חיי עגנון
: ביוגרפיה (ירושלים : שוקן, תשנ״ח 1998)
744 עמודים תוכן
העניינים
חיי עגנון מוצגים לראשונה בספר זה במלואם – דיוקן עשיר של הסופר יליד גליציה המזרחית,
שהיה לגדול הסופרים העברים במאה העשרים ולחתן פרס נובל לספרות. פרקי הספר עוקבים
אחרי דמותו של הילד שמואל יוסף צ׳צ׳קס, בנו של סוחר פרוות ותלמיד ה״חדר״ בבוצ׳אץ׳,
שכבר בגיל מוקדם החל להדפיס את סיפוריו ושיריו; העלם המגיע ליפו, שוכר לו חדר בשכונת
נווה צדק ומתמכר עד תום למלאכת הכתיבה; הסופר הצעיר היוצא אל העולם הגדול, מתיישב
בגרמניה, ורק לאחר שפוקד אותו אסון עושה את דרכו חזרה לארץ ולירושלים. ובהמשך –
עגנון, החכם הירושלמי, היושב במשך יותר מארבעה עשורים בעיר אחת וכותב ללא לאות
את סיפוריו המופלאים, כשהוא מפלס בבטחה את דרכו אל פסגת הספרות העברית והעולמית.
מי שהיה לקלאסיקן עוד בחייו נחשף בדפים אלה כסופר בשר ודם, המתגלה בדרכי עבודתו,
במנהגי היומיום שלו וביחסיו עם הסובבים אותו. בתוך כך נפרסת לעיני הקורא התמונה
השלמה של יצירתו הספרותית – כשברקע נגלים המרחבים הגאוגרפיים, הנסיבות ההיסטוריות
וההקשרים התרבותיים שבהם נוצרה.
ש״י עגנון (ירושלים
: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס״ח 2008)
205 עמודים (גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי)
תורגם לרוסית - להלן תוכן העניינים
שמואל יוסף עגנון (1887–1970) הוא גדול הסופרים העברים בעת החדשה וחתן פרס נובל
לספרות לשנת 1966. הספר מגולל את תולדותיו של עגנון וסוקר את התפתחות יצירתו בתחנות
השונות שבהן חי ופעל - גליציה המזרחית, ארץ ישראל (יפו וירושלים) וגרמניה. מעוגן
בעולמה של יהדות מזרח אירופה, מעורה כל כולו בתרבות המסורתית, אך גם קשוב למציאות
היהודית המשתנה, חושף עגנון בסיפוריו את המתח ואת הקיטוב של הקיום היהודי המודרני,
הנתון בתהליכים דרמטיים של שינוי ומשבר. בכישרונו הספרותי העצום ובסגנון שאין מלוטש
ממנו העניק לנו עגנון במשך יותר משישים שנות יצירה שפע בלתי נדלה של סיפורי מופת,
את הרומנים הגדולים של הספרות העברית במאה העשרים וכן חטיבה רבת ערך של ספרי כינוס
וזיכרון. ההתבוננות המשולבת בכתיבה ובחיים, שאותה מציע הספר, מעניקה לקורא הזדמנות
לגלות מחדש את עולמו של הסופר, התופס מקום כה בולט בספרות העברית ובתרבות היהודית
המתחדשת.
Шмуэль Йосеф Агнон / Дан Лаор ; перевод с иврита Сергея
Гойзмана (Москва : Мосты культуры ; Иерусалим : Гешарим, 2020)
368 стр. (Вид с горы Скопус)
Translation.
Шмуэль Йосеф Агнон (1887-1970) - наиболее значительный из ивритских писателей
в новейшее время, лауреат Нобелевской премии по литературе за 1966 г. В книге
разворачивается история жизни Агнона и дается обзор его творчества на разных
этапах жизненного и творческого пути писателя: Восточная Галиция - край, в котором
Агнон родился и вырос, Страна Израиля (и особенно Иерусалим), где писатель прожил
большую часть жизни, и Германия, где он сделал промежуточную остановку, затянувшуюся
на 12 лет. Как человек, чьи корни уходят в мир еврейства Восточной Европы и
еврейских традиций, но также и как художник, чуткий к изменяющейся еврейской
действительности, в своих произведениях Агнон раскрывает напряжение и поляризацию,
пронизывающие современный еврейский экзистенциальный опыт с характерными для
него драматическими процессами изменений и кризисов. Агнон, со своим огромным
литературным талантом и непревзойденно отточенным стилем, на протяжении шестидесяти
лет своего творчества даровал нам множество шедевров, наиболее выдающиеся романы
в ивритской литературе XX века, а также бесценный корпус антологий и сборников
выдержек из еврейских источников. Одновременно рассматривая жизнь и творчество
писателя, настоящая книга предлагает читателю - в том числе и иностранному -
возможность проникнуть в глубины внутреннего мира писателя, занимающего столь
видное место в истории ивритской литературы, еврейской культуры вообще и современной
израильской культуры в частности.
המאבק על הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות
(תל-אביב : עם עובד, תשס״ט 2009)
404 עמודים (ספרית אפקים, 274) תוכן העניינים
דיון ביצירות ספרותיות וביוצריהם הנוגע באידיאולוגיות, באתוסים ובדימויי היסוד
של החברה הישראלית.
אלתרמן : ביוגרפיה (תל-אביב : עם עובד, 2013)
912 עמודים (ספרית אפקים, 289) תוכן העניינים
״הסיפור על אלתרמן הוא סיפורם של דור ושל תקופה: חיי היישוב מאז תחילת שנות השלושים,
מאורעות תרצ״ו-תרצ״ט, מלחמת העולם השנייה, השואה, ימי המאבק והעפלה, הקמת המדינה
ומלחמת העצמאות, חיי היום-יום של מדינת ישראל, ובכלל זה סדרה של אירועי מפתח שעיצבו
את צביונה. במשך כמעט ארבעים שנה היה מחברו של השיר המיתולוגי ׳מגש הכסף׳ לאחד
ממנסחיה הרהוטים ביותר של רוח התקופה. הספר מגולל את עלילת חייו של נתן אלתרמן
מאז לידתו בוורשה ב-1910, עלייתו לארץ עם הוריו ב-1925, שהייתו לצורכי לימודים
בצרפת בשנים 1929–1932 וחזרתו אל עירו האהובה תל-אביב, ששם דרך כוכבו ושבה קנה
לו מעמד של משורר לאומי. אלתרמן הותיר אחריו עם מותו ב-1970 חלל ריק, וספק אם זה
התמלא עד היום. הספר מפגיש את הקורא עם שירתו הענפה, עם המחזות שכתב ועם אלה שתרגם,
עם ׳הטור השביעי׳, מדור הקבע שלו בעיתון ׳דבר׳ וכן עם שירי הזמר והפזמונים פרי
עטו, דוגמת ׳כלניות׳ או ׳אליפלט׳, שלא נס ליחם עד עצם היום הזה. ספרו המתועד להפליא
של דן לאור מגולל פרשת חיים מרתקת וחושף לפני אלפי קוראיו של המשורר הנערץ את סודות
קסמיו״.
אהבה עד כלות : חילופי מכתבים בין המשורר דוד פוגל לבין רעייתו עדה נדלר-פוגל
/ מבואות, הערות וביוגרפיה – דן לאור, רחל סטפק (חבל מודיעין : דביר ; באר-שבע
: הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, תשע״ט 2019)
399 עמודים (רטרו סיפורת עברית)
״אהבה עד כלות הוא סיפור אהבתם של המשורר דוד פוגל ורעייתו עדה נדלר־פוגל כפי שהוא
מצטייר ממאתיים עשרים ושלושה מכתבים שהשניים החליפו ביניהם במהלך חמש־עשרה שנים
(1925–1940). אלה היו שנים דרמטיות בתולדות העולם וגם בחייהם של בני הזוג, שפרשת
אהבתם, על שלל תהפוכותיה, נחווית כגדולה מן החיים. בחליפת המכתבים מתגלה, לראשונה,
דמותה של עדה נדלר־פוגל. צעירה יהודייה מרשימה, בעלת כוחות נפש נדירים, שאיפות
והתלבטויות גדולות; וגם, כמו אהובהּ, דוד פוגל, דמות המשקפת את רוח התקופה באירופה
בין שתי מלחמות העולם: מרחבים עתירי תרבות, פתוחים ומפתים, שלפתע נסגרים ואחר כך
נאטמים, והיהודים שנלכדים בהם חשופים לציפורני הטורף. יצירותיו של דוד פוגל, אלה
שראו אור בחייו (לפני השער האפל, 1923 ; בבית המרפא, 1928 ; חיי נישואים, 1929–1930
; נוכח הים, 1934) ואלה שראו אור לאחר מותו (לעבר הדממה, 1983 ; תחנות כבות, 1990
; רומן וינאי, 2012), עמדו בלב כמה סערות ספרותיות. כך אירע הן בשל היותן מופעים
נדירים של כישרון ספרותי מופלא והן משום שהן אתרי מבחן של כמה סוגיות יסוד בעולם
היהודי: יהדות ועבריות מול אירופיות; היהודי הנודד מול היהודי השורשי; הכתיבה בעברית
מול כתיבה בשפות אחרות; גבריות (יהודית) מול נשיות (גויית); ספרות ״אפלה״ ו״חולה״
מול ספרות ״בריאה״ ועוד. לכך יש להוסיף את העובדה כי לקריאה ביצירותיו של דוד פוגל
נלוותה אצל הקוראים העבריים תחושה של ביקור באזורי סְפר מוסריים, המדיפים ריח משכר
של תאוות וסטיות, הרחק מהפוריטניות הקדושה של הספרות הארץ־ישראלית החלוצית בת הזמן.
מכתבי האהבה של דוד פוגל ועדה נדלר־פוגל מאפשרים לנו הצצה מעמיקה באזורי הסְפר
האלה, אבל גם בחיים בצל קשיי קיום ״טריוויאליים״: עוני, מחלות, חיים בנפרד במרחקים
גדולים, ולקשיים מאוד לא טריוויאליים: חיים ומוות בתקופת השואה. בזכות המכתבים
בין שני האנשים המאושרים והאומללים האלה אנו זוכים למסע אינטימי באחת התקופות התוססות
בתולדות אירופה, שבה אירעה הקטסטרופה הגדולה מכולן.״
ספרים – עריכה
שמעון הלקין – מבחר מאמרי בקרת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה –
דן לאור (תל אביב : עם עובד, תשל״ח 1978)
224 עמודים (פני הספרות)
מאסף מוקדש ליצירת חיים הזז / בעריכת דב סדן, דן לאור
(ירושלים : אגודת הסופרים העבריים בישראל, תשל״ח)
315 עמודים (מאסף ; יא)
חיים הזז – האיש ויצירתו : דברים שנאמרו במלאת עשר שנים לפטירתו / ערך דן לאור
(ירושלים : מוסד ביאליק, תשמ״ד 1984)
91 עמודים
הקובץ מכיל חמש הרצאות שהושמעו בחודש אדר תשמ״ג לרגל מלאת עשר שנים לפטירתו של
חיים הזז.
על שתי הדרכים : דפים מן הפנקס / נתן אלתרמן ; ההדיר,
ביאר והוסיף אחרית-דבר דן לאור (תל-אביב : מוסד אלתרמן : הוצאת הקיבוץ המאוחד,
תשמ״ט 1989)
160 עמודים (מחברות אלתרמן, ה)
דפים מתוך שלושה פנקסי העבודה של נתן אלתרמן בהם רשם על בעיית ההתנהגות היהודית
בתקופת השואה. הפנקסים נכתבו ברצף אחד בחודשים אפריל-יוני 1954. על ׳פנקסי העבודה
של אלתרמן כמקור להבנת דרכו הספרותית והפוליטית בשנות המדינה׳ ראה הרצאתו של דן
לאור בקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות. בספר הקדמה מאת דן לאור (עמ׳ 7–10),
על שתי הדרכים: דפים מן הפנקס של נתן אלתרמן (עמ׳ 111–112) ואחרית דבר: עוד על
שתי הדרכים, מאת דן לאור (עמ׳ 113–155). כולל הערות ביבליוגרפיות ומפתחות.
מבעד לפשטות : על ״סיפור פשוט״
של ש״י עגנון בראי הביקורת / ערכו - זיוה שמיר, דן לאור, עוזי שביט (תל אביב :
הוצאת הקיבוץ המאוחד : אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למדעי-הרוח, בית-הספר למדעי
היהדות ע״ש ח׳ רוזנברג, המכון לחקר הספרות ע״ש בן-ציון כץ, 1996)
238 עמודים (סדרת מב״ע, מחקרים בספרות עברית) תוכן העניינים
קובץ עגנון ב / בעריכת אמונה ירון, רפאל וייזר,
דן לאור, ראובן מירקין (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, תש״ס 2000)
372 עמודים תוכן העניינים
ש״י עגנון בגרמניה (רמת גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשס״ח 2008)
30 עמודים (הרצאות הקתדרה על שם בראון לתולדות היהודים בפרוסיה,
14)
יסודות הבאלאדה בשירי ״הטור השביעי״ לנתן אלתרמן.
הספרות, כרך ד׳, חוב׳ 1 (תשל״ג 1973), עמ׳ 89–98.
בשנת 1959 פרסם נתן אלתרמן את ספרו ׳בלדות ישנות ושירי-זמר של אנגליה
וסקוטלנד׳. ההשוואה בין שירת אלתרמן לבין הבלדה, ובפרט הבלדה האנגלית, מתייחסת
בעיקר לבלדה ״המסורתית״, מעין ״שיר עממי המספר סיפור״. מחבר המאמר עומד על השימוש
שעשה אלתרמן בשירתו בשלוש אמות המידה העיקריות לבחינת הבלדה ״המסורתית״: התבנית
הדרמטית, הסגנון הרטורי והמוטיב התמטי.
1974
הספרות היהודית באמריקה. הספרות, חוב׳ 17 (1974), עמ׳ 148–150.
מאמר ביקורת על: The Jewish Writer in America: Assimilation and
the Crisis of Identity / Allen Guttman (Oxford : Oxford University Press, 1971
הרומן האמריקאי של ראובן
גרוסמן. משא (מצורף ל׳דבר׳), גל׳ 41 (147) (כ״ה בתשרי תשל״ה,
11 באוקטובר 1974), עמ׳ 3.
חזר ונדפס
בתוך:ראובן אבינועם : עלים לזכרו /
ערוך בידי שמעון הלקין, ק״א ברתיני (תל אביב : עם הספר,
תשל״ו 1976), עמ׳ 93–96.
1975
הערגה אל האסתטי : על קובץ רשימותיו ״קשת ניסן״. ידיעות אחרונות, מדור
לספרות, כ״ד בכסלו תשל״ו, 28 בנובמבר 1975, עמ׳ 3.
על ספרו של עזרא זוסמן.
1976
בין טרם-שואה וערב-חג. עכשיו, חוב׳ 33–34 (1976), עמ׳ 257–262.
קריאה בשתי נובלות של אהרן אפלפלד: ״באדנהיים,
עיר נופש״ ו״1946״ מתוך ספרו שנים ושעות.
הערות ל״בקולר אחד״.
מאזנים, כרך מ״ג, גל׳ 6 (חשון תשל״ז, נובמבר 1976), עמ׳ 410–417.
חזר ונדפס בתוך חיים הזז : מבחר
מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא הלל ברזל (תל-אביב: עם עובד, תשל״ח 1978),
עמ׳259–271.
ההיתול ויעדו : עם הופעת כרך הפזמונים של
נתן אלתרמן. ידיעות אחרונות - תרבות,
ספרות, אמנות, י״א בכסלו תשל״ז, 3 בדצמבר 1976, עמ׳ 1, 6.
מכתב
למערכת.מאזנים:
ירחון לספרות, כרך מ״ט, גל׳ 2–4 (תמוז-אלול תשל״ט, יולי-ספטמבר 1979), עמ׳ 197
*
תגובה לרשימת ביקורת של אברהם הגורני בגליון
חודש אדר של ׳מאזנים׳ על ילקוטי הביקורת ובכלל זה על ילקוט הלקין בעריכת
דן לאור.
לעשות ספר יוחסין לזרעו : ״קורות בתינו״ מאת ש״י עגנון.
הארץ, י״ח בתמוז תשל״ט, 13 ביולי 1979, עמ׳ 21, 24.
1980
השחרית הפלאית של העליה השניה : המחזה ״כנרת, כנרת״ ומקומו בכתבי
אלתרמן. ידיעות אחרונות, תרבות, ספרות, אמנות,
י״ט באדר תש״ם, 7 במארס 1980, עמ׳ 23, 28.
1981
אידיאולוגיה ורטוריקה בספר ״החוט המשולש״. מחברות
אלתרמן, כרך ג׳ / ערך מנחם דורמן (תל-אביב : מוסד אלתרמן ליד המכון
למורשת דוד בן-גוריון והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ״א 1981), עמ׳ 242–267.
לשאלת ההתקבלות של שירת רטוש. ידיעות
אחרונות, תרבות, ספרות, אמנות, כ״ה בשבט תשמ״א, 30 בינואר 1981, עמ׳ 21.
להתחיל מבראשית; על ספרו ״כאור יהל״. הארץ, תרבות וספרות, א׳ בכסלו
תשמ״ב, 27 בנובמבר 1981, עמ׳ 25, 26.
על ספרו של יהודה יערי.
1983
קוים בהתפתחות הביקורת על יצירתו של יונתן רטוש.
בתוך: יונתן
רטוש : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא ונספחות
דן לאור (תל-אביב : עם עובד, תשמ״ג 1983), עמ׳ 7–44.
״אעשה לי סימן״ : ש״י עגנון לאחר השואה.
הארץ, כ׳ בניסן תשמ״ג, 3 באפריל 1983, עמ׳ 14.
בין אידיאולוגיה לאסתטיקה : לשון הביקורת של יונתן רטוש.
סימן קריאה, חוב׳ 16–17 (1983), עמ׳ 225–232.
נוסח מורחב ומעודכן של הרצאה שהוקראה בקונגרס השמיני למדעי היהדות,
ירושלים, אוגוסט 1981.
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון : מסות על
ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 1989), עמ׳ 250–258.
דיוקנו של המבקר כאיש פוליטי. הארץ, ט׳ באייר תשמ״ג, 22
באפריל 1983, עמ׳ 22, 26.
על ספרו של גרשון שקד ״אין מקום אחר :
על ספרות וחברה״ (תשמ״ג 1983)
בין הגיגי-לב לתמונת-עולם.הארץ, תרבות וספרות, ה׳ באב תשמ״ג, 15 ביולי 1983, עמ׳ 18, 19.
על אסתרליין יקירתי: מכתבים תרפ״ד-תרצ״א (1924–1931), מאת
שמואל יוסף עגנון, בעריכת אמונה ירון (תל-אביב : הוצאת שוקן, תשמ״ב)
1984
תו מגעה של אושוויץ : על סוגיית ישראל-גרמניה בכתבי נתן
אלתרמן.הארץ, כ״ה בניסן תשמ״ד, 27 באפריל 1984, עמ׳ 16,
17.
מגד בעקבות ברכט. הארץ, תרבות וספרות, ז׳ בחשון תשמ״ה, 2 בנובמבר
1984, עמ׳ 18.
על מסע הילדים אל הארץ המובטחת - פרשת ילדי סלבינו מאת
אהרן מגד.
אליק לא נולד מן הים. הארץ, תרבות וספרות, י״ג בכסלו תשמ״ה,
7 בדצמבר 1984, עמ׳ 18, 19.
על הינומת הכלה מאת משה שמיר.
1985
כתבי ש״י עגנון : המרכז והשוליים. הארץ, תרבות וספרות, כ״ה בטבת
תשמ״ה, 18 בינואר 1985, עמ׳ 16, 17.
על ספרו של ש״י עגנון, תכריך של סיפורים
(תשמ״ה)
עזבונו של ש״י עגנון : ספירת מלאי. הארץ,
תרבות וספרות, י״ד בניסן תשמ״ה, 5 באפריל 1985, עמ׳ 21.
בעקבות הרצאה באוניברסיטת תל-אביב, בערב עיון במלאת חמש-עשרה שנים
לפטירת ש״י עגנון.
ניתוח ׳סדר קבלת שבת׳ כמפתח להבנת הספר ׳עיר ומלואה׳ לש״י עגנון.
מחקרים בספרות עברית : ספר זכרון לאורי
שהם / בעריכת ראובן צור, עוזי שביט (תל-אביב : אוניברסיטת תל-אביב, תשמ״ו 1986),
עמ׳ 273–291.
הערות למאמרי הביקורת של א״נ גנסין.
בתוך: אורי ניסן גנסין
: מחקרים ותעודות / בעריכת דן מירון ודן לאור (ירושלים : מוסד ביאליק, תשמ״ו 1986),
עמ׳ 175–204.
הר הקסמים של אהרן אפלפלד.הארץ,
תרבות וספרות, כ״ב בטבת תשמ״ו, 3 בינואר 1986, עמ׳ 18–19.
על בעת ובעונה אחת (1985) לאהרן
אפלפלד.
יונת-הדואר של השואה. הארץ, תרבות וספרות, י״ב באדר א׳ תשמ״ו,
21 בפברואר 1986, עמ׳ 16–17.
על ספרו של דויד גרוסמןעיין ערך: אהבה.
הפסואטים: הסיפור שלא נגמר. הארץ, תרבות וספרות, כ״א באייר תשמ״ו, 30
במאי 1986, עמ׳ ב 6–7.
על ספרו של אנטון שמאס
ערבסקות.
עץ התות ומגרש הגרוטאות. הארץ, תרבות וספרות, כ״ד באב תשמ״ו,
29 באוגוסט 1986, עמ׳ ב 6–7.
על ספרו של יהושע קנז
האישה הגדולה מן החלומות.
בין מציאות לחזון : על השתקפותה של העלייה ההמונית ברומאן הישראלי.
בתוך: עולים ומעברות, 1948–1952 : מקורות,
סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר / העורך - מרדכי נאור (ירושלים : יד יצחק בן-צבי,
תשמ״ז 1986) (עידן ; 8), עמ׳ 205–220.
פצצה בלב המיתוס. הארץ, תרבות וספרות, י״ז בכסלו תשמ״ז, 19 בדצמבר
1986, עמ׳ ב 6–7.
על ספרו של יהושע קנזהתגנבות יחידים.
1987
מסתרי הקופסה השחורה. הארץ, תרבות וספרות, כ״ב בטבת תשמ״ז,
23 בינואר 1987, עמ׳ ב 6–7.
על קופסה שחורה, ספרו של עמוס עוז.
נתן אלתרמן בימי פרשת לבון. דבר,
ז׳ בשבט תשמ״ז, 6 בפברואר 1987, עמ׳ 21–22.
נוסח מורחב נדפס בקובץאלתרמן
ויצירתו / ערכו מנחם דורמן ואהרן קומם (באר-שבע:
המרכז למורשת בן-גוריון, תשמ״ט 1989), עמ׳ 89–130; ובספרו המאבק
על הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט
2009), עמ׳ 180–218. המאמר פורסם גם באתר
נתן אלתרמן.
בין המתים ובין החיים : מולכו מאת אברהם ב. יהושע.
הארץ, תרבות וספרות, כ״ח בשבט תשמ״ז, 27 בפברואר 1987, עמ׳ ב 6–7.
ראובני: אל מול פני ההיסטוריה. הארץ, תרבות וספרות, י״ג בתמוז
תשמ״ז, 10 ביולי 1987, עמ׳ ב 6–7.
מאמר ביקורת על ספרו של אהרן ראובני:
עד ירושלים.
1988
ציונות ללא מרכאות : נתן אלתרמן, הצופה לבית ישראל.
בתוך: אנשי מופת ומעש בישראל / בעריכת מיכאל
בר-זהר (תל-אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור; מגל, תשמ״ח 1988), עמ׳ 110–113.
על שירי נתן אלתרמן המייצגים את הציונות ומדינת
ישראל.
העליה ההמונית כ״נושא ותוכן״ בספרות העברית. הארץ, תרבות וספרות,
ג׳ באייר תשמ״ח, 20 באפריל 1988, עמ׳ 19.
הודעת תיקון נדפסה ב׳הארץ׳, תרבות וספרות, י״ב באייר תשמ״ח, 29
באפריל 1988, עמ׳ ב 7.
1989
ה״קאנון״
העגנוני : דרכי ההתהוות ועקרונות המבנה. דברי הקונגרס העולמי
העשירי למדעי היהדות, חטיבה ג׳, כרך שני (אב תשמ״ט, אוגוסט 1989), עמ׳ 173–180.
*
גירסה מאוחרת יותר פורסמה במאמר ״כתבי עגנון: מפת דרכים״ (תשנ״ה
1994).
עוד על שתי הדרכים. בתוך: על
שתי הדרכים : דפים מן הפנקס / ההדיר, ביאר והוסיף אחרית-דבר דן לאור
(תל אביב : מוסד ביאליק [ע״י] הוצאת הקיבוץ המאוחד , תשמ״ט 1989), עמ׳ 113–155
(מחברות אלתרמן, כרך ה׳)
חזר ונדפס בספרו המאבק
על הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט
2009), עמ׳ 142–179.
1990
1991
האש שיצאה מן האטד : התהוותו של השיר ״אבימלך״ לאור תפיסתו הכנענית של
יונתן רטוש. בקורת ופרשנות, גל׳ 27
(תשנ״א 1991), עמ׳ 99–124.
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון
: מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 259–281.
בחנותו של מר שוקן: עם הופעת ספר איגרות ש״י עגנון וש״ז שוקן. הארץ,
תרבות וספרות, כ״ג בתמוז תשנ״א, 5 ביולי 1991, עמ׳ ב 8–10.
ביקורת על ש״י עגנון - ש״ז שוקן: חילופי איגרות (תרע״ו-תשי״ט)
(ירושלים : שוקן, תשנ״א)
דרכו של גוסטב קרויאנקר אל יצירת עגנון. בתוך: יצירתו של ש״י עגנון / גוסטב
קרויאנקר ; תרגם מגרמנית יעקב גוטשלק (ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ״ב 1991),
עמ׳ 7–46.
מסת-מבוא.
מקומוניות ברוכה. דבר, י״ז בחשוון תשנ״ב, 25 באוקטובר 1991, עמ׳ 26.
ביקורת על כתב-העת ״תיאוריה וביקורת״.
המהלך ה״כנעני״ בתרבות הישראלית. מהות, כרך ח׳-ט׳ (תשנ״א-תשנ״ב),
עמ׳ 147–155.
דוד שמעוני (שמעונוביץ)–יוסף
חיים ברנר: סיפורה של ידידות. ספר
יצחק בקון : פרקי ספרות ומחקר / ערך אהרן קומם (באר-שבע : הוצאת הספרים
של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ״ב 1992), עמ׳ 157–201.
כולל פרסום ראשון של אגרות שמעוני אל ברנר (עמ׳ 171–201).
עגנון כדגם וכמושא התייחסות בספרות העברית הצעירה.
אלפיים, חוב׳ 6 (תשנ״ג 1992), עמ׳ 131–158.
חזר ונדפס בספרו ש״י עגנון – היבטים
חדשים (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ״ה 1995), עמ׳ 175–204.
1993
האם כתב עגנון על השואה? יד ושם
: קובץ מחקרים, כרך כ״ב (תשנ״ג 1993), עמ׳ 15–47.
חזר ונדפס בספרו ש״י עגנון – היבטים
חדשים (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ״ה 1995), עמ׳ 60–97.
The Jewish uprising and the role of the ״Judenrat״
: a reevaluation. In: What have we learned?
: telling the story and teaching the lessons of the Holocaust : papers of
the 20th Anniversary Scholars׳ Conference / Edited by Franklin H. Littell, Alan
L. Berger, Hubert G. Locke (Lewiston, NY: Edwin Mellen Press, 1993), pp. 141–165.
מה לבני ברק וסנטיאגו דה קומפוסטלה? מורשת דרך, גל׳ 46 (1993), עמ׳
12–13.
״הדרשה״ אחרי חמישים שנה. הארץ, תרבות וספרות, י״ד בתשרי
תשנ״ד, 29 בספטמבר 1993, עמ׳ ב 12–13.
עיון בסיפורו של חיים הזז.
השינוי בדימויה של השואה
: הערות על ההיבט הספרותי.קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל ויישובה,
חוב׳ 69 (תשרי תשנ״ד, ספטמבר 1993), עמ׳ 160–164.
דברים בדיון על השינוי בדימויו של ישראל קסטנר כעדות לשינוי בדימויה
של השואה.
1994
כתבי עגנון: מפת דרכים. בתוך:
ספר ישראל לוין, כרך ב׳
: קובץ מחקרים בספרות העברית לדורותיה / ערכו ראובן צור וטובה רוזן (תל-אביב :
אוניברסיטת תל-אביב, תשנ״ה 1994), עמ׳ 123–142.
נדפס גם בספרו ש״י עגנון –
היבטים חדשים (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ״ה 1995), עמ׳ 9–28.
גירסה קודמת: ״ה׳קאנון׳ העגנוני: דרכי ההתהוות ועקרונות המבנה״, פורסמו בדברי
הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות (אב תשמ״ט, אוגוסט 1989)
ציוניותו של ש״י עגנון.
הציונות, כרך י״ח (1994), עמ׳ 213–245.
חזר ונדפס בספרו ש״י עגנון – היבטים
חדשים (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ״ה 1995), עמ׳ 29–59 ובספרו המאבק על הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות
(תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 45–78.
מסע ושברו : פולין, קיץ 1930. בתוך: חקרי עגנון : עיונים ומחקרים ביצירת ש״י עגנון
מוגש לפרופ׳ יהודה פרידלנדר / בעריכת
הלל ויס והלל ברזל (רמת גן :
אוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם הוצאת קרן ישראל מץ וקרן ספרית יצחק קיוב, תשנ״ד
1994), עמ׳ 261–281.
נדפס גם בספרו ש״י עגנון – היבטים חדשים
(תל אביב : ספרית פועלים, תשנ״ה 1995), עמ׳ 154–174.
עגנון-בובר : אנטומיה של יחסים או, עלייתו ונפילתו
של ה״קורפוס חסידיקום״. קובץ עגנון
/ בעריכת אמונה ירון, רפאל וייזר, דן לאור, ראובן מירקין (ירושלים : הוצאת
ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ״ד 1994), עמ׳ 100–131.
חזר ונדפס בספרו ש״י עגנון – היבטים
חדשים (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ״ה 1995), עמ׳ 127–153.
בין מסורת למודרניזם : רב-שיח על ״מגילת עדות״ מאת אבא
קובנר. ילקוט מורשת, חוב׳ נ״ו (56) (ניסן תשנ״ד, אפריל 1994), עמ׳ 19–20.
1995
עגנון, אפלפלד ו״המיתוס היהודי״. הארץ,תרבות וספרות, כ׳ בניסן תשנ״ה, 20 באפריל 1995,
עמ׳ ב 11.
נוסח מורחב נדפס בספרו המאבק על
הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009),
עמ׳ 311–326.
שירת האקסטזה של מלחמת סיני. הארץ, תרבות וספרות, י״ב בתשרי תשנ״ו,
6 באוקטובר 1995, עמ׳ ב9. נתן אלתרמן מעריץ
ללא תנאי של בן גוריון ומדיניותו הכשיר בחרוזי הטור השביעי כל צעד מן הצעדים. הרצאה
בכנס למלאת 25 שנה למותו של אלתרמן ושיריו הפוליטיים על מלחמת סיני.
1997
חנה סנש וישראל קסטנר : דימוי ודימוי שכנגד. בשביל הזיכרון, גל׳ 20
(1997), עמ׳ 10–17.
חזר ונדפס בקובץ מיתוס ואתוס בקולנוע הישראלי : מקראה /
עורכת ליאת שטייר-לבני (רעננה : בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, תשס״ח
2008), עמ׳ 227–234.
נוסח אנגלי נתפרסם בקובץ Staging the Holocaust (1998)
– להלן.
1998
קורצווייל והכנענים : בין תובנה למאבק.
בתוך: קשת : קובץ לציון יובל הארבעים לראשית הופעתו
של ״קשת״ הרבעון לספרות, עיון וביקורת (1958–1976) / עורך –
אהרן אמיר (תל-אביב: הד ארצי, 1998), עמ׳ 32–45.
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון
: מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 282–295.
The legacy of the survivors : Holocaust literature
in Israel. In: Lessons and Legacies,
vol. II: Teaching the Holocaust in a Changing World / edited by Donald G.
Schilling (Evanston, IL: Northwestern University Press, 1998), pp. 118–130.
Theatrical interpretation of the Shoah : image and
counter-image. In: Staging the Holocaust : the
Shoah in Drama and performance / edited by Claude Schumacher (Cambridge
: Cambridge University Press, 1998), pp. 94–110.
A Hebrew version was published in 1997.
על שעת מותו של עגנון. הארץ, תרבות וספרות, א׳ באב תשנ״ח, 24 ביולי
1998, עמ׳ ב 13.
תגובה למאמרה של אמונה ירון ״ועוד משהו על ׳חיי עגנון׳״ (׳הארץ׳,
17 ביולי 1998), המתייחס לספרו של דן לאור.
נתן אלתרמן - הפרק האחרון. מדעי היהדות,
כרך 40 (תש״ס, 1999/2000), עמ׳ 63–76.
על נתן אלתרמן ויחסו לסוגית ארץ ישראל השלמה.
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון
: מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 219–232.
מ״הדרשה״ ל״כתב אל הנוער העברי״: הערות למושג ״שלילת הגולה״. אלפיים:
כתב-עת בינתחומי לעיון, הגות וספרות, גל׳ 21 (תשס״א, 2001), עמ׳ 171–186
על המנשר ״כתב אל הנוער העברי״ שהופיע ב-1943 מטעמם של ״העברים
הצעירים״ שהציג לראשונה את עיקריה של האידיאולוגיה הכנענית ושלל את תופעת הגולה.
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון : מסות על
ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 233–249.
מסע זהות: במלאות עשרים שנה למותו של המשורר יונתן רטוש,
אבי תנועת ״העברים הצעירים״. הארץ, תרבות וספרות, י״ג בניסן תשס״א,
6 באפריל 2001, עמ׳ ה 6.
עגנון בגרמניה. הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באב תשס״א, 27 ביולי 2001, עמ׳
ב 13–14.
סקירה אודות התקופה בה שהה ש״י עגנון בגרמניה
(בשנים 1912–1924), והשפעתה על מעמדו, הגותו, משנתו וכישוריו כסופר, גם לאחר שובו
לארץ-ישראל.
2002
Agnon and Buber : the story of a friendship, or, The
rise and fall of the ״Corpus Hasidicum״. In: Martin
Buber : a Contemporary Perspective / edited by Paul Mendes-Flohr (Syracuse,
NY : Syracuse University Press ; Jerusalem : Israel Academy of Sciences and
Humanities, 2002), pp. 48–86.
דב סדן
- המאבק על הזיכרון היהודי.הארץ, תרבות וספרות, כ״ג בניסן
תשס״ב, 5 באפריל 2002, עמ׳ ה 1
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון
: מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 327–333.
נדפס גם ב קתרסיס, גל׳ 20 (2013), עמ׳ 161–169.
מנין אני
בא.הארץ, תרבות וספרות, י״ד בתשרי תשס״ג, 20 בספטמבר 2002,
עמ׳ ה 4.
על ספרו של עמוס עוז ״סיפור על אהבה וחושך״.
2003
U.Z. Greenberg, ׳Man׳s House׳. In:
Reading Hebrew literature : critical discussions of six modern texts
/ edited by Alan Mintz (Hanover, NH : University Press of New England : Brandeis
University Press, 2003), pp. 146–157.
זהות ישראלית חדשה: האמנם נולדנו מן הים? כיוונים חדשים,
גל׳ 9 (תשס״ד 2003), עמ׳ 62–70.
האידיאל של הצבר היה רק אחת המוטאציות של האידיאולוגיה הציונית,
שהייתה אידיאולוגיה שוללת גולה והשאיפה שהחלה להסתמן בחוגים מסוימים בחברה היהודית
המזרח-אירופית, מאז סוף המאה התשע-עשרה, לחידוש החיים הלאומיים בארץ-ישראל הייתה
מלווה בביקורת חריפה על אורחות החיים של החברה הגלותית וממנה נגזרה התביעה ליצירת
תרבות חדשה, שתהווה אלטרנטיבה לתרבות הישנה.
2004
Prodigal Sons: Desertion and Reconciliation in Contemporary
Israeli Writing. Midstream, vol. 50, no. 4 (May–June 2004), pp.
33–37.
מדעי הרוח אינם מותרות : לימוד ההיסטוריה, הבלשנות והפילוסופיה חשובים לא פחות
ממדעי הטבע. הארץ, כ״ג בחשון תשס״ה, 7 בנובמבר 2004, עמ׳ ב
2.
2005
לאן הובלו העצורים? על הפרק החסר בכרוניקת המלחמה של דוד
פוגל. בתוך: ממרכזים
למרכז : ספר נורית גוברין / ערך אבנר הולצמן (תל-אביב: מכון
כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב, תשס״ה 2005), עמ׳ 385–411.
כולל מכתבים של דוד פוגל אל אשתו, שנכתבו מהמחנה לה מיל ביוני-אוגוסט
1940.
במחוזות הזיכרון : ביוגרפיה, אידאולוגיה וסיפור בכתיבתו של עמוס עוז.
ישראל : כתב-עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, חוב׳ 7 (אביב תשס״ה 2005), עמ׳
25–40
״סיפור על אהבה וחושך״ הוא סיפור המפגש שבין יליד הארץ, הצבר, לבין
העבר המודחק שלו ושל משפחתו, שרק לאחר עשרות שנים של זהות חדשה הוא יכול לחבור
אליו שוב.
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון : מסות על
ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳334–348.
״אני שומע את אמריקה שרה!״ : על היבט אחד בתמונת העולם של ״הכנענים״.
קשת החדשה, גל׳ 11 (אביב 2005), עמ׳ 148–160.
על ההשפעה האמריקאית על תנועת הכנענים, ובמיוחד על שניים מראשיה:
יונתן רטוש ואהרן אמיר, ועל תרומתם
של שני יוצרים אלה להפצת ידיעת אמריקה והספרות האמריקאית בקרב הציבור בארץ.
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון : מסות על
ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 296–310.
Ebraismo, sionismo, israelianità : il pensiero politico
di A.B. Yehoshua. In: Leggere Yehoshua / a cura di Emanuela Trevisan
Semi (Torino: Einaudi, 2006), pp. 95–106.
״כל מה שהלב רוצה לומר ואינו מספיק לומר״ : קולות ממסיבת יובל השבעים של
ש״י עגנון. אלפיים, קובץ 30 (תשס״ז
2006), עמ׳ 221–247
ב-29 ביולי 1958 נערכה באולם המרכזי של ספריית שוקן בירושלים מסיבה
רבת משתתפים לציון יום הולדתו השבעים של ש״י עגנון. המאמר מתאר את ההכנות למסיבה,
רשימת המוזמנים, מי נכח ומי לא, ומביא מקצת מהדברים שנישאו לכבודו של עגנון מפי
אישים כמו גרשם שלום, גרשם שוקן, ברוך קורצווייל, בן ציון דינור, ס. יזהר, שושנה
פרסיץ, ואת דבריו של עגנון עצמו. לקובץ מצורף תקליטור, הקלטה ממסיבת היובל.
2007
דיוקן המשורר כאיש ציבור : א״צ גרינברג בכנסת הראשונה.
בתוך: רגע של הולדת
: מחקרים בספרות עברית ובספרות יידיש לכבוד דן מירון /
עורך, חנן חבר (ירושלים: מוסד ביאליק, תשס״ז 2007), עמ׳
356–383.
חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון
: מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 79–109.
How are we expected to remember the Holocaust? : Szenes
versus Kasztner. In: On Memory : an Interdisciplinary
Approach / Doron Mendels, editor (Bern : Peter Lang, 2007), pages 195–212.
2008
פגישה
בווינה, מאי 1908. הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באב תשס״ח, 8 באוגוסט 2008,
עמ׳ 2.
בדרכו לארץ ישראל נפגש ש״י עגנון בווינה עם קרוב משפחתו, הפרופסור
דוד צבי (היינריך) מילר, שכונה ״העילוי מבוצא׳ץ״ והיה אחד מגדולי המזרחנים של המאה
ה-19. האומנם ניסה מילר להניאו מלנסוע ארץ ישראל בפיתויים ובאזהרות שונות?
בין שני תלמידי חכמים שבעירנו.הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 825
(כ׳ בכסלו תשס״ט, 17 בדצמבר 2008), עמ׳ 24, 26.
על ״בין ש״י עגנון לש״ד גויטיין: מאמרי ביקורת וחליפת מכתבים, 1919–1970״,
בעריכת אילה גורדון.
2009
Agnon
in Deutschland.Münchner Beiträge zur jüdischen Geschichte und
Kultur, Heft 1 (2009), pages 9–32.
״מגש הכסף״ : סיפור וסיפור שכנגד. בספרו: המאבק
על הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל אביב : עם עובד, תשס״ט
2009), עמ׳ 110–141 *
נוסח מורחב של הרצאה שהושמעה בקונגרס העולמי
הארבעה-עשר למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוגוסט 2005.
אל מול פני הרעה : ש״י עגנון כותב על השואה, 1933–1948.
בתוך: שואה ממרחק תבוא : אישים ביישוב
הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1933–1948 / עורכת, דינה פורת ; עורכת משנה,
אביבה חלמיש (ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשס״ט 2009), עמ׳ 24–47.
בבל מכה שנית. אקדמיה: כתב העת של ור״ה - ועד ראשי האוניברסיטאות,
גל׳ 20 (2009), עמ׳ 14–16.
בשולי הדיון על בריחת המוחות מישראל.
התחת
ירושלים תל-אביב?הארץ, תרבות וספרות, י״ד בתשרי תש״ע, 2 באוקטובר 2009,
עמ׳ 1.
ארבעה מבטים שונים - של ארבעה משוררים וסופרים: נתן אלתרמן, אורי צבי גרינברג, ש״י עגנון ומאיר ויזלטיר - על
הקונפליקט שבין שתי ערים: אחת בירתו של היישוב החדש, העיר הים-תיכונית הקסומה והמושכת-לב,
ואחרת ״עיר האלקים שמעולה מכל הערים, שלא זזה שכינה ממנה לעולם״
.
היהודי האחרון.הארץ, מוסף ספרים, גל׳
(י״ז בחשון תש״ע, 4 בנובמבר 2009), עמ׳ 12.
על ספרה של יונת סנד ״קאז׳יק״.
2010
Polish history, Jewish memory : some observations
on the writings of S.Y. Agnon. In:
Polish and Hebrew Literature and National Identity / edited by
Alina Molisak and Shoshana Ronen (Warsaw: Elipsa, 2010), pages 106–111.
אוניברסיטה פתוחה המשנה את מושגי הזיכרון הלאומי. בתוך:
שישה מיליון קטגורים : מדינת ישראל נגד אדולף איכמן / עורכים – נאוה
שרייבר, צבי מאיר (תל יצחק : משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה, 2011), עמ׳
202–208.
כשמנפרד הרבסט פגש את שאול אדלר בגן הציבורי ברחביה.הארץ, תרבות
וספרות, כ״ב בסיון תשע״א, 24 ביוני 2011, עמ׳ 1.
הסיפור שמאחורי הסיפור ששמע ש״י עגנון בלחישה וסיפר אותו בלחישה
בשני עמודים בתוך הרומאן ״שירה״. במלאות ארבעים שנה ליציאתו לאור של הרומאן הגדול
האחרון של ש״י עגנון.
2012
בקצה זירת הקרב
קמים צוקיו של הר עשרת הדיברות.הארץ, תרבות וספרות, י״ד בניסן
תשע״ב, 6 באפריל 2012, עמ׳ 8.
במסיבת ניצחון שאחרי מלחמת סיני פגש נתן אלתרמן
את אריק שרון והעלה לפניו שאלות קשות על הריגתם של 35 שבויים. שרון התחמק מתשובה,
אבל אלתרמן שמר את התוכחה בלבו וניסח אותה ביתר שאת בשירו המפורסם על הטבח בכפר
קאסם
אחרי עגנון ידעתי כי אפשר לכתוב עברית.הארץ, תרבות וספרות,
ט׳ בתשרי תשע״ד, 13 בספטמבר 2013, עמ׳ 2.
מאה שנה מלאו ליציאתו לאור של הסיפור ״והיה העקוב למישור״, שבו
הפגין ש״י עגנון לראשונה את ריבונותו כסופר, שכתיבתו אינה
כפופה כלל לתכתיבים ולאופנות של הספרות היהודית בת זמנו...
מי היה הגיבור ומי היה בוגד: ישראל קסטנר וחנה סנש. הארץ,
תרבות וספרות, י״ד בחשון תשע״ד, 18 באוקטובר 2013, עמ׳ 1, 4
*
״האם היתה זו מניפולציה שהפכה את חנה סנש לז׳אן ד׳ארק מקומית ואת
ה״נגטיב״ שלה, ישראל קסטנר לסמל התרפסות והבגידה? חוקר הספרות דן לאור מתווה את
תולדותיה של בניית המיתוס ומחיר הדמים שגבה ואת הניסיונות שלא צלחו לקעקע אותו״.
2014
לחיות בירושלים, להכיר את תהילה.
אחרית דבר ל- Tehila / S.J. Agnon ; traduit de
l׳hébreu par Emmanuel Moses (Paris : Gallimard, 2014)
הפנקס הרביעי : נתן אלתרמן
כותב על משפט גרינוולד-קסטנר. בתוך: שואה
ואנטישמיות במחקר ובשיח הציבורי : ספר יובל לדינה פורת / בעריכת רוני שטאובר,
אביבה חלמיש, אסתר ובמן (תל אביב : אוניברסיטת תל-אביב ; ירושלים : יד ושם, המכון
הבין-לאומי לחקר השואה, תשע״ו 2015), עמ׳ 137–179.
נכתב בשיתוף רחל סטפק.
2016
איך קרה מה שקרה : 60 שנה לטבח כפר קאסם. הארץ, תרבות וספרות, כ״ו בתשרי
תשע״ז, 28 באוקטובר 2016, עמ׳ 1.
כך נולדה חוברת ושמה ״הכל על כפר קאסם״, שיצאה לאור בתקופת האיפול
הארוכה, שבה הגבילה הצנזורה הצבאית את הפרסומים על הטבח.
כשמתחילים בכפר קאסם, אפשר להגיע רחוק מאוד. הארץ, תרבות וספרות, ג׳
בחשון תשע״ז, 4 בנובמבר 2016, עמ׳ 4.
על חוברת מחתרתית וחד-פעמית בשם ״הכל על כפר קאסם״, שמתגלה בדיעבד
כשעתה היפה של העיתונות הישראלית..
״הה, לא יפה שלי״. ״הה, לא שמחה שלי״.הארץ, תרבות וספרות, כ״ד
בְּחֶשְׁוָן תשע״ז, 25 בנובמבר 2016, עמ׳ 1.
לאה אלתרמן, האשה שהגשימה את שיריו של אחיה, נתן, כשכל הארץ שרה
את מלות השיר של אלתרמן על העמק, בית אלפא ונהלל, אחותו היתה בלב המעשים: מכה את
האבן בפטיש וסוללת את כביש עפולה־בית שאן
.
2017
דוד פוגל ו׳חיי נישואים׳: תרגיל בחמש אצבעות. בתוך:
משפט, תרבות וספר : ספר נילי כהן / עורכים, עופר
גרוסקופף, שי לביא (תל אביב : ההוצאה לאור ע״ש חיים רובין, תשע״ז 2017), עמ׳ 310–334.
ש״י עגנון או גרהם גרין? או אולי קאוובטה?הארץ, תרבות וספרות, ט״ו
בְּטֵבֵת תשע״ז, 13 בינואר 2017, עמ׳ 1.
החיסיון הוסר: כך הוחלט להעניק פרס נובל לעגנון. עם הסרת החיסיון
על דיוני הוועדה שבחרה בש״י עגנון להיות חתן פרס נובל ל-1966.
ולא ראיתי שהוא השיר שכתבתי אני וזה שמי שחתום עליו. הארץ, תרבות
וספרות, ט״ו באב תשע״ח, 27 ביולי 2018, עמ׳ 2.
בשנות כתיבתו המוקדמות כתב ש״י עגנון גם עברית וגם יידיש, גם פרוזה
וגם שירה, וכן רפורטז׳ות עיתונאיות. לימים התכחש ליצירות הנעורים האלה, שהתפרסמו
ברובן בשבועון ״המצפה״ בעריכתו של שמעון מנחם לאזר.
פרק ראשון בסדרה על יצירתו המוקדמת של עגנון.
מועקת השטריימל. הארץ, תרבות וספרות, כ״ב באב תשע״ח, 3 באוגוסט
2018, עמ׳ 2.
הצצה אל סיפורי הבחרות של ש״י עגנון שנכתבו בסגנון שהיה מכונה ״המהלך
החדש״ והתפרסמו בשבועון הגליצאי ״המצפה״ מפגישה אותנו עם גלריה של טיפוסים מהרחוב
היהודי: עניים מרודים, נובו רישים וסוטים.
פרק שני בסדרה על כתביו המוקדמים של עגנון.
כשעגנון תירגם את עצמו מיידיש. הארץ, תרבות וספרות, כ״ט באב תשע״ח,
10 באוגוסט 2018, עמ׳ 2.
עגנון היה בראשית דרכו סופר דו־לשוני שכתב ביידיש ובעברית לסירוגין,
וכשהגיע לגרמניה והבחין בפוטנציאל שיש לסיפורי ההווי של העיירה המזרח אירופית עיבד
אותם לפי רוח הזמן.
פרק שלישי בסדרה על כתיבתו המוקדמת של עגנון.
ונזכר לי ר׳ שמעון מנחם לאזר שהיה שושביני לשירי ולסיפורי. הארץ,
תרבות וספרות, ו׳ באלול תשע״ח, 17 באוגוסט 2018, עמ׳ 4.
ממרום חוויית הנובל שסימנה את נקודת השיא בחייו של ש״י עגנון, ובפער
של שישה עשורים ויותר, צפו ועלו הימים שבהם שלח את ביכורי יצירתו לשבועון ״המצפה״
בעריכת ש״מ לאזר.
פרק רביעי ואחרון בסדרה על כתבי הבחרות של עגנון.
פתח דבר. בתוך: מפעם לפעם / אליעזר יערי
; צילומים – אלכס ליבק (הוד השרון : אגם, 2020), עמ׳
בחזרה לנקודת הזינוק : עגנון ו״המצפה״. בתוך:
ספר רפאל וייזר : עיונים בכתבי יד, בארכיונים וביצירת ש״י עגנון / ערך
גיל וייסבלאי (ירושלים : מִנֶּגֶד הוצאה לאור, תש״ף 2020), עמ׳ 189–220.
מאמר שנכתב בעקבות הרצאה במושב מיוחד על יצירת עגנון, שהתקיים במסגרת
הקונגרס האירופי למדעי היהדות בקרקוב, פולין, ביולי 2018.
שנת האפס: עגנון בתרפ״ט. בתוך: ספר מנחם פינקלשטיין – משפט,
ביטחון וספר (תל אביב : הוצאת נבו, תשפ״א 2020), עמ׳ 633.
קם נתן זך ונגע בדוד פוגל, והתהפכה הקערה על פיה.הארץ, תרבות וספרות, י״ח בכסלו תשפ״א, 4 בדצמבר 2020, עמ' 1.
בשנת 1954, חמש שנים לפני שכתב את מאמרו המכונן בגנות שירת אלתרמן, פירסם
נתן זך ב״משא״ מאמר שנועד להיות הפגזת ריכוך לקראת המתקפה הגדולה הזאת, בו פקח את עיני הקוראים לראות את סגולות שירתו המינורית, המאופקת, הבלתי חגיגית, של
דוד פוגל, כאומר: לך לך אלתרמן ולמד כיצד כותבים שירה. במלאות שלושים למותו של נתן זך.