עמוס עוז (קלאוזנר) נולד בט״ו באייר תרצ״ט, 4 במאי 1939 בירושלים להוריו פניה ויהודה
אריה קלאוזנר (דודו היה פרופ׳ יוסף קלוזנר). למד בבית
ספר תחכמוני בירושלים ובגמנסיה העברית ברחביה. בגיל ארבע־עשרה, שנתיים אחרי שאמו התאבדה,
שינה את שם משפחתו מקלאוזנר לעוז ועבר לחיות בקיבוץ חולדה. התאבדות האם והמרד בבית
הרוויזיוניסטי עתידים להשפיע במידה רבה על עולמו החווייתי והספרותי. ״מגיל ארבע–עשרה
אני כאן, בחולדה. אבל זה כבר גיל מבוגר מאוד. התבניות כבר ישנן . אני בא ממשפחה רוויזיוניסטית
ותיקה, ואני חושב שהמעבר החריף הזה מאפשר לי להיות ׳סוכן׳ זר, גם בחולדה וגם בירושלים״, אמר באחד הראיונות הראשונים שהעניק. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בחולדה והיה חבר
הקיבוץ .במשך יותר משני עשורים. אחרי סיום שירותו הצבאי בנח״ל למד ספרות עברית ופילוסופיה
באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל עשרים ואחת נישא לנילי לבית צוקרמן, בת קיבוץ חולדה
ובתו של ספרן הקיבוץ, ארכיונאית ומי שהקימה את ארכיון עמוס עוז באוניברסיטת בן–גוריון
בנגב. נישואיהם חגגו כבר יותר מיובל ויש להם שלושה ילדים: פרופ׳ פניה עוז־זלצברג, מרצה
להיסטוריה ולמשפטים, גליה עוז, קולנוענית וסופרת ילדים, ודניאל
עוז, משורר ומוזיקאי. מאז 1986 התגורר בערד וכיהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת
בן–גוריון.
ספר סיפוריו הראשון, ארצות התן (כתר, 1965), זכה לשבחיה
הנלהבים של הביקורת, והפופולריות שלו גאתה עם פרסום הרומן השני, מיכאל שלי (עם
עובד, 1968). הוא הפך לאחד מנציגיו הבולטים של ״הגל החדש״ (לצד
א״ב יהושע, אהרן אפלפלד ועמליה כהנא–כרמון)
ולסופר הישראלי הפופולרי ביותר בדורו, הן בישראל והן מחוצה לה.
סיפורי ארצות התן נבנו כמערכת של גלגל בתוך גלגל, מה שמראה
את המורכבות שלהם ואת תחומי העניין המגוונים של היוצר. במרכז המערכת נמצאת דרמה פסיכולוגית,
מאבק נצחי בין האגו ל״צל״, או בין הפעילות הנפשית המודעת ובין דחפים ויצרים היוליים.
סביב מעגל פנימי זה נבנית דרמה משפחתית, המקבילה במהלכיה ובמתחיה לדרמה הנפשית.
המעגל המשפחתי נטוע במעגלים חברתיים (הקיבוץ, ירושלים), נופיים (החשכה והתנים שסביב
הקיבוץ) ופוליטיים (המאבק עם הערבים). הספֶרה האחרונה היא הרליגיוזית, והכוחות הפועלים
בה הם אותם כוחות המרכיבים את הדרמה הנפשית: אור וחושך, יצר וחסד . הגיבורים, המיוסרים
על ידי קרע פנימי, מנסים כולם לחבור לספֶרה זו. גם ביצירות אחרות שלו מראה עוז כי הדרך
להשגת הקדושה טמונה במציאת אחדות ניגודים מפרה בין הכוחות המנוגדים המתרוצצים בנפש
גיבוריו. הצד הרליגיוזי בעולמו התחזק בסוף שנות השמונים ובראשית שנות התשעים ברומנים
כמו לדעת אישה (1989) והמצב השלישי (1991). מונחים קבליים, שרווחו גם
בספריו הקודמים, קיבלו דגש רב ברומנים אלה. אוצר המילים של פימה, גיבור המצב השלישי,
שזור במונחים קבליים אופייניים כמו תיקון, פגימה, גלגול, גולם, מהות, ניצוץ וספירה,
והוא מתאר את עצמו שוב ושוב במונחים מתחום הקבלה הלוריאנית.
המבנה הרב–מעגלי הזה והמתחים התמטיים הכלולים בו מאפיינים
את כל יצירתו של עוז. ככלל ניתן לומר כי העלילות משתנות מספר לספר, אבל הנושאים נותרו
בעינם מראשית יצירתו ועד היום. המבנה הנזכר יוצר הקבלות מטפוריות רבות בין רובדי הטקסט
השונים והוא מעניק לסיפור מורכבות רבה. חשיבות מרבית במערכת הזאת יש לדרמה המשפחתית.
ספרו הראשון נפתח בסיפור ״ארצות התן״, שבו מזמין מתתיהו דמקוב לחדרו את גלילה, בת הקיבוץ,
בת שש–עשרה, כדי לגלות לה שהוא, ולא בעלה של אמה, הוא אביה הביולוגי. במהלך הערב שבו
מבלה גלילה בחדרו של דמקוב מנסה זה לפתותה ורק ברגע האחרון השניים נמנעים מגילוי עריות.
נושא דומה חותם גם את הקובץ: בסיפור ״אש זרה״ מנסה הגיבורה לפתות את חתנה–לעתיד של
בתה, המתואר כמה פעמים במהלך הסיפור כבנה. גילוי העריות פותח אפוא את הספר וגם חותם
אותו. האבהות הכפולה מאפיינת רבים מגיבוריו של עוז. בצדה נמצא את האישה חסרת השקט,
המלנכולית, שאינה מסתפקת בקיו ם המרופט שמציעים לה החיים (למשל, במיכאל שלי
ובנובלה ״הר העצה הרעה״, 1976), וכן את החיפוש אחרי מבנים משפחתיים חלופיים (למשל,
ברומנים מנוחה נכונה, 1982, ולדעת אישה). חשיבותם של הנושאים האלה בעולמו
של עוז מתבררת, בין השאר, מהרומן האוטוביוגופי שלו, סיפור על אהבה וחושך (2002).
במבנה הרב־מעגלי הזה תהליכים פסיכולוגיים־אישיים ותהליכים חברתיים־תרבותיים
משתלבים ומשתקפים אלה באלה. עובדה זו מעניקה לספריו של עוז ממד חברתי–תרבותי רחב, ובו
בזמן מאפשרת להם לזכות בפופולריות רבה למרות מורכבותם הטקסטואלית. הרומן קופסה שחורה
(1987) מדגים זאת היטב. הרובד הפסיכולוגי של הרומן מוסווה מאוד (הגיבורים מאופיינים
בעקיפין כדמויות אופייניות של ״אנימה״ ו״אנימוס״, והרומן בוחן את עצם אפשרות הקשר בין
המינים) וכמעט שלא הובחן על ידי קוראים ומבקרים. לעומת זאת, המתחים החברתיים בין אשכנזים
לספרדים ובין שמאל לימין זכו למרב תשומת הלב עול הקהל . שילוב זה של האישי והציבורי
הגיע לשיאו ברומן האוטוביוגרפי סיפור על אהבה וחושך, שבו שתל המחבר את סיפור
משפחתו בסיפור ההיסטוריה היהודית החדשה. האירועים ההיסטוריים מעניקים מכוחם ביצירה
זו לאירועים האישיים, והסיפורים האישיים מחיים ומעצימים את הסיפור ההיסטורי. המתח בין
הרבדים הנפשיים השונים מתבטא ביצירת עוז במאבק בין קיום שטוח, בטוח וחסר חיים לבין
פיתוייה של החוויה הסוחפת, ההרסנית, שמעבר לגבולותיו הבטוחים של הקיום היומיומי. המאבק
הזה מתפרט בספריו למאבק בין אור לחושך, בין חיים למוות, בין אלוהים לשטן, בין רוח לגוף,
בין גבר לאישה, בין יהודים לערבים, בין תרבות לטבע. ספריו נפתחים במאבק בין יריבים
מושבעים, ומסתיימים בניסיון עיקש ועקבי להביא את ההפכים המתגוששים לידי קיום בצוותא.
מראשיתה ניכרת אפוא ביצירה זו תנועה דו–כיוונית: מצד אחד, משיכה אובססיבית אל ״מקום
אחר״ (כשם הרומן הראשון שלו, 1966), ניסיון בלתי נלאה לחשוף את צדדיה האפלים של התודעה
ולחדד ככל האפשר את הניגודים בין ההפכים המתרוצצים בנפש. מצד אחר, ובמקביל, ניסיון
עקבי להביא את הכוחות המתמודדים לידי דו־קיום בשלום ולזיקת–גומלין מפרה. ועם זאת, אחדות
הניגודים המושגת בסיומן של יצירותיו היא, מטבע הדברים, ארעית מאוד, תחנה נוספת בדרך
למאבק חדש ולספר חדש. התפישה שעל פיה האויב הוא גם האח התאום, מופיעה שוב ושוב ביצירותיו
של עוז. תפישה זו מעידה כי שלא כיוצרים עבריים אחרים (למשל, עגנון וא״ב יהושע), שהושפעו
מהתיאוריה הפסיכולוגית של פרויד, אימץ עוז את רעיונותיו של קרל גוסטב יונג, והשפעתם
עליו ניכרת בשלושה תחומים מרכזיים. ראשית, הצגת האגו כנקודה חלשה ובלתי יציבה בראשה
של פירמידה, שעיקר נפחה הוא הלא–מודע הקולקטיבי (לא–מודע זה הוא מאגר של תשוקות ויצרים
קדמוניים, אך טמונים בו גם יצירתיות ותבונה עליונה). שנית, התהליכים הנפשיים המרכזיים,
המיוצגים ברוב היצירות, הם יונגיאניים אופייניים (האינדיווידואציה, מציאת העצמיות,
מושגת על ידי השלמת הגיבור עם צדדיה האפלים של נפשו). שלישית, כתביו של יונג סיפקו
לעוז מאגר מרכזי של סמלים, בהם המסע בעקבות האוצר כמסע נפשי שמטרתו גילוי העצמיות (ארצות
התן,מקום אחר,עד מוות,מנוחה נכונה ועוד), וגם סמלי האם
הגדולה, סמלי העצמיות ועוד. אחרי שפירסם קובץ סיפורים ושני רומנים במשך ארבע שנים (1965–1968),
המשיך עוז לפרסם בעקביות רומנים וקובצי נובלות, בהם: לגעת במים. לגעת ברוח (1973);
קופסה שחורה (1987); לדעת אישה (1989); המצב השלישי (1991);
אל תגידי לילה (1994); אותו הים (רומן בחרוזים , 1998); סיפור על
אהבה וחושך (רומן אוטוביוגרפי , 2002); פתאום בעומק היער (2005); תמונות
מחיי הכפר (2009). הנובלות שלו כלולות בקבצים עד מוות (1971) והר העצה
הרעה (1976). ספר הפרוזה האחרון עד כה, בין חברים, ראה אור בשנת 2012 וכולל
שמונה סיפורים. בסוף 2012 ראה אור ספר המחקר ,Jews and Words שאותו כתב עם בתו
, פניה עוז–זלצברג.
ספריו תורגמו ליותר משלושים שפות וזיכו את מחברם בכל פרס אפשרי
בישראל, בהם פרס ברנר (1976), פרס ביאליק (1986) ופרס ישראל (1998), ובעשרות פרסים
באירופה ובארצות הברית. מהפרסים שקיבל בשנים האחרונות: פרס גתה היוקרתי (2005) ופרס
בן דוד (2007), שאותו חלק עם המחזאי טום סטופארר והבמאי אטום אגויאן .
מאז מלחמת ששת הימים היה חבר פעיל בארגונים שונים שדגלו בהקמת מדינה
פלסטינית לצדה של מדינת ישראל, ואחד מדובריו העיקריים של מחנה השלום. מאמריו הרבים
בנושאים חברתי ם ופוליטיים, שפורסמו בעיתונים ובכתבי עת, כונסו בספרים: באור התכלת
העזה (1979); פה ושם בארץ־ישראל (1982); ממורדות הלבנון (1987);
כל התקוות (1998): בעצם יש כאן שתי מלחמות (2002); על מדרונות הר–הגעש
(2006). הוא גם אחד משניים או שלושה סופרים שדעתם מושמעת ונשמעת בכל נושא אקטואלי.
כמו כן פירסם שני קבצים של מאמרים ספרותיים: שתיקת השמים – עגנון משתומם על אלוהים
(1995) ומתחילים סיפור (1996), על התחלות של ספרים ומשמעותן. לעומת המתח המתקיים
בסיפורים וברומנים שלו בין משיכתם של הגיבורים אל הטירוף ואל המוות ובין רצונם להיאחז
ביומיום השפוי והבטוח, מאופיינים מאמריו בעמדות שפויות ומתונות, העולות בקנה אחד עם
עמדותיו של השמאל הישראלי.
ספריו הראשונים עול עוז הפכו אותו ליקירם של מבקרי הספרות. התלהבותם
מיצירותיו דעכה בשנות השמונים והתשעים. הרומן בחרוזים אותו הים, ובעיקר הרומן
האוטוביוגרפי סיפור על אהבה וחושך, החזירו לו במידה רבה את הפופולריות הקודמת
וזכו לתגובות נלהבות של הביקורת ושל קהל הקוראים גם יחד.
עמוז עוז נפטר בכ׳ בטבת תשע״ט, 28 בדצמבר 2018.
ארצות התן : סיפורים (תל־אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה , 1965)
<תשעה סיפורים קצרים> <מהדורה מעודכנת הופיעה בתשל״ו – ראה להלן> <תורגם לאנגלית,
לצרפתית, לפולנית ולסינית>
Where the jackals howl and other stories / translated
from the Hebrew by Nicholas de Lange and Philip Simpson (New York : Harcourt
Brace Jovanovich, 1981)
Les terres du chacal : nouvelles / traduites de l׳hébreu
par Jacques Pinto (Paris : Stock, 1987)
Tam, gdzie wyją szakale / przeł. Katarzyna Bogucka-Krenz
(Warszawa : Prószyński i S-ka, 1998)
Majkelli im : roman / përkth.
nga angl. Arjol Guni (Tiranë : Skanderbeg Books, 2011)
<translated from English>
עד מוות (תל־אביב : ספרית פועלים, תשל״א 1971) <שני סיפורים:
׳אהבה מאוחרת׳ ו׳עד מוות׳> <מהד׳ חדשה הופיעה ב־1991 בהוצאת מקסוול־מקמילן־כתר
בליווי חיתוכי עץ של יעקב פינס> <הסיפור ׳עד מוות׳ הופיע ב־2003 במסגרת סדרת תרמיל/בבל
בהוצאת בבל> <תורגם לאנגלית, צרפתית, שבדית, הולנדית, פינית, גרמנית>
Unto death / translated from the Hebrew by Nicholas
de Lange in collaboration with the author ; woodcuts by Jacob Pins (New
York : Harcourt Brace Jovanovich, 1975)
Jusqu׳à la mort : nouvelles / traduit de l׳hébreu
par Rina Viers (Paris : Calmann-Lévy, 1974)
Intill döden / översättning från engelska av Mårten
Edlund (Stockholm : Wahlström & Widstrand, 1980)
Tot ter dood / uit het Hebreeuws vertaald door Maartje
van Tijn (Amstelveen : Amphora Books, 1983)
Kuolemaan asti / suomentanut Ilkka Malinen (Helsinki
: Tammi, 1987)
Dem Tod entgegen : zwei Erzählungen / aus dem Hebräischen
von Ruth Achlama (Frankfurt am Main : Suhrkamp, 1997)
לגעת במים, לגעת ברוח (תל־אביב : עם עובד, תשל״ג 1973) <יצא
לאור מחדש בהוצאת כתר ב־1993> <תורגם לאנגלית, צרפתית וקוריאנית>
Touch the water, touch the wind / translated from
the Hebrew by Nicholas de Lange in collaboration with the author (New York :
Harcourt Brace Jovanovich, 1974)
Toucher l׳eau, toucher le vent / traduit de l׳hébreu
par Rina Viers (Paris : Calmann-Lévy, 1976)
אנשים אחרים : מבחר (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ד 1974)
<התוכן: ארבעה פרקים ראשונים: – ארצות התן – תיקון העולם – נוודים וצפע – מתוך
״מקום אחר״ – מתוך ״מיכאל שלי״ – מתוך ״לגעת במים, לגעת ברוח״ – עד מוות>
הר העצה הרעה : שלושה סיפורים (תל אביב : עם עובד, תשל״ו) <התוכן:
הר העצה הרעה – אדון לוי – געגועים>
ארצות התן : סיפורים (תל־אביב : עם עובד, תשל״ו 1976) <עשרה
סיפורים> <״הסיפורים נכתבו בשנים 1962–1965 ותוקנו בשנת 1975״> <כולל: ארצות התן
– נודים וצפע – דרך הרוח – קודם זמנו – מנזר השתקנים – אש זרה – כל הנהרות – תיקון
העולם – אבן חלולה – על האדמה הרעה הזאת> <תורגם לאנגלית, צרפתית, פולנית, סינית>
Where the jackals howl : and other stories / translated
from the Hebrew by Nicholas de Lange & Philip Simpson (London : Chatto & Windus
; New York : Harcourt Brace Jovanovich, 1981)
Les terres du chacal : nouvelles / traduites de l׳hébreu
par Jacques Pinto (Paris : Stock, 1987)
Tam, gdzie wyją szakale / przeł. Katarzyna Bogucka-Krenz
(Warszawa : Prószyński i S-ka, 2005)
Soudain dans la forêt profonde : conte /
traduit de l׳hébreu par Sylvie Cohen (Paris : Gallimard, 2006)
Nagle w głębi lasu / z hebr. przeł. Leszek
Kwiatkowski (Poznań : ״Rebis״, 2006)
על מדרונות הר־געש : שלוש מסות (ירושלים : כתר, 2006)
חרוזי החיים והמוות (ירושלים : כתר, 2007) <תורגם לפולנית,
לאלבנית>
Rymy życia i śmierci / z hebr. przeł. Leszek Kwiatkowski
(Poznań : Dom Wydawniczy Rebis, 2008)
Jeta rimon me vdekjen : roman / përkthyer
nga, Rigel Rizaj (Tiranë
: Skanderbeg Books, 2016)
מיכאל שלי (ירושלים : כתר, 2008) <מהדורה מיוחדת לציון ארבעים
שנה להופעת הספר עם אחרית דבר מאת צרויה שלו>
תמונות מחיי הכפר (ירושלים : כתר, 2009) <תורגם לאלבנית, לסינית>
Jetë fshati / përkth. nga angl.: Orjeta Marku ;
red.: Violeta Murati (Tiranë
: Skanderbeg books, 2014)
乡村生活图景 / (以色列)阿摩斯 奥兹著 ; 钟志清译 (南京市 : 译林出版社, 2016)
בין חברים (ירושלים : כתר, 2012) <עריכה – דרור משעני> <שמונה
סיפורים: מלך נורווגיה – שתי נשים – בין חברים – אבא – ילד קטן – בלילה – דיר עג׳לון – אספרנטו> <תורגם להולנדית, לספרדית, לפולנית, לשבדית, לקוריאנית,
לאנגלית, להונגרית, לרומנית, לאספרנטו, לטורקית>
Onder vrienden / vertaald uit het Hebreeuws
door Hilde Pach (Amsterdam : De Bezige Bij, 2013)
Entre amigos / traducción del hebreo de
Raquel García Lozano (Madrid : Siruela, 2013)
Wśród swoich / przełożył Leszek Kwiatkowski
(Poznań : Dom Wydawniczy Rebis, 2013)
Οι εβραίοι και οι λέξεις / μετ́αφραση απ́ο
τα Αγγλικ́α Ν́ικος Γεωργαντ́ιδης (Αθήνα : Εκδόσεις Καστανιώτη, 2014)
Los judíos y las palabras / traducción del
inglés de Jacob Abecasís y Rhoda Henelde Abecasís (Madrid : Siruela, 2014)
Żydzi i słowa / Przełożył Piotr Paziński
(Warszawa : Spółdzielnia Wydawnicza ״Czytelnik״, 2014)
Joden en woorden / Amos Oz en Fania Oz-Salzberger
; vertaald uit het Engels door Saskia van der Lingen (Amsterdam : De Bezige
Bij, 2014)
Juifs par les mots / Amos Oz, Fania Oz-Salzberger
; traduit de l׳anglais par Marie-France de Paloméra (Paris : Gallimard, 2014)
Os judeus e as palavras / Amós oz, Fania Oz-Salzberger ; tradução, George Schlesinger (São Paulo : Companhia das Letras,
2015
הבשורה על פי יהודה (ירושלים : כתר, 2014) <עריכה – שירה חדד>
<תורגם לאיטלקית, הולנדית, לספרדית, לאנגלית>
Giuda / traduzione dall׳ebraico di Elena Loewenthal
(Milano : Feltrinelli, 2014)
Judas / vertaald uit het Hebreeuws door Hilde Pach
(Amsterdam : De Bezige Bij, 2015)
Judas / traducción del hebreo de Raquel García Lozano
(Madrid : Siruela, 2015)
Judas / translated from the Hebrew by Nicholas de
Lange (London : Chatto & Windus, 2016)
Judas : roman / traduit de l׳hébreu par Sylvie Cohen
(Paris : Le Grand livre du mois, 2016)
Esperanto / vertaald en ingeleid door Hilde Pach (Waalwijk
: Vereniging tot Bevordering van Kennis van Hebreeuws, 2015)
<Hebrew and Dutch on opposite pages>
שלום לקנאים : שלוש מחשבות (מושב בן־שמן : כתר, 2017) <עריכה
– שירה חדד>
Dear zealots : letters from a divided land / translated
from the Hebrew by Jessica Cohen (London : Chatto & Windus,
2018)
Queridos fanáticos : tres reflexiones
/ traducción dal hebreo de Raquel García Lozano (Madrid : Siruela, 2018)
Chers fanatiques : trois
réflexions / traduit de l׳hébreu par Sylvie Cohen (Paris : Gallimard, 2018)
Liebe Fanatiker : drei Plädoyers
/ Aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Berlin : Suhrkamp, 2018)
Do fanatyków : trzy refleksje
/ przełożył z hebrajskiego Leszek Kwiatkowski (Poznań : Dom Wydawniczy Rebis,
2018)
ממה עשוי התפוח? : שש שיחות על כתיבה ועל אהבה, על ריגשי אשמה ותענוגות אחרים
(מושב בן־שמן : כתר, 2018) <עם שירה חדד>
Was ist ein Apfel? : sechs Gespräche über Schreiben und Liebe, Schuldgefühle und andere Genüsse / Amos Oz mit Shira Hadad ; aus dem Hebräischen von Anne Birkenhauer (Berlin : Suhrkamp,
2019)
כל החשבון עוד לא נגמר – ההרצאה האחרונה (מושב בן־שמן : כתר, 2019)
בר־דוד, אילן. עמוס עוז : ביבליוגרפיה של ספריו ותרגומיהם 1965–2014
– מהדורה תשיעית – (באר שבע : אוניברסיטת בן־גוריון בנגב : מכון הקשרים לחקר הספרות
והתרבות היהודית והישראלית : גנזך ״הישראלים הראשונים״, תשע״ה 2015)
ירושלמי, יוסף.עמוס עוז – ביבליוגרפיה, 1953–1981 עם
מבחר השלמות עד קיץ 1983 (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ה 1984)
קלמן, רותי.עמוס עוז : ביבליוגרפיה של ספריו ותרגומיהם
(1965–אוקטובר 1995) (באר־שבע : אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ספרית ארן, כסלו תשנ״ו,
נובמבר 1995)
Reviews of Amos Oz׳s novels : excerpts
from world press / editor – Ilan Bar-David (Beer Sheva : Ben-Gurion University
of the Negev : Heksherim, the research institute for Jewish and Israeli literature
and culture : Ganzach, the first Israelis archives, 2017)
ספרים:
ספר עמוס עוז / עורכים אהרן קומם ויצחק
בן–מרדכי. – באר–שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב, תש״ס 2000.
182 עמ׳. (אשל באר–שבע, כרך 7)
התוכן:
זלצברגר־עוז, פניה. אמת ראשונה, ושנייה, ושלישית: הנצנוץ הגליציאנרי
של עגנון המפרה את עוז. כיוונים חדשים, גל׳ 16 (2007), עמ׳ 278–284
<דברים שנישאו ביד בן צבי, לכבוד צאת הספר ״והיא תהילתך״, מאת ניצה בן דב>
איזיקוביץ, גילי. סיפור על חברות ואופל.
הארץ, גלריה לחג, י״ד בתשרי תשפ״א, 2 באוקטובר 2020, עמ׳ 14–19
<שיחה עם הסופרת על ידידותה עם עמוס עוז ועל הספר שביקש שתכתוב>
מזור, יאיר.ליטוף באפלה : על
סיפורת עמוס עוז (ירושלים : כתר, 1998)
על הספר:
קריספין, מיכל.הקיבוץ כמקום ספרותי : עיון משווה ביצירותיהם
של דוד מלץ ועמוס עוז (חיפה, 1987) <עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה>
ראובני, הדסה. דמות המספר ביצירותיו של עמוס עוז (תל־אביב, חשון תשל״ה
1974) <עבודת גמר לקראת התואר מוסמך, אוניברסיטת תל־אביב>
רוזמרין, סיגלית.מבני תחביר ותבניות שיח : עיון סגנוני
בלשונו של עמוס עוז (רמת־גן, תשס״ד 2004)<חיבור לשם קבלת התואר ״דוקטור לפילוסופיה״,
אוניברסיטת בר־אילן>
רוזמרין, סיגלית. מארצות התן ועד בין חברים:
עמוס עוז, 50 שנות סגנון (ירושלים : הוצאת כרמל, תשע״ה 2015)
על הספר:
אורן, יוסף. סופרי הזמן הצהוב. מקור ראשון,
שבת, י״ט בשבט תשס״ו, 17 בפברואר 2006, עמ׳ 6–7; סיפור של אהבה נכזבת. מקור
ראשון, שבת, כ״ו בשבט תשס״ו, 24 בפברואר 2006, עמ׳ 7, 22 <דיון בכתיבתם של
״סופרי השמאל״ עמוס עוז, א.ב. יהושע,
אלי עמיר, סמי מיכאל,
דויד גרוסמן, רונית מטלון,
אשכול נבו ומאיר שלו> <נוסח מורחב
נדפס בספרו משבר ערכים בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תשס״ז 2007),
עמ׳ 17–30>
אבישי, מרדכי. עמוס עוז: סיפורים ורומאנים
ראשונים. בספרו: שערים ברוח : סופרים עבריים ויהודים
בספרות העולם (תל־אביב : ירון גולן, 1993), עמ׳ 144–149.
ארבל, מיכל. ״מנזר השתקנים״: עלייתו של הג׳ובניק
וערעורה של הזהות הגברית הלוחמת. מחקרי ירושלים בספרות עברית,
כרך כ׳ (תשס״ו 2006), עמ׳ 285–307 <ב״מנזר השתקנים״ מעלה עמוס עוז דמות חדשה על
במת הספרות העברית: הג׳ובניק. בחירה בדמות זו לדמות מרכזית מסמנת תמורה אידיאולוגית
ותרבותית רבת משקל בחברה הישראלית. הדמות הלא־קרבית טעונה במשמעויות חברתיות ולאומיות
ובבדיקת הזהות של הישראלי החדש – יהודי, גלותי, גברי, גיבור?>
בלבן, אברהם. מלחמה ושלום ביצירתו של
עמוס עוז. הדואר, שנה 63, גל׳ ד (כ״ז בחשון תשמ״ה, 23 בנובמבר 1984),
עמ׳ 54–55; גל׳ ה (ו׳ בכסלו תשמ״ה, 30 בנובמבר 1984), עמ׳ 73–74; גל׳ ו (י״ג בכסלו
תשמ״ה, 7 בדצמבר 1984), עמ׳ 89–90; גל׳ ז (כ׳ בכסלו תשמ״ה, 14 בדצמבר 1984), עמ׳
106–107 <פרק מתוך ספרו ״בין אל לחיה״ (תשמ״ו 1986)>
בלבן, אברהם. לשון ומציאות ביצירתו של עמוס
עוז. דבר, ט״ז בכסלו תשמ״ט, 25 בנובמבר 1988, עמ׳ 18.
בלבן, אברהם. יסודות מיתולוגיים ורומנסיים
בסיפורת של ״דור המדינה״. דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, חטיבה
ג׳, כרך ב (1989), עמ׳ 251–258 <על יצירתם של משה שמיר,
עמוס עוז ועמליה כהנא־כרמון>
בן־דב, ניצה. ״תקופת הפוגה שקטה במצב הישראלי״
– א״ב יהושע ועמוס עוז: התחלות. קשת החדשה: רבעון
לספרות עיון ובקרת, חוב׳ 12 (קיץ 2005), עמ׳ 109–115 <סיפוריהם של יהושע ועוז,
שפורסמו בעשור השני למדינה, היוו פריצת דרך ושינוי כיוון בספרות הישראלית. לא עוד
הקונקרטי והעכשווי של ההווה הישראלי, אלא פנייה אל המטאפיזיקה, אל המופשטות ואל
הפנטזיה>
בן־דב, ניצה. ״אני במזרח ולבי בסוף מערב״
אירופה ביצירתו [של עמוס עוז]. בספרה: חיים כתובים
: על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות (ירושלים ותל אביב : שוקן, תשע״א 2011),
עמ׳ 97–108.
בצלאל, יצחק.ספרות מרחוב ראשי לפרבר. משא (מצורף ל׳למרחב׳),
גל׳ 33 (ט״ו באב תשכ״ה, 13 באוגוסט 1965), עמ׳ א, ב <חזר ונדפס בספרו: הכל כתוב בספר : עם סופרי
ישראל כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ט 1969), עמ׳ 88–92>
בר־און, מרדכי.
עוז בירושלים החצויה. ישראל, כרך 7 (אביב תשס״ה 2005), עמ׳ 41–72 <על
ירושלים ביצירתו של עוז ובדברי הפובליציסטיקה שלו>
<חזר נדפס בספר עמוס עוז / עורכים אהרן קומם ויצחק
בן–מרדכי.(באר–שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב, תש״ס
2000), עמ׳ 41–50 ובספרה
טעמי הקריאה : רשימות ביקורת ספרותית (מבשרת ציון : צבעונים, 2006), עמ׳
257–265>
ברגד, זאב. שלושה מונולוגים על הציונות:
עגנון, הזז, עוז. בתוך:
מגוון: מחקרים בספרות העברית ובגילוייה האמריקניים,
מוגשים ליעקב קבקוב במלאות לו שבעים שנה / התקין וערך שלמה נש (לוד : מכון הברמן
למחקרי ספרות, תשמ״ח 1988), עמ׳ 53–62 <על מכתבו של שרגא אונגר להוגו בסיפור
״אהבה
מאוחרת״>
ברגר, דרורה. דמות הערבי בסיפורת העברית. עתון 77, גל׳ 168 (שבט
תשנ״ד, ינואר 1994), עמ׳ 24–25.<דיון, בין היתר, ב׳ארצות התן׳ ו׳מיכאל שלי׳ לעמוס
עוז>
ברתנא, אורציון. שתי אסכולות בסיפורת ״דור
המדינה״: ארץ־ישראל ביצירת עוז מול ארץ־ישראל ביצירת שחר. מחקרי יהודה ושומרון,
קובץ 13 (2004), עמ׳ 305–318.
גוברין, נורית. המשפחה הספרותית של עמוס
עוז. גג: כתב־עת לספרות, גל׳ 24 (קיץ 2011), עמ׳
151–166.
גרץ, נורית. מאורע דראמאטי וזמנים אחרים.
סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, גל׳ 6 (1976), עמ׳ 380–393 <על המשותף
לסיפורת של עמוס עוז, א. ב. יהושע ועמליה
כהנא־כרמון במבנה התמאטי>
הגורני, אברהם. מה קראו, מה יקראו? ספרות
ילדים ונוער, שנה י״ג, גל׳ א׳ (1986), עמ׳ 4–7.
הולצמן, אבנר. אש זרה בסתר רעם : בין מיכה
יוסף ברדיצ׳בסקי לעמוס עוז. גנזי מיכה יוסף, חוב׳ ז (תשנ״ז), עמ׳ 198–214.
ויס, הלל. סילוק שכינה : המלחמה באנימה:
ע׳ עוז וא״ב יהושע נגד ״תהילה״ לעגנון.
אקדמות, חוב׳ יג (ניסן תשס״ג, אפריל 2003), עמ׳ 131–149.
זילברמן, דורית. האם מכשף השבט מתפטר?
: עמוס עוז לקראת ספר סיפורים קצרים חדש. מאזנים, כרך פ״א, גל׳ 2 (אדר
א׳ תשס״ח, פברואר 2008), עמ׳ 24–27.
לאור, יצחק. חיי המין של כוחות הביטחון.
דבר, ה׳ באייר תשנ״ב, 8 במאי 1992, עמ׳ 24; י״ב באייר תשנ״ב, 15 במאי 1992,
עמ׳ 24 <חזר ונדפס בספרו אנו כותבים אותך מולדת : מסות על ספרות ישראלית
(תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ה 1995), עמ׳ 76–104>
על הסופר עמוס עוז וספריו ״לדעת אשה״ ו״מנוחה נכונה״. הגיב על כך:
קלדרון, נסים. לא דומה לראיה (מכתב למערכת).
דבר, י״ט באייר תשנ״ב, 22 במאי 1992, עמ׳ 25 <תגובה למאמריו של יצחק
לאור על דמות הצבר ביצירת עמוס עוז>
ענה על כך:
לאור, יצחק. השופט הביתה! דבר,
י״ט באייר תשנ״ב, 22 במאי 1992, עמ׳ 25.
לוונברג, פליסיטאס פון. על ״פרס גתה״ לעמוס עוז, פרנקפורט, 2005.
אלפיים: כתב־עת רב תחומי לעיון, הגות וספרות, קובץ 31 (תשס״ז 2007), עמ׳
239–252 <תרגם מגרמנית – חנן אלשטיין>
מזור, יאיר. המקום בו הסיפורת משיקה
לשירה : שלוש קריאות – שהן אחת בסיפורי כהנא כרמון, בן־נר ועוז.
מאזנים, כרך נ״ו, גל׳ 6 (אייר–סיון תשמ״ג, מאי 1983), עמ׳ 46–51.
מזור, יאיר. לא כדרך הרוח ובאין מנוחה
נכונה : מנקודת ראות אחרת – אבות, בנים וביניהם בסיפורי עמוס עוז. מאזנים,
כרך ס״ב, גל׳ 5–6 (תשמ״ט), עמ׳ 176–181.
מיכלי, ב. י. שרבוביו הרטוריים של עמוס
עוז. מאזנים, כרך מ״ה, גל׳ 2 (תמוז תשל״ז, יולי 1977), עמ׳ 146–147
<תגובה לרשימה של עוז ב׳דבר׳ בערב שבועות תשל״ז בענין הבחירות לכנסת; ענה על כל
עמוס עוז ב׳מאזנים׳, כרך מ״ה, גל׳ 3–4 (אב–אלול תשל״ז, אוגוסט–ספטמבר 1977), עמ׳
252 ובעמ׳ 253, הערה של ב.י. מיכלי>
מירון, דן.כיצד יכול עמוס עוז להורות דרך למישהו?הארץ, תרבות וספרות, י״ט בשבט תשע״ט, 25 בינואר 2019, עמ׳ 1–3.
<יצירתו של עמוס עוז נעה מעלה–מטה, נסקה וצנחה באופן קיצוני עד שחוסר השליטה האירונאוטי נעשה לסימן היכר של הבלטריסטיקה שלו. אחרי
מנוחה נכונה המעניין בא רומאן הקיטש קופסה שחורה, ואחרי הנובלה הרגישה
הר העצה הרעה בא השיממון של לדעת אשה, אל תגידי לילה ואותו הים. ההמראה הפתאומית, אולי הנישאת מכולן, קרתה במיטב פרקי
סיפור של אהבה וחושך. התבוננות מפוכחת ביצירתו של עמוס עוז במלאות 30 למותו>
נבו, יפעת.
״הכתיבה היא כהשבעת רוחות״.דבר, לספרות ולאמנות, כ״ג בתמוז תשכ״ח,
19 ביולי 1968, עמ׳ 7 <ראיון עם עמוס עוז עם זכייתו בפרס מטעם קרן תרבות אמריקה
ישראל>.
סדן, דב.
הר וצלעותיו : דברים על עמוס עוז בבית הסופר בירושלים. דבר, משא,
כ״ט באלול תשל״ו, 24 בספטמבר 1976, עמ׳ 13, 14 <חזר ונדפס בספרו
ארחות ושבילים : מסה, עיון, חקר, כרך האישים
(תל אביב : עם עובד, תשל״ח 1977), עמ׳ 130–140>
פלדמן, יעל. הספורת הישראלית במבחן לשון המסורת
ולשון הדיבור. בצרון: רבעון לספרות הגות ומחקר, סדרה חדשה, כרך א׳, גל׳
5–6 (1980), עמ׳ 67–74 <דיון, בין היתר ביצירתם של עמוס עוז וא״ב
יהושע>
פלדמן, יעל.את קין,
את בנך אשר אהבת.הארץ, תרבות וספרות, ט׳ בתשרי תשס״ז, 1
באוקטובר 2006, עמ׳ 3 <על סיפורו של עמוס עוז
״איש פרא״ שפורסם לראשונה בכתב העת
׳קשת׳,
שנה תשיעית, חוב׳ א׳ (סתיו 1966), עמ׳ 86–104>
פלדמן, יעל. בת יפתח בדורה כיצחק בדורו?
עקדה נשית ב׳קדמוניות המקרא׳ ובסיפורו של עמוס עוז ׳איש פרא׳.
מחקרי ירושלים בספרות עברית,
כרך כ״ב (תשס״ח 2008), עמ׳ 93–130. <המאמר מנתח את הסיפור
״איש פרא״ וממקמו בשיח
האתי והמגדרי העכשווי על טופוס הקרבן והמרטיריות במיתולוגיה הפגאנית ובמסורת היהודית־נוצרית
כאחד, תוך העלאת שאלות ביקורתיות לגבי חלק מהנחות יסוד השולטות בשיח זה>
פרוינד, יעקב (קובי). על האורגני והחולה בשני סיפורים של עגנון ועוז.
מאזנים, כרך ס״ב, גל׳ 5–6 (1988), עמ׳ 182–183 <על ״עידו ועינם״ לעגנון
ו״אש זרה״ לעמוס עוז>
קלדרון, נסים. להסיר את המרכאות הכפולות. על
עמוס עוז. בספרו: בהקשר פוליטי : ארבעה מאמרים על סופרים (תל־אביב : הקיבוץ
המאוחד : ספרי סימן קריאה, תש״ם 1980), עמ׳ 52–77 <נחתם: ספטמבר 1979>
קניוק, יורם. עמוס עוז מול כיתת היורים.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ל׳ בשבט תשנ״ד, 11 בפברואר 1994, עמ׳ 28.
קריספין, מיכל. דמות המספר ועמדת התצפית : עיון משווה ביצירותיהם של
דוד מלץ ועמוס עוז. בתוך: לספר את הקיבוץ : מחקר וביקורת / עורכים – שמעון
שור ולאה הדומי (תל אביב : ספרית פועלים, 1990), עמ׳ 156–175.
רגב, מנחם. ״להיות איש זר בעיר זרה מאוד״.
עיונים בספרות ילדים, חוב׳ 15 (2005), עמ׳ 97–117 <המאמר עוסק ביחסו האמביוולנטי
והמורכב של עמוס עוז לירושלים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשני ספריו לילדים ולנוער
– ״סומכי״ ו״פנתר במרתף״, ובשניים מסיפוריו הקצרים למבוגרים –״הר העצה הרעה״ ו״אדון
לוי״>
שוורץ, יגאל. 1963 – נוודים וצפע,
עמוס עוז. בספרו: הידעת את הארץ שם הלימון פורח : הנדסת האדם ומחשבת
המרחב בספרות העברית החדשה (אור יהודה : דביר, 2007), עמ׳ 367–469.
שוורץ, יגאל. עמוס עוז: המגדלור.
בספרו:
מכאן ומכאן : מסות ומאמרים על ספרות ישראלית (חיפה : פרדס הוצאה לאור,
תש״ף 2020), עמ׳ 175–182.
שחם, חיה. אל הילד הזה התפללתי? : ׳געגועים׳
מאת עמוס עוז ו׳מכאן ומכאן׳ מאת י״ח ברנר – עיון משווה. עיונים בתקומת ישראל:
מאסף לבעיות הציונות, הישוב ומדינת ישראל, קובץ 9 (1999), עמ׳ 476–489 <על הסיפור
״געגועים״ מתוך הר העצה הרעה> <חזר ונדפס בספרה: קרובים
רחוקים : בין־טקסטואליות, מגעים ומאבקים בספרות העברית החדשה (באר־שבע
: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשס״ד 2004), עמ׳ 209–222, בשם:
״נער החלומות של המפעל הציוני״>
שחם, חיה. להתפכח מחלום, להיפרד מחזון
– שלושה היבטים של חניכה ארץ ישראלית. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך י״ח (תשס״א 2001), עמ׳ 321–339
<על ׳אדון לוי׳ לעמוס עוז, ׳משחקים בחורף׳ ליצחק בן־נר
ו׳סודו של הנריק׳ ליהושע קנז>
שטיינר, משה. הכיוון הניהיליסטי בסיפורת הישראלית. האומה,
שנה י, גל׳ 37 (תשל״ג), עמ׳ 329–339 <דיון בסיפורת של ס׳ יזהר, א״ב יהושע,
ב׳ תמוז, א׳ בן־עזר ועמוס עוז> <חזר ונדפס בספרו: התחיה הלאומית בספרותנו
: מבחר מאמרים (תל אביב : צ׳ריקובר, 1982), עמ׳ 141–152>
שטיינר, משה. הסופר הישראלי בעידן האידיאולוגיה. האומה, שנה
ט״ז, חוב׳ 53 (1977), עמ׳ 93–100. <על א״ב יהושע ועמוס
עוז>
שקד, גרשון. לגעת במעמקים. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, ט״ו באדר תשנ״ח, 13 במארס 1998, עמ׳ 26 <על
יצירותיו של הסופר עמוס עוז, עם זכייתו בפרס ישראל לספרות לשנת תשנ״ח>
Feldman, Yael. On the
cusp of Christianity: Virgin sacrifice in Pseudo-Philo and Amos Oz. The Jewish
quarterly review, vol. 97, no. 3 (Summer 2007), pp. 379–415.
Peleg, Yaron. Writing the land : language and territory
in Modern Hebrew literature. Journal of Modern Jewish studies,
vol. 12, no. 2 (July 2013), pp. 297–312 <on S. Yizhar, Amos Oz and Orly Castel-Bloom>
Wheatley, Natasha. ״It is the hunter and you are
the harpooned dolphin״: Memory, Writing and Medusa – Amos Oz and his women.
Jewish quarterly review, vol. 100, no. 4 (Fall 2010), pp. 631–648.
אבינור, גיטה. למי מייללים התנים?
בספרה: השקף אחורה בעצב : מאמרים בביקורת הספרות
העברית (חיפה : ג. אבינור, 1974), עמ׳ 151–153 <נחתם: דצמבר 1965>
אברון, זיוה. בין שתי גירסאות: ארצות התן לעמוס עוז – 1965, 1975.
דפים למחקר בספרות, כרך 13 (2001–2002), עמ׳ 103–133.
אורן, יוסף. ״ארצות התן״ – מקץ עשרים שנה.
הארץ, תרבות וספרות, ח׳ טבת תשמ״ו, 20 בדצמבר 1985, עמ׳ 18–19 <נוסח מורחב
נדפס בספרו: הסיפור הישראלי הקצר (ראשון
לציון : יחד, תשמ״ז 1987), עמ׳ 131–140, בשם: ״אהבה וגעגועים בסיפורי עמוס עוז״>
בחור, יונה. עולם של שנאה. הארץ, כ״ו
באייר תשכ״ה, 28 במאי 1965 <נדפס גם בספרה: רשימות על
ספרות (תל־אביב : ירון גולן, 1993), עמ׳ 61–63>
בלבן, אברהם. על מפתח אחד לסיפורי ״ארצות התן״
מאת עמוס עוז. מעריב, ב׳ באייר תשמ״ד, 4 במאי 1984, עמ׳ 39 <חזר ונדפס ב׳הדואר׳,
שנה 63, גל׳ כ״ח (ט״ו בסיון תשמ״ד, 15 ביוני 1984), עמ׳ 453–454; גל׳ כ״ט (כ״ב
בסיון תשמ״ד, 22 ביוני 1984), עמ׳ 469–470; גל׳ ל׳ (כ״ט בסיון תשמ״ד, 1 ביולי 1984),
עמ׳ 489>
זוכמן, לאה. האל־ידע הקולקטיבי בקובץ ״ארצות התן״: קריאה לאור משנתו
של קארל ג׳ יונג. תלפיות, תשס״א–תשס״ב, עמ׳ 527–532 <במאמר נקראים אחדים
מן הסיפורים בקובץ ״ארצות התן״, קריאה מחודשת בעזרת פרשנות פסיכואנליטית על פי
תורתו של קרל יונג>
חבר, חנן. רוב כמיעוט לאומי, בסיפורת ישראלית
מראשית שנות השישים. סימן קריאה, חוב׳ 22 (יולי 1991), עמ׳ 328–339
<על ״מול היערות״ לא.ב. יהושע, ״נוודים וצפע״ לעמוס עוז,
״לב הקיץ לב האור״ לעמליה כהנא־כרמון> <נוסח באנגלית
– ראה להלן>
ירושלמי, יוסף. ביבליוגרפיה על סיפורי עמוס עוז, אשר התפרסמו בקובץ
״ארצות התן״. עלי שיח, חוב׳ 12–14 (1982), עמ׳ 287–302.
מוקד, גבריאל. ארצות התן. עכשיו
(1966) <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות,
מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב
: עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 81–82>
קרן, ניצה. היה או לא היה – אונס או אשמת שווא : קריאה (מחודשת־מאוחרת)
בסיפורו של עמוס עוז ״נוודים וצפע״ מתוך ׳ארצות התן׳. קשת החדשה,
שנה 2, גל׳ 9 (סתיו 2004), עמ׳ 150–159.
רוזמרין, סיגלית.תמורות בלשון הספרות העברית בתקופה שבין
שנת 1965 לבין שנת 1975 : דגם מייצג על־פי השוואת שני הנוסחים של ״ארצות התן״
לעמוס עוז (רמת־גן, תשנ״ה 1995) <חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר־אילן>
רבי, יעקב. במבט מלוכסן. על המשמר, י״ט בכסלו תשכ״ז, 2 בדצמבר
1966, עמ׳ 5, 6.
על ״מיכאל שלי״
עוז, עמוס. בינינו לבין האבדון עומדים גם ספרים. מעריב, מוסף
שבת – ספרות וספרים, כ״ח בתשרי תש״ס, 8 באוקטובר 1999, עמ׳ 29 <דברים שנאמרו ע״י
הסופר עמוס עז בבית הנשיא עם בחירת ספרו ״מיכאל שלי״ לאחד ממאה הרומנים הטובים
של המאה ה־20 ע״י מועדון הספרים הגרמני ״ברטלסמן״>
ש. י.
מיכאל שלי. קשת, שנה עשירית, חוב׳ ג׳ (לט) (אביב 1968), עמ׳
152–153.
אביגור־רותם, גבריאלה. מלים כמעקה על פני תהום
(על ״מיכאל שלי״ לעמוס עוז). עלי שיח, חוב׳ 9 (1980), עמ׳ 138–155.
אמיר, דנה. ״אל מעבר לקו היקיצה״: האינטראקציה
הממאירה בין היסוד המתהווה והיסוד המתמשך של העצמי ב״מיכאל שלי״ מאת עמוס עוז.
נפש: רבעון לפסיכולוגיה, לטיפול, לטיפוח רגשי ולחינוך יצירתי, גל׳ 17–18
(2004), עמ׳ 137–142.
<חוה גונן, גיבורת הספר ״מיכאל שלי״, ניצבת במרכזו של ״דו־קרב״ טראגי שמנהלים על
ליבה הפנים והחוץ. היתרון שמשיג הפנים על החוץ במאבק הזה מסיט את חייה עמוק לתוך
רגיסטר הפתולוגיה הנפשית. המאמר מנסה לנסח את המאבק הפנים והחוץ בתוך נפשה דרך
רעיון האינטראקציה הממאירה בין היסוד המתהווה והיסוד המתמשך של העצמי, ולהבין מתוך
כך את בחירתה בשיגעון כניסיון להמלט מן הברירה החמורה יותר של המוות הנפשי>
בן־דב, ניצה. ״זוהי עיר אסופה אל תוך
נפשה״ : ירושלים של עמוס עוז ב׳מיכאל שלי׳. כיוונים חדשים, גל׳ 19
(טבת תשס״ט, ינואר 2009), עמ׳ 188–197.
בן־דב, ניצה. ״אחיזת עיניים ולא עיר
היא זו״ : עיר ואישה במיכאל שלי. בספרה: חיים כתובים : על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות
(ירושלים ותל אביב : שוקן, תשע״א 2011), עמ׳ 109–119.
בן־דב, ניצה. חלום ומחלה במיכאל שלי
של עמוס עוז : רומן מלחמת סיני. בספרה: חיי מלחמה : על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה
בפרוזה הישראלית (ירושלים ותל־אביב : הוצאת שוקן, עמ׳ 183–192.
בן־עזר, אהוד. שמשון – הגיבור המסכן. נעמת,
אוקטובר–נובמבר 1984, עמ׳ 69–72. <דיון, בין היתר, ב״מיכאל שלי״ לעמוס עוז>
בנד, אברהם. המספר הבלתי מהימן ב׳מיכאל שלי׳ וב׳בדמי ימיה׳.
הספרות, גל׳ 3 (1) (1971/1972), עמ׳ 30–34 <מחבר המאמר בוחן על סמך כמה
מאבחנותיו של ויין בות׳ בעניין המספר המהימן והמספר הבלתי מהימן, שתי יצירות שיש
בהן כמה צדדים צורניים שווים: ׳מיכאל שלי׳ מאת עמוס עוז ו׳בדמי ימיה׳ מאת ש״י עגנון.
כל אחת משתי היצירות האלה מוגשת כזכרונותיה של אשה צעירה והרה, שהיחסים בינה לבין
בעלה תופסים מקום מרכזי בהרהוריה. משום שהיחס בין המחבר למספר הוא מאבני היסוד
של הרטוריקה של הסיפורת לפי בות׳, ומשום שיחס זה הוא הקונוונציה הספרותית השלטת
ביצירות אלו בבחינת גורם מעצב, כדאי לבדוק אותן לפי אבחנותיו של בות׳ ואת האבחנות
לפיהן>
גור, בתיה. שבוע של ספרים; מקור. הארץ,
2 במארס 1990, עמ׳ ב 9.
גורפיין, רבקה. ״מיכאל שלי״. בספרה:
לאור הכתוב : סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב
: הקיבוץ המאוחד, תשל״ב 1972), עמ׳ 74–77.
קורן, יהודה. עמוס עוז בסינית. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י״ד באדר א׳ תשנ״ז, 21 בפברואר 1997, עמ׳ 28 <על פועלה של
המתרגמת ג׳י צ׳ין ג׳ונג ועל תרגומו של הספר ״מיכאל שלי״ לסינית>
קורצווייל, ברוך. הסוסה האפוקליפטית צוהלת
בטרקלין הסיפור הישראלי, או: ערגת הכיסופים של ישראל העובדת לנסיכים ונסיכות.
הארץ, 31 במאי 1968 <חזר ונדפס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות
ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת גן : הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשמ״ב
1982), עמ׳ 298–306>
שאנן, אברהם. ייחודו של עמוס עוז כמספר. בצרון, כרך א׳, גל׳
5–6 (1980), עמ׳ 26–31 <על הסיפור ״ארבעה פרקים ראשונים״ ועל ״מיכאל שלי״>
Peled, Shimrit. ״Mastery regained״ - Israeli
Jewish sovereignty and space in the Israeli novel 1967–1973. Journal of modern
Jewish studies, vol. 10, no. 2 (July 2011), pp. 263–284.
על הסרט ״מיכאל שלי״ בבימוי דן וולמן
גרץ, נורית. מירושלים להוליווד דרך המדבר האדום
(על ״מיכאל שלי״ – הספר והסרט). עכשיו, חוב׳ 51–54 (1987), עמ׳ 283–299.
כצנלסון, רבקה. אהבה קשה לארץ קשה. נעמת, יוני–יולי 1985, עמ׳
66–68.
על ״עד מוות״
אבינור, גיטה. אויב אהוב. בספרה:
השקף אחורה בעצב : מאמרים בביקורת הספרות העברית
(חיפה : ג. אבינור, 1974), עמ׳ 158–164 <נחתם: אוגוסט 1972>
באנד, אברהם. טריפטיכון של מסעות הצלב בספרות העברית החדשה.
בספרו: שאלות נכבדות (אור יהודה : דביר, 2007), עמ׳ 101–114 <על
״המאכלת״
לאברהם שלום פרידברג, ״ברוך ממגנצא״ לשאול טשרניחובסקי ו״עד מוות״ מאת עמוס עוז>
בלבן, אברהם. תמצית עולמו. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת – ספרות, ז׳ בתשרי תשס״ד, 3 באוקטובר 2003, עמ׳ 27–28.
גורפיין, רבקה. ״עד מוות״. בספרה: לאור הכתוב : סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב
: הקיבוץ המאוחד, תשל״ב 1972), עמ׳ 77–80.
מוקד, גבריאל. סיפורת
הקרבה למיצויה העצמי. עכשיו, חוב׳ 25–28 (אביב תשל״ג 1973), עמ׳ 348–349
<חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות
על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳
138–140>
מרכוס, הגר. ״עד מוות״ – עמוס עוז. בספרה: הזמן והנצח
: עיונים בפרקי ספרות ישראלית וכללית (ירושלים : משרד החינוך, התרבות והספורט,
המזכירות הפדגוגית, התשנ״ז 1996), עמ׳ 43–57.
אזולאי, אסתר.סיפורו
של ציור.עמודים, גל׳ 698 (2005), עמ׳ 26–29 <עמוס עוז הצפין ברומן
המכתבים ״קופסה שחורה״ וברומן ״לגעת במים, לגעת ברוח״ סדרה של עבודות גראפיות של
האמן הידוע מוריץ קורנליוס אשר>
ויס, הלל. אגוצנטריות וכמיהה לגאולה. בספרו
עלילה – ספרות הכליון הישראלית (בית אל : ספרית
בית־אל, תשנ״ב 1992), עמ׳ 65–67 <נדפס לראשונה ב׳ידיעות אחרונות׳, 9 בפברואר 1973>
זנדבנק, שמעון. בארוק עברי : על ספרו החדש
של עמוס עוז. מולד, חוב׳ ה (28) (תשל״ג), עמ׳ 467–470.
פלד, שמרית. סוס הנדנדה הישראלי – גלות וריבונות ב׳לגעת במים לגעת ברוח׳
לעוז וב׳סוסעץ׳ לקניוק. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך
כ״ב (תשס״ח 2008), עמ׳ 263–304 <המאמר בוחן כיצד מיוצרת ברומנים ״לגעת במים לגעת
ברוח״ ו״סוסעץ״ הזיקה היהודית למרחב, וזאת על רקע השיח הציבורי הישראלי בתקופה
זו. המחברת מבקשת להציג את האופן שבו הקיום המרחבי־טריטוריאלי נתפס בציונות הישראלית
כגורם המאפשר את השליטה בתנאי החיים ובזהות היהודית הקולקטיבית על אף קיומה של
אוכלוסייה לא יהודית במרחב זה>
אבינור, גיטה.סיפורים אחרים.
מאזנים, כרך ל״ט, גל׳ 3–4 (אב–אלול תשל״ד, ספטמבר 1974), עמ׳ 262–264 <חזר
ונדפס בספרה בצל הזכרונות : מאמרים בבקורת הספרות
(חיפה : מפעל סופרי חיפה, תשל״ה 1975), עמ׳ 27–30>
על ״הר העצה הרעה״
בלבן, אברהם. בין אדיפוס לישו : עיון
בסיפור ״הר העצה הרעה״ מאת עמוס עוז. בספרו: תשע
אמהות ואמא : ייצוגי אימהות בסיפורת העברית החדשה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד,
2010), עמ׳ 20–47 <מבוסס על הרצאה בכנס על חייו ויצירתו של עמוס עוז, שנערך בפילדלפיה,
אוקטובר 2004>
ברזל, אביבה. הר העצה הרעה מאת עמוס עוז. הדואר, שנה 57, גל׳
ל״ג (ט׳ בתמוז תשל״ח, 14 ביולי 1978), עמ׳ 557–558.
הולצמן, אבנר. ״ודאי כבר היו דברים מעולם״
: בין עמוס עוז ודוד מלץ.על המשמר, דף לספרות
ולאמנות, ג׳ באב תשמ״ב, 23 ביולי 1982, עמ׳ 6 <חזר ונדפס בספרו: אהבות ציון
: פנים בספרות העברית החדשה (ירושלים : כרמל, תשס״ו 2006), עמ׳ 581–587>
הולצמן, אבנר. עוד על ״מנוחה נכונה״. עלי
שיח, חוב׳ 21–22 (1984), עמ׳ 248 <על הקשר בין סיפורי הקיבוץ של עמוס עוז לבין
ספריו של דוד מלץ>
שקד, גרשון.השאיפה ללב לבה של ההיסטוריה :
על מנוחה נכונה מאת עמוס עוז. ידיעות אחרונות, ד׳ בתמוז
תשמ״ב, 25 ביוני 1982, עמ׳ 1,4; י״א בתמוז תשמ״ב, 2 ביולי 1982,
עמ׳ 2 <חזר ונדפס בספרו: גל אחר גל בסיפורת העברית
(ירושלים : כתר, 1985), עמ׳ 84–95; נדפס גם בתוך: לספר את הקיבוץ : מחקר וביקורת / עורכים – שמעון
שור ולאה הדומי (תל אביב : ספרית פועלים, 1990), עמ׳ 217–227>
על ״פה ושם בארץ ישראל בסתיו 1982״
מירון, דן. בין התבוננות לבינה : בעקבות
מסעו של עמוס עוז ״פה ושם בארץ ישראל״. ידיעות אחרונות, ט״ו בסיוון
תשמ״ג, 27 במאי 1983, במדור ׳תרבות, ספרות, אמנות׳, עמ׳ 1–2, 7 <חזר ונדפס בספרו
אם לא תהיה ירושלים : מסות על הספרות העברית
בהקשר תרבותי־פוליטי (1987), עמ׳ 207–226> <חולק עליו פרופ׳ נתן רוטנשטרייך ברשימתו
״ברירה ואין ברירה״ שפורסמה בידיעות אחרונות, ו׳ בתמוז תשמ״ג, 17 ביוני 1983, במדור
׳תרבות, ספרות, אמנות׳, עמ׳ 4>
על ״קופסה שחורה״
אורן, יוסף. לפענח אסון צפוי (אינטרפטציה שונה
לרומאן של עמוס עוז ״קופסה שחורה״). עתון 77, גל׳ 96–97 (פברואר 1988),
עמ׳ 18–20 <חזר ונדפס בספרו ציונות וצבריות ברומאן הישראלי
(ראשון לציון : יחד, תש״ן 1990), עמ׳ 39–51>
אזולאי, אסתר.סיפורו
של ציור.עמודים, גל׳ 698 (2005), עמ׳ 26–29 <עמוס עוז הצפין ברומן
המכתבים ״קופסה שחורה״ וברומן ״לגעת במים, לגעת ברוח״ סדרה של עבודות גראפיות של
האמן הידוע מוריץ קורנליוס אשר>
אזולאי, אסתר. ״קופסה שחורה״ של עמוס עוז: בעבותות אלתרמן, המקרא
ואחרים (עיון אינטרטקסטואלי). שאנן: שנתון המכללה הדתית לחינוך, חיפה,
כרך 10 (2005), עמ׳ 141–159. <המאמר עוסק בעיון אינטרטקסטואלי ברומן ״קופסא שחורה״ ומנהל שיח בין הרומן ובין שירים של אלתרמן ובין יסודות מקראיים ומדרשיים שמצויים
בו. בתחילת הרומן מופיע חלק מהשיר ״הבכי״ של אלתרמן שמצוי בשירי ״שמחת עניים״, ובסופו מצוי מזמור תהילים המצוטט כמעט בשלמות. כמו כן מוזכרים ברומן השיר
״החולד״ של אלתרמן, מדרש על רבי יהודה הנשיא ממסכת כתובות, פסוקים מקראיים וציטוטים מספרות
חז״ל>
בלבן, אברהם. בין אש לאפר. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת, ט״ו בטבת תשמ״ז, 16 בינואר 1987, עמ׳ 20.
בלבן, אברהם. על היסוד הנשי והיסוד הגברי שבנפש:
עיון ב״קופסה שחורה״ לעמוס עוז. עלי שיח, חוב׳ 26 (1989), עמ׳ 31–47.
בן, מנחם. מסעות אהבה הלוך וחזור. דבר,
כ״א בשבט תשמ״ז, 20 בפברואר 1987, עמ׳ 21.
בן־דב, ניצה. היסורים הם על־פי נוסח והאושר
הוא כלי דק ונדיר. עתון 77, גל׳ 87 (אייר תשמ״ז, אפריל 1987), עמ׳ 22.
גינור, צביה. קופסה שחורה: למכתבים פתרונים.
הדואר, שנה 66, גל׳ י״א (כ״ט בטבת תשמ״ז, 30 בינואר 1987), עמ׳ 14–15.
הגורני, אברהם. השחור והלבן. דבר, כ״ט
בטבת תשמ״ז, 30 בינואר 1987, עמ׳ 20 <חזר ונדפס בספרו
סיפורת בת־ימינו (תל־אביב : אור־עם, תש״ן
1989), עמ׳ 40–44>
הראל, שלמה. ׳קופסה שחורה׳ לעמוס עוז. בספרו: הרומאן הישראלי בשנות
ה־80 ... ועוד אחד : עיון בבעיות יסוד (אבן יהודה : רכס, 2001), עמ׳ 41–60.
ויס, הלל. עורו הספרדים (והמתנחלים). בספרו
עלילה – ספרות הכליון הישראלית (בית אל : ספרית
בית־אל, תשנ״ב 1992), עמ׳ 77–81 <על ׳מולכו׳ לא״ב יהושע
ועל ׳קופסה שחורה׳ לעמוס עוז> <נדפס לראשונה ב׳נקודה׳, יולי 1987>
לאור, דן. מסתרי הקופסה השחורה.
הארץ, תרבות וספרות, כ״ב בטבת תשמ״ז, 23 בינואר 1987, עמ׳ ב 6–7.
מלצר, יהודה. רד אלינו מלבנון. הארץ, י׳ בשבט תשמ״ח,
29 בינואר 1988, עמ׳ ב 6.
מלצר, יהודה. עמוס ו״שוט״. הארץ, א׳ באדר תשמ״ח, 19 בפברואר
1988, עמ׳ ב 6–ב 7 <מענהו של י. מלצר על התגובות לבקרתו על ספרו של ע. עוז: ממורדות
הלבנון, שפורסמה ״הארץ״ מיום 5.2.88>
קלדרון, נסים. מדרגה רחבה ומדרגות אחרות.
הארץ, תרבות וספרות, י״ט באייר תשמ״ח, 6 במאי 1988, עמ׳
ב 6–ב 7 <חזר ונדפס בספרו הרגשה של מקום : ששה מאמרים (תל אביב :
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988), עמ׳ 81–90>
שמיר, ישראל. לצאת לכפור ולחזור ממנו בשלום. על המשמר,
י׳ בשבט תשמ״ח, 29 בינואר 1988, עמ׳ 17.
שקד, גרשון. זעמם של הצדיקים. הארץ,
5 בפברואר 1988, עמ׳ ב 6. <תגובה לרשימתו של יהודה מלצר מיום 29 בינואר 1988. ענה
על כך יהודה מלצר ברשימתו מיום 19 בפברואר 1988>
על ״המצב השלישי״
אב״ן. ירושלים של מעלה של פימה. דבר, 7 בינואר 1991, עמ׳ 9.
אוריין, יהודית. השיעמום המשעמם של פימה ברומברג. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת, י״ח בטבת תשנ״א, 4 בינואר 1991, עמ׳ 20 <הגיבה על כך לאה שניר
ברשימתה ״כבוד האדם והספרות״ ב׳על המשמר׳, י״ז בשבט תשנ״א, 1 בפברואר 1991, עמ׳
19>
אורן, יוסף. ״המצב השלישי״ – עמוס עוז.
אפיריון, גל׳ 20–21 (קיץ 1991), עמ׳ , עמ׳ 10–14 <נוסח חלקי נדפס ב׳מעריב׳,
ספרות, כ״ה בטבת תשנ״א, 11 בינואר 1991, עמ׳ ה 5; י״ז בשבט תשנ״א, 1 בפברואר 1991,
עמ׳ ב 15 תחת הכותרת ״ילדים מורעלים״. נדפס גם בספרו העט כשופר פוליטי
(ראשון לציון : יחד, תשנ״ב 1992), עמ׳ 27–38>
בושס, הדה. ייבגני אונייגין מקרית יובל.
הארץ, 8 בינואר 1991, עמ׳ ב 4.
בלבן, אברהם. עוז שובר את הכלים.
מעריב, ספרות, כ׳ בניסן תשנ״א, 4 באפריל 1991, עמ׳ 10–11.
בלאט, אברהם. מן הרע הפוליטי אל ההזדהרות
המיסטית. הצופה, י״ז בשבט תשנ״א, 1 בפברואר 1991, עמ׳ 6.
בן־דב, ניצה. פינקס החלומות החום. ידיעות
אחרונות, המוסף לשבת, י״ח בסיון תשנ״א, 31 במאי 1991, עמ׳ 24.
ברתנא, אורציון. אבן חלולה בתוך הנפש (על סיפורו
של עמוס עוז ״אבן חלולה״). ירושלים, כרך י״ד, חוב׳ 1 (תש״ם), עמ׳ 61–74.
גור, רבקה. שבוע של ספרים; מקור. הארץ, 11 בינואר 1991, עמ׳
ב 9.
גורן, צבי. באכחנאליה ואפוקליפסה, או ימי ירושלים האחרונים. על המשמר
, ג׳ בשבט תשנ״א, 18 בינואר 1991, עמ׳ 22.
הגורני, אברהם. קטרוג ואי־אמונה. דבר,
ג׳ בשבט תשנ״א, 18 בינואר 1991, עמ׳ 12; י׳ בשבט תשנ״א, 25 בינואר 1991, עמ׳ 19
<חזר ונדפס בספרו משא ועיון
: מסות על לשון, חינוך וספרות (תל אביב : אור עם, תשנ״ג 1992), עמ׳ 103–107>
הולצמן, אבנר. פימה מחכה לנס. הארץ,
א׳ באדר תשנ״א, 15 בפברואר 1991, עמ׳ ב 8 <חזר ונדפס בספרו מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ
המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 68–72> <הגיב על כך ס. יזהר ברשימתו ״הוא לא היה שם״ ב׳הארץ׳, ח׳ באדר
תשנ״א, 22 בפברואר 1991, עמ׳ ב 8. הגיבה על כך חנה נוה ברשימתה ״הוא היה
שם?״ ב׳הארץ׳, ט״ו באדר תשנ״א, 1 במארס 1991, עמ׳ ב 8>
נבות, אמנון. המצב הרביעי (פרוזה של מבקר ספרות,
א׳) מאזנים, כרך ס״ה, גל׳ 6 (1991), עמ׳ 4–9.
נגב, אילת. אני לא כותב על אנשים מאושרים :
ראיון עם הסופר בצאת ספרו. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״א בטבת תשנ״א, 28
בדצמבר 1990, עמ׳ 12–13.
סויסה, אלברט. בין קרית היובל לעיר גנים : קריאה ב״המצב השלישי״ וב״עקוד״.
מאזנים, כרך ס״ח, גל׳ 5 (1994), עמ׳ 26–28.
פז, מירי. השמאל שהעלה פימה. דבר, דבר השבוע, י׳ בשבט תשנ״א,
25 בינואר 1991, עמ׳ 16.
פלדמן, אהובה. עמוס עוז. בספרה: שנאה (לא) כבושה : על שנאה
עצמית יהודית בספרות העברית בת זמננו (תל אביב : תמוז, תשס״ז 2006), עמ׳
164–179 <דיון בעיקר בהמצב השלישי>
על ״פנתר במרתף״
אורן, יוסף. אלגוריה פוליטית למבוגרים.
דימוי: כתב עת לספרות, אמנות, בקורת ותרבות יהודית, גל׳ 12 (מארס 1996), עמ׳
56–61 <חזר ונדפס בספרו רבי־מכר ורבי־ערך בסיפורת הישראלית
(ראשון לציון : יחד, תש״ס 2000), עמ׳ 80–91>
ברתנא, אורציון.פנתר במרתף (מכתב גלוי לעמוס
עוז). מאזנים, כרך ע׳, גל׳ 2 (חשון תשנ״ו, נובמבר 1995), עמ׳ 16–18 <ענה
על כך עמוס עוז במכתב פרטי אל אורציון ברתנא ושפורסם לאחר פטירתו של עוז תחת
הכותרת
״כבר שנים רבות אני רגיל שמדברים אליי בפולסא דנורא״ בעיתון ׳הארץ׳, תרבות
וספרות, כ״ד באדר א׳ תשע״ט, 1 במארס 2019, עמ׳ 2>
נוימן, ישי. מבעי מטא־לשון ברומן ״לדעת אישה״ לעמוס עוז ותרגומם
לאנגלית, לצרפתית ולגרמנית. בתוך: העברית שפה חיה : קובץ מחקרים על
הלשון בהקשריה החברתיים־התרבותיים, כרך ז׳ (תל אביב : הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי
לפואטיקה וסמיוטיקה ע״ש פורטר, אוניברסיטת תל־אביב, 2016), עמ׳ 313–336.
סרנה, יגאל. יצור כלאיים.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ באייר תשמ״ט, 12 במאי 1989, עמ׳
23.
צמח, עדה.הקולנוע יכול לעשות זאת טוב
יותר. הארץ, כ׳ בניסן תשמ״ט, 25 באפריל 1989, עמ׳ ב 8.
שקד, גרשון. דיוקנו של איש ״המוסד״ כגימלאי
מבוית. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ח בשבט תשמ״ט, 3 בפברואר 1989,
עמ׳ 20, 25; ה׳ באדר א׳ תשמ״ט, 10 בפברואר 1989, עמ׳ 25 <חזר ונדפס בספרו ספרות אז כאן ועכשיו (תל אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ג
1993), עמ׳ 123–142>
על ״שתיקת השמים״
איזקסון, מירון ח. משתומם על האדם. ידיעות
אחרונות, המוסף לשבת, י״ד בשבט תשנ״ג, 5 בפברואר 1993, עמ׳ 23.
אורן, יוסף. מן השמים אל הארץ. מאזנים:
ירחון לספרות, כרך ס״ז, גל׳ 4–5 (מארס 1993), עמ׳ 47–51 <חזר ונדפס בספרו מגמות בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תשנ״ה
1995), עמ׳ 17–26>
בלאט, אברהם. בין עגנון ההרמוני לבין
עגנון הדימוני. הצופה, ד׳ בניסן תשנ״ג, 26 במארס 1993, עמ׳ 6.
בן־דב, ניצה. האם בלומה פריגידית? (בחינה טקסטואלית
צמודה של טענה זו בספרו של עמוס ״שתיקת השמים״). עלי שיח, חוב׳ 34 (1994),
עמ׳ 43–50.
ברתנא, אורציון. אני משתומם על עוז. על
המשמר, כ״ח בשבט תשנ״ג, 19 בפברואר 1993, עמ׳ 18, 21.
הלפרין, שרה. על מי משתומם עגנון? מעריב, ספרות אמנות,
ז׳ בשבט תשנ״ג, 29 בינואר 1993, עמ׳ 25, 31.
לונדון, ירון. עמוס עוז משתומם על אלוהים. ידיעות אחרונות,
7 ימים, ט״ו בטבת תשנ״ג, 8 בינואר 1993, עמ׳ 4–5, 7, 52 <ראיון עם אמונה ירון ועמוס
עוז על הסופר שמואל יוסף עגנון>
פורת, יעקב. אצל ביתה של תהילה. הארץ, י״ב באדר תשנ״ג, 5 במארס
1993, עמ׳ ב 9.
שוסהיים, עדה. תלי תלים של פרשנויות על תלי (תהלה) – ועוד פרשנות אחת
(בעקבות ספרו של עמוס עוז ״שתיקת השמים״). מקרא ועיון: כתב־עת להוראת המקצועות
בתחומים של מדעי הרוח ושל מדעי החברה, חוב׳ 66 (1994), עמ׳ 26–29.
שמיר, זיוה. האמנם בגד הירשל באהובתו עם אשתו?
מעריב, ספרות אמנות, ז׳ בשבט תשנ״ג, 29 בינואר 1993, עמ׳ 25, 30.
שקד, גרשון. שתי פניה של הזעיר בורגנות.
הארץ, ד׳ בניסן תשנ״ג, 26 במארס 1993, עמ׳ ב 8.
על ״כל התקוות״
ברנע, יוסף. זהות ישראלית או ציונית? עתון 77, גל׳ 225 (חשון
תשנ״ט, נובמבר 1998), עמ׳ 13.
הולצמן, אבנר. שלום, פשרה, אהבה. בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ
המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 181–183 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳,
יוני 1998>
אביגור־רותם, גבריאלה. ״הגידי שהילד מת, אך
אל תגידי מוות״. קשר עין: ירחון ארגון המורים העל־יסודיים, גל׳ 42 (1994),
עמ׳ 28–29.
אדמון, תלמה. טקסט צפוי לקורא המסור. מעריב,
ספרות אמנות, ט״ז בשבט תשנ״ד, 28 בינואר 1994, עמ׳ 27.
אורן, יוסף. רומאן פוליטי חמישי לעמוס עוז.
מאזנים: ירחון לספרות, כרך ס״ח, גל׳ 6 (ניסן תשנ״ד, מארס 1994), עמ׳ 17–21
<נוסח מורחב נדפס בספרו מגמות בסיפורת הישראלית
(ראשון לציון : יחד, תשנ״ה 1995), עמ׳ 100–119>
בלאט, אברהם. האדם על סף המדבר. הצופה,
כ״ח באדר תשנ״ד, 11 במארס 1994, עמ׳ 6.
בן־נתן, איתן. ולמי דרושה זריחתנו. דבר, דבר השבוע, ט״ז בשבט
תשנ״ד, 28 בינואר 1994, עמ׳ 18.
גור, בתיה. מי שיש לו קצת חסד. הארץ,
ט׳ בשבט תשנ״ד, 21 בינואר 1994, עמ׳ ב 8.
הולצמן, אבנר. שלוות קיפאון. בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ
המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 118–119 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳,
פברואר 1994>
זילברמן, דורית. גבר, אשה וסמים. ידיעות
אחרונות, המוסף לשבת, ב׳ בשבט תשנ״ד, 14 בינואר 1994, עמ׳ 28.
נגב, אילת. ״אני כמו מרגל או סוכן חרש״.
ידיעות אחרונות, 7 ימים, ב׳ בשבט תשנ״ד, 14 בינואר 1994, עמ׳ 14–16 <חזר ונדפס
בספרה: שיחות אינטימיות (תל־אביב : ידיעות
אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 205–212> <ריאיון עם עמוס עז בצאת ספרו
״אל תגידי
לילה״>
פז, מירי. חמלת הסופר, שנאת המבקרים. דבר, כ״ג בשבט תשנ״ד, 4
בפברואר 1994, עמ׳ 17.
Grumberg, Karen. Schwellenangst
: die Wüste in ״Nenn die Nacht nicht Nacht״ von Amos Oz. In: Das Gelobte
Land : Erez Israel von der Antike bis zur Gegenwart : Quellen und Darstellungen
/ Hrsg.: Alexandra Pontzen, Axel Stähler (Reinbek bei Hamburg : Rowohlt Taschenbuch
Verlag, 2003), pp. 269–283.
על ״מתחילים סיפור״
ישראל, יעל. התחלה נכונה. מאזנים, כרך
ע״א, גל׳ 8 (סיון תשנ״ז, יוני 1997), עמ׳ 17–19
הולצמן, אבנר. חושפני, משועשע, מצמרר. ידיעות
אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ב בכסלו תשנ״ט, 11 בדצמבר 1998,
עמ׳ 26 <חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת
עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 190–193, בשם:
׳בקרוב בן שישים׳>
פרס, שמעון. יוצר הרים: (על ״באותו הים״ של עמוס עוז). מאזנים,
כרך ע״ג, גל׳ 10 (תמוז תשנ״ט, יולי 1999), עמ׳ 7, 8.
שחם, חיה. בין בת־ים לקסנדו : פוסטמודרניזם,
בין־טקסטואליות ופרודיה באותו הים לעמוס עוז. בספרה: קרובים רחוקים : בין־טקסטואליות, מגעים ומאבקים
בספרות העברית החדשה (באר־שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשס״ד
2004), עמ׳ 235–251.
שמיר, זיוה. שתהא המוזיקה ים־תיכונית. מאזנים,
כרך ע״ג, גל׳ 7 (ניסן תשנ״ט, אפריל 1999), עמ׳ 14–20 <הגיגים ציוניים ופוסט־ציוניים
ב״חגיגת קיץ״ של אלתרמן וב״אותו
הים״ של עמוס עוז>
על ״סיפור על אהבה וחושך״
עוז, עמוס. מתבונן בהוריו כאילו הם ילדיו. ידיעות אחרונות, המוסף
לשבת – ספרות, י״א בניסן תשס״ד, 2 באפריל 2004, עמ׳ 27 <דברים בטקס הענקת פרס
׳פראנס
קולטור׳ על הרומאן הזר הטוב ביותר ל׳סיפור על אהבה וחושך׳, במעמד פתיחת יריד הספרים
הבינלאומי של צרפת, פאריס 18.3.2004>
אורן, יוסף.אהבה וחושך ושאר ירקות.
נתיב, גל׳ 91 (מארס 2003), עמ׳ 57–63 <נוסח מורחב נדפס בספרו: סוגות
בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תשס״ד 2004), עמ׳ 152–175>
אלבג, רוחמה.״הגעגועים החנוקים והמוכחשים
אל רובנו״ : מסע לעיר רובנו בהשראת ״סיפור על אהבה וחושך״ מאת עמוס עוז.
מאזנים,
כרך פ׳, גל׳ 5–6 (תשרי תשס״ז, ספטמבר 2006), עמ׳ 42–46.
בן־דב, ניצה. ״הצער לא מסתיים״: סיפור על אהבה
וחושך – לסיים באשה ובבנה יחידה. קשת החדשה, חוב׳ 6 (חורף 2004), עמ׳ 68–76
<חזר ונדפס בספרה והיא תהילתך : עיונים ביצירות ש״י
עגנון, א״ב יהושע ועמוס עוז (ירושלים ותל־אביב : שוקן,
תשס״ז 2006)>
ויס, הלל. בין ציונות לפוסט־ציונות : הנושא
המשיחי ביצירות א.ב. יהושע ועמוס עוז כמקרה בוחן; בראשית היתה הפוסט־ציונות. בספרו:
דרך המלך : מדיניות – ספרות – תיעוד / עריכה – מגי אדם (שערי־תקוה: מרכז
אריאל למחקרי מדיניות ואסטרטגיה, תשס״ג 2003), עמ׳ 321–354.
וסרמן, יחיאל. בין אהבה וחושך. הצופה, המוסף, י״ד באייר תשס״ב,
26 באפריל 2002, עמ׳ 14.
זהבי, אלכס. ודע מניין אני בא. ארץ אחרת,
גל׳ 12 (2002), עמ׳ 78–81 <עמוס עוז מתבונן באמצעות סיפורו וסיפור משפחתו בסיפור
הציוני: ״עמוס המתחיל לכתוב, הסטודנט של שלום וברגמן, האיש שמכשיר עצמו להוראה
בקיבוץ נעשה לספקן ובודק ובודק. התהליך שהחל על סף בגרותו נמשך והבשיל והגיע לשיאו
ב״סיפור על אהבה וחושך״>
טאוב, גדי. בין יחיד לרבים – על סיפור על אהבה
וחושך. מקרוב, חוב׳ 12 (סתיו 2003), עמ׳ 7–12 <חזר ונדפס בספרו נגד בדידות
: רשמים (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2011), עמ׳ 81–93>
כתר, לירום. הבוקר שאחרי הספר : קריאה שנייה בספרו של עמוס עוז ״סיפור
על אהבה וחושך״. מאזנים, כרך ע״ח, גל׳ 3 (ניסן תשס״ד, אפריל 2004), עמ׳
52–53.
לאור, דן.במחוזות הזיכרון : ביוגרפיה,
אידאולוגיה וסיפור בכתיבתו של עמוס עוז. ישראל : כתב־עת לחקר
הציונות ומדינת ישראל, חוב׳ 7 (אביב תשס״ה 2005), עמ׳ 25–40 <״סיפור על אהבה
וחושך״ הוא סיפור המפגש שבין יליד הארץ, הצבר, לבין העבר המודחק שלו ושל משפחתו,
שרק לאחר עשרות שנים של זהות חדשה הוא יכול לחבור אליו שוב> <חזר ונדפס בספרו
המאבק על הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות
(תל אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳334–348>
ערפלי, בעז. מעשה התאבדות הוא (לא) ללכת לבית
הכנסת. הארץ, תרבות וספרות, י׳ באב תשס״ב, 19 ביולי 2002, עמ׳ ה 3 <תגובה
למאמרו של מרדכי שלו ״תרבויות, התאבדויות וגילוי עריות״, שהתפרסם בכ״ה בתמוז תשס״ב,
5.7.2002 – ראה להלן>
פורת, דינה. ״היה בירושלים פחד״: על שואה ואנטישמיות ב״סיפור על אהבה
וחושך״ מאת עמוס עוז. הארץ, תרבות וספרות, כ״ג בניסן תשס״ג, 25 באפריל 2003,
עמ׳ ה 4.
פז, מירי. עדיין יהודי בחושך. עתון 77, גל׳ 265 (2002), עמ׳
8.
פרילוק, ניצה. טיול בעקבות סופר, דודה ונסיך: שני סיורים־שבכתב בעיר
רובנו, שבה גדלה פניה מוסמן, המתוארת בספרו של בנה, עמוס עוז, ״סיפור על אהבה וחושך״.
הארץ, תרבות וספרות, ד׳ בתמוז תשס״ב, 14 ביוני 2002, עמ׳ ה 3.
פרילוק, ניצה. ״געגוע לעיר שחוצה אותה נהר״: בין רובנו לירושלים בעקבות
״סיפור על אהבה וחושך״ לעמוס עז. האומה, שנה 41, גל׳ 153 (2003), עמ׳ 115–130.
פרילוק, ניצה. נסיך ומשורר – קרל לובומירסקי: נצר למשפחת נסיכים פולנים,
המוזכרת ב״סיפור על אהבה וחושך״ לעמוס עוז, מתגורר באיטליה וכותב שירה ... הארץ,
תרבות וספרות, י״א בניסן תשס״ד, 2 באפריל 2004, עמ׳ ה 2.
קופרפיש לוטן, שרון. הסופר כותב לקוראת האולטימטיבית: קריאה שנייה ב׳סיפור
על אהבה וחושך׳ לעמוס עוז. מעריב, שביעי של פסח – ספרות וספרים, כ׳ בניסן
תשס״ג, 22 באפריל 2003, עמ׳ 33.
קלדרון, נסים. עדות, בדיה, ביקורת. הארץ,
מוסף ספרים, גל׳ 476 (כ״ח בניסן תשס״ב, 10 באפריל 2002), עמ׳ 1, 14.
שלו, מרדכי. שנה למלחמת ראש השנה ושישים שנה ל״שמחת עניים״ – דור אוסלו
ודור ה״כאילו״ – חג המולד הנוצרי וחג המולד הצברי – ״סיפור על אהבה וחושך״ כסיפור
ייעוד – ההתאבדות כמשל – מוקסם והוזה כולי. הארץ, תרבות וספרות, כ״ט באלול
תשס״א, 17 בספטמבר 2001, עמ׳ ה 2; כ״א בתשרי תשס״ב, 8 באוקטובר 2001, עמ׳ ב 8;
כ״ז בטבת תשס״ב, 11 בינואר 2002, עמ׳ ב 14; ה׳ בסיוון תשס״ב, 16 במאי 2002, עמ׳
ה 2; י״ג בסיוון תשס״ב, 24 במאי 2002, עמ׳ ה 2; כ״ד באב תשס״ב, 4 באוגוסט 2002,
עמ׳ ה 2.
שלו, מרדכי. תרבויות, התאבדויות וגילוי עריות. הארץ, תרבות וספרות,
כ״ה בתמוז תשס״ב, 5 ביולי 2002, עמ׳ ה 2 <מוטיבים בספרו של עמוס עז ״ספור על אהבה
וחשך״; ענה על כך בעז ערפלי ברשימתו ׳מעשה התאבדות הוא (לא) ללכת לבית הכנסת׳ –
ראה לעיל>
שלו, מרדכי. הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוזיקה: מאוסלו עד ז׳נבה דרך
״שמחת
עניים״, ״שיר לשלום״ ו״סיפור על אהבה וחושך״. דימוי, גל׳ 23 (חורף תשס״ד),
עמ׳ 10–34 <המחבר מוכיח את מידת הקשר שבין היצירה הספרותית של אלתרמן ושל עמוס
עוז לבין המאורעות ההיסטוריים המרכזיים של זמנם. הגיב על כך יונתן כהן ב״שלוש הערות
למאמרו של מרדכי שלו״ ב׳דימוי׳, גל׳ 24 (חורף תשס״ה), עמ׳ 8, 77>
שפירא, אניטה. סיפור על ארוס, טנטוס – ובניין האומה – על ספרו של עמוס
עוז סיפור על אהבה וחושך. כיוונים חדשים, חוב׳ 7 (2002), עמ׳ 9–21.
שפירא, אניטה.
׳הסיפור הציוני׳ של עמוס עוז. ישראל : כתב־עת לחקר הציונות
ומדינת ישראל, חוב׳ 7 (אביב תשס״ה 2005), עמ׳ 163–171.
Grumberg, Karen. Of
Sons and (M)others: the Spectropoetics of Exile in Autobiographical Writing
by Amos Oz and Albert Cohen. Prooftexts, vol. 30, no. 2 (Spring
2010), pp. 373–401.
Jelen, Sheila E. Israeli children in a European
theater : Amos Oz׳s A Tale of Love and Darkness and S. Yizhar׳s Preliminaries.
Jewish quarterly review, vol. 100, no. 3 (Summer 2010), pp. 504–518.
Kaplan, Eran. Amos Oz׳s A Tale of
Love and Darkness and the Sabra myth. Jewish social studies,
vol. 14, no. 1 (Fall 2007), pp. 119–143.
Shaked, Gershon. A
monument for the fathers, a beacon for the sons : comparing the biography of
Amos Oz with the life stories of Haim Gouri,
Yoram Kaniuk and Aharon Appelfeld.
Modern Hebrew Literature, new series, vol. 1 (2004–2005), pp. 133–148.
על ״בעצם יש כאן שתי מלחמות״
לאור, יצחק. שירה בציבור בלי שירה. הארץ,
תרבות וספרות, ל׳ בניסן תשס״ג, 2 במאי 2003, עמ׳ ה 2.
על ״פתאום בעומק היער״
בן־שאול, משה [מש״ב]. בכפר קטן מבודד מן העולם.
מאזנים, כרך ע״ט, גל׳ 4–5 (תשרי–חשון תשס״ו, אוקטובר–נובמבר 2005), עמ׳
29.
מוריס, אורין. אין בנים ממשיכים. מקור ראשון, שבת,
י״ז באדר תשס״ט, 13 במארס 2009, עמ׳ 16.
סימקין, אריאל. חבויות בתוך ״אבודים״ : כמה הערות על תמונה מתוך
תמונות מחיי הכפר של עמוס עוז. עתון 77, גל׳ 368 (סיון–תמוז תשע״ג,
מאי–יוני 2013), עמ׳ 26–28.
קורן, דורון.
עוז בלי כוח.Ynet ידיעות אחרונות <מקוון>, 20 בפברואר 2009.
עמוס עוז (קלאוזנר) נולד בט״ו באייר תרצ״ט, 4 במאי 1939 בירושלים להוריו פניה ו
