כשם שהיה משורר פורה, שכתב מאות שירים, אשר ראו אור לאחר מותו בחמשת כרכי שירתו המקורית, כך היה רפאל אליעז מתרגם פורה, בעיקר של מחזות שהועלו משנות ה-40 ועד מותו בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20.

לקהל הרחב הוא היה מוּכָּר בעיקר כמתרגמם של מחזות לורקה, אך מעורבותו בתיאטרון העברי הייתה אינטנסיבית ומגוונת בהרבה. היא החלה ב-1942 עם תרגום “טופז” של פאניול לתיאטרון “המטאטא”. אך מאז הועלה המחזה השני בתרגומו בתיאטרון “האהל”, ב-1949, “יום מנוחה” של המחזאי הרוסי, ואלרי קטייאב הוא היה פעיל ביותר בזירה התיאטרונית, וזה היה עיקר עיסוקו במשך 25 שנות חייו הבאות, עד מותו.

בשנה 1951 התפטר רפאל אליעז מעבודתו במערכת “על המשמר” שם ערך את הדף הספרותי, והתקבל לעבודה בתיאטרון “הבימה” כמתרגם. באותה שנה התיאטרון העלה בתרגומו שלושה מחזות: “מעיין הכבשים” ללופה דה-ווגה, “אמא קוראז''' לברטולט ברכט ו”בית ברנרדה אלבה" לפדריקו גרסיה לורקה. ואם לא די בכך, הוא תרגם לתיאטרון “המטאטא” באותה עת עצמה את “רוח שובבה” לסורנסי ואת “בן הדוקטור” לנושף.

עיסוקו האינטנסיבי בתיאטרון הולך ומתעצם בשנה שלאחר מכן. התיאטרון הקאמרי מעלה בתרגומו ב-1952 את “הקיצו ורננו” לקליפורד אודטס, ואת “גבר לא יבין זאת” לס. וח. קינטרו. הבימה מעלה את תרגומו ל"אילוף הסוררת" של ויליאם שייקספיר ול"רופא בעל כָּרחו", של מולייר וב"המטאטא" מציגים את “יורשים עליזים” למושאטסקי. מעמדו כמתרגם רב-לשוני, השולט במכמניה של השפה העברית בז’אנרים שונים בתיאטרון, מתבסס עתה.

בשנה 1953 הוא עובר לתיאטרון “הקאמרי” כמתרגם, כחבר בוועדת הרפרטואר של התיאטרון וכעורך התרגומים. במהלך שנות ה-50 הוא מפליא לתרגם משפות שונות מחזות בז’אנרים שונים, החל מתרגומיו הקלאסיים למחזות לורקה (“ירמה”, “אשת הסנדלר” ו"דון פרימפרלין"), עבור למחזות ויליאם שייקספיר (“רומיאו ויוליה”, “הלילה ה-12”), ולדראמות של איבסן (“נורה”) עד לקומדיות אמריקאיות כמו “אני והסרג’נט” של אירה לוין.

לקראת סוף העשור הוא זוכה בפרס טשרניחובסקי בעד תרגום מחזותיו של שייקספיר, מחזות לורקה ושיריו וכן בעד תרגום “מעיין הכבשים” ללופה דה וגה.

הפרס מבסס את מעמדו כמתרגם בכיר לתיאטרון, ואכן, מראשית שנות ה-60, עם ייסודו של התיאטרון העירוני של חיפה על-ידי יוסף מילוא, הוא עובר לחיפה, נעשה לחבר החוג הפנימי של מייסדי התיאטרון, מתמנה כדרמטורג ולמרכז ועדת הרפרטואר. התיאטרון מציג את תרגומיו למחזות שייקספיר בצר תרגומים למחזות אחרים.

בשנה 1967 מגיעה פעילותו התיאטרונית לכאורה לשיאה, עם התמנותו לתפקיד המנהל האמנותי של תיאטרון “האהל”, אלא ש"האהל" הוא עתה תיאטרון בשלבי גסיסה, והוא משמש בו בתפקיד הנכבד רק זמן קצר ואינו מצילו מכליה.

* * *

למרות שחלק מתרגומי מחזותיו של רפאל אליעז ראה אור בספרים, בעיקר של מחזות שייקספיר ולורקה, נותרו רבים בהדפסות סטנסיל פנימיות של התיאטרונים.

כיוון שאי אפשר להוציא בדפוס את כל עשרות המחזות שתרגם, מצאנו לנכון להביא לפני הקורא כמה מן השירים שנכללו במחזות אלה. רובם, תרגומים של שירים במקור. במקרה אחד, “היֹה היה איש בבבל” ב"הלילה ה-12" לשייקספיר, נכתב השיר על-ידי אליעז עצמו.

הקורא ימצא כאן, בין השאר, תרגומי שירים מתוך “אמא קוראז''‘. אחד מהם, "הזמר של אמא קוראז’”, כבר נתפרסם בקובץ התרגומים של אליעז “רומנסרו אספניול ופרחים מכל השדות” שהופיע ב- 1988. מצאנו לנכון להביאו כאן בנוסח שונה (“דומו תופים”), בשל העניין שבחילופי הנוסחים.

בשנים 1969–1970, העלו השחקנים דליה פרידלנד ומישה אשרוב ערב של שירים וקטעים ממחזות לורקה, “פרח הסכין והבושם”. מתוך ערב זה הבאנו כאן דיאלוג ומונולוג מן המחזות “מקץ חמש שנים” ו"מריאנה פינדה".

במחזהו של דון פדרו קלדרון דה לה ברקה כלולים קטעים שקולים ומחורזים רבים. כמה מהם בעלי ערך שירי סגולי בפני עצמו ואותם הבאנו כאן.

* * *

בצד עשרות מחזותיו המתורגמים הותיר רפאל אליעז בעיזבונו ארבעה מחזות שרק אחד מהם הועלה על הבמה: “החתן השמיני” בעיבודו של הבמאי עודד בארי, בתיאטרון “הקומה השלישית” ביפו בשנת 1988. זהו סיפורם של שני זוגות “מעורבים”: בת השדים לילית מתחברת אל בן התמותה טוביה, ואשמדאי מחזר אחר בת התמותה שרה. אלא ששרה ולילית אינן אלא שני פניה של אותה דמות. והן מבוצעות אמנם בידי אותה שחקנית. זהו מחזה משוּפּע שמחת חיים, אנכרוניסטי במתכוון, רווי אדי עראק, ויש בו ביטוי, לאו דווקא עקיף-תמיד, לאורחות החיים הנהנתניים של בני העדה הבולגרית, שאליעז נמנה בישראל עם בניה הבכירים.

כיוון שיש לשער כי יתר המחזות לא יופיעו בדפוס בזמן הנראה לעין, ומאחר שרבים בהם השירים והמונולוגים השיריים, מצאנו לנכון ללקט מתוכם קטעים פיוטיים שיש בהם ערך שירי כשלעצמם, ולא רק כחלק מן העלילה של המחזה.

* * *

בכתובים נותרו גם שני מחזות תנ"כיים, שניהם על רקע ימי המלוכה של דוד ושלמה. לאחד, שבמרכזו עומד דוד, הרועה מבית-לחם, קראתי כאן, לשם הנוחות, “הרועה מבית-לחם”, והוא מתאר את ימי נעוריו של דוד הנער, עד להכתרתו למלך. המחזה השני, ששמו ניתן לו על ידי מחברו, “שיר השירים אשר לשולמית”, מתרחש בימי מלכות שלמה. שניהם רצופים שירים ומונולוגים פיוטיים.

נראה לי שבשני המחזות ניכרת קִרבה לעולמו הפיוטי של לורקה, בעיקר מבחינת זיקתו הרומנטית-בעיקרה של אליעז אל גיבורים תמימים, פשוטי הליכות, החיים מתוך קרבה אל הטבע ומוצאים בו הדים לכמיהותיהם הפיוטיות, ולנפשם החמה והנלבבת.

הקִרבה ללורקה ניכרת גם בשפה החגיגית, ה"תנ"כית", העשירה בצירופים כבולים שמקורם מקראי ובנטיות פועל ארכאיות. ואגב, מעניין לציין, כי בתרגומיו לשירי לורקה ולמחזותיו נוקט אליעז אותו סגנון עצמו, והוא אולי סימן ההיכר הבולט ביותר של תרגומיו למחזותיו של המשורר הספרדי.

חותמים את הספר שירים מתוך המחזה הרביעי של רפאל אליעז, “הנסיכה ליאור”. זהו מחזה לילדים, מחויך ומלא שמחת חיים, רצוף שירים ומונולוגים פיוטיים, מחורזים ושקולים. סיפור אגדה על נסיכה שחיה בארץ מופלאה שכולה דבש ופרחים. שלושה מחזרים מבקשים את ידה, אלא שלבסוף מחליטה היא להיעתר לא לנסיך הצפוני, אף לא לנסיך הדרומי, אלא לבן המדבר, המתאים לנטייתה הרומנטית, לה שותף, מן הסתם, גם רפאל אליעז עצמו.

ד"ר חיים נגיד

כַּאֲשֶׁר בַּת שְׁבַע-עֶשְׂרֵה הָיִיתִי

לְאַרְצֵנוּ אוֹיֵב פָּלַשׁ.

הוּא שָׂם חַרְבּוֹ הַצִּדָּה,

חִיֵּךְ וּבִשְׁלוֹמִי דָּרַשׁ.

אַחֲרֵי תְּפִלּוֹת אָבִיב

הָיוּ לֵילוֹת אָבִיב,

וּבַכְּפָר הַגְּדוּד חָנָה

וְאֶל חָרְשָׁה רַענָנָה

מָשַׁךְ אוֹתָנוּ הַכּוֹבֵשׁ

וְגִשּׁוּשֵׁי שָׁלוֹם גִּשֵּׁשׁ.

לֹא מְעַטִּים הָיוּ אוֹיְבינוּ

אוֹיְבִי הָיָה טַבָּח חָבִיב

בַּיּוֹם אוֹתוֹ שָׂנֵאתִי,

אַךְ דַּוְקָא בַּלַּיְלָה אֲהַבְתִּיו.

אַחֲרֵי תְּפִלּוֹת אָבִיב

הָיוּ לֵילוֹת אָבִיב,

וּבַכִּכָּר הַגְּדוּד חָנָה

וְאֶל חָרְשָׁה רַענָנָה

מָשַׁךְ אוֹתָנוּ הַכּוֹבֵשׁ

וְגִשּׁוּשֵׁי שָׁלוֹם גִּשֵּׁשׁ.

זֶה הָרֶגֶשׁ שֶׁפָּעַם בִּי,

כֹּחַ עִלָּאִי בּוֹ גָּנוּז,

אַף אֶחָד לֹא תָּפַשׂ, כִּי רָחַשְׁתִּי

אַהֲבָה לוֹ וְלֹא בּוּז.

בְּבֹקֶר לֹא וָרֹד,

בָּאוּנִי הַצָּרוֹת.

מִי זֶה הַגְּדוּד קָם עַל רַגְלָיו

וּבְהֹלֶם תֹּף עַלִּיז כָּל כָּךְ

אוֹתִי וְאֶת עִירִי עָזַב

אַךְ גַּם אֶת אֲהוּבִי לָקַח.

בִּהְיוֹתִי עוֹד צְעִירָה נֶחְמֶדֶת,

כַּמּוּבָן, חָשַׁבְתִּי כִּי אֲנִי

מִין בְּרִיאָה מְיֻחֶדֶת.

לֹא סָבַלְתִּי בַּמָּרָק שׁוּם שְׂעָרוֹת,

כְּאָדָם, שֶׁלֹּא אוֹהֵב פְּשָׁרוֹת.

אָז אַנְקוֹר זִמֵּר:

לֹא לְמַהֵר!

צוֹעֵד אַתָּה בְּגַאֲוָה

לְקוֹל תִּזְמֹרֶת הַצָּבָא.

יָמִין וּשְׂמֹאל! לְהִתְפַּזֵּר!

רַק בָּא וּכְבָר חוֹזֵר.

אָדָם מְהַרְהֵר,

אָדָם מְהַרְהֵר,

אֱלוֹהַּ פּוֹתֵר, –

מַה יֵּשׁ לְדַבֵּר!

לֹא חָלְפָה שָׁנָה וּכְבָר יָדַעְתִּי

כִּי צָרִיךְ לְהִסְתַּדֵּר

וְאָז גְּלוּלוֹת מָרוֹת בָּלַעְתִּי

כְּשֶׁסִּדְּרוּ אוֹתִי כָּרַעְתִּי עַל בִּרְכַּי

עַל בִּרְכַּי וְגַם עַל עַכּוּזִי.

אָז אַנְקוֹר זִמֵּר

לֹא לְמַהֵר!

צוֹעֵד אַתָּה בְּגַאֲוָה

לְקוֹל תִּזְמֹרֶת הַצָּבָא.

יָמִין וּשְׂמֹאל! לְהִתְפַּזֵּר!

רַק בָּא וּכְבָר חוֹזֵר!

אָדָם מְהַרְהֵר,

אֱלוֹהַּ פּוֹתֵר,

מַה יֵשׁ לְדַבֵּר!

אִמָּא קוּרָאז' תָּמִיד בַּדֶּרֶךְ,

הִיא עֲמֵלָה לַנִּצָּחוֹן.

הַמִּלְחָמָה צְרִיכָה עוֹפֶרֶת,

הַמִּלְחָמָה צְרִיכָה מָזוֹן

הִיא לֹא תִּשְׂבַּע רַק מֵעוֹפֶרֶת,

– צְרִיכָה הִיא בַּחוּרִים עַזִּים

לָכֵן תִּתְּנוּ לָהּ יָד עוֹזֶרֶת

שֶׁלֹּא תֵּרֵד מִן הַפַּסִים.

דֹּמּוּ תֻּפִּים וּמְצִלְתַּיִם,

עֲצֹר גְּדוּדֶיךָ, הַמֵפַקֵּד.

אֲנִי מוֹכֶרֶת נַעֲלַיִם,

בָּהֶם פֹּה נוֹחַ לְשׁוֹטֵט.

אִם כָּל אִישׁ חַיִל מְצֻיָּד הוּא

כִּנִּים, רוֹבִים, שְׁאָר מַכּוֹת,

רָאוּי הוּא כִּי לַקְּרָב יִצְעַד הוּא

בְּנַעֲלַיִם חֲזָקוֹת.

אָבִיב כְּבָר בָּא. הֵעוֹר אָדָם!

מֵתִים יָנוּחוּ בְּקִבְרָם.

וּמִי שֶׁעוֹד אֵינֶנּוּ מֵת,

יִשָּׂא רַגְלָיו וְיִמָּלֵט.

בְּלִי קְצָת נַקְנִיק וּבְלִי כּוֹס יַיִן

גְּדוּדִים לַמָּוֶת לֹא רָצִים,

וְלִי תְּרוּפוֹת יֵשׁ מְלֹא-חָפְנַיִם

לְגוּף וְנֶפֶשׁ רְצוּצִים.

תּוֹתָח מָלֵא וְחוֹר בַּבֶּטֶן,

זֶה לֹא בָּרִיא, זֶה לֹא בָּרִיא.

פְּלֻגָּה שְׂבֵעָה בְּגִיל שׁוֹעֶטֶת

יָשָׁר אֶל לֹעַ הָאֲרִי.

אָבִיב כְּבָר בָּא. הֵעוֹר אָדָם!

מֵתִים יָנוּחוּ בְּקִבְרָם.

וּמִי שֶׁעוֹד אֵינֶנּוּ מֵת,

יִשָּׂא רַגְלָיו וְיִמָּלֵט.

בַּחֶרֶב נוֹפְלִים וּבַשֶּׁלַח קוֹטְלִים

אַךְ הַקֶּבֶר מָצוּי גַּם בַּמַּיִם.

אֵין מִקֶּרַח מִפְלָט!

בְּרַח בְּטֶרֶם תֹּאבַד!

שָׂחָה אִשָּׁה אֶל אִישׁ חַיִל.

אַךְ הַחַיָּל עִם רוֹבֶה מְמֹרָק

קוֹל תֹּף שָׁמַע וְאֵלֶיהָ צָחַק.

יָפֶה הַמֶּרְחָק לָעֵינַיִם,

מִצְעָד לֹא יַזִּיק לָרַגְלַיִם.

יָרַד הוּא דָּרוֹמָה גַּם צָפוֹן יַעְפִּיל

וְהַחֶרֶב יָנִיף הוּא

לְהַכּוֹת בָּאוֹיֵב, חֲלָלִים לְהַפִּיל,

שָׂחוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי חַיִל.

כִּי יָבוּז אָדָם לַעֲצַת הֶחָכָם,

אֶל חִנָּם יִתְחָרֵט יוֹם וָלֵיל.

אַל תֵּלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת!

תֵּרֵד לַמְּצוּלוֹת!

שָׂחָה אִשָּׁה לְבֶן חַיִל.

אַךְ הַחַיָּל סַכִּינוֹ בְּמָתְנָיו

לָעַג לָהּ וְזֶרֶם טָפַף.

שׁוֹטֵף הַנָּהָר עֲצַלְתַּיִם

מְעַט אֲדַשְׁדֵּשׁ לִי בַּמַּיִם.

וְעֵת שֶׁכְּפָרֵנוּ בְּשַׁלְהֶבֶת יִפְרַח

וְיָרֵחַ עַל גַּג הַקַּשׁ יִזְרַח,

שׁוּב אָשׁוּב וְיַחְדָּו נִשְׂמַח,

שָׂח לָאִשָּׁה בֶּן חַיִל.

לֹא תּוּכַל גְּבוּרַתְכֶם שׁוּם אִשָּׁה לְחַמֵּם

לוּ גְּדוֹלָה הָיְתָה שִׁבְעָתַיִם.

הֵן תִּכְלוּ כְּעָשָׁן

אֱלֹהִים יִשְׁמָרְכֶם!

שָׂחָה אִשָּׁה אֶל בְּנֵי חַיִל.

וְהַחַיָּל סַכִּינוֹ בְּמָתְנָיו

טָבַע בַּנָּהָר וּבַזֶּרֶם נִסְחַף,

כָּךְ מָצָא קִבְרוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם.

צוֹנֵן הַיָּרֵחַ עַל הַגָּג בִּקְצֵה הַכְּפָר

אַךְ הַחַיָּל עִם הַקֶּרַח נִגְרַר.

וּמַה שָּׂחוּ לָאִשָּׁה בְּנֵי הַחַיִל?

הוּא נָמוֹג כְּעָשָׁן, גַּם חֻמּוֹ נֶעְלַם,

בַּגְּבוּרָה נֶחָמָה לֹא מָצְאָה הִיא.

אֲבוֹי לוֹ לַבָּז לַעֲצַת הֶחָכָם,

שָׂחָה אִשָּׁה לִבְנֵי חַיִל.

חָכָם מֻפְלָג הָיָה שְׁלֹמֹה,

וּבְכָל זֹאת מַה קָּרָה?

כָּל סוֹד פָּתַר בְּעוֹלָמוֹ,

אַךְ אֶת יוֹם הֻלַּדְתּוֹ

קִלֵּל קְלָלָה מָרָה

כִּי הֶבֶל, הֶבֶל הוּא הַכֹּל.

הָיָה שְׁלֹמֹה חָכָם גָּדוֹל!

כַּמָּה, כַּמָּה בָּרוּר עַתָּה

לְכָל אִישׁ בֶּן תְּמוּתָה,

כִּי דַּוְקָא הַחָכְמָה

הֵבִיאָה לוֹ צָרוֹת.

אַשְׁרֵי אָדָם פָּטוּר מִזֹּאת!

גִּבּוֹר אַמִּיץ הָיָה קֵיסָר,

וּבְכָל זֹאת מַה קָּרָה?

כְּמוֹ אֶל נִשְׂגָּב וּמְפֹאָר

הוּא יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ,

עַד שֶׁסַּכִּין קָרָה

דָּקְרָה לִבּוֹ וְאָז אָמַר:

הֲגַם אַתָּה בְּנִי, הַיָּקָר!

כַּמָּה, כַּמָּה בָּרוּר עַתָּה

לְכָל אִישׁ בֶּן תְּמוּתָה.

כִּי דַּוְקָא הַגְּבוּרָה

הֵבִיאָה לוֹ צָרוֹת.

אַשְׁרֵי אָדָם פָּטוּר מִזֹּאת!

הֵן סוֹקְרָטָס יָשָׁר הָיָה

אֱמֶת דִּבְּרוּ שְׂפָתָיו,

וְלוֹ כָּל אִישׁ תּוֹדָה חַיָּב.

מַה נָּתְנוּ לוֹ לִלְגֹּם? כּוֹס

כּוֹס רַעַל לִרְוָיָה!

וְאֶת הַסַּם שָׁתָה עַד תֹּם

כְּאֶת הַיַּיִן הָאָדֹם.

כַּמָּה, כַּמָּה בָּרוּר עַתָּה

לְכָל אִישׁ בֶּן תְּמוּתָה,

כִּי דַּוְקָא יַשְׁרוּתוֹ

הֵבִיאָה לוֹ צָרוֹת.

אַשְׁרֵי אָדָם פָּטוּר מִזֹּאת!

וּמַרְטִין הַקָּדוֹשׁ תָּמִיד

יָד לַנִּצְרָךְ הוֹשִׁיט.

בַּשֶּׁלֶג הוּא רָאָה אָדָם

קוֹפֵא. קָרַב אֵלָיו וְשָׂם

חֲצִי אַדֶּרֶת עַל כְּתֵפָיו,

וְכָכָה מֵתוּ הֵם יַחְדָּו.

כַּמָּה, כַּמָּה בָּרוּר עַתָּה

לְכָל אִישׁ בֶּן תְּמוּתָה,

כִּי דַּוְקָא הַחֶמְלָה

הֵבִיאָה לוֹ צָרוֹת.

אַשְׁרֵי אָדָם פָּטוּר מִזֹּאת!

אָנוּ בְּנֵי עַם תָּם וְיָשָׁר

עָמַדְנוּ עַל הַמִּשְׁמָר

עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כָּל יוֹם,

וְאַתֶּם הַיּוֹשְׁבִים בְּשֶׁקֶט וּבַחוֹף

הוֹשִׁיעוּ לָנוּ בִּמְצוּקָה,

כִּי לֹא הוֹעִילָה הַצְּדָקָה.

כַּמָּה, כַּמָּה בָּרוּר עַתָּה

לְכָל אִישׁ בֶּן תְּמוּתָה,

יִרְאַת שָׁמַיִם זוֹ

גָּרְמָה לָנוּ צָרוֹת.

אַשְׁרֵי אָדָם פָּטוּר מִזֹּאת!

לְבַּגְבִּיק יֵשׁ פֻּנְדַּק נוֹדֵד

בּוֹ תָּמִיד לִשְׁתּוֹת וּלְעַשֵּׁן אֶפְשָׁר.

כָּל שֶׁחָשַׁקְתָּ שָׁם מֻתָר

מִסִּנְגָּפּוּר עַד קוֹץ' – בְּחַר.

מִדֶּלְהִי עַד קָמַטְקוּרָה

(שְׁתֵה לַיְלָה לַיְלָה לְשָׁכְרָה!)

יָדִיד אִם פֶּתַע נֶעְלַם,

שָׁם בַּפֻּנְדָּק הוּא בָּא לִלְגֹּם

עִם דּוֹדָה גִ’ין וְדוֹד יַ"שׁ טָס

אֶל תּוֹךְ גַּן-עֵדֶן וּלְאֹרֶךְ גֶּהִינֹּם.

סְתֹם, סְתֹם פִּיךָ, תּוֹמִי, אַל תַּזִּיעַ, תּוֹמִי,

מֵאַשְּׁדּוֹת הַוִּיסְקִי, תּוֹמִי, וְעַד נַחַל רוּם!

כָּל שֶׁחָפַצְתָּ תְּקַבֵּל

מִבַּגְבִּיק זוֹ בְּטַעַם רַב.

פֻּנְדָּק שֶׁלָּהּ פֹּה הִתְגַּלְגֵּל

כְּשֶׁעוֹד

בִּמְקוֹם בִּירָה יָנַקְתָּ חָלָב.

מִדֶּלְהִי עַד קָמַטְקוּרָה

(שְׁתֵה לַיְלָה לַיְלָה לְשָׁכְרָה!)

יָדִיד אִם פֶּתַע נֶעְלַם,

שָׁם בַּפֻּנְדָּק הוּא בָּא לִלְגֹּם

עִם דּוֹדָה גִ’ין וְדוֹד יַ"שׁ טָס

אֶל תּוֹךְ גַּן-עֵדֶן וּלְאֹרֶךְ גֶּהִינֹּם.

סְתֹם, סְתֹם פִּיךָ, תּוֹמִי, אַל תַּזִּיעַ, תּוֹמִי,

מֵאַשְּׁדּוֹת הַוִּיסְקִי, תּוֹמִי, וְעַד נַחַל רוּם!

בַּגּ’וּנְגֶל עֵת הַקְּרָב גּוֹעֵשׁ,

מֵאֵצֶל בַּגְבִּיק אִישׁ לֹא סָר.

אָנוּ דּוֹלְגִים עַל קַו הָאֵשׁ

אַגַּב שְׁתִיַּת קַנְקַן שֵׁכָר.

מִדֶּלְהִי עַד קָמַטְקוּרָה

(שְׁתֵה לַיְלָה לַיְלָה לְשָׁכְרָה!)

יָדִיד אִם פֶּתַע נֶעְלַם,

שָׁם בַּפֻּנְדָּק הוּא בָּא לִלְגֹּם

עִם דּוֹדָה גִ’ין וְדוֹד יַ"שׁ טָס

אֶל תּוֹךְ גַּן-עֵדֶן וּלְאֹרֶךְ גֶּהִינֹּם.

סְתֹם, סְתֹם פִּיךָ, תּוֹמִי, אַל תַּזִּיעַ, תּוֹמִי,

מֵאַשְּׁדּוֹת הַוִּיסְקִי, תּוֹמִי, וְעַד נַחַל רוּם

כָּל שֶׁתַּבִּיט בְּזֶרֶם הַנַּחַל

הָאָץ לוֹ לְמַטָּה

לֹא תִּרְאֶה שׁוּב אוֹתָם הַמַּיִם:

יוֹרְדִים הֵם, אַךְ אֵינָם חוֹזְרִים

כִּי שׁוּם טִפָּה לֹא שָׁבָה עוֹד אֶל מְקוֹרָהּ.

אַל תִּמָּשֵׁךְ אֶל הַגַּל הַזֶּה

שֶׁלְּרַגְלֶיהָ תִּתְנַפֵּץ.

כָּל זְמַן שֶׁהוּא נִמְצָא בַּיָּם

עוֹד יָבוֹאוּ גַּלִּים שֶׁיִּתְנַפְּצוּ בּוֹ.

הַךְ תּוֹם, גַּם אַתָּה בַּצָּבָא, בַּצָּבָא

כִּי גַּם אֲנִי מְשָׁרֵת בַּצָּבָא

כְּשֶׁשּׁוּב אֶרְאֶה תַּרְנְגוֹל זָקֵן

אֲנִי אוֹהֵב לַחֲזֹר לַצָּבָא.

הֲגַם אַתָּה קִבַּלְתָּ צַו

כִּי גַּם אֲנִי מוּכָן לַקְּרָב?

לְמִי זֶה אִכְפַּת

כִּי אָדָם הוּא אָדָם

מִי, מַה וּמָתַי

הִסְתַּכֵּל רֶגַע תּוֹם,

לֹא חָשׁוּב לֹא כְּדַאִי,

אָדָם הוּא אָדָם

אִם הוּא גֶּבֶר עִם דָּם.

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב זוֹרַחַת מֵעַל,

אַלְפֵי גְּבָרִים נוֹפְלִים חָלָל,

וְאֵין דִּמְעָה אַחֶרֶת בִּכְלָל,

וְאִישׁ גַּם לֹא אוֹמֵר: חֲבָל!

לְמִי אִכְפַּת, לָכֵן נֹאמַר

עַל מִי הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב תִּזְרַח מָחָר

הַךְ תּוֹם, הֲרָאִיתָ אֶת גִ’ינִי מַרְלֶן?

כֵּן, כְּבָר רָאִיתִי אֶת גִ’ינִי מַרְלֶן

כְּשֶׁהִיא קוֹרֶצֶת בְּאַהֲבָה

אָז שׁוּב אֹהַב לַחֲזֹר לַצָּבָא

אַךְ טוֹב נַסֵּה אִתָּה לִשְׁכַּב

וְאָז אֶת הַצָּבָא תֹּאהַב.

הָהּ, יִשְׁמְרֵנִי אֱלֹהִים!

אֲנִי אָמוּת בֵּין אֵלֶּה הַכְּתָלִים.

קְבוּרָה כָּל כָּךְ

שֶׁגַּם הַשֶּׁמֶשׁ

מִקִּיּוּמִי הִיא מִתְעַלֶּמֶת.

כֹּה עֲצוּבָה אֲנִי וְכֹה קוֹדֶרֶת,

וְקֶרֶן אוֹר אֵלַי אֵינָהּ חוֹדֶרֶת.

כְּלוּאָה בֵּין הַקִּירוֹת הָאֵלֶּה

כַּאֲסִירָה נוּגָה אֲנִי נוֹבֶלֶת.

בַּעַל אֶחָד הָיָה לִי, הִתְאַלְמַנְתִּי.

וּפֹה, עִם שְׁנֵי אַחִים כְּאִלּוּ הִתְחַתַּנְתִּי.

וּמַה נּוֹרָא בְּעֵינֵיהֶם הַחֵטְא.

כִּרְעוּלַת פָּנִים אֲנִי יוֹצֵאת

מִמַּחֲבוֹאִי הַצַּר וּמִתְבּוֹנֶנֶת

בְּאֵיזוֹ הַצָּגָה קַלָּה וּמְסַקְרֶנֶת

הַנֶּעֱרֶכֶת לְעִתִּים שָׁם בַּכִּכָּר!

אֲבוֹי כּוֹכָב שֶׁלִּי, כּוֹכָב אַכְזָר!

1.

אֲחֻזָּתִי, הַרְשִׁי תְּחִלָּה

לִפְתֹּחַ לְשָׁעָה קַלָּה דַּלְתֵּךְ הַנְּעוּלָה!

עָלַי לִבְדֹּק כַּמָּה לְעֵרֶךְ

פֵּרוֹת זָהָב נוֹתְרוּ בַּדֶּרֶךְ.

כִּי בְּפֻנְדָּק אוֹ בְּמָלוֹן

לֹא יְדַקְדֵּק כָּל פְּרָט כַּזַּיִת

נִשְׁקַל, נִרְשַׁם, נִקְבַּע עֶרְכּוֹ

כִּי לְהַקְפִּיד צָרִיךְ עַל דִּיּוּקוֹ.

וּבְמַסַּע דְּרָכִים עַד מַה נָּקֵל

מִכִּיס אַחֵר אֶל תּוֹךְ כִּיסֶיךָ לְשַׁלְשֵׁל.

2.

זֶה מַחְמַדִּי, זֶה אַרְנָקִי שֶׁלִּי!

תָּפַח וְהִתְנַפַּח לְהַפְלִיא!

כִּבְתוּלָה דַּקָּה יָצָא לַדֶּרֶךְ,

עַתָּה בִּטְנוֹ עָלְתָה כְּמַעֲבֹּרֶת

חָשְׁקָה נַפְשִׁי מְאֹד

לִפְתֹּחַ וְלִמְנוֹת אֶת הַמָּעוֹת!

אֲבָל מַה בֶּצַע? סְתָם בִּזְבּוּז שֶׁל זְמַן.

לֹא עֵדֶר שֶׁל כְּבָשִׂים מָכַרְתִּי

וְלֹא לַאדוֹנִי מָסַרְתִּי

הַזְּכוּת לִבְדֹּק אֶת מִנְיָנָם

לִי אֱמוּנָה זַכָּה אֲשֶׁר אֱמֶת וָעֹז בָּהּ,

כִּי אֲהַבְתִּיךְ, נָאוָה, בְּכָל עֶדְנַת רוּחִי

וְלוּא לַחְדֹּל מִזֶּה רָצִיתִי וְלִמְאֹס בָּךְ,

הָיִיתִי אוֹהֲבֵךְ בְּעַל כָּרְחִי.

חַיַּי בְּחֵפֶץ לֵב עַל מִזְבְּחֵךְ הִקְרַבְתִּי

וַעֲקַרְתִּיךְ לוּא כֹּחַ לְעָקְרֵךְ הָיָה

וְאַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי וְאָהַבְתִּי

רַק אַהֲבָה, שֶׁהִיא בְּחִירָה וְלֹא כְּפִיָּה

כָּל הָאוֹהֵב אִשָּׁה מִבְּלִי יוּכַל לִשְׁכֹּחַ

מִשְׁתַּעְבֵּד לְרִגְשׁוֹתָיו כְּעֶבֶד:

אַהֲבָתוֹ אֵינֶנָּהּ מְחֻיֶּבֶת

לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, אֵיפוֹא, לָכֵן חָסַרְתִּי כֹּחַ,

אַף עַל פִּי כֵן גֵּאֶה הוּא לְבָבִי

עַל שֶׁנִּצְּחָה אַהֲבָתֵךְ אֶת כּוֹכָבִי.

אִם הַבְּחִירָה תְּלוּיָה רַק בִּרְצוֹנֵנוּ

וְעַל חַיֵּינוּ הַגּוֹרָל שׁוֹלֵט

חָזָק הוּא אַךְ אוֹתוֹ רָצוֹן שֶׁאֵין הוּא

רָחוֹק כָּל כָּךְ מֵהֲזָיוֹת הַלֵּב

עַל רִגְשׁוֹתֶיךָ אֵין אֲנִי סוֹמֶכֶת.

מִן הַנִּבְצָר תִּרְחַק אֱמוּנָתִי.

אִם אֵין עִמָּהּ בְּחִירָה שֶׁלִּי הוֹלֶכֶת

סִימָּן הוּא לִי, שֶׁאֵין זוֹ בְּחִירָתִי.

אֲפִלּוּ אֲבַזְבֵּז מִתּוֹךְ שִׁכְחָה

רַק רֶגַע הֵן יֹאבַד לִי עֹנֶג,

עַד שֶׁאֶזְכֹּר לְאָהֳבֵךְ כְּקֶדֶם.

לָכֵן אֲנִי צוֹהֶלֶת וּשְׂמֵחָה

שֶׁאֵין בִּי כִּשְּׁרוֹן אוֹ כֹּחַ

אֶת אֲהוּבִי לְרֶגַע קָט לִשְׁכֹּחַ.

הקדמה

אֲנַחְנוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחַת יַחְפָנִינִי

וּבְנֵי דּוֹדֵינוּ הֵם בְּנֵי בֶּטֶן רֵיקָנִינִי

שְׁאָר קְרוֹבֵינוּ הֵם בְּנֵי קַבְּצָנִינִי,

אַךְ אָנוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחַת יַחְפָנִינִי

מוֹכְרִים אֲנַחְנוּ מַחֲזֶה חָדָשׁ

בְּעַד זוּג נַעֲלַיִם מְשֻׁמָּשׁ

וּמַחֲלִיפִים מַעֲשִׂיָּה יָפָה

בְּעַד מַה שֶּׁהָיָה אֵי-פַּעַם חֲלִיפָה.

וְאֵין מַעֲשִׂיָּה נֶהֶדָּרָה

מִזּוֹ שֶׁעַל-פִּי-חוֹק הִיא אֲסוּרָה,

וַאֲסוּרָה הִיא, כִּי בָּהּ מְסַפְּרִים

עַל בְּנֵי-אָדָם פְּשׁוּטִים וִישָׁרִים.

המעשייה על ברטולטו

מַעֲשִׂיָּה כַּזֹּאת הָעֶרֶב מְזֻמֶּנֶת

עַל חֲבֵרֵנוּ לָרָעָב וָזֶמֶר.

עֵת כִּי נִקְבַּר וְתַּם קוֹל בְּכִי וְשֶׁבֶר

שָׁמַעְנוּ אֵיךְ הוּא שָׁר מִתּוֹךְ הַקֶּבֶר.

בְּגִנַּת הַיָּרָק הוּא רוֹדֵם לוֹ בְּשֶׁקֶט,

כְּמוֹ בְּלַיְלָה קֵיצִי וְהַרְחֵק מִן הַבַּיִת.

הַדְּשָׁאִים כְּבָר כִּסּוּהוּ. הָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת.

מֵעָלָיו נִצָּבִים לְמִשְׁמָר עֲצֵי-זַיִת.

מִכָּל הַפּוֹגֵעַ בְּחֹפֶשׁ סָלַד

מִכָּל הָעוֹשֶׂה בּוֹ סְחוֹרַת-חֲלִיפִים.

הוּא חָזַר לַמָּקוֹם, לַמָּקוֹם בּוֹ נוֹלַד.

וְהוּא חַי בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים חַיִּים.

נָשִׁירָה לְבֶּרְטוֹלֶטוֹ זִמְרַת-שֶׁבַח,

שֶׁמְּחִירוֹ הוּא אֲגוֹרָה וָרֶבַע.

הָיֹה הָיָה אֵי-פַּעַם מֶלֶךְ רָם

שֶׁשִּׁלְטוֹנוֹ הָיָה כָּל כָּךְ חָכָם,

שֶׁשּׁוּם אָדָם

כִּמְעַט שֶׁלֹּא נָשַׁם.

עָצְמַת הַשִּׁלְטוֹן מֻבְטַחַת

עַל יְדֵי הַדְּמָמָה וְהַפַּחַד.

הָיֹה הָיְתָה גַּם מַלְכָּה,

שֶׁבְּיָד חֲזָקָה

מָשְׁלָה עַל הַמֶּלֶךְ הָרָם

שֶׁמָּשַׁל עַל הָעָם.

בְּמִשְׁפָּחוֹת מְאֻשָּׁרוֹת

בָּאוֹת הַצָּרוֹת

וְהַדְּאָגוֹת

זוּגוֹת-זוּגוֹת.

קְצִין הַמִּשְׁמָר הִנֵּהוּ,

אַמִּיץ וְחָבִיב נִרְאֶה הוּא.

לִבּוֹ הָאוֹהֵב עֵר,

עַל הָעָם הַטּוֹב הוּא שׁוֹמֵר

בְּכֹחַ הַמַּס לְמִינֵהוּ.

מְשָׁרֵת חָרוּץ וּפָזִיז כַּמַּיִם

מְקַלְקֵל וּמַזִּיק כִּפְלַיִם.

כָּל אֶזְרָח שָׁתַק לוֹ כַּמֵּת.

אָכֵן, זוֹ הָיְתָה מְדִינָה לְמוֹפֵת.

הָיְתָה דְּמָמָה. אִישׁ לֹא פָּצָה פִּיו לְדַבֵּר.

פְּרָט לְאֶחָד יְחִידִי שֶׁאָהַב לְזַמֵּר.

אָז רוּחַ שׁוֹבָבָה, שֶׁחָמְדָה לָהּ לָצוֹן

הֵבִיאָה רַק הֵד מִשִּׁירוֹ לָאַרְמוֹן.

קול זמר:

הֶחָצֵר וְהַמַּלְכָּה, מָדוֹנָה,

יוֹלִיכוּנוּ אֲבַדּוֹנָה…

המלך:

מִי זֶה הֵעֵז לְזַמֵּר פֹּה?

אֵיזוֹ חַיָּה מוּזָרָה

נִמְצֵאת בִּמְדִינָתֵנוּ?

המלכה:

מִי זֶה הֵעֵז בְּרִגְשׁוֹתַי לִפְגֹּעַ?

המקהלה:

הִתְמָרְדוּת. הִתְקוֹמְמוּת.

לַגָּלוּת. לָעַמּוּד!

הַקָּצִין נֶחְפָּז כְּחֶתֶף

לְהַעֲנִישׁ אֶת זֶה הַפֶּתִי,

הַמַּשְׁבִּית בְּקוֹל שִׂמְחָה

אֶת שַׁלְוַת הַמַּמְלָכָה.

הִנֵּה הָרוּחַ גּוֹעֶשֶׁת,

סוּפָה עַזָּה מִתְרַגֶּשֶׁת

וּמִי יִפֹּל מֵרֹאשׁ, יָדוּעַ.

הַזְּמַן הַטּוֹב חָלַף אֵינֶנּוּ

מַרְקוּלְפָּה, חוּשִׁי הִתְכּוֹנְנִי,

חַפְּשִׂי לָךְ מַחֲסֶה בָּטוּחַ!

אִם רָקִיעַ מֵעַל

קְצָת יִרְגַּז וְיָנוּעַ

חִישׁ תִּרְאוּ סַחֲבוֹתַיִךְ

נִסְחָבוֹת עִם הָרוּחַ.

בִּשְׁחֹר הַיָּרֵחַ

שֶׁל שׁוֹדְדֵי הַדֶּרֶךְ

שָׁרִים דָרְבְּנוֹתֶיךָ.

סוּסִי שְׁחֹר הַמֵּצַח,

אֶת פָּרָשְּׁךָ הַמֵּת, אָנָּא תִּשָּׂאֵהוּ?

נוֹקְשִׁים דָרְבּנוֹתֶיךָ,

הוֹ, שׁוֹדֵד בְּלִי דֶּרֶךְ,

שֶׁמּוֹשְׁכוֹתָיו אָבְדוּ.

סוּסִי שְׁחֹר הַמֵּצַח,

מַה בֹּשֶׂם לוֹ, לְפֶרַח הַסַּכִּין?

בִּשְׁחֹר הַיָּרֵחַ

צַלְע בִּשְׁחֹרֵךְ, סְיֶרָה מוֹרֶנָה,

דָּם רַעֲנָן שׁוֹתֶתֶת.

סוּסִי שְׁחֹר הַמֵּצַח,

אֶת פָּרָשְּׁךָ הַמֵּת, אָנָּא תִּשָּׂאֵהוּ?

עוֹד מְדַרְבֵּן הַלַּיְלָה

בִּשְׁחֹר הַחֲלָצַיִם

וְכוֹכָבִים נוֹעֵץ בּוֹ.

סוּסִי שְׁחֹר הַמֵּצַח,

מַה בֹּשֶׂם לוֹ, לְפֶרַח הַסַּכִּין?

בִּשְׁחֹר הַיָּרֵחַ

הַיָּרֵחַ

צְעָקָה! וּתְרוּעָה שֶׁל קֶרֶן

מֵאֵצֶל הַמְּדוּרָה בַּיַּעַר.

סוּסִי שְׁחֹר הַיָּרֵחַ הַמֵּצַח,

אֶת פָּרָשְּׁךָ הַמֵּת, אָנָּא תִּשָּׂאֵהוּ?

אַרְבָּעִים יְרֵחִים לַלַּיְלָה

וְעֵץ בּוֹדֵד לַלַּיְלָה.

לָעֵץ רַק צֵל בּוֹדֵד לוֹ,

וְרַק צִפּוֹר בּוֹדֶדֶת.

בְּתוֹךְ בְּשָׂרִי בִּקַּשְׁתִּי

עִקְבוֹת נְשִׁיקוֹתַיִךְ

הַמַּעְיָן יִשַּׁק לָרוּחַ

אַךְ פִּיהוּ לֹא יִגַּע בּוֹ.

הַלָּאו אֲשֶׁר נָתַתְּ לִי,

עַל כַּף יָדִי נוֹשְׂאֵנִי

כְּמוֹ לִימוֹן שֶׁל דּוֹנַג –

כִּמְעַט לָבָן כַּשֶּׁלֶג.

אַרְבָּעָה יְרֵחִים לַלַּיְלָה

וְעֵץ בּוֹדֵד לַלַּיְלָה.

בִּקְצֵה חֻדָּהּ שֶׁל מַחַט

אַהֲבָתִי סוֹבֶבֶת.

הַלֶּטֶא מְמָרֵר בְּבֶכִי.

הַלֶּטֶא וְהַלְּטָאָה.

וְסִנָרִים צְחֹרִים כְּשֶׁלֶג

לַלֶּטֶא וְלַלְּטָאָה.

הִנֵּה אָבְדָה לָהֶם טַבַּעַת

וְהִיא טַבַּעַת קִדּוּשִׁין.

אֲבוֹי טַבַּעַת שֶׁל עוֹפֶרֶת,

אֲבוֹי טַבַּעַת אֲפֹרָה.

רֵיק מֵאָדָם הוּא הָרָקִיעַ,

רַק צִפֳּרִים בְּכִפָּתוֹ!

קַבַּרְנִיט עָגֹל הַשֶּׁמֶשׁ,

מָתְנִיַּת קְטִיפָה לָבַשׁ לוֹ.

אֲבוֹי, הַבִּיטוּ מַה הִזְקִינוּ!

הַלֶּטֶא וְהַלְּטָאָה.

אַי, אַי בּוֹכִים, אֵיכָה בּוֹכִים!

אֵיכָה בּוֹכִים וּמִתְיַפְּחִים.

(הנער לבוש צחורים. לראשו נזר-ורדים לבנים. נר-שעווה בידו, החתול צבעו כחול. שני כתמי דם גדולים בפרוות חזהו הלבן-אפור ובראשו. הנער. מוליך את החתול בהחזיקו בכף רגלו.)

החתול: מְיָאוּ.

הנער: פְּסְסְסְסְטְ…

החתול: מְיָאוּ.

הנער: קַח מִטְפַּחְתִּי הַלְּבָנָה.

קַח אֶת נִזְרִי הַלָּבָן.

אַל תִּבְכֶּה עוֹד.

החתול: כּוֹאֲבִים לִי הַפְּצָעִים

שֶׁהַנְּעָרִים פָּתְחוּ לִי בְּגַבִּי.

הנער: וְלִי כּוֹאֵב הַלֵּב.

החתול: וְלָמָּה הוּא כּוֹאֵב אֱמֹר לִי, נַעַר?

הנער: מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָדַל מִלֶּכֶת.

אֶתְמוֹל, לְאַט-לְאַט, עָמַד לוֹ.

וְהַזָּמִיר, שֶׁשָּׁר עַל מִטָּתִי, לֹא שָׁר עוֹד.

וְכַמָּה רַעַשׁ, לוּ רָאִיתָ!

מוּל הַחַלּוֹן אוֹתִי הִנִּיחוּ.

עִם הַוְּרָדִים הָאֵלֶּה.

החתול: וּמַה שָּׁמַעְתָּ?

הנער: מִזְרָקוֹת שָׁמַעְתִּי

וּדְבוֹרִים מְעוֹפְפוֹת בַּחֶדֶר.

אֶת שְׁתֵּי יָדַי שֶׁלִּי קָשְׁרוּ לִי

כֵּן, עֵסֶק בִּישׁ מְאֹד!

בְּעַד הַזְּגוּגִיּוֹת הַנְּעָרִים אֵלַי הִבִּיטוּ.

וְאִישׁ אֶחָד דָּפַק עַל אֲרוֹנִי¹

בְּפַטִּישׁוֹ כּוֹכְבֵי-נְיָר.

(צולב את ידיו)

הַמַּלְאָכִים לֹא בָּאוּ. לֹא חֲתוּלִי.

החתול: אַל-נָא תִּקְרָא לִי “חֲתוּלִי”!

הנער: לֹא? מַדּוּעַ?

הֶחָתוּל: כִּי, חֲתוּלָה, אֲנִי.

הנער: מָה, חֲתוּלָה?

החתול: (מתפנק) יָכֹלְתָּ לְהַבְחִין!

הנער: כֵּיצַד?

החתולה: עַל פִּי קוֹלִי,

שֶׁיֵּשׁ לוֹ צְלִיל שֶׁל כֶּסֶף.

הנער: (באדיבות) הוֹאִילִי-נָא לָשֶׁבֶת!

החתולה: אֵשֵׁב. מֵצִיק לִי הָרָעָב.

הנער: אֶגַּשׁ, אוּלַי אֶמְצָא לְךָ עַכְבָּרוֹן.

(מציץ מתחת לכיסאות. החתולה יושבת על דרגש ורועדת.)

הנער: אַל-נָא תֹּאכְלִי אוֹתוֹ כֻּלּוֹ. רַק רֶגֶל.

כֵּיוָן שֶׁאַתְּ חוֹלָה מְאֹד.

החתולה: הַנְּעָרִים יָדוּ בִּי עֶשֶׂר אֲבָנִים.

הנער: וְהֵן כָּבְדוּ כְּשׁוֹשַׁנִּים,

אֲשֶׁר עַל צַוָּארִי רָבְצוּ הַלַּיְלָה.

רוֹצָה אַחַת?

(תולש אחת מנֵזר ראשו)

החתולה: (בחדווה) רוֹצָה מְאֹד.

הנער: בְּכִתְמֵי הַדּוֹנַג, שׁוֹשַׁנְתִי הַלְּבָנָה,

עֵין-מַרְאָה מְנֻפֶּצֶת,

אַתְּ נִרְאֵית כְּאַיֶּלֶת

בֵּין הַזְּגוּגִיּוֹת מְעֻלֶּפֶת.

(עונד לה את השושנה)

החתולה: וְאַתָּה, מַה אָהַבְתָּ לַעֲשׂוֹת?

הנער: לְשַׂחֵק, וְאַתְּ?

החתולה: לְשַׂחֵק.

עַל הַגַּגּוֹת הָלַכְתִּי – קַלִּילָה

כְּכָל חָתוּל וַחֲתוּלָה,

עִם אַף פָּחוּס וּנְחִירַיִם

שֶׁל פַּח דַּקִּיק נוֹצֵץ כַּמַּיִם.

עִם שַׁחַר

לָצוּד דָּגִים הָלַכְתִּי אֶל הַנַּחַל

וּבְצָהֳרֵי הַיּוֹם

נִמְנַמְתִּי לִי אֵצֶל הַקִּיר

תַּחַת שִׂיחַ שׁוֹשַׁנִּים אָדֹם.

הנער: וּבַלַּיְלָה?

החתולה: (בהדגשה) יָצָאתִי לְבַדִּי.

הנער: בְּלִי אַף אֶחָד.

החתולה: לַיַּעַר.

הנער: (בשמחה) גַּם אֲנִי! אַי, חֲתוּלָה

קַלִּילָה, עֲגַלְגַּלָּה

עִם אַף פָּחוּס וּנְחִירַיִם

שֶׁל פַּח דַּקִּיק נוֹצֵץ כַּמַּיִם.

שָׁם תּוּת-יַעַר אָכַלְתִּי

וְתַפּוּחִים זָלַלְתִּי

וְאַחַר-כָּךְ לַכְּנֵסִיָּה חָמַקְתִּי

עִם נְעָרִים בְּעֵז שִׂחַקְתִּי.

החתולה: וּמַה זֶה לְשַׂחֵק בְּעֵז?

הנער: לִינֹק מִמַּסְמְרֵי הַדֶּלֶת.

החתולה: הָיוּ הֵם מְתוּקִים?

הַנַּעַר: לֹא, חֲתוּלָה!

הַטַּעַם כְּלִקּוּק שֶׁל מַטְבְּעוֹת.

(קול רעם רחוק)

אַי, אִי! חַכִּי! אוּלַי בָּאִים כְּבָר?

אֲנִי פּוֹחֵד, יוֹדַעַת אַתְּ מַדּוּעַ?

בָּרַחְתִּי מֵהַבַּיִת.

(בוכה)

אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתִי.

עֲלֵי-הֲדַס וּרְסִיסֵי זְכוּכִית

עוֹטְרִים אֶת אֲרוֹנִי.

אֲבָל נָעִים יוֹתֵר לְהֵרָדֵם

בֵּין קְנֵי-הָאַגְמוֹנִים בַּנַּחַל.

אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתִי.

נֵלֵךְ מִיָּד!

(נוטל את החתולה בכף רגלה)

החתולה: וְכִי אוֹתָנוּ יִקְבְּרוּ? מָתַי?

הנער: מָחָר.

בְּמִין בּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, חֲשׁוּכִים.

הַכֹּל בּוֹכִים. הַכֹּל שׁוֹתְקִים.

אֲבָל בַּסּוֹף הוֹלְכִים. רָאִיתִי כְּבָר.

תִּרְצִי לָדַעַת מָה אַחַר-כָּךְ?

החתולה: מָה?

הנער: יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ אוֹתָנוּ.

החתולה: מִי?

הנער: הַלֶּטֶא וְהַלְּטָאָה.

וְגַם בֵּינֵיהֶם יָבוֹאוּ, הַקְּטַנִּים,

וְהֵם הַרְבֵּה מְאֹד.

החתולה: וּמַה יֹּאכְלוּ?

הנער: אֶת הַפָּנִים וְאֶת הָאֶצְבָּעוֹת.

(לוחש) וְאֶת הַפִּיפִּי.

החתולה: (נפגעת) אֵין לִי פִּיפִּי!

הנער: (נמרץ) חֲתוּלָה!

יֹאכְלוּ הֵם אֶת שְׂפָמֵךְ וְאֶת טְלָפַיִךְ.

(קול רעמים רחוקים מאוד)

נֵלֵךְ, מִבַּיִת אֶל בַּיִת נַגִּיעַ

אֶל מָקוֹם שָׁם רוֹעִים סוּסוֹנֵי הַמַּיִם.

לֹא הַשָּׁמַיִם שָׁם. שָׁם אֲדָמָה קָשָׁה

שָׁם שֶׁפַע צִרְצָרִים פּוֹתְחִים בְּזֶמֶר,

עִם שִׁבֳּלִים מִתְרַעֲדִים בָּרוּחַ,

עִם עֲנָנִים הַנִּשָּׂאִים לְמַעְלָה,

עִם קַלָּעִים יוֹרֵי חַלּוּקֵי-נַחַל

וְהָרוּחַ חַדָּה כְּמוֹ חֶרֶב.

רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת עוֹד יֶלֶד! יֶלֶד!

(ניגש לדלת)

החתולה: הַדֶּלֶת סְגוּרָה הִיא.

בּוֹא נֵרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת.

הנער: בַּמַּדְרֵגוֹת יִרְאוּ אוֹתָנוּ.

החתולה: חַכֵּה!

הנער: בָּאִים כְּדֵי לִקְבֹּר אוֹתָנוּ!

החתולה: נֵצֵא מִפֶּתַח הַחַלּוֹן.

הנער: לֹא נִרְאֶה אֶת הָאוֹר לָנֶצַח,

לֹא נִרְאֶה עֲנָנִים בָּרָקִיעַ,

לֹא נִשְׁמַע צִרְצָרִים בַּדֶּשֶׁא

וְלֹא רוּחַ חַדָּה כְּמוֹ חֶרֶב.

(צולב ידיו)

אַי, חֲמַנִית!

אַי, חַמָּנִית שֶׁל אֵשׁ!

אַי, חַמָּנִית!

החתולה: אַי, צִנֹּרֶן הַשֶּׁמֶשׁ!

הנער: כְּבוּיָה מְהַלֶּכֶת בַּתְּכֵלֶת,

רַק יָם וַהַרְרֵי פֶּחָם

וְיוֹנָה מֵתָה עַל הַחוֹל שׁוֹכֶבֶת,

כְּנָפֶיהָ קְצוּצוֹת וּפֶרַח בְּפִיהַ.

(שר)

וּבַפֶּרַח זַיִת

וּבַזַּיִת לִימוֹן…

אֵיךְ הָלְאָה?… לֹא אֶזְכֹּר, אֵיךְ הָלְאָה?

החתולה: אַי, חַמָּנִית!

אַי, חַמָּנִית שֶׁל אוֹר הַבֹּקֶר!

הנער: אַי, צִנֹּרֶן הַשֶּׁמֶשׁ!

(האור מתעמעם. הנער והחתולה אוחזים זה בזה. צועדים אגב גישוש.)

החתולה: אֵין אוֹר. הֵיכָן אַתָּה?

הנער: שִׁתְקִי.

החתולה: הַכְבָר בָּאוֹת הַלּטָאוֹת, הַנַּעַר?

הנער: לֹא.

החתולה: הַאִם מָצָאתָ אֵיזֶה פֶּתַח?

(החתולה קרֵבה לדלת. מופיעה יד והיא מושכת את החתולה החוצה.)

הַחֲתוּלָה: (מבחוץ) נַעֲרִי! נַעֲרִי! נַעֲרִי!

(בצער)* נַעֲרִי! נַעֲרִי!

(הנער מתקדם בחרדה, ומשתהה קמעה עם כל צעד.)

הנער: (בקול מושפל) נֶעֶלְמָה.

יָד אַחַת חָטְפָה אוֹתָהּ.

וַדַּאי זוֹ יַד הָאֱלֹהִים.

אַל תִּקְבֹּר אוֹתִי. חַכֵּה עוֹד רֶגַע…

עַד שֶׁאֶתְלֹשׁ עֲלֵי הַפֶּרַח.

(נוטל פרח מגזר הראש ופורט את עליו.)

אֵלֵךְ לִי לְבַדִּי… לְאַט לְאַט אֵלֵךְ…

אַחַר-כָּךְ עוֹד תַּרְשֶׁה לִי לְהַבִּיט בַּשֶּׁמֶשׁ…

תֵּן לִי מְעַט, מְעַט מְאֹד,

קֶרֶן שֶׁל אוֹר אַחַת תַּסְפִּיק לִי.

(פורט עלי הפרח)

כֵּן, לֹא, כֵּן, לֹא, כֵּן.

קוֹל: לֹא. לֹא.

הנער: תָּמִיד אָמַרְתִּי, שֶׁלֹּא.

(מופיעה יד. הנער מתעלף.)

אַל תּוֹסִיפִי לִשְׁאֹל מַרְיָאנִיטָה

הֲלֹא פִּי מִשְׁתּוֹקֵק לְסַפֵּר לָךְ!

זֶה עַתָּה מֵרוֹנְדָה חָזַרְתִּי,

שָׁם מִלְחֶמֶת שְׁוָרִים רָאִיתִי.

הָא! קוֹרִידָה יָפָה שֶׁכָּזֹאת

מֵעוֹלָם לֹא חָזוּ עוֹד בְּנֵי רוֹנְדָה

חֵמֶשֶׁת שְׁוָרִים שְׁחֹרֵי-יַהֲלֹם

עֲטוּרִים סֶרֶט כַּרְכֹּם וָחֶרֶת.

בָּזֶּה אַחַר זֶה לַזִּירָה הוֹפִיעוּ.

כָּל הָעֵת רַק עָלַיִךְ הִרְהַרְתִּי

וּבַלֵּב אָמַרְתִּי: לוּא הָיְתָה פֹּה

אֲחוֹתִי הַנּוּגָה, מַרְיָאנִיטָה!

עַל כִּרְכָּרוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת הִגִּיעוּ.

רוֹנְנוֹת וְהוֹמוֹת עַלְמוֹת רוֹנְדָה.

כָּל אַחַת מְנִיפָה הֶחֱזִיקָה.

מְנִיפָה סְגַלְגַּלָּה מְהֻדֶּרֶת,

רְקוּמָה קַשְׂקַשִּׂים שֶׁל כֶּסֶף.

עַל סוּסוֹת שׁוֹעֲטוֹת בְּרַהַב

בַּחוּרֶיהָ שֶׁל רוֹנְדָה בָּאוּ,

עִם סוֹמְבְּרֶרוֹס רַחֲבֵי-שׁוּלַיִם

הַשְּׁמוּטִים עַל גַּבּוֹת הָעֵינַיִם.

הַכִּכָּר – כָּל-כֻּלָּהּ מִגְבָּעוֹת,

מַסְרְקוֹת גְּבוֹהִים וּמַנְטִילוֹת –

סוֹבְבָה סְחָרְחַרָה כְּגַּלְגַּל –

מַזָּלוֹת, שֶׁהִתִּיז לְכָל עֵבֶר

צְחוֹקִים לְבָנִים וּשְׁחֹרִים.

וְרַק כַּאֲשֶׁר קָאַיְאטָנוֹ

טוֹרֶרוֹ אַמִּיץ וְאִישׁ חַיִל,

דָּרַךְ עַל פְּנֵי הָאָרֶנָה

בְּמַדָּיו, שֶׁצִּבְעָם כְּתַפּוּחַ,

שְׁזוּרִים נִימֵי כֶּסֶף וָמֶשִׁי,

דָּגוּל מֵרְבָבָה וִיפֵה-תֹּאַר

בֵּין הָמוֹן מִתְגָּעֵשׁ וְרוֹתֵחַ

מוּל שְׁוָרִים עַרְמוֹנִים

שֶׁסְּפָרַד בְּחֵיקָהּ מְגַדֶּלֶת,

אָז נִדְמֶה, מַרְיָאנִיטָה, כְּאִלּוּ

עוֹד יוֹתֵר נִתְכַּהוּ פְּנֵי הָעֶרֶב. אֵלִי,

לוּא רָאִית, אֲחוֹתִי, כַּמָּה חֵן לוֹ,

בְּכָל נִיעַ וְנִיד שֶׁלַּבֶּרֶךְ!

עַל שִׁוּוּי-הַמִּשְׁקָל אֵיךְ שָׁלַט הוּא

בְּאָחֳזוֹ שִׁכְמִיָּה וּמוּלֶטָה!

הֵן כְּשֵׁם שֶׁלָּחַם קָאַיְאטָנוֹ

לֹא לָחַם מֵעוֹלָם שׁוּם טוֹרִרוֹ!

חֲמֵשֶׁת שְׁוָרִים לַמָּוֶת הִכְרִיעַ

עִם סִרְטֵי הַכַּרְכֹּם וְהֵחֶרֶת

עַל חֻדָּהּ שֶׁל חַרְבּוֹ הִפְרִיחַ

חֲמִשָּׁה פְּרָחִים פִּתּוּחֵי גָּבִיעַ.

חָטְמֵיהֶן שֶׁל חַיּוֹת הַשַּׁחַץ

כָּל רֶגַע הָיָה נוֹגֵעַ

בְּרַחֲפוֹ כְּפַרְפַּר-אַדִּירִים

פַּרְפַּר-פָּז אַרְגְּמָן כְּנָפַיִם.

גַּם זִירַת הַכִּכָּר גַּם הָעֶרֶב

רָעֲדוּ מֵעָצְמָה וּמִזַּעַם

וְאֶל רֵיחַ הַדָּם הַקּוֹדֵחַ

נִתְמַזֵּג גַּם רֵיחָהּ שֶׁל הַסְּיֶרָה.

וַאֲנִי רַק עָלַיִךְ הִרְהַרְתִּי,

וּבַלֵּב אָמַרְתִּי: לוּא הָיְתָה פֹּה

אֲחוֹתִי הַנּוּגָה מַרְיָאנִיטָה!

אַל תִּגְנְבִי צִפּוֹר קְטַנָּה.

תִּירָס בָּשֵׁל, צִפּוֹר קְטַנָּה.

הַפַּח טָמוּן, צִפּוֹר קְטַנָּה,

בּוֹ חִישׁ תִּפְּלִי, צִפּוֹר קְטַנָּה.

הִנֵּה עוֹרֵב, צִפּוֹר קְטַנָּה,

תָּלוּ עַל עֵץ, צִפּוֹר קְטַנָּה.

הֵיכָן לִבּוֹ, צִפּוֹר קְטַנָּה?

אֵי נוֹצוֹתָיו, צִפּוֹר קְטַנָּה?

בְּשָׂרוֹ קָצוּץ, צִפּוֹר קְטַנָּה.

עַל שֶׁגָּנַב, צִפּוֹר קְטַנָּה,

הִנֵּה סוֹפוֹ, צִפּוֹר קְטַנָּה,

שֶׁל עוֹף שׁוֹדֵד, צִפּוֹר קְטַנָּה.

רַק נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה כָּל הַלֵּיל

וְאֶת שֵׁם הַבּוֹרֵא נְהַלֵּל.

הַבָּשָׂר זִיל הַזּוֹל,

הַנְּקֵבוֹת יְקָרוֹת

וְעֵינֵי הַגְּבָרִים

בִּתְשׁוּקָה בּוֹעֲרוֹת.

בַּחוּרִים, אִזְרוּ עֹז,

כִּי עָלוֹז נַעֲלֹז!

כֹּה לֶחָי, כֹּה לֶחָי! לִי אִשָּׁה, זֹאת לָדַעַת.

נְמוּכָה אוֹ גְּבוֹהָה כָּל אִשָּׁה הִיא מִרְשַׁעַת.

בְּמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר בּוֹ נוֹגֵעַ

קַנְקַן בְּקַנְקָן

וְזָקָן בְּזָקָן

גַּם הַלֵּב עַד הַלֵּב נוֹגֵעַ

צַהֲלוּ בְּחַגֵּנוּ, רֵעַי!

כֹּה לֶחָי, כֹּה לֶחָי!

כּוֹס יַיִן קוֹצֵף וְאָדֹם

לְחַיֵּי עַלְמָתִי לִי אֶלְגֹּם,

כִּי הַלֵּב הָעַלִּיז חַי לָנֶצַח…

מַלְאו לִי כּוֹס –

אֶשְׁתֶּנָּה עַד תֹּם,

אֲפִלּוּ עֲמֻקָּה הִיא כַּתְּהוֹם.

הָיֹה הָיָה אִישׁ בְּבָבֶל,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

אָצִיל נִכְבָּד וּלְהַלֵּל,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

אִשָּׁה נָשָׂא לוֹ עֲדִינָה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

וְהוּא קָרָא לָהּ שׁוֹשַׁנָּה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

עוֹד לֹא הָיְתָה כְּשׁוֹשַׁנָּה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

גַּם בְּהָקִיץ גַּם בַּחֲלוֹם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

הִיא אָהֲבָה אוֹתוֹ בְּתֹם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

גַּם בְּהָקִיץ, גַּם בַּחֲלוֹם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

הִיא לְשַׁקֵּר לוֹ לֹא יָדְעָה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

וּמֵעוֹלָם בּוֹ לֹא בָּגְדָה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

הִיא רַק בִּשְּׁלָה לוֹ מַטְעַמִּים,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

וְרַק יָלְדָה לוֹ תְּאוֹמִים,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

הָיֹה הָיָה אִישׁ בְּבָבֶל,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

אָצִיל נִכְבָּד וּלְהַלֵּל,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

אֲבָל סוֹפוֹ הָיָה עָגוּם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

כִּי מֵת הָאִישׁ מִשִּׁעֲמוּם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

רוּבִּין נֶפֶשׁ יְקָרָה,

לְבַת-עֵינֶיךָ מַה קֶּרָה?

“מִבַּת-עֵינַי חָשְׁכוּ עֵינַי!”

“הַגֵּד מַה פֵּשֶׁר, אַלְלַי?”

“הִיא מְאֹהֶבֶת בְּאַחֵר…”

אֲדוֹן עוֹלָם, אֲדוֹן עוֹלָם,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר,

כַּמָּה נָדִיב אַתָּה, כַּמָּה חָכָם,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר!

גַּן-עֵדֶן לִי נָטַעְתָּ עִם חָוָּה,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר,

וְעַל הַכֹּל אוֹדֶה בַּעֲנָוָה,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר,

רַק פְּרָט אֶחָד מִמְּךָ נֶעְלָם,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר,

כִּי טוֹב הָיָה לִיצֹר אֶת הָאָדָם,

מְעַט שִׁכּוֹר,

מְעַט-מְעַט שִׁכּוֹר.

לוּא זֶה הַפְּרָט תּוֹסִיף, אָבִינוּ,

כְּמוֹ כְּבָשִׂים תְּמִימִים הָיִינוּ,

וְיֵאָמֵר כִּי יְצָרֵינוּ

טוֹבִים מִטֶּבַע בְּרִיאָתֵנוּ,

וְאָז גַּם בְּלִי נִסָּה לִשְׁתּוֹת

הָיָה כָּל אִישׁ שִׁכּוֹר,

אַךְ לֹא שִׁכּוֹר כְּלוֹט.

תֵּן לָאָדָם, אֵלִי, תֵּן לָאָדָם,

טִפָּה קְטַנָּה שֶׁל אַלְכּוֹהוֹל בַּדָּם!

טִפָּה קְטַנָּה כְּמַר מִדְּלִי

וַדַּאי תַּשְׁלִים עַד לְהַפְלִיא

יְצִירָתְךָ, אֵלִי, אֶת הָאָדָם,

טִפָּה שֶׁל אַלְכּוֹהוֹל בַּדָּם!

אֵלִי, אֵלִי,

לֹא דָּרוּשׁ לָאָדָם הַפָּשׁוּט

מֶרְחַבְיָה וְאוֹקְיָנוֹס גָּדוֹל.

לָאָדָם תֵּן גַּן-עֵדֶן פָּעוּט

הַנִּשְׁקָף מִטִּפַּת אַלְכּוֹהוֹל.

אִם זֹאת לֹא עָשִׂית,

תּוֹדֶה כִּי שָׁגִית,

שָׁגִיתָ, אֵלִי,

מִשְׁגֶּה גּוֹרָלִי!

תֵּן לָאָדָם, אֵלִי, תֵּן לָאָדָם,

טִפָּה קְטַנָּה שֶׁל אַלְכּוֹהוֹל בַּדָּם!

טִפָּה קְטַנָּה כְּמַר מִדְּלִי

הוֹפֶכֶת עוֹלָמְךָ לִצְלִיל

וּבְעֵינֶיךָ הַנּוּגוֹת

הִיא מַדְלִיקָה דִּמְעָה שֶׁל גִּיל.

אֵלִי, אֵלִי,

אַל תִּתֵּן לָאָדָם צַלְמְךָ.

לָאָדָם תֵּן חִיּוּךְ אוֹ פֶּרַח

וּמְעַט אַהֲבָה וְשִׂמְחָה

וְזוּג נַעֲלַיִם לַדֶּרֶךְ!

אִם זֹאת לֹא עָשִׂית,

תּוֹדֶה כִּי שָׁגִית,

שָׁגִיתָ, אֵלִי,

מִשְׁגֶּה גּוֹרָלִי!

בַּעֲרִישָׂה שׁוֹכֵב בֶּן-מֶלֶךְ.

אַתָּה בֶּן-מֶלֶךְ, טוּבִיָּה,

שְׂמִיכַת כַּרְכֹּם, שָׁשַׁר וּתְכֵלֶת,

גּוּפְךָ עוֹטֶפֶת טוּבִיָּה.

בָּרָקִיעַ נָם כּוֹכָב

עִם אַיָּלָה עַד שַׁחַר.

בְּלִבִּי כִּנּוֹר-זָהָב

לְךָ נוֹגֵן כְּנַחַל.

תִּגְדַּל מַהֵר, תִּהְיֶה לִי גֶּבֶר,

אִילָן וְגֶבֶר, טוּבִיָּה.

תַּגְבִּיהַּ עוּף כְּנֵץ-שַׁלְהֶבֶת,

בֵּין יָם וְשֶׁמֶשׁ, טוּבִיָּה.

בָּרָקִיעַ נָם כּוֹכָב

עִם אַיָּלָה עַד שַׁחַר.

בְּלִבִּי כִּנּוֹר-זָהָב

לְךָ נוֹגֵן כְּנַחַל.

אֶתֵּן לְךָ שִׁישְׁלִיק עִם אֹרֶז,

יוֹגוּרְט וְחַלְבָה, טוּבִיָּה.

כַּלָּה אֶמְצָא לְךָ: צִפֹּרֶת

כַּלַּת-הַדְּבַשׁ לְטוּבִיָּה.

בָּרָקִיעַ נָם כּוֹכָב

עִם אַיָּלָה עַד שַׁחַר.

בְּלִבִּי כִּנּוֹר-זָהָב

לְךָ נוֹגֵן כְּנַחַל.

חָתָן שְׁמַנְמַן וְאָב תִּהְיֶה לִי

לְאֶלֶף נֶכֶד, טוּבִיָּה.

עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים תִּחְיֶה לִי,

נָסִיךְ וְגֶבֶר, טוּבִיָּה.

בָּרָקִיעַ נָם כּוֹכָב

עִם אַיָּלָה עַד שַׁחַר.

בְּלִבִּי כִּנּוֹר-זָהָב¹

לְךָ נוֹגֵן כְּנַחַל.

בְּגִנַּת שְׁכֵנֵנוּ, אִמָּא,

חֲבַצֶּלֶת הֶאְדִּימָה,

אֹדֶם דָּם לָהּ כְּדָמִי

מִי פָּצַע אוֹתָהּ, אִמִּי?

זֶה סִפּוּר נוֹשָׁן

עַל נָסִיךְ-שׁוֹשָׁן,

שֶׁאָהוֹב, אָהַב כְּיֶלֶד

אָחוֹת הַחֲבַצֶּלֶת.

בְּגִנַּת שְׁכֵנֵנוּ, אִמָּא,

חֲבַצֶּלֶת הֶאְדִימָה,

הִיא יוֹקֶדֶת בְּדָמִי,

מִי הִדְלִיק אוֹתָהּ, אִמִּי?

זֶה סִפּוּר נוֹשָׁן

עַל נָסִיךְ-שׁוֹשָׁן,

שֶׁשְּׂפָתָיו שָׁתוּ מֵי-שֶׁלֶג

מִשִּׂפְתֵי הַחֲבַצֶּלֶת

בְּגִנַּת שְׁכֵנֵנוּ, אִמָּא,

חֲבַצֶּלֶת הֶא-דִימָה,

הִיא חוֹלֶמֶת חֲלוֹמִי,

מִי הֶחֱלִים אוֹתָהּ, אִמִּי?

זֶה סִפּוּר נוֹשָׁן

עַל נָסִיךְ-שׁוֹשָׁן,

שֶׁהִלְבִּישׁ בְּאֹדֶם-תְּכֵלֶת

חֲלוֹמָהּ שֶׁל חֲבַצֶּלֶת.

בְּגִנַּת שְׁכֵנֵנוּ, אִמָּא,

חֲבַצֶּלֶת הֶאְדִּימָה,

הִיא טוֹבֶלֶת בְּדָמִי,

מִי קָטַף אוֹתָהּ, אִמִּי?

זֶה סִפּוּר נוֹשָׁן

עַל נָסִיךְ-שׁוֹשָׁן,

שֶׁעִם בֹּקֶר טֶרֶם-טַל

אֶת לִבּוֹ הַצַּח קָטַל…

בְּגַן-עֵדֶן,

בְּטַבּוּר הַגָּן,

בֵּין עֵץ הַחַיִּים

וְעֵץ הַדַּעַת

סֶנְיוֹר אֱלֹהִים שָׁתַל

מִין צֶמַח עַדְנְדַן,

אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ דְּלַעַת.

פזמון: אַי דְּלַעַת מְתוּקָה,

כַּלַּת הַדְּבַשׁ וְהַחֶלְמוֹן,

בְּדַם לִבּוֹ אוֹתָךְ הִשְׁקָה

סֶנְיוֹר מְלָפְפוֹן.

מְלָפְפוֹן, מְלָפְפוֹן חָסֹן,

אַתָּה עוֹמֵד, מְלָפְפוֹן

וְלֹא נוֹתֵן, מְלָפְפוֹן,

לַנְּעָרוֹת לִישֹׁן!

בְּגַן-עֵדֶן,

בְּטַבּוּר הַגָּן,

בֵּין עֵץ הַחַיִּים

וְעֵץ הַדַּעַת

סֶנְיוֹר אֱלֹהִים יָשַׁב

אֲוִיר קָרִיר נָשַׁם

וְנָח בְּצֵל הַדְּלַעַת

אַי דְּלַעַת מְתוּקָה,

כַּלַּת הַדְּבַשׁ וְהַחֶלְמוֹן,

צָמֵא, צָמֵא לִנְשִׁיקָה

סֶנְיוֹר מְלָפְפוֹן!

פזמון: מְלָפְפוֹן, מְלָפְפוֹן חָסֹן,

אַתָּה עוֹמֵד, מְלָפְפוֹן

וְלֹא נוֹתֵן, מְלָפְפוֹן,

לַנְּעָרוֹת לִישֹׁן!

בְּגַן-עֵדֶן,

בְּטַבּוּר הַגָּן,

בֵּין עֵץ הַחַיִּים

וְעֵץ הַדַּעַת

סֶנְיוֹר אֱלֹהִים חָשַׁב

מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים

הוּא רֵיחַ צִיץ הַדְּלַעַת!

פזמון: אַי דְּלַעַת מְתוּקָה,

כַּלַּת הַדְּבַשׁ וְהַחֶלְמוֹן,

שִׁמְרִי אֶת נַפְשֵׁךְ, מַלְכָּה.

מִמַּר מְלָפְפוֹן.

מְלָפְפוֹן, מְלָפְפוֹן חָסֹן,

אִתָּהּ עוֹמֵד, מְלָפְפוֹן

וְלֹא נוֹתֵן, מְלָפְפוֹן,

לַנְּעָרוֹת לִישֹׁן!

בְּגַן עֵדֶן,

בְּטַבּוּר הַגַּן,

בֵּין עֵץ הַחַיִּים

וְעֵץ הַדַּעַת

יָשְׁבוּ לָהֶם יַחְדּו

מְלָפְפוֹן חָסֹן

עִם סֶנְיוֹרָה דְּלַעַת!

פזמון: אַי דְּלַעַת מְתוּקָה,

כַּלַּת הַדְּבַשׁ וְהַחֶלְמוֹן,

נַשְּׁקִי עוֹד נְשִׁיקָה רַכָּה

לְמַר מְלָפְפוֹן.

מְלָפְפוֹן, מְלָפְפוֹן חָסֹן,

אַתָּה שׁוֹכֵב, מְלָפְפוֹן

וְלֹא נוֹתֵן, מְלָפְפוֹן,

לַנְּעָרוֹת לִישֹׁן!

עוֹרוֹ יָרֹק,

תּוֹכוֹ מָתוֹק,

בְּשָׁתְקוֹ יְדַבֵּר,

בְּדַבְּרוֹ יִשְׁתֹּק,

בְּצַעֲרוֹ צוֹחֵק,

בְּשִׂמְחָתוֹ זוֹעֵף

וּכְשֶׁהוּא דּוֹפֵק

אַף פַּעַם לֹא כּוֹאֵב… מַה זֶּה?

1.

יֵשׁ יָדַיִם וְיֵשׁ נִיחוֹחַ,

יֵשׁ גְּבָרִים עִם צִיץ וָחוֹחַ,

יֵשׁ, יֵשׁ!

עַל הַכֹּל כִּפַּת אֱלוֹהַּ,

יֵשׁ, יֵשׁ!

טַל וָאֹשֶׁר מִגָּבוֹהַּ,

יֵשׁ, יֵשׁ, יֵשׁ!

אַי בּוֹרֵא הָאֵשׁ!

אַי, בּוֹרֵא שְׁאוֹל!

כֶּסֶף יֵשׁ –

יֵשׁ הַכֹּל!

2.

אַבְנֵי חֵן וְאַבְנֵי זֹהַר,

יֵשׁ, יֵשׁ!

סַפִּירֵי חֶמְדָּה לַמֹּהַר,

יֵשׁ, יֵשׁ!

יֵשׁ צָמִיד, רָבִיד, טַבַּעַת, יֵשׁ, יֵשׁ!

יֵשׁ חָתָן מָתוֹק מִדְּלַעַת,

יֵשׁ, יֵשׁ, יֵשׁ!

עַל הַכֹּל כִּפַּת אֱלוֹהַּ,

יֵשׁ, יֵשׁ!

טַל וְאֹשֶׁר מִגָּבוֹהַּ,

יֵשׁ, יֵשׁ, יֵשׁ!

אַי בּוֹרֵא הָאֵשׁ!

אַי בּוֹרֵא שְׁאוֹל!

כֶּסֶף יֵשׁ –

יֵשׁ הַכֹּל!

3.

יֵשׁ הֲדַס, מֶנְתָּה וָאֹרֶן,

יֵשׁ, יֵשׁ!

זְעַפְרָן, עִנְבָּר, צִפֹּרֶן,

יֵשׁ, יֵשׁ!

יֵשׁ מַזָּל שֶׁל גְּדִי עִם קֶרֶן,

יֵשׁ, יֵשׁ!

יֵשׁ מַזָּל שֶׁל דְּלִי עוּפֶרֶת,

יֵשׁ, יֵשׁ!

עַל הַכֹּל כִּפַּת אֱלוֹהַּ,

יֵשׁ, יֵשׁ!

טַל וָאֹשֶׁר מִגָּבוֹהַּ,

יֵשׁ, יֵשׁ, יֵשׁ!

אַי בּוֹרֵא הָאֵשׁ!

אַי בּוֹרֵא שְׁאוֹל!

כֶּסֶף יֵשׁ

יֵשׁ הַכֹּל!

4.

דָּם וָאֵפֶר וְצַלְמָוֶת,

אַי, אַי!

אַהֲבָה עַזָּה כַּמָּוֶת,

אַי, אִי!

יֵשׁ כַּלָּה יָפָה כַּלַּיְלָה,

אַי, אַי!

יֵשׁ חֻפָּה שְׁחֹרָה מִלַּיְלָה,

אַי, אַי!

עַל הַכֹּל רְצוֹן אֱלוֹהַּ,

אַי, אַי!

חוּס עָלֵינוּ מִגָּבוֹהַּ,

אַי, אַי, אַי!

אַי בּוֹרֵא הָאֵשׁ!

אַי בּוֹרֵא שְׁאוֹל!

מַזָּל יֵשׁ

יֵשׁ הַכֹּל!

בְּאַרְצוֹת הַקֶּדֶם, בְּעִיר חַמְדָן,

לְמִשְׁפָּחָה נִכְבָּדָה וְחוֹרֶקֶת,

נוֹלְדָה יַלְדַּת-פֶּלֶא, יְצוּר מְעֻדָּן,

שֶׁקָּרְאוּ לָהּ שָׂרִיקָה-פַּפְּרִיקָה

הַמְּפֻנֶּקֶת.

הָאָב מְאֻשָּׁר, הָאֵם מְאֻשֶּׁרֶת.

לֹא כָּל יוֹם נוֹלֶדֶת

יַלְדָּה כֹּה נֶחְמָדָה

וּבִלְתִּי מִתְפַּשֶּׁרֶת.

בִּן-לַיְלָה לָמְדָה לִרְקֹם

וּלְבַשֵּׁל – בִּן-יוֹם.

בִּן-לַיְלָה לָמְדָה לְזַמֵּר

וּבִן-יוֹם לְנַגֵּן עַל פְּסַנְתֵּר.

הָאָב מְאֻשָּׁר…

לָמְדָה לְהִתְפַּרְכֵּס חִישׁ קַל

וְלִשְׁמֹר עַל גִּזְרָה וּמִשְׁקָל,

לִקְרֹץ בְּעֵינֶיהָ הִפְלִיאָה

וְיַשְׁבָן בַּיְּשָׁנִי לְהַנִּיעַ.

הָאָב מְאֻשָּׁר…

מִסַּבָּלִים לָמְדָה לְגַדֵּף:

יַאלְלָה יָה חְמָר, קָדִימָה!

מִצִּפֳּרִים לָמְדָה לְצַפְצֵף

וְצִפְצְפָה עַל אַבָּא וְאִמָּא.

אָנוּ שִׁבְעָה חֲתָנִים

שְׁמַנְמַנִּים

כֻּלָּנוּ אָהַבְנוּ כַּלָּה

עֲגַלְגַּלָּה.

מַיִם שָׁתִינוּ

מֵאוֹתוֹ הַכַּד

חָלָב יָנַקְנוּ

מֵאוֹתוֹ הַדַּד.

בְּאוֹתוֹ בֵּית מִדְרָשׁ חָכַמְנוּ,

וְאוֹתוֹ הַחֲלוֹם חָלַמְנוּ.

חָלַמְנוּ מִטָּה רְחָבָה

רְפוּדָה תַּפּוּחֵי אַהֲבָה

וְעָלֶיהָ אוֹתָהּ נַעֲרָה רַכָּה

כְּשָׁטִיחַ

וְעָלֶיהָ אוֹתָהּ נַעֲרָה מְתוּקָה

כַּאֲבַטִּיחַ.

אָמְרָה הַחוֹתֶנֶת:

אֲנִי בִּתִּי שֶׁלִּי נוֹתֶנֶת

וּבִתִּי שֶׁלִּי תִּתֵּן

כָּל מַה שֶּׁכַּלָּה יָפָה נוֹתֶנֶת:

אוֹצָר שֶׁל מַחְמַדִּים

נָדִים וְלֹא נָדִים.

אָז אָמַר הַחוֹתֵן:

גַּם אֲנִי, גַּם אֲנִי אֶתֵּן,

אֶתֵּן בַּיִת קָטָן

עִם מִרְפֶּסֶת לַגָּן

וּבְאֶמְצַע הַגָּן

בִּיתָן

וּפוֹנְטָאן

וְכַמּוּבָן,

גַּם קְצָת בִּמְזֻמָּן.

מֵהֶחָתָן הַיָּקָר

לֹא יִירַשׁ דָּבָר

חוּץ מִנֶּכֶד זָכָר.

וְכֵיוָן שֶׁבְּאוֹתוֹ בֵּית מִדְרָשׁ חָכַמְנוּ

כֻּלָּנוּ קַמְנוּ וְהִסְכַּמְנוּ,

כָּל חָתָן, לְפִי הַתּוֹר,

אָזַר מָתְנָיו, לְפִי הַתּוֹר,

שָׁכַב אִתָּהּ, לְפִי הַתּוֹר,

אַךְ כַּיָּדוּעַ, בַּמִּטָּה

הַרְבֵּה גְּבָרִים, לְפִי הַתּוֹר.

מֵתִים מִקֹּר

לָכֵן אֲנַחְנוּ

מִן הַצִּנָּה הָלַכְנוּ

וּלְפוּמְבְּדִיתָא של בָּבֶל בָּרַחְנוּ

וְשָׁם נָשִׁים חַמּוֹת לָקַחְנוּ,

בָּנִים הוֹלַדְנוּ וְהִצְמַחְנוּ

וְאַגָּדָה יָפָה טִפַּחְנוּ

כִּי אָנוּ שִׁבְעָה חֲתָנִים

שְׁמַנְמַנִּים

בְּיַד אַשְׁמְדַי נִרְצַחְנוּ.

בְּאִם צָרוֹת עוֹשֶׂה לָךְ הַסֶּנְיוֹר

וְיַחֲסוֹ אֵלַיִךְ מְחֻסְפָּס,

אֲנִי אַבִּיר אֶהְיֶה לָךְ, הַחֲמוֹר,

עֲלִי נָא עַל גַּבִּי, נַשְׁאִירָה פַּס.

עֲלִי, עֲלִי

וְאֶשָּׂאֵךְ

וְהָיָה שְׂכָרִי

מֵעֲמָלִי

נְגִיעַת בְּשָׂרֵךְ

בִּבְשָׂרִי…

עַל עַכּוּזִי תֵּשְׁבִי, אִם רְצוֹנֵךְ,

וּתְלַטְּפִי זְנָבִי, אִם רְצוֹנֵךְ,

עַד לִמְרוֹמֵי רָקִיעַ אַגְבִּיהֵךְ

וּבְכִנּוֹר-לִבִּי אֹמַר שִׁבְחֵךְ.

עֲלִי, עֲלִי

וְאֶשָּׂאֵךְ

וְהָיָה שְׂכָרִי

מֵעֲמָלִי

נְגִיעַת בְּשָׂרֵךְ

בִּבְשָׂרִי…

אִם מְהַסֵּס לָקַחַת הַסֶּנְיוֹר

וְקַר לִבּוֹ לְאֹשֶׁר הַכְּלוּלוֹת

עֲלִי וְדַהֲרִי עַל גַּב חֲמוֹר

וְהִתְעַלְּסִי עִמּוֹ אֶלֶף לֵילוֹת

עֲלִי, עֲלִי

וְאֶשָּׂאֵךְ

וְהָיָה שְׂכָרִי

מֵעֲמָלִי

נְגִיעַת בְּשָׂרֵךְ

בִּבְשָׂרִי…

אַהֲבָה עֲצוּבָה,

אַהֲבָה נִשְׂגָּבָה

אַהֲבָה שֶׁלָּנֶצַח אֶזְכֹּר.

כְּבָרָק הִיא פָּרְחָה

נִצְנְצָה וְהָלְכָה

אַהֲבָה בֵּין אָתוֹן וַחֲמוֹר…

לֹא בְּשֶׁל הוֹד אֲבָנַיִךְ,

אֲהַבְתִּיךְ, יְרוּשָׁלַיִם.

הֲלֹּא יֵשׁ אֲבָנִים יְקָרוֹת מִשֶּׁלָּךְ:

יֵשׁ בַּזֶּלֶת וְשַׁיִשׁ, סַפִּיר וְאֶקְדָּח,

אֲבָל רַק עַל כְּתֵפַיִךְ וְסֶלַע שֶׁלָּךְ

שָׁמַעְתִּי פְּסִיעוֹת שֶׁל מַלְאָךְ.

לֹא בְּשֶׁל יִפְעַת שָׁמַיִךְ,

אֲהַבְתִּיךְ, יְרוּשָׁלַיִם.

הֵם פְּרוּשִׂים כְּפָרֹכֶת-גְּבִישִׁים לוֹהֲטָה.

בָּךְ תְּהוֹם תַּעְפִּיל וְהַגֶּבַע יִצְלֹל,

אֲבָל רַק כֻּתָּנְתֵּךְ הַצַּחָה וּפְשׁוּטָה

עוֹטֶפֶת בְּקֹדֶשׁ הַחֹל.

לֹא בְּשֶׁל סוֹד סִמְטוֹתַיִךְ,

אֲהַבְתִּיךְ, יְרוּשָׁלַיִם.

שַׁלְוָתָן הֵן יִתְּנוּ לַטּוֹבִים גַּם רָעִים,

אַךְ עֵינַי הַעִוְרוֹת שָׁם תִּרְאֶינָה בַּצֵּל

אֵיךְ כְּנַעַר יָחֵף וְעַלִּיז מְטַיֵּל

בְּרוּחַ-עַרְבִית אֱלֹהִים.

אֱלֹהִים נָטַע בִּי נְשָׁמָה שֶׁל וֶרֶד

וַאֲנִי בְּחוֹחִים מֻצָּתִים בּוֹעֶרֶת.

בּוֹא, מַלְאָכִי גִּבּוֹרִי, גַּבְרִיאֵל,

קַח אֶת הָאֵשׁ וְתֵן מְעַט צֵל!

יִשְׁמְרֵךְ הָאֵל מֵעַיִן הָרָע,

נַעֲרָה!

בְּהָאִיר הַיּוֹם אִם רָאִית עַכָּבִישׁ,

סִימָן בִּישׁ,

נַעֲרָה!

אִם שָׁבַרְתְּ לִרְסִיסִים הַמַּרְאָה,

מַזָּל רַע,

נַעֲרָה!

וְאִם שָׁפַכְתְּ הַמֶּלַח –

הַשָּׂטָן בַּפִּנָּה יְחַכֶּה לָךְ,

זְהִירוּת, נַעֲרָה!

אִם שָׂשׂוֹן בְּלִבֵּךְ וְאוֹרָה,

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הַכִּי בָּעֵץ,

שֶׁהַשֵּׁד הַמַּזִּיק יִתְפּוֹצֵץ,

נַעֲרָה!

חָתוּל שָׁחֹר, עוֹרֵב לָבָן

תִּקְווֹת מֵתוֹת בְּלִבְלוּבָן.

חוּסוּ עָלַי, מַלְאָכִים וְשֵׁדִים,

כִּי יָרֵחַ שֶׁל פָּז מַאְדִּים!

עִם בֹּקֶר לִבְשִׁי שִׂמְלָה בְּהִירָה

וְאֶבֶן עִנְבָּר עַל חָזֵךְ זוֹהֲרָה!

צָהֳרַיִם לִבְשִׁי שִׂמְלָה אֲפֹרָה

וְאֶבֶן טוֹפָּז עַל חָזֵךְ זוֹהֲרָה!

עַרְבַּיִם לִבְשִׁי שִׂמְלָה שְׁחֹרָה

עִם אֶבֶן סַפִּיר זוֹהֲרָה!

אַבְנֵי חֵן סְגֻלָה הֵן, נַעֲרָה,

הֵן יִשְׁמְרוּךְ מֵרָעָה וּמִצָּרָה

וּמִפְּנֵי חֲלוֹמוֹת רָעִים,

יִשְׁמְרוּךְ רַחֲמֵי אֱלֹהִים!

הָיֹה הָיָה,

     הָיֹה הָיָה,

          הָיֹה הָיָה לִי סָבָא,

וְלַסָּבָא כֶּרֶם.

      וְלַכֶּרֶם גֶּפֶן,

          גֶּפֶן שֶׁחֹרַת עַיִן,

עִם עֲסִיס בֶּן יַיִן,

     יַיִן נוֹתֵן רֵיחַ,

           שֶׁל שׁוֹשָׁן פּוֹרֵחַ…

סוֹבֵב מַזַּל-דָּגִים בַּנָּהָר,

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל בַּמַּיִם.

אֲהוּבִי צָמֵא בַּמִּדְבָּר,

אַשְׁקֵהוּ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר,

אַשְׂבִּיעֵהוּ כּוֹכְבֵי-שָׁמַיִם.

אֲהוּבִי, אֲהוּבִי,

שְׁתֵּי עֵינַי צוֹפִיּוֹת בַּמַּבּוּעַ.

הֵן רוֹאוֹת, אֲהוּבִי,

אֶת לִבְּךָ, אֲהוּבִי,

וּבַלֵּב צְבִי פָּצוּעַ.

סוֹבֵב מַזַּל-דָּגִים בַּנָּהָר,

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל בַּמַּיִם.

אֲהוּבִי עוֹלֶה עַל הַר,

חוֹבְקֵנִי צִלּוֹ עַד צַוָּאר,

וּמוֹשֵׁךְ בְּרִיסֵי הָעֵינַיִם.

אֲהוּבִי, אֲהוּבִי,

סְדִין-שְׁחֹרִים נִפְרַשׂ עַל מַבּוּעַ.

אֶת לִבְּךָ, אֲהוּבִי,

עוֹד אֶרְאֶה, אֲהוּבִי,

וּבַלֵּב צְבִי פָּצוּעַ.

חָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ

מַה תִּתֵּן לִי חֲתָנִי?

שַׁאֲלִי, אַיֶּלֶת-חֵן,

כָּל שֶׁתִּשְׁאֲלִי אֶתֵּן!

בֵּין בְּרוֹשִׁים עַל רֹאשׁ הָהָר

בְּנֵה לִי בַּיִת שֶׁל עִנְבָּר!

בְּבַיִת זֶה נִחְיֶה

וּנְשַׂחֵק שֵׁשׁ-בֵּשׁ.

אֲנִי אֶהְיֶה הַחֹם.

אַתָּה תִּהְיֶה הָאֵשׁ.

הֲתַסְכִּימָה, עֶלֶם חֵן?

כֵּן, כֵּן, כֵּן!

חָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ

מַה תִּתֵּן לִי חֲתָנִי?

שַׁאֲלִי, אַיֶּלֶת-חֵן,

כָּל שֶׁתִּשְׁאֲלִי אֶתֵּן!

טַע סָבִיב לַבַּיִת גַּן,

עִם זָמִיר עַל רֹאשׁ אִילָן

בְּגַן זֶה נִשְׁתַּטֶּה

כְּאַיֶּלֶת וְאַיִל.

מֵי-תָּמָרִינְד נִשְׁתֶּה

וּפַאסְטוּקִים נֹאכַל.

הַתַסְכִּימָה, עֶלֶם חֵן?

כֵּן, כֵּן, כֵּן!

חָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ

מַה תִּתֵּן לִי חֲתָנִי?

שַׁאֲלִי, אַיֶּלֶת-חֵן,

כָּל שֶׁתִּשְׁאֲלִי אֶתֵּן!

בְּטַבּוּר הַגָּן הַזֶּה

מִגְדַּל-שַׁיִשׁ יִתְנַשֵּׂא.

בּוֹ חַלּוֹנוֹת שִׁבְעָה

פְּתוּחִים לְאַהֲבָה

וְעֶרֶב-בְּעַרְבּוֹ

אָהוּב אַחֵר יָבוֹא.

הֲתַסְכִּימָה, עֶלֶם טוֹב?

לֹא, לֹא, לֹא?

הֶחָכָם פַּפִּישׁוֹן שַׁלִּיטָא

רַב גָּאוֹן בְּעִירוֹ פּוּמְבְּדִיתָא

עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים עָמַד עוֹלָמוֹ:

עַל פַּת לַחְמוֹ

עַל מִשְׁנָתוֹ

וְעַל אִשְׁתּוֹ.

כְּתוֹסֶפֶת שֶׁל נוֹי לְאֹרַח חַיָּיו

הָיָה עוֹד לָרַב

עַכְבָּר עָנָו

בִּכְלוּב שֶׁל זָהָב.

וְהָרַב פַּפִּישׁוֹן שַׁלִּיטָא,

אָהַב אֶת אִשְׁתּוֹ פֶּפִּיתָא

מִכָּל יְפֵהפִיָּה בְּפוּמְבְּדִיתָא.

הוּא כִּרְכֵּר סְבִיבָה וְרָגַשׁ

וּבְאָזְנֶיהָ לָחַשׁ

אַגָּדוֹת מִן הַמִּדְרָשׁ

וְאֶת שִׁיר הַשִּׁירִים זִמֵּר לָהּ

בְּקוֹל שֶׁל זָמִיר מְבֻיָּשׁ,

וְיוֹמוֹ שֶׁל הָרַב חָלַף כַּחֲלוֹם

בְּיֶרַח הַדְּבַשׁ.

וּבִשְׁבִיל לְחַזֵּק אֶת בְּרִיתוֹ

עִם אִשְׁתּוֹ

הָיָה קוֹנֶה לָהּ מִדֵּי יוֹם

מַתָּנָה קְטַנָּה

כְּגוֹן יַהֲלוֹם

אוֹ פְּנִינָה

אוֹ לַחַג הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה

אַדֶּרֶת־פַּרְוָה.

וְאֵשֶׁת הֶחָכָם מִפּוּמְבְּדִיתָא

הָרַבָּנִית הַחֲסוּדָה פֶּפִּיתָא

גַּם הִיא, לְשֵׁם שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל

קוֹנָה הָיְתָה לְבַעֲלָהּ הַמְהֻלָּל

תַּרְנְגֹלֶת צְלוּיָה,

אוֹ עוּגַּת תַּפּוּחִים אֲפוּיָה,

אוֹ פַּשְׁטִידַת־חֲצִילִים טְרִיָּה.

אוֹ בַּקְבּוּק כָּבֵד מִן הַיַּיִן הַקַּל,

כָּאָמוּר, לְשֵׁם שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל.

אוּלָם הָרַב הַגָּאוֹן פַּפִּישׁוֹן

אָב לְחָכְמָה וּבָקִיא בְּחֶשְׁבּוֹן

הִצְלִיחַ לִקְבֹּעַ

שֶׁעַל אַף מַעֲמָדוֹ הַגָּבוֹהַּ

הָיְתָה מַשְׂכֻּרְתּוֹ נְמוּכָה,

מַמָּשׁ הִפּוּכָהּ

שֶׁל רָמַת צְרָכָיו,

כָּרָאוּי לְרַב.

יָדוֹ לֹא הִשִּׂיגָה, כִּמְעַט,

לְשַׁלֵּם בִּמְזֻמָּן לַחַיָּט,

לָאוֹפֶה, לַצּוֹרֵף, לַסַּנְדְּלָר,

וְלָכֵן הָרַב הַנַּעֲרָץ,

נֶאֱלַץ לְשַׁלֵּם בִּשְׁטָר.

אֲבָל בְּבוֹא הַזְּמַן,

הַקָּרוּי זְמַן פֵּרָעוֹן,

שׁוּב לֹא הָיָה מְזֻמָן

וְלָכֵן הוּא פָּנָה לָעַכְבָּר הַקָּטָן

וְאָמַר לוֹ: יְדִידִי כַּרְסְמוֹן,

לֵךְ לַחַיָּט, לַצּוֹרֵף, לַסַּנְדְּלָר,

וְכַרְסֵם אֶת הַשְּׁטָר

הֶחָתוּם

בַּחֲתִימַת יָדִי!

כַּרְסֵם אֶת הַסְּכוּם,

כַּרְסֵם אֶת שְׁמִי

וְהִצַּלְתָּ כְּבוֹדִי

בְּקֶרֶב עַמִּי!

הָעַכְבָּר הֶאֱזִין,

אֶת הָרֶמֶז הֵבִין

וּבְשֵׁן חָרוּצָה

אֶת רְצוֹן

הָרַב הַגָּאוֹן

בִּצַּע.

אֲבָל כְּשֶׁנּוֹדַע הַמַּעֲשֶׂה הַזָּר

שֶׁל פַּפִּישׁוֹן, וְהָעַכְבָּר

כֻּנְּסָה מוֹעֶצֶת פּוּמְבְּדִיתָא,

שֶׁדָּנָה בַּנִּדּוֹן וְהֶחֱלִיטָה:

אָמְנָם, קְהַל הַחֲסִידִים נִדְהַם

שֶׁרַבָּם פַּפִּישׁוֹן פָּגַע קְצָת בִּכְבוֹדָם,

אֲבָל עִם זֹאת, מִן הָרָאוּי לְהַדְגִּישׁ,

כִּי עָוֶל נַעֲשָׂה לָאִישׁ,

שֶׁכֵּן, בִּגְלַל מְדִינִיּוּת הַשָּׂכָר

עַל כָּרְחוֹ שִׁלֵּם הָרַב כָּל דָּבָר

בַּחֲתִימָה עַל שְׁטָר.

אֵי־לָזֹאת, בַּל נִכְעַס

חֲלִילָה וְחַס

שֶׁרַבֵּנוּ הָיָה לְכַיָּס.

אֲבָל, לְשֵׁם לֶקַח, הַמּוֹעָצָה הֶחֱלִיטָה

לִשְׁאֹל אֶת רַבָּהּ שֶׁל פּוּמְבְּדִיתָא

מַה הוּא, הָרַב הַנִּכְבָּד, הָיָה עוֹשֶׂה,

לְמִקְרֶה שֶׁעַכְבָּר

שֶׁכָּזֶה

הָיָה בָּא לְכַרְסֵם, חֲתִימָה עַל שְׁטָר?

וְאָמְנָם, שָׁאֲלוּ אֶת הָרַב פַּפִּישׁוֹן

וְהַלָּז הֱשִׁיבָם בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:

אֲנִי בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה, רַבּוֹתַי,

לְיַד כָּל חֲתִימָה, עַל הַבּוּל,

הָיִיתִי מַעֲמִיד חָתוּל.

אֵיזֶה פֶּלֶא, אֵיזֶה פֶּלֶא

אִם יֶשְׁנָם נִסִּים כָּאֵלֶּה,

שֶׁאָדָם אָסִיר בַּחֹפֶשׁ,

וְחָפְשִׁי בְּבֵית הַכֶּלֶא.

לֹא יְאֻמַּן,

לֹא יְאֻמַּן,

מִיָּד נִרְשֹׁם

זֹאת בַּיּוֹמָן

כִּי בְּבֵית הַכֶּלֶא

הַפַּרְנָסָה בְּטוּחָה, אוּלַי.

חִנָּם כָּל אֲרוּחָה, אוּלַי

וּבְכָל זֹאת לֹא כְּדַאי,

הוֹ, לֹא כְּדַאי

לִחְיוֹת בְּבֵית הַכֶּלֶא!

כִּי בְּבֵית הַכֶּלֶא

עַל הָאֶשְׁנָב צִפּוֹר, אוּלַי

הִיא שָׁרָה עַל הַדְּרוֹר, אוּלַי

וּבְכָל זֹאת לֹא כְּדַאי,

הוֹ, לֹא כְּדַאי

לִחְיוֹת בְּבֵית הַכֶּלֶא!

הָבוּ לַתָּם גְּבִינָה

וְלָרֹאשׁ בִּינָה!..

וְכוֹס בְּרָכָה

לְעֵמֶק הַבָּכָא!

בָּרוּךְ נוֹתֵן חָלָב מָתוֹק לַדַּד,

וְזֶרַע בֵּין רַגְלֵי הָרַךְ הַנּוֹלָד

וּבָרוּךְ נוֹתֵן פְּרִי לָעֵצִים

וְלַשֶּׂכְוִי בֵּיצִים!

בַּעְלִי,

מַחְמָלִי,

זוֹהֵר כַּפֶּרַח

וּמְהַרְהֵר כְּתֶרַח.

שְׁתֵה, בַּעְלִי, שְׁתֵה,

כִּי אֲנִי הַדְּלִי

וְאַתָּה הַמַּטְאֲטֵא…

בַּיּוֹם אַתָּה בַּעְלִי הַקָּטָן

וּבַלַּיְלָה אַתָּה בְּכוֹר־זָק!

הֲתִזְכֹּר עֶרֶשׂ הַכְּלוּלוֹת?

טוֹבִית,

אֶת בֹּשֶׂם הַלֵּילוֹת

טוֹבִית,

אֶת טַעַם הַלִּימוֹן וְהַתַּפּוּחַ

אֶת חָטְמִי הַוָּרֹד וְהַנָּפוּחַ,

וְאֶת פְּנֵי הַכְּרוּבִית שֶׁלִּי,

אַי, טוֹבִית, טוֹבִית שֶׁלִּי?

כְּשֶׁבָּאתִי לָעוֹלָם

לֹא קָרָאתִי הֵידָד.

כְּשֶׁאֵלֵךְ מִן הָעוֹלָם,

בְּקִבְרִי לֹא אֶבְעַט.

גַּם אֲנִי אוֹמֵר קֹהֶלֶת:

הֶבֶל הֲבָלִים וְאִוֶּלֶת,

אַךְ מוֹסִיף בְּסוֹגְרַיִם:

יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם.

כִּי אֲנִי אִיּוֹב שָׂמֵחַ,

שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי,

אֱלֹהִים נוֹתֵן

אֱלֹהִים לוֹקֵחַ

זֶה לֹא עִסְקִי.

יָדַעְתִּי: הַכֹּל בֶּן חֲלוֹף הוּא,

אַךְ הַדְּבָרִים, לֹא סְתָם יַחֲלֹפוּ,

כִּי בֵּין רֶחֶם שֶׁל אֵם וְרֶחֶם עָפָר

שְׁבִיל מִתְמַשֵּׁךְ מְפֹאָר,

וְכַאֲשֶׁר הַשְּׁבִיל נִגְמָר,

נוֹטֵל אִיּוֹב אֶת קִבְרוֹ הַצַּר

שַׂק וְעוֹד שַׂק וְעוֹד שַׂק

שֶׁלְבּוּרֶקָס חַמּוֹת וְעָרַק.

כִּי אֲנִי אִיּוֹב שָׂמֵחַ,

שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי,

אֱלֹהִים נוֹתֵן

אֱלֹהִים לוֹקֵחַ

זֶה לֹא עִסְקִי.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁכֻּלְּךָ לֵב,

וְלֵב שֶׁכָּל כֻּלּוֹ תְּכֵלֶת,

תֵּן לִי תִּקְוָה, אַבָּא טוֹב,

שֶׁגַּם בְּלִבִּי אַתָּה שׁוֹכֵן.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אַבָּא טוֹב,

אֶת אוֹר עֵינַי לָקַחְתָּ לִי,

אוֹר הַבִּינָה הוֹתַרְתָּ לִי,

כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ כַּיָּם.

בֵּיתִי שֶׁלִּי לָקַחְתָּ לִי,

כַּסְפִּי שֶׁלִּי לָקַחְתָּ לִי,

חוּשׁ הַחַיִּים הוֹתַרְתָּ לִי,

כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ כַּיָּם.

וְטוֹב לִי בְּחֶלְקִי, אָבִינוּ,

כִּי הַחוּשִׁים יוֹצְאִים מִן הַלֵּב

וְשָׁבִים אֶל הַלֵּב,

וּבָאִים אֶל אִשְׁתִּי, שֶׁתִּחְיֶה,

וְחוֹנִים אֵצֶל בְּנִי, שֶׁיִּחְיֶה,

כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ כַּיָּם.

אִם תִּשְׁאַל לְמַעֲשַׂי, אַבָּא טוֹב,

בַּחֲשֵׁכָה שֶׁלְּךָ מְגַשֵּׁשׁ אֲנִי.

זֶה הָעוֹלָם נִבְרָא מִכֹּחַ לֹא־נוֹדָע

דְּבַר־מָה שֶׁבֵּין חֲלוֹם וְאַגָּדָה.

וְכָל שֶׁבְּקִרְבּוֹ: הַחֹמֶר וְהַקָּו,

נִשְׁמַת כָּל חֶפֵץ חַי וּסְגֻלּוֹתָיו,

דַּרְכּוֹ שֶׁל הָאָבִיב אֶל יְכֹלֶת הַסְּתָו,

שְׁתִיקַת כּוֹכָב בָּהִיר בְּאֶמְצַע הָאֲגַם,

כָּל אֵלֶּה לְאָדָם,

רַק לְאָדָם…

אֵין הַחַמָּה שׁוֹקַעַת בְּלִי יִרְאוּ עֵינָיו,

אֵין הַחִטָּה נוֹבֶטֶת בְּלִי יָחוּשׁ רָעָב,

בְּלִי עֲמָלוֹ אֵין דְּבַשׁ הַבַּטָּלָה מָתוֹק,

בְּלִי תְּשׁוּקָתוֹ – לִצְלֹל אֵין חֵיק הַיָּם עָמֹק,

שִׂמְחָה וְיִסּוּרִים, דִּמְעָה וְדָם,

כָּל אֵלֶּה לָאָדָם,

רַק לָאָדָם…

וּמַה הוּא הָאָדָם?

הוּא מִין יְצוּר שָׁבִיר נוֹתֵץ־סְלָעִים,

הוּא מִין בַּרְנָשׁ שָׁפָל נִשָּׂא אֶל הַגְּבָהִים,

שֶׁבְּלִי עֵינָיו אֵין מַה לִּרְאוֹת

וּבְלִי אָזְנָיו שׁוֹתְקוֹת הַמַּנְגִּינוֹת.

דּוֹמֶה הוּא קְצָת, אוּלַי, לְטוּבִיָּה הַתָּמִים,

שֶׁבְּלִי אֵדַע כֵּיצַד הֵפִיחַ בִּי חַיִּים,

עוֹרֵר בִּי סַקְרָנוּת, כְּמִיהָה וְלַהַט

לָחוּשׁ, לְהִתְלַבֵּט, לַחְקֹר, לָדַעַת.

הוּא נָח לוֹ פֹּה מֵרַעַשׁ וּמֵאוֹר

חֲלוֹמוֹתָיו שָׁטִים עַל הַיְאוֹר.

הוּא צָד מֵרְאוֹת, כּוֹבֵשׁ נוֹפִים פּוֹרְחִים,

שֶׁהַכְּנִיסָה בָּם אֲסוּרָה

לְמַלְאָכִים.

עִם שַׁחַר וָשַׁחַר נָסֹב בָּרֵחַיִם,

נָלוּשׁ הַבָּצֵק וּנְבָרֵךְ עַל פַּת־לֶחֶם,

יָדֵינוּ נִשְׁלַח בְּכִישׁוֹר וּבַפֶּלֶךְ,

עַד עֶרֶב יֵרֵד עַל בֵּית־לֶחֶם.

פזמון:

בֵּית־לֶחֶם, בֵּית־לֶחֶם,

יָשִׁירוּ בְּנוֹת

מִזְמוֹר אַהֲבָה וְתוֹדָה.

בֵּית־לֶחֶם, בֵּית־לֶחֶם,

יָרִיעוּ בָּנִים –

מָעוֹז בְּהָרֵי יְהוּדָה.

עִם עֶרֶב וָעֶרֶב נֵרְדָה אֶל הָעַיִן

וְכַד עֲלֵי רֹאשׁ, עַל כָּתֵף וְעַל שֶׁכֶם,

נִשְׁאַב מְלֹא הַכַּד מִמַּבּוּעַ הַמַּיִם,

וְשׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ – בֵּית־לֶחֶם.

פזמון:

בֵּית־לֶחֶם, בֵּית־לֶחֶם…

עִם לַיְלָה וָלַיְלָה נָעִירָה הַזֶּמֶר

בְּרֶגֶל קַלָּה וּבְיָד עֲלֵי שֶׁכֶם,

נֵצֵאָה מָחוֹל וּבִשְׂחוֹק מַחֲנַיִם,

עַד שַׁחַר יָאִיר עַל בֵּית־לֶחֶם.

פזמון:

בֵּית־לֶחֶם, בֵּית־לֶחֶם…

נָמוּךְ אֲנִי וְדַל בְּשַׂר

וְכָל־כֻּלִּי – לְלֹא הָדָר,

אַךְ חָכְמָתִי גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה –

גְּבוֹהָה מִמֶּנִּי שִׁבְעָתַיִם.

גְּבוֹהָה מִמֶּנִּי שִׁבְעָתַיִם

כִּי מֵאָז וַעֲדֵי עַד,

יֵיטִיב הָאֵל לְכָל אֶחָד

וִיחַלֵּק חַסְדוֹ בְּצֶדֶק וּבְישֶׁר.

לַשּׁוֹטֶה – יִתֵּן קוֹמָה

וְלַקָּטֹן – בִּינָה חָכְמָה

לָאֶחָד – לֹא כְלוּם, רַק עֹשֶׁר.

ולָאֶחָד – לֹא כְלוּם, רַק עֹשֶׁר.

קָטֹן אֲנִי וְדַל זָקָן

וְכָל־כֻּלִּי – נֹאד מְרֻקָּן,

אַךְ עָרְמָתִי גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה –

גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ שִׁבְעָתַיִם.

גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ שִׁבְעָתַיִם

כִּי מֵאָז וְעַד עוֹלָם,

יֵיטִיב אֱלוֹהַּ לְכֻלָּם

וִיחַלֵּק חַסְדוֹ בְּצֶדֶק וּבְלִי דֹּפִי.

לַחַלָּשׁ – יִתֵּן עָרְמָה

וְלַסַּבָּל – בַּמִּלְחָמָה

וְלָאֶחָד – לֹא כְלוּם, רַק יֹפִי,

וְלָאֶחָד – לֹא כְלוּם, רַק יֹפִי.

אִם גַּם תַּרְחִיק לָנוּד,

תַּרְחִיק עַד קְצוֹת הָאָרֶץ,

אִם גַּם בַּגַּיְא תֵּרֵד,

מֵעֵבֶר פַּלְגֵי־מַיִם,

אִם גַּם הָרִים תָּרוּם

עַד אֶל צוּקֵי שָׁמַיִם,

פזמון:

אִם לֹא אֶמְצָא אוֹתְךָ הַיּוֹם –

אֶמְצָא מָחָר,

וְלֹא אֵדַע גַּם אֵיךְ.

רַק זֹאת אֵדַע

אֲנִי – אַחַר אַהֲבָתִי אֵלֵךְ.

בְּיוֹם שָׁרָב וָחֹם

וּבְלֵיל צִנָּה וָקֶרַח,

בִּשְׁבִיל אוֹ בְּמִשְׁעוֹל

וּבְדֶרֶךְ לְלֹא הֶרֶף,

בִּשְׂדוֹת בָּר וְקוֹצִים

וּבֵין חַיּוֹת הַטֶּרֶף –

פזמון:

אִם לֹא אֶמְצָא

עִם אוֹר הַכּוֹכָבִים

אֲשֶׁר זוֹרְחִים בַּלַּיְלָה,

עִם נִיעַ הָעֲנָנִים

אֲשֶׁר נוֹסְעִים בָּרוּחַ,

עִם לַחַשׁ עַלְעָלִים

אֲשֶׁר בַּגָּן יָפוּחַ –

פזמון:

אִם לֹא אֶמְצָא

בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי,

כִּי לֹא אֲסַפֵּר לְאִישׁ,

כָּל יְמֵי חַיַּי, עַד קֶבֶר

רַק אֶשְׁתַּנֵּק וְאַחֲרִישׁ.

רַק אֶלְחַשׁ בַּלָּאט עַל אֹזֶן,

רַק לְסָבָתִי,

רַק לְדוֹדָתִי,

רַק לַאֲחוֹתִי,

וְרַק לַחֲבֶרְתִּי,

רַק לָהּ, רַק לָהּ הוּא הַסּוֹד,

כִּי אוֹתָהּ אֹהַב מְאֹד.

זֶרַח, זֶרַח, הַזְהָרָה

מִפִּיהֶן שֶׁל הַיָּפוֹת.

פַּטְ־פֵּטְ־פַּט־פֵּט תְּפַטְפֵּטְנָה

הַמִּלִּים עָפוֹת, עָפוֹת…

רַק מִלָּה אַחַת מִפִּיךָ,

רַק לְיָפָתְךָ,

רַק לְעַלְמָתְךָ,

רַק לְיַלְדָּתְךָ

וְרַק לְחֶמְדָּתְךָ,

רַק מִלָּה אַחַת, לֹא עוֹד,

וְהַקֵּץ, הַקֵּץ לַסּוֹד.

מַה שָׁחֹר מִשְּׁחֹר הַלַּיִל?

הַשִּׂנְאָה הָאֲרוּרָה.

מַה צָחֹר וְזַךְ מִשֶּׁלֶג?

סוֹד הַנַּעֲרָה?

סוֹד, סוֹד, סוֹד, סוֹד

סוֹד גִּלִּינוּ וּנְסַפֵּרָה

וּנְסַפֵּר הַסּוֹד.

עוֹד, עוֹד, עוֹד, עוֹד

עוֹד נָחוּדָה וּנְזַמֵּרָה

עוֹד נָחוּדָה, עוֹד.

חוּדָה, חוּדָה, חוּדָה, חוּדָה, עוֹד,

חוּדָה חוּדָה סוֹד עַל סוֹד.

מַה מָּרִיר וּמַר מִמָּוֶת

הַקִּנְאָה הַנִּתְעָבָה

מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וָיַיִן?

סוֹד הָאַהֲבָה.

סוֹד, סוֹד, סוֹד, סוֹד…

לֹא דֻּבִּים וְגַם לֹא יַעַר,

לֹא אֱמֶת וְלֹא אֱמֶת,

רַק חֲלוֹם חָלַם הַנַּעַר –

חֵי הַדֹּב שֶׁהוּא לֹא מֵת.

– לֹא אֱמֶת!

– כֵּן אֱמֶת,

– חֵי הַדֹּב,

– הוּא כְּבָר מֵת.

– סִפּוּר בַּדִּים,

– יָעִידוּ הָעֵדִים,

– פֶּתִי וְתִינוֹק,

– גְּרוֹנְךָ עוֹד אֶחֱנֹק!

כָּל חָכָם, זָקֵן אִם נַעַר,

יַאֲמִינוּ לָאֶמֶת.

רַק הַכְּסִיל נִשְׁאָר בֶּן־בַּעַר –

אוֹי לוֹ, אוֹי לוֹ כְּמוֹ לַמֵּת.

– לֹא אֱמֶת!

– כֵּן אֱמֶת,

– חֵי הַדֹּב,

– הוּא כְּבָר מֵת.

– לֵךְ, סַפֵּר לַצֹּאן,

– הֶרֶף מִלָּצוֹן,

– שֶׁקֶר בֶּן כָּזָב,

– עֵגֶל בְּלִי זָנָב!

תַּעֲלֶה, תַּעֲלֶה וְתָעִיר הַשַּׁלְהֶבֶת,

לְחֵיל יִשְׂרָאֵל וּמִבְחַר גִּבּוֹרָיו.

אַשְׁמוּרָה אַחֲרוֹנָה אֶל קִצָּהּ מִתְקָרֶבֶת –

יָרִיעַ שׁוֹפָר אֶל הַקְּרָב.

אֶל הַקְּרָב, בַּחֲנִית וּבַחֶרֶב,

יֵאָסְפוּ גִּבּוֹרִים עַל נִשְׁקָם!

אֶל הַקְּרָב, מִן הַשַּׁחַר עַד עֶרֶב,

לֹא נָשִׁיב אֶת חַרְבֵּנוּ רֵיקָם!

תַּעֲלֶה, תַּעֲלֶה בִּתְרוּעָה אֶל מוּל פְּלֶשֶׁת,

וְהַךְ אֶת דָּגוֹן וַחַמֶשֶׁת עָרָיו.

עַל אוֹיֵב נִסְתַּעֵר חִישׁ כְּחֵץ מִן הַקֶּשֶׁת –

אֱלוֹהַּ עִמָּנוּ בַּקְּרָב.

וַי לוֹ וְאוֹי לוֹ לְזֶרַח,

זָקֵן הוּא זָקֵן־קֵן כְּתֶרַח.

וַי לוֹ וְאוֹ לוֹ לְלַיִשׁ,

כִּי בֵּן לוֹ הָיָה

וְהַיּוֹם – אוֹי, אוֹיָה!

הָפַךְ זֶה, הָפַךְ זֶה לְתַיִשׁ.

חֵי אֲנִי וְחֵי נַפְשִׁי,

חֵי זְקָנִי שֶׁעַל רֹאשִׁי,

שֶׁאֲנִי כְּבֵן שִׁשִּׁים

וְאֵין כָּמוֹנִי בַּטִּפְּשִׁים.

הֵן הִכְנַסְתִּי אֶת הַנַּעַר

לְבֵית מֶלֶךְ, דֶּרֶךְ שַׁעַר,

וּמִכֶּרֶם מְחֻלָּל

עִנְּבֵי־מֶלֶךְ זֶה זָלַל.

וּבְלִבִּי – הֵן סוֹד וָשֶׁבֶר,

כִּי קָטָן זֶה הוּא הַגֶּבֶר

שֶׁנִּמְשַׁח בִּידֵי שְׁמוּאֵל

לִמְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל.

אַךְ שׁוּעָל זֶה, תַּן בֶּן תַּחַשׁ,

סוֹבְבַנִי סֹב בְכַחַשׁ

וּלְפֶתַע, מִי חָלַם –

דֶּרֶךְ חוֹר הוּא נֶעְלַם.

פזמון:

וַי לוֹ וְאוֹי לוֹ לְזֶרַח…

חֵי אֲנִי וְחֵי נַפְשִׁי,

חֵי זְקָנִי שֶׁעַל רֹאשִׁי,

שֶׁאֲנִי כְּבֵן שִׁשִּׁים

וְאֵין כָּמוֹנִי בַּטִּפְּשִׁים.

הֵן הַמֶּלֶךְ צַו צִוַּנִי,

עַל הַנַּעַר הִפְקִידַנִי,

מִלְּפָנָיו וַאֲחוֹרָיו –

עַד יָשׁוּב מִשְּׂדֵה הַקְּרָב.

אָז הִתְחִיל זֶה לְקַשְׁקֵשׁ לִי:

"הוֹי, אָבִי מְאֹד חוֹשֵׁשׁ לִי,

רַק אֶרְאֶנּוּ בְּשָׁלוֹם

וּמִיָּד אָשׁוּב הֲלוֹם".

וַאֲנִי – טִפֵּשׁ מֵרֶחֶם

נְתָתִיו צֵאת אֶל בֵּית־לֶחֶם

וּמֵאָז הוּא נֶעְלַם –

עַל רֹאשִׁי צָרַת עוֹלָם.

פזמון:

וַי לוֹ וְאוֹי לוֹ לְזֶרַח…

הוֹי, אָחִי פְּקַח הָעַיִן,

פְּתַח הַפֶּה אֶל הַיַּיִן,

לְגִימָה, לְגִימָה לַגַּרְגֶּרֶת.

הֲתִרְאֶה כִּי גְּדוֹלָה

כְּבָר בִּטְנִי, עֲגֻלָּה?

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט וְאֵלֵד.

בֵּן אִם בַּת, מַה תֵּלְדִי, הַיּוֹלֶדֶת?

הִשָּׁמֵר גּוּר שֶׁל תַּן,

אִישׁ חָדָשׁ וְחָתָן

לַשְּׁאוֹל פֹּה יֻלַּד –

אִישׁ גִּבּוֹר לְתִפְאֶרֶת.

הוֹי, חֲתַן־תַן הַמֶּלֶךְ,

מָה קָרָה לָהּ לַבֶּרֶךְ,

זוֹ שֶׁלְּךָ, זוֹ שֶׁלְּךָ, הִיא רוֹעֶדֶת?

מִי פּוֹחֵד, מִי רוֹעֵד?

פִּיךְ פְּתַח וְהָעֵד:

כַּמָּה הִיא, כַּמָּה הִיא קוֹמָתוֹ?

שֵׁשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ, שֵׁשׁ וָזֶרֶת.

יֵשׁ רַק שֵׁשׁ, שֵׁשׁ אַמּוֹת?

מַה לִּי הֵן, הֵי! עֲמֹד!

הַכִּידוֹן בְּבִטְנוֹ

וְהַפֶּגֶר – לַקֶּבֶר.

וַי! בִּטְנִי, הִיא כִּדְלַעַת,

עוֹד טִפָּה – מִתְבַּקַּעַת,

רַק אַתָּה, רַק אַתָּה הוּא הַגֶּבֶר!

בּוֹא דּוֹדִי, מַחְמַדִּי,

מוֹת תָּמוּת עִמָּדִי!

עַל רֹאשׁוֹ, עַל רֹאשׁוֹ מַה לּוֹ יֵשׁ?

עַל רֹאשׁוֹ כְּמִגְדָּל קוֹבַע נְחֹשֶׁת.

לֵב נָחוֹר, זֶה יֹאהַב,

גַּם נְחֹשֶׁת, זָהָב,

אֶת הַקּוֹבַע אֶקַּח

מֵרֹאשׁוֹ לְמַזְכֶּרֶת.

הוֹי, חָכָם מִלֵּיל־אֶמֶשׁ,

הַקּוֹבַע הוּא כַּשֶּׁמֶשׁ,

מְסַנְוֵר, מְסַנְוֵר בָּעֵינַיִם.

הִשָּׁמֵר פֶּן תִּצְחַק,

לִי הַשֶּׁמֶשׁ מִשְׂחָק,

כִּי אֲנִי אִישׁ גִּבּוֹר!

רֹאשׁ שֶׁל תֶּבֶן וְקַשׁ,

תְּקַשְׁקֵשׁ רַק קַשׁ־קַשׁ,

מַה לְּבוּשׁ זֶה הַדַּק?

מַה יֵּשׁ לוֹ, שָׁם בַּמַּיִם?

הוּא לֹא דָּג שֶׁל נְחֹשֶׁת,

לְגָלְיָת יֵשׁ תִּלְבֹּשֶׁת

שֶׁל שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים, חֵי שָׁמַיִם!

אֲקַשְׁקֵשׁ אֶת הַדָּג

בְּסַכִּין, אֶל תִּדְאַג!

וְאֶצְלֵהוּ עַל אֵשׁ.

מִשְׁקָלוֹ חֲמִשָּׁה אַלְפֵי שֶׁקֶל!

הֶבֶל הֵם, חֲמִשָּׁה

לֹא אֶשָּׂא לְאִשָּׁה

בַּת הַמֶּלֶךְ מֵרַב

עִם זָהָב וְעִם כֶּתֶר.

שִׁבְעָה יָמִים, בִּתִּי,

לֶחֶם לֹא טָעַמְתִּי.

שִׁבְעָה לֵילוֹת, בִּתִּי,

עַיִן לֹא עָצַמְתִּי.

מֶה עָשִׂית, אִמִּי,

שִׁבְעָה יָמִים?

מֶה עָשִׂית, אִמִּי,

שִׁבְעָה לֵילוֹת?

תָּפַרְתִּי לָךְ, בִּתִּי,

בִּגְדֵי כְּלוּלוֹת.

קָטַפְתִּי לָךְ, בִּתִּי,

חֲבַצָלוֹת.

קָלַעְתִּי לָךְ, בִּתִּי,

נֵזֶר כַּלּוֹת.

שִׁבְעָה יָמִים, בִּתִּי,

מַיִם לֹא לָגַמְתִּי.

שִׁבְעָה לֵילוֹת, בִּתִּי,

עַיִן לֹא עָצַמְתִּי.

מֶה עָשִׂית, אִמִּי,

שִׁבְעָה יָמִים?

מֶה עָשִׂית, אִמִּי,

שִׁבְעָה לֵילוֹת?

רָקַמְתִּי לָךְ, בִּתִּי,

רִקְמַת פְּנִינִים.

שָׁזַרְתִּי לָךְ, בִּתִּי,

חוּט־הַשָּׁנִי.

וְאַף הֵבֵאתִי לָךְ

דִּמְעַת עֵינִי.

מַה נִּתֵּן לְחָתָן בֶּן חַיִל

שֶׁכַּלָּה לֹא תִּתֵּן לוֹ בַּלַּיְלָה?

קַרְנַיִם נִתֵּן לוֹ שֶׁל אַיִל

וּמַגָּח נֶאֱמָן בֵּין מָתְנַיִם.

פְּקַח עֵינֶיךָ, נָדָב, וּרְאֵה

שַׁי הֵבִיאוּ רֵעִים־לַמִּרְעֶה.

מָה הַשַּׁי, מָה הַשַּׁי, הוֹ נָדָב?

טַלְפֵי כֶּבֶשׂ שָׁמֵן וּזְנָבוֹ.

גּוּפְךָ שׁוֹטְפִים, חָתָן,

פַּלְגֵי גִּלְעָד.

גּוּפְךָ עוֹטְפִים, חָתָן,

שִׁלְגֵי חֶרְמוֹן.

וְעַל רֹאשְׁךָ, חָתָן,

שֶׁמֶן חוֹרֵק

בֹּשֶׂם עָתֵק

אֲפַרְסְמוֹן!

מַה נִּגְמֹל לְחָתָן בֶּן חַיִל

שֶׁכַּלָּה לֹא תִּגְמֹל לוֹ הַלַּיְלָה?

נִתְמֹךְ אֶשְׁכּוֹלָיו עַד יִפְרְצוּ

וְחוֹמָה בְּצוּרָה יְנַתְּצוּ.

וְיֶחֱזַק וְיִשְׂגֶּה נָדָב

וְיִרְבּוּ וְיִנְווּ פֵּרוֹתָיו

וּמָתְקוּ יְלָדָיו כְּעֵנָב

וּבְנוֹתָיו מְאִירוֹת כְּכוֹכָב.

גּוּפְךָ שׁוֹטְפִים, חָתָן,

פַּלְגֵי גִּלְעָד.

גּוּפְךָ עוֹטְפִים, חָתָן,

שִׁלְגֵי חֶרְמוֹן.

וְעַל רֹאשְׁךָ, חָתָן,

שֶׁמֶן חוֹרֵק

בֹּשֶׂם עָתֵק

אֲפַרְסְמוֹן!

בְּעוֹד הָיְתָה הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם

מִשְׁכַּן רוֹעִים וְחַיּוֹת בָּר,

וְחוֹמוֹתֶיהָ צְעִירוֹת עֲדַיִן

וּמִסָּבִיב לָהֶן מִדְבָּר

כְּבָר חָשׁ שְׁלֹמֹה, נָסִיךְ, וְנַעַר,

מִין חוּשׁ לֹא נוֹחַ כְּמַגַּע הַתַּעַר.

וְהוּא חָרַק שִׁנַּיִם וְגִמְגֵּם:

מְשַׁעֲמֵם, אֵלִי, מְשַׁעֲמֵם!

גַּם בְּדָוִד קִנֵּן אוֹתוֹ הָרֶגֶשׁ

לָכֵן טָמַן חָטְמוֹ בְּחֵיק פִּילֶגֶשׁ.

וּבְנוֹ הַטּוֹב, נָסִיךְ, וְנַעַר

לְמַעַן יִתְנַעֵר מִזֶּה הַחֵטְא,

הָיָה מַבִּיט מַבִּיט בַּסַּהַר

וּבְחָטְמוֹ נוֹבֵר וּמְחַטֵּט.

הָיָה זֶה אֱוִילִי מְאֹד,

אֲבָל יֵשׁ לְהוֹדוֹת

בְּעֹז

שֶׁכָּךְ הַשִּׁעֲמוּם נָגוֹז.

וּמִנִּי אָז צָמְחָה יְרוּשָׁלַיִם

צָמַח גַּם הַנָּסִיךְ שְׁלֹמֹה,

וּלְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא בֵּינְתַיִם

צָמַח עִמּוֹ

שִׁעֲמוּמוֹ.

לָכֵן קָטַל זְבוּבִים בְּלִי הֶרֶף

לָכֵן אֶת זְנַב סוּסוֹ קִצֵץ בַּחֶרֶב,

חָרַק שִׁנַּיִם וְגִמְגֵּם:

מְשַׁעֲמֵם, אֵלִי, מְשַׁעֲמֵם!

וּכְשֶׁמָּלְאוּ מָתְנֵי הַנַּעַר חֹסֶן

מַשְׁתִּין הָיָה עַל עֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם.

הַשִּׁעֲמוּם כִּרְסֵם לוֹ אֶת הַמֹּחַ

וְלֹא הִבְדִּיל בֵּין טוֹב וְרֹעַ.

נָטַשׁ נַעֲרָתוֹ יְפַת הַתֹּאַר

וְרָץ אַחֲרֵי אַחַת מְכֹעָרָה.

הָיָה זֶה אֱוִילִי מְאֹד,

אֲבָל יֵשׁ לְהוֹדוֹת

בְּעֹז

שֶׁכָּךְ הַשִּׁעֲמוּם נָגוֹז.

וּבֵין מַטֵּה רוֹעִים וְכֶתֶר

עָלָה מִזְּקָנוֹ שֶׁל דָּוִד

רֵיחַ עִזִּים וּכְבָשִׂים.

עָמַד הוּא אֶל פִּתְחִי עִם בֹּקֶר

כְּמוֹ אוֹיֵב גָּלוּי וְאַכְזָרִי.

מָשַׁחְתִּי אֶת עֵינָיו בְּשׁוּם,

קְלָלוֹת וְהַשְׁבָּעוֹת הִשְׁמַעְתִּי,

אַךְ הוּא עָמַד קוֹפֵא וּמְאַיֵּם

הַשִּׁעֲמוּם!

אָכַל כְּרוּבִים

מִשִּׁעֲמוּם,

קָטַל זְבוּבִים

מִשִּׁעֲמוּם.

בְּקּוֹל הֵרִיעַ

מִשִּׁיעֲמוּם.

רֵעוֹ הִטְבִּיעַ

מִשִּׁעֲמוּם.

גָּזַר צִלּוֹ

מִשִּׁעֲמוּם,

הִכָּהוּ בְּמַקְּלוֹ

מִשִּׁעֲמוּם.

חָנַק חֲתוּלִים

מִשִּׁעֲמוּם,

וְהֶאֱכִיל שׁוּעָלִים

מִשִּׁעֲמוּם.

בַּקָּרוֹב בָּגַד

מִשִּׁעֲמוּם,

לָמִדְבָּר נָדַד

מִשִּׁעֲמוּם.

הֵקִים מַמְלָכָה

מִשִּׁעֲמוּם,

הֶחֱרִיבָה וּבָכָה

מִשִּׁעֲמוּם,

חָכְמוֹת עַמִּים

מִשִּׁעֲמוּם,

וּבִמְגִלּוֹת כִּנְסָן יַחְדָּו,

מִשִּׁעֲמוּם.

אָמַר דָּבָר וְהִפּוּכוֹ

מִשִּׁעֲמוּם,

וְלַבּוֹרֵא הֵשִׁיב רוּחוֹ

מִשִּׁעֲמוּם.

יָעֵז:

רִאשׁוֹן שַׁעֲשׁוּעַי, אוֹרֵחַ רָם,

הוּא הַכָּבוֹד אֲשֶׁר חָלַק לִי כְּבוֹד אָבִי

בְּהָבִיאוֹ אוֹתִי אֶל הָעוֹלָם,

שֶׁבּוֹ אֶהְיֶה מִשְׁתַּעֲשַׁעַת כִּלְבָבִי.

תּוֹדָה, אָבִי, עַל הַכָּבוֹד.

הָיָה זֶה מְחֻכָּם מְאֹד.

כְּלוּם אֵין זֶה מְחֻכָּם לְהִוָּלֵד

שְׁחֹרַת עֵינַיִם וְעִם אַף, סוֹלֵד?

לְהִוָּלֵד בִּכְפָר שׁוּנֵם,

דַּוְקָא בִּכְפַר שׁוּנֵם,

שֶׁבּוֹ הַכֹּל פּוֹרֵחַ וְנוֹשֵׁם!

לְהִוָּלֵד בְּבֵית גָּזִית אוֹ חֹמֶר

מוּל הַבָּא

דַּוְקָא מוּל הַבְּאֵר וְעֵץ הַתֹּמֶר.

צְפִיר:

רִאשׁוֹן שַׁעֲשׁוּעַי, אוֹרֵחַ רָם,

הָיָה בְּעוֹד שָׁכַנְתִּי לִי בְּתוֹךְ אִמִּי,

בְּטֶרֶם הֱבִיאַתְנִי לְעוֹלָם

שֶׁבּוֹ אֶהְיֶה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ לְתֻמִּי.

תּוֹדָה, אִמִּי, עַל הַכָּבוֹד.

הָיָה זֶה מְחֻכָּם מְאֹד.

אִמְרוּ אַתֶּם, כְּלוּם לֹא הָיָה זֶה נֵס

לְהִוָּלֵד מוּל בֵּית שְׁכֶנְתִּי יָעֵז?

מוּל בֵּית יָעֵז בִּכְפָר שׁוּנֵם,

דַּוְקָא בִּכְפַר שׁוּנֵם,

שֶׁבּוֹ הַכֹּל פּוֹרֵחַ וְנוֹשֵׁם!

וְלֹא אִכְפַּת אִם בֵּית גָּזִית אוֹ חֹמֶר

בְּאִם יָעֵז

בְּאֵר לִי וַאֲנִי לָהּ עֵץ הַתֹּמֶר.

יָעֵז:

מֵאָז יָדַעְתִּי אֶת רֵעִי צְפִיר

הַרְבֵּה שְׁלָגִים יָרְדוּ עַל רֹאשׁ הַשְּׂנִיר.

וְכָל זֶה עַל לֹא דָּבָר,

בַּגַּיְא, בַּגֹּרֶן, בַּמַּבּוּעַ

רָדַף אוֹתָנוּ עַל צַוָּאר

הַשַּׁעֲשׁוּעַ.

צְפִיר:

מֵאָז יָדַעְתִּי רַעְיָתִי יָעֵז

הַרְבֵּה כְּבָשִׂים קִפְּחוּ צַמְרָם בַּגֵּז.

וּלְעֵת סוּפָה אוֹ גֶּשֶׁם דַּק

בְּצֵל הַבְּרוֹשׁ אוֹ הָאַשּׁוּחַ

מָצָאנוּ זֶה בַּזֶּה מִשְׂחָק

וְשַׁעֲשׁוּעַ.

יָעֵז:

סַפֵּר לְדָוִד דְּבַר שַׁעֲשׁוּעַ!

צְפִיר:

יָעֵז אָכְלָה אֶת הַתַּפּוּחַ…

יָעֵז:

… צְפִיר אָכַל אֶת הַקְּלִפּוֹת…

צְפִיר:

מִפִּיהָ שֶׁל יָעֵז אֲשֶׁר הִתִּיז טִפּוֹת…

יָעֵז:

טִפּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ…

צְפִיר:

שֶׁל דְּבַשׁ מָתוֹק כַּעֲקִיצַת נָחָשׁ.

– בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ

פָּתַחְתִּי הַשַּׁעַר

חַדְרֵנוּ הַכֶּרֶם

עָרְשֵׂנוּ הַיַּעַר.

– קַרְנָהּ מָלְאָה

שֶׁמֶן טָהוֹר!

לִבִּי מָלֵא

שֶׁמֶן הַמֹּר!

בּוֹאָה, דּוֹדִי,

זָרִיז כִּגְדִי!

– דּוֹדֵךְ צְפִיר

חַם וְשָׂעִיר!

חַם וּבָהִיר,

תַּיִשׁ שָׂעִיר!

– דָּמֵךְ, יָעֵז,

יַיִן תּוֹסֵס!

אוֹי לָךְ, הָעֵז,

אִם אֶשְׁתַּכֵּר!

– זְנָבְךָ אֲקַצֵּץ

וְתִתְקָרֵר!

– גְּדָיָה צָחָה

הֲפַכְפָּכָה.

עֶרֶשׂ כְּלוּלוֹת

הָפַכְתְּ לְעֶרֶשׂ דְּוַי

אֶרֶס מַמְאִיר

שָׁפַכְתְּ אֶל תּוֹךְ קְרָבַי.

– סְלַח לִי, דּוֹדִי!

סְלַח, מַחְמַדִּי!

נַשְּׁקֵנִי בַּמֵּצַח

אֹהֲבֵךְ לָנֶצַח!

– גְּדָיָה חַמָּה

וַחֲכָמָה

נָהַגְתִּי בָּךְ

כִּבְהֵמָה!

– אַי גְּדִי עִזִּים

אַי גְּדִי תָּמִים

כֻּלֵּךְ שִׂמְחָה

וּמַנְעַמִּים!

– מַחְמַל לִבִּי,

מַיִם אוֹצִיא

לָךְ מִן הַסֶּלַע!

חֲמוֹר נוֹשֵׂא

בְּשָׁמִים אֶהֱיֶה לָךְ!

– וְאָנֹכִי, דּוֹדִי,

לְךָ אֶהְיֶה בְּשַׂר גְּדִי

בְּשַׂר גְּדִי וּפַת בְּמֶלַח.

– בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ

פָּתַחְנוּ הַשַּׁעַר

חַדְרֵנוּ הַכֶּרֶם

עַרשֵׂנוּ הַיַּעַר.

עֲלֵה נָא, אַלּוּפִי, וּרְכַב!

אֲנִי סוּסַת פַּרְעֹה גַּם הָאֻכָּף.

אֲנִי זְנָבָהּ שֶׁל הַסּוּסָה.

עֲלֵה נָא, אַלּוּפִי, וּרְכַב!

לִי עַכּוּזָהּ שֶׁנְהָב.

רֹאשִׁי הוּא אֶבֶן שָׂרָף

וְרַעְמָתִי קְטִיפָה.

אֲנִי יָפָה, דּוֹדִי, אֲנִי יָפָה!

עֲלֵה נָא, אַלּוּפֵי, עַד עֲנָנִים.

עֲלֵה נָא, הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִים!

בֵּין שְׁנֵי הָרִים נִצַּבְתִּי

גְּבוֹהָה מִן הֶהָרִים.

מִגְדָּל שֶׁל אַהֲבָתִי נֶחְצַבְתִּי

בֵּין שְׁנֵי הָרִים!

הַאִם תֹּאמַר, לַשָּׁוְא אַהֲבָתִי,

בָּנִים לָתֵת לְךָ וָעֳפָרִים!?

קְפֹץ מֵעָב אֶל עָב, דּוֹדִי

דַּדֵּה מִדַּד אֶל דַּד, דּוֹדִי

שְׁבֹר אֶת כַּדִי, דּוֹדִי

שְׁתֵה חֲלָבִי

וּבְלִבְּךָ־פַּטִּישׁ מְחַץ לְבָבִי!

אֲנִי סוּסַת פַּרְעֹה,

אֲנִי שִׁפְחַת פַּרְעֹה,

אֲנִי שָׁרָב בְּמִדְבָּרוֹ,

אֲנִי הַסְּתָו בַּיַּעַר,

אֲנִי הַקַּיִץ בִּיאוֹרוֹ,

אֲנִי סוּסַת פַּרְעֹה,

עֲלֵה נָא, אַלּוּפִי, וּרְכַב!

אֲנִי הַנּוֹטֵרָה עַל אֲשָׁכָיו…

עֲלֵה עָלַי, דּוֹדִי, עַד עֲנָנִים.

עֲלֵה נָא, הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִים!

מַה יֻתֵּן לְחָתָן לְמַעַן

לֹא יִפְתַּח פֶּה אַמִּיץ וְיַעַן

כְּדַבֵּר הָאָתוֹן לַחֲמוֹר?

יֻתַּן לוֹ צְרוֹר הַמֹּר

וְיִסְתֹּם כָּל חוֹר

מִפָּנִים וְאָחוֹר

וּלְמַעַן יִשְׁקֹט

בְּלִי יִבְעַט

נוֹסִיף לֶחָתָן הַקָּט

צְרִי גִּלְעָד

וְרֹאשׁוֹ הַנָּבוֹן נִמְשַׁח

שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן.

יֻתַּן לוֹ כָּל בֹּשֶׂם וְאַבְקַת רוֹכֵל

וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ טָהוֹר

כְּנֵזֶר הַכַּלָּה וְכֻתָּנְתָּהּ.

*

מִי מַשְׁקֶה אֶת גִּנַּת הָאֱגוֹז?

מִי מַשְׁקֶה אֶת שָׁרְשֵׁי הַמֹּר?

מֵי הַשֶּׁלֶג שֶׁל הַר חֶרְמוֹן

וִידִיד הֶחָתָן הַחֲמוֹר.

בְּחוּצוֹת שׁוּנֵם

תִּנְשָׁמוֹת עָפוֹת.

אֶל הַצֹּאן, רַחֵם,

אֶל טְלָאִים רַכִּים

וּרְחֵלוֹת רָפוֹת!

כִּבְשָׂתְךָ, אֵלִי,

כְּדֵי כָּךְ תַּמָּה,

שֶׁבְּעֵת צָרָה

לֹא תִּזְעַק מָרָה,

לֹא תַּזִּיל דִּמְעָה.

עוֹף טוֹרֵף יַחֲטֹף

בְּשַׂר טָלֶה קָטָן

רַק הַמַּעְיָן

יְבַכֶּה מוֹתוֹ.

בְּחוּצוֹת שׁוּנֵם

תִּנְשָׁמוֹת עָפוֹת.

אֵל רַחוּם, רַחֵם

עַל בָּנוֹת יָפוֹת

וְאָמוֹת נָמוֹת!

נְעָרוֹת עִוְּרוֹת

בַּלֵּילוֹת קוֹלְעוֹת

נֵזֶר שׁוֹשַׁנִּים.

הוֹשִׁיעֵן אֵלִי

מִשִּׁנֵּי פְּתָנִים.

שׁוּעָלִים קְטַנִּים,

סוּרוּ מִכַּרְמָן!

אִם צְמֵאִים אַתֶּם

שְׁתוּ בַּמַּעְיָן!

גולית:

אֲנִי גָּלְיָת

גַּאֲוָתָהּ שֶׁל גַּת.

אִמִּי אָכְלָה הַרְבֵּה בָּשָׂר וְלֶחֶם

עַד שֶׁהוֹצִיאָה גֹּלֶם כֹּה חָכָם מֵרֶחֶם.

מקהלה:

הֵידָד, הֵידָד!

לַגִּבּוֹר הַדָּגוּל מִגַּת

נְכוֹנָה סְעוּדָה עֲשִׁירָה

וּשְׁתִיָּה לְשָׁכְרָה!

שולמית:

בָּרוּךְ בּוֹאֲכָה מִגַּת!

שֵׁב עַל יָדִי וֶהֱיֵה נֶחְמָד!

בְּשׁוּנֵם תִּזְכֶּה לְכָבוֹד וְנַחַת,

הֵא לְךָ כֶּבֶשׂ בַּפַּת

וְיַיִן עָלָיו מְלֹא צַפַּחַת.

כָּל חַיַּי חָלַמְתִּי, חֵי צִדְקִי,

לִרְכֹּב עַל גַּבּוֹ שֶׁל חָתָן עֲנָקִי.

גולית:

עֲנָק אֲנִי וְכֹחַ בְּמָתְנַי.

אַךְ גַּם לִבִּי עֲנָק, חֵי אֲדֹנָי.

מקהלה:

לַגִּבּוֹר הַדָּגוּל מִגַּת

נְכוֹנָה גַּם מִטָּה רַכָּה

וְעָלֶיהָ אִשָּׁה מָתוּקָה!

גולית:

אֱמֶת לַאֲמִתָּה!

אֶת שׁוּלַמִּית חָפַצְתִּי בַּמִּטָּה!

מקהלה:

פְּלִשְׁתִּי עָרֵל!

אֵיכָה מֵעֵז אַתָּה, לַעֲזָאזֵל!

גולית:

כִּי אֲנִי גָּלְיָת

הַפְּלִשְׁתִּי!

וְכָל אִשָּׁה מְתוּקָה

הִיא אִשְׁתִּי.

כָּךְ זֶה בְּגַת, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.

וְכָךְ יִהְיֶה גַּם בְּשׁוּנֵם!

מקהלה:

לֹא כָּךְ הַמִּנְהָג בְּשׁוּנֵם.

פְּלִשְׁתִּי שָׁמֵן!

שולמית:

יָפֶה, אֲמִתִּי, גָּלְיָת,

שׁוּלַמִּית מוּכָנָה,

אַךְ הַמְתֵּן מְעַט בַּצַּד

עַד גְּמַר הַחֲתֻנָּה!

גולית:

יְפֵהפִיָּה, שֶׁלִּי, אָנָּא סִלְחִי,

אַף כִּי חָזָק אֲנִי, תִּפַּח רוּחִי,

זֶה הַדָּבָר לְמַעְלָה מִכֹּחִי!

וְאַל לָךְ, תַּמָּתִי, לִשְׁכֹּחַ,

שֶׁכָּל עֲצָמַי רַק כֹּחַ,

שֶׁיִּחוּסִי רַק כֹּחַ

שֶׁרִגְשׁוֹתַי רַק כֹּחַ

שֶׁצִּדְקָתִי רַק כֹּחַ.

שולמית:

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ

לֹא דָּרוּשׁ לוֹ מֹחַ.

אַךְ גַּם בְּלִי מֹחַ

לְהָבִין נִתָּן

שֶׁאֲנִי מִתְחַתֶּנֶת

וְנָדָב הֶחָתָן.

גולית:

זֶה בָּרוּר, גְּבִרְתִּי, בָּרוּר כָּל כָּךְ!

אַתְּ לְדוֹדֵךְ וְדוֹדֵךְ לָךְ!

לִי שֶׁבַע נָשִׁים וְעוֹד לִי,

לִי כָּל נַעֲרוֹת הַגֹּרֶן.

אַךְ כֻּלָּן שְׂעָרָן בְּלוֹנְדִי

וַאֲנִי מִתְחַשֵּׁק לִי שְׁחַרְחֹרֶת.

מקהלה:

הֵידָד, הֵידָד, אִישׁ גַּת!

הַצֶּדֶק עִם גָּלְיָת.

נַכְרִיזָה פֶּה אֶחָד,

כִּי נְמַלֵּא חֶפְצֵהוּ.

גולית:

הוֹ, זֶהוּ, זֶהוּ, זֶהוּ!

שולמית:

גָּלְיָת, גָּלְיָת,

חַכֵּה מְעַט.

גולית:

לֹא, לֹא

מִיָּד וּלְתָמִיד

אִשְׁתִּי אַת, שׁוּלַמִּית!

מקהלה:

בְּלִי יָדַיִם, מֹתֶק,

נַכֶּה רֹאשְׁךָ בַּכֹּתֶל.

גולית:

תְּנוּ לִי אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְנִלְחֲמָה יַחַד!

אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי,

וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים.

וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ,

וְהָיְתָה שׁוּלַמִּית אֵשֶׁת חֵיקִי.

בֵּין שְׁנֵי הָרִים, בְּתוֹךְ בִּקְעָה,

בְּאֶרֶץ צִין הָרְחוֹקָה,

חַי מֶלֶךְ טוֹב, חָכָם נָאוֹר

וְשֵׁם הַמֶּלֶךְ מַלְכִיאוֹר!

וּמְדִינָה קְטַנָּה לַמֶּלֶךְ,

שֶׁשֶּׁטַח לָהּ לֹא רַב מִפֶּלֶךְ,

גָּדְלָהּ כְּגֹדֶל הַבִּקְעָה,

בֵּין שְׁנֵי הָרִים מְחֻבָּקָה!

טִירָה יָפָה לוֹ שֶׁל שֶׁנְהָב

וְלַטִּירָה צְרִיחֵי זָהָב,

לְכָל צְרִיחַ אֶשְׁנַבַּיִם

מוּל כָּל אֶשְׁנָב הֲמוֹן שָׁמַיִם…

כָּל הָעוֹמֵד פֹּה עַל הַצְּרִיחַ

וְחֹטֶם יֵשׁ לוֹ לְהָרִיחַ

יָחוּשׁ בְּרֵיחַ בֹּשֶׂם רַב,

שִׂמְחָה וְתַאֲוָה לָאַף!

אַי, טוֹב!

וּמִי שׁוֹמֵר בְּאוֹר וָחֹשֶׁךְ

עַל כָּל הַשֶּׁפַע וְהָעֹשֶׁר?

בְּהֵן צִדְקִי, בְּהֵן צִדְקִי,

זֶה הַדּוֹלְפִין וְהַתֻּכִּי!

לֹא כָּל בַּרְנָשׁ וּבַרְנָשִׁית

יִהְיוּ אַפָּאשׁ וְאַפָּאשִית.

לֹא כָּל שֵׁדָה נֶחְמֶדֶת

תִּצְלַח לִהְיוֹת שׁוֹדֶדֶת

וְלֹא כָּל שֵׁד

יִצְלַח לִהְיוֹת שׁוֹדֵד.

אִם לֹא נוֹלַד אָדָם

עִם דָּם

כָּל מַאֲמָץ לִהְיוֹת שׁוֹדֵד מֻשְׁלָם

הוּא לְחִנָּם.

אֲבָל, אֲבָל, אֲבָל, אֲבָל

יֵשׁ גַּם יוֹצְאִים מִזֶּה הַכְּלָל,

כָּךְ, לְמָשָׁל,

לִיאוֹר הַמְּתּוּקָה

שֶׁחֵן לָהּ מְלֹא הַסַּל

נַפְשָׁהּ חָשְׁקָה

בְּהַרְפַּתְקָה.

בְּהַרְפַּתְקָה! מָה עוֹד?

בְּהַרְפַּתְקָה שֶׁל שֹׁד!

וְכָכָה הַגּוֹרָל רָצָה,

שֶׁהִיא מַה שֶּׁבִּקְשָׁה מָצְאָה,

אֶת מִי אֶת מִי אֶת מִי מָצְאָה?

אֶת לוּץ וְלִיץ הַלֵּץ וְהֲלֵּצָה.

שְׁנֵי גִּבּוֹרִים

אֲשֶׁר הֵצִיצוּ מֵאוֹתָהּ בֵּיצָה.

לוּץ הָאַמִּיץ – מִיץ – מִיץ – מִיץ!

וְלִיץ הָאַמִּיצָה – צָה – צָה – צָה!…

לוּץ הוּא פָּצָץ וְלִיץ פְּצָצָה.

לֹא כָּל בַּרְנָשׁ וּבַרְנָשִׁית

יִהְיוּ אַפָּאשׁ וְאַפָּאשִׁית.

אִם לֹא נוֹלַד אָדָם

עִם דָּם

כָּל מַאֲמָץ לִהְיוֹת שׁוֹדֵד מֻשְׁלָם

הוּא לְחִנָּם.

הַדְּבַשׁ הוּא לָנוּ כֹּל יָכֹל

הוּא כֹּל עוֹשֶׂה וְכָל יָכוֹל.

יוֹדֵעַ מַלְכִּיאוֹר מַלְכֵּנוּ

כִּי אֵין מַטְבֵּעַ טוֹב מִמֶּנּוּ.

לָכֵן, בְּאֶרֶץ הַפְּרָחִים

הַכֹּל לְמַעֲנוֹ טוֹרְחִים

נִדְמֶה כִּי הַמּוֹלֵךְ מַמָּשׁ

אֵינוֹ הַמֶּלֶךְ כִּי הַדְּבַשׁ!

מְעִיל יָשָׁן, מְעִיל חָדָשׁ

בַּדְּבַשׁ, בַּדְּבַשׁ, בַּדְּבַשׁ, בַּדְּבַשׁ!

אִמְרוּ נָא לֹא לְמַעֲנוֹ

יוֹרֵד הַטַּל מֵעֲנָנוֹ?

נוֹתֵן הַפֶּרַח אֶת אוֹנוֹ

בִּהֲכִינוֹ טִפָּה בָּרָה,

טִפָּה שֶׁל צוּף לְכָל דְּבוֹרָה!

סוֹחֵר א':

הַדְּבַשׁ הוּא סַם־מַרְפֵּא נִפְלָא!

סוֹחֵר ב':

הוֹ מִי כַּדְּבַשׁ בּוֹ נֹפֶת צוּף!

סוֹחֵר ג':

הוּא טוֹב לַנֶּפֶשׁ וְלַגּוּף!

לִיאוֹר:

לָכֵן, אַרְצֵנוּ אֵין רוֹפְאִים בָּהּ!

תֻּכִּי:

כִּי אֵין מַחֲלוֹת וְאֵין רוֹפְאִים בָּהּ!

דּוֹלְפִין:

וְאֵין חֵרְשִׁים וְאֵין אִלְּמִים בָּהּ!

סוֹחֵר א':

וְאֵין חִגְּרִים וְאֵין סוּמִים בָּהּ!

סוֹחֵר ב':

אֵין עֲקֻמִּים וְאֵין כְּפוּפִים בָּהּ!

סוֹחֵר ג':

וְאֵין פּוֹזְלִים מְמֻּשְׁקָפִים בָּהּ!

לִיאוֹר:

(שרה באמצע המעגל)

אַךְ יֵשׁ גְּבוֹהִים וְיֵשׁ זְקוּפִים בָּהּ,

יֵשׁ נְמוּכִים גַּם קְטַנְטַנִּים בָּהּ

וְיֵשׁ רָזִים גַּם שְׁמַנְמַנִּים בָּהּ,

אֲבָל כֻּלָּם, כֻּלָּם יָפִים בָּהּ!

נַעְדֹּר וְנַשְׁקֶה

וּמְעַט נְחַכֶּה

וְהַזֶּרַע יֵאוֹת

נֵטֶף־מַיִם לִשְׁתּוֹת

וְיִנְבֹּט

וְיִפְרַח

וְיַגִּישׁ לָנוּ דְּבַשׁ

לְמַעַן נִשְׂמַח

מֵחָדָשׁ.

אַחַר כָּךְ

הוּא יִבֹּל

וְיִיבַשׁ

וְיִהְיֶה לְקַשׁ,

אַךְ אָנוּ

כֻּלָּנוּ

נַעְדֹּר וְנַשְׁקֶה

וּמְעַט נְחַכֶּה

וְהַזֶּרַע יֵאוֹת

נֵטֶף־מַיִם לִשְׁתּוֹת

וְיִנְבֹּט

וְיִפְרַח

וְיַגִּישׁ לָנוּ דְּבַשׁ

לְמַעַן נִשְׂמַח

מֵחָדָשׁ.

יֵשׁ פֶּרַח בַּמִּדְבָּר, מַלְכִּי,

פֶּרַח לָבָן וַעֲנָקִי.

יִדְמֶה הוּא לְכוֹכַב־פְּלָאִים

הַמְבַצְבֵּץ בֵּין הַסְּלָעִים.

בַּלַּיְלָה הוּא נִפְתָּח. עִם שַׁחַר

לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הוּא נִסְגָּר.

תָּמִיד־תָּמִיד יַבִּיט מִזְרָחָה

וּשְׁמוֹ הוּא “נֶפֶשׁ הַמִּדְבָּר”

אוֹמְרִים, כִּי נֶפֶשׁ הַמִּדְבָּר

פָּרְחָה לְפֶתַע וְגָדְלָה

מִדִּמְעוֹתֶיהָ שֶׁל הָגָר,

שֶׁנֶּעֶזְבָה עִם עוֹלָלָהּ.

זוֹ הִיא הָגָר הַחֲמוּדָה!

כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹד יַלְדָּה

עַל גּוֹרָלָהּ בָּכִיתִי מַר.

אֲבָל עַל נֶפֶשׁ הַמִּדְבָּר

אֵין זֵכֶר כְּלָל בָּאַגָּדָה!

אַךְ יֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי בְּצִלָּהּ

יָשְׁבָה הָגָר הָאֻמְלָלָה,

עַד שֶׁמַּלְאָךְ בְּהִיר־כְּנָפַיִם

הֶרְאָה לָהּ מַעְיָן שֶׁל מַיִם.

כֵּן, הַתַּנַ"ךְ, בָּחוּר יָקָר,

הוּא סֵפֶר מְעַנְיֵן מְאֹד,

לְצַעֲרִי הַזְּמַן קָצָר,

וְיֵשׁ לוֹמַר אֶת הָעִקָּר!

וּבְכֵן, מַלְכִּי, עִם זֶה הַפֶּרַח

יָצָאתִי זֶה מִכְּבָר לַדֶּרֶךְ

וּלְגַנְּךָ הֵבֵאתִי שַׁי

שָׁמוּר בִּצְרוֹר שָׁלֵם וָחָי.

מַלְכִּי הַטּוֹב וּבַעְלִי,

יָפֶה הַפֶּרַח לְהַפְלִיא!

יְהִי שָׁתוּל הוּא מֵעַכְשָׁו

בְּגַן הַמֶּלֶךְ עִם אֶחָיו.

הוֹ, כַּמָּה מְאֻשָּׁר אַפִּי,

מַלְכִּי הַטּוֹב וְהָאָדִיב!

רֵיחוֹת כָּל הָעוֹנוֹת יֵשׁ בּוֹ:

גַּם סְתָו, גַּם קַיִץ, גַּם אָבִיב!

נִשְׁתֹּל אֶת נֶפֶשׁ הַמִּדְבָּר

בְּלֵב גַּנִּי הַמְפֹאָר!

אָבִי, אָבִי!

עֵינֵי הָעֶלֶם עֲצוּמוֹת הֵן!

רַגְלֵי הָעֶלֶם אֲדֻמּוֹת הֵן!

יוֹשְׁבֵי מַמְלֶכֶת הַפְּרָחִים

דּוֹמִים בַּכֹּל לִבְנֵי מִינָם

כִּבְנֵי דּוֹדִים וּכְאַחִים

בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם.

וּבְאָפְיָם רֻבָּם נוֹטִים

לִבְנֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.

עִתִּים שְׂמֵחִים, עִתִּים בּוֹכִים הֵם,

עִתִּים עוֹלִים, עִתִּים צוֹנְחִים הֵם.

עִתִּים זוֹרְחִים בְּפִקְּחוּתָם,

עִתִּים שׁוֹקְעִים בְּאִוַּלְתָּם!

אֶצְלֵנוּ אֲדוֹנִים כְּבוּדִים,

חֹפֶשׁ בִּלְתִּי מֻגְבָּל. לֹא מַכְרִיחִים

לְשׁוּם דָּבָר!

לִהְיוֹת חָפְשִׁיִּים לֹא מַכְרִיחִים!

כָּל אֶזְרָח וְאֶזְרָח

יִשְׁתֶּה כַּדָּת, יֹאכַל לָשֹּׂבַע,

יִנְעַל סַנְדָּל, יַחֲבֹשׁ לוֹ כּוֹבַע.

לְיוֹם שֶׁל חֹל בִּגְדֵי הַחֹל

לְנֶשֶׁף­־חַג בִּגְדֵי מָחוֹל.

רוּחוֹ טוֹבָה, לִבּוֹ נוֹעָז,

חַיָּיו פְּשׁוּטִים, פָּשׁוּט הָאֹשֶׁר,

הַיּוֹם תָּאִיר לוֹ שֶׁמֶשׁ־פָּז,

כּוֹכָב אוֹ נֵר בְּלֵיל הַחֹשֶׁךְ.

כָּאן בְּמַמְלֶכֶת הַפְּרָחִים

הַכֹּל חַיִּים עַל הַפְּרָחִים!

לַפֶּרַח רֵיחַ, צֶבַע, צִיץ,

בְּתוֹךְ הֵצִּיץ טִפֹּנֶת מִיץ!

עַל טַעֲמוֹ מִדּוֹר דּוֹרִים,

יָעִידוּ נָא כָּל הַדְּבוֹרִים!

שְׁטֻיּוֹת! אֵין הַדְּבוֹרִים יוֹדְעוֹת לְדַבֵּר!

עִם זֹאת, עַל מֶשֶׁק הַדְּבוֹרִים

כָּאן סוֹבְבִים כָּל הַדְּבָרִים!

לַעֲצֹם עֵינַיִם

מוּל שֶׁמֶשׁ בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם.

לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אָדֹם

בְּעַד הָעַפְעַפַּיִם!

זֶה נִפְלָא וְזֶה מַפְלִיא,

כִּי זֶה הַכֵּיף, כִּי זֶה הַכֵּיף שֶׁלִּי!

לִפְקֹחַ עֵינַיִם

כְּשֶׁעָנָן מְשׁוֹטֵט בַּשָּׁמַיִם

וּבוֹ רוֹאִים סוּסִים,

דָּגִים, עֵצִים,

נִצִּים, לֵצִים

וְעוֹד צוּרוֹת אַלְפַּיִם.

זֶה נִפְלָא וְזֶה מַפְלִיא,

כִּי זֶה הַכֵּיף, כִּי זֶה הַכֵּיף שֶׁלִּי!

כְּפֶרַח־חֶמֶד שֶׁנִּקְטַף

צוֹנְחָה לִיאוֹר בִּזְרוֹעוֹתָיו.

בִּן־רֶגַע לְעֵינֵי הָעָם

נִמְלַט אִתָּהּ וְנֶעְלַם.

הוּא הִרְכִּיבָהּ עַל סוּס לָבָן

וְטָס מָהִיר כְּזִיק־בָּזָק.

הוּא לֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו סִימָן

מִלְּבַד עָנָן, עֲנַן אָבָק.

כְּשֶׁהִגִּיעַ עִם לִיאוֹר

אֶל אֶרֶץ־שֶׁלֶג, אֶרֶץ־כְּפוֹר,

עַל אִי בּוֹדֵד, בְּלֶב הַיָּם,

הֵקִים מִגְדָּל נִשָּׂא וָרָם.

וּבֶן־הַמֶּלֶךְ הָאַכְזָר

עַל מַנְעוּלִים שִׁבְעָה סָגַר

בְּחֶדֶר קַר, בָּאֲפֵלָה,

אֶת הָעַלְמָה הָאֻמְלָלָה.

וּבֶן הַמֶּלֶךְ הָאַכְזָר

שָׁם עֲזָבָהּ וְלֹא חָזַר

וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַד הַיּוֹם

סְגוּרָה בַּכֶּלֶא הָאָיֹם.

אַךְ בַּת־הַמֶּלֶךְ מְקַוָּה

בְּכָל נַפְשָׁהּ וּלְבָבָהּ,

כִּי חֲתָנָהּ עוֹד יִמְצָאֶנָּה

וּמִגָּלוּת זוֹ יוֹשִׁיעֶנָּה.

זוֹ הַתִּקְוָה הָפְכָה לְאוֹר

בִּשְׁתֵּי עֵינֶיהָ שֶׁל לִיאוֹר

וְהוּא מֵאִיר בְּסַעַר לֵיל

סְפִינוֹת תּוֹעוֹת בָּעֲרָפֶל.

עַל אֶדֶן חַלּוֹנָהּ נָחִים

שְׁחָפִים צְחֹרִים וּנְשָׁרִים

וּבְעָבְרָם שָׁם מַלָּחִים

לָהּ זֶמֶר־שִׁיר עָצוּב שָׁרִים:

לֹא סֶלַע הוּא,

כִּי אִם בֵּית כֶּלֶא.

לֹא פֶּרַח הוּא

כִּי אִם בַּת־מֶלֶךְ.

שָׁם יוֹם וָלֵיל

הַיָּם רוֹתֵחַ

שָׁם גַּל בּוֹכֶה

וּמִתְיַפֵּחַ.

לֹא גַּל הוּא זֶה,

כִּי אִם קוֹל־נַעַר

שֶׁסִּירָתוֹ אָבְדָה בַּסַּעַר.

וּבַדְּמָמָה

שֶׁל בֵּית־הַכֶּלֶא

נִשְׁמַע קוֹלָהּ

שֶׁל בַּת־הַמֶּלֶךְ:

הַמְּחַכָּה אֲנִי לַתֹּהוּ?

אֵי חֲתָנִי?

הָאִם יָבוֹא הוּא?

שְׁלשָׁה הָיוּ בְּבֵית אָבִי:

שְׁחַרְחַר, לָבָן וְאַדְמוֹנִי.

מִי אֲהוּבִי?

מִי חֲתָנִי?

שְׁלשָׁה הָיוּ בְּבֵית אָבִי:

שְׁנֵי נְסִיכִים וְאִישׁ עָנִי.

מִי אֲהוּבִי?

מִי חֲתָנִי?

אֶחָד אָמַר: קְחִי זְהָבִי!

שֵׁנִי אָמַר: קְחִי כָּל הוֹנִי!

מִי אֲהוּבִי?

מִי חֲתָנִי?

שְׁלִישִׁי שָׁתַק לַאֲסוֹנִי.

וְלוֹ נָתַתִּי לְבָבִי.

הוּא אֲהוּבִי.

הוּא חֲתָנִי.

בֵּין שְׁנֵי הָרִים,

בְּגַן קָטָן,

שָׁלֹשׁ דְּבוֹרִים

בָּנוּ בֵּיתָן.

לְמַעַן יַעֲמֹד אֵיתָן

בְּלֵב אֶחָד עָבְדוּ שְׁלָשְׁתָּן.

אַחַת בָּנְתָה אֶת הַיְּסוֹד,

שְׁנִיָּה בָּנְתָה אֶת הַקִּירוֹת,

שְׁלִישִׁית בָּנְתָה אֶת הַטְּפָחוֹת.

בֵּין שְׁנֵי הָרִים,

בְּגַן קָטָן,

שָׁלֹשׁ דְּבוֹרִים

בָּנוּ בֵּיתָן.

לְמַעַן יַעֲמֹד אֵיתָן

בְּלֵב אֶחָד עָבְדוּ שְׁלָשְׁתָּן.

אַחַת נָתְנָה אַהֲבָתָהּ,

שְׁנִיָּה נָתְנָה אֱמוּנָתָהּ,

שְׁלִישִׁית נָתְנָה אֶת דִּמְעָתָהּ.

בֵּין שְׁנֵי הָרִים,

בְּגַן קָטָן,

שָׁלֹשׁ דְּבוֹרִים

בָּנוּ בֵּיתָן.

הַבַּיִת כְּבָר עָמַד אֵיתָן.

עָבְרָה כַּלָּה עִם הֶחָתָן.

אָמְרָה אַחַת: הַזּוּג נָאֶה!

אָמְרָה שְׁנִיָּה: הַזּוּג יָאֶה!

אָמְרָה שְׁלִישִׁית: לָהֶם יִהְיֶה!

בֵּין שְׁנֵי הָרִים,

בְּגַן קָטָן,

שָׁלֹשׁ דְּבוֹרִים

בָּנוּ בֵּיתָן.