מנחם קפליוק עלה לארץ כחבר תנועת “החלוץ” ברוסיה עם העליה החלוצית הגדולה בתחילת שנות ה־20. בראשית־דרכו נפגש עם ערביי הארץ ועל־ידי קשר מתמיד איתם קנה לעצמו בקיאות באורח־חייהם בעיר, בכפר ובמאהלי הנוודים – הבדווים. השתלם באוניברסיטת ירושלים במדעי־הלשון, ספרות ערב ובמחשבת האיסלאם. בשמשו כאחראי, משנות ה־30 ואילך, במדור המזרח־התיכון ב“דבר”, שהה מפעם לפעם בארצות השכנות.

רשימות וסיפורים על נושאים ערביים שהחל לפרסם באמצע שנות ה־30 במוספים ספרותיים של היומונים (בעיקר ב“דבר”) ובשבועון “מאזנים” (בעריכת א. ברש וי. פיכמן) זכו בשעתם לפופולאריות רבה ורבים מהם תורגמו לשפות שונות. מאוחר יותר פירסם סיפורים על נושאים שונים בבמות הספרותיות, בכללן “אורלוגין” בעריכת אברהם שלונסקי; אך רוב נושאי סיפוריו הם על חיי הערבים ומיעוטים אתניים ודתיים (בהאים־פרסים, שומרונים ועוד) ומהם על רקע הסכסוך היהודי־ערבי, כפי שהוא משתקף בחיי הפרט. פירסם קובץ סיפורים “סיפורו של ג’משיד” (ספרית פועלים 1974). כן פירסם סיפורים בשבועונים לילדים ולנוער וכן תירגם בהם מערבית ומפרסית.

כחלוץ התרגומים מהפרוזה הערבית החדשה מראשית שנות ה־30, תירגם מיצירותיהם של מספרים ערביים ממצרים ולבנון, שני המרכזים הספרותיים בארצות־ערב, בכללם משל טהא חוסיין (1889–1973), תופיק אלחכים ונאגיב מחפוז (“הגנב והכלבים” – “ספרית פועלים”, 1970). פירסם בירחון “מאזנים” ובמאספים הספרותיים של אגודת־הסופרים מאמרי־סיכום על הספרות הערבית החדשה ומונוגרפיות על אישים מרכזיים בספרות הערבית הקלאסית.