אברהם שלונסקי משורר, סופר, מתרגם ועורך נולד בכפר קריוקוב, אוקראינה בה׳ באדר ב׳ תר״ס, 6 במארס 1900. תאריך הולדתו, על סף המאה העשרים, סימל בעיניו את ייעודו: להיות המשורר הנבחר, נושא הדגל של הספרות העברית במאה החדשה. אביו, טוביה, היה ממוצא חב״די, איש משכיל, ציוני וחסידו של אחד העם. אמו, ציפורה לבית ברוורמן, היתה קרובת משפחה של חנה, אמו של מנחם מנדל שניאורסון (לימים הרבי מלובביץ׳). בנעוריה היתה ציפורה חברה במפלגה מהפכנית והשתתפה בפעולות מחתרת נגד הצאר.
    לאחר פרעות 1905 עברה המשפחה לעיר יקטרינוסלב. בגיל שלוש־עשרה נשלח שלונסקי ללמוד בגימנסיה ״הרצליה״. כשחזר לביתו בחופשת הקיץ פרצה מלחמת העולם הראשונה, הדרכים נותקו והוא המשיך את לימודיו בגימנסיה ביקטרינוסלב. השנה שבה שהה בארץ שינתה את שפתו, והוא עבר מדיבור וכתיבה בהברה אשכנזית להברה ספרדית. בגיל שמונה החל לכתוב שירים והמשיך בנעוריו, אך גנז אותם, ומהם רק ״בדמי יאוש״ התפרסם (בכתב העת השלוח, 1918). שיר זה, כמו רוב השירים שכתב בתקופה זו, הוא שיר ביאליקאי מובהק, המבטא תחושה של ״צער העולם״ ברוח סוף המאה התשע־עשרה.
    בזמן המהפכה הבולשביקית עברה עירו יקטרינוסלב טלטלות רבות: הצבא האדום והצבא הלבן שלטו בה חליפות, ושני הצבאות פרעו ביהודים. כאשר התבסס השלטון הסובייטי נאסרה כל פעילות ציבורית ציונית, ושלונסקי, שהיה חבר תנועת ״החלוץ״, החליט לעלות ארצה. הוא נסע לקרים וניסה לגנוב את הגבול, אולם ההרפתקה נכשלה.
    בראשית 1921 הצטרף לחברי ״החלוץ״ שעמדו לעלות ארצה, ולאחר טלטולים רבים הגיעו בספטמבר 1921 (סוכות תרפ״ב). זמן קצר שהה במחנה אוהלים בתל־אביב ואחר כך הצטרף לגדוד העבודה בעין חרוד. שם עבד כ״חצי פועל חצי מורה״ במשך ארבעה חודשים ושם גם כתב כמה שירים ופזמונים, בהם הפזמון ״לא אכפת״ (תה ואורז יש בסין), ותירגם את המנון הפועלים, האינטרנציונל. בהיותו בגדוד העבודה חש שלונסקי בקונפליקט בין היותו איש רוח לבין היותו חלוץ והצניע את עובדת היותו משורר. בפרק הזיכרונות שלו, מעגבניה עד סימפוניה (1954), תיאר את טקס הנידוי ההומוריסטי שערכו לו חבריו לאחר שנודע להם ששירו ״הרכב״ נדפס בהפועל הצעיר (29.3.1922). שנים אחדות לאחר שעזב את הגדוד כתב את שירי ״גלבוע״ ו״יזרעאל״, שבהם תיאר את עבודת החלוצים כבראשית חדשה והעלה את החיים בעמק למדרגה של קדושה.
    לאחר שעזב את גדוד העבודה התיישב בתל־אביב והחל לפרסם שירים ורשימות בכתב העת הדים שערכו אשר ברש ויעקב רבינוביץ. רשימותיו עסקו בנושאים ספרותיים וינקו מהאסכולות המודרניסטיות באמנות המאה העשרים (בעיקר הפוטוריזם והאקספרסיוניזם). הוא תיאר בהן את תחושת היתמות של האדם האורבני ואת עליונות עולם הרוח, החידה והסוד על העולם החומרי. כן תבע לעסוק בנושאים אקטואליים בצורה חדשנית, וביקש להכניס לספרות אלמנטים שנחשבו עד אז ״לא אסתטיים״.
    ביוני 1924 התפרסם ספרו הראשון, דוי (״הדים״), שכלל שתי פואמות אלגוריות. בספר תיאר את הכמיהה של האנושות לגאולה נצחית. לפי תפישתו גאולה כזו לא תבוא לעולם, ועל האדם לשאת באומץ את הסבל המתמשך. דוי זכה לקבלת פנים צוננת בשל חדשנותו וריחוקו מהווי החיים בארץ. בסוף 1924 נסע לפריז ושהה בה כשנה. את הפואמה האלגורית ״גלגול״, שכתב שם, גנז ושוב לא חזר לכתוב בז׳אנר זה. עם חזרתו ארצה החל לעבוד בעיתון דבר. בתקופת עבודתו בעיתון כתב שירים ומאמרים, שעוררו תגובות סוערות. הוא התפלמס עם עורך העיתון, ברל כצנלסון, שטען כי אין לעשות הבחנה בין סופרים לבין ״חברים מן השורה״, ולכולם זכות שווה לכתוב בעיתון. שלונסקי ראה בכך זלזול במעמדו של הסופר ודבק בביטוי ״סופר בן כ״ד שעות״: סופר שכל עיסוקו הוא בתחום הספרות ולא חלוץ הכותב לאחר יום עבודה. עם הקמתו של כתב העת כתובים על ידי אגודת הסופרים (26.7.1926), הצטרף שלונסקי לעורכו, אליעזר שטיינמן. תחילה עזר לו בעריכה ובהמשך שימש עורך נוסף (12.12.1929). שלונסקי ושטיינמן ניהלו מעל דפי כתובים מאבק מול ביאליק וסופרי דורו למען שינוי פני הספרות ברוח המודרניזם. אחד מגילויי המאבק החריפים היה ״ריב הלשונות״; עברית מול יידיש. שלונסקי טען כי ביאליק רואה בעברית וביידיש לשונות אחיות, ואילו הוא דרש לראות בעברית את הלשון הבלעדית. בעקבות הפולמוס והעלבונות שהטיח שלונסקי בביאליק, הסירה אגודת הסופרים את חסותה מכתובים. שלונסקי ראה את עצמו כיורשו הלגיטימי של ביאליק וכיוצר ״נוסח״ מודרניסטי חדש בשירה. באותן שנים עסק ביאליק בעיקר במפעל הכינוס של אוצרות העבר: שירת ימי הביניים, האגדות והמדרשים. שלונסקי ושטיינמן טענו כי ביאליק חולש על התקציבים, מפנה אותם לכינוס נכסי התרבות של העבר, ובכך עומד בדרכם של המשוררים הצעירים ומונע בעדם מלפרסם את יצירותיהם החדשניות. ״מפני הכותל המערבי וקבר רחל שוכחים את עמק יזרעאל״, כתב שלונסקי במסה ״מן הקצה אל הקצה״ (א. ב. יפה. א. שלונסקי המשורר וזמנו, עמ׳ 43). המאבק הגיע לשיאו בביקורת החריפה של שלונסקי על שירו של ביאליק ״ראיתיכם שוב בקוצר ידכם״.
    במשך שש השנים שבהן יצא כתובים לאור פירסם בו שלונסקי שירים, תרגומים, מסות ומאמרים שבהם הכשיר את הקרקע לקבלת השירה המודרניסטית ולקבלתו שלו כמשורר המייצג שירה זו. הוא תיאר בשיריו את המשורר כאיש רוח, כנביא אמת, כבן דמותו של איוב, כמשוגע וכזר ומוזר שהקהל אינו מבין אותו, בדומה למשוררים הצרפתים ״המקוללים״. במקביל לעבודתו בכתובים עבד שלונסקי גם בהארץ (1928–1942) ופירסם שם מאמרים וביקורות.
    בתקופת כתובים פירסם שלונסקי שלושה ספרי שירה: לאבא־אמא (1927), בגלגל (1927) ובאלה הימים (1930); שנים־עשר ספרי תרגום, שהחשוב בהם הוא שנים עשר לאלכסנדר בלוק; וארבעה מחזות עבור התיאטרונים ״אהל״ ו״הבימה״. חיבר גם פרסומות בחרוזים, כדי לסייע לתקציב כתב העת.
    בסוף 1932 התפרקה חבורת כתובים. שלונסקי וְיתר בני החבורה פרשו, וייסדו את חבורת ״יחדיו״ ואת כתב העת שלה טורים (22.6.1933), שיצא בעריכתו של שלונסקי במשך שנה אחת (1933–1934), והתחדש לשנה נוספת (1938–1939). בתקופת טורים פירסם שלונסקי את ספרי השירים אבני בוהו (1934) ושירי המפולת והפיוס (1938) ואת הקובץ הפציפיסטי לא תרצח, ילקוט קטן של שירים נגד המלחמה, בתרגומו (1933). ב־1937 תירגם שלונסקי את יבגני אונייגין לפושקין, ומאז ועד 1971 עיבד והוציא אותו בשש מהדורות שונות. ב־1939 התפלגה חבורת ״יחדיו״. שלונסקי הצטרף לתנועת השומר הצעיר וערך את הדפים לספרות של שבועון השומר הצעיר. במלחמת העולם השנייה זנח את השקפת עולמו הפציפיסטית וטען כי בשעה זו של פיקוח נפש מותר לרתום את העט לכתיבת חרוזי תעמולה. תגובתו על מלחמת העולם השנייה היתה קובץ שירים שתירגם: שירי הימים, ילקוט משירת העולם על מלחמת העולם (1946), שבו פירסם גם את שיריו ״נדר״ ו״מול יום האכזבות״.
    שלונסקי היה ממקימי הוצאת ספרית פועלים (1939), ועמד בראש המדור לספרות יפה. בשנים 1943–1949 ערך את הדף לספרות של משמר (שנקרא לימים על המשמר), ובשנים 1946–1948 ערך את השבועון עתים. ב־1946 ייסד את ״צוותא – המרכז לתרבות מתקדמת״. כשהוקמה מפלגת מפ״ם (1948) הצטרף לשורותיה, היה פעיל בתנועת השלום העולמית והשתתף בוועידות הבינלאומיות שלה. בשנים 1950–1957 ערך את שנים־עשר כרכי כתב העת אורלוגין, שבהם ראה את גולת הכותרת של מפעל העריכה שלו. באורלוגין בא לידי ביטוי מתמשך ומשמעותי מעמדו המרכזי של שלונסקי בתקופתו, כמו גם תרומתו הגדולה לספרות העברית: טיפוח המודרניזם, המחויבות האידיאולוגית־פוליטית לשמאל הישראלי, שעמד בסימן ההשפעה המכרעת של התרבות הרוסית ״המתקדמת״; ״הריאליזם הסוציאליסטי״.
    שלונסקי הוא אבי השירה העברית החדשה בארץ ישראל. כל מפעלותיו נבעו מרצונו לחדש את פני התרבות הארץ־ישראלית ברוח הזמן. הוא היה משורר פורץ דרכים, שהעביר את השירה מהברה אשכנזית להברה ספרדית. כתב שירה מופשטת, מלוטשת, המתרחקת במכוון מהחוויה. הוא תיאר את הפרעות שחווה בילדותו, את תקופת העלייה השלישית בעמק יזרעאל ובעין חרוד, את אימת השואה המתקרבת, את מוראות מלחמת העולם השנייה, את תל־אביב ופריז, אך כל זאת בצורה מוכללת וסמלית. הוא תרם תרומה חשובה לעליית המשמר המודרניסטית בספרות: נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אלכסנדר פן, יעקב הורוביץ. הוא חנך את ביכורי שירתם וכיוון את צעדיהם של רבים מסופרי דור תש״ח. הוא הגמיש את הלשון העברית וחידש מילים, ניבים ופתגמים. הוא ידוע כמתרגם אמן, שתירגם ממיטב ספרות העולם: שירים, סיפורים, רומנים ומחזות. בתרגום ראה ״מלאכת עבודה ומלאכת מחשבת״. מתרגומיו: בשפל למ׳ גורקי (מחזה, 1933), אופרה בגרוש לקורט וייל וברטולד ברכט (מחזה, 1933), רביזור לנ״ו גוגול (מחזה, 1935), פואמה פדגוגית לא׳ מקארנקו (1941), שירת רוסיה (בעריכת שלונסקי ולאה גולדברג, ובתרגומם של שלונסקי ואחרים, 1942), המלט לשקספיר (1946), טיל אולנשפיגל לשארל דה־קוסטר (1949), קולא ברוניון לרומן רולן (1950), סיפורים ליצחק בבל (1963).
    כתב גם ספרי ילדים שנועדו להעשיר את עולמו ואת שפתו של הקורא הצעיר. תרומתו לילדים היתה ספריו עלילות מיקי מהו (1947), אני וטלי בארץ הלמה (1957) והמחזה עוץ לי גוץ לי (1966).
    זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (1947; 1967), בפרס ביאליק (עם א׳ שטיינמן, 1960), בפרס ישראל (1967) ובפרס פיכמן (1973). חודשים ספורים לפני מותו עוד הספיק למסור לדפוס את שיריו האחרונים, אך ספרו האחרון, ספר הסולמות, ראה אור יום לאחר מותו.
    אברהם שלונסקי נפטר בט״ז באייר תשל״ג, 18 במאי 1973.

לכתבות נוספות על אברהם שלונסקי בספריה הלאומית

יצירות אברהם שלונסקי בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי חגית הלפרין עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, אתר אברהם שלונסקי, לקסיקון אופק לספרות ילדים, תדהר, Электронная еврейская энциклопедия, ITHL]
[צילום: הנס ח. פין, לשכת העתונות הממשלתית] 

גוברין, נורית. ״מעגלו של פולמוס״. ״מאופק אל אופק: ג. שופמן, חייו ויצירתו״ ב׳. תל־אביב: יחדיו, אוניברסיטת תל־אביב. 1982. 428–457;
הולצמן, אבנר. ״עמק יזרעאל בספרות העברית״. ״אהבות ציון״. ירושלים: כרמל. 2006. 188–208;
הלפרין, חגית (בהשתתפות גליה שגיב). ״מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של ״אברהם שלונסקי״ ופארודיה על שירתו״. תל־אביב: מכון כץ לחקר הספרות העברית. 1997;
הלפרין, חגית וזיוה שמיר. ״ראשיתו של ׳מאזניים׳. ״מאזניים״ – ספר היובל, מ״ח (5–6), אפריל–מאי 1979. 23–37;
זמורה, ישראל. ״אברהם שלונסקי״. תל־אביב: יחדיו. 1937;
ירדני, גליה. ״אברהם שלונסקי״. ״ט״ז שיחות עם סופרים״. עין חרוד: הקיבוץ המאוחד. 1961. 118–109;
כהן, ישראל. ״אברהם שלונסקי״. ״פנים אל פנים״. תל־אביב: יחדיו. 1979. 138–150;
שביט, זהר. ״החיים הספרותיים בארץ ישראל 1910–1933״. תל־אביב: הקיבוץ המאוחד. 1982.

ספריו:

• לאבא־אמא : צרור שירים (תל־אביב : כתובים, תרפ״ז) <מהדורה מצולמת חדשה יצאה לאור בהוצאת ספרית הפועלים ב־2010>
• בגלגל : שירים ופואימות (תל־אביב : דבר, תרפ״ז)
• אבני בהו : ובו שני שערים – אבני בהו, וכרכיאל (תל־אביב : יחדיו, תרצ״ד)
• שירי המפֺלת והפיוס : שירים (תל־אביב : יחדיו, תרצ״ח)
• על מלאת (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1947)
• שירים (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1954) <שני כרכים>
• ילקוט אשל
• ילקוט שירים (תל־אביב : יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל, תשכ״ז 1967) <ליקט והוסיף מבוא והסברים – א.ב. יפה>
• משירי הפרוזדור הארוך (מרחביה : ספרית פועלים, 1968)
• כתבים (מרחביה ; תל־אביב : ספרית פועלים, תשל״ב 1971) 10 כר׳.
  התוכן:
  • שירים (חמישה כרכים):
    • א. סתם. בחפזי. דוי.
    • ב. גלבע לך לך. מתים. באלה הימים.
    • ג. אבני בהו. כרכיאל.
    • ד. על מלאת. מספר היורה.
    • אבני גויל. צמרות בסופה. אבני גבול. כוכבי שבת. משירי הפרוזדור.
  • תרגומי שירה א: משירת המופת, משירת רוסיה.
  • תרגומי שירה ב: משירת העמים, משירת יידיש.
  • תרגומים משירת העולם: יבגני אוניגין מאת א״ס פושקין.
  • תרגומים משירת העולם: מחזות, ליריקה מאת א״ס פושקין.
  • תרגומים משירת העולם: המלט, המלך ליר מאת ויליאם שקספיר.
• ספר הסלמות : שירים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשל״ג 1973)
• מול הישימון (תל־אביב : ספרית פועלים ועירית תל־אביב יפו, תשל״ד 1973) <רישומים – אריה נבון> <שירים>
• מכתבים ליהודים בברית־המועצות (תל־אביב : ספרית פועלים בשיתוף עם יד שלונסקי, תשל״ז 1977) <כינוס, הערות ופתח דבר – אריה אהרוני; הביא לדפוס חיים פלג>
• מלאת (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, ספרית פועלים, תשל״ט) <שירים>
• פרקי יומן (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ״א 1981) <הביא לדפוס – אריה אהרוני>
• הגל הקל של השירה העברית :  פזמונות פרסום מפרי עטם של אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ולאה גולדברג שנכתבו בשנות השלושים (תל־אביב : פרוזה, תשמ״ה) <כינס, בחר והקדים מבוא אורי סלע ; רישומים מאת אריה נבון>
• דגש קל (תל־אביב : ספרית פועלים : קרן תל־אביב לספרות ואמנות ע״ש יהושע רבינוביץ : יד שלונסקי, תשנ״ד 1993) <כינס, ערך והביא לדפוס אריה אהרוני>
• מכתבים למשוררת צעירה : מכתבי אברהם שלונסקי לצילה שמיר, 1971–1973 (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1997) <כולל אחרית דבר מאת חגית הלפרין>
• מסות ומאמרים : העשור הראשון, 1922–1933 (בני־ברק : ספרית פועלים – הוצאת הקיבוץ המאוחד, המרכז לחקר הספרות והתרבות העברית על־שם לאורה שוורץ־קיפ, אוניברסיטת תל־אביב, תשע״א 2011) <עריכה, מבוא והערות – חגית הלפרין וגליה שגיב ; בהשתתפות רחל ורדיגר־סטפק> <המאמרים בקובץ נדפסו לראשונה בעיתון ״מחיינו״ של גדוד העבודה, בכתב העת ״הדים״, בשבועון ״כתובים״ ובעיתונים ״דבר״ ו״הארץ״. רובם כונסו בספר זה לראשונה ולהם נלווים מבואות והערות המבהירים את ההקשרים התרבותיים, ההיסטוריים והחברתיים>

תרגום:

• חיים ... / ד. אברהמית (תל־אביב : כתובים, תרפ״ט) <תרגום מכתב־יד>
• יבגני אוניגין : (רומן בחרוזים) / מאת אלכסנדר פושקין (תל־אביב : הוצא לאור ע״י ועד היובל, תרצ״ז) <מהד׳ שניה יצאה לאור בהוצאת ספרית פועלים בתש״ה; מהד׳ חדשה בעריכת אריה אהרוני יצאה לאור בתשנ״ב 1992, מהד׳ דו־לשונית, עברית ורוסית, עמוד מול עמוד בתשנ״ט 1999 ומהד׳ אלבומית מאויירת עם רשימות מאת אריה אהרוני, לאה גולדברג ועמינדב דיקמן ועם איורים מאת נ. קוזמין ב־2007>
• חיים גראביצר / פישל שניאורסון (תל־אביב : מסדה, 1939–1940) 2 כר׳. <יצא לאור שנית בתשט״ז ולאחרונה ב־2013>
• דמויות קרובות / איציק מנגר (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1941)
• מסעי הצפרים / ק. דוידוב (מרחביה : ספרית פועלים : הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1941) <ציורים – ג. ריטלר ; פתח־דבר מאת יהושוע מרגולין> <מהדורה חדשה יצאה לאור בתשל״ב 1972>
• ז׳ן שן – שורש החיים / מיכאיל פרישוין (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1942)
• סקיתים / אלכסנדר בלוק (מרחביה : הקבוץ הארצי השומר הצעיר, תש״ג) <עברית ורוסית, עמוד מול עמוד>
• מעשה טיל אולנשפיגל ולמה גודזק :  לספר כל עלילותיהם רבות השעשועים העוז והתהילה אשר עוללו בארץ פלאנדרן ושאר מקומות / שרל דה־קוסטר (מרחביה : ספרית פועלים, תש״ט 1949) <חתוכי־עץ – פרנץ מסרל>
• טרגדיות קטנות / א. ס. פושקין (מרחביה : ספרית פועלים, תשט״ו 1954)
• המלך ליר / מאת ויליאם שקספיר (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, תשט״ו)
• בוריס גודונוב / מאת א״ס פושקין (מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1956)
• האביר הכילי / א.ס. פושקין (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1957)
• סיפורים / יצחק בבל (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשכ״ג 1963) <״הדפסה מיוחדת לבתי ספר״ יצאה לאור בתשמ״א 1981 ״מבחר סיפורים לפי תכנית הלימודים החדשה בספרות לכתות י׳–י״ב ״>
• שירה / א.ס. פושקין (מרחביה : ספרית פועלים, 1966) <התוכן: יבגני אוניגין – בוריס גודונוב – האביר הכילי – מוצרט וסלירי – אורח האבן – משתה לעת דבר – רוסלקה – סוף דבר ופרושים, מאת לאה גולדברג>
• מכמרות בטרם שחר : שירים ופואמות (תל־אביב : ספרית פועלים, תשל״ג 1973)
• סדום, חלום הגולם, שאפ / ה. לויק (תל־אביב : ספרית פועלים : יד שלונסקי, תשמ״ד 1983) <הביא לדפוס אריה אהרוני>
• להמשך אל השמש : סיפורים ורשימות / יצחק באבל (תל־אביב : ספרית פועלים : יד שלונסקי, תשמ״ד 1984) <הביא לדפוס אריה אהרוני>
• יבגני אוניגין / א״ס פושקין (ירושלים : ספרית פועלים, 1999) <עברית ורוסית עמוד מול עמוד>
• יבגני אוניגין / א. ס. פושקין (בני ברק : ספרית פועלים, 2007) <האיורים מעשה ידי הצייר הרוסי נ. קוזמין; מהד׳ אלבומית מאויירת; כולל רשימות מאת אריה אהרוני, לאה גולדברג ועמינדב דיקמן>

עריכה:

• לא תרצח : ילקוט קטן של שירים נגד המלחמה / מצורפים, מתורגמים ומוסברים במאמר־מבוא ע״י א׳ שלונסקי (תל־אביב : יחדו, תרצ״ב)
• 6 פרקי שירה / בעריכת א. שלונסקי (מרחביה : ספרית פועלים, תש״א) <התוכן: שלשה קולות / רפאל אליעז – שיר ארבעה אחים / נתן אלתרמן – בשולי הימים / יוכבד בת־מרים – על הפריחה / לאה גולדברג – ברקיע השביעי / אלכסנדר פן – שירי הלחם והמים / א. שלונסקי>
• שירת רוסיה / בעריכת א. שלונסקי ול. גולדברג (מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1942) <מהדורה פקסימילית יצאת לאור על־ידי ספרית פועלים בתשמ״ג 1983>
• שירי הימים : ילקוט משירת העולם על מלחמת־העולם (עין־חרוד : הקיבוץ המאוחד, תש״ו 1945) <מהדורה פקסימילית יצאה לאור על־ידי ספרית פועלים ו״יד שלונסקי״ בתשמ״ה 1985>

על המחבר ויצירתו:

• יבגני אוניגין באתר