לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

מאיר ויזלטיר, משורר, מתרגם, מסאי ועורך נולד במוסקבה, בט׳ באדר תש״א, 8 במארס 1941 ובן כמה חודשים עבר עם אמו ושתי אחיותיו לנובוסיבירסק שבדרום־מערב סיביר. אביו שירת בצבא האדום ונהרג בלנינגרד. בשנים 1946–1948 נדד עם משפחתו על פני ליטא, פולין, גרמניה וצרפת, וב־1949 עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בנתניה. למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים. מ־1955 חי בתל אביב, מלבד תקופות קצרות שבהן שהה בלונדון ובפריז. לימד במחלקה לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

שיריו הראשונים הודפסו במשא ב־1959. מהבולטים במשוררי המשמרת הצעירה של שנות השישים, לצד יאיר הורביץ, יונה וולך, אהרן שבתאי ואחרים, שהמשיכו את המהלך החדשני של קבוצת לקראת ועמיתיהם בשנות החמישים (נתן זך, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, דוד אבידן ואחרים), אך גם ביקרו אותו ומרדו בו בדרכים שונות.

בשנות השישים פירסם בקביעות שירים ורשימות ביקורת בכתב העת עכשיו בעריכתו של גבריאל מוקד. ב־1964 הוציא עם מקסים גילן ונחום קין את החוברת קילטרטן בהוצאה חד־פעמית; בשנים 1974–1969 ערך והוציא את כתב העת גוג, גיליונות לשירה (שתי חוברות), וב־1972 היה ממייסדי כתב העת סימן קריאה (עם מנחם פרי). ערך ספרי שירה בהוצאת עם עובד. פירסם ספרי שירה החל משנות השישים: הראשון, טיול באיונה (בית פעולה קילטרטן, 1963), נעלם מעיני המבקרים ולכן ספרו הבא, פרק א פרק ב (עכשיו, 1967), מוכר על פי רוב כספרו הראשון. בנוסף פירסם אוספים ומבחרים, פנים וחוץ (בסדרת זוטא, 1977) וקיצור שנות השישים (1984). ב־2009 פירסם את ספרו מרוּדים וסונטות, בו הוא ממשיך לחדד את התמות המלוות את שירתו בארבעת העשורים שלו כמשורר. במרכזן – הפיכחון וסירובו להאמין בכל אפשרות של הקלה בגזרות הנופלות על האדם בעידן המודרני, כמו בדידות, אלימות ומוות. שיריו בקובץ זה מדגישים את אמונתו העיקשת של הדובר כיחיד מול העולם. ב־2011 יצא לאור קובץ בשם ארבעים: זוהי למעשה מהדורה מחודשת של ספרו מכתבים (1986) בתוספת מחזור שנכתב באותן שנים. באחרית הדבר מצוין כי זהו ספרו האוטוביוגרפי ביותר, ומכאן הבחירה בשם הנטוע בגיל המשורר בשנים בהן נכתבו השירים. ספר שיריו האחרון עד כה, האדם הנידף, יצא ב־2018. באותה שנה יצא גם ספר שיריו לילדים, שירים לילדות נבונות, המכנס שירים שכתב לבנותיו, נטליה ומרתה, לפני עשרות שנים, כשהן היו ״ילדות קטנות ונבונות״.

שירתו של ויזלטיר מגוונת מאוד הן מצד הלשון (מדוברת וגם גבוהה, עכשווית וגם ארכאית), הן מצד הריתמוס (לעתים חופשי, לעתים מוזיקלי וסדור), הן מצד המבנים (לעתים מודרניסטיים ופתוחים, לעתים בנויים במתכונת ז׳אנרית הדוקה – סונטות, אלגיות ועוד); והיא גם השתנתה והתפתחה בהתמדה לאורך השנים. לשיריו יש בדרך כלל אופי עלילתי. הם מספרים סיפורים קונקרטיים על אנשים, על חפצים ועל אירועים במציאות הסובבת, תוך ניצול של חומרים ״לא שיריים״ במובהק. הפואטיקה הקונקרטית ממוקמת תדיר במקומות ספציפיים, וזירתה העיקרית היא העיר תל אביב, המהווה את המקום המשמעותי והמרכזי בשירה זו, שממנו, כביכול, היא נכתבת ובו היא ממוקמת. כך, כל המורכבויות של הדיאלוג בין המשורר לעולם מתגלות ביחס לעיר הקונקרטית. המבט ביקורתי, מפוכח, רואה־כול, חושף את האמת הקשה והלא־יפה של ניכור, התפוררות, עזובה, אבל גם חומל, אוהב ומזדהה. ויזלטיר הקדיש לתל אביב שירים רבים, ואף מחזור שירים שלם (״שרטוטים תל־אביביים״) בספרו דבר אופטימי, עשיית שירים (1984).

העמדה השירית שלו היא של צופה מעורב, שבדרך כלל נתפש כמשליך את תודעתו על מושאי המבט שלו. לכן, הפיגורטיביות בשירים אלה דלה יחסית, ובכל זאת נוצר עושר עצום, המגולם במבטו של הדובר־המתבונן וביחסים הקומפוזיציוניים בין האיברים השונים המאכלסים את המרחב השירי. כך, המשורר לעולם אינו מחוץ לעולם – לא כ״מקור״ ולא כמושא של המבט – אלא הוא חלק אינטגרלי ממנו, חוליה בלתי נפרדת ומעורבת במערכת המסועפת של האיברים השונים המאכלסים את המרחב השירי ושל היחסים ביניהם. לכן המבט והשפה של האני הדובר בשירים מגלים יחסי כוח ואלימות, הן בתוך האני והן בעולם, אבל גם רגשות עזים של אכפתיות, אמפתיה, אהבה וחמלה.

זוהי שירה דיאלוגית במובן העמוק של המילה: שירה המקיימת דיאלוג תמידי בין הדובר לעולם, מצד אחד, ובין הדובר והשיר לקוראים, מצד אחר. העמדה היסודית שלה היא של ביקורת והתנגדות, התרסה ומחאה, מתוך רצון להסיר ולקלף מסווים של שקר ושל זיוף ולחשוף את האמת; רצון לשנות, לפעול, לעשות מעשה. העמדה היסודית של ויזלטיר היא אפוא של כעין מוכיח בשער המדבר ״מגבוה״: הפרטי והכללי/לאומי פתוכים זה בזה, הטון רווי לעתים פאתוס, והשירה עצמה היא בבחינת מעשה משמעותי.

בכל התכונות האלה נבדלת שירתו משירת קודמיו, משוררי דור המדינה, ובראשם נתן זך, ולמעשה התגבשה כתגובה להם: תגובת־נגד לאני המתבודד והמסתגר בעצמו, המציב את עצמו בעמדה מנותקת מהעולם; ללשון השירית הנתפשת כאחידה ואולי גם כמתונה ו״מנומסת״ מדי; להתמקדות ב״נפש״ כמושא לעצמו ולהפרדה החדה בינה, כפנימיות עדינה, לבין החוץ, העולם הגס והאלים. אפשר למקם את שירתו על קו הגבול שבין המודרניזם לפוסט־מודרניזם. הוא פועל בתוך המסורת המודרניסטית, בעקבות המודרניסטים האנגלו־אמריקנים (אליוט, פאונד, ייטס, אודן, ויליאמס) והצרפתים (אפולינר, רמבו), ובדרך כלל נתפש כאנטי־רומנטיציסט, כמנתץ סמלים ומיתוסים, כולל מוסכמות פואטיות; כמי שמנתח וחושף את החיים המודרניים על הניכור העירוני, האלימות, הקור והייאוש החילוני שבהם. אבל הוא חורג מהמסורת הזאת בכך שהוא מנתח במבט ביקורתי גם את המודרניזם עצמו: ראשית, בכך שהוא ממקם את עצמו בתוך ההיסטוריה של ההרס ושל האלימות (״אֵין בְּנִיָּיה כִּבְנִיָּיה עַל תִּלִּים״, בשיר ״ערים על תלן״ בספרו ״מכתבים״ ושירים אחרים, 1986), והאני השירי שלו הוא, כאמור, נוכחות אנושית מעורבת, מחויבת, וגם חמה וחומלת. ושנית, בכך שהוא אמנם חותר אל האמת, אבל גם לא מאמין בה: הן משום שאי־אפשר לשאת אותה, כי היא נחשפת כהיעדר כואב ובלתי נסבל; והן משום שהדיבור במהותו נתפש כשקר. וכך, תשומת הלב מופנית לעתים קרובות לְמעשה התיווך הלשוני, לַספקות הכרוכים בו, לַשאלה של עצם האפשרות לדבר, לבטא, וכמובן לכתוב שירה.

התמקדות זו במעשה התיווך הלשוני ובמעשה השירי היא עניין עקרוני ומרכזי ביותר בשירתו של ויזלטיר: שירים רבים דנים במילים ומצביעים על הכוח הטמון בהן, על המטענים האידיאולוגיים והפוליטיים המשוקעים בַּכוח הזה – ו/או דווקא על ריקנותן ועל אוזלת ידן לייצג (״מָה הָיְתָה הַמִּילָּה חוּרְבָּן/ שְׁנָתַיִים לִפְנֵי הַחוּרְבָּן?/ …// מָה הָיְתָה הַמִּילָּה שׁוֹאָה/ שְׁנָתַיִים לִפְנֵי הַשּׁוֹאָה?״, מתוך ״מילים״, מספרו ״קח״, 1973); ומצד אחר, שירה זו גדושה תשוקה להשתתק. יש בכך הצהרה על חוסר האפשרות של המילים לייצג, וגם כאב בלתי נסבל, ייאוש ותשוקה אל המוות.

שאלת השפה והשירה, כמו גם כל השאלות האחרות שוויזלטיר עוסק בהן, לעולם אינה מנותקת מהשאֵלה הקריטית בדבר מקומה, אפשרותה ותפקידה של השירה במקום ובזמן החברתי־פוליטי הספציפי שבהם היא נכתבת: החברה הישראלית. באחד משיריו הידועים ביותר, השיר ״קח״, הוא פונה לנמען ומורה לו: ״קַח, שִׁירִים, וְאַל תִּקְרָא/ עֲשֵׂה אַלִּימוּת בַּסֵּפֶר הַזֶּה:/ יְרַק עָלָיו, מְעַךְ אוֹתוֹ/ בְּעַט אוֹתוֹ, צְבֹט אוֹתוֹ״ (״קח״, 1973). מצבם היסודי של השירה ושל המשורר הוא מצב פרדוקסלי, שבו אין אפשרות או אין טעם לכתוב שירה, ויש לכך קשר ישיר לניגוד המשמעותי בין ״אמת״ ל״שקר״ ובין ״פנים״ ל״חוץ״, ולמצב הפוליטי והחברתי של החברה הישראלית כמצב שיסודו בדיכוי ובשקר. לכן הוא כותב בשיר ״מקומי בספרות העברית״: ״מְקוֹמִי בַּסִּפְרוּת הָעִבְרִית הוּא מָקוֹם נֶהְדָּר/ … כִּמְקוֹמָהּ שֶׁל מַנְגִּינָה עַל הַתַּקְלִיט שֶׁל מִי שֶׁאֵין לוֹ פָּטֶפוֹן״ (מתוך ״מקומי בספרות העברית״, קיצור שנות השישים, 1984). בכך הוא מצביע לא רק על הפער בין ״הלשון״ לבין ״העולם״, אלא גם ובעיקר על הנתק הכמעט מוחלט בין השירה כלשון של אמת לבין סביבה חברתית־תרבותית־פוליטית שאינה יכולה להקשיב לה ולשמוע את האמת שיש בכוחה להציע. נתק זה מצא את ביטויו לא רק בשירתו, כחלק מפואטיקה פרדוקסלית, אלא גם בעובדה שתקופות לא קצרות הוא לא פירסם שירה כמעט בכלל, והתמקד בתרגום.

ויזלטיר תירגם שירים וספרים רבים מאנגלית, מצרפתית ומרוסית. ב־1979 הוציא את פגימות, קובץ תרגומי שירה ובהם תרגומים לשירי וִיוֹן, אפולינר, רמבו, ייטס, אודן ואחרים, ובמהלך שנות השמונים והתשעים ראו אור תרגומיו לכמה מחזות של שקספיר. כמו כן תירגם מחזות אחרים (למשל, אמא קוראז׳ של ברכט) ורומנים רבים, בהם אל המגדלור והגלים של וירג׳יניה וולף; כוונות טובות של א״מ פורסטר; מתחת להר געש של מלקולם לורי ואחרים. ב־2013 יצא תרגומו לעיבוד הפרוזה לסיפורי קנטרברי של ג׳פרי צ׳וסר. ב־2021 יצא לאור פנקס הסונטות המכיל 64 סונטות פרי עטו.

זכה בפרס ביאליק (1995) ובפרס ישראל בתחום של ״ספרות ושירה ליוצרים״ (2000). בנימוקי הפרס כתבו חבר השופטים: ״מאיר ויזלטיר הוא מחשובי המשוררים הפועלים היום בשירה העברית… מרכזיותו נמדדת לא רק במקוריותה של שירתו ובקול הייחודי שלה אלא גם בעובדת היותו משורר משפיע ודגם מעורר השראה לשורה לא מבוטלת של משוררים הכותבים לצדו ובעקבותיו. חותמו של ויזלטיר ניכר היטב בשירה העברית הנכתבת היום״.

מאיר ויזלטיר נפטר בח׳ בניסן תשפ״ג, 30 במארס 2023 בגיל 82.

נכתב על־ידי חמוטל צמיר וערן צלגוב עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия, Poetry International]
[צילום: מוטי קיקיון]

ספרים
  • טיול באיונה (תל־אביב : בית פעולה קילטרטן, 1963)
  • פרק א פרק ב : שירים (ירושלים : עכשיו, 1967)
  • מאה שירים (תל־אביב : ספרי גוג, 1969)
  • קח : שירים 1969–1972 (תל־אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1973)
  • דבר אופטימי, עשיית שירים (תל־אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל״ו 1976)
  • פנים וחוץ (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1977)
  • פגימות – לקט תרגומים
  • מוצא אל הים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1981)
  • דבר אופטימי, עשית שירים (תל־אביב : זמורה, ביתן, תשמ״ד 1984) <עם עשרה תחריטים מאת יעקב דורצ׳ין>
  • קיצור שנות הששים : שירים 1959–1972 (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ד 1984)
  • אי יוני : שירים ותצלומים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1985)
  • מכתבים ושירים אחרים (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ו 1986)
  • מחסן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ה 1994)
  • שירים איטיים, 1995–1999 (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תש״ס 2000)
  • דבר אופטימי, עשית שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״א 2000)
  • מרודים וסונטות : שירים לעת מצוא (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס״ט 2009)
  • ארבעים : שירים 1980–1985 (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2010) <״שירי ספר זה נדפסו בעבר בספרים ״אי יוני״, ״מכתבים ושירים אחרים״>
  • שברי שיר מול ימפה (תל־אביב : ספרי גוג, 2016) <איורים יאיר גרבוז, יעקב דורצ׳ין> <מהדורה מצומצמת בת 400 עותקים>
  • מכלול שירים (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016) <שני כרכים: א. 1959–1969. ב. 1969–1980>
  • האדם הנידף, או: סימני חיים בעשור השני לאלף השלישי : שירים חדשים 2009–2017 (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018)
  • קעקועים מאוחרים : שירים אחרונים 2018–2023 (בני־ברק : ספרי סימן קריאה : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשפ״ד 2023) <עריכה מנחם פרי>
  • מאמרים ושיחות (תל־אביב : דחק, תשפ״ה 2024) <עריכה יהודה ויזן>

תרגומים

  • ורדי אהבה / איריס מורדוך (תל־אביב : עמיחי, תשכ״ג 1963)
  • עולמה של רומי / מיכאל גרנט ; הקדמה – צבי יעבץ (תל־אביב : הדר, תשכ״ז 1967)
  • בובי והופי יוצאים לטיל / מאת ריטה ואן דן בוש ; ציורים, מרסל גוטליב (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1967)
  • טיטוני טפשוני / ז׳קלין לה־פאז׳ ; ציורים – קסביה סן ז׳יסט (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1968)
  • ריגול במעמקים / לן דייטון (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1968)
  • הבית ברחוב פרדריק / ג׳והן או׳הרה (תל־אביב : מ׳ מזרחי, תשכ״ט)
  • מלונדון באהבה : רומן / לן דייטון (תל אביב : מ׳ מזרחי, תשכ"ט)
  • פריחת הלבבות : רומן / בטי סמיט (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1969)
  • הלב האובד : רומן / ג׳רום ויידמן (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1969)
  • תינוקה של רוזמרי : רומן / אירה לוין (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1970)
  • טירת סאן מרטין : רומן / קטרין גסקין (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1970)
  • לבבות לוהטים בספרד : רומן / ג׳והן מאסטרס (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1970)
  • חורף אחד של אושר / מרצ׳יה דייבנפורט (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1971)
  • יומנו הפרטי של האדמיראל : רומן / ג׳רום ויידמן (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1971)
  • השיירה : רומן / אליסטייר מקלין (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1971)
  • האיש שאהב יותר מדי : רומן / הנרי סאטון (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1972)
  • אל המגדלור / וירג׳יניה וולף (תל־אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל״ו 1975)
  • פגימות : לקט תרגומים ועיבודים (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל״ט 1979)
  • הצנום / דשייל האמט (תל־אביב : מפעלים אוניברסיטאיים, 1979)
  • כוונות טובות / א.מ. פורסטר (ירושלים : כתר, 1980)
  • הגלים / וירג׳יניה וולף (תל־אביב : זמורה, ביתן, תשמ״ב 1982)
  • המלון הלבן / ד. מ. תומס (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשמ״ג 1983)
  • השד / פיליפ רות (תל־אביב : זמורה, ביתן, תשמ״ג 1983)
  • אנשי הגות : שיחות עם יוצרים בפילוסופיה בת־זמננו / בעריכת בריאן מאגי (תל־אביב : עם עובד, 1983)
  • דרך רבה מדי : סיפורי הזוג מיפל / ג׳ון אפדייק (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשמ״ד 1984)
  • עולם חדש, מופלא / אלדוס האקסלי (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשמ״ו 1985) <כולל הקדמה מאת מרגרט אטווד בתרגום יוסי מילוא>
  • מקבת / ויליאם שקספיר ; עם מבוא כללי מאת אברהם עוז והערות ומסה מאת המתרגם (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ו 1985) <איורים אורי ליפשיץ>
  • מתחת להר געש / מלקולם לורי (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ו 1986)
  • מחשבות על מחשבות : שיחות עם חוקרי פסיכולוגיה / בעריכת ג׳ונתן מילר (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ו 1986)
  • לחיות טוב – למות טוב : עמדתו של רופא בעד המתת חסד והתאבדות / כריסטיאן ברנראד (תל־אביב : תבל, תשמ״ז)
  • שלום ולא להתראות / רוברט גרייבס (תל־אביב : משרד הביטחון – ההוצאה לאור : זמורה־ביתן, תשמ״ז 1987)
  • אלוהים יודע / ג׳וזף הלר (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ז 1987)
  • ההיסטוריה האישית של דייוויד קופרפילד / מאת צ׳רלס דיקנס ; בלוויית איורים מקוריים מאת ה.ק. בראון (תל־אביב : דביר, תשמ״ח 1987)
  • אנטוניוס וקליאופטרה / ויליאם שקספיר ; עם מבוא כללי מאת אברהם עוז והערות ומסה מאת המתרגם (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ט 1988)
  • פו / ג׳.מ. קוטזי (תל־אביב : עם עובד, 1989)
  • טימון איש אתונה / ויליאם שקספיר ; עם מבוא כללי מאת אברהם עוז והערות מאת המתרגם (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ט 1989)
  • המלך ריצ׳רד השלישי / ויליאם שקספיר ; עם מבוא מאת אברהם עוז והערות מאת המתרגם (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991)
  • שני דרכונים / סם בכרך (אור יהודה : ספרית מעריב, תשנ״ו 1996)
  • באין נחמה / קאזואו אישיגורו (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ז 1997)
  • אגדת חורף / ויליאם שקספיר ; מבוא מאת אברהם עוז (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999)
  • יוליוס קיסר / ויליאם שקספיר ; עם הערות ואחרית דבר מאת המתרגם (תל־אביב : זמורה, ביתן, תשנ״ט 1999)
  • הפרופסור המשוגע : סיפור על רצח, על טירוף, ועל חיבורו של מילון אוקספורד הגדול / סימון וינצ׳סטר (תל־אביב : כנרת, 2000)
  • כשהיינו יתומים / קזואו אישיגורו (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס״א 2001)
  • התוכי של פלובר / ג׳וליאן בארנס (אור יהודה : מחברות לספרות, תשס״ה 2005)
  • סימבלין / ויליאם שקספיר ; מבוא כללי ומסה מאת אברהם עוז (תל־אביב : בבל, תשס״ו 2006)
  • אדוורד השני / כריסטופר מארלו (אור יהודה : דביר : המפעל לתרגום ספרות מופת, 2009)
  • דוקטור פאוסטוס / מאת כריסטופר מארלו (תל־אביב : אוניברסיטת תל־אביב – ההוצאה לאור ע״ש חיים רובין, תשע״א 2011)
  • סיפורי קנטרברי / ג׳פרי צ׳וסר ; מעובדים ומסופרים מחדש בידי פיטר אקרויד (תל־אביב : אחוזת בית, תשע״ג 2013)

יצירות שנערכו

  • גוג : גליונות שירה (תל־אביב : ספרי גוג, 1969–1974) <2 גליונות>
  • בחזרה לבריידסהד : חמדת ימים / אוולין ואו ; מאנגלית, נטליה ויזלטיר ; ערך מאיר ויזלטיר (ירושלים : דומינו, 1982)
על המחבר ויצירתו

ספרים

  • בוכוייץ, נורית, רשות מעבר, חילופי נורמות, מאיר ויזלטיר ושירת שנות השישים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס"ח 2008) (על הספר: בן, מנחם. אין לה מושג. מעריב, תרבות – ספרות, ט"ז בחשון תשס"ט, 14 בנובמבר 2008, עמ׳ 27.)
  • בן, מנחם, אין לה מושג (על הספר "רשות מעבר"), מעריב, תרבות – ספרות, ט"ז בחשון תשס"ט, 14 בנובמבר 2008, עמ' 27
  • וייכרט, רפי, השנים המופלאות, רשימות על שירת מאיר ויזלטיר (תל־אביב : ספרי עתון 77 : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשפ"א 2021)
  • יתום, הדס, עזוז עדין, מאלימות לרכות בשירתו הארוטית של מאיר ויזלטיר (באר שבע, תשס"ח 2008) <עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשס"ח 2008>
  • מורדוך, אסתר, שירה היא נשיקת האקלים, הלשון, האמת, שני קווי אורך בפואטיקה תאורית של שירת מאיר ויזלטיר (תל־אביב, 1985) <עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת תל־אביב, 1985>
  • פרי, מנחם, תאורה מילולית, השיר הפרוטוטיפי של ויזלטיר, של עמיחי (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשפ"ד 2024)

מאמרים

על ״טיול באיונה״

  • בוכוייץ, נורית, שיטוט במרחב לא מוכר – שפה פואטית חדשה בכתיבתו של ויזלטיר הצעיר, עלי שיח, חוב׳ 48 (2002), עמ' 106–121

על ״פרק א פרק ב : שירים״

על ״מאה שירים״

  • מוקד, גבריאל, 100 שיריו של מאיר ויזלטיר, דבר, י׳ באב תשכ"ט, 25 ביולי 1969, עמ' 7 (חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע"א 2011), עמ׳ 110–112)

על ״דבר אופטימי, עשיית שירים״

  • בוכוייץ, נורית, סקיצות תל־אביביות של אלתרמן ושל ויזלטיר, עלי שיח, חוב׳ 47 (2002), עמ' 144–154 (השוואת "סקיצות תל־אביביות" של אלתרמן שהתפרסמו ב"דבר" בקיץ 1934 ל"שרטוטים תל־אביביים" של ויזלטיר שהתפרסמו בשנת 1976 כמחזור נפרד בתוך ספרו "דבר אופטימי עשיית שירים")
  • עקרוני, אביב, מ. ויזלטיר בספרו החמישי., מאזנים, כרך מ"ג, גל׳ 6 (חשון תשל"ז, נובמבר 1976), עמ' 444–446 (חזר ונדפס בספרו על כפות המאזניים : מבחר מאמרים : ספרות, היסטוריה, יהדות, הגות, חינוך (תל־אביב : עקד, תשס"ז 2007), עמ׳ 101–104, בשם: דימויים המפיגים כאב קהה לרגע קט)

על ״פנים וחוץ״

על ״מוצא אל הים״

  • ברונובסקי, יורם, "מוצא אל הים" מאת מאיר ויזלטיר, הארץ, תרבות וספרות, י"ד באב תשמ"א, 14 באוגוסט 1981, עמ' 19 (במדור ׳שבוע של ספרים׳)
  • שרון, יוסף, הערות אחדות בשולי מעמד הייסורים, סימן קריאה, חוב׳ 15 (1982), עמ' 70–75

על ״קיצור שנות הששים : שירים 1959–1972״

על ״אי יוני : שירים ותצלומים״

  • בלאט, אברהם, שירה ללא ערכים, הצופה, י׳ בשבט תשמ"ה, 1 בפברואר 1985, עמ' 6
  • גנוסר, יאירה, אחר הרעש, עתון 77, גל׳ 74–75 (אדר ב׳–ניסן תשמ"ו, מארס–אפריל 1986), עמ' 8

על ״מכתבים ושירים אחרים״

  • אלטרס, אלון, עוד ישירו על הזמנים החשוכים, מעריב, ה׳ בסיון תשמ"ו, 12 ביוני 1986, עמ' 29
  • בר־כוכב, ישראל, מכתביו של ויזלטיר, מאזנים, כרך נ"ט, גל׳ 10 (1986), עמ' 54–55
  • מוקד, גבריאל, על ׳מכתבים׳ של מאיר ויזלטיר, עכשיו: ספרות, אמנות ביקורת, חוב׳ 51–54 (1987), עמ' 548–551 (חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע"א 2011), עמ׳ 251–254)
  • משמר, תמר, מחיר הפוזה, עתון 77, גל׳ 78–79 (תמוז–אב תשמ"ו, יולי–אוגוסט 1986), עמ' 10

על ״מחסן״

  • וייכרט, רפי, ואיש הודף יאוש אומר שירה, עכשיו, חוב׳ 63 (תשנ"ו), עמ' 201–208

על ״שירים איטיים, 1995–1999״

  • חבר, חנן, גרמי מלים תלולים, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 381 (י"א בסיון תש"ס, 14 ביוני 2000), עמ' 10, 63 (חזר ונדפס בספרו קורא שירה : רשימות, מסות ומחקרים על שירה עברית (תל־אביב : קשב לשירה, תשס"ה 2005), עמ׳ 191–200)

על ״דבר אופטימי, עשית שירים״

על ״מרודים וסונטות : שירים לעת מצוא״

על ״ארבעים : שירים 1980–1985״

על ״מכלול שירים״

על ״האדם הנידף, או: סימני חיים בעשור השני לאלף השלישי : שירים חדשים 2009–2017״

על ״כוונות טובות / א.מ. פורסטר״

על ״המלון הלבן / ד. מ. תומס״

על ״מקבת / ויליאם שקספיר ; עם מבוא כללי מאת אברהם עוז והערות ומסה מאת המתרגם״

  • זינגר, משה, בהיר ואלגנטי, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ז בסיון תשמ"ו, 4 ביולי 1986, עמ' 23
  • זקס, אריה, פולחן שחור, הארץ, י"ט באדר א תשמ"ו, 28 בפברואר 1986, עמ' 18

על ״שלום ולא להתראות / רוברט גרייבס״

  • תומרקין, יגאל, לא נסבול צעקות "שלום! שלום!", על המשמר, דפים לספרות, ט"ז בתשרי תשמ"ח, 9 באוקטובר 1987, עמ' 16

על ״המלך ריצ׳רד השלישי / ויליאם שקספיר ; עם מבוא מאת אברהם עוז והערות מאת המתרגם״

  • לוין, אסף, הרף של מתרגמי שקספיר, על המשמר, י׳ בחשוון תשנ"ב, 18 באוקטובר 1991, עמ' 18
  • ברונובסקי, יורם, ריצ׳רד והרוויזיוניסטים, הארץ, כ"ב בכסלו תשנ"ב, 29 בנובמבר 1991, עמ' ב 8
  • מירסקי, נילי, שקספיר כרוחו וכלשונו, דבר, כ"ז בטבת תשנ"ב, 3 בינואר 1992, עמ' 25
  • רינון, יואב, שלושה מאמרים על שקספיר, הארץ, י"ח בסיון תשנ"ב, 19 ביוני 1992; כ"ה בסיון תשנ"ב, 26 ביוני 1992; ב׳ בתמוז תשנ"ב, 3 ביולי 1992, עמ' ב 8; ב 9; ב 9

על ״באין נחמה / קאזואו אישיגורו״

  • גור, בתיה, עולם דיסהרמוני ורומאן א־טונאלי, הארץ, תרבות וספרות, י"ב באב תשנ"ז, 15 באוגוסט 1997, עמ' ד 3
  • ניצן, טל, הדרך לשום מקום, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ"ז בתמוז תשנ"ז, 1 באוגוסט 1997, עמ' 26–27
  • ריקין, אירי, הנפילה הנוכחית, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ה׳ באב תשנ"ז, 8 באוגוסט 1997, עמ' 30

על ״יוליוס קיסר / ויליאם שקספיר ; עם הערות ואחרית דבר מאת המתרגם״

  • קרפל, דליה, "בדרך כלל לחרדות שלי יש סיבות ברורות"., הארץ, מוסף הארץ, ט"ז בניסן תשנ"ט, 2 באפריל 1999, עמ' 24, 26, 28 (ריאיון עם המשורר מאיר ויזלטיר בצאת תרגומו החדש למחזה "יוליוס קיסר")

על ״כשהיינו יתומים / קזואו אישיגורו״

  • ריקין, אירי, התרגום המשובח לא מגשר על הפערים, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ"ה באייר תשס"א, 18 במאי 2001, עמ' 28
  • לוטן, יעל, תעתועי זיכרון, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י"ז בסיוון תשס"א, 8 ביוני 2001, עמ' 27–28
  • כהן, דורון ב., בחיפוש אחר הילדות האבודה, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 440 (י"ב באב תשס"א, 1 באוגוסט 2001), עמ' 6, 11 (נדפס גם בספרו: יש לך משהו לקרוא? : ביקורות ומאמרים על ספרים וסופרים (ירושלים : כרמל, תשס"ג 2003), עמ׳ 111–118)

על ״התוכי של פלובר / ג׳וליאן בארנס״

  • לוטן, יעל, סודותיו של פוחלץ, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – ספרות, ט׳ בחשון תשס"ו, 11 בנובמבר 2005, עמ' 28
  • סמיט, שהם, ספר השנה שלי., הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 669 (כ׳ בכסלו תשס"ו, 21 בדצמבר 2005), עמ' 58
  • צלר, שי, הביקורת הזו בעייתית., מקור ראשון, השבועון, כ"ג בחשון תשס"ו, 25 בנובמבר 2005, עמ' 27

על ״סימבלין / ויליאם שקספיר ; מבוא כללי ומסה מאת אברהם עוז״

על ״אדוורד השני / כריסטופר מארלו״

על ״סיפורי קנטרברי / ג׳פרי צ׳וסר ; מעובדים ומסופרים מחדש בידי פיטר אקרויד״

מזהים חיצוניים
LC – n85104669 | NLI – 987007310657905171 | VIAF – 50292540 | Wikidata – Q2891218 | OpenLibrary – OL170631A

עודכן לאחרונה ב: 26 ביולי 2025
יצירות בַּמאגר על אודות היוצר