בראשית פברואר 1909 עלה י"ח ברנר לארץ.

בראשית מרס 1909 הגיע לירושלים, כחבר לועד המערכת של עיתון “הפועל הצעיר”. בספטמבר 1909 עבר לגור בעין-גנים שליד פתח-תקוה ואחר כך ביפו. למעשה הוסיף להשתתף בעריכת עיתון “הפועל הצעיר”. ופירסם בו את רוב מאמריו ורשימותיו עד סוף תרע"א.

במשך השנתיים יצאו לאור סיפוריו: “אגב אורחא”, “בין מים למים”, “עצבים”, “מכאן ומכאן”.

תרגם דרמות של ג' הויפטמן – “מיכאל קרמר”, “אנשים בודדים”, “בעל-העגלה הנשל” – שהופיעו בקובצי “יפת”. תרגם ועיבד חוברות פופולריות בשביל הוצאת “לעם”. כן תרגם את “החטא וענשו” של דוסטויבסקי, תרגום שנשאר זמן רב בכתובים.

בתשרי תרע“ב, אוקטובר 1911, עבר י”ח ברנר לגור בירושלים, כמשתתף בעריכת המדור הספרותי של “האחדות”, שבועונה של מפלגת “פועלי-ציון”, ובמשך השנה פרסם בו את רוב רשימותיו.

הוציא לאור את “הגדת המות” של ל“א אורלוף, את “והיה העקוב למישור” של ש”י עגנון, ואת: “בצה” של צ’כוב בתרגומו של א"נ גנסין.

יחד עם ר' בנימין ערך את הקובץ “בינתים”.

בראשית תרע“ה, אוקטובר 1914, התקבל י. ח. ברנר כמורה בגימנסיה העברית “הרצליה”, ועבר, עם אשתו ובנו, לגור בתל־אביב. במשך שנת תרע”ו ערך את “בשעה זו”, קובצים לספרות ולעניני הישוב ¬– קובץ א' הופיע בשבט, קובץ ב' (מוקדש לח.נ. ביאליק) הופיע בסיון, וקובץ ג' ¬– באלול.

עם גירוש היהודים מתל־אביב, בניסן תרע"ז, ניטלטלה משפחת י. ח. ברנר תחילה לעין־גנים, ומשם לשפיה, לזכרון־יעקב ולגן־שמואל.

בתשרי תרע“ט, אוקטובר 1918, חזר י”ח ברנר לתל-אביב.

במשך שנים אחרונות אלה יצאו לאור סיפוריו: “המוצא”, “גזלנים” “אסונות”, “צוואה”, “מזל”, “עוולה”, ואחרי מותו – “הגאולה והתמורה”, “מהתחלה”.

בתרע“ט היה עוזר קבוע למערכת עיתון “הפועל הצעיר” ובו פירסם רוב רשימותיו. כן ערך את “רביבים” ו' – שהופיע באדר תרע”ט.

מראשית שנת תר"פ ערך את ירחון “האדמה” של “אחדות העבודה”, ובו פירסם כמעט כל מאמריו ורשימותיו.

השתתף בוועידת הפועלים בחיפה, חנוכה תרפ“א שייסדה את “הסתדרות העובדים”. משם יצא למחנה “גדוד העבודה” בכביש טבריה-טבחה, ובו הורה עברית לחברים. באדר ב' תרפ”א חזר לתל-אביב.

בכ“ד ניסן תרפ”א, 2 במאי 1921, נרצח.