

קפו
כי אני הכבדתי < שמ' י:א>
ממורטים פֹ לְבַדִּי נִתְגַּדַּלְתִּי
וּשְׁנַיִים 1 גִּידַּלְתִּי
עֹז פַּרְעֹה דִּלְדַּלְתִּי
וּגְאוֹן לִבּוֹתָן2 כִּיבַּדְתִּי
5 וְתַנִּין גָּדוֹל3 אִיבַּדְתִּי
בְּעֵת אֲשֶׁר אֶת לִבֹּו הִכְבַּדְתִּי 4
נ כי אני הכבדתי] נוסף בגליון
- אחרי טור זה הועתק בטעות טור 6 ונמחק בקו.
- דלדלתי] היה דללתי ונמחק בקו
קפח
ממנע’ פֹ מִפֶּתַח1 זְרוֹעוֹ
חֲרוֹן אֵל בָּא וְרֵעוֹ2
כִּיִבֵש3 זַרְעוֹ
מִדָּה בְמִדָּה 4 לְפָורְעוֹ
5 וְעָלָיו[1007] לְהַכְרִיעוֹ
הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה5
נ 1ממנע'] צוינה בקו, ואולי הוא קיצור.
3 כיבש] ויבש ותוקן למעלה מן הטור
-
נאמן: כינוי למשה רבנו (במ' יב:ז). ↩
-
עגל מוגהר: כנראה: עגל שגהרו, השתחוו לפניו ישראל (הצעת י' אבינרי); ואפשר: עגל שהקיפוהו בתשואות גיל, על־פי משמע תיבת ‘גהר’ בפייטנות הקדומה (עיין: מ‘ זולאי, ידיעות המכון, ו, עמ’ קפ, ובמראי־המקומות המסומנים שם). ↩
-
ונידהר: ונעשה גדול ורם (עיין זולאי, שם, עמ' קפא). ↩
-
ועליהם: על הלוחות. ↩
-
וישבר… ההר: שמ' לב:יט. ↩
קצ
<עוד נגע אחד; שמ' יא:א>
מדדתה לודים הַדָּם אוֹתָם הִזְעִים1
וּמָלְאָה אַרְצָם צְפַרְדְּעִים
בְּכִינִּים עֲפָרָם הִפְעִים2
עָרוֹב עֲלֵיהֶם הִרְעִים
5 וּבְדֶבֶר הָיוּ מִתְקַטְּלִים3
שְׁחִין כִּילָּה גְרוּעִים4
בָּרָד יִיבֵּשׁ5 נְטוּעִים
אַרְבֶּה חִסֵּל זְרָעִים
וְחוֹשֶׁךְ אִיפֵּל רָעִים
10 וּמֵתוּ בְּכוֹרֵי תוֹעִים
כִּי יְיָ מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים6
ק פ 1 מדדתה לודים] מדדתה ללודים מדה בססאה
קצח
<קדש לי כל בכור; שמ' יג:א>
מוכפל נָם שׁוֹכֵן רוּמָה1
לַגָּדוֹל2 בְּמִצְרַיְמָה
קַדֵּשׁ לִי בְּחָכְמָה
בְכוֹרֵי אֲיֻומָּה3
5 וּכְמַעֲשֵׂר מִתְּרוּמָה
אוֹתָם תָּרִימָה
וּבֶטֶן עֲרֵימָה4
תִּהְיֶה מֻתְרָמָה5
מִבְּכוֹר אָדָם עַד בְּכוֹר בְּהֵמָה6
-
בע בעד לוזים: לכאורה כך בכ“י נ, ונראה, שאותיות ‘בע’ נשתבשו למעתיק מן התיבה שלאחריהן; ו‘בעד לוזים’ אין בידי להלום, ונראה לי, שהאות דל”ת של ‘בעד’ אינה אלא יו“ד גדולה, וצ”ל ‘בעילוזים’, רוצה לומר: בשמחות. ↩
-
ליודע רזים: לקב"ה. ↩
-
יי עשה חזיזים: זכ' י:א. ↩
-
מתי נחזיך: אימתי נראה אותך, רבש"ע. ↩
-
בכילול, בעוזיך: ביפי הדרך ובעוזך. ↩
-
בבית ארזיך: בבית־מקדשך (השווה מל"א ו:י, ועוד) ↩
ר
<מה תצעק אלי; מש' יד:טו>
מכות עשר צִבְאוֹת כּוּשִׁים1
נַעֲשׂוּ כְנָשִׁים2
כִּי רָדְפוּ חֲמוּשִׁים3
בְּרֶכֶב וּפָרָשִׁים
5 וְעַל כֻּולָּם שָׁלִישִׁים 4
עֶשֶׂר בְּמִצְרַיִם5 מְחֻומָּשִׁים6
וְעַל הַיָּם חֲמִישִּׁים7
1.מכות] לפניו יש עיגול המתייחס כנראה להערה שהעיר המעתיק בשוליים האמצעיים של העמוד כנגד הטור, אבל אי־אפשר לפענח את הכתוה שם נ מכות עשר לקו בים חורקים פ א 4. ופרשים] מעל הפ“א סומנה ה”א קטנה, ואולי היא בי“ת וצ”ל ובפרשים נ
רא 1
וְטוֹב אַסְבִּיעֵהוּ
וּמֵאַחֲרַי לֹא אַתְעֵהוּ
וְרֹדְפוֹ אַטְבִּיעֵהוּ
5 בִּתְהוֹמוֹת אַשְׁקִיעֵהוּ
וּמַטְּךָ הָרֵם בְּחָוזְקֵהוּ
עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ4
מיד צר אושיעהו וביושר אסיעהו פא קג
וטובי פא וכל טוב קג אשביעהו פא
רודפיו פא
ובתהומות פא קג
בחזקהו פא
ועמי אמלטהו ושבלת תשטפהו ומלאכי אלוהו ולחורב אגישהו (!) ישורר בנאמהו זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו נוסף פא
רו 1
הנני ממטיר<שמ' טז:ד>
מידה במידה צָדַק אָב 2 בְּכָל עִינְיָנָיו
וְצִדְקָתוֹ שָׁמַר צוּר 3 לַהֲמוֹנָיו
נִיהֲגָם עַל יַד עָנָיו
וּפִירְשֵׁז 4 אֶת עֲנָנָיו
5 וּפָתַח דַּלְתֵי מְעֹנָיו 5
לְהַמְטִיר מִשָּׁמַיִם לֶחֶם לְבָנָיו
1.[פא מידה במידה] מדה במדה תמוד נכוחה.
- ונהגם 4. ופרשן(!) 5. מעוניו
-
ונמו: ואמרו כנסת־ישראל. ↩
-
ומעשה… כוננה: תה' צ:יז. ↩
-
צופה… וראשית: כינוי לקב"ה. ↩
-
אהל… בראשית: יסד את אוהל־מועד כנגד מעשה בראשית; והוא על־פי הדרשה שבתנחומא, פקודי, ב, ובמקבילות: ‘אמר ר’ יעקב בר‘ אסי למה הוא אומר ה’ אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך בשביל ששקול כנגד בריאת עולם‘ וכו’. ↩
-
לעניו: למשה (במ' יב:ג). ↩
רי
<עד אנה מאנתם; שמ' טז:כח>
מתוקים נִתְחַבְּרוּ1 לְהִיתְאַוֹּת2
וּמֵיאוּנָם לְחַוּוֹת3
לְהָפֵיר מִצְוֹת
מִפִּי אֵל מְצֻוּוֹת
5 וְנִבְעֲרוּ מִלְּקַוּוֹת4
וּמִלְּהָבִין בְּחֶדְווֹת5
כִּי שַׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת6
- מתוקים] מתוקים חכך (!) אשר מאמרו נעשה פא 2. ומיאינם נ ומאנו פא 6. ולהבין פא
ריב
מנוחה וַיִּשְׁמַן חֶלְבָּם1
וְנִיסּוּ אֵל בְּלִבָּם2
הֲשׁוֹכֵן בְּקִרְבָּם
וּבְמַרְעִית מְסִיבָּם3
5 סָבְעוּ 4וַיָּרָם לִבָּם.
-
נפש ענוגה וכו‘: סיום המשפט בא בסוף הפזמון, וכל הטורים בחינת מאמר מוסגר: נפש ענוגה כי תחטא בשגגה – תהיה לתוגה וכו’. ↩
-
תהיה לתוגה: תתעצב משום הרגשת אשמה. ↩
-
ולא תתן פוגה: רוצה לומר, תתמיד בתשובה ובבכייה ועצבות. ↩
-
וכבוסם ערוגה: במקום ‘וכערוגת בושם’, בסמיכות הפוכה; צ"ל, כנראה, ‘ובבושם ערוגה’, והוא כינוי לבית־המקדש. ↩
רטז
מטמא טהור זִימֵר 1 בַּאֲרִישָׁה 2
וְרֶנֶן הִרְחִישָׁה3
לַנִּכְתָּר בִּקְדֻושָּׁה4
כִּי גְאֻולָּה הֵחִישָׁה5
5 לַעֲדַת מְקֻודָּשָׁה
חֲקוּרָה וּדְרוּשָׁה6
וְצֹעַן7 נֶחְרָשָׁה
וְכַיָּם נִרְגָּשָׁה8
וּכְאֶבֶן הֻוחְרָשָׁה9
10 וְעַל שְׁמוֹ10 הֻופְרְשָׁה
זֹאת הַפָּרָשָׁה
לְנַחֲלָה וּמוֹרָשָׁה
9.נ הוחרשה] הרי“ש צוינה בשני קווים, ואין לדעת לשם מה 12. ומורשה] היה מורשה ונוספה וי”ו בין השיטין
-
ולא תרטה: ולא תהיה לה רטייה, רפואה. ↩
-
וכהרף: מיד (השווה להלן, פזמון רפו, טור 5). ↩
-
תחטה: במקום ‘תחטא’. ↩
-
כי תשבע לבטא: וי' ה:ד. ↩
-
רוצה נאמניו וכו': מכאן ועד טור 4 הכול כינויים לקב"ה. ↩
-
ממאניו: את הממאנים לשמוע בקולו. ↩
-
בעיניניו: בדיבורו. ↩
-
להאיש עניו: למשה רבנו. ↩
-
בהיתמנם: במקום ‘בהתמנותם’. ↩
-
על עיסקי המונם: להיות דואגים לעסקי עמם. ↩
רכד 1
אח אם פֹ שְׁמַע צִיוּי רַחְשִׁי2
מִשְׁפַּט עֶבֶד בְּפָרְשִׁי
שֵׁשׁ יַעֲבֹד כְּפֵירוּשִׁי3
וּבַשָׁ[נָה] הַשְּׁ[בִיעִית]
תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי4
-
מכפרי חאט עזורה: כינוי לכוהנים. ↩
-
חאט: חטא; הכתיב מצוי בגניזה. ↩
-
עזורה: כינוי לישראל הנעזרים בה'. ↩
-
אוסרה: הפענוח מפוקפק, ואיני יודע להלום. ואולי כתוב ‘אומרה’ (=אימרה?), ורוצה לומר: בלי שנצטוו. ואולי צ“ל ‘אוזרה’ (=איזרה), רוצה לומר: לבוש (השווה ת' צג:א). והשווה וי”ר כ:ט, עמ‘ תסב–תסג: ’בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן… על ידי שהיו מחוסרי בגדים‘ וכו’. ↩
רכו
אהובה משולה נוֹתֵן הַנֶּשֶׁךְ
סוֹפוֹ לְהֵחָשֵׁךְ1
כְּיוֹשְׁבֵי חֹשֶךְ 2
וְכִמְרוֹחַ אָשֶׁךְ3
5 כִּי נֶשֶׁךְ נוֹשֵׁךְ
לַכֹּל נוֹתֵן הַמֶּשֶׁךְ4
וְאִם תִּרְחַק מִנֶּשֶׁךְ
בִּרְכָתְךָ תִּימָּשֵׁךְ
וְאָח מִיתְחַשֵּׁךְ5
10 אֵלֶיךָ יִמָּשֵׁךְ6
אֶת כַּסְפְּךָ7 לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ
-
שני… בחוטמותם: על־פי סנהדרין נב ע"א: ‘שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו בו בחטמו’. ↩
-
אחיהם: מישאל ואלצפן (השווה וי' י:ד). ↩
-
בעוצב אנחתם: כמו: באנחת עצבותם, בסמיכות הפוכה. ↩
-
ויקריבו… בכתנתם: וי' י:ה. ↩
-
בקרבתם תעו: נדב ואביהוא תעו בהקריבם לפני ה‘ אש זרה; השווה וי"ר כ:ח, עמ’ תסא, ומקבילות: ‘בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן: על הקרבה ועל הקריבה’ וכו'. ↩
-
ולפני: עד לפני המזבח. ↩
-
געו: הגיעו. ↩
רלה
מהללי אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים
הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּינִּים1
וַאֲיַסְּדָהּ כְּמִלְּפָנִים
5 כְּנַמְתִּי בְּעִינְיָנִים
בִּדְבָרִים נֶאֱמָנִים
לְהָבִיא בִּרְנָנִים 4
שִׁשָּׁה מִינִים
תַּחַת שִׁשָּׁה מִינִים5
-
בקורקבן… וקרסוליים: סימני הטהרה בעוף (השווה משנת חולין ג:ו; ושם במקום ביצה – זפק). ↩
-
לעמוסי מעיים: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי יש' מו:ג. ↩
-
כמו הוגים וכו‘: העוסקים בתורה (תה' יט:ט). והשימוש במלת ’כמו' מוזרה, ואולי הוא שיבוש. ↩
-
חמשה דמים: על־פי נידה ב:ו: ‘חמשה דמים טמאים באשה’ וכו'. ↩
-
וזה… נדמים: השווה המשנה שם: ‘האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג’ וכו'. ↩
רלח
מחובר אָהֳלוֹ וּמִכְסֵהוּ1 עָלָיו אֲהוּלִים
קְרָסָיו וְלוּלְאוֹתָיו זֶה בָזֶה עֲגוּלִים2
קְרָשָׁיו וּבְרִיחָיו יַחְדָּו דְּגוּלִים3
עַמוּדָיו וַאֲדָנָיו נְטוּעִים4וּכְלוּלִים5
-
כחק: כמו שחקק. ↩
-
ברחבה: כינוי לתורה (תה' קיט:צו, ועוד). ↩
-
זאת וכו‘: וי’ יב:ז. ↩
-
חידתה: סודה, מסתורין של תורה בקשר אליה. ↩
-
והגיון תעודתה: ומצוות התורה אליה. ↩
-
אם מזכר: אם מלידת בן זכר. ↩
-
כימי נדת דותה: וי' יב:ב. ↩
-
הנעים: הצדיק. ↩
-
מעשיו אם ינעים: אם יעשה מעשים טובים. ↩
-
יציל: כנראה צ“ל ‘ינצל’. ואפשר שיש לפרש: [את ה]אדם הנעים וכו' יציל [הקב”ה] מפגעים. ↩
רמח
גָּדוֹל וְנוֹרָא1
וְעוֹטֶה אוֹרָה2
חֲכָמִים הִגְבִּירָה3
בְּטוֹבָה הַמַּגְבִּירָה
5 חָכְמָה מִגְּבוּרָה4
-
בהגיון דת מודעת: בתלמוד תורה. ↩
-
ויראת אל בעוזבו: על־פי הדרשות שהוזכרו לעיל, שלפיהן הנגעים באים על האדם בשל עוונותיו. והשווה גם תנחומא, מהדורת באבער, מצורע, יב: ‘חזר בו מוטב, ואם לאו לוקה בגופו שנאמר: איש איש כי יהיה זב מבשרו’ וכו'. ↩
-
מדין יעזבו: אולי: הקב"ה ינהג בו לפי שורת הדין, ויעזוב אותו אף הוא. ↩
-
זאת… בזובו: וי' טו:ג. ↩
רמט
ויפן וירד <שמ' לב:טו>
כְּבוֹשֵׁשׁ1 אִישׁ הָאֱלֹהִים2
לָרֶדֶת אֶל כְּמִיהִים3
בִּקְשׁוּ קְרוּאֵי אֱלֹהִים4
לִתְעוֹת אַחַר תּוֹהִים5
5 וְלַעֲזוֹב יִרְאַת אֱלֹהִים
לְשׁוֹנָם יִהְיוּ מַגְבִּיהִים6
בִּדְבָרִים גְּבוֹהִים
וְלַמְשָׁרֵת7 נָמוּ בְּגִיבּוּהִים8
קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים9
-
ימל קצירו: ייענש (איוב יח:טז). ↩
-
ויושב בסיתרו: כינוי לקב"ה (תה' צא:א). ↩
-
ויחמס… בסרו: איוב טו:לג. ↩
-
דגול מרבבה: הקב“ה, על־פי שה”ש ה:י. ↩
-
התעיבה: עשאה תועבה. ↩
-
הרחיבה: כנראה במשמע הפוך מ‘התעיבה’, מלשון הרחבת הדעת וכד'. ↩
-
לאום אהובה: לכנסת־ישראל. ↩
-
וסמך: על־כן הסמיך. ↩
-
במיני ים רחבה: בתורה (איוב יא:ט). ↩
רנ
איש אלים1 כְּסִילֵּד בְּחִילוֹת2
לְתוֹכֵן עֲלִילוֹת3
וְנָתַן גְדֻולּוֹת4
לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת5
5 וּכְעָשׂוּ קְהִילּוֹת
נְאָצוֹת6 גְּדוֹלוֹת
פָּתַח בְּאָלוֹת7
וְתוֹכָחוֹת מְגֻולּוֹת8
כְּרָאָה עֵגֶל וּמְחוֹלוֹת9
-
ותורת: הוי"ו מיותרת. ↩
-
לתורת… הזבה: את תורת הזב (וי' טו:א) לתורת הזבה (שם, שם, יט). ↩
-
מידתה: המנהג שיהיה נהוג בה. ↩
-
ופילוש: וחקיקת. ↩
-
תסיר: תהיה מועברת. ↩
-
מחמודתה: מחִנה והודה. ↩
-
ומיופי: הסופר כתב תחילה את הגירסה הראשונה (ראה אפאראט מדעי). שתי הנוסחאות, ‘ויופי’ ו‘מיופי’, נהלמות; ואפשר שנוסח ראשון עיקר, ולפי זה יש לנקד בטור 3 מַחֲמוּדָתָהּ (על־פי איכה א:ז, יא). ↩
-
כבודתה: השווה תד' מה:יד. ↩
-
כל… בנדתה: השווה וי' טו:יט. ↩
ב
א֯ז֯ חָשַׁב[……]
[…..] לִבְרֹאת
קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת1
5 [……] גְּבוּרוֹת
ב[….] קירות
הִנְהִי֯ג֯ עוֹלָם בא[…]
[בְּ]שִׁבְעָה מַזָּרוֹת4
וּבִ֯שְׁנֵים עָשָׂר מַזְהִירוֹת5
10 בְּשֶׁבַע מִדּוֹת וּ֯בַ֯עֲ֯שָׂ֯רָ֯ה֯ מַאֲמָרוֹת6
-
קורא הדורות: כינוי לקב"ה, על־פי יש' מא:ד ↩
-
[ד]ק וחלד: שמים וארץ. ↩
-
לקר[ות]: השווה תה‘ נ:א: דבר ויקרא ארץ.’ ↩
-
[ב] שבעה מזרות: בשבעת כוכבי־הלכת. ↩
-
ובשנים עשר מזהירות: י"ב המזלות ↩
-
בשבע מדות: השווה אדר"ג, נוסח א, לז, עמ‘ 110: ’שבעה מדות משמשות לפני כסא הכבוד‘ וכו’. ובעשרה מאמרות: על־פי אבות ה:א: ‘בעעשרה מאמרות נברא העולם’ וכו'. ↩
ז
[2 ע"א] מעץ לעט נִבְעַר1 מִבִּינָה וּמִדַּעַת
וְאֵל חוֹנֵן הַדַּעַת4
קוֹמָתוֹ שָׁת נִגְדַּעַת5
טוֹב וָרָע מִדַּעַת
-
נבער: נעשה בור ובער. ↩
-
בשמעו: על שום שנתפתה לשמוע. ↩
-
לחסירה דעת: לאשתו. ↩
-
חונן הדעת: מלשון התפילה. ↩
-
קומתו שת נגדעת: שם את קומתו גדועה, מגומדת; השווה לעיל, פזמון ה, טורים 4–5. ↩
-
כנערם: מלשון ערום ועריה; כשנטערטל. ↩
-
בזאת מודעת: על־פי יש' יב: ה; כנראה במשמעות: כידוע, כמפורסם. עיין גם להלן, פזמון רפג, טור 2; פזמון שא, טור 2. ↩
ט
<זה ספר תולדות; בר' ה:א>
חֶסֶד וֶאֱ[מֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ]
גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ
בּוֹ3 תָּמְכָה יְמִינֶיךָ
יא
אל שמו ל֯י֯צ֯ו֯ר֯י֯ם֯ הֵ֯רִ֯י֯ם֯ רֹאשׁוֹ1
וּלְעָבְדוֹ דְרָשׁוֹ2
וְצָבַר גּוּשׁוֹ3
מִשְּׁתִיַּית מִקְדָּשׁוֹ4
5 וּבְעֹצֶם כַּחֲשׁוֹ5
בְּמַכְתֵּשׁ חֲרָשׁוֹ6
וּמִגַּן עֵדֶן גֵּרְשׁוֹ
-
הרים ראשו: של אדם הראשון. ↩
-
ולעבדו דרשו: וציווהו לעבוד אותו, את הקב"ה. ↩
-
וצבר גושו: ואסף עפרו, כדי לברוא אותו. ↩
-
משתיית מקדשו: מיסוד בית־המקדש; והשווה ירוש‘ נזיר פ“ז ה”ב, נו ע"ב: ’נטל הקב“ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון;' ובר”ר יד: ח, עמ‘ 132: ’ממקום כפרתו נברא.' ↩
-
ובעצם כחשו: ומשום גודל חטאו. ואולי צ"ל ‘וּכְעָצַם’. ↩
-
במכתש חרשו: העעניש אותו; והוא על־פי מש‘ כז: כב: ’אם תכתוש את האויל במכתש.'' ולפי זה אולי צ"ל ‘כתשו’. ↩
כז
ויהיו בני נח <בר' ט:יח>
מתמים נֶפֶשׁ צַדִּיק עָלְצָה
כִּי מִצָּרָה נֶחֱלָצָה1
וְלִבּוֹ שָׂמַח בְּדִיצָה2
כִּי מִמַּסְגֵּר3 יָצָא
וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה8
-
כי… נחלצה: על־פי מש' יא:ח. ↩
-
בדיצה: בגיל. ↩
-
כי ממסגר: מסוגרה של תיבה (השווה יש' מב:ז; ולעיל, פזמון כא, טור 5). ↩
-
ומעינו: הכוונה: זרעו; והשווה מש' ה:טז. ↩
-
הפיצה: במקום ‘הפיץ’, בעבר מוארך. ↩
-
ושלושה אלה: הכוונה לשלושת בני נח; השווה בר' ט:ט. ↩
-
הניצה: במקום ‘הנניץ’, רוצה לומר, הצמיח והוליד. ↩
-
ומאלה נפצה: סוף הפסוק הנ"ל. ↩
לב
אומרי נָבְלָה שְׂפָתָם1
וּמַעֲנָם2 נִסְתַּם וְשִׂיחָתָם
וְכֻתְּתוּ חַרְבוֹתָם וַחֲנִיתֹתָם3
לָתֵת בִּגְוִיָּתָם
5 וְנָפְלָה טִירָתָם
וְתָפֵל טיסתם4
נֶעֱקַר לְהַלְאוֹתָם5
וּמִשָּׁם וַיָּפֶץ יְיָ אֹתָם6
-
נבלה שפתם: של אנשי דור הפלגה (בר' יא:ז). ↩
-
ומענם: דיבורם. ↩
-
וכתתו… וחניתתם: על־פי יש‘ ב:ד; והכוונה: נשתברו כל הזיין שלהם והופנו כנגדם (‘לתת בגויתם’); והוא על־פי המדרש בתנחומא, מהדורת באבער, נח, סי’ כח: ‘אמר להם הקב"ה אתם אומרים פן נפוץ אני מפיץ אתכם…, לקיים מה שנאמר מגורת רשע היא תבואתנו.’ וחניתתם: על הת“ו הראשונה באות בכ”י נ שתי נקודות במאונך, כמין שווא, והוא כנראה סימן של חולם בבלי משום החסרת הוי"ו (‘חניתותם’). ↩
-
ותפל טיסתם: כך בכ“י נ; ונראה, שצ”ל ‘ותפל טיחתם’, על־פי יח' יג:י ועוד, והוא קשור אל הטור שלאחריו. ↩
-
להלאותם: לייגעם, כדי שיחדלו לבנות העיר (בר' יא:ח). ↩
-
ויפץ יי אתם: בר' שם, שם. ↩
לג
וְחִילְּלוּ קְדֻושַּׁת הַשֵּׁם3
נִבְּאוּ מִן הָאָרֶץ לְגָרְשֵׁם
וְנַעֲשׂוּ בְּנֵי בְלִי שֵׁם4
-
נאמו: אמרו אנשי דור המבול. ↩
-
נעשה לנו שם: בר' יא:ד. ↩
-
וחיללו… השם: רומז כנראה לנאמר בבר"ר לח:ו, עמ‘ 354: ’בוא ונעשה לנו מגדל וניתן עבודה זרה בראשו וניתן חרב בידה‘ וכו’; ושם, ח, עמ‘ 358: ’ונעשה לנו שם… אין שם אלא עבודה זרה.' ↩
-
נבאו… שם: אנשי דור המבול נבואה נזרקה מפיהם שאמרו ‘פן נפוץ’ (כג:יג), והיא שנתקיימה בהם; השווה בר"ר שם, שם: ‘פן נפוץ… פי כסיל מחתה לו [מש’ יח:ז.‘ ואולי יש לקרוא ’נכאו‘, כלשון הכתוב: ’בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ' (איוב ל:ח). ↩
לז
מעשרה לִוִּיתוֹ בְּשָׁלוֹם
בְּמַלְאֲכֵי שָׁלוֹם
וְאוֹמְרִים שׂוֹנְאֵי שָׁלוֹם1
יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם2
-
ואומרים… יעבור שלום: כנראה: הואיל וכך, אפילו שונאי שלום הודו, שמסוגל הוא לרדוף אחרי מלכים הרבה ולצאת בשלום. והוא כנראה על־פי המובא באגדת בראשית: ‘כיון שראה את אברהם יוצא לרדוף, היה משחק עליו שנא’ כל רואי ילעיגו לי… כיון שחזר בשלום ירדפם יעבור שלום' (מהדורת ילינק, בית המדרש, ד, עמ' 20). ↩
-
ירדפם… שלום: יש' מא:ג. ↩
לט
ויהי בימי אמפרל <בר' יד:א>
מלכים קְשָׁתוֹת בְּיָדָם כְּמָתְחוֹ
מְסִילּוֹת עֲלֵיהֶם רָתְחוּ1
וּבְיַד אֵיתָן2 רֻוצְּחוּ
ובקוצה3 יַעַר נִכְסְחוּ
5 וּמֵאֲדָמָה נֻוסְּחוּ
כִּי חֶרֶב פָּתְחוּ
-
מסילות… רתחו: כנראה רוצה לומר: נזדעזעה עליהם האר. ואפשר שהוא על־פי יש‘ נט:ז: ’שד ושבר במסלותם.‘ והשווה גם איוב מא:כג: ’ירתיח כסיר מצולה.‘ ולפי זה אולי צ"ל ’מצולות'. ↩
-
איתן: אברהם אבינו. ↩
-
ובקוצה: נראה משובש, ואולי הוא במקום ‘וכקוצי יער נכסחו’, או ‘וכקוץ היער וכו’; והשווה יש‘ לג:יב: ’קוצים כסוחים באש יצתו.‘ והוא על־פי המדרש בבר"ר מד:ד, עמ’ 427: ''כך אמר הקב"ה לאברהם אותם האוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו.' ↩
מד
אל לאב לִכְלַכְתָּ מְנֻודִּים1
רֵקִים כְּכַדִּים2
וְלִפְנֵי אָב נִרְדִּים3
כִּבְעֵמֶק הַשִּׂדִים4
5 וְגִלִּיתָה לוֹ סוֹדִים5
וְנִיהַגְתּוֹ בַּחֲסָדִים
וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים6
-
לכלכת מנודים: תיעבת את המלכים שנלחמו באברהם. ↩
-
רקים ככדים: בשיכול תיבות, במקום 'ככדים ריקים (שופ' ז:טז). ↩
-
ולפני אב נרדים: ונשארו משועבדים לאברהם ונשלטים על־ידו. ↩
-
כבעמק השדים: מו שהוכרעו לפניו בעמק השדים (בר' יד:י). ↩
-
וגילתה לו סודים: הכוונה לדברי הקב"ה לאברהם במחזה (בר' טו:א ואילך). ↩
-
והוצאתו… כשדים: נחמ' ט:ז. ↩
ושרי אשת <בר' טז:א>
וְאַנְחַת שְׁנִיָּיה3 בְּעֶצֶב כָּבְדָה
כִּי הָיְתָה הָגָר רְאוּיָה לְהוֹלִידָה4
וּפֶרֶא אָדָם5 מִמֶּנָּה לְהַעֲמִידָה
5 כַּאֲשֶׁר כָּתַב בְּשִׁינּוּן תְּעוּדָה6
וְשָׂרַי7 אֵשֶׁת [אַבְרָהָם לֹא יָלְדָה]
1 אב ואם אב אג / נעתרו אג 2 שניהם אב אג / בעוצב אב אג 4 מנה אב אג 5 אשר אב אג
נא 1
אישה שׁוֹכֵן מְעוֹנָה2
וְקוֹשֵׁב תְּחִינָּה
תֵּן לִי עֶדְנָה
בְּזֹה3 הָעוֹנָה
5 עָנְיִי רְאֵה נָא
וְעֵינַי הָאֵר נָא
וְזָכְרֵנִי נָא
וּפָקְדֵנִי נָא
נוסח שני בדף 6 ע“א של כ”י נ 1 אישה] אשר )=אישה?( נמשלה ערמה בבטן אב אשר נמשלה כערומה )!( בבטן אג אישה פ )=פזמון( נוסח שני 4 בזו נוסח שני 5 נא] ליתא נוסח שני 7 וזכריני נוסח שני 8 ופקדיני נוסח שני
נב
ויהי אברם <בר' יז:א>
משקלים אָדוֹן1 לְטוֹבָה2 הוֹתִירוֹ
לחתנים תיסרו3
וּכְמַעֲשֵׂר עִישְּׂרוֹ4
לְהָחִישׁ שִׂבְרוֹ
[הִזְהִירוֹ וְיִסְּרוֹ]
[לְקַבֵּל מוּסָרוֹ]
[וְלִימּוֹל עָרְלַת בְּשָׂרוֹ]
נוסח שני בדף 6 ע“א של כ”י נ 1 מישקלים 2 להתמים חיסורו 3 ובמעשר עיסרו 4 סיברו 5 וטרם ביסרו 6–8 אי־אפשר לפענח בכה"י והושלם על־פי הנוסח השני
-
אדון: הקב"ה. ↩
-
לטובה וכו': דב' כו:יא. והמושא: את אברהם אבינו. ↩
-
לחתנים תיסרו: משובש; ויש לגרוס עם הנוסח השני: ‘להתמים חיסורו’, רוצה לומר, לתקן את פגם ערלתו ולעשותו תמים. והשווה המקרא המשמש ראש לסדר: ‘התהלך לפני והיה תמים;’ והשווה נדרים לא ע"ב: ‘אמר רבי, גדולה מילה של המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים.’ ↩
-
ומעשר עישרו: כנראה: הפרישו לקדושה מאומות העולם כמעשר הזה המופרש מן התבואה. ↩
-
וטובה: הנוסח השני גורס ‘וטרם’, ואולי הוא נון יותר. ↩
-
יבשרו: כנראה משובש: ויש לגרוס עם הנוסח השני: ''בישרו'. ↩
נה
ארץ וש[מים] נוֹצְרֵי בְרִית מִילָה
יִמְצְאוּ חֲנִינָה וְחֶמְלָה
וְיִרְאוּ בְּבִיאַת גְּאֻולָּה
וְיִפְרְצוּ לְיָמִין וּשְׂמֹאלָה
מתחילה אב אג נוסח שני זהה בדף 6 ע“א של כ”י נ, וגם בכ"י אב אג בנוסח זהה וש[מים]] הושלם על־פי נוסח שני.
נז
וירא אליו יי <בר' יח:א>
אלדי ליס יתבין פי ראס אלורקה1
פ2 שָׁלוֹשׁ מִידּוֹת עָשָׂה
וּכְנֶגְדָּם לְזַרְעוֹ הָועֳשׂה3
סְלָיו לְמַחֲנָם טָסָה
וּמָן רַד לָהֶם כְּפִיסָה4
וְכֵין7 לְגוֹי לֹא עָשָׂה
-
תרגום ההערה הערבית: ‘מה שלא ברור בראש הדף’. הערה זו רומזת לעובדה, שפזמוני סדר 'וירא אליו ה'' (פזמונים נז־ס) הושמטו במקום זה. הללו מועתקים בכ“י נ בדף 6 ע”א, והם מובאים כאן על־פי העתקה זו. בנ בא כאן פזמון סא. 3 טסה] כתוב פעמיים, בסוף טור 3 ובראש טור 4 ↩
-
הפזמון מיוסד על האגדה המובאת בב“מ פו ע”ב:‘ תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה. בשכר חמאה וחלב זכו למן. בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד ענן. בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים.’ וכיו"ב, בערך, בתנחומא, וירא, ד; ברם כאן חסר עניין עמוד הענן. ↩
-
הועשה: נעשה. ↩
-
כפיסה: מלשון ‘פיסת בר’ (תה' עב:טז). ↩
-
לרינונים: כדי שיהו שרים לה (במ כא: יז). ולמעלה מן התיבה כתוב ‘לריוויהם’, כלומר, לרוותם בצמא. ↩
-
הועמסה: הוענקה להם. ↩
-
וכין…עשה: על־פי תה' קמז:כ. ↩
נח
איתן בְּשַׂר עָורְלָתוֹ הִפְרִישָׁה
וּמִילָה1 כּוֹחוֹ הִתִּשָׁה
לָכֵן נִיגְלָה נִכְתָּר בִּקְדֻושָּׁה4
5 לְבַקֵּר [אֵלָיו]5 בִּדְרִישָׁה
וְהִנֵּה אֲנָשִׁים שְׁלשָׁה8
אב אג 1 איתן] איתן אשר התחיל חותם מאושר
-
ומילה…התישה: מיוסד על המאמר בב“מ פו ע”ב: ‘ וירא אליו ה’…אותו היום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה לשאול לשלומו.' ↩
-
וחום היום: על־פי בר' יח:א. ↩
-
הוקשה: על־פי המאמר בב“מ שם: 'הוציא הקב”ה חמה מנרתיקה‘ וכו’. ↩
-
נכתר בקדושה: כינוי להקב"ה. ↩
-
אליו: הפענוח מפוקפק. ↩
-
ושר: ראה. ↩
-
מאוששה: כנראה בעליל. ↩
-
והנה…שלשה: על־פי בר' יח:ב ↩
סא
< ויבואו שני המלאכים; בר' יט:א>
מפ֯ש°ט° נִמְלְאוּ חֵימָה1
וּפַחַד וְאֵמָה2
לָתֵת מְהוּמָה
בְּעוֹשֵׂה זִימָּה3
5 כְּבִיְּשׁוּ בְּמִרְמָה
עֲצֵי אֲדָמָה
וְאֶחָד מֵהֵמָּה4
לֹא בָא שָׁמָּה5
כְּנֶאֱמַר בְּיקְדוּמָה6
10 וַיָּבֹאוּ7 שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה
נוסח שני בדף 6 של כ“י נ 4 בעושה] היה בעשה ונתלתה וי”ו בין השיטין בעושי נוסח שני 5 כבישו] מטושטש בנוסח שני.
-
נתמלאו חימה: הנושא: המלאכים שבאו להפוך את סדום. ↩
-
ופחד ואמה: נעשו מפחידים ונוראים. ואמה: כך בכ"י נ, והאלף צרויה. ↩
-
בעושה זימה: כינוי לאנשי סדום ↩
-
ואחד מהמה: משלושת המלאכים שנראו לאברהם. ↩
-
לא בא שמה: שהרי נאמר: ‘ויבאו שני המלאכים’. על שום שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ומיכאל שבישר לאברהם בשורתו נסתלק (בר"ר נ:ב, עמ' 516 ומקבילות). ↩
-
ביקדומה: כינוי לתורה. ↩
-
ויבאו… סדומה: בר' יט:א. ↩
סב
[5 ע"ב] אגרו אף שְׁלשָׁה מִטִּיר1
שֻׁולְּחוּ לְהַעֲטִיר2
וְשֵׁנִי לוֹט הִפְטִיר5
5 שְׁלִישִׁי סְדוֹם הִקְטִיר6
וַייָ הִמְטִיר7
נוסח שני בדף 6 של כ"י נ 3 אחד לאב הינטיר 4 ושיני ליסכה[…] 5 ושלישי לסדום להבסיר <!>
-
מטיר: כנראה במקום ‘מטירה’, והוא כינוי לשמים, טירת מושבו של הקב"ה. והכוונה לשלושת המלאכים הנזכרים בבר' יח:ב. ↩
-
להעתיר: כנראה: לתת גדולה להרב"ה על־ידי מילוי רצונו. ↩
-
אב המון: את אברהם אבינו, ↩
-
החטיר: הפרה להעמיד לו בן; מלשון ‘ויצא חטר מגזע ישי’ (יש' יא:א) ↩
-
הפטיר: הציל. ↩
-
הקטיר: העלה באש ↩
-
ויי המטיר: בר' יט: כד. ↩
ע
מעין פ בְּזִכְרוֹן טוֹב זְכַרְתַּנִי
וּפְקִידַת שָׁלוֹם פְּקַדְתַּנִי
זֶבֶד טוֹב זְבַדְתַּנִי
וְחֶסֶד וְחֵן גְּמַלְתַּנִי
5 וְעַל שְׁכֵינוֹת עִילִּתַנִי
אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִילִּיתָנִי
הפזמון כולו דברי תהילה של שרה. / 6 ארוממך…דיליתני: תה' ל:ב
עב
[7 ע"א] והאלהים נסה <בר' כב:א>
פ אָב וּבֵן1 שְׁנַיִם
הִזִּילוּ מֵעֵינַיִם
דִּמְעָה כְנַחֲלֵי מַיִם
וְאֶרְאֶלֵּי מְעוֹנַיִם2
צָעֲקוּ בְּפוּץ עֵינַיִם3
כְּנָם עָקוּד4 בְּעִינְיָנַיִם5
אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי עֵינַיִם
הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם6
נ 5 היה מעינים והמי"ם נמחקה
-
אב ובן: אברהם ויצחק ↩
-
ואראלי מעונים: המלאכים. הריבוי הזוגי בא לצורך החרוז והרבה כיו“ב בפיוט המזרחי. והוא על־פי האגדה הידועה בבר”ר נו:ה, עמ‘ 600, ובהרבה מקבילות: ’ובשעה ששלח אבינו אברהם את ידו ליקח את המאכלת לשחוא את בנו בכו מלאכי שרת, הה"ד: הן אראלם צעקו חוצה.' ↩
-
בפוץ עינים: בדמעות כששפך מעיינות, מלשון ‘יפצו מעינתיך חוצה’ (מש' ה:טז). ↩
-
כנם עקוד: כשאמר יצחק. ↩
-
בעינינים: בענייה, בדיבור, השווה הביאור לטור 4. ↩
-
אליך…בשמיים: תה‘ קכג:א; והשווה תרגום יונתן לבר’ כב:י. ↩
עג
אז בפלשך אָב לְעֵת זִקְנָה
יֶלֶד קָנָה1
וְנַפְשׁוֹ הֻותְקְנָה4
5 בְּמַאֲמַר אֵל קַנָּה5
לְקָחוֹ בֶּאֱמוּנָה
וַעֲקָדוֹ וְלֹא שִׁינָּה
כְּמוֹ הֻושְׁנָה
10 בְּשִׁינּוּן מִשְׁנָה8
וְהוּא בֶּן שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים שָׁנָה9
קא 3 מזקנה 4 נפשו התקינה 5 קנא 9 השנה
-
ילד קנה: השווה בר' ד:א. ↩
-
מזקינה מתוקנה: משרה שהיתה לה עדנה אחר בלותה (בר' יח:יב) ↩
-
מתוקנה: מקושטת ↩
-
ונפשו הותקנה: גם נפשו של אברהם אבינו באה על תיקונה. ↩
-
אל קנה: כנראה במקום אל קנא ↩
-
כהשמיעו: במקום ‘אבל כהשמיעו’ או כיו"ב. ↩
-
קח נא: בר' כב:ב. ↩
-
כמו…משנה: כמו שלמדנו בתורה שבעל־פה. ↩
-
והוא…שנה: כך בבר"ר נו:יב, עמ 608 (עיין שם בשינויי־הנוסח) ובהרבה מקורות במדרשים (השווה תנחומא, מהדורת באבער, וירא, מב, הערה רכ). ↩
פ
ואבא <בר' כב:מב>1
וּבָא כְהֶרֶף עַיִין4
יָפֶה5 בְּמַרְאִית עַיִין
דּוֹמֶה כְּחוֹגֵר זַיִין6
הַצּוֹפֶה כְּלֵב עַיִין7
5 חוֹשֵׁב הַכֹּל כְּאַיִין
זִימְּנוֹ בְּיוֹמוֹ8 לָעַיִין
נָם9 וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעַיִין
-
המפזמון נראה חתום ‘חיודה [?] חזן’. ↩
-
חש: מיהר אליעזר. ↩
-
בטוב עיין: בעיין טובה, ברצון. ↩
-
כהרף עיין: שקפצה לו הדרך (סנהדרין צה ע"א). ↩
-
יפה: מוסב על אליעזר. ↩
-
כחוגר זיין: כחייל שחוגר כלי זינו. ↩
-
הצופה כלב עיין: כינוי להקב“ה וכן הטור שאחריו. כלב עיין:אולי הוא במקום ‘כלב כעיין’, ורומז לנאמר בשמ”א טז:ז: ‘כי האדם יראה לעינים וה’ יראה ללבב.' ↩
-
ביומו: בו ביום, על שום שנאמר ‘ואבא היום אל העין (בר' כד:מב); והשווה בר"ר נט:יא, עמ’ 638: ‘ויקם וילך… ר’ ברכיהו מש‘ ר’ יצחק: בר יומו'. ↩
-
נם: על כן אמר. ↩
פד
ויוסף < בר' כה:א>
מעשה הָגָר1 שִׁפְחָה גְמוּרָה
בַּסּוֹף הָיְתָה בְּגֶזַע2 כְּשֵׁירָה
כִּי בְלֹא גֵט הֻופְטְרָה3
וּבְלִי כְּתֻובָּה הֻוחְזְרָה
5 נִתְיַחֲסָה כָּל אֵלֶה בְּנֵי קְטוּרָה4
1 מעשה] מעשה הרעה מצליח מהרה קצ 5 נתיחסה] בגן עדן נוסף בטעות וצויין בנקודות למחיקה נ
-
הפזמון מיוסד על האגדה שלפיה היא קטורה היא הגר (בר"ר סא:ד, עמ' 661, ומקבילות. ↩
-
בגזע: הפענוח אינו בטוח; ורוצה לאמר: בסוף הוכשר גזעה להוליד עוד בנים מאברהם. ↩
-
כי בלא גט הופטרה: איני יודע מקורו; במדרשות שלפנינו מודגש, להיפך, שאברהם נתן גט להגר כשגירשה (תרגום יונתן לבר' יא: כה:א ופדר"א ל) ↩
-
כל…קטורה: בר' כה:ד. ↩
פט
איתן בְּעֵת צָץ מִיתָּם1
בִּדְמוּת תָּואֳרוֹ נֶחְתַּם2
-
בעת צץ מיתם: בשעה שנולד יצחק מאברהם אבינו (‘תם’ – על־פי בר' יז:א). ↩
-
בדמות…נתחם: היתה דמותו שווה לשל אביו, והוא על־פי המובא בב“מ פז ע”א: בשעה שילדה שרה את יצחק היו בני אדם מרננים… מיד נהפך קלסתר פניו של יצחק ונדמה לאברהם'. ↩
-
והגזיע: הוליד. ↩
-
שניים: שני ילדים. ↩
-
אחד רשע: הוא עשו. ↩
-
ואחד תם: הוא יעקב (בר' כה:כז). והוא לשון המכילתא, בא, יח, עמ' 73. ↩
צה
וְחָמֵשׁ מֵהוֹרוֹ נִכְפָּלוּ3
כִּי זְקֵנִים כָּבוֹד יִנְחָלוּ7
אח 1 אוהב] אוהב לשוקדיו אני הוא
-
שני נעקד: שנותיו של יצחק. ↩
-
במספר נכללו: צוינו במקרא, בבר' לה:כח. ↩
-
וחמש…נכפלו: נוסף לו חמש שנים יותר משנות אביו (השווה בר' כה:ז). ↩
-
ואחריתם: אחרית השנים. ↩
-
הוכשרה: היתה בטהרה. ↩
-
הותהלו: כך בכ“י נ, וצ”ל, כנראה, ‘ הותחלו’, רוצה לאמר, כמו שהתחילו. ↩
-
כי…ינחלו: על־פי מש‘ ג:לה; ובמקרא: ’כבוד חכמים ינחלו.' ↩
צז
מאגד פ שׁוֹכֵן שְׁמֵי מַעֲרָיכוֹת1
יִשֵּׁר לַתָּם הֲלִיכוֹת2
וּלְפָנָיו הָיוּ עֲרוּכוֹת3
וּבְמוֹשֵׁל חָכָם נֶעֱרָכוֹת4
5 אִישׂ אֱמוּנֹת5 רַב בְּרָכוֹת
אח 1 מאגד] מאגד ברכות הכלולות הוד
-
מעריכות: כך בכ“י נ, וצ”ל ‘מערכות’. ↩
-
ישר לתם הליכות: יישר את דרכיו של יעקב אבינו. ↩
-
ערוכות: מוסב על ‘הליכות’. ↩
-
ובמושל חכם נערכות: וכך הן ערובות גם בפי שלמה המלך (‘במושל חכם’) בס‘ משלי; ואולי צ"ל ’ובמשלי חכם'. ↩
-
איש אמונת: צ“ל ‘אמונות’ (מש' כח:כ); והפסוק נדרש ביעקב אבינו בבר”ר פב:ב, עמ' 978 (עיין בשינויי־הנוסח). ↩
ק
ויצא יעק[ב] <בר' כח:י>
מוצב עוֹלִים שְׁנַיִים
וְיוֹרְדִים שְׁנַיִים1
חֲגוּרִים מָתְנַיִים2
נִרְאוּ לוֹ בָעֵינַיִים
5 וְרַגְלָם בִּרְקוּעַת מַיִם3
וְרֹאשָׁם בְּשָּׁמַיִם
-
עולים…שניים: על־פי חולין צא ע"ב: ‘והנה מלאכי אלוהים… עולים שניים ויורדים שניים.’ ↩
-
חגורים מתניים: כנראה על שום שאותם מלאכים מלאכי לוויה היו (והשווה שמ‘ יב:יא; והוא על־פי בר"ר סח:יב, 789: ’ “עולים” אילו שליווהו בארץ ו“יורדים” –אילו שליווהו חוץ לארץ. ↩
-
ברקועת מים: בארץ (תה' קלו:ו), והוא על שום שהסולם היה מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (בר' כח:יב). ↩
קח
קְטַנַּת אָחוֹת3
לְתוֹכֵן רוּחוֹת4
כִּמְצָאוּהָ5 רְוָוחוֹת
5 בְּסֹובַע שְׂמָחוֹת6
בזוכר9 הַנִּשְׁכָּחוֹת
קה 1 נתפללה בשיחות 2 מאחות 3 לתוכן רוחות \ ומעלה ארוכות 4 המציאני רווחות 5 בשובע 6 ורוממה בפציחות 7 ברוך זוכר נשכחות
-
מיתפללה: צ"ל, כנראה ‘ניתפללה’ או ‘היתפללה’. ↩
-
בסיחות: בתחנונים. ↩
-
קטנת אחות: רחל וצ"ל, כנראה, ‘קטנה’, בשיכול מלים (השווה שה"ש ח:ח). ↩
-
לתוכן רוחות: לקב"ה (מש' טז:ב). ↩
-
כמצאוה: קרי ‘וכמצאוה’, רוצה לאמר, כשנתקבלה תפילתה. ↩
-
בסובע שמחות: בשמחה רבה (תה'טז:יא). ↩
-
ונמה: קרי ‘נמה’ ↩
-
בפציחות: בדיבור פה. ↩
-
בזוכר: צ“ל 'ב[רוך] זוכר הנשכחות, כגריסת כ”י קה, והוא רומז ללשון המקרא ‘ויזכור אלהים את רחל’ בר' ל:כב), שהוא ראש הסדר. ↩
קיד
מזכיר אַצְמִיחַ כְּצֶמַח רִיבְבוֹתֶיךָ1
וְאַרְבֶּה בְּשֵׂיבָה תְּנוּבָתֶיךָ4
וַאֲיַפֶּה מְשׂוּכֹתֶיךָ5
5 בְּכָל מוֹשְׁבֹתֶיךָ
בְּשׁוּבְךָ אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ6
-
אצמיח…ריבבותיך" על־פי יח‘ טז:ז: ’רבבה כצמח השדה נתתיך.' ↩
-
ותוערב: ותנעם. ↩
-
לפניך: צ"ל, כנראה, ‘לפני’. ↩
-
תנובתיך: על־פי תה‘ צב:טו: ’עוד ינובון בשיבה.' ↩
-
משוכתיך: כמו ‘אוהלך’, על־פי יש‘ ה:ה; ואולי כתוב ’משובתיך‘, ולפי זה אפשר שצ"ל, כהצעת עידו אבינרי, ’וארפה משבתיך‘, על־פי יר’ ג:כב; הו' יד:ה. ↩
-
בשובך…אבתיך: בר' לא:ג. ↩
קכ
ויבא <בר' לג:יח>
שִׂמְחַת שָׁלוֹם
לְאוֹהֵב שָׁלוֹם
וְשׂוֹנֵא שָׁלוֹם
רִיחַקְתּוֹ מִשָּׁלוֹם
5 וְיַעֲקֹב כְּבָא בְּשָׁלוֹם
נִשָּׂא לוֹ שָׁלוֹם
וְלִוִּיתֹו בְשָׁלוֹם
בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם
קכא
איוה פ̇: שֵׁשׁ שׂוֹנֵא
צַדִּיקִים עוֹנֶה
וּרְשָׁעִים מְעַנֶּה3
5 וְאִישׁ תָּם כְּנִיתְמַנֶּה4
בְּעִיר שְׁכֶם יַחֲנֶה5
וְשֵׁם צוּרוֹ שׂוֹנֵא8
כִּי מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו חוֹנֶה9
נ 6 היה וחנה והוי“ו שונתה ליו”ד
-
שש… מתעב: כינוי לקב"ה, על־פי מש' ו:טז. ↩
-
ומשנה: אפשר שצ"ל ‘ומשנא’. ↩
-
מענה: מייסר. ↩
-
כניתמנה: כשמונה לו, כשהוכרח. ↩
-
בעיר שכם יחנה: במקום ‘שיחנה בעיר שכם’. ↩
-
ונמלט: צ"ל, כנראה, ‘נמלט’. ↩
-
מזונה: משכם בן חמור אשר טימא את דינה; ואולי הוא כינוי לעשו. ↩
-
ושם… שונא: כינוי לשכם, ואולי לעשו. ↩
-
כי… חונה: על־פי תה' לד:ח. ↩
קכט
וירד יהודה <בר' לח:א>
מאמת מִיקָרוֹ1 הֻונְטָה
וְעַצְמוֹ2 הֶחְטָא
בִּיצוּעַ מִיטָּה5
5 וְשָׁלוֹשׁ הֶחְנִיטָה6
וְנַפְשׁוֹ נָקְטָה7
כִּי עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי נָטָה8
-
מיקרו: מכבודו; והנושא הוא יהודה, במעשה תמר. ↩
-
ועצמו: כמו ‘ואת עצמו’. ↩
-
בכנענית: הכוונה לבת שוע (בר' לח:ב). ↩
-
הוסטא: סטה מן הדרך הטובה. ↩
-
ביצוע מיטה: לשאתה לאשה. ↩
-
ושלוש החניטה: והוליד שלושה בנים, את ער, את אונן, ואת שלה. ↩
-
ונפשו נקטה: על שום שמתה עליו (בר' לח:יב; הלשון על־פי איוב י:א). ↩
-
כי… נטה: על־פי בר' לח:א. ↩
קלד
ויהי מקץ <בר' מא:א>
מוסר צוֹפֶה נַעֲלָמִים1
מִמֶּנּוּ לֹא נֶעֱלָמִים2
הוֹצִיא בַּנְּעִמִים3
מְפַעֲנֵיחַ סְתוּמִים4
5 לִפְתּוֹר חֲלוֹמִים
לְמֶלֶךְ עֲנָמִים5
מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִ[ים]6
1 מוסר] מסוד (= מוסר?) קיבל עליו עול מלכות שמים קס 2–4 ממנו… סתומים] הועתק בגליון לאורך הדף נ נעלמים] מעולמים קס 3 בנעימים קס 7 ויהי מקץ שנתים ימים קס
קלו
מפתור קימעה סְרִיסֵי פַרְעֹה1
שָׁאַל בְּמַדָּעוֹ2
וְכָל אֶחָד הוֹדִיעוֹ
אֶת מָה אֵרְעוֹ
וְאַחַר שְׁנָתַיִם פְּדָעוֹ7
וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹ[ה]8
-
סריסי פרעה: במקום ‘את סריסי פרעה’. והכוונה לשר המשקים ולשר האופים. ↩
-
במדעו: בחכמתו. ↩
-
וכנם: ועל שום שאמר יוסף. ↩
-
והכבדתי אל פרעו: משובש בלי ספק, וצ"ל ‘והזכרתני אל פרעה’, על־פי בר' מ:יד. ↩
-
צור: הקב"ה. ↩
-
פרעו: הענישו בפורענות. והוא על־פי הנאמר בבר“ר פט:ב, עמ‘ 1088: ’על ידי שאמר לשר המשקים ”זכרתני“ ”והזכרתני" ניתוסף לו ב‘ שנים, ויהי מקץ שנתים ימים.’ ↩
-
פדעו: גאלו (איוב לג:כד). ↩
-
ויחלף וכו‘: בר’ מא:יד. ↩
קלח
הנמצא כזה <בר' מא:לח>
מיכלא יצא מוֹשִׁיעַ וְגוֹאֵל1
צִדְקָתוֹ כְּהַרְרֵי אֵל2
שְׁנֵי צַדִּיקִים בְּהוֹאֵל3
בֵּרַךְ מִמְּעוֹן אֲרִיאֵל
מִגֶּזַע עָבַר פְּנוּאֵל6
וּמִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל
-
מושיע וגואל: הקב"ה. ↩
-
צדקתו… אל: תה' לו:ז. ↩
-
בהואל: אולי: ברצון; ואולי צ“ל ‘כהואל’, רוצה לומר, הקב”ה הפליא צדקתו כשהואיל לברך ממעון קודשו שני צדיקים, את יוסף ואת דניאל. ↩
-
פורת: את יוסף (בר' מט:כב). ↩
-
בהישאל: כנראה: כשנתבקש לפתור את החלום. ↩
-
מגזע עבר פנואל: מזרע יעקב (בר' לב:לב). וההיקש בין יוסף לדניאל על שום ששניהם עלו לגדולה בשל פתרון חלומות; ולא מצאתי מקורו במדרשות. ↩
קמב
וירא <בר' מב:א>
מצרת בן שְׁנֵי רָעָב בָּאוּ
וְלַאֲרָצוֹת הֻוקְרְאוּ3
וְעֵינֵי חָלָק4 כְּרָאוּ
רוֹאֵיכֶם מִכֶּם יִרְאוּ7
לְכוּ שִׁבְרוּ וְהָבִיאוּ8
לָמָּה תִּתְרָאוּ9
-
פורת: יוסף (בר' מט:כב). ↩
-
הובאו: כמו ‘באו’ שבטור הקודם. ↩
-
ולארצות הוקראו: ונתמנו (שני הרעב; טור 1) על ארצות שונות (בר' מא:נד). ↩
-
חלק: יעקב (בר' כז:יא). ↩
-
נם: אמר. ↩
-
לכינים: כינוי לבני יעקב, על־פי בר' מב:יא. ↩
-
רואיכם… יראו: על־פי בר"ר צא:ו, עמ‘ 1121: ’אמר יעקב לבניו, בניי כולכם גיבורים‘ וכו’. ↩
-
לכו… והביאו: בר' מב:יט; מג:ב. ↩
-
למה תתראו: בר' מב:א. ↩
קמה
וירא איש כָּל שֶׁהָורְאָה
בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ רָאָה1
וְתַאֲוָתוֹ2 הוּבְאָה
בְּחֶזְיוֹן נְבוּאָה
5 וְאֵל שַׁדַּי מִתָּמִים3 נִיתְנַבְּאָה4
-
כל… ראה: כל הדברים שראה יעקב אבינו לא ראה אלא ברוח־הקודש. ונראה מבוסס על האגדה בבר“ר צב:ג, עמ‘ 1140 (והשווה גם שם, ב), המפרשת את הפסוק בבר’ מג:יד כדברי נבואה. והשווה גם ת”י לפסוק זה: ‘ואנא הא כבר אתבשרית ברוח קודשא ארום אין איתכלית על יוסף איתכל על שמעון ועל בנימין.’ והשווה גם אגדת בראשית: ‘ואתו הפה שאמר… נמצאת לו רוח הקודש קימעא קימעא, התחיל מתנבא בתפילתו שכל בניו קיימים’ (ילניק, בית המדרש, ד, עמ' 99). ↩
-
ותאותו: תקוותו, רצונו, מאווייו. ↩
-
מתמים: כנראה: מאברהם אבינו למד כן, שנאמר בו: ‘אני אל שדי, התהלך לפני והיה תמים’ (בר' יז:א). ↩
-
ניתנבאה: בעבר מוארך; ורוצה לומר, שנתנבא בלשון ‘אל שדי’ כאברהם אבינו בשעתו. ↩
קמו
<ואל שדי: בר' מג:יד>
לִמְא̇וד הָמָה
לְהַשִּׂיג נֶחָמָה1
וְנַפְשׁוֹ הָעָגְמָה2
וְעַל שְׁלשָׁה3 נָהֲמָה
לִמְבִינֵי חָכְמָה6
תְּהִי לָכֶם אֵימָה
עַל מַלְכֵי אֲדָמָה7
נ 3 העגומה וקו על הוי"ו, כנראה לאות מחיקה
-
למאוד… נחמה: נפשו של יעקב היתה הומייה מאוד להשיג נחמה. ↩
-
העגמה: נתעצבה. ↩
-
ועל שלשה: על יוסף, על שמעון ועל בנימין. ↩
-
ופץ: ואמר. ↩
-
בנעימה: בלשון נעימה. ↩
-
למביני חכמה: לבניו. ↩
-
תהי… אדמה: כנראה מכוּון לנאמר בפסוק: ‘ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש.’ והשווה אגדת בראשית, שם, עמ‘ 100: ’ולא בפני זה בלבד [תהיו נושאין חסד] אלא בפני כל האומות.' ↩
קנ
ויגש <בר' מד:יח>
מרגלים קָרְעוּ שִׂמְלוֹתָם1
פַּחַד בְּמַלּוֹאתָם
מְרִיבָה בִּרְאוֹתָם
קָדְרָה מַרְאִיתָם
5 סֻולְּפָה חָכְמָתָם
וְדַעְתָּם וּבִינָתָם
וְלֹא יָדְעוּ בְּבִיאָתָם
כִּי שׁוֹמֵעַ יוֹסֵ[ף] כִּי הַ[מֵּלִיץ] בֵּ[ינוֹתָם]2
1 מרגלים] מרגלים אתם שמעו ונבהלו קר 2 במלאותם קח 3 בראותם] מחוק קח
5 אבדה קח 8 הטור מחוק קח
קנה
איש צמח בְּיִרְאָה וּבִרְעָדָה
וּבְאֵימַת חֲרָדָה
רָץ דְּבָרוֹ לְהַגִּידָה
וּשְׁלִיחוּתוֹ הֶעֱמִידָה1
5 גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה
-
העמידה: במקום ‘העמיד’, רוצה לומר: קיים (השווה לעיל, הערה על המשפט שבמבוא, פרק יג: “אולי ראוי, שנציין גם את השימוש התכוף בפועל העמד‘ במשמעות ’קיים'.”; וההערה: עיין: פזמון כד, שורה 1; פזמון עא, שורה 1; פזמון קנה, שורה 4; פזמון קנז, שורה 5; פזמון שסא, שורה 1; פזמון תכב, שורה 3; פזמון תנט, שורה 5; פזמון תפה, שורה 2.) ↩
קנז
אביך חלה פ פּוֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו1
וְהַכֹּל מַעֲשֵׂי יָדָיו2
וְלִרְאוֹת דּוֹרֵשׁ לִימּוּדָיו5
5 וְלַמַּעֲמִיד דִּבְרֵי סוֹדָיו6
נָתַן הוֹדָיָה בְּסִילּוּדָיו
כִּי לֹא יַעֲזֹוב אֶת חֲסִידָיו7
-
פודה נפש עבדיו: כינו לקב"ה (תה' לד:כג). ↩
-
והכל מעשי ידיו: אף הוא כינוי לקב"ה. ↩
-
חיזק: את יעקב, על־פי בר‘ מח:ב: ’ויתחזק ישראל וישב על המטה.' ↩
-
במושל בכיבודו: כנראה משובש, ורומז לנאמר על הפסוק הנ“ל בתנחומא, ויחי, ו: ‘למה ויתחזק ישראל וישב, אמר אף על פי שהוא בני, מלך הוא ואחלק לו כבוד.’ ואולי נתחלפו האותיות למעתיק, וצ”ל ‘במושב לכיבודיו’. ↩
-
ולראות דורש לימודיו: צ"ל, כנראה, ‘לראות דורשי לימודיו’, רוצה לומר, את מנשה ואת אפרים, שהיו לומדים תורה לפניו. השווה בתנחומא שם: ‘בכל יום ויום יושבין [מנשה ואפרים] ועוסקין בתורה לפניו ועכשו הוא אומר מי אלה’ וכו'. ↩
-
ולמעמיד דברי סודיו: ולקב"ה המקיים (השווה לעיל הערה על המשפט שבמבוא, פרק יג: “אולי ראוי, שנציין גם את השימוש התכוף בפועל העמד‘ במשמעות ’קיים'.”; וההערה: עיין: פזמון כד, שורה 1; פזמון עא, שורה 1; פזמון קנה, שורה 4; פזמון קנז, שורה 5; פזמון שסא, שורה 1; פזמון תכב, שורה 3; פזמון תנט, שורה 5; פזמון תפה, שורה 2.) ברכותיו. ↩
-
כי… חסידיו: תה' לז:כח. ↩
קסג
ואלה שמות <שמ' א:א>
מחצם פ נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת1
בְּאוֹתוֹת רְשׁוּמוֹת2
בְּנִיחוּם אֵלֶּה שְׁמוֹת3
וְיֵשְׁבוּ נְשַׁמּוֹת4
5 נְחָלוֹת שמות5
-
נקבו בשמות: בני יעקב. ↩
-
באותות רשומות: בסימני ייחוס מפורשים. ↩
-
בניחום אלה שמות: אין בידי לפרש; ואולי הוא פירוש לטור שלפניו: בריצוי שבציון רשימת שמותיהם. והשווה שמ“ר א:ב: 'כל מקום שנאמר… ”ואלה“ מוסיף שבח על הראשונים… ”ואלה שמות" הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכלם היו צדיקים.' ↩
-
וישבו נשמות: על־פי יש' נד:ג, וכיו"ב: השבטים עתידים לנחול נשמות. ↩
-
נחלות שמות: נראה משובש, במקום ‘נחלות שממות’ (יש' מט:ח). ↩
קסז
<ומשה היה רעה; שמ' ג:א>
משוי שְׁנֵי מְקֻודָּשַׁי1
וְעַם קְדוֹשַׁי
5 רִאשׁוֹן בֶּן עַמְרָם וְשֵׁינִי בֶּן יִשַׁי7
-
שני מקודשי: שני צדיקים. ↩
-
הודעתם: נראה שצ"ל ‘הודעתים’. ↩
-
קידושי: קדושתי. ↩
-
וכי: אין בידי להלום; ונראה לי, שצ"ל ‘וכן’. עידו אבינרי מציע לגרוס ‘וכיהנו מקדישי’; ואולי כתוב ‘וכי היו’. ↩
-
הגו: למדו. ↩
-
מקדישי: כינוי לחכמים. ↩
-
ראשון… ישי: רומז לאגדה שבשמ“ר ב:ב, ג: 'בדק לדויד בצאן ומצאו רועה יפה… ואף משה לא בחנו הקב”ה אלא בצאן‘ וכו’. ↩
קסט
פ מן העבדה מִכּ̇ובֶד סִבְלוֹתָם
וּמִלַּחַץ עֲבוֹדָתָם
צָעֲקוּ צִבְאוֹתָם
בְּע̇וצֶב אֶנְקָתָם
5 וְשָׁמַעְתָּ אֶת נַאֲקָתָם.
אַמִּץ1 הַשְׁמִיעַ לַעֲדָתָם
כְּהִשְׁמַעְתָּה לַאֲבוֹתָם
וּלְאַלְפֵי רִיבְבוֹתָם
בְּמִרְעֶה טוֹב אֶרְעֶה אוֹתָם2
אא 2–9 צעקו עדתם והשמיע [ל]צבאותם כהשמיע
לאבותם ולאלפי רבבותם קירוב ישועתם ועלתה צעקתם ועוצם רינתם
וישמע אלוהים את נאקתם
קעא
איש מהיר בְּנַחַת יְשִׁיבָה1
כְּהֶגְּיוֹן מְשִׁיבָה10
וְהֶחְזִיר תְּשׁוּבָה
אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה11
-
ישיבה: אפשר שצ"ל ‘ושובה’, על־פי יש' ל:טו. ↩
-
אמרי: כנראה משובש, במקום ‘אמרים’. ↩
-
השיבה: הה"א הראשונה מנוקדת בצירה בבלי; והוא במקום ‘השיב’. והנושא: משה רבנו. ↩
-
וחותנו: יתרו. ↩
-
הקשיבה: במקום ‘הקשיב’. ↩
-
ודעתה: כנראה משובש, במקום ‘ודעתו’, בהשפעת ‘הקשיבה’ שבטור הקודם. ↩
-
יושבה: נתיישבה עליו דעתו; רוצה לומר: הסכים לרצונו. ↩
-
כנתאיו: רוצה לומר: כשנתאווה, כשרצה. ↩
-
לשיבה: לחזור למצרים; ואולי צ"ל ‘לשובה’. ↩
-
כהגיון משיבה: כמו שנאמר בתורה, שהיא משיבת נפש (תה' יט:ח). ↩
-
אלכה נא ואשובה: שמ' ד:יח. ↩
קעג
אוהב מרעית אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם1
יִיחֵס יִתְרוֹ בְּשָׁלוֹם2
כִּנְתִיבַת שָׁלוֹם3
כְּנָם4 בְּחִיבָּה וְשָׁלוֹם
5 לְמשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם5
-
אדון השלום: כינוי לקב"ה. ↩
-
ייחס יתרו בשלום: בירך את יתרו, ציין אותו לברכה. ↩
-
כנתיבת שלום: על־ידי שנהג בדרך טובה ומבורכת; ואולי צ"ל ‘כנתינת’ או ‘בנתינת’. ↩
-
כנם: כשאמר (יתרו). ↩
-
לך לשלום: שמ‘ ד:יח. הדברים מכוּונים לנאמר בברכות סד ע"א: ’הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח, ודוד שאמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה'. ↩
קעה
לאב אשר מִיאוֹר מַיִם חִילַּצְתִּיךָ
וּבְהַסְּנֶה1 רִצִּיתִיךָ
וּמֵרוּחִי הֶאֱצַלְתִּיךָ
וּמִכָּל אָדָם חֲפַצְתִּיךָ
5 בְּשָׁלוֹם הֶעֱלַצְתִּיךָ2
וּבְמִישׁוֹר הִרְבַּצְתִּיךָ
אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ3
1 לאב אשר] לאב אשר אתא ל[…] ויחי קפ / מיואור (!) דב 2 ומיד צר חלצתיך ובחסנה רציתיך דב 5 ובשלום דב 7 עזרתיך ואימצתיך דב
קעו
וּבִזְכוּת הָאִישׁ הַלָּזֶה3
וּכְנָם4 שַׁעַר הַשָּׁמַיִם זֶה
גִּלִּיתִי לְךָ שְׁמִי זֶה
5 וְשַׂמְּתִּי אֹתְךָ כִּי זֶה5
רֹאשׁ לְכָל נָבִיא וְחוֹזֶה
קפ 1 למהיר] למהיר אשר פגע במקום
-
למהיר: בכ"י נ מובאות המלים ‘למהיר בצדק’ ביחד, ואחרי מלת ‘בצדק’ נקודתיים, אבל תחילת הפיוט המכוּון בציוּן היא ‘למהיר אשר פגע במקום’, ומלת ‘בצדק’ שייכת לפזמון. ↩
-
בצדק… במחזה: בזכותו של אברהם (בר' טו:א). ↩
-
האיש הלזה: יצחק (בר' כד:סה). ↩
-
וכנם: אולי צ"ל ‘ונם’. ושיעור הטור: ובזכות יעקב (בר' כח"יז). ↩
-
כי זה: כינוי למשה (שמ' לב:א, כג). ↩
קפב
השכם <שמ' ח:טז>
תָּאֲבוּ3 לְהַרְשִׁיעָה
וְנָמוּ4 אֵין יְשׁוּעָה
וְסִיחֲקָה לָהֶם הַשָּׁעָה
5 וְלֹא יָדְעוּ בְנֵי רִשְׁעָה
כִּי מַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה5
-
והעריב: נראה טעות המעתיק מכוח שגרת הצירוף ‘השכם והערב’. ולפי זה נרמז כאן פיוט שתחילתו ‘מתגאה’. ↩
-
טיפשים ארבעה: מכוּון לנאמר בוי"ר כז:יא, עמ‘ תרמה: ’אמר ר‘ לוי אוי להם לרשעים שהם מתנמקים בעיצות על ישראל… עשו אמר שוטה היה קין’ וכו'; וכך גם במדרש תהילים ב:ד. ↩
-
תאבו: רצו. ↩
-
ונמו: ואמרו. ↩
-
מקשה… ברעה: מש' כח:יד. ↩
רנג
פסל <שמ' לד:א>
מעשה נֶאֱמָן1 אֲשֶׁר נִזְהַר
בִּרְאוֹתוֹ עֵגֶל מֻוגְהָר2
הִשְׁלִיךְ לוּחוֹת וְנִידְהַר3
5 וַיְשַׁבֵּר אוֹתָם תַּחַת הָהָר6
-
נאמן: כינוי למשה רבנו (במ' יב:ז). ↩
-
עגל מוגהר: כנראה: עגל שגהרו, השתחוו לפניו ישראל (הצעת י' אבינרי); ואפשר: עגל שהקיפוהו בתשואות גיל, על־פי משמע תיבת ‘גהר’ בפייטנות הקדומה (עיין: מ‘ זולאי, ידיעות המכון, ו, עמ’ קפ, ובמראי־המקומות המסומנים שם). ↩
-
ונידהר: ונעשה גדול ורם (עיין זולאי, שם, עמ' קפא). ↩
-
ועליהם: על הלוחות. ↩
-
כתב מוזהר: השלם: נאמר בכתב מוזהר. ‘כתב מוזהר’ הוא כינוי לתורה; ‘מוזהר’ כנראה מלשון זוהר ואורה. ↩
-
וישבר… ההר: שמ' לב:יט. ↩
רנח
וּלְנֶיכְדָּם אֲחַכְּמֶנָּה5
וְאָרְחוֹת חַיִּים אחכמנה6
5 וְלֶעָתִיד בְּקִרְבָּם7 אֶתְּנֶנָּה
וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה8
-
לזרע קדש: לישראל. ↩
-
אלמדנה: את התורה. ↩
-
לנינם: לצאצאיהם. ↩
-
אבינה: במקום ‘אביננה’, כלומר: אסבירה. ↩
-
אחכמנה: כמו ‘אלמדנה’. ↩
-
אחכמנה: כנראה טעות דיטוגראפית מסוף הטור הקודם; ויש לגרוס מעין ‘אשימנה’ או כיו"ב. ↩
-
בקרבם: בקרב ישראל. ↩
-
בקרבם… אכתבנה: על־פי המקרא: ‘נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה’ (יר' לא: לב). ↩
רסא 1
לָאֹהֶל חֲרוּזִים
וְעַל הַמִּשְׁכָּן מָאֳוחָזִים2
בְּחָכְמַת חוֹזִים3
וָעֶד מַעֲלִיזִים4
לְיוֹדֵעַ רָזִים7
יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים8
-
הפזמון מדבר ביריעות המשכן (שמ' לו:ח ואילך); היריעות היו כמיני מחרוזות לאוהל־מועד. ↩
-
ועל… מאוחזים: ומחוברות זו לזו מסביב למשכן. ↩
-
בחכמת חוזים: מכוח חכמתם של העושים במלאכה ברוח־הקודש. ↩
-
ועד מעליזים: שגורמים לשמחת נצחים. ↩
-
הודו: הנושא: החוזים (טור 3). ↩
-
בע בעד לוזים: לכאורה כך בכ“י נ, ונראה, שאותיות ‘בע’ נשתבשו למעתיק מן התיבה שלאחריהן; ו‘בעד לוזים’ אין בידי להלום, ונראה לי, שהאות דל”ת של ‘בעד’ אינה אלא יו“ד גדולה, וצ”ל ‘בעילוזים’, רוצה לומר: בשמחות. ↩
-
ליודע רזים: לקב"ה. ↩
-
יי עשה חזיזים: זכ' י:א. ↩
רעד
(ו)נפש כי תחטא <וי' ד:א>
נֶאְדָּר בִּקְדוֻשָּׁה1
בְּעֵדָה מְקֻודָּשָׁה2
בָּרָא חֲדָשָׁה3
כְּהֶגְיוֹן מוֹרָשָׁה4
וּבַחֲקִירָה וּבִדְרִישָׁה
לַגּוּף שֵׁמוֹת חֲמִשָּׁה7
וְלַנֶּפֶשׁ שֵׁמוֹת חֲמִשָּׁה8
-
נאדר בקדושה: הקב"ה (שמ' טו:יא). ↩
-
בעדה מקודשה: בקהל ישראל. ↩
-
ברא חדשה: על־פי יר' לא:כא. ↩
-
כהגיון מורשה: כדבר הנאמר בתורה (דב' לג:ד). ↩
-
וחק: וחקק, קבע. ↩
-
לפלשה: להסביר, לבאר. ↩
-
לגוף… חמשה: לא מצאתי לזה מקור. ↩
-
ולנפש… חמשה: השווה בר"ר יד:ט, עמ‘ 132: ’חמשה שמות נקראו לה [לנשמה]: נפש נשמה חיה רוח יחידה.' ↩
רעו
נֶפֶשׁ עֲנֻוגָּה1
תִּהְיֶה לְתוּגָה2
וְלֹא תִתֵּן פּוּגָה3
כִּבְתוּלָה נוּגָה
5 וּכְב̇וסֶם עֲרוּגָה4
קָרְבָּן תַּעֲרוֹגָה5
כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה8
-
נפש ענוגה וכו‘: סיום המשפט בא בסוף הפזמון, וכל הטורים בחינת מאמר מוסגר: נפש ענוגה כי תחטא בשגגה – תהיה לתוגה וכו’. ↩
-
תהיה לתוגה: תתעצב משום הרגשת אשמה. ↩
-
ולא תתן פוגה: רוצה לומר, תתמיד בתשובה ובבכייה ועצבות. ↩
-
וכבוסם ערוגה: במקום ‘וכערוגת בושם’, בסמיכות הפוכה; צ"ל, כנראה, ‘ובבושם ערוגה’, והוא כינוי לבית־המקדש. ↩
-
קרבן תערוגה: במקום ‘בקרבן תערוג’ (אל ה'). ↩
-
וכופר: וכפרה. ↩
-
תשוגה: במקום ‘תשיגה’; כלומר, ותשיג מחילה וכפרה. ↩
-
כי… בשגגה: וי' ד:ב. ↩
רפג
הַמְלַמֵּד לָאָדָם דַּעַת1
הִרְגִּיל מְכַהֵן בְּזֹאת מוּדַעַת2
וְתוֹרָה מִפִּיו נִתְבַּעַת
בְּמוֹעֵצוֹת וָדַעַת7
כִּי שִׂפְתֵי כ̇הֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת8
נ 5 לאום] לאם ווי“ו תלויה בין אלף למי”ם
-
המלמד… דעת: הקב"ה (על־פי תה' צד:י). ↩
-
בזאת מודעת: כאן כינוי לתורה (יש' יב:ה); השווה לעיל, פזמון ז, טור 5; להלן פזמון שא, טור 2. ↩
-
ודמותו כמלאך: השווה מל‘ ב:ז: ’כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה‘ צבאות הוא.’ ↩
-
מודעת: ידועה. ↩
-
להיות: שתהא התורה המתבקשת מפיהו. ↩
-
לאום נפדעת: לעם נושע, לכנסת־ישראל (השווה איוב לג:כד). ↩
-
במועצות ודעת: מש' כב:כ. ↩
-
כי… דעת: מל' ב:ז. ↩
רפד
וּמְשָׁרְתֵי עֲזָרָה
נֶעֶנְשׁוּ בִגְזֵירָה
נִיגְּשׁוּ בְלִי אוסרה4
5 מִיתָה עֲלֵיהֶם נִגְזְרָה
בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה5
-
מכפרי חאט עזורה: כינוי לכוהנים. ↩
-
חאט: חטא; הכתיב מצוי בגניזה. ↩
-
עזורה: כינוי לישראל הנעזרים בה'. ↩
-
אוסרה: הפענוח מפוקפק, ואיני יודע להלום. ואולי כתוב ‘אומרה’ (=אימרה?), ורוצה לומר: בלי שנצטוו. ואולי צ“ל ‘אוזרה’ (=איזרה), רוצה לומר: לבוש (השווה ת' צג:א). והשווה וי”ר כ:ט, עמ‘ תסב–תסג: ’בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן… על ידי שהיו מחוסרי בגדים‘ וכו’. ↩
-
בהקריבם אש זרה: במ' ג:ד; כו:סא. ↩
רפה
נָדָב וַאֲבִיהוּא נֶחְתְּמָה גְזֵירָתָם
שְׁנֵי חוּטֵי אֵשׁ נִכְנְסוּ בְחָוטְמוֹתָם3
שָׂרְפוּ גְוִיָּיתָם בִּשְׁעַת בִּיאָתָם
וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻום בְּכֻתֳּנֹתָם6
-
בלי עיתם: על שום שלא הגיעה עדיין שעתם לכהן. ↩
-
ולקחו מחתותם: על־פי וי' י:א. ↩
-
שני… בחוטמותם: על־פי סנהדרין נב ע"א: ‘שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו בו בחטמו’. ↩
-
אחיהם: מישאל ואלצפן (השווה וי' י:ד). ↩
-
בעוצב אנחתם: כמו: באנחת עצבותם, בסמיכות הפוכה. ↩
-
ויקריבו… בכתנתם: וי' י:ה. ↩
רפו
[15 ע"ב] בְּקָרְבָתָם תָּעוּ1
אֵשׁ הִגִּיעוּ4
וּבְאֵשׁ הֻיגְּיעוּ5
5 וּכְהֶרֶף6 הֻוכְנְעוּ
מְהֵרָה נִיגְדָּעוּ
כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ7
נ 6 ניגדעו] היה נמנעו ונמחק בקו
-
בקרבתם תעו: נדב ואביהוא תעו בהקריבם לפני ה‘ אש זרה; השווה וי"ר כ:ח, עמ’ תסא, ומקבילות: ‘בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן: על הקרבה ועל הקריבה’ וכו'. ↩
-
ולפני: עד לפני המזבח. ↩
-
געו: הגיעו. ↩
-
הגיעו: הביאו לפני ה'. ↩
-
היגיעו: צ"ל, כנראה, ‘הוגעו’, רוצה לומר, נוגעו. ↩
-
וכהרף: מיד, כהרף עין (השווה לעיל, פזמון רעח, טור 5). ↩
-
כי… נעו: איכה ד:טו. ↩
רפז
<יין ושכר אל תשת; י:ח>
שְׁלשָׁה דְבָרִים בַּיַּיִן מְפ̇ורָשִׁים
מְשַׂמֵּחַ לְבַב אֲנָשִׁים1
וּמֵישִׁיב דַּעַת חֲלוּשִׁים2
5 שִׁמְעוּ צְעִירִים וִישִׁישִׁים
כִּי שׁוֹתָיו קְדוֹשִׁים
חוּץ מֵהַמִּטַּהֲרִים וְהַמִּתְקַדְּשִׁים5
וְזֶרַע מְקֻודָּשִׁים6
עָלָיו מְבָרְכִים וְשֵׁם אֵל מַקְדִּישִׁים
10 וְהַגֶּפֶן אָמְרָה טַעֲמֵי קִידּוּשִׁים7
הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים8
נ 7 והמתקדשים] והמקדשים ותי"ו תלויה בין השיטין
-
משמח לבב אנשים: שופ‘ ט:יג; תה’ קד:ט. ↩
-
ומישיב דעת חלושים: ומביא את החלושים ליישוב הדעת. ↩
-
ומצהיל פנים: על־פי תה' קד:טו. ↩
-
כפושים: השווה איכה ג:טז. ↩
-
חוץ… והמתקדשים: חוץ מן החוטאים ועובדי עבודה זרה; על־פי יש' סו:יז. ↩
-
וזרע מקודשים: ישראל. ↩
-
טעמי קידושים: דברים נכונים ומקודשים. ↩
-
החדלתי… ואנשים: שופ' ט:יג. ↩
רצ
שׁוֹגֶה בְיֵינוֹ
וְנִלְקְחוּ לְשֶׁבַע1
וְאָזְרוּ חֲנִית וְכוֹבַע
עַל מִסְפָּר ר̇ובַע2
5 וְחוֹנֶה בְּכֵס מְרֻובָּע3
דַּם עֲבָדֶיךָ הַמְקֻובָּע4
מֵרְבִיעִית5 יִתְבַּע
וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע6
-
היו… לשבע: איני יודע לפרש; והכוונה ודאי לארבע הממלכות הנרמזות בחזון דניאל (דנ' ז). ↩
-
על… רובע: על כנסת־ישראל (על־פי במ' כג:י). ↩
-
וחונה בכס מרובע: כינוי לקב"ה (עיין יח' א:ה). ↩
-
המקובע: מלשון ‘וקבע את קבעיהם נפש’ (מש' כב:כג). ↩
-
מרביעית: מן החיה הרביעית, היא אדום (דנ' ז:ז). ↩
-
מארבע: מארבע כנפות הארץ. ↩
רצב
בְּסִימָנִים שְׁנַיִים1
בְּגֵרָה וְשֶׁסַע פַּרְסוֹתַיִים2
וְכָל אֲשֶׁר בַּמַּיִם
בספירים3 וְקַשְׂקְשׂוֹתַיִים
5 וְעוֹף הַשָּׁמַיִם
בְּקֻורְקְבָן וּבֵיצָה וְקַרְסֻולַּיִים4
נִתְפָּרְשׁוּ לַעֲמוּסֵי מֵעַיִים5
כְּמוֹ הוֹגִים בִּמְאִורַת [עֵינָיִם]6
-
בסימנים שניים: של טהרת הבהמה. ↩
-
בגרה… פרסותיים: השווה וי' יא:ג. ↩
-
בספירים: צ“ל ‘בסנפירים’, ואפשר שיש נו”ן תלויה בין השיטין, אך אין היא נראית מחמת כתם במקום הזה. והשווה בסדר, וי' יא:ט. ↩
-
בקורקבן… וקרסוליים: סימני הטהרה בעוף (השווה משנת חולין ג:ו; ושם במקום ביצה – זפק). ↩
-
לעמוסי מעיים: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי יש' מו:ג. ↩
-
כמו הוגים וכו‘: העוסקים בתורה (תה' יט:ט). והשימוש במלת ’כמו' מוזרה, ואולי הוא שיבוש. ↩
רצג
אשה <וי' יב:א>
חֲמִשָּׁה דָמִים1
בְּאִשָּׁה רְשׁוּמִים
וְזֶה לָזֶה לֹא נִדְמִים2
וּפֵירְשׁוּם חֲכָמִים
5 לַעֲדַת רְחוּמִים3
וְלַאֲשֶׁר זֶרַע מְיַחֲמִים4
וְלַנּוֹשֵׂאת בִּרְחָמִים 5
כִּי תֵלֵד זָכָר בַּנְּעִימִים
וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים
4 אחרי הטור היה גם באמרי חיכומים ונמחק בקו נ 6 מיוחמים אב 7 ונושאת אב 8 כתלד אג
רצו
<בראש או בזקן; וי' יג:כט>
אָדָם הַנָּעִים1
מַעֲשָׂיו אִם יַנְעִים2
יַצִּיל3 מִפְּגָעִים
בְּכָל עִתִּים וּרְגָעִים
5 אִם יֹאהַב4 תַּעְתּוּעִים
בִּגְוִיָּתוֹ נוֹגְעִים5
מִינֵי נְגָעִים
מִמִּשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים6
-
הנעים: הצדיק. ↩
-
מעשיו אם ינעים: אם יעשה מעשים טובים. ↩
-
יציל: כנראה צ“ל ‘ינצל’. ואפשר שיש לפרש: [את ה]אדם הנעים וכו' יציל [הקב”ה] מפגעים. ↩
-
אם יאהב: אבל אם יאהב וכו'. ↩
-
נוגעים: קרי: יהיו נוגעים. ↩
-
ממשלחת… רעים: תה‘ עח:מט. טורים 5–8 הם על־פי הנאמר בוי"ר יח:ד, עמ’ תט, ובמקבילות: ‘שאין הנגעין באין אלא על לשון הרע’ וכו'. ↩
רצז
[16 ע"א] קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ1
וּמִתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ2
צִוָּה לְא̇ום דַּלַּת רֹאשׁ3
תּוֹרַת נְגָעִים לִדְרוֹשׁ
5 וְאִישׁ רָעָה כִּי יַחֲרוֹשׁ4
כֹּהֵן נִגְעוֹ יִדְרוֹשׁ5
בִּמְתוּקָה מִדְּבַשׁ6 וְתִירוֹשׁ
וְהַנֶּגַע אִם יִפְרוֹשׁ7
נֶתֶק הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ8
-
קורא… מראש: כינוי לקב"ה (יש' מא:ד). ↩
-
ומתנשא לכל לראש: גם כן כינוי לקב“ה, על־פי דה”א כט:יא. ↩
-
לאום דלת ראש: לישראל (השווה שה"ש ז:ו). ↩
-
ואיש… יחרוש: השווה ביאור הטור האחרון בפזמון הקודם. ↩
-
ידרוש: יבדוק. ↩
-
במתוקה מדבש: על־פי הכתוב בתורה (הכינוי על־פי תה' יט:יא). ↩
-
אם יפרוש: אם יחליט הכוהן במפורש. ↩
-
נתק… הראש: וי' יג:ל. ↩
רצט
זאת תה[יה] <וי' יד:א>
מַלְשִׁין לְשׁוֹן הָרָע1
יִפּוֹל בְּשׁוֹאָה בְּרָע
וְטוֹבָה מִמֶּנּוּ תֻוגְרַע
וְרָעָה לְעַצְמוֹ יִזְרַע
5 וּמְקוֹם נִידָּה מַפְרַע2
סוֹפוֹ לִהְיוֹת מְצֹורָע
-
מלשין… הרע: על־פי הדרשה בערכין טו ע"ב ובמקבילות: ‘זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע.’ והשווה גם תנחומא, מהדורת באבער, מצורע, סוף סי‘ א וריש סי’ ב. ↩
-
ומקום נידה מפרע: ומי שפורע מקום נידה סופו מוליד מצורעים; והוא על־פי הנדרש בתנחומא, מהדורת באבער, מצורע, ג: ‘אם שמש אדם את אשתו נדה הבנים לוקין בצרעת;’ ועיין שם. ↩
ש
שָׁב מֵרָעָתוֹ1
יָואֳסַף2 מִצָּרַעְתּוֹ
וְזֹאת תּוֹרָתוֹ
בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ3
5 אַחַת לְנַקּוֹתוֹ
וְאַחַת לְכַפָּרָתוֹ4
וְעֵץ אֶרֶז לְג̇ובַהּ קוֹמָתוֹ5
וּשְׁנִי תוֹלַעַת לְדִבְרֵי רְמִיָּיתוֹ6
וְאֵזוֹב בְּתֻומָּתוֹ7
10 לְמוֹדֶה פְּעֻולָּתוֹ8
וְעוֹד בעלותו9
וּמַיִם חַיִּים לְטַהֵר גְּוִיָּתוֹ
מִכָּל זִימָּתוֹ
וְכֹהֵן בִּגְדֻולָּתוֹ
15 יַעֲשֶׂה חַטָּאתוֹ
וְיַקְרִיב עוֹלָתוֹ
-
שב מרעתו: החוזר בתשובה מחטאו. ↩
-
יואסף: יירפא; ואפשר שכתוב ‘ייאסף’. ↩
-
וזאת… טהרתו: וי' יד:ב. ↩
-
אחת… לכפרתו: מפרש למה מביא המטהר שתי ציפורים (וי' יד:ד); ולא מצאתי לזה מקור. ↩
-
ועץ… קומתו: על־פי המדרש בתנחומא, מהדורת באבער, מצורע, ח: ‘ועץ ארז, הארז הזה אין עץ גבוה ממנו, ולפי שהגביה את עצמו כארז באתה עליו הצרעת.’ ↩
-
ושני… רמייתו: לא מצאתי לזה מקור. ↩
-
ואזוב בתומתו: ויקח גם אזוב בתומתו. ↩
-
למודה פעולתו: למיטהר שנתרפא על־ידי שחזר בתשובה והודה על מעשהו; על־פי המשך המאמר הנ“ל בתנחומא, שם: 'לפי שהשפיל עצמו לפיכך מתרפא ע”י אזוב.' ↩
-
בעלותו: אולי צ"ל ‘בְּעַוְלָתוֹ’; רוצה לומר, בחטאו. והשימוש במלת ‘ועוד’ אולי במקום ‘וגם’. ואפשר שיש לגרוס ‘ועוזב עולתו’, והוא מקביל לטור 10. ↩
שה
<ואשה כי יזוב; וי' טו:כה>
וְזֹאת מִידָּתָהּ1
וּפִילּוּשׁ2 מִצְוַת דָּתָהּ
5 כָּל יְמֵי זוֹב טֻומְאָתָהּ
תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ7
נ 4 ומיופי] כתוב מעל ויופי
-
מידתה: המנהג שיהיה נהוג בה. ↩
-
ופילוש: וחקיקת. ↩
-
תסיר: תהיה מועברת. ↩
-
מחמודתה: מחִנה והודה. ↩
-
ומיופי: הסופר כתב תחילה את הגירסה הראשונה (ראה אפאראט מדעי). שתי הנוסחאות, ‘ויופי’ ו‘מיופי’, נהלמות; ואפשר שנוסח ראשון עיקר, ולפי זה יש לנקד בטור 3 מַחֲמוּדָתָהּ (על־פי איכה א:ז, יא). ↩
-
כבודתה: השווה תד' מה:יד. ↩
-
כל… בנדתה: השווה וי' טו:יט. ↩
שח
אַרְבָּעָה בְחוּנִים1
בְּדִבְרֵי נְבוֹנִים
וּבְחָכְמַת מַאֲמִינִים
נִיתְפָּרְשׁוּ לַנֶּאֱמָנִים2
5 וּכְמֵיתִים נְתוּנִים3
מְצ̇ורָע וְסוּמָה וַחֲסַר מְזוֹנִים
וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ בָּנִים4
קה 1 בחנים 4 נתפרשו 5 וכמתים 6 וסומא
-
ארבעה בחונים: ארבע מחלקות של בני אדם. ↩
-
בדברי… לנאמנים: שיעור הטורים: נתפרשו לנאמנים בדברים נבונים ובחכמת מאמינים, רוצה לומר, בדברי חז"ל. ↩
-
וכמיתים נתונים: שהם נחשבים כמתים גם בחייהם. ↩
-
מצורע… בנים: מיוסד על בבלי נדרים סד ע"ב והמקבילות: ‘ארבעה חשובים כמת: עני [’חסר מזונים‘] מצורע, סומא ומי שאין לו בנים.’ ↩
שט
טֶרֶם תָּבֹא הַבַּיִת3
וְעַד לֹא בָּאָה לַבַּיִת4
כְּצִפּוֹר מָצְאָה בַיִת5
וְהוֹרֵיתָה מִצְוַת בַּיִת6
לְחָנְתָה בְּיַרְכְּתֵי בַּיִת7
נֶגַע בָּשָׂר וְנֶגַע רֹאשׁ וְהַבַּיִת
אחרי מות 8
-
דברתה לנות: הפענוח מפוקפק. ↩
-
לנות בית: כינוי לישראל (תה' סח:יג). ↩
-
טרם תבא הבית: קודם לכניסתה לארץ־ישראל. ↩
-
ועד… לבית: וקודם שזכתה לדירת קבע. ↩
-
כצפור… בית: תה' פד:ד. ↩
-
מצות בית: כנראה: מצוות הקשורות בחיי המשפחה היושבת בביתה. ↩
-
לחנתה… בית: כינוי לישראל החונים בירכתי המשכן. ↩
-
אחרי מות: רומז כנראה להעדר תואם בחלוקת התורה לסדרים בין מנהגו של המעתיק למנהגו של הפייטן; ועיין לעיל, עמ' 40 [מבוא, דיבור המתחיל: “עניין זה מביאנו אל שאלת מקומו ומנהגו של מעתיק כתב־היד שלנו.”; הערת פרויקט בן־יהודה] ↩
שי
איש אשר ישחט <וי' יז:א>
מאז קרבנות שְׁחִיטַת שׁוֹר1 הוֹרֵיתָנוּ
בְּסֵדֶר תּוֹרָתֵינוּ
לַעֲשׂוֹת חוֹבָתֵינוּ
עַד תִּרְצֶה תְּפִילָּתֵינוּ2
5 נַגִּישׁ דְּבָרִים בִּתְחִינָּתֵינוּ3
וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ4
1 מאז קרבנות] מאז קרבנות השביתו אנחה קב וב. 2 תורתינו] מתחתיו קורבנותינו והוא כנראה נ"א נ 3 חובותינו קב 4 עת קב ועת וב / תפלתינו קב
5 נגיש] נקח וב
שיב 1
שׁוֹר וְכֶשֶׂב וְעֵז הוֹרָה 2
עוֹטֶה אוֹרָה3
לְקָורְבַּן תְּשׁוּרָה4
וְאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר מִידָּתָם גְּמוּרָה5
5 וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזֶמֶר אֵין לָהֶם תְּמוּרָה6
וְכֻלָּם כְּאֶחָד לָהֶם לֶאֱכֹל הִתִּירָה
וּגְוִיָּתָם עֲטוּרָה7
נְקִיָּיה וּטְהוֹרָה
וְאֵין בָּהּ מוּם כִּי כֻולָּהּ כְּשֵׁירָה
וְזֶה הַפִּתְרוֹן שֵׁמוֹת עֲשָׂרָה8
10 פתרון שמות בהמות עשרה קב / שרידים מסוף הפזמון קל וב
-
לכאורה דן הפזמון בעניין הבהמה והחיה הנזכרות לטהרה בדב‘ יד: ד–ה: ’זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר;‘ אבל הוא קשור לסדר שלנו מכוח המקרא ’אשר ישחט שור או כשב או עז' (וי' יז:ג), הנזכר בראשו. ↩
-
הורה: לימד. ↩
-
עוטה אורה: הקב"ה (תה' קד:ב). ↩
-
לקורבן תשורה: להביא מהם קרבן. ↩
-
מידתם גמורה: כנראה: דינם כבר שנוי במקום אחר; והכוונה לדב' יד: ד–ה, שהוזכרו לעיל בביאור. ↩
-
אין להם תמורה: כנראה: אין מלבדן חיות טהורות. ↩
-
עטורה: במובן: כשרה. ↩
-
שמות עשרה: הכוונה לעשרת מיני הבהמה והחיה הנזכרים בפסוקים הנ"ל (דב' יד:ד–ה). ↩
שיג
אמנם עשרה אַחַד עָשָׂר
שָׂנְאוּ מוּסָר1
קֹרַח וּצְלָפְחָד2 פָּשְׁעוּ בְמוּסָר
כֻּולָּם לֹא הֵבִינוּ לָקַחַת חָכְמָה וּמוּסָר
1 אמנם עשרה] אמנם עשרה דברים נקנו בנפשות קב קל 3 פשעות במוסר] שנאו מוסר ואותיות פשעו ב נוספו בין השיטין נ 4 ותרים] וזמרי קח / לבם קב 5 ננסיח קב נמסר קל 6 שר קב קל 7 וכולם קב קל / חכמה] ליתא קל / מוסר קל
-
אחד… מוסר: תוכן הפזמון קשור בסדר כנראה מכוח הפיוט הנזכר לפני הטור הראשון, שתחילתו (‘אמנם עשרה’) נראית רומזת על דיון בקבוצות של עשרה עניינים. ↩
-
וצלפחד: השווה במ' כז:א; והוא המקושש עצים (במ' טו:לב) על־פי הנדרש בשבת צו ע"ב. ↩
-
ונקב שם: השווה וי' כד:יא. ↩
-
ותרים: המרגלים. ↩
-
ליבם ניחסר: נשטתו, חטאו. ↩
-
עדו: השווה סנהדרין פט ע"ב: ‘ונביא שעבר על דברי עצמו [מיתתו בידי שמים] כגון עדו הנביא.’ ↩
-
ועוזה: השווה שמ"ב ו:ו ואילך. ↩
-
ועוזיהו: עיין דה"ב כו:טז ואילך. ↩
-
נינסר: הוכה. ↩
-
עכן: עיין יהו' ז:א ואילך. ↩
-
ובן בכרי: עיין שמ"ב כ:א ואילך. ↩
-
ושני בני סר: הכוונה לחפני ופינחס בני עלי (שמ"א ב:יב). ↩
שיד
כמעשה <וי' יח:א>
וְאֵילּוּ3 תְּהוֹמוֹת כִּיסּוּ
וּגְאוּלִים4 נִתְיַחֲסוּ
וּבְצֵל אֵל חָסוּ
5 כְּהִשְמִיעָם נִיתְעַלְּסוּ5
אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ
3 גאולים באל קל 4 ובצל] ובשם ותיבת ובצל נוספה מעליו נ 5 נתעלסו קב
6 תסעו(!) קב
-
אילו… ואילו: מתייחס אל הנאמר בראש הסדר: ‘כמעשה ארץ מצרים… לא תעשו וכמעשה ארץ כנען… לא תעשו.’ ↩
-
אילו… נעשו: הכנענים, על שום שנאמר בהם: ‘ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו’ (בר' ט:כה). ↩
-
ואילו: ואת המצרים. ↩
-
וגאולים: ישראל. ↩
-
כהשמיעם ניתעלסו: שיעורו: וישראל נתעלסו – רוצה לומר, שמח לבם – כהשמיע להם הקב"ה ‘את משפטי תעשו’ (וי' יח:ד). ↩
שיח
קדשים <וי' יט:א>
מכונים שתי מחנות בְּמַחְנוֹת שְׁמֵי מַעְלָה1
נִמְשְׁלוּ מַחֲנוֹת סְגֻולָּה2
אֵילּוּ קְדוֹשֵׁי מַעְלָה
5 מְסַלְּדִים בְּחִילָה6
בִּיקָר וּגְדֻולָּה
לְנוֹרָא עֲלִילָה
מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה7
1 מכונים שתי מחנות] מכוונים שתי מחנות וחיבוריהם נאות קב / במחנות] כמחנות קב
2 סגולה] אולי מגולה בטעות נ 8 ומרומם קב
שכב
ונטעתם <וי' יט:כג>
אַרְבַּע עֲרָלוֹת1
לִשְׁמוֹנָה [מֻ]פְלוֹת
שָׁלוֹשׁ בָּאָדָם שְׁתוּלוֹת
וְאַחַת בְּגֶפֶן2 הִילֻּילוֹת
5 וְאַרְבַּע אֲחֵרוֹת כְּלוּלוֹת
בְּכָל הָעֵצִים סְלוּלוֹת3
כְּפָצוּ בְּתַחְבּוּלוֹת
חַכְמֵי קְהִילּוֹת
וּבְכָל הָעֹלָם לְרוֹמֵם וּלְעַלּוֹת
10 לְקָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת4
קב 2 לשמנה בטלות 4 ואחת הלילות 5 ואחרות כלולות 6 ובכל העינים סלולות
8 קהלות 9 ובכל העולם] ליתא
-
ארבע ערלות: לא מצאתי מקורו של פזמון זה במדרשות. ובבר“ר מו:ה, עמ' 462, ובוי”ר כה:ו, עמ' תקפא, נזכרות ארבע ערלות שבאדם. ועיין גם פדר"א, כט, ותנחומא, לך לך, טז, ששם נזכרת בנוסף על כך גם ערלת האילן. ↩
-
בגפן: הפענוח מפוקפק; אפשר שכתוב ‘בגם’. ↩
-
סלולות: שב על ‘ארבע אחרות’, ורוצה לומר: מיושבות, מפורשות (השווה גם להלן, פזמון שלא, טור 5). ↩
-
לקדוש… תהלות: על־פי תה' כב:ד. ↩
שכג
לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִים3
וְשִׁמַּע4 בְּאָזְנַיִם
5 וּבֵרְכָהּ7 מִשָּׁמַיִם
כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם8
קב 1 אילן מעט] אילן מטע לאכל / צוה 4 להרעיל / אסמים
-
מעט: צ“ל ‘מטע’, כמובא בכ”י קב. ↩
-
טהור עיניים: כינוי לקב"ה (חב' א:יג). ↩
-
למחולת מחניים: לכנסת־ישראל (שה"ש ז:א). ↩
-
ושמע: והשמיע. ↩
-
להערל: לקיים מצוות ערלה. ↩
-
אשמים: צ"ל ‘אסמים’, מלשון ‘יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך' (דב' כח:ח). השווה גם פזמון צח, טור 5. ↩
-
וברכה: חוזר לכינוי שבטור 2. ↩
-
כעץ… מים: תה' א:ג. ↩
שכה
5 בּוֹרוֹת כְּרָמִים חֲצוּבִים וְזֵיתִים10
קב 1 אדון שוכן זרותים 3 למשולי משולי(!) 5 בורות חצובים כרמים וזתים
-
אדרו: צ"ל, בהתאם לגירסה המקבילה, ‘אדון’. ↩
-
שוכן זרותים: הקב"ה. ↩
-
זרותים: כינוי לשמים, על־פי יש' מ:יב. ↩
-
צוה: הבטיח. ↩
-
באמרים חרותים: בדברים חקוקים. ↩
-
ולמשולי: הוי"ו בראש המלה נראית מיותרת. ↩
-
למשולי… ברותים: כינוי לישראל, על־פי שה"ש א:יז. ↩
-
להורישם: להוריש להם. ↩
-
מעמל כרותים: מעמלם של שבע האומות שעתיד הקב"ה להכרית מארץ־ישראל. ↩
-
בורות… וזיתים: יש לגרוס עם הגירסה המקבילה: ‘בורות חצובים כרמים וזתים’; והוא על־פי לשון המקרא בנחמ' ט:כה. ↩
שכו
אמר <וי' כא:א>
מכהן וִישַׁמֵּר נַפְשׁוֹ1
מִטֻּומְאָה לְהַפְרִישׁוֹ2
וְיֵשֵׁב בְּמִקְדָּשׁוֹ
כְּנ̇ואַם קְדוֹשׁוֹ3
5 לְטַהֲרוֹ וּלְקַדְּשׁוֹ
וּבִכְלֵי קִדּוּשׁוֹ4
יְכַהֵן לִמְקַדְּשׁוֹ5
וְהַכֹּהֵן6 הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ
נ 6 וכלי ובי"ת תלויה בין השיטין 8 והכהן] תלוי בין השיטין
-
וישמר נפשו: הנושא: הכוהן (ואולי הכוהן הגדול, הנזכר בטור 8). ↩
-
להפרישו: את נפשו. ↩
-
כנואם קדושו: כפי שדיבר הקב"ה. ↩
-
ובכלי קדושו: כך מנוקד בכ"י נ; ורוצה לומר: בבגדי השרד. ↩
-
למקדשו: לקב"ה שקידשו. ↩
-
והכהן: רוצה לומר: וכן גם הכוהן הגדול; והוא על־פי וי‘ כא:י. ואפשר שהוי"ו של ’והכהן' מיותרת, ונמצא הטור נושא הפזמון כולו. ↩
שכט 1
אשר יקריב קרבנו <וי' כב:יז>
וְהִנֵּה חֲשֵׁיכָה, אֵימָה,
נוֹפֶלֶת, גְּדוֹלָה בִּמְהוּמָה,
וַיִּלָּכְדוּ4 בְחֵימָה
יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה9
-
הפזמון מדבר באברהם ובחזון ברית בין הבתרים. ואין לדעת מה שייכות העניין לסדר שלפנינו. ↩
-
כנפלה: כנראה: כמו שראה אברהם בעת שנפלה עליו תרדמה. ↩
-
תרדמה… גדולה: (שורות 1–3) השווה בר‘ טו:יב: ’ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו.' ↩
-
וילכדו: והובטחה לו מפלתם של אומות העולם. השווה בר"ר מד:טו, עמ' 437. ↩
-
שר עדינה: שרה של בבל (יש' מז:ח). ↩
-
ושר אדומה: ושרה של אדום. ↩
-
ותשמח: הוי"ו נראית מיותרת; כן יהי רצון שישמחו. ↩
-
איומה: כינוי לכנסת־ישראל (שה"ש ו:ד, י). ↩
-
יפה… כחמה: כינויים לישראל (שה"ש ו:י). ↩
שלא
כמיהיך יַגִּישׁוּ גְאוּלִים
בְּבֵית הִילּוּלִים1
זְבָחִים כְּלוּלִים2
עוֹלוֹת עֲגָלִים3
5 וּשְׂלָמִים סְלוּלִים4
וּמִנְחַת בְּלוּלִים5
וּכְבָשִׂים וַעֲגָלִים
עִם קְטֹרֶת אֵילִים6
-
בבית הילולים: בבית שמהללים בו לקב"ה, רוצה לומר, בית־המקדש. ↩
-
כלולים: מלשון ‘כלילת יופי’. ↩
-
עולות עגלים: במקום ‘עגלי עולות’, בסמיכות הפוכה; ורוצה לומר: בני בקר. אבל החרוז חוזר להלן בטור 7, ואולי הוא שיבוש כאן. ↩
-
סלולים: שנאמרים עליהם דברי הילולים לקב"ה, מלשון ‘סלו לרכב בערבות’ (תה' סח:ה). ↩
-
ומנחת בלולים: מנחות בלולות בשמן. ↩
-
עם קטרת אילים: תה' סו:טו. ↩
שלו
מנחה חדשה פ̇ יוֹצֵר ח̇ומֶר1
צִיוָּה בְּא̇ומֶר
לְמַנְעִימֵי זֶמֶר2
וְדַעַת בִּשְׂפָתָיו שׁוֹמֵר3
5 לִפְנֵי יְיָ וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר4
-
יוצר חומר: הקב"ה. ↩
-
למנעימי זמר: לפי ההמשך נראה שצ“ל ‘למנעים זמר’, והוא כינוי לכוהן, על שום שהוא מתפלל לפני הקב”ה על ישראל; השווה לעיל, פזמון שכז, טור 3; פזמון שכח, טור 2. ↩
-
ודעת… שומר: כינוי לכוהן, על־פי מל‘ ב:ז: ’כי שפתי כהן ישמרו דעת.' ↩
-
לפני… העמר: שיעור הטור: והניף את העמר לפני ה‘, והוא מקרא בוי’ כג:יא. ↩
שמ
וכי תמכרו בהר סיני1 <וי' כה:יד>
לְצִיּוֹן הַקְשִׁיבוּ2
לָבֶטַח תֵּשֵׁיבוּ3
לִצְדָקָה תֵּחָשֵׁיבוּ4
וּבְשָׂשׂוֹן מַיִם תִּשְׁאָבוּ5
5 וְנַפְשׁוֹתֵיכֶם יִתְיַשְּׁבוּ6
בְּאַהֲבָה תַּקְשִׁיבוּ7
כְּמוֹ הֻוקְשָׁבוּ8
בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּ[את] תָּשׁוּבוּ9
-
וכי תמכרו; בהר סיני: עיין לעיל, עמ' 40 (דיבור המתחיל “עניין זה מביאנו אל שאלת מקומו ונהגו של מעתיק כתב־היד שלנו.” – הערת פרויקט בן־יהודה). ↩
-
הקשיבו: השמיעו. ↩
-
תשיבו: צ"ל ‘תשבו’. ↩
-
לצדקה תחשיבו: מעשיכם ייחשבו לכם לצדקה (השווה בר' טו:ו). ↩
-
ובששון מים תשאבו: על־פי יש' יב:ג. ↩
-
יתישבו: יירגעו. ↩
-
תקשיבו: תשמעו גם אתם. ↩
-
כמו הוקשבו: כמו שהושמעו אבותיכם. ↩
-
בשנת… תשובו: וי' כה:יג. ↩
שמז
אם הזרע מַתָּן אָדָם יַרְחִיבֶנּוּ
וְלִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ1
מִיגִיעַ כַּפָּיו2 יְבִיאֶנּוּ
וְלִישׁוֹן אֵין מַנִּיחֶנּוּ3
5 לְרָעָתוֹ יִשְׁמְרֶנּוּ4
וּבְאַחֲרִיתוֹ5 יַעַזְבֶנּוּ
וְאִם6 בִּצְדָקָה יִשְׁמְרֶנּוּ
וְלָעֲנִיִּים יְהַנֶּה מֶנּוּ7
10 מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ10
נ 4 מניחנו] מנחנו ויו"ד תלויה בין השיטין
-
מתן… ינחנו: על־פי מש‘ יח:טז: ’מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדלים ינחנו.' והכוונה כאן לרכושו של אדם. ↩
-
מיגיע כפיו: רוצה לומר, הוא עמל בו הרבה, אבל הוא שמור לו לרעתו. ↩
-
ולישון אין מניחנו: על־פי קה‘ ה:יא: ’והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון.' ↩
-
לרעתו ישמרנו: על־פי קה‘ שם, יב: ’עשר שמור לבעליו לרעתו.' ↩
-
ובאחריתו: במותו. ↩
-
ואם: אבל אם. ↩
-
מנו: ממנו. ↩
-
ליום תחיה: בשעת תחיית המתים. ↩
-
יקימנו: יורד לטור האחרון. ↩
-
מציל… ממנו: תה' לה:י. ↩
שנד
איש כי יפליא <וי' כז:א>
מפליא נדר לִתְבוּנָתְךָ אֵין חֵקֶר1
וּבִבְרִיתְךָ לֹא תְשַׁקֵּר2
וְנוֹדֵר וּמְקַיֵּים תְּיַקֵּר5
עֵינָם תְּנַקֵּר
וְאוֹתָם תְּקַרְקֵר
אַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר10
-
לתבונתך אין חקר: על־פי יש' מ:כח. ↩
-
ובבריתך לא תשקר: על־פי תה' מד:יח. ↩
-
ומאחר: לשלם נדרו. ↩
-
תחקר: תבדוק אותו לסיבת איחורו; ואולי הוא לשון גנאי וביזוי, היפך ‘תיקר’ בטור שלאחריו (השווה: מ‘ זולאי, ידיעות, ו, עמ’ קצד). ↩
-
תיקר: תכבד. ↩
-
פועל: לפי ההמשך נראה שצ"ל ‘פועלי’. ↩
-
שקר: צ"ל, כנראה, ‘ושקר’. ↩
-
כנם: כמו שאמר. ↩
-
חכם בסקר: כנראה: הנבון בראייתו. ↩
-
אחר… לבקר: מש' כ:כה. ↩
שנה
אז בלשון שְׁתֵּי פָרָישׁוֹת1
בִּנְדָרִים מְפ̇ורָשׁוֹת
וּבְהִגָּיוֹן נִידְרָשׁוֹת
בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת
5 קַלּוֹת2 מִתְפָּרְשׁוֹת
וּבַחֲמוּרוֹת מְשֹׁורָשׁוֹת
וּלְמַפְלִיא נֵדֶר נִרְחָשׁוֹת
לַייָ בְּעֶרְכְּךָ נְפָשׁוֹת3
ר 1 אז בלשון] אז בלשון מרגוע בערבון / פרשות 5 בקלות 7 ובכלל ופרט מרוגשות / ובאסור והיתר מאוששות נוסף
-
שתי פרישות: צ"ל, בהתאם לגירסה המקבילה, ‘פרשות’; והכוונה לשתי הפרשות העוסקות בתורה בנדרים, זו שלפנינו וזו שבפרשת מטות (במ' ל:ב). ↩
-
קלות: צ"ל, בתאם לגירסה המקבילה, ‘בקלות’; רוצה לומר: פרשות הנדרים מתפרשות בקל וחומר ובשאר המידות שהתורה נדרשת בהן. ועיין גירסת המקבילה. ↩
-
ולמפליא… נפשות: שיעור הטורים: והן נאמרות (‘נרחשות’) למפליא נדר לה‘ בערכך נפשות; והוא על־פי המקרא בוי’ כז:ב. ↩
שס
מחמדי שֵׁשׁ וְשֶׁבַע שָׂנֵא1
וְהָעֲשִׂירִי לְקֵץ מְמֻונֶּה
5 תַּעֲבוֹרְנָא הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה8
-
שש… שנא: כינוי לקב"ה, על־פי מש' ו:טז. ↩
-
עדת: כנראה צ“ל ‘עדתו’ או כיו”ב. ↩
-
אץ: מיהר; אבל אפשר שיש לקרוא: ‘אין למנה’ (השווה במ' כג:י). ↩
-
למנה: בדרך הפייטנים, במקום ‘למנות’. ↩
-
תשעה מנינין: מיוסד על הנאמר בתנחומא, מהדורת באבער, כי תשא, ח, ובמקבילות: ‘אתה מוצא עשרה פעמים נמנו בני ישראל, אחת בירידתן למצרים… ואחת לעתיד לבוא שנאמר: עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.’ ↩
-
מנינין: אולי צריך לקרוא ‘מניניו’. ↩
-
במענה: על־פי פקודת הקב“ה; והוא על־פי המשך הדרשה שם: 'אמר הקב”ה בעולם הזה היו בני אדם סופרים אתכם, אבל לעולם הבא אני אספור אתכם‘ וכו’. ↩
-
תעבורנא… מונה: יר' לג:יג. ↩
שעג
אביר בְּי̇ושֶׁר מְהַלְּכִים1
בְּכָל הִילּוּכִים2
וּמֵעֲבֵירָה חֲסוּכִים
וּבְאֶבְרָה סְכוּכִים3
5 בִּכְתֵיפָיו4 סוֹמְכִים
וּבָאֵל סְמוּכִים
כִּי הֵם זֶרַע בְּרוּכִים5
-
ביושר מהלכים: הנושא, כנראה, בני הקהתי; ואולי רומז לנדרש בבמ"ר ה:ח: ‘שכל הלויים… היו מהלכין כדרכן… אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם, ופניהם לארון, כדי שלא ליתן אחור לארון.’ ↩
-
בכל הילוכים: בכל דרכיהם. ↩
-
ובאברה סכוכים: ומוגנים בכנף ה' (הלשון על־פי תה' צא:ד). ↩
-
בכתיפיו: צ"ל, כנראה, ‘בכתפים’ או ‘בכתפיהם’; על־פי המקרא הנאמר בבני קהת בבמ‘ ז:ט: ’בכתף ישאו'. ↩
-
כי… ברוכים: על־פי יש' סה:כג. ↩
שעד
מטמוני בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים1
כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שְׂאוּיִם4
וְשָׂכָר לֹא הֲנוּיִם
5 שֶׁהָיוּ רְאוּיִם5
בְּלִי לִהְיוֹת מְחוּיִם6
מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם7
-
באור… חיים: מש' טז:טו. ↩
-
הקת: צ"ל בוודאי ‘קהת’. ↩
-
נחויים: נהוגים, מלשון ‘ולא נחם אלהים’ (שמ' יג:יז). ↩
-
שאוים: עמוסים, טעונים. ↩
-
ושכר… ראוים: שיעור הטורים: ולא היו נהנים מן השכר שהיו ראויים לו; כנראה על שום ‘ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה’ (יהו‘ יג:לג; והשווה במ’ יח:כא–כג) וכד'. ↩
-
בלי… מחוים: כדי שלא יהיו נכרתים. ↩
-
מתוך הלוים: במ' ד:יח. ↩
שעו
איש איש <במ' ה:יא>
מַיִם גְּנוּבִים3 וּמְסֻותָּרִים
וְאִם לְאִישִׁים אֲחֵרִים
מְכַהֵן בְּתֻומִּים וְאוּרִים8
וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים9
וְאִם בְּאִישָׁהּ עָשְׂתָה שְׁקָרִים10
וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים11
קמ 3 לאישים] לאנשים 9 למרים] ליתא
-
השקתה: הנושא: הסוטה. ↩
-
לזרים: לגבר שאינו בעלה. ↩
-
מים גנובים: על־פי מש' ט:יז; ורוצה לומר: אם נטמאה לאיש אחר. ↩
-
הלעיטה: האכילה. ↩
-
לחם סתרים: מש' שם, שם. ↩
-
אלותיה: את דברי האלה הכתובים עליה בתורה (השווה במ' ה:כג). ↩
-
בספרים: בספר (במ' שם, שם). ↩
-
מכהן בתומים ואורים: הכוהן. ↩
-
ומחה… המרים: במ' שם, שם. ↩
-
ואם… שקרים: ואם באמת בגדה בבעלה. ↩
-
ובאו… למרים: במ' שם, כד. ↩
שפה
ביום השביעי {במ' ז:מח}
בְּכָל עִינְיְנֵיהֶם
וַיָּפוּצוּ מַעְיְנֵיהֶם3
וְנֶחְשְׁקוּ נֶאֶמְנֵיהֶם4
5 וְאֶחָד מִינִּינֵיהֶם5
תוארה לבונאניהם6
לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם
-
הנהרתה: הארת. ↩
-
עיניהם: של ישראל. ↩
-
ויפוצו מעניהם: על־פי מש' ה:טז. ↩
-
נאמניהם: אבותיהם. ↩
-
מיניניהם: מצאצאיהם של האבות; והכוונה לנשיא לבני אפרים, שבתיאור קרבנו פותח הסדר. ↩
-
תוארה לבונאניהם: איני יודע להלום, ונראה שהטור משובש. אות תי“ו במלת ‘תוארה’ מסופקת, וכך גם אות למ”ד במלה שאחריה. על אותיות נו“ן ואל”ף של לבונאניהם סימן הסופר קו, כנראה לשם מחיקה. ואולי צ"ל ‘תואר לבניהם’, רוצה לומר: צוין להם לישראל, להיות מקריב את קרבנו למענם. ↩
שפו
אהבת קֹדֶם לִגְאֻולַּת מִצְרַיִם1
קָדְמָה קְהִילַּת אֶפְרַיִם
וְהֻופְּכוּ אוֹיְבֵיהֶם2 אֲחוֹרַיִים
וְנֻותְּצוּ כְּתַנּוּר וְכִירַיִים3
וְנִרְצוּ בְּסִיחַ אֲמָרַיִם6
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּהִקְרִיב אֶפְרַיִם7
-
קדם לגאולת מצרים: טורים 1־4 מיוסדים על הדרשה המובאת במכילתא, ריש בשלח, עמ‘ 77־76 ובמקבילות: ’כי אמר אלהים… עברו על הקץ ועל השבועה'. ↩
-
אויביהם: רוצה לומר, הם עצמם, בלשון סגיא נהור. ↩
-
ונותצו…. וכיריים: על־פי וי' יא:לה. ↩
-
ובסוף: לאחר יציאת מצרים, בשעת חנוכת המשכן. ↩
-
הבהיקו: האירו פניהם. ↩
-
בסיח אמרים: במאמר ה'. ↩
-
ביום… אפרים: ביום השביעי לחנוכת המשכן, כשהקריב נשיאם של בני אפרים. ↩
שפט
בִּגְבִיעֶיהָ וְקָנֶיהָ
מַבְהֶקֶת לְכָל פִּינֶּיהָ3
נֹוכַח שֻׁולְחָנֶיהָ4
5 שִׁבְעַת נֵירוֹת תִּיקּוּנֶיהָ
לְהָאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ5
-
מתוקנה: המנורה. ↩
-
דפניה: צדדיה (זולאי, ידיעות, ו, עמ' קפד). ↩
-
פיניה: במקום ‘פינותיה’. ↩
-
נוכח שולחניה: השווה שמ‘ מ:כד: ’וישם את המנורה… נכח השלחן'. ↩
-
שבעת…. פניה: שיעור הטור: תיקונה של המנורה הוא בשבעת הנרות שלה, המיועדות להאיר על עבר פניה (השווה שמ‘ כה:לז: ’ועשית את נרותיה שבעה… והאיר על עבר פניה'). ↩
שצט
{היד יי תקצר; במ' יא:כג}
וְהִיא קָרְעָה אֶת הַיַּמָּה4
וְהִיא כָתְבָה תוֹרָה תְמִימָה
5 וְהִיא אֲשֶׁר נִיהֲגָה יוֹנָה תַמָּה7
לָכֵן נִיתְרוֹמְמָה8
בְּשִׁירָה נְעִימָה
יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה9
-
היא: נושא הפזמון בטור האחרון: ימין ה‘. תוכן הפזמון מכוּון לנאמר בסדר (במ' יא:כג):’היד ה‘ תקצר’ וכו'. ↩
-
מפרך: משעבוד מצרים. ↩
-
איומה: את כנסת־ישראל. ↩
-
הימה: במקום ‘הים’. ↩
-
סבלה: נושאת. ↩
-
דוק: שמים. ↩
-
יונה תמה: כינוי לכנסת־ישראל, על־פי שה"ש ה:ב; ו:ט. ↩
-
ניתרוממה: נתעלתה ונשתבחה. ↩
-
ימין יי רוממה: תה' קיח:טז. ↩
תא
{שלח לך; במ' יג:א}
ממעשה הָלְכוּ1 בְּנֶפֶשׁ דְּשֵׁינָה
לַאֲדָמָה מְדֻושָּׁנָה2
וְרָאוּהָ שְׁמֵנָה
כְּחֶרֶב שְׁנוּנָה7
וְגָרְמוּ לַאֲנִי יְשֵׁינָה8
10 יוֹם לַשָּׁנָה
אַרְבָּעִים שָׁנָה11
קק 1 ממעשה] ממעשה מרים שלוחים לא למדו
-
הלכו וכו': הנושא: מרגלים. ↩
-
לאדמה מדושנה: לארץ־ישראל. ↩
-
הרבה: יותר. ↩
-
מגשנה: מארץ גושן שישבו בה במצרים; והוא על־פי במ‘ יג:כב, והדרשה בבמ"ר טז:יג: ’להודיעך שבחה של ארץ ישראל שהפסולת שלה משובח הרבה יותר מן המשובח של מצרים'. ↩
-
ופצו: ופתחו פיהם. ↩
-
דבתם לשננה: להוציא דיבתה. ↩
-
כחרב שנונה: שב אל ‘פצו’ שבטור הקודם. ↩
-
לאני ישינה: לישראל (שה"ש ה:ב). ↩
-
בארץ שוחה: במדבר (יר' ב:ו) ↩
-
לישבנה: במקום ‘לישב’; או ‘לישב נא’. ↩
-
יום…. שנה: במ' יד:לד. ↩
תג
כְּבָאוּ אֶל אֲחֵיהֶם
וְהִרְפּוּ אֶת יְדֵיהֶם
וּבִן נוּן וּבֶן יְפֻונֶּה שְׁנֵיהֶם
5 מִתָּרִים דִּבְרֵיהֶם3
קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם4
-
שינו סיחיהם: אמרו לעם להיפך ממה שראו. ↩
-
סיחיהם: כמו: ‘שיחתם’. ↩
-
מתרים דבריהם: אולי: מן המבינים כוונותיהם (השווה: במ' יד:ו); ואולי הוא במקום ‘מַתְרִים בדבריהם’, רוצה לומר, מזהירים את העם בדבריהם. עידו אבינרי מציע לפרש כמו ‘מדברי התרים’ בסמיכות הפוכה, רוצה לומר, מחמת דברי המרגלים. ↩
-
ובן נון….. בגדיהם: על־פי במ‘ יד:ו: ’ויהושע בן נון וכלב בן יפנה התרים את הארץ קרעו בגדיהם'. ↩
תד
עד אנה ינאצוני {במ' יד:יא}
אִם לֹא בְלֵב בָּר
מַסְטִין יִתְגַבַּר3
וְתֻוגְדַּל חוֹבָה4
5 וּבָנוּ יִתְעַבַּר5
דָּגוּל מֵרְבָבָה6
וְּכמוֹנְעֵי בָר7
וְאִם בַּדָּבָר
10 תָּלִינוּ אַהֲבָה
וּבָטַל דָּבָר
וְתִיבְטוֹל אַהֲבָה10
-
אם… רחבה: שיעור הטורים: אם לא שמרנו רחבה בלב בר. ↩
-
רחבה: כינוי לתורה (איוב יא:ט). ↩
-
יתגבר: במקום ‘התגבר’. ↩
-
ותוגדל חובה: ויגדל החטא. ↩
-
יתעבר: יזעם (דב' ג:כו, ועוד). ↩
-
דגול מרבבה: הקב"ה (על־פי שה"ש ה:י). ↩
-
וכמונעי בר: וכמָה שנאמר במונע בר (מש‘ יא:כו: ’מנע בר יקבהו לאום'9. ↩
-
הוגד: במקום ‘הוגדה’. ↩
-
איבה: איבתו של הקב"ה על שום חטאינו. ↩
-
ואם…. ותיבטול אהבה: על־פי המשנה באבות :טז: 'כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. ↩
תח
מושב אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת1
עֲרוּכוֹת וּשְׁמוּרוֹת2
וְשִׁילְּחוּנוּ5 לְהִיזָּהֲרוֹת
5 בְּמַהֲלֻומַּית אַרְבַּע גְּזֵירוֹת6
קב 3 בפה מבוארות /ובכתב מחוברות/ חשבונות כמו זרות נוסף 4 ושולחנו בקצאות להיזרות 5 ונהלמנו בארבע גזירות/ ויוסיפו לחטוא לו למרות
-
אמרות טהורות: הכוונה, כנראה לדברי תורה. ↩
-
ערוכות ושמורות: על־פי שמ"ב כנ:ה. ↩
-
באהב: באהבה. ↩
-
גמורות: פסוקות, מנוסחות. ↩
-
ושילחונו: מכאן ואילך הנוסח נראה משובש; עיין בשינויי־הנוסח. ↩
-
ארבע גזירות: רומז אולי לנאמר במכות כד ע"א: ‘ארבע גזירות גזר משה רבינו על־ישראל’ וכו‘, ואולי לארבעת השפטים הרעים שביח’ יד:כא. ↩
תי
למקודשת קרואה קְרוּאִים שִׁבְעִים שֵׁמוֹת1 בְּחִיבָּה
אֲבִיאֵם לְתוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה2
וְאֶיתֵּין לָהֶם בְּרוּחַ נְדִיבָה
אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה3
קכ מועתק פעמיים 1 שבעה קכ
&& [סִחֲקָה לָהֶם]
תיא
ויקח קרח {במ' טז:א}
סִחֲקָה לָהֶם4 שָׁעָה
וְרָחֲקָה מֵהֶם יְשׁוּעָה5
כְּאָצוּ6 לְהַרְשִׁיעָה
וְטוֹבָתָם נִיגְרְעָה11
גַּאֲוָתָם נִקְרְעָה12
וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה13
-
קרואים… שמות: על־פי במ“ר יד:יב: 'שבעים שמות יש לו לקב”ה, שבעים שמות לישראל‘ וכו’. ↩
-
לתוכו… אהבה: לבית־המקדש (שה"ש ג:י). ↩
-
ארץ…. ורחבה: לשון ברכת המזון, על־פי יר‘ ג:יט; שמ’ ג:ח. ↩
-
סחקה להם: לקורח ולעדתו. ↩
-
ורחקה מהם ישועה: אבל הישועה רחקה מהם. ↩
-
כאצו: כאשר מיהרו. ↩
-
ולהסתרר: להשתלט. ↩
-
על נושעה: על ישראל (דב' לג:כט). ↩
-
מחשבותם: קרי: מחשבתם. ↩
-
ניפרעה: הופרה (השווה מש‘ א:כה: ’ותפרעו כל עצתי'). ↩
-
ניגרעה: נתחסרה. ↩
-
נקרעה: כמו: הושמדה, הושחתה. ↩
-
ומקשה…. ברעה: מש' כח:יד. ↩
תטו
דבר אל בני ישראל וקח מאתם {במ' יז:טז}
ממטה אהרן שְׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר
לָקְחוּ מוּסָר
מִנָּגִיד וְסַר
כְּמוֹ נִיתְחַסַּר
מִזְגָּם לֹא יֶחְסַר1
ושניים […]2
כַּמִּכְתָּב נִימְסַר3
עַל מַטּוֹת4
-
שבטים…. יחסר: שיעור טורים: שבטי ישראל קיבלו תוכחת ממשה רבנו(‘מנגיד וסר’) לאחר שנחסר מזגם שהובטח להם כי לא יחסר, רוצה לומר, לאחר שנענשו (השווה)שה"ש ז:ג) ↩
-
ושניים […]: אולי יש להשלים ‘ושנים עשר’ או כיו“ב, והכוונה לי”ב במטות. ↩
-
כמכתב נימסר: אולי: ככתוב בתורה (‘מכתב’). ↩
-
על מטות: כך בכ"י נ; ואולי יש להשלים: ‘על מטות שנים עשר’; ואולי אין הפזמון שלם לפנינו. ↩
תיח
וּבוֹ נִיתְלוּ אוֹר כִּנְגֹהִים3
וּבוֹ נִבְקְעוּ הַמַּיִם הַנָּהִים4
וּבוֹ הֻונְהֲגָה עֲדַת כְּמֵיהִים5
5 הוּא בְּוַדַּאי מַטֵּה הָאֱלֹהִים
-
בו: במטה אהרן. ↩
-
הוטפחו שמי גבוהים: נבראו השמים (על־פי יש' מח:יג). ↩
-
אור כנגהים: בוודאי משובש, ואולי צ"ל ‘אורי נגהים’ רוצה לומר, המאורות. ↩
-
המים הנהים: אולי: המים המקוננים, והם המים התחתונים; השווה בר"ר ה:ג, עמ‘ 34: ’קלטם הים [כלומר את המים התחתונים]… רבנין אמרין דכים אנו קבלונו, מדוככים אנו קבלונו. ↩
-
עדת כמיהים: כנסת־ישראל. והפזמון מיוסד על הנאמר בבמ“ר יח:כג: ‘ומטה אהרן… הוא המטה שהיה ביד משה, ומעצמו פרח. ’השווה גם ת”י לשמ‘ ב:כא: ’חוטרא דאיתבריאת ביני שמשתא וחקיין מפרש עלה שמא רבא ויקירא דביה עתיד למעבד ית תמהיא במצרים וביה עתיד למבזע ית ימא דסוף‘ וכו’ אבל לא מצאתי מקור לשני הטורים הראשונים של פזמוננו, ואולי הוא על שום השם המפורש שהיה חקוק על המטה, ובו נברא העולם. ↩
תכה 1
מהירים רָצוּ2 כְּחֶפְצֶיךָ
מִמַּחַן רִיבְצֶיךָ3
לִגְדּוֹר פִּרְצֶיךָ4
5 פְּנֵה מִמַּרְבִּיצֶיךָ7
וְאִם טוֹבִים מְרִיצֶיךָ8
נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ9
-
הפזמון מביא את דברי משה אל העם. ↩
-
רצו: הנושא השליחים הנזכרים בפזמון הקודם. ↩
-
ממחן ריבצך: מן המקום שחנית שם, רוצה לומר: ממחנה ישראל. ↩
-
לגדור פרציך: להקל על מצבם של ישראל. ↩
-
ונמו: ואמרו. ↩
-
לנאציך: כמו ל‘מנאציך’, כלומר: לאדום. ↩
-
פנה ממרביציך: אולי: סור, הסב פניך מאליליך שהרביצוך במקומך. ↩
-
מריציך: אולי צ"ל ‘מְרַצֶּיךָ’ והוא כמו רצונך. ↩
-
נעברה נא בארצך: במ' כ:יז. ↩
תכז
וירא בלק {במ' כב:ב}
מקדם ומאז אֵיבָתָם הָיְתָה נְצוּרָה1
וְאַהֲבָתָם הָיְתָה אֲצוּרָה2,
כְּמוֹ חוֹמָה בְצוּרָה
עָצוּ לְהִתְחַבְּרָה3
5 וְּלִהְתעוֹלֵל4 בְּאֹום עֲצוּרָה
וּבָאָה עֲלֵיהֶם הַצְּפִירָה5
כִּי יְיָ הֲמָמָם8 בְּכָל צָרָה
-
איבתם היתה נצורה: של מואב ושל מדיין. ↩
-
אצורה: אסופה, מוסתרת. ↩
-
כמו… להתחברה: הם יעצו (‘עצו’) להתחבר כמו חומה בצורה. ↩
-
ולהתעולל: השווה תה' קמא:ד. ↩
-
ובאה…. הצפירה: יח' ז:ז. ↩
-
[..]ש[.]: לכאורה נראה, שכתוב ‘ונפשם קצה’ (השווה במ' כא:ה), אבל קשה להלום את המשך הטור. ↩
-
ונפשם קצרה: השווה במ' כא:ד ועוד. ↩
-
כי יי הממם: דב"ה טו:ו; ובמקרא: ‘כי אלהים’ וכו'. ↩
תכט
מוציא בדרך חַרְבוֹתָם1 לְאִיתִּים הֻוכְתְּתוּ
וְלֹא יָדַע4 וְלֵב לֹא שָׁתוּ
כִּי צַדִּיקִים לְטוֹב יֻחְרְותוּ5
וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרְתוּ6
-
חרבותם: הכוונה, כנראה, למואב ומדיין שעשו שלום ביניהם מפחדם של ישראל (סנהדרין קה ע"א); הלשון על־פי יש' ב:ד. ↩
-
ומידינים: ויריבים. וכך הוא בכ“י נ, אבל אפשר שצ”ל מוֹאָבִים וּמִדְיָנִים. ↩
-
היתפלתו: מלה זו ודאי משובשת; ואולי צ"ל ‘התפתו’ רוצה לומר, נתפייסו זה לזה. ↩
-
ולא ידע: צ"ל ‘ולא ידעו’ (השווה גם לעיל פזמון קצה טור 6). ↩
-
יחרותו: צ"ל ‘יחרתו’ רוצה לומר, ייכתבו. ↩
-
ורשעים…יכרתו: מש' ב:כב. ↩
תל
(וירא)1
אחית כִּיסָּתַם2 בּוּשָׁה
וּכְלִימָּה אֹתָם לָבְשָׁה
וְחֵיקָם3 הֶחְלִישָׁה
וּפוֹחֲזִים הִתְשִׁישָׁה4
5 בְּמַכָּה אֲנוּשָׁה
כְּהֶגְיוֹן דְּרוּשָׁה5
אֱיוִילִים עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה6
-
כנראה נרשם בטעות כאן; הפזמון שייך אמנם לסדר וירא בלק, אולם פזמוני הסדר מתחילים לעיל, פזמון תכז. ↩
-
כיסתם: כנראה ־ את המואבים. ↩
-
וחיקם: כך בכ“י נ ונראה שצ”ל ‘וחזקם’; ואולי ‘וחזקים’ (השווה טור 4) ↩
-
התשישה: במקום ‘התישה’. ↩
-
כהגיון דרושה: כמסופר בתורה (השווה תה' קיא:ב). ↩
-
איוילים… ושלשה: איני יודע מה כוונתו. ↩
תלא
מי מנה {במ' כג:י}
מְיַשְּׁרֵי עָקֹוב1
שֵׁם שׂוֹנְאֵיהֶם אֵל יִרְקוֹב2
וְיוֹצִיא לָהֶם3 שֵׁם נָקוּב
אֲשֶׁר פִּיו אוֹתוֹ יִקּוֹב4
5 הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב5
עַתָּה יָשׁוּב יַעֲקֹב6
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב7
מִי מָנָה עֲפַר8 [יַעֲקֹב]
-
מישרי עקוב: כינוי לישראל, על־פי יש' מ:ד ↩
-
שם….. ירקוב: על־פי מש' י:ז. ↩
-
ויוציא להם: לישראל. ↩
-
שם…. יקוב: על־פי יש‘ סב:ב: ’וקרא לך שם חדש אשר פי ה‘ יקבנן’. ↩
-
הנני…. יעקב: יר ל:יח. ↩
-
עתה…. יעקב: על־פי יח' לט:כה. ↩
-
דרך…. מיעקב: במ' כד:יז ↩
-
מי מנה עפר: כך בכ"י נ, ויש להשלים: ‘יעקב’; והוא פסוק ראשון בסדר (במ' כג:י). ↩
תלג
מדבר ניתחלף פִּי קוֹסֵם1 נִידְמַם
וְתָואֳרוֹ נֶיעֱמַם2
וּכְהֶרֶף3 נֶיהֱמַם
כִּי לְקַלֲלֵנִי זָמַם
5 וְיָחִיד וּמְרוֹמָם4
לַיְלָה וְיוֹמָם
וְהָיָה לְעֻומָּם8
בְּשָׁוכְבָם וּבְקוּמָם
10 וֵּבְרָכם וְקִיְּמָם
וְלִשְׁמוֹ הֱקִימָם
וְהִרְבָּה יְקוּמָם9
וְאִיבֵּד מַחֲרִימָם
לוֹכֵד חֲכָמִים בְּעָורְמָם10
תלה
פינחס {במ' כה:י}
וּבְצִדְקוֹ3 נֶעֱזַר
וְדָקַר כְּאַכְזָר
לְמִדְיָנִית וּמוּזָר4
5 וְשָׁלוֹם לוֹ הֻוחְזַר5
כְּמוֹ אֲשֶׁר נִיגְזַר
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר6
-
בשם: פענוח התיבה מסופק. ↩
-
בשם נאזר: פינחס נתאזר בקדושת שמו של הקב“ה; השווה במ”ר כ:כה: 'ויקנא [פינחס] לשמו של הקב"ה ↩
-
ובצדקו: של הקב"ה ↩
-
ומוזר: ולרשע; על־פי תה‘ נח:ד: ’זרו רשעים מרחם'. והכוונה לזמרי. ↩
-
ושלום לו הוחזר: על שום ‘הנני נתן לו את בריתי שלום’ (במ' כה:יב). ↩
-
כמו…. אלעזר: כפי שהחליט הקב"ה בנוגע לפינחס בן אלעזר. ↩
תלו
וּבְיָדוֹ רֹומַח לְהוּבָה3
זָכָר וּנְקֵבָה4
דָּקַר בְּקִינְאָה וְאֵיבָה
5 והתחיל5 בְּאַהֲבָה
מַצְמִיחַ רְבָבָה6
הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה7
1 אימץ אבריו] אימץ איבריו זך מנערותו ש/ בא… קובה] מחוק קטש 2 ובידו] מחוק קט/ רומח] חרב קט 4־3 ודקר באיבה] [זכר] ונקבה/ [כפ]עלו תועיבה קט מלת תועיבה ניכרת גם בכ"י ש 5 והונחל קט 6 מצמחי קט
-
בא: הנושא: פינחס. ↩
-
לתוך קובה: עיין במ' כה:ח. ↩
-
רומח להובה: רומח מחודד ומושחז, מלשון ‘להב הסכין’. ↩
-
זכר ונקבה: את זמרי ואת כזבי. ↩
-
והתחיל: מלה זו משובשת, ולפי כ“י קט צ”ל, כנראה, ‘והונחל’. ↩
-
מצמיח רבבה: צ"ל מצמחי רבבה, רוצה לומר, מישראל (על־פי יח‘ טז:ז: ’רבבה כצמח השדה נתתיך') ↩
-
הזרוע… והקיבה: מתנות כהונה (דב' יח:ג), לפי שבזכות הקנאה שקינא פינחס לה' זכה לכהונה (במ' כה:יג). ↩
תמג1
יפקוד יי [במ' כז:טו]
איש נאמן מְקֻודָּשׁ בְּפִי אֶרְאֶלָּיו2
וְשׁוֹפֵךְ פִּילּוּלָיו5
בְּעַד צִבְאוֹת חֲיָלָיו6
5 מְפַלֵּס מַעְגָּלָיו7
-
הפזמון מדבר בתכונות האיש הנאמן שמשה רבנו מבקש שיתמנה על העדה, כמסופר בסדר. ↩
-
בפי אראליו: בפי המלאכים. ↩
-
מרצה: מפייס את הקב"ה. ↩
-
במילוליו: בדיבורו. ↩
-
פילוליו: תפילתו. ↩
-
צבאות חיליו: עמו. ↩
-
מפלס מעגליו: על־פי מש' ה:כא. ↩
-
בהילוך מיושר: בהליכה ישרה. ↩
-
במעלליו: של מעשיו. ↩
-
ות[נוח]: ההשלמה על־פי יש' יא:ב. נ; ↩
-
רוחי: לפי טור 1 אולי צ“ל ‘רוחו’, רוצה לומר, רוח הקב”ה. ↩
תמד1
הוֹלֵךְ תָּמִים בִּנְתִיבוֹ
וּפוֹעֵל צֶדֶק בְּחִישּׁוּבוֹ2
וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ
וְלֹא רָגַל בַּהֲסִיבּוֹ3
5 עַל לְשׁוֹנוֹ וּנְדִיבוֹ4
עָשָׂה5 לְרֵעֵהוּ רָעָה בְּרִיבוֹ
וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרוֹבוֹ
-
הפזמון מעבד את המקראות בתה‘ טו:ב–ג: ’הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא ננשא עעל קרבו.' ↩
-
בחישובו: גם במחשבתו (השווה להלן, פזמון תנד, טור 4). ↩
-
בהסיבו: בהתנהגותו. ↩
-
ונדיבו: כמו: ונדיבתו, ונפשו (השווה תה' נא:יד). ↩
-
עשה: כך בכ“י נ; וצ”ל ‘לא עשה’, כלשון הכתוב. ואולי יש לנקד עֲשׂה. ↩
תמו
ראשי המטות <במ' ל:ב>
מחמורות וקלות הַנּוֹדֵר וּמְבַטֵּה1
אִם לֹא יְשַׁלֵּים כַּמִּיבְטֶה2
וּכְמַדְקְרוֹת חֶרֶב בּוֹטֶה3
מִדֶּרֶךְ חַיִּים סוֹטֶה
5 וּבוּז שׁוֹפֵךְ וְעוֹטֶה
בָּעוֹלָם הוּא חוֹטֵה
וְאוֹר כַּשַּׂלְמָה עוֹטֶה
פַּרְנָסָתוֹ מַנְטֶה
בְּשִׁיבְרוֹן לֶחֶם מַטֶּה
1 מחמורות וקלות] מחמורות וקלות פילשו יודעי בינות דגש / נודר ומבטא דגש 2 במיבטא דגש 3 ממוצר פי נוטה דגש
תנב
אזור עֲמֹוס1 בְּכָל מְקוֹמוֹתָם
תַּגְבִּיהַּ שֵׁפֶל קוֹמָתָם
וּלְמַעַנְךָ תְּקַנֵּא קִנְאָתָם
וְתִנְקוֹם אֶת נִקְמָתָם
-
עמוס: אולי: השפע עליהם ברכה, מלשון ‘ברוך ה’ יום יום יעמס לנו‘ (תה' סח:כ). אולי צ"ל ’עמוסים‘, והוא כינוי לישראל (יש' מו:ג); ולפי זה רוצה לומר: לישראל, בכל מקום שהם, תגביה קומתם וכו’. ↩
תנה
מושענים אויבהם פזֹ יִמְשׁוֹל מְשֻׁלָּם1
וְיִשְׁלֹל שְׁלָלָם2
וְיֻוכְשַׁל מִכְשׁוֹלָם3
וְיוּחַק רִישּׁוּלָם4
5 וּבְאוֹיְבֵיהֶם תַּמְשִׁילָם
וּגְמוּלוֹ5 יְשֻׁולַּם
וִיחֻולַּק שְׁלָלָם6
-
משלם: כינוי למשיח, על־פי יש' מב:יט; ואפשר שיש לנקד מֹשְׁלָם, רוצה לומר, מלכם של ישראל. ↩
-
וישלל שללם: וישלול להם שלל אויביהם. ↩
-
ויוכשל מכשולם: ויוסרו המכשולים מעל דרכם; ואולי צ"ל ‘ויוכשל מכשילם’. ↩
-
ויוחק רישולם: אולי: וייזכר לפני הקב“ה (מלשון ‘הן על פים חקתיך;’ יש' מט:טז) רפיונם של ישראל (‘רישולם’); ואולי צ”ל ‘ויחזק’ במקום‘ויוחק’. ↩
-
וגמולו: במקום ‘וגמולם’. ↩
-
ויחולק שללם: רוצה לומר, ישראל יחלקו שלל אויביהם; השווה זכ' יד:א, ועוד. ↩
תנז1
ומקנה רב [במ' לב:א]
וּבֶטַח נֶאֱמָצִים6
וְכֻולָּם חֲלוּצִים
5 לְהַכּוֹת לוֹחֲצִים7
נַעֲבֹר חֲלוּצִים10
כִּבְנֵי קֶשֶׁת11 מְחַצְצִים12
-
הפזמון מדבר בראובני ובגדי. ↩
-
ומקנה רב: במקנה רב. ↩
-
פרוצים: משופעים, מלשון ‘ויפרץ האיש מאד מאד’ (בר' ל:מג), ועוד. ↩
-
ומי חלב: מש‘ ל:לג: ’כי מיץ חלב יוציא חמאה.' ↩
-
מצים: מוצצים. ↩
-
נאמצים: מחוזקים, מלשון ‘חזק ואמץ’. ↩
-
לוחצים: את האויבים. ↩
-
ולנאמן: למשה רבנו (במ' יב:ז). ↩
-
פצים: אומרים. ↩
-
נעבר חלוצים: במ' לב:לב. ↩
-
כבני קשת: כקשתים, כרובים בקשת. ↩
-
מחצצים: שופ' ה:יא. ↩
תנח
אז צמד שבטים פזֹ בְּנֵי רְאוּבֵן בניחוהיהם1
וּבְנֵי גָד ותיליהם2
עָבְרוּ יַחְדָּו3 לִפְנֵי אֲחֵיהֶם
וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶם4
כִּי כִנְפֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם7
-
בניחוהיהם: כך בכ“י נ; ואולי צ”ל ‘בניחוחיהם’, רוצה לומר, בצאנם ובבקרם שראויים לקרבנות. ↩
-
ותיליהם: כך בכ“י נ, ונראה שצ”ל ‘וחיליהם’. והשווה להלן, פזמון תסד, טור 1. ↩
-
יחדו: הפענוח מפוקפק; בכ"י נ נראה כתוב ‘יתרו’. ↩
-
ונכבשה… לפניהם: על־פי במ' לב:ככט. ↩
-
ונהרו: וזהרו. ↩
-
דפניהם: צדדיהם (זולאי, ידיעות, ו, עמ' קפד. ↩
-
כי… פניהם: על־פי דה"א יב::ט. ↩
תנט
וְנִיתְחַזְּקוּ בְּלֵב מִצְעָד3
קושרים לֹא נִמְעַד4
וַהֲמוֹן כְּנַעַן אותם מֵהֶם נִמְעַד5
וְנִתְּנָה לָהֶם אֶרֶץ הַגִּלְעָד8
-
אומצו: הנושא: בני ראובן ובני גד. ↩
-
ניצעד: כנראה משובש, במקום ‘ניסעד’. ↩
-
מצעד: אולי הוא במקום ‘למצעד’. ↩
-
קושרים לא נמעד: אין בידי לפרש; ואולי צ"ל ''קִשְׁרָם'. ↩
-
והמון… נמעד: ‘אותם’ אולי במקום ‘תאותם’, רצונם; ואפשר שמלת ‘אותם’ מיותרת, ויש לגרוס ‘והמון כנען מהם נמעד’; רוצה לומר, מתוך שכל השבטים עלו יחדיו למלחמה. ↩
-
ועמדו: קיימו; השווה לעיל, עמ' 57; הערה 151. ↩
-
כציווי המועד: כדבר שנועד להם במצוות ה‘; ואולי צ"ל ’בציוי', רוצה לומר, בתנאים שהותנו להם. ↩
-
ונתנה… הגלעד: על־פי במ' לב:כט. ↩
תסא
אלה מסעי [במ' לג:א]
פזֹ שְׁתַּיִם וְאַרְבָּעִים1
בְּדָת שַׁעֲשׁוּעִים4
נָסְעוּ נוֹשָׁעִים5
5 וּבְכָל מַסָּעִים
בְּמָן וּסְלָיו בועים6
ומבאר7 עִימָּם נוֹסְעִים
בְּלֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים8
-
שתים וארבעים: מ"ב מסעות נסעו בני ישראל במדבר (פסיקתא זוטרתי, בהעלותך, י:יב). ↩
-
ובכל: אולי צ"ל ‘וכל’. ↩
-
קבועים: רשומים. ↩
-
בדת שעשועים: בתורה. ↩
-
נושעים: ישראל. ↩
-
בועים: איני יודע לפרש מלה זו. ואולי צ“ל ‘צועים’, רוצה לומר, צועדים (יש' סג:א, ועוד); ואולי צ”ל ‘שבועים’, כלומר שבעים. ↩
-
ומבאר: צ"ל, כנראה, ‘ומי באר’. ↩
-
שנים וארבעים: עיין הביאור לטור 1. ואולי צ"ל ‘שָנים ארבעים’. ↩
תסב
אהובים הסיעו כְּחָשׁ קִיצֵּיהֶם1
נִיפְדּוּ מִלּוֹחֲצֵיהֶם
עָשׂוּ כְּחֶפְצֵיהֶם
בְּכָל נוֹאֲצֵיהֶם2
5 וּשְׁכִינַת צוּרֵיהֶם3
שָׁכְנָה בְאַרְצֵיהֶם4
וְשָׁקַד מוֹצִאֵיהֶם5
וַיִּכְתֹּב מֹשֶה אֶת מוֹצָאֵיהֶם6
דא אהובים הסיעו] אהובים הסיע בנאמו
-
כחש קיציהם: כיוון שהחיש הקב"ה את מועד צאת ישראל ממצרים (השוה שהש"ר ב:ח). ↩
-
נואציהם: קרי: מנאציהם. ↩
-
ושכינת צוריהם: במקום ‘ושכינת צורם’. ↩
-
בארציהם: בארצם. ↩
-
מוצאיהם: כננראה צ"ל ‘מוציאיהם’ (= מוציאם. ↩
-
ויכתב… מוצאיהם: במ‘ לג:ב; והשווה לכאן במ"ר כג:א: ’לכך אמר הקב"ה למשה כתב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם.' ↩
תסג
מסעי פיקודים פזֹ לִמְאֹד הֻוצְנְעוּ1
כַּאֲשֶׁר נָסְעוּ
וְצָרֵיהֶם שִׁיסְּעוּ
וּבִפְסִיעוֹת פָּסְעוּ
-
למאד הוצנעו: אולי רומז לשבעעת העננים שהיו מקיפים את ישראל במדבר (סוכה יא ע"ב, ובהרבה מקבילות); ואולי למובא בילקוט, רמז תשעא, על־פי ילמדנו: ‘ואפילו כשהיו ששים רבוא במדבר כך היו צנועים, ולא היה אחד מהם פותח פתחו ננגד פתחו של חברו’ וכו'. ↩
תסט
והקרתם לכם ערים <במ' לה:ט>
מכה נפש פזֹ אֵל מֵעוֹלָם מַחְשֶׁה1
בְּרִיתוֹ לֹא יִנְשֶׁה2
צִוָּה לְמִמַּיִם מֻומְשֶׁה3
לְהַזְהִיר רְצֻיִם כְּאִשֶׁה4
וּבְנַחְלַת9 רְאוּבֵן גָּד וּמְנַשֶׁה
-
מעולם מחשה: על־פי יש' נז:יא. ↩
-
לא ינשה: לא ישכח. ↩
-
לממים מומשה: למשה רבנו (שמ' ב:י). ↩
-
רצים כאשה: צ“ל, כנראה, ‘רצויים כאשה’, רוצה לומר, ישראל הרצויים לפי הקב”ה כקרבן; והשווה להלן, פזמון תעד, טור 5. ↩
-
שלוש: שלוש ערים. ↩
-
כהירשה: כנראה מלשון ‘רשה’, דבר, כלומר, כמו שנאמר מפי הגבורה. ↩
-
מגואל: מגואל הדם. ↩
-
בנושה: כך בכ“י נ, ונראה שצ”ל ‘כנוש.ה’ ↩
-
ובנחלת: ומלבד שלוש הערים ההן – שלוש נוספות מעבר לירדן (השווה במ' לה:יד); ואפשר שהוי"ו של ‘ובנחלת’ מיותרת. ↩
תעא
מקלט לברוח פזֹ שֵׁשׁ1 מוּכָנוֹת בְּאַהֲבָה
לַעֲדַת ברכה2 וַאֲהוּבָה
רוֹצֶה5 בנית גרים חוֹבָה
בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה8
נ 2 ואהובה] היה ואהבה ונתלתה וי“ו בין השיטין והה”א נוקדה בקובוץ
-
שש: שש ערי מקלט. ↩
-
ברכה: צ"ל ודאי ‘ברוכה’. ↩
-
ובחדריהם: של שש הערים. ↩
-
ובחדריהם החבא: השווה דה"ב יח:כד. ↩
-
רוצה וכו': כוונת הטור אינה ברורה. תיבת ‘בנית’ באה בסוף השורה, ו‘גרים’ בראש השורה שלאחריה, ברם, נראה לי שצ"ל ‘בניתגרים’; הצירוף ‘רוצה בניתגרים חובה’ הוא כינוי לרוצח בשגגה שרוצה לגרום חטא (‘חובה’) לגואל הדם שנתגרה בו. ↩
-
כי מיתציר: איני יודע להלום; ואולי צ"ל ‘כי מיציר’, רוצה לומר, כי גואל הדם שרוי בצער. ↩
-
ויכאיבה: והכאיב לו; ואולי צ"ל ‘והכאיבה’ (= והכאיב). ↩
-
בפתע בלא איבה: במ' לה:כב. ↩
תעח
איש אשר פזֹ מַשְׁלִיכֵי יְהָבָם1
נִיסּוּ אֵל2 בִּלְבָבָם
וְעָצַם חוֹבָם3
בִּרְבוֹת כַּסְפָּם וּזְהָבָם4
-
משליכי יהבם: כינוי לישראל, על־פי תה' נה:כג; ואפשר שיש לפרש במשמעות שלילית: אלה שהשליכו מלבם את התקווה לאל. ↩
-
ניסו אל: השווה דב' ו:טז, ועוד. ↩
-
ועצם חובם: וגדל חטאם. ↩
-
ברבות… וזהבם: השווה הו‘ ב:י; ונראה מדבר בחטא העגל, הנרמז, לדברי חז"ל, בדב’ א:א: ודי זהב, מאי ודי זהב, אמרי דבי ר‘ ינאי כך אמר משה לפני הקב“ה רבש”ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם להם שעשו את העגל’ (ברכות לב ע"א, ומקבילות. ↩
תפ
עַד בּוֹא קִיצְּכֶם3
וְחֵילְכֶם וְיוֹעֲצֵיכֶם,4
[24 ע"א] וְתִפְרְצוּ פִּרְצְכֶם
5 וְיֵעָשֶׂה כְּחֶפְצְכֶם5
הָנִיחוּ בְרִיבְצְכֶם6
כִּי לֹא אֶתֵּן נַחֲלָה בְּאַרְצְכֶם7
-
בפזמון – דברי הקב"ה אל ישראל. ↩
-
ניצכם: ריבכם, משטמתכם לאדום. ↩
-
קיצכם: עד עת הגאולה העתידה. ↩
-
וחילכם ויועציכם: קשור אל ‘עד בוא’ שבטור הקודם: ועד בוא חילכם ויועציכם בימות המשיח. ↩
-
ותפרצו… ככחפצכם: לפי שרק אז תפרצו פרץ (בר' לח:כט), וייעשה כרצונכם; רוצה לומר, רק אז תיכבש אדום לפניכם. ↩
-
הניחו בריבצכם: נוחו, הישארו במקומכם, במחנכם. ↩
-
כי… בארצכם: על־פי דב' ב:ה; ורוצה לומר: כי לא אתן (מאדום) נחלה (לכם) בארצכם. ↩
תפג
ראה החילותי <דב' ב:לא>
וּמִלְחָמָה עוֹרְכִים
לְהִלָּחֵם בַּבְּרוּכִים3
קֶשֶׁת דּוֹרְכִים
5 עַל כָּל דְּרָכִים
וְעַם מַמְלִיכִים4
כְּשַׁלַּח מַלְאָכִים
אֶל שְׁנֵי הַמְּלָכִים7
-
עמדו: הנושא: האמורי. ↩
-
מעריכים: מסדרים את מערכת המלחמה. ↩
-
בברוכים: בישראל. ↩
-
ועם ממליכים: אבל ישראל הממליכים את שם ה'. ↩
-
ינצחו: אולי צ"ל ‘ניצחו’. ↩
-
חנוכים: אולי מלשין ‘וירק את חניכיו’ (בר' יד:יד), רוצה לומר, מלומדי מלחמה; ואולי הוא יורד לטור שלאחרי זה ושיעורו: כששלחו החנוכים מלאכים וכו‘, ולפי זה ’חנוכים' כינוי לישראל המחונכים לעבודת הבורא; ואולי הוא ינוי למשה ואהרן. ↩
-
אל שני המלכים: אל סיחון ועוג. ↩
תפד
אימצתי חוסן פזֹ לוֹעֲטֵי נוֹשָׁן1
וּמוֹצִאֵי יָשָׁן2
יִפְרַח3 כַּשׁוֹשָׁן
5 ומצלה6 בְּתוֹךְ כִּבְשָׁן
כְּסִיחוֹן הָעִישַּׁן7
וּכְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן
-
לועטי נושן: אוכלי ישן נושן, והוא כינוי לישראל, על־פי וי‘ כו:י: ’ואכלתם ישן נושן.' ↩
-
ומוצאי ישן: על־פי המשך הפסוק שם: וישן מפני חדש תוציאו.‘ וצ"ל ’ומוציאי'. ↩
-
יפרח: נראה שצ"ל ‘יפרחו’; והלשון על־פי הו' יד:ו. ↩
-
ומחררם: כנראה: השורפם, מלשון ‘כי אש אכלתהו ויחר’ (יח' טו:ה), ועוד. ↩
-
יועשן: יישרף. ↩
-
ומצלה: נראה שצ“ל ‘וייצלה’, או כיו”ב. ↩
-
העישן: כנראה במקום ‘שעישן’, ורוצה לומר, כנראה: כסיחון שזעם על ישראל ולא נתנם עבור בגבולו, מלשון ‘עד מתי עשנת בתפלת עמך’ (תה' פ:ה). ואולי צ"ל העֻשַּׁן, ורוצה לומר, כסיחון שנשרפו עריו, והוא מקביל ל‘ונחרם את כל עיר’ וכו' (דב' ב:לד). והשווה גם להלן, פזמון תפז, טורים 4–5. ↩
תצ
מִבֶּטֶן אַתָּה גּוֹחִי1
חידותה2 רִבְעִי וְאָרְחִי
וְאַל תַּטְרִיחִי5
5 שְׁמַע קוֹלִי בְּסִיחִי6
כִּי עָלֶיךָ תִּתְעַטֵּף רוּחִי7
-
מבטן אתה גוחי: על־פי תה' כב:י. ↩
-
חידותה: איני יודע לפרש; ואולי הוא שיבוש מ‘וזיריתה’, על־פי תה‘ קלט:ג: ’ארחי ורבעי זרית'. ↩
-
מזבת חלב: מטובה של ארץ־ישראל. ↩
-
האריחי: האכילני־נא. ↩
-
ואל תטריחי: כנראה: ואל תטריחני להתפלל לפניך יותר מדי; או: אל תייסרני. ↩
-
שמע… בסיחי: על־פי תה' סד:ב. ↩
-
כי… רוחי: על־פי תה' קמג:ד. ↩
תצג
אז יבדיל <דב' ד:מא>
מדות ראשית פזֹ יוֹצֵר הָרִים1
שִׁימַּע2 בְּמַאֲמָרִים
בַּעֲבוּר נִמְהָרִים3
לְלֹא אִישׁ דְּבָרִים4
5 וּבְאֶרֶץ מדוברים5
כִּיתֵּי עֲדָרִים6
מֵאֲחֻוזַּת הָרִים
בְּעֵבֶר הַיַרְדֵּן שָׁלוֹשׁ עָרִים7
-
יוצר הרים: כינוי לקב"ה, על־פי עמוס ד:יג. ↩
-
שימע: השמיע. ↩
-
בעבור נמהרים: בשביל ישראל (יש' לה:ד). ↩
-
ללא איש דברים: למשה (שמ' ד:י). ↩
-
ובארץ מדוברים: מכאן ואילך נראה הנוסח משובש. ואולי צ"ל ‘ובארץ מדברים’. ↩
-
כיתי עדרים: אולי: של בעלי המקנה, רוצה לוומר, של בני ראובן ובני גד ומנשה, שציווה הקב"ה להפריש מאחוזתם שבעבר־הירדן שלוש ערי מקלט; ומלת ‘הרים’ שבטור 7 איני יכול להלמה. ↩
-
בעבר… ערים: על־פי דב' ד:מא. ↩
תצז
שמע ישראל <דב' ו:ד>
מיטתו הסביב פזֹ שֶׁמַע אָזְנֵינוּ1
וְדִיבּוּר לְשׁוֹנֵינוּ
ויוֹכַח בֵּינֵינוּ2
אִם יָסִיר הֲמוֹנֵינוּ3
וְנִפְקְחָה עֵינֵינוּ6
וְנָעִיד בְּמַעֲנֵינוּ7
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ8
-
שמע אזנינו: הדברים שאנו שומעים. ↩
-
ויוכח בינינו: נראה שצ"ל ‘יוכח בינינו’; רוצה לומר: יעידו על צדקתנו. ↩
-
אם יסיר המונינו: אם יבגוד עמנו בקב"ה. ↩
-
וביקש: ואם יבקשנו הקב"ה, ולא ימצאנו נאמנים לו. ↩
-
ואנינו: צ"ל ‘ואיננו’, והוא מוסב על ‘המונינו’ (= המוננו). ↩
-
ונפקחה עינינו: ולעתיד לבוא ייאורו עינינו. ↩
-
במענינו: בדיבור פינו. ↩
-
אחד… אדונינו: מטבע תפילה (מס' סופרים יד:י). ↩
תקה
שמע ישראל את עובר <דב' ט:א>
מלויים ראה חוֹתַם דְּגוּלִים
כְּרָאוּ גַלִּים1
וַיִּהְיוּ נִגְלָלִים2
5 נַעֲשׂוּ כִגְלָלִים
וְיִשְּׁרוּ מַעְגָּלִים5
דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים6
-
חותם… גלים: כשראו הגלים את חותם המילה בבשרם של ישראל (‘דגולים’); והוא על־פי המכילתא, בשלח, מסכתא דויהי, ג, עמ‘ 98: ’שמעון התימני אומר בזכות המילה אני אקרע להם את הים‘ וכו’. ↩
-
ויהיו נגללים: נגללו מפניהם. ↩
-
היו: נראה שהמלה מיותרת; והיא טעות דיטוגראפית מטור 3. ↩
-
המסגלים: היקרים, המובחרים. ↩
-
מעגלים: נתיבות. ↩
-
דרך… גאולים: יש' נא:י. ↩
תקז
פז̇ אִסְפוּ מעניכם1
וְתֶחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם2
וְיִשְׁתַּנְּסוּ מָתְנֵיכֶם3
וְיִנְהֲרוּ4 עֵינֵיכֶם
5 וְיָסוּפוּ מְעַנֵּיכֶם
וְיַעַבְרוּ יַרְדֵּן הֲמוֹנֵיכֶם
וְעָמַד מַלְכְּכֶם לִפְנֵיכֶם5
1 אספו] אולי ויאספו על הסמ“ך שתי נקודות במאונך ותחת הסמ”ך נקודה נ / אספו מעניכם] ליתא קג 2 תחזקנה קג 3 ויתאמצו מתניכם ויפוצו [מעי]ניכם קג 5 ויאביד אויביכם נוסף קג 6 הירדן כל קהליכם קג 7 ויעבור מל[..] בראשכם קג
תקי
מחכים מיקר פז̇ לוּחוֹת הִתְאִימָה1
וּכְגַלְגַּל חַמָּה2
נסדם3 בְּחָכְמָה
וּמִילְּאָם עָרְמָה
5 וְדַעַת וּמְזִימָּה4
וְנֶיחְצְבוּ בְּאֵימָה
כִּי מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה5
-
התאימה: במקום ‘התאים’; והנושא: משה רבנו. ↩
-
וכגלגל חמה: עם שהוא, כלומר, משה רבנו, דומה לגלגל חמה; והוא על־פי ב“ב עח ע”א, ומקבילות: ‘פני משה כפני חמה.’ בכ“י נ כתב המעתיק מעל למלת ‘חמה’ מי”ם נוספת, ואילו את המי"ם הראשונה ניקד במעין קובוץ, כאליו רצה לגרוס ‘חממה’; ואין בידי להלום. ↩
-
נסדם: נראה, שצ"ל ‘יסדם’. ↩
-
ערמה… ומזימה: על־פי מש' א:ד. ↩
-
כי… המה: שמ' לב:טז. ↩
תקיא
וּכְתָב שֵׁינִי3 זָרַח
וְעָמַד וְלֹא בָרַח
וְעָנָן לוֹ נֶאֱרַח4
5 וְיָרַד בְּלוֹא ט̇ורַח
כְּגִיבּוֹר לָרוּץ א̇ורַח5
נ 4 וענן] הוי“ו נראית כמין יו”ד
-
כתב ראשון: הכתב שעל הלוחות הראשונים. ↩
-
פרח: כך על־פי דרשת חז“ל בירוש' תענית פ”ד ה“ח, סח ע”ג, ובהרבה מקבילות: ‘תני בשם ר’ נחמיה: הכתב עצמו פרח.' ↩
-
וכתב שיני: שעל הלוחות השניים. ↩
-
וענן לו נארח: ונזדמן לו (‘נארח’) ענן ליסע עליו; והוא על־פי פסיקתא דר“כ, כ, דף צ ע”ב: ‘בשעה שעלה משה למרום באותה שעה באתה ענן ורבצה כנגדו’ וכו'. ↩
-
כגיבור… אורח: תה' יט:ו. ↩
תקיג1
אור מכל פז̇ לְמַעֲנִי אַרְחִיבָהּ2
וּבְצִמְחֵי רְחָבָה3
וְהָרִים4 אוֹשִׁיבָה
וּבִבְרָכוֹת אֵטִיבָה
5 וְתֹאכְלוּ מִפִּרְיָהּ וְתִשְׂבְּעוּ מִטּוּבָהּ5
קג 2 וכצמחים ארביבה 3 אסביבה 5 ותאכל מפריה וטובה
-
דברי הקב"ה. ↩
-
ארחיבה: את ארץ־ישראל. ↩
-
ובצמחי רחבה: כך בכ“י נ; ונראה שצ”ל ‘ובצמחי רבבה’ (יח' טז:ז), רוצה לומר, בצמחים הרבה. ונוסח כ"י קג: ‘וכצמחים ארביבה’, רוצה לומר, אשקה. ↩
-
והרים: נראה לי, שצ“ל ‘וערים’ (השווה יח‘ לו: לג: ’והושבתי את הערים'); והשווה גם לעיל, פזמון תקז, טור 1; ובכ”י קג: ‘והרים אסביבה’. ↩
-
ותאכלו… מטובה: נוסח תפילה (ברכות מד ע"א). ↩
תקטז
ראה אנכי <דב' יא:כו>
וּמָלְאוּ רְחוֹבוֹת הָעִיר3
אֵל קַדִּישׁ וְעִיר4
יַשְׁגִּיחַ וְיָעִיר
5 רַב וְצָעִיר5
כִּי הַגָּדוֹל יַעֲבֹד אֶת הַצָּעִיר6
נ 6 יעבד] יעבר
-
מרבה בשר: את הגדולים והשמנים (אבות ב:ז). ↩
-
יצעיר: יקטין, כהוראת המלה ‘צעיר’ בערבית; הנושא: הקב"ה. ↩
-
ומלאו… העיר: על־פי זכ‘ ח:ה: ’ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות;' ורוצה לומר: ויתן תשועה לישראל, או – לצדיקים. ↩
-
קדיש ועיר: תארים לקב"ה (דנ' ד:י, כ). ↩
-
רב וצעיר: גדול וקטן (בר' כה:כג). ↩
-
כי… הצעיר: כי עתיד עשו להיות משועבד ליעקב (בר' שם, שם). ↩
תקכו
כי יהיה בך אביון <דברים טו:ז>
פז̇ שׁוֹכֵן גְּדוּדִים1
צִוָּה בְּלִימּוּדִים2
לְנָאִים וַחֲמוּדִים3
כאמרם יחדים4
5 לָכֵן5 בְּתַחֲמוּדִים
לִרְעֵבִים תְּמוּדִים8
וְלַעֲנִיִּים מְרוּדִים9
נ 5 בתחמודים] היה בתמודים ונתלתה חי"ת בין השיטין
-
שוכן גדודים: הקב"ה, השוכן בין גדודי המלאכים. ↩
-
בלימודים: בתורה. ↩
-
לנאים וחמודים: לישראל. ↩
-
כאמרם יחדים: כך בכ“י נ, ונראה משובש; ואולי צ”ל ‘באמרים יחידים’. ↩
-
לכן… תמודים: (טורים 5–7) שיעור הטורים: מיני מעדנים יהיו צמודים בתחמודים לרעבים תמודים. ↩
-
מעדנים: מיני מזונות. ↩
-
צמודים: ניתנים. ↩
-
לרעבים תמודים: לאביונים שלא יחדלו מקרב הארץ (השווה דב' טו:יא). ↩
-
ולעניים מרודים: על־פי יש' נח:ז. ↩
תקכח
פז̇ הִזָּהֵר בְּרִצְיוֹן1
וּשְׁמ̇ור דָּת הֶגְיוֹן2
כְּצִוָּה אֵל עֶלְיוֹן
בְּסוֹד ע̇וז חֶבְיוֹן3
כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן6
&& [פז̇ הוֹדַעְתָּה א̇ומֶר מְחֻזָּק]
תקכט
פז̇ הוֹדַעְתָּה א̇ומֶר מְחֻזָּק7
בִּרְאֹתָהּ מַרְאֵה בָזָק8
לְנָטוּעַ מְסֻוקָּל מְעֻוזָּק9
כִּי אַתָּה מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק10
-
ברציון: ברצון, בריצוי. ↩
-
דת הגיון: הדת שהוגים בה יומם ולילה. ↩
-
בסוד עוז חביון: במקום: בסוד חביון עוזו (חב‘ ג:ד: ’ושם חביון עז̇ה'); רוצה לומר, בתורתו. ↩
-
ידע ויבין: שהרי יודע הקב"ה. ↩
-
בצביון: שכך רצונו. ↩
-
כי… אביון: דב' טו:יא. ↩
-
אומר מחזק: דיבור מאושש; והוא הנזכר בטור האחרון: ‘כי את מציל’ וכו'. ↩
-
בראתה וכו‘: בשעה שראתה (כנסת־ישראל) קולות וברקים (שמ' יט:טז), כלומר, בשעת מתן־תורה; ואפשר שצריך לנקד ’בָּרָאתָה‘, ולראות את הטור כמאמר מוסגר, המדבר בשבחו של מקום. ואולי צ"ל ’לְרָאֲתָה‘ וכו’, והוא כינוי לכנסת־ישראל, ואז יש לגרוס בטור 3: ‘לִנְטוֹעַ מסוקל ומעוזק’, רוצה לומר: לטפח את כרמה של כנסת־ישראל. ↩
-
לנטוע וכו‘: לכנסת־ישראל, על־פי יש’ ה:ב: ‘ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק.’ ↩
-
מציל עני מחזק: תה' לה:י. ↩
תקל1
מִכָּל עָרֵיהֶם נִקְהֲלוּ
וְאוֹיְבֵיהֶם תַּחְתָּם יִפְּלוּ4
הָמָן וּבָנָיו עַל עֵץ תָּלוּ
-
פזמון זה ושלאחריו מכוּונים לקרובה של פורים, ואולי הועתקו כאן בטעות; ועיין לעיל, עמ' 37, הערה 116. [ההערה אומרת: למעשה אין כאן אלא ארבעה פזמונות הקשורים לסדר. בנוסף עליהם העתיק הסופר שני פזמונות של פורים (אחד מהם אולי ‘מחרוזת’; שים לב להתחלת האלפבית!), ואי־אפשר לדעת כיצד נתגלגלו לכאן. אולי חל הסדר פעם, בתקופת האנונימוס, סמוך לפורים?] ↩
-
יקרים: ישראל. ↩
-
לשם: כנראה: לשם ה'. ↩
-
יפלו: נראה שצ"ל ‘נפלו’. ↩
תקלו
שִׁמְעוּ מִילָּתִי בְּאָזְנֵיכֶם
וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם1
אִם תַּמְרוּ בְּקוֹנֵיכֶם
לְבִלְתִּי מְלוֹךְ עֲלֵיכֶם2
5 וְתֹאמְרוּ לְדַיָּינֵיכֶם3
לְהָקִים מֶלֶךְ לָכֶם
וְהֵמָּה מִמְּכֶם4
מֶלֶךְ עוֹבֵר בְּרָאשֵׁיכֶם5
לוֹקֵחַ מַחֲמַדֵּיכֶם6
בְּמִלְחַמְתּוֹ מוֹצִיא בְנֵיכֶם
לְמוֹשַׁב בֵּיתוֹ לוֹקֵחַ בְּנוֹתֵיכֶם
וּמַחְמַד שְׂדֵיכֶם7
וִיופִי כַרְמֵיכֶם
נ 9 מחמדיכם] היה חמדיכם ונוספה מי"ם בין השיטין
-
ולא… עיניכם: על־פי במ' טו:לט. ↩
-
לבלתי… עליכם: לבחור לכם מלך זולתו. ↩
-
לדייניכם: לשופטיכם, למושלים בכם. ↩
-
והמה ממכם: רוצה לומר, להקים לכם מלך מתוככם. ↩
-
מלך עובר בראשיכם: אותו מלך שיעבור לפניכם להנהיגכם (על־פי מי' ב:יג), כך יהיה מנהגו. ↩
-
לוקח מחמדיכם: את היקר לכם. ולעניין הטורים שלאחר זה השווה משפט המלך בשמ"א ח:יא. ↩
-
ומחמד שדיכם: ולוקח (טור 11) מחמד שדיכם וכו'. ↩
תקלז1
זָרִים מִדְּרָכָיו הָועֳשׂוּ4
בִּדְבָרוֹ פָּצוּ5
וּבְיַד אוֹיִבְכֶם נִתְפְּסוּ
5 תבוא עליה6 הוּנְסוּ
וְהֻשַׁב לִי9 כִּי אוֹתִי מָאֲסוּ10
-
לשון הפזמון הזה מגומגם ביותר וקשה להלמו; ונראה, שהוא מפייט את דברי שמואל אל העם. ↩
-
בנים: בניכם. ↩
-
יעשו: יעבדו, ישתעבדו. ↩
-
זרים… הועשו: הריהם נעשים זרים (ואולי צ"ל ‘זדים’) מכוח דרכיו. ↩
-
בדברו פצו: כמו: במעשיו עשו, בשליחותו נלחמו. ושים לב לחריזת צ‘–ס’. ↩
-
תבוא עליה: טור זה אין בידי להלום; ואולי צ"ל ‘[רעה] תבוא עליה[ם], הונסו’. ↩
-
שים לנו מלך: על־ידי שאמרו כך. ↩
-
בדברו: של הקב"ה. ↩
-
והשב לי: ובאמת כך נאמר לי מגבוה. ↩
-
כי… מאסו: דבר ה' אל שמואל בשמ"א ח:ז. ↩
תקמא1
כי יקרא <דב' כב:ו>
פז̇ מִצְוָה קַלָּה
כַּחֲמוּרָה שְׁקוּלָה
וּקְטַנָּה מְגֻודָּלָה2
כְּמִצְוָה גְּדוֹלָה
5 הִזָּהֵיר בְּמִילָּה
כִּי שְׂכַר קְטַנָּה כִּגְדוֹלָה מְכֻופָּלָה5
-
הפזמון מיוסד על הדרשה בדב"ר ו:ב ובמקבילות: ‘אמר הקדוש ברוך הוא, לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה… לא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה’ וכו'. ↩
-
מגודלה: חשובה. ↩
-
דבר… תפלה: שיעור הטור: רק אל תפיל דבר. ↩
-
תפלה: הפ“א מנוקדת בחירק בכ”י נ. ↩
-
כי… מכופלה: שיעורו: כי שכר המצווה הקטנה דומה לשכר המצווה שהיא גדולה ממנה כפליים; והכול לפי המדרש הנ"ל. ↩
תקמב
פז̇ אוֹרַח חַיִּים1
חֲתוּמִים וּרְשׁוּמִים2
כִּי מִמְּךָ סְתוּמִים
כִּי לֹא תֵדַע אַיֵּה הַמַּנְעִימִים3
קד יחד עם פזמון תקמג כפזמון אחד בנוסח זהה לנוסח בשכ"י נ
-
אורח חיים: הפזמון נראה משובש, אך כך מצאנוהו גם בכ“י קד. טור 1 אינו נחרז בו, וגם הלשון בהמשך מגומגמת. ואפשר, שחסרה מלת־החרוז מן הטור הראשון, ויש להשלים מעין ‘אורח חיים [מקויימים]’ או כיו”ב. ↩
-
חתומים ורשומים: הכוונה לדברי התורה. ↩
-
המנעימים: כנראה: המשלמים שכר על מעשיך הטובים; אבל אין הלשון נהלמת יפה. ↩
תקמה
[28 ע"ב] כי תצא <דב' כג:י>
בְּצֵאתְךָ מִמְּכוֹנֶיךָ1
לִלְחוֹם אֶת לוֹחֲמֶיךָ2
הִשָּׁמֵר בְּשִׁנּוּנֶיךָ3
דָּבָר רָע לֹא יְאֻונֶּיךָ4
5 וְלֹא תָתוּר אַחַר עֵינֶיךָ5
לְהִכָּשֵׁל בַּעֲוֹנֶיךָ
כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ6
קד 2 לוחמיך] שוטניך 4 כי דבר 5 אחר מראה עיניך 6 פן תכשל
תקמז
אִם יִכְבַּד5 אֲדוֹנָיו
וְיִבְרַח מִפָּנָיו
לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו9
-
עבד… ממכוניו: שיעור הטורים: אם יסיר עבד מקנו וממקומו. ↩
-
מקיניו: מביתו; ואפשר שצ"ל ‘מקוניו’, רוצה לומר, מבית אדוניו. ↩
-
כיסיר: אפשר שצ"ל ‘כי יסיר’; השווה גם לעיל, פזמון תסא, טור 7. ↩
-
ממכוניו: עיין גם לעיל, פזמון תקמה, טור 1. ↩
-
יכבד: כך נראה לנקד לפי העניין, ורוצה לומר: כי תכבד עליו יד אדוניו. ↩
-
ישוב: כך בכ“י נ; וצ”ל, כנראה, ‘יֵשֵׁיב’. ↩
-
בלילה: איני יודע טעמו. ↩
-
להנעימיו: להנעים לו, להיטיב כמו. ↩
-
לא… אדוניו: דב' כג:טז. ↩
תקנ
שׁוֹמְרֵי לְשׁוֹנָם ולְהַשְׂכִּילָם3
מְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה בְּגָמְלָם4
עֵת עֲוֹנָם לֹא יִשָּׂא לְמָחְלָם5
5 וְלֹא יִשְׂאוּ עֻולָּם6
עַד קְרוֹבִים חֶרְפָּה לְהַכְפִּילָם7
[29 ע"א] שׂוֹנְאֵי שֹׁחַד8 וּמְשִׁיבֵי כֶסֶף לֹא יְכַפֵּר מַעֲלָם9
עוֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם10
-
דוברי אמת: על־פי תה' טו:ב. ↩
-
במילולם: באמירתם. ↩
-
ולהשכילם: צ"ל ‘להשכילם’. ↩
-
משלמי… בגמלם: שיעור הטור: בגמלם למשלמי רעה תחת טובה, היינו, לרשעים, כמגיע להם; והשווה בר' מד:ד. ↩
-
עת… למחלם: קשור אל הטור שלמעלה מזה: בשעה שהקב"ה לא יישא עוד את עוונם, ולא יאריך אפו עמם. ↩
-
ולא… עולם: ולא ישתעבדו להם (למשלמי הרעה תחת הטובה); ואולי יש לנקד ‘עַוְלָם’, והוא במקום ‘עולתם’. ↩
-
עד… להכפילם: מיוסד על תה‘ טו:ג: ’וחרפה לא נשא על קרבו.‘ ולפי זה נראה שצ"ל ’על קרובים', והוא קשור אל הטור שלפניו: ולא ישאו עולם להכפיל חרפה על קרובים. ↩
-
שונאי שחד: השווה תה‘ שם, ה: ’ושחד על נקי לא לקח.' ↩
-
ומשיבי… מעלם: שאינם מכפרים על הנותנים שלמונים. הצירוף ‘משיבי כסף’ זר, ואולי צ"ל ‘ומַשִּׁיכֵי כסף’, על־פי תה‘ שם, ה: ’כספו לא נתן בנשך.' ↩
-
עושה… לעולם: תה' שם, ה. ↩
תקנו
פז̇ מִצְוָה כְּתוּבָה1
אֶרֶץ לֵישֵׁיבָה4
כְּהַפְרָשַׁת5 טוּבָהּ
בַּאֲרֻוכָּה וּרְחָבָה8
וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ9
נ 1 כתובה] מעליו כ"ף נוספת, ולפי זה הנוסח ככתובה (=ככתבה) 2 להציבה] לחציבה כנראה
-
מצוה כתובה: את מצוות התורה. ↩
-
תקח: תבחר, תקבל על עצמך. ↩
-
להציבה: להציב אותה לך מצבה (דב' כז:א ואילך). ↩
-
ארץ לישיבה: לרשת את ארץ־ישראל. ↩
-
כהפרשת: נראה לי, שצ"ל ‘בהפרשת’; ורוצה לומר: בקיום מצוות ביכורים. ↩
-
חפץ תוציא: תפיק רצונך. ↩
-
במשיבה: בתורה שהיא משיבת נפש (תה' יט:ח). ↩
-
בארוכה ורחבה: כינויים לתורה (איוב יא:ט). ↩
-
וירשתה… בה: דב' כו:א. ↩
תקסב1
פז̇ אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ הֵנָּה2 אִתָּנוּ
בְּסִינַי כְּשָׁמְעוֹ מִצְוֹת דָּתֵינוּ
הִנֵּה יוֹם3 בָּא בְּתוֹכַחְתֵּינוּ
5 נִכְתָּבִים הַיּוֹם כָּל תּוֹלְדוֹתֵינ°וּ°6
לְהַכְנִיס הַיּוֹם בִּבְרִיתֵינוּ
כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ7
-
הפזמון מיוסד על מאמר חז“ל בשבועות לט ע”א: ‘אשר ישנו פה אין לי אלא אותם העומדים על הר סיני, דורות הבאים מניין, תלמוד לומר ואת אשר איננו פה.’ ↩
-
הנה: פה, בהשפעת הערבית. ↩
-
הנה יום: במקום: הנה היום. ↩
-
ואת… בספרותינו: רוצה לומר, אשר איננו רשום במספרנו. ↩
-
בספרותינו: השווה תה' נו:ט. ↩
-
נכתבים… תולדותינו: יורד לטור שלאחריו. ↩
-
כאשר… אבתינו: מל“א ח:נח; תה' עח:ה; אולי צ”ל לפי זה: ‘אשר צוה’ וכו'. ↩
תקסז
מִמָּוֶת יִמָּלֵט וְנַפְשׁוֹ3 לְהַצִּילָה
משֶׁה מֵת וְאֵין אַחֲרָיו לְהִנָּצְלָה4
מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה10
-
מי… שאולה: על־פי תה' פט:מט. ↩
-
שאולה: במקום ‘שאול’. ↩
-
ונפשו: נראה לי, שצ"ל ‘נפשו’. ↩
-
ואין… להנצלה: ואי־אפשר להינצל מן הממות לאחר שאף הוא מת. ↩
-
עבד וחפשי: על־פי איוב ג:יט. ושיעור הטור: הכול מצוּוים לילך בדרך שסללוה קדמונים אל המוות. ↩
-
ללך: כך בכ“י נ; ואולי צ”ל ‘ילך’. ↩
-
כוס זה: של המוות. ↩
-
ישתה: הוסף: כל איש. ↩
-
ברשת: ברשתו של המוות. ↩
-
מי… סלה: תה' פט:מט הנ"ל. ↩
תקסח
פז̇ בְּשָׁלוֹם תָּבוֹא לְאָהֳלֶיךָ1
וְתִשְׂמַח וְתוֹדֶה לִמְגַלֶּיךָ2
רֹאשׁ הָיִיתָה3 וְרֹאשׁ תִּהְיֶה לִקְהָלֶיךָ
לְיוֹם אֲנִי מֵבִיא לְהָקִיץ סְגֻולֶּיךָ4
5 עִמָּם תַּעֲמוֹד בְּמִישׁוֹר לְהַרְגִּילֶיךָ5
וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלֶיךָ6
-
לאהליך: אל מחנה בני ישראל לימות המשיח. ↩
-
למגליך: לקב"ה שיקימך לתחייה ויגלה אותך מבין המתים. ↩
-
ראש הייתה וכו‘: מיוסד על הדרשה שבדב"ר ג:יז: ’אמר לה הקב"ה: משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהם בעולם הזה כך לעתיד לבוא כשאביא להם את אליהו הנביא שניכם באין כאחת.' ↩
-
להקיץ סגוליך: להקים לתחייה את מתיהם של ישראל. ↩
-
להרגיליך: להנחותך, להעבירך. ↩
-
ותנוח… לגורליך: דנ' יב:יג. ↩
תקסט1
[30 ע"ב] האזינו <דב' לב:א>
נְבִיאִים שְׁנַיִם
הֵעִידוּ שָׁמַיִם
בַּעֲמוּסֵי מֵעַיִם2
עַל מְשׁוּלַת מַיִם3
5 לְבִלְתִּי שׁוּב אֲחֹרַיִים
וּלְעַקֵּל מְסִילַּיִים4
וְאֶחָד נָם שִׁמְעוּ שָׁמַיִם7
-
הפזמון מבוסס על המדרש בתנחומא, האזינו, ב: ‘מה ראה ישעיהו לומר שמעו שמים אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שווים, משה אמר האזינו השמים, וישעיהו אמר שמעו שמים והאזיני ארץ.’ ↩
-
בעמוסי מעים: בישראל (יש' מו:ג). ↩
-
על… מים: על התורה (שהש"ר א:יט, ועוד). ↩
-
ולעקל מסיליים: ולבלתי לכת בדרכים עקלקלות. ↩
-
אחד: משה רבנו. ↩
-
האזינו השמים: דב' לב:א. ↩
-
ואחד… שמים: וישעיהו אמר שמעו שמים (יש' א:ב). ↩
תקע
פז̇ נְשׂוּאֵי עַל נְשָׁרִים1
מִכֹּל נִבְחָרִים2
עֵדִים בְּרוּרִים3
עֲלֵיהֶם מְחֻובָּרִים
5 נְטוּיִם וּשְׁמוּרִים,4
וְכָל מִינֵי יְקָרִים5
מלטה חֲבוּרִים6
גְּבָעוֹת וְהָרִים7
-
נשואי על נשרים: ישראל (שמ' יט:ד). ↩
-
מכל נבחרים: שנבחרו על־ידי הקב"ה מכל אומות העולם. ↩
-
עדים ברורים: הכוונה לשמים וארץ, על־פי דב‘ לא:כח: ’ואעידה בם את השמים ואת הארץ.' ↩
-
נטוים ושמורים: השמים והארץ. ↩
-
וכל מיני יקרים: ושכר טוב. ↩
-
מלטה חבורים: נראה שצ"ל ‘למטה חבורים’, או ‘מלמטה חבורים’. ↩
-
גבעות והרים: מברכות גבעות והרים; ולשון הפזמון מגומגם בסופו. ↩
תקעב
חוֹזִים שְׁנַיִם1
הֵעִידוּ בַּעֲמוּסֵי מֵעַיִם2
רַחֲבַת יָדַיִם3
וּנְטוּיָה מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם4
וְתִשְׁמַע אֶרֶץ דְּבַר אֶרֶךְ אַפַּיִם8
וְזֶה9 פָּץ שִׁמְעוּ שָׁמַיִם
10 אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֶּה14 אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצ̇ור אֶת אֶפְרַיִם
-
חוזים שנים: משה וישעיה; עיין לעיל, פזמון תקסט. ↩
-
בעמוסי מעים: בישראל (יש' מו:ג). ↩
-
רחבת ידים: את הארץ (בר' לד:כא, ועוד). ↩
-
ונטויה מאש וממים: ואת השמים (חגיגה יב ע"א). ↩
-
זה: אחד מהם, משה רבנו. ↩
-
פץ: אמר. ↩
-
שוחקי לחם יומים: כינוי לשמים שטוחנים את המן (חגיגה יב ע"ב: ‘שחקים, שבו ריחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים’ וכו‘; ו’לחם יומיים‘ על־פי שמ’ טז:כט). ↩
-
ארך אפים: כינוי לקב"ה (שמ' לד:ו, ועוד). ↩
-
וזה: ישעיהו. ↩
-
האזינו: צ"ל ‘האזיני’. ↩
-
ארץ… כנפיים: כינוי לארץ, על־פי יש' יח:א. ↩
-
והבטחה נרמזה: נראה מדויק ממה שנתחלפו לשונות הפנייה אל השמים ואל הארץ, שמשה אמר לשון האזנה בשמים ולשון שמיעה בארץ, ואילו ישעיהו נקט לשון הפוך, שלא יקנאו השמים והארץ זה בזה, ויש כאן רמז לברכה שנאמרה מפי ישעיהו (יא:יג) ‘אפרים לא יקנא’ וכו'. ולא מצאתי לזה רמז במדרשות. ↩
-
נקי כפים: במקום: לנקי כפיים, והוא כינוי לישראל; ואולי הוא כינוי למשה רבנו. ↩
-
יקנה: צ"ל ‘יקנא’. ↩
תקעו
הוֹכִיחַ1 מִקְהֲלוֹתָם
לְהַמְעִיט חוֹבוֹתָם2
וּלְהַרְבּוֹת זְכִיּוֹתָם
יַשְׂכִּילוּ זֹאת לְהַכְשִׁיר שְׁאֵירִיתָם7
יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם
-
הוכיח: הטיף מוסר; והנושא: משה רבנו. ↩
-
חובותם: עוונותיהם. ↩
-
ופץ: ואמר. ↩
-
במשנה תורתם: בספר דברים. ↩
-
לו חכמו: מכאן ועד סוף הפזמון עיבוד מחורז של דב‘ לב:כט: ’לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם.' ↩
-
חכמי חידותם: חכמיהם היודעים לפתור חידותיהם. ↩
-
להכשיר שאיריתם: להיטיב לצאצאיהם (השווה לעיל, פזמון תקמד, טור 3; ולהלן, פזמון תקפ, טור 1). ↩
תקעז
לזאת [הברכה]1 <דב' לג:א>
צִיר אֱמוּנַי2
בֵּרֵךְ הֲמוֹנַי3
אַרְבַּע בְּרָכוֹת4 בְּעִנְיָנַי
[……]5 כְּלֵי מִשְׁכָּנַי
5 שְׁנִיָּה בְּבִרְכַּת כֹּהֲנַי6
שְׁלִישִׁית [בְּ]מִשְׁנֵה מְאִירַת עֵינַי7
וּרְבִיעִית כְּפָתַח בְּשִׁנּוּנַי8
בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְיָ9
לזאת] מכאן ואילך בכ"י פראנקפורט 133
-
לזאת [הברכה]: צ"ל ‘וזאת [הברכה]’, או ‘לוזאת [הברכה]’. ↩
-
ציר אמוני: משה רבנו. ↩
-
המוני: את כנסת־ישראל. ↩
-
ארבע ברכות: על־פי הדרשה בפסיקתא דר“כ, וזאת הברכה, דף קצט ע”ב, ובמקבילות: ‘זה משה רבינו שעינו יפה בברכתן של ישראל ובירכן ארבע ברכות.’ ↩
-
[……]: יש להשלים כנראה ‘ראשונה בכלות כלי משכני’, והוא על־פי המשך הדרשה שם: ‘ואלו הן [הברכות]: וירא משה את כל המלאכה… ויברך אותם משה [שמ’ לט:מג].' ↩
-
שניה… כהני: על־פי המשך הדרשה שם: ‘ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו וגו’ [וי‘ ט:כג].’ ↩
-
שלישית… עיני: עיין שם בהמשך: ‘ה’ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וכו‘ [דב’ א:יא].' ↩
-
ורביעית… בשנוני: וברכה רביעית כאשר פתח בדברים הנאמרים בסדר שלפנינו, על־פי המשך המדרש שם: ‘והדין וזאת הברכה.’ ↩
-
ברוכים אתם ליי: תה' קטו:טו. ↩
תקעט
[…] אשר […] שָׁקְעָה חַמָּה1
וְאָפַל מְאוֹר כָּל צְבָא רוּמָה
וְאָסְפוּ נָגְהָם [עָשׁ] כְּסִיל וְכִימָה
וְנָבְקָה רוּחַ2 כָּל דָּרֵי אֲדָמָה
5 וְלֹא קָמָה בָם [רוּחַ] וּנְשָׁמָה
מֵאֵימַת עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה3
הִתְחִילוּ אוֹמְרִים בִּנְעִימָה
יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה6
10 וִיהוֹשֻׁעַ [מָלֵא] רוּחַ חָכְמָה7
לפריט זה טרם הוצעו תגיות
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.