האנונימוס (פייטן)
פזמוני האנונימוס
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; תשל"ד

קפו

        כי אני הכבדתי < שמ' י:א>


ממורטים    פֹ   לְבַדִּי נִתְגַּדַּלְתִּי

                וּשְׁנַיִים 1 גִּידַּלְתִּי

                עֹז פַּרְעֹה דִּלְדַּלְתִּי

                וּגְאוֹן לִבּוֹתָן2 כִּיבַּדְתִּי

5               וְתַנִּין גָּדוֹל3 אִיבַּדְתִּי

                בְּעֵת אֲשֶׁר אֶת לִבֹּו הִכְבַּדְתִּי 4


נ כי אני הכבדתי] נוסף בגליון

  1. אחרי טור זה הועתק בטעות טור 6 ונמחק בקו.
  2. דלדלתי] היה דללתי ונמחק בקו

  1. קם: הנושא: משה רבנו.  ↩

  2. בתמותו: בצדקתו.  ↩

  3. וקשב: והקשיב.  ↩

  4. עליהם: כנראה: על דברי התורה.  ↩

קפז


אילה    פֹ    תָּשׁ כֹּחוֹ 1 וְרָפוּ יָדָיו

              כְּאָכַל אַרְבֶּה פְּרִי מְגָדָיו

              אוֹתוֹת 2 הָרְאָה לְפִי מַעְבָּדָיו 3

              וְנִשְׁבַּר לִבּוֹ וְלֵב עֲבָדָיו


  1. ספר הישר: במקום ‘בספר הישר’, והוא כינוי למקרא (יהו' י:יג).  ↩

  2. ותומכיהם מאושר: מש' ג:יח.  ↩

  3. עשויים… וישר: תה' קיא:ח.  ↩

קפח


ממנע’    פֹ     מִפֶּתַח1 זְרוֹעוֹ

                חֲרוֹן אֵל בָּא וְרֵעוֹ2

                כִּיִבֵש3 זַרְעוֹ

                מִדָּה בְמִדָּה 4 לְפָורְעוֹ

5               וְעָלָיו[1007] לְהַכְרִיעוֹ

                הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה5


נ 1ממנע'] צוינה בקו, ואולי הוא קיצור.

3 כיבש] ויבש ותוקן למעלה מן הטור



  1. נאמן: כינוי למשה רבנו (במ' יב:ז).  ↩

  2. עגל מוגהר: כנראה: עגל שגהרו, השתחוו לפניו ישראל (הצעת י' אבינרי); ואפשר: עגל שהקיפוהו בתשואות גיל, על־פי משמע תיבת ‘גהר’ בפייטנות הקדומה (עיין: מ‘ זולאי, ידיעות המכון, ו, עמ’ קפ, ובמראי־המקומות המסומנים שם).  ↩

  3. ונידהר: ונעשה גדול ורם (עיין זולאי, שם, עמ' קפא).  ↩

  4. ועליהם: על הלוחות.  ↩

  5. וישבר… ההר: שמ' לב:יט.  ↩

קפט

                אוֹיֵב כְּהִכְבִּיד לֵב

                וְדִבֵּר בְּלֵב וָלֵב הֻוכָּה בְּמַכַּת הַלֵּב

                וְנִישְׁכַּח1 כְּמֵת מִלֵב

5               וְיֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת לֵב

                יְחַדֵּשׁ2 לְעַמּוֹ לֵב



  1. לנבואה זימנתיך: מדבר בשבחו של משה.  ↩

  2. ובכל… האמנתיך: על־פי במ‘ יב:ז: ’בכל ביתי נאמן הוא.'  ↩

קצ

       <עוד נגע אחד; שמ' יא:א>


מדדתה לודים      הַדָּם אוֹתָם הִזְעִים1

                  וּמָלְאָה אַרְצָם צְפַרְדְּעִים

                  בְּכִינִּים עֲפָרָם הִפְעִים2

                  עָרוֹב עֲלֵיהֶם הִרְעִים

5                  וּבְדֶבֶר הָיוּ מִתְקַטְּלִים3

                  שְׁחִין כִּילָּה גְרוּעִים4

                  בָּרָד יִיבֵּשׁ5 נְטוּעִים

                  אַרְבֶּה חִסֵּל זְרָעִים

                  וְחוֹשֶׁךְ אִיפֵּל רָעִים

10                וּמֵתוּ בְּכוֹרֵי תוֹעִים

                  כִּי יְיָ מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים6


ק פ 1 מדדתה לודים] מדדתה ללודים מדה בססאה



  1. ובנקרת… שמתיך: על־פי שמ' לג:כב.  ↩

  2. ובשם ידעתיך: על־פי שמ' לג:יב.  ↩

  3. שפך תחינה: הנושא: משה.  ↩

  4. מי מנה: כינוי לישראל, על־פי במ‘ כג:י’: ‘מי מנה עפר יעקב.’  ↩

  5. אנינה: אבל ועצבות.  ↩

  6. יונה: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ב:יד, ועוד.  ↩

קצב


מכה עשירית       מַלְאַךְ חַיבָּלָה1

                  שֶׁאֵין לוֹ2

                  שֻׁולַּח בִּיבְהִילָה3

                  וְּקרוּאוֹ4 לַיְלָה

5                 וִיפֵיפִיָּה עֶגְלָה 5

                  בִּמְהֻמָה כִּילָּה

                  כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה 6


1 מכת עשירית] מכת עשירית תחזק למאד. ק פ מכת] היה מכות והוי"ו סומנה לאות מחיקה נ



  1. עורמה: דעת.  ↩

  2. כי… המה: שמ' לב:טז.  ↩

  3. תוכן רוחות: הקב"ה, על־פי מש' טז:ב.  ↩

  4. פתוחות: כמו ‘מפותחות’, חרותות.  ↩

  5. בידיו הפתוחות: בעצם כתיבת־ידו הנדיבה של הקב"ה.  ↩

  6. בפציחות: כנראה: ברננות, בצהלת שמחה; או: באמירות מפורשות.  ↩

קצא


אויב    פֹ         אֵל אֶחָד

                  וּשְׁמוֹ אֶחָד

                  עֲבוּר גּוֹי אֶחָד1

                  אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ מְיֻוחָד

5                 כִּי הֵבִיא כְּאֶחָד

                  עַל מִצְרַיִם נֶגַע אֶחָד2


ק פ 1 אויב] אויב עד מוסר לא שע



  1. ואם… נא: שמ' לב:לב.  ↩

  2. הפזמון מדבר בלוחות; והשווה פדר“א, מו: 'הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים, מעשה ידיו של הקב”ה;‘ וכן בילקוט, א, רמז תתנב, בשם מדרש: ’אמר לו הקב"ה [למשה]… אני חוצב להבות… ואתה משברן.' אבל לא מצאתי מקור לנאמר בפזמון, שהלוחות נבראו מגלגל חמה.  ↩

קצג


אנשי מצרים       שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים1

                   חֵיל צֹעַן נִידָּשִׁים

                   וְלָקוּ בְּמַכּוֹת, עִנּוּשִׁים2

                   הֱיוֹת בָּהֶם חוֹרְשִׁים3

5                 וְכָל מַכָּה4 בְּפֵירוּשִׁים5

                   מַגַּעַת עַד חֲמִשִּׁים6

ק פ 1 אנשי מצרים] אנשי מצרים במכת הדם



  1. לזרע קדש: לישראל.  ↩

  2. אלמדנה: את התורה.  ↩

  3. לנינם: לצאצאיהם.  ↩

  4. אבינה: במקום ‘אביננה’, כלומר: אסבירה.  ↩

  5. אחכמנה: כמו ‘אלמדנה’.  ↩

  6. אחכמנה: כנראה טעות דיטוגראפית מסוף הטור הקודם; ויש לגרוס מעין ‘אשימנה’ או כיו"ב.  ↩

קצד

       <ויהי בחצי הלילה; שמ' יב:כט>

משא מצ[רים]     אֵל מֵעוֹלָם מַחְשֶׁה1

                  אִיבֵּד חֵיל נוֹשֶׁה2 אֲשֶׁר מִתְקַשֶּׁה

                  מוּל מִמַּיִם מֻומְשֶׁה3

5                וְשִׁבֵּר עֻולּוֹ הַקָּשֶׁה

                  בְּיַד אֲדוֹנִים קָשֶׁה4

ק פ משא מצ[רים] משא מצרים בחימה נעקר



  1. בקרבם: בקרב ישראל.  ↩

  2. בקרבם… אכתבנה: על־פי המקרא: ‘נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה’ (יר' לא: לב).  ↩

  3. אילפתיך: לימדתיך את התורה.  ↩

  4. למען תחיה: דב' טז:כ, ועוד.  ↩

קצה


[12 ע"א]  אתה בקר  מִצְרַיִם הֻוחְרְדוּ

                    וּמִשְּׁנָתָם נִיפְרְדוּ

                    וּמַשְׁחִיתִים יָרְדוּ

                    וּבְכוֹרֵיהֶם הִכְחִידוּ

5                   וּבְמִידָּה בְמִידָּה הֻומְדְּדוּ

                    וְלֹא יָדַע 1 כַּאֲשֶׁר זָדוּ2

                    כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ3



  1. תהיה: הנושא: התורה.  ↩

  2. וזרעך… ויחיה: על־פי תה' קב:כט.  ↩

  3. שמור… וחיה: מש' ז:ב.  ↩

קצו

מכות עשה      צֹעֲנִים1 נִיתְנַכְּלוּ

                חָשְׁבוּ זִמָּה בַּל יוּכָלוּ2

                בִּבְכוֹרִים נִשְׁכָּלוּ

                צַעֲקַת הֵילֵל הִכְפִּילוּ

5               וְאלֹהֵיהֶם אֻומְלָל[וּ]

                כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ3



  1. ולאהל: כמו ‘ואת האוהל’, רוצה לומר, את המשכן.  ↩

  2. כי… ושישו: על־פי יש' סה:יח.  ↩

  3. הפזמון מדבר ביריעות המשכן (שמ' לו:ח ואילך); היריעות היו כמיני מחרוזות לאוהל־מועד.  ↩

קצז

אויבים הכיתה     בְּחֶסֶד יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם1

                  קִילַּעְתָּה2 בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם

                  וְהוֹצֵאתָ3 עַמְּךָ בַּצָּהֳרַיִם

                  כְּוַתְּהִי צְעָקָה גְדוֹלָה בְּמִצְרָיִם4



  1. ועל… מאוחזים: ומחוברות זו לזו מסביב למשכן.  ↩

  2. בחכמת חוזים: מכוח חכמתם של העושים במלאכה ברוח־הקודש.  ↩

  3. ועד מעליזים: שגורמים לשמחת נצחים.  ↩

  4. הודו: הנושא: החוזים (טור 3).  ↩

קצח

      <קדש לי כל בכור; שמ' יג:א>


 מוכפל            נָם שׁוֹכֵן רוּמָה1

                  לַגָּדוֹל2 בְּמִצְרַיְמָה

                  קַדֵּשׁ לִי בְּחָכְמָה

                  בְכוֹרֵי אֲיֻומָּה3

5                וּכְמַעֲשֵׂר מִתְּרוּמָה

                  אוֹתָם תָּרִימָה

                  וּבֶטֶן עֲרֵימָה4

                  תִּהְיֶה מֻתְרָמָה5

                  מִבְּכוֹר אָדָם עַד בְּכוֹר בְּהֵמָה6



  1. בע בעד לוזים: לכאורה כך בכ“י נ, ונראה, שאותיות ‘בע’ נשתבשו למעתיק מן התיבה שלאחריהן; ו‘בעד לוזים’ אין בידי להלום, ונראה לי, שהאות דל”ת של ‘בעד’ אינה אלא יו“ד גדולה, וצ”ל ‘בעילוזים’, רוצה לומר: בשמחות.  ↩

  2. ליודע רזים: לקב"ה.  ↩

  3. יי עשה חזיזים: זכ' י:א.  ↩

  4. מתי נחזיך: אימתי נראה אותך, רבש"ע.  ↩

  5. בכילול, בעוזיך: ביפי הדרך ובעוזך.  ↩

  6. בבית ארזיך: בבית־מקדשך (השווה מל"א ו:י, ועוד)  ↩

אני ראשון        פְּקוֹדַי זְכוֹר

               כְּשָׁמוֹר וְזָכוֹר1

                  וְאוֹיְבֶיךָ אֶעֱכוֹר

                  וְחֶסֶד לְךָ אֶזְכּוֹר2

5                 וְתֵדַע וְתִזְכּוֹר

                  כִּי לִי כָּל בְּכוֹר3

מן המצר   פֹ       לְטוֹבָה זְכוּרִים

                    עַם מְבוֹרָכִים4

                    וְיֹאכְלוּ טוּב שְׂכָרִים

                    עִם חֵלֶב כָּרִים5

5                  וְיֵרָצוּ כְּאֶשְׁכָּרִים6

                   בְּהַקְדִּישָׁם בְּכוֹרִים



  1. כנואם חוזיך: כדיבור נביאיך.  ↩

  2. לנו תת: כמו: לתת לנו.  ↩

  3. ואתה… עזיך: דה"ב ו:מא; ובמקרא: ‘אתה וארון’ וכו'.  ↩

  4. נגנז ארון: בשעת חורבן בית־המקדש (יומא נג ע"ב).  ↩

  5. ואל ראשון ואחרון: השווה להלן, פזמון רפב, טור 1.  ↩

  6. יגליהו: את הארון.  ↩

קצט


אמונים          נִיהֲגָם עַל יַד עָנָיוָדְלָךְ1

                בְּקַדֶּשְׁךָ בְּכוֹרֵי קְהָלָךְ

                כִּי הַכֹּל שֶׁלָּךְ

                וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ2



  1. בחברון: בחיבור, והוא כנראה כינוי לירושלים על־פי תה' קכב:ג.  ↩

  2. כילל: ייפה.  ↩

ר

       <מה תצעק אלי; מש' יד:טו>


מכות עשר     צִבְאוֹת כּוּשִׁים1

               נַעֲשׂוּ כְנָשִׁים2

               כִּי רָדְפוּ חֲמוּשִׁים3

               בְּרֶכֶב וּפָרָשִׁים

5              וְעַל כֻּולָּם שָׁלִישִׁים 4

               עֶשֶׂר בְּמִצְרַיִם5 מְחֻומָּשִׁים6

               וְעַל הַיָּם חֲמִישִּׁים7

1.מכות] לפניו יש עיגול המתייחס כנראה להערה שהעיר המעתיק בשוליים האמצעיים של העמוד כנגד הטור, אבל אי־אפשר לפענח את הכתוה שם נ מכות עשר לקו בים חורקים פ א 4. ופרשים] מעל הפ“א סומנה ה”א קטנה, ואולי היא בי“ת וצ”ל ובפרשים נ



  1. ריקמתו: של הארון.  ↩

  2. תמימתו: את תורתו התמימה (תה' יט:ח).  ↩

  3. וארכו וכו‘: קרי: ואת ארכו וכו’.  ↩

  4. זהב… אותו: שמ' לז:ב.  ↩

  5. אל מעודדיהם: במקום ‘מעודדם’.  ↩

  6. סועדיהם: עזרם ותומכם.  ↩

  7. כלי… ביסודיהם: ביסדם, בכוננם את כלי־המקדש.  ↩

רא 1

פֹ                 בְּיוֹשֶׁר2 אַסִּיעֵהוּ3

                  וְטוֹב אַסְבִּיעֵהוּ

                  וּמֵאַחֲרַי לֹא אַתְעֵהוּ

                  וְרֹדְפוֹ אַטְבִּיעֵהוּ

5                 בִּתְהוֹמוֹת אַשְׁקִיעֵהוּ

                  וּמַטְּךָ הָרֵם בְּחָוזְקֵהוּ

                  עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ4

  1. מיד צר אושיעהו וביושר אסיעהו פא קג

  2. וטובי פא וכל טוב קג אשביעהו פא

  3. רודפיו פא

  4. ובתהומות פא קג

  5. בחזקהו פא

  6. ועמי אמלטהו ושבלת תשטפהו ומלאכי אלוהו ולחורב אגישהו (!) ישורר בנאמהו זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו נוסף פא



  1. עניו: כינוי למשה רבנו (במ' יב:ג).  ↩

  2. כיצא: כאשר יצא.  ↩

  3. בנגידות: בשררה.  ↩

  4. ועל פיך: צ"ל, כנראה, ‘ועל פיו’, והוא על־פי לשון המקרא: ‘אלה פקודי המשכן… אשר פֻקד על־פי משה’ (שמ' לח:כא).  ↩

רב

מנחם אני        אוֹשִׁיעַ חֲמוּשָׁה1

                 וְתִהְיֶה לִי דְרוּשָׁה2

                 וְאֶבְדֶּה חֲדָשָׁה3

                 וְתָבִיא4 מְחֻובָּשָׁה5

5                בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה

קנ פא מנחם אני]מנתם אני וגורלם.



  1. ניתכלל: נשתכלל ונגמר.  ↩

  2. משכן אמונים: כנראה: משכנם של ישראל, עַם אמונים.  ↩

  3. בשמות מיוחסים: הכוונה למקימי המשכן שהביאוהו אל משה בגמר מלאכתם (שמ' לט:לג); ורוצה לומר: מיוחסים בשמות.  ↩

  4. ובצורם חוסים: ובוטחים בה'.  ↩

  5. בחיזות משישים: בפנים שמחים (בהשפעת הארמית).  ↩

רה


אומצו             כְּבָאוּ בַּיָּם1

                   בְּמֵיטַב עֶדְיָם2

                   רָמַז לְמֵי יָם

                  [אֵל] חַי וְקַיָּם

5                 וְכִיסָּה הַיָּם

                   מַכְבִּידֵי עָונְיָם3

                   וְתוֹפְפוּ4 בְיָופְיָם

                   מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם


1.אומצו]אומצו נמהרים ברדתם בים אה פב/ לים וא פ א 3.הים וא 5.כיסה וא פא

  1. עינוים וא פא
  2. ותופפי אולי נ בתופים פא


  1. ושוקל פלסים: כינוי לקב"ה, על־פי יש‘ מ:יב: ’ושקל בפלס הרים.'  ↩

  2. השים: שׂם.  ↩

  3. כי… עושים: מל"ב יב:טז, ועוד.  ↩

  4. בעדת מי מנה: בכנסת־ישראל (במ' כג:י).  ↩

רו 1

        הנני ממטיר<שמ' טז:ד>


מידה במידה       צָדַק אָב 2 בְּכָל עִינְיָנָיו

                   וְצִדְקָתוֹ שָׁמַר צוּר 3 לַהֲמוֹנָיו

                   נִיהֲגָם עַל יַד עָנָיו

                   וּפִירְשֵׁז 4 אֶת עֲנָנָיו

5                  וּפָתַח דַּלְתֵי מְעֹנָיו 5

                   לְהַמְטִיר מִשָּׁמַיִם לֶחֶם לְבָנָיו

1.[פא מידה במידה] מדה במדה תמוד נכוחה.

  1. ונהגם 4. ופרשן(!) 5. מעוניו


  1. ונמו: ואמרו כנסת־ישראל.  ↩

  2. ומעשה… כוננה: תה' צ:יז.  ↩

  3. צופה… וראשית: כינוי לקב"ה.  ↩

  4. אהל… בראשית: יסד את אוהל־מועד כנגד מעשה בראשית; והוא על־פי הדרשה שבתנחומא, פקודי, ב, ובמקבילות: ‘אמר ר’ יעקב בר‘ אסי למה הוא אומר ה’ אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך בשביל ששקול כנגד בריאת עולם‘ וכו’.  ↩

  5. לעניו: למשה (במ' יב:ג).  ↩

רז

אדון דברו         נִטְעַם טַעֲמוֹ1

                   עָרֵב2 לְכָל טוֹעֲמוֹ3

                   וְאֵל מִמְּרוֹמוֹ

                   הוֹרִידוֹ בְּנָואֳמוֹ4

5                  לְהַסְפִּיק עַמּוֹ5

                   דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ

                   [וּ]כְלֹא יָדְעוּ מָה רִישּׁוּמוֹ6

                   מָן קָרְאוּ שְׁמוֹ7

1. אדון דברו] אדון דברו לא שינה פא כטעמו פא 2. טיעמו כנראה נ 4. הוריד פא 5. לעמו פא 7. ולא פא



  1. כתאב: כאשר רצה.  ↩

  2. בידידות משכנות: במשכן; והוא על־פי תה‘ פד:ב: ’מה ידידות משכנותיך'.  ↩

  3. לא תינשה: לא תשכח.  ↩

  4. אל… מחשה: על־פי יש' נז:יא.  ↩

  5. כלמדה: כמו שלימד את הברית שלך.  ↩

  6. ממים מומשה: משה רבנו (השווה שמ' ב:י).  ↩

  7. להריח ריח אשה: לקבל ברצון את קרבנותיהם של ישראל.  ↩

רח

[12 ע"ב]  ס°י°נ°י°   עֲדַת צְנוּעִים1

                     נִתְכַּלְכְּלוּ אַרְבָּעִים2

                     בִּבְאֵר מַיִם נוֹבְעִים

                     וב[….] 3עַמּוּדִים תְּבוּעִים4

5                    בָּעֶרֶב בָּשָׂר תּוֹבְעִים5

                     וּבַבֹּקֶר לֶחֶם שׂוֹבְעִים

פא 4 וב[…..] עמודים תבועים] ובשני הזכעים (!)



  1. ותאתבה להירשה: כנראה: ורצית שתינתן רשות למשה רבנו; ואולי צ"ל ‘להרשה’, כלומר: לדבר.  ↩

  2. בו: במשה.  ↩

  3. ונהדר: ונתהדר.  ↩

  4. כמלך במסיבו: על־פי שה"ש א:יב.  ↩

  5. כי… בו: יר' לא:יט.  ↩

רט

               אָמַר וְנָתַן1 קוֹלוֹ

               לִפְנֵי חֵילֹו2

               הִמְטִיר מִזְּבוּלֹו

               לֶחֶם לִקְהָלוֹ

5              וְלָקַט מַאֲכָלוֹ

               אִישׁ לְפִי אָוכְלוֹ3



  1. נאדר בקדושה: הקב"ה (שמ' טו:יא).  ↩

  2. בעדה מקודשה: בקהל ישראל.  ↩

  3. ברא חדשה: על־פי יר' לא:כא.  ↩

רי

<עד אנה מאנתם; שמ' טז:כח>


מתוקים      נִתְחַבְּרוּ1 לְהִיתְאַוֹּת2

               וּמֵיאוּנָם לְחַוּוֹת3

               לְהָפֵיר מִצְוֹת

               מִפִּי אֵל מְצֻוּוֹת

5              וְנִבְעֲרוּ מִלְּקַוּוֹת4

               וּמִלְּהָבִין בְּחֶדְווֹת5

               כִּי שַׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת6

  1. מתוקים] מתוקים חכך (!) אשר מאמרו נעשה פא 2. ומיאינם נ ומאנו פא 6. ולהבין פא


  1. כהגיון מורשה: כדבר הנאמר בתורה (דב' לג:ד).  ↩

  2. וחק: וחקק, קבע.  ↩

  3. לפלשה: להסביר, לבאר.  ↩

  4. לגוף… חמשה: לא מצאתי לזה מקור.  ↩

  5. ולנפש… חמשה: השווה בר"ר יד:ט, עמ‘ 132: ’חמשה שמות נקראו לה [לנשמה]: נפש נשמה חיה רוח יחידה.'  ↩

  6. יחפשנו: ישחררנו.  ↩

ריא

אות שכחו     אָדוֹן הִשְׁמִיעָם

               צִיוּי מֻוזְעָם1

               וּבְרִיתוֹ הוֹדִיעָם

               עֲבוּר לְהַרְגִּיעָם2

5              מִכָּל יְגִיעָם

               וְנִבְהֲלוּ בְּמַדָּעָם3

               וּקְהָלָם הֻוזְעָם

               בְּיוֹם שְׁבִיעִי הַמֻּונְעָם

               כְּיָצְאוּ מִן הָעָם4



  1. טיפשינו: עווננו.  ↩

  2. לחשינו: תפילתנו.  ↩

  3. רחשינו: מחשבת לבנו.  ↩

  4. 3108  ↩

ריב

מנוחה         וַיִּשְׁמַן חֶלְבָּם1

               וְנִיסּוּ אֵל בְּלִבָּם2

               הֲשׁוֹכֵן בְּקִרְבָּם

               וּבְמַרְעִית מְסִיבָּם3

5              סָבְעוּ 4וַיָּרָם לִבָּם.



  1. נפש ענוגה וכו‘: סיום המשפט בא בסוף הפזמון, וכל הטורים בחינת מאמר מוסגר: נפש ענוגה כי תחטא בשגגה – תהיה לתוגה וכו’.  ↩

  2. תהיה לתוגה: תתעצב משום הרגשת אשמה.  ↩

  3. ולא תתן פוגה: רוצה לומר, תתמיד בתשובה ובבכייה ועצבות.  ↩

  4. וכבוסם ערוגה: במקום ‘וכערוגת בושם’, בסמיכות הפוכה; צ"ל, כנראה, ‘ובבושם ערוגה’, והוא כינוי לבית־המקדש.  ↩


ארבע יציאות   שׁוֹכֵן שָׁמַיִם

                 וּמְיוֻחָד פַּעֲמַיִם1

                 נָתַן לִמְשׁוּלֵי בְּחוֹל מַיִם2

                 בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמַיִם3



  1. קרבן תערוגה: במקום ‘בקרבן תערוג’ (אל ה').  ↩

  2. וכופר: וכפרה.  ↩

  3. תשוגה: במקום ‘תשיגה’; כלומר, ותשיג מחילה וכפרה.  ↩

ריד

        וישמע < שמ' יח:א >


   משונות     נִבְחֲרוּ1 מִיתְגַּיְּרִים

                הַמְּשׁוּכִים 2 כַּמְגוּרִים3

                וּבְלִיבָּם מִיתְגָּרִים

                יִהְיוּ מְפֻוגָּרִים4

5               לְהוֹדִיעַ לַמִּיתְגַּיְּרִים

                כִּי יְיָ שׁוֹמֵר אֶת גֵּרִים5



  1. כי… בשגגה: וי' ד:ב.  ↩

  2. תאולה: תעשה מעשה איוולת, תחטא.  ↩

  3. ושמעה קול אלה: וי' ה:א.  ↩

  4. והוא… במעילה: הפייטן הולך ומפרש את שלושת הדברים הנאמרים בכתוב: ‘והוא עד או ראה או ידע.’  ↩

  5. וככתב מעולה: כמו: וכדברי הכתב המעולה, רוצה לומר, ככתוב בתנ"ך.  ↩

רטו

אץ להתחתן   שָׁמַע1 טוֹבָה שְׁמוּעָה

               כִּי נִגְאֲלָה אוֹם נוֹשָׁעָה2

               וְטָבְעוּ זֵידֵי רִשְׁעָה3

               בִּגְזֵירַת נוֹתֵן תְּשׁוּעָה

5              וְזָכָה בְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה

               לְהִיתְיַחֵס 4 בְּשֵׁמוֹת שִׁבְעָה5



  1. טובה תוכחת מגולה: מש' כז:ה.  ↩

  2. הפזמון מיוסד על וי‘ ה:ד: ’או נפש כי תשבע לבטא בשפתים‘ וכו’.  ↩

  3. אם תבטה: הנפש.  ↩

  4. ומינה: מן השבועה.  ↩

  5. תינטה: תסור.  ↩

רטז


מטמא טהור   זִימֵר 1 בַּאֲרִישָׁה 2

               וְרֶנֶן הִרְחִישָׁה3

               לַנִּכְתָּר בִּקְדֻושָּׁה4

               כִּי גְאֻולָּה הֵחִישָׁה5

5              לַעֲדַת מְקֻודָּשָׁה

               חֲקוּרָה וּדְרוּשָׁה6

               וְצֹעַן7 נֶחְרָשָׁה

               וְכַיָּם נִרְגָּשָׁה8

               וּכְאֶבֶן הֻוחְרָשָׁה9

10             וְעַל שְׁמוֹ10 הֻופְרְשָׁה

               זֹאת הַפָּרָשָׁה

               לְנַחֲלָה וּמוֹרָשָׁה

9.נ הוחרשה] הרי“ש צוינה בשני קווים, ואין לדעת לשם מה 12. ומורשה] היה מורשה ונוספה וי”ו בין השיטין



  1. ולא תרטה: ולא תהיה לה רטייה, רפואה.  ↩

  2. וכהרף: מיד (השווה להלן, פזמון רפו, טור 5).  ↩

  3. תחטה: במקום ‘תחטא’.  ↩

  4. כי תשבע לבטא: וי' ה:ד.  ↩

  5. רוצה נאמניו וכו': מכאן ועד טור 4 הכול כינויים לקב"ה.  ↩

  6. ממאניו: את הממאנים לשמוע בקולו.  ↩

  7. בעיניניו: בדיבורו.  ↩

  8. להאיש עניו: למשה רבנו.  ↩

  9. בהיתמנם: במקום ‘בהתמנותם’.  ↩

  10. על עיסקי המונם: להיות דואגים לעסקי עמם.  ↩

**ריז ** 1


אשרי בניו    חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים2

               לְפָנַי נֶחְשָׁבִים

               כְּבָנִים שׁוֹבָבִים3

               וּלְאַחִים4 יוֹשְׁבִים

5              בְּטוּב יִשּׁוּבִים

               כָּךְ הֵמָּה חֲשׁוּבִים

               גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים



  1. ציר כוננם: משה רבנו, שליחו של מקום. ואפשר, שגירסת המקבילה ‘לבוננם’ נכונה יותר; רוצה לומר, ללמדם.  ↩

  2. במרעים אל תתחר: על־פי תה‘ לז:א ומש’ כד:יט: ‘אל תתחר במרעים’.  ↩

  3. ולבם יהי סחרחר: על־פי תה' לח:יא.  ↩

  4. ונשקפה כמו שחר: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ו:י.  ↩

ריח

        <ואתם תהיו לי; שמ' יט:ו>


פֹ              מַנְעִימֵי רְנָנוֹת1

               וּמַגִּישֵׁי קָורְבָּנוֹת

               מְכַפְּרֵי עֲוֹנוֹת

               וּשְׁגָגוֹת וּזְדוֹנוֹת

5              וְרֹאִים2 בֶּאֱמוּנוֹת

               בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וּמָמוֹנוֹת

               עַל כֵּן נָחֲלוּ בִּתְבוּנוֹת

               עֶשֶׂר וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת3



  1. ארץ טובה: ארץ־ישראל.  ↩

  2. תסחר: השווה בר' לד:י, ועוד.  ↩

  3. אשרי… ותבחר: תה' סה:ה.  ↩

ריט


                   מובדלת שְׁבוּתָהּ1 בְּקִידּוּשָׁהּ

                   בְּבִגְדֵי שִׁימּוּשָׁהּ2

                   מְפָאֶרֶת לְקַדְּשָׁה בְּבֵית מִקְדָּשָׁהּ

5                  וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשָׁהּ



  1. ראשון ואחרון: כינוי לקב"ה.  ↩

  2. מחבצלת השרון: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ב:א.  ↩

רכ


                איום וְנִיקְרְאוּ קְדוֹשִׁים

                כְּמַלְאָכִים מְקֻודָּשִׁים

                וְּככֹהֲנִים מַקְדִּישִׁים

                בְּבֵית קֹודֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

5              וְתַעֲנוּ1 בְּקִידּוּשִׁים

                לַנַּעֲרָץ בְּסוֹד קְדשִׁים[^1145]



  1. ותהלל: ותשבח לקב"ה.  ↩

רכא


        ואלה המשפטים < שמ' כא:א>


                וְאִם תִּהְיוּ שׁוֹפְטִים

                וְתַטּוּ מִשְׁפָּטִים

[13 ע"א]       יַעַשׁ אֵל שְׁפָטִים

               מִמַּעַל נִשְׁפָּטִים1

5              וְתֻוכּוּ בַּשּׁוֹטִים

               כְּעָשָׂה בְּפוּטִים2

               בִּנְגָעִים וּבִשְׁפָטִים

                הֻוזְהֲרוּ3 שׁוֹפְטִים

                בְּאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים



  1. המלמד… דעת: הקב"ה (על־פי תה' צד:י).  ↩

  2. בזאת מודעת: כאן כינוי לתורה (יש' יב:ה); השווה לעיל, פזמון ז, טור 5; להלן פזמון שא, טור 2.  ↩

  3. ודמותו כמלאך: השווה מל‘ ב:ז: ’כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה‘ צבאות הוא.’  ↩

רכב


   אומן             שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק וּמִשְׁפָּט

                    וּמַעֲשָׂיו 1 יָבִיא בַּמִּשְׁפָּט

                    לָאוֹר יוֹצִיא מִשְׁפָּט2

                    וְהַכֹּל לְפָנָיו יֻושְׁפָּט

5                  כִּי יְיָ אוֹהֵב מִשְׁפָּט3

                   צְדָקָה וּמִשְׁפָּט

  1. נ (!) 5. היה כי כל דרכיו משפט ונמחקו התיבות כל דרכיו


  1. מודעת: ידועה.  ↩

  2. להיות: שתהא התורה המתבקשת מפיהו.  ↩

  3. לאום נפדעת: לעם נושע, לכנסת־ישראל (השווה איוב לג:כד).  ↩

רכג


                שַׁכְּנֵם לְשִׁבְטָים1

                וּבְאַף אַל תִּשְׁפְּטָם

                וּשְׁפֹוט אֶת שׁוֹפְטָם2

                וּתְרַחֲמֵם בְּהִישָּפְטָם

5              וְתַעֲשֶׂה מִשְׁפָּטָם



  1. במועצות ודעת: מש' כב:כ.  ↩

  2. כי… דעת: מל' ב:ז.  ↩

רכד 1


אח אם      פֹ      שְׁמַע צִיוּי רַחְשִׁי2

                   מִשְׁפַּט עֶבֶד בְּפָרְשִׁי

                   שֵׁשׁ יַעֲבֹד כְּפֵירוּשִׁי3

                    וּבַשָׁ[נָה] הַשְּׁ[בִיעִית]

                    תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי4



  1. מכפרי חאט עזורה: כינוי לכוהנים.  ↩

  2. חאט: חטא; הכתיב מצוי בגניזה.  ↩

  3. עזורה: כינוי לישראל הנעזרים בה'.  ↩

  4. אוסרה: הפענוח מפוקפק, ואיני יודע להלום. ואולי כתוב ‘אומרה’ (=אימרה?), ורוצה לומר: בלי שנצטוו. ואולי צ“ל ‘אוזרה’ (=איזרה), רוצה לומר: לבוש (השווה ת' צג:א). והשווה וי”ר כ:ט, עמ‘ תסב–תסג: ’בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן… על ידי שהיו מחוסרי בגדים‘ וכו’.  ↩

רכה

        <אם כסף תלוה; שמ' כב:כד>


מידה מדודה       חֲמִישָּׁה הָאֲמוּרִים1

                    מַעֲשֵיהֶם עֲכוּרִים

                    נוֹתֵן בְּרִיבִּית לַבְּחוּרִים

                    וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים בִּשְׂכָרִים2

5                  וּמְשַׂחֲקֵי בְקוּבְיָה בִּשְׁקָרִים

                    וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית בְּמִסְחוֹרִים

                    וַעֲבָדִים בְּנֵי כְנַעַן וְחָם הַנֶּאֱרָרִים3



  1. בהקריבם אש זרה: במ' ג:ד; כו:סא.  ↩

  2. בלי עיתם: על שום שלא הגיעה עדיין שעתם לכהן.  ↩

  3. ולקחו מחתותם: על־פי וי' י:א.  ↩

רכו


אהובה משולה  נוֹתֵן הַנֶּשֶׁךְ

                סוֹפוֹ לְהֵחָשֵׁךְ1

                כְּיוֹשְׁבֵי חֹשֶךְ 2

               וְכִמְרוֹחַ אָשֶׁךְ3

5               כִּי נֶשֶׁךְ נוֹשֵׁךְ

                לַכֹּל נוֹתֵן הַמֶּשֶׁךְ4

                וְאִם תִּרְחַק מִנֶּשֶׁךְ

                בִּרְכָתְךָ תִּימָּשֵׁךְ

                וְאָח מִיתְחַשֵּׁךְ5

10             אֵלֶיךָ יִמָּשֵׁךְ6

               אֶת כַּסְפְּךָ7 לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ



  1. שני… בחוטמותם: על־פי סנהדרין נב ע"א: ‘שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו בו בחטמו’.  ↩

  2. אחיהם: מישאל ואלצפן (השווה וי' י:ד).  ↩

  3. בעוצב אנחתם: כמו: באנחת עצבותם, בסמיכות הפוכה.  ↩

  4. ויקריבו… בכתנתם: וי' י:ה.  ↩

  5. בקרבתם תעו: נדב ואביהוא תעו בהקריבם לפני ה‘ אש זרה; השווה וי"ר כ:ח, עמ’ תסא, ומקבילות: ‘בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן: על הקרבה ועל הקריבה’ וכו'.  ↩

  6. ולפני: עד לפני המזבח.  ↩

  7. געו: הגיעו.  ↩


מרבה תרביתו     אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה

                 לֶעָנִי תִּלָּוֶה1

                 לִיבְּךָ אַל יִדְוֶה2

                 וּלְיוֹצֶרְךָ קַוֵּה

5                וּבְרָכוֹת תִּרְוֶה

                 כְּאֹומֶר מְצַוֶּה3

                וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה4



  1. הגיעו: הביאו לפני ה'.  ↩

  2. היגיעו: צ"ל, כנראה, ‘הוגעו’, רוצה לומר, נוגעו.  ↩

  3. וכהרף: מיד, כהרף עין (השווה לעיל, פזמון רעח, טור 5).  ↩

  4. כי… נעו: איכה ד:טו.  ↩

רכח


לא תאמץ  פֹ   בִּגְדוֹ1 אִם תְּחַבְּלֶנּוּ

               הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ2

                וכְּנַפְשְׁךָ3 תֶּאֱהָבֶנּוּ

                וְאַל תְּרִיבֶנּוּ4

5              וַעֲבֹטוֹ אֲשֶׁר תֶּיעֶרְבֶנּוּ5

                עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶש תְּשִׁיבֶנּוּ6



  1. משמח לבב אנשים: שופ‘ ט:יג; תה’ קד:ט.  ↩

  2. ומישיב דעת חלושים: ומביא את החלושים ליישוב הדעת.  ↩

  3. ומצהיל פנים: על־פי תה' קד:טו.  ↩

  4. כפושים: השווה איכה ג:טז.  ↩

  5. חוץ… והמתקדשים: חוץ מן החוטאים ועובדי עבודה זרה; על־פי יש' סו:יז.  ↩

  6. וזרע מקודשים: ישראל.  ↩

רכט

        הנה אנכי <שמ' כג:כ>


                נְהַג הֲמוֹנֶיךָ1

                כְּהִנְהַגְתָּה מַחֲנֶיךָ2

                וּשְׁמוּרֵי אֱמוּנֶיךָ3

                וְקַיְּמֵם לְפָנֶיךָ

5               כְּקִיּוּם אוֹפַנֶּיךָ4

                וּנְשָׂא עֲלֵיהֶם אוֹר פָּנֶיךָ5



  1. טעמי קידושים: דברים נכונים ומקודשים.  ↩

  2. החדלתי… ואנשים: שופ' ט:יג.  ↩

  3. בדעת: במשורה ובמידה.  ↩

  4. כחוגר זיין: גיבור כבעל מלחמות.  ↩

  5. כחכם אשר נם: שיעורו ‘כמו אשר נם החכם’ וכו'.  ↩

רל


אומן  פֹ        אֲנִי אֲבָרְכֵם1

                בְּאֶבְרָתִי אֲסוֹכְכֵם וְיִרְאָתִי אֲחַנְּכֵם

                וּבִימִינִי אֶתְמְכֵם

5               בְּאוֹרִי אוֹלִיכֵם

                וְלֹא אַשְׁלִיכֵם

                וְעַל כֹּל אַמְלִיכֵם

                וּבִנְתִיבוֹתַי אַדְרִיכֵם2



  1. נם: אמר.  ↩

  2. תרתי… ביין: קה' ב:ג.  ↩

רלא


מחניך           אֶסְמָכְךָ בְּמַלְאָךְ מִמְּעוֹנִי

                וְאָשִׂימָה עָלֶיךָ עֵינִי

                וְתֵצֵא וְתָבוֹא לִפְנֵי הֲמוֹנִי

                וְתַרְגִּילֵם בִּדְבַר עִינְיָנִי

5                 אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי1



  1. שוגה ביינו: מי שאינו שותה בדעת.  ↩

רלב


לשומרך באורח  פז1  אֲשִׂימְךָ במצרף2

                            וּכְלַיִישׁ טוֹרֵף

                            וּכְמַלְאָךְ שׂוֹרֵף

                            מַשְׁחִית וּמְגָרֵף3

5                           כי בְּךָ מְחָרֵף4

                            וְיַכְנִיעֵם[^3189] כְּהֶרֶף: 5

                            וְנָתַתִּי אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ עוֹרֵף6



  1. ויהי כאינו: קשור אל הטור שלאחריו ואל שלאחר־מכן.  ↩

  2. וחימד חנו: הפענוח מפוקפק.  ↩

  3. יקל: יתמעט.  ↩

  4. המונו: קהלו, אנשי סביבתו.  ↩

  5. כי… עינו: מש' כג:לא.  ↩

  6. היו… לשבע: איני יודע לפרש; והכוונה ודאי לארבע הממלכות הנרמזות בחזון דניאל (דנ' ז).  ↩

רלג


        ויקחו <שמ' כה:א>


בכל חשקתה     תְּרוּמָה אִם תִּקַּח1

                בְּיוֹשֶׁר מִקָּח2

                כְּעָמְדוּ לִיקַּח3

                עַל אֶבֶן הַלֶּקַח4

5               בִּתְעוּדָה תֻּופְקַח5

                וּבִירְכָתְךָ תְּרֻוקַּח6

                כְּרֹוקַח מֻורְקָח

                וְאִם תֶּהְגֶּה בַלֶּקַח7

                אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח8



  1. על… רובע: על כנסת־ישראל (על־פי במ' כג:י).  ↩

  2. וחונה בכס מרובע: כינוי לקב"ה (עיין יח' א:ה).  ↩

  3. המקובע: מלשון ‘וקבע את קבעיהם נפש’ (מש' כב:כג).  ↩

  4. מרביעית: מן החיה הרביעית, היא אדום (דנ' ז:ז).  ↩

  5. מארבע: מארבע כנפות הארץ.  ↩

  6. אימן: קבע, ציין.  ↩

  7. טהורות: חיות טהורות.  ↩

  8. עוטה אורות: תה' קד:ב.  ↩

רלה


                מהללי אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים

                הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּינִּים1

                וַאֲיַסְּדָהּ כְּמִלְּפָנִים

                בְּסַפִּירִים אֲבָנִים2, 3

5               כְּנַמְתִּי בְּעִינְיָנִים

                בִּדְבָרִים נֶאֱמָנִים

                לְהָבִיא בִּרְנָנִים 4

                שִׁשָּׁה מִינִים

                תַּחַת שִׁשָּׁה מִינִים5



  1. בקורקבן… וקרסוליים: סימני הטהרה בעוף (השווה משנת חולין ג:ו; ושם במקום ביצה – זפק).  ↩

  2. לעמוסי מעיים: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי יש' מו:ג.  ↩

  3. כמו הוגים וכו‘: העוסקים בתורה (תה' יט:ט). והשימוש במלת ’כמו' מוזרה, ואולי הוא שיבוש.  ↩

  4. חמשה דמים: על־פי נידה ב:ו: ‘חמשה דמים טמאים באשה’ וכו'.  ↩

  5. וזה… נדמים: השווה המשנה שם: ‘האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג’ וכו'.  ↩

רלו

        <ואת המשכן תעשה; שמ' כו:א>


משכן אהבת     הִשְׁמַעְתָּ בְּדֵיעוֹת

                וּבְחָוכְמוֹת מְיֻודָּעוֹת1

                וְהוֹרֵיתָה לַנֶּאֱמָן,2 בִּצְנִיעוּת

                וַאֲמָרוֹת קְבוּעוֹת3

5               לְחַבֵּר4 אֶת חָמֵשׁ בְּעֶשֶׂר יְרִיעוֹת



  1. לעדת רחומים: לעדת האהובים, לכנסת־ישראל.  ↩

  2. ולאשר זרע מיחמים: לזכרים.  ↩

  3. ולנושאת ברחמים: לאשה הנושאת עוברה ברחמה.  ↩

  4. שבעה: שבעה ימים.  ↩

רלד


[13 עב]  תרומה שימו1  חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִינִים2 בְּתִיתָּם

                            אָרִיק לָהֶם בְּרָכוֹת3 בְּעִיתָּם

                            וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם4



  1. וקורא הדורות: יש' מא:ד.  ↩

  2. בסימנים שניים: של טהרת הבהמה.  ↩

  3. בגרה… פרסותיים: השווה וי' יא:ג.  ↩

  4. בספירים: צ“ל ‘בסנפירים’, ואפשר שיש נו”ן תלויה בין השיטין, אך אין היא נראית מחמת כתם במקום הזה. והשווה בסדר, וי' יא:ט.  ↩

רלז

                ארוג עֲדַת צִמְחֵי רְבָבָה1

                יָבִיאוּ תְרוּמָה וּנְדָבָה

                כְּהֶגְיוֹן2 דָּת רְחָבָה

                לְכוֹנֵן מִשְׁפָּט[^1215] בְּחִיבָּה

5              וּלְיַסְּדוֹ בְּרוּחַ נְדִיבָה

                תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה 3



  1. תשבה: במקום ‘תשב’.  ↩

  2. תחשבה: תספור.  ↩

  3. לדגול מרבבה: לקב"ה (שה"ש ה:י).  ↩

רלח


מחובר         אָהֳלוֹ וּמִכְסֵהוּ1 עָלָיו אֲהוּלִים

                קְרָסָיו וְלוּלְאוֹתָיו זֶה בָזֶה עֲגוּלִים2

                קְרָשָׁיו וּבְרִיחָיו יַחְדָּו דְּגוּלִים3

                עַמוּדָיו וַאֲדָנָיו נְטוּעִים4וּכְלוּלִים5

5               וִירִיעוֹת עִזִּים עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה6 טְלוּלִים7

                וְהוּא8 עֶשֶׂר יְרִיעוֹת9 וְעֹרֹת10 אֵילִים



  1. כחק: כמו שחקק.  ↩

  2. ברחבה: כינוי לתורה (תה' קיט:צו, ועוד).  ↩

  3. זאת וכו‘: וי’ יב:ז.  ↩

  4. חידתה: סודה, מסתורין של תורה בקשר אליה.  ↩

  5. והגיון תעודתה: ומצוות התורה אליה.  ↩

  6. אם מזכר: אם מלידת בן זכר.  ↩

  7. כימי נדת דותה: וי' יב:ב.  ↩

  8. הנעים: הצדיק.  ↩

  9. מעשיו אם ינעים: אם יעשה מעשים טובים.  ↩

  10. יציל: כנראה צ“ל ‘ינצל’. ואפשר שיש לפרש: [את ה]אדם הנעים וכו' יציל [הקב”ה] מפגעים.  ↩

רלט

        <ועשית פרכת; שמ' כו:לא>


מתוחה         מַעֲשֶׂיהָ1 יִהְיוּ מְאֻושָּׁשִׁים

                מְרֻוקָּמִים תִּלְבּוֹשִׁים 2

                וּמִינֵי צְבָעִים קְדוֹשִׁים

                טְהוֹרִים נְקִיִּים וּמְקֻודָּשִׁים

5               לְהַבְדִיל בְּקִידּוּשִׁים

                לַעֲדַת שְׁמוֹ מַקְדִּישִׁים3

                בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים4



  1. אם יאהב: אבל אם יאהב וכו'.  ↩

  2. נוגעים: קרי: יהיו נוגעים.  ↩

  3. ממשלחת… רעים: תה‘ עח:מט. טורים 5–8 הם על־פי הנאמר בוי"ר יח:ד, עמ’ תט, ובמקבילות: ‘שאין הנגעין באין אלא על לשון הרע’ וכו'.  ↩

  4. קורא… מראש: כינוי לקב"ה (יש' מא:ד).  ↩

רמ


אחודה         נְטוּיָה כִירִיעָה1

                בְּסֵכֶל2 וּבְדֵיעָה

                וּבְנִיסִּים קְבוּעָה3

                וּבְנִירִים4 צְנוּעָה

5                סְמוּכָה וקרועה5

                עַל עַמּוּדִים אַרְבָּעָה6



  1. ומתנשא לכל לראש: גם כן כינוי לקב“ה, על־פי דה”א כט:יא.  ↩

  2. לאום דלת ראש: לישראל (השווה שה"ש ז:ו).  ↩

  3. ואיש… יחרוש: השווה ביאור הטור האחרון בפזמון הקודם.  ↩

  4. ידרוש: יבדוק.  ↩

  5. במתוקה מדבש: על־פי הכתוב בתורה (הכינוי על־פי תה' יט:יא).  ↩

  6. אם יפרוש: אם יחליט הכוהן במפורש.  ↩

רמא


        <ואתה הקרב, שמ' כח:א; או: וזה הדבר, שמ’כט:א>


אלים            יִשְׁמְרוּ מְכַהֲנִים

                בְּמִשְׁמְרוֹת דּוּכָנִים1

                וְיִהְיוּ מְתֻוכָּנִים

                בִּיסוֹדֵי מִשְׁכָּנִים2

5               טְהוֹרִים וּנְכוֹנִים

                וּלְכַהֵן מְכֻוָּנִים

                כָּל בְּנֵי אַהֲרֹן כֹּהֲנִים



  1. נתק… הראש: וי' יג:ל.  ↩

  2. סערו בהצהיבו: אם יצהיב שער הנתק; עיין וי‘ יג:ל. אבל מה שנאמר בטור 3 ’ושבעת ימים יסגירהו' מופלא, לפי שהשער הצהוב הוא סימן טומאה.  ↩

רמב


                קוֹרֵא בְגָרוֹן1

                וּמֵיסִיר חָרוֹן

                מֵחֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן2

                וְנָכוֹן לָרוֹן3

5               בֵּין בַּדֵּי הָאָרוֹן

                אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן4



  1. בהצהיבו: לפי החרוז צ"ל ‘בהצהיבהו’.  ↩

  2. משרת: הכוהן.  ↩

  3. ואם שחר: ואם נעשה שחור.  ↩

  4. נרפא… הוא: השווה וי‘ יג:לז: ’ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא.'  ↩

רמג


                צִיַּינְתָּ כֹּהֵן גָּדוֹל

                כִּדְמוּת הַסַּר הַגָּדוֹל1

                לְשָׁרֵת בְּקוֹל גָּדוֹל

                לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל



  1. מלשין… הרע: על־פי הדרשה בערכין טו ע"ב ובמקבילות: ‘זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע.’ והשווה גם תנחומא, מהדורת באבער, מצורע, סוף סי‘ א וריש סי’ ב.  ↩

רמד

        ועשית מזבח <שמ' ל:א>


                רְאֵה תְמוּנֹתָיו1 וְיַסֵּד דָּפְנוֹתָיו

                וְהַעַל עַל מְכוֹנוֹתָיו

                אִשֵּׁי קָרְבְּנֹתָיו

5               וַעֲשֵׂה סִירוֹתָיו

                וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו

                וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתּוֹתָיו2

                וְהָכֵין קַרְנֹתָיו3

                עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו



  1. ומקום נידה מפרע: ומי שפורע מקום נידה סופו מוליד מצורעים; והוא על־פי הנדרש בתנחומא, מהדורת באבער, מצורע, ג: ‘אם שמש אדם את אשתו נדה הבנים לוקין בצרעת;’ ועיין שם.  ↩

  2. שב מרעתו: החוזר בתשובה מחטאו.  ↩

  3. יואסף: יירפא; ואפשר שכתוב ‘ייאסף’.  ↩

רמה


                מְהֵרָה יָחִישׁ מְשִׁיחֵהוּ

                וִיכוֹנֵן אֶת מִזְבְּחֵהוּ

                הָרִיחַ1 רֵיחַ נִיחֹחֵהוּ

                כִּי בִמְסִיבַּת נָוֵהוּ2

5               נִרְדִּי נָתַן רֵחֵהוּ3



  1. וזאת… טהרתו: וי' יד:ב.  ↩

  2. אחת… לכפרתו: מפרש למה מביא המטהר שתי ציפורים (וי' יד:ד); ולא מצאתי לזה מקור.  ↩

  3. ועץ… קומתו: על־פי המדרש בתנחומא, מהדורת באבער, מצורע, ח: ‘ועץ ארז, הארז הזה אין עץ גבוה ממנו, ולפי שהגביה את עצמו כארז באתה עליו הצרעת.’  ↩

רמו

        ראה קראתי <שמ' לא:א>

                מִמְּךָ הַטּוֹב

                וְרָצִיתָה בְּטוֹב

                כִּי אַתָּה טוֹב

                וְנוֹתֵן הַטּוֹב1

5               וּמַשְׂבִּיעַ טוֹב לְכֹל יָדוֹ טוֹב2

                וּמִכָּל אוֹצָר טוֹב

                בָּחַרְתָּה בַּשֵּׁם הַטּוֹב3



  1. ושני… רמייתו: לא מצאתי לזה מקור.  ↩

  2. ואזוב בתומתו: ויקח גם אזוב בתומתו.  ↩

  3. למודה פעולתו: למיטהר שנתרפא על־ידי שחזר בתשובה והודה על מעשהו; על־פי המשך המאמר הנ“ל בתנחומא, שם: 'לפי שהשפיל עצמו לפיכך מתרפא ע”י אזוב.'  ↩

רמז


    [14 ע"א]       מֵאוֹתוֹת הַשֵּׁם

                        נִקְרֹא נִקְרָא בְשֵׁם1

                        לָנֶצַח לְהֵירָשֵׁם

                        וְהוֹצִיא לוֹ שֵׁם

5                       וְגִידְּלוֹ בְשֵׁם

                        בְּאַנְשֵׁי הַשֵּׁם2



  1. בעלותו: אולי צ"ל ‘בְּעַוְלָתוֹ’; רוצה לומר, בחטאו. והשימוש במלת ‘ועוד’ אולי במקום ‘וגם’. ואפשר שיש לגרוס ‘ועוזב עולתו’, והוא מקביל לטור 10.  ↩

  2. שפתיו… דעת: מי שנאמר בו, ששפתיו ישמרו דעת; רוצה לומר, הכוהן (מל' ב:ז).  ↩

רמח

                גָּדוֹל וְנוֹרָא1

                וְעוֹטֶה אוֹרָה2

                חֲכָמִים הִגְבִּירָה3

                בְּטוֹבָה הַמַּגְבִּירָה

5               חָכְמָה מִגְּבוּרָה4



  1. בהגיון דת מודעת: בתלמוד תורה.  ↩

  2. ויראת אל בעוזבו: על־פי הדרשות שהוזכרו לעיל, שלפיהן הנגעים באים על האדם בשל עוונותיו. והשווה גם תנחומא, מהדורת באבער, מצורע, יב: ‘חזר בו מוטב, ואם לאו לוקה בגופו שנאמר: איש איש כי יהיה זב מבשרו’ וכו'.  ↩

  3. מדין יעזבו: אולי: הקב"ה ינהג בו לפי שורת הדין, ויעזוב אותו אף הוא.  ↩

  4. זאת… בזובו: וי' טו:ג.  ↩

רמט


        ויפן וירד <שמ' לב:טו>


                כְּבוֹשֵׁשׁ1 אִישׁ הָאֱלֹהִים2

                לָרֶדֶת אֶל כְּמִיהִים3

                בִּקְשׁוּ קְרוּאֵי אֱלֹהִים4

                לִתְעוֹת אַחַר תּוֹהִים5

5               וְלַעֲזוֹב יִרְאַת אֱלֹהִים

                לְשׁוֹנָם יִהְיוּ מַגְבִּיהִים6

                בִּדְבָרִים גְּבוֹהִים

                וְלַמְשָׁרֵת7 נָמוּ בְּגִיבּוּהִים8

                קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים9



  1. ימל קצירו: ייענש (איוב יח:טז).  ↩

  2. ויושב בסיתרו: כינוי לקב"ה (תה' צא:א).  ↩

  3. ויחמס… בסרו: איוב טו:לג.  ↩

  4. דגול מרבבה: הקב“ה, על־פי שה”ש ה:י.  ↩

  5. התעיבה: עשאה תועבה.  ↩

  6. הרחיבה: כנראה במשמע הפוך מ‘התעיבה’, מלשון הרחבת הדעת וכד'.  ↩

  7. לאום אהובה: לכנסת־ישראל.  ↩

  8. וסמך: על־כן הסמיך.  ↩

  9. במיני ים רחבה: בתורה (איוב יא:ט).  ↩

רנ


איש אלים1          כְּסִילֵּד בְּחִילוֹת2

                            לְתוֹכֵן עֲלִילוֹת3

                            וְנָתַן גְדֻולּוֹת4

                            לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת5

5                          וּכְעָשׂוּ קְהִילּוֹת

                            נְאָצוֹת6 גְּדוֹלוֹת

                            פָּתַח בְּאָלוֹת7

                            וְתוֹכָחוֹת מְגֻולּוֹת8

                            כְּרָאָה עֵגֶל וּמְחוֹלוֹת9



  1. ותורת: הוי"ו מיותרת.  ↩

  2. לתורת… הזבה: את תורת הזב (וי' טו:א) לתורת הזבה (שם, שם, יט).  ↩

  3. מידתה: המנהג שיהיה נהוג בה.  ↩

  4. ופילוש: וחקיקת.  ↩

  5. תסיר: תהיה מועברת.  ↩

  6. מחמודתה: מחִנה והודה.  ↩

  7. ומיופי: הסופר כתב תחילה את הגירסה הראשונה (ראה אפאראט מדעי). שתי הנוסחאות, ‘ויופי’ ו‘מיופי’, נהלמות; ואפשר שנוסח ראשון עיקר, ולפי זה יש לנקד בטור 3 מַחֲמוּדָתָהּ (על־פי איכה א:ז, יא).  ↩

  8. כבודתה: השווה תד' מה:יד.  ↩

  9. כל… בנדתה: השווה וי' טו:יט.  ↩

רנא


משולשת     קָם1 בְּתַמּוּתוּ2

         וְשָׁפַךְ תְּחִינָּתוֹ

         בְּעַד עֲדָתוֹ

         וְאֵל מִיהֵר חֶמְלָתוֹ

5 וְ         קָשַׁב3 תְּחִינָּתוֹ

         וּמִקְּהַל תַּמָּתוֹ

         הֵישִׁיב אַפּוֹ וַחֲמָתוֹ


אד 1 בחמתו 5 תפלתו



  1. ינקה מכתמים: הנושא בטור 4: הקב"ה ינקה את האשה מדמיה.  ↩

  2. רחמים: מלשון רֶחֶם.  ↩

  3. וימציאה ברחמים: אולי צ"ל ‘רחמים’.  ↩

א

[1 ע"ב] בשמך רחמנא בשעה יפה להתחיל ולהשלים


    <בראשית ברא; בר' א:א>


        בר[………………..]

        [……………………]

        [….] שמים כיריעה1

        [……………………]

5       [……………………]

        רִיכֵּיב2 רְקוּעָה3

        ובח[……………….]

        [……………………]

        אֵל בָּרוּךְ גְּדָול דֵּעָה4



  1. […] שמים כיריעה: יש להשלים, כנראה, על־פי תה‘ ב: ’נוטה שמים‘ וכו’.  ↩

  2. ריכיב: הרכיב.  ↩

  3. רקועה: את הארץ (תה' קלו:ו).  ↩

  4. אל… דעה: מלשון תפילת היוצר.  ↩

ב

        א֯ז֯         חָשַׁב[……]

                  […..] לִבְרֹאת

                  קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת1

                  [דֹ]ק וְחֶלֶד2 לִקְר[וֹת]3

5                 [……] גְּבוּרוֹת

                  ב[….] קירות

                  הִנְהִי֯ג֯ עוֹלָם בא[…]

                  [בְּ]שִׁבְעָה מַזָּרוֹת4

                  וּבִ֯שְׁנֵים עָשָׂר מַזְהִירוֹת5

10                בְּשֶׁבַע מִדּוֹת וּ֯בַ֯עֲ֯שָׂ֯רָ֯ה֯ מַאֲמָרוֹת6



  1. קורא הדורות: כינוי לקב"ה, על־פי יש' מא:ד  ↩

  2. [ד]ק וחלד: שמים וארץ.  ↩

  3. לקר[ות]: השווה תה‘ נ:א: דבר ויקרא ארץ.’  ↩

  4. [ב] שבעה מזרות: בשבעת כוכבי־הלכת.  ↩

  5. ובשנים עשר מזהירות: י"ב המזלות  ↩

  6. בשבע מדות: השווה אדר"ג, נוסח א, לז, עמ‘ 110: ’שבעה מדות משמשות לפני כסא הכבוד‘ וכו’. ובעשרה מאמרות: על־פי אבות ה:א: ‘בעעשרה מאמרות נברא העולם’ וכו'.  ↩

ג

        את השמים       לְךָ הַשָּׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ1

                         [….] טִפַּחְ[תָּ שָׁמַיִם]2 וְרָקַעְתָּ אֶרֶץ3

                         הִתְוַכְתָּ4 מַיִם בָּרוֹם וּבָאָרֶץ

                         וּכְבוֹדְךָ מְסַפְּרִ֯י֯ם֯ שְׁמֵי עֶרֶץ5

5                        וְיָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ6



  1. לך השמים… ארץ: תה' פט: יב; ובמקרא: שמים.  ↩

  2. טפח[ת שמים]: על־פי יש' מח: יג.  ↩

  3. ורקעת ארץ: על־פי תה' קלו:ו.  ↩

  4. התוכת: מיצעת, חילקת.  ↩

  5. וכבודך… ערץ: על־פי תה' יט: ב.  ↩

  6. ויריעו… ארץ: על־פי יש' מד: כג.  ↩

ד

        אלה תולדות השמים <בר' ב:ד>


        מ֯ק֯ום             אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם1

                         טְפוּחִים2 מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם3

                         עֲלֵיהֶם מַיִם וְתַחְתֵּיהֶם מַיִם

                         מְיַחֲדִים לְרוֹכֵב שָׁמַיִם4

5                        לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם5



  1. אלה… השמים: בר' ב:ד.  ↩

  2. טפוחים: מלשון ‘וימיני טפחה שמים’ (יש' מח:יג).  ↩

  3. מאש וממים: על־פי חגיגה יב ע"א: ‘מאי שמים… אש ומים.’  ↩

  4. לרוכב שמים: על־פי דב' לג:כו  ↩

  5. לרוקע… המים: תה' קלו:ו.  ↩

ה

        הן האדם <בר' ג:כב>


        מאד טוב        נִצְמַד לְרֹעַ יִצְרוֹ1

                         וְעָזַב צִוּוּי יוֹצְרוֹ

                         וַיִּמַּל קְצִירוֹ2

                         וּמֵאֹורֶךְ קִיצְּרוֹ3

5                        כִּי אָחוֹר וָקֶדֶם יְצָרוֹ4


נ 2 היה צוי ונתלתה וי"ו שנייה בין השיטין



  1. נצמד… יצרו: אדם הראשון דבק ביצרו הרע.  ↩

  2. וימל קצירו: על־פי איוב יח: טז; ומובנו: נסתחפה שדהו.  ↩

  3. ומאורך קיצרו: והנמיך את קומתו; השווה חגיגה יב ע“א: 'אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע… ויון שסרח הניח הקב”ה ידיו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך‘ וכו’.  ↩

  4. כי… יצרו: על־פי תה' קלט:ה.  ↩

ו

        אילח נתיבו       חֶטְאוֹ נֶחְקַר1

                         וְהֻוזְלַל [מִ]יקָר2

                         וּמֵרִבְצוֹ3 נֶעֱקַר

                         וְנִמְשַׁל כַּבָּקָר4

5                        וְיוֹם אֶחָד מְיוֻ[קָּר]

                         לֹא לָן בִּיקָר5



  1. נחקר: נבדק.  ↩

  2. והוזלל [מ]יקר: ונזדלזל מכבודו (על־פי יר' טו: יט).  ↩

  3. ומרבצו: מגן העדן.  ↩

  4. ונמשל כבקר: על־פי תה‘ מט:יג: ’ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו.' והפסוק נדרש על אדם הראשון שלא הוציא יומו בגן העדן (אדר"נ, נוסח א, א, עמ' 5).  ↩

  5. שיעור הטורים: ויום אחד לא לן מיוקר ביקר.  ↩

ז

[2 ע"א]         מעץ לעט         נִבְעַר1 מִבִּינָה וּמִדַּעַת

                                 בְּשָׁמְעוֹ2 לַחֲסֵירָה דַעַת3

                                 וְאֵל חוֹנֵן הַדַּעַת4

                                 קוֹמָתוֹ שָׁת נִגְדַּעַת5

5                                כְּנֶעֱרַם6 בְּזֹאת מוּדַעַת7

                                 טוֹב וָרָע מִדַּעַת



  1. נבער: נעשה בור ובער.  ↩

  2. בשמעו: על שום שנתפתה לשמוע.  ↩

  3. לחסירה דעת: לאשתו.  ↩

  4. חונן הדעת: מלשון התפילה.  ↩

  5. קומתו שת נגדעת: שם את קומתו גדועה, מגומדת; השווה לעיל, פזמון ה, טורים 4–5.  ↩

  6. כנערם: מלשון ערום ועריה; כשנטערטל.  ↩

  7. בזאת מודעת: על־פי יש' יב: ה; כנראה במשמעות: כידוע, כמפורסם. עיין גם להלן, פזמון רפג, טור 2; פזמון שא, טור 2.  ↩

ח

        אמנם מרחוק     יִסָּתֵם מְקוֹם טִיבּוּרֶיךָ1

                         וְתֻוגְרַשׁ מִלְּכַהֵן בְּאוּרֶיךָ2

                         בְּשָׁמְעֲךָ לְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ3

                         אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶיךָ4


הפזמון מדבר בקללה שקילל ה' את האדם אחרי שחטא.



  1. יסתם… טיבוריך: רוצה לומר, לא תזכה עוד לשפע שהיית ניזון ממנו.  ↩

  2. ותגורש… באוריך: הכוונה: תידחה ממעלתך.  ↩

  3. בשמעך… נעוריך: מקביל לדברי הכתוב, בר‘ ג:יז: ’כי שמעת לקול אשתך.'  ↩

  4. ארורה… בעבוריך: שם, שם.  ↩

ט

        <זה ספר תולדות; בר' ה:א>


        [….]אמר1     מְאֹד גָּידַלְתָּ2 בִּמְעוֹנֶיךָ

                     חֶסֶד וֶאֱ[מֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ]

                     גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ

                     בּוֹ3 תָּמְכָה יְמִינֶיךָ



  1. [….] אמר: אולי יש להשלים, על־פי הכתוב בבר' ג:טז: אל האשה אמר.  ↩

  2. גידלת: במקום גדלת‘. תה’ פט:טו. שם, קלט:טז.  ↩

  3. בו: מוסב אל ‘גלמי’. ואפשר שכתוב ‘בי’, והוא על־פי תה' סג:ט.  ↩

י

        […..ר]אש       שֵׁשׁ צִוָּה אוֹתוֹ1

                         בְּלִי לְהַרְאֹתוֹ2

                         וְנָתַן אֵימָתוֹ

                         עַל יְצוּרֵי אַדְמָתוֹ

5                        וּכְחֹק תְּבוּנָתוֹ3

                         בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ4



  1. שש צוה אותו: שש מצוות ציווה לאדם הראשון, והוא על־פי בר"ר טז:ו, עמ‘ 149, והמקבילות: ’ציוהו על שש מצות.'  ↩

  2. להראתו: קשה להלום תיבה זו, ואולי היא טעות־סופר במקום ‘להלאותו’ (השווה גם להלן, לב, טור 7).  ↩

  3. וחק תבונתו: רוצה לומר, על־פי חכמתו.  ↩

  4. בדמות… אתו: בר' ה:א.  ↩

יב

    1 אשר לעס     עָבַר2 עַל צִיוּי מַחְסוֹ3

                   וּמָסַךְ בְּלַעַן4 כּוֹסוֹ5

                   וּבְלַהַט הַחֶרֶב6 הִכְנִיסוֹ

                   כִּי בְיוֹמוֹ הוֹדִיעַ כַּעְסוֹ7



  1. מותקו: הפענוח מפוקפק; אולי כתוב ‘מותקן’ או ‘מותקף’.  ↩

  2. עבר: הנושא: אדם הראשון.  ↩

  3. מחסו: אלוהיו.  ↩

  4. בלען: בלענה, במרירות רעל.  ↩

  5. ומסך… כוסו: הכוונה: והקב"ה העניש אותו,  ↩

  6. ובלהט החרב: בר‘ ג: כד. מלת ’הכניסו' מוזרה בהקשר זה, ואולי היא טעות־סופר.  ↩

  7. כי… כעסו: על־פי מש‘ יב:טז: ’אויל ביום יודע כעסו.'  ↩

יא

        אל שמו ל֯י֯צ֯ו֯ר֯י֯ם֯     הֵ֯רִ֯י֯ם֯ רֹאשׁוֹ1

                           וּלְעָבְדוֹ דְרָשׁוֹ2

                           וְצָבַר גּוּשׁוֹ3

                           מִשְּׁתִיַּית מִקְדָּשׁוֹ4

5                          וּבְעֹצֶם כַּחֲשׁוֹ5

                           בְּמַכְתֵּשׁ חֲרָשׁוֹ6

                           וּמִגַּן עֵדֶן גֵּרְשׁוֹ



  1. הרים ראשו: של אדם הראשון.  ↩

  2. ולעבדו דרשו: וציווהו לעבוד אותו, את הקב"ה.  ↩

  3. וצבר גושו: ואסף עפרו, כדי לברוא אותו.  ↩

  4. משתיית מקדשו: מיסוד בית־המקדש; והשווה ירוש‘ נזיר פ“ז ה”ב, נו ע"ב: ’נטל הקב“ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון;' ובר”ר יד: ח, עמ‘ 132: ’ממקום כפרתו נברא.'  ↩

  5. ובעצם כחשו: ומשום גודל חטאו. ואולי צ"ל ‘וּכְעָצַם’.  ↩

  6. במכתש חרשו: העעניש אותו; והוא על־פי מש‘ כז: כב: ’אם תכתוש את האויל במכתש.'' ולפי זה אולי צ"ל ‘כתשו’.  ↩

יג

      עשה אדם אחור   צוֹפֶה וְרוֹאֶה נוֹלָדוֹת1

                       הֶרְאָה כָּל עֲתִידוֹת

                       לְרֹאשׁ עֲפָרוֹת2 בְּ֯חִידוֹת3

                       בְּזֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת4



  1. צופה… נולדות: כינויים לקב"ה.  ↩

  2. לראש עפרות: לאדם הראשון (מש' ח:כו).  ↩

  3. בחידות: במראה, בחזיון; ורומז לאגדה שבסנהדרין לח ע“ב ובהרבה מקבילות: ''זה ספר תולדות אדם, מלמד שהראהו הקב”ה דור דור ודורשיו‘ וכו’.  ↩

  4. בזה ספר תולדות: על־פי בר' ה:א.  ↩

יד

        אלה תולדות נח <בר' ו:ט>


         מוכפלים     שְׁמוֹנָה תְמִימִים

                      יְשָׁרִים וּנְעִימִים

                      בֵּיאֲרוּם חֲכָמִים1

                      בְּדִבְרֵי חִיכּוּמִים

5                     וְקֹדֶם לְכֻולָּם דַּרְכּוֹ הִתְמִים

                      נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים2



  1. הפזמון מיוסד על דרשה בדבר שמונה שנקראו תמימים (או צדיקים), ונח ראשון להם; ולא מצאתי מקורה. ואולי הוא מתייחס לנאמר בבר"ר מט:יג, עמ‘ 514: ’ויאמר אל נא יחר ליי… למה עשרה, שכבר נשתייר בדור המבול שמונה [צדיקים: נח ואשתו, שלושת בניו ונשותיהם] ולא נתלה לעולם בזכותן.'  ↩

  2. נח… תמים: בר' ו:ט.  ↩

טו

    [2 ע"ב]     ארזים נטע     בְּדוֹרוֹ הָעֳלַץ1

                                וּבַדָּת2 הֻומְלַץ3

                                וְלֹא הֵבִין כְּנִמְלַץ4

                                כִּי רָשָׁע יִתְפַּלַּץ

5                               וְצַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ5


6:


  1. העלץ: שומח.  ↩

  2. ובדת: בתורה.  ↩

  3. 223  ↩

  4. כנמלץ: שנשתבח כך מפי הגבורה.  ↩

  5. וצדיק… נחלץ: מש' יא:ח.  ↩

  6. 223  ↩

    מימתים הלך     נִקְרָא אִישׁ צַדִּיק1

                     זוֹנְחֵי אֵל2 כְּהֵדִיק3

                     וְכָל אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ מַצְדִּיק4

                     לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק5



  1. נקרא איש צדיק: נח נקרא כך (בר' ו:ט).  ↩

  2. זונחי אל: את הרשעים.  ↩

  3. כהדיק: על שום שדיכא.  ↩

  4. וכל… מצדיק: וכיוצא בו כל ההולך למישרים ישובח זכרו לדור דורים.  ↩

  5. לזכר… צדיק: תה' קיב:ו.  ↩

יח 1

        ויזכר אלהים <בר' ח:א>


      […]טו2 חֲמוּסִים3

      אֲשֶׁר מִשּׁוֹד וחומסים

      וּבְחָמָס [….]

      [….ה]שְׁחִית מַעֲשִׂים

5     וּכְמַק נְמַסִּים

      כִּקְדוֹחַ אֵשׁ חֲמָסִים4



  1. קשה להבין את כוונת הפזמון מפני הליקויים שבו.  ↩

  2. […]טו: אולי יש להשלים: [לוה]טו.  ↩

  3. חמוסים: אולי במקום ‘חומסים’.  ↩

  4. כקדוח אש חמסים: יש‘ סד:א; וצ"ל ’המסים'.  ↩

יז

    אגר א֯ל֯ו֯[…]         [……] הוֹדוֹ1

                        כִּי בְכָל מְאוֹדוֹ

                        הֵכִין צַעֲדוֹ2

                        וְאֵין בִּלְעָדוֹ3

5                       סָמַךְ [יָדוֹ]

                        לְתֵ[בָ]ה וִיעֲדוֹ4

                        וַיִּסְגּ̇ור יְיָ בַּעֲדוֹ5

ההשלמות שבין סוגריים מרובעים נעשו על־פי שיירי אותיות הנראות בכ"י נ



  1. הודו: הקב"ה רומם את כבודדו של נח.  ↩

  2. הכין צעדו: יישר מהלכיו (השווה תה לז:כג).  ↩

  3. ואין בלעדו: כינוי לקב"ה.  ↩

  4. לת[ב]ה ויעדו: הועידו להיכנס לתיבה.  ↩

  5. ויסגור יי בעדו: בר' ז:טז.  ↩

    איוה […מ]ונו         נִמְחָה דּוֹרוֹ1

                          וְ[זָרַ]ח אוֹרוֹ

                          כְּבָא בְּחֶדְרוֹ2

                          קִיבֵּל שְׂכָרוֹ

5                         וּלְטוֹבָה זְכָרוֹ

                          אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יְיָ זִכְרוֹ3



  1. נמחה דורו: של נח.  ↩

  2. כבא בחדרו: כשנכנס לתיבה; והשווה יש' כו:כ.  ↩

  3. אלהי… זכרו: הו' יב:ו.  ↩

       

כ

    מים כלו     רְתוּחִים1 מִמַּעַל יָרְדוּ

                 וְקָרִים2 מִתַּחַת3 חָרְדוּ4

                 לִשְׁטוֹף אֲשֶׁר מָרְדוּ

                  וְלֹא הֵבִינוּ כְּכָבְדוּ5

5                 כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ6



  1. רתוחים: על־פי זבחים קיג ע"ב: ‘ברותחין קלקלו [אנשי דור המבול] וברותחים נידונו וכו’.  ↩

  2. וקרים: מים.  ↩

  3. מתחת: מן התהום.  ↩

  4. חרדו: נחפזו לקראת הרותחים שירדו מעל; והשווה בר' ז:יא.  ↩

  5. ככבדו: כנראה: בשלוותם, בהיותם נכבדים קודם למבול.  ↩

  6. כי… יאבדו: תה' לז:כ.  ↩

כא

    אבנים בהמחות     הֶחָמָס לַמַּבּוּל הִמְסִיר1

                       וּבָעַזִּים2 אֹתוֹ הִנְסִיר3

                       וְעֵת הוּרַשׁ הֶעָשִׁיר4

                       ח̇ושֶׁר נוֹזְלִים5 הֶחְסִיר

5                      עֲבוּר לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר6



  1. המסיר: מסר.  ↩

  2. ובעזים: במים עזים (יש' מג:טז).  ↩

  3. הנסיר: השמיד  ↩

  4. ועת הורש העשיר: וכשהושפלו כל הגבוהים.  ↩

  5. חושר נוזלים: את שפעת המים.  ↩

  6. עבור… אסיר: כדי להוציא את נח מן התיבה. והוא על־פי יש‘ מב:ז: ’להוציא ממסגר אסיר', כתוב הנדרש במקורות על נח וצאתו מן התיבה.  ↩

כב

    אל תשפטנו         אַדִּיר מִקּוֹלוֹת מַיִם1

                       מְיֻוחָד בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם2

                       הִנְשִׁיב רוּחַ מִשָּׁמַיִם

                       וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם3



  1. אדיר… מים: כינוי לקב"ה, על־פי תה' צג:ד.  ↩

  2. מיוחד… פעמים: גם כן כינוי לקב"ה, על שום שכנסת־ישראל מייחדים אותו פעמיים ביום בקריאת־שמע.  ↩

  3. וישבו המים: בר' ח:ג.  ↩

כג

        צא מן התבה <בר' ח:טו>


    מחיתי היקום       צֵא מֵרִבְצֶיךָ1

                      עִם יוֹצְאֵי חֲלָצֶיךָ

                      כִּי חָשׁ קִצֶּיךָ2

                      וְקֵץ כָּל קִיבּוּצֶיךָ3

5     [3 ע"א]         בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶיךָּ4



  1. מרבציך: ממקום שבתך בתיבה.  ↩

  2. כי חש קציך: החיש קץ שעבודך.  ↩

  3. כל קיבוציך: כל הנקבצים אתך לתיבה.  ↩

  4. בצרה… ואחלציך: תה' פא:ח.  ↩

כד

    ארקה לך         לְךָ אַעֲמִיד מִילּוּלִי1

                     בְּהִתְהַלֶּכְךָ לְמוּלִי2

                     מִגִּזְעֲךָ3 אֲמַלֵּא גְּבוּלִי4

                     וְלֹא אָבִיא מַבּוּלִי

5                    נִשְׁבַּעְתִּי בְּגִידּוּלִי5

                     כִּי מֵי נֹחַ זֹא[ת] לִי6



  1. אעמיד מילולי: אקיים דברי; השווה לעיל, עמ' 57; הרה 151.  ↩

  2. בהתהלכך למולי: עעל שום שהתהלכת לפני (בר' ו:ט).  ↩

  3. מגזעך: מצאצאיך.  ↩

  4. גבולי: את פני האדמה.  ↩

  5. בגידולי: בגדולתי.  ↩

  6. כי… לי: יש' נד:ט.  ↩

כה

    מבול     מִמְּךָ אַעֲבִיר בּ̇ושֶׁת

             וְאַצִּילְךָ מִפַּח וּמֵרֶשֶׁת

             וְסֵבֶר1 לָעוֹלָם אָשֶׁת2

             בֶּעָנָן אוֹת מַרְאֵה קֶשֶׁת



  1. וסבר: ותקוה.  ↩

  2. אשת: במקום ‘אשית’, אשים.  ↩

כו

    אמרי     הוֹלְכֵי צֶדֶק בְּעַנְוָתָם

             אֵל יְהִי סִבְרָם לְתִקְוָתָם

             עֵינָיו יָשִׂם לְתַאֲוָתָם1

             וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם2



  1. לתאותם: לרצונם, למאווייהם.  ↩

  2. ואזניו את שועתם: תה לד::טז.  ↩

כז

        ויהיו בני נח <בר' ט:יח>


    מתמים        נֶפֶשׁ צַדִּיק עָלְצָה

                  כִּי מִצָּרָה נֶחֱלָצָה1

                  וְלִבּוֹ שָׂמַח בְּדִיצָה2

                  כִּי מִמַּסְגֵּר3 יָצָא

5                 וּמַעְיָנוֹ4 הֵפִיצָה5

                  וּשְׁלשָׁה אֵלֶּה6 הֵנִיצָה7

                  וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה8



  1. כי… נחלצה: על־פי מש' יא:ח.  ↩

  2. בדיצה: בגיל.  ↩

  3. כי ממסגר: מסוגרה של תיבה (השווה יש' מב:ז; ולעיל, פזמון כא, טור 5).  ↩

  4. ומעינו: הכוונה: זרעו; והשווה מש' ה:טז.  ↩

  5. הפיצה: במקום ‘הפיץ’, בעבר מוארך.  ↩

  6. ושלושה אלה: הכוונה לשלושת בני נח; השווה בר' ט:ט.  ↩

  7. הניצה: במקום ‘הנניץ’, רוצה לומר, הצמיח והוליד.  ↩

  8. ומאלה נפצה: סוף הפסוק הנ"ל.  ↩

כח

    אחים     ביבצה1 בַּחֲנוֹתָם

              שָׁפְכוּ תְחִנָּתָם

              לְמַחְזִיק מנגינתם2

              וְהִמְתִּיק לֶעֱנוּתָם3

5             בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם4


נ 4 היה ומתיק ונתלתה ה"א בין השיטין



  1. ביבצה: ננראה לי, שצ"ל ‘ביבשה’; בצאת נח ובניו לחרבה. (ידיעות המכון, ב, עמ' רלב, הערה 1) מציע ‘בריבצה’.  ↩

  2. מנגינתם: כנראה צ"ל ‘מגינתם’, מלשון ‘החזק מגן וצנה’ וגו' (תה' לה:ב).  ↩

  3. לענותם: במקום ‘את ענותם’; ואולי רוצה לומר ‘מרירותם’, מלשון ‘ראש ולענה’ (דב' כט:יז).  ↩

  4. בשמעו את רננתם: תה' קו:מד.  ↩

ל

    אמיצים       צָצוּ1 כְּצִמְחֵי רְבָבָה2

                 וּמֵהֶם נִתְחַדְּשָׁה חֳרָבָה

                 וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה3

                 הַיּוֹצְאִים מִן הַתֵּבָה4



  1. צצו: הנושא: בני נח.  ↩

  2. כצמחי רבבה: השווה יח' טז:ז.  ↩

  3. ומלאו… תנובה: יש' כז:ו.  ↩

  4. היוצאים מן התבה: בר' ט:יח.  ↩

כט

    מי העזים     מָרְדוּ בְּבוּשָׁה1

                 מֵאַחַר שֶׁיָּבְשָׁה

                  וּבְחֶבֶל בַּחֲלִישָׁה2

                  וּבַגּוֹרָל נִשְׁתַּלְּשָׁה3

5                 לִבְנֵי נֹחַ שְׁלשָׁה



  1. מרדו בבושה: כך נראה כתוב, ונראה לי שצ"ל ‘מדדו כבושה’ רוצה לומר, את הארץ שנכבשה לפניהם (על־פי בר‘ א:כח: ’ומלאו את הארץ וכבשה'.  ↩

  2. בחלישה: בגורלות.  ↩

  3. נשתלשלה: ננחלקה לשלושה חלקים; השווה פדר"א, ראש פרק כד.  ↩

לא

        <ויהי כל הארץ; בר' יא:א>


    מגדל קמו        הֶעֱרִימוּ סוֹדָם1

                    מוּל יוֹצֵר אָדָם2

                    וְנֶחְתַּךְ מְאוֹדָם3

                    וְקָרַב אֵידָם4

5                   וְנִזְמְנוּ5 לְהַפְסִידָם6

                    נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם7



  1. הערימו סודם: נתייעצו בערמה (על־פי תה' פג:ד).  ↩

  2. יוצר אדם: הקב"ה.  ↩

  3. ונחתך מאודם: כנראה: נגזר דינם.  ↩

  4. וקרב אידם: על־פי דב' לב:לה, ועוד.  ↩

  5. ונזמנו: ונועדו.  ↩

  6. להפסידם: לכלותם.  ↩

  7. נהר… יסודם: איוב כב:טז; נדרש על הפורענות שעתידה לחול על הרשעים (חגיגה יג ע"ב).  ↩

לב

    אומרי         נָבְלָה שְׂפָתָם1

                   וּמַעֲנָם2 נִסְתַּם וְשִׂיחָתָם

                   וְכֻתְּתוּ חַרְבוֹתָם וַחֲנִיתֹתָם3

                   לָתֵת בִּגְוִיָּתָם

5                  וְנָפְלָה טִירָתָם

                   וְתָפֵל טיסתם4

                   נֶעֱקַר לְהַלְאוֹתָם5

                   וּמִשָּׁם וַיָּפֶץ יְיָ אֹתָם6



  1. נבלה שפתם: של אנשי דור הפלגה (בר' יא:ז).  ↩

  2. ומענם: דיבורם.  ↩

  3. וכתתו… וחניתתם: על־פי יש‘ ב:ד; והכוונה: נשתברו כל הזיין שלהם והופנו כנגדם (‘לתת בגויתם’); והוא על־פי המדרש בתנחומא, מהדורת באבער, נח, סי’ כח: ‘אמר להם הקב"ה אתם אומרים פן נפוץ אני מפיץ אתכם…, לקיים מה שנאמר מגורת רשע היא תבואתנו.’ וחניתתם: על הת“ו הראשונה באות בכ”י נ שתי נקודות במאונך, כמין שווא, והוא כנראה סימן של חולם בבלי משום החסרת הוי"ו (‘חניתותם’).  ↩

  4. ותפל טיסתם: כך בכ“י נ; ונראה, שצ”ל ‘ותפל טיחתם’, על־פי יח' יג:י ועוד, והוא קשור אל הטור שלאחריו.  ↩

  5. להלאותם: לייגעם, כדי שיחדלו לבנות העיר (בר' יא:ח).  ↩

  6. ויפץ יי אתם: בר' שם, שם.  ↩

לג

    מרמתם         נָאֲמוּ1 נַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם2

                  וְחִילְּלוּ קְדֻושַּׁת הַשֵּׁם3

                  נִבְּאוּ מִן הָאָרֶץ לְגָרְשֵׁם

                  וְנַעֲשׂוּ בְּנֵי בְלִי שֵׁם4



  1. נאמו: אמרו אנשי דור המבול.  ↩

  2. נעשה לנו שם: בר' יא:ד.  ↩

  3. וחיללו… השם: רומז כנראה לנאמר בבר"ר לח:ו, עמ‘ 354: ’בוא ונעשה לנו מגדל וניתן עבודה זרה בראשו וניתן חרב בידה‘ וכו’; ושם, ח, עמ‘ 358: ’ונעשה לנו שם… אין שם אלא עבודה זרה.'  ↩

  4. נבאו… שם: אנשי דור המבול נבואה נזרקה מפיהם שאמרו ‘פן נפוץ’ (כג:יג), והיא שנתקיימה בהם; השווה בר"ר שם, שם: ‘פן נפוץ… פי כסיל מחתה לו [מש’ יח:ז.‘ ואולי יש לקרוא ’נכאו‘, כלשון הכתוב: ’בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ' (איוב ל:ח).  ↩

לד

    איד למו       קוֹנֵה רוּם וְתַחַת

                   הִפִּילָם בִּבְאֵר שַׁחַת

                   וּלְשׁוֹנָם נִבְלַל וְהֻושְׁחַת

                   בְּצוּקָה וּפַחַד וָפַחַת

5                  כְּהָיְתָה הָאָרֶץ שָׂפָה אַחַת1



  1. כהיתה… אחת: על־פי בר' ט:א.  ↩

לה

        [3 ע"ב] ויאמר יי אל אברם <בר' יב:א>


    מכיר אשר רד     אֵיתָן1 בְּחִירֶיךָ

                      שָׁמַע אֲמָרֶיךָ

                       וְהִטָּה אֹוזֶן לִדְבָרֶיךָ

                       וְנִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ

5                      כִּי בֶן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּירֶיךָ2



  1. איתן: כינוי לאברהם אבינו.  ↩

  2. כי… הכיריך: מיוסד על האגדה הידועה בנדרים לב ע"א ובהרבה מקבילות: ‘בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו.’  ↩

לז

      מעשרה לִוִּיתוֹ בְּשָׁלוֹם

      בְּמַלְאֲכֵי שָׁלוֹם

      וְאוֹמְרִים שׂוֹנְאֵי שָׁלוֹם1

      יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם2



  1. ואומרים… יעבור שלום: כנראה: הואיל וכך, אפילו שונאי שלום הודו, שמסוגל הוא לרדוף אחרי מלכים הרבה ולצאת בשלום. והוא כנראה על־פי המובא באגדת בראשית: ‘כיון שראה את אברהם יוצא לרדוף, היה משחק עליו שנא’ כל רואי ילעיגו לי… כיון שחזר בשלום ירדפם יעבור שלום' (מהדורת ילינק, בית המדרש, ד, עמ' 20).  ↩

  2. ירדפם… שלום: יש' מא:ג.  ↩

לו

      אימנת בָּחַנְתָּ קִרְבּוֹ

      וְצָרַפְתָּ כִלְיוֹתָיו וְלִבּוֹ1

      וּבָחַרְתָּ בּוֹ

      וְרַבְתָּ רִיבוֹ

5      וְהָיִיתָ מִסְגַּבּוֹ

      וְשַׂמְתָּ כֶּעָפָר חַרְבּוֹ2



  1. וצרפת… ולבו: על־פי תה' כו:ב.  ↩

  2. ושמת… חרבו: על־פי יש‘ מא:ב: ’יתן כעפר חרבו.‘ והוא על־פי האגדה בסנהדרין קח ע"ב: ’אייתי הקב“ה לאברהם… והוה שדינן עפרא והוו חרבי… שנאמר… מי העיר‘ וכו’. גם בר”ר מב(מג):ג, עמ' 418.  ↩

לח

     אומצו תֶּחֱזֶה בְּנֹועַם1

      כִּי יָפִיתָ פַּעַם2

      וְתֻוסְתַּר מִזַּעַם

      בְּשֵׂכֶל וְטוּב טַעַם

5     אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם3



  1. תחזה בנועם: ברכת הקב"ה לאברהם; הלשון על־פי תה' כז:ד.  ↩

  2. כי יפית פעם: על־פי שה"ש ז:ב; ורוצה לומר: כי הלכת במישרים.  ↩

  3. אענך… רעם: תה' פא:ח.  ↩

לט

        ויהי בימי אמפרל <בר' יד:א>


    מלכים         קְשָׁתוֹת בְּיָדָם כְּמָתְחוֹ

                    מְסִילּוֹת עֲלֵיהֶם רָתְחוּ1

                    וּבְיַד אֵיתָן2 רֻוצְּחוּ

                    ובקוצה3 יַעַר נִכְסְחוּ

5                   וּמֵאֲדָמָה נֻוסְּחוּ

                    כִּי חֶרֶב פָּתְחוּ



  1. מסילות… רתחו: כנראה רוצה לומר: נזדעזעה עליהם האר. ואפשר שהוא על־פי יש‘ נט:ז: ’שד ושבר במסלותם.‘ והשווה גם איוב מא:כג: ’ירתיח כסיר מצולה.‘ ולפי זה אולי צ"ל ’מצולות'.  ↩

  2. איתן: אברהם אבינו.  ↩

  3. ובקוצה: נראה משובש, ואולי הוא במקום ‘וכקוצי יער נכסחו’, או ‘וכקוץ היער וכו’; והשווה יש‘ לג:יב: ’קוצים כסוחים באש יצתו.‘ והוא על־פי המדרש בבר"ר מד:ד, עמ’ 427: ''כך אמר הקב"ה לאברהם אותם האוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו.'  ↩

מ

      א֯פ֯פ֯ו֯     הָמוּ בִּרְגִישָׁה1

               בִּכְלִמָּה וּבוּשָׁה

               וּבְמַכָּה אֲנוּשָׁה

               וְנֶהֶלְמוּ2 בִּפְגִישָׁה3

5              כְּחָלוּ לְהִתְחַדְּשָׁה

               בְּמִלְחָמָה קָשָׁה4

               אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה5



  1. המו ברגישה: הכוונה למלכים שנלחמו בימי אמרפל.  ↩

  2. ונהלמו: הוכו.  ↩

  3. בפגישה: בהתנגשם.  ↩

  4. כחלו… קשה: כשהחלו לחדש את מלחמתם הקשה.  ↩

  5. ארבעה… החמשה: בר' יד:ט.  ↩

מא

    מעבר     מָאַס1 גִּלּוּלִים

             וְשִׁיבֵּר אֱלִילִים2

             וְתָעַב בְּעָלִים3

             עִם כָּל פְּסִילִים

5            וְנָפְלוּ חֲיָילִים

             לְפָנָיו כְּמוֹ חֲלָלִים

             לְעוֹבְדֵי פֶסֶל4 הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים



  1. מאס וכו': הנושא: אברהם אבינו.  ↩

  2. ושיבר אלילים: על־פי האגדה הידועה בבר"ר לח:יג, עמ' 362 ואילך, ובמקבילות, על אברהם אבינו ששיבר את פסילי אביו.  ↩

  3. בעלים: כינוי לעבודה זרה.  ↩

  4. לעובדי פסל: כנראה צ"ל ‘עובדי פסל’ או ‘כל עובדי פסל’ (תה' צז:ז); והוא שב כהסבר אל ‘חיילים’ שבטור 5.  ↩

מג

        במחזה <בר' טו:א>


    מפחד היה     רֹאשׁ לַנִּמְשָׁכִים1

                    בְּהֵילֶךְ2 חֲשֵׁיכִים

                    וּבְכָל מַהֲלָכִים

                    עֲזָרוּהוּ מַלְאָכִים

5                   וְלַצּוּר הָיוּ מַמְלִיכִים

                    כְּהָרַג אַרְבָּעָה מְלָכִים



  1. ראש לנמשכים: כינוי לאברהם אבינו.  ↩

  2. בהילך: במקום ‘בלכת’ (השווה להלן, פזמון פב, טור 5; פזמון קלא, טור 2). ושיעור הטורים גגם בלכתו במחשכי פורענויות, גם בל דרכיו – עזרוהו המלאים.  ↩

מב

      אומים נִלְחֲמוּ בְכֶפֶל1

      וְשָׁחוּ בְשֵׁפֶל

      וְנַעֲשׂוּ כְנֵפֶל

      וְכִיסָּם אֹופֶל

5     בִּימֵי אַמְרָפֶל



  1. בכפל: שהרי המלכים נלחמו פעמים: פעם כשנשתעבדו חמשת המלכים, ופעם כשנתמרדו.  ↩

מד

    אל לאב      לִכְלַכְתָּ מְנֻודִּים1

                  רֵקִים כְּכַדִּים2

                  וְלִפְנֵי אָב נִרְדִּים3

                  כִּבְעֵמֶק הַשִּׂדִים4

5                 וְגִלִּיתָה לוֹ סוֹדִים5

                  וְנִיהַגְתּוֹ בַּחֲסָדִים

                  וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים6



  1. לכלכת מנודים: תיעבת את המלכים שנלחמו באברהם.  ↩

  2. רקים ככדים: בשיכול תיבות, במקום 'ככדים ריקים (שופ' ז:טז).  ↩

  3. ולפני אב נרדים: ונשארו משועבדים לאברהם ונשלטים על־ידו.  ↩

  4. כבעמק השדים: מו שהוכרעו לפניו בעמק השדים (בר' יד:י).  ↩

  5. וגילתה לו סודים: הכוונה לדברי הקב"ה לאברהם במחזה (בר' טו:א ואילך).  ↩

  6. והוצאתו… כשדים: נחמ' ט:ז.  ↩

מה

    [4 ע"א]     משכתו ממחניפ֯י֯ם֯ פז     רָצִיתָ לְשַׁלְּמוֹ1

                                         וּלְהַרְבּוֹת שְׁלוֹמוֹ

                                         בְּלִי לְהַאֲשִׁימוֹ2

                                         וּלְמַלּוֹת3 רִישּׁוּמוֹ

5                                         אַבְרָהָם שַׂמְתָּ שְׁמוֹ4



  1. לשלמו: לעשותו שלם; או: לתת לו שכר.  ↩

  2. בלי להאשימו: שלא ידבק בו חטא.  ↩

  3. ולמלות… שמו: לעשות רושמו שיהא מלא על־ידי השלמת שמו.  ↩

  4. אברהם… שמו: על־פי נחמ' ט:ז.  ↩

מו

      אהלתיך שׁוֹמֵר מַה מִלַּיְלָה1

      וְאַשְׁמוּרָה בַלַּיְלָה2

      נָם לְאֶזְרָח3 בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה

      לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה4



  1. שומר מה מליל: כינוי לקב"ה, על־פי יש' כא:יא.  ↩

  2. ואשמורה בלילה: כנראה ניסוח אליפטי במקום: (שומר) מה מאשמורה בלילה; או: מי שאלף שנים בעיניו אשמורה בלילה (על־פי תה' צ:ד), ואף הוא כינוי לקב"ה.  ↩

  3. לאזרח: לאברהם אבינו.  ↩

  4. לא… לילה: תה' צא:ה.  ↩

מז

      אנכי טוּבִי אֲמַלָּךְ1

      וְחַסְדִּי אֶגְמְלָךְ

      וְכָל עוֹמֵד לְמוּלָךְ

      יִכְלֶה מִמּוּלָךְ2

5     וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ3

      כִּי אָנֹכִי מָגֵן לָךְ4



  1. אמלך: במקום ‘אמלאך’.  ↩

  2. ממולך: אולי טעות־סופר.  ↩

  3. ותגזר… לך: איוב כב:כח.  ↩

  4. אנכי מגן לך: בר' טו:א.  ↩

מח 12

        ושרי אשת <בר' טז:א>


      מקבת אָב1 וְעֶדְנָה2 נֶעֶצְרוּ מִלֵּידָה

      וְאַנְחַת שְׁנִיָּיה3 בְּעֶצֶב כָּבְדָה

      כִּי הָיְתָה הָגָר רְאוּיָה לְהוֹלִידָה4

      וּפֶרֶא אָדָם5 מִמֶּנָּה לְהַעֲמִידָה

5     כַּאֲשֶׁר כָּתַב בְּשִׁינּוּן תְּעוּדָה6

      וְשָׂרַי7 אֵשֶׁת [אַבְרָהָם לֹא יָלְדָה]


1 אב ואם אב אג / נעתרו אג 2 שניהם אב אג / בעוצב אב אג 4 מנה אב אג 5 אשר אב אג



  1. אב: אברהם אבינו.  ↩

  2. ועדנה: כינוי לשרה, על־פי בר' יח:יב.  ↩

  3. שנייה: של שרה, הנזכרת לאחרונה בטור הקודם. ואולי צ“ל ‘שניהם’, כגירסת כ”י אב אג.  ↩

  4. להולידה: במקום ‘להוליד’.  ↩

  5. ופרא אדם: ישמעאל (בר' טז:יב).  ↩

  6. בשינון תעודה: (השווה דב‘ ו:ז; יש’ ח:כ.  ↩

  7. ושרי: וכו‘: בר’ טז:א.  ↩

מט

    [4 ע"ב]       אימצת עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ1

                   וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשָׁה2

                   בְּכַפָּה שָׂמָה נַפְשָׁהּ3

                   כִּי מִלֶּדֶת אֵל הִפְרִישָׁהּ

5                  לָכֵן לָקְחָה עוֹמֶדֶת בְּשִׁמּוּשָׁהּ4

                   וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ5



  1. עז והדר לבושה: כינוי לשרה, על־פי מש‘ לא:כה; הפסוק ''אשת חיל’ (שם, י) נדרש על שרה בבר"ר מה:א, עמ' 447.  ↩

  2. ועטרת תפארת בראשה: אף הוא כינוי לשרה; והשווה יח' טז:יב.  ↩

  3. בכפה שמה נפשה: על־פי שופ' יב:, ועוד.  ↩

  4. עומדת בשמושה: את הגר שפחתה.  ↩

  5. ותתן… אישה: בר' טז:ג.  ↩

נ

      מאד שִׁפְּרָה1 תַחֲנוּנֶיהָ

      כְּנִסְתְּמוּ מַעְיָנֶיהָ2

      וְשָׁקְדָה בְּהָגָר3 לְחַתְּנֶיהָ4

      וּלְאַב הָמוֹן5 לִיתְּנֶיהָ

5     וּבִשְׁבִיל חִיתּוּנֶיהָ

      חָגְרָה בְעֹז מָתְנֶיהָ6


נוסח שני בדף 6 ע“א של כ”י נ 1 שפה 2 כניסתמו 3 ושיקדה / בהגר] ליתא



  1. שפרה: הנושא: שרה אמנו; ואולי יש לגרוס עם הנוסח השני ‘שפכה’.  ↩

  2. כנסתמו מעיניה: כשראתה שאינה יולדת.  ↩

  3. ושקדה בהגר: במקום ‘בדבר הגר’.  ↩

  4. לחתניה: במקום ‘לחתנה’.  ↩

  5. ולאב המון: לאברהם אבינו (בר' יז:ד).  ↩

  6. חגרה בעז מתניה: מש' לא:יז; ועיין ביאור לפזמון הקודם, טור 1.  ↩

נא 1

      אישה שׁוֹכֵן מְעוֹנָה2

      וְקוֹשֵׁב תְּחִינָּה

      תֵּן לִי עֶדְנָה

      בְּזֹה3 הָעוֹנָה

5     עָנְיִי רְאֵה נָא

      וְעֵינַי הָאֵר נָא

      וְזָכְרֵנִי נָא

      וּפָקְדֵנִי נָא


נוסח שני בדף 6 ע“א של כ”י נ 1 אישה] אשר )=אישה?( נמשלה ערמה בבטן אב אשר נמשלה כערומה )!( בבטן אג אישה פ )=פזמון( נוסח שני 4 בזו נוסח שני 5 נא] ליתא נוסח שני 7 וזכריני נוסח שני 8 ופקדיני נוסח שני



  1. הפזמון הוא תפילתה של שרה אמנו.  ↩

  2. שוכן מעונה: כינוי לקב"ה.  ↩

  3. בזה: כך מנוקד בכ"י נ.  ↩

נב

        ויהי אברם <בר' יז:א>


    משקלים     אָדוֹן1 לְטוֹבָה2 הוֹתִירוֹ

                לחתנים תיסרו3

                וּכְמַעֲשֵׂר עִישְּׂרוֹ4

                לְהָחִישׁ שִׂבְרוֹ

5               וְטוֹבָה5 יבשרו6

                [הִזְהִירוֹ וְיִסְּרוֹ]

                [לְקַבֵּל מוּסָרוֹ]

                [וְלִימּוֹל עָרְלַת בְּשָׂרוֹ]


נוסח שני בדף 6 ע“א של כ”י נ 1 מישקלים 2 להתמים חיסורו 3 ובמעשר עיסרו 4 סיברו 5 וטרם ביסרו 6–8 אי־אפשר לפענח בכה"י והושלם על־פי הנוסח השני



  1. אדון: הקב"ה.  ↩

  2. לטובה וכו': דב' כו:יא. והמושא: את אברהם אבינו.  ↩

  3. לחתנים תיסרו: משובש; ויש לגרוס עם הנוסח השני: ‘להתמים חיסורו’, רוצה לומר, לתקן את פגם ערלתו ולעשותו תמים. והשווה המקרא המשמש ראש לסדר: ‘התהלך לפני והיה תמים;’ והשווה נדרים לא ע"ב: ‘אמר רבי, גדולה מילה של המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים.’  ↩

  4. ומעשר עישרו: כנראה: הפרישו לקדושה מאומות העולם כמעשר הזה המופרש מן התבואה.  ↩

  5. וטובה: הנוסח השני גורס ‘וטרם’, ואולי הוא נון יותר.  ↩

  6. יבשרו: כנראה משובש: ויש לגרוס עם הנוסח השני: ''בישרו'.  ↩

נג

    [5 ע"א]     אז מעשרים     עָרְלָתְךָ נַצֵּל1

                               וּלְפָנַי בְּיִרְאָה צַלְצֵל2

                               וּבְצִוּוּיַי אַל תִּתְעַצֵּל

                               עֲשֵׂה זֹאת אֵיפֹה בְּנִי וְהִנָּצֵל3


נוסח שני בדף 6 ע“א של כ”י נ 1 אז מעשרים] אז מעשרים דור לימדתיך אב אג 4 איפוא נוסח שני



  1. נצל: הסר, מלשון ‘ויתנצלו בני ישראל את עדים’ (שמ' לג:ו), שתרגומו ‘ואעדיאו’.  ↩

  2. צלצל: שבח, הלל.  ↩

  3. עשה… והנצל: מש' ו:ג.  ↩

נד

      מחלציך מְהֵרָה אֲבַשְּׂרֶיךָ

      וַאֲמַלֵּא חִיסוּרֶיךָ

      וְלֹא אֲחַסְּרֶיךָ

      שְׁמַע לִמְיַסְּרֶיךָ1

5     וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶיךָ2



  1. למיסריך:לאל המוכיחך.  ↩

  2. והעבר רעה מבשריך: קה' יא:י.  ↩

נה

      ארץ וש[מים] נוֹצְרֵי בְרִית מִילָה

      יִמְצְאוּ חֲנִינָה וְחֶמְלָה

      וְיִרְאוּ בְּבִיאַת גְּאֻולָּה

      וְיִפְרְצוּ לְיָמִין וּשְׂמֹאלָה

מתחילה אב אג נוסח שני זהה בדף 6 ע“א של כ”י נ, וגם בכ"י אב אג בנוסח זהה וש[מים]] הושלם על־פי נוסח שני.



נו


      מיללת חוֹתְכֵי עָרְלָתָם

      וְשׁוֹפְכֵי דַּם בְּרִיתָם1

      אֲמַהֵר תַּאֲוָתָם2

      וְשֵׂבֶר תִּקְוָתָם

5     כְּנַמְתִּי3 לַאֲבוֹתָם

      וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם4



  1. חותכי…בריתם: שני הטורים הראשונים הם כינויים לישראל.  ↩

  2. תאותם: מילוי רצונם.  ↩

  3. כנמתי: כמו שהבטחתי  ↩

  4. ואני…אותם: יש' נט: כא  ↩

נז

        וירא אליו יי <בר' יח:א>

     אלדי ליס יתבין פי ראס אלורקה1

    פ2   שָׁלוֹשׁ מִידּוֹת עָשָׂה

         וּכְנֶגְדָּם לְזַרְעוֹ הָועֳשׂה3

         סְלָיו לְמַחֲנָם טָסָה

         וּמָן רַד לָהֶם כְּפִיסָה4

5        וּבְאֵר לְרִינּוּנִים5 הָועָמְסָה6

         וְכֵין7 לְגוֹי לֹא עָשָׂה



  1. תרגום ההערה הערבית: ‘מה שלא ברור בראש הדף’. הערה זו רומזת לעובדה, שפזמוני סדר 'וירא אליו ה'' (פזמונים נז־ס) הושמטו במקום זה. הללו מועתקים בכ“י נ בדף 6 ע”א, והם מובאים כאן על־פי העתקה זו. בנ בא כאן פזמון סא. 3 טסה] כתוב פעמיים, בסוף טור 3 ובראש טור 4  ↩

  2. הפזמון מיוסד על האגדה המובאת בב“מ פו ע”ב:‘ תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה. בשכר חמאה וחלב זכו למן. בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד ענן. בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים.’ וכיו"ב, בערך, בתנחומא, וירא, ד; ברם כאן חסר עניין עמוד הענן.  ↩

  3. הועשה: נעשה.  ↩

  4. כפיסה: מלשון ‘פיסת בר’ (תה' עב:טז).  ↩

  5. לרינונים: כדי שיהו שרים לה (במ כא: יז). ולמעלה מן התיבה כתוב ‘לריוויהם’, כלומר, לרוותם בצמא.  ↩

  6. הועמסה: הוענקה להם.  ↩

  7. וכין…עשה: על־פי תה' קמז:כ.  ↩

נח

    איתן          בְּשַׂר עָורְלָתוֹ הִפְרִישָׁה

                    וּמִילָה1 כּוֹחוֹ הִתִּשָׁה

                    וְחֹום הַיּוֹם2 הֻוקְשָׁה3

                    לָכֵן נִיגְלָה נִכְתָּר בִּקְדֻושָּׁה4

5                   לְבַקֵּר [אֵלָיו]5 בִּדְרִישָׁה

                    וְשָׁר6 שְׁכִינָה מְאֻושָּׁשָׁה7

                    וְהִנֵּה אֲנָשִׁים שְׁלשָׁה8

אב אג 1 איתן] איתן אשר התחיל חותם מאושר



  1. ומילה…התישה: מיוסד על המאמר בב“מ פו ע”ב: ‘ וירא אליו ה’…אותו היום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה לשאול לשלומו.'  ↩

  2. וחום היום: על־פי בר' יח:א.  ↩

  3. הוקשה: על־פי המאמר בב“מ שם: 'הוציא הקב”ה חמה מנרתיקה‘ וכו’.  ↩

  4. נכתר בקדושה: כינוי להקב"ה.  ↩

  5. אליו: הפענוח מפוקפק.  ↩

  6. ושר: ראה.  ↩

  7. מאוששה: כנראה בעליל.  ↩

  8. והנה…שלשה: על־פי בר' יח:ב  ↩

נט

    מנטפי         שָׁפַךְ תְּפִילָּתוֹ

                    מְיוֻשָּׁר מִיתְּחִילָּתוֹ1

                    וְאֵל יוֹשֵׁב תְּהִילָּתוֹ2

                    סְעָדוֹ בְחֶמְלָתוֹ

5                   וְרִיפֵּא מַחֲלָותוֹ3

                    בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ4

אב אג 1 תפלתו



  1. מיושר מיתחילתו: כינוי לאברהם אבינו, שהכיר את בוראו בן שלוש (נדרים לב ע"א, ועוד).  ↩

  2. יושב תהילתו: כינוי להקב"ה (במקום ‘יושב תהלות’ – תה' כב:ד.)  ↩

  3. מחלותו: צ“ל ‘מחלתו’; והוא מכוון לדרשה בב”מ פו ע"ב, שלפיה בא רפאל, אחד משלושת המלאכים, לרפא את אברהם ממילתו.  ↩

  4. בהמלו בשר ערלתו: בר' יז:כד.  ↩

ס

      וירא אנשים כְּרָאָה אוֹתָם

      וְאֶת צִבְאוֹתָם1

      בְּהוֹד מַרְאוֹתָם

      שָׂמַח בְּבִיאָותָם

5     וַיָּרָץ לִקְרָאתָם



  1. ואת צבאותם: לפי שהקב"ה ירד לבקר את אברהם אבינו יחד עם מלאכי השרת שלו (תנחומא, וירא, ב, ועוד)  ↩

סא

        < ויבואו שני המלאכים; בר' יט:א>


    מפ֯ש°ט°         נִמְלְאוּ חֵימָה1

                  וּפַחַד וְאֵמָה2

                  לָתֵת מְהוּמָה

                  בְּעוֹשֵׂה זִימָּה3

5                 כְּבִיְּשׁוּ בְּמִרְמָה

                  עֲצֵי אֲדָמָה

                  וְאֶחָד מֵהֵמָּה4

                  לֹא בָא שָׁמָּה5

                  כְּנֶאֱמַר בְּיקְדוּמָה6

10                וַיָּבֹאוּ7 שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה

נוסח שני בדף 6 של כ“י נ 4 בעושה] היה בעשה ונתלתה וי”ו בין השיטין בעושי נוסח שני 5 כבישו] מטושטש בנוסח שני.



  1. נתמלאו חימה: הנושא: המלאכים שבאו להפוך את סדום.  ↩

  2. ופחד ואמה: נעשו מפחידים ונוראים. ואמה: כך בכ"י נ, והאלף צרויה.  ↩

  3. בעושה זימה: כינוי לאנשי סדום  ↩

  4. ואחד מהמה: משלושת המלאכים שנראו לאברהם.  ↩

  5. לא בא שמה: שהרי נאמר: ‘ויבאו שני המלאכים’. על שום שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ומיכאל שבישר לאברהם בשורתו נסתלק (בר"ר נ:ב, עמ' 516 ומקבילות).  ↩

  6. ביקדומה: כינוי לתורה.  ↩

  7. ויבאו… סדומה: בר' יט:א.  ↩

סב

    [5 ע"ב]     אגרו אף     שְׁלשָׁה מִטִּיר1

                           שֻׁולְּחוּ לְהַעֲטִיר2

                           אֶחָד אַב הֲמוֹן3 הֶחְטִיר4

                           וְשֵׁנִי לוֹט הִפְטִיר5

5                          שְׁלִישִׁי סְדוֹם הִקְטִיר6

                           וַייָ הִמְטִיר7

נוסח שני בדף 6 של כ"י נ 3 אחד לאב הינטיר 4 ושיני ליסכה[…] 5 ושלישי לסדום להבסיר <!>



  1. מטיר: כנראה במקום ‘מטירה’, והוא כינוי לשמים, טירת מושבו של הקב"ה. והכוונה לשלושת המלאכים הנזכרים בבר' יח:ב.  ↩

  2. להעתיר: כנראה: לתת גדולה להרב"ה על־ידי מילוי רצונו.  ↩

  3. אב המון: את אברהם אבינו,  ↩

  4. החטיר: הפרה להעמיד לו בן; מלשון ‘ויצא חטר מגזע ישי’ (יש' יא:א)  ↩

  5. הפטיר: הציל.  ↩

  6. הקטיר: העלה באש  ↩

  7. ויי המטיר: בר' יט: כד.  ↩

       

סג

    מרו אשמה   תְּאַבֵּד מְהֵרָה

                מַלְכוּת גְּבִירָה1

                וֶאֱדוֹם תַּבְעִירָה

                בְּאֵשׁ בּוֹעֵרָה

5               כְּמַהְפֵּכַת אֵל נוֹרָא

                אֶת סְדוֹם וְאֶת עֲמוֹרָה2

נוסח שני בדף 6 של כ"י נ 1 מרו אשמה] פרו פ 3 הנורא



  1. גבירה: כנוי לאדום (השווה: L. Zunz, Die synagogale des Mittelalters2, Frankfort o/M 1920, p. 432)  ↩

  2. כמהפכת… עמורה: על פי יש' יג:יט.  ↩

סד

    אז דור         יָהּ יִתֵּן נְקָמָה

                    בְּבֶן הָאָמָה1

                    וְיַעַשׂ לֶאֱדוֹמָה

                   כְּעָשָׂה2 לִסְדוֹמָה

5                   עֲמוֹרָה וּצְבוֹיִים וְאַדְמָה

                    וְרָמֵי הַקּוֹמָה

                    לֹא תִהְיֶה לָהֶם תְּקוּמָה

נוסח שני בדף 6 של כ"י נ, כנראה בנוסח זהה (רובו מטושטש)



  1. בבן האמה: בישמעאל (בר' כא:י), רוצה לאמר בערבים.  ↩

  2. כעשה: כמו שעשה  ↩

סה

        ויסע <בר' כ:א>1


    מהר יום         רִאשׁוֹן2 בְּבָנוֹת נִמְרַר

                    וְשֵׁנִי בְּחֶרֶב נִפְרַר3

                    וּשְׁלִישִׁי4 נִגְרַר5

                    וּרְבִיעִי נֶעֱרַר6

5                   וְהוּא אֲבִי מֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר

נוסח שני בדף 6 של כ"י נ 1 מהר יום] ליתא 2 ושיני/ ניפרר 3 ניגרר 4 והוא ורביעי<?>/ ניערר 5 והוא אבי מוגרר



  1. הפזמון מיוסד, כנראה על דרשה שמנתה ארבעה שנענשו על עבירות מסוימות, ולא מצאתי מקורה.  ↩

  2. ראשון: לוט  ↩

  3. ושני…נפרר: אולי הכוונה לאמרפל (הצעת מר ש' ראם)  ↩

  4. ושלישי: אולי הכוונה לפרעה (כנ:ל)  ↩

  5. נגרר: אולי משום שהוכה בנגעים גדולים (בר' יב:יז)  ↩

  6. נערר: נעשה ערירי (השווה בר' כ:יח)  ↩

סו

    אל פץ       אָרְחוֹ1 יִישֵּׁר אַב הומני2

                וְלוֹט בֶּן אָחִיו נֶאֱלַח בִּגְּנָי

                וְעַל זַרְעוֹ נֶאֱמַר בְּדַת הֶגְיוֹנַי3

                לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי4 [בִּקְהַל יְיָ]

נוסח שני בדף 6 של כ"י נ 1 אב הומני] אבן המוני 2 נאלח בגניי 3 הגיוניי 4 עמוני ומואבח] ממזר



  1. ארחו וכו: אברהם הלך בדרך ישרה  ↩

  2. הומני: צ"ל 'המוני,  ↩

  3. בדת הגיוני: בתורה שאני הוגה בה (יהו' א:ח)  ↩

  4. לא יבא וכו': דב' כג:ד.  ↩

סז

    מרע     פ     נֶחְנַן אֵיתָן1 בְּבִינָה

                  וְלוֹט נֶעֱנַשׁ בַּאֲנִינָה2

                  כְּבָחַר בְּמַחֲנָה3

                  וְלַיָּחִיד4 נֶאֱמַר בַּחֲנִינָה

5                 שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה5



  1. איתן: כינו לאברהם אבינו  ↩

  2. באנינה: בעצבון  ↩

  3. במחנה: לחנות בסדום (בר' יג: יג).  ↩

  4. וליחיד: כינוי לאברהם אבינו.  ↩

  5. שכן…אמונה: תה' לז:ג.  ↩

סח

        ויי פק[ד] <בר' כא:א>


    מצחקת       נַפְשָׁהּ בחיזה1 נָקְטָה

                וּבְעֹוצֶר2 רֶחֶם נִקְמְטָה

                וּבַסּוֹף נִפְקְדָה וְשָׁקְטָה

                וְנִזְרְעָה וְזֶרַע הֶחְנִיטָה

5               כְּמוֹ תְאֵנָה פַגֶּיהָ חָנְטָה3




  1. בחיזה: כך בכ"י נ; וצ:ל ‘בחייה’, על־פי איוב י:יא.  ↩

  2. ובעוצר רחם: בעקרותה, בעצירת רחמה.  ↩

  3. תאנה וכו': שה"ש ב:יג.  ↩

סט

    אמרתי     גִּדֵּל1 שִׁבְחָהּ2

                וְהֶעֱצִים כֹּחָהּ

                וְאֵל הִרְוִיחָהּ

                וּבִפְקִידָה שִׂימְּחָהּ

5               וְדִשְּׁנָהּ וְהִצְמִיחָהּ

               כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ3



  1. גדל: הנושא: הקב"ה  ↩

  2. שבחה: של שרה  ↩

  3. כי…צמחה: יש' סא:יא  ↩

ע

    מעין     פ         בְּזִכְרוֹן טוֹב זְכַרְתַּנִי

                       וּפְקִידַת שָׁלוֹם פְּקַדְתַּנִי

                       זֶבֶד טוֹב זְבַדְתַּנִי

                       וְחֶסֶד וְחֵן גְּמַלְתַּנִי

5                      וְעַל שְׁכֵינוֹת עִילִּתַנִי

                       אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִילִּיתָנִי

הפזמון כולו דברי תהילה של שרה. / 6 ארוממך…דיליתני: תה' ל:ב

עא

    איום     הֶעֱמִיד1 בְּשׂוֹרָה

             לַמְנֻוסֶּה בַּעֲשָׂרָה2

              וְלָאֹום הַמְבֻוסָּרָה3

              בַּל תְּהִי מְחֻוסָּרָה4

              כַּנֶּאֱמַר בַּמְּסֹרָה5

              וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה6



  1. העמיד: קיים (השווה לעיל, עמ' 57, הערה 151)  ↩

  2. למנוסה בעשרה: לאברהם אבינו  ↩

  3. ולאום המבוסרה: וכן גם לכנסת־ישראל. ואולי צ"ל ‘וְלָאֵם’, רוצה לאמר, לשרה.  ↩

  4. בל תהי מחוסרה: אל נא יפול ממנה דבר ארצה.  ↩

  5. במסרה: בתורה המסורה  ↩

  6. ויי…שרה: בר‘ כא:א; והשלם: ’כאשר אמר‘ וכו’.  ↩

עב

        [7 ע"א] והאלהים נסה <בר' כב:א>


    פ     אָב וּבֵן1 שְׁנַיִם

         הִזִּילוּ מֵעֵינַיִם

         דִּמְעָה כְנַחֲלֵי מַיִם

         וְאֶרְאֶלֵּי מְעוֹנַיִם2

         צָעֲקוּ בְּפוּץ עֵינַיִם3

         כְּנָם עָקוּד4 בְּעִינְיָנַיִם5

         אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי עֵינַיִם

         הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם6

נ 5 היה מעינים והמי"ם נמחקה



  1. אב ובן: אברהם ויצחק  ↩

  2. ואראלי מעונים: המלאכים. הריבוי הזוגי בא לצורך החרוז והרבה כיו“ב בפיוט המזרחי. והוא על־פי האגדה הידועה בבר”ר נו:ה, עמ‘ 600, ובהרבה מקבילות: ’ובשעה ששלח אבינו אברהם את ידו ליקח את המאכלת לשחוא את בנו בכו מלאכי שרת, הה"ד: הן אראלם צעקו חוצה.'  ↩

  3. בפוץ עינים: בדמעות כששפך מעיינות, מלשון ‘יפצו מעינתיך חוצה’ (מש' ה:טז).  ↩

  4. כנם עקוד: כשאמר יצחק.  ↩

  5. בעינינים: בענייה, בדיבור, השווה הביאור לטור 4.  ↩

  6. אליך…בשמיים: תה‘ קכג:א; והשווה תרגום יונתן לבר’ כב:י.  ↩

עג

      אז בפלשך אָב לְעֵת זִקְנָה

      יֶלֶד קָנָה1

      מִזְּקֵינָה2 מְתֻוקָּנָה3

      וְנַפְשׁוֹ הֻותְקְנָה4

5     בְּמַאֲמַר אֵל קַנָּה5

      כְּהִשְׁמִיעוֹ6 קַח נָא7

      לְקָחוֹ בֶּאֱמוּנָה

      וַעֲקָדוֹ וְלֹא שִׁינָּה

      כְּמוֹ הֻושְׁנָה

10    בְּשִׁינּוּן מִשְׁנָה8

      וְהוּא בֶּן שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים שָׁנָה9

קא 3 מזקנה 4 נפשו התקינה 5 קנא 9 השנה



  1. ילד קנה: השווה בר' ד:א.  ↩

  2. מזקינה מתוקנה: משרה שהיתה לה עדנה אחר בלותה (בר' יח:יב)  ↩

  3. מתוקנה: מקושטת  ↩

  4. ונפשו הותקנה: גם נפשו של אברהם אבינו באה על תיקונה.  ↩

  5. אל קנה: כנראה במקום אל קנא  ↩

  6. כהשמיעו: במקום ‘אבל כהשמיעו’ או כיו"ב.  ↩

  7. קח נא: בר' כב:ב.  ↩

  8. כמו…משנה: כמו שלמדנו בתורה שבעל־פה.  ↩

  9. והוא…שנה: כך בבר"ר נו:יב, עמ 608 (עיין שם בשינויי־הנוסח) ובהרבה מקורות במדרשים (השווה תנחומא, מהדורת באבער, וירא, מב, הערה רכ).  ↩

עד

    משור אב     פ       הִקְרִיב בְּאָומְנוֹ1

                       מַחְמַד עֵינוֹ2

                       בִּשְׂמֹאל אָחַז זְקָנוֹ3

                       וְלָקַח מַאֲכֶלֶת בִּימִינוֹ

                       לִשְׁחוֹט אֶת בְּנוֹ4



  1. באומנו: ברמונתו  ↩

  2. מחמד עינו: את יצחק  ↩

  3. בשמאל אחז זקנו: לא מצאתי לזה מקור במדרשים.  ↩

  4. לשחוט את בנו: בר' כב:י.  ↩

עה

      אילים אֵל הַמְנֻושָּׂא

      נִפְלָאוֹת עָשָׂה

      וְאָב1 בּוֹ חָסָה

      וְסוֹכַנְתּוֹ2 הָועָלְסָה3

      וְלֹא יָדְעָה מְבֻוסָּסָה4

      כִּי אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים נִישָּׂא5

קא 1 אילים] אילים אשר מאש יאתיון



  1. ואב:אברהם אבינו  ↩

  2. וסוכנתו:אשתו, שרה (עיין להלן, פזמון צ, טור 6)  ↩

  3. הועלסה: שימח אותה הקב"ה בלדת יצחק.  ↩

  4. מבוססה: כינוי לשרה, ואיני יודע על־פי מה.  ↩

  5. נישא: במקום ניסה.  ↩

עו

        ואברהם ז[קן] <בר' כד:א>


    מלא     פ     אָורְחֹתָיו כְּהִתְמִים1

                  וְשָׂבַע שָׁנִים וְיָמִים

                  וְנִהֲגוֹ2 בַּנְּעִימִים

                  יוֹדֵעַ יְמֵי תְמִימִים3

                  וְנֶחֱנַן4 בְּחֶסֶד וְרַחֲמִים

5                 כְּזָקֵן5 בָּא בַּיָּמִים



  1. אורחותיו כהתמים: כשם שיישר 0,התמים,) אברהם אבינו את דרכיו.  ↩

  2. ונהגו: לפי העניין יש אולי לגרוס ‘נהגו’.  ↩

  3. יודע ימי תמימים: בקב"ה (תה' לז:יח)  ↩

  4. ונחנן: וחנן אותו הקב"ה.  ↩

  5. כזקן: כאשר זקן; על־פי המקרא בבר' כד:א.  ↩

עז

      סַלְעִי וּמָגִינִּי1

      בְּעֶיזְרָתוֹ2 מִגְּנִי3

      וּבְסֻוכָּה הִצְפִּינִי

      וְיִרְאָתוֹ הֱיבִינִי4

5     וְדָרַשְׁתִּי בְּעִינְיָנִי

      אֶת יְיָ וַיַּעֲנֵנִי5



  1. סלעי ומגיני: כינויים להקב"ה  ↩

  2. בעיזרתו: בכ"י כתוב אולי ‘בעיזרתך’, והוא ודאי שיבוש.  ↩

  3. מגני: הגן עלי, כדרך הפייטנים.  ↩

  4. היביני: הסביר לי.  ↩

  5. דרשתי…ויענני: על־פי תב‘ לד:ה; ונראה שצ"ל ’וענני', כלשון המקרא.  ↩

עח

    מיליתה     פ       הִתְמַכְתָּה1 גּוֹרָלוֹ

                      וְהָיִיתָ בְּגוֹאֲלוֹ2

                      וְחָשַׁקְתָּ לְעַלּוֹ3

                      וּבְרָכָה לְמַלּוֹ4

5                    וּבַצָּר הִרְחַבְתָּ לוֹ

                      חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ5



  1. התמכתה: במקום ‘תמכת’.  ↩

  2. בגואלו: צ"ל, כנראה, ‘גואלו’; ואולי הוא במקום /בגואליו'.  ↩

  3. לעלו: לנשאו.  ↩

  4. למלו: במקום ‘למלאו’  ↩

  5. חיים…לו: תה' כא:ה.  ↩

עט

      איוה פ בְּהַדְרַת זִקְנָתוֹ

      וּבְנִשְׁמַת שֵׂיבָתוֹ1

      בְּמֵיטַב אַחֲרִיתוֹ2

      וּבְיֹושֶׁר עַנְוָתוֹ3

5     וּבְחוֹתַם מִילָתוֹ4

      הִשְׁבִּיעַ בְּחִיבָּתוֹ

      אֶת עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ



  1. ובנשמת שיבתו: אולי במובן: בחיי זקנתו.  ↩

  2. במיטב אחריתו: באחריתו הטובה.  ↩

  3. ענותו: אולי במקום ‘ענייתו’, כלומא, אמירתו, דבריו הישרים והנכוחים.  ↩

  4. ובחותם מילתו: על שום ‘שים נא ידך תחת יכרי’ (בר' כד:ב) שהשביעו במילתו (השווה בר"ר נט:ח)  ↩

פ

        ואבא <בר' כב:מב>1


    מאזני     פ'   חָשׁ2 בְּטוּב עַיִין3

                  וּבָא כְהֶרֶף עַיִין4

                  יָפֶה5 בְּמַרְאִית עַיִין

                  דּוֹמֶה כְּחוֹגֵר זַיִין6

                  הַצּוֹפֶה כְּלֵב עַיִין7

5                 חוֹשֵׁב הַכֹּל כְּאַיִין

                  זִימְּנוֹ בְּיוֹמוֹ8 לָעַיִין

                  נָם9 וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעַיִין



  1. המפזמון נראה חתום ‘חיודה [?] חזן’.  ↩

  2. חש: מיהר אליעזר.  ↩

  3. בטוב עיין: בעיין טובה, ברצון.  ↩

  4. כהרף עיין: שקפצה לו הדרך (סנהדרין צה ע"א).  ↩

  5. יפה: מוסב על אליעזר.  ↩

  6. כחוגר זיין: כחייל שחוגר כלי זינו.  ↩

  7. הצופה כלב עיין: כינוי להקב“ה וכן הטור שאחריו. כלב עיין:אולי הוא במקום ‘כלב כעיין’, ורומז לנאמר בשמ”א טז:ז: ‘כי האדם יראה לעינים וה’ יראה ללבב.'  ↩

  8. ביומו: בו ביום, על שום שנאמר ‘ואבא היום אל העין (בר' כד:מב); והשווה בר"ר נט:יא, עמ’ 638: ‘ויקם וילך… ר’ ברכיהו מש‘ ר’ יצחק: בר יומו'.  ↩

  9. נם: על כן אמר.  ↩

פא

    אל נאדרתה     אָדוֹן1 סְעָדוֹ2 בְּהִישְׁתַּלְּחָיו3

                  וְלִיוָּהוּ בְּשִׁילּוּחָיו

                 וּמַצְלִיחַ בְּמִשְׁלָחָיו

                      צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו4



  1. אדון: הקב"ה  ↩

  2. סעדו: תמך אותו, את אליעזר עבד אברהם.  ↩

  3. בהישתלחיו: במקום ‘בהשתלחו’.  ↩

  4. ומצליח…לשולחיו: שיעור הטורים: וציר נאמן לשולחיו במשלחיו. ציר…לשולחיו: מש' כב:יג.  ↩

פב

      ממחכיו אֱלִעֶזֶר חָשׁ מִתְהַלֵּךְ1

      כְּמַשְׁכִּים הוֹלֵךְ2

      וְנִתְאַב3 יַהַב4 לְהַשְׁלֵךְ

      עַל מַמְלִיךְ כָּל מֶלֶךְ

5     וְלָקַח בִּצְנִיעוּת הֵילֶךְ5

       אֶת רִבְקָה וֵיֵלֶךְ

קצ 1 ממחכיו] ממחכיו העביר ניהי




  1. חש מתהלך: מיהר לילך.  ↩

  2. כמשכים הולך: כזריזים המשכימים לדרכם; ולצירוף השווה הו' ו:ד; יג:ג  ↩

  3. ונתאב: ורצה, החליט.  ↩

  4. יהב להשלך: על־פי תה' נה:כג.  ↩

  5. בצניעות הילך: בהילוך צנוע (השווה לעיל, פזמון מג טור 21 להלך פזמון קלר, טור 2); והשווה בר' כד:סא.  ↩

    [7 ע"ב]         הַדְרִיכֵנִי1 בַאֲמִיתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי

                  וְאָשׁוּב בְּשָׁלוֹם אֶל אֲדוֹנִי

                  מִדֶּבֶר הַוּוֹת2 פְּדֵינִי

                  וְאַל נָא יַכְחִידֵנִי

5                 וְאִם יָבֹא לְלָכְדֵינִי

                  חַסְדְּךָ יְיָ יִסְעָדֵנִי3



  1. הדריכיני: תפילת העבד בדרכו אל בית אברהם; הלשון ע"פ תה' כה:ה.  ↩

  2. מדבר הוות: תה' צא:ג  ↩

  3. חסדך יי יסעדני: תה' צד:יח.  ↩

פד

      ויוסף < בר' כה:א>


      מעשה הָגָר1 שִׁפְחָה גְמוּרָה

      בַּסּוֹף הָיְתָה בְּגֶזַע2 כְּשֵׁירָה

      כִּי בְלֹא גֵט הֻופְטְרָה3

      וּבְלִי כְּתֻובָּה הֻוחְזְרָה

5     נִתְיַחֲסָה כָּל אֵלֶה בְּנֵי קְטוּרָה4

1 מעשה] מעשה הרעה מצליח מהרה קצ 5 נתיחסה] בגן עדן נוסף בטעות וצויין בנקודות למחיקה נ



  1. הפזמון מיוסד על האגדה שלפיה היא קטורה היא הגר (בר"ר סא:ד, עמ' 661, ומקבילות.  ↩

  2. בגזע: הפענוח אינו בטוח; ורוצה לאמר: בסוף הוכשר גזעה להוליד עוד בנים מאברהם.  ↩

  3. כי בלא גט הופטרה: איני יודע מקורו; במדרשות שלפנינו מודגש, להיפך, שאברהם נתן גט להגר כשגירשה (תרגום יונתן לבר' יא: כה:א ופדר"א ל)  ↩

  4. כל…קטורה: בר' כה:ד.  ↩

פו

    משכיל     פ       מֵחֲלָצָיו1 מְלָכִים הִצְמִיחוּ2

                      וּבְצִדְקוֹ3 לִמְאֹד הִצְלִיחוּ

                      וְצֶאֱצָאָיו4 לֶעָתִיד יַזְרִיחוּ

                      קוֹל רִינָּה יַצְרִיח[וּ]

5                     שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ5

קצ 1 משכיל] משכיל אשר [……]



  1. מחלציו: של אברהם אבינו.  ↩

  2. הצמיחו: במקום ‘צמחו’. השווה בר"ר סא:ה, עמ‘ 663: ’כולהם ראשי אומות הם'.  ↩

  3. ובצדקו: בזכותו של אברהם אבינו.  ↩

  4. וצאצאיו: הכוונה לישראל.  ↩

  5. שתולים…יפריחו: תה' צב:יד.  ↩

פה

      אב לעת זקנה רַבּוּ שָׁנָיו1 וְאָרְכוּ יָמָיו

      וְנִצְמַד לְעֵזֶר2 לְהָפִיץ מֵימָיו3

      וְהוֹלִיד שְׁמוֹנָה4 בְּרֹוב רַחֲמָיו

      וְהוּשַׁב לִימֵי עֲלוּמָיו

קצ 1 רב לעת זקנה] אב לעת זקנה פרח יריכו



  1. רבו שניו: של אברהם אבינו.  ↩

  2. לעזר: לאשה (בר' ב:יח)  ↩

  3. להפיץ מימיו: כדי שיתרבה זרעו.  ↩

  4. שמונה: אלא שמונת בני קטורה הנקובים במקרא.  ↩

פז

    איש קרוי       בִּרְכוֹתַיי1 אַעֲטֵיהוּ2

                  וּמִטּוּבִי אַלְעִיטֵהוּ3

                  וְאַחֲרַי אַטֵּהוּ

                  וְלֹא אַעֲלִיטֵהוּ4

                  וּמֵרָעָה אֲמַלְּטֵהוּ

                  כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ5

קצ 1 איש קרוי] איש קראוי פעמים



  1. ברכותיי: דברי הקב"ה לאברהם אבינו.  ↩

  2. אעטיהו: אלביש אותו.  ↩

  3. אלעיטהו: אאכיל אותו.  ↩

  4. אעליטהו: אחדיך לו; מלשון ‘עלתה’.  ↩

  5. כי…ואפלטהו: תה' צא:יד.  ↩

פח

        פז͘ ואלה תולדת <בר' כה:יט>


      מורים נִיתְיַיחֲמָה בְּנִיחוּמִים1

      בַּת בְּתוּאֵל2 בַּנְּעִימִים

      וּכְנָשְׂאָה בִּרְחָמִים3

      הָלְכָה לְבַקֵּשׁ4 וְנִיתְבַּשְּׂרָה בְּנִיאוּמִים5

      בִּשְׁנֵי גוֹיִים וּשְׁנֵי לְאֻומִּים6



  1. נתיחמה בניחומים: הרתה לנחמות.  ↩

  2. בת בתואל: רבקה  ↩

  3. וכשנשאה ברחמים: וכשנשאה ולדיה ברחמה.  ↩

  4. הלכה לבקש וכו‘: נראה שחסרה מלת־חרוז אחרי ’לבקש.  ↩

  5. בניאומים: בדיבור הקב"ה.  ↩

  6. בשני…לאומים: על פי בר' כה:כג.  ↩

פט

      איתן בְּעֵת צָץ מִיתָּם1

      בִּדְמוּת תָּואֳרוֹ נֶחְתַּם2

      וְהִגְזִיעַ3 שְׁנַיִים4 בְּעִיתָּם

      אֶחָד רָשָׁע5 וְאֶחָד תָּם6



  1. בעת צץ מיתם: בשעה שנולד יצחק מאברהם אבינו (‘תם’ – על־פי בר' יז:א).  ↩

  2. בדמות…נתחם: היתה דמותו שווה לשל אביו, והוא על־פי המובא בב“מ פז ע”א: בשעה שילדה שרה את יצחק היו בני אדם מרננים… מיד נהפך קלסתר פניו של יצחק ונדמה לאברהם'.  ↩

  3. והגזיע: הוליד.  ↩

  4. שניים: שני ילדים.  ↩

  5. אחד רשע: הוא עשו.  ↩

  6. ואחד תם: הוא יעקב (בר' כה:כז). והוא לשון המכילתא, בא, יח, עמ' 73.  ↩

צ

      מחובב פָּרַח1 כַּשּׁוֹשַׁנָּה

      בְּקַחְתּוֹ מְדֻושָּׁנָה2

      בֶּין3 אַרְבָּעִים שָׁנָה

      יְצוּעוֹ הִתְחִיל לְדַשְּׁנָה4

      וּלְעֶשְׂרִים שָׁנָה

      סוֹכַנְתּוֹ5 הֻודְשָׁנָה

      וּשְׁנַיִים6 הִדְשִׁינָה

      וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה7



  1. פרח: הנושא: יצחק אבינו.  ↩

  2. מדושנה: כינוי לרבקה.  ↩

  3. בין: צ"ל ‘בן’; השווה בר' כה:כ.  ↩

  4. יצועו…הודשנה: ורק כעבור עשרים שנה הרתה אשתו.  ↩

  5. סוכנתו: אשתו (עין לעיל, פזמון עה, טור 4).  ↩

  6. ושנים: שני ילדים.  ↩

  7. ויצחק…שנה: בר' כה:כו.  ↩

צא

      איש אדמוני חָלָק1 בְּתֻומּוֹ2 נִיגְלַם3

      וְשָׂעִיר4 בְּעִיקּוּבוֹ5 נֶהְלַם6

      אַחֲרוֹן הוּא7 לְחַיֵּי הָעוֹלָם

      וְרִאשׁוֹן לַחֲרָפוֹת לְדִירְאוֹן עוֹלָם8



  1. חלק: כינוי ליעקב, על־פי בר' כז:יא.  ↩

  2. בתומו: השווה בר' כה:כז.  ↩

  3. ניגלם: נתיטף (השווה מל"ב ב:ח)  ↩

  4. ושעיר: עשו.  ↩

  5. בעיקובו: בערמתו.  ↩

  6. נהלם: נענש.  ↩

  7. אחרון הוא: הנושא: שעיר.  ↩

  8. לחרפות…עולם: על־פי דנ' יב:ב.  ↩

צב

        ויהי <בר' כז:א>


      מעקד כֵּלֶייךָ שָׂא נָא1

      וְחַרְבְּךָ חֲגוֹר נָא

      וְקַשְׁתְּיךָ אֱחֹוז נָא

      וְהַשָּׂדֶה צֵא נָא2

      וְצַיִיד הָבֵא נָא

5     וּבִרְכָתִי קַח נָא

      בְּזֹאת הָעוֹנָה

      וְלֹא הֵבִין בְּבִינָה

      כִּי לוֹקֵחַ הַשֹּׁחַד עֵינָיו תִּכְהֶינָה3

אח 1 מעקד] מעקיד עדפו על אחד ההרים



  1. כלייך שא נא: דברי יצחק אל עשו (בר' כז:ג).  ↩

  2. והשדה צא נא: שם, שם.  ↩

  3. כי…תכהינה: השווה שמ‘ כג:ח; דב’ טז:יט.  ↩

צג

    [8 ע"א]     איוה פ הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי

                         וְיוֹם מוֹתִי לֹא יָדַעְתִּי

                         וּמָמָּאוֹר נִימְנַעְתִּי1

                         וּמַטְעַמִּים אהבתי2

5                        עֲשֵׂה אוֹתָם לִי כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי3

1 איוה] איווה לאכול מטעמים אח



  1. וממאור נימנעתי: עיני כבדו מראות.  ↩

  2. אהבתי: נראה שהמלה משובשת.  ↩

  3. עשה…אהבתי: על־פי בר' כז:ד.  ↩

צד

      משמיע בְּשֵׂיבָה שֻׁועֲשַׁע1

      וּמֵחֶרֶב נוֹשַׁע

      וּבָאַחֲרִית2 נִפְשַׁע3

      כִּי לָחַם אֶת לֶחֶם רָשָׁע4

אח 1 משמיע] משמיע למחניף מיליו



  1. בשיבה שועשע: הנושא: יצחק אבינו.  ↩

  2. ובאחרית: בסוף ימים.  ↩

  3. נפשע: חטא.  ↩

  4. כי…רשע: על־פי מש' כג:ו; והפסוק נדרש במעשה יצחק בפדר"א לב.  ↩

צה

      אוהב שְׁנֵי נֶעֱקָד1 בְּמִסְפָּר נִכְלָלוּ2

      וְחָמֵשׁ מֵהוֹרוֹ נִכְפָּלוּ3

      וְאַחֲרִיתָם4 הֻוכְשְׁרָה5 כְּמוֹ הותהלו6

      כִּי זְקֵנִים כָּבוֹד יִנְחָלוּ7

אח 1 אוהב] אוהב לשוקדיו אני הוא



  1. שני נעקד: שנותיו של יצחק.  ↩

  2. במספר נכללו: צוינו במקרא, בבר' לה:כח.  ↩

  3. וחמש…נכפלו: נוסף לו חמש שנים יותר משנות אביו (השווה בר' כה:ז).  ↩

  4. ואחריתם: אחרית השנים.  ↩

  5. הוכשרה: היתה בטהרה.  ↩

  6. הותהלו: כך בכ“י נ, וצ”ל, כנראה, ‘ הותחלו’, רוצה לאמר, כמו שהתחילו.  ↩

  7. כי…ינחלו: על־פי מש‘ ג:לה; ובמקרא: ’כבוד חכמים ינחלו.'  ↩

צו

        ויתן לך <בר' כז:כח>

      אִישׁ חָלָק1 בִּנְעִימִים

      רָץ וְעָשׂ מַטְעַמִּים

      וְהַלָּזֶה2 בֵּרְכוֹ בְּנִיאוּמִים3

      בִּבְרָכוֹת עֲשָׂרָה4 מֻונְעָמִים

5     וְהוֹסִיף לוֹ טַלְלֵי מְרוֹמִים

      וִיופִי מִשְׁמַנֵּי הֲדוֹמִים

      כְּנָם5 בְּטוּב טְעָמִים6

      יַעַבְדוּךָ7 עַמִּ[ים]

      וְיִשְׁ[תַּחֲוֻ] לְ[ךָ] לְאֻ[מִּים]



  1. איש חלק: יעקב אבינו (בר' כז:יא).  ↩

  2. והלזה: כינוי ליצחק, על־פי בר' כד:סה.  ↩

  3. בניאומים: במאמרים.  ↩

  4. בברכות עשרה: בעשר ברכות נעימות שבפיסקת ‘ויתן לך’ (פדר"א, לב).  ↩

  5. כנם: כאשר אמר.  ↩

  6. בטוב טעמעם: כמו: בטוב טעם.  ↩

  7. ויעבדוך וכו': בר' כז:כט.  ↩

צז

    מאגד     פ     שׁוֹכֵן שְׁמֵי מַעֲרָיכוֹת1

                  יִשֵּׁר לַתָּם הֲלִיכוֹת2

                  וּלְפָנָיו הָיוּ עֲרוּכוֹת3

                  וּבְמוֹשֵׁל חָכָם נֶעֱרָכוֹת4

5                 אִישׂ אֱמוּנֹת5 רַב בְּרָכוֹת


אח 1 מאגד] מאגד ברכות הכלולות הוד



  1. מעריכות: כך בכ“י נ, וצ”ל ‘מערכות’.  ↩

  2. ישר לתם הליכות: יישר את דרכיו של יעקב אבינו.  ↩

  3. ערוכות: מוסב על ‘הליכות’.  ↩

  4. ובמושל חכם נערכות: וכך הן ערובות גם בפי שלמה המלך (‘במושל חכם’) בס‘ משלי; ואולי צ"ל ’ובמשלי חכם'.  ↩

  5. איש אמונת: צ“ל ‘אמונות’ (מש' כח:כ); והפסוק נדרש ביעקב אבינו בבר”ר פב:ב, עמ' 978 (עיין בשינויי־הנוסח).  ↩

צח

      ממגדים המאין כָּל מַעֲדַנִּים מְתוּקִים

      לַתָּם1 הָיוּ עֲנוּקִים2

      וּבִילְעוֹט הוֹרוֹ תַּפְנוּקִים3

      שָׂמוֹ גְבִיר לַחֲשׁוּקִים

5     וַאֲשָׂמוֹ4 מִמֶּגֶד שְׁחָקִים5

      וּבְצִדְקוֹ6 זָכוּ מִיתְפָּרְקִים7

      לֶאֱכוֹל מַשְׁמַנִּים וְלִשְׁתּוֹת מַמְתַּקִּים8

1 ממדגים המאין] ממגדים המאזירים כח אח 2 להם קז/היו מחוק קז 3 תפנוקים] מחוק קז 4 שמו] מחוק קז 5 ואשמו] מחוק קז



  1. לתם: ליעקב אבינו (בר' כב  ↩

  2. ענוקים: נתונים, מוענקים.  ↩

  3. ובילעוט…תפנוקים:באכול אביו מטעמים שהכין.  ↩

  4. ואשמו: ובירך אסמיו.  ↩

  5. ממגד שחקים: בר' שם, כח.  ↩

  6. ובצדקו: בזכותו.  ↩

  7. מיתפרקים: ישראל שנגאלו ממצרים.  ↩

  8. לאכול…ממתקים: על־פי נחמ' ח:י.  ↩

צט

      אישרת כשרון צִוִּיתָ בְּרָכוֹת סְדוּרוֹת

      עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת1

      וּפָתַחְתָּה אוֹצָרוֹת

      וְהִרְוִיתָה טוֹבוֹת מְעֻוטָּרוֹת

5     לַמַּלְבִּישׁ יָדָיו עוֹרוֹת2

אח 1 אישרת כשרון] אישרתה כישרון גואל



  1. ציוית…הדורות: הברכות שנתברך יעקב מפי יצחק מכוונות היו לעתיד לבוא.  ↩

  2. למלביש…עורות: כינוי ליעקב אבינו (על־פי בר' כז:טז).  ↩

ק

        ויצא יעק[ב] <בר' כח:י>


    מוצב           עוֹלִים שְׁנַיִים

                    וְיוֹרְדִים שְׁנַיִים1

                    חֲגוּרִים מָתְנַיִים2

                    נִרְאוּ לוֹ בָעֵינַיִים

 5                  וְרַגְלָם בִּרְקוּעַת מַיִם3

                    וְרֹאשָׁם בְּשָּׁמַיִם



  1. עולים…שניים: על־פי חולין צא ע"ב: ‘והנה מלאכי אלוהים… עולים שניים ויורדים שניים.’  ↩

  2. חגורים מתניים: כנראה על שום שאותם מלאכים מלאכי לוויה היו (והשווה שמ‘ יב:יא; והוא על־פי בר"ר סח:יב, 789: ’ “עולים” אילו שליווהו בארץ ו“יורדים” –אילו שליווהו חוץ לארץ.  ↩

  3. ברקועת מים: בארץ (תה' קלו:ו), והוא על שום שהסולם היה מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (בר' כח:יב).  ↩

קא

      שָׂמַח בְּדִיצָה1

      וּמִיהֵר בְּרִיצָה

      וְחֶסֶד הֻומְצָא

      מִבְּאֵר שֶׁבַע כְּהוּצָא

5     וּמִשְּׁבוּעָתוֹ יָצָא2

      וְחָז3 שְׁכִינָה מָעֳלָצָה4

      בְּסֻולָּם5 מֻוצָּב אַרְצָה

קא 1 – 8 הלך בדיצה \ ונמהר בריצה \ בנפש חפצה \ ולשחטה כרצה \ ותמהו במרוצה \ מלאכי עריצה \ הן אראלם צעקו חוצה



  1. שמח בדיצה: הנושא: יעקב אבינו  ↩

  2. ומשבועתו יצר: על־פי בר"ר סח:ז, עמ‘ 775, ומקבילות: ’[ויצא יעקב] מבאר שבע… ר‘ יודן אמר מבארה שלשבועה, אמר שלא יעמוד עימי אבימלך וכו’.  ↩

  3. וחז: וראה.  ↩

  4. מעלצה: שמֵחה,כשבשורה של שמחה בפיה.  ↩

  5. בסולם: בר' כח:יב.  ↩

קב

    רוצת סוטניך   בְּהִיתְעַנֵּיג וּבְרֹוךְ1

                  שַׁלְוָותְךָ תֶּאֱרוֹךְ2

                  וּבִרְכָתְךָ אֶעֱרוֹךְ3

                  וְצוֹרְרֶיךָ אֶמְרוֹךְ4

5                 וְאוֹתָם אֶפְרוֹךְ5

                  וְעַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ6

1 מרוצת סוטניך] מרוצת שוטניך תלחוץ ותישל קצ \ הפזמון בנוסח זהה מ 2 תארוך] תוארוך הוי"ו הראשונה סומנה בשתי נקודות לאות מחיקה נ



  1. בהיתעניג וברוך: ברכת הקב"ב ליעקב אבינו: בתענוג ובתפנוקים (על־פי דב' כח:נו).  ↩

  2. שלוותך תארוך: תימשך שלוותך.  ↩

  3. אערוך: אסדר.  ↩

  4. אמרוך: אפחיד, מלשון ‘מורך לב’.  ↩

  5. אפרוך: אעביד בפרך.  ↩

  6. ועל…תדרוך: דב' לג:כט.  ↩

קג

    איש אשר למלאך       אַחֲרַי אַרְגִּילֶיךָ

                         וְטוֹב אוֹעִילֶיךָ

                         וְאַשְׁמִיד גּוֹעֲלֶיךָ1

                         וְאַרְבֶּה דְּגָלֶיךָ

5                        וְאָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶךָ2

1 איש אשר למלאך] איש אשר למלאך הוסר מ קצ 2 וטובי מ



  1. גועליך: המואסים בך.  ↩

  2. אשית…לרגליך: תה' קי:א.  ↩

קד

        [8 ע"ב] וירא יי <בר' כט:לא>


    משליך       פָּתַחְתָּה רֶחֶם שְׂנוּאָה1

                עֵקֶב אֲשֶׁר נִשְׂנְאָה

                וַאֲשֶׁר חֵן נָשְׂאָה2

                בָּאָחוֹת נִיתְקַנְּאָה3

5               וְלֹא יָדְעָה בִּנְבוּאָה

                כִּי רְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה4


1 משליך] משליך עליו יהבו תאזרנו כוח קצ 4 באחותה מ



  1. רחם שנואה: רחמה של לאה.  ↩

  2. ואשר נשאה חן: ואילו רחל.  ↩

  3. ניתקנאה: בר' ל:א.  ↩

  4. כי…קנאה: מש' יד:ל.  ↩

קה

    אידרה          שָׁפְכָה1 תְחִינָּה

                  בְּפֶצַח רִינָּה

                  וְשׁוֹכֵן מְעוֹנָה

                  אוֹתָהּ עָנָה

5                 וְהִצְמִיחַ2 כְּגִינָּה

                  וְהָיְתָה לְרֹאשׁ פִּינָּה3

מקצ 1 אידרה] אודרה שנואה והחניטה בנים



  1. שפכה: הנושא: לאה.  ↩

  2. והצמיח: כמו: והצמיח אותה.  ↩

  3. והיתה…פינה: תה' קיח:כב.  ↩

קו

    מונעמת        כְּבוֹדָה לְמַעְלָה נִתְלַל1

                  וִיצוּעָהּ לֹא נִיתְחַלַּל

                  וּבְכָל מַעַשׂ מְהֻולָּל

                  אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל2

קצ 1 מונעמת] מונעת בחופתה מבעל שיחה




  1. נתלל: נתעלה, נתרומם; מלשון נישא ותלול.  ↩

  2. אשה…תתהלל: מש‘ לא:ל. והוא מיוסד על הדרשה בבר"ר עא:ו, עמ’ 829: ‘מלמד שקנתה [רחל את לאה] במעשיה הטובים, אמרה: אילולי שהיא צדקת היתה יולדת.’  ↩

קז

    אצר            אוֹיְבֶיךָ תַּתִּים1

                  וְתִכְלָם בְּיָד תַּחְתִּים2

                  בְּכָל רְגָעִים וְעִיתִּים

                  וְיִהְיוּ כְרוּתִים

5                 מְעֻיָּפִים3 וּכְתוּתִים

                  כִּי לֹא אֲבִיתִים

                  וְתַכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים4



  1. תתים: תכלה, תשמיד, עד שיתמו כולם.  ↩

  2. ותכלם ביד חתחים: ותחתום קצם (‘תכלם’ במקום ‘תכלתָם’ – השווה תה' קיט:צו) בידך.  ↩

  3. מעיפים: לכאורה כך בכ"י נ, ואולי יש לקרא ‘מעוכים’ והוא תואם יותר את היניין.  ↩

  4. ותכלית…שנאתים: תה' קלט: כב.  ↩

קח

    מיללה          מיתפללה1 בְּסִיחוֹת2

                  קְטַנַּת אָחוֹת3

                  לְתוֹכֵן רוּחוֹת4

                  כִּמְצָאוּהָ5 רְוָוחוֹת

5                 בְּסֹובַע שְׂמָחוֹת6

                  וְנָמָה7 בִּפְצִיחוֹת8

                  בזוכר9 הַנִּשְׁכָּחוֹת

קה 1 נתפללה בשיחות 2 מאחות 3 לתוכן רוחות \ ומעלה ארוכות 4 המציאני רווחות 5 בשובע 6 ורוממה בפציחות 7 ברוך זוכר נשכחות



  1. מיתפללה: צ"ל, כנראה ‘ניתפללה’ או ‘היתפללה’.  ↩

  2. בסיחות: בתחנונים.  ↩

  3. קטנת אחות: רחל וצ"ל, כנראה, ‘קטנה’, בשיכול מלים (השווה שה"ש ח:ח).  ↩

  4. לתוכן רוחות: לקב"ה (מש' טז:ב).  ↩

  5. כמצאוה: קרי ‘וכמצאוה’, רוצה לאמר, כשנתקבלה תפילתה.  ↩

  6. בסובע שמחות: בשמחה רבה (תה'טז:יא).  ↩

  7. ונמה: קרי ‘נמה’  ↩

  8. בפציחות: בדיבור פה.  ↩

  9. בזוכר: צ“ל 'ב[רוך] זוכר הנשכחות, כגריסת כ”י קה, והוא רומז ללשון המקרא ‘ויזכור אלהים את רחל’ בר' ל:כב), שהוא ראש הסדר.  ↩

קט

    פ               שְׁמַע קוֹלִי1

                    וְאַל תְּקִילִּי2

                    חַתֵּל3 מַחֲלִי

                    וְרַפֵּא חוֹלִי

5                   וְאַתָּה אֵלִי

                    כְּחַסְדְּךָ זְכָור לִי4



  1. שמע קולי: תפילתה של רחל.  ↩

  2. ואל תקילי: במקום: ואל תקילני, אל תשימני נקלה.  ↩

  3. חתל: רפא.  ↩

  4. כחסדך…לי: תה' כה:ז.  ↩

קי

    מועצב          רָחֵל חִינְנָה

                  כִּרְנִינַת חַנָּה1

                  כְּסָחָה2 לְהַרְנִינָהּ3

                  בְּכִעֲסַתָּה4 צָרָתָה פְּנִינָּה

נ 4 בכעסתה] המים מסומנת בקו לאות מחיקה



  1. כרנינת חנה: כרינונה, כתפילתה של חנה העקרה.  ↩

  2. כסחה: כשהתפללה.  ↩

  3. להרנינה: שהק"ב ישמח אותה.  ↩

  4. בכעסתה: על־פי שמ“א א:ו: ‘וכעסתה צרתה גם כעס’; ונראה שצ”ל ‘ככעסתה’, רוצה לומר, כאשר כעסתה.  ↩

קיא

    אהובה:        יְפַת תֹּאַר1 וִיפַת מַרְאֶה

                  שָׁמַע אֵלֶיהָ שְׁפָלִים רֹאֶה2

                  וּכְמוֹתָהּ נתכנת3 צָפְנַת הַנָּאֶה4

                  יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֵה5



  1. יפת…מראה: כינוי לרחל, על־פי בר' כט:יז.  ↩

  2. שפלים ראה: הקב"ה.  ↩

  3. נתכת: צ"ל ‘נתכנה’.  ↩

  4. צפנת הנאה: יוסף (בר' מא:מה).  ↩

  5. יפה…מראה: בר‘ לט:ו. ורומז לנאמר בר"ר פוLו, עמ’ 1059: ‘זרוק חוטרה לאויר ועל עיקרה הוא קאים, כך לפי שכת’ ורחל היתנ יפת תאר וגו‘ לפיכך כת’ לפעכך כת‘ יוסף יפה תאר וגו’.'  ↩

קיב

        <שוב אל ארץ; בר' לא:ג>


    מוצא שפתיו     שִׁמַּעְתָּה1 מִמְּרוֹמֶיךָ

                     לְיַעֲקֹב תְּמִימֶיךָ

                     שׁוּב לִמְקוֹמֶיךָ

                     וְיִרְאוּ נוֹעֲמֶיךָ2

                     וְאָבִיךָ3 וְאִמֶּךָ

5                     וְאֶהְיֶה עִמְּךָ



  1. שימעתה: השמעת.  ↩

  2. נועמיך: נעימותיך, טובך ואושרך.  ↩

  3. ואביך: צ“ל ‘רביך’, רוצה לומר, שהוריך ייהנו ממך; והוא על־פי המדרש בבר”ר עד:ט, עמ‘ 858: ’שוב אל ארץ אבותיך…אביך מצפה לך אמך מצפה לכ וכו'.  ↩

קיג

    ואתה תשוב     פ     לְפָנֶיךָ הַכֹּל כְּאַיִין חָשׁוּב

                         וְהִשְׁמַעְתָּה דְּבָרֶיךָ בְּקִישּׁוּב1

                         לְזֶרַע ישֵׁב אֹהָלִים בְּיִשּׁוּב2

                         אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל אֵלַי תַּשׁוּב3

נ לזרע] לזרעך הכ"ף הסופית סומנה בנקודה לאות מחיקה



  1. בקישוב: שהיו נקשבים.  ↩

  2. לזרע…בישוב: לזרע יעקב (בר' כה:כז), רוצה לומר, לכנסת־ישראל.  ↩

  3. אם…תשוב: יר' ד:א.  ↩

קיד

    מזכיר         אַצְמִיחַ כְּצֶמַח רִיבְבוֹתֶיךָ1

                  וְתָועֳרַב2 לְפָנֶיךָ3 אַהֲבָתֶיךָ

                  וְאַרְבֶּה בְּשֵׂיבָה תְּנוּבָתֶיךָ4

                  וַאֲיַפֶּה מְשׂוּכֹתֶיךָ5

5                 בְּכָל מוֹשְׁבֹתֶיךָ

                  בְּשׁוּבְךָ אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ6



  1. אצמיח…ריבבותיך" על־פי יח‘ טז:ז: ’רבבה כצמח השדה נתתיך.'  ↩

  2. ותוערב: ותנעם.  ↩

  3. לפניך: צ"ל, כנראה, ‘לפני’.  ↩

  4. תנובתיך: על־פי תה‘ צב:טו: ’עוד ינובון בשיבה.'  ↩

  5. משוכתיך: כמו ‘אוהלך’, על־פי יש‘ ה:ה; ואולי כתוב ’משובתיך‘, ולפי זה אפשר שצ"ל, כהצעת עידו אבינרי, ’וארפה משבתיך‘, על־פי יר’ ג:כב; הו' יד:ה.  ↩

  6. בשובך…אבתיך: בר' לא:ג.  ↩

קטו

    אהיה עמך     אָבָרְכָה מְבָרְכֶךָ1

                  וּבְמִישׁוֹר אַדְרִיכֶיךָ2

                  אֲכַלֶּה מַפְרִיכֶיךָ3

                  וַאֲצַוֶּה מַלְאָךְ בְּהִילּוּכֶךָ

5                 לִשְמָורְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ4



  1. אברכה מברכך: בר' יב:ג.  ↩

  2. אדריכיך: אובילך.  ↩

  3. מפריכיך: את המעבידים אותך בפרך.  ↩

  4. ואצוה…דרכיך: על־פי תה' צא:יא.  ↩

קטז

        <וישלח; בר' לב:ג(ד)>


    מלאכים אשר   מִנְחָה שְׁלוּחָה

                  מִהֵר1 לְשַׁלְּחַה

                  וְנַפְשׁוֹ שָׁחָה

                  מִפַּחַד רְצִיחָה2

5                 וּבְחֶסֶד הֻונְחָה3

                  כִּי תַעֲבֹור הַמִּנְחָה4

קז 1 מלאכים אשר] מלאכים אשר חזה עולים ויורדים 6 ותעבור המנחה מחוק וכתוב במקומו וילן שם בלילה ההוא ויקח מכל הבא בידו מנחה



  1. מהר: הנושא: יעקב אבינו.  ↩

  2. מפחד רציחה: על־פי בר"ר עו:ב, עמ‘ 897, ומקבילות: ’ויירא יעקב מאד ויצר לו […וירא] שלא יהרג ויצר לו שלא יהרג.'  ↩

  3. הונחה: שב אל ‘נפשו’ שבטור 3; רוצה לומר, הורגעה נפשו.  ↩

  4. כי תעבור המנחה: אולי צ"ל, כלשון המקרא, 'ותעבר המנחה (בר' לב:כב).  ↩

קיז

    [9 ע"א]     אמוצים    פ֯     שָׁלַח מַלְאָכִים

                                 בְּיֹושֶׁר מְהַלְּכִים

                                 וְצוּרָם1 מַמְלִיכִים

                                 וּשְׁמוֹ מְבָרְכִים

5                                לְיִשְׁעוֹ מְחַכִּים

                                 גְּבוֹר מָכִים2

                                 בִּמְזַנֵּב דְּרָכִים3

                                 רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים4

נ 7 במזנב] היה במגנב ונתלתה זי“ן קטנה על הגימ”ל



  1. וצורם: את הקב"ה  ↩

  2. גבור מכים: שהיה הקב"ה מגביר את החלשים (‘מכים’), כלומר, את מחנהו של יעקב.  ↩

  3. במזנב דרכים: על מחנהו של עשו (מלשון ‘אשר קרך בדרך ויזנב בך’; דב' כה:יח).  ↩

  4. רש ואיש תככים: מש' כט:יג; רוצה לומר, במי שמזנב דרכי עניים ואביונים.  ↩

קיח

    מהירים     פ֯   בְּחֵן גְּמוּלִים1

                  וּבְחֶסֶד כְּלוּלִים

                  לִפְתּוֹחַ בְּמִילּוּלִים2

                  אישר3 מַעֲלָלִים

5                 וְהָלְכוּ מְחֻויָּלִים4

                  כְּהוֹלֵךְ בַּחֲלִילִים5

                  וְהֵם מַיְמִינִים וְגַם מַשְׂמְאִילִים



  1. בחן גמולים: המלאכים היו גמולים בחן; והוא מלשון גמילת (חן ו)וסדים.  ↩

  2. לפתוח במילולים: לדבר דבריהם; ושמא 'לפתות.  ↩

  3. אישר: המלה באה בסוף הטור, ואפשר שנמחקה עי“ן מסופה וצ”ל ‘איש רע מעללים’, כלומר, כנגד עשו (והשווה שמ"א כה:ג).  ↩

  4. מחוילים: מחוזקים.  ↩

  5. כהולך בחלילים: כהולכים בשמחות ובזמר (יש' ל:כט).  ↩

קיט

    איש     אִישׁ חָלָק1 תָּרִים

             וְאִישׁ שָׂעִיר2 תַּחֲרִים

              כִּי כְּמוּסַר כרים3

              לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִים4



  1. איש חלק: את יעקב (בר' כז:יא).  ↩

  2. ואיש שעיר: את עשו (שם, שם).  ↩

  3. כרים: איני יודע להלום; ואולי צ"ל ‘בָרִים’, רוצה לומר, צדיקים.  ↩

  4. לץ… יערים: מש‘ יט:כה; ’לץ כינוי לעשו, ו‘פתי’ (‘תם’) כינו ליעקב.  ↩

קכ

        ויבא <בר' לג:יח>

      שִׂמְחַת שָׁלוֹם

      לְאוֹהֵב שָׁלוֹם

      וְשׂוֹנֵא שָׁלוֹם

      רִיחַקְתּוֹ מִשָּׁלוֹם

5     וְיַעֲקֹב כְּבָא בְּשָׁלוֹם

      נִשָּׂא לוֹ שָׁלוֹם

      וְלִוִּיתֹו בְשָׁלוֹם

      בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם


קכא

   איוה    פ̇:      שֵׁשׁ שׂוֹנֵא

                  וְשֶׁבַעַ מְתָעֵב1 וּמְשַׁנֶּה2

                  צַדִּיקִים עוֹנֶה

                  וּרְשָׁעִים מְעַנֶּה3

5                  וְאִישׁ תָּם כְּנִיתְמַנֶּה4

                  בְּעִיר שְׁכֶם יַחֲנֶה5

                  וְנִמְלַט6 מִזּוֹנֶה7

                  וְשֵׁם צוּרוֹ שׂוֹנֵא8

                  כִּי מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו חוֹנֶה9


נ 6 היה וחנה והוי“ו שונתה ליו”ד



  1. שש… מתעב: כינוי לקב"ה, על־פי מש' ו:טז.  ↩

  2. ומשנה: אפשר שצ"ל ‘ומשנא’.  ↩

  3. מענה: מייסר.  ↩

  4. כניתמנה: כשמונה לו, כשהוכרח.  ↩

  5. בעיר שכם יחנה: במקום ‘שיחנה בעיר שכם’.  ↩

  6. ונמלט: צ"ל, כנראה, ‘נמלט’.  ↩

  7. מזונה: משכם בן חמור אשר טימא את דינה; ואולי הוא כינוי לעשו.  ↩

  8. ושם… שונא: כינוי לשכם, ואולי לעשו.  ↩

  9. כי… חונה: על־פי תה' לד:ח.  ↩

קכב

    מארמי     אֲבִיר1 יַעֲקֹב

                וּקְדוֹשׁ יַעֲקֹב2

                צַוֵּה יְשׁוּעַת יַעֲקֹב3

                לֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב4

5               הֲלֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב5

                וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב



  1. אביר יעקב: כינוי לקב"ה (בר' מט: כד, ועוד).  ↩

  2. וקדוש יעקב: אף הוא כינוי לקב"ה (יש' כט:כג).  ↩

  3. צוה… יעקב: על־פי תה' מד:ה.  ↩

  4. לא… יעקב: יש' מג:כב.  ↩

  5. הלא… יעקב: מל' א:ב.  ↩

קכג

        וירא אלהים אל יע[קב] <בר' לה:ט>


    מברכת באלפי       הָפַכְתָּה אֶבְלוֹ

    רבבה               לְמָחוֹל לוֹ1

                       וְהִתְמַכְתָּ2 גּוֹרָלוֹ

                       חֶלְקוֹ וְחֶבְלוֹ

5                      וְשֶׁפִי3 עָבַר בְּמַקְלוֹ4

                       וּבְיַרְדֵּן5 כָּל אֵלֶּה לוֹ

                       וְתַאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ6



  1. הפכתה… לו: על־פי תה' ל:יב.  ↩

  2. והתמכת: כמו ‘ותמכת’.  ↩

  3. ושפי: במ' כג:ג.  ↩

  4. עבר במקלו: על־פי בר' לב:יא.  ↩

  5. ובירדן: פענוח המלה מפוקפק. ורוצה לומר: ועתה בעמדו על הירדן לשוב לארץ אבותיו.  ↩

  6. ותאות… לו: תה' כא:ג.  ↩

קכד

    אל אחוז דרכו      הִידַּרְתָּה1 מַרְאוֹ

                     בִּפְנֵי רֹאוֹ2

                     וְחָפַצְתָּה לְנַשְּׂאוֹ

                     עַל כָּל שֹׂנְאוֹ

5                    וּבֵרַכְתּוֹ, בּוֹרְאוֹ3,

                     בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ




  1. הידרתה: ייפית את מראהו של יעקב אבינו.  ↩

  2. ראו: בפני כל רואהו.  ↩

  3. בוראו: מאמר מוסגר.  ↩

קכה

    אל מתמים     שָׁת1 בָּאֵל מעשיו2

                  וְיִישֵּׁר מַעֲשָׂיו

                  וְהִצִּילוֹ בְּר̇וב נִיסָּיו

                  בְּבָורְחוֹ מִפְּנֵי עֵשָׂו



  1. שת: הנושא: יעקב.  ↩

  2. מעשיו: כך בכ“י נ; ויש לגרוס, כנראה, ‘מחסיו’ או כיו”ב.  ↩

קכו

        וישב <בר' לז:א>


    מאויב מאחים     הִסְתִּירוּ אַהֲבָתָם1

                    וְגִילּוּ שִׂנְאָתָם

                    וְגָדְלָה אֵיבָתָם

                    כְּשָׁר2 פּ̇ורָת3 חוֹבָתָם4

5                   וְהֵבִיא אֶת דִּיבָּתָם5


נ 3 איבתם] היה אהבתם ונתלתה יו“ד על הה”א 5 את] כנראה נמחק



  1. הסתירו אהבתם: הנושא: אחי יוסף.  ↩

  2. כשר: כשראה.  ↩

  3. פורת: כינוי ליוסף (בר' מט:כב).  ↩

  4. חובתם: חטאם. והוא על־פי בר"ר פד:ז, עמ‘ 1009, ומקבילות: ’חשודים בניך על אבר מן החי‘ וכו’.  ↩

  5. והביא את דיבתם: בר' לז:ב.  ↩

קכז

    אימנתם     תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב1

               וְתָשִׂים לְמִישׁוֹר עָק̇וב2

               וְתַשְׁמִיעַ לְשִׁבְטֵי יַעֲקֹב

               אַל תִּרְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹ[ב]3

5              כִּי הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹ[ב]4



  1. תתן אמת ליעקב: מי' ז:כ.  ↩

  2. ותשים… עקוב: על־פי יש' מ:ד.  ↩

  3. אל תראי וכו‘: צ"ל ’אל תיראי‘; יש’ מא:יד  ↩

  4. כי הנני וכו‘: יר’ ל:יח.  ↩

קכח

    משחק     חִילָּה1 מְעוֹדְדוֹ2

             בְּכָל מְא̇ודוֹ

             וְעִם הוֹדוֹ

             גָּדַל כְּבוֹדוֹ

5            וְהֵבִין בְּסוֹדוֹ3

             כִּי יְיָ סוֹמֵךְ יָדוֹ4



  1. חילה: פענוח המלה מפוקפק. נראה, שהנושא הוא יוסף הצדיק, לאחר שנמכר למצרים; ורוצה לומר: התפלל.  ↩

  2. מעודדו: אל הקב"ה.  ↩

  3. בסודו: בלבו פנימה.  ↩

  4. כי… ידו: תה' לז:כד.  ↩

קכט

        וירד יהודה <בר' לח:א>


    מאמת     מִיקָרוֹ1 הֻונְטָה

             וְעַצְמוֹ2 הֶחְטָא

             בִּכְנַעֲנִית3 הֻוסְטָא4

             בִּיצוּעַ מִיטָּה5

5            וְשָׁלוֹשׁ הֶחְנִיטָה6

             וְנַפְשׁוֹ נָקְטָה7

             כִּי עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי נָטָה8



  1. מיקרו: מכבודו; והנושא הוא יהודה, במעשה תמר.  ↩

  2. ועצמו: כמו ‘ואת עצמו’.  ↩

  3. בכנענית: הכוונה לבת שוע (בר' לח:ב).  ↩

  4. הוסטא: סטה מן הדרך הטובה.  ↩

  5. ביצוע מיטה: לשאתה לאשה.  ↩

  6. ושלוש החניטה: והוליד שלושה בנים, את ער, את אונן, ואת שלה.  ↩

  7. ונפשו נקטה: על שום שמתה עליו (בר' לח:יב; הלשון על־פי איוב י:א).  ↩

  8. כי… נטה: על־פי בר' לח:א.  ↩

קל

        ויוסף הורד <בר' לט:א>


    מהלך     הוּרַד לְטוֹבָתוֹ

             וּבָעֲרָה אַהֲבָתוֹ1

             בְּלֵב קוֹנֶה אוֹתוֹ2

             וּכְרָאָה3 הַצְלָחָתוֹ

5            עָלְצָה יְחִידָתֹו4

             וְנִיכְפְּלָה בִּרְכָתוֹ5

             בְּהַפְקִידוֹ עַל בֵּיתוֹ



  1. אהבתו: של יוסף  ↩

  2. קונה אותו: פוטיפר.  ↩

  3. וכראה: הנושא: פוטיפר.  ↩

  4. יחידתו: נשמתו.  ↩

  5. וניכפלה ברכתו: השווה בר' לט:ה.  ↩

קלא

    איש מצליח     מַמְלִיךְ כָּל מֶלֶךְ

                   שִׁימְּרוֹ בְּכָל הֵילֶךְ1

                    בְּלֵב שָׁלֵם כְּהִילֵּךְ2

                    כִּי בְתֻומּוֹ הוֹלֵךְ3


נ 1 איש מצליח] כתוב למעלה מן הטור



  1. בכל הילך: בכל מהלך (השווה לעיל, פזמון פב, טור 5).  ↩

  2. בלב שלם כהילך: על שום שהיה מתהלך לפני הקב"ה בלב שלם.  ↩

  3. כי… הולך: השווה מש' יט:א; כח:ו.  ↩

קלב

    פ     לְבֵית מִצְרִית1 כְּהוּבָא

         אוֹתוֹ אָהֲבָה

         וּלְהַחְטִיאוֹ תָּאֲבָה

         וּמִילּוּלָהּ2 לֹא אָבָה

5        וְקִיֵּים רְחָבָה3

         עַד לֹא נִיכְתָּבָה4

         וּלְיוֹם יְיָ הַמּוּבָא

         יִהְיֶה בִנְתִיבָה5

         בֵּית עֵשָׂו להליבה

10       וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה6


נ 7 וליום יי] היה וליום הבא המובא נמחק הבא ולמעלה מן המחיקה נכתב יי



  1. מצרית: אשת פוטיפר.  ↩

  2. ומילולה: דברי־הפיתוי שלה.  ↩

  3. רחבה: את התורה (על־פי תה' קיט:צו, וכיו"ב).  ↩

  4. עד לא ניכתבה: קודם שניתנה.  ↩

  5. בנתיבה: כנראה: בדרך זו.  ↩

  6. בית… להבה: רומז לעו‘ יח: ’והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש‘ וכו’. ומלת ‘להליבה’ אין בידי להלום.  ↩

קלג

    אחים     יָד וּזְרוֹעַ חוֹסֵף1

             שָׂם עֵדוּת בְּהוֹסֵף2

             לְעֶבֶד כְּנִימְכַּר יוֹסֵף3

             וַיְהִי יְיָ אֶת יוֹסֵף4


נ 1 וזרוע] הוי"ו השנייה תלויה



  1. יד… חוסף: הטור כולו כינוי לקב"ה.  ↩

  2. שם… בהוסף: צ"ל ‘ביהוסף’, על־פי תה' פא:ו.  ↩

  3. לעבד… יוסף: כשנמכר יוסף לעבד (השווה תה' קה:יז).  ↩

  4. ויהי… יוסף: בר' לט:ב.  ↩

קלד

        ויהי מקץ <בר' מא:א>


    מוסר        צוֹפֶה נַעֲלָמִים1

                מִמֶּנּוּ לֹא נֶעֱלָמִים2

                הוֹצִיא בַּנְּעִמִים3

                מְפַעֲנֵיחַ סְתוּמִים4

5               לִפְתּוֹר חֲלוֹמִים

                לְמֶלֶךְ עֲנָמִים5

                מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִ[ים]6


1 מוסר] מסוד (= מוסר?) קיבל עליו עול מלכות שמים קס 2–4 ממנו… סתומים] הועתק בגליון לאורך הדף נ נעלמים] מעולמים קס 3 בנעימים קס 7 ויהי מקץ שנתים ימים קס



  1. צופה נעלמים: הקב"ה הרואה נסתרות.  ↩

  2. ממנו לא נעלמים: במקום ‘ממנו אין נעלמים’.  ↩

  3. בנעמים: במקום ‘בנעימים’.  ↩

  4. מפעניח סתומים: את יוסף.  ↩

  5. ענמים: מצרים (בר' י:יג).  ↩

  6. מקץ וכו‘: בר’ מא:א.  ↩

קלה

   אז בריאות    שֶׁבַע לִשְׂבִועָתוֹ1

                  וְשֶׁבָע לִרְעִיבָתוֹ

                  רָאָה בִּתְנוּמָתוֹ

                  וְלֹא עָרְבָה שְׁנָתוֹ

5                 וְנָם2 בְּאִמְרָתוֹ

                  לְיָפֶה בְּמַרְאִיתוֹ3

                  שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ חָסִיד בֶּאֱמוּנָתוֹ

                  תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתּ̇ור אֹתוֹ4



  1. לשבועתו: במקום ‘לשביעתו’; והכוונה לשבע שנות השובע, שכנגדן ראה בחלום את שבע השבולים המלאות ואת שבע הפרות יפות־המראה.  ↩

  2. ונם: ואמר.  ↩

  3. ליפה במראיתו: ליוסף (בר' לט:ו).  ↩

  4. שמעתי… אתו: על־פי בר' מא:טו.  ↩

קלו

   מפתור קימעה    סְרִיסֵי פַרְעֹה1

                     שָׁאַל בְּמַדָּעוֹ2

                     וְכָל אֶחָד הוֹדִיעוֹ

                     אֶת מָה אֵרְעוֹ

5                     וּכְנָם3 והכבדתי אֶל פַּרְעוֹ4

                      צוּר5 בְּמִידָּה פְּרָעוֹ6

                      וְאַחַר שְׁנָתַיִם פְּדָעוֹ7

                      וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹ[ה]8



  1. סריסי פרעה: במקום ‘את סריסי פרעה’. והכוונה לשר המשקים ולשר האופים.  ↩

  2. במדעו: בחכמתו.  ↩

  3. וכנם: ועל שום שאמר יוסף.  ↩

  4. והכבדתי אל פרעו: משובש בלי ספק, וצ"ל ‘והזכרתני אל פרעה’, על־פי בר' מ:יד.  ↩

  5. צור: הקב"ה.  ↩

  6. פרעו: הענישו בפורענות. והוא על־פי הנאמר בבר“ר פט:ב, עמ‘ 1088: ’על ידי שאמר לשר המשקים ”זכרתני“ ”והזכרתני" ניתוסף לו ב‘ שנים, ויהי מקץ שנתים ימים.’  ↩

  7. פדעו: גאלו (איוב לג:כד).  ↩

  8. ויחלף וכו‘: בר’ מא:יד.  ↩

קלז

      עַד לֹא נותן1

      בַּעַל נְקָמוֹת

      בָּן2 תַּעֲלוּמוֹת

      נָתַן חָכְמוֹת

5     לְפוֹתֵר חֲלוֹמוֹת3



  1. עד לא נותן: נראה משובש. ואולי השמיט המעתיק את מלת החרוז. ואפשר שהוא התחלת הפיוט שהפזמון נועד לקשטו.  ↩

  2. בן: מבין. טורים 2–3 הם כינויים לקב"ה.  ↩

  3. לפותר חלומות: ליוסף.  ↩

קלח

        הנמצא כזה <בר' מא:לח>


   מיכלא יצא    מוֹשִׁיעַ וְגוֹאֵל1

                  צִדְקָתוֹ כְּהַרְרֵי אֵל2

                  שְׁנֵי צַדִּיקִים בְּהוֹאֵל3

                  בֵּרַךְ מִמְּעוֹן אֲרִיאֵל

5                 פּ̇ורָת4 בְּהִישָּׁאֵל5

                  מִגֶּזַע עָבַר פְּנוּאֵל6

                  וּמִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל



  1. מושיע וגואל: הקב"ה.  ↩

  2. צדקתו… אל: תה' לו:ז.  ↩

  3. בהואל: אולי: ברצון; ואולי צ“ל ‘כהואל’, רוצה לומר, הקב”ה הפליא צדקתו כשהואיל לברך ממעון קודשו שני צדיקים, את יוסף ואת דניאל.  ↩

  4. פורת: את יוסף (בר' מט:כב).  ↩

  5. בהישאל: כנראה: כשנתבקש לפתור את החלום.  ↩

  6. מגזע עבר פנואל: מזרע יעקב (בר' לב:לב). וההיקש בין יוסף לדניאל על שום ששניהם עלו לגדולה בשל פתרון חלומות; ולא מצאתי מקורו במדרשות.  ↩

קלט

   אין נבון    פּוֹתֵר חֲלוֹמִי1

               לְהַרְבּוֹת שְׁלוֹמִי

               מְכַלְכֵּל הֲדוֹמִי2

                וְלוֹחֵם בְּלַחְמִי

5               אֵין לְךָ דֹּמִי3

                אַתָּה תִּהְיֶה עַל מְקוֹמִי

                וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי4


נ 1 אין נבון] נקוד עליהן, ואין לדעת פשר הנקודות



  1. פותר חלומי: דברי פרעה אל יוסף.  ↩

  2. הדומי: כמו ‘כסאי’.  ↩

  3. אין לך דמי: אין דומה לך.  ↩

  4. אתה… עמי: בר' מא:מ.  ↩

קמ

   מדע וסוכלתנו1           שִׂפְתֵי י̇ושֶׁר2 יְדוֹבְבוּךָ

                             וּזְקֵנִים יְחַבְּבוּךָ

                             חֲכָמִים וּנְבוֹנִים יְלַבְּבוּךָ

                             דֵּיעָה וְהַשְׂכֵּל יְנוֹבְבוּךָ3

5                            צֶדֶק וְשָׁלוֹם יְסוֹבְבוּךָ

                             חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבוּךָ4



  1. כנראה מדבר הפזמון בצדיקים שעושים מעשה יוסף.  ↩

  2. שפתי יושר: רוצה לומר: שפתי ישרים.  ↩

  3. ינובבוך: ידברו בך, מלשון ‘ניב שפתים’.  ↩

  4. חסד… יעזבוך: מש' ג:ג.  ↩

קמא

   אזר צפנת    חֲלוֹם תַּנִּין1 בְּחֶיזְיוֹנָיו

                 פָּתַר שׁוֹר2 כְּעִינְיָנָיו

                  וְנָהֲרוּ3 עֵינָיו

                  מִכָּל דְּפָנָיו4

5                 כִּי חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו5



  1. תנין: כינוי לפרעה (יח' כט:ג).  ↩

  2. שור: יוסף (דב' לג:יז).  ↩

  3. ונהרו: אורו.  ↩

  4. מכל דפניו: מכל צדדיו (זולאי, ידיעות המכון, ו, עמ' קפד ואילך).  ↩

  5. כי… פניו: קה' ח:א.  ↩

קמב

        וירא <בר' מב:א>


   מצרת בן        שְׁנֵי רָעָב בָּאוּ

                  וּכְדִבְרֵי פּ̇ורָת1 הוּבְאוּ2

                  וְלַאֲרָצוֹת הֻוקְרְאוּ3

                  וְעֵינֵי חָלָק4 כְּרָאוּ

5                 נָם5 לַכֵּינִים6 אַל תִּירְאוּ

                  רוֹאֵיכֶם מִכֶּם יִרְאוּ7

                  לְכוּ שִׁבְרוּ וְהָבִיאוּ8

                  לָמָּה תִּתְרָאוּ9



  1. פורת: יוסף (בר' מט:כב).  ↩

  2. הובאו: כמו ‘באו’ שבטור הקודם.  ↩

  3. ולארצות הוקראו: ונתמנו (שני הרעב; טור 1) על ארצות שונות (בר' מא:נד).  ↩

  4. חלק: יעקב (בר' כז:יא).  ↩

  5. נם: אמר.  ↩

  6. לכינים: כינוי לבני יעקב, על־פי בר' מב:יא.  ↩

  7. רואיכם… יראו: על־פי בר"ר צא:ו, עמ‘ 1121: ’אמר יעקב לבניו, בניי כולכם גיבורים‘ וכו’.  ↩

  8. לכו… והביאו: בר' מב:יט; מג:ב.  ↩

  9. למה תתראו: בר' מב:א.  ↩

קמג

   [10 ע"א]    אז ראה      נִדְרוֹ1

                             עָצַם2 הֲדָרוֹ

                             וְשִׁילַּח בְּעִירוֹ3

                             מכסף4 שִׁבְרוֹ

5                            וְחִיזֵּק אֵיבָרוֹ5

                             כִּי עַל אֱלֹהָיו סִבְרוֹ6



  1. משלם נדרו: כינוי ליעקב על שום בר‘ כח:כ: ’וידר יעקב נדר;‘ והשווה בר"ר ע:א, עמ’ 799.  ↩

  2. עצם: גדל.  ↩

  3. בעירו: בהמתו, להביא אוכל ממצרים (שמ' כב:ד).  ↩

  4. מכסף: כך בכ“י נ, וקשה להלום; ואולי צ”ל ‘וכסף’.  ↩

  5. איברו: גופו.  ↩

  6. כי… סברו: על־פי תה‘ קמו:ה; הפסוק נדרש ביעקב בבר"ר צא:א, עמ’ 1107.  ↩

קמד

   מסר ליוצאיו    פ    שְׁלֵימִים1 נִשְׁתַּעְשָׁעוּ

                         יֵשׁ שֶׁבֶר2 כְּהֻושְׁמָעוּ

                         בְּדַרְכָּם הֻוצְנָעוּ3

                         וְאָוכְלָם תָּבָעוּ

5                        בְּבַצּ̇ורֶת טוֹבָה הֻושְׁמָעוּ

                         וּבִימֵי רְעָבוֹן הֻושְׂבָּעוּ4



  1. שלימים: יעקב וביתו.  ↩

  2. יש שבר: בר' מב:א; ושיעור הטור: כשנתבשרו שיש שבר במצרים.  ↩

  3. בדרכם הוצנעו: נהגו צניעות ברדתם למצרים; והוא מיוסד על הנאמר בבר"ר צא:ו, עמ‘ 1121, ובמקבילות, על פסוק ’למה תתראו‘: אמר יעקב לבניו: ’בניי כולכם גיבורים ורעים, אל תכנסו בפתח אחד‘ וכו’.  ↩

  4. ובימי… הושבעו: מש' לז:יט.  ↩

קמה

   וירא איש    כָּל שֶׁהָורְאָה

               בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ רָאָה1

               וְתַאֲוָתוֹ2 הוּבְאָה

               בְּחֶזְיוֹן נְבוּאָה

5              וְאֵל שַׁדַּי מִתָּמִים3 נִיתְנַבְּאָה4



  1. כל… ראה: כל הדברים שראה יעקב אבינו לא ראה אלא ברוח־הקודש. ונראה מבוסס על האגדה בבר“ר צב:ג, עמ‘ 1140 (והשווה גם שם, ב), המפרשת את הפסוק בבר’ מג:יד כדברי נבואה. והשווה גם ת”י לפסוק זה: ‘ואנא הא כבר אתבשרית ברוח קודשא ארום אין איתכלית על יוסף איתכל על שמעון ועל בנימין.’ והשווה גם אגדת בראשית: ‘ואתו הפה שאמר… נמצאת לו רוח הקודש קימעא קימעא, התחיל מתנבא בתפילתו שכל בניו קיימים’ (ילניק, בית המדרש, ד, עמ' 99).  ↩

  2. ותאותו: תקוותו, רצונו, מאווייו.  ↩

  3. מתמים: כנראה: מאברהם אבינו למד כן, שנאמר בו: ‘אני אל שדי, התהלך לפני והיה תמים’ (בר' יז:א).  ↩

  4. ניתנבאה: בעבר מוארך; ורוצה לומר, שנתנבא בלשון ‘אל שדי’ כאברהם אבינו בשעתו.  ↩

קמו

        <ואל שדי: בר' מג:יד>


      לִמְא̇וד הָמָה

      לְהַשִּׂיג נֶחָמָה1

      וְנַפְשׁוֹ הָעָגְמָה2

      וְעַל שְׁלשָׁה3 נָהֲמָה

5     וּפָץ4 בִּנְעִימָה5

      לִמְבִינֵי חָכְמָה6

      תְּהִי לָכֶם אֵימָה

      עַל מַלְכֵי אֲדָמָה7


נ 3 העגומה וקו על הוי"ו, כנראה לאות מחיקה



  1. למאוד… נחמה: נפשו של יעקב היתה הומייה מאוד להשיג נחמה.  ↩

  2. העגמה: נתעצבה.  ↩

  3. ועל שלשה: על יוסף, על שמעון ועל בנימין.  ↩

  4. ופץ: ואמר.  ↩

  5. בנעימה: בלשון נעימה.  ↩

  6. למביני חכמה: לבניו.  ↩

  7. תהי… אדמה: כנראה מכוּון לנאמר בפסוק: ‘ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש.’ והשווה אגדת בראשית, שם, עמ‘ 100: ’ולא בפני זה בלבד [תהיו נושאין חסד] אלא בפני כל האומות.'  ↩

קמז

   יאבה1 לגמור            אֱלֹהֵי אֲבִיכֶם

                           יָגֵן עֲלֵיכֶם

                           וְרַחֲמִים יַמְצִיאֲכֶם

                           לִפְנֵי נְדִיבֵיכֶם

5                          וְשִׁילַּח לָכֶם

                           אֶת שְׁנֵי אֲחֵיכֶם2

                           וְיַקְשִׁיב תְּחִינַּתְכֶם

                           בֹּרֵא חִידַתְכֶם3

                           וְיִשְׁמֹור אֶתְכֶם בְּצֵאתְכֶם

10                         וּבְבוֹאֲכֶם יַמְתִּיקְכֶם



  1. יאבה: אולי צ"ל ‘אבה’.  ↩

  2. את שני אחיכם: את שמעון ואת בנימין (בר' מג:יד).  ↩

  3. ברא חידתכם: כנראה כינוי לקב“ה: מי שאדון הוא על תעלומותיכם. ואיני יודע על מה הוא סומך; ואולי צ”ל ‘בורא יחידתכם’.  ↩

קמח


   פ      שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ

         יַחְדִּילְכֶם מִפֶּרֶץ1

         וּמִכִּלְיוֹן חֶרֶץ

         בְּעָמְדְכֶם בְּמֶרֶץ

5        לִפְנֵי שַׁלִּיט הָאָרֶץ



  1. יחדילכם מפרץ: כמו: יחדיל מכם פרץ, ימנע מכם.  ↩

קמט


   אומצו שבטים סֻוגְּבוּ1    לְהִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים

                           לְיוֹצְרָם מְשׁוֹרְרִים

                           בְּשִׁירוֹת וְשָׁרִים

                           וְלֶעָתִיד יִתְחַזְּקוּ כְּשֵׁירִים2

5                          יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים3



  1. סוגבו: נישאו; והנושא כנראה: בני יעקב (‘שבטים’).  ↩

  2. כשירים: הצדיקים.  ↩

  3. יחליפו… כנשרים: יש' מ:לא.  ↩

קנ

        ויגש <בר' מד:יח>


   מרגלים    קָרְעוּ שִׂמְלוֹתָם1

             פַּחַד בְּמַלּוֹאתָם

             מְרִיבָה בִּרְאוֹתָם

             קָדְרָה מַרְאִיתָם

5            סֻולְּפָה חָכְמָתָם

             וְדַעְתָּם וּבִינָתָם

             וְלֹא יָדְעוּ בְּבִיאָתָם

             כִּי שׁוֹמֵעַ יוֹסֵ[ף] כִּי הַ[מֵּלִיץ] בֵּ[ינוֹתָם]2


1 מרגלים] מרגלים אתם שמעו ונבהלו קר 2 במלאותם קח 3 בראותם] מחוק קח

5 אבדה קח 8 הטור מחוק קח



  1. קרעו שמלותם: הנושא: בני יעקב (בר' מד:יג).  ↩

  2. כי שומע וכו‘: בר’ מב:כג.  ↩

קנא


   אח    יוֹסֵף וִיהוּדָה

         הִשְׁמִיעוּ קוֹל חֲרָדָה1

         זֶה סַעֲרָתוֹ כְּבֵדָה2

         וְזֶה שִׁיבֵּר בַּעֲמִידָה

5        כָּל אַבְנֵי חֶמְדָּה3

         וַחֲמָתוֹ כָּבְדָה

         כְּחֶרֶב חַדָּה


קח 3 הטור מחוק 4 וזה שיבר] מחוק 6 וחמתו] מחוק




  1. השמיעו קול חרדה: השווה בר"ר צג:ב, עמ' 1151, והדרשות בהמשך שם.  ↩

  2. זה סערתו כבדה: יהודה.  ↩

  3. וזה… חמדה: על־פי בר"ר צג:ז, עמ‘ 1163: ’מה עשה יוסף אותה שעה – אותו עמוד שלאבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל שלצרורות.'  ↩

קנב

   מושל ארץ    הִקְשׁוּ ע̇ורֶף1

                 וְלֹא אָבוּ לְהָרֵף2

                 כְּקַיִץ מוּל ח̇ורֶף3

                 וְעוֹבְדֵי תֶרֶף4

5                שָׂמוּ לְחֶרֶף5

                 הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף6



  1. הקשו עורף: יהודה ויוסף.  ↩

  2. להרף: להרפות זה מזה.  ↩

  3. כקיץ מול חורף: מנוגדים זה לזה בקיצוניות.  ↩

  4. ועובדי תרף: ואת עובדי התרפים והאלילים, רוצה לומר, את המצרים.  ↩

  5. לחרף: לחרפה.  ↩

  6. הכפירים… לטרף: תה' קד:כא; וכאן כינוי לשני האחים.  ↩

קנג

        ואת יהודה <בר' מו:כח>


   מלך   נָהֲרוּ עֵינָיו1

         כְּשָׁמַע בְּאָזְנָיו

         כִּי הוּא2 עַל אוֹפַנָּיו3

         אָהוּב מִכָּל בָּנָיו4

5        וְאַרְיֵה5 בְזִיּוּנָיו6

         מְזֻויָּין7 מִכָּל דְּפָנָיו8

         לְשַׁלֵּחַ לְפָנָיו



  1. נהרו עיניו: של יעקב אבינו.  ↩

  2. כי הוא: יוסף.  ↩

  3. על אופניו: על מכונו, חי וקיים.  ↩

  4. אהוב מכל בניו: פירוש ל‘הוא’ שבטור הקודם.  ↩

  5. ואריה: יהודה (בר' מט:ט).  ↩

  6. בזיוניו: בכל זינו.  ↩

  7. מזויין: מקושט.  ↩

  8. מכל דפניו: מכל הצדדים (השווה לעיל, פזמון קמא, טור 4).  ↩

קנד

   אזר   בּוֹרֵא כָּל יְצִיר

         דֶּרֶךְ לְפָנָיו הִקְצִיר1

         וּשְׁבוּעַת תָּם הִנְצִיר2

         וְנִידְמָה בְּשִׁילּוּחַ צִיר3

5        כְּצִינַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר4



  1. דרך… הקציר: לפני יהודה; ולא מצאתי לזה מקור באגדה.  ↩

  2. ושבועת תם הנציר: וקיים הבטחתו שהבטיח ליעקב.  ↩

  3. ונידמה… ציר: שיעורו: ונידמה ציר (יהודה, השליח) בהשתלחו.  ↩

  4. כצינת… קציר: מש' כה:יג.  ↩

קנה

   איש צמח    בְּיִרְאָה וּבִרְעָדָה

               וּבְאֵימַת חֲרָדָה

               רָץ דְּבָרוֹ לְהַגִּידָה

               וּשְׁלִיחוּתוֹ הֶעֱמִידָה1

5              גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה



  1. העמידה: במקום ‘העמיד’, רוצה לומר: קיים (השווה לעיל, הערה על המשפט שבמבוא, פרק יג: “אולי ראוי, שנציין גם את השימוש התכוף בפועל העמד‘ במשמעות ’קיים'.”; וההערה: עיין: פזמון כד, שורה 1; פזמון עא, שורה 1; פזמון קנה, שורה 4; פזמון קנז, שורה 5; פזמון שסא, שורה 1; פזמון תכב, שורה 3; פזמון תנט, שורה 5; פזמון תפה, שורה 2.)  ↩

קנו

        [10 ע"ב] אביך חלה <בר' מח:א>


   מיהרה  צָפְנַת1 בֶּאֱמֻנָיו2

            כְּתִינּוּ לְפָנָיו3

            חֳולִי אוֹמְנָיו4

            רָץ בְּתִקּוּנָיו5

5           לְבַקְּרוֹ בְּצִיּוּנָיו6

            וְלָקַח עִמּוֹ אֶת שְׁנֵי בָנָיו7



  1. צפנת: יוסף (בר' מא:מה).  ↩

  2. באמניו: בנאמנותו.  ↩

  3. כתינו לפניו: כשסיפרו לו.  ↩

  4. אומניו: במקום ‘אומנו’, רוצה לומר: אביו.  ↩

  5. בתיקוניו: כמו ‘בתקינותו’, בצדקתו.  ↩

  6. בציוניו: בדרכו המצוינת, ההגונה.  ↩

  7. ולקח… בניו: בר' מח:א.  ↩

קנז

   אביך חלה    פ    פּוֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו1

                      וְהַכֹּל מַעֲשֵׂי יָדָיו2

                      חִיזֵּק3 במושל בכיבודו4

                      וְלִרְאוֹת דּוֹרֵשׁ לִימּוּדָיו5

5                     וְלַמַּעֲמִיד דִּבְרֵי סוֹדָיו6

                      נָתַן הוֹדָיָה בְּסִילּוּדָיו

                      כִּי לֹא יַעֲזֹוב אֶת חֲסִידָיו7



  1. פודה נפש עבדיו: כינו לקב"ה (תה' לד:כג).  ↩

  2. והכל מעשי ידיו: אף הוא כינוי לקב"ה.  ↩

  3. חיזק: את יעקב, על־פי בר‘ מח:ב: ’ויתחזק ישראל וישב על המטה.'  ↩

  4. במושל בכיבודו: כנראה משובש, ורומז לנאמר על הפסוק הנ“ל בתנחומא, ויחי, ו: ‘למה ויתחזק ישראל וישב, אמר אף על פי שהוא בני, מלך הוא ואחלק לו כבוד.’ ואולי נתחלפו האותיות למעתיק, וצ”ל ‘במושב לכיבודיו’.  ↩

  5. ולראות דורש לימודיו: צ"ל, כנראה, ‘לראות דורשי לימודיו’, רוצה לומר, את מנשה ואת אפרים, שהיו לומדים תורה לפניו. השווה בתנחומא שם: ‘בכל יום ויום יושבין [מנשה ואפרים] ועוסקין בתורה לפניו ועכשו הוא אומר מי אלה’ וכו'.  ↩

  6. ולמעמיד דברי סודיו: ולקב"ה המקיים (השווה לעיל הערה על המשפט שבמבוא, פרק יג: “אולי ראוי, שנציין גם את השימוש התכוף בפועל העמד‘ במשמעות ’קיים'.”; וההערה: עיין: פזמון כד, שורה 1; פזמון עא, שורה 1; פזמון קנה, שורה 4; פזמון קנז, שורה 5; פזמון שסא, שורה 1; פזמון תכב, שורה 3; פזמון תנט, שורה 5; פזמון תפה, שורה 2.) ברכותיו.  ↩

  7. כי… חסידיו: תה' לז:כח.  ↩

קנח

   מהר החדיל    אִישׁ תָּם בְּתֻומָּתוֹ1

                  כְּחָשׁ2 יוֹם מוֹתוֹ

                  הָלַךְ צָפְנַת3 לִרְאוֹתוֹ

                  כְּמוֹ אָסְנַת4 צִיוְּתָה אוֹתוֹ

5                 לִסְבּוֹב5 מִיטָּתוֹ

                  וְלָבוֹא בִּכְלַל בִּרְכָתוֹ



  1. איש תם בתומתו: יעקב אבינו.  ↩

  2. כחש: כאשר הרגיש.  ↩

  3. צפנת: יוסף (בר' מא:מה).  ↩

  4. אסנת: אשת יוסף (שם, שם); העניין נזכר בקטע ממדרש ילמדנו: ‘מי הגיד לו, אסנת אשתו, שמשעה שירד אביו יעקב למצרים היתה משמשת אותו, כיון שראתה אותו חולה מיד שלחה ואמרה ליוסף’ (בית המדרש, מהדורת ילינק, ו, עמ' 83).  ↩

  5. לסבוב: להקיף.  ↩

קנט

            ויקרא <בר' מט:א>


   מקצת נגלה    אֱלֹוהַּ נוֹרָאוֹת

                 גִּילָּה פְּלִיאוֹת

                 לִשְׁנֵי נְבוֹנִים1 לְהַרְאוֹת

                 כְּתָבְעוּ בְּאוֹת2

5                מֵעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת

                 עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת3


קו 4 כתבעו מ[…]אות



  1. לשני נבונים: רומז לנאמר בבר"ר צח:ב, עמ‘ 1251: ’שני בני אדם נגלה להן הקץ וחזר ונתכסה מהם ואלו הם יעקב ודניאל.'  ↩

  2. באות: במופת.  ↩

  3. עד… הפלאות: דנ' יב:ו.  ↩

קס 1

   אוהבי תלתלי יקרה    אֱמוּנֵי כְלוּלָתִי2

                        וְעַם סְגֻולָּתִי

                        שֵׁבֶט נַחֲלָתִי

                        וַעֲדַת קְהִלָּתִי

5                       בְּתוֹכָם תֶּרֶב גְּדֻולָּתִי

                        שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִילָּתִי3



  1. בפזמון באים דברי יעקב בשעת התכנס בניו סביבו.  ↩

  2. כלולתי: יופיי.  ↩

  3. שמעו… מילתי: איוב יג:יז; כא:ב.  ↩

קסא 1

   מלך ליופי    רָחֲצוּ הִזַּכּוּ2 בְּי̇ופִי

               מִכָּל אִמְרֵי ד̇ופִי

               וְהוֹדוּ לְמֵיטִיב סוֹפִי3

               וּמַכְרִית חוֹרְפִי4

5              שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְאִלּוּפִי5

               וְהַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי6



  1. המאמרים בפזמון הם דברי יעקב.  ↩

  2. רחצו הזכו: יש' א:טז.  ↩

  3. למיטיב סופי: לקב"ה שנתן לי אחרית טובה.  ↩

  4. חורפי: המחרף ומגדף אותי (השווה תה‘ קיט:מב; מש’ כז:יא).  ↩

  5. לאלופי: ללימודי.  ↩

  6. והטו… פי: תה' עח:א.  ↩

קסב

   אתה תחלת    תִּמְצָא אֲרוּכָה1

                 כְּשִׁינוּן2

                 וֵאלֹהֵי מַעֲרָכָה

                 יְשִׁיתְךָ בְּרָכָה


קו 1 אתה תחלת] אתה תוחלת[…]


בנימין זאב יטרף3 <בר' מט:כז>


בנימין זאב יטרף: עיין לעיל עמ' 39




  1. ארוכה: מרפא.  ↩

  2. כשינון: כדברי. והטור נראה חסר; בכ"י נ באות נקודתיים אחרי תיבת ‘כשינון’, והן סימן לסוף טור.  ↩

  3. בנימין זאב יטרף: עיין לעיל, פרק י“א, דיבור המתחיל: ”עניין זה מביאנו אל שאלת מקומו ומנהגו".  ↩

קסג

        ואלה שמות <שמ' א:א>


   מחצם    פ    נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת1

                 בְּאוֹתוֹת רְשׁוּמוֹת2

                 בְּנִיחוּם אֵלֶּה שְׁמוֹת3

                 וְיֵשְׁבוּ נְשַׁמּוֹת4

5                נְחָלוֹת שמות5



  1. נקבו בשמות: בני יעקב.  ↩

  2. באותות רשומות: בסימני ייחוס מפורשים.  ↩

  3. בניחום אלה שמות: אין בידי לפרש; ואולי הוא פירוש לטור שלפניו: בריצוי שבציון רשימת שמותיהם. והשווה שמ“ר א:ב: 'כל מקום שנאמר… ”ואלה“ מוסיף שבח על הראשונים… ”ואלה שמות" הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכלם היו צדיקים.'  ↩

  4. וישבו נשמות: על־פי יש' נד:ג, וכיו"ב: השבטים עתידים לנחול נשמות.  ↩

  5. נחלות שמות: נראה משובש, במקום ‘נחלות שממות’ (יש' מט:ח).  ↩

קסד

   אגודים    בָּאוּ בְכִילּוּלֵיהֶם1

             וְיֹנְקֵיהֶם וְעוֹלְלֵיהֶם

             וְכָל חֲיָילֵיהֶם

             וּמִצְרַיִם בְּהִתְגוֹלְ[…]2

5            שָׂרֵי מִסִּים שָׂמוּ עֲלֵיהֶם3



  1. בכילוליהם: כנראה: על נשותיהם (השווה יר' ב:ב); ואולי: בכל תפארתם, מלשון ‘כלילת יופי’.  ↩

  2. בהתגול[…]: מחוק בכ"י נ, ויש להשלים כנראה ‘בהתגוללם עליהם’, או ‘בהתגולליהם’; והוא מלשון ‘להתגולל עלינו’ (בר' מג:יח).  ↩

  3. שרי… עליהם: שמ' א:יא.  ↩

קסה

   מתי מספר    פ    תַּנִּין1 לָהֶם הֵצִיר

                     לְהַמְרִיר חַיֵּיהֶם וּלְהַקְצִיר2

                     וּלְשַׁעְבְּדָם מְא̇וד הִפְצִיר

                     וְנִינֵיהֶם3 בַּשָּׂדֶה הֶעֱצִיר4

5                     וְצָמְחוּ בְּבֵן חָצִיר5


נ 2 חייהם] היה חיים ונתלתה ה"א בין השיטין



  1. תנין: פרעה (יח' כט:ג, ועוד).  ↩

  2. ולהקציר: ולקצר.  ↩

  3. וניניהם: ואת ילדיהם של ישראל.  ↩

  4. העציר: שעבד בעבודה קשה.  ↩

  5. וצמחו בבן חציר: יש‘ מד:ד; וצ"ל ’בבין חציר'. ושיעור הטור: והם פרו ורבו למרות זאת.  ↩

קסו 1

   ראוים    הוּשְׂמוּ בָּנִים

            בְּמֶלֶט מַלְבְּנִים

            וְעִינּוּ2 מְבִינִים3

            בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים4



  1. הפזמון רומז לנאמר בסנהדרין קיא ע"א ובמקבילות, שהיו ממעכים בניהם של ישראל בבניין פיתום ורעמסס.  ↩

  2. ועינו: הנושא: המצרים. ואולי צ"ל ‘ועונו’.  ↩

  3. מבינים: כינוי לישראל.  ↩

  4. בחמר ובלבנים: שמ' א:יד.  ↩

קסז

        <ומשה היה רעה; שמ' ג:א>


   משוי    שְׁנֵי מְקֻודָּשַׁי1

            הוֹדַעְתָּם2 קִידּוּשַׁיי3

            וכי4 הָגוּ5 מַקְדִּישַׁי6

            וְעַם קְדוֹשַׁי

5           רִאשׁוֹן בֶּן עַמְרָם וְשֵׁינִי בֶּן יִשַׁי7



  1. שני מקודשי: שני צדיקים.  ↩

  2. הודעתם: נראה שצ"ל ‘הודעתים’.  ↩

  3. קידושי: קדושתי.  ↩

  4. וכי: אין בידי להלום; ונראה לי, שצ"ל ‘וכן’. עידו אבינרי מציע לגרוס ‘וכיהנו מקדישי’; ואולי כתוב ‘וכי היו’.  ↩

  5. הגו: למדו.  ↩

  6. מקדישי: כינוי לחכמים.  ↩

  7. ראשון… ישי: רומז לאגדה שבשמ“ר ב:ב, ג: 'בדק לדויד בצאן ומצאו רועה יפה… ואף משה לא בחנו הקב”ה אלא בצאן‘ וכו’.  ↩

קסח

   איום ברידתו    מִתּוֹךְ הַסְּנֶה הִרְעִים1

                  צוֹפֶה טוֹבִים וְרָעִים2

                  וְא̇ומֶר לַצִּיר3 הִנְעִים

                  עֲבוּר אַחִים וְרֵעִים4

5                 לָכֵן הוּשַׂם5 לַפְּדוּעִים6

                  אֶחָד מִשִּׁבְעָה רוֹעִים7



  1. הרעים: הנושא בטור שלאחר זה.  ↩

  2. צופה… ורעים: כינוי לקב"ה.  ↩

  3. לציר: למשה רבנו.  ↩

  4. עבור… ורעים: דברים על־אודות ישראל.  ↩

  5. לכן הושם: על כן נמנה משה רבנו.  ↩

  6. לפדועים: לכנסת־ישראל שנגאלו ממצרים (איוב לג:כד).  ↩

  7. אחד משבעה רועים: מי' ה:ד; ומשה אחד מהם (סוכה נב ע"ב).  ↩

קסט

   פ    מן העבדה          מִכּ̇ובֶד סִבְלוֹתָם

                           וּמִלַּחַץ עֲבוֹדָתָם

                           צָעֲקוּ צִבְאוֹתָם

                           בְּע̇וצֶב אֶנְקָתָם

5                          וְשָׁמַעְתָּ אֶת נַאֲקָתָם.

                           אַמִּץ1 הַשְׁמִיעַ לַעֲדָתָם

                           כְּהִשְׁמַעְתָּה לַאֲבוֹתָם

                           וּלְאַלְפֵי רִיבְבוֹתָם

                           בְּמִרְעֶה טוֹב אֶרְעֶה אוֹתָם2


אא 2–9 צעקו עדתם  והשמיע [ל]צבאותם  כהשמיע לאבותם  ולאלפי רבבותם  קירוב ישועתם  ועלתה צעקתם  ועוצם רינתם
וישמע אלוהים את נאקתם



  1. אמץ: כנראה צ“ל ‘אמיץ’, והוא כינוי לקב”ה.  ↩

  2. במרעה… אותם: יח' לד:יד.  ↩

קע

        [11 ע"א] וילך <שמ' ד:יח>


   מחותנים שניים    פ̇      עִישְּׁרָם1 כְּעִינְיָן

                              שׁוֹפֵט וְדַיָּין

                              בְּמִקְנֶה וְקִנְיָן

                              וְכָל אֶחָד זֻויַּן2

5                             כְּחָתָן3 מְצֻויָּן

                              לָבָן הָאֲרָמִּי וְיִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן4



  1. עישרם: הנושא בטור שלאחר זה: הקב"ה (‘שופט ודיין’) העשיר כיאות את הנזכרים בטור האחרון.  ↩

  2. זוין: קושט.  ↩

  3. כחתן: אולי צ"ל ‘בחתן מצוין’.  ↩

  4. לבן… מדין: השווה תנחומא, שמות, טז: ‘שני בני אדם קבלו שני צדיקים ונתברכו בשבילן… לבן ויתרו.’  ↩

קעא

   איש מהיר      בְּנַחַת יְשִׁיבָה1

                  אמרי2 הֵשִׁיבָה3

                  וְחוֹתְנוֹ4 הִקְשִׁיבָה5

                  וְדַעְתֹּה6 יֻושְּׁבָה7

5                 כְּנִתְאַיו8 לְשִׁיבָה9

                  כְּהֶגְּיוֹן מְשִׁיבָה10

                  וְהֶחְזִיר תְּשׁוּבָה

                  אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה11



  1. ישיבה: אפשר שצ"ל ‘ושובה’, על־פי יש' ל:טו.  ↩

  2. אמרי: כנראה משובש, במקום ‘אמרים’.  ↩

  3. השיבה: הה"א הראשונה מנוקדת בצירה בבלי; והוא במקום ‘השיב’. והנושא: משה רבנו.  ↩

  4. וחותנו: יתרו.  ↩

  5. הקשיבה: במקום ‘הקשיב’.  ↩

  6. ודעתה: כנראה משובש, במקום ‘ודעתו’, בהשפעת ‘הקשיבה’ שבטור הקודם.  ↩

  7. יושבה: נתיישבה עליו דעתו; רוצה לומר: הסכים לרצונו.  ↩

  8. כנתאיו: רוצה לומר: כשנתאווה, כשרצה.  ↩

  9. לשיבה: לחזור למצרים; ואולי צ"ל ‘לשובה’.  ↩

  10. כהגיון משיבה: כמו שנאמר בתורה, שהיא משיבת נפש (תה' יט:ח).  ↩

  11. אלכה נא ואשובה: שמ' ד:יח.  ↩

1

קעב

   מבשר טוב    פ    שִׁילְּחוֹ1 אֵל מְעוֹדְדוֹ

                       לְגַלּוֹת לְעַמּוֹ סוֹדוֹ

                       כְּנִירְאָה2 לוֹ בִּכְבוֹדוֹ

                        עָצַם הֲדָרוֹ וְהוֹדוֹ

                        וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ3



  1. שילחו: את משה רבנו.  ↩

  2. כניראה: כאשר נתגלה לפניו.  ↩

  3. ומטה… בידו: שמ' יז:ט.  ↩

קעג

   אוהב מרעית    אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם1

                  יִיחֵס יִתְרוֹ בְּשָׁלוֹם2

                  כִּנְתִיבַת שָׁלוֹם3

                  כְּנָם4 בְּחִיבָּה וְשָׁלוֹם

5                 לְמשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם5



  1. אדון השלום: כינוי לקב"ה.  ↩

  2. ייחס יתרו בשלום: בירך את יתרו, ציין אותו לברכה.  ↩

  3. כנתיבת שלום: על־ידי שנהג בדרך טובה ומבורכת; ואולי צ"ל ‘כנתינת’ או ‘בנתינת’.  ↩

  4. כנם: כשאמר (יתרו).  ↩

  5. לך לשלום: שמ‘ ד:יח. הדברים מכוּונים לנאמר בברכות סד ע"א: ’הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח, ודוד שאמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה'.  ↩

קעד

        וארא <שמ' ו:ב>


   משוכים    נִגְלֵיתָה בִּגְּבוּרָה

              לְהַזְרִיחַ אוֹרָה

              לְנָאוָה וּשְׁחוֹרָה1

              וְנִימְשָׁה מִיאוֹרָה2

              שָׁלַחְתָּה מְהֵרָה

 5            וְעַל זֹאת בְּמוֹרָא

               יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא3


קפ 1 משוכים] משוכים חינכתה קינצי שבעֹיֹםֹ



  1. לנאוה ושחורה: לכנסת־ישראל (שה"ש א:ה).  ↩

  2. ונימשה מיאורה: ואת משה שנמשה מן היאור.  ↩

  3. יודו… ונורא: תה' צט:ג.  ↩

קעה

   לאב אשר    מִיאוֹר מַיִם חִילַּצְתִּיךָ

               וּבְהַסְּנֶה1 רִצִּיתִיךָ

               וּמֵרוּחִי הֶאֱצַלְתִּיךָ

               וּמִכָּל אָדָם חֲפַצְתִּיךָ

5              בְּשָׁלוֹם הֶעֱלַצְתִּיךָ2

               וּבְמִישׁוֹר הִרְבַּצְתִּיךָ

               אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ3


1 לאב אשר] לאב אשר אתא ל[…] ויחי קפ / מיואור (!) דב 2 ומיד צר חלצתיך  ובחסנה רציתיך דב 5 ובשלום דב 7 עזרתיך ואימצתיך דב



  1. ובהסנה: אפשר שצ"ל ‘ובחסנה’, כגירסת המקבילה, רוצה לומר, בחוסן, בעוצמה.  ↩

  2. העלצתיך: שמחתיך.  ↩

  3. אמצתיך אף עזרתיך: יש' מא:י.  ↩

קעו

   למהיר1         בְּצֶדֶק דִּבַּרְתִּי אֵלָיו בַּמַּחֲזֶה2

                    וּבִזְכוּת הָאִישׁ הַלָּזֶה3

                    וּכְנָם4 שַׁעַר הַשָּׁמַיִם זֶה

                    גִּלִּיתִי לְךָ שְׁמִי זֶה

  5                וְשַׂמְּתִּי אֹתְךָ כִּי זֶה5

                    רֹאשׁ לְכָל נָבִיא וְחוֹזֶה


קפ 1 למהיר] למהיר אשר פגע במקום



  1. למהיר: בכ"י נ מובאות המלים ‘למהיר בצדק’ ביחד, ואחרי מלת ‘בצדק’ נקודתיים, אבל תחילת הפיוט המכוּון בציוּן היא ‘למהיר אשר פגע במקום’, ומלת ‘בצדק’ שייכת לפזמון.  ↩

  2. בצדק… במחזה: בזכותו של אברהם (בר' טו:א).  ↩

  3. האיש הלזה: יצחק (בר' כד:סה).  ↩

  4. וכנם: אולי צ"ל ‘ונם’. ושיעור הטור: ובזכות יעקב (בר' כח"יז).  ↩

  5. כי זה: כינוי למשה (שמ' לב:א, כג).  ↩

קעז

   אני יי    שֵׁם נָקוּב בְּכִיתְרִי

            יִוָּדַע לִבְנִי בְּכוֹרִי1

            כְּהוֹדַעְתִּיךָ לְהַזְכִּירִי

            זֶה שְׁמִי לְעוֹ[לָם] וְזֶה זִכְרִי2



  1. לבני בכורי: לישראל (שמ' ד:כב).  ↩

  2. זה… זכרי: שמ' ג:טו.  ↩

קעח

        תנו לכם <שמ' ז:ח>


      אָי̇ום וְנוֹרָא1

      וְעוֹטֶה אוֹרָה2

      שָׁלַח מְאֵ[רָה]

      בְּעוֹבְדֵי יְאוֹרָה3

5     וּמְשָׁרְתָיו הִסְעִירָה4

      בְּזַעַם וְעֶבְרָה

      וְנוֹאֲלוּ מְהֵרָה

      בְּחֵמָה5 וּבִגְעָרָה

      יוֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה6



  1. איום ונורא: כינוי לקב"ה (חב' א:ז).  ↩

  2. ועוטה אורה: אף הוא כינוי לקב"ה (תה' קד:ב).  ↩

  3. בעובדי יאורה: במצרים.  ↩

  4. הסעירה: במקום ‘הסעיר’.  ↩

  5. בחמה: החי"ת מנוקדת בצירה בבלי.  ↩

  6. יועצי… נבערה: יש' יט:יא.  ↩

קעט

   אויב בכסילות   אֵל מִמְּרוֹמָיו

                  לָהֶם הִפֵּיךְ1 מֵימָיו

                  וְהִשְׁחִית זומיו2

                  בַּעֲבוּר רְחוּמָיו3

 5                וְהֶלְאָה חַרְטֻומָּיו4

                  וְהֶאֱבִיד חָכְמַת חֲכָמָיו5



  1. להם הפיך: צ"ל, כנראה, ‘להם הפך’.  ↩

  2. זומיו: נראה משובש; אולי במקום ‘רחמיו’ (עמוס א:יא). ואולי צ"ל ‘זעומיו’.  ↩

  3. רחומיו: ישראל אהוביו.  ↩

  4. והלאה חרטומיו: ייגע והביך את חרטומי מצרים.  ↩

  5. והאביד… חכמיו: על־פי יש' כט:יד.  ↩

קפ

   מכבד עזות     בְּחָרוֹן שִׁיסּוֹ1

                    וְלָרָעָה טִוכְּסוֹ2

                    וּבְמַכּוֹת נִוגְּשׂוֹ3

                    ובהסכיל4 עֲשׂוֹ

5                   בְּאוֹתוֹת5 עִיסּוֹ6

                    כִּי כֶאֱוִיל הוֹדִיעַ כַּעְסוֹ7



  1. שיסו: הקב"ה את פרעה.  ↩

  2. טוכסו: כך בכ“י נ; וצ”ל ‘טיכסו’ או ‘טכסו’, כלומר, הסדירו.  ↩

  3. נוגשו: צ"ל כנראה ‘ניגשו’ או ‘נגשו’.  ↩

  4. ובהסכיל: כך בכ“י נ; וצ”ל ‘וכהסכיל’ (השווה בר' לא:כח).  ↩

  5. באותות: במופתים.  ↩

  6. עיסו: מעכו.  ↩

  7. כי… כעסו: על־פי מש' יב:טז.  ↩

קפא

   אות לפניו   נוֹגְשִׂים תֻּועְתְּעוּ

               וּמִן הָאִטִּים1 תָּבְעוּ2

               וּבְאִיוַּלְתָּם טָבְעוּ3

               וְלֵאמוֹר הֻורְתְּעוּ4

5              ז̇ורוּ רְשָׁעִים5 תָּעוּ



  1. ומן האטים: מן החרטומים שלהם (יש' יט:ג).  ↩

  2. תבעו: ביקשו ישועה.  ↩

  3. טבעו: בים סוף.  ↩

  4. ולאמור הורתעו: שיכול מלים במקום ‘והורתעו לאמור’.  ↩

  5. זורו רשעים: על־פי תה‘ נח:ד: ’זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב.'  ↩

קפב

        השכם <שמ' ח:טז>


   והעריב1 מתגאה          טִיפְּשִׁים אַרְבָּעָה2

                            תָּאֲבוּ3 לְהַרְשִׁיעָה

                            וְנָמוּ4 אֵין יְשׁוּעָה

                            וְסִיחֲקָה לָהֶם הַשָּׁעָה

5                           וְלֹא יָדְעוּ בְנֵי רִשְׁעָה

                            כִּי מַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה5



  1. והעריב: נראה טעות המעתיק מכוח שגרת הצירוף ‘השכם והערב’. ולפי זה נרמז כאן פיוט שתחילתו ‘מתגאה’.  ↩

  2. טיפשים ארבעה: מכוּון לנאמר בוי"ר כז:יא, עמ‘ תרמה: ’אמר ר‘ לוי אוי להם לרשעים שהם מתנמקים בעיצות על ישראל… עשו אמר שוטה היה קין’ וכו'; וכך גם במדרש תהילים ב:ד.  ↩

  3. תאבו: רצו.  ↩

  4. ונמו: ואמרו.  ↩

  5. מקשה… ברעה: מש' כח:יד.  ↩

קפג

      טוֹרֵף נָפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ1

      נִתְגָּרָה בָּאֵל בְּטִפּוֹ2

      וְעֶשֶׂר מַכּוֹת לְנָוגְפּוֹ

      הִקִּיפוּהוּ, כְּלַפּוֹ3

5     מִיפּוֹ  וּמִיפּוֹ4

      וּכְנָם5 מִי יְיָ בְּחֻוצְפּוֹ

      נִשְׁבָּה חֵיל אֲגַפּוֹ

      וְנִימַּק6 מִצְחוֹ וְעָורְפּוֹ

      רָשָׁע כְּג̇ובַהּ אַפּוֹ7



  1. טורף… באפו: כינוי לפרעה (איוב יח:ד).  ↩

  2. בטפו: נראה, שצ"ל ‘בטיפו’, רוצה לומר, בדברו.  ↩

  3. כלפו: כנראה במקום ‘כלפיו’, רוצה לומר, כשהן סובבות אותו מלפניו ומצדדיו.  ↩

  4. מיפו ומיפו: צ"ל ‘מפה ומפה’.  ↩

  5. וכנם: ועל שום שאמר.  ↩

  6. ונימק: צ"ל, כנראה, ‘נמק’.  ↩

  7. רשע… אפו: תה' י:ד.  ↩

1

קפד

   מכאיב עשת    כְּהֶעֱבִיד1 סְגֻולִּים2

                   גִּיבּוֹרִים וְעוֹלְלִים3

                   נָפַל בְּמִכְשֹׁלִים

                   וְנִישְׁתַּלְטוּ בוֹ מוֹשְׁלִים4

 5                וּבְעֵת כֻּוחַשׁ5 נַפְשׁוֹ הִשְׁלִים6

                   כָּוסּוּ פָנָיו חֲרֻולִּים7



  1. כהעביד: על שום שהעביד (פרעה).  ↩

  2. סגולים: כינוי לכנסת־ישראל (שמ' יט:ה, ועוד).  ↩

  3. גיבורים ועוללים: גדולים וקטנים.  ↩

  4. ונישתלטו בו מושלים: ומשלו בו זרים.  ↩

  5. כוחש: הוחלש מכוח הפורעניות.  ↩

  6. נפשו השלים: נכנע ונשבר.  ↩

  7. כוסו… חרולים: מש' כד:לא.  ↩

קפה

      אֱדוֹם תִּהְיֶה כְמִצְרַיִם

      וְתֻותַּץ כְּתַנּוּר וְכִירַיִים1

      בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם

      וְיָבֹא עָלֶיהָ בְּכִפְלַיִם

      כאש2 יוּבָא עַל מִצְרַיִם


דב 5 כאשר בא



  1. ותותץ… וכיריים: על־פי וי' יא:לה.  ↩

  2. כאש: קיצור של ‘כאשר’, כגירסת דב' אבל המעתיק לא כתב סימן של קיצור.  ↩

1

רנא


   משולשת    קָם1 בְּתַמּוּתוּ2

               וְשָׁפַךְ תְּחִינָּתוֹ

               בְּעַד עֲדָתוֹ

               וְאֵל מִיהֵר חֶמְלָתוֹ

5              וְקָשַׁב3 תְּחִינָּתוֹ

               וּמִקְּהַל תַּמָּתוֹ

               הֵישִׁיב אַפּוֹ וַחֲמָתוֹ


אד 1 בחמתו 5 תפלתו



  1. קם: הנושא: משה רבנו.  ↩

  2. בתמותו: בצדקתו.  ↩

  3. וקשב: והקשיב.  ↩

רנב

   אישרתה    עֲלֵיהֶם1 מוּשָׁר

               סֵפֶר הַיָּשָׁר2

               וְתוֹמְכֵיהֶם מְאֻושָּׁר3

               כִּי הֵם עֲשׂוּיִים בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר4



  1. עליהם: כנראה: על דברי התורה.  ↩

  2. ספר הישר: במקום ‘בספר הישר’, והוא כינוי למקרא (יהו' י:יג).  ↩

  3. ותומכיהם מאושר: מש' ג:יח.  ↩

  4. עשויים… וישר: תה' קיא:ח.  ↩

רנג

        פסל <שמ' לד:א>


   מעשה      נֶאֱמָן1 אֲשֶׁר נִזְהַר

              בִּרְאוֹתוֹ עֵגֶל מֻוגְהָר2

             הִשְׁלִיךְ לוּחוֹת וְנִידְהַר3

             וַעֲלֵיהֶם4 כְּתָב מֻוזְהָר5

5             וַיְשַׁבֵּר אוֹתָם תַּחַת הָהָר6



  1. נאמן: כינוי למשה רבנו (במ' יב:ז).  ↩

  2. עגל מוגהר: כנראה: עגל שגהרו, השתחוו לפניו ישראל (הצעת י' אבינרי); ואפשר: עגל שהקיפוהו בתשואות גיל, על־פי משמע תיבת ‘גהר’ בפייטנות הקדומה (עיין: מ‘ זולאי, ידיעות המכון, ו, עמ’ קפ, ובמראי־המקומות המסומנים שם).  ↩

  3. ונידהר: ונעשה גדול ורם (עיין זולאי, שם, עמ' קפא).  ↩

  4. ועליהם: על הלוחות.  ↩

  5. כתב מוזהר: השלם: נאמר בכתב מוזהר. ‘כתב מוזהר’ הוא כינוי לתורה; ‘מוזהר’ כנראה מלשון זוהר ואורה.  ↩

  6. וישבר… ההר: שמ' לב:יט.  ↩

רנד

      לִנְבוּאָה זִימַּנְתִּיךָ1

      וּבְכָל בֵּיתִי הֶאֱמַנְתִּיךָ2

      וּמִנְּבִיאִים בְּחַרְתִּיךָ

      וְסוֹד שְׁמִי הוֹדַעְתִּיךָ

5     וּבְנִקְרַת הַצּוּר שַׂמְתִּיךָ3

      וּשְׁכִינָתִי הֶרְאִיתִיךָ

      וּדְבָרַי הִשְׁמַעְתִּיךָ

      וּבְשֵׁם יְדַעְתִּיךָ4


אד בנוסח זהה



  1. לנבואה זימנתיך: מדבר בשבחו של משה.  ↩

  2. ובכל… האמנתיך: על־פי במ‘ יב:ז: ’בכל ביתי נאמן הוא.'  ↩

  3. ובנקרת… שמתיך: על־פי שמ' לג:כב.  ↩

  4. ובשם ידעתיך: על־פי שמ' לג:יב.  ↩

רנה

      שָׁפַךְ תְּחִינָּה1

      בְּעַד מִי מָנָה2

      בְּזֹאת הָעוֹנָה

      לְהָסִיר אֲנִינָה3

5     כְּחָטְאָה יוֹנָה4

      לְשׁוֹכֵן מְעוֹנָה

      כְּרָאָה שְׁכִינָה

      עָמַד לְחַנְנָה

      חַטָּאתָם שָׂא נָא

10    וְאִם אַיִן מְחֵינִי נָא5


נ 1 שפך תחנה ל' תנין סוטה נוסף בגליון



  1. שפך תחינה: הנושא: משה.  ↩

  2. מי מנה: כינוי לישראל, על־פי במ‘ כג:י’: ‘מי מנה עפר יעקב.’  ↩

  3. אנינה: אבל ועצבות.  ↩

  4. יונה: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ב:יד, ועוד.  ↩

  5. ואם… נא: שמ' לב:לב.  ↩

רנו 1

      מִגַּלְגַּל חַמָּה

      יְסָדָם בְּחָכְמָה

      וּמִילְּאָם עָורְמָה2

      וְדַעַת וּמְזִימָּה

5     כִּי מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה3


נ 1 מגלגל חמה ל' יתקע נוסף בגליון



  1. הפזמון מדבר בלוחות; והשווה פדר“א, מו: 'הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים, מעשה ידיו של הקב”ה;‘ וכן בילקוט, א, רמז תתנב, בשם מדרש: ’אמר לו הקב"ה [למשה]… אני חוצב להבות… ואתה משברן.' אבל לא מצאתי מקור לנאמר בפזמון, שהלוחות נבראו מגלגל חמה.  ↩

  2. עורמה: דעת.  ↩

  3. כי… המה: שמ' לב:טז.  ↩

רנז

        <כתב לך; שמ' לד:כז>


   מכתב    תּוֹכֵן רוּחוֹת1

             וְנוֹתֵן מְנוּחוֹת

             כָּתַב נְכוֹחֹת

             בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת

5            וְהֵמָּה פְּתוּחוֹת2

             בְּיָדָיו הַפְּתוּחוֹת3

             וְהַמִּכְתָּב בִּפְצִיחוֹת4

             הוּא חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת



  1. תוכן רוחות: הקב"ה, על־פי מש' טז:ב.  ↩

  2. פתוחות: כמו ‘מפותחות’, חרותות.  ↩

  3. בידיו הפתוחות: בעצם כתיבת־ידו הנדיבה של הקב"ה.  ↩

  4. בפציחות: כנראה: ברננות, בצהלת שמחה; או: באמירות מפורשות.  ↩

רנח

      לְזֶרַע קֹדֶשׁ1 אֲלַמְּדֶנָּה2

      וְעוֹד לְנִינָם3 אֲבִינָהּ4

      וּלְנֶיכְדָּם אֲחַכְּמֶנָּה5

      וְאָרְחוֹת חַיִּים אחכמנה6

5     וְלֶעָתִיד בְּקִרְבָּם7 אֶתְּנֶנָּה

      וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה8



  1. לזרע קדש: לישראל.  ↩

  2. אלמדנה: את התורה.  ↩

  3. לנינם: לצאצאיהם.  ↩

  4. אבינה: במקום ‘אביננה’, כלומר: אסבירה.  ↩

  5. אחכמנה: כמו ‘אלמדנה’.  ↩

  6. אחכמנה: כנראה טעות דיטוגראפית מסוף הטור הקודם; ויש לגרוס מעין ‘אשימנה’ או כיו"ב.  ↩

  7. בקרבם: בקרב ישראל.  ↩

  8. בקרבם… אכתבנה: על־פי המקרא: ‘נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה’ (יר' לא: לב).  ↩

רנט

   מאירת פנים    אִילַּפְתִּיךָ1 לְמַעַן תִּחְיֶה2

                  וְלָעַד בְּךָ תִּהְיֶה3

                  עֶיזְרְךָ לְעוֹלָם אֶהְיֶה

                  וְזַרְעֲךָ יִכּוֹן וְיִחְיֶה4

5                 שְׁמ̇ור מִצְוֹתַי וֶחְיֵה5



  1. אילפתיך: לימדתיך את התורה.  ↩

  2. למען תחיה: דב' טז:כ, ועוד.  ↩

  3. תהיה: הנושא: התורה.  ↩

  4. וזרעך… ויחיה: על־פי תה' קב:כט.  ↩

  5. שמור… וחיה: מש' ז:ב.  ↩

רס

        [14 ע"ב] ויעשו כל חכם <שמ' לו:ח>


      כָּל חֲכַם לֵב עָשׂוּ

      וּבְשֵׁם אֵל חָסוּ

      וְדֵיעוֹת טִיכְּסוּ

      וְלָאֹהֶל1 פָּרְסוּ

5     וְשָׂמְחוּ וְשָׂשׂוּ

      כִּי אִם גִּילוּ וְשִׂישׂוּ2



  1. ולאהל: כמו ‘ואת האוהל’, רוצה לומר, את המשכן.  ↩

  2. כי… ושישו: על־פי יש' סה:יח.  ↩

רסא 1

      לָאֹהֶל חֲרוּזִים

      וְעַל הַמִּשְׁכָּן מָאֳוחָזִים2

      בְּחָכְמַת חוֹזִים3

      וָעֶד מַעֲלִיזִים4

5     הוֹדוּ5 בע בעד לוזים6

      לְיוֹדֵעַ רָזִים7

      יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים8



  1. הפזמון מדבר ביריעות המשכן (שמ' לו:ח ואילך); היריעות היו כמיני מחרוזות לאוהל־מועד.  ↩

  2. ועל… מאוחזים: ומחוברות זו לזו מסביב למשכן.  ↩

  3. בחכמת חוזים: מכוח חכמתם של העושים במלאכה ברוח־הקודש.  ↩

  4. ועד מעליזים: שגורמים לשמחת נצחים.  ↩

  5. הודו: הנושא: החוזים (טור 3).  ↩

  6. בע בעד לוזים: לכאורה כך בכ“י נ, ונראה, שאותיות ‘בע’ נשתבשו למעתיק מן התיבה שלאחריהן; ו‘בעד לוזים’ אין בידי להלום, ונראה לי, שהאות דל”ת של ‘בעד’ אינה אלא יו“ד גדולה, וצ”ל ‘בעילוזים’, רוצה לומר: בשמחות.  ↩

  7. ליודע רזים: לקב"ה.  ↩

  8. יי עשה חזיזים: זכ' י:א.  ↩

רסב

        ויעש בצלאל <שמ' לז:א>


      מָתַי נֶחֱזֶיךָ1

      בְּכִילּוּל, בְּעֻוזֶּיךָ2

      בְּבֵית אֲרָזֶיךָ3

      כְּנ̇ואֵם חוֹזֶיךָ4

5     לָנוּ תֵּת5 עִיזּוּזֶיךָ

      וְאַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּיךָ6



  1. מתי נחזיך: אימתי נראה אותך, רבש"ע.  ↩

  2. בכילול, בעוזיך: ביפי הדרך ובעוזך.  ↩

  3. בבית ארזיך: בבית־מקדשך (השווה מל"א ו:י, ועוד)  ↩

  4. כנואם חוזיך: כדיבור נביאיך.  ↩

  5. לנו תת: כמו: לתת לנו.  ↩

  6. ואתה… עזיך: דה"ב ו:מא; ובמקרא: ‘אתה וארון’ וכו'.  ↩

רסג

      נִגְנַז אָרוֹן1

      וְשָׁבַת זֶמֶר וָר̇ון

      מִבְּנֵי אַהֲרֹן

      וְאֵל רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן2

5     יְגַלֵּיהוּ3 בְּכִישְׁרוֹן

      כַּאֲשֶׁר הָיָה בִמְקוֹמוֹ בְּחֶבְרוֹן4



  1. נגנז ארון: בשעת חורבן בית־המקדש (יומא נג ע"ב).  ↩

  2. ואל ראשון ואחרון: השווה להלן, פזמון רפב, טור 1.  ↩

  3. יגליהו: את הארון.  ↩

  4. בחברון: בחיבור, והוא כנראה כינוי לירושלים על־פי תה' קכב:ג.  ↩

רסד

      בְּצַלְאֵל כִּילֵּל1 רִיקְמָתוֹ2

      וְעָשָׂהוּ כְּחָכְמָתוֹ

      כְּצִיוּי אֵל וּכְאִמְרָתוֹ

      לָתֵת בּוֹ תְמִימָתוֹ3

5     וְאָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ וְקוֹמָתוֹ4

      זָהָב טָהוֹר צִיפָּה אוֹתוֹ5



  1. כילל: ייפה.  ↩

  2. ריקמתו: של הארון.  ↩

  3. תמימתו: את תורתו התמימה (תה' יט:ח).  ↩

  4. וארכו וכו‘: קרי: ואת ארכו וכו’.  ↩

  5. זהב… אותו: שמ' לז:ב.  ↩

רסה

        פקודי <שמ' לח:כא>


      אֵל מְעוֹדְדֵיהֶם1

      הָיָה סוֹעֲדֵיהֶם2

      כְּלֵי מִשְׁכָּן בְּיִסּוּדֵיהֶם3

      וּמִשְׁפָּטוֹ בְּהַעֲמִידֵיהֶם

5     שְׁכִינָה חָנְתָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם



  1. אל מעודדיהם: במקום ‘מעודדם’.  ↩

  2. סועדיהם: עזרם ותומכם.  ↩

  3. כלי… ביסודיהם: ביסדם, בכוננם את כלי־המקדש.  ↩

רסו

      עָנָיו1 הִסִּיג פְּדוּת

      כְּיָצָא2 לְחֵרוּת מֵעַבְדוּת

      וְנִיתְיַפָּה בִנְגִידוּת3

      בְּיַשְׁרוּת וּבַחֲסִידוּת

5     וְעַל פיך4 בִּפְקִידוּת

      נִפְקַד מִשְׁכַּן הָעֵדוּת



  1. עניו: כינוי למשה רבנו (במ' יב:ג).  ↩

  2. כיצא: כאשר יצא.  ↩

  3. בנגידות: בשררה.  ↩

  4. ועל פיך: צ"ל, כנראה, ‘ועל פיו’, והוא על־פי לשון המקרא: ‘אלה פקודי המשכן… אשר פֻקד על־פי משה’ (שמ' לח:כא).  ↩

רסז

        <ויביאו את המשכן; שמ' לט:לג>


      בְּמַאֲמַר אֲדוֹן אֲדוֹנִים

      נִיתְכַּלֵּל1 מִשְׁכַּן אֱמוּנִים 2

      וְכָל כֵּלָיו הַמְתֻוכָּנִים

      וֶהֱיקִימוּהוּ בְתִיקּוּנִים

5     אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים



  1. ניתכלל: נשתכלל ונגמר.  ↩

  2. משכן אמונים: כנראה: משכנם של ישראל, עַם אמונים.  ↩

רסח

      בְּשֵׁמוֹת מְיֻוחָסִים1

      וּבְצוּרָם חוֹסִים2

      שְׂמֵחִים וְשָׂשִׂים

      וּבְאַהֲבָה מִתְעַלְּסִים

5     בְּחֵיזוֹת מְשִׂישִׂים3

      וְשׁוֹקֵל פְּלָסִים4

      שָׁלוֹם לָהֶם הֵשִׂים5

      כִּי בֶאֱמֻונָה הֵם עוֹשִׂים6



  1. בשמות מיוחסים: הכוונה למקימי המשכן שהביאוהו אל משה בגמר מלאכתם (שמ' לט:לג); ורוצה לומר: מיוחסים בשמות.  ↩

  2. ובצורם חוסים: ובוטחים בה'.  ↩

  3. בחיזות משישים: בפנים שמחים (בהשפעת הארמית).  ↩

  4. ושוקל פלסים: כינוי לקב"ה, על־פי יש‘ מ:יב: ’ושקל בפלס הרים.'  ↩

  5. השים: שׂם.  ↩

  6. כי… עושים: מל"ב יב:טז, ועוד.  ↩

רסט

      שׁוֹכֵן מְעוֹנָה

      שִׁיכֵּן שְׁכִינָה

      בְּגִילָה וְרִינָּה

      בַּעֲדַת מִי מָנָה1

5      וְנָמוּ בִרְנָנָה2

      צוּר אוֹתָנוּ ח̇ון נָא

      וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה3



  1. בעדת מי מנה: בכנסת־ישראל (במ' כג:י).  ↩

  2. ונמו: ואמרו כנסת־ישראל.  ↩

  3. ומעשה… כוננה: תה' צ:יז.  ↩

רע

      צוֹפֶה אַחֲרִית וְרֵאשִׁית1

      וּמַגִּיד אַחֲרִית מֵרֵאשִׁית

      אֹהֶל מוֹעֵד הֵשִׁית

      כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית2





  1. צופה… וראשית: כינוי לקב"ה.  ↩

  2. אהל… בראשית: יסד את אוהל־מועד כנגד מעשה בראשית; והוא על־פי הדרשה שבתנחומא, פקודי, ב, ובמקבילות: ‘אמר ר’ יעקב בר‘ אסי למה הוא אומר ה’ אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך בשביל ששקול כנגד בריאת עולם‘ וכו’.  ↩

רעא

[אֵל שׁוֹכֵן מְעוֹנוֹת]         ויקרא <וי' א:א>


      אֵל שׁוֹכֵן מְעוֹנוֹת

      הוֹרָה לְעָנָיו1 בְּבִינוֹת

      כְּתָאַב2 לַחֲנוֹת

      בִּידִידוֹת מִשְׁכָּנוֹת3

5     וְהוֹדִיעוֹ בֶאֱמוּנוֹת

      בְּשֵׂכֶל וּבִתְבוּנוֹת

      אֵיךְ יְהִי סֵדֶר קָורְבָּנוֹת



  1. לעניו: למשה (במ' יב:ג).  ↩

  2. כתאב: כאשר רצה.  ↩

  3. בידידות משכנות: במשכן; והוא על־פי תה‘ פד:ב: ’מה ידידות משכנותיך'.  ↩

רעב

      בְּרִיתֶיךָ לֹא תִינְשֶׁה1

      אֵל מֵעוֹלָם מַחְשֶׁה2

      כְּלִמְּדָהּ3 מִמַּיִם מֻומְשֶׁה4

      לְהָרִיחַ רֵיחַ אִשֶּׁה5

5     וְתָאַבְתָּה לְהֵירָשֶׁה6

      וּמִתּוֹךְ עָנָן קָשֶׁה

      קָרָאתָה אֶל משֶׁה


נ3 מומשה] היה מושה ונוספה מי"ם שנייה בין השיטין



  1. לא תינשה: לא תשכח.  ↩

  2. אל… מחשה: על־פי יש' נז:יא.  ↩

  3. כלמדה: כמו שלימד את הברית שלך.  ↩

  4. ממים מומשה: משה רבנו (השווה שמ' ב:י).  ↩

  5. להריח ריח אשה: לקבל ברצון את קרבנותיהם של ישראל.  ↩

  6. ותאתבה להירשה: כנראה: ורצית שתינתן רשות למשה רבנו; ואולי צ"ל ‘להרשה’, כלומר: לדבר.  ↩

רעג

              מֵרֹאשׁ בָּחַרְתִּי בוֹ1

              וּבַנְתִּי אֶת לִבּוֹ

[15 ע"א]      וְהָיִיתִי צוּר מִסְגַבּוֹ

              וְנֶהְדַּר2 כְּמֶלֶךְ בִּמְסִיבּוֹ3

5             כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ4



  1. בו: במשה.  ↩

  2. ונהדר: ונתהדר.  ↩

  3. כמלך במסיבו: על־פי שה"ש א:יב.  ↩

  4. כי… בו: יר' לא:יט.  ↩

רעד

        (ו)נפש כי תחטא <וי' ד:א>


      נֶאְדָּר בִּקְדוֻשָּׁה1

      בְּעֵדָה מְקֻודָּשָׁה2

      בָּרָא חֲדָשָׁה3

      כְּהֶגְיוֹן מוֹרָשָׁה4

5     וְחַק5 לְפַלְּשָׁה6

      וּבַחֲקִירָה וּבִדְרִישָׁה

      לַגּוּף שֵׁמוֹת חֲמִשָּׁה7

      וְלַנֶּפֶשׁ שֵׁמוֹת חֲמִשָּׁה8




  1. נאדר בקדושה: הקב"ה (שמ' טו:יא).  ↩

  2. בעדה מקודשה: בקהל ישראל.  ↩

  3. ברא חדשה: על־פי יר' לא:כא.  ↩

  4. כהגיון מורשה: כדבר הנאמר בתורה (דב' לג:ד).  ↩

  5. וחק: וחקק, קבע.  ↩

  6. לפלשה: להסביר, לבאר.  ↩

  7. לגוף… חמשה: לא מצאתי לזה מקור.  ↩

  8. ולנפש… חמשה: השווה בר"ר יד:ט, עמ‘ 132: ’חמשה שמות נקראו לה [לנשמה]: נפש נשמה חיה רוח יחידה.'  ↩

רעה

      יָרִים רֹאשֵׁנוּ

      בְּבֵית מִדְרָשֵׁנוּ

      וּמֵחֵטְא יְחַפְּשֵׁנוּ1

      וְיָסִיר טִיפְּשֵׁינוּ2

5     וְיִרְצֶה לַחֲשֵׁינוּ3

      וְיַצְדִּיק רַחֲשֵׁינוּ4

      צוּרֵינוּ וּקְדוֹשֵׁינוּ

      וּמִמָּוֶת יַצִּיל נַפְשֵׁנוּ


נ 2 מדרשנו] היה מקדשנו ונמחק



  1. יחפשנו: ישחררנו.  ↩

  2. טיפשינו: עווננו.  ↩

  3. לחשינו: תפילתנו.  ↩

  4. רחשינו: מחשבת לבנו.  ↩

רעו

      נֶפֶשׁ עֲנֻוגָּה1

      תִּהְיֶה לְתוּגָה2

      וְלֹא תִתֵּן פּוּגָה3

      כִּבְתוּלָה נוּגָה

5     וּכְב̇וסֶם עֲרוּגָה4

      קָרְבָּן תַּעֲרוֹגָה5

      וְכ̇ופֶר6 תַּשִּׂוגָה7

      כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה8



  1. נפש ענוגה וכו‘: סיום המשפט בא בסוף הפזמון, וכל הטורים בחינת מאמר מוסגר: נפש ענוגה כי תחטא בשגגה – תהיה לתוגה וכו’.  ↩

  2. תהיה לתוגה: תתעצב משום הרגשת אשמה.  ↩

  3. ולא תתן פוגה: רוצה לומר, תתמיד בתשובה ובבכייה ועצבות.  ↩

  4. וכבוסם ערוגה: במקום ‘וכערוגת בושם’, בסמיכות הפוכה; צ"ל, כנראה, ‘ובבושם ערוגה’, והוא כינוי לבית־המקדש.  ↩

  5. קרבן תערוגה: במקום ‘בקרבן תערוג’ (אל ה').  ↩

  6. וכופר: וכפרה.  ↩

  7. תשוגה: במקום ‘תשיגה’; כלומר, ותשיג מחילה וכפרה.  ↩

  8. כי… בשגגה: וי' ד:ב.  ↩

רעז

        <ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה; וי' ה:א>


      נֶפֶשׁ כִּי תְאַוְּלָה1

      וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה2

      וְהוּא עֵד בְּמִילָּה

      אוֹ רָאָה פְעֻולָּה

5     אוֹ יָדַע בִּמְעִילָה3

      וְלֹא גִּילָּה

      עָוֹן יְמֻולָּא

      וְכִכְתָב מְעֻולָּה4

      טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻולָּה5



  1. תאולה: תעשה מעשה איוולת, תחטא.  ↩

  2. ושמעה קול אלה: וי' ה:א.  ↩

  3. והוא… במעילה: הפייטן הולך ומפרש את שלושת הדברים הנאמרים בכתוב: ‘והוא עד או ראה או ידע.’  ↩

  4. וככתב מעולה: כמו: וכדברי הכתב המעולה, רוצה לומר, ככתוב בתנ"ך.  ↩

  5. טובה תוכחת מגולה: מש' כז:ה.  ↩

רעח 1

      שְׁבוּעָה אִם תְּבַטֶּה2

      וּמֶינָּה3 תִּינְטֶה4

      בּוּשָׁה תַּעֲטֶה

      וְלֹא תֵרָטֶה5

5     וּכְהֶרֶף6 תֶּחְטֶה7

      כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא8



  1. הפזמון מיוסד על וי‘ ה:ד: ’או נפש כי תשבע לבטא בשפתים‘ וכו’.  ↩

  2. אם תבטה: הנפש.  ↩

  3. ומינה: מן השבועה.  ↩

  4. תינטה: תסור.  ↩

  5. ולא תרטה: ולא תהיה לה רטייה, רפואה.  ↩

  6. וכהרף: מיד (השווה להלן, פזמון רפו, טור 5).  ↩

  7. תחטה: במקום ‘תחטא’.  ↩

  8. כי תשבע לבטא: וי' ה:ד.  ↩

רעט

        <זה קרבן אהרן; וי' ו:יב>


      רוֹצֶה נֶאֱמָנָיו1

      וּבוֹחֵר בְּמַאֲמִינָיו

      מְקָרֵיב אֱמוּנָיו

      וּמְרַחֵק מְמָאֲנָיו2

5     הִזְהִיר בְּעִינְיָנָיו3

      מִשְּׁמֵי מְעוֹנָיו

      לְהָאִישׁ עָנָיו4

      זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו


בב 3 מקרב



  1. רוצה נאמניו וכו': מכאן ועד טור 4 הכול כינויים לקב"ה.  ↩

  2. ממאניו: את הממאנים לשמוע בקולו.  ↩

  3. בעיניניו: בדיבורו.  ↩

  4. להאיש עניו: למשה רבנו.  ↩

רפ

      כֹּהֲנִים בְּהִיתְמַנָּם1

      עַל עִיסְקֵי הֲמוֹנָם2

      לְכַפֵּר עֲוֹנָם

      הִזְהִירָם צִיר כּוֹנְנָם3

5     לְהַקְרִיב לַייָ אֶת קָורְבָּנָם


בב 4 לבוננם



  1. בהיתמנם: במקום ‘בהתמנותם’.  ↩

  2. על עיסקי המונם: להיות דואגים לעסקי עמם.  ↩

  3. ציר כוננם: משה רבנו, שליחו של מקום. ואפשר, שגירסת המקבילה ‘לבוננם’ נכונה יותר; רוצה לומר, ללמדם.  ↩

רפא

      בַּמְּרֵעִים אַל תִּתְחַר1

      וּבָם אַפְּךָ יִחַר

      וְלִבָּם יְהִי סְחַרְחַר,2

      וְנִשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר3

5     אֶרֶץ טוֹבָה4 תִסְחַר5

      וּמִכָּל מִיבְחָר

      אַהֲרֹן וּבָנָיו נִיבְחָר

      כִּי אַשְׁרֵי תְקָרֵב וְתִבְחַר6


בב 2 ייחד 3 ולבם יהיה סחרחר] ליתא 5 תבחר



  1. במרעים אל תתחר: על־פי תה‘ לז:א ומש’ כד:יט: ‘אל תתחר במרעים’.  ↩

  2. ולבם יהי סחרחר: על־פי תה' לח:יא.  ↩

  3. ונשקפה כמו שחר: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ו:י.  ↩

  4. ארץ טובה: ארץ־ישראל.  ↩

  5. תסחר: השווה בר' לד:י, ועוד.  ↩

  6. אשרי… ותבחר: תה' סה:ה.  ↩

רפב

        <קח את אהרן; וי' ח:א>


      רִאשׁוֹן וְאַחְרוֹן1

      יָסִיר חָרוֹן

      מֵחֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן2

      וּתְהַלֵּל3 בְּגָרוֹן

5     כְּפָץ בְּגִילוֹת ר̇ון

      לֶעָנָיו בְּכִישְׁרוֹן

      קַח אֶת אַהֲר̇ן4



  1. ראשון ואחרון: כינוי לקב"ה.  ↩

  2. מחבצלת השרון: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ב:א.  ↩

  3. ותהלל: ותשבח לקב"ה.  ↩

  4. כפץ… אהרן: כנראה: כמו שעשתה בשעה שהקב"ה אמר בשמחות למשה רבנו: קח את אהרן.  ↩

רפג

      הַמְלַמֵּד לָאָדָם דַּעַת1

      הִרְגִּיל מְכַהֵן בְּזֹאת מוּדַעַת2

      וּדְמוּתוֹ כְּמַלְאָךְ3 מוּדַעַת4

      וְתוֹרָה מִפִּיו נִתְבַּעַת

5     לִהְיוֹת5 לְא̇ום נִפְדַּעַת6

      בְּמוֹעֵצוֹת וָדַעַת7

      כִּי שִׂפְתֵי כ̇הֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת8


נ 5 לאום] לאם ווי“ו תלויה בין אלף למי”ם



  1. המלמד… דעת: הקב"ה (על־פי תה' צד:י).  ↩

  2. בזאת מודעת: כאן כינוי לתורה (יש' יב:ה); השווה לעיל, פזמון ז, טור 5; להלן פזמון שא, טור 2.  ↩

  3. ודמותו כמלאך: השווה מל‘ ב:ז: ’כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה‘ צבאות הוא.’  ↩

  4. מודעת: ידועה.  ↩

  5. להיות: שתהא התורה המתבקשת מפיהו.  ↩

  6. לאום נפדעת: לעם נושע, לכנסת־ישראל (השווה איוב לג:כד).  ↩

  7. במועצות ודעת: מש' כב:כ.  ↩

  8. כי… דעת: מל' ב:ז.  ↩

רפד

      מְכַפְּרֵי1 חֵאט2 עֲזוּרָה3

      וּמְשָׁרְתֵי עֲזָרָה

      נֶעֶנְשׁוּ בִגְזֵירָה

      נִיגְּשׁוּ בְלִי אוסרה4

5     מִיתָה עֲלֵיהֶם נִגְזְרָה

      בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה5



  1. מכפרי חאט עזורה: כינוי לכוהנים.  ↩

  2. חאט: חטא; הכתיב מצוי בגניזה.  ↩

  3. עזורה: כינוי לישראל הנעזרים בה'.  ↩

  4. אוסרה: הפענוח מפוקפק, ואיני יודע להלום. ואולי כתוב ‘אומרה’ (=אימרה?), ורוצה לומר: בלי שנצטוו. ואולי צ“ל ‘אוזרה’ (=איזרה), רוצה לומר: לבוש (השווה ת' צג:א). והשווה וי”ר כ:ט, עמ‘ תסב–תסג: ’בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן… על ידי שהיו מחוסרי בגדים‘ וכו’.  ↩

  5. בהקריבם אש זרה: במ' ג:ד; כו:סא.  ↩

רפה

      נָדָב וַאֲבִיהוּא נֶחְתְּמָה גְזֵירָתָם

      כְּקָרְבוּ בְּלִי עִיתָּם1 וְלָקְחוּ מַחְתּוֹתָם2

      שְׁנֵי חוּטֵי אֵשׁ נִכְנְסוּ בְחָוטְמוֹתָם3

      שָׂרְפוּ גְוִיָּיתָם בִּשְׁעַת בִּיאָתָם

5     קָרְבוּ אֲחֵיהֶם4 בְּע̇וצֶב אַנְחָתָם5

      וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻום בְּכֻתֳּנֹתָם6



  1. בלי עיתם: על שום שלא הגיעה עדיין שעתם לכהן.  ↩

  2. ולקחו מחתותם: על־פי וי' י:א.  ↩

  3. שני… בחוטמותם: על־פי סנהדרין נב ע"א: ‘שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו בו בחטמו’.  ↩

  4. אחיהם: מישאל ואלצפן (השווה וי' י:ד).  ↩

  5. בעוצב אנחתם: כמו: באנחת עצבותם, בסמיכות הפוכה.  ↩

  6. ויקריבו… בכתנתם: וי' י:ה.  ↩

רפו

   [15 ע"ב]     בְּקָרְבָתָם תָּעוּ1

                  וְלִפְנַי2 גָּעוּ3

                  אֵשׁ הִגִּיעוּ4

                  וּבְאֵשׁ הֻיגְּיעוּ5

5                 וּכְהֶרֶף6 הֻוכְנְעוּ

                  מְהֵרָה נִיגְדָּעוּ

                  כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ7


נ 6 ניגדעו] היה נמנעו ונמחק בקו



  1. בקרבתם תעו: נדב ואביהוא תעו בהקריבם לפני ה‘ אש זרה; השווה וי"ר כ:ח, עמ’ תסא, ומקבילות: ‘בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן: על הקרבה ועל הקריבה’ וכו'.  ↩

  2. ולפני: עד לפני המזבח.  ↩

  3. געו: הגיעו.  ↩

  4. הגיעו: הביאו לפני ה'.  ↩

  5. היגיעו: צ"ל, כנראה, ‘הוגעו’, רוצה לומר, נוגעו.  ↩

  6. וכהרף: מיד, כהרף עין (השווה לעיל, פזמון רעח, טור 5).  ↩

  7. כי… נעו: איכה ד:טו.  ↩

רפז

        <יין ושכר אל תשת; י:ח>


      שְׁלשָׁה דְבָרִים בַּיַּיִן מְפ̇ורָשִׁים

      מְשַׂמֵּחַ לְבַב אֲנָשִׁים1

      וּמֵישִׁיב דַּעַת חֲלוּשִׁים2

      וּמַצְהִיל פָּנִים3 כְּפוּשִׁים4

5     שִׁמְעוּ צְעִירִים וִישִׁישִׁים

      כִּי שׁוֹתָיו קְדוֹשִׁים

      חוּץ מֵהַמִּטַּהֲרִים וְהַמִּתְקַדְּשִׁים5

      וְזֶרַע מְקֻודָּשִׁים6

      עָלָיו מְבָרְכִים וְשֵׁם אֵל מַקְדִּישִׁים

10    וְהַגֶּפֶן אָמְרָה טַעֲמֵי קִידּוּשִׁים7

      הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים8


נ 7 והמתקדשים] והמקדשים ותי"ו תלויה בין השיטין



  1. משמח לבב אנשים: שופ‘ ט:יג; תה’ קד:ט.  ↩

  2. ומישיב דעת חלושים: ומביא את החלושים ליישוב הדעת.  ↩

  3. ומצהיל פנים: על־פי תה' קד:טו.  ↩

  4. כפושים: השווה איכה ג:טז.  ↩

  5. חוץ… והמתקדשים: חוץ מן החוטאים ועובדי עבודה זרה; על־פי יש' סו:יז.  ↩

  6. וזרע מקודשים: ישראל.  ↩

  7. טעמי קידושים: דברים נכונים ומקודשים.  ↩

  8. החדלתי… ואנשים: שופ' ט:יג.  ↩

רפח

      כָּל שׁוֹתֶה יַיִן

      בְּדַעַת1 אִם יִשְׁתֶּה יַיִן

      יִהְיֶה כְּחוֹגֵר זַיִין2

      וְיִדְמֶה לְפָנָיו הַכֹּל כְּאַיִין

5     כֶּחָכָם אֲשֶׁר נָם3 4 בְּטוּב עַיִין

      תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשֹׁךְ בַּיַּיִן5



  1. בדעת: במשורה ובמידה.  ↩

  2. כחוגר זיין: גיבור כבעל מלחמות.  ↩

  3. כחכם אשר נם: שיעורו ‘כמו אשר נם החכם’ וכו'.  ↩

  4. נם: אמר.  ↩

  5. תרתי… ביין: קה' ב:ג.  ↩

רפט

      שׁוֹגֶה בְיֵינוֹ1

      מַאֲבִיד הוֹנוֹ

      וִיהִי כְאֵינוֹ2

      כָּל קִינְיָנוֹ

5     וְחֶימֶד חִנּוֹ3

      יֵקֵל4 מְזוֹנוֹ

      בְּעֵת יִרְאֶה הֲמוֹנוֹ5

      כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ6



  1. שוגה ביינו: מי שאינו שותה בדעת.  ↩

  2. ויהי כאינו: קשור אל הטור שלאחריו ואל שלאחר־מכן.  ↩

  3. וחימד חנו: הפענוח מפוקפק.  ↩

  4. יקל: יתמעט.  ↩

  5. המונו: קהלו, אנשי סביבתו.  ↩

  6. כי… עינו: מש' כג:לא.  ↩

רצ

     שׁוֹגֶה בְיֵינוֹ

      וְנִלְקְחוּ לְשֶׁבַע1

      וְאָזְרוּ חֲנִית וְכוֹבַע

      עַל מִסְפָּר ר̇ובַע2

5     וְחוֹנֶה בְּכֵס מְרֻובָּע3

      דַּם עֲבָדֶיךָ הַמְקֻובָּע4

      מֵרְבִיעִית5 יִתְבַּע

      וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע6



  1. היו… לשבע: איני יודע לפרש; והכוונה ודאי לארבע הממלכות הנרמזות בחזון דניאל (דנ' ז).  ↩

  2. על… רובע: על כנסת־ישראל (על־פי במ' כג:י).  ↩

  3. וחונה בכס מרובע: כינוי לקב"ה (עיין יח' א:ה).  ↩

  4. המקובע: מלשון ‘וקבע את קבעיהם נפש’ (מש' כב:כג).  ↩

  5. מרביעית: מן החיה הרביעית, היא אדום (דנ' ז:ז).  ↩

  6. מארבע: מארבע כנפות הארץ.  ↩

רצא

        <זאת החיה; וי' יא:א>


      אִימֵּן1 טְהוֹרוֹת2

      אֵל עוֹטֶה אוֹרוֹת3

      וְקוֹרֵא הַדּוֹרוֹת4

      רָמַז לְהַבְדִּיל וּלְהוֹרוֹת

5     בֵּין חַיּוֹת מְכ̇ועָרוֹת

      וּבֵין חַיּוֹת טְהוֹרוֹת



  1. אימן: קבע, ציין.  ↩

  2. טהורות: חיות טהורות.  ↩

  3. עוטה אורות: תה' קד:ב.  ↩

  4. וקורא הדורות: יש' מא:ד.  ↩

רצב

      בְּסִימָנִים שְׁנַיִים1

      בְּגֵרָה וְשֶׁסַע פַּרְסוֹתַיִים2

      וְכָל אֲשֶׁר בַּמַּיִם

      בספירים3 וְקַשְׂקְשׂוֹתַיִים

5     וְעוֹף הַשָּׁמַיִם

      בְּקֻורְקְבָן וּבֵיצָה וְקַרְסֻולַּיִים4

      נִתְפָּרְשׁוּ לַעֲמוּסֵי מֵעַיִים5

      כְּמוֹ הוֹגִים בִּמְאִורַת [עֵינָיִם]6



  1. בסימנים שניים: של טהרת הבהמה.  ↩

  2. בגרה… פרסותיים: השווה וי' יא:ג.  ↩

  3. בספירים: צ“ל ‘בסנפירים’, ואפשר שיש נו”ן תלויה בין השיטין, אך אין היא נראית מחמת כתם במקום הזה. והשווה בסדר, וי' יא:ט.  ↩

  4. בקורקבן… וקרסוליים: סימני הטהרה בעוף (השווה משנת חולין ג:ו; ושם במקום ביצה – זפק).  ↩

  5. לעמוסי מעיים: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי יש' מו:ג.  ↩

  6. כמו הוגים וכו‘: העוסקים בתורה (תה' יט:ט). והשימוש במלת ’כמו' מוזרה, ואולי הוא שיבוש.  ↩

רצג

        אשה <וי' יב:א>


      חֲמִשָּׁה דָמִים1

      בְּאִשָּׁה רְשׁוּמִים

      וְזֶה לָזֶה לֹא נִדְמִים2

      וּפֵירְשׁוּם חֲכָמִים

5     לַעֲדַת רְחוּמִים3

      וְלַאֲשֶׁר זֶרַע מְיַחֲמִים4

      וְלַנּוֹשֵׂאת בִּרְחָמִים 5

      כִּי תֵלֵד זָכָר בַּנְּעִימִים

      וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים


4 אחרי הטור היה גם באמרי חיכומים ונמחק בקו נ 6 מיוחמים אב 7 ונושאת אב 8 כתלד אג



  1. חמשה דמים: על־פי נידה ב:ו: ‘חמשה דמים טמאים באשה’ וכו'.  ↩

  2. וזה… נדמים: השווה המשנה שם: ‘האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג’ וכו'.  ↩

  3. לעדת רחומים: לעדת האהובים, לכנסת־ישראל.  ↩

  4. ולאשר זרע מיחמים: לזכרים.  ↩

  5. ולנושאת ברחמים: לאשה הנושאת עוברה ברחמה.  ↩

רצד

      שִׁבְעָה1 תֵּשֵׁבָה2

      לְזָכָר בְּאַהֲבָה

      שְׁבוּעַיִים תְּחַשְּׁבָה3

      אִם תֵּלֵד נְקֵבָה

5     וְקָרְבָּן תַּקְרִיבָה4

      לְדָגוּל מֵרְבָבָה5

      כְּחַק6 בָּרְחָבָה7

      זֹאת תּוֹרַת הַיּוֹלֶדֶת לַזָּכָר א[וֹ] לַנְּ[קֵבָה]8


אג 1 תשעה(!) לשבה 3 ושבועיים



  1. שבעה: שבעה ימים.  ↩

  2. תשבה: במקום ‘תשב’.  ↩

  3. תחשבה: תספור.  ↩

  4. תקריבה: תקריב.  ↩

  5. לדגול מרבבה: לקב"ה (שה"ש ה:י).  ↩

  6. כחק: כמו שחקק.  ↩

  7. ברחבה: כינוי לתורה (תה' קיט:צו, ועוד).  ↩

  8. זאת וכו‘: וי’ יב:ז.  ↩

רצה

      זֹאת חִידָתָהּ1

      וְּהֶגְיוֹן תְּעוּדָתָהּ2

      אִם מִזָּכָר3 תְּהֵא עֲמִידָתָהּ

      תִּטְמָא שִׁבְעָה בְּלֵידָתָהּ

5     כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ4


3 תהי אב 4 וטמאה אב אג



  1. חידתה: סודה, מסתורין של תורה בקשר אליה.  ↩

  2. והגיון תעודתה: ומצוות התורה אליה.  ↩

  3. אם מזכר: אם מלידת בן זכר.  ↩

  4. כימי נדת דותה: וי' יב:ב.  ↩

רצו

        <בראש או בזקן; וי' יג:כט>


      אָדָם הַנָּעִים1

      מַעֲשָׂיו אִם יַנְעִים2

      יַצִּיל3 מִפְּגָעִים

      בְּכָל עִתִּים וּרְגָעִים

5     אִם יֹאהַב4 תַּעְתּוּעִים

      בִּגְוִיָּתוֹ נוֹגְעִים5

      מִינֵי נְגָעִים

      מִמִּשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים6



  1. הנעים: הצדיק.  ↩

  2. מעשיו אם ינעים: אם יעשה מעשים טובים.  ↩

  3. יציל: כנראה צ“ל ‘ינצל’. ואפשר שיש לפרש: [את ה]אדם הנעים וכו' יציל [הקב”ה] מפגעים.  ↩

  4. אם יאהב: אבל אם יאהב וכו'.  ↩

  5. נוגעים: קרי: יהיו נוגעים.  ↩

  6. ממשלחת… רעים: תה‘ עח:מט. טורים 5–8 הם על־פי הנאמר בוי"ר יח:ד, עמ’ תט, ובמקבילות: ‘שאין הנגעין באין אלא על לשון הרע’ וכו'.  ↩

רצז

[16 ע"א]     קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ1

             וּמִתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ2

             צִוָּה לְא̇ום דַּלַּת רֹאשׁ3

             תּוֹרַת נְגָעִים לִדְרוֹשׁ

5            וְאִישׁ רָעָה כִּי יַחֲרוֹשׁ4

             כֹּהֵן נִגְעוֹ יִדְרוֹשׁ5

             בִּמְתוּקָה מִדְּבַשׁ6 וְתִירוֹשׁ

             וְהַנֶּגַע אִם יִפְרוֹשׁ7

             נֶתֶק הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ8



  1. קורא… מראש: כינוי לקב"ה (יש' מא:ד).  ↩

  2. ומתנשא לכל לראש: גם כן כינוי לקב“ה, על־פי דה”א כט:יא.  ↩

  3. לאום דלת ראש: לישראל (השווה שה"ש ז:ו).  ↩

  4. ואיש… יחרוש: השווה ביאור הטור האחרון בפזמון הקודם.  ↩

  5. ידרוש: יבדוק.  ↩

  6. במתוקה מדבש: על־פי הכתוב בתורה (הכינוי על־פי תה' יט:יא).  ↩

  7. אם יפרוש: אם יחליט הכוהן במפורש.  ↩

  8. נתק… הראש: וי' יג:ל.  ↩

רצח

      סַעֲרוֹ בהצהיבו1 2

      מְשָׁרֵת3 יִרְאֶה מַרְאֵהוּ

      וְשִׁבְעַת יָמִים יַסְגִּירֵהוּ

      וְאִם שָׁחַר4 אַחַר גִּילּוּיֵיהוּ

5     נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא5


נ 3 גילוייהו] היה גילוחיהו סומן בנקודות ותוקן



  1. סערו בהצהיבו: אם יצהיב שער הנתק; עיין וי‘ יג:ל. אבל מה שנאמר בטור 3 ’ושבעת ימים יסגירהו' מופלא, לפי שהשער הצהוב הוא סימן טומאה.  ↩

  2. בהצהיבו: לפי החרוז צ"ל ‘בהצהיבהו’.  ↩

  3. משרת: הכוהן.  ↩

  4. ואם שחר: ואם נעשה שחור.  ↩

  5. נרפא… הוא: השווה וי‘ יג:לז: ’ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא.'  ↩

רצט

        זאת תה[יה] <וי' יד:א>


      מַלְשִׁין לְשׁוֹן הָרָע1

      יִפּוֹל בְּשׁוֹאָה בְּרָע

      וְטוֹבָה מִמֶּנּוּ תֻוגְרַע

      וְרָעָה לְעַצְמוֹ יִזְרַע

5     וּמְקוֹם נִידָּה מַפְרַע2

      סוֹפוֹ לִהְיוֹת מְצֹורָע



  1. מלשין… הרע: על־פי הדרשה בערכין טו ע"ב ובמקבילות: ‘זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע.’ והשווה גם תנחומא, מהדורת באבער, מצורע, סוף סי‘ א וריש סי’ ב.  ↩

  2. ומקום נידה מפרע: ומי שפורע מקום נידה סופו מוליד מצורעים; והוא על־פי הנדרש בתנחומא, מהדורת באבער, מצורע, ג: ‘אם שמש אדם את אשתו נדה הבנים לוקין בצרעת;’ ועיין שם.  ↩

ש

      שָׁב מֵרָעָתוֹ1

      יָואֳסַף2 מִצָּרַעְתּוֹ

      וְזֹאת תּוֹרָתוֹ

      בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ3

5     אַחַת לְנַקּוֹתוֹ

      וְאַחַת לְכַפָּרָתוֹ4

      וְעֵץ אֶרֶז לְג̇ובַהּ קוֹמָתוֹ5

      וּשְׁנִי תוֹלַעַת לְדִבְרֵי רְמִיָּיתוֹ6

      וְאֵזוֹב בְּתֻומָּתוֹ7

10    לְמוֹדֶה פְּעֻולָּתוֹ8

      וְעוֹד בעלותו9

      וּמַיִם חַיִּים לְטַהֵר גְּוִיָּתוֹ

      מִכָּל זִימָּתוֹ

      וְכֹהֵן בִּגְדֻולָּתוֹ

15    יַעֲשֶׂה חַטָּאתוֹ

      וְיַקְרִיב עוֹלָתוֹ



  1. שב מרעתו: החוזר בתשובה מחטאו.  ↩

  2. יואסף: יירפא; ואפשר שכתוב ‘ייאסף’.  ↩

  3. וזאת… טהרתו: וי' יד:ב.  ↩

  4. אחת… לכפרתו: מפרש למה מביא המטהר שתי ציפורים (וי' יד:ד); ולא מצאתי לזה מקור.  ↩

  5. ועץ… קומתו: על־פי המדרש בתנחומא, מהדורת באבער, מצורע, ח: ‘ועץ ארז, הארז הזה אין עץ גבוה ממנו, ולפי שהגביה את עצמו כארז באתה עליו הצרעת.’  ↩

  6. ושני… רמייתו: לא מצאתי לזה מקור.  ↩

  7. ואזוב בתומתו: ויקח גם אזוב בתומתו.  ↩

  8. למודה פעולתו: למיטהר שנתרפא על־ידי שחזר בתשובה והודה על מעשהו; על־פי המשך המאמר הנ“ל בתנחומא, שם: 'לפי שהשפיל עצמו לפיכך מתרפא ע”י אזוב.'  ↩

  9. בעלותו: אולי צ"ל ‘בְּעַוְלָתוֹ’; רוצה לומר, בחטאו. והשימוש במלת ‘ועוד’ אולי במקום ‘וגם’. ואפשר שיש לגרוס ‘ועוזב עולתו’, והוא מקביל לטור 10.  ↩

שא

      שְׂפָתָיו יִשְׁמְרוּ דַעַת1

      בְּהֶגְיוֹן דָּת מוּדַעַת2

      יְכַפֵּר בְּחָכְמָה וּבְדַעַת

      עַל אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרַעַת



  1. שפתיו… דעת: מי שנאמר בו, ששפתיו ישמרו דעת; רוצה לומר, הכוהן (מל' ב:ז).  ↩

  2. בהגיון דת מודעת: בתלמוד תורה.  ↩

שב

        <איש איש כי יהיה זב; וי' טו:א>


      וְיִרְאַת אֵל בְּעָוזְבוֹ1

      וְתוֹרָתוֹ בְּכַזְּבוֹ

      מִדִּין יַעַזְבוֹ2

      וְיַכְאִיב בְּשָׂרוֹ וִיזִיבוֹ

5     זֹאת תִּהְיֶה טֻומְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ3



  1. ויראת אל בעוזבו: על־פי הדרשות שהוזכרו לעיל, שלפיהן הנגעים באים על האדם בשל עוונותיו. והשווה גם תנחומא, מהדורת באבער, מצורע, יב: ‘חזר בו מוטב, ואם לאו לוקה בגופו שנאמר: איש איש כי יהיה זב מבשרו’ וכו'.  ↩

  2. מדין יעזבו: אולי: הקב"ה ינהג בו לפי שורת הדין, ויעזוב אותו אף הוא.  ↩

  3. זאת… בזובו: וי' טו:ג.  ↩

שג

      יְכַל בְּשָׂרוֹ

      בְּעָוזְבוֹ מוּסָרוֹ

      יִמַּל קְצִירוֹ1

      וּמַחֲלָה תְיַסְּרוֹ

5     וְיוֹשֵׁב בְּסִיתְרֹו2

      מִטָּהֳרָה יְסִירוֹ

      וּלְטֻומְאָה יִמְסְרוֹ

      וְיַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ3



  1. ימל קצירו: ייענש (איוב יח:טז).  ↩

  2. ויושב בסיתרו: כינוי לקב"ה (תה' צא:א).  ↩

  3. ויחמס… בסרו: איוב טו:לג.  ↩

שד

      דָּגוּל מֵרְבָבָה1

      טֻומְאָה הִתְעִיבָה2

      וְטָהֳרָה הִרְחִיבָה3

      לְאֹום אֲהוּבָה4

5     וְסָמַךְ5 בְּאַהֲבָה

      בְּמִינִּי יָם רְחָבָה6

      לְתוֹרַת הַזָּב ותּוֹרַת7 הַזָּבָה8



  1. דגול מרבבה: הקב“ה, על־פי שה”ש ה:י.  ↩

  2. התעיבה: עשאה תועבה.  ↩

  3. הרחיבה: כנראה במשמע הפוך מ‘התעיבה’, מלשון הרחבת הדעת וכד'.  ↩

  4. לאום אהובה: לכנסת־ישראל.  ↩

  5. וסמך: על־כן הסמיך.  ↩

  6. במיני ים רחבה: בתורה (איוב יא:ט).  ↩

  7. ותורת: הוי"ו מיותרת.  ↩

  8. לתורת… הזבה: את תורת הזב (וי' טו:א) לתורת הזבה (שם, שם, יט).  ↩

שה

        <ואשה כי יזוב; וי' טו:כה>


      וְזֹאת מִידָּתָהּ1

      וּפִילּוּשׁ2 מִצְוַת דָּתָהּ

      תָּסִיר3 מֵחֲמוּדָתָהּ4

      וּמִיופִי5 כְּבודָתָהּ6

5     כָּל יְמֵי זוֹב טֻומְאָתָהּ

      תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ7


נ 4 ומיופי] כתוב מעל ויופי



  1. מידתה: המנהג שיהיה נהוג בה.  ↩

  2. ופילוש: וחקיקת.  ↩

  3. תסיר: תהיה מועברת.  ↩

  4. מחמודתה: מחִנה והודה.  ↩

  5. ומיופי: הסופר כתב תחילה את הגירסה הראשונה (ראה אפאראט מדעי). שתי הנוסחאות, ‘ויופי’ ו‘מיופי’, נהלמות; ואפשר שנוסח ראשון עיקר, ולפי זה יש לנקד בטור 3 מַחֲמוּדָתָהּ (על־פי איכה א:ז, יא).  ↩

  6. כבודתה: השווה תד' מה:יד.  ↩

  7. כל… בנדתה: השווה וי' טו:יט.  ↩

שו

      יְנַקָּהּ מִכְּתָמִים1

      וּמִזִּיבַת רְחָמִים2

      וְיַמְצִיאָהּ בְּרַחֲמִים3

      יוֹצֵר הֲדוֹמִים4

5     וְאִם טָהֲרָה מִדָּמִים

      וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעַת יָמִים5



  1. ינקה מכתמים: הנושא בטור 4: הקב"ה ינקה את האשה מדמיה.  ↩

  2. רחמים: מלשון רֶחֶם.  ↩

  3. וימציאה ברחמים: אולי צ"ל ‘רחמים’.  ↩

  4. יוצר הדומים: בורא העולם.  ↩

  5. ואם… ימים: וי' טו:כח.  ↩

שז

      דַּיָּין וּבוֹרֵא חֲדָשָׁה1 2

      חָקַק לְפָרְשָׁה3

      בְּדָת מוֹרָשָׁה4

      כִּי דָּמִים חֲמִשָּׁה5

5     נְתוּנִים בְּאִישָּׁה



  1. דיין… חדשה: הקב"ה.  ↩

  2. ובורא חדשה: על־פי יר' לא:כא.  ↩

  3. לפרשה: לפרש, להודיע.  ↩

  4. בדת מורשה: בתורה (דב' לג:ד).  ↩

  5. כי דמים חמשה: השווה לעיל, פזמון רצג, טור 1 ואילך.  ↩

שח

      אַרְבָּעָה בְחוּנִים1

      בְּדִבְרֵי נְבוֹנִים

      וּבְחָכְמַת מַאֲמִינִים

      נִיתְפָּרְשׁוּ לַנֶּאֱמָנִים2

5     וּכְמֵיתִים נְתוּנִים3

      מְצ̇ורָע וְסוּמָה וַחֲסַר מְזוֹנִים

      וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ בָּנִים4


קה 1 בחנים 4 נתפרשו 5 וכמתים 6 וסומא



  1. ארבעה בחונים: ארבע מחלקות של בני אדם.  ↩

  2. בדברי… לנאמנים: שיעור הטורים: נתפרשו לנאמנים בדברים נבונים ובחכמת מאמינים, רוצה לומר, בדברי חז"ל.  ↩

  3. וכמיתים נתונים: שהם נחשבים כמתים גם בחייהם.  ↩

  4. מצורע… בנים: מיוסד על בבלי נדרים סד ע"ב והמקבילות: ‘ארבעה חשובים כמת: עני [’חסר מזונים‘] מצורע, סומא ומי שאין לו בנים.’  ↩

שט

[16 ע"ב]           דִּבַּרְתָּה לִנְוַת1 בַּיִת2

                  טֶרֶם תָּבֹא הַבַּיִת3

                  וְעַד לֹא בָּאָה לַבַּיִת4

                  כְּצִפּוֹר מָצְאָה בַיִת5

                  וְהוֹרֵיתָה מִצְוַת בַּיִת6

                  לְחָנְתָה בְּיַרְכְּתֵי בַּיִת7

                  נֶגַע בָּשָׂר וְנֶגַע רֹאשׁ וְהַבַּיִת

                  אחרי מות 8



  1. דברתה לנות: הפענוח מפוקפק.  ↩

  2. לנות בית: כינוי לישראל (תה' סח:יג).  ↩

  3. טרם תבא הבית: קודם לכניסתה לארץ־ישראל.  ↩

  4. ועד… לבית: וקודם שזכתה לדירת קבע.  ↩

  5. כצפור… בית: תה' פד:ד.  ↩

  6. מצות בית: כנראה: מצוות הקשורות בחיי המשפחה היושבת בביתה.  ↩

  7. לחנתה… בית: כינוי לישראל החונים בירכתי המשכן.  ↩

  8. אחרי מות: רומז כנראה להעדר תואם בחלוקת התורה לסדרים בין מנהגו של המעתיק למנהגו של הפייטן; ועיין לעיל, עמ' 40 [מבוא, דיבור המתחיל: “עניין זה מביאנו אל שאלת מקומו ומנהגו של מעתיק כתב־היד שלנו.”; הערת פרויקט בן־יהודה]  ↩

שי

        איש אשר ישחט <וי' יז:א>


   מאז קרבנות   שְׁחִיטַת שׁוֹר1 הוֹרֵיתָנוּ

                בְּסֵדֶר תּוֹרָתֵינוּ

                לַעֲשׂוֹת חוֹבָתֵינוּ

                עַד תִּרְצֶה תְּפִילָּתֵינוּ2

5               נַגִּישׁ דְּבָרִים בִּתְחִינָּתֵינוּ3

                וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ4


1 מאז קרבנות] מאז קרבנות השביתו אנחה קב וב. 2 תורתינו] מתחתיו קורבנותינו והוא כנראה נ"א נ 3 חובותינו קב 4 עת קב ועת וב / תפלתינו קב

5 נגיש] נקח וב



  1. שחיטת שור: השווה בסדר שלפנינו, וי' יז:ג.  ↩

  2. עד תרצה תפילתינו: קרי: אבל עד תרצה תפילתנו, רוצה לומר, עד שתבוא הגאולה.  ↩

  3. נגיש… בתחינתינו: נזכיר את הקרבנות בתפילותינו.  ↩

  4. ונשלמה… שפתינו: הו' יד:ג.  ↩

שיא

   אומן אזהרות  קָרְבָּנוֹת סְדוּרִים1

                בְּשִׁינּוּן סְדָרִים2

                צִוִּיתָה לָעֲדָרִים3

                לְהַקְרִיב אֵלִים וּפָרִים

5               וְשִמַּעְתָּה4 מַאֲמָרִים

                לְיָפִים וּבָרִים5

                שֶׁלֹּא יִזְבְּחוּ מְעֻושָּׁרִים6

                אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים7


וב 1 אומן אזהרות] אומן אזהרות מקוטרות 5–6 ליתא



  1. סדורים: כסדרם.  ↩

  2. בשינון סדרים: בלימוד סדרי התורה.  ↩

  3. לעדרים: כינוי לכנסת־ישראל.  ↩

  4. ושמעתה: השמעת.  ↩

  5. ליפים וברים: לישראל.  ↩

  6. מעושרים: אולי: לכשיעשירו.  ↩

  7. את… לשעירים: וי' יז:ז.  ↩

שיב 1

         שׁוֹר וְכֶשֶׂב וְעֵז הוֹרָה 2

         עוֹטֶה אוֹרָה3

         לְקָורְבַּן תְּשׁוּרָה4

         וְאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר מִידָּתָם גְּמוּרָה5

5        וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזֶמֶר אֵין לָהֶם תְּמוּרָה6

         וְכֻלָּם כְּאֶחָד לָהֶם לֶאֱכֹל הִתִּירָה

         וּגְוִיָּתָם עֲטוּרָה7

         נְקִיָּיה וּטְהוֹרָה

         וְאֵין בָּהּ מוּם כִּי כֻולָּהּ כְּשֵׁירָה

         וְזֶה הַפִּתְרוֹן שֵׁמוֹת עֲשָׂרָה8


10 פתרון שמות בהמות עשרה קב / שרידים מסוף הפזמון קל וב



  1. לכאורה דן הפזמון בעניין הבהמה והחיה הנזכרות לטהרה בדב‘ יד: ד–ה: ’זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר;‘ אבל הוא קשור לסדר שלנו מכוח המקרא ’אשר ישחט שור או כשב או עז' (וי' יז:ג), הנזכר בראשו.  ↩

  2. הורה: לימד.  ↩

  3. עוטה אורה: הקב"ה (תה' קד:ב).  ↩

  4. לקורבן תשורה: להביא מהם קרבן.  ↩

  5. מידתם גמורה: כנראה: דינם כבר שנוי במקום אחר; והכוונה לדב' יד: ד–ה, שהוזכרו לעיל בביאור.  ↩

  6. אין להם תמורה: כנראה: אין מלבדן חיות טהורות.  ↩

  7. עטורה: במובן: כשרה.  ↩

  8. שמות עשרה: הכוונה לעשרת מיני הבהמה והחיה הנזכרים בפסוקים הנ"ל (דב' יד:ד–ה).  ↩

שיג

   אמנם עשרה    אַחַד עָשָׂר

                  שָׂנְאוּ מוּסָר1

                  קֹרַח וּצְלָפְחָד2 פָּשְׁעוּ בְמוּסָר

                  וְנֹקֵב שֵׁם3 וְתָרִים4 לִיבָּם נֶיחֱסַר5

5                 עִדּוֹ6 וְעֻוזָּה7, וְעֻוזִּיָּהוּ8 בְּצָרַעַת נִינְסַר9

                  עָכָן10 וּבֶן בִּכְרִי11 וּשְׁנֵי בְּנֵי סָר12

                  כֻּולָּם לֹא הֵבִינוּ לָקַחַת חָכְמָה וּמוּסָר


1 אמנם עשרה] אמנם עשרה דברים נקנו בנפשות קב קל 3 פשעות במוסר] שנאו מוסר ואותיות פשעו ב נוספו בין השיטין נ 4 ותרים] וזמרי קח / לבם קב 5 ננסיח קב נמסר קל 6 שר קב קל 7 וכולם קב קל / חכמה] ליתא קל / מוסר קל



  1. אחד… מוסר: תוכן הפזמון קשור בסדר כנראה מכוח הפיוט הנזכר לפני הטור הראשון, שתחילתו (‘אמנם עשרה’) נראית רומזת על דיון בקבוצות של עשרה עניינים.  ↩

  2. וצלפחד: השווה במ' כז:א; והוא המקושש עצים (במ' טו:לב) על־פי הנדרש בשבת צו ע"ב.  ↩

  3. ונקב שם: השווה וי' כד:יא.  ↩

  4. ותרים: המרגלים.  ↩

  5. ליבם ניחסר: נשטתו, חטאו.  ↩

  6. עדו: השווה סנהדרין פט ע"ב: ‘ונביא שעבר על דברי עצמו [מיתתו בידי שמים] כגון עדו הנביא.’  ↩

  7. ועוזה: השווה שמ"ב ו:ו ואילך.  ↩

  8. ועוזיהו: עיין דה"ב כו:טז ואילך.  ↩

  9. נינסר: הוכה.  ↩

  10. עכן: עיין יהו' ז:א ואילך.  ↩

  11. ובן בכרי: עיין שמ"ב כ:א ואילך.  ↩

  12. ושני בני סר: הכוונה לחפני ופינחס בני עלי (שמ"א ב:יב).  ↩

שיד

        כמעשה <וי' יח:א>


         אֵילּוּ1 עֲבָדִים נַעֲשׂוּ2

         וְאֵילּוּ3 תְּהוֹמוֹת כִּיסּוּ

         וּגְאוּלִים4 נִתְיַחֲסוּ

         וּבְצֵל אֵל חָסוּ

5        כְּהִשְמִיעָם נִיתְעַלְּסוּ5

         אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ


3 גאולים באל קל 4 ובצל] ובשם ותיבת ובצל נוספה מעליו נ 5 נתעלסו קב

6 תסעו(!) קב



  1. אילו… ואילו: מתייחס אל הנאמר בראש הסדר: ‘כמעשה ארץ מצרים… לא תעשו וכמעשה ארץ כנען… לא תעשו.’  ↩

  2. אילו… נעשו: הכנענים, על שום שנאמר בהם: ‘ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו’ (בר' ט:כה).  ↩

  3. ואילו: ואת המצרים.  ↩

  4. וגאולים: ישראל.  ↩

  5. כהשמיעם ניתעלסו: שיעורו: וישראל נתעלסו – רוצה לומר, שמח לבם – כהשמיע להם הקב"ה ‘את משפטי תעשו’ (וי' יח:ד).  ↩

שטו

   אשרי איש       קוֹשֵׁב מִילּוּלִי1

                  חזה2 בְּבִנְיַן הֵיכָלִי

                  וְיִשְׁמַע הִילּוּלִי

                  בְּבֵית שִׂמְחַת גִּילִי3

5                 וְיִרְאֶה בְּבִיאַת חַכְלִילִי4

                  כְּהֶגְיוֹן מִילּוּלִי

                  אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי5


1 אשרי איש] אשרי איש ההוגה בדת שעשועים קב קל 2 יחזה קב קל

5 בבוא קב



  1. קושב מילולי: המקשיב לדברי הקב"ה.  ↩

  2. חזה: צ"ל, כבמקבילות, ‘יחזה’.  ↩

  3. בבית… גילי: בבית־המקדש (השווה תה' מג:ד; יואל א:טז).  ↩

  4. חכלילי: המשיח (על שום ‘אדמוני עם יפה עינים’ הנאמר בדוד בשמ"א טז:יב, ועוד).  ↩

  5. אשרי… לי: מש' ח:לד.  ↩

שטז

   דבריי כדרבונות    זמןתי אילופו1

                      וּבְסַפִּירִים נֶעֶלְפוּ2

                      וְאוֹיְבֵיהֶם סוּלְּפוּ3

                      וְקוֹוֵי יְיָ כֹּחַ יַחֲלִיפוּ4



  1. זמןתי אילופו: כך כתוב לכאורה בכ"י נ, והוא משובש. ואפשר שיש לקרוא: זמותי, אך אין בידי להלום.  ↩

  2. ובספירים נעלפו: על־פי שה"ש ה:יד.  ↩

  3. סולפו: הושחתו.  ↩

  4. וקווי… יחליפו: על־פי יש' מ:לא.  ↩

שיז

   אחד עליכם תמליכו    אַל תִּירְאוּ וְתֶחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם

                        אוֹיְבֵיכֶם יֻוכְנְעוּ לִפְנֵיכֶם

                        כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם1

                        חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם2




  1. כי… לכם: מש' ד:ב.  ↩

  2. חזקו… לבבכם: תה' לא:כה.  ↩

שיח

        קדשים <וי' יט:א>


   מכונים שתי מחנות    בְּמַחְנוֹת שְׁמֵי מַעְלָה1

                        נִמְשְׁלוּ מַחֲנוֹת סְגֻולָּה2

                        אֵילּוּ קְדוֹשֵׁי מַעְלָה

                        וְאֵילּוּ3 בְּמַטָּה4 כְמַעְלָה5

5                       מְסַלְּדִים בְּחִילָה6

                         בִּיקָר וּגְדֻולָּה

                         לְנוֹרָא עֲלִילָה

                         מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה7


1 מכונים שתי מחנות] מכוונים שתי מחנות וחיבוריהם נאות קב / במחנות] כמחנות קב

2 סגולה] אולי מגולה בטעות נ 8 ומרומם קב




  1. במחנות שמי מעלה: כמחנות המלאכים.  ↩

  2. סגולה: ישראל.  ↩

  3. ואילו: וישראל.  ↩

  4. במטה: עלי אדמות.  ↩

  5. כמעלה: כמלאכים בשמים.  ↩

  6. מסלדים בחילה: על־פי איוב ו:י.  ↩

  7. מרומם… ותהלה: על־פי נחמ' ט:ה.  ↩

שיט

   אמנתה              בֵּיאַרְתִּי סוֹדַיי

                        לְזֶרַע יְדִידַיי

                        קְרוּאִים עֲבָדַיי

                        וּמַעֲשֵׂה יָדַי

5                       קִידַּשְׁתִּי בִכְבוֹדַי1

                        עֵידַי וְשַׂהֲדַי

                         אֶפְתַּח שְׁמֵי הוֹדַי

                         וְאָרִיק לִמְיַחֲדַי

                         בְּרָכָה עַד בְּלִי דַאי2


קב 5 לכבודי 6 עדי 9 די



  1. קידשתי וכו‘: על־פי שמ’ כט:מד.  ↩

  2. ואריק… דאי: על־פי מל' ג:י.  ↩

שכ

   [17 ע"א]   מגדלים בעוז    [קְ]רוּאֵי אֶרֶץ חֵפֶץ1

                              בְּאֵין צְוָחָה וְאֵין פֶּרֶץ2

                              יבדם3 שׁוֹכֵן עֶרֶץ4

                              וִיקַבֵּץ אֹתָם בְּמֶרֶץ5

5                             [מֵאַ]רְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ




  1. [ק]רואי ארץ חפץ: את ישראל, על־פי מל‘ ג:יב. ומלת ’חפץ‘ היא נגד החרוז; ואולי צ"ל ’קרואי חפץ ארץ'.  ↩

  2. באין… פרץ: השווה תה' קמד:יד.  ↩

  3. יבדם: אולי צ"ל ‘יפדם’; ואפשר שכתבו ‘יברם’, ואולי הוא שיבוש של ‘יברכם’.  ↩

  4. שוכן ערץ: הקב"ה.  ↩

  5. במרץ: במהרה.  ↩

שכא

   אגודי    יַנְעִימוּ קִידּוּשׁוֹ

             בְּבֵית מִקְדָּשׁוֹ

             זֶרַע גּוֹי קְדוֹשׁוֹ

             [תָּאַ]ב1 לְהַקְדִּישׁוֹ

5             חָשַׂף יְיָ אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ2


קב 1 אגודי] אגודי בנים ליי




  1. [תא]ב: אבה, רצה.  ↩

  2. חשף… קדשו: יש' נב:י.  ↩

שכב

        ונטעתם <וי' יט:כג>


      אַרְבַּע עֲרָלוֹת1

      לִשְׁמוֹנָה [מֻ]פְלוֹת

      שָׁלוֹשׁ בָּאָדָם שְׁתוּלוֹת

      וְאַחַת בְּגֶפֶן2 הִילֻּילוֹת

5     וְאַרְבַּע אֲחֵרוֹת כְּלוּלוֹת

      בְּכָל הָעֵצִים סְלוּלוֹת3

      כְּפָצוּ בְּתַחְבּוּלוֹת

      חַכְמֵי קְהִילּוֹת

      וּבְכָל הָעֹלָם לְרוֹמֵם וּלְעַלּוֹת

10    לְקָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת4


קב 2 לשמנה בטלות 4 ואחת הלילות 5 ואחרות כלולות 6 ובכל העינים סלולות

8 קהלות 9 ובכל העולם] ליתא




  1. ארבע ערלות: לא מצאתי מקורו של פזמון זה במדרשות. ובבר“ר מו:ה, עמ' 462, ובוי”ר כה:ו, עמ' תקפא, נזכרות ארבע ערלות שבאדם. ועיין גם פדר"א, כט, ותנחומא, לך לך, טז, ששם נזכרת בנוסף על כך גם ערלת האילן.  ↩

  2. בגפן: הפענוח מפוקפק; אפשר שכתוב ‘בגם’.  ↩

  3. סלולות: שב על ‘ארבע אחרות’, ורוצה לומר: מיושבות, מפורשות (השווה גם להלן, פזמון שלא, טור 5).  ↩

  4. לקדוש… תהלות: על־פי תה' כב:ד.  ↩

שכג

   אילן מעט1    צִיוָּה טְהוֹר עֵינַיִים2

                לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִים3

                וְשִׁמַּע4 בְּאָזְנַיִם

                לְהַעֲרֵל5 תְּבוּאַת אֲשָׂמַיִם6

5               וּבֵרְכָהּ7 מִשָּׁמַיִם

                כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם8


קב 1 אילן מעט] אילן מטע לאכל / צוה 4 להרעיל / אסמים



  1. מעט: צ“ל ‘מטע’, כמובא בכ”י קב.  ↩

  2. טהור עיניים: כינוי לקב"ה (חב' א:יג).  ↩

  3. למחולת מחניים: לכנסת־ישראל (שה"ש ז:א).  ↩

  4. ושמע: והשמיע.  ↩

  5. להערל: לקיים מצוות ערלה.  ↩

  6. אשמים: צ"ל ‘אסמים’, מלשון ‘יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך' (דב' כח:ח). השווה גם פזמון צח, טור 5.  ↩

  7. וברכה: חוזר לכינוי שבטור 2.  ↩

  8. כעץ… מים: תה' א:ג.  ↩

1

שכד

   מטעים    יְתַקֵּן1 מְעֻודָּנַיי2

              יִכָּבְדוּ פִקְדֹנַיי3

              כְּדִבְרֵי עִינְיָנַי4

              וִיבָרְכֵם מִשְּׁמֵי מְעוֹנַי

5             כַּאֲהָלִים נָטַע יְיָ5




  1. יתקן: יביא (הקב"ה) תיקון.  ↩

  2. מעודניי: לישראל.  ↩

  3. פקדניי: רכושי, על דרך ‘והיה האכל לפקדון לארץ’ (בר' מא:לו).  ↩

  4. כדברי עיניני: כדבר אשר הובטח לנו.  ↩

  5. כאהלים נטע יי: במ' כד:ו.  ↩

שכה

   אמוצים         אדרו1 שׁוֹכֵן זְרוּתִים2 3

                  צִוָּה4 בַאֲמָרִים חֲרוּתִים5

                  ולִמְשׁוּלֵי6 בְּרָהִיטֵי בְּרוֹתִים7

                  לְהוֹרִישָׁם8 מֵעֲמַל כְּרוּתִים9

5                 בּוֹרוֹת כְּרָמִים חֲצוּבִים וְזֵיתִים10


קב 1 אדון שוכן זרותים 3 למשולי משולי(!) 5 בורות חצובים כרמים וזתים




  1. אדרו: צ"ל, בהתאם לגירסה המקבילה, ‘אדון’.  ↩

  2. שוכן זרותים: הקב"ה.  ↩

  3. זרותים: כינוי לשמים, על־פי יש' מ:יב.  ↩

  4. צוה: הבטיח.  ↩

  5. באמרים חרותים: בדברים חקוקים.  ↩

  6. ולמשולי: הוי"ו בראש המלה נראית מיותרת.  ↩

  7. למשולי… ברותים: כינוי לישראל, על־פי שה"ש א:יז.  ↩

  8. להורישם: להוריש להם.  ↩

  9. מעמל כרותים: מעמלם של שבע האומות שעתיד הקב"ה להכרית מארץ־ישראל.  ↩

  10. בורות… וזיתים: יש לגרוס עם הגירסה המקבילה: ‘בורות חצובים כרמים וזתים’; והוא על־פי לשון המקרא בנחמ' ט:כה.  ↩

שכו

        אמר <וי' כא:א>


   מכהן    וִישַׁמֵּר נַפְשׁוֹ1

           מִטֻּומְאָה לְהַפְרִישׁוֹ2

           וְיֵשֵׁב בְּמִקְדָּשׁוֹ

           כְּנ̇ואַם קְדוֹשׁוֹ3

5          לְטַהֲרוֹ וּלְקַדְּשׁוֹ

           וּבִכְלֵי קִדּוּשׁוֹ4

           יְכַהֵן לִמְקַדְּשׁוֹ5

           וְהַכֹּהֵן6 הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ


נ 6 וכלי ובי"ת תלויה בין השיטין 8 והכהן] תלוי בין השיטין




  1. וישמר נפשו: הנושא: הכוהן (ואולי הכוהן הגדול, הנזכר בטור 8).  ↩

  2. להפרישו: את נפשו.  ↩

  3. כנואם קדושו: כפי שדיבר הקב"ה.  ↩

  4. ובכלי קדושו: כך מנוקד בכ"י נ; ורוצה לומר: בבגדי השרד.  ↩

  5. למקדשו: לקב"ה שקידשו.  ↩

  6. והכהן: רוצה לומר: וכן גם הכוהן הגדול; והוא על־פי וי‘ כא:י. ואפשר שהוי"ו של ’והכהן' מיותרת, ונמצא הטור נושא הפזמון כולו.  ↩

שכז

      מְשָׁרְתִים פְּנֵי אָרוֹן

      לְרִאשׁוֹן וְאַחְרוֹן1

      בִּנְעִימַת גָּרוֹן2

      וּמְישִׁיבֵי חָרוֹן

5     מֵחֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן3

      הֵמָּה כֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן




  1. לראשון ואחרון: כינוי לקב"ה, על־פי יש' מד:ו.  ↩

  2. בנעימת גרון: בתפילה.  ↩

  3. מחבצלת השרון: מישראל (שה"ש ב:א)  ↩

שכח

   מי הזיית הזרים    זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל

                     יְשָׁרֵת בְּקוֹל גָּדוֹל1

                     לְהָאֵל הַגָּדוֹל

                     בַּבַּיִת הַגָּדוֹל

5                    כְּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּ[דוֹל]2




  1. בקול גדול: בתפילה.  ↩

  2. כמיכאל השר הגדול: שהוא כוהן גדול בבית־מקדש של מעלה; השווה חגיגה יב ע“ב: ‘זבול שבו ירושלם, ובית המקדש, ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן’ וכו'. וכן הוא בזבחים סב ע”א, ובמנחות קי ע"א, ועוד.  ↩

שכט 1

        אשר יקריב קרבנו <וי' כב:יז>


   מאז    כְּנָפְלָה2 עָלָיו תַּרְדֵּמָה3

           וְהִנֵּה חֲשֵׁיכָה, אֵימָה,

           נוֹפֶלֶת, גְּדוֹלָה בִּמְהוּמָה,

           וַיִּלָּכְדוּ4 בְחֵימָה

5          שַׂר עֲדִינָה5 וְשַׂר אֱדוֹמָה6

           ותִּשְׂמַח7 אֲיֻומָּה8

           יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה9



  1. הפזמון מדבר באברהם ובחזון ברית בין הבתרים. ואין לדעת מה שייכות העניין לסדר שלפנינו.  ↩

  2. כנפלה: כנראה: כמו שראה אברהם בעת שנפלה עליו תרדמה.  ↩

  3. תרדמה… גדולה: (שורות 1–3) השווה בר‘ טו:יב: ’ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו.'  ↩

  4. וילכדו: והובטחה לו מפלתם של אומות העולם. השווה בר"ר מד:טו, עמ' 437.  ↩

  5. שר עדינה: שרה של בבל (יש' מז:ח).  ↩

  6. ושר אדומה: ושרה של אדום.  ↩

  7. ותשמח: הוי"ו נראית מיותרת; כן יהי רצון שישמחו.  ↩

  8. איומה: כינוי לכנסת־ישראל (שה"ש ו:ד, י).  ↩

  9. יפה… כחמה: כינויים לישראל (שה"ש ו:י).  ↩

של

   אומנם איום     וְתִשְׂמַח גַּלְמוּדָה1

                  בְּקִיבּוּץ קָהָל וְעֵדָה

                  וְזִבְחֵי תוֹדָה

                  תַּגִּישׁ בְּבֵית עֲבוֹדָה2

5                 וְקָרְבַּן מִנְחָה העמידה3

                  בְּיִרְאָה וּבִרְעָדָה

                  כַּכָּ[תוּב] בְּאִימְרֵי תְעוּדָה4

                  וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה5




  1. גלמודה: כנסת־ישראל (יש' מט:כא).  ↩

  2. בבית עבודה: בבית־המקדש.  ↩

  3. העמידה: כנראה צ"ל ‘תעמידה’, רוצה לומר: תעמיד.  ↩

  4. באימרי תעודה: בדברי המקרא.  ↩

  5. וערבה… יהודה: מל' ג:ד.  ↩

שלא

   כמיהיך    יַגִּישׁוּ גְאוּלִים

             בְּבֵית הִילּוּלִים1

             זְבָחִים כְּלוּלִים2

             עוֹלוֹת עֲגָלִים3

5             וּשְׂלָמִים סְלוּלִים4

             וּמִנְחַת בְּלוּלִים5

             וּכְבָשִׂים וַעֲגָלִים

             עִם קְטֹרֶת אֵילִים6




  1. בבית הילולים: בבית שמהללים בו לקב"ה, רוצה לומר, בית־המקדש.  ↩

  2. כלולים: מלשון ‘כלילת יופי’.  ↩

  3. עולות עגלים: במקום ‘עגלי עולות’, בסמיכות הפוכה; ורוצה לומר: בני בקר. אבל החרוז חוזר להלן בטור 7, ואולי הוא שיבוש כאן.  ↩

  4. סלולים: שנאמרים עליהם דברי הילולים לקב"ה, מלשון ‘סלו לרכב בערבות’ (תה' סח:ה).  ↩

  5. ומנחת בלולים: מנחות בלולות בשמן.  ↩

  6. עם קטרת אילים: תה' סו:טו.  ↩

שלב

   אל תגישו    זִיבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק1

               וּכְרַעְתֶּם2 לְצַדֵּק3

               אֶל מְדַבֵּר בְּצֶדֶק4

               עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק5




  1. זיבחו… צדק: תה' ד:ו.  ↩

  2. וכרעתם: על ברכיכם.  ↩

  3. לצדק: להצדיק.  ↩

  4. אל מדבר בצדק: את הקב"ה (השווה יש' סג:א).  ↩

  5. על… צדק: תה' מה:ה.  ↩

שלג

        וקצרתם <וי' כג:ט>


         תְּחַדֵּשׁ תְּרוּפָה

         לְבָרָה וְיָפָה1

         וְהִילּוּלְךָ תְּצַפְצְפָה2

         בְּדִבְרֵי שָׂפָה3

5        ועונף4 תַּעֲנִיפָהּ

         וְתִזְכּוֹר לה יפה5




  1. לברה ויפה: לכנסת־ישראל (השווה שה"ש ו:י).  ↩

  2. תצפצפה: במקום ‘תצפצף’.  ↩

  3. בדברי שפה: בביטוי שפתיים.  ↩

  4. ועונף: צ"ל ‘וענוף’, והוא במקום ‘והַעֲנֵף’.  ↩

  5. לה יפה: כנראה משובש, ובכ“י נ יש אולי קו־מחיקה על הה”א של ‘לה’, ואולי צ"ל ‘לְיַפָּהּ’.  ↩

שלד

    [17 ע"ב]    אימן פקוד   כְּאִישׁוֹן יֻנְצָורוּ1

                           אֲשֶׁר הָועָצְרוּ2 וְחֻוסְּרוּ

                           וּבְרִיתְךָ יִנְצוֹרוּ3

                           הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִינָּה [יִקְצֹרוּ]4




  1. כאישון ינצורו: על־פי דב‘ לב:י; וצ"ל ’יונצרו'.  ↩

  2. אשר הועצרו: אשר נעצרו; והכוונה לישראל.  ↩

  3. ובריתך ינצורו: דב' לג:ט.  ↩

  4. הזורעים וכו‘: תה’ קכו:ה.  ↩

שלה

   אדון    אֹיְבֶיהָ1 אֲכַלֶּה וְאַכְחִיד מְצֵירָהּ

           תְּבוּאָתָהּ אֲבָרֵךְ עִים אוֹצָרָהּ

           אַרְבֶּה סְפִיחֵי נְזִירָהּ וּבְצִירָהּ2

           וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ3




  1. איביה: את שונאיהם של ישראל או של ארץ־ישראל.  ↩

  2. ספיחי… ובצירה: על־פי וי‘ כה:ה: ’את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר.‘ ובכ"י נ ציין המעתיק נקודתיים מפרידות בין תיבת ’נזירה‘ לתיבת ’ובצירה'.  ↩

  3. וקצרתם את קצירה: וי' כג:י.  ↩

שלו

   מנחה חדשה    פ̇    יוֹצֵר ח̇ומֶר1

                         צִיוָּה בְּא̇ומֶר

                         לְמַנְעִימֵי זֶמֶר2

                         וְדַעַת בִּשְׂפָתָיו שׁוֹמֵר3

5                        לִפְנֵי יְיָ וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר4




  1. יוצר חומר: הקב"ה.  ↩

  2. למנעימי זמר: לפי ההמשך נראה שצ“ל ‘למנעים זמר’, והוא כינוי לכוהן, על שום שהוא מתפלל לפני הקב”ה על ישראל; השווה לעיל, פזמון שכז, טור 3; פזמון שכח, טור 2.  ↩

  3. ודעת… שומר: כינוי לכוהן, על־פי מל‘ ב:ז: ’כי שפתי כהן ישמרו דעת.'  ↩

  4. לפני… העמר: שיעור הטור: והניף את העמר לפני ה‘, והוא מקרא בוי’ כג:יא.  ↩

שלז

        ויקחו אליך <וי' כד:א>


   מיני שמנים      פֵּירְשׁוּ בְּחָכְמָה

                  הוֹגֵי תְמִימָה1

                  וְלָמְדָה אֲיֻומָּה2

                  סוֹד תַּעֲלוּמָה

5                 וְהִדְּרוּ3 בִנְעִימָה

                  לְשׁוֹכֵן רוּמָה4

                  עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה5




  1. הוגי תמימה: לומדי התורה (על־פי תה' יט:ח).  ↩

  2. איומה: כינוי לכנסת־ישראל (שה"ש ו:ד, י).  ↩

  3. והדרו: ונתנו הדר.  ↩

  4. לשוכן רומה: כינוי לקב"ה.  ↩

  5. עוטה אור כשלמה: תה' קד:ב.  ↩

שלח

   אל מול פני הארון    בַּעַל גְּבוּרוֹת1

                         עוֹטֶה אוֹרוֹת2

                          אַהֲרֹן וּבָנָיו צִוָּה לְהוֹרוֹת

                          בִּיופִי אֲמִירוֹת3

5                         וּבְנ̇ועַם אַזְהָרוֹת

                         עַל מְנוֹרוֹת טְהוֹרוֹת

                          יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּירוֹת4




  1. בעל גבורות: הקב"ה.  ↩

  2. עוטה אורות: כינוי לקב"ה, על־פי תה' קד:ב.  ↩

  3. ביופי אמירות: באמירות יפות.  ↩

  4. על… הנירות: השווה וי‘ כד:ד: ’על המנרה הטהרה יערך את הנרות‘ וכו’.  ↩

שלט

   פ     שׁוּבִי לְחֶדְרֵךְ

         וְלִבְשִׁי הֲדָרֵךְ

         שִׁבְעָתַיִם אַצְהִירֵךְ1

         הִנְנִי מֵבִיא שִׁבְעָה רוֹעִים לְעֶדְרֵךְ

5        שְׁמֹנָה נְסִיכִים2 לְהַתְאִירֵךְ3

         וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ4

         קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ5


נ 2 ולבשי הדרך] סומן בקווים, אולי לאות מחיקה




  1. אצהירך: אאיר לך.  ↩

  2. הנני… נסיכים: על־פי מי‘ ה:ד: ’והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם'.  ↩

  3. להתאירך: לעשותך יפת תואר.  ↩

  4. והלכו… לאורך: יש' ס:ג.  ↩

  5. קומי… אורך: יש' ס:א.  ↩

שמ

וכי תמכרו בהר סיני1 <וי' כה:יד>


         לְצִיּוֹן הַקְשִׁיבוּ2

         לָבֶטַח תֵּשֵׁיבוּ3

         לִצְדָקָה תֵּחָשֵׁיבוּ4

         וּבְשָׂשׂוֹן מַיִם תִּשְׁאָבוּ5

5        וְנַפְשׁוֹתֵיכֶם יִתְיַשְּׁבוּ6

         בְּאַהֲבָה תַּקְשִׁיבוּ7

         כְּמוֹ הֻוקְשָׁבוּ8

         בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּ[את] תָּשׁוּבוּ9




  1. וכי תמכרו; בהר סיני: עיין לעיל, עמ' 40 (דיבור המתחיל “עניין זה מביאנו אל שאלת מקומו ונהגו של מעתיק כתב־היד שלנו.” – הערת פרויקט בן־יהודה).  ↩

  2. הקשיבו: השמיעו.  ↩

  3. תשיבו: צ"ל ‘תשבו’.  ↩

  4. לצדקה תחשיבו: מעשיכם ייחשבו לכם לצדקה (השווה בר' טו:ו).  ↩

  5. ובששון מים תשאבו: על־פי יש' יב:ג.  ↩

  6. יתישבו: יירגעו.  ↩

  7. תקשיבו: תשמעו גם אתם.  ↩

  8. כמו הוקשבו: כמו שהושמעו אבותיכם.  ↩

  9. בשנת… תשובו: וי' כה:יג.  ↩

שמא

   אם תחנה    בְּצוּרְךָ תֶּחֱסֶה

               וְאוֹתְךָ יְנַסֵּא1

               וְאוֹתוֹ אַל תְּנַשֵּׂא2

               וְיִהְיֶה לְךָ מַחְסֶה

5              בְּטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה

               וְהוּא אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה




  1. ינסא: כמו: ינשא.  ↩

  2. אל תנשא: צ"ל ‘אל תנסה’ (על־פי דב‘ ו:טז: ’לא תנסו את ה‘ ’).  ↩

שמב

   פ̇    אַדִּיר בָּאַדִּירִים

        לוֹ תוֹעֲפוֹת הָרִים1

        וְחוֹפֵס חֲדָרִים2

        וְיוֹדֵעַ מִסְתָּרִים

5       זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים3




  1. לו… הרים: על־פי תה' צה:ד.  ↩

  2. וחופס חדרים: על־פי מש' כ:כז.  ↩

  3. זה… ירים: תה' עה:ח.  ↩

שמג

   אנוש שלא ישמע פִּיךָ      רְנָנוֹת יַרְחִישׁ1

                             וְכ̇וחֲךָ אַל יַכְחִישׁ2

                             וְטוֹבָתְךָ אַל יאיש3

                             וְזֹאת נְצֹר וְלֹא תֵבוֹשׁ4

5                             אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁיר אִישׁ5




  1. ירחיש: מלשון ‘רחש לבי דבר טוב’ (תה' מה:ב).  ↩

  2. יכחיש: במקום ‘יִכָּחֵשׁ’, ירזה, יחלש; או: אל יכחיש הקב"ה את כוחך.  ↩

  3. יאיש: כנראה במקום ‘יתיש’; עידו אבינרי מציע: ‘יאיש’ = יְיָאֵשׁ.  ↩

  4. ולא תבוש: החרוז משונה.  ↩

  5. אל… איש: תה' מט:יז.  ↩

שמד

        <וכי ימוך; וי' כה:לה>


   מידת הצדק    הַלֵּיךְ1 בְּתֻומָּךְ

                   וְגוֹרָלְךָ יֻותְמָךְ2

                    וְצוּר3 יַתְמִימָךְ

                    וְעַל כֹּל יְרוֹמְמָךְ

5                   וּבְמֵישָׁר4 יְקִימָךְ

                    וְאַל יַזְעִימָךְ5

                    הַחְזֵיק בְּאָח מָךְ6

                    כְּצוּרִי הִנְעִימָךְ7

                    בְּעֵת תָּמוּט יָדוֹ עִמָּךְ8


נ 7 החזיק] אחזיק וה“א תלויה על אל”ף




  1. הליך: במקום ‘לֵך’.  ↩

  2. יותמך: הקב"ה יתמוך גורלך (על־פי תה‘ טז:ה: ’אתה תומיך גורלי').  ↩

  3. וצור: והקב"ה.  ↩

  4. ובמישר: יחד של ‘מישרים’; במישור.  ↩

  5. ואל יזעימך: במקום ‘ולא יזעימך’.  ↩

  6. החזיק באח מך: השווה וי' כה:לה.  ↩

  7. כצורי הנעימך: כפי שציווך צורי בנעימות; ואפשר: אם הקב"ה העשירך.  ↩

  8. בעת… עמך: וי' שם, שם.  ↩

שמה

   תח[…]1   אַל תִּרְאֶה2 כִּי יִרְבֶּה ע̇ושֶׁר

             אַל תִּבְטְחוּ בְּע̇ושֶׁר

             בְּטַח בּוֹ3 בְי̇ושֶׁר

             כִּי לוֹ כָּבוֹד וָע̇ושֶׁר

5            כִּי עָשׂה יַעֲשֶׂה לוֹ4 כְנָפַיִים כְּנֶשֶׁר5


נ 1 כי] תלוי בין השיטין




  1. תח[…]: המלה כתובה לאורך הגליון, ליד תיבת ‘אל’, באותיות זעירות ביותר, ואין אפשרות לפענחה בוודאות, והיא ספק מלת־פתיחה לפיוט שהפזמון נועד לקשטו ספק הערה כלשהי.  ↩

  2. אל תראה: אל תתייחס בהתלהבות אל העושר אם גם ירבה.  ↩

  3. בו: בקב"ה.  ↩

  4. לו: לעושר, להיעלם.  ↩

  5. כי… כנשר: מש' כג:ה.  ↩

שמו

       עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְנִי1

       וְהַט אָזְנְךָ לְמַעֲנִי2

       וְאַל תִּגְזֹל דַּל בְּאוֹנִי3

       וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי

5      אִם תַּעֲשֶׂה רְצוֹנִי

       אֲבָרֶכְךָ מִמְּעוֹנִי

       וְתִינָּצֵל מֵחֲרוֹנִי

       כִּי חַנּוּן אָנִי4


נ 1 עשה] לפני התיבה צוין עיגול ואין לדעת מה הכוונה בו




  1. עשה… בני: מש' ו:ג.  ↩

  2. למעני: לדיבורי, למצוותי.  ↩

  3. באוני: איני יודע לפרש, ואולי הוא מלשון תואנה או כיו"ב; ואפשר שהוא מלשון און, כוח.  ↩

  4. כי… אני: שמ' כב:כו.  ↩

שמז

   אם הזרע        מַתָּן אָדָם יַרְחִיבֶנּוּ

                  וְלִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ1

                  מִיגִיעַ כַּפָּיו2 יְבִיאֶנּוּ

                  וְלִישׁוֹן אֵין מַנִּיחֶנּוּ3

5                 לְרָעָתוֹ יִשְׁמְרֶנּוּ4

                  וּבְאַחֲרִיתוֹ5 יַעַזְבֶנּוּ

                  וְאִם6 בִּצְדָקָה יִשְׁמְרֶנּוּ

                  וְלָעֲנִיִּים יְהַנֶּה מֶנּוּ7

                  לְיוֹם תְּחִיָּה8 יְקִימֶנּוּ9

10                מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ10


נ 4 מניחנו] מנחנו ויו"ד תלויה בין השיטין




  1. מתן… ינחנו: על־פי מש‘ יח:טז: ’מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדלים ינחנו.' והכוונה כאן לרכושו של אדם.  ↩

  2. מיגיע כפיו: רוצה לומר, הוא עמל בו הרבה, אבל הוא שמור לו לרעתו.  ↩

  3. ולישון אין מניחנו: על־פי קה‘ ה:יא: ’והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון.'  ↩

  4. לרעתו ישמרנו: על־פי קה‘ שם, יב: ’עשר שמור לבעליו לרעתו.'  ↩

  5. ובאחריתו: במותו.  ↩

  6. ואם: אבל אם.  ↩

  7. מנו: ממנו.  ↩

  8. ליום תחיה: בשעת תחיית המתים.  ↩

  9. יקימנו: יורד לטור האחרון.  ↩

  10. מציל… ממנו: תה' לה:י.  ↩

שמח

   [18 ע"א]    פ        יְבָרֵךְ לַחְמְךָ וּמֵימֶיךָ1

                        וּתְבַלֶּה בַטּוֹב יָמֶיךָ2

                        יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ3

                        וְתִהְיֶה בְרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ4

5                       הֲלֹא פָרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶיךָ5


נ 1 לחמך] היה לחמיך וסומנה נקודה על היו"ד




  1. יברך לחמך ומימיך: על־פי שמ' כג:כה.  ↩

  2. ותבלה בטוב ימיך: על־פי איוב כא:יג.  ↩

  3. ישמח… ואמך: מש' כג:כה.  ↩

  4. ותהיה… באסמיך: על־פי דב' כח:ח.  ↩

  5. הלא… לחמיך: כלומר: הלוא בזכות נתינתך לעני; והוא פסוק ביש' נח:ז.  ↩

שמט

       שׁוֹכֵן גְּדוּדִים1

       הִשְׁמִיעַ יְדִידִים2

       בִּנְעִימוּת, סוֹדִים,3

       וְהֵעִיד בַּנֶּחֱמָדִים4

5      כִּי לִי בְנֵי יִשְׂ[רָאֵל] עֲבָדִים5




  1. שוכן גדודים: כינוי לקב"ה, השוכן בין גדודי המלאכים.  ↩

  2. ידידים: כינוי לכנסת־ישראל.  ↩

  3. בנעימות, סודים: מצוות נעימות.  ↩

  4. בנחמדים: כינוי לישראל; ואולי הוא כינוי לתורה (תה' יט:יא).  ↩

  5. כי… עבדים: וי' כה:נה.  ↩

שנ

        אם בחקותי <וי' כו:ג>


   מחוזים    אוֹיְבֵכֶם בַּחֲרוֹן אַף יֻושְׁלָכוּ

             וַעֲפַר רַגְלֵיכֶם יְלַחֵכוּ1

             אַתֶּם עֲלֵיהֶם תִּמְלֹוכוּ

             אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ2


נ 1 מחוזים] פחוזים אולי



  1. ועפר… ילחכו: על־פי יש' מט:כג.  ↩

  2. אם… תלכו: וי' כו:ג.  ↩

שנא 1

         עֲדַת סְגֻולַּת קְהָלִי

         פְּדוּיִים בְּנִיסֵּי גָּודְלִי

         קְרוּאִים נַחְלַת גּוֹרָלִי

         וְגַם חֶלְקִי וְחֶבְלִי

5        אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי2



  1. כל הפזמון, מלבד הטור האחרון, כינויים לכנסת־ישראל, בלשון פנייה.  ↩

  2. אשרי… לי: מש' ח:לד.  ↩

שנב

         חֻקַּת בְּרִית מְשַׁעְשַׁעַת1

         לְא̇ום נוֹשַׁעַת2

         לְבִלְתִּי מַרְשַׁעַת3

         אַשְׁרֵי אָדָם מְדַבֵּר אֶל אֹזֶן שֹׁמַעַת4




  1. חקת… משעשעת: התורה.  ↩

  2. לאום נושעת: לכנסת־ישראל (השווה דב' לג:כט, ועוד).  ↩

  3. לבלתי מרשעת: שאינה עושה מעשה חטא.  ↩

  4. אשרי… שמעת: על־פי מש' כה:יב.  ↩

שנג

   אדון יסיר     אִם תֵּלְכוּ בְּחֻוקּוֹת מַלְכְּכֶם1

                בְּעִיתָּם ידידות2 גִּשְׁמֵיכֶם

                יְחַדֵּישׁ יְמֵיכֶם כְּחִידּוּשׁ שְׁמֵיכֶם3

                אֶפְנֶה אֲלֵיכֶם וְאַרְבֶּה אֶתְכֶם4

5               וַהֲקִימ̇ותִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם5




  1. מלככם: הקב"ה.  ↩

  2. ידידות: כנראה צ"ל ‘יוריד את’.  ↩

  3. יחדיש שמיכם: על־פי יש' סו:כב.  ↩

  4. אפנה… אתכם: השווה וי' כו:ט.  ↩

  5. והקימותי… אתכם: וי' שם, שם.  ↩

שנד

        איש כי יפליא <וי' כז:א>


   מפליא נדר      לִתְבוּנָתְךָ אֵין חֵקֶר1

                  וּבִבְרִיתְךָ לֹא תְשַׁקֵּר2

                  נוֹדֵר וּמְאַחֵר3 תְּחַקֵּר4

                  וְנוֹדֵר וּמְקַיֵּים תְּיַקֵּר5

5                 פּוֹעֵל6 אָוֶון שֶׁקֶר7

                  עֵינָם תְּנַקֵּר

                  וְאוֹתָם תְּקַרְקֵר

                  כְּנָם8 חָכָם בְּסֵקֶר9

                  אַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר10




  1. לתבונתך אין חקר: על־פי יש' מ:כח.  ↩

  2. ובבריתך לא תשקר: על־פי תה' מד:יח.  ↩

  3. ומאחר: לשלם נדרו.  ↩

  4. תחקר: תבדוק אותו לסיבת איחורו; ואולי הוא לשון גנאי וביזוי, היפך ‘תיקר’ בטור שלאחריו (השווה: מ‘ זולאי, ידיעות, ו, עמ’ קצד).  ↩

  5. תיקר: תכבד.  ↩

  6. פועל: לפי ההמשך נראה שצ"ל ‘פועלי’.  ↩

  7. שקר: צ"ל, כנראה, ‘ושקר’.  ↩

  8. כנם: כמו שאמר.  ↩

  9. חכם בסקר: כנראה: הנבון בראייתו.  ↩

  10. אחר… לבקר: מש' כ:כה.  ↩

שנה

   אז בלשון    שְׁתֵּי פָרָישׁוֹת1

               בִּנְדָרִים מְפ̇ורָשׁוֹת

              וּבְהִגָּיוֹן נִידְרָשׁוֹת

               בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת

5              קַלּוֹת2 מִתְפָּרְשׁוֹת

               וּבַחֲמוּרוֹת מְשֹׁורָשׁוֹת

               וּלְמַפְלִיא נֵדֶר נִרְחָשׁוֹת

               לַייָ בְּעֶרְכְּךָ נְפָשׁוֹת3


ר 1 אז בלשון] אז בלשון מרגוע בערבון / פרשות 5 בקלות 7 ובכלל ופרט מרוגשות / ובאסור והיתר מאוששות נוסף



  1. שתי פרישות: צ"ל, בהתאם לגירסה המקבילה, ‘פרשות’; והכוונה לשתי הפרשות העוסקות בתורה בנדרים, זו שלפנינו וזו שבפרשת מטות (במ' ל:ב).  ↩

  2. קלות: צ"ל, בתאם לגירסה המקבילה, ‘בקלות’; רוצה לומר: פרשות הנדרים מתפרשות בקל וחומר ובשאר המידות שהתורה נדרשת בהן. ועיין גירסת המקבילה.  ↩

  3. ולמפליא… נפשות: שיעור הטורים: והן נאמרות (‘נרחשות’) למפליא נדר לה‘ בערכך נפשות; והוא על־פי המקרא בוי’ כז:ב.  ↩

שנו

   מוצא שפתיו    אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמָה1

                   בֵּיאֵר בְּחָכְמָה

                    לְא̇ום אֲנִי חוֹמָה2

                    עֵרֶךְ אָדָם וְעֵרֶךְ בְּהֵמָה


נ 2 בחכמה] בתמימה מעליו



  1. אדון כל הנשמה: הקב"ה.  ↩

  2. לאום אני חומה: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ח:י.  ↩

שנז

   איש שלא כהוגן    עָמַד בְּנִידְרוֹ1

                     יְהִי אֵל בְּעֶזְרוֹ

                     וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ2

                     וְיַחְבּשׁ3 חָלְיוֹ וּמְזוֹרוֹ4

5                    וּבִמְהֵרָה יָחִישׁ סִבְרוֹ5

                     כְּעָלָה6 וְשִׁילֵּם נדרים7





  1. עמד בנידרו: מי שקיים את נדרו.  ↩

  2. ועליו… נזרו: תה' קלב:יח.  ↩

  3. ויחבש: ירפא.  ↩

  4. ומזורו: ומכתו.  ↩

  5. סברו: תקוותו.  ↩

  6. כעלה: כפי שעשה למי שעלה וכו'; והוא אלקנה אבי שמואל הנביא (שמ"א א:כא).  ↩

  7. נדרים: כך בכ“י נ, וצ”ל ‘נדרו’.  ↩

שנח

        וידבר <במ' א:א>


   מגינים    בְּח̇ומֶשׁ פִּיקּוּדִים1

             נִפְקְדוּ יְדִידִים2

             וּדְבָרִים נֶחֱמָדִים

             נָחֲלוּ לְמוּדִים3

5            וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים

             וְשֵׁם צוּר מְיַחֲדִים

             וְעוֹנִים וּמְעִידִים

             אלים4 מ̇ישִׁיב5 יְחִידִים




  1. בחומש פיקודים: בספר במדבר.  ↩

  2. ידידים: כינוי לישראל.  ↩

  3. למודים: כינוי לישראל.  ↩

  4. אלים: קרי: אלהים.  ↩

  5. מישיב: קרי: מושיב; והוא מקרא בתה' סח:ז.  ↩

שנט

   אדון    בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי1

           נִפְקְדוּ2 הֲמוֹנִי

           וְשִׂפְתֹתֶיהָ כְּחוּט הַשָּׁנִי3

           בְּת̇ום4 מֵאִיר עֵינִי

5          וְצִדְקָתוֹ יֶהְגֶּה לְשׁוֹנִי5




  1. באחד… השני: במ' א:א.  ↩

  2. נפקדו: ריבוי בזיקה לשם־עצם קיבוצי, כמו 'וייראו העם את ה'' (שמ' יד:לא).  ↩

  3. ושפתתיה… השני: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ד:ג.  ↩

  4. בתום: בצדקת הקב"ה.  ↩

  5. וצדקתו… לשוני: על־פי תה‘ עא:כד; והשווה גם שם, לה:כח. ובשני המקראות: ’תהגה'.  ↩

שס

   מחמדי    שֵׁשׁ וְשֶׁבַע שָׂנֵא1

             עדת2 אָץ3 לִמְנֶה4

             תִּשְׁעָה מִנְיָנִין5 6 בְּמַעֲנֶה7

             וְהָעֲשִׂירִי לְקֵץ מְמֻונֶּה

5             תַּעֲבוֹרְנָא הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה8




  1. שש… שנא: כינוי לקב"ה, על־פי מש' ו:טז.  ↩

  2. עדת: כנראה צ“ל ‘עדתו’ או כיו”ב.  ↩

  3. אץ: מיהר; אבל אפשר שיש לקרוא: ‘אין למנה’ (השווה במ' כג:י).  ↩

  4. למנה: בדרך הפייטנים, במקום ‘למנות’.  ↩

  5. תשעה מנינין: מיוסד על הנאמר בתנחומא, מהדורת באבער, כי תשא, ח, ובמקבילות: ‘אתה מוצא עשרה פעמים נמנו בני ישראל, אחת בירידתן למצרים… ואחת לעתיד לבוא שנאמר: עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.’  ↩

  6. מנינין: אולי צריך לקרוא ‘מניניו’.  ↩

  7. במענה: על־פי פקודת הקב“ה; והוא על־פי המשך הדרשה שם: 'אמר הקב”ה בעולם הזה היו בני אדם סופרים אתכם, אבל לעולם הבא אני אספור אתכם‘ וכו’.  ↩

  8. תעבורנא… מונה: יר' לג:יג.  ↩

שסא

   אפנה    תַּעֲמִיד1 אִמְרָתֶךָ

            לְהוֹגֵי תוֹרָתֶךָ

            וְתָחִישׁ גְּאֻולָּתֶךָ

            לַעֲדַת סְגֻולָּתֶךָ

5           כִּי אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין זוּלָתֶךָ2


נ 2 תורתך] היה דתך ונמחק




  1. תעמיד: תקיים (השווה לעיל, עמ' 57; הערה 151) (הערה 151 היא למשפט בסוף פרק יג במבוא: "אולי ראוי, שנציין גם את השימוש התכוף בפועל ‘העמד’ במשמעות ‘קיים’. – הערת פרויקט בן־יהודה).  ↩

  2. כי… זולתך: על־פי שמ"ב ז:כב.  ↩

שסד

   פ̇    לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה1

        כִּי לְקָודְשׁוֹ הָיְתָה יְהוּדָה2

        וְהִיא חֲקוּקָה לְהוֹגֵי תְעוּדָה3

        דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה4


נ בסוף הפזמון עיגול, כנראה לציון פזמון נוסף (שסה)




  1. לא… מיהודה: בר' מט:י.  ↩

  2. כי… יהודה: על־פי תה‘ קיד:ב: ’היתה יהודה לקדשו.'  ↩

  3. להוגי תעודה: ללומדי תורה.  ↩

  4. דגל… יהודה: במ' ב:ג.  ↩

שסב

   אמוני    שׁוֹכֵן מַעְלָה1

            וְאֵין לְפָנָיו עַ֯וְלָה2

            לַנֶּאֱמָן3 דִּבֵּר בַּעֲלִילָה4

            לִפְקוֹד לְמִי זֹאת עוֹלָה5

5           וּמִסְפָּרֶיהָ הֶעֱלָה6

            מִבֶּין7 עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה




  1. שוכן מעלה: הקב"ה.  ↩

  2. ואין… עולה: השווה דב' לב:ד, ועוד.  ↩

  3. לנאמן: כינוי למשה רבנו, על־פי במ' יב:ד.  ↩

  4. בעלילה: בעליל, במפורש.  ↩

  5. למי זאת עולה: לישראל (שה"ש ג:ו; ח:ה).  ↩

  6. העלה: נשא.  ↩

  7. מבין: צ"ל ‘מבן’ (במ' א:ג).  ↩

שסג

        [18 ע"ב] איש אל דגלו <במ' ב:א>


   מזרחה    אַרְבָּעָה דְגָלִים1

             בְּאוֹתוֹת דְּגוּלִים2

             כִּ֯י֯ בְּכָל מַעְגָּלִים3

             הָיוּ סְגֻולִּים

5            וּבְשִׂמְחָה וְגִילִים

             לִמְאֹד נִדְגָּלִים

             בְּיָד רָמָה נִגְאָלִים

             וְהָלְכוּ גְאוּלִים




  1. ארבעה דגלים: ארבעת המחנות של ישראל.  ↩

  2. באותות דגולים: היו דגולים ומצוינים באותותיהם.  ↩

  3. מעגלים: דרכים.  ↩

שסה

         בָּעוֹלָם תִּתְבָּ[רְכוּ]

         […………………..]

         […………………..]

         […………………..]

5         וְחַיִּים תַּאֲרִיכוּ

         וְעַל בָּמוֹת אוֹיְבֵיכֶם תִּדְרְכוּ1


נ הפזמון הועתק בגליון הפנימי של הדף, ואי־אפשר לפענחו על־פי הצילומים שבידי




  1. ועל… תדרכו: על־פי דב' לג:כט.  ↩

שסו

   מעוז ראש עדריו    מְנָת כּוֹסִי וְחֶלְקִי1

                       יַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי2

                       וּבִימִין צֶדֶק יַבְהִיקִי3

                       יְמַלֵּט אִי נָקִי4

5                      אשר מהיר יבקי5

                       יְהוּדָה מְחוֹקְקִי6



  1. מנת… וחלקי: כינוי לקב"ה (השווה תה' טז:ה).  ↩

  2. יטרפני לחם חקי: על־פי מש' ל:ח.  ↩

  3. יבהיקי: יאיר פני.  ↩

  4. ימלט אי נקי: ימלטני למרות חטאי; והוא על־פי איוב כב:כט.  ↩

  5. אשר… יבקי: אין בידי לפרש. אולי צ"ל ‘אשר מהיר ובקי’.  ↩

  6. יהודה מחוקקי: תה' ס:ט; קח:ט.  ↩

שסז 1

   ארבעה    דֶּגֶל יְהוּדָה אֲרִי הרה2 עָלָיו

              וְדֶגֶל רְאוּבֵן דּוּדָאִים בְסִילּוּלָיו3

              וְדֶגֶל אֶפְרַיִם שׁוֹר בְּמַעְגָּלָיו

              וְדֶגֶל דָּן נָחָשׁ בְּכִלּוּלָיו4

5             וְכָל אֶחָד מְצֻויָּין בְּצִבְאוֹת חֲיָילָיו




  1. לעניין הציורים שעל דגלי השבטים השווה במ"ר ב:ז, ובמקבילות.  ↩

  2. הרה: כנראה צ"ל ‘היה’.  ↩

  3. בסילוליו: בדרכיו, רוצה לומר, במחנהו; והוא מקביל אל ‘במעגליו’ שבטור 3.  ↩

  4. בכלוליו: ביופיו.  ↩

שסח

        אלה תולדת1 <במ' ג:א>


      שְׁנֵי פְּרָחִים2

      כִּשְׁנֵי אֶפְרֹחִים

      אֶחָד מַגִּישׁ נִיחֹחִים3

      וְאֶחָד מְנַהֵג4 נִפְרָחִים5

5     וּשְׁנֵיהֶם נֶאֱרָחִים6

      כְּמִגֶּרֶשׁ יְרָחִים7

      וְצוֹמְחִים וּפוֹרְחִים

      וְרֵיחַ אַפָּם כַּתַּפּוּחִים8




  1. אלה תלדת: במקרא: ‘ואלה תולדת’.  ↩

  2. פרחים: בנים; והכוונה למשה ואהרן שהסדר סוקר תולדותיהם.  ↩

  3. מגיש ניחחים: מקריב קרבנות, והוא אהרן.  ↩

  4. מנהג: מנהיג.  ↩

  5. נפרחים: כינוי לישראל.  ↩

  6. נארחים: מלשון ארוחה; רוצה לומר: נהנים, מתברכים.  ↩

  7. כמגרש ירחים: על־פי דב' לג:יד.  ↩

  8. וריח אפם כתפוחים: על־פי שה"ש ז:ט.  ↩

שסט

   אמונים    אֵל רִאשׁוֹן וְאַחְרוֹן1

             בְּחָרָם2 לְהַנְעִים זֶמֶר וָר̇ון

             וְנֶחְקְקוּ בְּזִהָרוֹן3

             הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן4


נ 2 זמר] הושמט ונתלה בין השיטין




  1. אל ראשון ואחרון: הקב"ה.  ↩

  2. בחרם: את הלוויים (השווה במ' ג:ו).  ↩

  3. בזהרון: כנראה: בדייקנות, בזהירות; ואולי: בפאר, בזוהר.  ↩

  4. הוא משה ואהרן: שמ' ו:כז.  ↩

שע

   מסולאים    שְׁנֵיהֶם1 עֲטוּרִים2

               נְקִיִּים וּטְהוֹרִים

               וְאַשְׁמָה מַעֲבִירִים

               מִקְּהִילּוֹת בְּחוּרִים3

5              מְכֻוָּנִים4 וּבְרוּרִים5

             כִּשְׁנֵי עֳפָרִים6




  1. שניהם: משה ואהרן.  ↩

  2. עטורים: מוכתרים, מפוארים.  ↩

  3. מקהילות בחורים: מקהילות ישראל הנבחרים.  ↩

  4. מכונים: תואמים ומשלימים זה את זה.  ↩

  5. וברורים: וטהורים.  ↩

  6. כשני עפרים: שה“ש ד:ה; והפסוק נדרש על משה ואהרן בשהש”ר שם: ‘שני שדיך… אלה משה ואהרן.’  ↩

שעא

   אתוייך   מַקְרִיבֵי אִשֶּׁה1

             לְאֵל מַחְשֶׁה2

             וְנִיחוֹחוֹ3 בְלִי לְהַנְשֶׁה4

             אל5 תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה




  1. מקריבי אשה: הנושא בטור האחרון של הפזמון: הלוויים.  ↩

  2. לאל מחשה: תואר לקב"ה, על־פי יש' נז:יא, ועוד.  ↩

  3. וניחוחו: של הקב"ה; רוצה לומר, קרבנו.  ↩

  4. בלי להנשה: לזכור ולא לשכוח.  ↩

  5. אל: כך בכ“י נ; וצ”ל ‘ואלה’, כלשון הפסוק בבמ' ג:א.  ↩

שעב

        אל תכריתו <במ' ד:יז>


   משליכי אָדוֹן    לְטוֹבָה זְכָרָם1

                    כְּלוֹקְחֵי שְׂכָרָם2

                    וְלֹא עֲכָרָם

                    וַעֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ הִכִּירָם3

5                   שֶׁלֹּא יִכָּרֵת שְׁמָם וְזִכְרָם




  1. זכרם: את משפחות הקהתי שעליהן מדובר בראש הסדר.  ↩

  2. כלוקחי שכרם: כדרך שזוכרים את הראויים ליטול שכר.  ↩

  3. הכירם: הסביר להם; ורומז לפסוק בבמ‘ יד:ט: ’וזאת עשו להם וחיו‘ וכו’.  ↩

שעג

   אביר    בְּי̇ושֶׁר מְהַלְּכִים1

            בְּכָל הִילּוּכִים2

            וּמֵעֲבֵירָה חֲסוּכִים

            וּבְאֶבְרָה סְכוּכִים3

5           בִּכְתֵיפָיו4 סוֹמְכִים

            וּבָאֵל סְמוּכִים

            כִּי הֵם זֶרַע בְּרוּכִים5




  1. ביושר מהלכים: הנושא, כנראה, בני הקהתי; ואולי רומז לנדרש בבמ"ר ה:ח: ‘שכל הלויים… היו מהלכין כדרכן… אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם, ופניהם לארון, כדי שלא ליתן אחור לארון.’  ↩

  2. בכל הילוכים: בכל דרכיהם.  ↩

  3. ובאברה סכוכים: ומוגנים בכנף ה' (הלשון על־פי תה' צא:ד).  ↩

  4. בכתיפיו: צ"ל, כנראה, ‘בכתפים’ או ‘בכתפיהם’; על־פי המקרא הנאמר בבני קהת בבמ‘ ז:ט: ’בכתף ישאו'.  ↩

  5. כי… ברוכים: על־פי יש' סה:כג.  ↩

שעד

   מטמוני     בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים1

               בְּנֵי הקת2 הָיוּ נְחוּיִים3

               כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שְׂאוּיִם4

               וְשָׂכָר לֹא הֲנוּיִם

5              שֶׁהָיוּ רְאוּיִם5

               בְּלִי לִהְיוֹת מְחוּיִם6

               מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם7




  1. באור… חיים: מש' טז:טו.  ↩

  2. הקת: צ"ל בוודאי ‘קהת’.  ↩

  3. נחויים: נהוגים, מלשון ‘ולא נחם אלהים’ (שמ' יג:יז).  ↩

  4. שאוים: עמוסים, טעונים.  ↩

  5. ושכר… ראוים: שיעור הטורים: ולא היו נהנים מן השכר שהיו ראויים לו; כנראה על שום ‘ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה’ (יהו‘ יג:לג; והשווה במ’ יח:כא–כג) וכד'.  ↩

  6. בלי… מחוים: כדי שלא יהיו נכרתים.  ↩

  7. מתוך הלוים: במ' ד:יח.  ↩

1

שעה

   אילפתה    שְׁבָטִים1 אַל תַּכְרִיתוּ

               וּשְׁמָם בַּדָּת2 תַּחְרִיתוּ3

               וְלֹא יֻוצְמָתוּ

               וְיִתְיַחֲסוּ וְיָועָמְתוּ4

5              וְאִם בְּטָהֳרָה יֵיאוֹתוּ5

               וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ6




  1. שבטים: כנראה צ"ל ‘שִׁבְטָם’. והכוונה לשבט משפחות הקהתי, הנזכר בפסוק הראשון שלסדר.  ↩

  2. בדת: בתורה.  ↩

  3. תחריתו: תחוקקו, תחרטו.  ↩

  4. ויועמתו: יהיו חביבים על המקום.  ↩

  5. ייאותו: יתאימו עצמם למצוּוה עליהם בעבודתם.  ↩

  6. וחיו ולא ימותו: במ' ד:יט.  ↩

1

שעו

        איש איש <במ' ה:יא>


      אִם הִשְׁקְתָה1 לְזָרִים2

      מַיִם גְּנוּבִים3 וּמְסֻותָּרִים

      וְאִם לְאִישִׁים אֲחֵרִים

      הִלְעִיטָה4 לֶחֶם סְתָרִים5

5     אָלוֹתֶיהָ6 יִכְתּוֹב בִּסְפָרִים7

      מְכַהֵן בְּתֻומִּים וְאוּרִים8

      וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים9

      וְאִם בְּאִישָׁהּ עָשְׂתָה שְׁקָרִים10

      וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים11


קמ 3 לאישים] לאנשים 9 למרים] ליתא




  1. השקתה: הנושא: הסוטה.  ↩

  2. לזרים: לגבר שאינו בעלה.  ↩

  3. מים גנובים: על־פי מש' ט:יז; ורוצה לומר: אם נטמאה לאיש אחר.  ↩

  4. הלעיטה: האכילה.  ↩

  5. לחם סתרים: מש' שם, שם.  ↩

  6. אלותיה: את דברי האלה הכתובים עליה בתורה (השווה במ' ה:כג).  ↩

  7. בספרים: בספר (במ' שם, שם).  ↩

  8. מכהן בתומים ואורים: הכוהן.  ↩

  9. ומחה… המרים: במ' שם, שם.  ↩

  10. ואם… שקרים: ואם באמת בגדה בבעלה.  ↩

  11. ובאו… למרים: במ' שם, כד.  ↩

שעז

   כי תאשם    אִישָׁהּ1 יִקָּחֶנָּה

               אֶל מְכַהֵן יְבִיאֶנָּה

               וְלִפְנֵי צוּר2 יַעֲמִידֶנָּה

               וּבְאָלָה יַשְׁבִּיעֶנָּה

5              וּמֵי מָרִים יַשְׁקֶנָּה

               וַעֲצָתָהּ תַּשְׁלִיכֶנָּה3

               כְּמוֹ חֲלָלָה זוֹנָה4


קמ מועתק פעמיים

2 ואל 6 עצתה 7 ואם לבה הזיזנה  כמו חללה זונה בפעם השנייה מועתק רק עד טור 4




  1. אישה: של הסוטה.  ↩

  2. ולפני צור: לפני הקב"ה.  ↩

  3. ועצתה תשליכנה: כוונתה הטמאה תשפיל אותה; על־פי איוב יח:ז: ‘ותשליכהו עצתו’.  ↩

  4. כמו… זונה: על־פי וי' כא:יד.  ↩

שעח

   [19 ע"א]    כי תמעל       זְדוֹנָהּ1 הִשִּׁיאֶהָ2

                              בְּת̇ואַר מַרְאֶיהָ3

                              כְּלַעֲנָה מָרָה לְרוֹאֶיהָ

                              כְּחֶרֶב חַדָּה לְקוֹרְאֶיהָ

5                             בְּתַחְתִּית אֶרֶץ מִקְרָאֶיהָ

                              וּבְעִימְקֵי שְׁאוֹל קְרוּאֶיהָ4


קמ 1 השיאיה 2 כתואר




  1. זדונה: של הסוטה.  ↩

  2. זדונה השיאה: על־פי עו' ג.  ↩

  3. בתואר מראיה: ביפי צורתה.  ↩

  4. ובעימקי… קרואיה: מש' ט:יח.  ↩

שעט

   אורח     חוֹמְדֶיהָ1 בְּעוֹדָם חַיִּים

            יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים2

            וּלְהַבְהַב3 יִהְיוּ נְחוּיִם4

            יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים5

5           וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים6


קמ 1 חומדיה בעודה בלי חיים 3 נחוים] דחויים




  1. חומדיה: של הסוטה.  ↩

  2. ירדו… חיים: על־פי במ‘ טז:לג, וכד’.  ↩

  3. ולהבהב: לגיהינום; על־פי פירוש חז"ל למש' ל:טו.  ↩

  4. נחוים: מובלים; השווה לעיל, פזמון שעד, טור 2.  ↩

  5. ימחו… חיים: תה' סט:כט.  ↩

  6. ולא… חיים: מש' ב:יט.  ↩

שפ

   אומצה    אִם לֹא נִטְמְאָה בְּכִילּוּלָיהּ1

             יותעב2 סִיחַ מִילּוּלָיהּ3

             וְזֶה הוּא חילולה4

             אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶ[ת] בַּעְלָהּ5


קמ 1 אומצה] אם לא נטמאה אמוצה תהיה בעודה(?)/ בכילוליה] בכילולה

2 יותעב] יערב / מילולה 3 הילולה



  1. בכילוליה: ביופייה, בתפארת טהרתה; החרוז מחייב: ‘בכילולה’.  ↩

  2. יותעב: ודאי שיבוש, ואולי הוא במקום ‘יותאב’, כלומר, יירצה; ובכ"י קמ: ‘יערב’.  ↩

  3. סיח מילוליה: תפילתה. והחרוז מחייב: ‘מילולה’.  ↩

  4. חילולה: צ“ל, כגירסת כ”י קמ, ‘הילולה’.  ↩

  5. אשת… בעלה: מש' יב:ד.  ↩

שפא

        כה תברכו {במ' ו:כב}


   מדוש שלוש    שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת1 הָועָרְכוּ2

                  וְכֹוהֲנִים בָּהּ הֻודְרְכוּ3

                  וְבִמְצִלְתַּיִם4 נֶחֶנְכוּ

                  וּבָנִים5 בְּכֻלָּם6 נִתְבָּרְכוּ

  5               בְּנֹואֵם7 כֹּה תְבָרְכוּ



  1. ששים אותיות: שבברכת הכוהנים (השווה שהש"ר ג:יא).  ↩

  2. הוערכו: נערכו, נסדרו בברכת הכוהנים.  ↩

  3. הודרכו: חונכו.  ↩

  4. ובמצלתים: איני יודע לפרש. ואולי רוצה לומר: בשירה, ברננים.  ↩

  5. ובנים: ישראל.  ↩

  6. בכלם: בשישים האותיות האמורות.  ↩

  7. בנואם: במאמר  ↩

שפב

   אותות ששים    מְשָׁרְתֵי יְיָ1 אַשְׁרֵיכֶם

                  מִבֵּית יְיָ בֵּרַכְנוּכֶם2

                  בְּפָרִסְכֶם כַּפֵּיכֶם3

                  תָּנוּחַ בְּרָכָה עֲלֵיכֶם4

5                 וּבִמְהֵרָה תִּתְבָּרְכוּ כֻולְּכֶם

                  כְּיָדָיו נָשָׂא וַיִּתְמְכֵם

                  אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם5



  1. משרתי יי: הכוהנים.  ↩

  2. מבית יי ברכנוכם: על־פי תה' קיח:כו.  ↩

  3. בפרסכם כפיכם: בשאתכם כפיכם לברך את ישראל (השווה יש' א:טו).  ↩

  4. תנוח… עליכם: על שום ‘ואני אברכם’ (במ' ו:כז).  ↩

  5. כידיו… ויברכם: כמי שנשא ותמך ידיו אל העם ויברכם; והוא אהרן (וי' ט:כב).  ↩

שפג

   מגישי ניחחים    אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ נְשָׂא1

                    וּבָרְכֵינוּ אֵל רָם וְנִשָּׂא

                    וּמִפִּיךָ בְּרָכָה נַעַמְסָה2

                    כְּנָם3 יְבָרֶכְךָ4 יָאֵר5 וְיִשָּׂא6



  1. אור… נשא: על־פי תה' ד:ז.  ↩

  2. ומפיך… נעמסה: שיעור הטור: ונקבל (‘נעמסה’) מפיך ברכה.  ↩

  3. כנם: כנאמר.  ↩

  4. יברכך: במ' ו:כד.  ↩

  5. יאר: שם, שם, כה.  ↩

  6. וישא: שם, שם,כו.  ↩

שפד

   אדון    יִתְבָּרֵךְ אֱלֹהֵי עוֹלָם

           כִּי מִמֶּנּוּ דָּבָר לֹא נֶעֱלָם

           יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם1

           מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם2

5          כִּי הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם3



  1. ימלוך… לעולם: תה' קמו:י.  ↩

  2. מן העולם ועד העולם: תה' קו:מח, ועוד.  ↩

  3. כי… עולם: יר' י:י  ↩

שפה

        ביום השביעי {במ' ז:מח}


   משקל הקערה   הִנְהַרְתָּה1 עֵינֵיהֶם2

                  בְּכָל עִינְיְנֵיהֶם

                  וַיָּפוּצוּ מַעְיְנֵיהֶם3

                  וְנֶחְשְׁקוּ נֶאֶמְנֵיהֶם4

5                 וְאֶחָד מִינִּינֵיהֶם5

                  תוארה לבונאניהם6

                  לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם



  1. הנהרתה: הארת.  ↩

  2. עיניהם: של ישראל.  ↩

  3. ויפוצו מעניהם: על־פי מש' ה:טז.  ↩

  4. נאמניהם: אבותיהם.  ↩

  5. מיניניהם: מצאצאיהם של האבות; והכוונה לנשיא לבני אפרים, שבתיאור קרבנו פותח הסדר.  ↩

  6. תוארה לבונאניהם: איני יודע להלום, ונראה שהטור משובש. אות תי“ו במלת ‘תוארה’ מסופקת, וכך גם אות למ”ד במלה שאחריה. על אותיות נו“ן ואל”ף של לבונאניהם סימן הסופר קו, כנראה לשם מחיקה. ואולי צ"ל ‘תואר לבניהם’, רוצה לומר: צוין להם לישראל, להיות מקריב את קרבנו למענם.  ↩

שפו

   אהבת     קֹדֶם לִגְאֻולַּת מִצְרַיִם1

              קָדְמָה קְהִילַּת אֶפְרַיִם

              וְהֻופְּכוּ אוֹיְבֵיהֶם2 אֲחוֹרַיִים

              וְנֻותְּצוּ כְּתַנּוּר וְכִירַיִים3

5             וּבַסּוֹף4 הִבְהִיקוּ5 כַּצָּהֳרַיִם

              וְנִרְצוּ בְּסִיחַ אֲמָרַיִם6

              בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּהִקְרִיב אֶפְרַיִם7



  1. קדם לגאולת מצרים: טורים 1־4 מיוסדים על הדרשה המובאת במכילתא, ריש בשלח, עמ‘ 77־76 ובמקבילות: ’כי אמר אלהים… עברו על הקץ ועל השבועה'.  ↩

  2. אויביהם: רוצה לומר, הם עצמם, בלשון סגיא נהור.  ↩

  3. ונותצו…. וכיריים: על־פי וי' יא:לה.  ↩

  4. ובסוף: לאחר יציאת מצרים, בשעת חנוכת המשכן.  ↩

  5. הבהיקו: האירו פניהם.  ↩

  6. בסיח אמרים: במאמר ה'.  ↩

  7. ביום… אפרים: ביום השביעי לחנוכת המשכן, כשהקריב נשיאם של בני אפרים.  ↩

שפז

   משלל    אֵל מֵעוֹלָם מַחְשֶׁה1

            הִפְרִיחַ שָׁרְשָׁם2 כַּדֶּשֶׁא

            וְאַהֲבָתָם חַק מִילִּינְשֶׁה3

            וְהִצִּילָם מִלֵּב מַקְשֶׁה4

5           וְיִחֲסָם מִמַּיִם מֻומְשֶׁה5

            וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה6



  1. מעולם מחשה: על־פי יש' מב:יד.  ↩

  2. שרשם: של שבט אפרים  ↩

  3. ואהבתם חק מילינשה: וחקק הקב"ה שלא תישכח (‘מילינשה’) אהבתם.  ↩

  4. מלב מקשה: נפרעה מלך מצרים.  ↩

  5. ממים מומשה: כינוי למשה רבנו.  ↩

  6. והם… והם אלפי מנשה: דב' לג:יז  ↩

שפח

        בהעלותך {במ' ח:א}


   מעשה      עוֹטֶה אוֹרוֹת1

               קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת2

               לַצִּיר3 פָּץ בַּאֲמִירוֹת

               לְהַזְהִיר וּלְהוֹרוֹת

5              מְכַהֵן בְּמִשְׁמָרוֹת4

               לְהַעֲלוֹת פני הַנֵּירוֹת5

               אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרוֹת6



  1. עוטה אורות: הקב"ה (על־פי תה' קד:ב).  ↩

  2. קורא הדורות: אף הוא כינוי לקב"ה (יש' מא:ד)  ↩

  3. לציר: למשה רבנו. פץ: אמר.  ↩

  4. מכהן במשמרות: את הכוהן העומד על משמרת הקודש.  ↩

  5. פני הנירות: מלת ‘פני’ אולי מיותרת.  ↩

  6. המנורות: במקום ‘המנורה’ והוא על־פי במ‘ ח:ב: ’אל מול פני המנורה יאירו שבעה הנרות'.  ↩

שפט

         מְתֻוקָּנָה1 מִכָּל דְּפָנֶיהָ2

         בִּגְבִיעֶיהָ וְקָנֶיהָ

         מַבְהֶקֶת לְכָל פִּינֶּיהָ3

         נֹוכַח שֻׁולְחָנֶיהָ4

5        שִׁבְעַת נֵירוֹת תִּיקּוּנֶיהָ

         לְהָאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ5



  1. מתוקנה: המנורה.  ↩

  2. דפניה: צדדיה (זולאי, ידיעות, ו, עמ' קפד).  ↩

  3. פיניה: במקום ‘פינותיה’.  ↩

  4. נוכח שולחניה: השווה שמ‘ מ:כד: ’וישם את המנורה… נכח השלחן'.  ↩

  5. שבעת…. פניה: שיעור הטור: תיקונה של המנורה הוא בשבעת הנרות שלה, המיועדות להאיר על עבר פניה (השווה שמ‘ כה:לז: ’ועשית את נרותיה שבעה… והאיר על עבר פניה').  ↩

שצ

   ממוצעים שבעה      אַדִּיר שְׁרֵי נְהוֹרָה1

                        הִזְרִיחַ אוֹר לִשְׁחוֹרָה2

                        וְנָם בצמירה3

                        נֵר לַעֲרוֹךְ וּלְהָאִירָה

5                       וּמָשׁוּי מִיאוֹרָה4

                        שָׁמַע מִפִּי הַגְּבוּרָה

                        וּטְהֹור אָיוֹם וְנוֹרָא5

                        כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה6



  1. אדיר שרי נהורה: כינוי לקב"ה (דנ' ב:כב).  ↩

  2. לשחורה: לישראל (שה“ש א”ה).  ↩

  3. בצמירה: אולי צ"ל ‘באמירה’.  ↩

  4. ומשוי מיאורה: כינוי למשה רבנו.  ↩

  5. וטהור איום ונורא: כנראה כינוי למשה רבנו. ואפשר שיש לנקד ‘וטהור’ בטי“ת קמוצה, והטור כולו כינויים לקב”ה, בהמשך ל‘הגבורה’ שבטור הקודם.  ↩

  6. כן… המנורה: במ' ח:ד.  ↩

שצא

   [19 ע"ב]    פז       אַנְוֶה זֶה אֵלִי1

                          בִּנְעִימַת קוֹלִי

                          וְיַזְרִיחַ2 בְּהֵיכָלִי

                          וְאִם יֶחֱשַׁוךְ,3 אֵלִי

5                         אוֹרָה לִי



  1. אנוה זה אלי: אשבח; על־פי שמ' טו:ב.  ↩

  2. ויזריח: יש להשלים: ויזריח אור.  ↩

  3. ואם יחשך וכו': אולי צ"ל ‘ואם יחשך לי/ אלי אורה לי’ והוא על־פי מי‘ ז:ח: ’כי אשב בחשך ה‘ אור לי’.  ↩

שצב

        עשה לך שתי חצצרות {במ' י:א}


   מצומדות    שְׁתֵּיהֶן1 מְזֻומָּנוֹת

               לְמוֹעֲדֵי זְמַנּוֹת2

               וְלָהֶם שִׂמְחָה3 מְתֻוקָּנוֹת

               וּלְרֹאשׁ חֳדָשִׁים מְצֻויָּנוֹת

  5            לְמִקְרָא הַזֶּה מְכֻוָּונוֹת

               וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת4



  1. שתיהן: שתי החצוצרות.  ↩

  2. למועדי זמנות: לעיתים קבועות; או לחגים.  ↩

  3. ולהם שמחה: אולי כמו: ולהם (לישראל) לשמחה; ואולי צ"ל ‘וליום שמחה’ על שום ‘ביום שמחתכם… תקעתם בחצצרת’ וכו' (במ' י"י)  ↩

  4. למקרה.. המחנות: אולי צ"ל ‘למקרא העדה’ וכו‘ על־פי במ’ י:יב: ‘והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות’.  ↩

שצג

   ארוכות    לִתְקִיעָה יְצוּרוֹת1

             וְלִתְרוּעָה אֲצוּרוֹת2

             אֶל חֹמוֹת בְּצוּרוֹת3

             הַמַּזְהִיר עֲצוּרוֹת4

5            וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת5



  1. לתקיעה יצורות: החצוצרות.  ↩

  2. אצורות: שמורות.  ↩

  3. אל חומות בצורות: לעתות מצור על ערים מוקפות חומה (השווה במ' י:ט).  ↩

  4. המזהיר עצורות: איני יודע לפרש; ואולי צ"ל ‘להזהיר עצורות’.  ↩

  5. ובני… בחצצרות: במ' י:ח.  ↩

שצד

   מריעות טובות    מַמְצִיאוֹת יְשׁוּעָה1

                    לַעֲדַת נוֹשָׁעָה2

                    מְפַלְּטוֹת מֵרָעָה

                    צוֹרְחוֹת בִּנְסִיעָה3

5                   בְּקוֹל תְּרוּעָה

                    וּבְקוֹל תְּקִיעָה



  1. ממציאות ישועה: הנושא החצוצרות.  ↩

  2. לעדת נושעה: לישראל(השווה דב‘ לג:כט; וגם במ’ י"ט: ‘ונושעתם מאויביכם’).  ↩

  3. צורחות בנסיעה: משמיעות קול למסע את המחנות (במ' י:ה־ו).  ↩

שצה

   אומצך ירנין    אוֹהֲבֵי כְּתָב קַעְקַע1

                  שְׁמָם בְּהַבְהַב2 יְשֻׁוקַּע

                  וְהַר הַזֵּיתִים יִבָּקַע3

                  בְּעֵת אֲשֶׁר יְיָ בַּשּׁוֹפָר יִתְקַע4



  1. אוהבי כתב קעקע: אומות העולם.  ↩

  2. בהבהב: בגיהינום; על־פי פירוש הקדמונים למש' ל:טו.  ↩

  3. והר… יבקע: עיין זכ' יד:יד.  ↩

  4. בעת… יתקע: שם, ט:יד.  ↩

שצו

        אספה לי {במ' יא:טז}


   מש°ל°    מְפָרְשִׁים סְתוּמִים1

             לְעַם רְחוּמִים2

             דִּבְרֵיהֶם נְעִימִים

             יְשָׁרִים וּתְמִימִים

5            מְפָאֲרִים וּמְרוֹמְמִים

             לֵילוֹת וְיָמִים

             לְשׁוֹכֵן מְרוֹמִים

             כִּי הֵם אֲנָשִׁים חֲכָמִים3



  1. מפרשים סתומים: כנראה מכוּון לתלמידי־החכמים שבכל דור.  ↩

  2. רחומים: אהובים, רוצה לומר, לישראל.  ↩

  3. חכמים: על־פי דב' א:יג.  ↩

שצז

   פ    חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים1

        וּצְדָקָה חוֹשְׁבִים2

        וּבְשָׂשׂוֹן שׁוֹאֲבִים3

        מַיִם שְׁאוּבִים4

5       וּנְפָשׁוֹת מִשִׁיבִים5

        בָּנִים שׁוֹבָבִים6

        מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים7



  1. חברים מקשיבים: כינוי לתלמידי־חכמים (שה"ש ח:יג.  ↩

  2. וצדקה חושבים: על־פי בר' טו:ו.  ↩

  3. ובששון שואבים: על־פי יש' יב:ג.  ↩

  4. מים שאובים: כנראה מים מבורות שחצבום קדמונים.  ↩

  5. ונפשות משיבים: על־פי תה' כג:ג.  ↩

  6. בנים שובבים: יר' ג:יד, כב.  ↩

  7. מחצצים בין משאבים: שופ' ה:יא  ↩

שצח

         קְהִילַּת שְׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר

         עָזְבוּ תוֹכַחַת מוּסָר

         וַהֲמוֹנָם נִיתְחַסַּר1

         בְּתַבְעֵרָה כְּנִיתְיַסַּר2

5        תַּעֲנוּג מֵהֶם הוּסַר

         כְּנָמוּ3 לְנָגִיד וְגַם סַר4

         בְּלֵב פֹּתֶה וּמְחֻוסָּר

         לֵאמֹר מִי יַאֲכִילֵנוּ בָּשָׂר5


קע 2 תוכחות 6 וגם]ליתא/ושר 7 פותה



  1. והמונם נתחסר: ונתמעט מספרם של ישראל.  ↩

  2. בתבערה כניתיסר: כשהוענש (‘המונם’) בתבערה (השווה במ' יא:א).  ↩

  3. כנמו: כשאמרו.  ↩

  4. לנגיד וגם סר (=שר): למשה רבנו.  ↩

  5. מי יאכילנו בשר: במ' יא:ד.  ↩

שצט

        {היד יי תקצר; במ' יא:כג}


         הִיא1 הוֹצִיאָה מִפֶּרֶךְ2 אֲיֻומָּה3

         וְהִיא קָרְעָה אֶת הַיַּמָּה4

         וְהִיא כָתְבָה תוֹרָה תְמִימָה

         וְהִיא סֹבְלָה5 דֹוק6 וַאֲדָמָה

5        וְהִיא אֲשֶׁר נִיהֲגָה יוֹנָה תַמָּה7

         לָכֵן נִיתְרוֹמְמָה8

         בְּשִׁירָה נְעִימָה

         יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה9



  1. היא: נושא הפזמון בטור האחרון: ימין ה‘. תוכן הפזמון מכוּון לנאמר בסדר (במ' יא:כג):’היד ה‘ תקצר’ וכו'.  ↩

  2. מפרך: משעבוד מצרים.  ↩

  3. איומה: את כנסת־ישראל.  ↩

  4. הימה: במקום ‘הים’.  ↩

  5. סבלה: נושאת.  ↩

  6. דוק: שמים.  ↩

  7. יונה תמה: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ה:ב; ו:ט.  ↩

  8. ניתרוממה: נתעלתה ונשתבחה.  ↩

  9. ימין יי רוממה: תה' קיח:טז.  ↩

ת

         לְכַלְכֵּל יְצוּרִים פְּתוּחָה1

         וּלְקַבֵּל שָׁבִים מְתוּחָה2

         בְּעֹוז וּגְבוּרָה מְנֻוצָּחָה3

         אֶרֶץ יָסְדָה וְגַם שָׁמַיִם טִיפְּחָה4



  1. פתוחה: הנושא: יד ה'.  ↩

  2. מתוחה: נטויה.  ↩

  3. בעוז… מנוצחה: היא מהוּללת בעוז וגבורה.  ↩

  4. ארץ…. טיפחה: על־פי יש' מח:יג.  ↩

תא

        {שלח לך; במ' יג:א}


   ממעשה    הָלְכוּ1 בְּנֶפֶשׁ דְּשֵׁינָה

             לַאֲדָמָה מְדֻושָּׁנָה2

             וְרָאוּהָ שְׁמֵנָה

             וְטוֹבָה הַרְבֵּה3 מִגֹּשְנָה4

5            וּפָצוּ5 דִּבָּתָה לְשַׁנְנָה6

            כְּחֶרֶב שְׁנוּנָה7

            וְגָרְמוּ לַאֲנִי יְשֵׁינָה8

            בְּאֶרֶץ שׁוּחָה9 לְיַשְּׁבֶנָּה10

10          יוֹם לַשָּׁנָה

            אַרְבָּעִים שָׁנָה11

קק 1 ממעשה] ממעשה מרים שלוחים לא למדו



  1. הלכו וכו': הנושא: מרגלים.  ↩

  2. לאדמה מדושנה: לארץ־ישראל.  ↩

  3. הרבה: יותר.  ↩

  4. מגשנה: מארץ גושן שישבו בה במצרים; והוא על־פי במ‘ יג:כב, והדרשה בבמ"ר טז:יג: ’להודיעך שבחה של ארץ ישראל שהפסולת שלה משובח הרבה יותר מן המשובח של מצרים'.  ↩

  5. ופצו: ופתחו פיהם.  ↩

  6. דבתם לשננה: להוציא דיבתה.  ↩

  7. כחרב שנונה: שב אל ‘פצו’ שבטור הקודם.  ↩

  8. לאני ישינה: לישראל (שה"ש ה:ב).  ↩

  9. בארץ שוחה: במדבר (יר' ב:ו)  ↩

  10. לישבנה: במקום ‘לישב’; או ‘לישב נא’.  ↩

  11. יום…. שנה: במ' יד:לד.  ↩

תב 1

   [20 ע"א]    אנשי חייל        בְּכֹוחַ מְגֻובָּרִים

                                וּבְמִלְחָמָה מְאֻובָּרִים2

                                וְכֻולָּם גִּיבּוֹרִים

                                בְּכָל עִיסְקֵי הַחֲבֵרִים

5                               בִּמְלַאכְתָּם מְהִירִים

                                כַּאֲרָיוֹת וְכִנְמֵרִים

                                וְכִצְבָאִים עַל הֶהָרִים



  1. הפזמון מדבר בנשיאים (‘אנשי חיל’) שנשתלחו לתור את הארץ.  ↩

  2. מאוברים: מלשון ‘אביר’: חזקים.  ↩

תג

   ממולאים    שִׁינּוּ סִיחֵיהֶם1 2

              כְּבָאוּ אֶל אֲחֵיהֶם

              וְהִרְפּוּ אֶת יְדֵיהֶם

              וּבִן נוּן וּבֶן יְפֻונֶּה שְׁנֵיהֶם

5             מִתָּרִים דִּבְרֵיהֶם3

              קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם4



  1. שינו סיחיהם: אמרו לעם להיפך ממה שראו.  ↩

  2. סיחיהם: כמו: ‘שיחתם’.  ↩

  3. מתרים דבריהם: אולי: מן המבינים כוונותיהם (השווה: במ' יד:ו); ואולי הוא במקום ‘מַתְרִים בדבריהם’, רוצה לומר, מזהירים את העם בדבריהם. עידו אבינרי מציע לפרש כמו ‘מדברי התרים’ בסמיכות הפוכה, רוצה לומר, מחמת דברי המרגלים.  ↩

  4. ובן נון….. בגדיהם: על־פי במ‘ יד:ו: ’ויהושע בן נון וכלב בן יפנה התרים את הארץ קרעו בגדיהם'.  ↩

תד

        עד אנה ינאצוני {במ' יד:יא}


         אִם לֹא בְלֵב בָּר

         שָׁמַרְנוּ רְחָבָה1 2

         מַסְטִין יִתְגַבַּר3

         וְתֻוגְדַּל חוֹבָה4

5        וּבָנוּ יִתְעַבַּר5

         דָּגוּל מֵרְבָבָה6

         וְּכמוֹנְעֵי בָר7

         הֻוגַּד8 לָנוּ אֵיבָה9

         וְאִם בַּדָּבָר

10       תָּלִינוּ אַהֲבָה

         וּבָטַל דָּבָר

         וְתִיבְטוֹל אַהֲבָה10



  1. אם… רחבה: שיעור הטורים: אם לא שמרנו רחבה בלב בר.  ↩

  2. רחבה: כינוי לתורה (איוב יא:ט).  ↩

  3. יתגבר: במקום ‘התגבר’.  ↩

  4. ותוגדל חובה: ויגדל החטא.  ↩

  5. יתעבר: יזעם (דב' ג:כו, ועוד).  ↩

  6. דגול מרבבה: הקב"ה (על־פי שה"ש ה:י).  ↩

  7. וכמונעי בר: וכמָה שנאמר במונע בר (מש‘ יא:כו: ’מנע בר יקבהו לאום'9.  ↩

  8. הוגד: במקום ‘הוגדה’.  ↩

  9. איבה: איבתו של הקב"ה על שום חטאינו.  ↩

  10. ואם…. ותיבטול אהבה: על־פי המשנה באבות :טז: 'כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה.  ↩

תה

   אונקים    שָׁאֲלוּ צֵידָם1

             וְהֻונְעַם סועדם2

             בְּכָל מעמידם3

             וּכְחָזְקָה יָדָם

5            שָׁכְחוּ אֵל מְעוֹדְדָם

             וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם4



  1. שאלו צידם: ישראל ביקשו מאת ה' צידה לדרכם.  ↩

  2. סועדם: נראה שהוא שיבוש במקום ‘סעדם’ או ‘סעודם’, רוצה לומר, אָכלם.  ↩

  3. מעמידם: נראה גם כן משובש, במקום ‘מעמדם’; רוצה לומר: בכל מקום שבאו לשם.  ↩

  4. וימירו את כבודם: תה' קו:כ.  ↩

תו

   מניחי תקוה    אֹכֶל לְנַפְשָׁם תָּבְעוּ1

                  וּבְמַרְעִיתָם שָׂבָעוּ2

                  לַשָּׁוְא בִּי נִשְׁבָּעוּ

                  לְהָרַע נִתְיַדָּעוּ3

5                  וּלְהֵיטִב לֹא יָדָעוּ4


נ 1 מניחי] הקריאה מפוקפקת



  1. תבעו: הנושא: ישראל.  ↩

  2. ובמרעיתם שבעו: על־פי הו' יג:ו.  ↩

  3. נתידעו: למדו, נתרגלו.  ↩

  4. ולהיטב לא ידעו: יר' ד:כב.  ↩

תז

   אגידתי    פְּדִיתִם1 מֵעֲנָמִים2

             וְהִבְדַּלְתִּם מִן הָעַמִּים

             וְעִידַּנְתִּים בַּנְּעִימִים

             בְּכָל מִינֵי טְעָמִים3

5             סְלָו גַּז מִיַּמִּים4

             וּמָן יָרַד מִמְּרוֹמִים

             וּבְאֵר נוֹבַעַת מִתְּהוֹמִים

             וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים5



  1. פדיתם: במקום ‘פדיתים’, כמחויב מהמשך הפזמון; ובדומה לכך גם בטור 2.  ↩

  2. מינמים: מידי המצרים (בר' י:יג9.  ↩

  3. טעמים: אוכלין; ואולי צ"ל ‘מטעמים’.  ↩

  4. סלו גז מימים: על שום הנאמר בבמ‘ יא:לא: ’ויגז שלוים מן הים'.  ↩

  5. וינסו…. פעמים: במ' יד:כב.  ↩

תח

   מושב    אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת1

            עֲרוּכוֹת וּשְׁמוּרוֹת2

            בְּאַהַב3 גְּמוּרוֹת4

            וְשִׁילְּחוּנוּ5 לְהִיזָּהֲרוֹת

5           בְּמַהֲלֻומַּית אַרְבַּע גְּזֵירוֹת6


קב 3 בפה מבוארות /ובכתב מחוברות/ חשבונות כמו זרות נוסף 4 ושולחנו בקצאות להיזרות 5 ונהלמנו בארבע גזירות/ ויוסיפו לחטוא לו למרות



  1. אמרות טהורות: הכוונה, כנראה לדברי תורה.  ↩

  2. ערוכות ושמורות: על־פי שמ"ב כנ:ה.  ↩

  3. באהב: באהבה.  ↩

  4. גמורות: פסוקות, מנוסחות.  ↩

  5. ושילחונו: מכאן ואילך הנוסח נראה משובש; עיין בשינויי־הנוסח.  ↩

  6. ארבע גזירות: רומז אולי לנאמר במכות כד ע"א: ‘ארבע גזירות גזר משה רבינו על־ישראל’ וכו‘, ואולי לארבעת השפטים הרעים שביח’ יד:כא.  ↩

תט

    לארץ {במ' טו:א}


         מֵעַמִּים אַפְרִישָׁם1

         וּלְהֵיכָלִי אַגְדִּישָׁם2

         וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם3

         וַאֲכוֹנֵן מִקְדָּשָׁם

5        וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם4


קב 1 אך מעמים 2 ארגישם 4 בית מקדשם 5 ושש ומשי אלבישם/והיו עיני ולבי שם



  1. אפרישם: את ישראל.  ↩

  2. אגדישם: אביאם בסך, בגודש; ואולי נכונה גירסת כ"י קכ ‘ארגישם’, כלומר, אובילם ברגש.  ↩

  3. ושמחת…. ראשם: יש' לה:י; נא:יא.  ↩

  4. והיו… שם: מל"א ט:ג.  ↩

תי

   למקודשת קרואה   קְרוּאִים שִׁבְעִים שֵׁמוֹת1 בְּחִיבָּה

                     אֲבִיאֵם לְתוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה2

                     וְאֶיתֵּין לָהֶם בְּרוּחַ נְדִיבָה

                     אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה3

קכ מועתק פעמיים 1 שבעה קכ


&& [סִחֲקָה לָהֶם]

תיא

    ויקח קרח {במ' טז:א}


         סִחֲקָה לָהֶם4 שָׁעָה

         וְרָחֲקָה מֵהֶם יְשׁוּעָה5

         כְּאָצוּ6 לְהַרְשִׁיעָה

         וּלְהִסְתָּרֵר7 עַל נוֹשָׁעָה8

5        מַחֲשַׁבְותָּם9 נִיפְרְעָה10

         וְטוֹבָתָם נִיגְרְעָה11

         גַּאֲוָתָם נִקְרְעָה12

         וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה13



  1. קרואים… שמות: על־פי במ“ר יד:יב: 'שבעים שמות יש לו לקב”ה, שבעים שמות לישראל‘ וכו’.  ↩

  2. לתוכו… אהבה: לבית־המקדש (שה"ש ג:י).  ↩

  3. ארץ…. ורחבה: לשון ברכת המזון, על־פי יר‘ ג:יט; שמ’ ג:ח.  ↩

  4. סחקה להם: לקורח ולעדתו.  ↩

  5. ורחקה מהם ישועה: אבל הישועה רחקה מהם.  ↩

  6. כאצו: כאשר מיהרו.  ↩

  7. ולהסתרר: להשתלט.  ↩

  8. על נושעה: על ישראל (דב' לג:כט).  ↩

  9. מחשבותם: קרי: מחשבתם.  ↩

  10. ניפרעה: הופרה (השווה מש‘ א:כה: ’ותפרעו כל עצתי').  ↩

  11. ניגרעה: נתחסרה.  ↩

  12. נקרעה: כמו: הושמדה, הושחתה.  ↩

  13. ומקשה…. ברעה: מש' כח:יד.  ↩

תיב

   איויל    פָּשַׁע1 בְּעֵינָיו2

            בְּכָל עִינְיָנָיו

            וְרוֹכֵב עֲנָנָיו3

            הִשְׁפִּילוֹ מִמְּעוֹנָיו

5           וְכָשַׁל בעיניו4

            כְּגָבַהּ5 לִבּוֹ וְרָמוּ עֵינָיו6



  1. פשע: הנושא קרח.  ↩

  2. בעיניו: אולי: בגבהות עיניו; אבל החרוז חוזר בסוף הפזמון. ואולי הוא משובש, צ"ל ‘בעָנָו’, רוצה לומר: במשה.  ↩

  3. ורוכב ענניו: הקב"ה (יש' יט:א).  ↩

  4. בעיניו: אולי צ"ל בַּעֲוֹנָיו.  ↩

  5. כגבה: כאשר גבה.  ↩

  6. כגבה… עיניו: על־פי תה' קלר:א.  ↩

תיג

   מלובש    אֵל מִשְּׁמֵי עֲרִיצָתוֹ1

             הֵפֵיר אֶת עֲצָתוֹ2

             וּבְלָקְחוֹ מַחְתָּתוֹ3

             לְהַקְטִיר קְטָורְתּוֹ

5             וְהַיּוֹעֲצִים אֹתוֹ4

             הִבְעִירָם אֵל בְּגַחַלְתּוֹ5

             ול[………..]

            קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ



  1. משמי עריצתו: משמי ערץ; רוצה לומר, מן השמים.  ↩

  2. עצתו: של קרח  ↩

  3. ובלקחו מחתתו: במ‘ טז: יז ואולי צ"ל ’בלקחו'.  ↩

  4. והיועצים אתו: רוצה לומר: עדתו.  ↩

  5. הבעירם אל בגחלתו: שרפם הקב"ה (במ' טז:לה.  ↩

תיד

   [20 ע"ב]    אמת חכם יבין      חָלַק לִבּוֹ1 וְנָפַל בְּחֶרֶץ2

                                 וְנִפְרַץ פֶּרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ3

                                 וְשׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ

                                 הוּא4 וַהֲמוֹנוֹ הִשְׁקִיעַ בְּמֶרֶץ5

5                                 וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ6



  1. חלק לבו: של קרח (הו' י:ב).  ↩

  2. בחרץ: מלשון כלה ונחרצה 0יש' י:כג, ועו).  ↩

  3. ונפרץ…. פני פרץ: על־פי איוב טז:יד.  ↩

  4. הוא: במקום: אותו.  ↩

  5. במרץ: בחזקה, נמרצות.  ↩

  6. ותכס…. הארץ: במ' (טז:לג.  ↩

תטו

    דבר אל בני ישראל וקח מאתם {במ' יז:טז}


   ממטה אהרן    שְׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר

                  לָקְחוּ מוּסָר

                  מִנָּגִיד וְסַר

                  כְּמוֹ נִיתְחַסַּר

                  מִזְגָּם לֹא יֶחְסַר1

                  ושניים […]2

                  כַּמִּכְתָּב נִימְסַר3

                  עַל מַטּוֹת4



  1. שבטים…. יחסר: שיעור טורים: שבטי ישראל קיבלו תוכחת ממשה רבנו(‘מנגיד וסר’) לאחר שנחסר מזגם שהובטח להם כי לא יחסר, רוצה לומר, לאחר שנענשו (השווה)שה"ש ז:ג)  ↩

  2. ושניים […]: אולי יש להשלים ‘ושנים עשר’ או כיו“ב, והכוונה לי”ב במטות.  ↩

  3. כמכתב נימסר: אולי: ככתוב בתורה (‘מכתב’).  ↩

  4. על מטות: כך בכ"י נ; ואולי יש להשלים: ‘על מטות שנים עשר’; ואולי אין הפזמון שלם לפנינו.  ↩

תטז

   אחוזות משוחים    מַכַּת שְׁבוּרִים חוֹבֵשׁ

                     חָרוֹן וָכַעַס כּוֹבֵשׁ

                     וְעוֹז וּגְבוּרָה לוֹבֵשׁ1

                     עֵצִים לַחִים מְיַבֵּשׁ

                     וּמַפְרִיחַ עֵץ יָבֵשׁ2

1 חובש: הנושא: הקב"ה; וכן להלן



  1. ועוז… לובש: על־פי תה' צנ"א.  ↩

  2. עצים…. יבש: על־פי יח‘ יז:כד: ’הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש'. ורומז לפריחת מטה אהרן.  ↩

תיז

   מטות    אָמַרְתִּי בְנָואֳמִי1

            בְּנוֹעַם נִיצּוּחַ2 טַעֲמִי3

            וְהָפִיחַ4 רֵיחַ מֵימִי

            בִּמְרוֹמִי וַהֲדוֹמִי5

5           וְהַבְטָחָה נִכְתְּבָה מֵעִמִּי

            כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי6



  1. אמרתי בנואמי: הקב"ה אומר כך  ↩

  2. ניצוח: שירַת.  ↩

  3. טעמי: אמירתי  ↩

  4. והפיח ריח מימי: והפצת ריח מימי, על־פי איוב יד:ט: ‘מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע’. ואפשר שזוהי אמירת הקב"ה הנזכרת בטור 1, רוצה לומר, שריח מימיו יפיח בשמים ובארץ.  ↩

  5. במרומי והדומי: בשמים ובארץ.  ↩

  6. כי… עמי: יש' סה:כב  ↩

תיח

   מטה    בּוֹ1 הֻוטְפְּחוּ שְׁמֵי גְבוֹהִים2

           וּבוֹ נִיתְלוּ אוֹר כִּנְגֹהִים3

           וּבוֹ נִבְקְעוּ הַמַּיִם הַנָּהִים4

           וּבוֹ הֻונְהֲגָה עֲדַת כְּמֵיהִים5

5          הוּא בְּוַדַּאי מַטֵּה הָאֱלֹהִים



  1. בו: במטה אהרן.  ↩

  2. הוטפחו שמי גבוהים: נבראו השמים (על־פי יש' מח:יג).  ↩

  3. אור כנגהים: בוודאי משובש, ואולי צ"ל ‘אורי נגהים’ רוצה לומר, המאורות.  ↩

  4. המים הנהים: אולי: המים המקוננים, והם המים התחתונים; השווה בר"ר ה:ג, עמ‘ 34: ’קלטם הים [כלומר את המים התחתונים]… רבנין אמרין דכים אנו קבלונו, מדוככים אנו קבלונו.  ↩

  5. עדת כמיהים: כנסת־ישראל. והפזמון מיוסד על הנאמר בבמ“ר יח:כג: ‘ומטה אהרן… הוא המטה שהיה ביד משה, ומעצמו פרח. ’השווה גם ת”י לשמ‘ ב:כא: ’חוטרא דאיתבריאת ביני שמשתא וחקיין מפרש עלה שמא רבא ויקירא דביה עתיד למעבד ית תמהיא במצרים וביה עתיד למבזע ית ימא דסוף‘ וכו’ אבל לא מצאתי מקור לשני הטורים הראשונים של פזמוננו, ואולי הוא על שום השם המפורש שהיה חקוק על המטה, ובו נברא העולם.  ↩

תיט

    ואל הלוים {במ' יח:כה}


   מעשה הצדקה   שְׁלַח מְבַשֵּׂר1

                  וְאַהֲבָה אַל תָּסֵר

                  וּרְבִיעִית2 תִּינָּסֵר3

                  וְלַתָּופְתֶּה4 תִּמָּסֵר

5                 וְאוֹתָנוּ תְעַשֵּׂר:5

                  כְּמִיתְּרוּמָה6 וּמַעֲשֵׂר

                  וְלֶעָתִיד לְךָ נְעַסֵּר7

                  כְּמוֹ עִישְּׂרוּ לְךָ8 מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר



  1. שלח מבשר: לבשרנו את הגאולה.  ↩

  2. ורביעית: והמלכות הרביעית שבחזיון דניאל, היא אדום.  ↩

  3. תחנסר: תושמד.  ↩

  4. ולתופתה: לשאול.  ↩

  5. תעשר: תבחר, כדרך שמייחדים את המעשר.  ↩

  6. כמיתרומה: אולי צ"ל ‘כמו תרומה’.  ↩

  7. נעסר: קרי: נעשר.  ↩

  8. כמו עישרו לך: במדבר.  ↩

תכ

   איום אימץ      אֵל מֵאֶחָיו הִבְדִּילוֹ1

                 ולְשָׁרְתוֹ2 וּלְבָרֵךְ שֵׁם הִילּוּלוֹ3

                 אִשֶּׁה וְקָורְבָּנוֹת הֶאֱכִילוֹ

                 כְּהִבְטִיחוֹ בְּדָת מִילּוּלוֹ

5                טוֹל4 טֶרֶף5 כִּילְכּוּלוֹ6

                 וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ7



  1. הבדילו: את שבט לוי.  ↩

  2. ולשרתו: נראה שצ"ל ‘לשרתו’; והכוונה הלווים.  ↩

  3. שם הילולו: שמו המהולל על־ידי שירה.  ↩

  4. טול: במקום ‘נָטוֹל’= ליטול, לקחת.  ↩

  5. טרף: אֹכֶל.  ↩

  6. כילכולו: כלכלתו.  ↩

  7. ונחלה… לו: דב' יח:ב; ועיין שם, פסוק א.  ↩

תכא

   ממעשר    בְּמַעֲשָׂם1 יִתְהַלֲלוּן2

             בְּשֵׁם צוּרָם יְגִילוּן

             וְלֶחֶם חֻוקָּם יכולכון3

             וְנַחֲלָה לֹא יִנְחֲלוּן4

5            כִּי אִשֵּׁה יְיָ וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן5



  1. במעשם: במקום ‘במעשיהם’.  ↩

  2. יתהללון: ישתבחו; והנושא: הלוויים.  ↩

  3. יכולכון: כך בכ“י נ, וצ”ל יכולכלון.  ↩

  4. ונחלה לא ינחלון: על־פי דב' יח:ב.  ↩

  5. אשה…. יאכלון: דב‘ שם, א; ובמקרא: ’אשי'.  ↩

תכב

   אסופים בחוקתם    נוֹתְנֵי מַעֲשֵׂר מִמַּעֲשַר תְּרוּמָתָם1

                     מְשָׁרְתֵי אֵל בְּחֵיךְ נְעִימָתָם2

                     לֶעָתִיד3 יַעֲמִיד4 חֲבוּרָתָם

                     עַל דּוּכָנָם וְעַל מִשְׁמְרוֹתָם



  1. נותני…. תרומתם: התורמים מעשר מן המעשר; והם הלוויים (השווה במ' יח:כו).  ↩

  2. משרתי… נעימתם: המשרתים את הקב"ה בנעימות חכם; ואף כאן הכוונה ללוויים.  ↩

  3. לעתיד: בימות המשיח.  ↩

  4. יעמיד: יקיים; השווה לעיל, עמ' 57 הערה 151.  ↩

תכג

    וישלח משה {במ' כ:יד}


   ממיים נמשה הציר    קְהַל יָפָה וּבָרָה1

                       שָׁלַח לְמֶלֶךְ אֲרוּרָה2

                        בְּשָׂפָה בְרוּרָה

                        וְּברוּחַ שְׁבוּרָה

5                       בִּמְסִילָּה3 יְשָׁרָה

                        אֶעֱלֶה מְהֵרָה

                        וְלֹא אֲדַבֵּירָה4

                       כִּי בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה5


נ 7 אדבירה] על היו"ד צוינו שתי נקודות, אולי לאות מחיקה.



  1. קהל יפה וברה: ישראל (שה"ש ו:י)  ↩

  2. ארורה: אדום.  ↩

  3. במסילה וכו‘: על־פי במ’ כ:יט.  ↩

  4. ולא אדבירה: אולי כמו ‘לא נטה ימין ושמאול’ (במ' כ:יז)  ↩

  5. ברגלי אעברה: במ' כ:יט.  ↩

תכד

   אוזרי חייל    מַלְאָכִים שְׁלוּחִים

                אֶל קוֹצִים כְּסוּחִים1

                 וּמַעֲנֶה רַךְ2 מַפְצִיחִים3

                 בִּנְעִימַת סִיחִים4

5                לְהָשִׁיב אִמְרֵי נְכוֹחִים5



  1. אל קוצים כסוחים: אל בני אדום, המשולים לחוחים (יש' לג: יב)  ↩

  2. ומענה רך: מש' טו:א  ↩

  3. מפציחים: אומרים.  ↩

  4. בנעימת סיחים: בשיחה נעימה.  ↩

  5. להשיב… נכוחים: לומר דברים נכונים; על־פי מש' כד:כו.  ↩

תכה 1

   מהירים    רָצוּ2 כְּחֶפְצֶיךָ

             מִמַּחַן רִיבְצֶיךָ3

             לִגְדּוֹר פִּרְצֶיךָ4

             וְנָמוּ5 לְנֹאֲצֶיךָ6

5            פְּנֵה מִמַּרְבִּיצֶיךָ7

             וְאִם טוֹבִים מְרִיצֶיךָ8

             נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ9



  1. הפזמון מביא את דברי משה אל העם.  ↩

  2. רצו: הנושא השליחים הנזכרים בפזמון הקודם.  ↩

  3. ממחן ריבצך: מן המקום שחנית שם, רוצה לומר: ממחנה ישראל.  ↩

  4. לגדור פרציך: להקל על מצבם של ישראל.  ↩

  5. ונמו: ואמרו.  ↩

  6. לנאציך: כמו ל‘מנאציך’, כלומר: לאדום.  ↩

  7. פנה ממרביציך: אולי: סור, הסב פניך מאליליך שהרביצוך במקומך.  ↩

  8. מריציך: אולי צ"ל ‘מְרַצֶּיךָ’ והוא כמו רצונך.  ↩

  9. נעברה נא בארצך: במ' כ:יז.  ↩

תכו

   אמרתי1 אני ואפסי            שְׁלַח נִיסְתַּר בִּכְרִית2

                              וְהוּא מַלְאַךְ הַבְּרִית3

                              וְתֵן תִּקְוָה וְאַחֲרִית

                              לִמְיַחֲדֶיךָ4 עַרְבִית וְשַׁחֲרִית

5    [21 ע"א]                   שֹׁורֶשׁ אֱדוֹם תַּכְרִית

                               נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָיהּ לְגָפְרִית5



  1. אמרתי: אולי צ"ל ‘אמרת’.  ↩

  2. ניסתר בכרית: את אליהו הנביא (מל"א יז:ג).  ↩

  3. מלאך הברית: עיין מל' ג:א.  ↩

  4. למיחדיך: לישראל, שקוראים קריאת־שמע בערב ובבוקר.  ↩

  5. נחליה…. לגפרית: יש' לד:ט.  ↩

תכז

    וירא בלק {במ' כב:ב}


   מקדם ומאז    אֵיבָתָם הָיְתָה נְצוּרָה1

                 וְאַהֲבָתָם הָיְתָה אֲצוּרָה2,

                  כְּמוֹ חוֹמָה בְצוּרָה

                  עָצוּ לְהִתְחַבְּרָה3

5                 וְּלִהְתעוֹלֵל4 בְּאֹום עֲצוּרָה

                  וּבָאָה עֲלֵיהֶם הַצְּפִירָה5

                  [..]ש[.]6 [קָ]צָה וְנַפְשָׁם קָצְרָה7

                  כִּי יְיָ הֲמָמָם8 בְּכָל צָרָה



  1. איבתם היתה נצורה: של מואב ושל מדיין.  ↩

  2. אצורה: אסופה, מוסתרת.  ↩

  3. כמו… להתחברה: הם יעצו (‘עצו’) להתחבר כמו חומה בצורה.  ↩

  4. ולהתעולל: השווה תה' קמא:ד.  ↩

  5. ובאה…. הצפירה: יח' ז:ז.  ↩

  6. [..]ש[.]: לכאורה נראה, שכתוב ‘ונפשם קצה’ (השווה במ' כא:ה), אבל קשה להלום את המשך הטור.  ↩

  7. ונפשם קצרה: השווה במ' כא:ד ועוד.  ↩

  8. כי יי הממם: דב"ה טו:ו; ובמקרא: ‘כי אלהים’ וכו'.  ↩

תכח

   אלוף היה   בָּלָק נִיפְשַׁע1

              בְּעָרְמָה נִירְשַׁע2

               וְעֵינָיו הֵישַׁע3

               כִּי בְעַם נוֹשָׁע

5              חָפֵץ לְהִתְרַשַּׁע

               וּלְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע4



  1. ניפשע: נעשה פושע.  ↩

  2. בערמה נירשע: נעשה רשע בערמתו.  ↩

  3. ועיניו הישע: על־פי יש' ו:י.  ↩

  4. ולהתעולל…. ברשע: תה' קמא:ד  ↩

תכט

   מוציא בדרך    חַרְבוֹתָם1 לְאִיתִּים הֻוכְתְּתוּ

                  מֵאוֹיְבִים וּמִידְיָנִים2 היתפלתו3

                  וְלֹא יָדַע4 וְלֵב לֹא שָׁתוּ

                  כִּי צַדִּיקִים לְטוֹב יֻחְרְותוּ5

                  וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרְתוּ6



  1. חרבותם: הכוונה, כנראה, למואב ומדיין שעשו שלום ביניהם מפחדם של ישראל (סנהדרין קה ע"א); הלשון על־פי יש' ב:ד.  ↩

  2. ומידינים: ויריבים. וכך הוא בכ“י נ, אבל אפשר שצ”ל מוֹאָבִים וּמִדְיָנִים.  ↩

  3. היתפלתו: מלה זו ודאי משובשת; ואולי צ"ל ‘התפתו’ רוצה לומר, נתפייסו זה לזה.  ↩

  4. ולא ידע: צ"ל ‘ולא ידעו’ (השווה גם לעיל פזמון קצה טור 6).  ↩

  5. יחרותו: צ"ל ‘יחרתו’ רוצה לומר, ייכתבו.  ↩

  6. ורשעים…יכרתו: מש' ב:כב.  ↩

תל

        (וירא)1


   אחית    כִּיסָּתַם2 בּוּשָׁה

           וּכְלִימָּה אֹתָם לָבְשָׁה

           וְחֵיקָם3 הֶחְלִישָׁה

           וּפוֹחֲזִים הִתְשִׁישָׁה4

5          בְּמַכָּה אֲנוּשָׁה

           כְּהֶגְיוֹן דְּרוּשָׁה5

           אֱיוִילִים עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה6



  1. כנראה נרשם בטעות כאן; הפזמון שייך אמנם לסדר וירא בלק, אולם פזמוני הסדר מתחילים לעיל, פזמון תכז.  ↩

  2. כיסתם: כנראה ־ את המואבים.  ↩

  3. וחיקם: כך בכ“י נ ונראה שצ”ל ‘וחזקם’; ואולי ‘וחזקים’ (השווה טור 4)  ↩

  4. התשישה: במקום ‘התישה’.  ↩

  5. כהגיון דרושה: כמסופר בתורה (השווה תה' קיא:ב).  ↩

  6. איוילים… ושלשה: איני יודע מה כוונתו.  ↩

תלא

        מי מנה {במ' כג:י}


         מְיַשְּׁרֵי עָקֹוב1

         שֵׁם שׂוֹנְאֵיהֶם אֵל יִרְקוֹב2

         וְיוֹצִיא לָהֶם3 שֵׁם נָקוּב

         אֲשֶׁר פִּיו אוֹתוֹ יִקּוֹב4

5        הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב5

         עַתָּה יָשׁוּב יַעֲקֹב6

         דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב7

         מִי מָנָה עֲפַר8 [יַעֲקֹב]



  1. מישרי עקוב: כינוי לישראל, על־פי יש' מ:ד  ↩

  2. שם….. ירקוב: על־פי מש' י:ז.  ↩

  3. ויוציא להם: לישראל.  ↩

  4. שם…. יקוב: על־פי יש‘ סב:ב: ’וקרא לך שם חדש אשר פי ה‘ יקבנן’.  ↩

  5. הנני…. יעקב: יר ל:יח.  ↩

  6. עתה…. יעקב: על־פי יח' לט:כה.  ↩

  7. דרך…. מיעקב: במ' כד:יז  ↩

  8. מי מנה עפר: כך בכ"י נ, ויש להשלים: ‘יעקב’; והוא פסוק ראשון בסדר (במ' כג:י).  ↩

תלב

   אמר    נוֹתֵן קוֹלוֹ

          לִפְנֵי חֵילוֹ1

          בֵּירַךְ קְהָלוֹ2

           חֶלְקוֹ וְחֶבְלוֹ

           וְעוֹמֵד לְמוּלוֹ3

           לְזַעֲמוֹ וּלְקַלְלוֹ

           הוּשַׁב4 כְּרֹעַ מִפְעָלוֹ

           וְעַמּוֹ5 בְכִילּוּלוֹ6

           בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ7



  1. נותן…. חילו: כינוי לקב"ה, על־פי יואל ב:יא: ‘וה’ נתן קולו לפני חילו'.  ↩

  2. קהלו: את ישראל שהוא חלקו וחבלו.  ↩

  3. ועומד למולו: ומי שעמד למול ישראל לזעום אותו ולקללו, והוא בלעם.  ↩

  4. הושב: השלם: הושב לו.  ↩

  5. ועמו: קרי: ואת עמו.  ↩

  6. בכילולו: בהדרו ויופיו.  ↩

  7. בחר….. לו: תה' לג:יב.  ↩

תלג

   מדבר ניתחלף    פִּי קוֹסֵם1 נִידְמַם

                   וְתָואֳרוֹ נֶיעֱמַם2

                   וּכְהֶרֶף3 נֶיהֱמַם

                   כִּי לְקַלֲלֵנִי זָמַם

5                  וְיָחִיד וּמְרוֹמָם4

                   לַיְלָה וְיוֹמָם

                   תָּאֵב5 עַם6 לְרָקְמָם7

                   וְהָיָה לְעֻומָּם8

                   בְּשָׁוכְבָם וּבְקוּמָם

10                  וֵּבְרָכם וְקִיְּמָם

                    וְלִשְׁמוֹ הֱקִימָם

                    וְהִרְבָּה יְקוּמָם9

                    וְאִיבֵּד מַחֲרִימָם

                    לוֹכֵד חֲכָמִים בְּעָורְמָם10



  1. קוסם: בלעם.  ↩

  2. ניעמם: נתעמם, קדר.  ↩

  3. וכהרף: כהרף עין.  ↩

  4. יחיד ומרומם: כינוי לקב"ה.  ↩

  5. תאב: רצה.  ↩

  6. עם: את ישראל.  ↩

  7. לרקמם: לקשטם, לברכם.  ↩

  8. לעומם: המקום ‘לעומתם’, אתם.  ↩

  9. והרבה יקומם: והגדיל עולמם, רוצה לומר, הִרבה אותם.  ↩

  10. לוכד…. בעורמם: איוב ה:יג.  ↩

תלד

   אהלי    שָׁורְשָׁם1 רִבָּה2 בְּרֶבֶץ נִיטְעָם3

           חָלוּ וְרָגְזוּ4 מְבַקְשֵׁי קִילּוּעָם5

           וְיַחְדָּיו שָׂמוּ סַכִּין בְּלוֹעָם6

           שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם



  1. שורשם: של ישראל.  ↩

  2. רבה: גדל.  ↩

  3. ברבץ ניטעם: במקום שניטעו שם, רוצה לומר, בארץ־ישראל.  ↩

  4. חלו ורגזו: על־פי דב' ב:כה.  ↩

  5. מבקשי קילועם: שונאיהם הרוצים לקלעם, להשמידם.  ↩

  6. שמו…. בלועם: על־פי מש‘ כג:ב: ’ושמת שכין בלעך'.  ↩

תלה

        פינחס {במ' כה:י}


   מפלחי כבידם פזמין    בַּשֵּׁם1 נֶאֱזַר2

                         וּבְצִדְקוֹ3 נֶעֱזַר

                         וְדָקַר כְּאַכְזָר

                         לְמִדְיָנִית וּמוּזָר4

5                        וְשָׁלוֹם לוֹ הֻוחְזַר5

                        כְּמוֹ אֲשֶׁר נִיגְזַר

                        פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר6



  1. בשם: פענוח התיבה מסופק.  ↩

  2. בשם נאזר: פינחס נתאזר בקדושת שמו של הקב“ה; השווה במ”ר כ:כה: 'ויקנא [פינחס] לשמו של הקב"ה  ↩

  3. ובצדקו: של הקב"ה  ↩

  4. ומוזר: ולרשע; על־פי תה‘ נח:ד: ’זרו רשעים מרחם'. והכוונה לזמרי.  ↩

  5. ושלום לו הוחזר: על שום ‘הנני נתן לו את בריתי שלום’ (במ' כה:יב).  ↩

  6. כמו…. אלעזר: כפי שהחליט הקב"ה בנוגע לפינחס בן אלעזר.  ↩

תלו

   אימץ איבריו    בָּא1 לְתוֹךְ קֻובָּה2

                  וּבְיָדוֹ רֹומַח לְהוּבָה3

                  זָכָר וּנְקֵבָה4

                  דָּקַר בְּקִינְאָה וְאֵיבָה

5                 והתחיל5 בְּאַהֲבָה

                  מַצְמִיחַ רְבָבָה6

                  הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה7

1 אימץ אבריו] אימץ איבריו זך מנערותו ש/ בא… קובה] מחוק קטש 2 ובידו] מחוק קט/ רומח] חרב קט 4־3 ודקר באיבה] [זכר] ונקבה/ [כפ]עלו תועיבה קט מלת תועיבה ניכרת גם בכ"י ש 5 והונחל קט 6 מצמחי קט



  1. בא: הנושא: פינחס.  ↩

  2. לתוך קובה: עיין במ' כה:ח.  ↩

  3. רומח להובה: רומח מחודד ומושחז, מלשון ‘להב הסכין’.  ↩

  4. זכר ונקבה: את זמרי ואת כזבי.  ↩

  5. והתחיל: מלה זו משובשת, ולפי כ“י קט צ”ל, כנראה, ‘והונחל’.  ↩

  6. מצמיח רבבה: צ"ל מצמחי רבבה, רוצה לומר, מישראל (על־פי יח‘ טז:ז: ’רבבה כצמח השדה נתתיך')  ↩

  7. הזרוע… והקיבה: מתנות כהונה (דב' יח:ג), לפי שבזכות הקנאה שקינא פינחס לה' זכה לכהונה (במ' כה:יג).  ↩

תלז

         פִּינְחָס כְּקִינָּא1

         לִפְנֵי אֵל קַנָּא

         נָחַל בְּמַתָּנָה

         עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע 2מַתְּנוֹת כְּהֻונָּה



  1. כקינא: משום שקינא.  ↩

  2. עשרים וארבע: כך מספרן של מתנות הכהונה, על־פי המשנה באבות ו:ה;° השווה גם ב“ק קי ע”ב; חולין קלג ע"ב.  ↩

תלח

   [12 ע"ב]    [….]       מ°ל°י°א°י°1 אני2 וְחֲמָתִי

                          הוּשַׁע3 מֵאֲיֻומָּתִי

                          וְנִחַלְתִּי4 בְרִיתִי

                          בְּחוֹמָתִי5 וּבְבֵיתִי

                          וְלֹא כִלִּיתִי

                          אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי6



  1. מליאי: הפענוח מפוקפק.  ↩

  2. אני: כך הכ“י נ; וצ”ל, כנראה ‘אפי’.  ↩

  3. הושע: הוסר (השווה תה' לט:יד); ולפי הטור הראשון צ"ל ‘הושעו’.  ↩

  4. ונחלתי: במקום ‘והנחלתי’.  ↩

  5. בחומתי ובביתי: על־פי יש' נו:ה.  ↩

  6. ולא…. בקנאתי: במ' כה:יא.  ↩

תלט

        לאלה {במ' כו:נב}


   מעשה ניסים    שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ1

                  חַק אוֹת2 בְּמֶרֶץ

                  לְהַנְחִיל צְבִי אֶרֶץ3

                  לְגוֹי אֶחָד באחר4

5                 בְּאֵין צְוָחָה וָפֶרֶץ5

                  וְנָם6 לְצִיר7 בְּחֶרֶץ8

                  לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ9



  1. שוכן שמי ערץ: הקב"ה  ↩

  2. חק אות: חקק צו; הפענוח מפוקפק, ואולי צ"ל ‘חק זאת’.  ↩

  3. צבי ארץ: ארץ־ישראל 0יח' כה:ט).  ↩

  4. לגוי אחד באחר: כך בכ“י נ, וצ”ל ‘לגוי אחד בארץ’ (שמ"בז:כג).  ↩

  5. באין…. ופרץ: תה' קמד:יד.  ↩

  6. ונם: ואמר.  ↩

  7. לציר: למשה רבנו.  ↩

  8. בחרץ: בחריצות.  ↩

  9. לאלה תחלק הארץ: במ' כו:נב.  ↩

תמ

   אך בגורל פ    בְּמִסְפַּר הַנִּרְשָׁמוֹת

                  וְנַחֲלֵיכֶם רְשׁוּמוֹת

                  כְּיוֹשִׁב נְשַׁמּוֹת1 2

                  וְיוֹצֵר נְשָׁמוֹת3

                  יָקִים הַנִּשְׁמָמוֹת4

                  לְנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת5



  1. במספר….. נשמות: שיעור הטורים: כשיושיב ה' את הנחלות הנשמות של ארץ־ישראל (‘כיושב נשמות’) יהיה הדבר במספר הנרשמות והנחלות הרשומות של ישראל.  ↩

  2. כיושב נשמות: צ"ל, כנראה ‘כיושיב’, על־פי יש‘ נד:ג: ’וערים נשמות יושיבו'.  ↩

  3. ויוצר נשמות: והקב"ה.  ↩

  4. הנשממות: השממות, הנשמות.  ↩

  5. לנחלה…. שמות: במ' כו:נג.  ↩

תמא

   מספר אש    תַּנְחִיל1 שׁוֹשַׁנָּה2

               מְבֹורָכָה וּשְׁמֵנָה3

               וּלְתוֹכָהּ אֲחִישֶׁנָּה4

               וְעֹוז אַלְבִּישֶׁנָּה5

5              וְתִשְׁרֵי6 בָהּ שְׁכִינָה

               וְתִפְרַח דְּשֵׁינָה

               מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה

              וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה7




  1. תנחיל: מדבר אל משה, אך אפשר שצ"ל ‘אנחיל’.  ↩

  2. שושנה: לישראל (שה"ש ב:א)  ↩

  3. מבורכה ושמנה: כינויים הם לארץ־ישראל (עיין דב‘ לג:יג; נחמ’ ט:כה, לה).  ↩

  4. אחישנה: אביאנה במהרה.  ↩

  5. ועוז אלבישנה: על־פי תה' צג:א.  ↩

  6. ותשרי: קרי: ותשרה.  ↩

  7. מראשית…. אחרית שנה: על־פי דב' יא:יב.  ↩

תמב


   אמץ תפארתו    אֲדוֹן כָּל בָּשָׂר1

                  צִיוָּה נָגִיד וְשַׂר2

                  לְהַנְחִיל לוֹקְחֵי מוּסָר3

                  אֶרֶץ אֲשֶׁר תְּעֻושַׂר4

5                 לִשְׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר




  1. אדון כל בשר: הקב"ה.  ↩

  2. נגיד ושר: כינוי למשה רבנו.  ↩

  3. לוקחי מוסר: כינוי לישראל.  ↩

  4. אשר תעושר: שעתידים ליתן מעשר מתבואתה.  ↩

תמג1


יפקוד יי [במ' כז:טו]


   איש נאמן    מְקֻודָּשׁ בְּפִי אֶרְאֶלָּיו2

               מְרַצֶּה3 בְּמִילּוּלָיו4

               וְשׁוֹפֵךְ פִּילּוּלָיו5

               בְּעַד צִבְאוֹת חֲיָלָיו6

5              מְפַלֵּס מַעְגָּלָיו7

               בְּהִילּוּךְ מְיֻושָׁר8 בְּמַעֲלָלָיו9

              וְתָ[נוּחַ]10 רוּחִי11 עָלָיו




  1. הפזמון מדבר בתכונות האיש הנאמן שמשה רבנו מבקש שיתמנה על העדה, כמסופר בסדר.  ↩

  2. בפי אראליו: בפי המלאכים.  ↩

  3. מרצה: מפייס את הקב"ה.  ↩

  4. במילוליו: בדיבורו.  ↩

  5. פילוליו: תפילתו.  ↩

  6. צבאות חיליו: עמו.  ↩

  7. מפלס מעגליו: על־פי מש' ה:כא.  ↩

  8. בהילוך מיושר: בהליכה ישרה.  ↩

  9. במעלליו: של מעשיו.  ↩

  10. ות[נוח]: ההשלמה על־פי יש' יא:ב. נ;  ↩

  11. רוחי: לפי טור 1 אולי צ“ל ‘רוחו’, רוצה לומר, רוח הקב”ה.  ↩

תמד1


         הוֹלֵךְ תָּמִים בִּנְתִיבוֹ

         וּפוֹעֵל צֶדֶק בְּחִישּׁוּבוֹ2

         וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ

         וְלֹא רָגַל בַּהֲסִיבּוֹ3

5        עַל לְשׁוֹנוֹ וּנְדִיבוֹ4

         עָשָׂה5 לְרֵעֵהוּ רָעָה בְּרִיבוֹ

         וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרוֹבוֹ




  1. הפזמון מעבד את המקראות בתה‘ טו:ב–ג: ’הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא ננשא עעל קרבו.'  ↩

  2. בחישובו: גם במחשבתו (השווה להלן, פזמון תנד, טור 4).  ↩

  3. בהסיבו: בהתנהגותו.  ↩

  4. ונדיבו: כמו: ונדיבתו, ונפשו (השווה תה' נא:יד).  ↩

  5. עשה: כך בכ“י נ; וצ”ל ‘לא עשה’, כלשון הכתוב. ואולי יש לנקד עֲשׂה.  ↩

תמה

   איש אומן    מִתְפַּלֵּל1 בְּעַד עֲמוּסָה2

               לְאֵל נוֹרָא וְנִישָּׂא

              וְעָנָיו מִכָּל הָאָדָם נַעֲשָׂה3

              כִּי צִדְקַת יְיָ עָשָׂה4




  1. מתפלל: הנושא: משה רבנו.  ↩

  2. עמוסה: ישראל, על־פי יש' מו:ג.  ↩

  3. ועיניו… נעשה: על־פי במ' יב:ג.  ↩

  4. צדקת יי עשה: דב' לג:כא.  ↩

תמו

ראשי המטות <במ' ל:ב>


   מחמורות וקלות    הַנּוֹדֵר וּמְבַטֵּה1

                     אִם לֹא יְשַׁלֵּים כַּמִּיבְטֶה2

                     וּכְמַדְקְרוֹת חֶרֶב בּוֹטֶה3

                     מִדֶּרֶךְ חַיִּים סוֹטֶה

5                    וּבוּז שׁוֹפֵךְ וְעוֹטֶה

                     בָּעוֹלָם הוּא חוֹטֵה

                     וְאוֹר כַּשַּׂלְמָה עוֹטֶה

                     פַּרְנָסָתוֹ מַנְטֶה

                     בְּשִׁיבְרוֹן לֶחֶם מַטֶּה


1 מחמורות וקלות] מחמורות וקלות פילשו יודעי בינות דגש / נודר ומבטא דגש 2 במיבטא דגש 3 ממוצר פי נוטה דגש




  1. ומבטה: מלשון ‘ביטוי שפתיים’.  ↩

  2. כמיבטה: כפי שנדר (השווה במ' ל:ז).  ↩

  3. וכמדקרות חרב בוטה: מעעין מאמר מוסגר: והרי יש בוטה כמדקרות חרב (מש' יב:יח); ואפשר שצ“ל ‘כמדקרות’, בלי וי”ו.  ↩

תמז

   אדון    נִידְרְךָ תְּשַׁלֵּם

           אֶת אֲשֶׁר תִּידּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם1

           שְׂכָרְךָ תִּשְׁתַּלֵּם2

           אִם תִּידּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם3

5          אֱלֹ [הִים]4 אַל יִתְעַלֵּם5

           אֵת אֲשֶׁר תִּידּוֹר שַׁלֵּם6



  1. ולא תשלם: ולא שילמת עדיין (על־פי קה' ה:ד).  ↩

  2. שכרך תשתלם: ואז תבוא על שכרך.  ↩

  3. אם… תשלם: אבל אם תידור ולא תשלם.  ↩

  4. אל[הים]: ההשלמה מפוקפקת.  ↩

  5. אל יתעלם: לא יתעלם מחטאך.  ↩

  6. את… שלם: קה' ה:ג.  ↩

תמח

   מוטב לאדם    אַחְרוֹן וְרִאשׁוֹן1

                  לוֹ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ וְתִשָׁבַע כָּל לָשׁוֹן2

                  וְשׂוֹנֵא כַחֲשׁוֹן3

                  חַק4 בְּדָת פִּירְשׁוֹן5

5                 לִנְצוּרֵי כְאִישׁוֹן6

                  וְתִישָׁבַע כָּל לָשׁוֹן7




  1. אחרון וראשון: הקב"ה.  ↩

  2. לו… לשון: על־פי יש' מה:כג.  ↩

  3. כחשון: כחש, שקר.  ↩

  4. חק: חקק, כתב.  ↩

  5. בדת פירשון: בדת המפורשת, בתורה.  ↩

  6. לנצורי כאישון: לישראל (דב' לב:י).  ↩

  7. ותישבע כל לשון: זו נראה טעות דיטוגראפית מטור 2, ואין לדעת מה היה לשון הטור שנשמט.  ↩

תמט

         בְּנִי הִיזָּהֵיר

         וּמִינֵּדֶר וְהֶתֵּיר1 הִנָּזֵר2

         וְטוֹב3 תָּמִיד הַרְהֵר

         וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר4




  1. והתיר: והתרת נדרים.  ↩

  2. הנזר: הפענוח מפוקפק; תחת הה“א מסומן מין קובוץ, ובין הה”א והנו“ן תלויה מין אות, ואולי היא יו”ד; הנו“ן דומה קצת לפ”א. מכל־מקום, הוא נגד החרוז.  ↩

  3. וטוב: מחשבות טובות.  ↩

  4. ולבך אל ימהר: קה‘ ה:א; והשלם: ’להוציא דבר לפני האלהים‘ וכו’.  ↩

תנ

נקום נקמת [במ' לא:א]


                        פְּרָאִים וְאַדְמוֹנִים1

                        יִפְּלוּ לְדִירְאוֹנִים

                        וְכָל זֵידוֹנִים2

   [22 ע"א]            בְּמַאֲמַר I אֲדוֹן אֲדוֹנִים

5                      כְּצִיוָּה3 בְּיָמִים קַדְמוֹנִים

                       לִמְנַהֵג אֱמוּנִים4

                        הנְקֹום נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים5


2 יפלו] מעליו יהיו על־פי יש' סו:כד נ 4 באדונים דא




  1. פראים ואדמונים: ישמעאלים ואדומים.  ↩

  2. וכל זידונים: וכן גם כל הרשעים.  ↩

  3. כציוה: כמו שציווה.  ↩

  4. למנהג אמונים: למשה רבנו.  ↩

  5. נקום… המדינים: על־פי במ' לא:ב.  ↩

תנא

   פז֗    הוֹפִיעַ1 בַּהֲדַר כְּבוֹדֶךָ

         וּבְעֹוז יֹוקֶד הוֹדֶךָ

         וּנְטֵה אֶת יָדֶיךָ

         עַל גּוֹי מוֹרְדֶךָ2

5        וּנְקֹום מֵהֶם בְּהִתְוַעֲדֶךּ3

         נקמת נקום4 יְסוֹדֶיךָ5

         נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ6




  1. הופיע: כמו: הופַע; והוא לשון תפילה.  ↩

  2. על גוי מורדך: על הגוי המורד בך.  ↩

  3. בהתועדך: בצאתך נגדם.  ↩

  4. נקמת נקום: הנוסח נראה כאן משובש.  ↩

  5. יסודיך: צדיקיך (השווה מש‘ י:כה; ’וצדיק יסוד עולם')  ↩

  6. נקמת דם עבדיך: תה' עט:י.  ↩

תנב

   אזור    עֲמֹוס1 בְּכָל מְקוֹמוֹתָם

           תַּגְבִּיהַּ שֵׁפֶל קוֹמָתָם

           וּלְמַעַנְךָ תְּקַנֵּא קִנְאָתָם

           וְתִנְקוֹם אֶת נִקְמָתָם




  1. עמוס: אולי: השפע עליהם ברכה, מלשון ‘ברוך ה’ יום יום יעמס לנו‘ (תה' סח:כ). אולי צ"ל ’עמוסים‘, והוא כינוי לישראל (יש' מו:ג); ולפי זה רוצה לומר: לישראל, בכל מקום שהם, תגביה קומתם וכו’.  ↩

תנג

שא את ראש [במ' לא:כה]


   פזֹ    תִּשְלַח תִּשְׁבִּי1

         בְּבֵית יִשּׁוּבִי2

         וְטוֹב תַּקְשִׁיבִי3

         בְּכָל חִישּׁוּבִי4

5        כְּנַמְתָּה5 לְמוֹשָׁבִי6

         שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי7




  1. תשבי: את אליהו הנביא.  ↩

  2. בבית ישובי: במקום שבתי, רוצה לומר, לירושלים.  ↩

  3. תקשיבי: במקום ‘תקשיבני’, רוצה לומר: תשמיע באזני.  ↩

  4. חישובי: בכל תכניות מעשי; עיין לעיל, פזמון תמד, טור 2.  ↩

  5. כנמתה: ככמו שאמרת.  ↩

  6. למושבי: נראה כינוי למשה רבנו; ואיני יודע על־פי מה.  ↩

  7. שא… השבי: במ' לא:כו.  ↩

תנד

   פזֹ    לְיִשְׁעָם1 תָּקוּמָה

         וְתַעַשׂ נְקָמָה

         בִּרְשָׁעָה וַעֲקֻומָּה2

         וְלֹא תִימְצָא תְקוּמָה

5        וִידִידֶיךָ תָקִימָה

         וְלָהֶם נתְּקַדְּמָה3

         שָׁלָל תַּעֲצִימָה4


נ 7 שלל] אולי היה ושלל ונמחקה הוי"ו




  1. לישעם: של ישראל.  ↩

  2. ברשעה ועקומה: במלכות הרשע והעקמומיות.  ↩

  3. נתקדמה: כך בכ“ינ, ונראה שצ”ל ‘תקדמה’, רוצה לומר, תגיש.  ↩

  4. שלל תעצימה: ותרבה להם שלל.  ↩

תנה

   מושענים אויבהם    פזֹ   יִמְשׁוֹל מְשֻׁלָּם1

                           וְיִשְׁלֹל שְׁלָלָם2

                           וְיֻוכְשַׁל מִכְשׁוֹלָם3

                           וְיוּחַק רִישּׁוּלָם4

5                          וּבְאוֹיְבֵיהֶם תַּמְשִׁילָם

                           וּגְמוּלוֹ5 יְשֻׁולַּם

                           וִיחֻולַּק שְׁלָלָם6




  1. משלם: כינוי למשיח, על־פי יש' מב:יט; ואפשר שיש לנקד מֹשְׁלָם, רוצה לומר, מלכם של ישראל.  ↩

  2. וישלל שללם: וישלול להם שלל אויביהם.  ↩

  3. ויוכשל מכשולם: ויוסרו המכשולים מעל דרכם; ואולי צ"ל ‘ויוכשל מכשילם’.  ↩

  4. ויוחק רישולם: אולי: וייזכר לפני הקב“ה (מלשון ‘הן על פים חקתיך;’ יש' מט:טז) רפיונם של ישראל (‘רישולם’); ואולי צ”ל ‘ויחזק’ במקום‘ויוחק’.  ↩

  5. וגמולו: במקום ‘וגמולם’.  ↩

  6. ויחולק שללם: רוצה לומר, ישראל יחלקו שלל אויביהם; השווה זכ' יד:א, ועוד.  ↩

תנו

   פזֹ    תָּרִים שְׁפָלִים1

          וְתִשְׁבּוֹר שִׁבְעִים מוֹשְׁלִים2

          וְתִפְקוֹד מֻוכְשָׁלִים3

          עַל כָּל הַגּוֹיִם הַשּׁוֹלְלִים4



  1. שפלים: את ישראל.  ↩

  2. שבעים מושלים: את שרי שבעים האומות; ואולי צ"ל ‘שבט מושלים’ (יש' יד:ה).  ↩

  3. ותפקוד מוכשלים: ותמשיל את שאומות העולם מכשילים אותם.  ↩

  4. על… השוללים: ז' ב:יב; רוצה לומר, עעל כל הויים הבוזזים אותם.  ↩

תנז1

ומקנה רב [במ' לב:א]


   פזֹ    וּמִקְנֶה רַב2 פְּרוּצִים3

         וּמִיץ חָלָב4 מָצִים5

         וּבֶטַח נֶאֱמָצִים6

         וְכֻולָּם חֲלוּצִים

5        לְהַכּוֹת לוֹחֲצִים7

         וְלַנֶּאֱמָן8 פָּצִים9

         נַעֲבֹר חֲלוּצִים10

         כִּבְנֵי קֶשֶׁת11 מְחַצְצִים12




  1. הפזמון מדבר בראובני ובגדי.  ↩

  2. ומקנה רב: במקנה רב.  ↩

  3. פרוצים: משופעים, מלשון ‘ויפרץ האיש מאד מאד’ (בר' ל:מג), ועוד.  ↩

  4. ומי חלב: מש‘ ל:לג: ’כי מיץ חלב יוציא חמאה.'  ↩

  5. מצים: מוצצים.  ↩

  6. נאמצים: מחוזקים, מלשון ‘חזק ואמץ’.  ↩

  7. לוחצים: את האויבים.  ↩

  8. ולנאמן: למשה רבנו (במ' יב:ז).  ↩

  9. פצים: אומרים.  ↩

  10. נעבר חלוצים: במ' לב:לב.  ↩

  11. כבני קשת: כקשתים, כרובים בקשת.  ↩

  12. מחצצים: שופ' ה:יא.  ↩

תנח

   אז צמד שבטים    פזֹ    בְּנֵי רְאוּבֵן בניחוהיהם1

                          וּבְנֵי גָד ותיליהם2

                          עָבְרוּ יַחְדָּו3 לִפְנֵי אֲחֵיהֶם

                          וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶם4

5 וְ                       נָהֲרוּ5 מִכָּל דָּפְנֵיהֶם6

                          כִּי כִנְפֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם7




  1. בניחוהיהם: כך בכ“י נ; ואולי צ”ל ‘בניחוחיהם’, רוצה לומר, בצאנם ובבקרם שראויים לקרבנות.  ↩

  2. ותיליהם: כך בכ“י נ, ונראה שצ”ל ‘וחיליהם’. והשווה להלן, פזמון תסד, טור 1.  ↩

  3. יחדו: הפענוח מפוקפק; בכ"י נ נראה כתוב ‘יתרו’.  ↩

  4. ונכבשה… לפניהם: על־פי במ' לב:ככט.  ↩

  5. ונהרו: וזהרו.  ↩

  6. דפניהם: צדדיהם (זולאי, ידיעות, ו, עמ' קפד.  ↩

  7. כי… פניהם: על־פי דה"א יב::ט.  ↩

תנט

   [22 ע"ב]    מקבץ חשקו    פזֹ      אֻומְּצוּ1 בְּלֵב ניצעד2

                                       וְנִיתְחַזְּקוּ בְּלֵב מִצְעָד3

                                       קושרים לֹא נִמְעַד4

                                       וַהֲמוֹן כְּנַעַן אותם מֵהֶם נִמְעַד5

                                       וְעָמְדוּ6 כַּצִיוּיי הַמּוּעָד7

                                       וְנִתְּנָה לָהֶם אֶרֶץ הַגִּלְעָד8




  1. אומצו: הנושא: בני ראובן ובני גד.  ↩

  2. ניצעד: כנראה משובש, במקום ‘ניסעד’.  ↩

  3. מצעד: אולי הוא במקום ‘למצעד’.  ↩

  4. קושרים לא נמעד: אין בידי לפרש; ואולי צ"ל ''קִשְׁרָם'.  ↩

  5. והמון… נמעד: ‘אותם’ אולי במקום ‘תאותם’, רצונם; ואפשר שמלת ‘אותם’ מיותרת, ויש לגרוס ‘והמון כנען מהם נמעד’; רוצה לומר, מתוך שכל השבטים עלו יחדיו למלחמה.  ↩

  6. ועמדו: קיימו; השווה לעיל, עמ' 57; הערה 151.  ↩

  7. כציווי המועד: כדבר שנועד להם במצוות ה‘; ואולי צ"ל ’בציוי', רוצה לומר, בתנאים שהותנו להם.  ↩

  8. ונתנה… הגלעד: על־פי במ' לב:כט.  ↩

תס

   אמת בהגיון    פזֹ    בָּחֲרוּ1 מוכן2 לְשִׁבְתָּם

                       כִּי צוּרָם הָיָה אִותָּם3

                       וּכְעָבְרָה יַרְדֵּן כִּיתָּם4

                       בְּחָזְקָה דָּרְכוּ גִיתָּם5

5                       וּמֵרֹוב חַסְדָּם וַאֲמִיתָּם

                       לָהֶם מָקוֹם נֶחְתַּם6

                        וְלִרְכֻושָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם7




  1. בחרו: הנושא: בני ראובן ובני גד.  ↩

  2. מוכן: צ"ל ‘מכון’; על־פי שמ' טו:יז.  ↩

  3. אותם: צ"ל ‘איתם’.  ↩

  4. וכעברה… כיתם: שיעור הטור: וכשעברו גדודיהם (‘כיתם’ = כיתתם) את הירדן.  ↩

  5. דרכו גיתם: על־פי יש' סג:ב; כלומר: ניצחו את אויביהם.  ↩

  6. נחתם: נקבע.  ↩

  7. ולרכושם… חיתם: במ' לה:ג.  ↩

תסא

אלה מסעי [במ' לג:א]


   פזֹ    שְׁתַּיִם וְאַרְבָּעִים1

         וּבְכָל2 מַסָּעוֹת קְבוּעִים3

         בְּדָת שַׁעֲשׁוּעִים4

         נָסְעוּ נוֹשָׁעִים5

5        וּבְכָל מַסָּעִים

         בְּמָן וּסְלָיו בועים6

         ומבאר7 עִימָּם נוֹסְעִים

         בְּלֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים8




  1. שתים וארבעים: מ"ב מסעות נסעו בני ישראל במדבר (פסיקתא זוטרתי, בהעלותך, י:יב).  ↩

  2. ובכל: אולי צ"ל ‘וכל’.  ↩

  3. קבועים: רשומים.  ↩

  4. בדת שעשועים: בתורה.  ↩

  5. נושעים: ישראל.  ↩

  6. בועים: איני יודע לפרש מלה זו. ואולי צ“ל ‘צועים’, רוצה לומר, צועדים (יש' סג:א, ועוד); ואולי צ”ל ‘שבועים’, כלומר שבעים.  ↩

  7. ומבאר: צ"ל, כנראה, ‘ומי באר’.  ↩

  8. שנים וארבעים: עיין הביאור לטור 1. ואולי צ"ל ‘שָנים ארבעים’.  ↩

תסב

   אהובים הסיעו    כְּחָשׁ קִיצֵּיהֶם1

                    נִיפְדּוּ מִלּוֹחֲצֵיהֶם

                    עָשׂוּ כְּחֶפְצֵיהֶם

                    בְּכָל נוֹאֲצֵיהֶם2

5                   וּשְׁכִינַת צוּרֵיהֶם3

                   שָׁכְנָה בְאַרְצֵיהֶם4

                    וְשָׁקַד מוֹצִאֵיהֶם5

                    וַיִּכְתֹּב מֹשֶה אֶת מוֹצָאֵיהֶם6


דא אהובים הסיעו] אהובים הסיע בנאמו



  1. כחש קיציהם: כיוון שהחיש הקב"ה את מועד צאת ישראל ממצרים (השוה שהש"ר ב:ח).  ↩

  2. נואציהם: קרי: מנאציהם.  ↩

  3. ושכינת צוריהם: במקום ‘ושכינת צורם’.  ↩

  4. בארציהם: בארצם.  ↩

  5. מוצאיהם: כננראה צ"ל ‘מוציאיהם’ (= מוציאם.  ↩

  6. ויכתב… מוצאיהם: במ‘ לג:ב; והשווה לכאן במ"ר כג:א: ’לכך אמר הקב"ה למשה כתב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם.'  ↩

תסג

   מסעי פיקודים    פזֹ    לִמְאֹד הֻוצְנְעוּ1

                         כַּאֲשֶׁר נָסְעוּ

                         וְצָרֵיהֶם שִׁיסְּעוּ

                         וּבִפְסִיעוֹת פָּסְעוּ




  1. למאד הוצנעו: אולי רומז לשבעעת העננים שהיו מקיפים את ישראל במדבר (סוכה יא ע"ב, ובהרבה מקבילות); ואולי למובא בילקוט, רמז תשעא, על־פי ילמדנו: ‘ואפילו כשהיו ששים רבוא במדבר כך היו צנועים, ולא היה אחד מהם פותח פתחו ננגד פתחו של חברו’ וכו'.  ↩

תסד

   אתן לארץ    פזֹ    פזֹ    כְּנָסְעוּ בְּמַחְנֵיהֶם1

                           מֵאֶרֶץ מעיניהם2

                           נָהֲרוּ3 עֵינֵיהֶם

                           בְּכָל עִינְיְנֵיהֶם

5                          וַאֲרוֹן קוֹנֵיהֶם4

                           נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם


נ 1 לארץ פזֹ] למאד הוצנעו כאשר נסעו נוסף וסומן בקו לאות מחיקה, והוא התחלת הפזמון הקודם



  1. במחניהם: בכ"י ננ נראה כתוב ‘במתניהם’; והשווה לעיל, פזמון תנח, טור.  ↩

  2. מעיניהם: ננראה, שצ"ל ‘מעניהם’; רוצה לומר, מארץ מצרים.  ↩

  3. נהרו: האירו.  ↩

  4. קוניהם: במקום ‘קונם’.  ↩

תסה

זאת הארץ <במ' לד:א>


   מפעלי    פזֹ    שׁוֹכֵן נוֹרָא עֲלִילָה1

                  עַל בְּרָכָה וּתְהִלָּה

                  נָם מִתְּחִילָּה

                  לְאֹום הֻונְחֲלָה2

5                 זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה3

                  דא מפעלי] מי פעל ועשה




  1. שוכן… עלילה: שיעור הטור כנראה: נורא עלילה (ה)שוכן על ברכה ותהילה; והשווה נחמ‘ ט:ה: ’ומרומם על על ברכה ותהלה.'  ↩

  2. לאום הונחלה: לאומה שהקב"ה נתן לה נחלה.  ↩

  3. זאת… בנחלה: במ' לד:ב.  ↩

תסו

    23 ע"א]    אסומה      יוֹשְׁבֶיהָ1 תּוֹרִישׁוּ

   במוגדים2    פזֹ          וְאֹתָם תִּגְורשׁוּ3

                           וְשֹׁורֶשׁ תַּשְׁרִישׁוּ4

                           בְּנַחֲלָה אֲשֶׁר תִּירְשׁוּ

5                          וּבִרְטִיָּיה תֵּחָבְשׁוּ5

                           וְלֹא תִכָּלְמוּ וְלֹא תֵבֹושׁוּ6




  1. יושביה: של ארץ־ישראל.  ↩

  2. במוגדים: צ"ל כנראה, ‘במגדים’.  ↩

  3. תגורשו: צ"ל, כנראה, 'תגרשו.  ↩

  4. ושורש תשרישו: ותכו שרשים.  ↩

  5. וברטייה תחבשו: ותתרפאו ממיחושיכם.  ↩

  6. ולא… תבושו: על־פי יש' מה:יז.  ↩

תסז

   משוכים    פזֹ   מְכֻונֵּי חוֹלַת אַהֲבָה1

                  עוֹבְרֵי יָם בְּחִיבָּה2

                  קְהָלָם פָּרָה וְרָבָה

                  בְּאֶרֶץ שוחם3 וַעֲרָבָה

5                 הִנְחִילָם דָּגוּל מֵרְבָבָה4

                  אֶרֶץ חֶמְדָּה וְטוֹבָה5




  1. מכוני… אהבה: ישראל שמתכנים ‘חולת אהבה’ (שה"ש ב:ה).  ↩

  2. בחיבה: נראה לי, שצ"ל ‘בחרבה’.  ↩

  3. שוחם: צ"ל ‘שוחה’ (יר' ב:ו).  ↩

  4. דגול מרבבה: הקב"ה (על־פי שה"ש ה:י).  ↩

  5. ארץ… וטובה: על־פי יר' ג:יט, ועוד.  ↩

תסח

   אימנתה לנו    פזֹ    שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ1

                       יִדְלֵינוּ2 מִפֶּרֶץ

                       וִישִׂימֵינוּ בְּמֶרֶץ3

                       בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ4




  1. שוכן שמי ערץ: הקב"ה.  ↩

  2. ידלינו: יעלנו, ימלטנו.  ↩

  3. במרץ: במהרה.  ↩

  4. ברכה… הארץ: יש' יט:כד.  ↩

תסט

   והקרתם לכם ערים <במ' לה:ט>


   מכה נפש    פזֹ    אֵל מֵעוֹלָם מַחְשֶׁה1

                     בְּרִיתוֹ לֹא יִנְשֶׁה2

                     צִוָּה לְמִמַּיִם מֻומְשֶׁה3

                     לְהַזְהִיר רְצֻיִם כְּאִשֶׁה4

5                    לְהַבְדִּיל שָׁלוֹשׁ5 כְּהִירְשֶׁה6

                     לְמִקְלָט מִגּוֹאֵל7 בְּנוֹשֶׁה8

                     וּבְנַחְלַת9 רְאוּבֵן גָּד וּמְנַשֶׁה




  1. מעולם מחשה: על־פי יש' נז:יא.  ↩

  2. לא ינשה: לא ישכח.  ↩

  3. לממים מומשה: למשה רבנו (שמ' ב:י).  ↩

  4. רצים כאשה: צ“ל, כנראה, ‘רצויים כאשה’, רוצה לומר, ישראל הרצויים לפי הקב”ה כקרבן; והשווה להלן, פזמון תעד, טור 5.  ↩

  5. שלוש: שלוש ערים.  ↩

  6. כהירשה: כנראה מלשון ‘רשה’, דבר, כלומר, כמו שנאמר מפי הגבורה.  ↩

  7. מגואל: מגואל הדם.  ↩

  8. בנושה: כך בכ“י נ, ונראה שצ”ל ‘כנוש.ה’  ↩

  9. ובנחלת: ומלבד שלוש הערים ההן – שלוש נוספות מעבר לירדן (השווה במ' לה:יד); ואפשר שהוי"ו של ‘ובנחלת’ מיותרת.  ↩

תע

   פזֹ    שָׁלוֹשׁ1 הירגה2

         לעטוש כתוגה3

         לְהַסִּיג4 פּוּגָה5

         לְהָסִיר דְּאָגָה

5        מֵיאָנֵיס בַּהֲרִיגָה6

         מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה7




  1. שלוש: כנראה: את שלוש ערי המקלט.  ↩

  2. הירגה: כך בכ“י נ, ואין בידי לפרש; ואולי צ”ל ‘הידגה’, רוצה לומר, הִרְבָּה (בר' מח:טז), שעשאן שש.  ↩

  3. לעטוש כתוגה: אין בידי לפרש.  ↩

  4. להסיג: במקום ‘להשיג’.  ↩

  5. פוגה: הפוגה.  ↩

  6. מיאניס בהריגה: ממי שהרג באונס; ואפשר שצ"ל ‘מאנוס’.  ↩

  7. מכה נפש בשגגה: במ' לה:יא.  ↩

תעא

   מקלט לברוח    פזֹ    שֵׁשׁ1 מוּכָנוֹת בְּאַהֲבָה

                        לַעֲדַת ברכה2 וַאֲהוּבָה

                        וּבְחַדְרֵיהֶם3 הָחְבָּא4

                        רוֹצֶה5 בנית גרים חוֹבָה

5                       כִּי מיתציר6 וְיַכְאִיבָה7

                        בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה8


נ 2 ואהובה] היה ואהבה ונתלתה וי“ו בין השיטין והה”א נוקדה בקובוץ




  1. שש: שש ערי מקלט.  ↩

  2. ברכה: צ"ל ודאי ‘ברוכה’.  ↩

  3. ובחדריהם: של שש הערים.  ↩

  4. ובחדריהם החבא: השווה דה"ב יח:כד.  ↩

  5. רוצה וכו': כוונת הטור אינה ברורה. תיבת ‘בנית’ באה בסוף השורה, ו‘גרים’ בראש השורה שלאחריה, ברם, נראה לי שצ"ל ‘בניתגרים’; הצירוף ‘רוצה בניתגרים חובה’ הוא כינוי לרוצח בשגגה שרוצה לגרום חטא (‘חובה’) לגואל הדם שנתגרה בו.  ↩

  6. כי מיתציר: איני יודע להלום; ואולי צ"ל ‘כי מיציר’, רוצה לומר, כי גואל הדם שרוי בצער.  ↩

  7. ויכאיבה: והכאיב לו; ואולי צ"ל ‘והכאיבה’ (= והכאיב).  ↩

  8. בפתע בלא איבה: במ' לה:כב.  ↩

תעב

   אחוזות שש    פזֹ    וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים1

                       קְלָט מִצָּרִים2

                       וּמַכֵּה נֶפֶשׁ, מִצָּרִים3

                       יָנוּס כְּגִבּוֹרִים

5                       אֶל אַחַת הֶעָרִים4




  1. והקריתם לכם ערים: במ' לה:יא.  ↩

  2. מצרים: מגואל הדם.  ↩

  3. מצרים: יורד לטור הבא; ושיעור הטורים: ומכה נפש ינוס מצרים כגיבורים.  ↩

  4. ינוס… אל אחת הערים: על־פי דב' יט:יא.  ↩

תעג

   פזֹ    מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּלֹא תַאֲוָתוֹ1

         אֶל עִיר מִקְלָט תְּהֵא בִּיאָתוֹ

         וְאִם יָצֹא יֵצֵא מִמְּקוֹם בִּיאָתוֹ2

         גּוֹאֵל הַדָּם יָמִית אֹתוֹ3





  1. בלא תאותו: בלא רצונו.  ↩

  2. ואם… ביאתו: על־פי במ' לה:כו.  ↩

  3. גואל… אתו: על־פי במ' שם, כא.  ↩

תעד

   [23 ע"ב] אלה הדברים <דב' א:א>


   מוכיח פיגעם    פזֹ    רֵעִים וְאַחִים

                        בְּמַה טּוֹב1 נָחִים

                        וְכֻולָּם מֻובְטָחִים

                        בְּמִשְׁכְּנוֹת מִיבְטַחִים2

5                       רְצוּיִים בְּנִיחוֹחִים3

                        וְכִרְבִיבֵי צְמָחִים4

                        וְלָמְדוּ מִמּוֹכִיחִים

                        לְהָשִׁיב אֲמָרִים נְכוֹחִים5




  1. במה טוב: בשבת אחים (על־פי תה‘ קלג:א: ’מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד').  ↩

  2. במשכנות מיבטחים: יש' לב:יח.  ↩

  3. רצויים בניחוחים: מקובלים לפני הקב“ה בקרבנותיהם; ולפי ההמשך נראה שצ”ל ‘כניחוחים’.  ↩

  4. וכרביבי צמחים: על־פי יח' טז:ז.  ↩

  5. להשיב… נכוחים: על־פי מש' כב:כא; כד:כו.  ↩

תעה

   פזֹ    נְכוֹחוֹת הִשְׁמִיעָם1

         נִיהֲגָם רוֹעָם2

         צְפוּנוֹת3 הוֹדִיעָם

         וְחִיזֵּק זְרוֹעָם

5        כַּכָּתוּב בְּסוֹד מֻונְעָם4

         וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם5


דא 2 שאנן להרביעם 4 ואילך ליפות מטעם ** וחיזק זרועם I […] הסיעם ** ומן השביעם ** וארחות מוסר השמיעם ** למוכיחים ינעם



  1. השמיעם: את ישראל.  ↩

  2. רועם: משה רבננו  ↩

  3. צפונות: דברים נסתרים.  ↩

  4. בסוד מונעם: בדברי־התורה הנעימים.  ↩

  5. ולמוכיחים ינעם: מש' כד:כה.  ↩

תעו

   משנה תורת משה    פזֹ   בְּסִיחָה עֲרֵיבָה1

                           הוֹכִיחַ2 אֲהוּבָה3

                           וְאַהֲבַת עריבה4

                           לְדָגוּל מֵרְבָבָה

5                          בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה5




  1. בסיחה עריבה: בדיבור נעים וערב.  ↩

  2. הוכיח: הננושא, כנראה: משה רבנו.  ↩

  3. אהובה: את ישראל.  ↩

  4. ואהבת עריבה: איני יודע לפרש; ואולי צ“ל ‘ואהבה עריבה’, והוא תואר ל‘אהובה’ שבטור הקודם; רוצה לומר, כנסת־ישראל שהיא ערבה (מלשון ‘ערבון’) לאהוב את הקב”ה (‘לדגול מרבבה’; על־פי שה"ש ה:י.  ↩

  5. במדבר בערבה: דב' א:א.  ↩

תעז

   איזון תוכחות    פזֹ      שִׁינּוּן1 עֲרָכִים2

                         הוֹרָה3 לַבְּרוּכִים4

                          וּלְצוּרָם מְבָרְכִים

                          בְּכָל מִדְרָכִים5

5                         וּשְׁמוֹ מַמְלִיכִים

                          וְשָׂמָם כְּמַלְאָכִים

                          בְּכָל מְלָאכִים6

                          וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים7




  1. שינון: לימוד.  ↩

  2. ערכים: מצוות.  ↩

  3. הורה: הנושא: משה רבנו.  ↩

  4. לברוכים: לישראל.  ↩

  5. ולצורם… מדרכים: המשך הטור הקודם: המברכים את ה' בל מדרך כף רגלם.  ↩

  6. בכל מלאכים: במקום ‘בכל מלאכות’.  ↩

  7. ויוכח מלכים: תה' קה:יד; טז:כא.  ↩

תעח

   איש אשר    פזֹ    מַשְׁלִיכֵי יְהָבָם1

                     נִיסּוּ אֵל2 בִּלְבָבָם

                     וְעָצַם חוֹבָם3

                     בִּרְבוֹת כַּסְפָּם וּזְהָבָם4




  1. משליכי יהבם: כינוי לישראל, על־פי תה' נה:כג; ואפשר שיש לפרש במשמעות שלילית: אלה שהשליכו מלבם את התקווה לאל.  ↩

  2. ניסו אל: השווה דב' ו:טז, ועוד.  ↩

  3. ועצם חובם: וגדל חטאם.  ↩

  4. ברבות… וזהבם: השווה הו‘ ב:י; ונראה מדבר בחטא העגל, הנרמז, לדברי חז"ל, בדב’ א:א: ודי זהב, מאי ודי זהב, אמרי דבי ר‘ ינאי כך אמר משה לפני הקב“ה רבש”ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם להם שעשו את העגל’ (ברכות לב ע"א, ומקבילות.  ↩

תעט

   רב לכם <דב' ב:ב>


   פזֹ    מאז שִׂימוּ עֲלֵיכֶם

         יִרְאַת גּוֹאֲלֵיכֶם1

         וְיִפְנֶה אֲלֵיכֶם

         וְיִשְׁמַע קוֹלְכֶם

5        וְהוֹדִיעַ דִּגְלֵיכֶם2

         וְכָל חֵילֵיכֶם

         וְיוֹנְקֵיכֶם וְעוֹלְלֵיכֶם

         כִּי אַתֶּם עוֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם3


דא מאז] מאז ומקדם בוחן כליות




  1. יראת גואליכם: יראת ה'.  ↩

  2. דגליכם: בכ"י נ נראה כתוב ‘רגליכם’.  ↩

  3. כי… אחיכם: דב' ב:ד.  ↩

תפ

   1אל תתחר    פזֹ      עִיזְבוּ נִיצְּכֶם2

                        עַד בּוֹא קִיצְּכֶם3

                        וְחֵילְכֶם וְיוֹעֲצֵיכֶם,4

   [24 ע"א]              וְתִפְרְצוּ פִּרְצְכֶם

5                       וְיֵעָשֶׂה כְּחֶפְצְכֶם5

                         הָנִיחוּ בְרִיבְצְכֶם6

                         כִּי לֹא אֶתֵּן נַחֲלָה בְּאַרְצְכֶם7




  1. בפזמון – דברי הקב"ה אל ישראל.  ↩

  2. ניצכם: ריבכם, משטמתכם לאדום.  ↩

  3. קיצכם: עד עת הגאולה העתידה.  ↩

  4. וחילכם ויועציכם: קשור אל ‘עד בוא’ שבטור הקודם: ועד בוא חילכם ויועציכם בימות המשיח.  ↩

  5. ותפרצו… ככחפצכם: לפי שרק אז תפרצו פרץ (בר' לח:כט), וייעשה כרצונכם; רוצה לומר, רק אז תיכבש אדום לפניכם.  ↩

  6. הניחו בריבצכם: נוחו, הישארו במקומכם, במחנכם.  ↩

  7. כי… בארצכם: על־פי דב' ב:ה; ורוצה לומר: כי לא אתן (מאדום) נחלה (לכם) בארצכם.  ↩

תפא

   פזֹ    אַכְאִיב אֶת לִבָּם1 2

         וְאַחְרִיב אֶת מְסִיבָּם3

         וְלֹא יִפְרַח אִיבָּם4

         וְנַעֲבִירְכֶם בְּקִרְבָּם

5        אַל תִּתְגָּרוּ בָם5




  1. אכאיב את לבם: נראה מתייחס לעתיד לבוא.  ↩

  2. את לבם: של בני עשו.  ↩

  3. מסיבם: את סביבותיהם (השווה מל"ב כג:ה: ‘בערי יהודה וּמְסִבֵּי ירושלם’).  ↩

  4. איבם: צמחם.  ↩

  5. אל תתגרו בם: אבל עכשו אל תתגרו בם (דב' ב:ה); או: מבלי שתצטרכו, לעתיד לבוא, להילחם בהם.  ↩

תפב

   אימה תזהיר    פזֹ    תּוֹפִיעַ בִּלְבוּשׁ אָדֹום1

                        דּוֹדִי צַח וְאָדֹום2

                        וְתָשִׂים אַדְומַת אֱדוֹם3

                        כְּמַהְפֵּיכַת עֲמוֹרָה וּסְדוֹם4




  1. בלבוש אדום: על־פי יש' סג:ב.  ↩

  2. דודי צח ואדום: כינוי לקב"ה (שה"ש ה:י).  ↩

  3. אדומת אדום: כך בכ“י נ; ונראה שצ”ל ‘אדמת אדום’.  ↩

  4. כמהפיכת… וסדום: על־פי דב' כט:כב.  ↩

תפג

   ראה החילותי <דב' ב:לא>


   מלך אמורי    פזֹ      עָמְדוּ1 מַעֲרִיכִים2

                        וּמִלְחָמָה עוֹרְכִים

                        לְהִלָּחֵם בַּבְּרוּכִים3

                        קֶשֶׁת דּוֹרְכִים

5                       עַל כָּל דְּרָכִים

                        וְעַם מַמְלִיכִים4

                        יְנַצְּחוּ,5 חֲנוּכִים6

                        כְּשַׁלַּח מַלְאָכִים

                        אֶל שְׁנֵי הַמְּלָכִים7




  1. עמדו: הנושא: האמורי.  ↩

  2. מעריכים: מסדרים את מערכת המלחמה.  ↩

  3. בברוכים: בישראל.  ↩

  4. ועם ממליכים: אבל ישראל הממליכים את שם ה'.  ↩

  5. ינצחו: אולי צ"ל ‘ניצחו’.  ↩

  6. חנוכים: אולי מלשין ‘וירק את חניכיו’ (בר' יד:יד), רוצה לומר, מלומדי מלחמה; ואולי הוא יורד לטור שלאחרי זה ושיעורו: כששלחו החנוכים מלאכים וכו‘, ולפי זה ’חנוכים' כינוי לישראל המחונכים לעבודת הבורא; ואולי הוא ינוי למשה ואהרן.  ↩

  7. אל שני המלכים: אל סיחון ועוג.  ↩

תפד

   אימצתי חוסן    פזֹ    לוֹעֲטֵי נוֹשָׁן1

                        וּמוֹצִאֵי יָשָׁן2

                        יִפְרַח3 כַּשׁוֹשָׁן

                        וּמְחָרְרָם4 יָועֳשַׁן5

5                       ומצלה6 בְּתוֹךְ כִּבְשָׁן

                        כְּסִיחוֹן הָעִישַּׁן7

                        וּכְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן




  1. לועטי נושן: אוכלי ישן נושן, והוא כינוי לישראל, על־פי וי‘ כו:י: ’ואכלתם ישן נושן.'  ↩

  2. ומוצאי ישן: על־פי המשך הפסוק שם: וישן מפני חדש תוציאו.‘ וצ"ל ’ומוציאי'.  ↩

  3. יפרח: נראה שצ"ל ‘יפרחו’; והלשון על־פי הו' יד:ו.  ↩

  4. ומחררם: כנראה: השורפם, מלשון ‘כי אש אכלתהו ויחר’ (יח' טו:ה), ועוד.  ↩

  5. יועשן: יישרף.  ↩

  6. ומצלה: נראה שצ“ל ‘וייצלה’, או כיו”ב.  ↩

  7. העישן: כנראה במקום ‘שעישן’, ורוצה לומר, כנראה: כסיחון שזעם על ישראל ולא נתנם עבור בגבולו, מלשון ‘עד מתי עשנת בתפלת עמך’ (תה' פ:ה). ואולי צ"ל העֻשַּׁן, ורוצה לומר, כסיחון שנשרפו עריו, והוא מקביל ל‘ונחרם את כל עיר’ וכו' (דב' ב:לד). והשווה גם להלן, פזמון תפז, טורים 4–5.  ↩

תפה

   1מוזיר    פזֹ           נִיגְלֵיתִי בַּהֲדָרִי

                        וְהֶעֱמַדְתִּי2 דְּבָרִי

                        וְשָׁלַחְתִּי אוֹרִי

                        לְגוֹי מַאֲמִירִי3

5                       הִכְחַדְתִּי בְּמַאֲמָרִי

                        שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי




  1. הפזמון מביא את דבריו של הקב"ה.  ↩

  2. והעמדתי: וקיימתי (השווה לעיל, עמ' 57; הערה 151).  ↩

  3. לגוי מאמירי: לישראל (השווה דב' כו:יז).  ↩

תפו

   1אמורי וארצי          אוֹתְךָ אֲשַׁכֵּן בְּבִטָּחוֹן

                      וְתִפְרֶה כְפִישׁוֹן וְגִיחוֹן2

                      וְאוֹיְבֶיךָ כַּצֵּל לִטְחוֹן3

                      וְאוֹתָם לֹא תָחֹון

5                     יְקֻולְלוּן כְּהוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן4

                     וְיֹאבְדוּ כְּעוֹג וּכְסִיחוֹן




  1. הפזמון מביא את דברי הקב"ה אל ישראל.  ↩

  2. כפישון וגיחון: כשני הנהרות הגדולים היוצאים מן העדן (בר' ב:יא, יג).  ↩

  3. לטחון: רוצה לומר: אשכן אותך בבטחון (טור 1) כדי שתטחון את אויביך עד שיהיו כצל.  ↩

  4. כהולך על גחון: (בר' ג:יד).  ↩

תפז

   אצתי להשלים    פזֹ    יַחְדָּיו אֻומְלָלוּ1

                         וְכָשְׁלוּ וְנָפָלוּ

                         וְיָרְדוּ וְלֹא עָלוּ

                         וּבָאֵשׁ כָּלוּ2

5                        וּבֶעָשָׁן כָּלוּ3




  1. אומללו: הנושא: סיחון ועוג.  ↩

  2. ובאש כלו וכו': השווה גם לעיל, פזמון תפד, טור 6.  ↩

  3. ובעשן כלו: תה' לז:כ, ועוד.  ↩

תפח

   [24 ע"ב] ואתחנן <דב' ג:כג>


   פזֹ    אֵלִי אֵלִי1

         שְׁמַע קוֹלִי

         וְעִם כָּל קְהָלִי

         אָבוֹא בְגוֹרָלִי

5        לְחֶלְקִי וְחֶבְלִי

         וְשִׂמְחַת גִּילִי2

         רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי3


קיאה 2 בקולי 3 ועם גורלי 4 אעבור ברגלי 7 ראה עני ועמלי I אלהים יי חילי




  1. אלי אלי: תחנוני משה אל הקב"ה.  ↩

  2. ושמחת גילי: תה' מג:ד.  ↩

  3. ראה… ועמלי: שם, כה:יח.  ↩

תפט

   משוא    פזֹ    בִּרְצוֹנְךָ לִי הֵטִיבָה1

                  וּגְמָלֵינִי נָא טוֹבָה

                  וְשֶׁבַח וְרֶנֶן אֵטִיבָה

                  בְּלֵב טוֹב וְעַיִן טוֹבָה

5                 זָכְרָה לִי אֱלֹהַי לְטוֹבָה2

                  וַעֲשֵׂה עִימִּי אוֹת לְטוֹבָה3

                  אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה4


2 נא] ליתא או אז

6 עשה או אז 7 אעברה נא] בין השיטין נ




  1. ברצונך לי הטיבה: על־פי תה' נא:כ.  ↩

  2. זכרה… לטובה: נחמ' ה:יט, ועוד.  ↩

  3. ועשה… לטובה: תה' פו:יז.  ↩

  4. אעברה… הטובה: דב' ג:כה.  ↩

תצ

         מִבֶּטֶן אַתָּה גּוֹחִי1

         חידותה2 רִבְעִי וְאָרְחִי

         מִזָּבַת חָלָב3 הַאֲרִיחִי4

         וְאַל תַּטְרִיחִי5

5        שְׁמַע קוֹלִי בְּסִיחִי6

         כִּי עָלֶיךָ תִּתְעַטֵּף רוּחִי7




  1. מבטן אתה גוחי: על־פי תה' כב:י.  ↩

  2. חידותה: איני יודע לפרש; ואולי הוא שיבוש מ‘וזיריתה’, על־פי תה‘ קלט:ג: ’ארחי ורבעי זרית'.  ↩

  3. מזבת חלב: מטובה של ארץ־ישראל.  ↩

  4. האריחי: האכילני־נא.  ↩

  5. ואל תטריחי: כנראה: ואל תטריחני להתפלל לפניך יותר מדי; או: אל תייסרני.  ↩

  6. שמע… בסיחי: על־פי תה' סד:ב.  ↩

  7. כי… רוחי: על־פי תה' קמג:ד.  ↩

תצא

   אחת היא    פזֹ    וְאוֹתִי תָחֹון

                     וְאַךְ הַוָּותִי1 אַל תְּהִי מָנוֹן2

                     וְאֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה בְּנִיסָּיוֹן3 וְגָאוֹן

                     הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן4




  1. הוותי: אסוני; והכוונה לחטא מי מריבה.  ↩

  2. אל תהי מנוון: השווה מש‘ כט:כא; ורוצה לומר, כנראה: אל יעיד כנגדי, כפירוש מלת ’מנון' בתלמוד (סוכה נב ע“ב: 'באטב”ח של ר‘ חייא קורין לסהדא מנו’).  ↩

  3. בניסיון: אולי מלשון ‘רם ונישא’ (השווה תה‘ ד:ז: ’נסה עלינו אור פניך ה').  ↩

  4. ואעברה… והלבנון: דב' ג:כה.  ↩

תצב

   פזֹ    אַתָּה1 תַעֲמֹד לְנוֹשָׁעֶיךָ

         הַהוֹגִים בְּדָת שַׁעֲשׁוּעֶיךָ

         וְתַאֲזִין תְּפִלַּת מְשַׁוְּעֶיךָ

         וְתִתֵּן לָהֶם מָגֵן יִשְׁעֶיךָ2



  1. אתה: פנייה אל הקב"ה.  ↩

  2. ותתן… ישעיך: על־פי שמ"ב כב:לו; תה' יח:לו.  ↩

תצג

   אז יבדיל <דב' ד:מא>


   מדות ראשית    פזֹ    יוֹצֵר הָרִים1

                        שִׁימַּע2 בְּמַאֲמָרִים

                        בַּעֲבוּר נִמְהָרִים3

                        לְלֹא אִישׁ דְּבָרִים4

5                        וּבְאֶרֶץ מדוברים5

                        כִּיתֵּי עֲדָרִים6

                        מֵאֲחֻוזַּת הָרִים

                        בְּעֵבֶר הַיַרְדֵּן שָׁלוֹשׁ עָרִים7




  1. יוצר הרים: כינוי לקב"ה, על־פי עמוס ד:יג.  ↩

  2. שימע: השמיע.  ↩

  3. בעבור נמהרים: בשביל ישראל (יש' לה:ד).  ↩

  4. ללא איש דברים: למשה (שמ' ד:י).  ↩

  5. ובארץ מדוברים: מכאן ואילך נראה הנוסח משובש. ואולי צ"ל ‘ובארץ מדברים’.  ↩

  6. כיתי עדרים: אולי: של בעלי המקנה, רוצה לוומר, של בני ראובן ובני גד ומנשה, שציווה הקב"ה להפריש מאחוזתם שבעבר־הירדן שלוש ערי מקלט; ומלת ‘הרים’ שבטור 7 איני יכול להלמה.  ↩

  7. בעבר… ערים: על־פי דב' ד:מא.  ↩

תצד

   אימון מנושה    פזֹ    חוֹנֵן הַדַּעַת1

                       הוֹרָה בְּזֹאת מוּדַעַת2

                       לְהַצִּיל מִבַּעַת3

                       קָהָל וְעֵדָה מְרֻובַּעַת4

5                      וְעִיר מִקְלָט מְיֻודַּעַת5

                       לְרוֹצֵחַ בִּבְלִי דַעַת6


אז בא 3 להציל בכל מגעת 5 לעיר




  1. חונן הדעת: הקב"ה (מנוסח התפילה).  ↩

  2. בזאת מודעת: (יש' יב:ה).  ↩

  3. מבעת: ממורא.  ↩

  4. קהל… מרובעת: את קהל ישראל. ‘מרובעת’ על_פי במ‘ כג:י: ומספר את רבע ישראל’.  ↩

  5. מיודעת: קבועה; רוצה לומר: ועל כן נקבעה עיר המקלט. ואפשר שגירסת כ"י אז בא ‘לעיר מקלט’ נכונה.  ↩

  6. לרוצח… דעת: על־פי דב' ד:מב.  ↩

תצה

   [25 ע"א]    פזֹ       לַהֲקַת מִשְׁפָט1

                        הֱכִינָם2 בַּמִּשְׁפָּט

                        ואֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט3

                        כִּי יֵשׁ מִשְׁפָּט

5                       נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט4 5




  1. להקת משפט: כנראה כינוי לישראל.  ↩

  2. הכינם: כונן אותם, ייסד אותם במשפט.  ↩

  3. ואלהי המשפט: נראה שצ"ל ‘אלהי המשפט’, והוא נושא לטורים הראשונים.  ↩

  4. כי… בלא משפט: שיעור הטורים: כי יש משפט למי שנספה בלי משפט.  ↩

  5. נספה בלא משפט: מש' יג:כג.  ↩

תצו

   אמת אחת    פזֹ    כְּנָס מֵחֶרֶב יָנוּס1 לְבַדּוֹ

                     וּבְעִיר מִקְלָט יֵשֵׁב בְּעוֹדוֹ

                     וּבְכָל מְאֹודוֹ2

                     לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ3




  1. ינוס: הנושא: הרוצח בבלי דעת.  ↩

  2. ובכל מאודו: עם כל רכושו.  ↩

  3. לאשר… בידו: איוב יב:ו; וההקשר מגומגם.  ↩

תצז

   שמע ישראל <דב' ו:ד>


   מיטתו הסביב    פזֹ    שֶׁמַע אָזְנֵינוּ1

                          וְדִיבּוּר לְשׁוֹנֵינוּ

                          ויוֹכַח בֵּינֵינוּ2

                          אִם יָסִיר הֲמוֹנֵינוּ3

5                         וּבִיקֵּשׁ4 וְאֵנֶינּוּ5

                          וְנִפְקְחָה עֵינֵינוּ6

                         וְנָעִיד בְּמַעֲנֵינוּ7

                         אֶחָד אֱלֹהֵינוּ גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ8




  1. שמע אזנינו: הדברים שאנו שומעים.  ↩

  2. ויוכח בינינו: נראה שצ"ל ‘יוכח בינינו’; רוצה לומר: יעידו על צדקתנו.  ↩

  3. אם יסיר המונינו: אם יבגוד עמנו בקב"ה.  ↩

  4. וביקש: ואם יבקשנו הקב"ה, ולא ימצאנו נאמנים לו.  ↩

  5. ואנינו: צ"ל ‘ואיננו’, והוא מוסב על ‘המונינו’ (= המוננו).  ↩

  6. ונפקחה עינינו: ולעתיד לבוא ייאורו עינינו.  ↩

  7. במענינו: בדיבור פינו.  ↩

  8. אחד… אדונינו: מטבע תפילה (מס' סופרים יד:י).  ↩

תצח

   איז זולתו    פזֹ    אֶרֶץ יָסְדָה יָדוֹ1

                     עַל הַשָׁמַיִם הוֹדוֹ2

                     לַעֲבָדָיו גִּלָּה סוֹדוֹ3

                     וְאֵין צוּר בִּלְעָדוֹ

5                     מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ4




  1. ארץ… ידו: על־פי יש' מח:יג.  ↩

  2. על… הודו: על־פי חב‘ ג:ג; תה’ קמח:יג.  ↩

  3. לעבדיו גלה סודו: על־פי עמוס ג:ז.  ↩

  4. מלא… כבודו: יש' ו:ג.  ↩

תצט

   מופתיו ואותותיו    פזֹ    כָּבוֹד אוֹמֵר הֵיכָלוֹ1

                           יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ2

                           הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ3

                           מוֹדֵד מַיִם בְּשָׁעֳלוֹ4

5                          שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ5

                           הַלְלוּהוּ כְּרֹוב גֻּדְלוֹ6




  1. כבוד… היכלו: על פי תה‘ כט:ט.ואפשר שמקום ’היכלו‘ צ"ל ’כֻּלּוֹ'.  ↩

  2. יעשה… לו: יש' סד:ג.  ↩

  3. הצור… פעלו: דב' לב:ד.  ↩

  4. מודד מים בשעלו: על־פי יש' מ:יב.  ↩

  5. שרפים… לו: יש' ו:ב.  ↩

  6. הללוהו… גדלו: תה' קנ:ב.  ↩

תק

   אל כאישון עין    פזֹ    עֲדַת יְדִידִים1

                         מִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים

                         וּבֹקֶר וָעֶרֶב מְיַחֲדִים

                         לְאֵל מוֹשִׁיב יְחִידִים2




  1. עדת ידידים: כנסת־ישראל.  ↩

  2. לאל מושיב יחידים: על־פי תה' סח:ז.  ↩

תקא

   והיה עקב <דב' ז:יב>


   פזֹ    יוֹדֵעַ יְמֵי תְמִימִים1

         אוֹתְךָ יַתְמִים2

         וְתִנָּקֶה מִכְּתָמִים3

         אִם דְּרָכֶיךָ תַּתְמִים

5        וְיַשְׁמִיעֲךָ בְּאִמְרֵי נְעִימִים

         וּבְהֶגְיוֹן טְעָמִים4

         בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים5


קג 3 וינקך 5 באמרי נעימים] ממרומים 6 ובהגיון טעמים] באמרי נעומים

לספר דברים



  1. יודע ימי תמימים: כינוי לקב"ה.  ↩

  2. יתמים: יעשה אותך שלם.  ↩

  3. מכתמים: מחטאים.  ↩

  4. ובהגיון טעמים: ובביטוי דברים.  ↩

  5. ברוך… העמים: דב' ז:יד.  ↩

תקב

   אתויים    פז̇    בְּי̇ושֶׁר הִתְהַלְּכוּ

   [25 ע"ב]       וְחֻקּוֹתַי בִּימִינוֹ יִתְמוֹכוּ1

                  וְאוֹיְבֵיהֶם2 יַהֲלוֹכוּ3

                  וַעֲפַר רַגְלֵיכֶם יְלַחֵכוּ4


קג 1 אתויים] אתויים אם תשמעו לי 2–4 ובחוקותי תלכו  בימינו יתמוכו  ואויביהם יהלוכו  ואויביכם ישליכו  ועפר [רגליכם] ילחכו



  1. בימינו יתמוכו: לפי העניין נראה, שצ"ל ‘בימינכם תתמוכו’, או ‘תמוכו’.  ↩

  2. ואויביהם: לפי הנ“ל צ”ל ‘ואויביכם’.  ↩

  3. יהלוכו: יבואו עליכם; והוא קשור אל הטור האחרון: כדי ללחך עפר רגליכם.  ↩

  4. ועפר… ילחכו: על־פי יש' מט:כג.  ↩

תקג

   משומרי רכיל    פז̇    מְדַבֵּר בִּצְדָקָה1

                          וְלוֹבֵשׁ צְדָקָה2

                          וּלְמַעֲנוֹ3 תַּצְדִּיקָה4

                          וְתִינָּצְלוּ מִמְּצוּקָה

5                         שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה5


קג 4 להציל



  1. מדבר בצדקה: כינוי לקב"ה (יש' סג:א).  ↩

  2. ולובש צדקה: על־פי יש' נט:יז.  ↩

  3. ולמענו: נראה שצ"ל ‘למענו’.  ↩

  4. תצדיקה: לפי ההקשר צ"ל ‘יצדיקה’; ואולי יש לתקן: ‘למענך’.  ↩

  5. שמרו… צדקה: שם, נו:א.  ↩

תקד

   אומרי נעשה    פז̇    נִין יָצָא מִכֶּשֶׂד1

                       ותשבו2 בְּנַחַת ומוסד3

                       וְיִשְׁמֹר לָהֶם נוֹצֵר חֶסֶד4

                       אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד5


קג 1 אומרי נעשה] אומרי נעשה ונשמע




  1. נין יצא מכשד: צאצא אברהם אבינו שיצא מאור כשדים.  ↩

  2. ותשבו: לפי העניין נראה, שצ"ל ‘יֵשְׁבוּ’.  ↩

  3. ומוסד: המלה נראית משובשת.  ↩

  4. נוצר חסד: הקב"ה (שמ' לד:ז).  ↩

  5. את… החסד: דב' ז:יב.  ↩

תקה

   שמע ישראל את עובר <דב' ט:א>


   מלויים ראה      חוֹתַם דְּגוּלִים

                  כְּרָאוּ גַלִּים1

                  וַיִּהְיוּ נִגְלָלִים2

                  וּמֵי הַיַּרְדֵּן היו3 הַמְסֻגָּלִים4

5                 נַעֲשׂוּ כִגְלָלִים

                  וְיִשְּׁרוּ מַעְגָּלִים5

                  דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים6




  1. חותם… גלים: כשראו הגלים את חותם המילה בבשרם של ישראל (‘דגולים’); והוא על־פי המכילתא, בשלח, מסכתא דויהי, ג, עמ‘ 98: ’שמעון התימני אומר בזכות המילה אני אקרע להם את הים‘ וכו’.  ↩

  2. ויהיו נגללים: נגללו מפניהם.  ↩

  3. היו: נראה שהמלה מיותרת; והיא טעות דיטוגראפית מטור 3.  ↩

  4. המסגלים: היקרים, המובחרים.  ↩

  5. מעגלים: נתיבות.  ↩

  6. דרך… גאולים: יש' נא:י.  ↩

תקו

   אתה עובר    פז̇    אוֹיֵב וְכָל אֲסַפְסוּף

                     יִהְיוּ לְקָלוֹן וְכִיסּוּף1

                     וְחֵיל הֲמוֹנָם יָסוּף

                     וְיִקְמְלוּ כְּקָנֶה וָסוּף2

5                     וְיַרְדֵּן תַּעַבְרוּ בְּאִיסּוּף3

                      וְיִיבַשׁ בִּזְרוֹעַ חָסוּף4

                      כַּאֲשֶׁר הוֹבִישׁ אֶת מֵי יַם סוּף5


קג 1 אתה עובר] אתה עובר אני לא עובר / ומכל 3 המונם] גוים




  1. וכיסוף: ובושה; על־פי משמע המלה בארמית.  ↩

  2. ויקמלו… וסוף: על־פי יש' יט:ו.  ↩

  3. באיסוף: ביחד.  ↩

  4. בזרוע חסוף: על־פי יש' נב:י; רוצה לומר: בידו הנטויה של הקב"ה.  ↩

  5. כאשר… סוף: יהו' ב:י.  ↩

תקז

   פז̇    אִסְפוּ מעניכם1

         וְתֶחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם2

         וְיִשְׁתַּנְּסוּ מָתְנֵיכֶם3

         וְיִנְהֲרוּ4 עֵינֵיכֶם

5        וְיָסוּפוּ מְעַנֵּיכֶם

         וְיַעַבְרוּ יַרְדֵּן הֲמוֹנֵיכֶם

         וְעָמַד מַלְכְּכֶם לִפְנֵיכֶם5


1 אספו] אולי ויאספו על הסמ“ך שתי נקודות במאונך ותחת הסמ”ך נקודה נ / אספו מעניכם] ליתא קג 2 תחזקנה קג 3 ויתאמצו מתניכם  ויפוצו [מעי]ניכם קג 5 ויאביד אויביכם נוסף קג 6 הירדן כל קהליכם קג 7 ויעבור מל[..] בראשכם קג




  1. מעניכם: נראה לי, שצ"ל ‘מחניכם’; והשווה לעיל, פזמון קכה, טור 1; ולהלן, פזמון תקיג, טור 3.  ↩

  2. ותחזקנה ידיכם: שמ"ב ב:ז, ועוד.  ↩

  3. וישתנסו מתניכם: על־פי מל"א יח:מו.  ↩

  4. וינהרו: ויאירו.  ↩

  5. ועמד מלככם לפניכם: על־פי מי‘ ב:יג; ובמקרא: ’ויעבר מלכם לפניהם'.  ↩

תקח

   פסל לך <דב' י:א>


   פז̇    מכתב לוחות    פז̇   נִמְשָׁה מִמַּיִם1

                           הוֹרִיד פַּעֲמַיִם

                           לוּחוֹת שְׁנַיִם

                           לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִם2

5                          וּמְלֵיאֵי עֵינַיִם3

                           נָא4 נָשְׂאוּ קוֹל בַּשָּׁמַיִם

                           מִי עָלָה שָׁמַיִם5


קג 5 ומלואי 6 נא] ליתא



  1. נמשה ממים: משה רבנו (שמ' ב:י).  ↩

  2. למחולת מחנים: לכנסת־ישראל (על־פי שה"ש ז:א).  ↩

  3. ומליאי עינים: והמלאכים (יח' א:יח).  ↩

  4. נא: תיבה זו נראית מיותרת.  ↩

  5. מי עלה שמים: מש‘ ל:ד; והוא על־פי פסיקתא דר“כ, א, דף ה ע”ב, ומקבילות: ’מי עלה שמים זה משה‘ וכו’.  ↩

תקט

   פז̇            בָּא בְּתוֹךְ הֶעָנָן1

                 וּבְחֶסֶד אֵל נֶחְנַן

                 וְנֶחְמַל וְגַם נִגְנַן2

                 וְלֹא נִתְאוֹנַן

5                וְלִמְאֹד שָׁואֳנַן

   [26ע"א]      וּפָרַח כְּזַיִת רַעֲנָן3

                 כִּי בְצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן4


1 בא] למעלה מן הטור נ 3 ונחמל ונחנן קג 5 שאנן קג




  1. בא בתוך הענן: הנושא: משה רבנו (שמ' כד:יח).  ↩

  2. נגנן: נשמר.  ↩

  3. ופרח… רענן: על־פי תה' נב:י.  ↩

  4. כי… יתלונן: על־פי תה' צא:א.  ↩

תקי

   מחכים מיקר    פז̇    לוּחוֹת הִתְאִימָה1

                          וּכְגַלְגַּל חַמָּה2

                          נסדם3 בְּחָכְמָה

                           וּמִילְּאָם עָרְמָה

5                         וְדַעַת וּמְזִימָּה4

                          וְנֶיחְצְבוּ בְּאֵימָה

                          כִּי מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה5



  1. התאימה: במקום ‘התאים’; והנושא: משה רבנו.  ↩

  2. וכגלגל חמה: עם שהוא, כלומר, משה רבנו, דומה לגלגל חמה; והוא על־פי ב“ב עח ע”א, ומקבילות: ‘פני משה כפני חמה.’ בכ“י נ כתב המעתיק מעל למלת ‘חמה’ מי”ם נוספת, ואילו את המי"ם הראשונה ניקד במעין קובוץ, כאליו רצה לגרוס ‘חממה’; ואין בידי להלום.  ↩

  3. נסדם: נראה, שצ"ל ‘יסדם’.  ↩

  4. ערמה… ומזימה: על־פי מש' א:ד.  ↩

  5. כי… המה: שמ' לב:טז.  ↩

תקיא

   ארבעים    פז̇   כְּתָב רִאשׁוֹן1 פָּרַח2

                  וּכְתָב שֵׁינִי3 זָרַח

                  וְעָמַד וְלֹא בָרַח

                  וְעָנָן לוֹ נֶאֱרַח4

5                 וְיָרַד בְּלוֹא ט̇ורַח

                  כְּגִיבּוֹר לָרוּץ א̇ורַח5


נ 4 וענן] הוי“ו נראית כמין יו”ד



  1. כתב ראשון: הכתב שעל הלוחות הראשונים.  ↩

  2. פרח: כך על־פי דרשת חז“ל בירוש' תענית פ”ד ה“ח, סח ע”ג, ובהרבה מקבילות: ‘תני בשם ר’ נחמיה: הכתב עצמו פרח.'  ↩

  3. וכתב שיני: שעל הלוחות השניים.  ↩

  4. וענן לו נארח: ונזדמן לו (‘נארח’) ענן ליסע עליו; והוא על־פי פסיקתא דר“כ, כ, דף צ ע”ב: ‘בשעה שעלה משה למרום באותה שעה באתה ענן ורבצה כנגדו’ וכו'.  ↩

  5. כגיבור… אורח: תה' יט:ו.  ↩

תקיב

   כי הארץ <דב' יא:י>


   פז̇    מגיד בשכל    פז̇    דָּגוּל מֵרְבָבָה1

                           יְשׁוּעָה2 קְרוֹבָה

                           מַעֲבִור3 חוֹבָה

                           וּמַזְכִּיר אַהֲבָה

5                          תִּיכֵּן בְּחִיבָּה

                           וּבְרוּחַ נְדִיבָה

                           וְשִׁוכֵּן א̇ום חֲבוּבָה

                           בְּאֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה


קג 1 ישועתו קרבה 3 מעביר 4 ומגביר 6 רוח 7 ושיכן 8 בארץ חמדה טובה ורחבה



  1. דגול מרבבה: הקב"ה (על־פי שה"ש ה:י).  ↩

  2. ישועה: שהוא בחינת ישועה קרובה; ואפשר שצ"ל ‘ישועתו’.  ↩

  3. מעבור: כך בכ“י נ; וצ”ל ודאי ‘מעביר’, רוצה לומר, סולח. ובפזמון זה נתארכה למעתיק היו"ד גם בטור 7.  ↩

תקיג1

   אור מכל    פז̇    לְמַעֲנִי אַרְחִיבָהּ2

                    וּבְצִמְחֵי רְחָבָה3

                    וְהָרִים4 אוֹשִׁיבָה

                    וּבִבְרָכוֹת אֵטִיבָה

5                   וְתֹאכְלוּ מִפִּרְיָהּ וְתִשְׂבְּעוּ מִטּוּבָהּ5


קג 2 וכצמחים ארביבה 3 אסביבה 5 ותאכל מפריה וטובה




  1. דברי הקב"ה.  ↩

  2. ארחיבה: את ארץ־ישראל.  ↩

  3. ובצמחי רחבה: כך בכ“י נ; ונראה שצ”ל ‘ובצמחי רבבה’ (יח' טז:ז), רוצה לומר, בצמחים הרבה. ונוסח כ"י קג: ‘וכצמחים ארביבה’, רוצה לומר, אשקה.  ↩

  4. והרים: נראה לי, שצ“ל ‘וערים’ (השווה יח‘ לו: לג: ’והושבתי את הערים'); והשווה גם לעיל, פזמון תקז, טור 1; ובכ”י קג: ‘והרים אסביבה’.  ↩

  5. ותאכלו… מטובה: נוסח תפילה (ברכות מד ע"א).  ↩

תקיד

   פז̇    בְּעִיתָּהּ אָחִישָׁה נָא1

         וְקֶדֶם2 אֶדְרְשֶׁנָּה3

         וְטוּבָהּ אֲשַׁנְנָה

         וְתִורַשׁ4 שְׁמֵינָה5




  1. בעיתה אחישה נא: את ישועתם של ישראל; על־פי יש' ס:כב.  ↩

  2. וקדם: צ"ל, כנראה, ‘וכקדם’.  ↩

  3. אדרשנה: את ישראל.  ↩

  4. ותורש: צ"ל, כנראה, ‘ותירש’; השווה גם לעיל, פזמון תקיב, טורים 3 ו־7.  ↩

  5. שמינה: כינוי לארץ־ישראל (נחמ' ט:לה, ועוד).  ↩

תקטו

   מים אתויים    אַשְׁקִיף מִשָּׁמַיִם1

                  אֶתֵּן לֶחֶם יוֹמַיִים2

                  אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם3

                  לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם4




  1. אשקיף משמים: על־פי דב' כו:טו.  ↩

  2. לחם יומיים: שמ‘ טז:כט; ורוצה לומר: לחם הרבה. ואולי צ"ל ’אתן לחם ומים'.  ↩

  3. ארץ… מים: דב' ח:ז.  ↩

  4. למטר… מים: דב' יא:יא.  ↩

תקטז

   ראה אנכי <דב' יא:כו>


   פז̇    מַרְבֶּה בָשָׂר1 אוֹתוֹ יַצְעִיר2

         וּמָלְאוּ רְחוֹבוֹת הָעִיר3

         אֵל קַדִּישׁ וְעִיר4

         יַשְׁגִּיחַ וְיָעִיר

5        רַב וְצָעִיר5

         כִּי הַגָּדוֹל יַעֲבֹד אֶת הַצָּעִיר6


נ 6 יעבד] יעבר




  1. מרבה בשר: את הגדולים והשמנים (אבות ב:ז).  ↩

  2. יצעיר: יקטין, כהוראת המלה ‘צעיר’ בערבית; הנושא: הקב"ה.  ↩

  3. ומלאו… העיר: על־פי זכ‘ ח:ה: ’ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות;' ורוצה לומר: ויתן תשועה לישראל, או – לצדיקים.  ↩

  4. קדיש ועיר: תארים לקב"ה (דנ' ד:י, כ).  ↩

  5. רב וצעיר: גדול וקטן (בר' כה:כג).  ↩

  6. כי… הצעיר: כי עתיד עשו להיות משועבד ליעקב (בר' שם, שם).  ↩

תקיז

         כִּי אחוזות1 תֻּורְחַב וְתֵירֶץ2

         בְּאֵין צְוָחָה וָפֶרֶץ3

         וְאֵל שׁוֹכֵן עֶרֶץ4

         יַצִּילוֹ מֵחֶרֶץ5

         יְשִׁיתֵיהוּ בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ6




  1. אחוזות: צ"ל, כנראה, ‘אחוזתו’, רוצה לומר, נחלתם של ישראל.  ↩

  2. ותירץ: במקום ותֵירָצֶה.  ↩

  3. באין צוחה ופרץ: על־פי תה' קמד:יד.  ↩

  4. ערץ: שמים, כלשון הפייטנים.  ↩

  5. מחרץ: מכליון.  ↩

  6. ברכה… הארץ: יש' יט:כד.  ↩

תקיח

   [26 ע"ב]    פז̇    לִשְׁמֵי הוֹדוֹ1

                     יַנְעִים בַּעֲדוֹ2

                     יְחַזֵּיק יָדוֹ

                     וּבְרָצוֹן יִזְבְּדוֹ

5                    כָּל רָזֵי סוֹדוֹ3

                     וּמִתְּבוּאָה יַמְגִּידוֹ4

                     וְלֹא יַכְחִידוֹ

                     וִיבָרְכֵהוּ וִיסַעֲדוֹ

                     תַּחְתָּיו יַרְחִיב צַעֲדוֹ5



  1. לשמי הודו: נראה, שצ"ל ‘משמי הודו’.  ↩

  2. בעדו: במקום ‘לו’; ורוצה לומר: לישראל; או: לצדיק. פענוח המלה מפוקפק.  ↩

  3. יזבדו… סודו: יעניק לו כל רזי סודו.  ↩

  4. ימגידו: יתן לו פרי מגדים.  ↩

  5. תחתיו… צעדו: על־פי תה' יח:לז.  ↩

תקיט

   פז̇    אֵל לְהַלֶּלְךָ1

         הִרְחַבְתָּ גְּבוּלֶךָ2

         ולְעַם גּוֹאֲלֶךָ3

         וְהִזְהַרְתָּ לִקְהָלֶיךָ

5        בְּט̇והַר יְהִי אָכְלֶיךָ4

         וְעַל זֹאת אֲיַחֲלֶךָ5

         תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלֲלֶיךָּ6




  1. להללך: כדי שיהללוך ישראל.  ↩

  2. גבולך: את גבול ארצך, רוצה לומר, את גבולה של ארץ־ישראל.  ↩

  3. ולעם גואלך: צ"ל, כנראה, ‘לעם גאולך’, רוצה לומר, לישראל.  ↩

  4. בטוהר יהי אכליך: על שום הנאמר ‘ואמרת אכלה בשר’ וכו' (דב' יב:כ).  ↩

  5. ועל זאת איחלך: ולפיכך אקווה לך.  ↩

  6. תחי… ותהלליך: תה' קיט:קעה.  ↩

תקכ

   אלהי הרוחות    פז̇    יִשְׁעֲךָ תָּחִישׁ

                        וְנִצְחֲךָ תַּרְחִישׁ1

                        כִּי בְיָדְךָ נאמש2

                        נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ3



  1. ונצחך תרחיש: וגרום לכך, שיהא לבנו רוחש דברי שירה לך.  ↩

  2. נאמש: נראה משובש; ואולי רוצה לומר: נפקיד לעת ערב (‘נאמיש’).  ↩

  3. נפש… איש: איוב יב:י.  ↩

תקכא

   בנים אתם <דברים יד:א>


   מדודים1 ישוום    פז̇         שִׁימַּעְתָּה2 מִמְּעוֹנִים

                              יְופִי עִינְיָנִים

                              וַחֲכָמִים וּנְבוֹנִים

                              בְּרַחֲבוּת בּוֹנִים3

5                             וּבֵרַכְתָּם בְּבָנִים

                              הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ בָּנִים4




  1. מדודים: הפענוח מפוקפק; אפשר שיש לקרוא ‘מרודים’, או ‘מדורים’, או ‘מרורים’.  ↩

  2. שימעתה: השמעתה.  ↩

  3. ברחבות בונים: כנראה: חיים ברווחה. הלשון נראית מגומגמת; ואולי צ"ל ‘בחרבות’; והשווה גם להלן, פזמון תקכד, טור 3.  ↩

  4. הנה… בנים: תה' קכז:ג.  ↩

תקכב

   אתם ליי    פז̇   יִרְאָתוֹ1 אֲלַמֶּדְכֶם

                  וּבְטוּבִי אֲעוֹדֶדְיכֶם

                  וְאַרְחִיב צַעֲדֵיכֶם2

                  וַאֲאַבֵּיד מַעֲבִידְכֶם

5                 אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם3




  1. יראתו: נראה, שצ“ל ‘יראתי’, שהרי הדברים נאמרים מפי הקב”ה.  ↩

  2. וארחיב צעדיכם: על־פי שמ"ב כב:לז; תה' יח:לז.  ↩

  3. אל… ידיכם: זכ' ח:יג.  ↩

תקכג

   מדות שש    פז̇    תִּתְהַלְּכוּ בְּמֵישָׁרִים

                     אֶל פִּתְחֵי שְׁעָרִים1

                     וְתִהְיוּ מְשׁוֹרְרִים2

                     בְּשָׁרוֹת וְשָׁרִים3

5                    וּקְהִילּוֹת יְשָׁרִים4

                     לֶעָתִיד יִהְיוּ מֻוכְשָׁרִים

                     וְיַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים5




  1. אל… שערים: השווה מש' א:כא; ורוצה לומר, על־פי ההקשר במקרא: לקנות חכמה. ואולי הכוונה: אל שערי בית־המקדש.  ↩

  2. ותהיו משוררים: ותשבחו לה'.  ↩

  3. בשרות ושרים: על־פי שמ“ב יט:לו; קה' ב:ח. ואפשר שצ”ל ‘כשרות’.  ↩

  4. וקהילות ישרים: ישראל.  ↩

  5. ויעלו אבר כנשרים: יש' מ:לא.  ↩

תקכד

         אֲמָרֶיךָ1 מְבִינִים

         וּבָם מִתְבּוֹנְנִים

         בָּחֳרָבוֹת בּוֹנִים2

         וּבֵרַכְתָּם בְּבִנְיָנִים3

5        הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ בָּנִים4




  1. אמריך: לשון פנייה אל הקב"ה; רוצה לומר: ישראל מבינים את דברי התורה.  ↩

  2. בחרבות בונים: השווה יש‘ סא:ד: ’ובנו חרבות עולם;‘ איוב ג:יד: ’הבנים חרבות למו.'  ↩

  3. בבנינים: בעשייתם. ואולי רוצה לומר: בזרעם (השווה בר‘ טז:ב: ’אולי אבנה ממנה').  ↩

  4. הנה… בנים: תה' קכז:ג. ועיין לעיל, פזמון תקכא, טור 6.  ↩

תקכה

   אל נא תהי    פז̇    יִהְיוּ נכתרים1

                     מִגֵּיא וּמִזְּרוּתִים2

                     נוים3 מְעֻוָּתִים

   [27 ע"א]          קוֹרְחֵי  קָרְחָה וְשׂוֹרְטֵי עַל [מֵתִים]4




  1. נכתרים: צ"ל ‘נכרתים’, כמוחכ על־פי העניין והחרוז.  ↩

  2. מגיא ומזרותים: מארץ ומשמים.  ↩

  3. נוים: כך בכ“י נ; וצ”ל, כנראה, ‘גוים’.  ↩

  4. קורחי וכו‘: על־פי וי’ כא:ה.  ↩

תקכו

   כי יהיה בך אביון <דברים טו:ז>


   פז̇    שׁוֹכֵן גְּדוּדִים1

         צִוָּה בְּלִימּוּדִים2

         לְנָאִים וַחֲמוּדִים3

         כאמרם יחדים4

5        לָכֵן5 בְּתַחֲמוּדִים

         מַעֲדַנִּים6 צְמוּדִים7

         לִרְעֵבִים תְּמוּדִים8

         וְלַעֲנִיִּים מְרוּדִים9


נ 5 בתחמודים] היה בתמודים ונתלתה חי"ת בין השיטין




  1. שוכן גדודים: הקב"ה, השוכן בין גדודי המלאכים.  ↩

  2. בלימודים: בתורה.  ↩

  3. לנאים וחמודים: לישראל.  ↩

  4. כאמרם יחדים: כך בכ“י נ, ונראה משובש; ואולי צ”ל ‘באמרים יחידים’.  ↩

  5. לכן… תמודים: (טורים 5–7) שיעור הטורים: מיני מעדנים יהיו צמודים בתחמודים לרעבים תמודים.  ↩

  6. מעדנים: מיני מזונות.  ↩

  7. צמודים: ניתנים.  ↩

  8. לרעבים תמודים: לאביונים שלא יחדלו מקרב הארץ (השווה דב' טו:יא).  ↩

  9. ולעניים מרודים: על־פי יש' נח:ז.  ↩

תקכז

   פז̇    עֲנִיֶּיךָ הוֹרָה הַרְוִחֵם1

         וּמִשֻּׁלְחָנְךָ הַאֲרִיחֵם2

         וְאַל תַּנִּיחֵם

         וּתְחוֹנֵן וּתְרַחֵם

5        הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם3




  1. ענייך… הרוחם: שיעור הטור: (הקב"ה) הורה (כי כך תעשה): ענייך – הרווח להם.  ↩

  2. האריחם: האכילם, מלשון ‘ארוחה’.  ↩

  3. העניים… לחם: צירוף שני מקראות: יש‘ מא:יז: ’העניים והאביונים מבקשים מים;‘ ואיכה א:יא: ’כל עמה נאנחים מבקשים לחם.'  ↩

תקכח

   פז̇    הִזָּהֵר בְּרִצְיוֹן1

         וּשְׁמ̇ור דָּת הֶגְיוֹן2

         כְּצִוָּה אֵל עֶלְיוֹן

         בְּסוֹד ע̇וז חֶבְיוֹן3

5        יֵדַע וְיָבִין4 בְּצִבְיוֹן5

         כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן6


&& [פז̇ הוֹדַעְתָּה א̇ומֶר מְחֻזָּק]

תקכט

   פז̇    הוֹדַעְתָּה א̇ומֶר מְחֻזָּק7

         בִּרְאֹתָהּ מַרְאֵה בָזָק8

         לְנָטוּעַ מְסֻוקָּל מְעֻוזָּק9

         כִּי אַתָּה מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק10



  1. ברציון: ברצון, בריצוי.  ↩

  2. דת הגיון: הדת שהוגים בה יומם ולילה.  ↩

  3. בסוד עוז חביון: במקום: בסוד חביון עוזו (חב‘ ג:ד: ’ושם חביון עז̇ה'); רוצה לומר, בתורתו.  ↩

  4. ידע ויבין: שהרי יודע הקב"ה.  ↩

  5. בצביון: שכך רצונו.  ↩

  6. כי… אביון: דב' טו:יא.  ↩

  7. אומר מחזק: דיבור מאושש; והוא הנזכר בטור האחרון: ‘כי את מציל’ וכו'.  ↩

  8. בראתה וכו‘: בשעה שראתה (כנסת־ישראל) קולות וברקים (שמ' יט:טז), כלומר, בשעת מתן־תורה; ואפשר שצריך לנקד ’בָּרָאתָה‘, ולראות את הטור כמאמר מוסגר, המדבר בשבחו של מקום. ואולי צ"ל ’לְרָאֲתָה‘ וכו’, והוא כינוי לכנסת־ישראל, ואז יש לגרוס בטור 3: ‘לִנְטוֹעַ מסוקל ומעוזק’, רוצה לומר: לטפח את כרמה של כנסת־ישראל.  ↩

  9. לנטוע וכו‘: לכנסת־ישראל, על־פי יש’ ה:ב: ‘ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק.’  ↩

  10. מציל עני מחזק: תה' לה:י.  ↩

תקל1

   פז̇    יְקָרִים2 אֲשֶׁר לַשֵּׁם3 הוּבְלוּ

         מִכָּל עָרֵיהֶם נִקְהֲלוּ

         וְאוֹיְבֵיהֶם תַּחְתָּם יִפְּלוּ4

         הָמָן וּבָנָיו עַל עֵץ תָּלוּ




  1. פזמון זה ושלאחריו מכוּונים לקרובה של פורים, ואולי הועתקו כאן בטעות; ועיין לעיל, עמ' 37, הערה 116. [ההערה אומרת: למעשה אין כאן אלא ארבעה פזמונות הקשורים לסדר. בנוסף עליהם העתיק הסופר שני פזמונות של פורים (אחד מהם אולי ‘מחרוזת’; שים לב להתחלת האלפבית!), ואי־אפשר לדעת כיצד נתגלגלו לכאן. אולי חל הסדר פעם, בתקופת האנונימוס, סמוך לפורים?]  ↩

  2. יקרים: ישראל.  ↩

  3. לשם: כנראה: לשם ה'.  ↩

  4. יפלו: נראה שצ"ל ‘נפלו’.  ↩

תקלא1

         אִישׁ2 אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נִתְאָרְחָה3

         בְּכֵן בְּרֹאשׁ מַלְכוּת צָלְחָה

         גְּאֻולָּה שְׁלֵמָה עַל יָדוֹ צָמְחָה

         לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה4



  1. התחלה של פיוט אלפביתי לפורים.  ↩

  2. איש: מרדכי.  ↩

  3. נתארחה: אולי: נתמכה, סועדה. ואולי צ"ל ‘נתאנחה’.  ↩

  4. ליהודים… ושמחה: אס' ח:טז.  ↩

תקלב

   שופטים <דברים טז:יח>


   פז̇           בְּבוֹאֲכֶם לְעִירְכֶם1

                לִמְגוּרַת הוֹרֵכֶם2

                שִׁמְּעוּ סוֹפְרֵיכֶם3

                וְנָמוּ4 לְשׁוֹטְרֵיכֶם

5    [27 ע"ב]   אַל תָּמִירוּ  בְיוֹצֶרְיכֶם5

                אֱמֶת וְשָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵכֶם6


נ 2 למגורת] אחריה מעין יא כנראה להשלמת השורה



  1. לעירכם: לירושלים, רוצה לומר, לארץ־ישראל.  ↩

  2. למגורת הורכם: למקום מגורי אבותיכם.  ↩

  3. שמעו סופריכם: השמיעו סופריכם.  ↩

  4. ונמו: ואמרו.  ↩

  5. אל… ביוצריכם: אל תחליפו את יוצרכם; ואולי צ"ל ‘אל תמרו’ (השווה להלן, פזמון תקלו, טור 3).  ↩

  6. אמת… בשערכם: זכ‘ ח:טז; ובמקרא: ’ומשפט שלום'.  ↩

תקלג

   פז̇    מִשְׁפַּט צֶדֶיק אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ תִּשְׁפּוֹטוּ

         שׁוֹחַד לֹא תִקְחוּ וְדִין אַלְמָנָה לֹא תַטּוּ

         אִם תָּסִירוּ בֶצַע וֶאֱמֶת תְּבַטּוּ1

         צְדָקָה תִּלְבְּשׁוּ2 וְחֵן תַּעֲטוּ

5        ראה3 מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּוטוּ



  1. תבטו: תאמרו, תדברו.  ↩

  2. צדקה תלבשו: על־פי יש‘ נט:יז; תה’ קלב:ט; ועוד.  ↩

  3. ראה: צ“ל ‘ראו’; והטור מקרא בדה”ב יט:ו.  ↩

תקלד

    פז̇    רוֹדֵף צְדָקָה1

         יֻוצַּל מִמְּצוּקָה

         נַפְשׁוֹ תְהֵא חֲקוּקָה2

         עִם עוֹשֶׂה3 צְדָקָה

5        בִּישׁוּעָה קְרוֹבָה נַפְשׁוֹ תִתְפָּרְקָה4

         בִּדְבַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה5



  1. רודף צדקה: על־פי דב‘ טז:כ: ’צדק צדק תרדף.'  ↩

  2. חקוקה: רשומה.  ↩

  3. עושה: קרי: עושי.  ↩

  4. תתפרקה: תיפדה, כמשמעות המלה בארמית.  ↩

  5. האל… בצדקה: על־פי יש' ה:טז.  ↩

תקלה

   סד̇ 1 אשימה עלי מלך <דב' יז:יד>


   פז̇    אִם גַּבְהוּת תְּהַלֵּךְ2

         וּבְגוֹבַהּ תֵּלֵךְ

         לָסוּר3 וְלֵילֵךְ4

         עִם גּוֹיִם לְהִתְהַלֵּךְ

5        צִיוּיִי5 לְהַשְׁלֵךְ

         עַל צוּר לְהִמָּלֵךְ6

         וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ7




  1. סד̇: קיצור של ‘סדר’.  ↩

  2. אם גבהות תהלך: אם תלך בגאווה.  ↩

  3. לסור: מדרכי ה'.  ↩

  4. ולילך: וללכת; והוא יורד אל הטור שלאחריו.  ↩

  5. ציויי: את מצוותי.  ↩

  6. על צור להמלך: להרהר אחרי הבורא (‘צור’); ואולי יש לנקד ‘לְהַמְלֵךְ’, ורוצה לומר: להמליך עליך מלך זולת הקב"ה.  ↩

  7. ואמרת… מלך: דב' יז:יד.  ↩

תקלו

         שִׁמְעוּ מִילָּתִי בְּאָזְנֵיכֶם

         וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם1

         אִם תַּמְרוּ בְּקוֹנֵיכֶם

         לְבִלְתִּי מְלוֹךְ עֲלֵיכֶם2

5        וְתֹאמְרוּ לְדַיָּינֵיכֶם3

         לְהָקִים מֶלֶךְ לָכֶם

         וְהֵמָּה מִמְּכֶם4

         מֶלֶךְ עוֹבֵר בְּרָאשֵׁיכֶם5

         לוֹקֵחַ מַחֲמַדֵּיכֶם6

         בְּמִלְחַמְתּוֹ מוֹצִיא בְנֵיכֶם

         לְמוֹשַׁב בֵּיתוֹ לוֹקֵחַ בְּנוֹתֵיכֶם

         וּמַחְמַד שְׂדֵיכֶם7

         וִיופִי כַרְמֵיכֶם


נ 9 מחמדיכם] היה חמדיכם ונוספה מי"ם בין השיטין



  1. ולא… עיניכם: על־פי במ' טו:לט.  ↩

  2. לבלתי… עליכם: לבחור לכם מלך זולתו.  ↩

  3. לדייניכם: לשופטיכם, למושלים בכם.  ↩

  4. והמה ממכם: רוצה לומר, להקים לכם מלך מתוככם.  ↩

  5. מלך עובר בראשיכם: אותו מלך שיעבור לפניכם להנהיגכם (על־פי מי' ב:יג), כך יהיה מנהגו.  ↩

  6. לוקח מחמדיכם: את היקר לכם. ולעניין הטורים שלאחר זה השווה משפט המלך בשמ"א ח:יא.  ↩

  7. ומחמד שדיכם: ולוקח (טור 11) מחמד שדיכם וכו'.  ↩

תקלז1

   פז̇    בָּנִים2 לְמַלְכְּכֶם יַעֲשׂוּ3

         זָרִים מִדְּרָכָיו הָועֳשׂוּ4

         בִּדְבָרוֹ פָּצוּ5

         וּבְיַד אוֹיִבְכֶם נִתְפְּסוּ

5        תבוא עליה6 הוּנְסוּ

         שִׂים לָנוּ מֶלֶךְ7 בִּדְבָרוֹ8 מָאֲסוּ

         וְהֻשַׁב לִי9 כִּי אוֹתִי מָאֲסוּ10




  1. לשון הפזמון הזה מגומגם ביותר וקשה להלמו; ונראה, שהוא מפייט את דברי שמואל אל העם.  ↩

  2. בנים: בניכם.  ↩

  3. יעשו: יעבדו, ישתעבדו.  ↩

  4. זרים… הועשו: הריהם נעשים זרים (ואולי צ"ל ‘זדים’) מכוח דרכיו.  ↩

  5. בדברו פצו: כמו: במעשיו עשו, בשליחותו נלחמו. ושים לב לחריזת צ‘–ס’.  ↩

  6. תבוא עליה: טור זה אין בידי להלום; ואולי צ"ל ‘[רעה] תבוא עליה[ם], הונסו’.  ↩

  7. שים לנו מלך: על־ידי שאמרו כך.  ↩

  8. בדברו: של הקב"ה.  ↩

  9. והשב לי: ובאמת כך נאמר לי מגבוה.  ↩

  10. כי… מאסו: דבר ה' אל שמואל בשמ"א ח:ז.  ↩

תקלח

   [28 ע"א] סדרא כי תקרב אל עיר <דב' כ:י>


         אִם דְּבָרַי עַל לְבַבְכֶם תָּשִׂימוּ1

         לִפְנֵיכֶם קָמֵיכֶם תָּשׂוּמוּ2

         וַאֲשֶׁר אִתְּכֶם יִלָּחֲמוּ

         כְּאַיִן נֶגְדְּיכֶם יוּשְׂמוּ

         מִגַּעֲרַתְכֶם יֵחַתּוּ וְיִדּוֹמוּ

         הַנֶּחֱרִים בָּכֶם יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ3



  1. אם… תשימו: על־פי דב' יא:יח.  ↩

  2. לפניכם… תשומו: תנצחו את אויביכם.  ↩

  3. הנחרים… ויכלמו: על־פי יש' מא:יא.  ↩

תקלט

   פז̇    כִּי תִקְרַב לְחוֹמָה

         עַל אוֹיְבֵיכֶם לְלָחְמָה1

         שָׁלוֹם תַּקְדִּימָה

         מַס לְךָ לָשׂוּמָה2

5        וְאִם יַעַרְכוּ מִלְחָמָה

         לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה3



  1. ללחמה: להילחם.  ↩

  2. מס לך לשומה: לשום את אויביך לך למס (השווה דב' כ:יא).  ↩

  3. לא… נשמה: דב' כ:טז; ובמקרא הוא נאמר על שבעת העמים בלבד.  ↩

תקמ

   עיר מורדת רחם1       תְּשִׁתֶיהָ

                         שְׁמָמָה תִּהְיֶה רְחֹבוֹתֶיהָ

                         אֲשֶׁר יִבְנֶה וִייַסֵּד חוֹמוֹתֶיהָ

                         בִּבְכוֹרוֹ יְיַסְּדֶיהָ

5                        וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ2




  1. רחם: קרי: חרם; והשווה דב' כ:יז.  ↩

  2. 3–5 אשר… דלתיה: השווה יהו' ו:כו  ↩

תקמא1

   כי יקרא <דב' כב:ו>


   פז̇    מִצְוָה קַלָּה

         כַּחֲמוּרָה שְׁקוּלָה

         וּקְטַנָּה מְגֻודָּלָה2

         כְּמִצְוָה גְּדוֹלָה

5        הִזָּהֵיר בְּמִילָּה

         דָּבָר רַק אַל תַּפִּלָה3 4

         כִּי שְׂכַר קְטַנָּה כִּגְדוֹלָה מְכֻופָּלָה5



  1. הפזמון מיוסד על הדרשה בדב"ר ו:ב ובמקבילות: ‘אמר הקדוש ברוך הוא, לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה… לא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה’ וכו'.  ↩

  2. מגודלה: חשובה.  ↩

  3. דבר… תפלה: שיעור הטור: רק אל תפיל דבר.  ↩

  4. תפלה: הפ“א מנוקדת בחירק בכ”י נ.  ↩

  5. כי… מכופלה: שיעורו: כי שכר המצווה הקטנה דומה לשכר המצווה שהיא גדולה ממנה כפליים; והכול לפי המדרש הנ"ל.  ↩

תקמב

   פז̇    אוֹרַח חַיִּים1

         חֲתוּמִים וּרְשׁוּמִים2

         כִּי מִמְּךָ סְתוּמִים

         כִּי לֹא תֵדַע אַיֵּה הַמַּנְעִימִים3


קד יחד עם פזמון תקמג כפזמון אחד בנוסח זהה לנוסח בשכ"י נ




  1. אורח חיים: הפזמון נראה משובש, אך כך מצאנוהו גם בכ“י קד. טור 1 אינו נחרז בו, וגם הלשון בהמשך מגומגמת. ואפשר, שחסרה מלת־החרוז מן הטור הראשון, ויש להשלים מעין ‘אורח חיים [מקויימים]’ או כיו”ב.  ↩

  2. חתומים ורשומים: הכוונה לדברי התורה.  ↩

  3. המנעימים: כנראה: המשלמים שכר על מעשיך הטובים; אבל אין הלשון נהלמת יפה.  ↩

תקמג

   אח סברה    מְרוֹמִים וַעֲצוּמִים1

               הִזְהִיר בְּקַלִּים וַחֲמוּרִים2

               לְקַיְּמָם לְעוֹלָמִים

               לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים3


קד המשך הפזמון הקודם 3 לקיימם



  1. מרומים ועצומים: כאן כינוי לישראל; ‘מרומים’ במקום ‘מרוממים’ או ‘מורמים’. והשווה תה‘ צב:ט: ’ואתה מרום לעולם ה‘.’  ↩

  2. וחמורים: החרוז לקוי; והכוונה: במצוות קלות וחמורות.  ↩

  3. למען… ימים: דב' כב:ז.  ↩

תקמד

         שְׁמ̇ור אֲמָרַי וְיִרְבּוּ שְׁנוֹתֶיךָ

         לְשַׁלֵּחַ הען1 לְהַכְפִּיל בִּרְכוֹתֶיךָ

         מַעֲקֶה תָּשִׂים2 לְהַחֲיוֹת לִשְׁאֵרִיתֶיךָ3

         לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵתֶיךָ4



  1. הען: איני יודע להלום; ואולי כתוב ‘העץ’, ואפשר שהוא כינוי למצוות שילוח הקן. ואפשר שצ"ל ‘הקן’.  ↩

  2. מעקה תשים: דב' כב:ח.  ↩

  3. לשאריתיך: את אחיך וקרוביך. השווה גם להלן, פזמון תקעו, טור 6; פזמון תקפ, טור 1.  ↩

  4. לא… בבתיך: דב‘ שם, שם; ובמקרא: ’ולא תשים'.  ↩

תקמה

   [28 ע"ב] כי תצא <דב' כג:י>


         בְּצֵאתְךָ מִמְּכוֹנֶיךָ1

         לִלְחוֹם אֶת לוֹחֲמֶיךָ2

         הִשָּׁמֵר בְּשִׁנּוּנֶיךָ3

         דָּבָר רָע לֹא יְאֻונֶּיךָ4

5        וְלֹא תָתוּר אַחַר עֵינֶיךָ5

         לְהִכָּשֵׁל בַּעֲוֹנֶיךָ

         כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ6


קד 2 לוחמיך] שוטניך 4 כי דבר 5 אחר מראה עיניך 6 פן תכשל




  1. ממכוניך: ממקומך; עיין גם להלן, פזמון תקמז, טור 2.  ↩

  2. את לוחמיך: באויביך; והוא נגד החרוז.  ↩

  3. השמר בשנוניך: הישמר בדיבורך; אבל אפשר שכתוב: ‘השמד בשנוניך’, רוצה לומר: להשמידם (‘את לוחמיך’) בחרבותיך השנונות.  ↩

  4. דבר… יאוניך: על־פי תה' צא:י.  ↩

  5. ולא… עיניך: על־פי במ' טו: לט.  ↩

  6. כי… מחניך: דב' כג:טו.  ↩

תקמו

   פז̇    מַעֲשֶׂיךָ שְׁמ̇ור1

         וּמִטֻּמְאָה תּוּפַר2

         וְצַחֲנָה3 תִּתְכַּפַּר

         תִּשָּׁמֵר פֶּן תִּתְפַּרְפַּר

5       וּפָנֶיךָ לֹא יַחְפַּר4

         וְסָר עֲוֹנֶיךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻופָּר5



  1. מעשיך שמור: כך בכ"י נ; ואין הטור נחרז; ואולי הוא ‘תיקון’ במקום ‘שפר’.  ↩

  2. תופר: תינצל.  ↩

  3. וצחנה: חטא.  ↩

  4. יחפר: במקום: ‘יחפיר’; הנושא: הקב“ה. רוצה לומר: הקב”ה לא יבייש.  ↩

  5. וסר… תכופר: יש' ו:ז.  ↩

תקמז

   פז̇    עֶבֶד1 מִקִּינָיו2

         כְּיָסִיר3 מִמְּכוֹנָיו4

         אִם יִכְבַּד5 אֲדוֹנָיו

         וְיִבְרַח מִפָּנָיו

5        עִמְּךָ יֵשֵׁוב6 בַּלַּיְלָה7 לְהַנְעִימָיו8

         לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו9




  1. עבד… ממכוניו: שיעור הטורים: אם יסיר עבד מקנו וממקומו.  ↩

  2. מקיניו: מביתו; ואפשר שצ"ל ‘מקוניו’, רוצה לומר, מבית אדוניו.  ↩

  3. כיסיר: אפשר שצ"ל ‘כי יסיר’; השווה גם לעיל, פזמון תסא, טור 7.  ↩

  4. ממכוניו: עיין גם לעיל, פזמון תקמה, טור 1.  ↩

  5. יכבד: כך נראה לנקד לפי העניין, ורוצה לומר: כי תכבד עליו יד אדוניו.  ↩

  6. ישוב: כך בכ“י נ; וצ”ל, כנראה, ‘יֵשֵׁיב’.  ↩

  7. בלילה: איני יודע טעמו.  ↩

  8. להנעימיו: להנעים לו, להיטיב כמו.  ↩

  9. לא… אדוניו: דב' כג:טז.  ↩

תקמח

   סדרא כי תדר <דב' כג:כב>


   פז̇    נוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם

         לֹא יִכָּלֵם

         אִם נוֹדֵר וּמְעַלֵּם1

         טוֹב2 מִמֶּנּוּ יִתְעַלֵּם

5        כְּסִיל יִקָּרֵא3 עֶדְיוֹ לְהַבְהִילֵם4

         טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלא תְשַׁלֵּם5


קד ר בנוסח זהה לנוסח שבכ"י נ



  1. ומעלם: ומסתיר נדרו כדי לא לקיימו.  ↩

  2. טוב: הקב"ה.  ↩

  3. כסיל יקרא: לא מצאתי, שיהא הנודר קרוי כסיל, אלא רשע (נדרים כב ע"א), או חוטא (שם, עו ע"ב).  ↩

  4. עדיו להבהילם: צ"ל, כנראה, ‘עדיו להבלם’, והוא על־פי תה‘ לב:ט: ’במתג ורסן עדיו לבלום;' ורוצה לומר: לבלום פיו.  ↩

  5. טוב… תשלם: קה' ה:ד.  ↩

תקמט

   פז̇    כְּסִיל מוֹצִיא דִּבָּה1

         וְצַדִּיק מְפוֹצֵץ2 אַהֲבָה

         מוֹצָיא3 שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְתַתְנִיבָה4

         בַּעֲטֶרֶת זִקְנָה וְתִפְאֶרֶת שֵׂיבָה

5        כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַייָ אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה5



  1. כסיל… דבה: על־פי מש' י:יח.  ↩

  2. מפוצץ: מפיץ.  ↩

  3. מוציא וכו‘: צ"ל ’מוצא‘; והוא על־פי דב’ כג:כד.  ↩

  4. ותתניבה: ותנוב; והוא יורד לטור שלאחרי זה: בעטרת זקנה. והוא על־פי תה‘ צב:טו: ’עוד ינובון בשיבה.'  ↩

  5. כאשר… נדבה: דב' כג:כד.  ↩

תקנ

   פז̇       דּוֹבְרֵי אֱמֶת1 בְּמִילּוּלָם2

            שׁוֹמְרֵי לְשׁוֹנָם ולְהַשְׂכִּילָם3

            מְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה בְּגָמְלָם4

            עֵת עֲוֹנָם לֹא יִשָּׂא לְמָחְלָם5

5           וְלֹא יִשְׂאוּ עֻולָּם6

            עַד קְרוֹבִים חֶרְפָּה לְהַכְפִּילָם7

[29 ע"א]     שׂוֹנְאֵי שֹׁחַד8 וּמְשִׁיבֵי כֶסֶף  לֹא יְכַפֵּר מַעֲלָם9

            עוֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם10




  1. דוברי אמת: על־פי תה' טו:ב.  ↩

  2. במילולם: באמירתם.  ↩

  3. ולהשכילם: צ"ל ‘להשכילם’.  ↩

  4. משלמי… בגמלם: שיעור הטור: בגמלם למשלמי רעה תחת טובה, היינו, לרשעים, כמגיע להם; והשווה בר' מד:ד.  ↩

  5. עת… למחלם: קשור אל הטור שלמעלה מזה: בשעה שהקב"ה לא יישא עוד את עוונם, ולא יאריך אפו עמם.  ↩

  6. ולא… עולם: ולא ישתעבדו להם (למשלמי הרעה תחת הטובה); ואולי יש לנקד ‘עַוְלָם’, והוא במקום ‘עולתם’.  ↩

  7. עד… להכפילם: מיוסד על תה‘ טו:ג: ’וחרפה לא נשא על קרבו.‘ ולפי זה נראה שצ"ל ’על קרובים', והוא קשור אל הטור שלפניו: ולא ישאו עולם להכפיל חרפה על קרובים.  ↩

  8. שונאי שחד: השווה תה‘ שם, ה: ’ושחד על נקי לא לקח.'  ↩

  9. ומשיבי… מעלם: שאינם מכפרים על הנותנים שלמונים. הצירוף ‘משיבי כסף’ זר, ואולי צ"ל ‘ומַשִּׁיכֵי כסף’, על־פי תה‘ שם, ה: ’כספו לא נתן בנשך.'  ↩

  10. עושה… לעולם: תה' שם, ה.  ↩

תקנא

   סדר כי תקצר <דב' כד:יט>


         שְׁמ̇ור מִצְוֹתֶיךָ1

         וְאַכְפִּיל טוֹבוֹתֶיךָ

         בַּחֲרִישָׁתֶיךָ2 וּבִזְרִיעָתֶיךָ

         פְּאַת שָׂדֶה בפיתיך3

5         אֶחָד משעים4 בִּנְתִיבָתֶיךָ5

         אִם תַּעֲשֶׂה כֵן כְּצִוִּיתִיךָ6

         אָנִיחַ בְּרָכָה עַל בֵּיתֶיךָ7


סדר] למעלה מן הטור נ 3 בחרישתך ובזריעותיך קד



  1. מצותיך: המצוות שנצטווית.  ↩

  2. בחרישתיך: במקום: בחרישך.  ↩

  3. בפיתיך: אולי צ“ל ‘בתיתיך’; ואפשר שגזר הפייטן פועל ממלת ‘פאה’, וצ”ל ‘בפאֹתיך’.  ↩

  4. משעים: נראה שצ"ל ‘מששים’; על־פי פאה א:ב: ‘אין פוחתין לפאה מששים.’  ↩

  5. בנתיבתיך: נראה לי, שצ"ל ‘בנתינתיך’.  ↩

  6. כציויתיך: כמו שציוויתיך.  ↩

  7. אניח… ביתיך: על־פי יח' מד:ל.  ↩

תקנב

   פז̇    כֶּרֶם כְּבָוצְרֶותיךָ1

         לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ2

         מתים בהתודיך יגוריך3

         וּבֵרַךְ דְּגָנְךָ תִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶיךָ4



  1. כבוצרותיך: צ"ל ‘כבוצרך’, כמוכח גם מן החרוז.  ↩

  2. לא… אחריך: דב' כד:כא.  ↩

  3. מתים… יגוריך: אין בידי לפרש; ונראה שהטור משובש.  ↩

  4. וברך… ויצהריך: על־פי דב' ז:יג.  ↩

תקנג

   פז̇    מְאַמְּצֵי1 יָדֵיהוּ

         אֶבְיוֹן לְעוֹדְדֵיהוּ2

         יִתְבָּרֵךְ מְאוֹדֵיהוּ3

         עָשְׁרוֹ לְהַתְמִידֵהוּ4

5        מִיּוֹם רָע יִפְדֵּיהוּ

         מצריח5 יַחְשׁוֹב6 לְשָׂורְדֵיהוּ7

         כְּשׁוֹכֵחַ ע̇ומֶר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ



  1. מאמצי: במקום ‘מאמץ’, מחזק.  ↩

  2. אביון לעודדיהו: לעודד את האביון.  ↩

  3. מאודיהו: רכושו.  ↩

  4. להתמידהו: להתמיד עושרו אצלו.  ↩

  5. מצריח: כך בכ“י נ, ונראה שצ”ל ‘מצָרים’.  ↩

  6. יחשוב: הנושא: הקב"ה.  ↩

  7. לשורדיהו: להותירו פליטה.  ↩

תקנד

   <כי תבוא; דב' כו:א>


   פז̇    שדהוּ1 יֵדְעוּ מְגוּרָתָם2

         נַחֲלַת אֲבוֹתָם

         נֶאֱמָן3 צִיוָּם בְּדָתָם

         בְּבוֹאָם לְאַדְמָתָם

5        לְהַפְרִישׁ בַּהֲלִיכָתָם

         רֵאשִׁית תְּבוּאָתָם

         קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם4



  1. שדהו: נראה לי טעות של העתקת־כפל מן התיבה האחרונה של הפזמון שלפני זה.  ↩

  2. ידעו מגורתם: יכירו את ארץ מגוריהם; ואפשר שכתוב ‘ירעו’, ואולי צ"ל ‘ירשו’.  ↩

  3. נאמן: כינוי למשה רבנו (במ' יב:ז).  ↩

  4. קרבן… אתם: וי' ב:יב.  ↩

תקנו

   פז̇    מִצְוָה כְּתוּבָה1

         תִּקַּח2 לְהַצִּיבָה3

         אֶרֶץ לֵישֵׁיבָה4

         כְּהַפְרָשַׁת5 טוּבָהּ

5        חֵפֶץ תּוֹצִיא6 בִּמְשִׁיבָה7

         בַּאֲרֻוכָּה וּרְחָבָה8

         וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ9


נ 1 כתובה] מעליו כ"ף נוספת, ולפי זה הנוסח ככתובה (=ככתבה) 2 להציבה] לחציבה כנראה



  1. מצוה כתובה: את מצוות התורה.  ↩

  2. תקח: תבחר, תקבל על עצמך.  ↩

  3. להציבה: להציב אותה לך מצבה (דב' כז:א ואילך).  ↩

  4. ארץ לישיבה: לרשת את ארץ־ישראל.  ↩

  5. כהפרשת: נראה לי, שצ"ל ‘בהפרשת’; ורוצה לומר: בקיום מצוות ביכורים.  ↩

  6. חפץ תוציא: תפיק רצונך.  ↩

  7. במשיבה: בתורה שהיא משיבת נפש (תה' יט:ח).  ↩

  8. בארוכה ורחבה: כינויים לתורה (איוב יא:ט).  ↩

  9. וירשתה… בה: דב' כו:א.  ↩

תקנה

   פז̇    מִשִּׁבְעִים הֲמוֹנִים1

         נִצְטַוּוּ אֱמוּנִים2

         לְבָרֵךְ לַכֹּהֲנִים3

         בִּכּוּרִים נְכוֹנִים

5        חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וּתְאֵנִים

         גְּפָנִים וְרִמּוֹנִים

         וּתְמָרִים וּשְׁמָנִים4



  1. המונים: אומות.  ↩

  2. אמונים: כנסת־ישראל.  ↩

  3. לברך לכהנים: להשפיע ברכה על הכוהנים; והלשון מוזרה.  ↩

  4. ותמרים ושמנים: זית שמן ודבש (דב' ח:ח).  ↩

תקנז

   והיה אם שמוע <דב' כח:א>


   פז̇       אִם תֹּאבוּ וְתִשְׁמָעוּ1

            עַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ2

 [29 ע"ב]    צוֹאנְךָ3 מִפַּחַד יֵרָגֵעוּ

            לֹא תִכָּשְׁלוּ וְלֹא תִיגָעוּ

5            בִּשְׂרוֹן4 טוֹב יִשְׁמָעוּ5

            בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּ6




  1. אם תאבו ותשמעו: על־פי יש' א:יט.  ↩

  2. על ברכים תשעשעו: שם, סו:יב.  ↩

  3. צואנך: צאצאיך.  ↩

  4. בשרון: בשורה.  ↩

  5. ישמעו: נראה שצ"ל ‘תשמעו’.  ↩

  6. בשובה… תושעו: יש‘ ל:טו; ובמקרא: ’תושעון'.  ↩

תקנח

   פז̇    הַסְכֵּת וּשְׁמַע1 טוּב טְעָמִים2

         הֶאֱמִירְךָ3 צוּר עוֹלָמִים

         לִהְיוֹת סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים4

         דְּבָרַי עַל לִבְּךָ יִהְיוּ חֲתוּמִים

5        וְאִם תִּשְׁמְרֵם מִכָּל הַיָּמִים5

         בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים6



  1. הסכת ושמע: דב' כז:ט.  ↩

  2. טוב טעמים: אמרות טובות.  ↩

  3. האמירך: דב' כו:יח.  ↩

  4. להיות… העמים: על־פי שמ' יט:ה.  ↩

  5. מכל הימים: צ"ל, כנראה, ‘כל הימים’, או ‘בכל הימים’; ועיין גם בפזמון שלאחר זה, טור 2.  ↩

  6. ברוך… העמים: דב' ז:יד.  ↩

תקנט

   פז̇    צִיוּי גּוֹאֲלֶךָ1

         שְׁמ̇ור מִכָּל2 גְּבוּלֶךָ

         וְכָל מַכְשִׁילֶךָ3

         יִמָּלוּ4 לְמוּלֶךָ

5         רָאוּ שׂוֹנְאֶךָ5

         יֵחַתּוּ מִגַּעֲרַת קוֹלֶךָ

         כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ6



  1. ציוי גואלך: את מצוות ה'.  ↩

  2. מכל: צ"ל, כנראה, ‘בכל’; ועיין הפזמון הקודם, טור 5.  ↩

  3. מכשילך: קרי: מכשיליך.  ↩

  4. ימלו: אולי צ"ל ‘יפלו’.  ↩

  5. שונאך: החרוז לקוי; ואולי השמיט המעתיק את מלת־החרוז.  ↩

  6. כי… עליך: דב' כח:י.  ↩

תקס

   אתם נצבים <דב' כט:ט>


   רועים1       כְּבוּדָה2

               תּוֹכָחוֹת הִגִּידָה3

               בִּסְגֻולָּה4 לְהָעִידָה

               פֶּן יָסוּרוּ מִתְּעוּדָה5

5               הֻצְּבוּ6 בַּעֲמִידָה

               כֻּולָּם כַּאֲגֻודָּה

               הִתְנָה7 לְהוֹעִידָה8

               יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה




  1. רועים: צ"ל ‘רועה’, והוא כינוי למשה רבנו.  ↩

  2. כבודה: של כנסת־ישראל הנכבדה.  ↩

  3. הגידה: במקום ‘הגיד’.  ↩

  4. בסגולה: בישראל (שמ' יט:ה, ועוד).  ↩

  5. מתעודה: מן התורה.  ↩

  6. הצבו: רומז למלות ‘אתם נצבים’ שבראש הסדר.  ↩

  7. התנה: הנושא: משה רבנו (טור 1); והשווה ירוש' נדרים פ“ג סוף ה”א, לז ע"ד.  ↩

  8. להועידה: אפשר שצ"ל ‘להעידה’.  ↩

תקסא

   פז̇    אַתֶּם נִצָּבִים

         רֵיעִים וַאֲהוּבִים1

         גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים

         כְּאֶחָד מְשִׁיבִים2

5        לִשְׁמֹר כַּכְּתָבִים3

         מִשְׁפָּטִים חֲבוּבִים4

         חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים5



  1. ריעים ואהובים: כינויים לישראל.  ↩

  2. משיבים: עונים, מתחייבים.  ↩

  3. ככתבים: ככתוב, ככתָבם.  ↩

  4. חבובים: כמו: חביבים; השווה גם לעיל, פזמון תקיב, טור 7.  ↩

  5. חקים… טובים: נחמ' ט:יג.  ↩

תקסב1

   פז̇    אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ הֵנָּה2 אִתָּנוּ

         בְּסִינַי כְּשָׁמְעוֹ מִצְוֹת דָּתֵינוּ

         הִנֵּה יוֹם3 בָּא בְּתוֹכַחְתֵּינוּ

         וְאֶת4 אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ כָּתוּב בְּסִפְרוֹתֵינוּ5

5        נִכְתָּבִים הַיּוֹם כָּל תּוֹלְדוֹתֵינ°וּ°6

         לְהַכְנִיס הַיּוֹם בִּבְרִיתֵינוּ

         כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ7



  1. הפזמון מיוסד על מאמר חז“ל בשבועות לט ע”א: ‘אשר ישנו פה אין לי אלא אותם העומדים על הר סיני, דורות הבאים מניין, תלמוד לומר ואת אשר איננו פה.’  ↩

  2. הנה: פה, בהשפעת הערבית.  ↩

  3. הנה יום: במקום: הנה היום.  ↩

  4. ואת… בספרותינו: רוצה לומר, אשר איננו רשום במספרנו.  ↩

  5. בספרותינו: השווה תה' נו:ט.  ↩

  6. נכתבים… תולדותינו: יורד לטור שלאחריו.  ↩

  7. כאשר… אבתינו: מל“א ח:נח; תה' עח:ה; אולי צ”ל לפי זה: ‘אשר צוה’ וכו'.  ↩

תקסג

כי המצוה <דב' ל:יא>


   פז̇          קַח מוּסָר אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיךָ

               לֹא תָסוּר מִכָּל אֲשֶׁר צִיוִּיתִיךָ

               הַמִּצְוָה אֲשֶׁר יִסַּדְתִּיךָ1

   [30 ע"א]    בִּגְלָלָהּ / בְּצ̇ועַן2 פְּצִיתִיךָ3

5               חִזַּקְתִּיךָ וְאִמַּצְתִּיךָ

               וְעַל אוֹיְבֶיךָ חִלַּצְתִּיךָ4

               קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ

               כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּיךָ5



  1. יסדתיך: ייסדתי לך, התכנתי לך.  ↩

  2. בצוען: במצרים (במ' יג:כב, ועוד).  ↩

  3. פציתיך: הצלתיך, מלשון ‘הפוצה את דוד עבדו’ (תה' קמד:י).  ↩

  4. חלצתיך: עשיתיך חלוץ במלחמתך עליהם; ואולי צ"ל בראש הטור ‘ומאויביך’.  ↩

  5. קשרם… לביך: מש' ג:ג.  ↩

תקסד

         מִפָּז חֲשׁוּקָה1

         וּמִכֶּסֶף צְרוּפָה וּזְקוּקָה

         יוֹם תַּעַן2 מִמְּךָ מַרְחִיקָה

         עֲמ̇ול בָּהּ כִּי עָלֶיךָ מִתְרַפְּקָה

5        לִוְיַת חֵן3 לְרֹאשְׁךָ לְהַעֲנִיקָה4

         לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחוֹקָה5




  1. חשוקה: הנושא: התורה.  ↩

  2. תען: איני יודע לפרש. ואולי הוא מלשון עינוי; רוצה לומר, היא (כלומר, התורה) מרחיקה מעליך צער.  ↩

  3. לוית חן: על־פי מש‘ א:ט: ’כי לוית חן הם לראשך.'  ↩

  4. להעניקה: גרר מהמשך הפסוק שם: ‘וענקים לגרגרתיך’.  ↩

  5. לא רחוקה: דב' לא:יא.  ↩

תקסה

   פז̇    צוּר מוֹשִׁיעֶיךָ1

         תּוֹרָתִי2 יִדְּעֶיךָ3

         וצור4 אַל יַתְעֶיךָ

         בדרביו5 בְּלִי לְהַרְשִׁיעֶיךָ

5        מִצְוַת מַדָּעֶיךָ6

         תִּהְיֶה שַׁעֲשׁוּעֶיךָ

         וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶיךָ7



  1. צור מושיעיך: הקב"ה.  ↩

  2. תורתי: כך דברי משה אל העם; ואפשר שצ"ל ‘תורתו’.  ↩

  3. ידעיך: לימדך, הודיע לך.  ↩

  4. וצור: נראה שצ"ל ‘וצר’.  ↩

  5. בדרביו: צ"ל ‘בדבריו’, או ‘בדרכיו’.  ↩

  6. מצות מדעיך: תורתך, שהיא מלאת דעת.  ↩

  7. ובחרת… וזרעיך: דב' ל:יט.  ↩

תקסו

   הן קרבו ימיך <דב' לד:יד>


         קָרְבוּ1 בְדֶרֶךְ קַדְמוֹנִים2

         כִּי זֹאת3 נִגְזְרָה עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים

         אַיֵּה אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר מִלְּפָנִים

         נֶאֶסְפוּ בְּשָׁלוֹם וְהִנָּם יְשֵׁינִים

5        וְאַתָּה תָמוּת כְּמִיתַת אֵיתָנִים4



  1. קרבו: השלם על־פי הפסוק: קרבו ימיך למות.  ↩

  2. בדרך קדמונים: כפי שהגיעה גם שעתם של הקדמונים למות.  ↩

  3. זאת: גזירת מוות.  ↩

  4. כמיתת איתנים: כמיתתם של האבות (ר“ה יא ע”א); השווה לכאן דב"ר ט:ד.  ↩

תקסז

   פז̇    מִי1 גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה שְׁאוֹלָה2

         מִמָּוֶת יִמָּלֵט וְנַפְשׁוֹ3 לְהַצִּילָה

         משֶׁה מֵת וְאֵין אַחֲרָיו לְהִנָּצְלָה4

         עֶבֶד וְחָפְשִׁי5 לֵלֵךְ6 בְּדֶרֶךְ סְלוּלָה

5        כּוֹס זֶה7 יִשְׁתֶּה8 בְּרֶשֶׁת9 לְהִכָּשְׁלָה

         מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה10



  1. מי… שאולה: על־פי תה' פט:מט.  ↩

  2. שאולה: במקום ‘שאול’.  ↩

  3. ונפשו: נראה לי, שצ"ל ‘נפשו’.  ↩

  4. ואין… להנצלה: ואי־אפשר להינצל מן הממות לאחר שאף הוא מת.  ↩

  5. עבד וחפשי: על־פי איוב ג:יט. ושיעור הטור: הכול מצוּוים לילך בדרך שסללוה קדמונים אל המוות.  ↩

  6. ללך: כך בכ“י נ; ואולי צ”ל ‘ילך’.  ↩

  7. כוס זה: של המוות.  ↩

  8. ישתה: הוסף: כל איש.  ↩

  9. ברשת: ברשתו של המוות.  ↩

  10. מי… סלה: תה' פט:מט הנ"ל.  ↩

תקסח

   פז̇    בְּשָׁלוֹם תָּבוֹא לְאָהֳלֶיךָ1

         וְתִשְׂמַח וְתוֹדֶה לִמְגַלֶּיךָ2

         רֹאשׁ הָיִיתָה3 וְרֹאשׁ תִּהְיֶה לִקְהָלֶיךָ

         לְיוֹם אֲנִי מֵבִיא לְהָקִיץ סְגֻולֶּיךָ4

5        עִמָּם תַּעֲמוֹד בְּמִישׁוֹר לְהַרְגִּילֶיךָ5

         וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלֶיךָ6



  1. לאהליך: אל מחנה בני ישראל לימות המשיח.  ↩

  2. למגליך: לקב"ה שיקימך לתחייה ויגלה אותך מבין המתים.  ↩

  3. ראש הייתה וכו‘: מיוסד על הדרשה שבדב"ר ג:יז: ’אמר לה הקב"ה: משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהם בעולם הזה כך לעתיד לבוא כשאביא להם את אליהו הנביא שניכם באין כאחת.'  ↩

  4. להקיץ סגוליך: להקים לתחייה את מתיהם של ישראל.  ↩

  5. להרגיליך: להנחותך, להעבירך.  ↩

  6. ותנוח… לגורליך: דנ' יב:יג.  ↩

תקסט1

   [30 ע"ב] האזינו <דב' לב:א>


         נְבִיאִים שְׁנַיִם

         הֵעִידוּ שָׁמַיִם

         בַּעֲמוּסֵי מֵעַיִם2

         עַל מְשׁוּלַת מַיִם3

5        לְבִלְתִּי שׁוּב אֲחֹרַיִים

         וּלְעַקֵּל מְסִילַּיִים4

         אֶחָד5 נָם הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם6

         וְאֶחָד נָם שִׁמְעוּ שָׁמַיִם7




  1. הפזמון מבוסס על המדרש בתנחומא, האזינו, ב: ‘מה ראה ישעיהו לומר שמעו שמים אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שווים, משה אמר האזינו השמים, וישעיהו אמר שמעו שמים והאזיני ארץ.’  ↩

  2. בעמוסי מעים: בישראל (יש' מו:ג).  ↩

  3. על… מים: על התורה (שהש"ר א:יט, ועוד).  ↩

  4. ולעקל מסיליים: ולבלתי לכת בדרכים עקלקלות.  ↩

  5. אחד: משה רבנו.  ↩

  6. האזינו השמים: דב' לב:א.  ↩

  7. ואחד… שמים: וישעיהו אמר שמעו שמים (יש' א:ב).  ↩

תקע

   פז̇    נְשׂוּאֵי עַל נְשָׁרִים1

         מִכֹּל נִבְחָרִים2

         עֵדִים בְּרוּרִים3

         עֲלֵיהֶם מְחֻובָּרִים

5        נְטוּיִם וּשְׁמוּרִים,4

         וְכָל מִינֵי יְקָרִים5

         מלטה חֲבוּרִים6

         גְּבָעוֹת וְהָרִים7



  1. נשואי על נשרים: ישראל (שמ' יט:ד).  ↩

  2. מכל נבחרים: שנבחרו על־ידי הקב"ה מכל אומות העולם.  ↩

  3. עדים ברורים: הכוונה לשמים וארץ, על־פי דב‘ לא:כח: ’ואעידה בם את השמים ואת הארץ.'  ↩

  4. נטוים ושמורים: השמים והארץ.  ↩

  5. וכל מיני יקרים: ושכר טוב.  ↩

  6. מלטה חבורים: נראה שצ"ל ‘למטה חבורים’, או ‘מלמטה חבורים’.  ↩

  7. גבעות והרים: מברכות גבעות והרים; ולשון הפזמון מגומגם בסופו.  ↩

תקעא

   פז̇    התיבו1    דַּרְכֵיכֶם

         וּפִילּוּס מַעְגְּלֵיכֶם2

         בְּשׁוּבְכֶם כֻּלְּכֶם

         יִסָּלַח לָכֶם

5        לֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם3



  1. התיבו: נראה שצ"ל ‘הטיבו’; ואפשר שכתוב ‘התיצו’.  ↩

  2. ופילוס מעגליכם: על־פי מש‘ ד:כו: ’פלס מעגל רגלך.'  ↩

  3. לא… בכם: יר' ג:יב.  ↩

תקעב

         חוֹזִים שְׁנַיִם1

         הֵעִידוּ בַּעֲמוּסֵי מֵעַיִם2

         רַחֲבַת יָדַיִם3

         וּנְטוּיָה מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם4

5        זֶה5 פָּץ6 הַאֲזִינוּ שׁוֹחֲקֵי לֶחֶם יוֹמַיִם7

         וְתִשְׁמַע אֶרֶץ דְּבַר אֶרֶךְ אַפַּיִם8

         וְזֶה9 פָּץ שִׁמְעוּ שָׁמַיִם

         הַאֲזִינִו10 אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפַיִם11

         וְהַבְטָחָה נִרְמְזָה12 נְקִי כַפַּיִם13

10       אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֶּה14 אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצ̇ור אֶת אֶפְרַיִם



  1. חוזים שנים: משה וישעיה; עיין לעיל, פזמון תקסט.  ↩

  2. בעמוסי מעים: בישראל (יש' מו:ג).  ↩

  3. רחבת ידים: את הארץ (בר' לד:כא, ועוד).  ↩

  4. ונטויה מאש וממים: ואת השמים (חגיגה יב ע"א).  ↩

  5. זה: אחד מהם, משה רבנו.  ↩

  6. פץ: אמר.  ↩

  7. שוחקי לחם יומים: כינוי לשמים שטוחנים את המן (חגיגה יב ע"ב: ‘שחקים, שבו ריחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים’ וכו‘; ו’לחם יומיים‘ על־פי שמ’ טז:כט).  ↩

  8. ארך אפים: כינוי לקב"ה (שמ' לד:ו, ועוד).  ↩

  9. וזה: ישעיהו.  ↩

  10. האזינו: צ"ל ‘האזיני’.  ↩

  11. ארץ… כנפיים: כינוי לארץ, על־פי יש' יח:א.  ↩

  12. והבטחה נרמזה: נראה מדויק ממה שנתחלפו לשונות הפנייה אל השמים ואל הארץ, שמשה אמר לשון האזנה בשמים ולשון שמיעה בארץ, ואילו ישעיהו נקט לשון הפוך, שלא יקנאו השמים והארץ זה בזה, ויש כאן רמז לברכה שנאמרה מפי ישעיהו (יא:יג) ‘אפרים לא יקנא’ וכו'. ולא מצאתי לזה רמז במדרשות.  ↩

  13. נקי כפים: במקום: לנקי כפיים, והוא כינוי לישראל; ואולי הוא כינוי למשה רבנו.  ↩

  14. יקנה: צ"ל ‘יקנא’.  ↩

תקעג

         פָּץ בְּנָאֳמוֹ1

         לְהוֹגֵי נָעֳמוֹ2

         צִיוּי דָּר מְרוֹמוֹ3

         אֲשֶׁר אֵין זָר עִמּוֹ

5        וּשְׁמָם מְע̇ורָב בִּשְׁמוֹ4

         כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ5



  1. פץ בנאמו: הנושא: משה רבנו.  ↩

  2. להוגי נעמו: לישראל ההוגים בתורתו.  ↩

  3. דר מרומו: הקב"ה.  ↩

  4. ושמם… בשמו: ששמו (של הקב"ה) משותף בשמם של ישראל; השווה דב' כח:י, וכדומה. והשווה במ"ר כ:כא, ועוד.  ↩

  5. כי… עמו: דב' לב:ט.  ↩

תקעד

         הוֹרָה1 לַעֲדָתוֹ

         סוֹד מִצְוָתוֹ

         וּבֵיאוּר תּוֹרָתוֹ

         כְּלַל אִמְרָתוֹ

5        הָרְמוּזָה בְּדָתוֹ

         כִּי הִיא2 חֶלְקוֹ וּמְנָתוֹ

         יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ3


נ 1 הורה] תורה ונוספה ה“א למעלה מן התי”ו




  1. הורה: הנושא: הקב"ה.  ↩

  2. היא: התורה.  ↩

  3. יעקב חבל נחלתו: דב' לב:ט.  ↩

תקעה

         יִגָּלֶה1 מִמְּעוֹנוֹ

         לְשַׁכְלֵל אַרְמוֹנוֹ2

         וּלְיַסֵּד דּוּכָנוֹ

         וִיקַבֵּץ צֹאנוֹ

5        לְאַדְמַת צִבְיוֹנוֹ3

         יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ בִּרְצוֹנוֹ

         יִצְּרֶנְהוּ כְּאִ[ישׁוֹן] עֵינוֹ4




  1. יגלה: הנושא: הקב"ה.  ↩

  2. ארמונו: את בית־המקדש.  ↩

  3. לאדמת צביונו: לארץ שרצונו בה.  ↩

  4. יסבבנהו… עינו: דב' לב:י.  ↩

תקעו

         הוֹכִיחַ1 מִקְהֲלוֹתָם

         לְהַמְעִיט חוֹבוֹתָם2

         וּלְהַרְבּוֹת זְכִיּוֹתָם

         וּפָץ3 בְּמִשְׁנֵה תוֹרָתָם4

5        לוּ חָכְמוּ5 חַכְמֵי חִידוֹתָם6

         יַשְׂכִּילוּ זֹאת לְהַכְשִׁיר שְׁאֵירִיתָם7

         יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם




  1. הוכיח: הטיף מוסר; והנושא: משה רבנו.  ↩

  2. חובותם: עוונותיהם.  ↩

  3. ופץ: ואמר.  ↩

  4. במשנה תורתם: בספר דברים.  ↩

  5. לו חכמו: מכאן ועד סוף הפזמון עיבוד מחורז של דב‘ לב:כט: ’לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם.'  ↩

  6. חכמי חידותם: חכמיהם היודעים לפתור חידותיהם.  ↩

  7. להכשיר שאיריתם: להיטיב לצאצאיהם (השווה לעיל, פזמון תקמד, טור 3; ולהלן, פזמון תקפ, טור 1).  ↩

תקעז

   לזאת [הברכה]1 <דב' לג:א>


         צִיר אֱמוּנַי2

         בֵּרֵךְ הֲמוֹנַי3

         אַרְבַּע בְּרָכוֹת4 בְּעִנְיָנַי

         [……]5 כְּלֵי מִשְׁכָּנַי

5        שְׁנִיָּה בְּבִרְכַּת כֹּהֲנַי6

         שְׁלִישִׁית [בְּ]מִשְׁנֵה מְאִירַת עֵינַי7

         וּרְבִיעִית כְּפָתַח בְּשִׁנּוּנַי8

         בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְיָ9


לזאת] מכאן ואילך בכ"י פראנקפורט 133




  1. לזאת [הברכה]: צ"ל ‘וזאת [הברכה]’, או ‘לוזאת [הברכה]’.  ↩

  2. ציר אמוני: משה רבנו.  ↩

  3. המוני: את כנסת־ישראל.  ↩

  4. ארבע ברכות: על־פי הדרשה בפסיקתא דר“כ, וזאת הברכה, דף קצט ע”ב, ובמקבילות: ‘זה משה רבינו שעינו יפה בברכתן של ישראל ובירכן ארבע ברכות.’  ↩

  5. [……]: יש להשלים כנראה ‘ראשונה בכלות כלי משכני’, והוא על־פי המשך הדרשה שם: ‘ואלו הן [הברכות]: וירא משה את כל המלאכה… ויברך אותם משה [שמ’ לט:מג].'  ↩

  6. שניה… כהני: על־פי המשך הדרשה שם: ‘ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו וגו’ [וי‘ ט:כג].’  ↩

  7. שלישית… עיני: עיין שם בהמשך: ‘ה’ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וכו‘ [דב’ א:יא].'  ↩

  8. ורביעית… בשנוני: וברכה רביעית כאשר פתח בדברים הנאמרים בסדר שלפנינו, על־פי המשך המדרש שם: ‘והדין וזאת הברכה.’  ↩

  9. ברוכים אתם ליי: תה' קטו:טו.  ↩

תקעח

         מִבְּכִיָּה סִינַי לֹא תֶחֱשֶׁה

         עַל מְכַהֵן1 מַגִּישׁ אִשֶּׁה

         וְעַל אֲסִיפַת2 מִמַּיִם מֻומְשֶׁה3

         וְאֵיךְ אֶנָּחֵם וְאֵיךְ אֶחֱשֶׁה

5        וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה4




  1. על מכהן: על אהרן הכוהן.  ↩

  2. ועל אסיפת: ועל פטירת.  ↩

  3. ממים מומשה: משה רבנו.  ↩

  4. ולא… כמשה: דב' לד:י.  ↩

תקעט

         […] אשר […] שָׁקְעָה חַמָּה1

         וְאָפַל מְאוֹר כָּל צְבָא רוּמָה

         וְאָסְפוּ נָגְהָם [עָשׁ] כְּסִיל וְכִימָה

         וְנָבְקָה רוּחַ2 כָּל דָּרֵי אֲדָמָה

5        וְלֹא קָמָה בָם [רוּחַ] וּנְשָׁמָה

         מֵאֵימַת עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה3

         כִּרְאוֹתָם אֲסִיפַת4 […] מִמַּיְמָה5

         הִתְחִילוּ אוֹמְרִים בִּנְעִימָה

         יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה6

10       וִיהוֹשֻׁעַ [מָלֵא] רוּחַ חָכְמָה7




  1. שקעה חמה: יש להשלים כנראה: ‘אז שקעה חמה’.  ↩

  2. ונבקה רוח: על־פי יש' יט:ג.  ↩

  3. עוטה אור כשלמה: הקב"ה (תה' קד:ב).  ↩

  4. אסיפת: פטירתו מן העולם.  ↩

  5. […] ממימה: יש להשלים: ‘משוי ממימה’.  ↩

  6. ימין יי רוממה: תה' קיח:טז.  ↩

  7. ויהושע… חכמה: על־פי דב' לד:ט.  ↩

תקפ

         וַיִּבְכּוּ שְׁאֵרִית יְשָׁרִים1

         בְּעַרְבוֹת מוֹאָב כְּהֻ[ושְׁקוּ] כוֹס תַּמְרוּרִים2

         עַל אֲסִיפַת עָלָה לְעִיר גִּבּוֹרִים3

         עָלָיו נִתְאַנְּחוּ קַדִּישִׁין וְעִירִים4

5        וְאָפַל מְאוֹר אוֹרִים

         קוֹל [בְּרָ]מָה נִשְׁמַע בְּכִי תַמְרוּרִים5





  1. שארית ישרים: ישראל.  ↩

  2. בערבות… תמרורים: שיעור הטור: כאשר הושקו כוס תמרורים (עם פטירת משה) בערבות מואב (דב' לד:ה).  ↩

  3. עלה לעיר גבורים: מש' כא:כב; והוא כינוי למשה (שמ"ר מג:ב, ובהרבה מקבילות).  ↩

  4. קדישין ועירים: מלאכים.  ↩

  5. קול… תמרורים: יר‘ לא:יד; ו’רמה' כאן, אולי, מלשון מרום.  ↩

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.