לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

דוד פרישמן, סופר, מבקר ומתרגם עברי, נולד בה׳ בטבת תר״ך, 31 בדצמבר 1859 בעיירה זגייז׳ (Zgierz) הסמוכה לעיר לודז׳ בפולין. בן למשפחת סוחרים אמידה. קיבל בבית הוריו, בלודז׳, חינוך מסורתי וכללי. הושפע מהמקרא, מהספרות האירופית הקלאסית והרומנטית (ביירון, היינה ועוד) ומשירת מיכ״ל ויל״ג. ב־1878 הופיעו ב״השחר״ יצירותיו הראשונות, וב־1881 כתב אח סיפורו הגדול ״יום הכיפורים״, שקבע את המתכונת הלירית־סנטימנטלית של סיפוריו. במאמרו ״ממסתרי ספרותנו״ (תרמ״א), שהיה מכוון נגד פרץ סמולנסקין, ובחוברתו תוהו ובוהו (ורשה, תרמ״ג), שתקפה את המליץ של צדרבאום וחבר סופריו, החל פרישמן את מאבקו בבטלנות ובחוסר הגישה האסתטית ששררו בספרות העברית, ולא נרתע מלפגוע גם בחשובי זמנו. במאמרו ״מליץ אחד מני אלף״ (האסיף, תרמ״ו), הגן על י. ל. גורדון מפני ביקורתו של לילינבלום, ותבע את שחרור השירה והאמנות מכל עול אידאולוגי. בשנים 1881–1883 התגורר בגרמניה, ואז תרגם לעברית את ידיעות הטבע של אהרן ברנשטיין. ב־1886–1887 השתתף בעריכת היום בפטרבורג, בו המשיך את מאבקיו אלו והחל מראה את כוחו בפיתוח הפליטון העברי (״אותיות פורחות״). פרישמן שלל את תנועת ״חיבת ציון״ והציונות ומתח ביקורת חריפה על מנהיגיה, אך שינה את דעתו לאחר ביקוריו בארץ־ישראל ב־1911–1912. לנוכח עבודת־הכפיים של המתיישבים היהודים נשתכנע כי ארץ־ישראל תקלוט במרוצת השנים כמה מאות אלפי פליטים, שיקימו בה מרכז לאומי אוטונומי (בארץ, 1913).

זמן מה כתב פרישמן במאספים היידיים של שלום־עליכם ושל מרדכי ספקטור, והפואמה שלו ״אופיר״ (1888) מציינת שלב בהתפתחות השירה היידית. בשנים 1890–1894 השלים את השכלתו באוניברסיטות ברסלאו, ולצד כתיבתו המקורית עסק גם בתרגום ספרי מופת ומדע אירופיים, ביניהם: דניאל דירונדה לג׳ורג׳ אליוט (תרנ״ג) ; אגדות וסיפורים להנס כריסטיאן אנדרסן (תרנ״ו) ; משירי פושקין (תרנ״ט) וקין לביירון (תר״ס).

ב־1901 וב־1904 ערך פרישמן את השבועון הדור, שנועד לפתח בקהל הקוראים העברי טעם ספרותי מעולה. שם פרסם את ה״מכתבים על דבר הספרות״, שיצאו לאור לאחר מותו בספר (תרפ״ג). אף שהשתתפו עמו מיטב הסופרים, וביניהם מנדלי מוכר־ספרים, י״ל פרץ, ביאליק וטשרניחובסקי, נפסק הדור מחוסר חותמים. פרישמן המשיך את פעולתו כעורך השבועון הזמן והרבעון שצורף אליו, ואחר־כך ערך את קובצי ספרות (ב׳–ד׳. תרס״ט–תר״ע) ורשפים (תרס״ט–תרע״א). ברשפים הופיע תרגומו של כה אמר זרתוסטרא, לפרידריך ניטשה. ב־1911 ערך בוורשה עתון יומי, הבוקר, ואחר־כך הצטרף למערכת הצפירה המחודשת. לפרנסתו הרבה לכתוב בעתונות היידית בוורשה, בעיקר – תרגום כתביו העבריים. סגנונו היידי, שהושפע מהגרמנית, לא הצטיין ; אף־על־פי־כן נחשבים 7 כרכי היידיש שלו (1909–1927) בין ספרי היסוד של ספרות זו. בתר״ע הוציאה הוצאת ״מרכז״ בוורשה את כל כתבי דוד פרישמן ומבחר תרגומיו ב־16 כרכים וכרך נוסף של הערכות וביוגרפיה.

ב־1915 עבר פרישמן לאודסה, ובה תרגם בשביל הוצאת ״מוריה״ את שיחות האחים גרים (תרע״ט) והשתתף במאסף כנסת (1917). לאחר פרוץ המהפכה הזמינו א״י שטיבל לשמש עורך ראשי של הוצאתו במוסקווה. פרישמן ערך תכנית נרחבת, שעיקרה תרגום שיטתי של מיטב הספרות העולמית, כדי שלא יזדקק הקורא העברי ללשונות זרות. במרכז הפעולה עמד כתב־העת התקופה, שפרישמן ערך את 15 כרכיו הראשונים והתווה את דמותם של הכרכים הבאים. ב־1919 יצא פרישמן לוורשה, ומשם, ב־1920, לברלין. בשנים ההן כתב את סיפוריו המקראיים, סיפורי במדבר, שבהם הגיעה יצירתו המקורית לשיאה. כן המשיך בעבודת התרגום (שירי רבינדרנת טגורה ; ממעמקים לאוסקר ויילד ; תאיס לאנטול פרנס ; קוריולנוס לשיקספיר; ועוד), וערך תרגומים של סופרים אחרים. לאחר מותו יצא לאור בין השאר: במדבר (תרפ״ג); תרגום האגדות למקס נורדאו וקובץ איגרות פרישמן בעריכת אליעזר רפאל מלאכי (תרפ״ז). בשנים 1929–1935 הוציאה לאור אלמנתו מחדש 9 כרכים מיצירותיו.

פרישמן היה מבוניה ומחדשיה הגדולים של הספרות העברית. בסגנונו המיוחד הוכיח פרישמן את חיוניותה של העברית המקראית, שבאוצר מלותיה הביע רגשות ומחשבות בעוז ובדיוק מפתיע. עיקר יצירתו הן הנובלות שבמרכזן עומד, לרוב, היחיד המתנגש עם החברה ומוסכמותיה. הסיפורים ספוגים סנטימנטליות לירית והסופר מבין לגיבוריו בתלאותיהם. בשירתו ניצל באמנות רבה מוטיווים עממיים ואגדיים (״הנדבה״, ״המשיח״, ״בשביל המשיח״, ״אגדות״). כן הצטיין בשירתו הסאטירית (״אלילים״, ״חלום הכליף ופתרוניו״). המעבר להברה הספרדית גרם לאיבוד קסמם של שירים אלה.

ביקורתו לא נתבססה על כללים אסתטיים או רעיוניים מוצקים, אלא על הערכת היצירה מבחינת הטעם הטוב האישי. היא הדריכה את הסופרים לחתור לרמת הספרות המערבית.

בתרגומיו, שאין בהם דייקנות מלאה, שאף פרישמן להביע את רעיונות המחברים ברוחה המקורית של השפה העברית. לתרגומיו ערך קיים גם היום. ב־1965 יצאו לאור כל כתביו ותרגומיו כמפעל ציבורי בחסות הנשיא ש״ז שזר (ירושלים, תשכ״ה).

דוד פרישמן נפטר בברלין בי׳ באב תרפ״ב, 4 באוגוסט 1922 ונקבר בה.

נכתב על־ידי יהודה סלוצקי עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה,
Электронная еврейская энциклопедия, Jewish Encyclopedia, The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона]

ספרים
  • במדבר : מעשיות ביבליות, ספורים ואגדות (ברלין : הוצאת הספר, תרפ״ג 1923)
  • כל כתבי דוד פרישמאן ומבחר תרגומיו : כרך ראשון – שירים (ורשה : א. י. שטיבל, תרפ״ה 1924) <יותר לא הופיע במהדורה זו>
  • במדבר : מעשיות תנ״כיות (ירושלים : הוצאת עופר : ספרון ידיעות אחרונות, 1946)
  • מבחר כתבים (תל־אביב : עם עובד, תש״ז)
  • במדבר : מעשיות ביבליות, ספורים ואגדות (תל־אביב : הוצאת כנסת, תש״י)
  • ילקוט מסות / ליקט והוסיף מבוא והסברים שלום קרמר (תל אביב : יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל, תשל״ה 1974)
  • במדבר : מעשיות ביבליות, סיפורים ואגדות (תל־אביב : דביר, תשנ״א 1990) <אחרית דבר והערות מאת צפורה כגן> <רישומים מאת מנשה קדישמן>

תרגומים

יצירות שנערכו

  • הדור (קראקא : חברת אחיאסף, תרס״א–תרס״ה)
  • ספרות : מאסף לספרות יפה ובקרת (ורשה : הוצאת ספרות, תרס״ח–תר״ע)
  • רשפים : מאסף ספרותי (ורשה : הוצאת ספרות, תרס״ט–תרע״א)
על המחבר ויצירתו

ביבליוגרפיה

  • גלבוע, מנוחה, ביבליוגרפיה לכתבי דוד פרישמן, הספרות, כרך 23 (אוקטובר 1976), עמ' 133–149

ספרים

מאמרים

על ״דניאל דירונדה : ספור / כתוב אנגלית ביד ג׳יארג׳ עליוט״

על ״קין : שיר חזיון על פי כתבי הקדש / מאת לורד בירון״

על ״מבחר כתבים״

על ״ילקוט מסות / ליקט והוסיף מבוא והסברים שלום קרמר״

  • שוהם, חיים, ילקוט פרישמן, מאזנים: ירחון לספרות, כרך מ"א, גל׳ 2 (1975), עמ' 156–157

על ״במדבר : מעשיות ביבליות, סיפורים ואגדות״

מזהים חיצוניים
LC – nr89004416 | NLI – 987007261327805171 | VIAF – 61780725 | Wikidata – Q705482 | OpenLibrary – OL2272567A

עודכן לאחרונה ב: 4 בנובמבר 2025
q

יצירותיו האחרונות שראו אור בפרויקט

אוּריאל אקוסטא ; ששה אוזי השדה (תרגום) ; שולטן הזקן (תרגום) ; עץ הלבונה (תרגום) ; הצפור אשר לחמור בן בעור (תרגום) ; אצבעוני וכל המוצאות אותו (תרגום) ; מלאך המות − סנדק (תרגום) ; עדה המכשפה (תרגום) ; הסנדק (תרגום) ; הגזלן החתן (תרגום) ; החיט בשמים (תרגום) ; שלחן ערוך, חמור זהב ומקל, הגלה מן השק (תרגום) ; בהן יד (תרגום) ; הגמדים (תרגום) ; אליפלט הגביר (תרגום) ; חתנת אשת השועל (תרגום) ; פרעש ויתוש (תרגום) ; מנגני עיר אלקוש (תרגום) ; השטן ושלש שערות הזהב (תרגום) ; העצם המנגנת (תרגום) ;

יצירות בַּמאגר על אודות היוצר