דברים באסיפת הנבחרים, ירושלים, י“ח בתשרי תש”ח – 2.10.1947

ההתפתחות הפוליטית העמידה את ארצנו על פרשת דרכים היסטורית: פרשת מעבר ממנדט לעצמאות. ופרשה זו מטילה עלינו, נוסף על פעולתנו המתמדת בשטחי עליה, התישבות ומאבק, שלושה תפקידים בוערים, שמילואם יתנה מעכשיו את קיומנו ועתידנו: בטחון, מדינה יהודית, שיתוף יהודי ערבי, ושלשתם בסדר החשיבות והדחיפות כפי שמניתי אותם: א – בטחון, ב – מדינה, ג – שיתוף.

בתקופה זו יש לראות את בעית הבטחון כבעיה הראישת, החיונית ביותר בכל הבעיות הפנימיות והחיצוניות המעסיקות בשעה זו את הישוב והתנועה הציונית, באשר בה תלוי עכשיו לא רק שלום הישוב – אלא גורל הארץ ועתידנו הפוליטי. איני מאלה המזלזלים בערך של מדינה יהודית, גם אם היא אינה משתרעת על כל אדמת ארץ-ישראל משני עברי הירדן, ואף על פי כן אני אומר: בטחון קודם, כי בו תלוי גם גורל המדינה, יותר מאשר בכל דבר אחר.

הבטחון היה מהבעיות הרציניות ביותר של הישוב מאז היותו, ומראשית התישבותנו החדשה ידענו שבנידון זה עלינו לסמוך קודם כל ובעיקר על עצמנו. אולם לאחר השינויים והתמורות שחלו בעולם, בארץ, במזרח הקרוב, במדיניות הבריטית והבינלאומית, אין הבטחון עוד, כאשר היה כל השנים, שאלת שלום הישוב לבד, אלא שאלת גורלה של הציונות. היקף הבעיה, חריפותה, משמעותה, נשתנו תכלית שינוי.

המדיניות האנטי-ציונית של ממשלת המנדט זה כעשר שנים, השמדת יהודי אירופה בעזרתו ובהשתתפותו של המנהיג הרשמי של ערביי ארץ-ישראל, יסוד הליגה הערבית, שתוכן פעולתה ואחדותה הוא רק מלחמה בציונות, “המלחמה המכוערת של ממשלת בווין ביהודים”, המשבר בנגליה ותוצאותיו המדיניות והצבאיות, קיום צבאות ערבים בארצות השכנות, אפילו בארץ נמצא עכשיו צבא של מדינה זרה מבחינה פורמלית: הלגיון הערבי, כשאין כל יחידה צבאית יהודית קיימת – כל אלא וכמה גורמים אחרים, שאין מן הצורך לעמוד עליהם כאן, משווים לבעית הבטחון עכשיו משמעות פוליטית ורצינית חמוּרה שלא היתה לה אף פעם.

יש לנו היכולת לעמוד בפני כל תוקפנות אפרית העלולה לבוא מתוך ארץ זו, או גם מהארצות השכנות, אבל יכולת זו קיימת יותר בכוח מאשר בפועל, והדבר הדחוף והחמוּר שאנו נתבעים לו הוא להוציא יכולת זו מן הכוח אל הפועל, וזאת נוכל לעשות רק על ידי גיוס מלא של המשק, הכלכלה, כוח האדם, כושר הארגון, ניצול המדע והתכניקה, ההתנדבות הציבורית, בזמן הקצר ביותר ובתנופה הגדולה ביותר, גם בארץ וגם בגולה. נדרש מאמץ כולל לא מחטיבה אחת או גוף אחד בישוב – אלא מכל חלקי הישוב ללא יוצא מן הכלל, מכל משקי ההתישבות העבודת – מושב, קבוצה, קבוץ; מכל המושבות הצעירות והישנות, מהתאחדות האכרים; מכל פועלי בתי החרושת ובעליהם, מכל קבלנו הבנין ועובדיהם, מכל משרד ובנק ופקידיו, מכל ועד מושבה, מועצה מקומית, מכל ארגון נוער, מכל הסתדרות פועלים, מכל קואופרטיב וחברה, מכל תא ציבורי ומכל יחיד ויחידה בישוב. והוא הדין מהתנועה הציונית, לכל חלקיה, ומכל ציוני וציוני באשר הוא.

אסיפת הנבחרים חייבת לקבוע משטר-בטחון בארץ, משטר שיתאים את כל חיינו המשקיים, הציבוריים והחינוכיים לצרכים הדחופים של הבטחון.