לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

אסתר ראב נולדה בפתח תקווה בי״ט בניסן תרנ״ד, 25 באפריל 1894 לאמה לאה ולאביה יהודה, ממייסדי המושבה. התחנכה שם בגן מקומי, בבית ספר יק״א ובבית הספר החקלאי של האיכרים. ב־1913 עשתה כשנה בדגניה, עם חלוצי העלייה השנייה. חזרה למושבה ב־1914, ולאחר כארבע שנים פוּנתה עם המשפחה בידי הבריטים לתל אביב, כאשר הורחקו האזרחים מהחזית נגד הטורקים (1918). בשנים 1919–1920 שימשה כמורה בבן־שמן, שם החלה בכתיבת שיריה. באביב 1921, בעת התקפת הערבים על פתח תקווה, עזרה לטפל בפצועים. נישאה בסוף אותה שנה בקהיר לבן דודתה, יצחק גרין, ושהתה עמו במצרים עד 1925. שיריה הראשונים התפרסמו בהדים (1922). ב־1925 השתקעה בתל אביב. התאלמנה ב־1930. קובץ שיריה הראשון, קמשונים, פורסם בהוצאת הדים (1930). ב־1932 נישאה שנית, לצייר אריה אלואיל, והתגרשה ממנו ב־1935. ב־1945 עברה לכפר סבא, ומאז שבה לכתוב ולפרסם שירים, סיפורים ורשימות, וחזרה ב־1948 לתל אביב. אז מסרה את רכושה כעיזבון בחיים לקק״ל תמורת רנטה חודשית. מ־1955 התגוררה באבן יהודה, וחזרה לפתח תקווה ב־1960.

קובץ הכינוס שירי אסתר ראב (1963, כולל קמשונים) זיכה אותה בפרס חולון (1964). בשנים 1962–1964 התגוררה בכפר יחזקאל, עוד שלוש שנים בפתח תקווה, ומאז 1968 בטבעון ומאוחר יותר בבית אבות בטבעון. באותה תקופה עוד הספיקה לפרסם את ספרה תפילה אחרונה (1972) ואת מבחר השירים המיית שורשים (1976). זכתה בפרס ואלנרוד (1969), בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה (1972) ובפרס אקו״ם (1975). על מצבתה בפתח תקווה חקוקות המילים שביקשה, מתוך שירה ״נשורת״: ״מָתְקוּ לִי רִגְבֵי־עֲפָרֵךְ/ מוֹלֶדֶת – כַּאֲשֶׁר מָתְקוּ לִי/ עַנְנֵי־שָׁמַיִךְ –״.

אסתר ראב היתה הראשונה שגילתה באמצעי הספרות את הווייתם של בני הארץ החדשים, בראיית עולם ילידית טבעית, בסגנון שירי חדש וחי, בתעוזה אופיינית של אדם במקומו. ראשונוּתה היתה מסימני אמנותה: ראשונות בפואטיקה ארץ־ישראלית מקורית, שהדיפה את ניחוחות ההוויה הארץ־ישראלית הצעירה, בגאוות אישה בעצמה ובנשיותה, בהכרה אינטימית של גורמי הטבע והנוף – והכול בלשון עברית טבעית לה כשפת אם. מרכז שירתה, ששימש בה כגורם מכונן, התגבש כמערכת של מראות שתייה מקומיים, כעולם של הוויות חיות וקיימות, כפי שנתגלו לה בילדותה במושבה ובנופי הארץ. וככזו – כמערכת של מציאויות ראשוניות, שרובן בתוליות, כבריאתן מבראשית – נשתמרה ביצירתה במשך שישים שנה, ובה טמון סוד קסמה של הנחשונית הזאת, שבישׂרה את ספרות ה״צברים״.

שירתה מגלה עקביות שנמשכה כל שנות יצירתה הארוכות: היא שומרת על צורת שיר אופיינית, ותמיד בריתמוס חופשי ומקורי לה; על נימת קול נשית אך חזקה, סגולית לה לבדה; על מערכת נושאיה, שבמרכזם בולטת אותה גאווה בעצמה ובאהבתה; על עולם שהוגדר היטב מעצם התייחסותה האינטימית לפרטיו; ועל הגות אידיוסינקרטית במצב הקיומי וביתרונה הייחודי של האישה. שירי קמשונים (1930), הטובים בשיריה, יצאו בפרץ של גילוי עצמי. בשער ״אופקים נוגים״ (1931–1936) שכך הסער וגבר לעתים טון מלנכולי, מלוּוה בהגות מופשטת, לעתים דיבורית מדי; השער נכלל בקובץ הכינוס שירי אסתר ראב (1963) שבו הובאו גם שירים חדשים (1947–1963), שחלקם ממשיך את נוסח קמשונים וחלקם הגותי־דיבורי. בספרה תפילה אחרונה (1964–1972) נטתה בעיקר לחשבון חיים כולל, אך מתוך אותה זיקה ראשונית, אופיינית לה, לנתוני הנוף הממשיים. בשער שיריה האחרון, ״הוציאני אלוה״ (1972–1981), הנמצא בכרך שההדיר לאחר מותה בן אחיה אהוד בן עזר: אסתר ראב / כל השירים (1988), גברה ההתייחסות הישירה אל המוות הקרֵב.
מבחר מסיפוריה קוּבץ בספר גן שחרב. היו אלה סיפורי זיכרון על רקע פתח תקווה הקטנה, המשחזרים הוויות אותנטיות מימי ילדותה. לימים שבו ונכללו סיפורים אלה ורבים אחרים וגם יומניה בכרך המקיף אסתר ראב / כל הפרוזה שההדיר אהוד בן עזר אחרי מותה (2001).
הגורם שכונן את מיטב יצירתה – שקבע בה אותה אחידות פואטית־תמטית – היה תמיד הזיקה לקונקרטיות מוגדרת, לעצם ישותם הבלתי־מפוקפקת של גורמי המציאות הנתונים בעַין. עיקרם היה שמור עמה, כאמור, משחר ילדותה בארץ הזאת, ועליו נוספו גורמים שנתחדשו לה בשנות נדודיה; אלא שהאחרונים היו חיצוניים וארעיים, ורק הראשונים התמידו – והם הם מראות השתייה שלה. מהם, מן הפרטים הקטנים שבעַין, היא ממריאה עד ראייה כוללת ונאצלת – מן הקימוש שבשדה עד לראיית האֵל המטפיזי שהוא גם, ובעיקר, אֵל פרטי שלה. ואין זו דיאלקטיקה של השקפה מושגית אלא ראייה לירית, בחושים – אם בחיצוניים אם בפנימיים. צמידות זו אל עולם פסטורלי, כפי שהושג בילדותה, הביאה אותה בהכרח לידי סלידה גלויה מן האורבניזציה, שהלכה ובלעה אותו. לעולם היא מחפשת את מראות השתייה שלה, ולפעמים מוצאת אותם, ואז היא נותנת, בקולה הייחודי, את העידית של שירתה.
אסתר ראב נפטרה בטבעון בה׳ באלול תשמ״א, 4 בספטמבר 1981 ונטמנה בעיר הולדתה, פתח תקווה.

נכתב על ידי צבי לוז עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, פרויקט בן־יהודה, ITHL, Jewish Women׳s Archive Encyclopedia, Электронная еврейская энциклопедия ]

ספרים
  • קמשונים : שירים (תל אביב : הדים, תר״ץ)
  • שירי אסתר ראב (תל אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1963)
  • תפילה אחרונה (תל אביב : עם עובד, תשל״ג 1972) <שירים>
  • המיית שורשים : מבחר (תל אביב : הקבוץ המאוחד, תשל״ו) <שירים>
  • ילקוט שירים (תל אביב : יחדיו : אגודת הסופרים העברים בישראל, תשמ״ב 1982) <מבחר עריכה ומקורות – אהוד בן עזר וראובן שהם> <מבוא – ראובן שהם>
  • גן שחרב : מבחר סיפורים ושבעה שירים (תל־אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור : ספרית תרמיל, תשמ״ג 1983)
  • כל השירים (תל אביב : זמורה־ביתן, תשמ״ח 1988) <המהדיר – אהוד בן עזר>
  • כל השירים (תל אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ד 1994) <המהדיר – אהוד בן עזר> <מהד׳ ב מורחבת>
  • כל הפרוזה (תל אביב : אהוד בן־עזר, 1994) <המהדיר – אהוד בן עזר>
  • כל הפרוזה (תל אביב : אהוד בן עזר, 1995) <המהדיר – אהוד בן עזר>
  • כל הפרוזה : ונוספו עליה תרגומי משוררים ושירי ילדים (הוד השרון : אסטרולוג, 2001) <המהדיר – אהוד בן עזר>
  • Poems of Esther Raab / translated from the Hebrew by Harold Schimmel (Ramat Gan : The Institute for the Translation of Hebrew Literature, 1996)
  • Thistles : selected poems of Esther Raab / translated by Harold Schimmel (Jerusalem : Ibis Editions, 2002)
על המחברת ויצירתה

ספרים

  • בן עזר, אהוד, ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב (תל אביב : עם עובד, תשנ"ח 1998)
  • ברונובסקי, יורם, דודה אסתר ראב (על הספר "ימים של לענה ודבש"), הארץ, תרבות וספרות, כ"ט באדר תשנ"ח, 27 במארס 1998, עמ' ד 3
  • פרליס, איזה, אסתר ראב המשוררת ה"צברית" הראשונה (על הספר "ימים של לענה ודבש"), הדאר, שנה 77, גל׳ י"ב (כ"ט בניסן תשנ"ח, 24 באפריל 1998), עמ' 20–21
  • לוז, צבי, שירת אסתר ראב, מונוגרפיה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1997)
  • חזק, יחיאל, משוררת עזת־חושים וראשונית (על הספר "משוררת עזת חושים וראשונית"), מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ"ד באלול תשנ"ז, 26 בספטמבר 1997, עמ' 31
  • שהם, ראובן, שביל העזים של אסתר ראב (על הספר "משוררת עזת חושים וראשונית"), הארץ, תרבות וספרות, ו׳ בתמוז תשנ"ז, 11 ביולי 1997, עמ' ד 3

מאמרים

על ״קמשונים : שירים״

על ״שירי אסתר ראב״

על ״תפילה אחרונה״

על ״כל השירים״

  • מלמד, דוד, פגישה מחודשת עם המשוררת הצברית הראשונה, בצרון, כרך ט׳ (סדרה חדשה), גל׳ 41–42 (371–372) (ניסן תשמ"ט 1989), עמ' 81–84

על ״כל הפרוזה : ונוספו עליה תרגומי משוררים ושירי ילדים״

  • מלצר, יורם, מזל שיש לה אחיין, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, י"א באייר תשס"א, 4 במאי 2001, עמ' 26

עודכן לאחרונה ב: 5 בנובמבר 2025
יצירות בַּמאגר על אודות היוצר/ת