הלית ישורון נולדה בתל-אביב, בט״ו בניסן תש״ב, 2 באפריל 1942 ובה גם גדלה והתחנכה (בוגרת ״תיכון חדש״), בתם היחידה של המשורר אבות ישורון ושל פסיה יוסטמן. למדה ספרות צרפתית וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. היתה נשואה לבמאי הקולנוע ולאמן ז’ק קתמור, ושיחקה בסרטו מקרה אישה. ב-1971 נישאה לישעיהו יריב, בעליה של גלריית גורדון.

פירסמה ספר שירה אחד, ״24״ (תש״ל 1969), וחתמה עליו בשם הלית קתמור. ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה חדרים, שאותו ערכה עד 2004. כתב העת הצטיין באסתטיקה מודרניסטית מהודקת ומלוטשת ויצא לאור על ידי גלריית גורדון. בגיליונות חדרים נדפסו מחזורי שירה במקור ובתרגום ומסות על ספרות. הם נחתמו, באופן קבוע, בראיונות מקיפים עם משוררים וסופרים ישראליים, בהם: יונה וולך, מאיר ויזלטיר, אבות ישורון, יצחק לאור, חביבה פדיה ועזה צבי. ראיונות אלה מצטרפים לגלריית דיוקנאות עומק של הספרות הישראלית. בין קובצי השירה שאותם ערכה נמנים תת הכרה נפתחת כמו מניפה (1992), מבחר משירתה של יונה וולך; הפנים היו הפשטה (2000), המפגיש בין יצירתה של האמנית אביבה אורי ובין זו של וולך; וכן מהדורה מקיפה ומוערת של כל כתבי אבות ישורון בשם אבות ישורון – כל שיריו (1995–2001) בארבעה כרכים (עם בנימין הרשב).

תירגמה לעברית שלושה יוצרים קנוניים של המודרניזם הצרפתי: בלאנשו, בקט ופרוסט. תרגומיה פותחים מקום בעברית המודרנית הן לנוסח החסכוני והחמור של סמואל בקט והן לעושר הזוהר והמפותל של המשפט הפרוסטיאני. שיאי מפעלה הם תרגומיה לטרילוגיה של בקט: מולוי, מאלון מת, אֵלוֹשֵם (1997) וכרכי בעקבות הזמן האבוד לפרוסט. הראשון שבהם, בצד של סוואן: קומברה, ראה אור ב-1992 וזכה לעשרים הדפסות. בערב שנערך בבית ביאליק לכבוד יציאת תרגומה לכרך האחרון, הזמן שנמצא (2012), אמר עודד וולקשטיין: ״תרגומה של ישורון בורא מחדש בעברית חיה ועשירת תהודה את הסיפר הפרוסטיאני. ישורון מסגלת את העברית לתחביר מושהה ומתוח, המגלם בתנועת המשפט את המבנה החמקמק של הזיכרון״. על תרגומה לפסק מוות מאת בלאנשו כתבה לילך לחמן (2006): ״התנועה הזאת מהחיים למוות ומהמוות לחיים לא היתה מתאפשרת אלמלא חיוניותו האדירה של התרגום. ישורון מפליאה למסור את לשונו של בלאנשו, על זרויותיה, בעברית רעננה, צלולה ונועזת. ככל שהיא מדובבת הזיית ‘טירפון’ של חולה אנושה (‘שושנה למופת’), ריאליה של מוות ותשוקה (‘הפה הזה, הפתוח לרעש הגסיסה’) או ממשיגה צורת-זמן חדשה (‘למעלה מאותו נצח של חיים’), היא מאירה את מה שהכרחי ב(חשיבה על ה)חיים ובו-בזמן מזקקת שפה״.

ספרה האחרון עד כה הוא קובץ הראיונות איך עשית את זה? ראיונות ב׳חדרים׳ (2016), המכיל מאמרים עם טובי היוצרים בישראל. הקובץ זכה לשבחי הביקורת. אולם בשנים האחרונות התרכזה הלית ישורון בהבאה לדפוס של שירים מאת אביה אבות ישורון: ב-2009 הופיע מבחר משירי אבות ישורון בשם מלבדאתה (בהוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה), ב-2018 הקובץ פניך אל פני וב-2021 הקובץ חרסים.

ב-2017 הוענק לה פרס אביב למפעל חיים במסגרת פסטיבל המשוררים במטולה.

נכתב על-ידי תמי ישראלי עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה]
[צילום: ‘זמן תל-אביב’]