ירושלים, 21 בדצמבר 1936

מצב הבטחון חמוּר, אולי חמוּר יותר מאשר נדמה לרבים מאתנו, אבל עלי להזהיר מהיאוש שנשמע כאן בדברי ס. מובטחני שמר ס. אינו מתיאש מהציונות. אולם עלי להזהיר אפילו מיאוש באנגליה. יתכן, שנעמוד עוד בכמה משברים ביחסינו על ממשלת-המנדט, ולא פעם אולי נעמוד בקשרי-מלחמה. אבל מלחמתנו תהיה תמיד מלחמה לבטחון, מלחמה לקיום המנדט. מלחמה לבית-הלאומי – לא מלחמה נגד אנגליה. אין לנו בעולם בעלי-ברית וידידים יותר נאמנים מאשר יש לנו באנגליה. זוהי האומה היחידה אשר קיבלה על עצמה התחייבות היסטורית כלפי האומה היהודית. וכשם שאין להחמיר בהתחייבות זו למעלה מהמידה, כן אין להקל בה שלא כדין.

– – – מערכת-הבטחון עוד לא נסתיימה. אל נשלה את נפשנו. אנו עומדים בחזית קשה מאוד. אין אלה רק מקרי הפרת-חוק. הוכרזה עלינו מלחמה מצד המנהיגות הערבית, לא מלחמת-דברים, אלא מלחמה ממש, מלחמת-דמים, ואם-כי המכשלה הזאת היא תחת יד הממשלה – עליה להבטיח שלום אזרחי הארץ ובטחונם – אין אנו פטורים לגמרי מדאגת הגנה עצמית. אנו יותר מאזרחים בארץ הזאת. זכויותינו המיוחדות כרוכות בהתחייבויות נוספות, לא התחייבויות כלפי אחרים – אלא כלפי עצמנו, כלפי עתידנו. מלבד החלק המגיע לנו בכוחות הבטחון בארץ על חשבון מספר האוכלוסים שלנו – חייבים אנו, כנושא-העתיד, בגיוס כוחנו, הגברתו וציודו. ממשלת-המנדט, האחראית לבטחון הארץ, צריכה לדעת את כשרון ההגנה העצמית שלנו. שכנינו הערבים הנקלעים בין יצר התועלת והשיתוף ובין יצר ההרס והשנאה, צריכים לדעת שיָדנו אמונה לא רק כשהיא עושה במלאכה, אלא גם כשהיא מחזיקה בשלח, ולא רק האנגלים והערבים – יתכן שאנו בעצמנו אין אנו מכירים עדיין את כוחנו במלוא יכלתו. במשך ששת חדשי-השביתה נתגלה כוחנו המשקי; בהתקפות-הדמים נתגלה כוחנו המוסרי; אולם עד היום לא בא עדיין לידי גילוי כוחנו הפיסי. יותר מדי חי בנו זכרן העבר הקרוב – כשהיינו מתי מעט, כשהישוב מנה רק מאה אלף, מאה וחמישים אלף. אנחנו עכשיו ארבע מאות אלף איש בארץ – מעט מאד מבחינת העתיד, אבל כוח לגמרי לא-קטן מבחינת ההווה. כוח זה כשהוא נתון במסגרת משמעת והכשרה ואקטיביות – אין כלל לזלזל בו ואין להתעלם ממנו. משעננו לא היה ולא יהיה הכוח הפיסי בלבד. אנו בוטחים בצדקת מפעלנו וכשרון יצירתנו. אבל אנו חיים בשעה טרופה, שאין עם זוכה בה בריבו רק מפני שהצדק אתו. משקל הצדק עולה עם משקל הכוח המלַוה אותו. ואם כי אין בכוחנו בלבד כדי להכריע את כף – אין כוחנו כמות במוטלת, גם מבחינת הבטחון וגם מבחינה פוליטית. לא נחקה את מעשי הערבים, ולא נלך בדרכים שלהם, אבל אל נשים מכשול בפני מישהו ביצירת רושם מוטעה כאילו אנו חסרי-אונים ונטולי-ישע ותלויים אך ורק בחסות-זרים.

טעה מר ג. השיטה שבה נקטנו במשך המהומות – שקראו לה משום-מה “הבלגה” – קיימת ועומדת, ולא נזוז ממנה. אף פעם לא נצא מתחומי הגנה עצמית – אבל בתוך תחומים רחבים אלה לא נשב בחיבוק ידים. גיוס מלוא כוחנו דרוש לא רק בחזית-הבטחון בארץ, אלא גם במערכה הפוליטית באנגליה. אין בשעה זו אומה להוטה אחרי שלום יותר מאנגליה. אין זו הפעם הראשונה שהאינטרס הבריטי מזדהה עם האינטרס העולמי. אבל גם אנגליה זו הרודפת שלום בכל לב מזדיינת במהירות קדחתנית ושוקלת בכף-המאזנים לא רק נימוקי יושר וצדק ומשפט – אלא גם כוח. ואנו נחסיר ממשקלנו האמיתי אם לא נדע לגייס ולהביא לידי גילוי את מלוא כוחנו. אבל כמקודם עלינו לשמור על טהרתנו המוסרית בכל מגע שלנו עם שכנינו הערבים, כי בלי בסיס מוסרי כל כוחנו הוא אפס.