מאת המתנדבת חנה טל: לפנינו סיפור משפחתי המבוסס על זיכרונות המחבר מימי ילדותו במשפחה יהודית ממוהילב, בסוף המאה ה-19. המחבר, יליד 1856, גדל בעיר שבתחום-המושב ברוסיה הלבנה. בשנת 1907 עלה ארצה, ובנוסף להיותו סופר ועיתונאי, פעל גם בתחום התעשייה והמסחר. היה ממייסדי תל-אביב. נפטר בחיפה ב-1936.

בלשון קלילה, מלטפת ומלאת הומור, מתאר הסופר את חיי היום-יום בעיני הילד הגדל בחיק המשפחה האוהבת. אך עינו פקוחה גם לטבע שסביבו, אותו הוא מיטיב לתאר:

" ‘חן המקום על יושביו’, ובפרט על איש שנולד וגדל וכל שנות ילדותו עברו עליו במקום ההוא. ואף אמנם יפֶה הוא המקום, אשר עיר-מולדתי שוכנת עליו. מרום-העיר וטבורה הם על השפה הימנית, ההררית, של הדניֶפּר. הנהר מתפתל כנחש עקלתון מבין החולות של הפַּרוָר, ואך בצאתו אל מול חצרות בתי-התפלה הוא נגש ישר אל הגבעה, וגולל לו את גליו הקלים והנוחים מתחת לגשר על-פני גבעת-הגֻבֶּרנַטור הלאה הלאה, ויקח על דרכו עמו את מֵי נחל-האלונים. גם הנחל הזה גובל את העיר, את החלק ההררי, מצד מערב, והוא המפריד בין“דגל-הזהב”, בין בתי-החומה אשר ברחובות הישרים והרחבים, רצופי-האבנים ויודעי-המטאטא אשר במרכז העיר, ובין הסמטאות העקֻמות ומשכנות-העניים בתחתית ההר ובכל המורד והמישור משני עברי הנחל.

עתה נחל-האלונים כמעט חרב ויבש, ואך בימי האביב, לעת הפשרת השלגים, יִרבּו מימיו ויגרפו אל הדניפר את כל אשר נאצר בין שארית האלונים – כן: שארית, כי גם האלונים עתה כמעט אפסו – בכל חדשי החֹרף. ואולם אני זכֹר אזכֹּר עוד את הנחל הזה כנהר שוטף, וברחובות אחדים היו נטוים עליו גשרים, ואהלי-רחצה היו בנוּים על שפתו בקיץ, ועל-פני אשדותיו היתה טחנה גדולה ורבּת כֹּח. ופעם אחת גברו המים בנחל הזה מאד, ויתקצף