פַּעַם אַחַת הָיְתָה שַׁיָּרָה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר הָרָחָב, מְקוֹם שֶׁאֵין הָעַיִן רוֹאָה אֶלָא חוֹל וְשָׁמַיִם בִּלְבָד, כְּבָר הִבְחִינָה הָאֹזֶן מִמֶּרְחָק רַב קוֹל פַּעֲמוֹנֵי הַגְּמַלִּים וּמְצִלּוֹת הַכֶּסֶף שֶׁל הַסּוּסִים; תִּימְרַת אָבָק עָבָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנֶיהָ, בִּשְּׂרָה אֶת קִרְבָתָהּ, וּכְשֶׁנָשְׁבָה רוּחַ וּבָקְעָה אֵת תִּמְרַת הָאָבָק, הִבְרִיקוּ כְלֵי זַיִן נוֹצְצִים וּמַלְבּוּשִׁים בְּהִירֵי הַמַּרְאֶה וְהָיוּ מְעַוְּרִים אֶת הָעֵינָיִם. כַּךְ נִגְלְתָה הַשַּׁיָּרָה לִפְנֵי אָדָם אֶחָד שֶׁרָכַב וָבָא מִן הַצַּד וְקָרַב אֵלֶיהָ. רוֹכֵב הָיָה עַל סוּס עַרְבִי נָאֶה הַמְכֻסֶּה בִשְׂמִיכָה שֶל עוֹר נָמֵר. מַרְאֵה הַפָּרָשׁ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד, וּמַלְבּוּשָׁיו מַתְאִימִים לַהֲדַר תִּפְאֶרֶת סוּסוֹ; צָנִיף לָבָן הַמְרֻקָּם רִקְמַת זָהָב רַבָּה עָטוּף לְרֹאשׁוֹ, מְעִילוֹ וּמִכְנָסָיו הָרְחָבִים אֲדֻמִּים כָּאֵשׁ וְחֶרֶב עֲקֻמָּה בַעֲלַת נִצָּב יָקָר תְּלוּיָה לוֹ עַל צִדּוֹ. צְנִיפוֹ הַיוֹרֵד לוֹ עַל פָּנָיו וְהָעֵינַיִם הַשְׁחוֹרוֹת הַמַּבְרִיקוֹת מִתַּחַת לְגַבּוֹת עֲבֻתּוֹת וְהַזָּקָן הָאָרֹךְ הַיּוֹרֵד לוֹ מִתַּחַת לְחֹטֶם כָּפוּף שִׁוּוּ לוֹ מַרְאֵה אָדָם עַז נֶָפֶשׁ וְאַמִּיץ לֵב. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַפָּרָשׁ סָמוּךְ לַשַּׁיָּרָה, וְאֵין בֵּינוֹ וּבֵין הֶחָלוּץ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַשַּׁיָּרָה אֶלָּא חֲמִשִּׁים פְּסִיעוֹת בְּקֵרוּב, דָּפַק אֶת סוּסוֹ וְהִגִּיעַ לְאַחַר רְגָעִים מוּעָטִים אֶל רֹאשׁ הַמַּסָּע. מְאֹרָע זֶה הָיָה בִלְתִּי מָצוּי כָּל כַּךְ לִרְאוֹת פָּרָשׁ יְחִידִי עוֹבֵר בַּמִּדְבָּר, עַד שֶׁשּׁוֹמְרֵי הַמַּסָּע כִּוְּנוּ אֶת כִּידוֹנֵיהֶם לִקְרָאתוֹ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁל הִתְנַפְּלוּת. “מָה אַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת?” קָרָא הַפָּרָשׁ, כְּשֶׁרָאָה קַבָּלַת פָּנִים זוֹ שֶׁל מִלְחָמָה שֶׁעוֹרְכִים לוֹ. “כְּלוּם סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאִישׁ אֶחָד יִתְנַפֵּל עַל שַׁיָּרַתְכֶם?” מִיָּד זָקְפוּ הַשּׁוֹמְרִים מִתּוֹךְ בֹּשֶת פָּנִים אֶת כִּידוֹנֵיהֶם כְּבַתְּחִלָה, וּמְנַהֲלָם קָרַב אֶל הַזָּר וְשָׁאַל אוֹתוֹ מָה רְצוֹנוֹ. “מִי הוּא בַעַל הַשַּׁיָּרָה?” שָׁאַל הַפָּרָשׁ. “אֵין הַשַּׁיָּרָה שַׁיֶּכֶת לְאָדָם אֶחָד”, הֶחֱזִיר הַנִּשְׁאָל, אֶלָּא הֲרֵיהִי שֶׁל כַּמָּה סוֹחַרִים הַנּוֹסְעִים מִמֶּכָּה לְבָתֵּיהֶם, וְאָנוּ מְלַוִּים אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, מִפְנֵי שֶׁכָּל מִינֵי רֵיקִים וּפוֹחֲזִים מַדְרִיכִים פְּעָמִים אֵת מְנוּחַת הַנּוֹסְעִים". – “אִם כֵּן הֲבִיאֵנִי נָא אֶל הַסּוֹחֲרִים”, בִּקֵּשׁ הַזָּר. “אֵין הַדָּבָר בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁר עַכְשָׁו”, הֵשִׁיב הַמְנַהֵל, “מִשּׁוּם שֶׁצְּרִיכִים אָנוּ לִנְסוֹעַ בְּלִי הֶפְסֵק, וְהַסּוֹחֲרִים הֲרֵי הֵם מְצוּיִים מֵאַחֲרֵינוּ מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה לְפָחוּת; אֲבָל אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לָלֶכֶת עִמִּי עַד שְׁעַת מְנוּחַת הַצָּהֳרָיִם, אָז אֲמַלֵּא אֶת מִשְׁאַלְתֶּךָ”. הַזָּר לֹא הֵשִׁיב עַל דְּבָרָיו כְּלוּם, אֶלָּא נָטַל וְהוֹצִיא מִקְטֶרֶת אֲרֻכָּה שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה לְאֻכָּפוֹ, וְהִתְחִיל מְעַשֵּׁן וּמוֹצֵץ מְצִיצוֹת אֲרֻכּוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ וְרָכַב בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל מְנַהֵל הֶחָלוּץ שֶׁל הַשַּׁיָּרָה. מְנַהֵל זֶה לֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ לַזָּר וְלֹא הִרְהִיב בְּנַפְשׁוֹ לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ לִשְׁמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּקֵּשׁ כַּמָּה תַחְבּוּלוֹת לָבוֹא עִמּוֹ בִדְבָרִים וּפָתַח וְאָמָר: “הֲרֵי אַתָּה מְעַשֵּׁן טַבַּק מְשֻׁבָּח”, אוֹ: “פְּסִיעָתוֹ שֶׁל סוּסְךָ נָאָה הִיא”, הָיָה הַזָּר מֵשִׁיב לוֹ תָמִיד קְצָרוֹת: “כֵּן, כֵּן!” סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁרָצוּ לָנוּחַ שָׁם מְנוּחַת הַצָּהֳרָיִם. הַמְנַהֵל הֶעֱמִיד שוֹמְרִים מִבְּנֵי חֶבְרָתוֹ, וְעָמַד עִם הַזָּר לְהַמְתִּין לַשַּׁיָּרָה. שְׁלשִׁים גְּמַלִּים טְעוּנִים מַשָּׂא כָבֵד עָבְרוּ לִפְנֵיהֶם בְּלִוְיַת מַנְהִיגִים מְזֻיָּנִים. אַחֲרֵיהֶם רָכְבוּ עַל סוּסִים יָפִים חֲמֵשֶׁת הַסּוֹחֲרִים בַּעֲלֵי הַשַּׁיָּרָה. רֻבָּם הָיוּ אֲנָשִׁים בָּאִים בַּיָּמִים, מְתוּנִים וּבַעֲלֵי דֵעָה מְיֻשֶּׁבֶת לְמַרְאֶה, וְאַךְ אֶחָד מֵהֶם נִרְאֶה הָיָה צָעִיר לְיָמִים מִכֻּלָּם וְעַלִּיז וּמָהִיר מֵהֶם. בָּאַחֲרוֹנָה פָסְעוּ וּבָאוּ גְּמַלִּים וְסוּסֵי מַשָּׂא בְּמִסְפָּר רָב.

עָמְדוּ וְנָטוּ אֹהָלִים וּמִסָּבִיב לָהֵם הֶעֱמִידוּ אֶת הַגְּמַלִּים וְאֶת הַסּוּסִים. בְּאֶמְצַע הָיָה אֹהֶל גָּדוֹל עָשׂוּי מֶשִׁי תְכֵלֶת. אֶל הָאֹהֶל הַזֶּה הֵבִיא מְנַהֵל הַשּׁוֹמְרִים אֵת הַזָּר. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים שֶׁל הָאֹהֶל, רָאוּ אֶת חֲמֵשֶת הַסּוֹחֲרִים יוֹשְׁבִים עַל רְפִידוֹת מְרֻקָּמוֹת זָהָב וַעֲבָדִים שְׁחוֹרִים מַגִּישִׁים לִפְנֵיהֶם מִינֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. “מִי הוּא זֶה שֶׁאַתָּה מֵבִיא כָאן לְפָנֵינוּ?” קָרָא הַסּוֹחֵר הַצָּעִיר אֶל הַמְנַהֵל. וְעוֹד לֹא הִסְפִּיק הַמְנַהֵל לְהָשִׁיב, פָּתַח הַזָּר וְאָמַר: “שְׁמִי שֶׂלִים בָּרוּךְ וּמִבַּגְדַּד אָנִי. בְּדַרְכִּי לְמֶכָּה נָפַלְתִּי בַשְּׁבִי בִּידֵי חֲבוּרוֹת שׁוֹדְדִים וְלִפְנֵי שְׁלשָׁה יָמִים נִמְלַטְתִּי מֵהֶם בַּסָּתֶר. הַנָּבִיא הַגָּדוֹל הֵבִיא לְאָזְנַי מִמֶּרְחָק רַב אֶת קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁל שַׁיָּרַתְכֶם, הָלַכְתִּי אַחַר הַקּוֹל וּבָאתִי אֲלֵיכֶם. תְּנוּ נָא לִי רְשׁוּת לִנְסוֹעַ בְּחֶבְרַתְכֶם, וְיָדֹעַ תֵּדְעוּ שֶׁאֵין אַתֶּם נוֹתְנִים מַחְסֶה וּמָגֵן לְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ, וּלְאַחַר שֶׁתָּבֹאוּ לְבַגְדַּד אָשִׁיב לָכֶם גְּמוּלְכֶם בְּיָד רְחָבָה, שֶׁכֵּן בֶּן אָחִיו שֶׁל הַוַּזִיר הַגָּדוֹל אָנִי”. עָמַד הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרַת הַסּוֹחֲרִים וּפָתַח וְאָמַר: “שֶׂלִים בָּרוּךְ, בּוֹאֲךָ לְשָׁלוֹם בְּצֵל יְרִיעוֹתֵינוּ. שְׂמֵחִים אָנוּ לַעֲמוֹד לִימִינֶךָ; וְאוּלָם רֵאשִית כֹּל שֶׁב נָא וֶאֱכֹל וּשְׁתֵה עִמָּנוּ”.

נָטַל שֶׂלִים בָּרוּךְ וְיָשַׁב אֵצֶל הַסּוֹחֲרִים וְאָכַל וְשָׁתָה עִמָּהֶם. לְאַחַר הַסְּעוּדָה פִּנּוּ הָעֲבָדִים אֵת הַכֵּלִים וְהֵבִיאוּ מִקְטָרוֹת אֲרֻכּוֹת וְשַׁרְבַּת תּוּרְקִית. יָשְׁבוּ הַסּוֹחֲרִים שָׁעָה אֲרֻכָּה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם תִּימְרוֹת עָשָׁן כְּחַלְחַל וְנִסְתַּכְּלוּ בוֹ כֵּיצַד הוּא מִתְגַּלְגֵּל וְעוֹלֶה וּמִתְפַּזֵּר וְנִדָּף סוֹף סוֹף בָּאֲוֵיר. לִבְסוֹף הִפְסִיק הַסּוֹחֵר הַצָּעִיר אֵת דּוּמִיַּת הַשְּׁתִיקָה וְאָמָר: “כַּךְ יוֹשְׁבִים אָנוּ זֶה שְׁלשָׁה יָמִים, עַל גַּבֵּי הַסּוּסִים וְעַל יַד הַשֻּׁלְחָן, מִבְּלִי לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמָן בְּשׁוּם עִנְיָן שֶׁהוּא. שָׁרוּי אֲנִי בְשִׁעְמוּם נוֹרָא, מִפְּנֵי שֶׁרָגִיל אֲנִי לִרְאוֹת אַחַר הַסְּעוּדָה רַקָּדִים יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי זִמְרָה וּנְגִינָה בִּכְלֵי שִׁיר. כְּלוּם אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מִין דָּבָר, רֵעַי, לְבַלּוֹת בּוֹ זְמַנֵּנוּ?” אַרְבַּעַת הַסּוֹחֲרִים הַקְּשִׁישִׁים הוֹסִיפוּ לְעַשֵּׁן וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁהֵם מְהַרְהֲרִים מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, וְאוּלָם הַזָּר אָמַר: “אִם הָרְשׁוּת נְתוּנָה לִי, רוֹצֶה אֲנִי לְהַצִּיעַ לִפְנֵיכֶם דָּבָר. סָבוּר אֲנִי שֶׁבְּכָל תַּחֲנָה יָכוֹל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְסַפֵּר לַחֲבֵרָיו סִפּוּר. בְּמַעֲשֶׂה זֶה יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמָן”. − “שֶׂלִים בָּרוּךְ, אֱמֶת דִּבַּרְתָּ”, אָמַר אַחְמֶד, הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרַת הַסּוֹחֲרִים; “הָבָה וּנְקַבֵּל אֶת דְּבַר הַהַצָּעָה”. − “שָׂמֵחַ אֲנִי שֶׁהַצָּעָתִי מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינֵיכֶם”, אָמַר שֶׂלִים, “וְאוּלָם כְּדֵי שֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵין אֲנִי נָאֶה דוֹרֵשׁ בִּלְבַד, רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת הַמַּתְחִיל בַּדָּבָר.”

מִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ זָזוּ חֲמֵשֶׁת הַסּוֹחֲרִים מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם וְנִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה וְנָתְנוּ לַזָּר לָשֶׁבֶת בָּאֶמְצָע. הָעֲבָדִים מָזְגוּ שׁוּב אֶת הַכּוֹסוֹת, מִלְּאוּ אֶת הַמִּקְטָרוֹת שֶׁל אֲדוֹנֵיהֶם טַבַּק חָדָשׁ וְהֵבִיאוּ גֶחָלִים לוֹהֲטוֹת לְהַצִּית בָּהֶן אֵת הַטַבַּק. שָׂלִים גָּמַע גְּמִיעָה אֲרֻכָּה מִן הַשַּׁרְבַּת לְשֵׁם שִׁפּוּר קוֹלוֹ, הֶחֱלִיק אֶת שְׂפָמוֹ הָאָרֹךְ וְהִטָּה אוֹתוֹ לִצְּדָּדִין וּפָתַח וְאָמָר: “שִׁמְעוּ אֵת הַמַּעֲשֶׂה בְּכַלִיף שֶׁנֶּהְפַּךּ לַחֲסִידָה”.

א

חָסִיד הַכַּלִיף שֶׁל בַּגְדַּד יָשַׁב פַּעַם אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם עַל גַּבֵּי רְפִידָתוֹ מִתּוֹךְ הַרְחָבָה; יָשֵׁן הָיָה שָׁעָה קַלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹם הָיָה חַם מְאֹד, וְאַחֲרֵי שְׁנָתוֹ הָיָה מַרְאֵהוּ עַלִּיז בְּיוֹתֵר. מְעַשֵּׁן הָיָה מִתּוֹךְ מִקְטֶרֶת אֲרֻכָּה עֲשׂוּיָה עֵץ שׁוֹשַׁנִּים, גָמַע מִזְּמָן לִזְמָן גְּמִיעוֹת קְטַנּוֹת מִן הַקָּפֶה שֶׁמָּזַג לוֹ עַבְדּוֹ וְהֶחֱלִיק כְּפַעַם בְּפַעַם אֵת זְקָנוֹ מִתּוֹךְ נַחַת רוּחַ, בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּשְׁקֶה עָרַב לְחִכּוֹ. קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, נִכָּר הָיָה בְּפָנָיו שֶׁל הַכַּלִיף שֶׁלִּבּוֹ טוֹב עָלָיו בְּיוֹתֵר. שָׁעָה זוֹ יָפָה הָיְתָה לְהַרְבּוֹת עִמּוֹ שִׂיחָה, מִפְּנֵי שְׁבְּאוֹתָה שָׁעָה הָיָה תָמִיד רַחוּם וְחַנּוּן, וּלְפִיכָךְ נוֹהֵג הָיָה רַב־וַזִיר מַנְצֹר לְבַקֵּר אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם בְּשָׁעָה זוֹ. בְּאוֹתוֹ יוֹם אַחַר הַצָּהֳרַיִם בָּא גַם כֵּן כְּדַרְכּוֹ, אַבָל מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, שֶׁלֹּא כְמִנְהָגוֹ כְּלָל. הַכַּלִיף הוֹצִיא לְרֶגַע קַל אֵת הַמִּקְטֶרֶת מִתּוֹךְ פִּיו וְאָמָר: “מִפְּנֵי מָה מַרְאֵה פָנֶיךָ כִּפְנֵי אִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, רַב־וַזִיר?”

רַב־וַזִיר שִׂכֵּל אֵת יָדָיו עַל חָזֵהוּ, הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי אֲדוֹנָיו וְהֵשִׁיב: “אֲדוֹנִי! אִם נִרְאִים פָּנַי כִּפְנֵי אִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ, אֲבָל עַל יַד הַהֵיכָל מִלְּמַטָּה עוֹמֵד רוֹכֵל וְיֵשׁ לוֹ דְבָרִים יָפִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֲנִי מֵצֵר מְאֹד בְּלִבִּי, שֶׁאֵין לִי כֶסֶף רַב לְעִנְיְנֵי מוֹתָרוֹת”.

הַכַּלִיף, שֶׁרָצָה זֶה כְּבָר לְשַׂמַּח אֶת לִבּוֹ שֶׁל רַב־וַזִיר שֶׁלּוֹ, שָׁלַח אֵת עַבְדּוֹ הַשָּׁחוֹר לְהָבִיא אֵת הָרוֹכֵל. מִיָּד חָזַר הָעֶבֶד וְהָרוֹכֵל עִמּוֹ. אוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה בֶן אָדָם קָטָּן וְעָבֶה, פָּנָיו שְׁחוּמִים וּמַלְבּוּשָׁיו בְּלוּיִים. נוֹשֵׂא הָיָה תֵבָה וּבְתוֹכָהּ כָּל מִינֵי סְחוֹרָה, פְּנִינִים וְטַבָּעוֹת, אֶקְדּוֹחִים מְצֻפִּים בְּקִשּׁוּטִים יְקָרִים, גְּבִיעִים וּמַסְרְקוֹת. הַכַּלִיף וְהַוַּזִיר שֶׁלּוֹ הִתְבּוֹנְנוּ אֶל כָּל דָּבָר וְלִבְסוֹף קָנָה בִשְבִילוֹ וּבִשְׁבִיל מַנְצֹר אֶקְדּוֹחִים יָפִים, וּבִשְׁבִיל אֵשֶׁת הַוַּזִיר קָנָה מַסְרֵק. כְּשֶׁרָצָה הָרוֹכֵל לִסְגּוֹר אֵת תֵּבָתוֹ, רָאָה הַכַּלִיף שִׁדָּה קְטַנָּה וְשָׁאַל אִם גַּם בָּהּ מְצוּיִים מִינֵי סְחוֹרָה. הָרוֹכֵל הוֹצִיא אֶת הַשִּׁדָּה וְהֶרְאָה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קֻפְסָא וּבְתוֹכָה מִין אֲבָקָה שְׁחַרְחֹרֶת וְגִלְיוֹן נְיָר כָּתוּב בִּכְתָב מְשֻׁנֶּה, שֶׁגַּם הַכַּלִיף וְגַם מַנְצֹר לֹא יָדְעוּ לִקְרֹא בוֹ. “פַּעַם אַחַת קִבַּלְתִּי אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים הֲלָלוּ מִידֵי סוֹחֵר אֶחָד, שֶׁמָּצָא אוֹתָם בְּעִיר מֶכָּה בְתוֹךְ הָרְחוֹב”, אָמֶר הַרוֹכֵל. “אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה יֵּשׁ בָּהֶם, וְאַתֶּם יְכוֹלִים לִזְכּוֹת בָּהֶם בְּדָמִים מוּעָטִים, הֲרֵי אֲנִי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כְּלוּם”. הַכַּלִיף שֶׁהָיָה חוֹבֵב כִּתְבֵי יָד עַתִּיקִים בְּאוֹצַר הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ, אִם גַּם לֹא יָדַע לִקְרֹא בָהֶם, עָמַד וְקָנָה אֵת הַכְּתָב וְהַקֻּפְסָא וְשָׁלַח אֵת הָרוֹכֵל מִלְּפָנָיו. הַכַּלִיף הִשְׁתּוֹקֵק לָדַעַת מַה פֵּשֶׁר הַכְּתָב וְשָׁאַל אֵת הַוַּזִיר, שֶׁמָּא יוֹדֵעַ הוּא אָדָם שֶׁיָּבִין אֵת הַכָּתוּב. “אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי”, הֵשִיב הַוַּזִיר, “עַל יַד הַמִּסְגָּד הַגָּדוֹל דָּר אָדָם אֶחָד וְשֶׂלִים הַלַּמְדָּן שְׁמוֹ, יוֹדֵעַ הוּא וּמֵבִין כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, שְׁלַח אַחֲרָיו וְיָבאֹ לְכָאן, אוּלַי יוֹדֵעַ הוּא קַוֵּי רָז אֵלֶּה”.

מִיָּד הוּבָא לְפָנָיו שֶׂלִים הַלַּמְדָּן. “שֶׂלִים”, אָמַר אֵלָיו הַכַּלִיף, “שֶׂלִים, אוֹמְרִים עָלֶיךָ, שֶׁלַּמְדָּן מֻפְלָג אָתָּה; הִתְבּוֹנֵן רֶגַע אֶל הַכְּתָב הַזֶּה, אִם תֵּדַע לִקְרֹא בוֹ; אִם יָדֹעַ תֵּדַע לִקְרֹא בוֹ, תְּקַבֵּל מִיָּדִי מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ וְיָפֶה, וְאִם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לִקְרֹא בוֹ תִסְפֹּג שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה סְטִירוֹת עַל לֶחְיְךָ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מַלְקֻיּוֹת עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁלְּחִנָם מְכַנִּים אוֹתְךָ בְשֵׁם לַמְדָּן”. הִשְׁתַּחֲוָה שֶׂלִים לְפָנָיו וְאָמַר: “רְצוֹנְךָ יֵעָשֶׂה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!” עָמַד וְנִסְתַּכֵּל שָׁעָה אֲרֻכָּה בַּכְּתָב וּפִתְאֹם קָרָא: “הֲרֵי זֶה כְּתָב רוֹמִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְאִם לָאו אֲנִי מוֹסֵר עַצְמִי לִתְלִיָּה”. “אֱמֹר, מַה כָּתוּב בּוֹ, אִם כְּתָב רוֹמִי הוּא”, צִוָּה הַכַּלִיף.

שֶׂלִים הִתְחִיל לְתַרְגֵּם: “בֶּן אָדָם, אִם מָצָאתָ דָבָר זֶה, קוּמָה וְהַלֵּל לֵאלֹהִים עַל חַסְדּוֹ. מִי שֶׁיָּרִיחַ מִן הָאֲבָקָה שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפְסָא וְיֹאמַר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה: מוּטַבּוֹר, יֵשׁ בְּיָדוֹ לְהִתְהַפֵּךְ לְכָל מִין מִמִּינֵי בַעֲלֵי הַחַיִּים, אַף יָבִין אֵת לְשׁוֹנָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים. אִם רוֹצֶה הוּא לַחֲזֹר וּלְקַבֵּל צוּרַת אָדָם כְּבַתְּחִלָּה, יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים כְּלַפֵּי מִזְרָח וִיְבַטֵּא אוֹתָהּ מִלָּה בְּפִיו. אָכֵן הִשָּׁמֶר לָךְ, בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהְפַּכְתָּ לִבְרִיָּה אַחֶרֶת, שֶּלֹּא תְמַלֵּא צְחוֹק פִּיךָ, שֶׁאִם עָשִׂיתָ כַּךְ נֶעֱלֶמֶת מִלַּת הַקֶּסֶם וְנִשְׁכַּחַת מִזִּכְרוֹנְךָ לְגַמְרֵי וְאַתָּה תִהְיֶה בַּעַל חַי לְעוֹלָם וָעֵד”.

כְּשֶׁגָמַר שֶׂלִים הַלַמְדָּן לִקְרֹא הָיָה הַכַּלִיף מָלֵא שִׂמְחָה לְאֵין קֵץ. מִיָּד עָמַד וְהִשְׁבִּיעַ אֵת הַלַּמְדָּן שֶׁלֹא יְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד לְשׁוּם אָדָם, נָתַן לוֹ מַלְבּוּשׁ יָפֶה לְמַתָּנָה וְשָׁלַח אוֹתוֹ מִלְפָנָיו. וְאֶל רַב־וַזִיר שֶׁלּוֹ אָמָר: “אַךְ זוֹ הִיא קְנִיָּה יָפָה, מַנְצֹר! כַּמָּה שָׂמֵחַ אֲנִי לִהְיוֹת לְבַעַל חָי! קוּמָה וּבֹא אֶצְלִי מָחָר בַּבֹּקֶר. הָלֹךְ נֵלֵךְ שְׁנֵינוּ אֶל הַשָּׂדֶה, נָרִיחַ קְצָת מִתּוֹךְ הַקֻפְסָא שֶׁלִּי, נַטֶּה אֹזֶן וְנַקְשִׁיב אֶל כָּל מַה שֶׁיְּדֻבַּר בָּאֲוֵיר וּבַמָּיִם, בַּיַּעַר וּבַשָּׂדֶה!”

ב

אַךְ הִסְפִּיק הַכַּלִיף חָסִיד לְמָחֳרָתוֹ בַבֹּקֶר לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית וְלִלְבֹּש מַלְבּוּשָׁיו, הוֹפִיעַ כְּבָר רַב־וַזִיר מוּכָן וּמְזֻמָּן לְלַוּוֹתוֹ כִּפְקֻדָּתוֹ בִּשְעַת טִיּוּלוֹ. הַכַּלִיף הִנִּיחַ אֵת הַקֻפְסָא הַמְלֵאָה אַבְקַּת קְסָמִים לְתוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ, וּלְאַחַר שֶׁצִּוָּה עַל בְּנֵי לִוְיָתוֹ לַעֲמוֹד בִּמְקוֹמָם, שָׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו, הוּא וְרַב־וַזִיר לְבַדָּם. מִתְּחִלָּה הָלְכוּ בְּתוֹךְ הַגַּנִּים הָרְחָבִים שֶׁל הַכַּלִיף, וְאוּלָם תָּרִים הָיוּ לַשָּׁוְא אַחַר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, כְּדֵי לְנַסּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. לִבְסוֹף הִצִּיעַ הַוַּזִיר לְהַפְלִיג בְּדַרְכָּם וְלָלֶכֶת לְיַד הַנָּחַל, בִּמְקוֹם שֶׁרָאָה שָׁם לִפְרָקִים קְרוֹבִים בַּעֲלֵי חַיִּים רַבִּים, וּבְיִחוּד חֲסִידוֹת, שֶׁמָשְׁכוּ עֲלֵיהֶן אֵת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ עַל יְדֵי הִלּוּכָן הַמָּלֵא חֲשִׁיבוּת וְקוֹל קִשְׁקוּשׁ חַרְטֻמָּן.

הַכַּלִיף הִסְכִּים לְהַצָּעָתוֹ שֶׁל הַוַּזִיר וְהָלַךְ עִמּוֹ אֶל הַנָּחַל. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם רָאוּ וְהִנֵּה חֲסִידָה אַחַת מִתְהַלֶּכֶת שָׁם הֵנָּה וָהֵנָּה מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, מְבַקֶּשֶׁת לָהּ צְפַרְדְּעִים וּמְקַשְׁקֶשֶׁת בְּחַרְטֻמָּהּ זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָאוּ וְהִנֵּה גַם בִּמְרוֹמֵי הָאֲוֵיר מִתְעוֹפֶפֶת חֲסִידָה אַחֶרֶת וְטָסָה וּבָאָה לְכָאן.

“הַמְרֵה אַמְרֶה בִזְקָנִי, אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד”, אָמַר רַב־וַזִיר, “אֲרֻכּוֹת רַגְלַיִם אֵלּוּ עוֹסְקוֹת עַכְשָׁו בְּשִׂיחָה נָאָה. מַה טּוֹב הָיָה אִלּוּ נֶהְפַּכְנוּ לַחֲסִידוֹת?”

“יָפֶה דִבַּרְתָּ!” הֵשִׁיב הַכַּלִיף, “אֲבָל מִתְּחִלָּה נִתְבּוֹנֵן עוֹד פַּעַם בַּדָּבָר, כֵּיצַד נַחְזֹר וְנֵהָפֵךְ שׁוּב לִבְנֵי אָדָם. – כֵּן הַדָּבָר! נִשְׁתַּחֲוֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים קֵדְמָה וְנַגִּיד בְּפִינוּ מוּטַבּוֹר, מִיָּד שׁוּב אֲנִי כַּלִיף וְאַתָּה וַזִיר. וְאוּלָם לְמַעַן הַשֵּׁם, אַל נָא נְמַלֵּא צְחוֹק פִּינוּ, שֶׁאִם לֹא כֵן אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ!”

כְּשֶׁדִּבֶּר הַכַּלִיף דְּבָרָיו אֵלֶּה רָאָה וְהִנֵּה הַחֲסִידָה הַשֵּׁנִית פּוֹרַחַת מִמַּעַל לְרֹאשָׁם וְיוֹרֶדֶת לְאַט לְאַט לָאָרֶץ. מִיָּד מִהֵר וְהוֹצִיא אֵת הַקֻּפְסָא מִתּוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ, שָׁאַף אֶל חָטְמוֹ מָנָה יָפָה וְהִגִּישׁ גַּם אֶל רַב־וַזִיר, שֶׁשָּׁאַף אַף הוּא מִמֶּנָּה, וּשְׁנֵיהֶם קָרְאוּ: מוּטַבּוֹר!

מִיָּד נִתְכַּוְּצוּ רַגְלֵיהֶם וְנַעֲשׂוּ דַקּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, הַסַּנְדָּלִים הַכְּתֻמִּים וְהַיָּפִים שֶׁל הַכַּלִיף וּבֶן לִוְיָתוֹ נֶהְפְּכוּ לְכַף רֶגֶל חֲסִידָה, זְרוֹעוֹתֵיהֶם נֶהְפְּכוּ לִכְנָפַיִם, הַצַּוָּאר נִשְׁתַּרְבֵּב מִתּוֹך הַכְּתֵפַיִם וְאָרַךְ עַד כְּדֵי אַמָּה בְמִדָּה, הַזָּקָן נֶעֱלָם, וְכָל הַגּוּף נִתְכַּסָּה בְנוֹצָה רַכָּה.

“חַרְטֹם יָפֶה לָךְ, אֲדוֹנִי רַב־וַזִיר”, הִבִּיעַ הַכַּלִיף לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנֵן בּוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן. “נִשְׁבָּע אֲנִי בִזְקַן הַנָּבִיא, עֲדַיִן לֹא רָאִיתִי דָבָר כָּזֶה מֵעוֹדִי”.

“מוֹדֶה אֲנִי בְרֹב הַכְנָעָה”, הֵשִׁיב רַב־וַזִיר מִתּוֹךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה; "וְאוּלָם אִם רַשַּׁאי אֲנִי לְהַרְהִיב עֹז בְּנַפְשִׁי, אוֹמַר שֶׁהוֹד רוֹמְמוּתְךָ נָאֶה בְצוּרַת חֲסִידָה כִּמְעַט יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּקְלַסְתֵּר פְּנֵי כַלִיף. וְאוּלָם בּוֹא נָא עִמִּי, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, וְנַקְשִׁיב לְשִׂיחַת חֲבֵרֵינוּ,

וְנִרְאֶה אִם מֵבִינִים אָנוּ בֶאֱמֶת בִּלְשׁוֹן חֲסִידָה?" בֵּין כַּךְ הִגִּיעָה הַחֲסִידָה הַשֵּׁנִית לָאָרֶץ. עוֹמֶדֶת הָיְתָה וּמְשַׁפְשֶׁפֶת בְּחַרְטֻמָּהּ אֶת רַגְלֶיהָ וּמְצַחְצַחְתָּן, הֶחֱלִיקָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ וְקָרְבָה אֶל הַחֲסִידָה הָרִאשׁוֹנָה. מִיָּד חָפְזוּ שְׁתֵּי הַחֲסִידוֹת הַחֲדָשׁוֹת וּמִהֲרוּ לָלֶכֶת אֶצְלָן וְשָׁמְעוּ לְתִמְהוֹן לִבָּם שִׂיחָה זוֹ:

“צַפְרָא טָבָא, מָרַת רוּם־רֶגֶל, מֶה רָאִית שֶׁהִשְׁכַּמְתְּ כָּל כַּךְ לָרֶדֶת עַל פְּנֵי הָאָחוּ?”

“חֵן חֵן, קַשְׁקְשָׁנִית חֲבִיבָתִי! הָלַכְתִּי לְהָבִיא לִי פַת שַׁחֲרִית. שֶׁמָּא חָשְׁקָה נַפְשֵׁךְ בְרֶבַע הַלְּטָאָה אוֹ בְשׁוֹק הַצְּפַרְדֵּעַ?”

“יִישַׁר כֹּחֵךְ; תַּאֲבוֹנִי סָר מִמֶּנִּי הַיּוֹם כָּלִיל. יָרֹד יָרַדְתִּי עַל פְּנֵי הָאָחוּ לְשֵׁם עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי. עָלַי לָצֵאת הַיּוֹם בִּמְחוֹלוֹת לִפְנֵי הָאוֹרְחִים שֶׁל אָבִי וּלְפִיכָךְ רוֹצָה אֲנִי לְאַמֵּן קְצָת רַגְלַי בַּחֲשָׁאי”.

מִיָּד עָמְדָה הַחֲסִידָה הַצְּעִירָה וּפָסְעָה עַל פְּנֵי הַכַּר בּתְנוּעוֹת גֵּו נִפְלָאוֹת. הַכַּלִיף וּמַנְצֹר הִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה. וְאוּלָם כְּשֶׁקָּפְצָה הַחֲסִידָה וְעָמְדָה עַל רֶגֶל אַחַת וְנִפְנְפָה בְחֵן בִּכְנָפֶיהָ, לֹא יָכְלוּ עוֹד הַשְּנַיִם לְהִתְאַפֵּק; צְחוֹק פָּרַץ מֵחַרְטֻמֵּיהֶם עַל כָּרְחָם, וְלֹא שָׁבוּ לִמְנוּחָתָם אֶלָּא לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה. דַּעְתּוֹ שֶׁל הַכַּלִיף נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו רִאשׁוֹנָה: “הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה צְחוֹק נֶחְמָד”, קָרָא, “שֶׁלֹּא יְסֻלָּא בְזָהָב. חֲבַל שֶׁהָעוֹפוֹת הַטִּפְּשִׁים הֲלָלוּ בָּרְחוּ בְּבֶהָלָה מִקּוֹל צְחוֹקֵנוּ, וְלוּלֵא זֹאת וַדַּאי שֶׁהָיוּ פוֹתְחִים פִּיהֶם בְּשִׁיר!”

אָכֵן עַכְשָׁו עָלָה עַל לִבּוֹ שֶׁל רַב־וַזִיר, שֶהַצְּחוֹק אָסוּר עֲלֵיהֶם כָּל זְמָן שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פְנֵיהֶם. מִיָּד עָמַד וְהוֹדִיעַ אֵת חֲשָׁשׁוֹ לַכַּלִיף. “הָהּ מֶכָּה וּמְדִינָא! הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה צְחוֹק נוּגֶה, אִם עָלַי לִהְיוֹת חֲסִידָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם! הַעֲלֵה נָא עַל לִבְּךָ מִלָּה טִפְּשִׁית זוֹ, אֵין אֲנִי נִזְכָּר בָּהּ כְּלָל”.

“עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁלשׁ פְּעָמִים קֵדְמָה וּלְהַגִּיד בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה: מוּ−מוּ−מוּ−”

מִיָּד עָמְדוּ וְכִוְּנוּ פְנֵיהֶם לְמִזְרָח וְהִשְתַּחֲווּ בְלִי הֶפְסֵק, עַד שֶׁחַרְטֻמֵּיהֶם נָגְעוּ כִּמְעַט בָּאָרֶץ. וְאוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! מִלַּת הַקְּסָמִים נִשְכְּחָה מִלִּבָּם, וְאַף כִּי הִרְבָּה הַכַּלִיף לְהִשְתַּחֲווֹת וְהַוַּזִיר שֶׁלּוֹ קָרָא בִשְׁעַת מַעֲשֶׂה מִתּוֹךְ כִּלְיוֹן נֶפֶשׁ מוּ−מוּ לֹא הוֹעִילוּ כְלוּם, וְנִמְחָה זֵכֶר הַדָּבָר מִלִּבָּם, וְהַכַּלִיף הַמִּסְכֵּן וְהַוַּזִיר שֶׁלּוֹ נִגְזַר עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת חֲסִידוֹת.

ג

נוּגִים הִתְהַלְּכוּ נְגוּעֵי הַקְּסָמִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, וְלֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲשׂוֹת בְּצָרָתָם. לַהֲפוֹךְ עוֹרָם, עוֹר חֲסִידָה, לֹא הָיָה בְיָדָם, וְאַף גַּם לַחֲזוֹר הָעִירָה וּלְהִתְוַדַּע אֶל הַבְּרִיוֹת לֹא יָכֹלוּ, כִּי מִי זֶה יַאֲמִין לַחֲסִידָה שֶׁהִיא הִיא הַכַּלִיף בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ אִם יַאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, כְּלוּם יִבְחֲרוּ בְּנֵי בַגְדַּד בַּחֲסִידָה וְיַכְתִּירוּהָ לְכַלִיף?

כַּךְ הִתְהַלְּכוּ לָהֶם כַּמָה יָמִים הֵנָּה וָהֵנָּה וְהִתְפַּרְנְסוּ בְּצִמְצוּם מִפְּרִי הַשָּׂדֶה, לְפִי שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהַכְנִיס אוֹתָם כָּרָאוּי לְתוֹךְ בֵּית הַבְּלִיעָה בְּשֶׁל חַרְטֻמֵּיהֶם הָאֲרֻכִּים. אָכֵן לְטָאוֹת וּצְפַרְדְּעִים לֹא מָשְׁכוּ אֶת לִבָּם בְּיוֹתֵר, לְפִי שֶׁחָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ אֶת קֵבָתָם בְּמַאֲכַל תַּאֲוָה זֶה. תַּעֲנוּגָם הַיְּחִידִי בְמַצָּבָם זֶה הַנּוֹרָא הָיָה שֶׁיָּדְעוּ לָעוּף, וְכַךְ עָפוּ לִפְרָקִים עַל פְּנֵי הַגַּגּוֹת שֶׁל בַּגְדַּד לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הִבְחִינוּ מְבוּכָה רַבָּה וָאֵבֶל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. וְאוּלָם בַּיּוֹם הָרְבִיעִי לְפֶגַע הַקְּסָמִים יָשְבוּ עַל גַּבֵּי הֵיכַל הַכַּלִיף, וְהִנֵּה רָאוּ לְמַטָּה תַּהֲלוּכָה כַבִּירָה בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת. קוֹל תֻּפִּים וַחֲלִילִים נִשְׁמָע, וְאִישׁ אֶחָד עוֹטֶה מְעִיל אָדֹם הַמְרֻקָּם זָהָב רָכַב עַל סוּס עֲדוּי תִּפְאֶרֶת וּמֻקַּף מְשָׁרְתִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל. מַחֲצִית בְּנֵי בַגְדַּד רָצוּ אַחֲרָיו וְכֻלָּם קָרָאוּ: “יְחִי מִצְרָא, מוֹשֵׁל בַּגְדַּד!” מִיָּד הֵצִיצוּ שְׁתֵּי הַחֲסִידוֹת, הַיּוֹשְׁבוֹת עַל גַּג הַהֵיכָל, אַחַת בִּפְנֵי חֲבֶרְתָּהּ וְהַכַּלִיף חָסִיד אָמָר: “עַכְשָׁו מֵבִין אַתָּה רַב־וַזִיר, מִפְּנֵי מָה בָאָה עָלַי צָרַת הַקְּסָמִים? מִצְרָא זֶה הוּא בְנוֹ שֶׁל אוֹיְבִי בְנֶפֶשׁ, הַקּוֹסֵם הַכַּבִּיר קַשְׁנוּר, שֶׁנִשְׁבַּע בַּחֲמָתוֹ לְהִתְנַקֵּם בִּי. אֲבָל עֲדַיִן אֵין אֲנִי בָא לִידֵי יאוּשׁ. בֹּא עִמִּי, חָבֵר נֶאֱמָן וְאָח לְצָרָה, נֵלְכָה אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא, שֶׁמָּא יָסוּר הַקֶּסֶם מֵעָלֵינוּ בַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ”.

עָמְדוּ וְנִתְרוֹמְמוּ מֵעַל גַּג הַהֵיכָל וְעָפוּ לָהֶן בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לִמְדִינָה.

וְאוּלָם מַעֲשֵׂה הַתְּעוּפָה קָשֶׁה הָיָה עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁתֵּי הַחֲסִידוֹת עֲדַיִן לֹא הָיוּ רְגִילוֹת בְּכָךְ. “הוֹי, אֲדוֹנִי”, נֶאֱנַח רַב־וַזִיר לְאַחַר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, “אֵין בְּכֹחִי לִשָּׂא עוֹד אֶת הַדָּבָר, הַרֵי אַתָּה מִתְעוֹפֵף בִּמְהִירוּת יְתֵרָה! אַף גַּם הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב וְטוֹב נַעֲשֶׂה אִם נְבַקֵּשׁ לָנוּ מָקוֹם לָלוּן הַלָּיְלָה”.

חָסִיד הִטָּה אֹזֶן לְבַקָּשַׁת מְשָׁרְתוֹ, וְהוֹאִיל וְעֵינוֹ הִבְחִינָה בָעֵמֶק מִלְּמַטָּה בְחָרְבָּה אַחַת, שֶׁיָּפָה הִיא כְנִרְאֶה לְלִינַת לָיְלָה, לְפִיכָךְ עָמְדוּ וְעָפוּ לְשָׁם. מָקוֹם זֶה שֶבָּחֲרוּ בוֹ לְלִינַת לַיְלָה הָיָה כְנִרְאֶה טִירָה לְשֶעָבָר. עַמּוּדִים נָאִים הָיוּ מְבַצְּבְּצִים מִבֵּין גַּלֵּי הַמַּפֹּלֶת, וְכַמָּה חֲדָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עֲדַיִן בִּשְׁלֵמוּת כִּמְעַט הֵעִידוּ עַל תִּפְאֶרֶת הַבַּיִת לְפָנִים. חָסִיד וּבֶן לִוְיָתוֹ הִתְהַלְּכוּ בִּמְבוֹאוֹת הַחָרְבָּה כְּדֵי לְבַקֵּשׁ לָהֶם מָקוֹם יָבֵשׁ; פִּתְאוֹם עָמְדָה הַחֲסִידָה מַנְצֹר מִלָּכֶת. “אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי”, לָחַשׁ בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, “כְּלוּם אֵין זוֹ מִדָּה שֶׁל שְׁטוּת לְרַב־וַזִיר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לַחֲסִידָה, לִפְחֹד מִפְּנֵי לִילִין וְרוּחִין! הֲרֵינִי שָׁרוּי כֻּלִּי בְאֵימָה, כִּי שָׁמַעְתִּי בָרוּר קוֹל אֲנָחָה וַאֲנָקָה עוֹלֶה כָאן מִקָּרוֹב”. הַכַּלִיף עָמַד אַף הוּא מִלָּכֶת, וְשָׁמַע בָּרוּר קוֹל בְּכִיָּה חֲרִישִׁית, הַדּוֹמֶה יוֹתֵר לְקוֹל אָדָם מִלְּקוֹל חַיָּה. מִתּוֹךְ צִפִּיָּה רַבָּה רָצָה לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּשָׁם עָלָה קוֹל הַנֶּהִי; אֲבָל הַוַּזִיר פָּשַׁט אֶת חַרְטֻמּוֹ וְתָפַס בּוֹ בִכְנָפוֹ, וּבִקֵּשׁ וְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו שֶׁלֹּא לְהָבִיא אוֹתָם לִידֵי סַכָּנָה חֲדָשָׁה. וְאוּלָם לַשָּׁוְא! הַכַּלִיף, שֶׁחָבוּי לוֹ לֵב אַמִּיץ גַּם מִתַּחַת לְכַנְפֵי חֲסִידָה, הִתְפָּרֵץ לְנַפְשׁוֹ אַגַּב הֶפְסֵד שֶל כַּמָה נוֹצוֹת וְנֶחְפַּז לָלֶכֶת לְתוֹךְ מָבוֹא אָפֵל. מִיָּד הִגִּיעַ לְדֶלֶת אַחַת, שֶׁלֹא הָיְתָה, כְנִרְאֶה, סְגוּרָה כָּל צָרְכָּהּ, וּמִשָּׁם עָלָה אֶל אָזְנוֹ קוֹל אֲנָחָה מְעֹרָב בִּקְצַת יְלָלָה. נָטַל וְדָחַף אֵת הַדֶּלֶת בְּחַרְטֻמּוֹ, אֶלָּא שֶׁמֵּרֹב תִּמָּהוֹן עָמַד מִלֶּכֶת עַל יַד הַמִּפְתָּן. בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הֶחָרֵב, שֶׁאַךְ אוֹר מוּעָט חוֹדֵר לְתוֹכוֹ מִבַּעַד לְחַלוֹן קָטָן הַמְכֻסֶּה שְׂבָכָה, רָאָה תִנְשֶׁמֶת גְּדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ. טִפּוֹת דֶּמַע כְּבֵדוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲגֻלּוֹת, וּבְקוֹל צָרוּד הוֹצִיאָה יִלְלָתָה מִפִּתְחֵי חַרְטֻמָּהּ הֶעָקֹם. אָכֵן מִשֶּׁרָאֲתָה אֵת הַכַּלִיף וְהַוַּזִיר שֶׁלוֹ, שֶׁבָּא אַף הוּא בֵינָתַיִם בַּלָּאט, פָּרְצָה צְוָחָה שֶׁל שִׂמְחָה מִפִּיהָ. שָׁלְחָה אֵת כְנָפָהּ, הַמְכֻסָּה כְּתָמִים חוּמִים, וּמָחֲתָה בְחֵן אֵת דִּמְעוֹת עֵינֶיהָ, וּלְתִמְהוֹן לֵב שְׁנֵיהֶם קָרְאָה בְלָשׁוֹן עַרְבִית צֶחָה כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם: “בְּרוּכוֹת הַבָּאוֹת חֲסִידוֹת, בּוֹאֲכֶן הוּא אוֹת לְטוֹבָה שֶׁיַּעֲמֹד לִי רֶוַח וְהַצָּלָה, שֶׁכַּךְ נִבְּאוּ לִי לְפָנִים, כִּי עַל יְדֵי חֲסִידוֹת יַגִּיעַ לִי אֹשֶׁר רָב!”

לְאַחַר שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ שֶׁל הַכַּלִיף, עָמַד וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנֶיהָ וְהִרְכִּין לָאָרֶץ צַוַּארוֹ הָאָרֹךְ, הִצִּיג אֵת רַגְלָיו הַדַּקּוֹת בְּחֵן, וְאָמָר: “גְּבִרְתִּי הַתִּנְשָׁמֶת! מִתּוֹךְ דְּבָרַיִךְ מַכִּיר אֲנִי בָּךְ אָחוֹת לְצָרָה. וְאוּלָם אֲהָהּ! תִּקְוָתֵךְ שֶׁתַּעֲמוֹד לָךְ רֶוַח וְהַצָּלָה עַל יָדֵינוּ הִיא תִּקְוַת שָׁוְא. הַכֵּר תַּכִּירִי בְעַצְמֵךְ בַּאֲפִיסַת כֹּחֵנוּ אִם תִּשְמְעִי אֵת דְּבַר הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לָנוּ”. הַתִּנְשָׁמֶת בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְסַפֵּר, מִיָּד פָּתַח הַכַּלִיף וְסִפֵּר אֵת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הַיָּדוּעַ לָנוּ.

ד

לְאַחַר שֶׁסִּפֵּר הַכַּלִיף לַתִּנְשֶׁמֶת אֵת דְּבַר הַמְּאֹרָע שֶׁאֵרַע לוֹ, הִשְׁמִיעָה לוֹ הַתִּנְשֶׁמֶת דִּבְרֵי תוֹדָה וְאָמָרָה: "שְׁמַע נָא גַם אֶת דְּבַר הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לִי וְתִרְאֶה שֶׁאֻמְלָלָה אֲנִי בְמִדָּה לֹא פְחוּתָה מִמֶךָּ. אָבִי הוּא מֶלֶךְ הֹדּוּ, וַאֲנִי בִתּוֹ הַיְּחִידָה וְהָאֻמְלָלָה, לוּזָה שְׁמִי. אוֹתוֹ הַקּוֹסֵם קַשְׁנוּר שֶׁפָּגַע בָּכֶם בִּקְסָמָיו, הֵבִיא אַף עָלַי אֶת הָאָסוֹן. פַּעַם אַחַת בָּא אֶל אָבִי וּבִקֵּשׁ מִמֶּנוּ לָתֵת אוֹתִי לִבְנוֹ מִצְרָא לְאִשָּׁה. וְאוּלָם אָבִי שֶׁרַתְחָן הִנֵּהוּ בְטִיבוֹ, צִוָּה לְהַשְׁלִיכוֹ מֵעַל הַמַּעֲלוֹת. אָכֵן נָבָל זֶה הִתְחַכֵּם לְהִתְקָרֵב אֵלַי שׁוּב בִּדְמוּת אַחֶרֶת, וּכְשֶׁיָּשַׁבְתִּי פַּעַם בְּגַנִּי וּבִקַּשְׁתִּי לְהָשִׁיב נַפְשִׁי בְּכוֹס מַשְׁקֶה הֵבִיא לִי הַלָּז, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ צוּרַת עֶבֶד, מִין מַשְׁקֶה שֶׁהָפַךְ אֵת מַרְאִי וְהִצִּיגַנִּי בִדְמוּת כְּעוּרָה זוֹ. מִיָּד הֵבִיא אוֹתִי לְכָאן, כְּשֶׁאֲנִי מִתְעַלֶּפֶת מִפָּחַד, וְקָרָא בְאָזְנַי בְּקוֹל נוֹרָא: “כָּאן תֵּשְׁבִי כְעוּרָה, מְנֻדָּה גַם מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים, עַד בֹּא קִצֵּךְ, אוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ אָדָם לְקַחְתֵּךְ לוֹ לְאִשָּׁה בִרְצוֹנוֹ הַטּוֹב גַּם בִּדְמוּת תַּבְנִיתֵך זוֹ הַנּוֹרָאָה. כָּכָה אֲני נוֹקֵם נִקְמָתִי בָּךְ וּבְאָבִיךּ הַגֵּאֶה”.

מִן הַיּוֹם הַהוּא עָברוּ חֳדָשִׁים רַבִּים. בְּדוּדָה וַעֲגוּמָה יוֹשֶׁבֶת אֲנִי בֵין הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה כִנְזִירָה, מְתֹעֶבֶת בְּעֵינֵי בָאֵי עוֹלָם, וּזְוָעָה אֲנִי אַף לְבַעֲלֵי הַחַיִּים; הַטֶּבַע הַיָּפֶה סָגוּר וּמְסֻגָּר לְפָנָי, שֶׁכֵּן עִוֶּרֶת אֲנִי יוֹמָם, וְאַךְ בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּרֵחַ זוֹלֵף אֶת אוֹרוֹ הַחִוֵּר עַל פְּנֵי הַחוֹמוֹת הֲלָלוּ נוֹפֵל הַצָּעִיף הַמְכַסֶּה אֶת עֵינָי".

הַתִּנְשֶׁמֶת כִּלְתָה לְדַבֵּר וְשׁוּב מָחֲתָה בִכְנָפָהּ אֶת דִּמְעַת עֵינָהּ, מִשּׁוּם שֶׁסִּפּוּר הַפְּגָעִים שֶׁלָּה הֶעֱלָה דְמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ.

לְמִשְׁמַע סִפּוּרָהּ שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ נִשְתַּקַע הַכַּלִיף בְּמַחֲשָׁבוֹת. “אִם אֵין הַדְּבָרִים מַתְעִים אוֹתִי”, אָמָר, “יֵשׁ יַחַס טָמִיר ביֵּן אֲסוֹן שְׁנֵינוּ; אֲבָל הֵיכָן אֶמְצַא אֵת הַמַּפְתֵּחַ לְפִתְרוֹן חִידָה זוֹ?” פָּתְחָה הַתִּנְשֶׁמֶת וְהֵשִׁיבָה לוֹ: “אָכֵן אֲדוֹנִי! גַּם לִי נִדְמֶה כָךְ; לְפִי שֶכַּךְ נִבְּאָה לִי אִשָּׁה חֲכָמָה בְקַדְמַת יַלְדוּתִי, כִּי חֲסִידָה תָבִיא לִי אשֶׁר רָב; וְיִתָּכֵן הַדָּבָר שֶׁיָּדֹעַ אֵדַע אֵיךְ נוּכַל לְהַצִּיל אֵת נַפְשֵׁנוּ”. הַכַּלִיף תָּמַהּ תְּמִיָּה גְדוֹלָה וְשָׁאָל, מָה הִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁהִיא מִתְכֶּוֶּנֶת אֵלֶיהָ. “הַקּוֹסֵם שֶׁהֵמִיט אָסוֹןֹ עַל שְׁנֵינוּ”, הֵשִׁיבָה הַתִּנְשָׁמֶת, “רָגִיל לָבוֹא פַּעַם אַחַת בְּכָל חֹדֶשׁ אֶל הַחָרְבָּה הַזֹּאת. לֹא הַרְחֵק מֵחֶדֶר זֶה מָצוּי אוּלָם אֶחָד. שָׁם דַּרְכּוֹ לְהֵיטִיב לִבּוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה עִם הַרְבֵּה מֵחֲבֵרָיו. כְּבָר הִקְשַׁבְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת לְשִׂיחָתָם בְּמִסְתָּרִים. מְסַפְּרִים הֵמָּה זֶה לָזֶה אֵת מַעֲשֵׂי תַעֲלוּלֵיהֶם, וְשֶׁמָּא יַשְׁמִיעַ בְּפִיו אֵת מִלַּת הַקְּסָמִים שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה מִלִבְּכֶם”.

“הוֹ, נְסִיכָה יְקָרָה”, קָרָא הַכַּלִיף, “הַגִּידִי נָא אֵימָתַי דַּרְכּוֹ לָבוֹא וְהֵיכָן הוּא הָאוּלָם?”

הַתִּנְשֶׁמֶת הֶחֱרִישָׁה שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר אָמָרָה: “אַל נָא תְדִינֵנִי לְכַף חוֹבָה וְאוּלָם רַק בִּתְנַאי אֶחָד יְכוֹלָה אֲנִי לְמַלְּאוֹת אֶת רְצוֹנֶךָ”. − “פִּתְחִי פִיךְ וְדַבֵּרִי! פִּתְחִי פִיךְ וְדַבֵּרִי!” קָרָא חָסִיד. “צַוִּי, כָּל תְּנַאי מְקֻבָּל עָלָי”.

“אָכֵן גַּם אֲנִי רוֹצָה לְהִשְׁתַּחְרֵר יַחַד עִמָּכֶם, אֲבָל דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר הוּא אֶלָּא אִם יַבְטִיחַ לִי אֶחָד מִכֶּם לִשָּׂא אוֹתִי לְאִשָּׁה”.

הַחֲסִידוֹת נָבוֹכוּ כְנִרְאֶה בְּמִקְצָת, לְמִשְׁמַע הַצָּעָה זוֹ, וְהַכַּלִיף רָמַז לוֹ לִמְשָׁרְתוֹ לָצֵאת עִמּוֹ לְשָׁעָה קַלָּה הַחוּצָה.

“רַב־וַזִיר”, קָרָא הַכַּלִיף עַל יַד הַפָּתַח, “הֲרֵי זֶה עֵסֶק בִּישׁ, אֲבָל אַתָּה יָכֹל תּוּכַל לְקַחְתָּהּ לָךְ”.

"כָּךְ? הֵשִׁיב הֲלָה, “רוֹצֶה אַתָּה שֶׁתָּקוּם אִשְׁתִּי וּתְנַקֵּר אֶת עֵינַי כְּשֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי? אַף גַּם אִישׁ זָקֵן אֲנִי וְאַתָּה עוֹדְךָ צָעִיר לְיָמִים וּפָנוּי וְנָקֵל לְךָ לִתֵּן אֶת יָדְךָ לְבַת מֶלֶךְ צְעִירָה וְיָפָה”.

“זֶה הוּא הַדָּבָר”, נֶאֱנַח הַכַּלִיף, כְּשֶׁכְּנָפָיו תְּלוּיוֹת לוֹ בְרִפְיוֹן מִתּוֹךְ עֶצֶב. “מִי יֹאמַר לְךָ שֶׁצְּעִירָה הִיא וְיָפָה? הֲרֵי זֶה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיוֹת, לִקְנוֹת אֶת הֶחָתוּל כְּשֶׁהוּא עָטוּף וְכָרוּךְ בְּשָׂק!”

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמְדוּ וְשִׁדְּלוּ זֶה אֶת זֶה בִּדְבָרִים, וְאוּלָם לִבְסוֹף כְּשֶׁרָאָה הַכַּלִיף, שֶׁנּוֹחַ לוֹ לַוַזְיר שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת חֲסִידָה מִלָּקַחַת אֵת הַתִּנְשֶׁמֶת לְאִשָּה, הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ לְמַלְּאוֹת בְּעַצְמוֹ אַחַר תְּנַאי זֶה. הַתִּנְשֶׁמֶת הָיְתָה מְלֵאָה שִׂמְחָה כֻּלָּה. עָמְדָה וְהוֹדִיעָה לָהֶם, שֶׁכִּוְּנוּ לָבֹא בַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁקָּרוֹב הַדָּבָר לְוַדַּאי, כִּי הַקּוֹסְמִים יִתְאַסְּפוּ כָאן עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה.

עָמְדָה וְיָצְאָה עִם הַחֲסִידוֹת מִתּוֹך הַחֶדֶר כְּדֵי לְהוֹלִיכָן אֶל אוֹתוֹ הָאוּלָם; שָׁעָה אֲרֻכָּה עָבְרוּ דֶרֶךְ מָבוֹא אָפֵל; סוֹף סוֹף הֵאִיר לָהֶם קַו אוֹר בָּהִיר מִתּוֹךְ קִיר חָרֵב לְמֶחֱצָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם, הִשְׁמִיעָה לָהֶם הַתִּנְשֶׁמֶת אֵת עֲצָתָהּ לַעֲמֹד בִּמְנוּחָה גְמוּרָה. מִיָּד הֵצִיצוּ בְתוֹךְ הַחוֹר שֶׁעָמְדוּ עַל יָדוֹ, וְרָאוּ אוּלָם גָּדוֹל. הָאוּלָם הָיָה בָנוּי עַמּוּדִים מִסָּבִיב וּמְקֻשָּׁט בְּכָל מִינֵי הִדּוּר. הַרְבֵּה מְנוֹרוֹת בַּעֲלוֹת צְבָעִים הֵפִיצוּ אוֹר גָּדוֹל כְּאוֹר הַיוֹם. בְּאֶמְצַע הָאוּלָם עָמַד שֻׁלְחָן עָגֹל עָרוּךְ בְּכָל מִינֵי מַאֲכָלִים מִן הַמֻּבְחָר. מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן עָמְדָה סַפָּה וְעָלֶיהָ יָשְׁבוּ בְנֵי אָדָם. הַחֲסִידוֹת הִכִּירוּ בְּפָנָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא הוּא אוֹתוֹ הָרוֹכֵל, שֶׁמָּכַר לָהֶם אֵת הָאֲבָקָה. הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב עַל יָדוֹ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְסַפֵּר לָהֶם אֵת פָּרָשַׁת מַעֲשָׂיו הַחֲדָשִׁים. בְּתוֹךְ יֶתֶר סִפּוּרָיו סִפֵּר לָהֶם גַּם עַל דְּבַר הַכַּלִיף וְהַוַּזִיר שֶׁלוֹ. “מָה הִיא הַמִּלָּה שֶׁמָּסַרְתָּ בְיָדָם?” שָׁאַל קוֹסֵם אַחֵר. “מִלָּה רוֹמִית קָשָׁה בְיוֹתֵר, וְהִיא מוּטַבּוֹר”.

ה

כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַחֲסִידוֹת עַל יַד חוֹר הַקִּיר אֵת הַדָּבָר יָצְאוּ כִּמְעַט מִדַּעְתָּן מֵרֹב שִׂמְחָה, חָפְזוּ וְרָצוּ בְרַגְלֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת אֶל שַׁעַר הַחָרְבָּה, עַד שֶׁלֹּא יָכְלָה הַתִּנְשֶׁמֶת לְהַשִּׂיג אוֹתָן כִּמְעָט. בַּחוּץ פָּתַח הַכַּלִיף וְאָמַר אֶל הַתִּנְשֶׁמֶת בְּרָגֶשׁ: “אַתְּ מַצֶּלֶת אֶת חַיַּי וְחַיֵּי יְדִידִי, הֲיִי לִי לְאִשָּׁה לְאוֹת תּוֹדָה עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂית עִמָּנוּ”. וּמִיָּד הִפְנָה פָנָיו כְּלַפֵּי מִזְרָח. שָׁלשׁ פְּעָמִים הִשְׁתַּחֲווּ הַחֲסִידוֹת וּפָשְׁטוּ צַוָּארָן כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעָלְתָה זֶה עַתָּה מֵעֵבֶר לֶהָרִים; “מוּטַבּוֹר!” קָרָאוּ, וּכְהֶרֶף עַיִן נֶהֶפְכָה צוּרָתָם, וּבְשִׂמְחָתָם הָרַבָּה עַל מַתְּנַת הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים עָמְדוּ הָאָדוֹן וּמְשָׁרְתוֹ חֲבוּקִים יַחַד כְּשֶׁהֵם צוֹחֲקִים וּבוֹכִים כְּאֶחָד. אָכֵן מִי יְתָאֵר אֵת גֹּדֶל תִּמְהוֹנָם, כְּשֶׁנָּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְהִבִּיטוּ סְבִיבָם? גְּבִירָה יָפָה עֲדוּיָה בַהֲדַר תִּפְאֶרֶת עוֹמֶדֶת לִפְנֵיהֶם. מִתּוֹךְ בַּת צְחוֹק הוֹשִׁיטָה אֵת יַדָּה אֶל הַכַּלִיף. “כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר עוֹד אֵת הַתִּנְשֶׁמֶת שֶׁלָּךְ?” אָמָרָה. הַכַּלִיף נִתְפָּעֵל כָּל כַּךְ מִיָּפְיָהּ וְחִנָּהּ, עַד שֶׁקָּרָא, כִּי מְאֻשָּר הוּא בְיוֹתֵר שֶׁנֶּהְפַּךְ לַחֲסִידָה.

אַחַר כַּךְ נָסְעוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד לְבַגְדַּד. הַכַּלִיף מָצָא בְתוֹךְ בְּגָדָיו לֹא אֵת קֻפְסַת הָאֲבָקָה בִלְבָד, אֶלָּא גַם אֵת כִּיס כַּסְפּוֹ. בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ קָנָה צֵידָה לַדָּרֶךְ, וְכַךְ הִגִּיעוּ בְקָרוֹב עַד שַׁעֲרֵי בַגְדַּד. אָכֵן בּוֹאוֹ שֶׁל הַכַּלִיף הֵבִיאָה שָׁם אֵת הַבְּרִיּוֹת לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה. הַכֹּל חֲשָׁבוּהוּ לְמֵת, וּלְפִיכָךְ הָיוּ הַבְּרִיּוֹת שְׂמֵחִים בְּיוֹתֵר לִרְאוֹת שׁוּב אֵת מוֹשְׁלָם הֶחָבִיב.

וּמִתּוֹךְ כַּךְ הִתְלַקְּחָה בְלִבָּם שִׂנְאָתָם כְּלַפֵּי מִצְרָא הָרַמָּאי. מִיָּד הָלְכוּ אֶל הַהֵיכָל וְתָפְסוּ אֵת הַקּוֹסֵם הַזָּקֵן וּבְנוֹ. הַכַּלִיף שָׁלַח אֵת הַזָּקֵן אֶל אוֹתוֹ הַחֶדֶר בְּתוֹךְ הַחָרְבָּה שֶׁיָּשְׁבָה שָׁם בַּת הַמֶּלֶךְ בְּצוּרַת תִּנְשָׁמֶת, וְצִוָּה לִתְלוֹתוֹ שָׁם. וְאוּלָם עַל בְּנוֹ, שֶׁלֹּא הֵבִין כְּלוּם בְּמַעֲשֵׂי הַקְּסָמִים שֶׁל אָבִיו, הֵטִיל הַכַּלִיף אַחַת מִשְׁתֵּי אֵלֶּה, אִם לִבְחוֹר בַּמָּוֶת אוֹ לְהָרִיחַ מִתּוֹךְ קֻפְסַת הָאֲבָקָה. כְּשֶׁבָּחַר בַּדָּבָר הָאַחֲרוֹן, הִגִּישׁ לוֹ רַב־וַזִיר אֵת הַקֻּפְסָא. מִיָּד שָׁאַף אֶל אַפּוֹ מָנָה יָפָה שֶׁל אֲבָקָה, וּמִלַּת הַקְּסָמִים שֶׁל הַכַּלִיף הָפְכָה אוֹתוֹ לַחֲסִידָה. הַכַּלִיף צִוָּה לָשִׂים אוֹתוֹ בִכְלוּב שֶׁל בַּרְזֶל וּלְהַצִּיגוֹ בְּתוֹךְ גַּנּוֹ.

יָמִים רַבִּים חַי הַכַּלִיף חָסִיד עִם אִשְׁתּוֹ בַת הַמֶּלֶךְ בְּתַעֲנוּגִים; אָכֵן תַּעֲנוּגוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָיָה בְשָׁעָה שֶׁהָיָה רַב־וַזִיר בָא אֵלָיו יוֹם יוֹם אַחַר הַצָהֳרָיִם: סָחִים הָיוּ בֵינֵיהֶם לִפְרָקִים קְרוֹבִים עַל דְּבַר חַיֵּיהֶם בְּצוּרַת חֲסִידוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל הַכַּלִיף הָיְתָה בְדוּחָה עָלָיו בְּיוֹתֵר צָנַח לָאָרֶץ לְחַקּוֹת אֵת מַעֲשֵׂה רַב־וַזִיר בְּצוּרַת חֲסִידָה. פּוֹסֵעַ הָיָה בַחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ בְּרַגְלַיִם זְקוּפוֹת, מְקַשְׁקֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ, מְנַפְנֵף בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּמַעֲשֵׂה הָעוֹפוֹת בְּכַנְפֵיהֶם, וּמַרְאֶה כֵּיצַד הָיָה הַלָּז מִשְׁתַּחֲוֶה כְּלַפֵּי הַמִּזְרָח לְבַטָּלָה וְהָיָה קוֹרֵא בִשְׁעַת מַעֲשֶׂה מוּ־מוּ. מַחֲזֶה זֶה הָיָה מְשַׂמֵּחַ תָּמִיד אֵת לִבָּהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַכַּלִיף וּבָנֶיהָ: וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁהַכַּלִיף הָיָה מַאֲרִיךְ בַּדָּבָר יוֹתֵר מִדָּאי, מַרְבֶּה לְקַשְׁקֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ, מְנַעֲנֵעַ רֹאשׁוֹ וְקוֹרֵא מוּ־מוּ, מִיָּד הָיָה הַוַּזִיר מְאַיֵּם עָלָיו מִתוֹךְ צְחוֹק, שֶׁיַּעֲמֹד וִיסַפֵּר לְאֵשֶׁת הַכַּלִיף אֶת פִּרְטֵי הַמַּשָּׂא וְהַמַתָּן שֶׁהָיָה בֵינֵיהֶם לִפְנֵי דֶלֶת חֶדְרָה שֶׁל הַתִּנְשֶׁמֶת בַּת הַמֶּלֶךְ.

[לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם שֶׂלִים בָּרוּךְ אֵת סִפּוּרוֹ]

לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם שֶׂלִים בָּרוּךְ אֵת סִפּוּרוֹ הִבִּיעוּ הַסּוֹחֲרִים אֵת קוֹרַת רוּחָם. “בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שְׁעַת הַמִּנְחָה עָבְרָה עָלֵינוּ מִתּוֹךְ הֶסַּח הַדָּעַת”, אָמַר אֶחָד מֵהֶם כְּשֶׁהֵרִים אֵת מִכְסֵה הָאֹהֶל. “רוּחַ עֶרֶב קְרִירָה מְנַשֶּׁבֶת וְאָנוּ יְכוֹלִים לָלֶכֶת עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה פַרְסָאוֹת”. חֲבֵרָיו הִסְכִּימוּ לַדָּבָר, וּמִיָּד סָתְרוּ אֵת הָאֹהָלִים וְהַשַּיָּרָה שָׂמָה לַדֶּרֶךְ פְּעָמֶיהָ בְּאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁבָּאָה לְכָאן.

רוֹכְבִים הָיוּ כָל הַלַּיְלָה כִמְעָט, מִפְּנֵי שֶׁבַּיּוֹם הָיָה הַשָּׁרָב מַחֲנִיק וְאוּלָם בַּלַּיְלָה הָיָה הָאֲוִיר מֵשִׁיב נֶפֶשׁ וְהַכּוֹכָבִים הִגִּיהוּ אוֹרָם. לִבְסוֹף הִגִּיעוּ לְמָקוֹם נָאֶה וְכָשֵׁר לָנוּחַ בּוֹ, מִיָּד נָטוּ אֹהָלִים וְשָׁכְבוּ עַל מִשְׁכָּבָם. אָכֵן לַזָּר דָּאֲגוּ הַסּוֹחֲרִים בְּיוֹתֵר, כְּאִלּוּ הָיָה אוֹרְחָם הַיָּקָר שֶׁבַּיְּקָרִים. הָאֶחָד נָתַן לוֹ מַצָּעוֹת, הַשֵּׁנִי נָתַן לוֹ שְׂמִיכוֹת, הַשְּׁלִישִׁי שָׁלַח לוֹ עֲבָדִים; קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, הִסְפִּיקוּ לוֹ הַכֹּל כְּאִלּוּ הָיָה בְּבֵיתוֹ, כְּשֶׁשּׁוּב קָמוּ מֵעַל מִשְׁכָּבָם כְּבָר הִגִּיעוּ שְׁעוֹת הַיּוֹם הַחַמּוֹת בְּיוֹתֵר, וְהֶחְלִיטוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד לְהַמְתִּין כָּאן עַד שֶׁיַּגִּיעַ הָעָרֶב. לְאַחַר שֶׁסָּעֲדוּ אֵת לִבָּם בְּיַחַד נִצְטַפְּפוּ שׁוּב זֶה אֵצֶל זֶה וְהַסוֹחֵר הַצָּעִיר פָּנָה אֶל הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרָה וְאָמָר: “שֶׂלִים בָּרוּךְ הִנְעִים לָנוּ אֶתְמוֹל אֵת שְׁעַת הַמִּנְחָה, שֶׁמָּא, אַחְמֶד, תְּסַפֵּר לָנוּ גַם אַתָּה דָבָר, אִם אחַד הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ לְךָ בִימֵי חַיֶּיךָ הָאֲרֻכִּים, אוֹ אַגָּדָה נָאָה”. אַחְמֶד הֶחְרִישׁ שָׁעָה אֲרֻכָּה, כְּאִלּוּ מְפַקְפֵּק הוּא וְנִמְלָךְ בְּדַעְתּוֹ אִם יַגִּיד מַה שֶּבְּלִבּוֹ אוֹ לָאו; לִבְסוֹף הִתְחִיל לְדַבֵּר: "יְדִידַי הַיְּקָרִים! בְּדַרְכֵּנוּ זוֹ הַרְאֵה הִרְאֵיתֶם כִּי רֵעִים נֶאֱמָנִים אַתֶּם, וְגַם שֶׂלִים זָכָה לְאֵמוּן לִבִּי; לְפִיכָךְ רוֹצֶה אֲנִי לְהַשְׁמִיעֲכֶם מְאֹרָע מִמְאֹרְעוֹת חַיָּי, שֶׁאֲנִי מוֹנֵעַ עַצְמִי תָמִיד מִלְּסַפְּרוֹ וּמִכָּל שֶׁכֵּן לִבְנֵי אָדָם סְתָם: “מַעֲשֶׂה בָּאֳנִיַּת מֵתִים”.

לְאָבִי הָיְתָה חָנוּת קְטַנָּה בְּבַלְזוֹרָה. הוּא הָיָה לֹא עָנִי וְלֹא עָשִׁיר, אֶלָּא אֶחָד מֵאוֹתָם הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵינָם מַרְהִיבִים עֹז בְּנַפְשָׁם לְנַסּוֹת דָּבָר, מִיִּרְאָה שֶׁמָּא יַפְסִידוּ גַם הַמְעַט שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם. מְחַנֵּךְ הָיָה אוֹתִי בְּדֶרֶךְ הַתֹּם וְהַיָּשָׁר, וּבִמְהֵרָה הֱבִיאַנִי לִידֵי כָךְ, שֶיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת לְעֵזֶר עַל יָדוֹ. אָכֵן כְּשֶמָּלְאוּ לִי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְאָבִי נִסָּה בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁלוֹחַ סְחוֹרָתוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם, מֵת פִּתְאוֹם, מֵרֹב צַעַר כְּנִרְאֶה, שֶׁהִפְקִיד בִּידֵי שַׂר שֶׁל יָם אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב. בִּמְהֵרָה נוֹכַחְתִּי שֶׁמּוֹתוֹ הָיָה לוֹ לְאשֶׁר, מִפְּנֵי שֶׁלְּאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה, שֶׁהָאֳנִיָּה הַטְּעוּנָה סְחוֹרַת אָבִי טָבְעָה בַיָּם. אֲבָל אָסוֹן זֶה לֹא יָכֹל לְדַכֵּא אֶת עֹז רוּחַ הָעֲלוּמִים הַמְפַעֵם בִּי. מָכַרְתִּי אֵת כֹּל נַחֲלַת אָבִי בְּכֶסֶף וְנָסַעְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת אָשְׁרִי בַמֶּרְחַקִּים, בְּלִוְיַת הַמְשָׁרֵת הַזָּקֵן שֶׁל אָבִי, שֶׁמִתּוֹךְ אַהֲבַת קְדוּמִים לֹא רָצָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי וּמִגּוֹרָלִי.

בַּנָּמָל שֶׁל בַּלְזוֹרָה הִפְלַגְנוּ בְשָׁעָה שֶׁרוּחַ מְצוּיָה וְנוֹחָה הָיְתָה מְנַשָּׁבֶת. הָאֳנִיָּה שֶׁנָּסַעְנוּ בָהּ נוֹעֲדָה לָלֶכֶת לְהֹדּוּ. כְּבָר נָסַעְנוּ חֲמִשָׁה עָשָׂר יוֹם בַּדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה וּפִתְאוֹם הוֹדִיעַ לָנוּ רַב הַחוֹבֵל כִּי סְעָרָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה. פָּנָיו הִבִּיעוּ דְאָגָה, כִּי נִרְאֶה הָיָה שֶׁאֵין הוּא בָקִי כָּל צָרְכּוֹ בְמָקוֹם זֶה וְאֵין בְּיָדוֹ לְקַדֵּם אֵת פְּנֵי הַסְּעָרָה בִּמְנוּחַת נָפֶשׁ. מִיָּד צִוָּה לְכַנֵּס אֶת כָּל הַמִּפְרָשִׂים, וָאֳנִיָּתֵנוּ שָׁטָה לְאִטָּהּ. הַלַּיְלָה הִגִּיעַ, לֵיל בָּהִיר וָקָר, וְרַב הַחוֹבֵל סָבוּר הָיָה שֶׁטָּעָה בִּדְבַר הַסְּעָרָה. פִּתְאוֹם טָסָה אֳנִיָּה, שֶׁלֹּא רְאִינוּהָ מִקֹּדֶם, וְחָלְפָה סָמוּךְ לָאֳנִיָּתֵנוּ. צַהֲלַת פֶּרַע וּצְעָקוֹת נִשְׁמְעוּ מֵעַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה שֶׁהִפְלִיאוּנִי מְאֹד בִּשְׁעַת פַּחַד זוֹ מִפְּנֵי הַסְּעָרָה. וְאוּלָם פְּנֵי רַב הַחוֹבֵל, שֶׁעָמַד עַל יָדִי, חָוְרוּ כַּמֵּת. “אָבְדָה אֳנִיָּתִי, אָבָדָה”, קָרָא, “שָׁם מְשׁוֹטֵט מַלְאַךְ הַמָּוֶת!” וַעֲדַיִן לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לְשָׁאֳלוֹ עַל הַדָּבָר, וְהִנֵּה הִתְפָּרְצוּ וּבָאוּ הַמַּלָּחִים מִתּוֹךְ יְלָלוֹת וּצְעָקוֹת: “כְּלוּם רְאִיתֶם אוֹתוֹ?” צָעָקוּ, “עַכְשָׁו אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ!”

רַב הַחוֹבֵל צִוָּה לִקְרֹא פְסוּקֵי נֶחָמָה מִתּוֹךְ סֵפֶר הַקּוֹרָאן, וּבְעַצְמוֹ יָשַׁב אֶל הַהֶגֶה. וּאוּלָם עֲמָלוֹ הָיָה לַשָּׁוְא! הַסְּעָרָה הָלְכָה וְגָדְלָה וְעוֹד לֹא עָבְרָה שָׁעָה אֶחָת וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל נֶפֶץ וְהָאֳנִיָּה הֵחֵלָּה לִשְׁקוֹעַ. מִיָּד הוֹרִדוּ אֶת הַסִּירוֹת הָיָּמָּה, וְאַךְ הִסְפִּיקוּ אַחֲרוֹנֵי הַמַּלָּחִים לְהַצִּיל נַפְשָׁם, וְהִנֵּה צָלְלָה הָאֳנִיָּה לְעֵינֵינוּ, וַאֲנִי יָרַדְתִּי הַיָּמָּה כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן. אָכֵן הַצָּרָה לֹא פָסְקָה עוֹד. הַסְּעָרָה הִתְגָּעֲשָׁה נוֹרָאוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ לְהוֹלִיךְ אֵת הַסִּירָה כְּחֶפְצֵנוּ. אָנֹכִי חָבַקְתִּי אֶת מְשָׁרְתִי הַזָּקֵן בְּחָזְקָה, וַאֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ זֶה לָזֶה שֶׁלֹא לְהִפָּרֵד אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ.

סוֹף סוֹף בָּקַע אוֹר הַיּוֹם. וְאוּלָם עִם זֹהַר רִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁחַר, תָּפַס הָרוּחַ בַּסִּירָה שֶׁיָּשַׁבְנוּ בָהּ וַהֲפָכָהּ עַל פִּיהָ. שׁוּב לֹא רָאִיתִי אַף אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה. מַכַּת הַנְּפִילָה הִדְהִימָה אוֹתִי; וּכְשֶׁשָּׁבָה אֵלַי רוּחִי רָאִיתִי אֵת עַצְמִי חָבוּק בִּזְרוֹעותָיו שֶׁל מְשָׁרְתִי הַזָּקֵן וְהַנֶּאֱמָן, שֶׁהִצִּיל אֵת נַפְשׁוֹ עַל גַּבֵּי הַסִּירָה הַהֲפוּכָה וּמָשַׁךְ אוֹתִי אַחֲרָיו. הַסְּעָרָה קָמָה לִדְמָמָה. אֳנִיָּתֵנוּ לֹא נִרְאֲתָה עוֹד, וְאוּלָם לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ הִבְחִינָה עֵינֵינוּ אֳנִיָּה אַחֶרֶת, שֶׁהַגַּלִּים טִלְטְלוּנוּ אֵלֶיהָ. כְּשֶׁקָרַבְנוּ אֶצְלָהּ הִכַּרְתִּי בָהּ שֶׁהִיא הִיא אוֹתָהּ הָאֳנִיָּה שֶׁחָלְפָה עַל פָּנֵינוּ בַלַּיְלָה וְהֵטִילָה פַחַד רַב כָּל כָּךְ בְּלִבּוֹ שֶׁל רַב הַחוֹבֵל. יָרֵאתִי יִרְאָה גְדוֹלָה מִפְּנֵי הָאֳנִיָּה. דְּבָרָיו שֶׁל רַב הַחוֹבֵל שֶׁנִּתְקַיְּמוּ לְהַוָּתֵנוּ וְהַמַּרְאֶה הַשּׁוֹמֵם שֶׁל הָאֳנִיָּה, שלא¹ נִרְאָה עָלֶיהָ אִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקָרַבְנוּ אֵלֶיהָ יוֹתֵר ויותר² וְקָרָאנוּ בְקוֹל גָּדוֹל, הֵטִילוּ אֵימָה בְלִבִּי. וְאוּלָם דֶּרֶךְ זוֹ הָיְתָה הַצָּלָתֵנוּ הַיְּחִידָה, וּלְפִיכָךְ מְהַלְּלִים הָיִינוּ אֵת הַנָּבִיא שֶׁהֶרְאָה לָנוּ נִפְלְאוֹתָיו וֶהֱבִיאָנוּ בְשָלוֹם עַד כֹּה.

לְצַד פָּנֶיהָ שֶׁל הָאֳנִיָּה תָּלוּי הָיָה חֶבֶל אָרֹךְ וּמְשֻלְשָׁל לְמָטָּה. מְשִׁיטִים הָיִינוּ אֵת הַסִּירָה בְיָדֵינוּ וּבְרַגְלֵינוּ כְּלַפֵּי הַחֶבֶל כְּדֵי לְתָפְסוֹ. סוֹף סוֹף עָלָה הַדָּבָר בְּיָדֵינוּ. מִיָּד עָמַדְנוּ וְטִפַּסְנוּ עַל הַחֶבֶל, וַאֲנִי הַצָּעִיר בַּתְחִלָּה. הָהּ, פַּחַד וּזְוָעָה! מַחֲזֶה נוֹרָא רָאוּ עֵינַי בְּשָׁעָה שֶׁעָלִיתִי עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה! הָרִצְפָּה הָיְתָה אֲדֻמָּה מִדָּם. מֵעֶשְרִים עַד שְׁלשִׁים חֲלָלִים לְבוּשִׁים מַלְבּוּשֵי טוּרְקִים שָׁכְבוּ עַל הָרִצְפָּה, וְעַל יַד הַתֹּרֶן הָאֶמְצָעִי עָמַד אָדָם, לָבוּשׁ מַלְבּוּשִׁים יְקָרִים וְחֶרֶב נְתוּנָה בְיָדוֹ, וְאוּלָם פָּנָיו חִוְּרִים וּמְעֻנִים, וּבְמִצְחוֹ תָקוּעַ מַסְמֵר גָּדוֹל שֶׁהִצְמִידוֹ אֶל הַתֹּרֶן, וְאַף הוּא מֵת הִנֵּהוּ. חַלְחָלָה תְקָפַתְנִי וְלֹא הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לִשְׁאֹף רוּחַ. לִבְסוֹף עָלָה גַם בֶּן לִוְיָתִי. אַף הוּא נִדְהַם לְמַרְאֵה מִכְסֵה הָאֳנִיָּה, שֶׁאֵין שָׁם כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וְאַךְ חֲלָלִים רַבִּים כָּל כַּךְ מוּטָלִים בְּכָל מָקוֹם. לְאַחַר שֶׁהִרְבִּינוּ בִתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַנָּבִיא הִרְהַבְנוּ סוֹף סוֹף עֹז בְּנַפְשֵׁנוּ לָלֶכֶת הָלְאָה. עִם כָּל פְּסִיעָה עָמַדְנוּ לְהַבִּיט סְבִיבֵנוּ, שֶׁמָּא יִתְגַּלֶּה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מַחֲזֶה חָדָשׁ וְנוֹרָא מִזֶּה. אֲבָל הַכֹּל הָיָה כְּבַתְּחִלָּה. מִסָּבִיב לָנוּ אֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה זוּלָתִי אֲנַחְנוּ וְהַיָּם הַגָּדוֹל. לֹא הִרְהַבְנוּ בְּנַפְשֵׁנוּ אֲפִלּוּ לְדַבֵּר בְּקוֹל, מִיִּרְאָה שֶׁמָּא יְכוֹנֵן רַב הַחוֹבֵל הַמֵּת הַמְצֻמָּד אֶל הַתֹּרֶן אֵת מַבַּט עֵינָיו הַקָּפוּא אֵלֵינוּ, אוֹ שֶׁמָּא יַהֲפֹךְ אַחַד הַחֲלָלִים אֶת רֹאשׁוֹ אֵלֵינוּ. לִבְסוֹף הִגַּעְנוּ עַד מַדְרֵגָה הַמּוֹבִילָה אֶל חֲדַר הָאֳנִיָּה פְּנִימָה. שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן עָמַדְנוּ שָׁם מִלֶּכֶת וְהֵצַצְנוּ אֶחָד בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצָאנוּ עֹז בְּלִבֵּנוּ לְהַבִּיעַ אֵת מַחֲשַׁבְתֵּנוּ.

“הוֹ אֲדוֹנִי”, אָמַר מְשָׁרְתִי הַנֶּאֱמָן, “כָּאן נִתְרַחֵשׁ דָּבָר נוֹרָא. אָכֵן אִם גַּם הָאֳנִיָּה מִלְּמַטָּה מְלֵאָה רוֹצְחִים, מוּטָב שֶׁאֶפֹּל בִּידֵיהֶם אִם לְשֵׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד, וְאַל אֶעֱמֹד כָּאן בֵּין הַמֵּתִים”. גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי כְּמוֹתוֹ, לָבַשְׁנוּ עֹז וְיָרַדְנוּ לְמַטָּה מִתּוֹךְ צִפִּיַּת חֲרָדָה. אָכֵן אַף כָּאן שְׁרוּיָה הָיְתָה דִמְמַת מָוֶת, וְאַךְ פְּסִיעוֹתֵינוּ הִשְׁמִיעוּ קוֹלָן עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת. עָמַדְנוּ עַל יַד הַדֶּלֶת הַמּוֹלִיכָה אֶל הַתָּאִים. הִטֵּיתִי אָזְנִי אֶל הַדֶּלֶת וְהִקְשַבְתִּי; אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב. פָּתַחְתִּי אֶת הַדָּלֶת. מַרְאֵה הַקִּיטוֹן הָיָה פָרוּעַ. בְּגָדִים, כְּלֵי זַיִן וּשְׁאָר דְּבָרִים מוּטָלִים הָיוּ בְּעִרְבּוּבִיָּה. אֵין דָּבָר כְּסִדְרוֹ. הַמַּלָּחִים אוֹ לְפָחוּת רַב הַחוֹבֵל הֵטִיבוּ כְנִרְאֶה אֶת לִבָּם כָּאן לִפְנֵי זְמָן קָצָר, מִשּׁוּם שֶהַכֹּל עֲדַיִן מֻנָּח הָיָה כָאן.

הָלַכְנוּ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, מִקִּיטוֹן לְקִיטוֹן, וּבְכָל מָקוֹם מָצָאנוּ מִן הַמּוּכָן מֶשִׁי יָקָר, מַרְגָּלִיוֹת, סֻכָּר וְכַיּוֹצֵא בָאֵלֶה. לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי מֵרֹב שִׂמְחָה לְמַרְאֵה עֵינָי, שֶׁכֵּן הוֹאִיל וְאֵין אִישׁ בְּכָל הָאֳנִיָּה סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדִי לָקַחַת אֵת הַכֹּל אֵלָי וְאוּלָם אִבְּרָהִים הֵעִיר אֶת אָזְנִי, שֶׁאֲנַחְנוּ רְחוֹקִים כְּנִרְאֶה הַרְבֵּה מִיַּבָּשָׁה, וְאָנוּ לְבַדֵּנוּ לֹא נוּכַל לָבוֹא לְשָׁם בְּשׁוּם פָּנִים מִבְּלִי עֶזְרַת בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים.

יָשַׁבְנוּ וְהֵיטַבְנוּ אֵת לִבֵּנוּ בְמַאֲכָלִים וּבְמַשְׁקָאוֹת שֶמָּצָאנוּ שָׁם לָרֹב, וְשׁוּב עָלִינוּ לִבְסוֹף אֶל מִכְסֵה הָאֳנִיַּה. אֲבָל כַּאן סָמַר בְּשָׂרֵנוּ תָמִיד לְמַרְאֵה הַחֲלָלִים. הֶחְלַטְנוּ לְהִפָּטֵר מֵהֶם וּלְהַשְלִיכָם הַיָּמָּה. וְאוּלָם כַּמָּה נִזְדַּעְזַע לִבֵּנוּ כְּשֶׁמָּצָאנוּ שֶׁאֵין לְהָזִיז בְּשוּם פָּנִים אַף אֶחָד מֵהֵם זִיז כָּל־שֶׁהוּא. מוּטָלִים הָיוּ עַל הָרִצְפָּה כִּדְבוּקִים וּצְמוּדִים בָּהּ, וּמִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַעֲקוֹר אֵת קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה וְלַהֲטִילָם הַיָּמָּה יַחַד עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁחֲסֵרִים הָיִינוּ כְלֵי מְלָאכָה. גַּם אֵת רַב הַחוֹבֵל אִי אֶפְשָר הָיָה לְהַתִּיק מִן הַתֹּרֶן, וְלֹא יָכֹלְנוּ אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא אֶת הַחֶרֶב מִתּוֹךְ יָדוֹ הַקְּמוּצָה. כָּל הַיּוֹם עָבַר עָלֵינוּ בְמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת עַל דְּבַר מַצָּבֵנוּ וּכְשֶׁהִתְחִיל הָעֶרֶב לְהַאֲפִיל, נָתַתִּי רְשׁוּת לְאִבְּרַהִים הַזָּקֵן לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבוֹ וַאֲנִי רָצִיתִי לַעֲמוֹד עַל הַמִּכְסֶה וְלִצְפּוֹת שֶׁמָּא יַעֲמֹד לָנוּ רֶוַח וְהַצָּלָה. אָכֵן כְּשֶׁעָלָה הַיָּרֵחַ,ַ וְעַל פִּי חֶשְׁבּוֹן הַכּוֹכָבִים מְשַׁעֵר הָיִיתִי שֶׁהִגִּיעָה הַשָׁעָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה, נָפְלָה עָלַי תַרְדֵּמָה וְנִשְׁתַּטַּחְתִּי שֶלֹא בְמִתְכַּוֵּן אֲחוֹרֵי חָבִית אֶחָת, שֶׁעָמְּדָה עַל הַמִּכְסֶה, וְיָשָׁנְתִּי. אָכֵן שֵׁנָה זוֹ קְרוֹבָה הָיְתָה יוֹתֵר לְמַצָּב שֶׁל הִמּוּם הַחוּשִׁים, שֶׁכֵּן שָׁמַעְתִּי בָרוּר אֵת קוֹל מַשַּׁק גַּלֵּי הַיָּם בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה וְהַמִּפְרָשִׂים חָרְקוּ וְשָרְקוּ בִגַעַת בָּהֶם הָרוּחַ הַמְנַשָּׁבֶת. פִּתְאוֹם נִדְמָה לִי לִשְׁמוֹעַ קוֹלוֹת בְּנֵי אָדָם וּמַשַּׁק פְּסִיעוֹת עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה. רָצִיתִי לָקוּם וְלִרְאוֹת מָה הוּא הַדָּבָר. אֲבָל כְּעֵין יָד נֶעֱלָמָה כָבְלָה אֵת אֲבָרָי, וְלֹא יָכֹלְתִּי אֲפִלוּ לִפְקוֹחַ אֶת עֵינָי. אָכֵן הַקּוֹלוֹת נַעֲשׂוּ בְרוּרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְנִדְמָה לִי כְאִלּוּ בְנֵי אֳנִיָּה עַלִּיזִים מִתְהַלְּכִים עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה. בְּתוֹךְ שְׁאָר הַקּוֹלוֹת נִדְמָה לִי לִשְׁמוֹעַ קוֹל חָזָק שֶׁל מְפַקֵּד, אַף שָמַעְתִּי בָרוּר קוֹל חֲבָלִים וּמִפְרָשִׂים עוֹלִים וְיוֹרְדִים. וְאוּלָם לְאַט לְאַט אָבְדוּ חוּשַׁי וְנִשְׁקַעְתִּי בְשֵׁנָה עֲמֻקָּה, וְאַךְ קוֹל הֲמֻלַּת כְלֵי זַיִן הִגִּיעַ לְאָזְנָי, וְלֹא הֱקִיצוֹתִי אֶלָּא בְשָׁעָה שֶהַחַמָּה עָמְדָה בִמְרוֹמֵי הָרָקִיעַ וְלִהֲטָה אֵת פָּנָי. בְּתִמָּהוֹן הִבַּטְתִּי סְבִיבִי, וְהַסְּעָרָה וְהָאֳנִיָּה וְהַחֲלָלִים וְכָל מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בַלָּיְלָה, הַכֹּל הָיָה בְעֵינַי כַּחֲלוֹם, וְאוּלָם כְּשֶׁנָּשָׂאתִי עֵינַי מָצָאתִי וְהִנֵּה הַכֹּל כְּיוֹם אֶתְמוֹל. הַחֲלָלִים שָׁכְבוּ בְלִי נוֹעַ וְדוּמָם עָמַד רַב הַחוֹבֵל מְצֻמָּד אֶל הַתֹּרֶן. צָחַקְתִּי עַל חֲלוֹמִי וְקַמְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת הַזָּקֵן שֶׁלִּי.

הַזָּקֵן יָשַׁב בְּתוֹךְ הַתָּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. “הָהּ אֲדוֹנִי!” קָרָא כְּשֶׁקָּרַבְתִּי אֵלָיו, “נוֹחַ לִי לִשְכַּב עַל קַרְקַע הַיָּם הֶעָמוֹק מִלִּשְׁהוֹת עוֹד לַיְלָה אֶחָד בְּתוֹךְ הָאֳנִיָּה הַמְכֻשָּׁפָה”. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ לְסִבַּת יְגוֹנוֹ, וְהֵשִׁיב לִי: “לְאַחַר שֶׁיָשַׁנְתִּי כַמָּה שָׁעוֹת הֱקִיצוֹתִי וְהִקְשַׁבְתִּי קוֹל פְּסִיעוֹת מֵעַל לְרֹאשִׁי. מִתְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא אָתָּה, אֲבָל הָיוּ שָׁם לְפָחוּת עֶשְׂרִים בְּנֵי אָדָם שֶׁרָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, אַף שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת קוֹרְאִים וּצְוָחוֹת. לִבְסוֹף נִשְׁמְעוּ פְסִיעוֹת כְּבֵדוֹת יוֹרְדוֹת לְמַטָּה עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת. לֹא יָדַעְתִּי עוֹד אֵת נַפְשִׁי, וְרַק לִפְרָקִים שָׁבָה אֵלַי רוּחִי לִרְגָעִים מוּעָטִים, וְהִנֵּה רָאִיתִי אוֹתוֹ הָאִישׁ עַצְמוֹ, הַדָּבוּק בְּמַסְמֵר אֶל הַתֹּרֶן שָׁם מִלְּמַעְלָה, יוֹשֵׁב לוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן הַהוּא מְרַנֵּן וְשׁוֹתֶה, וְאַף הָאִישׁ בַּעַל הַלְּבוּשׁ הָאָדֹם הַשּׁוֹכֵב עַל הָרִצְפָּה לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ, יָשַׁב אֶצְלוֹ וְשָׁתָה עִמּוֹ כְאֶחָד”. כַּךְ סִפֵּר לִי מְשָרְתִי הַזָּקֵן.

יְכוֹלִים אַתֶּם לְהַאֲמִין לִי, יְדִידָי, שֶרוּחִי הָיְתָה מְדֻכָּאָה מְאֹד, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה כָאן טָעוּת הַחוּשִׁים, לְפִי שֶׁגַּם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֵת קוֹלוֹת הַמֵּתִים. מָה רַב הָיָה פַחְדִּי לִנְסוֹעַ בְּתוֹךְ חֶבְרָה שֶׁכְּמוֹתָהּ. וְאוּלָם אִבְּרָהִים נִשְתַּקַּע בְּמַחְשָׁבוֹת. “עַכְשָׁו מָצָאתִי!” קָרָא לִבְסוֹף: עַל לִבּוֹ עָלָה פִתְגָּמוֹ שֶׁל אָבִיו זְקֵנוֹ, אָדָם מְנֻסֶּה בַחַיִּים שֶׁעָבַר בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ, וְהוּא סְגֻלָּה בִּפְנֵי תַעֲלוּלֵי הָרוּחוֹת וּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים. אַף אוֹמֵר הוּא, שֶׁשֵּׁנָה זוֹ, שֶׁתָּקְפָה עָלֵינוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לִמְנוֹעַ אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ אִם נַחְזֹר בִּשְׁקִידָה עַל פְּסוּקֵי סֵפֶר הַקּוֹרָאן. הַצָּעַת הָאִישׁ הַזָּקֵן מָצְאָה חֵן בְּעֵינָי. מִתּוֹךְ צִפִּיָה מְלֵאָה פַחַד רָאִינוּ אֵת הַלַּיְלָה מִתְקָרֵב וָבָא. עַל יַד הַתָּא הָיָה קִיטוֹן קָטָן וְהֶחְלַטְנוּ בְלִבֵּנוּ לְהִכָּנֵס שָׁמָה. נָקַבְנוּ כַמָּה נְקָבִים בַּדֶּלֶת, נְקָבִים גְּדוֹלִים לְמַדַּי כְּדֵי לִרְאוֹת בַּעֲדָם אֵת הַתָּא; אַחַר כַּךְ סָגַרְנוּ אֵת הַדֶּלֶת מִבִּפְנִים עַד כַּמָּה שֶׁיָדֵנוּ מַגָּעַת, וְאִבְּרָהִים כָּתַב אֵת שְמוֹ שֶׁל הַנָּבִיא בְּכָל אַרְבַּע הַפִּנּוֹת. וְכַךְ יָשַׁבְנוּ וְהָיִינוּ מַמְתִּינִים לְמוֹרָאֵי הַלָּיְלָה. שׁוּב הִגִּיעַה הַשָּׁעָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְעֵרֶךְ וּמִיָד הִתְחִילָה תוֹקֶפֶת אוֹתִי שֵׁנָה חֲזָקָה. בֶּן לִוְיָתִי יָעַץ אוֹתִי לִקְרֹא כַמָּה פְּסוּקִים מִסֵּפֶר הַקּוֹרָאן, וְהַדָּבָר הַזֶּה הוֹעִיל לִי. לְפֶתַע פִּתְאוֹם נְתעוֹרְרָה רוּחַ חַיִּים עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה, הַחֲבָלִים חָרְקוּ, פְּסִיעוֹת נִשְמְעוּ עַל הַמּכְסֶה וְכַמָּה קוֹלוֹת נִתְּנוּ לְהַבְחָנָה. כַּמָּה וְכַמָּה רְגָעִים יָשַׁבְנוּ כַךְ מִתּוֹךְ צִפִּיָּה, וּפִתְאוֹם שָׁמַעְנוּ פְסִיעוֹת יוֹרְדוֹת וּבאוֹת עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַתָּא. כְּשֶׁשָׁמַע הַזָּקֵן אֶת קוֹל הַפְּסִיעוֹת הִתְחִיל קוֹרֵא אֵת הַפִּתְגָּם שֶׁלִּמְּדוֹ אָבִיו זְקֵנוֹ, סְגֻלָּה בִּפְנֵי תַעֲלוּלֵי הָרוּחוֹת וּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים:

"אִם מִמְּרוֹמֵי הָאֲוֵיר דְּאִיתֶם,

וְאִם מִמַּעֲמַקֵּי הַיָּם עֲלִיתֶם,

אִם בַּאֲפֵלַת קֶבֶר תָּנוּמוּ,

וְאִם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ תָּקוּמוּ.

אַלַּהּ הוּא אֲדוֹנֵיכֶם

וְלִדְבָרוֹ תַקְשִיבוּ כֻּלְּכֶם".

הֲרֵינִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתִּי כְלָל בְּכֹחוֹ שֶׁל פִּתְגָּם זֶה, וְשַׂעֲרוֹת רֹאשִי סִמְרוּ כְּשֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת בְּרָעַשׁ. נִכְנַס וָבָא אוֹתוֹ הָאִישׁ הַגָּבוֹהַּ וּבַעַל הַצּוּרָה שֶׁרְאִיתִיו צָמוּד אֶל הַתֹּרֶן בְּמַסְמֵר. הַמַּסְמֵר הָיָה קָבוּעַ גַּם עַכְשָׁו בְּתוֹךְ מוֹחוֹ, וְאוּלָם הַחֶרֶב נְתוּנָה בְתוֹךְ נַרְתִּיקָהּ, וְאַחֲרָיו נִכְנַס אָדָם שֶׁמַּלְבּוּשָׁיו אֵינָם יְקָרִים כָּל כַּךְ כְּשֶׁלּוֹ; אַף אוֹתוֹ רָאִיתִי מוּטָל לְמָעְלָה. רַב הַחוֹבֵל, שֶׁכֵּן דָּבָר זֶה נִכַּר הָיָה בוֹ, הָיָה בַעַל פָנִים חִוְּרִים, וְזָקָן לוֹ אָרֹךְ וְשָׁחוֹר, עֵינָיו מִתְרוֹצְצוֹת בְּחוֹרֵיהֶן וְהוּא עָמַד וְהִבִּיט סְבִיבוֹ בֶחָדֶר. יָכֹלְתִּי לְהִסְתַּכֵּל יָפֶה בְּפָנָיו, בְּשָׁעָה שֶעָבַר לִפְנֵי הַדֶּלֶת שֶׁלָּנוּ; וְאוּלָם נִרְאֶה הָיָה שֶׁלֹּא שָׂם לִבּוֹ כְּלָל אֶל הַדֶּלֶת שֶׁהִסְתִּירָה אוֹתָנוּ. שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּלְחָן הָעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַתָּא, וְדִבְּרוּ בֵינֵיהֶם בְּקוֹל רָם וְכִמְעַט בְּמֵעֵין צְוָחָה בְלָשׁוֹן בִּלְתִּי יְדוּעָה לִי. מֵרֶגַע לְרֶגַע נִתְגַּבְּרוּ קוֹלוֹתֵיהֶם וְנִתְלַהֲבוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁלִּבְסוֹף הִקִּישׁ רַב הַחוֹבֵל בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁנִּזְדַּעְזַע הֶחָדֶר. הָאִישׁ הַשֵּׁנִי קָפַץ וְעָמַד מִמְּקוֹמוֹ מִתּוֹךְ צְחוֹק פָּרוּעַ וְרִמֵּז לְרַב הַחוֹבֵל לָלֶכֶת אַחֲרָיו. מִיָּד עָמַד רַב הַחוֹבֵל וְהוֹצִיא אֵת הַחֶרֶב מִנַּרְתִּיקָהּ וּשְׁנֵיהֶם עָזְבוּ אֵת הֶחָדֶר. לְאַחַר שַהָלְכוּ שָׁאַפְנוּ רוּחַ לִרְוָחָה; וְאוּלָם עֲדַיִן לֹא תַם פַּחְדֵּנוּ.

מֵרֶגַע לְרֶגַע גָּבְרוּ הַקּוֹלוֹת עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה. נִשְׁמַע קוֹל רִיצַת רַגְלַיִם וּצְוָחָה, צְחוֹק וִילָלָה. לִבְסוֹף פָּרַץ רַעַשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא, עַד שֶׁסְּבוּרִים הָיִינוּ כִּי הַמִּכְסֶה וְהַמִּפְרָשִׂים נשְׁמָטִים וְנוֹפְלִים עָלֵינוּ, וְנִשְׁמַע מַשַּׁק כְּלֵי זַיִן וּצְוָחוֹת – וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם שָׁב הַכֹּל לִדְמָמָה. כְּשֶׁהִרְהַבְנוּ עֹז בְּלִבֵּנוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת לַעֲלוֹת לְמָעְלָה, מָצָאנוּ הַכֹּל כְּבַתְּחִלָּה; אַף אֶחָד לֹא שָׁכַב בְּמַצָּב אַחֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, הַכֹּל הָיוּ מוּטָלִים כְּבוּל עֵץ.

כָּכָה הָיִינוּ בָּאֳנִיָּה כַּמָּה יָמִים; הָאֳנִיָּה הָלְכָה תָמִיד לְצַד מִזְרָח, מְקוֹם יַבָּשָׁה לִפי חֶשְׁבּוֹנִי, וְאוּלָם אִם גַּם הִתְקַדְּמָה הָאֳנִיָּה בְיוֹם כַּמָה פַרְסָאוֹת, הִנֵּה בַלַּיְלָה נִרְאֶה הָיָה שֶׁחָזְרָה הָאֳנִיָּה לְאָחוֹר, שֶׁכֵּן מְצוּיִים הָיִינוּ תָמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁעָלְתָה הַחַמָּה. לֹא יָכֹלְנוּ לְהַסְבִּיר לָנוּ אֵת הַדָּבָר אֶלָּא בְדֶרֶךְ זוֹ, שֶׁהַמֵּתִים מַחֲזִירִים אֵת הָאֳנִיָּה בַלַּיְלָה בַלַּיְלָה בְכָל מִפְרָשֶׂיהָ הַפְּרוּשִׂים. כְּדֵי לִמְנוֹעַ בְּעַד הַדָּבָר הַזֶּה כִּנַּסְנוּ אֵת כֹּל הַמִּפְרָשִׂים קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ הַלָּיְלָה, וְהִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בְאוֹתָהּ הַתַּחְבּוּלָה שֶׁהָיִינוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ בַּדֶלֶת שֶׁל הַתָּא: כָּתַבְנוּ אֵת שְׁמוֹ שֶׁל הַנָּבִיא עַל קְלָף וְחוּץ מִזֶּה גַם אֵת פִּתְגָּמוֹ שֶׁל הָאָב הַזָּקֵן וְקָשַׁרְנוּ אֵת הַקְּלָף הַכָּתוּב מִסָּבִיב לַמִּפְרָשִׂים הַמְכֻנָּסִים. אחוּזֵי פַחַד צִפִּינוּ בְתוֹךְ הַקִּיטוֹן שֶׁלָּנוּ לְתוֹצָאוֹת הַדָּבָר. מַעֲשֵׂי הַתַּעֲלוּלִים נִתְגַּבְּרוּ הַפַּעַם בְּמִדָּה מְרֻבָּה עוֹד יוֹתֵר, אֲבָל לְמָחֳרָתוֹ בַבֹּקֶר עֲדַיִין הָיוּ הַמִּפְרָשִׂים מְכֻנָּסִים כְּפִי שֶׁהִנַּחְנוּ אוֹתָם. בַּיּוֹם מָתַחְנוּ אַךְ אֵת הַמִּפְרָשִׂים הַדְּרוּשִׁים לָנוּ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ אֵת הָאֳנִיָּה בְנָחַת, וְכַּךְ הִתְקַדַּמְנוּ הַרְבֵּה בַחֲמִשָּׁה יָמִים.

סוֹף סוֹף גִּלִּינוּ בַּיוֹם הַשִּׁשִּׁי בַבֹּקֶר יַבָּשָׁה בְמֶרְחָק לֹא רַב וְנָתַנּוּ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְאַלַּהּ וְלִנְבִיאוֹ עַל הַצָּלָתֵנוּ הַנִּפְלָאָה. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה הַבָּא אַחֲרָיו חָתַרְנוּ אֶל הַחוֹף, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בַבֹּקֶר נִרְאֲתָה לְפָנֵינוּ עִיר בְּמֶרְחָק לֹא רָב. בְּרֹב עָמָל הוֹרַדְנוּ עֹגֶן הַיָּמָּה, שֶׁנֵאֶחַז מַהֵר בְּקַרְקַע הַיָּם, וּמִיָּד הוֹרַדְנוּ סִירָה קְטַנָּה שֶׁעָמְדָה עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה וְחָתַרְנוּ בְכָל כֹּחֵנוּ אֶל הָעִיר. לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה הִגַּעְנוּ אֶל נָהָר אֶחָד שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַיָּם וְעָלִינוּ אֶל הַחוֹף. בְּשַׁעַר הָעִיר שָׁאַלְנוּ לְשֵׁם הָעִיר וְנוֹדַע לָנוּ שֶׁהִיא עִיר הֹדִּית הַסְּמוּכָה אֶל אוֹתָה הָעִיר שֶׁשַּׂמְתִּי פָנַי אֵלֶיהָ מִתְּחִלָּה. סַרְנוּ לְאַכְסַנְיָא אַחַת לְהָשִׁיב נַפְשֵׁנוּ אַחַר עֲמַל הַדֶּרֶךְ הַנּוֹרָאָה. שָׁם חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי אַחַר אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן, וְהִסְבַּרְתִּי לְבַעַל הָאַכְסַנְיָא שֶׁיֵּשׁ לִי צֹרֶךְ בְּאִישׁ כָּזֶה הַמֵּבִין קְצָת גַּם בְּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים. עָמַד וְהוֹלִיכַנִי לְתוֹךְ רְחוֹב אֶחָד הַבָּנוּי מִן הַצַּד וֶהֱבִיאַנִי אֶל בַּיִת דָּל, דָּפַק עַל הַדֶּלֶת וּמִיָּד הִנִּחוּנִי לְהִכָּנֵס וְאָמְרוּ לִי שֶׁאֶשְׁאַל לְדִירָתוֹ שֶׁל מוּלֵי.

בְּתוֹךְ הַבַּיִת בָּא לִקְרָאתִי בֶן אָדָם זָקֵן בַּעַל זָקָן שָׂב וְחֹטֶם אָרֹךְ וְשָׁאַל אוֹתִי לְחֶפְצִי. אָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֵת פְּנֵי מוּלֵי, וְהֵשִׁיב לִי שֶׁהוּא הוּא מוּלֵי. שָׁאַלְתִּי בַעֲצָתוֹ, מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם לַמֵּתִים וְכֵיצַד אוּכַל לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָאֳנִיָּה. עָנָה וְאָמַר לִי, שֶׁבְּנֵי הָאֳנִיָּה נִסְגְּרוּ מִן הַסְּתָם בִּקְסָמִים עַל פְּנֵי הַיָּם עַל שׁוּם מַעֲשֵׂי נְבָלָה שֶׁעָשׂוּ; אָכֵן סָבוּר הוּא שֶׁיִּסְתַּלֵּק מֵהֶם כֹּחַ הַקְּסָמִים, כְּשֶׁיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל הַיַּבָּשָׁה; וְאוּלָם דָּבָר זֶה לֹא יִתָּכֵן אֶלָּא אִם כֵּן יְסַלְּקוּ אֵת הַקְרָשִׁים שֶׁהֵם מוּטָלִים עֲלֵיהֶם. בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְעַל פִּי שׁוּרַת הַצֶּדֶק שַׁיֶּכֶת לִי הָאֳנִיָּה וְכָל מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְצָאתִיהָ; וְאַף עַל פִּי כֵן עָלַי לְהַחֲזִיק אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד וְלָתֶת לוֹ תְשׁוּרָה קְטַנָּה וּבִשְׂכַר זֶה יַעֲזוֹר לִי הוּא וַעֲבָדָיו לְהוֹצִיא אֵת הַמֵּתִים. הִבְטַחְתִּי לוֹ לְשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ בְעַיִן יָפָה וַאֲנַחְנוּ שַׂמְנוּ פְעָמֵינוּ לַדֶּרֶךְ בְּלִוְיַת חֲמִשָּׁה עֲבָדִים מְזֻיָּנִים בְּמַשּׂוֹרִים וְקַרְדֻּמּוֹת. בַּדֶּרֶךְ מִלֵּא מוּלֵי פִיו תְּהִלָּתוֹ עַל הַתַּחְבּוּלָה שֶׁלָּנוּ לִכְרוֹךְ מִסָּבִיב לַמִּפְרָשִׂים פְּסוּקִים מִסֵּפֶר הַקוֹרָאן. אוֹמֵר הָיָה, שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַתַּחְבּוּלָה הַיְחִידָה לְהַצִּיל אוֹתָנוּ.

עֲדַיִן הָיְתָה הַשָּׁעָה מֻקְדֶּמֶת כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הָאֳנִיָּה. מִיָּד קָרַבְנוּ כֻלָּנוּ אֶל הַמְלָאכָה, וְכַעֲבוֹר שָׁעָה אַחַת כְּבָר הָיוּ אַרְבָּעָה מֵתִים מוּטָלִים בְּתוֹךְ הַסִּירָה. עֲבָדִים אֲחָדִים הוֹלִיכוּ אוֹתָם אֶל הַיַּבָּשָׁה כְּדֵי לְטָמְנָם שָׁם בֶעָפָר. כְּשֶׁחָזְרוּ עָמְדוּ וְסִפְּרוּ שֶׁהַמֵּתִים פָּטְרוּ אוֹתֶָם מִמְּלֶאכֶת הַקְּבוּרָה, שֶׁכֵּן אַךְ הִשְׁכִּיבוּ אוֹתָם עַל הָאָרֶץ מִיָּד נִתְפַּזְּרוּ עַצְמוֹתֵיהֶם וְהָיוּ לְעָפָר. אֲנַחְנוּ הוֹסַפְנוּ לְנַסֵּר אֵת הַקְּרָשִׁים שֶׁעֲלֵיהֶם הָיוּ מוּטָלִים הַמֵּתִים וְלִפְנוֹת עֶרֶב כְּבָר [היו כלָם?]³ עַל הַיַּבָּשָׁה. לִבְסוֹף לֹא הָיָה עוֹד אִישׁ מִן הַמֵּתִים עַל פְּנֵי הָאֳנִיָּה זוּלָתִי הָאֶחָד הַמצֻמָּד בְּמַסְמֵר אֶל הַתֹּרֶן. לַשָּׁוְא נִסִּינוּ לְהוֹצִיא אֵת הַמַּסְמֵר מִן הָעֵץ, שׁוּם כֹּחַ שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יָכוֹל לַהֲזִיזוֹ אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת, הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר לְקַצֵּץ אֵת הַתֹּרֶן כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ אֶל הַיַּבָּשָׁה. אָכֵן מוּלֵי הוֹצִיא אוֹתִי מִמְּבוּכָתִי זוֹ. עָמַד וְצִוָּה עַל אַחַד הָעֲבָדִים לְמַהֵר וְלַחְתּוֹר אֶל הַיַּבָּשָׁה וּלְהָבִיא מִשָּׁם סִיר מָלֵא עָפָר. כְּשֶׁהֵבִיא הָעֶבֶד אֵת הֶעָפָר, הִשְׁמִיעַ הַקּוֹסֵם לַחַשׁ טָמִיר וְזָרַק אֵת הֶעָפָר עַל רֹאשׁ הַמֵּת. מִיָּד פָּקַח הַמֵּת אֵת עֵינָיו, שָׁאַף רוּחַ בִּמְלֹא חָזֵהוּ, וְהַפֶּצַע בְּמִצְחוֹ, מְקוֹם שֶׁתּקוּעַ שָׁם הַמַּסְמֵר, הִתְחִיל שׁוֹתֵת דָּם. עַכְשָׁו הוֹצֵאנוּ אֵת הַמַּסְמֵר בְּנָקֵל, וְהַפָּצוּעַ נָפַל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַחַד הָעֲבָדִים.

“מִי הֱבִיאַנִי לְכָאן?” שָׁאַל לְאַחַר שֶׁשָּׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ. מוּלֵי הֶרְאָה לוֹ בְאֶצְבַּע עָלָי, וַאֲנִי עָמַדְתִּי וְנִגַּשְׁתִּי אֵלָיו. “מוֹדֶה אֲנִי לָךְ, פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, הִצַּלְתָּ אוֹתִי מֵעִנּוּיִים אֲרֻכִּים. זֶה חֲמִשִּׁים שָׁנָה מְשׁוֹטֵט גּוּפִי בַגַּלִּים הֲלָלוּ, וְנִשְׁמָתִי נִדּוֹנָה לַחְזוֹר אֵלָיו בְּכָל לָיְלָה. אֲבָל עַכְשָׁו נָגַע רֹאשִׁי בַעֲפַר הָאֲדָמָה וַאֲנִי יָכוֹל לְהֵאָסֵף בְּשָׁלוֹם אֶל אֲבוֹתָי”. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיְּסַפֵּר לָנוּ אֵיךְ הִגִּיעַ לִידֵי מַצָּב נוֹרָא כָזֶה, וּמִיָּד פָּתַח וְסִפֵּר: “לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה הָיִיתִי אָדָם תַּקִּיף וּנְשׂוּא פָנִים וְדָר הָיִיתִי בְאַלְגִיר; אָכֵן תַּאֲוַת הַבֶּצַע עוֹרְרָה אוֹתִי לְכוֹנֵן לִי אֳנִיָּה וְלַעֲסוֹק בְּמַעֲשֵׂי שׁׂד הַיָּם. כְּבָר עָסַקְתִּי בְעֵסֶק זֶה כַמָּה זְמָן, וְהִנֵּה הֶעֱלֵיתִי עַל אֳנִיָּתִי דֶּרְוִישׁ אֶחָד בְּצַנְטֶה, שֶׁרָצָה לִנְסוֹעַ חִנָּם אֵין כָּסֶף. אֲנִי וַחֲבֵרַי הָיִינוּ אֲנָשִׁים גַּסִּים וְלֹא שַׂמְנוּ לִבֵּנוּ אֶל קְדֻשַּׁת הָאִישׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי מִתְלוֹצֵץ בּוֹ. וְאוּלָם כְּשֶׁעָמַד פַּעַם אַחַת וְהוֹכִיחַ אוֹתִי מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת קְדוֹשָׁה עַל מַעֲשַׂי הָרָעִים, נִתְעוֹרְרָה בִי חֲמָתִי בַּלַּיְלָה לְאַחַר שֶׁהִרְבֵּיתִי לִשְׁתּוֹת בְּתוֹךְ הַתָּא שֶׁלִּי בְּחֶבְרַת סְגָנִי. מָלֵא חֵמָה עַל דִּבְרֵי הַדֶּרְוִישׁ, דְּבָרִים קָשִׁים שֶׁלֹּא הָיִיתִי נוֹתֵן לְשׁוּם שֻׂלְטָן לְהַגִּיד לִי, פָּרַצְתִּי עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה וְנָעַצְתִּי חֲנִיתִי בְתוֹךְ חָזֵהוּ. מִתּוֹךְ גְּסִיסָתוֹ קִלֵּל אוֹתִי וְאֵת אֲנָשַׁי שֶׁלֹּא נוּכַל לָמוּת וְאַף לֹא לִחְיוֹת, עַד שֶׁיִּשְׁכַּב רֹאשֵׁנוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הַדֶּרְוִישׁ מֵת, וְאָנוּ הֵטַלְנוּ אוֹתוֹ הַיָּמָּה וּמִלֵּאנוּ צְחוֹק פִּינוּ עַל דִּבְרֵי אִיּוּמָיו; אֲבָל עוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִתְקַיְּמוּ דְבָרָיו. חֵלֶק מֵאֲנָשַׁי הִתְקוֹמֵם כְּנֶגְדִּי. מִלְחָמָה הִתְלַקְּחָה בֵינֵינוּ בְחֵמָה שְׁפוּכָה, עַד שֶׁהַנֶּאֱמָנִים לִי הָיְתָה יָדָם עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְאוֹתִי הִצְמִידוּ בְמַסְמֵר אֶל הַתֹּרֶן. אָכֵן גַּם הַמִּתְקוֹמְמִים מֵתוּ מִפִּצְּעֵיהֶם, וּמִיָּד נֶהֶפְכָה אֳנִיָּתִי וְהָיְתָה לְקֶבֶר אֶחָד גָדוֹל. אַף אֲנִי נֶעֶצְמוּ עֵינַי וּפָסְקָה נְשִימָתִי, וְסָבוּר הָיִיתִי שֶהִגִּיעַ קִצִּי. אֲבָל הַדָּבָר לֹא הָיָה אֶלָא מִין קִפָּאוֹן; בַּלַּיְלָה הַבָּא, בְּעֶצֶם הַשָּׁעָה שֶׁהֵטַלְנוּ אֵת הַדֶּרְוִישׁ לְתוֹךְ הַיָּם, הֱקִיצוֹתִי אֲנִי וְכָל חֲבֵרַי, וְרוּחַ הַחַיִּים חָזְּרָה וָבָאָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אוֹ לְדַבֵּר דָּבָר, זוּלָתִי מַה שֶׁדִּבַּרְנוּ וְעָשִׂינוּ בְאוֹתוֹ הַלָּיְלָה. וְכָכָה מְשׁוֹטְטִים אָנוּ חֲמִשִּׁים שָׁנָה, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת; שֶׁכֵּן כֵּיצַד נוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַיַּבָּשָׁה? מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל טֵרוּף מְשׁוֹטְטִים אָנוּ כְּפַעַם בְּפַעַם בִּשְׁעַת סְעָרָה בְכָל הַמִּפְרָשִׂים, מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְהִתְפּוֹצֵץ סוֹף כָּל סוֹף בְּאַחַד הַסְּלָעִים וּלְהַנִּיחַ אֵת רֹאשֵׁנוּ הֶעָיֵף עַל קַרְקַע הַיָּם לִמְנוּחַת עוֹלָם. אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְיָדֵנוּ. אָכֵן עַכְשָׁו מוֹת אָמוּתָה. וְעוֹד פַּעַם תּוֹדָתִי נְתוּנָה לָךְ, מַצִילִי הַפֶּלִי, וְאִם אוֹצָרוֹת יִסְכְּנוּ לְךָ בִשְׂכָרֶךָ, קַח נָא אֵת אֳנִיָּתִי לְאוֹת תּוֹדָה”.

רַב הַחוֹבֵל הוֹרִיד אֵת רֹאשׁוֹ, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֵת דְּבָרָיו, וְנִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. וּמִיָּד נִפְזְרוּ גַם עַצְמוֹתָיו וְנֶהֶפְכוּ לְעָפָר. עָמַדְנוּ וְאָסַפְנוּ אֵת עֲפָרוֹ לְתוֹךְ תֵּבָה קְטַנָּה וְקָבַרְנוּ אוֹתוֹ בְתוֹךְ הָאֲדָמָה; וּמִן הָעִיר שָׂכַרְתִּי לִי פוֹעֲלִים, שֶׁתִּקְּנוּ אֵת בִּדְקֵי הָאֳנִיָּה. לְאַחַר שֶׁנָּתַתִּי אֶת הַסְּחוֹרָה שֶׁהָיְתָה בָאֳנִיָּה בַחֲלִיפִין בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת בְּרֶוַח רָב, שָׂכַרְתִּי מַלָּחִים, וְשִׁלַּמְתִּי לְמוּלֵי רֵעִי אֶת שְׂכָרוֹ בְעַיִן יָפָה וְחָזַרְתִּי בָאֳנִיָּה לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי. וְאוּלָם לֹא הָלַכְתִּי בְדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶלָּא עָשִׂיתִי דַרְכִּי סְחוֹר סְחוֹר, וְיָרַדְתִּי בְאִיִּים וּבַאֲרָצוֹת רַבִּים כְּדֵי לִמְכּוֹר שָׁם אֶת סְחוֹרָתִי. הַנָּבִיא בֵרַךְ אֵת מַעֲשָׂי. לְאַחַר שְׁלשֶׁת רִבְעֵי שָׁנָה בָאתִי לְבַלְזוֹרָה וּבְיָדִי עֹשֶׁר כִּפְלַיִם מִמַּה שֶׁהִנְחִיל אוֹתִי רַב הַחוֹבֵל הַמֵּת. בְּנֵי עִירִי הִתְפַּלְּאוּ מְאֹד עַל עָשְׁרִי וּמַזָּלִי, וְהָיוּ סְבוּרִים בְּלִבָּם שֶׁמָצֹא מָצָאתִי אֵת הָעֵמֶק הַמָּלֵא אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁל הַנּוֹסֵעַ הַמְפֻרְסָם סִינְדְּבַּד. הִנַּחְתִּי לָהֶם אֱמוּנַת לִבָּם, וְאוּלָם מֵעַכְשָׁו מוּטָל הָיָה עַל בַּחוּרֵי בַּלְזוֹרָה לָצֵאת לַאֲוֵיר הָעוֹלָם אַךְ מָלְאוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּלְבַקֵּשׁ שָׁם אָשְׁרָם כְּמוֹתִי. אָכֵן אֲנִי יָשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה, וְאַחַת לְחָמֵשׁ שָׁנִים נָסַעְתִּי לְמֶכָּה לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים בַּמְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים עַל בִּרְכָתוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל רַב הַחוֹבֵל וַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּפְתַּח לָהֶם אֵת שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן.

[לְמָחֳרָתוֹ הִמְשִׁיכָה הַשַּׁיָרָה אֶת דַּרְכָּהּ בְּלִי מַפְרִיעַ]

לְמָחֳרָתוֹ הִמְשִׁיכָה הַשַּׁיָרָה אֶת דַּרְכָּהּ בְּלִי מַפְרִיעַ, וּלְאַחַר שֶׁנָּחוּ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ בְּאַחַת הַתַּחֲנוֹת, פָּתַח שֶׂלִּים הַזָּר וְאָמַר אֶל מוּלֵי הַצָּעִיר שֶׁבַּחֲבוּרַת הַסּוֹחֲרִים: “אָמְנָם אַתָּה הַצָּעִיר בְּכֻלָּנוּ, אֶלָּא שֶהִנְּךָ עַלִּיז לֵב תָּמִיד, וְאַתָּה יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי מַעֲשֶׂה נָאֶה לְבַדַּח בּוֹ אֵת דַּעְתֵּנוּ. פְּתַח פִּיךָ וְסַפֵּר לָנוּ וְהָשֵׁב אֵת נַפְשֵׁנוּ הָעֲיֵפָה מִשְּׁרַב הַיּוֹם”. “בְּכָל לִבִּי רוֹצֶה אֲנִי”, הֵשִׁיב מוּלֵי, “לְסַפֵּר לָכֶם דָּבָר שֶׁיַּרְנִין אֵת לְבַבְכֶם, וְאוּלָם אֵין לְךָ מִדָּה נָאָה לְעוּל יָמִים מִמִּדַּת הָעַנְוְתָנוּת, וּלְפִיכָךְ דִין קְדִימָה לָהֶם, לַחֲבֵרַי הַקְּשִׁישִׁים. סַלוֹיקוֹס הֲרֵיהוּ מִתְהַלֵּךְ תָּמִיד בְּכֹבֶד רֹאשׁ וּמַסְתִּיר הַכֹּל בְּחֻבּוֹ, לָמָּה לֹא יְסַפֵּר לָנוּ, מָה הוּא הַדָּבָר הַמֵּבִיא אוֹתוֹ לִידֵי כֹבֶד רֹאשׁ מְרֻבֶּה כָל כָּךְ? שֶׁמָּא יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לְהָפִיג אֵת יְגוֹן נַפְשׁוֹ, אִם שָׁרוּי הוּא בְּכָךְ, וּמוּכָנִים אָנוּ לַעֲזוֹר לְאָחִינוּ, אַף אִם הוּא בַעַל אֱמוּנָה אַחֶרֶת”.

סַלוֹיקוֹס סוֹחֵר יְוָנִי הָיָה, אָדָם בְּאֶמְצַע שְׁנוֹתָיו, יְפֵה מַרְאֶה וְחָסִין, אֶלָּא שָׁרוּי הוּא תָמִיד בְּכֹבֶד רֹאשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מִן הַמַּאֲמִינִים (הַמוּשְׁלָמִים), מִכָּל מָקוֹם אָהֲבוּ אוֹתוֹ בְּנֵי לִוְיָתוֹ; שֶׁכֵּן הָיָה מְעוֹרֵר רֶגֶשׁ כָּבוֹד אֵלָיו בְּלִבּוֹת חֲבֵרָיו עַל יְדֵי הִלּוּכוֹ וּמִנְהָגָיו. אָכֵן גִּדֵּם הָיָה הָאִישׁ, וַאֲחָדִים מִבְּנֵי לִוְיָתוֹ שִׁעֲרוּ בְלִבָּם, שֶׁמּוּם זֶה נָסַך עָלָיו כֹּבֶד רֹאשׁ.

סַלוֹיקוֹס הֵשִׁיב עַל שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל מוּלֵי הַסְּפוּגָה אֵמוּן וְחִבָּה: "מָלֵא אֲנִי הַכָּרַת כָּבוֹד עַל יְדֵי אֵמוּן לִבְּכֶם. אֵין אֲנִי שָׁרוּי כְלָל בְּצָעַר, עַל כָּל פָּנִים צַעַר שֶׁכָּזֶה, שֶׁיֵשׁ בְּיֶדְכֶם לַהֲפִיגוֹ מִלִּבִּי. אָכֵן מִשׁוּם שֶׁמּוּלֵי מוֹנֶה אוֹתִי כְנִרְאֶה, בְּמִדָּה שֶׁל כֹּבֶד רֹאשׁ, לְפִיכָךְ רוֹצֶה אֲנִי לְסַפֵּר לָכֶם דָּבָר שֶׁיְלַמֵּד עָלַי זְכוּת אִם בַּעַל כֹּבֶד רֹאשׁ אֲנִי יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת. הִנְּכֶם רוֹאִים שֶׁחָסֵר אֲנִי יָדִי הַשְּׂמָאלִית. פְּגָם זֶה אֵינוֹ מוּם מִלֵּדָה, אֶלָּא יָדִי נִטְּלָה מִמֶּנִּי בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים בְּיוֹתֵר שֶׁבְּכָל יְמֵי חַיָּי. אִם הַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוָּארִי, וְאִם שֶׁלֹּא בְצֶדֶק שָׁרוּי אֲנִי מִן הַיּוֹם הַהוּא בְמַצָּב שֶׁל כֹּבֶד רֹאשׁ יוֹתֵר מִכְּפִי מַצָּבִי, הָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם לְדוּנֵנִי לְאַחַר שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֵת הַמַּעֲשֶׂה בְּיָד שֶׁנִּתְגַּדָּמָה.

בְּנִיצֶאָה, עִיר מוֹלַדְתִּי הַחֲבִיבָה, דָּר אָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מְכֻנֶּה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת בְּשֵׁם מוּק הַגּוּץ. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן צָעִיר הָיִיתִי בְיוֹתֵר בַּיָמִים הָהֵם, מִכָּל מָקוֹם עוֹדֶנִּי זוֹכֵר אוֹתוֹ יָפֶה יָפֶה, בְּיִחוּד מִשּׁוּם שֶׁבְּשֶׁלּוֹ הִכַּנִי אָבִי מַכּוֹת רֶצַח. אָכֵן מוּק הַגּוּץ כְּבָר הָיָה רַוָּק זָקֵן בְּשָׁעָה שֶׁיְדַעְתִּיו, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיְתָה קוֹמָתוֹ מַגַּעַת אֶלָּא לִכְדֵי שָׁלֹשׁ עַד אַרְבַּע מִדּוֹת כְּמִדַּת הָרָגֶל; נוֹסָף לָזֶה הָיְתָה דְמוּת תַּבְנִיתוֹ מְשֻׁנָּה בְיוֹתֵר, כִּי גוּפוֹ הַזָּעִיר וְהַצָּנוּם מְסֻבָּל הָיָה בְרֹאשׁ גָּדוֹל וְעָבֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הָרֹאשׁ שֶׁל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת; דָּר הָיָה לְבַדּוֹ בְּבַיִת גָּדוֹל וְאַף מְבַשֵּׁל הָיָה אֶת תַּבְשִׁילָיו בִידֵי עַצְמוֹ; אַף גַּם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בָּעִיר אִם עוֹדֶנּוּ חַי אוֹ כְבָר מֵת, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ אֶלָּא פַעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ, אִלּוּלֵא הָיָה מְתַמֵּר וְעוֹלֶה אֵד קִיטוֹר כַּבִּיר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִשְׁעַת הַצָהֳרָיִם; אָכֵן לִפְרָקִים הָיוּ הַבְּרִיּוֹת רוֹאִים אוֹתוֹ בַעֲרָבִים כְּשֶׁהוּא מִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה עַל גַּג בֵּיתוֹ, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֶה הָיָה בָרְחוֹב כְּאִלּוּ אַךְ רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל בִּלְבָד מְשׁוֹטֵט עַל הַגַּג אֵילַךְ וְאֵילָךְ. אֲנִי וַחֲבֵרַי הָיִינוּ נְעָרִים שׁוֹבָבִים הָאוֹהֲבִים לְהִתְגָּרוֹת בַּבְּרִיּוֹת וּלְלַגְלֵג עֲלֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ הָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיָה מוּק הַגּוּץ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְיוֹם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה לָנוּ;

מִתְאַסְּפִים הָיִינוּ בַיּוֹם הַקָּבוּעַ לִפְנֵי בֵיתוֹ וּמַמְתִּינִים שָׁם עַד שֶׁיָּצָא; וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת, וְהָיָה מֵצִיץ מִשָּׁם תְּחִלָּה הָרֹאשׁ הַגָּדוֹל הֶעָטוּף צָנִיף גָּדוֹל הֵימֶנּוּ, וְאַחֲרָיו נִגְרַר הַגּוּץ הַזָּעִיר הַלָּבוּשׁ מְעִיל קָטָן וּמְמֻרְטָט וּמִכְנָסַיִם רְחָבִים, וְחָגוּר חֲגוֹרָה רְחָבָה שֶׁתָּלוּי עָלֶיהָ פִּגְיוֹן אָרֹךְ, אָרֹךְ כָּל כַּךְ עַד שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים אִם מוּק תָּלוּי עַל הַפִּגְיוֹן אוֹ הַפִּגְיוֹן תָּלוּי עַל מוּק, כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא כַךְ, מִיָּד הָיָה בוֹקֵע וְעוֹלֶה בָאֲוֵיר קוֹל תְּרוּעָה שֶׁל שִׂמְחָה מִתּוֹךְ פִּיּוֹתֵינוּ, זוֹרְקִים הָיִינוּ אֶת מִצְנְפוֹתֵינוּ כְלַפֵּי מַעְלָה וְהָיִינוּ מְרַקְּדִים סְבִיבוֹ כִּמְטֹרָפִים. אָכֵן מוּק הַגּוּץ הָיָה מְבָרֵךְ אוֹתָנוּ בִּתְנוּעַת רֹאשׁ מִתּוֹךְ הַבָּעַת פָּנִים שֶׁל מְתִינוּת וְהָיָה הוֹלֵךְ לוֹ בִּפְסִיעוֹת אִטִּיּוֹת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה גוֹרֵר אֵת רַגְלָיו בַּקַּרְקַע, לְפִי שֶׁהָיָה נָעוּל סַנְדָּלִים גְדוֹלִים וּרְחָבִים, שֶׁלֹּא רָאִיתִי כְמוֹתָם מֵעוֹדִי. אָנוּ הַנְּעָרִים רָצִים הָיִינוּ אַחֲרָיו וְקָרָאנוּ בְלִי הֶרֶף; “מוּק הַגּוּץ, מוּק הַגּוּץ”. אַף הָיִינוּ מְזַמְּרִים פְּעָמִים לִכְבוֹדוֹ פִזְמוֹן עַלִּיז; וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

"מוּק הַגּוּץ, מוּק הַגּוּץ,

בְּבַיִת גָּדוֹל תָּשִׂים מִשְׁכַּנֶךָ,

אַחַת בַּחֹדֶשׁ תֵּצֵא מִמְּעוֹנֶךָ,

הִנְךָ גַמָּד קָטָן, חָרוּץ,

כְּהַר גָדוֹל רֹאשְׁךָ קָרוּץ;

הַבִּיטָה וּרְאֵה סְבִיבְךָ בַחוּץ,

רוּצָה וְתָפְסֵנוּ, מוּק הַגּוּץ".

כָּכָה מִתְהוֹלְלִים הָיִינוּ לִפְרָקִים קְרוֹבִים, וּלְבָשְׁתִּי עָלַי לְהוֹדוֹת, שֶׁאֲנִי הִתְעַלַּלְתִּי בוֹ בְּדֶרֶךְ מְגֻנֶּה בְיוֹתֵר, שֶׁכֵּן מושֵׁךְ הָיִיתִי לִפְרָקִים בִּמְעִילוֹ הַקָּטָן, וְאַף דָּרַכְתִּי פַעַם אַחַת מֵאֲחוֹרָיו עַל גַּבֵּי סַנְדָּלָיו הַגְּדוֹלִים, עַד שֶׁנָּפַל לָאָרֶץ. דָּבָר זֶה נִרְאָה בְעֵינַי מְגֻחָךְ בְּמִדָּה יְתֵרָה, וְאוּלָם צְחוֹק פִּי נָדַם, כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת מוּק הַגּוּץ הוֹלֵךְ וְנִגַּשׁ אֶל בֵּית אָבִי. מִיָּד נִכְנַס פְּנִימָה וְשָׁהָה שָׁם זְמַן מָה. עָמַדְתִּי וְנִתְחַבֵּאתִי לְיַד הַדֶּלֶת הַפּוֹנָה הַחוּצָה וְרָאִיתִי אֵת מוּק שׁוּב יוֹצֵא מִן הַבַּיִת בְּלִוְיָתוֹ שֶׁל אָבִי, שֶׁאוֹחֵז בּוֹ בְיָדוֹ בְהַדְרַת כָּבוֹד, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ עַד הַדֶּלֶת עָמַד אָבִי וְנִפְרַד מִמֶנּוּ מִתּוֹךְ כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת מְרֻבּוֹת. רוּחִי הָיְתָה מְדֻכְדֶּכֶת בְּיוֹתֵר וּלְפִיכָךְ שָׁהִיתִי בְמַחְבּוֹאִי שָׁעָה אֲרֻכָּה; אֲבָל סוֹף סוֹף גָּבַר עָלַי הָרָעָב וְדָחַף אוֹתִי מִמְּקוֹם מַחְבּוֹאִי הַחוּצָה, שֶׁהָיְתָה קָשָׁה עָלַי פְּגִיעָתוֹ יוֹתֵר מִן הַמַּכּוֹת, וּבְרֹאשׁ מוּרָד פָּסַעְתִּי מִתּוֹךְ הַכְנָעָה יְתֵרָה וְעָמַדְתִּי לִפְנֵי אָבִי. “קָפֹץ קָפַצְתָּ, כְּפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי, וְחֵרַפְתָּ אֵת מוּק הַטּוֹב?” אָמַר בְּקוֹל זוֹעֵם מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. “רְצוֹנִי לְסַפֵּר לְךָ אֵת תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל מוּק זֶה, וּמֻבְטָחַנִי שֶׁלֹּא תְלַגְלֵג עָלָיו עוֹד; וְאוּלָם לִפְנֵי הַסִּפּוּר תִּסְפּוֹג אֵת חֶלְקְךָ הַמַּגִּיעַ לְךָ כְנָהוּג”. אָכֵן חֶלְקִי זֶה, הַמַּגִּיעַ לִי כְנָהוּג, הָיָה עֹנֶשׁ שֶׁל עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מַלְקֻיּוֹת, שֶׁהָיָה דַרְכּוֹ לְחַלֵּק בְּעַיִן יָפָה וּבְכַוָּנַת הַלֵּב. לְפִיכָךְ עָמַד וְנָטַל אֵת קְנֵה מִקְטַרְתּוֹ הָאָרֹךְ, פֵּרַק מִמֶּנּוּ אֶת חֻלְיַת פִּי הָעַנְבָּר וְחָבַט אוֹתִי יָפֶה יָפֶה בְחֹזֶק יָד וְנִפְרַע הֵימֶנִּי בְמִדָּה זְעוּפָה יוֹתֵר מִן הָרָגִיל עַד כֹּה.

כְּשֶׁנִּשְׁלַם הַמִּסְפָּר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, צִוָּה עָלַי לָקוּם, וְסִפֵּר לִי עַל דְּבַר מוּק הַגּוּץ: אָבִיו שֶׁל מוּק הַגּוּץ, שֶׁהוּא מְכֻנֶּה בֶאֱמֶת בְּשֵׁם מוּקְרָא, הָיָה אִישׁ נִכְבָּד בְּנִיצֶאָה, אֲבָל עָנִי וְאֶבְיוֹן. דָּר הָיָה בָּדוּל וּפָרוּשׁ מִן הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּר בְּנוֹ עַכְשָׁו כִּמְעָט. דַּעְתּוֹ לֹא הָיְתָה נוֹחָה מִבְּנוֹ זֶה, לְפִי שֶׁהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בְּשֶׁל תַּבְנִית הַגַּמָּדִים שֶׁלּוֹ, וּלְפִיכָךְ הִנִּיחוֹ בְלִי חִנּוּךְ וְהָיָה גָדֵל פֶּרַע וְנִבְעָר מִדָּעַת. מוּק הַגּוּץ עֲדַיִן הָיָה בִשְׁנַת הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה לִימֵי חַיָּיו תִּינוֹק עַלִּיז, וְאָבִיו שֶׁהָיָה שָׁרוּי תָּמִיד בְּכֹבֶד רֹאשׁ הָיָה מְגַנֶּה אוֹתוֹ תָמִיד, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה כְּבָר הָיָה עָלָיו לְהַשִּׁיל מֵעַל רַגְלָיו אֵת נַעֲלֵי הַיַּלְדוּת, מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן פֶּתִי הוּא כָל כַּךְ וָבָעַר.

אָכֵן הַזָּקֵן נָפַל פַּעַם נְפִילָה קָשָׁה, שֶׁמֵּת עַל יָדָהּ וְהִנִּיחַ לַאֲנָחוֹת אֵת מוּק הַגּוּץ בַּעֲנִיּוּת וּבְבַעֲרוּת. קְרוֹבָיו קְשֵׁי הַלֵּב, שֶׁהָיָה הַנִּפְטָר חַיָּב לָהֶם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה בְיָדוֹ לְשַׁלֵּם, עָמְדוּ וְגֵרְשׁוּ אֶת הַמִּסְכֵּן הַגּוּץ מִתּוֹךְ הַבַּיִת וְהִשִּׂיאוּ לוֹ עֵצָה לָצֵאת לְמֶרְחַקִּים וּלְבַקֵּשׁ אֶת אָשְׁרוֹ בָעוֹלָם. מוּק הַגּוּץ הֵשִׁיב לָהֶם, שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לָצֵאת לַדָּרֶךְ, וְלֹא בִקֵּשׁ מֵהֶם אֶלָּא אֶת הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁל אָבִיו, וּבַקָּשָׁתוֹ זוֹ נִמְלָאָה. אָבִיו הָיָה גְבַהּ הַקּוֹמָה וּבַעַל בָּשָׂר, וּלְפִיכָךְ לֹא הִתְאִימוּ הַמַּלְבּוּשִׁים לְפִי מִדָּתוֹ. וְאוּלָם מוּק מָצָא מִיָד עֵצָה; עָמַד וְגָזַר אֵת הָעוֹדֵף הַנִּגְרָר לְאָרְכּוֹ, וְאַחַר כַּךְ לָבַשׁ אֶת הַמַּלְבּוּשִׁים עַל בְּשָׂרוֹ. אָכֵן נִרְאֶה הָיָה שֶׁשָּׁכַח שֶׁהָיָה עָלָיו לִגְזוֹר גַּם לְרָחְבָּם, וּמִשּׁוּם כַּךְ בָּאָה לָהֶם צוּרָתָם הַמְשֻׁנָּה כְּפי שֶׁהִיא נִרְאֵית גַּם עַד הַיּוֹם; צְנִיפוֹ הַגָּדוֹל, חֲגוֹרָתוֹ הָרְחָבָה, מִכְנָסָיו הָרְחָבִים, מְעִילוֹ הַכָּחֹל, כָּל אֵלֶּה בָאוּ לוֹ בִירֻשָּׁה מִידֵי אָבִיו, שֶׁהוּא לָבוּשׁ בָּהֶם מִן הַיּוֹם הַהוּא; אָכֵן אֶת פִּגְיוֹנוֹ שֶׁל אָבִיו, פִּגְיוֹן דַּמֶּשֶׂק, תָּחַב בְּתוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ, נָטַל אֶת מַטֵּהוּ הַקָּטָן וְיָצָא לְדַרְכוֹ אֶל שַׁעַר הָעִיר.

בְּלֵב צוֹהֵל הָיָה מְשׁוֹטֵט כָּל הַיּוֹם, מִשּׁוּם שֶׁיָּצָא לְבַקֵּשׁ אֵת אָשְׁרוֹ; כְּשֶׁרָאָה חֶרֶס הַנִּשְׁבָּר נוֹצֵץ עַל הָאָרֶץ בְּזָהֳרֵי הַחַמָּה, מִיָד הֵרִים אוֹתוֹ וְהִנִּיחוֹ בְכֵלָיו, וְהָיָה סָבוּר בְּלִבּוֹ שֶׁיֵהָפֵךְ וְיִהְיֶה לְאֶבֶן טוֹבָה הַיָּפָה בְיוֹתֵר; כְּשֶׁרָאָה בַמֶּרְחָק אֶת כִּפָּתוֹ שֶׁל בֵּית מִסְגֵּד נוֹצֶצֶת כָּאֵשׁ, רָאָה יְאוֹר מְנַצְנֵץ כְּאַסְפַּקְלַרְיָא, מִיָּד רָץ לִקְרָאתָם מָלֵא שִׂמְחָה, כִּי סָבוּר הָיָה בְלִבּוֹ שֶׁבָּא לְאֶרֶץ חֶמְדָּה מְלֵאָה קְסָמִים. וְאוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! מַרְאוֹת מַתְעִים אֵלֶּה נֶעֶלְמוּ מִקָּרוֹב, וּבִמְהֵרָה הִזְכִּירוּ לוֹ עַיֵפוּת גּוּפוֹ הַנִּלְאֶה וְקֵבָתוֹ הַנּוֹהֶמֶת מֵחֲמַת רָעָב שֶׁעֲדַיִן שָׁרוּי הוּא בְאַרְצָם שֶׁל בְּנֵי תְמוּתָה. כָּכָה הִתְהַלֵּךְ שְׁנֵי יָמִים בְכָפָן וּבִמְצוּקַת נֶפֶשׁ וְנִתְיַאֵשׁ לִמְצוֹא אֶת אָשְׁרוֹ; פְּרִי הַשָּׂדֶה הָיָה מְזוֹנוֹ הַיָּחִיד וְהַקַּרְקַע הַמּוּצָק הָיָה מִשְׁכַּב יְצוּעוֹ. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בַבֹּקֶר הֵצִיץ מֵעַל פְּנֵי גִבְעָה אַחַת וְרָאָה עִיר גְדוֹלָה לְפָנָיו. חֶרְמֵשׁ הַסַּהַר הֵאִיר בְּאוֹר בָּהִיר עַל פְּנֵי כַרְכֹּב הַחוֹמוֹת, דְּגָלִים מְגֻוָּנִים מִתְנוֹסְסִים עַל הַגַּגּוֹת וְנִרְאִים הָיוּ לוֹ לְמוּק הַגּוּץ כְּאִילּוּ קוֹרְצִים הֵם וְרוֹמְזִים לוֹ לָבֹא. נִפְתָּע כֻּלּוֹ עָמַד דּוּמָם וְנִסְתַּכֵּל בָּעִיר וּבַסְּבִיבָה. “כֵּן, שָׁם יִמְצָא מוּק הַגּוּץ אֶת אָשְׁרוֹ”, דִּבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ בְּיוֹתֵר, מִכָּל מָקוֹם עָמַד וְקָפַץ בָּאֲוֵיר קְפִיצָה שֶׁל שִׂמְחָה, “שָׁם וְאֵין זוּלָתוֹ”. מִיָּד חָגַר אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הָעִיר. אָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ הָעִיר קְרוֹבָה בְיוֹתֵר, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִגִּיעַ אֵלֶיהָ אֶלָּא בִשְׁעַת צָהֳרָיִם, מִשּׁוּם שֶׁרַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת לֹא הָיוּ נִשְׁמָעוֹת לוֹ כִמְעַט כָּל עִקָּר, וְאָנוּס הָיָה לִפְרָקִים קְרוֹבִים לֵשֵׁב בְּצִלּוֹ שֶׁל תָּמָר כְּדֵי לָפוּשׁ. סוֹף סוֹף הִגִּיעַ אֶל שַׁעַר הָעִיר. מִיָּד עָמַד וְיִּשֵּׁר אֵת מְעִילוֹ הַקָּטָן, כָּרַךְ אֶת צְנִיפוֹ לְרֹאשׁוֹ בְצוּרָה נָאָה, מָשַׁךְ אֵת כְּנַף חֲגוֹרָתוֹ וְהִרְחִיבָהּ עוֹד יוֹתֵר מִסָּבִיב לְגוּפוֹ וְתָחַב אֵת פִּגְיוֹנוֹ הָאָרֹךְ בַּאֲלַכְסוֹן הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה; אַחַר כַּךְ קִנַּח אֶת הָאָבָק מֵעַל נְעָלָיו, נָטַל בְּיָדוֹ אֶת מַטֵּהוּ הַקָּטָן וְנִכְנַס בְּלֵב אַמִּיץ דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר.

כְּבָר עָבַר דֶּרֶךְ כַּמָּה רְחוֹבוֹת, אֲבָל בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא נִפְתְּחָה דֶלֶת לִקְרָאתוֹ וְאִישׁ לֹא קָרָא לוֹ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה, כְּפִי שֶׁצִיֵּר לוֹ בְדִמְיוֹנוֹ: “מוּק הַגּוּץ, הִכָּנֵס פְּנִימָה, אֱכוֹל וּשְׁתֵה וְהִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ”.

עָמַד וְנִסְתַּכֵּל שׁוּב מִתּוֹךְ גַּעֲגּוּעִים בְּבַיִת גָּדוֹל וְיָפֶה הַבָּנוּי כְּנֶגְדּוֹ, וְהִנֵּה נִפְתַּח אַחַד הַחַלּוֹנוֹת וְאִשָּׁה הֵצִיצָה בַעֲדוֹ הַחוּצָה וְקָרְאָה בְקוֹל זִמְרָה:

"בֹּאוּ, בֹּאוּ, אָנָּא,

הַדַּיְסָא הִנֵּה מוּכָנָה,

הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ לִפְנֵיכֶם,

אִכְלוּ וְיֶעֱרַב לְחִכְּכֶם,

בֹּאוּ שְׁכֵנִים, אָנָּא,

הַדַּיְסָא הִנֵּה מוּכָנָה".

מִיָּד נִפְתְּחָה דֶלֶת הַבָּיִת, וּמוּק רָאָה הַרְבֵּה כְלָבִים וַחֲתוּלִים מְמַהֲרִים וְנִכְנָסִים שָׁמָּה. שָׁעָה קַלָּה עָמַד וְהָיָה מְפַקְפֵּק בְּלִבּוֹ אִם יִשְׁמַע לְקוֹל הַהַזְמָנָה, אֲבָל לִבְסוֹף אִמֵּץ אֵת לִבּוֹ וְנִכְנַס אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה. לְפָנָיו הָלַךְ זוּג חֲתוּלִים צְעִירִים וּמִיָּד גָּמַר בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם יוֹדְעִים מִן הַסְּתָם אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל יָפֶה מִמֶּנּוּ.

כְּשֶׁעָלָה מוּק עַל גַּבֵּי הַמַּעֲלוֹת פָּגַשׁ בְּאִשָּׁה זְקֵנָה זוֹ שֶׁהָיְתָה מְצִיצָה בְעַד הַחַלּוֹן. הָאִשָּׁה נָתְנָה עֵינֶיהָ בוֹ מִתּוֹךְ תְּלוּנַת שְׂפָתַיִם וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ לְחֶפְצוֹ. “הֲרֵי עָמַדְתְּ וְהִזְמַנְתְּ כָּל אִישׁ לֶאֱכוֹל מִן הַדַּיְסָא שֶׁלָּךְ”, הֵשִׁיב מוּק הַגּוּץ, “וְהוֹאִיל וַאֲנִי רָעֵב בְּיוֹתֵר, לְפִיכָךְ נִכְנַסְתִּי גַם אָנִי”. הַזְּקֵנָה צָחֲקָה וְאָמָרָה: “מֵהֵיכָן אַתָּה בָא, בָּחוּר מֻפְלָא? כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹדְעִים, שֶׁאֵין אֲנִי מְבַשֶּׁלֶת בִשְׁבִיל שׁוּם בְּרִיָּה, זוּלָתִי בִשְׁבִיל חֲתוּלַי הָאֲהוּבִים, וּזְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם מַזְמִינָה אֲנִי אֵת בְּנֵי הַשְּׁכוּנָה לִסְעוֹד אִתָּם בְּחַבְרוּתָא, כְּפִי שֶׁעֵינֶיךָ רוֹאוֹת”. מוּק הַגּוּץ סִפֵּר לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה כַּמָה נִתְאַכְזְרוּ לוֹ הַבְּרִיּוֹת אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל אָבִיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנָּה לָתֵת לוֹ הַיּוֹם לֶאֱכוֹל בְּחֶבְרַת חֲתוּלֶיהָ. סִפּוּרוֹ שֶׁל הַגּוּץ שֶׁסִּפֵר בְּתֹם לֵבָב מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה וְהִתִּירָה לוֹ לִהְיוֹת אוֹרְחָהּ וְנָתְנָה לוֹ בְיָד רְחָבָה לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. לְאַחַר שֶׁסָּעַד לִבּוֹ כְּדֵי שְׂבִיעָה נִסְתַּכְּלָה בוֹ הָאִשָּׁה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְאַחַר אָמָרָה: “מוּק הַגּוּץ, מוּטָב שֶׁתִּשְׁהֶה אֶצְלִי וּתְשָׁרְתֵנִי, יְגִיעָתְךְ מוּעֶטֶת כָּאן וּפַרְנָסָתְךָ תְהֵא מְצוּיָה לְךָ בְרֶוַח”. מוּק הַגּוּץ, שֶׁהַדַּיְסָא שֶׁל הַחֲתוּלִים עָרְבָה לְחִכּוֹ, הִסְכִּים לַדָּבָר, וְכַךְ נִתְמַנָּה לִהְיוֹת מְשָׁרְתָהּ שֶׁל מָרַת אַהַבְצִי. מְלַאכְתּוֹ קַלָּה הָיָתָה, אֲבָל מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. לְמָרַת אַהַבְצִי הָיוּ שְנֵי חֲתוּלִים וְאַרְבַּע חֲתוּלוֹת, וְהִנֵּה מוּטָל הָיָה עַל מוּק הַגּוּץ לִסְרוֹק אֶת עוֹרָם בְּכָל בֹּקֶר וְלִמְרֹחַ אֶת בְּשָׂרָם בְּמִינֵי סַמִּים יְקָרִים; כְּשֶׁהָיְתָה הָאִשָּׁה יוֹצֵאת מִן הַבַּיִת חַיָּב הָיָה לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַחֲתוּלִים, וּבִשְׁעַת אֲכִילָתָם הָיָה עָלָיו לַעֲרוֹךְ לִפְנֵיהֶם אֶת הַקְּעָרוֹת, וּבַלַּיְלָה הָיָה מוּטָל עָלָיו לְהַשְׁכִּיבָם עַל גַּבֵּי רְפִידוֹת שֶׁל מֶשִׁי וּלְעָטְפָם בִּשְׂמִיכוֹת שֶׁל קְטִיפָה.

חוּץ לָזֶה הָיוּ עוֹד בַּבַּיִת כַּמָּה כְלָבִים צְעִירִים שֶׁשֵּׁרוּתָם עָלָיו, אֶלָּא שֶׁעִם הַכְּלָבִים לֹא דִקְדְּקוּ דִקְדּוּקִים יְתֵרִים כָּל כַּךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁדִּקְדְּקוּ עִם הַחֲתוּלִים, שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבִים לִפְנֵי מָרַת אַהַבְצִי כְּאִלּוּ הֵם בָּנֶיהָ עַצְמָהּ וּבְשָׂרָהּ. אָכֵן מוּק הָיָה חַי חַיֵּי בְדִידוּת כְּמוֹ בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָבִיו, מִשּׁוּם שֶׁחוּץ מִן הָאִשָּׁה לֹא הָיָה רוֹאֶה כָל הַיּוֹם אֶלָּא כְלָבִים וַחֲתוּלִים בִּלְבָד. יָמִים רַבִּים רָאָה מוּק הַגּוּץ חַיִּים טוֹבִים, אוֹכֵל הָיָה יָפֶה וְעוֹבֵד מְעָט, וּמְלַאכְתוֹ הָיְתָה נִרְאֵית בְּיוֹתֵר בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה; וְאוּלָם לְאַט לְאַט הִתְחִילוּ הַחֲתוּלִים לִהְיוֹת סָרְבָנִים וְהוֹלְלִים: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאָה הַזְּקֵנָה מִן הַבַּיִת קָפְצוּ כִמְטֹרָפִים בְּתוֹךְ הַחֲדָרִים, הֵטִילוּ הַכֹּל בְּעַרְבּוּבִיָּא, וְשִׁבְּרוּ כַמָּה כֵלִים יָפִים שֶׁהָיוּ מִזְדַּמְּנִים לָהֶם בְּדַרְכָּם. אָכֵן מִשֶּׁשָּׁמְעוּ אֵת קוֹל פְּסִיעוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הָעוֹלָה עַל הַמַּעֲלוֹת, מִיָּד זָחֲלוּ וְעָלוּ עַל גַּבֵּי רְפִידוֹתֵיהֶם וְכִשְׁכְּשׁוּ בִזְנָבָם כְּנֶגְדָּהּ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע כְּלוּם. מָרַת אַהַבְצִי נִתְלַבְּשָׁה חֵמָה כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת מַעֲשֵׂי הַחֻרְבָּן שֶׁבְּתוֹךְ חֲדָרֶיהָ, וְתָלְתָה אֶת הַקּוֹלָר בְּצַוְארֵי מוּק, וְכַמָּה שֶׁהִרְבָּה לְהִשָּׁבַע שֶׁנָּקִי הוּא מֵעָווֹן, לֹא הוֹעִיל לוֹ כְלוּם, שֶׁהַאֲמֵן הֶאֱמִינָה לַחֲתוּלֶיהָ, שֶׁפְּנֵיהֶם פְּנֵי צַדִּיק תָּמִים, יוֹתֵר מִלִּמְשָׁרְתָם.

מוּק הַגּוּץ נִתְעַצֵּב מְאֹד אֶל לִבּוֹ, שֶׁגַּם כָּאן לֹא מַצָא אֶת אָשְׁרוֹ, וְגָמַר בְּלִבּוֹ לַעֲזוֹב אֶת מִשְׂרָתוֹ אֵצֶל מָרַת אַהַבְצִי. וְהוֹאִיל וְלָמַד מִפִּי הַנִּסָּיוֹן בִּשְׁעַת נְסִיעָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, כַּמָּה רַע לוֹ לָאָדָם לִחְיוֹת בְּלִי כֶסֶף, לְפִיכָךְ הֶחְלִיט בְּנַפְשׁוֹ לְהַמְצִיא לו בְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא אֶת שְׂכָרוֹ, שֶׁגְּבִרְתּוֹ הִבְטִיחָה לוֹ תָמִיד, אֶלָּא שֶׁמֵעוֹלָם לֹא נָתְנָה לוֹ מַה שֶׁהִבְטִיחָה. בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת אַהַבְצִי נִמְצָא הָיָה חֶדֶר אֶחָד שֶׁהָיָה נָעוּל תָּמִיד, וּמֵעוֹלָם לֹא רָאָה מַה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ. וְאוּלָם שׁוֹמֵע הָיָה אֵת הָאִשָּׁה מַרְבָּה שָׁם שָׁאוֹן, וּפְעָמִים הִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לָדַעַת מָה הוּא הַדָּבָר שֶׁהָיְתָה מַצְנִיעָה בְתוֹכוֹ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בִּדְבַר דְּמֵי נְסִיעָתוֹ, מִיָּד עָלָה עַל לִבּוֹ, שֶׁצְּפוּנִים שָׁם מִן הַסְּתָם אוֹצְרוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה. אֲבָל הַדֶּלֶת הָיְתָה נְעוּלָה תָמִיד כַּהֲלָכָה, וּלְפִיכָך לֹא הָיָה יָכוֹל לְעוֹלָם לְנַצֵּח עַל הָאוֹצָרוֹת.

בְּאַחַד הַיָּמִים בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁיָצְאָה מָרַת אַהַבְצִי מִן הַבָּיִת, נִטְפַּל אֵלָיו כְּלַבְלֵב אֶחָד, שֶׁגְּבִרְתּוֹ הָיְתָה נוֹהֶגֶת בּוֹ תָמִיד מִנְהַג אֵם חוֹרֶגֶת, וְדַוְקָא הוּא קָנָה אֵת לִבּוֹ לְאַהֲבָה עַל יְדֵי כָל מִינֵי מַעֲשִׂים שֶׁל חִבָּה שֶׁעָשָׂה לוֹ, וּמִיָּד עָמַד הַכְּלַבְלֵב וּמָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּמִכְנָסָיו הָרְחָבִים, וְהֶרְאָה לוֹ פָנִים בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְאִלּוּ מִתְכַּוֵּן הוּא שֶׁיֵּלֵךְ מוּק אַחֲרָיו. מוּק שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק בְּרָצוֹן עִם הַכְּלַבְלֵב הָלַךְ אַחֲרָיו, וְהִנֵּה הוֹבִיל אוֹתוֹ הַכְּלַבְלֵב אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל מָרַת אַהַבְצִי וֶהֱבִיאוֹ עַד פִּשְׁפָּשׁ קָטָן, שֶׁלֹּא הִבְחִין בּוֹ כְלָל לְפָנִים. הַפִּשְׁפָּשׁ הָיָה פָתוּחַ לְמֶחֱצָה. הַכְּלַבְלֵב נִכְנַס פְּנִימָה וּמוּק הָלַךְ אַחֲרָיו, וְכַמָּה גָדְלָה שִׂמְחָתוֹ כְּשֶׁרָאָה שֶׁהוּא מָצוּי עַכְשָׁו בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו זֶה כַּמָּה. צוֹפֶה הָיָה וּמַבִּיט בְּכָל מָקוֹם, שֶׁמָּא יִמְצָא כֶסֶף, אֲבָל לֹא מָצָא כְלוּם. אַךְ בְּגָדִים יְשָׁנִים וְכֵלִים בַּעֲלֵי תַבְנִית נִפְלָאָה מֻנָּחִים הָיוּ מִסָּבִיב. אֶחָד מִן הַכֵּלִים הֲלָלוּ מָשַׁךְ אֵלָיו אֵת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ בִּפְרָט. כְּלִי זֶה עָשׂוּי בְּדֹלַח, וְצוּרוֹת נָאוֹת חֲטוּבוֹת בּוֹ. נָטַל אֶת הַכֶּלִי, הֳרִימוֹ וְהִפְנָה אוֹתוֹ לְכָל צַד. וְאוּלָם, הוֹי בֶּהָלַת פְּחָדִים! הַבְחֵן לֹא הִבְחִין, שֶׁמִּכְסֶה לוֹ, שֶׁאֵינוֹ צָמוּד בּוֹ אֶלָּא נָתוּן עָלָיו בִּלְבָד. הַמִּכְסֶה נָפַל לָאָרֶץ וְנִשְׁבַּר לְאַלְפֵי רְסִיסִים.

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַד מוּק הַגּוּץ נִדְהָם מִפָּחַד. עַכְשָׁו מֻכְרָח הוּא לִבְרֹחַ, וְאִם לָאו תַּכֶּה אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה עַד מָוֶת. תֵּכֶף וּמִיָּד גָּמַר בְּלִבּוֹ לָשִׂים לְדֶּרֶךְ פְּעָמָיו, וְאֵין רְצוֹנוֹ אֶלָּא לְהִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ עוֹד פַּעַם אֶחָת, שֶׁמָּא יִמְצָא בִּרְכוּשָׁהּ שֶׁל מָרַת אַהַבְצִי דִבְרֵי חֵפֶץ שֶׁיּוֹעִילוּ לוֹ בַדָּרֶךְ. וְהִנֵּה הִבְחִינָה עֵינוֹ בְזוּג סַנְדָּלִים כַּבִּירִים, שֶׁאָמְנָם לֹא הָיוּ יָפִים בְּיוֹתֵר, אֲבָל הַסַּנְדָּלִים שֶׁלּוֹ לֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמוֹד בִּפְנֵי מַהֲלַךְ הַדֶּרֶךְ, אַף גַּם מָשְׁכוּ אֵלֶּה אֶת לִבּוֹ בְּשֶׁל גָּדְלָם, שֶׁכֵּן אִם יִנְעוֹל אוֹתָם בְּרַגְלָיו, הֲרֵי מְקַוֶּה הוּא שֶׁכָּל הַבְּרִיּוֹת יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ, שֶׁכְּבָר נָשַׁל מֵעַל רַגְלָיו אֶת נַעֲלֵי הַיַּלְדוּת.

מִיָּד חָלַץ בְּחִפָּזוֹן אֶת סַנְדָּלָיו הַקְּטַנִּים וְהִכְנִיס אֶת רַגְלָיו לְתוֹךְ הַגְּדוֹלִים. בְּקֶרֶן זָוִית עָמַד מַקֵּל תִּפְאָרָה וְתַבְנִית נָאָה שֶׁל אֲרִי חֲטוּבָה בְּרֹאשׁוֹ, חָפַז וְנָטַל אוֹתוֹ עִמּוֹ וּמִהֵר לָצֵאת מִן הֶחָדֶר. בְּחִפָּזוֹן נִכְנַס אֶל הַקִּיטוֹן שֶׁלּוֹ, לָבַשׁ אֶת מְעִילוֹ הַקָּטָן, חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ אֶת צְנִיפוֹ שֶׁל אָבִיו, תָּחַב לְתוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ אֶת פִּגְיוֹנוֹ, וְרָץ בִּמְהִירוּת עַד כַּמָּה שֶׁכֹּחַ רַגְלָיו מַגִּיעַ אֶל שַׁעַר הָעִיר. מִחוּץ לָעִיר הוֹסִיף לָרוּץ מִפַּחַד הַזְּקֵנָה, עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל לָרוּץ עוֹד כִּמְעַט מֵרֹב עַיְפוּת. בְּחִפָּזוֹן רַב כָּל כַּךְ לֹא הָלַךְ מֵעוֹדוֹ בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, וְלֹא עוֹד אֶלָא שֶׁנִּרְאֶה הָיָה לוֹ שֶׁאֵין בְּיָדוֹ כְלָל לַעֲמוֹד מֵרוּצוֹ, לְפִי שֶׁכֹּחַ טָמִיר מושְׁכֵהוּ כְנִרְאֶה בְחָזְקָה. לִבְסוֹף הִבְחִין שֶׁסְּגֻלָּה מְיֻחֶדֶת רְצוּפָה בַסַּנְדָּלִים הֲלָלוּ, לְפִי שֶׁסַּנְדָּלִים אֵלּוּ נִתְרוֹמְמוּ תָמִיד מֵאֲלֵיהֶם וּמָשְׁכוּ אוֹתוֹ אַחֲרֵיהֶם. מִיָּד נִסָּה בְכָל מִינֵי תַחְבּוּלוֹת לַעֲמוֹד מִלָּרוּץ, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְיָדוֹ. וְהִנֵּה מִתּוֹךְ מְצוּקַת נַפְשׁוֹ פָּתַח וְקָרָא לְעַצְמוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִים לִקְרוֹא אֶל הַסּוּס: “הוֹ, הוֹ עִמְדָה, עֲמֹד!” מִיָּד עָמְדוּ הַסַּנְדָּלִים מִלָּכֶת; וּמוּק נָפַל לָאָרֶץ בְּאֶפֶס כֹּחַ.

שִׂמְחָה יְתֵרָה שָׂמַח עַל הַסַּנְדָּלִים. הֵן רָכַשׁ לוֹ דָבָר שֶׁהוּא בַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁעָבַד, שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לְסִיּוּעַ בְּדַרְכּוֹ זוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בָּהּ לְבַקֵּשׁ אֶת אָשְׁרוֹ בָעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל חוּשָׁיו נְתוּנִים הָיוּ לְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה, מִכָּל מָקוֹם חֲטָפַתּוּ שֵׁנָה וְנִרְדַּם מֵאֶפֶס כֹּחַ, מִשּׁוּם שֶׁגּוּפוֹ שֶׁל מוּק הַגּוּץ הֶעָמוּס מַשָּׂא רֹאשׁוֹ הַכָּבֵד כָּל כַּךְ לֹא יָכוֹל עוֹד לִשָּׂא אֶת תְּלָאוֹת הַדָּרֶךְ. בַּחֲלוֹמוֹ נִרְאָה לוֹ הַכְּלַבְלֵב, שֶׁעָזַר לוֹ בְּבֵיתָהּ שֶׁל מָרַת אַהַבְצִי לְהַשִּׂיג אֶת הַסַּנְדָּלִים, וְאָמַר לוֹ: “מוּק חֲבִיבִי, עֲדַיִן אֵינְךָ יוֹדֵעַ כַּהֲלָכָה דֶּרֶךְ שִׁמּוּשָׁם שֶׁל הַסַּנְדָּלִים: הֳוֵה יוֹדֵעַ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נוֹעֵל אֶת הַסַּנְדָּלִים וּמִסְתּוֹבֵב בְּרַגְלְךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל עֲקֵבוֹ שֶׁל הַסַּנְדָּל, מִיָּד יָכוֹל אַתָּה לָטוּס לְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, וּבְעֶזְרַת הַמַּקֵּל יֵשׁ בְּיָדְךָ לִמְצֹא מַטְמוֹנִים; מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁטָּמוּן זָהָב בַּעֲפַר הָאָרֶץ, מַקִּישׁ הַמַּקֵּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּקַּרְקַע, וּבְמָקוֹם שֶׁטָּמוּן כֶּסֶף בַּעֲפַר הָאָרֶץ מַקִּישׁ הוּא פַעֲמָיִם”. כַּך חָלַם מוּק הַגּוּץ. לְאַחַר שֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנתוֹ הִרְבָּה לְהַרְהֵר בַּחֲלוֹמוֹ הַנִּפְלָא וְגָמַר בְּלִבּוֹ לְנַסּוֹת מִיָּד אֶת הַדָּבָר. עָמַד וְנָעַל אֶת הַסַּנְדָּלִים, הֵרִים רֵגֶל אַחַת לְמַעְלָה וְהִתְחִיל מִסְתּוֹבֵב עַל עֲקֵבוֹ שֶׁל הַסַּנְדָּל. אָכֵן מִי שֶׁנִסָּה מִיָּמָיו לְהוֹצִיא לִפְעֻלָּה מַעֲשֵׂה אֳמָנוּת זֶה וּלְהִסְתּוֹבֵב בְּסַנְדָּל כַּבִּיר כָּל כַּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ, לֹא יִתְמַהּ בְּלִבּוֹ, אִם לֹא עָלָה הַדָּבָר תֵּכֶף וּמִיָּד בְּיָדוֹ שֶׁל מוּק הַגּוּץ, וּבִפְרָט כְּשֶׁמַּעֲלִים עַל לֵב, שֶׁרֹאשׁוֹ הַכָּבֵד מָשַׁךְ אוֹתוֹ פַעַם לְצַד אֶחָד וּפַעַם לְמִשְׁנֵהוּ.

הַגּוּץ הַמִּסְכֵּן נָפַל כַּמָּה פְעָמִים לָאָרֶץ וְחָטְמוֹ נֶחְבַּט יָפֶה יָפֶה, וְאוּלָם הַדָּבָר לֹא הֵבִיא מֹרֶךְ בְּלִבּוֹ, וְלֹא נִמְנַע מִלְּנַסּוֹת כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים, וְסוֹף סוֹף עָלָה הַדָּבָר בְּיָדו. מִסְתּוֹבֵב הָיָה עַל עֲקֵבוֹ שֶׁל הַסַּנְדָּל כְּעֵין גַּלְגַּל וְהִבִּיעַ אֶת מִשְׁאֶלֶת פִּיו לָבוֹא מַהֵר אֶל הַכְּרָךְ הַסָּמוּךְ, וְהִנֵּה – נִתְרוֹמְמוּ הַסַּנְדָּלִים לְמַעְלָה וְשׁוֹטְטוּ בָאֲויר, וְטָסוּ בִמְהִירוּת הַבָּזָק דֶרֶךְ עַנְנֵי הֶעָבִים, וְעַד שֶׁלֹּא הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ שֶׁל מוּק הַגּוּץ לְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר מָה אֵרַע לוֹ, מָצָא עַצְמוֹ עוֹמֵד בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל שׁוּק גָּדוֹל, מְקוֹם שֶׁעֲרוּכִים בּוֹ צְרִיפִים רַבִּים וּבְרִיּוֹת אֵין מִסְפָּר רָצִים אֵילַךְ וְאֵילַךְ מִתּוֹךְ טִרְדָּה שֶׁל עֵסֶק. מִיָּד הִתְחִיל מְהַלֵּךְ בֵּין הַבְּרִיּוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה, אֶלָּא שֶׁבָּדַק וּמָצָא כִּי מוּטָב לוֹ לָלֶכֶת לִרְחוֹב בּוֹדֵד וְרֵיק מֵאֲנָשִׁים, משּׁוּם שֶׁעַל פְּנֵי הַשּׁוּק הִנֵּה דָּרַךְ אַחַד הָאֲנָשִׁים בְּשׁוֹגֵג עַל סַנְדָּלָיו עַד שֶׁנָּפַל לָאָרֶץ כִּמְעַט, אַף הָיָה פוֹגֵעַ פְּעָמִים בְּעוֹבְרִים וְשָׁבִים בְּפִגְיוֹנוֹ הַבּוֹלֵט לִצְדָדִין, וְאַךְ בְּרֹב עָמָל נִצַּל מִן הַמַּכּוֹת הַצְּפוּיוֹת לוֹ.

עֶכְשָׁו עָמַד מוּק הַגּוּץ וְנִמְלַךְ בְּלִבּוֹ מִתּוֹך כֹּבֶד ראשׁ מַה יַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר מָמוֹן. אֱמֶת, יֶשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל הַמַּרְאֶה לוֹ אוֹצָרוֹת טְמוּנִים בַּעֲפַר הָאֲדָמָה, אֲבָל הֵיכָן יִמְצָא מָקוֹם שֶׁטָּמוּן בּוֹ זָהָב אוֹ כָסֶף? אָמְנָם יָכוֹל הוּא בִשְׁעַת הַדְּחָק לְהַצִּיג אֶת עַצְמוֹ לְרַאֲוָה לִפְנֵי הַבְּרִיּוֹת בְּשָׂכָר, אֲבָל גְּאוֹן נַפְשׁוֹ אֵינוֹ מַנִּיחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. לִבְסוֹף נִזְכַּר בַּהֲלִיכַת הַחִפָּזוֹן שֶׁל רַגְלָיו. שֶׁמָּא, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ, יֵשׁ בְּיַד הַסַּנְדָּלִים לְהַמְצִיא לִי מִחְיָתִי, וּמִיָּד הֶחֱלִיט בְּנַפְשׁוֹ לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִכְהֻנַּת רָץ קַל רַגְלָיִם. וְהוֹאִיל וְיֵשׁ לְקַוּוֹת שֶׁמֶּלֶךְ הָעִיר הַזֹּאת מְשַׁלֵּם לִמְשָׁרְתִים כָּאֵלֶּה שָׂכָר מְרֻבֶּה יוֹתֵר מִשֶּׁמְּשַׁלְּמִים שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, לְפִיכָךְ חָקַר וְדָרַשׁ לִמְקוֹם אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן עָמְדָה מִשְׁמָרָה שֶׁל חַיָּלִים, שֶׁשָּׁאֲלָה אוֹתוֹ, מָה הוּא מְבַקֵּשׁ כָּאן? וּכְשֶׁהֵשִׁיב שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ כָּאן מִשְׁמֶרֶת כְּהֻנָּה, עָמְדוּ וְהִשְׁמִיעוּ לוֹ לִפְנוֹת אֶל הַמַּשְׁגִּיחַ הַמְמֻנֶּה עַל הָעֲבָדִים. מִיָד סִפֵּר לִפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחַ אֶת מִשְֹאֲלוֹת לִבּוֹ, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְמַנּוֹת אוֹתוֹ בֵּין שְׁלִיחֵי הַמֶּלֶךְ. הַמַּשְׁגִּיחַ נָתַן עֵינָיו בּוֹ וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ, וּפָתַח וְאָמָר: “כֵּיצַד, אַתָּה בְרַגְלֶיךָ הַזְּעִירוֹת שֶׁאָרְכָּן אֵינוֹ מַגִּיעַ אֶלָּא לִכְדֵי זֶרֶת אַחַת, רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, רָץ קַל רַגְלָיִם? מַהֵר וְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן, אֵין אֲנִי מָצוּי כָּאן כְּדֵי לְבַדַּח אֶת דַּעְתִּי וּלְהִכָּנֵס בְשִׂיחָה עִם כָּל שׁוֹטֶה”. וְאוּלָם מוּק הַגּוּץ הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁהִשְׁמִיעַ לְפָנָיו הַצָּעָתוֹ מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, וְהוּא רוֹצֶה לְהִתְחָרוֹת בְּרִיצָה עִם הָרָץ הַמָּהִיר בְּיוֹתֵר. הַדָּבָר נִרְאָה לִמְגֻחָךְ בְּיוֹתֵר בְּעֵינֵי הַמַּשְׁגִּיחַ. עָמַד וְצִוָּה עָלָיו לִהְיוֹת מוּכָן וּמְזֻמָּן בָּעֶרֶב לְמֵרוּץ שֶׁל הִתְחָרוּת, וּמִיָּד הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל בֵּית הַמְבַשְּׁלוֹת וְדָאַג לַדָּבָר שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ אֹכֶל וּמַשְׁקֶה מִן הַמֻּבְחָר. אָכֵן הוּא בְעַצְמוֹ נִכְנַס וְעָמַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְסִפֵּר לוֹ עַל דְּבַר הָאִישׁ הַגּוּץ וּבַקָּשָׁתוֹ. הַמֶּלֶךְ הָיָה אָדָם עַלִּיז לֵב מִטִּבְעוֹ, לְפִיכָךְ מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינָיו, שֶׁהַמַּשְׁגִּיחַ הַמְמֻנֶה עַל הָעֲבָדִים הֶחֱזִיק בְּמוּק הַגּוּץ כְּדֵי לְבַדַּח אֶת הַלְּבָבוֹת. מִיָּד צִוָּה עָלָיו לְהָכִין עַל פְּנֵי אֲפָר גָּדוֹל שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הָאַרְמוֹן כָּל הַדָּרוּשׁ, כְּדֵי שֶׁיוּכְלוּ כָל בְּנֵי הֶחָצֵר לִרְאוֹת מִתּוֹךְ הַרְחָבָה אֶת מַעֲשֵׂי הַמֵּרוּץ שֶׁל הִתְחָרוּת, וּפָקַד עָלָיו עוֹד הַפַּעַם לִדְאוֹג לוֹ לַגַּמָּד בְיוֹתֵר וּלְסַּפֵּק לוֹ כָל צְרָכָיו. הַמֶּלֶך סִפֵּר לַנְּסִיכִים וְלַנְּסִיכוֹת שֶׁלּוֹ אֶת דְּבַר הַמַּחֲזֶה הַצָּפוּי לָהֶם הָעָרֶב. הֲלָלוּ סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר לִמְשָׁרְתֵיהֶם, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב הִשְׁתּוֹקְקוּ הַכֹּל מִתּוֹךְ צִפִּיָּה, וְכָל מִי שֶׁרַגְלַיִם לוֹ נָהַר הַחוּצָה אֶל הָאֲפָר, מְקוֹם שֶׁעֲרוּכִים שָׁם רוֹבְדִים עַל גַּבֵּי רוֹבְדִים, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת מְרוּצָתוֹ שֶׁל הַגַּמָּד שֶׁפִּיו מְדַבֵּר גְדוֹלוֹת.

כְּשֶׁיָשְׁבוּ לָהֶם הַמֶּלֶךְ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו עַל פְּנֵי הָרוֹבְדִים, פָּסַע מוּק הַגּוּץ וּבָא עַל פְּנֵי הָאֲפָר וְהֶחְוָה קִידָה נָאָה כְלַפֵּי הַבְּרִיּוֹת רָמֵי הַמַּעֲלָה. קוֹל שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן פָּרַץ מִפִּי כָל הַנֶּאֱסָפִים, כְּשֶׁרָאוּ עַיִן בְּעַיִן אֶת פְּנֵי הַגּוּץ. דְּמוּת גּוּץ שֶׁכְּמוֹתָהּ עֲדַיִן לֹא רָאוּ מִימֵיהֶם. הַגּוּץ הַזָּעִיר הַמְסֻרְבָּל בְּרֹאשׁ כַּבִּיר כָּל כַּךְ, הַמְּעִיל הַקָּטָן וְהַמִּכְנָסַיִם הָרְחָבִים, הַפִּגְיוֹן הָאָרֹךְ הַנָּעוּץ בְּתוֹךְ הַחֲגוֹרָה הָרְחָבָה וְהָרַגְלַיִם הַזְּעִירוֹת הַנְּתוּנוֹת בְּתוֹךְ הַסַּנְדָּלִים הַגְּדוֹלִים – דְּמוּת דְּיוֹקָּן זוֹ הָיְתָה מְגֻחָכָה כָל כַּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לָרוֹאֶה לְהִתְאַפֵּק שֶׁלֹּא יִתְפָּרֵץ צְחוֹק רָם מִפִּיו. אָכֵן מוּק הַגּוּץ לֹא נִתְעָה לִבּוֹ בְּשֶׁל הַצְּחוֹק. עוֹמֵד הָיָה בְגָאוֹן כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל מַקְלוֹ וְהִמְתִּין לוֹ לְמִתְנַגְּדוֹ. הַמַּשְׁגִּיחַ הַמְמֻנֶּה עַל הָעֲבָדִים בָּחַר עַל פִּי רְצוֹנוֹ שֶׁל מוּק בָּרָץ הַמֻּבְחָר בְּיוֹתֵר. רָץ זֶה יָצָא עַכְשָׁו וּבָא וְעָמַד אֵצֶל הַגּוּץ, וּשְׁנֵיהֶם הִמְתִּינוּ לָאוֹת הַנִּתָּן. מִיָּד רָמְזָה אֲמַרְצָה הַנְּסִיכָה, כְּפִי שֶׁהֻתְנָה מֵרֹאשׁ, בִּצְעִיפָהּ, וּבוֹ בָרֶגַע טָסוּ שְׁנֵי הָרָצִים עַל פְּנֵי הָאֲפָר, כִּשְׁנֵי חִצִּים שֶׁנִּקְלְעוּ אֶל הַמַּטָּרָה הָאֶחָת.

מִתְּחִלָּה הִרְחִיק מִתְנַגְּדוֹ שֶׁל מוּק לָרוּץ לְפָנָיו מֶרְחָק רָב, וְאוּלָם מוּק רָדַף אַחֲרָיו בְּמַנְגָּנוֹן שֶׁל סַנְדָּלָיו, הִשִּׁיג אוֹתוֹ וְהֶעֱבִירוֹ וְעָמַד זֶה כְּבָר בִּמְקוֹם הַמַּטָּרָה, בְּשָָׁעָה שֶׁחֲבֵרוֹ עֲדַיִן רָץ, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁם וְשׁוֹאֵף אֶת הָאֲוֵיר. תִּמָּהוֹן וְהִשְׁתּומְמוּת אָסְרוּ אֶת לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל הָרוֹאִים כַּמָּה רְגָעִים, וְאוּלָם כְּשֶׁמָּחָא הַמֶּלֶךְ כַּף רִאשׁוֹנָה, מִיָּד צָהַל כָּל הֶהָמוֹן וְהַכֹּל קָרְאוּ פֶה אֶחָד: “יְחִי מוּק הַגּוּץ, הַמְנַצֵּחַ בְּמֵרוּץ הַהִתְחָרוּת!”

בֵּין כַּךְ הֵבִיאוּ אֶת מוּק הַגּוּץ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; מִיָּד הִתְנַפֵּל אַרְצָה לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמָר: “מֶלֶךְ אַדִּיר וְכַבִּיר, הֶרְאֵיתִי לְךָ כָאן דֻּגְמָא קְטַנָּה מִמַּעֲשֵׂי אֳמָנוּתִי, הוֹאִילָה נָא לִתֵּן רְשׁוּת, שֶׁיְּמַנּוּ אוֹתִי בְּתוֹךְ הָרָצִים שֶׁלָּךְ”. וְאוּלָם הַמֶּלֶךְ הֵשִיב לוֹ: “לֹא, הָיֹה תִהְיֶה הָרָץ הַמְיֻחָד לִי, וְתָמִיד תַּעֲמוֹד עַל יַד יְמִינִי, מוּק חֲבִיבִי, וּבְכָל שָׁנָה תְקַבֵּל שְׂכָרְךְ מֵאָה דִינְרֵי זָהָב, וְתִהְיֶה בְאוֹכְלֵי הַשֻּׁלְחָן שֶׁל מְשָׁרְתַי הָרִאשׁוֹנִים בְּמַעֲלָה”.

וְכַךְ סָבוּר הָיָה מוּק שֶׁמָּצָא סוֹף סוֹף אֶת אָשְׁרוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ יָמִים רַבִּים כָּל כַּךְ, וְהָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. אַף זָכָה לְחַסְדּוֹ הַמְיֻחָד שֶׁל הַמֶּלֶךְ, לְפִי שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ מִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ לְשֵׁם מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחוּת הַטְּעוּנִים חִפָּזוֹן וּשְׁמוּרִים בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אוֹתָם בְּדִיּוּק רַב וּבְחִפָּזוֹן נִמְרָץ שֶׁקְּצָרָה בִינַת אֱנוֹשׁ מִלְּהַשִּׂיגוֹ.

אָכֵן שְׁאָר מְשָׁרְתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ לֹא הָיְתָה רוּחָם נוֹחָה הֵימֶנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁרָאוּ אֶת עַצְמָם פְּחוּתִים בְּמַעֲלָה בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מִן הַגַּמָּד, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר זוּלַת רִיצַת רַגְלַיִם בְּחִפָּזוֹן. לְפִיכָךְ עָמְדוּ וְכָרְתוּ בְרִית יַחַד לְהִתְקוֹמֵם כְּנֶגְדּוֹ וּלְהַפִּילוֹ בְרָעָה, אֲבָל כָּל תַּחְבּוּלוֹתֵיהֶם לֹא עָמְדוּ לָהֶם בִּפְנֵי הָאֵמוּן הָרַב שֶׁשָּׂם הַמֶּלֶךְ בְּרֹאשׁ רָצֵי הַסְּתָרִים שֶׁלּוֹ. (שֶׁכֵּן זָכָה בְיָמִים מוּעָטִים לְהַגִּיעַ לְמַעֲלָה רָמָה וְנִשָּׂאָה כָזוֹ).

מוּק, שֶׁתְּנוּעָה זוֹ לֹא נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ, לֹא חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְנַקֵּם בָּהֶם, הֲרֵי לֵב טוֹב לוֹ יוֹתֵר מִדַּי מִטֶּבַע בְּרִיָּתוֹ, אֶלָּא בִקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אוֹיְבָיו וּלְהָבִיא אוֹתָם לִידֵי כַךְ שֶׁיִּהְיוּ תְלוּיִים בּוֹ. מִיָּד עָלָה מַקְלוֹ בְמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו, שֶׁמִּתּוֹךְ אָשְׁרוֹ הָרַב לֹא שָׂם אֵלָיו לֵב עַד עַכְשָׁו; אִלּוּ יִמְצָא מַטְמוֹנִים וַדַּאי שֶׁיִּתְרַצּוּ לוֹ הָאֲדוֹנִים הֲלָלוּ. שָׁמֹעַ שָׁמַע כְּבָר לִפְרָקִים שֶׁאָבִיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזֶּה, טָמַן בָּאֲדָמָה הַרְבֵּה מֵאוֹצְרוֹתָיו, בְּשָׁעָה שֶׁהִתְנַפֵּל הָאוֹיֵב עַל אַרְצוֹ: אַף אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת, שֶׁמֵּת וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ לִבְנוֹ. מִכָּאן וְאֵילַךְ נָטַל מוּק עִמּוֹ תָמִיד אֶת מַקְלוֹ, וְקִוָּה בְלִבּוֹ, שֶׁיִּזְדַמֵּן לוֹ בִזְמָן מִן הַזְּמַנִּים לַעֲבוֹר עַל פְּנֵי אַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁטְּמוּנִים שָׁם אוֹצְרוֹת זְהָבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנִּפְטָר. בְּאַחַד הָעֲרָבִים הֱבִיאוֹ הַמִּקְרֶה לְחֶלְקוֹ הֶעָזוּב שֶׁל גַּן הָאַרְמוֹן, שֶׁלֹּא הִתְהַלֵּךְ בּוֹ הַרְבֵּה עַד הַיּוֹם, וְהִנֵּה לְפֶתַע פִּתְאוֹם חָשׁ שֶׁהַמַּקֵּל מִזְדַּעֲזֵעַ בְּתוֹךְ יָדוֹ וְהִקִּישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל גַּבֵּי הַקַּרְקָע. עַכְשָׁו הִנֵּה יָדַע מַה טִּיבָן שֶׁל נְקִישׁוֹת אֵלּוּ. לְפִיכָךְ עָמַד וְהוֹצִיא אֶת פִּגְיוֹנוֹ וְחָרַת סִמָּנִים בְּתוֹךְ הָעֵצִים הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב, וְשׁוּב חָזַר בַּחֲשַׁאי לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן; שָׁם הִמְצִיא לוֹ מַעְדֵּר וְהִמְתִּין לְבִיאַת הַלַּיְלָה כְּדֵי לְהַתְחִיל בַּמְּלָאכָה.

אָמְנָם מַעֲשֵׂי הַחֲפִירָה קָשִׁים הָיוּ עָלָיו עַל מוּק הַגּוּץ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁעָלָה לְפָנָיו בְּמַחֲשָׁבָה תְחִלָּה. זְרוֹעוֹתָיו הָיוּ רְפוּיוֹת יוֹתֵר מִדָּי, וּכְנֶגֶד זֶה הָיָה מַעְדְּרוֹ גָדוֹל וְכָבֵד; וּכְבָר הִתְעַסֵּק בְּמַעֲשֵׂי הַחֲפִירָה כִשְׁתֵּי שָׁעוֹת, וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ אָלָּא לְעֹמֶק שֶׁל שְׁתֵּי מִדּוֹת בְּמִדַּת הָרָגֶל. סוֹף סוֹף נָגַע בְּמַעְדְּרוֹ בְּדָבָר מוּצָק, שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹל כְּעֵין צְלִיל הַבַּרְזֶל. מִיָּד חָפַר בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה, וּבִמְהֵרָה גִלָּה מִכְסֶה גָדוֹל שֶׁל בַּרְזֶל; עָמַד וְיָרַד בְּעַצְמוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר כְּדֵי לִרְאוֹת מָה הוּא הַדָּבָר שֶׁהַמִּכְסֶה מְכַסֶּה עָלָיו, וּמָצָא סִיר גָּדוֹל מָלֵא דִינְרֵי זָהָב. אָכֵן כּוֹחוֹתָיו הָרוֹפְפִים לֹא הִסְפִּיקוּ לוֹ לְהָרִים אֶת הַסִּיר, לְפִיכָךְ עָמַד וְהִנִּיחַ בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו וּבְתוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ, כָּל כַּמָּה שֶׁהָיָה יָכוֹל לִשָּׂא, וְגַם אֶת מְעִילוֹ מִלֵּא בָהֶם, וְשׁוּב כִּסָה אֶת הַשְּׁאָר כַּהֲלָכָה, וְהֶעֱמִיס אֶת הַמַּשָּׂא עַל גַּבּוֹ. וְאָמְנָם אִלּוּ לֹא הָיוּ הַסַּנְדָּלִים נְתוּנִים עַל רַגְלָיו, וַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, כָּל כַּךְ הִכְבִּיד עָלָיו מַשָּׂא הַזָּהָב וּמָשַׁךְ אוֹתוֹ לְמָטָּה.

כְּשֶׁרָאָה מוּק הַגּוּץ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ זָהָב הַרְבֵּה כָל כַּךְ, סָבוּר הָיָה, שֶׁמֵּעַכְשָׁו יִשְׁתַּנֶּה גוֹרָלוֹ, וְאוֹיְבָיו שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָצֵר יֵהָפְכוּ וִיהְיוּ לוֹ לְרֵעִים וִידִידִים בְּכָל לִבָּם. אֲבָל כְּבָר מִדָּבָר זֶה יֵשׁ לְהַכִּיר שֶׁמּוּק הַטּוֹב לֹא קִבֵּל חִנּוּךְ הָגוּן וְיָפֶה, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַאֲמִין בְּנַפְשׁוֹ לִרְכּוֹשׁ לוֹ יְדִידִים נֶאֱמָנִים עַל יְדֵי זָהָב. הָהּ! אִלּוּ הָיָה מוֹרֵחַ אָז אֶת הַסַּנְדָּלִים בְּשֶׁמֶן וְהָיָה מִסְתַּלֵּק מִכָּאן יַחַד עִם מְעִילוֹ הַמָּלֵא זָהָב!

הַזָּהָב שֶׁהָיָה מוּק הַגּוּץ מְחַלֵּק מֵעַכְשָׁו בְּיָד רְחָבָה עוֹרֵר אֶת קִנְאָתָם שֶׁל שְׁאָר מְשָׁרְתֵי הֶחָצֵר. אֲהוּלִי, רַב הַמְבַשְׁלִים, אָמָר: “הֲרֵי הוּא מְזַיֵּף מַטְבֵּעוֹת”. אַחְמֶד, מַשְׁגִּיחַ הָעֲבָדִים, אָמָר: "בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת הוֹצִיא אֶת הַזָּהָב מִידֵי הַמֶלֶךְ. וְאוּלָם אַרְחַץ, שַׂר הָאוֹצָרוֹת, אוֹיְבוֹ בַנֶּפֶשׁ, שֶׁהָיָה בְעַצְמוֹ מִשְׁתּוֹקֵק לִשְׁלוֹחַ יָדוֹ זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם בְּקֻפַּת הַמֶלֶךְ, פָּתַח וְאָמָר: “גָּנֹב גְנָבוֹ”. אָכֵן כְּדֵי לָדַעַת דָּבָר בָּרוּר עָמְדוּ וְהִסְכִּימוּ זֶה עִם זֶה בִדְבָרִים, וְקָרְחוּץ שַׂר הַמַּשְׁקִים עָמַד בְּאַחַד הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהוּא עָצוּב וּמְדֻכָּא בְיוֹתֵר. מְגַלֶּה הָיָה כָל כַּךְ אֶת תְּנוּעוֹתָיו הָעֲצוּבוֹת, עַד שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, מָה הוּא חָסֵר. “הָהּ!” הֵשִׁיב, “הֲרֵינִי עָצוּב, שֶׁאָבַד חִנִּי בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ”. – “מָה אַתָּה סָח, קָרְחוּץ יְדִידִי?” הֶחֱזִיר לוֹ הַמֶּלֶךְ. “מֵאֵימָתַי מָנַעְתִּי מִמְךְ אֶת זָהֳרָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ חַסְדִּי?” הֵשִׁיב לוֹ שַׂר הַמַּשְׁקִים, שֶׁהוּא מְזַכֶּה אֶת רֹאשׁ רָצֵי הַסְּתָרִים בְּשִׁפְעַת זָהָב, וְאוּלָם לִמְשָׁרְתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהַמִּסְכְּנִים אֵין הוּא נוֹתֵן כְּלוּם.

הַמֶּלֶך נִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד לִשְׁמוּעָה זוֹ, וְצִוָּה לְסַפֵּר לוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט אֶת דֶּרֶךְ חֲלוּקַת הַזָּהָב שֶׁל מוּק הַגּוּץ, וּבַעֲלֵי בְרִית הַסֵּתֶר הֵבִיאוּ אֶת הַחֲשָׁד בְּלִבּוֹ, שֶׁמוּק גָּנַב אֶת הַכֶּסֶף מֵאוֹצַר הַמְּלוּכָה. שַׂר הָאוֹצָרוֹת נֶהֱנָה בְלִבּוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פְנֵי הַדְּבָרִים כַּךְ, מִפְּנֵי שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא אָהַב בְּיוֹתֵר לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל דְּבַר הָאוֹצָר. לְפִיכָךְ עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהִשְׁמִיעַ פְּקֻדָּתוֹ, לְהַשְׁגִּיחַ בְּסֵתֶר עַל כָּל פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל מוּק הַגּוּץ, כְּדֵי לִתְפּוֹס אוֹתוֹ בְכַף בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. אָכֵן בַּלַיְלָה שֶׁלְּאַחַר יוֹם הָאָסוֹן הַזֶּה, נָטַל מוּק הַגּוּץ אֶת הַמַּעְדֵּר, מִשּׁוּם שֶׁרָאָה אֶת קֻפָּתוֹ וְהִנֵּה נִתְרוֹקְנָה כִמְעַט עַל יְדֵי פַזְרָנוּתוֹ הָרַבָּה, וְנִתְגַּנֵּב בְּצִנְעָא אֶל תּוֹךְ גַּן הָאַרְמוֹן, כְּדֵי לִטּוֹל שׁוּב זָהָב מִתּוֹךְ אוֹצָרוֹ הַטָּמִיר, שֶׁיִהְיֶה לוֹ מִן הַמּוּכָן, מִיָּד הָלְכוּ אַחֲרָיו הַשּׁוֹמְרִים מֵרָחוֹק, וּבְרֹאשָׁם אֲהוּלִי, רַב הַמְבַשְּׁלִים, וְאַרְחַץ, שַׂר הָאוֹצָרוֹת, וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁהוֹצִיא אֶת הַזָּהָב מִן הַסִּיר וְרָצָה לְהַנִּיחַ בִּמְעִילוֹ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו, כָּפְתוּ אֶת יָדָיו וְהוֹבִילוּהוּ מִיָּד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָכֵן הַמֶֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה שָׁרוּי מִלְּבַד זֶה בְּכַעַס שֶׁהִפְרִיעוּהוּ מִשְּׁנָתוֹ, קִבֵּל אֶת הַמִּסְכֵּן, רֹאשׁ רָצֵי הַסְּתָרִים שֶׁלּוֹ בְסֵבֶר פָּנִים בִּלְתִּי יָפוֹת, וְהֶעֱמִידוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד לַדִּין. בְּתוֹךְ כַּךְ חָפְרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת סִיר הַזָּהָב מִן הָאֲדָמָה וְהֵבִיאוּ יַחַד עִם הַמַּעְדֵּר וְהַמְּעִיל הַמָּלֵא זָהָב וְהִנִּיחוּם לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ. שַׂר הָאוֹצָרוֹת עָמַד וְהֵעִיד שֶׁהוּא וְשׁוֹמְרָיו תָּפְסוּ אֶת מוּק לְפֶתַע פִּתְאוֹם, בְּעֶצֶם הָרֶגַע שֶׁהִטְמִין בָּאֲדָמָה אֶת הַסִּיר הַמָּלֵא זָהָב.

מִיָּד שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַנֶּאְשָׁם אִם אֱמֶת הוּא הַדָּבָר, וּמֵהֵיכָן נָטַל אֶת הַזָּהָב שֶׁהִטְמִין בָּאֲדָמָה?

מוּק הַגּוּץ, שֶׁיָּדַע כִּי נָקִי הוּא מֵעָווֹן, הִגִּיד, שֶׁגִּלָּה אֶת הַסִּיר הַזֶּה בְתוֹךְ הַגָּן, וְאוּלָם לֹא רָצָה לְהַכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ הָאֲדָמָה אֶלָּא לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִן הָאֲדָמָה נִתְכַּוֵּן.

כָּל הָאֲנָשִֹים שֶׁנִּמְצְאוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד צָחֲקוּ בְקוֹל רָם עַל הִתְנַצְּלוּת זוֹ, אֲבָל הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה מָלֵא קֶצֶף עַל חֻצְפָּתוֹ הַמְדֻמָּה שֶׁל הַגּוּץ, קָרָא: "כֵּיצַד, רֵיקָא, רְצוֹנְךָ לְרַמּוֹת אֵת הַמֶּלֶךְ בְּדֶרֶךְ נִבְעָרָה וּמַחְפִּירָה כָזוֹ, לְאַחַר שֶׁגָּנַבְתָּ מֵאוֹצְרוֹתָיו? אַרְחַץ שַׂר הָאוֹצָרוֹת! דּוֹרֵשׁ אֲנִי מִמְּךָ לְהַגִּיד לי, אִם מַכִּיר אַתָּה בִסְכוּם דִּינְרֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה אוֹתוֹ הַסְּכוּם הֶחָסֵר בְּאוֹצָרִי?

שַׂר הָאוֹצָרוֹת הֵשִׁיב, שֶׁהַדָּבָר בָּרִי בְיָדוֹ כִי סְכוּם זֶה וְיוֹתֵר חָסֵר בְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ זֶה כַּמָּה יָמִים, וְהוּא מוּכָן לְהִשָּׁבַע שֶׁזָּהָב זֶה הוּא הוּא הַגָּנוּב.

מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לֶאֱסוֹר אֶת מוּק הַגּוּץ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּלְהוֹבִילוֹ לְתוֹך בֵּית הָאֲסוּרִים, וְאוּלָם לְשַׂר הָאוֹצָרוֹת מָסַר אֶת הַזָּהָב, כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ שׁוּב לְתוֹךְ הָאוֹצָר. שַׂר הָאוֹצָרוֹת נִסְתַּלֵּק מָלֵא שִׂמְחָה שֶׁהַדָּבָר נִגְמַר בְּכִי טוֹב וּמָנָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵת דִּינְרֵי הַזָּהָב הַנּוֹצְצִים; אָכֵן הָאִישׁ הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא הוֹדִיעַ כְּלָל, שֶׁבְּתוֹךְ הַסִּיר מִלְמַטָּה מֻנָּח הָיָה פְּתָק, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

“הָאוֹיֵב הֵצִיף אֵת אַרְצִי, וּלְפִיכָךְ מַצְפִּין אֲנִי חֵלֶק מַאוֹצְרוֹתַי; מִי שֶׁיִּמְצָא אֶת הַמַּטְמוֹן תָּחוּל עַל רֹאשׁוֹ קִלְלַת מַלְכּוֹ, אִם לֹא יִמְסְרֶנּוּ מִיָּד לִידֵי בְנִי. סַדִי הַמֶּלֶךְ”.

מוּק הַגּוּץ נִשְׁתַּקַּע בַּחֲדַר כִּלְאוֹ בְהַרְהוֹרִים נוּגִים: יוֹדֵע הָיָה, שֶׁעַל מַעֲשֵׂי גְנֵבָה בִרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ חַיָּבִים מִיתָה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצָה לְגַלּוֹת אֶת סוֹד הַמַּקֵּל לַמֶלֶךְ, לְפִי שֶׁחָשַׁשׁ בְּצֶדֶק, שֶׁיַּפְסִיד עַל יְדֵי כַךְ גַּם אֶת הַמַּקֵּל וְגַם אֶת הַסַּנְדָּלִים. סַנְדָּלָיו לֹא יָכְלוּ, לְצַעֲרוֹ, לַעֲזוֹר לוֹ בִמְאוּמָה, לְפִי שֶׁהָיָה רָתוּק בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אֶל קִיר הַחוֹמָה, וְכָל כַּמָּה שֶׁעִנָּה אֶת נַפְשׁוֹ וְנִתְיַגַּע לְהִסְתּוֹבֵב עַל עֲקֵבוֹ שֶׁל הַסַּנְדָּל לֹא הוֹעִיל כְּלוּם. אָכֵן כְּשֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ לְמָחֳרָתוֹ שֶׁיָצָא גְזַר דִּינוֹ לְמִיתָה, מִיָּד עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ, שֶׁמּוּטָב לוֹ לִחְיוֹת בְּלִי הַמַּקֵּל מִלָּמוּת בְּעוֹדֶנּוּ עִמּוֹ, לְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ לִגְבּוֹת עֵדוּת מִפִּיו בְּצִנְעָא, וְגִלָּה לוֹ אֶת סוֹדוֹ. מִתְּחִלָּה לֹא הֶאֱמִין הַמֶּלֶךְ בְּהוֹדָאַת פִּיו; אֲבָל מוּק הַגּוּץ הִבְטִיחַ לוֹ לְהָבִיא לוֹ אוֹת וּמוֹפת, אִם יַבְטִיחֵהוּ הַמֶלֶךְ שֶׁלֹּא יוּמָת. הַמֶלֶךְ הִבְטִיחַ לוֹ בְהֵן צִדְקוֹ, וְצִוָּה לְהַטְמִין בָּאֲדָמָה כַמָה מַטְבֵּעוֹת שֶׁל זָהָב שֶׁלֹּא בִּפְנֵי מוּק, וְאַחַר כַּךְ פָּקַד עָלָיו לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם בְּמַקְלוֹ. בִּרְגָעִים מוּעָטִים מָצָא אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת, כִּי הַמַּקֵּל הִקִּישׁ בְּקוֹל בָּרוּר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. מִיָּד הִבְחִין הַמֶלֶךְ שֶׁשַּׂר הָאוֹצָרוֹת שֶׁלּוֹ רִמָּה אוֹתוֹ, וּלְפִיכָךְ עָמַד וְשָׁלַח לוֹ, כְּפִי שֶׁנָּהוּג הַדָּבָר בְּאַרְצוֹת הַמִזְרָח, מְשִׁיחָה שֶׁל מֶשִׁי, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַחֲנִיק עַצְמוֹ בָּהּ. וְאוּלָם אֶל מוּק הַגּוּץ אָמָר: "אָמְנָם הִבְטַחְתִּי לְךָ לְהַנִּיחֲךָ בַּחַיִּים, אֲבָל כִּמְדֻמֶּה אֲנִי, שֶֹלֹּא סוֹד זֶה שֶׁל הַמַּקֵּל בִּלְבָד שָׁמוּר עִמָּךְ; וְלָכֵן תִּהְיֶה תָפוּס בְּבֵית הַכֶּלֶא כָל יָמֶיךָ, אִם לֹא תוֹדֶה מָה הוּא הַסּוֹד הַצָּפוּן בִּמְרוּצַת הַחִפָּזוֹן שֶׁלָּךְ. מוּק הַגּוּץ, שֶׁהַלַּיְלָה הָאֶחָד שֶׁל יְשִׁיבָתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים נָטַל מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵשֶׁק לִשְׁהוֹת עוֹד בְּכִלְאוֹ, עָמַד וְהוֹדָה, שֶׁכָּל כֹּחוֹ חָבוּי הִנֵּהוּ בְסַנְדָּלָיו, אֶלָּא שֶׁלֹּא לִמֵּד לַמֶּלֶךְ אֶת סוֹד הַסִּבּוּב שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל עֲקֵבוֹ שֶׁל הַסַּנְדָּל. הַמֶלֶךְ נָעַל בְּעַצְמוֹ אֵת הַסַּנְדָּלִים כְּדֵי לְנַסּוֹת אֶת הַדָּבָר, וְהָיָה מְשׁוֹטֵט בְּגַנּוֹ כִמְטוֹרָף; כַּמָה וְכַמָה פְעָמִים רָצָה לַעֲמוֹד מִמְרוּצָתוֹ, אֲבָל לֹא יָדַע אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָבִיא אֶת הַסַּנְדָּלִים לִידֵי מְנוּחָה, וּמוּק הַגּוּץ, שֶׁלֹּא יָכוֹל לְוַתֵּר עַל נְקָמָה קַלָּה זוֹ, הִנִּיחוֹ לָרוּץ, עַד שֶׁנָּפַל מִתְעַלֵּף לָאָרֶץ.

לְאַחַר שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה עָלָיו שׁוּב דַּעְתּוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ, הָיָה מָלֵא חֵמָה עַל מוּק הַגּוּץ, שֶׁהִנִּיחַ לוֹ לָרוּץ עַד כְּלוֹת כֹּחוֹ. “הִבְטַחְתִּי לְךָ בְּהֵן צִדְקִי לְזַכּוֹת אוֹתְךָ בְמַתְּנַת חַיִּים וְחֵרוּת, וְאוּלָם בִּזְמָן שֶׁל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת עָלֶיךָ לַעֲזוֹב אֶת אַרְצִי, וְאִם לָאו אֲצַוֶּה לִתְלוֹת אוֹתָךְ”. אָכֵן אֶת הַסַּנְדָּלִים וְהַמַּקֵּל הִנִּיחַ בְּבֵית גְּנָזָיו.

דַּל וּמִסְכֵּן כָּל כַּךְ יָצָא מוּק הַגּוּץ מִחוּץ לָעִיר, כְּשֶׁהוּא מְקַלֵּל אֶת טִפְּשׁוּת לִבּוֹ, שֶׁהִתְעֲתָה אוֹתוֹ בְשָׁוְא לְהַאֲמִין, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְמַלֵּא תַפְקִיד חָשׁוּב בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ. לְאָשְׁרוֹ לֹא הָיְתָה הָאָרֶץ שֶׁגֹּרַש מִמֶנָּה גְדוֹלָה בְיוֹתֵר, וּלְפִיכָךְ הִגִּיעַ עַד גְּבוּל הַמְּדִינָה לְאַחַר שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהַהֲלִיכָה הָיְתָה קָשָׁה עָלָיו בְּיוֹתֵר מֵאַחַר שֶׁהָיָה רָגִיל לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּסַנְדָּלָיו.

כְּשֶׁהִגִּיעַ מֵעֵבֶר לַגְּבוּל, עָזַב אֶת דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, וְנָטָה אֶל הַמְּקוֹמוֹת הַשּׁוֹמְמִים שֶׁבְּתוֹךְ הַיְּעָרוֹת בִּכְדֵי לִחְיוֹת שָׁם בִּבְדִידוּת יְתֵרָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת. בְּיַעַר אֶחָד מְסֻבָּךְ מָצָא מָקוֹם רָחָב שֶׁנִּרְאֶה הָיָה לוֹ נָאֶה לְמטָּרָתוֹ. פֶּלֶג זַךְ, הַמֻּקָּף תְּאֵנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁצִּלָּן מְרֻבֶּה, וְכַר דֶּשֶׁא רַךְ רָמְזוּ לוֹ לָנוּחַ. מִיָּד נִשְׁתַּטַח לָאָרֶץ וְגָמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לִטְעוֹם עוֹד שֹוּם מָזוֹן וּלְהַמְתִּין כָּאן לַמָוֶת. מִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים נוּגִים עַל דְּבַר הַמָוֶת חֲטָפַתּוּ שֵׁנָה וְנִרְדָּם; וְאוּלָם כְּשֶׁהֵקִיץ שׁוּב וְהָרָעָב הִתְחִיל מְצִיקוֹ, בָּדַק וּמָצָא שֶׁמִיתַת רָעָב הוּא עִנְיָן שֶׁסַּכָּנָה כְרוּכָה בוֹ, וְנִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ שֶׁמָא יִמְצָא דָבָר לֶאֱכוֹל.

תְּאֵנִים יְקָרוֹת וּבְשֵׁלוֹת תְּלוּיוֹת עַל הָעֵצִים, שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחְתָּם; מִיָּד עָלָה עַל הָעֵץ לִקְטוֹף כַּמָה תְאֵנִים וְאָכַל אוֹתָן בְּאַוַּת נָפֶשׁ, וְאַחַר כַּךְ יָרַד לְמַטָּה וְהָלַךְ אֶל הַפֶּלֶג לְרַוּוֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ. וְאוּלָם מַה גָּדוֹל הָיָה פַחְדּוֹ, כְּשֶׁרָאָה אֶת רֹאשׁוֹ הַנִּשְׁקָף בַּמַיִם וְהִנֵּה שְׁתֵּי אָזְנַיִם כַּבִּירוֹת וְחֹטֶם אָרֹךְ וְעָבֶה מְקַשְּׁטִים אֶת פַּרְצוּף פָּנָיו. מִתּוֹךְ בֶּהָלָה תָפַס בְיָדָיו אֶת אָזְנָיו, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, אָרְכָּן מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָאַמָה בְמִדָּה.

“רָאוּי אֲנִי לְאָזְנֵי חֲמוֹר!” קָרָא. “מִפְּנֵי שֶׁרָמַסְתִּי אֶת אָשְׁרִי בְרַגְלַיִם כַּחֲמוֹר”.– מְשׁוֹטֵט הָיָה בֵין הָעֵצִים, וּכְשֶׁתָּקַף עָלָיו שׁוּב הָרָעָב, נִפְנָה עַל כָּרְחוֹ עוֹד פַּעַם אֶל הַתְּאֵנִים, מִפְּנֵי שֶׁזּוּלָתָן לֹא מָצָא עַל הָעֵצִים שׁוּם דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה. אָכֵן כְּשֶׁעָלָה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ, לְאַחַר שֶׁאָכַל אֶת הַמָּנָה הַשְּׁנִיָה שֶׁל הַתְּאֵנִים, שֶׁמָא יֵשׁ מָקוֹם לְהַסְתִּיר אֵת אָזְנָיו בְּתוֹךְ הַצָּנִיף הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא פַרְצוּפוֹ מְגֻחָךְ בְּיוֹתֵר, חָשׁ הָיָה שֶׁאָזְנָיו נֶעֱלָמוּ. תֵּכֶף וּמִיָּד רָץ אֶל הַפֶּלֶג בַּחֲזָרָה כְּדֵי לְהִוָּכַח בַּדָּבָר, וְהִנֵּה כַךְ הָיָה בֶאֱמֶת, אָזְנָיו קִבְּלוּ אֶת צוּרָתָן הַקְּבוּעָה כְּבַתְּחִלָּה, וְחָטְמוֹ הָאָרֹךְ וְהַגַּס לֹא הָיָה לוֹ עוֹד. אָכֵן עַכְשָׁו הֵבִין אֵיךְ בָּא הַדָּבָר; עַל יְדֵי פְרִי הַתְּאֵנָה הָרִאשׁוֹנָה קִבֵּל אֵת חָטְמוֹ הָאָרֹךְ וְאָזְנָיו הַגְּדוֹלוֹת, וְאוּלָם פְּרִי הַתְּאֵנָה הַשְּׁנִיָה רִפָּא אוֹתוֹ; מִיָּד הִכִּיר מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, שֶׁגּוֹרָלוֹ הַטּוֹב הִמְצִיא בְיָדוֹ שׁוּב אֶת הָאֶמְצָעִים לְהַגִּיעַ לִידֵי אשֶׁר. לְפִיכָךְ עָמַד וְקָטַף מִכָּל עֵץ פֵּרוֹת הַרְבֵּה, עַד כַּמָה שֶׁכֹּחוֹ מַגִּיעַ לִשָּׂא בַּדָּרֶךְ, וְשׁוּב חָזַר אֶל הָאָרֶץ שֶׁעָזַב אוֹתָהּ לִפְנֵי זְמָן מוּעָט. בָּעֲיָרָה הָרִאשׁוֹנָה שִׁנָּה אֶת צוּרָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה עַל יְדֵי מַלְבּוּשִׁים אֲחֵרִים עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ כְלָל וְאַחַר כַּךְ פָּנָה וְהָלַךְ אֶל הָעִיר שֶׁדָּר בָּהּ אוֹתוֹ הַמֶלֶךְ, וּבִמְהֵרָה הִגִּיעַ לְשָׁם.

הַדָּבָר הָיָה בְתְקוּפַת שָׁנָה זוֹ שֶׁפֵּרוֹת בְּשֵׁלִים בִּלְתִּי שְׁכִיחִים בְּיוֹתֵר; הִלְכָּךְ יָשַׁב לוֹ מוּק הַגּוּץ לְיַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן, לְפִי שֶׁהָיָה הַדָּבָר יָדוּעַ לוֹ מִלְּפָנִים, שֶׁכָּאן קוֹנֶה רַב הַמְבַשְּׁלִים דְבָרִים בִּלְתִּי שְׁכִיחִים כָּאֵלֶּה לְהַגִּישׁ אוֹתָם לְשֻלְחָן הַמֶּלֶךְ. מוּק לֹא הרבּה עוֹד לָשֶׁבֶת, כְּשֶׁרָאָה אֶת רַב הַמְבַשְּׁלִים פּוֹסֵעַ וּמְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הֶחָצֵר. בּוֹדֵק הָיָה בְעֵינָיו אֵת סְחוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמּוֹכְרִים, שֶׁהָיו מְצוּיִים אֵצֶל שַׁעַר הָאַרְמוֹן, וְלִבְסוֹף הִבְחִין בְּמַבַּט עֵינוֹ אֶת סַלּוֹ שֶׁל מוּק. “הֶאָח! מַאֲכָל יְקַר הַמְצִיאוּת”, אָמַר, “שֶׁיִּנְעַם לְחִכּוֹ שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ; כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה בִמְחִיר כָּל הַסַּל כֻּלּוֹ?” מוּק הַגּוּץ קָצַב דָּמִים מוּעָטִים בִּמְחִירוֹ, וּמִיָּד בָּאוּ שְׁנֵיהֶם לִידֵי הֶסְכֵּם. רַב הַמְבַשְּׁלִים מָסַר אֶת הַסַּל לִידֵי אַחַד הָעֲבָדִים וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ; בְּתוֹךְ כַּךְ עָמַד מוּק הַגּוּץ וְנִסְתַּלֵּק מִשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאָסוֹן בְּרָאשֵׁיהֶם שֶׁל בְּנֵי הֶחָצֵר, יְחַפְּשׂוּ אַחַר הַמּוֹכֵר וְיַעֲנִישׁוּהוּ.

לִבּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָיָה טוֹב עָלָיו בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה, וְהִשְׁמִיעַ כְּפַעַם בְּפַעַם דִּבְרֵי שֶׁבַח וְקִלּוּסִין כְּלַפֵּי רַב הַמְבַשְּׁלִים בְּשֶׁל מַאֲכָלָיו הַטּוֹבִים וּבִשְׁבִיל טִרְחָתוֹ הַיְתֵרָה שֶׁהוּא טוֹרֵחַ תָּמִיד לְהַמְצִיא לוֹ מִינֵי מַאֲכָל בִּלְתִּי שְׁכִיחִים. אָכֵן רַב הַמְבַשְּׁלִים, שֶׁיָדַע בְּלִבּוֹ מָה הוּא מַאֲכַל הַתַּאֲוָה הַצָפוּן עִמוֹ וְשָׁמוּר לָהֶם בָּאַחֲרוֹנָה, חִיֵּךְ בְּחִבָּה יְתֵרָה, וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו אֶלָּא דִבּוּרִים בּוֹדְדִים: “עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל”, אוֹ: “אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב”, עַד שֶׁהַנְּסִיכוֹת הִשְׁתּוֹקְקוּ מְאֹד לָדַעַת, מָה הוּא הַדָּבָר שֶׁעָתִיד הוּא לְהָבִיא לָהֶם. אָמְנָם כְּשֶׁצִּוָּה לְהַגִּישׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַתְּאֵנִים הַיָּפוֹת וְהַחֲמוּדוֹת, מִיָּד פָּרְצָה מִפִּיּוֹת כֻּלָּם הֲבָרַת הַשִּׂמְחָה: הֶאָח! "רַב הַמְבַשְּׁלִים, בֶּן חַיִל אַתָּה וְזָכֹה זָכִיתָ לֵאוֹר בְּאוֹר חַסְדִּי הַיָּחִיד בְּמִינוֹ! וּבְשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר כַּךְ, נָטַל הַמֶּלֶךְ, שֶׁדַּרְכּוֹ הָיָה לְקַמֵץ בְּיוֹתֵר בְּמַאַכְלֵי תַאֲוָּה, וְחִלֵּק בְּעֶצֶם יָדוֹ אֶת הַתְּאֵנִים לַמְסֻבִּין עַל שֻלְחָנוֹ. כָּל נָסִיךְ וְכָל נְסִיכָה קִבְּלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם תְּאֵנִים, הַמַטְרוֹנוֹת שֶׁל הֶחָצֵר וְהַוַּזִירִים וְהַמֻכְתָּרִים בְּתֹאַר אַגָא¹ קִבְּלוּ אַחַת אֶחָת, וְכָל הַשְּׁאָר הִנִּיחַ לְפָנָיו וְהִתְחִיל לִבְלוֹעַ אוֹתָן בַּהֲנָאָה עֲצוּמָה.

“הָהּ, אֵל אֱלֹהִים, כַּמָה נִשְׁתַּנָּה קְלַסְתֵּר פָּנֶיךָ, אַבָּא”, קָרְאָה לְפֶתַע פִּתְאוֹם אֲמַרְצָה הַנְּסִיכָה. הַכֹּל נִסְתַּכְּלוּ בִּפְנֵי הַמֶלֶךְ בְּתִמָהוֹן רָב, אָזְנַיִם כַּבִּירוֹת תְּלוּיוֹת לוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְחֹטֶם אָרֹךְ נִשְׁתַּרְבֵּב וְיָרַד לוֹ לְמַטָּה מִסַּנְטֵרוֹ; אַף נִסְתַּכְּלוּ אֶחָד בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, מִתּוֹךְ תִּמָהוֹן וּבֶהָלָה, כֻּלָּם הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּמִדָּה מְרֻבָּה אוֹ מוּעֶטֶת בְּתַכְשִׁיטֵי רֹאשׁ אֵלּוּ.

אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר מַה גָּדַל הַפַּחַד בֶּחָצֵר! תֵּכֶף וּמִיָּד שָׁלְחוּ אַחֲרֵי כָל הָרוֹפְאִים שֶׁבָּעִיר וּבִמְהֵרָה בָאוּ בַהֲמוֹנֵיהֶם וְצִוּוּ לְהָכִין גַּרְגְּרֵי סַמִים וּמִינֵי תְרִיאַקָּה, וְאוּלָם הָאָזְנַיִם וְהַחֹטֶם עָמְדוּ בְעֵינָן. לְאַחַד הַנְּסִיכִים עָרְכוּ נִתּוּחַ בְּאִזְמֵל, אֲבָל הָאָזְנַיִם צָמְחוּ שׁוּב.

מוּק שָׁמַע אֶת כָּל הַדָּבָר בִּמְקוֹם מַחְבּוֹאוֹ שֶׁנִּסְתַּתֵּר שָׁם, וְהִכִּיר שֶׁעַכְשָׁו הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ לִפְעוֹל וְלַעֲשׂוֹת. כְּבָר הֵכִין לוֹ קֹדֶם לָכֵן, בְּכֶסֶף הַפִּדְיוֹן שֶׁל הַתְּאֵנִים, מַלְבּוּשִׁים שֶׁשִּׁוּוּ לוֹ הַדְרַת פָּנִים שֶׁל לַמְדָּן; וְהִנֵּה זָקָן אָרֹךְ שֶׁל שַׂעֲרוֹת עִזִּים הִשְׁלִים אֶת מַרְאֵהוּ הַמַתְעֶה. מִיָּד הָלַךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶלֶךְ וּבְיָדוֹ שַׂק קָטָן שֶׁל תְּאֵנִים, וְהִצִּיעַ אֶת עֶזְרָתוֹ בְּתוֹרַת רוֹפֵא נָכְרִי. מִתְּחִלָּה לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין בּוֹ, אֲבָל לְאַחַר שֶׁנָתַן מוּק הַגּוּץ תְּאֵנָה לְאַחַד הַנְּסִיכִים וְעַל יְדֵי כַךְ שָׁבוּ הָאָזְנַיִם וְהַחֹטֶם לְצוּרָתָם הָרִאשׁוֹנָה כְּמִלְּפָנִים, מִיָּד רָצוּ הַכֹּל לְהִתְרַפֵּא עַל יְדֵי הָרוֹפֵא הַנָּכְרִי. וְאוּלָם הַמֶלֶךְ תָּפַס בְּיָדוֹ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה וְהוֹלִיכוֹ אֶל חַדְרוֹ; שָׁם פָּתַח דֶּלֶת אַחַת הַמּוֹבִילָה אֶל בֵּית גְנָזָיו וְרָמַז לְמוּק לָלֶכֶת אַחֲרָיו. “הִנֵּה כָאן הֵם אוֹצְרוֹתַי”, אָמַר הַמֶלֶךְ, “הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לִבְחֹר לְךָ בַּמֶה שֶּׁחָשְׁקָה נַפְשֶׁךָ, אִם תְּשַׁחְרֵר אוֹתִי מִצָּרָתִי זוֹ הַמַחְפִּירָה”. הַדְּבָרִים הָאֵלֶה צִלְצְלוּ בְאָזְנֵי מוּק כְּמַנְגִּינָה עֲרֵבָה: אָכֵן תֵכֶף לִכְנִיסָתוֹ רָאָה אֶת סַנְדָּלָיו מֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ וְעַל יָדָם מוּטָל מַקְלוֹ. מִיָּד הִתְחִיל מְהַלֵּךְ בָּאוּלָם הֵנָּה וְהֵנָּה, כְּאִלּוּ מִתְכַּוֵּן הוּא לְהָזִין עֵינָיו בְּאוֹצְרוֹתָיו שֶׁל הַמֶלֶךְ; וְאוּלָם כְּשֶׁעָבַר עַל יַד הַסַּנְדָּלִים הִכְנִיס בָּהֶם מַהֵר אֶת רַגְלָיו, נָטַל בְּיָדוֹ אֶת מַקְלוֹ, הֵסִיר אֶת זְקָנוֹ הַמְזֻיָּף וְהֶרְאַָה לַמֶלֶךְ הַמִשְׁתּוֹמֵם אֶת הַפָּנִים הַיְדוּעִים לוֹ מִכְּבָר שֶׁל מוּק הַנִּדָּח. “מֶלֶךְ אֵין לֵב”, אָמַר, “הַמְשַׁלֵּם רָעָה תַחַת טוֹבָה, קַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לְךָ וַעֲמוֹד בְכֵעוּר פָּנֶיךָ עַד עוֹלָם. מַנִּיחַ אֲנִי לְךָ אֶת אָזְנֶיךָ כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ בְכָל יוֹם אֶת מוּק הַגּוּץ”. וּבְשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָמַד וְהִסְתּוֹבֵב מַהֵר עַל עֲקֵבוֹ שֶׁל הַסַּנְדָּל וְהִבִּיעַ אֶת מִשְׁאֶלֶת לִבּוֹ לְהִנָּשֵׂא לְמֶרְחַקִּים, וְעַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיק הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לְעֶזְרָה, כְּבָר נֶעְלַם מוּק הַגּוּץ וְאֵינֶנּוּ. מִן הַיּוֹם הַהוּא חַי כָּאן מוּק הַגּוּץ בְּעֹשֶׁר רַב, אֲבָל בִּבְדִידוּת יְתֵרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַעֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת. מִתּוֹךְ נִסְיוֹנוֹתָיו הָרַבִּים שֶׁקָּנָה נַעֲשָׂה לְאִישׁ חָכָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּרְאֵהוּ הַחִיצוֹנִי מְשֻׁנֶּה קְצָת, מִכָּל מָקוֹם זָכָה לְכַךְ שֶׁתַּחֲלוֹק לוֹ כָבוֹד ולֹא שֶׁתְּלַגְלֵג עָלָיו.

כַּךְ סִפֵּר לִי אָבִי. עָמַדְתִּי וְהִתְחָרַטְתִּי לְפָנָיו עַל מִנְהָגִי הַגַּס שֶׁנָהַגְתִּי עִם הָאִישׁ הַגּוּץ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, וְאָבִי וִתֵּר לִי עַל הַמַּחֲצִית הַשֵּׁנִית שֶׁל הָעֹנֶשׁ שֶׁעָלָה בְמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו תְּחִלָה. סִפַּרְתִּי לַחֲבֵרַי אֶת מְאוֹרָעוֹתָיו הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַגּוּץ, וּמִכָּאן וְאֵילַךְ נִתְחַבֵּב עָלֵינוּ בְיוֹתֵר, וְשׁוּב לֹא פָגַע אַף אֶחָד בִּכְבוֹדוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָמַדְנוּ וְחָלַקְנוּ לוֹ כָבוֹד רַב כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְהָיִינוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲוָיָה עֲמֻקָּה כָל כַּךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי הַקַּדִי וְהַמּוּפְטִי².

[הַנּוֹסְעִים הֶחֱלִיטוּ לָנוּחַ בַּפֻּנְדָּק הַזֶּה]

הַנּוֹסְעִים הֶחֱלִיטוּ לָנוּחַ בַּפֻּנְדָּק הַזֶּה יוֹם תָּמִים, כְּדֵי לֶאֱסֹף כֹּחַ הֵם וּבְהֶמְתָּם לַדֶּרֶךְ הַבָּאָה. צַהֲלַת לִבָּם מִיּוֹם אֶתְמוֹל נִמְשְׁכָה גַם הַיּוֹם, וְהָיוּ מְשַׁעַשְׁעִים אֶת נַפְשָׁם בְּכָל מִינֵי מִשְׂחָקִים. וְאוּלָם לְאַחַר הַסְּעוּדָה פָּתְחוּ וְאָמְרוּ לַסּוֹחֵר הַחֲמִישִׁי אַלִי סִיצָא, שֶׁיְּמַלֵּא אַף הוּא אֶת חוֹבָתוֹ כִּשְׁאָר חֲבֵרָיו וִיסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ. מִיָּד הֵשִׁיב לָהֶם, שֶׁחַיָּיו דַּלִּים הֵם מִמְּאוֹרָעוֹת כַּבִּירִים שֶׁכְּדַאי וְרָאוּי לוֹ לְסַפֵּר לִפְנֵי הַחֲבוּרָה, וּלְפִיכָךְ יִסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר אַחֵר וָהוּא: מַעֲשֶׂה בִנְסִיךְ הַשָּׁקֶר.

פַּעַם אַחַת הָיָה שְׁוַלְיָא שֶׁל חַיָּטִים וְלַבַּקַן שְׁמוֹ, בָּחוּר כַּהֲלָכָה שֶׁלָּמַד אֶת מְלַאכְתּוֹ אֵצֶל אֻמָּן מֻמְחֶה בַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיד עָלָיו שֶׁלֹּא יָדַע כְּהוֹגֵן תּוֹרַת הַמַּחַט, לְהֶפֶךְ, מֵבִין הָיָה לְהוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָבָר מְתֻקָּן. אַף הָיוּ עוֹשִׂים לוֹ עָוֶל אִלוּ הוֹצִיאוּ עָלָיו לַעַז שֶׁרַשְׁלָן הוּא בִמְלַאכְתּוֹ. מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה אֶצְלוֹ הַכֹּל כְּתִקּוּנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְסֻגָּל לִתְפּוֹר כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, עַד שֶׁהַמַּחַט הָיְתָה לוֹהֶטֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְהַחוּט הָיָה מַעֲלֶה עָשָׁן, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָבָר נָאֶה וּמְתֻקָּן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ אֵצֶל שְׁאָר חֲבֵרָיו. וְאוּלָם פְּעָמִים, וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לְצַעֲרֵנוּ שְׁכִיחַ אֶצְלוֹ בְיוֹתֵר, שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּהִרְהוּרִים עֲמֻקִּים וְהָיָה מֵצִיץ כְּנֶגְדּוֹ בְעֵינַיִם לְטוּשׁוֹת, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה קְלַסְתֵּר פָּנָיו מְיֻחָד בְּמִינוֹ, עַד שֶׁהָיָה רַבּוֹ וּשְׁאָר חֲבֵרָיו אוֹמְרִים עָלָיו: “לַבַּקַן לָבַשׁ שׁוּב פַּרְצוּף פָּנִים שֶׁל חֲשִׁיבוּת”

אָכֵן בַּיּוֹם הַשִּשִּׁי בַּשַּׁבָּת, בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת חָזְרוּ אַחַר הַתְּפִלָּה לְבָתֵּיהֶם וְנִגְּשׁוּ בִמְנוּחָה לִמְלַאכְתָּם פָּסַע לוֹ לַבַּקַּן, הַלָּבוּשׁ בְּמַלְבּוּשׁ נָאֶה שֶׁחָשַׂךְ לוֹ אֶת דָּמָיו בְּעָמָל רַב, וְיָצָא מִבֵּית הַמִּסְגָּד וְהָלַךְ לְאַט לְאַט בִּפְסִיעָה מְלֵאָה גָּאוֹן דֶּרֶךְ מִגְרְשֵׁי הָעִיר וּרְחוֹבוֹתֶיהָ, וְאִם נִזְדַּמֵּן לִקְרָאתוֹ אֶחָד מֵחֲבֵרָיו וּבֵרְכוֹ בְּבִרְכַת “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם” אוֹ שָׁאַל “הֲשָׁלוֹם לְךָ, לַבַּקַּן רֵעִי?” הָיָה רוֹמֵז בְּיָדוֹ כְּנֶגְּדּוֹ בְרֹב חַסְדּוֹ אוֹ הָיָה מְנַעֲנֵעַ רֹאשׁוֹ בַחֲשִׁיבוּת, אִם זָכָה לְכָךְ. כְּשֶׁהָיָה רַבּוֹ אוֹמֵר לוֹ בְאוֹתָהּ שָׁעָה דֶרֶךְ לָצוֹן: “לַבַּקַּן, רָאוּי הָיִיתָ לִהְיוֹת נָסִיךְ מִלֵּדָה אֶלָּא שֶׁהַדּוֹר לֹא הָיָה זַכַּאי לְכַךְ”, מִיָּד הָיָה לִבּוֹ מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וְהֵשִׁיב: “הַאִם גַּם אַתָּה הִבְחַנְתָּ בַדָּבָר?” אוֹ: “דָּבָר זֶה עָלָה עַל לִבִּי זֶה כְּבָר!”

כַּךְ הָיָה נוֹהֵג לַבַּקַּן הַשְּׁוַלְיָא שֶׁל חַיָּטִים יָמִים רַבִּים, וְרַבּוֹ הָאֻמָּן הָיָה סוֹבֵל בְּאֹרֶךְ רוּחַ אֶת אִוַּלְתּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבִּכְלָל הָיָה אִישׁ טוֹב וּפוֹעֵל זָרִיז. אָכֵן בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁלַח שֶׂלִים, אָחִיו שֶׁל הַשֻּׁלְטָן, שֶׁעָבַר בְּאוֹתוֹ זְמָן דֶּרֶךְ אַלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, מְעִיל תִּפְאָרָה אֶל הָאֻמָּן לְשַׁנּוֹת בּוֹ כַּמָּה שִׁנּוּיִים, וְהָאֻמָּן מָסַר אֶת הַמְּעִיל לִידֵי לַבַּקַּן, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה עוֹשֶׂה אֶת הַמְּלָאכוֹת הַדַּקּוֹת מִן הַדַּקּוֹת. כְּשֶׁיָצָא הָאֻמָּן וּשְׁאָר הַפּוֹעֲלִים לְעֵת עֶרֶב לָנוּחַ מֵעֲמַל הַיּוֹם, מִיָּד תָּקְפוּ עָלָיו עַל לַבַּקַן גִּעְגּוּעִין עַזִּים וּכְפָאוּהוּ לַחֲזוֹר אֶל בֵּית הַמְּלָאכָה, מְקוֹם שֶׁהָיָה תָלוּי שָׁם מְעִילוֹ שֶׁל אֲחִי הַמֶּלֶךְ. שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַד לְפָנָיו שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים וְהָיָה מִתְפַּלֵא בְלִבּוֹ עַל הַזֹּהַר שֶׁל מַעֲשֵׂי הָרִקְמָה וְעַל הַגְּוָנִים הַמְנַצְנְצִים שֶׁל הַקְּטִיפָה וְהַמֶּשִׁי. אָנוּס הָיָה לִלְבּושׁ אֶת הַמְּעִיל, כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד, וְהִנֵּה הַמְּעִיל מַתְאִים לוֹ כָל כַּךְ כְּאִלּוּ נִתְפַּר לְכַתְּחִלָּה בִשְׁבִילוֹ. “כְּלוּם אֵין אֲנִי נָסִיךְ נָאֶה כִּשְׁאָר הַנְּסִיכִים?” שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פוֹסֵעַ וּמְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה. “הַאִם לֹא אָמַר הָאֻמָּן עַצְמוֹ, שֶׁרָאוּי הָיִיתִי לִהְיוֹת נָסִיךְ מִלֵּדָה?” אָכֵן יַחַד עִם הַמְּעִיל לָבַשׁ הַשְּׁוַלְיָא, כְנִרְאֶה, דֵּעָה גְמוּרָה שֶׁל מְלָכִים; אִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהַעֲלוֹת מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת עַל לִבּוֹ זוּלַת מַחֲשַׁבְתּוֹ זוֹ, שֶׁאֵין הוּא אֶלָּא בֶן מֶלֶךְ בִלְתִּי נוֹדָע, וּמִכֵּיוָן שֶׁכַּךְ הוּא בָּא לִידֵי הַחֲלָטָה לָצֵאת לְמֶרְחֲבֵי תֵבֵל וְלַעֲזוֹב אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁהַבְּרִיּוֹת נִבְעָרִים הֵמָּה כָל כַּךְ, עַד שֶׁלֹּא הִבְחִינוּ בוֹ עַד הַיּוֹם, מִתַּחַת לַמַּסְוֶה שֶׁל מַעֲמָדוֹ הַדַּל, וְלֹא הִכִּירוּ בְעֶרְכּוֹ הָרָם מִלֵּדָה. נִרְאֶה הָיָה לוֹ שֶׁהַמַּלְבּוּשׁ הַנֶּהְדָּר נִשְׁלַח לוֹ מִידֵי פֵיָה טוֹבָה; לְפִיכָךְ נִזְהָר הָיָה בְיוֹתֵר לִבְעוֹט בְּמַתָּנָה יְקָרָה כָל כַךְ נָטַל עִמּוֹ אֶת כַּסְפּוֹ הַמְּעַט שֶׁהָיָה לוֹ מִן הַמּוּכָן וְיָצָא משַּׁעַרֵי הָעִיר אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, כְּשֶׁחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה סִתְרָה לוֹ.

הַנָּסִיךְ הֶחָדָשׁ עוֹרֵר בְּדַרְכּוֹ תִמָּהוֹן רַב בְּכָל מָקוֹם, מִשׁוּם שֶׁמְּעִיל תִּפְאַרְתּוֹ וְהִלּוּכוֹ הַמָּלֵא כֹבֶד רֹאשׁ וְהוֹד מַלְכוּת לֹא הָלְמוּ כְלָל אֶת בֶּן הָאָדָם הַהוֹלֵךְ בְּרָגֶל. כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ עַל כַּךְ, הָיָה מֵשִׁיב מִתּוֹךְ הַבָּעַת פָּנִים מְלֵאָה רָז, שֶׁיֵּשׁ סוֹד בַּדָּבָר. אָכֵן כְּשֶׁהִבְחִין שֶׁעַל יְדֵי הֲלִיכָתוֹ בָרֶגֶל הוּא נוֹתֵן עַצְמוֹ לִצְחוֹק בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, עָמַד וְקָנָה סוּס זָקֵן בְּדָמִים מוּעָטִּים, שֶׁהָיָה מַתְאִים לוֹ בְיוֹתֵר, הואִיל וְעַל יְדֵי מְתִינוּתוֹ וְרוּחוֹ הַנְּמוּכָה לֹא הֵבִיאוּ אוֹתוֹ מֵעוֹלָם בִּמְבוּכָה לְהֵרָאוֹת עַל כָּרְחוֹ כְּפָרָשׁ אַמִּיץ הַלֵּב, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה כְלָל מֵעִנְיָנוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁרָכַב לוֹ לְאִטּוֹ עַל גַּבֵּי מוּרְבָה שֶׁלּוֹ, כַּךְ כִּנָּה אֵת שֵׁם סוּסוֹ, נִטְפַּל לוֹ בְדַרְכּוֹ פָרָשׁ אֶחָד, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לִרְכֹּב בְּלִוְיָתוֹ, לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מִתְקַצֵּר הַרְבֵּה מִתּוֹךְ שִׁיחָה עִם בֶּן לְוָיָה. הַפָּרָשׁ הָיָה בָחוּר צָעִיר וְעַלִּיז לֵב, יָפֶה בְמַרְאֵהוּ וְנָעִים בְּנִמּוּסָיו. בִּמְהֵרָה נִכְנַס עִם לַבַּקַן בְּשִׂיחָה וְשָאֲלוּ זֶה לָזֶה מֵאַיִן וּלְאַיִן, וּמִיָּד נִתְגַּלָּה, שֶׁגַּם הוּא יָצָא למֶרְחֲבֵי תֵבֵל בְּלִי מַטָּרָה מְסֻיָּמָה, כְּמוֹת הַשַּׁוַלְיָה שֶׁל הַחַיָּטִים. סָח הָיָה לוֹ שֶׁעוֹמַר שְׁמוֹ, וּבֶן אָחִיו שֶׁל אֶלְפִי בֵּי הִנֵּהוּ, הַפֶּחָה הָאֻמְלָל שֶׁל קַאִירָא, וְעַכְשָׁו נוֹסֵעַ הוּא וּמְחַזֵר בָּעוֹלָם, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל דּוֹדוֹ, שֶׁפָּקַד עָלָיו בְּשָׁכְבוֹ עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ. לַבַּקַּן לֹא סִפֵּר בְּהִתְגַּלּוּת לֵב רַבָּה כָל כַּךְ עַל דְּבַר מוֹצָאוֹ וְעִנְיָנוֹ, אֶלָּא רָמַז לוֹ שֶׁמְיֻחָס הוּא וּבֶן רָמֵי הַמַּעֲלָה וְהוּא נוֹסֵעַ לְשֵׁם תַּעֲנוּג.

שְׁנֵי הַבַּחוּרִים הַצְּעִירִים מָצְאוּ חֵן אֶחָד בְּעֵינֵי חֲבֵרו וְנָסְעוּ בַדֶּרֶךְ בְּחַבְרוּתָא. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לִנְסִיעָתָם הַמְשֻׁתֶּפֶת שָׁאַל לַבַּקַּן אֶת חֲבֵרוֹ עוֹמַר, מַה הוּא דְבַר הַשְּׁלִיחוּת שֶׁעָלָיו לְמַלֵּא, וְנוֹדְעוּ לוֹ לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “אֶלְפִי בֵּי, הַפֶּחָה שֶׁל קַאִירָא, גִּדֵּל אֶת עוֹמַר בְּבֵיתוֹ מִקַּדְמַת יַלְדוּתוֹ, וְאֶת הוֹרָיו לֹא יָדַע וְלֹא הִכִּיר כְלָל. וּכְשֶׁהִתְנַפְּלוּ עַכְשָׁו אוֹיְבָיו שֶׁל אֶלְפִי בֵּי עָלָיו, וּלְאַחַר שֶׁנָּחַל מַפָּלָה בִשְׁלֹשָׁה קְרָבוֹת וְנִפְצַע פֶּצַע מָוֶת אָנוּס הָיָה לִבְרוֹחַ מִשְּׂדֵה הַקְּרָב, מִיָּד גִלָּה אֶת אֹזֶן חֲנִיכוֹ, שֶׁאֵין הוּא בֶן אָחִיו כְּלָל, אֶלָּא הֲרֵיהוּ בְנוֹ שֶׁל מוֹשֵׁל כַּבִּיר, שֶׁמִיִּראָה מִפְּנֵי דִבְרֵי נְבוּאָתָם שֶׁל הָאִצְטַגְנִינִין שֶׁלּוֹ, עָמַד וְהִרְחִיק אֶת הַנָּסִיךְ הַצָּעִיר מֵחֲצֵרוֹ וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא לִרְאוֹתוֹ שׁוּב אֶלָּא בְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל שְׁנַת הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם לִימֵי חַיָּיו. אֶלְפִי בֵּי לֹא גִלָּה לוֹ אֶת שֵׁם אָבִיו, אֶלָּא פָּקַד עָלָיו בְּכָל תֹּקֶף לָבֹא בַיּוֹם הָרְבִיעִי לְחֹדֶשׁ רַמַדַן הַבָּא, בּוֹ בַיּוֹם שֶׁיִּמְלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְלַעֲמוֹד אֵצֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן הַמְפֻרְסָם אֵל־שֶׂרוּיָה, בְּמֶרְחָק שֶׁל אַרְבָּעָה יָמִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה בְצִדָּה הַמִזְרָחִי; לִכְשֶׁיַּגִּיעַ שָׁמָּה עָלָיו לִמְסוֹר לָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים שָׁם פִּגְיוֹן שֶׁנָּתַן בְּיָדוֹ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה עָלָיו לְהַגִּיד כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: הִנֵּה הָאִישׁ שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים עוֹמֵד לִפְנֵיכֶם; אִם יָשִׁיבוּ: מְהֻלָּל שֵׁם הַנָּבִיא שֶׁהֱבִיאֲךָ עַד הֲלוֹם, – מִיָּד עָלָיו לָלֶֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, וְהֵם יוֹלִיכוּהוּ אֶל אָבִיו”.

לַבַּקַּן, הַשְּׁוַלְיָא שֶׁל הַחַיָּטִים, הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד לְמִשְׁמַע סִפּוּרוֹ, וּמֵעַכְשָׁו הֵצִיץ עַל עוֹמַר הַנָּסִיךְ בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת קִנְאָה, וְהִתְקַצֵּף עַל הַדָּבָר, שֶׁהַגּוֹרָל חָלַק לוֹ לָזֶה, שֶׁכְּבָר הָיָה בְחֶזְקַת בֶּן אָחִיו שֶׁל הַפֶּחָה הַכַּבִּיר, גַּם כְּבוֹד בֵּן מְלָכִים, וְלוֹ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁמָּנוּ בְנָסִיךְ, לֹא חָלַק הַגּוֹרָל לְבָשְׁתּוֹ אֶלָּא לֵדָה מְעֻרְפֶּלֶת וְאֹרַח חַיִּים מָצוּי וְרָגִיל. עָמַד וְהֶעֱרִיךְ אֶת עַצְמוֹ לְעֻמַּת חֲבֵרוֹ. אָכֵן מֻכְרָח הָיָה לְהוֹדוֹת לְעַצְמוֹ, שֶׁחֲבֵרוֹ חוֹנַן בְּמַעֲלוֹת שֶׁל יֹפִי; עֵינָיו יָפוֹת וּמְלֵאוֹת חַיִּים, חֹטֶם לוֹ כָּפוּף וּמַבִּיעַ אֹמֶץ לֵב, הִלּוּכוֹ נָאֶה וּמָלֵא נְדִיבוּת, קִצוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בְּגוּף הָאָדָם מְצוּיוֹת בּוֹ. וְאוּלָם כָּל כַמָּה שֶׁמָּצָא מַעֲלוֹת טוֹבוֹת בְּבֶן לִוְיָתוֹ, מִכָּל מָקוֹם הוֹדָה לְנַפְשׁוֹ, שֶׁבֶּן אָדָם מִמִּינוֹ שֶׁל לַבַּקַּן יִהְיֶה מְקֻבָּל עָלָיו עַל הָאָב הַמּוֹשֵׁל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי.

מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ נִקְּרוּ בְמֹחוֹ שֶׁל לַבַּקַּן כָּל הַיּוֹם, לְרַבּוֹת הַלַּיְלָה עַד שֶׁנִּרְדַּם עַל מִשְׁכָּבוֹ בַפֻּנְדָּק הַסָּמוּךְ; וְאוּלָם כְּשֶׁהֵקִיץ לְמָחָר בַּבֹּקֶר וּמַבַּט עֵינוֹ נָח עַל עוֹמַר הַיָּשֵׁן עַל יָדוֹ בְשַׁלְוָה וְחוֹלֵם בְּוַדַּאי עַל אָשְׁרוֹ הֶעָתִיד לָבֹא, מִיָּד נִתְעוֹרְרָה מַחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ, לִרְכּוֹשׁ לוֹ בְעָרְמָה אוֹ בְחֹזֶק יָד, מַה שֶּׁמָּנַע מִמֶּנּוּ גוֹרָלוֹ הָרָע; אוֹתוֹ פִגְיוֹן, הַמְשַׁמֵּשׁ סִמָּן בְּיָדוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַחוֹזֵר לְבֵיתוֹ, נָעוּץ הָיָה בַחֲגוֹרָתוֹ שֶׁל הַיָּשֵן; מִיָּד עָמַד וְהוֹצִיא אוֹתוֹ בַלָּאט, כְּדֵי לִתְקוֹעַ אוֹתוֹ בְחָזֵהוּ שֶׁל בְּעָלָיו. אָכֵן נַפְשׁוֹ שֶׁל הַשְּׁוַלְיָא הָאוֹהֶבֶת שָׁלוֹם מִטֶּבַע בְּרִיָּתָהּ הִתְנַגְּדָה לְמַחֲשֶׁבֶת הָרֶצַח, וְהִסְתַּפֵּק בְּמַעֲשֵׂי נְטִילַת הַפִּגְיוֹן לִרְשׁוּתוֹ, וְרָתַם בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ אֶת סוּסוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ קַל הָרַגְלַיִם, וְעַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיק עוֹמַר לְהָקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְלִרְאוֹת עַצְמוֹ מְשׁוֹלָל כָּל תִּקְווֹתָיו, כְּבָר הָיָה בֶן לִוְיָתוֹ הַבּוֹגֵד בִּבְרִיתוֹ בְמֶרְחַק כַּמָּה פַרְסָאוֹת.

אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ גָזַל לַבַּקַּן אֶת כֵּלָיו שֶׁל הַנָּסִיךְ הָיָה הָיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ רַמַדַן הַקָּדוֹשׁ, וּבְכֵן עֲדַיִּן נִשְׁאֲרוּ לוֹ אַרְבָּעָה יָמִים כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה הַיָּדוּעַ לוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִמְצָא הָעַמּוּד אֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא מַהֲלָךְ שֶׁל שְׁנֵי יָמִים לְכָל הַיּוֹתֵר, מִכָּל מָקוֹם נֶחְפָּז לְהַגִּיעַ לְשָׁם בִּמְהֵרָה, מִיִּרְאָה בְּדָבָר, שֶׁמָּא יַקְדִּימֵהוּ הַנָּסִיךְ הָאֲמִתִּי.

בְּסוֹף הַיּוֹם הַשֵּׁנִי רָאָה לַבַּקַן בְּעֵינָיו אֶת עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה. עַמוּד הַזִכָּרוֹן נָתוּן הָיָה עַל גִּבְעָה קְטַנָּה בְּאַדְמַת מִישׁוֹר רַחֲבַת יָדַיִם, וְנִתַּן לְהַבְחָנַת עֵינַיִם בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁתַּיִם עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. לִבּוֹ שֶׁל לַבַּקַּן פָּעַם בְּחָזְקָה לַמַּרְאֶה הַזֶּה; וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים פָּנוּי הָיָה כָל צָרְכּוֹ לְהַרְהֵר בִּדְבַר הַתַּפְקִיד שֶׁעָלָיו לְמַלֵּא, מִכָּל מָקוֹם הָיָה לִבּוֹ מַכֵּהוּ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּמֵטִיל עָלָיו פַּחַד בְּמִקְצָת, וְאוּלָם הָרַעְיוֹן שֶׁרָאוּי הוּא לִהְיוֹת נָסִיךְ מִלֵּדָה, עוֹדֵד שׁוּב אֶת רוּחוֹ, וְקָרַב אֶל מַטָּרָתוֹ מִתּוֹךְ תַּנְחוּמִין בְּמִדָּה יְתֵרָה.

הַמָּקוֹם מִסָּבִיב לְעַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה הָיָה רֵיק מִיִּשּׁוּב וְשָׁמֵם, וְהַנָּסִיךְ הֶחָדָשׁ הָיָה עָלוּל לָבוֹא בִּמְבוּכָה מִתּוֹךְ חֹסֶר מְזוֹנוֹת, אִלּוּ לֹא הִתְחַכֵּם מִתְּחִלָּה לְהִצְטַיֵּד בְּמָזוֹן לְכַמָּה יָמִים. מִיָּד בָּחַר לוֹ מְקוֹם מְנוּחָה עַל יַד סוּסוֹ תַחַת עֲצֵי תְמָרִים וְשָׁם הִמְתִּין לְגוֹרָלוֹ הַצָּפוּי לוֹ.

מִמָחֳרַת הַיּוֹם לְעֵת הַצָּהֳרַיִם רָאָה סִיעָה גְדוֹלָה שֶׁל סוּסִים וּגְמַלִּים נוֹסְעִים עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר וּמִתְקָרְבִים וְהוֹלְכִים אֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה. הַסִּיעָה עָמְדָה מִלֶּכֶת לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה שֶׁעָלֶיהָ נָתוּן עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן, וּמִיָּד נָטוּ אֹהָלִים נֶהְדָּרִים, וּמַרְאֵה הַסִּיעָה כְמַרְאֵה שַׁיָּרָה שֶׁל פֶּחָה עָשִׁיר אוֹ שֵׁיךְ. לַבַּקַּן שִׁעֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁכָּל הַטִּרְחָה שֶׁטָּרְחוּ הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים הֲלָלוּ לָבוֹא לְכָאן לֹא טָרְחוּ אֶלָּא בִשְׁבִילוֹ, וְהָיָה מִשְׁתּוקֵק לְהַרְאוֹת לָהֶם עוֹד הַיּוֹם אֶת אֲדוֹנֵיהֶם וּמְפַקְּדָם לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא שֶׁכָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ לְהֵרָאוֹת בְּתוֹרַת נָסִיךְ, הוֹאִיל וּמָחָר בַּבֹּקֶר תִּמָּלֵא מִשְׁאֶלֶת לִבּוֹ בִשְׁלֵמוּת.

הַחַמָּה שֶׁל שַׁחֲרִית הֵעִירָה אֶת הַחַיָּט הַמְאֻשָּׁר לִקְרַאת הָרֶגַע הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, שֶׁיְּרוֹמֵם אוֹתוֹ מִשְּׁפַל גּוֹרָלוֹ וִינַשֵּׂא אוֹתוֹ לִימִינוֹ שֶׁל הָאָב הַמּוֹשֵׁל; אֱמֶת, בְּשָׁעָה שֶׁרָתַם אֶת סוּסוֹ כְּדֵי לִרְכֹּב אֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן עָלָה בְלִבּוֹ שֶׁאֵין הוּא נוֹהֵג כְּשׁוּרָה בְמַעֲשֶׂה זֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, אַף שִׁוָּה בְנַפְשׁוֹ אֶת גֹּדֶל צַעֲרוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁתִּקְווֹתָיו הַיָּפוֹת נִכְזָבוּ, וְאוּלָם הַגּוֹרָל כְּבָר הוּטַל, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב אֶת מַעֲשֵׂהוּ אָחוֹר וּלְבַטֵּל אוֹתוֹ מֵעִקָּרָא, אַף לָחֲשָׁה לוֹ אַהֲבַת עַצְמוֹ, שֶׁחָזוּתוֹ יָפָה לְמַדַּי, עַד כְּדֵי לְהַצִּיג עַצְמוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַכַּבִּיר בְּיוֹתֵר בְּתוֹרַת בְּנוֹ. מִתּוֹךְ הִתְעוֹדְדוּת הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת הֲלָלוּ עָמַד וְקָפַץ עַל סוּסוֹ, חָגַר אֶת כָּל כֹּחוֹ כְּדֵי לִרְכֹּב כַּהֲלָכָה עַל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר, וְעוֹד לֹא עָבַר רֶבַע שָׁעָה וּכְבָר הִגִּיעַ לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה. מִיָּד יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וְקָשַׁר אוֹתוֹ אֶל אַחַד הַשִּׂיחִים הַגְּדֵלִים עַל הַגִּבְעָה; וְתֵכֶף הוֹצִיא אֶת פִּגְיוֹנוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ עוֹמַר וְהִתְחִיל עוֹלֶה עַל הַגִּבְעָה. לְרַגְלֵי עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן עָמְדוּ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מִסָּבִיב לְאִישׁ שֵּׂיבָה, שֶׁמַּרְאֵהוּ מַרְאֵה מֶלֶךְ. מַלְבּוּשׁוֹ הַנֶּהְדָּר הֶעָשׂוּי גְּדִילֵי זָהָב הֶחָגוּר בְּסוּדָר לָבָן שֶּׁל קַשְׁמִיר וְהַצָּנִיף הַלָּבָן הַמְשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת וְנוֹצְצוֹת הֵעִידוּ בוֹ שֶׁהוּא אִישׁ בַּעַל עֹשֶׁר וְכָבוֹד.

אֶל הָאִישׁ הַזֶּה נִגַּשׁ לַבַּקַּן, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲוָיָה עֲמֻקָּה וְאָמַר כְּשֶׁהוּא מוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן: “הִנֵּה הָאִישׁ שֶׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים עוֹמֵד לִפְנֵיכֶם”.

“מְהֻלָּל שֵׁם הַנָּבִיא שֶׁהֱבִיאֲךָ עַד הֲלוֹם”, הֵשִׁיב הַזָּקֵן בִּדְּמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, “קוּמָה וְחַבֵּק לְאָבִיךָ הַזָּקֵן, עוֹמַר בְּנִי הֶחָבִיב!” הַחַיָּט הַטּוֹב הָיָה נִרְגָּשׁ כֻּלּוֹ לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי הִתְלַהֲבוּת אֵלֶּה וְנָפַל בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן מִתּוֹךְ תַּעֲרֹבֶת שֶׁל שִׂמְחָה וּבוּשָׁה כְאֶחָד.

וְאוּלָם רַק רֶגַע אֶחָד בִּלְבָד זָכָה לֵהָנוֹת הֲנָאָה שְׁלֵמָה וּלְהִתְעַנֵּג עַל מַצָּבוֹ הֶחָדָשׁ; לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִזְּרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַמּוֹשֵׁל הַזָּקֵן הַנִּלְהָב וְסוֹעֵר, תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה פָרָשׁ אֶחָד רוֹכֵב עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר וּמְמַהֵר וְנֶחְפָּז אֶל הַגִּבְעָה. מַרְאֵה הַפָּרָשׁ וְסוּסוֹ מְשֻׁנֶּה הָיָה וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ; הַסּוּס לֹא רָצָה, כְנִרְאֶה, לְהִשָּׁמֵעַ לִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַפָּרָשׁ מֵחֲמַת עַקְשָׁנוּת אוֹ עַיְפוּת יְתֵרָה, וּלְפִיכָךְ הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ בְמִין הֲלִיכָה שֶׁאֵין בָּהּ מִשּׁוּם פְּסִיעָה אִטִּית וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם רִיצַת רַגְלַיִם; וְאוּלָם הַפָּרָשׁ דָּפָק בּוֹ בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֶׁיְּמַהֵר לָרוּץ. בִּמְהֵרָה הִכִּיר לַבַּקַּן אֶת סוּסוֹ מוּרְבָה וְאֶת עוֹמַר הַנָּסִיךְ הָאֲמִתִּי; אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁרוּחַ הַשָּׁקֶר כְּבָר נִכְנְסָה בוֹ פַעַם, לְפִיכָךְ גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהָגֵן עַל זְכוּתוֹ שֶׁנָּטַל לוֹ בִזְרוֹעַ וּלְהַחֲזִיק בָּהּ בְּמֵצַח נְחוּשָׁה וּבְחֻצְפָּה יְתֵרָה, וְיַעֲבוֹר עָלָיו מַה.

כְּבָר מִמֶּרְחָק רָאוּ אֶת הַפָּרָשׁ מְנַפְנֵף וְרוֹמֵז לָהֶם בְּיָדָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַסּוּס מוּרְבָה נִתְרַשֵּׁל בְּמַהֲלָכוֹ, מִכָּל מָקוֹם הִנֵּה הִגִּיע סוֹף סוֹף הַפָּרָשׁ לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה, קָפַץ מֵעַל סוּסוֹ וְנִתְפָּרֵץ לַעֲלוֹת עַל הַגִּבְעָה. “עִמְדוּ מִלֶּכֶת”, קָרָא, “עִמְדוּ מִלֶּכֶת וְאַל תִּתְעוּ בְשֶׁקֶר לְהַאֲמִין בְדִבְרֵי רַמָּאי מְנֻוָּל; עוֹמַר שְׁמִי, וְאַל יַרְהִיב שׁוּם בֶּן תְּמוּתָה עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְרָעָה בִשְׁמִי!”

עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב נִרְאָה תִמָּהוֹן רַב עַל הַשִּׁנּוּי הַזֶּה; בְּיִחוּד נִפְגַּע הַזָּקֵן כְּנִרְאֶה בְיוֹתֵר, וְהֵצִיץ בְּמַבָּט שׁוֹאֵל פַּעַם בְּפָנָיו שֶׁל הָאֶחָד וּפַעַם בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ. וְאוּלָם לַבַּקַּן פָּתַח וְאָמַר מִתּוֹךְ מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁעָלְתָה לוֹ בִיגִיעָה יְתֵרָה: “אֲדוֹנִי אָבִי וּמַלְכִּי רַב הַחֶסֶד, אַל נָא תִתְעֶה בַּשָּׁוְא לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הָאִישׁ הַזֶּה. עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוּעַ לִי, הֲרֵיהוּ שְׁוַלְיָא שֶׁל חַיָּטִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְרִיָּה וְלַבַּקַּן שְׁמוֹ, שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ, וַהֲרֵי הוּא רָאוּי לְחֶמְלָה וְלֹא לְקָצֶף”.

אָכֵן דְּבָרָיו אֵלֶּה הֵבִיאוּ אֶת הַנָּסִיךְ עַד לִידֵי טֵרוּף, וּמִתּוֹךְ פֶּה מָלֵא קֶצֶף מֵחֲמַת חֵמָה רָצָה לְהִתְנַפֵּל עַל לַבַּקַּן, אֶלָּא שֶׁהָעוֹמְדִים מִסָּבִיב הִתְפָּרְצוּ בֵינֵיהֶם וְתָפְסוּ בוֹ בְיָד חֲזָקָה, וְהַמֶּלֶךְ אָמָר: “אֱמֶת הַדָּבָר, בְּנִי הַיָּקָר, הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַזֶּה מְשֻׁגָּע הִנֵּהוּ; כִּפְתוּ אוֹתוֹ וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל אַחַד הַקְּרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ; אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדֵנוּ לַעֲזוֹר לָאֻמְלָל הַזֶּה וּלְרַפֵּא אוֹתוֹ”.

חֲמָתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ שָׁכְכָה וְקָרָא אֶל הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל בֶּכִי: “לִבִּי אוֹמֵר לִי, שֶׁאַתָּה הִנְּךָ אָבִי, וַאֲנִי מַשְׁבִּיעַ אוֹתְךָ בְשֵׁם אִמִּי לְהַאֲזִין לִדְבָרָי;”

“הָהּ, יִשְׁמְרֵנוּ הָאֵל”, הֵשִׁיב הַמֶּלֶך. “הֲרֵי הוּא מַתְחִיל שׁוּב לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַטֵּרוּף; כֵּיצַד יוּכַל אָדָם לְהַגִּיעַ לִידֵי מַחֲשָׁבוֹת מְטֹרָפוֹת כָּאֵלֶּה!” וּבְדַבְּרוֹ אָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל לַבַּקַן וְהִתְחִיל לָרֶדֶת מֵעַל הַגִּבְעָה כְשֶׁהוּא נִשְׁעָן עָלָיו. שְׁנֵיהֶם עָלוּ וְיָשְׁבוּ עַל סוּסִים מְקֻשָּׁטִים בִּשְׂמִיכוֹת יְקָרוֹת וְרָכְבוּ בְרֹאשׁ הַסִּיעָה עַל פְּנֵי אַדְמַת הַמִישׁוֹר. וְאוּלָם לַנָּסִיךְ הָאֻמְלָל כָּפְתוּ אֶת יָדָיו וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ עַל פְּנֵי קָרוֹן אֶחָד וּשְׁנֵי פָרָשִׁים רָכְבוּ מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ וְהִשְׁגִּיחוּ בְעֵינַיִם פְקוּחוֹת עַל כָּל תְּנוּעוֹתָיו.

הַמוֹשֵׁל הַזָּקֵן הָיָה סַעוּד, הַשֻּׁלְטָן שֶׁל הַוֶחַבִּיטִים.¹ יָמִים רַבִּים חַי בְּלִי בָנִים, אֲבָל סוֹף סוֹף נוֹלָד לוֹ בֵן שֶׁיִּחֵל לוֹ יָמִים רַבִּים כָּל כַּךְ. אָכֵן הָאִצְטַגְנִינִין שֶׁשָּׁאַל אוֹתָם לְגוֹרָלוֹ שֶׁל הַנַּעַר אָמְרוּ לוֹ שֶׁעַד הַשָּׁנָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם לִימֵי חַיָּיו כָּרוּךְ הוּא בְסַכָּנָה לִהְיוֹת נִדָּח עַל יְדֵי אוֹיֵב. וּלְפִיכָךְ, כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁלֹא יֶאֱרַע לוֹ כְלוּם, עָמַד הַשֻּׁלְטָן וּמָסַר אֶת בְּנוֹ בִידֵי אֶלפִי־בֵּי, יְדִידוֹ הַנֶּאֱמָן וּמְנֻסֶּה בְאַהֲבָתוֹ, לְגַדְּלוֹ וּלְחַנְּכוֹ, וְהָיָה יוֹשֵׁב עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה בַחֲרָדָה וּמְצַפֶּה לִרְאוֹתוֹ.

דְּבָרִים אֵלּוּ סִפֵּר הַשֻּׁלְטָן לִבְנוֹ הַמְדֻמֶּה, וְדַעְתּוֹ הָיְתָה נוֹחָה בְיוֹתֵר מִדְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וּמֵהִלּוּכוֹ הַמָּלֵא חֲשִׁיבוּת.

כְּשֶׁבָּאוּ לִמְדִינָתוֹ שֶׁל הַשֻּׁלְטָן נִתְקַבְּלוּ בְכָל מָקוֹם מֵאֵת הַתּוֹשָׁבִים בִּתְרוּעוֹת שִׂמְחָה; מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר בּוֹאוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ נִתְפַּשְּׁטָה מַהֵר בְּכָל הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים. בָּרְחוֹבוֹת שֶׁעָבְרוּ בָהֶם הוּקְמוּ שַׁעֲרֵי כָבוֹד קְלוּעִים מִפְּרָחִים וְעַנְפֵי אִילָנוֹת, וּשְׁטִיחִים מַזְהִירִים בְּכָל מִינֵי גְוָנִים קִשְּׁטוּ אֶת הַבָּתִּים, וְהָעָם הֵשְׁמִיעַ בְּקוֹל רָם תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לֵאלֹהִים וְלִנְבִיאוֹ, שֶׁשָּׁלַח לָהֶם נָסִיךְ נֶחְמָד שֶׁכְּמוֹתוֹ. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לִבּוֹ הַגֵּאֶה שֶׁל הַחַיָּט שִׂמְחָה עֲצוּמָה; אָכֵן בָּהּ בְּמִדָּה חָשׁ עוֹמַר הָאֲמִתִּי בְגֹדֶל אֲסוֹנוֹ, שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחַר הַשַּׁיָּרָה כְּשֶׁהוּא כָפוּת וְלִבּוֹ מָלֵא יִאוּשׁ. אִישׁ לֹא שָׂם לִבּוֹ אֵלָיו בְּתוֹךְ הַצָּהֳלָה הַכְּלָלִית שֶׁנּוֹעֲדָה אַךְ בִּשְׁבִילוֹ. אַלְפֵי קוֹלוֹת הִשְׁמִיעוּ אֶת הַשֵּׁם עוֹמַר, וְלוֹ לְבַעַל הַשֵּׁם הָאֲמִתִּי לֹא נָשָׂא אִישׁ עָיִן; לְכָל הַיּוֹתֵר נִפְנָה הָאֶחָד אוֹ הַשֵּׁנִי וְשָׁאַל, מַה טִּיבוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַמּוּבָל כָּפוּת, וּמַה נּוֹרָאָה הָיְתָה תְשׁוּבַת מְלַוָּיו שֶׁל עוֹמַר שֶׁהִגִּיעָה לְאָזְנָיו וְשָׂרְטָה שָׂרֶטֶת בְּנַפְשׁוֹ: הֲרֵי זֶה חַיָּט מְשֻׁגָּע.

הַסִּיעָה הִגִּיעָה סוֹף סוֹף לַָעִיר הַבִּירָה שֶׁל הַשֻּׁלְטָן וְשָׁם עָרְכוּ לָהֶם קַבָּלַת פָּנִים נֶהְדָּרָה יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הֶעָרִים. אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן, אִשָּׁה כְבוּדָה וּבָאָה בַיָּמִים הָיְתָה מַמְתִּינָה לָהֶם עִם כָּל הַפַּמַלְיָא שֶׁל הֶחָצֵר בְּתוֹךְ הָאוּלָם הַמְפֹאָר בְּיוֹתֵר בְּכָל הָאַרְמוֹן. רִצְפָּתוֹ שֶׁל אוּלָם זֶה הָיְתָה מְכֻסָּה בִשְׁטִיחַ כַּבִּיר, וְהַכְּתָלִים הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בִּירִיעוֹת תְּכֵלֶת שֶׁהָיוּ תְלוּיוֹת בִּמְלִילוֹת וּפְתִילִים שֶׁל זָהָב עַל גַּבֵּי אוֹנְקְלִיּוֹת גְדוֹלוֹת שֶׁל כָּסֶף.

כְּבָר הֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם כְּשֶׁהִגִּיעָה הַסִּיעָה וּלְפִיכָךְ דָּלְקוּ בָאוּלָם הַרְבֵּה מְנוֹרוֹת עֲגֻלּוֹת כְּכַדּוּר וּמְגֻוָּנוֹת, שֶׁהֵאִירוּ אֵת חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה כְּאוֹר הַיּוֹם. אָכֵן בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם, בִּמְקוֹם שֶׁיָּשְׁבָה אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן עַל כִּסֵּא מַלְכוּת, הֵאִירוּ הַמְנוֹרוֹת בְּאוֹר בָּהִיר וּמְגֻוָּן בְּיוֹתֵר, כִּסֵּא הַמַּלְכוּת עָמַד בְּרוּם אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְעָשׂוּי כֻּלּוֹ זָהָב טָהוֹר וּקְבוּעוֹת בּוֹ אַבְנֵי אַחְלָמָה גְדוֹלוֹת. אַרְבַּעַת הָאֶמִירִים הַמְכֻבָּדִים בְּיוֹתֵר אוֹחֲזִים הָיו בְיָדָם חֻפָּה שֶׁל מֶשִׁי אָדֹם הַפְּרוּשָׂה מִמַּעַל לְרֹאשׁ הַמַּלְכָּה, וְהַשֵּׁיךְ מְמְדִינָא הָיָה מְנַפְנֵף בִּמְנִיפָה שֶׁל נוֹצוֹת הַטַּוַס כְּדֵי לְצַנֵּן אֶת הָאֲוֵיר.

כַּךְ הָיְתָה אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן מְצַפָּה לְבַעֲלָהּ וְלִבְנָהּ; גַּם הִיא לֹא רָאֲתָה אֶת פָּנָיו מִשְּׁעַת לֵדָתוֹ, אֲבָל בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה הֶרְאוּ לָהּ אֶת דְּמוּת דְּיוּקָנוֹ שֶׁל בְּנָהּ שֶׁהִיא נִכְסֶפֶת אֵלָיו, וּדְמוּתוֹ נֶחְקְקָה בְזִכְרוֹנָהּ עַד שֶׁהָיְתָה מַבְחִינָה בוֹ בְּתוֹךְ אַלְפֵי בְנֵי אָדָם. עַכְשָׁו הִגִּיעַ לָאֹזֶן הַשָּׁאוֹן שֶׁל הַסִּיעָה הַהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה, קוֹל חֲצוֹצְרוֹת וְתֻפִּים נִתְעָרֵב בְּצַהֲלַת הֶהָמוֹן, וּמַשַּׁק פַּרְסוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁל הַסּוּסִים הִגִּיעַ עַד לַחֲצַר הָאַרְמוֹן. פְּסִיעוֹת הַבָּאִים הָלְכוּ וְקָרָבוּ, דַּלְתוֹת הָאוּלָם נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה, וּבֵין שׁוּרוֹת הַמְשָׁרְתִים הַמִּשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים לָאָרֶץ נֶחְפַּז הַשֻּׁלְטָן וְהוֹלִיךְ אֶת בְּנוֹ בְיָדוֹ לִפְנֵי כִּסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁל הָאֵם.

“כָּאן”, אָמַר, “הֲרֵינִי מֵבִיא לָךְ אֵת הַבֵּן שֶׁנִּכְסַפְתְּ אֵלָיו יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ”.

אָכֵן אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן נִכְנְסָה לְתוֹךְ דְּבָרָיו. “אֵין זֶה בְנִי!” קָרָאָה. “אֵין אֵלֶּה תָוֵי הַפָּנִים שֶׁהֶרְאָה לִי הַנָּבִיא בַחֲלוֹם”.

וּבְשָׁעָה שֶׁרָצָה הַשֻּׁלְטָן לְהוֹצִיא מִלִּבָּהּ אֶת אֱמוּנָתָהּ בְּהַבְלֵי הַשָּׁוְא, נִפְתְּחָה פִתְאוֹם דֶּלֶת הָאוּלָם בְּרַעַשׁ, וְהַנָּסִיךְ עוֹמַר נִתְפָּרֵץ פְּנִימָה, כְּשֶׁהוּא נִרְדָּף מִשּׁוֹמְרָיו, שֶׁנִּתְחַמֵּק מִידֵיהֶם בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו; בְּאֶפֶס כֹּחַ הִתְנַפֵּל לִפְנֵי כִּסֵּא הַמַּלְכוּת: “כָּאן רְצוֹנִי לָמוּת, צַוֵּה לְהָרְגֵנִי, אָב אַכְזָר, אֵינִי יָכוֹל עוֹד לָשֵׂאת חֶרְפָּתִי זוֹ!” הַכֹּל נִרְעֲשׁוּ לְמִשְׁמַע דְּבָרָיו אֵלֶּה וְנִדְחֲקוּ מִסָּבִיב לוֹ, וְהַשּׁוֹמְרִים שֶּׁנֶּחְפְּזוּ אַחֲרָיו רָצוּ שׁוּב לִתְפּוֹס אוֹתוֹ וְלֶאְסוֹר אוֹתוֹ בַחֲבָלִים, וְהִנֵּה בְאוֹתוֹ רֶגַע קָפְצָה הַמַּלְכָּה מִכִּסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁרָאֲתָה אֶת כָּל הַמַּחֲזֶה מִתּוֹךְ דּוּמִיָּה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת. “עִמְדוּ!” קָרָאָה. “הוּא וְלֹא אַחֵר הִנֵּהוּ הַנָּסִיךְ הָאֲמִתִּי, הוּא הוּא שֶׁעֵינִי לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ מֵעוֹלָם וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה לִבִּי מַכִּיר בּוֹ!”

שֶׁלֹא בְמִתְכַּוֵּן הִרְפּוּ הַשּׁוֹמְרִים יְדֵיהֶם מֵעוֹמַר, אֲבָל הַשֻׁלְטָן, שֶׁנִּתְלַהֵט כֻּלּוֹ מֵרֹב חֵמָה, קָרָא אֲלֵיהֶם לֶאְסוֹר אֶת הַמְּשֻׁגָּע. “אֲנִי הוּא הַמַּכְרִיעַ כָּאן”, קָרָא בְקוֹל מְצַוֶּה; “כָּאן אֵין מַכְרִיעִים עַל פִּי חֲלוֹמוֹתֵיהֶן שֶׁל הַנָּשִׁים, אֶלָא עַל פִּי אוֹתוֹת נֶאֱמָנִים וּמוֹפְתִים חוֹתְכִים; זֶה הוּא (וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָה בְאֶצְבַּע עַל לַבַּקַּן) בְּנִי, כִּי הוּא הוּא שֶׁהֵבִיא לִי אֵת הַסִּמָּן הַנָּכוֹן, אֵת פִּגְיוֹנוֹ שֶׁל יְדִידִי אֶלְפִי”.

“גָּנֹב גְּנָבוֹ מִיָּדִי”, קָרָא עוֹמַר, “בְּבִטְחוֹנִי שֶׁבָּטַחְתִּי בוֹ לְפִי תֻמִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ לְרָעָתִי וּבָגַד בִּי!” אֲבָל הַשֻּׁלְטָן לֹא הִקְשִׁיב לְקוֹל בְּנוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה רָגִיל לְגְזוֹר כָּל דָּבָר עַל פִּי רְצוֹנוֹ בִלְבָד בְּעַקְשָׁנוּת יְתֵרָה; וּמִשׁוּם כַּךְ צִוָּה לְהוֹצִיא בִזְרוֹעַ אֶת עוֹמַר הַמִּסְכֵּן מִתּוֹךְ הָאוּלָם. וְאוּלָם הוּא בְעַצְמוֹ נִכְנַס עִם לַבַּקַּן אֶל חֶדְרוֹ, כְּשֶׁהוּא מָלֵא חֵמָה עַל הַמַּלְכָּה אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיָה חַי עִמָּה בְּשָׁלוֹם עֶשְׂרִים וחָמֵשׁ שָׁנָה.

אָכֵן אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן שְׁרוּיָה הָיְתָה בְעַצְבוּת בְּשֶׁל הַמְּאֹרָע הַזֶּה; בָּרִי הָיָה בְיָדָהּ, שֶׁרַמָּאי אֶחָד גָּנַב אֶת לֵב הַשֻּׁלְטָן בְּעָרְמָה, שֶׁכֵּן הֶרְאוּ לָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת בַחֲלוֹם אֶת דְּמוּת דְּיוּקָנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אֻמְלָל בְּתוֹרַת בְּנָהּ.

כְּשֶׁשָּׁכַךְ קְצָת מַכְאוֹב לִבָּהּ, הִרְהֲרָה בַדָּבָר וּבִקְּשָׁה תַחְבּוּלָה כֵיצַד תּוּכַל לְהוֹכִיחַ לַשֻּׁלְטָן אֶת עִוּוּת דִינוֹ. אָמְנָם דָּבָר זֶה קָשֶׁה הָיָה בְיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁבֶּן אָדָם זֶה שֶׁהִכְרִיז עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא בְנָהּ, הֵבִיא בְיָדוֹ אֶת הַסִּמָּן הַמֻּבְהָק, אֶת הַפִּגְיוֹן, וְגַם עָלָה בְיָדוֹ, כְּפִי שֶׁנּוֹדַע לָהּ, לְהוֹצִיא מִפִּיו שֶׁל עוֹמַר פְּרָטִים רַבִּים כָּל כַּךְ מִתּוֹלְדוֹת חַיָּיו הַקּוֹדְמִים, עַד שְׁיֵּשׁ בְּיָּדוֹ לְשַׂחֵק בְּתַפְקִידוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶך וְשֶׁלֹּא לְהִתְבַּדּוֹת.

מִיָּד שָׁלְחָה וְקָרְאָה לָאֲנָשִׁים שֶׁלִּוּוּ אֶת הַשֻּׁלְטָן אֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה, כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ מִפִּיהֶם אֶת מַעֲשֵׂי הַפְּגִישָׁה בִּפְרוֹטְרוֹט, וְאַחַר כַּךְ נִמְלְכָה בַדָּבָר עִם עֲבָדֶיהָ הַנֶּאֱמָנִים לָהּ בְּיוֹתֵר. בּוֹחֲרִים הָיוּ וְדוֹחִים תַּחְבּוּלָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת; לִבְסוֹף עָמְדָה מֶלֶכְסַלָה, טְשֶׁרְקֶסִית זְקֵנָה וַחֲכָמָה, וְאָמָרָה: “אִם שָׁמְעָה אָזְנִי נְכוֹנָה, גְּבִרְתִּי וּמַלְכָּתִי הַכְּבוּדָה, הֲרֵי כִנָּה הַמֵּבִיא אֶת הַפִּגְיוֹן אֶת הָאִישׁ שֶׁהוּא בְעֵינַיִךְ בְּחֶזְקַת בְּנֵךְ בְּשֵׁם: לַבַּקַן הַחַיָּט הַמְטֹרָף?” “כֵּן, כַּךְ הוּא הַדָּבָר”, הֵשִׁיבָה אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן, “וְאוּלָם מַה כַּוָּנָתֵךְ בִּדְבָרַיִךְ אֵלֶּה?”

“מַה דַּעְתֵּךְ” הוֹסִיפָה הַזְּקֵנָה, “שֶׁמָּא עָמַד הָרַמָּאי וְטָפַל אֶת שֵׁם עַצְמוֹ עַל רֹאשׁ בְּנֵךְ? – וְאִם כַּךְ הוּא הַדָּבָר, הֲרֵי יֵשׁ תַּחְבּוּלָה נִפְלָאָה לִלְכּוֹד אֶת הָרַמָּאי, וְתַחְבּוּלָה זוֹ אֲגַלֶּה לָךְ בַחֲשָׁאי”. אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן הִטְּתָה אֵת אָזְנָה אֶל שִׁפְחָתָהּ הַזְּקֵנָה, שֶׁעָמְדָה וְלָחֲשָׁה לָהּ אֵת עֲצָתָהּ, וְנִרְאָה הַדָּבָר שֶׁהָעֵצָה מָצְאָה חֵן בְּעֵינֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁעָמְדָה מִיָּד וְהֵכִינָה עַצְמָהּ לָלֶכֶת תֵּכֶף וּמִיָּד אֶל הַשֻּׁלְטָן.

אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן הָיְתָה אִשָּׁה פִּקְחִית, שֶׁהָיְתָה יוֹדַעַת אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁל הַשֻּׁלְטָן וְהֵבִינָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְטוֹבָתָהּ. לְפִיכָךְ הֶעֱמִידָה פָנִים כְּאִלוּ הִיא נֶעְתֶּרֶת לוֹ לַשֻּׁלְטָן וּמַכִּירָה בִזְכוּת הַבֵּן, וְאַךְ תְּנָאי אֶחָד הִיא מַתְנָה עִמּוֹ; הַשֻּׁלְטָן, שֶׁהָיָה מֵצֵר בְּלִבּוֹ עַל שֶׁיָּצָא בְדִבְרֵי רֹגֶז כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ, קִבֵּל אֶת הַתְּנָאי, וּמִיָּד אָמָרָה: “רְצוֹנִי לְנַסּוֹת אֶת שְׁנֵיהֶם וְלִרְאוֹת מִי מֵהֶם הוּא זָרִיז יוֹתֵר בְמַעֲשֵׂהוּ; אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה מְנַסָּה אוֹתָם בִּרְכִיבָה, בְּמַעֲשֵׂי הִתְאַבְּקוּת וּבַהֲטָלַת כִּידוֹנִים, וְאוּלָם כָּל אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בְּיַד כָּל אָדָם לַעֲשוֹתָם; לֹא, אֲנִי רוֹצָה לָתֵת לָהֶם דָּבָר הַטָּעוּן חֲרִיפוּת הַשֵּׂכֶל. וְזֶה הַדָּבָר, כָּל אֶחָד מֵהֶם יִתְפּוֹר מְעִיל וְזוּג מִכְנָסַיִם, וְכָאן נִרְאֶה מִי מֵהֶם יַעֲשֶׂה אֶֶת מְלַאכְתּוֹ נָאָה וּמְתֻקֶּנֶת בְּיוֹתֵר”.

הַשֻּׁלְטָן צָחַק וְאָמָר: “הוֹ, מָצֹא מָצָאת דָּבָר שֶׁל טָעַם. בְּנִי יֵלֵךְ וְיִתְחָרֶה עִם הַחַיָּט הַמְּשֻׁגָּע בִּתְפִירַת מְעִיל? לֹא, אֵין מַמָּשׁ בְּדָבָר זֶה”.

אֲבָל אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן טָעֲנָה וְאָמְרָה שֶׁכְּבָר קִבֵּל אֶת הַתְּנָאי מֵרֹאשׁ, וְהַשֻּׁלְטָן שֶׁהָיָה אָדָם הָעוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ תָמִיד הִסְכִּים לִבְסוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד וְנִשְׁבַּע שֶׁגַּם אִם הַחַיָּט הַמְּשֻׁגָּע יִתְפוֹר אֶת הַמְּעִיל כַּהֲלָכָה, מִכָּל מָקוֹם לֹא יוּכַל לְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹרַת בְּנוֹ.

הַשֻּׁלְטָן הָלַךְ בְּעַצְמוֹ אֶל בְּנוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיְמַלֵּא אֶת רְצוֹנָהּ הַמּוּזָר שֶׁל אִמּוֹ, שֶׁהִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת דַוְקָא לִרְאוֹת מְעִיל הַתָּפוּר בִּידֵי עַצְמֶךָ. לִבּוֹ שֶׁל לַבַּקַּן הַטּוֹב נִתְמַלֵּא גִילָה; אִם אַךְ דָּבָר זֶה חֲסֵרָה הִיא, הִרְהֵר בְלִבּוֹ, אִם כֵּן תִּשְׂבַּע אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן רֹב נַחַת מִמֶּנִּי.

מִיָּד עָמְדוּ וְהִתְקִינוּ שְׁנֵי חֲדָרִים, חֶדֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל הַנָּסִיךְ וְחֶדֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל הַחַיָּט; שָׁם עֲלֵיהֶם לְהַרְאוֹת אֶת חָכְמָתָם בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, וְלֹא נָתְנוּ לְכָל אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא אֶרֶג מֶשִׁי בְמִדָה מַסְפִּיקָה, מִסְפָּרַיִם, מַחַט וְחוּטִים.

הַשֻּׁלְטָן הִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לִרְאוֹת מַה טִּיבוֹ שֶׁל הַמְּעִיל שֶׁיָּצָא מִתַּחַת יְדֵי בְנוֹ; וְאוּלָם גַּם לִבָּה שֶׁל אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן פָּעַם בַּחֲרָדָה, אִם עָרְמָתָהּ תַּעֲמוֹד לָהּ אוֹ לָאו. קָבְעוּ לָהֶם לִשְׁנֵיהֶם זְמָן שֶׁל שְׁנֵי יָמִים לִמְלַאכְתָּם; בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי צִוָּה הַשֻּׁלְטָן לִקְרֹא לְאִשְׁתּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסָה אֶצְלוֹ שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו אֶל אוֹתָם שְׁנֵי הַחֲדָרִים לְהָבִיא אֶת הַמַּלְבּוּשִׁים וְאֶת תּוֹפְרֵיהֶם.ַַּ לַבַּקַן נִכְנַס מִתּוֹךְ גִּיל שֶׁל נִצָּחוֹן וּפָּרַשׂ אֶת מְעִילוֹ לְעֵינֵי הַשֻּׁלְטָן הַמְלֵאוֹת תִּמָּהוֹן וְהִשְׁתּוֹמְמוּת. “הַבִּיטָה וּרְאֵה, אַבָּא”, אָמָר; “הַבִּיטִי וּרְאִי, אִמִּי הַנִּכְבָּדָה, כְּלוּם אֵין זֶה מְעִיל מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן? הֲרֵינִי נָכוֹן לְהַמְרוֹת עִם חַיַּט הֶחָצֵר הַזָּרִיז בְּיוֹתֵר, אִם יוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָבָר מְתֻקָּן כָּזֶה”.

חִיְכָה אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן וּפָנְתָה אֶל עוֹמַר: “וּמַה תִּקַּנְתָּ אַתָּה, בְנִי?” בְּלִי חֶמְדָּה הֵטִיל עוֹמַר אֶת אֶרֶג הַמֶּשִׁי וְהַמִּסְפָּרַיִם לָאָרֶץ. “לַמֵּד לִמְּדוּנִי לִשְׁלוֹט בְּסוּס וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסַיִף, וַאֲנִי מֵטִיל אֵת כִּידוֹנִי אֶל הַמַּטָּרָה בִמֶרְחָק שֶׁל שִׁשִּׁים פְּסִיעָה – אֲבָל חָכְמַת הַמַּחַט זָרָה לִי, אַף אֵין זוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ שֶׁל חֲנִיכוֹ שֶׁל אֶלְפִי בֵּי, מוֹשְלָהּ שֶׁל קַהִירָא”.

“הוֹ, בְנוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל אֲדוֹנִי וְאִישִׁי”, קָרְאָה אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן. “הֶאָח! תְּנֵנִי נָא וַאֲחַבֵּק אוֹתָךְ, וְאֶקְרָאֲךָ בְשֵׁם בְּנִי! סְלַח נָא לִי, אִישִׁי וַאדוֹנִי”, אָמְרָה בִּפְנוֹתָהּ אֶל הַשֻּׁלְטָן, שֶׁנָּהַגְתִּי בְעָרְמָה כְנֶגְדֶּךָ. כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה עֲדַיִן מִי הוּא נָסִיךְ וּמִי חַיָּט? אָמְנָם כֵּן, נִפְלָא הוּא הַמְּעִיל שֶׁתָּפַר בְּנֶךָ, וַאֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לִשְֹאוֹל אוֹתוֹ, מִי הוּא הָאֻמָּן הַמֻּמְחֶה שֶׁלָּמַד אֶצְלוֹ תּוֹרָה זוֹ?"

הַשֻּׁלְטָן יָשַׁב וְנִשְׁתַּקַּע בְּהַרְהוֹרִים וְהֵצִיץ בַּחֲשָׁד פַּעַם בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וּפַעַם בִּפְנֵי לַבַּקַן, שֶׁלְחִנָּם יָגַע לְהַסְתִּיר אֶת פָּנָיו הַסְּמוּקִים וְלִכְבּוֹשׁ אֶת מְבוּכָתוֹ, שֶׁנִּכְשַׁל בִּשְׁטוּת זוֹ. “גַּם מוֹפֵת זֶה אֵינוֹ מַסְפִּיק לִי”, אָמָר. “אָכֵן מְהֻלָּל שֵׁם אַלַּהּ, יוֹדֵעַ אֲנִי תַחְבּוּלָה לִמְצֹא אִם מְרֻמֶּה אֲנִי אוֹ לָאו”.

מִיָּד צִוָּה לְהָבִיא לוֹ אֶת סוּסוֹ הַמָּהִיר בְּיוֹתֵר, קָפַץ וְעָלָה עָלָיו וְרָכַב אֶל הַיַּעַר הַמָּצוּי לֹא הַרְחֵק מִן הָעִיר. שָׁם יוֹשֶׁבֶת, לְפִי דִבְרֵי אַגָּדָה עַתִּיקָה, פֵיָה טוֹבָה וְאַדוֹלְצָאִידֶה שְׁמָהּ, שֶׁכְּבָר עָמְדָה לָהֶם לִמְלָכִים מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים בְּעֵצָה טוֹבָה בְּשְׁעַת דָּחְקָם; שָׁמָּה נֶחְפַּז הַשֻּׁלְטָן.

בְּלֵב הַיַּעַר הָיָה מִגְרָשׁ רֵק הַמֻּקָּף אֲרָזִים גְּבוֹהִים. שָׁם דָּרָה, לְפִי דִבְרֵי הָאַגָּדָה, פֵיָה זוֹ, וְאַךְ לִפְרָקִים רְחוֹקִים דָּרַךְ בֶּן תְּמוּתָה עַל אַדְמַת הַמִּגְרָשׁ הַזֶּה; מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁרַשׁ בַּלְּבָבוֹת מִין פַּחַד מִפְּנֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁהָיָה עוֹבֵר בִּירֻשָּׁה מֵאָב לִבְנוֹ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם הַשֻּׁלְטָן, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, קָשַׁר אֵת הַסּוּס לְאַחַד הָעֵצִים, עָמַד בְּאֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ וְקָרָא בְקוֹל רָם: “אִם אֱמֶת הוּא הַדָּבָר, שֶׁעָמַדְתְּ לָהֶם לַאֲבוֹתַי בְּעֵצָה טוֹבָה בִּשְׁעַת דָּחְקָם, אִם כֵּן אַל נָא תִהְיִי בָזָה לְבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל נֶכְדָּם וְעוּצִי לִי עֵצָה בַּמָּקוֹם שֶׁתִּקְצַר בִּינַת אָדָם מֵהָבִין”.

אַךְ הִסְפִּיק לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים, מִיָּד נִפְתַּח אֶחָד הָאֲרָזִים, וְאִשָּׁה אַחַת מְכֻסָּה צָעִיף וּלְבוּשָׁה מַלְבּוּשִׁים לְבָנִים וַאֲרֻכִּים נִגְלְתָה וָבָאָה. “יוֹדַעַת אֲנִי לְשֵׁם מַה בָּאתָ לְכָאן, הַשֻּׁלְטָן סַעוּד, רְצוֹנְךָ יָשָׁר הוּא וְנָכוֹן, וּלְפִיכָךְ תַּעֲמוֹד לְךָ רֶוַח וְהַצָּלָה עַל יָדִי. קְחָה מִיָּדִי אֶת שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת הֲלָלוּ, צַוֵּה עַל אוֹתָם הַבַּחוּרִים הַשְּׁנַיִם הַמַּכְרִיזִים עַל עַצְמָם שֶׁהֵם בָּנַיִךְ שֶׁיִבְחַר כָּל אֶחָד מֵהֶם תֵּבָה אֶחָת. יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁהַבֵּן הָאֲמִתִּי לֹא יִטְעֶה בִּבְחִירָתוֹ”. כַּךְ דִּבְּרָה בַעֲלַת הַצָּעִיף וְהוֹשִׁיטָה לוֹ שְׁתֵּי תֵבוֹת קְטַנּוֹת עֲשׂוּיוֹת שֵׁן וּמְקֻשָּׁטוֹת בְּזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת יְקָרוֹת; עַל גַּבֵּי הַמִּכְסֶה, שֶׁנִסָּה הַשֻּׁלְטָן לְפָתְחוֹ וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ בְשׁוּם פָּנִים, הָיְתָה כְּתֹבֶת חֲקוּקָה הַמְשֻׁבֶּצֶת אֲבָנִים טוֹבוֹת.

הַשֻּׁלְטָן הָיָה מְהַרְהֵר בְּדֶּרֶךְ שׁוּבוֹ לְבֵיתוֹ וּמְבַקֵּשׁ לָדַעַת מַה הוּא הַדָּבָר הַנָּתוּן בְּתוֹךְ הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְפָתְחָן בְּשׁוּם פָּנִים. גַּם הַכְּתֹבֶת לֹא הִגִּיהָה אוֹר עַל פְּנֵי הַחִידָה, שֶׁכֵּן הָיָה כָתוּב עַל הָאֶחָת: כָּבוֹד וּתְהִלָּה, וְעַל הַשֵּׁנִית כָּתוּב: אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר. הַשֻּׁלְטָן הִרהֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁגַּם לוֹ הָיְתָה הַבְּחִירָה קָשָׁה לִבְחֹר מִבֵּין שְׁתֵּיהֶן, לְפִי שֶׁשְּׁתֵּיהֶן כְּאַחַת מוֹשְכוֹת אֵת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם בְּמִדָּה שָׁוָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ שׁוּב אֶל אַרְמוֹנוֹ צִוָּה לִקְרֹא לַמַּלְכָּה וְהִגִּיד לָהּ אֶת מִשְׁפָּטָהּ שֶׁל הַפֵיָה, וּמִיָּד נִתְמַלֵּא לִבָּה תִּקְוַת פְּלָאִים, שֶׁאוֹתוֹ בָחוּר שֶׁלִּבָּהּ נִמְשָׁךְ אֵלָיו יִבְחַר תֵּבָה זוֹ, שֶׁתּוֹכִיחַ עַל מוֹצָאוֹ מִגֶּזַע בֵּית הַמְּלוּכָה.

לִפְנֵי כִסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁל הַשֻּׁלְטָן נֶעֶרְכוּ שְׁנֵי שֹֻלְחָנוֹת. עֲלֵיהֶם הִנִּיחַ הַשֻּׁלְטָן בְּעֶצֶם יָדָיו אֵת שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת, וְאַחַר כַּךְ עָלָה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וְרָמַז לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו לִפְתּוֹחַ אֵת דַּלְתוֹת הָאוּלָם. מִיָּד מִהֲרוּ וָבָאוּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַפָּתוּחַ כָּל הַפַּחוֹת וְהָאֶמִירִים שֶׁל הַמְּדִינָה, שֶׁהִזְמִינָם הַשֻּׁלְטָן. כֻּלָּם יָשְׁבוּ לָהֶם עַל רְפִידוֹת נֶהְדָּרוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ לְאֹרֶךְ הַכְּתָלִים.

לְאַחַר שֶׁיָּשְׁבוּ הַכֹּל, רִמֵּז הַשֻּׁלְטָן בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית, וּמִיָּד הִכְנִיסוּ אֶת לַבַּקַן אֶל הָאוּלָם. בִּפְסִיעוֹת מְאֻשָּׁשׁוֹת וּמְלֵאוֹת גָּאוֹן פָּסַע בְּתוֹךְ הָאוּלָם, הִתְנַפֵּל לִפְנֵי כִסֵּא הַמַּלְכוּת וְאָמָר: “מַה מְּצַוֶּה עָלַי אָבִי וּמַלְכִּי?”

הַשֻּׁלְטָן נִתְרוֹמֵם מֵעַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וְאָמָר: “בְּנִי! הִנֵּה נִתְעוֹרְרוּ סְפֵקוֹת בַּאֲמִתּוּת זְכוּתְךָ זוֹ לְהִקָּרֵא בְשֵׁם זֶה; אַחַת מִן הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת הֲלָלוּ מְכִילָה בְּתוֹכָהּ אִשּׁוּרוֹ שֶׁל אֲמִתּוּת מוֹצָאֶךָ; קוּמָה וּבְחַר לָךְ! אֵין אֲנִי מְפַקְפֵּק כְּלָל, שֶׁתִּבְחַר אֶת הַתֵּבָה הַנְכוֹנָה!”

לַבַּקַן נִתְרוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ וּפָסַע וְעָמַד לִפְנֵי הַתֵּבוֹת. שָׁעָה אֲרֻכָּה נִמְלַךְ בְּלִבּוֹ בַּמֶּה לִבְחֹר, לִבְסוֹף אָמָר: “אָבִי נִכְבַּדִּי! כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר נַעֲלֶה יוֹתֵר מִן הָאֹשֶׁר לִהְיוֹת בְּנֶךָ, וּמַה דָּבָר נֶאֱצָל יוֹתֵר מִן הָעֹשֶׁר לֵהָנוֹת מֵחַסְדְּךָ הַמְרֻבֶּה? הֲרֵינִי בוֹחֵר בְּאוֹתָהּ תֵבָה שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ: אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר”.

“רָאֹה נִרְאֶה אַחַר כַּךְ אִם בָּחַרְתָּ יָפֶה, לְפִי שָׁעָה שֵׁב לְךָ עַל הָרְפִידָה אֵצֶל הַפֶּחָה מִמְּדִינָא”, אָמַר הַשֻּׁלְטָן וְרִמֵּז לְעַבְדּוֹ.

מִיָּד הֵבִיאוּ אֵת עוֹמַר; מַבַּט עֵינָיו קוֹדֵר, פָּנָיו עֲגוּמִים וְכָל מַרְאֵהוּ עוֹרֵר בְּלִבּוֹת הַנֶּאֱסָפִים הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעֲרוֹ. כְּרֶגַע הִתְנַפֵּל לָאָרֶץ לִפְנֵי כִסֵּא הַמְּלוּכָה וְשָׁאַל מַה הוּא רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֻּׁלְטָן.

הַשֻּׁלְטָן הִסְבִּיר לוֹ, שֶׁעָלָיו לִבְחֹר בְּאַחַת מִן הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת; מִיָּד עָמַד וְנִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן.

בְּשִׂים לֵב קָרָא אֶת שְׁתֵּי הַכְּתוֹבוֹת וְאָמָר: “הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הוֹרוּנִי דַעַת, כַּמָּה רוֹפֵף הוּא הָאשֶׁר וְכַמָּה חוֹלֵף וְעוֹבֵר הָעשֶׁר; אֲבָל גַּם דָּבָר זֶה הוֹרוּנִי, שֶׁסְּגֻלַּת עַד שְׁרוּיָה בְלִבּוֹ שֶׁל אַמִּיץ הָרוּחַ, הוּא הַכָּבוֹד, וְכוֹכָבָהּ הַמַּזְהִיר שֶׁל הַתְּהִלָּה לֹא יַחֲלוֹף עִם אָבְדַּן הָאֹשֶׁר. וְאִם יֹאבַד לִי כֶתֶר הַמַּלְכוּת, הִנֵּה גוֹרָלִי כָּבוֹד וּתְהִלָּה, אֲנִי בוֹחֵר בָּכֶם!”

מִיָּד הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל הַתֵּבָה, שֶׁבָּחַר בָּהּ; אֲבָל הַשֻּׁלְטָן צִוָּה עָלָיו לְהַמְתִּין, וְרִמֵּז לְלַבַּקַּן שֶׁיִּקְרַב גַּם הוּא אֶל שֻׁלְחָנוֹ, וְאַף הוּא הִנִִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל תֵּבָתוֹ.

הַשֻּׁלְטָן צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו אַגַּן מַיִם מִן הַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה צֶמְצֶם שֶׁבְּמֶכָּה, וּמִיָּד נָטַל יָדָיו לַתְּפִלָּה, הִפְנָה אֶת פָּנָיו כְּלַפֵּי מִזְרָח, נָפַל לָאָרֶץ, וְהִתְפַּלֵל: “אֱלֹהֵי אֲבוֹתָי! מֵאוֹת בְּשָׁנִים שָׁמַרְתָּ אֶת גֶּזַע מִשְׁפַּחְתֵּנוּ בְטָהֳרָה שֶׁלֹּא יִתְעָרֶב בּוֹ זָר, יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, שֶַׁלּא יִפְגֹּם בָּזוּי אֵת שְׁמָם שֶׁל הָאַבַּסִידִים, הֱיֵה מָעוֹז וּמַחֲסֶה לִבְנִי הָאֲמִתִּי בְשָׁעָה זוֹ שֶׁל נִסָּיוֹן”.

הַשֻּׁלְטָן נִתְרוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ וְשׁוּב עָלָה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ; כָּל הַנֶּאֱסָפִים חִכּוּ מִתּוֹךְ צִפִּיָּה וְלֹא הִרְהִיבוּ עֹז בְּנַפְשָׁם לִשְׁאֹף רוּחַ כִּמְעָט; דְּמָמָה רַבָּה שְׁרוּיָה הָיְתָה בָאוּלָם, עַד שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹל פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל עַכְבָּר קָטָן; הָאֲנָשִׁים שֶׁיָשְׁבוּ בַּשּׁוּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שִׁרְבְּוּ אֶת צַוְארֵיהֶם, כְּדֵי לִרְאוֹת מֵעַל רָאשֵׁיהֶם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם אֶת הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת. מִיָּד פָּתַח הַשֻּׁלְטָן וְאָמָר: “פִּתְחוּ אֵת הַתֵּבוֹת”, וְהַתֵּבוֹת הֲלָלוּ שֶׁמִתְּחִלָּה לֹא הָיָה בְכֹחַ שׁוּם אָדָם לְפָתְחָן, הִנֵּה נִפְתְּחוּ עַכְשָׁו מֵאֲלֵיהֶן.

בְּתּוֹךְ הַתֵּבָה שֶׁבָּחַר בָּה עוֹמַר מֻנָּחִים הָיוּ כֶּתֶר קָטָן וְשַׁרְבִיט שֶׁל זָהָב עַל גַּבֵּי כַּר שֶׁל קְטִיפָה; בְּתֵבָתוֹ שֶׁל לַבַּקַּן מוּטֶלֶת מַחַט וְחוּט קָטָן נָתוּן בְּתוֹכָהּ. הַשֻּׁלְטָן צִוָּה עַל שְׁנֵיהֶם לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת תֵּבוֹתֵיהֶם. נָטַל בְּיָדוֹ אֶת הַכֶּתֶר הַקָּטָן וְהֵרִים אוֹתוֹ מֵעַל הַכָּר, וְאוּלָם נִפְלָא הַדָּבָר לְמַרְאֶה, מִכֵּיוָן שֶׁנָּטַל אוֹתוֹ בְיָדָיו מִיָּד הָלַךְ הָלוֹךְ וְגָדּוֹל, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִכְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל כֶּתֶר הַמְּלוּכָה מַמָּשׁ. עָמַד וְנָתַן אוֹתוֹ בְרֹאשׁוֹ שֶׁל עוֹמַר בְּנוֹ, שֶׁכָּרַע לְפָנָיו, נָשַׁק לוֹ בְמִצְחוֹ וְאָמַר לוֹ לָשֶׁבֶת לִימִינוֹ. אָכֵן אֶל לַבַּקַּן פָּנָה וְאָמָר: “פִּתְגָּם יָשָׁן שָׁגוּר בְּפִי הַבְרִיּוֹת: רַצְעָן, תְּפוֹס מַרְצְעֶךָ! נִרְאֶה הַדָּבָר, שֶׁמוּטָל עָלֶיךְ לֶאֱחוֹז בְּמַחְטֶךָ. אָמְנָם זָכֹה לֹא זָכִיתָ לְחַסְדִּי, אֲבָל מִי שֶׁהוּא בִקֵּשׁ עָלֶיךְ רַחֲמִים, שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לְהָשִׁיב הַיּוֹם אֶת פָּנָיו רֵיקָם; וּלְפִיכָךְ אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶת חַיֶּיךָ בְּמַתָּנָה, וְאוּלָם אֲנִי מַשִּׂיא לְךָ עֵצָה טוֹבָה, לְמַהֵר וְלָצֵאת מֵאַרְצִי”.

נִכְלָם וְנִדְכָּא לֹא יָכוֹל הַחַיָּט הַמִּסְכֵּן לְהָשִׁיב דָבָר; מִיָּד הִתְנַפֵּל לִפְנֵי הַנָּסִיךְ וּדְמָעוֹת נָשְׁרוּ מֵעֵינָיו. “הַאִם יָכוֹל אַתָּה לִסְלוֹח לִי, נָסִיךְ?” אָמָר.

“אֵמוּן לֵב לְאוֹהֵב וְרוּחַ נְדִיבָה לְאוֹיֵב הוּא מְשׂוֹשׂ גְּאוֹנָם שֶׁל הָאַבַּסִידִים”, הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ כְּשֶׁהֵרִים אוֹתוֹ מֵעַל הָאָרֶץ; “לֶךְ לְךָ בְשָׁלוֹם”. – “הוֹי בְנִי הָאֲמִתִּי!” קָרָא הַשֻּׁלְטָן הַזָּקֵן בְּלֵב נִרְגָּשׁ וְהוֹרִיד רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ שֶׁל הַבֵּן; הָאֶמִירִים וְהַפַּחוֹת וְכָל גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְקָרָאוּ: “יְחִי הַנָּסִיךְ הֶחָדָשׁ!” וּבְתוֹךְ הַצָּהֳלָה הַכְּלָלִית נָטַל לַבַּקַּן אֵת תֵּבָתוֹ תַחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ וְיָצָא בַחֲשָׁאי מִן הָאוּלָם.

הָלַךְ וְיָרַד אֶל אֻרְווֹתָיו שֶׁל הַשֻּׂלְטַן, רָתַם אֶת סוּסוֹ מוּרְבָה וְרָכַב אֶל שַׁעַר הָעִיר בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה. כָּל חַיֵּי נְסִיכוּתוֹ נִרְאִים הָיוּ לוֹ כְעֵין חֲלוֹם, וְרַק הַתֵּבָה הַנֶּהְדָּרָה הַמְקֻשָּׁטָה בְמַרְגָלִיּוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת הִזְכִּירָה לוֹ כִּי לֹא חֲלוֹם חָלָם.

כְּשֶׁבָּא סוֹף סוֹף שׁוּב לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה, רָכַב וְעָבַר לִפְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל הָאֻמָּן שֶׁלּוֹ מִלְּפָנִים, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וּקְשָׁרוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְנִכְנַס אֶל בֵּית הַמְּלָאכָה. הָאֻמָּן שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתוֹ תּוֹךְ כְּדֵי רְאִיָה חָרַד אֵלָיו וְשָׁאַל בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד בַּמֶה יוּכַל לְשָׁרְתוֹ; אֲבָל כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן בְּאוֹרְחוֹ מִקָּרוֹב וְהִכִּיר בְּפָנָיו אֶת לַבַּקַן מְיֻדָּעוֹ, קָרָא לְפוֹעֲלָיו וְתַלְמִידָיו, וְכֻלָּם הִתְנַפְּלוּ בְחֵמָה שְׁפוּכָה עַל לַבַּקַּן הַמִסְכֵּן, שֶׁלֹּא צִפָּה כְלָל לְקַבָּלַת פָּנִים שֶׁכְּמוֹתָהּ, דְּחָפוּהוּ וְהִכּוּהוּ בִכְלֵי מַגְהֵץ וּבְאַמַת הַמִדָּה, דָּקְרוּ אוֹתוֹ בִמְחָטִים וְקִרְצְפוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְמִסְפָּרַיִם חַדִּים, עַד שֶׁנָּפַל אֵין אוֹנִים עַל גַּל שֶׁל בְּגָדִים יְשָׁנִים.

וּבְשָׁעָה שֶׁשָּׁכַב כַּךְ עָמַד הָאֻמָן וְהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו דִּבְרֵי תוֹכֵחָה עַל מַעֲשֶׂה הַגְּנֵבָה שֶׁל הַמְעִיל; לַשָּׁוְא הִבְטִיחַ לַבַּקַן, שֶׁלְּשֵׁם זֶה שָׁב לְכָאן, כְּדֵי לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת דָּמָיו, לְחִנָּם הִצִּיעַ לְפָנָיו שֶׁיָּשִׁיב לוֹ פִי שְׁלֹשָׁה; הָאֻמָּן וּפוֹעֲלָיו הִתְנַפְּלוּ עָלָיו שׁוּב וְהִכּוּ אוֹתוֹ מַכּוֹת רֶצַח וְהִשְׁלִיכוּהוּ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת וָחוּצָה; מֻכֶּה וּקְרוּעַ בְּגָדִים עָלָה עַל מוּרְבָה סוּסוֹ וְרָכַב לְפֻנְדָּק אֶחָד. שָׁם נִשְׁתַּטַּח עָיֵף וּמֻכֶּה עַל הַמִּטָּה, וְהָיָה מְהַרְהֵר בְּיִסּוּרָיו שֶׁל בֶּן אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּקִפּוּחַ זְכוּתוֹ שֶׁל אָדָם לִפְרָקִים קְרוֹבִים וּבְאַפְסוּתָם שֶׁל נִכְסֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַחוֹלְפִים וְעוֹבְרִים וְאֵין לָהֶם קִיּוּם. מִיָּד נִרְדָּם מִתּוֹךְ הַחְלָטָה לְוַתֵּר עַל הַגְּדֻלָה וְעַל חַיֵּי בְנֵי עֲלִיָּה וְלִחְיוֹת חַיִּים יְשָׁרִים שֶׁל אֶזְרָח פָּשׁוּט.

וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם לֹא נִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ עַל הַחְלָטָתוֹ; מִשּׁוּם שֶׁיְּדֵיהֶם הַכְּבֵדוֹת שֶׁל הָאֻמָּן וּפוֹעֲלָיו גֵּרְשׁוּ כְּנִרְאֶה מִגֵּווֹ אֶת הָרֶגֶשׁ שֶׁל בֶּן עֲלִיָּה.

עָמַד וּמָכַר בְּדָמִים יְקָרִים אֶת הַתֵּבָה שֶׁלּוֹ לְסוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, קָנָה לוֹ בַיִת וְעָרַךְ בֵּית מְלָאכָה לְמַעֲשֵׂי אֻמָּנוּתוֹ. כְּשֶׁהָיָה הַכֹּל עָרוּךְ וּמְתֻקָּן כַּהֲלָכָה וְגַם שֶׁלֶט הָיָה תָלוּי לִפְנֵי חַלּוֹנוֹ וְעָלָיו כָּתוּב: לַבַּקַן, תּוֹפֵר בְּגָדִים, יָשַׁב וְהִתְחִיל לְתַקֵּן בְּאוֹתָה מַחַט וּבְחוּט שֶׁבְּתוֹכָהּ, שֶׁמָּצָא בְתוֹךְ הַתֵּבָה הַקְּטַנָּה, אֶת מְעִילוֹ, שֶׁהָאֻמָּן שֶׁלּוֹ קָרַע אוֹתוֹ לִקְרָעִים בְּאַכְזְרִיּוֹת יְתֵרָה. מִיָּד הִפְסִיקוּהוּ מִמְּלַאכְתּוֹ וְקָרְאוּ לוֹ הַחוּצָה, וּכְשֶׁרָצָה שׁוּב לַחֲזוֹר אֶל מְלַאכְתּוֹ, רָאָה מַחֲזֶה נִפְלָא לְנֶגֶד עֵינָיו: הַמַּחַט הָלְכָה וְתָפְרָה מֵאֵלֶיהָ בִשְׁקִידָה יְתֵרָה, בְּלִי עֶזְרַת יַד אָדָם, וְהָיְתָה תוֹפֶרֶת תְּפִירוֹת דַּקּוֹת וְנָאוֹת, שֶׁכְּמוֹתָן לֹא עָלָה בִידֵי לַבַּקַן אֲפִלּוּ בִרְגָעָיו הַמֻּצְלָחִים בְּיוֹתֵר!

אָמְנָם כֵּן, גַּם הַמַּתָּנָה הַקַּלָּה בְיוֹתֵר הַבָּאָה מִידֵי פֵיָה טוֹבָה שְׁרוּיָה הַבְּרָכָה בְתוֹכָהּ וְעֶרְכָּהּ רַב הוּא! וְאוּלָם עוֹד סְגֻלָּה אַחַת צְפוּנָה בְמַתָּנָה זוֹ: הַחוּט לֹא תַם לְעוֹלָם אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּחַט תָּפְרָה וְתָפְרָה בִשְׁקִידָה יְתֵרָה.

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הָיוּ מוֹסְרִים לְלַבַּקַן אֶת מְלַאכְתָּם וּבִמְהֵרָה הָיָה הַחַיָּט הַמְפֻרְסָם בְּיוֹתֵר מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק; גּוֹזֵר הָיָה אֶת הָאֶרֶג וְתָפַר בְּמַחַט אֶת הַתְּפִירָה הָרִאשׁוֹנָה, וּמִכָּאן וְאֵילַךְ הָיְתָה הַמַּחַט תּוֹפֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְלִי הֶפְסֵק עַד שֶׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּלְבּוּשׁ. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וּפָנוּ אֱלֵי לַבַּקַן כָּל בְּנֵי הָעִיר, מִשׁוּם שֶׁמְּלַאכְתּוֹ הָיְתָה נָאָה וְדָמֶיהָ מוּעָטִים בְּמִדָּה בִלְתִּי מְצוּיָה, וְרַק עַל אַחַת הָיוּ בְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה מְנִיעִים רֹאשׁ: שֶׁעוֹבֵד הוּא מְלַאכְתוֹ בְלִי פוֹעֲלִים וְדַלְתוֹת בֵּית מְלַאכְתּוֹ נְעוּלוֹת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָתוֹ.

וּבְכֵן נִתְקַיְּמוּ דִבְרֵי הַכְּתֹבֶת שֶׁעַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, אֹשֶׁר וָעֹשֶר, בִּמְלוֹאָם. שֶׁכֵּן הָיוּ אֹשֶר וָעֹשֶר מְלַוִּים אֶת צַעֲדֵי הַחַיָּט הַטּוֹב, אִם כִּי בְמִדָּה מְצֻמְצֶמֶת, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת רוּם תְּהִלָּתוֹ שֶׁל עוֹמַר, הַשֻּׁלְטָן הַצָּעִיר, בְּפִי כָל הַבְּרִיּוֹת, וּכְשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ שֶׁאַמִּיץ לֵב זֶה הוּא חֲבִיב עַמּוֹ וּמְשׂוֹשׂ גְּאוֹנוֹ וְהוּא מֵטִיל פַּחַד עַל כָּל אוֹיְבָיו, מִיָּד הָיָה הַנָּסִיךְ מִלְּפָנִים מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ: “הֲרֵי זֶה טוֹב וְיָפֶה שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי חַיָּט מִשּׁוּם שֶׁסַּכָּנָה כְרוּכָה בָהֶם בְּכָבוֹד וּבִתְהִלָּה”. כָּכָה חַי לַבַּקַן וְרוּחוֹ הָיְתָה נוֹחָה מֵעַצְמוֹ וּמְכֻבָּד בְּפִי בְנֵי עִירוֹ, וְאִם עֲדַיִן לֹא תַשׁ כֹּחָהּ שֶׁל הַמַּחַט בֵּינָתָיִם, הֲרֵי הִיא הוֹלֶכֶת וְתוֹפֶרֶת גַּם עַכְשָׁו בַּחוּט הַנִּצְחִי שֶׁל אַדוֹלְצָאִידֶה הַפֵיָה הַטּוֹבָה.

[עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה שָׂמָה הַשַּׁיָּרָה פְעָמֶיהָ לַדֶּרֶךְ]

עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה שָׂמָה הַשַּׁיָּרָה פְעָמֶיהָ לַדֶּרֶךְ וּבִמְהֵרָה הִגִּיעָה אֶל בִּרְכַּת אֵל חַד אוֹ בְאֵר הָעוֹלִים לְרֶגֶל וּמִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֵין לָהֶם אֶלָּא דֶרֶךְ שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בִּלְבָד עַד לְקַהִירָא הָעִיר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מְצַפִּים הָיוּ בָעִיר לְבִיאָתָהּ שֶׁל הַשַּׁיָּרָה, וּבִמְהֵרָה שָׂמְחוּ הַסּוֹחֲרִים לִרְאוֹת אֶת מְיֻדָּעֵיהֶם מִבְּנֵי קַהִירָא יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. מִיָּד נִכְנְסוּ אֶל הָעִיר דֶּרֶך שַׁעַר בַּבּ אֵל פַלְךְ, מִשּׁוּם שֶׁהַדָּבָר נֶחְשַׁב לְסִמָּן שֶׁל הַצְלָחָה, אִם הָאָדָם הַבָּא מִמֶּכָּה נִכְנָס לָעִיר דֶּרֶך הַשַּׁעַר הַזֶּה, לְפִי שֶׁהַנָּבִיא עָבַר דֶּרֶך הַשַּׁעַר הַזֶּה.

בְּשׁוּק הָעִיר עָמְדוּ אַרְבַּעַת הַסוֹחֲרִים הַטּוּרְקִים וְנָטְלוּ בִרְכַת הַפְּרִידָה מֵאֵת הַזָּר וּמֵאֵת סַלוֹיּקוֹס הַסּוֹחֵר הַיְוָנִי וְהָלְכוּ עִם יְדִידֵיהֶם לְבָתֵּיהֶם. סַלוֹיקוֹס הֶרְאָה לוֹ לַזָּר אַכְסַנְיָא נָאָה, וְהִזְמִין אוֹתוֹ לִסְעוֹד עִמּוֹ סְעוּדַת הַצָּהֳרָיִם. הַזָּר קִבֵּל אֵת הַזְמָנָתוֹ וְהִבְטִיחַ לוֹ לָבֹא מִיָּד, לְאַחַר שֶׁיַּחֲלִיף אֶת בְּגָדָיו.

הַיְוָנִי עָמַד וְהֵכִין סְעוּדָה נָאָה כְּדֵי לְכַבֵּד כַּהֲלָכָה אֵת יְדִידוֹ שֶׁנִּתְחַבֵּב עָלָיו בַּדֶּרֶךְ וּכְשֶׁהָיָה הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בְּמַאֲכָלִים וּבְמַשְׁקָאוֹת מִן הַמֻּבְחָר, יָשַׁב וְהִמְתִּין לְאוֹרְחוֹ.

קוֹל פְּסִיעָה כְבֵדָה וְאִטִּית הִגִּיעַ לְאָזְנָיו הַהוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֶל חֶדְרוֹ מִמָּעַל. מִיָּד עָמַד מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹתוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּלְבָרֵךְ אוֹתוֹ עַל מִפְתַּן חֶדְרוֹ; אֲבָל כְּרֶגַע נִרְתַּע לְאָחוֹר מִפַּחַד, כְּשֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת, לְפִי שֶׁפָּסַע וָבָא כְּנֶגְדוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ הַנּוֹרָא בַּעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם; מִיָּד תָּלָה אֶת עֵינָיו וְהֵצִיץ עוֹד פַּעַם בְּפָנָיו, וְנוֹכַח שֶׁאֵין כָּאן טָעוּת הַחוּשִׁים; אוֹתָה הַקּוֹמָה הַגְּבוֹהָה וְהַזְּקוּפָה הַמַּבִּיעָה עֹז וְשִׁלְטוֹן, זֶה הַמַּסְוֶה שֶׁמִּבַּעֲדוֹ מַבְרִיקוֹת שְׁתֵּי עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת, וְאוֹתוֹ הַמְּעִיל הָאָדֹם הַמְרֻקָּם זָהָב, כָּל אֵלֶּה הָיוּ יְדוּעִים לוֹ בְיוֹתֵר מִתּוֹךְ אוֹתָן הַשָּׁעוֹת הַנּוֹרָאוֹת בְּחַיָּיו.

רְגָשׁוֹת סוֹתְרִים וּמִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה הִתְרוֹצְצוּ בְחָזֵהוּ שֶׁל סַלוֹיקוֹס; אָכֵן עִם תְּמוּנָה זוֹ הַחַיָּה בְזִכְרוֹנוֹ נִתְפַּיֵּס זֶה כְּבָר וְסָלַח לָהּ סְלִיחָה גְמוּרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן קָרַע מַרְאֵה עֵינָיו שׁוּב אֵת הַקְּרוּם שֶׁעָלָה עַל הַפְּצָעִים; שׁוּב נִצְנְצוּ לְפָנָיו כָּל אוֹתָן הַשָּׁעוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁהָיָה שָׁרוּי בִּמְצוּקַת מָוֶת; וְאוֹתוֹ הַצַּעַר שֶׁהִרְעִיל אֶת חַיָּיו הַפּוֹרְחִים עָבַר כְּרֶגַע בְּתוֹךְ נִשְׁמָתוֹ.

“מָה רְצוֹנְךָ, אִישׁ אָיֹם וְנוֹרָא?” קָרָא הַיְוָנִי, כְּשֶׁעָמְדָה עֲדַיִן הַדְּמוּת עַל הַמִּפְתָּן מִבְּלִי נוֹעַ. “בְּרַח לְךָ מַהֵר מִכָּאן, שֶׁמָא תִפְרוֹץ קְלָלָה מִפִּי!”

“סַלוֹיקוֹס!” קָרָא קוֹל יָדוּעַ לוֹ מִבַּעַד לַמַּסְוֶה. “סַלוֹיקוֹס! כַּךְ אַתָּה מְקַבֵּל אֶת פְּנֵי אוֹרְחֶךָ?” הַמְדַבֵּר הֵסִיר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנָיו וְהִפְשִׁיל אֶת מְעִילוֹ; וְהִנֵּה לְפָנָיו שֶׂלִים בָּרוּךְ, הַזָּר.

וְאוּלָם עֲדַיִין לֹא נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו כְּנִרְאֶה, דַּעְתּוֹ שֶׁל סַלוֹיקוֹס; חִיל אֲחָזוֹ מִפְּנֵי הַזָּר; לְפִי שֶׁהִכִּיר בּוֹ בִּבְהִירוּת יְתֵרָה אֶת הַפֶּלִי שֶׁל Ponte vecchio; אָכֵן הַמִּנְהָג הַיָּשָׁן שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים נִצַּח; בְּדוּמִיָּה רִמֵּז לוֹ לַזָּר לָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ לַסְּעוּדָה.

“יוֹדֵעַ אֲנִי אֵת מַחְשְׁבוֹת לִבֶּךָ”, פָּתַח הָאוֹרֵחַ לְאַחַר שֶׁיָּשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן; "עֵינֶיךָ מְצִיצוֹת עָלַי דֶּרֶך שְׁאֵלָה; – יָכוֹלְתִּי לַעֲבוֹר בִּשְׁתִיקָה וְשֶׁלֹּא לְהֵרָאוֹת לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם, אֲבָל חַיָּב אֲנִי לָתֵת לְפָנֶיךָ דִין וְחֶשְֹבּוֹן, וּלְפִיכָךְ הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי, מֵחֲשַׁשׁ סַכָּנָה שֶׁמָּא אֶהְיֶה מַטָּרָה לְקִלְלַת פִּיךָ, לְהִגָּלוֹת לְפָנֶיךָ בִדְמוּתִי הַיְשָׁנָה. אָמֹר אָמַרְתָּ פַעַם אַחַת אֵלָי: אֱמוּנַת אֲבוֹתַי מְצַוָּה עָלַי לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ, אַף גַּם אֻמְלָל הוּא יוֹתֵר מִמֶּנּי; הַאֲמִינָה בַדָּבָר, יְדִידִי, שֶׁכַּךְ הוּא, וּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּתִי.

עָלַי לְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר, כְּדֵי שֶׁתָּבִין אוֹתִי כָל צָרְכֶּךָ. נוֹלַדְתִּי בַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה לְהוֹרִים נוֹצְרִים. אָבִי, הַבֵּן הַצָּעִיר שֶׁל מִשְׁפָּחָה צָרְפַתִּית עַתִּיקָה וּמְפֻרְסֶמֶת, הָיָה הַקּוֹנְסוּל שֶׁל אַרְצוֹ בַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה. מִשְּׁנָתִי הָעֲשִׂירִית גֻּדַלְתִּי בְצָרְפַת בְּבֵיתוֹ שֶׁל דּוֹדִי, אֲחִי אִמִּי, וְלֹא עָזַבְתִּי אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אֶלָּא שָׁנִים אֲחָדוֹת לְאַחַר הִתְפָּרְצוּת הַמַּהְפֵּכָה, כְּדֵי לְהַפְלִיג עִם דּוֹדִי מֵעֵבֶר לַיָּם וּלְבַקֵּשׁ לוֹ מִפְלָט בְּבֵית אֲבוֹתַי, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בָטוּחַ בְּחַיָּיו בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָיו. מְלֵאֵי תִקְוָה לִמְצֹא בְּבֵית אֲבוֹתַי מְנוּחָה וְשָׁלוֹם, שֶׁגָּזַל מֵאִתָּנוּ הָעָם הַצָּרְפַתִּי הַמִּתְקוֹמֵם, יָרַדְנוּ עַל הַיַּבָּשָׁה. אֲבָל, אֲהָהּ! לֹא מָצָאתִי בְּבֵית אָבִי הַכֹּל כְּתִקּוּנוֹ. אָמְנָם הַסְּעָרוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל הַזְּמַן הַמָּלֵא תְנוּדוֹת עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְכָאן, וּלְפִיכָךְ פָּגַע הָאָסוֹן שֶׁבָּא עַל בֵּיתֵנוּ פְּגִיעָה בִלְתִּי צְפוּיָה בְלִבִּי לִפְנַי וְלִפְנִים. אָחִי, אִישׁ צָעִיר וּמָלֵא תִקְוָה, מַזְכִּירוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל אָבִי, נָשָׂא לִאִשָׁה לִפְנֵי זְמַן קָצָר נַעֲרָה צְעִירָה, בִּתּוֹ שֶׁל אָצִּיל אֶחָד אִישׁ פְלוֹרֶנְצִיָּה, שֶׁהָיָה דָר בִּשְׁכוּנָתֵנוּ; שְׁנֵי יָמִים לִפְנֵי בִיאָתֵנוּ נֶעֶלְמָה הָאִשָּׁה לְפֶתַע פִּתְאוֹם, וְלֹא מִשְׁפַּחְתֵּנוּ אַף לֹא אָבִיהָ יָכְלוּ לִמְצֹא עִקְבוֹתֶיהָ. לִבְסוֹף סְבוּרִים הָיִינוּ, שֶׁהִפְלִיגָה יוֹתֵר מִדַּי בִשְּׁעַת טִיּוּלָהּ וְנָפְלָה בִידֵי שוֹדְדִים. אָכֵן רַעְיוֹן זֶה הָיְתָה בוֹ קְצָת מִשּׁוּם נֶחָמָה לְאָחִי הַמִּסְכֵּן יוֹתֵר מִן הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית שֶׁנִּתְגַּלְּתָה לָנוּ בִמְהֵרָה. הָאִשָּׁה הַבּוֹגֶדֶת הָלְכָה אַחֲרֵי אִישׁ צָעִיר בֶּן נֵאַפּוֹל, שֶׁהִכִּירָה אוֹתוֹ לָדַעַת בְּבֵית אָבִיהָ, וְהִפְלִיגָה עִמּוֹ בִסְפִינָה. אָחִי שֶׁנִּתְרַגֵּז בְּיוֹתֵר לְמַעֲשֶׂה זֶה עָשָׂה כָל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ כְּדֵי לְהַעֲנִישׁ אֶת הָאֲשֵׁמָה; וְאוּלָם כָּל יְגִיעָתוֹ הָיְתָה לְבַטָּלָה; נִסְיוֹנוֹתָיו בְּעִנְיָן זֶה שֶׁעוֹרְרוּ אֶת דַּעַת הַקָּהָל בְּנֵאַפּוֹל וּבִפְלוֹרֶנְצִיָּה לֹא הוֹעִילוּ אֶלָּא לְהַשְׁלִים אֶת אֲסוֹנוֹ וַאֲסוֹן כֻּלָּנוּ. הֶאָצִּיל בֶּן פְלוֹרֶנְצִיָּה חָזַר לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ וְתוֹאֲנָה בְּפִיו, שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְסַיֵּעַ בִּידֵי אָחִי לְהוֹצִיא מִשְׁפָּטוֹ, אֲבָל בֶּאֱמֶת הוֹסִיף לְהַשְׁחִיתֵנוּ. עָמַד וּבִטֵּל בִּפְלוֹרֶנְצִיָּה אֶת כָּל הַחֲקִירוֹת וְהַדְּרִישׁוֹת שֶׁעָרַךְ אָחִי, וּבְהַשְׁפָּעָתוֹ הָרַבָּה שֶׁרָכַשׁ לוֹ בְכָל מִינֵי דְרָכִים הֵבִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְטוֹבָתוֹ וּלְהַכְנִיס חֲשָׁד בְּלֵב הַמֶּמְשָׁלָה הַצָּרְפַתִּית כְּנֶגֶד אָבִי וְאָחִי, וּבְכָל הָאֶמְצָעִים הַמְגֻנִּים שֶׁבְּיָדוֹ הִשְפִּיעַ עַל הַמֶּמְשָׁלָה לֶאְסוֹר אוֹתָם וְלַהֲבִיאָם לְצָרְפַת וְשָׁם הֶעֱלוּ אוֹתָם לְגַרְדּוֹם וְהַתַּלְיָן הֵתִיז אֶת רֹאשָׁם בְּגַרְזֶן. אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ, וְאַךְ לְאַחַר עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים גָּאַל אוֹתָהּ הַמָּוֶת מִמַּצָּבָהּ הַנּוֹרָא, אֶלָּא שֶׁבְּיָמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים שָׁבָה בִינָתָהּ אֵלֶיהָ וְדַעְתָּהּ הָיְתָה צְלוּלָה לְגַמְרֵי. כַּךְ עָמַדְתִּי עַכְשָׁו יְחִידִי בָעוֹלָם, וְאוּלָם אַךְ רַעְיוֹן אֶחָד הֶעֱסִיק אֵת נַפְשִׁי, רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת הִשְׁכִּיחָה מִלִּבִּי אֶת יְגוֹנִי, וְזוֹ הִיא הַלֶּהָבָה הַכַּבִּירָה שֶׁנָפְחָה בִי אִמִּי בַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה לְחַיֶּיהָ.

בִּשְׁעוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, כְּפִי שֶׁכְּבָר הִגַּדְתִּי לָךְ, הָיְתָה דַעְתָּהּ צְלוּלָה עָלֶיהָ; מִיָּד צִוְּתָה לִקְרֹא לִי וְדִבְּרָה עִמִּי בִמְנוּחַת לֵבָב עַל גוֹרָלֵנוּ וְקִצָּהּ הַקָּרוֹב לָבֹא. וְאוּלָם אַחַר כַּךְ צִוְּתָה לְהוֹצִיא אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים מִן הַחֶדֶר, וְנִתְרוֹמְמָה מֵעַל מִשְׁכָּבָהּ הַדַּל מִתּוֹךְ הַבָּעַת פָּנִים שֶׁל הִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה, וְאָמְרָה לִי שֶׁיָּכוֹל אֲנִי לִזְכּוֹת לְבִרְכַת פִּיהָ אִם אֶשָּׁבַע לָהּ לְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר שֶׁתָּטִיל עָלָי. נִרְגָּשׁ מִדְּבָרֶיהָ שֶׁל אִמִּי הַהוֹלֶכֶת לָמוּת עָמַדְתִּי וְנִשְׁבַּעְתִּי שְׁבוּעָה חֲמוּרָה לְקַיֵּם כָּל מַה שֶּׁתְּצַוֶּה עָלָי. מִיָּד פָּרְצָה בִקְלָלוֹת כְּלַפֵּי הָאִישׁ בֶּן פְלוֹרֶנְצִיָּה וּבִתּוֹ וְהֵטִילָה עָלַי לְהִתְנַקֵּם בָּהֶם נִקְמַת בֵּיתֵנוּ הָאֻמְלָל, וְאִם לָאו תָּחוּל עָלַי קִלְלַת פִּיהָ. וּבִמְהֵרָה מֵתָה בִזְרוֹעוֹתָי. רַעְיוֹן זֶה שֶׁל נְקָמָה הָיָה נָם זֶה כְּבָר בְּתוֹךְ נַפְשִׁי, וְעַכְשָׁו נִתְעוֹרֵר בְּכָל תֹּקֶף. עָמַדְתִּי וְצָבַרְתִּי אֶת שְׁאֵרִית רְכוּשׁוֹ שֶׁל אָבִי וְנִשְׁבַּעְתִּי בְנַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת נִקְמָתִי אֶל הַפֹּעַל אוֹ לְאַבֵּד אֶת עוֹלָמִי גַם אָנִי.

בִּמְהֵרָה בָאתִי לִפְלוֹרֶנְצִיָּה, וְהָיִיתִי שׁוֹהֶה שָׁם בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת; הַתָּכְנִית שֶׁהִתְוֵיתִי לִי פָּגְשָׁה בְמִכְשׁוֹלִים גְּדוֹלִים עַל יְדֵי הַמַּצָּב שֶׁנִּמְצְאוּ בוֹ אוֹיְבָי. הַזָּקֵן בֶּן פְלוֹרֶנְצִיָּה נִתְמַנָּה לְשַׁלִּיט, וְכַךְ נִתְּנוּ בְיָדוֹ כָל הָאֶמְצָעִים לְהַשְׁחִיתֵנִי אִם יִוָּדַע לוֹ מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת שֶׁל מַחֲשֶׁבֶת לִבִּי. אָכֵן הַמִּקְרֶה בָא לְעֶזְרָתִי. בְּאַחַד הָעֲרָבִים רָאִיתִי אָדָם אֶחָד הַלָּבוּשׁ בִּגְדֵי שְׂרָד מִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת. הִלּוּכוֹ הָרוֹפֵף, מַבָּטוֹ הַקּוֹדֵר וְדִבּוּרוֹ הַיּוֹצֵא מִפִּיו בְּלַחַשׁ santo sacramento גַּם maledeto diavolo הֵעִידוּ בוֹ לְפָנַי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פְּיֶטְרוֹ מְיֻדָּעִי, מְשָׁרֵת בֵּיתוֹ שֶׁל בֶּן פְלוֹרֶנְצִיָּה, שֶׁיְּדַעְתִּיו עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה. לֹא הָיָה כָל סָפֵק בְּעֵינַי שֶׁהוּא שָׁרוּי בְּכַעַס עַל אֲדוֹנָיו, וְהֶחְלַטְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַצַּב נַפְשׁוֹ. מִתְפַּלֵּא הָיָה בְיוֹתֵר לִרְאוֹת אוֹתִי כָאן וְקָבַל לְפָנַי עַל יִסּוּרֵי נַפְשׁוֹ, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁעָלָה אֲדוֹנָיו לִגְדֻלָּה וְנִתְמַנָּה לְשַׁלִּיט, שׁוּב אֵין בְיָדוֹ לְסַפֵּק אֶת קוֹרַת רוּחוֹ, וְהַזָּהָב שֶׁלִּי בְצֵרוּף הַטִּינָא שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ עָלָיו הֵבִיאוּ אוֹתוֹ בִמְהֵרָה עַל צִדִּי. אָכֵן הַמִּכְשׁוֹל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כְּבָר הוּסַר עַכְשָׁו; נִמְצָא לִי אָדָם הַשָּׂכוּר בְּכַסְפִּי, שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה לִפְתּוֹחַ לִי אֶת דֶּלֶת אוֹיְבַי, וּמֵעַכְשָׁו גָּמַל רַעְיוֹן הַנְּקָמָה שֶׁבְּלִבִּי בִמְהִירוּת יְתֵרָה. חַיָּיו שֶׁל הַזָּקֵן בֶּן פְלוֹרֶנְצִיָּה נִרְאוּ בְעֵינַי קַלֵּי הָעֵרֶךְ בְּיַחַס אֶל אָבְדַן מִשְׁפַּחְתִּי. מִן הַצֹּרֶךְ לְהָמִית אֶת הַנֶּפֶשׁ הַחֲבִיבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר, וְזוֹ הִיא בְּיַאנְקָה בִּתּוֹ. הֲרֵי הִיא הִיא שֶׁסָּרְחָה עַל אָחִי, וְהִיא הִיא שֶׁהָיְתָה הַסִּבָּה הָעִקָּרִית שֶׁגָּרְמָה לַאֲסוֹנֵנוּ. לִבִּי הַצָּמֵא לְנְקָמָה קִבֵּל בְּרָצוֹן אֶת הַבְּשׁוֹרָה, שֶׁבְּיַאנְקָה עֲתִידָה לְהִכָּנֵס לְחֻפָּה בְאֵלֶּה הַיָּמִים בְּפַעַם הַשֵּׁנִית; מִיָּד הֻחְלַט הַדָּבָר וְנִגְזַר עָלֶיהָ לָמוּת. אָכֵן מַעֲשֵׂה הָרֶצַח בִּידֵי עַצְמִי הָיָה לִי לִזְוָעָה, וְאַף גַּם לֹא בָטַחְתִּי בוֹ בִפְּיֶטְרוֹ שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ אַמִּיץ לְמַעֲשֶׂה רַב כָּזֶה. לְפִיכָךְ עָמַדְנוּ וּבִקַּשְׁנוּ בֶּן אָדָם הַמֻּכְשָׁר לְהוֹצִיא דָבָר זֶה אֶל הַפֹּעַל. לֹא הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לִשְׂכּוֹר לִי אָדָם מִבְּנֵי פְלוֹרֶנְצִיָּה, לְפִי שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָעִיז לַעֲשׁוֹת דָּבָר כָּזֶה כְנֶגֶד הַשַּׁלִּיט. מִיָּד עָלְתָה הַתָּכְנִית עַל לִבּוֹ שֶׁל פְּיֶטְרוֹ, שֶׁהוֹצֵאתִיהָ אַחַר כַּךְ לִפְעֻלּוֹת וְיַחַד עִם זֶה הִצִּיעַ אוֹתְךָ בְּתוֹרַת גֵּר וְרוֹפֵא כְּאָדָם הַמֻּכְשָׁר לְכַךְ בְּיוֹתֵר. הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדָּבָר יְדוּעָה לָךְ. אָכֵן עַל יְדֵי זְהִירוּתְךָ הַמְרֻבָּה וְישֶׁר לִבְּךָ עָלוּל הָיָה הַדָּבָר לְהִבָּטֵל. לְפִיכָךְ נִתְרַחֵשׁ כָּאן מְאֹרָע הַמְּעִיל.

פְּיֶטְרוֹ פָתַח לָנוּ אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ שֶׁל אַרְמוֹן הַשַּׁלִּיט; אַף נִתְכַּוֵּן לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ בַחֲשַׁאי בַּחֲזִירָתֵנוּ, אִלְמָלֵא בְרִיחָתִי שֶׁבָּרַחְתִּי מִפְּנֵי הַפַּחַד שֶׁתָּקַף אוֹתִי לַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא שֶׁרָאוּ עֵינַי מִבַּעַד הַסְּדָק שֶׁל הַדָּלֶת. נִרְדָּף מִפַּחַד וְרֶגֶשׁ נֹחַם רַצְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַהוּא יוֹתֵר מִמָּאתַיִם פְּסִיעָה עַד שֶׁנָּפַלְתִּי אֵין אוֹנִים עַל גַּבֵּי הַמַּעֲלוֹת שֶׁל בֵּית כְּנִיסָה אֶחָד. שָׁם שָׁבָה אֵלַי שׁוּב רוּחִי, וְהַמַּחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָלְתָה עַל לִבִּי הָיְתָה מַחֲשַׁבְתִּי עָלֶיךָ וְעַל גּוֹרָלְךָ הַנּוֹרָא, אִם יִמְצָאוּךָ בְתוֹךְ הַבָּיִת.

מִיָּד פָּסַעְתִּי בַלָּט וּבָאתִי לְיַד הָאַרְמוֹן, אֲבָל לֹא מָצָאתִי שָׁם לֹא עִקְבוֹתָיו שֶׁל פְּיֶטְרוֹ וְלֹא עִקְבוֹתֶיךָ. וְאוּלָם הַפִּשְׁפָּשׁ הָיָה פָתוּחַ, וּלְפִיכָךְ קִוִּיתִי, שֶׁהִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בַדָּבָר לְשֵׁם בְּרִיחָתֶךָ.

אָכֵן כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם לֹא נְתָנַנִי פַחַד לִבִּי לְהִשָּׁאֵר בְּתוֹךְ חוֹמַת פְלוֹרֶנְצִיָּה מֵחֲשַׁשׁ שֶׁמָּא יִגָּלֶה הַדָּבָר וְגַם מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל חֲרָטָה שֶׁאֵין לְבַטְּלוֹ בְשׁוּם פָּנִים. נֶחְפַּזְּתִי לָלֶכֶת לְרוֹמָא. וְאוּלָם שַׁוֵּה בְנַפְשְׁךָ אֶת גֹדֶל צַעֲרִי, כְּשֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְסַפְּרִים שָׁם לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים בְּכָל מָקוֹם את הַסִּפּוּר הַזֶּה בְהוֹסָפָה זוֹ שֶׁבְּסוֹפוֹ, שֶׁהָרוֹצֵחַ, רוֹפֵא יְוָנִי, נִתְפָּס. לְאַחַר יָמִים רַבִּים מְלֵאֵי דְאָגָה חָזַרְתִּי שׁוּב לִפְלוֹרֶנְצִיָּה, לְפִי שֶׁאִם גַּם קֹדֶם לָכֵן נִרְאֲתָה לִי נִקְמָתִי גְדוֹלָה יוֹתֵר מִדָּאי, הִנֵּה עַכְשָׁו קִלַלְּתִּי אוֹתָהּ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, מִשּׁוּם שֶׁקְּנִיתִיהָ בִמְחִיר יָקָר יוֹתֵר מִדָּי, בִמְחִיר חַיֶּיךָ. בָּאתִי לִפְלוֹרֶנְצִיָּה בְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְגַּדְּמָה יָדֶךָ. עוֹבֵר אֲנִי בִשְׁתִיקָה עַל הָרֶגֶשׁ שֶׁהָיָה תוֹסֵס בְּקִרְבִּי בְּשָׁעָה שֶׁרְאִיתִיךָ עוֹלֶה לְגַרְדֹם וְסָבַלְתָּ יִסּוּרֶיךָ בִגְבוּרָה יְתֵרָה. אָכֵן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁרָאִיתִי אֶת דָּמְךָ מְזַנֵּק וְשׁוֹתֵת הָיְתָה הַחְלָטָתִי קְבוּעָה בְלִבִּי, לְהַמְתִּיק לְךָ שְׁאֵרִית יְמֵי חַיֶּיךָ. מַה שֶּׁאֵרַע אַחַר כַּךְ הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵע, וְרַק אַחַת עוֹד עָלַי לְהַגִּיד לָךְ, מִפְּנֵי מָה אָרַחְתִּי עִמְּךָ לְחֶבְרָה בַדֶּרֶךְ.

כְּעֵין מַשָּׂא כָבֵד הִכְבִּיד עָלַי הָרַעְיוֹן, שֶׁעֲדַיִן לֹא סָלַחְתָּ לִי; וּלְפִיכָךְ הֶחְלַטְתִּי לִחְיוֹת בְּחֶבְרָתְךָ יָמִים רַבִּים, וְלָתֵת לְךְ לִבְסוֹף דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשַׂי שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ".

בְּדוּמִיָּה הִקְשִׁיב הַיְוָנִי לְדִבְרֵי אוֹרְחוֹ; וּכְשֶׁסִּיֵּם אֶת דְּבָרָיו הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יַד יְמִינוֹ מִתּוֹךְ מַבַּט עַיִן מָלֵא רֹךְ. “יָדֹעַ יָדַעְתִּי, שֶׁאֻמְלָל אַתָּה מִמֶּנִּי, כִּי הַמַּעֲשֶׂה הָאַכְזָרִי הַהוּא יַקְדִּיר תָּמִיד אֶת חַיֶּיךָ כְעֵין עֲנָנָה מְלֵאָה קַדְרוּת; הֲרֵינִי סוֹלֵחַ לְךָ בְּכָל לִבִּי. וְאוּלָם הַרְשֵׁנִי נָא לִשְׁאוֹל אוֹתְךָ עוֹד שְׁאֵלָה אֶחָת: אֵיךְ זֶה בָאתָ אֶל הַמִּדְבָּר בִּדְמוּתְךָ זוֹ? בַּמֶּה עָסַקְתָּ לְאַחַר שֶׁקָּנִיתָ לִי אֶת הַבַּיִת בְּקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּול?”

“עָמַדְתִּי וְחָזַרְתִּי שׁוּב לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה”, הֵשִׁיב הַנִּשְׁאָל, “שִׂנְאָה לְכָל הַבְּרִיּוֹת תָּסְסָה בְתוֹךְ לִבִּי; בְּיִחוּד מָלֵאתִי שנְאָה לוֹהֶטֶת כְּלַפֵּי אוֹתָם הָעַמִּים הַמְּכֻנִּים בְּשֵם נְאוֹרִים. האֲמִינָה לִי, שֶׁבְּתוֹךְ הַמּוּשְׁלָמִים שֶׁלִּי דַעְתִּי נוֹחָה עָלַי יוֹתֵר! לֹא הִסְפַּקְתִּי לִשְׁהוֹת בַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה חֳדָשִׁים מוּעָטִים וְהִנֵּה יָרְדוּ לְשָׁם צִבְאוֹת בְּנֵי אַרְצִי”.

“רָאִיתִי בָהֶם אֶת הַתַּלְיָנִים שֶׁל אָבִי וְשֶׁל אָחִי; וּלְפִיכָךְ עָמַדְתִּי וְאָסַפְתִּי אֵלַי צְעִירִים אֲחָדִים מִמַּכִּירַי שֶׁהָיוּ עִמִי בְדֵעָה אַחַת וְנִסְפַּחְתִּי אֶל אוֹתָם הַמַּמֶלוּקִים בְּנֵי הֶחָיִל, שֶׁהֵטִילוּ פַחְדָּם לִפְרָקִים קְרוֹבִים עַל צִבְאוֹת הַצָּרְפַתִּים. כְּשֶׁנִּגְמְרָה הַמִּלְחָמָה לֹא יָכֹלְתִּי לְהַחְלִיט בְּנַפְשִׁי לַחְזוֹר אֶל סִדְרֵי חַיֵּי הַשָּׁלוֹם. חָיֹה חָיִיתִי עִם מִסְפָּר קָטָן שֶׁל חֲבֵרִים לְדֵעָה חַיֵּי נוֹדְדִים הַמֻקְדָשִׁים כֻּלָּם לְמִלְחָמָה וּלְצָיִד. רוּחִי נוֹחָה עָלַי בְּחַיַּי בֵּין הָאֲנָשִים הלָלוּ, הַמְכַבְּדִים אוֹתִי בִּבְחִינַת מְפַקְּדָם וְרֹאשָׁם, מִשּׁוּם שאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אַסִיָּא שֶׁלִּי אֵינָם נְאוֹרִים כָּל כַּךְ כִּבְנֵי אֵירוֹפָּא שֶׁלָּכֶם, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי רְחוֹקִים הֵמָה מִקִּנְאָה וְלָשׁוֹן הָרָע, מֵאַהֲבָה עַצְמִית וּרְדִיפָה אַחַר הַכָּבוֹד”…

סַלוֹיקוֹס הוֹדָה לוֹ לַזָּר עַל הַיְדִיעוֹת הֲלָלוּ שֶׁמָסַר לוֹ, אֲבָל לֹא הֶעֱלִים מִמֶּנּוּ שֶׁלְשֵׁם מַעֲמָדוֹ וּמַצַּב הַשְכָּלָתוֹ הֲרֵיהוּ מוֹצֵא לְנָכוֹן יוֹתֵר אִם יִחְיֶה וְיִפְעַל בֵּין הַנּוֹצְרִים שֶׁבְּאַרְצוֹת אֵירוֹפָּא. מִיָּד תָּפַס בְּיָדוֹ וּבִקְּשׁוֹ לָלֶכֶת עִמּוֹ וְלָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ כָל יְמֵי חַיָּיו.

נִרְגָּשׁ מִדְּבָרָיו הֵצִיץ עָלָיו אוֹרְחוֹ. “מִכָּאן אֲנִי מַכִּיר”, אָמַר, “שֶׁסָּלַחְתָּ לִי בְלֵב שָׁלֵם וְכִי אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי. קַבֵּל נָא אֵת תּוֹדָתִי הָעֲמֻקָּה עַל כָּךְ”. קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וְעָמַד בְּכָל מְלוֹא קוֹמָתוֹ לִפְנֵי הַיְוָנִי, שֶׁתְּקָפַתּוּ אֵימָה מִפְּנֵי חָזוּתוֹ שֶׁל אִישׁ הַמִּלְחָמָה, מִפְּנֵי עֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַמַּבְרִיקוֹת וּמִפְּנֵי קוֹלוֹ הַמָּלֵא סוֹד שֶׁל הָאוֹרֵחַ שֶׁלוֹ. “הַצָעָתְךָ יָפָה הִיא בְיוֹתֵר”, הוֹסִיף הָאוֹרֵח לְדַבֵּר, “וַדַּאי שֶׁסְּגֻלָּה בָהּ לִמְשׁוֹךְ אַחֲרֶיהָ לִבּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם, אָכֵן אֲנִי – אֵינִי יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ… כְּבָר עוֹמֵד סוּסִי רָתוּם, וּכְבָר מְצַפִּים לִי מְשָׁרְתָי; הֱיֵה שָׁלוֹם, סַלוֹיקוֹס!”

הָרֵעִים, שֶׁהַגּוֹרָל זִמֵּן אוֹתָם בְּדֶרֶךְ מֻפְלָאָה כָל כָּךְ, עָמְדוּ וְחִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה לְשֵׁם פְּרִידָה. “וּמָה הוּא הַשֵׁם שֶׁאֶקְרָאֲךָ בוֹ? מַה שְׁמוֹ שֶׁל אוֹרְחִי, שֶּׁיִּחְיֶה בְזִכְרוֹנִי לָנֶצַח?” שָׁאַל הַיְוָנִי.

הַזָּר נִסְתַּכֵּל בוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה, לָחַץ עוֹד פַּעַם אֶת יָדוֹ וְאָמָר: "מְכֻנֶּה אֲנִי בְּפִי הַבְּרִיּוֹת בְּשֵׁם אֲדוֹנֵי הַמִּדְבָּר; אֲנִי הוּא אָרְבָּשָׁן הַשׁוֹדֵד”.

המעשׂיות של וו. הַאוּף נקראות בכל שפה — ובכלל זה גם בשפה המקורית — לא רק על ידי ילדים ונערים, אלא גם על ידי גדולים מקרב העם; ולא עוד אלא שבעקרן הן בכלל הספרים, שקורין “ספרי־עם”, ובשביל קטנים היו טעונים עִבּוּד מיוחד: השמטות ובאורים. ממין האחרון הן המעשיות, שנערכו ונסדרו מתחלתן בשביל בתי־הספר התיכונים למקרא לתלמידי המחלקות הנמוכות מהשלישית ומעלה. בשפת המחבר, ומסתמא גם בשפות אירופה אחרות, ישנן הוצאות כאלו לעשרות בפורמטים ועִבודים שונים עם ציורים שחורים ומגֻוָּנים וגם בלי ציורים. ואולם מתוך שהמחבר התכַּוֵּן לתת ספרי־קריאה בשביל המון העם, אי אפשר היה אפילו בעבוד בשביל התינוקות להתחשב בדיוק עם כח־השגתם של אלו האחרונים, לפי שבאופן זה מן ההכרח היה לשנות גם את החֹמר שנוי עקרי. ממילא גם התרגום העברי לא היה יכל להֵעָשות בשפה קלה כל־כך, שתהא מובנת אפילו לקטן שבקטנים בלי באור המלים והבטויים הקשים. ולמטרה זו, כלומר, בכדי לעשות את המעשיות דבר השוה לכל נפש, נתוסף אחרי כל מעשיה ומעשיה מלון קצר על־פי סדר הפרשות, שיתן את האפשרות לכל תינוק לקרוא אותם גם בלי עזר מורה. העיון במלון מטריד אמנם קצת, אולם התכן כשהוא לעצמו הוא כל־כך מלא ענין, שהילד לא יחוס על טרחתו ויזדיֵּן במתינות, לחפש אחרי כל מלה ומלה, וממילא תצמח לו מזה תועלת לא מעטה, כי יתעשר במלים ובבטויים חדשים.

א.

הַכַּלִּיף חַסִּיד בְּבַגְדַּד יָשַׁב פַּעַם אַחַת בְּשָׁעָה שֶׁאַחַר הַצָּהֳרַיִם עַל סַפָּתוֹ וְדַעְתּוֹ הָיְתָה בְדוּחָה עָלָיו. הוּא הָיָה לִפְנֵי זֶה מְנַמְנֵם קְצָת, כִּי הַיּוֹם הָיָה חַם מְאֹד; וְעַתָּה כְּשֶׁנֵּעוֹר וּפָגָה שְׁנָתוֹ, הֶרְאָה לַכֹּל פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת. הוּא עִשֵּׁן מִמִּקְטֶרֶת שֶׁל עֲצֵי־וְרָדִים אֲרֻכָּה, לָגַם מֵעֵת לְעֵת מְעַט קַהֲוָה, שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ מוֹזֵג לוֹ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה טוֹעֵם בַּמַּשְׁקֶה טַעַם עָרֵב, הָיָה מַחֲלִיק בְּהַרְחָבַת הַדַּעַת אֶת זְקָנוֹ. בְּאַחַת, פָּנָיו שֶׁל הַכַּלִּיף עָנוּ בוֹ, כִּי לִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו. בְּשָׁעָה שֶׁכָּזוּ הָיוּ הַכֹּל יְכֹלִים לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בִדְבָרִים, כִּי אָז הָיָה רַךְ כְּקָנֶה לְכָל אָדָם וּמַסְבִּיר פָּנִים. גַּם הַוָּזִיר הַגָּדוֹל מַנְזוֹר הָיָה רָגִיל מִתּוֹךְ כַּךְ לָבֹא אֵלָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם רַק בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. וְגַם בַּפַּעַם הַזֹּאת נִכְנַס אֵלָיו אַחַר הַצָּהֳרָיִם, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הָיוּ פָנָיו שֶׁל הַוָּזִיר כִּפְנֵי אִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ יוֹם־יוֹם. הַכַּלִּיף הוֹצִיא כְדֵי־רֶגַע אֶת מִקְטַרְתּוֹ מִפִּיו וַיֹּאמַר: “בַּעַל־מַחֲשָׁבוֹת אַתָּה הַיּוֹם, הַוָּזִיר הַגָּדוֹל”.

הַוָּזִיר הַגָּדוֹל הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ בְּתַבְנִית שְׁתִי וָעֵרֶב וַיִשְׁתַּחֲוֶה לִקְרַאת אֲדוֹנָיו וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף, לֹא בַעַל־מַחֲשָׁבוֹת אֲנִי, אֶלָּא לְמַטָּה אֵצֶל הָאַרְמוֹן עוֹמֵד חֶנְוָנִי אֶחָד, וְלוֹ כֵלִים כֹּה יָפִים, עַד כִּי הֵיטֵב חָרָה לִי, שֶׁאֵין כִּיסִי מָלֵא בְרֶגַע זֶה”.

הַכַּלִּיף, שֶׁזֶּה כְּבָר חָפֵץ לְהַרְאוֹת לַוָּזִיר הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ אוֹתוֹת חִבָּה, שָׁלַח אֶת עַבְדּוֹ הַכּוּשִׁי, לִקְרֹא לַחֶנְוָנִי לָבֹא אֵלָיו. לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים, וְהָעֶבֶד שָׁב כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת הַחֶנְוָנִי אַחֲרָיו; זֶה הָיָה אִישׁ קְטַן־קוֹמָה וּמְסֻרְבָּל בָּשָׂר, פָּנָיו שְׁחוּמִים וְהוּא לָבוּשׁ קְרָעִים. בַּתֵּבָה, שֶׁנָּשָׂא עַל שִׁכְמוֹ, הָיוּ כֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים: מַרְגָּלִיּוֹת וְטַבָּעוֹת, אֶקְדֹּחִים מְשֻׁבָּצִים זָהָב וָכֶסֶף, כּוֹסוֹת וּמַסְרֵקוֹת. הַכַּלִּיף וְהַוָּזִיר בָּדְקוּ מִתְּחִלָּה כָּל דָּבָר וְדָבָר בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת, אַחֲרֵי־כֵן קָנָה הַכַּלִּיף בַּעֲדוֹ וּבְעַד מַנְזוֹר שְׁנֵי אֶקְדֹּחִים יָפִים וּבְעַד אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאַחֲרוֹן מַסְרֵק לְתִסְרָקְתָּהּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כְּבָר חָפֵץ הַחֶנְוָנִי לִסְגֹּר אֶת תֵּבָתוֹ, וַיָּצֶץ הַכַּלִּיף אֶל תּוֹכָהּ שֵׁנִית וַיַּרְא אַרְגָּז קָטָן. “הֲיֵשׁ לְךָ גַּם פֹּה־מַה־לִמְכֹּר?” שָׁאַל הַכַּלִּיף. הַחֶנְוָנִי הוֹצִיא אֶת הָאַרְגָּז וַיִּפְתַּח אוֹתוֹ לִפְנֵי הַכַּלִּיף, וְהִנֵּה בָאַרְגָּז קֻפְסָה מְלֵאָה אָבָק שְׁחַרְחֹר וּמְגִלָּה כְתוּבָה בִכְתָב מְשֻׁנֶּה, שֶׁגַּם הַכַּלִּיף גַּם הַוָּזִיר לֹא יָכְלוּ לִקְרֹא בוֹ. “אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלוּ, אָמַר הַחֶנְוָנִי, נָתַן לִי פַּעַם אַחַת סוֹחֵר אֶחָד מִמֶּכָּה, אֲשֶׁר מָצָא אוֹתָם שָׁם בַּשּׁוּק. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה־טִּיבָם, תְּנוּ לִי בִמְחִירָם כַּמָּה שֶׁתִּתְּנוּ, וּבִלְבַד שֶׁתִּפְטְרוּנִי לְבֵיתִי, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי מַה־לַעֲשׂוֹת בָּהֶם”. הַכַּלִּיף, שֶׁהָיוּ לוֹ בְּבֵית־גְּנָזָיו כִּתְבֵי־יָד עַתִּיקִים יִקְרֵי הַמְּצִיאוּת, קָנָה מֵאֵת הַחֶנְוָנִי אֶת הַקֻפְסָה וְאֶת הַמְגִלָּה, וְהַחֶנְוָנִי קִבֵּל אֶת מְחִירָם בְּמֵיטַב כֶּסֶף וְנִפְטַר וְיָצָא בְשָׁלוֹם. לְאַחַר שֶׁעָזַב הַחֶנְוָנִי אֶת הֵיכַל הַכַּלִּיף, אָמַר הַכַּלִּיף בְּלִבּוֹ, מִי־יִתֵּן לִי אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע שְפַת הַמְגִלָּה לִפְתֹּר אוֹתָהּ, וַיִּשְׁאַל אֶת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, אִם יוֹדֵעַ הוּא אִישׁ כָּזֶה. “אָדוֹן רַב־חֶסֶד, הֵשִׁיב לוֹ הַוָּזִיר, לְיַד הַמִּסְגָּד יוֹשֵׁב אִישׁ וּשְׁמוֹ שָׁלוֹם הֶחָכָם, הוּא שׁוֹמֵעַ כָּל לָשׁוֹן, קְרָא לוֹ וְיָבֹא, אוּלַי יוּכַל לִקְרֹא אֶת הַתָּוִים הַכְּמוּסִים הָאֵלֶּה”.

מִיַּד הִבְהִילוּ לְהָבִיא אֶת שָׁלוֹם אֶל אַרְמוֹן הַכַּלִּיף. “שָׁלוֹם, אָמַר אֵלָיו הַכַּלִּיף, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, כִּי חָכָם אַתָּה וְתִשְׁמַע כָּל שָׂפָה לִפְתֹּר אוֹתָהּ, שִׂים עֵינֶיךָ בַּכְּתָב הַזֶּה, אוּלַי תוּכַל לִקְרֹא אוֹתוֹ; אִם יָכֹל תּוּכַל, וְקִבַּלְתָּ בִּשְׂכָרְךָ שִׂמְלַת־חַג חֲדָשָׁה, וְאִם לֹא, וְסָפַגְתָּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַכּוֹת־לֶחִי, גַּם תִּלְקֶה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ, שֶׁהֲרֵי בִּכְדִי קוֹרְאִים לָךְ אָז שָׁלוֹם הֶחָכָם”. שָׁלוֹם הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַכַּלִּיף וַיֹּאמַר: “כְּחֶפְצְךָ, אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף, כֵּן יִהְיֶה!” זְמַן רַב עִיֵּן שָׁלוֹם בַּכְּתָב, וְאַחֲרֵי־כֵן קָרָא: “הַשָּׂפָה הִיא לַטִּינִית, חֵי הַכַּלִּיף, אִם טָעִיתִי, וְחִיַּבְתִּי רֹאשִׁי לַכַּלִּיף”.

“הָגֵּד, מַה־כָּתוּב כַּאן, צִוָּה הַכַּלִּיף, אִם בֶּאֱמֶת מַכִּיר אַתָּה בְלָשׁוֹן לַטִּינִית”.> וְשָׁלוֹם הִתְחִיל מְתַרְגֵּם: “בֶּן־אָדָם, כִּי תִמְצָא זֹאת, וְהוֹדֵיתָ לַה' חַסְדּוֹ. אִם תָּרִיחַ בָּאָבָק אֲשֶׁר בַּקֻּפְסָה הַזֹּאת וְהוֹצֵאתָ יַחַד עִם זֶה מִפִּיךָ אֶת הַמִּלָּה מֻתַּבּוֹר, וְנֶהְפַּכְתָּ וְהָיִיתָ לְחַיַּת הַשָּׂדֶה, גַּם שְׂפַת הַחַיּוֹת תָּבִין. וְאִם לָאֹה תִלְאֶה וְחָפַצְתָּ לָשׁוּב וְלִהְיוֹת כְּאַחַד הָאָדָם, וְהִרְכַּנְתָּ רֹאשְׁךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים כְּלַפֵּי מִזְרָח וְהָגִיתָ אֶת הַמִּלָּה הַהִיא. רַק הִשָּׁמֶר־לְךָ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נֶהְפַּכְתָּ לְחַיָּה, מִלְּמַלְּאוֹת שְׂחוֹק פִּיךָ, פֶּן תִּשָּׁכַח מִלַּת־הַקֶּסֶם מִלִּבְּךָ וְהָיִיתָ אָז חַיָּה כָל יָמֶיךָ”.

כְּשֶׁגָּמַר שָׁלוֹם הֶחָכָם אֶת־קְרִיאָתוֹ, שָׂמַח הַכַּלִּיף שִׂמְחָה גְדוֹלָה. הוּא פָקַד עַל הֶחָכָם לְהִשָּׁבַע לוֹ, שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד לְאִישׁ, נָתַן לוֹ שִׂמְלָה יָפָה בְמַתָּנָה וַיְשַׁלְּחֵהוּ. וְאֶל וָזִּירוֹ אָמַר: "קְנִיָּה טוֹבָה עָשִׂינוּ, מַנְזוֹר! מַה מְּאֹד אֶשְׂמַח לִהְיוֹת חַיָּה! מָחָר בַּבֹּקֶר תָּבֹא אֵלַי, וְהָלַכְנוּ יַחְדָּו אֶל הַשָּׂדֶה וְהֵרַחְנוּ מְעַט בַּקֻּפְסָה וְהִקְשַׁבְנוּ לְשִׂיחוֹת הָאַוִּיר וְהַמַּיִם, הַיַּעַר וְהַשָּׂדֶה.

ב.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וְהַכַּלִּיף חַסִּיד לֹא הִסְפִּיק לִלְבּשׁ בְּגָדָיו וְלֶאֱכֹל פַּת־שַׁחֲרִית, עַד שֶׁנִּכְנַס אֵלָיו הַוָּזִיר הַגָּדוֹל לְלַוֹּתוֹ וּלְצַוֵּת לוֹ בִּשְׁעַת טִיּוּלוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה. הַכַּלִּיף שָׂם אֶת הַקֻּפְסָה עִם אֲבַק־הַקֶּסֶם מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּקַד עַל בְּנֵי־לִוְיָתוֹ, לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, יָצָא הוּא עִם הַוָּזִיר הַגָּדוֹל יְחִידִי לַדָּרֶךְ. בַּתְּחִלָּה עָבְרוּ דֶרֶך גַּנֵּי הַכַּלִּיף רַחֲבֵי הַיָּדַיִם, אֲבָל לַשָּׁוְא תָּרוּ שָׁם אַחַר נֶפֶשׁ חַיָּה, לְנַסּוֹת בָּהּ אֶת לַהֲטֵי הַקֻּפְסָה, כִּי לֹא מָצָאוּ. אָז הִצִּיעַ הַוָּזִיר לַעֲשׂוֹת דַּרְכָּם הָלְאָה אֶל הַבְּרֵכָה, שֶׁשָּׁם רָאָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת חַיּוֹת רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת וּבְיִחוּד חֲסִידוֹת, שֶׁבְּקִשְׁקוּשָׁן וְהִתְנַהֲגוּתָן בַּחֲשִׁיבוּת מָשְׁכוּ תָמִיד אֶת עֵינָיו עֲלֵיהֶן.

הַכַּלִּיף הִסְכִּים לְהַצָּעַת הַוָּזִיר, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַבְּרֵכָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ אֵלֶיהָ, וַיִּשְּׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה חֲסִידָה אַחַת צוֹעֶדֶת בְּגָאוֹן הֵנָּה וָהֵנָּה, כְּשֶׁהִיא מְחַטֶּטֶת אַחַר צְפַרְדְּעִים, וּמְקַשְׁקֶשֶׁת בְּמַקּוֹרָהּ; בְּאוֹתוֹ רֶגַע רָאוּ לְמַעֲלָה בָאַוִּיר חֲסִידָה אַחֶרֶת טָסָה וּמִתְקָרֶבֶת אֶל מְקוֹם מַעֲמַד הַחֲסִידָה הָרִאשׁוֹנָה.

“יְהֵא זְקָנִי כְנֶגֶד הַמַּשְׁחִיתִים, אֲדוֹנִי רַב־הַחֶסֶד! אָמַר הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, אִם אֵין שְׁנֵי אֲרֻכֵּי־הָרַגְלַיִם הַלָלוּ מְשׂוֹחֲחִים עַתָּה זֶה עִם זֶה. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, נֵהָפֵךְ־נָא לַחֲסִידוֹת”.

“יָפֶה דִבַּרְתָּ!, עָָנה הַכַּלִּיף, אוּלָם מִקּוֹדֶם עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן, בְּאֵיזֶה אוֹפָן אֶפְשָׁר יִהְיֶה לָנוּ לָשׁוּב וּלְהִתְלַבֵּשׁ בְּצוּרַת אָדָם. — כֵּן הוּא! שָׁלשׁ הִשְׁתַּחֲוָיוֹת כְּנֶגֶד מִזְרָח וַאֲמִירַת מֻתַּבּוֹר וְדַי בָּזֶה לְהוֹשִׁיבֵנִי בַחֲזָרָה עַל כִּסֵּא כַּלִּיפוּתִי וְלַהֲשִׁיבְךְ אַתָּה אֶל כַּנְּךָ בְּתוֹר וָזִיר, אֲבָל, בְּשֵׁם ה', אַל לָנוּ לִשְׂחֹק, כִּי בְנַפְשֵׁנוּ הוּא!”

עוֹד הַכַּלִּיף מְדַבֵּר וְהַחֲסִידָה הַשְּׁנִיָּה יָרְדָה בְּטִיסָה יְשָׁרָה מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם לְאַט־לְאַט אָרְצָה. חִישׁ הוֹצִיא הַכַּלִּיף אֶת הַקֻּפְסָה מִתַּחַת אֵזוֹרוֹ, נָטַל מִמֶּנָּה מְלֹא קֻמְצוֹ וַיָּשָׂם בִּנְחִירָיו וַיִּתֵּן גַּם לַוָּזִיר קְמִיצָה הֲגוּנָה, וּשְׁנֵיהֶם קָרְאוּ מֻתַּבּוֹר.

הַמִּלָּה עוֹד בְּפִיהֶם וְהִנֵּה הִתְכַּוְּצוּ שׁוֹקֵיהֶם וְנַעֲשׂוּ דַקּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, הַסַּנְדָּלִים הַכְּתֻמִּים הַיָּפִים שֶׁל הַכַּלִּיף וּבֶן־לִוְיָתוֹ נֶהֶפְכוּ לְרַגְלֵי חֲסִידָה מְכֹעָרוֹת, הַזְּרוֹעוֹת נִשְׁתַּנּוּ וַיִּהְיוּ לִכְנָפַיִם, הַצַוָּאר נִשְׁמַט מִבֵּין הַכְּתֵפַיִם וְנִשְׁתַּרְבֵּב עַד לְאֹרֶךְ אַמָּה, הַזָּקָן נֶעְלַם וְהָיָה כְלֹא הָיָה, וְהַגֵּו נִתְכַּסָּה בְנוֹצוֹת רַכּוֹת.

“מַקּוֹר נָאֶה לְךָ, מַר וָזִיר־גָּדוֹל, אָמַר הַכַּלִּיף אַחֲרֵי הִשְׁתּוֹמְמוּת אֲרֻכָּה. בִּזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא אֲנִי נִשְׁבָּע, מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי כָמוֹהוּ”.

“חֵן־חֵן לַאֲדוֹנִי רַב־הַחֶסֶד! יֵרָשֶׁה נָא גַם לְעַבְדְּךָ לְהַחְלִיט, כִּי הוֹד כַּלִּיפוּתְךָ בְּתוֹר חֲסִידָה יוֹתֵר נֶחְמָד לְמַרְאֶה מִכְּפִי שֶׁהָיָה בְתוֹר כַּלִּיף. וְעַתָּה, אִם עַל הַכַּלִּיף טוֹב, נֵלְכָה־נָא הָלְאָה, וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, מַה שֶּׁחַבְרוֹתֵינוּ מְסַפְּרוֹת זוּ עִם זוּ, וְנֵדַע, הַיְכֹלוֹת אָנוּ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַחֲסִידוֹת”.

בֵּין כַּךְ וָכַךְ וְהַחֲסִידָה הַשְּׁנִיָּה הִגִּיעָה בִּמְעוּפָהּ עַד לָאָרֶץ. הִיא קִנְּחָה בְמַקוֹרָהּ אֶת רַגְלֶיהָ, סִדְּרָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ, וַתַּעֲמֹד בְּקִרְבָתָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה הָרִאשׁוֹנָה. הַחֲסִידוֹת הַחֲדָשׁוֹת מִהֲרוּ לְהִטָּפֵל לָהֶן וּלְתִמְהוֹנָן שָׁמְעוּ אֶת הַשִּׂיחָה הַזֹּאת:

“צַפְרָא טָבָא, מָרַת אָרְכִירָגֶל, מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹה בַשָּׂדֶה בְשָׁעָה מוּקְדֶמֶת כָּזוּ?”

“טָבָא וְטָבָא, מָרַת קִישׁ־קִישׁ. עָרַכְתִּי לִי שֻׁלְחָן לַאֲרֻחַת־בֹּקֶר קְטַנָּה. אֶפְשָׁר תִּשְׁתַּתְּפִי עִמִּי בְרֶבַע לְטָאָה אוֹ בְשׁוֹק שֶׁל־צְפַרְדֵּעַ?”

“תּוֹדָה, מְחֻסֶּרֶת תֵּאָבוֹן אֲנִי הַיּוֹם. גַם לֹא בָאתִי הַפַּעַם אֶל הַשָּׂדֶה בְשְׁבִיל עִסְקֵי לְגִימָה. עָלַי לִרְקֹד הַיּוֹם לִפְנֵי אוֹרְחֵי אַבָּא, וְאָמַרְתִּי, אֵצֵא הַשָּׂדֶה וְאֶתְרַגֵּל בַּדָּבָר בְּצִנְעָה”.

וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרָהּ הִתְחִילָה הַחֲסִידָה הַצְּעִירָה לְהִתְהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה אָנֶה וָאָנֶה בִתְנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת. הַכַּלִּיף וּמַנְזוֹר הִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ, מִשְׁתָּאִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם, וּכְשֶׁעָמְדָה בָאַחֲרוֹנָה בְמַצַּב צִיּוּרִי עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילָה מְנַפְנֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ בְעַנְוַת־חֵן, לֹא יָכְלוּ הַשְּׁנַיִם לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק, אֲשֶׁר פָּרַץ מִתּוֹךְ מַקּוֹרֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לְהַבְלִיג עָלָיו זְמָן רָב. הַכַּלִּיף הִתְאוֹשֵׁשׁ רִאשׁוֹנָה וַיֹּאמַר: “הִנֵּה זוּ הָיְתָה חוּכָה, שֶׁבְּזָהָב לֹא תְסֻלֶּה! חֲבָל, שֶׁשְּׂחוֹקֵנוּ הִבְרִיחַ אֶת הַשּׁוֹטוֹת הַלָּלוּ, כִּי לוּלֵא זֹאת וַדַּאי שֶׁהָיוּ גַם שָׁרוֹת!”

בְּרֶגַע זֶה נִזְכַּר הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, שֶׁאָסוּר לָהֶם לִשְׂחֹק בִּשְׁעַת הַהִשְׁתַּנּוּת, וַיָּעַר אֶת הַכַּלִּיף עַל הַסַּכָּנָה הַכְּרוּכָה בָזֶה, “אֵי, מֶכָּה וּמֵידִינָה!, קָרָא הַכַּלִּיף, עֵסֶק בִּישׁ הָיָה, אִלּוּ הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר חֲסִידָה כָל יָמַי! נַס־נָא, אוּלַי תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הַמִּלָּה הַנִּבְעָרָה עַל זִכְרוֹנְךָ. אָנֹכִי אֵינֶנִּי יָכֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת”.

“שָׁלשׁ פְעָמִים עָלֵינוּ לְהַטּוֹת רָאשֵׁינוּ לִפְאַת מִזְרָח וְלֵאמֹר: מוּ־מוּ־מוּ”. הֵם כִּוְּנוּ פְנֵיהֶם כְּנֶגֶד מִזְרָח וְהִשְׁתַּחֲווּ בְלִי הֶרֶף, עַד אֲשֶׁר נָגְעוּ כִמְעַט בְּמַקּוֹרֵיהֶם בָּאָרֶץ. אוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! הַלַּחַשׁ נִשְׁכַּח מִלִּבָּם וְכַמֶּה שֶׁכָּפַף הַכַּלִּיף רֹאשׁוֹ וְהַוָּזִיר עָנָה אַחַר כָּל קִידָה וְקִידָה: "מוּ־מוּ, לֹא נִזְכְּרוּ בוֹ, וְעַל הַכַּלִּיף וּוָזִירוֹ הָאֻמְלָלִים נָטַל לְהִשָּׁאֵר חֲסִידוֹת עד יוֹם מוֹתָם.

ג.

קוֹדְרִים וַעֲצֵבִים הִתְהַלְּכוּ הַמְּכֻשָׁפִים בַּשָּׂדוֹת וְלֹא יָדְעוּ בְצָרָתָם מַה־לַּעֲשׂוֹת. לִפְשֹׁט אֶת עוֹר הַחֲסִידוֹת מֵעֲלֵיהֶם לֹא יָכְלוּ, לָשׁוּב הָעִירָה וּלְהִתְוַדֵּעַ אֶל יוֹשְׁבֶיהָ גַם־כֵּן לֹא יָכְלוּ, כִּי מִי פֶתִי יַאֲמִין לַחֲסִידָה, כִּי הִיא הַכַּלִּיף, וְאַף אִם יִמָּצֵא אִישׁ אֲשֶׁר יַאֲמִין לִדְבָרֶיהָ, הֲיֵאוֹתוּ אַנְשֵׁי בַּגְדַּד לָשִׂים עֲלֵיהֶם חֲסִידָה לְכַלִּיף?

כָּכָה תָעוּ בַשָּׂדֶה יָמִים אֲחָדִים וַיְחַיּוּ אֶת נַפְשָׁם בְּדֹחַק מִפְּרִי הַשָּׂדֶה, שֶׁמַּקּוֹרֵיהֶם הָאֲרֻכִּים מָנְעוּ בַעֲדָם לִלְעֹס אוֹתוֹ כִּדְבָעִי, בִּלְטָאוֹת וּצְפַרְדְּעִים גָּעֲלָה נַפְשָׁם, גַּם יָרְאוּ פֶן יְקַלְקְלוּ אֶת קֵבָתָם בְּמַטְעַמִּים כָּאֵלּוּ.

רַק זֹאת הָיְתָה נֶחָמָתָם בְּעָנְיָם, כִּי יָכְלוּ לְהִתְרוֹמֵם וְלָעוּף בָּאַוִּיר, וּבְכֵן עָפוּ מֵעַל לְגַגּוֹת הַבָּתִּים, לִרְאוֹת מַה נַּעֲשָׂה בָעִיר.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים רָאוּ אֶת הָעִיר וְהִנֵּה הִיא נְבוֹכָה וְאֵבֶל כָּבֵד שׂוֹרֵר בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ. אוּלָם כְּשֶׁיָּשְׁבוּ בַיּוֹם הָרְבִיעִי לְהַקְסָמָתָם עַל גַּג אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַכַּלִּיף, רָאוּ לְמַטָּה בָרְחוֹב תַּהֲלוּכָה יָפָה עוֹבֶרֶת בַּסָּךְ. הָעָם הֵרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל חָלִיל לִפְנֵי אִישׁ אֶחָד עָטוּף אַדֶּרֶת אַרְגָּמָן מְרֻקָּמָה זָהָב וְרוֹכֵב עַל סוּס מְקֻשָּׁט בְּכָל פְּאֵר וַעֲבָדִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. הֲמוֹן אֲנָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר מִכָּל קְצוֹת בַּגְדַּד נָהֲרוּ אַחֲרָיו וְכֻלָּם קָרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל: “יְחִי מִצְרָא מוֹשֵׁל בַּגְדָּד!” בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִבִּיטוּ הַחֲסִידוֹת שֶׁעַל הַגָּג אִשָּׁה בִּפְנֵי רְעוּתָהּ, וְהַכַּלִּיף חַסִּיד אָמַר אֶל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל: “עַתָּה יָדַעְתִּי; מִפְּנֵי מָה אֲנִי מֻקְסָּם. מִצְרָא זֶה הוּא בְנוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם הָאַדִּיר קַשְׁנוֹר אוֹיְבִי בְנֶפֶשׁ, שֶׁבִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ קָפַץ וְנִשְׁבַּע לְהִנָּקֵם בִּי. אֲבָל עוֹד לֹא אָבְדָּה תִקְוָתִי. בֹּא עִמִּי, אָחִי לְצָרָה, וְנֵלְכָה יַחְדָּו אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא; אֶפְשָׁר, כִּי שָׁם יִפָּשְׁרוּ הַכְּשָׁפִים”.

הֵם הִתְנַשְּׂאוּ מֵעַל גַּג הָאַרְמוֹן וַיָּעוּפוּ לִקְרַאת מֵידִינָה. וְאוּלָם תְּעוּפָתָם הִתְנַהֲגָה בִּכְבֵדוּת, כִּי שְׁתֵּי הַחֲסִידוֹת עוֹד לֹא הוּרְגְּלוּ בָזֶה דֵי הַצֹּרֶךְ. “הָה, אֲדוֹנִי, נֶאֱנַח אַחֲרֵי שָׁעוֹת אַחֲדוֹת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, כָּבֵד הַדָּבָר מִמֶּנִּי לָעוּף עִמְּךָ יַחַד, כִּי מְמַהֵר אַתָּה לָעוּף יוֹתֵר מִדָּי! גַּם הַיּוֹם כְּבָר רָפָה לַעֲרב וּכְדָאִי הָיָה שֶׁנְּבַקֵּשׁ לָנוּ בְּעוֹד מוֹעֵד מָקוֹם לָלוּן”

חַסִּיד הִטָּה אֹזֶן לְבַקָּשַׁת עַבְדּוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה לְמַטָּה בָעֵמֶק חֻרְבָּה אַחַת, שֶׁרְאוּיָה הָיְתָה לְדַעְתּוֹ לִהְיוֹת לָהֶם לְמַחֲסֶה, הִצִּיעַ לָעוּף אֵלֶיהָ. הַמָּקוֹם, שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם לְלִינַת־לַיְלָה, הָיָה, כְּנִרְאֶה, לְפָנִים אַרְמוֹן מְפֹאָר. עַמּוּדִים יָפִים הִתְנוֹסְסוּ מִתַּחַת עֲרֵמוֹת הֶעָפָר, חֲדָרִים אֲחָדִים, שֶׁעוֹד הִשְׁתַּמְרוּ כִמְעַט בִּשְׁלֵמוּתָם, הֵעִידוּ עַל תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל הַבִּנְיָן בִּימֵי קֶדֶם. חַסִּיד וּבֶן־לִוְיָתוֹ עָבְרוּ דֶרֶךְ מְבֹאוֹת הַבַּיִת לָתוּר לָהֶם מְקוֹם מְנוּחָה יָבֵשׁ מִטָּחַב; פִּתְאֹם עָצַר מַנְזוֹר בִּמְעוּפוֹ וַיִּלְחַשׁ בְּאָזְנֵי אֲדוֹנָיו בְּקוֹל נָמוּךְ: “אֲבָל אִוֶּלֶת הִיא וּכְלִמָּה לְוָזִיר־גָדוֹל, וְעוֹד יוֹתֵר לַחֲסִידָה, לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי שֵׁדִים וְרוּחוֹת רָעוֹת, וּבְכָל זֹאת — אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ — לִבִּי חָרֵד בְּקִרְבִּי, כִּי כְקוֹל גְּנִיחָה וַאֲנָחָה עוֹלֶה אֵלַי מֵאֵיזֶה מָקוֹם קָרוֹב”. מִיָּד עָמַד גַּם הַכַּלִּיף וְשָׁמַע קוֹל בְּכִי מְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד שֶׁבְּקִרְבָּתָם, שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה, הָיָה דוֹמֶה יוֹתֵר לְקוֹל אִישׁ מֵאֲשֶׁר לְקוֹל חַיָּה. מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, חָפֵץ הַכַּלִּיף לָגֶשֶׁת אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצְאוּ הַיְבָבוֹת, אַךְ הַוָּזִיר אָחַז בְּמַקּוֹרוֹ בְאַחַת מִכְּנָפָיו וַיִּתְחַנֵּן לוֹ, לְבִלְתִּי הַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְסַכָּנוֹת חֲדָשׁוֹת, שֶׁאֵין לְשָׁעֵר אוֹתָן מֵרֹאשׁ. אוּלָם לַשָּׁוְא! הַכַּלִּיף, שֶׁגַּם מֵאַחֲרֵי כְנַף הַחֲסִידָה דָפַק בּוֹ לֵב אַבִּירִים, עָזַב אֲחָדוֹת מִנּוֹצוֹתָיו בְּמַקּוֹרוֹ שֶׁל הָוָּזִיר וַיֵּלֶךְ לוֹ. אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ רְגָעִים אֲחָדִים, הִגִּיעַ אֶל דֶּלֶת אַחַת, שֶׁהָיְתָה פְתוּחָה לְמֶחֱצָה, וְאָזְנוֹ בָחֲנָה הֵיטֵב מֵאֲחוֹרֶיהָ קוֹל בּוֹכִים מְעֹרָב בַּאֲנָחוֹת כְּבֵדוֹת. הוּא הָדַף בְּמַקּוֹרוֹ אֶת הַדֶּלֶת אֲחוֹרַנִּית וַיִּשָּׁאֵר עוֹמֵד עַל סַף הַחֶדֶר בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת עֲצוּמָה. בַּחֶדֶר הֶחָרֵב, שֶׁאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ חָדַר אֵלָיו רַק מִבַּעַד לְחַלּוֹן שָׁקוּף קָטָן, יָשְׁבָה עַל הָאָרֶץ כּוֹסָה גְדוֹלָה. מֵעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲגוּלוֹת נָשְׁרוּ דְמָעוֹת כְּבֵדוֹת וּבְקוֹל צָרוּד נִזְרְקוּ הַגְּנִיחוֹת מִתּוֹךְ מַקּוֹרָהּ הֶעָקוּם, אוּלָם כְּשֶׁהִרְגִּישָׁה בַּכַּלִּיף וּבַוָּזִיר, שֶׁגַּם הוּא הִתְגַּנֵּב אַחֲרֵי־כֵן בַּלָּט אֶל הַחֶדֶר, הֵרִימָה קוֹל תְּרוּעַת שִׂמְחָה. בִּתְנוּעַת־חֵן מָחֲתָה אֶת הַדְּמָעוֹת מֵעַל עֵינֶיהָ בִּכְנָפָהּ הַמְּנֻמֶּרֶת, וּלְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַשְּׁנַיִם קָרְאָה בִלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם עַרְבִית: “בּוֹאֲכֶן לְשָׁלוֹם, חֲסִידוֹת! סִמָּן טוֹב וּמַזָּל טוֹב הוּא לִי, כִּי בָאתֶן בְּצֵל קוֹרָתִי, כִּי עַל־יְדֵי חֲסִידוֹת, כֵּן נִבְּאוּ לִי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, יָבֹא לִי אשֶׁר גָּדוֹל”.

כֵּיוָן שֶׁהִתְגַּבֵּר הַכַּלִּיף עַל תִּמְהוֹנוֹ, גָּחַן בְּצַוָּארוֹ הָאָרֹךְ, וַיָּבֵא אֶת רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת בְּמַצָּב נָאֵה וַיֹּאמַר: “כּוֹסָה! לְפִי דְבָרַיִךְ צָרִיךְ לְשָׁעֵר, כִּי אָחוֹת לְצָרָה אַתְּ לִי. אוּלָם אֲהָהּ! תִּקְוָתֵךְ, כִּי עַל יָדֵינוּ יַעֲמוֹד לָךְ רֶוַח וְהַצָּלָה, אַךְ תִּקְוַת שָׁוְא הִיא. לוּ יָדַעַתְּ אֶת כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ, כִּי עַתָּה בְּעַצְמֵךְ הֵבַנְתְּ, כִּי קָצְרָה יָדֵנוּ מֵהוֹשִׁיעַ לָךְ”. הַכּוֹסָה בִקְּשָׁה אֶת הַכַּלִּיף לְסַפֵּר לָהּ אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ; וַיֵּעָתֶר לָהּ הַכַּלִּיף וַיְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כְּבָר.

ד.

כְּשֶׁגָּמַר הַכַּלִּיף אֶת סִפּוּרוֹ, הוֹדְתָה לוֹ הַכּוֹסָה, וַתֹּאמַר: "הַאֲזִינָה עַתָּה גַּם לְסִפּוּרִי וְרָאִיתָ, שֶׁאֲסוֹנִי לֹא קָטָן מֵאֲסוֹנְךָ אַתָּה: אָבִי הוּא מֶלֶךְ הוֹדוּ, אֲנִי — בִּתּוֹ הָאֻמְלָלָה הַיְחִידָה וּשְׁמִי לוּזָה. אוֹתוֹ הַקּוֹסֵם קַשְׁנוֹר, שֶׁהָפַךְ אֶתְכֶם לַחֲסִידוֹת בִּכְשָׁפָיו, הֵמִיט גַּם עָלַי רָעָה. הוּא בָא פַעַם אַחַת אֶל אָבִי וַיִּדְרשׁ מִמֶּנוּ לָתֵת אוֹתִי לִבְנוֹ מִצְרָא לְאִשָּׁה. אָבִי, שֶׁהוּא רַתְחָן מִטִּבְעוֹ, צִוָּה לְהַשְׁלִיכוֹ מִמַּעֲלוֹת הַבַּיִת אָרְצָה. אוּלָם הַנָּבָל יָדַע אֵיךְ לְהִתְגַּנֵב אֵלַי חֶרֶשׁ בִּדְמוּת אָדָם אַחֵר, וּכְשֶׁחָפַצְתִּי פַעַם אַחַת לִסְעוֹד לִבִּי בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, הֶעֱרִים לְהִתְחַפֵּשׂ לְאֶחָד מֵעֲבָדַי וּלְהֵשְׁקוֹת אוֹתִי כּוֹס־שֶׁל־קְסָמִים, שֶׁהָפְכָה אוֹתִי לְבִרְיָה מְכֹעָרָה זוֹ. מִתְעַלֶּפֶת מֵרוֹב פַּחַד, הֵבִיא אוֹתִי הֵנָּה וְצָרַח בְּאָזְנַי בְּקוֹל מְעוֹרֵר זְוָעָה. “פֹּה תֵשְׁבִי, מְנֻוֶּלֶת, וְהָיִית, לְלַעַג וּלְקֶלֶס אַף לְחַיַּת הַשָּׂדֶה, עַד אֲשֶׁר תָּמוּתִי אוֹ עַד אֲשֶׁר יִוָּאֵל אִישׁ לְקַחְתֵּךְ בְּרָצוֹן טוֹב לוֹ לְאִשָּׁה גַּם בְּנִוּוּלָךְ. כָּכָה אֲנִי נוֹקֵם בָּךְ וּבְאָבִיךְ גַּס הָרוּחַ”.

מֵאָז וְעַד עַתָּה עָבְרוּ יְרָחִים רַבִּים, גַּלְמוּדָה וַעֲצוּבַת רוּחַ אֲנִי. יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹם־שְׁמָמָה זֶה, תּוֹעֲבַת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁקֶץ וּפִגּוּל גַם לְחַיָּה וָעוֹף; הַטֶּבַע הַיָּפָה סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת בַּעֲדִי, כִּי בַיּוֹם אֲנִי מֻכַּת סַנְוֵרִים, וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַיָּרֵחַ יָפִיץ אוֹרוֹ הַחִוֵּר עַל פְּנֵי שִׁמְמַת־עוֹלָם זוּ, נוֹפֵל מֵעֵינַי הַצָּעִיף הַמְּכַסֶּה עֲלֵיהֶן".

הַכּוֹסָה גָמְרָה אֶת סִפּוּרָהּ וּמָחֲתָה שֵׁנִית בִּכְנָפָהּ אֶת עֵינֶיהָ, שֶׁמִדֵּי זָכְרָהּ אֶת הָרָעוֹת, שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ, נִתְמַלְּאוּ שׁוּב דְּמָעוֹת. שָׁמַע הַכַּלִּיף אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל בַּת־הַמֶּלֶךְ וַיִּתְעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת. “אִם לֹא יַטְעֵנִי הַכֹּל — אָמַר — יֵשׁ בֵּין אֲסוֹנִי וַאֲסוֹנֵךְ קֶשֶׁר טָמִיר; אֲבָל אֵיפֹה אֶמְצָא אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְחִידָה זוּ?” וַתַּעַן הַכּוֹסָה וַתֹּאמַר: “אֲדוֹנִי, גַּם אֲנִי סְבוּרָה, כִּי כֵן הוּא; כִּי פַעַם אַחַת בְּשַׁחַר יַלְדוּתִי נִבְּאָה לִי אִשָּׁה חֲכָמָה, שֶׁעַל יְדֵי חֲסִידָה יְבֹאֵנִי אשֶׁר גָּדוֹל. אֶפְשָׁר, שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לְהַצָּלָתֵנוּ”. וַיִּתְפַּלֵא הַכַּלִּיף מְאֹד וַיִּשְׁאַל אֶת הַכּוֹסָה, אֵיזוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַזּוּ. “הַקּוֹסֵם, שֶׁהֵבִיא אָסוֹן עַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אָמְרָה הַכּוֹסָה, בָּא מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ הֵנָּה לְיוֹם אֶחָד. לֹא רָחוֹק מֵהַחֶדֶר הַזֶּה נִמְצָא הֵיכָל רְחַב יָדַיִם, שֶׁבּוֹ הוּא וַחֲבֵרָיו, הָעוֹזְרִים עַל יָדוֹ, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְטִיבִים לִבָּם. פְּעָמִים רַבּוֹת כְּבָר צִיַּתִּי שָׁם לְשִׂיחוֹתֵיהֶם. הֵם מְסַפְּרִים אָז אִישׁ לְרֵעֵהוּ עַל־דְּבַר מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁעַת שִׂיחָה כָזוּ תִּמָּלֵט מִפִּיו מִלַּת־הַקֶּסֶם, אֲשֶׁר שְׁכַחְתֶּם”.

“הוֹ, בַּת־מֶלֶךְ יְקָרָה, קָרָא הַכַּלִּיף. בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, הַגִּידִי־לִי, מָתַי יָבֹא הַקּוֹסֵם וְאַיֵּה הַהֵיכָל?”

הַכּוֹסָה שָׁתְקָה עֲדֵי רֶגַע וְאַחֲרֵי־כֵן אָמְרָה: “אַל־נָא יִחַר לַאֲדוֹנִי, אֲבָל רַק בְּאַחַת אֵאֹת לוֹ לְמַלְּאוֹת אֶת שְׁאֵלָתוֹ”.

“בַּמֶּה? הוֹדִיעִינִי, הוֹדִיעִינִי אֶת תְּנָאֵךְ!”

קָרָא הַכַּלִּיף בְּאִי־מְתִינוּת. “הַרְבִּי עָלַי תְּנָאִים וַאֲמַלֵּא אוֹתָם, עַד חֲצִי כַּלִּיפוּתִי”.

"שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי…הֲרֵי גַם אֲנִי חֲפֵצָה הָיִיתִי, שֶׁתֻּתַּרְנָה אֲגֻדּוֹת הַכְּשָׁפִים, הַקּוֹשְׁרִים אוֹתִי, וְזֶה אֶפְשָׁר רַק כַּאֲשֶׁר אֶחָד מִכֶּם…יִתֵּן אֶת יָדוֹ לִי וְיִקָּחֵנִי לוֹ לְאִשָּׁה.

הַהַצָּעָה הַזֹּאת הִפְלִיאָה קְצַת אֶת הַחֲסִידוֹת, וְהַכַּלִּיף רָמַז לְעַבְדּוֹ לָצֵאת עִמּוֹ לִזְמָן קָצָר הַחוּצָה.

"וָזִירִי! אָמַר הַכַּלִּיף אַחֲרֵי צֵאתָם. זֶהוּ

אָמְנָם עֵסֶק לֹא־טוֹב, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִיתָ צָרִיךְ לִשָּׂא אוֹתָהּ".

"מַה? הֵשִׁיב הַוָּזִיר, לָקַחַת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה,

לְמַעַן, כְּשֶׁאָשׁוּב לְבֵיתִי, תְּנַקֵּר אִשְׁתִּי אֶת עֵינַי? מִלְּבַד זֹאת הִנְּנִי כְבָר זָקֵן, וַאֲדוֹנִי עֲדַיִן עוּל־יָמִים וְרַוָּק, עַד כִּי יוֹתֵר נָאֶה לוֹ לִשָּׂא בַת־מֶלֶךְ צְעִירָה וְיָפָה".

"הֲלֹא זֶה הוּא הַדָּבָר, הִתְאַנַּח הַכַּלִּיף, בְּהוֹרִידוֹ בְעֶצֶב אֶת כְּנָפָיו אָרְצָה. מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁצְעִירָה הִיא וְיָפָה? לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? — לְקוֹנֶה חֲתוּלָה בַשָּׂק!

עוֹד זְמָן רַב נִסּוּ הַכַּלִּיף וְהַוָּזִיר לְפַתּוֹת זֶה אֶת זֶה, וּבָאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁנוֹכַח הַכַּלִּיף לָדַעַת, שֶׁוָּזִירוֹ יִבְחַר לְהִשָּׁאֵר כָּל יָמָיו חֲסִידָה מִהְיוֹת אִישׁ לַכּוֹסָה, גָּמַר בְּדַעְתּוֹ לְמַלְּאוֹת בְּעַצְמֹו אַחֲרֵי דְרִישָׁתָה. לְשִׂמְחַת הַכּוֹסָה לֹא הָיָה קֵץ וּגְבוּל. הִיא הוֹדִיעָה לָהֶם, כִּי הֵם כִּוְּנוּ הֵיטֵב אֶת שְׁעַת בּוֹאָם, כִּי בְּוַדַּאי יִתְאַסְּפוּ הַקּוֹסְמִים בַּהֵיכָל עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה.

וְיַחַד עִם הַחֲסִידוֹת עָזְבָה הַכּוֹסָה אֶת חֶדְרָהּ, בִּכְדֵי לַהֲבִיאָן אֶל הַהֵיכָל. זְמָן רַב הָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּן בְּמִסְדְּרוֹן אָפֵל, עַד אֲשֶׁר בָּאַחֲרוֹנָה הִבְהִיק לְנֶגְדָּן מִתּוֹךְ חוֹמָה רְעוּעָה לְמֶחֱצָה אוֹר בָּהִיר. וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְהַכּוֹסָה לָחֲשָׁה לָהֶם בַּחֲשָׁאִי לַעֲמֹד בִּמְנוּחָה. וַתַּעֲמוֹדְנָה שְׁלָשְׁתָּן בְּפֶרֶץ, שֶׁמִּמֶּנּוּ, נָקֵל הָיָה לָהֶן לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הֵיכָל גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, שֶׁהָיָה מוּקָף עַמּוּדִים וְכֻלּוֹ — מִכְלַל יֹפִי. מְנוֹרוֹת מִצְּבָעִים רַבִּים וְשׁוֹנִים מִלְּאוּ בוֹ אֶת מְקוֹם אוֹר הַיּוֹם, בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל עָמַד שֻׁלְחָן עָגֹל וּמָלֵא מִזַּן אֶל זָן, מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן הָלְכָה וְנִמְשְׁכָה סַפָּה, שֶׁעָלֶיהָ יָשְׁבוּ שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים. בְּאֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הִכִּירוּ הַחֲסִידוֹת אֶת הַחֶנְוָנִי, שֶׁמָּכַר לָהֶן אֶת אֲבַק־הַקָּסֶם. הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ לְסַפֶּר־לוֹ עַל־דְּבַר מַעֲשָׂיו הָאַחֲרוֹנִים, וְהוּא שָׂח לוֹ בְּתוֹךְ שְׁאָר דְּבָרִים כָּל אוֹתוֹ הַמְּאוֹרָע בַּכַּלִּיף וְהַוָּזִיר־הַגָּדוֹל.

ה.

“מַהִי הַמִּלָּה, שֶׁהִטַּלְתָּ עֲלֵיהֶם לְהַבִּיעַ לְשֵׁם הַפְשָׁרַת הַכְּשָׁפִים?” שָׁאַל קוֹסֵם אַחֵר. "מִלָּה לָטִּינִית קָשָׁה מְאֹד, הֵשִׁיב הַחֶנְוָנִי: “מֻתַּבּוֹר”. כֵּיוָן שֶׁשָׁמְעוּ הַחֲסִידוֹת, שֶׁעָמְדוּ בַפֶּרֶץ, אֶת הַמִּלָּה הַזֹּאת, גָּדְלָה שִׂמְחָתָן כִּמְעַט עַד־כְּדֵי יְצִיאָתָן מִדַּעְתָּן. בְּרַגְלֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת רָצוּ אֶל־שַׁעַר הַחֻרְבָּה בִּמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה, שֶׁהַכּוֹסָה נֶחְשְׁלָה וְנִשְּׁאֲרָה בְּמֶרְחָק רַב מֵאֲחוֹרֵיהֶן. שָׁם עַל־יַד הַשַּׁעַר אָמַר הַכַּלִּיף בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶל הַכּוֹסָה: “אַתְּ, שֶׁחִלַּצְתְּ מִמָּוֶת נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ רֵעִי הַוָּזִיר, קְחִי אוֹתִי לְאוֹת תּוֹדָה לְאִישׁ”.

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, וַיַּהְפֹּךְ אֶת פָּנָיו קֵדְמָה. שָׁלשׁ פְּעָמִים כָּפֲפוּ הַחֲסִידוֹת אֶת צַוְּארֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת לִקְרַאת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁעָלְתָה אָז מֵאַחֲרֵי הֶהָרִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְהוֹצִיא מִפִּיהֶן אֶת הַמִּלָּה מֻתַּבּוֹר, עַד שֶׁנֶּהֶפְּכוּ לִבְנֵי אָדָם. מִגֹּדֶל שִׂמְחָתָם עַל שׁוּבָם לְחַיִּים חֲדָשִׁים, נָפְלוּ אִישׁ עַל צַוְּארֵי רֵעֵהוּ, כְּשֶׁהֵם בּוֹכִים וְצוֹחֲקִים כְּאֶחָד. אוּלָם מִי יְתָאֵר אֶת תִּמְהוֹנָם, כְּשֶׁרָאוּ אִשָּׁה יְפַת־תֹּאַר לְבוּשָׁה מַלְכוּת עוֹמֶדֶת לִפְנֵיהֶם. זוּ הָיְתָה הַכּוֹסָה. בִּצְחוֹק־חֵן עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ נָתְנָה אֶת יָדָהּ לַכַּלִּיף וַתֹּאמַר: “הַאִם לֹא תַכִּיר אֶת אֲמָתְךָ הַכּוֹסָה?” הַכַּלִּיף הִתְפָּעֵל כָּל כַּךְ מֵחִנָּהּ וְיָפְיָהּ, עַד שֶׁקָּרָא בְהִתְלַהֲבוּת, שֶׁלְּאשֶׁר רַב יֵחָשֵׁב בְּעֵינָיו מַה שֶׁנֶּהְפַּךְ לִזְמַן־מָה לַחֲסִידָה.

שְׁלָשְׁתָּם יַחַד נָסְעוּ עַתָּה עִירָה בַגְדָּד. הַכַּלִּיף, שֶׁמָּצָא בִּבְגָדָיו לֹא רַק אֶת קֻפְסַת אֲבַק־הַקֶּסֶם, כִּי אִם גַּם אֶת כִּיסוֹ, קָנָה בַכְּפָר הַסָּמוּךְ בְּכֶסֶף מָלֵא אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לְדַרְכָּם, עַד כִּי לֹא פָגְעוּ בַדֶּרֶךְ כָּל מַעֲצוֹר וּבִזְמָן קָצָר הִגִּיעוּ עַד לִפְנֵי שַׁעֲרֵי בַגְדָּד. בִּיאָתוֹ שֶׁל הַכַּלִּיף הֵעִירָה הִשְׁתּוֹמְמוּת לֹא־מְעַטָּה בֵּין יוֹשְׁבֵי הָעִיר, שֶׁכְּבָר חֲשָׁבוּהוּ לְמֵת, וַיַּרְא הָעָם וַיָּרִיעוּ לִקְרָאתוֹ בְקוֹל גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה.

לְעוּמַת זֹאת בָּעֲרָה כָאֵשׁ חֲמָתָם עַל מִצְרָא הָרַמָּאִי וְלֹא שָׁכְכָה, עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הָאַרְמוֹן וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ וְאֶת אָבִיו הַקּוֹסֵם שֶׁבִי. אֶת הָאָב הַזָּקֵן שָׁלַח הַכַּלִּיף לְאוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁבַּחֻרְבָּה, שֶׁבּוֹ יָשְׁבָה בַת־הַמֶּלֶךְ בְּתוֹר כּוֹסָה, לִתְלוֹת אוֹתוֹ שָׁם עַל עֵץ, וְלִבְנוֹ מִצְרָא, שֶׁלֹּא יָדַע מְאוּמָה מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל אָבִיו וְרוֹב כְּשָׁפָיו, נִתְּנָה הַבְּרֵרָה לָמוּת אוֹ לְהָרִיחַ בַּאֲבַק־הַקָּסֶם. הוּא בָחַר בַדָּבָר הָאַחֲרוֹן, וְאָז הוֹשִׁיט לוֹ הַוָּזִיר אֶת־הַקֻּפְסָה. קְמִיצָה יָפָה אַחַת וּמִלַּת־הַקֶּסֶם שֶׁל הַכַּלִּיף הָפְכָה אוֹתוֹ לַחֲסִידָה. וַיְצַו הַכַּלִיף וַיִּסְגְּרוּ אוֹתוֹ בִכְלוּב בַּרְזֶל וַיַּעֲמִידוּהוּ בְּגִנַּת הַבִּיתָן אֲשֶׁר לְיַד הָאַרְמוֹן.

עוֹד יָמִים רַבִּים חָיוּ הַכַּלִּיף חַסִּיד וְאִשְׁתּוֹ בַת־הַמֶּלֶךְ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. לְעֹנֶג מְיוּחָד הָיוּ לַכַּלִּיף הַשָּׁעוֹת שֶׁאַחַר הַצָּהֳרָיִם, שֶׁבָּהֶן הָיָה הַוָּזִיר נִכְנָס אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. אָז הִשְׁתָּעוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל־דְּבַר הָהַרְפַּתְּקָאוֹת, שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם בִּהְיוֹתָם חֲסִידוֹת, וּכְטוֹב לֵב הַכַּלִּיף עָלָיו בְּיוֹתֵר, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ עַד כְּדֵי לְחַקּוֹת אֶת מִנְהָגוֹ שֶׁל הַוָּזִיר בְּתוֹר חֲסִידָה. אָז הָיָה צוֹעֵד בְרַגְלַיִם כְּבֵדוֹת בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה, מְכַשְׁכֵּשׁ וּמְנַעֲנֵעַ בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּמוֹ בִּכְנָפַיִם וּמַרְאֶה, כֵּיצַד הָיָה הַוָּזִיר מַטֶה רֹאשׁוֹ פַעַם אַחַר פַעַם כְּלַפֵּי מִזְרָח וְקוֹרֵא: מוּ־מוּ —. לְאֵשֶׁת הַכַּלִּיף וִילָדֶיהָ הָיָה זֶה מַחֲזֶה מְבַדֵּחַ מְאֹד; אוּלָם בְּכָל פַעַם שֶׁהָיָה הַכַּלִּיף מַרְבֶּה יוֹתֵר מִדַּי לְכַשְׁכֵּשׁ וּלְהַרְכִּין רֹאשׁוֹ וְלִצְעֹק מוּ־מוּ — הָיָה הַוָּזִיר מְאַיֵּם עָלָיו, שֶׁיְסַפֵּר לַכַּלִּיפָה עַל־דְּבַר הַוִּכּוּחַ, שֶׁהָיָה בֵינוֹ וּבֵין הַכַּלִּיף מַאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שֶׁל בַּת־הַמֶּלֶךְ כּוֹסָה.

אִישׁ הָיָה בְנִיצֵיָה וּשְׁמוֹ מוּק הַקָּטָן. לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ כְבָר בִּשְׁנוֹת גֶּבֶר, לֹא עָלְתָה מִדַּת גָּבְהוֹ עַל אַמָּה וָחֵצִי; יַחַד עִם זֶה הָיָה מַרְאֵהוּ מְשֻׁנֶּה, כִּי בְהִפּוּךְ אֶל גְוִיָּתוֹ הַגּוּצָה הָיָה רֹאשׁוֹ גָדוֹל וְעַב יוֹתֵר מֵרָאשֵׁיהֶם שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. הוּא הָיָה דָר יְחִידִי בְּבַיִת רְחַב־יָדַיִם וְגַם הָיָה מֵכִין לוֹ בְעַצְמוֹ אֶת מַאֲכָלוֹ; מִלְּבַד זֹאת לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בָּעִיר אִם חַי הוּא אוֹ כְבָר מֵת — כִּי הוּא הָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק רַק פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ — אִלּוּ לֹא הָיָה אֵד כָּבֵד מְתַמֵּר וְעוֹלֶה תָמִיד מִן הַבָּיִת. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְטַיֵּל עַל גַּג בֵּיתוֹ, אֶלָּא, שֶׁהָעוֹמְדִים בַּחוּץ וּמַבִּיטִים מִשָּׁם אֶל גַּג הַבַּיִת, הָיוּ חוֹשְׁבִים לִרְאוֹת רַק אֶת רֹאשׁוֹ, כְּשֶׁהוּא רָץ רָצוֹא וָשׁוֹב, רָצוֹא וָשׁוֹב. לַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים שֶׁבָּעִיר, שֶׁדַּרְכָּם לִלְעֹג לְכָל אִישׁ וְלִסְנֹט בּוֹ, הָיָה יוֹם, שֶׁבּוֹ יָצָא מוּק הַחוּצָה, לְחָג; אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מִתְלַקְּטִים מִסָּבִיב לְבֵיתוֹ וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמְחַכִּים עַד צֵאתוֹ; וּכְשֶׁנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּבַתְּחִלָּה יָצָא הָרֹאשׁ הָרַבְרַב בְּצָנִיף עוֹד יוֹתֵר רַבְרַב וְאַחֲרֵי־כֵּן יָצָא הַגּוּף הַפָּעוּט, לָבוּשׁ אַדֶּרֶת בָּלָה, מִכְנָסַיִם רְחָבִים וְאֵזוֹר רָחָב, שֶׁבּוֹ הָיְתָה תְלוּיָה חֶרֶב אֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה כָל־כַּךְ, שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים מִי תָלוּי בְּמִי: מוּק בַּחֶרֶב אוֹ הַחֶרֶב בְּמוּק, כְּשֶׁיָּצָא כַךְ מִפֶּתַח הַבַּיִת, נִבְקְעָה הָאָרֶץ לְקוֹל שִׂמְחָתָם. אָז זָרְקוּ אֶת מִצְנְפוֹתֵיהֶם לְמַעֲלָה וְהִתְחִילוּ רוֹקְדִים כְּנֶגְדּוֹ כִמְטֹרָפִים. אוּלָם מוּק בֵּרְכָם לְשָׁלוֹם בְּהַרְכָּנַת־רֹאשׁ וַיֵּרֶד בִּצְעָדִים צָרִים לִרְחוֹבָהּ שֶׁל הָעִיר, כְּשֶׁרַגְלָיו מִזְדַּחֲלוֹת עַל גַּבֵּי הַמַּרְצֶפֶת, כִּי הָיוּ נְעוּצוֹת בְסַנְדָּלִים גְּדוֹלִים וּרְחָבִים, שֶׁלֹּא נִמְצָא כְמוֹתָם בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר. הַנְּעָרִים הָיוּ רָצִים אַחֲרָיו וְקוֹרְאִים בְּלִי הֶרֶף: “מוּק הַקָּטָן, מוּק הַקָּטָן!” גַּם שִׁיר בָּדוּחַ הָיָה לָהֶם, שֶׁהָיוּ שָׁרִים מֵעֵת לְעֵת לִכְבוֹדוֹ,

וְזֶהוּ:

"הַקָּטָן מוּק, הַקָּטָן מוּק,

רַק פַּעַם בְּחֹדֶשׁ תֵּצֵא לְשׁוּק;

כְּדַרְכְּךָ מַרְאֶךָ מְשֻׁנֶּה וְזָר,

כְּאֶצְבַּע גֵּוֶךָ, וְרֹאשְׁךָ כְּהָר.

הַבֵּט סְבִיבֶךָ, רוּץ וּרְדוֹף

אַחֲרֵי בוֹזֶיךָ, מוּק, וַחֲטוֹף".

אָבִיו שֶׁל מוּק, שֶׁהָיָה נִקְרָא בֶאֱמֶת מוּקְרָא, הָיָה בְשַׁעְתּוֹ אָדָם חָשׁוּב, אֲבָל עָנִי מְדֻכָּא. גַּם הוּא הָיָה הוֹלֵךְ תָמִיד עֲרִירִי כִּבְנוֹ עָתָּה. אֶת בְּנוֹ לֹא אָהַב, כִּי הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ מַחֲמַת גַּמָּדוּתוֹ וּבִשְׁבִיל כַּךְ לֹא הָָיה נִפְנֶה עָלָיו לְלַמְּדוֹ סֵפֶר. בִּהְיוֹתוֹ כְבָר בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הָיָה עוֹד מוּק נַעַר קַל־רֹאשׁ, וְאָבִיו שֶׁהָיָה מִטִּבְעוֹ, לְהֶפֶךְ, כְּבַד־רֹאשׁ, הָיָה מוֹכִיחוֹ תָמִיד עַל שֶׁהוּא, שֶׁזֶּה כְבָר הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת מִכְּלַל תִּינוֹק, עוֹד כֹּה נִבְעָר מִדָּעַת.> לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וְהַזָּקֵן חָלָה אֶת חָלְיוֹ, אֲשֶׁר מֵת בָּהּ, וְהִנִּיחַ אַחֲרָיו אֶת מוּק עָנִי בְּכֶסֶף וּבְדַעַת; קְרוֹבָיו קְשֵׁי־הַלֵּב, שֶׁאָבִיו הָיָה חַיָּב לָהֶם יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיָה יָכֹל לְשַׁלֵּם, גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ מִבֵּיתָם וְיָעֲצוּ לוֹ לָצֵאת לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, לְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת הַצְלָחָתוֹ. מוּק הֵשִׁיב לָהֶם, כִּי נָכוֹן הוּא לָצֵאת לְדֶרֶךְ וַיְבַקֵּשׁ רַק לָתֶת־לוֹ אֶת בִּגְדֵי אָבִיו, אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּחַיָּיו, וּבַקָּשָׁתוֹ זֹאת נִתְּנָה לוֹ. אָבִיו הָיָה אִישׁ־מִדָּה וּבַעַל בָּשָׂר וּמִפְּנֵי זֶה לֹא הָלְמוּ אוֹתוֹ הַבְּגָדִים. אוּלָם מוּק מָצָא עֵצָה: הוּא כָרַת אֶת מַדְוֵי אָבִיו בַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ אֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר וַיִּלְבָּשֵׁם, מִבְּלִי לָשִׂים אֶל לֵב, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְמַעֵט אוֹתָם גַּם בָּרֹחַב, וְזוֹ הָיְתָה הַסִּבָּה, שֶׁמַּלְבּוּשׁוֹ הָיָה זָר וּמְשֻׁנֶּה: הַטְּבוּל הַגָּדוֹל, הָאַבְנֵט הָרָחָב, הַסַּרְבָּלִים הַמְּחֻלְחָלִים, הָאַדֶּרֶת הַכְּחֻלָּה — כָּל אֵלֶּה הַבְּגָּדִים הִשְׁאִיר לוֹ אָבִיו בִּירוּשָׁה וְהוּא הָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָם כָּאָמוּר, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ; עַתָּה שָׂם רַק אֶת חַרְבּוֹ הַדַּמַּשְׂקָאִית מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ, וַיִּקַח אֶת מַקְּלוֹ בְיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּצֵא אֶת שַׁעַר הָעִיר.

כָּל הַיּוֹם הָלַךְ מוּק, הָלֹךְ וְנָסֹעַ בְּלִי הֶפְסֵק, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, שֶׁהֲרֵי כָּל יְצִיאָתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא עַל־מְנָת לְחַזֵּר אַחַר הַצְלָחָה. כְּשֶׁרָאָה עַל הָאָרֶץ חֶרֶשׂ נוֹצֵץ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הֵרִים אוֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ בְּכִיס בִּגְדוֹ, בְּחָשְׁבוֹ כִּי סוֹף־סוֹף יֵהָפֵךְ לְשֹׁהַם נֶחְמָד לְמַרְאֶה; כְּשֶׁתָּלָה עֵינָיו בַּמֶּרְחָק וְרָאָה קוֹפִיָּה שֶׁל מִסְגָּד בּוֹעֶרֶת כְּמוֹ בָאֵשׁ אוֹ פְנֵי נָהָר מַבְרִיקִים כִּרְאִי מוּצָק, וַיְמַהֵר וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ, כִּי חָשַׁב לְהִמָּצֵא בְאֶרֶץ־קְסָמִים. אוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! כָּל הַמַּרְאוֹת הַכּוֹזְבִים הָאֵלּוּ נֶעֶלְמוּ פִתְאֹם, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֲלֵיהֶם, וְלֹא הִסְפִּיק לְהִסְתַּלֵּק מִטָּעוּתוֹ, עַד שֶׁלֵאוּתוֹ וְקֵבָתוֹ הָרֵיקָה הִזְכִּירוּ אוֹתוֹ, כִּי הוּא עוֹדֶנוּ בְעוֹלָם הַמְּצִיאוּת. כֵּן נָסַע שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת, בְּלִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבְלֵב מָלֵא דְאָגָה, מִתְיָאֵשׁ מֵאָשְׁרוֹ, אֲשֶׁר אָמַר לִמְצֹא; פְּרִי הַשָּׂדֶה הָיָה לוֹ לְמַאֲכָל וְהָאֲדָמָה הַקָּשָׁה — לְמִשְׁכָּב. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר וַיַּעַל עַל רֹאשׁ גִּבְעָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה לְפָנָיו עִיר גְּדוֹלָה. בְּאוֹר בָּהִיר קָרַן חֲצִי הַיָּרֵחַ מֵעַל רָאשֵׁי הַקְּפָלִים, דְּגָלִים מְרֻבֵּי־צְבָעִים הִתְנוֹצְצוּ עַל הַגַּגּוֹת וּכְאִלּוּ קָרְאוּ לְמוּק לָבֹא אֲלֵיהֶם. נִדְהָם מִמַּרְאֵה עֵינָיו, עָצַר בְּלֶכְתּוֹ וְהִתְבּוֹנֵן לָעִיר וְלִסְבִיבוֹתֶיהָ.

“כֵּן, פֹּה יִמְצָא מוּק הַקָּטָן אֶת אָשְׁרוֹ”, אָמַר אֶל לִבּוֹ, בְּקָפְצוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָה לַמְרוֹת לֵאוּתוֹ, קְפִיצָה גַסָּה בָּאַוִּיר. “פֹּה אוֹ בְשׁוּם מָקוֹם”. וּמִדֵי דַבְּרוֹ אָסַף שְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו וַיִּקְרַב אֶל־הָעִיר! אוּלָם אַף כִּי קְרוֹבָה הָיְתָה הָעִיר לְמַרְאִית עַיִן, הִגִּיעַ אֵלֶיהָ רַק אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כִּי אֲבָרָיו הַזְּעִירִים נַעֲשׂוּ סַרְבָּנִים וּמֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ לוֹ, עַד כִּי הָיָה אָנוּס לָשֶׁבֶת בְּצֵל תֹּמֶר לְהִנָּפֵשׁ מְעָט. לְסוֹף בָּא אֶל שַׁעַר הָעִיר, מִיַּד סִדֵּר אֶת קִמְטֵי אַדַּרְתּוֹ, חָבַשׁ אֶת הַטְּבוּל לְרֹאשׁוֹ בְיוֹתֵר הִדּוּר, מָתַח אֶת הָאֵזוֹר שֶׁעַל מָתְנָיו לְמַטָּה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹתֵר רָחָב וְתָחַב אֶת הַחֶרֶב הָאֲרֻכָּה שֶׁמִּתַּחְתָּיו יוֹתֵר בַּאֲלַכְסוֹן, אַחֲרֵי־כֵן מָחָה אֶת הָאָבָק מֵעַל נְעָלָיו, נָטַל אֶת מַקְּלוֹ וְנִכְנַס בְּאֹמֶץ־לֵב דֶּרֶך הַשָּׁעַר.

ב.

זְמָן רַב הִתְהַלֵךְ מוּק בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, אֲבָל אַף דֶּלֶת אַחַת לֹא נִפְתְּחָה לְפָנָיו, אַף אִישׁ אֶחָד לֹא קָרָא אֵלָיו, כְּפִי שֶׁצִּיֵּר לוֹ בְדִמְיוֹנוֹ “בֹּא, מוּק הַקָּטָן, אֱכֹל וּשְׁתֵה וְתֵן רַגְלֶיךָ לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ”.

וַיְהִי בְּעָבְרֹו לִפְנֵי בֵית־מִדּוֹת¹ וּבְהַבִּיטוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְמַעְלָה, וְהִנֵּה נִפְתַּח פִּתְאֹם חַלּוֹן וְאִשָּׁה זְקֵנָה הִשְׁקִיפָה בַעֲדוֹ וְקָרְאָה בְקוֹל זִמְרָה:

"בּוֹאוּ, בּוֹאוּ מְהֵרָה,

כְּבָר בֻּשְּׁלָה הַקְּדֵרָה;

עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם,

בּוֹאוּ וְסַעְדּוּ לִבְּכֶם בְּלֶחֶם וּמָיִם;

בּוֹאוּ, רֵעִים, מְהֵרָה,

כְּבָר בֻּשְּׁלָה הַקְּדֵרָה".

דֶּלֶת הַבַּיִת נִפְתְּחָה, וּמוּק רָאָה הַרְבֵּה כְלָבִים וַחֲתוּלִים נִכְנָסִים, רְגָעִים אֲחָדִים עָמַד כִּמְהַסֵּס, אִם לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי הַזְמָנָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אוֹ לַחֲדוֹל; אַחֲרֵי־כֵן נִמְלַךְ עָלָיו לִבּוֹ וַיִּכָּנֵס. לְפָנָיו הָלַך זוּג שֶׁל חֲתוּלִים קְטַנִּים, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתָם, הֶחֱלִיט לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, בְּאָמְרוֹ שֶׁהֵם בְּוַדַּאי יוֹדְעִים אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַמִּטְבָּח.

כְּשֶׁעָלָה מוּק בַּמַּעֲלוֹת אַחֲרֵי הַחֲתוּלִים, פָּגְעָה בוֹ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, שֶׁהִבִּיטָה מִקּוֹדֶם בְּעַד הַחַלּוֹן. הִיא הִסְתַּכְּלָה בוֹ בְּאִי־רָצוֹן וַתִּשְׁאַל אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ. מוּק עָנָה: “הֲרֵי קָרָאת לְכָל אִישׁ לָבֹא וְלֶאֱכֹל אֶת הַנָּזִיד אֲשֶׁר הֵזַדְתְּ, וּמִפְּנֵי שֶׁאֲנִי רָעֵב מְאֹד, בָּאתִי גַם אָנֹכִי”. וַתִּשְׂחַק הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: “מֵאַיִן אַתָּה? כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹדְעִים, שֶׁאֲנִי מְבַשֶּׁלֶת רַק בְּעַד חֲתוּלַי הָאֲהוּבִים. לִפְעָמִים אֲנִי מַזְמִינָה אוֹרְחִים מִשְּׁכוּנָתִי לְצַוֵּת לָהֶם, כְּמֹו שֶׁאַתָּה רוֹאֶה”. וַיְסַפֵּר מוּק לָאִשָּׁה אֶת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו, וַיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנָּהּ לְהַרְשׁוֹת לוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף עִם חֲתוּלֶיהָ בִסְעֻדָּה. הָאִשָׁה, אֲשֶׁר סִפּוּרוֹ שֶׁל הַקָּטָן, שֶׁסִּפֵּר בְּתֹם לֵב, יָשַׁר בְּעֵינֶיהָ, הִרְשְׁתָה לוֹ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלָהּ וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה דֵי־שָׂבְעוֹ, נָעֲצָה בּוֹ הָאִשָׁה לִזְמַן־מָה אֶת עֵינֶיהָ וְאַחֲרֵי־כֵן אָמְרָה. “מוּק, שְׁבָה אִתִּי וּתְשָׁרְתֵנִי, עֲבוֹדָתְךָ תְּהֵא מוּעֶטֶת וּפַרְנָסָתְךָ מְרֻבָּה”. מוּק, שֶׁנְּזִיד הַחֲתוּלִים עָרֵב לְחִכּוֹ, נֵאוֹת לָהּ לְהִשָּׁאֵר אֶצְלָהּ וְלָשֶׁבֶת אִתָּהּ וּבְאוֹפָן כָּזֶה נַעֲשָׂה מְשָׁרֵת לְהָאִשָּׁה אֲהַבְזִי. מְלַאכְתּוֹ הָיְתָה קַלָּה אֲבָל מְשֻׁנָּה. לָאִשָּׁה אֲהַבְזִי הָיוּ שְׁנֵי חֲתוּלִים וְאַרְבַּע חֲתוּלוֹת, וְעַל מוּק הָיָה לִסְרֹק בְּכָל יוֹם אֶת שַׂעֲרָם וְלִמְשֹׁחַ אֶת בְּשָׂרָם בִּשְׁמָנִים מְבֻשָּׂמִים. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה, הָיָה מוּק צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וּלְשָׁמְרָם; כְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים לֶאֱכֹל, הָיָה צָרִיךְ לָשִׂים לִפְנֵיהֶם אֶת הַפְּנָכוֹת וּלְעֵת עֶרֶב הָיָה חַיָּב לְהַשְׁכִּיבָם עַל כְּסָתוֹת שֶׁל מֶּשִׁי וּלְכַסּוֹתָם בִּשְׂמִיכוֹת שֶׁל קְטִיפָה.

מִלְּבַד זֹאת עוֹד הָיוּ בַבַּיִת כְּלָבִים קְטַנִּים אֲחָדִים, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְשָׁרְתָם, אֲבָל עִמָּם לֹא הָיוּ מְדַקְדְּקִים כָּל־כַּךְ כְּמוֹ עִם הַחֲתוּלִים, שֶׁאֲהַבְזִי הָיְתָה מְכַלְכֶּלֶת אוֹתָם מַמָּשׁ כְּאֵם אֶת פְּרִי בִטְנָהּ. בִּכְלָל הָיָה מוּק חַי פֹּה חַיִּים שֶׁל בְּדִידוּת כְּמוֹ בְּבֵית אָבִיו, כִּי מִּלְּבַד עֲקֶרֶת הַבַּיִת הָיָה רוֹאֶה כָל הַיּוֹם רַק כְּלָבִים וַחֲתוּלִים.

זְמָן יָדוּעַ יָשַׁב מוּק הַקָּטָן בְּשַׁלְוָה בְּבֵית הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי, אֲכִילָתוֹ הָיְתָה כְדֵי שׂבַע וַעֲבוֹדָתוֹ — לֹא קָשָׁה, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הָיְתָה, כְּנִרְאֶה, נוֹחָה מִמֶּנּוּ, אוּלָם לְאַט־לְאַט נַעֲשׂוּ הַחֲתוּלִים אִי־מְנֻמָּסִים: בְּשָׁעָה שֶׁהַזְּקֵנָה לֹא הָיְתָה בַבָּיִת קָפְצוּ כִמְטֹרָפִים בְּחַדְרֵי הַבַּיִת הֵנָּה וָהֵנָּה, עָשׂוּ בָהֶם אִי־סְדָרִים וְשָׁבְרוּ בִמְשׁוּבָתָם כַּמָה כֵלִים נָאִים, שֶׁהָיוּ מוּנָחִים עַל דַּרְכָּם. מִכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנָם קוֹל צַעֲדֵי הָאִשָּׁה הָעוֹלָה בַמַעֲלוֹת, מִיָּד חָזְרוּ לִמְקוֹמָם וּמִתּוֹךְ הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת

כִּשְׁכְּשׁוּ בְזַנְבוֹתֵיהֶם לְעוּמָתָהּ, כְּאִלּוּ לֹא נַעֲשָׂה דָבָר. לְמַרְאֵה הָעִרְבּוּבְיָה וְהַחֻרְבָּן שֶׁבַּחֲדָרֶיהָ עָלְתָה חֲמַת הַאִשָּׁה עַד לְהַשְׁחִית. הִיא תָלְתָה אֶת הָאַשְׁמָה בְּמוּק, וְלַשָּׁוְא הִתְאַמֵּץ לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי לֹא בוֹ הָאָשָׁם, כִּי לֹא הֶאֱמִינָה לִדְבָרָיו, וְרַק הֶאֱמִינָה לַחֲתוּלֶיהָ, שֶׁהֶעֱמִידוּ פָנִים שֶׁל חַפִּים מִפָּשַׁע.

מוּק הִתְעַצֵּב מְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ, שֶׁגַּם פֹּה לֹא מָצָא אֶת אָשְׁרוֹ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ, וַיִּגְמרֹ בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב אֶת הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי וּלְהִפָּטֵר מִמִּשְׁמַרְתּוֹ. אֶפֶס אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר נוֹכַח לָדַעַת בִּשְׁעַת נְסִיעָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, כַּמָּה קָשִׁים חַיָּיו שֶׁל אָדָם בִּזְמָן שֶׁאֵין לוֹ כָסֶף, הֶחֱלִיט לְהַמְצִיא לוֹ אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ, שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה פְעָמִים רַבּוֹת מַבְטִיחָה לָתֶת־לוֹ וְלֹא נָתְנָה, בְּאוֹפָן אַחֵר. בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי הָיָה חֶדֶר אֶחָד, שֶׁהָיָה תָמִיד סָגוּר וּמְסֻגָּר וְהוּא לֹא יָדַע מַה נִּמְצָא בוֹ, אֲבָל הָאִשָּׁה הָיְתָה מְחַטֶּטֶת בּוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְכַמָה פְעָמִים כְּבָר תְּקָפוֹ יִצְרוֹ, לְהִתְוַדֵּעַ בְּאֵיזֶה אוֹפָן שֶׁהוּא, מַה טָּמְנָה שָׁם. עַתָּה, בִהְיוֹתוֹ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר דְּמֵי הַנְּסִיעָה הַדְּרוּשִׁים לוֹ, עָלָה עַל רַעְיוֹנוֹ, כִּי בַחֶדֶר הַהוּא צְבוּרִים בְּוַדַּאי אוֹצְרוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה. וְאוּלָם הַדֶּלֶת הָיְתָה סְגוּרָה תָמִיד וְהוּא לֹא יָכֹל לָגֶשֶׁת אֶל הַמַּטְמוֹנִיּוֹת הַלָּלוּ.

פַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי יָצְאָה לַשּׁוּק. מָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּסַרְבָּלָיו הָרְחָבִים כֶּלֶב קָטָן אֶחָד, שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה מִתְנַהֶגֶת עִמּוֹ שֶׁלֹא בִידִידוּת, בְּעֵת אֲשֶׁר הוּא רָכַשׁ לוֹ אֶת אַהֲבָתוֹ עַל־יְדֵי טוֹבוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וְחִוָּה לוֹ בְמָחוֹג, שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת אַחֲרָיו אֶל אֲשֶׁר יוֹלִיכֶנּוּ. מוּק, שֶׁהָיָה אוֹהֵב לְצַחֵק עִם הַכֶּלֶב, הָלַךְ אַחֲרָיו. וּמַה גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ,

כְּשֶׁהַכֶּלֶב הוֹבִילוֹ דֶרֶךְ חֲדַר מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי עַד לִפְנֵי דֶלֶת אַחַת קְטַנָּה, שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָהּ לִפְנֵי זֶה; הַדֶּלֶת הָיְתָה פְתוּחָה לְמֶחֱצָה. הַכֶּלֶב נִכְנַס דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וּמוּק אַחֲרָיו. וּלְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה קֵץ וּגְבוּל, כַּאֲשֶׁר, נוֹכַח לָדַעַת, כִּי הוּא נִמְצָא בְאוֹתוֹ הַחֶדֶר, שֶׁהָיָה בְמֶשֶׁךְ הַרְבֵּה יְרָחִים הַמַּטָּרָה, שֶׁאֵלֶיהָ הָיָה נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא הֵעִיף אֶת עֵינָיו לְכָל עֵבֶר וּפִנָּה, אוּלַי יִמְצָא כֶסֶף; אַךְ לֹא מָצָא מְאוּמָה, רַק בְּגָדִים בָּלִים וְכֵלִים מְשֻׁנִּים בְּמַרְאֵיהֶם עָמְדוּ מִסָּבִיב. אַחַד הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מָשַׁךְ עָלָיו אֶת עֵינָיו שֶׁל מוּק. זֶה הָיָה כְלִי אַלְגָּבִישׁ, וְצוּרוֹת שׁוֹנוֹת הָיוּ מְפֻתָּחוֹת עָלָיו. וַיָּרֶם מוּק אֶת הַכְּלִי

וַיַּהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְכָל צַד, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וּמֵחֹסֶר נִסָּיוֹן לֹא רָאָה, שֶׁהַצָּמִיד אֲשֶׁר עַל הַכְּלִי לֹא הָיָה מְהֻדָּק יָפֶה, וְהִנֵּה הָהּ! הַצָּמִיד נָפַל אַרְצָה וַיִּתְפּוֹרֵר לְאַלְפֵי רְסִיסִים.

כִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מוּק מֵרוֹב פַּחַד וּזְמַן רַב עָמַד עַל מְקוֹמוֹ מִבְּלִי נוֹעַ. עַתָּה הוּטַל גּוֹרָלוֹ, עַתָּה עָלָיו לִבְרֹחַ בְּלִי אֵחוּר, פֶּן תַּכֵּהוּ הַזְּקֵנָה נָפֶשׁ. הוּא גָמַר אֵיפוֹא בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב בְּאוֹתוֹ רֶגַע אֶת הַבַּיִת וְרַק עוֹד פַּעַם אַחַת חָפֵץ לְהַבִּיט עַל סְבִיבָיו, לִרְאוֹת, אִם אֵין בֵּין כְּלֵי־בֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי אֵיזֶה דָבָר, אֲשֶׁר יוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לְתֹעֶלֶת בְּמַסָּעוֹ הֶחָדָשׁ. עוֹד הוּא עוֹמֵד וְשׁוֹלֵחַ מַבָּטָיו לְכָל עֶבְרֵי הַחֶדֶר, וְהִנֵּה נִתְלוּ עֵינָיו בְּזוּג סַנְדָּלִים, אֲשֶׁר מָצָא עוֹמֵד בְּאַחַת הַפִּנּוֹת; הֵם לֹא הָיוּ אָמְנָם נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה, אֲבָל נְעָלָיו הַיְשָׁנוֹת כְּבָר הָיוּ בָלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת כָּל כַּךְ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל עוֹד לִנְעֹל אוֹתָן; מִלְּבַד זֹאת יָשְׁרוּ הַסַּנְדָּלִים בְּעֵינָיו גַּם בִּגְלַל גָּדְלָם, כִּי, בִהְיוֹת הַסַּנְדָּלִים הָאֵלוּ עַל רַגְלָיו, הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִים לְהוֹדוֹת, שֶׁכְּבָר חָלַץ אֶת נַעֲלֵי הַיְּלָדִים. חִישׁ שָׁלַף אֶת נְעָלָיו הַיְשָׁנוֹת וְנָעֹל הַמְּסָנִים הַחֲדָשִׁים. מַקֵּל־שֶׁל־טִיּוּל עִם רֹאשׁ אַרְיֵה מְחֻטָּב הָדָר עָלָיו מִלְּמַעְלָה נִרְאָה לוֹ גַּם־כֵּן כִּמְיֻתָּר בְפִנָּה אַחַת; וַיְמַהֵר וַיִּקַח גַּם אוֹתוֹ וַיַּעֲזֹב אֶת הֶחָדֶר. בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ נִכְנַס אֶל חֶדְרוֹ, התְעַטֵּף בְּאַדַּרְתּוֹ, חָבַשׁ אֶת טְבוּל אָבִיו לְרֹאשׁוֹ, חָגַר אֶת חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וּכְכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו לָשֵׂאת אוֹתוֹ רָץ וַיֵּצֵא אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי־כֵן אֶת שַׁעַר הָעִיר; וְכָל־כַּךְ גָּדְלָה אֵימַת הַזְּקֵנָה עָלָיו, שֶׁגַּם אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ כְבָר מִחוּץ לָעִיר, לֹא חָדַל מֵרוּץ עַד אֲשֶׁר אָפְסוּ כֹּחוֹתָיו. בִּמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה לֹא רָץ מִיָּמָיו. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה הָיָה לוֹ כְאִלּוּ אֵין בִּיכָלְתוֹ כְלָל לַעֲצֹר בִּמְרוּצָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁכֹּחַ טָמִיר סְחָפוֹ וְטִלְטְלוֹ טַלְטֵלָה.

בָּאַחֲרוֹנָה עָלָה עַל לִבּוֹ, כִּי אֶפְשַׁר, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגֵו, כִּי הַסַּנְדָּלִים שָׁטְפוּ וְעָבְרוּ הָלְאָה בְלִי חָשָׂךְ

וַיִּמְשְׁכוּהוּ אַחֲרֵיהֶם לַמְרוֹת רְצוֹנוֹ. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַסַּכָּנָה הַמְּרַחֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ, הִתְחִיל קוֹרֵא מֵרוֹב פַּחַד, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לְסוּסִים, כְּדֵי לַעֲצֹר בְּעַד שֶׁטֶף מְרוּצָתָם: “הוֹ — הוֹ, עֲמוֹד, הוֹ!” וּמִיָּד עָמְדוּ הַסַּנְדָּלִים עַל מְקוֹמָם, וּמוּק הִפִּיל עַצְמֹו לָאָרֶץ בְּאֵין־אוֹנִים.

ג.

שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מוּק עַל הַסַּנְדָּלִים עָבְרָה כָל־גְּבוּל. הֲרֵי סוֹף־סוֹף רָכַשׁ לוֹ עַל־יְדֵי מִשְׁמַרְתּוֹ דָּבָר אֶחָד, שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר לֹא־מְעַט בְּדַרְכּוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת הַצְלָחָתוֹ. אֲבָל מֵרוֹב לֵאוּת תְּקָפַתּוּ שֵׁנָה לַמְרוֹת שִׂמְחָתוֹ, כִּי הַגֵּו הַפָּעוּט שֶׁל מוּק, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָשֵׂאת עָלָיו רֹאשׁ כֹּה כָבֵד, לֹא יָכֹל לִסְבֹּל הַרְבֵּה עָמָל. בַּחֲלוֹמוֹ נִרְאָה לוֹ הַכֶּלֶב הַקָּטָן שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי, שֶׁעָזַר לוֹ לִרְכּשׁ אֶת הַסַּנְדָּלִים וַיֹּאמֶר לוֹ: “מוּק חֲבִיבִי. אֵינְךָ יוֹדֵעַ עוֹד אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הַסַּנְדָּלִים כְּהוֹגֶן; דַּע אֵיפוֹא, אִם תִּסֹּב בָּהֶם שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל אֶחָד מֵעֲקָבֶיךָ וְעָפוּ עִמְךָ אֶל כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֲךָ לָעוּף; וּבַמַּטֶּה הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ, תּוּכַל לִמְצֹא אוֹצְרוֹת זָהָב וָכֶסֶף, כִּי הַמָּקוֹם, שֶׁבְּחֵיקוֹ טָמוּן זָהָב — שָׁם יַךְ בָּאָרֶץ שָׁלשׁ פְעָמִים וּבַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם כֶּסֶף — רַק שְׁתֵּי פְעָמִים”. כְּשֶׁהֵקִיץ מוּק מִשְּׁנָתוֹ, נִזְכַּר בַּחֲלוֹמוֹ, אֲשֶׁר חָלַם, וַיַּחְלֵט לְנַסּוֹת תֵּכֶּף, אִם יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וַיָּקָם וַיִּנְעַל אֶת הַסַּנְדָּלִים, וַיָּרֶם רֶגֶל אַחַת וַיָּחֶל לְהִסֹּב עַל עֲקֵבוֹ. אֲבָל מִי שֶׁנִּסָּה פַעַם אַחַת לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת שָׁלשׁ פְּעָמִים זוּ אַחַר זוּ בְסַנְדָּל רָחָב לְאֵין שֵׁעוּר, לֹא יִתְפַּלֵּא, אִם לֹא עָלָה הַנִּסָיוֹן הָרִאשׁוֹן יָפֶה, בִּפְרָט, אִם נָשִׂים אֶל לֵב, שֶׁרֹאשׁוֹ הַכָּבֵד שֶׁל מוּק הִכְרִיעַ אוֹתוֹ פַעַם לְצַד זֶה וּפַעַם לְצַד זֶה.

הַקָּטָן הָאֻמְלָל נָפַל פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַל הָאָרֶץ וְנִפְצַע בְּחָטְמֹו. בְּכָל זֹאת לֹא נָפַל לִבּוֹ עָלָיו וְלֹא פָסַק מִּלְּנַסּוֹת וְלַחֲזֹר וּלְנַסּוֹת מֵאָה פְעָמִים וְאַחַת, עַד שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה עָלָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ, הוּא סָבַב עַל עֲקֵבוֹ, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן, וְאַךְ הוֹצִיא מִפִּיו אֶת חֶפְצוֹ לָבֹא לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַסְּמוּכָה, — וְהִנֵּה הַסַּנְדָּלִים שָׁטוּ וְעָלוּ לַמָּרוֹם, וּכְאִלּוּ נִשְּׂאוּ עַל כַּנְפֵי רוּחַ, חָדְרוּ בְעַד הֶעָבִים וַיָּעוּפוּ כִנְשָׁרִים, וְלֹא הִסְפִּיק מוּק לְהַבִּיט סְבִיבוֹתָיו, לְמַעַן דַּעַת מֶה הָיָה לוֹ, וּכְבָר נִמְצָא עוֹמֵד בִּפְלַטִּיָּה אַחַת, שֶׁאֹהָלִים רַבִּים הָיוּ נְטוּעִים בָּהּ וַאֲנָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר הָיוּ בוֹקְעִים וְעוֹבְרִים בְּתוֹכָהּ. וַיִּתְהַלֵּךְ מוּק בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה אֵיזֶה זְמָן הֵנָּה וָהֵנָּה אֲבָל מִיָּד מָצָא לְנָכוֹן לְהִסְתַּלֵּק לִרְחוֹב צְדָדִי, כִּי בַשּׁוּק נִתְקַל פַּעַם אַחַד הָעוֹבְרִים בְּסַנְדָּלָיו הַגְּדוֹלִים וַיַפִּילוֹ כִמְעַט אָרְצָה, וּפַעַם נִתְקְלָה חַרְבּוֹ, הַזּוֹקֶרֶת מִתַּחַת חֲגוֹרוֹ, בְאֶחָד אוֹ בְמִשְׁנֵהוּ, שֶׁרָדְפוּ אַחֲרָיו לְהַכּוֹתוֹ, וְרַק בֶּעָמָל רַב נִמְלַט מִיָּדָם.

עַתָּה נִזְכַּר מוּק, כִּי עָלָיו לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, בִּכְדֵי לְהַרְוִיחַ מְעַט כָּסֶף. לוֹ הָיָה אָמְנָם מַטֶּה, שֶׁהָיָה יָכֹל לְהַרְאוֹת לוֹ אַיֵּה מְקוֹם כֶּסֶף, אֲבָל אֵיפֹה יִמְצָא חֶלְקַת אֲדָמָה שֶׁבְּבִטְנָהּ צָפוּן זָהָב אוֹ כָסֶף? גַּם לְהֵרָאוֹת בְּפוֹמְבִּי בְעַד תַּשְׁלוּמֵי כֶסֶף הָיָה יָכֹל, אוּלָם זֶה הָיָה לֹא לְפִי כְבוֹדוֹ. לְסוֹף עָלְתָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְנַסּוֹת, אִם לֹא יוּכַל לְהִשְׂתַּכֵּר דֵּי פַּרְנָסָתוֹ בְקַלּוּת רַגְלָיו. “אוּלַי” — אָמַר בְּלִבּוֹ — “אֶמְצָא אֶת לַחְמִי עַל־יְדֵי סַנְדָּלַי”, וּמִיַּד הֶחֱלִיט לְהִשָּׂכֵר בְּתוֹר רָץ. וְאוּלָם לִבּוֹ אָמַר לוֹ, שֶׁאֵין מַתַּן שָׂכָר־טוֹב כַּשָּׂכָר שֶׁמְּקַבְּלִים הָרָצִים בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְעַל־כֵּן בִּקֵּשׁ מֵאֵת אַחַד הָעוֹבְרִים לְהוֹרוֹתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. לְיַד הַשַּׁעַר עָמַד אֶחָד מִשּׁוֹמְרֵי הַסַּף, אֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ; וּכְשֶׁהִגִּיד לוֹ, כִּי מְבַקֵּשׁ הוּא לְהִסָּפֵחַ אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, שִׁלְחָהוּ הָאִישׁ אֶל הַפָּקִיד אֲשֶׁר עַל הָעֲבָדִים. הַמְּמֻּנֶּה עַל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִצִּיעַ מוּק לְפָנָיו אֶת בַּקָּשָׁתוֹ לָתֵת לוֹ אֵיזוֹ מִשְׁמֶרֶת בֵּין סְרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, מָדַד אוֹתוֹ בְּעֵינָיו מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ וַיֹּאמַר: “הָאַתָּה, אֲשֶׁר אֹרֶךְ רַגְלֶיךָ אֵינֶנוּ יוֹתֵר מִזֶרֶת תִּהְיֶה רָץ לַמֶּלֶךְ? גֶּשׁ הָלְאָה, אֵין לִי פְנָאי לְפַטְפֵּט עִם שׁוֹטִים שֶׁכָּמוֹךָ!” אוּלָם מוּק הִבְטִיחוֹ, כִּי בֶאֱמֶת וּבְתָמִים חָפֵץ הוּא לְהִשָּׂכֵר לַמֶּלֶךְ בְּתוֹר רָץ וְנָכוֹן הוּא לְהִתְחָרוֹת בַמֵּרוּץ עִם הָרָץ הַיּוֹתֵר זָרִיז. בְּעֵינֵי הַמְּמֻנֶּה הָיָה הַדָּבָר מְגוּחָךְ מְאֹד,

אַף־עַל־פִּי־כֵן פָּקַד עָלָיו לִהְיוֹת נָכוֹן לְעֵת הָעֶרֶב לְרִיצָה־שֶׁל־תַּחֲרוּת, וַיוֹלֵךְ אוֹתוֹ אֶל הַמִּטְבָּח וַיְצַו לָתֶת־לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת דֵּי צָרְכּוֹ. אַחֲרֵי־כֵן הָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת הַנַּנָּס וְהַצָּעָתוֹ. הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה בַר דַּעַת בְּדוּחָה, שָׂשׂ עַל הַמִּקְרֶה לְהִתְעַנֵּג עַל־מַזְמוּט יָקָר כָּזֶה וַיְצַוֵּהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַהֲכָנוֹת הַדְּרוּשׁוֹת עַל כַּר נִרְחָב שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הָאַרְמוֹן, שֶׁכָּל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו יוּכְלוּ לִרְאוֹת בִּשְׂחוֹק הַהִתְחָרוּת, וְגַם עַל הַגַּמָד צִוָּהוּ לִדְאֹג לוֹ, שֶׁלֹּא יֶחֱסַר כֹּל. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַמֶּלֶךְ סִפֵּר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ עַל־דְּבַר הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר יוּצַג לִפְנֵיהֶם בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא, אֵלֶּה סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר לְעַבְדֵיהֶם, וּלְעֵת הָעֶרֶב כְּבָר הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִים, מִי הוּא מוּק הַקָּטָן וּמַה מַּעֲשֵׂהוּ וְכָל אֲשֶׁר רַגְלַיִם לוֹ יָצָא אֶל הַכָּר, שֶׁשָּׁם כְּבָר הָיוּ מוּכָנוֹת בָּמוֹת בִּשְׁבִיל הַבָּאִים לִרְאוֹת בַּמֵּרוּץ שֶׁל הַנַּנָּס, הַמִּתְהֶלֵּל בְּקַלּוּת רַגְלָיו.

וַיְהִי כַאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי בֵיתוֹ אִישׁ־אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, וַיֵּצֵא מוּק אֶל הַכַּר וַיְחַוֶּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְרַבֵּי הַמְּדִינָה קִידָה יָפָה בִּמְאֹד־מְאֹד. קוֹל תְּרוּעַת שִׂמְחָה וּשְׂחוֹק גָּדוֹל פָּרַץ מִתּוֹךְ קְהַל הַנֶּאֱסָפִים לְמַרְאֵה הָאִישׁ הַזָּעִיר, שֶׁלֹּא רָאוּ כָמוֹהוּ מִימֵיהֶם. הַגּוּף הַקָּטָן בַּעַל הָרֹאשׁ הָרַבְרַב, הָאַדֶּרֶת וְהַסַּרְבָּלִים הָרְחָבִים, הַחֶרֶב הָאֲרֻכָּה מִתַּחַת לָאֵזוֹר הָרָחָב, הָרַגְלַיִם הַקַּטְנוּנוֹת בְּתוֹךְ הַסַנְדָלִים הַגְּדוֹלִים — כָּל זֶה הָיָה מְגוּחָךְ כָּל כַּךְ, עַד שֶׁאִי־אֶפְשַׁר הָיָה לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק. אוּלָם הַשְּׂחוֹק הַזֶּה לֹא בִלְבֵּל אֶת מוּק, הוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ וְחִכָּה בְגָאוֹן וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט לְמִתְנַגְּדוֹ. עַל־פִּי בַקָּשָׁתוֹ זִמֵּן רֹאשׁ הָעֲבָדִים לַמַּחֲזֶה הַזֶּה אֶת הָרָץ קַל־הַמֵּרוּץ בְּיוֹתֵר. וַיֵּצֵא הָאֲחַשְׁתְּרָן וַיַּעֲמֹד בְּצַד מוּק, וּשְׁנֵיהֶם חִכּוּ לָאוֹת מֵאֵת הַמֶּלֶךְ, בִּכְדֵי לְהַתְחִיל בַּמְּרוּצָה. עוֹד הֵם עוֹמְדִים אִישׁ אֵצֶל רֵעֵהוּ וּפְנֵיהֶם אֶל הַמֶּלֶךְ וּבַת הַמֶּלֶךְ אֲמַרְזָה הֵנִיפָה, כְפִי שֶׁהֻסְכַּם מֵרֹאשׁ, אֶת צְעִיפָה, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע רָצוּ שְׁנֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים עַל־פְּנֵי הַכָּר כִּשְׁנֵי חִצִּים קְלוּעִים לְמַטָּרָה אַחַת.

בָּרִאשׁוֹנָה עָבַר אוֹתוֹ מִתְנַגְּדוֹ מַהֲלָךְ רַב, אֲבָל מִיָּד רָדַף אַחֲרָיו מוּק בְּמִרְכֶּבֶת־הַסַּנְדָּלִים שֶׁלוֹ וַיַּשִּׂיגֵהוּ, וּכְהֶרֶף עַיִן הָיָה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, וּבְעוֹד הַלָּז עוֹשֶׂה כֹה וָכֹה, כְּבָר הִגִּיעַ מוּק אֶל הַמַּטָּרָה. רְגָעִים אַחֲדִים עָמְדוּ הָרוֹאִים מַחֲרִישִׁים וּמִשְׁתָּאִים, מִבְּלִי־דַעַת מֶה הָיָה לָהֶם, אַךְ כְּשֶׁמָּחָא הַמֶּלֶךְ רִאשׁוֹנָה כָף, צָהַל כָּל הָעָם וְכֻלָּם קָרְאוּ פֶּה אֶחָד: “יְחִי מוּק הַקָּטָן הַמְּנַצֵּחַ בְּמֵּרוּץ־הַתַּחֲרוּת!”

כְּשֶׁקָּמָה סַעֲרַת הַהִתְפָּעֲלוּת לִדְמָמָה, הֵבִיאוּ אֶת מוּק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁתַּחוּ מוּק לְפָנָיו עַל אָפָּיו אָרְצָה וַיֹּאמַר: “הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה”, זוֹהִי רַק דּוּגְמָה קְטַנָּה מֵאֳמָנוּתִי בְתוֹר רָץ, יְצַוֶּה־נָא אֵפוֹא הַמֶּלֶךְ לְהַכְנִיס אֶת עַבְדּוֹ אֶל גְּדוּד הָרָצִים. אוּלָם הַמֶּלֶךְ עָנָה: “לֹא, מוּק, אַתָּה תִהְיֶה רָץ קָרוֹב אֵלַי וְאֶחָד מֵרוֹאֵי פָנָי. מֵאָה דִנְּרֵי זָהָב תְּקַבֵּל בִּשְׂכָרְךָ דָּבַר שָׁנָה בְשָׁנָה וְעַל שֻׁלְחַן רָאשֵׁי עֲבָדַי תֹאכַל לָחֶם”.

ד.

עַתָּה, חָשַׁב מוּק, מָצָא סוֹף־סוֹף אֶת הָאשֶׁר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ זֶה זְמָן רַב, וּמַחֲשַׁבְתּוֹ זֹאת מִלְּאָה אֶת לְבָבוֹ חֶדְוָה וַעֲלִיצוּת. וְאָמְנָם הַמֶּלֶךְ הִטָּה אֵלָיו חֶסֶד רַב מְאֹד, בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ בּוֹ לְכָל שְׁלִיחוּת־סֵתֶר, הַדּוֹרֶשֶׁת חֲשָׁאוּת וּמְהִירוּת יְתֵרָה, וּמוּק מִלֵּא תָמִיד אַחֲרֵי פְקֻדּוֹתָיו בְּדִיּוּק נִמְרָץ וּבִזְרִיזוּת שֶׁאֵין דּוּגְמָתָהּ.

אוּלָם שְׁאָר עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לֹא אָהֲבוּ אוֹתוֹ, כִּי הִרְגִּישׁוּ אֶת עַצְמָם נֶעֱלָבִים עַל־יְדֵי זֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ מָשַׁךְ חֶסֶד לַגַּמָד, שֶׁמִלְּבַד קַלּוּת הַמֵּרוּץ לֹא הָיָה בוֹ מְאוּמָה. וַיִּקְשְׁרוּ הָעֲבָדִים עָלָיו קֶשֶׁר לְבַעֲבוּר הוֹרִידוֹ מִגְּדוּלָתוֹ, אַךְ כָּל מְזִמּוֹתֵיהֶם עָלוּ בַתֹּהוּ, מִבִּלְתִּי יְכָלְתָּם לַהֲרֹס אֶת הָאֵמוּן, שֶׁנָּתַן הַמֶּלֶךְ בְּרֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, (לְמִשְׂרָה גְּבֹהָה זוּ עָלָה מוּק בִּזְמָן קָצָר לְפִי עֶרֶךְ) וּלְהַפִּילוֹ אָרְצָה.

מוּק, שֶׁהַתְּנוּעָה הַזֹּאת, שֶׁהִתְעוֹרְרָה נֶגְדּוֹ בְּקֶרֶב אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, לֹא נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ, לֹא חָשַׁב מַחְשְׁבוֹת נָקָם — לִבּוֹ הַטּוֹב לֹא נָתַן לוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה — לֹא, הוּא בִּקֵּשׁ אֶמְצָעִים לְהִתְחַבֵּב עַל אוֹיְבָיו וְלַהֲפֹךְ אֶת לִבָּם לְטוֹב עָלָיו. פַּעַם אַחַת בִּשְׁעַת הַרְהֵרוֹ הִרְהוּרִים כָּאֵלֶּה נִזְכַּר בְּמַקְּלוֹ, שֶׁבִּימֵי שַׁלְוָתוֹ שָׁכַח אוֹתוֹ לְגַמְרִי; אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא מַטְמוֹן, אָמַר אֶל לִבּוֹ, אָז הָיוּ הָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ צְרִיכִים לוֹ וּמִתְיַחֲסִים אֵלָיו בְּחִבָּה. הוּא שָׁמַע פְּעָמִים רַבּוֹת, שֶׁאָבִיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ טָמַן הַרְבֵּה מֵאוֹצְרוֹתָיו בְּחֵיק הָאֲדָמָה, בִּזְמָן שֶׁהָאוֹיֵב הִתְנַפֵּל עַל אַרְצוֹ; סִפְּרוּ גַם־כֵּן שֶׁהוּא לֹא הִסְפִּיק לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ לִבְנוֹ, עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ. מֵאָז וָהָלְאָה הָיָה מוּק נוֹהֵג, שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, הָיָה לוֹקֵחַ אֶת מַקְּלוֹ עִמּוֹ, בְּתִקְוָתוֹ שֶׁסוֹף־סוֹף יִזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲבוֹר בְּמָקוֹם, שֶׁבּוֹ צְפוּנִים אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ. פַּעַם אַחַת הוֹבִילוֹ הַמִּקְרֶה אֶל מָקוֹם רָחוֹק שֶׁבְּגִנַּת־הַבִּיתָן, שֶׁרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה בָא שָׁמָה, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה הַמַּטֶה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הִתְחִיל מְפַרְכֵּס וּמַכִּישׁ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל הַקַּרְקָע. מוּק כְּבָר יָדַע מַה טִּיבָן שֶׁל שְׁלשׁ הַהַכָּאוֹת הָאֵלֶה, וַיְמַהֵר וַיִּשְׁלֹף אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעֲרָה, וַיַּתְוֶה בָהּ תָּוִים בָּעֵצִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב וַיָּשָׁב חֶרֶשׁ אֶל הָאַרְמוֹן; שָׁם הֵכִין לוֹ בָּדִיד וַיְחַכֶּה, עַד אֲשֶׁר יָבֹא הָעֶרֶב, בִּכְדֵי לְהַתְחִיל בַּחֲפִירָה.

וְאוּלָם עֲבוֹדַת הַחֲפִירָה קָשָׁה הָיְתָה לְמוּק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָשַׁב; כִּי יָדָיו הָיוּ רָפוֹת וְהַבָּדִיד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד. אַחֲרֵי עֲבוֹדָה שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת עָלָה בְיָדוֹ לַחֲפֹר בּוֹר רַק בְּעֹמֶק אַמּוֹת אֲחָדוֹת. לְסוֹף נִתְקַל הַבָּדִיד בְּאֵיזֶה דָבָר קָשֶׁה, שֶׁצָּלַל כְּבַרְזֶל. הוּא הִתְחִיל שׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה וְכַעֲבוֹר זְמַן־מַה נֶחְשַׂף לְעֵינָיו צְמִיד בַּרְזֶל גָּדוֹל כְּעֵין כִּסּוּי קְדֵרָה; וַיְמַהֵר מוּק וַיֵּרֶד אֶל הַבּוֹר לִרְאוֹת, מַה נִּמְצָא תַּחְתָּיו, וַיִּמְצָא סִיר גָּדוֹל מָלֵא דִנְּרֵי זָהָב עַל כָּל גְּדוֹתָיו. אֲבָל הוּא לֹא עָצַר כֹּחַ לְהָרִים אֶת הַסִּיר וּלְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר, וַיִּקַּח וַיָּשֶׂם בְּאַמְתְּחוֹת סַרְבָּלָיו וּבַחֲגוֹרוֹ כַּמָּה שֶׁיָּכֹל שְׂאֵת, וַיִּפְשֹׁט אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיְמַלְּאֶנָּה מַטְבֵּעוֹת, אַחֲרֵי־כֵן כִּסָּה אֶת הַסִּיר וַיִּסְתֹּם אֶת הַבּוֹר, לְבַל יִוָּדַע לְאִישׁ מַה־נַּעֲשָׂה, וַיַּפְשֵׁל אֶת אַדַּרְתּוֹ לַאֲחֹורָיו וַיֵּלֶךְ לוֹ. לְאָשְׁרוֹ הָיוּ הַסַּנְדַּלִים עַל רַגְלָיו, כִּי לוּלֵא זֹאת לֹא הָיָה יָכֹל לָזוּז מִמִּקוֹמוֹ, כָּכָה הָיָה נֵטֶל הַזָּהָב מַכְבִּיד עָלָיו. בָּחֲשָׁאִי, לְבַל יַכִּיר אוֹתוֹ אִישׁ, שָׁב אֶל חֶדְרוֹ וַיַּצְפֵּן אֶת אוֹצָרוֹ תַּחַת מַרְבַדֵּי סַפָּתוֹ.

עַתָּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָכַשׁ לוֹ כָּל־כַּךְ הַרְבֵּה זָהָב, חָשַׁב מוּק, שֶׁמַּצַּב הַדְּבָרִים יְשֻׁנֶּה לְטוֹב לוֹ וְשֶׁבְּעֶזְרָתוֹ יוּכַל לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת לִבּוֹת רַבִּים מֵאוֹיְבָיו אֲשֶׁר בֶּחָצֵר לְאַהֲבָה אוֹתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ לְמָגֵן וּלְסִתְרָה. אוּלָם כּבָר בָּזֶה בִלְבַד אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, שֶׁמוּק שֶׁלָנוּ הָיָה בֶן־בְּלִי־תַּרְבּוּת, שֶׁאִם לֹא כֵן, לֹא הָיָה יָכֹל לְהַשְׁלוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁבְעֵזֶר זָהָב יַעֲלֶה בְיָדוֹ לִמְצֹא אוֹהֲבִים נֶאֱמָנִים. הָהּ, לוּ חָכַם מוּק וְהֵבִין לְאַחֲרִיתוֹ, כִּי אָז קִדַּם לִבְרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ יַחַד עִם אַדַּרְתּוֹ הַמְּלֵאָה זָהָב בְּמִרְכֶּבֶת־הַסַּנְדַּלִּים אֲשֶׁר לוֹ!

הַזָּהָב, שֶׁמֵאָז וָהָלְאָה הָיָה מוּק מְפַזֵּר מְלֹא חָפְנָיו לְכָל עֵבֶר, עוֹרֵר אֶת קִנְאָתָם שֶׁל שְׁאָר עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. שַׂר־הַטַּבָּחִים אֲהוּלִי אָמַר: “הוּא מְזַיֵּף מַטְבֵּעוֹת”. שַׂר־הָעֲבָדִים אַחְמֶד אָמַר: “הוּא שִׁדֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ בִּדְבָרִים עַד שֶׁנָּתַן לוֹ”. אוּלָם אַרְחַז שַׂר־הָאוֹצָרוֹת אוֹיְבוֹ בְּנֶפֶשׁ, שֶׁבְּעַצְמוֹ הָיָה לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת שׁוֹלֵחַ יָדוֹ בְּאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, אָמַר פָּשׁוּט: “הוּא גָנַב אוֹתוֹ”, הֵם נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּסְכִּימוּ בֵינֵיהֶם, כֵּיצַד יַעֲשׂוּ, בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מַטָּרָתָם, וּבְיוֹם אֶחָד עָמַד שַׂר־הַמַּשְׁקִים־הָרֹאשׁ קַרְחוּז לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עָצוּב וּנְכֵה־רוּחַ. פָּנָיו הָיוּ כֹה קוֹדְרִים וַעֲכוּרִים, עַד שֶׁהֵעִיר הַדָּבָר אֶת תְּשׂוּמַת־לִבּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהוּא פָנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה, עַל־דְּבַר הַסִּבָּה. “אֲהָהּ!”, עָנָה קַרְחוּז, “מִתְעַצֵּב אֲנִי אֶל לִבִּי עַל שֶׁהַמֶּלֶךְ הֵסִיר אֶת חַסְדּוֹ מִמֶּנִּי”. “אֵינְךָ יוֹדֵעַ, מָה אַתָּה שָׂח”. הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ. “מֵאֵימָתַי פָּסְקָה שֶׁמֶשׁ חַסְדִּי מִזְּרֹחַ עָלֶיךָ?” וַיַּעַן שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “אֵיךְ יִשְׁווּ לִי חַסְדֵי הַמֶּלֶךְ, בְּעֵת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, כִּי הוּא מְמַלֵּא אֶת שַׂקּוֹ שֶׁל רֹאשׁ־רָצָיו זָהָב, וְלִי, אֲנִי עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן, אֵינוֹ נוֹתֵן מְאוּמָה”.

כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִתְפַּלֵּא מְאֹד וַיְצַו לְסַפֵּר לוֹ עַל־דְּבַר פִּזְרוֹנוֹ שֶׁל מוּק, וְהַקּוֹשְׁרִים הֵעִירוּ בּוֹ בְּנָקֵל אֶת־הַחֲשָׁד, שֶׁמּוּק גָּנַב בְּאֵיזֶה אוֹפָן שֶׁהוּא אֶת הַזָּהָב מִבֵּית־גְנָזָיו שֶׁל־הַמֶּלֶךְ. נָעִים הָיָה מְאֹד לְשַׂר הָאוֹצָרוֹת, שֶׁהַדָּבָר קִבֵּל צוּרָה כָזוּ, כִּי בִּכְלָל לֹא² הָיָה אוֹהֵב לָתֵת חֶשְׁבּוֹן. וְהַמֶּלֶךְ נָתַן צָו לְהִתְחַקּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלָיו שֶׁל מוּק, בִּכְדֵי לִתְפֹּשׂ אוֹתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. בֵּינָתַיִם, רָאָה מוּק, שֶׁהִרְבָּה לְפַזֵּר עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, אֶת אוֹצַר זְהָבוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן, וּבַלַּיְלָה שֶׁאַחַר אוֹתוֹ הַיּוֹם, הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת, לָקַח אֶת הַבָּדִיד וַיִּתְגַנֵּב חֶרֶשׁ אֶל גִנַּת־הַבִּיתָן עַל־מְנָת לְהוֹצִיא מֵהָאוֹצָר הַגָּנוּז זָהָב חָדָשׁ. אוּלָם אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר עִם שַׂר־הַטַּבָּחִים אֲהוּלִי וְשַׂר־הָאוֹצָרוֹת אַרְחַז בְּרֹאשָׁם הָלְכוּ אַחֲרָיו מֵרָחוֹק, וּבָרֶגַע שֶׁחָפֵץ לְהַעֲלוֹת אֶת הַזָּהָב מִתּוֹךְ הַסִּיר וּלְשׂוּמוֹ בַּאַדַּרְתּוֹ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וַיַּאַסְרוּהוּ בַּחֲבָלִים וַיוֹבִילוּהוּ יָשָׁר אֶל הַמֶּלֶךְ. זֶה הָאַחֲרֹון, שֶׁגַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת הָיָה סָר וְזָעֵף עַל שֶׁהִפְרִיעוּ אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ, קִבֵּל אֶת רֹאשׁ־רָצָיו הַמִּסְכֵּן בְּפָנִים זְעוּמוֹת וַיְצַו לְהַתְחִיל מִיַד בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה. אֶת הַסִּיר הֶעֱלוּ כֻלּוֹ מִן הַבּוֹר וְיַחַד עִם הָאֵת וְעִם הָאַדֶּרֶת הַמְּלֵאָה זָהָב הִצִּיגוּ אוֹתוֹ לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ. שַׂר־הָאוֹצָרוֹת הֵעִיד, שֶׁהוּא וַאֲנָשָׁיו מָצְאוּ אֶת מוּק, כְּשֶׁהָיָה טוֹמֵן אֶת סִיר הַזָּהָב בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה.

אַחֲרֵי־כֵן שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַנֶּאֱשָׁם, אִם כֵּנִים דִּבְרֵי שַׂר הָאוֹצָרוֹת וּמִיַּד מִי קִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר חָפֵץ לְהַצְפִּין בָּאָרֶץ. מוּק, הַחַף מִפֶּשַׁע, עָנָה, כִּי הוּא מָצָא אֶת הַסִּיר בַּגָן וְכִי הוּא חָפֵץ לֹא לְהַטְמִינוֹ, כִּי־אִם לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ.

כָּל הַנֶּאֱסָפִים מִלְּאוּ שְׂחוֹק פִּיהֶם, בְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַהִתְנַצְּלוּת הָאֵלּוּ, בְּעֵת שֶׁהַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בָּעֲרָה בוֹ חֲמָתוֹ עַל עַזוּתוֹ הַמְּדֻמָּה שֶׁל הַקָּטָן, קָרָא: "הוֹי, אֻמְלָל! הַמְעַט מִמְּךָ, כִּי גָנַבְתָּ אֶת אוֹצַר מַלְכְּךָ, כִּי עוֹד יִמְלָאֲךָ לִבְּךָ לְכַזֵּב לוֹ בְּאוֹפָן כֹּה מְגֻנֶּה?

שַׂר־הָאֹוצָרוֹת אַרְחָז! מְצַוֶּה אֲנִי עָלֶיךָ לְהַגִּיד, אִם סִכוּם הַזָּהָב הַזֶּה הוּא הַסְּכוּם הֶחָסֵר בְּאוֹצָרִי".> שַׂר־הָאוֹצָרוֹת עָנָה, כִּי יוֹדֵעַ הוּא זֹאת אֶל־נָכוֹן; סְכוּם כָּזֶה וְעוֹד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ חָסֵר זֶה זְמַן־מַה בְּאוֹצָר הַמֶּלֶךְ וְאֵין הַדָּבָר מֻטָּל בְּסָפֵק. כִּי הוּא הַזָּהָב הַגָּנוּב.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַאַסְרוּ אֶת מוּק בְּזִקִּים וַיְשִׂימוּהוּ בַמַּאֲסָר, וּלְשַׂר־הָאוֹצָרוֹת מָסַר הַמֶּלֶךְ אֶת הַזָּהָב, לַהֲשִׁיבוֹ אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. מָלֵא שִׂמְחָה עַל שֶׁנִּגְמַר הַדָּבָר בְּטוֹב, יָצָא שַׂר־הָאוֹצָרוֹת מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ מָנָה בְּעֹנֶג רַב אֶת דִנְּרֵי הַזָּהָב הַנּוֹצְצִים. אוּלָם הָאִישׁ הָרַע הַזֶּה לֹא גִלָּה לְשׁוּם אָדָם, שֶׁעַל קַרְקַע הַסִּיר הָיְתָה מוּנַחַת פִּתְקָה וּבָהּ הָיָה כָתוּב כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הָאוֹיֵב הִבְקִיעַ אֶל אַרְצִי, עַל־כֵּן אֲנִי מַטְמִין פֹּה חֵלֶק מֵאוֹצָרִי; אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתוֹ וְלֹא יְשִׁיבֶנּוּ תֵּכֶף לִבְנִי.> הַמֶּלֶךְ סַעְדִּי”.

הַשָּׁעוֹת שֶׁהָיָה מוּק חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עָבְרוּ עָלָיו בְּמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת; הוּא יָדַע, שֶׁהַשּׁוֹלֵחַ יָדוֹ בְּאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא חָפֵץ לְגַלוֹת אֶת סוֹדוֹ עַל־דְבַר מַטֵּהוּ, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה בְצֶדֶק, שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹרִידוֹ לְטִמְיוֹן יַחַד עִם סַנְדָּלָיו. גַּם סַנְדָּלָיו לֹא יָכְלוּ עַתָּה לְהוֹשִׁיעַ לוֹ, כִּי בִהְיוֹתוֹ מְרֻתָּק בִּנְחֻשְׁתַּיִם אֶל הַקִּיר, לַשָּׁוְא הָיָה כָל עֲמָלוֹ לִסֹּב עַל עֲקֵבוֹ. אוּלָם כַּאֲשֶׁר מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא הוֹדִיעוּ לוֹ כִּי נֶחְרַץ עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת, גָּמַר בְּלִבּוֹ, כִּי יוֹתֵר טוֹב לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים בְּלִי מַטֵּה־הַקֶּסֶם מֵאֲשֶׁר לָמוּת עִמוֹ, וַיְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ, כִּי דְבַר־סֵתֶר לוֹ אֵלָיו וַיְגַלֶּה לוֹ אֶת הַסּוֹד. בַּתְּחִלָּה לֹא אָבָה הַמֶּלֶךְ לְהַאֲמִין לִדְבָרָיו, אֲבָל כְּשֶׁהִצִּיעַ מוּק, כִּי נָכוֹן הוּא לַעֲמֹד לְמִבְחָן, אִם רַק יַבְטִיחוֹ הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יוּמָת, נָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַבְטָחָתוֹ וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַצְפִּינוּ בָּאֲדָמָה מְעַט זָהָב, מִבְּלִי אֲשֶׁר יָדַע מוּק אֶת הַמָּקוֹם, וְאַחֲרֵי־כֵן פָּקַד עַל מוּק לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וּמוּק מָצָא אֶת הַזָּהָב, כִּי הַמַּטֶּה הִכָּה בָּאָרֶץ שָׁלשׁ פְּעָמִים, אָז יָדַע הַמֶּלֶךְ, כִּי שַׂר־הָאוֹצָרוֹת רִמָּה אוֹתוֹ וַתִּבְעַר בּוֹ חֲמָתוֹ וַיִּשְׁלַח לוֹ, כְּפִי שֶׁנָּהוּג בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, חֶבֶל־מֶשִׁי לְהִתְחַנֵּק בּוֹ. וְאֶל מוּק הַקָּטָן אָמַר: “הִבְטַחְתִּיךָ אָמְנָם לְהַשְׁאִירְךָ בַּחַיִּים, אָכֵן, כִּמְדֻמָּנִי, גַּם מִלְּבַד סוֹד הַמַּטֶּה יֶשׁ לְךָ עוֹד סוֹדוֹת אֲחֵרִים, וּבְכֵן אֵפוֹא תִהְיֶה אָסוּר בַּכֶּלֶא, עַד אֲשֶׁר תַּגִּיד לִי, בַמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל, שֶׁאַתָּה מְמַהֵר כֹּה לָרוּץ”. מוּק שֶׁיְשִׁיבָתוֹ הַקְּצָרָה בַסֹּהַר שָׁלֲלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵשֶׁק לָשׁוּב שָׁמָּה לִזְמָן יוֹתֵר אָרֹךְ, הוֹדָה לַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל כֹּחוֹ הוּא בְסַנְדָּלָיו, אֶפֶס אֶת דְבַר הַסִּבּוּב עַל הֶעָקֵב לֹא גִלָּה לוֹ. וַיִּנְעַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַסַּנְדָּלִים, בִּכְדֵי לִבְחֹן אוֹתָם, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִתְחִיל רָץ כִּמְטֹרָף בַּגַּן הֵנָּה וָהֵנָּה; עָיֵף מַחֲמַת רִיצָה, חָפֵץ הַמֶּלֶךְ לְהַפְסִיק בָּהּ, אַךְ לֹא יָכֹל, כִּי לֹא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת, בִּכְדֵי לְהָבִיא אֶת הַסַּנְדָּלִים לִידֵי עֲמִידָה, וּמוּק שֶׁלֹּא יָכֹל לִכְבּשׁ אֶת תַּאֲוַת הַנְּקָמָה הַמִּצְעָרָה הַזֹּאת, נָתַן לוֹ לָרוּץ, עַד אֲשֶׁר נָפַל מִתְעַלֵּף אָרְצָה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁב הַמֶּלֶךְ לְאֵיתָנוֹ, כָּעַס מְאֹד עַל מוּק, שֶׁנָתַן לוֹ לָרוּץ כִּמְעַט עַד כְּדֵי יְצִיאַת נְשָׁמָה. “הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת הַבְטָחָתִי”, אָמַר בָּחֳרִי־אַף, לְהַשְׁאִירְךָ בַּחַיִּים וּלְהוֹצִיאֲךָ לַחָפְשִׁי, אוּלָם עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת אַרְצִי בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעָה, פֶּן אֲצַוֶּה לִתְלוֹתְךָ עַל עֵץ. וְאֶת הַסַּנְדָּלִים וְהַמַּטֶּה פָקַד לְהַנִּיחַ לְמִשְׁמֶרֶת בְּבֵית־נְכֹתוֹ.

ה.

עָנִי כְשֶׁהָיָה לִפְנֵי בוֹאוֹ אֶל הָאָרֶץ, יָצָא עַתָּה מוּק מִמֶּנָּה, מְקַלֵּל אֶת אִוַּלְתּוֹ, שֶׁהִשִּׁיאָה בַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ, שֶׁיְהֵא יָכֹל לְמַלֵּא תַפְקִיד חָשׁוּב בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ. לְאָשְׁרוֹ לֹא הָיְתָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר גֹּרַשׁ מִמֶּנָּה, גְדוֹלָה מְאֹד, עַד כִּי אַחֲרֵי עֲבוֹר שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת כְּבָר הָיָה עַל הַגְּבוּל, אַף כִּי קָשְׁתָה עָלָיו הַהֲלִיכָה, מִהְיוֹתוֹ רָגִיל בְּסַנְדָּלָיו הָאֲהוּבִים.

וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרוֹ אֶת הַגְּבוּל, וַיַּעֲזֹב מוּק אֶת דֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ עַל־מְנָת לָלֶכֶת אֶל מַעְבֵּה הַיְּעָרִים וּלְהִתְבּוֹדֵד שָׁם, כִּי הָיָה כוֹעֵס עַל הַבְּרִיוֹת, וַיִּמְצָא בַּעֲבִי יַעַר אֶחָד מָקוֹם מֻכְשָׁר בְּיוֹתֵר לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי הַחֲלָטָתוֹ. יוּבַל מַיִם מֻקָף תְּאֵנִים גְּדוֹלוֹת וּמְרֻבּוֹת הַצְּלָלִים, גַּם דֶּשֶׁא רַךְ קָרְאוּ לוֹ לָבֹא לָשֶׁבֶת שָׁם; הוּא הִשְׂתָּרֵעַ עַל הָאָרֶץ וַיִּגְמֹר בְּדַעְתּוֹ לִבְלִי לְהַכְנִיס שׁוּם אֹכֶל אֶל פִּיו, רַק לָשֶׁבֶת וּלְחַכּוֹת, עַד אֲשֶׁר יָבֹא הַמָּוֶת, כִּי קָצְרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת. עוֹד הוּא יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר הִרְהוֹרֵי־מָוֶת, וְהִנֵּה חֲטָפַתּוּ שֵׁנָה; וּלְאַחַר שֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְהָרָעָב הִתְחִיל מֵצִיק לוֹ, הִכִּיר סוֹף־סוֹף, שֶׁלָּמוּת בְּרָעָב אֵינֶנוּ מֵהַדְּבָרִים הַנְּעִימִים בְּיוֹתֵר, וְאָז הִתְחִיל לָתוּר אַחַר אֵיזֶה דָבָר לִסְעוֹד לִבּוֹ.

עַל הָעֵץ, אֲשֶׁר יָשֵׁן תַּחְתָּיו, הָיוּ בַּכּוּרוֹת טוֹבוֹת מְאֹד, וַיְטַפֵּס מוּק וַיַּעַל עַל הָעֵץ, בִּכְדֵי לִקְטֹף אֲחָדוֹת מֵהֶן, וְאַחֲרֵי אָכְלוֹ אוֹתָן, טִפֵּס וַיֵרֶד אֶל־הַפֶּלֶג לִשְׁבֹּר צִמְאוֹנוֹ. אוּלָם מַה גָּדְלָה חֶרְדָּתוֹ, כְּשֶׁנִּסְתַּכֵּל בְּבָבוּאָה שֶׁלוֹ אֲשֶׁר בַּמַּיִם וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁתֵּי אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת וְחֹטֶם אָרֹךְ וְעָב צָמְחוּ בְרֹאשׁוֹ. אֲחוּז חַלְחָלָה, שָׁלַח אֶת יָדָיו אֶל אָזְנָיו וַיִּבָּהֵל עוֹד יוֹתֵר בִּרְאוֹתוֹ, כִּי אָרְכָּן הָיָה כַחֲצִי אַמָּה.

“רָאוּי אֲנִי לְאָזְנֵי חֲמוֹר!” קָרָא מוּק “כִּי כַּחֲמוֹר אִבַּדְתִּי לָדַעַת אֶת אָשְׁרִי”. הוּא הִתְהַלֵּךְ בֵּין הָאִילָנוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה וּכְשֶׁרָעַב שֵׁנִית לַלֶּחֶם, הָיָה אָנוּס לֶאֱכֹל עוֹד פַּעַם מִן הַתְּאֵנִים, כִּי מִלְּבַד זֹאת לֹא מָצָא שׁוּם דָבָר הָרָאוּי לְמַאֲכָל. אוּלָם כַּאֲשֶׁר בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה הַשְּׁנִיָה עָלְתָה בְמַחְשַׁבְתּוֹ לְנַסּוֹת, אִם לֹא תִמְצֶאנָה אָזְנָיו מָקוֹם תַּחַת הַטְּבוּל הַגָּדוֹל, שֶׁעַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר יְכַסֶּה עֲלֵיהֶן, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה לִשְׂחוֹק וּלְלַעַג, הִרְגִּישׁ, כִּי אָזְנָיו נֶעֶלְמוּ וְאֵינָן עוֹד. וַיְמַהֵר וַיָּשָׁב אֶל הַפֶּלֶג, בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּקֵּף שֵׁנִית בַּמַּיִם וְלִרְאוֹת, אִם כֵּן הוּא בֶּאֱמֶת, וְלְשִׂמְחָתוֹ נוֹכַח לָדַעַת, כִּי אָזְנָיו שָׁבוּ לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה וְהַחֹטֶם הָאָרֹךְ וּמָשְׁחַת הַמַּרְאֶה לֹא הָיָה לוֹ עוֹד. עַתָּה הֵבִין מוּק בְּאֵיזֶה אוֹפָן נַעֲשֶׂה הַדָּבָר:

בְּאָכְלוֹ מֵהַתְּאֵנָה הָרִאשׁוֹנָה נַעֲשׂוּ אָזְנָיו אֲרֻכּוֹת וְחָטְמוֹ אָרֹךְ, הַפַּגִּים³ ? הַשְׁנִיָּה רִפְּאוּ אוֹתוֹ? הִכִּיר לְשִׂמְחָתוֹ, כִּי? הִמְצִיא שֵׁנִית לְיָדוֹ אֶת הָאֶמְצָעִים לִהְיוֹת מְאֻשָׁר. הוּא קָטַף מִכָּל אִילָן כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל שְׂאֵת וַיָּשָׁב אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָזַב לִפְנֵי זְמָן קָצָר. שָׁם לָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, לְבַל יַכִּירוּ אוֹתוֹ,? אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה אֶל הָעִיר, שֶׁבָּהּ יָשַׁב הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא.

בְּאוֹתָם הַיָּמִים עוֹד הָיוּ פֵרוֹת גְּמוּרִים דָּבָר יְקַר־הַמְּצִיאוּת,? אֲשֶׁר יָדַע עוֹד מִקֹּדֶם, שֶׁשַּׂר־הַטַּבָּחִים הָיָה רָגִיל לִקְנוֹת פֵּרוֹת כָּאֵלוּ בְּעַד שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ, יָשַׁב לְיַד הַשַּׁעַר הַמּוֹבִיל אֶל הָאַרְמוֹן. אַחֲרֵי שִׁבְתּוֹ זְמָן קָצָר, רָאָה אֶת שַׂר־הַטַּבָּחִים עוֹבֵר בֶּחָצֵר. הוּא בָּדַק אֶת הַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת שֶׁל הַמּוֹכְרִים, אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ לְיַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן וּלְסוֹף נִתְקַל מַבָּטוֹ בְכַלְכָּלָתוֹ שֶׁל מוּק. “הֶאָח!” אָמַר, מַה־נָאִים פֵּרוֹת אֵלּוּ; מוּבְטָחַנִּי, שֶׁיִּנְעֲמוּ מְאֹד לְחִכּוֹ שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ. כַּמָּה מְחִיר הַכַּלְכָּלָה כֻלָּה?" מוּק קָצַב מְחִיר לֹא־יָקָר וּמִיַּד עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם עַל הַמִּקָּח וַיְצַו שַׂר הַטַּבָּחִים לִמְסוֹר אֶת הַכַּלְכָּלָה לְעַבְדּוֹ וַיֵּלֵךְ לוֹ; וּמוּק הִתְחַבֵּא לִזְמָן קָצָר, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, שֶׁמָא יְחַפְּשׂוּ אַחֲרָיו, כְּשֶׁיֵּרָאֶה הַנֶּגַע בְּרָאשֵׁי בְנֵי בֵית הַמֶּלֶךְ, וְנִפְרְעוּ מִמֶּנּוּ שֶׁבַע עַל חַטָּאתוֹ.

בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה הָיָה הַמֶּלֶךְ מְבֻדָּח מְאֹד וַיְפַזֵר פַּעַם אַחַר פַּעַם תְּהִלוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְשַׂר־הַטַּבָּחִים שֶׁלּוֹ בִשְׁבִיל הַמַּטְעַמִּים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה? בִשְׁבִיל שֶׁהוּא דוֹאֵג לוֹ כָל־כַּךְ, לִמְצֹא בַעֲדוֹ אֶת הַמַּאֲכָלִים הַיּוֹתֵר?. אוּלָם שַׂר־הַטַּבָּחִים, שֶׁיָּדע הֵיטֵב, כִּי יֵשׁ לוֹ מַעֲדַנִּים עוֹד יוֹתֵר טוֹבִים בַּמִּטְבָּח, הִצְטַחֵק בִּנְעִימוּת וְרַק מֵעֵת לְעֵת נִזְרְקוּ מִפִּיו הַמִּלִּים: “עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד” אוֹ: “סוֹף־טוֹב, הַכֹּל־טוֹב”, בְּאוֹפָן שֶׁבְּנוֹת הַמֶּלֶךְ נַעֲשׂוּ סַקְרָנִיּוֹת וְהִתְאֲווּ לָדַעַת, מַה־יָּבִיא עוֹד לִפְנֵיהֶן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹעֲלוּ עַל הַשֻּׁלְחָן הַתְּאֵנִים הַיָּפוֹת וְהַמְעוֹרְרוֹת תֵּאָבוֹן וַתֵּצֵא מִפִּי כָל הַמְסֻבִּים קְרִיאָה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת. “מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים!” קָרָא הַמֶּלֶךְ. “שַׂר־הַטַּבָּחִים, גְּבַר בְּגוּבְרִין אַתָּה וְרָאוּי הִנְךָ לֵהָנוֹת מֵאוֹר חַסְדִּי בִמְלוֹאוֹ!” וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרוֹ חִלֵּק הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה נוֹהֵג תָּמִיד קַמְצָנוּת בְּמַמְתַּקִּים כָּאֵלּוּ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ אֶת הַתְּאֵנִים לַיּוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לְשֻּׁלְחָנוֹ, לְכָל בֶּן־מֶלֶךְ וּלְכָל בַּת־מֶלֶךְ נָתַן שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם, לַחַצְרָנִיּוֹת, לַוָּזִירִים וְלַהֵגַיִּים אַחַת, אַחַת, אֶת הַנּוֹתָרוֹת הִנִּיחַ לְפָנָיו וְהִתְחִיל בּוֹלֵעַ אוֹתָן בַּהֲנָאָה יְתֵרָה.

“אֵל אֱלֹהִים! מַה מְשֻׁנֶּה מַרְאֶךָ, אָבִי?” קָרְאָה פִתְאֹם בַּת הַמֶּלֶךְ אֲמַרְזָה. כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת הִבִּיטוּ בְתִמָּהוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּרֹאשׁוֹ תָלוּ שְׁתֵּי אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְחֹטֶם אָרֹךְ יָרַד לוֹ עַל סַנְטֵרוֹ; גַם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם הִבִּיטוּ זֶה־אֶל־זֶה בַּחֲרָדָה וְהִשְׁתּוֹמְמוֹת, כִּי כֻלָּם הָיוּ מְקֻשָּׁטִים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר בַּפְּאֵר הַזֶּה.> מִי יְתָאֵר אֶת הַפַּחַד אֲשֶׁר נָפַל עַל כָּל אַנְשֵׁי הֶחָצֵר! כָּל רוֹפְאֵי הָעִיר נִקְרְאוּ לָבֹא, וַיָּבֹאוּ הָרוֹפְאִים הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים, וַיִּרְשְׁמוּ סַמֵּי תְרוּפָה, חַבּוֹת וּמִסּוֹת שׁוֹנִים, אֶפֶס לְהָסִיר אֶת הַנֶּגַע מֵעַל רָאשֵׁי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי־בֵיתוֹ לֹא עָלְתָה בְיָדָם. לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ עָשׂוּ נִתּוּחַ, אֲבָל הָאָזְנַיִם צָמְחוּ מֵחָדָשׁ בִּמְקֹום הַחֲתָךְ.

וּמוּק שָׁמַע בְּמַחְבּוֹאוֹ, אֲשֶׁר הִתְחַבֵּא שָׁם, אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיַכֵּר כִּי בָאָה הָעֵת לַעֲשׂוֹת. הוּא כְבָר קָנָה לוֹ עוֹד לִפְנֵי זֶה בַּכֶּסֶף, אֲשֶׁר קִבֵּל בְּעַד הַתְּאֵנִים, חֲלִיפַת־בְּגָדִים, שֶׁבָּהּ הִתְרָאָה כְאַחַד הַמְּלֻמָּדִים; זָקָן אָרֹךְ מִשְּׂעַר עִזִּים יָרַד לוֹ עַל פִּי מִדּוֹתָיו וְהוֹעִיל הַרְבֵּה לְהִתְנַכְּרוּתוֹ. וַיִּלְבַּשׁ מוּק אֶת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים וַיֵּלֶךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְשַׂק מָלֵא עִגּוּלֵי־דְבֵלה בְיָדוֹ. כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ, אָמַר, כִּי הוּא רוֹפֵא הַבָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְיֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ. מִתְּחִלָּה לֹא חָפְצוּ לְהַאֲמִין לוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן תְּאֵנָה לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָזְנָיו וְחָטְמוֹ שֶׁל זֶה שָׁבוּ לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיוּ, הִתְחִילוּ הַכֹּל דוֹרְשִׁים מֵאֵת הָרוֹפֵא הַנָּכְרִי, שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתָם. אוּלָם הַמֶּלֶךְ אָחַז בְּיָדוֹ וּמִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל חֶדְרוֹ הַמְּיוּחָד; שָׁם פָּתַח לְפָנָיו דֶּלֶת אַחַת, שֶׁהוֹבִילָה אֶל בֵּית־גְנָזָיו וְרָמַז לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו. “כַּאן צְבוּרִים אוֹצָרַי”, אָמַר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, בְּחַר לְךָ מֵהֶם, כַּמָּה שֶׁתִּבְחַר, רַק הָסֵר מִמֶּנִּי אֶת הַנֶּגַע הָרַע הַזֶּה". דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הָיוּ לְאָזְנָיו שֶׁל מוּק כְּשִׁירָה נְעִימָה. עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת רָאָה אֶת סַנְדָלָיו עוֹמְדִים עַל הַקַּרְקַע וּבְצִדָּם הָיָה מוּנַח גַּם מַטֵּהוּ. וַיִּתְהַלֵּךְ מוּק בַּחֶדֶר הֵנָּה וְהֵנָּה, כְּאִלּוּ חָפֵץ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וּלְהִתְפַּלֵּא עַל הֲדָרָם; וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֶל הַסַּנְדָּלִים עַד שֶׁקָּפַץ לְתוֹכָם, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע חָטַף אֶת מַקְלוֹ, קָרַע אֶת הַזָּקֵן הַמְּזֻיָּף מֵעַל סַנְטֵרוֹ וַיַּרְאֶה לַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו הָאֲמִתִּים שֶׁל מוּק, אֲשֶׁר שִׁלַּח מֵעַל פָּנָיו. “אַתָּה הַמֶּלֶךְ”, קָרָא מוּק, “שֶׁמְּשַׁלֵּם אַתָּה לָעוֹבְדִים אוֹתְךָ בֶּאֱמוּנָה רָעָה תַחַת טוֹבָה, קַבֵּל בְּתוֹר עֹנֶשׁ הָרָאוּי לְךָ אֶת הַצּוּרָה הַמְּשֻׁנָּה אֲשֶׁר לָךְ. אֶת הָאָזְנַיִם אֲנִי מַשְׁאִיר לָךְ, לְבַעֲבוּר תַּזְכֵּרְנָה אוֹתְךָ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֶת מוּק הַקָּטָן”. וְלֹא גָמַר מוּק אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁסָּבַב חִישׁ עַל עֲקֵבוֹ, דָּרַשׁ לְהִנָּשֵׂא לְמָקוֹם רָחוֹק, וּבְטֶרֶם יָכֹל הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לְעֶזְרָה נִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ. מֵאָז וָהָלְאָה חַי מוּק בְּשַׁלְוָה וּבִרְוָחָה, אֲבָל גַּלְמוּד, כִּי הָיָה בָז לַבְּרִיּוֹת.

הַהַרְפְּתְּקָאוֹת הָרַבּוֹת וְהַשׁוֹנוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, הֶחְכִּימוּ אוֹתוֹ וַיְהַפְּכוּהוּ לְאִישׁ מְלֻמָּד בְּנִסְיוֹנוֹת, שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹת מַרְאֵהוּ מוּזָר, רָאוּי הוּא יוֹתֵר שֶׁהַבְּרִיּוֹת יִתְפַּלְּאוֹ עָלָיו מֵאֲשֶׁר קַלֵּס יִתְקַלְּסוּ בּוֹ.

א.

בַּר־חַיָּט אֶחָד הָיָה וּשְׁמוֹ לַבַּקָּן, וָיְהִי הָאִישׁ תָּם וְיָשָׁר וְאֶת מְלַאכְתּוֹ לָמַד מֵאֻמָּן מָהִיר אֲשֶׁר בְּאַלֶּכְּסַנְדְּרִיָּה, אִי־אֶפְשָׁר הָיֶה לְהַגִּיד עלָיו שֶׁלֹא הָיָה בָקִי וְרָגִיל בִּמְלֶאכֶת הַחַיָּטִים; אַדְרַבָּה, מְלַאכְתּוֹ הָיְתָה נְקִיָּה וְטוֹבָה. גַּם אִלּו הָיוּ מוֹכִיחִים אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל עַצְלוּתוֹ, הָיוּ עוֹשִׂים זֹאת שֶׁלֹּא בְצֶדֶק, וְאַף־עַל־פִּ י־כֵן לֹא הָיָה הָאִישׁ כְּאַחַד הָאָדָם, כִּי הוּא הָיָה יָכֹל לִתְפֹּר אֵיזוֹ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת בְּלִי הֶפְסֵק, עַד כִּי הַמַּחַט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הִתְחִילָה לוֹהֶטֶת וְהַחוּט – מַעֲלֶה עָשָׁן, וְאָז גַּם הָיָה הַבֶּגֶד יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ מְתֻקָּן בְּתַכְלִית. וְאוּלָם קָרָה מִקְרֶה, וְלֹא לְעִתִים רְחוֹקוֹת, שֶהוּא הָיָה יוֹשֵׁב שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, מַבִּיט נִכְחוֹ בְעֵינַיִם קְפוּאוֹת וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה בְּפָנָיו וּבְכָל יֵשׁוּתוֹ אֵיזֶה דָבָר מְיוּחָד בְּמִינוֹ, שֶׁבְּעָלָיו יַחַד עִם חֲבֵרָיו לְאֻמָּנוּת הָיוּ אוֹמְרִים אָז זֶה־אֶל־זֶה: “הִנֵּה שׁוּב לַבַּקָּן אֵינֶּנוּ כִתְמוֹל שִׁלְשֹׁם”.

אוּלָם בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי, כְּשֶׁהָיוּ אֲחֵרִים שָׁבִים בִּמְנוּחָה מִבֵּית הַתְּפִילָּה, אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, הָיָה לַבַּקָּן יוֹצֵא מִן הַמִּסְגָּד הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, שֶׁחָשַךְ לוֹ בְעָמָל רַב, וּמְהַלֵּךְ בְּמְתִינוּת וּבְקוֹמָה זְקוּפָה בַּשְׁוָקִים וּבִרְחוֹבוֹת, וְאִם אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, שֶהֶיָה פוֹגֵע בּוֹ, הָיָה אוֹמֵר לֹו: “שָלוֹם!” אוֹ “מַה שְּלוֹמְךָ חָבֵר לַבַּקַּן?” לֹא הָיָה עוֹנֶה דָבָר, רַק רוֹמֵז לֹו בְיָדוֹ וּלְכָל הַיּוֹתֵר מְנַעֲנֵעַ לוֹ בַחֲשִׁיבוּת בְּר­ֹאשׁוֹ. וְאִם בְמִקְרִים כָּאֵלּוּ הָיָה הָאֻמָּן אוֹמֵר לוֹ בִשְׂחוֹק: " לַבַּקַּן, רָאוּי אַתָּה לִהְיוֹת בֶּן־מֶלֶך". הָיָה מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וּמֵשִׁיב: “הֲגַם אַתָּה הִרְגַשְׁתָּ בָּזֶה?” אוֹ “יָדַעְתִּי זֹאת זֶה כְבָר!”

כַּךְ הָיָה לַבַּקַּן נוֹהֵג זְמָן רַב וְהָאֻמַּן לֹא הָיָה מוֹחֶה בוֹ וְלֹא הָיָה שָׂם לִבּוֹ לְאִוַּלְתּוֹ, כִּי הָיָה לַבַּקַּן אִישׁ טוֹב וְעוֹבֵד חָרוּץ, וַיְהִי הַיּוֹם וַאֲחִי הַשֻׂלְטָן שֶׂלִים, שֶׁעָבַר בְּאוֹתוֹ זְמָן דֶּרֶך אַלֶּכְּסַנְדְּרִיָּה, שָׁלַח אֶל הָאֻמָּן מַחֲלָצָה לַעֲשׂוֹת בָּהּ אֵיזֶה שִׁנּוּיִים וְהָאֻמָּן מָסַר אֶת הַשִּׂמְלָה לְלַבַּקַּן, כִּי הָיָה לַבַּקַּן מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ מִכָּל חֲבֵרָיו. בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁהָאֻמָּן וְעוֹזְרָיו הָלְכוּ לָהֶם לְהִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַיּוֹם, לֹא יָכֹל לַבַּקַּן לִכְבּוֹשׁ אֶת גַּעְגּוּעָיו לָשׁוּב אֶל בֵּית הָאֻמָּן, שֶׁשָּׁם הָיְתָה תְלוּיָה שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִי הַמֶּלֶך. זְמָן רַב עָמַד לְפָנֶיהָ, מִתְפַּלֵּא פַּעַם עַל הֲדַר הָרִקְמָה וּפַעַם עַל בְּרַק הַצְּבָעִים שֶׁל הַמֶּשִׁי וְהַקְּטִיפָה, וְלֹא זָז מִמֶּנָּה עַד שֶׁלְבָשָׁה. וּמָה גָּדְלָה שִׂמְחָתוֹ, בִּרְאוֹתוֹ, שֶׁהַשִּׂמְלָה הָלְמָה אוֹתוֹ, כְאִילּוּ הָיְתָה נַעֲשֵׂית מִתְּחִלָּה בִּשְׁבִילוֹ. “הַאֵינֶנִּי כְאֶחָד מִבְּנֵי מְלָכִים?” שָאַל אֶת נַפְשׁוֹ, כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּך בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה. “הַאִם לֹא אָמַר זֶה כְבָר הָאֻמָּן עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵינִי כְאִלּוּ נוֹלַדְתִּי בֵּן־מֶלֶךְ?” דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁיַּחַד עִם הַשִּׂמְלָה לָבַשׁ הַנַּעַר גַּם דַּעַת בֶּן־מֶלֶךְ; הוּא לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא מִלִּבּוֹ שֶׁהוּא יוֹצֵא יְרֵכוֹ שֶׁל־מֶלֶךְ, וּכִבְנוֹ שֶׁל מֶלֶך הֶחֱלִיט לָצֵאת לִמְדִינוֹת הַיָּם, וְלַעֲזוֹב אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יוֹשְׁבָיו נוֹאֲלוּ עַד עַתָּה לְבִלְתִּי הַכִּיר תַּחַת שֶׁפֶל מַצָּבוֹ אֶת הוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִּגְדֻלָּה. הַשִּׂמְלָה הַיָּפָה הָיְתָה בְעֵינָיו כְּמִנְחָה שְׁלוּחָה אֵלָיו מֵאֵת פֵאָה טוֹבָה, וְאֵיךְ אֵיפֹא יָבוּז לְמַתָּנָה כָזוּ; וְלֹא הִרְבָּה לַבַּקַּן עוֹד מַחֲשָׁבוֹת וַיְמַהֵר וַיָּשֶׁם אֶת צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּכִיס בִּגְדּוֹ וַיֵצֵא אֶת הָעִיר אַלֶּכְּסַנְדְּרִיָּה תַּחַת מַסְוֶה הַלַּיְלָה.

ב.

בֶּן־הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ הֵעִיר בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּא אֵלָיו הִשְׁתּוֹמְמוּת גְּדוֹלָה, כִּי הַשִּׂמְלָה הַיָּפָה וְכָל מְהוּתוֹ הַחֲשׁוּבָה וְהַמְּלֵאָה הוֹד מַלְכוּת לֹא הָיוּ מַתְאִימוֹת כְּלָל לְהוֹלֵךְ־רָגֶל. כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, הָיָה עוֹנֶה, בְּהַעֲמִידוֹ פָנִים שֶׁל סוֹד, כִּי יֵשׁ דְּבָרִים בְּגֵו. אוּלָם כְּשֶׁהִתְחִיל מַרְגִּישׁ, כִּי הִלּוּכוֹ בְרֶגֶל מְעוֹרֵר שְׂחוֹק. קָנָה לוֹ בִמְחִיר מִצְעָר סוּס זָקָן, שֶׁהָיָה מַתְאִים מְאֹד לְחֶפְצוֹ, בִּהְיוֹתוֹ מָתוּן וּמְיֻשָּׁב וּמַהֲלָכוֹ בְנַחַת, עַד שֶׁבְּשׁוּם פַּעַם לֹא הֵבִיאוֹ לִידֵי נְחִיצוּת לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחוֹ בִרְכִיבָה זְרִיזָה, מַה־שֶּׁלֹּא הָיָה כְלַל מֵהַדְּבָרִים, שֶׁהָיָה מוּמְחֶה לָהֶם.

פַּעַם אַחַת, כְּשֶהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶך, רָכוּב עַל מִרְוָה שֶׁלּוֹ – זֶה הָיָה שֵׁם סוּסוֹ אֲשֶׁר קָרָא לוֹ – פְּסִיעָה אַחַר פְּסִיעָה, נִטְפַּל אֵלָיו רוֹכֵב אֶחָד, וּבִקֵּש מִמֶּנּוּ לְהַרְשׁוֹת לוֹ לִרְכֹּב בְּחֶבְרָתוֹ, בְּאָמְרוֹ, כִּי תִּקְצַר לוֹ הַדֶּרֶךְ, כְּשֶׁיְהֵא מֵשִׂיחַ עִם אָדָם בְּעֵת רָכְבּוֹ עִמּוֹ. הָרוֹכֵב הָיָה עוּל־יָמִים עַלִּיז, יְפֵה־תֹאַר וְנוֹחַ בְּהִתְהַלְּכוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת. הוּא נִכְנס תֵּכֶּף עִם לַבַּקַּן בִּדְבָרִים עַל אוֹדוֹת מֵאַיִן וּלְאַיִן וּבִמְרוּצַת הַשִּׂיחָה נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר לִידֵי כַךְ, שֶׁהָרוֹכֵב גִלָּה לְבַר־הַחַיָּט, שֶׁכָּמוֹהוּ גַּם הוּא נוֹדֵד בָּאָרֶץ בְּלִי תָכְנִית וְבְלִי מַטָּרָה מַמָּשִׁית. הוּא הִגִּיד לוֹ, כִי שְׁמוֹ אוֹמַר, וְכִי הוּא בֵן־אָחִיו שֶׁל אֶלְפִי־בֵּי, הַפֶּחָה הָאֻמְלָל מִקַּאִירוֹ, וְהוּא נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּמִצְוַת דּוֹדוֹ אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ. לַבַּקַּן לֹא גִלָּה לָרוֹכֵב אֶת כָּל לִבּוֹ, וְרַק רָמַז לוֹ, כִּי בֵן־גְּדוֹלִים הוּא וְנוֹסֵעַ רַק לַהֲנָאָתוֹ.

שְׁנֵי הַצְּעִירִים מָצְאוּ חֵן אִישׁ בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ וְעָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם הָלְאָה בְּחַבְרוּתָה. בַּיּום הַשֵּׁנִי לְמַסָּעָם שָׁאַל לַבַּקַן אֶת אוֹמַר, מָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ דוֹדוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ, וּלְתִמְהוֹנוֹ שָׂח לוֹ אוֹמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ: אֶלְפִי־בֵּי, פַחַת קַאִירוֹ, הָיָה אוֹמֵן אֶת אוֹמַר מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ וְאֶת הוֹרָיו לֹא יָדָע. וַיְהִי כַאֲשֶׁר הִשְׂתָּעֵר הָאוֹיֵב עַל אֶלְפִי־בֵּי וְאַחֲרֵי שָׁלֹש מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת נִפְצַע אֶלְפִי־בֵּי וְנֶאֱלַץ לַעֲזוֹב אֶת שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה וְלִבְרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ, וַיִקְרָא אֵלָיו אֶת חֲנִיכוֹ וַיְּגַל לו, כִּי לֹא בֵן אָחִיו הוּא, כִּי אִם בֶּן מוֹשֵׁל אַדִּיר, שֶׁבַּעֲצַת אִצְטַגְנִינָיו אֲשֶׁר חָזוּ לוֹ עֲתִידוֹת לֹא־טוֹבִים הִרְחִיק אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ מִבֵּיתוֹ וּבְאוֹתוֹ זְמָן נִשְׁבַּע לִבְלִי לַהֲשִׁיבוֹ אֵלָיו, עַד אֲשֶׁר תִּמָּלֶאנָה לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. אֶלְפִי־בֵּי לֹא הוֹדִיעַ לוֹ אֶת שֵׁם אָבִיו, רַק צִוָּה עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ לְהֵרָאוֹת בַָּרְבִיעִי לְיֶרַח רַמַּדַּן הַבָּא, שֶׁהוּא יוֹם הֻלֶּדֶת אוֹתוֹ הָעֶשְׂרִים וּשְׁנַים אֵצֶל הָעֲמּוּד הַנּוֹדַע אֶל־שֵׂירָיַה מַהֲלָך אַרְבָּעָה יָמִים מֵאַלֶּכְּסַנְדְּרִיָה מִזְרָחָה. כַּאֲשֶׁר יָבֹא אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וְרָאָה שָׁם אֲנָשִׁים אֲחָדִים עוֹמְדִים מְחַכִּים לוֹ, יִמְסוֹר לָהֵם אֶת הַחֶרֶב. אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וְיֹאמַר: “אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְּשִׁים!” וְהָיָה אִם יַעֲנוּ לוֹ: “בָּרוּךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר שָׁמַר אוֹתְךָ מִכָּל רָע!” וְהָלַךְ אַחֲרֵיהֶם, כִּי הֵם יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל אָבִיו".

לַבַּקָּן הִשְׁתּוֹמֵם מְאוֹד בְּשָמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הוּא הִתְחִיל מַבִּיט אֶל בֶּן־הַמֶּלֶך אוֹמַר בְּעֵינֵי קִנְאָה, מָלֵא חֵמָה עַל הַמַּזָל הָרָע, שֶׁנָתַן לְהַלָּז כְּבוֹד מֶלֶךּ נוֹסַף עַל הֱיוֹתוֹ נֶחְשָׁב כְּבָר לְבֶן־אָחִיו שֶׁל הַפֶּחָה הָאַדִּיר, וְלוֹ, שֶׁחֻנַּן מֵאֵת הַטֶּבַע בְּכָל מַה שֶּנַּחוּץ לְבֶן מֶלֶךְ, לֹא נָתַן מְאוּמָה, רַק הוֹשִׁיבוֹ בַמַחְשַׁכִּים בֵּין דַּלַּת הָעָם. הוּא עָשָׂה הַשְׁוָאוֹת בֵּינוֹ וּבֵין בֶּן־הַמֶּלֶךְ וּבָא לִידֵי מַסְקָנָה שֶׁהוּא נֶחְמָד מְאוֹד לְמַרְאֶה; עֵינָיו יָפוֹת וּמְפִיקוֹת חַיִּים, חָטְמוֹ הַכָּפוּף כֻּלּוֹ אוֹמֵר גְּבוּרָה, מִנְהָגוֹ בְנִימוּס וְדִבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, בְּאַחַת, יֵשׁ לוֹ כָּל הַמַּעֲלוֹת הַחִיצוֹנִיוֹת שֶׁבָּהֵן מִצְטַיֵּן אָדָם חָשׁוּב. וְאוּלָם עִם כָּל הַיִּתְרוֹנוֹת הָרַבִּים שֶׁמָּנָה לַבַּקַּן בַּחֲבֵרוֹ לְמַסַּע, לֹא יָכֹל לִבְלִי לְהוֹדוֹת לְעַצְמוֹ, שֶׁאוֹתוֹ הָיָה הַמֶּלֶךְ הָאָב מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה יוֹתֵר מֵאֵת בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי.

הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לֵב לַבַּקַּן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְלֹא עָזְבוּ אוֹתוֹ גַם בְּשָׁכְבוֹ לִישׁוֹן בַּמָּלוֹן הַקָּרוֹב; וּכְשֶׁהֵקִיץ מִמָּחֳרַת הַיּוֹם ורָאָה אֶת אוֹמַר הַיָּשֵׁן בִּמְנוּחָה וּמִצְטָחֵק מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹת נְעִימִים עַל־דְּבַר אָשְׁרוֹ הַבָּטוּחַ, נִתְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ הָרַעְיוֹן לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַשִׂיג בְּעָרְמָה אוֹ בִזְרוֹע, מַה שֶׁמָנַע מִמֶּנּוּ מַזָלוֹ הָרָע. הַחֶרֶב, הָאוֹת, שֶׁבּוֹ הָיָה בֶן־הַמֶלֶךְ הַיָּשֵׁן יָכֹל לְהִתְוָדֵּע אֶל אָבִיו, הָיְתָה תְּחוּּבָה מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ; בַּחֲשָׁאִי הוֹצִיא אוֹתָהּ מִשָּׁם עַל־מְנַת לְתָקְעָהּ בַחֲזֵה בְעָלֶיהָ. אֶפֶס לִבִוֹ הָרַךְ נִבְעַת מִפְּנֵי מַחֲשֶׁבֶת הָרֶצַח, שֶׁעָלְתָה לְפָנָיו עֲדֵי רֶגַע, וְעַל־כֵּן הִסְתַפֵּק רַק בָּזֶה שֶׁחָגַר אֶת הָחֶרֶב עַל יְרֵכוֹ, וַיַעַל עַל סוּסוֹ שֶׁל הַיָּשֵן, קַל־הַמֵּרוּץ בְּיוֹתֵר, וּבְטֶרֶם הֵקִיץ אוֹמַר מִשְֹּנָתוֹ וְרָאָה אֶת אֲשֶֹר עָשָׂה לוֹ רֵעוֹ הַבּוֹגֵד, כְּבָר נִמְצָא זֶה בְמֶרְחָק פַּרְסָאוֹת רַבּות מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.

הַיּוֹם, שֶׁבּוֹ גָזַל לַבַּקַּן אֶת הַחֶרֶב וְהַסּוּס מֵאֵת רֵעוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, הָיָה הָרִאשׁוֹן לְחֹדֶשׁ רַמַּדַן הַקָּדוֹשׁ, וּבְכֵן אֵיפֹוא, נִשְׁאֲרוּ לוֹ עוֹד אַרְבָּעָה יָמִים, לְמַעַן הַגִּיעַ אֶל עַמּוּד אֶל־שֵׂרָיַּה, שֶׁהָיָה יָדוּעַ לוֹ הֵיטֵב. אַף כִּי הַמָּקוֹם, שֶׁבּוֹ עָמַד הָעַמּוּד, הָיָה רָחוֹק לְכָל הַיּוֹתֵר רַק מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, מִהֵר לַבַּקַּן לָבֹא שָׁמָּה, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, פֶּן יִרְדֹּף אַחֲרָיו בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי וְהִשִּׂיגוֹ.

בַּיּוֹם הַשֵׁנִי לִפְנוֹת עֶרֶב רָאָה לַבַּקַּן מֵרָחוֹק אֶת עָמּוּד אֶל־שֵׂירָיַה. הוּא עָמַד עַל רָמָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ מִישׁוֹר רְחַב־יָדַים וְהָיָה נִרְאֶה מֵרָחוֹק מַהֲלַךְ שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. לֵב לַבַּקַּן הִתְחִיל דּוֹפֵק בְּחָזְקָה לְמַרְאֵה הַמָּקוֹם הַזֶּה; אַף כִּי בְמֶשֶׁךְ שְׁנֵי הַיָּמִים הַאַחֲרוֹנִים הָיָה לוֹ פְנָאי דֵּי וְהוֹתֵר לַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר הַתַּפְקִיד, שֶׁעָלָיו לְמַלְּאוֹת, יִסְּרוּהוּ כִלְיוֹתָיו מוּסָר אַכְזָרִי וְהִפְרִיעוּ אֶת מְנוּחָתוֹ, אֲבָל הָרַעְיוֹן, כִּי הוּא הָגוּן לְמַלְכוּת שָב וְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ, עַד כִּי נָחָה דַעְתוֹ וּבְלֵב שָׁקֵט הִתְקָרֵב אֶל מַטָּרָתוֹ.

כָּל הַמָּקוֹם שֶׁמִּסָּבִיב לְעַמּוּד אֶל־שֵׂירָיַה הָיָה שָׁמֵם מֵאֵין יוֹשֵׁב, וְאִלְמָלֵא הָיָה בֶּן־הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ מֵכִין לוֹ צֵדָה לַדֶּרֶךְ לִזְמַן יָמִים אֲחֲדִים לֹא הָיָה לוֹ בַמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא הִשְׂתָּרֵעַ עַל הָאָרֶץ תַּחַת דְּקָלִים אֲחָדִים, מַחֲרִישׁ לָדַעַת מַה יִּהְיֶה גוֹרָלוֹ.

ג.

וַיְהִי מִמָּחֳרַת וַיִשָּׂא לַבַּקַּן אֶת עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה אֹרְחַת סוּסִים וּגְמָלִּים גְּדוֹלָה בָאָה דֶרֶךְ הַבִּקְעָה וְהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֶל עַמּוּד אֶל־שֵׂירָיַה. לְרֶגֶל הַגִּבְעָה, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד הָעַמּוּד, עַצְרָה הָאֹרְחָה בְלֶכְתָּהּ וְהִתְחִילָה נוֹטָה אֹהָלִים רַבֵּי־תִפְאֶרֶת. הַכֹּל לָבַשׁ צוּרַת מַסָּע שֶׁל פֶּחָה אוֹ שַׁר גָּדוֹל עוֹבֵר אֹרַח וְעוֹמֵד לָנוּחַ. לַבַּקַן שִׁעֵר, שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא בָאוּ אֶלָּא בִשְׁבִילוֹ וּכְבָר הִתְעוֹרְרָה בו הַתְּשׁוּקָה לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וּלְהַגִּיד לָהֶם מִי הוּא, אֲבָל הוּא כָּבַש אֶת תַּאֲוָתוֹ, בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב, כִּי רַק עוֹד יוֹם אֶחָד וְכָל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ תִמָּלֶאנָה בְאֹפֶן שֶׁלֹּא פִלֵּל כָּזֹאת מִיָּמָיו.

מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר, אַךְ יָצָא הַשֶּׁמֶש עַל הָאָרֶץ, וְלַבַּקַּן הִשְׁכִּים לַעֲמֹד לְגוֹרָלוֹ, הוּא הָרֶגַע הַיּוֹתֵר מְאֻשָּׁר שֶבְּחַיָּיו, שֶהָיָה צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתוֹ מֵעֹמֶק שִׁפְלוּתוֹ וּלְהַצִּיגוֹ לִימִין אָב מוֹשֵׁל אַדִּיר. אָמְנָם בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה עַל סוּסוֹ לִרְכֹּב אֶל מְקוֹם הָעַמּוּד, נִכְנָס בְּלִבּוֹ הָרַעְיוֹן, שֶׁלֹא בֶאֱמוּנָה הוּא עוֹשֶׂה מַה שֶּעוֹשֶׂה; אָמְנָם הָיוּ רְגָעִים, שֶׁכֹּחַ־דִּמְיוֹנוֹ צִיֵּר לוֹ בִצְבָעִים בְּהִירִים אֶת גֹּדֶל צַעֲרוֹ שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי, שֶׁתִקְוֹתָיו הַיּוֹתֵר טוֹבוֹת נִכְזְבוּ בְאֹפֶן כֹּה נוֹרָא, אֲבָל הַגּוֹרָל כְּבָר הוּטַל, מַה־שֶּׁכְּבָר נַעֲשָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד לְהָשִׁיב, וְהָאַהֲבָה הָעַצְמִית, אֲשֶׁר שָׁלְטָה בוֹ שִלְטוֹן בְלִי מְצָרִים לָחֲשָׁה לוֹ, כִי הוּא בַר־הַדְרַת־פָּנִים בְּמִדָּה הָרְאוּיָה לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתוֹר בֵּן. הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת אִמְּצָה אֶת לְבָבוֹ וְהִמְרִיצָה אוֹתוֹ לַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ וְלַחֲגוֹר שְׁאֵרִית אוֹנִים, בִּכְדֵי לַהֲבִיאוֹ לִידֵי דְהָרָה הֲגוּנָה, וּבְטֶרֶם עָבַר רֶבַע שָׁעָה כְבָר הָיָה אֵצֶל הַגִּבְעָה. הוּא יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וַיִּקִשְׁרֵהוּ אֶל אַחַד הַשִׂיחִים, שֶׁהָיוּ גְדֵלִים שָׁם בְּמִסְפָּר לֹא־מְעַט; אַחֲרֵי־כֵן הוֹצִיא אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ אוֹמַר תַּחַת לְמַדָּיו עַל הַגִּבְעָה. לְרֶגֶל הָעַמּוּד עַמְדוּ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מִסָּבִיב לְזָקֵן אֶחָד נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים; הַמְּעִיל הַמְּרֻקָּם זָהָב וְאָפוּד שֶׁלָה שֶׁל קַשְׁמִיר לָבָן, הַטְּבוּל מֵאוֹתוֹ הַצֶּבַע הַמְּעֻלָּף אֲבָנִים יְקָרוֹת, נוֹצְצוֹת כְּעֵין הַבְּדֹלַח, הֵעִידוּ בוֹ, כִּי הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל וְאָדָם שֶׁל צוּרָה.

אֶל הַזָּקֵן הַזֶּה נִגַּש לַבַּקַּן, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו אַפַּים אַרְצָה וּבְשָׁלְחוֹ אֵלָיו אֶת יָדוֹ עִם הַחֶרַב, אָמַר: “אֲנִי הַאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּש”.

“יְהִי שֵׁם הַנָּבִיא מְבֹרָךְ, אֲשֶׁר הִצִּילְךָ מֵרָע!” עָנָה הַזָּקֵן וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת מֵרוֹב שִׂמְחָה. “גְּשָׁה נָא וּשְׁקָה לְאָבִיךָ, בְּנִי אוֹמַר!” הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי הַזָּקֵן בְּהִתְרַגְשׁוּת גְּדוֹלָה, פָּעֲלוּ עַל הַחַיָּט פְּעֻלָּה נִמְרָצָה וּבְשִֹמְחָה מְהוּלָה בְּבשֶׁת פָּנִים נָפַל עַל צַוְּארֵי הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן וַיְחַבְּקֵהוּ.

אוּלָם רַק רֶגַע אֶחָד אַרְכָה שִׂמְחָתוֹ שֶׁל לַבַּקַּן מִפְּאַת שִנּוּי מַצָּבוֹ לְטוֹב וּמִיָּד עָבְרָה, עוֹד לֹא הִסְפִּיק לְהֵחָלֵץ מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן, וְהִנֵּה רוֹכֵב אֶחָד נִרְאָה מֵרָחוֹק עוֹבֵר עַל־פְּנֵי הַמִּישׁוֹר וּמְמָהֵר לִקְרַב אֶל הַגִּבְעָה. מַרְאֵה הָרוֹכֵב וְסוּסוֹ הָיָה זָר וּמְשֻׁנֶּה: הַסּוּס לֹא חָפֵץ, כְּנִרְאֶה, לָמוּש מִמְּקוֹמוֹ מֵרוֹב לֵאוּת אוֹ עַקְשָׁנוּת; הֲלִיכָתוֹ הָיְתָה כוֹשֶׁלֶת, לֹא גַסָּה וְלֹא קְצָרָה, אֲבָל הָרוֹכֵב הֵאִיץ בּוֹ בְיָדָיו וּבְרָגְלָיו לְמַהֵר וְלָרוּץ. מְבוּכָתוֹ שֶׁל לַבַּקַּן גַדְלָה מְאֹד, בְּהַכּירוֹ בַסּוּס אֶת מֻרְוָה שֶׁלּוֹ וּבַרוֹכֵב אֶת בֵּן הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי אוֹמַר, אֲבָל רוּחַ הַשֶּׁקֶר, שֶׁנִּכְנְסָה בוֹ פַּעַם אַחַת, הַיְתָה מְפַעְפַּעַת בּוֹ כְאֶרֶס, עַד כִּי הֶחְלִיט לַעֲמֹד בְּמִרְדוֹ בְמֵצַח נְחוּשָׁה וְלִבְלִי לְוַתֵּר עַל זְכוּתוֹ הַמְּדֻמָּה וִיְהִי מָה.

עוֹד הָיָה לָרוֹכֵב כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶל הַגִּבְעָה, וּכְבָר הִתְחִיל רוֹמֵז בְּיָדָיו אֶל הָעוֹמְדִים עָלֶיהָ. סוֹף־סוֹף הִגִּיעַ אֶל מַטָּרָתוֹ, לַמְרוֹת הִתְנַהֲגוּתוֹ בִּכְבַדוּת עַל מֻרְוָה הַהוֹלֵךְ לְאַט, וַיִּקְפֹּץ מֵעַל סוּסוֹ וַיַעַפֵּל לַעֲלוֹת עַל הַגִּבְעָה. “חַכּוּ”, קָרָא, “תִּהְיוּ מִי שֶׁתִּהְיוּ, חַכּוּ, וְאַל תִּתְנוּ לַנּוֹכֵל הַנִּבְזֶה הַזֶה לְהוֹנוֹת אֶתְכֶם; אֲנִי אוֹמַר וְאִישׁ לֹא יֶעֱרַב אֶת לְבָבוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁמִי שֶלֹא כַדָּת!”

כִּשְׁמוֹעַ הָאֲנָשִׁים הָעוֹטְרִים אֶת הַמֶּלֶךְ, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִתְמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וּבְיִחוּד גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ שֶל הַזָּקֵן, שֶׁהִבִּיט חֲלִיפוֹת פַּעַם בִּפְנֵי זֶה וּפַעַם בִּפְנֵי זֶה כשׁוֹאֵל: לְמִי מִשְּׁנֵיכֶם אַאֲמִין? אוּלָם לַבַּקַּן אָמַר בִמְנוּחָה מְעֻשָׂה: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶך וְאָבִי רַב־הַחֶסֶד, אַל נָא יִתֵּן הַמֶּלְךְ לָאִישׁ הַזֶּה לְהוֹלִיכוֹ שׁוֹלַל, עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ לִי, הוּא בַר־חַיָּט שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ, שְׁמוֹ לַבַּקַּן וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאַלֶכְּסַנְדְּרִיָּה; הוּא רָאוּי יוֹתֵר שֶׁנְּרָחֵם מֵאֲשֶׁר נִכְעַס עָלָיו”.

חֲמָת בֶּן־הַמֶּלֶךְ עָלְתָה לְהַשְׁחִית, בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. בְּקֶצֶף עַל שְׂפָתָיו חָפֵץ לְהִתְנַפֵּל עַל לַבַּקַּן, אַךְ הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב אַחֲזוּ בְיָדָיו וְלֹא נְתָנוּהוּ לִנְגֹּעַ בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: “אֱמֶת הַדָּבָר, דַעְתּוֹ שֶׁל הַמִּסְכֵּן הַזֶּה נִטְרְפָה, אִסְרוּ אוֹתוֹ בַחֲבָלִים וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל אַחַד הַהוּגָנִים אֲשֶר לָנוּ; אֶפְשָׁר, שֶיַּעֲלֶה בְיָדֵנוּ לְהוֹשִׁיעַ לָאֻמְלָל הָזֶּה”.

וְאוּלָם חֲמָת בֶּן־הַמֶּלֶךְ שָׁכְכָה מִיָּד, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַזָּקֵן קָרָא מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת: “לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי אָבִי אָתָּה, בְזֵכֶר אִמִּי אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ לְהַטּוֹת אָזְנֶיךָ לִדְבָרַי”.

“יִשְׁמְרֵנוּ הַשֵּׁם!” עָנָָה הַמֶּלֶךְ. “הוּא מַתְחִיל שׁוּב לְדַבֵּר תּוֹעָה; כֵּיצַד אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת כָּאֵלֶּה!” וְכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל לַבַּקַן וְיָרַד עִמּוֹ מִן הַגִּבְעָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ. שָׁם עָלוּ שְׁנֵיהֶם עַל סוּסִים יָפִים מְכֻסִּים שְׂמִיכוֹת יְקָרוֹת, וַיִּרְכְּבוּ בְרֹאשׁ הַמַּסָּע עַל פְּנֵי הַמִישׁוֹר. וְעַל יְדֵי בֵן־הַמֶּלֶךְ הָאֻמְלָל נָתְנוּ כְבָלִים, וַיַּאַסְרוּהוּ בִיתָרִים אֶל דַבֶּשֶׁת הוּגָן וּשְׁנֵי רוֹכְבִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ שָׂמוּ עַין פְּקוּחָה עַל כָּל אַחַת מִתְּנוּעוֹתָיו.

ד.

שֵׁם הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן הָיָה סָעוּד שֻׂלְטַן הַוַּחַבִּים. זְמַן רַב לֹא הָיוּ לוֹ בָנִים וּבָאַחֲרוֹנָה נוֹלָד לוֹ בֵן, שֶׁאֵלָיו נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ זֶה יָמִים רַבִּים. אוּלָם אִצְטַגְנִינָיו, שֶֹשָּׁאַל אֶת פִּיהֶם עַל־דְבַר גוֹרָל בְּנוֹ, אָמְרוּ לוֹ כִּי עַד יוֹם מְלֹאת לוֹ עֶשְֹרִים וּשְׂתַּים שָׂנָה הוּא עוֹמֵד בְּסַכָּנָה לִהְיוֹת נִדְחֶה מִפְּנֵי אַחֵר. וְעַל־כֵּן, בִּכְדֵי שֶׁיִהְיֶה לִבּוֹ סָמוּךְ וּבָטוּחַ, כִּי לֹא יְאֻנֶּה לִבְנוֹ כָל רָע עָמַד וּשְׁלָחוֹ אֶל רֵעוֹ מִנּוֹעַר אֶלְפִי־בֵּי שֶׁיְהֵא אוֹמֵן אוֹתוֹ עַד הֲגִּיעוֹ לִשְׁנַת הָעֶשְׂרִים וְשָׁלֹש, וְעַד הַיּוֹם הַהוּא יְהֵא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לוֹ.

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה סִפֵּר הַשֻׂלְטָן לִבְנוֹ הַמְּדֻמֶּה וְיַחַד עִם זֶה הִגִּיד לוֹ, כִי טוּב תָּאֳרוֹ וְהִתְנַהֲגוּתוֹ הַטּוֹבָה מְפִיקִים רָצוֹן מִמֶּנּוּ עַד מְאֹד.

וַיְהִי כְבוֹאָם אֶל אֶרֶץ הַשֻּׁלְטָן, וַיָּרִיעוּ כָל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לִקְרָאתָם בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה; כִּי הַשְׁמוּעָה עַל־דְּבַר שִׁיבַת בֶּן־הַמֶּלֶךְ הִקִּיפָה אֶת כָּל הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים. בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר עָבְרוּ בָהֶם. הוּקָמוּ שְׁעָרִים מְקֻשָּׁטִים בִּירַק עָלִים וּמִקְלְעוֹת פְּרָחִים, וִילָאוֹת וְקִיטָאוֹת מַזְהִירִים בִּצְבָעִים שׁוֹנִים כִּיסּוּ אֶת פְּנֵי הַבָּתִּים, וְהָעָם נָתַן קוֹלוֹ בְהַלֵּל וְהוֹדָיָה לֵאלֹהָיו וְלִנְבִיאוֹ, שֶׁשָּׁלַח לָהֶם בֵּן־מֶלֶךְ יְפֵה מַרְאֶה כָּזֶה. כָּל זֶה מִלֵּא אֶת לְבָב הַחַיָּט הַיָּהִיר עֵדֶן וָנַחַת; אֲבָל בְּאוֹתָהּ מִדָּה וְעוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמֶּנָּהּ נִמְּלָא לִבּוֹ שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי אוֹמַר, שֶׁעוֹד הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם אָסוּר בְּזִיקִים, רֶגֶשׁ יֵאוּשׁ. אִישׁ לֹא שָׂם אֵלָיו לֵב בִּשְׁעַת הַחֶדְוָה הַכְּלָלִית שֶׁבְּאֱמֶת הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מְכֻוֶּנֶת נֶגְדּוֹ. קוֹלוֹת לָאֲלָפִים וּלִרְבָבָה קָרְאוּ בְשֵׁם אוֹמַר, אֲבָל אַף אֶחַד מֵהֶם לֹא הָיָה חוֹלֶה עָלָיו; לְכָל הַיּוֹתֵר הָיָה אֶחָד אוֹ שֵׁנִי שׁוֹאֵל, מִי הוּא הָאִישׁ הַמּוּבָל עָקוּד אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, וּכְאֵב נוֹרָא אַחֲזוֹ לְשֶׁמַע הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַמְּלַוִּים אוֹתוֹ: “זֶהוּ חַיָּט מְשֻגָּע.”

לְסוֹף בָּאוּ הָרוֹכְבִים לְעִיר הַבִּירָה שֶׁל הַשֻּׂלְטָן, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ אֶת פְּנֵיהֶם בְּשִׂמְחָה עוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלָה מֵאֲשֶׁר בֶּעָרִים הָאֲחֵרוֹת. הַשֻׂלְטָנִית, מַטִרוֹנִיתָה חֲשׁוּבָה בָּאָה בְיָמִים, חִכְּתָה לָהֶם יַחַד עִם כָּל מַעֲמַד מְשָׁרְתוֹתֶיהָ בַּהֵיכָל הֲכִי־מְפוֹאָר שֶׁבָּאַרְמוֹן. רִצְפַּת הַהֵיכָל הָיְתָה מְכֻסָּה טָפִיט גָּדוֹל מְאֹד, הַכְּתָלִים הָיוּ מְקֻשָּטִים בִּירִיעוֹת בַּד מִצֶּבַע תְּכֵלֶת אֲחוּזוֹת בַּחֲבָלִים וְצִיצִיּוֹת שֶׁל גְדִילֵי זָהָב מָשְׁזָר עַל גְּלִילֵי כֶסֶף גְּדוֹלִים.

בִּשְׁעַת בִּיאַת הַמַּסָּע לְעִיר הַבִּירָה כְּבָר כִּסָּה חֹשֶׁךְ אֶת עֵין הָאָרֶץ וּמִפְּנֵי זֶה הָדְלְקוּ בַהֵיכָל מְנוֹרוֹת רַבּוֹת כַּדּוּרִיוֹת וּמְרֻבּוֹת הַצְּבָעִים, שֶׁהַלַּיְלָה כַיּוֹם הֵאִירוּ, וְאוּלָם הָאוֹר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל וּמְגֻּוָּן שָׂרַר בַּחֵלֶק הַתֵּחְתּוֹן שֶׁבַּהֵיכָל, בִּמְקוֹם שָׁם יָשְׁבָה הַשֻׂלְטָנִית עַל כִּסֵּא מַלְכוּתָהּ. הַכִּסֵּא עָמַד עַל אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְהָיָה כֻלּוֹ זָהָב טָהוֹר, וּמְשֻׁבָּץ אַחְלָמוֹת גְּדוֹלוֹת. הָאֵמִירִים, הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַמַּלְכוּת, אָחֲזוּ בְאַפִּרְיוֹן שֶׁל מֶשִׁי מִצֶּבַע אַרְגָּמָן שֶהָיָה נָטוּי מִמַּעַל לְרֹאשָׁהּ שֶׁל הַשֻּׂלְטָנִית וְהַשַּׁיִךְ מִמֵּיּדִינָה הֵנִיף עָלֶיהָ בִמְנִיפָה מִנּוֹצוֹת־טַוָּס לְהָפִיג חֻמָּהּ. בְּמַצָּב כָּזֶה יָשְׁבָה הַשֻּׂלְטָנִית וְחִכְּתָה לְבַעֲלָהּ וְלִבְנָהּ; גַּם הִיא לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ לְמִן הַיּוֹם שֶנּוֹלַד לָהּ, אֲבָל חֲלוֹמוֹת רַבֵּי־עִנְיָן הֶרְאוּ לָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב אֶת יֶלֶד גַּעְגּוּעֶיהָ, בְּאוֹפָן שֶׁחָשְׁבָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ בֵּין אֶלֶף מִבְּנֵי גִילוֹ. עַתָּה נִשְׁמַע שְׁאוֹן הַמַּסָּע הַהוֹלֵךְ וְקָרֵב, קוֹל תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת הִתְעָרֵב בְּקוֹל הָעָם בְּרֵעוֹ, קוֹל שַעֲטַת פַּרְסוֹת הַסּוּסִים מִלֵּא אֶת חֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ, קוֹל צַעֲדֵי הַבָּאִים הִגִּיעַ עַד לְאָזְנֵי הַנֶּאֱסָפִים שָׁם. דַּלְתֵי הַהֵיכָל נִפְתְחוּ לִרְוָחָה, וְדֶרֶךְ שׁוּרַת הָעֲבָדִים, שֶׁעָמְדוּ צְפוּפִים, כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַכִּסֵּא, עָבְרוּ הַשֻּׂלְטָן וּבְנוֹ שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ וַַיִּגְשׁוּ אֶל כִּסֵּא הַמַּלְכָּה.

“הֵיְלִיכִי אֶת בְּנֵךְ אֲשֶׁר הִתְגַּעְגַּעַת עָלָיו זֶה שָׁנִים רַבּוֹת”, אָמַר הַשֻׂלְטָן.

אוּלָם הַשֻׂלְטָנִית נִכְנְסָה לְתוֹךְ דְבָרָיו וַתִּקְרָא: “לֹא בְנִי הוּא זֶה. לֹא אֶת רִשְׁמֵי הַפָּנִים הָאֵלֶּה הֶרְאָה לִי הַנָּבִיא בַחֲלוֹם!”

אַךְ חָפֵץ הַשֻּׁלְטָן לְהוֹכִיחַ אֶת אִשְׁתוֹ עַל אֱמוּנָתָהּ הַטְּפֵלָה וְהִנֵּה דֶלֶת הַהֵיכַל נִפְתְחָה שֵׁנִית וּבֵן־הַמֶּלֶךְ אוֹמַר נִדְחַק וְנִכְנַס, מֻרְדָּף מִשּׁוֹמְרָיו, שֶׁהִתְחַמֵּק וְנִמְלַט מֵהֶם בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, וַיִּפּל בְּלִי רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו אַרְצָה לְרַגְלֵי הַכִּסֵּא וַיֹּאמַר: “אַמוּתָה פֹה, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אָב אַכְזָרִי; כִּי אֶת הַחֶרְפָּה הָזֹּאת כְּבָר נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא”. כִּשְׂמוֹעַ הַנֶּאֱסָפִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּצֵא לִבָּם וַיִּסַּבּוּ עַל הָאֻמְלָל וַיֹאמְרוּ לְאָסְרוֹ שֵׁנִית בַּחֲבָלִים. אוּלָם הַשֻּׂלְטָנִית, שֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְעֵינַיִם מְפִיקוֹת תִּמָּהוֹן, קָפְצָה מֵעַל כִּסְאָהּ וַתִּקְרָא: “הַרְפּוּ מִמֶּנּוּ! אִישׁ אַל יָהִין לָגַעַת בּוֹ, כִּי הוּא הַנַּעַר, אֲשֶׁר עֵינַי לֹא רָאוּ עַד עַתָּה, אַךְ לִבִּי יָדַע אוֹתוֹ”!

יְדֵי הַשׁוֹמְרִים, שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְאוֹמַר, רָפוּ לְשֶׁמַע דִבְרֵי הַשֻּׂלְטָנִית, אֲבָל הַשֻּׁלְטָן בַּחֲרוֹת אַפּוֹ בוֹ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל אוֹמַר, קָרָא לָהֵם לֶאֱסוֹר אֶת הַמְּשֻׁגַּע. “אֲנִי פֹה אָדוֹן”, אָמַר בְּקוֹל מְצַוֶּה, “פֹּה אֵין דָּנִים עַל־פִּי חֲלוֹמוֹת נָשִׁים, אֶלָּא עַל־פִּי סִמָּנִים מוּבְהָקִים! הַנַּעַר הַזֶּה (בְהוֹרוֹתוֹ בְאֶצְבַּע עַל לַבַּקַּן) הוּא בְנִי, כִּי הוּא הֵבִיא לִי אֶת הַסִּמָּן, אֲשֶׁר מָסַרְתִּי לְרֵעִי אֶלְפִי, אֶת הֶחָרֶב”.

“הוּא גָנַב אוֹתָהּ” צָעַק אוֹמַר, הוּא הִשְתַּמַּש בְתֹם לְבָבִי שֶבָּטַח בּוֹ, לְרָעָתִי לִמְעֹל בִּי מָעַל"! אוּלָם הַשֻּׂלְטָן לֹא הִטָּה אֹזֶן לְקוֹל בְּנוֹ, כִּי הוּא הָיָה רָגִיל לַעֲמוֹד כָּל יָמָיו עַל דַּעְתּוֹ, מִבְּלִי לִשְׁמוֹעַ דַּעַת אַחֵר, וַיְצַו הַשֻּׂלְטָן וַיּוֹצִיאוּ אֶת הָאֻמְלָל אוֹמַר בִּנְזִיפָה מִן הַהֵיכָל וְאֶת לַבַּקַן לָקַח עִמּוֹ אֶל חֶדְרוֹ, מָלֵא חֵמָה עַל אִשְׁתּוֹ הַשֻּׂלְטָנִית, שֶׁחַי עִמָּהּ בְּשַלְוָה זֶה חָמֵש וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

ה.

הַמְּאוֹרָעוֹת הַלָלוּ מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ הַשֻּׂלְטָנִית עַד מְאֹד; הִיא יָדְעָה אֶל נָכוֹן, כִּי לֵב הַשֻּׁלְטָן נִפְתָּה לְהַאֲמִין לְאֵיזֶה נוֹכֵל וְרַמָּאִי, כִּי אֶת הַנַּעַר הָאֻמְלָל הַלָּז רַאֲתָה הַרְבֵּה פְעָמִים בַּחֲלוֹם בְּתוֹר בְּנָהּ.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּנַח לָה מְעַט מֵעָצְבָּהּ וּמֵרָגְזָהּ הִתְחִילָה חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת, בְּאֵיזֶה אוֹפֶן יַעֲלֶה בְיָדָהּ לְהוֹכִיחַ לְבַעֲלָהּ אֶת מְשׁוּגָתוֹ, הַדָּבָר הָיָה אָמְנָם כָּבֵד מְאֹד, כִּי הַנַּעַר אֲשֶׁר אָמַר, כִּי הוּא בְנָהּ, מָסַר לַשֻּׂלְטָן אֶת סִמַּן־ הַהַכָּרָה – הַחֶרֶב, וּמִלְבָד זֹאת, כְּפִי שֶהֻגַּד לָהּ, סִפֵּר לוֹ אוֹמַר בְּעַצְמוֹ כָל כַּך הַרְבֵּה דְּבָרִים מִקּוֹרוֹת חַיָּיו, שֶׁנָּקֵל הָיָה לוֹ לְמַלְּאוֹת אֶת תַּפְקִידוֹ מִבְּלִי לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ.

וַתִּשְׁלַח הַשֻּׁלְטָנִית וָתִּקְרָא לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לִוּוּ אֶת הַשֻׁלְטָן אֶל עַמּוּד אֶל־שֵׂירָיַה, וַתִּשְׁאַל אוֹתָם עַל אֹדוֹת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר רָאוּ וְשָׁמְעוּ שָׁם, הַכֹּל בִּפְרָטוּת יְתֵרָה וּבְדִיּוּק נִמְרָץ, וְאַחֲרֵי כֵן קָרְאָה לְשִׁפְחוֹתֶיהָ לְטַכֵּס עֵצָה עִמָּהֶן. וַתֹּאמֶר לָהּ טְשֶרְקֵיסִית זְקֵנָה אַחַת, וּמֶלֶכְסַלַּה שְׁמָה: “אִם לֹא יַטְעֵנִי זִכְרוֹנִי, גְּבֶרֶת נִכְבָּדָה, קָרַא הַנַּעַר, אֲשֶׁר מָסַר אֶת הַחֶרֶב, לַנַּעַר, אֲשֶׁר אַת חוֹשֶׁבֶת, כִּי הוּא בְנֵך, בְּשֵׁם לַבַּקַּן חַיָּט שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ, הַאַף אֵין זֹאת”? “כֵּן הוּא” עָנְתָה הַשֻּׁלְטָנִית, אוּלָם לָמָּה זֶה תִשְׁאָלִי"?

“מַה דַעְתֵּךְ?” הוֹסִיפָה הַזְּקֵנָה, הָאִם לֹא אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁהָרַמָּאִי הַזֶּה קָרָא אֶת בְּנֵךְ בִּשְׁמוֹ הוּא? – וְאִם כֵּן הוּא בֶאֱמֶת, אָז יֵשׁ אֶמְצָעִי טוֹב אֶחָד לִתְפֹּשׂ אֶת הָרַמָּאִי, וְאוֹתוֹ אֲגַלֶּה לָךְ רַק בַּחֲשָׁאִי". הַשֻׂלְטָנִית הִטְּתָה אֶת אָזְנָה אֶל פִּי שִׁפְחָתָה, וַתִּלְחַש לָהּ הַשִׁפְחָה דָבָר, שְׁכְּנִרְאֶה, מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָּ, כִּי הִיא הֵכִינָה עַצְמָה לָלֶכֶת אֶל הַשֻּׁלְטָן.

הַשֻּׁלְטָנִית הָיְתָה אִשָּׁה חֲכָמָה. הִיא יָדְעָה הֵיטֵב אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁל הַשֻׂלְטָן וְהֵבִינָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵן לְטוֹבָתָהּ.

הִיא הֶעֱמִידָה אֵיפוֹא פָנִים, כְּאִילוּ חֲפֵצָה הִיא לְבַטֵּל אֶת רְצוֹנָהּ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ וּלְהַכִּיר אֶת לַבַּקַּן לְבֵן לָהּ, וְרַק תְּנָאי אֶחָד תַּתְנֶה עִמּוֹ. הַשֻּׂלְטָן, שֶׁכְּבָר הִתְחָרֵט עַל כַּעֲסוֹ שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ, הִסְכִּים לַתְּנָאי הַזֶּה. וַתֹּאמֶר הַשֻׂלְטָנִית: “רְצוֹנִי לְהַעֲמִיד אֶת שְׁנֵי הַנְּעָרִים עַל הַמִּבְחָן, לְבַעֲבוּר אֵדַע, לְמְי מֵהֶם יִתְרוֹן הַכְשֵׁר. אַחֶרֶת בִמְקוֹמִי הָיְתָה בוֹחֶנֶת אוֹתָם בִּרְכִיבָה, בְּהִתְאַבְּקוּת, בִּזְרִיקַת לֻנְבָּאוֹת, אֲבָל אֵלוּ הֵם דְּבָרִים שֶהַכּל יוֹדְעִים אוֹתָם; לֹא, אֲנִי חֲפֵצָה לִבְחֹן אוֹתָם בְּדָבָר הַצָּרִיךְ חֲרִיפוּת־הַשֵּׂכֶל. כֹּל אֶחָד מֵהֶם יִתְפֹּר לִי שִׂמְלָה וּמִכְנָסַיִם וְנִרְאֶה, מִי מִשְּׁנֵיהֶם יֵיטִיב לַעֲשׂוֹת”.

וַיִשְׂחַק הַשֻּׂלְטָן וַיֹאמַר: לֹא מֵחָכְמָה בִקַּשְׁתְּ זֹאת. הֲיִתָּכֵן, שֶבְּנִי יִתְחָרֶה עִם הַחַיָּט הַמְּטֹרָף בִּתְפִירַת שִׂמְלָה? לֹא, הָיֹה לֹא תִהְיֶה".

וְאוּלָם הַשֻּׂלְטָנִית מֵאֲנָה לְוַתֵּר עַל הַבְטָחַת בַּעֲלָהּ, שֶׁהִבְטִיחַ לָה מֵרֹאשׁ, וְהַשֻּׂלְטָן, שֶׁהָיָה רָגִיל לַעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ, נָתַן סוֹף־סוֹף אֶת הַסְכָּמָתוֹ, אַף כִּי קָפַץ וְנִשְׁבַּע, כִּי אֵיךְ שֶׁהַחַיָּט הַמְטֹרָף יִצְטַיֵּן בִּיְדִיעָתוֹ לִתְפֹּר שְׂמָלוֹת לֹא יֹאבֶה וְלֹא יוּכַל לְקַבְּלוֹ בְתוֹר בֵּן.

וּבִכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הָלַךְ הַשֻּׁלְטָן אֶל בְּנוֹ וַיְבַקֵּשׁ מִמֵּנוּ, לִבְלִי לְסָרֵב לְאֵם קַפְּדָנִית, שֶׁהִתְעַקְשָׁה לִדְרוֹש דַּוְקָא מִמֶּנּוּ לִתְפֹּר לָהּ שִׂמְלָה. וַיִּצְחַק לֵב לַבַּקַּן בְּקִרְבּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה: “אִם אֵין הַשֻּׁלְטָנִית חֲסֵרָה אֶלָּא זֹאת”, אָמַר בְּלִבּוֹ, “מוּבְטָחַנִי שֶׁאָפִיק רָצוֹן מִמֶּנָּה”.

וַיְּצַו הַמֶלֶך וַיְפַנּוּ שְׁנֵי חֲדָרִים, אֶחָד בִּשְׁבִיל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְאֶחָד בִּשְׁבִיל הַחַיָּט, וַיָּבִיאוּ לִפְנֵי כָל אֶחָד מֵהֶם חֲתִיכַת מֶשִׁי, מִסְפָּרַים, מַחַט וְחוּטִים דֵי צָרְכָּם, וַיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתָּם.

נַפְשׁוֹ שֶׁל הַשֻּׂלְטָן עַרְגָה לָדַעַת, אִם יִצְלַח בְּיַד בְּנוֹ לַעֲשׂוֹת שִׂמְלָה שֶׁיְהֵא לָהּ צוּרַת בֶּגֶד; אֲבָל גָּם רוּחָהּ שֶׁל הַשֻּׂלְטָנִית הִתְפַּעֲמָה מִדְּאָגָה, שֶמָּא לֹא תַעֲלֶה עָרְמָתָה יָפֶה. שְׁנֵי יָמִים קָבְעוּ לַנְּעָרִים לִגְמֹר מְלַאכְתָּם. בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי שָׁלַח הַשֻּׂלְטָן לִקְרֹא לְאִשְׁתּוֹ, וְאַחֲרֵי בוֹאָהּ אֵלָיו חָזַר וְשָׁלַח אֶל חַדְרֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַנְּעָרִים לְהָבִיא אֶת הַשְּׂמָלוֹת יַחַד עִם עוֹשֵׂיהֶן. בְּפָנִים שֶׁל מְנַצֵּחַ נִכְנַס לַבַּקַּן אֶל הַשֻּׂלְטָן וַיִּפְרֹשׂ לְעֵינָיו הַמְפִיקוֹתַ תּמָּהוֹן, אֶת הַשִׂמְלָה אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּאָמְרוֹ: “רְאֵה־נָא אָבִי, וְאַתְּ, אִמִּי, הוֹאִילִי וּרְאִי, אִם לֹא מַעֲשֶׂה יְדֵי אָמָן הִיא הַשִּׂמְלָה הַזֹּאת? יִתְעָרֵב נָא אִתִּי חַיַּט־הֶחָצֶר הַיּוֹתֵר מָהִיר, אִם יוּכַל לַעֲשֹוֹת כָּמוֹהָ”.

וַתִשְׂחַק הַשֻׂלְטָנִית וָתֵּפֶן אֶל אוֹמַר: “וְאַתָּה, בְּנִי, מֶה עֲשִׂיתָ?” וַיַּשְׁלֵךְ אוֹמַר אֶת הַמֶּשִׁי וְאֶת הַמִּסְפָּרַיִם אַרְצָה וַיִּקְרָא בְאִי־רָצוֹן: “אוֹתִי לִמְּדוּ לִבְלֹם סוּס וְלִשְׁלֹף חֶרֶב; אֶת חֲנִיתִי אֲנִי קוֹלֵעַ אֶל הַמַּטָּרָה בְמֶרְחַק שִׁשִּׁים צְעָדִים וְאֵינֶנִי מַחֲטִיא, אוּלָם מְלֶאכֶת־הַמַּחַט זָרָה לִי וְגַם אֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ שֶׁל חֲנִיךְ אֶלְפֵי־בֵּי מוֹשֵׁל קַאִירוֹ”.

“אַתָּה הַבֵּן הָאֲמִתִי לְאָבִיךְ”, קָרְאָה הַשֻּׁלְטָנִית. “הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לְחַבֶּקְךָ בִּזְרוֹעוֹתָי!” וּבִפְנוֹתָה אֶל הַשֻּׁלְטָן הוֹסִיפָה: “סְלַח־נָא לִי, בַּעֲלִי וְאַלּוּפִי, כִּי הִרְשֵׁיתִי לִי לְהִשְׁתַּמֵּש בְּעָרְמָה זוּ. הַאַינְךָ רוֹאֶה עוֹד, מִי הוּא בֶן־הַמֶּלֶך וּמִי הַחַיָּט? אָכֵן, יָפָה הִיא הַשִּׂמְלָה, שֶׁעָשָׂה לְךָ בִּנְךָ, וְרוֹצָה הָיִיתִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, מִמִּי לָמַד אֶת הַמְּלָאכָה הַזֹּאת”.

שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת הִבִּיט הַשֻּׂלְטָן בְּאִי־אֵמוּן חֲלִיפוֹת פַּעַם אֶל אִשְׁתּוֹ וּפַעַם אֶל לַבַּקַּן, שֶׁאַךְ לַשָּׁוְא הִתְאַמֵּץ לְהִתְגַּבֵּר עַל מְבוּכָתוֹ וּלְהַסְתִּיר אֶת פָּנָיו שֶּׁנִּתְכַּרְכְּמוּ, וְאַחֲרֵי־כֵן אָמַר: הָאוֹת הַזֶּה אֵינוֹ מַסְפִּיק לִי, אֲבָל תוֹדוֹת לְאַלַּאה יֶשׁ לְאֵל יָדִי לְהתְוַּדֵעַ, אִם רִמּוּנִי אוֹ לֹא, בְּאוֹפֶן אַחֵר."

וַיְּצַו הַשֻּׂלְטָן וַיָבִיאוּ לוֹ אֶת הַסּוּס הַיּוֹתֵר קַל בְּרַגְלָיו וַיַּעַל עָלָיו וַיִּרְכַּב אֶל יַעַר אֶחָד לֹא הַרְחֵק מִן הָעִיר. בַּיַּעַר הַזֶּה גָּרָה עַל־פִּי אֲגָדָה קְדוּמָה פֵיאָה טוֹבַת־לֵב וְאַדוֹלִצַאִידָה שְׁמָה, שֶׁכְּבָר רַבּוֹת פְּעָמִים הָיְתְָה עֶזְרָה בַצָּרָה לַמְּלָכִים מִבְּנֵי שִׁבְטוֹ כְּשֶהָלְכוּ לִטּוֹל עֵצָה מִמֶּנָּה; אֵלֶיהָ מִהֵר עַתָּה הַשֻּׂלְטָן עַל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר.

בְּאֶמְצַע הַיַּעַר הָיְתָה כִּכָּר רַחֲבַת יָדַיִם מֻקֶּפֶת אֲרָזִים גְּבוֹהִים. שָׁם יָשְבָה לָהּ הַפֵיאָה גַּלְמוּדָה וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקות דָּרְכָה רֶגֶל בֶּן־תְּמוּתָה עַל הַכִּכָּר הַזֹּאת; כִּי עוֹד מִימֵי קֶדֶם הָיְתָה, עַל־פִּי מָסוֹרָה מֵאִישׁ לְאִישׁ, אֵיזוֹ אֵימָה שֶׁלֹא נוֹדָע טִבְעָהּ, מֻטֶּלֶת עַל הַמָּקוֹם הַהוּא.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשֻּׂלְטָן אֶל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ שֶׁל הַפֵיאָה, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וַיִּקְשַׁר אוֹתוֹ אֶל עֵץ וַיַעֲמֹד בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר וַיִּקְרָא בְקוֹל גָדוֹל: “אִם אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי תָמַכְת אֶת אֲבוֹתַי בַּעֲצָתֵךְ הַטּוֹבָה לְעִתוֹת בַּצָּרָה, הַטִּי־נָא אָזְנֵךְ לְבַקָּשַת נֶכְדָם וְעוּצִי גַם לִי עֵצָה, בִּמְקוֹם שֶׁדַעַת אֱנוֹשׁ קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעַ”.

וְלֹא הִסְפִּיק הַשֻּׂלְטָן לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת עַד שֶׁנִפְתַּח אַחַד הָאֲרָזִים וְאִשָׁה רְעוּלָה, לְבוּשָׁה שִׂמְלָה אֲרֻכָּה לְבָנָה יָצְאָה מִמֶּנּוּ וַתַּעֲמוֹד לְפָנָיו. “יָדַעְתִּי מַה הֶבִיאֲךָ הֵנָּה” אָמְרָה הַפֵיאָה “כַּוָּנַּתְּךָ, שֻׂלְטָן סָעוּד, טוֹבָה וּרְצוּיָה וְעַל־כֵּן גַּם אֶהְיֶה לְךָ לְעֵזֶר. קַח אֵיפוֹא מִיָּדִי אֶת שְׁנֵי הָאַרְגָּזִים הָאֵלֶּה, יִבְחֲרוּ לָהֵם שְׁנֵי הַנְּעָרִים, הָאוֹמְרִים כּי בָנֵיךָ הֵם, אִישׁ, אִישׁ אַרְגָּז אֶחָד. מִי שֶׁהוּא בִנְךָ בֶּאֱמֶת, בְּטוּחָה אֲנִי בָזֶה, יִבְחָר בָּאַרְגָּז הַטּוֹב”. וּבְדַבְּרָה הוֹשִׁיטָה לוֹ הַזְּקֵנָה שְׁנֵי אַרְגְּזֵי־שֵׁן מְחֻשָּקִים זָהָב וּמְשֻׁבָּצִים פְּנִינִים; עַל הַצְּמִידִים, אֲשֶׁר לַשָּׁוְא הִתְאַמֵּץ הַשֻּׁלְטָן לְפָתְחָם, הָיוּ חֲרוּתוֹת כְּתֹבוֹת מְמֻלָּאוֹת אַבְנֵי שֹׁהַם.

בְּעֵת רָכְבוֹ לְבֵיתוֹ לֹא פָסַק הַשֻּׁלְטָן לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל־אֹדוֹת הָאַרְגָזִים, שֶׁבְּשׁוּם אוֹפֶן לֹא יָכֹל לְפָתְחָם וְלָדַעַת מַה נִּמְצָא בָהֵם. גַם הַכּתֹבוֹת לֹא הֵפִיצוּ אוֹר בָּהִיר עַל הַדָּבָר הַכָּמוּס, כִּי עַל אַחַד הָאַרְגָּזִים הָיָה כָתוּב: כָּבוֹד וּתְהִלָּה, וְעַל הַשֵּׁנִי: אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר. “גַּם לִי”, אָמַר הַשֻּׂלְטָן בְּלִבּוֹ, “לֹא הָיָה נָקֵל לִבְחֹר בֵין שְׁנֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, שֶהֵם יָפִים וְנֶחֱמָדִים וּמוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב בְּאוֹפֶן אֶחָד”.

ו.

וַיְּהִי כַאֲשֶׁר שָׁב הַשֻּׂלְטָן אֶל אַרְמוֹנוֹ וַיִשְׁלַח לִקְרוֹא לַשֻּׂלְטָנִית וַיְּסַפֶּר לָהּ אֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶֹר דִבְּרָה אֵלָיו הַפֵיאָה. שָׁמְעָה הַשֻּׁלְטָנִית אֶת דִבְרֵי הַפֵיאָה וַתִּשְׂמַח מְאֹד, כִּי לִבָּהּ אָמַר לָהּ, כִּי הַנַּעַר, אֲשֶׁר לִבָּהּ הָלַך אַחֲרָיו, יִבְחַר בָּאַרְגָּז, אֲשֶׁר יוֹכִיחַ בְּאֵיזֶה אוֹפֶן שֶׁהוּא, כִּי הוּא בְנָהּ הָאֲמִתִּי.

לִפְנֵי כִסֵא הַשֻּׂלְטָן הָעָמְדוּ שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת; עֲלֵיהֶם הִצִּיג הַשֻּׁלְטָן אֶת שְׁנֵי הָאַרְגָּזִים, אַרְגָּז עַל שֻׁלְחָן, אַרְגָּז עַל שֻׁלְחָן, וְאַחֲרֵי כֵן יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ וַיְּצַו לְאֶחַד מֵעֲבָדָיו לִפְתֹחַ אֶת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל. וַיָּבוֹאוּ הָאֵימִרִים וְהַפַּחוֹת, אֲשֶׁר קָרָא לָהֵם הַשֻּׂלְטָן, הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים דֶרֶךְ הַדְּלָתוֹת הַפְּתוּחוֹת וַיֵּשְׁבוּ עַל כְּסָתוֹת יְקָרוֹת, שֶׁהָיוּ מֻצָּעוֹת לְאֹרֶךְ הַכְּתָלִים בְּצִדֵּי הַכִּסֵּא מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

הֵם יוֹשְׁבִים וְּמְחַכִּים, וְהַשֻּׁלְטָן רָמַז לַעֲבָדָיו לְהָבִיא אֶת לַבַּקַּן. וַיָּבוֹא לַבַּקַן וַיִּצְעַד בְּרֶגֶל גַּאֲוָה דֶּרֶךְ הַהֵיכָל וַיִּשְׁתַּחוּ לִפְנֵי הַשֻּׂלְטָן עַל אַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁאַל: “מָה אֲדוֹנִי וְאָבִי מְצַוֶּה?”

וַיָּקָם הַשֻּׂלְטָן מֵעַל כִּסְאוֹ וַיֹּאמַר: “בְּנִי! מַטִּילִים סָפֵק בְּצִדְקַת טַעֲנָתְּךָ עַל הַשֵּׁם הַזֶּה, בְּאֶחָד מֵהָאַרְגָּזִִים הַלָּלוּ תִּמְצָא אִישׁוּר עַל צֶאתְךָ מֵחֲלָצָי! בְּחַר לְךָ וְאֵינִי מְסֻפַּק, כִּי תִבְחַר בָּאַרְגָּז הַטּוֹב!”

וַיָּקָם לַבַּקַּן וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי הָאַרְגָּזִים. זְמָן רַב שָׁקָל בְּדַעְתּוֹ, בְּאֵיזֶה מֵהָאַרְגָזִים יִבְחַר, וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר: "אָבִי הַנִּכְבָּד! כְּלוּם יֵשׁ אֹשֶׁר גָּדוֹל מִזֶּה לִהְיוֹת בֵן לְךָ, כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר יָקָר יוֹתֵר מֵעֹשֶׁר חַסְדְּךָ. וּבְכֵן אֵיפוֹא אֲנִי בּוֹחֵר בָּאַרְגָּז עִם הַכְּתֹבֶת אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר.

“אִם הֵיטַבְתָּ לִבְחֹר אוֹ לֹא, נִרְאֶה אַחֲרֵי־כֵן, וּלְעֵת עַתָּה שֵׁב עַל הַכֶּסֶת אֲשֶׁר לִימִין פַּחַת מֵידִינָה” אָמַר הַשֻּׁלְטָן וַיִּרְמֹז לַעֲבָדָיו.

וַיַּבְהִילוּ הָעֲבָדִים לְהָבִיא אֶת אוֹמַר; מַבָּטוֹ הָיָה קוֹדֵר, פָּנָיו עֲצוּבִים וּמַרְאֵהוּ עוֹרֵר חֶמְלַת כָּל הַנֶאֱסָפִים. גַּם הוּא הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַשֻּׂלְטָן אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ עַל דְּבַר חֶפְצוֹ.

וּבְשָמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשֻּׂלְטָן, כִּי עָלָיו לִבְחוֹר בְּאֶחָד מֵהָאַרְגָּזִים, קָם וַיִּתְיַצֵּב נוֹכַח הַשֻּׁלְחָן.

בְּעִיּוּן נִמְרָץ קָרָא אוֹמַר אֶת שְׁתֵּי הַכְּתֹבוֹת וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר: הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לִמְּדוּנִי לָדַעַת, שֶהָאֹשֶׁר אֵינֶנוּ מַתְמִיד וְהָעֹשֶׁר חוֹלֵף־עוֹבֵר; אֲבָל הֵם אִלְּפוּנִי גַם־כֵּן בִּינָה, כִּי בְלֵב הַגִּבּוֹר חָבוּי הוֹן, אֲשֶׁר לֹא יֹאבַד לָנֶצַח – הַכָּבוֹד, וְשֶכּוֹכַב הַתְּהִילָּה הַמֵּאִיר לֹא יֶאֱסֹף נָגְהוֹ יַחַד עִם הָאֹשֶׁר. וְאַף אִם נָטַל עָלַי לְהִוָּאֵשׁ מִכֶּתֶר מַלְכוּת, הִנֵּה הַגּוֹרָל הֻטָּל: כָּבוֹד וּתְהִלָּה! אֲנִי בוֹחֵר בָּכֶם!"

הוּא הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל הָאַרְגָּז, אֲשֶׁר בָּחַר; אוּלָם הַשֻּׁלְטָן צִוָּה לוֹ לִבְלִי לְקַחְתּוֹ וּלְחַכּוֹת זְמַן־מָה. הוּא רָמַז לְלַבַּקַּן, שֶיִּגַּשׁ גַם הוּא אֶל שֻׁלְחָנוֹ וְִהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל הָאַרְגָּז, אֲשֶׁר בָּחַר.

בֵּין כָּה וָכֹה וְהַשֻּׂלְטָן צִוָּה לְהָבִיא לוֹ לְגִין מַיִם מֵהַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה זֶמְזֶם אֲשֶׁר בְּמֶכָּה וַיִּטֹּל יָדָיו וַיְכַוֵּן פָּנָיו כְּלַפֵּי מִזְרָח וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו וַיִּתְפַּלֵּל: “אֵל אֱלֹהֵי אָבִי! אַתָּה, אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ אֶת שִׁבְטִי בִשְׁלֵמוּתוֹ וּבְטָהֳרָתוֹ בְמֶשֶׁךְ כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים, אַל־נָא תִתֵּן שֶׁיְחֻלַּל שְׁמָם שֶׁל הָאַבַּסִּידִים עַל־יְדֵי אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, הֱיֵה קָרוֹב לִבְנִי וְהָגֵן עָלָיו בְּשָׁעָה קָשָׁה זוּ”.

אַחֲרֵי גָמְרוּ אֶת תְּפִלָּתוֹ קָם מִכְּרֹע עַל בִּרְכָּיו וַיָּשָׁב אֶל כִּסְאוֹ וַיֵּשֶׁב עָלָיו. כָּל הַנֶּאֱסָפִים יָשְׁבוּ מַחֲרִישִׁים וּמְחַכִּים לִרְאוֹת, מַה יִּהְיֶה סוֹף הַדָּבָר. כִּמְעַט שֶׁלֹא עָרַב אִישׁ אֶת לִבּוֹ לִשְׁאוֹף רוּחַ וְהַדְּמָמָה גָדְלָה כָּל כַּך עַד שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹע קוֹל רִשְׁרוּשׁ עַכְבָּר בְּרוּצוֹ; אֵלּוּ שֶׁיַשְׁבוּ מֵאָחוֹר פָּשְׁטוּ אֶת גְּרוֹנָם, בִּכְדֵי לִרְאוֹת מֵעַל כִּתְפוֹת הַיּוֹשְבִים לִפְנֵיהֶם אֶת הָאַרְגָּזִים. פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל הַשֻּׂלְטָן בְּקָרְאוֹ: “פִּתְחוּ אֶת הָאַרְגָּזִים!” וּבְאוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְחוּ הָאַרְגָּזִים, שֶׁעַד עַתָּה לֹא הָיָה בְּכֹחַ אִישׁ לְפָתְחָם, מֵאֲלֵיהֶם.

בַּאַרְגָז, שֶׁבּוֹ בָחַר אוֹמַר, נִמְצָא מוּנָח עַל כַּר שֶׁל קְטִיפָה כֶּתֶר זָהָב קָטָן וְשַׁרְבִיט זָהָב; בְּאַרְגָזוֹ שֶׁל לַבַּקַּן – מַחַט גְּדוֹלָה וּמְעַט חוּטִים. וַיְּצַו הַשֻׂלְטָן לְהָבִיא בְפָנָיו אֶת הָאַרְגָּזִים, וַיָּסַר אֶת הַכֶּתֶר מֵעַל הַכַּר וַיַּנִּיחוֹ עַל כַּף יָדוֹ, וַיְהִי לְפֶלֶא, כִּי אַךְ נָגַע בּוֹ הַשֻּׂלְטָן בְאֶצְבְּעוֹתָיו, וַיֵּלֶךְ הַכֶּתֶר הַזָּעִיר הָלֹך וְגָדֹל, עַד כִּי גָּדַל לְמִדַּת עֲטָרָה אֲמִתִּית. וַיָּשֶׂם הַשֻּׂלְטָן אֶת הָעֲטָרָה בְּרֹאשׁ אוֹמַר, אֲשֶׁר כָּרַע בֶּרֶך לְפָנָיו, וַיִּשַּק לוֹ עַל מִצְחוֹ וַיּוֹשֶׁב אוֹתוֹ לִימִינוֹ. וְאֶל לַבַּקַּן פָּנָה הַשֻּׂלְטָן בִּדְבָרִים הָאֵלֶּה: מְשָׁל קַדְמוֹנִי אוֹמֵר: הִשָּׁאֵר, רַצְעָן, אֵצֶל אִמּוּמְךָ! כִּמְדֻמֶּה לִי, מוּטָב שֶׁתַּחֲזוֹר אֶל הַמַּחַט אַשֶׁר עָזַבְתָּ. אֵינְךָ רָאוּי אָמְנָם, שֶאֶהְיֶה מַטֶּה בִּשְׁבִילְךָ כְּלַפֵּי חֶסֶד, אֲבָל אִישׁ אֶחָד הִשְׁתַּדֵּל בַּעֲדְךָ לְפָנָי, שֶׁלֹּא אוּכַל הַיּוֹם לְהַשִׁיב אֶת פָּנָיו; וְעַל כֵּן אֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתְךָ בַּחַיִּים, אוּלָם, אִם לַעֲצָתִי תִשְׁמַע, מַהֵר וַעֲזוֹב אֶת אַרְצִי".

מְדֻכְדָּךְ וּמְלֵא בוּשָׁה וּכְלִימָה עָמַד לַבַּקַּן. מִבְּלִי דַעַת, מַה לַעֲשׂוֹת, נָפַל עַל פָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי בֵן־הַמֶלֶך. "הַיּוּכַל בֵּן־הַמֶּלֶךְ לִסְלוֹחַ לִי? שָׁאַל וּמֵעֵינָיו נָשְׁרוּ דְמָעוֹת.

“אֵמוּן לְרֵעַ, חֶסֶד עִם אוֹיֵב – בִּשְׁתֵי הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה מִתְגָּאֵה הָאַבִּיסִידִי” עָנָה אוֹמַר בַהֲרִימוֹ אֶת לַבַּקַן מִן הָאָרֶץ. “לֵךְ לְשָׁלוֹם!”

“אֲבָל, בְּנִי אַתָּה!” קָרָא הַשֻּׂלְטָן בְּהִתְרַגְּשׁוּת וַיִפֹּל עַל צַוְּארֵי בְנוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִשַּׁק לוֹ. הַפָּחוֹת וְהָאֵמִירִים וְכָל רַבֵּי הֶחָצֵר עָמְדוּ כֻלָם מִמְקוֹמָם וַיִּקְרְאוּ: אַשְׁרֶיךָ בֶּן־הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ! וּבְעוֹד הַנֶּאֱסָפִים צוֹהֲלִים וּמְרִיעִים לִקְרַאת בֶּן מַלְכָּם, חַלַק מֵהֶם לַבַּקַן וַיֵּצֵא בַחֲשַׁאִי מִן הַהֵיכָל וְאַרְגָּזוֹ בְיָדוֹ.

ז.

וַיֵרֶד לַבַּקַּן אֶל הָאֻרְוָה וַיַּחֲבֹשׁ אֶת מֻרְוָה סוּסוֹ וַיֵצֵא אֶת שַׁעַר הָאַרְמוֹן וַיִרְכַּב בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל אַלֶכְּסַנְּדְּרִיָּה. כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו בְּמֶשֶׁךְ הֱיוֹתוֹ בֶּן מֶלֶךְ הָיָה בְעֵינָיו כַּחֲלוֹם, וְרַק הָאַרְגָּז הַיָּפֶה הַמְצֻפֵּה זָהָב וּמְעֻלָּף אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת הִזְכִּירו, כִּי כָל זֶה רָאָה לֹא בַחֲלוֹם, כִּי אִם בְּהָקִיץ.

וַיְהִי בְּבוֹאוֹ לְאַלֶּכְּסַנְּדְּריָּה וַיָּשֶׂם אֶת פָנָיו יָשָׁר אֶל בֵּית הָאֻמָּן, אֲשֶׁר עָבַד אֶצְלוֹ לִפְנֵי עָזְבוֹ אֶת הָעִיר. שָׁם יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וַיִּקְשְׁרֵהוּ אֶל שַׁעַר הַבַּיִת וַיִּכָּנֵס אֶל חֲדָר הָעֲבוֹדה: הָאֻמָּן, אֲשֶׁר לֹא הִכִּירוֹ בַרֶגַע הָרִאשׁוֹן, פָּנָה אֵלָיו בְּהַכְנָעָה יְתֵרָה וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ, בַּמֶה יוּכָל לְשַׁרְתוֹ; אוּלָם כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל מִקָּרוֹב בָּאוֹרֵחַ וַיַּכֵּר אֶת לַבַּקַּן קָרָא לְעוֹזְרָיו וְתַלְמִידָיו וְכֻלָּם הִתְנַפְּלוּ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה עַל לַבַּקַּן, שֶלֹא חִכָּה כְלַל לְקַבָּלַת־פָּנִים כָּזוֹ; וַיָּדוּשׁוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בִזְיָרוֹת וּבְאַמּוֹת־הַמִּדָּה, וַיִדְקְרוּהוּ בִמְחָטִים וַיִּנְעֲצוּ בוֹ מִסְפָּרַיִם חָדוֹת, עַד אֲשֶׁר נָפַל מִתְעַלֵּף עַל חֲבִילָה שֶׁל בְּגָדִים יְשָׁנִים.

וּבְשָׁכְבּוֹ עַל חֲבִילַת הַבְּגָדִים הַבָּלִים הוֹכִיחוֹ הָאֻמָּן עַל פָּנָיו בְּדִבְרֵי־כִּבּוּשִׁים קָשִׁים עַל הַשִּׂמְלָה אֲשֶׁר גָנַב, אַךְ שָוְא הִתְאַמֵּץ לַבַּקַּן לְהַבְטִיחוֹ, כִּי הוּא לֹא בָא אֶלָּא עַל מְנַת לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת הֶזֵּקוֹ; אַךְ לָרִיק הִצִּיעַ לוֹ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ פִּי שָׁלֹשׁ מִמְּחִיר הַשִּׂמְלָה, – הָאֻמָּן וְעוֹזְרָיו הִתְנַפְּלוּ עָלָיו שֵׁנִית, מָחוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ מִפֶּתַח הַבַּיִת וָחוּצָה. מֻכֶּה וּמְמֹרָט עָלָה לַבַּקַּן שֵׁנִית עַל סוּסוֹ וַיִרְכָּב אֶל מְלוֹן־שַׁיָּרוֹת. שָׁם הִנִּיחַ אֶת רָֹאשׁוֹ הֶעָיֵף וְהָרָצוּץ עַל כָּרֵי הַמִּטָּה וַיִתְּעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבָר יִסּוּרֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת בָּעוֹלָם הָעוֹבֵר, עַל־דְּבַר שְׂכַר מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לָאָדָם בָעוֹלָם הַזֶּה, וְעַל דְּבַר הָאֹשֶׁר הָאֲנוּשִׁי הַבִּלְתִּי מַתְמִיד וּכְאַין נֶחְשָׁב. וַיַּחֲלֵט לַבַּקַּן לַחְדוֹל מִלְּהַלֵּךְ בִּגְדוֹלוֹת וְלָשׁוּב וְלִהְיוֹת אָדָם כָּשֵׁר וְיָשָׁר.

וַיְהִי מִמָּחֳרַת וַיִיקַּץ לַבַּקַּן מִשְּנָתוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה בִּבְשָׂרוֹ אֵין מְתוֹם מֵהַמַּכּוֹת, אֲשֶׁר הֻכָּה מֵאֵת הָאֻמָּן וְעוֹזְרָיו, וַיָּבֵן, כִּי הַמַּהֲלֻמּוֹת גֵּרְשׁוּ מִמֶּנוּ כָל רַעֲיוֹן עַל־דְּבַר גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד.

וַיִּמְכֹּר לַבַּקַּן בִּמְחִיר גָּדוֹל אֶת אַרְגָּזוֹ לְסוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וַיִּקֵן בַּכֶּסֶף, אֲשֶׁר קִבֵּל מִמֶּנוּ, בֵּית חוֹמָה וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם בֵּית־אֻמָנוּת לִמְלֶאכֶת חַיָּטִים. אַחֲרֵי גָמְרוֹ כָל זֹאת בְּטוֹב וְאַחֲרֵי תְלוֹתוֹ מִתַּחַת חַלּוֹן בֵּיתוֹ מִחוּץ שֶׁלֶט עִם כְּתֹבֶת: “לַבַּקַּן, עוֹשֵׂה־שְׂמָלוֹת” יָשַׁב וְהִתְחִיל טוֹלֵא בַמַּחַט וּבַחוּטִים אֲשֶׁר מָצָא בָאַרְגָּז אֶת בִּגְדּוֹ, אֲשֶׁר נִקְרַע בִּידֵי הַחַיַּט וְעוֹזְרָיו בְּאוֹפֶן כֹּה נֹורָא, וַיְהִי מִקֵּץ שָׁעוֹת אַחֲדוֹת וְלַבַּקַּן הָיָה צָרִיךְ לְהַפְסִיק בּאֶמְצַע הַמְּלָאכָה וְלָצֵאת הָחוּצָה, וּמַה־גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ לְמַרְאֶה הַדָּבָר הַמּוּזָר אֲשֶׁר רָאָה בְּשׁוּבוֹ, הַמַּחַט הוֹסִיפָה לִתְפֹּר מֵאֵלֶיהָ, מִבְּלִי אֲשֶׁר נַהֲגָה בָהּ יַד אִישׁ, הִיא עַשְׂתָה תְּפִירוֹת נָאוֹת וְדָקּוֹת מֵאֲשֶׁר עָשָׂה לַבַּקַּן בְּעַצְמוֹ בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁעָה הָיְתָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ ביוֹתֵר!

אָמְנָם כֵּן, אַף הַמַּתָּנָה הַיּוֹתֵר קָלָּה בְעֶרְכָּהּ, הָבָּאָה מִיַּד פֵיאָה טוֹבָה מְבִיאָה תֹעֶלֶת וְעֶרְכָּה רָב מְאֹד! אֲבָל עוֹד עֵרֶךְ אָחֵר הָיָה לַמַּתָּנָה הַזֹּאת: הַחוּט לֹא פַסָק מֵעוֹלָם וְאַף אִם הָיְתָה הַמַּחַט שׁוֹקֶדֶת עַל עֲבוֹדָתָהּ בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה.

וַיֵּצֵא שֵׁם לַבַּקַּן בְּתוֹר חַיָּט לִתְהִילָּה בְּכָל הָאָרֶץ וַאֲנָשִׁים רַבִּים הִשְׁכִּימוּ לְפִתְחוֹ. אֲחֵרֵי גָזְרוֹ אֶת הָאֲרִיג וְאַחֲרֵי עֲשׂוֹתוֹ בוֹ בְמַחְטוֹ אֶת הַדְּקִירָה הָרִאשׁוֹנָה, מִיָּד הִתְחִילָה הַמַּחַט תּוֹפֶרֶת מֵעַצְמָהּ וְלֹא פָסְקָה עַד אֲשֶׁר נִגְמַר הַבֶּגֶד. לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, וְכָל יוֹשְׁבֵי הָעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ נָתְנוּ לְלַבַּקַּן לִתְפֹּר אֶת בִּגְדֵיהֶם, כִּי הוּא עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בֶאֱמוּנָה וּבְהִדּוּר מְיוּחָד וּבִמְחִיר נָמוּךְ מְאֹד, וְרַק דָּבָר אֶחָד הָיָה לְפֶלֶא בְעֵינֵי כָל יוֹשְׁבֵי הָעִיר אַלֶּכְּסַנְדְּרִיָּה, וְהוּא שֶלַּבַּקַּן עָבַד אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּעַצְמוֹ, בְּלִי עוֹזְרִים עַל יָדוֹ וַחֲדַר אֻמָנוּתוֹ הָיָה תָמִיד סָגוּר וּמְסֻגַּר.

הַכְּתֹבֶת שֶׁעַל גַבֵּי הָאַרְגָּז, שֶׁהָיְתָה מַבְטִיחָה לִבְעָלָיו אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר, נִתְאַמְּתָה בְאֹפֶן כָּזֶה; אֹשֶׁר וְעֹשֶר, אַף כִּי בְמִדָּה בֵינוֹנִית, לִוּוּ אֶת לַבַּקַּן עַל דַרְכּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּבְכָל עֵת שָׁמְעוֹ אֶת שֵמַע הַשֻּׁלְטָן הַצָּעִיר אוֹמַר, אֲשֶׁר שְׁמוֹ יָצַא בְּכָל הָאָרֶץ לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה; בְּכָל פַעַם שֶׁשָׁמַע, כִּי הַגִּבּוֹר הַזֶּה הָיָה לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לְעָמּוֹ וְלִמְחִתָּה לְאוֹיְבָיו, הָיָה אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: נוֹחַ לִי שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי חַיָּט, כִּי הַכָּבוֹד וְהַתְהִלָּה אֵינָם נִקְנִים לוֹ לָאָדָם אֶלָּא בְחֵרֶף נֶפֶשׁ. כַּךְ חָי לוֹ לַבַּקַּן בְשַׁלְוָה. נוֹח מֵעַצְמוֹ וּמְכֻבַּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאִם בֵּיְנָתַיִם לֹא תָשׁ כֹּחָהּ שֶׁל הַמַּחַט, אָז הִיא תוֹפֶרֶת מֵעַצְמָה עוֹד עַתָּה בַחוּט הַנִּצְחִי שֶׁל הַפֵיאָה הַטּוֹבָה אַדּוֹלְצְאִידָה.

א.

הַנּוֹסֵעַ דֶּרֶךְ שְׁוַבִּיָּה, מִן הָרָאוּי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לְהָצִיץ לִזְמָן־מַה אֶל הַשְּׁוַרְצְוַלְדְּ; וְלֹא בִשְׁבִיל הָאִלָּנוֹת, אַף שלֹּא בְכָל מָקוֹם יֵשׁ לִמְצֹא אֳרָנִים גְּבֹהִים וְיָפִים בְּשֶׁפַע רַב כָּזֶה, אֶלָא בִשְׁבִיל הָאֲנָשִׁים הַיוֹשְׁבִים שָׁם וְהַמִּצְטַיְנִים מִשְּׁכֵנֵיהֶם שֶׁמִּסָּבִיב, הְִצְטַיְּנוּת– הָרְאוּיָה לִתְשׂוּמֶת־לֵב. הֵם גְּבֹהִים מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, רַחֲבֵי־כְתֵפַיִם, בַּעֲלֵי אֲבָרִים גַּסִּים, וְדוֹמֶה, כְּאִלּוּ הָרֵיחַ הֶחָזָק בְּיוֹתֵר, הַזּוֹרֵם לַבְּקָרִים בֵּין בַּדֵּי הָאֳרָנִים, נָתַן לָהֶם מִשַּׁחַר יַלְדּוּתָם נְשִׁימָה יוֹתֵר חָפְשִׁית, עַיִן יוֹתֵר בְּהִירָה וְלֵב יוֹתֵר אַמִּיץ אַף כִּי קָשֶׁה, מֵאֲשֶר לְיוֹשְׁבֵי הָעֲמָקִים וְהַבְּקָעוֹת שֶׁלְּאֹרֶךְ הַנְּחָלִים. וְלֹא רַק בִּדְמוּתָם וּבְצַלְמָם, אֶלָּא גַם בְּמַלְבּוּשָׁם וּבְאָרְחוֹת חַיֵּיהֶם הֵם נִבְדָּלִים הַבְדֵּל מָחֳלָט מֵאֲחֵיהֶם, הַחַיִּים מִחוּץ לִתְחוּמָם. בְּיִחוּד נוֹהֲגִים יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְדְּ סִלְסוּל בְּהַלְבָּשְָתָם הַבַּדִּי. זְּקָנָם שֶׁל הַגְּבָרִים מְגֻדָּל, כְּפִי שֶׁהַטֶּבַע הִצְמִיחָה אוֹתוֹ מִסָּבִיב לְסַנְטֵרָם. הָאֲפֻדּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת, הַסַּרְבָּלִים הָרְחָבִים וּמְרֻבֵּי הַקְּמָטִים, הַפֻּזְמְקָאוֹת הָאֲדֻמִּים, הַכֹּבָעִים הַמְּחֻדָּדִים בַּעֲלֵי הַשּׁוּלַיִם הָרְחָבִים – כָּל זֶה טוֹבֵעַ עֲלֵיהֶם חוֹתָם מֻזָר, אֲבָל שֶׁל רִצִינוּת וַחַשִׁיבוּת. שָׁם הָאֲנָשִׁים עוֹסְקִים עַל הָרוֹב בַּעֲשִׂיַת זְכוּכִית; הֵם גַּם מְכִינִים שְׁעוֹנִים וּמַחֲזִירִים אִתָּם בְּכָל קַצְוֵי הַתֵּבֵל.

מֵעֵבֶר הַיַּעַר הַשֵּׁנִי יוֹשֵׁב חֵלֶק מֵהַשֵּׁבֶט הַזֶּה, אֲבָל כְּעִסְקָם כֵּן גַּם מִנְהֲגֵיהֶם וְהַרְגְּלֵיהֶם שׁוֹנִים הֵם מֵאֵלּוּ שֶׁל הַזַגָּגִים. הֵם סוֹחֲרִים בְּיַעֲרָם; הֵם גּוֹזְרִים אֶת אָרְנֵיהֶם וּמַקְצִיעִים אוֹתָם, מְבִיאִים אוֹתָם בְּרַפְסוֹדוֹת דֶּרֶךְ הַנַּגּוֹלְד אֶל הַנֵּיקָר וּמֵהַנֵּיקָר הָעֶלְיוֹן מוֹרִידִים הֵם אוֹתָם אֶל הָרְהֵין וּמִשָּׁם הָלְאָה בְדֶרֶך. הַמַּיִם בּוֹאֲךָ הוֹלַנְדִּיָה וְשָׁם עַל שְׂפַת הַיָּם הַכֹּל יוֹדְעִים אֶת יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד וְאֶת דּוֹבְרוֹתֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת; בְּכָל עִיר וָעִיר הַיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת־הַנָּהָר הֵם שׁוֹהִים זְמַן־מַה וּמְחַכִּים בְּגָאוֹן לַקּוֹנִים, אֲשֶׁר יָבֹאוּ לִקְנוֹת אֶת הַקּוֹרוֹת וְהַקְּרָשִׁים. אוּלָם אֶת הַקּוֹרוֹת הַיּוֹתֵר אֲרֻכּוֹת וְעָבוֹת הֵם מוֹכְרִים בְּמֵיטַב כֶּסֶף אֶל הַמִּינְהֵירִים, הַבּוֹנִים מֵהֶן אֳנִיוֹת. הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֻרְגְּלוּ מִנֹּעַר לִחְיוֹת חַיֵּי־נוֹדְדִים גַּסִּים; הֵם שָׂשִׂים לָשׁוּט בְּדוֹבְרוֹתֵיהֶם בְּמוֹרַד הַנְּהָרוֹת וּמִצְטָעֲרִים, כְּשֶׁהֵם עוֹלִים בַּחֲזָרָה לְאֹרֶךְ הַחוֹף אֶל בֵּיתָם; מִסִּבָּה זוּ גַם תִּלְבָּשְׁתָּם הַנֶּהְדָּרָה שׁוֹנָה הִיא בְתָכְלִית מִזוּ שֶׁל הַזַגָּגִים, יוֹשְׁבֵי הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. הֵם לוֹבְשִׁים חֲמִילוֹת שֶׁל בַּד כֵּהֶה, בְָתֵּי־מִכְנְסַיִם בְּרֹחַב כַּף־יָד עוֹנְקִים אֶת חָזֵהֶם הָרָחָב, אֶת מָתְנֵיהֶם מְכַסִּים מִכְנְסֵי עוֹר שָׁחוֹר, שֶׁמִּכִּיסָם נִשְׁקָף כְּאוֹת־כָּבוֹד קְנֵה־מִדָּה שֶׁל נְחֹשֶׁת־קָלָל. אֲבָל שְׂשׂוֹנָם וּגְאוֹנָם הֵם הַמַּגָּפַיִם הַגְּדוֹלִים, אוּלַי הֲכִי גְדוֹלִים, שֶׁבְּנֵי אָדָם רְגִילִים לִנְעל בְּאֵיזֶה חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הַתֵּבֵל, כִּי אֶפְשָׁר לְשַׁרְבְּבָם עַד לְמַעְלָה מִן הָאַרְכּוּבוֹת בְּגֹבַהּ זְרָתַיִם, וְהַדּוֹבְרָנִים יִכֹלִים לְהִתִהַלֵּךְ בָּהֶם בְּמֵי־מָתְנַיִם מִבְּלִי לְהַרְטִיב אֶת רַגְלֵיהֶם.

עוֹד לִפְנֵי זְמָן קָצָר הָיוּ יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה מַאֲמִינִים בְּשֵׁדֵי־יָעַר, וְרַק בַּיָמִים הָאַחֲרוֹנִים עָלְתָה לְהוֹצִיא מִלִּבָּם אֶת הָאֱמוּנָה הַטְּפֵלָה הַזֹאת. אוּלָם נִפְלָא הַדָּבָר, שֶׁגַּם שֵׁדֵי־הַיַעַר, הַחַיִים עַל פִּי הָאֲגָדָה בִּשְׁוַרְצְוַלְד, נִבְדָּלִים אֵלּוּ מֵאֵלּוּ בְאוֹתָן הַתִּלְבָּשׁוֹת הַשּׁוֹנוֹת, כָּכָה הָיוּ מְסַפְּרִים, שֶׁאִישׁוֹן־הַזְכוּכִית, שֵׁד קָטָן בְּגֹבַהּ אַמָּה וָחֵצִי, אֵינוֹ נִרְאֶה מֵעוֹלָם בִּלְבוּשׁ אַחֵר, מִלְּבַד בְּכֹבַע מְחֻדָּד, בַּעַל שׁוּלַיִם רְחָבִים, וּבַאֲפֻדָּה וּבְסַרְבָּלִים וְגַרְבַּיִם אֲדֻמִּים, בְּעֵת אֲשֶׁר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, הַמִּתְגּוֹרֵר בָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, שֶׁל הַיָעַר, הוּא בַעַל קוֹמָה עֲנָקִית וּכְתֵפַיִם רְחָבוֹת וְהוּא גַּם לָבוּשׁ בִּגְדֵי דוֹבְרָן. רַבִּים מֵהָאֲנָשִׁים, שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, מַחֲלִיטִים, שֶׁלֹא הָיוּ חֲפֵצִים לְשַׁלֵּם מִכִּיסָם מְחִיר הָעֲגָלִים, הַדְּרוּשִׁים לַעֲשׂוֹת מֵעוֹרָם מַגָפַיִם בִּשְׁבִילוֹ; כָּל כַּךְ גְּדוֹלִים הֵם, אוֹמְרִים הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, שֶׁלּבַר־נַשׁ פָּשׁוּט הָיוּ חוֹצִים עַד הַצַּוָּאר בְּלִי שׁוּם הַפְלָגָה.

ב

עִם שֵׁדֵי־הַיַּעַר הָאֵלֶּה אֵרַע פַּעַם אַחַת, כְּפִי הַמְּסֻפָּר, מְאוֹרָע מוּזָר לְבֶן שְׁוַרְצְוַלְד צָעִיר אֶחָד וְזֶהוּ: בִּשְׁוַרְצְוַלְד יָשְׁבָה אִשָּׁה אַלְמָנָה וּשְׁמָהּ בַּרְבַּרָה מוּנְק. אִישָׁהּ הָיָה בְחַיָּיו עוֹשֵׂה־פֶחָם, וְאַחֲרֵי מוֹתוֹ דָרְשָׁה הָאִשָּׁה מֵאֵת בְּנָהּ, שֶׁהָיָה אָז בֶּן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לֶאֱחֹז בְּיָדָיו מַעֲשֵׂה אָבִיו. פֶּטֶר מוּנְק הַצָּעִיר, נַעַר גְּבַהּ־קוֹמָה, לֹא הִתְאוֹנֵן עַל גּוֹרָלוֹ וְּבְחֵפֶץ לֵב הָיָה יוֹשֵׁב כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ לִפְנֵי הַמְּדוּרָה הַבּוֹעֶרֶת, וּמְזֻהָם וּמְפֻחָם הָיָה מַחֲזִיר בַּעֲיָרוֹת לִמְכֹּר אֶת גֶחָלָיו, מְעוֹרֵר בְּמַרְאֵהוּ גוֹעַל נֶפֶשׁ בְּלִבּוֹת כָּל רוֹאָיו.

וְאוּלָם שוּם פְֶחָמִי אֵינוֹ פָנוּי לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל עַצְמוֹ וּמִכְּל־שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה פֶּטֶר מוּנְק יוֹשֵׁב אֵצֶל מְדוּרָתוֹ, הָיוּ הָאִלָּנוֹת שֶׁמִּסָּבִיב לוֹ וְהַדּוּמִיָּה הַגְּדוֹלָה, שֶׁשָּׂרְרָה בַיַּעַר, מְמַלְּאִים אֶת לִבּוֹ גַעֲגוּעִים עַל אֵיזֶה דָבָר, שֶׁלֹּא נוֹדַע לוֹ טִבְעוֹ, וּמְבִיאִים אוֹתוֹ לִידֵי דְמָעוֹת. אֵיזֶה דָבָר הֶעֱכִיר אֶת נַפְשׁוֹ, אֵיזֶה דָבָר מָרָה וְעִצֵּב אֶת רוּחוֹ וְהוּא לֹא יָדַע, מַה־זֹאת. לְסוֹף עָלְתָה בְיָדוֹ לַעֲמֹד עַל תְּכוּנָתוֹ שֶׁל הַדָּבָר, אוֹתוֹ הִדְאִיב – מַעֲמָדוֹ. “פֶחָמִי שָׁחוֹר וְהוֹלֵךְ בְּגַפּוֹ! הָיָה אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ, חַיִּים כָּאֵלֶּה אֵינָם חַיִּים. מַה נִכְבָּדִים הַזַגָּגִים, עוֹשֵׂי הַשְּׁעוֹנִים וְאַף גַּם הַמְּנַגְּנִים בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים! הוֹסִיף לְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ; וּכְשֶׁפֶּטֶר מוּנְק יוֹצֵא לַשּׁוּק, רָחוּץ בְּנִקָּיוֹן, עָטוּף אֲפֻדָּתוֹ שֶׁל אַבָּא עִם כַּפְתּוֹרֵי הַכֶּסֶף, שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ בִּימֵי מוֹעֵד וְחַג, וּפֻזְמְקָאוֹת אֲדֻמִים וַחֲדָשִׁים עַל רַגְלָיו, הָיוּ כָל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים מִתְבּוֹנְנִים אֵלָיו וְשׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמָם: מִי הוּא הָעֶלֶם רָם־הַקּוֹמָה הַזֶּה? וְהָיוּ מְשַׁבְּחִים בְּלִבָּם אֶת גְּרָָבָיו וְאֶת תִּלְבָּשְׁתוֹ הַיָּפָה וְתוֹךְ כְּדֵי שְׁאֵלָה הָיוּ עוֹנִים לְעַצְמָם בְּוַדַּאי: אֲהָה! הִנֵּה זֶה רַק פֶּטֶר מוּנְק עוֹשֵׂה־הַפֶּחָם!”

בַּדּוֹבְרָנִים מֵהָעֵבֶר הַשְּׁנִי הִתְקַנֵּא פֶּטֶר. כְּשֶׁהָיוּ הָאַתְּלִיטִים הַלָּלוּ בָאִים מִן הַיַּער, לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל, וַעֲלֵיהֶם כַּפְתּוֹרִים, חֲבָטִים וְשַׁרְשָׁרוֹת שֶׁל כֶּסֶף, שֶׁהִצְטָרְפוּ יַחַד לְמִשְׁקַל חֲצִי כִכָּר; כְּשֶׁהָיוּ הָעֲנָקִים הָאֵלוּ עוֹמְדִים בְּרַגְלַיִם מְפֻשָּׂקוֹת וּמִסְתַּכְּלִים בָּפָנִים שֶׁל אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים בִּבְנוֹת עַם הָאָרֶץ, הַיּוֹצְאוֹת בִּמְחוֹלוֹת, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים זֶה אֶת זֶה, כְּאֹרַח גּוּבְרִין הוֹלַנְדִּיִּים, וּמִעַשִּׁנִים טַבַּק בִּמִּקְטָרוֹת קוֹלוֹניּוֹת אֲרֻכּוֹת כְּדֶרֶךְ הַמִּינְהֵרִים מִמְּרוֹם עַד הָאָרֶץ, אָז הָיָה פֶּטֶר מְצַיֵר לוֹ בַּעַל־דּוֹבְרָה כָזֶה כְאִישׁ הַיּוֹתֵר מְאֻשָּׁר. וּכְשֶׁהָיוּ הַמְּאֻשָּׁרִים הָאֵלֶּה מַכְנִיסִים אֶת יְדֵיהֶם לְתוֹךָ אַמְתְּחוֹת בִּגְדֵיהֶם וּמוֹצִיאִים מִשָּׁם מְלֹא־כַף טַלָּרִים גְּדוֹלִים וּמְבַזְבְּזִים אוֹצְרוֹת כֶּסֶף בְּמִשְׂחַק הַקּוּבִיָה, חֲמִשָּׁה שִׁקְלֵי־זָהָב לְכַאן, עֲשָׂרָה שִׁקְלֵי־זָהָב לְאֵילֶךְ, אָז חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל פֶּטֶר לְגַמְרִי וְהוּא הִתְחַמֵּק בְעֶצֶב אֶל סֻכָּתוֹ; כִּי כָל אֶחָד “מָרֵי דְצִיבֵי” הַלָּלוּ הָיָה מְאַבֵּד בְּעֶרֶב חַג אֶחָד יוֹתֵר, מִמַּה שֶּׁפֶּטֶר הַמִּסְכֵּן הָיָה יָכֹל לְהַרְוִיחַ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְמִימָה. בְּיִחוּד הָיוּ בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה שְׁלֹשָׁה, שֶׁפֶטֶר לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם יִתְקַנֵּא יוֹתֵר. הָאֶחָד הָיָה גָדוֹל וְעַב־בָּשָׂר וּבַעַל פָּנִים אֲדֻמִּים שֶׁהָיָה נֶחְשָׁב לֶעָשִׁיר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁבְּכָל הַסְּבִיבָה, וְהָיוּ קוֹרְאִים לוֹ יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר, הוּא הָיָה יוֹרֵד פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה עִם עֲצֵי־בִּנְיָן, אַמְשְׁטֶרְדַּמָּה וְהַצְלָחָתוֹ עָמְדָה לוֹ תָמִיד לְמָכְרָם בִּמְחִיר יוֹתֵר יָקָר, מִשֶּׁמָּכְרוּ אֲחֵרִים אֶת עֲצֵיהֶם הֵם, עַד כִּי בְשָׁעָה שֶׁאֵלּוּ הָאֲחֵרִים הָיוּ עוֹלִים אֶל בָּתֵּיהֶם בְּרֶגֶל, הָיָה הוּא נוֹסֵע בְּמֶרְכָּבָה. הַשֵּׁנִי הָיָה הָאִישׁ הַיּוֹתֵר גָּבֹהַּ וְהַיּוֹתֵר כָּחוּשׁ שֶׁבְּכָל הַיָעַר; הוּא נִקְרָא שְׁלוּנְקֶר הָאָרֹךְ, וְעָלָיו הִתְפַּלֵּא מוּנְק בִּגְלַל עַזוּתוֹ הַנִּמְרָצָה; הוּא הָיָה מֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי הָאֲנָשִׁים הַיוֹתֵר חֲשׁוּבִים, הָיָה תוֹפֵס בְּבֵית־הַמְּזִיגָה מָקוֹם יוֹתֵר רָחָב מִזֶה שֶׁל אַרְבַּעַת חֲבֵרָיו, אַף־כִּי הָיָה הַמָּקוֹם צַר מְאֹד, כִּי אוֹ שֶׁהָיָה נִשְׁעָן בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו עַל הַשֻּׁלְחָן, אוֹ שֶׁהָיָה מוֹשֵׁךְ אֵלָיו אַחַת מֵרַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת עַל הַדַּרְגֵּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נוֹעַז אִישׁ לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ, כִּי לוֹ הָיָה כֶסֶף לְאֵין שִׁעוּר. הַשְּׁלִישִי הָיָה אִישׁ צָעִיר יְפֵה־מַרְאֶה, שֶׁהָיָה מֵיטִיב לִרְקֹד מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר כְּגִילוֹ וְעַל־כֵּן קָרְאוּ לוֹ מֶלֶךְ הָרַקְדָּנִים. הוּא הָיָה בִנְעוּרָיו עָנִי מְדֻכָּא וְעֶבֶד לְסוֹחֵר־עֵצִים. פִּתְאֹם נִתְעַשֵּׁר מְאֹד; אֲחָדִים אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁמָּצָא תַּחַת אֹרֶן אֶחָד סִיר מָלֵא זָהָב, אֲחֵרִים הֶחֱלִיטוּ, שֶׁהֶעֱלָה לֹא הַרְחֵק מִבִּינְגֶן שֶׁעַל נְהַר הָרְהֵין בְּמוֹט־הַדְּקִירָה, שֶׁהַדוֹבְרָנִים צָדִים בּוֹ לִפְעָמִים דָּגִים, שַׂק שִׁקְלֵי־זָהָב. בְּאַחַת, הוּא נַעֲשָׂה פִתְאֹם עָשִׁיר, וְהַכֹּל, כַּקָּטָן כַּגָּדוֹל הָיוּ מְכַבְּדִים וּמַעֲרִיצִים אוֹתוֹ, כְּבֶן־מֶלֶךְ

ג.

בִּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיָה פֶּטֶר מוּנְק מְהַרְהֵר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָדָד בְּיַעַר־הָאֳרָנִים. אָמְנָם לְכָל הַשְּׁלֹשָׁה הָיָה מוּם רָאשִׁי אֶחָד, שֶׁהִשְׂנִיא אוֹתָם בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, זֹאת הָיְתָה קַמְצָנוּתָם הַנִּפְרָזָה, אַכְזָרִיוּתָם נֶגֶד עֲנִייִם וְנֶגֶד לֹוִים וְאֵינָם מְשַׁלְּמִים; כִּי יוֹשְׁבֵי שְוַרְצְוַלְד טוֹבֵי־לֵב הֵם. וְאוּלָם אִם הָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתָם בִּשְׁבִיל קַמְצָנוּתָם, הָיוּ חוֹלְקִים לָהֶם כָּבוֹד, כְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל עָשְׁרָם; כִּי מִי הָיָה יָכֹל לְפַזֵר כֶּסֶף לָרוּחַ כְּמוֹהֶם, כְּאִילּוּ הָיוּ הַשְּׁקָלִים גְּדֵלִים עַל גַּבֵּי הָאִילָנוֹת?

“אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִמָּשֵׁךְ הַדָּבָר כַּךְ, אָמַר פֶּטֶר פַּעַם אַחַת אֶל לִבּוֹ, מָלֵא צַעַר וְיֵאוּשׁ, כִּי הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי זֶה הָיָה יוֹם שִׁישִּׁי בַשָּׁבוּעַ וְכָל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הָיוּ בְּבֵית־הַמַּרְזֵחַ. אִם לֹא יְשֻנֶּה מַצָבִי לְטוֹב, אֶשְׁלַח יָד בְּנַפְשִׁי. צָרִיךְ שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר וְנִכְבָּד לְפָחוֹת כִּיחֶזְקֵאל בַּעַל בָּשָׂר, אוֹ גִבּוֹר וְחָסוֹן כִּשְׁלוּנְקֶר הָאַרֹךְ, אוֹ מְפֻרְסָם כְּמֶלֶךְ הָרַקְדָּנִים וְכָמוֹהוּ יִהְיֶה בִיכָלְתִּי לְפַזֵר לַמְּנַגְּנִים שְׁקָלִים בִּמְקוֹם פְּרוּטוֹת. לוּ יָדַעְתִּי מֵהֵיכָן לוֹ לְבֶן־אָדָם זֶה כָּל אוֹתוֹ הַכֶּסֶף!” אֶמְצָעִים שׁוֹנִים שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁבְעֶזְרָתָם יוּכַל לִרְכֹּשׁ לוֹ הַרְבֵּה כֶּסֶף אֲבָל אַף אֶחֶד לֹא נִתְקַבֵל עַל לִבּוֹ. לְסוֹף עָלוּ עַל רַעֲיוֹנָיו הָאֲגָדוֹת הָעַתִּיקוֹת עַל־דְּבַר הַאֲנָשִׁים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת עַל־יְדֵי מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִי וְאִישׁוֹן־הַזְכוּכִית. כְּשֶהָיָה עוֹד אָבִיו חַי, הָיוּ אֲנָשִׁים רַבִּים בָּאִים אֵלָיו לְעִתִּים תְּכוּפוֹת מֵרָחוֹק וּמִקָּרוֹב וְהָיוּ מְסַפְּרִים אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת עַל־דְּבַר אֿנָשִׁים בַעֲלֵי הוֹן כַּבִּיר וּבְאֵיזֶה אוֹפֶן עָשׂוּ עֹשֶׁר; בְּאוֹתָם הַסִּפּוּרִים הָיָה אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית, כְּפִי שֶׁזָכַר, מְמַלֵּא תַפְקִיד חָשׁוּב; וְלֹא זוּ בִלְבָד, אֶלָּא שֶׁבְּהַטְרִיחוֹ קְצָת אֶת כֹּח זִכְרוֹנוֹ נִזְכַּר כִּמְעַט בַּחֲרוּזִים, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לֵאמֹר בַּעֲבִי יַעַר־הָאֳרָנִים, בִּכְדֵי לְהַעֲלוֹת אֶחָד מֵהֶם. הוּא הֵחֵל:

שַצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים,

כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,

לְךָ כּל הָאָרֶץ, בָּהּ צוֹמְחִים יְעָרִים –

אֲבָל אֵיךְ שֶׁהוֹגִיעַ אֶת מוֹחוֹ, לֹא יָכֹל לִזְכְֹר אַף מִלָּה אַחַת יוֹתֵר. יֵשׁ שֶׁהוּא הָיָה יוֹשֵׁב וְחוֹשֵב, אִם לֹא כְדַאי הוֹא שֶׁיְבַקֵשׁ לוֹ אֵיזֶה אִישׁ זָקֵן שֶׁיְלָמְּדוֹ אֶת הַלַּחַשׁ הַזֶה בִשְׁלֵמוּתוֹ; אוּלָם בְּכָל פַּעַם הִפְרִיעַ בַּעֲדוֹ הַפַּחַד לְגַלּוֹת אֶת מַצְפּוּנָיו. מִלְּבַד זֹאת הֶחֱלִיט שֶׁהָאֲגָדָה עַל־דְבַר אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית אֵינָהּ נוֹדַעַת אֶלָּא לִיחִידֵי סְגֻלָּה, וּמִמֵּילָא רַק מְעַטִּים הֵם הַיּוֹדְעִים אֶת הַלַּחַשׁ, וְסִמָּן לְדָבָר, שֶׁבַּיַעַר לֹא הָיוּ הַרְבֵּה עֲשִׁירִים, וּמִלְּבַד זֹאת, מִפְּנֵי מַה לֹא נִסָּה אָבִיו וְעוֹד רַבִּים כָּמוֹהוּ אֶת הַצְלָחָתָם עִם אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית? פַּעַם אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְסַפֵר עִם אִמּוֹ, הִתְכַּוֵּן שֶׁיִתְגַּלְגֵּל הַדִּבּוּר עַל אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית, וְהִיא סָחָה לוֹ מַה שֶׁכְּבָר יָדַע. מֵהַלַּחַשׁ לֹא זָכְרָה גַם הִיא יוֹתֵר מֵהַשׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבָאַחֲרוֹנָה אָמְרָה לוֹ, שֶׁהָרוּחַ אֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא לָאֲנָשִׁים, שֶנּוֹלְדוּ בַיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ בַּשָׁעָה שֶׁבֵּין הָאַחַת־עֶשְׂרֵה וּשְתֵּים־עֶשְׂרֵה. אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַלַּחַשׁ, הָיָה הוּא רָאוּי לָזֶה יוֹתֵר מֵרַבִּים אֲחֵרִים, כִּי הוּא נוֹלַד בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָׁבוּעַ בַּצָּהֳרַיִם בַּשָׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה.

כִּשְׁמוֹעַ פֶּטֶר מוּנְק אֶת דִּבְרֵי אִמּוֹ הָאַחֲרוֹנִים, גָּדְלָה שִׂמְחָתוֹ עַד־מְאֹד וּתְשׁוּקָתוֹ לְהַתְחִיל בְנִסָּיוֹן לֹא יָדְעָה כָל גְּבוּל. הוּא שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ, כִּי בִהְיוֹתוֹ נוֹלָד בָּרִאשׁוֹן לַשָּׁבוֹע, דַּי לוֹ לָדַעַת רַק חֵלֶק מֵהַלַּחַשׁ; אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית אָנוּס אָז לְהֵרָאוֹת לוֹ. פַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי מָכְרוֹ אֶת גֶּחָלָיו, לֹא הִדְלִיק מְדוּרָה חֲדָשָה, רַק לָבַש אֶת אֲפֻדַּת־הַחַג שֶׁל אָבִיו וּגַרְבַּיִם אֲדֻמִּים חֲדָשִׁים, חָבַשׁ מִצְנֶפֶת־חַג לְרֹאשׁוֹ וַיִקַּח בְּיָדוֹ אֶת מַקְלוֹ, שֶׁהָיָה גָבֹהָּ אֲמָתַיִם וָחֵצִי, וַיְבָרֶךְ אֶת אִמּוֹ לְשָׁלוֹם וַיֹּאמַר: “עָלַי לָלֶכֶת הָעִירָה אֶל הַמִּשְׂרָד; כִּי בְקָרוֹב יִלָּקְחוּ אֲנָשִׁים לַצָּבָא, וַאֲנִי חָפֵץ לְשַׁנֵּן עוֹד פַּעַם לִפְקִיד־הַמִּשְׂרָד, כִּי אַלְמָנָה אַתְּ וַאֲנִי בְנֵךְ יְחִידֵךְ”. אִמּוֹ הִסְכִּימָה לְהַחֲלָטָתוֹ וַתְּבָרְכֵהוּ גַּם אוֹתוֹ. אוּלָם הוּא נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אֶל מַעֲבִית־הָאֳרָנִים. הַמַּעֲבִית מִשְׂתָּרַעַת עַל־תֹּעֲפוֹת הָרֵי שְׁוַרְצְוַלְד, וּבְכֹל הַסְּבִיבָה לֹא הָיָה אָז בְּמַהֲלַךְ שְׁתִֵּי שָעוֹת מִסָּבִיב אַף כְּפָר אֶחָד וְאַף גָּם סֻכָּה אַחַת, כִּי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ מַאֲמִינִים בַּהֲבָלִים, חָשְׁבוּ, כִּי מְקוֹם סַכָּנָה הוּא. גַּם עֵצִים לֹא הָיוּ מַרְבִּים לִכְרֹת בְּרֶבַע הַיַעַר הַהוּא, לַמְרוֹת שֶׁהָאֳרָנִים הָיוּ שָׁם גְבֹהִים וַחֲסוּנִים, כִּי הָיוּ מִקְרִים, שֶׁנִּתְחַלְחֲלוּ הַגַּרְזִנִּים וְנָשְׁרוּ מִקַּתּוֹתֵיהֶם וְנִנְעֲצוּ בְּרַגְלֵי הַכּוֹרְתִים אוֹ הָאִלָּנוֹת נָפְלוּ תַחְתֵּיהֶם בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה וַיִּמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת הַפּוֹעֲלִים וַיִּפְצְעוּ אוֹ הֵמִיתוּ אוֹתָם; מִלְּבַד זֹאת הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאִלָּנוֹת הַיוֹתֵר יָפִים, שֶׁבָּאוּ מִשָּׁם רַק לַעֲצֵי־הַסָּקָה, כִּי בַעֲלֵי־הַדּוֹבְרוֹת לֹא לָקְחוּ שׁוּם אִלָּן מֵֵהַמַּעֲבִית בִּשְׁבִיל הַדּוֹבְרָה, מִיִרְאָתָם פֶּן יִקְרֶה לָהּ אָסוֹן יַחַד עִם בְּעָלֶיהָ, כְּפִי שֶׁקָּרָה, עַל־פִּי הָאֲגָדָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה אִלָּן מַעֲבִיתִי בֵין הַקֹּורוֹת. זוּ הָיְתָה הַסִּבָּה שֵׁבַּמַעֲבִית הָיוּ הָאִלָּנוֹת כֹּל־כַּךְ גְּבֹהִים וְעוֹמדִים צְפוּפִים זֶה אֵצֶל זֶה, עַד שֶׁחֲשֵׁכָה הָיְתָה שׂוֹרֶרֶת שָׁם גַּם בַּחֲצִי הַיּוֹם וּפֶּטֶר מוּנְק, הָיָה תָמיד אֲחוּז פָּחַד, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה שָׁם, כִּי לֹא נִשְׁמַע שָׁם כָּל קוֹל אדָם, כָּל צַעד, מִלְּבַד צְעָדָיו הוּא, כָּל תְּנוּפַת גַּרְזֶן; אֲפִילוּ צִפּוֹר לֹא הָיִתָה מְצַיֶצֶת בְּלֵיל־הָאֳרָנִים הַזֶה.

ד

פֶּטֶר מוּנְק עָלָה עַד לַנְּקוּדָה הַיּוֹתֵר גְּבֹהָה שֶׁל הַמַּעֲבִית וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי אֹרֶן עָבֶה אֶחָד, שֶׁבַּעַל־אֳנִיָּה הוֹלַנְדִּי הָיָה נוֹתֵן בִמְחִירוֹ כַמָּה מֵאוֹת שְׁקָלִים כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָת. “פֹּה, חָשַׁב, אִוָּה בְּוַדַּאי הַשַׁצְהוֹזֶר מוֹשָׁב לוֹ”. וַיָּסַר פֶּטֶר אֶת כֹּבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וַיִקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה לִפְנֵי הָאִלָּן וַיְכַעְכַּע וַיֹּאמֶר בְּקוֹל רוֹעֵד; “רַמְשָׁא טָבָא לְךָ, מַר אִישׁ־הַזְכוּכִית”. מַעֲנֶה לֹא הָיָה לוֹ, מִסָּבִיב שָׂרְרָה דוּמִיָה כְמִקּוֹדֶם, אֶפְשָׁר צָרִיך לֵאמֹר אֶת הַלַּחַשׁ חָשַׁב פֶּטֶר וַיִרְטַן

שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים,

כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,

לְךָ כָּל הָאָרֶץ, בָּהּ צוֹמְחִים יְעָרִים –

וּמִדֵּי דַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים רָאָה לְחֶרְדָּתוֹ וְהִנֵּה מֵאֲחוֹרֵי הָאֹרֶן נִשְׁקְפָה אֵלָיו תְּמוּנַת אָדָם קָטָן וּמְשֻׁנֶּה מְאֹד; דּוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי רָאָה אֶת אִישׁוֹן־־־הַזְכוּכִית בִּדְמוּתוֹ וּבְצָלְמוֹ, כְּפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְתָאֲרִים אוֹתוֹ: הָאֲפֻדָּה הַשְּׁחוֹרָה, הַפֻּזְמְקָאוֹת הָאֲדֻמִּים הַכֹּבַע – הַכֹּל הָיָה מַתְאִים אֵלָיו, גָּם הַפָּנִים הַחִוְּרִים, שֶׁכְּפִי שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים, הָיְתָה הַחָכְמָה מְאִירָה אוֹתָם, נִדְמָה לוֹ, כִּי רָאָה. אוּלָם אֲהָהּ בְּמִדָּה, שֶׁמִּהֲרָה הַתְּמוּנָה לְהֵרָאוֹת, בָּהּ בְּמִדָּה מִהֲרָה לְהֵעָלֵם! “מַר אִישׁ־הַזְּכוּכִית, קָרָא פֶּטֶר, אַחֲרֵי הִסּוּס קָצָר, אַל נָא תַחְשְׁבֵנִי לְשׁוֹטֶה – מַר אִישׁ הַזְכוּכִית, אִם סָבוּר אַתָּה, שֶׁלֹא רְאִיתִיךָ, אֵינְך אֶלָּא טוֹעֶה, רָאֹה רָאִיתִי אוֹתְךָ כְּשֶׁהֵצַצְתָּ מֵאֲחוֹרֵּי הָאִלָּן” – שׁוּב אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה וְרַק מֵעֵת לְעֵת נִדְמָה לוֹ כִּי שְוֹמֵעַ הוּא קוֹל צָרוּד חֲרִישִׁי עוֹלֶה אֵלָיו מֵאֲחוֹרֵי הָעֵץ. לְסוֹף נִצְּחָה אִי־מְתִינוּתוֹ אֶת יִרְאָתוֹ, אֲשֶׁר מְנָעַתְהוּ עַד עַתָּה מִלִּרְדֹּף אַחֲרֵי הַמַּרְאֶה. “חַכֵּה, שֵׁד קָטָן, קָרָא, עוֹד הַשֵּׂג אַשִּׂיגֶך!” וּבִקְפִיצָה אַחַת זִנֵּק עַד לַאֲחוֹרָיו שֶׁל הָאִלָּן, אֲבָל שָׁם לֹא הָיָה “שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר הָאֳרָנִים”, וְרָק סְנָאִית קְטַנָּה וְיָפָה שֶׁנֶּחְפְּזָה עַתָּה לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל הָאֹרֶן הֶעָבֶה.

פֶּטֶר מוּנְק הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ; הוּא הִרְגִּישׁ, שֶׁהֵבִיא אֶת הַהַשְׁבָּעָה לְמַדְרֵגָה יְדוּעָה וְשֶׁהוּא צָרִיךְ לָדַעַת רַק עוֹד חֲרוּז אֶחָד מֵהַלַּחַש, וְאָז יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְהַעֲלוֹת אֶת אִישֹׁון־הַזְכוּכִית אֶל נָכוֹן; אֲבָל הוּא יָגַע וְחָזַר וְיָגַע וְלֹא מָצָא מְאוּמָה. הַסְּנָאִית נִרְאֲתָה עַל אֶחָד מִבַּדֵּי הָאֹרֶן הַתַּחְתּוֹנִים וְהוּא לֹא יָדַע, אִם הִיא בִקְּשָׁה לְעוֹרְרוֹ אוֹ לִלְעֹג לוֹ. הִיא שִׁפְּרָה עַצְמָהּ, כִּשְׁכְּשָׁה בִזְנָבָהּ הַנֶּהְדָּר, הִסְתַּכְּלָה בּוֹ בְעֵינַיִם פִּקְּחוֹת, וּלְסוֹף כִּמְעַט שֶׁנִּתְיָרֵא לְהִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ עִם הַחַיָּה הַזֹאת; כִּי יֵשׁ שֶׁהָיָה לסְּנָאִית רֹאשׁ אָדָם וְעָלָיו כֹּבַע מְחֻדָּד, וְיֵשׁ שֶׁנֶּהֶפְכָה וְהָיְתָה כְאַחַת הַסְּנָאִיוֹת, וְרַק רַגְלֶיהָ הַתַּחְתּוֹנִים הָיוּ מְגֹרָבוֹת גַּרְבַּיִם וּנְעוּלוֹת נַעֲלָיִם, בְּאַחַת, הִיא הָיְתָה חַיָּה עַלִּיזָה, וּבְכָל זֹאת הִטִּילָה עַל פֶּטֶר אֵימָה גְדוֹלָה, כִּי הוּא חָשַׁב שֶׁיֵּש לוֹ עֵסֶק עִם מַה שֶׁלְּמַעֲלָה מִן הַטֶּבַע.

הוּא עָזַב אֵיפוֹא אֶת הַמָּקוֹם וַיֵּלֶךְ לוֹ בִּפְסִיעוֹת יוֹתֵר גַּסּוֹת, מֵאֲשֶׁר בָּא. הָאֲפֵלָה, שֶׁשָּׂרְרָה בַּיַעַר־הָאֳרָנִים, נִדְמָה לוֹ, הָלְכָה הָלֹךְ וְגָבֹר וְהָאִלָּנוֹת גַּם הֵם הָלְכוּ הָלֹךְ וְהִצְטַפֵּף. וַיֶחֱרַד פֶּטֶר חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיְמַהֵר לָנוּס מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶה וְלֹא נָחָה דַעְתּוֹ, עַד שֶׁשָּׁמַע בַּמֶּרְחָק קוֹל כְּלָבִים נוֹבְחִים, וְתֵכֶף אַחֲרֵי־כֵן רָאָה עַמּוּד עָשָׁן מְתַמֵּר וְעוֹלֶה מֵאֲרֻבָּה אַחַת בֵּין הָאִלָּנוֹת. אוּלָם כְּשֶׁהִקְרִיב לָבֹא וְרָאָה אֶת תִּלְבָּשְׁתָּם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַיוֹשְׁבִים בַּסֻּכָּה, וַיַכֵּר, שֶׁמֵּרוֹב פַּחַד נָטָה מִן הַדֶּרֶךְ וּפָנָה אֶל הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד, וְתַחַת לָבֹא אֶל הַזַגָּגִים שָׁב אֶל הַדּוֹבְרָנִים. הָאֲנָשִׁים שֶׁדָּרוּ בַסֻּכָּה הָיוּ כוֹרְתֵי־עֵצִים אָב זָקֵן, בְּנוֹ, בַּעַל הַבַּיִת, וּנְכָדִים גְּדוֹלִים אֲחָדִים. הֵם קִבְּלוּ אֶת פֶּטֶר, שֶׁבִּקֵּש מָקוֹם לָלוּן, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, מִבְּלִי לִשְׁאֹל לִשְׁמוֹ וְלִמְקוֹם מְגוּרוֹ, וַיִתְּנוּ לוֹ יֵין־תַּפּוּחִים לִשְׁתּוֹת, וְִלְסעוּדַת הָעֶרֶב הֹעֲלָה עַל הַשְּׁלְחָן תַּרְנְגֹל־בָּר, הַמַּאֲכָל הַיוֹתֵר חָשׁוּב בּשְוַרְצְוַלְד.

ה

אַחַר אֲרוּחַת־הָעֶרֶב יָשְׁבוּ בַעֲלַת הַבַּיִת וּבְנוֹתֶיהָ וְיַלְדֵיהֶן מִסָּבִיב לַקִּסָּם הַגָּדוֹל, הַמְּשַׁמֵּשׁ אֵצֶל כּוֹרְתֵי־הָעֵצִים בְִמְקוֹם נֵר, שֶׁהַנְּעָרִים הֶאֱחִיזוּ אוֹתוֹ בִשְׂרַף־אֳרָנִים הַיוֹתֵר מְשֻׁבָּח. הַסָּבָא, הָאוֹרֵחַ וּבַעַל הַבַּיִת עִשְּׁנוּ וְהִבִּיטוּ אֶל הַנָּשִׁים, בְּעֵת שֶׁהַנְּעָרִים הָיוּ טְרוּדִים בְּגִלּוּף כַּפוֹת וּמִזְלָגוֹת מֵעֵץ. מִחוּץ בַּיַעַר יִלֵּל הַסַּעַר וְעִלְעֵל בָּאֳרָנִים. פֹּה וְשָׁם נִשְׁמַע רַעַשׁ גָּדוֹל וְלִפְעָמִים דּוֹמֶה הָיָה כְאִלּוּ נִשְׁבְּרוּ אִלָּנוֹת וְנָפְלוּ תַחְתֵיהֶם. הַנְּעָרִים, שֶׁלֹא הָיָה פַחַד לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, חָפְצוּ לָצֵאת וְלָרוּץ הַיַעֲרָה, לִרְאוֹת בְִשְׂחוֹק הַטֶּבַע הַנּוֹרָא, אוּלָם הַזָקֵן עָצַר בַעֲדָם בִּדְבָרִים כְּבוּשׁים וּבְּמַבַּט עַז. “אַל יֵצֵא אִישׁ עַתָּה מִפֶּתַח הַבַּיִת וָחוּצָה, קָרָא הַסָּבָא; כָּל הַיוֹצֵא, מוּבְטְחַנִי בָזֶה, לֹא יָשׁוּב עוֹד; כִּי מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִי כוֹרֵת לוֹ הַיוֹם בַּלַּיְלָה מְשׁוֹטָה חֲדָשָׁה”.

הַנְּעָרִים הִשְׁתָּאוּ לְשֵׁמַע דִבְרֵי הַזָקֵן, כִּי אָמְנָם כְּבָר לָקְחָה אָזְנָם שֶׁמֶץ מֵהַהוֹלַנְדִּי מִיכָאֵל, אַךְ עַל־אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶה לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה וַיְבַקְּשׁוּ אֶת הַסָּבָא לְסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר יָדַע עַל אֹדוֹתָיו בִּפְרָטוֹת. גַּם פֶּטֶר מוּנְק, שֶׁמֵּעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיַעַר שָׁמַע רוּחוֹת מְסַפְּרוֹת זוּ עִם זוּ עַל־דְּבַר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִי בִּדְבָרִים כּוֹלְלִים וּבִלְתִּי בְרוּרִים, הִצְטָרֵף לְמִנְיַן הַמְּבַקְּשִׁים וַיִשְׁאַל מִצִּדּוֹ אֶת הַזָקֵן, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא. וַיַעַן הַזָּקֵן וַיֹאמֶר אֶל פֶּטֶר: "הוּא אֲדוֹן הַיַּעַר הַזֶּה, וּמִפְּנֵי שֶׁאַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ מְאוּמָה עַל אֹדוֹתָיו, אֲנִי מְשָׁעֵר, שֶׁיוֹשֵׁב אַתָּה שָׁמָה מֵעֵבֶר לְמַעֲבִית־הָאֳרָנִים אוֹ עוֹד יוֹתֵר רָחוֹק, וְעַל הַהוֹלַנְדִּי מִיכָאֵל נָכוֹן אֲנִי לְסַפֵר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁנוֹדַע לִי עַל־פִּי הָאֲגָדָה הָמְּסוּרָה מֵאִישׁ לְאִישׁ. לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים בְּעֶרֶך, כֵּן סִפֵּר לִי זְקֵנִי, לֹא הָיָה בְכָל הָעוֹלָם לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ עַם־יְשָׁרִים כְּיוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד, עַתָּה, מִשֶׁנִּתְרַבָּה הַכֶּסֶף בָּאָרֶץ, הִשְׁחִיתוּ בְנֵי אָדָם אֶת דַּרְכָּם. בְּנֵי־הַנְּעוּרִים רוֹקְדִים וּמִתְהוֹלְלִים וְעֹשִׂים מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ. לֹא כֵן הָיָה אָז; וְאַף אִם הָיָה מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי מֵצִיץ עַתָּה בְעַד הַחָרָךְ, לֹא הָיִיתִי מִתְיָרֵא לֵאמֹר, כַּאֲשֶׁר כְּבָר אָמַרְתִּי זֶה פְעָמִים רַבּוֹת, כִּי הוּא אָשֵׁם בְּכָל הַשַּׁעֲרוּרִיָה הַזאֹת. וּבְכֵן חַי לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים, וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר מִמֵּאָה, אִישׁ אֶחָד סוֹחֵר בַּעֲצֵי יַעַר, בַַּעל עֹשֶׁר וּנְכָסִים וַעֲבֻדָּה רַבָּה; מִסְחָרוֹ פָרַץ בָּאָרֶץ וְעַבָר אֶת גְּדוֹת הָרְהֵין, וְהַבְּרָכָה הָיְתָה מְצוּיָה בוֹ, כִּי הוּא הָיָה אָדוּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וְיָרֵא אֱלֹהִים מֵרַבִּים. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא הֵלֶךְ לָאִישׁ הֶעָשִׁיר, שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי נַעֲרֵי שְׁוַרְצְוַלְד, אֲבָל מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָבֹהַּ מֵהֶם, וְאִישׁ לֹא הֶאֱמִין, כִּי יֵשׁ בָּעוֹלָם עֲנָק כָּזֶה. וַיְבַקֵּש הַהֵלֶךְ אֶת הַסּוֹחֵר הֶעָשִׁיר לָתֵת לוֹ עֲבוֹדָה, וְהַסּוֹחֵר שֶׁרָאָה, כִי הוּא חָזָק וּבָרִיא וְרָאוּי לָשֵׂאת מַשָּׂאוֹת כְּבֵדִים, קָבַע לוֹ שְׂכָרוֹ וַיִסְפְּחֵהוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה. מִיָּמָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר לֹא הָיָה לוֹ פוֹעֵל חָרוּץ כְּמִיכָאֵל, בִּכְרִיתַת הָעֵצִים הָיָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד שְׁלֹשָה וְהָיָה נִכְנָס בְּעֻּבֵּי הַקּוֹרָה וּמְכַתְּפָהּ וְנוֹשֵׂא אוֹתָהּ לְבַדּוֹ בִּמְקוֹם שִׁשְָּׁה אֲחֵרִים. כַּחֲצִי שָׁנָה הָיָה מִיכָאֵל עוֹסֵק בִּגְזִירַת הָעֵצִים. פַּעַם אַחַת בָּא אֶל אֲדוֹנָיו וַיֹאמֶר אֵלָיו: “עֲבַדְתִּיךָ חַצִי שָׁנָה בְִכְרִיתַת עֵצִים בַּיַעַר וְעַתָּה רוֹצֶה הָייִתִי לרְאוֹת, אָנָה הָעֵצִים הָאֵלֶּה בָאִים, הַרְשֵנִי־נָא לַעֲבֹד עַבוֹדָה עַל אַחַת הָרַפְסוֹדוֹת”.

וַיַען הַסוֹחֵר אֶת מִיכָאֵל: “אִם חָפֵץ אַתָּה לָצֵאת לִמְדִינַת הַיָם, לֹא אֶהְיֶה לְמִפְגָּע לָךְ; אָמְנָם לִגְזִירַת הָעֵצִים נְחוּצִים לִי אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי־כֹחַ כָּמוֹךָ וְעַל הָרַפְסוֹדָה הָעִקָּר – לִהְיוֹת זָרִיז, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֶעֱשֶׂה אֶת חֶפְצְךָ הַפָּעַם”.

וְכֵן הָיָה; הַדּוֹבְרָה, שֶׁבָּה הָיָה מִיכָאֵל צָרִיךְ לְהַפְלִיג, הָיְתָה בַעֲלַת שְׁמוֹנָה אֲבָרִים וּבָאֵבֶר הָאַחֲרוֹן הָיוּ הַקּוֹרוֹת מֵהַמִּין הַיוֹתֵר מְשֻׁבָּח. אוּלָם מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל? בָּעֶרֶב שֶׁלִפְנֵי יוֹם הַהַפְלָגָה הֵבִיא עוֹד שְׁמוֹנָה קוֹרוֹת אֶל הַחוֹף שֶׁהָיוֹ כָל כַּךְ עָבוֹת וַאֲרֻכּוֹת, שֶׁלֹא נִרְאוּ כְמוֹהֶן בְּכָל הָעוֹלָם, וְכָל אַחַת מֵהֶן נָשָא מִיכָאֵל עַל כְּתֵפָיו, כְּאִלּוּ הָיְתָה מַקַּל־דּוֹבְרָנִים, עַד כִּי הָרוֹאִים נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ. אֵיפֹה מָצָא אֶת הַקּוֹרוֹת הַלָּלוּ אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ עַד הַיּוֹם הַזֶה, לֵב הַסּוֹחֵר פָּחַד וְרָחַב בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵה הַקּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, כִּי הוּא יָדַע אֶת מְחִירָן; וּמִיכָאֵל אָמָר: “כֵּן אֵלֶּה הֵן בִּשְׁבִילִי, עַל הַקִּסָּמִים הַקְּטַנִּים, אֲשֶׁר שָׁם בַּנָּהָר, אֵינִי יָכל לִנְסֹעַ”; בְּעָלָיו חָפֵץ לָתֵת לוֹ בְמַתָּנָה לְאוֹת תּוֹדָה זוּג מַגְּפֵי־דוֹבְרָן, אוּלָם מִיכָאֵל הִשְׁלִיכָם הַצִּדָּה וַיוֹצֵא מִבֵּין הַקּוֹרוַת זוּג אַחֵר, שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה עוֹד דֻּגְמָתָם; מִשְׁקָלָם הָיָה, כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ לִי זְקֵנִי, מֵאָה לִטְרָאוֹת, וְאָרְכָּם – אַמָּתַיִם. הַדּוֹבְרָה הִפְלִיגָה בַמַּיִם, וְאִם מִיכָאֵל הִפְלִיא מִקּוֹדֶם לָכֵן אֶת כּוֹרְתֵי־הָעֵצִים, הִנֵּה עַתָּה רָאוּ הַדּוֹבְרָנִים וְתָמָהוּ: כִּי תַחַת שֶׁהָיְתָה הַדּוֹבְרָה צְרִיכָה מִפְּנֵי כֹבֶד מַשָּׂאָן שֶׁל הַקּוֹרוֹת לָשׁוּט רַק לְאַט, עָפָה מִיָּד אַחֲרֵי הִכָּנְסָהּ אֶל הַנֵיקַר, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת; כְּשֶׁנָּטָה הַנֵּיקַר הַצִּדָּה אוֹ בְּמִקְרִים, שֶׁהַדּוֹבְרָנִים הָיוּ חוֹתְרִים בְּדֵּי־רִיק לְהַחֲזִיק אֶת הַדּוֹבְרָה בְּאֶמְצַע הַנָּהָר לְבִלְתִּי הִתָּקֵל בַּחוֹל אוֹ בֶחָצָץ, קָפַץ עַתָּה מִיכָאֵל לְתוֹךְ הַמַּיִם וּבִמְשִׁיכָה אַחַת הִתִּיק אֶת הַדוֹבְרָה יְמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה, עַד כִּי הֶחֱלִיקָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם מִבְּלִי לְהִסְתַּכֵן, וּכְשֶׁהָיְתָה הַדּובְרָה שָׁטָה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, קָרַב אֶל הַמְּשׁוֹטָה הָרִאשׁוֹנָה, וַיְצַו לְהָסִיר אֶת כָּל הַכְּלוֹנְסָאוֹת וַיִנְעַץ אֶת מְנוֹר־הָאוֹרְגִים הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ בֶחָצָץ וְאַחֲרֵי לְחִיצָה קַלָּה אַחַת עָפָה הַדוֹבְרָה הָלְאָה בִמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה, שֶׁהָאֲדָמָה וְהָאִלָּנוֹת וְהַכְּפָרִים נִרְאוּ כְעוֹבְרִים עַל פָּנֶיהָ בִמְרוּצָה. בְּאוֹפֶן כָּזֶה קָפְצָה לָהֶם הַדֶרֶך, עַד כִּי אָרְכָה רַק חֶצְיָה שֶׁל הָעֵת הַדְּרוּשָׁה לִנְסֹעַ לְקוֹלוֹן שֶׁעַל נְהַר הָרְהֵין, שֶׁשָּׁם הָיוּ הַדּוֹבְרָנִים רְגִילִים לִמְכֹּר אֶת הַטְּעִינָה; אוּלָם פֹּה אָמַר מִיכָאֵל לַחֲבֵרָיו: “תֲּגָּרִים הֲגוּנִים אַתֶּם וְיוֹדְעִים אַתֶּם מַה טּוֹב וְיָפֶה לָכֶם! כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאַנְשֵׁי קוֹלוֹן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכָל הָעֵצִים, הַבָּאִים מִשְּׁוַרְצְוַלְד, לְתֹעַלְתָּם הֵם? לֹא, הֵם קוֹנִים מִכֶּם אֶת הָעֵצִים בַּחֲצִי שָׁוְיָם וּמוֹכְרִים אוֹתָם בִּמְחִיר גָּבֹהַּ לַהוֹלַנְדִּים. אִם לַעֲצָתִי תִשְׁמְעוּ, נִמְכֹּר פֹּה רַק אֶת הַקּוֹרוֹת הַקְּטַנּוֹת וְעִם הַגְּדוֹלוֹת נָשׁוּט הָלְאָה לְהוֹלַנְדִּיָה; מַה שֶׁנְּקַבֵּל יוֹתֵר מִן הַמְּחִיר הָרָגִיל, יִהְיֶה לָנוּ”.

כֹּה דִבֵּר מִיכָאֵל הֶעָרוּם, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו: אֲחָדִים מֵהֶם, מִפְּנֵי שֶׁחָפְצוּ לָרֶדֶת לְהוֹלַנְדִּיָּה, לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ, וַאֲחָדִים לְשֵׁם הַרְוָחַת כֶּסֶף; רַק אֶחָד מֵהֶם הָיָה אָדָם כָּשֵׁר וְיָשָׁר, שֶׁהִתְאַמֵּץ לִמְנֹעַ אוֹתָם מֵהָבִיא אֶת טוּב אֲדוֹנֵיהֶם לִידֵי סַכָּנָה אוֹ לְהוֹנוֹת אוֹתוֹ בִמְחִירוֹ, אֲבָל הֵם לֹא, שָׂמוּ לֵב לִדְבָרָיו וַיִשְׁכָּחוּם, מִלְּבַד מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי שֶׁזָכַר וְלֹא שָׁכָח אוֹתָם. וְהַדּוֹבְרָה שָׁטָה בְמוֹרַד הָרְהֵין, מִיכָאֵל נָהַג בָּהּ וַיְבִיאֶהָ בִזְמָן קָצָר אַמְשְׁטֶרְדַּמָה. שָׁם נָתְנוּ לָהֶם בִּמְחִיר הָעֵצִים פּי אַרְבָּעָה, מֵאֲשֶׁר נָתְנוּ מִקּוֹדֶם לָכֵן, וּבְיִחוּד שִלְּמוּ לְמִיכָאֵל בְּעַד קוֹרוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת בְּכֶסֶף מָלֵא. כְּשֶׁרָאוַּ הַשְּׁוַרְצְוַלְדִּים אֶת כָּל הַכֶּסֶף הָרַב, אֲשֶׁר בְּיָדָם שָׂמְחְוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, עַד־כִּי לֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם מֵרוֹב שִׂמְחָה. מִיכָאֵל עָשָׂה אֶת הַחֲלוּקָה: חֵלֶק אֶחָד הֶעֱלָה לְבַעַל־הַדּוֹבְרָה בִדְמֵי עֵצָיו, וּשְׁלֹשֶׁת הַחֲלָקִים הַנּוֹתָרִים נָתַן לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ. כֻּלָּם הָלְכוּ אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ וַיֵשְׁבוּ שָׁם יַחַד עִם הַמַּלָּחִים וְהָאֲסַפְסוּף וַיִשְׁתּוּ וַיִשְׁכְּרוּ עִמָּם וַיְאַבְּדוּ אֶת כַּסְפָּם

בַּמִּשְׂחָק, וְאֶת הָאִישׁ הַיָּשָׁר, אֲשֶׁר יָעַץ לָהֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכָה, מָכַר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי לְסוֹחֵר־נְפָשׁוֹת אֶחָד וְאִישׁ לֹא שָׁמַע מְאוּמָה עַל אֹדוֹתָיו עַד הַיוֹם הַזֶה. מֵאָז וָהָלְאָה הָיְתָה הוֹלַנְדִיָּה לְיוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְדּ לְגַן־עֵדֶן וְמִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי הָיָה לָהֶם לְמֶלֶך, זְמָן רַב לֹא יָדְעוּ סוֹחֲרֵי הָעֵצִים מְאוּמָה עַל־דְּבַר הַמִּסְחָר הַזֶּה וּבֵין כֹּה וָכֹה נִשְׁתַּרְבְּבוּ וּבָאוּ אֵלֵינוּ מֵהוֹלַנְדִּיָה יַחַד עִם שִׁפְעַת הַמָּמוֹן גַּם מִדּוֹת רָעוֹת, שִׁכְּרוּת וּמִשְׂחַק הַקּוּבְיָה.

וְאֶת מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי בִקְּשׁוּ, כְּשֶׁנּוֹדַע דְּבַר בְּגִידָתוֹ, וְלֹא מָצָאוּ. אוּלָם הוּא לֹא מֵת; זֶה מֵאָה שָׁנִים, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי כְשָׁפָיו בַּיַעַר, וְאֹומְרִים עָלָיו, שֶׁכְּבָר עָזַר לַאֲנָשִׁים רַבִּים לְהִתְעַשֵּׁר, אֲבָל עַל חֶשְׁבּוֹן נִשְׁמָתָם הַמִּסְכֵּנָה, וְיוֹתֵר לֹא אַגִּיד. אֵיךְ שְׁיִּהְיֶה, בָּרוּר הַדָּבָר, שֶׁעוֹד עַתָּה, בְּלֵילוֹת סְעָרָה כָאֵלֶּה, הוּא מְחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְמַעֲבִית־הָאֳרָנִים, מְקוֹם שָׁם הַכְּרִיתָה אֲסוּרָה, אֶת הָאִלָּנוֹת הַיוֹתֵר נָאִים, וְאָבִי רָאָה בְעֵינָיו, אֵיךְ הוּא שָׁבַר אֹרֶן, שֶׁעָבְיוֹ אַמָּתַיִם, כְּמוֹ שֶׁשוֹבְרִים קָנֶה דָק. אֶת הָאִלָּנוֹת הַלָּלוּ הוּא נוֹתֵן בְּמַתָּנָה לָאֲנָשִׁים, הַסָּרִים מֵהַדֶּרֶך הַיָשָׁר וְהוֹלְכִים אַחֲרָיו. כְּשֶׁמַּגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, הֵם מוֹרִידִים אֶת הַדּוֹבְרָה אֶל הַמַּיִם וְשָׁטִים עָלֶיהָ לְהוֹלַנְדִּיָּה. אִלּוּ הָיִיתִי מֶלֶךְ בְּהוֹלַנְדִּיָּה, הָיִיתִי מְצַוֶּה לְפוֹצְצוֹ בְּכַדוּרִים, כִּי כָל אֳנִיָה שֶׁיֵש בָּה רַק קוֹרָה אַחַת מִקּוֹרוֹתָיו שֶׁל מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי סוֹפָהּ שֶׁתִּטְבַּע בַּמַּיִם. זוֹהִי הַסִּבָּה שֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים כָּל כַּךְ הַרְבֵּה עַל אֹדוֹת נִפּוּץ אֳנִיּוֹת, שֶׁאִלְמָלֵא כַךְ כֵּיצַד אֶפְשָׁר הָיָה לָאֳנִיָּה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה כְּבַיִת לִצְלֹל כָּאָבֶן. אוּלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי עוֹקֵר בְִשְׁוַרְצְוַלְדּ בְּלֵיל סְעָרָה אֹרֶן, מִיָּד מִתְרוֹעַעַת קוֹרָה יְשָנָה מִשְֶׁלוֹ בְאַחַת הָאֳנִיּוֹת; הַמַּיִם חוֹדְרִים לְתוֹכָהּ וְהִיא הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד יַחַד עִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלֶיהָ. זוֹהִי הָאֲגָדָה עַל־דְּבַר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי וְהִיא כֻלָּה אֶמֶת. כָּל מַה שֶּׁיֵשׁ בִּשְׁוַרְצְוַלְד רַע וְכָעוּר מִיָּדוֹ הוּא. הֶאָח! הוּא יָכֹל לְהַעֲשִׁיר אִישׁ, הוֹסִיף הַזָקֵן, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הָיִיתִי חָפֵץ לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר אוֹ שֶׁל שִׁלוּנְקֶר הָאָרֹךְ; גַּם מֶלֶךְ הָרַקְדָנִים, אוֹמְרִים נָפַל בְּרִשְׁתוֹ!

ו

בִּשְׁעַת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַזָּקֵן שְׁקְטָה הַסְּעָרָה; הַנְּעָרוֹת בָּאוּ בַיְשָׁנִיּוֹת, הִדְלִיקוּ אֶת הַמְּנוֹרוֹת וְהָלְכוּ לַהֶן; הַנְּעָרִים הִנִּיחוּ לִמְרַאשׁוֹתָיו שֶׁל פֶּטֶר מוּנְק שַׂק מָלֵא עָלִים עַל הַסַּפְסָל שֶׁלִּפְנֵי הַתַּנּוּר וַיְבָרְכוּהוּ בְלֵילָא טָבָא.

מִיָּמָיו לֹא חָלַם פֶּטֶר חֲלוֹמוֹת קָשִׁים כִּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה; יֵשׁ שֶׁחָשַׁב לִרְאוֹת אֶת מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי הָעֲנָקִי כְּשֶׁהוּא קוֹרֵעַ בְּכֹחַ אֶת חֲלוֹנוֹת הַבַּיִת, פּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ, הַמְּלֵאָה מַטְבְּעוֹת זָהָב, לִפְנִים וּמְפַזְרָן עַל פְּנֵי הָרִצְפָה, עַד כִּי קוֹל צִלְצוּלָן מְמַלֵּא אֶת הֶחָדֶר; וְיֵשׁ שֶׁרָאָה בַחֲלוֹמוֹ אֶת אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הַקָּטָן וְטוֹב־הַלֵּב, כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה עַל גַּבֵּי בַקְבּוּק גָּדוֹל מִצֶּבַע כָּרְתִי, וְחָשַׁב לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל שְׂחוֹקוֹ הַצָּרוּד כְּמוֹ בְמַעֲבִית־הָאֳרָנִים, וְיֵשׁ עוֹד שֶׁלָּקְחָה אָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית אֶת הַקּוֹל הָרוֹטֵן:

"בְּהוֹלַנְדִּיָּה, שָׂמָּה לְמַטָּה,

זָהָב יֵשׁ, וְיָכֹל אַתָּה

לְרָכְשׁוֹ בִמְחִיר לֹא־רָב,

זָהָב, זָהָב!"

אַחֲרֵי־כֵן בָּחֲנָה אָזְנוֹ הַיְּמָנִית אֶת הַחֲרוּז “שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים” וְקוֹל רַךְ לָחַשׁ: פֶּטֶר־פֶּחָמִי הַשּׁוֹטֶה, הַשּׁוֹטֶה פֶּטֶר מוּנְק, כְּלוּם אֵינְךָ יָכֹל לַחֲרֹז מִלָּה עִם “יְעָרִים”? הֲרֵי נוֹלַדְתָּ בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ בְּשָׁעָה הַשְּׁתֵּיִם־עֶשְׂרֵה בְּדִיּוּק, חֲרֹז, פֶּטֶר, חָרֹז.

הוּא נֶאֱנַח מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ וַיִתְיַפַּח וַיַעֲמֹל בְּכָל כָֹּחֹו לִמְצֹא חֲרוּז מַתְאִים. אוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִיָּמָיו חֲרוּזִים בְהָקִיץ לֹא עָלְתָה לוֹ הִתְאַמְּצוּתוֹ בַחֲלוֹם, וּכְשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הָיָה חֲלוֹמוֹ בְּעֵינָיו כְּדָבָר זָר וְנִפְלָא; וְיֵשֶׁב פֶּטֶר אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיַּנַּח יָדָיו בֵּין בִּרְכָּיו וַיִשְׁתַּקַע בְּמַּחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר הַקּוֹלוֹת שֶׁשָּׁמַע וְשֶׁהָיוּ עוֹד מְצַלְצְלוֹת בְּאָזְנָיו: חֲרֹז, פֶּטֶר־הַשּׁוֹטֶה חֲרֹז, אָמַר אֶל לִבּוֹ וַיִטְפַּח לוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל מִצְחוֹ, אֲבָל שׁוּם חֲרוּז לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ. וַיְהִי בְשִׁבְתּוֹ כֹה תָפוּשׂ בְּמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת וְעָמֵל בְּדֵי־רִיק לִמְצֹא חֲרוּז מְכֻוָּן אֶל “יְעָרִים”, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה נְעָרִים עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַבַּיִת, בְּלֶכְתָּם מִן הַיַעַר, וְאֶחָד מֵהֶם שָׁר:

מֵרֹאשׁ הָהָר, מִסֵּתֶר הָיְעָרִים,

הִשְׁקַפְנוּ אֱלֵי מְעוֹנָהּ,

וְרָאִינוּ, אֲנַחְנוּ הַמְּאֻשָּׁרִים,

אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

הַדְּבָרִים חָלְפוּ כְּבָרָק מֵאִיר בְּמֹחוֹ שֶׁל פֶּטֶר וַיְמַהֵר וַיֵצֵא מִן הַבַּיִת וְיָרָץ אַחֲרֵי הַשְָלֹשָה, כִּי חָשַׁב שֶׁלֹּא שָׁמַע כְּהוֹגֵן, וַיִּגַּשׁ אֲלֵיהֶם וַיֹּאחַז בִּזְרוֹעַ הַמְּשׁוֹרֵר בְּיָד חֲזָקָה וּבְאוֹפָן גַּס וַיֹּאמַר: “חַכֵּה־נָא רֶגַע, חֲבִיבִי מַה זֹּאת חָרַזְתְּ זֶה עַתָּה עִם “יְעָרִים”? בְּבַקָּשָׁה שְׁנֵה אֶת הַשִּׁיר אֲשֶׁר שַׁרְתָּ”. “”מָה לְּךָ וְלַשִּׁיר הַזֶּה? עָנָה הַשְּׁוַרְצְוַלְדִּי. רַשָּׁאִי אֲנִי לָשִׁיר, מַה שֶׁלִּבִּי חָפֶץ, וּלְךָ אֵין עֵסֶק לָזֶה, הָשַׁע מִמֶּנִי כְּרֶגַע אוֹ– "

“לֹא, עָלֶיךָ לִשְׁנוֹת אֶת אֲשֶׁר שַׁרְתָּ”, צָוַח פֶּטֶר, וַיֹּאחַז בִּזְרוֹעוֹ וַיִמְרְטֶהָ עוֹד יוֹתֵר, וְהַשְּׁנַים הָאֲחֵרִים, בִּרְאוֹתָם זֹאת, לֹא הִרְבּוּ מַחֲשָׁבוֹת וְיִתְנַפְּלוּ בְּיָדַיִם גַּסּוֹת עַל פֶּטֶר וַיַּכּוּהוּ שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה רָבָּה, עַד אֲשֶׁר כָּרַע נָפַל בְּלֹא כֹחַ אָרְצָה. “עַתָּה קַבַּלְתָּ אֶת חֶלְקְךָ בִמְלוֹאוֹ”, אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָם: “מִכַּאן וְאֵילֵךְ, נַעַר מִתְהוֹלֵל, זְכוֹר וְאַל תּוֹסִיף לְהִתְנַפֵּל בַּדֶּרֶךְ עַל אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ”.

“אוֹי, זָכֹר אֶזְכֹּר! עָנָה פֶּטֶַר מוּנְק בַּאֲנָחָה. אוּלָם עַתָּה, כְּשֶׁכְּבָר רֻסְּקוּ כָל אֲבָרַי, בְּמָטוּתָא מִכֶּם, חֲבִיבַי, שְׁנוּ לִפָנַי, מַה שֶּׁהַלָּה שָׁר”.

וְיָשׁוּבוּ לִשְׂחֹק וְיִלְעֲגוּ לוֹ. אוּלָם הַנַּעַר אֲשֶׁר שָׁר אֶת הַשִּׁיר, שָׁנָה אוֹתֹו לְפָנָיו וְאַחֲרֵי־כֵן עָשׂוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶת דָּרְכָּם הָלְאָה, כְּשֶׁהֵם שָׁרִים וְשׂוֹחֲקִים.

“וּבְכֵן – מְאֻשָּׁרִים, אָמַר הַמֻּכֶּה, בְהִזְדַּקְּפוֹ בְעָמָל רַב. יְעָרִים מַקְבִּיל אֶל מְאֻשָּׁרִים, עַתָּה, אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, בֹּא וְנִתְרָאֶה פָנִים”, וַיְמַהֵר פֶּטֶר אֶל הַסֻּכָּה וְיָשֵּׂם אֶת כֹּבָעוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַיִקַּח אֶת מַקְלוֹ הָאָרֹךְ וַיִפָּטֵר מִדַּיְרֵי הַסֻּכָּה בְּבִרְכַת־שָׁלוֹם וַיִּשָּׂא רַגְלָיו לָשׁוּב אֶל הַמַּעֲבִית. הוּא הָלַךְ לְאַט שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל הַמַעֲבִית, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ הָיָה לְחַבֵּר חֲרוּז. לְסוֹף, כְּשֶׁכְּבָר הָיָה מְהַלֵּךְ בִּתְחוּמָהּ שֶׁל הַמַּעֲבִית וְהָאִלָּנוֹת הִתְחִילוּ מִצְטַפְּפִים וְהוֹלְכִים, מָצָא אֶת חֲרוּזוֹ וּמֵרוב שִׂמְחָה קָפַץ לְמָעְלָה. וַיְהִי אַחֲרֵי אָמְרוֹ אֶת הַלַּחַשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְהִנֵּה עֲנָק אֶחָד, לָבוּשׁ בִּגְדֵי דוֹבְרָן וּמוֹּט אָרֹך כְּתֹרֶן בְּיָדוֹ, יָצָא מִבֵין הָאֳרָנִים. וַיַרְא פֶּטֶר אֶת הָאִישׁ הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלָיו בִּפְסִיעוֹת בִּלְתִּי גַּסּוֹת, וַיֶחֱרַד חֲרֵדָה גְּדוֹלָה, עַד כִּי כָרַע כִּמְעַט עַל בִּרְכָּיו מֵרֹב פָּחַד; כִּי הוּא הֵבִין, שֶׁמִּיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי עוֹמֵד לְפָנָיו, הוּא וְלֹא אַחֵר. הָאִישׁ הַנּוֹרָא עוֹד לֹא פָתַח אֶת פִּיו לְדָבֵּר, וּפֶּטֶר הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו מִן הַצַּד בְּרֶטֶט וּבְזִיעַ וַיַרְא וְהִנֵּה הוּא משִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָבֹהַּ מִכָּל אָדָם; פָּנָיו לֹא הָיוּ אָמְנָם פְּנֵי צָעִיר, אַךְ גַּם לֹא פְּנֵי אִישׁ בָּא בַּיָּמִים; עָטוּף הָיָה אֲפֻדַּת־בַּד וְהַמַּגָּפַיִם הֲכִי־גְּדוֹלִים, הַמְּשֻׁרְבָּבִים עַל־גַּבֵּי מִכְנְסֵי הָעוֹר כְּבָר הָיוּ יְדוּעִים לְפֶּטֶר מִן הָאַגָּדָה.

“פֶּטֶר מוּנְק, מַה לְּךָ פֹה בְמַעֲבִית הָאֳרָנִים?” שָׁאַל מֶלֶךְ־הַיַּעַר בָּאַחֲרוֹנָה בַּקוֹל מַרְעִים וּמַבְעִית. "צַפְרָא טָבָא, עָמִית עָנָה פֶטֶר, בְּהַעֲמִידוֹ פָּנִים שֶׁל אִישׁ עָשׂוּי לַבְלִי חָת, בְּעֵת אֲשֶׁר כֻּלּוֹ רָעַד: “בִּרְצוֹנִי לָשׁוּב אֶל בֵּיתִי דֶּרֶךְ הַמַּעֲבִית”.

“פֶּטֶר מוּנְק”, הֵֶשִׁיב הָאִישׁ, בְתִתּוֹ בוֹ מַבָּט דּוֹקֵר וּמַטִיל אֵימָה: דַּרְכְּךָ אֵינָהּ עוֹבֶרֶת בְּחֹרֶשׁ־מֵצַל זֶה".

“אֱמֶת הַדָּבָר, הַדֶּרֶךְ אֵינֶנָּה יְשָׁרָה” עָנָה פֶּטֶר: “אֲבָל הַיּוֹם חַם, וָאֹמַר: אֵלֵךְ דֶּרֶך הַיַּעַר וְקַר לִי מְעָט”

לָמָּה לְךָ לְשַּׁקֵּר, פֶטֶר־פֶּחָמִי! הִרְעִים עָלָיו מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי "כְּלוּם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאָדוּשׁ אֶת בְּשָרְךָ בַּמוֹט שֶׁבְּיָדִי? כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁלֹּא רְאִיתִיךָ מִתְרַפֵּס לִפְנֵי הַקָּטָן? הוֹסִיף בְּנַחַת, כְּלַךָ לְךָ, זֶה הָיָה דֶרֶךְ כָּסֶל, לְאָשְׁרְךָ לֹא יָדַעְתָּ אָז אֶת הַלָּחַשׁ. קַמְצָן הוּא גֶּבֶר זוּט זֶה וְאֵינוֹ נוֹתֵן הַרְבֵּה, וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן, אֵין הַמְּקַבֵּל רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה בַדָּבָר. פֶּטֶר הִנְּךָ שׁוֹטֶה מִסְכֵּן וְחָס אֲנִי עָלֶיךָ. נַעַר יְפֵה־תֹאַר דָּשֵׁן וְרַעֲנָן כָּמוֹךָ, שֶׁיָּכֹל הָיָה לִרְאוֹת עוֹלָמוֹ בְּחַיָּיו, וְהוּא שׂוֹרֵף עֵצִים לְגֶחָלִים! בִּזְמָן שֶׁטַּלָּרִים גְּדוֹלִים נוֹשְׁרִים מֵחֵיקָם שֶׁל אֲחֵרִים, יָכֹל אַתָּה בְדֹחַק לְפַזֵר אֲגוֹרוֹת אֲחָדוֹת; כַּמָּה עֲלוּבִים הֵם חַיִּים כָּאֵלֶּה!

“אֱמֶת הוּא וְהַצֶּדֶק אִתְּךָ: חַיִּים שֶׁל בּוּשָׁה וּכְלִמָּה” – "

“לִי הַכֹּל אֶחָד, הוֹסִיף מִיכָאֵל, אַתָּה אֵינְךָ הָרִאשׁוֹן, כְּבָר הוֹצֵאתִי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מִמְּצוּקָתָם וְהֶעֱמַדְתִּים בַּמֶרְחָב. אֱמוֹר, כַּמָּה מֵאוֹת טַלָּרִים צָרִיךְ אַתָּה בְאוֹתָהּ שָׁעָה?”

הוּא הֵנִיעַ אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ הַגָּדוֹל, עַד כִּי הִשְׁמִיעַ קוֹל צִלְצוּל כְּבַחֲלוֹם הַלַּיְלָה; אוּלָם לֵב פֶטֶר הִתְחַמֵּץ וְהִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבּוֹ לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. עַל בְּשָׂרוֹ עָבְרוּ חֲלִיפוֹת קַֹר וְחֹם, וּפְנֵי הַהוֹלַנְדִּי – מִיכָאֵל לֹא הָיוּ כִּפְנֵי אִישׁ הַמְּפַזֵּר מָעוֹתָיו מִתּוֹךְ חֶמְלָה שֶׁלֹּא עַל־מְנַת לְהַחֲזִיר לוֹ תְמוּרָתָן. עַל לִבּוֹ עָלוּ דִּבְרֵי הַזָּקֵן עַל אֹדוֹת הָעֲשִׁירִים, וּמֻרְדָּף מִדְּאָגָה וּמִפַּחַד בִּלְתִּי־מוּבָן קָרָא: “תּוֹדָה לְךָ, אֲדֹנִי מִיכָאֵל, יוֹדֵעַ אֲנִי אוֹתְךָ זֶה כְבָר, וְעִם אֲנָשִׁים שֶׁכָּמוֹךָ אֵין לִי עֵסֶק”, וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִהֵר וַיָנָס כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו לָרוּץ. – אוּלָם שֵׁד־הַיַּעַר צָעַד בִּצְעָדִים רְחָבִים מְאֹד בְּצִדּוֹ וַיִרְטַן בְּקוֹל חָנוּק וּמְאַיֵּם: “עוֹד תִּנָּחֵם, פֶּטֶר, עוֹד תָּשׁוּב אֵלָי; עַל מִצְחֲךָ הוּא חָרוּת, מֵעַל עֵינֶיךָ אֲנִי קוֹרֵא אֶת הַדָּבָר, מַמֶּנִּי לֹא תְּמָּלֵט, – לָמָּה אַתָּה רָץ כָּכָה? הַסְכֵּת וּשְׁמַע מִלָּה פִקְחִית, עוֹד מְעַט וְהָיִיתָ מִחוּץ לִתְחוּמִי”. כִּשְׁמֹעַ פֶטֶר אֶת דִּבְרֵי מִיכָאֵל הָאַחֲרוֹנִים וּבִרְאוֹתֹו מֵרָחוֹק חָרוּץ קָטָן, מִהֵר עוֹד יוֹתֵר לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל, בְּאוֹפֶן שֶׁמִּיכָאֵל הָיָה אָנוּס לִרְדֹּף אַחֲרָיו בְּאִיּוּמִים וּבִקְלָלוֹת נִמְרָצוֹת. הָאִישׁ הַצָּעִיר הִזְדָּרֵז וּבִקְפִיצָה אַחַת עָבַר אֶת הֶחָרוּץ, כִּי רָאָה שֶׁשֵּׁד־הַיַּעַר הֵרִים אֶת מוֹטוֹ לְהוֹרִידוֹ בְּכֹחַ עַל רֹאשׁוֹ, הוּא הִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי וְהַמּוֹט הִתְפּוֹרֵר בָּאֲוִיר כְּאִלּוּ נֻפַּץ אֱלֵי חוֹמָה בִלְתִּי נִרְאֵית וְחֵלֶק גָּדוֹל מִמֶּנּוּ עָף אֶל עֵבֶר פֶטֶר וַיִפֹּל לְרַגְלָיו.

בְּשִּׂמְחָה שֶׁל נִצָּחוֹן הֵרִים פֶּטֶר אֶת שֶׁבֶר הַמּוֹט, בִּכְדֵי לְהַשְׁלִיכוֹ עַל מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִרְגִּישׁ וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הָעֵץ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיְהִי לְנָחָשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא, שֶׁלְּחֶרְדָּתוֹ הִתְחִיל מִתְנוֹעֵעַ וּמִתְעַכֵּן אֵלָיו בְּעֵינַיִם מְזָרוֹת בְּרָקִים וּבְלָשׁוֹן מוֹרִידָה רִיר; הוּא חָפֵץ לְהַפִּיל אֶת הַנָּחָשׁ מִיָּדוֹ, אֲבָל הוּא לָפַף כְּבָר אֶת זְרוֹעוֹ הָדֵק הֵיטֵב וְהִתְחִיל מִתְקָרֵב בְּרֹאשׁ מִתְרַפֵּט אֶַל פָּנָיו, אָז יָרַד פִּתְאֹם תַּרְנְגֹל־בָּר גָּדוֹל מְאֹד מִמַּעַל לָאֳרָנִים וַיֹאחֵז בְּמַקּוֹרוֹ אֶת רֹאשׁ הַנָּחָשׁ וְיָרָם עִמּוֹ לְמַעְלָה בָּאַוִיר וּמִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, שֶׁרָאָה כָל זֹאת מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הֶחָרִיץ, צָרַח וְהִתְהוֹלֵל כִּמְטֹרָף, כִּי יָדַע שֶׁהַנָּחָשׁ נָצֹד בִּפְקֻדַּת עֶצֶם תַּקִּיף

מִמֶּנוּ.

ז

עָיֵף וְיָגֵעַ וְרוֹעֵד מִפַּחַד אָחַז פֶּטֶר אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה. הַמִּשְׁעוֹל הִתְחִיל מִתְרַצֵּד, הַסְּבִיבָה נֶעֶשְׂתָה יוֹתֵר פְּרָאִית וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד אֵצֶל הָאֹרֶן הֶעָבֶה. וַיִשְׁנֶה פֶּטֶר אֶת קִידוֹתָיו לִפְנֵי אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הַבִּלְתִּי־נִרְאֶה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֶתְמוֹל, וְאַחֲרֵי־כֵן פָּתַח:

"שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים,

כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,

לְךָ כָּל הָאָרֶץ, בָּהּ צוֹמְחִים יְעָרִים,

אַךְ נִרְאֶה אַתָּה רַק לַמְּאֻשָּׁרִים."

“אָמְנָם לֹא אָמַרְתָּ אֶת הַלַּחַשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא, אָכֵן מִפְּנֵי שֶׁפֶּטֶר מוּנְק הַפֶּחָמִי אַתָּה, אֵינִי מְדַקְדֵּק עִמְּךָ, יְהִי כֵן”, נִשְׁמַע קוֹל רַךְ וְדַקִיק בְּקִרְבָתוֹ. מִשְׁתּוֹמֵם לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, הָפַךְ פֶּטֶר אֶת פָּנָיו כְּלַפֵּי הַקּוֹל וַיַרְא וְהִנֵּה מֵאֲחוֹרֵי אֹרֶן יָפֶה אֶחָד עוֹמֵד אִישׁ זָעִיר זָקֵן אֲפֻדָּתוֹ שְׁחוֹרָה, גְּרָבָיו אֲדֻמּוֹת וְעַל רֹאשׁוֹ הַכֹּבַע רְחַב הַשּׁוּלַיִם. פָּנָיו הָיוּ רַכּוֹת וּמַסְבִּירוֹת וּזְקָנוֹ דַּק כְּאִלּוּ הָיָה קוּרֵי עַכָּבִישׁ. הוּא עִשֵּׁן, מַה שֶׁנִּרְאָה לְפֶּטֶר מוּזָר, מִמִּקְטֶרֶת עֲשׂוּיָה זְכוּכִית כְּחֻלָּה, וּכְשֶׁקָּרַב פֶּטֶר אֵלָיו יוֹתֵר, רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ, שֶׁגַּם בְּגָדָיו, מִנְעָלַָיו וְכֹבְעוֹ הָיוּ זְכוּכִית מְגֻוֶּנֶת, אֲבָל הַזְּכוּכִית הָיְתָה רַכָּה, כְּאִלּוּ עֲדַיִן רוֹתַחַת, כִּי הִיא הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת וְנִמְשֶׁכֶת אַחַר אֲבָרָיו שֶׁל הָאִישׁ לְכָל תְּנוּעוֹתָיו כְּאֶרֶג דָּק.

“פָּגַעְתִּי בַּמְּנֻוָּל הַזֶּה, בַּהוֹלַנְדִּי מִיכָאֵל? אָמַר הַקָּטָן, כְּשֶׁהוּא מְכַעְכֵּעַ בֵּין מִלָּה לְמִלָּה בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה. אֲבָל, אֶת הַמַּגְלֵב הַמְּלָאכוּתִי חָטַפְתִּי מִיָּדוֹ לְבִלְתִּי הֲשִׁיבוֹ אֵלָיו עוֹד”.

“כֵּן אֲדֹנִי שַׁצְהוֹזֶר, עָנָה פֶּטֶר וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, יָגֹרְתִּי מִפָּנָיו. אוּלָם כְּנִּרְאֶה, הָיִיתָ אַתָּה אוֹתוֹ תַרְנְגֹל־הַבַּר, שֶׁשָּׁף רֹאשׁ הַנָּחָשׁ; חֵן־חֵן לְךָ. – בָּאתִי אֵלֶיךָ לִטֹּל מִמְךָ עֵצָה; עִסְקִי אֵינוֹ מַצְלִיחַ; בְּעֵסֶק הַפֶּחָם אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה; וּמִתּוֹךְ שֶׁהִנְּנִי עֲדַיִן עוּל־יָמִים, כִּסְבוּרָנִי שֶׁעוֹד אֹשֶׁר שָׁמוּר לִי; וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲחֵרִים עָשׂוּ חַיִל בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצָר, נִקַּח לְדֻגְמָה רַק אֶת יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר אוֹ אֶת מֶלֶךְ־הָרַקְדָּנִים; לָהֶם כֶּסֶף כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה”.

“פֶּטֶר, אָמַר הַקָּטָן, בְּכֹבֶד־רֹאשׁ כְּשֶׁהוּא מַבְרִיחַ אֶת הֶעָשָׁן בִּנְשִׁימַת פִּיו מַמֶּנוּ וְהָלְאָה. אַל לְךָ לְהִתְקַנֵּא בָּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ. מַה־בֶּצַע בְּחַיֵּי שָׁעָה, שֶׁהֵם חַיִים בְּאֹשֶׁר לְמַרְאִית עַיִן, אִם מְאַבְּדִים הֵם לָדַעַת חַיֵי עוֹלָם? אֵין אַתָּה רַשָּׁאִי לְזַלְזֵל בִּמְלַאכְתֶּךָ; אָבִיךָ וַאֲבִי אָבִיךָ הָיוּ אֲנָשִׁים יְשָׁרִים וְגַם הֵם הָיוּ עוֹסְקִים בִּמְלָאכָה זוּ. פֶּטֶר מוּנְק! מְקַוֶּה אֲנִי, שֶׁלֹּא אַהֲבַת הַבַּטָּלָה הֱבִיאֲךָ אֵלַי הֵנָּה”.

פֶּטֶר נִבְהַל לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַזָּקֵן שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּסֶרְיוֹזִיּוּת כָּל־כָּךְ גְּדוֹלָה וּפָנָיו נִתְכַּרְכְּמוּ. “לֹא, אָמַר, הַבַּטָּלָה, יוֹדֵעַ אֲנִי זֹאת, מַר שַׁצְהוֹזֶר בְּיַּעַר הָאֳרָנִים הַבַּטָּלָה הִיא לְתַרְבּוּת רָעָה הַתְחָלָה. אוּלָם אַל־נָא יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, אִם מוֹצֵא אֲנִי אֶת אֻמְנוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים יוֹתֵר יָפָה וּנְקִיָּה מֵאֻמְנוּתִי שֶׁלִּי. מְלַאכְתּוֹ שֶׁל פֶּחָמִי אֵינָהּ מְכֻבָּדָה עַל הַבְּרִיּוֹת, יוֹתֵר חֲשׁוּבִים הֵם בַּעֲלֵי־הַזְּכוּכִית וְהַדּוֹבְרוֹת וְעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה בִשְּעוֹנִים וְעוֹד אֲחֵרִים דּוֹמִים לָהֶם”.

“גָּאוֹן בָּא לִפְעָמִים לִפְנֵי הַשֶּׁבֶר, עָנָה הָאָדוֹן הַקָּטָן מִיַּעַר הָאֳרָנִים בְּפָנִים יוֹתֵר מַסְבִּירוֹת. מַה מְשֻׁנִּים הֵם הָאֲנָשִׁים! אֵין לְךָ אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיְהֵא דַעְתּוֹ נוֹחָה מִמַּעֲמָדוֹ, שֶׁבּוֹ נוֹלַד וְנִתְגַּדֵל. אִלְמָלִי הָיִיתָ זַגָּג, אָז הָיִיתָ רוֹצֶה לִהְיוֹת סוֹחֵר־עֵצִים, וְאִלְמָלִי סוֹחֵר־עֵצִים הָיִיתָ, מֻבְטָחָנִי, שֶׁהָיִיתָ מִתְקַנֵּא בִּמְלֶאכֶת נַעֲלָן אוֹ הָיִיתָ רוֹצֶה לֵישֵׁב בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל בַּעַל־מִשְׂרָה. אוּלָם יְהִי כִּדְבָרֶךָ; אִם תְּקַבֵּל עָלֶיךָ פֶּטֶר, לַעֲבֹד בֶּאֱמוּנָה, אֶעֱזֵֹר לְךָ לִמְצֹא עֵסֶק יוֹתֵר טוֹב. דַּרְכִּי מֵאָז לְמַלְּאוֹת לְכָל אִישׁ צָעִיר הַפּוֹנֶה אֵלַי, שָׁלשׁ שְׁאֵלוֹת. הַשְּׁתַּיִם הָרִאשׁוֹנוֹת בְּיָדוֹ הֵן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן כְּחֶפְצוֹ, אֶת הַשְּׁלִישִׁית אֲנִי יָכֹל לִמְנֹעַ מִמֶּנוּ, אִם נִבְעָרָה הִיא. וּבְכֵן, שְׁאַל לְךָ דָּבָר, אֲבָל, פֶּטֶר – דָּבָר טוֹב וּמוֹעִיל”.

“הֶאָח, אִישׁ טוֹב אַתָּה; וּבְכֵן יָכֹל אֲנִי לִשְׁאֹל, מַה שֶׁלִּבִּי חָפֵץ, וְאִם־כֵּן חָפֵץ אֲנִי קֹדֶם־כָּל, שֶׁאֵיטִיב לָחוֹל כְּמֶלֶךְ הָרַקְדָנִים וְשֶׁיְהֵא כִיסִי גָדוּשׁ וּמְגֻדָּש תָּמִיד כְּכִיסוֹ שֶׁל יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר”.

שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! גָּעַר בּוֹ הַקָּטָן. כַּמָּה גָרוּעַ הוּא הָאָדָם הַשּׁוֹאֵל לוֹ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, לִהְיוֹת מְנַצֵּחַ בִּמְחוֹלוֹת וּבַעַל כִּיס מָלֵא תָּמִיד לַמִּשְׂחָק. אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ פֶטֶר הַשּׁוֹטֶה לִגְזֹל מֵעַצְמְךָ אֶת אָשְׁרֶךָ? מַה יִסְכֹּן לְךָ וּלְאִמְּךָ הַמִּסְכֵּנָה, כִּי תֵּדַע לִרְקֹד? מָה יוֹעִיל לְךָ כַּסְפֶךָ, שֶׁאֵין אַתָּה לָהוּט אַחֲרָיו, אֶלָּא עַל מְנַת לְבַזְבְּזוֹ בְּבֵית־הַמְּזִיגָה וְשֶׁסּוֹף־סוֹף יִשָּׁאֵר שָׂמָּה כְּכַסְפּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־הָרַקְדָּנִים? הֲרֵי אָז לֹא יִהְיֶה לְךָ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשְׁךָ וּתְהֵא צָרִיךְ לְחָסֵּר נַפְשְׁךָ מִטּוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ מְחַסֵּר עַד עַתָּה. עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת תּוּכַל לִשְׁאֹל, אֲבָל הֱיֵה זָהִיר לִשְׁאֹל בְּהַשְׂכֵּל וָדַעַת.

פֶּטֶר חִכֵּךְ אֶת קָדְקָדוֹ וְאַחֲרֵי הֲסָּסַת רֶגַע אָמָר: “אִם־כֵּן שׁוֹאֵל אֲנִי אֶת הַזְּגָגָה הֲכִי יָפָה וַעֲשִׁירָה שֶׁבְּכָל הַשְׁוַרְצְוַלְד עִם כָּל מַכְשִׁירֶיהָ וְעִם הַכֶּסֶף הַנָּחוּץ לְהַנְהָלָתָהּ”.

“וְחוּץ מִזֶּה לֹא כְלוּם? שָׁאַל הַקָּטָן בְּפָנִים מִפִיקִים דְּאָגָה. פֶּטֶר, לֹא כְלוּם?”

"יָכֹלְתִּי לְהוֹסִיף עוֹד סוּס, קָרוֹן – “הוֹי פֶּטֶר מוּנְק הַשּׁוֹטֶה! קָרָא הַקָּטָן וַיַּשְׁלַךְ בָּחֳרִי־אַף אֶת מִקְטֶרֶת הַזְּכוּכִית מִיָּדוֹ לְנֶגֶד אֹרֶן, עַד כִּי הֻכְּתָה לִרְסִיסִים. סוּסִים? קְרוֹנוֹת? שֶׂכֶל, אוֹמֵר אֲנִי לָךְ, שֶׂכֶל, שֵׂכֶל אֲנוּשִׁי בָּרִיא וּתְבוּנָה הָיִיתָ צָרִיךְ לִשְׁאֹל לְךָ, וְלֹא סוּסִים וּקְרוֹנוֹת. אוּלָם אַל־יִפֹּל לִבְּךָ עָלֶיךָ. גַּם עַתָּה עוֹד לֹא יֵהָפֵךְ הַדָּבָר לְךָ לְרוֹעֵץ; כִּי הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁנִיָּה לֹא הָיְתָה אֱוִילִית כֻּלָּהּ. זְגָגָה טוֹבָה מְפַרְנֶסֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, אֶלָא שֶׁצָּרִיךְ הָיִיתָ לְצָרֵף לָהּ גַּם שֶׂכֶל וּתְבוּנָה, קָרוֹן וְסוּסִים הָיוּ בָאִים אָז מֵאֲלֵיהֶם.”

"אֲבָל, מַר שַׁצְהוֹזֶר, עָנָה פֶּטֶר, הֲרֵי נִשְׁאֲרָה עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת וְיָכֹל הָיִיתִי אֵפוֹא לִשְׁאֹל גַּם שֶׂכֶל, אִם לִדְבָרֶיךָ, נָחוּץ הוּא לִי כָל־כָּךְ.

“רַב לְךָ, עוֹד יָבֹא יוֹם, וְיֵצַר לְךָ כַּךְ, שֶׁתְּהֵא צָרִיךְ גַּם לִשְׁאֵלָה זוּ וְעַתָּה שׁוּב לְבֵיתֶךָ, אָמַר רוּחַ־הָאֳרָנִים הַקָּטָן, וּבְהוֹצִיאוֹ מֵאַמְתַּחַת בִּגְדּוֹ כִיס־עוֹר, הוֹסִיף, פֹּה בַּכִּיס הַזֶּה תִּמְצָא אַלְפַּיִם זָהוּב. זֶה יַסְפִּיק לְךָ לְעֵת כָּזֹאת וְיוֹתֵר לֹא תָּבֹא אֵלַי לִדְרֹש כֶּסֶף, לַמַעַן אֲשֶׁר לֹא אֶהְיֶה אָנוּס לִתְלוֹתְךָ עַל אַחַד הָאֳרָנִים, זֶהוּ מְשׂוֹשׂ דַּרְכִּי מֵאָז אֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה בַיָּעַר. לִפְנֵי שְׁלשָׁה יָמִים מֵת הַזָּקֵן וִינְקְפְּרִיץ בַּעַל הַזְגָגָה הַגְדוֹלָה אֲשֶׁר בַּיַּעַר הַתַּחְתּוֹן. שָׁמָּה תֵּלֵךְ, מָחָר בַּבֹּקֶר וְקָצַבְתָּ אֶת מְחִירָהּ, כָּרָאוּי וְכָנָּכוֹן. סוּר מֵרַע וֶהֱיֵה חָרוּץ, וַאֲנִי אֲבַקֶּרְךָ מֵעֵת לְעֵת וְהָיִיתִי לְךָ לְעֵזֶר בְּעֵצָה וּפְעֻלָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁאַלְתָּ לְךָ שֵׂכֶל טוֹב. אוּלָם אוֹמֵר אֲנִי לָךָ כָּל זֹאת בְּתֹם לְבָבִי, שְׁאֵלָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה מְחֻכָּמָה. הוֹקֵר רַגְלֶיךָ מִבָּתֵּי־מַרְזֵחַ, כִּי אַחֲרִיתָם שֶׁל הַמְּאַחֲרִים עַל הַיַּיִן מָרָה”. וּמִדֵּי דַּבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוֹצִיא הָאִישׁוֹן, מְקַטֶרֶת־זְכוּכִית חֲדָשָׁה וְיָפָה מְאֹד וַיְמַלְּאֶנָה עֲלֵי אֹרֶן יְבֵשִׁים וַיְשִׂימָהּ בְּפִיו מְחֻסַּר־הַשִּׁנָּיִם. אַחֲרֵי־כֵן לָקַח זְכוּכִית גְדוֹלָה וַיִּתְיַצֵּב עִמָּהּ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ וַיַּצֵּת אֵשׁ בְּמִקְטַרְתּוֹ. כְּשֶׁגָּמַר אֶת מַעֲשֵׂהוּ זֶה, הוֹשִׁיט לְפֶּטֶר אֶת יָדוֹ בְּהַסְבָּרַת־פָּנִים וַיפָּטֵר מִמֶּנּוּ מִתּוֹךְ דִּבְרֵי־מוּסָר אֲחָדִים בְּתוֹר צֵידָה לַדֶרֶךְ. וַיְּעַשֵּׁן וַיַשֵּׁב אֶת הֶעָשָׁן בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה וּלְסוֹף נֶעֱלַם בַּעֲתַר עֲנַן הֶעָשָׁן, שֶׁרֵיחַ טַבָּק הוֹלַנְדִּי אֲמִתִּי נָדַף מִמֶּנּוּ וְשֶׁהִתְעוֹפֵף לְאַט־לְאַט בְּתַבְנִית עִגּוּלִים דַּקִּים.

ח

כְּשֶׁבָּא פֶּטֶר לְבֵיתוֹ, מָצָא אֶת אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת וְדוֹאֶגֶת לוֹ, כִּי הִיא חָשְׁבָה לַנָּכוֹן, שֶׁבְּנָהּ נִקְרָא לְעֲבֹד בַּצָבָא. אֶפֶס דַעְתּוֹ שֶׁל פֶטֶר הָיְתָה בְדוּחָה עָלָיו וְהוּא סִפֵּר לָהּ, כִּי מָצָא בַיַעַר מוֹדַע אֶחָד, שֶׁנָּתַן לוֹ כֶסֶף לְמַפְרֵעַ, לְמַעַן יַעֲזֹב אֶת עֵסֶק הַפֶּחָם וְהִתְחִיל בְּעֵסֶק אַחֵר, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאִמּוֹ כְבָר הָיְתָה דָרָה בְּסֻכַּת־הַפֶּחָמִים זֶה שְׁלושִׁים שָׁנָה וּרְגִילָה הָיְתָה לִרְאוֹת אֲנָשִׁים מְפֻחָמִים, כְּמוֹ שֶׁאֵשֶׁת הַסַּלָּת רְגִילָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי בַעֲלָהּ מְסֻלָּתִים, הִנֵּה, כְּשֶׁשָּׁמְעָה דִּבְרֵי פֶּטֶר עַל־דְּבַר הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל הַצָּפוּי לוֹ, לֹא יָכְלָה לִשְׁלֹט בְּרוּחָהּ מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס בְּבוּז אֶל מלֶאכֶת בְּנָהּ הָרִאשׁוֹנָה וַתֹּאמַר: "בְּתוֹר אִמּוֹ שֶׁל בַּעַל־זְגָגָה אֶהְיֶה, כְּמוּבָן, אֲחֶרֶת מִשֶּׁהִנְּנִי עַתָּה בְּתוֹר אֵם לְחִלָּק וּבִלָּק וּמֵעַתָּה אֵשֵׁב בְּבֵית־הַתְּפִלָה עִם נְדִיבִים וְלֹא יֵבוֹשׁוּ בִי. – וּפֶּטֶר בָּא עִם יוֹרְשֵׁי הַזְּגָגָה לִידֵי הַשְׁוָאָה. אֶת הַפּוֹעֲלִים, שֶׁעָבְדוּ שָׁם מִקֹּדֶם, הִשְׁאִיר עַל מְקוֹמָם וַיַעַבְדוּ יוֹמָם וָלַיְלָה לַעֲשׂוֹת זְכוּכִית בְּלִי הַפְסֵק. הוּא הָיָה יוֹרֵד בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶל הַזְּגָגָה, מִתְהַלֵּךְ שָׁמָּה בְגָאוֹן הֵנָּה וָהֵנָּה, כְּשֶׁיָּדָיו נְעוּצוֹת בְּאַמְתְּחוֹת בִּגְדּוֹ, מַבִּיט לְכַאן וּלְכַאן, אוֹמֵר הַיּוֹם כַּךְ וּמָחָר כַּךְ, מִבְּלִי לָשִׂים לֵב לָזֶה שֶׁהָעוֹבְדִים שָׂחֲקוּ עַל דְבָרָיו, וְלָעֹנֶג הַיּוֹתֵר גָּדוֹל הָיָה לוֹ לִרְאוֹת, כֵּיצַד עָשׂוּ הַפּוֹעֲלִים אֶת כְּלֵי־הַזְּכוּכִית בִּנְשִׁיבַת פִּיהֶם; וְיֵשׁ שֶׁהָיָה נִגָּשׁ בְּעַצְמוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה וְצַר מֵעִסַּת־הַזְּכוּכִית הָרַכָּה אֶת הַצוּרוֹת הַיּוֹתֵר מְשֻׁנּוֹת. אוּלָם אַחֲרֵי זְמַן קָצָר הָיְתָה לוֹ הָעֲבוֹדָה לַמַּשָּׂא, וּמֵאָז וָהָלְאָה הָיָה בָא אֶל הַזְגָגָה רַק פַּעַם אַחַת בְּיוֹם, וְאַחַר־כַּךְ פַּעַם בִּשְׁנֵי יָמִים וּבָאַחֲרוֹנָה רַק פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, וְהַפּוֹעֲלִים עָשׂוּ בַזְגָגָה כִרְצוֹנָם; וְכָל זֹאת בָּאַתְהוּ בְּעֵקֶב הַהַשְׁכָּמָה וְהַהַעֲרָבָה לְבֵית־הַמַּרְזֵחַ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מִמַּעֲבִית־הָאֳרָנִים הָלַךְ פֶּטֶר לִבֵית הַמַרְזֵחַ, שָׂם כְּבָר הָיָה מֶלֶךְ־הָרַקְדָּנִים מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז וְגַם יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָּׂר כְּבָר יָשַׁב עַל כַּדּוֹ וְשַׂחַק בְּקוּבְיָה בַּעֲבוּר טַלָּרִים־כְּתָרִים. אָז הִכְנִיס פֶטֶר אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ אַמְתַּחְתּוֹ, לִרְאוֹת, הֲמִלֵּא אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית אַחֲרֵי הַבְטָחָתוֹ, וַיִּמְצָאֶנֶָּה מְלֵאָה כֶּסֶף וְזָהָב. וּבְרַגְלָיו הִתְחִיל מַרְגִּישׁ כְּעֵין דְּחִיפָה וּלְחִיצָה, כְּאִלּוּ חָפְצוּ לִרְקֹד וּלְקַפֵּץ; וּכְשֶׁנִּגְמָר הַמָּחוֹל הָרִאשׁוֹן, הִתְיַצֵּב פֶטֶר עִם בַּת־זוּגוֹ בְּרֹאשׁ אֵצֶל מֶלֶךְ־הָרַקְדָּנִים, וּכְשֶׁזִּנֵּק זֶה אַמָּהּ וָחֵצִי לְמַעְלָה, זִנֵּק פֶטֶר כְּנֶגְדּוֹ שָׁלשׁ אַמוֹת לְמָעְלָה, וּכְשֶׁעָשָׂה זֶה צְעָדִים יָפִים וְנִפְלָאִים, עִקֵם פֶטֶר אֶת רַגְלָיו לִצְעִידָה נָאָה, שֶׁכָּל הָרוֹאִים לֹא יֵדְעוּ נַפְשָׁם מֵרֹב עֹנֶג וְהִתְפַּלְּאוּת. אוּלָם כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר בֵּין הָרַקְדָּנִים, שֶׁפֶּטֶר קָנָה לוֹ זְגָגָה וּכְשֶׁרָאוּ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה פֶטֶר עוֹבֵר בִּשְׁעַת רְקִידָתוֹ לִפְנֵי הַמְּנַגְּנִים, הָיָה מַשְׁלִיךְ לָהֶם מַטְבֵּעַ בַּת שִׁשָׁה זוּזִים, אָז לֹא הָיָה לְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַנֶּאֱסָפִים קֵץ וּגְבוּל. אֲחָדִים חָשְׁבוּ, שֶׁהוּא מָצָה סִימָה בַּיַּעַר, וַאֲחֵרִים אָמְרוּ, שֶׁהוֹן עָצוּם נָפַל לוֹ בְּנַחֲלָה. אַךְ הַכֹּל הָיוּ עַתָּה מְכַבְּדִים אוֹתוֹ וְסוֹבְרִים, שֶׁהוּא גֶבֶר מַשְׂכִּיל וְרַב־פְּעָלִים, וְכָל זֶה רַק מִפְּנֵי שֶׁרָאוּ, כִּי יֵשׁ כֶּסֶף לְאָדוֹן זֶה. הֲרֵי עוֹד בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב אִבַּד בַּשְּׂחוֹק עֶשְׂרִים זָהוּב, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן קִשְׁקְשׁוּ הַמַּטְבֵּעוֹת בְּכִיסוֹ, כְּאִלּוּ הָיוּ שָׁם עוֹד מֵאָה טַלָּרִים.

כְּשֶׁרָאָה פֶטֶר כַּמָּה הוּא מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, לֹא יָדַע, מָה־לַעֲשׂוֹת מֵרַב שִׁמְחָה. הוּא בִּזְבֵּז מָמוֹן מְלֹא חָפְנַיִם עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, גַּם פִּזֵּר נָתַן לָאֶבְיוֹן הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי הֲלֹא יָדַע כַּמָּה צַעַר גָרְמָה לוֹ עֲנִיּוּתוֹ לְשֶׁעָבָר. בַּמֶּה נֶחְשְׁבוּ מַעֲשֵׂי תָקְפּוּ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הָרַקְדָּנִים בָּאֳמָנוּת הַמָּחוֹל לְעֻמַת פִּלְאֵי פִלְאוֹתָיו שֶׁל הָרַקְדָּן הֵחָדָשׁ, וְאָמְנָם גַּם קַרְאוּ לְפֶטֶר, לְהַבְדִּלוֹ לְטוֹבָה מִמִּתְנַגְּדוֹ, קֵיסָר־הַמָּחוֹל. הַמְּשַׂחֲקִים בְּקוּבְיָה הֲכִי־גְדוֹלִים לֹא נִסוּ אֶת הַצְלָחָתָם, כְּמוֹ שֶׁנִסָּה פֶּטֶר אֶת הַצְלָחָתוֹ הוּא, אֲבָל הֵם גַּם לֹא הִפְסִידוּ כָּל־כַּךְ הַרְבֵּה. וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה פֶטֶר מַפְסִיד יוֹתֵר הָיָה מַרְוִיחַ. כִּי כְמוֹ שֶׁדָּרַשׁ פֶּטֶר מֵאִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הַקָּטָן, כֵּן הָיָה. הוּא בִּקֵּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּכִיסוֹ תָּמִיד כָּל כַּךְ הַרְבֵּה כֶסֶף, כְּמוֹ לִיחֶזְקֵאל בַּעַל בָּשָׂר, וְאַף שֶׁאוֹתוֹ יְחֶזְקֵאל נְצָחוֹ תָּמִיד בַּמִּשְׂחָק וְלָקַח מִמֶּנוּ אֶת כַּסְפוֹ, הִנֵה כָּלְעֻמַת שֶׁהִפְסִיד בְּבַת אַחַת עֶשְׂרִים, שְׁלשִׁים זָהוּב, כֵּן שָׁבוּ אֶל כִּיסוֹ. לְאַט־לְאַט עָלָה פֶּטֶר עַל כָּל חֲבֵרָיו הָרָעִים שֶׁבִּשְׁוַרְצְוַלְד בַּמִּשְׂחָק וּבַסְּבִיאָה, עַד כִּי הִרְבּוּ לִקְרֹא לוֹ פֶּטֶר זוֹלֵל־וְסוֹבֵא מֵאֲשֶׁר קָרְאוּ לוֹ קֵיסָר־הַמָּחוֹל, כִּי הוּא הָיָה מְשַׂחֵק עַתָּה כִּמְעַט בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַזְגָגָה שֶׁלּוֹ הִתְּחִלָה הוֹלֶכֶת וּמִתְמוֹטֶטֶת, וְכָל זֶה הָיָה מֵחֹסֶר דַּעַת. הוּא נָתַן לְהָכִין זְכוּכִית, כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהָכִין, אֲבָל הוּא לֹא רָכַשׁ לוֹ יַחַד עִם הַזְגָגָה גַם אֶת הַיְדִיעָה לְמִי וּלְאֵיזֶה מָקוֹם לְמְכֹּר אֶת תּוֹצְאוֹתֶיהָ בִּמְחִיר הָגוּן. וְהַסְּחוֹרָה הָלְכָה הָלֹךְ וָרֹב, עַד כִּי לֹא יָדַע מָה־לַּעֲשׂוֹת בָּהּ וְהָיָה אָנוּס לְמָכְרָהּ בַּחֲצִי שָוְיָהּ לָרוֹכְלִים הַמַּחֲזִירִים בַּעֲיָּרוֹת, רַק בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ דֵי־כֶסֶף לְשַׁלֵּם שְׂכַר הַפּוֹעֲלִים.

פַּעַם אַחַת בְּשׁוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ מִן הַמַּסְבּוּאָה, כְדַרְכּוֹ, וְהִתְחִיל מְהַרְהֵר לַמְרוֹת רֹב הַיַּיִן, אֲשֶׁר הִכְנִיס אֶל קִרְבּוֹ, בִּכְדֵי לְשַׂמַּח אֶת לִבּוֹ, בִּזְגָגָתוֹ הַהוֹלֶכֶת לְאִבּוּד, הִרְגִּישׁ פִּתְאֹם, כִּי אִישׁ אֶחָד מְהַלֵּךְ בְּצִדּוֹ, וַיַּהְפֹּך אֶת פָּנָיו לִקְרָאתוֹ וַיַרְא – וְהִנֵּה אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הוּא. וְתִבְעַר חֲמַת פֵּטֵר בּוֹ לְמַרְאֵה הָאִישׁ הַקָּטָן וַיְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת וַיוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו, כִּי הוּא אָשֵׁם בְּכָל הָרָעָה אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ. “מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה בַסוּס וּבַקָּרוֹן? קָרָא מִתּוֹךְ כַּעַס, לָמָּה לִי הַזְגָגָה וְהַזְּכוּכִית אֲשֶׁר לָהּ? גַּם בִּזְמָן שֶׁהָיִיתִי פֶחָמִי מִסְכֵּן, שָׁרוּי הָיִיתִי בְּטוֹבָה וּדְאָגָה לֹא יָדַעְתִּי. עַתָּה אֲנִי יוֹשֵׁב וְתוֹהֶה, אֵמָתַי יָבֹא הַפָּקִיד לְהַעֲרִיךְ אֶת נְכָסַי וּלְחָבְשֵׁנִי בְּבֵית־הָאֲסוּרִים בִּפְקֻדַּת הָאֲנָשִׁים הַנּוֹשִׁים בִּי”!

"כֵּן? עָנָה אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, כֵּן, בָּזֶה, שֶׁאֵינְךָ מְאֻשָּׁר, אֵין אָשֵׁם אֵפוֹא אֶלָּא אָנֹכִי? הַזֹּאת תּוֹדָתְךָ בְּעַד כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ? וּמִפָּנַי מַה הִסְכַּלְתָּ אַתָּה לִשְׁאֹל? חָפֵץ הָיִיתָ לִהְיוֹת בַּעַל־זְכוּכִית וְלֹא יָדַעְתָּ לְמִי תִּמְכֵֹּר אֶת הַזְּכוּכִית הַזֹּאת? הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ, הֱוֵה זָהִיר בִּשְׁאֵלוֹתֶיךָ? שֶׂכֶל, פֶּטֶר, תְּבוּנָה חָסַרְתָּ.

אֵיזֶה שֶׂכֶל וְאֵיזֹה תְּבוּנָה! קָרָא פֶּטֶר. בְּשֶׂכֶל וּתְבוּנָה אֵינִי נוֹפֵל מִכָּל אָדָם, וְאִם רוֹצֶה אַתָּה, אַרְאֶךָּ אֶת שִׂכְלִי בְּפוֹעַל, אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית. וּבְדָבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָחַז בְּעָרְפּוֹ שֶׁל הַקָּטָן וְיִצְרַח: הִנְּךָ עַתָּה בְּיָדִי, שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאָרָנִים! וְאֶת הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁלִישִׁית אֲנִי בָּא עַתָּה לִשְׁאֹל, וְעָלֶיךָ לְמַלְּאוֹת אַחֲרֶיהָ. וּבְכֵן מַהֵר וּשְׁקֹל עַל כַּפַּי, בְּעָמְדִי עַל רֶגֶל אַחַת, מָאתַיִם אֶלֶף שִׁקְלֵי־כֶסֶף עוֹבְרִים לַסּוֹחֵר וְנוֹסַף עַל זֶה בַּיִת וְ – אוֹי, אוֹי!" צָרַח וַיְנֲעֲנַע יָדוֹ, כִּי אִישׁוֹן־הַיַּעַר נֶהְפָּךְ פִּתְאֹם לִזְכוּכִית רוֹתַחַת, שֶׁבָּעֲרָה בְּיָדוֹ כְּאֵשׁ לֹא נֻפְָּח, וְהוּא עַצְמוֹ לֹא נִרְאָה יוֹתֵר.

בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים הִזְכִּירַתּוּ יָדוֹ הַנְּפוּחָה אֶת אִוַּלְתּוֹ וּכְפִיַּת־הַטּוֹבָה שֶׁהִתְחַיֵּב. אַחֲרֵי־כֵן הִתְאַמֵּץ לְהַשְׁתִּיק אֶת מוּסַר כִּלְיוֹתָיו, בְּאָמְרוֹ אֶל לִבּוֹ: וְאַף אִם יִמְכְּרוּ בְּפוּמְבִּי אֶת הַזְגָגָה וְכָל אֲשֶׁר לִי, עוֹד יִשָּׁאֵר לִי יְחֶזְקֵאל בַעַל־בָּשָׂר: כָּל זְמָן שֶׁיֵשׁ כֶּסֶף לָזֶה, יִהְיֶה גַּם לִי כְמַתְכֻּנְתּוֹ.

כֵּן, פֶּטֶר, וְאִם גַּם לוֹ לֹא יִהְיֶה? אֶת זֹאת לֹא שַׂמְתָּ אֶל לִבֶּךָ? וְכֵן גַּם הָיָה, וַיְהִי לְפֶלֶא. כִּי בְיוֹם רִאשׁוֹן לְשָׁבוּעַ אֶחָד, כְּשֶׁבָּא פֶּטֶר בְּעֶגְלָתוֹ לְבֵית־הַמַּרְזֵחַ, פָּשְׁטוּ הָאֲנָשִׁים אֶת רָאשֵׁיהֶם מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת וְאֶחָד מֵהֶם אָמַר: הִנֵּה פֶּטֶר הַמְּשַׂחֵק בְּקֻבְיָה, וּמִשְׁנֵהוּ אָמַר: כֵּן, הִנֵּה קֵיסַר־הַמָּחוֹל, בַּעַל הַזְגָגָה וְהַהוֹן הָרָב, וְהַשְּׁלִישִׁי נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: בְּנוֹגֵעַ לְעָשְׁרוֹ, עוֹד הַדָּבָר מוּטָל בְּסָפֵק; מְרַנְּנִים אַחֲרָיו, כִּי חוֹבוֹתָיו עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וְאֶחָד מִמַּכָּרַי שֶׁבָּעִיר גִלָּה לִי בַּחֲשָׁאִי, שֶׁעוֹד מְעַט וּבָא שְׁלִיחַ־בֵּית־דִּין וְיָרַד לִנְכָסָיו. בֵּין כֹּה וָכֹה וּפֶּטֶר הֶעָשִׁיר בֵּרַךְ אֶת הָאוֹרְחִים שֶׁמֵּעֵבֶר הַחַלּוֹן בַּחֲשִׁיבוּת וּבְגָאוֹן וַיֵרֶד מִן הָעֲגָלָה וַיִקְרָא: “רַמְשָׁא טָבָא, פּוּנְדָקִי, הַכְּבָר בָּא יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בְּשַׂר?” וְקוֹל עָבֶה עָנָה: “בֹּא, פֶטֶר! מְקוֹמְךָ הִנַּחְנוּ לְךָ, הִנְּנוּ כְבָר פֹּה וְעוֹסְקִים בְּקֻבְיָה”. וַיָבֹא פֶּטֶר מוּנְק אֶל אוּלָם בֵּית־הַמַּרְזֵחַ וַיְמַהֵר וַיָבֵא אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וַיָבֶן, כִּי יֵשׁ לִיחֶזְקֵאל כֶּסֶף תּוֹעֲפוֹת, כִּי כִיסוֹ הוּא הָיָה מָלֵא מִפֶּה לָפֶה.

וַיֵשֶּׁב פֶּטֶר אֶל הַשֻּׁלְחָן בֵּין הַמְּסֻבִּים וַיָחֶל לְשַׂחֵק, וְהַהַצְלָחָה פַעַם הֵאִירָה פָּנֶיהָ אֵלָיו, וּפַעַם הִסְתִּירָה פָנֶיהָ מִמֶּנּוּ, בְּאֹפֶן שֶׁזָכָה וְאִבַּד חֲלִיפוֹת, וְכָךְ הָיוּ יוֹשְׁבִים וּמְשַׂחֲקִים עַד שֶׁחָשַׁךְ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם. וּכְשֶׁאֲחָדִים מִן הַחֲבֵרִים עָמְדוּ עִם חֲשֵׁכָה וְהָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם, הוֹסִיפוּ הַנִּשְׁאָרִים לְשַׂחֵק לְאוֹר הַנֵּר, עַד שֶׁקָּמוּ שְׁנַיִם מֵהֶם וְאָמְרוּ: רָב לָנוּ, כְּבָר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָשׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ, כִּי הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים מְחַכִּים לָנוּ. אוּלָם פֶּטֶר דָּרַשׁ מִיחֶזְקֵאל לְהִשָּׁאֵר עוֹד. הַלָּה סֵרֵב אֵיזֶה זְמָן, וְאַחַר־כַּךְ קָרָא: “טוֹב הַדָבָר, עַתָּה אֶמְנֶה אֶת כַּסְפִי וְאֲחַרֵי־כֵן נָשׁוּב לְשַׂחֵק חֲמִשָּׁה זְהוּבִים הַקָּלְפֵי, יַעַן כִּי מְעַט מִזֶּה הֲרֵי הוּא רַק מִשְׂחָק לִילָדִים”. הוּא הוֹצִיא אֶת כִּסוֹ מֵחֵיקוֹ וַיִסְפֹּר וַיִמְצָא מֵאָה זְהוּבִים בִּמְזֻמָּנִים; וּפֶּטֶר יָדַע כְּבָר, כַּמָּה יֵשׁ־לוֹ בְּכִיסוֹ הוּא, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ עוֹד לִמְנוֹת אֶת כַּסְפוֹ. אוּלָם אִם עַד עַתָּה זָכָה יְחֶזְקֵאל בַּמִּשְׂחָק, הִנֵּה עַתָּה אִבֵּד קָלְפֵי אַחַר קָלְפֵי וְכַאֲשֶׁר אִבֵּד, כֵּן הִרְבָּה לְקַלֵּל. טָרַף יְחֶזְקֵאל בְּקַלְפֵי, מִיָּד טָרַף פֶּטֶר כְּנֶגְדּוֹ וְהֱעֶלָה שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת יוֹתֵר; לְסוֹף זָרַק יְחֶזְקֵאל אֶת חֲמֵשֵׁת הַזְהוּבִים הָאַחֲרוֹנִים, אַשֶׁר לוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וַיִקְרָא: “עוֹד פַּעַם אֲנַסֶּה אֶת הַצְלָחָתִי, וְאִם גַּם הַפַּעַם לֹא אַצְלִיחַ, אָז, פֶּטֶר, תַּלְוֵנִי מִכַּסְפְּךָ. דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם הָגוּן לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ!”

כַּמָּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה וַאֲפִלוּ עַד מֵאָה זְהוּבִים, אָמַר פֶּטֶר בַּעֲלִיצוּת. וַיִטְרֹף יְחֶזְקֵאל בַּקָלְפֵי וַיַּעֲלֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה נְקוּדוֹת וַיִקְרָא: פַּשׁ! עַתָּה נִרְאֶה!" אוּלָם פֶּטֶר טָרַף וְהֱעֱלָה שְׁמוֹנָה־עֶשְׂרֵה וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע קוֹל צָרוּד: “כֵּן, אֵלֶּה הָיוּ הָאַחֲרוֹנִים!”

וַיַבֵּט פֶּטֶר עַל סְבִיבוֹתָיו וַיַרְא וְהִנֵּה מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי עוֹמֵד מֵאֲחוֹרָיו בִּמְלֹא קוֹמָתוֹ הָעֲנָקִית. נִבְהָל מִמַּרְאֵה עֵינָיו, הִשִּׁיר מִיָּדוֹ אֶת הַכֶּסֶף, שֶׁכְּבָר חָפֵץ לָשִׂים בְּאַמְתַּחְתּוֹ. אֶפֶס יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר, שֶׁלֹּא רָאָה אֶת אִישׁ־הַיַּעַר, דָּרַשׁ מֵאֵת פֶּטֶר לְהַלְוֹת לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים. פֶּטֶר שָׂם אֶת יָדוֹ כְּחוֹלֵם בְּאַמְתַּחְתּוֹ, אַךְ הִיא הָיְתָה רֵיקָה, וַיְחַפֵּשׂ בְּאַמְתַּחְתּוֹ הַשְּׁנִיָּה וְגַם מִמֶַּנָּה כָּלְתָה פְּרוּטָה. אָז הָפַךְ פֶּטֶר אֶת כִּיסֵי בִגְדּוֹ לְחוּץ, אַךְ גַּם הַפַּעַם לֹא נָשַׁר מְאוּמָה, וְרַק עַתָּה נִזְכָּר פֶּטֶר בִּשְׁאֵלָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר שֶׁאַל מֵאֵת אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תָּמִיד בְּכִיסוֹ אוֹתוֹ סְכוּם הַכֶּסֶף כְּאוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה לִיחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר: כְּהִנְדֹף עָשָׁן נָדַף הַכֹּל.

בַּעַל־בֵּית־הַמַּרְזֵחַ וִיחֶזְקֵאל הִבִּיטוּ בְּתִמָּהוֹן אֶל פֶּטֶר, אֲשֶׁר יָגַע לִמְצֹא אֶת כַּסְפוֹ וְלֹא מָצָא; הֵם לֹא חָפְצוּ לְהַאֲמִין לוֹ, כִּי אָזַל הַכֶּסֶף מִכִּיסוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר מִשְּׁשׁוּ אֶת כָּל אַמְתְּחוֹת בִּגְדוֹ וְלֹא מָצְאוּ מְאוּמָה, חָרָה אַפָּם בּוֹ וַיִשָּׁבְעוּ, כִּי פֶּטֶר הוּא קוֹסֵם רַע־מַעֲלָלִים וְכִי הוּא עָשָׂה בִּלְהָטָיו, שֶׁהַכֶּסֶף, אֲשֶׁר זָכָה בַּמִּשְׂחָק, יַחַד עִם כַּסְפוֹ הוּא פָּרַח אֶל בֵּיתוֹ. פֶטֶר הִתְנַצֵּל בְּכָל עֹז, אַךְ הָעֻבְדּוֹת טָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו. יְחֶזְקֵאל אָמַר, שֶׁיְּסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא לְכָל יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד, וּבַעַל־בֵּיִת הַמַּרְזֵחַ הִבְטִיחַ לוֹ לָלֶכֶת מָחָר בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר הָעִירָה, לְהַאֲשִׁים אֶת פֶּטֶר בְּמַעֲשֵׂה־כְשָׁפִים וְיּוֹסֶף, כִּי עוֹד עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה בַּעֲלוֹת מוּנְק עַל הַמּוֹקֵד לְהִשָּׂרֵף. אַחֲרֵי־כֵן הִתְנַפְּלוּ שְׁנֵיהֶם עָלָיו בְּחֵמָה שְׁפוּכָה וַיִקְרְעוּ אֶת חֲמִילָתוֹ מֵעַל עוֹרוֹ וַיַשְׁלִיכוּהוּ מִפֶּתַּח בֵּית־הַמַּרְזֵחַ הַחוּצָה.

ט

אַף כּוֹכָב אֶחָד לֹא נִרְאָה בַשָּׁמַיִם בַּשּׁוּב פֶּטֶר לְבֵיתוֹ עָצוּב וּנְכֵה־רוּחַ. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה יָכֹל לְהַכִּיר תְּמוּנָה כֵּהָה שֶׁל אִישׁ הוֹלֵךְ בְּצִדּוֹ. לְסוֹף פָּתַח הָאִישׁ אֶת פִּיו וַיֹאמֵר אֵלָיו: “קִצְּךָ בָּא, פֶּטֶר מוּנְק, בָּא קֵץ לְכָל תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָתְךָ, וְכָל זֹאת כְּבָר יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד לָךְ, כְּשֶׁנִּפְטַרְתָּ מִמֶּנִי אָז מִתּוֹךְ פַּחַד־שָׁוְא לָנוּעַ אַחֲרֵי נַנַּס־הַזְכוּכִית. עַתָּה רְאֵה גַּם רְאֵה, מָה רַע וָמַר סוֹפוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי; אוּלָם נַס נָא פַּעַם אַחַת לָלֶכֶת אַחֲרֵי, וְרָאִיתָ מָה יִיטַב לָךְ, כִּי נִתְמַלְּאֵתִי רַחֲמִים עָלֶיךָ; שׁוּם אָדָם, שֶׁפָּנָה אֵלַי לְעֶזְרָה לֹא הִתְחָרֵט. וְאִם לֹא יִקְשֶׁה עָלֶיךָ הַדֶּרֶךְ, אֲחַכֶּה לְךָ מָחָר כָּל הַיּוֹם בְמַעֲבִית־הָאֳרָנִים עַד בֹּא הָעָרֶב; תִּקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֶךָּ”. פֶּטֶר יָדַע, מִי הוּא הָאִישׁ הַדּוֹבֵר אֵלָיו, אֲבָל חֲרָדָה גְדוֹלָה נָפְלָה עָלָיו, וַיְמַהֵר וַיָנָס אֶל בֵּיתוֹ מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר.

וַיְהִי מִמָּחָרָת וַיָּבֹא פֶּטֶר אֶל הַזְגָגָה וַיִמְצָא שָׁם מִלְּבַד פּוֹעֲלָיו גַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא נָעִים הָיָה לוֹ לִרְאוֹתָם, אֶת הַפָּקִיד־הַגּוֹבֶה וּשּׁלֹשָׁה שְׁלִיחֵי־בֵּית־דִּין. הַפָּקִיד בֵּרַךְ אֶת־פֶּטֶר בְּשָׁלוֹם וַיִשְׁאָלֵהוּ, אִם עָרֵבָה לוֹ שְׁנָתוֹ, וְאַחֲרֵי־כֵן הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ רְשִׁימָה אֲרֻכָּה, שֶׁעָלֶיהָ הָיוּ נְקוּבִים שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים הַנּוֹשִׁים בּוֹ. “בָּר־תַּשְׁלוּמִים אַתָּה, אֲדֹנִי?” שְׁאָלָהוּ הַפָּקִיד בְּמַבָּט־עֹז. “בְּבַקָּשָׁה, אַל־נָא תְעַכְּבֵנִי הַרְבֵּה, כִּי אֵין לִי פְּנָאי וְאֶל מִגְדַּל הַלּוִֹים־וְאֵינָם־מְשַׁלְּמִים מַהֲלַךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת”. כִּשְׁמוֹעַ פֶּטֶר אֶת דִּבְרֵי הַפָּקִיד פָּג לִבּוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹדָה לַפָּקִיד, כִּי אֵין לוֹ מְאוּמָה, נְתָנָהוּ לְהַעֲרִיךְ אֶת הַבַּיִת וְהֶחָצֵר, הַזְגָגָה וְהָרֶפֶת, הַסּוּס וְהַקָרוֹן; וּבְשָׁעָה שֶׁהַפָּקִיד וְהַשְּׁלִיחִים הִתְהַלְּכוּ בֶחָצֵר הֵנָּה וָהֵנָּה וַיִבְחֲנוּ וַיָּשׁוּמוּ, אָמַר פֶּטֶר בְּלִבּוֹ: אֶל מַעֲבִית הָאֳרָנִים הֵן לֹא רַב הַדֶּרֶךְ; אִם לֹא הָיָה הַקָּטָן בְּעוֹזְרִי, אֵלְכָה־לִי אֶל הַגָּדוֹל וַאֲנַסֶּה אֶת הַצְלָחָתִי עִמּוֹ. וַיְמַהֵר פֶּטֶר וְיָרָץ אֶל מַעֲבִית הָאֳרָנִים בִּחִפָּזוֹן כֹּה גָּדוֹל כְּאִלּוּ כְּבָר הָיוּ שְׁלִיחֵי בֵּית־דִּין רוֹדְפִים אַחֲרָיו. בְּעָבְרוֹ עַל־פְּנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם רָאָה אֶת אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה נִדְמָה לוֹ, כְּאִלּוּ יָד בִּלְתִּי־נִרְאִית אוֹחֶזֶת בּוֹ וְאֵינָה נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לָלֶכֶת הָלְאָה, אֲבָל הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה וַיָּרָץ עַד הַגְּבוּל, שֶׁנִּקְבָּע בְּזִכְרוֹנוֹ מִקּוֹדֶם, וְלֹא הִסְפִּיק, מִקֹּצֵר נְשִׁימָה מֵרֹב רוּצוֹ, לִקְרֹא: מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי! מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי! וְהַדּוֹבְרָן הָעֲנָקִי כְּבָר עָמַד לְפָנָיו עִם הַמּוֹט שֶׁבְּיָדוֹ.

“הִנֵּה בָּאתָ! אָמַר מִיכָאֵל בִשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו. הַאִם חָפְצוּ לִפְשֹׁט אֶת עוֹרְךָ מֵעָלֶיךָ וּלְמָכְרוֹ לְנוֹשֶׁיךָ? הֵרָגַע; בְּכָל הָרָעָה אֲשֶׁר מְצָאַתְךָ אָשֵׁם, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי כְבָר, אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, הַמִּתְחַסֵּד וּמִתְבּוֹדֵד בְמוֹעָדָיו. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לִתֵּן מַתָּן הָגוּן, כַּקַּמְצָן הַזֶּה, מוּטַב שֶׁלֹּא יִתֵּן כְּלָל. לְכָה עִמִּי, הוֹסִיף, וַיָשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל הַיָּעַר; בֹּא עִמִּי אֶל בֵּיתִי וְשָׁם נִרְאֶה, אִם נָבוֹא לִידֵי הַשְׁוָאָה”.

“לִידֵי הַשְׁוָאָה? שָׁאַל פֶּטֶר אֶת נַפְשׁוֹ, מַה יָכֹל הוּא לִדְרֹשׁ מִמֶּנִּי, וּמָה אוּכַל לָתֵת־לוֹ? אוּלַי יַחְפֹּץ שֶׁאֶהֱיֶה לוֹ לְעֶבֶד אוֹ אֵיזֶה דָבָר אַחֵר”. בָּרִאשׁוֹנָה עָלוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁעוֹל־יַעַר מְשֻּׁפָּע וְאַחֲרֵי־כֵן עָמְדוּ פִּתְאֹם לְיַד נִקְרָה אֲפֵלָה וְיוֹרֶדֶת בְּשִּׁפּוּעַ לָעֹמֶק, מִיכָאֵל קָפַץ מֵהַסֶּלַע לְמַטָּה, כְּאִלּוּ יָרַד בְּמַעֲלוֹת־שַׁיִשׁ נְמוּכִים; אוּלָם לְפֶטֶר הָיָה כְפֶשַׂע בֵּינוֹ וּבֵין הַהִתְעַלְּפוּת, כִּי בְהַגִּיעַ מִיכָאֵל אֶל קַרְקַע הַנְּקִיק, הִתְחִיל הוֹלֵךְ וְגָדוֹל, עַד כִּי גָדַל כְּמִגְדַּל בֵּית־תְּפִלָּה, וּזְרוֹעוֹ נִשְׁתַּרְבְּבָה עַד לְמִדַּת מְנוֹר־אוֹרְגִים וְהַיָד, שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ הָיְתָה רְחָבָה כַּשֻׁלְחָן שֶׁבְּבֵּית הַמַרְזֵחַ, וְהוּא קָרָא בְּקוֹל, שֶׁסָּאַן כְּקוֹל פַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל מֵת: “הוֹאֵל וְשֵׁב עַל כַּפַּי וֶאֱחֹז בְּאֶצְבְּעוֹתַי, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִפּוֹל”. וַיַעַשׂ פֶּטֶר כַּאֲשֶׁר צִוָהוּ מִיכָאֵל וַיֵשֶׁב עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל הָעֲנָק וַיֹּאחַז בְּאַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתָיו.

הֵם יָרְדוּ עָמֹק־עָמֹק, וּבְכָל זֹאת לֹא חָשַׁךְ לָהֶם; וְנַהֲפֹךְ הוּא, כִּי אוֹר הַיּוֹם עוֹד הָלַךְ הָלֹךְ וְגָבֹר בַּמִדָה שֶׁהוֹסִיפוּ לָרֶדֶת; אַךְ עֵינֵי פֶּטֶר לֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת זְמַן רַב אֶת הָאוֹר הַזֶּה. וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָרֶדֶת, כֵּן הִתְמַעֲטָה דְמוּתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, וְהִיא שָׁבָה לְגַמְרֵי לְמִדָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי בַּיִת אֶחָד, שֶׁמַּרְאֵהוּ הָיָה כְּמַרְאֵה בָּתֵּי הָאִכָּרִים הָאֲמִידִים שֶׁבִּשְׁוַרְצְוַלְד. הַחֶדֶר, שֶׁאֵלָיו הוּבָא פֶּטֶר, לֹא נִבְדַּל בִּמְאוּמָה מֵחַדְרֵיהֶם שֶׁל שְׁאָר יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד, מִלְּבַד בָּזֶה שֶׁהוּא נִרְאָה בּוֹדֵד.

הַשָּׁעוֹן שֶׁל עֵץ שֶׁעַל הַכֹּתֶל, הַתַּנּוּר הַגָּדוֹל הֶעָשׂוּי רְעָפִים־מְזֻגָּגִים הַסַּפְסָלִים הָרְחָבִים, הַכֵּלִים שֶׁעַל הָעֲטָרוֹת – הַכֹּל הָיָה כְּמוֹ בִּשְׁאַר חֲדָרִים. מִיכָאֵל הוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כִּסֵּא לְיַד הַשֻּׁלְחָן וַיֵצֵא לִרְגָעִים אֲחָדִים אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי וּמִיַּד חָזַר וּבְיָדוֹ לוּג יַיִן וְכוֹסוֹת. הוּא מָזַג כּוֹס לְפֶטֶר וְכוֹס שְׁנִיָּה לוֹ וַיֵשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת. וַיְּסֲפֵּר מִיכָאֵל לְפֶטֶר עַל־דְבַר תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם, אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, עָרִים יָפוֹת, יָמִּים וּנְהָרוֹת גְּדוֹלִים, עַד כִּי לֹא יָכֹל פֶּטֶר לִכְבּשׁ אֶת גַּעְגּוּעָיו לִרְאוֹת אֶת כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר הַזֶּה וַיְּגַל לְמִיכָאֵל אֶת כָּל לִבּוֹ.

"כְּשֶׁהָיָה לְךָ כֹּחַ וְרוּחַ נָכוֹן לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָבָר, אָז יָכְלוּ דְּפִיקוֹת לִבְּךָ הָאֱוִילִי לְהַחֲרִידֶךָ. מִלְּבַד זֹאת הָיוּ לְךָ מֵעֵת לְעֵת יִסּוּרִים שֶׁל פְּגִיעָה־בְכָבוֹד וּשְׁאָר פְּגָעִים רָעִים. הַכִּדַאי הוּא לְאִישׁ נָבוֹן לְהִצְטָעֵר בִּשְׁבִיל דְּבָרִים־שֶׁל־מַה בְּכַךְ כָּאֵלּוּ; הַהִרְגַּשְׁתָּ כְּאֵב בְּרֹאשְׁךָ, כְּשֶׁאָמַר עָלֶיךָ אִישׁ אֶחָד לִפְנֵי אֵיזֶה זְמַן, כִּי הִנְּךָ נוֹכֵל וְרַע מַעֲלָלִים? כְּלוּם חַשְׁתָּ בְקֵיבָתְךָ, כְּשֶׁבָּא הַפָּקִיד־הַגּוֹבֶה לְגָרֵשׁ אוֹתְךָ מִבֵּיתֶךְ? הַגֵּד בְּאֵיזֶה מֵאֲבָרֶיךָ חַשְׁתָּ אָז?

“בְּלִבִּי”, עָנָה פֶּטֶר בְּהַנִּיחוֹ אֶת יָדוֹ עַל חָזֵהוּ הַדּוֹפֵק, כִּי הִרְגִּישׁ, כְּאִלּוּ לִבּוֹ מִתְהַפֵּךְ בְּקִרְבּוֹ בְּמַכְאוֹב וָפָחַד.

“אַתָּה פִזַּרְתָּ, הוֹסִיף מִיכָאֵל, – אַל־נָא יִהְיֶה בְּלִבְּךָ עָלִָי – הַרְבֵּה מֵאוֹת זְהוּבִים לְמַחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים וּשְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים; מַה הוֹעִילוּךָ כָּל אֵלֶּה? הֵם בֵּרְכוּ אוֹתְךָ תְּמוּרַת כַּסְפְּךָ בְּאשֶׁר וּבְרִיאוּת־הַגּוּף. וְכִי נַעֲשֵׂיתָ עַל־יְדֵי זֶה יוֹתֵר בָּרִיא? בְּמַחֲצִיתוֹ שֶׁל הַכֶּסֶף הַמְּפֻזָּר הָיִיתָ יָכֹל לָקַחַת לְךָ רוֹפֵא וּרְפָאֶךָ. אֹשֶׁר, כֵּן, יָפֶה הָאֹשֶׁר הַמֵּבִיא לִידֵי עִקּוּל־נְכָסִים וְגֵרוּשׁ! וּמֶה הָיָה הַדָּבָר שֶׁהִמְרִיצְךָ לְהָבִיא יָדְךָ אֶל כִּיסְךָ בְּכָל זְמַן שֶׁפָּשַׁט לְךָ עָנִי אֶת מִצְנַפְתְוֹ הַמְּטֻלָּאָה? – לִבְּךָ וְשׁוּב לִבְּךָ, וְלֹא עֵינֵיךָ, אַף לֹא לְשׁוֹנְךָ, זְרוֹעוֹתֶיךָ, רַגְלֶיךָ עָשׂוּ זֹאת, כִּי־אִם רַק לִבְּךָ; הַדְּבָרִים נָגְעוּ פָּשׁוּט. כְּמוֹ שֶׁהַבְּרִיוֹת אוֹמְרִים, אֶל לִבְּךָ”.

“כְּלוּם אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת לִבּוֹ שֶׁיְהֵא גָם בָּזֶה? בְּכָל כְֹּחִי אֲנִי עָמֵל לְהִתְגַּבֵּר עַל רֶגֶשׁ הַלֵב וּבְכָל־זֹאת הוּא מַכֶּה אוֹתִי וּמְצָעֲרֵנִי”.

“הַדָבָר מוּבָן”, קָּרָא מִיכָאֵל בִּשְׂחוֹק. “אַתָּה הַמְּסְכֵּן אֵינְךָ יָכֹל לַעֲשׂוֹת לָזֶה מְאוּמָה, וְאוּלָם תֵּן אֶת הַדָּבָר הַמְּפַרְכֵּס הַזֶּה לִי, וְרָאִיתָ אֵיךְ יִיטַב לְךָ אָז”.

“לְךָ? אֶת לִבִּי? קָרָא פֶּטֶר אֲחוּז־פַּלָּצוּת. הֲרֵי אָז הָייִתִי נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד! בְּשׁוּם אֹפֶן!”

אָמְנָם־כֵּן, אִם אַחַד הַמְּנַתְּחִים הָיָה נוֹטֵל לְךָ אֶת לִבְּךָ מִתּוֹךְ חָזֶךָ, אָז הָיִיתָ מֵת בְּאוֹתוֹ רֶגַע! אוּלָם לֹא כֵן אָנֹכִי! בֹּא אַחֲרַי וְאַרְאֶךָ". וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, קָם וַיִפְתַּח דֶּלֶת תָּא אֶחָד וַיּוֹלֵךְ אֶת פֶּטֶר שָׂמָּה. לֵב פֶּטֶר הִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבּוֹ בְּדָרְכוֹ עַל הַמִּפְתָּן, אַךְ הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה, כִּי הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו הָיָה זָר וּמַפְתִּיעַ. עַל כּוֹנָנִיּוֹת שֶׁל־עֵץ אֲחָדוֹת עָמְדוּ צִנְצָנוֹת מְלֵאוֹת נוֹזְלִים שְׁקוּפִים וּבְכָל אַחַת מֵהֵנָּה הָיָה לֵב. אֶל הַצִּנְצָנוֹת הָיוּ דְבוּקוֹת פִּתְקָאוֹת וַעֲלֵיהֶן הָיָה רָשׁוּם שְׁמוֹת אֲנָשִׁים שׁוֹנִים. פֶּטֶר קָרָא אֶת הַכְּתֹבוֹת הָאֵלֶּה בְּסַקְרָנוּת גְּדוֹלָה; שָׁם הָיָה לִבּוֹ שֶׁל רֹאשׁ־הָעִיר, לֵב יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר, לֵב מֶלֶךְ הָרַקְדָּנִים, לֵב הַיַּעֲרָן הָרָאשִׁי! שָׂם הָיוּ שִׁשָּׂה לְבָבוֹת שֶׁל מַלְוֵי־בְּרִבִּית, שְׁמוֹנָה שֶׁל פְּקִידִים הַמְּמוּנִּים עַל תְּרוּמַת אֲנָשִׁים לַצָבָא, שְׁלֹשָׁה שֶׁל סִרְסוֹרִים לְמַלְוֵה־כֶסֶף – בְּאַחַת, שָׁם הָיְתָה קְבֻצָּה שְׁלֵמָה שֶׁל לִבּוֹת הָאֲנָשִׁים הַיוֹתֵר חֲשׁוּבִים שֶׁבְּכָל הַסְּבִיבָה מַהֲלַךְ עֶשְׂרִים שָׁעָה מִסָּבִיב.

“רְאֵה! אָמַר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי. כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה הִשְׁלִיכוּ אַחֲרֵי גֵוָם אֶת דַּאֲגוֹת הַחַיִים וּתְלָאוֹתֵיהֶם; אַף אֶחָד מִן הַלְּבָבוֹת הָאֵלֶּה אֵינוֹ דּוֹפֵק עוֹד מִתּוֹךְ דְּאָגָה וְרֶגֶשׁ־אֵימָה וּבַעֲלֵיהֶם מִקֹּדֶם יוֹשְׁבִים עַתָּה בְשַׁלְוָה וְרוּחָם נוֹחָה מִזֶּה, שֶׁגֵּרְשׁוּ אֶת הָאֹרֵחַ שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וּמַפְרִיעַ מְנוּחָתָם מֵהִסּתַּפֵּחַ בְּקרְבָּם”.

“אֲבָל מָה יֵשׁ לָהֶם עַתָּה בְחָזֵהֶם בִּמְקוֹם הַלֵּב!” שָׁאַל פֶּטֶר, שֶׁלִבּוֹ נַעֲשָׂה סְחַרְחַר כִּמְעַט מִמַּרְאֵה עֵינָיו.

“זֹאת”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל וַיוֹצֵא מֵאַחַד הָאַרְגָּזִים לֵב־אָבֶן וַיַמְצִיאוֹ לְפֶטֶר.

"מָה? צָוַח פֶּטֶר, מִבִּלתִּי יְכֹלֶת לְהַבְלִיג עוֹד עַל הַצְּמַרְמֹרֶת אֲשֶׁר אֲחָזַתוּ. לֵב שַׁיִשׁ? שְׁמַע־נָא אֲדֹנִי מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, לֵב כָּזֶה הֲלֹא מְעוֹרֵר רֶגֶשׁ קֹר גָּדוֹל בֶּחָזֶה?

“כֵּן, אֲבָל רֶגֶשׁ קְרִירוּת נְעִימָה. וּכְלוּם צָרִיךְ הַלֵּב לִהְיוֹת דַּוְקָא חַם? בַּחֹרֶף הַחֹם הַזֶּה לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד; אָז יוֹתֵר טוֹב לִשְׁתּוֹת יֵין־דֻּבְדְּבָנִים מְשֻׁבָּח, וּבַקַּיִץ, בִּזְמָן שֶׁהַחֹם מִתְגַּבֵּר, מַה נְּעִימָה הַצִנָּה הַיּוֹצֵאת מִלֵב כָּזֶה, וְכָאָמוּר, לֹא דְאָגָה אוֹ אֵימָה, לֹא חֶמְלָה אֱוִילִית אוֹ אֵיזֶה צַעַר אַחֵר דּוֹפֵק עַל דַּלְתֵי לֵב כָּזֶה”.

“וְיוֹתֵר מִזֶּה אֵינְךָ יָכֹל לָתֵת לִי? שָׁאַל פֶּטֶר בְּהִתְמַרְמְרוּת. קִוִּיתִי לְכֶסֶף, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אָבֶן”.

כִּמְדוּמָנִי, סְכוּם שֶׁל מְאַת אֶלֶף זְהוֹבִים יַסְפִּיק לְךָ לְפִי שָׁעָה אִם תִּהְיֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר תִּהְיֶה בְּקָרוֹב בַּעַל מִלְיוֹנִים".

“מְאַת אָלֶף?” קָרָא הַפֶּחָמִי הַמִּסְכֵּן בְּשִׂמְחָה. “אַל־נָא, לְבָבִי, תַכֶּה כָל כַּךְ בְּחָזְקָה בְּתוֹךְ חָזִי, עוֹד מְעַט וְהָשְׁלַמְנוּ זֶה לָזֶה. טוֹב מִיכָאֵל; תֶּן־לִי אֶת הָאֶבֶן וְהַכֶּסֶף, וְאֶת הַדָּבָר הַמִּתְרוֹצֵץ בְּחָזִי קַח לְךָ”.

“הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, כִּי נַעַר פִּקֵּח הִנֶךָּ” עָנָה הַהוֹלַנְדִּי בִשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו. בֹּא וְנִשְׁתֶּה עוֹד כּוֹס אַחַת וְאַחֲרֵי כֵן אַרְצֶה אֶת הַכֶּסֶף לְיָדְךָ".

וַיָּשׁוּבוּ אֶל הַחֶדֶר וַיֵּשְׁבּוּ לִשְׁתּוֹת. הֵם שָׁתוּ וְחָזְרוּ וְשָׁתוּ, עַד שֶׁנִּשְׁתַּכֵּר פֶּטֶר וַתַּחְטְפֵהוּ שֵׁנָה. וּכְשֶׁהֵקִיץ לַקוֹל תְּרוּעַת קֶרֶן הַפּוֹסְטָא, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב בְּמֶרְכָּבָה יָפָה וְעוֹבֵר בְּדֶרֶךְ רְחָבָה, וּבְהוֹציאוֹ אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַמֶּרְכָּבָה, רָאָה בְּעֹמֶק יַם הַתְּכֵלֶת אֶת הַשְּׁוַרְצְוַלְד הַרְחֵק הַרְחֵק מֵאֲחוֹרָיו, בַּתְּחִלָּה לֹא הֶאֱמִין כְּלָל, כִּי הוּא הוּא הַיּוֹשֵׁב בַּמֶּרְכָּבָה, יַעַן גַּם בְּגָדָיו לֹא הָיוּ אוֹתָם הַבְּגָדִים, שֶׁלָּבַשׁ אֶתְמוֹל, אֲבָל הוּא נִזְכָּר כָּל־כַּךְ הֵיטֵב בְּכָל מַה שֶׁעָבַר עָלָיו, שֶׁאַחֲרֵי זְמַן־מָה חָדַל מִלַּחֲשׁב וְיִקְרָא: אֲנִי הוּא פֶּטֶר מוּנְק הַפֶּחָמִי, דָּבָר זֶה אֵינוֹ מוּטָל כְּלָל בְּסָפֵק, אֲנִי וְלֹא אַחֵר.

הוּא הִתְפַּלֵּא עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא חָשׁ שׁוּם צַעַר שֶׁל גַּעְגּוּעִים בְּעָזְבוֹ בְּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת מְקוֹם מְגוּרוֹ, אֶת הַיְּעָרִים הַשְּׁקֵטִים וְהַשַּׁאֲנַנִּים, שֶׁבָּהֶם הָיָה חַי זֶה זְמָן רַב, וְאַף גַּם בְּזָכְרוֹ אֶת אִמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי הָיְתָה עַתָּה בְּכָל רַע, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק, לֹא יָכֹל לְהוֹרִיד עָלֶיהָ אַף דִּמְעָה אַחַת אוֹ אֲפִלוּ רַק לְהוֹצִיא אֲנָחָה מִלִבּוֹ, כִּי הוּא הָיָה כָּל־כַּךְ אָדִיש לָכֹּל. "הַדָּבָר מוּבָן, אָמַר אֶל לִבּוֹ, דְּמָעוֹת וַאֲנָחוֹת, גַּעְגּוּעִים וְצַּעַר יוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וְלִבִּי אֲנִי, הוֹדוֹת לְמִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי – לֵב אֶבֶן.

וַיָנַח פֶּטֶר אֶת יָדוֹ עַל חָזֵהוּ וְהִנֵּה שָׁם הָיָה הַכֹּל קַר וְשׁוּם דָּבָר לֹא זָע. “אִם בְּנוֹגֵעַ אֶל מְאַת הָאֶלֶף עָמַד בְּדִבּוּרוֹ, כְּמוֹ בִּדְבַר לֵב הָאֶבֶן, אָז יָגֵל לִבִּי”, אָמַר פֶּטֶר, בַּהֲחִלּוֹ לְחַפֵּשׂ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ. הוּא מָצָא בְּגָדִים מִבְּגָדִים שׁוֹנִים כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה נַפְשׁוֹ לִשְׁאֹל! אַךְ לֹא כָסֶף. בָּאַחֲרוֹנָה נִתְקָל בְּמִזְוָדָה אַחַת וַיִּפְתְּחֶנָּה וַיִמְצָא בָהּ כַּמָּה אֲלָפִים טַלָּרֵי זָהָב בִּמְזֻמָּנִים וּבְהַמְחָאוֹת אֵצֶל בָּתֵּי־הַמִּסְחָר שֶׁבְּכָל הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת. עַתָּה יֶשׁ־לִי הַכֹּל, כְּפִי שֶׁשָּׁאַלְתִּי, אֵין דָּבָר נִגְרָע", אָמַר פֶּטֶַר אֶל לִבּוֹ, וַיֵשֶׁב לוֹ בִרְוָחָהּ בְּפִנַּת הַמֶּרְכָּבָה וַיִסַּע לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת.

י

כִּשְׁנָתַיִם יָמִים הָלַךְ פֶּטֶר, הָלֹךְ וְנָסֹעַ בָּאָרֶץ לָאָרְכָּה וּלְרָחְבָּהּ וּמִבְּעַד לְחַלּוֹן מֶרְכַּבְתּוֹ הָיָה יוֹשֵׁב וּמַבִּיט יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה לְאֹרֶךְ הַבָּתִּים מִזֶּה וּמִזֶּה. כְּשֶׁנָּטָה לָלוּן בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן, הָיָה מִסְתַּכֵּל רַק בַּשַּׁלָטִים שֶׁעַל פִּתְחֵי בָּתֵּי־הַמַּרְזֵּחַ, וְאַחֲרֵי־כֵן הָיָה מְהַלֵּךְ בָּעִיר הֵנָּה וָהֵנָּה וּמִתְבּוֹנֵן אֶל הַדְּבָרִים יִקְרֵי־הַמְּצִיאוֹת אֲשֶׁר שָׁם, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא הִרְהִיב אֶת דַּעְתּוֹ, לֹא תְּמוּנָה וְלֹא בַיִת, לֹא זִמְרָה וְלֹא מָחוֹל. לִבּוֹ לֵב הָאֶבֶן לֹא הִשְׁתַּתֵּף בִּמְאוּמָה, עֵינָיו וְאָזְנָיו קָהוּ מֵרְאוֹת אֶת הַיָּפֶה וּמִשְׁמֹעַ אֶת הַנָּעִים. מִכָּל תַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם לֹא נִשְׁאַר לוֹ בִּלְתִּי אִם הַהֲנָאָה מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְשֵׁנָה וּבָזֶה הָיָה מְבַלֶּה כָל יָמָיו, מְשׁוֹטֵט מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ בְּלִי תַכְלִית וּמַטָרָה, אוֹכֵל לְצַוְתָא וַיָשָׁן מֵחֲמַת שִׁעְמוּם. כְּפַעַם בַּפַעַם נִזְּכַּר בַּיָּמִים, שֶׁבָּהֶם הָיָה יוֹתֵר מְאֻשָּׁר וְיוֹתֵר עַלִּיז, כְּשֶׁהָיָה עוֹד עָנִי וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה קָשָׁה, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ אָז לֹא שָׂבְעָה עֵינוֹ לִרְאוֹת מַרְאוֹת הַטֶּבַע הַיָּפִים בָּעֵמֶק וּבָהָר וְאָזְנוֹ לֹא נִמְלְאָה מִשְׁמֹעַ קוֹל מְנַגְּנִים, אָז הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה שָׁעוֹת רַבּוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב־לֵב לַאֲרוּחַת הַיָּרָק, שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מְבִיאָה לוֹ אֶל מְדוּרַת הָעֵצִים. וּכְשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב כָּךְ, וּמְהַרְהֵר בַּיָּמִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה, נִרְאָה לוֹ הַדָּבָר מוּזָר וּמַתְמִיהַּ שֶׁעַכְשָׁיו לֹא יָכֹל אֲפִלוּ לִשְׂחֹק כְּאַחַד הָאָדָם, בְּעֵת אֲשֶׁר לִפְנֵי זֶה הָיְתָה כָל בְּדִיחָה קְטַנָה מְבִיאָתוֹ לִידֵי שְׂחוֹק; וְלֹא עוֹד, אָלָּא כְּשֶׁהָיוּ אֲחֵרִים מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק, הָיָה הוּא רַק מְעַוֶּה פָּנָיו כְּשׁוֹחֵק מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ אָז, שֶׁהוּא אָמְנָם שָׁלֵוֹ וּבוֹטֵחַ מְאֹד, אֲבָל אֵינוֹ נֶהֱנֶה מִן הַחַיִּים אַף הֲנָאָה כָּל שֶׁהִיא; לֹא גַעְגוּעִים אוֹ כִלְּיוֹן־עֵינַיִם דְחָפוּהוּ לָשׁוּב עַתָּה אֶל מְקוֹם מְגוּרוֹ, כִּי אִם רֵיקָנוּת, בְּחִילָה וְהֶעְדֵּר הַנָאָה מֵהַחַיִּים.

בְּבוֹאוֹ מֵעֵבֶר שְׁטְרַסְבּוּרְג וּבִרְאוֹתוֹ אֶת יַעַר אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הַמַּשְׁחִיר בַּמֶּרְחָק; בְּשׁוּבוּ אַחֲרֵי זְמָן שֶׁל שְׁתֵּי שָׁנִים לִרְאוֹת בְּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת הַשְׁוַרְצְוַלְדִים, בַּעֲלֵי הַגֵּו הָאֵיתָן וְהַפָּנִים הַמַּסְבִּירוֹת וְהַמְּפִיקוֹת אֱמוּנַת־אֹמֶּן; כְּשֶׁלָקְחָה אָזְּנוֹ אֶת קוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אַרְצוֹ הַחֲזָקִים, הֶעָבִים, אֲבָל כֹּה נְעִימִים לָאֹזֶן, אָז מִבְּלִי מֵשִׂים הִנִּיחַ יָדוֹ עַל לִבּוֹ, כִּי דָּמוֹ הִתְחִיל נוֹזֵל בְעוֹרְקָיו בְּיֶתֶר עֹז, וְהוּא חָשַׁב שֶׁעָלָיו לִשְׂמֹחַ וְלִבְכּוֹת בְּבַת אַחַת. אוּלָם הַאִם יָכֹל הָיָה לְהַשְׁלוֹת נַּפְשׁוֹ בְּאוֹפֶן כָּזֶה? הָרֵי לִבּוֹ הָיָה לֵב אֶבֶן, וְהָאֲבָנִים הֲלֹא מֵתוֹת הֵן; לֹא שָׂחֹק תִּשְׂחַקְנָה וְלֹא בָכה תִּבְכֶּינָה.

בִּקּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּבֵית מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי אֲשֶׁר קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת כְּמִקֹּדֶם. "מִיכָאֵל, אָמַר פֶּטֶר אֵלָיו, עָבַרְתִּי בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וְהַכֹּל רָאִיתִי, אַךְ כָּל זֶה הֶבֶל וָרִיק הוּא, וּמִכָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי לֹא הֶעֱלֵיתִי אֶלָא שִׁעְמוּם; בְּיִחוּד הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי בִּמְקוֹם הַלֵּב, מְגִינָה אָמְנָם עָלִי מִפְנֵי הַרְבֵּה דְּבָרִים. אֵינִי בָא לְעוֹלָם לִידֵי כַעַס, גַם לֹא לִידֵי עַצְבּוּת, אֲבָל גַּם הַשִּׂמְחָה אֵינָהּ שְׁרוּיָה אֶצְלִי וַהֲרֵינִי כְאִלּוּ הָיִיתִי חַי רַק לַחֲצָאִין, הַאֵינְךָ יָכֹל לְהָפִיחַ מְעַט חַיִּים בַּלֵב הָאֶבֶן? אוֹ אוּלַי תָּשִׁיב לִי אֶת לֵב הַבָּשָׂר, שֶׁהָיָה לִי: בְמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שְׁנֵי חַיַי הֻרְגַּלְתִּי בוֹ, וְאַף אִם עָשָׂה לִפְעָמִים מַעֲשֵׂה בַעֲרוּת, הִנֵּה סוֹף־סוֹף הָיָה מָלֵא חֶדְוָה וְרַעֲנַנּוּת.

שֵׁד־הַיַּעַר שָׁחַק בִשְׂחוֹק מַר: “אַחֲרֵי מוֹתְךָ, פֶּטֶר מוּנְק, לֹא תֶּחֱסָר אָז יוּשַׁב לְךָ לִבְּךָ הָרַךְ, וְהַמְּפַרְכֵּס, וְאָז תַּרְגִישׁ אֶת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלֶיךָ, שִׂמְחָה אוֹ תּוּגָה: אוּלָם פֹּה לְמַעְלָה לֹא יִהְיֶה לְךָ עוֹד! אָמְנָם־כֵּן, פֶּטֶר, עָבַרְתָּ אָמְנָם בָּאָרֶץ, אַךְ חַיֶּיךָ לֹא הָיוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁלֵּב הָאֶבֶן יָכֹל הָיָה לְהָבִיא לְךָ אֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת. עַתָּה בְּחַר לְךָ מָקוֹם לָשֶׁבֶת פֹּה בַּיַּעַר וּבָנִיתָ לְךָ בַּיִת וְלָקַחְתָּ לְךָ אִשָּׁה וְהָיִיתָ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר לְךָ; רַק עֲבוֹדָה חָסַרְתָּ, וּמִפְּנֵי שֶׁהָיִיתָ מְפַנֶּה לִבְּךָ לְבַטָּלָה, תְקָפְךָ הַשִּׁעְמוּם. וְעַכְשָׁו אַתָּה תּוֹלֶה אֶת הַקּוֹלָר בַּלֵב הַזֶּה, שֶׁאֵינוֹ אָשֵׁם מְאוּמָה”, שָׁמַע פֶּטֶר וַיָּבֶן, שֶׁבְּנוֹגֵעַ לְבַטָּלָה, הַצֶּדֶק עִם מִיכָאֵל, וַיִּגְמֹר בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב לַעֲבֹד עֲבוֹדָה וְלַעֲשׂוֹת עֹשֶר עַל עָשְׁרוֹ מִכְּבָר, וַיּוֹסֶף מִיכָאֵל וַיִּתֵּן לוֹ עוֹד מְאַת אֶלֶף זְהוּבִים וַיְשַׁלְּחֵהוּ מֵאִתּוֹ בְשָׁלוֹם.

לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וּבִשְׁוַרְצְוַלְד עָבְרָה הַשְׁמוּעָה, כִּי פֶּטֶר מוּנְק הַפֶּחָמִי אוֹ פֶּטֶר הַמְּשַׂחֵק־בְקוּבְיָה שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וְעוֹד יוֹתֵר עָשִׁיר מִכְּפִי שֶׁהָיָה לִפְנֵי לֶכְתּוֹ; גַּם עַתָּה הִתְחִיל יוֹצֵא וְנִכְנַס כְּמִקּוֹדֶם בְּבֵית־הַמַּרְזֵחַ, אֶלָּא אָז כְּשֶׁהִתְחִילוּ עֲסָקָיו הוֹלְכִים וּמִתְמוֹטְטִים הוֹצִיאוּהוּ בִנְזִיפָה מִפֶּתַח הַבַּיִת וָחוּצָה, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁנִּכְנַס בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְשָׁבוּעַ אֶחָד, לָחֲצוּ כָל הַנֶּאֱסָפִים אֶת יָדוֹ בִידִידוּת הִלְּלוּ אֶת סוּסוֹ, שְׁאָלוּהוּ לַאֲשֶׁר קָרָהוּ בַּדֶּרֶךְ, וּכְשֶׁיָּשַׁב לְשַׂחֵק עִם יְחֶזְקֵאל בְּעַד טַלָּרִים מְצַלְצְלִים, גָּדַל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינֵי חֲבֵרָיו עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיָה אָז, עַתָּה לֹא עָסַק עוֹד בַעֲשִׂיַּת כְּלֵי זְכוּכִית, כִּי־אִם בְּמִסְחָר עֵצִים, אֲבָל רַק לְמַרְאִית עַיִן, עִקַּר מַעֲשֵׂהוּ הָיָה מִסְחָר הַתְּבוּאָה וְהַלְוָאַת כֶּסֶף בְּרִבִּית. מַחֲצִיתָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד נַעֲשׂוּ לְאַט־לְאַט חַיָּבִים לוֹ כֶסֶף, אוּלָם הוּא הָיָה מַלְוֶה מָעוֹת רַק בְּרִבִּית שֶׁל עֲשָׂרָה לְמֵּאָה אוֹ מוֹכֵר מַכֹּלֶת לַעֲנִיִּים, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְשָּׁלֵם בְּכֶסֶף מְזֻמָּן, בִּמְחִיר גְּדוֹל פִּי שְׁלֹשָׁה. הַפָּקִיד־הַגּוֹבֶה הָיָה מִידִידָיו הַנֶּאֱמָנִים, וְאִם אֶחָד מֵהַלֹּוִים לֹא הָיָה יָכֹל לְשַׁלֵּם בְּיוֹם הַפֵּרָעוֹן, הָיָה הַפָקִיד עִם מְשָׁרְתָיו, שְׁלִיחֵי בֵּית־דִּין, יוֹרֵד לִנְכָסָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, מַעֲרִיךְ אֶת בֵּיתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, מוֹכֵר אֶת הַכֹּל בְּפוֹמְבֵּי לַמַּרְבֶּה בִמְחִירוֹ וּמְגָרֵשׁ אֶת בַּעַל־הַבַּיִת וְאֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֶל הַיָּעַר. מִתְּחִלָּה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל־לֵב לְפֶטֶר הֶעָשִׁיר, כִּי הָאֲנָשִׁים הַמְמֻשְׁכָּנִים נָסַבּוּ אֲגֻדּוֹת־אֲגֻדּוֹת עַל בֵּיתוֹ, הַגְּבָרִים הִתְחַנְּנוּ אֵלָיו לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם חֶסֶד, הַנָּשִׁים הִתְאַמְּצוּ לְהָרֵךְ אֶת לֵב הָאֶבֶן בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְהַיְלָדִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם בְּקוֹל בּוֹכִים. אוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָכשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּלָבִים עַזֵּי־נֶפֶשׁ, פָּסְקָה “זִמְרַת־הַחֲתוּלִים”, כְּפִי שֶׁכִּנָּה פֶּטֶר אֶת הַיְלָלָה הַזֹּאת. הוּא הָיָה שׁוֹרֵק לַכְּלָבִים וּמְשַׁסֶּה אוֹתָם בָּעֲנִיִּים הָאֵלֶּה, עַד כִּי נַסּוּ אֶחָד־אֶחָד. הַצַּעַר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל גָּרְמָה לוֹ “הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה”, שֶׁלֹּא הָיְתָה אַחֶרֶת מִלְּבַד אִמּוֹ הָאַלְמָנָה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר מָכְרוּ אֶת בֵּיתָהּ מְצָאוּהָ צַר וּמָצוֹק, אַךְ בְּנָה לֹא חָלָה עָלֶיהָ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ לְהֵיטִיב אֶת מַצָּבָהּ. הָאִשָּׁה הַזֹּאת, זְקֵנָה, רְפַת כֹּחַ וְכִשְׁלַת בֶּרֶךְ, הָיְתָה בָּאָה מֵעֵת לְעֵת עַל מִשְׁעַנְתָּהּ וּמִתְיַצֶּבֶת לִפְנֵי פֶּתַח בֵּיתוֹ. לְהִכָּנֵס לֹא עָרְבָה אֶת לִבָּה, כִּי הוּא גֵרַשׁ אוֹתָהּ פַּעַם אַחַת בְּחֶרְפָּה; אוּלָם הִיא בוֹשָׁה לִחְיוֹת מִנִּדְבוֹת זָרִים. בְּעֵת אֲשֶׁר בְּנָהּ הָיָה יָכֹל לְכַלְכֵּל אֶת שֵׁבָתָה בִּכָבוֹד, אֶפֶס לִבּוֹ הַקַּר לֹא הִתְפָּעֵל מִמַּרְאֵה הַפָּנִים הַחִוְּרִים, מֵהַמַבָּטִים הַמִּתְחַנְּנִים, מֵהַיָּד הַכְּמוּשָׁה. הַפְּשׁוּטָה אֵלָיו, מֵהַתְּמוּנָה הַנּוֹטָה לִנְפֹּל, סָר וְזָעֵף הָיָה מוֹצִיא בְּכָל פַּעַם, שֶׁהָיְתָה דּוֹפֶקֶת בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים עַל פִּתְחוֹ, מַטְבֵּעַ שֶׁל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת, צָר אוֹתָהּ בְּפִסַּת נְיָר וְנוֹתְנָהּ עַל יַד הַמְּשָׁרֵת לְמָסְרָהּ לָהּ. לְאָזְנוֹ הָיָה מַגִּיעַ אַחֲרֵי־כֵן קוֹלָהּ הָרוֹעֵד,

כְּשֶׁהָיְתָה מַבַּעַת לוֹ תוֹדָה וּמְבָרַכְתּוֹ בְּהַצְלָחָה, הוּא הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל צְעָדֶיהָ בְּהִתְרַחֲקָהּ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ. אֲבָל לֹא הָיָה מַרְבֶּה לַחֲַשֹב עַל אֹדוֹתָהּ, וְרַק הָיָה מִצְטַעֵר עַל אָבְדָן שֵׂשׂ הָאֲגוֹרוֹת.

יא

יָמִים רָבִּים עָבְרוּ עַל פֶּטֶר בְּחַיֵי עֲבוֹדָה וּבְדִידוּת כָּאֵלֶּה עַד אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת עָלְתָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לָשֵׂאת אִשָּׁה. הוּא יָדַע שֶׁבְּכָל הַשְׁוַרְצְוַלְד לֹא יִמָצֵא אַף אֶחָד, שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה בְּחֵפֶץ־לֵב. אֲבָל הוּא הָיָה בַרְרָן יוֹתֵר מִדַּי, כִּי הוּא חָפֵץ, שֶׁגַּם בַּדָּבָר הַזֶּה יֵצֵא טִבְעוֹ בְּכָל הַשְׁוַרְצְוַלְד בְּתוֹר פִּקֵּחַ וְאִישׁ מְאֻשָּׁר. וּבְכֵן הָיָה עוֹבֵר אֶת הַיַּעַר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ, כְּשֶׁהוּא רָכוּב עַל סוּסוֹ, מֵצִיץ לְהָכָא, מֵצִיץ לְהָתָם, וְאַף אַחַת מִבְּנוֹת שְוַרְצְוַלְד הַיָּפוֹת לֹא יַשְׁרָה בְּעֵינָיו. לִבְסוֹף, אַחֲרֵי חִזּוּרוֹ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רָב בְּכָל בָּתֵּי הַמָּחוֹל אַחֲרֵי אִשָּׁה נָאָה בְּיוֹתֵר, וְלֹא מָצָא, שָׁמַע פַּעַם אַחַת, שֶׁהָעַלְמָה הַיּוֹתֵר יָפָה בְגוּפָה וּבְמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים הִיא בִּתּוֹ שֶׁל כּוֹרֵת־עֵצִים אֶחָד, עָנִי מְדֻכָּא. הִיא הָיְתָה חַיָּה לְעַצְמָהּ חַיֵּי הַשְׁקֵט וּבְדִידוּת, צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּית אָבִיהָ בַחֲרִיצוּת וּבִזְרִיזוּת, מוֹקִירָה אֶת רַגְלֶיהָ מִבֵּית הַמָּחוֹל וְאַף בִּימֵי מוֹעֵד וְחַג לֹא הָיְתָה יוֹצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ הַחוּצָה. שֵׁמַע תְּהִלָּתָהּ שֶׁל הָעַלְמָה הַזֹּאת הִגִּיעַ גַּם עַד לְאָזְנֵי פֶּטֶר, וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְּעֵינָיו עוֹד טֶרֶם רָאָה אוֹתָהּ וַיַחֲלֵט לְחַזֵר אַחֲרֶיהָ. אָבִי אִיזֶבֶל הַיָּפֶה קִבֵּל אֶת הָאָדוֹן הַגָּדוֹל בְּתִמָּהוֹן, וְתִמְהוֹנוֹ גָדַל עוֹד יוֹתֵר, כְּשֶׁנּוֹדָע לוֹ, שֶׁהוּא הָאָדוֹן פֶּטֶר הֶעָשִׁיר וְשֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בְּבִתּוֹ לְקַחְתָּהּ לוֹ לָאִשָּׁה. וְלֹא הִרְבָּה הָאִישׁ מַחֲשָׁבוֹת כִּי הֵבִין, שֶׁעַתָּה יָבֹא הַקֵּץ לֶעָנְיוֹ וּלְכָל צָרוֹתָיו, וְיֹאמֶר הֵן מִבְּלִי לִשְׁאֹל אֶת פִּי הָעַלְמָה, וְהַבַּת הַטּוֹבָה גַּם לֹא הִמְרְתָה אֶת פִּי אָבִיהָ, וְתֵּלֶךְ אַחֲרֵי פֶּטֶר וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.

וְאוּלָם תִּקְוֹתֶיהָ שֶׁל הַמִּסְכֵּנָה לֹא בָאוּ, הִיא חָשְׁבָה כִּי יוֹדַעַת הִיא לְכַלְכֵּל אֶת בֵּיתָהּ בְּהַשְׂכֵּל, אַךְ בַּעֲלָה חָשַׁב אַחֶרֶת וְהִיא לֹא יָכְלָה לְהַנִיחַ אֶת דַעְתּוֹ, הִיא הָיְתָה מַשְׂכִּילָה אֶל דָּל, וּבְיָדְעָהּ, שֶׁבַּעֲלַה הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל, הָיְתָה אוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ, כִּי לֹא יַחֲשֹׁוב לָהּ לְעָוֹן אִם תִּתֵּן לְאִשָּׁה הַמַּחֲזֶרֶת עַל הַפְּתָחִים אֲגוֹרַת־כֶּסֶף אוֹ לְעָנִי זָקֵן כּוֹס יָיִן; אוּלָם כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְפֶטֶר, נִתְמַלֵּא חֵימָה וּבְקוֹל גַּס וּבְעֵינַיִם רוֹבוֹת בְּרָקִים הִרְעִים עָלֶיהָ: "מִפְּנֵי מָה אַתְּ מְבַזְבֶּזֶת אֶת כַּסְפִי לָרֵיקִים וְאַוָּרִים? הַהִכְנַּסְתְּ־לִי דְּבַר־מָה, שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לְתִתּוֹ לְאַחֵר? בַּגְּנוֹגֶנֶת שֶׁל אָבִיךְ אִי אֶפְשָׁר לְהָחֵם מָרָק, אִם תּוֹסִיפִי לְפַזֵּר אֶת כַּסְפִי עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, תַּרְגִּישִׁי אֶת נַחַת יָדִי! אִיזֶבֶל הַיָּפָה הָיְתָה בְוֹכָה בְּסֵתֶר חֶדְרָהּ מָרָה עַל קְֹשִׁי־לֵב אִישָׁהּ וְלִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיְתָה עוֹרֶגֶת לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִיהָ וּבוֹחֶרֶת לָשֶׁבֶת שָׁם בִּשְׁפַל סֻכָּתוֹ הָעֲנִיָּה, מִדּוּר בְּבֵית פֶּטֶר הֶעָשִׁיר, אַךְ הַקַּמְצָן וּקְשֵׁה־הַלֵּב. הָהּ, אִלּוּ הָיְתָה יוֹדְעַת, כִּי לֵב אֶבֶן בְּקִרְבּוֹ וְאֵינוֹ יָכֹל לֶאֱהֹב לֹא אוֹתָהּ וְלֹא כָל אִישׁ אַחֵר, אָז לֹא הָיְתָה תְּמֵהָה כְלָל. אוּלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיְתָה רוֹאָה, בְּשִׁבְתָּה עַתָּה בְּפֶתַח בֵּיתָהּ, עָנִי הָגוּן עוֹבֵר לְפָנֶיהָ וּמִתְחַנֵּן לָהּ לָתֵת לוֹ מִלַּחְמָה, הָיְתָה עוֹצֶמֶת אֶת עֵינֶיהָ מֵרְאוֹת בְּצָרַת נַפְשׁוֹ וְהָיְתָה מְעַצֶּבֶת אֶת טִפְחָהּ בְּיֶתֶר עֹז, בִּכְדֵי שֶׁלֹא לְהַכְנִיס מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת יָדָהּ לְתוֹךְ צַלַּחְתָּהּ וּלְהוֹצִיא מִמֶּנָּה פְּרוּטָה, וְזוֹ הָיְתָה הַסִּבָּה, שֶׁשֵּׁם אִיזֶבֶל הַיָפָה הָיָה לְשִׁמְצָה בְּכָל הַיַּעַר וְהָאֲנָשִׁים הָיוּ מְרַנְנִּים אַחֲרֶיהָ, כִּי קַמְצָנוּתָהּ גְּדוֹלָה עוֹד מִקַּמְצָנוּתוֹ שֶׁל פֶּטֶר בַּעֲלָהּ, וַיְהִי הַיּוֹם וְאִיזֶבֶל יָשְׁבָה כְּדַרְכָּהּ עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ וְטָוָה וְרָטְנָה לָהּ זְמִירוֹת, לַהֲנָאָתָהּ, כִּי הָיָה לִבָּהּ טוֹב עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהָאַוִיר הָיָה בָסִים וּפֶטֶר בַּעֲלָהּ יָצָא לְסַיֵר אֶת שְׂדוֹתָיו, וְהִנֵּה פִּתְאֹם עוֹבֵר אִישׁ זָקֵן אֶחָד וְעַל שִׁכְמוֹ שַׂק גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד, וְהָאִיש רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וּמִתְנַשֵּׁם בְּקוֹל גָּדוֹל, עַד כִּי קוֹל נְשִׁימָתוֹ הִגִּיעַ לָאָזְנֶיהָ, וַתֵּרֶא אִיזֶבֶל אֶת הָאִישׁ וַתַּחֲמּוֹל עָלָיו וַתֹּאמַר בְּלִבָּהּ, כִּי לֹא טוֹב לְהַעֲמִיס עַל אִישׁ זָקֵן וְחַלָּשׁ מַּשָׂא כָבֵד כָּזֶה.

בֵּין כֹּה וְכֹה וְהָאִישׁ הוֹלֵךְ וְקָרֵב בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת וּבְקֹצֶר נְשִׁימָה, וּבְעָמְדוֹ לִפְנֵי הָאִשָּׁה אִיזֶבֶל כִּמְעַט כְּרַע־נָפַל תַּחַת כֹּבֶד סֻבָּלוֹ: “חוּסִי־נָא, אִשָּׁה, וּתְנִי לִי מְעַט מַיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי צָמֵאתִי, אָמַר הַזָּקֵן; לֹא אוּכַל לָלֶכֶת הָלְאָה, נְפוּגוֹתִי, וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד”.

“לָמָה אַתָּה נוֹשֵׂא מַשָּׂא כֹה כָבֵד לְעֵת זִקְנָתְךָ”? שָׁאֲלָה אִיזֶבֶל.

“לֹא הָיִיתִי נוֹשֵׂא מַשָּׂא, אִם לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי, עָנָה הַזָּקֵן. אֲהָהּ! אִשָּׁה עַשִׁירָה כָמוֹךְ אֵינָהּ יוֹדַעַת, כַּמָּה קָשָׁה הָעֲנִיּוּת וּמָה יִמְתְּקוּ מַיִם קָרִים בְּשָׁרָב כָּזֶה”.

כִּשְׁמוֹעַ אִיזֶבֶל אֶת דִּבְרֵי הָאִישׁ, וַתְמַהֵר וַתָּרָץ אֶל הַבַּיִת וַתּוֹרֵד כַּד מִן הַכַּרְכֹּב וַתְּמַלְּאֵהוּ מַיִם; אוּלָם אַחֲרֵי שׁוּבָהּ אֶל הָאִישׁ וּבִרְאוֹתָהּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הַשַּׂק, מִתְעַטֵּף וּמִתְמוֹגֵג בְרָעָתוֹ, וַתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים וַתָּשֶׁב אֶל לִבָּה, כִּי הֲלֹא אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ, וַתַּצֵּג אֶת הַכַּד הַצִּדָּה וַתִּקַּח וַתִּמְזֹג כּוֹס יַיִן וַתִפְרֹס פְּרוּסַת־לֶחֶם הֲגוּנָה וַתָּבֵא אֶת הַכּוֹס וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָלֶיהָ אֶל הַזָּקֵן. וְתֹאמַר: לְזָקֵן שֶׁכָּמוֹךָ הַיַּיִן טוֹב מִן הַמָּיִם; אַךְ אַל תִּשְׁתֶּה בְכֶרֶךְ אֶחָד וֶאֱכֹל גַּם מִן הַפַּת בֵּין גְמִיאָה לִגְמִיאָה.

הָאִישׁ הִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ בְּתִּמָּהוֹן וּמֵעָיו הָמוּ, עַד כִּי נִתְמַלְּאוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, וַיֹאכַל וַיֵּשְתְּ וְאַחֲרֵי־כֵּן אָמַר: נַעַר הָיִיתִי וְגַם זָקַנְתִּי, אַךְ רַק אֲנָשִׁים מְעַטִּים רָאִיתִי, שֶׁהָיוּ רַחֲמָנִים וְיָדְעוּ לָתֵת בְּעַיִן־יָפָה וּבָאֹפֶן כֹּה מְלַבֵּב כָּמוֹךָ אִיזֶבֶל. אֲבָל בִּשְׂכַר זֶה יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה; מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ לֵב כָּזֶה מוּבְטַח שֶׁשְּׂכָרוֹ לֹא יְקֻפָּח".

“לֹא, אֶת הַשָּׂכָר תְּקַבֵּל תֵּכֶף”, נִשְׁמָע קוֹל נוֹרָא וּבְהָפְכָם אֶת פְּנֵיהֶם אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָא הַקּוֹל, רָאוּ וְהִנֵּה פֶּטֶר עוֹמֵד לְנֶגְדָם וּפָנָיו פְּנֵי לְהָבִים.

"וְגַם אֶת יֵינִי אַתְּ שׁוֹפֶכֶת לִפְנֵי הַמַּחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים וְאֶת הַגָּבִיעַ, שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ, אַתְּ מַגִּישָׁה אֶל שִׂפְתֵי אוֹרְחִים־וּפוֹרְחִים? הֲרֵי לָךְ שְׂכָרֵַךְ! אִיזֶבֶל נָפְלָה לִפְנֵי רַגְלֵי אִישָׁהּ וַתֵּבְךְּ וְתִתְחַנֵּן לוֹ לִסְלֹחַ לָהּ, אַךְ לֵב הָאֶבֶן לֹא יָדַע רַחֵם. הוּא הָפַךְ אֶת הַפַּרְגָּל אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיַּךְ אוֹתָהּ בַּנִּצָב שֶׁל עֲצֵי־הַבְנִים עַל מִצְחָהּ מַכָּה כֹה חֲזָקָה, עַד כִּי נָפְלָה בְלִי־חַיִּים בִּזְרוֹעוֹת הַזָּקֵן. לִכְאוֹרָה דוֹמֶה הָיָה, כְאִלּוּ הִתְחָרֵט פֶּטֶר תּוֹךְ כְּדֵי־רֶגַע עַל מַעֲשֵׂהוּ; הוּא הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לִרְאוֹת אִם עוֹד יֶשׁ רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּהּ, אוּלָם הָאִישׁ קָרָא בְקוֹל, שֶׁכְּבָר הָיָה נוֹדָע לְפֶטֶר: לָמָּה אַתָּה עָמֵל לַשָּׁוְא, פֶּטֶר הַפֶּחָמִי? הִיא הָיְתָה הַפֶּרַח הַיּוֹתֵר יָפֶה וְהַיּוֹתֵר נָעִים שֶׁבִּשְׁוַרְצְוַלְד, אַתָּה רְמַסְתִּיו בְּרֶגֶל וַעֲדֵי נֶצַח לֹא יָשׁוּב לִפְרֹחַ.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִכְסִיפוּ פָּנָיו שֶׁל פֶּטֶר וַיַעַן וַיֹאמַר: הָאַתָּה הוּא, אֲדֹנָי שַׁצְהוֹזֶר? מַה שֶׁנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב עוֹד, וּמִסְתָּמָא כַּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת. אֲקַוֶּה שֶׁלֹא תִּמְסְרֵנִי לְדִין בְּתוֹר רוֹצֵחַ". "רָשָׁע, עָנָה אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית. מָה־יִתֵּן וּמַה־יוֹסִיף לִי, אִם אֶמְסְרְךָ לָדִין, לְמַעַן ייֹקִיעוּךָ לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ עַל עֲשׂוֹתְךָ הַנְּבָלָה הַזֹּאת? לֹא מִפְּנֵי גְזַר דִּינָן שֶׁל בָּשְָּׂר וָדָם אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא אֶלָּא מִפְּנֵי גְזַר־דִּין אַחֵר קָשֶׁה יוֹתֵר; כִּי אֶת נַפְשְׁךָ מָכַרְתָּ לְשָׂטָן.

אִם מָכַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי, צָרַח פֶּטֶר, מִי אָשֵׁם בָּזֶה, אִם לֹא אַתָּה. וְאוֹצְרוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹלִיכוּנִי שׁוֹלֵל? אַתָּה, שֵׁד עָרוּם, הָיִיתָ בְעוֹכְרֵי נַפְשִׁי, בְאַלֶצְּךָ אוֹתִי לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאַחֵר וּבְךָ כָּל הַקּוֹלָר תָּלוּי". לֹא הִסְפִּיק פֶּטֶר לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית טָפַח כְּבָצֵק וּגְוִיָּתוֹ הַזְּעִירָה הָלְכָה הָלֹךְ וְגָדֹל, עַד כִּי גָדְלָה מאֹד, וְעֵינָיו הִתְרַחֲבוּ וְנַעֲשׂוּ כִּשְׁתֵּי קַעֲרוֹת מָרָק וּפִיו הָיָה כְּתַנּוּר בּוֹעֵרָה וְלַהֲבוֹת־אֵשׁ הִתְמַלְּטוּ מִמֶּנוּ. וַיֶחְרַד פֶּטֶר וַיִבָּהֵל

וַיִפֹּל עַל פָּנָיו, וְלַמְרוֹת לִבּוֹ הָאֶבֶן נִזְדַּעְזְעוּ כָּל אֲבָרָיו וְנָעוּ כְנוֹד הַקָּנֶה. בְּצִפָּרְנֵי עַיִט אָחַז שֵׁד־הַיַּעַר בְּעָרְפּוֹ וַיְטַלְטְלֶנּוּ טַלְטֵלָה, כְּעָלֶה יָבֵשׁ לִפְנֵי סַעַר מִתְחוֹלֵל, וְאַחֲרֵי כֵן הִשְׁלִיכוֹ אַרְצָה בְּכֹחַ גָּדוֹל עַד שֶנִתְפָּרְקוּ כָּל עַצְמוֹתָיו. "תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ! קָרָא בְּקוֹל מְפוֹצֵץ כְּרַעַם בַּגַּלְגַּל; יָכֹל הָיִּיתִי לְפַצְפְּצֶךָ, אִלּוּ הָיִיתִי חָפֵץ, כִּי דִּבַּרְתָּ דְּבָרִים קָשִׁים נֶגֶד אֲדוֹן הַיָּעַר. וְאוּלָם לְמַעַן הָאִשָּׁה הַמֵּתָה הַזֹּאת, שֶׁהֱאֶכִילָה וְהִשְׁקְתָה אוֹתִי, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ זְמַן שְׁמוֹנַת יָמִים. אִם לֹא תַּחֲזֹר לְמוּטָב, אָבוֹא וַאַרַסֵּק אֶת אֲבָרֶיךָ וּנְמַּקֹּתָ בַּעֲוֹנוֹתֶיךָ.

יב

כְּבָר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב, כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁעָבְרוּ לִפְנֵי פֶּטֶר, מָצְאוּ אוֹתוֹ שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ, וַיַהַפְכוּהוּ הֵנָּה וְהֵנָּה לִרְאוֹת, הַיֶשׁ בּוֹ עוֹד רוּחַ חַיִּים, אֲבָל זְמַן רַב עָמְלוּ לָרִיק. לְסוֹף הָלַךְ אֶחָד מֵהֶם אֶל הַבַּיִת וַיָּבֵא מַיִם וַיִִּזְרֹק עָלָיו, וַיָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו וַיִפְקַח אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים סְבִיבוֹתָיו וַיִּתְאַנַּח וַיִּשְׁאַל לְאִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָהּ. אַחֲרֵי כֵן הוֹדָה לָאֲנָשִׁים, שֶׁטָּרְחוּ לַהֲשִׁיבוֹ לִתְחִיָּה, וְיָקָם וְיֵלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ וַיְחַפֵּשׂ בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת, אַךְ אִיזֶבֶל לֹא הָיְתָה לֹא בַמַרְתֵּף וְלֹא בָעֲלִיָה, וְכָל אֲשֶׁר חָשַׁב לִרְאוֹת בַּחֲלוֹם הָיְתָה אֱמֶת מָרָה. אָז בְּשִׁבְתוֹ בָדָד בְּחַדְרוֹ, עָבְרוּ בְמוֹחוֹ מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת וּמְשֻׁנּוֹת; הוּא לֹא נִתְיָרֵא מִפְּנֵי שׁוּם דָּבָר, כִּי לִבּוֹ הַלֹּא הָיָה קַר כָּאָבֶן; אֶפֶס כְּשֶׁנִּזְכָּר בְּמוֹתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ, עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי סוֹף־סוֹף הֲלֹא גַם הוּא יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וּמַה כָּבֵד מַשָּׂא הָעֲוֹנוֹת, שֶׁהוּא מַעֲבִיר עִמּוֹ לָעוֹלָם הָאַחֵר, מַה מְּסֻבָּל הוּא בִדְמָעוֹת הָעֲשׁוּקִים, בְּאַלְפֵי קִלְלוֹתֵיהֶם, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהָרֵךְ אֶת לִבּוֹ, בְּיִלְלוֹת הָאֻמְלָלִים, שֶׁהָיָה מְשַׁסֶּה בָם אֶת כְּלָבָיו! מֶה עָמוּס הוּא בְּיֵאוּשׁ אִמוֹ הַחֲשָׁאִי, בְּדַם אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה וְהַטוֹבָה שֶׁשָׁפַךְ! הִנֵּה לֹא הָיָה לוֹ מַה לְהָשִׁיב לְאָבִיהָ הַזָּקֵן, אִם הָיָה בָא וְשׁוֹאֵל: "אַיֵּה בִתִּי אִיזֶבֶל אִשְׁתְּךָ? וְאֵיךְ אֵיפוֹא יִתֵּן דִין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיוּ יְעָרוֹת, יַמִּים, הָרִים וּגְבָעוֹת וְשֶׁלוֹ הַכֹּל וְאַף גַּם חַיֵּי הָאָדָם?

הַמְּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה הֵצִיקוּ לוֹ גַם בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וּבְכָל רֶגַע וָרֶגַע הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ לְקוֹל עָרֵב, אֲשֶׁר קָרָא לוֹ: "פֶּטֶר, בְּרָא לְךָ לֵב חַם. וְיֵשׁ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהִתְעוֹרֵר עַד שֶׁחָזַר וְסָגַר אֶת עֵינָיו, כִּי הִכִּיר בַּקּוֹל הַזֶּה שֶׁקוֹל אִיזֶבֶל הוּא, הַמְּדַבֵּר אֵלָיו וּמְזָרְזוֹ לְהָסִיר אֶת לֵב הָאֶבֶן וְלָתֵת בִּמְקוֹמוֹ לֵב בָּשָׂר. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וְיֵלֶךְ פֶּטֶַר אֶל בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, בִּכְדֵי לְהָסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנוּגוֹת, וַיִמְצָא שָׂם אֶת יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר. וַיֵּשְּׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּדַּבְרוּ עַל זֹאת וְעַל אַחֶרֶת. עַל הָאֲוִּיר הַטוֹב, עַל הַמִּלְחָמָה, עַל הַמִּסִים וְהָאַרְנוּנִיּוֹת, עַד שֶנִּתְגַּלְגְּלָה שִׂיחָתָם עַל הַמָּוֶת וְעַל אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, שֶׁעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם שֶׁלֹּא בְעוֹנָתָם וַיִשְׁאַל פֶּטֶר אֶת בַּעַל־הַבָּשָׂר, מַה דַּעְתּוֹ עַל הַמָּוֶת וּמָה יִהְיֶה אַחֲרָיו. וַיַעַן יְחֶזְקֵאל וַיֹּאמֶר, שֶׁהַגּוּף יָשׁוּב אֶל הֶעָפָר, וְהָרוּחַ אוֹ שֶׁיַּעֲלֶה לְמַעְלָה אֶל הַשָּׁמַיִם, אוֹ שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה אֶל הַתֹּפֶת.

“וּבְכֵן גַּם הַלֵּב יִקָּבֵר?” שָׁאַל פֶּטֶר בְּהִתְעַנְיְנוּת.

“בְּוַדָּאי, גַּם הַלֵּב יֵרֵד אֱלֵי קָבֶר”.

"וּמָה יַעֲשׂוּ עִם אִישׁ שֶׁאֵין לוֹ עוֹד לֵב? הוֹסִיף פֶּטֶר לִשְׁאֹל.

יְחֶזְקֵאל נָתַן עֵינָיו בְפֶטֶר בְּאֹפֶן מַחֲרִיד. מָה אַתָּה חָפֵץ לְהַגִּיד בָּזֶה? הַלְהַתֵּל בִּי אַתָּה אוֹמֵר? כְּסָבוּר אַתָּה, שֶׁאֵין לִי לֵב?"

“אַדְרַבָּה, יֵשׁ לְךָ לֵב דַּי וְהוֹתֵר, חָזָק כַּצּוּר”, עָנָה פֶּטֶר.יְחֶזְקֵאל הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת וַיַּבֵּט עַל סְבִיבוֹתָיו, לִרְאוֹת הָאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ, וְאַחֲרֵי־כֵן אָמָר: מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת? אוֹ אוּלַי גַּם לִבְּךָ אֵינֶנּוּ דוֹפֵק עוֹד?"

“אֵינֶנּוּ דוֹפֵק עוֹד, לְפָחוֹת פֹּה בְּחָזִי!” הֵשִׁיב פֶּטֶר מוּנְק, “אֲבָל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר יָדַעְתָּ, בַּמֶה אֲנִי מְדַבֵּר, אֱמָר־נָא לִי, מָה יִּהְיֶה עִם לִבֵּנוּ”.

“מָה לְּךָ וְלָזֶה, רֵעִי?” שָׁאַל יְחֶזְקֵאל בִּשְׂחוֹק. “הַמְעַט לְךָ בַּחַיִּים שֶׁאַתָּה חַי פֹּה עֲלֵי אַדְמוֹת? הֲלֹא זֶה הַטּוֹב וְהַיָּפֶה שֶׁבִּלִבּוֹת הָאֶבֶן אֲשֶׁר לָנוּ, שֶׁהִרְהוּרִים כָּאֵלֶּה לֹא יַבְהִילוּ אוֹתָנוּ”.

“אֱמֶת הַדָבָר, אוּלָם הֲרֵי סוֹף־סוֹף אָנוּ מְהַרְהֲרִים בָּזֶה, וְאַף אִם בְּרֶגַע זֶה אֵימַת הַמָּוֶת לֹא תְּבַעֵת אוֹתִי, הִנֵּה עֲדַיִן זוֹכֵר אֲנִי, אֵיךְ יָרֵאתִי יִרְאָתִי מִדִּינוֹ שֶׁל גֵּיהִנוֹם, בִּהְיוֹתִי עוֹד נַעַר קָטָן וְתָמִים בְּמַעֲשָׂיו”.

“כְּמוּבָן – לֹא יִהְיֶה חֶלְקֵנוּ נָעִים, אָמַר יְחֶזְקֵאל. פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי מוֹרֶה־בֵּית־סֵפֶר עַל אוֹדוֹת זֶה וְאָמַר לִי, שֶׁאַחַר הַמָּוֶת שׁוֹקְלִים אֶת הַלְּבָבוֹת בְּכַף מֹאזְנַיִם, לָדַעַת, כַּמָּה מִשְּׁקַל הָעֲבֵרוֹת הַדְּבוּקוֹת בָּהֶם: הַלְּבָבוֹת הַקַּלִּים עוֹלִים לְמַעֲלָה, הַכְּבֵדִים יוֹרְדִים לְמַטָּה; וַאֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁמִּשְׁקַל הָאֲבָנִים שֶׁלָּנוּ יְהֵא רַב וְיַכְרִיעַ אֶת הַכַּף לְחוֹבָה”.

“בְּוַדָאִי, עָנָה פֶּטֶר, וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, כְּבָר הָיָה הַדָבָר כַּמָּה פְּעָמִים גּוֹרֵם לִי צַעַר, שֶׁלִּבִּי מִתְיַחֵס אֶל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלָּלוּ בָּאֲדִישׁוֹת וּבִקְרִירוּת־רוּחַ”.

כֵּן נִדְבְּרוּ שְׁנֵיהֶם זֶה אֶל זֶה; אוּלָם בַּלַיְלָה שֶׁאַחַר הַשִּׂיחָה הַזֹּאת שָׁמַע פֶּטֶר חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אֶת הַקּוֹל הַיָּדוּעַ לוֹ לוֹחֵשׁ בְּאָזְנָיו: “פֶּטֶר בְּרָא לְךָ לֵב יוֹתֵר חָם!” הוּא לֹא הִתְחָרֵט עַל זֶה שֶׁהָרַג אֶת אִשְׁתּוֹ, אָכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה אוֹמֵר לַעֲבָדָיו, כִּי הִיא יָצְאָה לְדָרֶךְ הָיָה מְהַרְהֵר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה; לְאָן הָלְכָה אִיזֶבֶל? שִׁשָּׁה יָמִים וְשִׁשָּׁה לֵילוֹת עָבְרוּ עָלָיו בְּאֹפֶן כָּזֶה, וּבְכָל לַיְלָה וָלַיְלָה הָיָה שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ הַקּוֹל, וּבְכָל פַּעַם וָפַעַם הָיָה מְהַרְהֵר בְּשֵׁד־הַיַּעַר וְהַתְרָאתוֹ הַנּוֹרָאָה; אַךְ בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי קָפַץ מִמִּשְׁכָּבוֹ וַיִקְרָא: אָסוּרָה נָא וְאֶרְאֶה, אִם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדִי לִבְרֹא לִי לֵב יוֹתֵר חַם, כִּי הָאֶבֶן הַקָּרָה שֶׁבְּחָזִי עוֹשָׂה לִי אֶת חַיַּי לְחַיִּים שֶׁל שִׁעְמוּם וְרֵיקָנוּת". וַיְמַהֵר פֶּטֶר וַיִלְבַּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַחַג אֲשֶׁר לוֹ וַיַעַל עַל סוּסוֹ וַיִרְכַּב אֶל מַעֲבִית־הָאֳרָנִים.

בְּמַעֲבִית־הָאֳרָנִים, בַּמְקוֹם שֶׁהָאִילָנוֹת עָמְדוּ צְפוּפִים בְּיוֹתֵר, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וַיִקְשְׁרֵהוּ אֶל אַחַד הָעֵצִים וַיְמַהֵר בִּצְעָדִים גַּסִּים אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּבְעָמְדוֹ לִפְנֵי עֵץ הֶעָבוֹת, פָּתַח בְּלַחַשׁ שֶׁלּוֹ:

"שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים,

כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,

לְךָ כָּל הָאָרֶץ בָּהּ צוֹמְחִים יְעָרִים,

אַךְ נִרְאֶה אַתָּה רַק לִמְאֻשָּׁרִים."

אָז הוֹפִיעַ אִישׁוֹן הַזְּכוּכִית, אַךְ לֹא בִידִידוּת וּבְסֵבֶר פָּנִים, כִּי־אִם בְּעֶצֶב וּבְפָנִים זוֹעֲפִים; הוּא הָיָה עָטוּף מְעִיל זְכוּכִית שְׁחוֹרָה וּצְעִיף־אֵבֶל יָרַד לוֹ מֵעַל כּוֹבָעוֹ, וּפֶּטֶר יָדַע עַל מִי הוּא מִתְאַבֵּל.

“מָה חֶפְצְךָ מִמֶּנִי, פֶּטֶר מוּנְק?” שָׁאַל בְּקוֹל עָמוּם.

“נִשְׁאֲרָה לִי עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת, מַר שַׁצְהוֹזֶר”, עָנָה פֶּטֶר בְּהוֹרִידוֹ אֶת עֵינָיו לָאָרֶץ.

הַעוֹד יָכֹל אִישׁ אֲשֶׁר לֵב אֶבֶן לוֹ בְּחָזֵהוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת? אָמַר אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית. כָּל אֲשֶׁר לִבְּךָ הָרַע שׁוֹאֵל הֲרֵי יֵשׁ לְךָ, וּמְאֹד יִקְשֶׁה עָלַי לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנְךָ.

“אֲבָל הֲַלֹא הַבְטֵחַ הִבְטַחְתָּנִי לָתֵת לִי שָׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹת! שְׁתַּיִם כְּבָר נָתַתָּ לִי, וְעוֹד נִשְׁאֲרָה לִי אֶחָת”.

“אִם תַּסְכִּיל לִשְׁאֹל, יָכֹל אוּכַל לַהֲשִׁיבְךָ רֵיקָם, הוֹסִיף שֵׁד־הַיַּעַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשְׁמִיעֵנִי אֶת חֶפְצֶךָ”.

אִם מָצָאתִי אֵפוֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, הַסֵר מִמֶּנִי אֶת לֵב הָאֶבֶן הַמֵּת וְהָשֵׁב לִי אֶת לֵב הַבָּשָׂר הַחַי שֶׁהָיָה לִי", אָמַר פֶּטֶר.

“הֶאָנֹכִי עָשִׂיתִי עַמְּךָ אֶת הַמִּסְחָר הַזֶה, שָׁאַל אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הֲמִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי אֲנִי, הַנּוֹתֵן לְדוֹרְשָׁיו עֹשֶׂר וְלִבּוֹת־אָבֶן? שָׂם, אֶצְלוֹ לֵךְ וְחַפֵּשׂ אֶת לִבְּךָ”.

"אֲהָהּ, הוּא נוֹתֵן וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן רַק לֵב אֶבֶן, עָנָה פֶּטֶר.

“צַר לִי עָלֶיךָ, פֶּטֶר, אַף כִּי חוֹטֵא אַתָּה”, אָמַר אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית אַחֲרֵי הִשְׁתַּקְּעוּ בְּמַחְשָׁבוֹת לִזְמַן־מָה. וּמִפְּנֵי שֶׁשְּׁאֵלָתְךָ הַפַּעַם אֵינֶנָּהּ נִבְעָרָה, לֹא אוּכַל לִמְנֹעַ מִמְּךָ לְפָחוֹת אֶת עֶזְרָתִי, שְׁמַע אֵפוֹא. לֹא בְחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ, כִּי אִם בְּעָרְמָה תּוּכַל לְהָשִׁיב לְךָ אֶת לִבֶּךָ, וְאֶפְשָׁר שֶׁהַדָבָר לֹא יִכְבַּד מְאֹד, כִּי הֲרֵי סוֹף־סוֹף מִיכָאֵל טִפֵּשׁ הִנֵּהוּ, אַף כִּי חוֹשֵׁב הוּא שֶׁאֵין חָכָם כָּמוֹהוּ; לֵךְ אֵפוֹא יָשָׁר אֵלָיו וַעֲשֵׂה כַאֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ“. וְאִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית מָסַר לְפֶטֶר כָּל מַה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָדַעַת, וַיִּתֵּן לוֹ צְלָב שֶׁל זְכוּכִית טְהוֹרָה וְיֹּאמַר אֵלָיו: כָּל עוֹד אַתָּה חַי, אֵינוֹ יָכֹל לְהָרַע לְךָ, וְאִם תַּרְאֶה לוֹ אֶת הַצְּלָב הַזֶּה יְשַׁלַּחֲךָ בְּשָׁלוֹם, וּכְשֶׁתִּמְצָא אֶת אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, שׁוּבָה אֵלַי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָז נִרְאֶה”.

יג

וַיִּקַּח פֶּטֶר מוּנְק אֶת הַצְּלָב בְּיָדוֹ וַיִקְבַּע אֶת כָּל הַדְּבָרִים בְּזִכְרוֹנוֹ וַיִפֶּן וַיֵלֶךְ הָלְאָה אֶל מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִי, וְכַאֲשֶׁר קָרָא פֶּטֶר אוֹתוֹ בְשֵׁם שָׁלשׁ פְּעָמִים, נִרְאָה אֵלָיו הָעֲנָק וַיֹאמֶר בִּשְׂחוֹק מַחֲרִיד לֵב: “אֶת אִשְׁתְּךָ הָרַגְתָּ? יָפֶה עָשִׂיתָ וְגַם אָנֹכִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּזֹאת, כִּי הִיא פִּזְּרָה אֶת הֹונְךָ לְמַּחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים. אוּלָם עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת הָאָרֶץ לִזְמָן יָדוּעַ, כִּי הַדָבָר יָעִיר רַעַשׁ גָּדוֹל, כְּשֶׁיְבַקְּשׁוּ אוֹתָהּ וְלֹא יִמְצְאוּהָ, בְּוַדָאִי אַתָּה צָרִיךְ כֶּסֶף וּבָאתָ אֵלַי לְקַחְתּוֹ מִמֶּנִּי?”.

"כֵּן הוּא, עָנָה פֶּטֶר, כֶּסֶף דָּרוּשׁ לִי וּבַפַּעַם הַזֹּאת הַרְבֵּה, הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי לְאַמֶּרִיקָה רַב הַדֶּרֶךְ.

וַיִּקַּח מִיכָאֵל אֶת פֶּטֶר וַיְבִיאֵהוּ אֶל סֻכָּתוֹ. שָׂם פָּתַח אַרְגָּז מָלֵא כֶּסֶף וַיוֹצֵא מִמֶּנוּ גְּלִילֵי־זָהָב שְׁלֵמִים. עוֹד מִיכָאֵל עוֹמֵד וּמוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף עַל הַשֻּׁלְחָן וּפֶּטֶר אָמַר: דּוֹבֵר שְׁקָרִים אַתָּה, מִיכָאֵל, כִּי שִׁקַּרֶתָּ לִי, בְאָמְרְךָ, כִּי לֵב אֶבֶן לִי בְּחָזִי, וְלֵב הַבָּשָׂר שֶׁלִּי בְּיָדְךָ הוּא.

“וְהַאִם לֹא כֵן הוּא? שָׁאַל מִיכָאֵל בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. הֲמַּרְגִּישׁ אַתָּה בַלֵּב אֲשֶׁר בְּחָזֶךָ? הַאִם לֹא קַר הוּא כְּקֶרַח? הֲיֵשׁ לְךָ צַעַר, אוֹ פַחַד, אוֹ חֲרָטָה, כְּשֶׁאַתָּה־עוֹשֶׂה לְרֵעֲךָ רָעָה?”.

“רַק אֶת כֹּחַ־הַתְּנוּעָה נָטַלְתָּ מִלִּבִּי, אֲבָל עֲדַיִן הוּא נִמְצָא בְּחָזִי כְמִקּוֹדֶם וְגַם יְחֶזְקֵאל אָמַר לִי, כִּי אַתָּה רִמִּיתָנוּ; אֵין אַתָּה בָר־הֲכִי לִקְרֹע סְגוֹר חָזֵהוּ שֶׁל אָדָם וּלְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת לִבּוֹ, מִבְּלִי שֶׁיַרְגִּישׁ בַּדָּבָר וּמִבְּלִי שֶׁיִּסְתַּכֵּן; הֵן לֹא קוֹסֵם אַתָּה”.

“הֲרֵינִי מַבְטִיחֲךָ נֶאֱמָנָה”, קָרָא מִיכָאֵל בְּאִי־רָצוֹן, “לְךָ וְלִיחֶזְקֵאל וּלְכָל הָאֲנָשִׁים הָעֲשִׁירִים הַמַּחֲזִיקִים בִּי, לְכֻלְּכֶם יֵשׁ לִבּוֹת קָרִים כְּלִבְךָ אַתָּה, וְלִבּוֹת הַבָּשָׂר שֶׁלָכֶם אֶצְלִי הֵם שָׂם בֶּחָדֶר”. מַה תְּמַהֵר לְשׁוֹנְךָ לְדַבֵּר שָׁקֶר! קָרָא פֶּטֶר בִּשְׂחוֹק, אֶת מִי אַתָּה אוֹמֵר לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל? הֲתַחֲשֹׁוב, שֶׁבִּהְיוֹתִי שָׁט בְּאָרֶץ בְּמַסָּעַי הָאַחֲרוֹנִים, לֹא רָאִיתִי מַעֲשֵׂי־תַעְתּוּעִים כָּאֵלֶּה לְמֵאוֹת? הַלְּבָבוֹת שֶׁבְּחַדְרְךָ נַעֲשׂוּ מִדֹנַג. אָמְנָם בַּעַל הוֹן וְעשֶׁר אַתָּה, זֹאת אֵין לְכַחֵד, אֲבָל לִקְסֹם קֶסֶם נִבְצַר מִמֶּךָּ".

כִּשְׁמֹעַ מִיכָאֵל הָעֲנָק אֶת דִּבְרֵי פֶּטֶר הָאַחֲרוֹנִים, וְתִבְעַר חֲמָתוֹ בּוֹ וַיִפְתַּח בְּכֹחַ אֶת דֶּלֶת חֵדְרוֹ וַיֹאמַר: הִכָּנֵס וּקְרָא אֶת הַכְּתֹבוֹת כֻּלָן וְגַם בַּכְּתֹבֶת אֲשֶׁר שָׁם הִסְתַּכֵּל הֵיטֵב. שָׁם נֶאֱמַר: “זֶהוּ לִבּוֹ שֶׁל פֶּטֶר מוּנְק”. הֲרוֹאֶה אַתָּה כֵּיצַד הוּא מְפַרְכֵּס? הֲגַם לֵב שֶׁל דֹּנַג עוֹשֶׂה כָךְ? "וּבְכָל זֹאת אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁל שַׁעֲוָה, עָנָה פֶּטֶר, לֵב בָּשָׂר אֵינוֹ דֹופֵק בְּאֹופֶן כָּזֶה; לֹא, עֲדַיִן יֵשׁ לִי בְחָזִי לִבִּי שֶׁלִּי. לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי־כְשָׁפִים אֵינְךָ

יָכֹל!"

"אֲבָל יָכֹל אֲנִי לְהוֹכִיחַ לְךָ אֶת הַדָּבָר בְּפוֹעַל, עַד כִּי בְּעַצְמְךָ תַּרְגִּישׁ, כִּי הַלֵּב הַזֶּה לִבְּךָ הוּא בָּאֱמֶת, וּבְדַבְּרוֹ לָקַח אֶת הַלֵּב מִן הַצִּנְצֶנֶת שֶׁבְּיָדוֹ וַיַּחֲשׂף אֶת חָזֵהוּ שֶׁל פֶּטֶר וְיּוֹצֵא מִמֶּנוּ אֶת לֵב־הָאֶבֶן וַיַרְאֵהוּ לוֹ, וְאַחַר־כַּךְ לָקַח אֶת לֵב הַבָּשָׂר וַיִּפַּח בּוֹ וַיְשִׂימֵהוּ בִמְקוֹמוֹ, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִרְגִּישׁ פֶּטֶר אֶת דְּפִיקוֹתָיו וַיִּשְׂמַח מְאֹד.

“מָה אַתָּה חָשׁ כָּעֵת?” שָׁאַל מִיכָאֵל בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו.

“אָמְנָם צָדַקְתָּ, הֵשִׁיב פֶּטֶר, בְּהוֹצִיאוֹ בִזְהִירוּת אֶת הַצְּלָב מִצַּלַּחַת בִּגְדוֹ, מֵעוֹלָם לֹא הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁבְּיָד אָדָם לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת!”

“הָאַף אֵין זֹאת? עַתָּה נוֹכַחְתָּ לִרְאוֹת, כִּי קְסָמִים בְּיָדִי. הַלֹא עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת! אוּלָם גְּשָׁה עַתָּה אֵלַי, לְמַעַן אֲשֶׁר אַחְזִיר אֶת לֵב־הָאֶבֶן לִמְקוֹמוֹ”.

“לְאַט לְךָ, אֲדֹנָי מִיכָאֵל! קָרָא פֶּטֶר וַיִצְעַד צְעָדִים אֲחָדִים אֲחוֹרַנִית וַיּוֹשֶׁט אֶת הַצְּלָב לִקְרָאתוֹ. בְּשׁוּמָן נִצּוֹדִים עַכְבָּרִים, וּבַפַּעַם הַזֹּאת לֹא אֲנִי הַמְּרֻמֶּה אֶלָּא עַתָּה”, וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת דְבָרָיו עַד שֶׁהוֹצִיא סֵפֶר תְּפִלָּתוֹ מֵחֵיקוֹ וְהִתְחִיל מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ.

בְּרֶגַע זֶה נִתְכַּוְּצוּ אֲבָרָיו שֶׁל מִיכָאֵל וְגוּפוֹ הָלַךְ הָלַֹךְ וְהִתְמַעֵט, הָלֹךְ וְהִתְמַעֵט וַיִפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אָרְצָה וַיֵאָנַח וַיֵאָנֵק וַיִתְהַפֵּך בַחֲבָלָיו כְּתוֹלַעַת וְכָל הַלְּבָבוֹת אֲשֶׁר מִסָּבִיב הִתְחִילוּ מְפַרְכְּסִים וּמְקַשְׁקְשִׁים, עַד כִּי קָם שָׁאוֹן גָּדוֹל בַּחֶדֶר, כְּמוֹ בְּבֵית אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל שׁוֹעֵן. וּלְקוֹל הַשָׁאוֹן הַזֶּה נִבְהַל פֶּטֶר וּפַלָּצוּת אֲחָזַתּוּ וַיְּמַהֵר וַיָּנָס מִן הַחֶדֶר וְהַבַּיִת הַחוּצָה, וּמֻרְדָף מִפַּחַד פִּתְאֹם טִפֵּס וְעָלָה עַל רֹאשׁ הַסֶּלַע, כִּי שָׁמַע שֶׁמִּיכָאֵל הִתְעוֹדֵד וְהִתְחִיל סוֹעֵר וּמִתְגָּעֵשׁ וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו וְשׁוֹלֵחַ אַחֲרָיו קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, נְאָצוֹת וְגִדּוּפִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לַצּוֹק טִפֵּס וְיָרַד בְּחִפָּזוֹן אֶל מַעֲבִית הָאֳרָנִים; סַעַר נוֹרָא הִתְחוֹלֵל פִּתְאֹם. בְּרָקִים עָפוּ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל וְיָרְדוּ לְרַגְלָיו וְשָׁבְרוּ וְהִרְקִידוּ אֶת הָאִילָנוֹת. אֲבָל הוּא בָא בְשָׁלוֹם לְתוֹךְ תְּחוּמוֹ שֶׁל אִישׁוֹן הַזְכוּכִית.

לִבּוֹ דָּפַק בְּשִׂמְחָה, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁנִּתְנַדְפָה הַחֶדְוָה הָרִאשׁוֹנָה, חָלְשָׁה דַעְתּוֹ, בְּהַבִּיטוֹ לְאָחוֹר עַל חַיָּיו הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנִּשְׂעֲרוּ סְבִיבָיו, כַּסְעָרָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה עַתָּה מֵאֲחוֹרָיו וְעִלְעַלָּה בָאִלָּנוֹת. הוּא נִזְכַּר בְּאִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה וְטוֹבַת הַלֵּב, שֶׁרָצַח מֵרֹב כֵּילוּת; הוּא הָיָה בְּעֵינָיו כְּזֻלוּת בְּנֵי אָדָם, וּכְשֶׁהִקְרִיב לָבֹא אֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר שָׁם הָיְתָה תַּחֲנוֹתוֹ שֶׁל אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, גָּעָה בִּבְכִיָּה עַד כִּי הִרְטִיבוּ דִּמְעוֹתָיו אֶת הָאֲדָמָה.

שַׁצְהוֹזֶר יָשַׁב תַּחַת הָאַלּוֹן וְעִשֵּׁן מִמַקְטַרְתּוֹ הַקְּטַנָּה, אֲבָל פָּנָיו הָיוּ טוֹבִים מֵאֲשֶׁר הָיוּ לִפְנַי זֶה. “מִפְּנֵי מָה אַתָּה בוֹכֶה, פֶּטֶר הַפֶּחָמִי”? שָׁאַל: “הַאִם לֹא קִבַּלְתָּ אֶת לִבְּךָ בַּחֲזָרָה? הַעוֹד הַלֵּב הַקַּר בְחָזֶךָ?”

“הָהּ, אֲדֹנִי”! נֶאֱנַח פֶּטֶר: “בִּזְמָן שֶׁלֵּב־הָאֶבֶן הַקַּר הָיָה מוּנָח בְּחָזִי, לֹא הָיִיתִי בּוֹכֶה מֵעוֹלָם; עֵינַי הָיוּ חֲרֵבוֹת תָּמִיד, כָּאֲדָמָה בְּיֶרַח תַּמּוּז; אוּלָם עַתָּה הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בָּאִים וּמְטַפְּחִים לִי עַל לִבִּי הַיָּשָׁן וּמְיַסְּרִים אוֹתוֹ קָשֶׁה! אֶת לֹוַי הֵבֵאתִי עַד כִּכַּר לֶחֶם, בָּעֲנִיִּים וּבַחוֹלִים שִׁסִּיתִי אֶת כְּלָבַי, וַהֲרֵי אַתָּה יָדַעְתָּ אֵיךְ יָרַד מַגְלָבִי עַל מִצְחָהּ הַיָּפֶה שֶׁל אִיזֶבֶל אִשְׁתִּי הַיְּקָרָה!”

“פֶּטֶר, חוֹטֵא גָּדוֹל הָיִיתָ!” אָמַר אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית. “הַכֶּסֶף וְהַבַּטָּלָה הֱבִיאוּךָ לְהַשְׁחִית אֶת דַּרְכֵּךָ, עַד אֲשֶׁר נִתְקַשָּׁה לִבְּךָ וְהָיָה לָאֶבֶן, שֶׁלֹא יָדַע עוֹד לֹא שִׂמְחָה וְלֹא תּוּגָה, לֹא חֲרָטָה וְלֹא חֶמְלָה; אֲבָל תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת וְלוּ רַק יָדַעְתִּי, כִּי חוֹזֵר אַתָּה בִתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים, אָז אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת דְבַר־מַה לְמַעַנְךָ”.

“אֵינִי רוֹצֶה עוֹד מְאוּמָה”, עָנָה פֶּטֶר, בְּהוֹרִידוֹ בְּעֶצֶב אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ. “חַיַּי כָּלּוּ לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד, עֲדֵי נֶצַח לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹת חַיִּים שֶׁל חֶדְוָה; וְלָמָּה זֶה עוֹד הֶבֶל אִיגַע בָּעוֹלָם? אִמִּי לֹא תִּסְלַח לִי לָנֶצַח אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאוּלַי כְּבָר הוֹרַדְתִּי שֵׂיבָתָהּ בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה, אֲנִי בֶּן־מֵבִישׁ, חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ. וְאִיזֶבֶל אִשְׁתִּי!… הֲמִיתֵנִי־נָא, אֲדֹנִי שַׁצְהוֹזֶר, אָז יָבֹא קֵץ לְחַיַּי בְּפַעַם אֶחָת”.

“טוֹב הַדָּבָר”, עָנָה אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, “אִם אֵינְךָ חָפֵץ אַחֶרֶת, אוּכַל לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתְךָ זוּ; קַרְדּוּמִי מוּנָח לֹא הַרְחֵק מִזֶּה”. וַיוֹצֵא אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית בִּמְנוּחָה אֶת מַקְטַרְתּוֹ מִפִּיו וַיְדֲשֵׁן אוֹתָהּ הֵיטֵב וַיְשִׁיבֶנָּה אֶל צַלַּחְתּוֹ, אַחֲרֵי־כֵן קָם לְאִטּוֹ וַיֵלֶךְ לַאֲחוֹרֵי הָאַשּׁוֹחִים, בְּעֵת אֲשֶׁר פֶּטֶר יָשַׁב עַל הַדֶּשֶׁא בִּדְמָעוֹת עַל לְחָיָיו, כִּי חַיָּיו כְּבָר לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו לִמְאוּמָה, וְהוּא חִכָּה בִמְתִינוּת לְמַכַּת־הַמָּוֶת. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים הִגִּיעַ לְאָזְנוֹ קוֹל צְעָדִים קַלִּים וְיֹאמֶר בְּלִבּוֹ: “עַתָּה יָבֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת”.

“הַבֵּט עוֹד פַּעַם סְבִיבוֹתֶיךָ, פֶּטֶר מוּנְק”, קָרָא אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית. וַיִּמִּח פֶּטֶר אֶת דִמְעוֹתָיו מֵעַל עֵינָיו וַיַּבֵּט מֵאַחֲרָיו – וְהִנֵה אִמּוֹ וְאִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ עוֹמְדוֹת לְנֶגְדּוֹ וּמִסְתַּכְּלוֹת בּוֹ בְּפָנִים יָפוֹת. וַיַרְא וַיִּקְפֹּץ מִמְקוֹמוֹ וַיִקְרָא בְשִׂמְחָה: הִנֵּךְ חַיָּה אֵפוֹא, אִיזֶבֶל, וְגַם אַתְּ, אִמִּי לֹא מַתְּ, וְאַתֶּן סְלַחְתֶּן לִי?

הֵן חֲפֵצוֹת לִסְלֹחַ לְךָ, מִפְּנֵי שָׁאַתָּה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה", אָמַר אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית: “וּמֵעַתָּה יְהֵא הַכֹּל נִשְׁכַּח, שׁוּב עַתָּה אֶל בֵּית אָבִיךָ וֶהֱיֵה עוֹשֵׂה־פֶּחָם כְּמִקּדֶם: אִם תֵּיטִיב אֶת מַעֲשֶׂיךָ וְהָלַכְתָּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, אָז תִּכָּבֵד אֻמָנוּתְךָ בְּעֵינֶיךָ, וְהָיִיתָ אָהוּב וּמְכֻבָּד לַבְּרִיּוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהַיִיתָ חָבִיב עֲלֵיהֶם, אִלוּ הָיוּ לְךָ עֶשֶׂר חָבִיוֹת מְלֵאוֹת זָהָב”. כֹּה דִבֵּר אִישׁוֹן הַזְּכוּכִית וַיְבָרְכֵם לְשָׁלוֹם וַיִּפָּרֵד מֵהֶם.

וְכָל הַשְּׁלֹשָׁה הֵשִׁיבוּ בְּרָכָה אֶל חֵקוֹ וַיֵלְכוּ לָהֶם לְבֵיתָם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי־לֵב.

הַבַּיִת הַמְפֹאָר, שֶׁהָיָה מִקּוֹדֶם לְפֶטֶר, לֹא עָמַד עוֹד; הַבָּרָק יָרַד עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְהוּא וְכָל אֲשֶׁר בוֹ הָיָה לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ, אוּלָם אֶל בֵּית אָבִיו לֹא הָיָה הַדֶּרֶךְ רַב; אֵלָיו שָׂמוּ עַתָּה אֶת פְּנֵיהֶם, וְהָאֲבֵדָה הַגְּדוֹלָה לֹא הֶעֱבִירָה אֶת רוּחָם.

אַךְ מַה גָּדַל תִּמְהוֹנָם בְּגִשְׁתָּם אֶל סֻכָּתָם! הִיא נֶהְפְּכָה לְבֵית־אִכָּר יָפֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ הָיָה פָּשׁוּט, אֲבָל טוֹב וְנָקִי.

“מִיַּד אִישׁוֹן הַזְּכוּכִית הָיְתָה זֹאת!” קָרָא פֶּטֶר.

“מַה טּוֹב וּמַה יָּפֶה”! אָמְרָה אִיזָבֶל. “וּפֹה יִרְוַח לִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּבַּיִת הַגָּדוֹל עִם כָּל הַכְּבוּדָה”.

מֵאָז וָהָלְאָה הָיָה פֶּטֶר לְאִישׁ תָּם וְיָשָׁר וְחָרוּץ בִּמְלַאכְתּוֹ, שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּמִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁיֶּשׁ לוֹ, אוֹכֵל מִיגִיעַ כַּפּוֹ וְעוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ בֶאֱמוּנָה! וּבְאֹפֶן כָּזֶה נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁבְּכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ עָשָׂה לוֹ חַיִל וְעֹשֶׂר בַּמִּשְׁפָּט, וַיְהִי אָהוּב לַמָּקוֹם וְחָבִיב לַבְּרִיּוֹת וּמְכֻבָּד עַל פְּנֵי כָל יוֹשְׁבֵי הַיָּעַר. הוּא לֹא הִתְקוֹטֵט עוֹד עִם אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וְאֶת אִמּוֹ כִבֵּד, וְגַם פִּזֵּר נָתַן לָאֶבְיוֹן, אֲשֶׁר דָּפַק עַל דַּלְתוֹתָיו. וַיְהִי כַאֲשֶׁר אַחֲרֵי יָמִים וְשָׁנִים נִפְקְדָה אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד זָכָר וְיָקָם פֶּטֶר וְיֵלֶךְ אֶל מַעֲבִית־הָאֳרָנִים וַיִשָּׂא מְשָּׁלוֹ. אֲבָל אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית לֹא נִרְאָה. “אֲדֹנִי שַׁצְהוֹזֶר”! קָרָא פֶּטֶר בְּקוֹל: “שְׁמַע־נָא, אֲדוֹנִי, הֲרֵי רְצוֹנִי רַק לְהַזְמִינְךָ לָבֹא וְלִהְיוֹת סַנְדֵּק לִבְנִי בְּכוֹרִי!” אוּלָם גַּם הַפַּעַם לֹא נִשְׁמָע דָבָר; רַק רוּחַ חֲרִישִׁית נָשְׁבָה בֵּין הָאֳרָנִים וְהִשִּׁירָה מֵהֶם אִצְטְרוֹבָלִים רַבִּים עַל הָעֵשֶׂב. “אִם כֵּן” אָמַר פֶּטֶר: “אֶקַּח לִי אֶת הָאִצְטְרוֹבָלִים הָאֵלֶּה לְמַזְכֶּרֶת נֶצַח, אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרָאתִי לְךָ, וְלֹא נִרְאֵיתָ לִי”, וַיִקָּחֵם פֶּטֶר וַיְשִׂימֵם בְּצַלַּחְתּוֹ וַיָשָׁב אֶל בֵּיתוֹ; אֶפֶס אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא לְבֵיתוֹ וּפָשַׁט אֶת חֲמִילַת־הַחַג, חָפְצָה אִמּוֹ לָשִׁים אֶת הַבֶּגֶד בָּאַרְגָּז, וְהִתְחִלָה מְנַעֶרֶת אֶת חָפְנָיו, נָפְלוּ מִן הַצַלַּחַת אַרְבָּעָה גְּלִילֵי זָהָב גְּדוֹלִים, וּכְשֶׁגָּלֲלוּ אוֹתָם, רָאוּ וְהִנֵּה הֵם מְלֵאִים טַלָרֵי־בָּדֶן טוֹבִים וַחֲדָשִׁים, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הָיָה מְזֻיָּף. וְזֶה הָיָה מַתְּנַת־הַסַנְדֵּק מֵאֵת אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית שֶׁבַּיַעַר־הָאֳרָנִים לְפֶטֶר הַבֵּן.

כֹּה חָיוּ מִשְׁפַּחַת מוּנְק חַיֵּי שַׁלְוָה וַעֲבוֹדָה וְעוֹד יָמִים רָבִּים, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר זָקֵן פֶּטֶר, הָיָה אוֹמְרִים: "טוֹב לְהִסְתַּפֵּק בְּמּוּעָט וְלֵשֵׁב בְּשַּׁלְוָה, מִלִּהְיוֹת בַּעַל עֹשֶׁר וּנְכָסִים “וְלֵב קָר”.

מוּסְטָפָא אָחִי וּפַטְמָה אֲחוֹתִי הָיוּ בְנֵי גִיל אֶחָד כִּמְעָט. אָחִי הָיָה קָשִׁישׁ מִמֶּנָּה בִּשְׁתֵּי שָׁנִים לְכָל הַיּוֹתֵר. אוֹהֲבִים הָיוּ זֶה אֶת זֶה בְּכָל לִבָּם, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד יָגְעוּ וְטָרְחוּ עַד כַּמָּה שֶׁיָּדָם מַגַּעַת לְהָקֵל לְאָבִינוּ הַחוֹלָנִי אֶת סֵבֶל זִקְנוּתוֹ. כְּשֶׁמָלְאוּ לָהּ לְפַטְמָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָשָׂה אָחִי מִשְׁתֶּה גָדוֹל לִכְבוֹדָהּ. עָמַד וְהִזְמִין אֶת כָּל חַבְרוֹתֶיהָ וְעָרַךְ לִפְנֵיהֶן בְּגַנּוֹ שֶׁל אָבִינוּ שֻׁלְחָן מָלֵא כָל טוּב, וּכְשֶׁנָטָה הַיּוֹם לַעֲרֹב הִזְמִין אוֹתָן אָחִי לְהַפְלִיג קְצָת עַל פְּנֵי הַיָּם בִּסְפִינָה שֶׁשָׂכַר לוֹ וְקִשֵׁט אוֹתָהּ בְּכָל מִינֵי קִשּׁוּטִים. פַטְמָה וְחַבְרוֹתֶיהָ הִסְכִּימוּ לַדָּבָר בְּשִׁמְחַת לֵבָב; שֶׁכֵּן הָיָה הָעֶרֶב נָאֶה בְיוֹתֵר, וּמַרְאֵה הָעִיר נֶהְדָּר בְּיִחוּד בְּשָׁעָה שֶׁצוֹפִים בָּהּ מֵעַל פְּנֵי הַיָּם. הַנְּסִיעָה בַּסְּפִינָה מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַנְּעָרוֹת וְשִׁדְּלוּ אֶת אָחִי לְהַפְלִיג יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל לֵב הַיָּם. מוּסְטָפָא מִלֵּא אֵת בַּקָּשָׁתָן בְּלִי רָצוֹן, מִשּׁוּם שֶׁלִּפְנֵי יָמִים מוּעָטִים נִרְאֲתָה אֳנִיָּה שֶׁל חַמְסָנֵי הַיָּם. לֹא הַרְחֵק מִן הָעִיר מָצוּי כֵּף נָאֶה הַנִּמְשָׁךְ בְּתוֹךְ הַיָּם. אֶל כֵּף זֶה רָצוּ הַנְּעָרוֹת לִנְסוֹעַ, כְּדֵי לִרְאוֹת מִשָּׁם אֶת שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְמֵי הַיָּם. כְּשֶׁחָתְרוּ מִסָבִיב לַכֵּף רָאוּ בְּמֶרְחָק לֹא רַב סִירָה מְלֵאָה אֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים. אָחִי, שֶׁלִּבּוֹ הִגִּיד לוֹ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיהֶם, צִוָּה עַל הַשַּׁיָּטִים לְהַחֲזִיר אֶת הַסְּפִינָה וְלַחְתּוֹר אֶל הַיַּבָּשָׁה. וּבֶאֱמֶת נִרְאֶה הָיָה מִיָּד שֶׁפַּחְדּוֹ לֹא הָיָה פַחַד שָׁוְא, לְפִי שֶׁאוֹתָה סִירָה שָׁטָה בְּחִפָּזוֹן אַחַר סְפִינָתוֹ שֶׁל אָחִי וּבִמְהֵרָה הֶעֱבִירָה אוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁמִּסְפַּר מְשׁוֹטֶיהָ הָיָה מְרֻבֶּה יוֹתֵר, וְכָל אוֹתָה שָׁעָה הָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת בֵּין הַיַּבָּשָׁה וּבֵין סְפִינָתוֹ שֶׁל אָחִי. אָכֵן כְּשֶׁהִכִּירוּ הַנְּעָרוֹת אֶת הַסַּכָּנָה, מִיָּד קָפְצוּ מִמְּקוֹמָן וּפָרְצוּ בְקוֹל צְוָחָה וִילָלָה. לַשָּׁוְא עָמַל אָחִי לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָן, לְחִנָּם הִסְבִּיר לָהֶן שֶׁעֲלֵיהֶן לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָן בִּמְנוּחָה, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי מְרוּצָתָן לְכָאן וּלְכָאן הֲרֵי הֵן מְבִיאוֹת אֶת הַסְּפִינָה לִידֵי סַכָּנָה, שֶׁעֲלוּלָה הִיא לְהֵהָפֵךְ עַל פִּיהָ, אֲבָל כָּל טִרְחָתוֹ הָיְתָה לְבַטָּלָה. וְהוֹאִיל וְכֻלָּן הִתְפָּרְצוּ אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַסְּפִינָה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְקָרְבָה אֲלֵיהֶן הַסִּירָה הַזָּרָה, לְפִיכָךְ נֶהֶפְּכָה הַסְּפִינָה עַל פִּיהָ. בֵּין כָּךְ הִשְׁגִּיחוּ מִן הַיַּבָּשָׁה בְמַעֲשֶׂיהָ שֶׁל הַסִּירָה הַזָּרָה, וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים זֶה כַּמָּה בִדְאָגָה עַל דְּבַר אֳנִיַּת הַחַמְסָנִים, עוֹרְרָה סִירָה זוֹ חֲשָׁד בְּלִבָּם, וּמִּיָּד פָּרְצוּ כַּמָּה סְפִינוֹת מִן הַחוֹף אֶל תּוֹךְ הַיָּם כְּדֵי לְהָחִיש עֶזְרָה לִסְפִינָתוֹ שֶׁל אָחִי. אָכֵן הִסְפִּיקוּ לָבֹא בָרֶגַע הַנָּכוֹן לְהַצִּיל אֶת הַטּוֹבְעִים. בִּשְׁעַת בֶּהָלַת הַמְּבוּכָה נִמְלְטָה סִירַת הָאוֹיְבִים, וְעַל גַּבֵּי שְׁתֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁהֶעֱלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַטּוֹבְעִים לֹא יָדְעוּ בָרוּר אִם נִצְּלוּ כֻלָּם. וְּבְשָׁעָה שָׁקָרְבוּ שְׁתֵּי הַסְּפִינוֹת זוֹ אֶל זוֹ, נָתְנוּ הַנּוֹסְעִים עֵינֵיהֶם אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ, וְהִנֵּה, אֲהָהּ, נִתְגַּלָּה הַדָּבָר שֶׁאֲחוֹתִי וְאַחַת מֵחַבְרוֹתֶיהָ חֲסֵרוֹת; וְאוּלָם בְּתוֹךְ כַּךְ מָצְאוּ בְתוֹךְ אַחַת הַסְּפִינוֹת אִישׁ זָר שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הָיָה מַכִּיר בּוֹ. מִפְּנֵי אִיּוּמָיו שֶׁל מוּסְטָפָא הוֹדָה הָאִיש שֶׁהוּא אֶחָד מִבְּנֵי אֳנִיַּת הַחַמְסָנִים שֶׁהֵטִילָה עָגְנָהּ בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁתֵּי פַרְסָאוֹת לְצַד מִזְרָח, וַחֲבֵרָיו עֲזָבוּהוּ בִשְׁעַת מְנוּסַת הַחִפָּזוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁנִתְכַּוֵּן לְסַיֵּעַ בְּיָדָם לְהַעֲלוֹת בְּחֶרְמָם אֶת הַנְּעָרוֹת; אַף עָמַד וְגִלָּה לָהֶם שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו כִּי הֶעֱלוּ שְׁתַּיִם מִן הַנְּעָרוֹת לְתוֹךְ סִירָתָם.

מַכְאוֹב לִבּוֹ שֶׁל אָבִי הַזָּקֵן לֹא יָדַע גְּבוּל, וְאוּלָם גַּם מוּסְטָפָא נִתְעַצֵּב עַד מָוֶת; מִשּׁוּם שֶׁלֹּא אֲחוֹתוֹ בִּלְבָד אָבְדָה לוֹ, וְהוּא הֲרֵי הֶאֱשִׁים אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁחַיָּב הוּא בַּדָּבָר – כִּי חֲבֶרְתָּהּ זוֹ שֶׁל פַטְמָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ בְּצָרָתָהּ נוֹעֲדָה לוֹ לְאִשָׁה עַל פִּי הַבְטָחַת הוֹרֶיהָ, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לְאָבִינוּ, מִשּׁוּם שֶׁהוֹרֶיהָ הָיוּ עֲנִיִּים וּמִשְׁפַּחְתָּהּ לֹא הָיְתָה מְיֻחֶסֶת. אָכֵן אָבִי הָיָה אָדָם קָשֶׁה בְטִיבוֹ. וּכְשֶׁשָׁכַךְ קְצָת מַכְאוֹב לִבּוֹ שָׁלַח וְקָרָא לְאָחִי לָבוֹא לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “סִכְלוּתְךָ נָטְלָה מִמֶנִּי אֶת נֶחָמַת שֵׂיבָתִי וּשְׂשׂוֹן עֵינָי לֵךְ לְךָ, אֲנִי מְגָרֵש אוֹתְךָ מֵעַל פָּנַי לְעוֹלָם, וְקִלְלַת פִּי תָחוּל עַל רֹאשְׁךָ וְעַל רֹאשׁ זַרְעֶךָ, וְאַךְ אִם תָּבִיא לִי שׁוּב אֶת פַטְמָה נָקִי יִהְיֶה רֹאשְׁךָ מִקִּלְלַת אָבִיךָ.”

אָחִי הַמִּסְכֵּן לֹא צָפָה לַדָּבָר הַזֶּה; אָכֵן אַף קֹדֶם לָכֵן הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת וּלְבַקֵּשׁ אֶת אֲחוֹתוֹ וְאֶת חֲבֶרְתָּה, וּרְצוֹנוֹ הָיָה לְקַבֵּל אֶת בִּרְכַּת אָבִינוּ שֶׁיַּצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ וְעַכְשָׁיו שָׁלַח אוֹתוֹ אָבִינוּ מֵעַל פָּנָיו וְקִלְלָתוֹ מְרַחֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ. וְאוּלָם אִם צָרָתוֹ דִּכְּאָה תְחִלָּה אֶת נַפְשׁוֹ, הִנֵּה אֲסוֹנוֹ שֶׁבָּא עָלָיו עַכְשָׁיו בְּעוֹד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְעֹנֶשׁ זֶה חִזֵּק וְאִמֵּץ אֶת רוּחוֹ.

מִיָּד עָמַד וְהָלַךְ אֶל חַמְסַן הַיָּם הַשָּׁבוּי וְשָׁאַל אוֹתוֹ לְאָן הִפְלִיגָה אֳנִיָּתוֹ, וּמִפִּיו נוֹדַע לוֹ שֶׁהֵם עוֹסְקִים בִּסְחַר עֲבָדִים וְדַרְכָּם לִנְסוֹעַ אֶל עִיר בַּלְזוֹרָה, כְּדֵי לִמְכּוֹר שָׁם אֶת הַשְּׁבוּיִים בַּיְרִיד הַגָּדוֹל.

כְּשֶׁחָזַר וּבָא לְבֵיתוֹ כְּדֵי לְהָכִין עַצְמוֹ לַדֶּרֶךְ שָׁכְכָה קְצָת חֲמָתוֹ שֶׁל אַבָּא כְּנִרְאֶה, שֶׁכֵּן שָׁלַח לוֹ אַרְנְקִי מָלֵא זָהָב שֶׁיְּהִי לוֹ לְעֵזֶר בַּדָּרֶךְ. מוּסְטַפָא עָמַד וְנִפְרַד מִתּוֹךְ בְּכִיָּה מֵאֵת הוֹרֶיהָ שֶׁל צֹרָאִידָה, בְּשֵׁם זֶה נִקְרְאָה כַלָּתוֹ הַלְּקוּחָה בַשֶּׁבִי, וְשָׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו לָלֶכֶת לְבַלְזוֹרָה.

מוּסְטַפָא נָסַע לְדַרְכּוֹ בְּדֶרֶךְ הַיַּבָּשָׁה, מִשׁוּם שְׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְעִירֵנוּ הַקְּטַנָּה אֳנִיָּה מַפְלֶגֶת לְבַלְזוֹרָה וּלְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו לִנְסוֹעַ בְּחִפָּזוֹן כַּמָּה יָמִים רְצוּפִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְאַחֵר יוֹתֵר מִדַּאי לָבוֹא לְבַלְזוֹרָה אַחַר כְֹנִיסָתָם שֶׁל חַמְסָנֵי הַיָּם. וְהוֹאִיל וְהָיָה לוֹ סוּס אַבִּיר וּמִטַּלְטְלִין לֹא הָיוּ לוֹ כְלָל, לְפִיכָך יָכוֹל הָיָה לְקַוּוֹת שֶׁיַּגִּיעַ הָעִירָה בְסוֹף יוֹם הַשִּׁשִּׁי לְמַסָּעָיו. וְאוּלָם בָּעֶרֶב שֶׁל יוֹם הָרְבִיעִי כְּשֶׁרָכַב לוֹ יְחִידִי בַדָּרֶךְ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו פִּתְאוֹם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים. וּמִשּוּם שֶׁהִבְחִין בָהֶם שֶׁהֵם מְזֻיָּנִים כַּהֲלָכָה וְכֻלָּם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרִים, וּלְפִי שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶׁכִּוְּנוּ לִטּוֹל אֶת נַפְשׁוֹ נִתְכַּוְּנוּ לִגְזוֹל מִמֶּנּוּ אֶת סוּסוֹ וְכַסְפּוֹ, וּלְפִיכָךְ עָמַד וְקָרָא אֲלֵיהֶם שֶׁרְצוֹנוֹ לְהִכָּנַע לִפְנֵיהֶם. מִיָּד יָרְדוּ מֵעַל סוּסֵיהֶם וְאָסְרוּ אֶת רַגְלָיו מִתַּחַת לְבֶטֶן בְּהֶמְתּוֹ וְהִכְנִיסוּהוּ בֵינֵיהֶם בַּתָּוֶךְ, וְנָסְעוּ בְחִפָּזוֹן כְּשֶׁאֶחָד מֵהֶם מַחֲזִיק בְּרֶסֶן סוּסוֹ, מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר.

רֶגֶשׁ שֶׁל יֵאוּשׁ תָּקַף אֶת מוּסְטָפָא; קִלְלַת אָבִיו הִתְחִילָה, כְנִרְאֶה, לְהִתְקַיֵּם מִיָּד בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הָאֻמְלָל הַזֶּה, וְאֵיךְ יָכוֹל הוּא לְקַוּוֹת עַכְשָׁו עַל דְּבַר הַצָּלָתָן שֶׁל פַטְמָה וְצֹרָאִידָה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּטַּל מִמֶּנּוּ כָּל כַּסְפּוֹ וְאֵין לוֹ אֶלָּא לְהַפְקִיר אֶת גּוּפוֹ הַדַּל בִּלְבָד לְשֵׁם הַצָּלָתָן. מוּסְטָפָא וּמְלַוָּיו הָאִלְמִים רָכְבוּ בְדַרְכָּם כְּשָׁעָה אַחַת בְּעֵרֶךְ וּפִתְאוֹם נָטוּ הַצִּדָּה וְיָרְדוּ לְתוֹךְ בִּקְעָה אֶחָת. הַבִּקְעָה הָיְתָה מֻקֶּפֶת עֵצִים גְּבוֹהִים וְכַר דֶּשֶׁא יָרֹק כֵּהֶה וּבְרֵכַת מַיִם הַשּׁוֹטֶפֶת בְֹחִפָּזוֹן בַּתָּוֶךְ רָמְזוּ לָעוֹבְרִים לְהִשְׁתַּטֵּחַ וְלָנוּחַ מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ. וּבֶאֱמֶת רָאָה שָׁם מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד עֶשְׂרִים אֹהָלִים נְטוּיִים. אֶל הַכְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁל הָאֹהָלִים קְשׁוּרִים גְּמַלִּים וְסוּסִים נָאִים, מֵאַחַד הָאֹהָלִים נִשְׁמַע קוֹל עַלִּיז שֶׁל מַנְגִינַת קִתְרוֹס בְֹלִוְיַת קוֹלוֹת זִמְרָה נָאִים שֶׁל שְׁנֵי גְבָרִים. אָחִי סָבוּר הָיָה, שְׁבְּנֵי אָדָם הַבּוֹחֲרִים לָהֶם מָקוֹם נָאֶה וְעַלִּיז כָּזֶה אֵין בְּלִבָּם מַחֲשָׁבָה רָעָה כְנֶגְדּוֹ, וּלְפִיכָךְ הָלַךְ בְּלִי פַחַד אַחֲרֵי מוֹלִיכָיו שָׁרָמְזוּ לוֹ, לְאַחַר שֶׁהִתִּירוּ אֶת אֲסוּרָיו, לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ. עָמְדוּ וְהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ הָאֹהֶל הַגָּדוֹל מִכָּל שְׁאָר הָאֹהָלִים וְהוּא מְקֻשָׁט מִבִּפְנִים בְּקִשּׁוּטִים נָאִים וּבְכֵלִים מְהֻדָּרִים. רְפִידוֹת מְפֹאָרוֹת מְרֻקָּמוֹת זָהָב, שְׁטִיחִים מַעֲשֵׂי רוֹקֵם, מַחְתּוֹת קְטֹרֶת מֻזְהָבוֹת, כָּל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְעִידִים בְּמָקוֹם אַחֵר עַל עֹשֶׁר וְחַיֵּי תַעֲנוּגוֹת לֹא הֵעִידוּ כָאן אֶלָּא עַל גֵּזֶל וְחָמָס. עַל אַחַת הָרְפִידוֹת יָשַֹב אִישׁ זָקֵן וָגוּץ; פָּנָיו כְּעוּרִים, עוֹר בְּשָׂרוֹ שָׁחוֹר חוּם וּמַבְרִיק, וְקַו מְתֹעָב שֶׁל עַרְמוּמִית רֶשַׁע, הַמִּתְפַּשֵּׁט מִסָּבִיב לָעֵינַיִם וּלְפִיו, עוֹרֵר רֶגֶשׁ תָּעוּב בְּלֵב רוֹאֵהוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁתַּדֵּל הָאִישׁ הַזֶּה לִלְבּוֹשׁ צוּרָה שֶׁל חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה, מִכָּל מָקוֹם הִבְחִין בּוֹ מוּסְטָפָא מִיָד שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נִתְקַשֵּׁט אֹהֶל זֶה בְּקִשּׁוּטִים יְקָרִים, וְשִׂיחָתָם שֶׁל מוֹלִיכָיו אִשְּׁרָה כְנִרְאֶה אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. “הֵיכָן הוּא הַשַּׂגִּיב?” שָׁאֲלוּ אֶת הַגּוּץ. “הוּא יָצָא לָצוּד צָיִד”, הֵשִׁיב הָאִישׁ; “אֲבָל הוּא פָקַד עָלַי לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ”. – “לֹא מֵחָכְמָה עָשָׂה אֶת הַדָּבָר”, הִשְׁמִיעַ אֶחָד מִן הַשּׁוֹדְדִים, “מִשּׁוּם שֶׁצָרִיךְ לַחֲרֹץ מִשְׁפָּט מִיָד, אִם הַכֶּלֶב הַזֶּה יוּמַת אוֹ יְשַׁלֵּם, וְדָבָר זֶה מֵבִין הַשַּׂגִּיב יָפֶה מִמֶּךָ”.

הָאִישׁ הַגּוּץ הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ בְרֶגֶשׁ שֶׁל חֲשִׁיבוּת, הִתְמַתַּח בְּכָל גּוּפוֹ כְּדֵי לְהַשִׂיג בִּקְצֵה יָדוֹ אֶת אָזְנוֹ שֶׁל מִתְנַגְּדוֹ, לְפִי שֶׁרָצָה, כְנִרְאֶה, לִנְקוֹם נִקְמָתוֹ בִּסְטִירַת יָד, וְאוּלָם כְּשֶׁרָאָה שֶׁטִּרְחָתוֹ הִיא טִרְחָה לְבַטָּלָה, הִתְחִיל לְחָרֵף וּלְגַדֵּף (וְאָמְנָם חֲבֵרָיו לֹא עָבְרוּ בִשְׁתִיקָה עַל נְזִיפוֹתָיו), עַד שֶׁנִזְדַּעֲזַע הָאֹהֶל לְקוֹל מְרִיבָתָם. פִּתְאוֹם נִפְתְּחָה דֶּלֶת הָאֹהֶל וְנִכְנַס אִישׁ גְּבַהּ הַקּוֹמָה וּבַעַל צוּרָה, צָעִיר וְיָפֶה כְּנָסִיך פֵּרְסִי; מַלְבּוּשָׁיו וּכְלֵי זֵינוֹ הָיוּ, חוּץ מִכִּידוֹן מְשֻׁבָּץ בַאֲבָנִים יְקָרוֹת וְחֶרֶב מַבְרִיקָה, פְּשׁוּטִים וְדַלִּים, וְאוּלָם עֵינָיו הַמַּבִּיעוֹת כֹּבֶד רֹאשׁ וְכָל הִלּוּכוֹ עוֹרְרוּ רֶגֶשׁ כָּבוֹד בְּלֵב רוֹאֵהוּ מִבְּלִי לְהָטִיל אֵימָה בְלִבּוֹ.

“מִי הוּא זֶה שֶׁמֵעִיז לְהִכָּנֵס בְּרִיב בְּתוֹךְ אָהֳלִי?” קָרָא אֶל הָאֲנָשִׁים הַנִּבְהָלִים. שָׁעָה אֲרֻכָּה שָׂרְרָה דוּמִיָּה, וְלִבְסוֹף סִפֵּר אֶחָד מֵאֵלֶּה שֶׁהֵבִיאוּ אֶת מוּסְטָפָא לְשָׁם אֵיךְ הִגִּיעוּ לִידֵי מְרִיבָה. מִיָּד הִתְחִילוּ פָנָיו שֶׁל “הַשַּׂגִּיב”, כְּפִי שֶׁהָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ, מַאֲדִימוֹת מִקָּצֶף “אֵימָתַי הִפְקַדְתִּיךָ לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמִי, חֲסַן?” קָרָא קוֹל נוֹרָא כְלַפֵּי הַגּוּץ. הַגּוּץ נִתְכַּוֵּץ מִפַּחַד עַד שֶׁנִּרְאֶה הָיָה קָטָן הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה וּפָסַע בַּחֲשַׁאי כְּלַפֵּי הַדֶּלֶת שֶׁל הָאֹהֶל. בְּעִיטָה אַחַת שֶׁל הַשַּׂגִּיב גָּרְמָה לוֹ לַגּוּץ לִקְפּוֹץ קְפִיצָה אַחַת גְּדוֹלָה וּמְשֻׁנָּה דֶרֶך פֶּתַח הָאֹהֶל הַחוּצָה.

כְּשֶׁנֶעֱלַם הַגּוּץ הֵבִיאוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֶת מוּסְטָפָא לִפְנֵי בַּעַל הָאֹהֶל שֶׁשָׁכַב לוֹ בֵינָתַיִם עַל הָרְפִידָה. “הִנֵּה אָנוּ מְבִיאִים לְךָ כָּאן אֶת הָאִישׁ שֶּפִּקַדְתָּ עָלֵינוּ לָקַחַת שֶׁבִי”. הָאִיש נִסְתַּכֵּל שָׁעָה אֲרֻכָּה בִּפְנֵי הַשָּׁבוּי וְאַחַר אָמַר: “הַפֶּחָה מִסּוּלִיאַיְקָה! לִבְּךָ יַגִּיד לְךָ עַל שׁוּם מָה אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי אָרְבָּשָׁן”. כְּשֶׁשָׁמַע אָחִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְנַפֵּל לִפְנֵי הָאִישׁ לָאָרֶץ וְהֵשִׁיב: "הוֹי, אֲדוֹנִי! שָׁרוּי אַתָּה, כְנִרְאֶה, בְּטָעוּת, אֲנִי הִנְנִי אִישׁ אֻמְלָל, אֲבָל לֹא הַפֶּחָה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ! כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בָאֹהֶל הִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד עַל דְּבָרָיו אֵלֶּה. וְאוּלָם בַּעַל הָאֹהֶל אָמַר: “הִתְחַפְּשׂוּתְךָ לֹא תוֹעִיל לְךָ כְלוּם, שֶׁכֵּן אַעֲבִיר לְפָנֶיךָ אֲנָשִׁים הַמַּכִּירִים בְּךָ וְיוֹדְעִים אוֹתְךָ. עָמַד וְצִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת סֻלֵימָה. מִיָּד הֵבִיאוּ אֶל הָאֹהֶל אִשָּׁה זְקֵנָה, וְעַל שְׁאֵלָתוֹ, אִם מַכִּירָה הִיא בוֹ, בְאָחִי, אֶת פְּנֵי הַפֶּחָה מִסוּלִיאַיְקָה, עָנְתָה: “כֵּן הַדָּבָר! נִשְׁבַּעַת אֲנִי בְקִבְרוֹ שֶׁל הַנָּבִיא שֶׁזֶּהוּ הַפֶּחָה, הוּא וְלֹא אַחֵר”. – “הִנְּךָ רוֹאֶה, חֵלֵכָה, שֶׁכָּל עָרְמָתְךָ לֹא עָמְדָה לָךְ?” הִתְחִיל הַָשַּׂגִּיב לְדַבֵּר מִתּוֹךְ קָצֶף. “הֲרֵי אַתָּה נִקְלֶה בְעֵינַי מִלְּלַכְלֵךְ בְּדָמְךָ אֶת כִּידוֹנִי הַטּוֹב, וְאוּלָם רוֹצֶה אֲנִי לִקְשׁוֹר אוֹתְךָ בִּזְנָבוֹ שֶׁל סוּסִי מָחָר עִם הָנֵץ הַחַמָּה, וַאֲרִיצֵהוּ כַךְ בְּתוֹךְ הַיְּעָרוֹת עַד שֶׁתְּשְׁקַע הַחַמָּה מֵעֵבֶר לְגִבְעוֹתֶיהָ שֶׁל סוּלִיאַיְקָה!” מִיָּד נָפְלָה רוּחוֹ שֶׁל אָחִי הַמִּסְכֵּן. “אֵין זוֹ אֶלָּא קִלְלָתוֹ שֶׁל אָבִי קְשֵׁה הַלֵּב הְמְּבִיאָה אוֹתִי לִידֵי מָוֶת מַחְפִּיר כָּזֶה”, קָרָא מִתּוֹךְ בֶּכִי, וְגַם אַתְּ אָבַדְתְּ, אֲחוֹתִי הַנְּעִימָה, וְגַם אַתְּ, צֹרָאִידָה!” – “הִתְחַפְּשׂוּתְךָ לֹא תוֹעִיל לְךָ כְלוּם”, אָמַר אֶחָד מִן הַשּׁוֹדְדִים כְּשֶׁקָשַׁר לוֹ אֶת יָדָיו עַל גַבּוֹ, “מַהֵר וָצֵא מִן הָאֹהֶל, כִּי הַשַּׁגִּיב נוֹשֵׁךְ בִּשְׂפָתָיו וְנוֹתֵן עֵינָיו בְּכִידוֹנוֹ. אִם רוֹצֶה אַתָּה לִחְיוֹת עוֹד לַיְלָה אֶחָד, בֹּאָה עִמִּי”.

אָכֵן בָּרֶגַע שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ הַשּׁוֹדְדִים לְהוֹצִיא אֶת אָחִי מִן הָאֹהֶל, נִזְדַּמְנוּ לִקְרָאתָם שְׁלוֹשָׁה שׁוֹדְדִים אֲחֵרִים הַמּוֹלִיכִים שָׁבוּי אֶחָד. מִיָּד נִכְנְסוּ עִמּוֹ פְנִימָה. “הֲרֵינוּ מְבִיאִים כָּאן אֶת הַפֶּחָה כִּפְקֻדָּתֶךָ”, אָמְרוּ וְהִקְרִיבוּ אֶת הַשָּבוּי סָמוּךְ לִרְפִידָתוֹ שֶׁל הַשַּׂגִּיב. בְּשָׁעָה שֶׁהוֹלִיכוּ אֶת הַשָּבוּי לְשָׁם מָצָא אָחִי רֶגַע כָּשֵׁר לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּמִיָּד מָשַׁךְ גַּם אֶת לִבּוֹ הַדִּמְיוֹן הָרַב שֶׁבֵּין מַרְאֵה הָאִישׁ הַזֶּה וּבֵין מַרְאֵהוּ, אֶלָּא שֶׁפָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא הָיוּ כֵהִים יוֹתֵר וּזְקָנוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁלוֹ. בְּפָנָיו שָׁל הַשַּׂגִּיב נִכָּר הָיָה כִּי מִשְׁתּוֹמֵם הוּא בְיוֹתֵר לְהוֹפָעָתוֹ שֶׁל הַשָׁבוּי הַשֵׁנִי: “מִי מִכֶּם הוּא הַנָּכוֹן?” שָׁאַל, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל פַּעַם בְּאָחִי וּפַּעַם בָּאִישׁ הַשֵׁנִי. “אִם כַּוָּנָתְךָ אֶל הַפֶּחָה מִסוּלִיאַיְקָה”, הֵשִׁיב הַשָּׁבוּי בְּקוֹל מָלֵא גָאוֹן, “אֲנִי, אֲנִי הוּא!” הַשַּׂגִּיב הֵצִיץ עָלָיו שָׁעָה אֲרֻכָּה בְּמַבַּט עֵינָיו הָעַז וְהַנּוֹרָא, וּמִיָּד רִמֵּז מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה לְהוֹצִיא אֶת הַפֶּחָה מֵעַל פָּנָיו. לְאַחַר שֶׁנִּמְלְאָה פְקֻדָּתוֹ, נִגַּשׁ אֶל אָחִי, כָּרַת בְּכִידוֹנוֹ אֶת אֲסוּרָיו וְרִמֵּז לוֹ לָשֶׁבֶת עַל הָרְפִידָה. “צַר לִי, גֵר”, אָמַר, “שֶׁהָיִיתָ מֻחְזָק בְּעֵינַי לִמְנֻוָּל זֶה; אֲבָל עָלֶיךָ לִרְאוֹת בָּזֶה מַעֲשֵׂי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵבִיאָה אוֹתְךָ בִּידֵי אַחַי בְּשָׁעָה זוֹ דַוְקָא הַמּוּכָנָה לְהָבִיא כְלָיָה עַל אוֹתוֹ אָדָם אָרוּר”. אָחִי בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ אֶת הַחֶסֶד הָאֶחָד, לָתֵת לוֹ מִיָד לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל שֶׁהִיָּה עֲלוּלָה לִהְיוֹת לוֹ לְמַשְׁחִית. הַשַּׂגִּיב שָׁאַל לְטִיב עֲסָקָיו הַמְּאִיצִים בּוֹ, וּכְשֶׁסִפֵּר לוֹ מוּסְטָפָא אֶת הַכֹּל, שִׁדֵּל אוֹתוֹ הָאִישׁ לָלוּן הַלַּיְלָה בְאָהֳלוֹ, הֵן זָקוּק הוּא וְסוּסוֹ לִמְנוּחָה; וְאוּלָם בְּיוֹם הַבָּא רְצוֹנוֹ לְהַרְאוֹת לוֹ דֶרֶךְ שֶׁיַּגִּיעַ לְבַלְזוֹרָה בּיוֹם אֶחָד וּמֶחֱצָה. אָחִי הִסְכִּים לַדָּבָר, וּמִיָּד כִּבְּדוּהוּ בְמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה מִן הַמֻּבְחָר וְיָשֵׁן שָנָה מְתוּקָה בְאָהֳלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ רָאָה שֶׁיְּחִידִי הוּא בְתוֹךְ הָאֹהֶל, וְאוּלָם מֵעֵבֶר לְמָסַךְ הָאֹהֶל שָׁמַע כַּמָּה קוֹלוֹת מְדַבְּרִים בְּבַת אַחַת, וּכְנִרְאֶה הָיוּ קוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל בַּעַל הָאֹהֶל וְשֶׁל הָאִישׁ הַגּוּץ הַשָׁחוֹר חוּם. מִיָּד הִטָּה אֹזֶן וְהִקְשִׁיב קְצָת וְשָׁמַע לְחֶרְדַת לִבּוֹ, כִּי הַגּוּץ דּוֹרֵשׁ מֵחֲבֵרוֹ בְּכָל תֹּקֶף לְהָמִית אֶת הַזָּר, שֶׁאִם לֹא כֵן הֲרֵי יֵשׁ לַחֲשׁוֹשׁ שֶׁמָא יֵלֵךְ לִכְשֶׁיִשְׁתַּחְרֵר מִיָּדָם וְיִמְסוֹר אֶת כֻּלָּם לְמַלְכוּת.

מוּסְטָפָא הֵבִין מִיָּד שֶׁהַגּוּץ נַעֲשָׂה לוֹ לְאוֹיֵב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָיָה הַגּוֹרֵם לִנְזִיפָה קָשָׁה זוֹ שֶׁקִבֵּל אֶתְמוֹל; הַשַּׂגִּיב הָיָה עוֹמֵד, כְּנִרְאֶה, וְנִמְלָךְ עִם לִבּוֹ כַּמָּה רְגָעִים. “לָאו”, אָמַר, “הֲרֵי הוּא אוֹרְחִי, וּמִשְׁפַּט הָאוֹרֵחַ קָדוֹשׁ לִי, אַף אֵין חָזוּת פָּנָיו מְעִידָה עָלָיו שֶׁרְצוֹנוֹ לִמְסוֹר אוֹתָנוּ לְמַלְכוּת”.

וּבְשָׁעָה שֶׂדִּבֵּר אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה סִלֵּק אֶת הַמָּסָךְ לִצְדָדִין וְנִכְנַס פְֹנִימָה. “שָׁלוֹם עָלֶיךָ, מוּסְטָפָא”, אָמַר, “הָבָה וְנִשְׁתֶּה אֶת הַמַּשְׁקֶה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְאַחַר כָּךְ תָּכִין עַצְמְךָ לַדָּרֶךְ”. מִיָּד הוֹשִׁיט לְאָחִי גָבִיעַ מָלֵא שַׁרְבַּת, וּלְאַחַר שֶׁשָּתוּ חָבְשׁוּ אֶת הַסּוּסִים, וּמוּסְטָפָא קָפַץ עַל סוּסוֹ וְלִבּוֹ קַל עָלָיו בְּצֵאתוֹ מְבְּבוֹאוֹ. וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהִנֵּה הָאֹהָלִים מֵאַחֲרֵיהֶם וְהֵמָּה פָנוּ אֶל הַשְּבִיל הָרָחָב הַמּוֹלִיךְ אֶל הַיַעַר. הַשַֹׂגִּיב סִפֵּר לְאָחִי שֶׁאוֹתוֹ פֶּחָה, שֶׁנִּשְׁבָּה בִּשְׁעַת הַצָּיִד, הִבְטִיחַ לָהֶם לְהַנִּיחַ אוֹתָם לָשֶׁבֶת בְּאַרְצוֹ מִבְּלִי לִפְגּוֹעַ בָּהֶם לְרָעָה; וְאוּלָם לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים לָקַח בַּשֶּׁבִי אֶת אַחַד מֵאֲנָשָׁיו הָאַמִּיצִים בְֹּיוֹתֵר, וּלְאַחַר עִנּוּיִים נוֹרָאִים צִוָּה לִתְלוֹת אוֹתוֹ. יָמִים רַבִּים אָרְבוּ לְנַפְשׁוֹ, וְעוֹד הַיּוֹם עָלָיו לָמוּת. מוּסְטָפָא לֹא הֵעִיז בְּנַפְשׁוֹ לְהַשְׁמִיעַ דָּבָר כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂהוּ שֶׁהוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת, שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּלִבּוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל.

בְּמוֹצָאוֹ שֶׁל הַיַּעַר עָצַר הַשַּׂגִּיב בְּסוּסוֹ, תֵּאַר לִפְנֵי אָחִי אֶת הַדֶּרֶךְ, הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ לִפְרִידָה וְאָמַר: “מוּסְטָפָא, הַמִּקְרֶה הֵבִיאֲךָ לִהְיוֹת אוֹרְחוֹ שֶׁל אָרְבָּשָׁן הַשּׁוֹדֵד, אֵין אֲנִי רוֹצֶה לִדְרֹוש מִמְּךָ שֶׁלֹּא תְגַלֶּה כָל מַה שֶׁרָאִיתָ וְשָׁמַעְתָּ. נָתוּן הָיִיתָ שֶׁלֹּא בְצֶדֶק בְּפַחַד מָוֶת, וַאֲנִי חַיָּב לְפַצּוֹת אוֹתְךָ. קַח נָא אֶת הַכִּידוֹן הַזֶּה לְזִכָּרוֹן, וּבְשָׁעָה שֶׁתִּהְיֶה זָקוּק לְעֶזְרָה תִּשְׁלָחֵהוּ אֵלָי, וּמִיָּד אֲמַהֵר לָבוֹא לְעֶזְרָתְךָ. וְהִנֵּה אַרְנְקִי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא לְךָ צֹרֶךְ בּוֹ בְדַרְכֶּךָ”. אָחִי הוֹדָה לוֹ עַל נְדִיבוּת לִבּוֹ, נָטַל מִיָּדוֹ אֶת הַכִּידוֹן, אֲבָל מְסָרֵב הָיָה לְקַבֵּל מִיָּדוֹ אֶת הָאַרְנְקִי. אָכֵן אַרְבָּשָׁן לָחַץ עוֹד הַפַּעַם אֶת יָדוֹ, שָׁמַט אֶת הָאַרְנְקִי לָאָרֶץ וְטָס בִּמְהִירוּת הַבָּזָק אֶל הַיָּעַר. כְּשֶׁרָאָה מוּסְטָפָה שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַָשִּׁיגוֹ עוֹד, יָרַד לָאָרֶץ כְּדֵי לְהָרִים אֶת הָאַרְנְקִי וְנִבְהַל לִרְאוֹת אֶת גֹּדֶל נְדִיבוּת רוּחוֹ, שֶׁכֵּן הָיָה הָאַרְנְקִי מָלֵא דִינְרֵי זָהָב מִיָּד הוֹדָה לְאַלַּהּ עַל הַצָּלָתוֹ וְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל הַשׁוֹדֵד נְדִיב הָרוּחַ, וְנָסַע לוֹ בְּרוּחַ עַלִֹיז בַדֶרֶךְ הָעוֹלֶה לְבַלְזוֹרָה.

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְמַסָּעָיו נִכְנַס מוּסְטָפָא בִשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם בְֹשַׁעַר הָעִיר בַּלְזוֹרָה. לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ לְפֻנְדָּק אֶחָד שָׁאַל מָתַי יַתְחִיל הַיְרִיד שֶׁל הָעֲבָדִים הֶחָל בְּכָל שָׁנָה. מִיָּד קִבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמַּבְהִילָה, שֶׁאֵחַר לָבוֹא בִשְׁנֵי יָמִים. הַבְּרִיּוֹת הִבִּיעוּ אֶת צַעֲרָם עַל שֶׁאֵחַר לָבוֹא וְסִפְּרוּ לוֹ שֶׁהִפְסִיד הַרְבֵּה עַל יְדֵי כַךְ, מִשׁוּם שֶׁעוֹד בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַיָּרִיד הוּבְאוּ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת יְפֵהפִיּוֹת כָּל כַּךְ, עַד שֶׁמָּשְׁכוּ אֲלֵיהֶן אֶת עֵינֵי כָּל הַקּוֹנִים. הַקּוֹפְצִים רַבּוּ וְהִתְקוֹטְטוּ זֶה עִם זֶה בִּגְלָלָן וְכָל אֶחָד רָצָה לִזְכּוֹת בָּהֶן, וְכַמּוּבָן נִמְכְּרוּ בִמְחִיר יָקָר כָּל כַּךְ, עַד שֶׁרַק אֲדוֹנֵיהֶן, שֶׁהֵן נִמְצָאוֹת עַכְשָׁו בִּרְשׁוּתוֹ, לֹא נִבְהַל מִלְֹשַׁלְמוֹ. אָחִי חָקַר וְדָרַש עַל דְּבַר טִיבָן שֶׁל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת בִּפְרוֹטרוֹט, וְלֹא הָיָה עוֹד שׁוּם סָפֵק בְּיָדוֹ שָׁהֵן הֵן הַנְּעָרוֹת שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ. אַף נוֹדַע לוֹ שֶׁהָאִישׁ שֶׁקָּנָה אֶת שְׁתֵּיהֶן דָּר בְּמֶרְחָק שֶׁל אַרְבָּעִים שָׁעוֹת מִבַּלְזוֹרָה וְתִיאוּלִי קוֹס שְׁמוֹ, אָדָם חָשׁוּב וְעָשִׁיר, אֶלָּא שֶׁכְּבָר בָּא בַיָּמִים, מִי שֶׁהָיָה שַׂר הַצִּי שֶׁל הַשֻּׁלְטָן, וְעַכְשָׁו הָלַךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ חַיֵּי מְנוּחָה וְלֵהָנוֹת מֵעָשְׁרוֹ הָרַב שֶׁצָבַר.

מִתְּחִלָּה רָצָה מוּסְטָפָה לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת תֵּכֶף וּמִיָּד עַל סוּסוֹ, כְּדֵי לְמַהֵר וְלִרְדּוֹף אַחֲרֵי תִיאוּלִי קוֹס שֶׁהִקְדִּימוֹ בַדֶּרֶך בְּיוֹם אֶחָד. וְאוּלָם כְּשֶׁנָתַן אֶל לִבּוֹ, שֶׁהוּא לְבַדּוֹ לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם כְּנֶגֶד הַנּוֹסֵעַ הַכַּבִּיר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֶת שְׁלָלוֹ מִיָּדוֹ, בִּקֵּשׁ בְּלִבּוֹ תַחְבּוּלָה אַחֶרֶת וּמִיָּד מָצָא מַה שֶׁבִּקֵּשׁ. חִלּוּף זֶה שֶׁנִּתְחַלֵּף בַּפֶּחָה שֶׁל סוּלִיאַיְקָה, שֶׁגּוֹלֵל כִּמְעַט סַכָּנָה עַל רֹאשׁוֹ, הֵבִיא אֶת הָרַעְיוֹן בְּלִבּוֹ לְהִכָּנֵס אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל תִיאוּלִי קוֹס כְּשֶׁשֵׁם הַפֶּחָה מִסּוּלִיאַיְקָה נִקְרָא עָלָיו, וּלְהַרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְנַסּוֹת בְּדֶרֶךְ זוֹ לְהַצִּיל אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת הָאֻמְלָלוֹת מִצָּרָתָן. מִיָּד עָמַד וְשָׂכַר לוֹ שַׁמָּשִׁים אֲחָדִים וְסוּסִים, וּבָזֶה הָיָה לוֹ כַסְפּוֹ שֶׁל אָרְבָּשָׁן לְדָבָר בְּעִתּוֹ, קָנָה לוֹ וּלְשַׁמָּשָׁיו מַלְבּוּשֵׁי תִפְאֶרֶת וְשָׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל תִּיאוּלִי. לְאַחַר חֲמִשָּׁה יָמִים הִגִּיעַ סָמוּךְ לְאַרְמוֹן זֶה. הָאַרְמוֹן בָּנוּי הָיָה בְּנוֹף יָפֶה עַל אַדְמַת מִישׁוֹר, וְחוֹמָה גְבוֹהָה מַקִּיפָה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא גָבְהָה עַל בִּנְיְנֵי הָאַרְמוֹן אֶלָּא בְּמִקְצָת. כְּשֶׁהִגִּיעַ מוּסְטָפָא לְשָׁם עָמַד וְצָבַע אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ בְצֶבַע שָׁחוֹר, וּמָשַׁח אֶת פָּנָיו בְּמִיץ שֶׁל מִין צֶמַח שֶׁהָפַךְ אוֹתָם לְמַרְאֵה חוּם, כְּמַרְאֵה פָנָיו שֶׁל אוֹתוֹ פֶּחָה מַמָּשׁ. מִיָּד שָׁלַח אֶת אֶחָד מִשַּׁמָּשָׁיו אֶל הָאַרְמוֹן לְבַקֵּשׁ בְּשֵׁם הַפֶּחָה מִסּוּלִיאַיְקָה מָקוֹם לָלוּן. תֵֹכֶף חָזַר הַשַּמָּשׁ וְעִמּוֹ אַרְבָּעָה עֲבָדִים לְבוּשִׁים הָדָר, וְאֵלֶּה אָחֲזוּ בְרֶסֶן סוּסוֹ שֶׁל מוּסְטָפָא וְהוֹלִיכוּהוּ אֶל חֲצַר הָאַרְמוֹן, שָׁם עָזְרוּ לוֹ לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ, וְאַרְבָּעָה עֲבָדִים אֲחֵרִים לִוּוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ עַל פְּנֵי מַעֲלוֹת רְחָבוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ אֶל תִּיאוּלִי.

תִּיאוּלִי, רַוָּק זָקֵן וְעַלִּיז, קִבֵּל אֶת פְּנֵי אָחִי בְהַדְרַת כָּבוֹד וְכִבֵּד אוֹתוֹ בְמַאֲכָלִים מִן הַמֻּבְחָר, כְּיַד חָכְמַת הַטַּבָּח הַטּוֹבָה עָלָיו. לְאַחַר הַסְּעוּדָה נִכְנַס מוּסְטָפָא עִמּוֹ בְשִׂיחָה וּמֵעִנְיָן לְעִנְיָן גִּלְגֵּל אֶת הַשִׂיחָה בִּדְבַר הַשְּׁפָחוֹת הַחֲדָשׁוֹת. תִּיאוּלִי הִלֵּל אֶת יָפְיָן אֶלָּא שֶׁהִבִּיעַ אֶת צַעֲרוֹ כִּי הֵן עֲצוּבוֹת רוּחַ תָּמִיד, וְאוּלָם סָבוּר הוּא שֶׁבְּקָרוֹב יָפוּג עֶצֶב לִבָּן. אָחִי שָׂמַח מְאֹד עַל קַבָּלַת פָּנִים זוֹ, וּמָלֵא תִקְווֹת נְעִימוֹת עָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ לָנוּחַ.

שָׁעָה אַחַת יָשֵׁן הָיָה בִמְנוּחָה, וְהִנֵּה הֱעִירוֹ אוֹר מַבְהִיק שֶׁל מְנוֹרָה שֶׁנָּח עַל עֵינָיו. כְּשֶׁנִתְרוֹמֵם וְיָשַׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ סָבוּר הָיָה שֶׁעֲדַיִן חוֹלֵם הִנֵּהוּ, שֶׁכֵּן עָמַד לְפָנָיו אוֹתוֹ בֶּן אָדָם גּוּץ וְשָׁחוֹר חוּם שֶׁהָיָה בְאָהֳלוֹ שֶׁל אָרְבָּשָן, בְּיָדוֹ נְתוּנָה מְנוֹרָה וּפִיו הָרָחָב נִשְׁתַּרְבֵּב לְשֵׁם צְחוֹק מְעוֹרֵר גֹּעַל נָפֶשׁ. מוּסְטָפָא צָבַט בִּזְרוֹעוֹ וְצָרַם בְּאָזְנוֹ כְּדֵי לְהִוָּכַח אִם עֵר הוּא, אֲבָל הַמַּחֲזֶה לֹא חָלַף מִנֶּגֶד עֵינָיו וְעָמַד בְּעֵינוֹ. “מַה לְךָ עַל יַד מִטָּתִי?” קָרָא מוּסְטָפָא לְאַחַר שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. “אַל נָא תַטְרִיחַ אֶת עַצְמְךָ כָּל כַּךְ, אֲדוֹנִי!” אָמַר הַגּוּץ; " הִנֵּה מָצָאתִי מָה הִיא סִבַּת הַדָּבָר שֶׁבָּאתָ לְכָאן, וּמַרְאֵה פָנֶיךָ הַכְּבוּדִים עֲדַיִן שָׁמוּר בְּזִכְרוֹנִי, וְאוּלָם בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, אִלְמָלֵא עָזַרְתִּי בְעֶצֶם יָדִי לִתְלוֹת אֶת הַפֶּחָה, אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתָ מַטְעֶה אוֹתִי לְהַאֲמִין בִּדְבָרֶיךָ. וְעַכְשָׁיו בָּאתִי לַעֲרוֹךְ לְפָנֶיךָ שְׁאֵלָה אֶחָת".

“רֵאשִׁית כֹּל הַגִּידָה כֵּיצַד בָּאתָ לְכָאן”, הֵשִׁיב לוֹ מוּסְטָפָא מָלֵא חֵמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה הַדָּבָר מִי הוּא. “הַגֵּד אַגִּיד לְךָ אֶת הַדָּבָר”, הֵשִׁיב הַגּוּץ; “לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לָשֶׁבֶת בִּכְפִיפָה אַחַת עִם הַשַּׂגִּיב, וּלְפִיכָךְ בָּרַחְתִּי מִשָּׁם. אָכֵן אַתָּה מוּסְטָפָא, הֲרֵי הָיִיתָ בְעֶצֶם הַגּוֹרֵם לַמַּחְלֹקֶת שֶׁפָּרְצָה בֵינֵינוּ, וּלְפִיכָךְ עָלֶיךָ לָתֵת לִי אֶת אֲחוֹתְךָ לְאִשָּׁה, וַאֲנִי אֶעֱזוֹר בְּיֶדְכֶם לִבְרוֹחַ מִכָּאן; וְאוּלָם אִם לֹא תִתְנֶנָּה לִי, אָקוּם וְאֵלֵךְ אֶל אֲדוֹנִי הֶחָדָשׁ וַאֲסַפֵּר לוֹ מִקְצַת שִׁבְחוֹ שֶׁל הַפֶּחָה הֶחָדָשׁ”.

מוּסְטָפָא נִתְרַגֵּשׁ כֻּלּוֹ מִתּוֹךְ חֲרָדָה וְחֵמָה: עַכְשָׁו בְּשָׁעָה שֶׁהֶאֱמִין כִּי הִגִּיעַ אֶל מַטָּרָתוֹ, יָבֹא מְנֻוָּל זֶה לְקַלְקֵל אֶת הַכֹּל; אַךְ דֶּרֶךְ אַחַת הָיְתָה לְפָנָיו כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַפֹּעַל לָקוּם וְלַהֲרוֹג אֶת הַמְּנֻוָּל הַגּוּץ הַזֶּה. בִּקְפִיצָה אַחַת נִתְפָּרֵץ מִמִּטָּתוֹ בְכַוָּנָה לְהִתְנַפֵּל עַל הַגּוּץ, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ גוּץ שֶׁרָאָה, כְנִרְאֶה, אֶת הַדָּבָר מֵרֹאשׁ, הִשְׁמִיט מִיָּדוֹ אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁנָפְלָה לָאָרֶץ וְכָבְתָה, וְקָפַץ בַּחֲשֵׁכָה כְּשֶׁהוּא צוֹעֵק צַעֲקַת פְּחָדִים וְקוֹרֵא לְעֶזְרָה.

עַכְשָׁו זָקוּק הָיָה לְעֵצָה טוֹבָה וּמְהִירָה; לְפִי שָׁעָה מֻכְרָח הָיָה לְהַנִּיחַ אֶת הַנְּעָרוֹת וְלִדְאֹג לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ; לְפִיכָךְ נִגַּשׁ אֶל הַחַלּוֹן כְּדֵי לִרְאוֹת אִם אֶפְשָׁר לִקְפּוֹץ לְמַטָּה. הַחַלּוֹן הָיָה גָבוֹהַּ מְאֹד מִן הָאָרֶץ וּמֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי עָמְדָה חוֹמָה גְבוֹהָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹר עָלֶיהָ. שָׁעָה קַלָּה עָמַד עַל יַד הַחַלּוֹן שָׁקוּעַ בְהִרְהוּרִים; וְהִנֵּה שָׁמַע קוֹלוֹת רַבִּים שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַהוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל חֶדְרוֹ, עוֹד מְעַט וְהִגִּיעוּ עַד הַדֶּלֶת. מִיָּד תָּפַס מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ אֶת פִּגְיוֹנוֹ וּמַלְבּוּשָׁיו וְקָפַץ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַחוּצָה. חֲבָטָתוֹ הָיְתָה קָשָׁה, אֲבָל חָשׁ הָיָה שֶׁלֹּא נִשְׁבַּר אֶצְלוֹ שׁוּם אֵבֶר, לְפִיכָךְ עָמַד וְקָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְרָץ אֶל הַחוֹמָה הַמַּקִּיפָה אֶת הֶחָצֵר; טִפֵּס וְעָלָה לְמַעְלָה, לְתִמְהוֹן לֵב רוֹדְפָיו, וּמִיָּד הָיָה בֶן חוֹרִין. רָץ הָיָה בַשָּׂדֶה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְיַעַר אֶחָד, וְשָׁם נָפַל לָאָרֶץ בְּאֶפֶס כֹּחַ. כָּאן נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת. אָנוּס הָיָה לְהַפְקִיר אֶת סוּסָיו וְשַֹמָּשָׁיו בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן, אֲבָל כַּסְפּוֹ שֶׁהָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ הִנֵּה הִצִּיל.

שִׂכְלוֹ הַמַּמְצִיא הַמְצָאוֹת הֶרְאָה לוֹ מִיָּד דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַצִּיל אֶת אֲהוּבֵי נַפְשׁוֹ. עָמַד וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ בְתוֹךְ הַיַּעַר, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִכְפָר אֶחָד, וְשָׁם קָנָה בְדָמִים מוּעָטִים סוּס אֶחָד, שֶׁהֵבִיאוֹ בִזְמָן קָצָר הָעִירָה. בָּעִיר חָקַר וְדָרַשׁ אַחַר רוֹפֵא מֻמְחֶה, וְהַבְּרִיּוֹת יָעֲצוּ לוֹ לִפְנוֹת אֶל רוֹפֵא אֶחָד זָקֵן וּבַעַל נִסָּיוֹן. מִיָּד שִׁדֵּל אֶת הָרוֹפֵא, עַל יְדֵי מַתַּן כַּמָּה מַטְבְּעוֹת שֶׁל זָהָב, לָתֵת לוֹ מִין סַם הַמַּפִּיל עַל הָאָדָם מֵעֵין שְׁנַת מָוֶת לְמַרְאִית עַיִן, אֶלָּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ כְנֶגְדּוֹ גַם תְּרוּפָה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָהּ לְבַטֵּל אֶת פְּעֻלָּתוֹ כְהֶרֶף עָיִן. לְאַחַר שֶׁהִשִּׂיג סַמִּים אֵלּוּ, קָנָה לוֹ זָקָן אָרֹךְ מַעֲשֵׁי יְדֵי אָדָם וְאִצְטָלָא שְׁחוֹרָה, וְכָל מִינֵי קֻפְסָאוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת, עַד שֶׁהָיָה דוֹמֶה בַכֹּל לְרוֹפֵא הַנּוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְטָעַן אֶת כָּל חֲפָצָיו עַל גַּבֵּי חֲמוֹר וְנָסַע שׁוּב לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל תִיאוּלִי קוֹס. עַכְשָׁו יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁאִישׁ לֹא יַכִּיר אוֹתוֹ הַפַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁהַזָּקָן שִׁנָּה אֶת מַרְאֵהוּ כָּל כַּךְ, עַד שֶׁאַף הוּא לֹא יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת עַצְמוֹ כִמְעָט. כְּשֶׁבָּא אֶל תִיאוּלִי שָׁלַח לְהַגִּיד שֶׁבָּא לְכַאן חַכַּמַנְקַבּוּדִבַּבָּא הָרוֹפֵא, וּכְפִי שֶׁחָשַׁב כַּךְ הָיָה; הַשֵּׁם הַנֶּהְדָּר הֶאֱצִיל עָלָיו מֵהוֹדוֹ וְנָתַן אוֹתוֹ לְחֵן בְּעֵינֵי הַזָּקֵן הַטִּפֵּשׁ בְּמִדָּה מְרֻבָּה כָּל כַּךְ, עַד שֶׁהִזְמִין אוֹתוֹ מִיָּד לַסְּעוּדָה. חַכַּמַנְקַבּוּדִבַּבָּא עָמַד וּבָא לִפְנֵי תִיאוּלִי, וּלְאַחַר שֶׁסָּחוּ זֶה עִם זֶה שָׁעָה אֶחָת, הֶחְלִיט הַזָּקֵן לְהַעֲמִיד אֶת כָּל שִׁפְחוֹתָיו לִפְנֵי הָרוֹפֵא הֶחָכָם לְשֵׁם בְּדִיקָה וּרְפוּאָה. מוּסְטָפָא הִתְאַמֵּץ לְהַסְתִּיר אֶת שִׂמְחָתוֹ, שֶׁיִּרְאֶה מִיָּד אֶת אֲחוֹתוֹ הָאֲהוּבָה, וְהָלַךְ בְּלֵב פּוֹעֵם אַחֲרֵי תִיאוּלִי, שֶׁהוֹלִיכוֹ אֶל הַרְמוֹן הַנָּשִׁים. מִיָּד נִכְנְסוּ אֶל חֶדֶר אֶחָד הַמְּקֻשָּׁט יָפֶה, אֲבָל אִישׁ לֹא הָיָה בוֹ. “חַמְבַּבָּא אוֹ כְפִי שֶׁאַתָּה מְכֻנֶּה בְּשִׁמְךָ הַמְּפֹרָשׁ, רוֹפְאִי הַיָּקָר”, אָמַר תִיאוּלִי קוֹס, "הִתְבּוֹנֵן נָא אֶל הַחוֹר הָהוּא שָׁם בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל, דֶּרֶךְ אוֹתוֹ הַחוֹר תּוֹצִיא אֵלֶיךָ כָּל אַחַת מִשִּׁפְחוֹתַי אֶת זְרוֹעָהּ, וְאַתָּה יָכוֹל לִבְדּוֹק אִם הַדּוֹפֵק חוֹלֶה הוּא אוֹ בָרִיא. כָּל טַעֲנוֹתָיו שֶׁל מוּסְטָפָא לֹא הוֹעִילוּ לוֹ, וְלֹא נִתְּנָה לוֹ הָרְשׁוּת לִרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶן; אֶלָּא שֶׁתִּיאוּלִי הִסְכִּים לְהַגִּיד לוֹ כְפַעַם בְּפַעַם אֶת מַצַּב בְּרִיאוּתָן שֶׁל כָּל אַחַת וְאַחַת עַד הַיּוֹם. מִיָּד הוֹצִיא תִיאוּלִי מִתּוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ רְשִׁיָמה אֲרֻכָּה וְהִתְחִיל קוֹרֵא בְקוֹל רָם אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁל שִׁפְחוֹתָיו אַחַת אֶחָת, וּבְכָל פַּעַם נִשְׁתַּלְּחָה יָד אַחַת מִבַּעַד הַחוֹר וְהָרוֹפֵא בָדַק אֶת הַדֹּפֶק. שֵׁש שְׁפָחוֹת כְּבָר עָבְרוּ וְכֻלָּן נִמְצְאוּ בְרִיאוֹת, וְהִנֵּה קָרָא תִיאוּלִי אֶת הַשְּׁבִיעִית בְּשֵׁם “פַטְמָה”, וְיָד קְטַנָּה וּלְבָנָה יָצְאָה מִבַּעַד הַחוֹר שֶׁבְּתוֹךְ הַכֹּתֶל. בִּרְעָדָה מֵחֲמַת גִּילָה תָּפַס מוּסְטָפָא יָד זוֹ וּמִתּוֹךְ הַבָּעַת פָּנִים שֶׁל כֹּבֶד רֹאשׁ הִשְׁמִיעַ שֶּהִיא חוֹלָה בְיוֹתֵר. דְּאָגָה לָבְשָׁה אֶת תִיאוּלִי וְצִוָּה עַל חַכַּמַנְקַבּוּדִבַּבָּא, לְהָכִין לָה מַהֵר רְפוּאָה. הָרוֹפֵא יָצָא הַחוּצָה וְכָתַב עַל פֶּתֶק קָטָן: “פַטְמָה! אֲנִי רוֹצֶה לְהַצִּיל אוֹתָךְ, אִם תּוּכְלִי לְהַחְלִיט בְּנַפְשֵׁךְ, לִשְׁתּוֹת סַם אֶחָד שֶׁיַּהֲפוֹךְ אוֹתָךְ לְמֵתָה לִשְׁנֵי יָמִים! וְאוּלָם יֵשׁ בְּיָדִי סַם שֶׁכְּנֶגֶד שֶׁיַּחֲזִיר אוֹתָךְ לַחַיִּים. אִם רוֹצָה אַתְּ בַּדָּבָר, הַגִּידִי נָא שֶׁהַשִּקּוּי הַזֶּה לֹא הוֹעִיל, וְהַדָּבָר הַזֶּה יִהְיֶה לִי לְאוֹת שֶׁאַתְּ מַסְכִּימָה לְכַךְ.”

מִיָּד חָזַר וּבָא אֶל הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ הָיָה תִיאוּלִי מַמְתִּין לוֹ. הֵבִיא לוֹ שִׁקּוּי בִּלְתִּי מַזִּיק, מִשֵּׁשׁ עוֹד פַּעַם בְּדָפְקָהּ שֶׁל פַטְמָה וְהִכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק מִתַּחַת לַצָּמִיד שֶׁעַל זְרוֹעָהּ, וְאוּלָם אֶת הַשִּקּוּי הוֹשִׁיט לָהּ דֶּרֶךְ הַחוֹר הַפָּתוּחַ שֶׁבַּכֹּתֶל. תִיאוּלִי הָיָה שָׁרוּי, כְּנִרְאֶה, בִדְאָגָה יְתֵרָה עַל דְּבַר מַחֲלָתָהּ שֶׁל פַטְמָה, וּלְפִיכָךְ דָּחָה אֶת מַעֲשֵׂי הַבְּדִיקָה שֶׁל שְׁאָר הַשְּׁפָחוֹת לִזְמָן אַחֵר. כְּשֶׁיָּצָא מִן הַחֶדֶר יַחַד עִם מוּסְטָפָא, אָמַר בְּקוֹל נוּגֶה: “חֲדִיבַּבָּא, הַגִּידָה בֶאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים, מַה דַעְתְּךָ עַל דְּבַר מַחֲלָתָהּ שֶׁל פַטְמָה?” פָּתַח חַכַּמַנְקַבּוּדִבַּבָּא וְאָמַר מִתּוֹךְ אֲנָחָה עֲמֻקָּה: “הוֹי, אֲדוֹנִי: יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּנַחֵם אוֹתְךָ הַנָּבִיא, הִנֵּה הִיא חוֹלָה בְּמַחֲלַת הַקַּדַחַת הַמַּתֶּשֶׁת, הָעֲלוּלָה לְקָרֵב אֶת קִצָּהּ”. מִיָּד בָּעֲרָה חֲמָתוֹ שֶׁל תִיאוּלִי: “מֶה אָמַרְתָּ, כֶּלֶב אָרוּר בְּצוּרַת רוֹפֵא? פַטְמָה זוֹ, שֶׁשִּׁלַּמְתִּי בִמְחִירָה אַלְפַּיִם דִינְרֵי זָהָב תָּמוּת כְּאַחַת הַפָּרוֹת? דַּע לְךָ, אִם לֹא תַּצִּיל אוֹתָהּ אַתִּיז אֶת רֹאשֶׁךָ!” מִיָּד הִרְגִּיש אָחִי שֶׁעָשָׂה דָבָר שֶׁל שְׁטוּת, וְשׁוּב הִכְנִיס תִּקְוָה בְלִבּוֹ שֶׁל תִּיאוּלִי. עַד שֶׁהֵם עוֹמְדִים וְסָחִים בָּא עֶבֶד שָׁחוֹר מִן הַהַרְמוֹן לְהַגִּיד לָרוֹפֵא, שֶׁהַשִּקּוּי לֹא הוֹעִיל. “עֲשֵׂה כָּל מַה שֶׁבְּיָדְךָ חַכַּמְדַּבַּבֶֹלְדָּא, אוֹ כְפִי שֶׁאַתָּה חוֹתֵם אֶת שִׁמְךָ הַמְּפֹרָשׁ, אֲשַׁלֵּם לְךָ כַּמָּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה”, קָרָא תִיאוּלִי קוֹס בְּקוֹל יְלָלָה כִֹמְעַט מֵחֲמַת חֲשָׁשׁ שֶׁעָלוּל הוּא לְהַפְסִיד זָהָב רַב כָּל כַּךְ. “רוֹצֶה אֲנִי לָתֵת לָהּ תְּרִיאַקָּה, שֶׁתָּסִיר מֵעָלֶיהָ כָּל נָגַע”, הֵשִׁיב הָרוֹפֵא. “כֵּן, כֵּן! תֶּן לָה תְּרִיאַקָּה”, יִבֵּב תִיאוּלִי הַזָּקֵן. בְּלֵב שָׂמֵחַ הָלַךְ מוּסְטָפָא לְהָבִיא אֶת סַם הַשֵּׁנָה, וּלְאַחַר שֶׁנָתַן אֶת הַסַּם לָעֶבֶד הַשָּחוֹר וְהֶרְאָה לוֹ כַּמָּה צָרִיך לָתֵת בְּפַעַם אַחַת, הָלַךְ אֶל תִּיאוֹלִי וְאָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ צֹרֶךְ לֶאֱסוֹף עוֹד כַּמָּה עִשְׂבֵי מַרְפֵּא עַל שְׂפַת הַיָּם, וּמִהֵר לָצֵאת מִשַּׁעַר אַרְמוֹנוֹ. עַל שְׂפַת הַיָּם הַמִּשְׂתָּרֵעַ בְּמֶרְחָק לֹא רָב מִן הָאַרְמוֹן פָּשַׁט אֶת הַבְּגָדִים שֶׁהִתְחַפֵּשׂ בָּהֶם וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָם אֶל הַמָּיִם וּמִיָּד צָפוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֵנָּה וָהֵנָּה, וְהוּא עַצְמוֹ הִתְחַבֵּא בֵּין הַשִׂיחִים, וְהִמְתִּין שָׁם עַד בּוֹא הַלַּיְלָה, וְאַחַר כַּך נִכְנַס בַּחֲשַׁאי לְתוֹךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת שֶׁל אַרְמוֹן תִּיאוּלִי.

לֹא עָבְרָה שָׁעָה אַחַת לְאַחַר שֶׁיָּצָא מוּסְטָפָא מִן הָאַרְמוֹן וּלְתִּיאוּלִי הֵבִיאוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה, שֶׂפַטְמָה שִׁפְחָתוֹ גוֹסֶסֶת. מִיָּד שָׁלַח לִקְרוֹא מַהֵר לָרוֹפֵא הַמָּצוּי עַל שְׂפַת הַיָּם, אֲבָל בִּמְהֵרָה חָזְרוּ שְׁלוּחָיו לְבַדָּם וְסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁהָרוֹפֵא הָאֻמְלָל נָפַל הַמַּיְמָה וְטָבַע, וַעֲדַיִן צָפָה אִצְטְלָתוֹ הַשְּׁחוֹרָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְאַף זְקָנוֹ הָאָרֹךְ מֵצִיץ זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם מִבֵּין הַגַּלִּים. כְּשֶׁלֹּא מָצָא תִיאוּלִי תְרוּפָה לְהַצִּיל אוֹתָהּ, קִלֵּל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם, מָרַט אֶת זְקָנוֹ וְהֵטִיח רֹאשׁוֹ בַּכֹּתֶל. וְאוּלָם כָּל אֵלֶּה לֹא יָכְלוּ לְהוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁכֵּן פָּרְחָה בִמְהֵרָה נִשְׁמָתָהּ שֶׁל פַטְמָה בְּמַעֲמַד שְׁאָר הַנָּשִׁים. כְּשֶׁהִגִּיעָה לְאָזְנֵי תִיאוּלִי הַבְּשׂוֹרָה עַל דְּבַר מוֹתָהּ, צִוָּה לְמַהֵר וּלְהָכִין לָהּ אָרוֹן, מִשּׁוּם שֶׁנַּפְשׁוֹ לֹא יָכְלָה לִסְבּוֹל מֵת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּלְהָבִיא אֶת גּוּפַת הַמֵֹתָה אֶל הַבַּיִת שֶׁבִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת. נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה הֵבִיאוּ אֶת הָאָרוֹן פְּנִימָה, הִנִּיחוּ אוֹתוֹ בְחִפָּזוֹן עַל הָאָרֶץ וּבָרְחוּ, לְפִי שֶׁשָׁמְעוּ קוֹל אֲנָחָה וּנְאָקָה עוֹלֶה מִבֵּין שְׁאָר הָאֲרוֹנוֹת.

מוּסְטָפָא שֶׁהָיָה חָבוּי אֲחוֹרֵי הָאֲרוֹנוֹת וְהִבְרִיחַ אֶת נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּבֶהָלָה, קָם מִמְּקוֹם מַחְבוֹאוֹ וְהִדְלִיק מְנוֹרָה שֶׁהֵבִיא לְשֵׁם זֶה. אַחַר כַּךְ הוֹצִיא צִנְצֶנֶת אַחַת הַמְכִילָה אֶת הַסַּם הַמְעוֹרֵר וְהֵרִים אֶת מִכְסֵה אֲרוֹנָהּ שֶׁל פַטְמָה, וְאוּלָם מַה גָּדַל פַּחְדּוֹ כְּשֶׁרָאָה לְאוֹר הַמְּנוֹרָה פַּרְצוּף זָר לוֹ לְגַמְרֵי! לֹא אֲחוֹתִי אַף לֹא צֹרָאִידָה, אֶלָּא אִשָּׁה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי מוּטֶלֶת הָיְתָה בָאָרוֹן. שָׁעָה אֲרֻכָּה הָיָה עָלָיו לְהַמְתִּין עַד שֶׁתִּתְיַשֵּב עָלָיו דַּעְתּוֹ מִפְּנֵי הַמַּכָּה הַחֲדָשָׁה שֶׁפָּגַע בּוֹ גוֹרָלוֹ; לִבְסוֹף נִצְחָה מִדַּת הָרַחֲמִים וְכָבְשָׁה אֶת כַּעֲסוֹ. עָמַד וּפָתַח אֶת הַצִּנְצֶנֶת וְהִטִּיף אֶת הַסַּם לְתוֹך פִּיהָ. מִיָּד הִתְחִילָה נוֹשֶׁמֶת וּפָקְחָה אֶת עֵינֶיהָ, וְנִרְאֶה הָיְתָה שֶׂהִיא מְהַרְהֶרֶת שָׁעָה אֲרֻכָּה הֵיכָן הִיא עַכְשָׁו. לִבְסוֹף נִזְכְּרָה כָל מַה שֶׁאֵרַע לָהּ. קָמָה וְיָצְאָה מִן הָאָרוֹן וְהִתְנַפְּלָה לְרַגְלָיו שֶׁל מוּסְטָפָא. “בַּמֶּה אוּכַל לְהוֹדוֹת לְךָ, יְצוּר נַעֲלֶה”, קָרְאָה, “שֶׁשִׁחְרַרְתַּנִּי מִשִׁבְיִי הַנּוֹרָא!” מוּסְטָפָא הִפְסִיק אֶת דִּבְרֵי תוֹדָתָהּ בִשְׁאֵלָתוֹ, אֵיךְ זֶה הִגִּיעַ הַדָּבָר שֶׁהִיא נִצְלָה וְלֹא פַטְמָה אֲחוֹתוֹ? הָאִשָּה הֵצִיצָה עָלָיו בְּתִמָּהוֹן. “עַכְשָׁו מִתְבָּרֵר לִי עִנְיַן הַצָּלָתִי, שֶׁהָיָה מֻקְשֶׁה בְעֵינַי קֹדֶם לָכֵן,” הֵשִׁיבָה, “דַּע לָךְ שֶׁכִּנּוּ אוֹתִי בְתוֹךְ הָאַרְמוֹן בְּשֵׁם פַטְמָה, וּלְיָדִי מָסַרְתָּ אֶת הַפֶּתֶק וְאֶת הַתְּרִיאַקָּה”. אָחִי בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְהוֹדִיעַ לוֹ עַל דְּבַר אֲחוֹתוֹ וְצֹרָאִידָה, וּמִיָּד נוֹדַע לוֹ מִפִּיהָ, שֶׁשְׁתֵּיהֶן נִמְצָאוֹת בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן, אֶלָּא שֶׁלְּפִי מִנְהָגו שֶׁל תִּיאוּלִי נִקְרְאוּ בְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים; מְכֻנּוֹת הֵן עַכְשָׁו בְּשֵׁמוֹת מִרְצָה וְנוּרְמַהַל.

כְּשֶׁרָאֲתָה פַטְמָה, הַשִּׁפְחָה הַנִּצֶּלֶת, שֶׁאָחִי מְדֻכָּא כָּל כַּךְ, שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ בְּמַעֲשֵׂהוּ, חִזְּקָה אֶת לִבּוֹ בִדְבַר תִּקְוָה וְהִבְטִיחָה לוֹ לְהַגִּיד לוֹ עֵצָה אֵיךְ לְהַצִּיל אֵת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת. מוּסְטָפָא נִתְעוֹדֵד מִדְּבָרֶיהָ וְתִקְוָה חֲדָשָׁה בָאָה בְלִבּוֹ; עָמַד וּבִקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְהַגִּיד לוֹ עֲצָתָהּ זוֹ וּמִיָּד אָמְרָה: “אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֲנִי שִׁפְחָתוֹ שֶׁל תִיאוּלִי אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבָד, מִכָּל מָקוֹם הִתְחַלְתִּי לַחֲשׁוֹב מִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן עַל דְּבַר הַצָּלָתִי, אֲבָל לִי לְבַדִּי קָשֶׁה הָיָה הַדָּבָר. בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן פְּנִימָה הִבְחַנְתָּ בְּוַדַאי בְּאֵר אַחַת הַזּוֹרֶקֶת מֵימֶיהָ מִתּוֹךְ עֲשָׂרָה צִנּוֹרוֹת; בְּאֵר זוֹ מָשְׁכָה אֶת עֵינָי. מַעֲלָה הָיִיתִי בְזִכְרוֹנִי שֶׁבְּבֵית אַבָּא רָאִיתִי בְּאֵר מֵעֵין זוֹ שֶׁמֵּימֶיהָ מְקַלְּחִים וּבָאִים דֶּרֶךְ נִקְרַת מַיִם רְחָבָה; וּכְדֵי לְהִוָּדַע אִם גַּם בְּאֵר זוֹ בְּנוּיָה כַךְ, עָמַדְתִּי בְּאַחַד הַיָּמִים וְהִלַּלְתִּי בְאָזְנֵי תִיאוּלִי אֶת הֲדַר תִּפְאֶרֶת בְּאֵרוֹ וְשָׁאַלְתִּי לְשֵׁם הָאַרְדִּיכָל שֶׁבָּנָה אוֹתָהּ. אֲנִי עַצְמִי בְּנִיתִיהָ, הֵשִׁיב לִי, וְכָל מַה שֶׁאַתְּ רוֹאָה כָּאן אֵין זֶה אֶלָא הַדָּבָר הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים; וְאוּלָם הַמַּיִם מְקַלְּחִים וּבָאִים מִתּוֹךְ נַחַל אֶחָד בְּמֶרְחָק שֶׁל אֶלֶף פְּסִיעָה מִכָּאן וְהֵם עוֹבְרִים דֶּרֶךְ נִקְרַת מַיִם קְמוּרָה וּגְבוֹהָה הִיא כְקוֹמַת אִישׁ לְפָחוֹת; וְכָל זֶה עָרַכְתִּי בְעַצְמִי. כְּשֶׁשָׁמַעְתִּי אֶת הַדָּבָר, הִתְפַּלַּלְתִּי לִפְרָקִים שֶׁיִּתֵּן לִי אֲלֹהִים אַךְ לְרֶגַע אֶחָד כֹּחוֹ שֶׁל גֶּבֶר, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַתִּיק הַצִּדָּה אֶבֶן אַחַת שֶׁל הַבְּאֵר, וְאָז יָכוֹלְתִּי לָרוּץ לְמָקוֹם שֶׁלִּבִּי רוֹצֶה. אָכֵן אֶת נִקְרַת הַמַּיִם רוֹצָה אֲנִי לְהַרְאוֹת לְךָ עַכְשָׁו; דֶּרֶךְ נִקְרָה זוֹ יָכוֹל אַתָּה לָבוֹא בַלַּיְלָה לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן וּלְשַׁחְרֵר אוֹתָן. אֶלָּא שֶׁזָּקוּק אַתָּה לְהָבִיא עִמְּךָ עוֹד שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְפָחוֹת, כְּדֵי לְהִתְגַבֵּר עַל הָעֲבָדִים הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַרְמוֹן הַנָּשִׁים בַּלֵּילוֹת”.

כַּךְ אָמְרָה לוֹ; וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִכְזְבוּ תִקְווֹתָיו שֶׁל מוּסְטָפָא אָחִי פַעֲמַיִם, מִכָּל מָקוֹם אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ עוֹד הַפַּעַם וְקִוָּה בְעֵזֶר אַלַּהּ לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת עֲצָתָהּ שֶׁל הַשִּׁפְחָה. עָמַד וְהִבְטִיחַ לָהּ לִדְאֹג לָהּ שֶׁתַּגִּיעַ בְשָׁלוֹם לְבֵיתָהּ, אִם תַּעֲזוֹר לוֹ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן. וְאוּלָם מַחֲשָׁבָה אַחַת הִטְרִידָה אוֹתוֹ וְהֵבִיאָה דְאָגָה בְלִבּוֹ, מֵהֵיכָן יִקַּח לוֹ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה עוֹזְרִים נֶאֱמָנִים. מִיָּד עָלָה עַל לִבּוֹ פִּגְיוֹנוֹ שֶׁל אָרְבָּשָׁן וְהַבְטָחַת פִּיו שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ יָחִישׁ לְעֶזְרָתוֹ, וּלְפִיכָךְ עָמַד וְיָצָא יַחַד עִם פַטְמָה מִתּוֹךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת כְּדֵי לָלֶכֶת וּלְבַקֵּר אֶת הַשּׁוֹדֵד.

בְּאוֹתָהּ הָעִיר גּוּפָא שֶׁהִתְחַפֵּשׂ שָׁם לְרוֹפֵא, קָנָה בְמָעוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת סוּס אֶחָד, וְשָׂכַר אַכְסַנְיָה בִּשְׁבִיל פַטְמָה אֵצֶל אִשָּׁה עֲנִיָּה בְּפַרְוָר הָעִיר. וְהוּא עַצְמוֹ יָצָא בְחִפָּזוֹן אֶל הֶהָרִים, בּמָקוֹם שֶׁמָצָא אֶת אָרְבָּשָׁן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְהִגִּיעַ לְשָׁם לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים. בִּמְהֵרָה מָצָא שׁוּב אוֹתוֹ אֹהֶל וְקָרַב אֶל אָרְבָּשָׁן מִבְּלִי שֶׁצִפָּה לְכַךְ, וּמִיָּד קִבְּלוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אָחִי סִפֵּר לוֹ עַל דְּבַר נִסְיוֹנוֹתָיו שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה לֹא יָכוֹל אָרְבָּשָׁן, הַשָּׁרוּי תָּמִיד בְּכֹבֶד רֹאשׁ, לְהִתְאַפֵּק וְצָחַק קְצָת זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם, וּבְיִחוּד בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלָה עַל לִבּוֹ אֶת זֵכֶר חַכַּמַנְקַבּוּדְבַּבָּא הָרוֹפֵא. וְאוּלָם עַל מַעֲשֵׂי הַבְּגִידָה שֶׁל הַגּוּץ בָּעֲרָה חֲמָתוֹ, וְנִשְׁבַּע לִתְלוֹת אוֹתוֹ בְעֶצֶם יָדָיו בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִמְצָאֶנּוּ. וּמִיָּד עָמַד וְהִבְטִיחַ לוֹ לְאָחִי לָבֹא לְעֶזְרָתוֹ לְאַחַר שֶׁיָּנוּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ. וְשׁוּב נִשְׁאַר מוּסְטָפָא לָלוּן בְּאָהֳלוֹ שֶׁל אָרְבָּשָׁן, וְאַך עָלָה עַמּוּד הַשַׁחַר שָׂמוּ פַעֲמֵיהֶם לַדֶּרֶךְ, וְאָרְבָּשָׁן נָטַל עִמּוֹ שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים מִן הָאַמִּיצִים בְּיוֹתֵר, פָּרָשִׁים מְזֻיָּנִים כַּהֲלָכָה. כֻּלָּם רָכְבוּ בִפְסִיעָה מְהִירָה וּבָאוּ לְאַחַר שְׁנֵי יָמִים אֶל הָעִיר הַקְּטַנָּה, שֶׁמּוּסְטָפָא הִנִּיחַ שָׁם אֶת פַטְמָה הַמֻּצֶּלֶת. מִשָּׁם נָסְעוּ עִמָּהּ עַד הַיַּעַר הַקָּטָן, מְקוֹם שָׁם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּמֶרְחָק לֹא רַב אֶת אַרְמוֹנוֹ שֶׁל תִּיאוּלִי. שָׁם יָשְׁבוּ לְהַמְתִּין עַד בּוֹא הַלַּיְלָה. אַךְ הֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם, הָלְכוּ בַחֲשַׁאי אַחַר פַטְמָה הַמְּנַהֶלֶת אוֹתָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַנַּחַל, בַּמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִילָה נִקְרַת הַמָּיִם, וּבִמְהֵרָה מָצְאוּ אוֹתָהּ. שָׁם הִנִּיחוּ אֶת פַטְמָה וְאַחַד הַמְּשָׁרְתִים עִם הַסּוּסִים, וְהֵכִינוּ עַצְמָם לָרֶדֶת לְתוֹךְ הַנִּקְרָה; וְאוּלָם קֹדֶם שֶׁיָּרְדוּ, עָמְדָה פַטְמָה וְחָזְרָה עוֹד הַפַּעַם עַל הַכֹּל בְּדִיּוּק: שֶׁהֵם בָּאִים דֶּרֶךְ הַבְּאֵר אֶל חֲצַר הָאַרְמוֹן מִבִּפְנִים, וְשָׁם מְצוּיִים מִיָּמִין וּמִשְׂמֹאל שְׁנֵי מִגְדָּלִים בְּקֶרֶן זָוִית ־ בַּדֶּלֶת הַשִּשִּׁית מִן הַמִּגְדָּל שֶׁבְּיָמִין נִמְצָאוֹת פַטְמָה וְצֹרָאִידָה וְשְׁנֵי עֲבָדִים שְׁחוֹרִים שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶן. מְזֻיָּנִים בִּכְלֵי זַיִן וּבְכַשִּׁילִים יָרְדוּ מוּסְטָפָא וְאָרְבָּשָׁן וְעוֹד שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְמַטָּה אֶל תּוֹךְ נִקְרַת הַמָּיִם; אָמְנָם טוֹבְעִים הָיוּ עַד טַבּוּרָם בְּמָיִם, וְאַף עַל פִּי כֵן הָלְכוּ לְדַרְכָּם בְּרוּחַ עַלִּיז קָדִימָה. לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה הִגִּיעוּ עַד עֶצֶם הַבְּאֵר, וּמִיָּד הִתְחִילוּ בִּמְלָאכָה בְּכַשִׁילֵיהֶם. הַכֹּתֶל הָיָה עָבֶה וְחָזָק, אֲבָל לֹא יָכוֹל לַעֲמוֹד זְמָן רַב בִּפְנֵי כּוֹחוֹתֵיהֶם הַמְּאֻחָדִים שֶׁל אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים, וּבִמְהֵרָה פָּרְצוּ בוֹ פֶתַח שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבוֹר בּוֹ בִּרְוָחָה. אָרְבָּשָׁן עָבַר רִאשׁוֹנָה וְעָזַר בִּידֵי הַבָּאִים אַחֲרָיו. כְּשֶׁנִמְצְאוּ כֻלָּם בְּתוֹךְ הֶחָצֵר, הִתְבּוֹנְנוּ אֶל עֵבֶר הָאַרְמוֹן שֶׁלִפְנֵיהֶם כְּדֵי לִמְצוֹא אֶת הַדֶּלֶת הַמְּבֻקָּשֶׁת. וְאוּלָם לֹא בָאוּ לִכְלַל דֵּעָה אַחַת, אֵיזוֹ הִיא הַדֶּלֶת הַנְּכוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁבְּבוֹאָם לִמְנוֹת מִן הַמִּגְדָּל הַיְּמָנִי עַד הַמִּגְדָּל הַשְׂמָאלִי, מָצְאוּ דֶלֶת אַחַת גְּדוּרָה בַאֲבָנִים וְטוּחָה בְטִיט, וְלֹא יָדְעוּ אִם פָּסְחָה פַטְמָה עַל דֶּלֶת זוֹ אוֹ שֶׁהֵבִיאָה אַף אוֹתָהּ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲבָל אָרְבָּשָׁן לֹא הִרְהֵר הַרְבֵּה: “חַרְבִּי הַטּוֹבָה תִּפְתַּח לְפָנַי כָּל דָּלֶת”, קָרָא, וְקָרַב אֶל הַדֶּלֶת הַשִּׁשִּׁית וּבְנֵי לִוְיָתוֹ הָלְכוּ אַחֲרָיו. מִיָּד פָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת וּמָצְאוּ שִׁשָּׁה עֲבָדִים שְׁחוֹרִים שׁוֹכְבִים עַל הָאָרֶץ וִישֵׁנִים; הֵם כְּבָר נָתְנוּ דַעְתָּם לַחֲזוֹר בַּחֲשַׁאי, מִשּׁוּם שֶׁרָאוּ שֶׁלֹּא כִוְּנוּ אֶל הַדֶּלֶת הַנְּכוֹנָה, וְהִנֵּה נִתְרוֹמְמָה בַּפִּנָּה דְמוּת אָדָם וְהִתְחִילָה קוֹרֵאת לְעֶזְרָה בְקוֹל יָדוּעַ לָהֶם מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם; הֲרֵי הוּא הַגּוץ מִמַּחֲנֵהוּ שֶׁל אָרְבָּשָׁן. אָכֵן עוֹד קֹדֶם שֶׁיָֹדְעוּ הַשְּׁחוֹרִים אֶל נָכוֹן מַה אֵרַע, הִתְנַפֵּל אָרְבָּשָׁן עַל הַגּוּץ וְקָרַע אֶת חֲגוֹרָתוֹ לִשְׁנַיִם וְסָתַם אֶת פִּיו וְכָפַת אֶת יָדָיו עַל גַּבּוֹ; אַחַר כַּךְ נִפְנָה אֶל הָעֲבָדִים, שֶׁהָיוּ כְבָר כְּפוּתִים לְמֶחֱצָה עַל יְדֵי מוּסְטָפָה וּשְׁנֵי בְנֵי לִוְיָתוֹ, וְעָזַר לָהֶם לִגְמוֹר אֶת הַמְּלָאכָה בִשְׁלֵמוּת. עָמְדוּ וְכִוְּנוּ אֶת פִּגְיוֹנֵיהֶם כְּלַפֵּי חֲזֵיהֶם שֶׁל הָעֲבָדִים, וְשָׁאֲלוּ אֶת פִּיהֶם הֵיכָן הֵן נוֹרְמַהַל וּמִרְצָה, וּמִיָּד הוֹדוּ שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. מוּסְטָפָא פָּרַץ אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר וּמָצָא אֶת פַטְמָה וְצֹרָאִידָה, שֶׁכְּבָר הֵעִיר אוֹתָן הַשָּׁאוֹן מִשְׁנָתָן. בְּחִפָּזוֹן אָסְפוּ אֶת תַּכְשִׁיטֵיהֶן וְשִׂמְלוֹתֵיהֶן וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מוּסְטָפָא; שְׁנֵי הַשּׁוֹדְדִים הִצִּיעוּ בֵינָתַיִם לִפְנֵי אָרְבָּשָׁן לַחֲמוֹס מִכָּל הַבָּא לְיָדָם. וְאוּלָם אָרְבָּשָׁן אָסַר עֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר וְאָמַר: “אַל יַלְעִיזוּ הַבְּרִיוֹת עַל אָרְבָּשָׁן שֶׁהוּא יוֹרֵד בַּלֵּילוֹת אֶל הַבָּתִים כְּדֵי לִגְנוֹב זָהָב”. מוּסְטָפָא וְהַנְּעָרוֹת הַמֻּצָּלוֹת יָרְדוּ מַהֵר אֶל תּוֹךְ נִקְרַת הַמָּיִם, וְאָרְבָּשָׁן הִבְטִיחַ לָהֶם לָבוֹא מִיָּד אַחֲרֵיהֶם. כְּשֶׁיָּרְדוּ הַלָלוּ אֶל תּוֹךְ נִקְרַת הַמַּיִם נָטַל אָרְבָּשָׁן וְאֶחָד מִן הַשּׁוֹדְדִים אֶת הַגּוּץ וְהוֹצִיאוּהוּ אֶל הֶחָצֵר; שָׁם קָשְׁרוּ לוֹ מִסָּבִיב לְצַוָּארֹו חֶבֶל דַּק שֶׁל מֶשִׁי, שֶׁנָּטְלוּ עִמָּהֶם לְשֵׁם זֶה, וְתָלוּ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁ הַבְּאֵר. לְאַחַר שֶׁהֶעֱנִישׁוּ אֶת הַמְּנֻוָּל בַּעֲווֹן בְּגִידָתוֹ, יָרְדוּ אַף הֵם אֶל תּוֹךְ נִקְרַת הַמַּיִם וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מוּסְטָפָא. בְּדִמְעוֹת עֵינַיִם הוֹדוּ שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת אֶת מַצִּילָן אָרְבָּשָׁן נְדִיב הַלֵּב; וְאוּלָם אָרְבָּשָׁן הֵאִיץ בָּהֶן לְמַהֵר וְלָנוּס, מִשּׁוּם שֶׁקָּרוֹב הַדָּבָר לְוַדַּאי שֶׁתִּיאוּלִי קוֹס יִשְׁלַח לִרְדּוֹף אַחֲרֵיהֶן לְכָל צַד. מִתּוֹךְ רִגְשׁוֹת לֵב עֲמֻקִּים נִפְרְדוּ לְמָחָר מוּסְטָפָא וְהַנְּעָרוֹת הַמֻּצָּלוֹת עַל יָדוֹ מֵאֵת אָרְבָּשָׁן; אָמְנָם כֵּן! לְעוֹלָם לֹא יִשְׁכְּחוּהוּ. אָכֵן פַטְמָה, הַשִּׁפְחָה הַמְּשֻׁחְרֶרֶת הָלְכָה לְבַלְזוֹרָה, כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה מַלְבּוּשִׁים זָרִים, כְּדֵי לְהַפְלִיג מִשָּׁם בָּאֳנִיָּה לְבֵיתָה.

לְאַחַר נְסִיעָה קְצָרָה וּנְעִימָה בָּא אָחִי וּבְנוֹת לִוְיָתוֹ לְבֵיתָם. אָבִי הַזָּקֵן מֵת כִּמְעַט מֵרֹב שִׂמְחָה לִרְאוֹת אֶת בָּנָיו. לְמָחֳרַת יוֹם בּוֹאָם עָרַך אָבִי מִשְׁתֶּה גָדוֹל, שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בוֹ כָּל בְּנֵי הָעִיר. לִפְנֵי קָהָל רַב שֶׁל קְרוֹבִים וּמְיֻדָּעִים סִפֵּר אָחִי אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה וְהַכֹּל הִלְלוּ פֶה אֶחָד אוֹתוֹ וְאֶת הַשּׁוֹדֵד נְדִיב הַלֵּב.

וְאוּלָם כְּשֶׁגָּמַר אָחִי לְסַפֵּר עָמַד אָבִי מִמְּקוֹמוֹ וְהֵבִיא אֵלָיו אֶת צֹרָאִידָה. “הִנֵּה אֲנִי מֵסִיר”, אָמַר בְּקוֹל חוֹגֵג, “אֶת הַקְּלָלָה מֵעַל רֹאשֶׁךָ; קַח אוֹתָהּ בִּשְׂכַר שְׁקִידָתְךָ וִיגִיעָתְךָ הָרַבָּה; שָׂא אֶת בִּרְכָתִי, בִּרְכַת אָב, וִיהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תֶחְסַר עִירֵנוּ לְעוֹלָם אֲנָשִׁים הַדּוֹמִים אֵלֶיךָ בְּאַהֲבַת אַחִים, בְּבִינָה יְתֵרָה וּשְׁקִידָה רַבָּה”.

פַּעַם אַחַת הָיָה שְׁוַלְיָא שֶל חַיָּטִים וְלַבַּקַן שְׁמוֹ, בָּחוּר כַּהֲלָכָה שֶלָּמַד אֶת מְלַאכְתּוֹ אֵצֶל אֻמָּן מֻמְחֶה בַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיד עָלָיו שֶלֹּא יָדַע כְּהוֹגֵן תּוֹרַת הַמַּחַט, לְהֶפֶךְ, מֵבִין הָיָה לְהוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר מְתֻקָּן. אַף הָיוּ עוֹשִׂים לוֹ עָוֶל אִלוּ הוֹצִיאוּ עָלָיו לַעַז שֶרַשְׁלָן הוּא בִמְלַאכְתּוֹ. מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה אֶצְלוֹ הַכָּל כְּתִקּוּנוֹ, מִפְּנֵי שֶהָיָה מְסֻגָּל לִתְפּוֹר כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, עַד שֶהַמַּחַט הָיְתָה לוֹהֶטֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְהַחוּט הָיָה מַעֲלֶה עָשָׁן, וּבְאוֹתָה שָׁעָה הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר נָאֶה וּמְתֻקָּן שֶאֵין דֻּגְמָתוֹ אֵצֶל שְׁאָר חֲבֵרָיו. וְאוּלָם פְּעָמִים, וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לְצַעֲרֵנוּ שְׁכִיחַ אֶצְלוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיָה מִשְׁתַקֵּעַ בְּהִרְהוּרִים עֲמֻקִּים וְהָיָה מֵצִיץ כְּנֶגְדּוֹ בְעֵינַיִם לְטוּשׁוֹת, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה קְלַסְתֵּר פָּנָיו מְיֻחָד בְּמִינוֹ, עַד שֶׁהָיָה רַבּוֹ וּשְׁאַר חֲבֵרָיו אוֹמְרִים עָלָיו: “לַבַּקַּן לָבַש שׁוּב פַּרְצוּף פָּנִים שֶׁל חֲשִׁיבוּת”.

אָכֵן בַּיּוֹם הַשִּׁישִׁי בַּשַבָּת, בְּשָׁעָה שֶׁשְׁאָר הַבְּרִיּוֹת חָזְרוּ אַחַר הַתְּפִלָּה לְבָתֵיהֶם וְנִגְּשׁוּ בִּמְנוּחָה לִמְלַאכְתָּם פָּסַע לוֹ לַבַּקַּן, הַלָּבוּש בְּמַלְבּוּש נָאֶה שֶחָשַׂך לוֹ אֶת דָּמָיו בְּעָמָל רַב, וְיָצָא מִבֵּית הַמִּסְגָּד וְהָלַךְ לְאַט לְאַט בִּפְסִיעָה מְלֵאָה גָּאוֹן דֶּרֶךְ מִגְרְשֵׁי הָעִיר וּרְחוֹבוֹתֶיהָ, וְאִם נִזְדַּמֵּן לִקְרָאתוֹ אֶחָד מֵחֲבֵרָיו וּבֵרְכוֹ בְּבִרְכַּת “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם” אוֹ שָׁאַל “הֲשָׁלוֹם לְךָ, לַבַּקַּן רֵעִי?” הָיָה רוֹמֵז בְּיָדוֹ כְּנֶגְדּוֹ בְרֹב חַסְדּוֹ אוֹ הָיָה מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ בַחֲשִׁיבוּת, אִם זָכָה לְכָךְ. כְּשֶהָיָה רַבּוֹ אוֹמֵר לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה דֶּרֶךְ לָצוֹן: “לַבַּקַּן, רָאוּי הָיִיתָ לִהְיוֹת נָסִיךְ מִלֵּדָה אֶלָּא שֶהַדּוֹר לֹא הָיָה זַכַּאי לְכַךְ”, מִיָּד הָיָה לִבּוֹ מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וְהֵשִׁיב: “הֲאִם גַּם אַתָּה הִבְחַנְתָּ בַדָּבָר?” אוֹ: “דָּבָר זֶה עָלָה עַל לִבִּי זֶה כְּבָר!”

כַּךְ הָיָה נוֹהֵג לַבַּקַּן הַשְּׁוַלְיָא שֶׁל חַיָּטִים יָמִים רַבִּים, וְרַבּוֹ הָאֻמָּן הָיָה סוֹבֵל בְּאֹרֶךְ רוּחַ אֶת אִוַּלְתּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבִּכְלָל הָיָה אִיש טוֹב וּפוֹעֵל זָרִיז. אָכֵן בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁלַח שֶׂלִים, אָחִיו שֶׁל הַשֻׂלְטָן, שֶׁעָבַר בְּאוֹתוֹ זְמָן דֶּרֶךְ אַלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, מְעִיל תִּפְאָרָה אֶל הָאֻמָּן לְשַׁנּוֹת בּוֹ כַּמָּה שִׁנּוּיִים, וְהָאֻמָּן מָסַר אֶת הַמְּעִיל לִידֵי לַבַּקַּן, מִשׁוּם שֶׁהוּא הָיָה עוֹשֶׂה אֶת הַמְּלָאכוֹת הַדַּקּוֹת מִן הַדַּקּוֹת. כְּשֶׁיָּצָא הָאֻמָּן וּשְׁאָר הַפּוֹעֲלִים לְעֵת עֶרֶב לָנוּחַ מֵעֲמַל הַיּוֹם, מִיַּד תָּקְפוּ עָלָיו עַל לַבַּקַּן גִּעְגּוּעִין עַזִּים וּכְפָאוּהוּ לַחֲזוֹר אֶל בֵּית הַמְּלָאכָה, מְקוֹם שֶׁהָיָה תָלוּי שָׁם מְעִילוֹ שֶׁל אֲחִי הַמֶּלֶךְ. שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַד לְפָנָיו שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים וְהָיָה מִתְפַּלֵא בְּלִבּוֹ עַל הַזֹּהַר שֶׁל מַעֲשֵׂי הָרִקְמָה וְעַל הַגְּוָנִים הַמְנַצְנְצִים שֶׁל הַקְּטִיפָה וְהַמֶּשִׁי. אָנוּס הָיָה לִלְבּוֹש אֶת הַמְּעִיל, כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד, וְהִנֵּה הַמְּעִיל מַתְאִים לוֹ כָל כַּךְ כְּאִילוּ נִתְפַּר לְכַתְחִלָּה בִּשְׁבִילוֹ. “כְּלוּם אֵין אֲנִי נָסִיךְ נָאֶה כִּשְׁאָר הַנְּסִיכִים?” שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פּוֹסֵעַ וּמְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה. “הַאִם לֹא אָמַר הָאֻמָּן עַצְמוֹ, שֶׁרָאוּי הָיִיתִי לִהְיוֹת נָסִיךְ מִלֵּדָה?” אָכֵן יַחַד עִם הַמְּעִיל לָבַש הַשְּׁוַלְיָא, כְנִרְאֶה, דֵּעָה גְּמוּרָה שֶׁל מְלָכִים; אִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהַעֲלוֹת מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת עַל לִבּוֹ זוּלַת מַחֲשַׁבְתּוֹ זוֹ, שֶׁאֵין הוּא אֶלָּא בֶן מֶלֶךְ בִּלְתִּי נוֹדָע, וּמִכֵּיוָן שֶׁכַּךְ הוּא בָּא לִידֵי הַחֲלָטָה לָצֵאת לְמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל וְלַעֲזוֹב אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁהַבְּרִיּוֹת נִבְעָרִים הֵמָּה כָל כַּךְ, עַד שֶׁלֹא הִבְחִינוּ בוֹ עַד הַיּוֹם, מִתַּחַת לַמַּסְוֶה שֶׁל מַעֲמָדוֹ הַדַּל, וְלֹא הִכִּירוּ בְעֶרְכּוֹ הָרָם מִלֵּדָה. נִרְאֶה הָיָה לוֹ שֶׁהַמַּלְבּוּש הַנֶּהְדָּר נִשְׁלַח לוֹ מִידֵי פֵיָה טוֹבָה; לְפִיכָך נִזְהָר הָיָה בְיוֹתֵר לִבְעוֹט בְּמַתָּנָה יְקָרָה כָל כַּךְ, נָטַל עִמּוֹ אֶת כַּסְפּוֹ הַמְּעַט שֶׁהָיָה לוֹ מִן הַמּוּכָן וְיָצָא מִשַׁעֲרֵי הָעִיר אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, כְּשֶׁחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה סִתְרָה לוֹ.

הַנָּסִיךְ הֶחָדָש עוֹרֵר בְּדַרְכּוֹ תִּמָהוֹן רַב בְּכָל מָקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁמְּעִיל תִּפְאַרְתּוֹ וְהִלּוּכוֹ הַמָּלֵא כֹבֶד רֹאש וְהוֹד מַלְכוּת לֹא הָלְמוּ כְלָל אֶת בֶּן הָאָדָם הַהוֹלֵךְ בְּרָגֶל. כְּשֶׁשְׁאָלוּהוּ עַל כַּךְ, הָיָה מֵשִׁיב מִתּוֹךְ הַבָּעַת פָּנִים מְלֵאָה רָז, שֶׁיֵש סוֹד בַּדָּבָר. אָכֵן כְּשֶׁהִבְחִין שֶׁעַל יְדֵי הֲלִיכָתוֹ בָרֶגֶל הוּא נוֹתֵן עַצְמוֹ לִצְחוֹק בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, עָמַד וְקָנָה סוּס זָקֵן בְּדָמִים מוּעָטִּים, שֶׁהָיָה מַתְאִים לוֹ בְיוֹתֵר, הוֹאִיל וְעַל יְדֵי מְתִינוּתוֹ וְרוּחוֹ הַנְּמוּכָה לֹא הֵבִיאוּ אוֹתוֹ מֵעוֹלָם בִּמְבוּכָה לְהֵרָאוֹת עַל כָּרְחוֹ כְּפָרָש אַמִּיץ הַלֵּב, דָּבָר שֶׁלֹא הָיָה כְלָל מֵעִנְיָנוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁרָכַב לוֹ לְאִטּוֹ עַל גַּבֵּי מוּרְבָה שֶׁלּוֹ, כַּךְ כִּנָּה אֵת שֵׁם סוּסוֹ, נִטְפַּל לוֹ בְדַרְכּוֹ פָּרָש אֶחָד וּבִקֵּש מִמֶּנּוּ לִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לִרְכּבֹ בְּלִוְיָתוֹ, לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מִתְקַצֵּר הַרְבֵּה מִתּוֹךְ שִׂיחָה עִם בֶּן לְוָיָה. הַפָּרָש הָיָה בָחוּר צָעִיר וְעַלִּיז לֵב, יָפֶה בְמַרְאֵהוּ וְנָעִים בְּנִמּוּסָיו. בִּמְהֵרָה נִכְנַס עִם לַבַּקַּן בְּשִׂיחָה וְשָׁאֲלוּ זֶה לָזֶה מֵאַיִן וּלְאַיִן, וּמִיָּד נִתְגַּלָּה, שׁגַּם הוּא יָצָא לְמֶרְחֲבֵי תֵבֵל בְּלִי מַטָּרָה מְסֻיָּמָה, כְּמוֹת הַשֵּׁוַלְיָא שֶׁל הַחַיָּטִים. סָח הָיָה לוֹ שֶׁעוֹמַר שְׁמוֹ, וּבֶן אָחִיו שֶׁל אֶלְפִי בֵּי הִנֵּהוּ, הַפֶּחָה הָאֻמְלָל שֶׁל קָאִירָא, וְעַכְשָׁו נוֹסֵעַ הוּא וּמְחַזֵּר בָּעוֹלָם, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל דּוֹדוֹ, שֶׁפָּקַד עָלָיו בְּשָכְבוֹ עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ. לַבַּקַּן לֹא סִפֵּר בְּהִתְגַּלּוּת לֵב רַבָּה כָל כַּךְ עַל דְּבַר מוֹצָאוֹ וְעִנְיָנוֹ, אֶלָּא רָמָז לוֹ שֶׁמְיֻחָס הוּא וּבֶן רָמֵי הַמַּעֲלָה וְהוּא נוֹסֵעַ לְשֵׁם תַּעֲנוּג.

שְׁנֵי הַבַּחוּרִים הַצְּעִירִים מָצְאוּ חֵן אֶחָד בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ וְנָסְעוּ בַדֶּרֶךְ בְּחַבְרוּתָא. בַּיּוֹם הַשֵׁנִי לִנְסִיעָתָם הַמְּשֻׁתֶּפֶת שָׁאַל לַבַּקַּן אֶת חֲבֵרוֹ עוֹמַר, מַה הוּא דְבַר הַשְׁלִיחוּת שֶׁעָלָיו לְמַלֵּא, וְנוֹדְעוּ לוֹ לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “אֶלְפִי בֵּי. הַפֶּחָה שֶׁל קָאִירָא, גִּדֵּל אֶת עוֹמַר בְּבֵיתוֹ מִקַּדְמַת יַלְדוּתוֹ, וְאֶת הוֹרָיו לֹא יָדַע וְלֹא הִכִּיר כְלָל. וּכְשֶׁהִתְנַפְּלוּ עַכְשָו אוֹיְבָיו שֶׁל אֶלְפִי בֵּי עָלָיו, וּלְאַחַר שֶׁנָחַל מַפָּלָה בִּשְׁלֹשָׁה קְרָבוֹת וְנִפְצַע פֶּצַע מָוֶת אָנוּס הָיָה לִבְרוֹחַ מִשְׂדֵה הַקְּרָב, מִיָּד גִּלָּה אֶת אֹזֶן חֲנִיכוֹ, שֶׁאֵין הוּא בֶן אָחִיו כְּלָל, אֶלָּא הֲרֵיהוּ בְנוֹ שֶׁל מוֹשֵׁל כַּבִּיר, שֶׁמִיִּרְאָה מִפְּנֵי דִבְרֵי נְבוּאָתָם שֶׁל הָאִצְטַגְנִינִין שֶׁלוֹ, עָמַד וְהִרְחִיק אֶת הַנָּסִיך הַצָּעִיר מֵחֲצֵרוֹ וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹא לִרְאוֹתוֹ שׁוּב אֶלָּא בְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל שְׁנַת הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם לִימֵי חַיָּיו. אֶלְפִי בֵּי לֹא גִּלָּה לוֹ אֶת שֵׁם אָבִיו, אֶלָּא פָּקַד עָלָיו בְּכָל תֹּקֶף לָבֹא בַיּוֹם הַרְבִיעִי לְחֹדֶש רַמַדַן הַבָּא, בּוֹ בַיּוֹם שֶׁיִמְלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְלַעֲמֹד אֵצֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן הַמְּפֻרְסָם אֵל־שֶׂרוּיָה, בְּמֶרְחָק שֶׁל אַרְבָּעָה יָמִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה בְצִדָּהּ הַמִּזְרָחִי; לִכְשֶׁיַגִּיעַ שָׁמָּה עָלָיו לִמְסוֹר לָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים שָׁם פִּגְיוֹן שֶׁנָתַן בְּיָדוֹ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה עָלָיו לְהַגִּיד כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: הִנֵּה הָאִיש שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים עוֹמֵד לִפְנֵיכֶם; אִם יָשִׁיבוּ: מְהֻלָּל שֵׁם הַנָּבִיא שֶׁהֱבִיאֲךָ עַד הֲלוֹם, – מִיָּד עָלָיו לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, וְהֵם יוֹלִיכוּהוּ אֶל אָבִיו”.

לַבַּקַּן, הַשְּׁוַלְיָא שֶׁל הַחַיָּטִים, הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד לְמִשְׁמַע סִפּוּרוֹ, וּמְעַכְשָׁיו הֵצִיץ עַל עוֹמַר הַנָּסִיךְ בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת קִנְאָה, וְהִתְקַצֵּף עַל הַדָּבָר, שֶׁהַגּוֹרָל חָלַק לוֹ לְזֶה, שֶׁכְּבָר הָיָה בְחֶזְקַת בֶּן אָחִיו שֶׁל הַפֶּחָה הַכַּבִּיר, גַּם כְּבוֹד בֶּן מְלָכִים, וְלוֹ, שֶׁיֵּש בּוֹ כָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁמָּנוּ בְנָסִיךְ, לֹא חָלַק הַגּוֹרָל לְבָשְׁתּוֹ אֶלָּא לֵדָה מְעֻרְפֶּלֶת וְאֹרַח חַיִִּים מָצוּי וְרָגִיל. עָמַד וְהֶעֱרִיך אֶת עַצְמוֹ לְעֻמַּת חֲבֵרוֹ. אָכֵן מֻכְרָח הָיָה לְהוֹדוֹת לְעַצְמוֹ, שֶׁחֲבֵרוֹ חוֹנַן בְּמַעֲלוֹת שֶׁל יֹפִי; עֵינָיו יָפוֹת וּמְלֵאוֹת חַיִּים, חֹטֶם לוֹ כָּפוּף וּמַבִּיעַ אֹמֶץ לֵב, הִלּוּכוֹ נָאֶה וּמָלֵא נְדִיבוּת, קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בְּגוּף הָאָדָם מְצוּיוֹת בּוֹ. וְאוּלָם כָּל כַמָּה שֶׁמָצָא מַעֲלוֹת טוֹבוֹת בְּבֶן לִוְיָתוֹ, מִכָּל מָקוֹם הוֹדָה לְנַפְשׁוֹ, שֶׁבֶּן אָדָם מִמִּינוֹ שֶׁל לַבַּקַּן יִהְיֶה מְקֻבָּל עָלָיו עַל הָאָב הַמּוֹשֵׁל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי.

מַחֲשָׁבוֹת אֵלוּ נִקְרוּ בְּמֹחוֹ שֶׁל לַבַּקַּן כָּל הַיּוֹם, לְרַבּוֹת הַלַּיְלָה עַד שֶׁנִרְדָּם עַל מִשְׁכָּבוֹ בַפֻּנְדָּק הַסָּמוּךְ; וְאוּלָם כְּשֶׁהֵקִיץ לְמָחָר בַּבֹּקֶר וּמַבָּט עֵינוֹ נָח עַל עוֹמַר הַיָּשֵׁן עַל יָדוֹ בְשַׁלְוָה וְחוֹלֵם בְּוַדַּאי עַל אָשְׁרוֹ הֶעָתִיד לָבֹא, מִיָּד נִתְעוֹרְרָה מַחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ, לִרְכּוֹשׁ לוֹ בְעָרְמָה אוֹ בְחֹזֶק יָד, מַה שֶׁמָנַע מִמֶּנּוּ גּוֹרָלוֹ הָרָע; אוֹתוֹ פִּגְיוֹן, הַמְּשַׁמֵּשׁ סִמָּן בְּיָדוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַחוֹזֵר לְבֵיתוֹ, נָעוּץ הָיָה בַחֲגוֹרָתוֹ שֶׁל הַיָּשֵׁן; מִיָּד עָמַד וְהוֹצִיא אוֹתוֹ בַלָּאט, כְּדֵי לְתְקוֹעַ אוֹתוֹ בְחָזֵהוּ שֶׁל בְּעָלָיו. אָכֵן נַפְשׁוֹ שֶׁל הַשְּׁוַלְיָא הָאוֹהֶבֶת שָׁלוֹם מִטֶּבַע בְּרִיָּתָה הִתְנַגְּדָה לְמַחֲשֶׁבֶת הָרֶצַח, וְהִסְתַּפֵּק בְּמַעֲשֵׂי נְטִילַת הַפִּגְיוֹן לִרְשׁוּתוֹ, וְרָתַם בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ אֶת סוּסוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ קַל הָרַגְלַיִם, וְעַד שֶׁלֹא הִסְפִּיק עוֹמַר לְהָקִיץ מִשְׁנָתוֹ וְלִרְאוֹת עַצְמוֹ מְשׁוֹלָל כָּל תִּקְווֹתָיו, כְּבָר הָיָה בֶן זוּגוֹ הַבּוֹגֵד בִּבְרִיתוֹ בְמֶרְחָק כַּמָּה פַרְסָאוֹת.

אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ גָּזַל לַבַּקַּן אֶת כֵּלָיו שֶׁל הַנָּסִיךְ הָיָה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ רַמַדַן הַקָּדוֹשׁ, וּבְכֵן עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ לוֹ אַרְבָּעָה יָמִים כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה הַיָּדוּעַ לוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִמְצָא הָעַמּוּד אֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא מַהֲלָךְ שֶׁל שְׁנֵי יָמִים לְכָל הַיּוֹתֵר, מִכָּל מָקוֹם נֶחְפָּז לְהַגִּיעַ לְשָׁם בִּמְהֵרָה, מִיִּרְאָה בְדָבָר, שֶׁמָּא יַקְדִּימֵהוּ הַנָּסִיךְ הָאֲמִתִּי.

בְּסוֹף הַיּוֹם הַשֵּׁנִי רָאָה לַבַּקַּן בְּעֵינָיו אֶת עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה. עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן נָתוּן הָיָה עַל גִּבְעָה קְטַנָּה בְאַדְמַת מִישׁוֹר רַחֲבַת יָדַיִם, וְנִתַּן לְהַבְחָנַת עֵינַיִם בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁתַיִם עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. לִבּוֹ שֶׁל לַבַּקַּן פַּעַם בְּחָזְקָה לַמַּרְאֶה הַזֶּה; וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים פָּנוּי הָיָה כָּל צָרְכּוֹ לְהַרְהֵר בִּדְבַר הַתַּפְקִיד שֶׁעָלָיו לְמַלֵּא, מִכָּל מָקוֹם הָיָה לִבּוֹ מַכֵּהוּ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּמֵטִיל עָלָיו פַּחַד בְּמִקְצָת, וְאוּלָם הָרַעְיוֹן שֶׁרָאוּי הוּא לִהְיוֹת נָסִיךְ מִלֵּדָה, עוֹדֵד שׁוּב אֶת רוּחוֹ, וְקָרַב אֶל מַטְּרָתוֹ מִתּוֹךְ תַּנְחוּמָין בְּמִדָּה יְתֵרָה.

הַמָּקוֹם מִסָּבִיב לְעַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל שֶׂרוּיָה הָיָה רֵיק מִיִּשׁוּב וְשָׁמֵם. וְהַנָּסִיךְ הֶחָדָש הָיָה עָלוּל לָבוֹא בִּמְבוּכָה מִתּוֹךְ חֹסֶר מְזוֹנוֹת, אִלּוּ לֹא הִתְחַכֵּם מִתְּחִלָּה לְהִצְטַיֵּד בְּמָזוֹן לְכַמָּה יָמִים. מִיָּד בָּחַר לוֹ מָקוֹם מְנוּחָה עַל יַד סוּסוֹ תַּחַת עֲצֵי תְּמָרִים וְשָׁם הִמְתִּין לְגוֹרָלוֹ הַצָּפוּי לוֹ.

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם לְעֵת הַצָּהֳרַיִם רָאָה סִיעָה גְּדוֹלָה שֶׁל סוּסִים וּגְמַלִּים נוֹסְעִים עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר וּמִתְקָרְבִים וְהוֹלְכִים אֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה. הַסִּיעָה עָמְדָה מִלֶּכֶת לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה שֶׁעָלֶיהָ נָתוּן עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן, וּמִיָּד נָטוּ אֹהָלִים נֶהְדָּרִים, וּמַרְאֶה הַסִּיעָה כְּמַרְאֶה שַׁיָּרָה שֶׁל פֶּחָה עָשִׁיר אוֹ שֵׁיךְ. לַבַּקַּן שִׁעֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁכָּל הַטִּרְחָה שֶׁטָּרְחוּ הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים הֲלָלוּ לָבוֹא לְכָאן לֹא טָרְחוּ אֶלָּא בִשְׁבִילוֹ, וְהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לְהַרְאוֹת לָהֶם עוֹד הַיּוֹם אֶת אֲדוֹנֵיהֶם וּמְפַקְּדָם לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא שֶׁכָּבַש אֶת יִצְרוֹ לְהֵרָאוֹת בְּתוֹרַת נָסִיך, הוֹאִיל וּמָחָר בַּבֹּקֶר תִּמָלֵא מִשְׁאֶלֶת לִבּוֹ בִשְׁלֵמוּת.

הַחַמָּה שֶׁל שַׁחֲרִית הֵעִירָה אֶת הַחַיָּט הַמְּאֻשָּׁר לִקְרַאת הָרֶגַע הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּכָל חַיָּיו, שֶׁיְרוֹמֵם אוֹתוֹ מִשֵׁפֶל גּוֹרָלוֹ וִינַשֵּׂא אוֹתוֹ לִימִינוֹ שֶׁל הָאָב הַמּוֹשֵׁל; אֱמֶת, בְּשָׁעָה שֶׁרָתַם אֶת סוּסוֹ כְּדֵי לִרְכֹּב אֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן עָלָה בְלִבּוֹ שֶׁאֵין הוּא נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה בְמַעֲשֶׂה זֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, אַף שִׁוָּה בְנַפְשׁוֹ אֶת גֹּדֶל צַעֲרוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁתִּקְווֹתָיו הַיָּפוֹת נִכְזְבוּ, וְאוּלָם הַגּוֹרָל כְּבָר הוּטַל, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב אֶת מַעֲשֵׂהוּ אָחוֹר וּלְבַטֵּל אוֹתוֹ מֵעִקָּרָא, אַף לָחֲשָׁה לוֹ אַהֲבַת עַצְמוֹ, שֶׁחָזוּתוֹ יָפָה לְמַדַּי, עַד כְּדֵי לְהַצִּיג עַצְמוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַכַּבִּיר בְּיוֹתֵר בְּתוֹרַת בְּנוֹ. מִתּוֹךְ הִתְּעוֹדְדוּת הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת הֲלָלוּ עָמַד וְקָפַץ עַל סוּסוֹ, חָגַר אֶת כָּל כֹּחוֹ כְּדֵי לִרְכֹּב כַּהֲלָכָה עַל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר, וְעוֹד לֹא עָבַר רֶבַע שָׁעָה וּכְבָר הִגִּיעַ לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה. מִיָּד יָרַד מֵעָל סוּסוֹ וְקָשַׁר אוֹתוֹ אֶל אַחַד הַשִּׂיחִים הַגְּדֵלִים עַל הַגִּבְעָה; וְתֵכֶף הוֹצִיא אֶת פִּגְיוֹנוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ עוֹמַר וְהִתְחִיל עוֹלֶה עַל הַגִּבְעָה. לְרַגְלֵי עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן עָמְדוּ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מִסָּבִיב לְאִישׁ שֵׂיבָה, שֶׁמַּרְאֵהוּ מַרְאֶה מֶלֶךְ. מַלְבּוּשׁוֹ הַנֶּהְדָּר הֶעָשׂוּי גְּדִילֵי זָהָב הֶחָגוּר בְּסוּדָר לָבָן שֶׁל קַשְׁמִיר וְהַצָּנִיף הַלָּבָן הַמְּשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת וְנוֹצְצוֹת הֵעִידוּ בוֹ שֶׁהוּא אִישׁ בַּעַל עֹשֶׂר וְכָבוֹד.

אֶל הָאִישׁ הַזֶּה נִגַּש לַבַּקַּן, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲוָיָה עֲמֻקָּה וְאָמַר כְּשֶׁהוּא מוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן: “הִנֵּה הַאִישׁ שֶׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים עוֹמֵד לִפְנֵיכֶם”.

“מְהֻלָּל שֵׁם הַנָּבִיא שֶׁהֱבִיאֲךָ עַד הָלוֹם” הֵשִׁיב הַזָּקֵן בִּדְּמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, “קוּמָה וְחַבֵּק לְאָבִיךָ הַזָּקֵן, עוֹמַר בְּנִי הֶחָבִיב!” הַחַיָּט הַטּוֹב הָיָה נִרְגָּש כֻּלּוֹ לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי הִתְלַהֲבוּת אֵלֶּה וְנָפַל בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן מִתּוֹךְ תַּעֲרֹבֶת שֶׁל שִׂמְחָה וּבוּשָׁה כְאֶחָד.

וְאוּלָם רַק רֶגַע אֶחָד בִּלְבָד זָכָה לֵהָנוֹת הֲנָאָה שְׁלֵמָה וּלְהִתְעַנֵּג עַל מַצָּבוֹ הֶחָדָש; לְאַחַר שֶׁנִסְתַּלֵּק מִזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַמּוֹשֵׁל הַזָּקֵן הַנִּלְהָב וְסוֹעֵר, תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה פָּרָש אֶחָד רוֹכֵב עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר וּמְמַהֵר וְנֶחְפָּז אֶל הַגִּבְעָה. מַרְאֶה הַפָּרָש וְסוּסוֹ מְשֻׁנֶּה הָיָה וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ; הַסּוּס לֹא רָצָה, כְנִרְאֶה, לְהִשָׁמֵעַ לִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַפָּרָש מֵחֲמַת עַקְשָׁנוּת אוֹ עַיְפוּת יְתֵרָה, וּלְפִיכָךְ הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ בְמִין הֲלִיכָה שֶׁאֵין בָּהּ מִשׁוּם פְּסִיעָה אִטִּית וְאֵין בָּהּ מִשׁוּם רִיצַת רַגְלַיִם; וְאוּלָם הַפָּרָש דָּפַק בּוֹ בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֶׁיְמַהֵר לָרוּץ. בִּמְהֵרָה הִכִּיר לַבַּקַּן אֶת סוּסוֹ מוּרְבָה וְאֶת עוֹמַר הַנָּסִיךְ הָאֲמִתִּי; אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁרוּחַ הַשֶׁקֶר כְּבָר נִכְנְסָה בוֹ פַעַם, לְפִיכָךְ גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהָגֵן עַל זְכוּתוֹ שֶׁנָטַל לוֹ בִזְרוֹעַ וּלְהַחֲזִיק בָּהּ בְּמֶצַח נְחוּשָׁה וּבְחֻצְפָּה יְתֵרָה, וְיַעֲבֹר עָלָיו מַה.

כְּבָר מִמֶּרְחָק רָאוּ אֶת הַפָּרָש מְנַפְנֵף וְרוֹמֵז לָהֶם בְּיָדָיו, וְאָף עַל פִּי שֶׁהַסּוּס מוּרְבָה נִתְרַשֵּׁל בְּמַהֲלָכוֹ, מִכָּל מָקוֹם הִנֵּה הִגִּיעַ סוֹף סוֹף הַפָּרָש לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה, קָפַץ מֵעַל סוּסוֹ וְנִתְפָּרֵץ לַעֲלוֹת עַל הַגִּבְעָה. “עִמְדוּ מִלֶּכֶת”, קָרָא, “עִמְדוּ מִלֶּכֶת וְאַל תִּתְעוּ בְשֶׁקֶר לְהַאֲמִין בְדִבְרֵי רַמָּאי מְנֻוָּל; עוֹמַר שְׁמִי, וְאַל יַרְהִיב שׁוּם בֶּן תְּמוּתָה עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְרָעָה בִשְׁמִי!”

עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב נִרְאָה תִּמָהוֹן רַב עַל הַשִׁנּוּי הַזֶּה; בְּיִחוּד נִפְגַּע הַזָּקֵן כְּנִרְאֶה בְיוֹתֵר, וְהִצִּיץ בְּמַבָּט שׁוֹאֵל פַּעַם בְּפָנָיו שׁל הָאֶחָד וּפַעַם בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ. וְאוּלָם לַבַּקַּן פָּתַח וְאָמַר מִתּוֹךְ מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁעָלְתָה לוֹ בִיגִיעָה יְתֵרָה: “אֲדוֹנִי אָבִי וּמַלְכִּי רַב הַחֶסֶד, אַל נָא תִּתְעֶה בַּשַׁוְא לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הָאִישׁ הַזֶּה. עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוּעַ לִי, הֲרֵיהוּ שְׁוַלְיָא שֶׁל חַיָּטִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְרִיָּה וְלַבַּקַּן שְׁמוֹ, שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ, וַהֲרֵי הוּא רָאוּי לְחֶמְלָה וְלֹא לְקֶצֶף”.

אָכֵן דְּבָרָיו אֵלֶּה הֵבִיאוּ אֶת הַנָּסִיךְ עַד לִידֵי טֵרוּף, וּמִתּוֹךְ פֶּה מָלֵא קֶצֶף מֵחֲמַת חֵמָה רָצָה לְהִתְנַפֵּל עַל לַבַּקַּן, אֶלָּא שֶׁהָעוֹמְדִים מִסָּבִיב הִתְפָּרְצוּ בֵינֵיהֶם וְתָפְסוּ בוֹ בְיָד חֲזָקָה, וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: “אֱמֶת הַדָּבָר, בְּנִי הַיָּקָר, הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַזֶּה מְשֻׁגָּע הִנֵּהוּ; כִּפְתוּ אוֹתוֹ וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל אַחַד הַקְּרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ; אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדֵנוּ לַעֲזוֹר לָאֻמְלָל הַזֶּה וּלְרַפֵּא אוֹתוֹ”.

חֲמָתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ שָׁכְכָה וְקָרָא אֶל הַמֶּלֶּךְ בְּקוֹל בֶּכִי: “לִבִּי אוֹמֵר לִי, שֶׁאַתָּה הִנְּךָ אָבִי, וְאָנִי מַשְׁבִּיעַ אוֹתְךָ בְשֵׁם אִמִּי לְהַאֲזִין לִדְבָרָי;”> “הָהּ, יִשְׁמְרֵנוּ הָאֵל”, הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ. הֲרֵי הוּא מַתְחִיל שׁוּב לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַטֵּרוּף; כֵּיצַד יוּכַל אָדָם לְהַגִּיעַ לִידֵי מַחֲשָׁבוֹת מְטֹרָפוֹת כָּאֵלֶּה!" וּבְדַבְּרוֹ אָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל לַבַּקַּן וְהִתְחִיל לָרֶדֶת מֵעַל הַגִּבְעָה כְשֶׁהוּא נִשְׁעָן עָלָיו. שְׁנֵיהֶם עָלוּ וְיָשְׁבוּ עַל סוּסִים מְקֻשָּׁטִים בִּשְׂמִיכוֹת יְקָרוֹת וְרָכְבוּ בְּרֹאש הַסִּיעָה עַל פְּנֵי אַדְמַת הַמִּישׁוֹר. וְאוּלָם לַנָּסִיךְ הָאֻמְלָל כָּפְתוּ אֶת יָדָיו וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ עַל פְּנֵי קָרוֹן אֶחָד וּשְׁנֵי פָּרָשִׁים רָכְבוּ מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ וְהִשְׁגִיחוּ בְעֵינַיִם פְקוּחוֹת עַל כָּל תְּנוּעוֹתָיו.

הַמּוֹשֵׁל הַזָּקֵן הָיָה סַעוּד, הַשֻׂלְטָן שֶׁל הַוֶחַבִּיטִים¹. יָמִים רַבִּים חַי בְּלִי בָנִים, אֲבָל סוֹף סוֹף נוֹלָד לוֹ בֵן שֶׁיִחֵל לוֹ יָמִים רַבִּים כָּל כַּךְ. אָכֵן הָאִצְטַגְנִינִין שֶׁשָׁאַל אוֹתָם לְגוֹרָלוֹ שֶׁל הַנַּעַר אָמְרוּ לוֹ שֶׁעַד הַשָׁנָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם לִימֵי חַיָּיו כָּרוּךְ הוּא בְסַכָּנָה לִהְיוֹת נִדָּח עַל יְדֵי אוֹיֵב. וּלְפִיכָךְ, כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁלֹא יֶאֱרַע לוֹ כְלוּם, עָמַד הַשֻּׂלְטָן וּמָסַר אֶת בְּנוֹ בִידֵי אֶלְפִי־בֵּי, יְדִידוֹ הַנֶּאֱמָן וּמְנֻסֶּה בְאַהֲבָתוֹ, לְגַדְלוֹ וּלְחַנְּכוֹ, וְהָיָה יוֹשֵׁב עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה בַחֲרָדָה וּמְצַפֶּה לִרְאוֹתוֹ.

דְּבָרִים אֵלֶּה סִפֵּר הַשֻׂלְטָן לִבְנוֹ הַמְּדֻמֶּה, וְדַעְתּוֹ הָיְתָה נוֹחָה בְיוֹתֵר מִדְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וּמְהִלוּכוֹ הַמָּלֵא חֲשִׁיבוּת.

כְּשֶׁבָּאוּ לִמְדִינָתוֹ שֶׁל הַשֻׂלְטָן נִתְקַבְּלוּ בְכָל מָקוֹם מֵאֵת הַתּוֹשָׁבִים בִּתְרוּעוֹת שִׂמְחָה; מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר בּוֹאוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ נִתְפַּשְּׁטָה מַהֵר בְּכָל הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים. בָּרְחוֹבוֹת שֶׁעָבְרוּ בָהֶם הוּקְמוּ שַׁעֲרֵי כָבוֹד קְלוּעִים מִפְּרָחִים וְעַנְפֵי אִילָנוֹת, וּשְׁטִיחִים מַזְהִירִים בְּכָל מִינֵי גְוָנִים קִשְּׁטוּ אֶת הַבָּתִים, וְהָעָם הִשְׁמִיעַ בְּקוֹל רָם תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לֵאלֹהִים וְלִנְבִיאוֹ, שֶׁשָׁלַח לָהֶם נָסִיךְ נֶחְמָד שֶׁכְּמוֹתוֹ. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לִבּוֹ הַגֵּאֶה שֶׁל הַחַיָּט שִׂמְחָה עֲצוּמָה; אָכֵן בָּהּ בְּמִדָּה חָש עוֹמַר הָאֲמִתִּי בְגֹדֶל אֲסוֹנוֹ, שֶׁהָיָה נִמְשַׁך אַחֲרֵי הַשָּׁיָרָה כְּשֶׁהוּא כָּפוּת וְלִבּוֹ מָלֵא יִאוּשׁ. אִישׁ לֹא שָׂם לִבּוֹ אֵלָיו בְּתוֹךְ הַצָּהֳלָה הַכְּלָלִית שֶׁנוֹעָדָה אַךְ בִּשְׁבִילוֹ. אַלְפֵי קוֹלוֹת הִשְׁמִיעוּ אֶת הַשֵׁם עוֹמַר, וְלוֹ לְבַעַל הַשֵׁם הָאֲמִתִּי לֹא נָשָׂא אִישׁ עָיִן; לְכָל הַיּוֹתֵר נִפְנָה הָאֶחָד אוֹ הַשֵּׁנִי וְשָׁאַל, מַה טִּיבוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַמּוּבָל כָּפוּת, וּמַה נוֹרָאָה הָיְתָה תְּשׁוּבַת מְלַוָּיו שֶׁל עוֹמַר שֶׁהִגִּיעָה לְאָזְנָיו וְשָׂרְטָה שָׂרֶטֶת בְּנַפְשׁוֹ: הֲרֵי זֶה חַיָּט מְשֻׁגָּע הַסִּיעָה הִגִּיעָה סוֹף סוֹף לְעִיר הַבִּירָה שֶׁל הַשֻׂלְטָן וְשָׁם עָרְכוּ לָהֶם קַבָּלַת פָּנִים נֶהְדָּרָה יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הֶעָרִים. אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן, אִשָׁה כְבוּדָה וּבָאָה בַיָּמִים הָיְתָה מַמְתִּינָה לָהֶם עִם כָּל הַפַּמַלְיָא שֶׁל הֶחָצֵר בְּתוֹךְ הָאוּלָם הַמְּפֹאָר בְּיוֹתֵר בְּכָל הָאַרְמוֹן. רִצְפָּתוֹ שֶׁל אוּלָם זֶה הָיְתָה מְכֻסָּה בִשְׁטִיחַ כַּבִּיר, וְהַכְּתָלִים הָיוּ מְקֻשָׁטִים בִּירִיעוֹת תְּכֵלֶת שֶׁהָיוּ תְּלוּיוֹת בִּמְלִילוֹת וּפְתִילִים שֶׁל זָהָב עַל גַּבֵּי אוּנְקְלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל כֶּסֶף.

כְּבָר הֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם כְּשֶׁהִגִּיעָה הַסִּיעָה וּלְפִיכָךְ דָּלְקוּ בָאוּלָם הַרְבֵּה מְנוֹרוֹת עֲגֻלּוֹת כְּכַדּוּר וּמְגֻוָּנוֹת. שֶׁהֵאִירוּ אֶת חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה כְּאוֹר הַיּוֹם. אָכֵן בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם, בִּמְקוֹם שֶׁיָּשְׁבָה אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן עַל כִּסֵּא מַלְכוּת, הֵאִירוּ הַמְּנוֹרוֹת בְּאוֹר בָּהִיר וּמְגֻוָּן בְּיוֹתֵר, כִּסֵּא הַמַּלְכוּת עָמַד בְּרוּם אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְעָשׂוּי כֻּלוֹ זָהָב טָהוֹר וּקְבוּעוֹת בּוֹ אַבְנֵי אַחְלָמָה גְּדוֹלוֹת. אַרְבַּעַת הָאֶמִירִים הַמְּכֻבָּדִים בְּיוֹתֵר אוֹחֲזִים הָיוּ בְיָדָם חֻפָּה שֶׁל מֶשִׁי אָדֹם הַפְּרוּשָׂה מִמַּעַל לְרֹאשׁ הַמַּלְכָּה, וְהַשֵׁיךְ מִמְדִינָא הָיָה מְנַפְנֵף בִּמְנִיפָה שֶׁל נוֹצוֹת הַטַּוַס כְּדֵי לְצַנֵּן אֶת הָאֲוִיר.

כַּךְ הָיְתָה אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן מְצַפָּה לְבַעֲלָה וְלִבְנָהּ; גַּם הִיא לֹא רָאֲתָה אֶת פָּנָיו מִשְׁעַת לֵדָתוֹ, אֲבָל בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה הֵרְאוּ לָהּ אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל בְּנָהּ שֶׁהִיא נִכְסֶפֶת אֵלָיו, וּדְמוּתוֹ נֶחְקְקָה בְזִכְרוֹנָה עַד שֶׁהָיְתָה מַבְחִינָה בוֹ בְּתוֹךְ אַלְפֵי בְנֵי אָדָם. עַכְשָו הִגִּיעַ לָאֹזֶן הַשָּׁאוֹן שֶׁל הַסִּיעָה הַהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה, קוֹל חֲצוֹצְרוֹת וְתֻפִּים נִתְעָרֵב בְּצַהֲלַת הֶהָמוֹן, וּמַשַּׁק פַּרְסוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁל הַסּוּסִים הִגִּיעַ עַד לַחֲצַר הָאַרְמוֹן. פְּסִיעוֹת הַבָּאִים הָלְכוּ וְקָרְבוּ, דַּלְתּוֹת הָאוּלָם נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה, וּבֵין שׁוּרוֹת הַמְּשָׁרְתִים הַמִּשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים לָאָרֶץ נֶחְפָּז הַשֻּׂלְטָן וְהוֹלִיךְ אֶת בְּנוֹ בְיָדוֹ לִפְנֵי כִּסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁל הָאֵם.

“כָּאן”, אָמַר, הֲרֵינִי מֵבִיא לָךְ אֵת הַבֵּן שֶׁנִכְסַפְתְּ אֵלָיו יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ".> אָכֵן אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן נִכְנְסָה לְתוֹךְ דְּבָרָיו. “אֵין זֶה בְנִי!” קָרְאָה. “אֵין אֵלֶּה הַפָּנִים שֶׁהֶרְאָה לִי הַנָּבִיא בַחֲלוֹם”.

וּבְשָׁעָה שֶׁרָצָה הַשֻּׂלְטָן לְהוֹצִיא מִלִּבָּהּ אֶת אֱמוּנָתָהּ בְּהַבְלֵי הַשָׁוְא, נִפְתְּחָה פִתְאֹם דֶּלֶת הָאוּלָם בְּרַעַשׁ, וְהַנָּסִיךְ עוֹמַר נִתְפָּרֵץ פְּנִימָה, כְּשֶׁהוּא נִרְדָּף מִשּׁוֹמְרָיו, שֶׁנִתְחַמֵּק מִידֵיהֶם בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו; בְּאֶפֶס כֹּחַ הִתְנַפֵּל לִפְנֵי כִּסֵּא הַמַּלְכוּת: “כָּאן רְצוֹנִי לָמוּת, צַוֵּה לְהָרְגֵנִי, אָב אַכְזָר, אֵינִי יָכוֹל עוֹד לָשֵׂאת חֶרְפָּתִי זוֹ!” הַכָּל נִרְעֲשׁוּ לְמִשְׁמַע דְּבָרָיו אֵלֶּה וְנִדְחֲקוּ מִסָבִיב לוֹ, וְהַשּׁוֹמְרִים שֶׁנֶחְפְּזוּ אַחֲרָיו רָצוּ שׁוּב לִתְפּוֹס אוֹתוֹ וְלֶאְסוֹר אוֹתוֹ בַחֲבָלִים, וְהִנֵּה בְאוֹתוֹ רֶגַע קָפְצָה הַמַּלְכָּה מִכִּסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁרָאֲתָה אֶת כָּל הַמַּחֲזֶה מִתּוֹךְ דּוּמִיָּה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת. “עִמְדוּ!” קָרְאָה. “הוּא וְלֹא אַחֵר הִנֵּהוּ הַנָּסִיךְ הָאֲמִתִּי, הוּא הוּא שֶׁעֵינִי לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ מֵעוֹלָם וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה לִבִּי מַכִּיר בּוֹ!”

שֶׁלֹא בְּמִתְכַּוֵּן הִרְפּוּ הַשּׁוֹמְרִים יְדֵיהֶם מֵעוֹמַר, אֲבָל הַשֻּׂלְטָן, שֶׁנִתְלַהֵט כֻּלּוֹ מֵרֹב חֵמָה, קָרָא אֲלֵיהֶם לֶאְסוֹר אֶת הַמְּשֻׁגָּע. “אֲנִי הוּא הַמַּכְרִיעַ כָּאן”, קָרָא בְקוֹל מְצַוֶּה; “כָּאן אֵין מַכְרִיעִים עַל פִּי חֲלוֹמוֹתֵיהֶן שֶׁל הַנָּשִׁים, אֶלָא עַל פִּי אוֹתוֹת נֶאֱמָנִים וּמוֹפְתִים חוֹתְכִים; זֶה הוּא (וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָה בְּאֶצְבַּע עַל לַבַּקַּן) בְּנִי, כִּי הוּא הוּא שֶׁהֵבִיא לִי אֶת הַסִּמָּן הַנָּכוֹן, אֵת פִּגְיוֹנוֹ שֶׁל יְדִידִי אֶלְפִי”.

“גָּנֹב גְּנָבוֹ מִיָּדִי”, קָרָא עוֹמַר, “בְּבִטְחוֹנִי שֶׁבָּטַחְתִּי בוֹ לְפִי תֻּמִּי הִשְׁתַּמֵּש לְרָעָתִי וּבָגַד בִּי!” אֲבָל הַשֻּׂלְטָן לֹא הִקְשִׁיב לְקוֹל בְּנוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה רָגִיל לִגְזוֹר כָּל דָּבָר עַל פִּי רְצוֹנוֹ בִּלְבָד בְּעַקְשָׁנוּת יְתֵרָה; וּמִשּׁוּם כַּךְ צִוָּה לְהוֹצִיא בִזְרוֹעַ אֶת עוֹמַר הַמִּסְכֵּן מִתּוֹךְ הָאוּלָם. וְאוּלָם הוּא בְעַצְמוֹ נִכְנַס עִם לַבַּקַּן אֶל חֶדְרוֹ, כְּשֶׁהוּא מָלֵא חֵמָה עַל הַמַּלְכָּה אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיָה חַי עִמָּהּ בְּשָׁלוֹם עֶשְׂרִים וְחָמֵש שָׁנָה.

אָכֵן אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן שְׁרוּיָה הָיְתָה בְעַצְבוּת בְּשֶׁל הַמְּאֹרָע הַזֶּה; בָּרִי הָיָה בְיָדָה, שֶׁרַמָּאי אֶחָד גַּנָּב אֶת לֵב הַשֻּׂלְטָן בְּעָרְמָה, שֶׁכֵּן הֶרְאוּ לָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת בַחֲלוֹם אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אֻמְלָל בְּתוֹרַת בְּנָהּ.

כְּשֶׁשָׁכַךְ קְצַת מַכְאוֹב לִבָּהּ, הִרְהֲרָה בַדָּבָר וּבִקְּשָׁה תַּחְבּוּלָה כֵּיצַד תּוּכַל לְהוֹכִיחַ לַשֻּׂלְטָן אֶת עִווּת דִּינוֹ. אָמְנָם דָּבָר זֶה קָשֶׁה הָיָה בְיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁבֶּן אָדָם זֶה שֶׁהִכְרִיז עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא בְנָהּ, הֵבִיא בְיָדוֹ אֶת הַסִּמָּן הַמֻּבְהָק, אֶת הַפִּגְיוֹן, וְגַם עָלָה בְיָדוֹ, כְּפִי שֶׁנוֹדַע לָהּ, לְהוֹצִיא מִפִּיו שֶׁל עוֹמַר פְּרָטִים רַבִּים כָּל כַּךְ מִתּוֹלְדוֹת חַיָּיו הַקּוֹדְמִים, עַד שֶׁיֵש בְּיָדוֹ לְשַׂחֵק בְּתַפְקִידוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ וְשֶׁלֹּא לְהִתְבַּדּוֹת.

מִיָּד שָלְחָה וְקָרְאָה לָאֲנָשִׁים שֶׁלִוּוּ אֶת הַשֻּׂלְטָן אֶל עַמּוּד הַזִּכָּרוֹן אֵל־שֶׂרוּיָה, כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ מִפִּיהֶם אֶת מַעֲשֵׂי הַפְּגִישָׁה בִּפְרוֹטְרוֹט, וְאַחַר כַּךְ נִמְלְכָה בַדָּבָר עִם עֲבָדֶיהָ הַנֶּאֱמָנִים לָה בְּיוֹתֵר. בּוֹחֲרִים הָיוּ וְדוֹחִים תַּחְבּוּלָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת; לִבְסוֹף עָמְדָה מֶלֶכְסַלָה, טְשֶׁרְקֶסִית זְקֵנָה וַחֲכָמָה, וְאָמָרָה: “אִם שָׁמְעָה אָזְנִי נְכוֹנָה, גְּבִרְתִּי וּמַלְכָּתִי הַכְּבוּדָה, הֲרֵי כִנָּה הַמְּבִיא אֶת הַפִּגְיוֹן אֶת הָאִיש שֶׁהוּא בְעֵינַיִךְ בְּחֶזְקַת בְּנֵךְ בְּשֵׁם: לַבַּקַּן הַחַיָּט הַמְּטֹרָף?” – “כֵּן, כַּךְ הוּא הַדָּבָר”, הֵשִׁיבָה אֵשֶת הַשֻּׂלְטָן, “וְאוּלָם מַה כַּוַּנָתֵךְ בִּדְבָרַיִךְ אֵלֶּה?”

“מַה דַעְתֵּךְ” הוֹסִיפָה הַזְּקֵנָה, שֶׁמָּא עָמַד הַרַמָּאי וְטָפַל אֶת שֵׁם עַצְמוֹ עַל רֹאשׁ בְּנֵךְ? – וְאִם כַּךְ הוּא הַדָּבָר, הֲרֵי יֵשׁ תַּחְבּוּלָה נִפְלָאָה לִלְכּוֹד אֶת הָרַמָּאי, וְתַחְבּוּלָה זוֹ אֲגַלֶּה לָךְ בַחֲשָׁאי". אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן הִטְּתָה אֶת אָזְנָהּ אֶל שִׁפְחָתָהּ הַזְּקֵנָה, שֶׁעָמְדָה וְלָחֲשָׁה לָהּ אֶת עֲצָתָהּ, וְנִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁהָעֵצָה מָצְאָה חֵן בְּעֵינֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁעָמְדָה מִיָּד וְהֵכִינָה עַצְמָה לָלֶכֶת תֵּכֶף וּמִיָּד אֶל הַשֻּׂלְטָן.

אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן הָיְתָה אִשָּׁה פִּקְחִית, שֶׁהָיְתָה יוֹדַעַת אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁל הַשֻּׂלְטָן וְהֵבִינָה לְהִשְׁתַמֵּש בָּהֶן לְטוֹבָתָהּ. לְפִיכָךְ הֶעֱמִידָה פָּנִים כְּאִלוּ הִיא נֶעְתֶּרֶת לוֹ לַשֻּׂלְטָן וּמַכִּירָה בִזְכוּת הַבֵּן, וְאַךְ תְּנָאי אֶחָד הִיא מַתְנָה עִמּוֹ; הַשֻּׂלְטָן, שֶׁהָיָה מֵצֵר בְּלִבּוֹ עַל שֶׁיָצָא בְדִבְרֵי רֹגֶז כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ, קִבֵּל אֶת הַתְּנָאי, וּמִיָּד אָמְרָה: “רצוֹנִי לְנַסּוֹת אֶת שְׁנֵיהֶם וְלִרְאוֹת מִי מֵהֶם הוּא זָרִיז יוֹתֵר בְמַעֲשֵׂהוּ; אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה מְנַסָּה אוֹתָם בִּרְכִיבָה, בְּמַעֲשֵׂי הִתְאַבְּקוּת וּבְהֲטָלַת כִּידוֹנִים, וְאוּלָם כָּל אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים שֶׁיֵש בְּיַד כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹתָם; לֹא, אֲנִי רוֹצָה לָתֵת לָהֶם דָּבָר הַטָּעוּן חֲרִיפוּת הַשֵׂכֶל. וְזֶה הַדָּבָר, כָּל אֶחָד מֵהֶם יִתְפּוֹר מְעִיל וְזוּג מִכְנָסַיִם, וְכָאן נִרְאֶה מִי מֵהֶם יַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ נָאָה וּמְתֻקֶּנֶת בְּיוֹתֵר”.

הַשֻּׂלְטָן צָחַק וְאָמַר: “הוֹי, מָצֹא מָצָאת דָּבָר שֶׁל טַעַם. בְּנִי יֵלֵךְ וְיִתְחָרֶה עִם הַחַיָּט הַמְּשֻׁגָּע בִתְּפִירַת מְעִיל? לֹא, אֵין מַמָּש בְּדָבָר זֶה”.> אֲבָל אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן טָעֲנָה וְאָמְרָה שֶׁכְּבָר קִבֵּל אֶת הַתְּנָאי מֵרֹאשׁ, וְהַשֻּׂלְטָן שֶׁהָיָה אָדָם הָעוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ תָּמִיד הִסְכִּים לִבְסוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד וְנִשְׁבַּע שֶׁגַּם אִם הַחַיָּט הַמְּשֻׁגָּע יִתְפּוֹר אֶת הַמְּעִיל כַּהֲלָכָה, מִכָּל מָקוֹם לֹא יוּכַל לְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹרַת בְּנוֹ.

הַשֻּׂלְטָן הָלַךְ בְּעַצְמוֹ אֶל בְּנוֹ וּבִקֵּש מִמֶּנּוּ, שֶׁיְּמַלֵּא אֶת רְצוֹנָהּ הַמּוּזָר שֶׁל אִמּוֹ, שֶׁהִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת דַּוְקָא לִרְאוֹת מְעִיל הַתָּפוּר בִּידֵי עַצְמֶךָ. לִבּוֹ שֶׁל לַבַּקַּן הַטּוֹב נִתְמַלֵּא גִילָה; אִם אַךְ דָּבָר זֶה חֲסֵרָה הִיא, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ, אִם כֵּן תִּשְׁבַּע אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן רֹב נַחַת מִמֶּנִּי.

מִיָּד עָמְדוּ וְהִתְקִינוּ שְׁנֵי חֲדָרִים, חֶדֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל הַנָּסִיךְ וְחֶדֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל הַחַיָּט; שָׁם עֲלֵיהֶם לְהַרְאוֹת אֶת חָכְמָתָם בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, וְלֹא נָתְנוּ לְכָל אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא אֶרֶג מֶשִׁי בְמִידָה מַסְפִּיקָה, מִסְפָּרַיִם, מַחַט וְחוּטִים.> הַשֻּׂלְטָן הִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לִרְאוֹת מַה טִּיבוֹ שֶׂל הַמְּעִיל שֶׁיָצָא מִתַּחַת יְדֵי בְנוֹ; וְאוּלָם גַּם לִבָּהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן פָּעַם בַּחֲרָדָה, אִם עָרְמָתָהּ תַּעֲמוֹד לָהּ אוֹ לָאו. קָבְעוּ לָהֶם לִשְׁנֵיהֶם זְמָן שֶׁל שְׁנֵי יָמִים לִמְלַאכְתָּם; בַּיוֹם הַשְׁלִישִׁי צִוָּה הַשֻּׂלְטָן לִקְרֹא לְאִשְׁתּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁנִכְנְסָה אֶצְלוֹ שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו אֶל אוֹתָם שְׁנֵי הַחֲדָרִים לְהָבִיא אֶת הַמַּלְבּוּשִׁים וְאֶת תּוֹפְרֵיהֶם. לַבַּקַּן נִכְנַס מִתּוֹךְ גִּיל שֶׁל נִצָּחוֹן וּפָרַשׂ אֶת מְעִילוֹ לְעֵינֵי הַשֻּׂלְטָן הַמְּלֵאוֹת תִּמָּהוֹן וְהִשְׁתּוֹמְמוּת. “הַבִּיטָה וּרְאֵה, אַבָּא”, אָמָר; “הַבִּיטִי וּרְאִי, אִמִּי הַנִּכְבָּדָה, כְּלוּם אֵין זֶה מְעִיל מַעֲשֶׂה יְדֵי אָמָּן? הֲרֵינִי נָכוֹן לְהַמְרוֹת עִם חַיַּט הֶחָצֵר הַזָּרִיז בְּיוֹתֵר, אִם יוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר מְתֻקָּן כָּזֶה”.

חִיְכָה אֵשֶׁת הַשֻּׁלְטָן וּפָנְתָה אֶל עוֹמַר: “וּמַה תִּקַּנְתָּ אַתָּה, בְנִי?” בְּלִי חֶמְדָּה הִטִּיל עוֹמַר אֶת אֶרֶג הַמֶּשִׁי וְהַמִּסְפָּרַיִם לָאָרֶץ. "לַמֵֵּד לִמְּדוּנִי לִשְׁלוֹט בְּסוּס וּלְהִשְׁתַמֵּש בְּסַיִף, וַאֲנִי מֵטִיל אֶת כִּידוֹנִי אֶל הַמַּטָּרָה בְמֶרְחָק שֶׁל שִׁשִּׁים פְּסִיעָה – אֲבָל חָכְמַת הַמַּחַט זָרָה לִי, אַף אֵין זוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ שֶׁל חֲנִיכוֹ שֶׁל אֶלְפִי בֵּי, מוֹשְׁלָהּ שֶׁל קַהִירָא.

“הוֹי, בְנוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל אֲדוֹנִי וְאִישִׁי”, קָרְאָה אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָן. “הֶאָח! תְּנֵנִי נָא וַאֲחַבֵּק אוֹתְךָ. וְאֶקְרָאֲךָ בְשֵׁם בְּנִי! סְלַח נָא לִי אִישִׁי וַאֲדוֹנִי”, אָמְרָה בִּפְנוֹתָהּ אֶל הַשֻּׂלְטָן, שֶׁנָהַגְתִּי בְּעָרְמָה כְנֶגְדְּךָ. כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה עֲדַיִן מִי הוּא נָסִיךְ וּמִי חַיָּט? אָמְנָם כֵּן, נִפְלָא הוּא הַמְּעִיל שֶׁתָּפַר בְּנֶךָ, וַאֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ, מִי הוּא הָאֻמָּן הַמֻּמְחֶה שֶׁלָמַד אֶצְלוֹ תּוֹרָה זוֹ?"

הַשֻּׂלְטָן יָשַׁב וְנִשְׁתַּקֵּעַ בְּהִרְהוּרִים וְהִצִּיץ בַחֲשָׁד פַּעַם בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וּפַעַם בִּפְנֵי לַבַּקַּן, שֶׁלְחִנָּם יָגַע לְהַסְתִּיר אֶת פָּנָיו הַסְּמוּקִים וְלִכְבּוֹשׁ אֶת מְבוּכָתוֹ, שֶׁנִכְשַׁל בִּשְׁטוּת זוֹ. “גַּם מוֹפֵת זֶה אֵינוֹ מַסְפִּיק לִי”, אָמַר. “אָכֵן מְהֻלָּל שֵׁם אַלַּה, יוֹדֵעַ אֲנִי תַּחְבּוּלָה לִמְצֹא אִם מְרֻמֶּה אֲנִי אוֹ לָאו”.

מִיָּד צִוָּה לְהָבִיא לוֹ אֶת סוּסוֹ הַמָּהִיר בְּיוֹתֵר, קָפַץ וְעָלָה עָלָיו וְרָכַב אֶל הַיַּעַר הַמָּצוּי לֹא הַרְחֵק מִן הָעִיר. שָׁם יוֹשֶׁבֶת, לְפִי דִּבְרֵי אַגָּדָה עַתִּיקָה, פֵיָה טוֹבָה וְאַלְדוֹלְצָאִידָה שְׁמָהּ, שֶׁכְּבָר עָמְדָה לָהֶם לִמְלָכִים מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים בְּעֵצָה טוֹבָה בִּשְׁעַת דָּחְקָם; שָׁמָה נֶחְפָּז הַשֻּׁלְטָן.> בְּלֵב הַיַּעַר הָיָה מִגְרָש רֵק הַמֻּקָּף אֲרָזִים גְּבוֹהִים. שָׁם דָּרָה, לְפִי דִּבְרֵי הָאַגָּדָה, פֵיָה זוֹ, וְאַך לִפְרָקִים רְחוֹקִים דָּרַךְ בֶּן תְּמוּתָה עַל אַדְמַת הַמִּגְרָש הַזֶּה; מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁרַשׁ בַּלְּבָבוֹת מִין פַּחַד מִפְּנֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁהָיָה עוֹבֵר בִּירֻשָּׁה מֵאָב לִבְנוֹ.> כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם הַשֻּׂלְטָן, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, קָשַׁר אֶת הַסּוּס לְאַחַד הָעֵצִים, עָמַד בְּאֶמְצָע הַמִּגְרָש וְקָרָא בְקוֹל רָם: “אִם אֱמֶת הוּא הַדָּבָר, שֶׁעָמַדְתְּ לָהֶם לַאֲבוֹתַי בְּעֵצָה טוֹבָה בִּשְׁעַת דָּחְקָם, אִם כֵּן אַל נָא תִּהְיִי בָזָה לְבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל נִכְדָּם וְעוּצִי לִי עֵצָה בַּמָּקום שֶׁתִקְצַר בִּינַת אָדָם מֵהָבִין”.

אַךְ הִסְפִּיק לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים מִיָּד נִפְתַּח אֶחָד הָאֲרָזִים, וְאִשָּׁה אַחַת מְכֻסָּה צְעִיף וּלְבוּשָׁה מַלְבּוּשִׁים לְבָנִים וַאֲרֻכִּים נִגְלְתָּה וּבָאָה. “יוֹדַעַת אֲנִי לְשֵׁם מַה בָּאתָ לְכָאן, הַשֻּׁלְטָן סַעוּד, רְצוֹנְךָ יָשָׁר הוּא וְנָכוֹן, וּלְפִיכַך תַּעֲמֹד לְךָ רֶוַח וְהַצָּלָה עַל יָדִי. קְחָה מִיָדִי אֶת שְׁתֵי הַתֵּבוֹת הַקְטָנוֹת הֲלָלוּ, צַוֵּה עַל אוֹתָם הַבַּחוּרִים הַשְׁנַיִם הַמַּכְרִיזִים עַל עַצְמָם שֶׁהֵם בָּנַיִךְ שֶׁיִבְחַר כָּל אֶחָד מֵהֶם תֵּבָה אַחַת. יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁהַבֵּן הָאֲמִתִּי לֹא יִטְעֶה בִּבְחִירָתוֹ”. כַּך דִבֵּר בַעֲלַת הַצָּעִיף וְהוֹשִׁיטָה לוֹ שְׁתֵי תֵּבוֹת קְטָנוֹת עֲשׂוּיוֹת שֵׁן וּמְקֻשָׁטוֹת בְּזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת יְקָרוֹת; עַל גַּבֵּי הַמִּכְסֶה, שֶׁנִּסָּה הַשֻּׂלְטָן לְפָתְחוֹ וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ בְשׁוּם פָּנִים, הָיְתָה כְּתֹבֶת חֲקוּקָה הַמְּשֻׁבֶּצֶת אֲבָנִים טוֹבוֹת.

הַשֻּׂלְטָן הָיָה מְהַרְהֵר בְּדֶרֶךְ שׁוּבוֹ לְבֵיתוֹ וּמְבַקֵּשׁ לָדַעַת מַה הוּא הַדָּבָר הַנָּתוּן בְּתוֹךְ הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְפָתְחָן בְּשׁוּם פָּנִים. גַּם הַכְּתֹבֶת לֹא הִגִּיהָה אוֹר עַל פְּנֵי הַחִידָה, שֶׁכֵּן הָיָה כָּתוּב עַל הָאֶחָת: כָּבוֹד וּתְהִלָּה, וְעַל הַשֵּׁנִית כָּתוּב אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר. הַשֻּׂלְטָן הִרְהֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁגַּם לוֹ הָיְתָה הַבְּחִירָה קָשָׁה לִבְחֹר מִבֵּין שְׁתֵיהֶן, לְפִי שֶׁשְׁתֵיהֶן כְּאַחַת מוֹשְׁכוֹת אֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם בְּמִדָּה שָׁוָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ שׁוּב אֶל אַרְמוֹנוֹ צִוָּה לִקְרֹא לַמַּלְכָּה וְהִגִּיד לָהּ אֶת מִשְׁפָּטָהּ שֶׁל הַפֵיָה, וּמִיָּד נִתְמַלֵּא לִבָּהּ תִּקְוַת פְּלָאִים, שֶׁאוֹתוֹ בָּחוּר שֶׁלִבָּהּ נִמְשָׁךְ אֵלָיו יִבְחַר תֵּבָה זוֹ, שֶׁתּוֹכִיחַ עַל מוֹצָאוֹ מִגֶזַע בֵּית הַמְּלוּכָה.

לִפְנֵי כִסֵּא הַמַּלְכוּת שׁל הַשֻּׂלְטָן נֶעֶרְכוּ שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת עֲלֵיהֶם הִנִּיחַ הַשֻּׂלְטָן בְּעֶצֶם יָדוֹ אֶת שְׁתֵי הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת, וְאַחַר כַּךְ עָלָה וְיָשַׁב עַל כִּסַּא מַלְכוּתוֹ וְרָמַז לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו לִפְתוֹחַ אֶת דַּלְתוֹת הָאוּלָם. מִיָּד מִהֲרוּ וּבָאוּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַפָּתוּחַ כָּל הַפַּחוֹת וְהָאֶמִירִים שׁל הַמְּדִינָה, שֶׁהִזְמִינָם הַשֻּׂלְטָן. כֻּלָם יָשְׁבוּ לָהֶם עַל רְפִידוֹת נֶהְדָּרוֹת שֶּׁנֶּעֶרְכוּ לְאֹרֶךְ הַכְּתָלִים.

לְאַחַר שֶׁיָשְׁבוּ הַכָּל, רָמַז הַשֻּׁלְטָן בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית, וּמִיָּד הִכְנִיסוּ אֶת לַבַּקַּן אֶל הָאוּלָם. בִּפְסִיעוֹת מְאֻשָׁשׁוֹת וּמְלֵאוֹת גָּאוֹן פָּסַע בְּתוֹךְ הָאוּלָם, הִתְנַפֵּל לִפְנֵי כִסֵּא הַמַּלְכוּת וְאָמַר: “מַה מְצַוֶּה עָלַי אָבִי וּמַלְכִּי?”

הַשֻּׁלְטָן נִתְרוֹמֵם מֵעַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וְאָמַר: “בְּנִי! הִנֵּה נִתְעוֹרְרוּ סְפֵקוֹת בַּאֲמִתּוּת זְכוּתְךָ זוֹ לְהִקָּרֵא בְשֵׁם זֶה; אַחַת מִן הַתֵּבוֹת הַקְטַנּוֹת הֲלָלוּ מְכִילָה בְּתוֹכָה אִשּׁוּרוֹ שֶׁל אֲמִתּוּת מוֹצָאֶךָ; קוּמָה וּבְחַר לָךְ! אֵין אֲנִי מְפַקְפֵּק כְּלָל, שֶׁתִבְחַר אֶת הַתֵּבָה הַנְּכוֹנָה!”

לַבַּקַּן נִתְרוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ וּפָסַע וְעָמַד לִפְנֵי הַתֵּבוֹת. שָׁעָה אֲרֻכָּה נִמְלַךְ בְּלִבּוֹ בַּמֶּה לִבְחֹר, לִבְסוֹף אָמַר: “אָבִי נִכְבַּדִּי! כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר נַעֲלֶה יוֹתֵר מִן הָאֹשֶׁר לִהְיוֹת בְּנֶךָ, וּמַה דָּבָר נֶאֱצָל יוֹתֵר מִן הָעֹשֶׁר לֵהָנוֹת מֵחַסְדְּךָ הַמְּרֻבֶּה? הֲרֵינִי בוֹחֵר בְּאוֹתָהּ תֵּבָה שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ: אֹשֶׁר עֹשֶׁר”. “רָאֹה נִרְאֶה אַחַר כַּךְ אִם בָּחַרְתָּ יָפֶה, וּלְפִי שָׁעָה שֵׁב לְךָ עַל הָרְפִידָה אֵצֶל הַפֶּחָה מִמְּדִינָא” אָמַר הַשֻּׂלְטָן וְרָמַז לְעַבְדּוֹ.

מִיָּד הֵבִיאוּ אֶת עוֹמַר; מַבַּט עֵינָיו קוֹדֵר, פָּנָיו עֲגוּמִים וְכָל מַרְאֵהוּ עוֹרֵר בְּלִבּוֹת הַנֶּאֱסָפִים הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעֲרוֹ. כְּרֶגַע הִתְנַפֵּל לָאָרֶץ לִפְנֵי כִסֵּא הַמְּלוּכָה וְשָׁאַל מַה הוּא רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֻּׂלְטָן.> הַשֻּׂלְטָן הִסְבִּיר לוֹ, שֶׁעָלָיו לִבְחֹר בְּאַחַת מִן הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת; מִיָּד עָמַד וְנִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן.

בְּשִׂים לֵב קָרָא אֶת שְׁתֵי הַכְּתוֹבוֹת וְאָמַר: “הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הוֹרוּנִי דַעַת, כַּמָּה רוֹפֵף הוּא הָאֹשֶׁר וְכַמָּה חוֹלֵף ועוֹבֵר הָעֹשֶׁר; אֲבָל גַּם דָּבָר זֶה הוֹרוּנִי, שֶׁסְגֻלַּת עַד שְׁרוּיָה בְלִבּוֹ שֶׁל אַמִּיץ הָרוּחַ, הוּא הַכָּבוֹד, וְכוֹכָבָהּ הַמַּזְהִיר שֶׁל הַתְּהִלָּה לֹא יַחֲלוֹף עִם אָבְדָּן הָאֹשֶׁר. וְאִם יֹאבַד לִי כֶּתֶר הַמַּלְכוּת, הִנֵּה גּוֹרָלִי כָּבוֹד וּתְהִלָּה, אֲנִי בוֹחֵר בָּכֶם!”

מִיָּד הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל הַתֵּבָה, שֶׁבָּחַר בָּהּ; אֲבָל הַשֻּׂלְטָן צִוָּה עָלָיו לְהַמְתִּין, וְרִמֵּז לְלַבַּקַּן שֶׁיִקְרַב גַּם הוּא אֶל שֻׁלְחָנוֹ, וְאַף הוּא הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל תֵּבָתוֹ.

הַשֻּׂלְטָן צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו אַגַּן מַיִם מִן הַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה צֶמְצֶם שֶׁבְּמֶכָּה, וּמִיָּד נָטַל יָדָיו לַתְּפִלָּה, הִפְנָה אֶת פָּנָיו כְּלַפֵּי מִזְרָח, נָפַל לָאָרֶץ, וְהִתְפַּלֵּל: “אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי! מֵאוֹת בְּשָׁנִים שָׁמַרְתָּ אֶת גֶּזַּע מִשְׁפַּחְתֵּנוּ בְטָהֳרָה שֶׁלֹא יִתְעָרֵב בּוֹ זָר, יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, שֶׁלֹא יִפְגֹם בָּזוּי אֵת שְֹמָם שֶׁל הָאַבַּסִידִים. הֱיֶה מָעוֹז וּמַחֲסֶה לִבְנִי הָאֲמִתִּי בְשָׁעָה זוֹ שֶׁל נִסָּיוֹן”.

הַשֻּׂלְטָן נִתְרוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ וְשׁוּב עָלָה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ; כָּל הַנֶּאֱסָפִים חִכּוּ מִתּוֹךְ צִפִּיָּה וְלֹא הִרְהִיבוּ עֹז בְּנַפְשָׁם לִשְׁאֹף רוּחַ כִּמְעַט; דְּמָמָה רַבָּה שְׁרוּיָה הָיְתָה בָאוּלָם, עַד שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹל פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל עַכְבָּר קָטָן; הָאֲנָשִׁים שֶׁיָּשְׁבוּ בַּשּׁוּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שִׁרְבְּבוּ אֶת צַוְארֵיהֶם, כְּדֵי לִרְאוֹת מֵעַל רֹאשֵׁיהֶם שֶׁל הָאֲנָשִֹים הַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם אֶת הַתֵּבוֹת הַקְּטַנּוֹת. מִיָּד פָּתַח הַשֻּׂלְטָן וְאָמַר: “פִּתְחוּ אֶת הַתֵּבוֹת”, וְהַתֵּבוֹת הֲלָלוּ שֶׁמִתְּחִלָּה לֹא הָיָה בְכֹחַ שׁוּם אָדָם לְפָתְחָן, הִנֵּה נִפְתְּחוּ עַכְשָׁו מֵאֲלֵיהֶן.

בְּתוֹךְ הַתֵּבָה שֶׁבָּחַר בָּהּ עוֹמַר מֻנָּחִים הָיוּ כֶּתֶר קָטָן וְשַׁרְבִיט שֶׁל זָהָב עַל גַּבֵּי כַּר שֶׁל קְטִיפָה; בְּתֵבָתוֹ שֶׁל לַבַּקַּן מוּטֶלֶת מַחַט וְחוּט קָטָן נָתוּן בְּתוֹכָהּ. הַשֻּׂלְטָן צִוָּה עַל שְׁנֵיהֶם לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת תֵּבוֹתֵיהֶם. נָטַל בְּיָדוֹ אֶת הַכֶּתֶר הַקָּטָן וְהֵרִים אוֹתוֹ מֵעַל הַכַּר, וְאוּלָם נִפְלָא הַדָּבָר לְמַרְאֶה, מִכֵּיוָן שֶׁנָטַל אוֹתוֹ בְיָדָיו מִיָּד הָלַך הָלוֹךְ וְגָדּוֹל, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִכְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל כֶּתֶר מַלְכוּת מַמָּשׁ. עָמַד וְנָתַן אוֹתוֹ בְרֹאשׁוֹ שֶׁל עוֹמַר בְּנוֹ, שֶׁכָּרַע לְפָנָיו, נָשַׁק לוֹ בְמִצְחוֹ וְאָמַר לוֹ לָשֶׁבֶת לִימִינוֹ. אָכֵן אֶל לַבַּקַּן פָּנָה וְאָמַר: “פִּתְגָּם יָשָׁן שָׁגוּר בְּפִי הַבְרִיּוֹת: רַצְעָן, תְּפוֹס מַרְצְעֶךְ! נִרְאֶה הַדָּבָר, שֶׂמוּטָל עָלֶיךָ לֶאֱחוֹז בְּמַחְטֶךָ. אָמְנָם זָכֹה לֹא זָכִיתָ לְחַסְדִּי, אֲבָל מִי שֶׁהוּא בִקֵּשׁ עָלֶיךָ רַחֲמִים, שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לְהָשִׁיב הַיּוֹם פָּנָיו רֵיקָם; וּלְפִיכָך אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶת חַיֶּיךָ בְּמַתָּנָה, וְאוּלָם אֲנִי מַשִּׂיא לְךָ עֵצָה טוֹבָה, לְמַהֵר וְלָצֵאת מֵאַרְצִי”.

נִכְלָם וְנִדְכָּא לֹא יָכוֹל הַחַיָּט הַמִּסְכֵּן לְהָשִׁיב דָּבָר; מִיָּד הִתְנַפֵּל לִפְנֵי הַנָּסִיךְ וּדְמָעוֹת נָשְׁרוּ מֵעֵינָיו. “הַאִם יָכוֹל אַתָּה לִסְלוֹחַ לִי, נָסִיךְ?” אָמַר.

“אֵמוּן לֵב לְאוֹהֵב וְרוּחַ נְדִיבָה לְאוֹיֵב הוּא מְשׂוֹשׂ גְּאוֹנָם שֶׁל הָאַבַּסִידִים”, הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ כְּשֶׁהֵרִים אוֹתוֹ מֵעַל הָאָרֶץ; “לֵךְ לְךָ בְשָׁלוֹם”. – “הוֹי בְנִי הָאֲמִתִּי!” קָרָא הַשֻּׂלְטָן הַזָּקֵן בְּלֵב נִרְגָּש וְהוֹרִיד רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ שֶׁל הַבֵּן; הָאֶמִירִים וְהַפַּחוֹת וְכָל גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְקָרְאוּ: “יְחִי הַנָּסִיךְ הֶחָדָש!” וּבְתוֹךְ הַצָּהֳלָה הַכְּלָלִית נָטַל לַבַּקַּן אֶת תֵּבָתוֹ תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ וְיָצָא בַחֲשָׁאי מִן הָאוּלָם.

הָלַךְ וְיָרַד אֶל אֻרְווֹתָיו שֶׁל הַשֻּׂלְטָן, רָתַם אֶת סוּסוֹ מוּרְבָה וְרָכַב אֶל שַׁעַר הָעִיר בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה. כָּל חַיֵּי נְסִיכוּתוֹ נִרְאִים הָיוּ לוֹ כְעֵין חֲלוֹם, וְרַק הַתֵּבָה הַנֶּהְדָּרָה הַמְּקֻשָּׁטָה בְמַרְגָלִיּוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת הִזְכִּירָה לוֹ כִּי לֹא חֲלוֹם חָלָם.> כְּשֶׁבָּא סוֹף סוֹף שׁוּב לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה, רָכַב וְעָבַר לִפְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל הָאֻמָּן שֶׁלוֹ מִלְפָנִים, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וּקְשָׁרוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְנִכְנָס אֶל בֵּית הַמְּלָאכָה. הָאֻמָּן שֶׁלֹא הִכִּיר אוֹתוֹ תּוֹךְ כְּדֵי רְאִיָּה חָרַד אֵלָיו וְשָׁאַל בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד בַּמֶּה יוּכַל לְשָׁרְתוֹ; אֲבָל כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן בְּאוֹרְחוֹ מִקָּרוֹב וְהִכִּיר בְּפָנָיו אֶת לַבַּקַּן מְיֻדָּעוֹ, קָרָא לְפוֹעָלָיו וְתַלְמִידָיו, וְכֻלָם הִתְנַפְּלוּ בְחֵמָה שְׁפוּכָה עַל לַבַּקַּן הַמִּסְכֵּן, שֶׁלֹא צִפָּה כְלָל לְקַבָּלַת פָּנִים שֶׁכְּמוֹתָהּ, דְּחָפוּהוּ וְהִכּוּהוּ בִּכְלֵי מַגְהֵץ וּבְאַמַת הַמִּדָּה, דָּקְרוּ אוֹתוֹ בִמְחָטִים וְקִרְצְפוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְמִסְפָּרַיִם חַדִּים, עַד שֶׁנָפַל אֵין אוֹנִים עַל גַּל שֶׁל בְּגָדִים יְשָׁנִים.

וּבְשָׁעָה שֶׁשָּכַב כַּךְ עָמַד הָאֻמָּן וְהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה עַל מַעֲשֶׂה הַגְּנֵבָה שֶׁל הַמְֹעִיל; לַשָּׁוְא הִבְטִיחַ לַבַּקַּן, שֶׁלְּשֵׁם זֶה שָׁב לְכָאן, כְּדֵי לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת דָּמָיו, לְחִנָּם הִצִּיעַ לְפָנָיו שֶׁיָשִׁיב לוֹ פִּי שְׁלוֹשָׁה; הָאֻמָּן וּפוֹעָלָיו הִתְנַפְּלוּ עָלָיו שׁוּב וְהִכּוּ אוֹתוֹ מַכּוֹת רֶצַח וְהִשְׁלִיכוּהוּ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת וָחוּצָה; מֻכֶּה וּקְרוּעַ בְּגָדִים עָלָה עַל מוּרָבָה סוּסוֹ וְרָכַב לְפֻּנְדָק אֶחָד. שָׁם נִשְׁתַטַּח עָיֵף וּמֻכֶּה עַל הַמִּטָּה, וְהָיָה מְהַרְהֵר בִּיסוּרָיו שֶׁל בֶּן אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּקִפּוּחַ זְכוּתוֹ שֶׁל אָדָם לִפְרָקִים קְרוֹבִים וּבְאַפְסוּתָם שֶׁל נִכְסֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַחוֹלְפִים וְעוֹבְרִים וְאֵין לָהֶם קִיּוּם. מִיָּד נִרְדָּם מִתּוֹךְ הַחְלָטָה לְוַתֵּר עַל הַגְּדֻלָּה וְעַל חַיֵּי בְנֵי עֲלִיָּה וְלִחְיוֹת חַיִּים יְשָׁרִים שֶׁל אֶזְרָח פָּשׁוּט.

וּמִמָחֳרַת הַיּוֹם לֹא נִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ עַל הַחְלָטָתוֹ; מִשׁוּם שֶׁיְדֵיהֶם הַכְּבֵדוֹת שֶׁל הָאֻמָּן וּפוֹעָלָיו גֵּרְשׁוּ כְּנִרְאֶה מִגֵּווֹ אֶת הָרֶגֶשׁ שֶׁל בֶּן עֲלִיָּה.> עָמַד וּמָכַר בְּדָמִים יְקָרִים אֶת הַתֵּבָה שֶׁלוֹ לְסוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, קָנָה לוֹ בַיִת וְעָרַךְ בֵּית מְלָאכָה לְמַעֲשֵׂי אֻמְנוּתוֹ. כְּשֶׁהָיָה הַכָּל עָרוּךְ וּמְתֻקָּן כַּהֲלָכָה וְגַם שֶׁלֶט הָיָה תָּלוּי לִפְנֵי חֲלוֹנוֹ וְעָלָיו כָּתוּב: לַבַּקַּן, תּוֹפֵר בְּגָדִים, יָשַׁב וְהִתְחִיל לְתַקֵּן בְּאוֹתָהּ מַחַט וּבְחוּט שֶׁבְּתוֹכָהּ, שֶׁמָצָא בְתוֹךְ הַתֵּבָה הַקְּטַנָּה, אֶת מְעִילוֹ, שֶׁהָאֻמָּן שֶׁלוֹ קָרַע אוֹתוֹ לִקְרָעִים בְּאַכְזָרִיּוּת יְתֵרָה. מִיָּד הִפְסִיקוּהוּ מִמְלַאכְתוֹ וְקָרְאוּ לוֹ הַחוּצָה, וּכְשֶׁרָצָה שׁוּב לַחֲזוֹר אֶל מְלַאכְתּוּ, רָאָה מַחֲזֶה נִפְלָא לְנֶגֶד עֵינָיו: הַמַּחַט הָלְכָה וְתָפְרָה מֵאֵלֶיהָ בִשְׁקִידָה יְתֵרָה, בְּלִי עֶזְרַת יַד אָדָם, וְהָיְתָה תּוֹפֶרֶת תְּפִירוֹת דַּקּוֹת וְנָאוֹת, שֶׁכְּמוֹתָן לֹא עָלָה בִידֵי לַבַּקַּן אֲפִלוּ בִרְגָעָיו הַמֻּצְלָחִים בְּיוֹתֵר!

אָמְנָם כֵּן, גַּם הַמַּתָּנָה הַקַּלָּה בְיוֹתֵר הַבָּאָה מִידֵי פֵיָה טוֹבָה שְׁרוּיָה הַבְּרָכָה בְתוֹכָה וְעֶרְכָּה רַב הוּא! וְאוּלָם עוֹד סְגֻלָּה אַחַת צְפוּנָה בְמַתָּנָה זוֹ: הַחוּט לֹא תַם לְעוֹלָם אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּחַט תָּפְרָה וְתָפְרָה בִשְׁקִידָה יְתֵרָה.

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הָיוּ מוֹסְרִים לְלַבַּקַּן אֶת מְלַאכְתָּם וּבִמְהֵרָה הָיָה הַחַיַּט הַמְּפֻרְסָם בְּיוֹתֵר מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק; גּוֹזֵר הָיָה אֶת הָאֶרֶג וְתָפַר בְּמַחַט אֶת הַתְּפִירָה הָרִאשׁוֹנָה, וּמִכָּאן וְאֵילַך הָיְתָה הַמַּחַט תּוֹפֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְלִי הֶפְסֵק עַד שֶׁנִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּלְבּוּשׁ. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וּפָנוּ אֱלֵי לַבַּקַּן כָּל בְּנֵי הָעִיר, מִשׁוּם שֶׁמְלַאכְתּוֹ הָיְתָה נָאָה וְדָמֶיהָ מוּעָטִים בְּמִדָּה בִלְתִּי מְצוּיָה, וְרַק עַל אַחַת הָיוּ בְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה מְנִיעִים רֹאש: שֶׁעוֹבֵד הוּא מְלַאכְתּוֹ בְלִי פוֹעֲלִים וְדַלְתוֹת בֵּית מְלַאכְתוֹ נְעוּלוֹת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָתוֹ.

וּבְכֵן נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הַכְּתֹבֶת שֶׁעַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר, בִּמְלוֹאָם. שֶׁכֵּן הָיוּ אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר מְלַוִּים אֶת צַעֲדֵי הַחַיָּט הַטּוֹב, אִם כִּי בְּמִדָּה מְצֻמְצֶמֶת, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת רוּם תְּהִלָּתוֹ שֶׁל עוֹמַר, הַשֻּׂלְטָן הַצָּעִיר, בְּפִי כָּל הַבְּרִיּוֹת, וּכְשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ שֶׁאַמִּיץ לֵב זֶה הוּא חֲבִיב עַמּוֹ וּמְשׂוֹשׂ גְּאוֹנוֹ וְהוּא מֵטִיל פַּחַד עַל כָּל אוֹיְבָיו, מִיָּד הָיָה הַנָּסִיךְ מִלְפָנִים מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ: "הֲרֵי זֶה טוֹב וְיָפֶה

שֶׁנִשְׁאַרְתִּי חַיָּט מִשׁוּם שֶׁסַּכָּנָה כְרוּכָה בָהֶם בְּכָבוֹד וּבִתְהִלָּה". כָּכָה חַי לַבַּקַּן וְרוּחוֹ הָיְתָה נוֹחָה מֵעַצְמוֹ וּמְכֻבָּד בְּפִי בְנֵי עִירוֹ, וְאִם עֲדַיִן לֹא תַּש כֹּחָהּ שֶׁל הַמַּחַט בֵּינָתַיִם, הֲרֵי הִיא הוֹלֶכֶת וְתוֹפֶרֶת גַּם עַכְשָׁו בַּחוּט הַנִּצְחִי שֶׁל אַדוֹלְצָאִידֶה הַפֵיָה הַטּוֹבָה.

א.

וַיְהִי בִימֵי הָרוּן אַל־רַשִּׁיד הַמוֹשֵׁל בְּבַגְדָּד. בַּיָּמִים הָהֵם חַי בְּבַלְסוֹרָה אִישׁ אֶחָד וּשְמוֹ בֶנֶּאצַר. רְכוּשׁוֹ לֹא הָיָה רַב, אֲבָל דֵּי מִחְיָתוֹ בְרֶוַח וּבְשַׁלְוָה, מִבְּלִי לַעֲסֹק בְּמִסְחָר וּמִשְׁלַח־יָד. גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָלְדָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בֵן, לֹא שִׁנָּה אֶת דַרְכּוֹ זֶה. “לָמָה־לִי, הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד אֶל שְׁכֵנָיו, לְטַפֵּל בְּמִקַּח־וּמִמְכָּר, לְלַסְטֵם וּלְרַמּוֹת אֶת הַבְּרִיוֹת? הֲרַק בִּשְׁבִיל שֶׁאַנִּיח לִבְנִי סַעִיד אַחֲרַי אֶלֶף שִׁקְלֵי־זָהָב יוֹתֵר, אִם יִתְנַהֵג עִסְקִי כְשׁוּרָה, וְאִם לֹא, אֶלֶף שִקְלֵי־זָהָב פָּחוֹת? בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִים שְׁנַיִם, יֹאמַר מָשָׁל קַדְמוֹנִי, שָׁם גַּם שְׁלִישִי יֹאכַל וְיִשְׂבָּע; וְאִם יִהְיֶה סַעִיד בֵּן חָכָם, לֹא יֶחְסַר כֹּל”. כַּךְ הָיָה בֶּנֶּאצַר אוֹמֵר וְכַךְ הָיָה גַם נוֹהֵג, כִּי לֹא לִמֵּד אֶת בְּנוֹ מִסְחָר אוֹ אוּמָנוּת, אַךְ לֹא חָדַל מִקְרֹא עִמּוֹ בְּסִפְרֵי חָכְמָה, וּבִהְיוֹתוֹ נוֹטֶה אֶל הַדֵּעָה, שֶׁמִלְּבַד הַעֵסֶק בַּתוֹרָה וְכִּבּוּד זְקֵנִים אֵין דָּבָר, אֲשֶׁר יִסְכּוֹן יוֹתֵר לְאָדָם צָעִיר מֵאֹמֶץ לֵב וְיָד זְרִיזָה, נָתַן לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ לִשְׁלֹף חֶרֶב וּלְהַחֲזִיק מָגֵן; וְלֹא אָרְכוּ הַיָּמִים, וְסַעִיד נֶחְשַׁב בֵּן בְּנֵי גִילוֹ וְאַף גַּם בְּקֶרֶב הַנְּעָרִים הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ לְגִבּוֹר־חַיִל, וּבִרְכִיבָה וּשְׂחִיָה לֹא עָלָה עָלָיו אִישׁ.

כְּשֶׁנִּמְלְאוּ לְסַעִיד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה שְׁלָחוֹ אָבִיו לְמֶכָּה לְהִשְׁתַּטֵּח עַל קֶבֶר הַנָּבִיא, לַעֲרֹך תְּפִלָה וְלַעֲשֹוֹת צְרָכָיו הַדָּתִיִים כַּחֻקָּה וְכַמִשְׁפָּט. לִפְנֵי צֵאתוֹ קָרָא לוֹ אֳבִיו לָבֹא אֵלָיו וַיְהַלְּלוֹ עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וַיְלַמְּדֵהוּ אָרְחוֹת חַיִים, וְהִיְלכוֹת דֶרֶךְ־אֶרֶץ גַם כֶּסֶף נָתַן לוֹ לְהוֹצָאוֹת־הַדֶּרֶך, וְאַחֲרֵ־כֵן אָמַר: "עוֹד דָּבָר אֶחָד, בְּנִי סַעִיד, הִנְּני אִישׁ הָעוֹמֵד לְמַעֲלָה מֵהָאֱמוּנוֹת הַתְּפֵלוֹת שֶׁל הֲמוֹן הָעָם. אוֹהֵב אֲנִי אָמְנָם לִשְׁמֹע סִפּוּרֵי מַעֲשִיּוֹת עַל־דְּבַר פֵיאוֹת וְקוֹסְמִים, כִּי יֵשׁ לִי מִזֶה קוֹרַת רוּחַ אֲבָל רָחוֹק מִמֶּנִּי לְהַאֲמִין, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִים הַרְבֵּה הֶדְיוֹטִים מְחֻסְּרֵי־דַעַת שֶׁהָרוּחוֹת הָאֵלֶּה אוֹ יִהְיּוּ מַה שִּׁיְהיוּ, יֵשׁ לָהֶן הַשְׁפָּעָה כָּל־שֶׁהִיא עַל חַיֵּי הָאָדָם וּפְעוּלוֹתָיו. אוּלָם אִמְּךָ – זֶה לִי שְׁתּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה – אִמְּךָ הֶאֱמִינָה בָזֶה בֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּדִבְרֵיּ הָאַלְקוֹרָן; וּפַעַם אַחַת כְּשֶׁלֹּא הָיָה אִישׁ אִתָּנוּ בַּבַּית סִפְּרָה לִי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהּ, שֶׁלֹּא אֲגַלֶּה אֶת הַדָּבָר לְאִישׁ מִלְּבַד לִבְנָהּ, שֶׁלָּה עַצְמָהּ הָיָה מִיּוֹם לֵדָתָהּ מַגָּע־וּמַשָּׁא עִם פֵיאָה אֶחָת. אָנֹכִי לָעַגְתִּי לָהּ כְּמוּבָן וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מָכְרָח אֲנִי לְהוֹדוֹת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתָ, סַעִיד לְאַוִּיר הָעוֹלָם, קָרוּ מִקְרִים שֶׁהֵבִיאוּ גַם אוֹתִי, אָבִיךָ לִידֵי הִשְׁתּוֹמְמוּת: כָּל הַיּוֹם הָיוּ קוֹלוֹת וּבְרָקִים וּמָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ אַרְצָה וְהַשָמַיִם הָיוּ כֹה שְׁחוֹרִים שׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִקְרֹא אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר. בּשָׁעָה הָרְבִיעִית אַחַר הַצָהֳרַיִם הֻגַד לִי, כִּי בֵן נוֹלַד לִי. מִהַרְתִּי אֶל חֲדַר אִמְּךָ, לִרְאוֹת אֶת בְּנִי בְכוֹרִי וּלְבָרְכוֹ, אֲבָל הַנְּעָרוֹת הַמְשָׁרְתוֹת אוֹתָהּ עָמְדוּ לִפְנֵי הַדֶּלֶת, וְעַל שְׁאֵלוֹתַי אָמְרוּ לִי, כִּי אֵין אִישׁ רַשָּׁאִי לְהִכָּנֵס, כִּי צְמִירָה אִמְּךּ הִבִּיעָה אֶת חֶפְצָה לְהִשָּׁאֵר לְבַדָּהּ בֶּחָדֶר. דָפַקְתִּי עַל הַדֶּלֶת, אַךְ לַשָּׁוְא, הִיא נִשְׁאֲרָה סְגוּרָה.

"עוֹד אֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי הַדֶּלֶת בֵּין הַמְּשָׁרְתוֹת נִרְגָּז קְצָת, וְהִנֵּה לְפֶתַע פִתְאֹם נִטְהֲרוּ הַשָּׁמַיִם בְּאוֹפֶן שֶלֹא רָאִיתִי כָזֹאת מִיָמָי, וּמַה שֶּׁהָיָה עוֹד יוֹתֵר נִפְלָא, זֶה הָיָה שֶׁרַק מִמַּעַל לְעִירֵנוּ בַּלְסוֹרָה הָיְתָה כִפַּת הָרָקִיעַ תְּכֵלֶת טְהוֹרָה, בְעוֹד שׁמִּסָּבִיב הָיְתָה חָשְׁרַת עָבִים שְׁחוֹרוֹת וּבְרָקִים הֵאִירוּ וְעוֹפְפוּ בְכָל רַחְבֵי הַסְּבִיבָה. וּבְעוֹד אֲנִי עוֹמֵד מַחֲרִיש וּמִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֶה עֵינַי, נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת אֶל חֲדַר אִשְׁתִּי; הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַשְׁפָחוֹת בַּחוּץ וָאִכָּנֵס לְבַדי הַחֶדְרָה לִשְׁאֹל אֶת אִמְּךָ, מִפְנֵי מַה סָּגְרָה בַעֲדָהּ מִבֹּא, וַיְהִי בְעָבְרִי עַל סַף הַחֶדֶר וְרֵיח שׁוֹשַנִּים, קַרְנְפָלִים וְיַקִינְטוֹנִים עָלָה מִמֵּנּוּ אֶל אַפִּי, רֵיח כֹּה חָזָק שֶׁכִּמְעַט נַעֲשָׂה רֹאשִׁי סְחַרְחָר. אִמְּךָ הִגִּישָׁה אוֹתְך אֵלַי וּבְאוֹתֹו זְמָן הֶרְאֲתָה לִי חֲלִיל־כֶסֶף קָטָן, שֶׁהָיָה תָלוּי בְצַוָּארְךָ עַל שַׁרְשֶׁרֶת־זָהָב דַּקָּה כְמֶשִׁי – הָאִישָּׁה הַטּוֹבָה, שֶׁכְּבָר סִפַרְתִּי לְךָ עַל אֹדוֹתָהּ, אָמְרָה אִמְּךָ, הָיְתָה פֹה, הִיא נָתְנָה לְבִנְךָ אֶת הַמַּתָּנָה הַזֹאת – זוֹ הָיְתָה אֵיפוֹא הַקּוֹסֶמֶת, שֶטִּהֲרָה אֶת הָאַוִּיר וְשֶׁהִשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ אֶת רֵיחַ הַשּׁוֹשַנִים וְהַקַּרְנְפָלִים? אָמַרְתִּי בִשְׂחוֹק שֶׁל קטֶֹן־אֲמָנָה. – הֶרֵי יְכֹלָה הָיְתָה לְהשְׁאִיר דָּבָר יוֹתֵר טוֹב, כִּיס מָלֵא זָהָב, סוּס וְכדּוֹמֶה לָזֶה. – אִמְךָ הִשְׁבִּעַתְנִי לִבְלִי לְהִתְלוֹצֵץ, כִי הַפֵּיאוֹת נֹוחוֹת לִכְעֹס וִיכֹלוֹת לַהֲפֹך אֶת בִּרְכָתָן לִקְלָלָה.

"מִלֵּאתִי אֶת חֶפְצָהּ וְהֶחֱשֵיתִי, כִּי חוֹלָה הָיְתָה אִמֶּךָ. לֹא דִבַּרְנוּ יוֹתֵר גַּם בַּמְאוֹרָע הַמּוּזָר, עַד אָשֶר שֶׁשׁ שָׁנִים אַחֲרֵ־כֵן הִרְגִּישָׁה אִמְּךָ לַמְרוֹת הֱיוֹתָה צְעִירָה עוֹד, כִּי מָלְאוּ יָמֶיה לָמוּת. אָז מָסְרָה לִי אֶת הֶחָלִיל וַתְּצַו לְבִלְתִּי תֵת אוֹתוֹ לְךָ, עַד אֲשֶר יִמְלְאוּ לְךָ עֶשְׂרִים שָׁנָה, כִּי עַד הַיּוֹם הַהוּא עָלַי לְהַשְׁאִירְךָ בְּבֵיתִי, אַף לֹא שָׁעָה אַחַת פָּחוֹת. הִיא נָפְחָה אֶת נַפְשָׁהּ. הִנֵּה הַמַּתָּנָה – אָמַר בֶּנֶּאצַר, בְּהוֹצִיאוֹ מִן הָאַרְגָּז חֲלִיל־כֶּסֶף אָחוּז בְּשַׁרְשֶׁרֶת זְהַב אֲרֻכָּה – וַאֲנִי נוֹתְנָה לְךָ בִּשְׁנַת הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, תַּחַת תִּתִּי אוֹתָהּ לְךָ בִּשְׁנַת הָעֶשְׂרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ מִזֶּה, וּכְשֶׁתָּשֹׁב אֵלַי, אֶפְשָׁר, כִּי אֶהְיֶה כְּבָר נֶאֱסָף אֶל אֲבוֹתָי. אֵינִי רוֹאֶה שׁוּם סִבָּה מַסְפֶּקֶת, שֶׁתֵּשֵׁב פֹּה עִמָּדִי עוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים, כַּאֲשֶׁר חָפְצָה אִמְּךָ, שֶׁדָּאֲגָה לְךָ כָּל־כַּך: הֲלֹא בֵּן טוֹב וְחָכָם אַתָּה וְיוֹדֵעַ אַתָּה, אֵיך לְהִתְנַהֵג בְּנֶשֶׁק כְּבֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְעַל־כֵּן הֲרֵי אַתָּה בְּעֵינַי כְּבֶן עֶשְׂרִים. וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם וּזְכוֹר בְּשַׁלְוָתְךָ וּבִקַלְקְלָתְךָ, ד' יִשְׁמָרְךָ מִמֶּנָּה, אֶת אָבִיךָ

כֹּה דִבֵּר בֶּנֶּאצַר אִיש בַּלְסוֹרָה, כַּאֲשֶׁר שִׁלַּח אֶת בְּנוֹ מֵאִתּוֹ. סַעִיד נִפְרַד בּהִתְרַגְּשוּת מֵעַל פְּנֵי אָבִיו, תָּלָה אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת עַל צַוָּארוֹ, שָׂם אֶת הֶחָלִיל מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ וַיַעַל עַל סוּסוֹ וַיִרְכַּב אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר צְרִיכָה הָיְתָה הָאוֹרְחָה הַיוֹצֵאת לְמֶכָּה לְהִקָּהֵל יַחְדָּיו. בִּזְמָן קָצָר נֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כִּשְׁמוֹנִים גַּמָּל וְאֵיזוֹ מֵאוֹת אִישׁ. הַשַּׁיָרָה הִתְחִילָה יוֹצֵאת וְסַעִיד עָזַב אֶת בַּלְסוֹרָה, עִיר אֲבוֹתָיו, מִבְּלִי דַעַת, שֶׁזְמָן רַב יַעֲבוֹר עַד אֲשֶׁר ישׁוּב לִרְאוֹתָה.

ב.

הֶחָדָשׁ שֶׁבִּנְסִיעָה זוֹ וְהַדְּבָרִים הַשּׁוֹנִים שֶׁלֹּא רָאָה מִיָּמָיו, וְעַתָּה נִתְגַלּוּ לְפָנָיו בְּכָל הֲדָרָם הַמְּיוּחָד, הִסִּיחוּ בַּתְּחִלָּה אֶת דַעְתּוֹ מְהִרְהוּרָיו הָעֲצֵבִים, אוּלָם כְּשֶׁקָּרְבוּ אֶל הַמִדְבָּר וְהַסְּבִיבָה הִתְחִילָה לוֹבֶשֶת צוּרָה שׁוֹמֵמָה וּבוֹדֵדָה, הִתְחִיל חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת וּבְתוֹךְ שְׁאָר דְּבָרִים עָלוּ עַל לִבּוֹ דִּבְרֵי אָבִיו לִפְנֵי הִפָּרְדוֹ מִמֶּנּוּ.

וַיּוֹצֵא סַעִיד אֶת הֶחָלִיל מִתַּחַת אֵזוֹרוֹ וַיִסְתַּכֵּל בּוֹ מִכָל צַד וְאַחֲרֵי־כֵן הִגִּיש אוֹתוֹ אֶל פִּיו, לְנַסּוֹת אִם יִתֵּן קוֹל צָלוּל וְיָפֶה, אוּלָם רְאֵה זֶה פֶלֶא, הֶחָלִיל לֹא הִשְׁמִיע כָּל קוֹל. הוּא הֵפִיח אֶת לְחָיָיו וְנָשַׁף בְּכָל כֹּחוֹ, אַךְ לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא מֵהֶחָלִיל אַף קוֹל קַל. וַיִחַר לְסַעִיד מְאֹד, בְּרְאוֹתוֹ שֶׁאֵין בַּמַּתָּנָה כָל תֹּעֶלֶת, וַיָּשֶׁב אֶת הֶחָלִיל אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר לְקָחוֹ מִשָּׁם. אַךְ דִּבְרֵי אִמּוֹ, הַמְּלֵאִים סוֹד, שָׁבוּ מִיַּד לְהַעֲסִיק אֶת מוֹחוֹ. הוּא שָׁמַע דְּבָרִים שׁוֹנִים עַל אֹדוֹת פֵיאוֹת, אֲבָל בֵּין שְׁכֵנָיו בְּבַלְסוֹרָה לֹא הָיָה לְפִי יְדִיעָתוֹ אַף אֶחָד, שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאֵיזֶה קֶשֶׁר וְיַחַס עִם עֶצֶם, שֶׁהוּא לְמַעֲלָה מִן הַטֶּבַע, וְאֶת הָאֲגָדוֹת עַל־דְבַר שֵׁדִים וְרוּחוֹת הֶעְתִּיקוּ לִמְקוֹמוֹת רחוֹקִים וּלְיַמִים מִקֶּדֶם, וִלָזֹאת חָשַב סַעיד, שֶׁמַּחֲזוֹת כָּאֵלֶּה הֵם בַּזְּמַן הַזֶּה בִּלְתִּי שְׁכִיחִים, אוֹ שֶׁהַפֵּיאוֹת חָדְלוּ לַבֹא בֵין אֲנָשִׁים וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּגוֹרָלָם. וְאוּלַם מַחֲשָׁבוֹת מֵעֵין אֵלּוּ לֹא מָנְעוּ אֶת סַעִיד מֵהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לְהַאֲמִין, שֶׁכָּל מָה שֶׁקָּרָה לְאִמּוֹ הוּא מֵהַדְּבָרִים הָרְחוֹקִים מִן הַמְּצִיאוּת וְהַחֲתוּלִים בַּעֲנַן הַסּוֹד, וּמִזֶּה הָיְתָה נְסִבָּה שֶׁהוּא יָשַׁב כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כֻּלוּ עַל סוּסוֹ כְּחוֹלֵם, מִבְּלִי לָקַחַת חֵלֶק בְּשִׁיחוֹתֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרָיו לִנְּסִיעָה וּמִבְּלִי לָשִׂים לֵב לִזְמִירוֹתֵיהֶם וְלִשְׂחוֹקָם.

סַעִיד הָיָה נַעַר יְפֵה מַרְאֶה. מֵעֵינָיו נִשְׁקַף אֹמֶץ־לֵב וְרוּחַ גְּבוּרָה, בְּפִיו הוּצַק חֵן, וְלַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ עוֹד עוּל־יָמִים הָיְתָה בְּיֵשׁוּתוֹ חֲשִׁיבוּת יְדוּעָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה, אֶלָּא בַּמְעֲטִים מִבְּנֵי גִּילוֹ. הַנִמּוּס שֶׁבּוֹ יָשַב עַל סוּסוֹ, יְשִׁיבָה מְרֻשֶּׁלֶת אֲבָל בְּטוּחָה, הָדוּר בִלְבוּשוֹ וּבִזֵינוֹ שֶׁל לוֹחֵם, מָשַׁך עָלָיו עֵינֵי רַבִּים מֵהַנּוֹסְעִים. בְּיִחוּד מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אִישׁ זָקֵן אֶחָד, שֶׁרָכַב בְּצִדּוֹ, וְהָאִישׁ פָּנָה אֵלָיו בַּשְּׁאֵלוֹת לְנַסּוֹתוֹ, הֲגַם בַּחָכְמָה גְּדוֹל כֹּחוֹ. סַעִיד שֶׁאָבִיו לִמָדוֹ לְכַבֵּד אֶת הַזְּקֵנִים, עָנָה לַזָּקֵן בֶּעַנְוַת־חֵן וְגַם בְּהַשְׂכֵּל וָדָעַת, בְּאוֹפֶן שֶׁהַזָקֵן שָׂמַח עָלָיו שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וְאוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָעִיר הָיָה טָרוּד כָּל הַיּוֹם כֻּלוֹ רַק בְּדָבָר אֶחָד, מִמֵּילָא נִתְגַּלְגְּלָה הַשִּׂיחָה אֶל כִּבְשׁוֹנוֹ שֶל עוֹלַם הַפֵיאוֹת, וּלְסוֹף פָּנָה סַעִיד יָשָׁר אֶל הַזָקֵן בִּשְׁאֵלָה, הֲמַאֲמִין הוּא, כִּי יֵשׁ בָּעוֹלָם רוּחוֹת טוֹבוֹת אוֹ רָעוֹת, הַמְּגִינוֹת עַל הָאָדָם אוֹ שָׂשׂוֹת לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה.

הַזָקֵן הֶחֱלִיק אֶת זְקָנוֹ וַיֵט אֶת רֹאשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה וְאַחֲרֵי־כֵן אָמָר: “אֵין לְכַחֵד, כִּי הָיוּ מִקְרִים כָּאֵלֶּה בָעוֹלָם, אַף־כִּי אנֹכִי לֹא רָאִיתִי מִיָמַי לֹא שֵׁד בְּצוּרַת גַּמָּד וְלֹא רוּחַ בְּתַבְנִית עֲנָק, לֹא קוֹסֵם ולֹא פֵיאָה” וְהַזָקֵן התְחִיל מְסַפֵר לְאִישׁ הַצָעִיר סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאִים רַבִּים, עַד שׁנַּעֲשָׂה רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר וְלֹא יָכֹל לַחֲשׂב אַחֶרֶת, בִּלְתִּי אִם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע בִּשְׁעַת לִדְתּוֹ, הַשִּׁיּנּו בְּמֶזֶג הָאַוִּיר, רֵיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים וְהַיַּקָּינְטוֹנִים הַנָּעִים – כָּל זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא סִמָּן גָּדוֹל וְטוֹב, שֶׁהוּא עַצְמוֹ עוֹמֵד תַּחַת חָסוּתָה הַמְּיוּחָדָה שֶׁל פֵיאָה טוֹבָה וְאַדִּירָה, וְשֶׁהֶחָלִיל לֹא נִיתַּן בְמַתָּנָה לְשֶׁם מַטָּרָה אַחֶרֶת, אֶלָּא בִכְדֵי לִשְׁרֹק לַפֵיאָה בְעֵת צָרָה. כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ רַק הֵיכָלוֹת, סוּסֵי־קֶסֶם, רוּחוֹת וְכַדּוֹמֶה לָזֶה וַיְחִי בָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ מָלֵא פֵיאוֹת לַאֲמִתוֹ.

וְאוּלָם כְּבָר בַּיוֹם שֶׁלְּמָחֳרָתוֹ צָרִיךְ הָיָה לְהִוָּכֵחַ עַל־יְדֵי הַנִסָּיוֹן, שֶׁכָּל חֲלוֹמוֹתָיו בְּשֵׁנָה וּבהָקִיץ רַק דְּבָרִים בְּטֵלִים הֵם, הַחֵלֶק הַיּוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁל הַיּוֹם כְּבָר עָבַר לָאוֹרְחָה בַהֲלִיכָה רְגִילָה וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת הַזֹאת הָיָה סַעִיד רוֹכֵב בְּצִדּוֹ שֶׁל רֵעוֹ הַזָּקֵן. פִּתְאֹם נִרְאוּ בְּמֶרְחַק צְלָלִים כֵּהִים. אֲחָדִים מֵאַנְשֵׁי הַשַּׁיָרָה חָשְׁבוּ אוֹתָם לְגַלֵּי חוֹל, אֲחֵרִים – לַעֲנָנִים, עוֹד אֲחֵרִים – לְשַׁיָּרָה חֲדָשָׁה, אוּלָם הַזָּקֵן שֶׁכְּבָר הָיָה מְלֻמָּד בְּנִסְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה, קָרָא אֲלֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל לִהְיוֹת זְהִירִים כִּי מַחֲנֵה שׁוֹדְדִים עַרְבִּיִּים הוֹלֵךְ וְקָרֵב. הָאֲנָשִים לָקְחוּ אֶת כְּלֵי־נִשְׁקָם בִידֵיהֶם, הַנָּשִׁים וְהַסְּחוֹרוֹת הוּצָאוּ בַתָּוֶךְ וְהַכֹּל הָיָה מְתֻקָּן לַהֲגָנָה. הָאֻכְלוּסִים הַכֵּהִים הִתְנוֹעֲעוּ לְאִטָּם עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וּמַרְאֵהֶם הָיָה כְמַרְאֵה עֲדַת עוֹרְבִים, בִּזְמָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים בְּכְנוּפְיָה לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. לְאַט־לְאַט הִתְחִילוּ הוֹלְכִים הָלֹךְ וְקָרֹב בִּמְהִירוּת יוֹתֵר גְדוֹלָה, וְכַאֲשֶׁר אַךְ אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר תַּבְנִית אֲנָשִׁים וּרְמָחִים, וְהִנֵּה הִתְחִילוּ רָצִים, כְּאִלּוּ נִשְּׂאוּ עַל כַּנְפֵי רוּחַ, וְיִשְׂתָּעֲרוּ עַל הָאוֹרְחָה בְּכָל כֹּבֵד הֲמוֹנָם.

הָאֲנָשִׁים עָמְדוּ עַל נַפְשָׁם כְּגִבּוֹרֵי מִלְחָמָה, אֲבָל מִסְפַּר הַשּׁוֹדְדִים עָלָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתָם מִכָּל עֵבֶר, הִפִּילוּ מִמֶּרְחַק חֲלָלִים רַבִּים וְאַחֲרֵ־כֵן הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּלוֹנְכָאוֹת שֶׁבִּיֵדיהֶם. בָּרֶגַע הַנּוֹרָא הַזֶּה נִזְכַּר סַעִיד, שֶׁבְּכָל מֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִלְחַם בְּאֹמֶץ־לֵב בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, בַּחֲלִילוֹ, וִימַהֵר וְיוֹצֵא אוֹתוֹ מִתַּחַת חֲגוֹרוֹ וְיַגִּישׁוּ אֶל פִּיו וְיִפַּח בּוֹ, אַךְ – שָׁוְא, קוֹל הֶחָלִיל שׁוּב לֹא נִשְׁמַע. מָלֵא חֵמָּה עַל תּוֹחַלְתּוֹ הַנִּכְזָבָה בְּאוֹפָן נוֹרָא כָזֶה, כִּוֵּן אֶת רוֹבֵהוּ אֶל עַרְבִי אֶחָד, שֶׁהִצְטַיֵּן בִּלְבוּשׁוֹ הַנֶּהְדָּר, וְיַּכֵּהוּ אֶל הֶחָזֶה; הַלָּה הִתְנוֹדֵד וְיִפֹּל מֵעַל סוּסוֹ אַרְצָה.

אַלַּאה! מֶה עָשִׂיתָ אִישׁ צָעִיר!" קָרָא הַזָּקֵן שֶׁבְּצִדּוֹ, “עַתָּה אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ, אָבַדְנוּ”. וְכֵן גַּם הָיָה; כִּי אַךְ רָאוּ הָעַרְבִיִים אֶת הָאִישׁ הַזֶּה צוֹנֵחַ מֵעַל סוּסוֹ, וְיָרִימוּ קוֹל צְעָקָה גְּדוֹלָה, וְיַחְגְּרוּ שְׁאֵרִית אוֹנִים עַד כִּי הָאֲנָשִׁים הַמְּעַטִּים שֶׁעוֹד נִשְׁאֲרוּ בִּלְתִּי פְּצוּעִים נָפוֹצוּ לְכָל רוּחַ. בְּרֶגַע אֶחָד רָאָה סַעִיד, וְהִנֵּה חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים סְבָבוּהוּ מֵאַרְבַּעַת עֲבָרָיו. יָדוֹ נָהֲגָה בַּחֲנִיתוֹ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה, עַד כִּי אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו; לְסוֹף עָשָׂה אֶחָד הַפְסָקָה קְטַנָּה וִיכוֹנֵן חִצּוֹ עַל הַיֶּתֶר וְיִמְשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת. וַיְהִי אַךְ חָפֵץ הָאִישׁ לְשַׁלַּח אֶת הַחֵץ אֶל הַמַּטָּרָה, וְהִנֵּה אִישׁ אַחֵר רָמַז לוֹ וְלֹא הִסְפִּיק סַעִיד לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת הִשְׂתַּעֲרוּת חֲדָשָׁה, עַד שֶׁאֶחָד מִן הָעַרְבִיִּים הִשְׁלִיךְ עָלָיו פַּלְצוּר, וְכַמֶּה שֶׁעָמַל הָאִישׁ הַצָּעִיר לְנַתֵּק אֶת הַחֶבֶל, לֹא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ, הַחֶבֶל נִשְׁתַּנֵּץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהוּא נִשְׁבָּה.

ג.

אַנְשֵׁי הַשַּׁיָּרָה תַּמּוּ נִכְרְתוּ אוֹ נָפְלוּ בַּשֶּׁבִי, וְהָעַרְבִיִּים שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי שֵׁבֶט אֶחָד, חִלְּקוּ בֵינֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּיִים וְאֶת הַשָּׁלָל וְיִסְּעוּ לְדַרְכָּם הָלְאָה, חֵלֶק אַחַד קֵדְמָה וְחֵלֶק אַחֵר נֶגְבֶּה. מִסָּבִיב לְסַעִיד רָכְבוּ אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים חֲמוּשִׁים שֶׁהִבִּיטוּ אֵלָיו כְּפַעַם בְּפַעַם בְּכַעַס עָצוּר, גַּם קַלְּלוּהוּ קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת; הוּא הֵבִין, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּמַת עַל יָדוֹ, הָיָה אָדָם חָשׁוּב וְאֶפְשָׁר בֶּן־מֶלֶךְ. הָעַבְדוּת, שֶׁהָיָה צָפוּי לָהּ, הָיְתָה קָשֶׁה בְּעֵינָיו מִן הַמָּוֶת, וְעַל־כֵּן חָשַׁב בְּלִבּוֹ לְאשֶׁר, שֶׁעוֹרֵר עָלָיו אֶת חֲמַת כָּל הַחֲבוּרָה, כִּי לֹא הָיָה מְסֻפָּק אַף רֶגַע, שֶׁבְּבוֹאָם אֶל מְקוֹם תַּחֲנוֹתָם, יַהַרְגוּ אוֹתוֹ. אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים שָׁמְרוּ אֶת כָּל תְּנוּעוֹתָיו, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָפַךְ אֶת רֹאשׁוֹ, אִיְמוּ עָלָיו בַּחֲנִיתוֹתֵיהֶם; רַק פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁכָּשַׁל סוּסוֹ שֶׁל אֶחָד, מִהֵר סַעִיד לְהָסֵב אֶת רֹאשׁוֹ אֲחוֹרַנִּית וַיַכֵּר לְשִׂמְחָתוֹ אֶת הַזָּקֵן, חֲבֵרוֹ־לְמַסָּע, שֶׁחָשַׁב כִּי גַּם הוּא נָפַל חָלָל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים.

לְסוֹף נִרְאוּ בְּמֶרְחַק אִלָּנוֹת וְאֹהָלִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיבוּ לָבֹא שָׁמָּהּ, וְיֵּצֵא לִקְרָאתָם מַחֲנֶה כָבֵד שֶׁל נָשִׁים וְתִינוֹקוֹת, וְאַךְ הֶחֱלִיפוּ מִלִּים אֲחָדוֹת עִם חֶבֶל הַשּׁוֹדְדִים, וַיָּרִימוּ קוֹל יְלָלָה וְזַעֲקַת שֶׁבֶר, וַיַבִּיטוּ כֻלָּם אֶל סַעִיד וַיְנוֹפְפוּ אֶת יְדֵיהֶם לְעֻמָּתוֹ וִיקַלְּלוּהוּ וַיְחָרְפוּהוּ, “הִנֵּה הָאִישׁ, צָרְחוּ, שֶׁהִכָּה נֶפֶשׁ אֶת אַלְמַנְזוֹר הַגָּדוֹל, רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לָנוּ. מוֹת יוּמַת הָאִישׁ הַזֶּה. אֶת בְּשָׂרוֹ נִתֵּן לְחַיַּת הַמִּדְבָּר וְהָיָה לְבָרוֹת לָהּ”. וּמִיַּד הִתְנַפְּלוּ עַל סַעִיד בְּגִזְרֵי־עֵץ, בִּצְרוֹרוֹת וַאֲבָנִים וּבְכָל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדָם בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָּה כֹה גְדוֹלָה, שֶׁהַשּׁוֹדְדִים עַצְמָם הָכְרְחוּ לַעֲצֹר בַּעֲדָם: “גְּשׁוּ הָלְאָה, אַתֶּם הַפְּעוּטִים, וְאַתֵּנָה הַנָּשִׁים, קְרַבְנָה לָכֶן! קָרְאוּ הַשּׁוֹדְדִים וַיְגָרְשׁוּ אֶת הֶהָמוֹן בָּרְמָחִים וּבַחֲנִיתוֹת שֶׁבִּידֵיהֶם, הוּא הֵמִית אֶת אַלְמַנְזוֹר הַגָּדוֹל בַּמִּלְחָמָה וְאַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, אֲבָל לֹא בִידֵי אִשָּׁה יִפּוֹל כִּי אִם בְּחֶרֶב גִּבּוֹרֵי־הַחַיִל”,

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל כִּכָּר רַחֲבַת־יָדַיִם, שֶׁהִשְׂתָּרְעָה בֵּין הָאֲהָלִים, עָצְרוּ בְמַסָּעָם. וַיַאַסְרוּ אֶת הַשְּׁבוּיִים שְׁנַיִם־שְׁנַיִם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְיָבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל אֶל אָהֳלֵיהֶם. רַק סַעִיד נֶאֱסַר לְבַדּוֹ וְהוּבָא אֶל אֹהֶל גָּדוֹל. שָׁם יָשַׁב זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ מִכְלוֹל, שְׁפָּנָיו הַמְּפִיקִים גָּאוֹן וּרְצִינוּת כְּאֶחָד עָנוּ בוֹ, שֶׁהוּא רֹאשׁ הַחֲבוּרָה. הָאֲנָשִׁים שֶׁהוֹלִיכוּ אֶת סַעִיד, נִגְּשׁוּ אֵלָיו עֲצֵבִים וּבְרֹאשׁ מוֹרָד לָאָרֶץ.

“יִלְלַת הַנָּשִׁים מַגֶּדֶת לִי אֶת הָרָעָה, אֲשֶׁר מְצָאַתְנִי, אָמַר הָאִישׁ הַזָּקֵן, בְּהִסְתַּכְּלוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹדְדִים זֶה אַחַר זֶה, וַחֲזוּת פְּנֵיכֶם מְאַשֶּׁרֶת אֶת הַדָּבָר – אַלְמַנְזוֹר מֵת בַּמִּלְחָמָה”.

“אַלְמַנְזוֹר נָפַל בַּמִּלְחָמָה, עָנוּ אַחֲרָיו הָאֲנָשִׁים; אוּלָם הִנֵּה הָאִישׁ, אֲשֶׁר רְצָחוֹ נָפֶש; הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ לְךָ, שֶֹלִּים, הַמּוֹשֵׁל בַּמִּדְבָּר, לְבַעֲבוּר תֶּחֱרַץ עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. אֵיזֶו מִיתָה אַתָּה בּוֹרֵר לוֹ? הֲנִירֶה אֵלָיו מִמֶּרְחַק חִצִּים וּבְלִיסְטְרָאוֹת, הֲנוֹבִיל אוֹתוֹ דֶרֶך רְחוֹב שׁלֶ לוֹנְכְָָאוֹת, אוֹ רוֹצֶה אַתָּה שְׁנִּתְלֶה אוֹתוֹ עַל עֵץ אוֹ שֶׁנִּקְְשֹׁר אוֹתוֹ אֶל זַנְבוֹת הַסוּסִים, לְמַעַן אֲשֶׁר יִקְרְעוּהוּ לִגְזָרִים?”

“מִי אַתָּה?” שָׁאַל שֶׂלִּים אֶת הַשָּׁבוּי, בְּתִתּוֹ אֶת עֵינָיו, הַמְּפִיקוֹת זַעַם, בָּאִישׁ הַצָּעִיר, שׁעָמַד לְפָנָיו נָכוֹן לָמוּת, אֲבָל עָשׂוּי לִבְלִי חָת.

סַעִיד הֵשִׁיב עַל שְׁאֵלָתוֹ בִּדְבָרִים קְצָרִים וּבְרוּחַ נָכוֹן.

“הֲרָצַחְתָּ אֶת בְּנִי בַשֶׁלִּי? הֲבִתַּקְתָּ אוֹתוֹ בְּחַרְבְּךָ אוֹ בַּחֲנִיתְךָ מֵאֲחוֹרָיו?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, עָנָה סַעִיד, הֲרַגְתִּיו עַל שְׂדֵה־קֶטֶל מִלְּפָנָיו, בְּהִתְנַפְּלוֹ עַל מַחֲנֵנוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הִפִּיל מִקּוֹדֶם לְעֵינַי שְׁמוֹנָה חֲלָלִים מִקֶּרֶב חֲבֵרָי”.

“הַכְּדִבְרֵי הָאִישׁ הַזֶּה כֵּן הוּא?” שָׁאֶל שֶׂלִים אֶת הָאֲנָשִׁים.

“כֵּנִים דִּבְרֵי הָאִישׁ; הוּא הֵמִית אֶת אַלְמַנְזוֹר עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה”, עָנָה אַחַד הַשּׁוֹדְדִים.

“אָז עָשָׂה הוּא לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אָמַר שֶׂלִּים. הוּא הַגִּיר עַל־יְדֵי חַרְבּוֹ אֶת אוֹיְבוֹ, שֶׁחָפַץ לָקַחַת אֶת נַפְשׁוֹ וְלִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ אֶת חֵרוּתוֹ; עַל־כֵּן פַּתְחוּ תֵכֶף חַרְצֻבּוֹתָיו!”

וְיִתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיְמַלְּאוּ אַחֲרֵי פְקוּדַת אֲדוֹנֵיהֶם רַק בַּהִסּוּס וְלַמְרוֹת רְצוֹנָם.

"אִם־כֵּן אֵיפוֹא, שָׁאַל אֶחָד מֵהֶם, בְּהַבִּיטוֹ אֶל סַעִיד בְּעֵינֵי חֵמָה, לֹא יוּמַת הָאִישׁ, אֲשֶׁר יָדָיו נְגוֹאֲלוּ בְּדַם אַלְמַנְזוֹר גִּבּוֹרֵנוּ? הָהּ, מַדּוּעַ לֹא שָׁלַחְנוּ בּוֹ יָד, עוֹד בְּטֶרֶם הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ אֵלֶיךָ!

“לֹא יוּמַת! קָרָא שֶׂלִּים. וְאִם מְעַט לָכֶם, וְאָסַפְתִּי אוֹתוֹ אֵלַי הַאֹהֶלָה; דּוֹרֵשׁ אֲנִי אוֹתוֹ בְּתוֹר חֶלְקִי בַשָּׁלָל, הַמַּגִּיעַ לִי עַל־פִּי הַיּשֶׁר. הוּא יִהְיֶה לִי עָבַד”.

בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל סַעִיד לֹא הָיְתָה מִלָּה שֶׁל תּוֹדָה בַּשְּׁבִיל הַזָּקֵן; הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶֹלִּים, עָזְבוּ אֶת הָאֹהֶל בַּתְּלוּנָה עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם, וּבְשׁוּבָם אֶל נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֶסְפוּ בַּחוּץ וְחִכּוּ לִרְאוֹת אֶת סַעִיד, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לַגַּרְדּוּם, וְיִסַפְּרוּ לָהֶם אֶת הַחֲלָטָתוֹ שֶׁל שֶֹלִים, נָתְנוּ הַיְּלָדִים וְהִנָּשִׁים קוֹלָם בִּבְכִי וְיֹאמְרוּ פֶּה אֶחָד, שֶׁבְּעַצְמָם יִקְּמוּ אֶת דַּם אַלְמַנְזור מִכַּף רוֹצְחוֹ, אַחֲרַי אֲשֶׁר אָבִיו אֵינוֹ חֵפֶץ לִהְיוֹת גּוֹאֵל דָּמוֹ.

שְׁאָר הַשְּׁבוּיִים נִתְחַלְּקוּ בֵּין הַמַּחֲנוֹת, אֲחָדִים מֵהֶם נִשְׁתַּחְרְרוּ וְנִשְׁלְחוּ לִגְבּוֹת כֹּפֶר פִּדְיוֹנָם שֶׁל הָעֲשִׁירִים, אֲחֵרִים הוּבְאוּ אֶל הָעֲדָרִים לִהְיוֹת לָהֶם לְרוֹעִים, וְאֵלֶּה שֶׁמִּקּוֹדֶם לָכֵן הָיוּ לָהֶם עֲשָׂרָה עֲבָדִים לְשָׁרְתָם, נֶאֱלָצִים הָיוּ עַתָּה לַעֲבֹד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּמַחֲנֵה הַשּׁוֹדְדִים. לֹא־כֵן סַעִיד. הֶהָיְתָה זֹאת הוֹדוֹת לְמַרְאֵהוּ, מַרְאֶה גִּבּוֹר עָשׂוּי לִבְלִי חָת, אוֹ פְרִי קֶסֶם טָמִיר וְנֶעְלָם, מַעֲשֵׂה יְדֵי פֵיאָה טוֹבָה, שֶׁהוֹעִיל כָּל־כָּךְ לְחַבֵּב אֶת הַנַּעַר עַל הַזָּקֵן שֶֹלִּים? אִישׁ לֹא יָדַע זֹאת, יָדְעוּ רַק, כִּי סַעִיד חַי בְּאָהֳלוֹ לֹא חַיֵּי עֶבֶד, רַק כְּבֵן אֵצֶל אָבִיו. אוּלָם הַחֶסֶד, שֶׁנָּטָה אֵלָיו הַזָּקֵן בְּאוֹפֶן בִּלְתִּי־מוּבָן, מָשַׁךְ עָלָיו אֶת שִׂנְאָתָם שֶׁל שְׁאַר הָעֲבָדִים. הַכֹּל הִבִּיטוּ אֵלָיו בְּעֵינֵי אוֹיֵב, וּכְשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ יְחִידִי בַּמַּעְגָּל, הָיָה שׁוֹמֵעַ מִסָּבִיב רַק קְלָלוֹת וְדִבְרֵי חֵרוּף וְגִדּוּף, שֶׁנִּזְרְקוּ מִפִּיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹדְדִים; וְיֵשׁ שֶׁעָפוּ הַחִצִּים עַל פָּנָיו בְּקֵרוּב מָקוֹם וּכְפִי שֶׁהָיָה נִרְאֶה בַעֲלִיל, הָיוּ מְיוּעָדִים בִּשְׁבִילוֹ וְהֶחֱטִיאוּ, לְדַעְתּוֹ, אֶת הַמַּטָּרָה אַךְ וְרַק הוֹדוֹת לֶחָלִיל, שֶׁנָּשָׂא עַל לִבּוֹ וְשֶׁהָיָה לְמָּגֵן לוֹ מִפְּנֵי חֵץ אוֹרֵב בַּסֵּתֶר. לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיָה קוֹבֵל בִּפְנֵי שֶֹלִּים עַל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, שֶׁהִתְנַכְּלוּ לְהֲמִיתוֹ בַּמִּסְתָּר. אוּלָם לַשָּׁוְא עָמַל הַזָקֵן לִמְצֹא אֶת הַמִּתְנַקְשִׁים בְּנַפְשׁוֹ, כִּי כְנִרְאֶה הָיוּ כָל אַנְשֵׁי הַמַּעְגָּל בַּקֶּשֶׁר נֶגֶד הַנָּכְְרִי הַזֶּה שֶׁנֶהֱנָה מֵאוֹר חֲסָדָיו. וַיְּהִי הַיּוֹם וְיֹאמֶר אֵלָיו שֶׁלִּים: קַוֵּה קִוִּיתִי כִּי־תְמַלֵּא לִי אֶת מְקוֹם הַבֵּן, שֶׁהוּמַת עַל יָדְךָ; לֹא בְךָ וְגַם לֹא בִי הָאָשָׁם, שֶׁתּוֹחַלְתִּי נִכְזָבָה; הַכֹּל שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ וַאֲנִי בְעַצְמִי אֵינִי יָכֹל עוֹד לִהְיוֹת סֵתֶר לְךָ מִפְּנֵיהֶם לְיָמִים יָבוֹאוּ; כִּי כְשֶׁיַכּוּךָ נָפֶשׁ, מַה בֶּצַע יִהְיֶה לִי אָז לִי וּלְךָ, אִם אִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים אַחֲרֵי מוֹתְךְ. וְעַל־כֵּן, שֶׁיָּשׁוּבוּ הָאֲנָשִׁים מִן הַשָּׂדֶה, אוֹמַר לָהֶם, כִּי־אָבִיךָ שָׁלַח לִי כֹפֶר נַפְשְׁךָ וַאֲשַׁלַחֲךָ בְּשָׁלוֹם בְּלִוְיַת אֲנָשִׁים אֲחָדִים הַנֶּאֱמָנִים עִמִּי דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר".

“אֲבָל הֲיָכֹל אוּכַל לְהַאֲמִין לְאִישׁ אַחֵר זוּלָתֶךָ? שָׁאַל סַעִיד נִבְהָל: הַלֹּא יְמִיתוּנִי בַּדֶּרֶךְ”.

“מִפְּנֵי זֶה תָגֵן עָלֶיךָ הַשְּׁבוּעָה, שֶׁעֲלֵיהֶם לְהִשָּׁבַע־לִי, וְשֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא עָבַר עָלֶיהָ עַד עַתָּה”. הֵשִׁיב שֶׂלִּים בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה.

אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים שָׁבוּ הָאֲנָשִׁים אֶל הַמַּעְגָּל וְשֶׂלִּים מִלֵּא אַחֲרֵי הַבְטָחָתוֹ; וְיִתֵּן לְנַעַר מַתָּנוֹת: כְּלֵי־נֶשֶׁק, בְּגָדִים וְסוּס דּוֹהֵר, וַיְשַׁמַּע אֶת גִּבּוֹרֵי מִלְחַמְתּוֹ וְיִבְחַר מֵהֶם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים לְשַׁלַּחַ אֶת סַעִיד הַמִּדְבָּרָה וַיַּשְׁבִּעֵם בְּאָלָה וּבִשְּׁבוּעָה, שֶׁלֹּא יְמִיתוּהוּ בַּדֶּרֵךְ, וְיִפָּרֵד מֵעָלָיו מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת.

ד.

חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים רָכְבוּ עִם סַעִיד בְּפָנִים זְעוּמוֹת וּמִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא;

הָעֶלֶם רָאָה, שֶׁהֵם מִלְּאוּ אַחֲרַי פְקֻדַּת אֲדוֹנָם שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן וְהַרְבֵּה דְּאָגָה גָּרַם לוֹ הַדָּבָר, שֶׁשְּׁנַיִם מֵהָאֲנָשִׁים הַמְּלַוִים אוֹתוֹ הָיוּ בִּשְׁעַת מוֹתוֹ שֶׁל אַלְמַנְזוֹר וְנָטְרוּ לוֹ אֵיבָה בִּלְבָבָם. וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרָם בַדֶּרֶךְ מַהֲלַךְ עֵרֶךְ שְׁמוֹנָה שָׁעוֹת, וסַעִיד שָׁמַע אוֹתָם מִתְלַחֲשִׁים וְיַחַד עִם זֶה רָאָה אֶת פְנֵיהֶם, וְהִנֵּה הֵם עוֹד יוֹתֵר זוֹעֲפִים, מֵאֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵי זֶה. הוּא הִתְאַמֵּץ לְהַקְשִׁיב אֶל שִׂיחָתָם וְאָזְנוֹ הֵבִינָה, שֶׁהֵם שׁוֹחֲחוֹ זֶה עִם זֶה בְּשָּׂפָה, שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ רַק בְּנֵי אוֹתָהּ הַסִּיעָה וְתָמִיד רַק בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים מַעֲשִׂים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנָה וּדְבַר־סֵתֶר. שֶׂלִים שֶׁחָשַׁב מִתְּחִלָּה לְהַשְׁאִיר אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר בְּאָהֳלוֹ לָנֶַצַחַ, הָיָה מְלַמְּדוֹ לִפְעָמִים פְּרוּשׁ הַמִּלִּים הַכְּמוּסוֹת הַלָּלוּ, וּבְמָה שֶׁשָּׁמַע עַתָּה, לֹא הָיָה בִּכְדֵי לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ.

“פֹּה־הַמָּקוֹם, אָמַר אֶחָד מֵהֶם; מִכָּאן הִבְקַעְנוּ אֶל הָאוֹרְחָה וּפֹה נָפַל גִּבּוֹרֵנוּ שָׁדוּד בִּידֵי הַנַּעַר הַזֶּה”.

הָרוּחַ עִלְעֲלָה אֶת עִקְבוֹת הַסּוּסִים, הוֹסִיף הַשֵּׁנִי, אֲבָל אָנֹכִי הִכַּרְתִּים תֵּכֶף".

“וּלְבָשְׁתֵּנוּ, הֶחֱזִיק אַחֲרָיו הַשְּׁלִישִׁי, יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים וְעוֹד יְשֻׁלַּח חָפְשִׁי הָאִישׁ, אֲשֶׁר שָׁלַח בּוֹ יָד! הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת, שֶׁאָב לֹא יַחְפֹּץ לִנְקֹם דַּם בְּנוֹ יְחִידוֹ מִכַּף רוֹצְחוֹ? אוּלַם שֶֹלִים הוֹלֵךְ וּמַזְקִין וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה נַעֲרוּת”.

“וְאִם יֶחְדַּל הָאָב מַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר נָטַל עָלָיו, אָמַר הָרְבִיעִי, אָז עַל חֲבֵרָיו לַעֲשׂוֹת זֹאת בִּמְקוֹמוֹ. פֹּה בַּמָּקוֹם שֶׁקִּלְקֵל, עָלֵינוּ לָדוּן אוֹתוֹ וְלַהֲמִיתוֹ. חֹק הוּא וּמִנְהָג מְקֻבָּל מִיָּמִים קַדְמוֹנִים”.

"אֲבָל הֲלֹא הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אוֹתָנוּ הַזָּקֵן לִבְלִי לִנְגֹּעַ בּוֹ לְרָעָה, קָרָא הַחֲמִישִׁי. יָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ, לְמַעַן לֹא יֹאמְרוּ, כִּי נִשְׁבַּעְנוּ לַשָּׁקֶר.

“אֱמֶת הַדָּבָר עָנוּ אַחֲרָיו הָאֲחֵרִים, נִשְׁבַּעְנוּ וּנְקַיֵּמָה, וּמִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ לֹא תִפֹּל אַף אַחַת אַרְצָה”.

“חַכּוּ! קָרָא אֶחָד, הָאַכְזָרִי שֶׁבְּכֻלָּם. שֶׂלִּים הַזָּקֵן אָמְנָם פִּקֵּחַ הוּא, אֲבָל חָכְמָתוֹ אֵינָהּ מְרֻבָּה מֵחָכְמָתֵנוּ אָנוּ. כְּלוּם נִשְׁבַּעְנוּ לוֹ לְהָבִיא אֶת הַנַּעַר לְמָקוֹם זֶה אוֹ אַחֵר? הוּא הִשְׁבִּיעַ אוֹתָנוּ רַק לְהַשְׁאִירוֹ בַחַיִּים ואַחֲרֵי שְׁבוּעָתֵנוּ זֹאת נְמַלֵא. אוּלָם הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת וְשִׁנֵי הַשַּׁחַל הַחַדּוֹת הֵן תִקּוֹמְנָה אֶת נִקְמָתֵנוּ. פֹּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה נַאַסְרֶנּוּ בַחֲבָלִים וִיהֵא מוּנָּח עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשוֹ”.

כֹּה דִּבֵּר הַשּׁוֹדֵד, אֲבָל סַעִיד קִדֵּם פְּנֵי הָרָעָה עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים מִקּוֹדֶם, וּבְעוֹד הַלָּה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר, וַיְמַהֵר וַיֶּפֶן אֶת סוּסוֹ הַצִּדָּה וְיִסְטְרֵהוּ בַּשׁוֹט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ סְטִירָה חֲזָקָה, עַד כִּי טָס כַּצִפּוֹר עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה. וְיִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, בִּרְאוֹתָם זֹאת; אַךְ תִּמְהוֹנָם לֹא אָרַךְ, וּבִהְיוֹתָם מְנֻסִּים בִּרְדִיפוֹת אַחֲרֵי בוֹרֵחַ, נִפְרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו וְיִדְלְקוּהוּ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל; וּלְפִי שֶׁאֹפֶן הָרְכִיבָה בַּמִדְבָּר הָיָה יְדוּעַ לָהֶם יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר לְסַעִיד, לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים, עַד שֶׁעָבְרוּ אוֹתוֹ שְׁנַיִם מֵהֶם וְהָפְכוּ פְּנֵיהֶם לִקְרָאתוֹ; וּכְשֶׁהִסְתַּלֵּק אֶל הַצַּד, מָצָא גַם שָׁם שְׁנַיִם אֲחֵרִים רוֹכְבִים לְעוּמָתוֹ, בְּעֵת אֲשֶׁר הַחֲמִישִׁי נִשְׁאַר בְּגַפּוֹ. הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לְשֶׂלִּים, לְבִלְתִּי הָמִית אוֹתוֹ, עָצְרָה בַּעֲדָּם מְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי־נִשְׁקָם, וְיַעֲרִימוּ וְיַשְׁלִיכוּ גַּם הַפַּעַם מֵאֲחוֹרָיו חֶבֶל עַל רֹאשׁוֹ וְיִמְשְׁכוּהוּ וְיוֹרִידוּהוּ מִן הַסּוּס וְיַכּוּהוּ הַכֵּה וּפָצֹעַ, וְאַחֲרֵי־כֵן אָסְרוּ בַּחֲבָלִים אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וְיַשְׁכִּיבוּהוּ עַל הַחוֹל הַלּוֹהֵט שֶׁל הַמִּדְבָּר.

סַעִיד בִּקֵשׁ רַחֲמִים עַל נַפְשׁוֹ וְיִקְרָא אֲלֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל, כִּי יִתֵּן לָהֶם כָּפְרוֹ סְכוּם הָגוּן; אֲבָל הֵם לֹא שָׂמוּ לֵב לְבַקָּשׁוֹתָיו וּלְהַבְטָחוֹתָיו, וּבְפֶה מָלֵא שְׂחוֹק מִהֲרוּ לַעֲלוֹת עַל סוּסֵיהֶם וְלָרוּץ הָלְאָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת; עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים הֶאֱזִין סַעִיד אֶל עִקְבֵי סוּסֵיהֶם הַקַּלִּים,אַחֲרֵי־כֵן נוֹאַשׁ מֵחַיָּיו. הוּא הִרְהֵר בְּאָבִיו, בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, אִם לֹא יָשׁוּב בְּנוֹ אֵלָיו! הוּא הִרְהֵר בְּצָרַת נַפְשׁוֹ הוּא, כִּי יִגְוַע בְּלֹא יוֹמוֹ, בְּדַעְתּוֹ אֶל נָכוֹן, כִּי יָמוּת בְּיִסּוּרִים קָשִׁים אֲכוּל־חֹרֶב בְּחוֹל הַמִּדְבָּר הָרוֹתֵחַ אוֹ יִהְיֶה טֶרֶף לְשִׁנֵּי שַׁחַל אַכְזָרִי. הַחַמָּה הִתְנַשְּׂאָה מַעְלָה־מַעְלָה וְקָפְחָה לוֹ עַל מִצְחוֹ. בְּעָמָל רַב עָלְתָה בְּיָדוֹ לְהִזְדַּקֵּף קְצָת עַל־יְדֵי גִּלְגּוּלִים שׁוֹנִים, אֲבָל מַצָּבוֹ הוּטַב רַק מְעַט. בִּשְׁעַת כִּרְכּוּרִים כָּאֵלֶּה נָפַל הֶחָלִיל שֶׁמִּתַּחַת חֲגוֹרוֹ אַרְצָה. הוּא הוֹסִיף לְהִתְלַבֵּט וּלְהִתְפַּתֵּל, עַד שֶׁעָלְתָה לוֹ לֶאָחְזוֹ בְּפִיו. לְבַסּוֹף נָגְעוּ שְׂפָתָיו בּוֹ וַתְּנַסֶּינָה לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, אוּלָם גַּם הַפַּעַם, בְּעֵת צָרָה זוֹ, לֹא נִשְׁמַע לוֹ. מָלֵא יֵאוּשׁ הִפִּיל רֹאשׁוֹ אֲחוֹרַנִּית וְאַחֲרֵי זְמַן קָצָר שָׁלֲלוּ מִמֶּנּוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַדּוֹקְרוֹת אֶת חוּשָׁיו בּוֹ וְיִתְעַלָּף.

שָׁעוֹת רַבּוֹת עָבְרוּ עָלָיו בְּמַצָּב כָּזֶה, עַד כִּי פִּתְאוֹם הֵקִיִץ מִשְּׁנָתוֹ לְקוֹל שָׁאוֹן, שֶׁנִּשְׁמַע בְּקִרְבָתוֹ. בְּאוֹתוֹ זְמַן הִרְגִּישׁ נְגִיעָה בִּכְתֵפוֹ, וְיִתְחַלְחֵל וְיִזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל, כִּי חָשַׁב כִּי שַׁחַל בָּא לְטָרְפוֹ. אַחֲרֵי־כֵן נִמּוֹטוּ גַּם רַגְלָיו עַל־יְדֵי נִדְנוּד חָזָק, אֲבָל הוּא חָשׁ עַתָּה כִּי לֹא צִפָּרְנֵי חַיָּה טוֹרֶפֶת נָגְעוּ בּוֹ, אֶלָּא יְדֵי אָדָם טִפְּלוּ בּוֹ בְרַחֲמִים גְּדוֹלִים וּבִשְׁקִידָהּ רַבָּה וְיַחַד עִם זֶה שָׁמַע שְׁנַיִם, שֶׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִדְבָּרִים זֶה־אֶל־זֶה: “הוּא חַי, לַחַשׁ אֶחָד מֵהֶם, אֲבָל הוּא חוֹשֵׁב אוֹתָנוּ לְצָרָיו”.

כְּשֶׁפָּתַח סַעִיד אַחַר זְמַן רַב אֶת עֵינָיו, רָאָה וְהִנֵּה עָלָיו עוֹמֵד אִישׁ קְטַן־קוֹמָה וְעַב־בָּשָׂר, בַּעַל עֵינַיִם קְטַנּוֹת וְזָקָן אָרֹךְ. הָאִישׁ הַזֶּה דִבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת וְיַעֲזֹר לוֹ לְעֲמֹּד עַל רַגְלָיו וַיִתֵּן לוֹ לֶחֶם לאֱכֹל וּמַיִם לִשְׁתּוֹת, וּבְעוֹד הוּא סוֹעֵד לִבּוֹ, סִפֵּר לוֹ, כִי הוּא סוֹחֵר מִבַּגְדַּד וּשְׁמוֹ קַלּוּם־בֶּק וְכִי הוּא רוֹכֵל הַמַּחֲזִיר בַּעֲיָרוֹת וּמוֹכֵר סְדִינִים וּרְעָלוֹת דַּקּוֹת לְנָשִׁים. הוּא נָסַע לָרֶגֶל מִסְחָרוֹ, וּבְשׁוּבוֹ עַתָּה אֶל בֵּיתוֹ מָצָא אוֹתוֹ שׁוֹכֵב בַּחוֹל בְּרָעָה גְּדוֹלָה וְקָרוֹב לָמוּת. בְּגָדָיו הַנֶּהְדָּרִים וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעַל חַרְבּוֹ מָשְׁכוּ עֲלֵיהֶם אֶת עֵינָיו, וְהוּא עָשָׂה כָל מָה שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לַהֲשִׁיבוֹ לִתְּחִיָּה, מָה שֶּׁעָלָה בְיָדוֹ רַק אַחֲרֵי עָמָל רַב. וַיוֹדֶה לוֹ סַעִיד עַל הַצָּלָתוֹ, כִּי הוּא נוֹכַח לָדַעַת, כִּי לוּלֵא בָא הָאִישׁ הַזֶה לְעֶזְרָתוֹ, כִּי אָז אָבַד בְּעָנְיוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁלֹא הָיָה לוֹ דֵי כֶסֶף לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה, וְגַם לֹא חָפֵץ לַעֲבֹר אֶת הַמִּדְבָּר בְּרֶגֶל לְבַדּוֹ, קִבֵּל בְּתוֹדָה אֶת הַצָּעָתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, לַעֲלוֹת עַל אֶחָד מִגְּמַלָּיו, הָעֲמוּסִים מַשָּׂא לַעֲיֵפָה, וְלִרְכֹּב בְּחֶבְרָתוֹ קוֹדֶם־כֹּל בַּגְדַּדָהּ, אוּלַי יַעֲלֶה בְיָדוֹ לִמְצֹא שָׁם חֲבוּרָה הַנּוֹסַעַת לְבַלְסוֹרָה בִּכְדֵי לְהִלָּוֹת עִמָּהּ.

בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָם סִפֵּר הַסּוֹחֵר לְחַבֵרוֹ־לְמַסָּע הַרְבֵּה דְבָרִים בִּשְׁבָחוֹ שֶׁל הַמּוֹשֵׁל בְּכָל בַּעֲלֵי־הָאֲמָנָה, הַצַּדִּיק הָרוֹן אַל־רַשִּׁיד, כֵּיצַד הוּא אוֹהֵב צֶדֶק וּמֵישָרִים וְכֵיצַד הוּא יוֹדֵעַ בְּשִׂכְלוֹ הַחַד לְהוֹצִיא לְאוֹר מִשְׁפָּטִים מְסֻכְסָכִים בְּאוֹפָן הַיּוֹתֵר פָּשׁוּט; בְּתוֹךְ שְׁאָר דְּבָרִים סָח לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְעוֹשֵׂה־חֲבָלִים וְהַמַּעֲשֶׂה בִסִיר־הַזֵּיתִים, מַעֲשִׂים הַיְדוּעִים לְכָל תִּינוֹק וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִפְלִיאוּ אֶת סַעִיד מְאֹד. "אֲדוֹנֵנוּ הַשַּׁלִּיט עַל כָּל הַמַּאֲמִינִים, הוֹסִיף הַסּוֹחֵר, הוּא בֶן־אָדָם נִפְלָא. כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁהוּא יָשֵׁן כְּאַחַד הָאָדָם, וְאֵינְךְ אֶלָּא טוֹעֶה. שְׁתַּיִם שָׁלֹש שָׁעוֹת מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר – זֶהוּ הַכֹּל. אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ זֹאת כָּמוֹנִי, כִּי מֵיסוּר שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי הוּא גוֹאֵל וּמוֹדַע לִי. וְאַף־כִּי בְּנוֹגֵעַ לְתַעֲלֻמּוֹת הֶחָצֵר הוּא בַּעַל־סוֹד מֵאֵין כָּמוֹהוּ, הוּא עוֹשֶׂה לִפְעָמִים לְמַעַן קְרוֹבָיו וּמְגַלֶּה טֶפַח לְאֶחָד מֵהֶם בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לָדַעַת אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּאַרְמוֹן הַכַּלִיף גָּדְלָה מַמָּשׁ עַד כְּדֵי יְצִיאָה מִדָּעַת. וּבְכֵן אֵפוֹא, בִזְמָן שֶׁאֲחֵרִים הוֹזִים שׁוֹכְבִים עַל מִשְׁכָּבָם, מִתְגַּנֵּב הַכַּלִיף בַּחֲצִי הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת בַּגְדָּד, וְאַף שָׁבוּעַ אֶחָד אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו כִּמְעַט בְּלִי הַרְפַּתְקָאוֹת; כִּי צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, – כְּפִי שֶׁיּוֹרֵנוּ לָדַעַת גַּם הַמַּעֲשֶׂה בְסִיר־הַזֵּיתִים, שֶׁהוּא אֱמֶת כִּדְבַר הַנָּבִיא – שֶׁהַכַּלִיף אֵינוֹ מַחֲזִיר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל סוּסוֹ, מֻקָּף בְּנֵי־לִוְיָתוֹ לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל וּמְאַת נוֹשְׂאֵי־אֲבֻקּוֹת מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה יָכֹל לַעֲשׂוֹת, אִלּוּ הָיָה רוֹצֶה, אֶלָּא מִתְחַפֵּשׂ הוּא פַּעַם כְּסוֹחֵר וּפַעַם כְּדַייָג, פַּעַם כְּאִישׁ־חַיִל וּפַעַם כַּמֻּפְתִּי וּבְמַרְאֶה כָזֶה הוּא סוֹבֵב הוֹלֵךְ בְּחוּצוֹת הָעִיר וְרוֹאֶה, אִם הַכֹּל מִתְנַהֵג כַּדָּת וּבְסֵדֶר טוֹב.

“זוֹהִי הַסִבָּה, שֶׁאֵין לְךָ עִיר, שֶׁנּוֹהֲגִים בָהּ כָּבוֹד בְכָל שׁוֹטֶה שֶׁפּוֹגְעִים בַּשּׁוּק, כְּבַגְדַּד, שֶׁהֲרֵי אִי־אֶפְשָׁר לָדַעַת, אִם הוּא עַרָבִי, הַבָּא מִן הַמִּדְבָּר, אוֹ הַכַּלִיף בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וּמִסָּבִיב לְבַגְדַּד יֵשׁ דֵּי עֵץ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מַקְלוֹת לַחֲבֹט בָּהֶם אֶת יוֹשְׁבֶיהָ עַל כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם”.

כֹּה דִבֵּר הַסּוֹחֵר, וְסַעִיד לַמְרוֹת הַגַּעְגּוּעִים שֶׁהָיוּ לוֹ עַל אָבִיו שָׂמַח מְאֹד עַל הַמִּקְרֶה לִרְאוֹת אֶת בַּגְדַּד וּמוֹשְׁלָהּ הָרוֹן אַל־רַשִּׁיד, שֶׁטִּבְעוֹ יָצָא לִתְהִלָּה בְכָל הָאָרֶץ.

ה.

מִקֵּץ עֲשָׂרָה יָמִים בָּאוּ שְׁנֵיהֶם בַגְדַּדָה וסַעִיד הִתְעַנֵּג עַל המַרְאֵה הָעִיר כְּלִילַת־הַיֹּפִי, שֶׁהָיְתָה אָז בְּעֶצֶם פְּרִיחָתָהּ. הַסּוֹחֵר קָרָא לוֹ לָבוֹא עִמּוֹ אֶל בֵּיתוֹ, וְסַעִיד קִבֵּל אֶת הַזְמָנָתוֹ בְּחֵפֶץ־לֵב; כִּי רַק עַתָּה בִרְאוֹתוֹ אֶת הָאֻכְלוּסִים הָרַבִּים הַהוֹמִים וּמְהַמִּים אַחַר פַּרְנָסָתָם, עָלָה עַל לִבּוֹ, כִּי מִלְּבַד אַוִּיר הַשָּׁמַיִם וּמֵימֵי פְרָת וּמְקוֹם־לִינָה עַל מַעֲלוֹת אֵיזֶה מִסְגָּד, אֵין לְהַשִּׂיג כָּל־דָּבָר בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר.

וַיְּהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי אַחֲרֵי בוֹאוֹ אֶל הָעִיר, וסעיד לֹא הִסְפִּיק לִלְבֹּשׁ אֶת בְּגָדָיו וּלְהַגִּיד לְעַצְמוֹ שֶׁבְּבִגְדֵי־הַלּוֹחֵם הַנָּאִים אֲשֶׁר עָלָיו יָכֹל יוּכַל לְהֵרָאוֹת בְּבַגְדַּד וְאַף־גַם לִמְשֹׁךְ עָלָיו עֵינֵי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים – עַד שֶׁנִּכְנַס הַסּוֹחֵר אֶל חֶדְרוֹ. הוּא הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הָעֶלֶם הַנֶּחֱמָד לְמַרְאֶה בִּצְחוֹק עָרוּם, הֶחֱלִיק אֶת זְקָנוֹ וְיֹאמַּר: “כָּל־זֶה טוֹב וְיָפֶה, אָדוֹן צָעִיר! אֲבָל מָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְךָ? הִנְּךָ, כִּמְדֻמֶּה־לִי, בַּעַל־הֲזָיָה וְאֵינְךָ דּוֹאֵג לְיוֹם מָחָר; אוֹ אֶפְשָׁר יֵּשׁ לְךָ כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה כֶסֶף בְּצַלַּחְתְּךָ, שֶׁתּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשְׁךָ בְּאוֹפֶן מַתְאִים אֶל הַבֶּגֶד, שֶׁאַתָּה לוֹבֵשׁ?”

“מַר קַלּוּם־בֶּק חֲבִיבִי, אָמַר הָעֶלֶם בַּמְּבוּכָה וּבְפָנִים מַסְמִיקוֹת, כֶּסֶף אֵין לִי, זֶהוּ אֱמֶת, אוּלָם אֶפְשָׁר תַּלְוֵנִי מְעַט כֶּסֶף, לְמַעַן אֲשֶׁר אוּכַל לָשׁוּב אֶל אָבִי הוּא יִשִׁיבֶנּוּ לְךָ בִּמְלוֹאוֹ”.

“אָבִיךָ? קָרָא הַסּוֹחֵר בַּשְׂחוֹק גָּדוֹל עַל שְׂפָתָיו, חוֹשְׁשַׁנִי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הֶחֱרִיבָה אֶת מוֹחֲךָ. הֲתַחֲשׁוֹב, כִּי מַאֲמִין אֲנִי בְּכָל מַה שֶּׁסִּפַּרְתָּ לִי בַּמִּדְבָּר, כִּי אָבִיךָ הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל וְחַי בְּבַלְסוֹרָה וְאַתָּה בְנוֹ יְחִידוֹ, וְעַל־דְּבַר הִתְנַפְּלוּת הַשּׁוֹדְדִים עַל אוֹרְחַתְכֶם וּמְגוּרְךָ עִמָּהֶם וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים כָּאֵלֶּה? גַּם בִּהְיוֹתֵנוּ בַדֶֶּרֶךְ כְּבָר חָרָה אַפִּי בְךָ עַל עַזּוּתְךָ וּשְׁקָרֶיךָ הַחֲצוּפִים. יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת כָּל עֲשִׁירֵי בַּלְסוֹרָה, כִּי סוֹחֲרִים הֵם, עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם כְּבָר הָיָה לִי עֵסֶק, מִמֵּילָא הָיִיתִי יוֹדֵעַ גַּם אֶת בַּנֶּאצַּר, אִלּוּ הָיָה אִישׁ כָּמוֹהוּ בְּבַלְסוֹרָה, וְאַף אִם כָּל עָשְׁרוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שִׁשָׁה אֲלָפִים טוּמַן. וּבְכֵן אֵיפוֹא אוֹ שֶׁכִּחַשְׁתָּ לִי, בְּאָמְרְךָ, כִּי יְלִיד בַּלְסוֹרָה אַתָּה, אוֹ אָבִיךָ הוּא עָנִי מְדֻכָּא; וּמֵעַצְמוֹ מוּבָן, שֶׁלֹּא אַנִיחַ אֶת כַּסְפִּי עַל קֶרֶן הַצְּבִי, בְּתִתִּי לִבְנוֹ כֶסֶף בְּהַלְוָאָה, וַאֲפִילוּ רַק אֲגוֹרַת נְחשֶׁת אֶחָת. עַכְשָׁו עַל־דְּבַר הַהִתְנַפְּלוּת בַּמִּדְבָּר! מִי שָׁמַע כָּזֹאת, מֵאָז הוֹשִׁיב הָרוּן הֶחָכָם פְּרֹסְדָּאוֹת בַּמִּדְבָּר, לִשְׁמֹר עַל הַדְּרָכִים מִפְּנֵי הַלִּסְטִים, שֶׁיִּתְנַפְּלוּ שׁוֹדְדִים עַל אֵיזוֹ שַׁיָּרָה וִיבֹזּוּ אֶת רְכוּשׁ הַנּוֹסְעִים, וּמַה גַּם לָקַחַת אוֹתָם שֶׁבִי? מִלְּבַד זֹאת הֲלֹא עוֹף הַשָּׁמַיִם הָיָה מוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל לַמֶּרְחַקִּים, וַאֲנִי בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָבַרְתִּי, וְאַף גַם פֹּה בְּבַגְדַּד, עִיר שֶׁאֵלֶיהָ בָאִים אֲנָשִׁים מִכָּל קַצְוֵי אֶרֶץ לַעֲרֹב מַעֲרָבָם, לֹא שָׁמַעְתִּי אֹדוֹת זֶה כָל מְאוּמָה. זֶהוּ הַשֶּׁקֶר הַשֵּׁנִי, עוּל־יָמִים, לֹא תֵדַע בּשֶׁת!”

פְּנֵי סַעִיד הִלְבִּינוּ מֵרוֹב כָּעַס, הוּא חָפַץ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ דִּבְרֵי הַסּוֹחֵר הַקָּטָן וְרַע הַלֵּב, אֲבָל הַלָּה צָוַח בְּקּוֹל עוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל וְעוֹד הִצְלִיף בִּזְרוֹעוֹתָיו.

“וְהַשֶּׁקֶר הַשְּׁלִישִׁי, בַּדָּאִי עַז־הַמֵּצַח, הוּא הַמַּעֲשֶׂה בְּמַעְגָּלוֹ שֶׁל שֶׂלִּים. שֵׁם שֶׂלִּים יָדוּעַ הֵיטֵב לְכָל מִי שֶׁרָאָה פַּעַם אַחַת עַרָבִי בַמִדְבָּר, וְאוּלַם שֶׂלִּים זֶה יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם בְּתוֹר אַרְכִי לִסְטִים הַיּוֹתֵר אָיוֹם וְאַכְזָרִי, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מְלָאֲךָ לִבְּךָ לְסַפֵּר־לִי, שֶׁאַתָּה הֵמַתָּ אֶת בְּנוֹ, וְהוּא לֹא צִוָּה לִגְזֹר אוֹתְךָ תֵּכֶף לַגְּזָרִים? אָמְנָם־כֵּן, עַזּוּתְךָ גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ, שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שָׁחַר, כְּסִפּוּרְךָ עַל־דְּבַר הֲגָנַת שֶׂלִּים עָלֶיךָ מִפְּנֵי אַנְשֵׁי מַחֲנֵהוּ וְהֲבָאָתוֹ אוֹתְךָ אֶל אָהֳלוֹ וְשִׁחְרוּרְךָ בְּלִי כֹפֶר, תַּחַת אֲשֶׁר צָרִיךְ הָיָה לִתְלוֹתְךָ עַל עֵץ, שֶׂלִּים זֶה, שֶׁהָיָה תּוֹלֶה לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת עוֹבְרֵי־אֹרַח אַךְ וְרַק בִּכְדֵי לִרְאוֹת, כֵּיצַד הֵם מְעַוִּים אֶת פְּנֵיהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם נִתְלִים. הוֹי, כַּזְבָּן נִבְזֶה!”

“וַאֲנִי אֵינִי יָכֹל לְהַגִּיד אַחֶרֶת, קָרָא הָעֶלֶם, בִּלְתִּי אִם שֶׁכָּל מָה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ הוּא אֱמֶת וָקשֶׁט, בְּנַפְשִׁי אֲנִי נִשְׁבָּע וּבִזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא!”

“מָה? בְּנַפְשְׁךָ אַתָּה נִשְׁבָּע? צָוַח הַסּוֹחֵר, בְּנַפְשְׁךָ הַשְּׁחוֹרָה וְהַשַּׁקְרָנִית? מִי פֶתִי יַאֲמִין? וּבִזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא, אַתָּה שֶׁלְּךָ לְעַצְמְךָ אֵין סִמַּן זָקָן? הֲיוּכַל אִישׁ לָתֵת אֵמוּן בָּזֶה?”

אֵינִי יָכֹל אָמְנָם לְהָעִיד לִי עֵדִים, הוֹסִיף סַעִיד, אֲבָל הַאִם לֹא מָצָאתָ אוֹתִי אָסוּר בַּחֲבָלִים וּבְצָרָה גְּדוֹלָה?"

"זֶה אֵינוֹ מוֹכִיחַ כְּלוּם, אָמַר הַסּוֹחֵר, לָבוּשׁ אַתָּה בִגְדֵי שׁוֹדֵד, וְאֶפְשָׁר שֶׁהִתְנַפַּלְתָּ עַל אִישׁ, שֶׁהָיָה חָזָק מִמְּךָ וְהוּא נָצַח אוֹתְךָ וַאֲסָּרֶךָ.

“מִי יַרְאֵנִי אֶת הָאִישׁ וְאַף גַּם אֲנָשִׁים שְׁנַיִם, שֶׁיַּפִּילוּנִי אָרְצָה וְיַאַסְרוּנִי, אִם רַק לֹא יַשְׁלִיכוּ מֵאֲחוֹרַי פַּלְצוֹר עַל רָאשִׁי? אַתָּה, כְּאֶחָד מִיּוֹשְׁבֵי־קְרָנוֹת, אֵינְךָ יוֹדֵעַ, כַּמָּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הַיוֹדֵעַ לְהַחֲזִיק נֶשֶׁק. אוּלָם אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת נַפְשִׁי מִמָּוֶת וּבְעַד זֶה אֲנִי מַחֲזִיק לְךָ טוֹבָה. אַךְ מַה תַּחֲשֹׁב לַעֲשׂוֹת עִמִּי עַתָּה? אִם לֹא תִהְיֶה לִי לְעֵזֶר, אָז לֹא יִשָּׁאֵר לִי, בִּלְתִּי אִם לְהַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים, וַאֲנִי חָלִילָה לִי לְבַקֵּשׁ חֶסֶד מֵאֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי; רְצוֹנִי לִפְנוֹת אֶל הַכַּלִיף”.

“כֵּן?” אָמַר הַסּוֹחֵר בִּשְׂחוֹק שֶׁל לַעַג. לְשׁוּם אָדָם אַחֵר אֵינְךָ רוֹצֶה לִפְנוֹת מִלְּבַד אֶל אֲדוֹנֵנוּ הַכַּלִּיף רַב־הַחָסֶד" אֵי שָׁמַיִם! אַל־נָא תִּשְׁכַּח, אָדוֹן צָעִיר וְחָשׁוּב, שֶׁהַדֶּרֶךְ אֶל הַכַּלִּיף עוֹבֶרֶת עַל־פְּנֵי בֶן־אָחִי מֵיסוּר, וְעַל נְקַלָּה יַעֲלֶה בְיָדִי לְהָעִיר אֶת אֹזֶן שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי עַל זֶה, כִּי דּוֹבֵר־שְׁקָרִים אַתָּה מֵאֵין כָּמוֹךָ. – וְאוּלָם חָס אֲנִי עָלֶיךָ, סַעִיד, עוֹדְךָ צָעִיר לְיָמִים, וְאִם תֵּיטִיב דַּרְכְּךָ, וְשַׁבְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. רוֹצֶה אֲנִי לְסַפַּחֲךָ אֶל חֲנוּתִי אֲשֶׁר בְּשַׁעַר־הָרוֹכְלִים, שָׁם תַּעַבְדֵנִי שָׁנָה אַחַת, וּכְשֶׁתַּעֲבוֹר הַשָּׁנָה, וְלֹא תֹאבֶה לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי, אֲשַׁלֵּם לְךָ אֶת מַשְׂכֻּרְתְּךָ בְּמֵיטַב כֶּסֶף וְאֲשַׁלַּחֲךָ בְשָׁלוֹם אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֲךָ לָלֶכֶת, לְאַלֶפּוֹ אוֹ לְמֵדִינָה, לְקוּשְׁטָא אוֹ לבַלְסוֹרָה, וְאַף אֶל קְטַנֵּי־הָאֲמָנָה תֵלֵךְ לְךָ, אִם תַּחְפֹּץ. נוֹתֵן אֲנִי לְךָ זְמַן עַד אַחַר הַצָּהֳרַיִם: אִם תַּסְכִּים, הֲרֵי טוֹב, וְאִם לא, אֶזְקֹף עָלֶיךָ בְּחֶשְׁבּוֹן זוֹל אֶת הוֹצְאוֹת־הַדֶּרֶךְ שֶׁגָּרַמְתָּ לִי, וְאֶת מְקוֹם הַמֶּרְכָּב עַל הַגָּמָל, וְלָקַחְתִּי מִמְּךָ בִּמְחִירָם אֶת בְּגָדֶיךָ וְכָל אֲשֶׁר אִתְּךָ וְהִשְׁלַכְתִּיךָ אַחֲרֵי־כֵן הַחוּצָה; אָז תּוּכַל לַפְשֹט יָד לַכַּלִּיף אוֹ לַמֻּפְתִּי, לִפְנֵי שַׁעַר הַמִּסְגָּד אוֹ שַׁעַר הָעִיר.

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָזַב אֶת הָעֶלֶם הָאֻמְלָל וְיֵלֶךְ לוֹ. סַעִיד הִבִּיט אַחֲרָיו בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת בּוּז. חֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ עַל הָאִישׁ רַע־הַלֵב הַזֶּה, שֶׁבְּכַוָּנָה לְקָחוֹ עִמּוֹ וְהִכְנִיסוֹ אֶל בֵּיתוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. הוּא נִסָּה לִבְרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ, אֲבָל הַחֶדֶר הָיָה סָגוּר וּמְסֻגָּר וְהַחַלּוֹן מְסֹרָג. לְבַסּוֹף אַחֲרֵי נַפְתּוּלִים רַבִּים עִם נַפְשׁוֹ הֶחֱלִיט לְקַבֵּל לְעֵת־עַתָּה אֶת הַצָּעָתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר לְשָׁרְתוֹ בַּחֲנוּתוֹ. הוּא הֵבִין כִּי לֹא יוּכַל עַתָּה לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת, כִּי לוּ אַף עָלְתָה בְּיָדוֹ לִבְרֹחַ, גַּם אָז לֹא הָיָה בְאֶפְשָׁרוֹ לְהַגִּיעַ לְבַלְסוֹרָה בְלִי פְּרוּטָה בְכִיסוֹ. אוּלָם הוּא גָּמַר בְּלִבּוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה וּמָגֵן מֵאֵת הַכַּלִיף, כַּאֲשֶׁר רַק תִהְיֶה לְאֵל יָדוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וְיָבֵא קַלּוּם־בֶּק אֶת מְשָׁרְתוֹ הֶחָדָש אֶל חֲנוּתוֹ, אֲשֶׁר בִּשַׁעַר־הָרוֹכְלִים. וַיַרְאֶה קַלּוּם־בֶּק לְסַעִיד אֶת כָּל הַסְּדִינִים וְהַרְעָלוֹת וּשְׁאָר מִינֵי הַסְּחוֹרָה שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּחֲנוּתוֹ וְיִקְבַּע לוֹ עֲבוֹדָתוֹ הַמְּיוּחָדֶת. עֲבוֹדָתוֹ זֹאת הָיְתָה לִהְיוֹת עוֹמֵד לָבוּשׁ בִּגְדֵי מְשָׁרֵת לִפְנֵי פֶתַח הֶחָנוּת, אַחֲרַי פָשְׁטוֹ מִקּוֹדֶם אֶת בִּגְדֵי הַחֹפֶשׁ לְרִכְבָּה אֲשֶׁר לַלּוֹחֲמִים, בְּאַחַת יָדוֹ סָדִין וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה רְעָלָה דַקָּה מִן הַדַּקָּה וְלִקְרֹא לַנָּשִׁים וְלָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים לְפָנָיו לָגֶשֶׁת אֵלָיו וְהָיָה מַרְאֶה לָהֶם אֶת טִיב הַסְּחוֹרָה וְקוֹצֵב אֶת מְחִירָהּ וְקוֹרֵא לָהֶם לָבֹא וְלִקְנוֹת. עַתָּה הֵבִין סַעִיד, מָה רָאָה קַלּוּם־בֶּק שֶׁזִּמֵּן אוֹתוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת. הוּא הָיָה גוּץ ומָשְׁחַת הַמַּרְאֶה, וְאִם הוּא עַצְמוֹ הָיָה עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ וּמַכְרִיז אֶת סְחוֹרָתוֹ, אָז הָיָה אֶחָד מִשְׁכֵנָיו אוֹ מִן הָעוֹבְרִים־וְשָׁבִים אוֹמֵר עָלָיו מִלָּה בְדוּחָה אוֹ הַנְּעָרִים הָיוּ מִתְקַלְּסִים בּוֹ וְהַנָּשִׁים הָיוּ קוֹרְאוֹת אַחֲרָיו: דַּחְלִיל! בְּעוֹד שְֶׁסַּעִיד הָרַךְ וְהַגָּמִישׁ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי כֹּל רוֹאָיו, כִּי מִלְּבַד יָפְיוֹ, הָיָה יוֹדֵעַ לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת הַקּוֹנִים גַּם בְּקֶסֶם לְשׁוֹנוֹ וּבְאוֹפֶן שֶׁשִֹּכֵּל אֶת יָדָיו לֶאֱחֹז בַּסָּדִין וּבָרְעָלָה.

כְּשֶׁרָאָה קַלּוּם־בֶּק אֶת הַיּוֹצְאִים וְהַנִּכְנָסִים אֶל חֲנוּתוֹ וְהִנֵּה הָלְכוּ הָלֹךְ וָרוֹב, מִיּוֹם הֱיוֹת סַעִיד עוֹמֵד לִפְנֵי הַפֶּתַח, הִתְחִיל מִתְיַחֵס אֶל הָאִישׁ הַצָּעִיר בַּחֲבִיבוּת יוֹתֵר גְּדוֹלָה, מַאֲכִילוֹ וּמִשֶּׁקֵהוּ בְּאוֹפֶן יוֹתֵר טוֹב, מֵאֲשֶׁר עָשָׂה זֹאת מִקּוֹדֶם לָכֵן וְדוֹאֵג שֶׁיְהֵא לָבוּשׁ תָּמִיד בְּגָדִים נָאִים וּנְקִיִּים. וְאוּלַם כָּל אֵלֶּה הַסִּמָּנִים, שֶׁהוֹרוּ עַל הַשִּׁנּוּי לְטוֹבָה בְּיַחַס אֲדוֹנָיו אֵלָיו, לֹא פָעֲלוּ עַל סַעִיד כָּל פְּעֻלָּה, וְכָל הַיּוֹם וְאַף־גַּם בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה הָיָה מְהַרְהֵר בְּלִי הֶרֶף, בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ וְאוֹפֶן הָגוּן יוּכַל לָשׁוּב אֶל עִיר אֲבוֹתָיו.

ו.

וַיְּהִי הַיּוֹם כְּשֶׁיְּדֵי הַמְּשָׁרְתִים בֶּחֲנוּת הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה לַחֲבשׁ אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַנִּמְכָּרוֹת וְכָל הָעֲבָדִים, שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים עַל הוֹבָלַת הַסְּחוֹרָה לְבָתֵּי הַקּוֹנִים, כְּבָר יָצְאוּ דְּחוּפִים בִּדְבַר אֲדוֹנֵיהֶם לִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת נִכְנְסָה אֶל הֶחָנוּת לִקְנוֹת מִינִים אֲחָדִים. הִיא בֵרֲרָה חִישׁ אֶת הַנָּחוּץ לָהּ, וְאַחֲרֵי שַׁלְּמָה אֶת הַמְּחִיר, דָּרְשָׁה לָתֵת לָהּ אִישׁ, אֲשֶׁר יִשָּׂא אַחֲרֶיהָ אֶת הַחֲפָצִים אֶל בֵּיתָהּ בִּשְׂכַר־הֲלִיכָה הָגוּן.

“אַחֲרַי עֲבוֹר חֲצִי שָׁעָה אֶשְׁלַח לָךְ אֶת הַכֹּל, עָנָה קַלּוֹם־בֶּק. חַכִּי־נָא, עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב אַחַד הָעֲבָדִים, אוֹ קְחִי לְךָ אִישׁ אַחֵר מִן הַשּׁוּק”.

אִם סוֹחֵר אַתָּה, עָלֶיךָ לָתֵת לְקוֹנֵי סְחוֹרָתְךָ אֲנָשִׁים מִשֶּׁלְּךָ, אָמְרָה הָאִשָּׁה, אִם אֶקַּח אֶחָד מִן הַשּׁוּק וְחָלַץ לוֹ מִתּוֹךְ הַדְּחָק וְהִתְחַמֵק יַחַד עִם צְרוֹרִי; אֶל מִי אֶפְנֶה אָז בְּטַעֲנָה? לֹא, בַּנוֹהֵג שֶׁבְּעוֹלָם הַתַּגָּרִים, בַּעַל־הֶחָנוּת נוֹתֵן לַקּוֹנֶה אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו לָשֵׂאת אֶת צְרוֹרוֹ אֵלָיו הַבַּיְתָה וּמִזֶּה לֹא אָזוּעַ".

“אֲבָל רַק כַּחֲצִי שָׁעָה הַמְתִּינִי־נָא, אִשָּׁה כְבוּדָה, הִתְחַנֵּן הַסּוֹחֵר, בְּהִתְהַפְּכוֹ בִדְאָגָה מִצַּד אֶל צַד, כָּל הַסַּבָּלִים אֲשֶׁר לִי יָצְאוּ וְאֵינָם”

“כַּמָּה גְּרוּעָה הֶחָנוּת שֶׁאֵין בָּהּ מְשָׁרְתִים אֲחָדִים יוֹתֵר מִכְּפִי הַדָּרוּשׁ, הֵשִׁיבָה הַזְּקֵנָה. אֲבָל הָרֵי שָׁם עוֹמֵד בָּטֵל עוּל־יָמִים זֶה; בּוֹא נָא, נַעַר, קַח אֶת הַצְּרוֹר הַזֶּה וְשָׂאֵהוּ אַחֲרַי אֶל בֵּיתִי”.

אַל לָךְ, אַל לָךְ! קָרָא קַלּוּם־בֶּק. זֶהוּ הַכָּרוֹז שֶׁלִּי, הַשֶּׁלֶט שֶׁלִּי, הַמַּגְנֵט שֶּׁלִּי! הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ".

"מִי יִשְׁמַע לְךָ! עָנְתָה הַזְּקֵנָה וְתָּשֵׂם לְסַעִיד אֶת הַצְּרוֹר אֶל תַּחַת אֲצִּיל יָדוֹ. עֲלוּבָה הַסְּחוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ מַכְרֶזֶת עַל עַצְמָהּ, וְעָלוּב הַסוֹחֵר שֶׁצָּרִיךְ לְנַעַר הוֹלֵךְ בָּטֵל כָּזֶה, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ־לוֹ בְתוֹר שֶׁלֶט. לֵךְ, לֵךְ, נַעַר, שֶׁכָּרְךְ לֹא יְקֻפָּחַ.

“רוּץ אֵיפוֹא, בְּשֵּׁם אֲרִימַן וְכָל הָרוּחוֹת הָרָעוֹת, רָטַן קַלּוּם־בֶּק בְּאָזְנֵי סַּעִיד, אַךְ אַל־נָא תִּשְׁהֶה הַרְבֵּה. הַמְּכַשֵּׁפָה הַזֹּאת עֲלוּלָה לְהַבְאִישׁ אֶת רֵיחִי בְּעֵינֵי כֹּל יוֹשְׁבֵי שַׁעַר עִירִי, אִלּוּ הָיִיתִי מְסָרֵב לָהּ יוֹתֵר”.

סַעִיד הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה, שֶׁעָבְרָה אֶת הַשּׁוּק וְהָרְחוֹבוֹת בִּצְעָדִים קַלִּים, שֶׁלֹּא לְפִי שְׁנוֹתֶיהָ כְּלָל. לְסוֹף עָמְדָה לִפְנֵי בַיִת בָּנוּי בְרֹב פְּאֵר וַתִּדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת. הַדְּלָתוֹת נִפְתְּחוּ וְהִיא עָלְתָה בַּמַּעֲלוֹת שַׁיִשׁ וּתִּרַמֹז לְסַעִיד לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים. נִפְתַּח לִפְנֵיהֶם הֵיכַל תִּפְאָרָה גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא רָאָה סַעִיד מֵימָיו לְיֹפִי. שָׁם יָשְׁבָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה עַל מַרְבָד וְתְּצַו לָאִישׁ הַצָּעִיר לְהָנִּיחַ אֶת הַצְּרוֹר עַל הָרִצְפָּה וְתִתֵּן לוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף קְטַנָּה וְתִשְׁלְחֵהוּ.

הוּא כְבָר בַּפֶּתַח וְהִנֵּה קוֹל דַּק וּבָרוּר קוֹרֵא אַחֲרָיו "סַעִיד! מִשְׁתּוֹמֵם לִשְׁמֹעַ, כִּי קוֹרְאִים לוֹ בְשֵׁם, הֵעִיף אֶת עֵינָיו עַל סְבִיבוֹתָיו וְיַרְא אִשָּׁה יָפָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַרְבָד בִּמְקוֹם הַזְקֵנָה וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת רַבִּים סָבִיב לָהּ. הוּא נֶאֱלַם מֵרוֹב תִּמְהוֹנוֹ, שָׁלַב אֶת זְרוֹעוֹתָיו וַיִקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לִפְנֵי הָאִשָּׁה.

״סַעִיד בְּנִי, אָמְרָה הָאִשָּׁה, צַר לִי מְאֹד עַל הַהַרְפַּתְּקָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֶיךָ וְהִתְעוּ אוֹתְךָ מִבֵּית אָבִיךָ לְהֲבִיאֲךָ בַּגְדַּדָה. וְאוּלַם כְּשֶׁעָזַבְתָּ אֶת עִיר מוֹלַדְתְּךָ לִפְנֵי מְלֹאת לְךָ עֶשְׂרִים שָׁנָה, הָיָה זֶה הַמָּקוֹם הַיְחִידִי, אֲשֶׁר הוֹכִיחַ לְךָ גּוֹרָלְךָ, לִמְצֹא פִּתְרוֹנִים לִשְׁאֵלַת חַיֶיךָ. הֲיֵשׁ לְךָ עוֹד חֲלִילְךָ, סַעִיד?"

“יֵשׁ, קָרָא הָעֶלֶם, בְּהוֹצִיאוֹ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב מִתַּחַת אֵזוֹרוֹ. הַאַתְּ הִיא הַפֵיאָה הַטּוֹבָה, שֶׁנָּתַתְּ אוֹתוֹ לִי בַּיוֹם שֶׁנּוֹלַדְתִּי?”

“אָהַבְתִּי אֶת אִמְּךָ, עָנְתָה הַפֵיאָה וְגַם אוֹתְךָ אֵהָב, כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּהְיֶה נַעַר טוֹב. הָה! לוּ הָיָה אָבִיךָ קַל־הַדַּעַת שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי, לֹא הָיוּ בָאוֹת אָז עָלֶיךָ הַרְבֵּה צָרוֹת”.

מִסְתָּמָא כַךְ נִגְזַר עָלַי! אוּלָם, פֵיאָה רַבַּת־חֶסֶד, צַוִּי וְיִרְתְּמוּ רוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית אֶל מִרְכֶּבֶת הָעֲנָנִים אֲשֶׁר לְךָ, הַעֲלִי אוֹתִי אֵלֶיהָ וּנְשָׂאַתְנִי בִרְגָעִים אֲחָדִים לְבַלְסוֹרָה אֶל אָבִי; שָׁמָּה אֵשֵׁב וַאֲחַכֶּה כָל שֵׁשֶׁת הַחֲדָשִׁים עַד יוֹם מְלֹאת לִי שְׁנַת הָעֶשְׂרִים".

הַפֵיאָה הִצְטַחֲקָה. “יוֹדֵעַ אַתָּה לְדַבֵּר דְּבָרֶיךָ עִם אַחַת מֵאִתָּנוּ אוּלָם, סַעִיד מִסְכֵּן, זֶה – אִי־אֶפְשָׁר; עַתָּה, בִּהְיוֹתְךָ רָחוֹק מִבֵּית אָבִיךָ, אֵין בִּיכָלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְמַעַנְךָ מְאוּמָה. אַף מִיַּד קַלּוּם־בֶּק הַנָּבָל אֵין בְּכֹחִי לְהַצִּילְךָ! הוּא עוֹמֵד תַּחַת חָסוּתָהּ שֶׁל אוֹיִבְתֵּךָ הָאַדִּירָה”.

יֵשׁ־לִי אֵיפוֹא, שָׁאַל סַעִיד, לֹא רַק פֵיאָה אוֹהֶבֶת כִּי־אִם גַּם פֵיאָה אוֹיֶבֶת? כִּמְדוּמַּנִי שֶׁכְּבָר הִרְגַּשְׁתִּי פְעָמִים אֲחָדוֹת אֶת כֹּחַ הַשְׁפָּעָתָהּ. וְאוּלָם הֲרֵי רַשָּׁאִית אַתְּ לְתָמְכֵנִי בַעֲצָתֵךְ הַטּוֹבָה. הַאֵלֵךְ אֶל הַכַָּלִיף לְבַקְּשׁוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לְמָגֵן לִי? הוּא אִישׁ חָכָם וְיִהְיֶה סֵתֶר לִי מִפְּנֵי קַלוּם־בֶק לוחֲצִי".

אָמְנָם־כֵּן, הָרוֹן אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן הוּא, עָנְתָה הַפֵיאָה, אֲבָל גַּם הוּא אָדָם וְלֹא אֵל. הוּא מַרְבֶּה לָתֵת אֵמוּן בְּשַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי שֶׁלּוֹ מֵיסוֹר וְהַצֶּדֶק אִתּוֹ, כִּי הוּא בָחַן אוֹתוֹ וְיִמְצְאֵהוּ נֶאֱמָן לְפָנָיו. וְאוּלָם מֵיסוֹר גַּם הוּא נוֹתֵן אֵמוּן בִּקְרוֹבוֹ קַלוּם־בֶּק יוֹתֵר מִדַּי וְהוּא עוֹשֶׂה זֹאת שֶׁלֹּא בְצֶדֶק, כִּי קַלוּם־בֶּק הוּא רַע מַעֲלָלִים, אַף כִּי קָרוֹב הוּא לְמֵיסוּר. נוֹסָף עַל רִשְׁעָתוֹ הִנֵּהוּ גַּם עָרוּם מְאֹד, וְתֵכֶף אַחֲרֵי בוֹאֲךָ הֵנָּה מָסַר עָלֶיךָ דְּבָרִים לְמֵיסוּר, אֲשֶׁר בָּדָא הוּא מִלְּבּוֹ, וְזֶה מִצִּדּוֹ מְסָרָם לַכַּלִיף, וְלוּ אַף עָלְתָה בְּיָדְךָ עַתָּה לְהִכָּנֵס אֶל אַרְמוֹן הַכַּלִּיף, לֹא נִתְקַבַּלְתָּ מִמֶּנּוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כִּי לֹא הֶאֱמִין לִדְבָרֶיךָ. וְאוּלָם יֵשְׁנָם דְּרָכִים וְאֶמְצָעִים אֲחֵרִים לָגֶשֶׁת אֶל הָרוֹן, וּבְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם כָּתוּב, שֶׁסּוֹף־סוֹף יַטֶּה אֵלֶיךָ חָסֶד".

“זֶהוּ אָמְנָם בִּישׁ, עָנָה סַעִיד בְּעֶצֶב. לֹא נִשְׁאַר לִי אֵיפוֹא בִּלְתִּי אִם לִהְיוֹת עוֹד אֵיזֶה זְמָן שׁוֹמֵר־הֶחָנוּת לקַלוּם־בֶּק. אוּלָם חֶסֶד אַחֵר יְכֹלָה אַתְּ, פֵיאָה כְבוּדָה לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי. אֲבִי אָמַן אוֹתִי עֲלֵי נֶשֶׁק וּלְעֹנֶג הַיּוֹתֵר רַב הוּא לִי שְׂחוֹק־הַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת, כְּשֶׁהַלּוֹחֲמִים מִזְדַּוְּגִים זֶה לָזֶה בַּקֶּשֶׁת וּבַחֲנִית וּבְחֶרֶב קֵהָה. וְהִנֵּה בְכֹל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ מִתְכַּנְּסִים הַנְּעָרִים מִמְּרוֹם עַם הָאָרֶץ לְמָקוֹם אֶחָד לְמִשְׂחָק כָּזֶה, אֲבָל רַק לַנְּעָרִים, הַמְּלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי־תִפְאֶרֶת, וְשֶׁהֵם נוֹסָף לָזֶה בְּנֵי־חוֹרִים, נִתְּנָה הָרְשׁוּת לִכָּנֵס לַזִּירָה, וּבְיִחוּד אֲסוּרָה הַכְּנִיסָה לִמְשָׁרְתֵי הַחֲנֻיּוֹת. אִם מָצָאתִי אֵיפוֹא חֵן בְּעֵינַיִךָ, הִשְׁתַּמְּשִׁי־נָא בְּהַשְׁפָּעָתֵךָ וְיֻתֵּן לִי פַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ סוּס, בְּגָדִים, כְּלֵי זַּיִן וְשֶׁתִּשְׁתַּנֶּה צוּרָתִי, שֶׁלֹּא יַכִּרֵנִי אִישׁ.–”

“נָאָה הַדְּרִישָׁה הַזֹאת לְעוּל־יָמִים וָתִיק שֶׁכָּמוֹךָ, אָמְרָה הַפֵיאָה, אֲבִי אִמְּךָ הָיָה רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים בְּסוּרְיָה וְרוּחוֹ עָבַר, כַּנִּרְאֶה, עָלֶיךָ בִּירוּשָׁה. שְׁמוֹר בְּזִכְרוֹנְךָ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, פֹּה תִּמְצָא בְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ סוּס לִרְכִיבָה וּשְׁנֵי נְעָרִים רוֹכְבִים עַל סוּסִים בְּתוֹר גַּלְיוֹרִים לְשָׁרֶתְךָ גַּם נֶשֶׁק וּבְגָדִים וּמֵי־רַחַץ תִּמְצָא, שֶׁאִם תִּרְחַץ בָּהֶם אֶת פָּנֶיךָ וְהָפְכוּ בִּלְתִּי נִכָּרִים. וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם, סַעִיד, חַכֵּה לְעֵת מְצֹא, חֲכַם וְעֲשֵׂה טוֹב! יַעַבְרוּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְהֵחֵל חֲלִילְךָ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל וְאָזְנֵי זוּלֵימָה תִּהְיֶינָה תָּמִיד פְּקוּחוֹת לַקּוֹל הַזֶּה”.

הָעֶלֶם יָצָא מֵאֵת פְּנֵי מְגִנָּתוֹ הַנִּפְלָאָה בְּרִגְשֵׁי תּוֹדָה וְכָבוֹד. הוּא קָבַע בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת מַרְאֵה הַבַּיִת וְהָרְחוֹב בְּדִיּוּק נִמְרָץ וַיָשָׁב אֶל שַׁעַר־הָרוֹכְלִים.

ז.

וַיְהִי בְּשׁוּב סעיד אֶל הֶחֲנוּת, וְיִשָּׂא עֵינָיו וְיָרְא, וְהִנֵּה הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים מִכָּל קְצוֹת הָעִיר סָבֲבוּ עַל קַלּוּם־בֶּק אֲדוֹנָיו, הַנְּעָרִים רָקְדוּ מִסָּבִיב לוֹ וְהַזְּקֵנִים שָׂחֲקוּ. הוּא עַצְמוֹ עָמַד רוֹעֵד מֵרֹב כַּעַס וּמְלֵא יֵאוּשׁ לִפְנֵי חֲנוּתוֹ, בְּיָדוֹ הָאַחַת סָדִין וּבִשְׁנִיָּה רְעָלָה. לַמַּחֲזֶה הַמּוּזָר הַזֶּה קָדַם מְאוֹרָע, שֶׁאֵרַע בִּשְׁעַת פְּרִידָתוֹ שֶׁל סַעִיד, וְזֶהוּ, קַלּוּם הִתְיַצֵּב בִּמְקוֹם מְשָׁרְתוֹ הַיָּפֶה לִפְנֵי פֶתַח חֲנוּתוֹ וְהִכְרִיז עַל סְחוֹרָתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא קָרַב אֶל הַזָּקֵן וְהַכָּעוּר וְלֹא שָׂם אֵלָיו לֵב. פִּתְאוֹם עָבְרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים דֶּרֶךְ שַׁעַר־הָרוֹכְלִים וִיְבַקְּשׁוּ לִקְנוֹת מַתָּנוֹת לִנְשֵׁיהֶם. הֵם כְּבָר עָלוּ וְיָרְדוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וְעַתָּה רָאָה אוֹתָם סַעִיד מֵרָחוֹק, כְּשֶׁהֵם יוֹרְדִים עוֹד פַּעַם וְעֵינֵיהֶם מְשׁוֹטְטוֹת אָנֶה וָאָנֶה וּמְחַפְּשׂוֹת, כַּנִּרְאֶה, אַחֵר אֵיזֶה דָּבָר.

קַלּוּם־בֶּק, שֶׁהִרְגִּישׁ בַּזֶּה, חָפֵץ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ תֹעֶלֶת לְעַצְמוֹ, וַיִּקְרָא: "אֵלַי, אֲדוֹנַי, סוּרוּ, אֵלָי! מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים? הֲרֵי רְעָלוֹת יָפוֹת, סְחוֹרָה טוֹבָה!

“זָקֵן טוֹב, הֵשִׁיב הָאֶחָד, סְחוֹרוֹתֶיךָ, אֶפְשָׁר, טוֹבוֹת הֵן, אֲבָל נְשׁוֹתֵינוּ מְשֻנּוֹת בְּטָעֲמָן, וּכְבָר הָיָה לַמִּנְהָג בְּעִירֵנוּ, לִבְלִי לִקְנוֹת רְעָלוֹת מֵאִישׁ אַחֵר, מִלְּבַד אֵצֶל מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת סַעִיד; זֶה כַּחֲצִי שָׁעָה, שֶׁאָנוּ מְהַלְּכִים בַּשּׁוּק הֵנָּה וְהֵנָּה לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, וְאֵינֶנּוּ; אֶפְשָׁר יוֹדֵעַ אַתָּה אֵיפֹה נִמְצָא אוֹתוֹ, אָז נִקְנָה אֶת סְחוֹרָתְךָ אַתָּה בְּפַעַם אַחֶרֶת”

"אֲלַהִיתּ אַלַּאה! קָרָא קַלּוּם־בֶּק בְּהִתְאַמְּצוֹ לְהַרְאוֹת פָּנִים יָפוֹת. הַנָּבִיא נָחָה אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. מְבַקְּשִׁים אַתֶּם אֶת מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת הַיָּפֶה? הִכָּנְסוּ־נָא פֹּה הִיא חֲנוּתוֹ.

אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שָׂחַק לְמַרְאֵה קַלּוּם־בֶּק הַקָּטָן וְהַמְנֻוָּל וְעַל דְּבָרָיו, כִּי מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת הַיָפֶה הוּא. אוּלָם הַשֵּׁנִי חָשַׁב, כִּי מְשַׁטֶּה הוּא בוֹ וְלֹא נִשְׁאַר חַיָּב לוֹ כְלוּם, רַק סִלֵּק לוֹ בַּחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים עַל אַחַת שֶׁבַע. וְיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי קַלּוּם־בֶּק מְאֹד־מְאֹד! הוּא הֵעִיד לוֹ אֶת כָּל שְׁכֵנָיו, שֶׁאֵין בָּעִיר חֲנוּת אַחֶרֶת, שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ חֲנוּת הַמְּשָׁרֵת יָפֶה־הַמַּרְאֶה, מִלְּבַד חֲנוּתוֹ הוּא. אֲבָל הַשְּׁכֵנִים שֶׁהִתְקַנְּאוּ בּוֹ בִּשְׁבִיל הַקּוֹפְצִים הָרַבִּים עַל סְחוֹרָתוֹ, אָמְרוּ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מִזֶה מְאוּמָה; וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הִתְחִילוּ מַרְאִים לִזְקַן הָאַשְׁמַאִי, שֶׁהוּחֲזַק לְדַעְתָּם כַּפְרָן, אֶת נַחַת טִּפְחֵיהֶם. קַלּוּם־בֶּק הֵגִין עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר בְּקוֹלוֹ, קוֹל מַר צוֹרֵחַ וּמְחָרֵף וּמְנָאֵץ, מֵאֲשֶׁר בְּיָדָיו הָרָפוֹת, וּבַזֶה מָשַׁךְ אֵלָיו הֲמוֹן אֲנָשִׁים. כָּל יוֹשְׁבֵי הָעִיר יָדְעוּ, כִּי הוּא קַמְצָן נִבְזֶה וְצַר־עַיִן, וְכָל הָאֲנָשִׁים הָעוֹטְרִים אוֹתוֹ שָׂשׂוּ עַל הַמַּכּוֹת, אֲשֶׁר הֻכָּה. אֶחָד מֵהַשְּׁנַיִם כְּבָר שָׁלַח אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז בִּזְקָנוֹ, וְהִנֵּה פִּתְאוֹם תְּפָשׂוֹ אַחֵר בְּעָרְפּוֹ וַיַשְׁלִיכֵהוּ בִּתְנוּפַת־יַד אַחַת אַרְצָה, עַד כִּי נָפַל הַטְּבוּל מֵעַל רֹאשׁוֹ וְסַנְדָּלָיו עָפוּ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.

אֲחָדִים מִן הַנֶּאֱסָפִים שֶׁהָיוּ בְּלִי סָפֵק נוֹחִים מְאֹד, שֶׁרָאוּ אֶת קַלּוּם־בֶּק בְּעֶלְבּוֹנוֹ, רָגְנוּ עַתָּה בְּקוֹל גָּדוֹל. חֲבֵרוֹ שֶׁל הַמָּשְׁלָךְ הָפַךְ אֶת שִׁכְמוֹ לִרְאוֹת, מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר עָרַב אֶת לִבּוֹ לְהַשְׁלִיךְ אֶת עֲמִיתוֹ אַרְצָה! אוּלָם בִּרְאוֹתוֹ עֶלֶם חָסֹן וּגְבַהּ־קוֹמָה עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, שֶׁמֵעֵינָיו הִתְמַלְּטוּ בְרָקִים וּפָנָיו הֵפִיקוּ אֹמֶץ־לֵב, לֹא מָצָא אוֹן לוֹ לְהִתְנַפֵּל עָלָיו, וּבְיִחוּד כֶּשֶׁקַלּוּם־בֶּק, שֶׁהַצָּלָתוֹ הָיְתָה בְּעֵינָיו כִּדְבַר־פֶּלֶא, הוֹרָה עַל הָאִישׁ הַצָּעִיר וַיִּקְרָא: “הִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵיכֶם, סַעִיד מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת יְפֵה הַתֹּאַר!” הָאֲנָשִׁים מִלְאוּ פִיהֶם שְׂחוֹק, בְּיָדְעָם שֶׁקַלּוּם־בֶּק הוּא בֶאֱמֶת הַנֶּעֱלָב. הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָשְׁלַךְ אַרְצָה, קָם בְּבֹשֶׁת פָּנִים וְיִצְלַע עַל יְרֵכוֹ הָלְאָה יַחַד עִם חֲבֵרוֹ, מִבְּלִי לִקְנוֹת דָּבָר.

"הֶאָח, אַתָּה הַכּוֹכָב הַמֵּאִיר שֶׁבְּכָל מְשָׁרְתֵי הַחֲנֻיּוֹת, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שַׁעַר־הָרוֹכְלִים! קָרָא קַלּוּם־בֶּק, בְּהוֹבִילוֹ אֶת מְשָׁרְתוֹ אֶל הֶחָנוּת. אֲבָל זֶהוּ מָה שֶּׁקּוֹרִים כַּוֵּן אֶת הַשָּׁעָה, זֶהוּ מָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: הִכְנִיס אֶת יָדוֹ בָּאֶמְצָע! הָרֵי הָיָה הָאִישׁ מוּטָל לְפָנֵינוּ עַל הָאָרֶץ כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים, וְאַנֹכִי – אָנֹכִי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ עוֹד לְסַפֵּר, לָחֹף וְלִמְשֹׁחַ בְּשֶּׁמֶן אֶת זְקָנִי, אִלּוּ אֵחַרְתַּ לָבֹא רַק שְׁנֵי רְגָעִים. בַּמֶּה אֲשַׁלֵּם לְךָ כִּגְמוּלְךָ עָלָי?

רַק רֶגֶשׁ הָרַחֲמִים, שֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּן רֶגַע בְּלִבּוֹ שֶׁל סַעִיד, הוּא הוּא שֶׁשָּׁלַט בְּרוּחוֹ וְנָהַג בְּיָדוֹ, כְּשֶׁבָּא לְהַצִּיל אֶת קַלּוּם־בֶּק מִמַּכַּת מַכֵּהוּ, וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁנִּתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, הִתְחָרֵט כִּמְעַט עַל שֶׁעָזַר לְאִישׁ חָמָס וּמִרְמָה זֶה לְהִמָּלֵט מִן הָעֹנֶשׁ הָרָאוּי. תְּרֵסָר שַׂעֲרוֹת זָקָן מְרוּטוֹת – חָשַׁב – הָיוּ עוֹשׂוֹת אוֹתוֹ לַזְמַן שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם רַךְ וְגָמִישׁ. אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא מָנַע מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁעַת־כּשֵׁר זוֹ ןּלְאוֹת תּוֹדָה בִּקֵשׁ מִמֶּנּוּ לְהַרְשׁוֹת לוֹ לְפַגֵּר יוֹם אֶחָד בַּשָׁבוּעַ מֵעֲבוֹדָתוֹ לְשֵׁם טִיּוּל לְאֵיזֶה צֹרֶךְ אַחֵר. וְקַלּוּם הִסְכִּים לְבַקָּשַׁת סַעִיד, כִּי הוּא יָדַע הֵיטֵב אֶת מְשָׁרְתוֹ, שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹתוֹ עוֹבֵד מֵאֹנֵס, פִּקֵּחַ הוּא יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא יִבְרַח מִמֶּנּוּ בְּלִי כֶּסֶף וּבְגָדִים.

וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהָשְׁלַם חֶפְצוֹ שֶׁל סַעִיד. בַּיוֹם הָרְבִיעִי בַּשָׁבוּעַ הַקָּרוֹב, בַּיוֹם שֶׁבּוֹ הִתְכַּנְּסוּ בְּנֵי מְרוֹם עַם הָאָרֶץ אֶל כִּכַּר־הָעִיר רַחֲבַת הַיָּדַיִם לְתַרְגִּילֵי־הַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת שֶׁלָּהֶם, נָטַל סַעִיד רָשׁוּת מֵאֵת קַלּוּם־בֶּק לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיוֹם זֶה לְצְרָכָיו, וּכְשֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הָרִשְיוֹן, שָׂם אֶת פְּעָמָיו יָשָׁר אֶל הָרְחוֹב, שֶׁבּוֹ דָּרָה הַפֵיאָה. הוּא הִכִּישׁ עַל הַדֶּלֶת וּמִיָּד נִפְתְּחָה מֵאֵלֶיהָ. כַּנִּרְאֶה כְּבָר הָיוּ הַמְּשָׁרְתִים עוֹמְדִים וּמְחַכִּים לוֹ, כִּי, מִבְּלִי לִשְׁאֹל לְחֶפְצוֹ, לְקָחוּהוּ וְהֶעֱלוּהוּ בַּמַּעֲלוֹת אֶל חֶדֶר יָפֶה אֶחָד. שָׁמָּה הֵבִיאוּ לְפָנָיו רִאשׁוֹנָה אֶת מֵי־הָרַחַץ, שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְשַׁנּוֹת אֶת צוּרָתוֹ. לְאַחַר שֶׁהִרְטִיב סַעִיד אֶת פָּנָיו בַּמַּיִם הַלָּלוּ, הִבִּיט אֶל מַרְאַת נְחֹשֶׁת קָלָל וְיֵרָתַע לַאֲחוֹרָיו, כִּי לֹא הִכִּיר אֶת עַצְמוֹ. פָּנָיו הָיוּ כִפְנֵי אִישׁ, שֶׁשְּׁזַפַתּוּ הַשֶּׁמֶשׁ, וְזָקָן שָׁחוֹר יָרַד לוֹ עַל־פִּי מִדּוֹתָיו, עַד כִּי נִדְמָה לוֹ, כִּי גָּדוֹל הוּא עֶשֶׂר שָׁנִים, מִכְּפִי שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת.

אַחֲרֵי־כֵן הוּבָא אֶל חֶדֶר שֵׁנִי וּמָצָא שֵׁם עֵרֶךְ־בְּגָדִים מָלֵא וְיָפֶה מְאֹד, שֶׁגַּם הַכַּלִיף מִבַּגְדָּד לֹא הָיָה בוֹשׁ לִלְבֹּשׁ אוֹתָם, בַּזְמָן שֶׁהוּא מְפַקֵּד אֶת חֵילוֹ בִּמְלֹא תִּפְאַרְתּוֹ. מִלְּבַד הַטְּבוּל מֵאֶרֶג הַיּוֹתֵר דַּק עִם פֻּרְפָּה מְעֻלֶּפֶת אַבְנֵי שָׁמִיר וְנוֹצוֹת־אֲנָפָה גְּבֹהוֹת עוֹלוֹת מִתַּחְתָּה, שִׂמְלַת מֶשִׁי אָדֹם מִמִּין מְשֻׁבָּח וּמְרֻקָּם צִיצִים וּפְרָחִים שֶׁל כֶּסֶף, מָצָא סַעִיד בֵּין הַבְּגָדִים גַּם תַּחֲרָא עֲשׂוּיָה טַבְּעוֹת־כֶּסֶף נְעוּצוֹת זוֹ בָזוֹ, שֶׁמְּלַאכְתָּהּ הָיְתָה כֹה דַּקָּה שֶׁהָיְתָה מִתְרַפֶּקֶת עַל הַגּוּף לְכָל תְּנוּעוֹתָיו וְיַחַד עִם זֶה הָיְתָה כֹּה חֲזָקָה וּמְהֻדָּקָה יָפָה, שֶׁגַּם חֶרֶב וְגַם חֲנִית לֹא יָכְלוּ לַחְדֹּר בַּעֲדָהּ. לַהַב־חֶרֶב דַּמַּשְׂקָאִי בִּנְדַן מְקֻשָּׁט הָדָר עִם נִצָּב מְמֻלָּא אֶבֶן, שֶׁסַעִיד עַצְמוֹ לֹא יָדַע אֶת עֶרְכּוֹ, סִיֵּם אֶת הָאָרְנַטּוֹן־שֶׁל־לוֹחֵם הַזֶּה. כְּשֶׁיָּצָא מִפֶּתַח הַבַּיִת וּכְלִי־זֵינוֹ עָלָיו, מָסַר לוֹ אַחַד הַמְּשָׁרְתִים מִטְפַּחַת מֶשִׁי וְיֹאמַר לוֹ, שֶׁגְּבֶרֶת הַבַּית שׁוֹלַחַת לוֹ אֶת הַמִטְפַּחַת הַזֹּאת; כְּשֶׁיַּסְפִּיג בָּהּ אֶת פָּנָיו, יֵעָלֵם הַזָקָן וְהַצֶבַע הַשָּׁחוּם וְשָׁבוּ פָּנָיו לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה.

בַּחֲצַר הַבַּיִת עִמָּדוֹ שְׁלשָׁה סוּסִים מְיֻזָנִים. עַל הַסּוּס הַיּוֹתֵר יָפֶה עָלָה סַעִיד, עַל הַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים עָלוּ מְשָׁרְתָיו וְאַחֲרַי־כֵן רָכְבוּ שְׁלָשְׁתָּם מְלֵאֵי־חֶדְוָה אֶל מְקוֹם הַמִּשְׂחָקִים. בְּרַק בְּגָדָיו וַהֲדַר נִשְׁקוֹ מָשְׁכוּ עָלָיו אֶת עֵינֵי כָל הַנֶּאֱסָפִים וּכְשֶׁנִּכְנַס רָכוּב אֶל הַקַּרְפָּף, שֶׁהָיָה מַקִּיף אֶת הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים הִתְחִילוּ הַכֹּל מִתְלַחֲשִׁים מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן. שָׁם הָיוּ כָּל צְעִירֵי בַגְדַּד שֶׁהִצְטַיְּנוּ בַגְּבוּרָתָם, בְּנֵי־הָעֲלִיָּה הַמְּעַטִּים, נְקִיֵּי הַדַּעַת וְיִקְרֵי הָרוּחַ; אַף אֶת אָחִיו שֶׁל הַכַּלִיף רָאוּ שָׁם בּוֹלְמִים אֶת סוּסֵיהֶם וּמְנַפְנְפִים בַּחֲנִיתוֹתֵיהֶם. כְּשֶׁנִּכְנַס סַעִיד, נִגַּשׁ אֵלָיו בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל בְּלִוּיַת חֲבֵרִים אֲחָדִים, שֶׁכַּנִּרְאֶה לֹא יָדְעוּ אוֹתוֹ, וְיִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד וַיַזַמֵּן אוֹתוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּשְׂחוֹקֵיהֶם וַיִשְׁאַל לִשְׁמוֹ וּלְעִיר מִגּוּרָיו. וַיַעַן סַעִיד וְיֹאמֶר כִּי שְׁמוֹ אַלְמַנְזוֹר וְכִי הוּא בָּא מִקַּאִירוֹ וּבִהְיוֹתוֹ נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, הִגִּיעַ לְאָזְנָיו שֵׁמַע גְּבוּרָתָם וּזְרִיזוּתָם שֶׁל פִּרְחֵי־הַכַּלִיף שֶׁבְּבַגְדַּד וְיִגְמֹר אֹמֶר לְהִשָּׁאֵר בָּעִיר אֵיזֶה זְמָן בִּכְדֵי לִרְאוֹתָם וּלְהַכִּיר אֶת עֶרְכָּם. רוּחַ־הַגְּבוּרָה וֶעַנְוַת־הַחֵן, שֶׁהָיוּ חוֹפְפוֹת עַל־כָּל מָהוּתוֹ שֶׁל סַעִיד־אַלְמַנְזוֹר, יָשְּׁרוּ בְּעֵינֵי עוּלֵי־הַיָּמִים; וַיְצַוּוּ לָתֵת לוֹ חֲנִית וְיַצִּיעוּ לְפָנָיו לִבְחֹר לוֹ אֶת מִפְלַגְתּוֹ, כִּי כָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה נִפְרְדוּ לִשְׁתֵּי מִפְלָגּוֹת, בִּכְדֵי לְהִלָּחֵם אִישׁ בְּאָחִיו בִּיחִידוּת וּבְמַחֲנוֹת שְׁלֵמִים.

וְאוּלָם אִם מַרְאֵהוּ הַחִיצוֹנִי שֶׁל סַעִיד כְּבָר מָשַׁךְ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵינַיִם, גָּדְלָה הַהִשְׁתּוֹמְמוּת עוֹד יוֹתֵר לְמַרְאֵה זְרִיזוּתוֹ וּמְהִירוּתוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ. סוּסוֹ טָס מַמָּשׁ כְּצִפּוֹר וְחַרְבּוֹ עָפָה עַל סְבִיבוֹתֶיה בִמְהִירוּת עוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלָה. הוּא שִׁלַּח אֶת חֲנִיתוֹ אֶל הַמַּטָּרָה בְקַלּוּת וּבְדִיוּק כְּאִלּוּ הָיְתָה חֵץ יָרוּי מִקֶּשֶׁת דְּרוּכָה בְּבִטָּחוֹן גָּמוּר, אֶת כָּל מִתְנַגְּדָיו נִצַּח וּבְסוֹף הַמִּשְׂחָק הָיוּ הַכֹּל מוֹדִים פֶּה אֶחָד בְּנִצְחוֹנוֹ, עַד שֶׁאֶחָד מֵאֲחֵי הַכַּלִיף וּבְנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּצִדּוֹ, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה גַּם עִמָּהֶם. לְאֵלִי, אָחִיו שֶׁל הַכַּלִיף, יָכֹל עַל נְקַלָּה, אֲבָל בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל עָמַד נֶגְדּוֹ בִגְבוּרָה נִפְלָאָה, עַד שֶׁאַחֲרֵי מִלְחָמָה אֲרֻכָּה מָצְאוּ לְטוֹב לְהַשְׁאִיר אֶת מִלְחֶמֶת־הַהַכְרָעָה לְפַעַם אַחֶרֶת.

כָּל הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי הַמִּשְׂחָקִים הָאֵלֶה הָיוּ מְשִׂיחִים בְּכָל הָעִיר רַק בַּנָּכְרִי הַיָּפֶה, הֶעָשִׁיר וְהַגִּבּוֹר. כָּל מִי שֶׁרָאָה אוֹתוֹ, וּבְתוֹךְ כָּךְ גַּם אֵלֶּה שֶׁנִּצַּח אוֹתָם בַּמִּלְחָמָה, הִתְפַּלְּאוּ עַל מַעֲלוֹת רוּחוֹ וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְאַף בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק סִפְּרוּ בְּפָנָיו בִּשְׁבָחוֹ שֶׁל בֶּן־הַנֵּכָר, בְּאָמְרָם, כִּי צַר לָהֶם, שֶׁאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ אַיֵּה. בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה מָצָא סַעִיד בְּבֵיתָהּ שֶׁל הַפֵיאָה שִׂמְלָה עוֹד יוֹתֵר יָפָה וּכְלֵי־נֶשֶׁק עוֹד יוֹתֵר יְקָרִים. בַּפַּעַם הַזֹּאת דָּחֲקוּ וְנִכְנְסוּ אֶל הַקַמְפּוֹן רוֹב יוֹשְׁבֵי הָעִיר וְאַף הַכַּלִיף הִשְׁקִיף עַל הַמִּשְׂחָק מֵעַל מַעֲקֵה אַרְמוֹנוֹ. גַּם הוּא הִתְפַּלֵּא עַל גְּבוּרָתוֹ שֶׁל אַלְמַנְזוֹר וּלְאַחַר שֶׁנִּגְמַר הַמִּשְׂחָק תָּלָה לוֹ עַל צַוָּארוֹ אוֹת־הִצְטַיְּנוּת שֶׁל זָהָב אָחוּז בְּשַׁרְשֶׁרֶת זָהָב לְהַרְאוֹת לוֹ, כִּי גָדוֹל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינָיו. מוּבָן מֵעַצְמוֹ, שֶׁהַנִּצָּחוֹן הַשֵּׁנִי הַזֶּה, שֶׁהָיָה עוֹד גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹן, עוֹרֵר אֶת קִנְאָתָם שֶׁל כָּל צְעִירֵי הַדּוֹר אֲשֶׁר בְּבַגְדָּד. הִנֵּה “בָּא אִישׁ מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְנִצַּח אוֹתָנוּ וְיָרַשׁ אֶת כְּבוֹדֵנוּ, אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, הֲנִּתֵּן לוֹ לְהִתְפָּאֵר בְּכָל מְקוֹם בּוֹאוֹ, אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ מֵאִתָּנוּ, שֶׁבֵּין כָּל זַאֲטוּטֵי בְנֵי בַּגְדָּד לֹא הָיָה אַף אֶחָד, שֶׁהָיָה יָכֹל לְהִתְחָרוֹת אִתּוֹ?” כָּכָה דִבְּרוּ זֶה־אֶל־זֶה וְיַחֲלִיטוּ, שֶׁבַּמִּשְׂחָק הַבָּא יִזְדַּוְּגוּ לוֹ חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בְּמַחַת אַחַת, אַךְ בְּאוֹפָן שֶׁיְהֵא דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה הַדָּבָר בַּמִקְרֶה.

מֵעֵינֵי סַעִיד הַפְּקוּחוֹת לֹא נֶעֶלְמוּ אוֹתוֹת הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה הָאֵלֶּה. הוּא רָאָה אֶת הַחֲבֵרִים עוֹמְדִים צְפוּפִים זֶה אֵצֶל זֶה בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, מִתְלַחֲשִׁים וּמְרַמְּזִים עָלָיו בָּאֶצְבַּע; הוּא הִרְגִּישׁ, שֶׁמִּלְּבַד אֲחֵי הַכַּלִיף וּבְנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר,לֹא הָיָה אִישׁ שֶׁהִתְיַחֵס אֵלָיו בִּקְצָת יְדִידוּת וְאַף אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים לֹא פָּסְקוּ מִלְּקַפְּחוֹ בִשְּׁאֵלוֹת: אֵיפֹה יוּכְלוּ לִמְצֹא אוֹתוֹ? בְּמָה הוּא עוֹסֵק! מָה יָשַׁר בְּעֵינָיו בְּבַגְדַּד? וְעוֹד שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה, עַד כִּי הַדָּבָר הָיָה עָלָיו לְמַשָּׂא.

נִפְלָא הָיָה הַדָּבָר, שֶׁהָאִישׁ הַצָּעִיר, שֶׁהִבִּיט אֶל סַעִיד־אַלְמַנזוֹר בְּעֵינֵי שִׂנְאָה הַיּוֹתֵר עַזָּה וּכְנִרְאֶה הָיָה נוֹטֵר לוֹ אֵיבָה יוֹתֵר מִכֹּל חֲבֵרָיו, הָיָה אוֹתוֹ אִישׁ עַצְמוֹ, שֶׁלִּפְנֵי אֵיזֶה זְמַן חֲבָטוֹ סַעִיד בַּקַּרְקַע אֵצֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק, בְּרֶגַע שֶׁהָיָה חָפֶץ לִמְרֹט לַסּוֹחֵר הַמְּנֻוָּל אֶת זְקָנוֹ. הָאִישׁ הַזֶּה הִסְתַּכֵּל בּוֹ תָדִיר בְּשׂוּם־לֵב וּבַחֲמַת קִנְאָה. סַעִיד כְּבָר נִצַּח אוֹתוֹ פְּעָמִים אֲחָדוֹת, אֲבָל בַּזֶּה לֹא הָיְתָה סִבָּה מַסְפֶּקֶת לִשְׁמֹר לוֹ עֶבְרָה נִצַּחַת כָּזוֹ וְסַעִיד כְּבָר יָרֵא, שֶׁמָּא יַכִּירוֹ זֶה בְּקוֹמָתוֹ אוֹ בְּקוֹלוֹ, כִּי מְשָׁרְתוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק הוּא, מָה שֶּׁהָיָה גוֹרֵם לוֹ מִלְּבַד לַעַג וָבוּז גַּם תַּאֲוַת־נָקָם מִצַּד הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ. הִתְנַכְּלוּת הָאֲנָשִׁים, שֶׁהִתְקַנְּאוּ בוֹ,ֹ עָלְתָה בַתֹּהוּ, כֵּן הוֹדוֹת לִזְהִירוּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְכֵן גַּם הוֹדוֹת לְאֶחָיו שֶׁל הַכַּלִיף וּבְנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל, שֶׁשָּׁמְרוּ לוּ אֶת יְדִידוּתָם. כִּרְאוֹת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, כִּי כִּתְרוּ אוֹתוֹ לֹא פָחוֹת מִשִּׁשָּׁה חֲבֵרִים, שֶׁהִתְאַמְּצוּ לְהַשְׁלִיכוֹ מֵעַל סוּסוֹ אוֹ לִפְרֹק מֵעָלָיו אֶת כְּלֵי־מִלְחַמְתּוֹ, מִהֲרוּ לְעֶזְרָתוֹ וַיְגָרְשׁוּ אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה וַיְאַיְּמוּ עַל הַחֲבֵרִים, שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֵׂה־בוֹגְדִים כָּזֶה, שֶׁיֶּהֱגוּ אוֹתָם מִן הָאִצְטַדִּיָה.

ח.

יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה יְרָחִים הָיָה סַעִיד מַרְאֶה בְּאוֹפֶן כָּזֶה אֶת כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ בְּמִלְחֶמֶת־תַּחֲרוּת, לְתִמְהוֹנָם שֶׁל כָּל יוֹשְׁבֵי עִיר בַּגְדָּד, עַד כִּי פַעַם אַחַת, בְּשׁוּבוֹ לָעֵת עֶרֶב מִן הַזִירָה, שָׁמַע קוֹלוֹת אֲחָדִים שֶׁנִּדְמּוּ לוֹ בִלְתִּי־זָרִים. וַיָעֶף סַעִיד אֶת עֵינָיו עַל סְבִיבוֹתָיו, לִרְאוֹת מֵאַיִן בָּאוּ הַקּוֹלוֹת וְיָרֵא, וְהִנֵּה מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי הוֹלְכִים לְאִטָּם אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים דְּחוּקִים אִישׁ בְּצַד רֵעֵהוּ, וּכְנִרְאֶה, מְטַכְּסִים עֵצָה זֶה עִם זֶה. וַיְהִי בְּגִשְׁתּוֹ אֲלֵיהֶם חֶרֶשׁ וּבְשָׁמְעוֹ אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּשְׂפַת בְּנֵי־סִיעָתוֹ שֶׁל שֶׂלִּים מוֹשֵׁל הַמִּדְבָּר, וַיְשָׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ, כִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הוֹלְכִים לִפְשֹׁט יְדֵיהֶם בְּאֵיזֶה מַעֲשֵׂה שֹׁד וָרֶצַח. הָרַעֲיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּצְנֵץ בְּמוֹחוֹ, הָיָה לָסֶגֶת אָחוֹר מִפְּנֵיהֶם. אוּלָם אַחֲרַי שׂוּמוֹ אֶל לִבּוֹ, שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לִמְנֹעַ מֵעֲשׂוֹת דָּבָר רַע, קָרַב אֲלֵיהֶם בַּלָּאט עוֹד יוֹתֵר וַיַקְשֵׁב אֶל שִׂיחָתָם.

“הַשּׁוֹעֵר אָמַר בְּפֵרוּשׁ, הָרְחוֹב שֶׁמִּימִין לַשּׁוּק, אָמַר הָאֶחָד, שֵָם יַעֲבוֹר הַיּוֹם בַּלַּיְלָה אֶל נָכוֹן, הוּא וְהַוָּזִיר־הַגָּדוֹל”.

“טוֹב, עָנָה הַשֵּׁנִי, אֶת הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל אֵינִי יָרֵא, הוּא אִישׁ זָקֵן וּבְוַדַּאי אֵינֶנּוּ מִן הַגִּבּוֹרִים הַגְּדוֹלִים. אוּלָם הַכַּלִיף, אוֹמְרִים, יוֹדֵעַ לִשְׁלֹף חֶרֶב, וַאֲנִי גַּם אֵינִי מַאֲמִין לוֹ, אֵין סָפֵק, כִּי עֲשָׂרָה אוֹ שְׁנֵים־עָשָׂר מִבְּנֵי־לִוְיָתוֹ שׁוֹמְרִים עָלָיו בַּסֵּתֶר”.

“לֹא אַף אֶחָד, עָנָה לוֹ הַשְּׁלִישִׁי. בְּכָל פַּעַם שֶׁרָאוּ וְהִכִּירוּ אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה, הָיָה הוֹלֵךְ תָּמִיד יְחִידִי רַק בְּלִוְיַת הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל אוֹ שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי. הַיּוֹם בַּלַּיְלָה עָלֵינוּ לְתָפְשׂוֹ חַיִּים, כִּי חָלִילָה לָנוּ לִנְגֹּעַ בּוֹ לְרָעָה”.

“לְדַעְתִּי, אָמַר הָרִאשׁוֹן, טוֹב יִהְיֶה, אִם נַשְׁלִיךְ עָלָיו פַּלְצוֹר. לְהָרְגוֹ אֵין אָנוּ רַשָּׁאִים, כִּי אֶת גּוּפָתוֹ לֹא יִפְדּוּ בְּכֶסֶף מָלֵא, וְאֶפְשָׁר, שֶׁלֹּא הָיוּ פּוֹדִים אוֹתָהּ בִּכְלָל”.

“וּבְכֵן, שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי חֲצוֹת לַיְלָה”, אָמְרוּ זֶה אֶל זֶה, וַיִפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, וְיִפְנוּ זֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן.

סַעִיד נִבְהַל לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִגְמֹר בְדַעְתּוֹ לְמַהֵר אֶל אַרְמוֹן הַכַּלִיף וּלְהוֹדִיעוֹ עַל־דְּבַר הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לוֹ. אוּלָם אַחֲרַי אֲשֶׁר כְּבָר עָבַר בְּרוּצוֹ רְחוֹבוֹת אֲחָדִים, נִזְכַּר בְּדִבְרֵי הַפֵיאָה עַל אֹדוֹת הַלַּעַז, שֶׁהוֹצִיא עָלָיו לִפְנֵי הַכַּלִיף; הוּא נִמְלַךְ, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבְּאַרְמוֹן הַכַּלִיף יִשְׂחֲקוּ עַל הוֹדָעוֹתָיו אוֹ שֶׁיַּבִּיטוּ עַל דְּבָרָיו כְּעַל נִסָּיוֹן לְהַטּוֹת אֶת לֵב הַכַּלִיף עָלָיו לְטּוֹב, וְעַל־כֵּן הֵצֵר אֶת צְעָדָיו, בְּחָשְׁבוֹ לְיוֹתֵר טוֹב וְנָכוֹן לְהִשָּׁעֵן עַל חַרְבּוֹ וּלְהַצִּיל בְּעַצְמוֹ אֶת נֶפֶשׁ הַכַּלִיף מִידֵי הַשּׁוֹדְדִים.

הוּא לֹא שָׁב אֵיפוֹא אֶל בֵּית קַלּוּם־בֶּק, כִּי אִם יָשַׁב עַל מַעֲלוֹת מִסְגָּד אֶחָד וְחִכָּה, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא הָעֶרֶב; אַחֲרֵי־כֵן קָם וְיַעֲבֹר לִפְנֵי שְׂעַר־הָרוֹכְלִים, עַד בּוֹאוֹ אֶל הָרְחוֹב, שֶׁצִּיְּנוּ הַשּׁוֹדְדִים, וְיִתְחַבֵּא שֵׁם תַּחַת בְּלִיטַת בַּיִת אֶחָד. וַיְהִי אַחֲרֵי כְּשָׁעָה אַחַת, וְיִשְׁמַע, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים יוֹרְדִים לְאַט מִקְּצֵה הָרְחוֹב וּקְרֵבִים אֶל מְקוֹם עֶמְדָּתוֹ. בַּתְּחִלָּה חָשַׁב, כִּי הוּא הַכַּלִּיף וּוָזִירוֹ הַגָּדוֹל, אוּלָם אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הִכָּה כַף אֶל כָּף, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע מִהֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים לַעֲלוֹת חֶרֶשׁ מֵהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב מֵעֵבֶר הַשָּׁעַר. הֵם הִתְלַחֲשׁוּ עֲדֵי רֶגַע וְאַחֲרֵי־כֵן נִפְרְדוּ שׁוּב אִישׁ מֵעַל אָחִיו. שְׁלָשְׁתָּם הִסְתַּתְּרוּ לֹא הַרְחֵק מֵהַמָּקוֹם, אֲשֶׁר עָמַד שֵׁם סַעִיד, אִישׁ, אִישׁ לְבַדּוֹ, וְאֶחָד הִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹב הֵנָּה וַהֲלוֹם. חֹשֶׁךְ גָּדוֹל כִּסָּה אֶת הָאָרֶץ, אֲבָל דּוּמִיָּה שָׂרְרָה מִסָּבִיב וְסַעִיד הָיָה אָנוּס לִבְטֹחַ רַק עַל אָזְנוֹ הַפְּקוּחָה.

שׁוּב עָבְרָה כַּחֲצִי שָׁעָה, עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל צְעָדִים בָּא מֵעֵבֶר הַשּׁוּק. הַשּׁוֹדֵד גַּם הוּא שָׁמַע, כַּנִּרְאֶה, אֶת הַקּוֹל הַזֶּה; הוּא עָבַר בְּהֵחָבֵא עַל פְּנֵי סַעִיד, בְּלֶכְתּוֹ אֶל הַשּׁוּק. קוֹל הַצְּעָדִים הָלַךְ הָלֹךְ וּקָרֹב וְסַעִיד כְּבָר יָכֹל לְהַכִּיר מַרְאֵה אֲנָשִׁים בִּלְתִּי־בָהִיר, עַד שֶׁמָּחָא הַשּׁוֹדֵד כַּף, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִגִיחוּ הַשְּׁלֹשָׁה מִמַּחְבֹּאָם. כְּפִי הַנִּרְאֶה הָיוּ גַּם הָאֲנָשִׁים, שׁעֲלֵיהֶם הִתְנַפְּלוּ הַשּׁוֹדְדִים, מְזֻיָנִים, כִּי סַעִיד שָׁמַע קוֹל קִשְׁקוּשׁ חֲרָבוֹת זוֹ בָזוֹ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁלַף סַעִיד אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעֲרָה וַיֵצֵא לִקְרַאת הַשּׁוֹדְדִים, בְּקָרְאוֹ: מָוֶת לְאוֹיְבֵי הָרוּן הַגָּדוֹל. בַּדְּחִיפָה הָרִאשׁוֹנָה הִפִּיל לָאָרֶץ אֶת אַחַד הַשּׁוֹדְדִים וְמִיָד הִבְקִיעַ אֶל הַשָּׁנִים הָאֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּאוֹתוֹ רֶגַע לְהָסִיר אֶת הַזַּיִן מֵעַל אִישׁ אֶחָד, שֶׁהִשְׁלִיכוּ מְקוֹדֶם חֶבֶל עַל רֹאשׁוֹ. הוּא סָטַר שֶׁלֹּא מִדַּעַת עַל הַחֶבֶל, בִּכְדֵי לַחְתֹּךְ אוֹתוֹ לְשְׁנָיִם, אֲבָל יָדוֹ נִחֲתָה עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל אַחַד הַשּׁוֹדְדִים בְּכֹחַ כֹּה גָּדוֹל, עַד שֶׁנִּפְרְדָה מֵעַל אַצִילוֹ. הַשּׁוֹדֵד כָּרַע נָפַל אַרְצָה בְּקּוֹל צְעָקָה נוֹרָאָה. בָּאַחֲרוֹנָה פָּנָה הָרְבִיעִי, שֶׁעַד עַתָּה נֶאֱבַק עִם אַחֵר לִקְרַאת סַעִיד, שֶׁעוֹד נִלְחַם עִם הַשְּׁלִישִׁי, אוּלַם הָאִישׁ, שֶׁהִשְׁלִיכוּ עָלָיו אֶת הַחֶבֶל, לֹא הִסְפִּיק לְהָמִישׁ את צַוָּארוֹ מִן הַמַּלְכֹּדֶת, עַד שֶׁהוֹצִיא אֶת חַרְבּוֹ מִנְּדָנָהּ וַיִתְקָעֶנָּה לַמִתְנַפֵּל מִן הַצַּד בְּחָזֵהוּ. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הַנִּשְׁאָר, הִשְׁלִיךְ אֶת חַרְבּוֹ מִיָּדוֹ וַיָנָס.

אַחֲרַי עֲבוֹר רְגָעִים אֲחָדִים נִגַּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבִּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֶל סַעִיד וְיֹאמַר אֵלָיו: “כָּזֶה כֵן זֶה הוּא זָר וּמְשֻׁנֶּה, כַּהִתְנַקְּשׁוּת הַזֹּאת בְּנַפְשִׁי אוֹ בַּחֵרוּתִי, כָּעֶזְרָה וְכַהַצָּלָה, שֶׁעָמְדָה לִי עַל יָדְךָ בְּאֹפֶן בִּלְתִּי מוּבָן. מֵאַיִן יָדַעְתָּ, מִי אֲנִי? וְכִי יוֹדֵעַ הָיִיתָ, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ חוֹרְשִׁים עָלַי רָעָה?”

“אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל בְּבַעֲלֵי הָאֲמָנָה, עָנָה סַעִיד, כִּי לֹא אָפוּן, שֶׁאַתָּה הוּא. הַיּוֹם בָּעֶרֶב, בְּלֶכְתִּי בָּרְחוֹב אֶל־מֶלֶק מֵאֲחוֹרֵי אֲנָשִׁים אֲחָדִים שֶׁלָּמַדְתִּי לִפְנֵי זְמַן־מָה לְהָבִין אֶת שְׂפָתָם הַמּוּזָרָה וְהַכְּמוּסָה, שָׁמַעְתִּי אוֹתָם מְסַפְּרִים זֶה־עִם־זֶה כִּי אוֹתְךָ יִקְּחוּ בַשִּׁבְיָה וְאֶת הַזָּקֵן הַנִּכְבָּד וּנָשׂוּא־הַפָּנִים הַזֶה, וָזִירְךָ הַגָּדוֹל יַהַרְגוּ. וּלְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה לִי הַשָּׁעָה לְהַזְהִירְךָ, גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּשָּׁם אָמְרוּ לֶאֱרֹב לָכֶם, בִּכְדֵי לַעֲמֹד לִימִינְךָ”

“תּוֹדָה לְךָ, אָמַר הָרוּן, אַךְ אֵין כְּדַאי לְהִתְעַכֵּב פֹּה הַרְבֵּה. קַח אֶת הַטַּבַּעַת הַזֹּאת וּבֹא עִמָּהּ מָחָר אֶל אַרְמוֹנִי, שָׁמָּה נְדַבֵּר בַּאֲרִיכוּת בְּךָ וּבְעֶזְרָתְךָ וְנִרְאֶה מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְקַפֵּחַ אֶת שְׂכָרְךָ. בֹּא וָזִיר, כָּאן לֹא טוֹב לִשְׁהוֹת יוֹתֵר. הֵם יְכֹלִים לָשׁוּב”.

וכְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, הֵסִיר אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִתְּנָהּ לָעֶלֶם, וְאַחֲרֵי־כֵן חַפֶץ לִמְשֹׁךְ אֶת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל אַחֲרָיו. אוּלַם הַוָּזִיר שָׁאַל מִמֶּנּוּ לְחַכּוֹת עוֹד מְעַט וַיַּהְפֹּךְ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הַנַּעַר וְיִשְׁקֹל עַל כַּפוֹ כִּיס מָלֵא וְיֹאמַר אֵלָיו: אִישׁ צָעִיר, אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף יוּכַל לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ כָּל מָה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ וַאֲפִלּוּ לְמַנּוֹתְךָ לִמְמַלֵּא מְקוֹמִי, בְּעֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי אֵינִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה, וּמָה שֶׁאֲנִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת, מוּטָב שֶׁאֶעֱשֶׂה הַיּוֹם מִשֶּאֶעֱשֶה מָחָר, וְעַל־כֵּן קַח מִיָדִי אֶת הַכִּיס הַזֶּה. אוּלָם בַּזֶה עוֹד לֹא שִׁלַּמְתִּי אֶת חוֹבִי בִּשְׁלֵמוּתוֹ, בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אֵיזֶה דָּבָר לִשְׁאֹל, בֹּא אֱלַי וַאֲמַלְּאֶנוּ.

שְׂכוּר־אֹשֶׁר מִהֵר סַעִיד אֶל בֵּיתוֹ, אוּלַם שָׁם קִדֵּם אֲדוֹנָיו אֶת פָּנָיו שֶׁלֹּא בִּידִידוּת. מִתְּחִלָּה כַעַס קַלּוּם־בֶּק עַל סַעִיד בִּשְׁבִיל שֶׁהִתְמַהֲמַהּ יוֹתֵר מִדָּי, אַחַר־כָּךְ דָּאַג לוֹ מְאֹד, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, שֶׁמָּא יֹאבַד לוֹ הַשֶּׁלֶט הַיָּפֶה אֲשֶׁר לַחֲנוּתוֹ. הוּא קִבְּלוֹ בִּדְבָרִים קָשִׁים וְהִרְעִים עָלָיו בְּקוֹלוֹ כִמְטֹרָף. אוּלַם סַעִיד, שֶׁכְּבָר נָתַן עֵינָיו בְּכִיסוֹ וְיָדַע שֶׁהוּא מָלֵא מַטְבֵּעוֹת זָהָב עַל כָּל גְּדוֹתָיו, שָׁם אֶל לִבּוֹ, כִּי עַתָּה יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לָשׁוּב אֶל אָבִיו גַּם מִבְּלִי לְחַכּוֹת לְחַסְדֵי הַכַּלִיף, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הָיוּ נוֹפְלִים מִמַּתַּן שְׂכָרוֹ שֶׁל הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל, אֲבָל עַתָּה לֹא הָיָה לוֹ עוֹד צֹרֶךְ בָּהֶם. וּבְכֵן, לֹא נִשְׁאַר חַיָּב לַסּוֹחֵר אַף מִלָּה אַחַת רַק הוֹדִיעַ לוֹ בְּשָׂפָה קְצָרָה אֲבָל בְּרוּרָה, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ אַף שָׁעָה אֶחָת. בָּרִאשׁוֹנָה נִבְהַל קַלּוּם־בֶּק מְאֹד, בַּשָּׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי מְשָׂרְתוֹ, אַךְ אַחֲרֵי־כֵן אָמַר בַּשְּׂחוֹק וָלַעַג: “אַתָּה רֵיק וּפוֹחֵז, אַוָּר וּבֶן־בְּלִיַעַל! אֶל מִי תִּפְנֶה לְעֶזְרָה, אִם אֲסַלֵּק אֶת יָדִי מִמְּךָ? אֵיפֹה תִּמְצָא לֶחֶם לֶאֱכֹל וּמָקוֹם לָלוּן?”

“אֵין לְךָ עֵסֶק לָזֶה, אֲדוֹנִי קַלּוּם־בֶּק, עָנָה סַעִיד בְּעַזּוּת. הֱיֵה שָׁלוֹם, אוֹתִי לֹא תָשׁוּב לִרְאוֹת עוֹד”.

וּבְדַבְּרוֹ רָץ וַיֵצֵא מִפֶּתַח הַבַּיִת הַחוּצָה וקַלּוּם־בֶּק הִבִּיט אַחֲרָיו בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה, עַד כִּי לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אוּלָם מִמָּחֳרָת הַיּוֹם הַהוּא, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ עָלָיו, שָׁלַח אֶת סַבָּלָיו לְחַפֵּשׂ אֶת הַבּוֹרֵחַ, וִיבַקְּשֻׁהוּ הָאֲנָשִׁים בְּכָל גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ וְלֹא מְצָאוּהוּ. לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים שָׁב אֶחָד וְהִגִּיד, כִּי רָאָה אֶת סַעִיד יוֹצֵא מִמִּסְגָּד אֶחָד וְנִכְנָס אֶל מְלוֹן־אֳרָחוֹת, אֲבָל הוּא נִשְׁתַּנָּה כֻלּוֹ, לְבוּשׁוֹ הָדוּר, חָגוּר הוּא חֶרֶב וּפִגְיוֹן וּצְנִיף־תִּפְאֶרֶת יִצְנוֹף.

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ קַלּוּם־בֶּק אֶת דִּבְרַי עַבְדוֹ וְיִשָׁבַע לֵאמֹר: גָּנֹב גָּנַב הַנָּבָל אֶת כַּסְפִּי וַיִּקֶן לוֹ בִמְחִירוֹ בְגָדִים נָאִים! הוֹי, אָבַדְתִּי אָבָדָתִּי!" וְעוֹד הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת בְּפִיו וַיָרָץ אֶל שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה. מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל יָדְעוּ, כִּי קָרוֹב הוּא לְמֶיסוּר שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי, לֹא קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַטּוֹת אֶת לֵב הַשּׁוֹפֵט לְחֶפְצוֹ לָתֶת לוֹ אֲחָדִים מֵאַנְשֵׁי הַפּוֹלִיסָיָה לִתְפֹּשׂ אֶת סַעִיד וּלְחָבְשׁוֹ בְּבֵיִת־הָאֲסוּרִים. סַעִיד יָשַׁב עַל פֶּתַח בֵּית מָלוֹן וְהִשְׁתָּעָה בִמְנוּחָה עִם סוֹחֵר אֶחָד, שֶׁמָּצָא שָׁם, עַל־דְּבַר חֲזִירָתוֹ לְבַלְסוֹרָה עִיר אֲבוֹתָיו; פִּתְאֹם הִתְנַפְּלוּ עָלָיו אֲנָשִׁים אֲחָדִים וַיַאַסְרוּ, לַמְרוֹת הִתְנַגְּדוּתוֹ הַקָּשָׁה, אֶת יָדָיו לַאֲחוֹרָיו. עַל שְׁאֵלָתוֹ, מִי נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת לוֹ כָכָה, עָנוּ, שֶׁהַדָּבָר נַעֲשָׂה מִטַּעַם הַפּוֹלִיסָיָה וּבְמִצְוַת אֲדוֹנָיו קַלּוּם־בֶּק. וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּטְפַּל לָהֶם הָאִישׁ הַקָּטָן וְהַמְּנֻוָּל קַלּוּם־בֶּק בְּעַצְמוֹ, וּבְדִבְרֵי־חֵרוּפִים נִמְרָצִים שָׂם אֶת יָדוֹ בְצַלַּחַת בִּגְדּוֹ שֶׁל סַעִיד וְיוֹצֵא מִשָּׁם בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, לְתִמְהוֹנָם שֶׁל כָּל הַנֶּאֱסָפִים אַרְנָקָה גְדוֹלָה מְלֵאָה זָהָב.

“רְאוּ־נָא, קָרָא קַלּוּם־בֶּק, אֶת כָּל הַזָהָב הַזֶה גָנַב הַנָּבָל מִמֶּנִי”, וְהָאֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ שָׁם, הִבִּיטוּ אֶלעִיד בְּבוּז וַיִשְׁאֲלוּ זֶה־אֶת־זֶה: “הֲיִתָּכֵן? כֹּה רַךְ וְכֹהנֶחְמָד לְמַרְאֶה וְיַחַד עִם זֶה כֹּה רַע! אֶל הַשּׁוֹפֵט, אֶל הַשּׁוֹפֵט, בִּכְדֵי שֶׁיְהֵא נִמְתָּח עַל־גַּבֵּי הָעַמּוּד!” וְיֹאחֲזוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים וְיִסְחֲבוּהוּ, סָחֹב וְהַשְׁלֵךְ, וַהֲמוֹן אָדָם רַב מִכָּל קְצוֹת הָעָם נָהֲרוּ אַחֲרָיו וְיִקְרְאוּ: “הַבִּיטוּ אֶל הַנַּעַר הַזֶּה! הִנֶּה הוּא מְשָׁרֵת־הֶחֲנוּת יְפֵה הַמַּרְאֶה שֶׁבְּשַׁער־הָרוֹכְלִים. הוּא גָּנַב כֶּסֶף מֵאֲדוֹנָיו וַיָנָס, מָאתַיִם שִׁקְלֵי זָהָב גָּנָב!”

שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה קִבֵּל אֶת הָאָסִיר בְּפָנִים זְעוּמוֹת. סַעִיד חָפֵץ לְדַבֵּר, אֲבָל הַפָּקִיד צִוָּה עָלָיו לִשְׁתֹּק וְיַחֲקֹר רַק אֶת הַסּוֹחֵר הַקָּטָן. הוּא הֶרְאָה לוֹ אֶת הַכִּיס וְיִשְׁאָלֵהוּ, אִם הַזָּהָב הַזֶּה גֻנַּב מֵאִתּוֹ. וַיַעַן קַלּוּם־בֶּק, כִּי אָמְנָם נִגְנַב מֵאִתּוֹ הַזָּהָב וְיִשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶה. וְאוּלַם הַשְּׁבוּעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר, עָזְרָה לוֹ רַק לְהָשִׁיב לוֹ אֶת זְהָבוֹ, אַךְ לֹא אֶת מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת הַנֶּחֱמָד לְמַרְאֶה, כִּי הַשּׁוֹפֵט אָמַר: עַל־פִּי הַחֹק, אֲשֶׁר יָצָא לְפָנַי יָמִים אֲחָדִים מֵאֵת אֲדוֹנֵנוּ הַכַּלִיף הָאַדִּיר שֶׁבָּאַדִּירִים, הַגּוֹנֵב בְּשׁוּק־הָרוֹכְלִים יוֹתֵר מִמְּאַת שִׁקְלֵי־זָהָב עָנֹשׁ יֵעָנֵשׁ לְשָׁלְחוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו לְאִי שָׁמֵם. הַגַּנָּב הַזֶה כִּוֵּן אֶת הַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה, כִּי הוּא מְמַלֵּא מִסְפַּר עֶשְׂרִים נְעָרִים כָּאֵלּוּ; מָחָר יוּרָדוּ כֻלָּם בָאֳנִיָּה לָבֹא אֶל הָאִי.

וְיָשִּימוּ אֶת סַעִיד בְּמִשְׁמָר אָפֵל וְטָחוּב; שָׁם כְּבָר שָׁכְבוּ עַל חֲבִילוֹת שֶׁל תֶּבֶן תִּשְׁעָה־עָשָׂר אִישׁ כֻּלָּם אֻמְלָלִים, וּבִרְאוֹתָם אֶת סַעִיד, קִדְּמוּ אֶת פָּנָיו, כְּחָבֵר־לְפֻרְעָנוּת, בִּשְׂחוֹק גַּס וּבַחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים נֶגֶד הַשּׁוֹפֵט וְהַכַּלִיף. עִם כָּל גָּדְלָה שֶׁל הָרָעָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לְנֶגֶד עֵינָיו, עִם כָּל הֱיוֹת הָרַעְיוֹן לִגְלוֹת לְאִי שָׁמֵם נוֹרָא וְאָיוֹם, עִם כָּל זֹאת מָצָא סַעִיד קְצָת תַּנְחוּמִים בַּזֶה, שֶׁעוֹד בְּיוֹם הַמָּחֳרָת יֵצֵא מִן הַכֶּלֶא הָאָפֵל הַזֶּה. אוּלָם הוּא טָעָה מְאֹד, בְּחָשְׁבוֹ, שֶׁבָּאֳנִיָּה יִרְוַח לוֹ מְעַט. לַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, לְמָקוֹם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה שָׁם לַעֲמֹד בְּקוֹמָה זְקוּפָה, הָשְׁלְכוּ כָּל עֶשְׂרִים הָאֲנָשִׁים וְשָׁם דָּחֲפוּ זֶה־אֶת־זֶה וְהִתְקוֹטְטוּ זֶה־עִם־זֶה בַּעֲבוּר הַמְּקוֹמוֹת הַטּוֹבִים בְּמִקְצָת.

הָעֹגְנִים הוּרָמוּ, וסַעִיד גָּעָה בִּבְכִי תַּמְרוּרִים, כְּשֶׁהִפְלִיגָה בַיָם הַסְּפִינָה, שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לְהַרְחִיקוֹ מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. רַק פַּעַם אַחַת בְּיוֹם נָתְנוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד פְּרוּסַת־לֶחֶם קְטַנָּה וּמְעַט פֵּרוֹת וּמַיִם לִשְׁתּוֹת, וְכֹה גָּדוֹל הָיָה הָאֹפֶל, שֶׁשָּׂרַר בַּתַּחְתִּית הָאֳנִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲסוּרִים הָיוּ אוֹכְלִים. כִּמְעַט בְּכָל יוֹם שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישֵׁי מֵת אֶחָד מִן הַחֲבוּרָה, כָּל־כַּךְ הָיָה הָאֲוִּיר מְעֻפָּשׁ וּמַחֲנִיק בַּצִּינוֹק שֶׁמִּתַּחַת לַמַיִם הַזֶה, וְרַק כֹּח־הָעֲלוּמִים וּבְרִיאוּת הַגּוּף הַמְּצֻיָּנָה עָזְרוּ לוֹ לְסַעִיד לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַתְּלָאוֹת וּלְהִשָּׁאֵר בַּחַיּים

ט.

אַרְבָּעָה־עָשָר יוֹם כְּבָר שָׁטָה אֳנִיָתָם בַּמַּיִם, עַד שֶׁפַּעַם אַחַת הִתְחִילוּ הַגַּלִּים הוֹמִים בְּיֶתֶר עֹז וּבָאֳנִיָה קָם שָׁאוֹן גָּדוֹל וּתְנוּעָה חֲזָקָה.

סַעִיד הִרְגִּישׁ, כִּי סַעַר מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, וְאַף הָיָה הַדָּבָר נָעִים לוֹ, כִּי הוּא קִוָּה לָמוּת בִּשְׁעַת הַסְּעָרָה.

הַגַּלִים הִתְרוֹמְמוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהָאֳנִיָה נִקְלְעָה כִּבְתוֹךְ כַּף הַקָּלַע, עַד שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה יָשְׁבָה בְּקוֹל רַעַש גָּדוֹל עַל שֵׁן סָלַע; צִוְחַת הַנּוֹסְעִים עָלְתָה עַד לַשָּׁמַיִם, הִקִּיפָה אֶת כָּל חֶלְקֵי הַסְּפִינָה וְהִתְעָרְבָה עִם יִלְלַת הָרוּחַ לְסוֹף חָדַל הַשָּׁאוֹן, אוּלָם בְּאוֹתוֹ רֶגַע גִּלָּה אַחַד הָאסוּרִים שֶׁהַמַּיִם חוֹדְרִים אֲלֵיהֶם. הֵם הִכִּישׁוּ עַל הַדֶּלֶת שֶׁהוֹבִילָה לְמַעְלָה, אֲבָל אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה, וּכְשֶׁרָאוּ בָאַחֲרוֹנָה שֶׁהַמַּיִם בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן הוֹלְכִים וּמִתְגַּבְּרִים, לָחֲצוּ בְּכֹחוֹת מְשֻּׁתָּפִים עַל הַדֶּלֶת וַיְשַׁבְּרוּהָ.

וַיַעֲלוּ כֻלָּם בַּמַּעֲלוֹת אֶל הַמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן, אֲבָל שָׁם לֹא הָיָה עוֹד אִישׁ. כָּל אַנְשֵׁי הָאֳנִיָה כְּבָר קָפְצוּ אֶל הָאָרְבּוֹת, בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשָׁם. וַתְּהִי חִתַּת הָאֲסוּרִים גְּדוֹלָה עַד כְּדֵי יֵאוּשׁ, כִּי הַיָם הָלַך הָלֹך וְסָעֹר, הָאֳנִיָה גָנְחָה וְהִתְחִילָה צוֹלָלֶת. עוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת יָשְבוּ הָאֲסִּירִים עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה וַיִסְעֲדוּ לִבָּם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בַּצֵּדָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בָאֳנִיָּה, עַד אֲשֶׁר הוּטַל סַעַר חָדָש בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה סֹעֲרָה מִן הַסֶּלַע אֲשֶׁר יָשְׁבָה עָלָיו וַתִּתְפּוֹרֵר.

סַעִיד, שֶׁעוֹד לִפְנֵי זְמַן־מָה דִּרְדֵּר בַּתֹּרֶן, לֹא הִרְפָּה מִמֶּנוֹ גַם אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְרַסֲּסָה הָאֳנִיָה, הַגַּלִּים הִשְלִיכוּ אוֹתוֹ הֵנָה וָהֵנָּה, הֶעֱלוּהוּ שָׁמַיִם וְהוֹרִידוּהוּ תְהוֹמוֹת, וּבְכָל זֹאת לֹא טָבַע, כִּי הוֹדוֹת לַחֲתִירָה שֶׁחָתַר בְּרַגְלָיו, נִשְׁאַר שׁוֹכֵב עַל־פְּנֵי הַמָיִם. הַמַּצָב הַזֶה אָרַךְ כַּחֲצִי שָׁעָה. פִּתְאֹם נָשְׁרָה הַשַׁרְשֶׁרֶת עִם הֶחָלִיל מֵחֵיקוֹ וְעוֹד פַּעַם אָמַר לְנַסּוֹת אֶת הַצְלָחָתוֹ וּלְהַשְׁמִיעַ קוֹל. יָדוֹ הָאַחַת חִבְּקָה אֶת הַתֹּרֶן הָדֵק הֵיטֵב וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָה הִקְרִיב אֶת הֶחָלִיל אֶל פִּיו וַיִשַּׁף בּוֹ.

קוֹל חָזָק וּבָרוּר יָצָא וּבְאוֹתוֹ רֶגַע עָמַד הַיָם מִזַעְפּוֹ, וְשׂוֹא הַגַּלִּים שֻׁבַּח, כָּאִלּוּ נִשְׁפַּךְ עֲלֵיהֶם שָׁמֶן, וְלֹא הִסְפִּיק סַעִיד לִשְׁאֹף רוּחַ וּלְהַבִּיט עַל סְבִיבוֹתָיו, אוּלַי תֵּרָאֶה בְּאֵיזֶה מָקוֹם יַבָּשָׁה, עַד שֶׁהַתֹּרֶן הִתְחִיל מִתְמַתֵּחַ וּמִתְנוֹעֵעַ בְּאֹפֶן נִפְלָא וּלְחֶרְדָּתוֹ הַגְדוֹלָה הִרְגִּישׁ פִּתְאוֹם שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עוֹד עַל עֵץ, אֶלָּא עַל־גַּבֵּי דֶּלְפִין גָּדוֹל וְנוֹרָא. אוּלָם אַחֲרֵי עֲבוֹר רְגָעִים אֲחָדִים הִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ, שְׁהַדֶלְפִין עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ בִּמְנוּחָה וּבִמְתִינוּת, הֵבִין שֶׁהַצָּלָתוֹ הַנִּפְלָאָה עָמְדָה לוֹ מֵאֵת הַפֵיאָה הַטּוֹבָה, שֶׁנִתְעוֹרְרָה לְעֶזְרָתוֹ לְקוֹל הֶחָלִיל, וּקְרִיאוֹת־הַתּוֹדָה, אֲשֶר עָלוּ מִלִּבּוֹ, מָלְאוּ אֶת הָאַוִּיר.

כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת שָׁטַף וְעָבַר סוּסוֹ הַנִּפְלָא בֵּין גַּלֵּי הַיָּם וּנְשָׂאוֹ עַל גַּבּוֹ הָלְאָה, וְעוֹד טֶרֶם בָּא הָעֶרֶב רָאָה סַעִיד מֵרָחוֹק יַבָּשָׁה וַיַכֵּר וְהִנֵּה לְפָנָיו נָהָר רְחַב־יָדַיִם וְאֶל הַנָּהָר הַזֶּה שָׂם הַדֶּלְפִין אֶת פָּנָיו. מִפָּנַי שֶׁמְּהִירוּת הַשְּׂחִיָּה נֶגֶד הַזֶּרֶם הָלְכָה הָלֹךְ וְהִתְמַעֵט, הִתְחִיל מַרְגִּישׁ אֶת הַצֹּרֶךְ לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ בַּמַּאֲכָל וּבַמִּשְׁתֶּה, וְאָז נִזְכַּר שֵׁנִית בֶּחָלִיל, וּבְיָדעוֹ מִסִפּוּרֵי־קֶסֶם עַתִּיקִים, שֶׁקָּרָא בְּיַלְדוּתוֹ, אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹפַנֵּי־נִחוּשׁ שׁוֹנִים, הוֹצִיא אֶת הֶחָלִיל מִכִּיסוֹ וְיִשְׁרֹק בְּקוֹל גָּדוֹל וּבָאֹמֶץ־לֵב, וְאַחֲרֵי־כֵּן הִבִּיעַ אֶת חֶפְצוֹ לְהָבִיא לוֹ אֲרוּחָה טוֹבָה. מִיָּד עָמַד הַדָּג מִלָּשׁוּט וּמֵעִמְקֵי הַתְּהוֹם עָלָה שֻׁלְחָן כֹּה יָבֵשׁ, כָּאֵלּוּ הָיָה עוֹמֵד שְׁמוֹנָה יָמִים תַּחַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וּמָלֵא מַטְעַמִּים מִקָּצֶה וְעַד קָצֶהוּ. וְיֹאכַל סַעִיד בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל, כִּי בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, הָיְתָה אֲרוּחָתוֹ רָזָה וּצְנוּמָה, וְאַחֲרַי אָכְלוּ כְּדֵי שׂוֹבַע, בֶּרַךְ עַל הַמָּזוֹן; הַשֻּׁלְחָן יָרַד, כִּלְעֻמַּת שֶׁעָלָה, וְסַעִיד טָפַח לוֹ לַדֶּלְפִין בְּצִדּוֹ, וַיַעַש הַדָּג אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה בְּמוֹרַד הַנָּהָר.

הַחַמָּה כְבָר הַתְחִילָה שׁוֹקַעַת, כְּשֶׁרָאָה סַעִיד בְּמֶרְחַק עִיר גְּדוֹלָה, שֶׁהַמִינָרִיטוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ דּוֹמוֹת לְאֵלּוּ שֶׁל בַּגְדָּד. הָרַעֲיוֹן לָשׁוּב בְּגְדַּדָהּ לֹא הָיָה נָעִים לוֹ בְּיוֹתֵר, אוּלַם בִּטְחוֹנוֹ בַּפֵּיאָה הַטּוֹבָה הָיָה כֹּה גָּדוֹל, שֶׁהוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁלֹּא תִתְּנֶנּוּ לִנְפֹּל מֵחָדָשׁ בִּידֵי קַלּוּם־בֶּק הַנִּבְזֶה. עַל שְׂפַת הַנָּהָר, בְּמֶרְחַק מִיל אֶחָד מֵהָעִיר, רָאָה סַעִיד קַיְטָנָה כְלִילַת־יֹפִי וּלְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל פִּלֶּס לוֹ הַדֶּלְפִין נָתִיב אֶל הַבַּיִת הַזֶּה.

עַל גַּג הַבַּיִת עָמְדוּ אֲנָשִׁים אֲחָדִים מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים יְקָרִים וְעַל שְׂפַת הַנָּהָר הִתְאַסְּפוּ הֲמוֹן מְשָׁרְתִים, שֶׁהִבִּיטוּ אֶל סַעִיד וְסָפְקוּ כַּפֵּיהֶם מֵרֹב הִשְׁתּוֹמְמוּת. לְיַד מַעֲלוֹת־שַׁיִשׁ, שֶׁהוֹבִילוּ מִן הַמַּיִם אֶל הֵיכַל־עֹנֶג זֶה, עָצַר הַדֶּלְפִין בַּמַסָּעוֹ, וְאַךְ דַּרְכָהּ כַּף רַגְלוֹ שֶׁל סַעִיד עַל הַשְׁלָבָּה הָרִאשׁוֹנָה, וְהִנֵּה נֶעֱלַם הַדָּג וְלֹא נוֹדְעוּ עִקְבוֹתָיו. בְּאוֹתוֹ זְמַן נֶחְפְּזוּ מְשָׁרְתִים אֲחָדִים לָרֶדֶת בַּמַּעֲלוֹת הָאֵלּוּ וִיבַקְּשׁוּהוּ בְּשֵׁם אֲדוֹנֵיהֶם לַעֲלוֹת אֵלָיו וְיַתְנוּ לוֹ בְגָדִים יְבֵשִׁים לִלְבֹּשׁ. וִימַהֵר סַעִיד וַיִפְשֹׁט אֶת בְּגָדָיו הָרְטֻבִּים וְיִלְבַּשׁ אֶת הַיְבֵשִים וַיַעֵַל אַחֲרֵי הַמְּשָׁרְתִים הַגַּגָה אֶל שְׁלּשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר חִכּוּ לוֹ. הַגָּדוֹל וְהַיָּפֶה שֶׁבָּהֶם יָצָא לִקְרָאתוֹ וִיבָרְכוֹ לְשָׁלוֹם בְּסֵבֶר פָּנִים וְיֹאמַר אֵלָיו: מִי אַתָּה, גֵּר נִפְלָא שֶׁדְּגֵי הַיָּם נִשְׁמָעִים לְךָ וְאַתָּה נוֹתֵן מֶתֶג וְרֶסֶן בְּפִיהֶם לְהַטּוֹתָם יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה כְּפָרָשׁ אֶת סוּסוֹ עֲרוּךְ מִלְחָמָה? הֲקוֹסֵם אַתָּה אִם אָדָם כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ?

“אֲדוֹנִי, עָנָה סַעִיד, הַיָמִים הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ לִי יָמִים רָעִים מְאֹד, וְאִם תַּרְשֵׁנִי, אֲסַפֵּר לְךָ בִּקְצָרָה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי”. וַיְסַפֵּר סַעִיד לִשְׁלֹשֶת הָאֲנָשִׁים אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ לְמִן הַיּוֹם, אֲשֶׁר עָזַב אֶת בֵּית אָבִיו עַד הָרֶגַע, שֶׁבּוֹ סִכֶּן בְּעַצְמוֹ מִפְּנֵי מֵי הַיָּם הַזֵּידוֹנִים וַיִנָּצֵל בְּאֹרַח פֶּלֶא. כְּפַעַם בְּפַעַם שִׁסְּעוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים בְּאוֹתוֹת הִתְפַּלְּאוּת בּוֹלְטִים וּכְשֶׁגָּמַר אֶת סִפּוּרוֹ אָמַר אֵלָיו אֲדוֹן הַבַּיִת, זֶה שֶׁקִּבְּלוּ מִקוֹדֶם בְּפָנִים יָפוֹת כָּל־כַּך:“מַאֲמִין אֲנִי לִדְבָרֶיךָ, סַעִיד, אֲבָל אַתָּה אָמַרְתָּ, שֶׁקִּבַּלְתָּ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב לאוֹת הִצְטַיְּנוּת בְּמִלְחֶמֶת־תַּחֲרוּת וְשֶׁהַכַּלִיף נָתַן לְךָ טַבַּעַת בְּמַתָּנָה, הֲיֶשְׁךָ יָכֹל לְהַרְאוֹת לִי אֶת הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה?”

"פֹּה עַל לוּחַ לִבִּי אֶצֹּר אֶת שְׁתֵּיהֶן, אָמַר הָעֶלֶם, וְאִישׁ לֹא יָהִין לְקַחְתָּן מִמֶּנִּי, בִּלְתִּי אִם אֶת נַפְשִׁי יִקָּח; כִּי חוֹשֵׁב אֲנִי לְמַעֲשֶׂה־גְּבוּרָה הַיוֹתֵר גָּדוֹל מֵאָז לִמַּדְתִּי אֶת יָדַי לַמִּלְחָמָה שֶׁגָּאַלְתִּי אֶת חַיֵּי הַכַּלִיף הַגָּדוֹל מִכַּף רוֹצְחָיו. וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוֹצִיא אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת וְאֶת הַטַּבַּעַת וְיִמְסְרֵן לָאֲנָשִׁים הַדּוֹבְרִים אִתּוֹ.

“בִּזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא, הִיא הַטַּבַּעַת, הַטַּבַּעַת שֶׁלִּי! קָרָא הָאִישׁ רָם־הַקּוֹמָה וִיפֵה הַמַּרְאֶה. “וָזִירִי, בֹּא וּנְחַבְּקֶנוּ, כִּי פוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ הוּא!”. סַעִיד חָשַׁב כִּי חֲלוֹם הוּא חוֹלֵם, כְּשֶׁשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה גִּפְּפוּ וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ. אוּלָם מִיָּד נָפַל עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַכָלִיף וְיֹאמַר: “סָלַח נָא, הַשַּׁלִּיט עַל בַּעֲלֵי־אֲמָנָה, כִּי דִּבַּרְתִּי לְפָנֶיךָ אֶת דְּבָרַי, יַעַן כִּי הָרוּן אַל־רַשִּׁיד אַתָּה, הַכַּלִיף־הַגָּדוֹל מִבַּגְדָּד, הוּא וְלֹא אַחֵר.” אֲנִי הָרוּן וְגַם יְדִידְךָ אֲנִי! עָנָה הָרוּן, וּמֵהָרֶגַע הַזֶה וָהָלְאָה יֵהָפְכוּ כָל תְּלָאוֹתֶיךָ לְטוֹבָה. בֹּא עִמִִּי בַגְדַּדָה, הִשָּׁאֵר בְּקִרְבָתִי וֶהֱיֵה אֶחָד מֵרוֹאֵי פָנָי, כִּי אָמְנָה הֶרְאֵיתָ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׂהָרוּן קָרוֹב אֶל לִבֶּךָ וְלֹא רַבִּים מֵעֲבָדַי הַנֶּאֱמָנִים הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַעֲמִיד בְּנִסָּיוֹן כָּזֶה!”

וַיוֹדֶה סַעִיד לַכַּלִיף וַיַּבְטַח לוֹ לְהִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ וְלָשֶׁבֶת אִתּוֹ יַחַד, אִם רַק יַרְשֶׁה לוֹ לִנְסֹעַ מִקּוֹדֶם לִזְמָן קָצָר אֶל אָבִיו, הַדּוֹאֵג לוֹ וּמִתְגַּעְגֵּעַ עָלָיו עַד מְאֹד. הַכַּלִיף הִסְכִּים לָזֶה, בְּאָמְרוֹ, כִּי כַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, וְיַעֲלוּ כֻלָּם עַל סוּסֵיהֶם וַיָבוֹאוּ עִירָה בַגְדַּד עוֹד לִפְנֵי בֹא הַשָּׁמֶשׁ. וְהַכַּלִיף צִוָּה וַיְפַנוּ לסַעִיד בְּאַרְמוֹנוֹ שׁוּרַת חֲדָרִים אָרֻכָּה רַבֵּי־תִפְאֶרֶת וּמִלְּבַד זֹאת הִבְטִיחַ לוֹ הַכַּלִּיף לִבְנוֹת בִּשְׁבִילוֹ בַּיִת מְיוּחָד לִהְיוֹת לְמָעוֹן לוֹ.

חֲבֵרָיו־לְזַיִן הָרִאשׁוֹנִים אֲחִי הַכַּלִּיף וּבֶן הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל, בְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מִהֲרוּ לָבֹא אֵלָיו וִיחַבְּקוּהוּ וִינַשְּׁקוּ לוֹ וַיִשְׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת לָהֶם לָאָח וּלְרֵעַ, אֲבָל תִּמְהוֹנָם גָּדַל עַד לְאֵין שִׁעוּר, בְּאָמְרוֹ אֲלֵיהֶם: אֲחִיכֶם אֲנִי זֶה כְבָר, וּבְהוֹצִיאוֹ מֵחֵיקוֹ אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁקִּבֵּל בְּתוֹר פְּרָס בְּעַד נִצְחוֹנוֹ וְשֶׁהִזְכִּירָם דְּבָרִים שׁוֹנִים מֵאוֹתָם הַיָּמִים. הֵם הָיוּ רְגִילִים לִרְאוֹתוֹ בְתוֹר בַּעַל זָקָן אָרֹךְ וְצֶבַע עוֹר חוּם, וּבִרְאוֹתָם אוֹתוֹ עַכְשָׁו בְּלִי חֲתִימַת זָקָן, לֹא הִכִּירוּהוּ, וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר סִפֵּר, כֵּיצַד וְעַל שׁוּם מָה עִבֵּר אֶת צוּרָתוֹ וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְהָבִיא לוֹ כְלֵי־נֶשֶׁק קֵהִים וַיִלָּחֵם בָּהֶם, לְבַעֲבוּר תֵּת לָהֶם אוֹת וּמוֹפֵת, כִּי הוּא אַלְמַנְזוֹר הַגִּבּוֹר, רַק אָז הֶאֱמִינוּ לוֹ, וְאָז חָזְרוּ וְחִבְּקוּ אוֹתוֹ בִּתְרוּעָה וּבְצָהֳלָה וַיִשְׁנוֹ וַיְשַׁלְּשׁוּ, כִּי חוֹשְׁבִים הֵם אֶת עַצְמָם לִמְאֻשְּׁרִים כִּי יֵשׁ לָהֶם רֵעַ כָּזֶה.

י.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֶׁבֶת סַּעִיד וְהַוָּזִיר הַגָּדוֹל בַּחֲדַר הָרוּן נִכְנַס שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי מֶיסוּר וַיִפֶן אֶל הַכַּלִיף וְיֹאמַר: “אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל בְּבַעֲלֵי־אֲמָנָה, יַעֲשֶׂה־נָא אֲדוֹנִי חֶסֶד עִם עַבְדּוֹ וִימַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ”.

“הִשְׁמִיעֵנִי מִקּוֹדֶם אֶת שְׁאֵלָתְךָ”, עָנָה הָרוּן.

“בַּחוּץ עוֹמֵד בֵּן־אָחִי קַלּוּם־בֶּק, סוֹחֵר נוֹדַע לְשֵׁם בַּשּׁוּק־הָרוֹכְלִים, אָמַר מִיסוּר, לוֹ דִּין וּדְבָרִים עִם אִישׁ אֶחָד מִבַּלְסוֹרָה, שֶׁבְּנוֹ הָיָה מְשָׁרֵת בַּחֲנוּתוֹ, אַחֲרֵי־כֵן גָּנַב וּבָרַח, מִבְּלִי אֲשֶׁר נוֹדַע לָאִישׁ, אָנָה הָלַךְ. עַתָּה דּוֹרֵשׁ הָאָב מֵאֵת קַלּוּם־בֶּק לְהָשִׁיב לוֹ אֶת בְּנוֹ, וְהַלָּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ, אֵיפֹה הוּא. בֶּן־אָחִי מְבַקֵּשׁ אֵפוֹא מֵאֵת אֲדוֹנִי הַכַּלִיף, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט; יִהְיֶה־נָא לוֹ מוּל אֱלֹהִים וְיִשְׁפֹּט בֵּינוֹ וּבֵין הָאִישׁ מִבַּלְסוֹרָה”. "טוֹב הַדָּבָר, אֶהְיֶה לָהֶם לַשּׁוֹפֵט, עָנָה הַכַּלִיף. בְּעוֹד חֲצִי שָׁעָה יַעַמְדוּ נָא לְפָנַי בֶּן־אָחִיךָ וּבַעַל דִּינוֹ בַּחֲדַר הַמִּשְׁפָּט.

וַיְהִי אַחֲרַי צֵאת מֶיסוּר, וְיֹאמַר הָרוּן: הָאִישׁ הַזֶּה הוּא אָבִיךָ הוּא, סַעִיד, הוּא וְלֹא אַחֵר, וּלְפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶאֱמֶת, אוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטוֹ כִּשְׁלֹמֹה בְשַׁעְתּוֹ, אַתָּה סַעִיד, לְךָ וְהִסָּתֵר מֵאֲחוֹרֵי הַקֶּלַע שֶׁל כִּסְּאִי, עַד אֲשֶׁר אֶקְרָא לְךָ, וְאַתָּה, הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, מַהֵר וּשְׁלַח לִקְרֹא לִי אֶת שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָּה, שֶׁהוֹצִיא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, כִּי הוּא יִהְיֶה נָחוּץ לִי בִּשְׁעַת הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה.

וְיַעֲשׂוּ שְׁנֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַכַּלִיף. כְּשֶׁרָאָה סַעִיד אֶת אָבִיו נִכְנַס בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת וּפָנָיו כֹּה חִוְּרִים וְדַלִּים, הִתְחִיל לִבּוֹ דּוֹפֵק בְּחָזְקָה, וּבַת־צְחוֹקוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק, הַמָּלֵא עַרְמוּמִיּוֹת, שֶׁבּוֹ לָחַשׁ דְּבָרָיו בְּאָזְנֵי שַׂר־הַלִּשְׁכָּה בֶּן־אָחִיו, עוֹרֵר אֶת חֲמָתוֹ בְּמִדָּה כֹה גְדוֹלָה, שֶׁרַק בְּקֹשִׁי עָלְתָה לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל תְּשׁוּקָתוֹ לָצֵאת מִמַּחְבֹּאוֹ וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו, כִּי כָל צָרוֹתָיו וּתְלָאוֹתָיו בָּאוּ לוֹ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָרַע הַזֶּה.

וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים הִתְאַסְּפוּ בְּאוּלָם־הַמִּשְׁפָּט לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמַת הַכַּלִּיף לִשְׁפֹּט צֶדֶק. אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשַׁב הַכַּלִּיף עַל מִדִּין, הִשְׁתִּיק הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל אֶת הַנֶּאֱסָפִים וְיִרְמֹז לְמַאֲשִׁים לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי אֲדוֹנָיו.

אָז עָמַד קַּלּוּם־בֶּק בְּעַזּוּת־מֶצַח עַל רַגְלָיו וְיֹאמַר: "לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים עָמַדְתִּי עַל פֶּתַח חֲנוּתִי בְשַׁעַר־הָרוֹכְלִים, וְהִנֵּה כָרוֹז אֶחָד, שֶׁהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ כִיס מָלֵא, עוֹבֵר בֵּין הַחֲנִֻיוֹת יַחַד עִם אִישׁ רִיבִי זֶה וּמַכְרִיז: אֶת הַכִּיס הַזֶּה, הַמָּלֵא זָהָב, יְקַבֵּל הָאִישׁ הַיּוֹדֵעַ דְּבַר־מָה עַל אֹדוֹת סַעִיד מִבַּלְסוֹרָה. סַעִיד זֶה הָיָה מְשָׁרֵת בַּחֲנוּתִי, וַאֲנִי קָרָאתִי אֶל הַמַּכְרִיז: בֹּא הֵנָּה, חֲבִיבִי, אֲנִי יוֹדֵעַ! הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁהוּא עַתָּה בַּעַל דְּבָבִי, קָרַב אֵלַי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְיִשְׁאֲלֵנִי, מָה אֲנִי יוֹדֵעַ. עִנִּיתִיו: וַדַּאי אָבִיו אַתָּה וְשִׁמְךָ בֶּנֶּאצָר? וּכְשֶׁהֵשִׁיב בְּשִׂמְחָה: כֵּן! סִפַּרְתִּי לוֹ, אֵיךְ מָצָאתִי אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר בַּמִדְבָּר וְהִצַּלְתִּיו וַהֲבִיאוֹתִיו בַּגְדַּדָּה. וַיִשְׂמַח הָאִישׁ עַד מְאֹד וַיִתֵּן לִי אֶת הַכִּיס, אוּלָם הָאִישׁ הַזֶה, שֶׁכְּנִּרְאֶה, אֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו, הָאִישׁ הַזֶּה, בְּשָׁמְעוֹ מִפִּי, שֶׁבְּנוֹ עֲבָדַנִי, שֶׁהוּא הִשְׁחִית אֶת דַּרְכּוֹ, גָּנַב וּבָרַח, לֹא אָבָה לְהַאֲמִין לִי, וְהוּא מְדַיֵּן עִמִּי זֶה יָמִים אֲחָדִים וְדוֹרֵשׁ לְהָשִׁיב לוֹ אֶת בְּנוֹ וְאֶת כַּסְפּוֹ; וַאֲנִי לֹא אוּכַל לָתֵת־לוֹ לֹא אֶת זֶה וְלֹא אֶת זֶה כִּי הַכֶּסֶף שַׁיָּךְ לִי בְּעַד הַיְדִיעָה עַל־דְּבַר בְּנוֹ וְאֶת בְּנוֹ, בֵּן מֵבִישׁ, אֵינִי יָכֹל לְהָשִׁיב, כִּי לֹא יָדַעְתִּי, אֵיפֹה הוּא.

עַתָּה פָּתַח בַּנֶּאצַּר אֶת פִּיו וַיְדַבֵּר. הוּא תֵאֵר אֶת בְּנוֹ וַיְהַלְּלוֹ עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְדַרְכּוֹ הַיְשָׁרָה וַיּוֹכַח, כִּי אִי־אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁבְּנוֹ יָצָא פִּתְאֹם לְתַרְבּוּת רָעָה. עַד כְּדֵי לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, וַיִדְרשׁ מֵאֵת הַכַּלִיף לֵירֵד לְעמֶק הַדִּין.

“הַהוֹדַעְתָּ, שָׁאַל הָרוּן אֶת קַלּוּם־בֶּק, עַל דְּבַר הַגְּנֵבָה בַּמָּקוֹם הָרָאוּי, כְּדָּת מָה לַעֲשׂוֹת?”

“בְּוַדַּאי! עָנָה זֶה בִשְׂחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו. הֵבֵאתִי אֶת הַגַּנָּב אֶל שׁוֹפֵט הַפּוֹלִיסִיָה”.

“יָבֹא שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִּיָה!” צֻוָּה הַכַּלִיף.

לְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַנֶּאֱסָפִים הוֹפִיעַ הַשּׁוֹפֵט בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כְּאִלּוּ הוּבָא עַל־יְדֵי קֶסֶם, וְיִשְׁאָלֵהוּ הַכַּלִיף, אִם זוֹכֵר הוּא אֶת הַמְּאוֹרָע בְּסַעִיד מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת, וִיַעַן הַשּׁוֹפֵט, כִּי עוֹד לֹא שְׁכָחוֹ.

“הֶחָקַרְתָּ אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר? שָׁאַל הָרוּן אֶת הַשּׁוֹפֵט: הַאִם הוֹדָה עַל פִּשְׁעוֹ?”

“לֹא, הוּא כָפַר, וְעַל כָּל שְׁאֵלוֹתַי הָיְתָה לוֹ רַק תְּשׁוּבָה אַחַת, כִּי רַק לְךָ, הַכַּלִיף, יַעֲנֶה עַל הַכֹּל”.

“אֲבָל אֵינִי זוֹכֵר, כִּי אִישׁ כָּזֶה בָא לְפָנָי”. אָמַר הַכַּלִיף.

“וְלָמָּה! אִלּוּ הָיִיתִי אוֹמֵר לְמַלְּאוֹת רְצוֹן כָּל אִישׁ וָאִישׁ הֶחָפֵץ לְהָבִיא אֶת מִשְׁפָּטוֹ לְפָנֶיךָ, אָז הָיִיתִי צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ אֵלֶיךָ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ עֵדָה שְׁלֵמָה”.

“אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אָזְנִי פְּתוּחָה לַכֹּל, עָנָה הָרוּן, אוּלָם, כְּנִּרְאֶה, הָיוּ הַמּוֹפְתִים עַל הַגְּנֵבָה כָּל־כָּךְ מוֹכִיחִים, שֶׁלֹּא מָצָאתָ לְנָחוּץ לְהָבִיא אֶת הַנֶּאֱשָׁם לִפְנֵי כֵס־מִשְׁפָּטִי, הֶהָיוּ לְךָ עֵדִים, שֶׁהַכֶּסֶף אֲשֶׁר נִגְנַב, שֶׁלְּךָ הָיָה, קַלּוּם?”

“עֵדִים? שָׁאַל זֶה, וּפָנָיו הִכְסִיפוּ: לֹא, עֵדִים לֹא הָיוּ לִי. מִי כָמוֹךָ, מוֹשֵׁל בְּבַעֲלֵי־אֲמָנָה, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זָהוּב מִשְׁתַּנֶּה מֵחֲבֵרוֹ אַף כִּמְלֹא נִימָה וְאֵיכָכָה יָכֹלְתִּי אֵיפוֹא לְהָעִיד לִי עֵדִים, שֶׁמְּאַת הַזְהוּבִים הַלָּלוּ חֲסֵרִים בְּקֻפָּתִי?”

“וּבַמֶּה הִכַּרְתָּ, שֶׁהַכֶּסֶף הַזֶּה הָיָה שַׁיָךְ לְךָ?” שָׁאַל הַכַּלִיף.

“בְּאַרְנָקָה, שֶׁבָּהּ הָיָה הַכֶּסֶף נִמְצָא” הֵשִׁיב קַלּוּם.

“הַיֶּשְׁנָהּ אִתְּךָ פֹּה?” הוֹסִיף הַכַּלִיף לַחֲקֹר.

“הֲרֵי הִיא לְפָנֶיךָ”, עָנָה הַסּוֹחֵר, וְיוֹצֵא מִכִּיסוֹ אֶת הָאַרְנָקָה וְיַמְצִיאָהּ אֶל הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל עַל־מְנַת לְמָסְרָהּ לַכַּלִיף.

אוּלַם הַוָּזִיר קָרָא בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת מְעֻשָּׂה! “בִּזְקָנוֹ שֶׁל הֵנָּבִיא הָאַרְנָקָה הַזֹּאת, אוֹמֵר אַתָּה, שֶׁלְּךָ הָיְתָה? לֹא, כֶּלֶב, שֶׁלִּי הָיְתָה, וַאֲנִי נְתַתִּיהָ יַחַד עִם מְאַת הַזְּהוּבִים, שֶׁהָיוּ בָהּ, לְאִישׁ צָעִיר אֶחָד, גִּבּוֹר־חַיִל, שֶׁפָּדָה נַפְשִׁי מִסַּכָּנָה גְּדוֹלָה”.

“יכָֹל אַתָּה לְהִשָּׁבַע לִי עַל זֶה?” שָׁאַל הַכַּלִיף.

כֹּה אִכָּנֵס אַחֲרֵי מוֹתִי לְגַן הָעֵדֶן, עָנָה הַוָּזִיר, הָרֵי מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁל בִּתִי הִיא.

"הוֹ, הוֹ, קָרָא הַכַּלִיף, אִם־כֵּן שֶׁקֶר עָנוּ בָאִישׁ הַצָּעִיר לְפָנֶיךָ, שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה. עַל יְסוֹד אֵיזוֹ עוּבְדָה הֶחֱלַטְתָּ, שֶׁהָאַרְנָקָה שַׁיֶּכֶת לַסּוֹחֵר הַזֶּה?

“הוּא נִשְׁבַּע”, עָנָה הַשּׁוֹפֵט בַּחֲרָדָה. “אָז נִשְׁבַּעְתָּ לַשֶּׁקֶר”, הִרְעִים הַכַּלִיף בְּקוֹלוֹ עַל הַסּוֹחֵר, שֶׁעָמַד לְפָנָיו אֲחוּז־פַּלָּצוּת וּפָנָיו הִתְחִילוּ מוֹרִיקוֹת.

"אַלַּאה, אַלַּאה, נֶאֱנַח הַסּוֹחֵר. אֵינִי רוֹצֶה לְהָטִיחַ דְּבָרִים נֶגֶד הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, הוּא אִישׁ נֶאֱמַן רוּחַ, אֲבָל אֲהָהּ! הָאַרְנָקָה אַף־עַל־פִּי־כֵן שֶׁלִּי הִיא וְהַנָּבָל סַעִיד גָּנַב אוֹתָהּ, אֶלֶף טוּמַן הַיִיתִי נוֹתֵן מִכִּיסִי, לוּ יָכֹלְתִּי לְהָבִיאוֹ הֵנָּה.

“מֶה עָשִׂיתָ עִם סַעִיד זֶה? שָׁאַל הַכַּלִיף אֶת הַשּׁוֹפֵט. אֱמָר־נָא אֵיפֹה הוּא וְאֶשְׁלַח לְקַחְתּוֹ מִשָּׁם, לְמַעַן אֲשֶׁר יִתְוַדֶּה עַל עֲוֹנוֹ לְפָנָי!”

שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ לְאִי־שָׁמֵם". עָנָה שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה.

“הוֹי, סַעִיד בְּנִי,בְּנִי” קָרָא הָאָב הָאֻמְלָל וְגָעָה בִּבְכִיָה.

"הוּא הוֹדָה אֵפוֹא כִּי גַּנָּב? שָׁאַל הָרוּן:

פְּנֵי שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה חָוְרוּ. עֵינָיו סָבֲבוּ בְּחוֹרֵיהֶן הֵנָּה וָהֵנָּה וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר: “אִם זִכְרוֹנִי לֹא יוֹלִיכֵנִי שוֹלָל – כֵּן”.

“אֵיךְ? אֵינְךָ יוֹדֵעַ זֹאת אֶל נָכוֹן? קָרָא הַכַּלִּיף בְּקוֹל מַחֲרִיד. אִם־כֵּן נִקְרָא לַנַּעַר וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיו. צֵא, סַעִיד, צֵא! וְאַתָּה קַלּוּם־בֶּק, שַׁלֵּם קוֹדֶם־כֹּל אֶלֶף טוּמַן, כַּאֲשֶׁר אָמָרְתָּ”.

קַלּוּם וְשׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה חָשְׁבוּ כִּי שֵׁד לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם; הֵם נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיִקְרְאוּ: “חֶסֶד! חָסֶד”! וּבֶנֶּאצַר מִתְעַלֵּף כִּמְעָט מֵרוֹב שִׂמְחָה, נָפַל עַל צַוְּארֵי בְּנוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, בְּעֵת אֲשֶׁר הַכַּלִיף קָרָא בְּקוֹל קָשֶׁה כַבַּרְזֵל: שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה הִנֵּה סַעִיד עוֹמֵד לְפָנֶיךָ. הַגֵּד, הַאִם הוֹדָה?"

“לֹא, לֹא! הִתְיַפֵּחַ שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה. אָנֹכִי הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵי קַלּוּם, כִּי אָדָם חָשׁוּב הוּא”.

“הַעַל מְנַת כֵּן הִפְקַדְתִּיךָ לְשּׁוֹפֵט, שֶׁתְּהֵא נוֹשֵׂא פָנִים לָאֲנָשִׁים הַמְּכֻבְּדִים?” קָרָא הָרוּן אַל־רַשִּׁיד בְּחַמַּת־קֹדֵשׁ. לְשָׁלשׁ שָׁנִים תִּגְלֶּה לָאִי־שָׁמֵם בְּלֵב יָם. שָׁם תּוּכַל לְהַעֲמִיק מַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר צֶדֶק וּמֵישָׁרִים. וְאַתָּה, בֶּן־בְּלִיַּעַל, שֶׁאַתָּה מְעוֹרֵר אֶת הַנּוֹטִים לָמוּת לֹא בִּשְׁבִיל לְהַצִּילָם, אֶלָּא עַל־מְנַת לַעֲשׂוֹתָם לָעֲבָדִים לְךָ, אַתָּה מְשַׁלֵּם, כָּאָמוּר, אֶלֶף טוּמַן, כְּפִי שֶׁהִבְטַחְתָּ לתֵת, כְּשֶׁיָּבֹא סַעִיד לְהָעִיד עַל צִדְקָתֶךָ".

קַלּוּם שָׂמַח, שֶׁנִּפְטַר מֵהָעֵסֶק הַבִּישׁ בְּהֶפְסֵד מוּעָט, וַיַחְפֹּץ לְהוֹדוֹת לַכַּלִיף עַל חַסְדּוֹ. אוּלָם הַלָּה הוֹסִיף: בַּעֲוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא אֲצַוֶּה לִמְחוֹת אוֹתְךָ מֵאָה פוּלְסִים עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ. מִלְּבַד זֹאת, עַל סַעִיד לִבְחֹר, אִם לָקַחַת לוֹ אֶת כָּל חֲנוּתְךָ וְנוֹסָף לָזֶה גַם אוֹתְךָ בְּתוֹר נוֹשֵׂא־סַבָּל אוֹ לְהִסְתַּפֵּק בְּשָׂכָר שֶׁל עֲשָׂרָה שִׁקְלֵי זָהָב לְכָל יוֹם שֶׁעָבַד אוֹתְךָ.

“הַנַּח לוֹ, לָאֻמְלָל, כַּלִּיף, קָרָא הָעֶלֶם, יְהִי לוֹ אֲשֶׁר לו”.

“לֹא, עָנָה הָרוּן, אֲנִי חָפֵץ, שֶׁתָּבֹא עַל שְכָרְךָ. אֲנִי בוֹחֵר בִּמְקוֹמְךָ אֶת עֲשֶׂרֶת שִׁקְלֵי הַזָהָב לְיוֹם, וְאַתָּה צֵא וַחֲשֹׁב כַּמָּה יָמִים הָיִיתָ בֵּין צִפָּרְנָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, הוֹצִיאוּ אֶת הַנְּבָלִים הָאֵלֶּה מֵעָלָי!”

וַיוֹצִיאוּ אֶת קַלּוּם וְאֶת הַשּׁוֹפֵט מִן הָאוּלָם, וְהַכַּלִיף הֵבִיא אֶת בֶּנֶּאצַר וּבְנוֹ סַעִיד אֶל חֶדֶר אַחֵר. שָׁם סִפֵּר הַכַּלִּיף לְבֶנֶּאצַר בְּעַצְמוֹ אֶת דְּבַר הַצָּלָתוֹ הַנּפְלָאָה עַל־יְדֵי סַעִיד, וְרַק כְּפַעַם בְּפַעַם הִפְסִיקַתּוֹ בְּאֶמְצַע סִפּוּרוֹ שֶׁל צַעֲקָתוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק, שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמָן הִרְצוּ לוֹ אֶת מְאַת שִׁקְלֵי־הַזָהָב שֶׁלּוֹ עַל־גַבֵּי כַפּוֹת הָרַגְלָיִם.

וְהַכַּלִּיף בִּקֵּשׁ מֵאֵת בֶּנֶּאצַר לְהִשָּׁאֵר עִם בְּנוֹ אֶצְלוֹ, וַיַעַשׂ בֶּנֶּאצַר אֶת חֶפְצוֹ, רַק נָסַע עוֹד פַּעַם אַחַת לְבֵיתוֹ לְהָבִיא אֶת רְכוּשׁוֹ הַגָּדוֹל בַּגְדַּדָּה. וַיְחִי סַעִיד בָּאַרְמוֹן, אֲשֶׁר בָּנָה הַכַּלִיף בִּשְׁבִילוֹ, חַיֵי עשֶׁר וּגְדֻלָּה, אֲחִי הַכַּלִּיף וּבֶן הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל הָיוּ יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים אֶצְלוֹ וּבְבַגְדַּד הָיָה לְמִלָּה: הַלְּוָאי שׁאֶהֱיֶה מְאֻשָּׁר וְאֶרְאֶה בַטּוֹבָה כְסַעִיד בְּנוֹ שֶׁל בֶּנֶּאצַר.

נוֹלַדְתִּי בְקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. אָבִי הָיָה מְתֻרְגְּמָן בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְהָיָה מִתְעַסֵּק דֶּרֶךְ אַגַּב בְּעֵסֶק נָאֶה שֶׁל מִינֵי בְשָׂמִים וָמֶשִׁי. מְחַנֵּךְ הָיָה אוֹתִי בְחִנּוּךְ מְתֻקָּן, קְצָת הָיָה מְלַמְדֵנִי בְעַצְמוֹ וּקְצָת לִמֵּד אוֹתִי אַחַד הַכֹּהֲנִים שֶׁלָּנוּ. מִתְּחִלָּה הָיָה סָבוּר לְהָכִין אוֹתִי לְקַבָּלַת חֲנוּתוֹ לֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁנִּתְגַּלּוּ אֶצְלִי כִּשְׁרוֹנוֹת גְּדוֹלִים מִכְּפִי מַה שֶּׁקִּוָּה, עָמַד וְהוֹעִיד אוֹתִי עַל פִּי עֲצַת יְדִידָיו לִהְיוֹת לְרוֹפֵא, מִשּׁוּם שֶׁרוֹפֵא, שֶׁלָּמַד יוֹתֵר מִסְּתָם צַעֲקָן הָעוֹמֵד וּמַכְרִיז עַל עַצְמוֹ בַשּׁוּק, יֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְצֹא אֵת אָשְׁרוֹ בְקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. הַרְבֵּה צָרְפַתִּים הָיוּ בָאִים לְתוֹךְ בֵּיתֵנוּ, וְאֶחָד מֵהֶם שִׁדֵּל אֵת אָבִי לִשְׁלוֹחַ אוֹתִי לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, לְעִיר פַּרִיס, מְקוֹם שֶׁלּוֹמְדִים חָכְמָה זוֹ עַל בֻּרְיָהּ חִנָּם אֵין כָּסֶף, וּבְשָׁעָה שֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לָקַחַת אוֹתִי עִמּוֹ עַל הוֹצָאוֹתָיו. אָבִי, שֶׁהָיָה נוֹסֵעַ בְּנַעֲרוּתוֹ אַף הוּא, הִסְכִּים לַדָּבָר, וְהַצָּרְפַתִּי אָמַר לִי שֶׁעָלַי לִהְיוֹת מוּכָן וּמְזֻמָּן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בְּעוֹד שְׁלשָׁה יְרָחִים. מָלֵא שִׂמְחָה הָיִיתִי לִרְאוֹת אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, וְקָצְרָה רוּחִי לְהַמְתִּין לָרֶגַע הַמְקֻוֶּה כְּשֶׁנַּפְלִיג בָּאֳנִיָּה. סוֹף סוֹף גָּמַר הַצָּרְפַתִּי אֶת עֲסָקָיו וְהֵכִין עַצְמוֹ לַדָּרֶךְ. בָּעֶרֶב שֶׁלִּפְנֵי הַנְּסִיעָה הֵבִיא אוֹתִי אָבִי אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ הַקָּטָן. שָׁם רָאִיתִי בְגָדִים יָּפִים וּכְלֵי נֶשֶׁק מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן. וְאוּלָם הַדָּבָר שֶׁמָּשַׁךְ עָלָיו אֶת עֵינַי בְּיוֹתֵר הָיָה צִבּוּר שֶׁל זָהָב, שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאִיתִי כֶּסֶף רַב כָּל כַּךְ בְּיָחַד. אָבִי חִבֵּק אוֹתִי וְאָמַר: “רְאֵה בְנִי, הִנֵּה הֲכִינוֹתִי לְךָ בְגָדִים לַדָּרֶךְ. כְּלֵי נֶשֶׁק אֵלֶּה לְךָ הֵם, הֲרֵי הֵם אוֹתָם כְּלֵי הַנֶּשֶׁק עַצְמָם, שֶׁאָבִיךָ זְקֵנְךָ תָּלָה עָלַי בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתִי לַמֶּרְחַקִּים. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֲבָל אַל תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁיִּתְנַפְּלוּ עָלֶיךָ; וְאוּלָם אָז עָלֶיךָ לְהִלָּחֵם בְּעֹז. רְכוּשִׁי לֹא רַב הוּא; רְאֵה, חִלַּקְתִּיו לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים: חֵלֶק אֶחָד לְךָ הוּא, חֵלֶק אֶחָד נוֹעָד לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתִי וְלִשְׁעַת הַדְּחָק, וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי קֹדֶשׁ הוּא לִי וְלֹא אֶגַּע בּוֹ, הִנֵּה יְשַׁמֵּשׁ לְךָ בְּשָׁעָה דְחוּקָה”. כָּךְ דִּבֶּר אָבִי הַזָּקֵן וּדְמָעוֹת נִתְלוּ לוֹ בְרִיסֵי עֵינָיו, אֶפְשָׁר מִתּוֹךְ הַרְגָשָׁה קְדוּמָה, לְפִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיו עוֹד לְעוֹלָם.

הַדֶּרֶךְ עָבְרָה בְשָׁלוֹם; לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְהִגַּעְנוּ לְאֶרֶץ צָרְפַת, וְכַעֲבוֹר שִׁשָּׁה יָמִים נִכְנַסְנוּ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה פַּרִיס. יְדִידִי הַצָּרְפַתִּי שָׂכַר לִי כָאן חֶדֶר וְיָעַץ לִי שֶׁלֹּא לִנְהוֹג בְּכַסְפִּי, שֶׁהָיָה בְסַךְ הַכֹּל אַלְפַּיִם טָלֶר, מִדַּת בִּזְבּוּז. שָׁהִיתִי בָעִיר הַהִיא שָׁלשׁ שָׁנִים וְלָמַדְתִּי כָל מַה שֶׁרוֹפֵא מֻמְחֶה צָרִיךְ לָדָעַת; אָכֵן נִכְשָׁל הָיִיתִי בְשֶׁקֶר אִלּוּ אָמַרְתִּי שֶׁהִשְׁתּוֹקַקְתִּי לָדוּר שָׁם, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה דַּעְתִּי נוֹחָה מִמִּנְהֲגֵי הָעָם הַזֶּה; אַף לֹא הָיוּ לִי שָׁם אֶלָּא יְדִידִים מוּעָטִים, וְאוּלָם הֲלָלוּ הָיוּ צְעִירִים בַּעֲלֵי לֵב.

סוֹף סוֹף תָּקְפוּ עָלַי גַּעֲגוּעִים לְבֵית אַבָּא. בְּכָל אוֹתָם יָמִים לֹא שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי דָבָר, וּלְפִיכָךְ הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְהִזְדַּמְּנוּת יָפָה לִנְסוֹעַ לְבֵית אָבִי.

חֲבַר מַלְאָכוּת נָסַע מֵאֶרֶץ צָרְפַת לְקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. עָמַדְתִּי וְהִשְׂכַּרְתִּי עַצְמִי לְרוֹפֵא חוֹלִים אֵצֶל בְּנֵי הַחֲבוּרָה וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם לִסְטַמְבּוּל. וְאוּלָם אֵת בֵּית אָבִי מָצָאתִי סָגוּר עַל מַסְגֵּר, וְהַשְׁכֵנִים תָּמְהוּ עָלַי כְּשֶׁרָאוּנִי וְאָמְרוּ לִי שֶׁאָבִי מֵת לִפְנֵי שְׁנֵי יְרָחִים. אוֹתוֹ הַכֹּהֵן שֶׁלִּמְּדַנִי בְנַעֲרוּתִי, הֵבִיא לִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ. בָּדָד וְנֶעֱזָב נִכְנַסְתִּי אֶל הַבַּיִת הַשָּׁמֵם. מָצָאתִי שָׁם אֶת הַכֹּל כְּפִי שֶׁהִנִּיחַ אָבִי, וְאַךְ הַזָּהָב, שֶׁהִבְטִיחַ לְהַנְחִיל לִי, חָסֵר הָיָה. שָׁאַלְתִּי אֵת הַכֹּהֵן עַל הַדָּבָר, וְהוּא הִשְׁתַּחֲוָה וְאָמָר: “אָבִיךָ מֵת כְּאִישׁ קָדוֹשׁ, שֶׁכֵּן הִנִּיחַ אֵת זְהָבוֹ לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה”. דָּבָר זֶה לֹא הָיָה מוּבָן לִי כְלָל, אֲבָל מַה יָּכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? לֹא הָיוּ לִי עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ כְנֶגֶד הַכֹּהֵן, וְעָלַי הָיָה לִשְׂמוֹחַ שֶׁלֹּא נָטַל גַּם אֶת הַבַּיִת וְהַסְּחוֹרָה בְנַחֲלַת הֶקְדֵּשׁ. דָּבָר זֶה הָיָה הָאָסוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַע בִּי. אָכֵן מֵעַכְשָׁו בָּאָה צָרָה עַל צָרָה. שֵׁם רוֹפֵא שֶׁנִּתַּן לִי לֹא נִתְפַּרְסֵם הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁבּוֹשׁ הָיִיתִי לְהַכְרִיז עַל עַצְמִי בַשּׁוּק, וּבְכָל מָקוֹם חָסֵר הָיִיתִי הַמְלָצָתוֹ שֶׁל אָבִי, שֶׁהָיָה בְיָדוֹ לְהַכְנִיסֵנִי אֶל בָּתֵּי הָעֲשִׁירִים וְהַמְכֻבָּדִים שֶׁבָּעִיר, שֶׁהִסִּיחוּ עַכְשָׁו אֶת דַּעְתָּם מִסַּלוֹיקוֹס הַמִּסְכֵּן. גַּם עַל סְחוֹרָתוֹ שֶׁל אָבִי לֹא רַבּוּ הַקוֹפְצִים, מִשּׁוּם שֶׁהַקּוֹנִים נִתְפַּזְּרוּ אַחַר מוֹת אָבִי וְקוֹנִים חֲדָשִׁים אֵינָם בָּאִים אֶלָּא לְאַט לְאָט. כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי וּמְהַרְהֵר הָיִיתִי הִרְהוּרִים נוּגִים עַל מַצָּבִי הַקָּשֶׁה, עָלָה עַל לִבִּי, שֶׁרָאִיתִי כַמָּה וְכַמָּה פְעָמִים בְּנֵי עַמִּי בְאֶרֶץ צָרְפַת, שֶׁהֵם חוֹזְרִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְסַדְּרִים סְחוֹרָתָם בְּשׁוּקֵי הֶעָרִים. נִזְכֹּר נִזְכַּרְתִּי, שֶׁקָּנוּ מִיְדֵיהֶם אֶת סְחוֹרָתָם בְּרָצוֹן, מִשּׁוּם שֶׁבָּאוּ מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה, וּבְעֵסֶק שֶׁכָּזֶה יֵשׁ לְהַרְוִיחַ פִּי מֵאָה. מִיָּד גָּמַרְתִּי אֵת הַדָּבָר בְּלִבִּי. עָמַדְתִּי וּמָכַרְתִּי אֵת בֵּית אָבִי, וְהִפְקַדְתִּי חֵלֶק מִן הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ שֶׁל יְדִיד נֶאֱמָן לִשְׁמִירָה, וּבִשְׁאָר הַכֶּסֶף קָנִיתִי דְבָרִים שֶׁאֵינָם מְצוּיִים בְּצָרְפַת, כְּגוֹן סוּדָרִים, אֶרֶג מֶשִׁי, סַמֵּי מִשְׁחָה וּמִינֵי שְׁמָנִים, שָׂכַרְתִּי לִי מָקוֹם בָּאֳנִיָּה, וְיָצָאתִי בַפַּעַם הַשֵּׁנִית לְאֶרֶץ צָרְפַת. נִרְאֶה הָיָה שֶׁמַּזָּלִי הִתְחִיל שׁוּב עוֹלֶה אַךְ עָזַבְתִּי מֵאֲחוֹרַי אֶת הַמִּבְצָרִים שֶׁל הַדַּרְדָּנֶלִּים. נְסִיעָתֵנוּ הָיְתָה קְצָרָה וְעָבְרָה בְשָׁלוֹם. עָבַרְתִּי בֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת וְהַקְּטַנּוֹת שֶׁל צָרְפַת וּמָצָאתִי בְכָל מָקוֹם קוֹפְצִים רַבִּים עַל סְחוֹרָתִי. יְדִידִי הַיּוֹשֵׁב בִּסְטַמְבּוּל שָׁלַח לִי כְּפַעַם בְּפַעַם סְחוֹרָה חֲדָשָׁה, וְהוֹנִי גָדַל מִיּוֹם לְיוֹם. כְּשֶׁחָשַׂכְתִּי לִי סוֹף סוֹף כֶּסֶף רַב כָּל כַּךְ עַד שֶׁסָּבוּר הָיִיתִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי לַחֲזוֹר אַחַר עֵסֶק גָּדוֹל מִזֶּה, הָלַכְתִּי לְאִיטָלִיָּה וּסְחוֹרָתִי עִמִּי. אָכֵן עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁעָסַקְתִּי גַּם בְּעֵסֶק אַחֵר שֶׁהֵבִיא לִי הַכְנָסָה מְרֻבָּה: קָרָאתִי גַם אֶת חָכְמַת הָרְפוּאָה לְעֶזְרָתִי. כְּשֶׁבָּאתִי לְעִיר, מִיָּד פִּרְסַמְתִּי בְמוֹדָעוֹת שֶׁרוֹפֵא יְוָנִי בָא, שֶׁכְּבָר הֵבִיא רְפוּאָה לְחוֹלִים רַבִּים; וּבֶאֱמֶת סַמְמָנַי וּרְפוּאוֹתַי הֵבִיאוּ לִי שְׁקָלִים לֹא מְעַטִּים. וְכַךְ הִגַּעְתִּי לִבְסוֹף לְעִיר פְלוֹרֶנְצִיָּה שֶׁבְּאִיטָלִיָּה. בְּדַעְתִּי הָיָה לִשְׁהוֹת שָׁם זְמַן מְרֻבֶּה, קְצָת מִפְּנֵי שֶׁמָּצְאָה חֵן בְּעֵינַי בְּיוֹתֵר וּקְצָת מֵחֲמַת שֶׁרָצִיתִי לָנוּחַ מִטִּלְטוּלֵי הַדְּרָכִים. שָׂכַרְתִּי לִי חָנוּת בְּחֵלֶק הָעִיר סַנְטָא קְרוֹצֶה, וְלֹא הַרְחֵק מִשָׁם שָׂכַרְתִּי לִי בְּאַכְסַנְיָא אַחַת שְׁנֵי חֲדָרִים יָפִים הַמּוֹלִיכִים לְתוֹךְ מִרְפָּסֶת. מִיָּד פִּרְסַמְתִּי בְמוֹדָעוֹת שֶׁבָּא לְכָאן רוֹפֵא וְסוֹחֵר. אַך פָּתַחְתִּי אֵת חֲנוּתִי, מִיָּד נָהֲרוּ אֵלַי הַקּוֹנִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁסְּחוֹרָתִי הָיְתָה קְצָת בְּיֹקֶר, מִכָּל מָקוֹם מָכַרְתִּי יוֹתֵר מִשְׁאָר הַחֶנְוָנִים, מִשּׁוּם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַקּוֹנִים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. כְּבָר עָבְרוּ עָלַי אַרְבָּעָה יָמִים שֶׁל חַיֵּי עֹנֶג בִּפְלוֹרֶנְצִיָּה, וְהִנֵּה בְאַחַד הָעֲרָבִים, כְּשֶׁעָמַדְתִּי לִסְגֹר אֶת חֲנוּתִי וּבָדַקְתִּי כְמִנְהָגִי אֶת הַסַּמְמָנִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפְסָאוֹת, מָצָאתִי בְתוֹךְ קֻפְסָא אַחַת קְטַנָּה פְּתָק שֶׁלְּפִי זִכְרוֹנִי לֹא הִנַּחְתִּי בְתוֹכָהּ. פָּתַחְתִּי אֶת הַפְּתָק וּמָצָאתִי בוֹ הַזְמָנָה לָבוֹא הַלַּיְלָה בִּשְתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בְּדִיּוּק אֶל הַגֶּשֶׁר הַמְכֻנֶּה Ponte vecchio. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִרְהַרְתִּי בַדָּבָר, מִי הוּא הָאִישׁ הַמַּזְמִין אוֹתִי לָבוֹא לְשָׁם, אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא יָדַעְתִּי נֶפֶשׁ אָדָם בִּפְלוֹרֶנְצִיָּה, חָשַׁבְתִּי שֶׁמָּא רוֹצִים לְהוֹלִיךְ אוֹתִי בְסֵתֶר אֶל אַחַד הַחוֹלִים, מַה שֶּׁכְּבָר אֵרַע לִפְרָקִים. גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לָלֶכֶת שָׁמָּה, אֶלָּא שֶׁלְּשֵׁם זְהִירוּת תָּלִיתִי עָלַי אֵת חַרְבִּי, שֶׁנָּתַן לִי אָבִי בְּמַתָּנָה לְפָנִים.

כְּשֶׁקָּרְבָה שְׁעַת הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שַׂמְתִּי פְעָמַי לַדֶּרֶךְ וּמִיָּד בָּאתִי אֶל Ponte vecchio מָצָאתִי אֶת הַגֶּשֶׁר עָזוּב וְשׁוֹמֵם, וְהֶחְלַטְתִּי לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹא הָאִישׁ שֶׁקָּרָא לִי. הַלַּיְלָה הָיָה לַיל קַר, הַיָּרֵחַ הֵאִיר בְּאוֹר בָּהִיר, וַאֲנִי הֵצַצְתִּי לְמַטָּה אֶל גַּלֵּי אַרְנוֹ, שֶׁנּוֹצְצוּ לְאוֹר הַיָּרֵחַ. הַשְּׁעוֹנִים שֶׁעַל גַּבֵּי בָתֵּי הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל הָעִיר הִשְׁמִיעוּ אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה, זָקַפְתִּי אֵת רֹאשִׁי וְהִנֵּה לְפָנַי עוֹמֵד אִישׁ בַּעַל קוֹמָה, עָטוּף כֻּלּוֹ בִמְעִיל אָדֹם, וְקָצֶה אֶחָד נָתוּן לוֹ עַל פָּנָיו.

מִתְּחִלָּה הָיִיתִי נִבְהָל קְצָת, מִשּׁוּם שֶׁעָמַד לְפָנַי בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, אֲבָל מִיָּד נִתְחַזַּקְתִּי שׁוּב וְאָמָרְתִּי: “אִם הִזְמַנְתָּ אוֹתִי לָבוֹא לְכָאן הַגִּידָה לִי מָה הוּא הַדָּבָר שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי?” בַּעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְאָמַר לְאִטּוֹ: “לֵךְ אַחֲרָי!” עֹז לִבִּי נָפַל עָלַי קְצָת וְיָרֵאתִי לָלֶכֶת לְבַדִּי עִם הָאִישׁ הַזָּר. עָמַדְתִּי עַל מְקוֹמִי וְאָמָרְתִּי: “לֹא כִי, אֲדוֹנִי הַיָּקָר, הוֹאֶל נָא לְהַגִּיד לִי מִתְּחִלָּה לְהֵיכָן נֵלֵךְ; אַף יָכוֹל אַתָּה לְהַרְאוֹת לִי אֶת פָּנֶיךָ בְמִקְצָת, כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה אִם כַּוָּנָתְךָ לְטוֹבָה”. אָכֵן אַדְמוֹנִי לֹא שָׂם כְּנִרְאָה לִבּוֹ לַדָּבָר. “אִם אֵינְךָ רוֹצֶה, סַלוֹיקוֹס, עֲמוֹד בִּמְקוֹמֶךָ!” הֵשִׁיב, וְהָלַךְ לוֹ. מִיָּד הִתְלַקְּחָה חֲמָתִי. “סָבוּר אַתָּה”, קָרָאתִי בְקוֹל, “כִּי אָדָם שֶׁכְּמוֹתִי מַנִּיחַ לוֹ לְכָל שׁוֹטֶה לְשַׁטּוֹת בִּי, וּלְחִנָּם הִמְתַּנְתִּי בְלַיִל קַר זֶה?” בְּשָׁלשׁ קְפִיצוֹת הִשַׂגְתִּיו, תָּפַסְתִּי בִמְעִילוֹ וַהֲרִימוֹתִי קוֹלִי עוֹד יוֹתֵר, וּמִיָּד נָתַתִּי אֶת יָדִי הַשְּׁנִיָּה עַל גַּבֵּי הֶחָרֶב; וְאוּלָם הַמְּעִיל נִשְׁאַר בְּיָדִי וְהָאִישׁ הַזָּר נֶעְלַם בְּקֶרֶן הָרְחוֹב. חֲמָתִי שָׁכְכָה לְאַט לְאָט, הֵן הַמְּעִיל בְּיָדִי, וְהוּא יִתֵּן לִי אֵת הַמַּפְתֵּחַ לְפִתְרוֹן מְאֹרָע מֻפְלָא זֶה. הִתְעַטַּפְתִּי בוֹ וְהָלַכְתִּי לְבֵיתִי. אַךְ הִרְחַקְתִּי מִשָּׁם מֵאָה פְסִיעוֹת, עָבַר אָדָם אֶחָד סָמוּךְ לִי וְלָחַשׁ לִי בִלְשׁוֹן צָרְפַת: “הֱוֵה זָהִיר, גְּרַף, הַלַּיְלָה אֵין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם”. אָכֵן עַד שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לְהִסְתַּכֵּל סְבִיבִי, חָלַף אוֹתוֹ פַלְמוֹנִי, וְלֹא רָאִיתִי אֶלָּא צֵל מְרַחֵף עַל יַד הַבָּתִּים. כִּי קְרִיאָה זוֹ הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת כְּלַפֵּי הַמְּעִיל וְלֹא נֶאֶמְרָה אֵלַי הִכַּרְתִּי אֶל נָכוֹן, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִגִּיהָה אוֹר עַל פְּנֵי הַחִידָה. לְמָחֳרָתוֹ בַבֹּקֶר נִמְלַכְתִּי עִם לִבִּי מַה לַּעֲשׂוֹת. מִתְּחִלָּה הָיָה בְדַעְתִּי לְהַכְרִיז בַּשּׁוּק עַל הַמְּעִיל כְּאִלּוּ מְצָאתִיו, אֶלָּא שֶׁהַפֶּלִי יָכוֹל הָיָה לִשְׁלוֹחַ אִישׁ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ וְהַפִּתְרוֹן הָיָה סָתוּם וְנֶעְלָם כְּבַתְּחִלָּה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מְהַרְהֵר הִרְהוּרַי אֵלֶּה נָטַלְתִּי אֶת הַמְּעִיל וְנִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ יָפֶה יָפֶה. עָשׂוּי הָיָה כֻלּוֹ קְטִיפָה עָבָה הַבָּאָה מִגֵּינוּאָה וְעֵין אַרְגָּמָן לוֹ, מְרֻפָּד הוּא בְּפַרְוַת עוֹר אַסְטְרַחַנִית וּמְרֻקָּם זָהָב רָב. מַרְאֵהוּ הַנֶּהְדָּר שֶׁל הַמְּעִיל הֵבִיא רַעְיוֹן בְּלִבִּי, וּמִיָּד הֶחְלַטְתִּי לְהוֹצִיאוֹ לִפְעֻלּוֹת. – עָמַדְתִּי וְהֵבֵאתִי אֶת הַמְּעִיל אֶל חֲנוּתִי וְהִנַּחְתִּיו לִמְכִירָה, אֶלָּא שֶׁקָּבַעְתִּי לוֹ מְחִיר גָּבוֹהַּ כָּל כַּךְ, עַד שֶׁהָיִיתִי בָטוּחַ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא לוֹ קוֹנֶה. כַּוָּנָתִי הָיְתָה בַדָּבָר, לְהִסְתַּכֵּל בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת בְּכָל מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ לִקְנוֹתוֹ; שֶׁכֵּן דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ שֶׁל הַפֶּלִי שֶׁנִּרְאֲתָה בָרוּר לְעֵינַי, וְלוּ גַם בְּחִפָּזוֹן, לְאַחַר שֶׁנִּטַּל מְעִילוֹ, הָיָה בְיָדִי לְהַכִּירָה בֵּין אַלְפֵי אֲנָשִׁים. מִיָּד נִמְצְאוּ הַרְבֵּה קוֹפְצִים עָלָיו שֶׁחָשְׁקָה נַפְשָׁם לִקְנוֹתוֹ, שֶׁכֵּן מָשַׁךְ עָלָיו אֵת כָּל הָעֵינַיִם בַּהֲדַר יִפְעָתוֹ; אֲבָל אַף אֶחָד לֹא נִדְמָה אַף בְּקֵרוּב אֶל הַפֶּלִי, וְאִישׁ לֹא רָצָה לְשַׁלֵּם אֵת מְחִירוֹ הָרַב בְּסַךְ מָאתַיִם דִּינְרֵי זָהָב. מֻפְלָא הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינַי, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁאַלְתִּי אֵת הָאֶחָד אוֹ הַשֵּׁנִי אִם אֵין בְּעִיר פְלוֹרֶנְץְ מְעִיל שֶׁכְּמוֹתוֹ, הֵשִׁיבוּ לִי כֻלָּם פֶּה אֶחָד, שֶׁלֹּא רָאוּ עוֹד מֵעוֹדָם מְלֶאכֶת כַּפֶּיִם יְקָרָה וַעֲשׂוּיָה בְטוּב טַעַם כְּמוֹתוֹ.

כְּבָר הָיָה הָעֶרֶב מְמַשְׁמֵשׁ וָבָא, וְהִנֵּה בָא סוֹף סוֹף אָדָם אֶחָד צָעִיר לְיָמִים, שֶׁכְּבָר בָּא אֶצְלִי לִפְרָקִים קְרוֹבִים וְאַף הַיּוֹם נָשָׂא וְנָתַן עִמִּי הַרְבֵּה בִּדְבַר מְחִירוֹ שֶׁל הַמְּעִיל, הֵטִיל עַל הַשֻּׁלְחָן אַרְנְקִי מָלֵא דִינָרִים וְקָרָא: “חַי אֱלֹהִים! סַלוֹיקוֹס, עָלַי לְהַשִּׂיג אֶת מְעִילֶךָ, וַאֲפִלּוּ אִם אֶתְרוֹשֵׁשׁ עַל יְדֵי כַךְ וְאַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת קַבְּצָן הַמַּחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים”. וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הִתְחִיל מוֹנֶה וּמְצָרֵף אֵת דִּינְרֵי הַזָּהָב. בָּאתִי בֵין הַמְּצָרִים; הֵן לֹא הִנַּחְתִּי אֶת הַמְּעִיל לִמְכִירָה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁסָּבוּר הָיִיתִי שֶׁמָּא אֶמְשׁוֹךְ עָלָיו אֵת עֵינָיו שֶׁל הַפֶּלִי, וְעַכְשָׁו בָּא שׁוֹטֶה צָעִיר וּמִתְכַּוֵּן לְשַׁלֵּם אֵת מְחִירוֹ הַנִּפְרָז. אָכֵן מֶה הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת? נֶעְתַּרְתִּי לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁמִּצַּד שֵׁנִי שָׂמַחְתִּי עַל הַדָּבָר לְקַבֵּל פִּצּוּי יָפֶה עַל צַעֲרִי בִּדְבַר הַמְאֹרָע שֶׁל אֶתְמוֹל. הָעֶלֶם נִתְעַטֵּף בַּמְּעִיל וְהָלַךְ לוֹ; וְאוּלָם מִיָּד חָזַר בְּעוֹדֶנוּ עוֹמֵד עַל הַמִּפְתָּן, עָמַד וְהֵסִיר גִּלְיוֹן נְיָר שֶׁהָיָה מֻדְבָּק אֶל הַמְּעִיל, זָרַק אֵלַי וְאָמָר: “הִנֵּה כָאן, סַלוֹיקוֹס, מֻדְבָּק דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִגּוּף הַמְּעִיל”. נָטַלְתִּי אֵת הַפְּתָק כִּלְאַחַר יָד, וְאוּלָם הִנֵּה כָתוּב בּוֹ: “הָבֵא אֶת הַמְּעִיל הַלַּיְלָה בַּשָּׁעָה הַיְדוּעָה עַל פְּנֵי Ponte vecchio, אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינְרֵי זָהָב צְפוּיִם לָךְ”. עָמַדְתִּי כַהֲלוּם רָעַם. הֲרֵי קִפַּחְתִּי אֵת אָשְׁרִי בְיָדִי וְהֶחְטֵאתִי אֵת מַטָּרָתִי לְגַמְרֵי! אָכֵן לֹא נִמְלַכְתִּי הַרְבֵּה בְלִבִּי, אָסַפְתִּי יַחַד מָאתַיִם דִּינְרֵי הַזָּהָב, קָפַצְתִּי אַחֲרֵי הָאִישׁ שֶׁקָּנָה אֵת הַמְּעִיל וְאָמָרְתִּי: “קַח לְךָ, יְדִידִי, אֵת דִּינְרֵי הַזָּהָב שֶׁלְּךָ בַחֲזָרָה וְהָשֵׁב לִי אֵת הַמְּעִיל, אִי אֶפְשָׁר לִי בְשׁוּם פָּנִים לִתֵּן אוֹתוֹ לְאַחֵר”. מִתְּחִלָּה חָשַׁב הָאִישׁ אֵת הַדָּבָר לְמַעֲשֵׂה צְחוֹק, אֲבָל כְּשֶׁהִרְגִּישׁ כִּי אֲנִי מְדַבֵּר בֶּאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים, נִתְמַלֵּא חֵמָה עָלַי וְחֵרַף וְגִדֵּף אוֹתִי וְלִבְסוֹף הִגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי מַהֲלוּמוֹת. כַּמָּה מְאֻשָּׁר הָיִיתִי כְּשֶׁעָלָה בְיָדִי לְהוֹצִיא אֵת הַמְּעִיל מִתּוֹךְ יָדוֹ בִשְׁעַת מְהוּמַת הַמַּכּוֹת וְרָצִיתִי לְמַהֵר וְלָלֶכֶת מִשָּׁם, אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ הַצָּעִיר קָרָא אֵת הַשּׁוֹטְרִים לְעֶזְרָה וּמָשַׁךְ אוֹתִי אַחֲרָיו לְבֵית דִּין. הַדַּיָּן הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד עַל הַקֻּבְלָנָא וּפָסַק דִּינוֹ לִתֵּן הַמְּעִיל לַקּוֹנֶה. מִיָּד עָמַדְתִּי וְהִצַּעְתִּי לִפְנֵי הָעֶלֶם לְהוֹסִיף לוֹ עַל הַמָּאתַיִם שֶׁלּוֹ עוֹד עֶשְׂרִים, חֲמִשִּׁים, שְׁמוֹנִים עַד מֵאָה דִינְרֵי זָהָב, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַמְּעִיל. אָכֵן מַה שֶּׁלֹּא פָעֲלוּ בַקָּשׁוֹתַי פָּעַל הַזָּהָב. עָמַד וְנָטַל אֶת דִּינְרֵי הַזָּהָב שֶׁלִּי וַאֲנִי הָלַכְתִּי לִי בְשִׂמְחַת נִצָּחוֹן וְהַמְּעִיל בְּיָדִי, וְקִבַּלְתִּי עָלַי אֵת הַדִּין לְהֵרָאוֹת בְּעֵינֵי כָל בְּנֵי פְלוֹרֶנְצִיָּה כְּאָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ מְטֹרֶפֶת עָלָיו. אָכֵן לֹא חָשַׁשְׁתִּי כְלָל לְדַעַת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁהֲרֵי יָדַעְתִּי יוֹתֵר מֵהֶם שֶׁעוֹד הִרְוַחְתִּי בְעֵסֶק זֵה.

בְּקֹצֶר רוּחַ הִמְתַּנְתִּי לַלַּיְלָה כִּי יָבֹא. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה כְּשָׁל אֶתְמוֹל הָלַכְתִּי אֶל Ponte vecchio וְהַמְּעִיל תַּחַת בֵּית שֶׁחְיִי. עִם הַצְּלִיל הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַפַּעֲמוֹן קָרְבָה אֵלַי דְּמוּת הַפֶּלִי. “הַאִם יֵשׁ בְּיָדְךָ הַמְּעִיל?” נִשְׁאָלְתִּי. “כֵּן”, אֲדוֹנִי", הֵשַׁבְתִּי, “אֲבָל הִנֵּה עָלָה לִי בְמֵאָה דִינָרִים בִּמְזֻמָּנִים”. – “יוֹדֵעַ אֲנִי אֵת הַדָּבָר”, הֵשִׁיב הַלָּז. “הַבִּיטָה וּרְאֵה, הֲרֵי כָאן אַרְבַּע מֵאוֹת”. מִיָּד פָּסַע וּבָא עִמִּי אֶל הַמַּעֲקֶה הָרָחָב שֶׁל הַגֶּשֶׁר וּמָנָה עַל יָדִי אֵת דִּינְרֵי הַזָּהָב. אַרְבַּע מֵאוֹת הָיוּ בְמִסְפָר; מְנַצְנְצִים הָיוּ בְהָדָר לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וּבְרַק זְהָבָם שִׂמַּח אֵת לִבִּי. הָהּ, לִבִּי לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁשִּׂמְחָה זוֹ אַחֲרוֹנָה הִיא לוֹ. הִנַּחְתִּי אֵת הַכֶּסֶף בְּתוֹךְ כִּיסִי וְרָצִיתִי לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַפֶּלִי הַטּוֹב; וְאוּלָם מַסְוֶה הָיָה נָתוּן לוֹ עַל פָּנָיו, וּמִבַּעֲדוֹ הִבְרִיקוּ כְנֶגְדִּי עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת וּמֶבָּטָן נוֹרָא. “מוֹדֶה אֲנִי לְךָ אֲדוֹנִי, עַל טוּב לִבֶּךָ”. אָמַרְתִּי לוֹ, “מָה אַתָּה דוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי עַכְשָׁו? אָכֵן הֲרֵינִי מַגִּיד לְךָ מֵרֹאשׁ, שֶׁעַוְלָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי”. “דַּאֲגָתְךָ הִיא דַאֲגַת שָׁוְא”, הֵשִׁיב, וְהִתְעַטֵּף בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה בִמְעִילוֹ. “זָקוּק אֲנִי לְעֶזְרָתְךָ, עֶזְרַת רוֹפֵא, וְאוּלָם לֹא לְשֵׁם חַי אֶלָּא לְשֵׁם מֵת”.

“אֵיךְ אֶפְשָׁר הַדָּבָר?” קָרָאתִי מָלֵא תִמָּהוֹן.

“הִנֵּה בָאתִי עִם אֲחוֹתִי מֵאָרֶץ רְחוֹקָה”, סִפֵּר לִי וְרָמַז לִי לָלֶכֶת אַחֲרָיו; “דָּר הָיִיתִי כָאן עִמָּהּ אֵצֶל אֶחָד מִידִידֵי בֵיתֵנוּ. אֲחוֹתִי מֵתָה אֶתְמוֹל מִיתָה חֲטוּפָה מֵחֲמַת מַחֲלָה וּקְרוֹבֵינוּ רוֹצִים לִקְבֹּר אוֹתָהּ מָחָר. אָכֵן עַל פִּי מִנְהָג עַתִּיק הַנָּהוּג בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, חוֹבָה הִיא לִקְבֹּר אֵת מֵתֵינוּ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ. רַבִּים, שֶׁמֵּתוּ בְאַרְצוֹת נֵכָר, הִנָּם טְמוּנִים בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵם חֲנוּטִים. מְוַתֵּר אֲנִי לִקְרוֹבַי עַל גּוּפָהּ, וְאוּלָם עָלַי לְהָבִיא עַל כָּל פָּנִים אֶל אָבִי אֵת רֹאשׁ בִּתּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ עוֹד פַּעַם בְּעֵינָיו”. אָכֵן מִנְהָג זֶה לִכְרוֹת רָאשֵׁיהֶם שֶׁל קְרוֹבִים אֲהוּבִים נִרְאֶה לִי נוֹרָא קְצָת, אֶלָּא שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי לְהַגִּיד דָּבָר כְּנֶגֶד, מִיִּרְאָה שֶׁמָּא אֶפְגַּע בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַפֶּלִי. לְפִיכָךְ אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁבָּקִי אֲנִי בְמַעֲשֶׂה הַחֲנִיטָה שֶׁל מֵתִים וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ לְהָבִיא אוֹתִי אֶל הַמֵּתָה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִלִּשְׁאוֹל, לָמָּה נַעֲשֶׂה כָל זֶה בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת וּבַלָּיְלָה? הֵשִׁיב לִי, שֶׁקְּרוֹבָיו, הַמַּבִּיטִים עַל חֶפְצוֹ כְּעַל מַעֲשֶׂה נוֹרָא, יְעַכְּבוּ בְיָדוֹ בַיּוֹם; וְאוּלָם אִם אַךְ יִהְיֶה הָרֹאשׁ כָּרוּת לֹא יוּכְלוּ עוֹד לַעֲשׂוֹת דָּבָר. אָמְנָם יָכוֹל הָיָה לְהָבִיא אֶת הָרֹאשׁ אֵלַי, אֲבָל רֶגֶשׁ טִבְעִי מוֹנֵעַ בַּעֲדוֹ לִכְרוֹת אֶת רֹאשָׁהּ בְּיָדָיו.

בֵּין כַּךְ הִגַּעְנוּ עַד בַּיִת אֶחָד גָּדוֹל וְנֶהְדָּר. בֶּן לִוְיָתִי הֶרְאָה לִי עָלָיו כְּעַל מְקוֹם הַמַּטָּרָה שֶׁל טִיּוּלֵנוּ. עָבַרְנוּ לִפְנֵי הַשַּׁעַר הָרָאשִׁי שֶׁל הַבַּיִת, נִכְנַסְנוּ דֶרֶךְ פִּשְׁפָּשׁ קָטָן, שֶׁהַפֶּלִי עָמַד וּסְגָרוֹ אַחֲרָיו סְגִירָה מְעֻלָּה, וְאַחַר כַּךְ עָלִינוּ בַחֲשֵׁכָה בְמַדְרֵגוֹת צָרוֹת. הַמַּדְרֵגוֹת הוֹבִילוּ אֶל מָבוֹא צַר הַמוּאָר בְּאוֹר כֵּהֶה, וּמִשָּׁם הִגַּעְנוּ לְחֶדֶר מוּאָר בִּמְנוֹרָה הַצְּמוּדָה אֶל הַסִּפּוּן.

בְּחֶדֶר זֶה עָמְדָה מִטָּה וְעָלֶיהָ מוּטֶלֶת הַמֵּתָה. הַפֶּלִי הִפְנָה אֵת רֹאשׁוֹ וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁרוֹצֶה הוּא לְהַסְתִּיר דִּמְעַת עֵינוֹ. מִיָּד רָמַז לִי עַל הַמִּטָּה וְצִוָּה עָלַי לַעֲשׂוֹת אֵת הַדָּבָר כְּתִקּוּנוֹ וּבִמְהִירוּת וְחָזַר וְיָצָא דֶרֶךְ הַפֶּתַח הַחוּצָה.

עָמַדְתִּי וְהִתַּרְתִּי אֵת צְרוֹר סַכִּינַי, הַמָּצוּי אֶצְלִי תָמִיד, כְּדֶרֶךְ הָרוֹפְאִים, וְנִתְקָרַבְתִּי אֶל הַמִּטָּה. רַק רֹאשׁ הַמֵּתָה הָיָה נִרְאֶה לָעָיִן, אֲבָל הוּא הָיָה יָפֶה כָל כַּךְ, עַד שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ רַחֲמַי שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן. שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת יָרְדוּ לְמַטָּה כְּשֶׁהֵן קְלוּעוֹת וַעֲשׂוּיוֹת מַחֲלָפוֹת אֲרֻכּוֹת, פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים וְעֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת. מִתְּחִלָּה חָתַכְתִּי בְסַכִּינִי בְּתוֹךְ הָעוֹר, כְּמִנְהַג הָרוֹפְאִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם בָּאִים לַחְתּוֹךְ אֵבֶר מִן הֶחָי. וְאַחַר כַּךְ נָטַלְתִּי אֶת הַסַּכִּין הַחַדָּה בְיוֹתֵר וְחָתַכְתִּי בְּבַת אַחַת אֶת גְּרוֹנָהּ. וְאוּלָם, הָהּ אֵימָה וָפָחַד! הַמֵּתָה פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ, וּמִיָּד חָזְרָה וְעָצְמָה אוֹתָן, וּמִתּוֹךְ אֲנָחָה עֲמֻקָּה נָפְחָה, כְנִרְאֶה, נִשְׁמָתָה רַק עַכְשָׁו, וּכְהֶרֶף עַיִן פָּרַץ לִקְרָאתִי מִתּוֹךְ הַפֶּצַע סִלּוֹן שֶׁל דָּם חָם. נוֹכַחְתִּי בַדָּבָר, שֶׁאַךְ עַכְשָׁו הֵמַתִּי אֶת הַמִּסְכֵּנָה. כִּי הִיא מוּטֶלֶת מֵתָה בָּזֶה לֹא הָיָה כָל סָפֵק, מִשּׁוּם שֶׁמִּתּוֹךְ פֶּצַע זֶה אֵין לְהַצִּיל אֶת חַיֶּיהָ בְשׁוּם פָּנִים. שָׁעָה קַלָּה עָמַדְתִּי מִתּוֹךְ צַעַר כָּבוּשׁ עַל הַמְאֹרָע שֶׁנִּתְרַחֵשׁ וָבָא. כְּלוּם רִמָּה אוֹתִי בַעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם, אוֹ שֶׁמָּא לֹא הָיְתָה מֵתָה אֶלָּא לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבָד? הַדֶּרֶךְ הָאַחֲרוֹנָה נִרְאֲתָה לִי כִקְרוֹבָה יוֹתֵר אֶל הָאֱמֶת. אָכֵן אָסוּר הָיָה לִי לְהַגִּיד לַאֲחִי הַמֵּתָה שֶׁחִתּוּךְ בִּלְתִּי מָהִיר כָּל כַּךְ אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְעוֹרֵר אוֹתָהּ מִבְּלִי לַהֲמִיתָה, וּלְפִיכָךְ רָצִיתִי לִכְרוֹת אֶת הָרֹאשׁ לְגַמְרֵי; וְאוּלָם הַגּוֹסֶסֶת נֶאֶנְחָה עוֹד הַפָּעַם, נִתְמַתְּחָה מִתּוֹךְ תְּנוּעָה מַכְאִיבָה וָמֵתָה. מִיָּד אֲחָזַתְנִי אֵימָה וּפָרַצְתִּי בִרְעָדָה מִתּוֹךְ הֶחָדֶר. וְאוּלָם בְּתוֹךְ הַמָּבוֹא מִבַּחוּץ הָיָה חשֶׁךְ; שֶׁכֵּן כָּבְתָה הַמְנוֹרָה, וְאֵין זֵכֶר לְבֶן לִוְיָתִי, וְעָלַי הָיָה לָלֶכֶת וּלְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה עַל יַד הַכֹּתֶל כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת. סוֹף סוֹף מְצָאתִין, וְיָרַדְתִּי לְמַטָּה נוֹפֵל לְמֶחֱצָה וּמַחֲלִיק לְמֶחֱצָה. גַּם מִלְּמַטָּה לֹא הָיָה אִישׁ. מָצָאתִי אֶת הַדְּלָתוֹת כְּשֶׁהֵן אַךְ סְמוּכוֹת אֶל הַמַּשְׁקוֹף, וְשָׁאַפְתִּי רוּחַ לִרְוָחָה כְּשֶׁנִמְצֵאתִי בָרְחוֹב, מִשּׁוּם שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת תְּקָפַנִי מִין רֶגֶשׁ שֶׁל פָּחַד. נִרְדָּף מִפַּחַד רַצְתִּי לְתוֹךְ מְעוֹנִי וְכָבַשְׁתִּי רֹאשִׁי בְּכַר מִשְׁכָּבִי כְּדֵי לִשְׁכּוֹחַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא שֶׁעָשִׂיתִי. וְאוּלָם שְׁנָתִי נָדְדָה מִמֶּנִּי, וְרַק הַבֹּקֶר הִזְכִּיר לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל נַפְשִׁי. בָּרוּר הָיָה לִי, כִּי הָאִישׁ שֶׁהֱבִיאַנִי לִידֵי מַעֲשֶׂה הַנְּבָלָה, כְּפִי שֶׁהוּא נִרְאֶה לִי עַכְשָׁו, לֹא יַלְשִׁין עָלָי. מִיָּד גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לָלֶכֶת אֶל חֲנוּתִי וְלִלְבּוֹשׁ צוּרַת אָדָם שֶׁלִּבּוֹ טוֹב עָלָיו. אֲבָל אֲהָהּ! עִנְיָן חָדָשׁ, שֶׁהִבְחַנְתִּי בוֹ רַק עַכְשָׁו, הִגְדִּיל עוֹד אֶת יְגוֹנִי. חָסֵר הָיִיתִי אֵת מִצְנַפְתִּי, חֲגוֹרָתִי וְסַכִּינַי, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם הִנַּחְתִּים בַּחֲדַר הַמֵּתָה, אוֹ שֶׁמָּא אָבְדוּ לִי בַדֶּרֶךְ בִּשְׁעַת מְנוּסָתִי. לְצַעֲרִי נִרְאֲתָה לִי הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה לִנְכוֹנָה, וְעָלוּל הָיִיתִי לְהִגָּלוֹת כְּרוֹצֵחַ.

פָּתַחְתִּי אֵת חֲנוּתִי בַשָּׁעָה הָרְגִילָה. מִיָּד קָרַב אֵלַי שְׁכֵנִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בְכָל בֹקֶר, שֶׁכֵּן הָיָה אִישׁ אוֹהֵב שִׂיחָה מִטִּבְעוֹ. “הוֹ”, פָּתַח, “מַה דַּעְתְּךָ עַל דְּבַר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא שֶׁנִּתְרַחֵשׁ הַלָּיְלָה?” אֲנִי הֶעֱמַדְתִּי פָנִים כְּאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם. “כֵּיצַד, כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵת הַדָּבָר שֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר מְשִׂיחִים בּוֹ? וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַפֶּרַח הַיָּפֶה בְיוֹתֵר בְּכָל פְלוֹרֶנְצִיָּה, בְּיַנְקָה, בִּתּוֹ שֶׁל מוֹשֵׁל הָעִיר, נִרְצְחָה הַלָּיְלָה? הָהּ, עוֹד אֶתְמוֹל רְאִיתִיהָ נוֹסַעַת עַלִּיזָה בָרְחוֹבוֹת עִם חֲתָנָהּ, שֶׁכֵּן הַיּוֹם נוֹעֲדָה לִהְיוֹת חֲתֻנָּתָם”. כָּל מִלָּה שֶׁל שְׁכֵנִי הָיְתָה כְּמַדְקְרַת חֶרֶב בְּלִבִּי. וְעִנּוּיֵי לִבִּי אֵלֶּה חָזְרוּ וָבָאוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד מִקּוֹנַי סִפֵּר לִי אֵת הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל אֶחָד הוֹסִיף עַל חֲבֵרוֹ לְתָאֵר אֵת הַדָּבָר בִּצְבָעִים עַזִּים וְנוֹרָאִים; וְאוּלָם הֵן אַף אֶחָד לֹא הָיָה בְיָדוֹ לְסַפֵּר בְצוּרָה נוֹרָאָה כָל כַּךְ כְּפִי שֶׁחָזִיתִי אֲנִי בְעֵינָי. בַצָּהֳרַיִם נִכְנַס אֶל חֲנוּתִי אִישׁ אֶחָד מִבֵּית הַדִּין וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהוֹצִיא אֵת כֹּל הָאֲנָשִׁים הַנִּמְצָאִים בֶּחָנוּת. “מַר סַלוֹיקוֹס”, אָמַר וְהוֹצִיא בִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֶת הַחֲפָצִים שֶׁאָבְדוּ לִי, “הַאִם שֶׁלְּךָ הֵם הַחֲפָצִים הֲלָלוּ?” עָמַדְתִּי וְנִמְלַכְתִּי בְלִבִּי אִם עָלַי לִהְיוֹת כּוֹפֵר הַכֹּל, אֲבָל, כְּשֶׁרָאִיתִי מִבַּעַד לַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לְמֶחֱצָה אֵת בַּעַל בֵּיתִי וּשְׁאָר אֲנָשִׁים מִמַּכִּירַי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לְהָעִיד כְּנֶגְדִּי וּלְהַכְזִיבֵנִי עַל פָּנָי, גָּמַרְתִּי בְלִבִּי שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל עוֹד יוֹתֵר אֵת הַדָּבָר עַל יְדֵי דִבְרֵי שֶׁקֶר, וְהוֹדֵיתִי שֶׁאֲנִי הוּא בַעַל הַחֲפָצִים הֲלָלוּ. שְׁלִיחַ בֵּית הַדִּין בִּקְשַׁנִי לָלֶכֶת אַחֲרָיו וְהוֹלִיכַנִי לְתוֹךְ בִּנְיָן גָּדוֹל, שֶׁהִכַּרְתִּי מִיָּד כִּי הוּא בֵית הָאֲסוּרִים. שָׁם קָבַע לִי חֶדֶר אֶחָד לָשֶׁבֶת בּוֹ עַד עֵת מְצוֹא.

מַצָּבִי הָיָה נוֹרָא, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בָדָד וְהִרְהַרְתִּי בַדָּבָר. הָרַעְיוֹן שֶׁרָצַחְתִּי נֶפֶשׁ, וְאַף אִם בְּשׁוֹגֵג, חָזַר וְנֵעוֹר בְּקִרְבִּי כְּפַעַם בְּפָעַם. אַף לֹא יָכוֹלְתִּי לְהַכְחִיד אֵת הַדָּבָר מִנַּפְשִׁי שֶׁבְּרַק הַזָּהָב עִוֵּר אֵת עֵינָי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן לֹא הָלַכְתִּי אַחֲרָיו כְּסוּמָא בָאֲרֻבָּה וְלֹא נִלְכַּדְתִּי בַפָּח. לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁעוֹת שֶׁל יְשִׁיבָה בְמַאֲסָר הוֹצִיאוּנִי מִתּוֹךְ חֶדְרִי. יָרַדְנוּ כַמָּה מַדְרֵגוֹת וּבָאנוּ אֶל אוּלָם גָּדוֹל. מִסָּבִיב לְשֻׁלְחָן אָרֹךְ הַמְכֻסֶּה שְׁחוֹרִים יָשְׁבוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ, זְקֵנִים בְּרֻבָּם. בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם עָמְדוּ סַפְסָלִים וַעֲלֵיהֶם יָשְׁבוּ צְפוּפִים חֲשׁוּבֵי הָעִיר פְלוֹרֶנְצִיָּה. עַל גַּבֵּי הַיְצִיעוֹת מִלְמַעְלָה עָמַד קְהַל הָרוֹאִים. כְּשֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן הַשָּׁחוֹר, הִתְרוֹמֵם אִישׁ אֶחָד בַּעַל פָּנִים קוֹדְרִים וַעֲגוּמִים, הוּא מוֹשֵׁל הָעִיר. מִיָּד פָּתַח וְאָמַר אֶל הַנֶּאֱסָפִים, שֶׁהוֹאִיל וְהוּא אֲבִי הַנִּרְצַחַת פָּסוּל הוּא לְדִין, וְהוּא מוֹסֵר הַפַּעַם אֵת מְקוֹמוֹ לִזְקַן הַסַּנְהֶדְרִין. זְקַן הַסַּנְהֶדְרִין הָיָה זָקֵן בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה לְמַרְאֶה. עוֹמֵד הָיָה בְקוֹמָה כְפוּפָה, וְרַקּוֹתָיו הָיוּ מֻקָּפוֹת שְׂעָרוֹת דַּקּוֹת וּלְבָנוֹת, וְאוּלָם עֵינָיו עֲדַיִן בָּעֲרוּ כָאֵשׁ, וְקוֹלוֹ חָזַק וּמָלֵא תַקִּיפוּת. פָּתַח אֶת פִּיו וְשָׁאַל אוֹתִי, אִם אֲנִי מוֹדֶה בְמַעֲשֵׂה הָרֶצַח. בִּקַּשְׁתִּיו לְהַקְשִׁיב לִדְבָרַי וְסִפַּרְתִּי בְלִי פַחַד וּבְקוֹל בָּרוּר מַה שֶּׁעָשִׂיתִי וּמַה שֶּׁיָּדַעְתִּי. הִבְחַנְתִּי שֶׁבִּשְׁעַת סִפּוּרִי חָוְרוּ פְנֵי הַמּוֹשֵׁל וְאָדְמוּ חֲלִיפוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁסִּיַּמְתִּי דְבָרַי עָמַד וְקָרָא בְזָעַם: “מָה, בֶּן בְּלִּיָּעַל!” קָרָא אֵלָי, “רְצוֹנְךָ לְגַלְגֵּל פֶּשַׁע, שֶׁעָשִׂיתָ מִתּוֹךְ אַהֲבַת בֶּצַע, גַּם עַל רֹאשׁ אִישׁ אַחֵר?” זְקַן הַסַּנְהֶדְרִין אָסַר עָלָיו אֵת הַדִּבּוּר, מֵאַחַר שֶׁוִּתֵּר עַל זְכוּתוֹ בִרְצוֹנוֹ הַטּוֹב אַף עֲדַיִן לֹא הֻבְרַר הַדָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי אֵת מַעֲשֵׂי הַפֶּשַׁע מִתּוֹךְ אַהֲבַת בֶּצַע, שֶׁהֲרֵי לְפִי הוֹדָאַת עַצְמוֹ, לֹא נִגְנַב מֵאֵת הַמֵּתָה כְלוּם. כֵּן, הוּא עוֹד הִרְחִיק לָלֶכֶת. עוֹמֵד הָיָה וְהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי הַמּוֹשֵׁל, שֶׁחַיָּב הוּא לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל דְּבַר חַיֵּי בִתּוֹ בַיָּמִים הַקּוֹדְמִים לְפִי שֶׁרַק בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶפְשָׁר לָבֹא לִידֵי מַסְקָנָא אִם אֲנִי מְדַבֵּר אֱמֶת אוֹ לָאו. בְּתוֹךְ כַּךְ מַפְסִיק הוּא הַיּוֹם אֵת יְשִׁיבַת בֵּית הַדִּין, כְּדֵי לְעַיֵּן, לְפִי דְבָרָיו, בְּגוּף הַכְּתָבִים שֶׁל הַמֵּתָה, שֶׁיִּמְסוֹר הַמּוֹשֵׁל לְיָדוֹ, שֶׁמָּא יִתְבָּרֵר הַדָּבָר עַל יְדֵי כָךְ. מִיָּד חָזְרוּ וְהוֹלִיכוּנִי לַחֲדַר כִּלְאִי, מְקוֹם שֶׁעָבַר עָלַי הַיּוֹם בְּעֶצֶב, וְחֵפֶץ אֶחָד מִלֵּא אֵת לְבָבִי, שֶׁיִּמְצְאוּ קֶשֶׁר בֵּין הַמֵּתָה וּבֵין בַּעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם. מָלֵא תִקְוָה נִכְנַסְתִּי לְמָחֳרָתוֹ אֶל אוּלָם בֵּית הַדִּין. עַל הַשֻּׁלְחָן מֻנָּחִים הָיוּ כַּמָּה וְכַמָּה מִכְתָּבִים. זְקַן הַסַּנְהֶדְרִין שָׁאַל אוֹתִי, אִם יָצְאוּ אֵלֶּה מִתַּחַת יָדִי. הִתְבּוֹנַנְתִּי וּמָצָאתִי שֶׁיָּצְאוּ מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁכָּתַב אֶת שְׁנֵי הַפְּתָקִים. הִשְׁמַעְתִּי אֵת הַדָּבָר לִפְנֵי חַבְרֵי הַסַּנְהֶדְרִין, אֲבָל הֲלָלוּ לֹא שָׂמוּ כְנִרְאֶה, לִבָּם לִדְבָרַי, וְהֵשִׁיבוּ שֶׁוַּדַּאי הַדָּבָר כִּי כָתַבְתִּי גַם אֶת הַמִּכְתָּבִים וְגַם אֶת הַפְּתָקִים, מִשּׁוּם שֶׁעַל הַמִּכְתָּבִים חָתוּם הַשֵּׁם בְּאוֹת “סַמַּךְ”, הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִי. הַמִּכְתָּבִים הֵכִילוּ דִבְרֵי אִיּוּם כְּלַפֵּי הַמֵּתָה וְאַזְהָרָה מִפְּנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לָחֹג.

מוֹשֵׁל הָעִיר הִשְׁמִיעַ, כְּנִרְאֶה, דְּבָרִים קָשִׁים עָלַי, שֶׁכֵּן הִתְנַהֲגוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּכָל תֹּקֶף וּבַחֲשָׁד. לְשֵׁם צִדְקָתִי הֵבֵאתִי רְאָיָה מִתּוֹךְ תְּעוּדוֹתַי הַמְצוּיוֹת בַּחֲדַר מְעוֹנִי, אֲבָל בְּבֵית הַדִּין אָמְרוּ לִי שֶׁבִּקְשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ כְלוּם, וְכַךְ אָבְדוּ לִי כָל תִּקְווֹתַי בִּגְמַר יוֹם הַדִּין הַזֶּה; וּכְשֶׁחָזְרוּ וְהוֹלִיכוּ אוֹתִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אֶל אוּלָם בֵּית הַדִּין, קָרְאוּ לְפָנַי אֵת פְּסַק הַדִּין, שֶׁעַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי בְרֶצַח נִתְעָב יָצָא גְזַר דִּינִי לְמִיתָה. עַד כָּאן הִגִּיעַ הַדָּבָר. נֶעֱזַב מִכָּל דָּבָר הַיָּקָר לִי עֲלֵי אֲדָמוֹת, רָחוֹק מִמּוֹלַדְתִּי עָלַי לָמוּת, בִּדְמִי יָמַי נָקִי מֵעָווֹן, מִיתַת בֵּית דִּין בְּמַכַּת גַּרְזֶן!

בָּעֶרֶב שֶׁל הַיּוֹם הַנּוֹרָא הַהוּא, שֶׁבּוֹ נֶחְתַּךְ גוֹרָלִי, יָשַׁבְתִּי בַחֲדַר כִּלְאִי הַבּוֹדֵד, תִּקְווֹתַי אָבְדוּ וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ נְתוּנוֹת בֶּאֱמֶת לַמָּוֶת, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת שֶׁל חֲדַר כִּלְאִי וְאִישׁ אֶחָד נִכְנַס, שֶׁהִתְבּוֹנֵן בִּי מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה שָׁעָה אֲרֻכָּה. “אוֹי לְךָ, סַלוֹיקוֹס, שֶׁמְּצָאתִיךָ בְכָךְ!” לְאוֹר הַמְנוֹרָה הַכֵּהֶה לֹא הִכַּרְתִּיו, וְאוּלָם צְלִיל קוֹלוֹ הֵעִיר בִּי זִכְרוֹנוֹת יְשָׁנִים. הֲרֵי הוּא וַלֶטִי, אֶחָד מִידִידַי הַמְּעַטִים שֶׁיָּדַעְתִּי בִימֵי לִמוּדַי בְּפַּרִיס. מְסַפֵּר הָיָה לִי שֶׁבָּא בְמִקְרֶה לִפְלוֹרֶנְצִיָּה, מְקוֹם מְגוּרֵי אָבִיו כְּאֶחָד מִנִּכְבַּדֵּי הָעִיר, וְכָאן שָׁמַע אֵת הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לִי, וּבָא אֶצְלִי כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתִי עוֹד פַּעַם וְלִשְׁמוֹעַ מִפִּי אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְמַעֲשֶׂה נוֹרָא כָזֶה. עָמַדְתִּי וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת כָּל הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא. מִשְׁתּוֹמֵם הָיָה בְיוֹתֵר עַל הַדָּבָר וְהִשְׁבִּיעַנִי לְסַפֵּר לוֹ, לִידִידִי הַיָּחִיד, אֵת כָּל הָאֱמֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ מִכָּאן עָמוּס בִּדְבַר שָׁקֶר. נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ בִשְׁבוּעָה הַיְקָרָה בְיוֹתֵר שֶׁדִּבַּרְתִּי אֱמֶת, וְאָשְׁמָה אַחֶרֶת אֵינָה מְעִיקָה עָלַי, חוּץ מִזּוֹ, שֶׁבְּרַק הַזָּהָב עִוֵּר אֵת עֵינָי, וּמִתּוֹךְ כַּךְ לֹא הִכַּרְתִּי אֵת הָאֱמֶת מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַפֶּלִי. “וּבְכֵן לֹא יָדַעְתָּ אֶת בְּיַנְקָה?”, שָׁאַל. אָמַרְתִּי לוֹ בְהֵן צִדְקִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיהָ. וַלֶטִי סִפֵּר לִי, שֶׁסּוֹד טָמִיר מְרַחֵף עַל הַדָּבָר, וּמוֹשֵׁל הָעִיר הִשְׁתַּדֵּל לְהָחִישׁ אֶת גְּזַר דִּינִי, וּשְׁמוּעָה מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַבְּרִיּוֹת, שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת בְּיַנְקָה זֶה כְבָר, וּמִתּוֹךְ נְקָמָה בְּשֶׁל חֲתֻנָּתָהּ עִם אִישׁ אַחֵר עָמַדְתִּי וְרָצַחְתִּי אֵת נַפְשָׁהּ. אָנֹכִי אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מוּסַבִּים עַל בַּעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם, אֲבָל אֵין בְּיָדִי לְהוֹכִיחַ אֶת הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בַדָּבָר. וַלֶטִי חִבֵּק אוֹתִי מִתּוֹךְ בְּכִיָּה וְהִבְטִיחַנִי לַעֲשׂוֹת כָּל מָה שֶׁבְּיָדוֹ, כְּדֵי לְהַצִּיל עַל כָּל פָּנִים אֶת חַיָּי. תִּקְוָתִי הָיְתָה רְפוּיָה בְיָדִי, וְאוּלָם יָדַעְתִּי שֶׁוַּלֶטִי הוּא אִישׁ חָכָם וּבָקִי בְדִינִין וְעָשׂה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶׁבְּיָדוֹ כְּדֵי לְהַצִּילֵנִי. שְׁנֵי יָמִים שָׁרוּי הָיִיתִי בֵּין תִּקְוָה וָפַחַד, וְהִנֵּה סוֹף סוֹף בָּא וַלֶטִי. “הֲרֵינִי מֵבִיא לְךָ בְשׂוֹרַת נֶחָמָה, אַף כִּי מַכְאִיבַת נֶפֶשׁ. חָיֹה תִחְיֶה וְחָפְשִׁי תִהְיֶה, אֶלָּא שֶׁתְּאַבֵּד יָד אֶחָת”. בְּלֵב נִרְגָּשׁ הוֹדֵיתִי לְרֵעִי עַל שֶׁהִצִּיל אֶת נַפְשִׁי מִמָּוֶת. מְסַפֵּר הָיָה לִי, שֶׁמּוֹשֵׁל הָעִיר לֹא נֶעְתַּר בְּשׁוּם פָּנִים לְבַקָּשָׁתוֹ לַחְקוֹר וְלִדְרוֹשׁ אֵת הַדָּבָר עוֹד הַפָּעַם; וְאוּלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עָוֶל, הִסְכִּים סוֹף סוֹף לַדָּבָר, שֶׁאִם יִמְצְאוּ בְסִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל עִיר פְלוֹרֶנְצִיָּה מִקְרֶה דוֹמֶה לָזֶה, אָז יָטִילוּ עָלַי אֵת הָעֹנֶשׁ כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם. מִיָּד שָׁקְדוּ הוּא וְאָבִיו עַל סִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת הָעַתִּיקִים יוֹם וָלָיְלָה, וְסוֹף סוֹף מָצְאוּ מִקְרֶה דוֹמֶה כֻלּוֹ לַמְאֹרָע שֶׁלִּי. שָׁם נֶאֱמַר בִּדְבַר הָעֹנֶשׁ כָּךְ: יָדוֹ הַשְׂמָאלִית תִּתְגַּדֵּם, נְכָסָיו יָחֳרָמוּ, וְהוּא יִגְלֶה מִן הָאָרֶץ לְעוֹלָם. וְכָכָה נִגְזַר עַכְשָׁו עָלַי, וְעָלַי לְהָכִין אֶת נַפְשִׁי אֶל שָׁעָה זוֹ הַנּוֹרָאָה. אֵין אֲנִי רוֹצֶה לְתָאֵר לִפְנֵיכֶם פָּרָשַׁת הַשָּׁעָה הַנּוֹרָאָה הַהִיא, שֶׁעָמַדְתִּי וְהִנַּחְתִּי אֶת יָדִי עַל הָעַמּוּד בְּשׁוּק גָּלוּי לַכֹּל וְדָמִי זִנֵּק סְבִיבִי.

וַלֶטִי הִכְנִיס אוֹתִי לְתוֹךְ בֵּיתוֹ עַד שֶׁנִּרְפֵּאתִי, וְאָז נָתַן לִי בִנְדִיבוּת לִבּוֹ כֶּסֶף לְהוֹצָאַת דַּרְכִּי; לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁרָכַשְׁתִּי בִיגִיעָה רַבָּה נָפַל לְשָׁלָל לְבֵית הַדִּין. נָסַעְתִּי מִפְלוֹרֶנְצִיָּה לְסִיצִילִיָּה וּמִשָּׁם הִפְלַגְתִּי בָאֳנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמָּצָאתִי לְקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. תִּקְוָתִי הָיְתָה נְתוּנָה כֻלָּהּ לִסְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁמָּסַרְתִּי לְרֵעִי וּבִקַּשְׁתִּיו לָתֵת לִי לָדוּר בְּבֵיתוֹ. וְאוּלָם מָה הִשְׁתּוֹמַמְתִּי כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתִי מִפְּנֵי מָה אֵינִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתִי. אוֹמֵר הָיָה לִי, שֶׁאִישׁ זָר קָנָה עַל שְׁמִי בַּיִת בִּשְׁכוּנַת הַיְוָנִים, וְאֶל הַשְּׁכֵנִים אָמַר שֶׁבְּקָרוֹב אָשׁוּב. מִיָּד הָלַכְתִּי עִם רֵעִי לְשָׁם וְנִתְקַבַּלְתִּי בְשִׂמְחָה מֵאֵת מַכִּירַי הַיְשָׁנִים. סוֹחֵר אֶחָד זָקֵן מָסַר לִי מִכְתָּב, שֶׁהָאִישׁ שֶׁקָּנָה אֵת הַבַּיִת הִנִּיחַ בִּשְׁבִילִי.

בַּמִּכְתָב קָרָאתִי:“סַלוֹיקוֹס! שְׁתֵּי יָדַיִם מוּכָנוֹת וּמְזֻמָּנוֹת לַעֲבוֹד בְּלִי הֶרֶף, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָחוּשׁ בְּמַחֲסוֹר הַיָד הָאֶחָת. הַבַּיִת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לְךָ הוּא, וּבְכָל שָׁנָה יִתְּנוּ לְךָ סְכוּם רַב כָּל כַּך עַד שֶׁתִּמָּנֶה בֵין עֲשִׁירֵי עַמֶּךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לִסְלוֹחַ לְאִישׁ שֶׁאֻמְלָל הוּא מִמֶּךָ” נָקֵל הָיָה לִי לְשַׁעֵר מִי הוּא שֶׁכָּתַב אֵת הַמִּכְתָּב, וְהַסּוֹחֵר הֵשִׁיב לִי עַל שְׁאֵלָתִי, שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ הָיָה בְעֵינָיו כְּצָרְפַתִּי וְהָיָה לָבוּשׁ מְעִיל אָדֹם. יָדַעְתִּי לְמַדַּי עַד כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְנַפְשִׁי, שֶׁהַפֶּלִי לֹא הָיָה רֵיק לְגַמְרֵי מֵהַשְׁקָפוֹת נַעֲלוֹת. בֵּיתִי הֶחָדָשׁ מָצָאתִי עָרוּךְ וּמְתֻקָּן בַּכֹּל, אַף חָנוּת הָיְתָה בוֹ מְלֵאָה סְחוֹרָה, שֶׁעָלְתָה הַרְבֵּה עַל חֲנוּתִי הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר שָׁנִים עָבְרוּ מִן הָעֵת הַהִיא; מַמְשִׁיךְ אֲנִי אֵת נְסִיעוֹתַי אֵלּוּ יוֹתֵר מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל מֵאֲשֵׁר לְשֵׁם צֹרֶךְ, וְאוּלָם אוֹתָהּ אֶרֶץ שֶׁנֶּהְפַּכְתִּי בָהּ לְאֻמְלָל לֹא רָאוּ עוֹד עֵינָי. מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה מְקַבֵּל אֲנִי אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב; אָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁשָּׂמֵחַ אֲנִי לְהַכִּיר שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הָאֻמְלָל הוּא בַעַל לֵב עָדִין, מִכָּל מָקוֹם אֵין הוּא יָכוֹל לְהָפִיג מִמֶּנִּי אֵת יְגוֹן נַפְשִׁי, מִשּׁוּם שֶׁתָּמִיד חַיָּה בְקִרְבִּי הַתְּמוּנָה הַנּוֹרָאָה שֶׁל בְּיַנְקָה הַנִּרְצָחָה.

א.

מוּסְטָפָה וּפַטְמָה, בְּנוֹ יְחִידוֹ וּבִתּוֹ יְחִידָתוֹ שֶׁל הַקַּדִי מֵעַקְרַא, הָיוּ כִמְעַט בְּנֵי גִיל אֶחָד; לְכָל הַיּוֹתֵר הָיָה מוּסְטָפָה גָדוֹל מֵאֲחוֹתוֹ שְׁנָתַיִם, הֵם אָהֲבוּ מְאֹד זֶה אֶת זֶה וּשְׁנֵיהֶם עָזְרוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ, לְהָקֵל מֵעַל אֲבִיהֶם אֶת מַשָּׂא הַחַיִּים לְעֵת זִקְנָתוֹ. בְּיוֹם מְלֹאת לְפַטְמָה שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָשָׂה אָחִיהָ מִשְׁתֶּה. הוּא שָׁלַח לִקְרֹא לְכָל חַבְרוֹתֶיהָ וַיְּבִיאֵן אֶל גַּן אָבִיו וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶן מַעֲדַנִּים וּמִגְדָּנוֹת, וּבְהַגִּיעַ עֵת הָעֶרֶב הִזְמִינָן לָרֶדֶת לְתוֹךְ הַבּוּצִית, אֲשֶׁר שָׂכַר וְקִשֵּׁט בְּרוֹב פְּאֵר וּלְטַיֵּל עִמּוֹ קְצָת בַּיָּם. פַטְמָה וְרֵעוֹתֶיהָ נֵאוֹתוּ לְהַזְמָנָתוֹ בְשִׂמְחָה; כִּי הָעֶרֶב הָיָה בָהִיר וּמַרְאֵה הָעִיר, בְּיִחוּד כְּשֶׁהִבִּיטוּ אֵלֶיהָ מֵעֵבֶר הַיָּם, הָיָה טוֹב וְיָפֶה. וַתִּישֵׁר הַנְּסִיעָה בַבּוּצִית בְּעֵינֵי הָעֲלָמוֹת עַד מְאֹד וַתְּבַקֵּשְׁנָה אֶת מוּסְטָפָה, כִּי יַרְחִיק לָשׁוּט יוֹתֵר וְיוֹתֵר. אַךְ הוּא מִלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָן שֶׁלֹּא בְרָצוֹן, כִּי לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים נִרְאָה שׁוֹדֵד בַּיָּם. לֹא הַרְחֵק מִן הָעִיר מִזְדַּקֵּר כֵּף-הָרִים וְקוֹפֵץ לְתוֹךְ הַיָּם. אֶל הַכֵּף הַזֶּה חָפְצוּ הָעֲלָמוֹת לַעֲלוֹת, בִּכְדֵי לָזוּן אֶת עֵינֵיהֶם מִמַּרְאֵה הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁהִיא שׁוֹקַעַת בַּיָּם. וַיְהִי בְשׁוּט הַבּוּצִית מִסָּבִיב לַכֵּף, וַיִּשְׂאוּ הַיּוֹשְׁבִים בָּהּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ בְמֶרְחָק לֹא-רַב מֵהֶם בּוּצִית אַחֶרֶת מְלֵאָה אֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים. וַיִּירָא מוּסְטָפָה לְנַפְשׁוֹ וּלְנֶפֶשׁ הָעֲלָמוֹת אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיְצַו לַשַּׁיָּטִים לַהְפֹּךְ אֶת אֳנִיָּתוֹ וְלָשׁוּב אֶל הַחוֹף. וְגַם פַּחְדּוֹ לֹא הָיָה פַחַד שָׁוְא, כִּי הַבּוּצִית הַלֵּזוֹ מִהֲרָה לָגֶשֶׁת אֶל זוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה, וּבִהְיוֹת שַׁיָּטֶיהָ רַבִּים, עוֹד עָבְרָה אוֹתָהּ וְאָחֲזָה אֶת דַּרְכָּהּ תָּמִיד בֵּין הַיַּבָּשָׁה וּבוּצִיתוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה. וְהָעֲלָמוֹת, בִּרְאוֹתָן אֶת הַסַכָּנָה הַנִּשְׁקֶפֶת לָהֶן, קָפְצוּ מִמְקוֹמוֹתֵיהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה; אַךְ שָׁוְא הִתְאַמֵּץ מוּסְטָפָה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָן, אַךְ לַשָּׁוְא הִתְחַנֵּן אֲלֵיהֶן לְהִשָּׁאֵר עַל מְקוֹמָן, כִּי עַל-יְדֵי רִיצָתָן הֵנָּה וָהֵנָּה תְבִיאֶנָה אֶת הַבּוּצִית בְּסַכָּנָה שֶׁתֵּהָפֵךְ עַל פִּיהָ, כָּל עֲמָלוֹ הָיָה לָרִיק, וְכַאֲשֶׁר בָאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַבּוּצִית הָאֲחֶרֶת הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֲלֵיהֶן, נִרְתְּעוּ כֻּלָּן אֶל יַרְכְּתֵי הַבּוּצִית, לֹא יָכְלָה הַבּוּצִית לָשֵׂאת אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד וַתֵּהָפֵךְ. בֵּין כֹּה וָכֹה וּמִן הַיַּבָּשָׁה הִתְבּוֹנְנוּ אֶל תְּנוּעוֹתֶיהָ שֶׁל הַבּוּצִית הַזָרָה, וּלְפִי שֶׁלִּפְנֵי אֵיזֶה זְמָן נָפְלָה הֲבָרָה בָעִיר, כִּי נִרְאוּ שׁוֹדְדִים בַּיָּם, הֵעִירָה הַבּוּצִית הַזֹּאת חֲשָׁד בְּלִבּוֹת הָרוֹאִים, וַתְּמַהֵרְנָה בוּצִיּוֹת אֲחָדוֹת לְהַפְלִיג מִן הַחוֹף, בִּכְדֵי לָבֹא לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה וּלְחַלֵּץ מִצָּרָה אֶת הָעֲלָמוֹת שֶׁנָּפְלוּ אֶל הַיָּם. אַךְ הֵן הִסְפִּיקוּ רַק לְהַצִּיל אֶת הַטּוֹבְעוֹת וְלַהֲבִיאָן אֲלֵיהֶן.

בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּכָה עָלְתָה בִידֵי הַשּׁוֹדְדִים לְהִמָּלֵט, וְעַל שְׁתֵּי הַבּוּצִיּוֹת, שֶׁהַנִּצּוֹלִים הוּבָאוּ אֲלֵיהֶן, לֹא יָדְעוּ אֶל נָכוֹן, אִם הִצִּילוּ אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת. רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרְבוּ זוֹ אֶל זוֹ נוֹדַע הַדָּבָר לְדַאֲבוֹן לֵב מוּסְטָפָה, כִּי אֲחוֹתוֹ וְאַחַת מֵחַבְרוֹתֶיהָ נֶעְדָּרוּ, יַחַד עִם זֶה מָצְאוּ בְאַחַת הַבּוּצִיּוֹת אָדָם אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם מִקּוֹדֶם וְאִישׁ לֹא יְדָעוֹ. נִפְחֵד מֵאִיֻּמָּיו שֶׁל מוּסְטָפָה, הוֹדָה הָאִישׁ, שֶׁהוּא אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַבּוּצִית הַנִּמְלָטָה, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל עֻגְנָהּ בְּמֶרְחַק שְׁנֵי מִילִין קֵדְמָה וְשֶׁחֲבֵרָיו עֲזָבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ, בְּנוּסָם מִפְּנֵי רוֹדְפֵיהֶם בְּרֶגַע שֶׁחָפֵץ לַעֲזֹר לָהֶם לַחֲטֹף אֶת הָעֲלָמוֹת; נוֹסָף לָזֶה הוֹדִיעַ הָאִישׁ, כִּי רָאָה שְׁתַּיִם מִן הָעֲלָמוֹת, שֶׁנִּמְשְׁכוּ אֶל הַבּוּצִית.

לְצַעֲרוֹ שֶׁל הָאָב הַזָּקֵן לֹא הָיָה קֵץ וּגְבוּל, אֲבָל גַּם מוּסְטָפָה הִתְעַצֵּב עַד מָוֶת; כִּי לֹא לְבַד שֶׁאֲחוֹתוֹ הָאֲהוּבָה אָבְדָה מִמֶּנּוּ וְשֶׁהוּא הֶאֱשִׁים אֶת עַצְמוֹ, כִּי הוּא הֵסֵב בַּאֲסוֹנָהּ – גַּם הָעַלְמָה שֶׁנִּשְׁבְּתָה יַחַד עִם אֲחוֹתוֹ, דָּבְקָה נַפְשׁוֹ בָהּ לְאַהֲבָה, אוֹתָה וְהוֹרֶיהָ כְבָר הִסְכִּימוּ לְתִתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה, רַק הוּא לֹא עָרַב עוֹד אֶת לִבּוֹ לְגַלּוֹת אֶת דְּבַר אַהֲבָתוֹ לְאָבִיו, כִּי הוֹרֵי הָעַלְמָה הָיוּ עֲנִיִּים וּבְנֵי מִשְׁפָּחוֹת בִּלְתִּי מְיֻחָסוֹת, וְאָבִיו שֶׁל מוּסְטָפָה הָיָה עַז-נֶפֶשׁ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּג צַעֲרוֹ קְצָת, שָׁלַח לִקְרֹא לְמוּסְטָפָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִוַּלְתְּךָ שָׁלֲלָה מִמֶּנִּי אֶת נֶחֱמָתִי לְעֵת זִקְנָה, אֶת מַחֲמַל נַפְשִׁי וּמַחֲמַד עֵינָי; לֵךְ מִמֶּנִּי וְאַל תּוֹסֶף עוֹד רְאוֹת פָּנַי; אָרוּר תִּהְיֶה אַתָּה וְכָל צֶאֱצָאֶיךָ, רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּשִׁיב לִי אֶת פַטְמָה בִתִּי, תָּסוּר מֵעַל רֹאשְׁךָ קִלְלַת אָבִיךָ".

דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא פִלֵל מוּסְטָפָה לִשְׁמֹעַ. עוֹד לִפְנֵי זֶה גָמַר בְּלִבּוֹ, לָלֶכֶת לְבַקֵּשׁ אֶת אֲחוֹתוֹ וְאֶת רְעוּתָהּ, וְטֶרֶם צֵאתוֹ חָפֵץ לָקַחַת מֵאָבִיו בְּרָכָה עַל דַּרְכּוֹ, וְעַתָּה גֵרְשׁוֹ אָבִיו בְחֶרְפָּה מֵעַל פָּנָיו וְעוֹד הִרְבִּיץ עָלָיו קְלָלָה תַחַת בְּרָכָה. אוּלָם, אִם יְגוֹנוֹ הָרִאשׁוֹן הֵשַׁח לֶעָפָר נַפְשׁוֹ, הִנֵּה יְסוּרָיו הַחֲדָשִׁים שֶׁבָּאוּ עָלָיו שֶׁלֹּא בְצֶדֶק הֵפִיחוּ בְּקִרְבּוֹ רוּחַ גְּבוּרָה.

וַיִּשָּׂא מוּסְטָפָה אֶת רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אֶל הַשּׁוֹדֵד הַשָּׁבוּי וַיִּשְׁאָלֵהוּ, אָנָה הָלְכוּ אָז חֲבֵרָיו הַשּׁוֹדְדִים בָּאֳנִיָּתָם, וַיַּעֲנֵהוּ הַשּׁוֹדֵד, כִּי הֵם עוֹסְקִים בְּצֵיד-עֲבָדִים וּמְבִיאִים אוֹתָם עַל הָרוֹב לְבַלְסוֹרָה לְמָכְרָם שָׁם בַּשּׁוּק. בֵּין כֹּה וָכֹה וַחֲמַת אָבִיו שָׁכְכָה קְצָת, וּבְשׁוּב מוּסְטָפָה אֶל בֵּיתוֹ לְהִכּוֹן לִקְרַאת הַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה, מָצָא בְּחֶדְרוֹ כִיס מָלֵא זָהָב אֲשֶׁר שָׁלַח לוֹ אָבִיו לִהְיוֹת לוֹ לְעֶזְרָה בְּדַרְכּוֹ. וַיֵּלֶךְ מוּסְטָפָה אֶל הוֹרֵי צוֹרָאִידָה, כֵּן קָרְאוּ לָעַלְמָה אֲשֶׁר אָהַב, וַיִּקַּח מֵהֶם מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת אֶת בִּרְכַּת-הַפְּרִידָה וַיֵּצֵא מִשָּׁם לַדֶּרֶךְ לָבֹא בַּלְסוֹרָתָה.

ב.

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצָא בְעִיר מְגּוּרוֹ הַקְּטַנָּה אָנִיָּה הַהוֹלֶכֶת לְבַלְסוֹרָה, עָשָׂה מוּסְטָפָה אֶת דַּרְכּוֹ בַיַּבָּשָׁה. הוּא הָיָה אָנוּס אֵיפוֹא לְהָחִישׁ בְּמַסָעוֹ כְּפִי הָאֶפְשֶׁר, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְאַחֵר לָבֹא זְמַן רַב אַחֲרֵי בִיאַת הַשּׁוֹדְדִים שָׁמָּה. אֶפֶס מִפְּנֵי שֶׁסּוּסוֹ הָיָה מְמַהֵר לָרוּץ וְגַם לֹא הָיָה לוֹ כָל מִטְעָן, יָכֹל הָיָה לְקַוֹּת, שֶׁיַּגִּיעַ לְבַלְסוֹרָה אַחֲרֵי עֲבוֹר שִׁשָּׁה יָמִים. אוּלָם בְּעֶרֶב הַיּוֹם הָרְבִיעִי, כְּשֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל סוּסוֹ לְבַדּוֹ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו פִּתְאֹם שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים. כִּרְאוֹת מוּסְטָפָה כִּי מְזֻיָּנִים הֵם מִכַּף רַגְלָם וְעַד קָדְקֳדָם, וּבְהַכִּירוֹ, כִּי מִתְכַּוְּנִים הֵם לָקַחַת לֹא אֶת כַּסְפּוֹ וְאֶת סוּסוֹ, כִּי אִם אֶת נַפְשׁוֹ, עָמַד וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם מֵרָחוֹק, כִּי הוּא מוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ בְיָדָם. וַיֵּרְדוּ הָאֲנָשִׁים מֵעַל סוּסֵיהֶם וַיַּאַסְרוּ אֶת רַגְלָיו זוֹ אֶל זוֹ מִתַּחַת בֶּטֶן סוּסוֹ וַיָּשִׂימוּ אוֹתוֹ בֵינֵיהֶם בַּתָּוֶךְ, וְאַחֲרֵי

אֲשֶׁר אֶחָד מֵהֶם אָחַז בְּרֶסֶן סוּסוֹ, מִהֲרוּ לִרְכֹּב הָלְאָה מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר.

לִבּוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה נִתְמַלֵּא יֵאוּשׁ; דוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי קִלְלַת אָבִיו כְּבָר הִתְרַגְּשָׁה לָבֹא עָלָיו. וְאֵיךְ אֵיפוֹא יָכֹל לְקַוֹּת עוֹד לְהַצִּיל אֶת אֲחוֹתוֹ וְאֶת צוֹרָאִידָה מִידֵי שׁוֹבֵיהֶם, אִם אֵין לוֹ כֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְהַצָּלָתָן מִלְּבַד נַפְשׁוֹ הָעַרְטִילָאִית. כְּשָׁעָה קַלָּה רָכְבוּ, הוּא וּשְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱלָמִים, עַד אֲשֶׁר נָטוּ הַצִּדָּה אֶל בִּקְעָה אַחַת קְטַנָּה. הַבִּקְעָה הָיְתָה מֻקֶּפֶת עֵצִים גְּבֹהִים; דֶּשֶׁא רַךְ יְרַקְרַק-כֵּהֶה, יוּבַל מַיִם שֶׁעָבַר בְּתוֹכוֹ בִּמְהִירוֹת רַבָּה קָרָא לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. וּבֶאֱמֶת הָיוּ נְטוּעִים שָׁם מֵחֲמִשָּׁה-עָשָׂר עַד עֶשְׂרִים אֹהֶל; אֶל בַּדֵּי הָאֳהָלִים הָיוּ קְשׁוּרִים גְּמַלִּים וְסוּסִים יָפִים. מִתּוֹךְ אַחַד הָאֳהָלִים נִשְׁמַע קוֹל כִּנּוֹר יַחַד עִם קוֹלוֹת שְׁנֵי אֲנָשִׁים מְזַמְּרִים אֵיזֶה זֶמֶר בָּדוּחַ. לְמוּסְטָפָה נִדְמָה, שֶׁאֲנָשִׁים, שֶׁאִוּוּ לָהֶם לְמִשְׁכָּנָם מְקוֹם-מְנוּחָה כֹה נָעִים, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ חוֹרְשִׁים רָעָה עַל אֵיזֶה אָדָם, וּכְשֶׁהִתִּירוּ הָאֲנָשִׁים אֶת אֲגוּדוֹתָיו וְרָמְזוּ לוֹ לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ, נִדְרַשׁ לִקְרִיאָתָם, לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, בְּלִי פָחַד. וַיָּבִיאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת מוּסְטָפָה אֶל אֹהֶל אֶחָד, שֶׁהָיָה גָדוֹל מֵחֲבֵרָיו וְהִצְטַיֵּן מֵהֶם גַּם בְּהִדּוּר פְּנִימִי, מֵרְבַדִּים מְהֻדָּרִים, מְרֻקָּמִים זָהָב, טַפִּיטָאוֹת מַעֲשֵׂה רוֹקֵם לְכַסּוֹת אֶת הָרִצְפָּה, מַחֲבוֹת-גִּמּוּר מָזְהָבוֹת – כָּל זֶה, הָיָה מֵעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר עַל עֹשֶׁר וְחַיֵּי תַּעֲנוּגִים, פֹּה הָיָה רַק בָּז וּמְשִׁסָּה. עַל אַחַת הַכְּסָתוֹת יָשַׁב אִישׁ זָקֵן קְטַן-קוֹמָה; פָּנָיו הָיוּ כְעוּרִים, עוֹרוֹ שָׁחוּם וּמַבְרִיק וְקַו מְגֹעַל עוֹבֵר בֵּין הָעֵינַיִם וְהַפֶּה, וּמֵפִיק תּוֹךְ וּמִרְמָה, עָשָׂה אֶת מַרְאֵהוּ שָׂנוּא לַבְּרִיוֹת. אַף-כִּי הִתְאַמֵּץ הָאִישׁ לָתֵת-לוֹ מַרְאֵה אָדָם חָשׁוּב, הִכִּיר מוּסְטָפָה מִיָּד, שֶׁלֹּא בִשְׁבִילוֹ הָיָה הָאֹהֶל כֹּה מְקֻשָּׁט, וְדִבְרֵי הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ שָׁמָה, אִשְּׁרוּ, כְּנִרְאֶה, אֶת הַדָּבָר. “אַיֵּה הֶחָזָק?” שָׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַקָּטָן. “הוּא הָלַךְ לָצוּד צַיִד, עָנָה הַלָּה, אֲבָל הוּא צִוַּנִי לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ”. – "לֹא מֵחָכְמָה עָשָׂה זֹאת, עָנָה אַחַד הַשּׁוֹדְדִים, כִּי עַתָּה נָחוּץ לַחֲרֹץ, אִם יוּמַת הַכֶּלֶב הַזֶּה אוֹ יְשַׁלֵּם כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, וְזֹאת יוֹדֵעַ הֶחָזָק יוֹתֵר טוֹב מִמֶּךָּ.

הָאִישׁ הַקָּטָן קָם מִמְּקוֹמוֹ כְּיוֹדֵעַ וּמַכִּיר אֶת עֶרְכּוֹ, הִשְׁתַּרְבֵּב מְלֹא אָרְכּוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ יָדוֹ אֶל אֹזֶן מִתְנַגְּדוֹ, בְּחֶפְצוֹ, כְּנִרְאֶה, לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי מַכַּת-לֶחִי. אוּלָם אַחֲרֵי רוֹאוֹ, שֶׁכָּל עֲמָלוֹ הָיָה לָרִיק, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף אֶת חֲבֵרָיו הַשּׁוֹדְדִים. וְהַלָּלוּ הֵשִׁיבוּ לוֹ פִּי שְׁנַיִם אֶל חֵיקוֹ, עַד כִּי נָעוּ בַדֵּי הָאֹהֶל לְקוֹלָם. עוֹד הֵם נִצִּים, וְהִנֵּה הֻרַם פִּתְאֹם מָסַךְ הָאֹהֶל וְאִישׁ אֶחָד נִכְנַס, חָסוֹן וּגְבַהּ-קוֹמָה, רַךְ וְיָפֶה כְּמֶלֶךְ הַפַּרְסִים; בְּגָדָיו וּכְלֵי-נִשְׁקוֹ הָיוּ דַלִּים וּפְשׁוּטִים, מִלְּבַד חֶרֶב מְמֻלָּאָה אֲבָנִים יְקָרוֹת וְסַיִף נוֹצֵץ, אֲבָל עֵינָיו הֵפִיקוּ גָאוֹן וְכֻלּוֹ הָיָה אוֹמֵר כָּבוֹד, מִבְּלִי לְהַפִּיל אֵימָה עַל סְבִיבָיו.

“מִי מִכֶּם עָרַב אֶת לִבּוֹ לְהַתְחִיל בְּרִיב בְּתוֹךְ אָהֳלֵי?” קָרָא אֶל הַמִּתְקוֹטְטִים שֶׁנִּרְתְּעוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם. זְמָן רַב שָׂרְרָה בַּחֶדֶר דֻּמִיָּה עֲמֻקָּה, לְסוֹף סִפֵּר אֶחָד מֵהַשְּׁלשָׁה, שֶׁהֵבִיאוּ אֶת מוּסְטָפָה אֶל הָאֹהֶל, אֶת כָּל פְּרָטֵי הַמְּאֹרָע. וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ “הֶחָזָק”, כְּפִי שֶׁקָּרְאוּ לוֹ הַשְּׁלשָׁה, אֶת דִּבְרֵי הָאִישׁ, וַיִּתְמַלֵּא חֵמָה וּפָנָיו הִתְכַּרְכְּמוּ מֵרוֹב כָּעַס, “מָתַי מִלֵּאתִי אֶת יָדְךָ, הַסַּן, לִהְיוֹת תַּחְתָּי”? הִרְעִים בְּקוֹל נוֹרָא עַל הַקָּטָן, הַסַּן הִתְכַּוֵּץ כֻּלּוֹ מִפַּחַד, עַד כִּי נִרְאָה עוֹד יוֹתֵר קָטָן מִכְּפִי שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת, וַיִּתְגַּנֵּב אֶל פֶּתַח הָאֹהֶל.

בְּעִיטַת-רֶגֶל גַּסָּה מִצַּד הֶחָזָק פָּעֲלָה, שֶׁהוּא יָצָא בִּקְפִיצָה גְּדוֹלָה וּמְשֻׁנָּה אַחַת, מִפֶּתַח הָאֹהֶל הַחוּצָה.

אַחֲרֵי צֵאת הַקָּטָן הִצִּיגוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֶת מוּסְטָפָה לִפְנֵי אֲדוֹן הָאֹהֶל, שֶׁכְּבָר הִסְפִּיק לָשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי הַכְּסָתוֹת. “הִנֵּה הֵבֵאנוּ לְךָ אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ לָצוּד אוֹתוֹ”, אָמַר הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם. וַיַּהֲפֹךְ הָאִישׁ אֶת פָּנָיו אֶל הַשָּׁבוּי וַיִּסְתַּכֵּל בּוֹ זְמָן רַב, וְאַחֲרֵי-כֵן קָרָא: “הַבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה! לִבְּךָ יַגִּיד לְךָ, מִפְּנֵי מָה אַתָּה עוֹמֵד עַתָּה לִפְנֵי אַרְבַּסָּן.” לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִבְהַל מוּסְטָפָה, וַיְּמַהֵר וַיִּפֹּל אַרְצָה לִפְנֵי הָאִישׁ וַיֹּאמֶר: אֵינְךָ אֲדוֹנִי, אֶלָּא טוֹעֶה, כִּי רַק עָנִי אֻמְלָל אָנֹכִי, אַךְ לֹא הַבַּסָּה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ!" כָל הָאֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ בָאֹהֶל, בְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי מוּסְטָפָה, תָּמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַאֲדוֹן הָאֹהֶל אָמַר: “רַב לְךָ לְהִתְחַפֵּשׂ וְהִיא לֹא תִצְלָח. אִם תַּעֲמֹד בְּעָרְמָתְךָ, אֲצַוֶּה לְהַצִּיג לְפָנֶיךָ אֲנָשִׁים הַיּוֹדְעִים אוֹתְךָ הֵיטֵב”. וַיְצַו הֶחָזָק וַיַּבְהִילוּ לְהָבִיא אֶת סוּלֵיקָה, אִשָּׁה זְקֵנָה אֶל הָאֹהֶל, וּכְשֶׁנִּשְׁאֲלָה הָאִשָּׁה מִמֶּנּוּ, הַמַּכִּירָה הִיא בְּמוּסְטָפָה אֶת הַבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה, עָנְתָה: כֵּן! וְנִשְׁבַּעַת אֲנִי בְּקִבְרוֹ שֶׁל הַנָּבִיא, כִּי הוּא הַבַּסָּה, הוּא וְלֹא אַחֵר.

“הֲרוֹאֶה אַתָּה, אֻמְלָל, כִּי הָיְתָה עָרְמָתְךָ לְאַל? פָּתַח הֶחָזָק מֵחָדָשׁ בָּחֳרִי-אָף. נִקְלֶה אַתָּה בְּעֵינַי וּבִלְתִּי רָאוּי, שֶׁאֲגָאֵל בְּדָמְךָ אֶת חַרְבִּי הַיְקָרָה, אֲבָל אֶל זְנַב סוּסִי אֲצַוֶּה לִקְשֹׁר אוֹתְךָ מָחָר עִם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְרַצְתִּי עִמְּךָ דֶּרֶךְ הַיְּעָרִים, עַד אֲשֶׁר תִּשְׁקַע מֵאַחֲרֵי גִבְעוֹת סוּלְיֵיקָה!” אָז חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה. “אֵין זֹאת, אֶלָּא קִלְלַת אָבִי רוֹבֶצֶת עָלַי, אֲשֶׁר אֵרַר אוֹתִי לָמוּת מוֹת נָבָל”, קָרָא מִתּוֹךְ בֶּכִי, וְגַם אַתְּ, אֲחוֹתִי הַנְּעִימָה, וְאַתְּ, צוֹרָאִידָה, שְׁתֵּיכֶן אֲבַדְתֶּן, אֲבַדְתֶּן! – הִתְחַפְּשׂוּתְךָ הִיא לְלֹא תֹעֶלֶת, אָמַר אַחַד הַשּׁוֹדְדִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָסַר לוֹ אֶת יָדָיו עַל גַּבּוֹ, טוּל וְצֵא מִן הָאֹהֶל, כִּי הֶחָזָק נוֹשֵׁךְ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּשִׁנָּיו וּמֵעִיף עֵינָיו בְּחַרְבּוֹ, אִם חָפֵץ אַתָּה לִחְיוֹת עוֹד לַיְלָה אֶחָד, בֹּא עִמִּי".

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָפְצוּ הַשּׁוֹדְדִים לָצֵאת עִם מוּסְטָפָה מִן הָאֹהֶל, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲחֵרִים נִרְאוּ בַפֶּתַח, שֶׁהוֹלִיכוּ לִפְנֵיהֶם עוֹד שָׁבוּי אֶחָד. הֵם נִכְנְסוּ עִמּוֹ אֶל הָאֹהֶל פְּנִימָה וַיִּקְרְבוּ עַד לִפְנֵי מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הֶחָזָק וַיֹּאמְרוּ: הִנֵּה הַבַּסָּה, אֲשֶׁר צִוִּיתָ לַהֲבִיאוֹ לְךָ". עַתָּה מָצָא לוֹ מוּסְטָפָה רֶגַע מֻכְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶׁל הַשָּׁבוּי וַיִּתְפַּלֵּא לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאִישׁ, כִּי דוֹמִים הֵם בַּכֹּל אֶל פָּנָיו הוּא, רַק הָיוּ כֵהִים יוֹתֵר וּזְקָנוֹ הָיָה יוֹתֵר שָׁחוֹר. הֶחָזָק הִשְׁתּוֹמֵם, מְאֹד, כְּנִרְאֶה, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַשָּׁבוּי הַשֵּׁנִי עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ. “מִי מִכֶּם הוּא הַבַּסָּה הָאֲמִתִּי?” אָמַר בְּהַבִּיטוֹ חֲלִיפוֹת פַּעַם אֶל מוּסְטָפָה וּפַעַם אֶל הָאִישׁ הַשֵּׁנִי. – “אִם מִתְכַּוֵּן אַתָּה אֶל הַבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה, הֵשִׁיב הַשָּׁבוּי הֶחָדָשׁ בְּגָאוֹן, אֲנִי הוּא!”

הֶחָזָק הִתְבּוֹנֵן אֶל הַדּוֹבֵר בְּמַבָּטוֹ הַקָּשֶׁה וְהַנּוֹרָא זְמָן רָב, אַחֲרֵי-כֵן רָמַז אֶל הַשּׁוֹדְדִים לְהוֹצִיאוֹ מִן הָאֹהֶל. אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָזְבוּ הַשּׁוֹדְדִים אֶת הָאֹהֶל יַחַד עִם הַשָּׁבוּי, נִגַּשׁ הֶחָזָק אֶל מוּסְטָפָה וַיַּחְתֹּך אֶת אֱסוּרָיו בַּסַּיִף אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּרְמֹז לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו וְלָשֶׁבֶת אִתּוֹ יַחַד עַל הַכְּסָתוֹת. צַר לִי, בֶּן-נֵכָר, אָמַר אֵלָיו, כִּי חֲשַׁבְתִּיךָ לָרָשָׁע הֶעָרִיץ הַזֶּה; אוּלָם מֵאֵת ד' הָיְתָה זֹאת לְךָ, כִּי נָפַלְתָּ בִּידֵי אַחַי בָּהּ בְּשָׁעָה, שֶׁיָּעַדְתִּי לָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו שֶׁל הַנָּבָל הַהוּא". מוּסְטָפָה שָׁאַל מִמֶּנּוּ רַק לְהַרְשׁוֹת לוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה, כִּי כָל עִכּוּב קָטָן יָכֹל לְהָבִיא עָלָיו רָעָה גְדוֹלָה. אָז הִתְוַדַּע הֶחָזָק עַל-דְּבַר עֲסָקָיו הַדּוֹרְשִׁים חִפָּזוֹן כֹּה גָדוֹל, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ מוּסְטָפָה אֶת הַכֹּל, פִּתָּה אוֹתוֹ הֶחָזָק לְהִשָּׁאֵר הַלַּיְלָה בְאָהֳלוֹ, כִּי כָמוֹהוּ כֵּן גַּם סוּסוֹ צְרִיכִים לְהִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ, אֲבָל בְּיוֹם הַמָּחֳרָת יוֹרֶה לוֹ דֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁבְּלֶכְתּוֹ בָהּ, יַגִּיעַ לְבַלְסוֹרָה אַחֲרֵי עֲבוֹר יוֹם וָחֵצִי, וַיֵּעָתֵר לוֹ מוּסְטָפָה לָשֶׁבֶת אִתּוֹ כָל הַלַּיְלָה, וַיִּתֵּן לוֹ הָאִישׁ יַיִן וּמִגְדָּנוֹת וּמָקוֹם לָלוּן וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּץ מוּסְטָפָה מִשְּׁנָתוֹ וַיַּרְא, וְהִנֵּה אֵין אִישׁ אִתּוֹ בָאֹהֶל, אֲבָל אָזְנוֹ לָקְחָה קוֹלוֹת אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה וַיַּכֵּר בַּקּוֹלוֹת אֶת אֲדוֹן הָאֹהֶל וְאֶת הָאִישׁ הַשָּׁחוּם הַקָּטָן. וַיַּקְשֵׁב מוּסְטָפָה וַיִּשְׁמַע לְחֶרְדָתוֹ, שֶׁהַקָּטָן דָּרַשׁ מֵהַשֵּׁנִי בְמַפְגִּיעַ לְהָמִית אוֹתוֹ, כִּי אִם יְשֻׁלַּח חָפְשִׁי וּמָעַל בָּהֶם מַעַל.

מוּסְטָפָה הִכִּיר מִיָּד, כִּי לֵב הַקָּטָן עָלָיו, עַל-כִּי הוּא הֵסֵב בַּדָּבָר, שֶׁאֲדוֹן הָאֹהֶל הִתְאַנַּף בּוֹ אֶתְמוֹל; הֶחָזָק הִשְׁתַּקַּע, כְּנִרְאֶה, רְגָעִים אֲחָדִים בְּמַחֲשָׁבוֹת. “לֹא, אָמַר, הוּא בָא כְאוֹרֵחַ לְבֵית מְלוֹנִי, וּמִצְוַת הַכְנָסַת-אוֹרְחִים קְדוֹשָׁה לִי. גַּם הַכָּרַת פָּנָיו לֹא תַּעֲנֶה בוֹ, כִּי מִתְכַּוֵּן הוּא לִבְגֹּד בָּנוּ”.

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּרֶם אֶת הַמָּסָךְ וַיִּכָּנֵס וַיֹּאמַר: “שָׁלוֹם לְךָ מוּסְטָפָה! בֹּא וְנִשְׁתֶּה יֵין-שַׁחֲרִית וְאַחַר תֵּצֵא לְדַרְכֶּךָ”. וַיִּתֵּן הָאִישׁ עַל כַּף אוֹרְחוֹ כּוֹס יַיִן-חָמָר, וַיִּשְׁתּוּ שְׁנֵיהֶם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתָם מִתְגּוּ אֶת הַסּוּסִים וַיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶם, וּמוּסְטָפָה עָזַב אֶת הַמָּקוֹם בְּלֵב שָׁקֵט יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁבָּא אֵלָיו, לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהָאֳהָלִים נִשְׁאֲרוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְאָז נָטוּ הַצִּדָּה אֶל מִשְׁעוֹל רָחָב, שֶׁהוֹבִיל אֶל הַיָּעַר. שָׁם סִפֵּר הֶחָזָק לְמוּסְטָפָה, שֶׁהַבַּסָּה, אֲשֶׁר לָקְחוּ אֶתְמוֹל בַּשִּׁבְיָה, הִבְטִיחָם לְתִתָּם לָשֶׁבֶת בְּאַרְצוֹ, מִבְּלִי

לִנְגֹּעַ בָּהֶם לְרָעָה. אוּלָם לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים צִוָּה לָצוּד אַחַד מֵאֲנָשָׁיו, רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לוֹ, לְעַנּוֹת אוֹתוֹ בְעִנּוּיִים קָשִׁים וְלִתְלוֹתוֹ אַחֲרֵי-כֵן עַל עֵץ. מִן הַיּוֹם הַהוּא אָרְבוּ לוֹ חֲבֵרָיו עַל-פִּי פְקֻדָּתוֹ וְעוֹד הַיּוֹם מוֹת יוּמָת. מוּסְטָפָה לֹא הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְעַרְעֵר עַל זֶה, כִּי דַי הָיָה לוֹ, שֶׁהוּא עַצְמוֹ יָצָא בְשָׁלוֹם מִמְּקוֹם הַסַּכָּנָה.

בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר עָצַר הֶחָזָק בְּעַד סוּסוֹ, הוֹרָה לְמוּסְטָפָה אֶת הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וַיִּתֵּן לוֹ אֶת יָדוֹ וַיֹאמֶר אֵלָיו: “מוּסְטָפָה, מִקְרֶה זָר הֱבִיאֲךָ אֶל אֹהֶל הַשּׁוֹדֵד אָרְבַּסַּן. אֵינִי דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, שֶׁלֹּא תְגַלֶּה לְאִישׁ אֶת אֲשֶׁר רָאִיתָ וְשָׁמַעְתָּ, פַּחַד מָוֶת הָיָה לְנֶגֶד עֵינֶיךָ עַל לֹא עָוֶל עָשִׂיתָ, וְעָלַי לִגְמָלְךָ טוֹבָה תַּחַת זֹאת; קַבֵּל מִמֶּנִּי אֶת הַחֶרֶב הַזֹּאת לְאוֹת זִכָּרוֹן, וּבְכָל פַּעַם שֶׁתְּהֵא צָרִיךְ עֶזְרָה בְצָרָה, שְׁלַח אֶת הַחֶרֶב אֵלַי וַאֲמַהֵר לָבֹא. וְגַם אֶת הַכִּיס הַזֶּה תִּקַּח מִיָּדִי, אוּלַי תִּמְצָא בוֹ חֵפֶץ בְּדַרְכְּךָ, אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ”. וַיוֹדֶה מוּסְטָפָה לַשּׁוֹדֵד עַל חַסְדּוֹ וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מִיָּדוֹ וְאֶת הַכִּיס הֵשִׁיב לוֹ. אוּלָם אָרְבַּסַּן לָחַץ לוֹ שֵׁנִית אֶת כַּפוֹ וַיַּפֵּל אֶת הַכִּיס אַרְצָה וַיְמַהֵר לָשׁוּב אֶל הַיַּעַר, כְּאִלּוּ הָיָה נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. כִּרְאוֹת מוּסְטָפָה, כִּי לֹא יוּכַל עוֹד לְהַשִּׂיגוֹ, וַיֵּרֶד מֵעַל סוּסוֹ לְהָרִים אֶת הַכִּיס וַיִבָּהֵל, בִּרְאוֹתוֹ, עַד כַּמָּה גָבַר חֶסֶד הַשּׁוֹדֵד עָלָיו. כִּי הַכִּיס הָיָה מָלֵא זָהָב עַל כָּל גְּדוֹתָיו. וַיּוֹדֶה מוּסְטָפָה לְאַלַּאה עַל הַצָּלָתוֹ וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו בְּעַד הַשּׁוֹדֵד, לְהָשִׁיב לוֹ כִגְמוּלוֹ עָלָיו, וַיַּעַשֹ אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה לְבַלְסוֹרָה, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

ג.

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בַּצָּהֳרַיִם בָּא מוּסְטָפָה בְשַׁעֲרֵי הָעִיר בַּלְסוֹרָה. מִיָּד אַחֲרֵי סוּרוֹ לְפֻנְדָּק שָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הַפֻּנְדָּק, מָתַי יִהְיֶה יוֹם הַשּׁוּק לַעֲבָדִים אֲשֶׁר יִפָּתַח בְּבַלְסוֹרָה מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וּמַה גָּדַל צַעֲרוֹ, בְּשָׁמְעוֹ מִפִּיהֶם, כִּי כְּבָר אֵחַר הַמּוֹעֵד, יַעַן זֶה יוֹמַיִם שֶׁהַשּׁוּק נִגְמָר. כָּל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ בַּפֻּנְדָּק, נָדוּ לוֹ בִגְלַל אִחוּרוֹ, שֶׁגָּרַם לוֹ לְפִי דִבְרֵיהֶם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, כִּי עוֹד בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הוּבְאוּ אֶל הַשּׁוּק שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, שֶׁהָיוּ כֹה יָפוֹת, עַד שֶׁמָּשְׁכוּ עֲלֵיהֶן אֶת עֵינֵי כָל הַקּוֹנִים, וְגַם הַרְבֵּה קוֹפְצִים הָיוּ עֲלֵיהֶן. וְכָל אֶחָד הוֹסִיף עַל מְחִיר חֲבֵרוֹ, וְאַף גַּם נִמְכְּרוּ הַשְּׁפָחוֹת בִּמְחִיר כֹּה גָדוֹל, שֶׁרַק הָאִישׁ שֶׁקָּנָה אוֹתָן יָכֹל לַעֲמֹד בּוֹ. מוּסְטָפָה חָקַר וְדָרַשׁ הֵיטֵב אַחֲרֵי שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כָל סָפֵק, שֶׁהֵן הַנְּעָרוֹת הָאֻמְלָלוֹת, שֶׁאוֹתָן הוּא מְבַקֵּשׁ. כְּמוֹ כֵן נוֹדַע לוֹ, שֶׁהָאִישׁ, אֲשֶׁר קָנָה אֶת הַשְּׁפָחוֹת הַשְּׁתַּיִם, דָּר מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים שָׁעָה מִבַּלְסוֹרָה וּשְׁמוֹ תְּיוּלִי-קוֹס, אִישׁ נִכְבָּד וְעָשִׁיר, אֲבָל כְּבָר בָּא בַיָּמִים, שֶׁמִּקּוֹדֶם לָכֵן, הָיָה קַפַּדּוּן-בַּסָּה אֵצֶל הַשֻּׂלְטָן, אַךְ עַתָּה, אַחֲרֵי צָבְרוֹ הוֹן לְמַכְבִּיר, נִתְפַּטֵּר מִמִּשְׁמַרְתּוֹ זוֹ וְהוּא יוֹשֵׁב בָּטֵל.

מִתְּחִלָּה חָפֵץ מוּסְטָפָה לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ, וְלִרְדֹּף אַחֲרֵי תְּיוּלִי-קוֹס, שֶׁלְּכָל הַיּוֹתֵר הִרְחִיק לָלֶכֶת מִמֶּנּוּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד. אוּלָם אַחֲרֵי שׂוּמוֹ אֶל לִבּוֹ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ רַק יָחִיד לֹא יוּכַל לַעֲמֹד נֶגֶד הָאִישׁ הַתַּקִּיף מִמֶּנּוּ, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְהוֹצִיא אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו, חָשַׁב וּמָצָא דֶרֶךְ אַחֶרֶת: הַדָּבָר שֶׁהַשּׁוֹדְדִים הֶחֱלִיפוּ אוֹתוֹ בַּבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה, שֶׁכִּמְעַט הָיָה בְּכָל רָע בִּשְׁבִילוֹ, הֶעֱלָה עַל לִבּוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה לְהִתְחַפֵּשׂ כַּבַּסָּה הַזֶּה, לְהִכָּנֵס תַּחַת מַסְוֶה זֶה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל תְּיוּלִי-קוֹס וּלְנַסּוֹת בְּאֹפֶן כָּזֶה לְהַצִּיל אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת. וַיֵּלֶךְ מוּסְטָפָה וַיִּשְׂכֹּר לוֹ בַּכֶּסֶף, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אָרְבַּסַּן, סוּסִים וַעֲבָדִים אֲחָדִים, וְגַם בְּגָדִים נָאִים קָנָה בַעֲדוֹ וּבְעַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיֵצֵא, הוּא וַעֲבָדָיו, לָלֶכֶת אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל תְּיוּלִי-קוֹס. אַחֲרֵי עֲבוֹר חֲמִשָּׁה יָמִים כְּבָר רָאָה אֶת הָאַרְמוֹן מֵרָחוֹק, הוּא הָיָה נִמְצָא בְּבִקְעָה יָפָה, מֻקָּף מִכָּל עֲבָרָיו חוּמוֹת גְבֹהוֹת, שֶׁמֵּאֲחוֹרֵיהֶן לֹא בָלְטוּ הַרְבֵּה בִנְיָנִים. וַיְשַׁנֶּה מוּסְטָפָה מְעַט אֶת טַעֲמוֹ וַיַּשְׁחֵר אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ, וְאֶת פָּנָיו מָשַׁח בְּמִיץ צָמַח אֶחָד, עַד שֶׁקָּלְטוּ צֶבַע שָׁחוּם, מַמָּשׁ כְּצֶבַע פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַבַּסָּה, וְאַחֲרֵי-כֵּן שָׁלַח אֶחָד מֵעֲבָדָיו אֶל הָאַרְמוֹן לְבַקֵּשׁ בְּשֵׁם הַבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה מָקוֹם לָלוּן, אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים שָׁב הָעֶבֶד וְעִמּוֹ עוֹד אַרְבָּעָה עֲבָדִים מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים נָאִים, וַיֹאחֲזוּ בְרֶסֶן סוּסוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה וַיּוֹבִילוּהוּ אֶל חֲצַר הָאַרְמוֹן. שָׁם עָזְרוּ לוֹ לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ וְאַרְבָּעָה עֲבָדִים אֲחֵרִים הֶעֱלוּהוּ בְמַעֲלוֹת שַׁיִשׁ אֶל חֲדַר תְּיוּלִי.

תְּיוּלִי, אִישׁ זָקֵן וְעַלִּיז, קִבֵּל אֶת מוּסְטָפָה בְיִרְאַת-הַכָּבוֹד, וַיְצַו לְהַעֲלוֹת עַל שֻׁלְחָנוֹ אֶת הַמַּטְעַמִּים הַיּוֹתֵר טוֹבִים, שֶׁטַּבָּחוֹ רַק יָכֹל לַעֲשׂוֹת. אַחֲרֵי אָכְלָם הִשִּׂיא מוּסְטָפָה לְאַט-לְאַט אֶת הַשִּׂיחָה לִדְבַר הַשְּׁפָחוֹת הַחֲדָשׁוֹת, וּתְיוּלִי הִלֵּל אֶת יָפְיָן, וְרַק הִתְאוֹנֵן עַל שֶׁהֵן עֲצוּבוֹת-רוּחַ כָּל-כַּךְ, אֶלָּא שֶׁהוּא מְקַוֶּה, שֶׁאַחֲרֵי עֲבוֹר זְמַן-מָה יָפוּג עָצְבָּן. וַיִּחַד מוּסְטָפָה מְאֹד עַל קַבָּלַת-פָּנִים זֹאת וַיִּשְׁכַּב לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ מְלֵא תִקְוֹת טוֹבוֹת.

הוּא יָשֵׁן כְּשָׁעָה קַלָּה, וְהִנֵּה אוֹר פָּנָס גָּדוֹל, אֲשֶׁר נָפַל עַל עֵינָיו, הֵעִירוֹ פִתְאֹם מִשְּׁנָתוֹ. כְּשֶׁהִזְדַּקֵּף עַל מִטָּתוֹ, חָשַׁב, שֶׁעֲדַיִן הוּא חוֹלֵם, כִּי לְפָנָיו עָמַד אוֹתוֹ הָאִישׁ הַקָּטָן וְהַשָּׁחוּם מֵאָהֳלוֹ שֶׁל אָרְבַּסַּן, אוֹחֵז פַּנָס בְּיָדוֹ וּמְעַקֵּם אֶת שְׂפָתָיו בְּבַת-צְחוֹק מַבְחִילָה. מוּסְטָפָה צָבַת אֶת זְרוֹעוֹ, צָרַם אֶת חָטְמוֹ, בִּכְדֵי לְהִוָּכֵחַ, אִם יָשֵׁן הוּא אוֹ עֵר, אַךְ הַמַּרְאֶה נִשְׁאַר כְּשֶׁהָיָה. “מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי”? שָׁאַל מוּסְטָפָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְעוֹדֵד קְצָת. “אַל נָא תִּבָּהֵל בְּרוּחֲךָ, אֲדוֹנִי, אָמַר הַקָּטָן, מָצָאתִי אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הֱבִיאֲךָ הֵנָּה, גַּם פָּנֶיךָ נִשְׁאֲרוּ בְזִכְרוֹנִי, וְלוּלֵא עָזַרְתִּי לִתְלוֹת אֶת הַבַּסָּה בְיָדַי מַמָּשׁ, אָז אֶפְשָׁר שֶׁרִמִּיתַנִי גַם אוֹתִי. אוּלָם, עַתָּה בָאתִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה”.

“קוֹדֶם כֹּל אֱמֹר, אֵיךְ בָּאתָ הֵנָּה”, הֵשִׁיב לוֹ מוּסְטָפָה מְלֵא חֵמָה עַל שֶׁנִּתְגַּלָּה סוֹדוֹ.

זֹאת אַגִּיד לְךָ, עָנָה הַקָּטָן, לֹא יָכֹלְתִּי יוֹתֵר לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם הֶחָזָק וָאֶבְרַח, אֲבָל אַתָּה, מוּסְטָפָה, הָיִיתָ סִבַּת רִיבֵנוּ, וְעַל-כֵּן עָלֶיךָ לָתֵת-לִי אֶת אֲחוֹתְךָ לְאִשָּׁה, וַאֲנִי אֶעֱזֹר לָכֶם לִבְרֹחַ; אִם תְּמָאֵן לְתִתָּהּ לִי, אֵלֵךְ אֶל אֲדוֹנִי הֶחָדָשׁ וְסִפַּרְתִּי לוֹ דְבַר-מַה עַל-אֹדוֹת הַבַּסָּה הֶחָדָשׁ".

מֵרוֹב פַּחַד וְחֵמָה לֹא יָדַע מוּסְטָפָה נַפְשׁוֹ; עַתָּה, כַּאֲשֶׁר כְּבָר חָשַׁב לִהְיוֹת קָרוֹב אֶל הַמַּטָּרָה, שֶׁאֵלֶיהָ נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ זֶה זְמַן רַב, בָּא הַמְּנֻוָּל הַזֶּה לְהָפֵר אֶת כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו; רַק עַל-יְדֵי דָבָר אֶחָד יָכֹל הָיָה לְהַצִּיל אֶת עֲצָתוֹ, אֲשֶׁר יָעַץ לְטוֹבַת הַשְּׁבוּיוֹת וְהוּא – לַהֲרֹג אֶת הַנָּבָל הַזֶּה. בִּקְפִיצָה אַחַת יָרֵד מוּסְטָפָה מֵעַל מִטָּתוֹ וַיִּשְׂתָּעֵר עַל הַקָּטָן. אַךְ זֶה, כְּאִלּוּ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ, כִּי כֵן יִהְיֶה, הִפִּיל מִיָּדוֹ אֶת הַפַּנָס, עַד כִּי כָבָה, וַיָּנָס בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה, בְּקָרְאוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל לְעֶזְרָה.

הַשָּׁעָה הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד; הוּא הָיָה אָנוּס לַעֲזֹב עֲדֵי רֶגַע אֶת דְּבַר הַנְּעָרוֹת וְלִדְאֹג רַק לְנַפְשׁוֹ, וַיְמַהֵר מוּסְטָפָה וַיִּקְרַב אֶל הַחַלּוֹן, לִרְאוֹת, אִם לֹא יוּכַל לִקְפֹּץ בַּעֲדוֹ וּלְהִמָּלֵט. הַמֶּרְחָק עַד הַקַּרְקָע הָיָה רַב, וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי עָמְדָה חוֹמָה גְבֹהָה, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לַעֲלוֹת עָלֶיהָ. עוֹד הוּא עוֹמֵד אֵצֶל הַחַלּוֹן שָׁקוּעַ בַּמַּחֲשָׁבוֹת, וְהִנֵּה לָקְחָה אָזְנוֹ קוֹל צַעֲדֵי אֲנָשִׁים רַבִּים הַהוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל חֶדְרוֹ; וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ, כִּי הֵם כְּבָר עוֹמְדִים לֹא-הַרְחֵק מִן הַדֶּלֶת, וַיְמַהֵר וַיֶאֱסֹף מְלֵא-יֵאוּשׁ אֶת חַרְבּוֹ וְאֶת בְּגָדָיו וַיְטַפֵּס וַיַּעַל עַל הַחַלּוֹן. נְפִילָתוֹ הָיְתָה קָשָׁה, אַךְ הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי אַף אֶחָד מֵאֲבָרָיו לֹא נִשְׁבָּר; וַיָּקֶם וַיָּרָץ אֶל הַחוֹמָה, שֶׁהִקִּיפָה אֶת הֶחָצֵר, וַיַּעַל עָלֶיהָ לְתִמְהוֹן רוֹדְפָיו, וּבְרֶגַע אֶחָד כְּבָר עָמְדוּ רַגְלָיו בַּמֶּרְחָב. אַךְ הוּא לֹא חָדַל לָרוּץ, עַד אֲשֶׁר בָּא אֶל יַעַר קָטָן, וְשָׁם נָפַל עַל הָאָרֶץ בְּאֵין-אוֹנִים. עַתָּה הִתְחִיל מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, מַה-לוֹ לַעֲשׂוֹת? אֶת סוּסָיו וַעֲבָדָיו צָרִיךְ הָיָה לַעֲזֹב לְנַפְשָׁם, רַק אֶת כַּסְפּוֹ, שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּאַבְנֵטוֹ, הִצִּיל.

אוּלָם מֹחוֹ, הֶעָשִׁיר בְּתַחְבֻּלּוֹת, הֶרְאָה לוֹ מִיָּד דֶּרֶךְ אֲחֶרֶת לְהַצָּלָתוֹ. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ הָלְאָה בַיַּעַר, עַד אֲשֶׁר בָּא אֶל כְּפָר אֶחָד, וַיִּקֶן לוֹ שָׁם סוּס בִּמְחִיר לֹא רַב וַיַּעַל עָלָיו וַיִּרְכַּב אֶל הָעִיר הַקְּרוֹבָה, שָׁם חָקַר וְדָרַשׁ אַחֲרֵי רוֹפֵא מֻמְחֶה, וְאַנְשֵׁי הָעִיר יָעֲצוּ לוֹ לִפְנוֹת אֶל אִישׁ אֶחָד בָּקִי בִּרְפוּאוֹת וּבַעַל-נִסָּיוֹן, הָאִישׁ הַזֶּה נֶעְתַּר לְבַקָּשָׁתוֹ לָתֵת לוֹ בִמְחִיר שִׁקְלֵי-זָהָב אֲחָדִים שְׁנֵי סַמֵּי-תְרוּפָה, אֶחָד לְהַפִּיל תַּרְדֵּמָה הַדּוֹמָה לַמָּוֶת, וְאֶחָד לְהָעִיר אֶת הַיָּשֵׁן בְּרֶגַע אֶחָד, מִשְּׁנַת-הַמָּוֶת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר קִבֵּל מִיַּד הָרוֹפֵא אֶת הַסַּמִים הָאֵלֶּה, הָלַךְ וְקָנָה לוֹ זָקָן אָרֹךְ, מְעִיל שָׁחוֹר וּבַקְבּוּקִים וְצִנְצֶנוֹת שׁוֹנִים, עַד כִּי הָיָה יָכֹל בְּנָקֵל לְהֵרָאוֹת כְּרוֹפֵא נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וַיַּעֲמֹס אֶת כָּל חֲפָצָיו עַל חֲמוֹר וַיָשָׁב אֶל אַרְמוֹן תְּיוּלִי. הוּא הָיָה יָכֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ, כִּי בַפַּעַם הַזֹּאת לֹא יַכִּירוֹ אִישׁ, כִּי הַזָּקָן עִבֵּר אֶת צוּרָתוֹ כָל-כַּךְ, שֶׁכִּמְעַט לֹא הִכִּיר אֶת עַצְמוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל תְּיוּלִי, שָׁלַח לְהַגִּיד לוֹ, כִּי הָרוֹפֵא תַּקַּמַּנְקַבּוּדִיבַּבַּא בָּא, וְכַאֲשֶׁר חָשַׁב כֵּן הָיָה: הַשֵּׁם הַנָּאֶה בְיוֹתֵר יָשַׁר כָּל-כַּךְ בְּעֵינֵי הַשּׁוֹטֶה הַזָּקֵן, עַד כִּי קָרָא לוֹ מִיָּד לֶאֱכֹל אִתּוֹ לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנוֹ, וַיָּבֹא תַּקַּמַּנְקַבּוּדִיבַּבַּא לִפְנֵי תְּיוּלִי, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אַחַת, הֶחֱלִיט הַזָּקֵן לָתֵת אֶת הָרוֹפֵא הֶחָכָם לְרַפֵּא אֶת כָּל שִׁפְחוֹתָיו. בְּעָמָל רַב עָלְתָה בְיַד מוּסְטָפָה לְהַסְתִּיר אֶת שִׂמְחָתוֹ, עַל כִּי יוּכַל עַתָּה לְהִתְרָאוֹת עִם אֲחוֹתוֹ הָאֲהוּבָה, וּבְלֵב דּוֹפֵק הָלַךְ אַחֲרֵי תְּיוּלִי אֶל בֵּית-הַנָּשִׁים. וַיָּבֵא תְּיוּלִי אֶת מוּסְטָפָה אֶל חֶדֶר אֶחָד, שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁט יָפֶה-יָפֶה, אַךְ לֹא הָיָה בוֹ אִישׁ. “חַמַּבַּבָּא, אוֹ אֵיךְ שֶׁיִּקָּרֵא שִׁמְךָ, רוֹפֵא חָבִיב, אָמַר תְּיוּלִי-קוֹס, שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה אֶת הַחוֹר אֲשֶׁר שָׁמַּה בַּקִּיר. כָּל אַחַת מִשִּׁפְחוֹתַי תִּשְׁלַח אֶת יָדָהּ בְּעַד הַחוֹר הַזֶּה, וְאַתָּה תִבְדֹק אֶת דָּפְקָהּ, הַחוֹלָה הִיא אִם בְּרִיאָה”. מוּסְטָפָה הִתְנַגֵּד לְהַצָּעָה זוֹ בְכָל כֹּחוֹ, אַךְ יוֹתֵר לֹא נְתָנוֹ הַזָּקֵן לִרְאוֹת וְרַק לָזֶה נֵאוֹת לוֹ, שֶׁהוּא יַגִּיד לוֹ בְּכָל פַּעַם, מַה-מַּצַּב בְּרִיאוּתָן שֶׁל הַנָּשִׁים בִּכְלָל. וַיּוֹצֵא תְּיוּלִי

מִתַּחַת אַבְנֵטוֹ רְשִׁימָה גְדוֹלָה וַיָּחֶל לִקְרֹא בְקוֹל גָּדוֹל כָּל אַחַת מִשִּׁפְחוֹתָיו בִּשְׁמָהּ, וּבְכָל פַּעַם רָאָה הָרוֹפֵא יָד שְׁלוּחָה אֵלָיו בְּעַד הַחוֹר, וַיְמַשֵּׁשׁ אֶת דָּפְקָהּ. שֵׁשׁ שְׁפָחוֹת כְּבָר נִקְּבוּ בִשְׁמוֹתָן וְכֻלָּן נִמְצְאוּ בְרִיאוֹת. אָז קָרָא תְּיוּלִי אֶת הַשֵּׁם “פַטְמָה” וּמִיָּד יָצְאָה דֶּרֶךְ הַחוֹר פִּסַּת יָד קְטַנָּה וּלְבָנָה. רוֹעֵד כֻּלּוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָה, אָחַז מוּסְטָפָה בַּיָּד הַזֹּאת וַיַּעֲמֵד פָּנִים עֲגוּמוֹת וַיֹּאמֶר, כִּי חוֹלָה הִיא בַּעֲלַת הַיָּד הַזֹּאת מַחֲלָה קָשָׁה. כִּשְׁמֹעַ תְּיוּלִי אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא, הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ וַיְצַוֵּהוּ לְמַהֵר לְהָכִין בִּשְׁבִילָהּ סַם-תְּרוּפָה. וַיֵּצֵא הָרוֹפֵא וַיִּכְתֹּב עַל פִּתְקָה קְטַנָּה: “פַטְמָה, יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַצִּילֵךְ, אִם תֹּאבִי לִשְׁתּוֹת סַם מַרְפֵּא אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָךְ כְּמֵתָה בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי יָמִים. אַחֲרֵי-כֵן אֲשִׁיבֵךְ לְחַיִּים כְּבָרִאשׁוֹנָה, כִּי יֶשׁ-לִי גַּם סַם שֶׁל תְּחִיָּה. אִם תַּסְכִּימִי וְאָמַרְתְּ רַק: הַשִּׁקּוּי הַזֶּה לֹא הוֹעִיל מְאוּמָה, וְאָז אֵדַע, כִּי חֲפֵצָה אָתְּ”.

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וּמוּסְטָפָה שָׁב אֶל הַחֶדֶר, שֶׁשָּׁם חִכָּה לוֹ תְּיוּלִי, הוּא הֵבִיא אִתּוֹ שִׁקּוּי, אֲשֶׁר לֹא יֵיטִיב וְלֹא יָרֵעַ, וַיְמַשֵּׁשׁ לְפַטְמָה הַחוֹלָה אֶת דָּפְקָהּ שֵׁנִית, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה שָׂם לָהּ אֶת הַפִּתְקָה מִתַּחַת לָאֶצְעָדָה, וְאֶת הַשִּׁקּוּי הוֹשִׁיט לָהּ בְּעַד הַחוֹר אֲשֶׁר בַּקִּיר. תְּיוּלִי כְּנִרְאֶה, הָיָה דּוֹאֵג לְפַטְמָה מְאֹד-מְאֹד, כִּי אֶת בְּדִיקַת שְׁאָר הַחוֹלוֹת, הִשְׁאִיר לְעֵת אַחֶרֶת יוֹתֵר רְצוּיָה. אַחֲרֵי צֵאתוֹ מִן הַחֶדֶר יַחַד עִם מוּסְטָפָה, אָמַר בְּקוֹל עָצוּב: חַדִּיבַּבָּה, דַּבֵּר נְכֹחָה, מַה דַּעְתְּךָ עַל-דְּבַר מַחֲלָתָהּ שֶׁל פַטְמָה? וַיַּעַן חַקַּמַּנְקַבּוּדִיבַּבָּה בַּאֲנָחָה הַשּׁוֹבֶרֶת אֶת הַלֵּב, וַיֹּאמַר: “הָה, אֲדוֹנִי, יְשַׁלֵּם ד' לְךָ נִחוּמִים, לָהּ קַדַּחַת זַחֲלָנִית, שֶׁסּוֹף-סוֹף תָּמוּת בָּהּ”.

כִּשְׁמֹעַ תְּיוּלִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָרָה אַפּוֹ עַד מְאֹד וַיִּקְרָא: מָה אַתָּה אוֹמֵר, כֶּלֶב אָרוּר? פַטְמָה, שֶׁבִּמְחִירָה שִׁלַּמְתִּי אַלְפַּיִם שִׁקְלֵי-זָהָב, תֵּלֵךְ לְמִיתָה כְּפָרָה? אִם אַתָּה לֹא תְחַלֵּץ נַפְשָׁהּ מִמָּוֶת, אֲצַוֶּה לְהַתִּיז אֶת רֹאשְׁךָ!" וַיָּבֶן מוּסְטָפָה, כִּי הִסְכִּיל לַעֲשׂוֹת, וַיְמַהֵר לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוֵּת, וַיֹּאמֶר, כִּי עוֹד לֹא נוֹאַשׁ מִתִּקְוָה. עוֹד הֵם עוֹמְדִים וּמְדַבְּרִים, וְעֶבֶד אֶחָד בָּא לְהַגִּיד לָרוֹפֵא, שֶׁהַשִּׁקּוּי לֹא פָּעַל עַל הַחוֹלָה לְטוֹבָה. “עֲשֵׂה כָל מַה שֶׁבִּיכָלְתְּךָ, חַקַּמַּנְדִּבְּלַבָּה, אוֹ אֵיךְ שֶׁיִּקְרְאוּ לְךָ, וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּכָל אֲשֶׁר תִּדְרֹשׁ” – צָרַח תְּיוּלִי-קוֹס וְיִבֵּב כִּמְעָט, מֵרוֹב צַעַר עַל הַקְרִיבוֹ זָהָב הַרְבֵּה כָּל-כַּךְ קָרְבָּן לַמָּוֶת. “אֲנִי אֶתֵּן לָהּ עָסִיס אֶחָד, אֲשֶׁר יָסִיר מִמֶּנָּה כָּל מַחֲלָה”, עָנָה הָרוֹפֵא. “כֵּן, כֵּן, תַּן לָהּ עָסִיס”, גָּעָה הַזָּקֵן תְּיוּלִי בִּבְכִיָּה. בְּלֵב שָׂמֵחַ הָלַךְ מוּסְטָפָה לְהָבִיא אֶת סַם-הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר מְסָרוֹ לָעֶבֶד, בְּהַרְאוֹתוֹ לוֹ, כַּמָּה צָרִיךְ לָקַחַת מִמֶּנּוּ בְּפַעַם אֶחָת, שָׁב אֶל תְּיוּלִי וַיַגֵּד לוֹ, שֶׁצָּרִיךְ הוּא לְהָבִיא לוֹ עוֹד סַמֵּי-מַרְפֵּא אֲחָדִים מֵעַל שְׂפַת הַיְּאוֹר; עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיו, וּכְבָר יָצָא דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. הַיְאוֹר, הָיָה נִמְצָא בְמֶרְחָק לֹא-רַב מֵהָאַרְמוֹן, שָׁם פָּשַׁט מוּסְטָפָה אֶת בִּגְדֵי הָרוֹפֵא וַיַּשְׁלִיכֵם הַמַּיְמָה, לְמַעַן, אֲשֶׁר יָצוּפוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֵּלֶךְ וַיִּתְחַבֵּא בַסּוּף וַיִּשְׁכַּב שָׁם עַד בֹּא הַלַּיְלָה, וְאַחֲרֵי-כֵן הִתְגַנֵּב חֶרֶשׁ אֶל חֲצַר-הַקְּבָרוֹת אֲשֶׁר לְיַד הָאַרְמוֹן.

ד.

עוֹד לֹא עָבְרָה כְשָׁעָה תְמִימָה מֵאָז עָזַב מוּסְטָפָה אֶת הָאַרְמוֹן, וְהִנֵּה הֻגֵד לִתְיוּלִי, כִּי שִׁפְחָתוֹ פַטְמָה קְרוֹבָה לָמוּת. וַיֵּצֶר לִתְיוּלִי מְאֹד, וַיִּשְׁלַח אֶת אֲנָשָׁיו אֶל הַיְאוֹר לְהָשִׁיב אֶת מוּסְטָפָה, אַךְ אַחֲרֵי עֲבוֹר אֵיזֶה זְמָן שָׁבוּ הָאֲנָשִׁים לְבַדָּם וַיְסַפְּרוּ לוֹ, כִּי הָרוֹפֵא הַמִּסְכֵּן נָפַל הַיְאוֹרָה וַיִּטְבַּע בּוֹ; מְעִילוֹ הַשָּׁחוֹר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְגַם זְקָנוֹ הָאָרֹךְ נִשְׁקָף פֹּה וָשָׁם מִתּוֹךְ הַגַּלִּים. כִּרְאוֹת תְּיוּלִי, כִּי אֶבְדֶה כָּל תִּקְוָה לְהַצִּיל אֶת שִׁפְחָתוֹ מֵרֶדֶת שַׁחַת, וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ, וְגַם אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חֵרַף וְגִדֵּף, וְאֶת זְקָנוֹ מָרַט, וְאֶת רֹאשׁוֹ הִכָּה בְקִיר הַחוֹמָה. אוּלָם כָּל זֶה הָיָה לְלֹא-תֹעֶלֶת, כִּי פַטְמָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ בִּזְרוֹעוֹת שְׁאָר הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּיִת. וּמִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַע לִתְיוּלִי דְבַר מוֹת הַשִׁפְחָה, צִוָּה לַעֲשׂוֹת לָהּ אָרוֹן וּלְהוֹצִיאָהּ מִן הַבָּיִת, כִּי לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת מֵתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. וַיְמַהֲרוּ הָעֲבָדִים וַיָּבִיאוּ אֶת הָאָרוֹן בֵּיתָה הַקְּבָרוֹת וַיַּנִּיחוּהוּ שָׁם וַיָּנוּסוּ, כִּי שָׁמְעוּ כְקוֹל בְּכִי וַאֲנָחָה עוֹלֶה אֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ שְׁאָר הָאֲרוֹנוֹת.

ומוּסְטָפָה, שֶׁהִתְחַבֵּא בֵין הָאֲרוֹנוֹת וּמִשָּׁם הִבְרִיחַ אֶת נוֹשְׂאֵי-הַמִּטָּה עַל-יְדֵי יִלְלָתוֹ, יָצָא עַתָּה מִמַּחְבּוֹאוֹ וַיַּדְלֵק אֶת הַמְּנוֹרָה, אֲשֶׁר הֵבִיא אִתּוֹ לְמַטָּרָה זוֹ. אַחֲרֵי-כֵן הוֹצִיא מִצַּלַּחַת בִּגְדוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק, שֶׁבּוֹ הָיָה סַם-הַחַיִּים, וַיָּסַר מֵעַל אֲרוֹן פַטְמָה אֶת מִכְסֵהוּ. אוּלָם מַה גָּדְלָה חֶרְדָּתוֹ, בִּרְאוֹתוֹ בָאָרוֹן פְּנֵי אִשָּׁה זָרָה לוֹ! לֹא אֲחוֹתוֹ וְאַף גַּם לֹא צוֹרָאִידָה, כִּי אִם אִשָּׁה אֲחֶרֶת הָיְתָה בָאָרוֹן. זְמָן רַב עָבַר, עַד אֲשֶׁר עָלְתָה לוֹ לְהִתְעוֹדֵד מִן הַמַּכָּה הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר הֻכָּה מֵאֵת מַזָלוֹ הָרָע; לְסוֹף גָּבְרָה אֶצְלוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים עַל מִדַּת הַכַּעַס, וַיִּפְתַּח אֶת הַצִּנְצֶנֶת וַיִּצַּק אֶת מֵי-הָרִפְאוּת לְתוֹךְ פִּיהָ. וַתִּשְׁאַף הַמֵּתָה רוּחַ וַתִּפְקַח עֵינֶיהָ וּכְנִרְאֶה, הִרְבְּתָה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, לִזְכֹּר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלֶיהָ; אַחֲרֵי זְמַן-מָה נִזְכְּרָה בְּכָל אֲשֶׁר קָרָה אוֹתָהּ, וַתָּקָם וַתֵּצֵא מִן הָאָרוֹן וַתִּפֹּל לְרַגְלֵי מוּסְטָפָה וַתִּקְרָא: “בַּמֶּה אוֹדֶה לְךָ, אִישׁ טוֹב, עַל אֲשֶׁר הוֹצֵאתַנִּי מִבֵּית הָעֲבָדִים הַזֶּה! אוּלָם מוּסְטָפָה הִפְסִיקָהּ בְּאֶמְצַע דְּבָרֶיהָ וַיִּשְׁאָלֶנָּה, בְּאֵיזֶה אוֹפֶן נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר, שֶׁהִיא וְלֹא פַטְמָה אֲחוֹתוֹ נִפְדְּתָה? וַתִּשְׁתּוֹמֵם הַנַּעֲרָה לְמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרָה; רַק עַתָּה אֲנִי מַתְחִילָה לְהָבִין אֶת דְּבַר הַצָּלָתִי, שֶׁלִפְנֵי זֶה הָיָה בִּלְתִּי מוּבָן לִי. דַּע, כִּי בָאַרְמוֹן הַלָּז קָרְאוּ לִי פַטְמָה, לִי מָסַרְתָּ אֶת הַפִּתְקָה וְאוֹתִי הִשְׁקִיתָ אֶת סַף-הַהַצָּלָה”. וַיְבַקֵּשׁ מוּסְטָפָה אֶת הַמֻצָּלָה לְסַפֵּר לוֹ עַל-דְּבַר אֲחוֹתוֹ וְצוֹרָאִידָה. וַתְּסַפֵּר הַנַּעֲרָה לוֹ, כִּי הֵן נִמְצָאוֹת בָּאַרְמוֹן, רַק תְּיוּלִי שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן עַל-פִּי דַּרְכּוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת שְׁמוֹת שִׁפְחוֹתָיו; הֵן נִקְרָאוֹת עַתָּה מִרְצָה וְנוֹרְמַהַל.

וַיְהִי כִרְאוֹת פַטְמָה, הַשִּׁפְחָה הַמֻּצָּלָה, כִּי לֵב מוּסְטָפָה נָפַל עָלָיו עַל הַמִּשְׁגֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה, וַתְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ לְנַחֲמוֹ, וַתַּבְטִיחֵהוּ לִמְצֹא דֶרֶךְ אַחֶרֶת לְהַצִּיל אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת. הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת נָתְנָה תִקְוָה חֲדָשָׁה בְלִבּוֹ, וַיְבַקֵּשׁ מוּסְטָפָה אֶת הַנַּעֲרָה, לְהוֹדִיעוֹ אֶת הָאֶמְצָעִי הַזֶּה, וְהַנַּעֲרָה אָמְרָה! "הֵן אָמְנָם רַק חֲמִשָּׁה יְרָחִים עָבְרוּ מֵאָז בָּאתִי אֶל אַרְמוֹן תְּיוּלִי, בְּכָל זֹאת בִּקַּשְׁתִּי מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וָהָלְאָה תַחְבֻּלוֹת לְהַצִּיל אֶת נַפְשִׁי, אֲבָל מִמֶּנִּי כָבֵד הָיָה הַדָּבָר מְאֹד וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹתוֹ לְבַדִּי, בְּלִי עֵזֶר מִן הַצָּד. בֶּחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל הָאַרְמוֹן יֶשְׁנָהּ בְּאֵר אַחַת, הַמְּקִירָה אֶת מֵימֶיהָ מִתּוֹךְ עֲשָׂרָה צִנּוֹרוֹת, הַבְּאֵר הַזֹּאת הֵעִירָה אֶת תְּשׂוּמֶת-לִבִּי. נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּבֵית אָבִי הָיְתָה בְאֵר כָּזֹאת, שֶׁמֵּימֶיהָ הָיוּ מְפַכִּים דֶּרֶךְ תְּעָלָה רַחֲבַת יָדַיִם, וּבִכְדֵי לְהִתְוַדֵּעַ, אִם גַם הַבְּאֵר הַזֹּאת נֶעֶשְׂתָה בִדְמוּתָהּ וּבְצַלְמָהּ שֶׁל הַבְּאֵר אֲשֶׁר לְאָבִי, הִלַּלְתִּי פַעַם אַחַת בְּאָזְנֵי תְּיוּלִי אֶת יָפְיָהּ וָאֶשְׁאַל אוֹתוֹ עַל-דְּבַר הָאִישׁ, אֲשֶׁר חֲצָבָהּ. אֲנִי בְעַצְמִי חָצַבְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת, עָנָנִי, וְכָל אֲשֶׁר אַתְּ רוֹאָה הוּא רַק מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת מִמֶּנָּה: אַמַת-הַמַיִם בָּאָה מִן הַנַּחַל הָרָחוֹק מִמֶּנָּה כְאֶלֶף אַמָּה וְעוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ צִנּוֹרוֹת קְרוּיִים בְּגֹבַהּ אָדָם לְפָחוֹת, וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עַל-פִּי הוֹרָאוֹתַי. – מִיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְתִּי זֹאת, שָׁאַלְתִּי לִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כֹּחַ גֶּבֶר לְרֶגַע אֶחָד, בִּכְדֵי שֶׁאוּכַל לְהַסִּיעַ אֶבֶן אַחַת מִיַּרְכְּתֵי הַבְּאֵר, וְאָז יָכֹלְתִּי לִבְרֹחַ אֶל כָּל אֲשֶׁר הָיָה רוּחִי. אֶת אַמַּת-הַמַּיִם הַזֹּאת אֲנִי חֲפֵצָה לְהַרְאוֹת לְךָ; דַּרְכָּהּ אַתָּה יָכֹל לַחֲדֹר בַּלַּיְלָה אֶל הָאַרְמוֹן וּלְהוֹצִיא אֶת הַנְּעָרוֹת לַחָפְשִׁי.

אוּלָם עָלֶיךָ לְבַקֵּשׁ לְךָ עוֹד אֲנָשִׁים שְׁנַיִם, שֶׁיַּעַזְרוּךָ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַסָּרִיסִים הַשּׁוֹמְרִים בַּלַּיְלָה עַל בֵּית-הַנָּשִׁים".

כֹּה דִבְּרָה הַנַּעֲרָה; וּמוּסְטָפָה, אַף שֶׁזֶּה פַעֲמַיִם נִכְזְבָה תוֹחַלְתּוֹ, הוֹסִיף עוֹד פַּעַם אֹמֶץ וַיְקַו, כִּי הַפַּעַם יַעֲלֶה בְיָדוֹ בְעֵזֶר אַלַּאה לְהוֹצִיא אֶת דְּבַר הַהַצָּלָה אֶל הַפּוֹעַל. וַיַבְטַח מוּסְטָפָה אֶת הַנַּעֲרָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּית אָבִיהָ, אִם תִּהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר לְהִכָּנֵס אֶל הָאַרְמוֹן. רַק דְּאָגָה אַחַת הֶעֱכִירָה עוֹד אֶת רוּחוֹ, וְהִיא, מֵאַיִן יִקַּח לוֹ עַתָּה שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה עוֹזְרִים נֶאֱמָנִים. פִּתְאֹם, נִזְכֵּר בְּחַרְבּוֹ שֶׁל אָרְבַּסַּן וּבְהַבְטָחָתוֹ לְהָחִישׁ לְעֶזְרָתוֹ בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ. וַיְמַהֵר מוּסְטָפָה לַעֲזֹב אֶת בֵּית-הַקְּבָרוֹת וַיֵּלֶךְ בְּלִוְיַת פַטְמָה לְבַקֵּשׁ אֶת הַשּׁוֹדֵד.

בְּאוֹתָהּ הָעִיר, שֶׁבָּהּ הִתְחַפֵּשׂ לְרוֹפֵא, קָנָה לוֹ עַתָּה מוּסְטָפָה בִשְׁאֵרִית כַּסְפוֹ סוּס, וְאֶת פַטְמָה הֵבִיא אֶל בֵּית אִשָּׁה אַחַת בְּפַרְבַּר הֵעִיר, לָשֶׁבֶת שָׁם עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב, וַיַעֲזֹב אֶת הָעִיר וַיָּשֶׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם מָצָא אֶת אָרְבַּסַּן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי עֲבוֹר שְׁלשָׁה יָמִים בָּא שָׁמָּה. הוּא מָצָא עַל נְקַלָּה אֶת אָהֳלֵי הַשּׁוֹדְדִים וַיִּכָּנֵס פִּתְאֹם אֶל אֹהֶל אָרְבַּסַּן, אֲשֶׁר קִבְּלוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וַיְסַפֵּר מוּסְטָפָה לְאָרְבַּסַּן אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֶת נִסְיוֹנוֹתָיו אֲשֶׁר עָלוּ בַתֹּהוּ.

וְאָרְבַּסַּן לֹא יָכֹל פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק וּבְיִחוּד נִמְלָא פִיו שְׂחוֹק, בְּהַצִּיגוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת מוּסְטָפָה, כְּשֶׁהוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּצוּרַת הָרוֹפֵא חַקַּמַּנְקַבּוּדִיבַּבַּא; אוּלָם בַּקָּטָן הַבּוֹגֵד חָרָה אַפּוֹ עַד מְאֹד וַיִּשָׁבַע, כִּי יִתְלֶה אוֹתוֹ עַל עֵץ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִמְצָאֶנּוּ. וּלְמוּסְטָפָה הִבְטִיחַ אָרְבַּסַּן לִהְיוֹת נָכוֹן לְעֶזְרָתוֹ בְלִי אִחוּר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רַק יִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ. מוּסְטָפָה נִשְׁאַר אֵיפוֹא כָל הַלַּיְלָה בְאָהֳלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד, וּלְמָחֳרָת, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, קָמוּ הוּא וְאָרְבַּסַּן וּשְׁלשֶׁת רָאשֵׁי גִבּוֹרָיו, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, וַיַעֲלוּ עַל סוּסֵיהֶם וַיֵּצְאוּ כֻלָּם לַדֶּרֶךְ. הֵם מִהֲרוּ לִרְכֹּב וְאַחֲרֵי עֲבוֹר שְׁנֵי יָמִים בָּאוּ אֶל הָעִיר הַקְּטַנָּה, מְקוֹם שָׁם הִשְׁאִיר מוּסְטָפָה אֶת הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר הִצִּיל. מִשָּׁם נָסְעוּ כֻלָּם יַחַד עִם הַנַּעֲרָה הָלְאָה עַד הַיַּעַר הַקָּטָן, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָכְלוּ לְהַשְׁקִיף עַל אַרְמוֹן תְּיוּלִי מִמֶּרְחָק לֹא-רַב; שָׁם שָׁכְבוּ עַל הָאָרֶץ לְחַכּוֹת עַד בֹּא הָעֶרֶב. וַיְהִי כַאֲשֶׁר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב, וַיִּתְגַּנְּבוּ כֻלָּם, וּפַטְמָה בְּרֹאשָׁם לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ, אֶל הַנַּחַל, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיְתָה אַמַּת-הַמַּיִם יוֹצֵאת, וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו. שָׁמָּה הִשְׁאִירוּ עֶבֶד אֶחָד לִשְׁמֹר אֶת הַסּוּסִים וְהֵם הִתְכּוֹנְנוּ לָרֶדֶת אֶל הַתְּעָלָה. אוּלָם טֶרֶם רִדְתָּם שִׁנְּנָה לָהֶם הַנַּעֲרָה אֶת הַכֹּל בְּדִיּוּק גָּדוֹל, הַיְנוּ: שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּאֵר יַגִּיעוּ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל הָאַרְמוֹן; שָׁמָּה יִמְצְאוּ שְׁנֵי מִגְדָּלִים, אֶחָד מִימִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל; הַדֶּלֶת הַשִּׁשִּׁית, הָחֵל מִן הַמִּגְדָּל הַיְמָנִי, מוֹבִילָה אֶל הַחֶדֶר, שֶׁבּוֹ נִמְצָאוֹת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת, פַטְמָה וְצוֹרָאִידָה, וּשְׁנֵי סָרִיסִים שְׁחוֹרִים שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶן. מְזֻיָּנִים בִּכְלֵי-נֶשֶׁק וּמְרִיצוֹת, יָרְדוּ מוּסְטָפָה, אָרְבַּסַּן וּשְׁנַיִם מֵאֲנָשָׁיו אֶל הַתְּעָלָה; הֵם טָבְעוּ אָמְנָם עַד מָתְנֵיהֶם בַּמַּיִם, אַךְ לֹא שָׂמוּ לֵב לָזֶה וַיּוֹסִיפוּ לָלֶכֶת הָלְאָה. כַּעֲבוֹר עֶרֶךְ חֲצִי שָׁעָה, הִגִּיעוּ אֶל עֶצֶם הַבְּאֵר.

וַיִּגְּשׁוּ מִיָּד אֶל הָעֲבוֹדָה בִּמְרִיצוֹת, הַחוֹמָה הָיְתָה עָבָה וּבְצוּרָה, אֲבָל בִּפְנֵי כֹּחוֹתֵיהֶם הַמְּשֻׁתָּפִים שֶׁל אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים, לֹא יָכְלָה עֲמֹד זְמָן רָב; לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁעָשׂוּ בָהּ פֶּרֶץ רָחָב, דֵּי הַצֹּרֶךְ, שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכֹל לַעֲבֹר בּוֹ בְּרֶוַח. אַרְבַּסַּן עָבַר רִאשׁוֹנָה וְעָזַר לָאֲחֵרִים לַעֲבֹר, וּכְשֶׁכְּבָר הָיוּ כֻלָּם בֶּחָצֵר, הִתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב אֶל עֵבֶר הָאַרְמוֹן, שֶׁהָיָה מֻנָּח לִפְנֵיהֶם, בִּכְדֵי לִמְצֹא אֶת הַדֶּלֶת הַדְּרוּשָׁה לָהֶם. אוּלָם הֵם לֹא יָכְלוּ לָבֹא לִכְלַל דֵּעָה אַחַת, כִּי כְּשֶׁמָּנוּ מִן הַמִּגְדָּל הַיְמָנִי אֶל הַשְּׂמָאלִי, מָצְאוּ דֶּלֶת אַחַת סְתוּמָה, וְלֹא יָדְעוּ, אִם כָּלְלָה הַנַּעֲרָה אוֹתָהּ בְּמִסְפַּר הַשֵּׁשׁ אוֹ עָבְרָה עָלֶיהָ. אַךְ אַרְבַּסַּן לֹא הִרְבָּה מַחֲשָׁבוֹת. “חַרְבִּי הַמְּרוּטָה תִפְתַּח לְפָנַי כָּל דָּלֶת!” קָרָא וַיִּקְרַב אֶל הַדֶּלֶת הַשִּׁשִּׁית, וְהָאֲחֵרִים הָלְכוּ אַחֲרָיו. כְּשֶׁפָּתְחוּ אוֹתָהּ, מָצְאוּ שִׁשָּׁה עֲבָדִים שְׁחוֹרִים יְשֵׁנִים עַל הָאָרֶץ; וַיְהִי כַאֲשֶׁר כְּבָר חָפְצוּ לַחֲזֹר בַּלָּאט לַאֲחוֹרֵיהֶם, בְּחָשְׁבָם, כִּי לֹא מָצְאוּ אֶת הַדֶּלֶת הַנְּכוֹנָה, וְהִנֵּה תְמוּנַת אִישׁ אֶחָד הִזְדַּקְּפָה בְאַחַת הַפִּנּוֹת, וְהִתְחִילָה קוֹרְאָה לְעֶזְרָה בְקוֹל גָּדוֹל, הֵם הִכִּירוּ מִיָּד אֶת קוֹל הַקָּטָן מִמַּעְגָּלוֹ שֶׁל אָרְבַּסַּן.

אוּלָם, עוֹד בְּטֶרֶם יָדְעוּ הַשְּׁחוֹרִים, מֶה הָיָה לָהֶם, הִתְנַפֵּל אָרְבַּסַּן עַל הַקָּטָן וַיִּקְרַע אֶת אֵזוֹרוֹ לִשְׁנַיִם וַיִּסְתֹּם בּוֹ אֶת פִּיו, וְאֶת יָדָיו אָסַר לוֹ מִתַּחַת לְגַבּוֹ; אַחֲרֵי-כֵן פָּנָה אֶל הָעֲבָדִים, שֶׁאֲחָדִים מֵהֶם כְּבָר הָיוּ אֲסוּרִים לְמֶחֱצָה בִידֵי מוּסְטָפָה וּשְׁנֵי אֲנָשָׁיו, וַיַּעֲזֹר לָהֶם לִנְצֹחַ אוֹתָם כָּלָה, וַיָּשִׂימוּ אָרְבַּסַּן וַחֲבֵרָיו אֶת חַרְבּוֹתָם עַל חֲזוֹתֵיהֶם שֶׁל הַסָּרִיסִים וַיִּשְׁאָלוּם: אֵיפֹה הֵן נוֹרְמַהַל וּמִרְצָה! וַיּוֹדוּ הַסָּרִיסִים, כִּי הֵן שׁוֹכְבוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. אָז מִהֵר מוּסְטָפָה אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה וַיִּמְצָא אֶת פַטְמָה וְאֶת צוֹרָאִידָה, שֶׁכְּבָר נֵעוֹרוּ לְקוֹל הַשָּׁאוֹן. וַתְּמַהֵרְנָה הַנְּעָרוֹת לֶאֱסֹף אֶת בִּגְדֵיהֶן וְאֶת עֶדְיָן וַתֵּלַכְנָה אַחַר מוּסְטָפָה; בֵּין כֹּה וָכֹה, וְהַשּׁוֹדְדִים הַשְּׁנַיִם בִּקְּשׁוּ אֶת אָרְבַּסַּן לְהַרְשׁוֹת לָהֶם לִשְׁלֹל שָׁלָל, אַךְ הוּא צִוָּה עֲלֵיהֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת זֹאת, בְּאָמְרוֹ: אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִים אַחֲרֵי אָרְבַּסַּן, שֶׁהוּא מִתְגַנֵּב בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה לְבָתֵּיהֶם, לִגְזֹל אֶת כַּסְפָּם וּזְהָבָם. וּמוּסְטָפָה וְהַנְּעָרוֹת, אֲשֶׁר הִצִּיל, מִהֲרוּ לָשׁוּב וְלָרֶדֶת אֶל הַתְּעָלָה, מִבְּלִי לְחַכּוֹת לאָרְבַּסַּן וַחֲבֵרָיו, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עוֹד בֶּחֶדֶר, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶעֱלַם מוּסְטָפָה עִם הַנְּעָרוֹת, קָם אָרְבַּסַּן וְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו וַיִּקְחוּ אֶת הַקָּטָן וַיּוֹצִיאוּהוּ מִן הַחֶדֶר אֶל הֶחָצֵר; שָׁמָּה קָשְׁרוּ לוֹ חֶבֶל מֶשִׁי, שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם מִן הַמַּעְגָּל, מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ וַיִּתְלוּ אוֹתוֹ עַל קֶרֶן הַבְּאֵר הַיּוֹתֵר גְּבֹהָה. לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל הַבּוֹגֵד אֶת עָנְשׁוֹ כְדֵי רִשְׁעָתוֹ, יָרְדוּ גַם אָרְבַּסַּן וַאֲנָשָׁיו אֶל הַתְּעָלָה, וַיָּבוֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר חִכָּה לָהֶם מוּסְטָפָה. בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֵיהֶן הוֹדוּ הַנְּעָרוֹת לְאָרְבַּסַּן עַל הַצָּלָתָן, אַךְ הוּא הֵאִיץ בָּהֶן לְמַהֵר וְלָנוּס עַל נַפְשָׁן, כִּי נָקֵל הָיָה לְשַׁעֵר, שֶׁתְּיוּלִי-קוֹס יְצַוֶּה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן לְכָל עֵבֶר. מִמָּחֳרָת הַיּוֹם הַהוּא נִפְרְדוּ מוּסְטָפָה וְהַנְּעָרוֹת הַנִּצּוֹלוֹת מֵאֵת אַרְבַּסַּן בַּהִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּמָה, וּפַטְמָה הַנַּעֲרָה הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁהִצִּיל מוּסְטָפָה, עָזְבָה אוֹתָם לָלֶכֶת בַּלְסוֹרָתָה, לִמְצֹא אֳנִיָּה, אֲשֶׁר תָּבִיא אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה אֶל בֵּית הוֹרֶיהָ.

אַחֲרֵי נְסִיעָה קְצָרָה וּנְעִימָה, בָּאוּ מוּסְטָפָה וַאֲחוֹתוֹ וְצוֹרָאִידָה אֲהוּבָתוֹ אֶל עִיר אֲבוֹתָם. שִׂמְחַת הָאָב הַזָּקֵן גָּדְלָה עַד כְּדֵי יְצִיאַת נֶפֶשׁ; מִמָּחֳרַת יוֹם שׁוּבָם עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל לְכָל אַנְשֵׁי עִירוֹ, וַיְסַפֵּר מוּסְטָפָה בְּאָזְנֵי רֵעָיו וּקְרוֹבָיו וְכָל הַנֶּאֱסָפִים אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ וְכֻלָּם מִלְּאוּ פִיהֶם תְּהִלָּתוֹ וּתְהִלַּת הַשּׁוֹדֵד אָרְבַּסַּן.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּמַר מוּסְטָפָה אֶת סִפּוּרוֹ, וַיָּקָם אָבִיו וַיֹּאחֵז בְיַד צוֹרָאִידָה וַיְבִיאֶנָּה אֶל בְּנוֹ, וַיֹּאמֶר בְּקוֹל חֲגִיגִי: “עַתָּה אֲנִי מֵסִיר אֶת הַקְּלָלָה מֵעַל רֹאשֶׁךָ, קַח אֶת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת בִּשְׂכַר טִרְחָתְךָ, אֲשֶׁר טָרַחְתָּ בְּלִי לֵאוּת וּבְחֵרֶף נֶפֶשׁ, וְהַלְוָאי שֶׁיִּרְבּוּ בְעִירֵנוּ אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יִדְמוּ לְךָ בְּאַהֲבַת-אָח, בְּשֵׂכֶל טוֹב וּבְרוּחַ גְּבוּרָה”.

א.

בְּחֶלְקָהּ הַדְּרוֹמִי שֶׁל גֶּרְמַנִּיָּה נִמְצֵאת הָעֲיָרָה גְרִינְוִיזֶל, עֲיָרָה כִשְׁאָר עֲיָרוֹת. בָּאֶמְצַע שׁוּק קָטָן וּבְאֵר בְּתוֹכוֹ, מִן הַצַּד בֵּית-וַעַד קָטָן יָשָׁן, מִסָּבִיב לַשּׁוּק בֵּית שׁוֹפֵט-הַשָּׁלוֹם וּבָתֵּי הַסּוֹחֲרִים הַחֲשׁוּבִים, וּבִרְחוֹבוֹת צָרִים אֲחָדִים יוֹשְׁבִים שְׁאָר הָאֲנָשִׁים. כָּל בְּנֵי הָעֲיָרָה מַכִּירִים זֶה-אֶת-זֶה, כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּבֵיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּכְשֶׁעַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר אוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר אוֹ שֶׁל רוֹפֵא הָעִיר עוֹלָה פַּרְפֶּרֶת אַחַת יְתֵרָה עַל הָרָגִיל, כְּבָר נוֹדַע הַדָּבָר לְעֵת הַצָּהֳרַיִם בְּכָל הָעִיר. אַחַר גְּמַר סְעוּדָתָן בָּאוֹת אָז נְשֵׁי הָעִיר זוֹ-אֶל-זוֹ, כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לֵאמֹר, לְשֵׁם בִּקּוּר וּמְסַפְּרוֹת זוֹ-עִם-זוֹ עַל כּוֹס קַהְוָה עָבָה וְרָקִיק מָתֹק עַל-דְּבַר הַמְּאֹרָע הַגָּדוֹל הַזֶּה וּבָאוֹת סוֹף-סוֹף לִידֵי מַסְקָנָה, שֶׁהַכֹּמֶר וַדַּאי זָכָה בַגּוֹרָל סְכוּם נוֹרָא, שֶׁרֹאשׁ-הָעִיר לוֹקֵחַ שׁוֹחַד וְשֶׁהָרוֹפֵא קִבֵּל מִיַּד הָרוֹקֵחַ שִׁקְלֵי-זָהָב אֲחָדִים, כְּדֵי שֶׁיִּכְתֹּב לַחוֹלִים סַמֵי-תְּרוּפָה יִקְרֵי-הַמְחִיר, מַה קָּשֶׁה הָיָה אֵיפוֹא הַדָּבָר צָרִיךְ לִהְיוֹת לְיוֹשְׁבֵי עִיר הַמִּצְטַיֶּנֶת בִּסְדָרֶיהָ הַטּוֹבִים כִּגְרִינְוִיזֶל, כְּשֶׁבָּא אֵלֶיהָ עַל-מְנָת לְהִשְׁתַּקֵּעַ אָדָם אֶחָד, שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע, מֵאַיִן הוּא, מַה מַּעַשָׂיו וּמִמַּה הוּא חָי. רֹאשׁ-הָעִיר בָּדַק אָמְנָם אֶת תְּעוּדַת-מַסָּעוֹ, וּבִהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב אַחַר-כַּךְ בִּמְסִבַּת-רֵעִים בְּמִשְׁתֵּה קַהְוָה, גִלָּה דַעְתּוֹ, שֶׁהַתְּעוּדָה נֶעֶשְׂתָה אָמְנָם כְּדָת וּכְדִין, לִנְסֹעַ מִבֶּרְלִין לִגְרִינְוִיזֶל,

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ דְּבָרִים בְּגֵו, כִּי פְנֵי הָאִישׁ מְעוֹרְרִים חֲשָׁד. רֹאשׁ-הָעִיר הָיָה נִכְבָּד מְאֹד עַל-פְּנֵי כָל הָעָם וְלֹא יִפָּלֵא אֵיפוֹא, שֶׁדְּבָרָיו עָשׂוּ רֹשֶׁם, וּמֵאָז וָהָלְאָה הִבִּיטוּ עַל הָאִישׁ בְּעֵינֵי חֲשָׁד. וְגַם אָרְחוֹת חַיָּיו שֶׁל הָאִישׁ לֹא יָכְלוּ לְהוֹצִיא מִלִבָּם שֶׁל יוֹשְׁבַי הָעִיר, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵסֶק עִם אִישׁ שֶׁאֵינֶנּוּ כְאַחַד הָאָדָם. הוּא שָׂכַר לוֹ בִמְחִיר רַב בַּיִת שָׁלֵם, שֶׁהָיָה לִפְנֵי זֶה שָׁמַם מֵאֵין יוֹשֵׁב, הִכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵלִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים הַרְבֵּה מְאֹד, כְּמוֹ תַנּוּרִים, כִּירוֹת, מַחֲבוֹת וּלְפָסִים. וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הָיָה יוֹשֵׁב גַּלְמוּד. הוּא הָיָה מֵכִין לוֹ בְעַצְמוֹ גַּם אֶת מַאֲכָלוֹ וְשׁוּם אָדָם לֹא הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס בְּבֵיתוֹ, מִלְּבַד זָקֵן אֶחָד מִגְּרִינְוִיזֶל, שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לוֹ אֶת צְרָכָיו בְּלֶחֶם וּבָשָׂר וִירָקוֹת, אוּלָם גַּם לָאִישׁ הַזֶּה הוּרְשָׁה לִכָּנֵס רַק אֶל הָאַכְסֶדְרָה וְשָׁם קִבֵּל הַנָּכְרִי מִיָּדוֹ אֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר קָנָה בִשְׁבִילוֹ. הוּא לֹא הָיָה בָא אַחַר הַצָּהֳרַיִם לְמִשְׂחַק-הַקּוֹנָאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים שְׁאָר הַגְּבָרִים, וּבָעֶרֶב לֹא הָיָה בָא לְבֵית-הַמַּרְזֵחַ לְסַפֵּר עִם חֲבֵרָיו עַל מִקְטֶרֶת טַבַּק בָּעִנְיְנֵי הַיּוֹם עַל-פִּי הָעִתּוֹנִים. לַשָּׁוְא קָרְאוּ לוֹ זֶה-אַחַר-זֶה עַל הַסֵּדֶר רֹאשׁ-הֵעִיר, הָרוֹפֵא וְהַכֹּמֶר לָבֹא לֶאֱכֹל אִתָּם לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנָם אוֹ לִשְׁתּוֹת קַהְוָה, הוּא לֹא נִדְרַשׁ לִקְרִיאָתָם בְּשׁוּם פַּעַם. מִטַּעַם זֶה הָיוּ אֲחָדִים אוֹמְרִים עָלָיו, שֶׁהוּא מְטוֹרָף, וַאֲחָדִים, שֶׁהוּא מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ

ב.

וַיְהִי הַיּוֹם וְהָעִירָה בָּאוּ אֲנָשִׁים וְלָהֶם חַיּוֹת, שֶׁהוּבָאוּ מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֵם אוֹרְחִים פּוֹרְחִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גָמָל, שֶׁיָּכֹל לְחַוּוֹת קִדָּה, דּוֹב מְרַקֵּד, כְּלָבִים וְקוֹפִים אֲחָדִים, הַמְּעוֹרְרִים גִּחוּךְ בְּבִגְדֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם וּבִתְנוּעוֹתֵיהֶם וְהַעֲוָיוֹתֵיהֶם. הֵם עוֹבְרִים עַל הָרוֹב בָּעִיר, עוֹמְדִים בִּפְלַטִּיּוֹת וּבְפָרָשׁוֹת-דְּרָכִים, מַכִּים בְּתוֹף וּמְחַלְּלִים בְּחָלִיל בְּאוֹפֶן בִּלְתִּי נָעִים לָאֹזֶן, וְהַחַיּוֹת מְפַזְּזוֹת וּמְכַרְכְּרוֹת עַל-פִּי פְקֻדָּתָם, וְאַחֲרֵי-כֵן הֵם מְחַזְרִים עַל הַבָּתִּים וְקוֹבְצִים עַל יָד. וְאוּלָם הַחֶבֶר, שֶׁבָּא בַפַּעַם הַזֹּאת גְרִינְוִיזֶלָה, הִצְטַיֵּן בָּזֶה, שֶׁהָיָה לוֹ אָדָם-הַיַּעֲרִי גָּדוֹל מְאֹד, כִּמְעַט כְּקוֹמַת אִישׁ, וְהָיָה הוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת קְפִיצוֹת וְכִרְכּוּרִים שׁוֹנִים, עֲדַת הַכְּלָבִים וְהַקּוֹפִים הַזֹּאת עָמְדָה גַּם לִפְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי. כְּשֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הַתּוֹף וְהֶחָלִיל, נִרְאָה הָאִישׁ מֵאֲחוֹרֵי הַחֲלוֹנוֹת שֶׁכָּהוּ מֵחֲמַת יָשְׁנָם וְעַל פָּנָיו אוֹתוֹת, אִי-רָצוֹן. אוּלָם אַחֲרֵי זְמַן-מָה הָפְכוּ פָּנָיו טוֹבוֹת וּמַסְבִּירוֹת וּלְתִמְהוֹן כָּל אִישׁ הִשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן וַיְּמַלֵּא פִיו שְׂחוֹק לְמַרְאֵה קְפִיצוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם-הַיַּעֲרִי, וְלֹא זוֹ בִּלְבָד, אֶלָּא שֶׁהוּא נָתַן לְבַעַל-הַקּוֹף מַטְבֵּעַ-כֶּסֶף כֹּה גְדוֹלָה, שֶׁכָּל אַנְשֵׁי הָעִיר לֹא חָדְלוּ מִדַּבֵּר בּוֹ.

מִמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא יָצְאוּ הַחַיּוֹת מִן הֵעִיר, עַל הַגָּמָל הֶעֱמִיסוּ הַרְבֵּה סַלִּים, שֶׁבָּהֶם יָשְׁבוּ לָהֶם בִּרְוָחָה הַכְּלָבִים וְהַקּוֹפִים, וְהַמְּחַמְּרִים וְהַקּוֹף הַגָּדוֹל הָלְכוּ אַחֲרָיו. אוּלָם לֹא עָבְרוּ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת מֵאָז עָזְבוּ הָאֲנָשִׁים עִם הַחַיּוֹת אֶת הָעִיר, וְהִנֵּה הָאָדוֹן הַנָּכְרִי שָׁלַח אֶל הַדּוֹאַר לִדְרוֹשׁ מֵאֵת הַפָּקִיד מֶרְכָּבָה וסוּסִים-חָשִׁים, וּלְתִמְהוֹנָם שֶׁל כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר יָצָא דֶרֶךְ אוֹתוֹ הַשַּׁעַר לְדֶרֶךְ, שֶׁבּוֹ הָלְכוּ הַחַיּוֹת. בְּעֵינֵי כָל יוֹשְׁבַי הָעִיר הָיָה הַדָּבָר רַע מְאֹד, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִתְוַדֵּעַ, אָנָה הָלַךְ הָאִישׁ. כְּבָר הָיָה חֹשֶׁךְ עַל הָאָרֶץ, כְּשֶׁהָאִישׁ הַנָּכְרִי שָׁב בַּמֶּרְכָּבָה אֶל שַׁעֵר הָעִיר, אֲבָל בַּמֶּרְכָּבָה יָשַׁב עוֹד אִישׁ אֶחָד, שֶׁמִצְנַפְתּוֹ הָיְתָה מֻפְשָׁלָה לוֹ לְמַטָּה עַל עֵינָיו וּמִסָּבִיב לְפִיו וְאָזְנָיו הָיְתָה כְרוּכָה מִטְפַּחַת מֶשִׁי. הַשּׁוֹעֵר רָאָה חוֹבָה לְעַצְמוֹ לִפְנוֹת אֶל הַשֵּׁנִי וּלְבַקְשׁוֹ לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת תְּעוּדַת-מַסָּעוֹ. אַךְ הָאִישׁ עָנָה קָשׁוֹת, בְּרָטְנוֹ בְּשָׂפָה בִּלְתִּי מוּבֶנֶת כְּלָל.

“הָאִישׁ הַזֶּה בֶּן-אָחִי הוּא”, אָמַר הַנָּכְרִי אֶל הַשּׁוֹעֵר, בְּתִתּוֹ עַל כַּפוֹ שִׁקְלֵי-כֶסֶף אֲחָדִים: “הוּא אֵינוֹ מַכִּיר בְּלָשׁוֹן גֶּרְמַנִּית. הוּא הִתְמַרְמֵר מְעַט בִּלְשׁוֹנוֹ עַל שֶׁעָצַרְתָּ אוֹתָנוּ”.

“אִם בֶּן-אָחִיךָ הוּא”, עָנָה הַשּׁוֹעֵר: “יָכֹל הוּא לָבֹא הָעִירָה גַּם בְּלִי תְּעוּדַת-מַסָּע, בְּלִי סָפֵק יְהֵא דָר בְּבֵיתֶךָ”?

“בְּוַדַּאי”, אָמַר הַנָּכְרִי: “וּכְנִרְאֶה יִשָּׁאֵר פֹּה לְיָמִים רַבִּים”. אָז לֹא הָיְתָה עוֹד לַשּׁוֹעֵר כָּל סִבָּה לִנְעֹל בִּפְנֵיהֶם אֶת הַשָּׁעַר, וְהָאָדוֹן הַנָּכְרִי וּבֶן-אָחִיו נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם הָעִירָה. רֹאשׁ-הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה לֹא הָיוּ אָמְנָם נוֹחִים מֵהַשּׁוֹעֵר עַל שֶׁלֹּא קָבַע בְּזִכְרוֹנוֹ לְפָחוֹת מִלִּים אֲחָדוֹת מִשְּׂפַת בֶּן-אָחִיו שֶׁל הַנָּכְרִי, שֶׁעַל פִּיהֶם אֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְוַדֵּעַ בְּנָקֵל, בֶּן אֵיזוֹ מְדִינָה הוּא וְדוֹדוֹ. אֲבָל הַשּׁוֹעֵר הִבְטִיחַ, שֶׁהַשָּׂפָה הָיְתָה לֹא צָרְפַתִּית וְלֹא אִטַּלְקִית, כִּי-אִם אָזְנָיו צָלְלוּ לְקוֹל, שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵעֵין רֹחַב הַהֲבָרָה הָאַנְגְּלִית, וְאִם אֵינוֹ טוֹעֶה, אָז יָצְאוּ מִפִּיו שֶׁל הָאָדוֹן הַצָּעִיר הַמִּלִּים! “Got dam”. בְּאוֹפֶן כָּזֶה עָזַר הַשּׁוֹעֵר לְעַצְמוֹ לָצֵאת מִן הַמּוּעָקָה וְלָאִישׁ הַצָּעִיר – לִזְכּוֹת לְשֵׁם, כִּי כָל אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה לֹא דִּבְּרוּ עוֹד בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר, מִלְּבַד בָּאַנְגְּלִי הַצָּעִיר.

וְאוּלָם גַּם הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר לֹא נִרְאָה לֹא בִמְסִלַּת-הַקּוֹנָאוֹת וְלֹא בְּבֵית-הַמַּרְזֵחַ, אֲבָל הוּא הֶעֱסִיק אֶת אֲנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּאוֹפֶן אַחֵר. – סִבַּת הַדָּבָר הָיְתָה, שֶׁמֵהַבַּיִת, שֶׁבּוֹ יָשַׁב הָאִישׁ הַנָּכְרִי וְשֶׁבּוֹ שָׂרֲרָה עַד עַתָּה דוּמִיָּה שְׁלֵמָה, נִשְׁמַע עַתָּה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת שָׁאוֹן נוֹרָא, עַד כִּי יוֹשְׁבֵי הָעֲיָרָה הָיוּ עוֹמְדִים אֲגֻדּוֹת-אֲגֻדּוֹת וּמַבִּיטִים לְמַעְלָה אֶל חַלּוֹנוֹתָיו. הֵם הָיוּ רוֹאִים אָז אֶת הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר, לָבוּשׁ מְעִיל קְצוּץ-כְּנָפַיִם מִצֶּבַע אָדֹם וּמִכְנְסַיִם יְרֻקִּים, שְׂעַר רֹאשׁוֹ סָמוּר וּפָנָיו מְעוֹרְרִים פַּחַד, רָץ בְּחַדְרֵי הַבַּיִת הֵנָּה וָהֵנָּה וְעוֹבֵר עַל פְּנֵי הַחַלּוֹנוֹת בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, שֶׁלֹּא תְאֻמָּן, הָאָדוֹן הַזָּקֵן רָץ אַחֲרָיו בְּשִׂמְלַת-הַשֵּׁנָה הָאֲדֻמָּה שֶׁלּוֹ וּבְיָדוֹ שׁוֹט אָרֹךְ; הוּא מְעוֹפֵף אֶת הַשּׁוֹט עַל פְּנֵי הַצָּעִיר, מַחֲטִיא אוֹתוֹ עַל פִּי רוֹב, אֲבָל פְּעָמִים אֲחָדוֹת, כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לַהֲמוֹן הָעָם הָעוֹמֵד בַּחוּץ, הוּא מַשִּׂיג אוֹתוֹ, כִּי קוֹל שִׁרְבּוּט יִשָּׁמַע וְאַחֲרָיו קוֹל בְּכִי וַאֲנָקָה. הִשְׁתַּתְּפוּתָן שֶׁל נְשֵׁי הָעֲיָרָה בְּיִסּוּרָיו הָאַכְזָרִים שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר גָּדְלָה כָּל-כַּךְ, שֶׁהֵן בִּקְּשׁוּ אֶת רֹאשׁ-הָעִיר לְהִתְעָרֵב בַּדָּבָר וְלָרִיב אֶת רִיבוֹ מִיַּד מַכֵּהוּ. וַיִּכְתֹּב רֹאשׁ-הָעִיר לָאָדוֹן הַנָּכְרִי מִכְתָּב, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ עִם בֶּן-אָחִיו שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה, גַּם אִיֵּם עָלָיו, שֶׁאִם יוֹסִיף לְהַכּוֹתוֹ בְּלִי חֶמְלָה, יְהֵא אָנוּס לִפְרֹשׂ עַל הָאִישׁ הַצָּעִיר אֶת כְּנָפָיו.

אוּלָם מַה גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל רֹאשׁ הָעִיר, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנָּכְרִי עַצְמוֹ נִכְנָס אֵלָיו הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי עֲבוֹר עֶשֶׂר שָׁנִים מִיּוֹם בּוֹאוֹ לָגוּר בְּעִירוֹ! הָאָדוֹן הַזָּקֵן הִתְנַצֵּל לְפָנָיו עַל מַעֲשֵׂהוּ, בְּאָמְרוֹ, שֶׁהוֹרֵי הָאִישׁ הַצָּעִיר דָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהִתְנַהֵג עִם בְּנָם בְּמִדַּת דִּין קָשֶׁה. “הוּא אָמְנָם נַעַר פִּקֵּחַ וּמֵבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ”, אָמַר הָאִישׁ, “אֲבָל אֶת הַשָּׂפָה הוּא לוֹמֵד בִּכְבֵדוּת”.

תְּשׁוּקָתוֹ לְלַמֵּד אֶת בֶּן-אָחִיו גֶּרְמַנִּית, שֶׁתְּהֵא שְׁגוּרָה עַל לְשׁוֹנוֹ. וִיהֵא יָכֹל אַחֲרֵי-כֵן לְהִכְנִיסוֹ בְחֶבְרוֹת אַנְשֵׁי גְרִינְוִיזֶל, גְּדוֹלָה מְאֹד, אֲבָל הַנַּעַר הוּא כָל-כַּךְ קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ, שֶׁלְעִתִּים קְרוֹבוֹת לֹא נִשְׁאַר לוֹ אֶלָּא לִרְדּוֹתוֹ.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵנִיחוּ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר. הוּא יָעַץ אֶת הַזָּקֵן לָשִׂים מַעֲצוֹר לְרוּחוֹ, וּבְבוֹאוֹ בָעֶרֶב לְבֵית-הַמַּרְזֵחַ סָח אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה וְהוֹסִיף, שֶׁלֹּא רָאָה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נְבוֹנִים וּמְנֻמָּסִים כַּנָּכְרִי הַזֶּה. “חֲבָל רַק”, אָמַר, “שֶׁהוּא מוֹקִיר כָּל-כַּךְ אֶת רַגְלָיו מִבָּתֵּינוּ, אוּלָם אֲקַוֶּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר רַק יִלְמַד הָאִישׁ הַצָּעִיר לְדַבֵּר גֶּרְמַנִּית כְּהוֹגֵן לֹא יוֹסִיף הַזָּקֵן עוֹד לְהִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ”.

ג.

הַמִּקְרֶה הַבּוֹדֵד הַזֶּה שִׁנָּה אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָעֲיָרָה עַל הַנָּכְרִי מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה: מֵעַתָּה חֲשָׁבוּהוּ הַכֹּל לְאָדָם הָגוּן, הִשְׁתּוֹקְקוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְאִם מֵעֵת לְעֵת קָם שֶׁאוֹן גָּדוֹל בַּבַּיִת הַשָּׁמֵם, הִבִּיטוּ עַל זֶה כְּעַל דָּבָר, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא כְלָל מִגֶּדֶר הָרָגִיל. “הוּא מְלַמֵּד אֶת בֶּן-אָחִיו לָשׁוֹן גֶּרְמַנִּית”, אָמְרוּ הַגְּרִינְוִיזֶלִים זֶה לָזֶה וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לַעֲמֹד מִסָּבִיב לַבָּיִת. אַחֲרֵי רֶבַע שָׁנָה בְעֶרֶךְ נִגְמְרָה, כְנִרְאֶה, הַהוֹרָאָה בְגֶרְמַנִּית, כִּי הַזָּקֵן עָשָׂה עַתָּה צַעַד לְפָנִים: צָרְפַתִּי אֶחָד הָיָה בָּעִיר, זָקֵן וִידוּעַ חוֹלִי, שֶׁהָיָה מְלַמֵּד אֶת בְּנֵי-הַנְּעוּרִים פֶּרֶק בְּמָחוֹל. אֶת הַזָּקֵן הַזֶּה שָׁלַח הַנָּכְרִי לִקְרֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ, כִּי חָפֵץ הוּא לָתֵת לוֹ אֶת בֶּן-אָחִיו לְלַמְּדוֹ תּוֹרַת-הַמָּחוֹל. הוּא הִגִּיד לוֹ שֶׁבֶּן-אָחִיו הוּא אָמְנָם בִּכְלָל מָהִיר לִשְׁמֹעַ, אֲבָל בְּעִנְיְנֵי רִקּוּד הוּא קְצַת עִקֵּשׁ. הוּא לָמַד אָמְנָם לִפְנֵי זֶה אֵצֶל מוֹרֶה אַחֵר, אֲבָל הַכִּרְכּוּרִים הָיוּ כָּל-כַּךְ מְשֻׁנִּים, שֶׁאֵין סָפֵק, שֶׁהָיָה מִתְבַּזֶּה עַל יָדָם בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן חוֹשֵׁב בֶּן-אָחִיו אֶת עַצְמוֹ לְרַקְדָן גָּדוֹל, אַף שֶׁרִקּוּדָיו אֵין לָהֶם שׁוּם דִּמְיוֹן אֶל הַמְּחוֹלוֹת הַמְּקֻבָּלִים בַּחֶבְרָה, כְּמוֹ מַעְגִּילָה וּדְהָרָה וַאֲפִילוּ אֶל הָאֵיקוֹסִית וְהַפְרַנְסִית אֵינָם דּוֹמִים כְּלָל. אַגַּב קָבַע לוֹ הָאִישׁ שֶׁקֶל-כֶּסֶף שְׂכַר לִמּוּד לְשָׁעָה וְהַמּוֹרֶה הַזָּקֵן לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן כָּזֶה וַיְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּחֵפֶץ-לֵב אֶת הוֹרָאַת הֶחָנִיךְ הַנִּפְתָּל בְּתוֹרַת-הַמָּחוֹל.

כְּפִי שֶׁהֵסִּיחַ הַצָרְפָתִי לְפִי תֻמּוֹ, לֹא הָיָה בָעוֹלָם דָבָר זָר וּמְשֻׁנֶּה כְהוֹרָאוֹת-הַמָּחוֹל הָאֵלּוּ. בֶּן-אָחִיו שֶׁל הַנָּכְרִי, אִישׁ צָעִיר גָּדוֹל וְקִפֵּחַ, אַךְ בַּעַל רַגְלַיִם קְצָרוֹת קְצָת, הָיָה יוֹצֵא אֵלָיו בִּמְעִיל קְצוּץ-כְּנָפַיִם אָדֹם, מְגֻדָּל שֵׁעָר, בְּמִכְנְסַיִם יְרֻקִּים וּבְנַעֲלֵי-יָד שֶׁל עוֹר מְגֻהָץ; הוּא הָיָה מְדַבֵּר מְעַט וּבְקוֹל נְגִינָה זָרָה, הָיָה מִתְּחִלָּה מְנֻמָּס וְשָׁקוּד לִלְמֹד; אַךְ פִּתְאֹם הִתְחִיל קוֹפֵץ בְּהַעֲוָיוֹת מְגֻחָכוֹת, מְכַרְכֵר כִּרְכּוּרִים מְטֹרָפִים וְעוֹשֶׂה פְסִיעוֹת פְּרָאִיּוֹת, עַד שֶׁחָשְׁכוּ עֵינֵי הַמּוֹרֶה מֵרְאוֹת; כְּשֶׁרָצָה הַמּוֹרֶה לְיַשְּׁבוֹ וּלְהַרְאוֹת לוֹ, כֵּיצַד מְרַקְדִים, חָלַץ הַלָּה אֶת נְעָלָיו הַיָּפוֹת, הִשְׁלִיכָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה וְהִתְחִיל מְנַתֵּר עַל אַרְבַּע הֵנָּה וָהֵנָּה בְרַעַשׁ וַהֲמוּלָה גְדוֹלָה. כְּשֶׁהָיָה הָאָדוֹן הַזָּקֵן שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל-הַשָּׁאוֹן הַזֶּה הָיָה מְמַהֵר וְיוֹצֵא מֵחֶדְרוֹ בְשִׂמְלַת-הַשֵּׁנָה הָאֲדֻמָּה שֶׁלּוֹ וּבְמִצְנֶפֶת נְיָר-זָהָב הַחֲבוּשָׁה לְרֹאשׁוֹ, וּמַכֶּה אוֹתוֹ בַשּׁוֹט שֶׁבְּיָדוֹ שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה רַבָּה. אָז הִתְחִיל הָאִישׁ הַצָּעִיר בּוֹכֶה בְּקוֹל גָדוֹל, מְקַפֵּץ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהָאֲרוֹנוֹת, נֶאֱחָז בִּסְרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת וּמְטַפֵּס עֲלֵיהֶם וּמְדַבֵּר בְּשָׂפָה זָרָה וּבִלְתִּי-מוּבֶנֶת; אוּלָם הַזָּקֵן בְּשִׂמְלַת—הַשֵּׁנָה הָאֲדֻמָּה הָיָה אוֹחֵז בְּאַחַת מֵרַגְלָיו וְמוֹרִידוֹ מִן הַחַלּוֹן אַרְצָה וּמוֹסִיף לְהַכּוֹתוֹ וּלְיַסְּרוֹ מוּסָר אַכְזָרִי וּבְעֶזְרַת חֶבֶט הָיָה מְשַׁנֵּץ לוֹ אֶת הָרָבִיד שֶׁבְּצַוָּארוֹ הָדֵק הֵיטֵב. רַק אָז הָיָה הָאִישׁ הַצָּעִיר שָׁב לְהִתְנַהֵג בְּנִמּוּס וְדֶרֶךְ———אֶרֶץ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְהַהוֹרָאָה חָזְרָה וְנִתְחַדְּשָׁה.

כַּךְ הָיוּ הַדּוֹד וּבֶן-אֶחָיו נוֹהֲגִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אוּלָם אַחֲרֵי שֶׁהִתְקַדֵּם הַתַּלְמִיד בְּלִמּוּדוֹ כָל-כַּךְ, שֶׁכְּבָר אֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְהוֹרָאָה בְזִמְרָה, שִׁנָּה אֶת דַּרְכּוֹ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. אֶל הַבַּיִת הַשָּׁמֵם הֵבִיאוּ מְנַגֵּן וַיּוֹשִׁיבוּהוּ בַחֶדֶר עַל אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת, הַמּוֹרֶה מִלֵּא תַפְקִיד אִשָּׁה, כִּי הָאָדוֹן הַזָּקֵן הִלְבִּישׁוּ שִׂמְלַת מֶשִׁי שֶׁל אִשָּׁה וּמִטְפַּחַת הוֹדוּ-הַמִּזְרָחִית צָנַף לְרֹאשׁוֹ, הָאִישׁ הַצָּעִיר הִזְמִינוֹ לְמָחוֹל וְהִתְחִיל מְרַקֵּד וְסוֹבֵב אִתּוֹ בְמַעְגִּילָה, אֲבָל הוּא הָיָה רַקְדָּן, שֶׁלֹּא יָדַע לֵאוּת וּבִזְרֹעוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת חִבֵּק וְגִפֵּף אֶת הַמּוֹרֶה שֶׁנֶּאֱנַח מֵאֶפֶס כֹּחַ; אַךְ הַתַּלְמִיד לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה וְאַף לְרֶגַע אֶחָד לֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ, עַד אֲשֶׁר נָפַל אַרְצָה בְאֵין-אוֹנִים אוֹ עַד שֶׁיָּגְעָה יָדוֹ שֶׁל הַמְּנַגֵּן עַל-פִּי הַכִּנּוֹר.

הַהוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה הוֹרִידוּ כִמְעָט אֶת הַמּוֹרֶה אֱלֵי קָבֶר, אֲבָל הַשֶּׁקֶל, שֶׁנָּתַן לוֹ הַדּוֹד מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם בִּשְׂכָרוֹ, וְהַיַּיִן הַטּוֹב, שֶׁהִשְׁקָה אוֹתוֹ, פָּעֲלוּ, שֶׁהוּא הָיָה בָא

וְחוֹזֵר וּבָא בְּכָל יוֹם אֶל הַבַּיִת הַשָּׁמֵם, אַף כִּי בַיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו גָּמַר בְּלִבּוֹ לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד.

אוּלָם אַנְשֵׁי גְרִינְוִיזֶל הִבִּיטוּ עַל הַדָבָר בְּעֵינַיִם אֲחֵרוֹת: הֵם מָצְאוּ, כִּי הָאִישׁ הַצָּעִיר יוֹדֵעַ הֵיטֵב לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַבְּרִיּוֹת, וּנְשֵׁי הָעֲיָרָה הָעֲנִיָּה בִגְבָרִים כְּבָר שָׂשׂוּ עַל הָרַקְדָּן הַמָּהִיר וְהֶחָרוּץ, אֲשֶׁר יִהְיֶה לָהֶן בַּחֹרֶף הַבָּא.

פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁשָּׁבוּ הַשְּׁפָחוֹת בַּבֹּקֶר מִן הַשּׁוּק, סִפְּרוּ לְבַעֲלֵיהֶן, כִּי לִפְנֵי הַבַּיִת הַשָּׁמֵם עָמְדָה מִרְכֶּבֶת-זְכוּכִית יָפָה מְאֹד, רְתוּמָה לְסוּסִים דּוֹהֲרִים, וּמְשָׁרֵת הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ אָחַז בְּדַּלְתָּהּ הַפְּתוּחָה. מִן הַבַּיִת יָצְאוּ שְׁנֵי אֲדוֹנִים מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי-תִפְאֶרֶת, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה הַנָּכְרִי הַזָּקֵן וְהַשֵּׁנִי, כְנִרְאֶה, הָאָדוֹן הַצָּעִיר, שֶׁלָּמַד כָּךְ-כַּךְ בִּכְבֵדוּת לְדַבֵּר גֶּרְמַנִּית וּמַרְבֶּה כָּל-כָּךְ לִרְקֹד. שְׁנֵי הָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ עָלוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה, הַמְּשָׁרֵת קָפַץ עַל הַדַּף שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ וְהַמֶּרְכָּבָה – מִי פִלֵּל כָּזֹאת! – יִשְּׁרָה בַדָּרָה הַמּוֹבִילָה אֶל בֵּית רֹאשׁ-הָעִיר.

וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַנָּשִׁים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתְּמַהֵרְנָה וַתָּסֵרְנָה מֵעֲלֵיהֶן אֶת סִנּוֹרֵי-הַמִּטְבָּח וְאֶת הַשְּׂבָכוֹת, הַמְּזֻהָמוֹת קְצָת, מֵעַל רָאשֵׁיהֶן וַתִּלְבַּשְׁנָה מַכְלוּלִים. “בָּרוּר הַדָּבָר”, אָמְרוּ אֶל אַנְשֵׁי בֵיתָן, שֶׁיְדֵיהֶם הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה לַעֲשׂוֹת סְדָרִים בַּחֲדַר-הָאוֹרְחִים, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ גַּם לִצְרָכִים אֲחֵרִים: “בָּרוּר הַדָּבָר בְּלִי כָל סָפֵק, שֶׁהַנָּכְרִי רוֹצֶה עַתָּה לְהָבִיא אֶת בֶּן-אָחִיו בֵּין אֲנָשִׁים. בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁנִים לֹא דָרְכָה רַגְלוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הַשּׁוֹטֶה הַזֶּה עַל מִפְתַּן בֵּיתֵנוּ, אוּלָם לַדָּבָר הַזֶּה נִסְלַח לוֹ בִּזְכוּת בֶּן-אָחִיו, שֶׁכְּנִרְאֶה, הוּא אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב”. כֹּה דִבְּרוּ הַנָּשִׁים וּבְדֶרֶךְ אַגַּב זֵרְזוּ אֶת בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן לְשַׁפֵּר עַצְמָם, לִפְנֵי בוֹא הָאוֹרְחִים, לְהִתְיַשֵּׁר וּלְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׂפָתָם בַּהֲבָרָה טוֹבָה מִכְּפִי הָרָגִיל.

וּנְשֵׁי הָעִיר הַפִּקְּחוֹת צָדְקוּ בְדִבְרֵיהֶן, כִּי אָמְנָם עָבַר הָאָדוֹן הַזָּקֵן עִם בֶּן-אָחִיו בַּמֶּרְכָּבָה עַל הַסֵּדֶר מִבַּיִת לְבַיִת לְבַקֵּשׁ מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּיֻחָסוֹת שֶׁבָּעִיר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְאֶל בֶּן-אָחִיו בִּידִידוּת וּלְהִתְרוֹעֵעַ אִתָּם.

ד.

תְּהִלַּת שְׁנֵי הַגֵּרִים הָאֵלֶּה מָלְאָה פִיוֹת כָּל יוֹשְׁבֵי גְרִינְוִיזֶל, וְהַכֹּל הִצְטָעֲרוּ עַל שֶׁלֹּא הִקְדִּימוּ לַעֲשׂוֹת הַכָּרוּת אִתָּם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת. הָאָדוֹן הַזָּקֵן הָיָה בְּעֵינֵי כָּל בְּנֵי הָעִיר אָדָם שֶׁל צוּרָה וּבַר-דַּעַת מֻפְלָג, שֶׁאָמְנָם בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו, הָיָה מִצְטַחֵק קְצָת, בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֶל נָכוֹן, אִם בִּלְבָבוֹ יַחֲשֹׁב, כְּפִי שֶׁהוּא מְדַבֵּר, אוֹ חוֹשֵׁב הוּא אֵחֶרֶת, אֲבָל הוּא סָח עַל הָאַוִּיר, עַל הַסְּבִיבָה, עַל תַּעֲנוּגוֹת הַקַּיִץ בְּבֵית-מִשְׁתֵּה-הַשֵּׁכָר שֶׁאֵצֶל הָהָר בְּהַשְׂכֵּל וָדַעַת כָּל-כַּךְ, שֶׁכָּל שׁוֹמְעָיו הָיוּ כִמְכֻשָּׁפִים. וּבֶן-אָחִיו! הוּא מָשַׁךְ אֵלָיו מַמָּשׁ אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת! אָמְנָם בְּנוֹגֵעַ לְפָנָיו הַחִיצוֹנִים אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לֵאמֹר עֲלֵיהֶם, כִּי נֶחֱמָדִים הָיוּ לְמַרְאֶה; הַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן, בְּיִחוּד הַסַּנְטָר, הָיָה בוֹלֵט יוֹתֵר מִדָּי, וְהַצֶּבַע הָיָה אָמֹץ מְאֹד; גַּם הָיָה עוֹשֶׂה מֵעֵת לְעֵת הַעֲוָיוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, עוֹצֵם אֶת עֵינָיו, וּמְגַלֶּה אֶת שִׁנָּיו, אַךְ בְּכָל זֹאת מָצְאוּ בְשִׂרְטוּטִי פָנָיו דְּבַר-מַה, שֶׁמָּשַׁךְ אֶת הַלֵּב בְּיוֹתֵר, פָּנִים מְלֵאִים זְרִיזוּת וּתְנוּעָה בְּמִדָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה קָשֶׁה הָיָה לִמְצֹא. בְּגָדָיו הָיוּ תְלוּיִים אָמְנָם עַל בְּשָׂרוֹ בְּאוֹפֶן מוּזָר, אַךְ הֵם הָלְמוּ אוֹתוֹ עַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב; הוּא הָיָה רָץ בִּפְזִיזוּת נִמְרָצָה בַחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה, הָיָה מַפִּיל עַצְמוֹ פַּעַם עַל סַפָּה וּפַעַם עַל כִּסֵּא-רָפוּד וּפוֹשֵׁט אֶת רַגְלָיו לְפָנָיו, אוּלָם מַה שֶׁאֵצֶל אִישׁ-צָעִיר אַחֵר הָיָה נֶחֱשָׁב לְגַס וּמְגֻנֶּה, נֶחֱשַׁב אֶצְלוֹ לְמִין גְּאוֹנִיּוּת. “הוּא בֶן-אַנְגְּלִיָּה, אָמְרוּ זֶה לָזֶה, הֵם כֻּלָּם כָּמוֹהוּ; בֶּן-אַנְגְּלִיָּה יָכֹל לְהִשְׂתָּרֵעַ מְלֹא קוֹמָתוֹ עַל-גַּבֵּי הַסַּפָּה, וּלְהִתְנַמְנֵם בְּשָׁעָה שֶׁעֶשֶׂר נָשִׁים עוֹמֶדֶת מִסָּבִיב לוֹ, מִבְּלִי מְצֹא מָקוֹם לָשֶׁבֶת; בֶּן-אַנְגְּלִיָּה רַשָּׁאִי וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֵי מִדּוֹתָיו”. לָאָדוֹן הַזָּקֵן דּוֹדוֹ הָיָה כָּפוּף וְנִכְנָע, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהִתְחִיל קוֹפֵץ בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה אוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת, מוֹשֵׁךְ אֶת רַגְלָיו אֵלָיו אֶל הַכִּסֵּא, אָז דַּי הָיָה

[חסר עמוד 220–221]

וְרֹאשׁ-הָעִיר הָיוּ הַכֹּל מוֹדִים, שֶׁנִּרְאִים לָהֶם דְבָרָיו מִדִּבְרֵיהֶם, יַעַן כְּאַנְגְּלִי מִלֵּדָה הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל יוֹתֵר טוֹב מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם.

אַחֲרֵי-כֵן, כְּשֶׁהָיוּ רֹאשׁ-הָעִיר וְהָרוֹפֵא יוֹשְׁבִים בַּחֲמָתָם, שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לִבְלֹעַ בְּתוֹךְ חִכָּם, לְשַׂחֵק בְּאִשְׁקָקִי, הָיָה הָאִישׁ-הַצָּעִיר נִטְפָּל לָהֶם, מַבִּיט מִמַּעַל לִכְתֵפָיו שֶׁל-רֹאשׁ-הָעִיר, מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו הַגְּדוֹלִים, אֶל הַמִּשְׂחָק וּמְגַנֶּה מַסָּע זֶה אוֹ זֶה וּמוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי הָרוֹפֵא, כֵּיצַד צָרִיךְ לִנְסֹעַ, עַד כִּי חָרָה אַפָּם שֶׁל שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בַחֲשָׁאִי עַד מְאֹד. וְאִם הָיָה רֹאשׁ-הָעִיר מַצִּיעַ לוֹ אַחַר-כַּךְ לְשַׂחֵק עִמּוֹ אַחַת, בִּכְדֵי לַעֲשׁוֹתוֹ מָט, כִּי חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לְפִילִידוֹר שֵׁנִי, אָז הָיָה הַדּוֹד מְשַׁנֵּץ לוֹ אֶת הָרָבִיד מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ בְּהִדּוּק רַב, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה צָנוּעַ וּמְנֻמָּס וְהִכָּה אֶת רֹאשׁ הָעִיר עַד מָט.

לִפְנֵי זֶה הָיוּ יוֹשְׁבֵי גְרִינְוִיזֶל רְגִילִים לְשַׂחֵק בִּקְלָפִים כִּמְעַט בְּכָל עֶרֶב וָעֶרֶב בַּעֲבוּר גֵּרָה אֶחָת, עַכְשָׁו הָיָה הָאִישׁ-הַצָּעִיר רוֹאֶה בָזֶה סִמַּן עֲנִיּוּת, הָיָה נוֹתֵן אֶל הַקָּלְפֵי שְׁקָלִים וַאֲדֻמִּים, וְהָיָה מַחֲלִיט, שֶׁאֵין מְשַׂחֵק טוֹב מִמֶּנּוּ. אֲבָל עַל-פִּי רוֹב הָיָה מְפַיֵּס אַחַר-כַּךְ אֶת הָאֲדוֹנִים הַנֶּעֱלָבִים עַל-יְדֵי זֶה, שֶׁהָיָה מְאַבֵּד אֶל כִּיסָם סְכוּמִים נוֹרָאִים, וְהֵם גַּם לֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁים כְּלָל לְנַצֵּל אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר כְּפִי הָאֶפְשֶׁר, שֶׁהֲרֵי “בֶן-אַנְגְּלִיָּה הוּא וּבְוַדַּאי-עָשִׁיר גָּדוֹל”. כַּךְ הָיוּ אוֹמְרִים וְאוֹסְפִים בִּמְנוּחַת-נֶפֶשׁ אֶת הָאֲדֻמִּים אֶל צַלַּחְתָּם.

ה.

שֵׁם הָאִישׁ הַצָּעִיר יָצָא בְכָל הָעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה,

אֲפִילוּ הַזְּקֵנִים שֶׁבָּעִיר אָמְרוּ, שֶׁלֹּא רָאוּ מִימֵיהֶם בִּגְרִינְוִיזֶל אִישׁ צָעִיר מֻפְלָא וּמְצֻיָן כָּמוֹהוּ; אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לֵאמֹר עָלָיו, שֶׁהוּא לָמַד דְּבַר-מָה מִלְּבַד לִרְקֹד קְצָת, לַטִּינִית וִיוָנִית הָיוּ לוֹ כְסֵפֶר הֶחָתוּם. מַעֲשֶׂה בְחֶבְרַת-רֵעִים שֶׁהָיְתָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הָעִיר, וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחָק, שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֵיזֶה דָבָר, וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר לְיָדוֹ, נוֹדַע, שֶׁהוּא לֹא יָכֹל לִכְתֹּב אֲפִילוּ אֶת שְׁמוֹ; בְּגֵיאוֹגְרָפְיָה לֹא יָדַע מַמָּשׁ בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וְהָיָה אוֹמֵר עַל עִיר גֶּרְמַנִּית, שֶׁהִיא בְצָרְפַת, וְעַל עִיר דֶנִּית, שֶׁהִיא בְּפוֹלַנִּיָּה. הוּא לֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה מְאוּמָה וְהַכֹּמֶר הָרָאשִׁי הָיָה מְנַעֲנֵעַ לִפְעָמִים תְּכוּפוֹת בְּרֹאשׁוֹ עַל הַבּוּרוּת הַגַּסָה שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר; וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָיוּ הַכֹּל מוֹצְאִים אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא הָיָה אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה לְטוֹב וְיָפֶה; כִּי הוּא הָיָה עַז-פָּנִים בְּיוֹתֵר וְלֹא יָדַע בֹּשֶׁת וְכָל דְבָרָיו הָיָה רָגִיל לְסַיֵּם: “אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת יוֹתֵר טוֹב”.

כָּכָה עָבַר הַקַּיִץ עַל יוֹשְׁבֵי גְרִינְוִיזֶל וְהִגִּיעַ הַחֹרֶף, וְאָז נִרְאָה הָאִישׁ הַצָּעִיר בְּכָל זִיווֹ וַהֲדָרוֹ. כָּל חֶבְרָה, שֶׁהוּא לֹא הִשְׁתַּתֵּף בָּהּ, הָיְתָה מְשַׁעֲמֶמֶת; כְּשֶׁהָיָה אָדָם אַחֵר, וַאֲפִילוּ חָכָם גָּדוֹל, אוֹמֵר דְּבַר-מָה, הָיוּ הַכֹּל מְפַהֲקִים, וּכְשֶׁהָיָה הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר מַרְצִיא אֵיזֶה דָבָר שֶׁל שְׁטוּת בִּשְׂפַת עִלְגִים, הָיוּ כָל אַנְשֵׁי הַחֶבְרָה עוֹשִׂים אָזְנֵיהֶם כַּאֲפַרְכֶּסֶת; הוּא גַם הוֹפִיעַ עַתָּה לִפְנֵי הַחֶבְרָה בְּתוֹר מְשׁוֹרֵר; לֹא עָבַר אַף עֶרֶב אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיָה מוֹצִיא מִצַּלַחְתּוֹ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וְקוֹרֵא בְאָזְנֵי הַנֶּאֱסָפִים אֲחָדִים מִשִּׁירָיו. הָיוּ אָמְנָם אֲנָשִׁים, שֶׁחִוּוּ דַעְתָּם עַל חֵלֶק אֶחָד מֵהַשִּׁירִים, שֶׁהוּא רַע וּמְחֻסַּר-תֹּכֶן, וְעַל חֵלֶק אַחֵר, שֶׁכְּבָר רָאוּ אוֹתוֹ מֻדְפָּס בְּאֵיזֶה מָקוֹם; אֲבָל הָאִישׁ הַצָּעִיר לֹא נִתְבַּלְבֵּל עַל-יְדֵי זֶה כְלָל וְהָיָה מוֹסִיף לִקְרֹא וְאַחֲרֵי כֵן הָיָה מֵעִיד עַל עַצְמוֹ, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ מְשׁוֹרֵר, וּשְׂכָרוֹ הָיָה מְחִיאַת-כַּפַּיִם רוֹעֶשֶׁת.

וְאוּלָם אֶת הַנִּצְחוֹנוֹת הַיוֹתֵר גְּדוֹלִים הָיוּ מַנְחִילִים לוֹ נִשְׁפֵי-הַמָּחוֹל, אַף אֶחָד מֵהָרַקְדָנִים לֹא הָיָה יָכֹל לִרְקֹד בִּמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה וּבְלִי הַפְסֵק כָּמוֹהוּ; אַף אֶחָד לֹא הָיָה עוֹשֶׂה קְפִיצוֹת כֹּה נוֹעָזוֹת וְיַחַד עִם זֶה מְלֵאוֹת-חֵן, וְדוֹדוֹ הָיָה מַלְבִּישׁוֹ תָמִיד בְּגָדִים נָאִים מְאֹד, תְּפוּרִים עַל-פִּי הַטַּעַם הַיּוֹתֵר חָדָשׁ, וְאַף שֶׁהַבְּגָדִים לֹא הָיוּ מְהֻדָּקִים אֶל בְּשָׂרוֹ וְהָיוּ תְלוּיִים מְרֻשָּׁלִים מִסָּבִיב לְגֵווֹ, הָיוּ הַכֹּל מוֹצְאִים שֶׁהֵם הוֹלְמִים אוֹתוֹ יָפֶה-יָפֶה; אָמְנָם הַגְּבָרִים הָיוּ חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם נֶעֱלָבִים קְצָת עַל-יְדֵי אוֹפַן-הִתְנַהֲגוּתוֹ הֶחָדָשׁ. קוֹדֶם לָכֵן הָיָה רֹאשׁ-הָעִיר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ פּוֹתֵחַ בְּמָחוֹל, וּשְׁאָר הַמְּחוֹלוֹת נִסְדְּרוּ וְנֶעֶרְכוּ עַל-יְדֵי הַצְּעִירִים מִיַּקִּירֵי הָעִיר בְּרִשְׁיוֹן הַגְּדוֹלִים; אוּלָם מֵאָז בָּא הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר אֶל חֶבְרָתָם, נִשְׁתַּנָּה הַכֹּל שִׁנּוּי גָמוּר; מִבְּלִי לִשְׁאֹל הַרְבֵּה, הָיָה אוֹחֵז בְּיַד אַחַת הַנָּשִׁים, מִתְיַצֵּב עִמָּהּ בְּרֹאשׁ, עוֹשֶׂה הַכֹּל, כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו, וְהָיָה לְאָדוֹן וּלְמוֹשֵׁל וּלְרֵישׁ-חוֹלָה. אֶפֶס מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים מָצְאוּ אֶת דַּרְכּוֹ זֶה לְטוֹב וְנָעִים, לֹא הָיָה סִפּוּק בְּיַד הַגְּבָרִים לִמְחוֹת, וְהָאִישׁ הַצָּעִיר נִשְׁאַר בַּגְּדוּלָה, אֲשֶׁר נָטַל לְעַצְמוֹ.

בְּיִחוּד הָיָה נֶשֶׁף-מָחוֹל כָּזֶה מַרְוֶה עֹנֶג אֶת נֶפֶשׁ הָאָדוֹן הַזָּקֵן; הוּא לֹא הָיָה גּוֹרֵעַ עַיִן מִבֶּן-אָחִיו, שׂוֹחֵק אֶל קִרְבּוֹ, וּכְשֶׁהָיוּ בָאִים אֵלָיו מִכָּל עֵבֶר לְסַפֵּר בִּשְׁבָחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר הַמְּנֻמָּס וּמַשְׂכִּיל בְּכָל דְרָכָיו, לֹא הָיָה יָכֹל כְּלָל לְהַבְלִיג עַל שִׂמְחָתוֹ וְהָיָה פוֹרֵץ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל וּמִתְנַהֵג כִּמְשֻׁגָּע. הַגְּרִינְוִיזֶלִים הָיוּ חוֹשְׁבִים, שֶׁהִתְפָּרְצוּת-הַשִּׂמְחָה הַמְּשֻׁנָּה הַזּוֹ הִיא מֵרוֹב אַהֲבָתוֹ אֶת בֶּן אָחִיו, וְלֹא הָיוּ דוֹרְשִׁים אֶת הַדָּבָר לִגְנָאי; וְאוּלָם הָיוּ מִקְרִים, שֶׁהָאָדוֹן הַזָּקֵן הָיָה אָנוּס לְשַׁחֵר אֶת בֶּן-אָחִיו מוּסָר; כִּי בְאֶמְצַע הַמְּחוֹלוֹת הַיּוֹתֵר יָפוֹת הָיְתָה נִכְנֶסֶת פִּתְאֹם בָּאִישׁ הַצָּעִיר רוּחַ שְׁטוּת לִקְפֹּץ עַל הַבָּמָה, מְקוֹם שָׁם יָשְׁבוּ הַמְּנַגְּנִים, לַחֲטֹף מִיַּד הָאֲדַרְכָּל אֶת הַבַּטְנוֹן וְלִפְרֹט עַל פִּיו בְּכָל כֹּחוֹ בְּאוֹפֶן נוֹרָא אוֹ לְהַחֲלִיף רֶגֶל בְּיָד וְלִרְקֹד עַל יָדָיו, בְּהַגְבִּיהוֹ אֶת רַגְלָיו לְמַעְלָה, בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה הָיָה דוֹדוֹ פוֹרֵשׁ עִמּוֹ אֶל הַצַּד, אוֹמֵר לוֹ דִבְרֵי כִבּוּשִׁים וּמְשַׁנֵּץ לוֹ אֶת הָרְבִיד מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ בְּהִדוּק יוֹתֵר גָּדוֹל, עַד שֶׁהָיָה חוֹזֵר וְנַעֲשֶׂה בֶּן-תַּרְבּוּת כְּמִקּוֹדָם.

ו.

כַּךְ הָיָה דַרְכּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר בַּחֶבְרָה וּבְנִשְׁפֵי חֵשֶׁק. בַּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מִדָּה רָעָה נוֹחָה לְהִתְפַּשֵּׁט מִמִּדָּה טוֹבָה וּמוֹדָה חֲדָשָׁה, אֵיךְ שֶׁתְּהֵא זָרָה וּמְגֻכֶחֶת, יֵשׁ בָּהּ מֵעֵין מַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת בִּשְׁבִיל עוּלֵי-יָמִים, שֶׁעוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל עַצְמָם וְעַל הָעוֹלָם. כֵּן הָיָה הַדָּבָר גַּם בִּגְרִינְוִיזֶל בָּאַנְגְּלִי הַצָּעִיר וּמִדּוֹתָיו הַמְּשֻׁנּוֹת. כְּשֶׁהָיוּ צְעִירֵי הַדּוֹר רוֹאִים אוֹתוֹ, שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹתוֹ גַס וּמְגֻשָּׁם, לַמְרוֹת צְחוֹקוֹ וּפִטְפּוּטוֹ הַמְּחֻסָר נִמּוּס וּתְשׁוּבוֹתָיו שֶׁלֹּא בְכָבוֹד לְשׁוֹאֲלָיו הַזְּקֵנִים מִמֶּנּוּ, הוּא מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַכֹּל מוֹצְאִים אוֹתוֹ זָרִיז וּמְמֻּלָח בְּיוֹתֵר, הָיוּ אוֹמְרִים בְּלִבָּם: “כְּלוּם קָשֶׁה הוּא לִהְיוֹת חָצוּף וּבַעַל-נֶפֶשׁ כָּמוֹהוּ?” לִפְנֵי בֹא הָאַנְגְּלִי הָעִירָה, הָיוּ הַצְּעִירִים הָאֵלּוּ חֲרוּצִים וְשׁוֹקְדִים עַל לִמּוּדָם, עַתָּה חָשְׁבוּ: “לָמָּה לָנוּ לִקְנוֹת דַּעַת וּלְסַגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, אִם בְּחֹסֶר דַּעַת וּבְתַרְבּוּת רָעָה יוֹתֵר נָקֵל לְהִתְחַבֵּב עַל הַבְּרִיּוֹת!” וַיַּעַזְבוּ אֶת סִפְרֵיהֶם וַיְפַנּוּ לִבָּם לְבַטָּלָה וּלְטִיּוּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר; לִפְנֵי בֹא הָאַנְגְּלִי הָיוּ כֻּלָם מְנֻמָּסִים וּמִתְנַּהֲגִים בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ עִם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם, לֹא הָיוּ עוֹנִים, אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁאָלוּ, וּתְשׁוּבוֹתֵיהֶם הָיוּ בְּכָבוֹד וּבְעַנְוַת-חֵן; עַתָּה הָיוּ עוֹמְדִים בִּמְקוֹם הַגְּדוֹלִים וּמְדַבְּרִים בִּפְנֵיהֶם וּמְחַוִּים אֶת דַּעְתָּם, וְאַף כְּנֶגֶד רֹאשׁ-הָעִיר הָיוּ מְקִלִּים רֹאשָׁם, כְּשֶׁהָיָה אוֹמֵר אֵיזֶה דָבָר, בְּחָשְׁבָם אֶת עַצְמָם לַחֲכָמִים מִמֶּנּוּ.

לִפְנֵי זֶה הָיָה אָדָם שֶׁסּוּרוֹ רַע לְזָרָא לְכָל עוּלֵי-יָמִים שֶׁבִּגְרִינְוִיזֶל, עַתָּה הָיוּ הֵם עַצְמָם שָׁרִים שִׁירִים מְגֻנִּים שׁוֹנִים, מְעַשְּׁנִים טַבַּק מִמִּקְטָרוֹת אֲרֻכּוֹת וּמְאַחֲרִים עַל הַשֵּׁכָר בְּבָתֵּי-מַרְזֵחַ גְּרוּעִים; מִלְּבַד זֹאת קָנוּ לָהֶם, אַף כִּי הֵטִיבוּ לִרְאוֹת, מִשְׁקָפַיִם גְּדוֹלִים, שָׂמוּ אוֹתָם בְּחָטְמָם וְחָשְׁבוּ, שֶׁבְּזֶה כְבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם לְתַלְמוּד-תּוֹרָה וְדֶרֶךְ-אֶרֶץ, שֶׁהֲרֵי מַרְאֵיהֶם הָיָה כְמַרְאֶה הָאַנְגְּלִי הַמְּפֻרְסָם; כְּשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּבֵיתָם אוֹ כְּשֶׁהָיוּ בָּאִים לְשֵׁם בִּקּוּר לְבָתֵּי אֲחֵרִים, הָיוּ מִשְׂתָּרְעִים מְלֹא קוֹמָתָם עַל הַסַּפָּה, מִתְנוֹעֲעִים עַל הַכִּסֵּא, אוֹ הָיוּ נִשְׁעָנִים בִּלְחֵיהֶם אֶל כַּפּוֹת יְדֵיהֶם וּמַרְפְּקֵיהֶם עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, מַה שֶּׁהָיָה מַחֲזֶה מַרְהִיב עַיִן עַד לִמְאֹד; לַשָּׁוְא הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶם אוֹמְרוֹת לָהֶם, כַּמָּה נִבְעָר, גָּרוּעַ, וּמְגֻנֶּה דֶרֶךְ כֶּסֶל זֶה: הֵם הִצִּיגוּ לָהֶן לְמוֹפֵת אֶת הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר, לַשָּׁוְא הָיוּ מִשְׁתַּדְּלוֹת לְהַשְׂכִּילָם בִּינָה, שֶׁלָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר צָרִיךְ לִסְלֹחַ עַלַּ גּסּוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבֶּן-אַנְגְּלִיָה הוּא וּלְאֻמִּית הִיא לוֹ בְּמִדָּה יְדוּעָה, פִּרְחֵי גְרִינְוִיזֶל הֶחֱלִיטוּ, שֶׁגַּם לָהֶם הַצְדָּקָה, כִּלְכָל אַנְגְּלִי, לִהְיוֹת אִי-מְנֻמָּסִים וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי שְׁאָר-רוּחַ. בְּאַחַת, קִלְקוּל מִדּוֹתֵיהֶם הַמְּעֻלּוֹת וְהֶרְגְּלֵיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁל צְעִירֵי גְרִינְוִיזֶל בְּאַשְׁמַת הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה לָהֶם לְעֵינַיִם, הָיָה לְנֶגַע וּלְאָסוֹן לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר.

וְאוּלָם שִׂמְחַת הָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים בְּחַיֵּיהֶם הַגַּסִּים וְהַמֻּפְקָרִים לֹא אָרְכָה, כִּי הַמִּקְרֶה הַמְּסֻפָּר לְהָלָן שִׁנָּה בְּפַעַם אַחַת אֶת הַמַּחֲזֶה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּתַעֲנוּגֵי-הַחֹרֶף הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶשֶׁף-זִמְרָה גָדוֹל, שֶׁבּוֹ יִשְׁתַּתְּפוּ מִלְּבַד מְנַגְּנֵי הָעִיר גַּם שְׁאָר אֲנָשִׁים מֵאוֹהֲבֵי הַזִּמְרָה שֶׁבִּגְרִינְוִיזֶל.

רֹאשׁ-הָעִיר הָיָה מֵטִיב לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר, הָרוֹפֵא – לִפְרֹט עַל-פִּי הַנֵּבֶל, הָרוֹקֵחַ אַף שֶׁכִּשְׁרוֹנוֹ הָיָה קְצַת פָּגוּם, הָיָה מְחַלֵּל בֶּחָלִיל, עֲלָמוֹת אֲחָדוֹת לָמְדוּ לָדַעַת עַל-פֶּה אֲרִיּוֹת שׁוֹנוֹת וְהַכֹּל הָיָה עָרוּךְ וּמְתֻקָּן עַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב. וַיְהִי כְשֶׁכְּבָר הָיָה הַכֹּל מוּכָן וְנֶשֶׁף-הַזִּמְרָה כְבָר קָרַב לָבֹא, וְהִנֵּה פִתְאֹם גִּלָּה הָאָדוֹן הַזָּקֵן אֶת דַּעְתּוֹ, שֶׁאָמְנָם הַכֹּל נַעֲשָׂה יָפֶה, אֲבָל עוֹד חָסֵר דְּיוֹשָׁר, וְנֶשֶׁף-זִמְרָה בְלִי דְיוֹשָׁר אֵינוֹ וְלֹא כְלוּם.

לְדִבְרֵי הָאָדוֹן הַזָּקֵן קָמָה מְבוּכָה קַלָּה; בִּתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר שָׁרָה אָמְנָם כְּזָמִיר, אֲבָל אֵיפֹה יִמְצָא בֶן-זוּגָהּ, אֲשֶׁר יוּכַל לָשִׁיר עִמָּהּ דְּיוֹשָׁר? כְּבָר חָפְצוּ לְהַצִּיעַ לִפְנֵי הָאֲדַרְכָּל הַזָּקֵן, שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנַעֲרוּתוֹ בְּ“בַּת”-קוֹל עָרֵב; אַךְ הָאָדוֹן הַזָּקֵן הֶחֱלִיט, שֶׁכָּל זֶה אַךְ לְמוֹתָר הוּא, יַעַן כִּי בֶּן-אָחִיו יוֹדֵעַ לָשִׁיר דְּיוֹשָׁר בְּאוֹפֶן מְצֻיָּן. הַכִּשְׁרוֹן הֶחָדָשׁ שֶׁנִּתְגַּלֶּה פִתְאֹם בָּאִישׁ הַצָּעִיר, הֵעִיר הִשְׁתּוֹמְמוּת לֹא-מְעַטָּה בְּקֶרֶב הַגְּרִינְוִיזֶלים. הוּא נֶאֱלַץ לָשִׁיר דְּבַר-מָה לְמִבְחָן, וּמִלְבַד הַעֲוָיוֹת מְשֻׁנּוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁחָשְׁבוּ אוֹתָן רְאוּיוֹת לְכַפָּרָה בִּשְׁבִיל הֱיוֹתוֹ בֶּן-אַנְגְּלִיָּה, מָצְאוּ אוֹתוֹ כְדָאי וְהָגוּן לְכָךְ. וְלֹא הִסְפִּיקוּ לַחֲזֹר עַל הַדְּיוֹשָׁר פַּעַם וּשְׁתַּיִם, בִּכְדֵי לְהִתְרַגֵּל בּוֹ הֵיטֵב, עַד שֶׁבָּא הָעֶרֶב, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַגְרִינְוִיזֶלִים עֲתִידִים לָזוּן אֶת אָזְנֵיהֶם בְּזִמְרָה נָאָה.

הָאָדוֹן הַזָּקֵן לֹא יָכֹל לָבֹא אֶל הַנֶּשֶׁף, כִּי חוֹלֶה הָיָה. אוּלָם לְרֹאשׁ-הָעִיר, שֶׁבָּא לְבַקְּרוֹ שָׁעָה אַחַת מִקּוֹדֶם, מָסַר דְּבָרִים אֲחָדִים בְנוֹגֵעַ לְהִתְנַהֲגוּתוֹ עִם בֶּן-אָחִיו. "בֶּן-אָחִי, אָמַר אֵלָיו, הוּא בַעַל נֶפֶשׁ עֲדִינָה, אֲבָל מֵעֵת לְעֵת נִכְנָסוֹת בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְאָז יֵשׁ אֲשֶׁר בְּשִׁגָּעוֹן יִנְהָג; מִטַעַם זֶה צַר לִי כִפְלַיִם, שֶׁלֹּא אוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּכֶם בַּנֶּשֶׁף, כִּי אוֹתִי הוּא יָרֵא מְאֹד. לִשְׁבָחוֹ אֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיד, שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִתּוֹךְ מְשׁוּבָה רוּחֲנִית, אֶלָּא הַדָּבָר הוּא אֶצְלוֹ חֶסְרוֹן גּוּפָנִי, הוּא שָׁרוּי כֻלּוֹ בְטִבְעוֹ; הוֹאֵל אֵיפוֹא, אֲדוֹנִי רֹאשׁ-הָעִיר, אִם יִכַּנֵס בּוֹ רוּחַ-עִוְעִים לְהִתְמַתֵּחַ עַל גַּבֵּי הָעַמּוּד שֶׁל תָּוִי-הַנְּגִינָה אוֹ לְהַכְנִיס אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו בֵּין נִימֵי הַבַּטְנוֹן אוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר מֵעֵין זֶה, הוֹאֵל אָז וְהַתֵּר לוֹ קְצָת אֶת הָרְבִיד שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְאִם גַּם זֶה לֹא יוֹעִיל, וַהֲסֵרוֹתָ אֶת הָרְבִיד לְגַמְרִי מֵעַל צַוָּארוֹ וְרָאִיתָ, אֵיךְ יָשׁוּב מִיָּד לְהֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ וּלְהִתְנַהֵג בְּנִמּוּס.

רֹאשׁ-הָעִיר הִבִּיעַ תּוֹדָה לַחוֹלֶה עַל הָאֵמוּן, שֶׁנָּתַן בּוֹ, וַיַּבְטִיחֵהוּ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יְעָצָהוּ, כְּשֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ בָּזֶה

ז.

אוּלָם הַזִמְרָה הָיָה מָלֵא מִפֶּה לָפֶה, כִּי כָּל אַנְשֵׁי גְרִינְוִיזֶל וּסְבִיבוֹתֶיהָ נִקְבְּצוּ וּבָאוּ. כָּל הַצַּיָּדִים, הַכְּמָרִים נוֹשְׂאֵי-מִשְׂרָה, בַּעֲלֵי-אֲחֻזּוֹת בְּמֶרְחָק שָׁלשׁ שָׁעוֹת מִסָּבִיב, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וְכָל בְּנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם נָהֲרוּ אֶל הָאוּלָם לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַנְּגִינָה שֶׁל הַגְּרִינְוִיזֶלִים. נוֹגְנֵי-הָעִיר עָשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶם כְּהוֹגֵן, אַחֲרֵיהֶם עָמַד רֹאשׁ-הָעִיר עַל רַגְלָיו וַיְנַגֵּן בְּכִנּוֹר בְּלִוְיַת הָרוֹקֵחַ, שֶׁחִלֵּל בֶּחָלִיל; אַחֲרֵי רֹאשׁ הָעִיר שָׁר הָאֲדַרְכָּל בַּת-אֲרִיָה וְהֵפִיק רָצוֹן מֵאֵת כָּל הַשּׁוֹמְעִים וְגַם לָרוֹפֵא מָחֲאוּ כָּל הַנֶּאֱסָפִים כַּפֵּיהֶם, כְּשֶׁהֶרְאָה אֶת כֹּחוֹ עַל-פִּי הַנֵּבֶל.

הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסֵּדֶר נִגְמַר וְכָל אֶחָד מֵהַנֶּאֱסָפִים צִפָּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם אֶל הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, שֶׁבּוֹ הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר וּבִתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר צְרִיכִים הָיוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹלָם בִּדְיוֹשָׁר. הָאַנְגְּלִי כְּבָר מָשַׁךְ עָלָיו אֶת עֵינֵי כָל הַנֶּאֱסָפִים בִּיקָר תִּפְאֶרֶת לְבוּשׁוֹ. מִבְּלִי לִשְׁאֹל הַרְבֵּה הִתְמוֹדֵד עַל כִּסֵּא-מִסְעָד, שֶׁהָיָה מוּכָן בִּשְׁבִיל שׁוֹעָה אַחַת מֵהַשְּׁכוּנָה, וַיִּשְׁלַח אֶת רַגְלָיו לְפָנָיו וַיִּסְתַּכֵּל בִּפְנֵי כָל אִישׁ מִבַּעַד לְקֶרֶן-חָזוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, נוֹסֶפֶת עַל הַמִּשְׁקָפַיִם, שֶׁהָיוּ עַל חָטְמוֹ, וַיְצַחֵק עִם כֶּלֶב גָּדוֹל, שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ אֶל הָאוּלָם, לַמְרוֹת הָאִסָּר לְהַכְנִיס כְּלָבִים אֶל הַחֶבְרָה. הַשּׁוֹעָה, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הֻצַּג הַכִּסֵּא, בָּאָה, אֲבָל הָאַנְגְּלִי לֹא קָם מִפָּנֶיהָ, לֹא נָע וְלֹא זָע; אַדְרַבָּה, הוּא עוֹד הִשְׂתָּרַע עַל הַכִּסֵּא בִּרְוָחָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, וְאִישׁ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לְהָטִיחַ דְּבָרִים נֶגְדּוֹ; הָאִשָּׁה הַחֲשׁוּבָה הָיְתָה אֲנוּסָה לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא פָשׁוּט בְּתוֹךְ שְׁאָר נְשֵׁי הָעֲיָרָה, וּכְפִי שֶׁסִּפְּרוּ, חָרָה לָהּ הֵיטֵב.

בְּשָׁעָה שֶׁהִרְצָה רֹאשׁ-הָעִיר אֶת נְגִינָתוֹ הַיָּפָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲדַרְכָּל הִשְׁמִיעַ אֶת אֲרִיָּתוֹ הַנַּעֲלָה וְאַף גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָרוֹפֵא הָיָה חוֹלֵם-הוֹזֶה בַהֲלָךְ-דִּמְיוֹנוֹ עַל-פִּי הַנֵּבֶל וְהַכֹּל הָיוּ עוֹמְדִים וּמַחֲרִישִׁים וּמַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ מִתּוֹךְ עֲצִירַת נְשִׁימָה, לֹא פָסַק הָאַנְגְּלִי מִלְּצַחֵק עִם כַּלְבּוֹ אוֹ לְפַטְפֵּט עִם שְׁכֵנוֹ בְקוֹל גָּדוֹל, עַד כִּי כָל אִישׁ שֶׁלֹא יָדַע אוֹתוֹ, הִתְפַּלֵּא מְאֹד עַל דַּרְכּוֹ הַמּוּזָר.

לֹא יִפָּלֵא אֵיפוֹא, שֶׁהַתְּשׁוּקָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַרְצָאָתוֹ בִּדְיוֹשָׁר עִם בַּת-זוּגוֹ גָדְלָה מְאֹד. הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הֵחֵל; אַחֲרֵי נוֹגְנֵי הָעִיר, שֶׁקָּדְמוּ אֶת הַשָּׁרִים בִּפְתִיחָה קְטַנָּה, נִגַּשׁ רֹאשׁ-הָעִיר עִם בִּתּוֹ אֶל הָאִישׁ הַצָעִיר, וּבְמָסְרוֹ לוֹ עֲלֵה-נְגִינָה, אָמַר אֵלָיו: מוּסְיוּ! תִּישֵׁר-נָא בִּתִּי בְּעֵינֶיךָ לָשִׁיר עִמָּהּ אֶת הַדְּיוֹשָׁר ". וַיִּשְׂחַק הָאִישׁ הַצָּעִיר וַיְגַל אֶת שִׁנָּיו, אַחֲרֵי-כֵן קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי רֹאשׁ הָעִיר וּבִתּוֹ אֶל הָעַמּוּד, וְכָל הַנֶּאֱסָפִים הִבִּיטוּ אַחֲרֵיהֶם, מַחֲרִישִׁים וְעוֹשִׂים אָזְנֵיהֶם כַּאֲפַרְכֶּסֶת. הָאֲדַרְכָּל הֵנִיף אֶת יָדוֹ וַיִּרְמֹז לָאִישׁ הַצָּעִיר לִפְתֹּחַ בְּשִׁיר. וַיָּצֶץ הָאַנְגְּלִי מִבַּעַד לְמִשְׁקְפָיו הַגְּדוֹלִים בְּתָוֵי-הַנְּגִינָה וַיּוֹצֵא מִפִּיו קוֹלוֹת-יְבָבָה מַפְחִידִים. אַךְ הָאֲדַרְכָּל קָרָא אֵלָיו. “שְׁפִיל שְׁנֵי קוֹלוֹת לְמַטָּה. יְקִירִי, c עָלֶיךָ לָשִׁיר c!”

אוּלָם תַּחַת לָשִׁיר c, כַּעֲצַת הָאֲדַרְכָּל, חָלַץ הָאַנְגְּלִי אַחַת מִנְּעָלָיו וַיַּשְׁלִיכֶנָּה בְּרֹאשׁ הָאֲדַרְכָּל, עַד כִּי נִפְזַר הַשָּׂרָק לְכָל עֵבֶר. כְּשֶׁרָאָה זֹאת רֹאשׁ הָעִיר חָשַׁב: “אֲבָל, עַתָּה אֲחָזוֹ בְּוַדַּאי הַמֵּחוּשׁ שֶׁלּוֹ”, וַיְמַהֵר וַיִּקְרַב אֵלָיו וַיְרַשֵּׁל לוֹ קְצָת אֶת הָרְבִיד שֶׁבְּצַוָּארוֹ; אַךְ הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד עָזַר לְרָעָה. הָאִישׁ הַצָּעִיר לֹא דִבֵּר עוֹד גֶּרְמַנִּית, כִּי אִם שָׂפָה אַחֶרֶת, בִּלְתִּי מוּבֶנֶת לְשׁוּם אָדָם, וְהִתְחִיל עוֹשֶׂה קְפִיצוֹת גַּסּוֹת מְאֹד. וַיִּוָּאֵשׁ רֹאשׁ-הָעִיר כִּמְעַט מִתִּקְוָה, לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַרְצָאַת הַנְּגִינָה, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לִשְׁמֹעַ לַעֲצַת דּוֹדוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר, וּלְהָסִיר אֶת הָרְבִיד מֵעַל צַוָּארוֹ לְגַמְרִי. אוּלָם לֹא הִסְפִּיק רֹאשׁ הָעִיר לְמַלֵּא אֶת מְזִמָּתוֹ, עַד כִּי סָמַר בְּשָׂרוֹ מִפַּחַד, כִּי בִמְקוֹם עוֹר אָדָם לָבָן הָיָה צַוָּארוֹ מְכֻסֶּה עוֹר חַיָה שָׁחוּם, וּמִיָּד הוֹסִיף הָאִישׁ הַצָּעִיר לְכַרְכֵּר כִּרְכּוּרִים עוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלִים וּמְשֻׁנִּים וַיַּכְנֵס אֶת יָדָיו הַנְּעוּלוֹת נַעֲלֵי עוֹר מְגֻהָץ, לְתוֹךְ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וַיְסִירֵן מֵעָלָיו, וְהִנֵּה – הָהּ, פֶּלֶא! – הַשְּׂעָרוֹת הַיָּפוֹת הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ אֶלָּא פֵאָה-נָכְרִית, שֶׁזְּרָקָהּ בִּפְנֵי רֹאשׁ הָעִיר, וְעַל רֹאשׁוֹ הָיָה קָרוּם אוֹתוֹ הָעוֹר הַשָּׁחוּם.

הוּא קָפַץ עַל פְּנֵי שֻׁלְחָנוֹת וְסַפְסָלִים, הִפִּיל אֶת הָעַמּוּדִים, אֲשֶׁר לְתָוֵי-הַנְּגִינָה, רָמַס אֶת הַכִּנּוֹרוֹת וְהַנְּבָלִים וְעָשָׂה שַׁמּוֹת בְּכָל הָאוּלָם. “תִּפְשׂוּהוּ! תִּפְשׂוּהוּ!” קָרָא רֹאשׁ-הָעִיר, שֶׁלֹּא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרוֹב אֵימָה: תִּפְשׂוּהוּ, הוּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ!"

אוּלָם לֹא נָקֵל הָיָה לַעֲשׂוֹת זֹאת, כִּי הוּא חָלַץ אֶת נַעֲלֵי-יָדָיו וּבְצִפָּרְנָיו הָאֲרֻכּוֹת צָרַם אֶת פְּנֵי רוֹדְפָיו עַד שְׁפָךְ דָּם. לְסוֹף עָלְתָה בְיַד אַחַד הַצַּיָּדִים לְתָפְשׂוֹ, וַיֹּאחַז הָאִישׁ בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיִּלְחָצֵן בְּכָל כֹּחוֹ, עַד כִּי הוּא יָכֹל עוֹד רַק לְפַרְכֵּס בְּרַגְלָיו וְלִשְׂחֹק וְלִצְרֹחַ בְּקוֹל צָרוּד. וַיִּקָּהֲלוּ הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב לוֹ וַיִסְתַּכְּלוּ בּוֹ וַיִּשְׁתָּאוּ לִרְאוֹת, כִּי לֹא הָיָה עוֹד מַרְאֵהוּ כְמַרְאֶה אָדָם; אֲבָל אִישׁ מְלֻמָּד אֶחָד שֶׁדָּר בִּשְׁכוּנָתָם, שֶׁהָיָה לוֹ בֵית-נְכֹת מָלֵא פֻחֲלָצִים שֶׁל חַיּוֹת שׁוֹנוֹת, קָרַב אֵלָיו וַיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב וַיִּקְרָא בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה: “אַדוֹנוֹת נִכְבָּדוֹת, וַאַדוֹנִים נִכְבָּדִים! אֵיךְ מְלָאֲכֶם לִבְּכֶם לְהַכְנִיס חַיָּה כָּזֹאת לְחֶבְרַת אֲנָשִׁים מְהֻגָּנִים? הֲלֹא זֶה קוֹף מֵהַסּוּג הַנִּקְרָא בְלַטִּינִית Homo Troglodytes Lyannaci. הֲרֵינִי נוֹתֵן בִּמְחִירוֹ שִׁשָּׁה טַלֶּרִים וַאֲפַחֲלֵץ אוֹתוֹ בִשְׁבִיל בֵּית-מַשְׂכִּיתִי”.

מִי יְתָאֵר אֶת תִּמְהוֹנָם שֶׁל הַגְּרִינְוִיזֶלִים, בְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? “מַה, קוֹף, אָדָם-הַיַּעֲרִי בְחֶבְרָתֵנוּ? הָאִישׁ-הַצָּעִיר קוֹף, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ!” קָרְאוּ כֻלָּם וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. נִבְעָרִים מַמָּשׁ מֵרוֹב הִשְׁתּוֹמְמוּת, לֹא חָפְצוּ לְהַאֲמִין, לֹא הֶאֱמִינוּ לְמִשְׁמַע אָזְנֵיהֶם. הַגְּבָרִים בָּחֲנוּ וּבָדְקוּ אֶת הַחַיָּה בְּדִיקָה אַחַר בְּדִיקָה, אַךְ הִיא הָיְתָה וְנִשְׁאֲרָה קוֹף אֲמִתִּי.> “אֲבָל כֵּיצַד אֶפְשָׁר הַדָּבָר!” קָרְאָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר. הַאִם לֹא קָרָא לְפָנַי פְעָמִים רַבּוֹת אֶת שִׁירָיו? הַאִם לֹא אָכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי כְאַחַד הָאָדָם?"> “מָה? אָמְרָה אֵשֶׁת הָרוֹפֵא. הֲיִתָּכֵן? הַאִם לֹא הָיָה פְעָמִים אֵין מִסְפָּר שׁוֹתֶה אֶצְלִי קַהְוָה וּמְסַפֵּר עִם בַּעֲלִי בְדִבְרֵי-חָכְמָה?”

“כְּלוּם אֶפְשָׁרִי הוּא!” קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים זֶה אֶל זֶה. הַאִם לֹא הָיָה מְצַחֵק אִתָּנוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּקוֹנָאוֹת וּמִתְוַכֵּחַ בְּעִנְיָנִים מְדִינִיִּים כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ?"

“הַיְאֻמָּן? הִתְמַרְמְרוּ כֻלָּם; הַאִם לֹא הָיָה יוֹצֵא תָמִיד בְּנִשְׁפֵי-הַמָּחוֹל שֶׁלָּנוּ בְּרֹאשׁ הַחוֹלְלִים? קוֹף? קוֹף! אֲבָל, פֶּלֶא הוּא וּמַעֲשֵׂה-כְשָׁפִים!”> “כֵּן, מַעֲשֵׂה-כְשָׁפִים וּמִקְסַם-שֵׁדִים הוּא”, אָמַר רֹאשׁ-הָעִיר, בְּהַרְאוֹתוֹ לַנֶּאֱסָפִים אֶת הָרְבִיד, אֲשֶׁר הֵסִיר מֵעַל צַוַּאר הָאִישׁ הַצָּעִיר אוֹ הַקּוֹף, הַבִּיטוּ וּרְאוּ, בָּרְבִיד הַזֶּה חָבוּי כָּל הַקֶּסֶם, שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ כָל-כַּךְ חָבִיב לָנוּ. פֹּה רְצוּעַת-קְלָף רְחָבָה וְעָלֶיהָ כְתוּבִים תָּוִים כְּמוּסִים שׁוֹנִים; כִּמְדוּמָנִי, לַטִּינִית הוּא. הַאֵין בֵּינֵינוּ אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לִקְרֹא אֶת הַכָּתוּב כָּאן?"

הַכֹּמֶר הָרָאשִׁי, אִישׁ מְלֻמָּד, שֶׁהַקּוֹף נֶצַח אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּמִשְׂחַק הָאִשְׁקָקִי, קָרַב אֶל רֹאשׁ-הָעִיר, עִיֵּן בַּקְּלָף וַיֹּאמַר: "אֵין זֶה לַטִּינִית; רַק הָאוֹתִיּוֹת רוֹמִיּוֹת הֵן; פֹּה כָתוּב:

מְגֻחָךְ הַקּוֹף וּמְאֹד בָּדוּחַ,

בְּיִחוּד כְּשֶׁהוּא אוֹכַל מִן הַתַּפּוּחַ.

כֵּן, כֵּן, הוֹסִיף, אֵין זֹאת אֶלָּא תַּעְתּוּעֵי-תֹפֶת, מִין כְּשָׁפִים בְּעַלְמָא וְעוֹשֵׂה הַנְּבָלָה עָנֹשׁ יֵעָנֵשׁ".

גַּם דַּעַת רֹאשׁ-הָעִיר נָטְתָה לָזֶה, וַיָּקוּמוּ שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֶל הַנָּכְרִי, שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְקוֹסֵם, וְשִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מֵחֵיל הָעִיר נָשְׂאוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת הַקּוֹף אֶל בֵּיתוֹ, כְּדֵי לְהַתְחִיל תֵּכֶּף בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה".

וַיָּבוֹאוּ כֻלָּם אֶל הַבַּיִת הַשָּׁמֵם, וַאֲנָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר נָהֲרוּ אַחֲרֵיהֶם, כִּי כָל אִישׁ חָפֵץ לִרְאוֹת, מַה תִּהְיֶה אַחֲרִית הַדָּבָר, וַיִּדְפְּקוּ עַל הַדֶּלֶת וַיִּמְשְׁכוּ בַפַּעֲמוֹן, אַךְ לַשָּׁוְא, אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. וַיְצַו רֹאשׁ-הָעִיר לִשְׁבֹּר אֶת הַדֶּלֶת וַיַּעֵל הוּא וַאֲנָשָׁיו אֶל חֲדַר הַנָּכְרִי, אוּלָם שָׁם לֹא הָיָה דְבַר מִלְּבַד גְּרוּטָאוֹת שׁוֹנוֹת. הָאִישׁ הַנָּכְרִי לֹא הָיָה שָׁם וְעַל שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה שֶׁלּוֹ נִמְצָא מִכְתָּב חָתוּם, עָרוּךְ אֶל רֹאשׁ-הָעִיר. וַיִּפְתַּח רֹאשׁ-הָעִיר אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּקְרָא בוֹ:

“גְּרִינְוִיזֶלִים יְקָרִים!> בָּרֶגַע, שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים זֹאת, אֵינֶנִּי עוֹד בְּעִירְכֶם וְאַתֶּם כְּבָר יְדַעְתֶּם, מִי הוּא בֶן-אָחִי, מֵאַיִן בָּא וּמַה צּוּר מַחֲצַבְתּוֹ. קְחוּ אֶת הַשְּׂחוֹק הַזֶּה, אֲשֶׁר הִרְשֵׁיתִי לִי עִמָּכֶם, וְהָיָה לָכֶם לְמוּסַר הַשְׂכֵּל, לְבִלְתִּי הוֹסִיף עוֹד לְהַכְנִיס אֶל חֶבְרַתְכֶם בְּעַל כָּרְחוֹ אִישׁ הֶחָפֵץ לִחְיוֹת בְּגַפּוֹ. כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי חָשַׁבְתִּי לִי לִפְחִיתוּת הַכָּבוֹד, לְקַבֵּל חֵלֶק בַּשִׂיחוֹת הַבְּטֵלוֹת שֶׁלָכֶם, בְּמִדּוֹתֵיכֶם הַמְּגֻנּוֹת וּבְכָל הַבְלֵיכֶם, הַמְּעוֹרְרִים גִּחוּךְ, וְאִי-לָזֹאת גִּדַּלְתִּי אָדָם-יַעֲרִי, שֶׁיְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמִי, הוּא הָאָדָם-הַיַּעֲרִי, שֶׁרָכַשׁ לוֹ אֶת אַהֲבַתְכֶם בְּמִדָּה כֹה גְדוֹלָה. הֱיוּ שָׁלוֹם וּקְחוּ מוּסָרִי וְהִשְׁתַּמְּשׁוּ בוֹ לְטוֹבַתְכֶם”.

אַנְשֵׁי גְרִינְוִיזֶל בּוֹשׁוּ לֹא-מְעַט מִפְּנֵי כָל יוֹשְׁבַי אַרְצָם, רַק זֹאת הָיְתָה נֶחֱמָתָם, שֶׁהַכֹּל נַעֲשָׂה שֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ הַטֶּבַע; אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל גָּדְלָה בֹשֶׁת פְּנֵיהֶם שֶׁל הַצְּעִירִים עַל חַקּוֹתָם אֶת מַעֲשָׂיו וְהֶרְגֵּלָיו הָרָעִים שֶׁל הַקּוֹף. מֵאָז וָהָלְאָה לֹא יָסְפוּ עוֹד לְהָטִיחַ מַרְפְּקֵיהֶם אֶל הַשֻּׁלְחָן וּלְהִתְנוֹדֵד עַל הַכִּסֵּא, לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מֵהֶם, הֵסִּירוּ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם מֵעַל חָטְמֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ לִהְיוֹת מְנֻמָּסִים כְּמִקּוֹדֶם, וּכְשֶׁקָּרָה לִפְעָמִים, שֶׁאַחַד הַצְּעִירִים חָזַר לְסוּרוֹ, אָמְרוּ הַגְּרִינְוִיזֶלִים; הֲרֵי זֶה קוֹף. וְהַקּוֹף, שֶׁמִּלֵּא זֶה שָׁנִים רַבּוֹת תַּפְקִיד אָדוֹן צָעִיר, נִמְסַר לָאִישׁ הַמְּלֻמָּד בַּעַל בֵּית-הַשְּׂכִיָה, הוּא מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה אוֹתוֹ וּמַרְאֶה אוֹתוֹ לְכָל אִישׁ זָר הַבָּא אֶל הָעֲיָרָה, וְהַקּוֹף מִתְהַלֵּךְ עוֹד עַתָּה בַחֲצֵרוֹ שֶׁל הָאִישׁ וְרוֹעֶה עַד שֶׁיִסְתָּאֵב

א.

בְּעִיר גְּדוֹלָה שֶׁבְּגֶרְמַנְיָּה הַמְּדִינָה חַי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת רַצְעָן אֶחָד הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם תְּמִימִים וִישָׁרִים וְסָרִים מֵרָע. בַּיּוֹם הָיָה הָאִישׁ יוֹשֵׁב בְּקֶרֶן הָרְחוֹב וְטוֹלֵא מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים יְשָׁנִים, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה גַּם חֲדָשִׁים, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מַזְמִינָם אֶצְלוֹ, אֶלָּא שֶׁאָז הָיָה הָאִישׁ צָרִיךְ לִקְנוֹת אֶת הָעוֹר הַדָּרוּשׁ לִמְלַאכְתּוֹ, כִּי עָנִי הָיָה הָרַצְעָן וְעוֹר מִן הַמּוּכָן לֹא הָיָה לוֹ. הָאִשָּׁה הָיְתָה מוֹכֶרֶת פֵּרוֹת וִירָקוֹת, שֶׁהָיְתָה נוֹטַעַת בְּגִנָּה קְטַנָּה אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַבָּיִת, וְהַרְבֵּה קוֹפְצִים הָיָה לָהּ עַל סְחוֹרָתָהּ, כִּי הִיא הָיְתָה נוֹהֶגֶת נִקָּיוֹן גָּדוֹל בְעַצְמָהּ וּבִלְבוּשָׁהּ, גַם הָיְתָה יוֹדַעַת לְסַדֵּר אֶת פֵּרוֹתֶיהָ לִפְנֵי הַקּוֹנִים בְּאוֹפֶן מַרְהִיב עָיִן.

בֵּן אֶחָד הָיָה לָהֶם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב תֹּאֵר וּלְפִי גִילוֹ שֶׁל שְׁמוֹנֶה שָׁנִים גַּם גְּבַהּ קוֹמָה. וַיְהִי הַנַּעַר יוֹשֵׁב אֵצֶל אִמּוֹ בְשׁוּק-הַיָּרָק וְנוֹשֵׂא חֵלֶק מֵהַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת שֶׁהָיוּ הַנָּשִׁים וְהַטַּבָּחִים קוֹנִים אֵצֶל אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָרַצְעָן, אַחֲרֵיהֶם אֶל בֵּיתָם, וְעַל הָרוֹב הָיָה שָׁב מֵהֲלִיכָה כָזֹאת אַל אִמּוֹ וּבְיָדוֹ פֶרַח אוֹ אֲגוֹרָה אוֹ חֲתִיכַת גְּלוּסְקָה; כִּי אֲדוֹנֵי הַטַּבָּחִים הָאֵלּוּ הָיוּ מִתְיַחֲסִים אֶל הַנַּעַר בְּחִבָּה יְתֵרָה וְהָיוּ נוֹתְנִים לוֹ בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה דָבָר בְּמַתָּנָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאֵשֶׁת הָרַצְעָן יָשְׁבָה כְדַרְכָּהּ בַּשּׁוּק אֵצֶל סַלֶּיהָ, שֶׁהָיוּ מְלֵאִים כְּרוּב וּשְׁאָר יְרָקוֹת, אוֹרוֹת וְזֶרְעוֹנִים וּמִלְבַד זֹאת הָיוּ לָהּ בְכַלְכָּלָה אַחַת גַּם אֲגָסִים, תַּפּוּחִים וַאֲפַרְסְקִים בַּכּוּרִים. יַעֲקֹב הַקָּטָן – זֶה הָיָה שֵׁם הַנַּעַר – יָשֵׁב בְּצִדָּהּ וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַשּׁוֹנוֹת בִּשְׁמוֹתָן לְמִינֵיהֶן: “סוּרוּ נָא אֵלֵינוּ, אֲדוֹנִים, וְרָאוּ מַה נָּאֶה הַכְּרוּב הַזֶּה, מַה נּוֹדֵף רֵיחָם שֶׁל הַזֶרְעוֹנִים הַלָּלוּ, וְאַתֵּנָה הַנָּשִׁים, בֹּאנָה וּרְאֶינָה בָאֲגָסִים, בַּתַּפּוּחִים וּבָאֲפַרְסְקִים הַבַּכּוּרִים, הָרוֹצֶה לִקְנוֹת, יָבוֹא וְיִקְנֶה, אִמִּי מוֹכֶרֶת בְּזוֹל”. עוֹד הַנַּעַר עוֹמֵד וּמַכְרִיז, וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וּמִתְקָרֶבֶת אֲלֵיהֶם. הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה קְרָעִים וּמַרְאֵה אִשָּׁה עֲנִיָּה הָיָה לָהּ. פָּנֶיהָ הָיוּ צוֹמְקוֹת וּמְחֻדָּדוֹת וּמְלֵאוֹת קְמָטִים מֵרוֹב זִקְנָה, עֵינֶיהָ אֲדֻמּוֹת וְחָטְמָה חַד וְעָקוּם וְיוֹרֵד לָהּ עַל פִּי סַנְטֵרָהּ; הִיא הִתְהַלְּכָה עַל מִשְׁעַנְתָּהּ הַאֲרֻכָּה, אֲבָל אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לִקְצֹב בְדִיּוּק אֶת אוֹפֶן הִלּוּכָה, כִּי הִיא הָיְתָה צוֹלַעַת עַל יְרֵכָהּ, מִתְנוֹעַעַת הֵנָּה וָהֵנָּה וּמְטַלְטֶלֶת בְּקוֹשִׁי אֶת גְּוִיָּתָהּ, דּוֹמֶה הָיָה כְאִלּוּ הָיוּ לָהּ אוֹפַנִּים בְרַגְלֶיהָ, מְחַשֶּׁבֶת לְהִתְמוֹטֵט בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע וּמִסְתַּכֶּנֶת בְּעַצְמָהּ לִפּוֹל אַרְצָה וּלְהִפָּצֵעַ בְּחָטְמָהּ הֶחָד.

אֵשֶׁת הָרַצְעָן הִסְתַּכְּלָה בַּזְּקֵנָה בְמַבָּט חוֹדֵר. הֵן זֶה לָהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשּׁוּק דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא רָאֲתָה אֶת הָאִשָּׁה הַמְּשֻׁנָּה הַזֹּאת, אוּלָם הִיא נִבְהֲלָה לַמְרוֹת רְצוֹנָהּ, בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַזְּקֵנָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֵלֶיהָ מַעְדַּנּוֹת וּמִתְיַצֶּבֶת לִפְנֵי סַלֶיהָ.

“הַאַתְּ הִיא חַנָּה מוֹכֶרֶת יְרָקוֹת?” שָׁאֲלָה הַזְּקֵנָה בְקוֹל מִתְאַנֵחַ וּבִלְתִּי נָעִים, בַּהֲנִיעָהּ אֶת רֹאשָׁהּ אָנֶה וָאָנָה בְּלִי הֶפְסֵק.

“כֵּן, אֲנִי חַנָּה”. עָנְתָה אֵשֶׁת הָרַצְעָן, “מַה חֶפְצֵךְ?” “הָבָה נִרְאֶה, הָבָה נִרְאֶה! יְרָקוֹת אֲנִי צְרִיכָה, יְרָקוֹת, וַחֲפֵצָה אֲנִי לָדַעַת, אִם יֵשׁ לָךְ בַטֶנֶא מֵהַמִּינִים הַדְּרוּשִׁים לִי”, עָנְתָה הַזְּקֵנָה וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרָהּ גָּחֲנָה עַל גַּבֵּי הַסַּלִים וַתָּשֶׂם אֶת יָדֶיהָ הַשְּׁחֻמּוֹת וְהַמְּכֹעָרוֹת בְסַל-הַיָּרָק וַתֹּאחַז בְּאֶצְבְּעוֹת-הַשְּׂמָמִית אֲשֶׁר לָהּ בְּכָל יֶרֶק וְיֶרֶק וַתּוֹצֵא אוֹתָם אַחֵד-אֶחָד מִן הַסַּל וַתַּגִּישֵׁם אֶל חָטְמָהּ הָאָרֹךְ וַתָּרַח בָּהֶם מִכָּל צַד. וְיֵּרַע הַדָבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אֵשֶׁת הָרַצְעָן וַיִּתְכַּוֵּץ לִבָּהּ, בִּרְאוֹתהּ אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה הָאִשָּׁה לִירָקוֹתֶיהָ, אוּלָם לֹא עָרְבָה אֶת לִבָּהּ, לְהָטִיחַ דְבָרִים כְּלַפֵּי הַזְּקֵנָה, שֶׁהֲרֵי הָרְשׁוּת נְתוּנָה לְכָל קוֹנֶה לִבְחֹן אֶת טוּב הַסְחוֹרָה וּמִלְבַד זֹאת הִטִּילָה עָלֶיהָ הָאִשָּׁה אֵימָה מְיוּחֶדֶת. כְּשֶׁגָּמְרָה הָאִשָּׁה לִבְדֹּק אֶת הַסַּל מִקָּצֶה וְעַד קָצֵהוּ רָטְנָה: “סְחוֹרָה רָעָה, כְּרוּב בִּישׁ. מְאוּמָה לֹא מָצָאתִי מֵהַדְּבָרִים הַדְּרוּשִׁים לִי. לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה הָיָה הַכֹּל יוֹתֵר טוֹב. סְחוֹרָה רָעָה, סְחוֹרָה רָעָה!”

וְיַעֲקֹב הַקָּטָן שָׁמַע אֶת דְּבָרַי הָאִשָּׁה וַיִחַר אַפּוֹ וַיִּקְרָא בְּאֹמֶץ לֵב: אִשָּׁה לֹא תֵּדַע בֹּשֶׁת אַתְּ. מִתְּחִלָּה אַתְּ מַכְנִיסָה אֶת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַשְּׁחֻמּוֹת וְהַמְסֹאָבוֹת בְּסַל הַיְרָקוֹת הַיָּפִים וּתְמַעֲכִי אוֹתָם, אַחַר כַּךְ תַּגִּישִׁי אוֹתָם אֶל אַפֵּךְ הָאָרֹךְ, עַד כִּי מִי, שֶׁרָאָה זֹאת, לֹא יֹאבֶה עוֹד לִקְנוֹתָם, וְלִבְסוֹף עוֹד תִּמְצְאִי אוֹן לָךְ לֵאמֹר: רַע, רַע! וּבְכָל זֹאת, הֲרֵי גַם טַבָּחוֹ שֶׁל הַדּוּכָס קוֹנֶה אֶת יְרָקוֹתֵינוּ!"

וַתִּנְעַץ הַזְּקֵנָה אֶת עֵינֶיהָ הַטְּרוּטוֹת בָּעֶלֶם אַמִּיץ הַלֵּב וַתֹּאמֶר בְּקוֹל נִחַר, בְּשָׂחֲקָה בִּשְׂחוֹק מְכֹעָר: יִנוּקָא, יִנוּקָא! יָשַׁר בְּעֵינֶיךָ חָטְמִי הָאָרֹךְ? חַיֶּיךָ, גַּם לָךְ יִצְמַח חֹטֶם כָּזֶה בְּפָנֶיךָ וְיָרֵד לְךָ עַל פִּי סַנְטֵרְךָ". וּבְדַבְּרָהּ קָרְבָה בִסְחִיבָה אֶל הַסַּל הַשֵּׁנִי שֶׁבּוֹ הָיָה צָבוּר כְּרוּב, וַתֹּאחַז בְּיָדָהּ בְּרָאשֵׁי הַלְּפָתִים הַיּוֹתֵר לְבָנִים וְיָפִים וַתִּלְחַץ אוֹתָם בְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַד כִּי נִתְמַעֲכוּ כִמְעַט, אַחֲרֵי-כֵן חָזְרָה וְהִשְׁלִיכָה אוֹתָם אֶל הַסַּל וַתִּשְׁנֶה: “סְחוֹרָה רָעָה, סְחוֹרָה רָעָה!”

“לָמָּה אַתְּ מְנַעֲנַעַת בְרֹאשֵׁךְ בְּאוֹפֶן כֹּה כָעוּר? הֵן צַוָּארֵךְ דַק כְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב, אִם יִשָּׁבֵר וְנָפַל רֹאשֵׁךְ אֶל הַסַּל וּמִי יִקְנֶה אָז אֶת יְרָקוֹתֵינוּ?” “הַצַּוָּארִים הַדַּקִּים, כְנִרְאֶה, אֵינָם מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֶיךָ”, רָטְנָה הַזְּקֵנָה בִּשְׂחוֹק קַל. צַוָּאר כָּזֶה לֹא יִהְיֶה לְךָ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִנָּשֵׁר מֵהַגְּוִיָּה הַפְּעוּטָה!"

“לָמָּה לָךְ לְפַטְפֵּט דִּבְרֵי רִיק כָּאֵלֶּה עִם הָעֶלֶם?” אָמְרָה לִבְסוֹף אֵשֶׁת הָרַצְעָן, בַּחֲרוֹת אַפָּהּ בָּהּ עַל הַבְּדִיקוֹת וְהַהֲרָחוֹת הָאֲרֻכּוֹת מִצַּד הַזְּקֵנָה. “רְצוֹנֵךְ לִקְנוֹת דְּבַר-מָה, הִזְדָּרְזִי-נָא, הֲרֵי אַתְּ מַבְרִיחָה אֶת הַקּוֹנִים הָאֲחֵרִים”,

“טוֹב הַדָּבָר, יְהִי כִּדְבָרֵךְ”, קָרְאָה הַזְּקֵנָה בְּמַבָּט שֶׁל קֶצֶף, “אֶת שֵׁשֶׁת רָאשֵׁי הַלְּפָתִים הַלָּלוּ אֲנִי קוֹנָה מִמֵּךְ. אוּלָם הֲרֵי אַתְּ רוֹאָה, כִּי נִשְׁעֶנֶת אֲנִי עַל מִשְׁעַנְתִּי וְאֵינִי יְכֹלָה לָשֵׂאת שׁוּם מַשָּׂא; הַרְשִׁי-נָא אֵיפוֹא לִבְנֵךְ לָשֵׂאת אֶת הַסְּחוֹרָה אֶל-בֵּיתִי, וְאֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ בְיַד רְחָבָה”.

הַנַּעַר לֹא חָפֵץ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָאִשָּׁה וַיֵּבְךְ מָרָה, כִּי יָרֵא הָיָה מִפְּנֵי הַזְּקֵנָה הַמְּנֻוֶּלֶת, אֲבָל אִמּוֹ צִוְּתָה עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ לְמַלֵּא אַחֲרֵי בַּקָּשָׁתָהּ, כִּי חָשְׁבָה לְעָוֹן גָּדוֹל לְהַעֲמִיס מַשָּׂא כָזֶה עַל הָאִשָּׁה רְפַת הַכֹּחַ וְהַנַּעַר עָשָׂה אֶת רְצוֹן אִמּוֹ וּבְעוֹד דִּמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ שָׂם אֶת רָאשֵׁי הַלְּפָתִים בְּמִטְפַּחַת וַיַּפְשִׁילָהּ לַאֲחוֹרָיו וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְאֹרֶךְ הַשּׁוּק.

ב.

הָאִשָּׁה לֹא מִהֲרָה לָלֶכֶת וּשְׁלשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה עָבְרוּ בְּעֵרֶךְ עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל מָקוֹם רָחוֹק בְעִבּוּרָהּ שֶׁל הָעִיר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי בַיִת קָטָן נוֹטֶה לִנְפּוֹל. וַיְהִי בְּבוֹאָם, וַתּוֹצֵא הָאִשָּׁה מִצַּלַּחַת בִּגְדָּהּ וָו אָרֹךְ מְכֻסֶּה כֻלּוֹ חֲלוּדָה וַתִּתְקָעֶנּוּ בַחוֹר הַקָּטָן שֶׁבַּדֶּלֶת וַתִּסַּב הַדֶלֶת עַל צִירָה בְּקוֹל הֲמוּלָה גְדוֹלָה. אוּלָם מַה גָּדֵל תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הַקָּטָן בְּהִכָּנְסוֹ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה! חַדְרֵי הַבַּיִת הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּרָב פְּאֵר וְהָדָר, הַקִּירוֹת וְהַסִּפּוּן הָיוּ כֻלָּם שֵׁשׁ, הָרְהִיטִים-עֲצֵי הָבְנִים, מְחֻשָּׁקִים זָהָב וּמְשֻׁבָּצִים אֲבָנִים מְלֻטָּשׁוֹת וְהָרִצְפָּה הָיְתָה עֲשׂוּיָה זְכוּכִית טְהוֹרָה וְכֹה חֲלָקָה עַד שֶׁהָעֶלֶם שָׁמַט, נָפַל פְּעָמִים אֲחָדוֹת. הַזְּקֵנָה הוֹצִיאָה מִצַּלַּחְתָּהּ חֲלִיל-כֶּסֶף וַתְּחַלֵּל בּוֹ נְעִימָה אַחַת, עַד כִּי קוֹל הֶחָלִיל נִשְׁמַע בְּכָל פִּנּוֹת הַבָּיִת, וּמִיַּד נִכְנְסוּ חֲזִירֵי-יָם אֲחָדִים וַיַּעֲלוּ בַמַּעֲלוֹת אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר יָשְׁבָה בוֹ הָאִשָּׁה, וְלָעֶלֶם יַעֲקֹב נִדְמֶה כִי הֵם הָלְכוּ בְקוֹמָה זְקוּפָה עַל שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶם, שֶׁהָיוּ נְעוּלוֹת קְלִפּוֹת אֱגוֹזִים בִּמְקוֹם נְעָלִים, וְשֶׁהֵם לְבוּשִׁים בִּגְדִי אָדָם וְאַף מִצְּנֹות אֲנָשִׁים, עֲשׂוּיוֹת עַל-פִּי הַמוֹדָה הָאַחֲרוֹנָה, הָיוּ עַל רָאשֵׁיהֶם. אַיֵּה סַנְדָּלַי, רֵיקִים?" קָרְאָה הַזְּקֵנָה וַתַּךְ בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ עַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת עַד אֲשֶׁר קָפְצוּ לְמַעֲלָה בְקוֹל יְבָבָה; “עַד מָתַי אֲחַכֶּה לָהֶם?” וַיְמַהֲרוּ חֲזִירֵי הַיָּם וַיֵּרְדוּ בַמַּעֲלוֹת

אֲשֶׁר עָלוּ וּמִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים שָׁבוּ וַיָּבִיאוּ זוּג שֶׁל קְלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ מְבֻטָּנוֹת עוֹר וַיָּשִׂימוּ אוֹתָן בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְרַגְלִי הָאִשָּׁה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּסְקָה פִתְאֹם כָּל הַצְּלִיעָה וְהַסְּחִיבָה. הָאִשָּׁה הִשְׁלִיכָה אֶת הַמַּטֶּה הָלְאָה וַתִּצְעַד בְּצַעֲדֵי-אוֹן עַל רִצְפַּת הַזְּכוּכִית, בְּמָשְׁכָהּ אַחֲרֶיהָ אֶת יַעֲקֹב הַקָּטָן. לְסוֹף עָמְדָה בְחֶדֶר אֶחָד שֶׁהָיָה מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו רָהִיטִים שׁוֹנִים, שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר דּוֹמֶה לְמִטְבָּח, אַף כִּי הַשֻּׁלְחָנוֹת הָיוּ עֲשׂוּיִם כֻלָּם עֵץ הָבְנֶה וְהַסַּפּוֹת הַמְכֻסוֹת טַפִּיטָאוֹת יְקָרִים הָיוּ מַתְאִימוֹת יוֹתֵר לַחֲדַר-חֶמְדָּה.

“שֵׁב, בְּנִי”, אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה, בְּהַסְבִּירָה לוֹ פָנֶיהָ, וַתּוֹשֶׁב אוֹתוֹ בִּפְאַת סַפָּה אַחַת וַתַּצֵג לְפָנָיו שֻׁלְחָן, שֶׁגָּדַר בַּעֲדוֹ מִצֵּאת, “שְׁבָה-נָא, הֵן מַשָּׂא כָבֵד נָשָׂאתָ; לֹא קַלִּים הֵם רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים, לֹא קַלִּים”. “דְבָרַיִךְ כֹּה נִפְלָאִים, סַבְתָּא!” קְרָא הַנַּעַר.

“אָמְנָם עָיֵף אָנֹכִי, אֲבָל הֵן רַק רָאשִׁי לְפָתִים נָשָׂאתִי, אֲשֶׁר קָנִית מִיַּד אִמִּי, וְלֹא רָאשֵׁי אֲנָשִׁים”. “אֲבָל, טוֹעֶה אַתָּה”, צָחֲקָה הַזְּקֵנָה, וַתָּסַר אֶת הַמִּכְסֶה מֵעַל הַסַּל וַתּוֹצֵא מִמֶּנּוּ רֹאשׁ אָדָם תָּלוּי בְּשַׂעֲרוֹתָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָהּ. וְיֶחֱרַד הַנַּעַר חֲרָדָה גְּדוֹלָה. הוּא לֹא יָכֹל לְהָבִין בְּאֵיזֶה אוֹפֶן נַעֲשָׂה הַדָּבָר וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: “אִם יִוָּדַע הַדָּבָר לְאִישׁ, וְהוּבְאָה אִמִּי בִּפְלִילִים”.

“עָלַי עוֹד לָתֶת-לְךָ דְּבַר-מָה בִּשְׂכַר טִרְחָתְךָ”, רָטְנָה הָאִשָּׁה, “חַכֵּה-נָא רֶגַע, בִרְצוֹנִי לְהַלְעִיטְךָ נָזִיד, שֶׁטַעֲמוֹ יַעֲמֹד בְךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ”. כָּכָה דִבְּרָה הָאִשָּׁה וַתִּשְׁרֹק שֵׁנִית. וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע שֵׁנִית קוֹל הֶחָלִיל בַּבָּיִת, וַיָּבוֹאוּ רִאשׁוֹנָה חֲזִירֵי-יָם רַבִּים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי אָדָם, סִנּוֹרֵי-מְבַשְּׁלִים בְּמָתְנֵיהֶם וּמִתַּחַת לְאַבְנֵטָם בַּחֲשׁוֹת וְסַכִּינֵי-נִתּוּחַ, אַחֲרֵיהֶם בָּאוּ בִקְפִיצָה סְנָאִיּוֹת לְבוּשׁוֹת סַרְבָּלִים כֻּלָּן, מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבְרָאשֵׁיהֶן מִצְנְפוֹת קְטִיפָה מִצֶּבַע כְּרָתִי. אֵלֶּה הָיוּ, כְנִרְאֶה, עוֹזְרֵי שַׂר-הַטַּבָּחִים, כִּי הֵן טִפְּסוּ בִמְהִירוּת גְּדוֹלָה מְאֹד עַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים וַתְּבִיאֶנָה קְעָרוֹת וּמַחֲבוֹת, בֵּיצִים וְחֶמְאָה, קֶמַח, וִירָקוֹת שׁוֹנִים וַתִּשְׁפֹּתְנָה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח. וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הִתְהַלְּכָה בֵּין הַטַּבָּחוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה, וְהַנַּעַר רָאָה, כִּי מְטַפֶּלֶת הִיא מְאֹד בְּעֵסֶק הַבִּשּׁוּל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַתַּבְשִׁיל הָגוּן וְטוֹב לְמַאֲכָל. הָאֵשׁ הִתְלַקְּחָה וְעָלְתָה כְלַהַב לְמַעֲלָה וְהִרְתִּיחָה אֶת הַמַּיִם בַּקְּדֵרָה, רֵיחַ נָעִים מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר וּבְרֹאשׁ הָאִסְתַּלְגָּנִית שֶׁל הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם רָצָה הַזְּקֵנָה הֵנָּה וָהֵנָּה בְּלִי הֶרֶף, וּבְכָל פַּעַם שֶׁעָבְרָה לִפְנֵי הִכִּירָה, נָתְנָה עֵינֶיהָ בַּסִּיר הַנָּפוּחַ וַתָּרַח בּוֹ בְחָטְמָהּ הָאָרֹךְ. עוֹד הַזְּקֵנָה עוֹשָׂה כֹה וָכֹה וְהַקְּדֵרָה הַתְּחִילָה מְבַעְבַּעַת וּמַעֲלָה קֶצֶף וְתִמְרַת-אֵד עָבֶה, וְהַקֶּצֶף שָׁטַף עַל גְּדוֹתֶיהָ וְיָרֵד עַל הָאֵשׁ. אָז הֵסִירָה הַזְּקֵנָה אֶת הַקְּדֵרָה מֵעַל הָאֵשׁ וַתְּמַלֵּא מִן הַנָּזִיד סֵפֶל כֶּסֶף וַתַּגִּישׁוֹ לִפְנֵי הַקָּטָן יַעֲקֹב.

“כֵּן, בְּנִי, כֵּן”, אָמְרָה, אֱכָל-נָא אֶת הַנָּזִיד הַזֶּה וְהָיָה לְךָ הַכֹּל, אֲשֶׁר מָצָאתָ בִּי לְטוֹב וְיָפֶה. גַּם טַבָּח מָהִיר תִּהְיֶה, אֲבָל יֶרֶק, לֹא, אֶת הַיֶּרֶק לֹא תִּמְצָא לְעוֹלָם, כִּי עַל-כֵּן נִפְקַד מְקוֹמוֹ בְסַּלָהּ שֶׁל אִמֶּךָ". הַנַּעַר לֹא הֵבִין לְדִבְרֵי הַזְּקֵנָה וְלֹא שָׂם לִבּוֹ לָהֶם, תַּחַת זֹאת נָתַן עֵינָיו בְּתֵאָבוֹן מְיוּחָד בַּמָּרָק, אֲשֶׁר עָרֵב מְאֹד לְחִכּוֹ. אִמּוֹ הָיְתָה עוֹשָׂה לוֹ מֵעֵת לְעֵת מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַב, אֲבָל הֵם לֹא נָעֲמוּ לוֹ כָל כָּךְ. רֵיחַ בְּשָׂמִים וִירָקוֹת טוֹבִים עָלָה בְאַפּוֹ מִן הַמָּרָק, שֶׁהָיָה גַם מָתֹק גַּם חָמוּץ כְּאֶחָד וְחָרִיף מְאֹד. עוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב וּמְגַמֵּא בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל אֶת הַלְּגִימוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַנָּזִיד הַטּוֹב, וַחֲזִירֵי-הַיָּם הִדְלִיקוּ לְבוֹנָה עַרְבִית זַכָה, אֲשֶׁר הִתְנַדְּפָה בַחֶדֶר בְּתַבְנִית עֲנָנִים כְּחֻלִּים. הָעֲנָנִים הָאֵלּוּ הָלְכוּ הָלֹךְ וְהִתְעַבֵּה, הָלֹךְ וְהִתְעַבֵּה וַיֵּרְדוּ לְמַטָּה וַיִּרְבְּצוּ עַל הָרִצְפָּה. רֵיחַ הַקְּטֹרֶת הִשְׁכִּיר אֶת הַנַּעַר וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה. כָּל עֲמָלוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשֵּׁנָה, אֲשֶׁר חֲטָפַתּוּ, הָיָה לַשָּׁוְא; פְּעָמִים אֲחָדוֹת הִתְעוֹדֵד וַיִּתְאַמֵּץ לָקוּם וְלָשׁוּב אֶל אִמּוֹ, וּלְסוֹף נָפַל אֲחוֹרַנִּית עַל הַסַּפָּה וַיִישָׁן.

ג.

חֲלוֹמוֹת מְשֻׁנִּים נִרְאוּ לוֹ. בַּחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה מַפְשִׁיטָה מִמֶּנּוּ אֶת בְּגָדָיו וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עוֹר סְנָאִית וְיָכֹל הוּא לְקַפֵּץ וּלְדַלֵּג כִּסְנָאִית. כְּאָח וְרֵעַ הוּא מִתְהַלֵּךְ עִם שְׁאָר הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם, שֶׁהָיוּ בְרִיּוֹת מְנֻמָּסִים וּבַעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת בְּיוֹתֵר, וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם בַּעֲבוֹדָתָם לְשָׁרֵת אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה. בַּתְּחִלָּה הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ רַק בְּתוֹר מְגַהֵץ-נְעָלִים, זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי עָלָיו הָיָה לִמְשֹׁחַ בְּשֶׁמֶן אֶת קְלִפּוֹת הָאֱגוֹזִים, שֶׁמֵהֶם הָיוּ נַעֲשִׂים סַנְדָּלֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וּלְשַׁפְשְׁפָם עַד הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק. מִפְּנֵי שֶׁבְּבֵית הוֹרָיו הָיוּ דוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה כָזוּ, הָיָה רָגִיל בָּהּ וּמְמַהֵר לַעֲשׂוֹתָהּ. מִקֵּץ שָׁנָה בְעֶרֶךְ – הוֹסִיף לַחֲלֹם – הִתְחִילוּ מְסַפְּחִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדוֹת יוֹתֵר נִכְבָּדוֹת; צָרִיךְ הָיָה בְיַחַד עִם עוֹד סְנָאִיּוֹת אֲחָדוֹת לָצוּד אֶת חִרְגֵי-הַחַמָּה וּלְאַחֵר שֶׁאָסְפוּ מֵהֶם דַּיָם, מָכְרָחִים הָיוּ לְנַפּוֹתָם בְּשֶׁבַע נָפוֹת, כִּי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה חָשְׁבָה אֶת חִגְרִי-הַחַמָּה לְדָבָר הֲכִי דַק, וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה יְכֹלָה לִלְעֹס, כִּי לֹא הָיְתָה לָהּ בְּפִיהָ אַף שֵׁן אַחַת, צִוְּתָה לֶאֱפוֹת לָהּ לֶחֶם מִן הַחֲרָגִים הַלָּלוּ.

לִתְקוּפַת עוֹד שָׁנָה אַחַת שָׂמוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעֲבָדִים שֶׁהָיוּ אוֹגְרִים בִּשְׁבִיל הַזְּקֵנָה אֶת מֵי-הַשְּׁתִיָּה. לֹא שֶׁחָפְרוּ גֶבֶא אוֹ שֶׁהִצִּיגוּ בֶחָצֵר חָבִית, לְמַעַן יִקָּווּ אֵלֶיהָ מֵי-הַגֶּשֶׁם; לֹא, הַדָּבָר נַעֲשָׂה בְּאוֹפֶן יוֹתֵר מְשֻׁבָּח: הַסְּנָאִיּוֹת וְגַם יַעֲקֹב בְּתוֹכָן הָיוּ צְרִיכוֹת לִשְׁאֹב בִּקְלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-לוּז אֶת הַטַּל מִתּוֹךְ גְּבִיעֵי הַשּׁוֹשַׁנִים וְזֶה הָיָה מִשְׁתֶּהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה מַרְבָּה לִשְׁתּוֹת, הָיְתָה עֲבוֹדָתָם שֶׁל שׁוֹאֲבֵי-הַמַּיִם קָשָׁה מְאֹד. אַחֲרֵי עֲבוֹר עוֹד שָׁנָה הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבַּיִת פְּנִימָה. עָלָיו הָיְתָה מֻטֶּלֶת הַחוֹבָה לְנַקּוֹת אֶת הָרְצָפוֹת, וּלְפִי שֶׁהָרְצָפוֹת הָיוּ כֻלָּן זְכוּכִית טְהוֹרָה, שֶׁכָּל נְשִׁימָה קַלָּה הָיְתָה מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהּ קָשְׁתָה עָלָיו הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת עַד מְאֹד. צָרִיךְ הָיָה לַעֲבוֹר עָלֶיהָ בְמִבְרָשׁוֹת וְלִקְשֹׁר בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת אֶל הָרַגְלַיִם וּלְהַחֲלֵק בָּהֶן עַל גַּבֵּי הָרְצָפוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה, בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית הֶעֱלוּהוּ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה בַּמִּטְבָּח, זוֹ הָיְתָה שֵׁרוּת שֶׁל כָּבוֹד, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ רַק אַחֲרֵי בְחִינָה אֲרֻכָּה. יַעֲקֹב הִתְחִיל בְּמִשְׂרַת עוֹזֵר-הַטַּבָּח וְנִתְעַלָּה עַד לְמַעֲלַת אוֹפֶה-פַּשְׁטִידוֹת, וְהוּא הִשִּׂיג מְהִירוּת וְהִתְמַחוּת וְהִשְׁתַּלֵּם כָּל כַּךְ בְּכָל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת הַמִּטְבָּח, שֶׁלִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיָה מִתְפַּלֵּא עַל עַצְמוֹ. הַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר קָשִׁים, פַּשְׁטִידוֹת בְּנוֹת מָאתַיִם אֵיסֶנְצִיּוֹת, נְזִידֵי-יֶרֶק מָרְכָּבִים מִכָּל מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – אֶת הַכֹּל לָמַד, הַכֹּל יָדַע לַעֲשׂוֹת בְּאוֹפֶן קַל וְנָעִים לָחֵיךְ.

כָּכָה עָבְרוּ עָלָיו עֶרֶךְ שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה. פַּעַם אַחַת אַחֲרֵי חָלְצָה אֶת סַנְדָּלֶיהָ מִקְּלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ וְאַחֲרֵי לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת מִשְׁעַנְתָּהּ וְאֶת סַּלָהּ עַל-מְנָת לָצֵאת הַחוּצָה, צִוְתָה עָלָיו לִמְרֹט נוֹצוֹת תַּרְנְגֹלֶת, לְמַלְּאוֹתָהּ יְרָקוֹת וְלִצְלוֹתָהּ עַל-גַּבֵּי גֶחָלִים עַד אֲשֶׁר תִּצְטַמֵּק יָפֶה-יָפֶה וְהָיְתָה לָהּ לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם בְּשׁוּבָהּ. וַיַּעַשֹ יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר צֻוָּה עַל-פִּי כָל כְּלָלֵי תּוֹרַת-הַבִּשּׁוּל: שָׁחַט אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת, שְׁלָקָהּ בְּרוֹתְחִים, מָרַט נוֹצוֹתֶיהָ בִמְהִירוּת נִפְלָאָה, אַחֵר גָּרֵד אֶת עוֹרָהּ וְשִׁפְשְׁפוֹ וְקִרְצְפוֹ הָדֵק הֵיטֵב וּבָאַחֲרוֹנָה הוֹצִיא אֶת קִרְבָּהּ. אַחֲרֵי גָמְרוֹ אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הִתְחִיל אוֹסֵף אֶת הַיְרָקוֹת, בִּכְדֵי לְנַקּוֹתָם וּלְמַלְּאוֹת בָּהֶם אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת, וַיְהִי בְּבוֹא יַעֲקֹב אַל חָדַר הַיְרָקוֹת, וַיִּמְצָא אָרוֹן בָּנוּי בַקִּיר, אֲשֶׁר לֹא רָאָהוּ מִקּוֹדֶם, וְדֶלֶת הָאָרוֹן פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הָאָרוֹן, לִרְאוֹת מַה נִּמְצָא בוֹ, וַיִּתְפַּלֵּא מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ, כִּי הוּא מָלֵא סַּלִים מִסַּלִים שׁוֹנִים. רֵיחַ נָעִים נָדַף מִן הַסַּלִים וְעָלָה בְאַפּוֹ. וַיִּפְתַּח יַעֲקֹב אֶת אַחַד הַסַּלִים וַיִּמְצָא בוֹ יֶרֶק מְשֻׁנֶּה בְמַרְאֵהוּ וּבְצִבְעוֹ, הַקֶּלַח וְהֶעָלִים הָיוּ מִצֶבַע כָּחֹל-יְרַקְרַק וּמִמַּעַל לָהֶם פֶּרַח קָטָן בַּעַל גַּוָּן בּוֹעֵר כָּאֵשׁ וְשָׂפָה לוֹ מִצֶּבַע כָּתֹם.

וְיִתְבּוֹנֵן יַעֲקֹב בְּשׂוּם-לֵב אֶל הַפֶּרַח וַיָּרַח בּוֹ, וַיִּזְכֹּר, כִּי הָרֵיחַ הָעוֹלֶה מִמֵּנוּ הוּא אוֹתוֹ הָרֵיחַ, שֶׁנָּדַף מִן הַנָּזִיד, אֲשֶׁר הִלְעִיטָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, אֲבָל הָרֵיחַ הַזֶּה הָיָה כֹה חָזָק, עַד כִּי הוּא הִתְחִיל מִתְעַטֵּשׁ. פְּעָמִים אֲחָדוֹת זוּ אַחֵר זוּ הִתְעַטֵּשׁ הַנַּעַר וְחָזַר וְהִתְעַטֵּשׁ וּמִתּוֹךְ עִטּוּשׁ הֵקִּיץ מִשְּׁנָתוֹ.

וַיְהִי בַהֲקִיצוֹ וַיַּבֵּט סְבִיבוֹתָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב עַל הַסַּפָּה בַחֲדַר הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וַיִּקְרָא בְתִמָּהוֹן: “כַּמָּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל חֲלוֹם! יָכֹל הָיִיתִי לְהִשָּׁבַע, כִּי הָיִיתִי בֶאֱמֶת סְנָאִית נִבְזָה, רֵעַ לַחֲזִירֵי-יָם וּשְׁאָר מִינֵי שֶׁרֶץ וְיַחַד עִם זֶה נַעֲשֵׂיתִי טַבָּח גָּדוֹל. מַה תִּשְׂחֵק אִמִּי כְּשֶׁאֲסַפֵּר לָהּ אֶת חֲלוֹמִי! אֲבָל הַיּוֹם לֹא תִּקְצֹף עָלֵי עַל כִּי יָשַׁנְתִּי בְּבֵיִת אִשָּׁה זָרָה, תַּחַת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲזֹר לָהּ בַּשׁוּק?” הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לְבַב הַנַּעַר בְמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים וַיְמֲהֵר וַיָּקֶם מִן הַסַּפָּה, בְּחֶפְצוֹ לָצֵאת, אוּלָם אֲבָרָיו עֲדַיִן הָיוּ קָשִׁים מֵחֲמַת שֵׁנָה וּבְיִחוד קָשֶׁה הָיָה עָרְפּוֹ, עַד כִּי לֹא יָכֹל לְהָנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ, וְכֹה הָיָה שְׁכוּר שֵׁנָה, עַד כִּי בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע נִתְקַל חָטְמוֹ בְכִסֵּא אוֹ בְקִּיר הַחֶדֶר, וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּהָפְכוֹ רֹאשׁוֹ בְחִפָּזוֹן, הִתְנַגֵּף חָטְמוֹ בַמְּזוּזָה. הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם רָצוּ אַחֲרָיו בְּקוֹל יִבּוּב, כְּאִלּוּ חָפְצוּ לְלַוֹּתוֹ; הוּא גַם זִמֵּן אוֹתָם לָלֶכֶת עִמּוֹ, בִּהְיוֹתוֹ עוֹמֵד כְּבָר בְּפֶתַח הַבָּיִת, כִּי נֶחֱמָדִים הָיוּ הַיְצִירִים הַפְּעוּטִים הָאֵלֶּה לְמַרְאֶה, אֲבָל הֵם מִהֲרוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה וְלִסְגֹּר הַדֶּלֶת אַחֲרֵיהֶם עַד כִּי קוֹל יִבּוּבָם נִשְׁמַע לוֹ עוֹד רַק מֵרָחוֹק.

ד.

רֶבַע הֵעִיר, אֲשֶׁר הֵבִיאָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה שָׁמָה הָיָה בַקָּצֶה הַיּוֹתֵר רָחוֹק, עַד כִּי בְקֹשִׁי עָלָה לוֹ לִמְצֹא בָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל אִמּוֹ. גַּם הָיוּ הָרְחוֹבוֹת מְלֵאִים הֲמוֹן אָדָם רַב, אֲשֶׁר סָבְבוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה דוֹמֶה לוֹ, גַּמָּד אֶחָד וְקָרְאוּ אַחֲרָיו: “רְאוּ אֶת הַנַּנָּס הַמְּנֻוָּל! מֵאַיִן הוּא בָא? הוֹ, מָה אָרֹךְ חָטְמוֹ, מֶה עָקוּם רֹאשׁוֹ, הַדָּבוּק אֶל כְּתֵפָיו, וְכַפּוֹת יָדָיו מַה מְכֹעָרוֹת הֵן!” אִלּוּ הָיָה לוֹ פְנָאי, הָיָה גַם הוּא רָץ אַחֲרָיו, כִּי אוֹהֵב הָיָה מְאֹד לִרְאוֹת עֲנָקִים וְגַמָּדִים וּמַלְבּוּשִׁים זָרִים וְיִקְרֵי הַמְּצִיאוּת.

אוּלָם בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיָה מְמַהֵר לָשׁוּב אֶל אִמּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַשּׁוּק, מָצָא אֶת אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת שָׁם בִּמְקוֹמָהּ הָרָגִיל בֵּין סַּלֶּיהָ הַמְּלֵאִים פֵּרוֹת וִירָקוֹת. כְּנִרְאֶה, לֹא אָרְכָה שְׁנָתוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן דּוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי אִמּוֹ הָיְתָה עֲגוּמָה מְאֹד, כִּי לֹא קָרְאָה לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים לָסוּר אֵלֶיהָ לִקְנוֹת אֶת סְחוֹרָתָהּ, אֶלָּא רֹאשָׁהּ הָיָה מוּנָח בֵּין בִּרְכֶּיהָ, וּכְשֶׁהִקְרִיב לָבֹא, נִרְאָה לוֹ, כִּי פָנֶיהָ הִלְבִּינוּ יוֹתֵר מִדָּי. מִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת, שֶׁהָה אֵיזֶה זְמָן, אַחֲרֵי-כֵן מָצָא אֶת לִבּוֹ, וַיִּתְגַנֵּב חֶרֶשׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ וַיַּנַּח אֶת יָדוֹ בְאַהֲבָה עַל זְרוֹעָהּ וַיֹּאמַר: מַה לָךְ אִמָּא? כּוֹעֶסֶת אַתְּ עָלָי? הָאִשָּׁה הִפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ אֵלָיו וּמִיַּד נִרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ וַתִּקְרָא בְקוֹל זְוָעָה.

“מַה חֶפְצְךָ, גַּמָּד מְנֻוָּל? סוּר מֵעָלַי, לֹא אוּכַל הֲתוּלִים כָּאֵלֶּה”. “אִמָּא, מֶה הָיָה לָךְ?” שָׁאַל יַעֲקֹב נִדְהָם.

“מִפְּנֵי מָה אַתְּ מְשַׁלַּחַת אֶת בְּנֵךְ מֵעַל פָּנַיִךְ? הַאִם חוֹלָה אַתְּ?”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, לֵךְ לְדַרְכֶּךָ!” עָנְתָה חַנָּה בָחֳרִי-אָף. אָנֹכִי לֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ בְעַד תַּעְתּוּעֶיךָ, קַח וָלֵךְ! מָשְׁחַת הַמַּרְאָה!"

“אֲבָל, אֱלֹהִים שָׁלַל מִמֶּנָּה אֶת אוֹר שִׂכְלָהּ!” הִתְעַצֵּב הַנַּעַר אֶל לִבּוֹ. “מָה אֶעֱשֶׂה לָהּ, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּיתָהּ? אִמָּא, אִמָּא, רַב לָךְ לְדַבֵּר דִּבְרֵי רוּחַ, שְׂאִי עֵינַיִךְ וּרְאִי, הֲלֹא אֲנִי בְנֵךְ יַעֲקֹב”.

“הַדָּבָר כְּבָר עוֹבֵר כָּל גְּבוּל!” קָרְאָה חַנָּה בִּפְנוֹתָהּ אֶל שְׁכֶנְתָּהּ. רְאִי-נָא אֶת הַנַּנָּס הַמְכֹעָר הַזֶּה. הַמְּעַט מִמֶּנוּ כִי הוּא מַבְרִיחַ מִמֶּנִּי אֶת כָּל קוֹנַי, כִּי עוֹד יָעֹז לִשְׂחַק לַאֲסוֹנִי וּלְהַחֲלִיט, כִּי בְנִי הוּא, בְּנִי יַעֲקֹב. הוֹ, עַז-פָּנִים!"

כִּשְׁמֹעַ הַשְּׁכֵנוֹת אֶת דִּבְרֵי חַנָּה, שֶׁנִּזְרְקוּ מִפִּיהָ בְכַעַס גָּדוֹל, וַתָּקוֹמְנָה כֻלָּן וַתִּתְמַלֶּאנָה יַחַד עַל הַנַּעַר בַּחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים וְקוֹלִי-קוֹלוֹת, כַּאֲשֶׁר יָכְלוּ – וּנְשֵׁי הַשּׁוּק, כְּנוֹדָע, מֻמְחוֹת הֵן בִּמְלָאכָה זוֹ – וַתְּשַׁחֵרְנָה אוֹתוֹ מוּסָר עַל לַעֲגוֹ לְצָרָתָהּ שֶׁל חַנָּה, אֲשֶׁר בְּנָהּ הַנֶּחֱמָד גֻנַּב מִמֶּנָּה לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים וַתֹּאמַרְנָה לְהִתְנַפֵּל עָלָיו וּלְהַרְאוֹת לוֹ אֶת נַחַת צִפָּרְנֵיהֶן, אִם לֹא יְמַהֵר לַעֲזֹב אֶת הַשּׁוּק.

וְיַעֲקֹב הַמִּסְכֵּן עָמַד מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה לְדִבְרֵי הַנָּשִׁים, מִבְּלִי דַעַת מַה לַחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתָם. הֲלֹא זֶה הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לוֹ, הָלַךְ עִם אִמּוֹ אֶל הַשּׁוּק כְּדַרְכּוֹ יוֹם-יוֹם, עָזַר לָהּ לְסַדֵּר אֶת פֵּרוֹתֶיהָ, וְאַחֲרֵי-כֵן הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה אֶל בֵּיתָהּ וְיֹאכַל שָׁם מְעַט מָרָק וַיְנַמְנֵם קְצָת וְעַתָּה כְבָר שָׁב, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אוֹמֶרֶת אִמּוֹ וְהַשְׁכֵנוֹת עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, כִּי לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים הָיָה הַדָּבָר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּרְאוּ לוֹ גַּמָּד מְנֻוָּל! מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לוֹ? – אַחֲרֵי רוֹאוֹ, כִּי אִמּוֹ הֵסֵבָּה אֶת עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ וְלֹא תַּחְפֹּץ עוֹד לִרְאוֹתוֹ, הִתְחִיל בּוֹכֶה מֵרוֹב צַעַר וַיְמַהֵר וַיַעֲזֹב אֶת אִמּוֹ וַיֵּרֶד אֶל קְצֵה הָרְחוֹב, אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה אָבִיו טוֹלֵא נְעָלִים. “אָסוּרָה-נָא וְאֶרְאֶה”, אָמַר אֶל לִבּוֹ, “אִם גַּם אַבָּא לֹא יַכִּירֵנִי; אֶעֶמְדָה-נָא מֵאַחֲרֵי דֶלֶת חֲנוּתוֹ וַאֲדַבְּרָה עִמּוֹ מִשָּׁם”. הָרַצְעָן, שָׁקוּעַ כֻּלּוֹ בַעֲבוֹדָתוֹ, לֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ כְלָל; אוּלָם כְּשֶׁהֵעִיף בְּמִקְרֶה אֶת מַבָּטוֹ אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת, הִפִּיל אֶת הַנַּעַל, הַחוּט הַמְּזֻפָּף וְהַמַּרְצֵעַ מִיָּדוֹ אַרְצָה וַיִּקְרָא בְּבֶהָלָה: אֵי שָׁמַיִם, מַה זֹּאת, מַה זֹּאת!

"רַמְשָׁא טָבָא, אֻמָּן! אָמַר יַעֲקֹב בְּהִכָּנְסוֹ כֻּלּוֹ אֶל הֶחָנוּת. “מַה שְּׁלוֹמְךָ?” “בִּישׁ, בִּישׁ, אֲדוֹנִי הַקָּטָן, עָנָה לוֹ אָבִיו לְתִמִהוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל יַעֲקֹב, כִּי גַם הָאָב לֹא הִכִּירוֹ, כְנִרְאֶה. עִסְקִי אֵינוֹ מַצְלִיחַ כִּדְבָעִי. אֲנִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, עוֹד מְעַט וְאַזְקִין וְלָקַחַת לִי עוֹזֵר אֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת”. “הַאֵין לְךָ בֵּן, אֲשֶׁר יוּכַל לִהְיוֹת לְךָ לְעֵזֶר כְּשֶׁתָּבֹא בַיָּמִים?” הוֹסִיף יַעֲקֹב לַחֲקֹר. “בֵּן אֶחָד הָיָה לִי וְיַעֲקֹב קָרְאוּ לוֹ, וְאִלּוּ הָיָה עַתָּה עִמָּדִי, אָז כְּבָר הָיָה בֶּן עֶשְׂרִים. גְּבַהּ קוֹמָה הָיָה וְחָסֹן כָּאַלּוֹן, מָהִיר וְחָרִיף, וּבְוַדַּאי הָיָה תּוֹמֵךְ בְּיָדִי בְּמִדָּה הֲגוּנָה. הָאָח, אֵיזֶה רֶוַח הָיָה לִי אָז! עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה כְבָר הִתְגַּבֵּר בִּזְרִיזוּתוֹ וּבְיִתְרוֹן הֶכְשֵׁרוֹ וּכְבָר הָיָה בָקִי קְצָת בְּאֻמָּנוּת, גַּם יָפֶה הָיָה וְנֶחֱמָד לְמַרְאֶה; הוּא הָיָה מוֹשֵׁךְ אֵלַי בְּלִי סָפֵק קוֹנִים טוֹבִים, עַד כִּי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ עוֹד לִטְלֹא נְעָלִים בָּלוֹת וְהָיִיתִי תוֹפֵר רַק חֲדָשׁוֹת! וְאוּלָם כַּךְ הוּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם!”

“וְאַיֵּה בִנְךָ?! שְׁאַל עַתָּה יַעֲקֹב אֶת אָבִיו בְּקוֹל רוֹעֵד. “אֱלֹהִים יוֹדֵעַ”, עָנָה הָאָב; לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים, כֵּן, לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים בְּעֵרֶךְ הָיָה הַדָּבָר, גֻנֹב גֻנַב מֵאִתָּנוּ בַּשּׁוּק”.

“לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים?” קָרָא יַעֲקֹב בַּחֲרָדָה, “כֵּן הוּא, אֲדוֹנִי הַקָּטָן. זְכוּרַנִי, כְּאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר זֶה עַתָּה, אֵיךְ שָׁבָה אִשְׁתִּי מִן הַשּׁוּק, כְּשֶׁהִיא בוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת וְעַל שְׁאֵלָתִי סִפְּרָה לִי, כִּי הַנַּעַר הָלַךְ וְלֹא שָׁב כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכִי חָקְרָה וְדָרְשָׁה אַחֲרָיו בְּכָל מָקוֹם וַתְּבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא. אָנֹכִי חָזִיתִי זֹאת מֵרֹאשׁ וְכַמָּה פְּעָמִים הִזְהַרְתִּיהָ, כִּי סוֹף-סוֹף יָבֹא לִידֵי כָךְ. יַעֲקֹב הָיָה יְפֵה מַרְאֶה, זֹאת אֵין לְכַחֵד, וְאִשְׁתִּי הָיְתָה מִתְגָּאָה בוֹ, וְנָעִים הָיָה לָהּ לִשְׁמֹעַ, כְּשֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְהַלְּלִים וּמְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ. הִיא הָיְתָה שׁוֹלַחַת אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְבָתֵּי הָעֲשִׁירִים לְהָבִיא לָהֶם פֵּרוֹת וִירָקוֹת. עַל זֶה לֹא הָיִיתִי מַקְפִּיד; כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה הַנַּעַר נִכְנָס אֵלָיו רֵיקָם, הָיָה יוֹצֵא מִמֶנּוּ מָלֵא וּמְסֻבָּל בְּמַתָּנוֹת. וְאוּלָם הִשָּׁמְרִי לָךְ – אָמַרְתִּי לָהּ – הָעִיר גְּדוֹלָה וַאֲנָשֶׁיהָ רָעִים וַחֲטָאִים, לְאַט לִי בַנַּעַר בְּיַעֲקֹב. וְכַאֲשֶׁר נִבֵּאתִי, כֵּן הָיָה. פַּעַם אַחַת בָּאָה אִשָּׁה זְקֵנָה מְנֻוֶּלֶת אֶל הַשּׁוּק, מְתַגֶּרֶת עִם אִשְׁתִּי בִּדְבַר מִקְחֵי פֵרוֹת וִירָקוֹת וְלִבְסוֹף קוֹנָה הִיא סְכוּם כֹּה רַב, שֶׁאֵינָהּ יְכֹלָה בְעַצְמָהּ לְשֵׂאתוֹ, אִשְׁתִּי טוֹבַת הַלֵּב שׁוֹלַחַת עִמָּהּ אֶת הַנַּעַר אֶל בֵּיתָהּ – וְלֹא יָסְפָה לִרְאוֹתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.

“וּמֵאָז וְעַד עַתָּה כְּבָר עָבְרוּ שֶׁבַע שָׁנִים?” “שֶׁבַע שָׁנִים תִמָּלֶאנָה בָאָבִיב הַבָּא, עָשִׂינוּ הַכְרָזוֹת, חִזַּרְנוּ עַל כָּל בָּתֵּי הָעִיר וְשָׁאַלְנוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵיהֶם. בֵּינֵיהֶם הָיוּ רַבִּים, אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת הַנַּעַר פָּנִים אֶל פָּנִים וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ וְהֵם עָזְרוּ לָנוּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, אֲבָל הַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא. גַּם אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר קָנְתָה אֶת הַיְּרָקוֹת, לֹא רָאָה אִישׁ; רַק אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת בַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה אָמְרָה: אֵין זֹאת כִּי אִם הַפֵיאָה הָרָעָה יַרְקָא, הַבָּאָה אַחַת לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה אֶל הָעִיר לִקְנוֹת דְּבָרִים שׁוֹנִים הִיא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר לָקְחָה אֶת הַנַּעַר עִמָּהּ אֶל בֵּיתָהּ”.

כֹּה דִבֵּר הָאָב וּמִדֵי דַבְּרוֹ לֹא חָדַל לְהַכּוֹת בַּפַּטִּישׁ עַל גַבֵּי נְעָלָיו וְלִמְשֹׁךְ אֶת הַחוּט הַזָפוּת בִּשְׁתֵּי יָדָיו. אָז אוֹרוּ עֵינֵי הַנַּעַר וַיֵּדַע אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ הָאִשָּׁה הָרָעָה, אָז הֵבִין, כִּי כָל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו, לֹא הָיָה בְמַרְאֵה הַחֲלוֹם, וְרַק בֶּאֱמֶת עָבַד אֶת הַפֵיאָה הַמַּרְשַׁעַת שֶׁבַע שָׁנִים בְּתוֹר סְנָאִית. קֶצֶף וְצַעַר מִלְּאוּ אֶת לְבַב יַעֲקֹב, עַד כִּי חִשַׁב לְהִתְפַּקֵּעַ. שֶׁבַע שְׁנוֹת נְעוּרָיו גָּנְבָה מִמֶּנּוּ הַזְּקֵנָה וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ כָל מְאוּמָה. אִם לָמַד לְשַׁפְשֵׁף וּלְגַהֵץ נְעָלִים שֶׁל אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ, אִם יָדַע לְנַקּוֹת רִצְפָּה שֶׁל זְכוּכִית, אִם חֲזִירֵי-הַיָּם גִלּוּ לוֹ אֶת כָּל סוֹדוֹת הַמִּטְבָּח, הֲזֶה הָיָה חֶלְקוֹ מִכָּל עֲמָלוֹ? עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמְהַרְהֵר עַל-דְּבַר גּוֹרָלוֹ, וְהִנֵּה פִתְאֹם פָּנָה אֵלָיו הָרַצְעָן בִּשְׁאֵלָה: “אוּלַי תִקְנֶה דְבַר-מָה מִסְּחוֹרָתִי, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר! הֲרֵי סַנְדָּלִים חֲדָשִׁים וַהֲרֵי – הוֹסִיף בִּשְׂחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו – נַרְתִּיק לְחָטְמֶךָ”.

“מַה לְּךָ וּלְחָטְמִי?” שָׁאַל יַעֲקֹב, לָמָּה לִי לְשִׂימוֹ בְנַרְתִּיק?" “נוּ”, הֵשִׁיב הָרַצְעָן, "אִישׁ אִישׁ וְטַעֲמוֹ; וְאוּלָם זֹאת אוּכַל לְהַגִּיד לְךָ: אִלּוּ הָיָה לִי אַף נוֹרָא כָזֶה, הָיִיתִי מַזְמִין לִי בִשְׁבִילוֹ נַרְתִּיק שֶׁל עוֹר-לַכָּה וַרְדִּי “רְאֵה-נָא, אָדוֹן צָעִיר, הִנֵּה פֹּה תַחַת יָדִי חֲתִיכַת עוֹר יָפָה; כְּמוּבָן, דָּרוּשׁ יִהְיֶה לְנַרְתִּיק כָּזֶה לְפָחוֹת אַמָּה, אֲבָל אָז הָיִיתָ יוֹדֵעַ, כִּי שׁוּם דָּבָר לֹא יִגַּע בְחָטְמְךָ לְרָעָה, בְּעֵת אֲשֶׁר עַתָּה, בָטוּחַ אֲנִי בָזֶה, הִנְּךָ נִתְקָל בְּחָטְמְךָ בְּכָל דֶּלֶת וּמְזוּזָה, בְּכָל עֲגָלָה, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵר לְפָנֶיהָ”.

כְּבוּל עֵץ עָמַד הַנַּעַר מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר מֵרוֹב פָּחַד. הוּא הֶעֱבִיר אֶת כַּף יָדוֹ עַל חָטְמוֹ וַיִוָכַח לָדַעַת, כִּי הוּא הָיָה עָבֶה מְאֹד וְאָרְכּוֹ – טְפָחַיִם. הַזְּקֵנָה עִבְּרָה אֵיפוֹא גַּם אֶת צוּרָתוֹ, עַד כִּי אִמּוֹ לֹא הִכִּירָה אוֹתוֹ וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר קָרְאוּ אַחֲרָיו מָלֵא: נַנָּס מְנֻוָּל! אֻמָּן!" אָמַר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו בִּדְמָעוֹת עַל עֵינָיו, “הַאֵין לְךָ רְאִי לְהִשְׁתַּקֵּף בּוֹ?”

“אָדוֹן צָעִיר” עָנָה אָבִיו בִּרְצִינוּת, “קְלַסְתֵּר פָּנֶיךָ אֵינוֹ עָשׂוּי לְמַלְּאוֹתְךָ שַׁחְצָנוּת וְאֵין לְךָ כָּל סִבָּה לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה בְּבָבוּאָה שֶׁלָּךְ. אַל לְךָ לְהִתְרַגֵּל בָּזֶה; אֵצֶל אָדָם שֶׁכָּמוֹךָ הֶרְגֵל כָזֶה מְעוֹרֵר פָּשׁוּט גִּחוּךְ”.

“בְּבַקָּשָׁה, תֶּן-לִי לְהִשְׁתַּקֵּף בָּרְאִי”, קָרָא הַקָּטָן. “הַאֲמִינָה לִי, אֵין זֶה מֵרוֹב יְהִירוּת!” “חֲדַל מִמֶּנִּי, אֵין לִי רְאִי. לְאִשְׁתִּי הָיָה רְאִי קָטָן, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיפֹה טָמְנָה אוֹתוֹ, אוּלָם אִם חָפֵץ אַתָּה דַּוְקָא לְהִתְרָאוֹת בַמַּרְאָה, לֵךְ אֶל הַסַּפָּר אוּרִיָה הַיּוֹשֵׁב שָׁם מֵעֵבֶר הָרְחוֹב. שָם תִּמְצָא רְאִי גָדוֹל פִּי שְׁנַיִם מֵרֹאשְׁךָ וְהִסְתַּכַּלְתָּ בּוֹ דַּיֶּךָ. וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם!”

וְלֹא הִסְפִּיק אָבִיו לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ בִדְחִיפָה קַלָּה מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הַחוּצָה וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת אַחֲרָיו וַיָּשָׁב אֶל מְלַאכְתּוֹ.

ה.

עָצוּב וּנְכֵה-רוּחַ הָלַךְ יַעֲקֹב אֶל אוּרִיָה הַסַּפָּר, אֲשֶׁר יָדַע עוֹד מִיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "שָׁלוֹם לְךָ אוּרִיָה. עֲשֵׂה-נָא עִמָּדִי חֶסֶד וְתֵן אוֹתִי לְהִסְתַּכֵּל בָּרְאִי, אֲשֶׁר לְךָ בַּחֲנוּתֶךָ. “הֲרֵי הוּא לְפָנֶיךָ, קָחֵהוּ וּרְאֵה בוֹ כְאַוַּת נַפְשֶׁךָ”, אָמַר הַסַּפָּר בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו לְהִסְתַּפֵּר מִלְּאו גַּם הֵם שְׂחוֹק פִּיהֶם, "הִנְךָ עוּל-יָמִים נֶחֱמָד

[חסר עמוד]

אִם עָלְתָה לָהּ לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְמַעֵט אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הִנֵּה לְדַכֵּא אֶת רוּחוֹ לֹא יָכְלָה. זֹאת הִרְגִּישׁ הַנַּעַר בְּהַרְגָּשָׁה פְּנִימִית, כִּי מַחְשְׁבוֹתָיו וְרִגְשׁוֹתָיו עַתָּה לֹא הָיוּ עוֹד, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים. לֹא, דּוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי הֶחְכִּים בְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן וְדַעְתּוֹ הִתְיַשְּׁבָה עָלָיו, הוּא לֹא הִצְטָעֵר עַל אָבְדָן יָפְיוֹ, לֹא הִתְעַצֵּב עַל עִבּוּר צוּרָתוֹ, רַק עַל זֶה הָיָה דָוָה לִבּוֹ, שֶׁהוּא גֹרַשׁ מִבֵּית אָבִיו בְּחֶרְפָּה כְּכֶלֶב וְעַל-כֵּן הֶחֱלִיט לְנַסּוֹת עוֹד פַּעַם אַחַת לְהִתְוַדֵּעַ אֶל אִמּוֹ.

וַיָּשָב יַעֲקֹב אֶל הַשּׁוּק וַיְבַקֵשׁ אֶת אִמּוֹ לְהַטּוֹת אָזְנֶיהָ לִדְבָרָיו וְלִשְׁמֹעַ בִּמְנוּחָה אֵת אֲשֶׁר יְסַפֵּר לָהּ. וַיַּזְכֵּר יַעֲקֹב אֶת אִמּוֹ אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הָלַךְ עַל-פִּי פְקֻדָּתָהּ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וַיְחַדֵּשׁ בְזִכְרוֹנָהּ כָּל מִקְרֶה קָטָן וְגָדוֹל, שֶׁקָרָה לוֹ בְּיַלְדוּתוֹ, וְאַחֲרֵי-כֵן סִפֵּר לָהּ, כִּי עָבַד שֶׁבַע שָׁנִים אֶת הַפֵיאָה בְּתוֹר סְנָאִית וְכִי הִיא שִׁנְּתָה אֶת מַרְאֵהוּ, מִפְּנֵי שֶׁהַטִּיחַ דְּבָרִים נֶגְדָּהּ. וַתִּתְפַּלֵּא אִמּוֹ לְשֵׁמַע סִפּוּרוֹ וְלֹא יָדְעָה מַה לַּחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתוֹ: כָּל אֲשֶׁר סִפֵּר-לָהּ מִימֵי יַלְדוּתוֹ הָיָה מְכֻוָּן אֶל הָאֱמֶת, אוּלָם כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהּ, כִּי הוּא חַי שֶׁבַע שָׁנִים בְּתוֹר סְנָאִית, הִתְחִיל הַחֲשָׁד מִתְגַּנֵּב אֶל לִבָּה וַתִּקְרָא: “שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר, אֵין פֵיאוֹת בָּעוֹלָם”, וְלֹא חָפְצָה הָאֵם לִרְאוֹת עוֹד אֶת פָּנָיו, כִּי בוֹז בָּזָה לַגַּמָּד הַמְכֹעָר וְלֹא הֶאֱמִינָה, כִּי בְנָהּ הוּא, וַיְהִי כַאֲשֶׁר הֵצִיק לָהּ הַנַּעַר בִּדְבָרָיו עַד מְאֹד וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה בְלִבָּהּ, אֵלֵךְ וְאִמָּלֵךְ בְּבַעֲלִי וְאֶשְׁמַע מַה בְּפִיו; וְכַאֲשֶׁר אָמְרָה כֵן עָשְׂתָה: צָבְרָה אֶת יְרָקוֹתֶיהָ אֶל הַכֵּלִים, וַתַּעֲמֹס אוֹתָם עַל שִׁכְמָהּ וַתְּצַו לְיַעֲקֹב לָלֶכֶת עִמָּה. וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיָּשׁוּבוּ אֶל חֲנוּת הָרַצְעָן.

“שְׁמַע-נָא”, אָמְרָה הָאִשָּׁה אֶל בַּעֲלָהּ, הָאִישׁ הַזֶּה מַחֲלִיט, כִּי הוּא בְנֵנוּ יַעֲקֹב. הוּא סִפֵּר לִי כָּל פְּרָטֵי הַדָּבָר, אֵיךְ גֻּנַּב מֵאִתָּנוּ לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים, וְהוֹסִיף, כִּי פֵיאָה אַחַת הִקְסִימָה אוֹתוֹ. “הוּא סִפֵּר לָךְ כָּל זֹאת?” נִכְנַס הָרַצְעָן לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ בְּכָעַס. "זֶה לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה סִפַּרְתִּי אֲנִי לוֹ אֶת הַכֹּל, וְעַתָּה הוּא הוֹלֵךְ וּמְשַׁטֶּה בָּהּ! הַמְתֵּן, רֵיקָא! הִנְּךָ אוֹמֵר, כִּי הַקְסֵם הִקְסִימוּ אוֹתְךָ, אֲנִי אֲפַשֵּׁר אֶת קְסָמֶיךָ? וּבְדַבְּרוֹ לָקַח צְרוֹר רְצוּעוֹת, אֲשֶׁר גָּזַר לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים, וַיִּקְרַב אֶל יַעֲקֹב וַיַּכֵּהוּ שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה רַבָּה, עַד כִּי צָוַח בְּקוֹל גָּדוֹל מֵרוֹב כְּאֵב וּבָאַחֲרוֹנָה בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ.

בָּעִיר הַהִיא, כְּמוֹ בְהַרְבֵּה עָרִים אֲחֵרוֹת, לֹא הָיוּ אֲנָשִׁים רַחֲמָנִים, שֶׁיִּהְיוּ חוֹמְלִים עַל אֻמְלָל, שֶׁהוּא בְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת גַּם מְגֻחָךְ קְצָת. וְזוֹ הָיְתָה הֵסִּבָּה, שֶׁהַגַּמָּד נִשְׁאַר כָּל הַיּוֹם בְּלִי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּבָעֶרֶב הָיָה צָרִיךְ לִבְחֹר לוֹ לִמְקוֹם לִינָה מֵעֲלוֹת בֵּית הַתְּפִלָּה הַקָּשׁוֹת וְהַקְּרִירוֹת.

וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הֵעִירוּ אֶת יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, הִתְחִיל חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת, בַּמֶּה יְחַיֶּה אֶת נַפְשׁוֹ בֶּעָתִיד, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָבִיו וְאִמּוֹ דָחוּהוּ בִשְׁתֵּי יְדֵיהֶם. הוּא בָזָה בְּעֵינָיו לְשַׁמֵּשׁ בְּתוֹר שֶׁלֶט לְסַפָּר, גַּם לֹא חָפֵץ לְהִשָּׂכֵר לְמוּקְיוֹן וּלְהֵרָאוֹת בְּעַד תַּשְׁלוּמַי כֶסֶף; מַה נִּשְׁאַר לוֹ אֵיפוֹא לַעֲשׂוֹת? עוֹדֶנוּ יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר, וְהִנֵּה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי בִהְיוֹתוֹ סְנָאִית לָמַד לָדַעַת עַל בּוּרְיָה אֶת תּוֹרַת הַבִּשּׁוּל. הוּא יָכֹל בְּצֶדֶק לְקַוּוֹת, כִּי יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְהִתְחָרוֹת עִם טַבָּח מָהִיר וְזָרִיז, וַיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת אֻמָּנוּתוֹ קַרְדֹם לַחְפֹּר בּוֹ.

ו.

אַךְ יָצָא הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ וְהַשּׁוּק נִמְלָא הֲמוֹן אָדָם, נִכְנָס יַעֲקֹב רִאשׁוֹנָה אֶל בֵּית-הַתְפִלָּה לְהִתְפַּלֵּל, אַחֲרֵי-כֵן יָצָא לְדַרְכּוֹ. הַדֻּכָּס, אֲדוֹן הָאָרֶץ, הָיָה בַעַל-הֲנָאָה מְפֻרְסָם, לָהוּט אַחֵר כְּרֵסוֹ וְאוֹהֵב מַעְדַּנִים וּמִכָּל חֶלְקֵי הַתֵּבֵל זִמֵּן לוֹ טַבָּחִים טוֹבִים, שֶׁיָּכִינוּ לוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהָב. אֶל אַרְמוֹן הַדֻּכָּס הַזֶּה שָׂם עַתָּה יַעֲקֹב אֶת פְּעָמָיו, וַיְהִי בְּבוֹאוֹ אֶל שַׁעֵר הָאַרְמוֹן הַקִּיצוֹנִי וַיִּשְׁאָלוּהוּ שׁוֹמְרֵי הַסַּף עַל-דְּבַר חֶפְצוֹ וַיִּלְעֲגוּ לוֹ וּלְמַרְאֵהוּ הַמְּשֻׁנֶּה, אֲבָל הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה וַיִּדְרֹשׁ לְהוֹבִילוֹ אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים. וַיִּשְׂחֲקוּ הַשּׁוֹמְרִים עוֹד יוֹתֵר וַיוֹלִיכוּהוּ דֶּרֶךְ הַחֲצֵרוֹת הַחִיצוֹנוֹת, וּבְכָל מְקוֹם בּוֹאָם עָמְדוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר וַיַּבִּיטוּ אַחֲרָיו וַיְמַלְּאוּ שְׂחוֹק פִּיהֶם. פֹּה וְשָׁם נִלְווּ אֵלָיו רַבִּים מֵהָעֲבָדִים וַיַּעַבְרוּ עִמוֹ בַסָּךְ דֶּרֶךְ הַחֲצֵרוֹת הַגְּדוֹלוֹת, עַד כִּי בְּהַגִּיעָם אֶל הַמַּעֲלוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֶל אַרְמוֹן הַדֻּכָּס כְּבָר הָיְתָה הֶחָצֵר הַפְּנִימִית מְלֵאָה אֲנָשִׁים מִפֶּה לָפֶה. עַבְדֵי-הָאֻרְוָה הִשְׁלִיכוּ מִיָּדָם אֶת מַסְרְקוֹת-הַבַּרְזֶל, הָרָצִים רָצוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ, שׁוֹטְחֵי הַטָּפִיטִים הִנִּיחוּ אוֹתָם בַּאֲשֶׁר הֵם, מִבְּלִי לְנַעֵר מֵהֶם אֶת הָאָבָק, כֻּלָּם דָּחֲקוּ וְהָדְפוּ זֶה אֶת זֶה בְצַד וּבְכָתֵף וַתְּהִי מְבוּכָה וּמְבוּסָה, כְּאִלּוּ הָיָה הָאוֹיֵב עוֹמֵד לִפְנֵי שַׁעַר הָעִיר וְהַקְּרִיאָה: גַּמָּד, גַּמָּד! הַרְאִיתֶם אֶת הַגַּמָּד? מָלְאָה אֶת הָאַוִּיר.

אָז הוֹפִיעַ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת בְּפֶתַח הָאַרְמוֹן וְשׁוֹט אָרֹךְ בְּיָדוֹ וַיִּקְרָא בְקֶצֶף: “הוֹי, כְלָבִים, לָמָּה אַתֶּם מַעֲלִים שָׁאוֹן כֹּה גָּדוֹל! הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים, שֶׁהָאָדוֹן עֲדַיִן יָשֵׁן?” וּבְקָרְאוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵנִיף אֶת הַשּׁוֹט וַיּוֹרִידוֹ בְכֹחַ עַל רָאשֵׁי אֲחָדִים מֵעַבְדֵי-הָאֻרְוָה וְשׁוֹמְרֵי-הַסָּף. “אֲהָהּ, אֲדוֹנֵנוּ!”, צָרְחוּ הַמֻכִּים פֶּה אֶחָד, “הִנֵּה הֵבֵאנוּ לְךָ גַּמָּד, גַּמָּד, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתָ כָמוֹהוּ מִיָּמֶיךָ”. שַׂר-הָאַרְמוֹן הִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק אֲשֶׁר חִשַּׁב לִפְרֹץ מִפִּיו, בִרְאוֹתוֹ אֶת יַעֲקֹב הַקָּטָן, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, פֶּן יִהְיֶה עַל-יְדֵי זֶה לָבוּז בְּעֵינֵי הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ. וַיְנוֹפֵף הַשּׂר שֵׁנִית אֶת הַשּׁוֹט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְהַבְרִיחַ אֶת הֲמוֹן הָעֲבָדִים וַיָּבֵא אֶת הַגַּמָּד אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה וַיִּשְׁאָלֵהוּ, מַה חֶפְצוֹ. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ שַׂר-הָאַרְמוֹן אֶת בַּקָּשַׁת יַעֲקֹב לְמַנּוֹתוֹ לְטַבָּח וְיֹאמַר: טוֹעֶה, אַתָּה, בְּנִי; בְּוַדַּאי חָפֵץ אַתָּה לִפְנוֹת בְּבַקָּשָׁתְךָ אֵלַי, לְסַפַּחֲךָ אֶל כְּהֻנַּת גַּמַּד-הֶחָצֵר. הַאַף אֵין זֹאת?

“לֹא אֲדוֹנִי”, עָנָה הַגַּמָּד. הִנְּנִי טַבָּח מָהִיר וְיוֹדֵעַ אֲנִי לַעֲשׂוֹת מַטְעַמִּים שׁוֹנִים; אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹאֵל וְהָבֵא אוֹתִי אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים, אוּלַי יִמְצָא צֹרֶךְ בִּי".

“אִישׁ, אִישׁ וּרְצוֹנוֹ, אָדָם קָטָן! אֲבָל רוּחַ פְּזִיזוּת נִכְנְסָה בְךָ. אַתָּה אֶל הַמִּטְבָּח! בְּתוֹר גַּמַּד-הֶחָצֵר הָיְתָה עֲבוֹדָתְךָ קַלָּה, וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת הָיָה לְךָ דֵּי וְהוֹתֵר, וְגַם בְּגָדִים נָאִים הָיוּ לְךָ. אוּלָם יְהִי כִדְבָרֶךָ! מְסֻפְּקַנִּי, אִם בָּקִי אַתָּה בָאֳמָנוּת-הַבִּשׁוּל דֵּי-הַצֹּרֶךְ לִהְיוֹת טַבָּח-רָאשִׁי לַדֻּכָּס; וְלִהְיוֹת עוֹזֵר-הַטַּבָּח, אֶפְשָׁר שֶׁאֵין זֶה לְפִי כְבוֹדֶךָ”. וְאַךְ גָּמַר אֶת דְּבָרָיו וַיֹּאחֵז בְּיַד יַעֲקֹב וַיּוֹלֶךְ אוֹתוֹ אֶל חֲדַר שַׂר-הַטַּבָּחִים.

וַיְהִי כִרְאוֹת יַעֲקֹב אֶת שַׂר-הַטַּבָּחִים וַיְמַהֵר וַיִּקֹּד לְפָנָיו וְיֹאמַר: “אָדוֹן רַב-חֶסֶד, צָרִיךְ אַתָּה טַבָּח מָהִיר?”.

וְיִשָּׂא שַׂר-הַטַּבָּחִים אֶת עֵינָיו אֶל יַעֲקֹב וַיְמוֹדֵד אוֹתוֹ בְמַבָּטוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ. אַחֲרֵי-כֵן פָּרַץ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל: הַאַתָּה תִהְיֶה טַבָּח לַדֻּכָּס? הֲתַחֲשׁוֹב, כִּי כִירוֹתֵינוּ הֵן כֹּה נְמוּכוֹת, שֶׁעָלֶיךָ רַק לַעֲמוֹד עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיךָ וְלִפְשׁוֹט אֶת צַוָּארְךָ, בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן? הוֹי, חֲבִיבִי! הָאִישׁ, אֲשֶׁר שְׁלָחֲךָ הֵנָּה לְהִשָּׂכֵר בְּתוֹר טַבָּח, מְשַׁטֶּה הָיָה בְךָ. כֹּה דִבֵּר שַׂר-הַטַּבָּחִים וּפִיו נִמְלָא שְׂחוֹק וְעִמּוֹ יַחַד שָׂחֲקוּ כָל פְּקִידֵי הָאַרְמוֹן, וְכָל עַבְדֵי הֶחָצֵר הֶחֱזִיקוּ אַחֲרֵיהֶם.

וְאוּלָם הַגַּמָּד לֹא נָבוֹךְ כְּלָל מֵהַשְּׂחוֹק הַזֶּה. “בַּמֶה נֶחְשְׁבָה, אָמַר, בֵּיצָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, קוּרְטוּב שֶׁל דְּבַשׁ אוֹ יַיִן, מְעַט סֹלֶת וְתַבְלִין לְבַיִת, שֶׁיֶּשׁ-בּוֹ רַב מֵהַדְּבָרִים הַלָּלוּ? תְּנוּ לִי לְהָכִין אֵיזֶה תַּבְשִׁיל הָגוּן, הַמְצִיאוּ לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים לָזֶה, וְעָשִׂיתִי אוֹתוֹ בִזְמָן קָצָר לְעֵינֵיכֶם, וְאָז תֹּאמְרוּ, מוּבְטְחַנִּי בָזֶה: הוּא טַבָּח טוֹב לְכָל פְּרָטָיו”. אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעוֹד כָּאֵלֶּה דִבֵּר יַעֲקֹב הַקָּטָן וּכְדָאי הָיָה לִרְאוֹת, אֵיךְ בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ הִמְלִיטוּ עֵינָיו הַקְטַנּוֹת בְּרָקִים, כֵּיצַד חָטְמוֹ הָאָרֹךְ הִתְעַכֵּן וְהִתְנוֹעֵעַ אָנֶה וְאָנָה וְכֵיצַד הִדְגִּישׁ אֶת דְּבָרָיו בְּאֶצְבְּעוֹת-הַשְּׂמָמִית שֶׁלּוֹ. “טוֹב הַדָּבָר?” קָרָא שַׂר-הַטַּבָּחִים, בְּנָעְצוֹ אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל הַמְּמֻנֶּה עַל הָאַרְמוֹן, “טוֹב אֵיפוֹא, נְנַסֶּה-נָא אֶת הַדָּבָר לִבְדִיחָה בְעָלְמָא. לְכוּ וְנֵלְכָה אֶל הַמִּטְבָּח”. וַיֵּלְכוּ כֻלָּם דֶּרֶךְ מְבוֹאוֹת וְאוּלַמִּים עַד בּוֹאָם אֶל הַמִּטְבָּח. זֶה הָיָה בִנְיָן גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם וְהַכֹּל בּוֹ הָיָה עָרוּךְ וּמְסֻדָּר כָּרָאוּי. אֵשׁ-תָּמִיד הָיְתָה יוֹקֶדֶת עַל עֶשְׂרִים כִּירוֹת, מִקְוֵה-מַיִם טְהוֹרִים וְקָרִים, שֶׁשִּׁמֵּשׁ גַּם לְבֵית דָּגִים, הָיָה עוֹבֵר בֵּינֵיהֶן, בַּאֲרוֹנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ וְעֵצִים יְקָרִים הָיוּ עֲרוּכִים צָרְכֵי אֹכֶל, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים תָּמִיד לְתַשְׁמִישָׁם שֶׁל הַטַּבָּחִים, וּמִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל הָיוּ עֲשָׂרָה הֵיכָלוֹת, שֶׁבָּהֶם הָיוּ צְבוּרִים דְּבָרִים טוֹבִים וַעֲרֵבִים לַחֵיךְ, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים שֶׁהוּבָאוּ מִכָּל אַרְצוֹת הַפְרַנְקִים וְאַף גַּם מֵאַרְצוֹת הַמִּזְרָח. עוֹזְרִי-הַטַּבָּח מִכָּל הַמַּדְּרֵגוֹת רָצוּ הֵנָּה וָהֵנָה וְקִשְׁקְשׁוּ בַדּוּדִים וּבַמַּחֲבוֹת, בַּבַּחֲשׁוֹת וּבַמִּזְלָגוֹת; כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס שַׂר-הַטַּבָּחִים נִשְׁאֲרוּ כֻלָּם עוֹמְדִים בְּלִי נוֹעַ וְרַק נִשְׁמַע קוֹל הֶמְיַת הַפֶּלֶג וַחֲרִיקַת הָאֵשׁ.

“מַה צִוָּה הָאָדוֹן לְהָכִין לוֹ לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר?” שֶׁאַל שַׂר-הַטַּבָּחִים אֶת הַטַּבָּח הַזָּקֵן הַמְּמֻנֶּה עַל פַּת-הַשַׁחֲרִית.

“אֶת הַמָּרָק הַדֶּנִי וּלְבִיבוֹת הַמְבּוּרְגִּיּוֹת אֲדֻמּוֹת” “מוּטָב”, אָמַר שַׂר-הַטַּבָּחִים, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל יַעֲקֹב הוֹסִיף: הֲשָׁמַעְתָּ מַה שֶּׁחָפֵץ הָאָדוֹן לֶאֱכֹל? הֲתַאֲמִין בְּעַצְמְךָ, כִּי תוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ? הַלְּבִיבוֹת לֹא תַּעֲלֶינָה לְךָ יָפֶה בְּשׁוּם אוֹפֶן, זֶהוּ סוֹד".

“אֵין דָּבָר קַל מִזֶּה, אֲדוֹנִי,” עָנָה הַגַּמָּד לְתִמְהוֹנָם הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל הַטַּבָּחִים, כִּי הוּא הֵכִין אֶת הַמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת בִּהְיוֹתוֹ סְנָאִית. “אֵין קַל מִזֶּה. יְצַוֶּה נָא אֲדוֹנִי וְיֻתַּן לִי כַךְ וְכַךְ יְרָקוֹת, כַּךְ וְכַךְ תַּבְלִין, חֲלֵב חֲזִיר-הַיַּעַר, עִקְרֵי אִלָּנוֹת וּדְשָׁאִים וּבֵיצִים; כָּל אֵלֶּה הֵם בִּשְׁבִיל הַמָּרָק, וּבִשְׁבִיל הַלְּבִיבוֹת”, הוֹסִיף בְּלַחַשׁ, עַד שֶׁקּוֹלוֹ הִגִּיעַ רַק לְאָזְנֵי שַׂר-הַטַּבָּחִים וְהַמְּמֻנֶּה עַל אֲרוּחַת הַבֹּקָר, “בִּשְׁבִיל הַלְּבִיבוֹת נָחוּץ לִי אַרְבָּעָה מִינֵי בָשָׂר, קֹרֶט יַיִן, חֲלֵב בַּר-אַוָּז, קִדָּה וּמִין צֶמַח, שֶּׁקּוֹרִים נֶחָמַת-הָאִצְטוֹמְכָה”.

“הַ! בְּשֵׁם בֵּינֵידִיקְט הַקָּדוֹשׁ! מֵאֵיזֶה קוֹסֵם לָמַדְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?” קָרָא הַטַּבָּח בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. הוּא מָנָה אֶת כָּל הַמִּינִים עַד אֶחָד וְעַל-דְּבַר הַצֶּמַח לֹא יָדַעְנוּ בְעַצְמֵנוּ מְאוּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; כֵּן, הַצֶּמַח הַזֶּה בְּוַדַאי עוֹד נוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח. אָכֵן, טַבָּח מְצֻיָּן וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת אָתָּה!".

“לִרְאוֹת כָּזֹאת לֹא פִלָּלְתִּי”, אָמַר שַׂר-הַטַּבָּחִים; נִתֵּן-נָא אֵיפוֹא אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן, הַמְצִיאוּ לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא דוֹרֵשׁ, כֵּלִים וּשְׁאָר מַכְשִׁירֵי-בִשׁוּל וְהֵכִין אֶת הָאֲרוּחָה". וַיַּעֲשׂוּ הַטַּבָּחִים כְּמִצְוַת אֲדוֹנָם וַיַּצִּיגוּ עַל הִכִּירָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים, אֲבָל אָז נוֹדַע, שֶׁהַגַּמָּד מַגִּיעַ בְּדֹחַק בְּחָטְמוֹ עַד הִכִּירָה, וַיְמַהֲרוּ וַיָּבִיאוּ שְׁנֵי כִסְאוֹת וַיַּעַרְכוּ אוֹתָם זֶה מוּל זֶה וַיָשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לוּחַ שַׁיִשׁ, וְאָז בִּקְּשׁוּ אֶת הַגַּמָּד לַעֲלוֹת עַל הַלּוּחַ וּלְהַתְחִיל בְּבִשּׁוּל. הַטַּבָּחִים וְעוֹזְרֵיהֶם, הָעֲבָדִים וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הֶחָצֵר הִקִּיפוּ אֶת הַגַּמָּד וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו, מִשְׁתָּאִים לִרְאוֹת, אֵיךְ נַעֲשָׂה הַכֹּל בִּזְרִיזוּת וּבִזְהִירוּת וּבִשְׁמִירַת הַנִּקָּיוֹן בְּאוֹפֶן נִפְלָא. וַיְהִי כַאֲשֶׁר גָּמַר הַגַּמָּד אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת, וַיְצַו

לִשְׁפּוֹת אֶת שְׁתֵּי הַקְּדֵרוֹת עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח וּלְבַשֵּׁל אוֹתָן, עַד אֲשֶׁר יִקְרָא לָהֶם; אַחֲרֵי-כֵן הִתְחִיל מוֹנֶה אַחַת, שְׁתַּיִם שָׁלשׁ וְכֵן הָלְאָה עַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּכְכַלּוֹתוֹ לִמְנוֹת וַיִּקְרָא: רָב! הָסִירוּ מִיָּד אֶת הַקְּדֵרוֹת מֵעַל הַכִּירַיִם, וְיַעֲקֹב בִּקֵּשׁ אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי לִטְעֹם מִן הַתַּבְשִׁילִים.

וַיִּשְׁלַח הַטַּבָּח הָרֹאשׁ אֶת אֶחָד מֵעוֹזְרָיו, לְהָבִיא לוֹ כַף-זָהָב, וַיִּשְׁטֹף אוֹתָהּ בְּמַיִם וַיַּמְצָאה לְשַׂר-הַטַּבָּחִים; וַיִּקְרַב שַׂר-הַטַּבָּחִים וַיִּטְעַם מִן הַמַּאֲכָלִים, וַיְעַצֵּם אֶת עֵינָיו, וַיִּלְחַץ אֶת לְשׁוֹנוֹ אל חִכּוֹ מֵרוֹב נְעִימוּת, וַיִּקְרָא: "טוֹב מְאֹד, בְּחַיֵּי הַדֻּכָּס, טוֹב מְאֹד, רְצוֹנְךָ שֶׁתִּטְעַם גַּם אַתָּה כַף אַחַת, שׁוֹמֵר הַבָּיִת? הַנִּשְׁאָל הִשְׁתַּחֲוָה, וַיִּקַּח מִיַּד שַּׂר-הַטַּבָּחִים אֶת הַכַּף וַיִּטְעַם, וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרוֹב הֲנָאָה, עֵדֶן וּמְתִיקוּת. לְךָ אָמְנָם נָאוָה תְהִלָּה, הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, בְעַד אֳמָּנוּתְךָ, רַבַּת הַנִּסְיוֹנוֹת, אֲבָל מָרָק מְתֻקָן וְיָפֶה כַּמָּרָק הַזֶּה וְכַלְבִיבוֹת הָאֵלּוּ לֹא עָשִּׂיתָ מִיָּמֶיךָ. אָז טָעַם גַּם הַטַּבָּח הָרָאשִׁי בִקְצֵה הַכַּף, וּבְלָחֲצוֹ אֶת יַד הַגַּמָּד בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד, אָמַר: יְדִידִי הַקָּטָן, טַבָּח אָמָן אַתָּה! כֵּן, הַצֶּמַח נֶחָמַת-הָאִצְטוֹמְכָה נוֹתֵן לַכֹּל טַעַם לְשֶׁבַח מְיֻחָד.

ז.

וְעֶבֶד-הַדֻּכָּס בָּא בְרֶגַע זֶה אֶל הַמִּטְבָּח וַיַּגֵּד, שֶׁהָאָדוֹן צִוָּה לְהָבִיא לוֹ אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, וַיְמַהֲרוּ הַטַּבָּחִים וַיָּשִׂימוּ אֶת הַתַּבְשִׁילִים בְּקַעֲרוֹת-כֶּסֶף וְיַקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַדֻּכָּס, וְהַטַּבָּח הָרָאשִׁי הֵבִיא אֶת יַעֲקֹב אֶל חֶדְרוֹ לְבַלּוֹת אִתּוֹ אֶת הַזְּמַן בְּשִׂיחַת-רֵעִים. אַךְ זְמַן שִׂיחָתָם לֹא אָרַך אַף כְּדֵי אֲמִירַת פַּרְשָׁה שֶׁל תְּהִלִּים, כִּי מִיָּד בָּא רָץ מֵאֵת הַדֻּכָּס, לִקְרֹא אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי אֵלָיו. וַיָּקֶם הַטַּבָּח הָרָאשִׁי וְיִלְבַּשׁ בְּחִפָּזוֹן אֶת חֲלִיצָתוֹ הַחֲדָשָׁה, וַיֵּלֵךְ אַחֵר הָרָץ אֶל הֵיכַל הַדֻּכָּס.

פְּנֵי הַדֻּכָּס צָהָבוּ: הוּא כְּבָר אָכַל אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה בְקַעֲרוֹת-הַכֶּסֶף מִבְּלִי הוֹתִיר מְאוּמָה, וּבָרֶגַע שֶׁנִּכְנָס אֵלָיו הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, קִנֵּחַ אֶת שְׂפָמוֹ, “שְׁמַע-נָא, טַבָּח”, אָמַר אֵלָיו הַדֻּכָּס, "עַד עַתָּה הָיִיתִי תָּמִיד שְׂבַע רָצוֹן מֵהַמַּטְעַמִּים, אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי עוֹזְרֶיךָ; אוּלָם הַגֶּד-נָא, מִי הִתְקִין הַיּוֹם אֶת אַרוּחַת הַבֹּקֶר? טַעַם טוֹב כָּזֶה לֹא טָעַמְתִּי מִיּוֹם שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא אֲבוֹתָי; הוֹדִיעֵנִי אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַטַּבָּח וְאֶשְׁלַח לוֹ אֲדֻמִּים אֲחָדִים לְמַתָּנָה.

“אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס”, עָנָה הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, “זֶהוּ מַעֲשֶׂה נִפְלָא”. וַיְסַפֵּר הַטַּבָּח לַדֻּכָּס עַל-דְבָר הַגַּמָּד, שֶׁהוּבָא אֵלָיו הַיּוֹם בַּבֹּקֶר וְאֶת כָּל אוֹתוֹ הַמְּאוֹרָע. וַיִּתְפַּלֵּא הַדֻּכָּס מְאֹד וַיְצַו לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַגַּמָּד וַיִּשְׁאָלֵהוּ, מִי הוּא וּמֵאַיִן הוּא בָא. וְלֹא יָכֹל יַעֲקֹב, כְּמוּבָן, לְסַפֵּר לַדֻּכָּס, כִּי הוּא הָיָה מְקֻסָּם וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת טַבָּח בְּצוּרַת סְנָאִית, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת, בְּסַפְּרוֹ לַדֻּכָּס, כִּי אֵין לוֹ אָב וָאֵם וְכִי הוּא לָמַד אֶת תּוֹרַת-הַבִּשּׁוּל מֵאֵת אִשָּׁה זְקֵנָה אֶחָת. וְלֹא הוֹסִיף הַדֻּכָּס לִשְׁאֹל, רַק הִתְעַנֵּג עַל מַרְאֵהוּ הַמִּשֻׁנֶּה שֶׁל טַבָּחוֹ הֶחָדָשׁ.

“אִם חָפֵץ אַתָּה לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי”, אָמַר הַדֻּכָּס, "תְקַבֵּל בִּשְׂכָרְךָ חֲמִשִּׁים אָדוּם לְשָׁנָה, חֲלִיפה אַחַת וְנוֹסָף לָזֶה עוֹד שְׁתֵּי חֲלִיפוֹת מִכְנָסַיִם. בִּשְׂכֵר זֶה עָלֶיךָ לְהָכִין לִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, לְלַמֵּד אֶת עוֹזְרֵי הַטַּבָּח לַעֲשׂוֹת אֶת סְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם וּבִכְלַל עָלֶיךָ לָשִׂים עֵין פְּקוּחָה עַל כָּל עִנְיְנֵי הַמִּטְבָּח. מִפְּנֵי שֶׁלְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הֶחָצֵר אֲנִי קוֹרֵא שֵׁם, לָזֹאת יִקָּרֵא שִׁמְךָ “בַּעַל-הַחֹטֶם” וּסְגַן הַטַּבָּח הָרָאשִׁי תִהְיֶה לִי. וַיִפֹּל הַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַדֻּכָּס וַיִּשָּׁקֵהוּ עַל רַגְלָיו וַיַּבְטִיחֵהוּ לְעָבְדוֹ בֶאֱמוּנָה.

בְּאוֹפֶן כָּזֶה הוּסָחָה לְפִי שָׁעָה מִלִּבּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה הַקָּשָׁה וַיַּעַשֹ יַעֲקֹב כָּבוֹד לְמִשְׂרָתוֹ. כִּי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד, שֶׁמֵאָז בָּא הַגַּמָּד אֶל בֵּית

הַדֻּכָּס נֶהְפַּך זֶה לְאִישׁ אַחֵר. לִפְנֵי זֶה הָיָה הַדֻּכָּס מַטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהָיָה זוֹרֵק בַּעֲבָדָיו אֶת הַקְּעָרוֹת וְהַטַסִּים, שֶׁהֻגָּשׁוּ לוֹ, אֶל רֹאשָׁם. גַּם אֶל מֵצַח הַטַּבָּח עַצְמוֹ זָרַק פַּעַם אַחַת בַּחֲמָתוֹ רֶגֶל עֵגֶל צְלוּיָה, שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ לֹא רַכָּה כְהוֹגֵן, בְּכֹחַ כֹּה גָדוֹל שֶׁהַטַּבָּח הָאֻמְלָל נָפַל תַּחְתָּיו וְהָיָה צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר שְׁלשָׁה יָמִים בְּמִטָּתוֹ. הוּא הָיָה אָמְנָם מְפַיֵס אַחַר כַּךְ אֶת הַנֶּעֱלָבִים, בְּשָׁקְלוֹ עַל יְדֵיהֶם מְלֹא כַף זָהָב, בְּכָל זֹאת לֹא קָרָה אַף פַּעַם אַחַת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה טַבָּח נִכְנָס אֵלָיו עִם הַמַּאֲכָלִים בִּרְתֵת וּזְוָעָה. אוּלָם מֵהָעֵת, שֶׁבָּא הַגַּמָּד אֶל בֵּיתוֹ, נִשְׁתַּנָּה הַכֹּל שִׁנּוּי גָמוּר, כְּמוֹ עַל-יְדֵי קָסֶם. בִּמְקוֹם שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, הָיָה אוֹכַל עַתָּה חָמֵשׁ פְּעָמִים, בִּכְדֵי לֵהָנוֹת מֵאֳמָנוּת עַבְדוֹ הַקָּטָן בְמִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּה דַי, וְעִם כָּל זֶה לֹא הֶרְאָה בְשׁוּם פַּעַם פָּנִים שֶׁל כָּעַס. לֹא, הוּא מָצָא אֶת הַכֹּל חָדָשׁ וְעָרֵב לַחֵיךְ מְאֹד וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיִּשְׁמַן וַיִּכֶשׂ וַיִּסְתַּרְבֵּל בְּבָשָׂר. הָיוּ יָמִים שֶׁשָּׁלַח בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה לִקְרֹא לַטַּבָּח הָרָאשִׁי וְלַגַמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם וַיוֹשֶׁב אֶת הָאֶחָד לִימִינוֹ וְאֶת הַשֵּׁנִי לִשְׂמֹאלוֹ וַיַּנַּח בְאֶצְבְּעוֹתָיו מַמָּשׁ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּמְלֹא כַף מִשְּׁיָרֵי הַסְּעוּדָה, חֶסֶד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יָדְעוּ לַעֲרֹךְ אוֹתוֹ כָרָאוּי.

וַיְהִי הַגַּמָּד לְפֶלֶא לְכָל יוֹשְׁבַי הָעִיר. רַבִּים הִתְחַנְּנוּ אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים לְהַרְשׁוֹת לָהֶם לִרְאוֹת אֶת הַגַּמָּד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּבִשּׁוּל, וְלַאֲחָדִים מֵרַבֵּי הַמְּדִינָה הִטָּה הַדֻּכָּס חֶסֶד בְּתִתּוֹ אוֹתָם לִשְׁלֹחַ אֶת טַבָּחֵיהֶם אֶל הַגַּמָּד לְלַמְּדָם אֳמָנוּת הַבִּשּׁוּל, מַה שֶּׁהִכְנִיס כֶּסֶף לֹא-מְעַט לְאוֹצָרוֹ שֶׁל הַגַּמָּד; כִּי כָּל אֶחָד הָיָה מְשַׁלֵּם בְּכָל יוֹם חֲצִי אָדוּם שְׂכַר-לִמּוּד. וּבִכְדֵי לְהָפִיס אֶת דַּעְתָּם שֶׁל הַטַּבָּחִים הָאֲחֵרִים וְלִמְנוֹעַ מֵהִתְעוֹרְרוּת רֶגֶשׁ קִנְאָה מִצִּדָּם, מָסַר לָהֶם בַּעַל-הַחֹטֶם אֶת הַכֶּסֶף, שֶׁהָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ הָיוּ מָכְרָחִים לְשַׁלֵּם בְּעַד לִמּוּדָם.

ח.

כָּכָה חַי בַּעַל-הַחֹטֶם כִּשְׁנָתַיִם יָמִים בְּשַׁלְוָה וּבְכָבוֹד וְרַק זֵכֶר הוֹרָיו, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוּהוּ מִבֵּיתָם, הֶעֱכִיר אֶת רוּחוֹ; כָּכָה חַי בִמְנוּחָה, מִבְּלִי אֲשֶׁר קָרָה מִקְרֶה הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל, עַד שֶׁאֵרַע הַמְּאוֹרָע הַמְּסֻפָּר לְהָלָן.

הַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם הָיָה מוּמְחֶה וּמְנֻסֶּה בְיוֹתֵר בִקְנִיּוֹתָיו לְצָרְכֵי הַמִּטְבָּח; מִפְּנֵי זֶה הָיָה הוֹלֵךְ כְּפַעַם בְּפַעַם בִּזְמַן שֶׁהָיָה פָּנוּי מֵעֲבוֹדָתוֹ אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת פֵּרוֹת וְעוֹפוֹת. וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֵּלֶךְ הַגַּמָּד כְּדַרְכּוֹ אֶל שַׁעֵר-הָאַוָּזִים לָתוּר אַחֲרֵי אַוָּזִים מְפֻטָּמִים גְּדוֹלִים וּשְׁמֵנִים, כַּאֲשֶׁר אָהַב אֲדוֹנָיו. הוּא כְבָר עָבַר אֶת הַשּׁוּק פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ לְבַקֵּשׁ אַחֲרֵי עוֹפוֹת שְׁמֵנִים. כַּאן לֹא הָיָה מַרְאֵהוּ מְעוֹרֵר שְׂחוֹק וְלַעַג, רַק הַכֹּל הָיוּ מַבִּיטִים אֵלָיו בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד, כִּי הִכִּירוּ בוֹ אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי שֶׁל הַדֻּכָּס, שֶׁתְּהִלָּתוֹ מָלְאָה כָל הָאָרֶץ, וְכָל אִשָּׁה מוֹכֶרֶת אַוָּזִים חָשְׁבָה אֶת עַצְמָהּ לִמְאֻשֶּׁרֶת, אִם הוּא הוֹאִיל לְהַגִּישׁ אֶת חָטְמוֹ הָאָרֹךְ אֶל אֶחָד מֵאַוָּזֶיהָ לְהָרִיחַ בּוֹ. וַיְהִי בְלֶכְתּוֹ בַּשּׁוּק הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בִּקְצֶה הַשּׁוּק, שֶׁגַּם לָהּ הָיוּ אַוָּזִים לִמְכִירָה, אֲבָל הִיא לֹא הִכְרִיזָה עַל טוּב סְחוֹרָתָהּ וְלֹא קָרְאָה לְקוֹנִים לָבֹא אֵלֶיהָ, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁאָר הַנָּשִׁים. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הָאִשָּׁה וַיִּבְחַן אֶת אַוָּזֶיהָ לְמַעַן דַּעַת, מַהוּ מִשְׁקָלָם. וַיִישְׁרוּ הָאַוָּזִים בְּעֵינָיו וַיִּקֶן שְׁלשָׁה מֵהֶם יַחַד עִם הַלּוּל, וַיַּעֲמֹס עַל שִׁכְמוֹ וַיַהֲפֹךְ פָּנָיו לָשׁוּב אֶל הָאַרְמוֹן. הוּא הוֹלֵךְ, וְהָאַוָּזִים הִתְחִילוּ צוֹרְחִים וּמְקַרְקְרִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאַוָּזִים עוֹשִׂים, וְרַק אֶחָד מֵהֶם יָשַׁב לוֹ דוּמָם בְּפִנַּת הַלּוּל, כְּאִלּוּ הָיָה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, וּמֵעֵת לְעֵת הִשְׁמִיעַ קוֹל אֲנָחָה כְּקוֹל אָדָם, וַיִּתְפַּלֵּא הַגַּמָּד מְאֹד, כִּי לֹא שָׁמַע כָּזֹאת מִיָּמָיו. “הָאַוָּז הַזֶּה, כִמְדוּמַנִי, חוֹלֶה הוּא”, דִּבֵּר אֶל עַצְמוֹ, אֵלֵךְ וְאֶשְׁחָטֶנּוּ, בְּטֶרֶם יָמוּת", אוּלָם הָאַוָּז עָנָה בְּקוֹל גָּדוֹל מְפוֹרָשׁ:

"אִם תִּדְקְרֵנִי בְּסַכִּינְךָ

בְּשִׁנַּי אֲנַשְּׁכֶךָ;

אִם תִּמְלֹק רֹאשִׁי יְמִינְךָ,

מָרָה תְהִי אַחֲרִיתֶךָ".

לְשֵׁמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶּה נִבְעַת הַגַּמָּד וַיָּסַר אֶת הַלּוּל מֵעַל שִׁכְמוֹ וַיַּצִּיגוֹ עַל הָאָרֶץ. אָז נָתַן בּוֹ הָאַוָּז אֶת עֵינָיו הַיָּפוֹת וְהַמְּחֻכָּמוֹת וַיוֹסֶף לְהִתְאַנֵּחַ. “מַה נִּפְלָא הַדָּבָר”, קָרָא בַּעַל-הַחֹטֶם. יָכֹל אַתָּה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם? לֹא פִלַלְתִּי לִשְׁמֹעַ כָּזֹאת. אַל תִּירָא, מִנּוֹצוֹתֶיךָ לֹא תִפּוֹל אַף אַחַת אָרְצָה. אוּלָם בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי לֹא נוֹלַדְתָּ בַּנּוֹצוֹת הָאֵלֶּה. הֲרֵי גַם אָנֹכִי הָיִיתִי פַעַם אַחַת סְנָאִית נִקְלָה" “אָמְנָם צָדַקְתָּ”, הֵשִׁיב הָאַוָּז, "בְּאָמְרְךָ, כִּי לֹא נוֹלַדְתִּי בִּלְבוּשׁ בָּזוּי כָּזֶה. הוֹי, עַל גַּבֵּי עַרְשִׂי לֹא שָׁרָה לִי יוֹנַקְתִּי, כִּי מִימִי בַת וֶיטֶרְבּוּק הַגָּדוֹל תִּהְיֶה לְבָרוֹת לְאֵיזֶה דֻּכָּס! “הֵרָגְעִי-נָא, מָרַת מִימִי”. נִחַם אוֹתָהּ הַגַּמָּד: "כִּי אֲנִי, סְגַן הַטַּבָּח שֶׁל הַדֻּכָּס, נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי שׁוּם אָדָם לֹא יִגַּע בְּךָ לְרָעָה. אֲנִי אֲבִיאֵךְ אֶל חֶדְרִי, אַסְפִּיק לָךְ אֶת מְזוֹנֵךְ בְּרֶוַח וְעִתּוֹת הַפְּנָאי אֲבַלֶּה עִמָךְ בְּשִׂיחָה נָאָה. לַחֲבֵרַי בַּמִּטְבָּח אוֹמַר, כִּי מְפַטֵּם אֲנִי אַוָּז בְּאוֹפֶן מְיוּחָד בִּירָקוֹת שׁוֹנִים בַּשְּׁבִיל הַדֻּכָּס, וְכַאֲשֶׁר רַק אֶמְצָא שְׁעַת-כּשֶׁר, אוֹצִיאֵךְ לַחָפְשִׁי. בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ הוֹדְתָה לוֹ הָאֲוָּזָה.

וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד, כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיִּשְׁחַט אֶת שְׁנֵי הָאַוָּזִים, וּבְעַד מִימִי צִוָּה לִבְנוֹת דִּיר מְיוּחָד, בְּאָמְרוֹ, כִּי צָרִיךְ הוּא לְהַתְקִין אוֹתָהּ בְּאוֹפֶן אַחֵר לְגַמְרִי; וְלֹא מַאֲכַל אַוָּזִים פָּשׁוּט נָתַן לָהּ, אֶלָּא מַעֲשֵׂה-אוֹפֶה, מִגְדָּנוֹת וּמִינֵי-מְתִיקָה, וּבַשָּׁעוֹת שֶׁהָיָה חָפְשִׁי מֵעֲבוֹדָתוֹ, הָיָה הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ לְשׂוֹחֵחַ אִתָּה וּלְנַחֲמָהּ בִּיגוֹנָהּ. בִּשְׁעַת בִּקּוּרָיו אֵלֶּה סִפְּרוּ זֶה לְזֶה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם, וּבְאוֹפֶן כָּזֶה נוֹדַע לְבַעַל-הַחֹטֶם, כִּי הָאֲוָּזָה הִיא בִתּוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם וֶיטֶרְבּוּק, הַיּוֹשֵׁב עַל הָאִי גוֹטְלַנְדִּיָּה וְכִי רִיב הָיָה לוֹ עִם אֵיזוֹ פֵיאָה זְקֵנָה, שֶׁנִּצְּחָה אוֹתוֹ בְעָרְמָתָהּ, וּבִכְדֵי לְהִנָּקֵם בְּאוֹיְבָהּ, הָפְכָה אוֹתָהּ לְאַוָּזָה וַתִּגְנֹב אוֹתָהּ מִבֵּית אָבִיהָ, לַהֲבִיאָהּ הֵנָּה. וַיְהִי כַאֲשֶׁר סִפֵּר לָהּ בַּעַל-הַחֹטֶם אֶת קוֹרוֹתָיו הוּא, וַתֹּאמֶר הָאֲוָּזָה: מְלֻמָּדָה אֲנִי בְנִסְיוֹנוֹת. לִי וּלְאַחֲיוֹתַי מָסַר אַבָּא סִמָּנִים אֲחָדִים, כְּמוּבָן, בְּמִדָּה שֶׁהָיָה רַשָּׁאי לַעֲשׂוֹת זֹאת. הָרִיב, שֶׁהָיָה לְךָ עִם הַזְּקֵנָה אֵצֶל סַל-הַיְּרָקוֹת, הַשִּׁנּוּי, שֶׁנַּעֲשָׂה בְךָ פִּתְאֹם, כְּשֶׁהֵרַחְתָּ בְּאוֹתוֹ הַיָּרָק, גַּם מִלִּים אֲחָדוֹת שֶׁשָּׁנִיתָ לִי מִפִּיהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה – כָּל זֶה מוֹרֶה לִי, כִּי הַקְסָמָתְךָ בָּאָה עַל-יְדֵי יְרָקוֹת, זֹאת אוֹמֵרֶת, אִם תִּמְצָא אֶת הַיֶּרֶק, שֶׁהִשְׁתַּמְּשָׁה בּוֹ הַפֵיאָה לְהַקְסִימְךָ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד לְךָ רֶוַח וְהַצָּלָה. זֶה הָיָה אָמְנָם תַּנְחוּמִים שֶׁל הֶבֶל בִּשְׁבִיל הַגַּמָּד, כִּי אֵיפֹה יָכֹל לִמְצֹא אֶת הַיֶּרֶק, בְּכָל זֹאת הוֹדָה לָאַוָּזָה עַל דְּבָרֶיהָ הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ שֶׁמֶץ תִּקְוָה בְּלִבּוֹ.

ט.

אַחֵר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאֶל הַדֻּכָּס בָּא מֶלֶךְ אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו הַקְּרוֹבִים אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. וַיִּשְׁלַח הַדֻּכָּס לִקְרֹא לַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: עַתָּה בָאָה הָעֵת לְהוֹכִיחַ לְעֵין כֹּל, כִּי עוֹבֵד אַתָּה אוֹתִי בֶאֱמוּנָה וּלְהַרְאוֹת אֶת כֹּחֲךָ הַגָּדוֹל בָּאֳמָּנוּת-הַבִּשּׁוּל, הַמֶּלֶךְ הַזֶּה, שֶׁבָּא לְבַקְּרֵנִי, אָמוּן מִנְּעוּרָיו עַל מַעֲדַנִּים כָּמוֹנִי, וּמִלְּבַד זֹאת הוּא חֲכַם-לֵב וְיַדְעָן גָּדוֹל בְּעִנְיְנֵי אֲכִילָה. עָלֶיךָ אֵיפוֹא לְהִשְׁתַּדֵּל, שֶׁנַּחַת שֻׁלְחָנִי יְהֵא מָלֵא תָמִיד מַאֲכָלִים כֹּה טוֹבִים, שֶׁתִּמְהוֹנוֹ יִגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם, וְנוֹסָף לָזֶה, אִם אֵין אַתָּה רוֹצֶה לְהַעֲלוֹת אֶת חֲמָתִי, הִזָּהֵר, שֶׁבְּכָל הַיָּמִים שֶׁהַמֶּלֶךְ הַזֶּה יְהֵא סָמוּךְ עַל שֻׁלְחָנִי, לֹא תָבִיא לְפָנֵינוּ מַאֲכָל אֶחָד פַּעֲמַיִם. תַּחַת זֹאת הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לִדְרוֹשׁ מֵאֵת שַׂר-אוֹצְרוֹתַי כָּל מַה שֶּׁנָּחוּץ לְךָ, וְאַף אִם תְּהֵא צָרִיךְ לִצְלוֹת בְּשׁוּמָן זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, אַל יִפּוֹל לִבְּךָ עָלֶיךָ, כִּי מוּטַב שֶׁאֶהְיֶה עָנִי כָל יָמֵי וְאַל יִתְבַּזֶּה כְבוֹדִי בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ אוֹרְחִי.

וַיִּשְׁתַּחוּ הַגַּמָּד לִפְנֵי הַדֻּכָּס וַיֹּאמֶר: כְּחֶפְצְךָ, אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס כֵּן יָקוּם וְכֵן יִהְיֶה. אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶעֱשֶׂה הַכֹּל בְּאוֹפֶן שֶׁיָּפִיק רָצוֹן מֵאֵת מֶלֶךְ הַגַּסְטְרוֹנוֹמִים הַזֶּה.

וְהַגַּמָּד נִגַּשׁ אֶל עֲבוֹדָתוֹ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה, הוּא לֹא חָס עַל אֹצְרוֹתָיו שֶׁל הַדֻּכָּס וְעוֹד מְעַט מִזֶּה חָס עַל עַצְמוֹ, כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָיָה עַמּוּד אֵשׁ וְעָשָׁן מַפְסִיק בֵּינוֹ וּבֵין שְׁאָר אַנְשֵׁי הַמִּטְבָּח וְקוֹלוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב אֶת כָּל פִּנּוֹת הַמִּטְבָּח, כִּי הוּא הָיָה לְמוֹשֵׁל וּמְצַוֶּה לְכָל עוֹזְרֵי הַטַּבָּחִים וְלַטַּבָּחִים הַפְּחוּתִים מִמֶּנוּ בְמַעֲלָה.

אַרְבָּעָה-עָשָׂר יוֹם כְּבָר הָיָה הַנָּסִיךְ הָאוֹרֵחַ בְּבֵית הַדֻּכָּס וַיְחִי חַיֵּי תַעֲנוּגִים. הֵם אָכְלוּ לֹא פָחוֹת מֵחָמֵשׁ סְעוּדוֹת בְּיוֹם, וְהַדֻּכָּס הָיָה שְׂבַע רָצוֹן מֵאֳמָנוּתוֹ שֶׁל הַגַּמָּד, כִּי רָאָה, שֶׁגַּם עַל מֵצַח אוֹרְחוֹ הָיְתָה חֲרוּתָה קוֹרַת-רוּחַ. בַּיּוֹם הַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר שָׁלַח הַדֻּכָּס לִקְרֹא לַגַּמָּד לָבֹא אֵלָיו בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה וַיַּצִּיגֵהוּ לִפְנֵי הַנָּסִיךְ וַיִּשְׁאָלֵהוּ, אִם יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו הַמַּטְעַמִּים שֶׁעָשָׂה לוֹ הַגַּמָּד.

“הִנְּךָ טַבָּח מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת”, עָנָה הַנָּסִיךְ, “וְיוֹדֵעַ אַתָּה, מַה הִיא סְעוּדָה טוֹבָה. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת, שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָן אֲדוֹנֶיךָ, לֹא נָתַתָּ לְפָנֵינוּ מַאֲכָל אֶחָד שְׁתֵּי פְעָמִים וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בְאוֹפֶן הַיּוֹתֵר טוֹב. אוּלָם הַגִּידָה-נָא, מִפְּנֵי מָה אֵינְךָ עוֹשֶׂה לָנוּ אֶת מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת, אֶת הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה”?.

וַיֶּחֱרַד הַגַּמָּד וַיִּבָּהֵל, כִּי לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל-דְּבַר מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת הַזּוֹ. בְּכָל זֹאת הִתְאוֹשֵׁשׁ וַיַּעֵן: הָהּ, אֲדוֹנִי, קַוֵּה קִוִּיתִי, שֶׁעוֹד יָמִים רַבִּים יִהְיוּ פָנֶיךָ מְאִירִים בַּחֲצַר אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס, עַל כֵּן חִכִּיתִי בַמַּאֲכָל הַזֶּה, כִּי בַמֶּה יִתְרַצֶּה הָעֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו לִפְנֵי לֶכְתּוֹ מֵאִתָּנוּ, אִם לֹא בְמַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת"?

“מַה?” קָרָא הַדֻּכָּס בִּשְׂחוֹק. “וּבְנוֹגֵעַ לִי חָפַצְתָּ אֵיפוֹא לְחַכּוֹת עַד יוֹם מוֹתִי, בִּכְדֵי לְקַדֵּם אָז אֶת פָּנַי בַּמִּנְחָה הַזֹּאת? כִּי גַם לִי לֹא הִגַּשְׁתָּ אֶת הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה אַף פַּעַם אֶחָת. עַל-דְּבַר מִנְחַת-הַפְּרִידָה תַּחֲשׁוֹב פַּעַם אַחֶרֶת, וְעַתָּה עָלֶיךָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה עַל שֻׁלְחָנִי כָּעֵת מָחָר”.

“כְּמִצְוַת אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס כֵּן אֶעֱשֶׂה”, עָנָה הַגַּמָּד וַיֵּלֶךְ לוֹ. אֲבָל לִבּוֹ לֹא הָיָה טוֹב עָלָיו, כִּי חָשׁ, שֶׁיּוֹם חֶרְפָּתוֹ וְקַלְקָלָתוֹ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. הוּא לֹא יָדַע, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה, וְתַחַת לְשׁוּב אֶל הַמִּטְבָּח, הָלַךְ אֶל חֶדְרוֹ וַיֵּבְךָ עַל קְשִׁי גוֹרָלוֹ. עוֹד הוּא יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה וְהִנֵּה הָאֲוָּזָה מִימִי, שֶׁהָיְתָה רַשָּׁאִית לְטַיֵּל בְּחֶדְרוֹ, קָרְבָה אֵלָיו וַתִּשְׁאָלֵהוּ, מִפְּנֵי מַה הוּא בוֹכֶה, וּכְשֶׁשָּׁמְעָה עַל-דְּבַר הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה אָמְרָה: “הַמַּאֲכָל הַזֶּה הָיָה עוֹלֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל שֻׁלְחָן אָבִי וַאֲנִי יוֹדַעַת בְּקֵרוּב, מַה דָּרוּשׁ לוֹ. לֵךְ וְלָקַחְתָּ כַּךְ וָכַךְ מִמִּין זֶה וְכַךְ וָכַךְ מִמִּין זֶה, וְאִם יִמְעֲטוּ הַמִּינִים הָאֵלֶּה מִהְיוֹת הַכֹּל שֶׁאַתָּה צָרִיךְ, בִּכְדֵי לַעֲשׂוֹתָהּ יָפָה-יָפָה, הֲרֵי אֵין הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה בַעֲלֵי חֵיךְ טוֹעֵם בְּיוֹתֵר”. כֹּה דִּבְּרָה מִימִי, וּלְשֵׁמַע דְּבָרֶיהָ קָפַץ הַגַּמָּד מִמְּקוֹמוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָה וַיְבָרֵךְ אֶת הַיּוֹם, שֶׁבּוֹ קָנָה אֶת הָאֲוָּזָה, וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ אֶל הַמִּטְבָּח לְהָכִין אֶת הַפַּשְׁטִידָה. בַּתְּחִלָּה עָשָׂה פַּשְׁטִידָה קְטַנָּה לְמִבְחָן וַיִּוָכַח לָדַעַת, שֶׁטַּעֲמָהּ יָפֶה מְאֹד, וְרֹאשׁ-הַטַּבָּחִים, שֶׁנָּתַן לוֹ לִטְעֹם מִמֶּנָּה, מִלֵּא פִיו תְּהִלָּתָהּ.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד פַּשְׁטִידָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה וַיַּעֲלֶינָה בְעוֹדָהּ חַמָּה, כְּמוֹ שֶׁיָּצְאָה מִן הַתַּנּוּר, וְרַק בְּזֵר פְּרָחִים סָבִיב לָהּ, עַל שֻׁלְחָן הַדֻּכָּס; אַחֵר לָבַשׁ אֶת שִׂמְלַת-הַחַג הַיּוֹתֵר טוֹבָה וַיֵּלֶךְ אֶל חֲדַר-הָאֹכֶל, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס, מָצָא אֶת הַמְּנַתֵּחַ הָרָאשִׁי עָסוּק בְּבִתּוּר הַפַּשְׁטִידָה לִנְתָחִים וּמְחַלֵּק בְּמַגְרֵפַת-כֶּסֶף מָנוֹת יָפוֹת לִפְנֵי הַדֻּכָּס וְאוֹרְחוֹ. הַדֻּכָּס בָּצַע כְּדֵי בְלִיעָה וַיָּבֵא אֶל פִּיו וַיִּשָׂא עֵינָיו אֶל הַסִּפּוּן וְיִקְרָא: אַה! אַה! אַה! הֲכִי קֹרָא שְׁמָהּ מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידָה! אֲבָל גַּם הַגַּמָּד שֶׁלִּי הוּא מֶלֶךְ הַטַּבָּחִים!

הָאַף אֵין זֹאת, יְדִידִי הַיָּקָר?" הָאוֹרֵחַ טָעַם בִּקְצֶה לְשׁוֹנוֹ חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת אֲחָדוֹת וַיִּבְחַן בְּשׂוּם-לֵב וַיִּשְׂחַק בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל לַעַג, וּבְהַתִּיקוֹ אֶת הַפִּנְכָּה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, אָמַר: טוֹבָה הַפַּשְׁטִידָה וְטַעֲמָה עָרֵב, אוּלָם לִכְלַל סוּצֵירֵינָה עֲדַיִן לֹא בָאָה; זֹאת הִכַּרְתִּי מִיָּד".

אָז קָמַט הַדֻּכָּס אֶת מִצְחוֹ בְאִי-רָצוֹן וּפָנָיו נִתְכַּרְכְּמוּ מִבּוּשָׁה. “כֶּלֶב חָצוּף!” קָרָא, “אֵיכָכָה מְלָאֲךָ לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת לַאֲדוֹנֶיךָ? הַאֲצַוֶּה לְהַתִּיז אֶת רֹאשְׁךָ, לְמַעַן עֲנָשְׁךָ עַל טַבָּחוּתְךָ הָרָעָה?” “הָהּ אֲדוֹנִי! בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי עָשִׂיתִי אֶת הַפַּשְׁטִידָה עַל-פִּי כָל כְּלָלֵי אֳמָנוּת-הַבִּשּׁוּל. אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא חֲסֵרָה מַשֶּׁהוּ!” כֹּה דִבֵּר הַגַּמָּד וְכָל גּוּפוֹ רָעַד.

“שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר, רֵיקָא!” עָנָה הַדֻּכָּס, בְּהָדְפוֹ אוֹתוֹ בְרַגְלוֹ. אִם כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא, אָז לֹא הָיָה אוֹרְחִי אוֹמֵר, כִּי תֶחֱסַר דְּבַר-מָה, אוֹתְךָ עַצְמְךָ אֲצַוֶּה לִגְזֹר לִגְזָרִים וְלֶאֱפוֹת מֵהֶם פַּשְׁטִידָה!" “יִכָּמְרוּ-נָא רַחֲמֶיךָ!” קְרָא הַקָּטָן וַיִּזְחַל עַל בִּרְכָּיו אֶל הָאוֹרֵחַ וַיְחַבֵּק בְּיָדָיו אֶת רַגְלָיו. יֹאמַר-נָא אֲדוֹנִי, אֵיזֶה חֶסְרוֹן מָצָא בַּמַּאֲכָל הַזֶּה וְאֶשְׁתַּדֵּל לְמַלְּאוֹתוֹ, אַל-נָא יִתֵּן אֲדוֹנִי אֶת עַבְדּוֹ לָמוּת בִּשְׁבִיל מְלֹא כַף בָּשָׂר וְקֶמַח".

“שָׁוְא כָּל עֲמָלְךָ”, עָנָה הָאוֹרֵחַ בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו; עוֹד אֶתְמוֹל יָדַעְתִּי, שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה הַזֹּאת כְּטַבָּחִי שֶׁלִּי; הֱוֵה יוֹדֵעַ, כַּאן חָסֵר יֶרֶק אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ כְּלַל בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הַיֶּרֶק זורֵר-בְּתַאֲוָה. בְּלִי הַיֶּרֶק הַזֶּה תְּהֵא הַפַּשְׁטִידָה מְחֻסֶּרֶת תַּבְלִין וּלְעוֹלָם לֹא יִטְעַם אֲדוֹנֶיךָ בּוֹ אֶת הַטַּעַם הָרָאוּי".

וַיִּקְצֹף מוֹשֵׁל פְרַנְקִיסְטַן מְאֹד וַיִּקְרָא בְעֵינַיִם רוֹבוֹת בְּרָקִים: טָעֹם אֶטְעַם! בִּכְבוֹדִי, כְּבוֹד נְסִיכִים, אֲנִי נִשְׁבָּע, מָחָר תּוּבָא לְפָנֶיךָ הַפַּשְׁטִידָה בְטַעֲמָהּ וּבְרֵיחָהּ, כְּמוֹ שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת לְפִי דְבָרֶיךָ, אוֹ רֹאשׁ הַנַּעַר הַזֶּה יֻקָּע לְעֵינֶיךָ עַל שַׁעַר הָאַרְמוֹן. צֵא מִזֶּה, כֶּלֶב, עוֹד פַּעַם אֲנִי נוֹתֵן לְךָ זְמַן שֶׁל יוֹם וְלַיְלָה אֶחָד".

כֹּה קָרָא הַדֻּכָּס, וְהַגַּמָּד שָׁב אֶל חֶדְרוֹ וַיֵּבְךְּ בְּאָזְנֵי הָאֲוָּזָה עַל גּוֹרָלוֹ הַמַּר וַיּוֹסֶף, כִּי סוֹף סוֹף מוֹת יוּמָת, כִּי לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל-דְּבַר יֶרֶק כָּזֶה.

וַתַּעַן הָאֲוָּזָה וַתֹּאמַר: אִם אֵין לְךָ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, אָז יָכֹל אוּכַל לְהוֹשִׁיעַ לְךָ, כִּי אָבִי לִמְּדַנִי לָדַעַת אֶת כָּל הַיְּרָקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. בִּזְּמַן אַחֵר הָיִיתָ אָמְנָם בֶּן-מָוֶת, אֲבָל לְאָשְׁרְךָ הַיּוֹם הוּא רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ וּבָעֵת הַזֹּאת יָצִיץ הַיֶּרֶק הַזֶּה. אֱמָר-נָא; הֲיֵשׁ עַרְמוֹנִים עַתִּיקֵי-יָמִים בְּקִרְבַת הָאַרְמוֹן?"

“יֵשׁ וָיֵשׁ!” עָנָה בַּעַל-הַחֹטֶם, שֶׁכְּבָר הוּקַל לוֹ מְעַט. אֵצֶל הַיְאוֹר, כְּמָאתַיִם צְעָדִים מֵהָאַרְמוֹן, עוֹמֶדֶת שׁוּרָה שְׁלֵמָה; אַךְ לָמָּה זֶה תִּשְׁאֲלִי לָהֶם?" רַק לְרֶגֶל עַרְמוֹנִים עַתִּיקִים צוֹמֵחַ הַיֶּרֶק הַזֶּה“, אָמְרָה מִימִי. לָכֵן אַל נָא נִשְׁהֶה הַרְבֵּה, רַק נֵלְכָה אֶל הָעַרְמוֹנִים לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. קָחֵנִי עַל זְרוֹעוֹתֶיךָ וְהוֹשִׁיבֵנִי עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁנִּהְיָה בַּחוּץ; חֲפֵצָה אֲנִי לְחַפֵּשׂ עֲבוּרֶךָ”.

וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד כִּדְבַר הָאֲוָּזָה וַיֵּלֶךְ עִמָּהּ אֶל שַׁעֵר הָאַרְמוֹן. וַיְהִי כְבוֹאָם אֶל הַשַּׁעַר וַיִּשְׁלַח הַשּׁוֹעֵר אֶת אֲזֵנוֹ לִקְרָאתָם וַיֹאמַר: בַּעַל-הַחֹטֶם הַטּוֹב שֶׁלִּי, קִצְּךָ בָּא-בָא; לָצֵאת מִשַּׁעַר הָאַרְמוֹן וָחוּצָה אֵינְךָ רַשָּׁאִי. מִצְוַת שׁוֹמֵר הַבַּיִת חָזְקָה עָלַי, לְבִלְתִּי תֵת אוֹתְךָ לָצֵאת".

“אֲבָל אֶל הַגָּן הֲרֵי יֵשׁ לִי רְשׁוּת לָלֶכֶת”, עָנָה הַגַּמָּד. הוֹאֵל וּשְׁלַח אֶחָד מֵאֲנָשֶׁיךָ אֶל אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, לִשְׁאֹל אֶת פִּיו, אִם מֻתָּר לִי לָלֶכֶת אֶל הַגַּן לְבַקֵּשׁ יְרָקוֹת". הַשּׁוֹעֵר מִלֵּא אַחֲרֵי בַקָּשָׁתוֹ וְהָרְשׁוּת נִתָּנָה; כִּי הַגַּן הָיָה מֻקָּף חוֹמָה גְבֹהָה וְעַל-דְּבַר בְּרִיחָה אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב כְּלָל. וּכְשֶׁנִכְנָס הַגַּמָּד עִם הָאֲוָּזָה מִימִי אֶל הַגַּן לֹא אֵחַר הַגַּמָּד לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָהּ וַיּוֹשֶׁב אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת עַל הָאָרֶץ, וְהָאֲוָּזָה מִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל הַיְאוֹר, לִמְקוֹם שָׁם עָמְדוּ הָעַרְמוֹנִים, הַגַּמָּד הָלַךְ אַחֲרֶיהָ אָבֵל וַחֲפוּי-רֹאשׁ, כִּי הֲלֹא זוֹ הָיְתָה תִקְוָתוֹ הַיְחִידָה הָאַחֲרוֹנָה; אִם לֹא יִמָּצֵא הַיֶרֶק הַדָּרוּשׁ בֵּין הָעַרְמוֹנִים, כֹּה גָמַר הַגַּמָּד בְּלִבּוֹ, יִהְיֶה נוֹחַ לוֹ, שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַיְאוֹר, מִשֶּׁיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. הָאֲוָּזָה חִפְּשָׂה, אַךְ לַשָּׁוְא. הִיא בָדְקָה בֵין כָּל הָעַרְמוֹנִים, הָפְכָה בְמַקוֹרָה כָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב, אֲבָל אֶת הַיֶּרֶק לֹא מָצְאָה, וּמֵרוֹב צַעַר וָפַחַד הִתְחִילָה בוֹכָה; כִּי הַיּוֹם כְּבָר רֵד וְקָשֶׁה הָיָה לְהַכִּיר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁמִּסָּבִיב.

אָז עוֹפְפוּ מַבָּטֵי הַגַּמָּד עַל פְּנֵי הַיְאוֹר וּפִתְאֹם קָרָא: רְאִי-נָא, רְאִי, שָׁם מֵעֵבֶר הַיְאוֹר עוֹמֵד עוֹד עַרְמוֹן גָּדוֹל אֶחָד, נֵלְכָה-נָא שָׁמָה וּנְחַפְּשֶׂנּוּ תַחְתָּיו. אֶפְשָׁר, כִּי שָׁם יִפְרַח אָשְׁרִי", הָאֲוָּזָה קָפְצָה וְעָפָה בְרֹאשׁ וְהוּא רָץ אַחֲרֶיהָ, כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת לָרוּץ. הָעַרְמוֹן הֵטִיל צֵל כֵּהֶה וַיְהִי חֹשֶׁךְ מִסָּבִיב, כִּמְעַט לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַכִּיר דָּבָר. פִּתְאֹם עָצְרָה הָאֲוָּזָה בְּלֶכְתָּהּ וַתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּכְנָפֶיהָ מֵרוֹב שִׂמְחָה, אַחֲרֵי-כֵן הִכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ בִמְהִירוּת גְּדוֹלָה לְתוֹךְ הֶחָצִיר הַגָּבֹהַּ, קָטְפָה דְבַר-מָה וּמָסְרָה אוֹתוֹ בִתְנוּעַת-חֵן לְיַד הַגַּמָּד, הַמִּשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה עֵינָיו, וַתֹּאמַר: הוּא הַיֶּרֶק הַנָּחוּץ לָךְ. פֹּה גְדֵלִים הַרְבֵּה יְרָקוֹת כָּאֵלֶּה, עַד כִּי יִהְיֶה לְךָ תָּמִיד דֵּי מַחֲסוֹרְךָ. שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת הִסְתַּכֵּל הַגַּמָּד בַּיֶּרֶק.

רֵיחַ עָרֵב עָלָה מִמֶּנּוּ אֶל אַפּוֹ וּמִבְּלִי מֵשִׁים נִזְכַּר אֶת אֲשֶׁר רָאָה אָז בִּשְׁעַת הִשְׁתַּנּוּת צוּרָתוֹ. הַקֶּלַח וְהֶעָלִים הָיוּ כְּחַלְחַלִּים-יְרֻקִּים וַעֲלֵיהֶם פֶּרַח אָדֹם מְאֹד, שֶׁשּׁוּלָיו הָיוּ מִצֶּבַע כָּתֹם.

“יְהִי שֵׁם ד' מְבֹרָךְ!” קָרַא הַגַּמָּד. אֵיזֶה פֶּלֶא! כִּמְדוּמֶה לִי, הוּא הַפֶּרַח שֶׁהָפַךְ אוֹתִי מִסְּנָאִית לְאִישׁ מָשְׁחַת הַמַּרְאֶה כָזֶה; הַאֲנַסֶּה לְהָסִיר אֶת הַכְּשָׁפִים?

“עוֹד לֹא”, אָמְרָה הָאֲוָּזָה. “קַח מֵהַיֶּרֶק הַזֶּה מְלֹא כַפְּךָ וְהָלַכְנוּ יַחְדָּו אֶל חַדְרְךָ וְאָסַפְנוּ אֶת כַּסְפְּךָ וְכָל אֲשֶׁר לְךָ וְאַחֲרֵי-כֵן תְּנַסֶּה, בַמֶּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל הַיָּרָק”.

וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ שְׁנֵיהֶם אֶל חֲדַר הַגַּמָּד וְלֵב הַגַּמָּד הִכָּה אוֹתוֹ מַכָּה רַבָּה מֵרוֹב הִתְרַגְּשׁוּת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָשַׁר בִצְרוֹר חֲמִשִּׁים אוֹ שִׁשִּׁים אָדוּם, שֶׁחָשַׂךְ לְיוֹם רָע, בְּגָדִים אֲחָדִים וּנְעָלִים, אָמַר: “אִם חֵפֶץ ד' יַצְלִיחַ בְּיָדִי, יוּסַר סֻבָּלִי זֶה מֵעָלָי”, וַיִּתְחַב אֶת חָטְמוֹ עָמֹק-עָמֹק לְתוֹךְ הַיְרָקוֹת וַיִּשְׁאַף אֶת רֵיחַם אֶל קִרְבּוֹ.

וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁהִתְחִילוּ אֲבָרָיו מִתְפָּרְקִים וּמִתְמַתְּחִים; הוּא הִרְגִּישׁ, אֵיךְ רֹאשׁוֹ הִזְדַּקֵּר מִתּוֹךְ כְּתֵפָיו, וְהִתְנַשֵּׂא לְמַעֲלָה, הוּא הִבִּיט לְמַטָּה אֶל חָטְמוֹ וְרָאָה אוֹתוֹ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקַטֹן, הָלֹךְ וְקָטֹן, גַבּוֹ וְחָזֵהוּ הִתְיַּשְׁרוּ וְרַגְלָיו נַעֲשׂוּ יוֹתֵר אֲרֻכּוֹת.

הָאֲוָּזָה הִסְתַּכְּלָה בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּתִמָּהוֹן. “הֶאָח, מַה גָּדַלְתָּ, מַה יָפְיָפִיתָ!” קָרְאָה. “בָּרוּךְ ד', כִּי לֹא נִשְׁאַר בְּךָ מְאוּמָה מִכָּל אֲשֶׁר הָיִיתָ עַד עָתָּה! וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְמָה וַיִּתְפַּלֵּל. אוּלָם בְּגֹדֶל שִׂמְחָתוֹ לֹא שָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ הָאֲוָּזָה מִימִי; אָמְנָם בְּלִבּוֹ גָבְרָה עַתָּה הַתְּשׁוּקָה לָשׁוּב תֵּכֶף אֶל הוֹרָיו, אַךְ רֶגֶשׁ הַתּוֹדָה, שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ בְּיַחַס אֶל הָאֲוָּזָה, נָצַח אֶת הַחֵשֶׁק הַזֶּה: “לְמִי עָלֵי לְהַחֲזִיק טוֹבָה, אִם לֹא לָךְ”, אָמַר לָהּ, כִּי שָׁבָה גְּוִיָּתִי לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה? לוּלֵא הָיִית אַתְּ בְּעוֹזְרַי, לֹא מָצָאתִי אֶת הַיֶּרֶק הַזֶּה וְאָז הָיִיתִי נִשְׁאַר כָּל יָמַי בַּצּוּרָה הַמְּשֻׁנָּה הַזֹּאת אוֹ הָיִיתִי מֵת תַּחַת יַד הַתַּלְיָן. חָפֵץ אֲנִי לִגְמֹל לָךְ כְּפָעֳלֵךְ, אֲשֶׁר פָּעַלְתְּ לִי וְלַהֲבִיאֵךְ אֶל אָבִיךְ; הוּא הַמְּנֻסֶּה כָּל-כַּךְ בְּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים יָסִיר מִמֵּךְ בְנָקֵל אֶת הַנֶּגַע הַזֶּה”. הָאֲוָּזָה קִבְּלָה אֶת הַצָּעָתוֹ בִּדְמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה. וַיָּבֵא יַעֲקֹב שָׁלֵם, מִבְּלִי אֲשֶׁר הִכִּירוֹ אִישׁ, בְּעָבְרוֹ דֶרֶךְ הַשַּׁעַר, אֶל שְׂפַת הַיָּם וַיָּשֶׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל עִיר מְגוּרֵי הוֹרֶיהָ שֶׁל מִיָּמַי,

י.

מָה אֲסַפֵּר לָכֶם עוֹד? דַּי לָכֶם לָדַעַת, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הִגִּיעוּ לִמָחוֹז חֶפְצָם, שֶׁוֶּיטֶרבּוֹק נִתֵּק בִּלְהָטָיו אֶת חַבְלֵי הַקֶּסֶם מֵעַל גְּוִיַּת בִּתּוֹ, וּלְיַעֲקֹב נָתַן מַתָּנוֹת וַיִּשְלָחֵהוּ בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית הוֹרָיו; כִּי הוּא בָא בְשָׁלוֹם אֶל עִיר מוֹשַׁב אֲבוֹתָיו, אֲשֶׁר הִכִּירוּ בָאִישׁ הַצָּעִיר וְהַנֶּחֱמָד לְמַרְאֶה אֶת בְּנָם, אֲשֶׁר אָבַד לָהֶם, וַיְקַבְּלוּהוּ בְשִׂמְחָה רַבָּה, וְשֶׁבִּמְחִיר הַמַּתָּנוֹת, אֲשֶׁר הֵבִיא עִמּוֹ מֵאֵת וֶיטֶרְבּוּק, קָנָה לוֹ חֲנוּת וַיִּצְבֹּר הַרְבֵּה כֶסֶף וַיְחִי חַיֵּי אשֶׁר.

עוֹד זֹאת אַגִּיד לָכֶם, כִּי אַחֲרֵי בָרְחוֹ מֵאֵת הַדֻּכָּס קָמָה בָאַרְמוֹן מְהוּמָה וּמְבוּכָה גְדוֹלָה; כִּי מִמָּחֳרָת הַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁחָפֵץ הַדֻּכָּס לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי שְׁבוּעָתוֹ וּלְצַוֹּת לְהָסִיר אֶת רֹאשׁ הַגַּמָּד מֵעָלָיו, רָאוּ, כִי נֶעֱלֵם, וַיְבַקְּשׁוּהוּ וְלֹא נִמְצָא. וְהַנָסִיךְ הֶחֱלִיט, שֶׁהַדֻּכָּס עָזַר לוֹ בַלָּאט לְהִמָּלֵט, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְטַבָּחוֹ הֲכִי טוֹב, וְהֶאֱשִׁים אוֹתוֹ, כִי לֹא עָמַד בְּדִבּוּרוֹ.

וַתָּקָם מְרִיבָה בֵּין שְׁנֵי הַנְּסִיכִים הָאֵלֶּה, שֶׁהֵבִיאָה לִידֵי מִלְחָמָה קָשָׁה, הַיְּדוּעָה בְדִבְרֵי-הַיָּמִים בְּשֵׁם “מִלְחֶמֶת הַיְרָקוֹת”. הַרְבֵּה דָם נִשְׁפַּךְ, וּלְסוֹף נִכְרְתָה בֵינֵיהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, הַנִּקְרָא אֶצְלֵנוּ “שְׁלוֹם הַפַּשְׁטִידוֹת”, מִפְּנֵי שֶׁלֶמִשְׁתֵּה-הַפִּיּוּס הוּכָנָה עַל-יְדֵי טַבָּחוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַסּוּצֵירֵינָה, מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת שֶׁעָרְבָה מְאֹד לְחֵיךְ הַדֻּכָּס.