יהושע קנז (גלאס) נולד בי״ט באדר תרצ״ז, 2 במארס 1937 בפתח תקווה, בה עברו עליו ילדותו ונעוריו ושם למד בבתי הספר יסודי ותיכון. אחרי שירותו הצבאי למד שנה באוניברסיטה העברית בירושלים ושנתיים באוניברסיטת סורבון בפריז. ב-1960 החל לכתוב, ובשנים 1961–1963 פרסם ארבעה-עשר סיפורים בעיתונות ובכתבי העת הספרותיים (״גזית״, ״קשת״, ״משא״, ״הארץ״) בחתימת ״אבי עתניאל״. הסיפורים משקפים גישושי דרך של יוצר צעיר המחפש את קולו. בין השאר מצויים בהם מוטיבים של בדידות וניכור קיומי בהשפעת ספרות האבסורד האקזיסטנציאליסטית (קפקא, בקט, יונסקו, סארטר), שחלחלו אז בסיפורת הישראלית הצעירה. חלקם כתובים בנוסח אלגורי-סמלי סוריאליסטי, שהיה אופייני לסיפורת זו בראשיתה (יהושע, אורפז), ושקנז נטש אותו עד מהרה. בד בבד ניכרת בסיפורים משיכה מיוחדת לעיצוב מצבים של טירוף, ורבים מן המגעים האנושיים המעוצבים בהם עומדים בסימן של אלימות, רוע ואכזריות, תוך ציפיית-שווא לחסד אלוהי.
    שניים מהסיפורים האלה שולבו כפרקים בספרו הראשון של קנז, הרומן הקצר אחרי החגים (עם עובד, 1964). זוהי יצירה מלודרמטית עזה, דחוסה ומתוחה בחומריה (אך מאופקת בדרכי המבע שלה), המתארת תהליכים של הרס פנימי במושבה ותיקה בימי המנדט. במרכז הסיפור קורותיה של משפחת וייס המסוכסכת, שהיחסים הקשים בתוכה מדרדרים עד לשבר מוחלט ואף מרעילים את סביבתה. הקדרות האופפת את הסיפור משתקפת בתמונות הבית המתפורר והמרחב המקיף אותו, הנכבשים לאטם בידי העזובה. סביב משפחה זו משתרגת מערכת מסועפת של דמויות פגומות ומעורערות ושל עלילות משנה שעניינן רצח ואונס, שנאה וטירוף, התנוונות ומוות. ביצירה ניתן ביטוי ראשון לאחד המאפיינים הקבועים ביצירתו של קנז, שהוא, כדברי גרשון שקד (1998), ״תיאור ייסוריהן של קבוצות השוליים ותביעת עלבונן מן הנמענים היושבים ספונים בבתיהם״.
    בספרו השני, האישה הגדולה מן החלומות (1973), זירת ההתרחשות היא בית משותף בפרבר תל-אביבי, המאוכלס אנשים רצוצים משולי החברה – חולים, בודדים, סוטים וטרופי דעת. הסיפור עוקב במקביל אחר דיירי הבית וטווה שורה של נתיבי עלילה סימולטניים, המשתזרים זה בזה בלא מרכז ברור ובלא היררכיה. תחבולה זו – ההיצמדות להוויית הבית המשותף, תוך פירוק העלילה לסדרה של סיפורים מקבילים המקושרים זה לזה באופן רופף – חזרה על עצמה בשתיים מיצירותיו הבאות של קנז, הרומן מחזיר אהבות קודמות (1997) והנובלה ״שורפים ארונות חשמל״ (בתוך הספר נוף עם שלושה עצים, 2000). בכל אחת משלוש היצירות האלו מעוצב מרחב חיים ישראלי נמוך ועלוב, קלחת אנושית שבה כל אחד חי כביכול את חייו הפרטיים, אבל הוא חשוף במידות שונות לפולשנותם של שכניו. מתחת למעטה האפרורי המדכדך של חיי היומיום מבעבעת יצריות כבושה, המתפרצת בגילויים חריפים של נוירוטיות ובמעשי אלימות קשים.
    ערוץ חדש בכתיבתו של קנז נפתח בספרו השלישי, מומנט מוסיקלי (1980), המורכב מארבעה סיפורי ילדות והתבגרות (״התרנגולת בעלת שלוש הרגליים״, ״סודו של הנריק״, ״מומנט מוסיקלי״, ״בין לילה ובין שחר״). אליהם יש לצרף את הנובלה המאוחרת ״נוף עם שלושה עצים״ (2000), העוסקת באותם החומרים עצמם. הסיפורים מציגים שלבים שונים בצמיחתו של גיבור אחד, מאז ילדותו הרכה ועד היותו נער מתבגר. הם נמסרים מנקודת ראותו של מספר מבוגר המשחזר את עולם הילדות שלו, וסידורם על פי רצף הזמן ממחיש את שלבי ההתערערות של העולם התמים, המסודר והבטוח של הילד. במקומו מתגלה עולם אחר שבו שולטים הרוע, השיגעון והמוות, והוא בא לידי מיצוי במעמד כמו-תיאטרלי של התפרצות יצרית בפרהסיה, המתחוללת בכל סיפור לקראת סיומו. עולם הבגרות מעורר בילד אימה ומשיכה, אבל הוא לומד להתאים את עצמו אליו ולהסתגל לחוקיו. מהנושאים החוזרים והמעוצבים בסיפורים אפשר למנות את מאבקי הכוח בתוך חברת הילדים, חיפוש החסות והביטחון אצל ההורים, ובעיקר את גילוי עולם האֶרוס, המצטייר לילד בדרך כלל בגרסה וולגרית וגסה. אלה סיפורים ריאליסטיים-ליריים, המשלבים בין תיאור דייקני ואמפתי של מציאות חיצונית על כל דקויותיה לבין חקירה עצמית רגישה ואינטנסיבית. מתחת לפני השטח שלהם, הפשוטים לכאורה, רוחשת מערכת מורכבת של קישורים והקבלות בין הפרטים. רשת עשירה במיוחד של מוטיבים ואזכורים ישירים ועקיפים נוגעת לעולם האמנות, לחוויית היצירה והקליטה של אמנות, לדיוקנו של האמן, לקשר בין אמנות למציאות ולערגה ליופי המוחלט – אף אלה נושאים החוזרים ברוב ספריו.
    ספרו הבא של קנז, הרומן רחב היריעה התגנבות יחידים (1986), צמח על פי עדותו מתוך ניסיון לחבר חוליה חמישית לסיפורי מומנט מוסיקלי, ולהוליך את גיבורו האוטוביוגרפי שלב נוסף בתהליך התבגרותו, אל תחילת שירותו הצבאי. זהו סיפורה של חבורת טירונים בעלי כושר קרבי לקוי בבה״ד 4 ב-1955, שהרכבה האנושי הוא חתך מייצג של החברה הישראלית המתהווה על כל רבדיה: ותיקים ועולים חדשים, אשכנזים וספרדים, תושבי העיר והמושבה, הקיבוץ והמעברה, פרברי העוני והשכונות המבוססות. כולם נתונים בסיר הלחץ של הטירונות, המהווה כעין מימוש קונקרטי של רעיון כור ההיתוך, וכל אחד מהם, עם כל היותו מייצג את המִגזר החברתי שבא ממנו, הוא בעת ובעונה אחת דמות מלאה ומשכנעת בחד-פעמיותה האנושית. חלק מן הרומן נמסר מטעמו של מספר בגוף ראשון המכונה ״מלבס״ משום שהוא בן פתח תקווה, כמו קנז עצמו. הפרשנויות העיקריות להתגנבות יחידים נעו בין ראייתו כרומן חברתי על חבלי התגבשותה של החברה הישראלית ועל מקומו המרכזי של הצבא בתהליך זה, לבין ראייתו כרומן חניכה של אמן המזקק את ייחודו ואת עצמיותו מול לחצים קולקטיביים למיניהם. כמו כן הוצג הרומן כביטוי מובהק של דגם היסוד ביצירת קנז, סיפורה של קבוצה אנושית הכלואה במרחב סגור ודחוס, העשוי להתפרש כמשל על הקיום האנושי בכלל.
    דגם זה התממש במלואו גם ברומן בדרך אל החתולים (1991), שזירת ההתרחשות העיקרית שלו היא בית חולים גריאטרי, המעוצב כמרחב גיהנומי של ממש. הוא מוצג כמערכת כוחנית, אדישה, תועלתנית וחסרת חמלה, שיש בה מתח היררכי ברור בין חזקים לחלשים, מנצלים ומנוצלים, בריאים וחולים, צעירים וזקנים, בעלי אמצעים ודלי אמצעים, יפים ומכוערים, בין החולים לבין עצמם וביניהם לבין הסובבים אותם: האחיות והאחים, בני המשפחות והמבקרים מן החוץ. חוקיות זו משקפת, כמו בראי מעוות, את סדר העולם בכלל. על רקע זה נבנית – בעיצוב ריאליסטי שהוי, פרטני, סבלני ומלא אמפתיה – הגיבורה, יולנדה מוסקוביץ, כדמות מלאה תוקף פנימי, פיכחון, מודעות ושליטה עצמית, השומרת על כבודה ועל עצמאותה לכל אורך הרומן. הסיפור עוקב אחר התהליך העובר עליה בערוב יומה, מניסיון להיאחז בחיים על ידי כעין פרשת אהבים עם אמן זקן המאושפז בבית החולים, ועד ההשלמה עם סופה הקרב, תוך כדי מאמצים להבטיח שהשלב האחרון בחייה יהיה מכובד כקודמיו.
    ספרו השמיני של קנז, דירה עם כניסה בחצר (2008), מכיל תשעה סיפורים המעוגנים ברובם באגפים המוכרים של עולמו הסיפורי: המושבה, השירות בצבא, הוויית הבית המשותף. כולם כתובים באותו נוסח ריאליסטי צלול, מגובש ומאופק. עם זאת ניכר בהם, כל אחד בדרכו, המתח בין חיי שגרה אפרוריים לבין יסודות של רוע ואימה, טירוף ובלהה הרוחשים מתחת לפני השטח ולעתים פורצים ונגלים בעוצמה גרוטסקית. ספרו התשיעי, שירת המקהלה (2013), כולל עשרה סיפורים. רובם חדשים, ומקצתם כאלה שנדפסו בכתבי עת ולא כונסו בספר. הספר זכה לביקורות ספרותיות אוהדות.
    בראשית דרכו נחשב קנז כדמות מינורית לעומת בני-דורו הבולטים מקרב סופרי ״דור המדינה״. אולם מאז הופעת מומנט מוסיקלי, וביתר שאת מאז התגנבות יחידים, גברה ההערכה בביקורת לסגולותיה האסתטיות והמוסריות של אמנות הסיפור שלו: העיצוב הריאליסטי הדייקני בעל הממדים הסמליים; הסגנון הבהיר הנמנע מכל ראוותנות; הרגישות הלא-אגוצנטרית לזולת במצוקותיו; המהימנות הגמורה של קטעי המציאות המתוארים; והקשב הדק לעברית הישראלית המדוברת. ההכרה באיכותה של יצירתו התבטאה גם בפרסים שקיבל מאז ראשית שנות התשעים, בהם פרס אלתרמן (1991), פרס ניומן (1992), פרס עגנון (1993), פרס אקו״ם (1994) ופרס ביאליק (1995). ספריו תורגמו לכעשר שפות, ואחדים מהם עובדו לקולנוע ולתיאטרון.
    במקביל ליצירתו המקורית עוסק קנז בתרגום, ונחשב אחד מחשובי המתרגמים מן הסיפורת הצרפתית הקלאסית (בלזק, פלובר, סטנדאל, ז׳ורז׳ סאנד) והמודרנית (ז׳יד, סארטר, מוריאק, מודיאנו, מונתרלאן). בשנים האחרונות לעבודתו התמקד ברומנים הקצרים של ז׳ורז׳ סימנון, ובשנים 2003–2012 הופיעו בתרגומו תריסר מהם. המסות הפרשניות שצירף לכמה מתרגומיו עשויות לשמש מפתחות משמעותיים ליצירותיו שלו. בד בבד שימש קנז מאז שנות הששים בתפקידי עריכה בכתבי העת ״קשת״ ו״קשת החדשה״, ״מחברות לספרות לחברה ולביקורת״, והמוסף תרבות וספרות בעיתון ״הארץ״.
    בשנים האחרונות פורסמו שני ספרי מחקר על יצירתו: הראשון הוא ספרה של נעמה צאל הם דיברו בלשונם: הפואטיקה של יהושע קנז המבוסס על עבודת הדוקטורט שלה (2016), והשני הוא יופיים של המנוצחים: ביקורת ומחקר על יצירתו של יהושע קנז, קובץ מאמרים בעריכת חן שטרס וקרן דותן (2016), המתבסס על כנס שנערך לכבודו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת 2012.
יהושע קנז נפטר בתל-אביב בכ״ד בתשרי תשפ״א, 12 באוקטובר 2020.

נכתב על-ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]
[צילום: מוטי קיקיון] 
הרציג, חנה. ״הקול האומר: אני.״ מגמות בסיפורת הישראלית של שנות השמונים. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה. 1998. 141-216;
שקד, גרשון. ״חנוקים ללא פתח תקוה?״ הסיפורת העברית 1880–1980. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. 1998. 303-273.
 

ספריו:

• אחרי החגים : רומן (תל-אביב : עם עובד, תשכ״ד 1964) <תורגם לאנגלית, גרמנית וסינית>
• After the holidays / translated from the Hebrew by Dalya Bilu (San Diego : Harcourt Brace Jovanovich, 1987)
• Nach den Feiertagen : Roman / aus dem Hebräischen von Anne Birkenhauer (Frankfurt a.M. : Suhrkamp Verlag, 1998)
• 节日之後 /  约书亚・凯南兹著 ; 钟志清译 (南昌 :  百花洲文艺出版社,  2000)
• האשה הגדולה מן החלומות : רומן (תל אביב : דביר, תשל״ג 1973) <מהד׳ חדשה מתוקנת ע״י המחבר הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1986> <תורגם לאיטלקית ולערבית>
• La grande donna dei sogni / traduzione di Antonio Di Gesu (Firenze : La Giuntina, 2005)
• امراة الاحلام الكبيرة / يهوشاع كناز ؛ ترجمة: جورج جريس فرح. (حيفا : مكتبة كل شيء، 2007)
• מומנט מוסיקלי : סיפורים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תש״ם 1980) <מהדורה מתוקנת בידי המחבר הופיעה בתשנ״ה 1995 במסגרת הספריה החדשה למנויים> <תורגם לאנגלית, לצרפתית ולאיטלקית>
• Musical moment : and other stories  (South Royalton, Vt. : Steerforth Press, 1995) <Contents: The three-legged chicken / translated by Dalya Bilu -- Henrik׳s secret / translated by Dalya Bilu -- Musical moment / translated by Betsy Rosenberg -- Between night and dawn / translated by Dalya Bilu)>
• Moment musical / nouvelles traduites de l׳hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles : Actes Sud, 1995)
• Fra la notte e l׳alba / traduzione di Margherita Rapin Pesciallo (Venezia : Marsilio, 1998)
• התגנבות יחידים (תל-אביב : עם עובד, תשמ״ז 1986) <רומן אודות ״חבורת טירונים בבה״ד 4, באמצע שנות החמישים״> <תורגם לאנגלית ולצרפתית>
• Infiltration / translated from the Hebrew by Dalya Bilu (South Royalton, Vt. : Zoland Books, 2003)
• Infiltration : roman / traduit de l׳hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Paris : Stock, 2003)
• בדרך אל החתולים (תל-אביב : עם עובד, תשנ״א 1991)
<תורגם לצרפתית, לגרמנית, לאיטלקית, לאנגלית, לסינית ולהולנדית>
• Vers les chats : roman / traduit de l׳hébreu par Sylvie Cohen (Paris : Gallimard, 1994)
• Auf dem Weg zu den Katzen : roman / aus dem Hebräischen von Jakob Hessing (Frankfurt am Main : Insel-Verlag, c1994)
• Voci di muto amore / traduzione dall׳ebraico di Alessandro Guetta (Milano : Anabasi, 1994)
• The way to the cats / translated from the Hebrew by Dalya Bilu (South Royalton, Vt. : Steerforth Press, 1994)
• 通往群猫之路 /  (以)耶何华·凯纳兹(Yehoshua Kenaz)著 ; 王晓珏, 罗晓芳译 (广州 :  花城出版社, 1998)
• Naar de katten / vertaald door Shulamith Bamberger (Amsterdam : Arena, 1999)
• מחזיר אהבות קודמות (תל-אביב : עם עובד, תשנ״ח 1997) <תורגם לאיטלקית, לגרמנית, להולנדית, לאנגלית, לצרפתית ולסינית>
• Ripristinando antichi amori : romanzo / traduzione di Elena Loewenthal (Milano : Mondadori, 1999)
• Hinter der Wand : Roman / aus dem Hebräischen von Barbara Linner (München : Luchterhand, 2000)
• Voor al uw liefdesverdriet / vertaald door Shulamith Bamberger (Amsterdam Arena, 2001)
• Returning lost loves : a novel /  translated from the Hebrew by Dalya Bilu (South Royalton, Vt. : Steerforth Press, 2001)
• Retour des amours perdues : roman / traduit de l׳hébreu par Sylvie Cohen (Paris : Stock, 2004)
• 爱的招魂 /  (以色列)约书亚. 凯纳兹(Yehoshua Kenaz)著 ; 黄福海译 (上海 :  上海译文出版社,  2010)
• נוף עם שלושה עצים : שתי נובלות (תל-אביב : עם עובד, תשס״א 2000) <תורגם לצרפתית ולגרמנית>
• Paysage aux trois arbres : deux récits / traduit de l׳hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles : Actes Sud, 2003)
• Landschaft mit drei Bäumen : zwei israelische Novellen aus dem Hebräischen von Barbara Linner ) München : Luchterhand, 2003)
• בין לילה ובין שחר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״ו 2006) <הנובלה ״בין לילה ובין שחר״ נדפסה לראשונה בחוברת סימן קריאה 10 (ינואר 1980). היא נכללת בספר ״מומנט מוסיקלי״>
• דירה עם כניסה בחצר : וסיפורים אחרים (תל אביב : עם עובד, תשס״ח 2008) <תשעה סיפורים>
• שירת המקהלה : סיפורים (תל אביב : עם עובד, תשע״ג 2013)

• הצנטוריונים / ז׳אן לארגטי (תל אביב : עם הספר, 1962) <מהדורה מחודשת הופיעה ב-1982 בהוצאת משרד הבטחון>
• קפיטן / מישל זבאקו (תל אביב : מ׳ מזרחי, 1963)
• נפוליאון / א׳ קאלבה (תל אביב : מ׳ מזרחי, 1963)
• קרולין שרי / ססיל סן לורן (תל-אביב : מ׳ מזרחי, תשכ״ד)
• החיים הכפולים של ארסאן לופאן / מוריס לאבלאן (תל אביב : מ׳ מזרחי, 1964)
• חיי יום-יום ביוון בתקופת פריקלס / רוברט פלאסלייר (תל-אביב : עם הספר, 1967)
• קשי חינוך / ז׳ילבר רובאן (תל אביב : מ׳ מזרחי, 1969)
• מזיפי המטבעות / אנדרה ז׳יד (תל אביב : מפעלים אוניברסיטאיים : ספרי סימן קריאה, תשל״ה 1975)
• הפרדוקס היהודי / נחום גולדמן : שיחות עם ליאון אברמוביץ (רמת גן : מסדה, 1978)
• שיבת הבן האובד ; פילוקטטס / אנדרה ז׳יד ; וואריאציות על נושא שיבת הבן / מאיר איילי (תל אביב : ספרית פועלים, תשל״ח 1978)
• סרזין : נובלה / בלזק (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשל״ט 1979) <אחרית דבר, משה רון>
• שני רומאנים - שדרות הטבעת ; כיכר אטואל / פטריק מודיאנו (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשל״ט 1979) <״כיכר אטואל״ בתרגום אביבה ברק>
• אינטימיות / ז׳אן-פול סארטר (תל אביב : הדר, תשל״ט 1979) <חמישה סיפורים בתרגום יהושע קנז ואחרים>
• הנשיקה למצורע / פרנסואה מוריאק (תל-אביב : עם עובד, תשמ״א 1981)
• האדום והשחור : כרוניקה של המאה התשע-עשרה / סטנדאל (תל-אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשמ״א 1981) <הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני>
• הדודן פונס / אונורה דה בלזק (תל-אביב : עם עובד, תשמ״ב 1981)
• מחכים לברברים / ג׳. מ. קוטזי (תל אביב : עם עובד, תשמ״ה 1984)
• בן החולות / טאהר בן ג׳לון (תל אביב : עם עובד, תשמ״ח 1987)
• הרווקים / אנרי דה מונתרלאן (תל אביב : עם עובד, תשמ״ח 1988)
• פרנסואה העזובי / זו׳רז׳ סאנד (תל אביב : עם עובד, תשנ״ג 1993)
• בובאר ופקושה / גוסטב פלובר (תל אביב : עם עובד, תשנ״ז 1997)
• שלושה סיפורים / אונורה דה בלזאק (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999) <תרגום בהשתתפות עדה פלדור>
• אני רוצה לישון! / כריסטין דאוניה (תל אביב : עם עובד, תשס״א 2001)
• האיש שצפה ברכבות : האיש הקטן מארחנגלסק / ז׳ורז׳ סימנון (תל אביב : עם עובד, תשס״א 2001)
• שחר במדבר / נואל פאורליר (תל אביב : עם עובד, תשס״ב 2002)
• קרקס בלגן / מאת בנז׳מן שו (תל אביב : עם עובד, תשס״ג 2002) <עריכה דלית לב>
• מדרגות הברזל ; אלמונים בבית / ז׳ורז׳ סימנון (תל אביב : עם עובד, תשס״ג 2003)
• חרפות וגידופים / אמלי נותומב (תל אביב : עם עובד, תשס״ד 2004)
• שעת הפעמונים ; העשיר / ז׳ורז׳ סימנון (תל אביב : עם עובד, תשס״ד 2004)
• מכתב לשופט ; הילד שבחלון / ז׳ורז׳ סימנון (תל אביב : עם עובד, תשס״ה 2005)
• הסוד המשותף ; הכלב הצהוב / ז׳ורז׳ סימנון (תל-אביב : עם עובד, תשס״ו 2006)
• מותה של בל ; מכת ירח / ז׳ורז׳ סימנון (תל אביב : עם עובד, תשס״ח 2008)
• סזאר בירוטו / אונורה דה בלזק (תל-אביב : עם עובד, תש״ע 2010)
• מאמר על המתודה / רנה דיקרט (תל אביב : ידיעות אחרונות, 2010)
• הנוסע הסמוי / ז׳ורז׳ סימנון (תל-אביב : עם עובד, תשע״א 2011)
• הדייר ; זר בעיר / ז׳ורז׳ סימנון (תל אביב : עם עובד, תשע״ב 2012)
• להציל את מוצרט / רפאל ירושלמי (תל אביב : עם עובד, תשע״ד 2014)

עריכה והבאה לדפוס:

• ספר הארץ - השנה ה-75 (ירושלים : שוקן, תשנ״ו 1996) <׳בספר זה כונסו מאמרים שפורסמו בעיתון ״הארץ״ במשך 75 שנות קיומו׳>
• החיים וכל קסמם הרע : דפי יומן 1971־1998 / יורם ברונובסקי (ירושלים : כרמל, תשס״ב 2002) <בשיתוף אברהם יבין>
• מכתבים מדומים : מסעות, מפגשים, דיוקנאות ופולמוסים במחוזות התרבות / יורם ברונובסקי (ירושלים : כרמל, תשס״ב 2002) <בשיתוף אברהם יבין>
• מיכאל קובנר - ההר והעמק (עין חרוד : משכן לאמנויות ע״ש חיים אתר, תשס״ז 2007)
• מיכאל קובנר - נופי ילדות (עין חרוד : משכן לאמנויות ע״ש חיים אתר, תשס״ז 2007)

• בין לילה ובין שחר באתר