט תשל״ג, 26 בינואר 1973), עמ׳ 12,
29 <על המחזה ״בקץ הימים״, המבוסס על ספרו של חיים הזז,
בתיאטרון ׳הבימה׳>
שקד, גרשון. ״בקץ הימים״ והמחזה האקספרסיוניסטי.
בספרועל שלושה מחזות : פרקים ביסודות המחזה
(ירושלים :הוצאת הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, המחלקה לעלית ילדים ונוער,
מדור להדרכה, תשכ״ח), עמ׳ מא-פח <חזר ונדפס בספרו: על
סיפורים ומחזות : פרקים ביסודות הסיפור והמחזה (ירושלים : כתר, 1992),
עמ׳ 129–156>
Genot-Bismuth, Jacqueline.Haim Hazaz – La dualité du
temps humain dans Au terme des jours. In: La mort de Godot
: attente et évanescence au théâtre Albee, Beckett, Betti, Duras, Hazaz, Lorca,
Tchékhov / réunis et présentés par Pierre Brunel (Paris : Lettres modernes Minard,
1970), pp. 135-154.
על ״נהר שוטף״
צוויק, יהודית. חנוך כדמות איקונית בספרותנו.
דפים למחקר בספרות, כרך 13 (2001–2002), עמ׳ 55–77 <בין היתר על הניך של
הזז, גיבור ״נהר שוטף״>
הלוי, יוסף. משפט הגאולה : הצלע החסרה במעגל היהודי-ביקורתי ביצירת
הזז. בספרו: דמות ודיוקן עצמי : היהודי מתימן בספרות העברית / בעריכת
שלום סרי (תל אביב : עמותת ׳אעלה בתמר׳, תשנ״ה 1995), עמ׳ 83–95.