צבי הירש חיות, רב וחוקר, נולד בברודי, גליציה (כיום בתחומי אוקראינה) בכ״ח בחשון תקס״ו, 20 בנובמבר 1805 לאביו, מאיר חיות, סוחר עשיר ובנקאי. צבי הירש חיות קיבל חינוך תורני וחילוני. למד תלמוד אצל ר׳ אפרים זלמן מרגליות מברודי ור׳ צבי הירש הלר. ב־1828 נתקבל לרב בז׳ולקוה. כאן התמסר לעבודתו התורנית המדעית ונודע כאחד הרבנים הממזגים תורה והשכלה. הוא תמך גם בחינוך היהודים בגאליציה לעבודת־האדמה. חיות השתתף בכתבי העת ״המבשר״ ו״בכורי העתים החדשים״ והיה חברם של גדולי המשכילים בגאליציה ובאיטליה, כשלמה יהודה רפפורט (שי״ר), יצחק שמואל רג׳יו (יש״ר) מגוריציא, וביחוד ר׳ נחמן קרוכמל (רנ״ק). כשנקבע ב־1846 בחוק, שכל רב צריך לעמוד בבחינה באוניברסיטה, היה חיות הרב היחיד שנבחן בלבוב במדעי־הרוח ובפילוסופיה וקיבל תואר מגיסטר. ב־1852 נתקבל לרב בקאליש שבפולניה, אבל בגלל נתינותו האוסטרית והתנגדותו לחסידות נרדף על־ידי הקנאים ועל־ידי השלטון הרוסי.

עם זיקתו להשכלה ולמדעים התנגד ר׳ צבי הירש חיות לרפורמה ויצא נגד אסיפת הרבנים בבראונשוייג (1844) במאמר ״מנחת קנאות״ (תר״ט [תר״ץ]). ספריו: ״תורת נביאים״ (תקצ״ו); ״תפארת צבי״ – ביאורי מקראות ומאמרי חז״ל; ״עטרת צבי״ (תר״א) – מחקרים על יסודות התורה שבעל־פה התרגומים והמדרשים ומקורות להלכות הרמב״ם; הגהות לתלמוד בבלי (תר״ג, ואח״כ בש״ס וילנא, תרנ״ב); ״דרכי הוראה״ (תר״ג) – על סמכות בתי־הדין והתקנות; ״מבוא התלמוד״ (תר״ה). בכל חיבוריו אלה הוא נוטה לדרך מדעית־היסטורית. חיבר גם ״שאלות ותשובות מוהר״ץ״ (תר״ט–תר״י), בענייני הלכה. הוא היה מעורב בוויכוח בשאלת האפשרות ההלכתית להקריב קרבן־פסח בזמן הזה בירושלים וחיבר קונטרס בשם ״עבודת המקדש״ (תר״י), המיוחד לעניין זה.

בניו לאון, חיים יואכים שלמה (אביו של הרב צבי פרץ חיות) ווולף, היו סוחרים משכילים; בנו ר׳ יצחק חיבר ספרים תורניים והיה רב בברודי (1894).

ר׳ צבי הירש חיות נפטר בלבוב בל׳ בתשרי תרט״ז, 12 באוקטובר 1855.

ר׳ צבי הירש חיות בספריה הלאומית

נכתב על־ידי צבי מאיר רבינוביץ עבור האנציקלופדיה העברית
מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, Jewish Encyclopedia, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона.