נוסעת אלמונית : שלומית
פלאום : חיים ויצירה / נורית גוברין. -- ירושלים : כרמל, תשס״ה 2005.
365 עמ׳.
The Forgotten traveler : Shlomith F. Flaum : her life
and work / Nurit Govrin
נוסעת אלמונית
הוא מחקר כמעט בלשי המפיח חיים בדמותה המרתקת של שלומית פלאום (1893־1963), האישה
שהקדימה את זמנה ונשכחה עוד בחייה. היא היתה מלכה בצאתה וקבצנית בביתה. היא עלתה
לארץ־ישראל בשנת 1911, היתה גננת בירושלים, השתתפה ב״מלחמת השפות״, לימדה בדמשק
בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, והרבתה לנסוע בארץ ובעולם. היא נפגשה עם כל ה״מי
ומי״ בכל מקום שבו ביקרה, והתקבלה גם בטרקלינים מפוארים וגם בסמטאות עוני בכבוד
ובהתלהבות. היא נפגשה עם מושלים ונסיכים, עשירים ועניים, פילוסופים ומחנכים, סופרים,
אמנים ומדינאים. בהם: ברנר, המלך פייסל, גנדי, מריה מונטסורי ושירלי טמפל, ואלה
רק חמישה מתוך רבים מאוד. גולת הכותרת של מסעותיה היתה שהותה בהודו
(1922־1924), ״ארץ־לא־נודעת״ באותן שנים, שנעשתה לה למולדת שנייה. היא התיידדה עם המשורר רבינדרא־נת
טאגור ועבדה במחיצתו באשראם שלו. חליפת המכתבים ביניהם נמשכה עד יום מותו. שלומית
פלאום השאירה אחריה אוטוביוגרפיה שהיא גם ספר מסע: ׳בת ישראל נודדת׳ (1935) – חזיון
נדיר ואולי יחיד במינו בעברית, וכן ביוגרפיה של רבינדרא־נת טאגור (1946). בכל מקום
ששהתה בו ראתה את עצמה כאישה יהודייה מארץ ישראל, ובד בבד היתה רגישה לסבל האדם
באשר הוא ולקיפוחם של נשים וילדים במיוחד, ונלחמה על זכויותיהם. בארץ־ישראל, ולאחר
מכן במדינת ישראל, לא מצאה את מקומה. היא לא הצליחה להגשים את תכניותיה בתחום החינוך
ונדחקה לשולי החברה. סיפוריה על הודו ועל פגישותיה עם גדולי העולם התקבלו בתמיהה
ובזלזול, ובגדיה יוצאי הדופן הוציאו לה שם של דמות אקזוטית ותמהונית. שנותיה האחרונות
היו רבות סבל, חולי ומחסור.
פרק ראשון: מן השכחה אל הזיכרון (11)
א. חמש נערות בתמונה קבוצתית (11)
ב. הערת שוליים בהיסטוריה (12)
ג. מהסתייגות להזדהות (13)
ד. הצורך בהיכרות מחודשת (15)
פרק שני: ילדות, נעורים, לימודים (17)
א. בנייה מחדש של הביוגרפיה (17)
ב. חוויות הילדות המעצבות, 1893־1905 (20)
ג. בית ההורים (22)
האב ומשפחתו (23);
האם ומשפחתה (27); המשפחה המורחבת: אחים ואחיות
(28); סבתא וסבא (30)
ד. תקופת הלימודים, 1905־1911 (31)
פוניבז׳ (31); קובנה
(32); פרנקפורט: בבית הספר התיכון – מודל ההתאהבות
(32); פרנקפורט: בסמינר לגננות (35);
פרנקפורט: משרה ראשונה (38)
פרק שלישי: ארץ־ישראל, 1911־1920 (41) א. בדרך לארץ־ישראל
(41)
ב. רשמים ראשונים (43)
יפו – הלם הפגישה (43);
תל־אביב – ״הפתעה גדולה״ (44)
ג. גננת בירושלים (46)
ד. מסעות בארץ־ישראל (54)
ירושלים וסביבותיה (54);
מסע בארץ־ישראל בשנת תרע״ב (55)
ה. ירושלים – מלחמת השפות (תרע״ג) (60)
ו. בימי מלחמת העולם הראשונה (תרע״ד-תרע״ח) (65)
ז. מכתבים לד״ר ארתור רופין (75)
ח. דמשק (תרע״ט) (85)
הוראה בדמשק (85);
מסעות באזור (91)
ט. סיום תקופה והתחלת תקופה (95)
פרק רביעי: אוטוביוגרפיה של אישה כספר־מסע
״אין תענוג רוחני לאדם כנסיעה במרחבי העולם״ (98)
א. מאפייני האוטוביוגרפיה: הנאה וגאווה
(98)
ב. מאפייני ההקדמה: ״מס״ ההתבטלות העצמית (102)
ג. העיקרון המארגן: סדר כרונולוגי (103)
ד. דרכי הכתיבה: אוטוביוגרפיה דוקומנטרית (104)
ה. חריגה מכללי הז׳אנר של ספר־מסע (108)
ו. רשמי מסע (110)
ז. נוסעת מארץ־ישראל (111)
פרק חמישי: מסעות ראשונים בעולם, 1920־1922 (113)
א. איטליה (113)
באנייה לאיטליה (113);
במחיצתה של מריה מונטסורי (114); מריה מונטסורי – מאמר
ראשון (116); איטליה: פגישות ומראות נוספים
(118)
ב. אמריקה – ״ארץ המרץ והפעילות״ (120)
שני ביקורים בארה״ב (120);
הביקור הראשון, 1920, באנייה לארה״ב (120); ניו־יורק
– הרושם הראשון: ״כיצד אפשר בכלל לחיות כאן״ (122);
בשבחי הארץ והעיר (124); לימודים (125);
רכישת ידידים (126); החינוך בארה״ב (129);
תמיכה בחלשים (130); ספריות ציבוריות לילדים
(131); הדר הטבע (132); בוסטון
(132); בדרך להודו: הפגישה הראשונה עם טאגור
(133); בין מסע למסע (139)
פרק שישי: ״אמא הודו״, 1922־1924 (142)
א. הודו – המולדת השנייה (142)
ב. טאגור – האדם האוניברסלי (145)
השער להודו: באנייה ובבומבי
(145)
ג. בשנטיניקטן – נווה־שלום (149)
ד. טאגור: עולמות רבים – שותפה מן הצד (156)
ה. אישי הודו ונשותיה (163)
בני משפחת טאגור (163);
נשים ואנשים בהודו (164)
ו. מהטמה גנדי (168)
בכפרי הודו עם תלמידי גנדי
(175); מראות הודו (177)
ז. פעילות יהודית וציונית בהודו (181)
הפרדה מהודו (186)
ח. בין המשורר לתלמידתו – חליפת המכתבים בין רבינדרא־נת טאגור לשלומית
פלאום (189)
פרק שביעי: הנוסעת הגדולה, 1924־1934 (200)
א. גן ילדים פרטי בתל־אביב, 1924־1929
(200)
בדרכים: מצרים, פסח 1927
(205)
ב. בדרכים: 1928־1933 (208)
בדרכים: איטליה בפעם השלישית
(208); בדרכים: שווייץ, 1931־1933 (213);
בדרכים: ז׳נווה (215); דילוגים: פריז, רומא, בזל ועוד
(219); ״פריז – את יפה!״ (222);
בדרכים: מפריז לרומא (224); בדרכים: אנגליה
(225); בדרכים: פראג (229)
ג. בדרכים: ברלין (232)
ההתחלה הנעימה (233);
פגישה מחודשת עם טאגור (233); ברלין ״שלפני המבול״
(241); התנפלות אנטישמית (244);
בדרכים: שווייץ (245); בדרכים: דרך רומא לארץ־ישראל
(248); על האניה בדרך לארץ־ישראל (250)
ד. ארץ־ישראל: מאפריל 1934 (252)
בתל־אביב (252);
ביקור בעמק ובגליל, אפריל 1934 (253); ״ירושלים בתור
אהוב״ – בדידות (255); טיול בעבר הירדן, 1934 – התאהבות
(259); הברון אדמונד רוטשילד (265);
עידוד עצמי (267)
פרק שמיני: מגננת ירושלמית לאשת העולם הגדול – שלומית פלאום ברומן של
דב קמחי על שבעה ימים (תרצ״ד)
(271) א. דמות במציאות ודמות בספרות
(271)
ב. דב קמחי ושלומית פלאום (272)
ג. טרודה שיין – הגננת הירושלמית (277)
ד. בדרך למאבק פעיל (282)
ה. אשת העולם הגדול (285)
פרק תשיעי: עוד מסעות בעולם, 1935־1939 (290)
א. החסר רב על הידוע (290)
ב. ביוגרפיה משוערת בתל־אביב 1935־1936: מרצה־נודדת וגננת
(290)
ג. ביוגרפיה משוערת: המשך המסעות (293)
מאמרים, רשימות ותרגומים
(293); דרום־אפריקה (1938) ומכסיקו (?)
(293)
ד. ארה״ב בפעם השנייה, פברואר 1939 (297)
״שירלי טמפל קופצת ככה״ – שלומית פלאום
מראיינת את שירלי טמפל ואמה (298); פגישה עם הלן קלר
בניו־יורק (302); קונצרט בניו־יורק (303)
פרק עשירי: בארץ – שנות מלחמת העולם השנייה (305)
א. בכתב ובעל־פה (305)
כתבי יד (306);
מתרגמת (308); מרצה־נודדת (310)
ב. מכתבי טאגור לשלומית פלאום, 1936־1941 (314)
ג. הספר על טאגור, 1946 (317)
פרק אחד־עשר: במדינת ישראל – השנים האחרונות, 1947־1963
(329)
א. שנים רעות (329)
ב. השנה האחרונה: בית החולים כגן עדן
(332)
ג. זרה ומוזרה – בעיני בני דורה הצעירים
(334)
ד. האישה שהקדימה את זמנה (339)
תאריכים בחיי שלומית פלאום (344)
ביבליוגרפיה (346)
רשימת כתבי שלומית פלאום (346)
ביבליוגרפיה כללית (352)
דרור, יובל. גננת עלומה, מן הגננות הראשונות בארץ־ישראל.
דור לדור : קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, כרך כ״ז (תשס״ו), עמ׳ 283־284.
יהושע, בן־ציון. מחקר בלשי ומסע
במנהרת הזמן. ירושלים: מאסף לדברי ספרות, חוב׳ 22 (2005), עמ׳ 289־291
<חזר ונדפס בספרו ריח של לחם חם
: על יוצרים ויצירות (ירושלים : בציר ירושלים, תש״ע 2010), עמ׳ 272־274>
מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי
* ״הנשמה פתחה את לועה״ : יחסו של מיכה יוסף
ברדיצ׳בסקי אל החסידות. עיון בסיפור ״ההפסקה״ (עמ׳
119־129) [313]
* המשיכה אל התהום בספרות העברית
(עמ׳ 130־141)
* כוחה של מחלוקת : דין־תורה בספרות העברית
(עמ׳ 142־162)
* חדרי־חדרים : ביקורת סדרי הלימוד ב״חדר״ בספרות העברית לדורותיה (עמ׳ 163־184) [347]
חיים נחמן ביאליק
* ״בעיר ההרגה״ בדורה ולדורות
(עמ׳ 185־195) [335]
* ביאליק שלי : בזכותו של אבי
(עמ׳ 196־198) [365] שאול טשרניחובסקי: שני מכתבים
(עמ׳ 199־208) [140]
כאב התוכחה – יוסף חיים ברנר בדורו
ולדורות : שמונים שנה לרצח ברנר (2 במאי 1921) (עמ׳
209־217) [301]
ש״י עגנון
* במחיצתו של עגנון (עמ׳
245־265)
* עגנון ומבקריו הראשונים (עמ׳
266) [100]
* עגנון ומפרשיו (עמ׳ 267־268)
שער רביעי: נשים בספרות (עמ׳ 269־337)
נשים בעיתונות העברית – ההתחלות (עמ׳ 271־291)
[299]
נושאות הכלים : נשים במערכות ישראל, בראי הספרות העברית
(עמ׳ 292־307) [316]
קריאה בסמוי מן העין : דרכה של זיוה שמיר
בחקר ביאליק (עמ׳ 308־316)
[304]
נחמה פוחצ׳בסקי * האם לנגן את וגנר?
(עמ׳ 317־320) [112]
* ׳במדרון׳ – רומן של החמצה (עמ׳
321־322) [332]
דבורה בארון
* אהבת בן־אליעזר לדבורה בארון
(עמ׳ 323־328) [179] * שיג ושיח עם המתים
והתעלמות מן החיים (עמ׳ 329־332) [235]
* אגדת בת המלך הכלואה בביתה
<מקצת משהו על חייה ויצירתה של הסופרת דבורה בארון> (עמ׳ 333־335)
[298]
* אלפונס דודֶה בעברית (עמ׳ 336)
[339]
* דבר (שלא) בשם אומרו (עמ׳ 337)
שער חמישי: ספרות ארץ־ישראל (עמ׳ 339־424)
הקול המזרחי בספרות העברית – ההתחלות (עמ׳
341־354)
״יצירות נאות שרוח ארץ־ישראל שורה עליהן״ – על הכמיהה ליצירה
אחרת בארץ־ישראל (עמ׳ 355־364) [138]
שתי פרדות – בין שלמה צמח לדוד
בן־גוריון (עמ׳ 365־381)
פרפרים ופרחים: חינוך מיני לנוער בארץ־ישראל – ההתחלות
(עמ׳ 382־403)
גלות בארץ־ישראל – עולי גרמניה ביצירתו של
יצחק שנהר (עמ׳ 413־424) [340]
הערה ביבליוגרפית (עמ׳ 425־430)
רשימת ספרי נורית גוברין (עמ׳ 431־432)
תודות (עמ׳ 433)
מפתח השמות (עמ׳ 434־447)
כרך ד.
שער שישי: דור בארץ
(עמ׳ 9־65)
ספרות דור המאבק לעצמאות (עמ׳
11־19) [285]
ההתקבלות הטרגית: משה שמיר (תרפ״א-תשס״ד 1921־2004)
(עמ׳
20־24) [341]
״איך אבא מושיב ילד על קן צרעות?״ : קריאה מחודשת בכתבי
ס.
יזהר (עמ׳ 25־64)
פרס ישראל לספרות לאהרן מגד (תשס״ג 2003)
(עמ׳ 65) [322]
שער שביעי: מקום בספרות (עמ׳ 67־200)
ארץ ישראל (עמ׳ 69־129)
* כיבוש הנוף הארץ־ישראלי בספרות העברית
בראשית המאה העשרים (עמ׳ 69־86)
* ירושלים המנדטורית בראי הספרות העברית
(עמ׳
87־94) [325]
* לדבר על הכותל: ירושלים והכותל המערבי בשני
קבצים ספרותיים מתקופת היישוב (עמ׳ 95־105)
[302]
* כרך בחולות : סיפורי תל־אביב הראשונים – לקראת
יובל המאה (עמ׳ 106־129)
אירופה
(עמ׳ 130־200)
* לונדון לא מחכה
(עמ׳ 130־190)
* ״כל טוב ספרד״
(עמ׳ 191־196) [284]
* ״אודים כבויים אתה מלבה״ : מסע באירלנד
(עמ׳ 197־200) [326]
שער שמיני: ביקורת (עמ׳ 201־320)
שירה
(עמ׳ 203־236)
* חיים גורי:
״ואני רק אורח הממתין בעברית בתחנה״ (עמ׳
203־210) [344]
* ראובן בן־יוסף: ״אמן החיים בהליכתו עד תם״ (עמ׳ 211־220)
[314] [315]
* מירון ח.
איזקסון: משורר המשפחה (עמ׳ 221־227)
[317]
* יהורם בן מאיר:
שפת־הים (עמ׳ 228־231)
* ישראל אפרת:
״מלים ודממה״ (עמ׳ 232־236)
[310]
פרוזה (עמ׳ 237־272)
* רות אלמוג: ׳שרשי אוויר׳
– ספר
ברנרי (עמ׳ 237־241) [197]
* מרדכי טביב: ״והוא בשֶלו״ (עמ׳ 242־249)
[306]
* בן־ציון יהושע: ״ריח של לחם חם״ (עמ׳ 250־260)
[324]
* מ. סיקו: ״קול
בנהר נשמע״ (עמ׳ 261־272)
מחקר (עמ׳ 273־296)
* דן מירון: ׳כיוון
אורות׳ (עמ׳ 273־274) [95]
* אריה ליפשיץ: ׳הווייתה של תקופה׳ (עמ׳ 275־276)
[94]
* נפתלי טוקר: ׳חזיון חולות וירכתי עולם׳ (עמ׳ 277־278)
[104]
* לטשרניחובסקי היה
עגיל באוזן (עמ׳ 279־285) [248]
* משה פלאי: ׳התרבות העברית באמריקה׳ (עמ׳ 286־288)
[291]
* אב״א אחימאיר: ״משורר צריך ללכת בשביל עצמאי״ : על משנתו הספרותית של אב״א
אחימאיר (עמ׳ 289־296) [333]
כתבי עת (עמ׳ 297־313)
* ׳ירושלים׳: התחדשות (עמ׳
297־303)
* ׳הו!׳: הוצאת כתב־עת עברי היא מעשה
אופטימי (עמ׳ 304־307)
* ׳לא נשכח׳!: מבט לאחור – מבט קדימה
(עמ׳ 308־313)
אמנות
* יעקב פורת: שיחות עם קפקא
(עמ׳ 314־320) [309]
שער אחרון: בחצר הפנימית (עמ׳ 321־392)
אבי, ישראל כהן
(עמ׳ 323־339)
* היושר והכושר (תשמ״ז) : פולמוס
יעקב שטיינברג (עמ׳
323־329) [176]
* ישראל כהן וזיגמונד פרויד
(תשס״א) (עמ׳ 330) [300]
* ישראל כהן ומכון ״גנזים״
(תשס״א) (עמ׳ 331־335)
* ישראל כהן ובית דניאל
(תשס״ג) (עמ׳ 336) [320]
* יעקב שטיינברג לא
היה מתאגרף (תשס״ה) (עמ׳ 337)
* מהטמה גנדי היה רַע ליהודים
(תשס״ה) (עמ׳ 338)
* עוד על גינתר גראס (תשס״ו)
(עמ׳ 339)
בקרית-ספר (עמ׳ 340־370)
* שלושים שנות המדינה
(תשל״ח) (עמ׳ 340) [351]
* מחקר, זיכרונות וכינוס
(תשל״ח) (עמ׳ 341־342) [352]
* סימניה של ספרות חיה ומתפתחת
(תשמ״א) (עמ׳ 343־344) [102]
* מעורבותם של הסופרים
(תשמ״א) (עמ׳ 345־346) [358]
* ספרים מומלצים (תשמ״ב)
(עמ׳ 347) [359]
* שלושת הגדולים (תשמ״ב)
(עמ׳ 348־349) [360]
* סופרים על בריקדות (תשמ״ב)
(עמ׳ 350־352) [361]
* גלויות על ארץ-ישראל
(תשמ״ג) (עמ׳ 353) [362]
* היציב והסוער (תשמ״ג) (עמ׳
354־355) [363]
* אפוקליפסה עכשיו (תשמ״ד)
(עמ׳ 356־357) [368]
* על ספרות וסופרים (תשמ״ה)
(עמ׳ 358) [374]
* שנת גרוסמן
תשמ״ו) (עמ׳ 359־360) [380]
* עמוד התווך (תשמ״ו) (עמ׳
361־362) [381]
* לדרך הרוח יש תוצאות
(תשמ״ו) (עמ׳ 363) [382]
* השפע המוזר הזה (תשמ״ו)
(עמ׳ 364) [383]
* לגרום אי-נחת (תשמ״ז) (עמ׳
365־366) [384]
* התקשורת והקריאה (תשמ״ז)
(עמ׳ 367־368) [385]
* ישן מפני חדש – לא תוציאו
(תשמ״ט) (עמ׳ 368)
* סוגרים עשור (תש״ן) (עמ׳
369־370) [389]
ויכוח ותגובות (עמ׳ 371־392)
* יצחק באבֶל ועקיבא גוברין
(תשמ״ד) (עמ׳ 371) [124]
* כתב-עת עברי בארצות הברית
(תשמ״ז) (עמ׳ 372) [166]
* תיעוד יוצרים (תשנ״ז) (עמ׳
373) [263]
* אריאלי, חייו ויצירתו
(תש״ס) (עמ׳ 374) [292]
* א״ל שטראוס: לפני תורת הספרות
(תשס״ג) (עמ׳ 375) [413]
* סופרות עבריות ומחקרן
(תשס״ד) (עמ׳ 376־377) [328]
* קרוקוב מהאוניברסיטה או סשה מהקג״ב
(תשס״ד) (עמ׳ 378) [331]
* סיפורי ים וספנות (תשס״ד)
(עמ׳ 379) [334]
* ישורון קשת על י״ד גורדון
(תשס״ד) (עמ׳ 380־381) [336]
* אוריאל תחת אריאל (תשס״ד)
(עמ׳ 382) [337]
* שמותיה של בת-יפתח (תשס״ה)
(עמ׳ 383)
* תו ספר ציוני – של אשה
(תשס״ה) (עמ׳ 384־385)
* חשבון נפש אמתי (תשס״ה)
(עמ׳ 386)
* קפקא: בארץ דווקא ידעו
(תשס״ו) (עמ׳ 387־388)
* ״לטיפה״ פורסם ביידיש
(תשס״ו) (עמ׳ 389)
* ׳אהבה לבבית טהורה׳
(תשס״ו) (עמ׳ 390)
* גבול הכאב הציוני (תשס״ו)
(עמ׳ 391־392)
הערה ביבליוגרפית (עמ׳ 393־400)
רשימת ספרי נורית גוברין (עמ׳ 401־402)
תודות (עמ׳ 403)
מפתח השמות (עמ׳ 404־415)
על הספר:
הולצמן, אבנר. שורשים וצמרות, או: געגועים
לנורית גוברין. האומה, שנה מ״ז, גל׳ 176 (חורף תש״ע 2009), עמ׳ 113־118
<בעקבות דברים בערב-עיון ביד יצחק בן-צבי, לכבוד הופעת כרכים ג-ד של
״קריאת הדורות״
מאת נורית גוברין>
הירש, אלי. בואו בנות : על ספרה של נורית גוברין
׳קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה׳.
ידיעות אחרונות, 7 לילות, כ״ח באייר תשס״ח, 30 במאי 2008, עמ׳ 25.
אהרן מגד: חסד החיים : דיוקנו
של בן-הארץ כסופר עברי : מתווה לביוגרפיה (תר״ף-תש״י, 1920־1950) /
נורית גוברין. -- ירושלים :
כרמל, תשע״ב 2011.
309 עמ׳.
Aharon Megged: the grace of life : portrait
of an Israeli as a Hebrew writer : a condensed biography (1920-1950) / Nurit
Govrin
תולדותיו של אהרן מגד,
מבחירי הסופרים העבריים וחתן פרס ישראל, שיצירתו מלווה את החיים בארץ ישראל
ובמדינת ישראל זה שבעים וחמש שנה, הם דרמה מרתקת ומלהיבה. הכותרת חסד החיים,
הלקוחה מדבריו על אביו משה מגד, מעידה על היחסים בתוך המשפחה ועל האווירה שבה
גדל.
הספר מתאר את תולדותיו של אהרן מגד עד שנת תש״י / 1950, שבה החלה
תקופה חדשה בחייו, לאחר שעבר מקיבוץ שדות-ים לתל-אביב ופרסם את ספרו הראשון
׳רוח ימים׳. בספר מודגשות הזיקות בין קורותיו לבין יצירתו. ההיכרות עם הוריו
ועם המושבה רעננה מקום ילדותו, מסייעת להעמיק את הקשב ביצירתו ולגלות בה פנים
חדשות. שלבי חייו הפרטיים יש בהם גם מן ״הביוגראפיה הקלאסית״ של סופרי ״דור
בארץ״, ילידי שנות העשרים של המאה ה-20, שנולדו בארץ או שהתחנכו בה מילדותם,
וצמחו בתקופת המנדט הבריטי בשנים שבין שתי מלחמות העולם. על רקע המשותף, בולט
ייחודו של אהרן מגד וקולו הספרותי הבלעדי.
בספר נחשפים לראשונה סיפוריו הראשונים של אהרן מגד, שלא כונסו בספריו,
לרבות מחברות הנעורים שלו מתקופת בית הספר. סקירתם מגלה מאפייני יסוד של יצירתו
בכל תקופותיה. הסיפורים שנכתבו על רקע מאורעות הזמן ומתוך מעורבוּת בהתרחשויות,
מעידים על הזדהות וביקורת כאחת.
מִתווה ביוגרפי זה נכתב בנוכחותו של הסופר, ומתוך הסתייעות בהערותיו
לפרטים השונים. הספר מזמין פרקי המשך, שיעסקו בחייו וביצירתו הענפה והמגוונת.
לספר מצורפים צילומים, מפות, תמונות, מִסמכים, ביבליוגרפיות ומפתחות.
תוכן העניינים:
פרק ראשון: האדם אינו אלא תבנית נוף הוריו — משפחה
וביוגרפיה (עמ׳ 11־55)
א. הנחות יסוד (עמ׳ 11־18)
ב. משפחת האב – שילוב בין מסורת
להשכלה (עמ׳ 18־33)
1. ולוֹצלַבֶק (עמ׳ 18־19)
2. קוּטנוֹ (עמ׳ 20)
3. אחווה משפחתית:
האב – משה דוד מגד (גרינברג) (עמ׳ 20־24)
4. איש צנוע – הבן על אביו בזיכרונותיו
(עמ׳
24־27)
5. ״בתוך הסבך״ – רישומה של דמות האב ביצירתו של הבן
(עמ׳ 27־29)
״מעשה
מגונה״ (׳מעשה מגונה׳, 1986) (עמ׳ 29־30)
׳נדב ואמו׳ (תשמ״ט / 1989)
(עמ׳ 30־31)
׳עד
הערב׳ (תשס״א/2001) (עמ׳ 31־33)
ג. משפחת האם – משפחה חסידית־קנאית (עמ׳ 33־51)
1. שְׁרֶנְסְק (עמ׳ 33־34)
2. ״לוחמת ללא חַת״ – האם: לאה מגד לבית רייכגוט
(עמ׳
35־38)
3. נציג ההיסטוריה – אהרן מגד על סבו מצד אמו
(עמ׳ 38־42)
4. האדם אינו
עץ־השדה – האם על אמהּ (עמ׳ 42־43)
5. מתקנת־עולם – הבן על אמו בזיכרונותיו
(עמ׳
44־46)
6. מכעס לפיוס – רישומה של דמות האם ביצירתו של הבן
(עמ׳ 47)
״לחנך את
הבריות״ (׳ישראל חברים׳, עמ׳ 167) (עמ׳ 47־48)
מהתחשבנות לפיוס – האם ב׳עשהאל׳
(עמ׳
48־49)
שקר־לבן – ׳נדב ואמו׳ (תשמ״ט / 1989)
(עמ׳ 49־50)
מטיפה טבעית –
׳מיליזילדה
היפה. רומנסה תל־אביבית׳ (תשס״ב / 2002) (עמ׳ 50־51)
ד. זיכרונות כמו בחלום –
העלייה לארץ (עמ׳ 51־55)
פרק שני: סיפור חניכה ארץ־ישראלי (1926־1938) (עמ׳ 56־96)
א. רעננה (1927־1935) (עמ׳ 56־82)
1. להתחנך בארץ ישראל (עמ׳ 58־68)
2. ״מושבה
מפוהקת״ – רעננה בזיכרונות ובריאיונות (עמ׳ 68־77)
3. רעננה – הצריף הסמלי: ״גדוד
העבודה״ ובית־הכנסת (עמ׳ 77־79)
4. רעננה ביצירתו (עמ׳ 79־81)
רעננה ב׳נדב ואמו׳
(1989) (עמ׳ 81־82)
ב. התבגרות ונעורים (עמ׳ 82־96)
1. בגימנסיה ״הרצליה״
(1933־1937) (עמ׳ 82־90)
2. הכשרה בגבעת־ברנר (1937־1938)
(עמ׳ 90־96)
פרק שלישי:
חבר קיבוץ שדות־ים (1938־1950) (עמ׳ 97־136)
א. מעורבוּת ופעילות חברתית וספרותית (עמ׳
98־115)
ב. סיפור הסיפור הראשון (עמ׳ 115־120)
ג. ״יש יום והיא תתגלה״ – אהרן מגד
וחנה סנש (עמ׳ 120־130)
ד. נישואים (1946) (עמ׳ 130־136)
פרק רביעי: בעיניים
סוציאליסטיות בארץ קפיטליסטית (מרס 1946 – אוקטובר 1948) (עמ׳ 137־162)
א. בשליחות
בארצות־הברית ובקנדה (עמ׳ 137)
1. אילוצי הקיום (עמ׳ 138־140)
2. סיפורי־מסע (עמ׳
140־143)
3. החיים בארצות־הברית – רשמים וביקורת
(עמ׳ 143־154)
ב. קשיי התאקלמות –
בחזרה לקיבוץ ועזיבתו (1948־1950) (עמ׳ 154־162)
פרק חמישי: בין תכתיבי הראליזם
הסוציאליסטי לעצמאות מחשבתית (1949־1950) (עמ׳ 163־181)
א. בתוך החבוּרה (עמ׳
163־171)
1. בספרות (עמ׳ 164־166)
2. בתיאטרון (עמ׳ 166־168)
3. תרבות וספרות (עמ׳
168־171)
ב. הערות נוספות בהמשך לביוגרפיה שטרם נכתבה (עמ׳ 171־181)
1. בשנות
החמישים של המאה ה־20 (עמ׳ 171־177)
2. אהרן מגד – מעצמי על עצמי
(עמ׳ 177־181)
פרק
שישי: דיוקנו של בן־הארץ כסופר עברי – סיפורים ראשונים (תרצ״ו / 1936 – תש״י /
1950) (עמ׳ 182־236)
א. התחלות ומאפייניהן (עמ׳ 182־190)
1. מיתוס הסיפור הראשון (עמ׳
182־183)
2. מַחברות החיבורים (עמ׳ 183־185)
3. ״מהרהורי תלמיד״
(עמ׳ 185־187)
4. תקופת התום (עמ׳ 187־190)
ב. תום, הזדהות וביקורת: סיפורי ׳לעבודה׳ (תרצ״ח / 1938 –
תש״ב / 1942) (עמ׳ 190־202)
1. בגוף ראשון רבים (עמ׳ 190־191)
2. חוויית עובד־האדמה (עמ׳ 191־192)
3. ״תעודת בגרות״?!
(עמ׳ 192־195)
4. ללכת בדרך הקשה (עמ׳ 195־196)
5. זעקת המעפילים (עמ׳ 196־197)
6. הזדהות עם הגולה (עמ׳ 197־202)
ג. סיוטים
בין״כאן״ ל״שם״ – סיפורי ׳מבפנים׳ (תש״ב / 1942 – תש״ו / 1946)
(עמ׳ 202־215)
1. אחַי בגולה (עמ׳ 203־204)
2. פועל־סופר: סיפורים מהווי סַוָּר בנמל
(עמ׳ 204־207)
3. חלום־בלהות (עמ׳ 207־210)
4. ביקורת הקיבוץ מתוכו: ״מסביבי לנקודה. מחזה״ (פסח
תש״ו) (מן הארכיון) (עמ׳ 210־215)
ד. ״השבת השחורה״: מסיפורי ׳לאחדות העבודה׳ (תש״ד
/ 1944 – תש״ז / 1947) (עמ׳ 215־218)
1. מונולוג של עוזב־קיבוץ
(עמ׳ 215־218)
ה. סיפורים חינוכיים לילדי ארצות־הברית (1946־1949)
(עמ׳ 218־227)
1. חנֻכּיּה על החוף (עמ׳ 219)
2. בין יהודים לערבים (עמ׳ 219־221)
3. חבורת הילדים מביאה ישועה
(עמ׳
221־222)
4. ״הגיבור הקטן״
(עמ׳ 223־224)
5. ספר ילדים בהזמנה (עמ׳ 224־225)
6. בין
קומונה נוצרית לקיבוץ בארץ ישראל (עמ׳ 225־227)
ו. קשיי התאקלמות: ביקורת הקיבוץ
מתוכו (1949־1950) (עמ׳ 227־236)
1. הרכילות בקיבוץ (עמ׳ 227־230)
2. המדונה
הערבייה (עמ׳ 230־233)
3. הרדיפה אחר האושר (עמ׳ 233־236)
מעין אפילוג (עמ׳ 236)
הערות (עמ׳ 237־261)
ביבליוגרפיה (עמ׳ 262־273)
א. מתוך ארכיונו של אהרן מגד (עמ׳
262־264)
ב. סיפורים ראשונים (עד תשי״א / 1951) (עמ׳ 264־268)
ג. אהרן מגד על
משפחתו ועל חייו ורשימות שונות (מבחר) (עמ׳ 268־269)
ד. ריאיונות (מבחר) (עמ׳
269־270)
רשימת המקורות שנזכרו במחקר
(עמ׳ 270־273)
נספחים (עמ׳ 274־296)
א. ״המחברת
השנייה״ – פירוט וניתוח (עמ׳ 274־281)
ב. ״דכדוך״ – רשימה מתוך ״המחברת
השנייה״
(עמ׳
281־282)
ג. אהרן מגד לזאב פרדס – ארבעה מכתבים (ארצות־הברית 1947־1948)
(עמ׳
282־293)
ד. תאריכים בחיי אהרן מגד
(עמ׳ 294־295)
ה. ספרי אהרן מגד (עמ׳ 295־296)
תודות (עמ׳ 297) מפתח היצירות של אהרן מגד (עמ׳ 298־300) מפתח היצירות של אחרים (עמ׳
301־303)
מפתח שמות (עמ׳ 304־309)
גרנות, משה. לצדה של אישה מצליחה עומד
גבר אוהב ותומך. מאזנים,
כרך פ״ז, גל׳ 2 (ניסן תשע״ג, אפריל 2013), עמ׳ 59־61.
ספר יובל
ממרכזים למרכז : ספר
נורית גוברין / ערך אבנר הולצמן ; המערכת – מיכל אורון, זיוה שמיר. -- תל-אביב
: מכון כץ לחקר הספרות העברית, ביה״ס למדעי היהדות ע״ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל-אביב,
תשס״ה 2005.
600 עמ׳.
Perspectives on Modern Hebrew literature : in honor of Professor Nurit Govrin
/ edited by Avner Holtzman ; editorial board – Michal Oron, Ziva Shamir
ספר זה הוא קובץ של דברי
עיון וספרות בהשתתפותם של ארבעים יוצרים וחוקרים. הספר הוכן לכבודה של
פרופ׳ נורית גוברין ומוגש לה בהוקרה עם פרישתה לגמלאות בתום ארבעים שנות
הוראה ומחקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל- אביב.
הכותרת ממרכזים למרכז, כשמו של שיעור המבוא
שלימדה נורית גוברין במשך שנים רבות, משקפת את התהליך העיקרי שבו עוסקים רוב מחקריה:
פריחתה של הספרות העברית בגולה במאה הי״ט ובתחילת המאה העשרים במקביל לראשית צמיחתה
של הספרות העברית בארץ-ישראל מימי העלייה הראשונה; בנייתו והתעצמותו של המרכז
הספרותי בארץ-ישראל בד בבד עם דעיכתם של המרכזים שמעבר לים. רבים מן המאמרים המכונסים
כאן מאירים קטעים וחוליות מתוך תהליך זה, תוך דיון בעשרות יוצרים ויצירות במרחב
הספרות העברית של הדורות האחרונים, החל מתקופת ההשכלה ועד לספרות הישראלית בת ימינו.
בה בעת מוצגים בספר היבטים מגוונים נוספים בעבודתה של נורית גוברין, כגון: עיון
בדרכי ייצוגם של מקומות גיאוגרפיים ושל אירועים היסטוריים על מפת הספרות העברית
והיהודית; פענוח תשתיות ביוגרפיות ספרותיות ותרבותיות כגון נתיבי זיקה והשפעה בין
יוצרים ויצירות; חשיפתם ראשיתם העלומה של יוצרי-מופת; הצגת דמויות נשכחות ונידחות
מתולדות הספרות העברית. תשומת-לב מיוחדת הוקדשה כאן לסופרים שנורית גוברין הרבתה
לעסוק בהם והניחה נדבכי יסוד להכרת חייהם ויצירתם: מ״י ברדיצ׳בסקי, ג׳ שופמן, י״ח
ברנר ודבורה בארון. הספר נחתם ברשימה ביבליוגרפית מלאה של כתבי נורית גוברין ושל
תגובות הביקורת על ספריה ומאמריה.
בפתח הספר מובא צרור דברי סיפורת, שירה ומסה מאת ארבעה-עשר סופרים
וסופרות, שניכרים בהם בדרכים גלויות וסמויות היסוד האוטוביוגרפי בצד החיבור העמוק
למקום ולזמן, והם בבחינת ״שי של ספרות״ המכוון אף הוא לכבד את מפעלה הענף והמגוון
של בעלת היובל.
עינת ברעם אשל: ״שני הפכים בנושא אחד״: על
יחסו הדו-ערכי של הרומן המשכילי אל ההיסטוריה : עיון בקבורת חמור לפרץ
סמולנסקין ובהדת והחיים לר״א ברודס (עמ׳ 126–144)
גבולות – דיוקנו של כתב-עת.
סימן קריאה, חוב׳ 7 (מאי 1977), עמ׳ 407–418.
על כתב-עת בעריכת ג. שופמן וצבי דיזנדרוק מטבת תרע״ט עד תחילת תרפ״א. כונס בספרה
מאופק אל אופק (תשמ״ג 1982), כרך ב׳, עמ׳ 588–605.
1981
״פחד להחזיק בעט-כותבים״.
עתון 77, שנה ה׳, גל׳ 25 (שבט-אדר א׳ תשמ״א, ינואר-פברואר 1981), עמ׳ 20–21.
בין נחום גוטמן לאביו
ש. בן-ציון.
כונס בספרה ׳דבש מסלע׳: מחקרים בספרות ארץ- ישראל (תשמ״ט 1989), עמ׳ 344–353.
1982
גלגולו הספרותי של חשבון אישי: על צמד הגיבורים המנוגדים
בסיפורו של י״ח ברנר ״בין מים למים״.
בקורת ופרשנות, חוב׳ 17 (אדר תשמ״ב,
פברואר 1982), עמ׳ 111–131.
״יסודו של מאמר זה בשתי הרצאות: האחת, ״דיוקנו של חוקר-הספרות כבלש ספרותי״,
הושמעה בבית-הסופר ביום 7.12.1978 במסיבה לכבוד ספרי ׳מפתחות׳ (הוצאת הקיבוץ
המאוחד ואוניברסיטת ת״א, תשל״ח); והשנייה, ״חשיבותו של היסוד הביוגרפי במחקר
הספרות״, הושמעה ביום 29.4.1980 באוניברסיטת בר- אילן, בכנס: ״דרכים בפרשנות
ספרותית״. בשתי ההרצאות קדם לניתוח הדוגמא הספרותית חלק תיאורטי, שעניינו: צורת
עבודתו של חוקר הספרות וחשיבותו של היסוד הביוגרפי במחקר הספרות, תוך הכרת
מגבלותיו וגבולותיו. חלק זה הושמט כאן, והושאר הניתוח של הדוגמה הספרותית, כדי
למנוע פיצולו של המאמר וכדי לרכזו בנושא אחד.״
חזר ונדפס בספרה ברנר: ״אובד- עצות״ ומורה-דרך
(תל- אביב: משרד הבטחון – ההוצאה לאור, תשנ״א 1991), עמ׳ 123–146.
1984
ג׳ שופמן כסופר-ילדים. ספרות ילדים ונוער, חוברת ל״ט-מ׳ (39–40) (ניסן תשמ״ד, מאי 1984),
עמ׳ 24–29.
חזר ונדפס בספרה קריאת הדורות, כרך א׳ (תשס״ב 2002), עמ׳
281–286.
״ירושלים״ : התחדשות. הרצאה בבית הסופר בירושלים, כ״ט בתמוז תשנ״ח, 23 ביולי 1998, עם הופעת כרך טז של
ירושלים: מאסף לדברי ספרות, תשנ״ח 1998, בעריכת בן-ציון יהושע ובלפור חקק
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 297–303.
2001
ישראל כהן ומכון ״גנזים״. בתוך:
גנזים : 50 שנה למכון הלאומי ״גנזים״ (תל אביב : הוצאת אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, תשס״א 2001), עמ׳ 17–19.
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳
331–334.
כוחה של מחלוקת : דין-תורה בספרות העברית. הרצאה בכנס בין-לאומי בי״ד בסיון תשס״א, 5 ביוני 2001 בנושא
״ספרות ומשפט: זיקות גומלין״, לכבוד פרופסור נילי כהן, עם סיום כהונתה כרקטור אוניברסיטת תל-אביב. הכותרת:
״דין תורה בספרות העברית״. וכן, הרצאה במכללה האקדמית ספיר, י״ז בטבת תשס״ב, 1 בינואר 2002, בסדרה
״החברה היהודית בעתות משבר, המחלוקות שפיצלו את העם היהודי״. כונס בספרה
׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 142–162.
2002
כיבוש הנוף הארץ-ישראלי בספרות העברית בראשית המאה העשרים.
הרצאה בכנס מותר, בנושא ״נוף וטבע בארץ ישראל לתקופותיה : פרשנויות אמנותיות, גאוגרפיות וספרותיות״, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל-אביב, כ״ח-כ״ט באדר תשס״ב, 12–13 במארס 2002. כונס בהרחבה בספרה
׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 69–86 <נחתם: אדר תשס״ב, מארס 2002>
2003
במחיצתו של עגנון : מכתבי עגנון כחוויה אישית הרצאה בערב זיכרון לש״י עגנון במלאות 33 שנים לפטירתו, בבית עגנון בירושלים, י״ח באדר א׳ תשס״ג, 20 בפברואר 2003, ועם הופעת
מסוד חכמים : מכתבים 1909–1970 : עגנון, ברנר, ביאליק, לחובר, כצנלסון, סדן (ירושלים : הוצאת שוקן, תשס״ב 2002)
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 245–265.
הקול המזרחי בספרות העברית – ההתחלות. הרצאה בסדרה ״בראי התרבות
– השתקפות תהליכים חברתיים בתרבות היהודית ישראלית בתחומי הספרות, התאטרון, הקולנוע, המחול והאמנות״,
ביד יצחק בן-צבי, המרכז ללימודי ארץ ישראל, ירושלים, ל׳ בניסן תשס״ד, 21 באפריל 2004, וכן בכנס השמונה-עשר של ברית עברית עולמית, מלגה-גרנדה, כ״ה-כ״ט בתשרי
תשס״ה, 10–14 באוקטובר 2004.
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 341–354.
[347]. חדרי חדרים : ביקורת סדרי הלימוד ב״חדר״ בספרות העברית לדורותיה. מורשת ישראל: כתב-עת ליהדות,
לציונות ולארץ ישראל, חוב׳ 1 (כסלו תשס״ה, נובמבר 2004), עמ׳ 56–77.
הרצאה בכנס הבין-אוניברסיטאי הי״ח באוניברסיטת בר-אילן, ו׳ בניסן תשס״ג, 8
באפריל 2003. כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 163–184.
2005
דבר (שלא) בשם אומרו. עתון 77, גל׳ 298 (שבט תשס״ה, ינואר 2005), עמ׳ 42.
תגובה על מאמרה של לילי שמיר בגל׳ 296–297 (דצמבר 2004) על ציטוט מסיפור של דבורה בארון המיוחס לעמיה ליבליך.
הערתה של נורית גוברין כונסה בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח
2008), עמ׳ 337.
תגובת לילי שמיר בעתון 77, גל׳ 299 (אדר תשס״ה, פברואר 2005), עמ׳ 42.
יעקב שטיינברג לא היה מתאגרף. מעריב, ספרות וספרים, ט״ו בתמוז תשס״ה, 22 ביולי 2005, עמ׳ 29.
תגובה על מסה של יוסף שרון על דן צלקה (מעריב, 15 ביולי 2005) כונס בספרה
׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 337.
שפת הים. מאזנים: ירחון לספרות, כרך ע״ט, גל׳ 3 (אלול
תשס״ה, ספטמבר 2005), עמ׳ 14–15.
דברים בגלריה עמליה ארבל, ז׳ בתמוז תשס״ה, 14 ביולי 2005 עם
הופעת ספר שיריו של יהורם בן מאיר (פיצ׳י): ׳מקס מתהלך על המים׳, הוצאת קשב לשירה, תשס״ה.
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 228–231.
מהטמה גנדי היה רע ליהודים. מעריב, י״א באלול תשס״ה, 15 בספטמבר 2005, עמ׳ 6.
במדור ״מכתבים״ שבעריכת בן-דרור ימיני. תגובה על ידיעה של נדב אייל,
״פרס מהטמה גנדי לח״כ זהבה גלאון״, מעריב, 13 בספטמבר 2005.
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳
338.
דבר אתי בט״ו במרחשוון : על חטא שחטאנו ללוח השנה העברי ולעצמנו. ידיעות אחרונות, ספרות, ערב שמחת תורה, כ״א בתשרי תשס״ו, 24 באוקטובר 2005, עמ׳ 29.
קריאה לחזרה אל לוח השנה העברי.
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 17–20, בשם: הלוח
העברי: על חטא שחטאנו ללוח השנה העברי.
׳לא נשכח׳! : מבט לאחור – מבט קדימה. הרצאה במרתון האחד-עשר לחקר הלאדינו, ו׳ בכסלו תשס״ו, 7 בדצמבר 2005, אוניברסיטת בר-אילן, במלאות עשרים שנה לשנתון לא נשכח! מוקדש לשואת יהודי יוון ולהנצחתה, 1985–2005. כונס בספרה
׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 308–313.
2006
צפור חלומה : על שירתה של ציפי שחרור. בתוך: עונה שנייה לאהבה : שירים נבחרים וחדשים, 1974–2006 / ציפי שחרור (תל-אביב : עקד, תשס״ו
2006), עמ׳
שתי פרדות: דוד בן-גוריון ושלמה צמח.הארץ, תרבות וספרות, ה׳ בסיוון תשס״ו, 1 ביוני 2006, עמ׳ ה 2.
על הסיפור ׳רזלה ועטרה׳ של שלמה
צמח שפורסם לראשונה ב׳מאזנים׳ בכ״א באדר תר״ץ.
נוסח מורחב כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008),
עמ׳ 365–381.
מ. סיקו: ״קול בנהר נשמע״. הרצאה בערב ספרותי: ״השואה שלפני השואה: פרעות אוקראינה (1917–1920) בסיפורי
מ. סיקו (מאיר סמילנסקי)״, בית שלום עליכם, י״ב בסיון תשס״ו, 8 ביוני 2006. כונס בספרה
׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 261–272.
עוד על גינתר גראס.חדשות בן-עזר <מקוון>, גל׳ 170 (ל׳ באב תשס״ו, 24 באוגוסט 2006) על ביקורו של גינתר גראס בארץ במארס 1967
והסערה סביבו. כונס בספרה ׳קריאת הדורות,׳כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 339.
״צריך ביוגרפיות״ : ״שתגיד לו משהו משהו באמת על אודותיו״.
מאזנים, כרך פ׳, גל׳ 5–6 (תשרי תשס״ז,ספטמבר 2006), עמ׳ 2–5.
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008),
עמ׳ 28–34 <נחתם: אב תשס״ה, אוגוסט 2005>
המשיכה אל התהום בספרות העברית. מורשת ישראל: כתב-עת ליהדות,
לציונות ולארץ ישראל, גל׳ 3 (תשרי תשס״ז, ספטמבר 2006), עמ׳ 34–45.
״האדם הוא סכום החטא והאש העצורה בעצמותיו״ (מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי:
״בין הפטיש
והסדן״ (תרס״ד). בין כל המאבקים שתיארה הספרות, מאבקו של האדם עם עצמו הוא הנצחי שבהם והקשה מכולם. זהו מאבק פנימי, תמידי, שאין אפשרות לנצח בו, והאדם נדון להמשיך לחיות עמו כל ימיו. הפנמת המאבק, והפיכתה של נפש האדם לזירתו, ימיה כימי הספרות, וגלגוליה רבים. בכל דור ואצל כל יוצר הוא לובש צורה ופושט צורה, שמותיו וכינוייו משתנים, אבל מרכזו נשאר איתן ויחיד: המאבק בין שני היצרים שהוטבעו באדם עם בריאתו על ידי בוראו: הטוב והרע. המאמר עוסק בביטוי המאבק ביצירתו של
ברדיצ׳בסקי ומביא עמדות של סופרים כלפיו וכלפי כתיבתו.
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008),
עמ׳ 130–141 <נחתם: תשס״ב, 2002>
כרך בחולות : על סיפורי תל-אביב הראשונים, במלאות מאה שנה לייסודה של אחוזת בית.
גג: כתב-עת לספרות, גל׳ 13 (תשרי תשס״ז, אוקטובר 2006), עמ׳ 124–144.
הספרות על תל-אביב עשירה מאוד. אין כמעט סופר שלא תיאר את העיר ביצירתו ברב או במעט. המאמר עוסק בתיאורי הבראשית של תל-אביב בספרות במלאות מאה שנה לייסודה של אחוזת בית
ומתרכזת במיוחד ביצירתם של אהרן אברהם קבק, קדיש יהודה סילמן ויוסף חיים ברנר.
הרצאה בכנס המדעי העברי התשעה-עשר של ברית עברית עולמית בשיתוף עם אוניברסיטת קארל בפראג, כ״ג-כ״ז בתשרי תשס״ז, 15–19 באוקטובר 2006. כונס בספרה
׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 106–129 <נחתם: אב תשס״ו, יולי 2006>
2007
פרחים, פרפרים ודבורים : חינוך מיני לילדים ולנוער בארץ ישראל. עולם קטן: כתב-עת לחקר ספרות ילדים ונוער, גל׳ 3 (תשס״ז 2007), עמ׳ 66–82.
כל חברה מתלבטת בשאלה אם ואיך להקנות חינוך מיני לדור הצעיר. במאמר מובאות שתי דוגמאות להמחשת ההתלבטות בהנחלת נושא זה לילדים ולנוער. שתיהן מעידות בראש ובראשונה על המרחק הגדול בין אז ועתה, בעיקר בחברה החילונית. שתיהן ממחישות את המציאות בפועל, לפני התגבשות ההלכה החינוכית העקרונית והשיטתית בתחום החינוך המיני, ובמקביל מבליטות שתי דרכים שונות להתמודדות עם הנושא. הדוגמה הראשונה היא ספרו של
ח״א זוטא, ׳הזרע למינהו!׳, והדוגמה השנייה הוא ספרה של הסופרת ג׳רמן מונטרה-שטראוס,
׳אמא הגידי לי׳.
הרצאה בכנס השישי ללימודים הומו-לסביים ותאוריה קווירית בנושא ״סקס אחר 06״, אוניברסיטת תל-אביב, ט׳ בסיון תשס״ו, 5 ביוני 2006.
כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008),
עמ׳ 382–403 <נחתם: שבט תשס״ו, פברואר 2006>
דמותה של רבקה המקראית בספרות היפה: הדרמה המשפחתית בחיי יצחק ורבקה: המורכבות הגדולה של זוגיות והורות.
כיוונים חדשים, גל׳ 15 (טבת תשס״ז, ינואר2007), עמ׳ 268–289.
מעוט הופעותיה של רבקה אמנו בספרות העברית מלמד שעדיין לא מוצתה דמותה, ולא מוצו כל אפשרויות הפרשנות שמזמן המקרא יחד עם הפרשנות לדורותיה. כיום, בדור של
״קריאה נשית״ יש מקום לחזור אל רבקה, להתעמק בדמותה, ולבחור בה כמודל ל״אשה חדשה״, חזקה, חכמה, פעילה ועצמאית.
נוסח מורחב הכולל את מאמרה ״ויתרוצצו הבנים בקרבה״ שפורסם לראשונה ב
עלי-שיח, חוב׳ 45 (קיץ תשס״א, 2001), עמ׳ 7–36 [307], כונס בספרה
׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 72–116.
״איך אבא מושיב ילד על קן צרעות״ : קריאה מחודשת בסיפורי
ס. יזהר. הרצאה בפסטיבל ליהדות בכפר בלום
״לא בשמים 2007״, ט׳ בתמוז תשס״ז, 25 ביוני 2007.
נוסח מורחב כונס בספרה ׳קריאת הדורות׳, כרך ד׳ (תשס״ח 2008), עמ׳ 25–64
<נחתם: שבט תשס״ז, פברואר 2007>
דב סדן כעורך המוסף לספרות של ״דבר״.
קשר, חוב׳ 35 (חורף 2007), עמ׳ 94–98. דב סדן ערך את המוסף לספרות של ״דבר״ במשך 6 שנים. היו אלה 6 שנים קשות וגדושות מאורעות רבים: החל מעלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה, עליית יהודי גרמניה לארץ ישראל, הידלדלות המרכזים היהודים במזרח אירופה, דרך מאורעות תרצ״ו-תרצ״ט ועד ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. כל אותה עת היה צורך לתת ביטוי למאורעות האקטואליים, ובו בזמן לשמור על חיי הספרות והתרבות, ולהמשיך את מהלכם והתפתחותם. המאמר מתאר את עבודתו של דב סדן בשנים אלה. הרצאה בכנס במלאות 80 שנה לייסודו של דבר, אוניברסיטת תל-אביב, ז׳ בכסלו תשס״ו, 8 בדצמבר 2005. כונס בספרה
׳קריאת הדורות׳, כרך ג׳ (תשס״ח 2008),
עמ׳ 404–412 <נחתם: כסלו תשס״ו, דצמבר 2005>
״עיט ואלהים יחדו״ (יצחק למדן) : המקרא כנושא לספרות. בתוך:
ספר מיכאל – בין הזמן הזה לימים ההם : מחווה למיכאל בהט / עורך אבי שגיא (אבן יהודה: רכס פרויקטים חינוכיים, 2007), עמ׳ 31–51.
2008
ברומו של הזמן. מקור ראשון, שבת, כ״ח באייר תשס״ח, 30 במאי 2008, עמ׳ 10, 11.
כל ספר חדש של אהרון מגד מאיר באור חדש את המציאות בה אנו חיים.
המשורר התכוון, התכוון מאוד. מקור ראשון, שבת, ט״ו בכסלו תשס״ט,
12 בדצמבר 2008, עמ׳ 4.
״ההתעלמות מדעת היוצר בדיון על יצירתו, שהפכה למעין כלל מקודש בהוראת
הספרות, אווילית ומנוונת. כמובן, שגם אל עדות היוצר יש להתייחס בזהירות, שכן הוא
עצמו עשוי לתעתע בשואלים״.
2009
דיוקנו של סופר כבן להוריו. מאזנים, כרך פ״ג, גל׳ 1 (ניסן-אייר תשס״ט, אפריל 2009), עמ׳ 2–7.
דיון, בין היתר ביצירתם של צבי אנקורי, ס. יזהר, חיים גורי, א״ב יהושע ואהרן מגד
התרמילאית הראשונה. מקור ראשון, שבת, א׳ באלול תשס״ט, 21 באוגוסט
2009, עמ׳ 6.
״בראשית המאה שהתה שולמית פלאום תקופה ארוכה בהודו ופיתחה יחסים
קרובים עם חתן פרס נובל ההודי, טאגור. היא שהביאה את התרבות ההודית לישראל״.
דיוקנו של בן הארץ כסופר עברי : אהרן מגד – סיפורים ראשונים (תרצ״ח/1937-תש״י/1950). גג: כתב עת לספרות, גל׳ 21 (חורף 2009), עמ׳ 97–115; גל׳ 22 (קיץ 2010), עמ׳ 149–164.
תקלה ותיקונה : ״מאזנים״ שנה ראשונה : עמוד ראשון – 80 שנה ל״מאזנים״. גבורות למאזנים : קובץ ספרותי מיוחד במלאת 80 שנה לביטאון אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.
כרך א׳ / עורך –
משה גרנות (תל-אביב : אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, תש״ע 2009), עמ׳ 15–17.
ראשיתו של יהודה בורלא.גבורות למאזנים : קובץ ספרותי מיוחד במלאת 80 שנה לביטאון אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.
כרך א׳ / עורך –
משה גרנות (תל-אביב : אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, תש״ע 2009), עמ׳ 158–163.
2010
מרחיבים – מחריבים – ׳מחרבים׳ : הדיבור העברי בראשית המאה העשרים.
העברית : רבעון בענייני הלשון העברית, מחזור נ״ח, חוברת ד׳ (תשס״ט-תש״ע,
2009–2010), עמ׳ 174–194. המאמר מציג עמדות שונות מראשית המאה העשרים ועד היום באשר לתחיית הלשון העברית. נסקרת עמדת המצדדים במדיניות הרחבת הלשון ועמדת המתנגדים למדיניות זו. כמו כן עוסק המאמר בלשון העגה של ילידי הארץ. נזכרות במאמר עמדותיו של הסופר דוד פרישמן והשינוי שעבר עליו מאויב לאוהב. כמו כן מובאות דוגמאות מלשון הדיבור בבית הורי המחברת בילדותה בתל-אביב של אמצע שנות השלושים וראשית שנות הארבעים של המאה העשרים.
שרירי הרוח. מקור ראשון, שבת, גל׳ 675 (ה׳ באב תש״ע, 16 ביולי 2010), עמ׳ 28–29.
על ספרו של דב בן-מאיר ״גלותו וגאולתו של העם היהודי – הישרדות/יצירה/קוממיות״. דברים שנאמרו לראשונה כהרצאה בבית אריאלה בתל אביב בי״ז בתמוז תש״ע, 29 ביוני 2010.
דור לדור יביע אמר. מאזנים, כרך פ״ד, גל׳ 5–6 (שבט תשע״א, ינואר 2011), עמ׳ 6–8.
בין חנוך ברטוב לחיים באר: על הקרבה הרוחנית שחש ברטוב אל חיים באר, לספריו ובמיוחד לספרו האחרון:
״אל מקום שהרוח הולך״.
המשפחה הספרותית של עמוס עוז. גג : כתב עת
לספרות, גל׳ 24 (2011), עמ׳ 151–166.
המאמר עוסק בשלוש השפעות ספרותיות מרכזיות על עמוס עוז ויצירתו: שלושה אבות רוחניים: ש״י עגנון, י״ח ברנר ומ״י ברדיצבסקי.
״ביתו של אדם כמותו, כתפארת אדם לשבת בית״ (ישעיה מד 13). דומוס ישראל, גל׳ 15 (2011), עמ׳ 118–125.
הבית הישראלי בספרות: הבית והאדם הגר בו שזורים זה בזה. יש ותיאור הבית משקף את הנעשה בנפשו של האדם ויש שלהיפך: הבית מדגיש את נפשו ואת מצבו של האדם על דרך הניגוד. (מתוך המאמר)
פתחון פה לשותקים. אפיריון, גל׳ 118 (חורף
תשע״א), עמ׳ 28–31.
ביקורת על ספרה של רות קולדוני-בקי
״אני יוסף אחיכם: חייו של ג’ו שווארץ – מפעל הצלה של איש אחד״ (מושב בן-שמן: מודן, 2010). מבוסס על דברים שנאמרו בפאנל בהנחיית יעקב אחימאיר בהשתתפות ההיסטוריון פרופ׳ יהודה באואר, אחיינו של ג׳ו שווארץ, פרופ׳ חיים וקסמן ורות בקי. ירושלים, 21 בדצמבר 2010.
כיוונים
חדשים בחקר עגנון.עי״ן
גימ״ל: כתב עת לחקר יצירת עגנון <מקוון>, גל׳ א׳ (תשע״א 2011), עמ׳
1–19. המאמר מצביע על שלושה כיווני מחקר שאותם יש להעביר מן השוליים אל המרכז: א. מחקר הראליה ביצירות עגנון; ב. עגנון בזיכרונותיהם של בני דורו; ג. עגנון במכתביו. הנחת היסוד היא שהכרת הספרות ומחקרה אינה יכולה להיעשות בחלל הריק, אלא בהקשריה הרחבים: ההיסטוריים, הביוגרפיים, החברתיים, הפואטיים, לרבות אלה הלשוניים והאידאולוגיים. ככל שתעמיק היכרות זו, כך יינתנו בידי הקורא, הלומד והחוקר כלים פרשניים טובים ומדויָקים יותר להעמקת הקשב ביצירה. המאמר מדגים את מה שכבר נעשה בכל אחד מתחומים אלה, מוסיף דוגמאות חדשות לכל תחום וקורא להשלים את מה שעדיין חסר בהם. בסיומו מובאת הערה אישית, שבה מתארת הכותבת את מכתבי עגנון כחוויה אישית מבית אביה, הסופר ישראל כהן, שהיה ידידו של עגנון והתנהלה ביניהם חליפת מכתבים לאורך שנים.
שתי פנים ללב. האומה, גל׳ 182 (קיץ תשע״א, יוני 2011), עמ׳ 99–105.
על ספרו של אלי עמיר ״מה שנשאר״. הספר הוא רומן על משבר באמצע החיים. חשבון נפש יש בו מטבעו שני מרכיבים: מבט על העבר ומבט על העתיד. גיבור הספר סוקר את עברו, ולא פחות מכך מתבונן בשנים הצפויות לו בעתיד. הוא בוחן את השאלה: מה השתבש בחייו בעבר, ובמיוחד תוהה: האם יש אפשרות של
״תיקון״ לחיי העתיד, ל״מה
שנשאר״ לו עוד לחיות לאחר שיצא מבית החולים. הספר נע בין שני קטבים אלה: העבר ולקחיו, העתיד ואפשרויותיו. זהו ספר מעורר מחשבה, המפנה את מבטו של הקורא פנימה אל תוך עצמו ומחייב אותו לחשבון נפש עם עצמו.
איש הניגודים.מקור ראשון, שבת, ז׳ בתמוז תשע״א, 8 ביולי 2011, עמ׳ 15, 23.
על ספרו של אבנר הולצמן ״מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי״ (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשע״א 2011)
״גשר רומנטי משני צדי החבל״ : אמנות הסיפור של בן־ציון יהושע.
מאזנים, כרך פ״ה, גל׳ 3 (אב תשע״א, אוגוסט 2011), עמ׳ 26–30.
תמצית הדברים לראשונה בערב שהוקדש ליצירתו, במרכז אב״א בירושלים, כ״ו בסיון תשע״א, 28 ביוני 2011.
היסוד המוצק של בניין הספרות והתרבות העברית. האומה, גל׳ 184 (חורף
תשע״ב, דצמבר 2011), עמ׳ 112–117.
חוקי הטבע האנושי, בתחום היחיד ובתחום החברה, הם כאלה שהעבר מפנה את מקומו להווה. שכחת העבר מפנה את מקומה למציאות ההווה. אבל אם העבר חשוב והוא חשוב, אזי צריכה קבוצת אנשים לקחת על עצמה את שימור הזיכרון. ללכת נגד הזרם, ולנטוע מחדש את העבר בתוך ההוה. במיוחד כשמדובר ביצירות הספרות הקלאסית, בסופרי המופת העבריים. ללא עבר אין הווה ובעיקר אין עתיד. תרבות נבנית נדבך על גבי נדבך. אי אפשר לבנות את הקומה העליונה בלא היסודות והקומות שמתחתיה. סופרי המופת הם היסודות. (מתוך המאמר)
כערער בערבה :
סיפורה של טעות. גג :
כתב־עת לספרות, גל׳ 25 (חורף 2011), עמ׳ 105–113.
המחברת חושפת שרשרת טעויות הקשורות בשיר ״לילדה ביער״ מאת זרובבל גלעד. כולל השיר
״לילדה ביער״ מאת זרובבל גלעד, לחן דוד זהבי. חזר ונדפס ב׳חדשות
בן עזר׳, גל׳ 717 (כ״ג בשבט תשע״ב, 16 בפברואר 2012)
2012
קולו של הסופר: בין אהרן מגד לש״י עגנון. מאזנים: ירחון לספרות, כרך פ״ו, גל׳ 3 (סיון-תמוז תשע״ב, יוני 2012), עמ׳ 2–6.
המחברת דנה בנושא ההשפעות הספרותיות על יצירתו של סופר בכלל ועל השפעת עגנון על יצירת אהרן מגד בפרט.
הסופר הנשכח אשר ברש: אי־ההבנה שליוותה את יצירתו. האומה, גל׳ 187 (סתיו תשע״ג, ספטמבר 2012), עמ׳ 101–107.
אשר ברש שייך למשפחה המכובדת ביותר בספרות העברית: משפחת הנשכחים. מי היה אשר ברש? המתעניין יגלה עד מהרה את היקפה העצום של יצירתו ואת טביעת אצבעותיו הניכרת בחיי התרבות והספרות בארץ ישראל ובמדינת ישראל מראשית המאה ה־20 ועד לפטירתו, לפני 60 שנה, ולמעשה, עד היום.
נשים בנות בלי־שם במקרא ובספרות – המקרה: אשת לוט. מאזנים: ירחון לספרות, כרך פ״ו, גל׳ 5 (תשרי-חשון תשע״ג, אוקטובר 2012), עמ׳ 20–26.
המאמר הוא תמצית חלקי של מחקר מפורט ומתועד הכולל כ־50 שירים על אשת לוט, בצירוף רשימות ביבליוגרפיות של השירים והמחקר בנושא זה. במרכזו: דמותה של אשת לוט בספרות העברית לדורותיה, לרבות שירי הזמר. כולל השירים:
״אשת לוט״ מאת אנדה פינקרפלד (עמיר), ״אשת לוט״ מאת ק.א. ברתיני, ״כמו אשת לוט״ ו״אשת לוט נועלת״ מאת גלית חזן־רוקם.
תסמונת חוני המעגל. עתון 77: לספרות ולתרבות, גל׳ 363–364 (כסלו-טבת תשע״ג, נובמבר-דצמבר 2012), עמ׳ 28–32.
על ספר שיריו של עשהאל פוחצ׳בסקי ״גחלת״.
׳גנזים׳ – ׳מבצר הרוח׳, ״בית היוצר לנשמת האומה״ (ח״נ ביאליק). מאזנים: ירחון לספרות,
כרך פ״ו, גל׳ 6 (כסלו-טבת תשע״ג, דצמבר 2012), עמ׳ 22–27.
המכון הלאומי ״גנזים״ משמר את הזיכרון הלאומי, התרבותי והספרותי של עם ישראל לדורותיו, בתפוצות הגולה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל. שוכן בו המאגר הגדול ביותר של ארכיונים של סופרים, הוגים, עורכים ויוצרי התרבות של העם היהודי. המאמר מתאר את פעילותו של המכון במשך השנים ואת מצבו עם המעבר לכתיבה במחשבים. כולל פקסימילים ממכון
׳גנזים׳.
2013
שירת חיפה. מקור ראשון, שבת, ד׳ בניסן תשע״ג, 15 במארס 2013, עמ׳ 8.
לרגל צאת האנתולוגיה ״שירי חיפה״ בעריכת אילנה שחף, שונית כהן ועוזי שביט (הוצאת הקיבוץ המאוחד)
לציפי שחרור – בתום שש שנות כהונה. מאזנים: ירחון לספרות,
כרך פ״ז, גל׳ 2 (ניסן תשע״ג, אפריל 2013), עמ׳ 6–7.
מכתב לציפי שחרור, עורכת ״מאזנים״ עם פרישתה..
מגויס מטעם עצמו – על ׳ארץ אבנים׳ לאהרן מגד. מאזנים: ירחון לספרות,
כרך פ״ז, גל׳ 2 (ניסן תשע״ג, אפריל 2013), עמ׳ 20–22.
בספר ׳ארץ אבנים׳ נאספו 64 מסות, מבחר מצומצם מתוך כמה מאות מאמריו של אהרן מגד בעיתונות מאז שנות החמישים של המאה הקודמת ועד היום.
ידידות מתוחה בין ש. בן־ציון לביאליק. האומה, גל׳ 190 (קיץ תשע״ג, מאי 2013), עמ׳ 88–99.
בחייו ובפעילותו של ש. בן־ציון, מסתמן דגם חוזר כמעט קבוע, במערכת יחסיו עם סופרים אחרים:
״מודל הסולם״ המהלך בשניים הוא כפול: מלמעלה למטה של האחד, ולמטה למעלה של האחר. מי שטיפח ועודד ש. בן־ציון סולק לאחר שמילא את תפקידו, ומי שעודד וקודם, השתחרר, נעשה עצמאי עלה למעלה, והביט ממרום מעמדו על זה שהוא חייב לו, לא פעם בזלזול ובהתנשאות. מודל זה שחזר בחייו של ש. בן־ציון כמה פעמים עם סופרים שונים, מאפיין את חייו ויצירתו. (מתוך המאמר)
״הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול״. כיוונים חדשים, חוב׳ 28 (סיון-תמוז תשע״ג, יוני 2013), עמ׳ 272–294.
אוטוביוגרפיה היא אחד הז׳אנרים העתיקים, השכיחים והנפוצים בספרות בכלל, ובספרות העברית בפרט. בכל דור, מתמודדים יוצרים עם עברם, עם הוריהם, עם בית גידולם, ועושים את חשבון נפשם ואת חשבון דורם. התמודדות זו נעשית בהתאם לרוח התקפה ועל יסוד קווי הביוגרפיה המשותפת
״הקלאסית״ של הדור ובד בבד תוך עימות עם פרטי הביוגרפיה האישית של הכותב. ספרה של רות נצר,
״ההתחלה – נומה עמק״, על רקע הקיבוץ הדתי טירת־צבי שבעמק בית שאן, שייך במובהק לסוג של אוטוביוגרפיות של ילדי קיבוץ, ומצטרף לקודמיו שראו אור בשנים אחרונות. (מתוך המאמר)
כולנו אחרים. מאזנים: ירחון לספרות, כרך פ״ז, גל׳ 3 (תמוז תשע״ג, יוני 2013), עמ׳ 2–4.
מושג ׳האחר׳ ביהדות ובספרות מעלה סדרה של תהיות ושאלות. זהו מושג יחסי, אין הוא עומד בפני עצמו. הוא תמיד דורש השוואה: אחר ביחס למי ולמה? שונה ממי וממה? מי קובע מי הוא אחר? האחר עצמו? החברה? מי בתוך החברה? איך נקבעת
׳אחרות׳? האם סימון מישהו כאחר הוא קבוע? תמידי? זמני? האם כולנו ׳אחרים׳? המאמר מציג ארבע דוגמאות ל׳אחרות׳ בספרות באמצעות עיון וביקורת בארבע יצירות:
״מישאל״ מאת י.ד. ברקוביץ; ״וכך כשיצאתי מן הכלא, גיליתי כי נכפל כוחי״ בתוך ״אם אשכחך״ מאת לב חקק;
״אחת מאתנו״ בתוך ״דג בבטן״ מאת אפרת דנון; ״שקופים״ בתוך ״שקופים״ מאת ליאור אנגלמן.
מדוע אי־אפשר בלי ברנר – חיים גורי וברנר. מאזנים: ירחון לספרות, כרך פ״ז, גל׳ 5 (חשון
תשע״ד, אוקטובר 2013), עמ׳ 17–21.
על דמותו של ברנר כחלק בלתי נפרד מעולמו של חיים גורי, שהשפיעה על עיצוב זהותו, השקפת עולמו ויצירתו.
ראשיתם, פריחתם ומאבקם של המדורים לספרות בעיתונות היומית על הישרדותם. קשר, גל׳ 45 (2013), עמ׳ 24–31.
חלקו הראשון של המאמר התפרסם בגיליון 25 (1999), עמ׳ 105–114.
ראיון עם אהרן מגד, עורך משא: במה לספרות, אמנות וביקורת. קשר, גל׳ 45 (2013), עמ׳ 117–123.
בהשתתפות גדעון קוץ.
2014
מכתב בדבר יצחק שנהר.חדשות בן־עזר <מקוון>, גל׳
939 (א׳ באייר
תשע״ד, 1 במאי 2014), עמ׳ 35.
הערה לגיליון הקודם על סיפור של יצחק שנהר ו׳מעגלות׳ של
דוד מלץ.
מלחמת העולם הראשונה בראי הספרות העברית בשנים האחרונות. זמנים: רבעון להיסטוריה, גל׳ 126 (אביב
[יוני] 2014), עמ׳ 96–109.
ערכים ל׳לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים׳ / עורכים: זיסי
סתוי, פרופ׳ יגאל שוורץ (אור יהודה : דביר ; באר שבע : הקשרים, המכון לחקר
הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשע״ד 2014)
אורן (נאדל), יצחק (עמ׳ 51–52)
אסתר (גודלבסקי), חיה (עמ׳ 106)
אריכא (דולגין), יוסף (עמ׳ 118–119)
בארון, דבורה (עמ׳ 130–131)
וויסלבסקי, צבי (עמ׳ 376–377)
זמורה, ישראל (עמ׳ 412–413)
טביב, מרדכי (עמ׳ 449–450)
טלפיר, גבריאל (וונדרמן, יוסף) (עמ׳ 457–458)
יפה, א״ב (אברהם בנימין) (עמ׳ 490–491)
מגד, אהרן (עמ׳ 571–573)
מיכלי (דוחובני), בנימין יצחק (עמ׳ 599–600)
מישקובסקי, גיטל (עמ׳ 609)
שופמן, גרשם (עמ׳ 906–908)
׳כערער בערבה׳ – אחרית דבר. בתוך: כערער בערבה / מרדכי טביב ; הערות
– אבנר הולצמן (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע״ד 2014),
עמ׳ 314–328. על ׳אחרית דבר׳ והערותיו של אבנר הולצמן כתבה
רות אלמוג ברשימתה
״זכר גסות של איכר שהִלְקָה תימנית אחת ומכך הפילה עוּבָּרָהּ״,
הארץ, תרבות וספרות, כ״ח באדר א׳ תשע״ד, 28 בפברואר 2014, עמ׳ 2.
בכף הקלע : מתח ההקשבה לעצמו ביצירתו של חיים באר. בתוך:
מלאכת החיים : עיונים ביצירתו של חיים באר / חנה סוקר־שווגר וחיים וייס עורכים (תל אביב : עם עובד, תשע״ד 2014),
עמ׳ 37–53.
חפירות הנפש : ארכיאולוגיה וארכיאולוגים בספרות העברית. האומה, שנה נ״ב, גל׳ 198 (קיץ תשע״ה, מאי 2015), עמ׳ 89–100.
תמצית הרצאה במסגרת יום העיון השנתי של המכון לארכיאולוגיה ע״ש
יוחנן אהרוני באוניברסיטת תל־אביב, 22 בינואר 2015.
דיון בחמסין וצפרים משוגעות לגבריאלה אביגור־רותם,
תרה מאת צרויה שלו, חידת מותי לאמנון
ז׳קונט ואחות שמש מאת דרור בורשטיין.
כתבי־העת העבריים אז והיום : הקושי בהתמדה, המעבר לאינטרנט.
האומה, שנה נ״ג, גל׳ 200 (חורף תשע״ו, נובמבר 2015), עמ׳ 93־105.
2017
שירת ארז ביטון בהקשר היסטורי. בתוך:
המשכיל בעת הזאת : ספר היובל למשה פלאי : מאמרים בהשכלה, ספרות
עברית ולימודי היהדות / בעריכת זאב גרבר, לב חקק ושמואל כץ (בני ברק : הוצאת הקיבוץ
המאוחד, תשע״ז 2017), עמ׳ 66־91.
ראיונות ומשאלים בהשתתפות נורית גוברין
אשת העולם הגדול.ידיעות אחרונות, 7 ימים, א׳ בטבת תשס״ג, 6 בדצמבר 2002, עמ׳ 62–66,
82.
ראיון־כתבה של אילת נגב עם נורית גוברין על שלומית פלאום, חייה וספרה, במטרה לגלות פרטים נוספים עליה, על משפחתה ועל מי שהכירו אותה.
״הדברים שהרגיזו הם כרטיס הביקור שלי״. מקור ראשון, שבת, א׳ בתמוז תשס״ח, 4 ביולי 2008, עמ׳ 4־5.
שיחה עם עודד מנדה־לוי.
מילה שלה. ידיעות תל אביב, 15 ביוני 2012, עמ׳ 62־63.
ראיין: איתי אילנאי.
פרופסור נורית גוברין (76) עדיין לא יודעת אם תלמד בשנה הבאה באוניברסיטת תל־אביב. היא מבכה את מוות החוג לספרות עברית ואת העוול שעשו לאהרן מגד. את יכולת הביטוי שלה היא מוצאת במחקר.
