משה שמיר, סופר, מחזאי, מבקר ועורך נולד בי״ב באלול תרפ״א, 15 בספטמבר 1921 בצפת למשפחת פועלים. האב היה מחיילי הגדוד העברי שהשתתפו בכיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. ב-1924 עקרה המשפחה לתל אביב, שבה קיבל את חינוכו בגימנסיה הרצליה ובקן השומר הצעיר. בזה האחרון ספג, אולי יותר מכל בני דורו, משנה ציונית מרקסיסטית, שהשפיעה על אורח מחשבתו ופעולתו גם לאחר שכפר במרקסיזם ואף הצטרף (אחרי מלחמת 1967) לימין הציוני הרדיקלי. כחבר פעיל בתנועת השומר הצעיר הצטרף ב-1941 לקיבוץ משמר העמק, שאותו עזב ב-1947, לאחר שהקיבוץ ביקש להטיל צנזורה על הרומן הראשון שלו, הוא הלך בשדות (ראה אור ב-1947 אחרי שפרסומו הושהה). מנעוריו נרתם לעריכה. ייסד וערך את על החומה (1939–1941), ועם שלמה טנאי ייסד וערך את כתב העת ילקוט הרֵעִים (1943–1946), שבו התגבשה הקבוצה הספרותית שנקראה לימים ״דור תש״ח״ הספרותי. שמיר היה מקובעי דרכה הרעיונית והאמנותית של קבוצה זו. במלחמת העצמאות היה חבר בפלמ״ח, אך עסק בעיקר בעריכה. ב-1949 ייסד וערך את כתב העת של צה״ל במחנה, שממנו הודח על ידי דוד בן-גוריון לאחר שפירסם מאמר מחאה על פירוק הפלמ״ח. ב-1950 ייסד וערך עם אהרן מגד את דו-השבועון משא, שגם ממנו נפרד לאחר פירוק המרכיבים של מפ״ם והפיכתו למוסף הספרות של העיתון למרחב, ביטאון אחדות העבודה.
    מאז פרסום הוא הלך בשדות היה שמיר לסופר הפופולרי ביותר של התקופה. לפופולריות זו הוסיפה הצלחת עיבוד הרומן למחזה, שהוצג (בבימויו של יוסף מילוא) על בימת התיאטרון ״הקאמרי״ בעצם ימי מלחמת העצמאות. בשנות החמישים היה שמיר לסופר הישראלי המרכזי. הוא פירסם סדרה של רומנים שנחלו הצלחה מסחרית גדולה וזכו לשבחי הביקורת: תחת השמש (1950); במו ידיו (1951; רומן ביוגרפי שבמרכזו האח אלי, שנפל בקרבות הראשונים של מלחמת העצמאות); מלך בשר ודם (1954; רומן היסטורי על הקמת ממלכת החשמונאים על ידי אלכסנדר ינאי); כבשת הרש (1956; רומן על פרשת דוד ואוריה החתי); כי עירום אתה (רומן המשך לתחת השמש, 1960). כמו כן הוצגו מחזות רבים שלו על בימות התיאטרון, בהם קילומטר 56 (1949); בית הלל (1951); ובעיקר המחזה ההיסטורי מלחמת בני אור (1956), שאף הוא זכה להצלחה. בה בעת פירסם כרכי סיפורים קצרים (נשים מחכות בחוץ, 1952; החוט המשולש, 1956), ספרי רפורטאז׳ה (החל בפורצי דרך ירושלים, 1948), סיפורים לנוער ולילדים וכן מסות ביקורת ורשימות הגות ותגובה, שמבחר מהן כונס בקובץ בקולמוס מהיר (1960).
    בשנות החמישים לא היתה נוכחות חזקה מזו שלו בספרות הישראלית הצעירה, אך משנות השישים ואילך הואט במידה ניכרת הקצב הקדחתני של פעילותו הספרותית. ב-1966 פורסם הרומן הגבול, וב-1976 במו לבו, סיפור חייו של לובה, אביו של הסופר. מ-1973 ועד 1992 עבד על יצירתו הסיפורית הגדולה האחרונה, הטרילוגיה רחוק מפנינים (יונה מחצר זרה, הינומת הכלה, עד הסוף). באותה תקופה פירסם עשרות ספרים, שכללו מהדורות חדשות של יצירותיו העיקריות, אוספי סיפורים, אוספי מאמרים ומסות של ביקורת ספרותית, רפורטאז׳ות פוליטיות וגם ספר שירה (כמעט, 1991). פירסם יותר ממאה ספרים. ספרו האחרון, יאיר (2001), הוא רומן ביוגרפי על אברהם שטרן, מייסד הלח״י שנרצח בידי הבולשת הבריטית.
    ב-1956 פירסם את מאמרו ״שברי לוחות״, שבו מתח ביקורת נוקבת על הקומוניזם, על המרקסיזם ועל בית גידולו האידיאולוגי והספרותי, ״השומר הצעיר״. מכאן ואילך החלה דרכו כהוגה דעות חברתי ופוליטי שניתק מן הקוטב המרקסיסטי וקרב והלך בהדרגה לתפישה ציונית-לאומית רדיקלית, שהכפיפה ניגודים מעמדיים וכן כמעט כל עניין אחר למה שנראה לשמיר עיקר העיקרים: ביצורה של מדינת ישראל, מימושו המלא של המפעל הציוני, שליטה יהודית בכל ארץ ישראל. אחרי מלחמת 1967 היה (עם נתן אלתרמן, שאליו היה מקורב לאורך דרכו הציבורית) בין מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. הוא הצטרף לסיעת ״לעם״ במפלגת הליכוד, ואחרי המהפך של 1977 נבחר לכנסת כנציג של מפלגה זו. ואולם ב-1979, לאחר ששנה קודם לכן התנגד להסכמי קמפ דיוויד, פרש מן הליכוד והיה בין מקימי מפלגת התחייה. אף כי פרש מן הפעילות הפוליטית ומן הכנסת ב-1981, הוא נותר עד מותו מבטא חריף של גישת הימין הציוני הרדיקלי, ועל כך שילם מחיר כבד של התנכרות אליו ואל מפעלו הספרותי מצד האינטליגנציה הישראלית מחוגי השמאל. גם שינוי הסגנונות והטעמים בפרוזה הישראלית בשנות השישים והשבעים הביא לפיחות ניכר במעמדו. מותר להטיל ספק הן בצדקת ההערכה המופחתת הזאת והן בהתמדתה, וכבר מתרבים הסימנים לכך שההכרה ביצירותיו העיקריות (הוא הלך בשדות, מלך בשר ודם) כבנכסי צאן ברזל של הספרות הישראלית מתחזקת והולכת.

לכתבות נוספות על משה שמיר בספריה הלאומית

יצירות משה שמיר בפרויקט בן-יהודה

    שמיר היה בעיקרו מספר אפיקן רחב יריעה וארוך נשימה. אף כי בשנות החמישים הוא מילא תפקיד נכבד גם כמחזאי שהעלה על הבימה את המציאות הישראלית, אם באמצעות ייצוג ישיר ואם באמצעות משלים היסטוריים (מלחמת בני אור), אישיותו היוצרת מצאה את ביטויה המלא בסיפור כשם שמצאה את ביטויה הסגנוני המובהק בלשון עשירה, שצירפה למרכיב הדיבורי-השיחתי (זה בלט בה כמעט רק בקטעי הדיאלוג) מרכיבים ספרותיים שנחצבו מרובדי השפה לדורותיה, אך בעיקר מן העברית הספרותית של הקלאסיקה העברית המודרנית שמסוף המאה הי״ט (לרבות הנוסח שקלאסיקה זו שיוותה לרובדי לשון קודמים, כגון בספר האגדה בתרגומם העברי של ביאליק ורבניצקי). שמיר הצליח ללכד את כל אלה לסגנון סיפורי אישי חי, ריתמי, מלא מרץ ומתח. סגנון על-דיבורי זה הלם היטב את נוסח הסיפר שלו, שהעמיד את עולמם של הגיבורים ושל לשון תקופתם בפרספקטיבה של מספר אפי בעל טווח ראייה ארוך, המוסיף להצגת הגיבורים וקורותיהם פרשנות, התבוננות, רקע. אלה האחרונים תבעו ריבוד ניכר בסגנון לשם יצירת רווחים בין תודעת הגיבורים לתודעת המספר.
    הסיפר של שמיר היה ריאליסטי-מימטי-פרטני; ואולם הריאליזם של שמיר היה מודרך על ידי הבנה מורכבת, דיאלקטית של המציאות. מבחינה זו חותם החינוך המרקסיסטי שהפנים בנעוריו לא נמחק מיצירתו גם כאשר ״שבר״ את לוחותיו של המרקסיזם ויצא לדרכו האידיאולוגית לעבר הקצה הימני של המנעד הציוני. שמיר הבין שכל מעשה שעושה אדם כבחירה גורר אחריו באורח בלתי נמנע תוצאות. גם בחירה באי-עשייה, במחדל, היא במערכת סיפורית זו בחירה שתוצאותיה הן הכרחיות. המעשה והאדם נבחנים אצלו במבחן התוצאה. מבחינה זו הציג כבר בהוא הלך בשדות מערכת סיפורית מרותקת ומשולבת בכל פרט שבה. הרומן כולו עומד בסימן תהייתו של וילי, אבי הגיבור אורי כהנא, על הסיבות והתהליכים שגרמו בסופו של דבר לבריחתו של הבן מאחריות להיריון מזרעו ובהמשך – למעשה, שהיה ספק מעשה הקרבה ספק מעשה התאבדות (בעיבוד המחזאי נהפך זה למעשה הקרבה הרואי). שום גורם בחיים האישיים, הציבוריים והלאומיים אינו מושמט מחשבונו הנוקב של המספר: התפתחותה של החברה הקיבוצית, השבר המשפחתי שהביא לנתק בין האב לאם, המתח בין עיר לכפר במפעל הציוני, המאבק בבריטים ובערבים, האימפקט של מלחמת העולם השנייה ושל השואה (המיוצג בעוצמה רבה על ידי דמותה של מיקה, הנערה מ״ילדי טהראן״ הנושאת את זרעו של אורי ברחמה), הווי הפלמ״ח הנע בין הרפתקנות לנכונות להקרבה, מפעל ההתיישבות החלוצית בארץ וכו׳. כל אלה השתלבו בסבך של אינטראקציות ועמדות נפשיות, שהמספר השכיל להאירן כל אחת לעצמה וכולן בצירופן, ולקולען זו בזו בעלילה סיפורית קוהרנטית, מרתקת ומורכבת. הגיבור (בניגוד למה שנאמר עליו בשעתו. הביקורת הספרותית הסתלקה זה כבר מאמירה זו) רחוק הן מאידיאליזציה והן מסטריאוטיפיות. כל המשגים, הבחירות המוטעות, שנעשו לאורך דרך חייו פוגמים בדמותו. עם זאת, למרות כל חסרונותיו ובריחותיו מאחריות, אורי כהנא הוא האיש הצעיר שהגורל ההיסטורי הטיל עליו את העול של כיבוש ארץ ישראל – ברגליו המהירות ובמעשיו הנמרצים – למען העם היהודי ולשם הקמת המדינה היהודית. תוצאות חייו – כוננות למאבק על הקמתה של חברה יהודית חדשה והעובר שייוולד ללא אב – מוטבעות בחותם כוחותיו וחולשותיו, והן בבחינת נקודת מוצא למאבק ולהתפתחויות דיאלקטיות חדשות. באינטרמצי הליריים המפרידים בין החטיבות השונות של הרומן מבחין המספר הבחנה חדה בין התעוררות האביב בטבע ובאדם (זו שעל רקעה ניצתת תשוקתו של אורי למיקה) ובין היובש של הסתיו, המותיר רק את התוצאה בת הקיימא, את הפרי שהבשיל, את הזרע שהפך לעובר. הפרספקטיבה המכריעה היא זו של הסתיו.
    תבניות סיפוריות דומות ניתן למצוא בכל הרומנים של שמיר עד לטרילוגיה החותמת רחוק מפנינים, שבה נפרשת הרשת של ההתפתחויות הדיאלקטיות על פני כל ההיסטוריה הציונית שלמן שלהי המאה הי״ט. לאלה נוספה, בעיקר בשני הרומנים ההיסטוריים של המספר אך גם ברומנים ככי עירום אתה וכן בטרילוגיה, ראייה המדגישה ניואנסים חדשים. זוהי ראייה שאף היא דיאלקטית, אלא שהיא מעמתת את ״הגיון המדינה״, היכול להביא גם למעשים של עריצות, עם הצו המוסרי. הבחירה המוסרית מתרחשת כאן לא רק בחיי היחיד, אלא בחיים הלאומיים בכללותם. שמיר מציג כאן תמונה מורכבת, שבה נבחנת ה״הכרחיות״ של מאורעות היסטוריים, ולעומתה – הכפירה של מי שאינו מודה בהכרחיות זו או של מי שמוצא את עצמו קורבן שלה (כגון אוריה החתי). למעשה, ניתן להסיק משני הרומנים ההיסטוריים, מלך בשר ודם וכבשת הרש, ביקורת על דפוסי החיים וההכרעות החברתיות והמדיניות שהלכו והתגבשו בעידן בן-גוריון. שמיר נמצא בהם בדרך לשבירת כליה של השקפת עולם הרואה את ההיסטוריה כאילו היתה נוצרת מכוחן של התפתחויות אובייקטיביות והכרחיות. עדיין הוא ממוקד בבחינת אקט הבחירה של היחיד והרבים ובתיאור תוצאותיו; אבל הבחירה נידונה עכשיו במסגרת שיקול מוסרי ולאחר מכן גם חזוני-לאומי. אין כל מקום לספק במרכזיות של הרומנים של שמיר, הן בהתפתחות הכוללת של הרומן העברי לדורותיו והן בהתפתחות הסיפורת הישראלית. אפילו כנקודת מוצא איתנה ויציבה לדחייה ולהפלגה בכיוון אחר (על ידי מספרים כעמוס עוז וא״ב יהושע) מילאו רומנים אלה תפקיד מכריע בדינמיקה של הסיפורת הישראלית ושל התרבות הישראלית בכללה.
    ב-1982 הוענק לו פרס מץ על מכלול יצירותיו וב-1988 הוענק לו פרס ישראל לספרות. משה שמיר נפטר בראשון לציון בד׳ באלול תשס״ד, 21 באוגוסט 2004 ונטמן בבית העלמין קרית שאול בתל-אביב.

נכתב על-ידי דן מירון עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית, ויקיפדיה, תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, Электронная еврейская энциклопедия, המכון לתרגום ספרות עברית] 

ספריו:

• הוא הלך בשדות : רומן (מרחביה : ספרית פועלים, 1947) <הופיע במספר מהדורות, עיבודים וכן על-ידי הוצאות ספרים שונות> <זכה בפרס אוסישקין> <תורגם לאנגלית>
• He walked through the fields / translated by Audrey Hodes (Jerusalem : World Zionist Organization, 1959)
• ידידיו הגדולים של גדי : וסיפורים אחרים (מרחביה : ספרית פועלים, 1947)
• פורצי דרך ירושלים : פרקי עלילות נחשון (ח״מ : חמו״ל, 1948) <איורים, אריה נבון>
• קילומטר 56 : ערב בשלוש מערכות (מרחביה : ספרית פועלים, 1949)
• עד אילת : מסיפורי הימים (מרחביה : ספרית פועלים, 1950) <איורים, אריה נבון>
• תחת השמש : רומן (מרחביה : ספרית פועלים, 1950) <מהדורה חדשה ערוכה ומתוקנת יצאה לאור בהוצאת עם עובד, תשל״ה 1975>
• במו ידיו : פרקי אליק (מרחביה : ספרית פועלים, 1951) <הופיע במספר מהדורות וכן בהוצאת עם עובד> <זכה בפרס ברנר> <תורגם לאנגלית>
• With his own hands / translated by Joseph Shachter (Jerusalem : Institute for the Translation of Hebrew Literature, 1970)
• אחד אפס לטובתנו : סיפורים (תל-אביב : טברסקי, 1951) <איורים, שמואל כץ>
• בית הלל : מחזה בשלוש מערכות מוצג על-ידי ׳הבימה׳ (תל-אביב : נ. טברסקי, תשי״א 1951)
• נשים מחכות בחוץ : י״ג סיפורים (מרחביה : ספרית פועלים, 1952)
• מלך בשר ודם : רומאן היסטורי (מרחביה : ספרית פועלים, 1954) <זכה בפרס ביאליק> <תורגם לספרדית, לאנגלית, לאיטלקית ולפורטוגזית>
• Rey de carne y hueso : novella / tr. Berta Barsky de Maislis (Buenos Aires : Editorial Candelabro, 1957)
• The king of flesh and blood / tr. David Patterson (London : East and West Library, 1958) <also published in New York : Vanguard Press, 1958>
• Un re di carne e sangue : romanzo / tr. Elena Monselise Ottolenghi (Milano : Feltrinelli, 1959)
• Rei de carne e osso / tr. J. Guinsburg e Alberto Guzik (São Paulo : Editôra Perspectiva, 1971)
• סוף העולם! : קומדיה מחיי הארץ בשלש מערכות (תל-אביב : המרכז לתרבות וחינוך, תשי״ד) <איורים, אבא פניכל> <הביא לדפוס, ז. יוסיפון>
• מלחמת בני אור : מחזה היסטורי מימי ינאי המלך (מרחביה : ספרית פועלים, 1955) <הופיע במספר מהדורות. מהדורה חדשה יצאה לאור על-ידי הוצאת אור עם, בתשמ״ט 1989) <תורגם לצרפתית>
• La guerre des fils de la lumiere : piece en quatre tableaux, un prologue et un epilogue / tr. Y. Ben-Porat en collaboration avec R. Ascot. (Paris : Caracteres, 1956)
• החוט המשולש : סיפורים (חיפה : מועצת פועלי חיפה, תשט״ז) <הופיע גם בהוצאת ספרי גדיש, בתשי״ט 1958 ובהוצאת ספרית פועלים, 1960>
• כבשת הרש : סיפור אוריה החתי (תל-אביב : דבר, תשי״ז 1956) <מהדורות נוספות יצאו לאור על-ידי ספרית פועלים ומהדורה חדשה על-ידי הוצאת עם עובד בתשל״ד> <תורגם לאנגלית>
• David’s stranger / tr. Margaret Benaya (London : New York : Abelard-Schuman, 1964)
• כולם ביחד : סיפורים לילדים בשני קולות (מרחביה : ספרית פועלים, 1956) <זכה בעיטור אנדרסן> <הסיפור למה בכתה זיוה בחג הביכורים, תורגם לאנגלית>
• Why Ziva cried on the Feast of First Fruits / tr. Tamara Kahana (London : New York : Abelard-Schuman, 1960)
• מאגדות לוד : סיפור ומחזה (מרחביה : ספרית פועלים, 1958) <איורים - אריה נבון>
• חמישה מערכונים (תל-אביב : מרכז לתרבות וחינוך, 1959) <הופיע במספר מהדורות>
• כי עירום אתה : רומאן (מרחביה : ספרית פועלים, 1959) <מהדורה ערוכה ומתוקנת הופיעה בהוצאת עם עובד בתשמ״ח 1988>
• בקולמוס מהיר (מרחביה : ספרית פועלים, 1960) <מאמרים ורשימות>
• הגלגל החמישי (מרחביה : ספרית פועלים, תשכ״א 1961) <איורים, שמואל כץ> <מהד׳ חדשה יצאה לאור על-ידי הוצאת עם עובד בתש״ן 1990) <תורגם לאנגלית>
• The fifth wheel / tr. Aubrey Hodes (London : Bodley Head, 1961)
• The fifth wheel (Berkeley, Calif. : Benmir Books, 1986) <illustrations by Shmuel Katz>
• הגבול : רומן (מרחביה : ספרית פועלים, תשכ״ו 1966) <מהד׳ חדשה יצאה לאור על-ידי הוצאת זמורה, ביתן בתשנ״ז 1997>
• בעקבות לוחמי סיני : אנשים ונופים במבצע קדש (תל-אביב : פרסומי קצין חינוך ראשי, ההוצאה לאור של משרד הבטחון, תשכ״ז 1966) <איורים, שמואל כץ>
• חיי עם ישמעאל (תל-אביב : ספרית מעריב, 1968) <תורגם לאנגלית>
• My life with Ishmael / tr. Rose Kirson (London : Vallentine Press, 1970)
• נס לא קרה לנו (תל-אביב : א. לוין-אפשטיין, תשכ״ח 1968)
• יונה מחצר זרה : רומן (תל-אביב : עם עובד, תשל״ד 1973)
• סיפורים (תל-אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור : ספרית תרמיל, תשל״ד 1974)
• אל מול פני המלחמה החזקה (ירושלים : שקמונה, 1974) <מאמרים>
• הממלכה המאוחדת : דוד ושלמה (תל-אביב : ספרית מעריב, 1976) <איורים חיים רון ובהשתתפות גבריאל ברקאי>
• במו לבו : פרקי סבא לובה (תל-אביב : עם עובד, תשל״ו 1976) <איורים, אורה איתן>
• מנהיגים ושופטים מיהושע עד שאול (תל-אביב : ספרית מעריב, תשל״ז) <איורים חיים רון ובהשתתפות יצחק בית אריה>
• מלכי בית דוד : מרחבעם עד חזקיהו (תל-אביב : ספרית מעריב, 1977) <איורים חיים רון ובהשתתפות גבריאל ברקאי>
• מלכי ישראל : מפילוג עד גלות (תל-אביב : ספרית מעריב, 1978) <בשיתוף גבריאל ברקאי>
• סיפורים בשלושה קולות : קול מכפר, קול מעיר, קול מאתמול (תל-אביב : דביר, תשל״ח) <איורים, תמי בצלאלי> <הופיע גם במהדורה מעובדת לעברית קלה>
• הינומת הכלה : רומן (תל-אביב : עם עובד, תשמ״ד 1984)
• ילדי השעשועים (תל-אביב : עם עובד, תשמ״ו 1986) <רומן>
• חוט השני : על ציונות וסוציאליזם : נסיון למאזן היסטורי (תל-אביב : דביר, תשמ״ז 1987)
• ענין אישי - עם שלושים וחמישה משוררים (תל-אביב : עם עובד, תשמ״ז 1987)
• נתן אלתרמן - המשורר כמנהיג (תל-אביב : דביר, תשמ״ח 1988)
• הבעד והנגד : עם בני דורי סופרים, ספרים , סוגיות בספרות העברית בת ימינו (תל-אביב : דביר, תשמ״ט 1989)
• נושאי המשך : על גדולי הספרות העברית והעולמית : פולמוס, ביקורת, ביקורת עצמית (תל-אביב : דביר, תשמ״ט 1989)
• יהודית של המצורעים : מחזה בשני חלקים (תל-אביב : אור עם, תשמ״ט 1989)
• היורש : מחזה בשתי מערכות (תל-אביב : אור עם, תשמ״ט 1989) <הועלה לראשונה על הבמה ב-1963 על-ידי התיאטרון העירוני של חיפה> <תורגם לאנגלית>
• The heir : a play in two acts / tr. Joseph Bahral (Paris : Mortonplay, 1968?)
• כמעט : כל שירי משה שמיר (תל-אביב : ספרית פועלים, תשנ״א 1991)
• המקום הירוק : בלי ציונות זה לא ילך (תל-אביב : דביר, תשנ״ב 1991) <ביקורת על ספרו של דוד גרוסמן ׳הזמן הצהוב׳>
• עד הסוף : רומן (תל-אביב : עם עובד, תשנ״ב 1991)
• פרוטוקול של מפולת : עם בגין ונגדו : תשל״ז-תשמ״ב 1982-1976 (בית-אל : ספרית בית אל, תשנ״ב 1991)
• ואפילו לראות כוכבים : סיפורים (תל-אביב : עם עובד : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תשנ״ד 1993)
• ראובן הכט : אגדת חיים (תל-אביב : הדר, תשנ״ד 1994)
• אברהם בבוקר (רעננה : אבן חושן, תשנ״ו 1995)
• זרקור לעומק : זהותנו היהודית – מורשת ואתגר (תל-אביב : דביר , תשנ״ו 1996)
• העומדים בפרצה : על ספרות וסופרים (ירושלים : ספרי בצרון, תשנ״ט 1999)
• יאיר, אברהם שטרן : חייו, מלחמתו, מותו : רומן ביוגרפי (לוד : זמורה ביתן, תשס״א 2001)
• מראש התורן : על קדושה וממשות (רעננה : אבן חושן, תשס״ז 2007) <אחרית דבר, אורציון ברתנא>

• הנוגה : רומן / מ׳ מגדאלנו  (מרחביה : ספרית פועלים : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1948)
• מחכים לגודו : מחזה בשתי מערכות / סמואל בקט (ירושלים : תרשיש, תשכ״ח 1968)

עריכה:

• ילקוט הרעים (תל-אביב, תש״ג-תש״ו 1946–1943) <בעריכת שלמה טנאי ומשה שמיר> <הדפסה חדשה של ארבעת הקבצים יצאה לאור בהוצאת מוסד ביאליק בשנת תשנ״ב 1992>
• דף חדש : לספרות, אמנות וביקורת (תל-אביב : דפוס לידור, 1947) <בשיתוף חיים גליקשטיין ושלמה טנאי>
• דור בארץ : אנתולוגיה של ספרות ישראלית (מרחביה : ספרית פועלים, 1958) <בשיתוף עזריאל אוכמני ושלמה טנאי>
• תיאטרון : דו-ירחון לאמנויות הבמה (חיפה : התיאטרון העירוני, 1966-1962)
• סיפורה של חיפה, עיר הכרמל (תל-אביב : ספרית מעריב ; חיפה : שקמונה, תשכ״ח) <בשיתוף עם ראובן הכט>
• דניאל גורניצקי ז״ל (תל-אביב : דפוס אריאלי, תשל״ו)
• לא רחוקים מן העץ : קורות בית אחד בישראל (ירושלים : דביר, תשמ״ג 1983)

על המחבר ויצירתו:

• סופר בשר ודם : על משה שמיר. היקום של אלי אשד <מקוון>