לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

עמליה כהנא־כרמון (1926–2019)

<בהכנה>

Amalia Kahana-Carmon

עמליה כהנא-כרמון    עמליה כהנא־כרמון נולדה בקיבוץ עין חרוד, שהוריה היו ממייסדיו. אביה עלה ארצה מאוקראינה ב–1912 ואמה עלתה מבולגריה ב–1921. גדלה והתחנכה בתל־אביב וסיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה ״הרצליה״. בנעוריה היתה חברה בתנועת השומר הצעיר ובארגון ההגנה. לפני מלחמת העצמאות ואחריה למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לשון עברית, מקרא, ספרות עברית וספרנות, ובשנות החמישים למדה אמנות בלונדון. בתחילת מלחמת העצמאות שירתה בסביבות ירושלים, ולאחר מכן הצטרפה לחטיבת הנגב של הפלמ״ח ונטלה חלק כקשרית במבצעים שונים, כולל כיבוש באר שבע ואילת. מ–1950 עד 1958 חיה באנגליה ובשווייץ, ומאז שובה ארצה התגוררה בתל־אביב. במהלך השנים עסקה בהוראה ובספרנות, ומ–1981 הנחתה סדנאות כתיבה.
    סיפורה הראשון, ״החרב המתהפכת״, פורסם במשא ביוני 1956 (ב–1962 נכתב מחדש בשם ״באר–שבע בירת הנגב״). הסיפור מתרחש בימי כיבוש באר שבע ב–1948, ובמרכזו פרשת יחסים קצרה בין אלחוטאית צעירה בשם אילנה ובין לוחם בשם נח, עד נפילתו במלחמה. אף שהסיפור מעוגן בעולם הנושאים הטיפוסי של סיפורת דור תש״ח ורצוף תיאורים ריאליסטיים של הווי החיילים וסביבתם, כבר מסתמנים בו קווי ייחודה של הסופרת, העתידים להבדיל אותה יותר ויותר מבני הדור הזה: סגנון לירי מעודן, רגישות דקה לפרטי הנוף והמרחב, תיאורים מטפוריים מקוריים, ובעיקר הענקת משמעויות עילאיות לפגישה בת–החלוף שאין לה תמורה.
    דגם היסוד שנטבע בסיפור זה התפתח בשנים הבאות, ככל שהתארכו הסיפורים והשתכללו, עד שכונסו בספרה הראשון, בכפיפה אחת (ספרית פועלים, 1966). שמונה–עשר סיפורי הקובץ מתרחשים במעגלים פרטיים של רשות היחיד, כמעט בלא הדהודים של המרחב הציבורי. הסיפורים מגוונים בזירות ההתרחשות שלהם (אנגליה ושווייץ, ירושלים ותל־אביב, עיר וכפר) ובגיבוריהם הראשיים (גברים ונשים, מבוגרים וילדים, ישראלים וזרים), אולם הגרעין הפנימי שלהם דומה. כל אחד מהם מתאר פגישה, המזמנת לגיבור רגע נדיר של הארה והיקסמות, שבו נפרצת חומת הבדידות שלו והוא זוכה לקיים מגע של אמת עם זולת כלשהו. הרגע המופלא, הספוג לא פעם באיכויות רליגיוזיות, מניף את הגיבור משגרת החיים הסתמית ומציף אותו בתחושות אינטנסיביות של שחרור, הגשמת ייעוד, יצירתיות והרמוניה; אך דינה של חוויה זו לחלוף במהרה כלעומת שבאה ולהותיר בו רק הדים וגעגועים בחזרו אל חיי החולין הקהים, הדומים למוות. לחלופין ניתן לתאר את מערך היחסים המסתמן ברבים מהסיפורים (והעתיד להתפתח ולהסתעף בספריה הבאים) בווריאציה שבורה של דגם הרומנסה, ובה נסיכה משוועת לגאולה נקלעת בין מפלצת מאיימת לאביר שידיו קצרות מלהושיע, ואשר במקרים קיצוניים עלול להפוך בעצמו למפלצת. הסיפור החותם את הקובץ, ״מושכלות ראשונים”, מכיל וידוי מפורט של סופר על עקרונות יצירתו ועל חזונו האמנותי, הניתן להיקרא כהסבר של המחברת על הפואטיקה שלה. הופעה זו של יוצר כדמות בסיפור המפרשת את יצירתה, חזרה ונשנתה בספריה הבאים של כהנא–כרמון, והיא חלק ממערך מגוון של טקסטים פרשניים שבהם ליוותה את ספריה לאורך השנים, מתוך נטייה דעתנית להדריך את קוראיה ולכוונם לדרך הקריאה וההבנה הרצויה לה.
    ספרה הבא, הרומן וירח בעמק אילון (1971), צמח מתוך הסיפור ״אני צמא למימיך ירושלם״ שנכלל תחילה בבכפיפה אחת. הרומן נע לסירוגין בין שני צירי עלילה מקבילים, שהם שני פרקים בחייה של הגיבורה, נועה טלמור, שעשרים שנה מפרידות ביניהם. בהווה הסיפורי היא אישה שפופה ומושפלת, שחיי הנישואים שלה ושל נשים אחרות בסביבתה התרוקנו מתוכן. ואילו הגיחות אל העבר מציגות את שנות נעוריה בירושלים ערב מלחמת השחרור כתור זהב רומנטי אישי ולאומי כאחד, מלא חוויות עזות ושלמות נפשית מתוך הזדהות עם הכלל. ניסיונה לפרוץ את המבוי הסתום בהווה באמצעות התקשרות עם גבר זר הנקלע לחייה אינו מתממש, והרומן מסתיים בהשלמה מפוכחת עם מגבלות המציאות, תוך כדי מציאת טעם–מה לחיים ביצירה האמנותית. אופיו הלירי– אימפרסיוניסטי של הרומן ניכר בריבוי התקבולות והסטיות, המרופפות את קו ההתפתחות העלילתי, ובאיכותם של התיאורים הפיוטיים, המעלים בדקות רבה נופים חיצוניים ונופי נפש. בד בבד מסתמנת בו ראשיתה של תופעה העתידה להתעצם בספריה הבאים, והיא הכפפתם של מצבי מצוקה והיקסמות קונקרטיים להשקפת עולם מופשטת בדבר טיבו של המצב האנושי, ובמקרה זה: מצב האומללות של האישה הנשואה באשר היא.
    תופעה זו ניכרת במיוחד בספרה השלישי, שדות מגנטיים (1977), טריפטיכון ובו סיפור ארוך ושני סיפורים קצרים. הסיפור העיקרי, ״שם חדר החדשות״, מסופר מפיו של מחזאי ישראלי מבוגר השוקד בלונדון על מחזה היסטורי. פגישתו עם היסטוריונית אמריקנית צעירה והידידות המתפתחת ביניהם מחוללות בו התעוררות רוחנית וגופנית, עד הדעיכה המתרחשת כעבור שבועות אחדים, על פי המהלך המוכר מסיפורי ההיקסמות הקודמים של המחברת. אולם בשונה מהם, הפעם משמשת עלילת הפגישה המופלאה נקודת מוצא לעיקר עניינה של היצירה, והוא דיון מורכב בסוגיית ההתקדשות של אדם לייעודו הרוחני, ומעמדה ביחס להיבטים אחרים של חייו. מכאן משתלשלים דיונים נוספים על ניסיונותיו של האדם להבין את החוקיות הנעלמה שעל פיה מתנהל היקום. אופיו האינטלקטואלי של הספר ניכר גם בעיצובו הלשוני הפרוזאי–יחסית, הנוטה פחות מקודמיו אל הפיוט ואל ההגבהה הלשונית. בהקשר זה יש להזכיר יצירה נוספת מאותן שנים, ״קטע לבמה, בטעם הסגנון הגדול” (סימן קריאה 5, 1976), כעין הרצאה סיפורית רחבת יריעה (״מונודרמה״ כהגדרת המחברת) העוסקת בנושאים דומים: שאיפת האדם לשלמות, והתגלמותה של השלמות במבחר יצירות מופת של תרבות המערב בציור, בספרות ובקולנוע.
    מפנה נוסף בכתיבתה התחולל בספרה הרביעי, למעלה במונטיפר (1984), אף הוא טריפטיכון שבמרכזו נובלה ארוכה, ״ממראות גשר הברווז הירוק״, בעלת כותרת המשנה האירונית–פרודית: ״סיפור היסטורי לבני הנעורים״. החידוש בנובלה זו אינו נעוץ רק בזירת ההתרחשות שלה – אירופה הצפונית של המאה השבע–עשרה המשוחזרת בצבעוניות מסוגננת, ואף לא בלשונה הכמו־ארכאית, אלא במשמעותו של סיפור המעשה. הגיבורה קלרה, ילדה יהודייה שנחטפה ונשבתה בידי פורעים שרצחו את אביה, גדלה בטירתו של האביר הנוצרי ששבה אותה כבת חסותו וכאהובתו. כעבור שנים היא נמלטת משם, נפגשת עם בני עמה שהתנכרה אליהם, נעשית לסוחרת מצליחה, ולאחר פרשת יחסים נוספת עם עבד משוחרר, המלמד אותה פרק בהלכות היחלצות נפשית ממצב של שבי, היא כשירה לעמוד ברשות עצמה ולפתוח בחיים עצמאיים. זו יצירתה הראשונה של כהנא–כרמון המציבה בחזיתה את סוגיית התלות והמרד של אישה בעולם הנשלט בידי גברים. במקביל פירסמה מ–1984 ואילך שורת מסות פרוגרמטיות בעלות מסר פמיניסטי מפורש, וכתיבתה הספרותית והמסאית העמידה אותה כדמות המייסדת הבולטת ביותר של הדגם החדש בסיפורת הנשים העברית.
    השלב הבא במהלך זה מתגלם בספרה החמישי, ליוויתי אותה בדרך לביתה (1991). מתוך המארג הסיפורי הרב–קולי העשיר והמתוחכם, המצטיין במיוחד בשפע רמיזות משמעותיות ליצירות ספרות ואמנות פלסטית, עולה בפעם הראשונה ביצירתה סיפור שוויוני מאוזן של אהבה, אחווה והערצה הדדית בין שתי דמויות עצמאיות חזקות של גבר ואישה. פרשת היחסים בין מאירה הלר, שחקנית תיאטרון מהוללת, למאהבה מוסיק, בן עיירת פיתוח הצעיר ממנה בשנים רבות, נפרשת על פני עשרים שנה ומקיפה תחומי חיים רבים, החל בדיאלוגים על מהות האמנות וכלה בייצוג מפורש, תסר תקדים ביצירת כהנא–כרמון, של תשוקה מינית ומימושה. מאירה הלר אינה רק אישה מרשימה שכוח המשיכה שלה לא פחת עם הזדקנותה, אלא גם הגיבורה הראשונה של כהנא–כרמון שהיא יוצרת מצליחת, בעוד שבספריה הקודמים הוענקה סגולת ההישג האמנותי לגברים בלבד.
    אחרי 1991 לא פירסמה כהנא–כרמון יצירות חדשות, למעט שני ספרים המכילים צירופים של סיפורים מתוך ספריה הקודמים. כאן נגור (1996) הוא אוסף של אחד־עשר מסיפוריה שקובצו במתכונת של חמש נובלות. הסידור החדש של הסיפורים מבליט בדיעבד את נושא־העל שלהם, שטושטש בהקשרם המקורי: מצבה הקיומי של האישה בשלבי חיים שונים בעמידתה מול העולם הגברי, תוך כדי תנועתה ממצב של תלות ושעבוד אל השתחררות ועצמאות. ואילו פגישה, חצי פגישה (2006) הוא אוסף של חמישה סיפורי התאהבות, המייצגים את אמנות הכתיבה הלירית של המחברת בשיאה.
    עמליה כהנא־כרמון זכתה בפרסים ובאותות הוקרה רבים, בהם פרס ברנר (1985), פרס ביאליק (1994) ופרס ישראל לספרות (2000).
    עמליה כהנא־כרמון נפטרה בי׳ בשבט תשע״ט, 16 בינואר 2019.


לכתבות נוספות על עמליה כהנא־כרמון בספריה הלאומית

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: גרנות,  ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית, Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia]
[מקור הצילום: הספרייה הלאומית, מארכיון דן הדני. צולם על־ידי ורד פאר].

ספריה:
  • בכפיפה אחת : י״ח סיפורים (מרחביה : ספרית פועלים, 1966)
  • וירח בעמק אילון (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״א 1971)
  • בכפיפה אחת : י״ז סיפורים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״א 1971)
    <התוכן: בכפיפה אחת – החמה נסתלקה – פעמון הזכוכית – האור הלבן – זכיה מן ההפקר – באר־שבע בירת הנגב – גלויות מצוירות – ברחוב – ממראות הבית עם המדרגות המסוידות תכלת – טיול לפנות־ערב – לבנות לה בית בארץ שנער – אם־נא מצאתי חן – עז לבנה, חבלבל, דרך קזוארינות – נעימה ששון כותבת שירים – התרוששות – לב הקיץ, לב האור – מושכלות ראשונים>
  • שדות מגנטיים : טריפטיכון (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1977)
  • למעלה במונטיפר (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ״ד 1984)
  • ליוויתי אותה בדרך לביתה : רומאן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״א 1991)
  • כאן נגור : חמש נובלות (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ו 1996) <כולל: כאן נגור – לב הקיץ, לב האור – אני צמא למימיך ירושלם – הינומה – ממראות גשר הברווז הירוק>
  • פגישה, חצי פגישה : סיפורי אהבה (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס״ו 2006)
  • להיות אישה סופרת : שבע מסות  (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשפ״א 2020) <בעריכת גדעון טיקוצקי ויערה שחורי>
על המחברת ויצירתה:

ספרים:
  • בלבן, אברהם.  הקדוש והדרקון : עיון ביצירות עמליה כהנא־כרמון  (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ט)
    על הספר:
    • טוקר, נפתלי. ״הקדוש והדרקון״. מאזנים, כרך נ׳  (1979), עמ׳ 73–75.
    • מוקד, גבריאל. עיונים ביצירת עמליה כהנא־כרמון.  דבר, 1981 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 216–219>
  • רוזנפרב, נגה.  הקומה השנייה : חייה ויצירתה של עמליה כהנא־כרמון (רמת גן : אוניברסיטת בר־אילן, תש״ף 2020)
    על הספר:
  • רתוק, לילי. עמליה כהנא־כרמון : מונוגרפיה (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ״ז 1986)
    על הספר:
    • הרציג, חנה. הדראמה השקטה.  דבר, כ״ו באדר תשמ״ז, 27 במארס 1987, עמ׳ 19.
    • זהבי, אלכס. הפרוזה הלירית של עמליה כהנא־כרמון. מעריב, ספרות, ד׳ בניסן תשמ״ז, 3 באפריל 1987, עמ׳ 2.
    • זיידמן, יעל. לילי רתוק: קשה לכתוב על אדם חי.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ה׳ באדר תשמ״ז, 6 במארס 1987, עמ׳ 20 <ראיון עם לילי רתוק על ספרה: עמליה כהנא־כרמון, מונוגרפיה>
  • שה־לבן, יוסף. עמליה כהנא כרמון : הערות והנחיות ללימוד ולקריאה (תל־אביב : אור־עם, תשמ״ב 1982)
  • שירב, פנינה.  כתיבה לא תמה : עמדת שיח וייצוגי נשיות ביצירותיהן של יהודית הנדל, עמליה כהנא־כרמון ורות אלמוג (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1998)
    על הספר:
    • כרמי, נעמה. מאובייקט מדובר לסובייקט מדבר. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 335 (ט״ו באב תשנ״ט, 28 ביולי 1999), עמ׳ 12.

מאמרים:

  • אברבנאל, ניצה.  עמליה כהנא־כרמון.  בספרה: חוה ולילית (רמת גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשנ״ד 1994), עמ׳ 175–187 <א. ׳להיות אשה־סופרת׳ – ב. נעימה ששון כותבת שירים – ג. ממראות גשר הברווז הירוק: דמותה של קלרה, דמותו של פטר, סיכום>
  • אורן, יוסף.  תלות וחופש בסיפורי עמליה כהנא־כרמון.  בספרו: הסיפור הישראלי הקצר (ראשון לציון : יחד, תשמ״ז 1987), עמ׳ 98–116  <דיון בסיפורים מתוך ״בכפיפה אחת״, ״שדות מגנטיים״, ו״למעלה במונטיפר״>
  • אליאור, רחל.  ציידת הפרפרים  : על עמליה כהנא כרמון עם פטירתה (כ״ג בשבט תשע״ט, 29 בינואר 2019).
  • בלבן, אברהם. כששתיים ועוד שתיים יותר מארבע – וכשפחות. סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, גל׳ 6 (1976), עמ׳ 363–379.
  • בלבן, אברהם. סיפורים על היקסמות : אברהם בלבן משוחח עם עמליה כהנא־כרמון, בעקבות פירסום ״הימורים גבוהים״ (סימן קריאה 10). סימן קריאה, חוב׳ 12–13 (1981), עמ׳ 229–238.
  • בלבן, אברהם. יסודות מיתולוגיים ורומנסיים בסיפורת של ״דור המדינה״. דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, חטיבה ג׳, כרך ב (1989), עמ׳ 251–258 <על יצירתם של משה שמיר, עמוס עוז ועמליה כהנא־כרמון>
  • גרודזנסקי, שלמה [ש. גר.] על סיפוריה של עמליה כהנא־כרמון. אמות: דו־ירחון לענייני חברה וספרות, שנה ב, חוב׳ ה (י״א) (ניסן–אייר תשכ״ד, אפריל–מאי 1964), עמ׳ 110–112 <על־פי הערות במסיבה בעת מתן פרס ״אמות״ לסיפור הקצר והנובילה>
  • גרץ, נורית. מאורע דראמאטי וזמנים אחרים. סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, גל׳ 6 (1976), עמ׳ 380–393 <על המשותף לסיפורת של עמוס עוז, א. ב. יהושע ועמליה כהנא־כרמון במבנה התמאטי>
  • חבר, חנן. רוב כמיעוט לאומי, בסיפורת ישראלית מראשית שנות השישים.  סימן קריאה, חוב׳ 22 (יולי 1991), עמ׳ 328–339 <על ״מול היערות״ לא.ב. יהושע, ״נוודים וצפע״ לעמוס עוז, ״לב הקיץ לב האור״ לעמליה כהנא־כרמון>
  • כץ, שרה.  ירושלים – ״לב האור״ : על סיפורה של עמליה כהנא־כרמון.  בקורת ופרשנות, חוב׳ 9–10 (תשרי תשל״ז, אוקטובר 1976), עמ׳ 92–116.
  • ליטווין, רנה.  עמליה כהנא־כרמון – התוודעות חדשה.  משא (מצורף ל׳למרחב׳), גל׳ 42 (כ״א בתשרי תש״ל, 3 באוקטובר 1969), עמ׳ 9, 14; גל׳ 43 (כ״ט בתשרי תש״ל, 10 באוקטובר 1969), עמ׳ 6.
  • מהלו, אביבה.  השתקפותה של ירושלים בסיפורה של עמליה כהנא־כרמון: אני צמא למימיך ירושלים. עלון למורה לספרות, גל׳ 14 (תשנ״ג), עמ׳ 170–174.
  • מוקד, גבריאל.  פרס ביאליק לדוד אבידן ולעמליה כהנא־כרמון.  דבר, כ״ד באלול תשנ״ג, 10 בספטמבר 1993, עמ׳ 25.
  • מזור, יאיר.  שם, בחוף האחר : מקרא בסיפור ״ברחוב״ לעמליה כהנא כרמון.  הדואר, שנה 61, גל׳ כ״ח (תשמ״ב), עמ׳ 448–449; גל׳ כ״ט (תשמ״ב), עמ׳ 461–462.
  • מזור, יאיר.  המקום בו הסיפורת משיקה לשירה : שלוש קריאות – שהן אחת בסיפורי כהנא כרמון, בן־נר ועוז.   מאזנים, כרך נ״ו, גל׳ 6 (אייר–סיון תשמ״ג, מאי 1983), עמ׳  46–51.
  • מרכוס, הגר.  הסיפור כציור : דרך הכתיבה בסיפור ״ברחוב״ לעמליה כהנא־כרמון תוך השוואה לציור.  בספרה:  הזמן והנצח : עיונים בפרקי ספרות ישראלית וכללית (ירושלים : משרד החינוך, התרבות והספורט, המזכירות הפדגוגית, התשנ״ז, 1996), עמ׳ 26–32 <על הסיפור מתוך ׳בכפיפה אחת׳>
  • נבות, אמנון.  יסוד רעוע וכתמים בשמש מטאפורית : הערות אקראיות למיגזר הסיפורת של ע. כ. כרמון ולנגזר ממנה.  עכשיו, גל׳ 49 (אביב תשמ״ד 1984), עמ׳  73–87.
  • פלדמן, יעל.  העצמת האחר: עמליה כהנא־כרמון.  בספרה: ללא חדר משלהן : מגדר ולאומיות ביצירתן של סופרות ישראליות (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002), עמ׳ 74–100.
  • פלדמן, יעל. ״עובר(ת) לפני המחנה״: המרד הנשי בלשון־האב בסיפורת שנות השמונים. עלי שיח, חוב׳ 50 (2003), עמ׳ 36–59 <עיונים ביצירותיהן של עמליה כהנא־כרמון, שולמית הראבן, רות אלמוג ואחרות>
  • פלדמן, יעל.  ״קח נא את בתך״: לשון האבות ביצירתן של סופרות ישראליות. עמליה כהנא־כרמון כמקרה־בוחן.  הדואר, שנה 83, גל׳ 2 (2004), עמ׳ 25–29.
  • פריבך־חפץ, דנה.  ״אין לי בית אחר. בואי״ : אהבה ומשפחה ביצירתה של עמליה כהנא־כרמון.  עתון 77, גל׳ 345 (אדר–ניסן תש״ע, מארס–אפריל 2010), עמ׳  22–24.
  • צפרוני, נעמה. הגאולה באמצעות המבט הגברי היא בלתי אפשרית. ארץ אחרת, גל׳ 42 (כסלו–טבת תשס״ח, נובמבר–דצמבר 2007), עמ׳ 82–86 <על שירה של דליה רביקוביץ ״זכרונות חמים״ וסיפורה של עמליה כהנא־כרמון ״נעימה ששון כותבת שירים״>
  • קרן, ניצה.  רשמי עבים מתחת לשמי הים התיכון : ספרות נשים ישראלית בצל מורשת גותית. מכאן, כרך י׳ (ספטמבר 2010, תשע״א), עמ׳ 209–232 <דיון ביצירתן של עמליה כהנא־כרמון, חנה בת שחר וסביון ליברכט>
  • רז, אברהם.  שירתה האורפיאית של נעימה ששון : עיון ב״נעימה ששון כותבת שירים״.  בתוך: מדריך ללקט סיפורים, תשכ״ז : חוברת עזר למורים (תל־אביב : משרד החינוך והתרבות, היחידה לחינוך חברתי בבתי הספר העל־יסודיים : תרבות וחינוך, הוצאת ספרים, 1967), עמ׳ 40–65.
  • רתוק, לילי. האם השנייה של הסיפורת הנשית : עמליה כהנא־כרמון – פרס ישראל לספרות לשנת תש״ס. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י״ד בשבט תש״ס, 21 בינואר 2000, עמ׳ 26–27.
  • רתוק, לילי. נשים במלחמת העצמאות: מיתוס וזיכרון. סדן, כרך ה (תשס״ב 2002), עמ׳ 287–303 <דיון ביצירות משל יהודית הנדל, עמליה כהנא־כרמון ונתיבה בן־יהודה>
  • רתוק, לילי.  ׳הסוד ההופך חלש לגיבור׳ : העצמה נשית ביצירתה של עמליה כהנא־כרמון.  בתוך:  מגדר בישראל : מחקרים חדשים על מגדר ביישוב ובמדינה / עורכים מרגלית שילה, גדעון כ״ץ (קריית שדה בוקר : מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשע״א 2011), כרך שני, עמ׳ 816–835.
  • שירב, פנינה. דרך האם: יחסי בת־אם ביצירת נעמי פרנקל, עמליה כהנא־כרמון ורות אלמוג. עלי שיח, חוב׳ 34 (1994), עמ׳ 69–82.
  • Bargad, Warren. Amalia Kahana-Carmon and the novel of consciousness.  Prooftexts, vol. 1, no. 2 (May 1981), pp. 172–184.
  • Fuchs, Esther. “We are all Magnetic Fields” : an interview with Amalia Kahana-Carmon. Modern Hebrew literature, vol. 6, no. 3–4 (Winter 1981), pp. 80–84 <also published In her book: Encounters with Israeli authors (Marblehead, Mass : Micah Publications. 1982), pp.7–14>
  • Hever, Hannan.  Minority discourse of a national majority: Israeli fiction of the early sixties. Prooftexts, vol. 10, no. 1 (January 1990) pp. 129–147.
  • Yudkin, Leon I. Kahana-Karmon and the plot of the unspoken.  Modern Hebrew literature, vol. 2, no. 4 (Winter 1976), pp. 30–42.
על ״בכפיפה אחת״
  • אבינועם, מ. סיפורי עמליה כהנא־כרמון. על המשמר, י״ב בכסלו תשכ״ז, 25 בנובמבר 1966, עמ׳ 5.
  • אורן, יוסף.  שמחת פגישה עם הסיפור הקצר.  האומה, שנה ה׳, חוב׳ 20 (אפריל 1967)
  • בצלאל, יצחק.  נוסח אישי.  משא (מצורף ל׳למרחב׳), גל' 47 (כ״ח בחשון תשכ״ז, 11 בנובמבר 1966), עמ׳ א–ב <ראיון עם הסופרת על ספרה וסיפוריה> <חזר ונדפס בספרו הכל כתוב בספר : עם סופרים בישראל כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ט 1969), עמ׳  102–107 (בטעות נחתם: 1 בנובמבר 1966)>
  • ויזלטיר, מאיר. ״אנשים – הדבר הנפלא ביותר״. עכשיו, חוב׳ 17–18 (קיץ תשכ״ו–סתיו תשכ״ז, 1966), עמ׳ 158–160.
  • לי, רנה. עיון ב״אם נא מצאתי חן״ לעמליה כהנא־כרמון. הדואר, שנה 57, גל׳ כ״ז (י״ב באייר תשל״ח, 19 במאי 1978), עמ׳ 447–448 <על הסיפור מתוך ״בכפיפה אחת״>
  • ליטווין, רנה. בכפיפה אחת. משא (מצורף ל׳למרחב׳), גל' 47 (כ״ח בחשון תשכ״ז, 11 בנובמבר 1966), עמ׳ א–ב.
  • מגד, אהרן [א.מ.].  ציונים: מנגינה חדשה. משא (מצורף ל׳למרחב׳), גל' 47 (כ״ח בחשון תשכ״ז, 11 בנובמבר 1966), עמ׳ א.
  • פלדחי, רבקה. דרש נשי.  תיאוריה וביקורת, חוב׳ 2 (1992), עמ׳ 69–88. <הגיבה על כך לילי רתוק – ראה להלן>
  • פרס שטיינברג לעמליה כהנא־כרמון. על המשמר, י״ד בחשון תשכ״ז, 28 באוקטובר 1966, עמ׳ 6.
  • רתוק, לילי. הסירוב לדבר ממקומו של ״האחר״. תיאוריה וביקורת, חוב׳ 5 (1994), עמ׳ 168–177 <תגובה למאמרה של רבקה פלדחי ״דרש נשי״ לעיל. תגובת רבקה פלדחי בעמ׳ 179–181>
על ״שדות מגנטיים״
  • בלבן, אברהם. זבולון ליפציג כותב מחזות. סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 7 (מאי 1977), עמ׳ 436–455.
  • ברמה, ישראל. איסוף פרפרים, פיסיקה ומשהו שאבד : על ״שדות מגנטיים־טריפטיכון״ לעמליה כהנא־כרמון. פרוזה, גל׳ 15–16 (יוני–יולי 1977), עמ׳ 39.
  • ברמן, עמנואל.  ערגון העקידה.  סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 7 (מאי 1977), עמ׳ 431–436.
  • ברשאי, אבינועם.  מחיר הנסיינות : בשולי ספרה החדש של עמליה כהנא־כרמון.  מאזנים, כרך מ״ה, גל׳ 5 (תשרי תשל״ח, אוקטובר 1977), עמ׳ 329–332.
  • כהנא, אהוביה. במצב של תזוזה : שיחה עם עמליה כהנא־כרמון.  סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב׳ 7 (מאי 1977), עמ׳ 385–386 <שודר ב׳גלי צה״ל׳ ב־4 בפברואר 1977>
  • שמיר, זיוה. ניסוי וטעייה: טעות ומסה : תעייה ב״שדות־מגנטיים״ של ע׳ כהנא־כרמון ותהיה על נתיבתם.  פרוזה, גל׳ 15–16 (יוני–יולי 1977), עמ׳ 38–39 <חזר ונדפס גם ב׳עכשיו׳, חוב׳ 37–38 (אביב–קיץ תשל״ח 1978), עמ׳ 385–389>
על ״וירח בעמק אילון״
על ״למעלה במונטיפר״
  • כהנא־כרמון, עמליה. הנה הספר: דברים בערב עם הספר ״למעלה במונטיפר״, מסעדת בית־הסופר, 3.5.84. מאזנים, כרך נ״ח, גל׳ 5–6 (1984), עמ׳ 12–18.
  • אורן, יוסף. למעלה במונטיפר – למעלה!  מאזנים, כרך נ״ח, גל׳ 3–4 (1984), עמ׳ 69–71.
  • מוקד, גבריאל. ״עכשיו שבעכשיו״ ורוקמת התחרה. עכשיו, חוב׳ 49 (אביב תשמ״ד – 1984), עמ׳  342–345 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 277–283>
  • סנד, אלכסנדר.  מראות מעל לגשר הברווז הירוק.  הדואר, שנה 63, גל׳ ל״ב (כ״ז בתמוז תשמ״ד, 27 ביולי 1984), עמ׳ 522–523 <דברים במסיבה בבית ליסין בתל־אביב לרגל הופעת הספר ״למעלה במונטיפר״>
  • פלדמן, יעל.  אחוות האאוטסיידרים: נשים/יהודים/שחורים ב׳למעלה במונטיפר׳.  בספרה: ללא חדר משלהן : מגדר ולאומיות ביצירתן של סופרות ישראליות (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002), עמ׳ 83–95.
  • שמואלי, אפרים. חידוש הזמן ושינוי המקום (אגב קריאה בסיפורי עמליה כהנא־כרמון ״למעלה במונטיפר״). עכשיו, חוב׳ 49 (אביב תשמ״ד – 1984), עמ׳  346–347 <נדפס גם ב׳הדואר׳, שנה 63, גל׳ ל״ב (כ״ז בתמוז תשמ״ד, 27 ביולי 1984), עמ׳ 520–521.
  • שמיר, זיוה. וירא אשת יפת תואר. עתון 77, גל׳ 54–55 (סיון–תמוז תשמ״ד, יוני–יולי 1984), עמ׳ 66.
על ״ליוויתי אותה בדרך לביתה״
  • בושס, הדה. בין משחק לחיים. הארץ, 25 ביוני 1991, עמ׳ ב 4.
  • בלבן, אברהם. תעודת בגרות ל״גל החדש״. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ב׳ בתמוז תשנ״א, 14 ביוני 1991, עמ׳ 22.
  • בן־נתן, איתן. על האבולוציה של ההבנה. דבר, 26 ביולי 1991, עמ׳ 24–25.
  • ברגר, דרורה. על הרומן ״ליוויתי אותה בדרך לביתה״. מקרא ועיון: כתב־עת להוראת המקצועות בתחומים של מדעי הרוח ושל מדעי החברה, חוב׳ 64 (1993), עמ׳ 24–27.
  • גולד, נילי שרף. ״לבוא במגע עם החי והמהפכה״ : על ״ליוויתי אותה בדרך לביתה״ של עמליה כהנא כרמון.  בתוך:  ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה : מאמרים מוגשים לגרשון שקד / עורכים: יהודית בר־אל, יגאל שוורץ ותמר ס. הס  (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד ; ירושלים : כתר הוצאה לאור, 2000), עמ׳  287–301.
  • גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 21 ביוני 1991, עמ׳ ב 9.
  • גורן, צבי. כתיבה עקלקלה. על המשמר, ט״ז בתמוז תשנ״א, 28 ביוני 1991, עמ׳ 19.
  • הנדלזלץ, מיכאל. ליוויתי אותה בדרך להבימה. הארץ, 11 ביולי 1991, עמ׳ ב 7 <על המחזה ״ליוויתי אותה בדרך לביתה״, בבימוי דורית ירושלמי בתיאטרון הבימה>
  • הרציג, חנה. תפוחי־אדמה מדומים. הארץ, ט״ז בתמוז תשנ״א, 28 ביוני 1991, עמ׳ ב 8.
  • כהנא־כרמון, עמליה. כטוב בעיניכם (בין סופר לספרו – וידוי). עכשיו, חוב׳ 63 (1995–1996), עמ׳ 24–54 <על התקבלות ספרה: ״ליויתי אותה בדרך הביתה״ אצל הקוראים>
  • כהנא־כרמון, עמליה. מה חושב על עצמו הפיל: מתוך דברים שנאמרו לערב בית־הסופר בירושלים לכבוד הספר ״ליויתי אותה בדרך לביתה״, 22.1.92. דבר, כ׳ בניסן תשנ״ב, 23 באפריל 1992, עמ׳ 24–25.
  • מגד, אהרן. עמליה מתגעגעת לאפריקה. מעריב, זוהר, 29 בספטמבר 1991, עמ׳ 40–41.
  • מלמד, אריאנה. דמויות שאינן זקוקות לקורא. חדשות, מוסף, ב׳ בתמוז תשנ״א, 14 ביוני 1991, עמ׳ 52.
  • קלדרון, נסים. ההימור. הארץ, 22 בספטמבר 1991, עמ׳ ב 8.
  • רצבי, שלום. העצבות הנעלה של מזלנו– מעין הערה. עתון 77, גל׳ 140 (תשרי תשנ״ב, ספטמבר 1991), עמ׳ 12–13.
  • שמיר, זיוה. רק על עצמי לספר ידעתי. מעריב, השבוע, י״ח בסיון תשנ״א, 31 במאי 1991, עמ׳ 56–57.
  • שקלובסקי, רחל. אחוות המצטיינים הבודדים. מאזנים, כרך ס״ה, גל׳ 9–10 (תמוז–אב תשנ״א, יולי–אוגוסט 1991), עמ׳ 50 <חזר ונדפס בספרה: בחיפוש אחר החיים הטובים : 35 ביקורות של ספרים (תל־אביב : ירון גולן, 1996), עמ׳ 143–145.
  • Gold, Nili Scharf.  To reach the source.  Modern Hebrew Literature, N.S., no. 10 (Spring/Summer 1993), pp. 43–46.
על ״כאן נגור״
  • כהנא־כרמון, עמליה. הספר שכתב את עצמו, לנגד עיני המשתאות : דברים שנאמרו בערב לכבוד הספר ״כאן נגור״. הארץ, תרבות וספרות, י״ט באדר ב׳ תשנ״ז, 28 במארס 1997, עמ׳ ד 3.
  • אלטר, אורי.  מנגנון קליטה רגיש ומעודן.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 167 (י״ט באייר תשנ״ו, 8 במאי 1996, עמ׳ 8.
  • מרגלית, דורין. והצוהב? והזוהר? האושר הכול. עתון 77, גל׳ 196 (אייר תשנ״ו, מאי 1996), עמ׳ 6.
  • צמח, עדי.  מקום אחר, זמן אחר.  מאזנים, כרך ע״א, גל׳ 7 (1997), עמ׳ 44–47.
  • שקד, מלכה. ״חיי אשה״.  עלי־שיח, חוב׳ 40 (קיץ תשנ״ח 1998), עמ׳ 9–19.
על ״פגישה, חצי פגישה״
  • בן, מנחם. חמישה כישלונות באהבה. מעריב, פרומו, ב׳ בניסן תשס״ו, 31 במארס 2006, עמ׳ 17.
  • עמית, גיש.  רגע שברירי של חסד ושל התעלות.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 686 (כ׳ בניסן תשס״ו, 18 באפריל 2006), עמ׳  4.
  • שבת, ראובן.  דלת לסופרת גדולה.  מקור ראשון, שבת, י״ד באייר תשס״ו, 12 במאי 2006, עמ׳ 14.
על הסיפור ״הינומה״
  • Berg, Nancy.  Bridal Veil.  in: Reading Hebrew literature : critical circleussions of six modern texts / Alan Mintz, editor (Hanover and London : Brandeis University Press, 2003), pp. 176–184.
  • Morahg, Gilead. Unfamiliar with the Night : Amalia Kahana-Carmon’s Bridal Veil.  Reading Hebrew literature : critical circleussions of six modern texts / edited by Alan Mintz (Hanover, NH : Brandeis University Press, 2003), pp. 185–194.
  • Naveh, Hannah.  Bridal Veil.  in: Reading Hebrew literature : critical circleussions of six modern texts / Alan Mintz, editor (Hanover and London : Brandeis University Press, 2003), pp. 195–207.
קישורים:
OpenLibrary – OL1266212A Wikidata – Q2891133 J9U – 987007306710905171 NLI – 000178456 LC – n84042947 VIAF – 29839123
עודכן לאחרונה: 1 במארס 2023

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף