אשר רייך, משורר, סופר, מתרגם ועורך, נולד בכ״ט באלול תרצ״ז, 5 בספטמבר 1937
בירושלים בשכונת בתי אונגרין, הבכור משלושה ילדים. החל ללמוד ב״חדר״ בגיל שנתיים, המשיך
בתלמודי תורה ואחר כך בישיבות ״מאה שערים״ ו״קול תורה״. בגיל אחת־עשרה התייתם מאביו,
יצחק מאיר, שהקדיש עצמו לתורה ופירנס את משפחתו כבעל מלאכה. אמו, טובה גרינוולד, נצר
למשפחת רבנים, שהנודע בהם היה האדמו״ר מסאטמר. בהגיעו לגיל שמונה־עשרה עזב את שכונת
ילדותו והתגייס לצה״ל. צעד זה הביא לניתוק קשריו עם משפחתו. לאחר שחרורו מצה״ל פנה
ללמוד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בעידודו של פרופ׳ דב סדן,
שסייע לו להתקבל בלא תעודת בגרות.
ביכורי שיריו ראו אור בעיתונות היומית בשלהי 1959. ספר שיריו הראשון, בשנה השביעית
לנדודי (עקד, 1963), זכה בפרס ליצירה בעילום שם מטעם קרן התרבות אמריקה־ישראל (בוועדת
השיפוט היו עזרא זוסמן, שלמה גרודזנסקי ועזריאל אוכמני). בספר זה בולטים זיכרונות ילדותו
ובחלק מהשירים משורטטת דמותו של האב, שנע בין אמונה לאהבת נשים בחיי העולם הזה. מופיעים
כאן לראשונה שני נושאים שיהיו מרכזיים ברוב ספרי שירתו: אהבה ארוטית, המתוארת באמצעות
טרמינולוגיה מיתולוגית כמו גם בתיאורים טופוגרפיים, וכן שירה ארס־פואטית.
ספרו תמונת מצב (1975) נכתב ברובו בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ובו הוא נותן
ביטוי למאורעות הימים, או כדברי המשורר, ל״תמונות בלעדיות כפי שצייר אותן המצב״. לצד
אלה שב המשורר לביוגרפיה הפרטית, לדמות האב ולניסיון להבין את זהותו בתוך אילן יוחסין,
ספק בדוי ספק ממשי, בין אשכנז לספרד ובין יהדות לאסלאם. ב־1986 ראה אור סדר השירים,
מבחר מייצג מעשרים שנות כתיבה. בין השירים החדשים שהופיעו בספר גם פואמת האהבה ״ארכימדה״.
ספר שיריו עבודות על נייר (1988) כתוב רובו ככולו בעקבות יצירות מן האמנות הפלסטית.
כותרות השירים שאינן ״עבודות נייר״ לקוחות גם מתחום האמנויות האחיות: ״תצלום״, ״מונטאז״׳,
״קולאז״׳, ״ויטראז״׳, ״טבע דומם״, ״תחריט־עץ״ וכדומה. בצד שירים בעקבות אמנים אנונימיים
מופיעים כאן שירים המוקדשים ליצירות מאת מגריט, אל־גרקו ואחרים.
ספר שיריו מוזיקת חורף (1996) נכתב בעקבות שהות בכפר גרמני, שם ביקר כאורח האקדמיה
הגרמנית לאמנויות. נופי השירים שאובים בו־זמנית מהריאליה החיצונית של כפר סחוף רוחות
ומוכה מטר ומהשירה הגרמנית הרומנטית והמודרנית. אחדים משירי הספר (״תבת תהודה״, ״אַנְדַּנְטֶה
סְתָוִי״) באים חשבון עם האדמה הגרמנית הספוגה בדם ועם ההיסטוריה והתרבות של האומה
שהביאה את החורבן על אירופה ועל עמו של המשורר. בספר פני הארץ (1999) שילב שירים
שעניינם אקטואליה – בין השאר, רצח יצחק רבין ושינוי פני הדמוגרפיה והטופוגרפיה של המולדת
המוכרת והאהובה – עם שירי אהבה, ארוטיקה ושירה הבאה חשבון עם שנותיו הראשונות בעולם
החרדי, שאותן הוא מכנה ״האוהל של ילדותי השחורה״.
בספר עתיד דומם (2002) יצר רייך קולאז׳ המשלב מסעות בעידנים
עתידניים עם תמונות מאחרית הימים. אלה ינקו את חומריהם מן המקורות העבריים והנוצריים,
אך היוו משל אפוקליפטי על המצב הישראלי ועל סכנת הקץ האורבת בפתח. בין ספרי השירה הנוספים
שכתב: להיפך (2006); השחיין המהיר של הרגש (2010); חור בגרב (2011);
חומר נפש (2013); חלונות לפארק (2015); קול
השירים : מבחר שירה, 1963–2015, בעריכת דן מירון (2017); ספר
ההדים (2018)וספרו האחרון בימי חייו שפת הארץ
: מבחר שירים חדשים, יצא לאור ב־2024.
ב־1976 החל בפעילות נרחבת כעורך. ערך שלושה גיליונות של כתב העת פרוזה והיה
במערכת עם יונה וולך, יורם קניוק וגבריאל מוקד. העורך הראשי היה יוסי קריים. בשנים
1980–1990 ערך את ירחון אגודת הסופרים מאזנים, תחילה עם זיסי סתוי ואחר כך עם
חיים פסח. בשנים 1998–2002 ערך את מאזנים לסירוגין עם עזריאל קאופמן.
הוא ייסד בעיתון צה״ל במחנה, שבו עבד קרוב לשלושים שנה,
מוסף תרבות בן שבעה עמודים בשם ״טעם ורוח״, ועם משתתפיו נמנו יוסף מונדי, מרדכי גלדמן,
איל מגד, רוני סומק ואחרים.
במשך שנים פירסם מדור של השוואת תרגומי שירה בשם
״הנשיקה מבעד למטפחת״, החל בשנת 1982
במאזנים, לאחר מכן במוסף הספרות של ידיעות אחרונות בעריכת זיסי סתוי,
ואחר כך במוסף ״תרבות וספרות״ של הארץ בעריכת בני ציפר. מבחר משני עשורים של
מדור זה ראה אור בספר ״הנשיקה מבעד למטפחת״ (2001) בעריכת חיים באר. במהלך כהונתו כעורך
״מאזניים״ פירסם מעת לעת תרגומי שירה מגרמנית ומאנגלית, כמו גם מאמרים, בשם העט ישעיהו
פלס. תרגומיו מגרמנית הופיעו בשני ספרים: שלח לחמך, מבחר משיריו של כריסטוף
מקל (עם טוביה ריבנר, 2002); עבודות צל, מבחר משיריו של הנס מגנוס אנצנסברגר
(2008).
כתב גם פרוזה. ב־1993 פירסם את הרומן זיכרונות של חולה שיכחה,
העוסק בילדותו בשכונה החרדית בירושלים וברישום זמן שהייתו בברלין בתקופת נפילת החומה.
הספר ראה אור בתרגום לגרמנית (2000). קובץ הסיפורים איש עם דלת (2004) מתאר
דרך עיניו של ילד את הווי שכונת ילדותו, על מנהגיה האפלים. הסיפורים חושפים אירועים
אכזריים, שופעי רכילות וצביעות ואמונות תפלות של מבוגרים. ב־2019 יצא
לאור ספרו הרחק בתוכה : נובלה וסיפורים אחרים.
שיריו תורגמו ליותר מעשרים שפות. הוא זכה בפרסים רבים, ובהם: פרס
אנה פרנק (1961), פרס אקו״ם לשירה (1965, 1969, 1975, 2010), פרס ברנשטיין (1988),
פרס הנשיא (2000), פרס באזל לשירה (2002), פרס ברנר (2003). זוכה פרס רמת־גן לספרות
לשנת 2011 על ספרו השחיין המהיר של הרגש. החל ב־1998 היה חבר האקדמיה הגרמנית
לשפה ולשירה בדרמשטדט.
אשר רייך היה נשוי למשוררת חמוטל צמחי,
אם בנו, הצייר והמשורר יצחק־יוסף (צחי) רייך ז״ל, ולאחר מכן לאלישבע
זהר־רייך. נפטר בט״ז באייר תשפ״ה, 14 במאי 2025.
הרציג, שלמה. על השיר בעקבות התמונה: דרך אחרת לשילוב בין הספרות לאמנות
הפלסטית בהוראה. עלון למורה לספרות, חוב׳ 16 (תשנ״ו), עמ׳ 56–62 <בין היתר
דן בשירו של אשר רייך ״הקלפנים: סזן״>
יעוז־קסט, חנה ואיתמר.
עם המשורר אשר רייך. פסיפס, גל׳ 33 (1996), עמ׳ 4–5 <ראיון>
כרמל־פלומין, נילי. ״אין שיר שלם יותר משיר שבור״ : שיחה עם המשורר
אשר רייך. על המשמר, חותם, י״א בתמוז תשמ״ו, 18 ביולי 1986, עמ׳ 19–21.
לויט, ענת. כל משורר הוא דור לעצמו : ראיון
עם אשר רייך. על המשמר, י״ז באלול תשמ״ז, 11 בספטמבר 1987, עמ׳ 15.
מזור, יאיר. ואחרי כל זאת, אהבה : על הפואמה
״ארכימדה״ לאשר רייך. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ל׳ בתשרי תשמ״ח, 23 באוקטובר
1987, עמ׳ 21.
מזור, יאיר. תשוקה, שתיקה, ומה שביניהן : על
שירת אשר רייך. בספרו אהבה במושב האחורי : השירה העברית בשנות הששים (אור
יהודה : זמורה־ביתן, 2005), עמ׳ 189–196.
סומק, רוני. אשר רייך בשיחה עם רוני סומק.
אפיריון, חוב׳ 15 (1989), עמ׳ 8–10.
צימרמן, ורדה. מישהו הולם לפתע בחוזקה בדלת הבית. דבר, דבר השבוע,
י״ד בשבט תשמ״ט, 20 בינואר 1989, עמ׳ 24–25 <על המשורר אשר רייך>
קריים, יוסי. על כוס בירה עם שלושה משוררים : עם
משה בן־שאול, אריה סיון ואשר
רייך. פרוזה, גל׳ 12/13 (1977), עמ׳ 31–32.
Jacobson, David C. Asher Reich : ״Perhaps He׳ll
answer me this time.״ In his book: Creator, Are you
listening? : Israeli poets on God and prayer (Bloomington and Indianapolis
: Indiana University Press, 2007), pages 79–114.
Mazor, Yair. Asher
Reich : portrait of a Hebrew poet (Madison, Wis. : University of Wisconsin
Press, 2003)
מגד, איל. שירה כ״עבודה זרה״. הארץ,
י״ז באב תשמ״ו, 22 באוגוסט 1986, עמ׳ ב 6.
מרוז־אהרוני, תקוה. שירי חשבון. דבר, ד׳ בניסן תשמ״ז, 3 באפריל
1987, עמ׳ 20.
סומק, רוני. שיר אמיתי הוא סימפוניה בלתי גמורה
: ראיון עם אשר רייך עם הופעת ספר שיריו ״סדר השירים״. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת, כ׳ בסיון תשמ״ו, 27 ביוני 1986, עמ׳ 21.
שיינפלד, אילן. החוצה, אל אור החיים. על
המשמר, כ״ב בסיון תשמ״ז, 19 ביוני 1987, עמ׳ 16–17.
שמיר, זיוה. גוונים אוגרי סוד. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת, ח׳ באלול תשמ״ו, 12 בספטמבר 1986, עמ׳ 21.
על ״עבודות על נייר״
בלאט, אברהם. האודיסיאה של הדמיון. הצופה,
כ״א באייר תשמ״ט, 26 במאי 1989, עמ׳ 6.
ברתנא, אורציון. במרכז השדה: הציוריות כאמצעי
וכמטרה. מעריב, ספרות, כ״א בשבט תשמ״ט, 27 בינואר 1989, עמ׳ 1.
הופמן, חיה. אודיסיאה של הדימיון. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת,
י״ד בשבט תשמ״ט, 20 בינואר 1989, עמ׳ 23.
מוקד, גבריאל. ניירות עבודה של
בנפש. מוניטין, 1989 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות
על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳
270–271>
נצר, רות. המילה והצבע – אחד הם. עתון 77,
גל׳ 111–112 (ניסן–אייר תשמ״ט, אפריל–מאי 1989), עמ’ 14.
רצבי, שלום. נופך של מסה לירית. הארץ,
כ״ז בסיון תשמ״ט, 30 ביוני 1989, עמ׳ ב 8.